(אי־הסדר במספור הפרקים - כך במקור. הערת פב"י)

 

א. בואי לאה“ק. – צאתי מירושלים עה”ק ת"ו. – יפו והים.    🔗

בן עשר שנים ושבעה ירחים הייתי עת הביאוני אבותי היקרים מפולין לאה“ק עיר צפת ת”ו ¹ יום הושענא רבא שנת התקצ“ג לב”ע. ולא ארכו ימי חייהם שמה. אבי הצדיק מוהר“ר נתן הלוי זצ”ל נפטר יום י“ג חשוון התקצ”ד ואמי הצדקת מרת טויבא נ“ע בעשרה בכסלו אחריו נאספו שניהם לב”ע בירח אחד תקצ“ה ובאותה שנה מחרת חג השבועות נבוזה עה”ק ת“ו מהמורדים בני העיר והכפרים והערביאים מסביב אשר מרדו נגד ממשלה העצומה והישרה מחמד עלי מלך מצרים אשר שלט בימים ההם גם בסוריא ופלשתניא. התלאות אשר מצאו אותי עם כל היהודים בעת ההיא עצמו מספר. גויתינו ורכושינו היו לביזה ולשבי ביד הפראים המורדים ואך נפשינו היתה לנו לשלל שברחנו ערומים ויחפים בלי התמהמה לכפר עין זיתון מהלך שעה וחצי מהעיר. והרב הגאון תפארת ישראל זצ”ל מצא חן וחסד בעיני שיך (זקן) הכפר וכל הנברחים עמו חיו בצלו. שלשה ימים לא אכלנו כל מאומה. ואחרי כן נתנו לנו עוגת רצפים קטנה ליום תמים אך לקיום הנפש. וישבנו שם ארבעים יום באימת מות בידי השודדים. רכושינו לנגדנו בידי זרים ולא האמננו גם בחיינו והציגונו ערום ועריה כי גם בגדינו הפשיטו מעלינו והריקו כל אשר בבתינו לא השאירו פכים קטנים דלת וחלון. עד אחר ארבעים יום באו חיל המלך מעם הדרוזין והבריחו המורדים וחזרנו איש לביתו החרבות והשוממות אשר נהיו למעון תנים ומערת חיתו יער ונמרים. הגזירה הנוראה הזאת נודעה אז בשערי תבל ויאריכו הדברים. בשנה האחרת ר“ח אלול התקצ”ו עליתי לירושלם עה“ק ת”ו. פה נשאתי האשה אשר הוכיח לי ה' אשת נעורים אם הבנים והבנות חמודי לבבי יחיו היא פייגא לאה תחיה בת הרב ר' זלמן כהן זצ“ל וחמותי הצנועה חכמת לב מרת עלקא נ”ע אשר היתה לי לאם. העוברות עלי מני אז עד היום לא אוכל אספרם. אם אגמי יאורי מי שיחור פשתים יגדלו ולחבלים יפותלו לא ימדו את כל הסבות והתלאות אשר מצאתני. ושטף גלי מרורות עם הות־נפש ומגינת לב אשר שטפו ועברו על ראשי מהעת ידעתי נפשי דבר חרב רעב ומגפות וחלאים רח"ל עם שנאה וקנאה חמת עוררי מדנים ורגלי עומדים בתוככי ירושלם לא הניעותים החוצה עד היום הזה.

י“ג תמוז התרח”י אשר הרוח מאת המשגיח העליון ית“ש על כל צעדי בני איש עבר על פני ויוציאני במלאכות סגל חבורה קדושה עדה הנכבדה פה עה”ק ירושלם ת“ו ק”ק אשכנזים פרושים יצ“ו על מחית נפשם ועל בנין בית הכנסת הגדולה הבנויה לתלפיות בחצר חורבת רבינו יהודה חסיד זצ”ל ועל תלמוד תורה של תשב“ר הנוסדה פה על טהרת הקדש האגרות הכללות ומכתבי המליצות והתוארים הרבים אשר תמכוני בהם ארוכים הם מאד להעתיקם בזה, ואציגה נא רק שמות הרבנים הגדולים וזקני העדה יקירי ירושלם החתומים עליהם לזכר עולם יהיו. הרה”ג מוה' ישעי' במוה' ישכר בער זצ“ל. הרה”ג מוה' יוסף זונדל מסאלאנט יצ“ו. הרה”ג מוה' שמואל סלאנט יצ“ו. הרב מוה' יעקב ברלין יצ”ו. הרב מוה' אורי שבתי זצ“ל. הר”ר ארי' הנאמן יצ“ו. הר”ר משה מאסלאוויטש יצ“ו. הרב מוה' שאול בנימין הכהן יצ”ו גבאי מת“ת. הר”ר צבי יצחק ליפשיץ ז“ל נאמן דת”ת. הרב הצדיק מוה' משה בוימגארטין יצ“ו. הרה”ג מוה' חיים ניסים אבואלעפיא זצ“ל ראשון לציון דק”ק ספרדים. הרב החסיד מוה' עבדאללה זצ“ל. הח”ר אברהם ח“ר משה חיים הי”ו.

ובנסיעה שני' תרכ“ד תמכוני בכתבי תעודה ומליצה גם הרב הגאון האמיתי חסידא קדישא מוה' משה יהודא זצוק”ל שהי' אבד“ק קוטנא ויבדל לחיים הרב הגאון הגדול צדיק נשגב מוה' מאיר אוירבאך יצ”ו שהי' אבד“ק קאליש. והרב המאוה”ג הצדיק מוה' נחום ני' והרב כו' מוה' יעקב יהודא ני' ועוד זקני ונכבדי מיקירי ירושלם ת"ו.

עזבתי את ביתי אשת נעורי נטשתי פרי בטני בני ובנותי מחמדי עיני ולבבי ונפרדתי מאלופי ומיודעי אחי ורעי. מה קשה היה עלי היום הזה!! כיום פרידת הנשמה מהגוף. רעיתי וילדי אנקו דום ודמעתם על לחיים כמעין נובע. אנכי בלי דרך נשים לי התאפקתי אבל מי יתאפק? גם לב הארי ימס גם בת עיני לא תדמה ולשוני נאלם לאמר היו שלום. אחר הצהרים יצאתי משערי העיר בלוית חן וכבוד מיקירי ירושלם ובשעה העשירית לעת ערב עזבתי חומת ירושלם.

ירושלם! עיר חפצי בה – באנחת מתנים ופני מערבה מול ים הגדול. לאור הירח הגענו ללון בשדה כפר קאלאניה (היא מוצא) (סוכה פ“ד ס”ג וע“ש בפי' הר”ב ובגמ') אשר משם היו מביאים ערבי נחל לשמחת החג בזמן שביהמ“ק היה קיים תובב”א ² בטרם נרדמנו הסוסים אך אכלו דים הקימונו בעלי האורחה ללכת הלאה. רכבנו לנוגה הירח ועברנו בקעת וואד־עלי. ובזרוח השמש הגענו לעיר ראמלא. פה ירדנו לנוח מעט ולשתות קאהווא ובעוד שלש שעות הננו בעיר יפו (על שם יפת בן נח) חוף הים הגדול גבול המערבי לא“י והיא לשבט דן. מעניני ארה”ק תהלוכותיה ויושביה כבר קדמוני בעלי אסופות רבים וכן שלמים ואנכי שמתי לי קו לבלתי אעבור עטי על אשר ראיתי רשום בספר מזולתי. ומאשר לי לרבות דברים לא מעט אעשה להם חדר לבדנה בשובי לירושלם בעזה"י.

ליל מוצאי ש“ק ט”ז תמוז עליתי באנית הקטור ההולכת אליכסנדריאה. בכל רגשת נפש הגיתי תפלת הים. פה יפו לפני אלפים ושש מאות שנה ירד הנביא בן אמתי לברוח מפני יד ה' אשר היתה עליו חזקה ואנכי היום פה! אנא ה‘! לפניך הלא נגלו כל תעלומות לא בורח מתגרת ידך ירדתי הנה אנה מפניך אברח? ואנה מרוחך אלך? עיניך הלא משוטטות על כל וידך תמשול בכל. גם לא משנאתי העיר אשר בחרת בה פניתי עליה עורף. עשרים ושמונה שנה מתקו לי רגבי שממות חורבותיה חננתי קדש עפרה נשקתי טהרת אבניה עד כי עוללתי בעפר תלאותיה קרני ואורי. ה’ אלקים אתה ידעת! גם לא מטוב לבב עזבתי את ביתי נטשתי מחמדי עיני פרי בטני אך אהה ה‘! אתה צוית ליסרני בצדקתך ותנופת ידך כי פגעתני עד כי הביאני קשה יומי לעבור ארחות ים הזה עדי תשוב תרחמני ומירכתי ארץ תשוב תעלני אל הר ציון קדוש משכן אלקי יעקב סלה. אנא ה’! אל תשליכני מצולה אל בשלי תחולל סער וסופה. גער בים ויחשו גליו ועל משבריו תנהלני לשלום. אנא ה' הצליחה נא דרכי למען זכות הרבים כי נכחם דרכי והשב שבות יעקב מהרה אל המקום הזה ואודה שמך כי טוב סלה.

הלילה אור ולבי ער השמים זכים במערכותם הכוכבים נוצצים במסלותם גם עופפים כברק בברק חציהם ועיני משוטטות על פני הרקיע להתענג במחזה התכלת היפה לעינים. המית גלי וקול אופני מרכבות האניה הרדימוני בשכבי ושנתי ערבה לי. הקיצותי כאור בוקר. אך השמים ממעל ומי תהום רבה מתחת תחזה עיני כה לילה השנית כל פגע ואסון לא נגע בנו בדרך הזה ית"ש. ואחר הצהרים יום שני באנו אליכסנדריא של מצרים לחיים ולשלום וירדתי הנה באנית דוגה.

 

ב. אלכסנדריאה היא נא אמון. ³    🔗

פה אניות רבות בעלי נס וקיטור מכל קצות תבל. כן תרנם יתראה אל עין צופה מחלוני עליתו כיער עבותה תחת רקיע השמים. משלש רוחותיה הים הגדול וצדה הרביעי ברכת מי הנילוס (מאחמודיאה) המשתרע לצפון ועל שפתו טירות ובירות כלילות יופי אשר רגעי הארץ ואציליה ישכנו שמה בקיץ וכל טוב הארץ בידם. מהעיר המעטירה הזאת כלילת יפיה ומסחרה הגדול מרכז הארצות כבר דברו אודותיה עוברי ארחות ותארוה בחוג ציוריהם. לא נופלת היא מאחת הערים הגדולים והמפוארים שבאברופיא בתי משוש והיכלי עונג גני חמד ופרדסי רצון והמון אדם רב עגלות מרקדות סוסים חמורים וגמלים רצים ושבים וקול הקריה הומה. פה עשיתי ארבעים יום. ואלה הדברים אשר כתבתי ממנה לביתי לירושלם עה“ק ת”ו. בשם ה' ב“ך מנחם אב תרח”י לפ"ק. מני אליכסנדריה בת מצרים ליכי אחותי ציון עיר הקדש וירושלם ⁴ שלום כנהר קחי ותנחמי בכפלים. ואתנה בית יעקב! הצאצאים והצפיעות מחמדי לבבי הדבוקים בהצלעות גם אתם אחי ורעי אלופי ומיודעי הנני שולח לכם עתרת שלום ואמת ליעקב סלה.

יקירי! מאז כתבתי לכם בראשית בואי הנה נסתם חזיוני אליכם ואין מענה בפי עטי כפעם בפעם. לבי יודע במר לבכם וכמו צער שער בנפשי אך לא במעל חלילה לי ולא מעצלתים ומרפיון ידים אבל – אור עיני ומחלת ראשי ומעי אשר הקיפוני ותקפוני בהשתנות האויר החם פה בימות הקיץ לא נתנוני השב רוחי והשב ידי להחיות רוחכם בבשורה טובה ולתאר לפניכם מהות ואיכות העיר הזאת אשר תחכו להודע ממני כהבטחתי. כל הימים הייתי חבוש בטמון מפני השרב והחום בבית מדרשו של ידי“נ הרב המובהק החכם הכולל חסיד ועניו מוהר”ר נתן עמרם יצ“ו אשר אספני אל ביתי והייתי אצלו אמון שעשועים או בבית ידי”נ הגביר היקר ירא ה' מכובד כהר“ר אברהם היימאן יצ”ו (ז"ל) אשר על שולחנו אני אוכל תמיד ומאין פנותי לדעת עניני העיר וצאצאיה. אך זה מקרוב ההכרח הרגילני לתור בעיר לעתותי ערב ולרגלה לרגל המלאכה אשר עמדי. על כן לא אעבור בקולמסי רק על אודות אחינו היהודים פה מטרת מגמת חפצי וחפציכם.

רוב היהודים אשר הם היום פה – אלכסנדרי' – הם גרים ותושבים. כי לפני שלשים שנה היו יושביה אך מעט מזעיר ⁵ יען מושב העיר הי' רע ובלי מים טובים לשתות כי מי הבארות מלוחים ונהר נילוס היה רחוק כעשרה מילים. גם מסחרה היה לא למרבה כי רוב אניות המסחור אשר למצרים הלכו לעיר ראשיד ודימיאט ושם ישבו יהודים הרבה. וכאשר חזקה הממשלה בידי הפחה הגדול מחאמאד עלי ואבראהים בנו הנסיך הגדול אשר מלכו במצרים בתוקף וגבורה הביא נהר הנילוס לתוך העיר אליכסנדרי וחברה עם הים הגדול – (נקרא על שמו מאחמודיה) – עד כי עתה שם אניות קטנות יהלוכון במישור לכל גלילות מצרים ועד קיירא ומצרים העליונה (פתרוס) תחת אשר מלפנים לא יכלו לעבור באניות מאלכסנדרי' לאל קיירא רק ביבשה על דבשת גמלים. או הלכו דרך הים הגדול לראשיד ומשם על הנילוס. עוד הביא מי הנילוס הטובים בצינורות לכל רחובות העיר והרבה והגדיל בניניה והרחיב רחובותיה והעצים מגדליה על מנהגי ערי אייראפי ומסחריה רבו עד להגדיל. אז נהרו אליה היהודים מכל הסביבות וכל תושבי עיר ראשיד אשר ישבו שמה מאז ומלפנים שנות מאות רבות נאספו לאליכסנדריה ולא נשארו עתה בראשיד רק שתי משפחות עד שאין להם מנין להתפלל והביכ“נ הישנה נשארה שמה ושאיה. וכן מדימיאט ושארי העירות וגם מטראבלוס וטוניס ומערי טורקיה ואיטאליא באו רבים. עתה ימצא פה כאלפים יהודים תושבים לבד הבאים לרגלי המסחור מאפריקא וטורקיה דמשק ואחליב אלה באים ואלה שבים. – פה שתי בתי כנסיות קדומים לאחוזת נחלה בתוך העיר. אחת כניש אל עזוז קטנה ועל מנהג הקדם ובצדה חורבות להכנסת אורחים ואחת כניש סארדיהיל ⁶ גדולה ובנויה לתפארת עם בית תלמוד תורה למעלה לתשב”ר ולומדים גם לשונות ולימודיית אחרים לרוח הזמן. וכנגדה עוד ביהמ“ד קטון עם מעט ספרים ליראי ד' וחושבי שמו. ועוד כמאה משפחות יהודים איטאלינים ולהם ביהכ”נ יפה לבדם על פי מנהגם. וכחמשים איש מרוסיא ופולין גאליציא וואלאכיא ולהם ביהכ“נ לבדם כמנהגם. ועוד מנינים נפרדים למערביים ולאורחים הסוחרים במגרש העיר אצל הים [סמוך להעמוד הנפלא העתיק שקורין אל מסילה ר”ל המחט שהוא עמוד אבן אחת גבהו כחמשים אמה והוא מרובע וקו ששה אמות יסוב אותו וחד מלמעלה והוא עומד כנס וסביבתו מכתב קדומי הנקרא כתב החרטומים וכבר ידוע הוא בספרי התרים] היה לאזרחים בית הכנסת ישן נושן וקוראין לה כנסת אליהו הנביא (כי שם נגלה לראשונים) ונחרבה עד היסוד [עיין בספר אדרת אליהו לרב מאליכסנדריה שהיה מוכיחם על בזותם המקום הק' הזה שהיו יוצאים שם לטייל לאכול ולשתות ולהתענג ונבא להם שעתיד לחרב וכן היה]. וזה כשלש שנים ברבות הטובה ורבו יושביה שמו הגבירים עינם לחומלה על הביהכ"נ הקדומה הזאת ובנאוה מחדש בגאון הוד הדרת קדש לתלפיות כבוד וחן גדולה ורחבה ועמודי שיש ורצפת אבני שיש מרוקמים וההיכל כלילת יופי וכסאות עץ יקר משוח בששר וחלונות מרוחים שקופות בזכוכית יקרה כתפארת בתי כנסיות שבהיכלי כבוד באיירופי וביתר שאת עם גן נחמד ופרדס נעים סביב לה. ובשבת קדש נכנסים מעשירי העיר להתפלל שמה ובימות הקיץ יבאו מעשירי העם לשבת שם במגרש וסביבותיה לרוח הצח.

רוב היהודים פה בעלי מסחור וקנין ומהם עשירים גדולים ונכבדים. רוב מסחרם בשולחנות (באנקירס) וחילוף מטבעות יען פה עוברים ושבים כל מיני מטבעות של כל המדינות ומחירם מתחלפות בכל עת אין להם מחיר קצב ותמידי עולים ויורדים ויד מי תחרוץ בכל אלה יותר מהיהודים? וביותר תפרוץ פה המסחר בצמר גפן תוצאות הארץ ובמשי. גם בעלי מלאכה בכל מלאכה ועבודה ואף גם עניים ואביונים דלים ורשים גרים ותושבים לא תחסר בה. להם היה לראש האדם הגדול הנודע בשערים לגאון ותפארת הרב הכולל מו“ה דוד חזן ני' (ז"ל) ועתה הרב הגדול צדיק נשגב כמוהר”ר נתן עמרם יצ“ו ומגבירי וראשי העדה ה”ה הגביר הנכבד הישיש נדיב לב מו“ה חיים רוסאנא יצ”ו ובניו היקרים סי' משה יצ“ו ואחיו ואתם הסופר החו”ש ירא ד' מכובד כהר“ר יחיא מזרחי יצ”ו והגביר הנכבד סי' משה נחמן יצ“ו והגבירי' כהר”ר מנחם סאוואראס יצ“ו וכהר”ר ראובן אבו גאנח יצ“ו ובניו וסי' יוסף חאכום יצ”ו. היהודים יושבים פה שלוים ושקטים בחופש ודרור על כל מעשיהם. וביותר חפשים הם אלה אשר תחת מחסה צירי ממלכות איירופי כי לא יבצר מהם מאומה.

מנהגם בתפלה ובביהכ“נ ומבטא שפתם בלה”ק ובמוסר ודרך ארץ ועבודת ה' ככל אחינו הספרדים במדינות ההם. דלת עם הארץ מחזיקים במנהג אבותיהם לאכול בידיהם כפות ידם לכף ואצבעותיהם למזלגות. שבתם ושנתם על יריעות האדמה. גם במלבושיהם ועטיפות ראשיהם ככל מנהגי ארצות הקדם. לא שינו לשונם בגדיהם ושמותיהם. ועשירי העם גם מהאזרחים למדו לעשות כמשפטי אנשי איירופי במאכלם ובמשתם ישיבתם ושנתם בכל מהלכם. רובם גם החליפו בגדיהם המה נשיהם ובניהם גם לשונם ירגילו לדבר בשפה איטאלקית המתהלכת בארצות אלה בין רוב הגרים והתרים ובבתי הצירים והמסחרים והוא פה לשון כללי יותר משארי לשונות אייראפי. בכל בתי העשירים ימצאון שתים שלש שפחות כושיות מקנת כסף לעבדות עולם (יש שפחה במחיר עשרת אלפים פייאסטר שני אלפים פראנק) היאותה עפ"י חוקי המדינה באין מעצור. אבל עבדים לא יאספו בעתים האלה אשר כתב הדת נגלה העבד הבורח מאדוניו אין עליו משפט או כי יבא יומו לעמוד בצבא יובא במצות הממשלה. וגם כי רובם ככולם הם מאמונת מחמאדי ולא ישרה נפשם בהם ולכן טוב להם לשכור משרתים שכיר חדש או שנה הנוח להם מעבדי הכושים. וגם אלה השכירים אינם צריכים לשבות אצלם ביום השבת כעבדי עולם והשפחות מקנת כסף שהן במצות המנוחה בשבת. דרך כלל אבטיח לכם כי פה דת היהודית עודנה זורחת בכל תוקפה וגבורתה. וביתר שאת מזמן הקדמוני (הרמב“ם ז”ל בפאר הדור סי' קנ“ב הרדב”ז ז“ל ח”א וח“ג רב”צ אשכנזי שו"ת סי' ג' כו' אשר בימים ההם פרצו כמה גדרים ויעבורו גם בגופי הדת) ואין מבני העיר האזרחים אשר יעשה ביד רמה נגד התורה והמצוה. וביד הרב חכם פאשא גם מקל חובלים לענוש עושי רשעה וסלף בוגדים ולהקים הדת על תילה.

אך על זאת אשתומם ואשוב אתפלא בהתבונני על קדמות היהודים בעיר הזאת משנות אלפים ומספרם הרב והעצום מימי קדם כפלים כיוצאי מצרים (סוכה נ“א גיטין י”ז) גם בזמן הרמב“ם ז”ל וגאוני בתראי היו כפלי כפלים מאשר הם גם היום. וזה שלא כמנהג העולם אשר ההמון הולך ורב ומה הגיע אליהם? אמנה כי מיעטו וישוחו מעוצר רעה ויגון בתגרת יד מלכי רשעה בחימה שפוכה אבל. לא נדע פרטי העוברות עליהם כי אין ביד אזרחי הארץ ספר דברי הימים אף אפס קצהו לקורות חייהם ומקריהם גם משנים מועטים אי מזה באו ומה הי' להם. ואולם גם אם נשארו מעט מהרבה הלא זה רבות בשנים יושביה לבטח באין מחריד? אם לא כי יד ה' עשתה זאת בורא עולם וצאצאיה יוצר חלד ויושביה ית"ש אשר פה במצרים שם לו חק לא נשוב בדרך הזה והארץ משכלת והדברים עתיקים (ראה מצרים).

הודעתיכם היום את אלה דברי המעטים לבל אצא ריקם להכזיב תוחלתכם או לשקר הבטחתי. ובזה יתמו דברי פה כי קשה יומי בזה לא יתנוני לדרוש ולחקור ולהתחקות על שרשיהם כחפצי. ובפקודת הרופא הנני נאכף לעזוב העיר הזאת ומחר בעזה“י אני נוסע מזה והיה זה שלום. ונוצר נפש האדם ית”ש ישמרני בדרך זו אלך.

יעקב סל"ה.

 

ג. אמאנות. – מרמה. – מאנצורה. – בית גאמאר. – זיפתא.    🔗

יום כ“ה אב בבוקר השכם עזבתי אליכסנדריאה ונסעתי בעגלת הקיטור על מסלת הברזל. עברנו גם גשר ברזל המתנשא על הנהר נילוס. גם מעברות דוגה בכפר זאיאת [ועתה גם ברוחב הנהר הזה נעשה גשר גדול רחב ידים] ובאנו בשעה התשיעית (או שלישית) אחר הצהרים לעיר סאמאנות העומדת על שפת הנהר מערבה למצרים ולנסיעתי לעיר מאנצורה צריכים לעבור עוד מפה בספינה ערביאית רוחב הנהר ולארכה ונסב הגבול כמהלך ארבע שעות מזרחה. בימים האלה חג גדול למצרים בעיר תאנתא (תראנה עוד הלאה) מקום שם קבר סייעוד אחמאיד אל בידיב”י מקדמוני קדשיהם. וביום י"ב לחדש… הוא יום הולדת שלו. ועל קברו בית תפלה רחבת ידים ושם ינהרו ויתאספו גם ממרחק המון אדם רב אלפי רבבות אנשים נשים וטף רגלים רוכבי גמלים סוסים וחמורים. ועגלות הקיטור ואוהלים רבים לא יספר. נוסעים ושבים ששים ושמחים בתופים ובמצלתים שירים ומחולות ושוק גדול שמה בעת הזאת שמונת ימים ועוד שמונה ימים להמפגרים לבא ומאחרים לצאת כל סוחרי ארץ מצרים ומשארי ארצות יתאספו שמה. מוכרים וקונים כל איש מצוק ורע לב וקשה יום יבא טאנטאה. פה כל גנב כל עושי רמיה כל עושי עול כל תועבה וכל טמא לנפש פה טאנטא ימצא חית ידו ישיג תועבתו ישביע תאותו ומאומה מאיש לכל חפצו פה לא יבצר. עם המון נוסעים מאלה המתקדשים ליום הכסא (מולד) ארחתי בנסיעה הזאת אשר העגלות היו מלאים מהם ועל הגגות עומדים צפופים וקול המולה מצלצל אזנים כי לא סדרים בנסיעה הזאת. ומי יעצור ברוח האמונה החזקה בסער נורא? ובירידתי פה סאמאנות על דרך טאנתא וכל כלי בשני ארגזים היו בעגלות נושאות המשאות והסחורות. ובטרם פתחתי עיני לראות אנה אני בא והעגלות הפכו פניהם עם כל הכבודה על המסילה הפונה טאנתאה. כי אץ לו הדרך מפני העגלות הבאות מנגד ובלבול ההמון הרב וכי אך זה מקרוב כלתה מלאכת הדרך הזה ועוד לא סדרים להנה וגם כלי בארגזי חלפו עמהם. בין כה וכה ויהי ערב נשארתי ללין פה. העיר סאמאנות צרה להכניס בקרבה כל המון הנוסעים אלה ההולכים וחוזרים דרך עליה. על כן המה שטוחים על פני כל הארץ חוץ לעיר בטח. אלה באוהלים ואלה תחת מתוח אהל הרקיע באין פחד משודדי לילה ואורבי יום. כי חתת הממשלה ומשפטיה הטובים והחרוצים תעצור בעד כל עמל ביתר שאת גם מארצות אייראפי. שם שכנתי גם אני בטח בדד יעקב בלי חברת יהודי ואין מכלים דבר.

אלמדה נוסעים דרכי מרמה של המצריים (ציגיינר) הנודעים לשם עולם. ואת הידיעה הגדולה אשר קניתיה בכסף מלא ומגינת לב אתנה לפניכם מתנת חנם בעין יפה עמדו ושמעו! החושך כסה ארץ. רקיע השמים ממעל לראשי זכים טהורים. אך הכוכבים כבדולח נוצצים ועפים במסילותם. ולהבות אש בינות המשפחות הנספחות לאגודות כה וכה המבערות עצים וקוצים כסוחים לבשל ולאפות מן הבא בידם האירו פני החלקה הטובה. קול המולה תוהם בין המחנה הכבודה. אלה מפה מפזזים ומכרכרים לקול תופים ומצילתים שרים ושרות. אלה יחוגו וינועו בלהבת אש אמונתם בתפלתיהם. ושם סעיד אל בידיב“י אל בידיב”י ⁷ לא ימוש מפיהם. ואלה מפה מריבות ומצות חרפות ונאצות. קול ענות אנכי שומע. ערכתי משכבי גם אני בין ההמון כי צרור כספי היה בחיקי ושמתי כרי וכסתי תחתי וסביבותי ואשב מסב להתבונן על המראה הגדול הזה ומקטרתי בידי להעלות עשן הטאבאק ולבי מתמרמר על ארגזי לא אדע אנה הלכו. והנה איש מצרי קרב אלי עטוף בטליתו וישב לרגלי בענוה. ברכני סלאם עלייכום יא סידי! (שלום עליכם הא אדוני)! עלייכום סאלאם מיסיכום אל כיר ערבך טבא ⁸ (מאת ערבך טבא גר אדוני בארץ! מאיזה עם ומדינה? עברי אנכי פראנגי (איש איראפי) עבדך אנכי עבד אלקים מה נפשך לקנות להשיב נפשך הלילה ואביא לפניך מהשוק. אין מחסור דבר אם אבטיח קרוב לנו פה הא לך קשיטה ולך הביא ונאכל. יהי לך הקשיטה הנה מוכן אתי. אין חנפים וערומים כמצרים ⁹ מיהר והביא אבטיח אדום כדם וישסעהו. אכלנו בין שנינו ונתתי לו הקשיטה (פייאסטער). ערבה לי חברתו בספורים והגדות מעשי ניסים מהקדוש סעיד אל בידיבי ודת הימים והשוק והמסחר הגדול. הקולות חדלו ההמון דממו ונרדמו. גם הוא הולך ושב ויאמר לי דבר סתר לי אליך אדוני אך לך אגלה. “דבר”. הנה בכפר סמוך לפה אשה אלמנה שכנתי אשר מצאה אוצר בבטן האדמה מטבעות כסף טהור עתיקות מאד מלא פך ומיראתה לגלותם מפני הממשלה הנם טמונים תוך אהלה ואיש לא ידעם בלעדי. ואדוני כי פראנגי אתה מוסר הממשלה לא יגע עדך הלא תקנם במחיר מועט ולך יהי' למנה. טוב תדבר אבל כסף אין עמדי (כי יראתי להגיד שיש בחיקי מעות) זאת לא תהיה לשטן אני אעבור עמך למאנצורה ושם תתן לי אך איש אל ידע. מחר יהיה הדבר הזה. והוא הולך ובא ומגבב דברים ומורה אל המטרה לתפוש לבי אל המציאה הגדולה הזאת. בבוקר השכם עודני מתפלל והתפילין בראשי ובזרועי והוא ערב לבו ונגש אלי לאמר לי לבא עמו אל הכפר הקרוב אך שני מילים. לא אוכל אמרתי בתקותי על העגלה לבא עמה טאנתאה לחקור על הארגזים כי אינם ואולי עוד יבאו. עוד היום גדול בא נא עמי אל תרחק ללכת ובטרם יבאו העגלות ואדוני פה. לא אוכל ללכת עמך אם אתה תבא אלי הנה ואראה מה. אביא לך ארבעה וחמשה מהם למראה ואתה תשפוט. מהר ולך ןאל תעצרני. הלך עד בוש שעה אחת והביא לי חמשה בהחבא. הוליכני אל תחת אילן מוצל והראני מטבעות כסף עתיקות מאד חלודות בחיק האדמה ואבינה בהם היטב – ידעתי מה המה. נקיתים וטיהרתים בסלע ובעור ואחד רקעתי עד אשר דק והנהו כסף מזוקק כן האחרים. עוד לא האמנתי להשען על תבונתי ולקחתי אחד ובאתי העירה אל הצורף וגם הוא נסה בהולם פעם על המקבת ואמר כסף טהור ואם רצוני יתן לי מחירו… חזרתי אליו תחת האילן וקניתי ממנו באמרי פי במחיר רבע מערך שויו להתיכם באש והוא מיהר ללכת להביא כל הנמצא. הוא רץ והעגלות באו. פעם ראשונה לא פניתי עוד ללכת אתם. עתה אעשר פעם אחת כי גם מטבעות עתיקות כאלה כפלי כפלים במחירם. אני יושב תחת העץ בעינים כלות על המלאך (המצרי) המצליח דרכי. לא אחר משעה והוא בא עיף ויגע עטוף באדרתו אך נשמתו בו ומתחת למדיו שק עם ארבע מאות ועשרה מטבעות מאלה אשר עוד מהם בידי למשמרת. כולם מעשי ידי אומן אחד. גם עוד הרבה מאלה אשר הביא בחנתי על האבנים ושחקתי על העצים ובעפר וכולם שוים לטובה. נתתי לו מחירם מטבעות זהב עובר לסוחר. לא בקשתיו עוד ללכת עמדי מאנצוראה גם (באקשיש) מתנה לטרחתו. הוא נס וימלט ולבי שמח בכל עמלי. כל עכבה לטובה חשבתי בלבי לו לא התמהמהתי כי עתה לא באתי לכל העושר להשתכר על אחת שבע. לטובתי נתחלפו העגלות ולא מצאתי ארגזי. יום הששי עש“ק היה לא הוחלתי עוד ללכת טאנתאה עם העגלות השניות לעת ערב ונכנסתי לשבות בעיר הזאת האחת בתי אורחים והודעתי ע”י הטעלאגראף לאליכסנדריא על דבר הארגזים כי אינם. פה בחדרי לבד פתחתי אוצרי הטוב להתבונן עליהם ולשמוח בחלקי ואת הכסף המתוכן על שלימות המנין והנם חסרים מהמסחר שנים ועשרים ובמנותי אותם פעמים ושלש ושוחקם יתר נראו לעיני על אחדים מהם מראה ירקרקות (געלבליך) ועוד אחרים ואשוב אבינה ואתפלא בהם עד כי לבי מלא ספק אם הם כסף ואקחם אלה עם החמשה הראשונים אשר בחנתים היטיב הדק והלכתי אל הצורפים בשוק ואשאלם אחת אחת צרפו ובחנו באש והנה גם אלה גם הראשונים נחושת סיגים אשר לא יצלחו לכל. משוש לבי נהפך לתוגה ושמחתי לדאגה. ברכתי דיין האמת בלב תמים. לא התענגתי עוד בשבת הזה מברכים ר"ח אלול. ריקם נשארתי מחפצי וכספי קויתי לאור בוקר יום ראשון ונסעתי לטאנתא ומצאתי כל כלי אין מחסור בם וחזרתי לסאמאנוד עם העגלה ועברתי בנהר נילוס בספינה ולמחרתו באתי לשלום לעיר מאנצורא. היהודים פה נחמוני כי לא ראשון אנכי להתנזק בדבר זה. שולחנים מבינים וסוחרים יודעים נפלו פעמים רבות במצודת רמייתם זאת כי יודעים הם באחיזת עינים או במלאכת הכימייאה עד שאין להבחין מראשית ואצלם כבר נודע תרמיתם ולא יקחו מהם כסף עד ישליכום באש הוא מצרף לכל. ואשר יבואו אחרי גם עליהם יעבור כוס התרמית ולא אהיה אחרון.

והנה סוף מעשה אלהים חשבה לטובה ומאתו ית"ש לא תצא הרעות. האדם אך תמס יהלוך נפל אשת לא ידע מה שלפניו ואשר יהיה אחריו מי יגיד לו? ומה יתאונן אדם על הרע בעיניו אם אבן למוסדות טובתו ירה המגיד מראשית אחרית ובנה עליה אושרו טובו והצלחתו ומברכים על הרעה מעין הטובה. אין חכם כבעל הנסיון (כאשר תראו עוד ממני רב מזה) כן המחסור הזה הביאני להתנודד בארץ התימן אחרי לא היו לי די הוצאות הדרך במישור להודו מטרת נסיעתי מראש אשר משם שאבתי ידיעות רבת החמודות והשגתי הסגולות תקות נפשי גם שכר טוב בעמלי ראיתי ומה לי עוד כאשר תראו עוד הלאה.

 

ד. מסע השנית קיץ תרכ"ד. – טאנתא.    🔗

(וזאת אשר ראיתי ונודעתי מנהגים וספורים בעיר טאנתא הנז' בהיותי שנית בארץ מצרים קיץ תרכ"ד קראתי מהדורא חנינא) העיר טאנתא אומרים שהיא צוען מצרים שכן תרגם יב“ע תאנים מצרים. והיא באמצע הדאלתא יושבת על נהר נילוס וסביבותיה כר נרחב מלא דשן ושמן. עתה היא עיר גדולה וסוחרת גם כל השנה לצמר גפן ובה בתי מלאכה (פאבריקען) לסוחרים רבים וגדולים גם מאיראפי. הפעם הזאת חשבתי דרכי להיות בה עת המולד זמן היריד הגדול אשר התחיל שנה זו י”ב תמוז וישבתי פה שבעה ימים כי לא יכולתי לנסוע מזה מפני רוב ההמון וגודל הדחק בעגלות הקיטור עד שגם שטר השילום (ביליעט) אין להשיג וגם אסון גדול בהעגלות וכמה אנשים נהרגים בהם בכל שנה. ביום ובלילה מלאת צאן אדם כארבה לרוב ואיש את אחיו ידחקון. בעת הזאת כל בתי העיר וכל רחובותיה מלאים אנשים ונשים אף עד שאין לעבור ברחוב רק בדוחק מאד מהלך מאה אמה (שני מאות רגל) במשך חמשה מינוטין כאשר בחנתי. לפנים לא ישבו פה יהודים בתמידות כי קדושה היא בעיני המוסלמאנים רק בעת המולד באים לרוב מכל המקומות ועתה ב“ה יושבים בה כעשרים יהודים כאזרחים ועשו להם גם ביהכ”נ ושוחט כמנהג כל הקהלות ומהם עשירים ונכבדים. מסחרם שולחנית וצורפים אבל העיר הזאת טמאת השם לא תניח מדה טובה. קסם הוא על שפתי היהודים בארץ מצרים שכל הבא בעיר התועבה הזאת בא תוך שער החמשים משערי טומאה. ואני אמרתי בהלצה אם מצרים ערות הארץ טאנתא ערות מצרים היא.

קבר נביאם הזה הוא תוך העיר ושם בנין גדול ומפואר מאד ועתה זה שבעה שנים עוד בונים ומוסיפים על הקדמוניות עד שאין כבנין הזה בכל ארץ מצרים ולה ארבעה שערים בארבעה רוחותיו. ושם עושר גדול סגולות ואוצרות מלכים מרוב הנדרים והנדבות אשר יפל ושנה שנה מכל הבא לסחור ולהתטהר בה. הסעיד אחמאד אל בידי“בי הזה חי בשנת ארבע מאות לחשבון הישמעאלים (אשר חשבונם בכמו 584 אחר חשבון הנוצרים אשר ימנו היום 1281) ככתוב על מצבת קבורתו וקדוש הוא להם מכל נביאיהם אשר היו אחרי המחוקק דתם ואותותיו ונפלאותיו בחייו ובמותו עצמו מספר. ולו היה תלמיד אחד נזיר (דארוויש) פרוש מתענוגי העולם ולא נשא אשה מימיו וגם הוא קבור אצלו ועושים לו בכל שנה חופת נשואים על קברו. שומה היא בפיהם כי החופה הזאת מרצה על עוברי עברה בזנות והוא חטא רבים ישא כי לא נשא אשה ולכן יבואו מכל הארץ להתטהר פה מעונותיהם לבא להתטמא פה. וכל איש ואשה הזוכים להתטמא עוד בחצר הכבוד הזה וסמוך לקברו הרי זה משובח. יש נשים שאינן מולידות תחת בעליהן ונודרות לבא פה עת המולד למען תנאפנה ובזכות זה יפקדו בזרע אנשים על כן כל הקדשות מכל הארץ באות הנה במועד החאג הזה. וכל אשה יודעת איש באין מכלים כי במקום הזה הותרו כל העריות. ואם עד אחר המועד לא תמצא תאותה הוא תתן נדה ואתנן למען לא תשוב ריקם לביתה ותחת כל השמים תזנינה ולא תכלמנה. תוך העיר לא תכיל אף אחד ממאה האנשים הבאים בימים האלה ושכר הבתים מהחודש הזה יקר מכל השנה ומה גם החנויות והקרונות והאצטבאות אשר במדת טפח יושכרו. ומחוץ לעיר עד שני מילים סביב יעשו אהלים וצריפים ומלונות לדירת אנשים וחנויות לסחורות ובתי קאהווא ולכל משקה יין וי”ש לרוב ובתי משחק מהוללים ומהוללות מחוללים ומחוללות וגם על האניות הקטנות ובסירות דוגה על כל אורך הנהר מלאים אדם כילק. ובאלה הימים אין חושך ואין לילה. כל הבא הנה איש או אשה ילכו להשתטח על קבר הנביא הזה ותלמידו הדארוויש וידור כמתת ידו. מובן שלא על נקלה ומיד יוכלון להכנס שמה וכמה ימים יעמוד על המשמר עד יוכל להגיע עד הקבר.

היהודים ספרו לי מופת גדול אשר שמעו שנעשה בימים האלה לאחד מוסלימאן הבא להתקדש פה. כפרי אחד ממהלך יום בא רוכב על חמורו והלך להשתטח על הקבר והניח אתונו אצל פתח השער בין ההמון והוא דחק ונכנס. אחרי התפללו יצא ולא מצא חמורו כי נגנב. חזר על הקבר והתקצף ואין עונה הלך אצל שכנו מהכפר אשר גם הוא בא בחמורו ושאל ממנו שישאילנו חמורו וילך וישוב לביתו ויקח עמו חמורו אחר ויחזור אליו מכירו עשה עמו החסד ונתן לו חמורו ללכת ולבוא. הוא יצא מן העיר לא הרחיק ללכת ונפשו עגמה ויגעה ירד מהחמור לנוח כחום היום ויקשור רסן החמור ברגלו ושכב והוא נרדם ויעף הגנב בא וחתך הרסן מרגלי האיש וילך לו. אחרי הקיצו ראה כי גם החמור השאול נגנב תלש בשערו ויחרד חרדה וילך הלוך ובכה על הקבר בקצף ונאצות וידבר קשות אל הנביא השוכב פה זה שמונה מאות ואחד ושמונים שנה ויגד לו כי אם לא ימצא חמוריו לא יבוא עוד אליו ויזהיר גם כל יודעיו למנוע רגלם ממקום הזה. עודינו מתמרמר ומדבר על לבו נתנמנם מעט אך עיניו נסגרו ולבו ער והנה איש מראה לנגדו עטוף לבן וקוצותיו תלתלים על כתפו ומראהו נורא וקדוש ויאמר לו מה לך פה כי תעתיר דבריך. איך לא אתקצף ואקלל וכה וכה קרה לי בעבור כי באתי לשם ולכבוד… “אמור סאמכני יא סידי”! סלח לי אדוני אמר לו האיש הנורא "סאמאכני יא סידי! אל תדאג לך לרחוב הנוצרים ושם מבוי מימין ובשמאלו החצר פלוני תכניס תוך החצר פלוני ותדפוק על דלת פתח בית פלוני בקרן הימנית ותקרא בשם האשה פלונית ותאמר לה בשליחות בעלה זה שמו… שתתן לך החמור שהביא אמש וגם החמור אשר הביא היום ואמור לה אלה ואלה הסימנים שהגיד לה בעלה והיא תתן לך מיד שני החמורים ואף מתנה (באקשיש) לא תבקש ממך. והאיש הזקן נעלם ממנו והוא הקיץ וישא את רגליו אל הרחוב והמקום ההוא ועשה ככל אשר צוה עליו הנביא ולקח שני החמורים וילך שש ושמח וחזר אל הקבר ונדר נדרים לבא עוד בכל שנה ולהרבות כבודו בכל אשר תשיג ידו. המופת הגדול הזה עשה לו כנפים ומלא את העיר מפה אל פה.

ידעתי אלופי ומיודעי כי המשכילים שבכם לא תאמינו אף תמלאו שחוק פיכם גם אני לא אבטיח לכם ולא אשבע אם אמת נכון הדבר אך כזאת שמעתי גם מפי היהודים אשר גם הם אך שמעו מהמוסלימאנים הנשבעים בד' ובנביאם ובסייעיד אחמאד אל בידיבי אכן לשקר שבעו? לא אלאה אתכם עוד בהגדות וספורים אותות ומופתים עוד רבות וגדולות מאלה כי מי בכם יאזין ויאמין. ואולם למען תדעו ממרחק שמץ דבר מאמונתם וכח דמיונם החזק אציגה נא בזה עוד מעשה קטנה ויפה אשר שמעתי. אחרי שבעה ימים לשבתי פה דחקתי בעגלת הקטור בעמל רב והלכתי לסאמאנות ומשם באתי בספינה קטנה ללכת בית גאמאר. הספינה היתה מלאה גברים נשים וטף מחוזרי החאג בשמחה ושירים. וישבתי בירכתי הספינה אצל רב החובל כי ראיתיו איש מבין ונשתעה על אודות הנביא הזה ומעשיו והוא מפליא להשתעות הרב חשק והתלהבות. אמרתי ומדוע יטמאו מקום הקדוש הזה בכל התועבות והטומאות אשר גם לכם לעון פלילי ולחטאת גדולה יחשב ואנחנו ידענו כי כל עץ תוציא פרי למינהו וכל ענף תוציא יבול משרשה איה קדושתו ואיפה טהרתו? “אף הוא השיב אמריו” אספר לך את אשר קרה כבר לפנים. הפעם בא איש ישר מרחק מהלך שלשים יום לשם הנביא הזה דחק ונכנס להתפלל על קברו ובהכנסו ראה נואף ומנאפת חבוקים ויחר לו מאד והתקצף ויאמר אין זה מקום קדוש כי אם בית זונות ומערת פריצים ויפן וילך לו אל ארצו. בצאתו את העיר והוא רוכב על פרדתו על שפת היאור ועמדה הפרדה והטילה מי רגלה וירד אל מימי היאור. והנה איש גבור חיל יוצא מהיאור וחרבו שלופה בידו ויאמר לו מה עשית כי טמאת את היאור במי רגלי פרדתך? ועתה או תאסוף מי הרגלים מן היאור או תתן ראשך תחת חרבי החדה ומורטה למענך והאיש בכה והתחנן לו האוכל להסיר מי הרגלים מן מי היאור הגדול אשר כבר נתערב ונתמלח? אמר לו הגבור אחת דברתי אם אינך מסיר הטומאה מהיאור אסיר את ראשך מעליך היום. האיש כי ראה כי כלתה אליו הרעה אמר לו הלא תגיד לי אדוני הגבור היוכלו מי רגלים המועטים לטמא את מימי היאור הגדול הזה השוטפים בכח חלפו ויעבורו הלא כאין הוא הטפה בתוך הים? אמר לו הגבור ומה תוכל טומאת הטמאים המועטים לטמא קדושת הים הגדול של איש קדוש ונורא? אז הבין האיש האורח כי שגה וטעה בדמיונו על משפטו ובקש סליחתו וחזר להתפלל על הקבר הזה וידור נדר לבא עוד בכל שנה ושנה. ידעתי מליצי רעי! כי גם בזה לא תאמינו ולכם המשפט אך אל תשיתו עלי עון כי הבאתי לפניכם ספורים כאלה כי אולי ימצאו איש או זמן אשר יצטרך גם לזה ואין לכם בזה דבר לבטלה.

ביום השמיני כשנפטרין הוא חג גדול ביום הזה ירכיבו את הנשיא (השיך) המושל על הבית הזה והוא ממשפחת הנביא הזה ובידו כל טוב המקום וגם הוא קדוש להם וכבוד גדול יעשו לו. הוא יושב על סוס דוהר הדור ומקושט להפלא מעוטף ירוק (גרון) בלבושי יקר הוד וגדולה רחבים וארוכים ואחריו רבים גדולים ונכבדים ולפניו בכלי שיר וזמרה ויפנו דרך לפניו בקול שמחה ויסבב כן בכל חוצות ורחובות העיר. ביום הזה שכר הסוס והחמור רבה מאד אין כסף נחשב וילבשו הגברים שמלות נשים ונשים שמלות אנשים גם הטף ילבשום בגדי כבוד ויסבבו בעיר רוכבים רבים בכל מיני צחוק. יצביעו פניהם וכל גופם ויתחפשו כחיות ובהמות להרבות השחוק. אין קץ לכל השמחה וההוללות אשר יעשה ביום הזה והאורחות היוצאות והבאות ילכו על הגמלים והסוסים והחמורים כולם בתופים ומחולות ומצלתים כי יבואו הם ונשיהם וטפם ואהליהם וכל כלי ביתם. הערים והכפרים אשר במהלך שנים שלשה ימים סביב לעיר הקדשה הזאת ישארו ריקם מיושביהם כל הדלתות בשוק יסגרו דממה שוקטת בכל רחובות ואך הדרכים מלאות אדם כילק בקול המון שירי זמרה והגמל ההולך ראשונה עם כבודת הבית מקושט ומזויין בכל מיני צבעונים ותכשיטי כסף ואדרת שער איש כפי אשר תשיג ידו. אחר שלשה חדשים יש עוד חג בעיר הזאת לנביא הזה והוא נקרא מולאד קטן וכן בכל ערי מצרים מקום שם קבר מי מנביאיהם יקדשו המקום לבא יום אחד בשנה לשמחה והוללות ושוק גדול לסוחרים במקומות ובימים ההם וראיתי מהם גם במצרים העליונה אשר שם לרוב.

אז זכרתי ימים מקדם בהיות ישראל ויהודה יושבים לבטח על אדמתם ומקדש הקודש בנוי לתלפיות בתוככי ירושלם עיר הקודש באמת ומזבח ה' על מכון מקדשו מה גדלה אז ורבתה ההוד והכבוד הצבי והתפארת החן וההדר הששון והגיל בעלותם ליראות את פני האדון ה' צבאות שלש פעמים בשנה ונותן התורה ית“ש מבטיח לעולי פעמי רגל ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך ליראות את פני ה' אלהיך. ומה נהדר היה אז עיר קדשנו ותפארתינו בהקהל אליה רבבות אלפי ישראל בעוז הוד הדרת קדש בהתלהבות שלהבת יה קדושה וטהרה ורוח הקודש אשר שאבו כל איש ישראל ממעיני מי הקדש היוצאים ממעין בית ה' אלקינו. הכהנים והלוים משרתי אלהינו בעמדם לשרת בקדש הנביאים והחוזים מטיפים חזיונות ומראות אלהים קדוש ללמד להבאים בחצרות בית ה' מוסר השכל תורה ומצות ומנעימים שירות והללויה במליצה נעימה ורגשת קדש. לזכר זאת ידעתי להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור. יה”ר שיבנה בית קדשנו ותפארתינו ותחזינה עינינו בשוב שכינתו לציון כימי עולם וכשנים קדמוניות בב"א.

 

נשוב למסע הראשונה.    🔗

העיר מאנצורה יושבת על שפת הנהר הפונה קדמה למצרים על דרך העיר דימיאט (אשר אצל הכפר איזיבה שלש שעות צפונית לדימיאט נופל הראש הקטון של נילוס הנקרא (שירקייה־מזרחי) בים הגדול) ומאנצורה עיר גדולה ומסחרה רב בצמר גפן היוצאים ממנה באניות ועגלות הקיטור לאלכסנדריא. יהודים בה מעט כארבעים משפחות מעט מזעיר מתושבי העיר לפנים ורובם מאזרחי מצרים ודימיאט אשר לרגלי המסחור שנתרבה פה באו לגור הנה ונתמלאו מחורבות דימיאט כי עתה בדימיאט מתי מספר. היהודים פה טובים ביתר שאת מבכל יושבי ארץ מצרים בכל עניניהם. רובם עשירים סוחרים שולחנים גומלי חסד טובי לב ומחזיקים בתורה ומצות. ועליהם אלוף לראש איש יקר ונכבד ורב חסד הן גבור ויראת ה' אוצרו כהר“ר חביב חאסון יצ”ו חכם לב וקובע עתים לתורה והגביר הנכבד טוב עין ויקר רוח סי' סעיד היימאן (ז"ל) וח“א האברך הגביר טוב לב ונדיבת רוח סי' אברהם היימאן יצ”ו והגביר היקר ירא ה' באמת כהר“ר מאיר חפץ יצ”ו וכל העדה הק' טובים ונעימים זה לזה באהבה וה' שמה. להם ביהכ“נ קטנה ושו”ב וחכם ירא ה' מחכמי ירושלם ת“ו כי המה מבקשים ומוצאים תמיד שו”ב חכם ויר"א יותר מבכל ארץ מצרים.

יום ו' אלול נסעתי משם בספינת ערביאית אל הנהר ההוא ולמחרתו באתי לעיר בית־גאמארי עיר סוחרת כמאנצורה אך קטנה ממנה ובה כעשרים בתי יהודים. ובראשם האחים הגבירים היקרים כהר“ר אברהם וכהר”ר סלימאן וואהב יצ“ו ובבית אברהם הזה בית הכנסת נאה לכל בני העיר וגם להם שו”ב מחכמי ירושלם ושם מעבר רוחב הנהר עיר זיפתא ¹⁰ רבת המסחור ובה חמשה בתי יהודים סוחרים ושולחנים.

משם הלכתי באניה על הנהר לעיר באנהיי רבת המסחור בצמר גפן בנויה על תילה לתפארת מזמן קרוב על ידי מסחרה ועגלות הקיטור העוברת שמה. בה כעשר יהודים והגביר פארחת וואהב נשיא עליהם ובביתו ביהכ“נ קטנה ושו”ב וחכם. בדרך עברינו על הנהר ראיתי הארמון הנשגב הבנוי כמו רמים על שפת הנהר צדו האחת עומדת תוך המים בנין גדול וחזק עד להפליא וסביבותיו גנות ופרדסים מכל עץ נחמד ונעים כגן ה' והרבה בתי מלאכה פאבריקען – ומבשלות צוקער ועבודה רבה וכל תענוגות בני אדם אשר יסדה ובנאה הנסיך הגדול מושל עריץ וישר מחאמאד עלי פאשא בימי מלכו וגבורתו מלך במשפט העמיד וכנן ארץ מצרים. בכל הכפרים בדרך הזה ראיתי מגדלים אפרוחים תרנגולים ויונים רבים מאד לאין חקר ע“י תחבולות אנשים המוציאים האפרוחים מהבצים בלי חימום תרנגולת חופרים גומץ באדמת עפר חול חם ומניחים שם הרבה בצים יחד בחיק האדמה לעין השמש ומכסים עליהם זבל ועפר לחממם מחום היום ואחר עשרה או ט”ו יום מסבבים על ערמת העפר ושורקים ומצפצפים כתרנגולת קא קא ככה ימים מועטים ומסירים המכסה והבצים מתבקעים מאליהם והאפרוחים ישרצו על הארץ ומגדלים אותם לאט לאט. על כן בכל ארץ מצרים תרנגולים ויונים לרוב יותר מכל הארצות ובזול אבל האפרוחים הנולדים על אופן הזה קטנים בגדלם מאלה הנולדים תחת כנפי התרנגולת וגם לא שמנים ומסורבלים בשר ואף מהם לא יצליחו לגדל זרע אחריהם ¹¹ וגם הבצים המה פה בזול.

מבאנהיי נסעתי בעגלת הקיטור שלש שעות ולעת ערב ט"ו אלול באתי אל קיירא (קאהרא) של מצרים הנקראת מצרים החדשה.

 

ה. קאירא של מצרים – כל מנהגי היהודים והבי"הכנ.    🔗

העיר העתיקה אשר כל חוקרי תבל ותרי הארצות אספו אליה אמרים וספורים חמרים חמרים והוציאו ממנו גנזי מסתרים ולכולם שערים חדשים אשר ימצאו עוד מאה שערים ומה יכולתי עשות כהם ואם אמרתי לבקר אחריהם אין זאת מטרתי גבר במסילתו יעלה ולא יעבטון ארחותם. ואנכי אתנהלה לעטי לרגל המלאכה אשר לפני מעניני היהודים ואת אשר ראו עיני ואשר קראני ויתר דברים אספרה בקצרה כאשר יביאני הענין וחיך מבין יטעם לו. פה כשש מאות משפחות יהודים מאזרחי הארץ מלפנים ומעט איטאלקים תוגרמים בבליים סוריים אשר כולם בשם ספרדים נקראו וכששים בע“ב ויחידים מרוסלאנד פולין גאליציאן כו' אשר בשם אשכנזים נקראו (ולהם ביהכ"נ לעצמם) וכמאה וחמשים בתי אבות קראים ברחוב מיוחד אצל רחובות היהודים ובית הכנסת גדולה לעצמם כדתם ומנהגם ובין היהודים לא יתחשבו. רובם בעלי מלאכה צורפים בכסף וזהב ומהם עשירים ומכובדים להם מורה וחכם ר' משה הלוי ני' מירושלים והנשיא הגביר אלישע ני' (אדבר עוד הלאה מהם ומספריהם ¹² ליהודים ברחובותיהם עשר בתי כנסיות ישנים מאד בנויות על מנהג ארצות הקדם עומדות במעמקים בירכתי הרחובות והחצרות עם חלונות וארובות קטנות לא תואר ולא הדר בהבנאם עת יד הגלות והמדהבה היתה כבדה עליהם. ועתה ב”ה תקנו כמה מהם ומהם הורסים ובונים מחדש אחת נקראת כנסת ר' ישמעאל בנויה על תילה בה מתפללים רוב אנשי פראנקוס והרה“ג האב”ד ני‘. העתיקה שבהם כנסת מצרים עמדה לנפול והרסוה ובונים אותה מחדש בהרחבת גבולה ותהיה בעזה“י לתפארת בכל חוסן ויקר. גם כנסת פורטיגיזים הרסוה ובונים מחדש ברוב יופי. כנסת רב משה להרמב”ם ז“ל עומדת על תילה. בה בצד דרום חדר קטון ונר תמיד דולק בה ואומרים ששם שכב הרמב”ם ז“ל שבעה ימים אחר פטירתו קודם שהוליכוהו לאה”ק להקבר. כנסת רב זמרא להרדב“ז ז”ל. כנסת רב חיים להרב ר’ חיים כפוסי ז“ל. (תראנו הלאה) כנסת בעל הנס לא ידעתי מי הוא. כנסת טורקיא ישנה מאד ובה מתפללים הרבה מנינים זה אחר זה מתחילים בהשכמה כאור בוקר וגומרים ובאים אחרים ואחרים עד שליש היום. גם אצל כנסת ר' ישמעאל בית ספר גדול לתשב”ר יתומים ובני עניים בסדר נכון והשגחה טובה מנכבדי העיר ותחת פקודת הרב האב"ד ני' וילמדום כתב ולשון עברי ערבי איטאלקית וחשבון וגלילות הארץ ועוד כמה בתי ספר (סקאלים) מאנשים מלמדים פרטיים לכל אשר ירצה למלא ידו בכתב ולשון. אך על לשון אמנו שפת קדש אין דורש ואין מבקש כמו בכל הארצות יושבת שפת יהודית בירכתי ביתה אבלה ושממה בבגדי אלמנותה ואין מי סר לשאול לשלום לה.

רוב היהודים יושבים בחלק מהעיר לבדם והיא אחוזת נחלתם מימי קדם ושם כל בתי כנסיותיהם וראשי רחובותיהם ננעלות בלילה ושומרים עליהם כמו רוב רחובות העיר הקדמונית ומעט מזעיר מהעשירים יושבים גם ברחובות חוצה לה וברחוב החדש לחפשית האויר גם מסתור היהודים וחנויותיהם סמוך לרחובותיהם. מובאות היהודים דלים צרים ורעים מהם אשר שני אנשים לא יוכלון הלוך זה בצד זה ומהם גם מקורות ועליות עליהם ובלתי מורצפות מלאות עפר ואבק ואשפתות אבל בתיהם מרווחות וגבוהות. טהרה ונקיות תשתרר בהם כן בבתיהם גם בבגדיהם וגויותיהם. האנשים והנשים לבנים (כאנשי אייראפי) ויפים ובעלי צורה ודעת טובי לב ואנשי חסד נדיבי רוח ובעלי צדקה מכבדים ומכובדים. גם פה רוב היהודים יסחרו ישאו ויתנו במעשי השולחנות (מחליפי מטבעות) באנקירס ומלוי בריבית כי זאת למסחור גדול בארץ הזאת שכל מטבעות מלכי הארצות כולם יוצאים פה כי היא מרכז כל המדינות ואיי הים ידה בכל ויד כל בה ואנשים מכל המדינות ומכל האומות עוברים ושבים בכל יום לרבבות. ולהמטבעות שני ערכים ערך חוק המלך וערך הסוחרים ועולים ויורדים וחריצות גדול לחשוב חשבונותיהם ורוב העסק הזה ביד היהודים עם נבון וחכם ומהם עשירים גדולים כגבירי איראפי וסוחרים למרחבי ארץ לכל המדינות בבגדים וצמר גפן ומשי ובכל מקח וממכר ולהם יד ושם גם בבית הפחות והסגנים וכל טוב הארץ בידם כי דרך כלל יש היום פה דרור וחופש גדול להיהודים בכל דרכיהם ונכבדים לכל דבריהם ובהשפטם לפני השופטים יצאו צדיקים וזכאים ומהם מלומדים בתורה וסופרים בכתב ולשון ערבי שהוא לשונם ובשארי לשונות ודור החדש רובם ככולם יודעים היטיב כתב ולשון ערבי איטאלקית גם ענגליש מעט מזעיר בעלי מלאכה ואומני יד וחלושי כח המה גם עניים רבים נמצאים מעונים ומדוכים כי תחלואי הארץ ומכותיה רבו כמו רבו חולפים ועוברים בכל עתותי השנה רק בימי הסתיו ישיבתם טובה מאד. בחדש ניסן ואייר ישב רוח חזק קטב מרירי המזיק הנורא קוראים אותו אלכאמסין בחדש סיון מתחיל עלות היאור ויתחזק החום והרוח יחלוף עתים שונים והמים יתעכרו ויתדלחו אין רגע בלי פגע ולרופאים ורוקחים שכר גדול בארץ הזאת כל האומר רופא אני ימלא אמתחות זהב. רוב יושבי הארץ מוכים בעורון עין אחת או שתים כאבי עינים בכל מיני תחלואים כמעט אין נקי בכל שנה נוטפות נוזלות אדומות נמוכי הראות אשר לא יראו חוטמיהם. לפני הבתי כנסיות וברחובות ישבו ויסבבו כמה עורים גם ברחובות אגודות אגודות אחוזי יד בכתף רעהו ונער קטון נוהג בם צועקים ללחם. וזה מפני החום הקודח ואבק דק פורח וגשם אין להשקיט השרב ולהשכיב האבק והרוח חם מנשב מנגד פניהם והארץ כולה מישור באין הרים לעמוד נגד הרוח הצורר בכנפיו אבק דק וחול. גם מאכליהם חדים ומבושמים ובשמן שומשמין המזיק מאד לעינים גם אנכי לא נמלטתי מהמכה המהלכת הזאת ורופאי האירופאים לא מצאו לי רפואות תעלה עד שהעלו תבלול על שתי עיני והכוני בעורון עד שלא יכולתי לראות גם את עין הארץ ונואשתי ממאור עיני ובחמלת ה' עלי נתנני לרחמים לפני איש יהודי רופא עינים היקר והנכבד סי' רחמים יצ"ו איש בוגדאתי הרופא אשר להפחות ובטובו רחמני והביאני אל ביתו ובאבק סמים וכחול יקר עם פנינים ואבני יקר אחרי יסורים קשים ומכאובות מרים העביר התבלול מבת עיני ותאורנה יגמלהו ה' כצדקו מעשי ידיו יבורך וצדקתו עומדת לעד. גם פה קשה להכיר בין ישראל לישמעאל כי לשונם ערבי ובגדיהם הארוכות כמוהם כמנהג יושבי הארץ ובעוד אשר בשאר מדינות טורקיא לא יצנפו היהודים ראשיהם בעטרת בגד לבן סביב לצנפתם האדומה מקנאת הישמעאלים פה רוב היהודים אך לבנים יצנפו בחול כבשבת ואין מכלים דבר. כן פאתי ראשיהם אך המדקדקים יניחו מעט שערות (אחרי התגלחם כל ראשם) ארבעים במספר (כדעת הרמב“ם ז”ל) וכדי לכוף ראשן לעיקרן והמה מכוסות תחת המצנפת היורדת עד גבות עיניהם כי אפילות הנה. וזקנם (היראים) מגודל כהישמעאלים יושבי הארץ ומגולח מעט על לחייהם ותחת הגרון. ודור החדש מהם החליפו מלבושיהם בלבוש חדש טורקי מכנסים רחבים מאד ואזור רחב מלמעלה ועליה לבוש קצר עד הטבור יגיע ועל ראשם אך מצנפת קטנה אדומה אשר ציצית משי שחור סרוח מאחריו בין כתפיו ושערות ראשם גדל פרע ומוקף סביב. פאה וזקן אין ומהם גם בבגדי איראפי כולו. דלת העם מתנהגים בישיבתם ואכילתם וכל עניניהם כמנהגם הראשונים בארצות הקדם והעשירים ינעם להם מנהגי אייראפי ולא יבצר מהם מאומה.

סדר תפילותיהם ומנהגם בביהכ“נ כמנהג הספרדים כן מבטאם וניגוניהם באין הבדל כלל. בליל שבת ק' או במועדים יאמר הש”ץ ברכת השבע שבתפלת לחש אתה קדשת או אתה בחרתנו בקול רם ¹³ מפני עמי הארץ שאינם יודעים בעל פה ואינם יכולים להתפלל בלילה מתוך הספר וכל הקהל מתפללים אחריו בלחש עד סוף הברכה. עת יכניסו בן זכר לברית קדש יובילוהו לביהכ"נ בשירים בכלי זמר תוף חליל וכנור וינגנו כל משך עת המילה ובקריאת השם תצללנה הנשים העומדות למעלה בעזרת נשים בלשונן מכה על החיך הנשמע כמו לֻו לֻו לֻו פעמים רבות מצלצל האזנים וזאת תרועת שמחה בכל ארצות הקדם. על סעודת מצוה זאת לא יעלה מאכלי בשר רק חמאה גבינה דגים ומיני מתיקה אף אם עושים לחם רב.

סדר נשואיהם הקידושין והחופה ושבעת ימי המשתה כמנהג כל הספרדים. בביהכ“נ יש מקום אצל הבימה מושב לחתנים וכתוב על הקיר באותיות גדולות “חתנים” וחופת פרוכת פרושה על עמודים ממעל לראשם כי לא יעשו חופה בעת הקדושין כאשכנזים רק יפרשו טלית מצויצת על החתן ועל הכלה ויאמרו ברכת אירוסין ושבע ברכות. הנשים גם הבתולות בזול מאד בארץ הזאת. אין די למוהר ומתן אשר צריכים האבות לתת לבנותיהם ואם אין לא במהרה תנשאינה. הנשים בצאתן החוצה יתעטפו כל גויותיהנה בשמיכה גדולה שחורה של משי מכף רגל ועל ראשו ועד גבות עיניהן. תחת אשר בשאר ארצות תוגרמה תתעטפנה לבנים. ועוד מטפחת שחורה מכוסה על פניהן היורדת עד החזה אשר אך שתי עיניהן הכחולת ונקרעות בפוך יוצאות ממנה לראות את הדרך. וכן כל נשי הארץ לבד אלה מבנות העשירים מדור החדש אשר בחרו בבגדי חופש איראפי. וכי ימות להם מת (יבולע המל"נ) יעשו מספד גדול ואבל כבד תקרחנה תמרוטנה באין מעצור מענות ומטפחות. וזאת ראיתי פה מנהג חדש וטוב בניחום אבלים. בכל יום קה”ת יבא האבל לביהכ“נ בבוקר ולהאבלים יש מקום מיוחד בראש ביהכ”נ ¹⁴ וכתוב על הקיר באותיות גדולות אבלים ואיש לא ישב שם מפני הניחוש ואחר התפלה יבא החזן וכל המתפללים שם אצל האבל למקומו ואומר לו החזן בעמידה האבל וכל הקהל המקום ינחם אותך כו' לא יבוא עוד שמשך וגו' נחמו נחמו וגו' ועוד כצה פסוקי נחמה מתנ“ך וילך לביתו וביום השבת בבוקר יתאספו לביהכ”נ שמתפלל בה האבל כל קרוביו ומיודעיו ומכבדיו והרב וכל החפצים במצוה ובאים להתפלל אצלו. ויכריזו בביהכ“נ פ' יש ניחום אבלים עד שהביהכ”נ מלאה מפה אל פה ואחר התפלה יעמדו אצל האבל הרב והחזן וראשי הכנסת ויאמרו לו הניחום ופסוקי נחמה כנז' ואח“כ חלך החזן ומיודעיו עם האבל אל ביתו ועושים גם שמה כסדר הזה לשאר האבלים אשר בביתו ואז יגדל המספד והבכי ¹⁵ בעשי”ת הלכתי על הבית הקברות בחברת יראי ה' על עגלת סוסים כי רחוקה מהעיר כמהלך שתי שעות וגדול מאד ישן נושן. שם ינוחו על משכבותם צדיקי יסודי עולם מני דור ודור אבל אין עליהם ציונים ומצבות מפותחות רק המקובל להם מפה אל פה. פה ראיתי מקום שם קבר עליו גל אבנים גדול וכולו רטוב בשמן מהנסכים אשר ינסכו עליו כל איש ואשה אשר להם כל תפלה כל תחינה ואינם הולכים על קברו במנעלים. ומרחוק יחלצו מנעליהם וזוחלים עד הקבר על הידים ועל הברכים. קדוש הוא להם מאד. גם שמעתי מהם תמיד כשנשבעים שבועה חמורה משביעים בשמו ר' חיים וגם גויי הארץ מיקרים ומכבדים שמו להשביע את היהודים בשמו. ושאלתי מה הציון הקודש הלז? ואמרו לי מעשהו אשר כתוב וידוע להם לזכרון עולם. הוא היה לדיין במצרים בזמו הרדב“ז ז”ל. וכן נמצא ממנו שו“ת בת' הרדב”ז בחותמו חיים כפוסי וכהו עיניו מראות לא ראה עין הארץ והיו נדברים בו שהשוחד עור עיניו כמנהג הארץ לאמר. וכאשר נודע לו הדבר הפעם קרא עצרה לדרוש להם ביום השבת ודרש להם דרוש נאה. אחר הדרוש אמר ידעתי רבותי שיש אנשים מרננים אחרי וה' יודע ועד כי נקי אנכי מעון הזה ולא בי הוא. ועתה אם יש ביניכם מי ומי אשר לקחתי מידו מאומה או הטיתי הדין יענה בי נגד ה' ונגד כל הקהל הקודש. ולמען תהיה לי לעדה אני מחלה פני ה' אלהי המשפט שאם אמת הדבר ובי העון יקומטו עצמותי בזה ולא אוכל לרדת מהבימה. ואם חף אנכי מהפשע יהי רצון שיפתחו עיני ויחזור לי מאורי לעיני השמש וידעו כל הקהל כי יש אלהים שופט צדק ואמת. ומיד נפתחו עיניו והאיר לו אור יקר והביט אל כל סביביו וקרא לכל אחד בשמו וירד מהבימה ונתן שלום לכל אשר פגע בו בשמו ותוארו. ומאז והלאה היה חותם שמו ה' ניסי חיים כפוסי וביהכ“נ שלו נקרא על שמו כנסת רב חיים עד היום הזה (הבט למעלה) והרב הגדול מוהר”א האב“ד ני' אמר לי שיש אצלם החתימה שלו מקודם המעשה ואחר המעשה והדברים אמתים והגאון רב חיד”א ז“ל בשה”ג מזכירו לשבח ומרמז ג"כ על זה המעשה.

מעט מזעיר העושים פה סוכות החג בין כי רב ההוצאה עליהם גם מאפס מקום בבתיהם הצרות והדחוקות. וגם היראים העושים סוכה בחצרם או על הגג לא ישנו בהם כי יראים מהרוח והזבובים העוקצים אשר גם בבית לא ישנו בלתי אוהל כילי סביב המטה. אנכי אשר למוזר היה לי בלי לישון בסוכה כי לא הסכנתי מעודי וישנתי בסוכת הגביר היקר החכם והצדיק כהר“ר יעקותי יעבץ יצ”ו (ז"ל) אשר על שולחנו אכלתי לחם תמיד כל ימי היותי פה ולו סוכה נאה באחת החדרים בביתו מיוחדת לסוכת החג. קמתי בבוקר וכל בשרי מעשי מחט חדודין חדודין מזבובי מצרים ובין לילה הייתי הדיוט (הרמ“א תרל”ט ו') אבל גם כל הימים שישבתי במצרים הייתי הדיוט בזה. אתרוגים ולולבים הדס וערבה יש להם די בארץ הזאת אבל אתרוגים אין להם פיטמת בראשה ומעטים המה ושאר המינים לרוב.

אלוף וראש לכל קהלות מצרים ולהערים סביבותיה זולת אליכסנדרי הלא הוא הרב הגדול החכם הכולל הישיש הנכבד כמוהר“ר אליהו ישראל בכ”ר יצחק יצ“ו מחשובי חכמי ירושלם וכתר הרבנות הולמתו כי ידיו רב לו בתורה ובחכמה ובדרך ארץ והנהגת הבריות ולו אות הכבוד (נישאן) גם מהשולטאן הגדול שבקונשטאנ' ונכבד אצל נסיך הארץ והפחות והשרים. ובידו גם מקל חובלים ושבט מושלים להעמיד הדת על תילו. בנו הרב המופלא החכם הכולל כמוהר”ר יום טוב יצ“ו איש משכיל חרוץ ושנון וידיו רב לו בכל ונכבד מאד לכל והוא מהיושבים ראשונה בבית המשפט (מייזליס) אשר להממשלה פה על כל דבר חק ומשפט עם יתר נכבדי ושרי עם ועם הנבחרים מהממשלה ומהעם ושכרם מלא מאוצר המדינה ובנו השני החכם השלם והכולל סופר מהיר כמוהר”ר יצחק יצ“ו סופר הקהלה ומשגיח בית הספר וכל צרכי העיר נחתכין ע”י הרב ובניו ופרנסי הק“ק ועוד דיין שני ונאה דורש הרב המופלא הדרשן היקר כמוהר”ר יוסף ני' מחכמי ירושלם ת"ו.

מגדולי נכבדי העיר הפרנסים והגזברים והגבאים ה“ה הגביר הנעלה והנכבד הישיש הצדיק כהר”ר יעקב שלום יצ“ו (ז"ל) הגביר היקר הזקן הנכבד הצדיק כהר”ר יעקותי יעבץ יצ“ו (ז"ל) ובניו היקרים המסולאים זרע ברך ה' הגביר החכם איש צדיק תמים כמ”ה יוסף יעבץ יצ“ו ואחיו כהר”ר חיים יצ“ו השר הנכבד הגביר האדיר כהר”ר יעקב קאטאבי יצ“ו האחים הגבירים הצדיקים המפורסמים כהר”ר סעדי' יצ“ו והחכם כהר”ר אברהם יצ“ו לבית רוסאנא החכם השלם הגביר הנכבד כמוה”ר יצחק ניגרין יצ“ו החכם השלם הגביר היקר כמהר”ר ראובן יצ“ו ואביו הישיש הנכבד כמו”ה יעקב ראללי יצ“ו השר הגביר האדיר כה' יעקב בוגדאדלי יצ”ו הגביר היקר סי' נחמן מתתי' יצ“ו הגביר היקר כה' משה מוצירי יצ”ו החכם הגביר ירא ה' כהר“ר חיים גריין יצ”ו ואחיו כמוהו כהר“ר סאלמין יצ”ו. וכמוהם עוד חכמים וגבירים ועובדי ה' יוסף ה' עליהם. ודרך כלל היהודים פה (העולם נידון אחר רובו ועיר ומשפחה וכל האדם (קדושין מ' א') שומרים דת תוה"ק והולכים בעקבות אבותינו הראשונים ובכל מנהגי ישראל הקדמונים ומצרים עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. עוד לא יזיד איש יהודי (מהאזרחים) לפתוח חנותו בשבת או לאכול מאכלות אסורות ויין מתיהם ביד רמה. עוד לא ישא בת נכר בקהל ולא ינאף בשאט נפש.

בכל יום ובפרט בשבת ק' כל העשר בתי כנסיות מלאות אנשים שחרית וערבית וביום השבת יודעי ספר ויראי ה' מתאספים אל הבתים המיוחדים ללמוד תורה ומוסר כפי המסודר להם שקוראים לה משמרת ואיש את אחיו יעזרו ושלום על ישראל..

 

ה. דברים עתיקים וחקירות על תנ“ך כ”י ישנים שבמצרים. ארם צובא ותימן. – ובן אשר והנשיאים.    🔗

בכל בית הכנסת בקאהרה יש היכל קטון אצל ארון הקודש של הס“ת ובו מונח ספר כתיבת יד עתיק בדפוס ולא בגלילה וקוראים לו קדמון אשר קדוש יאמר לו יותר מהס”ת. והוא כרוך ומחותל בכמה מעילים ומטפחות ונר דולק לפניו תמיד ואיש לא יגע בו כי בנפשו הוא. ואין מוציאים אותו רק בליל יום הכפורים והוצאתו נמכר בכסף מלא. ואני בהיותי משתוקק ונכסף לראות כתבי יד העתיקות יומין האלה ואולי אמצא במו דבר מה שהיה נעלם או נסתר וביותר כלתה נפשי לראות אם אמצא התנ“ך המדוקדק כ”י היקר של בן אשר אשר זכר הרמב“ם ז”ל בה ס“ת פ”ח שהיה לו לעינים להעתיק ממנו ס“ת כדינו. ורציתי לפתוח איזה מהם ולא הניחוני עד שלקחתי רשות מידי”נ הרה“ג האב”ד יצ“ו וצלחה בידי לראות ולבדוק ולחקור על רובם ככולם אשר לא שזפתם עין רואי עד כה. והנה תנ”ך שלם בכל אלה לא מצאתי. כולם חסרים פנים ואחור ואמצע. מהם כתובים לבד. ומהם נביאים לבד וכל חדש אין בהם ואינם עתיקים הרבה. בבית הכנסת אחת (לא אפורטם) מצאתי אחרי יגעי להסיר עשר המעילות והמטפחות ואחרי טרחתי כמה ימים עם הגבאי והשמש לפתוח לי ספר היד להרמב“ם ז”ל חלק שלישי בכתיבת יד על נייר וכבר בלוי וחסר פנים ואחור. ובאחת מצאתי ספר נביאים ראשונים דפוס ווינציא ראשון עם פרש“י ורלב”ג. רק בביהכ“נ רב משה (הרמב“ם ז”ל) ראיתי עם ידי”נ הרב החכם האמיתי כמוהר“ר יום טוב יצ”ו שהוא מתפלל שם חומש שלם פסוק מקרא ופסוק תרגום והכתיבה מכתב תמה אשכנזית. על השער ציורים נאים חדשים וכתוב שם הסופר מרדכי הלאלי וזמן היום והשנה לא נכתב רק על השער (שנעשה כמו שערי ספרי הדפוס) מלמטה כתוב תחת ממשלת הסולטאן סלימן וידענו שהסולטאן הזה מלך במצרים שנת הרפ“א לב”ע. ואולם בסופו בעמוד השני של דף האחרון כתוב “נכתב שנת ד' אלפים כת”ר לב“ע” וזה שקר ומזוייף בסופו כי זה הכתב חדש הוא ולא מכתב יד הסופר של החומש כי זה הוא כתב אשורי ספרדית ואני הכרתי באמת בט“ע הכתב המזויף למי הפסולים והחוסמת וידעתי ברור שאחד מסופרי ירושלם היה במצרים לפני ט”ו שנה ועסק פה במלאכתו לכתוב ולהגיה ספרים והוא כתב התאריך הזה למען כחש.

ואמנם התנ“ך של בן אשר שהגיה ממנו הרמב”ם ז“ל כתב הרדב”ז ז“ל בשו”ת שהוליכוהו לארם צובא והוא עודנו שם עד היום הזה. ולפני שבע שנים היה באר“צ איש חכם אשכנזי ממיודעי והוא נאמן רוח ר' יעקב זאב ני' והעתיק את הכתוב על התנ”ך הזה ושלח לי (אכתוב הלאה) גם שלחתי אז רשימה מהרבה תיבות נקודות וטעמים מלא וחסר מה שלקטתי מחילופי נוסחאות חדשים גם ישנים לרי“ז הנז' שיראם להרב החכם והגביר הנכבד כמוהר”ר מנשה סתהון ני' נשיא באר“צ והוא גם מדקדק גדול ובקי במסורות שיעיין בזה התנ”ך וירשום בצד הרשימה שלי כן או לא כן ויחזירנה לי וכן עשה בדק היטב על כל אלה החילופים שרשמתי וכתב בצדם כאשר בקשתי והוא עודנו עמדי ¹⁶ וזאת אשר כתב לי החכם רי“ז הנז' מארם צובא (אחליב) בביהכ”נ של עיר העליזה ארם צובא יש שם מערה ובכניסת המערה יש ארגז אחד אשר מונחים בה כתרה של תורה שכך קוראים אותה כתר תורה ¹⁷ וכולם נכתבים בציצים ופרחים במיני צבעונים כמן שרשרות ועל אחד יש פרט קרוב לת“ר שנה. ויש עוד אחד כתוב כנז' תנ”ך שלם והוא העיקר ובפתיחתו כתוב בזה“ל קודש לה' על ישראל הרבנים השוכנים בעיר הקדש לא ימכר ולא יגאל לעולם ולעולמי עולמים. ובזה העמוד למטה כתוב בלשון ערבי זה”ל (אפרשנו הלאה) אנתקל בחכם אלאפתכאק מן נהב ירושלם עיר הקדש תבנה ותכונן לקהל מצרים לכניסת ירושלם תבנה ותכונן בחיי ישראל ברוך שומרו וארור גונבו וארור מוכרו וארור ממשכנו לא ימכר ולא יגאל לעולם ועד. ואחר כך מתחילין כללי הנקודות והטעמים בצחות ההגיון ¹⁸ ואחר זה תנ“ך עם כל נקודותיהן וסתומות. וזה מה שכתוב בסופו בזה”ל: זה המחצף השלם של עשרים וארבעה ספרים שכתב אותו מרנא ורבנא שלמה הנודע בן בויאעא ¹⁹ הסופר המהיר רוח ה' תניחנו ונקד ומסר אותו באר היטיב המלמד הגדול החכם הנבון אדון הסופרים ואבי החכמים וראש המלמדים ²⁰ המהיר במעשיו המבין במפעליו היחיד בדורותיו מר רב ²¹ אהרן בן מר רב ²² אשר תהי נפשו צרורה בצרור החיים עם הנביאים והצדיקים והחסידים. הקדיש אותו השר הגדול האדיר האביר מרנא ורבנא ישראל תפארת כל ישראל החכם והנבון החסיד השר הנדיב ירים ה' דגלו ויציץ ציץ נזרו ויגביה עוזו ממדינת בצרה בן מר רב ²³ שמחה בן מר רב סעדיה בן מר רב ²⁴ אפרים רוח ה' הניחם לירושלם עה“ק עם ²⁵ זרע ישראל קהלות יעקב עדת ישורון בעלי המדע סגולת החכמים השוכנים בהר ציון אלקים יכונניה עד עולם סלה קדש לה' לא ימכר ולא יגאל על מנת שלא יצא מתחת ידי שני הנשיאים הגדולים כבוד גדולת קדושת הוד הדר הנשיא יאשיהו והנשיא יחזקיהו בני כבוד קדושת הנשיא דוד ²⁶ בן הנשיא בזעתה ²⁷ נפשם צרורה בצרור החיים בג”ע תחת עץ החיים כדי שיוציאוהו אל הישיבות ²⁸ ואל הקהילות שבעיר הקדש בשלשה ²⁹ רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסכות לקרות בו ולהתבונן וללמד ³⁰ ממנו כל אשר יחפצו ויבחרו ואם יראו ³¹ שני הנשיאים הגדולים מר ³² רב יאשיהו ויחזקיהו יחיים צורם בדרך ההצלחה ³³ שיפקדו אותו עם ³⁴ שני אנשים צדיקים ונבונים וידועים יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע יעשו כחכמתם ובחזקתם ³⁵ ואם יחפוץ איש מכל זרע ישראל מבעלי הבנה ³⁶ מהרבנים בכל ימות השנה לראות בו דבר יתר או חסר או סתור ³⁷ או סדור ³⁸ או סתום או פתוח או טעם מהטעמים האלה יוציאוהו אליו לראות ³⁹ ולהשכיל ולהבין לא ⁴⁰ לקרות ולדרוש ויושיבוהו ⁴¹ למקומו ⁴² ולא יתדבקו בו איש אין בו אמונה וה' אלהי ישראל ישים אותו סימן טוב סימן ברכה ⁴³ עליו ועל זרעו ועל כל ישראל ויתקיים עליו מקרא שכתוב כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה וכל הברכות האמורות בו ⁴⁴ יחולו ויבואו ויאחזו ויאגורו ⁴⁵ עליו ועל זרעו ⁴⁶ ועל כל הנלוים עליו ועל כל מי ישמע ⁴⁷ ויאזין ויקשיב ויעשה כדברים האלה ולא יחליפם ולא ימירם לעולם ולעולמי עולמים ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

והנה יצאתי מגבול מצרים על גבול סוריא לדבר אודות התנ“ך הנפלא שבאר”צ לא אוכל עבור מעליו עד אם דברתי דברי על אשר כבר קדמוני מבקרי זמנינו להעיר על חומש כ“י כמוהו אשר בק”ק קראקא בביהכנ“ס של רבינו הרמ”א ז“ל אשר שלח לו מרן הב”י ז“ל מעה”ק צפת ת“ו שקנה שם בעבורו במאה אדומים זהב. ואיתי במ”ע המגיד שנה א' נומ' 47, 48 אשר אחד מחכמי הדור החכם מו“ח ני' העתיק גם כן את הרשום על החומש שבקראקא אבל הרבה תיבות נמחק שם או לא ידע לקרותם ונקד נקודות במקום המחק גם מלות הערביות לא הבינם על כן יצא משפט מעוקל והרוצה לראות העתקתו (נגד ההעתקה הנכונה הנז') ידרשנו בהמגיד הנז'. והחכם מו”ח המעתיק הנז' כתב שם אח“כ ומי יתן וישים לב אחד החכמים המגלים שפוני טמוני קורות בני עמנו באור חקירתם להוציא אור תעלומות אלה מי ומי הנשיאים יאשיהו ויחזקיהו? ובאיזה זמן היו? ומה ענין קהל מצרים וכניסת ירושלם? והמושבות והקהילות שבעיר הקדש וכהנה כו' ובהמגיד נומ' 50 בא רעהו הישיש הר”ר ב“ג ני' וחקרו ואלה דברי הרב המגיד שם: למלאות חפצך היקר כו' דע חכם וסופר! כי ברוח נמוכה ולב נשבר הננו ממלאים בזה חובת הרעדאקציאן וקרוב ונראה גם חובת נסנו שהוא האמת בהציענו לפניך בזה דברי סופרינו החכם הנעלה הר”ר ב“ג מפריס ני' וז”ל כו' על דבר התיקון סופרים אשר הובא בהמגיד כו' הנה הוא נכתב ע“י חכם קראי המשפחה מנשיאים וגדולים הכתובים בראש וסוף הספר כולם קראים ובכל מקום נקוד וטלוא בכתבים היה כתוב שם קראי (?) ונמחק או מחקו בכונה (?) עכ”ל. ואף כי אין אתנו בזה ספרים הנדרשים לחקירות כאלה הידועים בשמותיהם לכל חוקר משכיל בכל זאת תספיק השקפה קלה בדברי המחברת דוד מרדכי וביחוד במחברת ההולכת אחריה בשם אורח צדיקים לראות כי לא עבר המטרה וז“ל האחרונה [נ”ד כלל ב' ד“ה ואלה שמות חכמינו כו' כו'] הר”ר בועז [אולי צ“ל תחתיה הר”ר שלמה] הר“ר דוד הנשיא הר”ר יאשיהו הנשיא הר“ר יחזקיהו הנשיא ע”כ התריכים נכון (?) התראה מי המה אלה לפניך כו' עוד כותב המגיד שם מהרב גו“ר ז”ל שהקראים מנקדים הס“ת שלהם ובעל הד”מ אומר וקריאת בן נפתלי אנו סומכים בקריאתנו כך קבלנו כו' ע“כ בקצור מלשון הרב המגיד הנז‘. ובשנה שניה נומ’ 16 הוסיף החכם מו”ח הנז' וכתב ז“ל והנה בת”ס הזה וגם בהס“ת אשר כתב הרמ”א ז“ל על פיו נמצאים י”ד שנוים נגד כל ס“ת בקהלות ישראל כו' א) בראשית ב' ג' מנשא ח”ו. ב) נח ז' א' מעינת ח“ו. ג) שם ט' כ”ט ויהיו מ“ו. ד) וישלח ל”ו ט“ו תומן ואו תמורת יוד. ⁴⁸ ה) וישב ל”ט כ“ב האסורים בואו. ו) מקץ מ”א י“ד וירצהו ח”י. ז) ויגש מ“ו ו' מקנהם ח”י. ⁴⁹ ח) בא י' ט' ובזקננו ח“י. ט) תצוה תצוה כ”ט כ“ו האפד ח”ו. י) שם כ“ט ט”ו אהרון מ“ו. ⁵⁰ יא) במדבר אלף י”ז בשמת ח“ו ⁵¹ יב) ראה י”ג י“ב ויראון מ”ו ⁵² יג) תצא כ“ג ב' דכא בא' תחת ה' יד) ⁵³ האזינו ל”ב ל“ד הלוא מ”ו ⁵⁴ ואצל לא תחמוד אין בה סתומה וישנה אצל ועלו הצפרדעים ⁵⁵ והקופין הדבוקים במלות בקמיהם הפקודים ⁵⁶ ובסוף אומר החכם הנז' ועתה יבחנו נא החכמים עפ“ז אם אמת הדבר כי קראי אחד הכינו גם בחנו והחכם היקר אשר החליט בזה (נומ' 50) עליו להביא ראיה כי גם הקראים כותבים ספריהם על הדרך הזה” והן לו יהי כדבריו כי הנשיאים המקדישים אותו אשר נקבו בשמות בסופו לא היו מהרבנים שמהם נשתלשל הנגידות במלכות מצרים (עי' שו“ת הרדב”ז ח"ג סי' תקט) בכ“ז לא יגרע כבודו והדרו אסא היכא דקאי אסא שמו עכ”ד הרממו"ח ני'.

ואני אבא אחריהם ולא למלאות דבריהם אף לא לסתור הכל. אך אביא עוד רשימות מכ“י עתיקים אחרים אשר יהיו לנו לעינים לראות מי המה גם אלה ומה משפט הספר היקר הזה ואל מי ניחסהו לרבנים או לקראים? ובראשית אומר שהמשפט אשר חרץ החכם המופלא הר”ר ב“ג ני' בלא עדים ובלא ראיה שבכל מקום נקוד וטלוא בכתובים (בכ"י שבקראקא) היה כתוב שם קראי ונמחק או מחקו בכונה הוא משפט מעוקל. כי הנה התיבות המחוקות והמטושטשות אשר בחומש בקראקא הלא המה מפורשות יוצאות באר היטיב בכ”י התנ“ך השלם אשר בארם צובא (ממנה הועתק הרשימה שבקראקא) בזויונן וצביונן ואין בהם מקום לטעות ולאמר שהי' כתוב שם רבני או קראי שהי' צריכה או לחילוף ותמורה ולבסוף אפרש כל הרשימה הזאת. שארי' ליה מארי לידידי החכם הזה כי שגה ברואה ופק פלילה אך העתקת החכם הר”ר מו“ח נ”י הביאו לדון שלא כהלכה. ואם היו עמו בדין הזה עוד סנהדרין היו באים דמות דיוקנם של אבותיהם של הסופרים והמקדישים והנשיאים האלה להשתטח לפניהם שלא למנותם בקראים או ירדה אש מן השמים ולחכה בספסליהם (סנהד' ק"ד ב').

ועתה אציגה לפניכם את אשר מצאתי רשום על ספר כ“י על קלף נביאים ראשונים ואחרונים חסר בתחילתו ואמצעיתו בביהכ”נ של הקראים במצרים אל קאהרא והוא העתיק הישן שבכל ספרי כ“י הרבים אשר להם פה [ובכולם לא מצאתי תנ”ך שלם ישן נושן ואחד שלם ואינו נושן שכתוב בגליונו שרשים של הרד“ק] והוא כתב אשורי ספרדית אותיות גדולות (גם גדול וכבד מאד בכמותו) נקוד ומוטעם ומסור ככל הלכותיו ומשפטיו ובסופו אחר תרי עשר מצד השני עמוד א' כתוב עליו בכתב יד הסופר בעצמו ובדיו שלו בזה”ל אות באות: אני משה בן אשר כתבתי זה המחזור של מקרא על פי כיד אלהי הטובה עלי באר היטב במדינת מעזיה טבריה העיר ההוללה כשהבינו עדת נביאים בחורי ה' קדושי אלהינו המבינים כל נסתרות והמשפירים סוד חכמה אילי הצדק אנשי אמנה לא כיחדו (?) דבר ממה שניתן (?) להם ולא הוסיפו מאמ' על מה שנמסר להם והעצימו והגדילו המ“ק עשרים וארבעה ספרים וייסדום באמונתם בטעמי שכל בפירוש דבור בחיך מתוק ביופי מאמר יהי רצון מלפני יוצרנו שיאיר עינינו ויגיה לבנו בתורתו ללמד (?) וללמד ולעשות בלב שלם ובנפש חפצה ולכל ישראל אמן. נכתב לקץ שמונה מאות ועשרים ושבע שנים לחורבן הבית השני שיאמר יוצר נשמות וישוב עליו ברחמים ויבנהו באבני אקדח וספיר וכדכד בנין שלם בנין מקויים שלא ינתש ולא יהרס ולא ינתץ לעולם ולעולמי עולמים במהרה בימינו ובימי כל ישראל אמן. ובעמוד השני בזה הצד כתוב בזה”ל: וכל המשנה מן המחזור הזה או מן הנשתון הזה דבר או מוחק ממנו אות או קורע ממנו דף אלא אם כן יבין וידע שיש בו דבר ששגינו בו בכתב או בניקוד או במסרת או בחסר או ביתר אל יהי לו לא מחילה ולא סליחה ואל יחזה בנועם ה' ולא יראה בטוב הצפון ליראיו ויהיה כאשה נדה וכמצורע מוסגר לכתת אבריו ולשבור גאון עוזו ולכלות בשרו מראי ולשפות עצמותיו שלא יראו אמן. הקורא ישמע והשומע יבין והרואה ישכיל שלום.

ובצד השני מעבר לדף כתוב גם כן בכתב יד הסופר ההוא בזה"ל: זה הדפתר (ר"ל בערבי ספר) מה שזכה יעבץ בן שלמה הבבלי נח נפש ועשה אותו לעצמו להגות בו מעמלו ומיגיע כפו ומזיעת אפיו לכבוד אלהי ישראל שיאמר יוצר נשמות ויזכהו להגות בו ולנצור ולשמור כל דבר שיש בו ויתן לו חלק טוב וגורל נעים בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא ויזכה יעבץ בן שלמה נוח נפש לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויתן לו אלהי ישראל בנים ובני בנים הוגים בתורה ועסוקים במצות וכל הברכות הכלולות בתורה ובכתובים יחולו על ראשו ועל זרעו וכל ישראל בכלל ברכה אמן.

ובעמוד השני כתיבה אחרת ג“כ אשורית ועתיקה כמוה בזה”ל זה הדפתר אשר הקדיש יעבץ בן שלמה ללקראין בירושלם עיר הקדש לא ימכר ולא יגאל ולא יעבט ולא יוציא אותו מביתו וארורים הם בשם ה' אלהי ישראל כל מוכרו וכל קוניו וכל מוציאיו מחצר יעבץ בן שלמה בעל הדפתר הזה ולא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו בהם ורבצה בם כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמם מתחת השמים והבדילם ה' לרעה מכל שבטי ישראל וכל הקללות הכתובות בכל ספר המקרא ידביקו בם ובזרעם אמן וברוכים הם בשם ה' כל שומריו והקוראים בו באמת יחיו ויראו ישועות ישראל אמן.

עוד שם בדף אחר ומכתב אחר בזה“ל זה הדפתר שמנה נביאים שהקדיש אותו יעבץ בן שלמה בירושלם עה”ק אלהים יכוננה עד עולם סלה ללקראין העושים את המועדים על ראית הירח יקראו בו כולם בשבתות ובחדשים ובמועדים לא ימכר ולא יקנה וכל מי שיגנוב אותו או ימכור אותו או יקנה אותו או יעבוט אותו ארור הוא לאלהי ישראל וכל מי שישמור אותו ויקים מצות יעבץ בן שלמה בעל הדפתר הזה ה' ישמרהו ויחייהו ואושר וכו‘. עוד שני בכתב בנז’ בזה"ל זה הדפתר הנביאים שהקדיש אותו יעבץ בן שלמה אל כלפי בירושלם עיר הקדש אלהים יכוננוה עד סלה ללקראין אשר יעשו את המועדים ביראת (?) הירחים (?) יקראו בו כולם ולא ימנע אחד מהם מלקרות בו במקום אשר הוא מונח בו בשבתות ובחדשים ובמועדים ולא ימכר כו' כו'.

בדף קודם לאלה בכלות הספר בזה“ל מכתב יד הסופר משה בן אשר אלו הן הנביאים שהתנבאו על ישראל כו' ומונה אותם אחד לאחד בזמניהם הנביאים והנביאות (אין בזה המקום לפרטם) ובסוף בזה”ל כל נביאי ישראל ממשה רבנו איש האלהים ראש הנביאים ואבי הסופרים עד דניאל ומלאכי מאה ושבעה עשר (וחשיב בהדייהו שבעים זקנים אלדד ומידד הכל עפ“י סדר חז”ל) מכן והלך ולחתום חזון ונביא מכן והלך הט אזנך ושמע דברי חכמים ע“כ וזה לקוח מס”ע רבא ומאמרי חז“ל בתלמוד עיין עליהם. והנה החכם הבחור בהקדמה השלישית לס' מסהמ”ס אומר ומאז והלאה (אחר חתימת התלמוד שהוא ג' אלפים תתקפ“ט וזה טעות שהי' שנת ד' אלפים רס”ה (הי' לשון הקדש הלוך וחסור עד זמן בעלי המסורת (?) והם אנשי טבריה היא מעזייא והיו חכמים גדולים ובקיאים במקרא וצחי לשון מכל שאר היהודים אשר היו בדורות ההם ואחריהם לא קם כמוהם כו' ⁵⁷ וכן הראב“ע כו' וז”ל כן מנהג חכמי טברי' והם העיקר כי מהם היו אנשי המסורת ומהם קבלנו כל הנקוד עכ“ל. וכן בתנ”ך כתב יד העתיק שלי כתוב בגליון פ' תבא ע' פ כי תכלה לעשר במחזרא רבה לְעַשֵׁר לְהַשות ובטבריה קורין לַעְשַר לַהְשוֹת ומדינת מעזיה לא ראיתי ולא שמעתי בלתי בזה. והבחור שאומר טבריה היא מעזייא לא כיון יפה כי מעזיה היה שם המדינה כמו גליל או טבריה אחרת היתה. ועל שם בן אשר ראיתי יש קוראים אותו אהרן בן אשר ויש כותבים משבט אשר ויש קוראים משה בן אשר ויש אהרן בן משה בן אשר. ואנחנו נדע עתה מאלה הכ“י שר' משה בן אשר לחוד ושהיה מתושבי טבריה במדינת מעזיה ושחי בשנת שמונה מאות עשרים ושבע לחורבן בית שני שהוא ר’א תרנ”ו לב"ע ולא משבט אשר הי' רק אביו הי' שמו אשר כמפורש בהרשימה בכתב ידו ממש. ור' אהרן בן אשר היה בירושלם וזמנו מאוחר הרבה שלדעת קורא הדורות והיוחסין כו' כו' היה במאה התשיעית לאלף החמישי יותר ממאתים שנה אחריו. וגם אביו הי' שמו מר רב אשר (ואולי היה מבני בניו) ושכן הוא זמן הנשיאים הכתובים בהרשימה זאת של ארם צובא כאשר יבואר הלאה.

ואם נציג את ר' משה בן אשר הזה לכסא משפט לפני חכמי לב לדעת מה היה רבני או קראי? יתיצבו עליו מימינים ומשמאילים. כי זאת עינינו רואות שיעבץ בן שלמה אל כלפי הבבלי תושב ירושלם בעל המחזור (נביאים) אשר ברכו האיש משה בן אשר בכל הטובות ובכל הברכות הי' קראי ככתוב בו מפורש שהקדיש אותו בירושלם ללקראין העושים את המועדים על ראיית הירח. אמנם אם נפן מעט לצד ימין יש לנו לשפוט בצדק כי הואיל משה הלוך אחרי דברי חז“ל בתלמוד ומדרשים בכל דבריו. א) מסדר וממספר הנביאים וחתימת החזון ומה הלשון אומרת מכן והילך הט אזניך ושמע דברי חכמים אשר הם לקוחים מתלמוד ולשון ס”ע רבא. ב) המליצה וכמצורע מוסגר לקוח מלשון המשנה (מגילה פ"א) אין בין מצורע מוסגר. ג) עוד כתוב שם בדף אחר בזה“ל סדר המקרא תורה האשמרת הראשונה קדמניות וסדוריו כתורה משנה תורה כתורה סיום התורה כתורה (ר“ל שגם ח' פסוקים האחרונים משה כתבם עיי' סופ”א דב"ב) סדר הנביאים האשמרת התיכונה שילום התורה כמעמד התורה ולומדים ממנו הורייה כתורה (ר"ל שמדברי נביאים לומדים הדינים כמדברי התורה כי כתובים נקראו דברי קבלה ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן (ב"ק ד') כאשר אמר לקמן על סדר הכתובים) משיבי נפשות צירי אמונה שלוחי מצות עומדים במגדול מעל לעם וכל אחד ואחד דבר אמת בפיו באשמרת התיכנה יושבים בכבוד סדר הכתובים והאשמרת האחרונה קבלה של אמת (איוב משלי תהלים) וזכרון ראשונות (דבה"י דניאל עזרא נחמיה) ושמותן מלמדים עליהם על היחוד בראשיהם ועל הכלל על גבוליהם תורה נב' וכתו' וכל זה להודיע לכל באי העולם כבוד קדושתם וגודל שבחם ועוצם תפארתם שכל הברוי (?) וכל העליונות והתחתונות והעתידות והקדמוניות והחדשות שהן על סידורן ועל חלקם ועל גבולם וכל העליונים והתחתונים אם רבו בשמות ובמיניהם הם שבים לסידור הזה בבית קדש הקדשים והקדש וחצא אהל מועד עכ”ל לא רציתי להאריך בפתרונו כי את מי אין כמוני לפותרו. עכ“פ שכל הישר יבין כי הדברים האלה סדורים. ובנוים עפ”י דברי חז“ל ולשונם על לשונו ואמונת הרבנים היא אמונתו. ד) הנה מצאתי ראיתי בו על הגליון שמביא י”ח מלין תיקון סופרים וחכמ' ⁵⁸ כמו (שמואל ג' י"ג) מקללים להם כתוב בגליונו י“ח מלין בר' תיקון סופרים וחכמי' (מלאכי ג' ח') קבעים אתי י”ח מלין תיקן כו' וכן בשאר המקומות שבנביאים (כי אינו רק נביאים) וידוע כי מקור התי' מלין ת“ס הוא מהמכילתא ומדרשי חז”ל. והראב“ע כתב שלפי עומק פשט המקראות אין צורך לתיקון ומבוארים יפה כמו שהם כתובים לפנינו (ובפרט המקרא הזה במלאכי כי אתם קבעים אתי) והקראים הרודפים אך את הפשט הפשוט ומדרשי חז”ל מוזר למו לא יעלו אלה הי“ח תק”ס על ספריהם [אף כי מסרה קדומה הוא] ומדוע טרח זה האיש משה בן אשר לכתבם בספרו? אם לא כי רבני היה והאמין לכל דבריהם וזכר לדבר גם ממה שכתב מנין זמנו למנין אחר החורבן כמצות חז“ל (ע“ז ט' ע”א) מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית כו' ופרש”י ז“ל והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שט”ח או שום מעשה המאורע ימנה לחורבן הבית. וכן עשה זה האיש משה בן אשר כאשר העתקתי למעלה: “נכתב לקץ שמונה מאות ועשרים ושבע שנים לחורבן הבית השני” והארבעה עדים כשרים ונאמנים יבאו ויגידו צדקתו כי נאמן רוחו עם הרבנים ולבבו נכון במדרשי חז“ל. ובכל זאת לא יקשה בעינינו על הברכות אשר ברכו להקונה יעבץ בן שלמה בעל הספר שהיה קראי (מלבד הטעם אשר יענה את הכל) שהם חיו כמו חמשים שנה קודם הרס”ג ז“ל ובימים הראשונים אחר ענן ושאול בנו עוד לא פרצה השנאה בין הרבנים והקראים החדשים ההם ולא יצאו לקראת נשך בנקם נקם לאיבת עולם. גם לא נתרחקו הקראים מהרבנים מרחק גדול ולא היה עוד רב הדרך ביניהם רק בדברים אחדים כמו קדוש החדש עפ”י הראיה והדלקת נר בשבת אשר יצאו למתחסדים יותר על הרבנים. אבל לא התירו אגודת האחוה ולא נמנעו מלשא ולתן יחד ולברך איש את רעהו כאשר היו מאז ומלפנים ⁵⁹ איך שיהיה! הראיתם לדעת! שבימים ההם מי שהקדיש איזה ספר על הקהלות ההם היה כותב על ספרו מפורש אם לרבנים אם לקראים ובגזירות וחרמות שלא ימכר ולא יגאל כו' ולא ישונה מדעת המקדיש. ועתה נשובה ונראה את הרשום בכתב אמת על התנ“ך שבארם צובא ואפתרנו ואבארנו באר היטיב נעלה מכל ספק. בדף הראשון בפתיחתו כתוב הדר מפורש קודש לה' על ישראל הרבנים השוכנים בעיר הקדש לא ימכר ולא יגאל כו'. הנה לפניכם ברור נכון שהוקדש להרבנים לא להקראים (כאשר מפורש על המחזור הדפתר של יעבץ בן שלמה הנז') ובזה העמוד למטה בשפת ערבי וז”ל אנתקל (נעתק ממקום למקום) בחכם (ברשות) אל אפתכאק (הנשיאים) מן נהב (מהשלל) ירושלם עיר הקדש ת“ו לקהל מצרים לכניסת ירושלם (בארצות האל המנהג שכל ביהכ"נ יש לה שם כמו היום במצרים כניס מצרי כניס טורקי כניס פורטיגיזי כו') והחכם מו”ח העתיק: “כן נעתק בעזהי”ת ונתקן" וזה טעות המעתיק הראשון כי אנתקל בערבי פתרונו בעברי נעתק ושייך על העתקה ממקום למקום גם מכתב ומלשון ללשון וכאן פתרונו ממקם למקום מירושלם למצרים ותיבת בעזהית“ש כתוב למעלה כדרך כל התחלה ומנהג מאוחר הוא והכניס זה בפנים והוסיף ג”כ ונתקן לחזק ההעתק ובמקום בחכם בערבי שפתרונו בעברי ברשות כתב מחכם תואר הכותב וזאת הביאו לנקוד נקודות תמורת התיבה אל אפתכאק בערבי הנז' שפתרונו בעברי הנשיאים והוא חשבה לשם החכם הסופר והוא שם פלאי לא ידע מי הוא זה שם חדש או לא ידע לקרותו. וכל זה הוליכו לטעות עוד לכתוב במקום מן נהב בערבי שבעברי מן שלל העתיק וכתב כדי לחבר המובן ובזה יש שגגת גם המעתיק הראשון. וכל אלה הביאו להחכם הרב“ג לדרוש מה שדרש. ובאמת אין כאן לא שם הכותב והמעתיק והמקדיש לא רבני ולא קראי רק הודעה אחרונה בעת שהובא למצרים שהיתה ברשות הנשיאים ולא נשתנה מדעת המקדיש אשר השבע השביע ועל זמן השלל הזה אשר יצא הכתר בגולה מירושלם למצרים ברשות הנשיאים אין מגיד לנו אך קרוב ונראה שהי' זה שנת ד”א תתקמ“ב עת כבש הסולטאן שאלאדינו קאליפו מלך מצרים את עה”ק ירושלם מיד הנוצרים ואז היתה ירושלם לביזה ולשלל כליון חרוץ (וגם יהודים דרו בירושלם בזמן ההוא כאשר יספר הרב בעל המסעות שהי' בירושלם ערך שנת ד“א תתקל”ג שהיו בה מאתים יהודים דרים תחת מגדול דוד בפאת המדינה. כי הרבה שנים אחרי זאת לא היו יהודים בירושלם כי גם הרמב“ן ז”ל שבא לירושלם שנת הא' ז“ך לא מצא רק שני יהודים צובעים ואז הובא הכת”ר הזה למצרים ברשות הנשיאים ובאותו הזמן היה הרמב“ם ז”ל במצרים וכשראה התנ“ך המדוקדק הזה החזיק בו והעתיק ממנו ס”ת שלו עפ“י הכתוב בו והרמב”ם ז“ל הי' בירושלם ד”א תתקכ“ז אולי ראהו אז בירושלם ולפיכך ידע ממנו שהוא מוגה שהגיהו ממנו בירושלם ⁶⁰ ואח”כ הלך זה הכתר בגולה לארם צובא לא נדע מאיזה סיבה ועודינו שם עד היום הזה בכבוד גדול.

בסוף הכתר כתוב בזה“ל זה המצחף (ר"ל הספר) השלם של עשרים וארבע ספרים שכתב אותו מרנא ורבנא שלמה הנודע בן בויאעא הסופר המהיר רוח ה' תניחנו. על הסופר הזה אין לי לע”ע עדים וראי' מי היה אך מהברכה רוח ה' תניחנו אין לשפוט שהיה קראי כאשר כתבו אחרים שהברכה הזאת ירושה היא אך להקראים ושקר נחלו שכל הספרדים כותבים כן ונוסח תפלת קדומים היא להם מימי עולם. וכן מתחיל נוסח ההשכבה של הספרדים תראו בסדוריהם.

והמנקד והמסיר המלמד הגדול כו' כו' מר רב אהרן בן מר רב אשר כו' האיש הזה כבר נודע ומפורסם מני אז ועד היום לרבני וכן חזותו מוכיח מר רב שהרבנים כותבים כן. והרמב“ם ז”ל שהי' סמוך לו לאחריו כמאה שנה מזכירו לטובה וסמך עליו אחר כל עמלו וטרחו והזכירו לטובה ואין ספק שרבני הי'. ועכ"פ אין להוציא איש מחזקתו רק בעדים נאמנים וגם כי רוב ישראל רבנים הם והוה רובא וחזקה שהיה מר רב אשר רבני.

עוד שם כדי שיוציאוהו אל הקהלות ואל השיבות שבעיר הקדש בשלש רגלים כו' לקרות בו ולהתבונן וללמוד ממנו כל אשר יחפצו ויבחרו כו' זה פתרונו. כי יש בירושלם בתי כנסיות מעומדים אך לתפלה והם נקראים קהלות עד היום כמו קהל ציון קהל ת“ת קהל סטאמבולי. ויש עוד ישיבות רבות מעותדים ללמוד בהם בשבתות ובמועדים ומנהג ישראל מאז ועד היום שבאים ועולים לירושלם מכל המדינות מסביב מדמשק ואר”צ וסביבותיהם מקושטא וארץ תוגרמה וממצרים לעשות בה בשלש רגלים זכר לעליית הרגל בזמן שביהמ“ק היה קיים תובב”א ועושים בה גם יו“ט שני כד”ת כי דעתם לחזור ואז מוציאים כל הספרים הנמצאו בבתי כנסיות הנקראות קהלות ובהישיבות ועושים הקפות ומראים לעולי רגלים ובזה יובן כל הכתוב על הספר בזה.

עוד שם. ואם יחפוץ איש מכל זרע ישראל מבעלי הבנה (או הבינה) מהרבנים בכל ימות השנה לראות בו דבר כו' יוציאוהו אליו לראות בו כו' לא לקרות ולדרוש כו‘. הכונה שבכל ימות השנה אין רשות לקרות בו ולדרוש וללמוד כמו בשלש רגלים כנז’ רק כדי להגיה ממנו ודוקא מבעלי הבינה מהרבנים. והנה כמדומני שלא נשאר עוד שום ספק בפה ובלב שהכתר תנ“ך כ”י הזה אך להרבנים שהיו בירושלם וממנו כי גם המקדיש היה רבני בן אדם לדומה לו.

עתה נחקרה לדעת מי המה האחים הנשיאים יאשיהו ויחזקיהו בני (שלמה בן) בן דוד בן בזעתה (או בועז) אולי יעלה בידינו להכירם ממקום אחר ולשפוט עליהם. ולדבר הזה אני צריך להעתיק את הרשום על התנ“ך כ”י הנפלא שהבאתי מארץ התימן הכתוב אחרי י“ג דפים המצויירים מהאותיות הפניניים קודם התחלת התורה (בכתב מאוחר ספרדית חצי קולמוס) וז”ל: זה נוסח כ"ד ספרים שלמים טהורים בחונים ומזוקקים שבעתים והוא ליקרת מעלת גדולת קדושת מורינו ורבינו אבן בוחן נזר ועטרת כליל וכותרת צנצנת המן אור עם לא אלמן. לכל טובה מזומן יחיד הרוב (או הדור) עומד בפרץ רום הנגידים וגדול ליהודים משנה למלכים מבחר הנסיכים הקצין הגדול המעוז המגדל אשר חכמתו כדניאל ולעם ה' מושיע וגואל חותם תעודה ונצר התעודה בימיו תושע יהודה הוא מורינו ורבינו ואדונינו כהר שר שלום הנשיא אשר ליהודה קונה כל מדה חמודה הסמוך מפי אדונינו ר' שלמה הנשיא ראש גלות יש' מולא נפוס אנדלוס ואלדין (ר"ל תולדות כמו בני) כהר מורינו ורבינו ר' פינחס בן יאשיהו בן יהודא בן עוזיהו בן שלמה הנשיא בן זכאי בן יהודה, דוד, יצחק, שלמה, חסדאי, בוסתנאי, כנפאי, מור זוטרא, רב הונא, חנינא, מרימר, מור זוטרא, דהנא, הונא, אבא, עוקבא, נחמיה, נתן, ענן, שפט, יוחנן, יעקב, חזקיה, שמעיא, שכניא, עובדיה, ישעיה, חסדאי, ברכיה, חנינא, משולם, זרובבל, שאלתיאל (ומונה והולך כל סדר היחש עד דוד המלך ועד אדם הראשון לא אאריך בהם ובביאור) ואלה שמותם לתולדותם (ר"ל אלה שמות בניהם) ר' מלכי צדק הבחור המכונה כוגא (ר"ל כמו נשיא כערבי ופרסי) כליפא הנשיא ומשנהו פרי עץ הדר פנחס המכונה כוגא בירע אל אמן והשלישי יחזקיהו המכונה כוגא כזור גמהב והרביעי יאשיהו יסעדהו המלך אשר בידו נפשות החיים אלהי ישראל יזכהו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהבין כל דקדוקה לקרוא מה שכתוב לא ימושו מפיש ⁶¹ מעתה ועד עולם אמן. נכתב ונחתם ביום ז' לאדר שנת ויכתב משה את השירה הזאת ליצי' (אשר לפי חשבון האותיות שהקו משוך עליהם עולה תשס“ב או תשפ”ג מנין כולם).

והנה במקומו אפרש את הכל בעזה“י. והצריך לחקירתנו בזה הוא לדעת שזה הרב שר שלום הנשיא ור' שלמה הניא וריש גלותא אחים היו בני ר' פינחס כו' ור' שר שלום נסמך לנשיא מאחיו ר' שלמה הנשיא שהיה גם ריש גלותא. ואלה הארבעה הם בניהם ואולי שנים הראשונים לר' שר שלום הכתוב בראש והשנים האחרונים יחזקיהו ויאשיהו לר' שלמה. איך שיהיה גם פה מצאנו יחזקיהו ויאשיהו אחים נשיאים גם שלמה גם דוד כו' ואלה ברור שהיו מהרבנים כי לא נתיחשו לשאול וענן. ואם תאמרו שאין הסדרים שוים בתנ”ך שלי עם התנ“ך של אר”צ? הלא גם עם ספרי הקראים אינו שוה שהרי בעל ד“מ ואור”ז אינם חושבים ליאשיהו וחזקיהו אחים ולא בנים לשלמה בן דוד בן בועז. גם אומר שם קודם שר' יפת שהי' בתחלת האלף השישי מסר לרבנא בועז הנשיא בן רבינו שלמה הנשיא בן רבינו דוד הנשיא בן רבינו חסדאי כו‘. וזה חסדאי מפורש אצלם במקום אחר שהיה בן חזקיהו בן בועז יהושפט יאשיהו שאול כו’. ובמ“א הם מונים יחזקיהו בן דוד בן בועז ומהם מוסיפים עוד ומהם גורעים וביחוש של זה הכתר חסר ג' דורות חסדאי יחזקיהו דוד נגד היחש הנז' גם סדר היחש מר' בוסתנאי ומאלה הם גורעין ומוסיפים ומהפכים הסדר נגד כל ספרי קוראי הדורות ונגד התנ”ך שלי. והאמת שאין לנו ולהם סדר אמיתי נכון ביחוס תולדות הנשיאים האלה. כי בדברים הנתלים באילן הכבוד רבו הטעות בזדון או בשגגה על כן הם שונים ומשונים זה מזה. עכ“פ יותר יש לסמוך על הסדר מרב האי גאון ז”ל המובא ביוחסין והכתוב בתנ“ך שלי הנראים לאמת יותר והם קודם במעלה ובזמן. כי יחוש הנשיאים אשר בס' דד מרדכי וארחת צדיקים להקראים הם בעצמם כותבים שם שקראי אחד מליטא היה במצרים שנת ה' אלפים ארבע מאות וראה שם על ברית מילה שכתבו שמו בספר היחש של הנשיאים ישועה בן ברוך כו' ומשם הביא להם כל הסדר ועל זה ניקום ונסמוך?? ואין פה המקום להשתעות מזה אך ראה שם טעות קל שהד”מ אומר שרב ענן נשיאם הי' ד“א ת' (אשר באמת היה ד“א תקכ”ג) ואח”כ מביא רב בוסתנאי אבי אביו שהיה ד“א ארבע מאות וארבעים. ארבעים שנה אחרי בנו? ואמנם על הס' דד מרדכי וארח”צ ניתי ונסמך ומהם נקח ראי‘? אשר כל דבריהם אינו אלא לקנתר ולתת דופי להגדיל המדורה ולהוסיף פחם לגחלי התבערה ⁶² והרי הם מונים גם יהודה בן טבאי ושמעי’ ור' אליעזר הגדול כו' ורב ענן כו' כו' הידועים בתלמוד למקבלי שלשלת הקבלה מתורה שבע“פ והם אומרים הלנו הם ועל דעתם קוראים להם קראים? אין כאן מקומו להאריך בזה אך מאשר הביאני הענין. ואם לא הצחוק הוא העדות שמביא שם לבזות את שמעון בן שטח מנער בן שבע עשרה שנה משה בשייצי שאמרו לו באליכסנדרי' והראו לו המקום אשר שמעון בן שטח בעת ברח מפני ינאי לאלכסנדרי בנה שם ביהמ”ק ומזבח והקריב קרבנות בחוץ ובשעת איסור הבמות ואחר כך לקחוהו הישמעאלים לבית תפלתם עודנו עד היום באלכסנדרי ובזו העדות מצאו מקום להתגולל ולהתנפל על התנא שמעון בן שטח זצ“ל בדברים שאין להם שחר ואנכי מה אשר אתבע עלבון שמעון בן שטח ושארי עלבונות מהספרים ההם אבל אחזק עדות הנער משה הנז' אמת נכון הדבר שהיה באלכסנדרי ביהמ”ק ומזבח בחוץ בשעת איסור הבמות והוא עתה ביד הישמעאלים אבל לא שמעון בן שטח עשה זאת חס חלילה רק חוניו בן שמעון הכהן כמסופר בתלמוד סוף מנחות ונחלף לו שמעון בשמעון ולא ידע מהתלמוד הנז' ואשם בעדות שקר.

⁶³ ואולם אם כנים הגהת החכם אבן רש“ף ני' אשר הגיה בהעתקת הרי”ז ני' באר“צ במקום שלמה בן בויאעא הסופר בן ירוחם. וזה אשר נקרא ר' סלמון בן ירוחם (לא שלמה וסלמון לחוד) והוא ודאי קראי היה מראשי אבות חכמיהם וסופריהם הוא אשר נלחם ביד חזקה ובחימה שפוכה בנקם נקם נגד רבינו סעדיה גאון ז”ל. ואני לא אוכל להעיד מה שעיני לא ראו אך החכם ר' יעקב זאב ני' המעתיק הנז' עיניו לו ראו הוא ישב באר“צ וידיו העתיקו מתוך הכת”ר עצמו הוא ולא אחר ונאמן עלי כמאה עדים שלא ישנה. וגם שבעת העתיקו לפני תשע שנים עוד לא עלה על לב איש לחקור ולדרוש מי הוא זה הסופר ומה אמונתו וגם איננו מהחוקרים והמבקרים ומסיח לפי תומו כזה אין לחשוד בשום זיוף. ואם נאמר שמזוייף ועומד הוא מקדמת דנא (כי החכם אבן רשף כמדומני שלא ראה גוף הכתר שלא הראוהו ואם ראה בעיניו יבא ויעיד ויבחנו דברי שניהם ודבר מי יקום?) הלא לאלהים פתרונים וה' יודע ועד ⁶⁴ .

אמנם מה ששאל החכם מו“ח נ”י (בהמגיד שם) לראות ולדעת אם גם הקראים כותבים ספריהם על הדרך הזה (ב"יד) השנויים שנמצאו שם (ראה למעלה) על זאת אשיב שאין זאת אבן בוחן כלל. כי מלבד שנוסחאות אלה קדומים הם וכל ספרי ארץ התימן כן הוא (ראה חדרי תימן) ידענו שאין להקראים ספרים מיחדים לעצמם בחילופי נוסחאות מהרבנים ואף אין לכולם נוסח אחד ואין שום הפרש בספרים רבני או קראי וכמו שנמצאו אצל הרבנים ספרים מחולקים בחסר ויתר וניקוד וטעם ככה הוא אצל הקראים ⁶⁵ גם רוב ספריהם מהרבנים. סוף דבר תורה שבכתב אחת היא לרבנים וקראים ואין לקחת מזה שום עד וראיה. ואף כי אמר בדוד מרדכי שהם סומכים על קריאת בן נפתלי (ואם הי' בן אשר קראי איך יעזבוהו?) לא ידע מאי קאמר הלא ידוע שכל חילופי ב“א וב”נ הוא רק בקצת טעמים משרתים ומתגים ומוקפות ולא אחת מהם בתיבות ואותיות מלא וחסר פתוחות וסתומות. והן אמת כי עפ“י הרוב הם קוראים בבית הכנסת בשבת ויום טוב בחומשים או תנ”ך הכתובים בדפי נקוד ומוטעם. וזאת מפני שאין להם עתה ספרי תורה כהלכתה שאין להם סופרים והרבנים לא ימכרו להם רק במחיר גדול ואם יש להם ספר תורה כשרה קוראים בס“ת כהרבנים וכבר השיב הרמב”ם ז“ל באגרותיו ובשו”ת שאם אין בבית הכנסת ספר תורה כשרה מותר לקרות אף בחומש ולברך כדינו אף כי רבים לוחמים לו על זה הם קבלו בזה דעת הרמב"ם בבואכם עמדי לחדרי תימן אודיעה לכם עוד מזה. ועתה אשובה אל אחי אשר במצרים ועיר אל קאהרה אשר אני נאחז בה היום.

 

ו. מצרים העתיקה ובית הכנסת של עזרא.    🔗

מצרים העתיקה וכן בערבי מצר על עתיק רחוקה מרחובות היהודים מהלך שעה על החמור אץ ברגליו. עתה כמעט חוברו שתי העירות יחד ע“י הבנינים והטירות הנתוספים תמיד י”א שהיא צוען מצרים ונקרא פאסטאט אל מצר. שם ישב הרמב“ם ז”ל כאומר באגרותיו אני שוכן במצרים והמלך בלקאהרה. גם האר“י ז”ל נתגדל פה כמסופר בתולדותיו. עתה יושבים בה כשנים עשר בע“ב יהודים ובקיץ יוצאים הרבה מעשירי היהודים לשבת פה לרוח היום ולחפשית האויר בהיותה על שפת היאור המשתפכת פה ברחבת עוזה ושם אניות יהלכון (חוף האניות) פה חצר גדול אחוזת נחלה ליהודים מקדם קדמתה עם חורבות רבות ובתוכם ביהכ”נ ⁶⁶ גדולה אומרים של עזרא הכהן הראש הסופר המהיר ספר דתא זכרו לנצח יבורך לאמר כי הוא יסדה ובה היכל אחד למעלה בחור הקיר מזרחה עשר שם ס“ת שכתב עזרא (לפי הגדת ההמוני) גם העיר הזאת והבהכ”נ בקרתי פעמים רבות. זה אך מקרוב נתנו אחינו יושבי מצרים אל לבם לרפאות שבריה כי מטה ולחזק בדקיה כי רבו וללבנה וליפותה בהדרת קדש ולהעלות ערך נרותיה והרבה נדרים ונדבות יתנדבו לביהכ“נ הזאת ונר תמיד תוקד בה לא תכבה. מעט היהודים היושבים במצרים העתיקה נכנסים להתפלל בה בשבת ויום טוב והשמש איש וביתו דרים באחת מבתי החצר לשמרה ולנקותה ולהעריך נרותיה. ובכל ר”ח יבואו אנשי מצרים לבקרה אנשים נשים וטף וגבאי מיוחד יושב שם כל היום לקבל הנדבות. ובראש חודש אייר יום טוב גדול להם שמה ורוב יושבי אלקאהרה ומשאר עירות סביב יבואו אל הבית הכנסת הזאת ומדליקים שמן למאור ומתנת ידם כי כל המדליק פתילה נותן נדבה זה מבעיר וזה מכבה והיום קדוש לאדונינו עזרא. אני הלכתי שמה בעשרת ימי תשובה [ובנסיעה השנית הייתי גם בראש חדש אייר ובראש חדש סיון ותמוז ובשארי ימים] ואין איש עמדי רק השמש. ברחובות צרים ומובאות אפילות הביאוני אל חצר רחבת ידים סביבותיה חורבות ישנות נוטות לנפול ומהם מתוקנות מחדש. ואולם אחד גבוה עשרים אמה. משם ירדתי בשלש מעלות לבית הכנסת. גבהה כהאולם ארכה ורחבה כשלשים רגל. שממון ותמהון רובצת בה. הלוחות ושברי לוחות אשר היו על קירותיה מסביב ובצד מזרח על ההיכלות והחגורות סביבות הבימה מלמעלה אשר היו חרותים עליהם פסוקי תהלים ושמות אנשים נדיבים וזמנים שונים הורדו ממקומם עת תקנו הבית והניחום במקום מיוחד בעליה והנם ישנים מאד בלים ומתולעים עד שאין להוציא מהכתיבות והחרותות ענין שלם. רק סביבות ההיכלות הניחו מעט מהקרשים המפותחות במקומות וכן המוטות אשר יחגרו הבימה הניחו מהישנות וכלם מפותחות חרות על הלוחות אותיות כתב אשורי ולשון יהודית כנראה מפסוקי תהלים ברוך הבא בשם ה' פתחו לי שערי צדק כו' וכדומה. ולא יכולתי להעתיק ענין שלם כי נרקבו ונפצלו. ובלי ספק הי' כתוב גם זמן הבנותו והבונה והמקדיש. קירות הבית כנסת מאבנים ולבנים וגגה קורות עצים וקרשים והיא עומדת על שנים עשר עמודים שיש בשתי שורות וקשתות אבן עליהם והקורות מונחות על הקשתות. דמות תבניתה בכלל על סדר וערך בניני הקדמונים המפוארים. באמצע ביהכ“נ סמוך נגד ההיכל שבו ס”ת אשר במזרח עולים להבימה בשלש מעלות בנין עצים ולבנים עומדת על ארבעה עמודים העולים עד עשר אמות למעלה וגם אותה תקנוה ויפוה מחדש. העמודים ישנים מאד וחוט שנים עשר יסוב אותם והמוטות אשר יחגירום מלמעלה סביב כולם מפותחות בכתב אשירות ⁶⁷ כאמור. במזרח הבית נבוב גדול בקיר חמש אמות גובה ושלש רוחב שם ההיכל עם שלשה ס“ת אשר בם יקראו לעת האסף מנין לקרות ולהתפלל. בצד ימין בקרן מזרחית דרומית מערה קטנה ונר דולק תמיד יקראו מערת (לשון מושאל) אליהו כי שם נגלה לראשונים ואיש לא יבא בו רק אחר הטהרה והקדושה. ובקרן מזרחית צפונית למעלה עוד היכל נבוב קטון בקיר גבהו כשתי אמות ועולים לה בסולם בת חמש מעלות. שם ס”ת של עזרא (ראה להגאון חיד“א בשה”ג ח“ב מ”ש בזה כי איננה) ואני אוסיף להתפלא אם היה שם ס“ת של עזרא למה סמך הרמב”ם ז“ל על התנ”ך שהגיהו בן אשר בירושלם להעתיק ממנו ס“ת שלו ולא סמך על הספר הזה של עזרא בעצמו? אם גם לפני הרמב”ם לא פתחו ולא הראו? או כי ירא לנגוע בו ולפותחו ולראות בו כי בנפשו הוא ולא ישלים שנתו. בכל חשק לבבי התאמצתי לעלות בסולם ולפתוח גם ההיכל הקטון הזה והשמש מנעני באהבתו לחיי נפשי פן יקראני אסון עדי בקשתיו הפצרתיו ופתיתיו כי טהור אנכי אשה עצורה לי והיום טרם בואי טהרתי במי מקוה. ואמר לי נקי אנכי ממך אם יקראך אסון ראה העידותי בך היום. טוב טוב וצלחה לי לפתוח דלתות היכל הזה. שם עומדת ס“ת גדולה ארכה ששה טפחים תוך תיק עץ מצופה נחושת קלל כהה מראיה ככל ספרי הספרדים. פתחתי וראיתי ס”ת פשוטה כתב אשורית בבלית ישנה מאד בלה ונרקבת כי לא תפתח לרוח. האותיות נמוחו ונמחקו ואם יד תגע בה תפתת לפתיתים. ואמרתי לשמש יפה הזהירו שאסור לנגוע בה כי יפרחו האותיות ושם תהי' גניזתה כד“ת. ותה”ל זה חמש שנים מאז נגעתי בה ועודני חי כה לחי. ואולי העורון בעיני הבא לי שמה אחר סוכות הי' לי מזה? ראו כי אורו עיני. ברוך פוקח עורים ולא הביט און ביעקב.

במסע השנית קיץ תרכ“ד חזרתי ובקרתי פה כמה פעמים. על הביהכ”נ עולים מבחוץ במעלות דרך מבוא התאים ועזרת נשים ושם גניזה לספרים בלואים וקרועים וכי הגידו לי כי ישנה היא מאד בית מלא גנזי ספרים משנים קדמוניות. רציתי לחפש שמה אולי אמצא דבר מה והלכתי שמה יום ב' דר“ח אייר אשר אז יושב שם הגבאי והשמש והביהכ”נ פתוח כל היום ובקשתי להראות לי הגניזה ולא רצו באמרם כי סכנה גדולה ונחש כרוך עליה. ובאתי עוד בר“ח סיון ואמרתי להם שיש לי רשות מהרב האב”ד נ“י והם שחקו עלי ואמרו היתכן שיסכן אדם בנפשו על לא דבר כי גם לא ישלים שנתו. התחננתי לפניהם והראתי להם שיש עמדי מזוזה קטנה לשמירה מעולה גם ידעתי לחש לנחש ולהשמש הבטחתי מתנה להביא לי סולם עד שאמרו לי לפני האנשים ההיו שם עדים אתם היום כי העדנו בהחכם הזה לבלתי יסכן בנפשו לעלות ולאחוז בהגניזה ואנחנו את נפשנו הצלנו. גם מהתראה הזאת לא נפל לבי ואמרתי טוב טוב עדים אתם היום. השמש הראה לי דרך העליה גם הביא לי הסולם למעלה כי הגניזה בבית מרובע על גג הביהכ”נ וסתום מארבע רוחותיה באין פתח בצדה והגג פתוח מלמעלה אשר שמה יניחו או יזרקו בלויי וקרועי הספרים. ועליתי בסולם והיא מלאה גובה שתי קומות וחצי אבל בעת תיקנו הביהכ“נ הניחו שמה מלמעלה גם כל הלוחות ושברי לוחות וגם ערימות עפר ואבנים וצרורות שנשפך שמה מהגג שנפתח. ואחרי עמלתי שני ימים ונמלאתי אבק ועפר בררתי והעליתי כמה דפים מספרים שונים ישנים וכ”י ולא מצאתי בם תועלת וידיעות ומי יודע מה יש עוד למטה כי נלאתי לחפש אבל גם נחש שרף ועקרב לא מצאתי ואסון לא נגע בי ברוך המציל.

כחמשה רגל רחוק מהבימה באמצע ביהכ“נ בנין עץ כמו מטה מרובעת גדורה סביב ארכה ארבע רגל ורחבה שלש פרושה בסדין לבן ונקי ועליה אוהל על עמודי עץ בקרנותיה כסוכה. במקום הזה אומרים ישב ירמיה הנביא וקרא הקנות על חורבן ירושלם ת”ו ואיש לא ישב שם כי בנפשו הוא. אך נשים מקשות לילד אם יבאו שמה תמלוטנה ילדיהן על נקלה. לא הרהבתי עוז לשבת שם ועוד הרבה מעשי ניסים מספרים לביהכ"נ הזאת.

בנסיעה השנית הייתי גם בעיר מכאיילה אל גביר כ“ה מילין מעיר טאנתא הנז' ⁶⁸ היהודים קוראים היום לעיר הזאת תחפנחס וכן כותבים בה בכתובותיהם. ולדעתי לא זו הדרך ולא זו העיר. כי לפי הנראה מסיפורי ירמיה מ”ג היתה עיר תחפנחס תחילת מצרים בדרך הבאה מבית לחם ביבשה ומכאילה היא בתוך הדלתא מעבר הנילוס מזה. היום ימצא בה יהודים כעשרים בע“ב ולהם חצר גדול אחוזת נחלה מימי קדם כי עיר ישנה היא להיהודים ושם ביהכ”נ נאה וס“ת עתיקה מאד בהיכל קדוש. והס”ת הזאת יקר וקדוש להם במאד מאד ותמיד אחר חג השבועות נאספים אליה יהודים רבים מכל גלילות מצרים לחוג שמה ולהעלות נרות לפניה והרבה נדרים ונדבות יגיעו אליה בכל שנה ושנה וההדלקות נמכרים לכל המוסיף במחירה ולפעמים יעלה מחיר ההדלקה ראשונה לאלף פיאסטר (מאתים פראנק) ומאלה הנדבות יעשו תכשיטים להס“ת ותיקוני פאר הבית הכנסת אשר כמעט נחרבה ותיקנוה וייפוה ולפרנסת עניים העוברים ושבים ולקרן קיים. והגביר הנכבד סי' מתתיה נחמן נשיא עליהם ועל כל צרכי הבית והוא הגדיל לעשות עם הביהכ”נ והס“ת הזאת. ושאלתי מה יתרון לס”ת זאת מכל ס“ת שבישראל ומה היה לה ואין מגיד לי דברים ברורים אבל קבלה בידם כי קדמון הוא מאד ואיש אלהים קדוש וטהור כתבה והרבה נסים נעשו בה רופא חולים ומתיר אסורים כו' כו'. ומוציאים אותה לקרות בה ברגלים ובימים נוראים. ואולם ידעתי שהרב הגדול החכם והחוקר מו”ה משה חזן ז“ל שהיה אב”ד באליכסנדריא בא לדרוש ולחקור על הס“ת הזאת ובדקה והגיהה ואמר להם שאסור לברך עליה כי נפסלה מרוב ימים ויהי כמצחק בעיניהם וחשבוהו לכופר על כן לא הרהבתי עוד עוז לבודקה ולחרוץ משפטי אך ראיתיה בהשקפה קטנה ברגש קדש ספר תורה גדולה על גויל באותיות אשורית ספרדית מכתב אלהים יפה מאד. וכבר אמרו רבותינו ז”ל הכל תלוי במזל ואפי' ספר תורה שבהיכל.

 

ח. הנהר פישון שיחור והוא הנילוס. – עליתו וירידתו, עילתו וסבתו.    🔗

אלה דברי האחרונים אשר כתבתי ממצרים לירושלם. בעזה“י יום טו”ב חשון התרח"י.

בית יעקב! היו שלום בטחו בה' אחי ורעי אלופי ומיודעי, ה' עמכם!

אל תתמהו על הימים עברו ואין חזון ממני כפעם בפעם. הידעתם את אביכם ואחיכם כי אין ידו טמון בצלחת אם בת עינו זורחת ודרכו נוכחת. אך אם אריב אל אל כי לא נחת ביעקב יסר יסרני יך ⁶⁹ וירפאני ועד כה מכתוב עצרני. ברכו בית יעקב! את ה' פוקח עורים ומחזיר אור לישרים. בכל משמר לא נמלטתי ממכות הארץ ותחלואיה וכבר הכינותי דרכי ללכת עיר סווייס (Svés)סועץ – לנסוע משם לאדען באניות גדולות המביאות גחלי־אבן וחוזרות משם דרך עדן. וזה חודש עשיתי חוזה עם רב חובל אחד שהיה פה להכין לדרך הים צידו. ואחרתי מועד לילה אחת במסילת הברזל אשר עדין לא נגמרה ואין סדר למהלכה והוא עבר לפני ונסע וילך ואחרתי עד כה. יה“ר שיהי' העכבה לטובה. והרופאים אצים עלי להנצל מאויר המקום הזה המעור והמחליש ואלך לי אל הים ואי”ה בעוד יומים אשים לדרך פעמי כי ארכו לי פה הימים ונפשי בחלה ויהי מה ארוצה. אין די כסף בחיקי לנסוע באנית הקיטור ואלך אל אשר יהיה הרוח ללכת. חסדי ה' כי לא תמנו וידו בכל משלה. ויען ידעתי כי אזניכם פתוחות לשמוע ממני חדשות מה (ואין כל חדש עמדי עתה) אספרה לכם מעשי ה' הגדול אשר ראיתי על נהר נילוס. יאור מצרים הוא פישון מארבע הנהרות היוצאות מעדן גן אלהים הנברא בראשית ברא ה' אלהים שמים וארץ וכל צבאם ונקרא פישון מלשון רבוי כמו ופשו מימיו שהוא עולה ומתרבה בזמנו ובמועדו ונקרא גם שיחור שמימיו שחורים בעת עלותו. והראב"ד אומר שבמקום שנופל בים נקרא שיחור ששם יתגעשו המים בשפע ונראים יותר שחורים. והערביאים יקראו לא באכר אל ניל ים התכלת כי צבע האינדיק נקרא בערבי אל ניל כי באמת המים בכל השנה תכלת כניל והתכלת משותף לשחור.

ימים אחדים אחרי בואי הנה מצרימה היתה עלית היאור יום הכנסו בשערי העיר הנקרא פום אל כליץ. קרוב שמה הארמון הגדול קאסיר אל ניל והוא בנין גדול מפואר עומד על שפת היאור ואומרים ששם מונח כל כתבי חוק ומשפט הנהר תוצאותיו ומובאותיו בין בולאק ובין מצר אל עתיק. מי כמוני נמצא פה לעת כזאת וימשול ברוחו בלי לרוץ כאיל להתענג במחזה נעימה ונורא הזאת הנחמדת לעין כל רואי והממלאת נעימות עריבות כל לב וסרעף בהתבונן על מפעלות מפלאות היוצר עצמו ופליאותיו ית“ש. ואף כי חכמי הטבע וחוקרי תבל הסבו עיניהם ממעשי נסים ופלא והראו לדעת כי הכנת הטבע פשוטה היא גם להנהר הזאת להיותה עולה במעלות עת האסף אליה מימי הגשמים העצומים מתמצית ההרים אשר סביב קרוב למוצאו בארץ כוש. (כי במצרים אין מטרות עוז) וזרועות השטף ימלאוה על כל גדותיה עד כי שטף ועבר גבולה מסביב כאשר עינינו הרואות גם בבאר א יוב אשר בעמק יהושפט קרבת ירושלם תו'. עת מטרות עוז ירויון ההרים סביב לה תעלה גם מי הבאר יוב על גדותיה עבר ושטף על פיה ותהי לנחל שוטף סואן ברעש וככה יקרה לכל נהרות תבל. אבל הידמו אל נהר פישון? היערכו אל מי שיחור? כל הנהרות חוק וזמן אין להם מתי יעלו וירדו אף לא מדה וקצב. פעם ישטפו ארץ ומלואה פעם לא ירימו ראשן ובעמדם יעמודו גם ידללו ויחרבו כי הגשם והשלג הרם וילדם ולפיהם יגדלו וימעטו כאשר הנהר יוב לעינינו בירושלם. פעם בר”ח שבט יעלה על כל גדותיו שטף ועבר ופעם גם בניסן ישקוט ינוח ומימיו לא נאמנים. ואולם הנהר הזה פישון! כי ברכה בו פליאי תכונתיו מה יקרו? יקרת מערכותיו מה נורא? כל הנהרות לפניה יכרעון כל היאורים אליה תשתחוינה חק וזמן נתן לה כשמש בצאתו וכירח במלואה לא תעלה ברעש לא תגביה עוף תשקה הארץ במעלותיה מחוגות הארץ אשר בשפל ישבו לא תכסם במשאון אך ברחמים תשביע ארץ ומלואה ואשר בגובה יעמודו גם עליהם תשא כוס ברכתה להרות ערוגות מטעיהם כל חבל במנת גורלם ישבעון מטובה. ואחרי השקתה וריותה כל ארץ מצרים בשלשה חדשים חצי סיון תמוז אב אלול תשוב בדרך אשר באה בה תרד מעט מעט עד המקום אשר היה גבולה בתחלה. ככה שנה שנה. מה רבו מעשיך ה'! ילאו כל חכמי הטבע גם יחד להגיע עד אפס קצת דעת יצוריך. יום יתבשר כי עלו המים למעלה עד המקום הידוע בקנה המדה יסבבו המבשרים ברחובות עיר בקול שירה וזמר וכל בני העיר יוצאים בחדות לבבם אל המקום ההוא (פום אל כליץ) אשר שם יפתח צנור הברכה הגדולה להכניס המים לבריכות העיר בחוצותיה העשויות יאורים יאורים מקצה העיר עד קצהו קול המון חוגג. לפנים היו משליכים נערה בתולה בעדי קשוטי כלה אל תוך הנהר לקבל ברכת המים קרבן כליל לאליל מצרים אשר אמר לי יאורי. עתה אין זכרון למנהג הרע בזה. אנשים רבים יעמדו במגרפותיהם ויחפרו סביבות היאור לפניה לפנות לה הדרך. מהם אשר אינם זהירים ונשמרים לברוח מהשטף עד מהרה והמים הנגרים ברגש מרוצתם תכסם עליהם ויאבדו מתוך הקהל. הפחה נסיך הארץ וכל השרים ואנשי הצבא עומדים שמה. לשעשוע הנאספים ולברכת השנה משליך הפחה מטבעות כסף לפזרם בין העניים העומדים על שפת היאור והחופרים והמה יפשטו על החוף לאספם וכל דאלים גבר ילקוט פי שנים. ופעם גם עליהם תעבור הכוס של ברכה ויבואו במים אדירים ואין מציל מזרם הנהר אשר ישטוף בכח גדול. אין שנה אשר כמה אנשים נצללים ותהי להם למשחק. השנה גם נער יהודי ירד לרחוץ ביאור והזרם שטפהו ונאבד ואחר יום נמצא בחוף באלאק. פעם אחת (בשנים קדמויות) לא עלו המים ולא יכלו להביאם העירה והיה עת צרה וגזר המלך על היהודים להביא המים והם התפללו וחפרו ובאו המים לרגלם ומני אז חוק הוא להיהודים פה לפתוח בראשונה מעבר הבריכה לבא הברכה לרגלם כאשר באה לרגלי אבינו הזקן יעקב ע"ה בבואו למצרים לפני פרעה ⁷⁰ .

נוספות מנסיעה השנית כאשר עברתי עוד בארץ מצרים תחתונה ועליונה בקיץ תרכ"ד ושלשה חדשים סבתי ותרתי בארץ פתרוס (בלאד אל סעיד) במהלך הנילוס עד למעלה מאוסוואן הוספתי והגדלתי חקירתי על אודות הנהר סבותיו ועילותיו סבוביו ומהלכיו וכל מקרהו וענינהו והנה מצאתי עוד לששה דברים נפלאים במעלותיהו לא יכלו לגיד סבתם כל חוקר ודורש בטבעיות אם לא כי יד ה' עשתה זאת מראש הכינו עפרות תבל ובנהרות שם לו חוק ומשפט ולא יעברנהו הוא שם ממדיה על פיו יצאו ועל פיו יבואו עולים ויורדים במאמרו כי הוא צוה ונבראו.

א) יש יום קראו הערביאים יום הנוקדה (ר"ל התקופה) והוא יום שנים העשר לחדש בַאונה שהוא חדש העשירי לחדשי הקאפטים (גיפטיס) המתחילים ראש שנתם מחדש טאָט (וזה מנין שמות חדשיהם 1 טָאט, 2 באַבא, 3 האַטור, 4 כיאַק, 5 טובא, 6 אַמשיר, 7 בארימהאט, 8 בארימודא, 9 באַשימס, 10 באונה, 11 אביב, 12 מצרי, והם מונים לעולם כל החדשים של שלשים יום בשוה וארבעה ימים בסוף השנה אים עולים להם בחשבון השנה ובמספר ירחים אל באים ונשארו הארבעה ימים פנוים בלי חשבון. ותהי אצלם ימות השנה כל השנים שוים שס"ד ימים לעולם) אשר בליל הנוקדה הזאת חוק הוא ולא יעברנהו לא העביר מועדו אשר מתחיל לעלות מימיו מדי שנה בשנה עד כי גאו המים. וזאת יגידו מלפנים החכמים יודעי בינה לעתים בלוחותיהם ליל פלוני יהיה הנוקדה ולא יעבור. בפעם הזאת הייתי בחדש סיון בעיר אל מינייה אשר במצרים העליונה (אבער עגיפטין) ולא יכולתי לחזור משם לער אלקאהרא דרך הנהר בספינה אף קטנה כי היתה סוף העת אשר המים מועטים בזעיר ויש מקומות שאין בעמק המים רק ארבעה טפחים והספינה תבוא שם תוך החול ותעמוד ויאריך הנסיעה מאד וביבשה לרכוב על חמור קשה מאד בחום החזק והחול ואורך הדרך כמה ימים. וישבתי בעיר הזאת כשלשים יום עד יגברו המים. והגידו לי רבי הספינות והמלחים יום י“ב בחדש הזה יתחיל הנילוס לעלות וימים אחדים אחרי העלותו נוכל לנסוע. יום הי”ב לחודש באונה לגיפטים היתה בשנה זו התרכ“ד יום כ”ג לחדש סיון למנין היהודים. בערב היום הזה יצאתי על שפת היאור ומדדתי עומק המים וגם תקעתי יתד במקום נאמן אשר יכלו מימי היאור על שפתו. וקמתי למחרתו ומדדתי המים במקם ההוא וגם ראיתי את היתד שתקעתי והנה נתוספו המים בלילה ההוא כחמש אצבעות. וכן נסיתי ומדדתי המים בכל ערב ובוקר כי כל עלות תגבורת המים בהיאור הוא בלילה. אך לא כל הלילות והזמנים שוים פעם חמש אצבעות ופעם עשר ופעם שלש ולא כל החדשים שוים כי עד חמשה לחדש אביב שלהם (שהיה השנה הזאת אצלנו תמוז) נגברו בחוזק ועד ראשון למצרי (שהוא אצלם השנים עשר) מעט מעט ועד שבעה עשר לחדש טאט (הראשון שלהם כנז') תעלה בכח גדול ואז תעמוד מלדת.

את כל זאת ראיתי וידעתי בחנתי ונסיתי כי יודעים האותיות לאחור ומגידים עוד כמה ימים לפנים מתי תעלה היאור ולא יחטיאו. ואיה איפה אם כן סבת ועילת מטר ארץ כוש וזרם הרים לעליית הנילוס? אשר אמרו החוקרים. יעמדו נא הוברי שמים הטבעיים וישמיעונו כזאת? אם לא יד ה' עשתה זאת. או יבואו התרים והחוקרים ינסו נא ויבחנו כמוני אם על פני כחשי יענו ויאמרו לי כזבת גם כחשת!

ב. הבארות אשר יחפרו בכל ארץ מצרים בערים ובחצרות הבתים להוציא מים נובעים מבטן האדמה יוציאו מים מלוחים בלי טובים לשתיה רק לרחצה ולצורך שתיה ואכילה אך מימי הנילוס יביאו או ימשיכו. והנה גם מי הבארות המלוחים האלה בעלות מי הנילוס יעלו גם המה ובירידתם ירדו ובעת מי הנילוס מעטים גם מי הבארות מועטים ועמוקים וכעלות הנילוס גם מי הבארות עולים וחבל הדלי למופת ואות אמת. גם מעלות הסולם מהמקואות אשר ליהודים אצל בתי הכנסת יוכיחו שבעת הנילוס מעט באמצע הקיץ כמה מעלות ירדו הטובלים עד אשר יגיעו אל המים ובסוף הקיץ יעלו עשר מעלות הגבה למעלה ומי המקוה רבים שאין לירד למטה ולעמוד על שוליה ומי הבארות האלה רחוקים המה מאד מהיאור גם כמה אלפים אמות וחבור אין להם עמה ומטר סוף או גשם שוטף אשר בארץ כוש לא יגיע אליהם ולא יוסיפו תת כוחם אל הבארות האלה. אין זאת רק אשר התהום מתחת עולה ומשקה כל עפר הארץ או עפר האדמה תוצא מימיה וליחותיה כי חזק עליהם החום הגדול באמצע הקיץ וימשכו אל כל מקום אשר ימצא שם מים כטבע המים למים וימצאו מין את מינו.

ג. גם את זה נסיתי לדעת האמת כמו שהגידו לי שמה דבר הפלא ופלא. והנה לקחתי בערב קודם ליל הנוקדה מעט עפר חול משפת היאור בכלי חרש לבן חלקה ושפכתי עליהם ממימי היאור ועשיתי כמו עסה קשה וגם יבש מעט בחמה והנחתי הכלי עם העפר קשה תחת אויר הרקיע כל הלילה עד אחר רדת הטל בבוקר והנה מצאתי בהכלי סביב עסת העפר מים בגובה שתי אצבעות. אז ידעתי כי עפר הארץ בכל מקום שהיא תוצא המים למינה (כאשר תגדל הארץ בטבעה פרי האדמה ופרי העץ) ותשטוף אל כל אשר תמצא שמה מנוח.

הנה נתתי לפניכם שלשה עדים נאמנים אשר לא יכזבו מימיהם אל טבע מי הנהר הרבים והעצומים האלה אשר יעלו על כל גדותיהם בעתם ובזמנם. אך לא כל השנים שות בברכת המים (כאשר לא כל השנים שות ביבול האדמה) ישתבח יוצר כל ית"ת עושי מעשה בראשית מלבד הידוע דברי החוקרים ומודדי התבל שאדמת מצרים תגביה עפרה שנה בשנה ונתנו על זה מופתים ועדים נאמנים. גם מהבנינים הגדולים הקדומים (פארי העמודים) אשר האדמה תכסה עליהם מעט מעט מדי שנה כי האדמה תעלה מעלה בעת אשר הנילוס עולה.

 

ט. נסיעה במצרים העליונה. – ארץ פתרוס. – הדרך העולה כושה. – ספורים בודדים.    🔗

עתה אספר בקצרה מסעותי במצרים העליונה (אבער־עגיפטען) עם מעט מהערים אשר עברתי עליהם ואשר חזיתי בהם. ויען כי יהודים אין בכל אלה המקומות ואין לי מה לספר מהם לא אאריך בזה. במצרים העתיקה לדרום אלקאהרא עומדים ביאור ספינות קטנות למאות ההולכות ובאות למצרים העליונה המוביאות משם חטים ושעורים פולים ועדשים ובצלים דבש וחמאה וכל מאכל כי מצרים העליונה יותר מבורכת בפרי האדמה ויותר גדולה. גם בעיר בולאק למעריב אלקאהרה והיא יותר גדולה ממצר אל עתיק ויותר נאה בבניניה ורב מסחרה שם אניות קטנות לאלפים וגם אניות קטור קטנות אשר להפחות של מצרים להממשלה לעבודת הנסיך הולכות לכל פנות מצרים לאליכסנדרי' ראשיד דימיאט. מהעבר מזה ימה הגדול ולמצרים העליונה עד אוסוואן ובלאד סודאן. ואני הלכתי עם אנית־קטור קטנה מבולאק לעיר ביינהסווייפ עיר גדולה אשר בה שר ואנשי חיל מהלך יום אחד. ועל הדרך למעריב הנהר כפרים רבים ועירות קטנות הנקראים בלאד אל פול (ר"ל ערי הפולים הגדלים שם לרוב) ושם כפר מאחארא אשר שם פארי עמודים הידועים בספרי התרים וראש ספינקא אשר הערביאים יקראו לה ראש פרעון ועיר כפר עיאת ואסטא זאווית אל פיום אשר משם מהלך יום ביבשה לעיר הגדולה אל פיום. ועל הדרך אליה יש פאר עמוד גדול מאד יותר מאלו של גיזע וזאקארא והיא עגולה (לא מרובעת כהאחרים) מלמטה עד הראש ואין פתח בצדה כהאחרות והטיח אשר עליה לא נפל על כן אינם יכולים לעלות על ראשה ולדעת ענינה.

על עיר פיום הזאת יאמרו כי היא פיתום ⁷¹ שבתורה ורעמסס ידוע במצרים התחתונה. עתה אין יהודים בכל ארץ פתרוס אשר היא

נגבה למצרים לצד כוש לא למערב הנהר ולא למזרחה. ובעיר פיום זה מקרוב דר שם איש יהודי אחד וביתו אשר גר לרגלי מסחרו בצמר גפן ולו שם נחלת שדה מצמר גפן והארץ רחבת ידים ועבודה רבה.

מעיר ביינהסווייפ נסעתי עוד באנית קיטור לעיר הגדולה אלמינייה מהלך יום אבל אנחנו הלכנו בדרך הזה שמנה ימים כי עתה (בחדש אייר) מי הנהר מועטים והספינה תלך ותעמוד על כן לא תלך אך לאט לאט. והאיש אשר קנה המדה בידו עומד בראש הספינה ומודד בכל רגע לא ינוח וצועק הסו! מעט אש! מעט עשן! עמודו! ביום השני לצאתינו לא נזהר למוד יפה והספינה באה תוך החול ותעמוד והארבעה ספינות הקשורות אליה מאחריה אשר בהן המשאות והסחורות וכלי מוכניות גם הנה נמשכו אחריה ותעמודנה. רב החובל וכל המלחים עמלו כל היום ההוא ברוב אונים ותחבולות שונות להוציא הספינות מן החול ולא יכולו ונלן שם. בבוקר שלח להודיע אל שר העיר פאשנה אשר היתה קרובה אלינו. ויאסוף שני מאות איש מהכפרים העושים בעבודת המלך (כי כולם עבדי עולם להממשלה) נשאנו עינינו והנה עם רב ערומים כיום הולדם באו מהיבשה וקפצו אל היאור חצים עמדו אצל הספינה גביהם אל צדיה וחצים הלכו מרחוק וחבלות עבות ארוכות הקשורות בשני עמודים באמצע הספינה בידיהם אשר קשרום בקציהם השנית בעמוד גדול אשר הציקו בהיאור הלאה. ככה עמלו בכוח גדול וקולות עצומות משונות על המים עד השמים עד אחר ארבע שעות. ויהי בצהרים וצלחה להם להוציא אנית הקטור לראשונה ותהי קול שמחה והארבעה הקשורות בה מאחוריה המשיכום בקל לאחור ויסבבום דרך אחרת עד הביאום אל המרחב ונעבור. לא הרחקנו ללכת ונבוא במקום צר ומצד אחד סלעים ורב המלחים אשר באחת הספינות הקשורות מאחרינו לא נזהר בלוח המישר אשר בידו והיא נדחפה אל הסלע ויעש בה שני נקבים את הנחושת המצופה ואת הקרשים ובאו בה המים ותרד מעט מעט בהכבד עליה המים ותהי צעקה גדולה ותשקע האש והענן כלה מספינת הקטור ועמדנו. וכל המלחים מחמשה הספינות מהם מיהרו אל המים לסתום הנקבים (כי סחבוה אל החוץ) בחומר ובזפת. החמר אשר יעשו מחול היאור שמֵנה היא מאד וחזק כמו השעוה וזה ותחמרה בחומר ובזפת. ומהם חרדו עם דליות ופומפות לשאוב המים מבפנים. ככה עמדנו עוד ארבע שעות עד כי חשבו שעלתה ארוכה להמכות והלכנו. אבל זרם המים הפיל כל טיח ותפל כי לא נתיבש ועוד נקבים אחרים נראו בצדם ובאו בה עוד מים רבים עד שעמדו והריקו מעט מהמשאות אל הספינות האחרות ודללו מעט מהמים וחזרנו לעיר אל פאשנה ונלן שם. למחר הריקו כל שהיה בספינה המשאות והכלים והמים וביום השני תיקנוה כדת ועמדה יום תמים להתיבש וביום השלישי עברנו משם ובאנו לעיר גינדיה. שמה הורידה כלי מוכינה אשר לעבודת המלך ולעת ערב באנו עיר בינם זאהאר למזרח היאור ולנו שמה. גם פה הורידה כלי מוכינה ולמחר הלכנו לעיר שיך פאצל אשר הרבה מכלי מכונה היה להוריד פה ועמדנו יומים. וביום השביעי עברנו משם על עיר סאמאלוד ועל גלאשינא וכפרים ועירות למעריב הנהר ועל גיבל אלתיר (הר התורים) בעבור התורים אשר יקננו שמה למזרח היאור וקולם ערב להולכי היאור. ולמחרת בוקר יום השמיני באנו לעיר הגדולה אלמינייה עיר משפט שר ואנשי חיל וקרית מסחור וכפרים רבים סביב לה ומלאכה גדולה ועבודה רבה יש להפחה הגדול המושל האדיר בכל ארץ מצרים איסמאעין פאשא בארץ הזאת. לו שמונה מאות אלף פאדאן אדמה. כל פאדאן ששים קנים והקנה שלשים אמה העושים חטים שעורים פול ועדשים שומשמין ויערות דבש (קני צוקער) ורובם העולה על כלנה צמר גפן אשר עלה מחירה בימים האלה על אחת חמש וחמשה בתי מלאכה (פאבריקן) העושים צוקער לבן יפה ונקי מאד הנעשה כמו באייראפי וטוב מהם והכל ע“י מוכינת עשן כן עבודת האדמה להשקותה מן היאור תחת אשר לפנים היו משקים ברגליהם ועל ידי גלגלים וכדים המתגלגלים במשיכת שורים סוסים וגמלים. עתה יעשה בכל המקומות מוכינות קיטור המביאות זרמי מים רבים ביאורות רחבים על כל השדמות וערוגות מטעיהם ולכל המוכינות בנינים גדולים רבים ועצומים מאבן ולבנה וכולם נעשים על ידי אומנים ואמרכלים חכמים ומהירים מאנשי ענגלאנד צרפת ואשכנז ובכסף מלא כטוב בעיניהם. הפחה הגדול הזה מגדיל ומפליא לעשות מכל אשר לפניו. לו עושר כבוד וגדולה ואהבה אשר לא היה כמוהו ומתנהג בחסידות וענות חן וחסד עם כל יושבי ממשלתו באין הבדל בין דת אומה ולשון ואהוב לכל בני ארצו. אין עתה ממשלה וממלכה (הנודעים לנו) אשר תמשול בלי גבול ותמלוך בלי חשך כממשלת הפחות על אדמת מצרים ועל יושביה גם יחד וכל האמור בפרשת משפט המלך (שמואל א' ח' כו' כו') הם עושים לא יפילו דבר ועוד נוסף עליהם כהנה וכהנה רק במקום אשר כתוב שם 14 15 ונתן לעבדיו ונתן לסריסיו ועבדיו הם יקחו לעצמם אך לא חנם אין כסף כי ישלם שכר עבודת כל איש העושים עמו במלאכתו אחד פיאסטער וחצי (הוא שלישית הפרנק) ליום תמים. אין קץ לכל האנשים העושים במלאכתו ובעבודתו בעבודת האדמה ופועלי הבנינים הרבים והעצומים חוצבים באבן ומלבנים בלבנים חוטבי עצים ושואבי מים ומלחי הים (לבד מספר הרב והעצום העובדים בצבא למלחמה) וכולם חליפות בחדש שבועות ימים כאשר יובא ע”פ הסדר לכל העירות והכפרים ושופטים ושוטרים עליהם וגבוהים עוד עליהם. השופטים והשוטרים יקח רק מאנשי תוגרמה (טורקי') המדברים שפת טורקי ובעלי תואר וצורה יותר מהמצרים למען הפיל עליהם אימה ופחד.

בעיר מינייה הזאת ישבתי אחד וארבעים יום (מאיזה סיבות אשר הי' לי) גם נהייתי ונחלתי שמה ימים מספר. וסבבתי על איזה כפרים הסמוכים ועל כל המלאכות אשר להפחה הגדול הזה כנז' והתבוננתי על אלפי אנשים ורבבות מצריים מהכפרים ועירות העושים בלבנים והנה עומדים ערומים גדולים וקטנים נשים וטף תחת חום היום הקודר שם מאד רומסים בטיט חומר בחפירת עפר אשר יוציאו ויכברום בכברות והאבק דק יעור עיניהם ויושיבום אל בור החפירות ומושכים עליהם מים מן היאור ועומדים עד חצים בוסים בתוך הטיט והחומר ומלבנים לבנים ושוטחים על פני השדה ליבשם ואח"כ שורפים לשרפה תוך הכבשונות. ובעמדי מתבונן משתאה על העבודה הקשה ומלאכת הפרך הזאת והשוטרים עומדים עליהם במקלות חובלים ולהכות באגרוף כל מתרפה במלאכתו (כי שכירי יום הם א פייאסטר וחצי ליום תמים כנז') זכרתי ימים מקדם שנות אלפים שלשה ושלש מאות. ככה עבדו אבותינו שבטי יה רבבות ששים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה במרר חיי גופות ונפשות ואף גם דתיהם היו שונות וירדפום וינגשום באף ובחימה ואת מתכונות הלבנים היו עושים ואם לא מצא להם וימלאום במספר גויות פרי בטנם מחמדיהם הנשארים בחיים משצף קצף היאור!! ואל היאור שמתי פני והנה נדמה לי למי דימון מלאו דם עוללים ויונקים בני אבותינו העובדים בפרך! עיני נמלאו דמעי דם ולבי אנחה ומתני חלחלה. באזני צללו קול אבותינו נאנקים ונאנחים מן העבודה הקשה והמרה: אנא אל שדי! אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו! ראה את הלחץ והושיעה נא!

עתה תה"ל בני האבות הנכאבות ההם יושבים בכל הארץ הזאת לבטח והם סוחרים עשירים מלאים כל טוב עושי מסחר וקנין ועמוד אש ההצלחה מאיר והולך לפניהם. חופש ודרור על כל דרכיהם. רודים בנוגשיהם ואדונים לעובדיהם כי גואלם חזק ה' צבאות שמו אהיה אשר אהיה זה זכרו לדור דור.

בבית המלון (כאן) אשר ישבתי פה אצל תא עלייתי היו שכני אשר ארחתי עמהם לחברה בספינה אשר באנו בה ממצרים שלשה נוצרים קאפטים סוחרי חטים. אחד מהם מלומד וחכם גירגי שמו וארבעה מצרים מוסלאמנים ג“כ סוחרים פולים ועדשים ובצלים אשר הזקן שבהם איש חסיד להם ומלומד חאג עלי שמו. היינו כולנו יחד באהבה ואותי כבדוני מאוד להיותי יהודי יחידי פה גר בארץ גם פראנגי (איש אייראפי) אשר כבוד ויראה לו. בלילה לא היינו ישנים איש בעליתו לגודל החום אשר פנימה כמרחץ באין חלונות פתוחות לאויר החוץ רק נקבים נקבים וארובות כמנהג הקדם וחורב שממה על האדמה ועל קירות והרהיטים וכל שרץ וזבובי מצרים מלאים את החדרים. רק לפני הבתים והעליות חצר ומרפסת רצופות אבנים ומעקה סביב גם כסוי אהל מלמעלה ואילן נותן רוח בתוך. שם ישנים בלילה איש לפתח חדרו הנעול על מחצלתו ואדרתו הפרושה לו ובלילב רוח צח משיב למשיב נפש עיפה מחום היום והיינו נעורים עד שעות ארבע בלילה (הוא שעה קודם חצות בקיץ) יושבים מוסבים על הקירות ואיש כלי מקטרת עשנו בידו משתעים מספרים ומתוכחים עדי נרדמנו. ומה היה רוב ספורינו? בעניני הדתות והנהגות המדינות. הלילה התוכחו חאג עלי המוסלימאן וגירגי הנוצרי הקאפטי למי משלהם קרבת היהודי. המוסלימאן אמר כי קרוב היהודי אליהם נימול כמוהם מתפלל פעמים שלש ביום כהם (כי ראוני מתפלל בוקר מנחה וערב והנוצרי בדרך וחוץ למקומו לא יתפלל) גם ראוני מברך על הירח ותישר בעיניו שגם המוסלימאנים קודים ומברכים עת יראוה בראשונה ועוד ועוד א”צ לפרט. והקאפטי התאמץ להוכיח שהיהודים מתקרבים אליהם יותר בהתנהגותיהם ונימוסיהם ובאמונת הביבליה דת הראשונה (הישנה) אשר המוסלאמאנים אינם יודעים ולא מאמינים בהתנ“ך שלנו גם על האחדות שהם מתפארים שאמונתם אחדות גמור כאמונת היהודים בזה הוכיח לו מתוך תפלותיהם שהם משתפים ג”כ אלהות אחר (אין כאן המקום להאריך בזה). אמר לו חאג עלי הלא היהודים אינם מאמינים במשיח שלכם כמו שאינם מאמינים בנביאנו השליח ואנחנו מאמינים בו כמוכם ושנולד מהרוח בלי אב אבל אתם כופרים ואינם מאמינים בנביאנו. גירגי בתוך וכוחיו יאמר היהודים לא יאמינו בבן מרים אף כי היה משלהם ואיך יאמינו במחאמד הרחוק מהם? חאג עלי בשמעו כי מרים מזרע היהודים זעק מר מה תאמר? יהודי היה כן אדוני שהיה מזרע דוד מלך ישראל ככתוב בראש ספר האינגיל. וכי דוד הנביא ישראל היה? צעק חאג עלי. כן הוא חאג! גם אתה כופר יהודי אין לי עוד עסק עמך וקצף עליו קצף גדול ולא יכול עוד דברו לשלום.

בלילה השנית לא ישב עוד אצלנו וישב מרחוק עם חבריו ודבר עמי מרחוק מהנהגת ארץ סוריא כי הוא היה שר חמשים בחיל אבראהים פאשא בטבריה עת גרשוהו משם וסבב כל הארץ ההוא. שאלני אם הייתי בטבריה (כי ידע שמירושלם אנכי) “כן אדוני” “הרחצת בחמי טבריה” כן “אדונינו אבראהים פאשה בנאה וחדשה ומימיו מן הגן עדן המה יוצאים. “ידעתי” וישם אל המסובים פניו ויספר להם, כי חמי המרחץ אשר בטבריה הוציא אדונינו הנביא סוליימאן בן אדונינו הנביא דאוד (עליי אל סאלאם) (ע"ה) ומי הוא סוליימאן? הנביא דאוד היה לו תשעים ושנים בנים ותשעים ושתים בנות הנולדו לו מאשתו בנת־שבע והשיאום כולם בלילה אחת. לבניו נשא נשים ובנותיו נתן לאנשים והיתה שמחתו רבה וגדלה מאד ועל כן הענישו האל הגדול ית' ומתו כולם גם כן בלילה אחת והיתה אשתו מתאבלת ומצערת מאד מאנה להתנחם ובא אליו הנביא ואמר לו אתן לך בן אחד אשר יהיה טוב לך משנים ותשעים בנים ובנות. לתקופת השנה נולד לו לו ⁷² סוליימאן אדונינו הנביא ויהי חכם ומשכיל מאין כמוהו ונתן אותו אל בית הספר גדול והצליח. אשה אלמנה עניה ובניה יתומים לא היה להם לחם בשנת הרעב אשר היה בימים ההם ודוד היה איש חסד ובעל צדקה. הלכה האלמנה לבקש ממנו לחם ונתן לה סאה קמח. לקחה הסאה קמח על ראשה והלכה לה. עודה בדרך בא רוח חזק והפיח כל הקמח מסאתה. ותלך האלמנה הלוך ובכה כי יראה לחזור עוד אל דוד. ופגע בה סוליימאן בן המלך בלכתו מבית הספר ואמר לה למה תבכי? כזה וכזה היה לי ואני ובני היתומים הקטנים נמות ברעב. לכי אל אבי (אמר לה סוליימאן) ואמרי לו שיעשה לך משפט על הרוח שגזל ממך הקמח ואם ישאל לך אבי מי הגיד לך כך כי לא אוכל עשוהו תאמרי לו בנך סוליימאן צוני כך. היא הלכה וצעקה אל המלך לעשות לה משפט לרוח ויאמר דוד התחת אלהים אני למשול ברוחות ומי ישמע אלי? אמרה סוליימאן אדוני אמר לי כי ביד המלך לעשות משפט. ויקרא לבנו סוליימאן ויאמר לו מה אמרת להאלמנה אשה קשת יום ורוח? כן אדוני אבי אם מלך אתה הלוא תמשול בכל ועתה תנה נא לי חותמך וכתרך שבטך וכסאך ותראה את המשפט אשר אעשה. דאוד שמח ונתן לו ככל אשר שאל וישב על כסא המלוכה. כך באו לפניו כל העליונים והתחתונים וישתחוו לו יחי אדונינו המלך שלמה. שלח לקרוא לרוח מזרח ויעמוד לפניו. מדוע גזלת הקמח מהאלמנה? ויען רוח המזרח לא אדוני המלך לא יצאתי היום ממחיצתי. קרא לרוח מערב לרוח דרום ויענו כדברים האלה. קרא לרוח הצפון למה עשית כה כו' ויען רוח הצפון אמנם אדוני המלך בי אני העון. אבל אניה גדולה מהודו באה עם אנשים רבים על הים סוף (ים האדום) ללכת מיכה (מעקקא) לחוג את החג ונעשה בה חור והאניה חשבה להטבע במצולה ומהרתי להצילה ולקחתי הקמח הזאת וגבלתי עסה וסתמתי החור ונצולו כל אלה הנפשות היקרות. ויברכהו וילך מאתו בשלום. ולאכיו צוה לתת לה סאה קמח אחרת זה הנביא סוליימאן צוה והביאו מים מהגן עדן למרחץ טאביריה הזאת ואני רחצתי בה פעמים רבות ותשמעו דבר פלא. כבוא איש לרחוץ בהמים והמה חמים מאד לא יוכל לסבול יכה כף אל כף ויאמר יתקררו המים ויהיה כרצונו. ואם קרים המה ורוצה חמים יכה כא”כ ויאמר יחמו המים ויהיו כרצונו ואני עשיתי ונסיתי ויהי כן. ככה ספר החאג' הזה. ואם לא תאמינו קוראים חכמים קראו מעל ספריהם ותראו עוד גדולות מאלה או ארחו לחברה עם חכמיהם ומלומדיהם ותשמעו עוד רב מזה. גירגי הקפטי אמר לי למחרת: ראה הפתי הזה יספר כי דוד ושלמה חיו אחרי החאג במיכה? והם קדמו לו כמו אלף וחמש מאות שנה. החשה ידעתי.

חצי יום מפה עם אנית הקטור עיר גדולה בה שר ואנשי חיל עיר מאנפאלור. סמוך לה עיר דארות ושם יוצא לשון אחד מהיאור ונמשך עד עיר פיום והלאה בין ההרים וקוראים לו באכר יוסף (ים יוסף). לאמור שהוא עשהו. ובעת ירבו המים יבא גם פה מים רבים עד שספינות הולכות עליו עד סמוך לאליכסנדריא ששם הוא חוזר אל היאור אבל מניסן עד עלות היאור הלשון הזה יחרב ויבש וזורעים במקומו קשואין ואבטיח־ימים. במקומות ההם יושב' שבט גדול מהערביאים הנקראים ערב אל גרבי (המערביים) יושבי אהלים והם עשירים וגבורי כח למלחמה אנשי צורה גדולי קומה ובריאי בשר לבנים ומגודלי זקן ואימתם על יושבי הכפרים המצריים. ימים רבים עשו הפחות הקודמים מלחמה עמהם ולא יכלו להם. והפחה סעיד עשה שלום עמהם. עת יבשו המים מהיאור יוסף הזה והערביאים לא היה להם מים לשתות ולבהמתם רק מזה היו מכריחים לאנשי הכפרים ההם לחפור צנור ביאור ולהביא להם המים והיו קושרים אותם בסוסיהם והם חופרים עתה בהיות להפחה הגדול איסמעאין מלאכה גדולה ועבודה רבה בפיום ובכל הסביבות הוא מביא המים לכל המקומות ההם ושלום לו עם אלה הערביאים. הרבה מהם עם השיך (הנשיא) הגדול שלהם הגבור נורא ראיתי פה ומפילים אימה. מפה לעיר ראדע מהלך יום בספינה וגם בה מוכנות ומלאכה גדולה להפחה והיא עיר גדולה ונציבי (קאנזולוס) אייראפי יושבים בה. חצי יום לעיר מאלווה וגם פה שר ואנשי צבא ומשם עוד שבעה ימים עם אנית הקטור קטנה לעיר הגדולה אוסוואן ⁷³ אשר פה ירדו הולכי באניות לבלאד סודאן (מדינת השחורים) כי הספינות וגם אנית הקטור לא תוכל לעבור פה על היאור ורוכבים על דבשת גמלים שבעה ימים עד העיר הגדולה אדמור בירת מדינת השחורים הנז' אשר גם זאת לממשלת מצרים כי מאוסואן עד אדמור הנהר מסוקל באבנים גדולות והמים עזים מאד ולבן כמו חלב ממש והמים אינם יורדים במשור רק במקום אחד גבוה כמו הר גדול ונופלים אח“כ לעמק נורא ועמהם יורדים אבנים גדולות ונשברים כשיורדים עם המים אל העמק וזה נקרא בערבי' שאלאל. וככה יש בשבעה מקומות רק בעת הנהר עולה ילכו ספינות קטנות ורובם בסכנה ויש אשר השיכים (נשיאי הכפרים) מקבלים עליהם אחריות הספינות להעבירם בשלום שהם מביאים עבדים רבים וקושרים הספינות בחבלים עבים על התורנים וממשיכים אותם בשני עברי הנהר [וכן יעשו כל הספינות ההולכות על הנהר הזה עת יעמוד הרוח בין ההרים או יבואו במקום צר וכדומה יעלו המלחים אל היבשה וממשיכים הספינה בחבלים] וזה בהוצאה מרובה על כן יבחרו רוב הנוסעים ללכת ביבשה עד אדמור ושם יורדים עוד בספינה ואין עוד משם ספינות קטור. ומשם שבעה ימים עד וואדי בארבאריה ומואדי שבעה ימים עד דונגאלי ומדונגאלי ארבעה ימים עד חארטום העיר הגדולה בירת כל הברבריה ומסחרה רב מאד בסחר נפש אדם עבדים ושפחות וצמר גפן ובהמה רבה ונוצות היענים שמן חמאה ודבש וסוחרים רבים ממצרים יבואו אליה אחרי רוב עמל וטורח אבל יראו שכר גדול בעמלם וגם החום גדול פה והאויר קשה ורוב כהכל מהאנשים הגרים סובלים חולאים רבים ממיני הקדחת כי לא יכולים שאת החום והאויר העכור. פה יושב משנה להפחה שבמצרים המושל גם בכל הארצות האל. גם יהודים סוחרים יבואו פה לעתים רחוקים אבל כי הוגד לי באלכסנדרי' עפ”י מגידים כומרים שנמצאו באלה המקומות יהודים רבים קדומים שבטים שלמים. וזאת הביאני לחקור עליהם עדי נתברר לי שאין פה רגל יהודי אבל יש שם שבטי נוצרים שונים בדתיהם ומדותיהם ואולי באיזה מנהגים יתדמו ליהודים. וזו היא הדרך העולה כושה (האבשיניא) אשר גם לזאת שמתי מטרת נסיעתי בזה כי מחארטום הזאת הולכים עוד אחד עשר יום ביבשה עד סוואקין העיר הגדולה ומשם עוד אחד עשר יום לעיר תאכא ראשית ממלכת כוש ושם מתחיל וואדי אל חאבאש עמק הכושים ולפני ארבעה שנים כשיצאו הכושים להלחם עם המצריים באו עד חארטום ועשו מלחמה מערכה מול מערכה ואח"כ השלימו ביניהם באופנים ידועים. ועתה הדרך פתוחה ובטוחה ממצרים לכוש בדרך הזה אשר אמרתי גם לא רחוקה היא. ותחת אשר לפנים הלכו בדרך הזה ששה חדשים עתה יכולים ללכת בארבעים יום. אבל בדרך סווייס ועל הים סוף עד מסאַואַ וסוואקין יותר בטוחה וקרובה כאשר אכתוב עוד הלאה.

במדינת ברברים הקטנה הזאת נמצאים הרבה חיות מדבריות ובפרט אריות לרוב ופילים ודובים ונמרים ונחשים גדולים וחיה קטנה כחתול וקרן אחת במצחה והיא הורגת להפיל הגדול והעצום בקרנה האחת וכוחה רב שתוכל להגביה את הפיל בקרנה. ויש עופות גדולות כגמל וחרטומן ארוך והם נוקרות עיני בני אדם ⁷⁴ מכשפים ומכשפות רבים מאד בארץ הזאת אשר לא יסופר. ראיתי אצל העיר מינייה הנז' הרגו הדייגים (תאמסאח) קארקידאל גדול ⁷⁵ ארכו כעשר רגל וחתכוהו ומצאו בתוכו צפרנים של אנשים רבים ושנים ועצמות קשים ותכשיטי כסף של נשים אשר זמן רב היה בנהר הזאת וכמה אנשים ונשים נאבדו מתוך הקהל עד אשר נאספו צידים ודיגים וארבו עליו והרגוהו בקני שרפה הממית והורגת את כל והתאמסאח הזה ממית את האיש בזנבו שמכהו בו וחותכו לשתים.

השנה הזאת היה דבר גדול על הבהמות כגמלים כסוסים כחמורים הבקר והצאן בכל ארץ מצרים ולא נשאר אחד ממאה אין גמלים למשא ואין סוסים וחמורים לרכוב לא בקרים לחרישה ולא צאן לטבח. וינצלו הבהמות גם מארץ סוריא וסביבותיה ותהי ראש גמל או שור אשר היה נקנה באלף פיאסטער (מאתים פראנק) היום בחמשה עשר אלף גם בעשרים ולא נמצא והכבש אשר היה בחמשים נעשה בחמש מאות כן בכל גבול מצרים. ובמקומות אחדים באו לרגלי דבר הבהמות גם דבר באדם והלכו סוחרים רבים להביא בהמות ממרחק ממדינת הברברי' גם המה עמדו אתנו בבית המלון ימים אחדים. הקאפטי הנז' אמר לפי תומו בהלצה מכת דבר הזה ירושת פליטה היא למצרים מהעשרה מכות שהביא האל ע"י משה לפרעה בימים ההם.

אמנם כאשר נשים לב על מכות ארץ מצרים ותחלואיה נמצאם בהם רשמי תיו ⁷⁶ ושארית פצע מהמכות אשר הלכו בימים ההם. כי כאשר יהיה מום באדם פצע וחבורה אף כי נרפתה המכה לא אבדה זכרה ונמחה שמה ותמיד המקום הזה עלול בכל עת לכל מקרה פגע ונגע כן הארץ הזאת וכן העם הזה.

 

י. מסע ראשונה. – מעט ידיעות מהיהודים בארץ כוש (האבאשיני').    🔗

זה לא כביר באה לפה מצרים אשה זקנה מהיהודים אשר בכוש ופניה מועדות ירושלימה ובידה מכתב מליצה להרב אב“ד נ”י דפה כתוב בכתב ולשון כושי. ואחר הטורח נעתק המכתב לערבית. ובטרם תשמעו פּתשגן הכתב הלא תזכרו שלפני שנה בא לירושלם ת“ו איש אחד מהם עם בנו זה שמו דניאל בן חנניה ובנו משה, אשר קראו לאביו על שם בנו אבו משה מראיתם שחרחורת חומי (חצי כושיי). שערותיהם קצרות מסולסלות כילידי הארץ ההיא וערומים מכל לקח חכמה ודעת. וגם אחרי החקירה והבקורת לא יכולנו להתברר ולהציל מפיהם דבר ברור מעניניהם כי לא יכלו דבר זולת שפת הכושיי (אמאהרי) אשר אין מכיר בה בירושלם ואיזה מלות מלשון ערבי למדו בדרך נסיעתם ומלשון הקדש לא ידעו מאומה אף תמונת האותיות כי אין אתם. ואחרי ישב בירושלם ששה ירחים ולמד מעט להתפלל ויאסוף איזה ידיעות אשר קלט בהבנתו שב לעירו ומדינתו לספר לאחיו את אשר ראה ולמד. וידענו ממנו שיש להם ספר התורה או תנ”ך שלם בכתב ולשון כושיי ומשארי דתיהם ומנהגיהם ועניניהם לא נדע עד היום, ונתנו בידו אגרות ותעודה ובקשוהו שיתחקה על שרשי מוצאם ומובאם תורתם והנהגתם ולשוב עוד לירושלם להחזיר להם תשובה על כל אשר יעדו עמו עד אשר נדע במה יעבדו את ה‘. והלך לעירו וסיפר להנשיא שלהם את אשר ראה והבין בירושלם. עתה כתב הנשיא (ע"י האשה הזאת) אלה הדברים לשם הרב של מצרים וראשית מחלה פניו לעזור להאשה על הוצאות הדרך לירושלם כי עניה היא ונוכח ה’ דרכה לעה“ק ירושלם ת”ו אח"כ אומר יען כי שמענו שיש הרבה יהודים בירושלם ובמצרים ודתיהם ומנהגיהם שונות מאתנו על כן מהראוי שתשלחו אלינו אנשים מבינים מאתכם אשר נלמדם עיקרי דת ישראל המקובל אצלינו ויורה לכם את הדרך אשר תלכו בה וחתם שמו אברהם הנשיא.

ואם לא הצחוק היה האגרת הפתיות הזאת? אנשים אשר לא יודעים בין ימינם לשמאלם (כאשר ראינו מדניאל הנז') ותורת ה' אין אתם בכתבה ובלשונה הנתנה מורשה לקהלת יעקב מהר חורב ולא קבלת נביאי האמת בחזיון קדש ואנשי הרוח אשר קמו באומתינו מדור דור וערומים מכל חכמה ודעת ירהיבו עוז לאמר בואו אלינו וחסו בצלנו ותורה תבקשו מפינו ונודיע דברינו אתכם. כל השומע יצחק! בימים ההם התעורר הרב הגאון מו“ה נתן אדלער הכהן נ”י האב“ד דק”ק לאנדאן לשלוח אנשים חכמים אל היהודים אלה שבכוש וכתב אל הרב הגאון מו“ה משה חזן ז”ל אב“ד דק”ק אליכסנדרי' להתחבר עמו בזה כי מאלכסנדרי' הדרך יותר קרובה ואנשים מכוש נמצאים שמה ויכול להתברר את הדרך אשר ילכו בה. ויבחר הוא משם אנשים חכמים אשר יהיו ראוים לשליחות מצוה הזאת והיה אז שם איש חכם נכבד ירושלמי אשר נטל עליו הנסיעה והשליחות הזאת. אך הרב חזן ז“ל הנז' לא מילא אחר דעת הרב אדלער הנז' באמרו שלדעתו הם כולם מכת הקראים (כי ראה מ“ש הרדב”ז ז"ל עליהם) ואינו כדאי להטפל עמהם וע”כ הוסג אחור.

ועתה אספרה נא את אשר נודע לי מהם בשובי לירושלם ת“ו קיץ תרכ”ג ופתשגן האגרת אשר באה לידי מהנשיא שלהם בכתב ולשון האמארי (כושיי) והעתקתיו ללה“ק וכבר כתבתי מזה מאמר ארוך במ”ע הלבנון שיצא אז בירושלם וכי נכבד ויקר הענין להיות לזכרון לדור אחר אכתוב בזה אך שרשי הדברים מאת אשר כתבתי שמה.

ימים רבים יושבים רבבות אלפי זרע בית ישראל צפונות וכלואות ונדחות בארץ כוש ועקבותיהם לא נודע לאחינו הגלוים ונודעים בתבל. ומי משלנו אין גם אחד ירהיב לבבו או יחלץ חוש להודע ולהגלות מה היה לאלה אשר בכוש במצב דרך ארץ ואיכה יעבדו המה את אלהינו? מה שורש מדברי תורתינו הק' נמצא במו ובמה יודע איפה כי מימי יהודה יצאו. אך חברת המיסיאנארי השולחים ציריהם לכל פאת תבל ופינותיה נסו לשלוח צירים וחבלים גם שמה ומהם נתגלה לנו כי אפס קצה מהם מהמהם ומנהגיהם לא אעתיק דבריהם רק אציגה עם הספר ידיעה קטנה אשר על ידה יובנו דברי האגרת השלוחה מהם (היא הבאה הלאה). הצירים ההם מודיעים ומספרים שנמצאו יהודים בארץ כוש כשני מאות וחמשים אלף הנקראים שם בשם פלשת (אולי על תוצאותהם מארץ פלשתים) ורחוקים המה מאד מחברת עמי הארץ ההיא. נוצרים שונים דבר אין להם עמהם כי הגוים ירחיקום ויתעיבום זרה הלאה ושפלים המה ונבזים בעיניהם עד כי לא יוכלו יגעו במלבושיהם ויבשו לדבר עמהם סורו טמא קראו לו על כן רובם ככולם עניים ודלים באין להם מסחור וקנין עם עמי הארץ ההם וכל עבודתם לבדם בשדה ובמקנה ומתפרנסים זה מזה. ספר התורה בכתב ולשון הקדש אין להם רק יודעים את התורה בכתב ולשון כושי (האמארי) פרטי מנהגיהם בשמירת התורה והמצוה לא נוכל להתברר כי גם הצירים ההם (אשר מטרתם למגמתם) עוד לא יוכלו להתחקות (בראשיתם) על שרשיהם ואף לכנוס לבתיהם ולדבר עמהם בשער כי כל הנכנס לבית פלשת כלימות עולם ישיג מהגוים ונסוגים גם ממנו. והצירים האלה יתנכרו ויתחפשו שמה לאמר שהם נוצרים כמוהם כי המלך אינו מניח לעשות חדשה בארצו בלעדי אמונות הישינות שכבר באו. וזה מקרוב נסו הצירים דבר גם אל הפלשת וידיחו כמה מהם לאמונתם (ככה יתפארו). והנה עדיין הפלשת עושים סדר הקרבנות האורים בתורה וזובחים על הבמות לאלקי אמת ויש להם כהנים ונזירים מתבודדים בבתי תפלות מיוחדות לעבודת ה‘. ואחרי אשר הביאו הצירים איזה מהפלשת במסרת ברית החדשה התקרבו גם אל הכהנים להתוכח עמהם בשער וטענו להם על הקריבם באיסור הבמות ובחו"ל ובהתוכחם קפץ הציר המדיח ונשבע בחיי המלך שאסור לזבוח לה’ חוץ למקדש ה' אשר בירושלם. וזה דבר החוק שמה שמי שנשבע בחיי המלך מחוייב לברר ולאמת דבריו בפני המלך או לחייב את ראשו. וכאשר הגיע הויכוח לפני המלך ואחרי כל התעצמות והתאמצות הכהנים וזקני הפלשת לא יוכלו להגיד שיש מצוה בתורה להקריב קרבנות בחו“ל והמלך השבית סדר עבודתם בהקרבנות והפלשת מתעצבים מאד על הדבר ועודם מתבוססים בדיעותיהם ומתהפכים בתחבולות למצוא יסוד למנהגם זה מן התורה. גם זכור תזכור הקורא את האיש דניאל אבו משה שהי' בירושלם וחזר אליהם אשר כתבתי למעלה. גם תדע שהכומר הראשי של המסיאנארין היושב עתה בירושלם ישב כמה שנים לפנים שם בעיר גענעא והי' קרוב אל הפלשת ההם ועפ”י הדברים האלה תבין דברי האגרת שכתב הנשיא של הפלשת מעיר הנז' לירושלם ת“ו ונתנו שמה ביד הצירים לשלחו תוך מכתביו. ובהגיעו לירושלם לידם הסתירוהו ולא נתנוהו אל היהודים ואני השגתיו עפ”י השגחת השם אשר נקוה להעלות להם ארוכת הדת ומרפא האמונה. וזה נוסחו אשר עמלתי להעתיקו ללה“ק דבר בדבר. ברוך ה' אלהי ישראל אלהי כל בשר ואלהי הרוחות זה המכתב שנשלח מן אבא טצאגנא נא שיגיע אל הכהן שבירושלם כאכה יוסף (?) הכהן הגדול של כל העברים (?) לו יגיע לידכן על ידי… אָה אחי העברים שלום יהיה לכם מכתב הראשון שלחנו אליכם על ידי דניאל בן חנניא אבו משה אנחנו שואלים אם בא העת אשר אנחנו צריכים לחזור אליכם לארצנו היא ארץ הקדושה ולירושלם עיר הקדש כי אנחנו עם דל ואין אתנו לא שופט ולא נביא ואם הגיע העת באמת תשלחו לנו מכתב אודות זה כי על נכון אתם ממנו הגידו לנו מה יקרה בעת הזאת כי באה בקרבנו הרגש גדול בלבבינו. יען יש אומרים שהעת הנה באה להיות מופרדים מאת הנוצרים וללכת לעירכם ירושלם ולהתאחד עם אחיכם ולהקריב קרבנות לה' אלהי ישראל בארץ הקדושה. ואתה… בעבור האהבה שאהבנו לך שלח לנו זה המכתב מאת אחינו. שלום יהיה לכם שלום יהיה לכם במאד מאד שלום יהיה לכם אחינו אשר הם בארץ אשר נתן ה' למשה עבדו בהר סיני. אני אבא טצאגנא נשיא שלחתי לכם זאת האגרת בחדש השני לשנת הבריאה 7354 (?) [הקאפטים מונים שנות הבריאה עד זמן תחילת מנינם להנוצרים 5508 ויש עודף ע”ז החשבון 17 שנים].

מכתב הדל והרזה הזה תעיד על תומת לבבם וחוזק אמןנתם בה' ועירו וארצו ועל מערומיהם מתורה וחכמה וידיעת התבל ועל דלות נפשם ושפלות מצבם. ולפי השערה שאחרי נתועדו עם אלה המצירים רוח אחרת היתה את הנשיא ההוא (ממה שכתב לראשונה ע"י הזקנה להרב של מצרים) וראה לדעת אחרי החקירה שהמה תועים מדרך השכל ואת הישרה יעקשו. אבל מדברי הצירים לא נחה דעתם כי חזקים המה באמונת ביאת הגואל ואשר תורת משה לא תתנסח לא תומר ולא תופר ולא תתחלף לעולם. ועל כן המה רובצים בין המשפתים וחפצים לשמוע מה בפי הכהנים אשר בירושלם. ומי יתן ויתעוררו שלומי אמוני ישראל להתחבר בעוז אהבת ה' ועמינו ויבחרו שנים שלשה בני חיל (כי לא על נקלה להגיע אליהם רב הדרך כשלשים יום ביבשה על דבשת גמלים מערי מאסאווא סוואקין ממשלת השולטאן תוגרמה יר"ה אשר על הים סוף צפונה. ועיר מאסאווע כעשרים יום בספינה מעיר סווייס גבול מצרים תחילת הים סוף דרומה. וזו הדרך יותר קרובה ובטוחה מעל דרך הנילוס וברבריא אשר שם גם החום רע ומר לאנשים גרים) גבורי כח בתורה וביראה ובחכמה לבא לאחינו אלה האובדים הנדחים להודיעם דבר ה' ולהביא רבבות אלפי ישראל התועים כשיות אובדות בישימון דרך אל התורה והמצוה בטרם יודח עליהם הרעה ח“ו מרוח אחרת הסוער עליהם בחזקה ובטרם יולכדו בהרשת ופח יוקשים הטומנים לרגלם ולא יוכלו לצאת ולבא עוד ח”ו הנקל זאת לזכות ארחות יושר לנדחי ישראל אלה? כאשר כבר עשו אחינו ברוסיא וזכו לנדחי ישראל בבוכארי' דאגיסטאן וקאפקאז וגלילותיהם אשר היו ערומים מכל. ואך זה שנים לא כבירים שלחו להם ספרי תורה וספרים ומלמדים ועתה תה“ל גדלו והצליחו וכולם יודעים את התורה ומהם חכמים וסופרים אשר לא יבושו בשער בין כל קהל עדת ישראל. ומי יודע אם גם לא לאלה אשר מעבר לנהרי כוש (עתרי בת פוצי) הגיע העת לזרוח עליהם אור התורה ונר המצוה אשר יקראו כולם בשם ה' אחד לעבדו שכם אחד כי בא העת לעת ערב ויהי אור ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ויאספו נפוצות יהודה ופזורי ישראל לה' בהר הקדש בירושלם אמן. ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סל”ה.

אלה הדברים אשר כתבתים אז ואח“כ בארוכה והתעוררות דברים יוצאים מן הלב הכו שורש בלבבות כמה גדולי ישראל. ומ”ע אשר לאחב“י באשכנז העתיקו דברי בכל לשון והתלהבו והוסיפו משלהם ורבים מגדולי ישראל וביחוד הרב הגאון מו”ה עזריאל הילדעסהיימר נ“י אב”ד דק"ק אייזענשטאדט וחברת כל ישראל חברים בפאריז נתנו ידים להתאמץ בכל עוז ומבקשים אנשים ואופנים להוציא הדבר לפעלו. יהי נועם ה' עליהם וחפץ ה' בידם יצליח.

 

יא. חקירה והערה על היתר ישיבות מצרים בזמה"ז.    🔗

ויהי בימים אשר הוכתי בעורון ואור עיני עזבוני (ברוך פוקח עורים) וארבעים יום הייתי כלוא במאסר בית אפל לא ראיתי עין הארץ אמרתי נגזרתי לא אוסיף להביט יושבי חלד חדל ממני טוב התבל ואהי כנפל אשת ⁷⁷ לא חזה שמש עולם. פניתי לבי לפשפש או למשמש במעשי. באותם הימים הצדקתי עלי את הדין גם על דבר העון שיצאתי מירושלם ולא הייתי רעב ללחם. ושאר ההכרחיים לנו לעת כזאת מי יגיד לי שהם נקרא אונס. והנה נזכרת מ“ש הרב כפתור ופרח ז”ל בפ“ה וז”ל: ושמעתי במצרים מפי הר' ר' שמואל מבני בניו של הרמב“ם ז”ל שכשהר“מ ז”ל היה חותם שמו באגרת שלוחה היה מסיים הכותב העובר בכל יום שלשה לאוין פלוני. אמרתי לו דרך חצי נחמה שמא הרב ז“ל היה מוכרח לעמוד שם שהרי היה רופא למלך מצרים וכענין כו' לספר קומי מפני קרובים למלכות. ויש מפרשים שמה שאסרה התורה לשוב בדרך הזה עוד אינו אלא דרך המדבר ים סוף כמו וזה לכם כו' ע”ש. ונתתי שמחה בלבי כי פלטי לי מתרתי כי אונס שלי יותר גדול מאד ידע אינש בנפשו. וגם כי רבים היו עמדי שיצאתי בשליחות הכלל ונפישא זכותייהו. וזאת שנית כי באתי דרך אניה בלב ים הגדול שהוא ממעריב א“י למעריב מצרים ולא דרך המדבר ים סוף שהוא מדרום א”י למזרח מצרים. ואחרי שובי לאיתני הי' לי דברי הרב כו“פ ז”ל כדברי ספר החתום ושמועתו זאת צר לבי מקוצר דעתי להבינה כולה כמו שהיא כי זה לשון הרמב“ם ז”ל פ“ה מה' מלכים ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים כו' בג' מקומות אמרה תורה שלא לשוב למצרים שנא' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. והנה תחלת המקרא של לא תוסיף עוד לראותה (דברים כ“ח ס”ח) הוא והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף וגו' שהוא אחד מהג' לאוין והכתוב אומר באניות א”כ אינו דרך המדבר ים סוף כאשר אמר הרכו“פ בשם י”מ גם בלאו דלא תוסיפו (שמות יד יג) אינו כתוב בדרך רק מצרים ולפי זה כל הדרכים אסורים. וגם תפוג לב איש קצר רוח להאמין שהרמב“ם ז”ל יכתוב בידו ויעיד על עצמו שעובר בכל יום ג' לאוין? וממנ“פ אם היה אנוס בדבר אונס רחמנא פטרי' או היתר אחר הרי לא עבר ואם לא היה אנוס ובלי שום היתר איך בשאט בנפש יעבור ח”ו ג' לאוין בכל יום ויתפאר בהם? אם כהתל באנוש יהתל? וכי חשוד רבינו משה נותן משנה התורה מבלי משים על לב לעמוד ימים רבים בג' לאוין ולא בכל יום אלא בכל שעה ויחשוב אולי כי ימלאו ימי יקלטני א“י במותי? ומה גם שכמה אגרות הרמב”ם ז“ל ושו”ת רבות בעברי ובערבי הנם עוד אתנו היום ולא נמצא אף באחת מהם דברים אלו. על כן אמרתי לתור לי דרך אחרת סלולה לפני הרמב“ם ז”ל אולי ישר בעיניכם כי ראיתי גם להגאון חיד“א ז”ל בברכ“י אשר אסף כעמיר גורנו הערות רבות מראשונים ואת אחרונים ובן גרנו לא דשם בחריצות שכלו ולהבר הבר במזרה רוחו הכביר ועוד עודינו נבוכים בארץ הזאת סגר עלינו המדבר ע”ש. ואמרתי אביא בעניי רוח צח חרישית אולי ה' אתי לברר מעט אוכל והיה לי לבדי לאכול לשבעה ואם יכשר גם בעיניכם קחו נא ברכה.

הגהת מיימוני שם (פ"ה) כתב בזה“ל ויש תימא על קהלות השוכנים שם (במצרים) וגם רבינו המחבר עצמו הלך לגור וליכא למימר שטעמו מפני שבא סנחריב ובלבל את העולם כדתניא בתוספתא דקדושין שאמר לו ר' עקיבא למנימין גר מצרי שהרי בפ' החליל אמרינן ואלכסנדרי' מ”ט איענש משום דעברו אהאי קרא לא תוסיפו לשוב ⁷⁸ וגם בתוספ' דידים אמרינן למצרים נתן הכתוב קצבה שנ' יחזקאל כ“ט מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה ואין לנו טעם להתיר אם לא שנפרש כפי' רא”ם שפי' לא תוסיפו לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מא“י למצרים אבל משאר ארצות מותר ע”כ ⁷⁹ ולא אוכל להבין מה יועיל גם זאת להרמב“ם שכתב מפורש ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים וכן בס' המצות בהקדמתו כ⁸⁰ שלא לשכון בארמ”צ הרי שאסור השכונה שהיא הישיבה בתוכה ולא זכר הדרך אשר בא בה וטעמו מבואר משלשה לאוין שחושב שם אשר בשנים מהם לא נזכר בדרך הזה ובהאחרון לא נזכר דרך כלל ומה יושיענו א“כ אם בא מא”י או מחו"ל?

האמנם נכונים ד' הגמיי' אלה אליבי דהרא“ש ז”ל מובא בטור אבה“ע סי' ד' וז”ל כ' הרמב“ם ז”ל האידנא בין מצרי בין עמוני מותרין מיד שעלה סנחריב ובלבל כל האומות וכל דפריש מרוב' כו' וא“א הרא”ש ז“ל כ' שעמוני ומואבי ואדמי מותרין מיד אבל מצרי גם עתה הוא אסור עד דור שלישי ע”כ. ושם בד“מ מציין על דברי הרא”ש בהטור וז“ל ותימא הואיל ומצרים לא נתבלבל האיך מותר לדור במצרים וי”ל דלא אסרה תורה לשוב אלא בדרך זה דהיינו מא“י למצרים אבל משאר ארצות מותר. וזה כהגמיי' הנז' ובמרדכי ס”פ הערל. ולענ“ד כי יען שלא נמצא מראה מקום בש”ס שלנו לאלה הג' לאווין ומדרך הפשט אין כאן אלא לאו א' דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (דברים י“ז ט”ז) שמביא הרמב“ם ז”ל בראשונה והיא כתובה בתורה אחרונה אלא שהוא העיקר הנאמר באזהרה ממש וה' אמר לכם אבל המקרא לא תוסיפון לראותם עוד ע“ע (שמות יד) לא נאמר רק דרך ברכה והבטחה וכן המקרא והשיבך כו' בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה (דברים כ"ח) נאמר דרך עונש וקללה ח”ו ולא באזהרה מיוחדת. וע“כ ודאי שמהאזהרה דלא תוסיפון הנז' נוכל יפה לפרשו שאינו אסור רק מא”י למצרים ולא משא“ר כנז'. אבל להרמב”ם ז“ל שמונה והולך שלשה אזהרות מהשלשה מקראות ולפיהן אין לנו לחלק בדרכים וכל הדברים וכל הדרכים אסורים בין מא”י ובין מחו“ל. ועל כן כתב הרמב”ם סתמא שאסור לשכון בארץ מצרים מאיזהו מקומן שיבא שמה ואיך יעבור על דעת עצמו?

ואולם לדעת הרמב“ם ז”ל אין אנו צריכים לדחוק ולחפש ולתור אחרי דרך היתירים אחרים אחרי שהוא פסק בה' א“ב כר' עקיבא (דתוספתא דקדושין פ"ז) דהאידנא גר מצרי מותר מיד שעלה סנחריב ובלבל ואין אנו יודעים המצרים אנה הלכו ואין אנו רואים אותם עוד בעולם שלא אסרה התורה רק האומה החוטאת שהעבידו בני ישראל בפרך גם החטיאום בגילוליהם אבל האדמה מה חטאה. לגזור עליה שלא ישב בה אדם מישראל? הארץ לא תשא עון יושביה וסדנא דארעא חד הוא. ולכן לענ”ד להרמב“ם ז”ל אין היום איסור כלל לשכון בארץ מצרים אחרי שנתבלבלו המצריים. וא“ת למה פסק הרמב”ם בעצמו בה' מלכים שאסור לשכון באמ“צ? אף אנו נאמר שהרמב”ם ז“ל אשר העלה ואשר הביא בידו החזקה כל דיני התורה והמצוה גם מה שאינו נהוג בזה”ז והלכתא למשיחא ומה שהיה נהוג מלפנים הביא גם זאת שכתוב בתורה וגם כי הנביא נבא עליהם שישובו באחרית הימים ואז יחזרו לאיסורם הראשון כשנדעם ומצרי בכלל. וכאשר בה' א“ב הביא מתחילה דין איסור מצרי אדומי עמוני ומואבי ואחר כן כתב דהאידנא מותרין ובא דין ההיתר זה ולימד על מצרים כולה. וכן בין בפשטא הרב בד”מ על הטור כנז' שאינו מתמיה על ישיבת מצרים רק להרא“ש ולא להרמב”ם כמ“ש ותימא הואיל ומצרים לא נתבלבל האיך מותר לדור במצרים וזה להרא”ש כמו שמציין שם טבל להרמב“ם שגם המצריים נתבלבלו אין איסור כלל בזמה”ז מאיזהו מקומן שיבא לדור שם כי אפס המצרי מן הארץ ורשעים עוד אינם. ולא תקשי ג“כ תמיהת הגמיי' מתוספת' דידים שלמצרים נתן הכתוב קצבה כו' כי זהו לדעת הרא”ש שפוסק כר' יהודה שבתוספת' זו אבל הרמב“ם על כרחינו לא סביר לי' כתוספת' דא (ראה נימוקו הלאה) שהוא פוסק הלכה כר' עקיבא דתוספת' דקדושין שאמר למנימין גר מצרי מותר אתה מיד שבלבל סנחריב. וזה כלל גדול שהלכה כר' עקיבא מחבירו ומכש”כ נגד ר' יהודה תלמידו.

אך זוהי שקשה עדיין (הגמיי' הנז') מפ' החליל ואלכסנדרי' מ“ט איענש משום דעברו אהאי קרא דלא תוסיפו לשוב ופירש”י שם שהלכו למצרים בימי יוחנן בן קרח וזה היה אחר בלבול סנחריב ולמה נענשו? לדעת הרמב“ם ז”ל. ואולם בעזה“י גם התמיה הזאת תסור עד מהרה כי הר”ש ז“ל בפי המשנה פ”ד דידים מביא מן התוספת' דתרי בלבולים היו סנחריב התחיל ונבוכדנצר כלה עשה וזה מוכרח מאד מן הנבואות עצמם הלא נראה בירמי' מ“ו שם נבא למצרים על חיל פרעה נכה וגומר אשר הכה נ”נ וגו' בשנה הרביעית ליהויקים שם כל החזון וזה היה מאה וחמשה שנים אחר סנחריב שנהרג בימי חזקיהו מלך יהודה [ומצינו שעוד אחרי מאה שנה לבלבול סנחריב (שמנה עשרה שנה קודם גלות צדקיהו) עדיין הי' מצרים בתוקף עוזה ובמלכותה שעלה למלחמה על מלך אשור (מדינת סנחריב) על נהר פרת שאז המית ליאשיהו מלכים ב' כ“ג דהי”ב ל“ה]. וגם אז לנבואת ירמיהו הנז. לא היתה לכלה כי בירמי' מ”ג כאשר הלכו למצרים אחרי גלות צדקיהו כתוב ולקחתי את נבוכדנצר וגומר ובא והכה את ארץ מצרים וגומר ואז כליון חרוץ נבא עליהם ושם מ“ד הנני נותן את פרעה חפרע וגומר כאשר נתתי את צדקיהו וג' ביד נ”נ וגו' ושם עוד לבני עמון וגו' לאדום וגומר. הרי מפורש שגם אחרי סנחריב שנים רבים מאה ושלשה ועשרים עדיין ישבו אלה הממלכות שקטים על שמריהם ולא נתבלבלו ובהכרח לנו לאמר שסנחריב התחיל למשול עליהם והוא אמר ואסיר גבולות עמים וגו' שהסיר גבולות המדינות להיות כולם תחת ממשלתו אבל לא העביר אותם לערים ממדינה למדינה ונבוכנצר עשה כלה ונחרצה והכלם כולם מארציהם אל ארץ אחרת כיום הזה.

הנה עינינו הרואות ברור מהכתובים כמ“ש הר”ש מהתוספת' שעיקר הבלבול וגלות כל האומות היה ע“י נבוכדנצר ומאז והלאה הותרו כל האומות גם מצריים לדעת הרמב”ם ז“ל וכשירדו היהודים עם יוחנן בן קרח למצרים עדיין היו המצריים שקטים על שמריהם ויושבים על מקומם כמפורש במקרא ואז ודאי היה אסור להם בלאו לרדת למצרים [ולכן דקדק רש”י ז“ל לפרש שהלכו למצרים בימי ירמי' עם יוחנן בן קרח ומה איכפית לנו מתי הלכו? אלא להגיד שאז היו עדיין באיסורם אבל ההלכוא אח”כ אין איסור] וגם הלכו בהדרך שאסור גם להרא“ש והרא”ם היינו מבית לחם לתחפנחס שהוא דרך המדבר כנז‘. והנביא ירמיהו כיהה בהם והעיד בהם בשם ה’ ולא שמעו ועל כן צדקו מאד דאמרו בפ' החליל ואליכסנדר' מ“ט אענוש משום דעברו אהאי קרא כו' וכפרש”י ז“ל כי הלכו בעוד האיסור היה במקומו ומעתה סרה גם תמיהת הגמיי' וקושית הרא”ש על הרמב“ם מתוספת' דידים שלמצרים נתן הכתוב קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה וגומר (והרמבם לא פסק כותי) שזה הפסוק נאמר ביחזקאל כ”ט י“ג והיא נבואה קודמת בשנה העשירית לגלות המלך יויכין ואח”כ בעשרים ושבע שנה נבא שנית על מצרים ועל פתרוס (היא מצרים העליונה שישבו בה היהודים הבאו עם יוחנן בן קרח) ביד נבוכנצר ואז לא קרא לה עוד נוחמה כי אם כלה ונחרצה עד עולם שנאמר שם והפיצו את מצרים בגוים וזרותי אותם בארצות וגו' ותקומה לא היה להם עוד ואבד זכרם מן הארץ כיתר כל העמים.

ומעתה דברי רבותינו הרמב“ם והרא”ש ז“ל צדקו גם שניהם ואיש אל עבר פסקו ילכו. להרמב”ם שפסק כר' עקיבא בתוספתא דקידושין הותר גם גר מצרי וישיבת מצרים מיד מטעם בלבול סנחריב ונבוכדנצר כנז' ומותר אליבי' לבא לדור במצרים גם מא“י ומכל הדרכים. ולהרא”ש שפסק כר' יהודא מתוספת' דידים ומש“ס דפרק החליל שמצרים חזרו לנויהם גר מצרי אסור וישיבת מצרים אינו אסור רק בדרך הזה אבל משאר ארצות מותר ומא”י אסור לעולם. והרדב“ז ז”ל ביקש לו מנוח לדור במצרים מטעם אחר שכ' בת' ח“א ע”ג לענין יו“ט שני שאם איש וביתו ירדו למצרים אף שדעתו לחזור צריך לנהוג יו”ט שני וז“ל אע”פ שכולנו דעתינו לחזור ולדור בא“י דעל זה הטעם אנו סומכים לדור במצרים אע”פ שהתורה אסרה לא תשוב בדרך הזה עוד כיון שאין אנו יורדין להשתקע ⁸¹ אלא לגור וכאשר תמצא ידינו נלך לא“י אין אנו עוברין עכ”ל ואנן מה נעני אבתרי' שרי לן מארי מלכא דכולא עלמא.

 

יב. דברי ידי“נ הרב הגדול חכם הכולל מו”ה אליהו ישראל יצ“ו האבד”ק אלקאהרא והמדינה.    🔗

בהיותי עוד במצרים במסע השנית קיץ תרכ“ד הגדתי דברי אלה לידי”נ הרה“ג הנז' מארי דארעא דמצרים ואמר לי שיש אתו דברים בגו הענין הזה אשר כבר רשם וכתב לזכרון לפניו וישלחם אלי לאספם אתי פה על הספר לעמוד לזכרון ואלה דבריו אשר כתב לי אחר כך כתובים באצבע אי”ש (זה חותם שמו הטוב אליהו ישראל) ומלתו על לשונו לשון הזהב.

ידידי רב רחומאי הרב החכם החוקר מבני לויה כמהור“ר יעקב ספיר הי”ו נ“י וחי לעולם כיר”א. אחדשו“ט יאר פניו אתנו לעמוד על מה שזה זמן רב אנכי נבוך במה שראיתי רבנן דפקיע שמייהו נבוכים הם על דירת בני ישראל בארעא דמצרים דלכאורה קא עברי על ג' לאוין האמורים בתורה ואתיא מכללא הרב כפתור ופרח בפ”ה עמד וימודד דברים האסורים המפו' שאין רוב העולם נזהרין הביא גם כן איסור דירת מצרים ולא די לנו זה הצער אלא שהביא ג“כ מה ששמע מפי הרב שמואל ז”ל מבני בניו של הרמב“ם שכשהיה חותם הרמב”ם ז“ל באגרותיו היה כותב העובר בכל יום שלשה לאוין וכו' והוא לימד סנגוריא עליו דשמא היה מוכרח וכו' ע”ש וכן כמה מהמפ' ביקשו זכות כל אחד לפי דרכו עי' בס‘. וכשאני לעצמי בעיני יפלא יקר סהדותא דנא ומי יאמין כי איש קדוש אלהים כהרמב“ם המפורסם וידוע כי כל מה שכתב בחבוריו פוסק ונאה מקיים כל מ”ש בחבוריו וכן העידו רבני המגורשי הובא בדרשות הרב ר’ שלמה לבית לוי כידוע ואיך יתכן דזה יכתוב בידו העובר על ג' לאוין כמקנטר ולא כמתמרמר ומצטער הא ודאי אויבים אפיקו לקלא ואותם הידועים שכ' על מצבת קבורתו מה שכתבו גם היו כותבים על הרמב“ם העובר וכו' ואפילו אם נאמין לעדות זו אפשר שהי' כותב זה בהיותו באסכנדריא ולא במצרים זה אשר הוא בעבר הנהר ידועה בשם ארץ הפלשתי מתחומי ארץ ישראל כאשר נבאר ומצאתי תנא דמסעי' לן הוא הרב שבילי עולם ⁸² בח”ב ד' פ“ט דכתב וז”ל ולבבינו יתחמץ על עדות זה יען בידינו כמה אגרות שו“ת להרמב”ם ז“ל ולא מצאנו חתימה כזאת יעש”ב ובפה מלא אמינא ולא מסתפינא מקום הניחו לי להתגדר וכבוד הראשונים ואחרונים במקומו מונח.

ואתהלכה ברחבה לבאר שרשן של דברים. בריש כל מראין בפ' לך לך וה' אמר אל אברם בהבטחת הארץ נתתי לזרעך מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת וידוע דרז“ל והביא רש”י בחומש לזרעך נתתי אמירתו של הקב“ה כאילו היא עשויה הנהר הגדול וכו' ובמלת נהר מצרים לא פליגי דלדעת התרגום ירושלמי הוא הנילוס וכן פירש הראב”ע נהר מצרים שיחור ולא היאור ופי' דבריו המפ' החונים עליו הוא שיחור ר“ל נילוס מצרים ולא היאור ר”ל נילוס יפרד ליאורים רבים אתאן בפ' מסעי בתחומי א“י כתי' ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיה הימה ובמלת נחלה מצרים רבו עליה דלדעת התרגום יב”ע כתבו בפירוש שהוא נילוס והוא היאור וכן רש“י ז”ל כתב וז“ל הנחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים שנא' ביהושע מן השיחור אשר על פני מצרים ומפסיק בין ארץ מצרים לא”י וביהושע סי' י“ג כ' עוד רש”י ז“ל שם הוא נילוס הוא נחל מצרים הוא סמוך לתחום מקצוע דרומית מערבית כמ”ש שם בפרשת מסעי וכו' וכ“כ שם הרד”ק מן השיחור הוא נילוס נחל מצרים וכו' עד הנילוס הוא תחום עזה ע“ש ועי”ע בישעי' סי' כ“ג ובירמיה סי' ב' ברש”י ורד“ק שכ”כ וכן הרא“ם ז”ל שם בפ' מסעי צייר תחומי א“י מנילוס מצרים כמ”ש רש“י וכן בדין הואיל והשבועה היתה מתחילה מנהר מצרים שהוא הנילוס ולא איש אל וכו' ולא נמצא חולק בזה כ”א לגאון ר“ם פיומי ז”ל שכ' בפ' מסעי נחל מצרים הוא וואדיאלעריש וכ“כ הרדב”ז בס' יקר תפארת בפ“א מס' תרומות שכ' שכל מי שאומר שנחל מצרים הוא הנילוס הוא טועה ואינו אלא וואדאלעריש ⁸³ וכ”כ בשו“ת הישנות סי' ל' נמצא שהנחל מצרים הוא הנילוס במחלוקת שנויה דלדעת הרב סעדיה ז”ל והרדב“ז הוא וואד אל עריס ולשאר המפ' הוא נילוס עצמו וכן אמר לי בני יומא טבא דרבנן שהראו לו כתוב בפירוש הירושלמי של מוהר”ש סירילייה (הזכירו הרב שה“ג ח”א אות כ"ח) ז“ל בפי' על מס' זרעים ששרטט וכתב תחומי א”י גלילות הפלשתים מעבר הנהר מנחל בולאק עד עזה מתחומי א“י וכן ראיתי בתשו' הרדב”ז בח“ה סי' ש”א הג' שהביא משם הגאון רבו שהיה אומר שכל מי שדר במצרים הוא כדר בא“י והא ודאי שגם הגאון זה נמשך אחרי ס' התרגום יב”ע ורש“י ורא”ם והרד“ק שמנהר נילוס מעבר זה של קאהרא עד עזה הוא תחום א”י הכתוב בפ' מסעי ומ“ש הרדב”ז שם בח“ה סי' ש”א ד“ו דממה שצוה בעת פטירתו שיוליכוהו לירושלם דנראה שחזר בו ע”ש אנא דאמרי דלדבר זה יסלח אדוני דמזה אין ראיה שחזר בו ואולם מי לא ידע שהגם שזאת העיר אלקאהר היא מתחומי א“י אבל מעולם אין לה קדושה כא”י ומכ“ש כירושלם שאפילו בירושלם לא כל המקומות שוים וכש”כ בפ' עשר קדושות כידוע.

איך שיהיה מכל הכתוב הוראת לדעת דדעת רש“י היא היפך דעתו של הגאון ר”ס ז“ל ובהכי אתה תראה דאין מקום למ”ש הרב כפתור ופרח בפי“א ד' נ”ט דרש“י ורס”ג קיימי בשיטה אחת העלמה מכל מה שכ' רש“י ביהושע י”ג ובשאר מקומות נמצא אתה למד שעיר מצרים שקורין העולם מצרים הישנה וגם עיר אל קאהרא הסמוכה לה שקוראין אותה הגוים מצר היא מתחומי א"י עד עזה.

ונהדר אנפין ונחזי אנן ד' הרמב“ם ז”ל כמאן ס“ל אי כס' הגאון ר”ס ז“ל או כרש”י ודעימי' הבט להרב מהריק“ש בס' ערך לחם ח' א”ה סי' קנ“ח הביא לשון הרמב”ם דפ“ה מה' מלכים וז”ל הרמב“ם ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מן הים הגדול ועד המערב ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב וכ' הרב ז”ל וז“ל ונראה מדבריו שסובר שנהר נילוס מפסיק בין ארץ מצרים האסורה ובין ארץ פלשתים אלקאהרה העיר הידועה מארץ פלשתים וכן דעת רש”י והתוס' ורוב הפוסקים שראיתי דבריהם שנחל מצרים האמור בתורה בפ' ואלה מסעי הוא נילוס וכן אנו רואים שבאים אנשים ביבשה מנא אמון או מארץ כוש או מהמערב צריכין לעבור את הנהר לכנוס לעיר אלקאהרה ונוא אמון על חוף הים היא יושבת ומהים הגדול מתחיל האיסור הנז' כ“ד הרמב”ם אבל רס“ג אל פיומי ז”ל כתב שנחל מצרים הוא הנקרא בערבי וואדי אל עריש ולדבריו ז“ל שעיר אלקאהרה היא מארץ מצרים האסורה וכו' וגם ראיתי גדולי עולם שדרו ושכנו בעיר אלקאהרה ולא חששו לג' לאוין האסורים באיסור החזרה למצרים וכו' ע”ש בד"ק.

ואחרי הודיע אלהים אותנו כל זאת מי שם פה לאמר על הרמב“ם ז”ל שהיה כותב העובר בכל יום ג' לאוין מאחר שהוא כתב שמצרים האסורה היא דוקא אותה שהיא מן הים הגדול ועד המערב וחזי מאן גברא רבא מסהיד עלי' הרב מהריק“ש ז”ל שהוכיח כן מלשון הרמב“ם ודבריו בהירין כשמש בצהרים ואדרבה ס' הרב ס”ג בפרשת מסעי נראית זרה ורחוקה שנהר יחרב ויבש אל הרוב זה הוואד אל עריש הוא נחל מצרים אתמהא ומה מאד תמיהני למ“ש הרדב”ז בתש' ח“ה סי' ש”א ד“ו שהביא לשון הרא”ם דפ' מסעי שצייר כס' רש“י והוא כתב עליו שצייר מה שלא ראה והרי המהריק”ש שהיה ממצרים ורב גדול בזמנו של הרדב“ז ז”ל והכריח שעיר אלקאהרה זו היא מתחומי א“י גלי' הפלשתים והוכיח כן מלשון הרמב”ם ומשאר הפוסקים ועוד תמיה אני בד' שכתב שם לדעת רש“י דמדלא הזכיר בכל הגבולים נילוס אל נחל מצרים משמע שהוא סובר דנחל מצרים לחוד ונילוס לחוד וכמה תמוהים דבריו שבפי' כ' רש”י ז“ל בפ' מסעי נחל מצרים והביא פ' מיהושע סי' י”ג ושם כתב נחל מצרים הוא נהר נילוס הוא האמור בפרשת מסעי וכ“כ בכמה מקומות ואיך נוכל לאמר על רש”י שלא כתב שנהר נילוס הוא נחל מצרים ומה שנסתייע מהרב כפתור ופרח הא נמי כבר כתבנו שבטעות יחס כ' ר“י בהרס”ג וראיתי בס' כה“ע לרב חביבאי כמוהר”א פאלאגי הי“ו הכי קרא שמו שמע אברהם ושם בסי' ג”ל הביא כת הסו' ג' לאוין אמורים בחזרת מצרים והביא דברי המהריק“ש הנז' בסי' קכ”ח חא“ה ומילתא דתמיהא איך לא העמיק בד' הרב מהריק”ש דאדרבה מדבריו יוצא דזו עיר אלקאהרה אינו ממצרים האסורה ואילו עיין יפה לא היה טורח לבקש זכות על שוכני מצרים הנז' כי אם על נ“א דוקא לבד זה הנאני שהביא דברי הרי”פ דפ“ק דסוטה דכתב להדיא דמצרים שבתורה אינה זו של עכשיו והיא היתה למעלה מזו על שפת היאור השוכב אצל ים סוף באותו מקום היתה ארץ מצרים הכתובה בתורה וזו של עכשיו איכא ג' ימים מיאור מצרים עד ים סוף עכ”ד והרואה יראה דצדקו ד' הרי“פ כמו שכ' והיא כד' המהריק”ש ז“ל ועי”ע בתשו' הרדב“ז עצמה בחדשות ח”א סי' רנב שכ' וז“ל מצרים עיר חדשה היא שאין זו מצרים שיצאו ישראל ממנה ולזה קורין הישמעאלים אלקאהרה ולפי דבריו אלה לא הי' לו ליתובי דעת השוכנים בארץ מצרים כמו שהוכרח לכתוב בתשו' הישנות סי' ע”ג ע“ש ⁸⁴ וכ”כ הריטב“א בחי' ליומא על ד' ל”ח וז“ל ומיהו תמיהא מילתא על מה סמכו העולם לגור בזמה”ז במצרים כגון הרמב“ם ז”ל וכמה גדולים אחרים וי“א שאותן עירות כבר התבלבלו ונחרבו ואלו אחרות הן שנתישבו אח”כ עכ“ל ואמת הוא כן דאותם המקומות רחוקים מאלקאהרה זו ג' ימים מעבר הנילוס זה דאנן קיימין בה באופן שעל פי האמור אין מקום למ”ש הרב כו“פ ז”ל אחר דלחיכנא עפר מתותי רגלוהי ועהס’ר ע“כ הגיעו דברי אליך הידיד ואתה חכם לבב תקרא ותבחר ואם יש לך להשיבני הודיעני והנני מפזר וזורה לרוח כל מ”ש ושי“ט יסגו א”ס כו“ח ומשרת צאן קדשים בתוך עמי מצרים הצעיר אליהו ישראל בכר' יצחק ס”ט: ניסן שנת רני ושמחי בת ציון לפ"ק.

 

יג. תשובתי על זה.    🔗

והנה ברשות כבוד הרב נ“י אשר הרשני בסוף דבריו אני נכנס להעיר ולהשתעשע בחמדת חקירתו במה שנראה לענ”ד וראשית אכתוב בקצור תחומי מצרים והשתפכות היאור עד ישתפך הימה הגדול ומעט מתחומי א“י להיות לנו לעינים על היאור ועל השיחור ועל נחל מצרים גבול א”י.

ארץ מצרים לגבולותיה נודעים מאז ומלפנים שהים הגדול (או התיכון) גבולה מצפון וארץ הלובים מדרום הים סוף מן המזרח [אצל עיר סווייס סועץ המקום שמתחבר ערביא באפריקא] ומדבר לוביא מן המערב והיאור נילוס יוצא מן הדרום מארץ כוש לובים וכושים הם שכנים למצרים מן הדרום (דבהי“ב י”ב ג' לעם אשר באו עמו ממצרים לובים סכיים וכושים) דרך הלובים ומצרים העליונה פתרוס ובא עד עיר מצרים העתיקה ומתרחבת עד עיר בולאק הסמוך לה אשר משם מתחיל מצרים התחתונה ומשם יפרד לשני ראשים הראש הגדול פונה מערבה ונקרא בערבי באכר אל גארבי' ונופל בים אצל עיר ראשיד וראש השני הקטון פונה קדמה בערכי אל שרקי' ונופל בים אצל עיר דימיאט בכפר איזובי' שתי שעות מדימיאט והבא מאלכסנדרי' לאלקאהרה צריך לעבור רוחב שתי יאורות אצל העיר כאפאר זאַיאַת הרוחב הגדול ואצל עיר באנהיי רוחב הקטון כאשר יש שם היום שני גשרים תחת מסלת הברזל ההולכת מאלכסנדרי' למצרים תחומי א"י מפורשים בתורה באר היטיב ים הגדול גבולה מן המערב ים כנרת ים המלח והירדן מן המזרח מהר ההר עד חצר עינן מן הצפון ממדבר צין (סין) עד נחל מצרים מן הדרום ועל הנחל הזה נחלקו אי' מקומו אם הוא הנילוס היאור הגדול הידוע בארץ מצרים ההולך למרחבי ארץ כנז' או וואדיאלעריס הוא נהר קטון בעמק שולח מהלך יום וחצי מעזה בתחלת המדבר כשהולכים מעזה למצרים וגם הוא ידוע בשם הזה לכל הולכי ארחות המדבר הזה ונודע גם הוא עוד לראשונים והוא רחוק מאד מהנילוס רב הדרך ביניהם יותר מכל רוחב ארץ ישראל בכללה.

הים הגדול הוא גבול המערבי לא“י ארץ פלשתים וצפוני לארץ מצרים כי מהור ההר שהוא מקצוע צפונית מערבית לא”י הים הולך במישור כל צד המערב עד להלאה מעזה (אשר היא ראשונה מחמשת סרני פלשתים מן הדרום) אצל וואדיאל עריש ומשם הים נעקם כמין כף פשוטה מונח לארכה והולך על פני כל ארץ מצרים עד להלאה מאלכסנדרי' נמצא במקום שכלה הים גבול א“י מערבה הוא מקצוע צפונית מזרחית למצרים וכ”כ רש“י ז”ל וכל המפר' שמצרים מערבית דרומית לא“י ולפי זה נלענ”ד שפי' הרס“ג ז”ל אשר נחל מצרים הוא ואדי אל עריש מוכרח מן הכתובים ומן המציאות ומן השכל א' זה דבר ברור שים הגדול גבול מערב לא“י והים הזה הולך מצפון לדרום אשר על שפתו זה חמת בירות צידון צור עכו יפו אשדוד אשקלון עזה וכמהלך יום וחצי מעזה מערבי' דרומית הוא ואדיאלעריש תחילת המדבר ומשם היה נכנס ומתעקם והופך פניו והולך מן המזר' למערב עד להלאה מאלכסנדרי' ששם גבול מצרים צפונה אשר על שפתו זה העיר דימיאט שסמוך לה ב' שעות צפונית אצל הכפר איזוביה נופל לשון הנילוס בים ועיר ראשיד שגם שם נופל הלשון הגדול בים והנה הכתוב אומר (מסעי ל"ד ג') והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה ונסב לכם הגבול מעצמון נחלה מצרים והיה תוצאותיו הימה וגבול ים וגומר (ר"ל כי גבול מזרח מחצר עינן עד קצה ים המלח הגבול מתואר במישור ומקצה ים המלח הולך באלכסון ומסבב לצד מערב על כן הוא אומר ונסב שמסבב והולך) ואם היה נחל מצרים הזה יאור הנילוס הבאה מאמצע מצרים העליונה מן הדרום ועוברת מצרים העתיקה בולאק סביב הדאלתא עד הים הגדול כנז' לא היה צריך הכתוב לאמר ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים אלא והיו תוצאותיו או יעבור נחלה מצרים כי מעצמון הלך הרצועה במשור עד הנילוס ראה במפת הארץ אך ראש ים סוף אשר עברו בני ישראל בחרבה יפסיק ביניהם והיל”ל ונסב ים סוף והיו תוצאותיו נחלה מצרים אבל האמת יורה דרך הרס“ג ז”ל שנחל מצרים הוא וואדיאל עריש העומד אצל קרן מזרחית דרומית של הים הגדול קרוב להמקום שמתעקם והופך פניו מערבה כנז' ולכן הוא אומר ונסב הגבול [כמו שאמר אצל גבול נגב כשמתחיל להסתבב מים המלח גבול קדמה] מעצמון שהוא סוף גבול נגב וסובב חוזר לצפון עד נחלה מצרים שהוא גם כן במערב ותוצאותיו הימה ומתחבר עם גבול הים הגדול מערבה ויהיה אורך א“י שהוא מצפון לדרום חציו אצל הים הגדול מהר ההר עד להלאה מעזה נגד וואדיאל עריש וחציו ביבשה מואדי אל עריש שהוא נחל מצרים עד עצמון כמין חומר ביאור המקרא שם אחריו וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים אשר לפי ההשקפה הוא מחוסר הבנה שנאמר ונשנה ונשלש בזה הפסוק ג' פעמים גבול ים ולא ידענו מה? ומה זה שאמר באמצע המאמר וגבול? שאין לו מקום ומה זה והיה? והיה די לאמר וגבול ים יהיה לכם הים הגדול אבל לפי האמור כך שיעורו שמתחילה מתאר גבול המערב הדרומי שהוא מעצמון במקצוע הדרום עד נחלה מצרים (ואדיעריש) שהוא גבול המערב ביבשה ואמר והיו תוצאותיו הימה ר”ל לים הגדול כי ודאי אל עריש נמשך עד הים ולכן אומר והיו תוצאותיו הימה שימשך הגבול עד הים שכנגדו ואמר עוד וגבול ים אין פירושו כהשני גבול מערב אך גבול ים ממש ים הגדול ר“ל שיהיה תוצאות נחלה מצרים עד הים וזה הים הוא ג”כ הגבול ואח“כ מבאר כל יתר גבול המערבי והיה לכם הים הגדול וכל זה הגבול מעצמון נחלה מצרים והים זה יהיה לכם גבול ים ר”ל מערב כל גבול המערבי וזה הפי' לענ"ד אמת ויציב ונכון אין לו סתירה משום צד ומתישב על אפנו.

ונחלה מצרים זה אין פירושו נהר כי באמת איננו נהר תמידי אשר לא יכזב מימיו ובסוף הקיץ מימיו לא נאמנו ונהר יחרב ויבש אבל פירושו עמק כמו ויחן בנחל גרר נחל אשכול נחל איתן ורבים עוד על פני כל המקרא ואדרבה מזה לקח הרס“ג לראי' שאינו הנילוס כי הוא תמיד יאור או נהר ולמה שינה כאן לכתוב נחל וכן בכל מקום שזוכר זה הגבול קוראהו נחל ולא נהר (יהושע ט“ז מ”ז. מלכים א' ט' ס"ה מלבא חמת עד נחל מצרים) אלא מפני שאיננו הנילוס הנהר רק עמק שוה והוא העמק אשר למצרים כי בדרך הזה הולכים עוברי ארחות מארץ פלשתים לארץ מצרים ואין דרך לנטות מזה הנחל ואדיאלעריש והוא מפסיק בין ארץ פלשתים לארץ מצרים עד היום הזה ומלפנים וכן בדבה”י של ר' יוסף הכהן אומר ששם היו יושבים צבאות חיל מצרים לשמור הגבול כי שם גבול מצרים.

ועתה נפן ונלך לספר יהושוע (ט“ז מ”ז) בערי נחלת יהודה וגבולו עזה בנותיה וחצריה עד נחל מצרים והים הגדול וגבול פה מתחיל למנות ערי יהודה מן הדרום [שכל גבול הנגב ממזרח למערב הי' ליהודה] אל גבול אדום בנגבה ומונה כל הערים אשר בחלקו גם העומדים סמוכים וקרובים במהלך שעה אחת כאשר אנו רואים במציאות ובזה אם נאמר שנחל מצרים הוא ואדיאלעריס יהיה מעזה עד נחל מצרים מהלך יום וחצי ובנות עזה אולי הגיעו עד הנחל הזה אבל אם נאמר שנחל מצרים הוא הנילוס אשר מעבר לאלקהרה עוד עירות רבות ומדינות גדולות היו לו למנות? רבים וגדולים מאלה ובפרט העיר אלקאהרה או עיר הקדומה אשר עמדה שם בשמה? כי השטח הזה אשר מעזה לבולאק הנז' יותר גדול כפלים מכל ארץ פלשתים ושבעה עממים.

ומן המציאות נדע שבכל הימים והזמנים והלשונות קראו ויקראו לא“י פלישתני עד זה הנחל הוואדי ומשם והלאה יקראו אל מצר כאשר כתבתי למעלה גם מעדות ר”י הכהן כל הדאלתא ואלקאהרה ואליכסנדרי' עד סודאן ובלאד עביד ערי העבדים הוא ברברי' הקטנה לכולם יקראו היהודים הערביאים התוגרמים הפרסיים וההודיים וכל לשונות קדומים מדינת אל מצר והאייראפיים יקראו לה עגיפטין על שם האומה שישבו בה לפנים גיפטים (קאפטים) ואיש אין בארץ שיקרא לאלקאהרה וסביבותיה פלישתיני' כאשר קרא לה הרב מהריק“ש ז”ל ואין לחלוק על המקובל והמורגל.

ומן השכל הנה ידענו שאבותינו ישבו במצרים בארץ רעמסס וגושן ובנאו ערי מסכנות פיתום ורעמסס (העיר) ואלה הם במצרים התחתונה בתוך הדלתא ושם רעמסס עוד לא נשכח זכרם משם והזכירום תרי הארץ [וקרוב לשמוע ולהאמין שהם הבנינים הגדולים והערים החרבות שמוציאים היום במקומות שחופרים הצרפתים לחבר ים התיכון עם הים סוף והם שני ערים גדולים שני ימים לדרום דימיאט ויום וחצי מזאגיזיק ושמותן תאמסח הוא הצפרדע קראקידאל וגיריש. אבל כמה טעו האמרו שפארי העמודים אשר אצל גיזא זאכארה פיום הם פיתום ורעמסס שבנאו אבותינו בפרך ולפיכך אומרים שגיזא הסמוכה היא גושן ופיום היא פיתום ובאמת לא זו הדרך ולא זו העיר כי כבר נדע שאלה פארי העמודים הם קברי מלכי קדם בטרם באו אבותינו למצרים והם לא בנאו בית הקברות רק ערי מסכנות אוצרות המדינה] איך שיהיה זה נראה ברור שאבותינו ישבו בזה הצד מן הנהר בתוך הדלתא ולא במצרים העליונה הנקרא פתרוס מעבר הנהר למערב כי אם ישבו שמה לא היו יכולים לבא אל הים סוף רק אחרי עברם את רוחב הנהר נילוס כי הים סוף הוא למזרח מצרים והן בלילה ההוא יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים שש מאות אלף רגלי גברים לבד מנשים וטף מבן עשרים ומטה שלא נמנו ולבד מבן ששים ומעלה שלא נמנו אשר בין הכל היו מחנה כבד יותר ממאה רבבות ואולי יותר משתי מאות רבבות לבד כל מקניהם קנינם ורכושם ולבד אשר שאלו וינצלו ואיך עברו בלילה ההוא את היאור? אם בספינות הקטנות? אם את כל ספינות ארץ מצרים יאסף להם ומצא להם? ואם נעשה להם נס ועברו ברגל? איך העלים יעלים התורה גם הנס הגדול הזה? הן ודאי שישבו למטה במזרח הנהר תוך הדלתא ויכלו להגיע במישור עד הים סוף אצל עיר סווייס ואם כן איפה איך נאמר שגם זאת הארץ לפלשתים תחשב ולארץ ישראל נחשבה תוך גבולה? ונתנה לבני ישראל לנחלה ולמה יצאו כולם ממנה ולא נאחזו גם בתוכה? וה' אמר צאו מתוכה עמי! ולא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד אם כן התורה אסרתה מפני שהוא ארץ מצרים.

הנה זאת חקרנוה כן הוא לענ“ד שעיר אלקאהרה וכל הדאלתא הכל לארץ מצרים תחשב אף היא. ויפה כתב הרדב”ז ז“ל על הרא”ם ז“ל שצייר מה שלא ראה העיניו. גם אמת נכון מ”ש עוד שכל המפרש נחל מצרים נילוס הוא טועה וגם על הרד“ק ז”ל תמיה שכ' מן השיחור הוא נילוס נחל מצרים כו' עד הנילוס הוא תחום עזה ולא קרב זה אל זה כאמור גם עזה איננה מסוף גבולי הארץ לכל הדעות.

אך בכל זאת לא נוכל לדחות בשתי ידים גם פירש“י והראב”ע והרד“ק ז”ל שנחל מצרים הוא השיחור ושכן מפורש ביהושע י“ג מן השיחור על פני מצרים ואינו מזכיר נחל וכנראה שהוא הוא. ומצינו גם בירמי' ב י”ח מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור רק נדקדק תחילה מה זה הלשון אומרת אשר על פני מצרים ומה הי' מקרא חסר אם אמר מן השיחור של מצרים? כן ידוע שבכל מקום שנאמר פני הוא מזרחה של המדובר בה ועוד מה לשיחור הנילוס עם עקרון שהיא בצפון א“י? לכן נ”ל שגם אלה אשר יפרשו נחל מצרים הוא השיחור נילוס גם הם לא יחשבו על היאור נילוס שבתוך ארץ מצרים כמו אלקאהרה כי בפירוש אמר הראב“ע כי השיחור איננו היאור רק יפרשוהו על לשון היאור הקטון הנופל בים דימיאט אשר הוא במזרח כפת ארץ מצרים כאשר כתבתי למעלה שלשון היאור הזה נקרא בערבי על שירקיה המזרחי. ובמקום שנופל בים נקרא שיחור (היאור נקרא בערבי ניל שהוא תכליית כנ"ל) כי שם מימיו יותר שחורים שנכנס בים ברעם וזעף ויתגעשו מימיו עכורים ודלוחים וזה שאמר מן השיחור. איזה שיחור? אשר על פני מזרח מצרים לא לשון המערבי הנופל בים הלאה אצל ראשיד שהוא המערבי בכפת מצרים (אל גארבי) ולכן אמר מן השיחור עד עקרון שהם כל חמשת הערים הגדולים אשר לחמשת סרני פלשתים על שפת הים הגדול עזה אשדוד אשקלון ידועים בשמותם אלה עד היום. גת חפר היא כפר גתה אצל יפו או חיפה גת החפר. עקרון היא קסרין קסארי' עד היום ועקרון תעקר ⁸⁵ או עכו שנקרא בפי האומות עכרון ומעקרון עד הר ההר צפונה לעוים תחשב כאמור שם ולפי זה יהי' גבול א”י מזה סוף הנילוס אשר אצל דימיאט צפונה אבל לא כל אורך הנילוס שבתוך הארץ. ונרויח בזה קרן אחת קטנה במצחה של מצרים מזרחה להכניסה בגבול א“י בהמשך קו המדה מעצמון עד הראש הזה של השיחור (ראה במפת הארץ) אבל הרס”ג מאן גם בזה ואולי גם הראב“ע כי מה ימנענו לפרש שגם השיחור הוא וואדאלעריש כמו נחל מצרים? שגם בוודאי יש מים רוב עתותי השנה וכל השנים שהם כסדרן מטר לברכה. והמקרא (ירמיה בי“ת י”ח) מה לך לדרך מצרים לשתות מי שחור מסעייהו כי וואדיאלעריש הוא בדרך שהולכים עוברי ארחות המדבר מא”י למצרים לא יטו מני הדרך הזה ובכל הדרך מדבר חול ומים אין לשתות רק מה שממלאים כליהם מים מזה הנחל ואינם יפים ולכן מוכיחם הנביא שילכו למצרים לעזרה מה לך לדרך מצרים שתצטרך לשתות מי שיחור מהנחל הוואדי הזה הרעים, אבל מי היאור הנילוס אין כמוהם בכל הארצות קלים ויפים ובריאים.

ממוצא הדברים נראה לענ“ד שאין מקום למש”כ מהריק“ש ז”ל במחכ“ת שעיר אלקאהרה היא מארץ פלשתים ונהר נילוס מפסיק בין א”י למצרים ודברי הרס“ג והרדב”ז ז“ל שרירין וקיימין מכל הצדדים ובענין היתר ישיבת מצרים בכללה עליונה ותחתונה כבר מלתי אמורה מה שנלע”ד והבוחר יבחר!

הן ארכו הדברים יצאתי מגדר מספרים ונכנסתי בגבול מחברים. כתרו לי זעיר אחי בקוראים ואשוב לדרכי. בעוד שלשת ימים אשים בעזה"י לדרך פעמי לגבול מזרחית דרומית עיר סווייס אשר על ים סוף יצליח ה' דרכי. העתירו בעדי אחי ורעי! כי רב ממני הדרך אך אני לבדי ואין איש מבני ישראל עמדי. בך ה' חסיתי להשיב שבות יעקב סלה.

 

יד. שפת ים סוף. – הר סיני. – מרחץ משה. בריכת פרעה.    🔗

יום עשרים בכסלו יצאתי ממצרים על מסילת הברזל ובאתי ביום ההוא עיר סווייס (סועץ) העומדת על שפת ים סוף ⁸⁶ העיר הזאת קטנה מאד ויושביה מעטים מימיה מלוחים ולחם אין וכל דבר ביוקר כי יושבת היא על ארץ מלחה ומדבר חול היא מדבר שור. אך בחדש ניסן עת האסף האורחות ישמעאלים ללכת למיכא (Mekka) ימצא פה המון אדם רב אין מספר אשר לא יכילם עשרים ערים כאלה ויעשו להם אהלים שטוח על פני השדה סביב סביב מהלך כמה מילים. ועתה יביאו אליה מים מאלקאהרה בעגלת הקיטור על מסילות הברזל. ובליל מוצש“ק כ”ב כסלו ירדתי בספינה ערביית בעלת תורן אחת ללכת עיר גידא (Gidda) כי לא מצאתי ספינה גדולה ההולכת במישור לעדאן. ורוח הצפון נשב מאחרינו לדרכנו ונבא למחרת אחר הצהרים לכפר טור (Tur) מקום ערביאים. פה השליכה איל הברזל ועמדה לקחת מים מתוקים לשתי' כי מי עיר סווייס מרים ויקרים ויעמדו פה להכין מים להדרך. הספינות הקטנות האלה לא תתרחקנה בלכתן הלאה מהחוף לבל תאבדנה הדרך ובכל לילה תתקרבנה אל אחת המקומות ויורידו הנסים למטה וילינו עד אור הבוקר ויפרשו נס. פה ירדו שני נוצרים אשר הלכו אתנו ממצרים לעלות אל הר סיני מהלך יום ביבשה דרך רוכסי הרים ועד היום קוראים לו טור סיני. בראש ההר הזה בנין גדול כמו מבצר דלתים ובריח מפחד הערביאים אשר סביב במדבר הזה ונותנים להם גם מתן ומכס. שם בית תפלה לנוצרים ובתים לכומריהם וברגלי ההר בית מסגד (מיסקיטא) לישמעאלים (מוסלאמנים). במרחק שני מילים מפה רכבנו על חמורים עם עוד נוסעים לרחוץ במים חמים מהמעין הנובע מההר כמו חמי טברי' וקוראים לה חמאם מושא (Chamam Musa) (מרחץ משה) ושפת הים הלזה קוראים בירכת פרעון (בריכת פרעה) באמרם שפה נטבע פרעה וחילו בים סוף ברדפם אחר בני ישראל. ולא רחוק הוא על פי סדר מסעי בני ישראל. כי בצאתם ממצרים בדרך הזה נסעו. פה עברו אורך הים סוף באלכסונה וחזרו אל יבשת מדבר שור וביום השלישי באו מדבר סיני אשר גם הוא במדבר שור (ראה הראב“ע ז”ל פ' בשלח ופ' מסעי). גם ממצרים יכולים ללכת ביבשה להר סיני אבל רב הדרך כשבעה ימים במדבר. ברגש קדש וזכרון נוראות נפלאות מעשי נסים אשר נעשו לאבותינו במקום הזה ברכתי בלב מלא רעיונות נשגבות ברכת שעשה נסים וכו‘. בקרבת הכפר הזה עיר אלים (Elim) סביבותיה תמרים רבים ועינות מים הרים רבים משתרעים מהחוף הזה נגבה וקדמה אל המדבר וההרים האלה יתאחדו ונעשים לשני הרים הנראים גם מרחוק לדורכי במתי ים והערביאים יקראו להם טור ולהמיוחד שבהם סיני עד היום. ההרים האלה ערומים מבלי לבוש ירק דשא וכל עשב [אומרים שמאז צוה ה’ הצאן והבקר אל ירעו לא יעלה בם כל עשב והם שכחו אל מול ההר כתיב] וכל עשב וכל צמח ועצי אילן נהפכו והיו לאבן. לא אתחקה על שרשי הספורים והגדת עמי הארצות הערביאים ואגידה לכם רק מאשר ראו עיני ומששו ידי.

במקום הזה ירדנו כולנו לבית משתה קאהווא ערביאית ומוכרי לחם דוחן חמאה ודבש והמלחים ימלאו כליהם לבור הספינה מים זכים. אנכי עומד היום במקום אבותינו שבטי ישורון אחרי עברם מי ים סוף ברגל שרו בגאון רוח קדשם שירו לה' כי גאה גאה. ואני קרבת אלהים לי טוב התרחקתי מעט לעלות בהר ולהתבונן על ההר חמד אלהים להנחיל משם דברות אש־דת־קדש לזרע ישראל אוהביו להאמירם לעם סגולתו. פה נגולו כספר השמים להראות לעם קדשו כי אין כל תמונה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. פה השמיעם הוד קולו לנסותם ולתת יראתו על פני אבותינו המתקדשים מגלולי מצרים. פה עמדו אבותינו רבבות אלפי ישראל וקול אחד נשמע מעם אחד פה אחד נעשה ונשמע. פה עמד רועה הנאמן משה עבד ה' (זכרו לנצח יבורך) ארבעים יום וארבעים לילה ושני לוחות הברית כתובים באצבע אלהים (פעמים) מהר קדש זה חוצבו.

ילדי עשתונותי! אנה פניכם מועדות? התעפילו לעלות ברגש קדש אל הר האלהים? אם ידרכו פעמיכם מקום אדמת קדש? של נעליך! קרא מתוך הסנה לעניו מכל האדם בחיר ה' אל תקרב הלום ויסתר פניו ואתם תקרבו? אל נא בני סרעפי! אל תגביהו עוף במופלא מכם אל תדאו על כנפי נשרי שמים אם עד תכלית שדי תמצאו? אל תתבוננו מה היה בהגלות נגלות שוכן עד וקדוש לפני אחד ושלשים מאה (מאה ושלשת אלפים שנה) להגיד לעם בחירו אנכי ה' אלהיך דברות קדשו הנתנו בלהבי אש. הנה והנס עוד אתנו על ספר חוקה ועד עמודי שמים לא ירופפו אות אחת מהם לא תעדר מלה אחת לא תומר ומצוה אחת לא תופר שמרו ופקדו לעבדם ולשמרם.

הנביא המקנא על ברית קדש (הוא מלאך הברית) מנקרת הצור בהר זה רכב על סוסי אש בסערה השמימה להעיר בצדק על שומרי בריתו כי נאמנו את אל רוחם. נפשי! פה לרגלי הר זה סיני שפכי כמים לבך. גם אַת לפנים [כל נשמת ישראל עד נצח עמדו פה אז זוהר ח“א צ”א] בין רבבות קדש עמדת ואזניך פקוחות תשמענה דבר אלהים ובתוך העונים פה ולב אחד נעשה ונשמע היית כאחד מהם. שמרי וזכרי!!

נכון יספר הנורבוני בפי' למורה פ' ס"ו שראה אבן הסנה ושברו לפתיתים ובכל פיתים מצא צורת סנה ועל כן אמרו המפרשים שעל שמם נקרא ההר סיני. ואני אוסיף עליהם בעדות נאמנה (ולא כדבריו ממש) שכל ההרים האל עשבם וצמחם ויערם הכל מעשה מקשה אבן סנה. וכן שמה גם בערבי עד היום עוץ סיני. גם בתיהם שמה ראיתי בנוים מכפיסי עץ ארוכים כאילנות תמימות שכובות לאורך הקירות ועל הגגות וכאשר מששתי בהם ראיתים והמה אבנים מגודלים כעצי יער. ובשוחי על פני השדה בעלותי ההרה ראיתי עשבות הרים ופרחים רבים אמוצים וירוקים בגובה טפח וטפחים ושריגיהם מפוצלות מסתעפים הנה והנה ונדמו לי כפרי האדמה קוצים ודרדרים. ואחרי דרכה רגלי עליהם נשברו תחת כפות רגלי ושמעתי קול שבר אבנים. ופניתי עליהם והנם כולם אבן מקשה דומם וכל צומח אין בהם ובמקום השברים יראו עורקים מפוצלות כאשר יתראו בעצי זית (ולא צורת הסנה) שמחתי עליהם וקטפתי ולקטתי מהם מלא חצני ואמתחותי כאשר יכולתי שאת ולעת ערב עליתי בספינה.

בלילה ההוא נדדה שנתי. גם מקום מנוחה אין לי בין המוסלימאנים הקדשים ואהי שוכב בירכתי הספינה על העבותות ומפרשי הספינה המורדות מטה בכל לילה ואמתחתי תחת מראשותי. ורוח חקירתי תהדפני מדחי אל דחי לא אוכל הבין מה נבהל משה רועה הנאמן עמד משתאה על המראה הגדול והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל? [המפרשים לא ידעו מה הוא סנה כי אין לו אח במקרא זולת ורצון שוכני סנה הבא מכוחו. וגם התרגום יאמר אסנא ופירשוהו מין קוצים. וכנודע לי עתה ולהראב“ע ונרבוני מלפנים הסנה הוא אבן דומם ולא יער צומח עצים] והרי הוא אבן והוא לא נתן למאכולת אש ומה יתפלא? והמית רוחי כהמות ים לגליו יהמיון שנתי נהיתה. כמעט חצות לילה עברה והירח יצאה בעצם השמים תהיל ביפעתה. קמתי לקחת התנ”ך הקטון מתחת לראשותי בילקוטי ואבינה במקרא והנה לפני כולה מקשה אחת. מתחילה אמר וירא והנה הסנה בוער באש (אך) הסנה איננו אוכל שאיננו כלה למאכולת להב האש כתרגומו מתאכיל והיה א“כ תמיהתו מה שהסנה איננו אכל ולא מה שהיה בוער כי לשון הבערה נופל לתחלת אחיזת האש בדרך מה והדלקתה אחר שיסולק ממנה יד המבעיר את הבערה ולשון אכילת האש הוא לסוף מעשה ההדלקה אשר כלה יעשה מקומה וזה כלל גדול בכל המקרא. ואין סתירה מן ויבער מגדיש עד קמה (שופטים ט"ו ה') כי שם הוא בכבד שהוא מענין ביעור וכליון ואיך יאמר אח”כ אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה? והלא הסנה היה בוער! וגם זאת לא היתה נפלאת בעיניו רק מה שהסנה איננו אוכל והיל“ל מדוע לא יאוכל או יתאכל הסנה כאשר אמר בתחילה. עוד חסר שם הפועל שהיל”ל לא יבער האש הסנה או היל“ל יבעיר בהפעיל כי יבער בקל הוא פועל עומד. גם לא הבנתי מה העיר רוח משה לעמוד ולהתבונן על המראה? וכי אם יראה איש תוצאות אש ביער או בשדה קוצים נאחז בסבכו אילן או בדרדרים האם יעמוד מרחוק משתאה לראות אחרית האש אם כלה יעשה מקומו או פליטה יהיה לה? ומדוע עמד משה לראות סוף המעשה הכי חדש הוא אם יבער אש בעצי יער או תאחז קוצים כסוחים? ולא מצאתי און לי לפרשו כפשוטו אשר יוסרו כל ההערות האלה. ואמרתי יפה בעיני לפנות דרך לעצמי (וידעתי כי יהיה לזרא בעיני רבים בהשקפה ראשונה) באופן זה. משה תמה בראותו הסנה בוער באש והוא אבן דומם ואש לא תשרפנו אך על זאת התפלא והוא הפלא ופלא אשר יעורר כל עין רואי וכה יהי' שיעור הכתובים וירא (בהשקפה ראשונה בראיה בעלמא) והנה הסנה (שהוא אבן דומם ולא עץ) בוער באש? (והלא) הסנה איננו אכל (דבר שהאש יאכלנו) ויהיה סוף המקרא ביאור לתחילתו מה היתה תמיהתו. ולכן בהשקפה ראשונה בראותו זאת מיד התעורר ועמד מחריש משתאה לדעת מה זה [לא כן אם התראה אליו מלאך ה' מתוך עץ ואילן לא היה משה סר לראות סוף מעשה אם ישרף או לא] ויאמר משה אסורה נא ואראה מדוע? (הוא בטעם טפחא המפסיק ר"ל מה הוא סבת הדבר כטעם כל מדוע מה דוע לדעת סבת הפועל וכל למה לדעת התכלית שהסנה בער באש הלא) לא יבער הסנה (האבן הסנה איננו מקבל אפילו תחלת ההבערה) ולכן סר לראות ולדעת סבת הפליאה הזאת אשר לא היה עושה כן אם ישרף יער צומח עצים. והנה אם יפלא בעיניכם שהרחקתי מלת מדוע לעצמו ועשיתי לו ביאור לבד ראו נא שגם הרדי”א בפירושו שמה בארוכה באופן אחר הרחיק מלת מדוע הרחק מאד. וכבר אמרו הקדמונים אין חכם ומבאר כבעל הטעמים הלכה למ"מ ואם הוא הרחיק גם אני רשאי לרחק. וידעתי אחי ורעי! שדברי אלה יהי' למוזר בעיני רובכם ולכן אבקשה נא מכם אל תמחו ביאורי זה מספרי אשר כתבתי אולי יבא יום או איש אשר יקבלנה ברצון והיה זה שכרי.

 

טו. הנסיעה לגידא והערים אשר על שפת ים סוף.    🔗

כאור בוקר למחרתו תורן הספינה פרשה נס וכזרוח השמש הרימו איל המעגן ותקם ללכת. הספינה הקטנה הזאת מלאה כצאן אדם מוסלימאנים ועמהם גם נשים וטף ההולכים לחוג חג ומהם להקדיש כל ימי חייהם קדש בעיר מקדשם מיכה מעקקא [ויהי משבם ממשא באכה ספרה הר הקדם (בראשית י' ל') מתרגם הרס“ג מן מיכה אלי מדינה גיבל נאקום] אשר שם בית מדרש נביאם ומחוקקם… ושם הבאר לחי רואי אשר חוק הוא להישמעאלים מימות עולם גם בטרם לדת חוק מחוקקם להתאסף שמה לחג וכ”כ הראב"ע בפ' לך לך כי בכל שנה היו חוגגים הישמעאלים אל הבאר הזאת גם היום יקרא באר זמזם אלה הנוסעים קדש יאמר להם עטרת ירוקה בראשיהם מתקדשים ומתטהרים וזכרון נביאם אשר יקראו לו מחאמד ראסול אל אללאה (משרת האל) לא ימוש מפיהם. ומהגדת ספורי גדולת מעשיו ונפלאותיו נוראותיו וגבורותיו לא יבלו שפתותיהם ולא תמלא בטנם. בלילה שלמחרתו יום הששי יקראו בספר (מעז אבן גיבל) פטירת הנביא זכרון יום מותו ואיך הלקחו השמימה בא אליו המלאך גבריאל והעלהו על כל השבעה רקיעים והראהו הגיהנם והגן עדן ומושב כל הצדיקים אבות העולם והנביאים אשר עמדו עוד בחוץ לשער הגן עדן ולא יכלו להכנס לשבת במקומם עד שהוא הפגיע והמליץ טוב בעדם ובאו אז על מקומם בשלום וכאלה דברים אין קץ ובעת יקראו בזה יתלהבו ברגש רוחם יחוגו וינועו ⁸⁷ עד תסור מהם כמעט ההתגשמות ויתנפלו כמשפטם ויפלו לארץ כמתנבאים. אף גם שם היהודי… יקללו אז אשר עמד לשטן לו להפיק כל זממו ויחרפו גם הנוצרי שהוא כופר באחדות האל ויתנוהו לשמצה כי אך המה מנעו כל טוב העולם כי אז אם הביאו צוארם תחת עולו כי עתה כבר שבה אליו כל מלכות השמים?

אך למותר להאריך לשון למבינים איך הייתי לקוץ מכאיב בעיניהם בהכירוני כי עברי אנכי סורו טמא (ניגיס) קראו לי אל תיגע בנו כי תקדשנו בלי יכלתי לגעת בכל אשר להם ולא לשתות מכליהם או לשאוב בכלי מים מבור הספינה וגם כי שלמתי חלקי בהמים אך עבד הכושי בטובו למען מתן (הבאקשיש) היה ממלא כל בוקר מעט מים בכליו ושופך מלמעלה הלאה לתוך כליי בלי לנגוע בקצהו. לא אחת ולא שתים אמרו להשליכני מצולה בלב ים ואני הייתי כשה נאלמה ונשמרתי לבלתי אפגשם ואנגעם. וישבתי תמיד לבדי בירכתי הספינה וספר קטון בידי ותפילתי זכה וקצרה בעלות השחר בטרם יכיר בעוד לא העירו משנתם. אם בא רוח חזק או נעדר הרוח כולם פה אחד לחטאת היהודי הקורא בספרו ומנעוני מהחזיק ספר בידי. ואמרתי להם מַזמוֻר ⁸⁸ דאוד הוא (תהלים) ורעמו עוד יותר מה ליהודי חלק בדוד? לחן ולכבוד היה לי אם עבדי עולם הכושים היו מספרים עמדי למען השב להם מתן (באקשיש) או צליל לחם חטה מאשר עמדי אשר אכלום בהחבא. כל מאכל אדם בערים האל ועל הספינות הוא לחם דוחן אדום. פה ידעתי כי הדוחן איננו מה שקוראים באשכנז ורוסיא הירז כי הוא מין בפני עצמו כמו מין דורא שבארץ ישראל. ויש מזה שני מינים לבן ואדום והוא גדול על קנים ארוכים מאד בגובה שמונה או עשר אמות. וזה שמו בערבי דוחן ועושים ממנו לחם כמו מחטים ושעורין ומערבים גם בקמח חטים ושעורים ופולין ⁸⁹ .

ר“ח טבת אחר הצהרים נהיה רוח סועה וסער מתחולל ענן גדול וגשם ויחתרו להשיב אל היבשה לנוח בלילה כמנהגם ולא יכולו כי הים הולך וסוער ונתרחקנו נדוד אל רוחב הים תועים בדרך. אז היינו באסון נורא. ירכתי הספינה נשברו כן תרנה נעה ונדה כקנה והנס מפרשי הספינה נקרעה לקרעים. הספינה מלאה מים מגלי הים מתחת אשר ישטפו יעברו ירומו כמו נד וממעל לראשינו יריקו והגשם מן השמים דלף טורד מאין הפוגות. בית מנוס אין בספינות האלה ולא בתי אוצרות מטה רק ימלאוה משאות סחורות מלמטה עד למעלה ועליהם ישבו ישנו הנוסעים והמלחים באין מחסה מזרם מטר ומשרב חום היום זולת חדר אחד מאחריה למטה לרב החובל לכלי הספינה וליקירי נכבדי הנוסעים העשירים או לנשים המרבים במחירה. וגם שמה איש את רעהו ידחקון. בלילה ההוא גדלה הצעקה לחרדת אלהים. המה צעקו וקראו בקול חיל “יא חי אללאה לא אללאה מחמאד ראסול אללאה” (אהא אלהים חי אין כאל ומחמד השליח וכו') קול המולה מאין הפוגות. אני שכבתי גלמוד באדרתי וסביבותי מי ים סוף חבוש לראשי עוד מעט תהום יסובבני ח”ו. הלא תבינו ידידי רעי! מה היה אז עם לבבי מה היה מוצא שפתי אנה פנו עשתונותי? לחרדת אלהים נרדמתי ותמונת אאמ“ו הצדיק מוה' נתן ז”ל על פני חלף עבר. במחזה אשר חזיתיו כרחם אב על בנו יחידו אשר אהבתו נפלאה. ידעתי כי זכותו עמדה לי להציל חייתי ממצולות ים סוף [כאשר עוד ראיתיו בחלום כהקיץ עת צרות אחרות אשר היתה לי תקוה טובה אח“כ ואחרית שלום] ובבואי אל עיר גידא כתבתי לביתי לעשות ערך נר וצדקה לנשמת הצדיק אאמ”ו זכרני לברכה הנראה אלי ביום צרתי. חצות ליל עבר גם הענן כלה וילך והגשם חלף הסער' קמה לדממה והים עמד מזעפו. כאור בוקר עמדו הנוסעים הקדשים ויריבו בחזקה עם רב החובל כי הדיח עליהם הרעה בהביאו אתם איש יהודי טמא לקדשם בנסיעתם זאת המתקדשת ומתטהרת. כזוללי בשר אדם לבשו אכזר לתפשני ולהשליכני מצולה בלבב ים. אך רב החובל אשר הפקדתי על ידו מאיש סוחר ונכבד בעיר סווייס אשר פקד עלי וגם ערב בעדי לשמרני לבל יאונה לי כל רע גם ידע כי איש איירופי אנכי ובידי תעודות קאנזול ונקה לא ינקה החזיק בי בכל עוז ולא נתנני טרף לשיניהם. אבל אימת מות נפלה עלי ופחדתי לנפשי כל רגע. מאז והלאה לא קרנו עוד אסון. אבל גם רוח צפונית הצריכה לנו לא נשבה להצלחת דרכנו רק בבוקר עד קרוב צהרים ולעת ערב ואז עמדה ללון. ככה עברנו על כמה עירים וכפרים וביום שנים העשר באנו לעיר גדולה של ערביאים הנקראת יאמבא (Jambo) ועמדה שם כיום תמים. פה הוריד כמה משאות של סחורות פה ירדו כמה מהנוסעים ללכת שלשה ימים ביבשה עד עיר רבתי אל מדינה היא ספרה כאשר תרגם הרס“ג ממשא בואכה ספרה מן מכה אלי מדינה שם קבר נביאם ומחוקק דתם הקוראן מחאמד ומשנהו עמאר וחותנו אבובאכר [אומרים שהיה יהודי באגדאדי לפנים שמו בישראל בכור ומעלתו גדולה אצלם כידוע מספריהם] היא קרית מלך רב מושל החיים והמתים אשר בידו היה גם נפשות הראשון אדם חנוך נח והאבות יוסף ישי דוד ושלמה ומשיח אשר בעלותו חיים לשמי מרום הושיבם אצלו לכסא כבוד בג”ע להתעדן על כל טוב תענוגי בני האדם שהם בהמה המה להם אלף נשים עלמות ופילגשים אין מספר כו' כו' כידוע מהבליהם. ואולם לא אכחד כי אמונתם אמונת אימון לא יסוגו מפני כל ויכוח וכל חקר לא ידיחום ממקום. ולא אכחד תחת לשונו כי כאשר בנתי על כל עניניהם ראיתי כי בכל שגעונותיו הועיל להם הפראי הזה תועלת רבה ומדות נכבדות בתתו להם אמונת היחוד בשלימות (וכאשר העיד הרמב“ם ז”ל באגרותיו) גם נתן להם חוקים טובים ומשפטים ישרים אם ישמרום כראוי. אף גדר בעדם דרך החקירה והעיון ואסר בפניהם כל חכמה וכל למוד תבונה בתבנית העולם. על קוראן ישענו ועל מפרשיו יסמכו. בו כל דעת וכל לקח בו כל מעינם וזולתו הכל הבל. הם יאמינו כי כל הקורא בקוראן יהיה מאיזה דת ואומה ידבק ויתקדש באמונתם ודתם. הפעם ספרתי להם דבר מהקוראן ואמרתי שקראתיו וידעתי כולו. לא האמינו היתכן אמרו איש יקרא הקוראן ולא יאמין בו אמונת אימון? גם בעיני יפלא איש יקרא הקוראן ולא יבין…? מהעיר מדינה לעיר מיכא מהלך שנים עשר יום ביבשה. כל הארץ נקראת אל חאגג (מקודשת) פה גדול והצליח בכל מלחמותיו ונפלאותיו.

לעיר הזאת יאמבא לא הניחוני רב החובל לרדת לקנות אוכל להשיב נפש ולנוח בה מעט לשאוף רוח היבשת כי אמר פן יבלעני יושב הארץ בהכירני כי לא ידרוך בה כף רגל יהודי ונוצרי. וישבתי בספינה והוא הביא לי צרכי. מאנשי העיר הביאו אל הספינה למכור מאכל לחם דוחן דגים ובצים ורציתי לקנות גם אני. שאלתי על המחיר והשיבוני כמנהגם תן מה תתן. ואם אומר כך וכך יאמרו עוד תוסיף ואמרתי זה די אמר “צאלי עלי ניבי” (שאל לשלום הנביא) והשומע צריך לענות עלוהי אסאלאם (עליו השלום) וכאשר לא עניתיו בראשונה והוא נחש ינחש להגיד לי כזה עוד הפעם ולא עניתיו אלה המלות כעס עלי ויאמר לי למה לא תברך שלום הנביא. והמלח העומד אצלינו אמר לו הוא יהודי. כשמעו כעס עליו ויקללהו קללה נמרצת מדוע הביאני עמהם ותפש בסכין הארוכה התקועה בחגורתו לשלפה עלי. וימהר המלח וידחפני אל חדר רב החובל וסגר הדלת אחריו ולא יצאתי החוצה עד הלילה ועד הלכה הספינה למחרת הייתי נחבא אל הכלים.

 

טז. עיר גידא והמהפכת והנסיעה לחודידה.    🔗

ביום השמונה עשר י“ב טבת באנו לעיר גידא (21 מעלותיו ברוחב 65 באורך) היא העיר הגדולה האוספת אליה כל מחנות ואורחות הישמעאלים ממצרים ואפריקא צפונית מכוש וכל גלילות הודו מטורקי' מסוריא מבאגדת מכל הממלכות ⁹⁰ אשר ימצאון שם מוסלימאנים (זולת מוסלימאני עגים (פרס) המאמינים בנביאם עלי לא יניחום לבא שמה) יתאספו לתוך גידא אל הקיץ ללכת בקול המון חוגג לחוג ולהתקדש בבית מדרש נביאם ומחוקקם הנקרא בית אללאה (בית אלהים) היא עיר מיכא ולהקריב הקרבן (Kurban) על ההר מחוץ לעיר ושמה יתבודדו אחר הקרבן שלשה ימים אח”כ קדש (חאג) יאמר לו. אנשים לרוב אשר לזקנותם או לעצלותם ישארו שמה להקדיש כל ימיהם במדרשם בעיר הזאת כי שמה יאכלו את חוקם לחם אנשים דבר יום ביומו מפת בג ההקדשות וההכנסות אשר יפלו למקום הזה בכל שנה למרבה ושמה בתי מבשלות לחם ונזיד לאיש חוקו ארוחת תמיד. מרוב אדם ובהמה ואויר החם ומאכלות הכבדות ומזוהמות ושאר סבות אשר לא טהורות ישלוט בהם דבר ומגפה להמעיטם וזאת יקרה לעתים קרובות תמיד אבל המת אצלם במגפה קדש הוא להם כי לא יראה עוד פני גיהינם ובשגם במקומות הקדשים האלה מיכא מדינה (Medine) אשר הנביא ישיבנו לימינו אשרי הזוכה למות שם במגפה הזאת. ושמעתי אחד קדש מהם ספר לפי תומו ⁹¹ לעדת מרעיו שלפני שלש עשרה שנה בא עם אביו הזקן לחאג ואחרי חגגם גם בעיר מדינה היה בם מגפה גדולה עד אפס מקום לקוברם והיו משליכים כמה יחד בבור אחד. והעשירים והמיוחסים קונים להם מקום קבר בכסף מלא בבית הקברות הישן סביב מערות הנביאים שלהם. וגם אביו הזקן זכה ומת במגפה ההיא. גם איש עשיר נכבד אשר קנה לו מקום יקר אצל הנביא ובהחפזם להוליך ולקבור איש העשיר ההוא השליכוהו באחת הבורות וישובו אל המתים הנשארים והוא נשא גם את אביו לקברו באשר ימצא ובראותו את אשר עשו להעשיר נתן שכר אנשיו הנושאים את אביו א' שקל כסף לאיש והוליכו את אביו וקברוהו בקבר העשיר אשר כרה לו אצל הנביא ותהי למופת. בספרו המעשה צהלו פניו והשומעים התפלאו ואמרו כמה מאושר אביך ואשריך בן יקיר! בשנה הזאת באה את המלך השולטאן הגדול עבד אל מאגיד מקושטא עם החאג. ואחרי חגגה במיכא הלכה משם על דבשת גמלים בשממות ציה (עם כל הכבודה) לעיר מדינה ולא עצרה כחה הרכה וענוגה והמגפה הדביקתה ותמת שם בדרך והביאוה למדינה ותקבר שם וכבוד גדול עשו לה.

טרם ירדו הנוסעים ויציגו כפות רגלם על יבשת גידא ירחצו כל גופם במי מקוה אשר בכפר מחוץ לעיר ויפשטו את בגדיהם אשר לבשו בם (הקדש לעניים) ואך בשמלה לבנה ארוכה כשמיכת המטה יחגרו את מתניהם עד שתותיהם. וראש השני יעלו על החזה והכתף ⁹² ויהיו הולכים כן ממתניהם ולמעלה ערומים בלתי החזה והכתף וזרועותיהם חשופות ⁹³ וראשיהם מגולות. כי גם העיר הזאת גידא מקודשת להם בעבור עצמות אחד קדש עאמאר אבן אל קטאף שנקבר בה אצל שער מיכא ועליו בית מסגד גדול בנין קדום יפה ושם גם בית מבשלות לעניים ובית האסורים לנכבדים. וככה ילכו ערומים עד בואם לעיר מיכא ושמה יפשטו השמלה הזאת ויתעטפו באחרת. גם בעיר הזאת (פתח מיכא) יזבחו זבחי שלמים (קורבן) ומלפנים לא הניחו יהודי ונוצרי לרדת אליה ואחת דתו להמית או להמיר דתו ואך זה מקרוב ישבו בה (שלא מרצונם) שר ציר צרפתי ובריטאניא בעבור ספינות וסוחרי הודו אשר לענגלאנד וצרפת יבואו שמה בכל שנה ולרגליהם באו עוד סוחרים נוצרים לגור בה ופתחו גם בית משתה ולא ארכו להם הימים. ובח' אלול התרי“ח עת האסיף אורחות החוגגים מצאו עלילה על השר בריטאניא אשר הוריד ושבר דגל התוגרמי על ספינת בריטאני' ונקבצו עליו וסבבו ביתו והרגו אותו ואשתו וזרעם. ואח”כ הלכו בחימה שפוכה זאת ועשו כן להשר צרפתי ולכל הנוצרים הסוחרים כשלשים וחמשה איש ואשה ועשו בהם שפטים בשצף קצף שללום ובזזום בקנאת אף וחימה ויסחבום מתים בכל חוצות העיר ונתחום לנתחים לפני הכלבים ועוף השמים כטבעם המר והנמהר אשר לא יבינו לאחריתם כי מרה תהיה כאשר היה להם. גם הפחה התוגרמי ואנשי הצבא אשר היו בעיר לא יכלו להצילם ביום החרון (וכי גם נתעצלו ולא הוציאו חרבם מתערה) כי המון רב נמצאו אז שם מעם הארץ ויד השרים והכומרים היתה בהעצה ראשונה לעשות נקמה בנוצרים הבאו שעריהם. רק חמשה נוצרים נצולו לחיים בחכמתם אשר עמדה להם (עת באו עליהם בחרב ובחנית לקחת את נפשם) לזעוק לעזרת נביאם מחאמאד אשר זאת להם לאות מקבלת דת מוסלימאני אז הניחום חיים ויבואום אל הכומר הגדול הקאהדי ומל בשר ערלתם ויהיו מוסלימאנים. כן יהודי אחד ואשתו היו שם בימים ההם מדי עברם להינדי' וגם עליהם עבר הכוס ובעצת הנוצרים החיו החיו את נפשם גם הם עד אשר נעשה שפטים בשופטיהם. וגם בת הציר הבריטאני' עלמה בת טו“ב שנים אשר חמל עליה נער בחור מוסלימאני שכנם ויפול עליה בין עדת הרוצחים אשר פרצו בבית והוכה בעבורה מכת חרב עד צלחה לו להביאה אל ביתו ולהחביאה בצל קורות בית אמו אשר איש לא יבא שם. ואחרי ימים לא כבירים בהודע בעיר עדאן ממשלת ענגלאנד באו משם שתי אניות מלחמה בריטאנית וצרפתית. ובטרם חקור דבר ועשות משפט שרפו כל הספינות ערביאות אשר עמדו שם על החוף עם הון עתק אשר בתוכם גם חלק צפונית מהעיר החריבו עד אשר ברחו כל העיר לנפשם על ההרים ולמיכא. ובת הציר הענגלי ושלשה נוצרים והיהודי ואשתו אשר הומרו באונס הובאו אל האניות ונצלו. וזאת היתה אך בנקמת חימה בטרם הובא המשפט לפני כסא השולטאן אשר בקושטאנ' והמלכים האדירים. אחרי כן גמולם הושב בראשם ושילמו גם בעד הנפשות נפש בנפש גם בעד הביזה אשר לא יוכלו נקיון עוד. בבואי שמה מצאתי רוב העיר ריקה ושממה אשר אנשיה ברחו ועוד לא נעשו סדרים. עשרה מגדוליהם נתפשו ע”י ערמה והנם במאסר כי עוד לא נחרץ משפטם. וחמשה ושלשים הלכו לקושטא' לעמוד להצטדק לפני כס השולטאן (ולא ינקו) והנשארים עוד חורקים שן ופערו פיהם לאסוף מחנות ערביאים ולעמוד על נפשם נגד מתקוממיהם. אבל אך דבר שפתים ולבם כבר נפל והרך בידעם כי נכונים להם ימי חושך.

ברדתי אל החוף הכירני מוסלימאן אחד חלילי חברוני סוחר בעיר הזאת והביאני בצל קורתו. שמונה ימים ישבתי בביתו בפחד ורעדה עד שמצאתי ספינה קטנה ערביאית ללכת עמה עיר חודידה (Chudeda) תימנה. פה נודעתי לישמעאל זקן נכבד ועשיר אשר מסחרו להינדי' עם היהודים הגבורים בכלכתא וקרבני גם הוא ודבר אתי טובות. והוא ספר לי שהאורחות הבאות מתימן למיכא משלמים מס עובר לשבט ערביאים הנקראים יהוד אל חיבר ⁹⁴ ואם לא ישלמו להם המס לא יניחום לעבור כי הם גבורים מאד ואין עומד נגדם (וראה עוד בחדרי תימן).

 

טו. אודות יהודי חיבר.    🔗

מנסיעתי השנית. אחרי שובי מדרכי מקץ ארבעה שנים והייתי בעדאן כוננתי לנסיעה עוד משם בדרך אשר באתי בה בראשונה בחשבי אולי אוכל לבקר עוד את אחינו בפנים ארץ התימן ובאתי לחודידה (ראה הלאה) ומצאתי שנתעוררו מלחמות בין פחה התוגרמי ליושבי ההרים ןלא יכולתי ללכת פנימה בשום אופן. וירדתי בספינה ובאתי לעיר הזאת גידא עוד הפעם וישבתי בה שמונה ימים לדרוש ולחקור על יהודי חיבר והערב אשר הוגד לי מאז ואשר שמעתי וראיתי בספרי המסעות. ודרשתי וחקרתי כאשר היה באפשרי כי עתה העיר הזאת יושבת שלוה ושקטה וחפשי. ונודעתי פה לאיש רופא אונגארי שהיה יהודי ונמלט במלחמת המרידה שנת 48 לקושטא ונכנס בצבא התוגרמים. והוא היה במיכא ובעיר מדינה ועבר בכל הארץ הזאת חאגאג עד קצה הישוב מזרחה וצפונה מהלך שנים עשר יום. וכן נודעתי לאיזה מאנשי הצבא ושר הרכב אשר סבבו בכל הארץ הזאת תימנה מזרחה וצפונה. וכמסיחי לפי תומם ספרו לי מכל תהלוכות הארצות האל ויושבי הערים וההרים והמדבר ומעיר מדינת אל חיבר וסביבותיה. והנה אמת נכון וברור בעליל שאין עתה יהודי גם אחד בכל הארץ הזאת הנקראת חאגאגא עד עיר נאגראן (Nagran) (ונקראת גם עיר התמרים בערבי ⁹⁵ שהיא מזרחית דרומית והעיר אַבו אַל עריס (סוכות) למערבית דרומית אשר משם ימצאון יהודים הנחשבים לתימנים (ראה הלאה) והעיר מדינת אלחיבר היום חרבה ושממה מאין יושב כי נביאם מחמאד החרימה וערה יסודה והרג וגירש כל היהודים מכל הארץ הזאת אשר לפנים ישבו בה רבים מהם. וסביבות חיבר גנות ופרדסים וכרמים טובים והם לנחלה ליושבי ההרים מהעבר המדבר מזה ולהיושבים על יד נהר פרת מעבר השני ועבדיהם הכושים יושבים שם שומרים השדות והכרמים ואך שם יהוד אל חיבר נשאר אל המושלימנים הערביאים פה לקללה ולכלימת עולם כאשר שמעתי בכל רגע בחרפם איש לרעהו יקראהו יהודי חיבר! שהוא סוף כל הבזיונות והגידופים כי ימים רבים עשו מלחמה עם נביאם והרעו לו מכל שאר האומות אשר נלחם עמהם כי גבורים היו ואנשי לחם ביום קרב ולא נכנעו תחת ידו לקבל עול מלכותו ודתו עד אשר הכריתם מן הארץ ככתוב בספר מלחמות מחאמאד בלשון ערבי. ואולם עוד יש הרבה יהודים ערביאים בין שאר שבטי הערביאים אשר למזרח תימן צפונה כאשר תראו הלאה בחדרי תימן. וכן ספרו לי שני יהודים קראים מן אל היט הנקראים ערב אל היט אשר על יד נהר פרת שראיתים בירושלם עה“ק זה מקרוב בחורף התרכ”ד והם סמוכים ג“כ להיהודים הנקראים ערב אל ענזי והם יהודים רבנים. מקומם ידוע לכל הנוסעים מארם צובה לבגדת דרך ארץ קורדיסטאן שעוברים על יד נהר פרת ויסורו גם אל היט אבל להיהודים אל ענזי לא יבואו כי רחוקים המה מהדרך כשלשה ימים והדרך מסוכן מאד ואנשי היט יגיעו אליהם. אלה ואלה יושבים תחת כובד משא המוסלימאנים ואין להם מנוחה. יהודי ענזי הם כשבעים משפחות ושומעים בכל דיני התורה להרבנים אשר בבבל (בגדאת) ולא יסורו מכל אשר יורו להם ורחוקים מבבל כשמונה ימים. ובכל אשר יצטרכו שוחט ומורה יבאו ויעמדו לפני הרב ובד”צ שבבגדאת. ואלה הקראים שבהיט רחוקים המה מאחיהם הקראים שבירושלם וגם המה עניים ורק כשלשים משפחות רובם אורגים וחרשי עצים והמה ברעה גדולה. וביקשו לעזוב את מקומם ולבא לדור בירושלם. ודברתי עם שנים החשובים שבהם אם נמצאו עוד יהודי' בין הערביאים סביבותם ועל יהודי חיבר וגם המה אמרו באמת שיודעים מהערביאים המוסלימאנים אשר סביבותם שהולכים בכל שנה לחוג במיכא ועוברים דרך מדינת אל חיבר וגם יש להם שם גנות וכרמים ועבדיהם וכולם פה אחד שאין שם יהודים בכל הדרך עד מיכא רק יודעים מפי השמועה שמלפנים בזמן נביאם ישבו הרבה יהודים בכל אלה המקומות אי מזה באו ואנה הלכו אינם יודעים. והרופא האונגארי הנז' ושר הרכב ושארי תוגרמים בגידא סיפרו לי כי עוד יש זכרון רחוב ובתים ובית הקברות בעיר מיכא ידוע להיהודים מלפנים. ועל כן נפלאות זאת בעיני כל הספורים אשר יגידו ויכזבו בעלי המסעות מעניני היהודים שבחיבר ובפרט ר' בנימין מטודולא אשר יספר גם הוא מה שלא ראה וז"ל "וכיבר עיר גדולה מאד ושם כמו חמשים אלף מישראל כו' כו' וברור שגם בימיו (ד"ח תקלג) לא היו עוד יהודים בחיבר. ומי יודע איזה שמועה שמע אולי מזמן ששה מאות לפניו כמו כל הספורים מארץ התימן אשר יגיד שמה שהם גוזמאות ודברי הבאי שאינם אפי' כדברי חלומות כאשר עוד תראו בחדרי תימן אכן בימים ההם אשר היה ארץ צרפת (מקום ר"ב הנז') רחוקה מתימן וארצות הקדם מהלך שנים וירחים והיה כל המרבה לספר גדולות וגבוהות הרי זה משובח והיא שגרמה לאחרונים להוסיף שמועות על שמועות ומה לא יעשו אז שגם בימינו אשר כל הארץ ימים אחדים וגם היום אהבו כן. ואנכי אודה לה' אשר נתן אמת ליעקב בקהל משקרים אל יחד כבודו ובסוד מגזמים אל יבא אשר חזיתי אספרה ואשר ידעתי ברור אדברה.

 

יד. הנסיעה לחודידה והערים אשר בתוך.    🔗

יום עשרים בטבת עליתי בספינה הקטנה. ואחר שלשה ימים הרוח עבר מאחרינו ויבא מלפנינו (כן הוא ברוב עתותי השנה אשר עד כה יפה הנסיעה על הים סוף לדרום ורוח צפונית ישב כהלכתו ומפה והלאה הים יסוב מזרחה וגם רוח צפונית לא ישב עוד ויבא רוח מערב) ובאנו עיר גדולה קונפידה (Kunphide) גם בה מושל ואנשי חיל תוגרמים. פה עמדה הספינה כיום תמים מחכה על הרוח וירדתי אויר היבשת. העיר מוקפת חומה אשר שועלים יפילוה תחתיה והיא למגן אך מקנה שריפה וחצי הערביאים אשר יבאו למלחמה. ורוב תושביה דרים מבחוץ בבתי צריפים. הספינה תעמוד הלאה מהחוף כשני מילים ובדוגה קטנה הולכים עוד מעט ותעמוד ויורדים אל המים עד הברכים והולכים במים וביבשה עד שער העיר. כן הוא עד הצהרים ואחר הצהרים יגברו המים ומשער העיר צריכים לעבור מי ברכים עד נכנסים בקרוב לסירות דוגה עד הספינה. גם בכל החוף שפת ים סוף כן הוא בטבעו שמהבוקר עד אחר הצהרים מי ים סוף יתמעטו עד ת“ק ואלף אמה ויעברו שם ברגל ואחר הצהרים יעלו על כל גדותיו עד למעלה ראש. אבל פה יותר ויותר מכל חוף הערים אשר ירדתי בהם ⁹⁶ יום עש”ק הייתי בעיר לקנות מחסרי ולתור העיר וחוצה לה ולערב יצאתי מן העיר לעלות ללון בספינה. לא יכולתי מפני השבת להוחיל על רב החובל והמלחים אשר יעלו גם הם בספינה קטנה שלהם עם חשכה וחפשתי אחר דוגה קטנה להעלות אותי לבדי ונכנסתי במים עד צואר ומצאתי דיג בדוגתו פורש מכמרת ושכרתיו להוליכני עד הספינה ובה אין מקום רק לאיש אחד כי המה עשויות מעץ אחד כעריבה שלשים בה לחם. הלילה פרשה כנפיה והרוח נשב בחוזק יד והדוגה נהפכה ונפלתי אל תוך הים. הדיג בידעו לשוח הציל אך את נפשו. ובהיותי סמוך להספינות המה ראו איש צולל ולא ידעו כי עברי אנכי ומיהרו להוציאני ממצולה אשר עוד רגע לא נותרה בי נשמה. בהכירוני כי יהודי אנכי אואלי חרה להם אך המתן יכפה אף והביאוני אל ספינתי אך רוחי בקרבי. ברוך הגומל לחייבים טובות.

בשובי מדרכי אחר ארבעה שנים בראש חדש ניסן התרכ“ג באתי ג”כ למקום הזה וברכתי ברוך שעשה לי נס במקום הזה. בעת ההיא באתי מחודידא תימנית ג“כ בספינה קטנה שהיתה מלאה אנשים נשים וטף אשר באו ממיסקוט ומחצר־מות ללכת גידא ולחוג במיכא ואני ישבתי עתה למעלה עם הנכבדים בתואר איש סוחר כי הרבתי בשכרה והייתי גם נכבד להם. השנה הזאת היה החדש הצום (ראמאזאן) שלהם בחדש אדר שלנו וצמו גם בנסיעתם בספינה. רק איזה מהזקנים והנשים אשר פגרו איזה ימים מהצום כאשר היה רוח חזקה ונחלו חולי הים. ר”ח אדר היתה שנה הזאת יום ה' ו' ור“ח ניסן יום ז' ובאנו לעיר הזאת קונפידא יום ה' לעת ערב ורב החובל היה מתושבי העיר הזאת והם חשבו שלמחר יכלו ימי הצומות ובלילה יפטירו ⁹⁷ לאכול ויתחיל שלשת ימי החג שאחר הצום והם צמים שלשים יום תמימים והיו בהם חילוקי דעות כי שכחו מתי התחילו להתענות. מהם אמרו שצריכים עוד להתענות שני ימים ומהם אמרו יום אחד וחשבו שיראו הלבנה החדשה ליל יום ו' כי הם מקדשים החדש ע”פ עדי (שקר) הראיה. המה מחזיקים את היהודים ליודעי בינה לעתים. ושאלוני מה דעתי. פתחתי את הלוח ואמרתי להם המולד יהיה ליל ו' ו' וא“כ לא יוכלו לראותה אולי עד ליל ז' והמה צריכים להתענות עוד שני ימים. היראים שבהם האמינו לי וחשבו גם הם כמוני. ואחרים שחקו איכה יסמכו על היהודי? ולמחרת יום ה' ירדו לעיר וישאלו ואמרו היום יודע שיגיעו להם השלוחים מעיר גידא להודיעם מתי יחוגו. ובאותו יום כן באו ובישרו להם שהלילה יחוגו. וקול נשמע מהתותח וקנה רובה אשר במבצר העיר כמנהגם לאות כי שלמו ימי הצום בלילה יחוגו. אבל בעלי המדע שהיו עמי בספינה לא שמעו להם כי חשבו שלשים יום מיום שהתחילו להתענות וצמו גם ביום ו' ועשו חג יום ז' כמשפט. בימי החג לא רצה רב החובל לנסוע והוא גם החמיר והתקדש לעשות החג חמשה ימים בביתו אצל אשתו ומשפחתו. ולולא הנוסעים המכובדים אשר היה להם זה כששים יום בספינה מאז עזבו עירם וימהרו גם לבא זה החדש למיכא לעשות שמה הקורבן היה מתעצל עוד לשבת בביתו. אבל הם העמידוהו למשפט ויאלצוהו לנסוע הלאה. אנכי אשר זה לי ד' שנים וחצי מאז יצאתי מביתי ועתה אני שב ללכת לעשות הפסח בביתי בירושלם ת”ו הלא אץ לי הדרך ויום לשנה נחשב כי ימי הפסח קרובים בכל זאת לא ארכו לי ימי שבתי פה אף כי בדד ישבתי באין ריע ומודע. אנכי היהודי היחידי לבדי הדורך בארץ הנשמה הלזו וערי הפראים האלה מזמן שנות מאות רבות מאד. בדד בספינה לא ישבתי להתענג על מחזה השמים והמים בשכבר שבעה עיני מהם. וישבתי כל הימים בעיר וחוצה תוך ההמון החוגגים. תמונת העיר הזאת ויושביה תראה הלאה בין כל ערי החוף אשר על שפת ים סוף היושבים בבתי צריפים פרזות על פני הבקעה חוץ לחומה הבצורה להם. בימי החג האלה יעשו מחוץ לעיר חנויות מכל מאכל ובתי משתה קאהווא ובמות משחק כמנהגם שתי ערישות תלויות על קורה גבוה המונחת על שני קרשים עומדים כמו שער ואנשים יושבים בתוכם ויעלו וירדו כמו במאזנים ומגלגלים אותם כגלגל זה עולה וזה יורד וכמוהו באופנים שונים. וכל אנשי הכפרים אשר סביבותם יתקבצו פה וגם ערב רב משכניהם. אבל העולה על המשחקים והתענוגים הוא הזמירות והניגונים והריקוד במחול. כולם לבושי חרב וחניתות וסכינים בחגורותיהם ושושנים או עלי אלנות ירוקים תקועות במצנפת אשר בראשיהם. וכמו עשרים אנשים אחוזי יד ורגל יסבבו במחולות ושירי זמרה בפיהם ותוף וחליל מכה לפניהם. כה כל הבקעה מלאה צאן אדם ומשחקים ומחולות בכל עבר ופינה. פה ראיתי שמחה בלא בשר ויין. גם נשים לא יתראו בכל הככר רק אנשים וטף. אף כי הכירו בי כי עברי אנכי לא נגעו בי לרעה. כי פה נמצאו אנשי חיל ושרים מצבא התוגרמים עומדים שומרים מרצח גזול וגנוב. ושמתי אני מושבי אצלם והייתי ביום ביבשה ובלילה בספינה. ביום הרביעי ה' ניסן נסענו מזה והרוח לא נשבה לנו עוד כמקודם גם בא מלפנינו והיינו בצער מסער הים גם בסכנות. בספינה הקטנה הזאת היו כשלש מאות וחמשים איש לכן הרבה מהם ירדו ביום הששי אל כפר קטון ומשם הלכו ביבשה עד גידא ואני והנשארים באנו לגידא יום א' תשעה בניסן [ראה למעלה בגידא].

יום א' בבוקר נסענו מקונפידא ובאנו לעת ערב עיר קטנה גיזאן (Gisan) ולננו פה על הספינה. מפה מהלך יום תמים למזרח בהרים עיר אבו עריס (Abu Aris) (סוכות) ושם נמצאים מעט יהודים תימנים. ועוד משם להלאה עוד כפרים רבים עם מעט יהודים עד עיר גדולה חיידאן ובה כמאה משפחות יהודים ולהם ארבעה בתי כנסיות (תראה בחדרי תימן) ולא עליתי עליהם כי אין לעבור בדרך הזה. בספינה הזאת לא היה לי צער ומועקה כי לא היו בה נוסעים זולתי ורב החובל הוא בעל הספינה והמלחים שהם עבדיו השחורים כבדוני בתקותם למתן כמנהג. אך צער וחולת ים הי' לי מרוח החזק אשר נשב תמיד לנגדינו והספינה ריקה וקלה על פני המים נדחפת לאחורה ולצדדים תעלה שמים ותרד. ואחרי טו"ב ימים לנסיעתינו מגידא באנו לעיר גדולה אל לאחייה אשר בעל הספינה הוא מתושבי העיר הזאת ובחליו גם הוא מטורח הדרך עמד להנפש בביתו וישבתי פה חמשה ימים תמימים.

העיר רב מסחרה לערי תימן פנימה ואנשי ההרים בקאהווא הטוב (אל יאמאני) ותבואות הארץ. פה מוצא הבדולח (פעריל ובערבי לולו) (Lulu)⁹⁸ אשר נמצא לרוב בשפת ים סוף הזה והערביאים יצודום בסירות דוגה במכמורות כצידת הדגים. אבל אומנים אין להם לנקבם ולחרזם וסוחרי הודו הביניאנים יושבים בה ויסחרום לבאמביי בהודו אשר שם יתקנום. גם עיר הפיות תחת ממשלת הסולטאן התוגרמי ובה פחה עם מעט אנשי חיל יושבים במבצר דל אשר בנאו למגן ומחסה מפני הערביאים יושבי ההרים המתנפלים עליהם תמיד. גם חומה קטנה מלבנים ועפר סביב העיר ודלתותיה נעולות בלילה אשר הוא אך לחומה נגד קנה רובה וקשת של הערביאים ולא תעמוד בפני פי התותח (קאנאן) ואם יעלה שועל ויפרוץ בחומה אשר גם הגשם הרבים יפילה תחתיה תמיד. כשלשה ימים מפה על ההרים לצד מזרח עירות גדולות ובצורות וביניהם גם יהודים נפוצים על ההרים. והאחת הגדולה אל חאגי (תראנה בחדרי תימן) ולא יכולתי לבא אליהם מדרך הזה כי רבה הסכנה. אחר חמשה ימים בא הרוח מהצד מעט ומהרנו לנסוע ואחרי יומים ער"ח שבט באנו לעיר הגדולה חודידה.

 

יט. העיר חודידה ומעשה נסים.    🔗

העיר חודידה גדולה וראש לכל ערי החוף ים סוף כי רב מסחרה לכל ערי התימן מאז תקע בה יתד תקוע שולטאן התוגרמים והציב בה פחה גדול עם אנשי צבא תמיד ורוב הקאהווא הטוב יבא אליה מכל ארץ התימן המבורכה הזאת הנקראת עדן תימן גם עלי סינעס אשר לרפואות ומיני בשמים ופרי עץ שקדים ואגוזים וצמוקים ודוחן וכל תוצאות הארץ וירדו בספינות לשאר ארצות. ואולם הערים אשר על יד החוף אין ברכה בהם ארץ מלחה לא תזרע ולא תצמיח רק דקלים בודדים או אגוזים יתראו הנה והנה ולחם אין להם רק מדוחן אדום אשר יובא מפנים המדינה. גם מים טובים אין לשתות ומרחוק יובא על הגמלים בנאדות וימכר במלא פי פך ויושבי הארץ פנימה ישאבו סחורתם למלבושיהם וכלי נשק ושאר צרכי בני האדם אשר אין להם בתוכם ויובא הם ממדינת הים דרך העיר הזאת. ואין בתי מלאכות גדולות לבגדים בהמדינה רק בעיר זאביד (Sebid)⁹⁹ מהלך יום מפה ביבשה דרך תימן שם בתי מלאכה רבים לאריגות בגדי צמר בצבע תכלת (אינדיק) הנמצא גם בארץ הזאת.

הפחה הגדול עם אלפים אנשי צבאותיו אשר פה נלחמים תמיד עם יושבי הערים כי אין לו ממשל רק עד מהלך יום מקיר העיר וחוצה והם הולכים לכבוש פנימה ועולים בההרים ומחזיקים איזה עיר ומבצר אבל לא יארכו להם הימים עד יבואו תושבי הארץ ויגרשום וירידום למטה כשעירי עזאזאל. זה חמשה עשר שנה מאז הציבו להם התוגרמים יד ושם בהערים האל אשר על שפת ים סוף וארץ התימן פנימה עודינה פרועה יפרואה עזובה ונטושה באין מלך שר ושופט. וכל הר ובקעה לבדה תמשול והתוגרמים לא יוכלון להם זה ג' שנים נלחמים על הר מילחון ולא יכלו לה והשנה שלמו עמהם לתת להם מס מצער בכל שנה אבל לא זכו להציב להם שר ושופט מהתוגרמים. והיהודים שמה בכלות עינים מיחלים להושע על ידי חסדי ממשלת השולטאן ונעשה להם תוחלת ממושכה. ורק שני כפרים קטנים אצל חודידה מהלך יום אשר שם מעט יהודים כבשו ורוח להם.

כל יושבי הערים אשר על יד ים סוף דרים בבתי צריפים קנים ותבן הדוחן העב כקנה מרוב החום ומגודל העניות פרזות ישבו על פני הבקעה זולת הסוחרים העשירים (כפי עושר המדינה) והחנויות הם בעיר החומה פנימה אבל מחוץ לחומה אין מניח הפחה לבנות בית חומה אבן או לבנה מפחד הערביאים ויושבי ההרים אשר יבואו עליהם למלחמה ולא יהיה להם גגות הבתים למגדלים לירות עליהם בקנה שרפה תוך העיר והמבצר. אין בכל הערים האלה בית מלון אורחים כבשאר ארצות (כי לא יבואו אורחים עוברים ושבים) ואם במקרה יבא מי מיושבי הארץ יתארח בבית הקאהווא אשר לא אוכל לתאר בחרט אנוש תארה דמותה ותמונתה כי לא ראיתי כהנה בכל הארצות אשר עברתי. סוכה גדולה קירותיה קורות עצים וקנים משולבים ותפור במחצלאות ומקורה בסכך תבן ומחצלאות. סביב הקירות עומדות ספסלים ארוכים מכותל לכותל (מעשה ידי אומן)? אשר בהשען עליהם ימוטו לארץ. גם כסאות קטנות בעלי שלש רגלים עומדות בתוך, הקרקע מרוצפת בטיט ואשפה. הכירים עומדות למעלה ושם יבשלו הקאהווא. והבית מלא עשן וריח גללי אדם ובהמה אשר יבערו בהם (באין להם עצים לשרפה) וקול הסירים אשר ידליקו בהם תצלצל אזנים ואור נר שמן בפתילה דקה בכלי חרש קטנה עומדת בקרן אחת אצל הכרה המאירה לכל כבודת הבית. הקאהווא אשר ישתו בכל הארץ הזאת הוא מי הקליפה בעוד הקליפה רכה יש בה ליחות ומתיקות וככה יבשלום (קלוי ובלתי קלוי) ומימיהם אדום וקל ויפה לבריאות מהקאהווא עצמה ומתבשלת בפך חרש ארוכת הצואר מחזקת כשלש מאות דרהם ופיה סתום בצמרת התמר אשר מתוכה יצלל הזך והיא למשתה איש אחד יביאוה לפניו על הכסא בת שלש רגלים עם שני כוסות חרש קטנים והאיש מיסב על הקיר נטוי וממלא שתי הכוסות ישתה אחת ועד יתקרר השנית ימלא הראשונה או יכבד בה גם למרעהו אשר בשכנתו עד יתום הכל. לעת ערב אחר תפלת אל מוגריב (מעריב) יתאספו הכל אל בתי קאהווא אלה איש כלי מקטרת הטובאק ארוכה כקומת איש בידו ומעלה עשן כקטור הכבשן ופך הקאהווא לפניו. שם יתנו צדקות נביאם ומעשים רבים ניסים ונפלאות. שם יובא חשבונות רבות מעשי איש ופקודתו. פה שירים ומליצות זמירות והוללות. פה נבלות קללות נמרצות גם מריבות ונאצות אף מהלומות והכות אגרוף. אך אחרי תפרוץ המריבה והמכות כנחל שוטף יבא בעל הבית עם עוד רודפי שלום וישביעום בחיי הנביא למחול איש לרעהו. וכאשר ינוחו מרגזם ויתעשתו על הריב או המכות יקללו השטן והיצר הרע אשר הסיתם לזה. כה עד שעה רביעית בלילה (לחשבונם שהלילה מתחיל לעולם שעה י"ב). הבתים אלו מלאים אנשים ועשן וקול ענות ופה הוא גם מלון אורחים הישנים על המחצלאות בלואות אשר יפרשו להם על הארץ או על הכסאות ואחרי ילכו האנשים איש לביתו. יקדמו פני האורחים בנשיקות אהבה הכנים והפרעושים הרבים אשר פה משכנם ועקיצתן עקיצת עקרב. גם אנכי בכל העירות אלה אשר ירדתי אליהם עת עמדה הספינה ולעתים כמה ימים היה משכני ומלוני בבתי הקאהווא ודבר מכלי ומכל אשר לי לא נחסר גם כבוד ויקר נתנו לי כדרכם הטוב וכל אורח וגר בארץ והכסף יענה את הכל. אבל חלילה להתראות כעשיר עם צרור כסף כי אז לא ינקה וגם את ראשו יסכן.

פה מצאתי סוחר נוצרי אחיו של הסוחר הגדול ציר צרפתי המוכה בגידא ביום הרג רב (למעלה) ועמו שני סוחרים נוצרים ואחד מהם איש דמשק אשר ראני בירושלם והכירני פה (זולתם אין בכל ערי החוף לא נוצרי ולא יהודי) אנשים נכבדים וישרים מקרבים לכל עובר אורח גר בארץ ובראותם אותי קרבוני בטובם וגמלוני רב חסד. אספוני אל ביתם ודברו אתי טובות. בביתם ראיתי איש בריטאני מתגורר אצלם. הכרת פניו ענתה בו לאיש נכבד ומלומד אחרי נודעתי הכרתיו. הוא רב החובל מאניה גדולה בריטאנית אשר ראיתיו לפני מאה יום בקאהרא מצרים ועשיתי עמו חוזה ללכת אתו באניתו ההולכת עדאנה. ובין לילה אחרתי מהלכי לסווייס (ראה מצרים) והוא הקדימני ועבר ונסע. גם יהודי א' אשר ארח אז לחברתי מיהר לפני והדביקהו ונסע עמו. ואני נשארתי לבדי במצרים בכעס ורוגז לב. הוא נסע באניתו מסווייס לפני כחדש ימים ושבעים יום הלכו בלב ים סוף כי לא היה להם הרוח עד אשר כלה מהם הלחם והמים שהכינו לדרכם עד עדאן ועשרה ימים שתו ממי הים המלוחים ומרים לצמאם עד אשר צלחה לרב החובל להביאם לחוף עיר אלחאיי הנז‘. שמה עמדו וינוחו וימלאו כליהם מים חיים ויכינו להם צדה לדרך. הפחה התוגרמי מושל העיר יעץ להם אל נכון לבלתי יסע מזה לבדו מבלי יקח לו מורה דרך הים (פילאט) מחובלי הערביים בערים האל היודעים להשמר מאיי וצורי מכשול אשר סביבות החוף במקומות האלה. אבל גאות לב הבריטאני לא נתנוהו לשמוע עצת הפחה הטובה (או חפץ במזיד להביא אסון על ספינתו שהיתה ישנה ומובטחת בחברת הבוטחים) (סיגורטא) ויסע לבדו. לא הרחיק ללכת עד הביא האניה על הצור שם עמדה ונקב חור בצדה והמים עלו על גדותיה. הנוסעים מהרו וירדו אל הספינה הקטנה העומדת הכן אחריה וקראה לעזרה מרחוק אל ספינות העוברות עדי נצולו בחיים וכל אשר באניה היה לשלל הים. המה חזרו לעיר אל לאחיי והפחה ברחמיו וחסדיו שלחם ביבשה על דבשת גמלים עם שומרים מחיילותיו עד העיר הזאת חודידה מהלך שלשה ימים כי זאת היא עיר גדולה וסוחרת ויבואו אליה לפעמים גם אניות גדולות. גם היהודי הנז’ נצל בעור שניו ובגפו שב למצרים על ידי רחמי הסוחר הנוצרי הזה אשר חמל עליו ושלחו בספינתו ערביית לסווייס עם המלחים של הספינה אשר נמלטו לחיים. ורב החובל עודינו יושב פה מצפה לאניה גדולה בריטאנית המיועדת לבא הנה דרך מהלכה מגידא לעדאן. הרימותי ידי לה' ית"ש אשר מנעני הלוך בלילה ההוא מקאהרא ופדה את נפשי מכל צרה. גם הלום ראיתי כל עכבה לטובה ברוך הפודה ומציל.

למחרת באה האניה ועמדה מרחוק הרחק מאד כי לא יוכלון האניות לגשת אל החוף (כי המים מעטים ואבני נגף רבים). רב החובל בחור כארזים וסגן האוצר עם חמשה מצבאות החיל ירדו ותהום העיר מפחדם אשר נפלה עליהם וירדו אל הפחה אשר קבלם בכבוד גדול ומורא איומה (כי אנית גדולה עם אנשי צבא היתה) והזהירוהו לפקוח עין על הסוחרים הנוצרים ואנשי הינדי' היושבים בעיר הזאת שהם תחת ממשלת בריטאניא לבל יקרם האסון אשר קרה בגידא כי עוד לא שקטה המית הישמעאלים יושבי הערים האלה כי לא נחרץ עוד משפט גידא (ראה למעלה) ולעת ערב עלו לאניה. הסער מתחולל מאד ולא יכלו לנסוע הלאה. גם גחלי־אבן לא היה להם למרבה להלוך נגד הרוח יעמדו על מצפה עד יעמוד הים מזעפו. למחרת ירד הסגן לקנות אוכל לחם ובשר ומים כי הרבה אנשי חיל היו באניה והכין להם מאשר מצא בעיר שורים וכבשים עופות ובצים וינצלו את העיר וישב כל היום בבית הסוחר הזה אשר הכין להם כל אלה. הסוחר הבטיחני לבקש מהסגן שיוליכני עמו באניה עד עדאן כי אמר לי שאם לא אלך בזה לא אוכל עוד ללכת עד עבור עוד שני חדשים כי עתה סערות הים תמיד ואין לעבור באבאל מינדיב שער הים אשר בין מוכא לעדאן ששם מתלכד הים סוף (ים האדום) עם ים הודו בין רוכסי הרים והדרך צר אשר אין לעבור שם רק ברוח צפונית חרישית וכל ימות החורף. עד עבור חצי ניסן לא תלך אניה גדולה או קטנה מפה והלאה רק יבאו ולא יחזרו זולת אנית הקטור ההולכת גם נגד הרוח ולא יבאו הנה כי דרך אחרת אין להם. הסגן לא היה יכול לעלות לאניה בערב ההוא ולן שמה ודבר עמו הסוחר על אודותי. בעלי האניה לא יכלו לדבר זולת שפת ענגליש אשר הסוחר לא ידע והמליץ בינותם איש הינדי' (ביניאן) אשר גם הוא לא יכין לדבר והיה דבריהם אך במחוו והבטיחוהו הסגן לדבר עם השר רב האניה. למחרת יום הששי בבוקר והסערה דממה מעט ומיהר לקחת עמו כל הכבודה אשר הכין בספינה קטנה מהעיר וגם אותי לקח עמו ועלינו אל האניה בשמחה ואנשי הצבא קבלו פני הסגן בכלי שיר וזמר כמנהג ואני ישבתי עם כלי שני ארגזים קטנים בירכתי הספינה. עוד מעט והשר רב האניה ראני בבגדי ישמעאל ויחשבני מהם ושאל עלי מהסגן ולא אבה להוליכני. לשוא התחננתי אליו בשפתים אלמים כי מעט היתה ידיעתי בשפת ענגליש והוא צוה עלי לשוב העירה עם הספינה הקטנה אשר עודנה קשורה שם. אמרתי גם זו לטובה. לקחתי כלי וירדתי. לא הרחקנו ללכת ורוח סערה התנשאה ותרומם עלינו גלי הים אז היינו באסון גדול מכל אשר עבר עלי עד כה. ועד הצהרים יגענו ובאנו אל החוף מכוסים במים עזים. הסוחר ואנשיו הטובים הצטערו עלי מאד ורגזו על כובד לב השר אשר השיבני וינחמוני “שב אתנו חדש ושתים וכל מחסורך עלינו” אבל נוחם יסתר מעיני ואיך אנחם? מה לי פה ומי לי פה אבל כבר נוסתי ומרגלא בפומי לאמר כל עכבה לטובה.

אחר הצהרים עת צאת המוסלימאנים מבית המסגד ביום הששי יצאתי לראות ולסבב בחוצות העיר וההמון. ראיתי איש שיבה וזקנו יורד על פי מדותיו ונכבד מאד בבגדי כבוד לבנים ארוכים ורחבים ועטרת ירוקה בראשו והוא עובר לפניהם (שפיל ואזיל ועינוהי מטייפין) כהליכתם בנעימה וגאות לב עקב בצד גודל וכל המחנה סביבותיו. כל הקרוב אליו יאחז בכנף מעילו או בבית יד בגדו ומריח באפו. לא יגע בידו ובבשרו ולא ינשק במו פיו רק יתבשם מריח בגדיו אשר ברכו אבותיו ¹⁰⁰ הוא נקרא אצלם סייעיד מזרע הנביא מחוקקם וכל כבוד לא ישוו לו. אני הלכתי סר וזעף ועברתי על פניו ולא חשתי להריח בכנף מעילו וחרה לו. שלח אחד מההולכים לפניו לקרוא לי כי ראני גר בארץ ואעמוד לפניו מדוע לא באת אלי? שאלני ומי אדוני? שאלתיו אני האיש סייעד אשר כולם יקומו מפני ומריחים בי. סלח נא אדוני יהודי אנכי בלעדיך [ר“ל הרחק ממך חוץ מכבודך כן צריך לאמר כל המזכיר שם יהודי בפני מיסלאמאני כמו על כל דבר טמא שמזכיר איש בפני חבירו וכן אמר יוסף לפרעה בלעדי] ואין לי חוש הריח. שחק מכאב לב ופטרני לשלום. המנהג הזה ראיתי אח”כ עוד אצל כל כומריהם הגדולים בארץ הזאת שלא יגעו העם רק בבגדו או בבית ידו ומריחם בה. אז אמרתי להבין מה שאמר אבינו הזקן יצחק ליעקב בנו עליהם השלום אחרי ויגש וישק לו. וירח את ריח בגדיו וגו' ראה ריח בני וגו' אשר ברכו ה' ויברכהו (ברא' כ"ז) וכן והריחו ביראת ה' (ישעי' י"א) המובטח למשיח אלקי יעקב. כי מי אשר בו יראת ה' באמת נרדו יתן ריחו לאף המתנוסס ביראת ה' ולחן ולכבוד להאציל מריחו הטוב והטהור להבקים באמונתו ולקבל ברכתו ¹⁰¹ אבל נשיקת הפה הוא נחשב סוף דף מ“ז–דפים מ”ח־מ“ט במקור חסרים]] דף נ‘: וכוחי כשל מאד אבל התחזקתי בהתקוה המרחפת על פני ופונה דרך לפני כמלאך הברית. כי רד היום הגענו קרוב עד הראש שם בית יהודי צורף בכסף יהודה שמו. סמוך לכפר אשר גנות ופרדסים סביבותיה נצני הקאהווא נתנו אלי ריחם הטוב וכל הארץ ירוקה לפני כגן עדן. הנער הביאני אל בית האיש הוא וכל ביתו שמחו לקראתי והשיבו נפשי במי בישול קליפת הקאהווא החדשה וצליל לחם דוחן חמה והפציר ללון אצלו כי חשך הלילה ועוד עיר היהודים רחוקה לפני וברכי כשלו. אבל הנער שמר פקודת משלחו וגם נפשו נקשרה בי ולא עזבני. גם אני אמרתי ויהי מה ארוצה עד העיר ושם אנוח. אחר שעה והלילה כסה אופל אך הירח נגהה ביפעת חצי אורה מעבר שני לההר. הגענו אל בית האיש יחיה הנז’. הביא לי מים לרחוץ פני ידי ורגלי וגם שמנה למשוח ארכובותי היעפות ופרשו לי יריעת עלי תמר ורבצתי עליהם בחדר החיצון. העיר הומה חכם בא לעיר! בביהכ”נ אשר בחצרו עוד לא התפללו ערבית כי לא באו אנשים מהשוק ומנין אין. אחר שעה וחצי בא גם האיש ובנו אחרי חמוריהם מהשוק כי המה עזבו השוק בפנות היום לערוב וקבלוני כמלאך אלהים. ישלם ה' פעלם. מה נעמה לי הלילה הזאת איה חרט אנוש יצייר על הגליון. איפה לשון מדברת יספר יביע נעימות ידידות הלילה הזאת.

 

כב. עיר גירואח. – הרב המארי. – יושביה וקציניה.    🔗

העיר גירואח בהר צאפאן תחת ממשלת האימאם עלי אל מוקרימי הנז' מלך של חסד. עיר הגוים גדולה ומבצר חזק בראש ההר וחומה לה סביב. והיהודים כמשפטם יושבים בשפל הרחק מהעיר ובתיהם בנויות במעלות צד ההר מהעבר מזה זו למעלה מזו. רחוב העליון על גגות התחתון בלי סדרים אחת הנה ואחת הנה. קירות הבתים מאבני ההר וטיח טיט הגגות בדי עצים קנים ומחצלאות. פתחיהם קטנים עד השכם והחלונות קצרות כחצי אמה מפחד רוצחי לילה ושודדי יום. בעיר הזאת כחמשים משפחות יהודים וביהכ“נ קטנה בחצר האיש היקר קצין עם ר' יחיא עומיסי הנז' והיא קטנה מהכיל כל בני העיר ואורחים הרבים הבאים פה פליטי חרב נמלטי מכות שרידי ערומים מחמס המציק בעיר צנעאַ. ויבואו להחסות בצל המלך הזה ולדפוק על פת לחם בבתי היהודים השקטים במקומות אלה והאיש הצדיק הזה לעולם יחיא עומיסי נ”י מפליטי צנעא גם הוא אשר הצליח במעשיו פה. וצדיק באמונתו יחיא. ביתו פתוח לרוחה לחמו יתן מימיו נאמנים. רוחו נדיבה ולבו מלאה חמלה. הענים בני ביתו אין מכלים דבר. כן הוא כן רעיתו החסידה למינו ובניו היקרים זרע ברך ה' ושמעם הטוב הולך למישרים בכל ארץ תימן. טוב עין הוא יבורך וחפץ ה' מצליח בידו ובכל דרכיו משכיל ואהוב מאד גם בעיני הגוים. כי באמונה כל מעשיו. לו שדי תבואות ופרדסי קאהווא גם סחורות בגדים ומרכולת בשמים אשר בהם יצא להשוקים פעמים ושלש בשבוע משא צמד חמורים והוא ושני בניו הגדולים משה ויוסף יצ“ו מחמרים אחריהם. והקטון הנחמד והאהוב פרי ישוה לו פרי עץ אבות המשכיל אהרן נ”י שוקד על לימודו ואין לו עוד עסק עמהם. ואם כי האיש עשיר וקצין עם לא יראה ממלבושיו ומנהגיו רק כאחד ממוציאי אשפתות בשארי מדינות. כן הוא כן כל העשירים (לפי דרכם אשר מי שיש לו אלף שקלי כסף (טאהליר) נחשב לאיש עשיר כי באמת לפי ערך צרכיהם בלי המותרות שבמדינתנו שנהיו לנו הכרחיות ולפי מצב הארץ ואנשיה אשר שם עניות יהלוכון ומטבע זהב לא נראה בכל הארץ נחשבו אלף טאהליר לעושר רב) היותר גדול יותר מתרושש ומתעני כי אך בזאת יאותו לשבת בארץ הזאת מקנאת גויי הארץ והממשלה.

העיר המצערה הזאת לה רב גדול (בארצות האלה יקראו להרב מארי) הוא המורה הוא הדיין והדורש הוא השוחט והבודק גם חזן ושמש ומכל אלה אין לו מחית נפשו לשליש ולרביע גם במצער צרכי חייהם ופרנסתם. על כן גם המארי מסובל תחת עול המלאכה והעבודה אם נקלה אם נכבד. הרב הזה מארי יוסף בן סעדי (סעדיה) יצ“ו מלא תורה יראה וחכמה ורוח דעת. בקי במקרא וביאוריו עד להפליא. בקי בתלמוד וברמב”ם ועד אחרונים כאחד המורים הגדולים בארצותינו וידיו רב לו בחכמת הקבלה בשנון גדול הזוהר וכתבי האריז“ל למודים על לשונו בעליל כל עלה ועמוד וכח זכרונו רב מאד וחובר חבורים בקבלה ומפליא לעשות גם בקבלה מעשיות ואצטגנינות כמעשה הראשונים ויד לו גם בסגולות ורפואות וקמיעות וגורלות עד כי הגוים באים לשאול בעצתו ולדרוש ממנו רפואות וסגולות וגורלות (כי יודע גם בכתב ערבי) ויצא שמו בכל הארץ וגדול גם בעיני השרים ועבדי המלך. ועל אלה כל גדלה ענותנותו ואהבת בני אדם. עם פנים שוחקות מדברותיו נאוה בחלק שפתיו ומליצות אמריו ודברי תורה וחכמה נוצצים בכל דבריו והוא כבן ארבעים שנה. מהלכו מנהגו ומלבושיו כמנהג המדינה וזר הרואהו יחשבנו לאיכר או רועה צאן. אבל מלאכתו תטה עליו חן ונזר כבוד תעטרהו. הוא חרש ברזל לעשות כלי נשק אתים מחרשתים מקבות קרדומות מגרפות כל כלי האיכרים (מנעולי ברזל וחרושת המעשה אין בארץ) לו חנות אצל ביתו בחור ההר כמו מערה. לו שם פחם כרים ומפוח. אביו הזקן ר' סעיד נ”י ואחיו הקטון ממנו גם המה חכמים ויודעים את התורה וביחוד זוהר וקבלה עוזרים עמו במלאכתו. הוא יושב על האבנים מחזיק הברזל או העשת להבעיר באש ואביו עומד על המפוח (הוא נאד מעור עז) ואחיו עומד להכות במקבת על הסדן. גם בעשותם בעבודה הקשה הזאת מצאתים נדברים יחד בדברי תורה חכמה ומוסר. ופה בחנות יורה ידין ויועץ בכל דברי הקהלה. בפנות היום יקח כלי המלאכה בטנא על כתפו ויעלה אל ביתו הסמוכה כי אין משמר ונצור למו תוך החנות הזאת. וילכו לביהכ“נ לתפלת המנחה וערבית ובלימוד כמנהגם אחרי התפלה. גם בלילה בביתו לא ישכב לבו והיה לו הלילה למשמרת התורה והחכמה. מעמל נפשו יראה טוב גם בחיי עוה”ז. הוא יושב בחומת ביתו עם כמה חדרים מוצעים תחתים ושנים מלאים כל טוב ספרים רבים ויקרים לאוכל הנפש ולכל צרכי הגוף חטים ושעורים כוסמין ודוחן פולים ועדשים צמוקים ויין דבש וחמאה (שימנה) קאהווא אגוזים ושקדים אין מחסור דבר לצרכי האדם. לו שלש נשים אבל בנים רבים אין לו זולת בן יחיד מאשתו השלישית ונקרא על שמו יוסף (זאת מנהגם לסגולה מי אשר לא יקיימו בניו רח"ל יקראו לבנו בחייו כשמו וזכור הדבר כי נצרך!) עושות בכל מלאכת הבית. טוחנות אופות מבשלות מביאו עצים מלקטות מהשדה ממלאות מים מהמעינות אשר למטה בבקעה או בהר השני כובסות רוחצות מנקות ומלבנות אף מחזקות בדקי הבית קירותיהם ורהיטיהם וכל צרכי חיי נפשות בטהרה נקיות וקדושה. לזאת קראתי טוב תורה עם דרך ארץ. אשריכם בעוה“ז ובעוה”ב.

הפעם נכנסתי לחנותו מן הבוקר. אביו ואחיו עוד לא באו כי דרים רחוק מהעיר בכפר ואיכר גוי אחד אץ עליו לכלות מלאכתו המחרשת לצאת השדה ואין איש אתו לעזור במלאכתו וקרא שתים מנשיו לעזור עמו. ותהי האחת עומדת לנפוח על המפח והאחת מובלת הפחמים על האש וילד הקטון על זרועותיה. והוא מכה במקבת על הסדן והאיכר נוגש בו כלה מלאכתך. בבואי “צפרא דמארי טב טבא הוא וטבא ליהוי” ושפתיו מלאו שחוק בהבינו כי אשתאה על המראה. “הניחה לי מארי לקחת המקבת הגדולה ואכה גם אני” אמרתי לו. אף הוא ענני בהליצתו הנעימה “אם אדוני החכם לו ישמעני הניחה שליחותך והשתכר אצלי לפועל.” מכאב לב ומשבר רוח עניתיו אשריך מארי יוסף שפחמי אתה ואוי… להמתנהגים ברבנות. לוא רציתי עשות כמוך כי עתה לא גליתי ממקומי בטלטלה גבר ולעזוב אם על בנים נוטשה. המה דואגים עלי לא ידעו אנה אני ולבי נוה וכמה אחריהם לא אדע העודם חיים – יחיו.

מארי סלימאן אל טעיזי גם הוא גבאי ומנכבדי העיר איש יקר חכם בתורה וירא אלקים והוא מגיד שיעור ברמב“ם בביהכ”נ אחר תפילת ערבית. הוא צורף בכסף ומתפרנס בכבוד מיגיע כפו. אברהם עדני מראשי העדה איש סוחר עשיר ונכבד ויר“א. הקהלה המצערה הזאת רובם ככולם יודעים את התורה ומתפרנסים בכבוד ושבעים ללחם. השבת קדש הנעים לי מאד וערבה התענוג בשמרם אותו כראוי (ראה צנעא) גם כבדוני לעבור לפני התיבה קבלת שבת ומוסף היום. ואף כי לא הסכנתי בנוסחתם והברת לשונם ומנגינתם ערבה להם סדר תפילתי כי ממקום קדוש ירושלם הנני. ששה ימים ישבתי בעיר הזאת ולבי שמח על ארחתי בחברת יקירי אחינו אלה. ונפשי מבוהלת ומשתומם על שפלות מצב אחינו תמימי דרך הנתונים בסתר המדרגה. בהר הזה יש עוד חמשה כפרים אשר שם יהודים נחיתים זעיר שם כעשר וכט”ו בכל כפר אבל לא יכולתי לסבב עליהם מעינוי הדרך בהרים הרמים אשר לא הסכנתי עוד. פה שכרתי משרת מורה דרך ונושא המשא לפני [כי ברוב המקומות אך במקלי עברתי כי אין לרכוב על ההרים אשר גם החמור לא יוכל לפנות לו דרכו מלבד שהגוים אינם מניחים לרכוב גם בארץ המישור] בחור בן תורה וירא שמים סעיד שמו אשר יסובב עמדי על ערי ישראל. מלאכתו תופר נעלים ומסבב למוכרם בכפרים ובשוקים. ואני נתתי שכרו בערך מלאכתו והיה לו זאת גם לכבוד לשרת את החכם הירושלמי ויאכל באשר אוכל וילין באשר אלין.

 

כג. מצב היהודים דרך כלל.    🔗

טרם יעבור עין הקורא על פרטי ספורי הארץ הלזו אעתיק בפניכם בזה את המכתב אשר כתבתי אז מפה לירושלם ת"ו ואשר הוספתי עוד אחרי עברתי ותרתי ארכה ורחבה.

לישועתך קויתי ה‘! פה ק“ק גירואח בהר צאפאן ארץ התימן ט”ו בשבט ה“ר קדש”י לפ"ק עתרת שלום וברכה כו’… עמדו נא אחי! ואשמיעכם סדרי אחינו היהודים הנאנחים ונאנקים בארץ אויביהם הלזו, גלותם ושפלותם תורתם אמונתם מלאכתם ואומנתם מהלכם מנהגם וקורתם אשר אספתי במעט הימים שאני חוקר ומבקר רואה ושומע למען תבקשו עליהם רחמים.

היהודים יושבי הארץ הזאת (תימן בכלל) שנות מאות רבות או אלפים (תראו עוד אי"ה בבואכם עמדי לעיר צנעא הגדולה כי שם תמצאו באר היטיב) כעת המה בשפל המצב ובסתר המדרגה נכבשים תחת אדונים קשים פרא האדם אכזרי ולא ירחמו הקוראים לעצמם גוי קדוש מתקדשים ומטהרים (כאשר ידעתם מעט מאלה שבארצינו ואלה עוד מתקדשים יותר הרבה) וליהודי סורו טמא קראו למו אל תיגש אלי ואל תיגע בי ואך את דמך אדרוש כי טהור הוא. כספך וזהבך לי הוא וכל יגיעך אלי תביא ואם לא ולקחתי בחזקה. על כן לא יניחו להיהודים לשבת עמהם יחד בערי מבצריהם ולהתערב עמהם שלא יטמאו מחניהם ולא יהיה עמל רכוש היהודי וחייו נשמר ונצור רק ירחיקום מקיר העיר וחוצה ויושבים בדד מחוץ למבצריהם פרזות על פני חוצות. כן בכל הארץ היהודים יושבים גלמוד בבתי אופל כבבתי כלאים מאבנים או לבנים כבמערות ונקרי צורים פתחים וחלונות קטנות מפחד גוזלים ושודדי לילה. ומי שיש לו צרור כסף או חפץ סגולה יטמון בארץ במחבואות שיש להם בבתיהם ולא יראו החוצה. ובעלי הסחורה והרוכלים שוכרים חנוית בעיר מבצר הגוים בשכירות ומס וביום יושבים שמה בחנות ובלילה ישובו לבתיהם וכל יגיעם נשמר אך דרך נס כי גם אם יגנב אין דורש ומבקש ואין אומר השב. אם יגנב מבית יהודי משודדי לילה ויתודע אל השופט יביא את בעל הבית הנגנב בפלילים ויגזור עליו להביא את הגנב או להגיד מי הוא למען יבער הרע מן הארץ ואם לא יגיד כי לא ראהו ולא ידעהו או יודע וירא להגיד פן בלילה השנית יגזול גם את נפשו אז יתנהו במאסר ואם לא ימצא הגנב כי אין דורש יתן עונש כסף על הנגנב יותר מאשר יוכל שאת נוסף על הגניבה ואף אם הוצג ככלי ריק עוד ישא עונו ונקה לא ינקה. כי גם המכות ישלמו תחת כסף ועל כן אם יקרה ליהודי גנבה או גזלה ישים מחסום לפיו וחלילה לו להשמיע בחוץ קולו ויבקש גם משכניו להסתיר ולהכחיד שלא יגיע לאזני השופטים. אך אין נסתר בארץ. כי לפעמים הגנב עצמו מודיע מפה אל פה וגם רבו המלשינים בארץ כבכל מקום אשר אין משפט וצדק. ואם יעלילו על יהודי ונקרב אל השופט אין מרחמים בדינו. על כל דבר פשע קטון וגדול יעמיסו עליו עונש כסף אשר לא יוכל שאת. וכאשר ימאן לתת או כי אין לו ברזל יבא נפשו ובכבל ידיו ורגליו ובכל יום מכות אכזריות. ובטרם יענש ידבר אליו הכומר (הקאהדי) ראש השופטים דברים טובים ויעודי תוכחת מוסר למען ימיר דתו ויהיו כל פשעיו מחולים לו בזה ובבא וכבוד והדר יעטרוהו. ןכאשר ימאן יוסיפו עוד על עונו כי תילל גם אמונתם. פה מבינים היטיב מה שאמרו חז"ל (שבת פ"ב) העולה למטה כאילו עולה לגרדום כו'.

אין ליהודי דין ומשפט על המוסלים אשר יגזלהו יחרפהו או יכהו כי דמי היהודי כספו ורכושו הותרה להם ואך לחסד ורחמים נחשב להם בהניחום לגור בארצם חיים ולאכול ולשתות. היהודי פסול לעדות ולשבועה ואין לו צדקה לזעוק אל השופט להצילו מעושקו בלתי אם ישלם המתת הנוסף על המס וכסף הגולגולת אשר אך אז יש לו רשות לסחור בארץ מהלך יום לבד סביב למגורו. ואם יגזל תוך מהלך יום זה יכול לקבול ולזעוק לפני השופט (אף כי לא להועיל) וגם זה הוא רק תחת ממשלת מלך החסיד הזה.

היהודי בפגוש ישמעאל אם נקלה אם נכבד חייב להקדים לו ברכת שלום בלשון אדוני והוא ברצותו יענהו בשפה רפה צפרך או ערבך טבא. והישמעאל לא יקדים שלום ואף לא ישיב שכן כתוב להם לא תדרוש שלום יהודי. ואם היהודי לא יקדים לו שלום בלשון אדוני יכהו בלי חמלה כאדון בעבדו מקנת כספו כי כן נשרש בלב כולם אשר היהודי עבד עולם הוא לכל אשר בשם מחאמד יקרא. וכל כן לא יניחו ליהודי לרכוב על כל בהמה ואף על חמור בשגם על הגמל הקדוש להם. וצריכים להלוך כעבדים על הארץ גם אומרים שאין ליהודי לצער חיי הבהמה הטובה ממנו. כן לא יניחו ליהודי ללבוש בגדי לבן אדום וירוק שזה לבוש בני חורים. רק בשבת ויו“ט כשהם לבד בעריהם ואין ישמעאל ביניהם לובשים לבנים. היהודי לא יוכל לעטר ראשו במטפחתו סביב למצנפתו כמנהג הישמעאלים שהוא עטרות אדונים רק מצנפת אחת שחורה ולא מכנסים. וגם עשירי עם לא יעלו עליהם בגד טוב ונאה כי גדלה קנאתם בראותם יהודי נאה בבגדי כבוד ויתעוללו עליו עלילות ברשע עדי יציגוהו ערום מכל עמלו. ולזאת צריכים להשפיל עצמם ולהתראות אביוני אדם בכורי דלים נבזים ונכנעים כעבדים לאדוניהם. בעירות הגדולות יש להגוים מרחצאות אשר יחמו באש. ולא יניחו ליהודי לרחוץ בהם לבל יקדשו המקום והמים. אך זאת חובה על היהודים לעשות. המרחצאות יחמו בתבערת גללי צאת אדם מהבתי כסאות כי עצים וגללי בהמה יקר להם לאפות ולבשל וכי בזיון גדול הוא להם ללקוט צואת אדם מהבכ”ס ליבשם ולהסיק בהם על כן העמיסו הקיקלון הזה על היהודים וכמו מס תמידי נטל עליהם אשר הקהל מחוייבים לשכור אנשים יהודים מתוכם לעשות דבר התועבה הזאת ודבר לחוק לא יפדה ולא יגאל בכל מתן למען בושת פניהם. תסמר שערות בשרי לראות ולשמוע את כל העשוקים הנעשים בארץ הזאת. ותקצר עטי ועתי לספר לכם אפס קצתם. הן גם בארצינו הק' רב עמל ותלאה ראיתי לפני שלשים שנה. אבל כחפשית ממלכה אחשבה נגד סבל התלאות והעבדות במדינה הזאת שהיהודי הוא משולח ונעזב כבהמות יער אשר לא אדונים לאלה וכל מוצאיהם יאכלום ויאמר ברוך. והעושק והחמס היא המטרה לחיצי משטמתם ושטנותם. ואולם גם זאת מדה טובה להם שכל יהודי המכניע עצמו תחת יד אדון ישמעאלי כפי נימוסיהם שמשים ידו תחת חגור הישמעאל ואומר לו עבדך אנכי ברשותך על אדמתך אז הוא שומרו ומצילו מכל עושקיו וחומסיו ויוצא בעבורו גם לקראת נשק. ולעומת זה אם האדון צריך איזה מלאכה ועבודה חובב ¹⁰² היהודי לעשות לו בכל עת יקראנו ושכר פעולתו כטוב בעיניו וכלבבו יתן לו.

הגוים יושבי הארץ אינם יודעים לעשות מלאכת מחשבת ולא כל מלאכה גם עצלים ורפה ידים ויש להם שדות וכרמים גנות ופרדסים גם עושים מסחור וקנין או גוזלים וחומסים והיהודים רובם ככולם בכל הארץ בעלי אומניות במלאכת שונות צורפים חרשי ברזל ועץ מעבדי עורות תופרי מנעלים חייטים (מלאכת החייטות פה עפ"י הרוב הוא רק בגדי נשים ומכנסיהם מעשי רוקם סביב בתי השוקים למטה אשר זאת כל תכשיטיהם אבל חייטים לבגדי נשים אינם צריכים כי כתנות פשוטים המה ואינם צריכים למעשי אומן) תופרי לבוש מעורות כבשים ועיזים ועבודת קדרים לכל כלי חרש עושי אבק שריפה אבק שאיפת הטאבאק היוצא לרוב פה וכל מלאכה גם סוחרים ורוכלים ובעלי שדות וכרמים מעט מזעיר ואינם עושים בעצמם עבודת האדמה. ועל כן לכל דבר מלאכה אשר יצטרכו הגוים לכל צרכי האדם יבואו אל היהודים ולא יכונו להם בלעדם. וזאת היא המחזקת ישוב היהודים פה בין הפראים האלה. ועולה על כולנה יעוד הבטחת נותן התורה ית"ש אשר דבר בקדשו. וגם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'.

והן דרך כלל רוב גויי הארץ אינם שונאים תכלית שנאה ליהודים. רק האומות אשר ביניהם שקוראים להם עמלק עמונים גאבייל (יושבי ההר) ודת מחמד לכולם ושונים בדעותיהם ובמדותיהם שהם מאומות שונות. אבל המושלים והשופטים הם המכבידים עולם כנטל החול לשאוף כצמים חיל היהודים ולרדותם בפרך ועינם לא תשבע. ובכל שנה מתחלפים זה יורד וזה עולה וכולם עוללים ויונקים דמן של ישראל.

בכל עיר וכפר היהודים יש להם מארי הוא הרב הדיין והשו"ב גם מלמד תינוקות ונשיא אחד יבחרו מתוך העדה אשר יעמוד לפניהם אצל מושלי ושופטי העיר על המסים והעלילות החמס והגזילות ולשאת את עון העדה לכל דבר פשע אשר יעמיסו עליהם. ולכן ברוב המקומות לא יעמיס עליו איש נכבד ועשיר את משא הנשיאות הזאת. רק אחד מדלת העם בעל דברים ינשאוהו לנשיא והוא חטאת הקהל ישא לשבת במאסר גם למכות וענשים ושכרו מהקהל שאינו נושא בעול המסים וההערכות וגם בכפו ידבק מאום. ולעתים יחניף למושל להכביד עולו על הקהל למען יקח חלק בהחמס. ועל כן תרבה פה המלשינות והשטנות (בעוה"ר) גם בין בני אחינו ועמינו והדג מראשו יתן באשו ותעל צחנתו. יתמו חטאים ויעלו לציון מושיעים.

 

טו. תורתם. – מבטא שפתם.    🔗

היהודים בכל הארץ הזאת רובם ככולם אינם ערומים מתורה. מבינים במקרא ויודעים בהלכות ואגדות אומרים בזוהר ועוסקים בקבלה ונוטריקון וגימטריאות. אבל בתלמוד ועיון בפוסקים מעט מזעיר. אחד מני אלף יודע צורת התלמוד כי אינו נמצא בארץ (זולת ספרי עין יעקב אשר מקרוב באו) גם עתותיהם טפוחות באין להם עתים קבועות לעיין ולפלפל. ספרי הדפוס יקר בארץ הזאת כי לא יבואו רק לעתים רחוקות אבל מלאכת הכתיבה בזול. ויש ביניהם סופרים מהירים אבל לא נאים. ותנ“ך כ”י יקראו תאג (כתר) (ראה מ“ש ע”ז למעלה במצרים) הישנים מדויקים מאד ולא החדשים (ראה הלאה). פה ראיתי מוכרים תפילין עם רצועות בשמינית השקל (שפאניס טאהליר) אבל אינם מעשי אומן כי לא ידעו ובכלל יש כמה שאין להם תפילין מדלית איסר. עיקר למודם הוא בספר הי“ד להרמב”ם ז“ל ופוסקים דיניהם ומנהגיהם רק עפי”ד הרמב“ם ז”ל ולא יסורו ממנו בין לקולא בין לחומרא כי רק אותו קבלו עליהם למורה ודיין. הם אומרים שקודם הרמב“ם היו פוסקים דיניהם רק מהתלמוד ועפ”י קבלתם ואחרי ששלח להם הרמב“ם אגרת תימן הידוע עם ספרו הי”ד הלכו אנשים חכמים מהם למצרים לנסותו וראו ושמעו גודל חכמתו וחסידותו קבלוהו עליהם ועל זרעם לרב ומורה צדק לפסוק בכל מקום הלכה כמותו. וידוע שהיו אומרים בקדיש ובחיי רבנא משה בר מיימון. ועד היום הזה רוב למודם רק בס' הי“ד ולכן אין להם יד ושם בתלמוד ופוסקים אחרים. כן אין אתם סדר העיון והפלפול לעומקא דדינא רק מקופיא רואים הלכה למעשה ודיו. הם מחזיקים מאד בתרגום הערבי של רבינו סעדי' גאון ז”ל ובפירושיו ואומרים שהי' אצלם או משלהם. והגם כי ידענו מסופרי קורא הדורות מראש שהרס“ג ז”ל היה ממצרים וכן נקרא אל פיומי היא העיר פיום הנודעת עד היום במצרים העליונה (ראה שם) אבל גם באגרת תימן להרמב“ם בראשיתו כתוב “לכבוד גדול וקדוש מר ורב יעקב כו' בן כבוד מר ורב נתנאל ז”ל בן אלפיומי”. ויכול להיות שבעת הורד ע"י המחלוקת עם בן זכאי הלך מבבל לתימן או אחד מבניו הלך לשם כי נתפשט שם תפשיר ערבי שלו בכל בתי ספר וגדול שמו מאד בכל המדינה.

הישמעאלים פה אינם אוכלים משחיטת יהודי [אף לא יגעו בכליהם לשתות וכי יבא גוי אל בית יהודי וירצה לשתות קאהווא כי חוק הוא להם לאכול ולשתות מיהודי המתוק לחכם יש לכל אחד מוכן בילקוטו כלי שתיה ואכילה משלו] וכל בהמה אשר ישחט מיהודי אם יטרף לכלב ישליכו כי לא ימכר לנכרי. על כן המה מקילים מאד במיעוך הסרכות ושארי בדיקות פנים ושברים ומקלו יגיד לו. ואף כי הבשר בזול אבל הכסף ביוקר ועל המקום הזה יפה שיערו הפסד מרובה בכבד עוף. בעירות הקטנות יקחו כמה בתי אבות שה או עז וישחטו לכבוד שבת ואם יטרף לא יביאו עוד. על כן היהודים פה אינם מסובלים בבשר רק תבואות ותוצאות האדמה לרוב וכל פרי האדמה ופרי העץ כמו בא"י ובסוריא. גם הכוסמין מין חטים וטוב ממנו הרבה בארץ הזאת אשר לא ראיתי ממינו בשאר ארצות וכך שמו בערבי. דגים אין בכל הארץ כי אין נהרות ואגמים מגדלי דגים ורחוקה היא מהים סוף אשר בה דגים לרוב מאד. אבל מי יביא להם הדגים המלוחים אשר בהעירות על יד ים סוף חינם אין כסף.

כולם יודעים קריאת התורה בתנועותיה ונגינותיה בדקדוק היטיב. כי עוד פה המנהג הקדום שעפ“י דין הנכון שכל מי שעולה לתורה קירא בעצמו הפרשה ולא החזן. ומי שאינו יודע לקרות בעצמו לא יקראוהו לס”ת. על כן ילמדום מקטנותם ראשית כל למוד לדעת קריאת כל התורה על פה ממש. וכן אצלם עדיין המנהג הקדום הטוב לתרגם כל פסוק בצבור ונער קטון כבן תשע ועשר עומד אצל הבימה ומתרגם כל פסוק היוצא מפי הקורא בס"ת. וכן בהפטרה ובניגון יפה אף נעים. ומדקדקים מאד בקריאתם בין במקרא בין בתרגום בין בלמודם בשאר ספרים על כל תנועה ונגינה וקוץ ובנעימות שהיה לנו מימי קדם.

מבטאם בהאותיות ותנועות ונגינתם בהטעמים עפ“י יסודי הלשון וצחותה. אין בהם מעלגת לשון הספרדים ולא מאין־בינת שפת האשכנזים (ראה במג“ע להגאון יעב”ץ ז"ל בעלית הלשון) כי אלה ואלה שגו במבטא האותיות תעו בהגה התנועות פקו טעם הנגינות. אלה ואלה שיחתו הקריאה הנכונה. בין רפיון בג”ד כפ“ת לחזקן לא יבדילו. בין אלף לעין בין בי”ת לוא“ו בין חי”ת לכ“ף בין כ”ף לקוף בין טי“ת לתי”ו בין תי“ו לסמך לא יפרישו ותהי לנו מחצית האותיות כלשוא עשה עט סופרים חו'. כן עם התנועות איש לדרכו יפנו וינועו. אלה הקמץ יפתחו והצרי יסגלו והחולם יקמצו האבות והבנים יחדיו [כי הראשונים אבות והשניים תולדות] לא ישאו פנים לאבות ותולדותיהן כיוצא בהם ואלה ימירו חולם בצרי ושורוק בחיריק קמץ בשורוק וחיריק בסגול. ובשבאין איש הישר בעיניו יעשה. יניחו ויניעו יחטפו וינודו ובכללים בלולים יעלו וירדו והיה התנועה קלה (של הרז"ה) לתפארת והחסון (של אהל משה) לנעורת. ובנגינות מהגים ומצפצפים בצלצלי שברים תרועה. תחת משרת כי ימלוך והשרים משרתים הנסמכים יכרתו והנפרדים ידובקו וכחוללים שרים זה ישפיל וזה ירים. ותחת כי סימני הנגינות טעמים יקראו כאמרם ז”ל ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמים (מגילה ג' נדרים ל"ז) להבין על ידם בשום שכל ביאורי המקראות והמאמרים ואנה המלות פונים לאחור או לפנים ותהי להיפך להפריד בין הדבקים ולקרב הרחוקים. גם מהפכים מלעיל ומלרע האומרים לרע עלה ולעיל רדה ואולם שתים הנה קוראותינו אשר נבלה שפת קדשנו וכהו עיניה מזוקן. אחת היא פזורינו בארצות הלשונות החדשות הרחוקות מאד מלשון עברי ולא יתדמו אליה במבטא האותיות והתנועות. גם חסר להם כמה אותיות ותנועות שבעברי ואף אחר ההרכבה לא יוכלו להשוותן כידוע. וכ“כ הראב”ע ז“ל ביסוד מורה שער י”א על ה“ע וה”ח “שהם כבדים על כן לא ימצאו במכתב הערלים ולא יוכל לבטא בהם מי שאינו רגיל מנעוריו”. ואנחנו בלשון המדברת בינותינו קבלנו הלשון המהלכת בארץ מגורתינו. וזאת עמדה לנו לשטן לעזוב ולשכוח יסוד מבטא לשון יהודית. וזאת שנית מיעוט ההשגחה והחינוך מנעורינו בקריאתינו במקרא קדש. כי הנער בן ארבע וחמש שנים בטרם ידע לקרות המלה בשלימות יעמיסו עליו למודים שונים רמים ונשגבים ממנו ובהם ישימו כל מעינם משאם ומתנם. אלה בלימודי ה' ישרים בביאו' המקרא לחבר המלות ובביאוריהם ואחר כך לתלמוד ולעיונים. ואלה בלימודים זרים וילדי נכרים לשונות העמים הרבים. וישבעו משוד האמה הזרה עד אשר דדי אמנו הגבירה יהיה למו שדים צומקות ולזרא ובין כה וכה ישארו ערומים ויחפים מלקרות אף סדר התפלה על מכונה רק שפתימו נעות ואין בהם תבונה.

לא כן אחינו אלה יושבי תימן אשר שם תמשול לשון הערבי בת העברי ואחות הארמי (וכן כתב הרמב“ם ז”ל באגרתו לר' יהודה אבן תבון “ויהיה מהיר כמו כן בלשון ערבי שהיא ודאי לשון עברי שנשתבשה מעט” ומי נאמן כמשה בשתי אלה הלשונות) בכללותיה ובפרטותיה הנאהבים המדוקדק. והם יושבי הארץ מלפנים מאז גלו אליה בראשונה ולא הורקו מגולה אל גולה כנראה מהנהגותיהם עתה כבימים הקדמונים וכפי קבלתם (תראה הלאה). גם מגדלים בניהם מנעוריהם על המבטא העברי והדקדוק והטעמים עד אשר תשוב לו כלשון אמו. על כן עמד טעם הלשון בם וריח השפה הנאמנה לא נמר מאתם. אנכי אשר עד כה דמיתי היותי קורא מדקדק ודובר צחות והרבה עמלתי מני אז על מבטא האותיות והתנועות והיה בראשית בואי הנה חשבתי לאחינו אלה עלגי לשון. והם צחקו עלי ואמרו “אתם עלגים ואנחנו הצחים ולנו לשון העברי למורשה”. וכמעט לא הבינו דברי בדברי אתם בלה"ק. רק אחרי עמל והטות אזן קשבת ולאשר (תה"ל) קראתי לאמת אהובה אגידה ואספרה שאחרי בנתי היטיב הודיתי להם שהם בעלי הצחות ולא נבלה שפתם וקריאתם נכונה בכל. הסכת ושמע.

אותיות בגד כפת כולם מרפים ומחזיקים בדרך ישרה. גם הגימל והדאל (כך הם קוראים לו) אשר כבר נשכח מאתנו במה יבדל חזוקם ורפיונם המה עוד מורשה למו. גימל החזק יבטאו כמו בערבי דזימל (בין סוף החיך והשנים). וכמה מוזר היה לי בראשונה לשמוע אומרים “האל הדזדול הדזיבור” או “חכם דזדול” או כאשר נדברנו מהמחוקק של הישמעאלים והמה מפחדים ואינם רוצים להעלות את שמו על שפתם קוראים לו משודזע (משוגע כאשר כן הוא נקרא גם בפי הר“מ ז”ל באגרת תימן) והדא“ל הרפה ג”כ כבערבי שהוא כחצי זיין מסוף הלשון כשמכה על השנים התחתונים. מפרידים בין אלף לעין, בין חית לכ' רפה. הראשון מסוף הגרון והשני מאמצע החיך. ובין כ' חזק לקוף [כאשר גם אחינו הספרדים יושבי סוריא ובגדאת יודעים להפריד ביניהם. כי זה כלל גדול אשר היהודים האמונים על שפת ערבית צחים בעברית יותר מאלה הנתונים בלשונות המערביות] בין ב' רפה לואו בין תיו חזק לטית ובין תיו רפה לסמך אשר לא אוכל להבינכם כל אלה בכתב כי לא יבדלו רק לאוזן שומעת.

ואחרי ראיתי כל זאת הייתי בעיני כמתעתע שאף מלה אחת לא יכולתי לבטא בשפתי על נכון בלי חילוף מוצאיהם. ויהי כאשר שאלוני מה שמי אמרתי להם “יעקב”. ראיתים מתלוצצים. אמרתי מה הצחוק? אמרו ישמע לאזנינו יאכו (באלף כ' ואו) שאלתים אם זה המלך טוב לכם? הבינו המלח טוב. ואם אמרתי הנה צאת הכוכבים צחקו מאד כי נדמה להם הקוחוים. וכן בכל דברי הייתי לצחוק בעיניהם וזכרתי המקרא נלעג לשון אין בינה. על קצת מאלה יגעתי ומצאתי לקרות כמוהם. ועל קצתם עמלתי ולא עלתה בלשוני כי אך הלמוד עם ההרגל מנוער מטביע הלשון בפה המדבר.

 

כב. התנועה והנגינות.    🔗

קריאתם בהתנועות כן הוא: קמץ ופתח כאשכנזים, כי שני הפכים המה. הראשון בקמיצות הפה והשני בהפתחו. גם החולם כאשכנזים (פלאנים) להבדילו מקמץ קטון תולדתו והצרי כספרדים הדומה לסגול אבל הסגול כפתח צר להבדילו מאביו. וכן נקרא אצל המדקדקים הראשונים פתח קטון מלאפום שרוק קובץ חיריק כמונו.

השבא נע יניעו באופנים שונים א) אם השבא לפני אותיות הגרון (אחה"ע) יקראוהו כמו הנקודה שתחת אות הגרון שאחריו אם קמץ חולם חיריק: למשל וְאָמְרוּ כמו וָאָמְרוּ, רְחוֹקָה כמו רוֹחוֹקָה, וְאִם כמו וִאִם וכן על דרך זה בכל הנקודות. ב) אם השבא לפני יוד יצא לעולם בחיריק כמו בְּיַד בִּיַד. ג) שאר שבאין הנעים כפתח קל לעולם. ואולם גם ביניהם יש שלא שמשו כל צרכם ומעקשים הקריאה הישרה וקורים הסגול דומה לפתח רחב באין הבדל למשל מָלַךְ כמו מַלַךְ עד שנולד מזה עותות רבות לאיזה סופרים דלא דייקא להמיר בנקדם ספרי כתיבות ידיהם (חומשים ותפלות). הסגול בפתח והפתח בסגול כי נדמה להם בהברתם [שים זאת על לבך וזכרהו] וכן ירחבו קריאת השבאים נעים יותר מהמדה עד שנשמע כתנועת מלך. ועל כן קשה להבין קריאתם לשאינו רגיל עמהם.

ניגוני הטעמים משונה מאד גם מספרדים גם מאשכנזים. ודרך אחרת להם בהמשך טעמי המפסיקים לפי ערך מעלתם זה למעלה מזה ולקצר בהמשרתים כפי סדר יחוסם זה לזה. והמשכות האלה במדה במשקל ובנעימות עריבות אשר אך אם יודע איש פירוש המלות במקרא יוכל להתבונן מתוך ניגון המשך הקריאה גם ביאור חבור המקרא והבנתו ומראה באצבע כי זה הוא כפי יסוד הנחת בעל הטעמים להבין במקרא. ויש להם לקריאת התורה נגון לבד לנביאים לבד וכתובים לבד וטעמי אמ“ת (שנשכחו מהאשכנזים) לבד. וכן ניגון מיוחד לתרגום לתפשיר ערבי להלכה ¹⁰³ לאגדה לזוהר וספרי מוסר והכל בהמשכה וקול ערב לעורר הכונה. והנה מראש כאשר שמעתי קריאתם בתורה אמרתי אך נעדרי הטעמים המה כי שכחו הניגונים בלי יודעים להרים קול תרועה בפזר ושלשלת הפונה למעלה ולעשות עגלה שלישיה בזרקא. לפנות אחור וקדם בקדמא ואזלה. ולצפצף כאוב ברביע ודומיהם. אשר אצלינו כל המרבה לצלצל בגרון הרי זה משובח. ואלה לא כן אתם. אמנה אחרי נתתי את לבי ללמוד ולהבין ראיתי כי לזאת יקרא קריאה נכונה ועל אדני הבנת המקרא הטבעו. אבל מה קשה למי משלנו להתלמד בניגוניהם אלה בטעמיהם. וכל יגיעי לא עמדה לי לקרות כמותם. כי אך הנער מבן ארבע או חמש שנים יתחיל להתלמד ולהתרגל על כל מלה בתורה נגינתה ונטיתה ערכו וארכו עד כי תשוב לו כלשונו המדבר והוא עודינו לא ידע שמות התנועות והטעמים רק הקריאה כמו שהיא. למשל אות זה אָ קורים כן וזה אַ קורים כן וע”ז הדרך כל האותיות והנקודות והטעמים וכן במלות שלימות למשל בְּרֹאשִית זאת המלה נקראת ונמשכת כן וכן כל סדר המקרא. ומה נקל להנער לדעת אחר כך שמות האותיות הנקודות והטעמים בפעם אחת מהרה ועֵד הנסיון. ולפיכך כאשר איש מהם צריך להגיד לחבירו או לתלמידו מקרא מתנ“ך בעל פה דרך הגדה או הבנה אומר אותו בניגונו וטעמו בלי עמל וטורח כאשר ידבר איש אל רעהו בלשון עמו. כי כן הוא מורגל בה ולא ידע לאומרו בלי ניגונו ורובם ככולם בקיאים בזה למקטנם ועד גדולם. וכמו כן רבה בקיאותם והרגלם בתרגום על כל תנועה וקוץ. ורבים מהם מורגלים לדבר בלשון ארמית כאשר ידבר הבקי ומורגל בלה”ק.

ואולם בכל בקיאותם במקרא לא מצאתי בהם חכם בחכמת הדקדוק ובכללותיה הרבים והעצומים כי ישפיקו רק בקבלתם בקריאה ולא יבינו בטעמי הדברים. וכי גם ספרי הדקדוק מעטים אצלם. ואם אמרתי להם כלל וטעם בדקדוק חשבו כתורה חדשה. ובספרי תנ“ך כ”י (תאג) שלהם יש ספר דקדוק קצר כמו הקדמה לתנ“ך ונקרא מחברת התיגאן (ראה מ"ש למעלה במצרים) שם מחברו לא נדע. אך ישן נושן הוא והעתקתיו אלי ומצאתיו ישן מלא חדש מועט המחזיק את המרובה. רוב כללי הדקדוק וחלופי המלות והאותיות והתנועות זה בזה ובינת המקרא על עומק הפשט כדרך הראשונים. ובאיזה דברים צריך ביאור רחב. ואחרי בנותי בו ידעתי בעדים נאמנים שהוא מהרס”ג. ואם יגזור ה' בחיים אוציאנו לאור עיני כל ישראל ואור חדש על הדקדוק יהיל גם בכל קריאתם ובקיאותם בתנ“ך לא ידעו דרך הפשט ורודפים רק אחר הדרוש וביותר הרמז והגימטריא. ועוד יותר כל מעינם בדרך הסוד וכל עתותיהם הטפוחות ומדודות ללמוד התורה הוא בזוהר וקבלה. ואנכי אשר עוד לא מלאתי כרסי בש”ס ופוסקים ועל סף בית חכמת הקבלה והסוד לא נסיתי הצג כף רגלי (ואם אמרתי לפעמים בזוהר הי' רק לצאת ידי חובת הקריאה) והיה בבואי הנה באו לשאלני או לנסותני בחדות סתומות וסודות חתומות בזוהר במקדש מלך ובכתבי האריז“ל (אשר בא להם זה מקרוב) וכאשר לא פתרתי להם כי לא ידעתי לא חשדוני ללא יודע. היתכן חכם מירושלם לא ידע בעליל כל הזוהר וכתבי האר”י גם בתנומות עלי משכב? אבל חשבוני למונע בר או שאינם ראוים בעיני לגלותם סודות נסתרות. ואחרי ימים ושקידה נטפלתי עמהם כי נפתלתי עם יודעי חן (במעט הכללים אשר אספתי לי) והראתים לדעת כי מי שלא עמל ויגע על הנגלות לנו גם בנסתרות ימשש כעור וילאה למצוא הפתח. כי רק השכל הישר יפתח כל סגור אמנם זאת תקנתם לבלי יעבטו אורחותם.

לולא ידיעתי (המעט היא אם רב) במקרא ובהלכה לא מצאתי ידי ורגלי ביניהם. הפעם ברכתי ברכה אחרונה של בורא נפשות והמה מטים אוזן קשבת על כל דבור ומלה היוצא מפי ומביטים בעין לטושה על כל דרכי ופסיעתי. והנה שמעו שסיימתי ברך חֵי העולמים בצרי כרגיל אצל האשכנזים ואמרו לי “מחילה מכבודך חכם! הרי זה כמחרף כו' ח”ו כי חֵי הוא לשון רבים וצריך לומר חַי בפתח שהוא אחדות גמור. וסימן לדבר מקרא אחד: חַי ה' וחֵי נפשך (מלכים ב' כ"ב) וכן בכל המקרא אצל ה' נאמר חַי ואצל ב“א חֵי. ואנכי התאמצתי בכל עוז ולא נתתי כבודי לכלימה למען הצל כל סדורי תפלות האשכנזים הכתובים בחֵי גם בברכת ישתבח. וזכרתי מ”ש המ“א סי' ר”י “חי העולמים בצרי שהוא דבוק (פי' כי הנפרד הוא חיים כמו מים וכמו שנאמר מן מים בסמיכות מֵי ים סוף כן מן החיים בסמיכות חי ומים אינו לשון רבים וכן חיים) וכ”כ בתוי“ט סוף תמיד ע”ש והראתי להם מקרא מלא (דניאל י"ב ז') וישבע בחֵי העולם. ואולם כל זאת לא הי' לי רק כסות עינים בפניהם אבל פשטיות לשון הרמב“ם ז”ל בה' יסודי התורה פ“ב הוא אומר חַי ה' בפתח לפי שאין הבורא וחייו שוין כחיי הגופים החיים כו' ולפיכך אומר חֵי פרעה חֵי נפשך עכ”ל מבואר שאין שייך לתאר להקב“ה רק חַי בפתח כמו שמצאנו בכל המקרא [ולענ”ד שחיים בנפרד הוא לשון רבים ואינו דומה למים והשני יודי“ן יוכיחו והראוי בנפרד חיי כמו חיי שרה ולפעמים יפול יוד השורש. גם כונת וישבע בחי העולם אינו כנוי להקב”ה בורא העולם רק בחיי העולם ממש שהם הנבראים או במי שנותן חיים לעולם והוא פעל כמו וחי אחיך עמך שפי' תן לו חיים אבל ברוך חי העולמים הוא שם תוארו ית“ש ולא יתכן לומר חי בצרי שהוא רבוי] והם הקיפוני בחבילות ראיות ע”ד הסוד אשר לא יכולתי עמוד. ובכל הסידורים שלהם חדשים גם ישנים בכ“י ונוסח הספרדים כולם כתוב חי בפתח. וכן נר' שהי' כ”כ נוסחת האשכנזים מלפנים. והנוסח של חי בצרי מקרוב אלינו מהגאון בעל תוי“ט ז”ל וכבר כתב בא“ר ששמע שהגאון בעל תוי”ט חזר בו בסוף ימיו. ומאז והלאה למדתי לשוני לומר חַי כי לא כל השומע ישאלני טעם ואתוכח ואהיה בעיניהם כע“ה. כן שמעתי הם אומרים תְחָית המתים החית קמוצה. וחשבתי בראשונה שטעות הוא בידם ואחרי שובי דרשתי והנכון אתם יען הוא שם מבנין הקל שורש חָיָה בתוספת תיו האמנתיו. ואף שנמצא ג”כ ונפשו לא חִיָה (תהלים כ"ב) שם הוא מהכבד ליוצא ואין ענינו לעומד בקל ותחִיַת המתים בחריק משמע שהמתים הם מחיים אחרים אבל תּחָיַת בקמץ משמע שהמתים ייחיו בעצמם. ובעל אוצה“ש אמר שהוא ע”מ תפלה ואינו כי תפלה שרשו פלל מהכבד ואם ראה או שמע שבתימן אומרים תחָיַת המתים לא כתב כן וכמוהו הרבה שבושים הורגלנו בהם (בפרט בלמוד התלמוד וספרים שאינם מנוקדים) עד כי שבה בעינינו ליושר והמעקשים למישור ואם נשמע מאחרים בשפה ברורה ידמה לנו מכוערה.

הם מורגלים מאד בשבועות בטוי על כל דבר קטון וגדול ומיד קופצים ונשבעים דָת משה או דָת ישראל ¹⁰⁴ והיה בעיני לזרא גם עצם השבועה אשר לא כדת גם המבטא דָת בקמץ שההרגל לנו לומר דַת משה וישראל בפתח אבל מה לא יאמרו כּדָת אם בכל המקרא נכתב ונקרא בקמץ גם במוכרת ובלתי נסמך. בתרגום המקרא ובתלמוד אומרים גֻברא בקובץ הגימל ולא בפתח כהרגלנו וכן הוא בכל דניאל ועזרא וכמוהו הרבה בתרגום ובתלמוד.

הם מורגלים מאד כאשר יספר איש לרעהו צערו או תקותו לאמר לו בנחמה “אהיה אשר אהיה” או “אל שדי” וזאת לא תמוש מפיהם (ושמעתי מהם על ספור ארוך מבני משה ואין כאן מקומו) על כל דבור ואמירה אומרים ברוך תהיה או ברוך אתה לה' ואינם מקפידים על לא תשא. המה קורים לאיש כילי עני נפש. (לא ידעתי מקום המליצה) כשמזכירים איש חי לשבח אומרים “עליו השלום” אשר הי' נדמה לי בתחלה לקללה ולא לברכה כי אנחנו אומרים כן על המת ועל המת הם אומרים “זכרו לברכה” או לתחָיָה ולכן אין להביא ראיה אם אנו מוצאים בספר קדמון אם יזכיר איזה חכם וכותב עליו “עליו השלום” שכבר היה נפטר בימיו שאולי הוא ברכת החיים כמנהגם ולא ברכת המתים כמנהגינו. גם זאת ראיתי ובחנתי שכוח זכרונם גדול מאד יותר מבשאר ארצות ואם יראה דבר פעם ושתים יזכרנה על פה לימים רבים.

המלמדים כשמלמדים התינוקות סימני הטעמים בהמשכתם בנגונים מראים להם באצבע היד פשוטה לפניה או לאחריה שיעור ההמשכה העליה והירידה ומבינים ברמז הזה וקול המלמד לא ישמע ומורגלים בזה המלמדים ותלמידיהם כאשר הורגלו היום באירופי בסימני קוי ונקודי המוזיקא המצוירים בספר הנאטען. והבנתי בזה מה שאמרו ז“ל (ברכות ס“ב ע”א) אין מקנחין בימין מפני שמראה בה טעמי תורה אשר הי' לי מאמר סתום עד ראיתי פה המנהג הזה בעיני ורש”י ז"ל פירוש שם גם כן כזה וכו' ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל אשר כן כמה מליצות בספרי הקדש ובתלמוד ומדרשים אשר הם כחדות סתומות בעינינו מפני שלא נדע המליצות והמנהגים שהי' בימיהם אשר לפיהם נאמרו ונכתבו.

 

כה. סדר תפלתם.    🔗

נוסח התפלה לחול לשבת ויו“ט הוא עפ”י סדוריהם כתבי יד ישנים מעורב ספרדית ואשכנזית. הודו קודם ברוך שאמר ברכת השחר כסדר הרמב“ם ז”ל. בקדיש ויצמח פורקני' ויקרב משיחי' ויפרוק עמי‘. גם בקדושה דחול אומרים ממקומך מלכנו תופיע כו’ כאשכנזים בשבת ויו“ט גם לדור ודור נגיד גדלך. ובמנחה שלום רב. נופלים על פניהם כל יום אחר תפלת ח”י בפישוט ידים ורגלים כישיבתם על הארץ כמו ביום הכפורים. ונוסח התחינה הם פסוקי רחמים מלוקטים הכתובים בס' התפלה להרמב“ם ז”ל. במעריב אומרים הח“י פסוקים ברוך ה' לעולם או”א עם הברכה על כל מעשיו כאשכנזים. סליחות ופיוטים הובאו להם ממחזורי ספרדים גם יש להם קדמוניות בסידוריהם. וס' הושענות פיוטים יפים מאד קדמונים שלא ראיתים בשום מחזור ספרד ואשכנז והמה להם בכתובים מאז. קריאתם בהלל מתוק לחיך ונעים לאזן. החזן קורא בנעימה חצי פסוק והקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד קול אחד “הללויה”. וכן אחר כל חצי פסוק בשפה ברורה ובנעימה קדושה קטון וגדול מצלצל אזנים. ועונים קמ"ז פעמים הללויה כנגד שנותיו של יעקב ואינם כופלים פסוקי אודך כו' אנא כו‘. ומנהג זה כבר נזכר בתלמוד (סוכה פ"ד) מקום שנהגו לכפול כו’ עונים אחריו כו'.

כולם משכימי קום לביהכ“נ בטרם עלות השחר בקיץ ובחורף וכל אחד מביא עמו צפחת מי קליפת קאהווא חמה המוכן להם מבעוד לילה (כאשר הראיתיך תמונתה למעלה) עם צלוחית קטנה שותים וקוראים ומזמרים ומכבדים זה לזה בצלוחית קאהווא. וכשהאיר מעט פני המזרח ממהרים להתפלל ועוד לא נצה החמה גמרו תפלתם מפני שממהרים לצאת למלאכתם שעל הרוב מלאכתם בחוץ בכפרים בין הגוים או בשוקים הרחוקות (כדי שיוכלון לשוב לבתיהם בערב) אבל התפלה אינה בחפזון ובמרוצה רק בהמשכה ובנעימה. ש”ץ קבוע אין להם וכל החפץ ימלא ידו כי כולם יודעים להתפלל ולקרות. רובם ככולם מתפללים על פה ובלחש רק הש“ץ משמיע קולו מראש עד סוף וכל הקהל שומעים באזן קשבת (גם שותים הקאהווא) או מהגים אחריו בלחש רק בקריאת שמע עונים ואומרים כולם יחד בקול. אחר התפלה קודם עלינו לא יצאו מביהכ”נ עד שלומדים מעט בנביאים בכתובים בהלכה או אגדה אשר ראש הכנסת מגיד לפניהם ולזה קוראים שילוש. ובעש“ק יקראו שנים מקרא ואחת תרגום. ואח”כ אומרים עלינו ויוצאים. אינם נכנסים לביהכ“נ במנעליהם רק יחפים (כי בתי רגלים אין להם) וחולצים נעליהם אצל הפתח מבחוץ (הם קוראים למנעלים “חוץ” דרך כבוד שמנהגם לחולצם גם בכניסתם לכל בית גדול כמנהג כל ארצות הקדם תחת אשר בארצות איירופי יסירו הכובע מעל ראשם ולהם בזיון גדול להסיר המצנפת ולעמוד בראש מגולה לפני הגדולים אשר יחשב לקלות ראש ועזות). לעון פלילה יחשב אם ישכח איש לבא במנעליו תוך הביהכ”נ. ומפחד הגנבים יש בכתלי ביהכ“נ מבחוץ חורים בקיר עם דלתות נעולים. ונכבדים אשר נעליהם ברגליהם יניחום שמה על מסגר בבואם ובצאתם יוציאום. ישיבתם בביהכ”נ כבבתיהם הוא על הארץ ורגליהם כפופות תחת ירכותיהם. ראשי העדה ואציליה יושבים סביב סביב אצל הקירות על יריעות קשים או עורות כבשים ועזים והאחרים יושבים שורות שורות לרגליהם. וכל הרוצה לשבת על יריעה מביא עמו עור כבש או עז תחת אצילי ידיו וישב עליה ומחזירה עמו בצאתו. המכובדים יביאו בידם גם בקבוק נחושת קטון שפיה רחב וצוארה צר לרוק בה כי אין לרוק בשבתם על הארץ.

הבימה (אשר בערך הביהכ"נ) עומדת באמצע אשר עליה יקראו בתורה והש“ץ מתפלל אצל הכותל והמה מתפללים צפונה נגד ירושלם כי הם בדרומה. מעט במספר ספסלים קטנים כמדת חצי אמה ימצאון בבהכ”נ אצל מושב הגדולים אשר עליהם יניחו ספר התפלה והלמוד. מספר קטון המונח על ספסל קטן ¹⁰⁵ הזה ילמדו כמה אנשים יחד ועד עשרה בני אדם היושבים מרחוק סביב הספסל מלפניו ומלאחריו ומהצדדים ומביטים בו מרחוק עד ארבע אמות ואין יד אדם נוגע בהספר רק בעת יהפוך העלה וכולם קוראים פה אחד בקול ובנעימה אחת. ורגילים לקרות מהספר גם כשהוא מהופך כי הנער מקטנותו ילמדנו לקרות בספר מהופך עד שאין להם הפרש אם הספר מונח לפניו ישר או הפוך. וזאת מצד שהספרים יקרים וחביבים להם מאד בין מיוקר מחירם והמצאם ובין מיקר ערך עצמם שמכבדים את התורה וכל ספר לוטה בכיס נאה לבדו ובשמירה יפה. והם אינם מעמידים הספרים בעמידה כמנהגינו רק מניחים אותה שוכבים ¹⁰⁶ דוקא. הבטת עיניהם בהיר מאד לראות מרחוק הלאה עד מהלך יום בהרים כי קורעים בפוך עיניהם הוא כחול תכליי ¹⁰⁷ בכל יום בבוקר ובערב אנשים ונשים וטף אחר שמושחים כל פניהם ועיניהם בחמאה מבושלת (שימנה) שלא יזיק להם חום השמש וזה מועיל הרבה מאד לחידוד הראות.

רוב ישיבתם בביהכ“נ ובבתיהם בלמודם אכילתם ושתיתם הוא בהסיבה על שמאל ולהם כרים קטנים מרובעים ממולאים צמר או בלאות קשה ומניחים שנים או שלשה זה על זה ונשענים עליהם וזה דרך הכבוד ונחת תענוגים ¹⁰⁸ לעת ערב יבאו איש איש ממלאכתו נכנסים לביהכ”נ מתפללים מנחה וערבית יחד אחר בא החרסה גם אחר תפילת ערבית לא ימהרו לצאת עד שלומדים שיעור בהלכה או אגדה אשר ראש הכנסת מגיד בראש והולכים לבתיהם וסועדים בערב כמנהגם.

 

כו. אכילתם, שתיתם, שנתם, רפואתם, ומלבושיהם.    🔗

קודם האכילה מביאים שולחן קטון ועליה אגן עגול מקלעת־קש ועליה מיני פירות וזרעונים ובקבוק חרש עם יין שרף לפתוח מאכל תאוה. שותים מהיי“ש כוס קטנים ואוכלים מהפירות והזרעונים מספרים ומשתעים איש איש לפי ענינו בתורה או בדרך ארץ עד אשר תכלה בקבוק הי”ש והפירות והזרעונים אז יסירו מהר הריקים ויביאו לחם וסעודת הערב ¹⁰⁹ נוטלים לידיהם ויבצעו. הלחם נאפה בכל יום לכל סעודה פת חמה רקיקים דקים לחים מחיטים או כוסמים ושעורים גם מעורב בפולין ודוחן והלחם הנאכל עם התבשיל הוא מקמח דוחן שנטחן בלול במים וספוגי נאפה על המחבת ולטיבול עושים תלתן (בערבי חילבה) והוא מר מאד מבושם בפלפל חד ובשמים עד ששורף השפתים והלשון וזאת להם המובחר שבמטעמים עד שלא יטעם להם כל מאכל אם אינם בטיבול החריף הזה. מאכלם ותבשילם אינם כלאים ומורכבים כמאכלי הבבליים והתוגרמים רק מין אחד לבד כמו שהוא בשר או מיני פרי אדמה קשואים אבטיחים עם מרק אבל מבושם וחד מאד בבשמים שיש להם לרוב ונאכל עם הלחם חם ורך ודק. כף ומזלג אין בכל הארץ רק עץ פארור מעץ להפוך התבשיל בהדוד. הלחם והבשר אוכלים באצבעות ידיהם (המזלג אשר חנן להם היוצר) וטובלים בהמרק כולם בקערת חרש אחת והנשאר בהמרק ישימו בכפות גדולות עשויות מדלעת יבשה (אשר להם בית יד מגידולם מעשי יוצר) שמניחים אותם ליבש ונעשה קשה כעץ ונוקבים מלמעלה ומנקים התוכיית ונשאר ריקם כבקבוק ובזה ישימו מים גם יין ושמן וכל משקה ושארי תשמישים ¹¹⁰ גם חותכים לשנים באורכם והיו להם לשאוב מים מהחבית ולשתו' ולכפות לשתות בהם המרק הנותר. ואחר כל אכילה בקבוק מי קליפת הקאהווא ועשן טובאק בשופפרת ארוכה המעלה עשן דרך מים אשר בכד או בדלעת. איש לא נעדר מזה.

מלבושיהם שונות מכל עם. האנשים לא ילבשו מכנסים (כי לא יניחום הגוים ולא מנהגם) ולא בתי שוקים רק יחתלו בסדין (פוטא) ממתנים עד למטה מהארכובה ועליה יחגרו אזור בגד או עור ברוחב טפח ועל גויותיהם מלמעלה כתונת מראה תכלת מן הצואר עד למטה מהירכים ועליה עוד אחרת כדמותה רק פתוחה מלפניה כולה. ויראי ה' המארי ילבשו עוד בגד ארבע כנפות מצויצת תחת הכתונת העליונה ועל גביהם מלמעלה שמלה (כן יקרא גם בערבי) שחורה או קוי שחור ולבן מצמר עב רבוע בארבע קצות אשר תכסה ראשם וגויתם עד למטה ובארבע הכנפות יתלו הציצית כדת ומתכסים בה כל היום והציצית נגררת ארצה (בן ציצית הכסת) גם בלילה יתכסו בה או מציעה תחתיו. ויעשה לכל מלאכה להביא בה ממכרו ומקנתו מהשוק גם משא ועצים ¹¹¹ . וכחום היום יכפלו השלמה לארכה וינשאה על כתפו האחת. בחורף ויום סגריר ילבשו גם אדרת עור כבשים ועזים (ובחום היום ילבשוהו מהופך השער למעלה) הזול ונמצא לרוב בארץ וכל מצעיהם וכסוייהם מעורות כבשים ועזים וישנים על הארץ באין להם מטות. ובשכבם בלילה יפשטו את בגדיהם אלה עד עור בשרם ויעלו עליהם שק גדול לבן העולה עד ממעל לראשם וגם פי השק יקשרו בתקות חוט הנמשך בכפל שפת פיה מבפנים עד שנמצא כולו מכף רגל עד למעלה משערות ראשו בתוך השק פנימה. ואם השק גדול מכניס עמו לתוכו גם מי מילדיו ויהיו שנים בכיס אחד (כן יקרא לה גם הערבי) וזה להגן מהפרעושים והזבובי' וגם מחמם. ובעת קור יתכסו גם בשמלה ועור שער. וכן בלכתם יביאו עמהם הכיס כי לא ישנו בלעדו. בבוקר יצא מהכיס ויסגור מתניו בסדינו וילבש חלוקו והשק יעלה עליו כפול להתחמם ולהתנאות בו ויצא עמו גם לשוק ולביהכ"נ והוא אצלם מלבוש נכבד ולא ישימו בו ציצית כי הוא מיוחד לכסות לילה.

הם רגילים בסיכה ומושחים ידיהם ורגליהם וכל גופם בחמאה מבושלת (שימנה) וביותר הולכי דרכים ורגליהם עיפות יסוכו וימשחו בחזקה לחזק הרגלים והירכים גם פניהם וקדקדם ופאתי ראשיהם (הקוראים סימנים) הארוכות וזקנם עד שמראה פניהם השחרחורת מבהיק כנחושת ועיניהם קורעים בפוך בכל יום ובכל שעה. וכל אחד בחיקו ישא השפופרת והמכחול שזה מגין ומועיל מחום היום ומשרב השמש שלא יזיקום בהיותם כל הימים על פני חוצות. רובם ככולם נושאים על זרועותיהם אצעדה של ברזל גם טבעת ברזל על גודלי רגליהם באמרם שמועיל לאמץ כח הזרוע והרגל. והקטנים נושאים על צואריהם אצעדה עגיל של ברזל עב יורד עד החזה והעגיל הזה נעשה מתשעה מיני ברזל שמקבצים מסמרות מתשעה בתים ועושים אותה בשעה ידועה על סדר המזלות ובלחשים ידועים אומרים שמועיל לעה"ר ולכשוף והעיגול הזה ישאו הזכרים והנקבות עד יום חתונתם ואחר ימי המשתה יסירום מעליהם.

רופא אין בכל הארץ. ואם יחלה איש באיזה מחלה וכאב או נגע וצרעת לא ידרשו ברופאים ורפואות תעלה אין להם. מהקזת דם הזרוע לא ידעו. עלוקות המוצצות דם ותחבושת זבוב הודי (שפאניס פליג) לא שמעו. אך יודעים להוציא דם מהעורף בקרן הפרה כאשר אנו עושים בכוס זכוכית והכאב בזה רבה מאד. ואיזה סגולות מעשבים וראש לכל מרעין ומדוה יאמרו כי הוא זה כשוף שניזוק ממעשי שדים וכשפים אשר שונאים הציקוהו או מקרה רעה ועל כן ידרשו להסיר המחלה על ידי מכשפים ומכשפות בסגולות ולחשים וקמיעות… (גם בהעצר השמים ולא יהיה מטר אומרים שמכשפים עצרוהו ויש להם על זה נוסח היתר כשפים והשבעות ותפלות ראה צנעא) וביותר מלומדים בזה חכמי היהודים ולהם יד ושם בכל אלה עשר ידות עד שגם הגוים יבואו לדרוש מאתם. וחכמתם (או תרמיתם) תעמוד להם להטות לב פתאים להאמין בשוא נתעה ויש להם בזה ספרים הרבה אין קץ. וסיפרו לי שיש מהם גם מקטרים ומזבחים לשעירים (ה' יכפר בעד אמונתם והבטחתם באלה הדברים יותר מהמדה הדרושה לאמונתינו הקדושה) גם ספורי מעשיות להם מקדמוניהם אשר פעלו ועשו ע“י שמות וקבלה מעשיות ענינים גדולים ונוראים אספרם מחול ימים ירבה ויכבד. ובעת הזאת המשכיל ידום מלהשתעות בכאלה כי לא ימלט מהקרא פתי או כופר והשנים אין עמדי בעזה”י אך אחת אמרתי אספרה ואת חטאי אזכיר אולי אכפרה. בבואי לארץ הזאת כאשר שמעתי את כל הגדולות וגבוהות בעלי השמות ופעולותיהם נתתי את לבי היות כאחד מהם (כי טבע יצר לב האדם חושק משתוקק וחומד לדבריהם כאלה) אספתי לי ספרים רבים מאלה הנמצאים בארץ הזאת בכ“י כל מחיר לא יקר לי וכל עמל לא כבד עלי לקנות ולהעתיק ללמוד ספרים ולשמש חכמיהם גם ספרי גורלות למיניהם גורל החול וגורל הקדש. וכל מעיני בהם שבת וחודש וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם ובכל אשר התהלכתי דרשתי וחקרתי אחריהם עדי יגעתי ומצאתי את שאהבה לבי. שמח לבי אף רוחי בקרבי דמותי אז בנפשי אני קהלת מלך מולך בכפה על העליונים ותחתונים ובידי כלי נשק כלים מכלים שונים. כל המלאכי מעלה אגודים במופי וכל הרוחות צרורות בכנפי אקרא בשמותם והם יענו. אגזור אומר ואחרי דברי לא ישנו. תחת האבנים יביאו זהב ומתוך המים יוציאו להב. אראה ואין רואני ארכב על עב קל ורוח ישאני. היום בתימן ומחר בירושלם. אפקוד על המתים ואפח בהם נשמת חיים. העוברות על כל בשר יגלו לפני גם את העתידות לא יכחד ממני. אף בכור מות לא יגע חרבו בדמי ואהי גבר אצלח כל ימי. עוד הייתי בעיר גדולה של חכמים וסופרים. ושמעתי שם אחד קדוש פועל ישועות ושמו נודע בגוים לנפלאות. לפניו נגלו כל תעלומות והוא איש מזמות ונודעתי גם אליו. חלק לי מכבודו וסמכני בחזקת ידו הרבה ממנו למדתי סגולות רבות וצרופי שמות עצומות מספריו העתקתי. כל נתח טוב וירק שמן העביר לפני וכתב לי עבור מזומן. הפעם נכנסתי לבית גנזיהו החדר אשר שם יתבודד לעשות זר מעשהו. ובו יבואו כל איש אשר לו רוח וכשוף מעונה ומדוכא כתות ונשוף וברוח שפתיו יגרש לץ ויוציא רוחות. בקמעותיו יטהר כל טומאה ויזרה אנחות גם ימלא משאלות חושקים לאהבה או ירחיק דבקים ויטיל ביניהם איבה. וכולם שמחים בצאתם כי נמלא משאלותם. בעל השם הזה אך יצא לברך את היוצא מביתו בשמחה והניח ספרו פתוחה כי לא נשמר ממני. ואני נשארתי לבדי מהרתי לעבור בין בתרי הספר ומצאתי בו השבעה אחת בלשון ערבי גדולה ונוראה. תסמר שערות בשרי. שמות מלאכים אשר עוד לא ראיתי וביניהם שם ישוע בן מרים. כי ראיתיו אחזתני השבץ ונשמה לא נותרה בי. הוא חזר אלי ורצתי אליו בחמת רוחי “מי הגיד לך מארי אלה השמות?” שאלתיו “הם אצלי בקבלה” ענני. ומי זה פב”פ? עמד מחריש משתאה אמרתי לו “הלא זה הוא” “לא ידעתי אדוני” ענני “כי אין פה יודעים מזאת האמונה שאינה בכל גבולינו וכל הכתוב בזה העתקתיו מספר כ”י ישמעאל כתוב בערבי כמו שהוא ולא בדקתי אחריו." אז אמרתי לו “שמעני מארי! עד כאן תחום שבת חזור בך ואני ואתה נספוק כף על ירך ונכה באגרוף על לבבינו. חטאנו העוינו והרשענו”. ומני אז שלחתי את הספרים השעירים מעל פני ואת המלאכה הנמבזה השלכתי לעזאזל. צאי טמאה אשת הזמה וקברתיה תחת האלה מימין בית און אשר משמאל קברות התאוה הלא היא בקצה ארץ תימן קדמה מזרחה. ולא יספתי עוד לדעתה. ברוך המקום שהאיר עיני ואלך תמים בטח עין יעקב כי לא קסם ולא נחש ביעקב.

 

כז. מלאכת הנשים הליכתן והנהגתם    🔗

גם הנשים משכימות קום קודם אור הבוקר בקיץ ובחורף וזאת מלאכתן. מנהג המדינה כל איש יש לו בביתו רחיים ורכב תנור וכירים לטחון לאפות ולבשל. והנשים מלקטות עצים מן השדות ומן היערים מביאות משא לעיפה על ראשיהן גם מצפיעי הבקר וחמורים עושות גללים עוגות ומיבשות בחמה בשדה או דבוקים בקירות הבתים מבחוץ והמה להסיק ולהבעיר. תחלת עבודתן בקומן השכם לטחון ברחים חטים שעורים פול וכוסמין לעשות לחם חם ודוחן טחון בלול במים למעשי מחבת. אח“כ נושאות כדן ויורדות אל המעין ואם רב הדרך בהר או בעמק וממלאות מים מביאות על ראשיהן או על שכמן ולשות בצקן טרם יחמץ עושות עוגות דקות ורכות נאפות על הגחלים ובצדי התנור אשר הוא כמו קדרה גדולה נחפרת בארץ. ורקיקי דוחן הנשפכות על המחבת יבשה או משוחה בחמאה (שימנה) אח”כ מבשלות שם בבקבוקי חרש (אשר הראיתיך למעלה) את קליפת הקאהווא (יאמאני) הטוב והמובחר שבכל הארצות. והקליפה בהתחדש יש בה לחות ומתיקות ויפה ללב ולחזה לראש ולמוח מזכך הדם ומיטב ראות העין אבל מצוקער לבן לא ידעו מה הוא אף שיש להם יערות דבש (קנה צוקער) וכל זאת יכינו בבוקר השכם בטרם יבואו אנשיהם מביהכ"נ ימצאו סעודת הבוקר מוכן. אוכלים פתם חמה בחמאה חם רותח ושותים הקאהווא לרויה ויוצאים למלאכתם עדי ערב. העושים מלאכתם בבתיהם אוכלים גם בצהרים איש לפי יכלו אכלו והיוצאים למלאכתם בעיר הגוים בכפרים ובשוקים איש משאו וכליו על כתפו ובילקוטו יכין לו צלילי לחם ועוגות מאלה עם קליפת הקאהווא גם הבקבוק לבשל והפך לשתות כי הגוים לא יניחום לבשל ולשתות בכליהם ומורגלים מאד בהקאהווא לא ינוחו ממנו גם רגילים מאד במעלה עשן הטובאק משפופרת ארוכה המעברת העשן דרך בקבוק מים המחובר לשפופרת.

הנשים כל היום כבודן בבית פנימה. עוסקות במלאכת ידיהן וטרף בתיהן לא ינוחו מעבודתן והנה צנועות במלבושיהן. שערות ראשן לא יראו החוצה. צעופות בצעיפים ורדידים עד פדחתן ותחת צואריהן וסרח העודף על לבביהן לכסות דדיהן ובגד שחור או תכלת ארוכה עם בתי ידים ארוכות ורחבות לכסות את גויותיהנה עד למטה לארץ. גם הבתולות תכסינה שערותן ¹¹² וכל גופן והולכות יחפות רגל גם (אחרות) בלי נעלים כהאנשים אך מכנסים להנה המכסות עד העקב ולמטה מעשי רקמה או מוזהב שזאת להם לתכשיט גדול. הנשים אם כי לא מלומדות הנה להתפלל ולקרות מתוך הספר בכל זאת (ואולי זאת תועיל) יראת ה' חופפת עליהן בכל דרכיהן ורעה לא תמצא בהן ורגיל על לשונן כמה מלות לשון הק' ומבינות הרבה. נושאות עבודת הבית בעול כבד ונאמנות לבעליהן אמונת אימון. ואמנה גם קנאת־ירך חברתן וצד צרתן תביא רקב בעצמותן כי הרבה להנה צרתן בצדן לאיש שתים גם שלש נשים ומקנת כסף הנה לבעליהן כי כן מנהג הארץ אשר נשותיהם בכסף יקחו (כמוהר הבתולות) מאביהן לפי משפט הבנות הטובה היא אם יפת תואר אם מיוחשות לפיהן יתן הארוס הנדה לאביה או לאמה ואחיה הגדולים אם יתומה היא (כאשר לפנים בימים קדומים) ואביה כטוב בעיניו יעשה מהנדה אם לתתם בחיקו (כאכזר) ויאמר ברוך ה' אשר נתן לי בנות ואעשיר. ואם כאב רחמן הוא יעשה מזה קשוטין לבתו הכלה ויהיו נערכים עם כסף כתובתה. אבל חרפה היא לבתולה שתנשא בלי מוהר ומתן לאביה. כי נראה שאינה יפה וכשרה ואין לה ערך דמים. כן עוד המנהג אצלם (עפ"י הרוב) לקדש ארוסותיהם בעת השידוכין. והנשואים ירחיבו עד עת וזמן שיעריכו שניהם כל צרכיהם. ואם קודם הנשואים לא תמצא חן בעיניו יפטרנה בספר כריתות גט ארוסה (ראה הלאה) כדת. והכל ביד האב לעשות עם בתו כרצונו. ימכרנה יקדשנה גם בעודה קטנה גם יקבל גיטה או תמאן באין לה אב ואם יתומה היא בלי גם אם היא ברשות אחיה יורש הנחלה. וכמה פעמים יצא מזה ריב ומצה כאשר ראיתי בעיני עד הגיע עד השופטים. כי גם מנהג הישמעאלים כן והם ישפטו גם בדברים כאלה והכסף יענה. הבחורים יקחו נשים בעת אשר יגדלו ויהיה כח בידם לשלם מוהר הבתולה כמשפט ולהביא טרף לביתו. ואשר לא תשיג ידו לא במהרה ישא אשה ההוגנת לו כי (עפ"י הרוב) האבות לא יתנו מוהר ומתן לבניהם כדי להשיאם ומעמל נפשו יראה חיים עם האשה אשר ישרה בעיניו. אבל הבנות יתארסו גם בקטנותן ואף בפחות מעונת הפעוטות פן יקדמנה אחר ואביה מקבל כסף קדושיה (גם ספר כריתותיה) כדת והארוס ממתין לה עד שתהיה ראויה לאיש (בת י"ב שנה) ואז עושים החתונה. האיש אשר אתו לא תמצא חן בעיניו או כי לא ילדה לו או כי זקנה אשת נעוריו ורוצה לקחת לו אחרת עליה צריך לרצותה בדברים וברצי כסף. ואם לא תתרצה נושא בלי רשותה או יגרשנה בעל כרחה (והדיינים והגיטין מוכנים בנקל ובזול) ויקח אחרת, על כן טוב לה לשבת יחדיו שתיהן ואף כי לא רבים וטובים עושים כן ולא ישרים ונכבדים עוברים דרך המוסר אבל השער פתוח וקלים נבערים יבאו בו. ולכן אימה גדולה נופלת על כל הנשים להוקיר בעליהן לעיניהם כי האמנם לא זו הדרך להביא אהבה מנוחה ונופש לאיש חפץ בחיי אושר על הארץ. שקר חן אדמו שפתים מאודם אם הלב שחור כעורב. מה לשפתים דולקים ללב רע? מה לעינים מפיקות אהבה ותוכה נחר לגחלי נקם? וכבר שומה מסורה זו בפי קדמונים “ולו שתי נשים ולו הכין כלי מות” כי לעולם לא ינוח ממרורות ולא ישקוט ממאורות. וסוף דבר תכלית שנאה שתיהן ישנאוהו. אשרי האיש אשר נפל חבלו בנעימים אשר הוכיח לו ה' אשה כלבבו ולא יוסיף שנית עליה בחייה.

 

כח. יום השבת וקה"ת. – תפלתם ומנחתם.    🔗

המה שומרים יום השבת כהלכתו. והיה ביום הששי אחר הצהרים יבואו איש ממלאכתו ויכינו עצמם לקבלת שבת. וילכו לטבול במקוה מים ויגלחו ראשם בכל ערב ש“ק וכולם יודעים זאת המלאכה. ולפני הטבילה (אצל המקוה) יגלחו איש את רעהו. אח”כ ילכו לביהכנ“ס להתפלל מנחה גדולה והולכים לבתיהם. אוכלים מעט ולובשים בגדי לבן של שבת (כי אז אין עוד נכרי ביניהם) בגדי שבת כבגדי חול רק כולו הפך לבן ¹¹³ זולת הטלית העליון (השמלה) אשר בו הציצית כל השחור ועב ה”ז משובח. ולא ילבשו טליתות לבנים ושפה תכלת כשלנו כי היא כסותם כל היום וכל הלילה. רק אחד ראיתי בביבכ“נ אחת בצנעא אשר אחד חכם מא”י זה ימים רבים הניחה שם ושומרים אותה למשמרת לחופת חתנים. וכבר אכלוה סס ועש והיא אצלם לסגולה. ומתאספים לביהכ“נ ועוד היום גדול מזמרים שיר השירים בנעימה בקול יחד ואומרים בזוהר בנעימה קדושה כאחד עד זמן קבלת שבת ואומרים (רק) לכו נרננה ומזמור לדוד הבו לכה דודי מ”ש ליום השבת. וזה מקרוב באו הנה סדור נוסח ספרד החדשים ושם השירה החדשה בר יוחאי. ופה כי ספרי הדפוס יקר אין נפרץ בימים לפנים יחשבו כל דבר אשר הועלה בדפוס קדוש אמת ונכון שאין להרהר אחריו כהלכה למ“מ [ואף דברי מינות ח”ו אם בדפוס הוא לא יבקרו אחריהם ובשגם בקבלה כאשר ראיתי פה ספרי נחמי' חיא חיון בקבלה ודרוש אשר ביערום מן הארץ במדינתינו ואצלם קדוש וברוך יאמרו] גם כי רוב עסקם בזוהר וקבלה יחשבו שזה השיר נתחבר גם כן מהרשב“י ז”ל או מתלמידיו. על כן השיר הזה בליל התקדש שבת קדש קדוש יאמר לו עד כי נקל להם למצוא בו תילי תילים רמזים וסודות תעלומות חכמה. ולכן זקן חכמת הקבלה יקום ויעמוד מעוטף בשחרות טליתו ברגש קדש ובמורא איומה והתלהבות עצומה ומזמר זה השיר בגודל שלהבתיה וכל הקהל עונים: בר יוחאי! אחר כל חרוז בנעימה רבה ומתפללים ערבית עם צאת הכוכבים ויוצאים. הקידוש והסעודה כמנהג.

כשלש שעות קודם אור היום (הייתי בחורף) יקומו כולם עפ“י קריאת השמש ומתאספים לביהכנ”ס לאמר זוהר ותיקון רחל ושירים מיוחדים להם. כל אחד מביא עמו בקבוק חרש עם קאהווא חמה הנטמן בהכירה מאתמול. שותים ומכבדים זה לזה ואומרים ומזמרים עד עלות השחר ומתפללים שחרית ועוד לא יצאה השמש. אחר קדושת שחרית נשמטים אחד אחד לבתיהם (אשר לא רחוק מביהכ"נ) לסעוד לבבם אחר קדוש במאפה מרחשת הטמונה בחמין והש“ץ גומר תפלתו בחזרה וחוזרים לביהכ”נ לשמוע קריאת התורה. ובקה“ת מאריכים יותר משתי שעות שכל אחד מהקרואים קורא הפרשה בעצמו וממשיכים מאד בקריאתם ונעימתם. ונער קטון כבן תשע (חליפות בכל שבת) עומד אצל הבימה ומתרגם כל פסוק ומאריך ג”כ כמשפטו. המתרגם ממתין עד תום כל הברת המשכת הקורא והוא ממתין כן על המתרגם. וכן סדר ההפטרה עפ“י תרגום כ”י שיש להם והוא מעורב גם בדרוש. וגם תרגם המקרא בכ“י. ומדקדקים מאד על הקורא ועל המתרגם בכל תנועה וטעם. כבר הגדתי למעלה כי רבה בקיאותם במקרא ובתרגום עד שיודעים אותה כמעט בעל פה. ועתה אתן לכם עד נאמן על זה. הנער המשרת אשר שכרתי לי בזה (הראיתיך למעלה) והוא כבן ח”י שנה מלאכתו תופר נעלים ומסבב למכרם בשוקים ובכפרים. ויהי ביום ש“ק פ' מצורע היינו בעיר קטנה תילא (Tilla) ובני העיר ברחו מפני נוגשי המלך החדש (ראה הלאה) ובדוחק היה לנו מנין להתפלל בביהכ”נ וקראו בס“ת ותרגום כמנהגם. ובהגיענו להפטרה לא היה התרגום (כי בחומשים הנדפסים אין תרגום להפטרה ואצלם כל התרגומים בכ"י ועל תרגום התורה אמרו מחומש הנדפס). כי הנשיא החביא כל הספרים מביהכ”נ מפני חמת המציק. ואך ס“ת אחת הביאו ביום השבת ועמדו מתעצבים לדעת מה יעשו. אז עמד הנער משרתי סעדי' תופר נעלים (ראה למעלה) ואמר קראו לפני ואני אתרגם על פה. וכן היה. המפטיר קרא המקרא מהחומש והוא תרגם כל פסוק ופסוק על פה כמתכונתו בנגונו ודקדוקו ועוד יותר מזה שזאת הפטרת “וארבעה אנשים” כי רבה היא יש לה עוד פתיחה גדולה בתרגום שלהם כמו דרוש מי היו הארבעה אנשים כו' ועל מה כו' והכל קרא בעל פה על הסדר. לולא ראיתי לא האמנתי. גם זאת מצאתי שכח זכרונם רב מאד ככח מראית עיניהם אשר לא ראיתי כמוהם בשאר ארצות. וכן ראיתי כמה מהשוחטים יודעים הלכות שחיטה וטריפות מהרמב”ם ז"ל על פה ממש.

והנה בס“ת שלהם נמצא כמה שנויים בחסר ויתר כמו מנשא ח”ו מעינות (שתיהם) ח“ו ויהיו כל ימי נח (נח ט' כ"ח) בואו לאחרונה תעשה (תרומה כ“ה ל”א) ח”י חדשיכם (בהעלותך ו' ו') מ"י וכן בצורת שירת הים ובאיזה סתומות ¹¹⁴ וראיתי שכל ספריהם הקודמים כן הוא.

אחר תפלת מוסף ראש הכנסת מגיד לפניהם שיעור בהלכה או הגדה ויוצאים וכבר עבר שליש היום והולכים לבתיהם אוכלים ושותים כמנהגם פירות זרעונים וחמין. אחרי ישנו מעט מתאספים כולם עוד לביהכ“נ מקטנם עד גדולם ולומדים בחבורה ושאינו יודע שומע ושואל או ראש הכנסת מגיד ודורש בסדר היום. וסדר למודם כבר אמדתי. ויושבים בביהכ”נ עד נטות היום לערוב ומתפללים מנחה ויוצאים לסעודה שלישית ומתענגים בה כמנהגם. וקודם כל סעודה שתות יי"ש פירות וזרעונים ומתפללים ערבית.

פה בערי היהודים (היושבים לבדם) רואים הבת קול המכרזת: שבת היום לה'! שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו כי יום השבת נכר פה לכל. שקט ושלאנן ברחובות. החנויות והבתים סגורות. אין איש בחוץ. הנשים והטף יושבים כלואות בבתיהם והגברים והנערים בבית הכנסת. אך סביב הביהכ"נ (שקוראים מאעלימה ר"ל בית תלמוד) נשמע מחצי הלילה וכל היום קול תורה ותפלה. ראיתי ושמח לבי שהם הרהיבוני. אשריכם ישראל.

 

כט. הכתב ומנין השנים לשטרות.    🔗

הכתב שכותבים בה ס“ת הוא אשורית מרובע והכתב המהלך באגרות ודבר חול הוא הנקרא חצי קולמס מעורב במעשיטי. רוב אגרותיהם וחשבונותיהם בלשון ערבי ובעלי הלשון הכותבים מליצות ושטרות כתובות וגיטין ומעב”ד עפ“י הרוב בלשון ארמי שמורגלים בה יותר מצחות לה”ק ומאריכים בה הרבה. מנין השנים בכל כתביהם הוא לחשבון שטרות כבזמן התלמוד והגאונים, השנה (שהיא שנת התרי“ט לב”ע) מנו שני אלפים ומאה ושבעה לשטרות והסימן בק"ע ורובם אים יודעים מנין שנות העולם שאנו מונים רק הרבנים וסופרים. וכשרואים על ספרים הנדפסים שנת ההדפסה לא ידעו לחשבם וגם בכתובות וגיטין כותבים לשטרות.

נוסח הגט כולו בלשון ארמית. וזה נוסח גט ישן שלקחתי עמי מצנעא והוא גט ארוסה:

"בתרי בשבא עסרין וחד יומא לירחא סיון שנת תרין אלפין ומאה ותלתין ותלתא לשטרא למנינא דאנן מנין כאן מאתא קעא ביר אל עזאב דיתבא על מי מעינות ומבירי דמיא מסתפקא אנא אבראהאם בן הארון וכל שום אתרא וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי ארוסתי נצרה בת יחיא העומדת היום במאתא קעא ביר אל עזאב הנזכרת וכל שום אחרא וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי דהוית ארוסתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי דיתיהביין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל

סאלם בן יוסף עד.

סלימאן בן מוסה עד."

והיא כתובה אשורית על ניר קטון. ואינם מדקדקין בו כ“כ בסדורו ובכתיבתו כאצלינו ואף גם זאת ראיתי שיש להסופר (אחד מהדיינים) טופסי גיטין מוכנים וכשבאים איש ואשה להתגרש לוקח טופס מוכן וכותב בה זה התורף (הזמן והשמות) והעדים חותמים וניכר בהגט שינוי הכתב והדיו מן הטופס להתורף כי יבואו אותיות התורף יותר גדולות וארוכות למלאות מקום הריקם שהניח חלק. גם אין שואלים מהאשה ולא מפירים מסירות מודעותיה וכדומה כי האשה מתגרשת בע”כ. גם לא ראיתי ומצאתי שיכתבו המכונה או דמתקריא רק כפי השם שקוראים לו עתה בעיר לא שם העריסה ועלי' לס"ת למשל שם העריסה אברהם וקוראים אבראהאם (כבערבי) וכן כותבים. שם העריסה זכריה קוראים לעולם “יחיא” וכן כותבים אהרן “הארון” משה “מוסה” סעדיה “סעיד” וכן בשמות הנשים ורובן בלשון ערבי “נצרה” הוא כוכב המאור (נזמא) כוכב לולו מרגלית חאסינה יפה חאמאמא יונה. ורוב שמות האנשים במורגלים אצלם (ראה הלאה בצנעא).

והנה פה מקום אחי להעיר בקצרה על מנין השטרות הנודע בקרב עמינו אשר כבר קדמוני בזה ראשונים ואחרונים חכמים וחוקרים (כי הוא אבן פינה לכמה יסודי התורה בחקירות שונות) והמיוחדים שבהם החכם האדומי במ“ע ובא רעהו הרב בצ”ד וחקרו הלא בספרהם. ויסוד הדבר שתחלת המנין היה משנת שש למלכות אליכסנדר (עי' ע"ז דף ט' י') שהוא ארבעים שנה לבנין ב“ש וש”פ שנים קודם החורבן. זאת היא לדעת חז“ל בתלמוד ע”ש. ונחלקו בזה שלשה דיעות אצל חכמינו הראשונים. האחד ר' אברהם הנשיא המובא במ“ע פכ”ג מתחיל מנין השטרות משנת ג“א ת”ן לב“ע. הראב”ד (בקבלתו אומר ובאותו הזמן (ג“א תמ”ט) נפטר עזרה הסופר וחזומ' ונסתלקה נבואה מישראל ונעשה כו' הנס הגדול ע"י שמעון הצדיק והדברים מעורבבים) ור“י הישראלי והכפתור ופרח מתחילים מג”א תמ“ט ובעל הצ”ד ז“ל מתחילים למנות מג”א תמ“ח. והקראים והקאפטים שבמצרים מונים מג”א תמ“ז. והדברים עתיקים וארוכים. וכשאני לעצמי מה אני צריך להביא ממרחק עדים וראיה אחרי שעיני רואות ואזני שומעות פה בכל ארץ התימן עד היום הזה שמונים רק לשטרות אף בכתובות וגיטין וכל ספרי כתיבת יד ספריהם העתיקות (חדשים גם ישנים) ולא נפסק מהם המנין הזה מאז שהתחילו בו ושנת ה' אלפים תרי”ט לב“ע שהייתי פה מנאו הם שני אלפים ומאה ושבעים לשטרות סימן לדבר בקע לגולגלת. וכן בלוח השנים שבידי מעיר העתיקה קוגין (במלבר הודו) משנת התרי”ח כתב בה התרי“ח לב”ע היא שנת בקס“ט לשטרות ר”ל ב“א ומאה וששים ותשע והם שני עדים נאמנים ויהי' לפ”ז היא התחלת המנין משנת ג“א ד' מאות וחמשים (ג“א ת”ן) לב”ע צא וחשוב וכן הדעת נותנת כי תחלת מלכות אליכסנדר היה בשנת ג“א תמ”ב ועל פי הרוב לא מלך ביום ר“ה רק באמצע השנה ואותה השנה לא יעלה במנין כי מתחלה היינו מונין מניסן מנינן (וכן כשהיו מונין ליציאת מצרים היה כל ר"ה ניסן כמפורש בקרא וכידוע) ולמלכי אומה”ע מתשרי מנינן. והיה לפי“ז התחלת מנין מלכותו מג”א תמ“ג. ושית שנין דמלכו בעילם דלא קא חשיב כמ”ש שם ונשלמו בתמ“ט שאז בא לירושלם והבטיחוהו להתחיל מנין השנים מאותו השנה לזכרון בואו לירושלם לזכר עולם (ראה הלאה). ומסתמא לא התחילו רק בהגיע ר”ה שאז העבירו קול לכתוב בכל השטרות “שנה ראשונה” כי לא יתחילו באמצע השנה שאז יהיו כל השטרות מעורבבים זה כה וזה כה ויתעותו הדינים ויתקלקלו הזמנים עפ“י דין הנז' שלמלכי אומ”ה מתשרי מנינן. ולפי“ז התחילו מנין השטרות (שהוא למלכות יונים) מתשרי שנת ג”א ת“ן לב”ע תחת אשר מתחלה מנו כל השנים מניסן בין ליציאת מצרים בין למלכי ישראל וכן מוכח מהכתובים (זכריה ט') צום הרביעי כו' ועי' בר“ה ד' בפלוגתא דר”י ור' עקיבא ופשוט. ולפי זה היתה שנת ה' אלפים שנ“ב לב”ע שנת אלף תתק“ג לשטרות לא תתק”ד כאשר חשב הרב בצ“ד. ומ”ש שם שקודם לזה היו מונים ליציאת מצרים ולשנות המלכים ולא מצינו שמנו לבריאת העולם (וגם למאמר חז“ל בפ”ק דע"ז במתניתא תנו אחר ד' אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם אם יאמר אדם כו‘. לא שת לבו כי חלקת לשון האדומי משכהו לדעתו אם כי לא אבה שמוע לו שלא הי’ ידוע בישראל מנין שנות הבריאה עד אחר זמן הגאונים?) ואם אמנם כן הוא שמעת התחילו למנות למלכות יונים שהוא מנין השטרות כמעט עזבו מנין שנות הבריאה ויציאת מצרים ולא ידעוהו רק הרבנים והסופרים וכמו שכ' שם ד' ט' א' מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית ופירש“י שם: והבא למנות סדר חכמים וחייהם כו' ימנה לחורבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית. וכן הי' מנהג הסופרים הקדמונים וכאשר הראיתיך למעלה (במצרים) מה שכתב על ספרי ר' משה בן אשר” נכתב לקץ שמונה מאות ועשרים ושבע שנים לחורבן הבית השני כו‘. ושם בדף י’ אמר רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יונים. וכן אנחנו רואים ומוצאים מטבעות כסף עתיקות ליהודים מפותחות אותיות שומרונית (ליבונאי) ורראיתי כמה מהם מצד אחד אלעזר הכהן ומצד השני שמעון הכהן גם יהודה הכהן הגדול שנת ב' או ג' ד' (כי כמה מהם ראיתי באופנים שונים) “לחירות ציון או לגאולת ישראל או לחירות ישראל” או לגאולת ירושלם" אשר לפי הנראה המה המכביים בעת פרקו מעליהם עול היונים (ובמ"א כתבתי באופן אחר) אבל לא ארכו ימי שלותם וחזרו לעבודתם. ובמנין ספירות השטרות נראה שלא פסקה המנהג שהחזיקו בה למנות למלכי יונים שיהיו כל השטרות עולים למנין אחד והיו כותבים כך וכך לשטרות (לא למלכות יון) כמו שמצאנו בספרי הקדמונים ובדברי חז“ל בכמה מקומות וכאשר הוא עוד היום בכל ארץ התימן כנז'. אבל מי הגיד להם שקודם לזה לא ידעו שנות הבריאה בזמן שלא היה להם מלכים מיהודה ומישראל (ואף בזמן המלכים וישראל יושבים על אדמתם היו צריכים לדעת שנות הבריאה למנין השמיטות והיובלות והמולדות לחגים ולמועדים) ואתה תחזה ליוסף בן מתתיהו בספרו הקטון קדמות היהודים נגד אפיון בפ”ב וז“ל “ועד נאמן אליכסנדר מוקדן כשרצה לשום צלמו במקדש לזכרון בואו לירושלם ואנחנו מנענו אותו אבל אמרנו לו כו' נעשה לך שתי זכרונות האחת שנניח חשבון בריאת העולם ונחשוב לזמנך והשנית שכל הכהנים הנולדים בשנה הזאת יקראו אליכסנדרוסים” הלא דעת שפתיו ברור מללו שקודם לזה היו מונים לבריאת העולם ומשנת בואו לירושלם הבטיחוהו לו לזכרון עולם לחשוב לשמו. ועתה עוד מי יש לו פה לאמר כמש”כ שם “והראב”ד והרדי“א כו' ואחרים זולתם שהכה”ג נדר למלך שמיום ההוא והלאה יתחילו למנות מספר השנים למנין שטרותיהם מביאתו שמה“. ואמר מ”ע בהלצתו “ואעבור והנה איננו לא בפ”ק דר“ה כו' ולא בפ”ק כו‘. גם היוסיפון לרומים כו’ לא זכר מזה כל מאומה. ועתה ראו נא זרוע כח המאמר ¹¹⁵ המפורסם לא ראינו אינו ראיה (אשר החכם הזה רגיל תמיד לבטל דעת חז"ל בלא ראינו) ואת אשר הרחיק בזרוע הנהו קרוב ונראה לעין כל רואה ביוסף בן מתתיהו הנז‘. ולזה אמרו חז“ל שיתא שנין דמלכו בעילם לא קא חשיב”. אשר החכם הנז’ בדח בה והודח והוא נכון מאד. יען כי לא הבטיחוהו כן רק בעת בואו וכבש ירושלם שאז עשו לו יום הזכרון הזה כנז' וזה היה אחד הששה שנים למלכו בעילם ואתפלא על הרב בצ“ד אשר נהירין לי' שבילי דרקיע ודארעא וכל ימות עולם נגלו לפניו וחושב חשבונות רבות ובמקום הזה קצרה ידו למשוך בשבט סופר ולדקדק בחשבונו? ההוא אמר “מ”מ תדע כפי מה שהתבאר כו' ומדברי הרמב”ם ז“ל כו' ומקבלת הראב”ד כו' כולם יעידון יגידון שתחילת מנין השטרות היא משנת ג' אלפים ת' מ' ח' שהוא אלף ליציאת מצרים ושנת ארבעים לתחילת בנין בית שני וש' פ' שנים קודם חורבנו באופן שהתברר לנו ששנה זו שהוא חמשת אלפים וש' נ' ב' היא שנת אלף ת' ת' ק' ד' לשטרות" עכ“ל. הנה נתן לנו סימן בתוך סימן ועקבות חשבונו לא נודעו. כי אם נסיר ג' אלפים תמ”ז (אשר מבריאת העולם עד זמן ג“א תמ”ח שממנה התחילו למנות לשטרות לדעתו) מסך ה' אלפים שנ“ב לבריאת עולם השנה דעמד בה ישאר לנו אלף תתק”ה למנין השטרות לחשבונו והוא אמר אלף תתק"ד.

אבל באמת אמרו בקבלת הראב“ד והרב כפתור ופרח שתחלת מנין השטרות הוא משנת ג”א תמ“ט. וכן נכון בחשבון כי חורבן הבית הי' (לדעת רבים) בשנת ג”א תתכ“ח חסר ע' ק' ב' לד' אלפים לב”ע הסר מהם ש“פ שנים לאחור כמ”ש חז“ל שהתפשטה מלכות יון על ישראל קודם החורבן (הוא השנה שבא אליכסנדר מוקדן לירושלם) ישאר ג”א תמ“ח קודם מנין השטרות והתחילו למנות מג”א תמ“ט ששנה הזאת תמ”ט מנו שנה ראשונה לשטרות. אבל הרב בצ“ד חשב לאחור ולא לפנים שהתחיל חשבונו משנת הארבעים לתחילת בנין בית שני (כמ“ש חז”ל ל"ד שנה הפני הבית מלכות פרס ושית שנין דמלכו יונים בעולם דלא קא חשיב) ובנין הבית היה בשנת ג”א ת“ח ונשלמו הארבעים תמ”ז שכן דקדוק לומר “ושנת ארבעים לתחילת בנין בית שני” והתחילו מנין השטרות מתמ“ח אבל ארכבה אחרי רכשא כי הדר כתב תוך כדי דבור “וש”פ שנה קודם חורבנו” כו' ולפי חשבון זה יתחיל המנין מתמ“ט כאמור ובאמת כתבו התוס' ע”ז ט' ב' ד“ה האי “ובשנת ארבעים ואחד (לבנין הבית) התחילו למנות למלכות יון” ע”ש כי נכונים דבריהם.

ועתה לך עמי אל מקום אחר ואראך שהרמב“ם ז”ל מתחיל חשבון השטרות משנת ג“א ת”ן ליצירה (ולא כאשר העיד עליו הרב בצ“ד מתמ”ח) כי בפ“ו דשביעית אומר נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה שתחילתה משנה שאחר החורבן כשני חדשים שהרי מתשרי הוא המנין לשמיטין וליובלות אותה השנה מוצאי שביעית היתה כו'. ולפי חשבון זה שנה זו שהיא אלף ומאה ושבע לחורבן שהיא פ”ז ואלף וד' מאות למנין שטרות שהיא ל“ו ותת”ק וד' אלפים ליצירה היא שנת השמיטה וכו' “. צא וחשוב מזה שהרמב”ם מתחיל מנין השטרות מג“א ת”ן כי אם נסיר אלף תפ“ז לשטרי מד”א תתקל“ו ליצירה ישאר לנו ג”א תמ“ט שהם השנים העברו מיצירה עד מנין השטרות והמנין לשטרות התחיל מת”ן שנה שאחריה. וכן כ' בסו' פ י“א מקדה”ח “ליל חמישי שיומו יום שלישי לחדש ניסן משנה זו שהיא שנת י”ז ממחזור ר“ס שהיא תתקל”ח וד“א ליצירה שהיא שנת תפ”ט ואלף לשטרות שהיא שנת ק“ט ואלף לחורבן בית שני וזו היא שאנו קורין אותה שנת העיקור בחשבון זה עכ”ל ¹¹⁶ וזה כמנהג אחינו בני תימן עד היום וברור שהרמב“ם ובני תימן מנו שנותיהם כאחת כי הריצו אגרותיהם זה לזה והם כותבים בראש אגרותיהם זמן השטרות ובודאי עמדו למנין על הדין ועל האמת. ולפי זה היתה שנת השנ”ב (של הרב צ"ד) אלף תתק"ג לשטרות.

ואשוב אתפלא על הצ“ד איך אמר שלהרמב”ם היא אלף תתק“ד? מארי דאברהם כלפי לאי אם לפי חשבונו שהמנין מתחיל מתמ”ח הי' צ“ל אלף תתק”ה. ואם לפי חשבון הרמב“ם הנז' היה צ”ל אלף תתק“ג אבל תתק”ד לא שמענו רק לפי החשבון של הראב“ד והכפתור ופרח שמתחיל מתמ”ט.

אבל מעט זכות יש לי ללמוד ולצדד על הרב צ“ד שחשב א' תתק”ד (ולא אתתק"ג) בהרמב“ם ולא אתתק”ה לפי חשבונו והוא מאמר רב פפא (ע"ז ט' א') אי טעי חנא ולא ידע פרטי כמה הוי (היחידות שאחר חורבן בית שני) לשיילי' לספרא כמה כתב (למנין השטרות) ונטפי עלייהו עשרין שנין (מחשבין ש"פ עד ח' שלפני החורבן) ומשכח לי' לחומרייהו כו‘. ואי טעי ספרא לישיילי’ לתנא כמה חשיב ונבצר מנייהו עשרין שנין כו‘. וכן עוד שם לענין שני אלפים תורה שנחסר מנין עקב מהחורבן עד סוף ד“א ע”ש. אשר הכלל היוצא ממאמר הגלוי הזה שלעולם צריך שיהיו מספר היחידות (הנוסף על המאות והאלפים שבמנין השטרות ובמנין החורבן) שוין ואם יש ביחידות שלאחר החורבן מספר ד’ יחידות צריך לחשוב כן גם במנין השטרות וכן חמש חמש מאחד עד עשר וכן להיפך. והנה שנת ה' אלפים שנ“ב ליצירה (שכתב הצ"ד) היתה אלף ותקכ”ד לחורבן שבית שני שנחרב שנת ג“א התכ”ח תחבר אלף תתקכ“ד עפ ג”א תתכ“ח יוצא לך ה' אלפים שנ”ב אבל אם יחשוב התחלת מנין השטרות מג“א תמ”ח יהי' שנת השנ“ב אלף ותתק”ה כאשר כבר חשבנו למעלה ויהי' זה ד' וזה ה' וכן אם יחשוב מג“א תן יוצא שנת השנ”ב ליצירה אלף ותתק“ג לשטרי ויהי' זה ג' או ד' ולא בא לעמק השוה עד שסתם חשבונו אלף ותתק”ד שיהיה שוה לשנות החורבן אלף תקכ“ד משנת ג”א תתכ"ח כנז' וזה מנגד לחשבוני יעמוד.

אולם לא עלי תלונתך כי אם על הרמב“ם ז”ל שחשב שנת ד' אלפים תתקל“ו ליצירה היא אלף וק”ז לחורבן שהוא אלף ותפ“ז לשטרות (פ"י משביעית) (וכן בפי“א מקדה”ח ד“א תתקל”ח ליצירה היא אלף תפ“ט לשטרות ואלף ק”ט לחורבן). ולפי החשבון שהחורבן הי' בשנת ג”א תתכ“ח היה ד' אלפים תתקל”ו ליצירה שנת אלף וק“ח לחורבן ואלף תפ”ז לשטרות שלא לפי הכלל של ר“פ. ונאמר לו משה טעית? או מה נעשה לאחינו בני תימן אשר שמעתי אצלם בביהכ”נ בעיר הבירה צנעא (Zanah) (היא אוזל) שהחזן הכריז בקול בכי ונהי אחרי כבה הנרות בליל תשעה באב שנת התרי“ט ליצירה שהם מנו שנה זו בק”ע לשטרות שני אלפים ומאה ושבעים כנז' “הלילה הזאת היא שני אלפים ושני מאות ותשעים לחורבן בית ראשון ואלף ושבע מאות ותשעים לחורבן ב”ש“! (ראה שמה בצנעא) ולפי חשבון הנז' היה שנת התרי”ט ליצירה שנת אלף ושבעה מאות ואחד ותשעים לחורבן בית שני אבל לא על הרמב“ם ובני תימן בלבד עותה החשבון הזה כי אם על כל הלוחות הנפוצות בישראל אשר בראשיתם דברי הימים (קראניק) מאת כל פרשת העבר. וראו שמה משנת ה' אלפים כת”ר ליצירה נרשם “1791 לחורבן בית שני תובב”א“. וע”ז הדרך כל השנים לפניו ולאחריו עד השנה הזאת (ה“א תרכ”ה). ולחשבון הנז' שהחורבן היה בשנת ג“א תתכ”ח ליצירה יהיה שנת ה' אלפים כת"ר (1792 לחורבן בית שני) וכולנו טעינו בשנה אחת?

ואחרי ראותך כל זה תחזק לבבך והט אזניך עוד לדבר הזה ופקח נא עיניך וראה בתוס' ע“ז ט' ב' ד”ה האי מאן כו' דבשנת תכ“א לבנינו חרב הבית כדמוכח הסוגיא בהדיא בעירובין י”ב כו' וגם רש“י פי' שם כן וגם הרשב”ם אומר דבודאי בשנת תכ“א חרב הבית כו' והתנא מונה אותם בהדי שני דקם ביתא ולא עם שנות החורבן כו' ע”ש. וכן כתב הרמב“ן ז”ל בדרשותיו “בשנת תכ”א גלו" ולפי זה נחרב הבית בשנת ג' אלפים תתכ“ט ליצירה והתחילו למנות שנה ראשונה לחורבן משנה שאחריה שהיא ג”א תת“ל ליצירה (כמשפט) הוסיף עליהם אלף תש”נ יוצא לך ה“א כת”ר ליצירה היא השנה הזאת ככתוב בכל הלוחות וכמו שהכריזו בליל תשעה אב.

אבל מה יושיענו זאת להרמב“ם ז”ל שהוא כתב בפירוש בפרק ו' דשבועות ות“ב שנה עמד הבית (והיה זה ג“א תתכ”ח ליצירה) ואף עפי”כ חשב שנת ד“א תתקל”ו ליצירה היא שנת אלף וק“ז לחורבן וצ”ל לחשבון הנז' אלף וק“ח לחורבן (וגם לא יהיה מספר היחידות שוה לשטרות שהיתה אלף תפ“ז לדעתן כמ”ש שם). ועוד לבי נוקפי שגם התוס' שם אח”כ מגמגמים בדבר זה שבתכ“א חרב הבית ושדו בה נרגא שהוא נגד הסוגיא דע”ז שם (ובסוגיא דעירובין הגיהו גרסה אחרת ע"ש) וגם הרא“ש שם אחרי הוכיח מתחילה שבתכ”א חרב הבית חזר בו לגמרי ופסק להלכה שבתכ“א חרב ע”ש ומה נענה אבתרייהו? ואולם! אתה תחזה שכבר עמד על זה הרב בדרישה חו“מ סי' ס”ז עיין שם. והעולה מדבריו שחשבון התלמוד הוא ליצירת אדם הראשון (שהוא מולד וי“ד וכמש”ב הרמב“ם מפורש שם מקודם ומאימתי התחילו למנות כו' נמצאת אומר בשנת שלש ות”ק ואלפים ליצירה מר“ה מאחר מולד אדה”ר שהיא שנה שניה ליצירה כו') והם כלים ד“א תתקל”ה ומ“ש אח”כ תתקל“ו הוא לחשבון היצירה שאנו רגילין לחשוב ממולד בהר”ד שמקדימין שנה אחת (והעולה מתוך פלפולו הגדול של הגאון בתומים שם שחשבון הבית הוא מניסן כמו מיציאת מצרים ומלכי ישראל (ככתוב מפורש במקרא מלכים) ומנין השמיטין והיובלות ובריאת העולם הוא מתשרי ולפעמים שנה אחת חשבינן לכאן ולכאן). והגר“א מווילנא ז”ל אסברא לן שגם חשבוננו הוא מיצירת אדה“ר שהוא מולד וי”ד ומה שאנו חושבים מבהר“ד לא מפני הד' ימים שנתלו המאורות קודם בריאתו (שזה דוחק באמת) אבל מפני שבשנת המבול לא שמשו המאורות וצריך להוסיף ד”ח תתע“ו לענין המולדות שנה אחת כמשפט אבל למנין השנים עולה יפה. עכ”פ דברי הרמב“ם וחשבונו צדקו גם יחד שנות היצירה והשטרות והחורבן כאשר כתב מפורש בשתי המקומות. ומדבריו למדנו שתחילת מנין השטרות הוא משנת ג' אלפים תת”ל ליצירה לחשבונינו ואז יתקיים בידינו כללא דרב פפא. ואף שבאמת (לדעת הרמב“ם והרא”ש) נחרב הבית בשנת ת“כ לבנינו וצריך לחשוב מג”א תתכ“ט אבל זה לחשבון התלמוד למולד וי”ד ולחשבוננו שהוא מברה“ד אנו צריכין להוסיף שנה כנז' ולפי זה היתה שנת ה”א שנ“ב ליצירה שנת אלף תתק”ג לשטרות (לא תתק“ד כהרב צ”ד) ושנת אלף ותקכ“ג לחורבן הבית ת”ו. והשנה הזאת ה' אלפים תרכ“ה ליצירה היא שנת שני אלפים מאה וששה ושבעים לשטרות (כמו שמונין היום בתימן) ואלף ושבע מאות וששה ותשעים לחורבן בית שני דחמיר לן. תתכונן ותבנה ועינינו תראינה בשוב אליה כבוד השכינה בב”א.

הנה הלאיתיך אחי! לבקש לך חשבונות רבות למען תתי לך רוח בין עדר לעדר שתשכח מעט כל התלאות אשר קראת עד כה ותחלוף כח לראות ולשמוע עוד את אשר לא פללת. ואחרי תראני שבתי לשלום בריא אולם תברך שהחיינו ומחיה המתים.

 

ל. נסיעה על הרי חאראז. – מחזה עיר האגרה (Hagara)    🔗

עתה נשובה לדרכנו הלאה. הפלך הזה שהיא כמהלך שלשה ימים הרים גבנונים ותלתלים. הענן יכסם תמיד כלבוש וערפל חתולתם. עליהם וביניהם ערים וכפרים רבים ולממשלת חסד ורחמים יחשב. גם גויי הארץ לא ירעו ולא ישחיתו היהודים בחוזק יד בגלוי ועלילות ברשע כי צריכים המה להם למלאכתם ופועל כפיהם והיהודים נעתרים להם ונוחים לסבול משאם וטרחם ועבודתם. גם יראת המלך אל מוקרימי עליהם בפקודתו בלי לחמוס ולגזול היהודים היושבים לבטח אתם ונושאים בעול עבודת המלך בארץ מגוריהם. ובכל זאת ספרו לי שזה ימים אחדים נאבדו שם שני יהודים רוכלים שסבבו על הכפרים והרגישו בהם שיש להם מעות בתיקם והרגום והחביאום ולא נודע עד היום כי מה שנעשה בסתר אין דורש ואין מבקש. השנה הזאת הרעב חזק בכל הארץ כי לא היה גשם. גם שתי שנים מקודם אך מעט מזעיר מטר היה עד כי גם מעיני מים יבשו. על כן אל תתמהו אם באיזה עירות נשאתי חרפת רעב וצמאון מים. ועל כולם גברה עתה העניות גם מעול משא מלך ושרים ושואלים לחם הולכים מגבול לגבול את אשר לא היה לפנים ביהודים בארץ הזאת. ה' ירחם.

מליצי רעי! אחת אשאלכם מי האיש הירא ורך הלבב? אל יעבור עמדי מפה והלאה בתלאות העצומות והנוראות פן ירך לבבכם ופן בדמעי עיניכם תמסו את לבבי גם את ספרי. רק האיש אשר לבבו כלב הארי ועיניו כנחושה לא יחת ולא יחוש מפני כל הוא ילך עמי. נעלה ונרד על ההרים בין המצרים ועד השברים ונשרט את עורינו ובשרינו באבני המעמסה אשר על דרכנו זאת ואשר תפגרו ללכת שבו נא בזה. הוחילו עד אשר נשוב אליכם לשלום בעזה"י מקצה תשעה ירחים.

יום ט“ו בשבט קמנו השכם כשתי שעות קודם אור בוקר וסעדנו לבבינו (אני והמשרת הנז') לחם חטה חמה בחמאה מבושלת אשר הכינו לנו עם שתיה משקה הקאהווא לרויה. ובעל הבית איש חסיד ר' יחיא עומיסי עומד עלי מצוה לאמר “סעוד לבך חכם! כי רב ממך הדרך” גם צדה נתן ביד סעיד המשרת. אחר אכלנו ושתינו סעיד לקח על כתיפו ילקוט עור אשר מלאתיה ספרים בגדים טלית ותפלין וצרכי נסיעתי גם צרור כספי נתתי בחיקו ואני אך מקלי בידי ונעלי ברגלי והלכנו. אור הירח לנוגה לנו ממולינו ובעל הבית יחי' ובניו ואהובים נכבדים הולכים עמי ללויני עד רגלי ההר ולתמוך בידי בל ימוטו פעמי בארחות עקלקלות בסתר ההר בין אבני נגף וצורי מכשול חרולים ודרדרים אשר מאז לא דרכה רגלי נתיבות כאלה. בכל צעד ושעל דמיתי נופל לשוחה עמוקה. אז זכרתי דרכי ציון האבלות לדרך המלך ואורח מישור. סעיד ממהר לפני עם משא חמור על כתיפו באין כושל בלי ליאות כהולך על רצפת בהט ושש. ברגלי ההר ברכוני המלוים כי מלאכיו יצוה לך וגומר כו' ויצוו עלי את המשרת וישובו לביתם כי קרבה זמן התפלה. ירדנו אל העמק אין מישור לפנינו אך גבעה רמה מתנשאת לעומתינו ועלינו במשעולים מפולתלים עד האיר לנו פני המזרח. עמדנו בצד הדרך להניח תפילין וסעיד ירט בדרך להתפלל בהליכה כהרגלו עד נבוא עד הראש ושם נפוש עד מעט. בהגיע עד הראש אשר פללתי כי בשמים היא ועוד אחר רם ונשא וגבה מאד ורגלי כבר בצקו. חום היום החלה להכות על קדקדי התחננתי לפניו לסור מן המסילה תחת צל סלע כבד לנוח. ישבנו וסעדנו לבבינו ועיני משוטטות על ההרים סביבותי ובקעי העמקים כולו מדבר שמם צחיח סלע. אך בראשי ההרים למרחוק נראים ערי מבצר גדולים ועצומים גם כפרים ופרזים וירק דשא אלונים וזרעונים ושדי תבואות סביבותם. אחרי הרגעי שמנו פעמינו לדרכנו. שבעה הרים סבבנו עולים ויורדים עד הגיענו אחר הצהרים להר חאַראַז (Charas). שם מבנה עיר גדולה ובצורה בראש מרום הר הרים האַגאַראַ שמה וחוצה לה ברחוק כשלש מאות רגל בסולם ההר עיר היהודים. דלתי הבנינים דחוקים אחת אל אחת כנקרי צורים והמשעולים צרים מפולתלים ובחשכה יתהלכו. צבורי אשפתות מלאה חלאה אך רוח צח מעל כל שפאים ההרים והעמקים עטופי בר ישיב עלימו להפיח רוח חיים. פה כששים בתי אבות יהודים וביהכ”נ קטנה אשר לא תכיל מספר מעט האנשים. פתחוה לפני לסור אליה ונסור. רבצתי על יריעות קש ועורות עזים הפרושות על הארץ במושב הזקנים. אחר שעה הביאו לנו מי קליפת הקאהווא עם רקיקי פת דוחן להשיב רוחינו ותחי נפשי.

מארי יחיא חֶבֶה נ“י חרש ברזל הוא המורה והשו”ב איש חכם בתורה וירא ה‘. ואיש יקר וחכם ר’ אהרן איש תם נ“י צורף בכסף הוא הנשיא. אחרי נוחי בא אלי מארי יחיא הנז' לביהכ”נ וברכני בשלום ובקש סליחתי בלי יוכל להאריך עמדי כי נחוץ הוא למלאכתו בחנותו סמוכה לביהכ“נ. ירדתי לראות מעשהו והחנות מלאה גוים איכרים עומדים עליו למהר כלות מלאכתו קרדומות ומחרשתות ומבהלים אותו. גם החנות הזאת לא נופלת היא מהחנות אשר ראיתי להרב הקודם וכמעשהו עת מנחת ערב התאספו כל העדה הק' הנמצאו בעיר לביהכ”נ לתפלת מנחה וערבית גם יחד. אחר התפלה והלמוד אספני מארי יחיא אל ביתו ולסעיד המשרת הביאו לבית נדיב אחר. סעדתי עמו גם שנתי ערבה לי בחדר העליון אשר הכין לי מצע וכסוי אחרי עיפות הדרך. למחרת בקשוני ללכת אתם לנחם אבלים בעיר קרובה אליהם. כי כטיול נחשב להם מהלך שעות אחדים מעיר לעיר כמרחוב לרחוב. כן נאספו כמה אנשים נשים גם טף ממיודעי האבלים ונלכה לקרית אל עמיר על דרך עיר קטנה חירבה (Chirba) אשר גם בה מעט היהודים ונלוו אלינו. בקרבנו לעיר האבלים ומרחוק ראו את המנחמים יצאו נשים לקראת נשים וקול יללות מתופפות על לבביהן נשמעו משתי החוברות אשה אל אחותה קנים ונהי על אשה זקנה שהלכה בדרך כל הארץ. אחרי ישבנו שקטה היללה. הביאו הקאהווא וכלי עשן המקטרת דרך בקבוק מים. ואחר אכלנו שם בצהרים וברכנו בזימון וברכת האבל והרחמן כדין התלמוד. שם ראיתי ספר ישן נושן כ“י פירוש על התורה בלשון ערבי ועברי מעורב בו מחכם קדמון ר' ישעיה שמו. כך אמרו לי ואני לא ראיתיו כי חסר תחלתו וסופו ולא יכולתי לעמוד על זמן התחברו ומחברו. שם הספר בערבי “אל נור ואל צולם” (ר"ל האור והחשך) ובחפשי בו בהחפזי הנה והנה למצוא מה חדש מצאתיו מרמז בפסוק “והרביתי אתו במאד מאד” _בראשית י”ז כ‘) גימט’ מחמד אשר הרמב“ם ז”ל באגרת תימן מצר ודואג על הרמז הנבער הזה ומרחיקו ומבטלו. והספר הזה נחשב אצלם טהור וקדוש אשר לא יכולתי להשיגו. המה חזרו לעירם טרם בא החרסה ואני כשלון ברכי לא נתנוני לקום ולנתי שמה. משחו את ארכובותי בחמאה ורחצתי רגלי העיפות ולמחרתו שבתי האגארה.

פה ראיתי מנהג הכנסת בן שמונה לברית קדש. לא יקדמו קודם הצהרים עד אשר יאספו קרוביהם ומיודעיהם מעירות וכפרים הסמוכות. וכאשר טענתי להם מוישכם אברהם בבקר מלמד שזריזים מקדימין למצות השיבוני מבעצם היום הזה נמול אברהם וגו' ופשוטו של מקרא ומדרש חז“ל בעצומו של יום. בצהרים הובא הילד מחתל בשמיכה על אגן מקלעת תבן והניחוהו על המחצלת בארץ (בבית אבי הילד) והסנדק לקחו אחרי הניחוהו על כסא קטון לאליהו הנביא זכור לטוב על ברכיו כפולות בשבתו לארץ והמוהל היושב ממולו פשק רגלי הילד ובמהירות מעשי ידי אומן מל פרע ומצץ ומפזר אבק מרפא ורטיה והכל בישיבה למטה לארץ. יקום ויברך על ההדס ועל היין. כורת הברית והברכה להילד ולמולידיו בלשון ארמית כמנהגם. ומזמרים שירי ברית שחוברו להם מאז. כל נעימות שירי זמירותיהם לשבת ויו”ט לברית קדש חתונה הם עברי וערבי מעורבים. ורוב שיריהם מאיש אלקים קדוש מאר סאלים אל שיבזי מעיר טעיז ועל דרך הסוד. כאשר עוד תראנו הלאה ושיריו. ואכתוב גם בזה איזה משיריהם בלה“ק אשר ישוררו בהכנסת בר”ק כי ערבים לי ולא שמעתים עד כה. אך לכם לדעת כי לכל שיר וזמר יש להם ניגון מיוחד אשר ידעוהו מאת שחברה לה יחד ואז ינעמו יותר לאזן שומעת:

מר לי מיקשן, מר לי מדישן, הם ובני כושן, עולה תוך שושן, העשן מבשן

מר לי מיקשן.

יום אחשוב קצי לביאת גואלי, יתר לבבי לרוע מזלי, כמה איחל לצור פועלי

ימחל עונותי וירפא מחלי, יגע בשטן ידין משפטן, גדל עם קטן מבטן בן יקטן.

מר לי מיקשן.

חתום צרור פשעי בחסדך סלח, הן שערי דמעה לפניך פתח, ופדה אסיר תקוה

ועין לו פקח, ובנה לעיר קדשך ואליה שלח, משפט ארמונן שירת דוכנן מצב מעמדן

קרבן בענן. מר לי מיקשן.

יציץ מרי שיחי פרי טעמו כמן, ריחו כריח מור וריח קנמון, יטב כשור ומריא

בשיח נאמן, דולה כל מעין יום בא אל מדין, מבין כל ענין בין קנין סוד מנין.

מר לי מיקשן.

אדון שלח אורך לנפש רחבה, ולעם אשר עובדים לך מאהבה, משתחוים נגדך

בשירה ערבה, תכניע מוקשן נחש הכישן, עם עמקי לישן מקדשן הלבישן.

מר לי מיקשן.

לך נכספה נפשי לשחר ביתך, אראה הדר קדשך ואשיר עוזך, לראות שכינתך

בקרב חיקך, בנין דבירך וגם היכלך מעשי ידי אומן, אל חי מתימן בין עם לא

אלמן, תן סימן עת וזמן מר לי מיקשן.

השיר הבא הזה מצאתי ראשי הבתים סימן ישר וסיגנונו להרב ר' ישראל נאגאר. ומצאתיו אצלם הבתים מהופכים ואני עשיתיו ישר לסימן ישראל וברוך היודע. גם ביאורו בצדו שמתי.

יחרק של צר דולק ¹¹⁷

הלום לב הולם

יום יום מעי דולק ¹¹⁸

קלם צר קלם ¹¹⁹

עמון ועמלק

עילם גם יעלם

יאכלוני כילק

ירדתי פלאים בבית כלאים

שומם אשב שבי

נכלם דך נכלם ¹²⁰

אעמוד לפני אויבי

נאלם גם נאלם ¹²¹

עד אן צור משגבי

יושלם צר יושלם

שוב ושכון בקרבי

און לבב נדכאים בשמך נקראים ¹²²

ראה כי צר הכביד

עולם עד עולם ¹²³

ובפרך העביד

כולם עד כלם ¹²⁴

נתש והאביד

אולם סוף אולם ¹²⁵

אנה העלה רביד

על צואר נשיאים.

פה נמצא משפחת כהנים וגם הם מפליטת צנעא נקראים בית אל פינחס המתיחשים עצמם לזרע פנחס בן אליעזר בן אהרן הכהן. המנהג בכל הארץ הזאת אשר בעש“ק ועל סעודת מצוה יפרשו שתי חלות מעיסתם. האחת ישרפו באור והאחת יתנום לכהן ויאכלם בטהרתו ומברך אקב”ו על אכילת חלה. וכן ראיתי על סעודת הברית הניחו לפני הכהן שתי ככרות על החלה שלו בירך על אכילת חלה ועל השנית של חולין המוציא וחלק ממנו להמסובין היוצאים בברכתו כי המסובין לא יברכו המוציא לעצמם (כדין התלמוד) ומהחלה יאכל הוא והכהנים המסובים עמו.

בבית הכהן פינחס ממשפחה המיוחשת הזאת נתכבדתי ביום השבת איש זקן עשיר ונכבד עם שלשה בנים זרע ברך ה‘. לעונג ולנחת הי’ לי יום השבת. וראיתי לכתוב גם פה איזה זמר לשבת ולמוצאי שבת ששמעתי פה יקר ונעים מאד.

השיר הזה ראשי בתיו סימן יהודה ואולי הוא ר' יהודה הלוי כי לו יאתה השיר הנפלא הזה.

יקר יום השבת תגדיל

בברית שלום וחיים

קדשתו ויהי מבדיל

בין ישראל לגוים

האומרים אך דבר לשון

לדמות ימיהם ליום קדשי

אדום מקדים ליום ראשון

עֲרָב מאחר ליום ששי

תעתוע קדר ורשון

איך בעלי האמת ישיא

ידמו עדים לעדיים והמתים אל החיים

ומה לשכניו המבקשים

לעלות לכסא ממלכה

מנוחת אלהים ואנשים

ושם צוה את הברכה

תחלה למקראי קדושים

ממי בראשית נמשכה

פרי מצותו עץ חיים בצלו נחיה בגוים

דגולה בשמך מכהנת

ושמך בידה למשענת

היתה בחיקה מקננת

ועל שולחנך מרננת

שבעה במן מעדנת

ועוד הותירה צנצנת

מודעת זאת באיים ויצא לה שם בגוים

הוסיף את ידך שנית

לחדש מלוכה קדמונית

להולכת קדורנית

פזורה שמאלית וימנית

והשיב כהונה אחורנית

ובושה ערבית ויונית

ונקדש במחנה הלוים שמך המחולל בגוים.

וזאת למוצאי ש"ק וראשי בתיו סימן אברם (ואולי הוא לראב"ע כי גם לו יאתה).

אם דרך מעמדי אתבונן קול שמועה

אולי בא לי מבשר טוב משמיע ישועה

בשביה אעבורה

קול מגיד מחלתי

איך באה הצפירה

שהחריבה נותי

הוסרתי מגבירה

וימלוך בן אמתי

ולעולם מעבידי בבלי אזן רצועה

פעם שרתי ועשר פרעות פרועה

רחק דודי ונעוה –

לב השכין בחצרו

ואני גולה במדוה –

הנפש בעבורו

לא אשאל אך אקוה

עד עת בא דברו

ישיב שבות נדודי ישית גפני נטועה –

מטע קדש והסר ביתד התקועה

מחמדי צר ישרם

ועדי מחלצותי –

מני יערם ויעדם ¹²⁶

וארבה צעקותי –

אל אל ושמו אקדם

אך באמונת אבותי

את מיעודי ועדי באת בברית ידועה

את בנך עת תיסר תזכור לו השבועה.

עוד אחת אציגה לפניך כי ישרה היא בעיני ושמתי לה מקום בזה.

לדוד נדד שנה ידר מבת עיני

חמק עבר והתעבר כי נשני

ישב עמי באולמי אבל עתה

שכן רומה ושוממה – עזבני

שיחי ארים לנס שומרים הראיתם

אנה פנה ידיד חנה – תוך משכני

רק בקשתיו לא מצאתיו להפציר בו

אולי יבא אל מסבו – יזבלני

אתם ראו אם תמצאו לו אמרו

כי חולת אהבה אני יושבה עד ירצני

אם יתמהמה דוד רב עצמה לו אצפה

עד קץ ימים הלעולם – יזניחני

לו אתחנן עד יכונן בית מקדשי

קול יקשיב ולי ישיב – אל מכוני

הוא יפדה צאן מאיש לצון

יחיש עלצון גם רצון יעטרני.

 

לא. עיר מוצמאר (Meudmar). – מאנאכה. – ראיית פני הרב מארי יחיא אל קארא ני'.    🔗

גם אחר השבת לא יכולתי לנסוע מפה והלאה עד יום הרביעי הלכתי לעיר מוצמאר הקרובה כשתי שעות. שם בערי היהודים כשלשים וחמשה בתים וביהכ“נ. להם מורה ושו”ב איש ירא ה' מארי יוסף יהושע נ“י תופר נעלים ואשתו מעבדת העורות כמנהגם. והנשיא איש יקר לוי אל חמדי. לו חנות בעיר הגוים מרכולת בשמים כו'. למחרת בנטות היום יצאנו לקבל פני הרב הגדול חסיד ועניו מארי יחיא אל קארה אחיו ומשנהו של הרב הגדול האב”ד דק“ק צנעא הבירה וכל ארץ התימן. האדם הגדול הזה מגדולי היהודים בכל ארץ התימן איש מלא תורה וחכמה ויראת ה' וענותנותו הגדולה עולה על כולנה. ומפני חמת המציק וכובד העתים הוכרח לנוד ולנוע ממקומו אל הנוף הזה בין מכיריו ומיודעיו וביחוד מכון שבתו ועזרתו בגלותו בבית האיש היקר והנכבד אשר שמעת תהלתו ר' יחיא עומיסי נ”י בק"ק גירואה הנז' המלמד שם תורה ויראת ה' לבניו האהובים יחיו. וכי נכבד הרב הזה ואהוב לכל יצאו נכבדי העיר הזאת והעיר מאנאכה לקדם פני כבודו בעברו דרך הנה. ויצאתי גם אנכי עם הנשיא לוי חמדי הנז' בתוך היוצאים.

גם העיר הזאת יושבת בראש ההרים וירדנו בסתר ההר מזרחה על דרך המלך (חשכת דרכי המלך בארצות הקדם כבר ידועים לכם ודרכי מדינה הפרואה ופרועה הלזו עוד חושך ואפלה על כולנה) על יד דרך ישבנו על שני הצורים מצפים לביאתו ויודעי דרך בואו ועינים למו לראות מרחוק כחיתו יער התקוממו כל רגע לראות הבאים מרחוק עד עת והנה אומרים דמות אורחים יהודים חמשה אנחנו רואים יורדים ברגלם מצלע ההר אשר ממולינו ומארי יחיא ביניהם. המה ירדו מההר לנגדינו ואנחנו התנהלנו לאט לעומתם עדי נפגשנו יחד. הרב נ"י איש קומה ובעל צורה. זקנו החלה להתהפך לבן (אף כי צעיר לימים הוא כבן ארבעים וחמש שנה) ואשר לא נסה רגליו מנעוריו לדלג על ההרים אך עתה מצוקת הזמן הציקתהו לעזוב את ביתו לנוד ולנוע. ויהי גם הוא אץ ברגליו כאחד מהאורחה. רק משאו הניחו על חמור אחד מהם (כי חמורו אשר היה לו לרכוב או למשא עת יסוב על ערי וכפרי צנעא לשופטם שם כמנהגם זה מקרוב מת או נגנב) ומקלו בידו והמה גם משאם על כתפם.

בהודענו איש את אחיהו נאמנים היו נשיקות פינו וחבוקינו. גם לבבינו התאגדו והיו לאחדים. ונצעד לאט במהלה ההר הלוך ודבר בלי הרגשנו אבני נגף אשר נגפו רגלנו והיום רד מאד ולא הגענו עוד לעירנו. וסרנו מן המסילה להתפלל מנחה במנין עשרה שהיו אתנו והלכנו לדרכנו אל מקום האיש היקר לוי אל חמדי הנשיא אשר נתכבד להביאו קורות ביתו והכין לנו ארוחה כמסת ידו. בלילה בני העיר כולם באו לבקרו ולהשתעשע בספורים ושמועות ממנו וממני ומלאו את הבית ואנשי חסד נאספים ואיש כלי מקטרת הטובאק בידו עם בקבוקי קאהווא כמנהגם והבית מלא עשן ושיחות שונות. רגלי הרב אשר בצקו במהלכו זה שלשה ימים משחו וסכו בחמאה מבושלת (שימנה) בכח יד זמן רב לחזק עורקיו ובשרו. וכל אחד זוכה במצוה. עד קרוב לחצות לילה פנו איש לביתו. אני והוא הלכנו לחדר משכבנו לבדנו משתעשעים על ד“ת וספורים עד קרוב לעמוד השחר. כן עבר גם הש”ק יחדיו היינו כתאומי בטן אחים מלידה ומהריון.

יום ראשון בבוקר הוא חבש כתפו וישא את רגליו לדרכו אל העיר גירואה בעלי בריתו ומכבדיו ואגרת מליצה יקרה נתן בידי לבד“צ דק”ק צנעא. ויעצני לבלתי אכנוס כעת לצנעא כי כבד הרעב וגם כי קם מלך חדש אשר עוד עומדים מפניו בין פחד לתקוה ואמר לי צר לי עליך אחי כי באת בימים אלו אשר אין בהם חפץ כי לא נוכל לכבדך. ונפרדנו בעצבון רוח. ואני ומשרתי הלכנו לשבת בפתח עינים על דרך עיר מאנאכה לפגוש שמה ידי“נ ר' יחיא עומיסי נ”י אשר בא יבוא שמה לשוק יום ראשון. בפגשי האיש ובניו הולכים ברגלם אחר משא צמד חמורים מסחורות ידם עליתי עמהם לעיר היהודים (אצל העיר הגדולה מאנאכה (Manache) אל ביהכ“נ קטנה אצל איש נכבד מארי יחיא אל חמדי נ”י והוא עלה לחנותו אשר בעיר הגוים היושבת בראש מרום הר הרים הר גדולה ובצורה ושם בית ממלכה כעיר הבירה.

פה כארבעים וחמשה בתי אבות יהודים שוכנים בטח בדד מחוץ לחומת עיר הבצורה ושתי בתי כנסיות קטנות (מפני המחלוקות) והשני' בבית מארי צאליח יהודה נ"י. יושבי הערים הזאת מתפרנסים בכבוד ממלאכתם וסחר ידם כי יום שוק גדול פה לכל הסביבות בכל יום ראשון וכפרים רבים סביב לה.

ברדת היום וההמון מעטו עליתי לראות בהשוק את אחינו יושבי העיר והבאים ממקומות אחרים קרובים ורחוקים. דמות אחד להמה ומעשיהם תאומים יתלכדו והם שבים ללכת איש לעירו ולביתו. זה משאו על כתבו נעלים ונאדות וכל מעשי עור זה מרכולתו פלפל קנה בשם ומחטים כו' וזה אתו מחרשתו וקרדומו מפעל ידיו חרש ברזל הוא או טבעת כסף סגים משובץ באבני המקום (יאקיק יאמאן) אצעדה וצמיד צורף בכסף הוא. שם איש עשיר וחמורו טעון משאו סחורות בגדים שמלות חריטים ומעטפות וכל אורגת צמר גפן או חמור נושא כלי חרס פועל כפי בעליו אשר פי שנים במשאו על כתפו. הכרתים והכירוני. שם בקרתי בחנותו האיש הזקן שקנה חכמה ונשיא פנים זקנו יורד על פי מדותיו אשר לא רבים כדמותו ראיתי בארץ הזאת אחרי יחיא אל חמדי נ"י גדול העיר. וכולם בוכים מפני חצי הרעב זה שנתים ומודים לה' כי לא כבדה אנחתם מתוקף הגלות אשר לאחיהם בצנעא וסביבותיה. אך המה נמלטים אליהם לעזרה ויצר להם. פה ישבתי כבבית כלאים שני ימים כי לא היה לי אורחה וחברת יהודים ללכת עמהם צנעא לדרכי.

 

לב. עלית הרי חימא. – לינת הדרך והגניבה.    🔗

יום השלישי בבוקר קמנו השכם כי נקרו ויאתיו לרגלינו שני יהודים ואשה אחת הולכים עיר יאפיד (Jafid) בהרי חימא אשר להם הוא מהלך יום מעלות השחר עד שתי שעות בלילה. אני אמרתי לבעל ביתי הנז' רב ממני הדרך ללכת ברגלי ואשכור לי חמור לרכוב עליה והוא ומשרתי אמרו אך למותר הוא כי רוב מהדרך הזאת הרים תלולים גבעות עולם וחתחתים בל אוכל לרכוב ואיגע עוד לחמר אחר החמור ובארץ המישור אהיה אץ ברגלי כמוהם. גם פחדו פחד ולא גילו אזני שאין מניחים עוד ליהודי לרכוב שם כי עוד מעט מזה תמשול יד מלך קשה אשר תכבד ידו על היהודים. והגוים עזים ואכזרים. ואֵפת להם ללכת ברגלי כי גם השקל יקר הי' עמדי וסעדתי לבי היטיב בארוחת הבוקר וצדה לדרך נתנו ביד משרתי סעיד עם אשר קניתי אני מהשוק מעט תמרים ודבש. והאורחים אשר עמדי להם משא חמור קטון כמראה עז טעון סחורתם ומשא שני חמורים על שכמם. גם האשה סל גדול משא לעיפה על ראשה ורגליה יחפות בלי נעל. המה השכימו ועברו לפנינו כי מיהרו ואני וסעיד התמהמהנו בין כה וכה והשמש עלתה כחצי מעלה. מיהרנו לרדוף אחריהם והמה ממהרים עלינו כי אחרו פעמיהם להוחיל עלי בלי יוכלו להגיע לביתם עד הלילה.

מנעלי אשר הבאתי עמי כבר בלו ואינם. ולהליכה כזאת יעצוני לקנות נעלים כמנהג הארץ. משרתי אשר זאת מלאכתו הכין לי למדת רגלי עור מרובע כמדת כף הרגל וממנה לפניה שתי מיתרי עור העולות ונכנסות בין בוהן לאצבע ומשם יפרד ומקיפים הרגל ונדבקות לעור העקב מאחוריה. רגלי אשר לא נסו באלה ובשגם בלא בתי רגלים ולא נסכנו גלדי עורי לשחיקות מיתרי העור המדאיבות עד שפך דם הובאו כבסד תוך מנהלים האלה. עזבנו העיר ונרד בסתר ההר סביב הצורים והתלולים בעקלתון כי ההר מוצב כחומה דרך עוד לא עברתי וקרני השמש ביפעת עוזה יורו חציהם על פני ועיני נגד דרכינו מזרחה. כחצים שנונים דקרו עיני הרכות אף כי משחתים ומלאתים בפוך ויחרכו גם ראשי ידי ורגלי. שלש שעות ארכו לנו עד ירדנו העמק. ומשם השתרע עוד גבעה רמה והלכנו בצלע ההר עולים ויורדים בו. שממות עולם וחרדת אלקים רובצת על הגבעות והעמקים אשר עברנו עליהם ערומים מכל צמח ועשבות הרים. אין קול אדם גם קול כנף לא נשמע רק קופים גדולים וקטנים רוקדים על רוכסי ההרים ועולים על עצי הטאָם הבודדים אחת הנה והנה לאכול מפרים ולהחסות בצלם. לא נגענום ולא נגעו בנו. וחברי הזהירנו לבלתי גער בם לבל יעמדו להלחם נגדינו.

עדי הגענו אל ארץ מישור ארץ זרועה ודמות כפרים ומרעה צאן ועדרי עזים מהעברים על ראשי גבעות גבנונים. ונעבור בין גדרות צאן וקני דוחן המבשלים פרימו ועל מבועי מים ותחת צאלים שדי חמד ועצי טאם (הם תפוחי יער קטנים וגרעין אבן גדול בתוכו). משממון לבבי ופחד נפשי לא הרגשתי עד כה בכאב רגלי ועלף ארכובותי ולא הורדתי עיני על דם נגפת אצבעותי הנוזלים מבין הבהונות תחת מוסריהם. פה דמיתי לנוח תחת אחד השיחים ולחתול רגלי. כמעט שנפלתי וחברי אלצוני לקום באמרם פן יקראנו אסון במקום לא אימון הזה. והצהרים קרובה ועוד לא הגענו לחצי דרכנו ואיפה נלון. עוד כברת ארץ לפנינו מקום מועד לכל הולכי דרך לסעוד שם ארוחת הצהרים ושם נפושה. לשוא התחננתי להם הניחוני עדי רגע והם עברו לפני עם הכבודה. גם משרתי הפחידני ואירא ואקום לרדוף אחריהם. כשל כחי ועיני נוטפות אגלי דמע ודם וברכי כשלו. שבע נפלתי וקמתי. רגזתי ושתקתי ואין נחת. והלכתי בחמת רוחי קודר. מורסי לבבי נתקו מהתבונן עוד על צדי הדרכים ואנה אני בא לפי שאול או לפי פחת. השמש בחצי השמים ועוד לא הגיעו למקום המועדה להם (בסבתי) ורגזו עלי. עוד פסקו רגליהם לרדוף גם החומר לא עצר כח לרדוף אחריהם ושמחתי. השמש מעלה אחת והננו אצל חורבה בצלע הר על שן סלע. שני גמלים רועים סביב לה ואשה ערביאית צועקת לרעותה להשקות הגמלים. “לא זה המקום למרגוע” אמרו חברי “נטה מן הדרך במורד שם בית מנוח לנו ממכירנו”. סבבנו גדר קוצים בין חרולים כסוחים ובטנו אצל מערה מכפלה המלאה עשן וחלאה ואשה ערביאית מלקטת עצים וגללים לבער האש לעשות צליל לחם דוחן ולבשל קאהווא. שאלוה לפרוש מחצלת ורבצתי עליה. לא ידעתי נפשי איפו אנכי וארכובותי נכפו ואין פושט דומו כאבן. סעיד הביא חמאה וימשחם בכח עדי נרדמתי ואישן. והמה מיהרו ויורידו מן החמור ובכליהם אשר הביאו בשלו קאהווא סעדו לבם. גם החמור ויעירוני לסעוד לבבי בהנמצא אתי רקיקי דוחן ודבש ולמהר מהלכי. נסיתי רגלי לקום ואין איל גם לעמוד. בקשתים לשכור לי חמור לרכוב ויהי מה. ונפוצו הנה והנה מצאו אחד ואין משכיר ליהודי לרכוב פתוני ויאכפוני לקום ללכת אחריהם לאט אולי נמצא חמור בדרך מהלכנו מאנשים הבאים מהשוק הקרוב וישכרו מהם בכסף ובתחנונים. בכל כחי קמתי ומשרתי מנהלני אט וחברי אצים ללכת. אחרי עלינו הר קטון וירדנו בקעה מצאו גוי (לא אימון בו) אשר נאות לבקשתם (שלא כדת) להרכיבני על חמורו אשר רכב עליו במחצית השקל (שכרו ליום תמים) עבור שלש שעות. הרכיבוני ובעלו מחמר אחרי בבושת פנים למטה. פגענו עוברים ושבים וגערו בו על הנבלה שעשה. אך משרתי עובר לפני ומתחנן לפניהם כי חולה אנכי ואומר בקול קורא לפני “עללא ראייאק” ברשותך. אם כה יאמר וירחמו ועברו להם. פה מישור נחמד ארץ פוריה וענפה עצי קאהווא לרוב שתולים על פלגים יבלי מים שוטפים נוזלים מירכתי ההרים ונאספים ליאורים תחת רגלינו.

כי פנה היום הננו עוד בין הרים גבוהים אשר ראשם מגיע השמימה והשמש נטה לערוב. פה מקום שוק גדול ליום הרביעי מהמתאספים מערי וכפרי ההרים וסביבותיהם. שלשה וארבעה טורי חנויות (בתבנית אשר הראיתיכם למעלה) מאבנים עצים וקוצים אחת הנה ואחת הנה והנם שממים מאין יושב בהם זולת יום השוק. ושלשה ארבעה בתים כדמותם בצלע ההר מערות ונקרות צורים שדרות אבנים בלי חומר וטיח ומקורות בקנים פתחיהם בגובה חצי קומת איש גם ארובה אָין ואנשים בה מעט רק מלון אורחים ומבשל קאהווא. פה עמד החמור ויורידוני אצל מערת המלון תחת גדר הדחויה.

מפה עולים במעלות הר הרים גבוהים ועצומים מהלך שלש ארבע שעות עד עיר יאפיד שם בית האנשים אשר עמדי. המה הבטיחוני כי אין עוד פחד לעיני להשאר ללון פה עם סעיד משרתי וכי לא אוכל לעלות עמהם בלילה ולמחר ירדו יהודים מכל הסביבה להשוק ואשתעשעה עמהם וישלחוני לאחת מהערים הקרובות. אף רגזו וכעסו עלי כי לולא התמהמהו עבורי כי עתה כבר קרבו לביתם. ועתה נחוצים הם ללכת לילה. ומי יודע אם יפתחו להם שערי עיר חימה לעבור דרך עליהם לעיר היהודים אם לא ישחדו השוערים ובתחנונים גדולים ולא יכולתי לעקבם. ובקשו מבעל המלון לשום עלי עין לחומלה כי גר אנכי וגם אשלם במיטב (וזאת היה לתבוסה) ופנו עורף ויברחו מעלי ואינם. אני וסעיד נשארנו לבדנו והוא אף כי מילדי הארץ הוא אבל לא בא עוד בדרך הזה כי עודנו נער גם עיף ויגע וירא. בין כה וכה ויהי ערב. פרשו לנו יריעות קש בחוץ ונאכל (בלא אור נר) מאשר הצטידנו ובשל לנו קאהווא ומשח רגלי בחמאה מבושלת אבל לא יכולתי עמוד. אנשי המקום ואורחים נאספו עלי בראותם גר מארץ אחרת אשר לא ראו מימיהם כי לא עבר זר בתוכם. השק של עור עם כלי אשר הי' על שכם משרתי שמתי בין צדי שנינו מפחד בלילות והנאספים מביטים עלי ועל כלי בעינים לטושות. כבדנו אותם בקאהווא ותמרים קבלו בשמחה והלכו להם. אך זה יוצא וזה בא וכמרגלים נדמו לי. ואמרתי לסעיד עת לפקוח עין. טרם שכחנו בא בעל המלון ואמר לנו “השמרו בנפשיכם ואל תניחו כליכם אצליכם בחוץ פן גם ראשכם תחייבו ובתוך הבית אין לנו מקום ללון רק לי ולאשתי ולבני. אך בצד ביתי עוד מערה אשר שם מונח גם כלי גם כלי שאר אורחים וסוחרים. על כן עצתי אמונה לתת גם כליכם על ידי תוך החדר הזה ואתם תשנו אצל הפתח מבחוץ”. ותיטב עצתו בעיני סעיד ויעש כן.

אנכי באין איל נפלתי כשדוד ושנתי ערבה לי תחת רקיע השמים באויר חפשי. מתוקה היתה שנתי אחר עבודת היום הזה. ומשרתי גם הוא עיפה נפשו ותרדמת אלהים נפלה עליו שכב וירדם. אחר חצות לילה שמעתי קול מתהליך סביב להמערה וקראתי לסעיד ואין מקיץ והמהלכים דמו. ואנכי פחדתי גם לא יכולתי לקום ושכבתי. כאור בוקר הקימותי למשרתי להביא לי הטלית ותפילין להתפלל בטרם יקומו אנשי המקום. ויהי הוא קם וקרא לבעל המלון לפתוח דלת המערה שהי' המנעול אתו ונכנס לפנים לקחת השק עם כלינו ואינם! ויחפשו כה וכה ופתאום התפחד בעל המלון וצעק הה! הנה חור בקיר ושודדי לילה באו במחתרת וגנבו הכלים (גם כלי סוחרים אחרים) צעק ובכה על שקר כי רק את כלי לקחו והשאר שלם. לא נשאר אתי בלתי אם גויתי כותנתי ואדרתי אשר כסיתי בה והיא שמלתי לבדי. לשוא התחננתי אליו לבקש ולמצוא ויחפש ולא מצא והנם טמונים בתוך ביתו. היהודים ירדו להשוק ועמלו גם הם לחקור ולבקש ויבטיחוהו מתן ואני אמרתי לתת לו המחצה. וללא הועיל אחרי אשר היתה לו כולו למנה ואני נשארתי עירום גר בארץ נכריה ואין לי מכיר ואף מכתב תעודה לא נשאר לי ומאומה אין בידי כי גם צרור הכסף עם כל אשר היה לי הכל הניח סעיד תוך האמתחת בשמירה מעולה הזאת כי פחד להניח אצלו. עתה נשיתי תלאותי אשר קדמוני וברכתי לה' אשר נתן לי נפשי לשלל כי עודני חי. לשוא עמלנו עד חצי היום למצוא פשר דבר יגענו ולא פעלנו. היהודים הנמצאו בשוק סעדוני בפתיתי לחם דוחן מן הבא בידם ויעצוני להמלט ההרה אל אחת מערי ישראל יאפיד.

אחר הצהרים (בראותי כי אין תקוה) נשאתי את רגלי וסעיד עמי לעלות גבעות עולם. עתה לא נשאתי את עיני אל ההרים לתארם בשרד התאים ולתור אחריהם אם הם עקרים או רבים ופרים ואם המים מתוקים או מרים. עיני צופיות מטה לשמור רגלי היחפות מאבני נגף הנוקפים אצבעותי בכל שעל. אך חצי השמש המורים על ראשי בסכנת מדקרותם המה רדפוני כצבי מודח לעלות ולרדת בין חרול כסוח למצוא מנוח.

 

לג. חימא. – יאפיד. – השופט.    🔗

כי רד היום נכנסנו בעיר בצורה וגדולה במבנה מגדלים רבים הוא אל חימא (Chema)¹²⁷ העומדת בראש ההרים חומה בצורה ודלתים היא עיר מושב הגוים ולראש מדינה תחשב. עברנו בה משער לשער (כי אין דרך לסבב אותה כאשר עמקי מורד וסלעי מצוק גם גנות ופדרסים יסובבוה סביב) וירדנו במשעול צר בעמק על בריכות ומעינות מים אשר כמעט יבשו. עוד עלינו בדרך צר ומצוק ופתלתל. ברמה הזאת פגשנו לעת ערב נשי היהודים נערים ונערות יוצאות לסחוב מים בכדן על ראשן מן המעינות הנוטפות אך כפי צר בהעצר עליהם השמים ממטרות וגשם אין. נחתי מעט מרוגזי ולצמאי ישקוני מים במדה. ועליתי עמהם עיר היהודים “יאפיד” הבנויה בתלתלים זה למעלה מזה בגובה ההר השני. רחובות צרים כרוחב שני צעדים. דמות הבנינים וחכמת הבונים והאמרכלים לא אדע אערכה לעיניכם. והנני עומד תוך עיר ההוללה הזאת ואין איש מאסף אותי הביתה.

הלילה פרשה עלי חשכת אפלותה ותבוא בי הרוח הקר השולט שם בלילה והשבץ אחזתני. סעיד עומד ברחוב התחתון עמדי קורא בחיל “אנשי העיר! אנשי סדום! חכם בא מירושלם והנהו גוע ברחובות קריה”! ואיש בא מן השדה ויאמר אליו “יסוב לביהכ”נ עד אשר יעלו האנשים מן השוק ויתנו לכם ארוחת הלילה." הביאוני לביהכ“נ קטנה ואפלה לא אור נר אך קול רחים מתחת לארץ ונפתח חלון קטון והבית הכנסת נמלא עשן מחצר התחתון אשר יטחנו שם ואשר יבערו שם גללי בהמה וקוצים לאפות ולבשל. הבית הכנסת ערומה מכל כאחת החורבות השוממות. גם ס”ת אין שם וההיכל ריקם מפחד שודדי לילה והס“ת שמורה בבית המורה. וביום קה”ת יביאוה לביהכ“נ ואחר התפילה יחזירוה. וביום ילמדו בה ילדי בית הספר. על ערימת עפר האדמה שכבתי ואין מחריד. ומפני גיאות עשן לעיני הרכות והשדופות מני חורב הלטתי פני באדרתי אשר היתה לי לפליטה ובכיתי לקשה יומי. הפרעושים מאדמת עפר הקיצו לקראתי ומיהרו לבקרני ולחבקני. סבוני גם סבבוני. וכדבורים עקצוני כי לא טעמו מימיהם בשר ודם איש איירופי ודמי אף כי רותחו וקדחו היה לברות למו. אבל מהמונם לא חתתי. כמעט שנרדמתי והנה סעיד נוגע בי ועמו בחור מבני העיר ויאמר לי “קום נא חכם! האיש הנכבד ר' אברהם אל חאראזי עתה בא מן השוק והנהו קורא לך לסעוד עמו.” לא אביתי לקום בחרתי הסתופף בבית אלקים כי פללתי בא הקץ לסגור יומי. ובכל כחם הקימוני והציגוני על רגלי ולא יכולתי עמוד. ויוליכוני תחת אצילי ידי באישון לילה ואפלה בדרך אשר נדמה לי כי הוא האורח המוליך לחצר־מות או לעמק רפאים ח”ו אשר שם אחדול רוגז או אקום למשפט נורא. בית האיש ברחוב העליון – עוד מעט הנני בית האיש הנכבד הנותן לי ברית שלום ומקבלני באור פנים ולב שמח ויושיבני לימינו: “אל תשת עלינו חטאת אמר האיש היקר אברהם חאראזי כי עתה עלינו מהשוק. הסר כעס מלבך וה' יהי' בכסלך ונתאמץ בכל עוז לעזרך מאשר יהי' לאל ידינו בשכבר הוגד לנו טובה שמעך עתה סעד עמי ויטב לבך.” ברוך אתה לה' כי נחמתני. "צר לי מאד עליך (הוסיף לאמר) כי באת אלינו בימים האלה אשר לא נוכל כבדך. הרעב כבד בארץ זה שנתים אין זרע וקציר כי לא המטיר ה' על הארץ וגם מים אין לשתות ונפשינו קצה מחמס המציק מושל עריץ האוכל בשר עמינו עד כי דלונו מאד ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים. “ה' ירחם.”

העיר הזאת יושביה כחמשים ושתים בתים יהודים ולהם שתי בתי כנסיות ושני מורים (שוחטים) כי לא יתאחדו. האחד והוא הראש ברחוב התחתון הרב הישיש חכם משכיל ושנון מארי סלימאן אל עמראני ני‘. מלאכתו במרכולתו עם שני חמורים לו ולבניו השנונים. והוא עשיר מתרושש. והשני ברחוב העליון אברך תם וישר ירא ה’ מארי יחיא בן איש תם וישר יקר ונכבד לכל אברהם אל חאראזי נ“י הנז' והוא וביתו עודם בבית אביו. זה השני קרבני בימין צדקו ובטוב לבו והייתי טוב בעיניהם. והנשיא בתוכם איש לשון ערום ויחף ובעל תורה יוסף שמו. המה יעצוני למחרת לעלות ולזעוק לפני מושל העיר ובנותיה (השיך) והכומר הראש (אל קאהדי) על גזלתי והמה יעזרוני. כן עליתי עם סעיד משרתי ודברתי כל דברי והמה מיהרו לכבוד ירושלם הקדושה גם להם קוראים לה אל קֻודס אבל למען בוצע בצע לשלוח משרתים להביא בעל המלון. הוא נחבא ולא נמצא (כן אמר השליח) והביאו למחרת את בנו והוא חולה בעל הכרס ופניו לבן ונפוח כמובל לקבר והגיד דבריו לפני השופטים הכומר והמושל: “לא ראיתי ולא שמעתי ולא ידעתי”! הקאהדי חרץ משפטו עפ”י דת הקוראן כי ישבע ויפטר וקפץ ונשבע בשם… ובשם… אבל המושל אשר במשפט יעמיד ארץ אמר כי לא יוכל להתפטר בשבועתו כי שומר שכר הוא ועל ידו נתתי לשמור וחייב באחריות גם אם נגנב או נגזל. לא מצדקתו ויושר לבבו חרץ משפט אמת נגד דתו אבל מיהר וכתב פסק דין על זה ויצוני לשלם שכרו (ביודעו מראש כי אך דבר שפתים הוא והגזלה לא תשוב) ואני בתומי אמרתי לו “למה לי פסק דין יוחזר לי הגנבה ואתן כהנה וכהנה. בפנים נזעמים הביט עלי ואמר “טוב טוב.” אני אאסור אותו במשמר עד ישלם. ואסר אותו לעיני. ולמשרתי אמר: “אם אין להקודשי הזה לשלם שכר הפסק דין אני אחשוב על הנשיא שלכם גם שכר שני אנשי צבא ששלחתי להביאו עם שכר בית הסוהר.” כה משפטם. כמעט שנחמתי על הכנסי במשפטיהם (הידועים לי גם במדינות הטובות מאלה) וטוב לי כי נואשתי. ואמרתי בחמת רוחי לפני השופטים: לא ארצה בתעודת המשפט אבל בטחוני כי הגזלן ימות בשנה הזאת. מדעתי כי הגוים האלה מחשיבים לחכמי היהודים ובשגם קודשי (ירושלמי) לבעלי חשבון והשבעות. (וכמו קסם היה על שפתי שאחרי ימים לא כבירים בא דֶבֶר גדול במדינה לרגלי הרעב החזק ובעל המלון ואשתו ובנו מתו כולם במגפה ההיא. אבל לי לא הועיל עוד כי חפצי כבר נמכרו בשוקים ולא נצולו מהם זולת תנ“ך ושו”ע יו"ד וילקוט קטון ופינקסי החתום וחותמי שקנה יהודי והשיב לי והשאר הכל אבד). הגנב בעל הכרס כמעט פחד לדברי כי כבר הוא חולה ירקון רח”ל. וביקש זמן לחקור הדבר והשופט אך בזאת חפץ ולמחרתו שלחו לנפשו לחפש אחר הגזלה או להעמיק מחבואתו. ותעודת המשפט נתן ביד סעיד וישלחני. והיהודים שלמו את הקצוב ואם מעט. אחרי ימים שלשה ואחר עוד הלכתי לשאול מהשופט ודחני מיום אל יום עד אמרתי נואש.

אבל היהודים כולם עצמם אמונה הנה קם מלך חדש בתילא (אף שהגוף הזה מושלת לעצמה אך כשקם זה המלך נתנו כולם ידיהם תחתיו לשמוע דבריו מטוב לבב) באמרם לי איש ישר הוא ובמשפט יעמיד ארץ ועושה חסד לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחות מלאכי אש ומים משרתיו עושי רצונו ולכל אשר ישלחם ילכו ואחרי דברו לא ישנו אם לשבט אם לחסד. קוסם קסמים ובעל חשבונות רבות (ככה יקראו פה לבעל־שם בעל חשבון כי צריך לדעת חשבון העתים והמזלות) מאין כמוהו. מגלה צפונות מסתרים וכל סתום לא עממוהו. אבנים יהפוך לזהב אופיר וכתם לעפר כי הוא מואס בבצע מעשקות ויודע גם מעשי אנוש ותחבולותיו ויגיד לאדם שיחו. ואשר יעשה אדם בחדרי חשכיתו נגלה לפניו. וכהחכם מכל האדם דורש משפט אמת וצדק וכל הארץ חתים וחלים מפניו. אין ספורות להמופתים הרבים מבהילים (מהבילים) אזן שומעת לכל מעשי תקפו וגבורתו אשר הגידו לי עליו גם היהודים בתומת אמונתם ויפתוני ללכת אליו ולזעוק לפניו כי הוא באין תפונה ישיב לי את הגזלה. מכון שבתו לעת עתה בעיר תילא (Tilla) מהלך יומים מפה לפי מהלכם. ואנכי לא אצתי להתפתות אחריהם. אבל סעיד משרתי מבני הארץ המאמינים לכל דבר וגם מכליו ותפיליו נגנבו חזקו את לבבו למהר ללכת להגיש משפטו אל המלך הגדול המושל בכל ובידו גם הפסק דין ממושל העיר הגדול הזאת ובטח לא ישוב ריקם. אחרי יומים עזבני ונשא סעיד את רגליו היחפות וילך תיליה אל המלך החדש בן שלשה ירחים למלכו. ואנכי לא מלאתי אחריו ולא מהרתי לרוץ ברגליו ונשארתי פה לנוח מעט מעצבי ומרוגזי בעיר הקטנה הזאת לראות מה יעשה ה' עמדי. שלשים יום ישבתי בעיר המצער כאסור במצור. דבר אין לי עם אדם כי אנשי העיר בטרם עלה השחר ימהרו התפלה האכילה והשתיה ואינם. איש איש למלאכתו ומרכולתו (פה רובם עשירים) ילכו מחוץ לביתם ולשוקים וכל היום איש אין בעיר היהודים. ולעת ערב יבואו וכל יום השבת. ואז למדתי מעט עם המורה השני והראתי לו סדר הלמוד והעיון בפוסקים ונפקחו עיניו באו“ה ומ”א. אך אמרו לי: “אילו דייקינן לא גרסינן.” מלמד התינוקות אשר גם הוא אורח פה השגיח עלי בטוב לבבו לתור לי לחם חוקי לקיום הנפש יום כה ויום כה וביתו של היקר אברהם חאראזי פתוח לרוחה. ומנוחתי בלילה ויום על אדמת קדש הביהכ"נ העליונה אצל האיש היקר הזה ברחוב העליון. והוא גמלני אך טוב וחסד. יגמלהו ה' כצדקו.

בעיר הזאת מצאתי שני ספרים יקרים אשר היו לי לשעשועים לקוצר זמני בישיבתי המתמרמרת. ספר יקר בקבלה לרבינו שמואל החסיד זיע“א פי' על התפלה של כל השנה על דרך הסוד. השפקתי בו רב שפק (והוא אצל ר' אברהם הנז') וספר המורה להר”מ ז"ל בלשון ערבי. הקשבתי ממנו רב קשב. והוא אצל הרב מארי סלימאן הנז'. ואף כי לא רב ידיעתי ותבונתי בשני אלה זה לעומק המושג אשר לא הרגלתי וזה לקוצר ידיעתי בערבי עד כי לא ארכו לי ימי שבתי פה זה שלשים יום.

 

לד. הבוגד. ומעשי שדים.    🔗

ראיתי לנכון לפני לספר לכם רעי אהובי שתי מעשיות ראיתים בעיני למען תשפטו גם מזה מצב אחינו יראי ה' אלה בדיעות ובמדות. איש עשיר מבני נכבדי העיר אברך כבן כ“ד שנה זה מקרוב נשא אשה קטנה כבת טו”ב שנה. ולדודו מגדולי העיר בת יפת תואר בתולה כבת ח"י שנה אשר מאז מיאן אביה לתתה לו כי לא ישרה נפשו בו. וישם הדבר בלבו ונשא לו האחרת אחר ימים. בא איש חכם מעיר אחרת אשר חפץ בו אבי הבתולה לתתה אליו. ויקנא בו בן אחיו הנז' ויבקש עוד מדודו לתתה לו כי לו יאתה בהיותה שאר בשרו הקרובה אליו. וימאן דודו ומה גם עתה בשכבר נשא אחרת. והלך וצעק לפני השופטים כי גם בדיניהם מיועדת היא לו בתתו מוהר הבתולות לאביה וכי נכבד הוא אצל השופטים אשר שריה… ישפטו גם שוחד לו לקח ושלחו אחר אבי הנערה ודברו אליו ולא שמע גם אליהם. ויניחוהו במשמר עד שהתרצה לקחת מבן אחיו החמשים שקל כסף מוהר בתו הטובה היא ולתת לו בתו בחיקו באופן שיבנה לה בית חדש לה לבדה ויעשה כל דירתו אצלה וכן עשה. עזב את הראשונה אלמנה חיה אבלה בבית אפלה. בגד באשת נעוריו ובנה בית חדש לאשתו החדשה ושמח אתה. ותהי לו זאת לגברת והראשונה כפילגש. וכאשר השתוממתי על המראה הייתי לצחוק בעיניהם ואמרו לי מעשים בכל יום. ועוד תשוב תראה בכל מדרך כף רגלך.

וזאת שנית לאות ולמופת שהייתי פה בעל נס ואיש מופת. זה שנתים בהעצר השמים ולא היה מטר לברכה עד כי יבשו גם המעינות ומים אין לשתות. והעיר הזאת יש לה מעינות סמוכות בדרך ההר מהעבר מזה והם דללו חרבו. ועוד לה מעין רחוק כחצי שעה מעבר השני מזרחה המשותף גם עם דרי כפר אחרת בהר השני והם ישמעאלים. וליהודים יושבי העיר יאפיד הזאת ספר מקנה מאז ומלפנים שלעת הצורך יכולים למלאות מים גם משם. ובזה החודש כאשר שבו כליהם ריקם מהמעינות אשר לפניהם הלכו לאחריהם לשאוב משם. ויושבי הכפר ההוא חשבו מחשבות למונעם מזה. ויהיו מסתתרים בין הסלעים והצורים על ראשי ההרים סביב דרך העמק אשר בתוך ומשליכים אבנים על כדי המים אשר בראש הנשים והנערות בנשאן ומשברים הכדים. לא אחת ולא שתים לא עשרה ולא עשרים ונושאי הכדים יביטו על כל סביבן ואין איש ואין קול ואין קשב. רק בעלת הבית אשר הייתי מתגורר שמה איש החסד אברהם אל חאראז נ"י לא קרה להן כל אסון והיא ובתה וכלתה ירדו תמיד לשאוב משם והשיבו כדיהן מלאות ושלמות. ככה כמה ימים בוקר וערב ואין רואה מי הם המשברים ומשליכים האבנים. רק אבנים פורחים אל הכדים וכל נזק בגופן לא נגע. וכאשר חקרו ודרשו מתושבי הכפר ההוא העוברים דרך עליהם כחשו ונשבעו בה' (ובנביאם) שאין זאת מעשי ידיהם ובפה חלק (כדרכם) הדיחום: “כי המה שכניהם הטובים ודורשים שלומם וטובתם כאשר הזהירם נביאם “שָׁכֵן עד עשרים בתים גמלהו חסד.” ומדוע יעשו להם רעה והמים ברכת שמים.” על כן גזרו אומר שאין זאת (חי נביאם) רק מעשי שדים ורוחות רעות השוכנים בנקרת צורי ההרים וסוקלים אותם באבנים רק לשבור הכדים ובגויותיהנה לא יגעו לרעה שכן דרך השדים והלצנים. ועל כן נאספו עלי לקבץ אלי מנין ולהחרים את השדים לאסור ידיהם שלא ירגמו אותן באבנים. ואני אמרתי אל תתעתעו נפשיכם בדברי הבל אין זאת אך שכניכם הרעים מתחבאים בין שני הצורים לשבר כדיכם לבל תסורו אליהם לקחת מימיהם. והם לא האמינו לי באמרם "מדוע לא יעשו כן לבעלת הבית הזאת היוצאות ונכנסות בשלום? ואמרתי להם "לא בזכותי אבל כי הם אנשי חסד ומכבדים שכניהם ומהנים אותם הבאים לביתם תמיד על כן לא יגעו בהם לרעה. אבל לא הרפו ממני. וקראתי למארי סלימאן הנז' ידעתיו לאיש חכם ומשכיל על דבר וגם הוא אמר כדברי אבל לא יאמינו בו שמוחזק אצלם לפיליסוף ובלתי מאמין (כי קורא הוא בספר המורה שבערבי) ולא יכולתי להתפטר מהם עד שאמרתי “סוף חדש הירח היום ולא יצליח לעשות מאומה עד יגיע הירח למלואו ונראה מה לעשות בתשועת ה'. ובין כך לכו והתרצו עם הגוים.” ומארי סלימאן הלך לזעוק אל המושל הגדול בעיר אל חימא הנז' מפני רעת שכניהם שמידם היתה זאת באמת. ושלח לקרוא לנשיא (שיך) הכפר וזקניה והמה השיבו "איכה יוכלון לזעוק עלינו ולחשוד אותנו בנבלה כזאת והיהודים בעצמם אומרים שהם מעשי שדים המסתתרים בראשי ההרים כי שם דרים. כי אינם רואים כל דמות בן אדם ולא ביד איש יורגמו. ושאל המושל את פי יהודים אחרים והם לתומם אמרו שיכול להיות מעשי שדים כי נושאי הכדים בעצם היום רואות אבנים מעופפים על ראשיהן ואינן רואות כל תמונה. אז הפכו הגוים ותבעו עלבונם וצעקו אל המושל על הרב והיהודים שחשדום וביישום וענש המושל את היהודים עשרה שקלי כסף כי הכלימו אנשים מוסלימאנים על לא חמס בכפיהם. זאת דיעות אחינו בארץ הזאת וזה מדת מנת גורלם.

ויהי למחרת יום השישי עש"ק ומים אין בעיר להכין צרכי שבת רק בחבית שאני מתאבק בצדה. והנה נאספו עלי עוד בבכי ובתחנונים שארד עמהם אל עין המים לראות מה יקרה להם אולי יפחדו השדים ממני עד לא יכולתי להחלץ מהם ובקשתי בנו השני של ר' אברהם הנז' ללכת עמי למועד עת הצהרים שהמוסלימאנים חוגגים יום הששי ועצורים בתפלתם ארוכה בבית תפלתם (צאלאעת אל דוהר) תפלת הצהרים ואין איש בחוץ. ונתקבצו אחרי כל נשי העיר נערים ונערות ולקחתי מקלי בידי וירדתי לפניהם לאט לאט ובאנו אל מוצא המים מקום צר בין רגלי שני תאומים הרים והמה נובעים מתחת לאבנים בין בצעי אגמים ואלנות קטנות סביב ומלאו כולנה כדיהן ועליתי לפניהם. לא הרהיבה אשה בחור ובתולה לעבור לפני עד הגיענו קרוב לעיר הזאת על פרשת הדרכים. וכל השדים ומלאכי חבלה התחבאו או נאסרו ידיהם (כי כל המוסלימאנים היו נעצרים בבית מסגדם) לא זזה אבן ממקומה ולא נדדה מרגמה עדי עלינו לשלום אל העיר וכל אנשי העיר עלו על הגגות ובראש דרך לראות הנס אשר יעשה ה' לנו. ותהי לאות ומופת. ומני אז והלאה כמעט נחה שקטה תגרת יד שכניהם מעליהם עד כי ריחם ה' עליהם בחדש אדר השני ונתן מטר לברכה. והנס הגדול הזה עשה לה כנפים בכל הארץ סביב. ואמרתי כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמארי סיעי' ה' יכפר בעדי.

 

לה. הליכה לעיר קרית אל גיבל. – אנשיה ומקריה.    🔗

שלשים יום חלפו. ר"ח אדר ב' עבר ומשרתי סעיד שהלך לזעוק אל המלך היודע נסתרות חמק עבר ועקבותיו לא נודעו. ושמתי פני ללכת אחריו לבקשו. בני העיר הזאת אשר רב טוב גמלוני בשבתי אתם זה חדש הלוו אלי איש הולך להורות לפני הדרך לעיר קרית אל גיבל מהלך יום תמים לפי מהלכם ואנכי אשר כבר ידעתי שלא אוכל ללכת ברגלי מהלך יום תמים כזה הפצרתי בהאיש לחצות עמדי את הדרך. ובדרך נלוו אלינו עוד שני יהודים והעבירוני סביב ללון הלילה בכפר יהודים באמצע הדרך. ובאנו לעת ערב עיר קטנה “קרית אֵל בּקעַה”. בה כעשרים וחמשה בתי אבות ואספוני לבית אָבל אשר היום כלה השבעה לפטירת אמו הזקנה ועשו סעודה לכל בני העיר והשכנים הבאים מכפרים או עירות הקרובות לחם רב רקיקי דוחן ובשר מבושל במרק מתובל בפלפל ובושם ומטובל באצבעות הידים מוסבים לארץ. אכלתי עמהם וברכתי ברכת האבל כמנהגם עד היום. גם שנתי ערבה לי מתלאות ההליכה מעלות ומורדות אך על מים רבים הלכנו וארץ טובה יערים קטנים וירק דשא.

האיש אשר בא עמדי נשאר במלאכתו פה. ובני העיר הזאת שלחו עמי נער אחד חכם ומבין ללכת עמי עד עיר הגדולה קרית אל גיביל כי למד שמה מלאכת ודיני השחיטה. וכאור בוקר בטרם יכיר איש רעהו שלחוני וצדה לדרך נתנו בילקוט הנער החרוץ ההולך אתי. אז הלכתי בטח בלי פחד. מאומה אין בידי. עורי צפד על עצמי בלי יופשט וכותנתי תלבש קרעים וטלאים לא תצלח לכל. מצנפתי שחורה כעורב ומנעלי החופה אך כפות רגלי לא יראה החוצה. גם מקלי איננה מפוצלת מלוז וערמון ולמה זה אירא? הייתי כקהלת עת נהדף הלאה ממלך בלהות וכבן ישי נעים זמירות ברעותו מעט הצאן. בלב טוב הלכתי הלוך ומשורר נח ומשתטח עולה ויורד ולא הד הרים. ערים רבים וגולות מים עברנו ארץ פוריה וענפה כרמים וכל עץ עושה פרי תנובה עדי הגענו (עש"ק) עת מנחת ערב לעיר קריה. שאלני האיש “אנה נכנס?” בית ה' נלך“. נכנסנו לביהכ”נ והיא מלאה אנשים וכבר התפללו מנחה כי מקדימים בעש“ק. ומהם הלכו להכין עוד צרכי שבת. ומהם נשארים בביהכ”נ אומרים זוהר ושותים קאהווה. בבואו ראוני כאורח נכבד בשכבר שמעו קורותי ויכבדוני בפך קאהווה ונחתי שמה.

העיר הזאת צפונית לעיר הבירה צנעא מהלך ארבע שעות לרגל מהלכם. והיא בקרן שמן מאד שדי תבואות כרמי חמד וכל פרי עץ גנות ירק וזרעונים גולות מים עילית ותחתית ורוח צח מעל כל שפאים. ומקום מבצרים בראשי ההרים אשר ראיתים מסביב בנינים עתיקים חזקים וגבוהים והמה שוממים אשר הם מהבנינים והמבצרים אשר החזיקו חיל התוגרמים עת כבשו הארץ הזאת לפני ארבע מאות שנה ולא ארכו להם פה הימים וגורשו מהארץ. גם מקום מקנה וקנין כי רבים יושביה וגם מסביב יסחרו בה. כאשר נכנסתי במגרשי העיר אף כי הייתי נחפז ללכת כי קרוב יום השבת התבוננתי (וגם אחרי כן פעמים) על דרכיה בהליכתי בינות גדרי הכרמים על חלקת הסלעים והמחצצים בין המשאבים ועקלת השבילים והחתחתים דמיתי כי הולך אנכי בסביבי חברון באה“ק והנני בקרבת קרית הארבע בארץ יהודה. והעיר אשר לפני מגדלות מסגדי הישמעאלים ובניני הבתים הגבוהים עליהם כעיר כאליל (ככה יקראו הישמעאלים לעיר חברון על שם אברהם אבינו ע"ה המכונה אצלם כאליל האהוב בערבי בעבור אברהם אוהבי) לא קרית אל גיביל בארץ התימן. כתאומי צביה יוצרו מרחם יוצר כל יח”ש אשר לא כבר זה מזה.

מאז נשבתה ממלכת תימן ובטלה ממלכת צנעא מהיות בירת מלכותה ונקרעה לקרעים רבים היתה העיר הזאת קריה לנסיכת לבדנה. פעמים תתאחדנה אם מושלי צנעא טובים לה ופעמים תתחלקנה. ועל כן היתה לעיר מקלט לפליטי חרב צנעא. כן הרב הגדול מארי סלימאן אל קארא נ“י האב”ד דעוב“י צנעא וכל מדינת תימן בהיותו עשוק ורצוץ ממושלי צנעא האכזרים ברח מחמס המציק עם עוד רבים ונכבדים עמו ובאו להחסות בצל מושלי העיר הזאת אשר הבטיחו למו (לא בחינם) להיות עלימו למגן ומחסה. כאשר הודעתיכם כבר ממנהגי הארץ הזאת איזה אופן יוכשר לזה ובנו להם בתים ועליות מרווחות כמו היה להם בצנעא והביאו כל בני ביתם וישבו בה. והרב הגדול הזה בתוכם ובית דינו יושבים בצנעא לשפוט את העם וכל הדבר הקשה יביאו אליו הנה אל קריה. אנשי צנעא הברחו וגרו פה בהיותם כשבעים בתי אבות לבד מיחידים ההולכים ושבים עשו להם ביהכנ”ס גדולה חדשה לעצמם ונפלגו מהיהודים תושבי העיר לפנים. כן בכל בכל מקום אשר ברחו בני צנעא נוהגים סלסול בעצמם להיותם חכמים ומיוחסים (זאת תורת היחש אשר עינם בכל הארץ אלה בני שם אלה בני חם) בעלי צורה ואנשי שם. ובשבתם בשלותם בעיר הבירה היו כאדונים לאלה בני העירים והכפרים אשר המעט להם תורה חכמה יחוס ותואר. ועל איזה מהם אמרו שהם מבני העבדים והגרים מראשית באו לארץ הזאת ואף לא התחתנו עמהם. ועתה כאשר מצוקות הזמן הגלתם מבית תענוגיהם אל הכפרים והעירות להעזר מהם הרימו אלה ראשיהם עליהם להחשיבם כגרים עמהם ואלה לא יכלו לשכוח עוד שלותם ומארותם ולכוף ראשם אליהם לאכול משחיטתם (אף כי לוקחים סמיכה מב"ד צנעא) או לשבת עמהם בביהכ“נ בשפל הישיבה. ולכן בכל מקום יתאספו כמה בתי אבות מהם יתאמצו לעשות ביהכ”נ וקהלה לעצמם ונקראו קהל צנעא ומה גם בעיר הזאת קריה? אשר רבים ונכבדים והרב עמהם ישבו בה ובני העיר גם המה קשים בני צרויה (שמעתי אומרים שבני העיר ישבו מלפנים בצד אחד מההר ובתוך העיר מהעבר הזה ישבו אנשים ישרים לבדם והיה מלאכתם עושי קדרות (כאשר עוד היום כל מלאכת תושבי העיר הזאת היא) ואלה אשר ישבו בה מלפנים מצאו בחפירתם בטיט חומר מקום לזהב יזוקו ובעת יתנו הקדרות לכבשן האש לשורפן היו מוציאים ככרי זהב שהי' נצרף מהחומר. וכנתודע זאת לאלה אשר ישבו מהעבר השני מההר הלשינו עליהם אל המלך. ואלה כי ראו הרעה אשר נשקפה עליהם ברחו כולם בלילה מהעיר עם נשיהם וטפם לעיר עדן והסביבות. ועד היום הם מסכימים עליהם בחרם בכל ליל יום כפור) ורבה המחלוקות ביניהם עד שהגיעו דבריהם אל השר המושל ונפרדו לשתי קהלות וקהל צנעא בראש. הרב הגדול מארי סלימאן נ“י זה שנים אשר לא יוכל להכנס בעיר הבירה כי ארבו עליו לתופשו ולאוסרו. וישב בקריה הזאת כאסיר אל בור. וזה מקרוב כאשר קם המלך החדש וגנב לבב כל יושבי המדינה גנב גם לבב היהודים האמולות וקרא להם לשלום בהבטחות יעודים טובות וגם לקח מהם יועצים לחוזי בכוכבים ולעונן בעתים. מתי ימלוך. מתי יכנס בעיר פלוני ופלוני. עם מי ילחום ועם מי ישלים. (תראנו עוד הלאה). ראש היועצים איש חכם מפורסם להם מארי סאלם אל מאנצורי אשר חכמתו באלה עמדה לו להיות יועץ למלך. והיהודים כולם שמחו לקראתו וחשבו שבימי המלך החסיד הזה תושע יהודה. והוא פקד שכל פליטי צנעא יכולים לשוב לשבת בבתיהם באין מכלים דבר ולא תאונה להם כל רע. והיה גם הרב הזה (מאז יצאה פקודתו זה כשני חדשים) נכנס ביום ראשון לצנעא ויושב בהחבא לעשות דין ומשפט וצרכי ביתו. וביום עש”ק ישוב הנה לביתו וזרעו והאיש עשיר ומתנהג ברבנות. אותו מצאתי פה בא על השבת. וביום השבת אחר התפלה קראני אל ביתו לסעודת שחרית. בית גדול שבנה מחדש ורחב ידים עם הרבה חדרים מצעות וכרים כמנהג עשירי ארצות הקדם. ומנכבדי העיר באו לכבדני ולבקרני עם בקבוקי יין שרף ומיני פירות שקדים אגוזים וזרעונים כמנהג המדינה לאורח נכבד ושמחו עמי. גם המה הבטיחוני פה אחד כי אם אעלה אל המלך ישיב לי את הגזלה במאמר פיו (כי רבה אמונתם בו). לא נפתה לבי על הבטחתם בידעי משפטיהם לארצותיהם בכלל ודיני המדינה הזאת בפרט ואשר עליהם ביחוד אמר בנו רבינו הנשיא (אשר אין גדול ואהוב ממנו בבית הקיסר החסיד) שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמו (אבות פ"ה ג') אבל אמרתי מה אני חסר וארוצה לראות גם אני את המלך הנפלא והנשגב הזה.

בשבת הזה נחמתי על כל תלאותי העצומות בספרם לפני מאת כל התלאות אשר עברו על היהודים יושבי הארץ ההוא בכלל ובעיר צנעא בפרט ואשר עוד תמיד יעבורון עליהם בכל עת ובכל שעה ומעשים רבים מני אז ומופתים רבים מגדולי ישראל שמה לא יכילם ספר. וכבר הגדתי לכם אחי ומיודעי שבדברים כאלה אני קשה לשמוע ומהר לאבד. וביום השבת לא רשמתים בפינקסי על כן שכחתים מלספרם דברים כהויתן ואין מזה נפקותא לדינא.

הרב הזה (הוא אחיו הגדול של הרב מארי יחיא אשר ראית למעלה במאצמאר) חכם גדול בתורה וביראה ובחכמת הקבלה וגם מידיעות הנהגת העולם ומוסרי דרך ארץ והנעשה על פני תבל איננו ערום גם כי רחוקים המה מאד מיושבי תוגרמה ומה גם מיושבי אירופא ודבר אין להם עם סדרי המדינות האל. והוא מתנהג בסלסול רבנות כראוי לאיש גדול היושב על כסא דין לכל הארץ הזאת. גם נמצא אתו ספרים רבים יקירי הערך אשר אצרו אבותיו הרבנים ואשר אסף גם הוא. גם כתבי יד פסקי הלכות ודרשות מגדולי הארץ ההיא לדרכיהם. שם ראיתי ספר כ“י בשם מדרש הגדול על כל התורה והוא מחזיק פי שנים ממדרש רבה שבידינו ואינו לפי דרכו. לשונו צח ונקי כלשון המשנה. בראש כל פרשה מליצה בשיר חרוזי הנסמך על הפסוק אשר עליו ירה פנת הדרוש. ועל כל פסוק כמה פשטים ודרשות ורמזים בלשון “דבר אחר” וגם פסקי הלכות ודינים וכל דרשותיהם ממנו. הם מיחסים אותו לר' אברהם החסיד הנגיד בנו הרמב”ם ז"ל ואני מצאתי בראשי חרוזות אחדים שם “ישעיה”.

הרב היקר הזה מצאתי את לבבו נשבר מאד כי על כל תלאותיו אשר יצא בראש גולים מביתו מטובו וגדולתו קרה לו עוד אסונות נוראות רח“ל. לו חמש בנות (ובן אין לו). האחת אלמנה והשנית זה מקרוב הלך בעלה בסחורה משא צמד חמורים מעיר לעיר ונהרג בדרך מידי מרצחים. את הסחורה והחמורים שללו וגויתו השליכו בא' המערות והיא יושבת באלמנות חיות בבית אביה כי עוד לא נדע איהו. וחתנו השלישי ממיוחסי צנעא איש יקר ונכבד ר' יוסף הלוי אל שיך יושב אצלו פה בהחבא בל יוכל להראה החוצה (סוף מעשה תראה הלאה בעדן) כי הוא צורף מעושי מלאכת המטבע בבית המלך והעלילו עליו וברח לנפשו ואחת נשואה לבן אחיו איש חסיד ועניו מארי אברהם נ”י אברך יקר ודל הוא. והחמישית כבר בגרה ואין בידו להשיאה להגון לה. ולעתים הללו אשר הרעב כבד בארץ ונודד הוא ממקומו גם הכנסותיו התמעטו ודואג על המחיה ועל הכלכלה.

כאשר השביעוני במרורים ממצוקותיהם ולוחציהם אמרתי לו מדוע לא ישלחו אנשים מאתם אל השולטאן החסיד התוגרמי היושב בקושטאנ' יר“ה ואל חסדי מלאכת בריטאניא האדירה יר”ה העושה חסד לאלפים והם שכני המדינה משני עבריה התוגר יושב על שפת ים האדום מערבי בכל ערי החוף עד מוכה והבריטאני יושב בעדאן מערבית דרומית ואימת שני המלכים האדירים האלה נופלת לכל סביבם ודבריהם נשמעים לכל קצוי ארץ ומלכי תבל אולי יעזרו לכם על מכתביהם למושלי הארץ. בשמעו חרד ורגז לדברי ואמר “הס כי לא להזכיר”. והזהירוני שלא ישמע עוד הדבר על פי כי בנפשי ובנפשם הוא ח“ו. ואמר כי גם בלי עשו זאת כבר העלילו עליהם בשקר לפני שנתים בהיותו בצנעא. ושלח אחריו מלך חדש שקם אז והראה לו אגרת כתובה ערבית (מזוייפת) ששלח הרב וגדולי העיר ציר מיוחד עם זאת האגרת לבקש עזרה מהפחה הגדול התוגרמי היושב בחודידה. והוא (המלך) השיג האגרת מהשליח (לא היו דברים מעולם) ואסרום במשמר. ואחרי כל ההתנצלות והשבועות הענישם במאתים שקלי כסף. ומה אם יעשו כן באמת לא יהיה למו מפלט ח”ו. וכל דבר אין נסתר שם כי בעוה"ר גם מאחינו שמה אינם נקיים ממלשינות כאשר המקום והמשפט גורם. ומני אז שמתי ידי למופי.

עוד ספרו לי אשר זה כשנתים בא אליהם אחד מצירי כת המשלחת (מיסיאנארין) שטערין שמו והוא יהודי מומר. גם הוא בא דרך חודידה על פי מכתב תעודה מהפחה הענגאלי (גובערנער) שבעדאן להפחה התוגרמי שבחודידה והפחה הזה נתן בידו מכתב ואזהרה למלך אל מוקרימי הנז' ולמלך צנעא כי שלום היה אז ביניהם. ובא תחלה להרי צאפאן חאראז הנז' והביא אתו כמה תיבות עם ספרי תנ“ך לאנדאן וברית חדשה ושארי ספריהם בלשון הקודש. ויהי בראשית בואו חשבוהו היהודים שגם הוא יהודי חכם ועשיר בא למכור ספרים ולסחור את הארץ וקבלוהו בכבוד גדול ובאהבה רבה. ואחרי חלק להם התנ”ך וספריהם והתחיל להתוכח עמהם הכירוהו וידעו שהוא בן דת אחרת (עד היום כמעט לא ידעו בתימן מה אמונתם כי אין בכל הארץ אף אחד מהאמונה הזאת) וכאשר הכירוהו וידעו נתרחקו ממנו וצוו לשרוף אצל כל הנמצא מספריו ולא ידבק בידם מאומה. והלך משם במישור עם עזר מהמלך (ואין כסף נחשב) לעיר הבירה צנעא. שם כבר שמעו מי הוא ולא נתנו לו בית לשבת בין היהודים ושכר לו בית בעיר הגוים בפקודת המלך. והיה בא בכל יום לעיר היהודים לחלק ספריו ולהתוכח עם החכמים והמורים עד שגזרו איש לא יקח ממנו אף ספר תנ"ך ולא ידבר עמו מטוב עד רע. וכראותו שלא נעשתה עצתו הלשין עליהם אל המלך שבא לעשות טובות לישראל ואינם שומעים לו וגם גרשוהו מאתם בבזיון. וקרא… והנשיאים בעדה ודבר אתם משפט שאינם שומעים לאיש… חסד כו‘. והם אמרו שאינו מבני אמונתם. אך המלך (כי תאנה הוא מבקש למצוץ דמם) אמר “כבר הביא לי מכתב תעודה ומליצה מעדאן ומחודידה כי דורש טובתכם הוא” וענשם מאה שקל כסף. והמומר פנה מהם וחזר לחודידה. "ואיך נוחיל לעזרה ממלכות אדום (כן יקראו שמה לכל ממלכת הנוצרים) “אמר לי הרב” שככה אתה מספר בשבח ומגדיל חסד בריטאני צרפת אשכנז כו’ ורב טובם לבית ישראל! שככה עשה לנו המלומד הזה ציר שלוח ממשלתם? (ובבואי אח"כ לעדאן דרשתי על הכוכב (שטערין) מאדים הזה ואמרו כי בשובו שמה התפאר וגם הודיע בכתבי העתים שעשה רב טוב וחסד עם האומללים ההם. ישלם ה' פעלו ומשכורתו שלימה??)

 

לו. הליכת שבאם ותילי. – המומר. – המלך והמשנה.    🔗

ביום הראשון חבש הרב את חמורו כי האיש בא בשנים וכבד מאד ולא נסתה כף רגלו עלות הרים ולירד במעברות ההמה קנה לו חמור לרכוב ואותי אך אותו יניחו לרכוב לעלות לצנעא. ואני בקשתיו ללכת אחריו כי נואשתי מהגזלה ונכספתי לבקר את אחי אשר בצנעא הבירה. אבל הוא מנעני באמרו כי הרעב חזק בעיר ועוד לא יצאה תבואת שנה החדשה וגם תלוים בין פחד לתקוה מהמלך החדש וטוב לי לעלות עתה אל המלך ולסבב בהכפרים עד הפסח. עוד לא היה בי כח ללכת מזה מהלך יום תמים ונחתי שמה. ולמחרת יום שני לוו אותי אל איש קַדר יהודי שהלך במשא חמורו וכתפו לעיר שבאם (Schwom) ותחת משאם התנהלו לאט ואתנהלה גם אנכי אחריהם לאטי. בבוקר השכם יצאנו ובפנות היום באנו לעיר שבאם ברגלי הר הגדול כאכאבאן (Kokoban) ובדרך עברנו על שנים שלשה כפרים אשר בם נמצאו כעשר וכט"ו יהודים ונפשנו מעט שמה.

גם פה שבאם נחלקו ונפלגו לשתי קהלות ובתי כנסיות ואין איש מאסף אותי הביתה (אין בכל המדינה בתי מלונות לאורחים כבשארי מדינות כי אין אורחים עוברים ושבים משארי מדינות והבא לעתים רחוקות מזו המדינה מעיר לעיר על איזה ימים יבוא בית איש ממיודעיו ומכיריו) רובם עוד לא באו ממעשיהם ומלאכתם מעיר הגוים והכפרים. ואמרו לאיש הבא עמי להוליכני אל הב“הכנ של קהל צנעא. יושבי העיר כולם כשמונים בתים. רובם בעלי מלאכה ומסחור ומעמדם לא ברע הוא. המארי השו”ב מבני העיר הוא ר' אהרן ואביו ר' יחיא זקן ונשוא פנים הוא הנשיא. והמה סוחרים ונכבדים. והמארי והשו“ב של קהל צנעא איש זקן ר' יוסף שעטאל נ”י חרש ברזל ועל ידו מארי שמואל אל ערוסי נ“י סוחר ואורג. והוא איש חכם זכרן גדול ובעל מדות טובות. הלילה הביאו לי סעודת הערב לביהכ”נ ולנתי שמה. לבד מהתושבים והנושבים ימצאון פה אנשים יחידים נכבדים מפליטי צנעא גולים ומטולטלים וכולם פה אחד מהללים ומברכים המלך החדש ומצפים לתשועה על ידו ונחתי למחרת מעיפות הדרך וביום הרביעי עליתי עם אחד מבני העיר אל עיר הבצורה תילי היושבת בראש מרום הרים ועל אבן הראשה באמצע העיר מגדול ומבצר חזק מאד. שם מושב המלך החדש האימאם “סידי אל האדי” אשר מבית הסורים יצא למלוך מעצמו ונאספו אליו ריקים ופוחזים וכל איש מצור ומר נפש ויום יום יגדילו שמו וכבודו ותהי ראשית ממלאכתו בעיר טווילא (Twile) רחוק יומים מפה מזרחית צפונית. גם היא עיר מבצר. וזה מקרוב בא הנה ומפה ישים פניו לצנעא הבירה לכונן שמה כסא מלכותו. כי יועציו חוזי בכוכבים אמרו לו וכן ראה גם הוא באיצטגנותו שאין עת עדיין לבא בעיר הבירה כי לא תצלח עד עבור חדש הצום (ראמאדאן). שלש שעות הלכנו עד עלינו ובאנו אל עיר היהודים אשר מחוץ למבצר. ומצאתי את סעיד משרתי שהלך זה חדש מתגולל בצערו כי לא פעל מאומה ולריק היתה יגיעתו וגם רעב ללחם. הענקתיו מאשר היה בילקוטי ותחי רוחו. שם פגעני מטר סוחף ואין לי כסות בקרה רק השיילה של ציצית כמנהגם בגד צמר עב היא שמלתי לבדי לעורי וכסותי ליום ולילה וגם צל קורה עוד לא מצאתי. אבל מה יקר ומה נעים היום ההוא אחרי חכו וקוו עליו זה ימים רבים ולשונם לחכם דבקה גם גרונם נחר מזעוק ומהתפלל. והיה היום יום תשועה.

פה תילא¹²⁸ כשלשים וחמשה בתי יהודים רחוק מעיר הגוים כמטוחי קשת ולהם ביהכ“נ קטנה ונשיא אחד (יחיא שמו) עליהם. ומארי ושו”ב אין להם כעת כי דלים הם ואין להם לשלם גם שכר מועט. ולעתים כשרוצים לאכול בשר בשבת יקחו מעיר שבאם הנז'. ומאז בא הנה המלך החדש וכנן כסא מלכותו פה (עד עת וזמן) עם משרתיו ואנשי צבאו וכמה ריקים ופוחזים נופלים עליו בכל יום אך לאכול פת לחם כי אך בערמה גנב לב אנשי הארץ בהבטחת יעודים טובים להחזיר ממלכת תימן כבראשונה מגבול עדאן עד מצרים ולגרש את הבריטאני מעדאן והתוגרמי מכל חוף ים סוף. ועל כן רבים ממושלי הארץ הקטנים נתנו ידיהם אליהם והגדילו שמו ונפלאותיו בגוים ויהודים. ועד ממרחק באו לדרוש שלומו ולברכו והביאו לו מנחה ושלחו לו מתנות עד מגידא ובחלקת לשון ומראות כשפים משך אליו לב הפתאים עדי רגע. וכי עני הוא (כי מבית האסורים יצא למלוך) ולרש אין כל לתת לחם חוק אנשי צבאו והאורחים הבאים לראות פניו ולדרוש שלומו הטיל פת בגם (בכל מקום בואו) על בני העיר ומי בראש? הלא היהודים האומללים! ולכן ברחו לנפשם¹²⁹ להחסות בצל מושלי עירות אחרות כמנהגם להחבא כמעט רגע עד יצא המלך מפה כי פניו מועדות לעיר הבירה צנעא ועזבו בתיהם ריקם ומה להם בבית? ומלאכתם קדרים עובדי עורות עושי נעלים חרשי ברזל ובכל מקום בואם ימצאו חית ידם לעשות מלאכתם זאת. ונשארו בתי היהודים ריקם. גם הבית הכנסת סגרו. ומהם הניחו נשיהם ובניהם הקטנים לשמור הבית. ומהם כל היום מסבבים בכפרים ובאישון לילה יבואו כגנב אל בתיהם ובטרם אור בוקר הם שבים ללכת. והיהודים הצורפים מצנעא העושים במלאכת המטבע יושבים בחצר המלך במבצר הגוים כי משמרת המה שמה. וביום השבת ירדו לעיר היהודים.

לא מצאתי היום בעיר רק יהודי אחד מצנעא “יוסף אל תירי” העושה אבק שרפה לצבא המלך ישב לו באחת חורבות היהודים. ויביאני אליו והוא כרחום אספני אליו והשיב את נפשי בצליל לחם שעורים ודאג עמדי על מרי צרתי וקשה יומי. אף הוא הבטיחני לעזרה על ידי מכיריו רואי פני המלך. וביום השבת כשירדו הצורפים לשבות פה אדברה עמהם בשם הרב הנז' כי הגדול שבהם הוא אחי חתן הרב והם אנשים אפרתים מיקירי הארץ. ובטובם ברור בעליל יוציאו לאור משפטי. דבריו היו לי כטל מן ונופת צופים. למחר הלך עמי לכתוב בקשה אל המלך ולהניח הפסק דין של המושל מעיר חימא שחיב להגזלן לשלם. אבל משרתי שלקח הפסק הזה עמו כבר נתנוהו אל המשנה כי לא יכל להגיע עד המלך והמשנה אמר שכבר שלח שני שלוחים להביאם (אולי שקר) והתנצל שכבר נשבעו אצל הקאהדי ונפטרו ובבואם עם הפס"ד אל השופט המחייב לקח מידם (שכבר לקח שכרו) תעודתו ואמר שישלח הגנב אחר ימים אחדים או אחר עבור החדש הצום (ראמדאן) ועוד לא באו וכבר הוציא עליהם שלשה שקלים (אולי גם זה שקר) ועלי לשלם ובכן נבקה עצתינו. בכל זאת ערך הסופר (כי רצה בשכרו) הבקשה אל המלך בשמי ואמר לי לעלות אל המצודה באמצע העיר אשר שם טירת המלך ולתת מכתב בקשתי אל שומרי ראש המלך. החדש הזה חדש הצום למוסלימאנים. הם מהפכים יום ללילה. כל הלילה אוכלים שותים ומתענגים החנויות פתוחות וכל הדינים והמשפטים אך בלילה ישפטוהו וכל היום ישנים סרוחים על ערשותם וסגורים בבתיהם. באתי אל שער המצודה ונתתי אגורת כסף להשוער והכניסני באמרי לו “דבר משפט לי אל השופטים”. בפנים אין איש וכולם ישנם על הגגות ובחורבות ומצאתי שם נער אחד משוטט נתתי לו קשיטה והראני את הדרך במעלות העולות אל הראש. עליתי בהמעלות השוממות לחורבות ומהחורבות לאולמות ומהאולמות לסולמות שנים ושלישים ורבעים דמיתי הנני עולה במגדול שנער החרבה זה כארבעת אלפים שנה ועוד ראשו לעב יגיע. השופטים הוזים שוכבים תוך החורבות הפתוחות באין דלתות והמשרתים ישנים בחוץ ועל הגגות ואין מקיץ. עד אחר רבע שעה עליתי ברום המעלות אשר שם חצר רחב ידים וממנו חדרים ותאים רבים חדר לפנים מחדר עם החורבה התיכונה אשר שם ישן המלך האדיר הקודש והמשנה והשופטים היועצים הגדולים בחורבות החיצונות שומרים ראש המלך כולם ישנים אך מעט מהמשרתים יושבים חרש. כמעט הקיצו מתרדמתם עת קינדי (הוא פלג המנחה בין הצהרים למוגריב (השקיעה) שהוא זמן תפלה להם) זה קם וזה נופל זה נכנס וזה יוצא ומראיהם רע מצום היום ואכילת הלילה. שאלוני “מה תבקש” עניתים “כה וכה”. ויצוני לשבת על האבנים והעמודים השוכבים לאורך הקירות הנוטות לנפול וערמת עפר מכסה עליהם מלמטה וקורי עכביש לחופה וצל יומם. רק מזה ידעתי כי היכל מלך הוא אשר ראיתי שממית רבות תתפשנה בכל בתי הממלכה. הנני יושב ומשרתי אצלי היוצא והבא שואלים זה לזה “הזה הירושלמי” (אל קודשי) הנגזל בשוק אל רבוע אל חימי? ואף כי הייתי לבוש בבלויי סחבות כמותם הכירוני ומתבוננים בי כי לא ראו כמוני ואבותיהם לא סיפרו להם.

עוד מעט השמש רד ונעלם מעבר לההרים הרמים ממולינו הגיע מעריב (מוגריב) זמן תפילתם ויקומו להתפלל ולהשתחוות צפונה (אלקיבלה) למיכה ומעל מגדלי המסגד נשמע קול חזניהם אלל אללאה כו' ברגש מרעים מרעיד מכל עברים. והם מיהרו וינשכו מרקיקיהם אשר הכינו בידיהם ולשאוף עתר ענן הטאבאק מכלי מקטרתם אשר בידם השנית מוכן עם הגחלת (כי המה ביום הצום גם עלי הטאבאק לא יעשנו ואבק הטאבאק לא ישאפו באפם) עוד מעט החושך כסה ארץ ושנַי נקים מאז הבוקר. חשתי גם אני לרוץ משם לעיר היהודים חוצה והדרך מוכאב באבנים (כדרך המלך). באתי לבית האיש יוסף אל תירי הנז' עיף רעב וצמא מה עמדי (אמר האיש) גם אני לבדי גר אנכי פה וכמוך כמוני כרסי ריקם בא ונסבב על הבתים אולי נמצא באחת הבתים מה מהנשאר פתיתי לחם דוחן ופולין ונחיה את נפשותינו גם אתה והמשרת גם אני בזכותך כי חכם אתה אולי ירחמו זה בכה וזה בכה עדי אשה זקנה אשת הנשיא אשר ברח מהעיר והלילה לא שב לביתו ברחמנותה אמרה “הנה הנשאר לאישי ולא בא אם אותה קחו לכם להחיות נפשיכם” רק קליפת הקאהווא הי' לנו למדי כי יש למכור בשוק ובאלה שפקנו תמיד.

בין הבאים לראות פני כבוד מלכם המקודש ואת יקר תפארת גדולתו בא גם יהודי מומר אשר לפני י“ג שנים המיר דתו באונס (שהי' נשיא ליהודים בק"ק צנעא) והמלך אוהבו. ובהיותי אתמול במגדול המצודה ראני והכירני מרחוק (ירושלמי) וגם דרש עלי מהיהודים וספרו קורותי. כהיום בא לבקרני בצל ביתי במחשך עם יהודי מכירו. אני ויוסף ושותפו ואחיו שבא אליו היום יושבים משתאים והוא נכנס וישב אצלי ושאל בשלומינו. האנשים כולם פחדו ורגזו ופניהם נחורו בחשבם כי בעלילה בא (כי מוסר הוא) ואני דמיתיו למיסלים בבגדי כבוד ומצנפת רחבה אשר לא יעלו עליהם היהודים ולא ידעתי מה. ונתקרב אצלי ודבר עמי בלה”ק צח ושאלות שלום של כבוד. התבוננתי עליו וידעתי כי מומר הוא אבל לא נפל לבי עלי והתחזקתי לדבר כל דברי. שאלני בשלום ירושלם ויושביה הישמעאלים היהודים הנוצרים ועל עניני הדתות והויכוח מי מהשלשה אמת יותר. “הדת שכולם מודים בו” עניתיו כדבר הכוזרי. היהודים היושבים ממולינו חלו ורגזו וקרצו לי בעיניהם לשמור פי ולשוני. ואני לא חשתי ולא חתתי לענותו כאשר עם לבבי על כל שאלותיו. בכל אשר התהלכתי לא הרך לבבי לעצור כח בויכוח עם יהי מי ולא כבשתי האמת נגד כל שואל ותה“ל יח”ש לא קרני אסון מזה אך כבוד וחן. שאלני כי כשל כוחו מהצום כבד עליו (כי היה חדש הצום) והוא תמיד מחמיר עליו להוסיף מן הלילה ולצום עד צאת הכוכבים לא עד הערב שמש מוגריב כשאר הישמעאלים אם יכול להקל בחלישותו לאכול בערוב שמש. אמרתי לו “נביאכם לא צוה לצום כל החדש ואונס גם הקוראן פטרו.” שחק כי הוטב לו מליצתי ונתן לי ידו למשמש בדופקו ולהגיד לו מה חליו? בחשבם כל חכמי ירושלם לרופאים ובעלי שמות. התבוננתי היטיב ואמרתי לו כמלאונן ומתאנח מלב “הגוף איננו חולה. “ומה חליי שאלני הנפש חולה מאד” אמרתי. היהודים בבית כשמעם הדבר יצא מפי נרתעו וזעו וקמו לברוח חשבו כי יכני נפש. ואני בשפתים שותקות כפלתי אמרי “הנשמה תכבד מחליה מי ירפאנה? התדע לרפאות מחלתה?” אמר. “אם אדוני לו שמעני” ובזה סגרתי דברי והסחתי לדברים אחרים ובקשתיו על דבר הגזלה והבטחני לדבר עם המלך אהובו ולעשות כל אשר בכוחו. בהתימונו לדבר אמר לי “נצא השדה לשוח.” היהודים רמזו לי להנצל ממנו. ואני מלאתי אחריו ויצאנו שנינו לבדנו. כמעט בכה וספר לי כל קורותיו. יהודי אנכי ונשיא הייתי בצנעא ומחכמי העיר נחשבתי. כמה תלאות נשאתי עמהם. כשעיר המשתלח נשאתי עון כל העיר. כמה מכות הוכתי בעבור אחי ועמי. כמה ימים ישבתי במאסר למענם (כמנהג כל הנשיאים) הפעם לא יכולתי עמוד העלילו עלינו עלילות ברשע ושלשה ירחים נאספתי אל בור וביסורים קשים. לסוף ענשו אותי בעונש כסף לא יכולתי נשוא. האחרים אשר נאסרו עמי פדו את נפשם. ואני בהיות לי שם נשיא הכבידו עלי אכפם ונתנו לפני שני דרכים אם להסיר את ראשי או לתת את דתי (פה אומרים נתן הדת תחת המיר הדת) ואם לקחו ראשי בעת ההיא נתתיה בתם לבב וברכתי לה'. אבל השיבוני אל בור והוסיפו ליסרני על אחת שבע (אלמלא נגדוה לחמו"ע כו') וגם שנתי גזלו ממני עדי הייתי כאיש נדהם וכמשתגע. ונאספו עלי הגדולים מהישמעאלים הנראים כאוהבים ופתוני גם יכלו לי בהיותי כגבר אין איל וכהגה יצא מפי “הן”! ועטרוני חד ורחמים והרכיבוני על הסוס כל כבוד ויקר לא כבדה להם לעשות לי וגם אשתי היהודיה ובני הובאת אלי. גם אשה מוסלימאנית נתנו לי ויש לי שתי בתים שדות וכרמים עד כי נשרשתי בדתם ומה אוכל עשות עתה?” הרבתי לדבר על לבו להנצל בנפשו עד שבנפשי דברתי ואמרתי לו “הנה עיר עדאן חפשית ודרור תחת ממשלת בריטאני שם יוכל כל איש למצוא מזור ורפואת תעלה לגויתו ונשמתו.” “הרף ממני הפעם אמר לי עוד חזון למועד.” והשביעני לסתום ולחתום הדברים בל יודע לאיש (ראה עוד ממנו בצנעא). בקשתיו עוד על הגניבה והבטיחני לדבר עם המשנה אבל צריך לתת בידו שני שקלים על הוצאות עם יש תחת ידי אתן לו (כי היה צריך לעצמו על הוצאות הלילה) אמרתי “עיניך הרואות כי עירום אנכי ומאומה אין בידי אך אם המצא תמצא ותהי לך המחצה.” למחרת יום השישי בא עוד אלי וקראני לבא עמו והביאני אל בית איש להמתין שמה עד יצא המשנה מן המסגד אחר הצהרים וידבר עמי. הוחלתי כשעה והוא יצא ובא ודבר אלי. אחר שאלני כל הנעשה והבטיחני להשיב בלי ספק? נתן לי ידו למשש דופק העורקים כי חולה הוא (באמת) ולתת לו רפואה. האיש זקן וחלש דל ורזה וצומות הימים עם רוב האכילה בלילה תוסיף לו מחלה בקרבים עם ירקון הפנים. “מה עמדי רפואות תעלה לתת לאדוני? ובידי אין מאום הלא שמעתי אדוני!” אמרתי לו רק עצות נתתי לו באכילתו והנהגת חייו עם מיני פרחים ועשבים הנמצאו פה יפה לבריאות. הוא בוש לבקש ממני קמיע (היקרה להם מכל מזור ותרופה) אבל המומר אחרי נפרדתי מהמשנה בברכת שלום והבטחה גדולה? אמר לי אם אוכל לעשות זאת יהיה לי לטובה. אמרתי לו “גם סדר תפלה לא נשאר לי ואין אומן בלא כלים. ובבואי אי”ה לצנעא אראה אעשה כדברך". המשנה טרם נפרד אמר לו להגיד לי להביא ביום ראשון שני שקלים עבור שני אנשי חיל ששלח עוד להביא את הגנב. “זאת אין בכל גבולי” עניתיו והלכתי ולא יספתי עוד לראותו פה.

לעת ערב ירדו היהודים הצורפים מהמבצר לשבות בעיר היהודים (כמנהגם) אנשים אפרתים ונכבדים עם נעריהם ומשרתיהם עד היינו למנין עשרה. להם הכינו צרכי שבת כראוי ושבתי אצלם. (פה הי' מה שספרתי למעלה שמשרתי סעיד תרגם בעל פה כל ההפטרה של וארבעה אנשים) תהלת המלך בפיהם אין קץ לכל ידיעותיו צדקותיו וחסדיו וביותר לבני ישראל. המה ספרו לי שהמלך התפאר עליהם בתחלה שיתן להם כסף למדי למלאכת המטבעות. כי יודע מעשי הכימייא לעשות מבדיל כסף ומנחושת זהב כו' וכן היה שנתן להם מראשית דמות כסף ועשו מטבעות אבל לא עמדה יומים ושבה והיתה לסיגים. וכראותו שלא נעשה עצמו בקש מהם להשיג להם הלואות שקלי כסף (הוספאני אוסטרייכי) ולהתיכך ולהסיגם ולעשות מטבעות קטנים על שמו בערך ששים בשקל אוסטרייכי ונאכפו לעשות כן. ולעת עתה מצליחים ומרויחים (ומה היה בסופם רח"ל ראה הלאה בעדאן) והבטיחוני גם המה (אך דבר שפתים) לבקש המשנה על אודותי. אני כבר נואשתי אבל רציתי לראות סוף מעשה ואשב עוד שבוע זאת. ויוסף אתירי יועצי הנאמן יעצני גם הוא לזעוק אל המלך עצמו עת יצא לשוח בחוצות העיר ביום השישי השני אולי יועיל – באמונתם בו.

אחר השבת הכין לי עוד מכתב בקשה נאה להציגה לפני מלך גדול כמוהו. בכל יום עלינו לעיר המבצר ועל המגדל וישבנו כל היום אולי יֵצא אבל בשבוע הזאת לא יצא מפתח ביתו כי בשבוע השנית להצומות יקשה עליהם התענית יותר מלפניה ואחריה. וינוחו על משכבותם עד עש"ק בצהרים עת יצא לבית המסגד כמשפטם ובצאתו יבב בעיר לשוב לביתו דרך אחרת. אז מצאתי לבבי לעמוד על המשמר פתח בית המסגד אשר בה יצא ושם נאספו כל שרי החיל ואנשי צבאו ורואי פני המלך. השרים רוכבים על סוסים כאשר תמצא ידם לבנים שחורים אדומים אמוצים ואנשי הצבא הולכי רגלים רובם יחפי רגל ובגד אחד לכולם היא עורם לשמלתם. ערומים עד חצים ואיזה בלאות תכסה עליהם וחגורים בשמיכה ממתנים ועד ירכים. ובאזורם תקועים סכינים ארוכים או חרבות תלויות בירכתיהם וקני שרפה קצרים או ארוכים שבורים וחלודים או חסרי סלע־אש על כתפיהם ופרע ראשיהם מהם מגולות וקצות תלתלי שערותם ארוכות פרועות פורחות על צואריהם ומהם ראשיהם כרוך בחבל צמר שחור כערביאים. ומהם צנופות ומעוטפות במצנפת בלויי סחבות. והם כשני מאות במספר וכעשרה סוסים חבושים להשרים וסוס לבן אשר ירכב עליו המלך חבוש הכן בתוכם. גם אנשי העיר הגוים הנשארים אשר לא ברחו נאספו והנשים נערים ונערות עומדים צפופים להביט באור פני מלכם.

כשעה אחר הצהרים יצא המלך מהמסגד אשר ישתחוה שם ואנשי החיל וכל הנצבים הריעו תרועה גדולה בקול גדול “יחי המלך יסעדהו אלהים חיים…. אלל נביא ראסול אל אללאה” ותהום כל העיר המלך לבוש בגדים ארוכים ורחבים מאד גם הבתי ידים ארוכים ורחבים והם מכמה מיני צבעונים (כאשר אהבו) ועליהם בגד לבן ארוך ורחב ועל ראשו מגבעת מרוקמת בחוטי זהב וצנופה במצנפת לבנה ושתי קצותיה מוזהבות תלויות על ערפו (כמנהג נשי היהודים בפולין) וזאת היא כתר המלכות כי אין לאיש שר ושופט לצנוף ראשו באופן הזה.

המלך עלה על סוסו בעזרת משרתו הקרוב אליו. תואר פניו ירקרק מהצומות גם בנין גופו דל ורזה כי זה ימים מועטים יצא מבית מאסרו אשר ישב בה ימים רבים מידי מלך שקדמוהו. קומתו לא נעלה וזקנה הקטנה שחורה גם שיבה נזרקה בו. עיניו צופות בענוה ואימתו לא תבעתנו. משרתו הולך ברגליו אצל סוסו ונושא בידו אהל־צל¹³⁰ (זוהן סאהר) גדול ממיני צבעונים ועל שפתו סביב תלויות ציצית משי שזור ומגלגל האהל סביבו למעלה מראשו המכסה אותו וסוסו וקורא בחיל פנו דרך לאדוני המלך! ושני רוכבי סוסים לפני המחנה הכבודה הזאת ולפניהם על הסוס לכל אחד שני תופים חצי עגול קדר חרס מצופה עור ומכים עליהם בשתי מקלות אשר בשתי ידיהם אחת הנה ואחת הנה ונשמע קולם “דאם! דאם!” כקול קורא להציל השרפה. ואחריהם כמאה אנשי חיל (אשר ראית למעלה) מנגנים בפיהם ושירי זמרת בלשונם כהולכי לקבור מתיהם ואנשי העיר מהחלונות והגגות עונין בצלצלי לשונן מתופפות על חכן ונשמע קולן לֻו לֻו עד עשר וט"ו פעמים כל עוד תאריך נשמתן. ואחריהם השרים רוכבי סוסים והמלך ביניהם. ואחריו כמאה אנשי הצבא וכל העם מקצה. והרחובות קצרים ומוכאבות באבני החורבות ידחקו איש את אחיו ויעלו גם על הגגות ועל החומות וכולם צועקים יחי המלך! אל חי ינצרהו ויסעדהו. אני התחזקתי לעמוד על עמדי אשר הכין לי יועצי יוסף אתירי הנז' ביודעו את המקום אשר יעבור שמה אבל הוא ירא לעמוד עמדי אצלי ויעמוד מרחוק. ויהי בעבור כבוד המלך על פני צעקתי בקול גדול “הושיעה אדונינו המלך החסיד!” וירץ אלי אחד מהרוכבים ויאמר לי מה לך? ונתתי בידו המכתב אשר הרימותי בידי מעל לראשי ויקחה וישב לו לדרכו. אני נבהלתי מאד ויראתי עוד להשאר שמה השבת ומהרתי לברוח עיר שבאם הנז' הקרובה מהלך אך שלש שעות שהיא תחת מלכות כאכאבאן ולא יספתי עוד לראותו.

 

לז. סדר נשואין. שירי מארי סאלם אל שיבזי ז"ל.    🔗

השבת הזה היה פ' זכור גם שבת של חתן. אחר קריאת ס“ת וההפטרה כמנהג הוציאו ס”מ אחרת וקראו להחתן בפ' חי' שרה פר' וה' ברך את אברהם בכל והנערים מתרגמים כל פסוק כמנהגם. שרו וזמרו כמשפטם. אחרי כן קרא ראש הכנסת השיר הנעים מי כמוך של הר"י הלוי לפורים הכתוב בסדורי הספרדים.

החתונה היתה לאחד מבני יקירי העיר ונכבדיה מפליטי צנעא מארי סעיד עמאר. והוא צורף בכסף ובשם עשיר יכונה פה. ולו בנים שלשה בני אפרתים חכמים ויראי ה' והקטון הוא החתן נושא בת הרב הגדול מארי יחיא אל בדיחי ני' אבדק"ק כאכאבאן (תראנו הלאה) ואספרה לכם בזה סדר נשואיהם.

אור ליום שלישי בשבוע יתאספו קרובי החתן ובחורי מרעהו וצובעים ידיו ורגליו בצבע אדמדם “אלחיני” כי יחפים ילכו והוא לנוי ולכח ועושים משתה ושמחה יזמרו וירקדו כמשפט. בליל רביעי יעשו סעודה גדולה איש כמסת ידו ואחר הסעודה ילכו הקרואים לבתיהם. והקרובים המיודעים עם רעים האהובים והבחורים מרעי החתן ישארו שם לגלח את החתן ומרעיו והם ילבשוהו אחר הגלוח את המגבעת אשר שלחה לו הכלה והחתן נותן גם מגבעות לאחי הכלה ומיודעיהם. ישירו ירננו וירקדו ויתהלו. ככה יאריכו עד חצי הלילה אז יתאספו עוד הזקנים וראשי העדה לחדש השירים והריקודים ודולקים נרות שעוה ולפידים (בלאות בגדים טבולות בשמן המורמות על הנסים) והולכים לבית הכלה עם החתן בנעימות זמירות וכל בני העיר נאספים לקול ההמולה. ושם ימצאו גם קרובי הכלה ונשים משמחות אותה. שם מברך החתן בעצמו (כדת) ברכת אירוסין על הכוס (אף אם כבר קדשה בעת השידוכין כמנהגם) וממלאים לו כוס שני לקדושין ולוקח בידו טבעת ומטבעות זהב כסף ונחושת (לסימן טוב) אבל עיקר הקדושין בהכסף ואומר עליו אל הכלה “מקודשת לי ומאורסת לי אנא חתנא פב”פ ואנת כלתא בתולתא (או מתרכתא ארמלתא) בחמרא דבכסא הדין ובכספא הדין דבהון תעלין לרשותא דידי כדת משה וישראל. ומשקה אותה יין מהכוס ונותן בידה הכסף או הטבעת בפני העדים ולוקח בידו שטר הכתובה נכתבת כולה בארמית כמנהגם ואומר לה בתחלה בעל פה “סכי כתובתך…. וכל מה דחזי ליכי כתוב בגוה דבהון תעלין לרשותי לדידי כדת משה וישראל. ומפרש לה בלשונם בערבי ונותן בידה הכתובה ומביאים עוד כוס יין וגדול הקהל אומר שבע ברכות ומזמרים ומברכים להחתן והכלה בשירים ובברכות הרגיל אצלם יאריך להעתיק את כולם ומזמרים: “הא מקשטא הא מצלחתא מימרא דשמיא ישוי תקנתא באורתא הדא יהא סימנא טבא ומעליא ירבו שמחות ורננים וגילים. כהיום הזה אליהו הנביא עם משיח בן דוד יבואו אלינו וישמחנו ישמח חתן בכלה וכלה תשמח בחתן יפרו וירבו גם שניהם בבנים ובנות. אב הרחמן יצליח לחתן הזה ולכלתו ויטע ביניהם שלום וכן יהי רצון אמן”. וראש המשוררים מזמר מזמור הללויה אודה לה' בכל לבב (תהלים קי"ח) והמקהלה עונים אחר כל חצי פסוק הללויה והללויה!! פעמים בקול נעימות ומזמרים עוד פסוקי רות יתן ה' את האשה וגומ‘. עד סוף המגילה ובשמואל ב’ וברך עלי את אלקנה וגו' ובסוף משלי אשת חיל וגו'. ועוד כמה פסוקים של ברכה נגד החתן והכלה. אחר כן יעמוד החתן ואומר (נגד הקהל המברכים) בקול רם “ברכתם אותי אלהים יברך אתכם. שמחתם אותי אלהים ישמח אתכם.” ושותה הכוס וכל העומדים שם שותים מאשר ינתן להם וחוזרים עם החתן בקול שירה וזמרה ואור נרות ופלדות לבית החתן. וסדר הזה יתארך עד זמן התפלה והולכים לביהכ”נ וחוזר החתן לביתו. ועד ליל שבת לא יראה עוד החתן פני הכלה ולא יבא אליה ובכל לילה עושים סעודה בבית החתן איש כיכולת ידו. בכל סעודה אחר יטלו ידיהם כל המסובים יעמוד החתן ויברך המוציא להוציא את כולם (כדין) ובוצע על הככר שבידו ומסבב ונותן פרוסה מלחם המוציא לכל המסובים ואח“כ יסב במקומו. הגדול שבקרואים מברך ברכות המזון על הכוס וגם אומר עליו שבע ברכות (כדעת הרמב“ם ז”ל) ובליל ש”ק יעשו הסעודה בבית הכלה ואז יביאו השושבינים ומרעי החתן וקרוביו את החתן לבית הכלה ונותן לה שם עוד מוהר ומתן ובלילה הזאת יתאחדו בראשונה. וביום השבת למחרת יביאו הכלה לבית החתן וכל שבעת הימים אח"כ ימי משתה ושמחה ואומרים שבע ברכות כדת.

מצאתי נכון להעתיק בזה מעט משיריהם וזמירותיהם אשר ישוררו בבית חתנים ושארי שירים אשר ראיתים במיטב השיר. ואולם יטיבו יותר על אוזן שומעת בשוררם על קול המדות והניגונים המיוחדות לכל שיר ושיר. וראו גם זה מצאתי כי מלת “פזמון” הרשום בסדורינו על על איזה פיוטים שלנו ולא נדע מה הוא נודע לי פשר דבר שהם שתי מלות “פז מון” (או מן) והם מלות הניגון שמנגנים בהם זה השיר (כאשר ראיתים באיזה שירים כ“י הרשום עליהם לחן פ' ר”ל בניגון פ') שאחר כל חרוז ראשון שמשורר המנגן עונים המקהלה “פז פז!” ואחר השני “מון! מון!” כאשר עיניכם תחזינה בזה.

רוב שיריהם מיחסים למארי סאלם אל שיבזי בן יוסף ואמו משחא ואני מצאתי בהדיוואן שלו כן גם כמה שירים מר“י הלוי ומר' ישראל נאגארה. האיש הזה גדול קדוש ונורא הוא להם. מספרים ממנו גדולות ונפלאות ומעשי ניסים ומופתים אשר עשה לישראל ועם המלכים האדירים האכזרים שהצירו והרעו לישראל בימיו (כי בימיו הגלו היהודים מצנעא ראו שמה עם הקינה שקנן עליהם והיה זה בערך הש"ל) כמו שמספרים על הרב המקובל ר' ליב שארעס שעשה לקיסר פ' ולא אספרם כי רבים הם. וכבר הגדתי לכם כי לא באתי להרבות עבי הספר בספורים שעל פי השמועה. והמשכיל בעת הזאת ידום. עיר מושבו וקבורתו בעיר טעיז עשרה ימים מצנעא תימנה שלשה ימים מעיר מוכא אשר בחוף ים סוף ואורג היה מלאכתו. על מקום קבורתו יש ציון גדול ומערה בצדו ומקוה מים עם בית תפלה וס”ת מכתב ידו. ועל קברו מאיר נר תמיד לא תכבה. כי רוב נדריהם מכל המדינה הוא לשם בעל הנס הזה ובית תפלתו. וכל היהודים היושבים בעיר הקטנה הזאת מתפרנסים מזה. ויקר שם מארי סאלם אל שיבזי גם בעיני הגוים מפני מעשה שהיה ונשבעים אך בשמו. כל יהודי תימן אשר לו מחלה וכל מקרה לא טוב אם כח בידו לבא שמה (כי לא על נקלה ללכת שם) יסכנו בנפשם ללכת להתפלל על קברו. ודרשתי וחקרתי מאנשים ההלכוא שמה וספרו לי גדולות (כמפורסם אצלם) באמרם אם החולה ירא ה' ומאמין בבעל הנס הזה אחרי השתטחו על קברו יכנס בהמערה לרחוץ ולקחת מהמים. והיה אם יזכה לרפואה ימצא מים נוזלים יקדימו פניו ועל המים החיים יראה קמיע, עלה, עשב ויקבלנה בשמחה ושב ורפא לו. ואשר איננו ירא ה' ולא זוכה לרפואה ימצא המעין יבש מים אין בו רק נחש כרוך על הפתח וכאשר בא כן ילך. אנכי בכל כוסף נפשי לא יכולתי ללכת שמה כי רב הדרך ואסון גדול. ספריו בכ“י ראיתי. סודות נצורות ותפלות נעימות וקבלה מעשיות כמו ספר רוזיאל. ולו היה בן מארי שמעון אל שיבזי ממלא מקום אביו וגם ספרו ראיתי בכ”י כהראשון. אומרים שבכל עש“ק היה עולה ע”י קפיצת הדרך לשבות פעם בירושלם פעם בצפת (שהיה בזמן האר“י ז”ל) פעם בטברי' פעם בחברון ותשובתו אל ביתו במוש“ק. כאשר כן כתוב בספרו (וראיתי בעיני) “הייתי בירושלם וראיתי מחזה כך וכך ובצפת כך וכך”. גם ספר השירים (דיוואן) שלו ראיתי משורר רם ונשא עד להפליא וביותר בערבי אשר בזה הלשון הם רובי שיריו. גם מעורבים עברי וערבי. הדלת בעברי והסוגר בערבי או להיפך כפי אשר התלקח בו הרוממות עוז ואהבת הנשגב וכולם ע”ד הסוד על הספירות ושיעור קומה וזיוג עליון וגלגלי רום מעלה חידות ומשלים מחושקים גם בשירי חשק כאשר תראו מן המעט שהעתקתי בזה אשר לקטתי מלשון הק' לבד. ומהשירים שמנגנים בבית חתנים אשר העתקתים מצאתי אח“כ איזה מהם כבר נדפסו בס' בב”י להרשד“ל נ”י שהם לר“י הלוי. ולא אשנה להם רק זה האחד שחסר בהדיוואן אשר ביד הרשד”ל אציגנו לפניכם ולא ימחה שמו מיהודה.

משקלו ב“ת ויתד וב”ת ויתד וב“ת בדלת וכן בסוגר. רק הבית השלישי מתחיל ביתד וב”ת יחד וב"ת.

חָתָּן תְּנָה הוֹדְךָ עֲלֵי כַלָה

כָּלוּ לְךָ לִבָּה וְעֵינֶיהָ

וּרְאֵה עֲתֶרֶת תַּמְרוּתיֶהָ

הַנוֹשְׂאוֹת רֵיחַ שְׁמָנֶיהָ

הֲדַסָה רָמְתָה מַהֵר

וַעֲלֵי הָדָס נָתְנוּ עֲנָנֶיהָ (אין סדר למשקל זה)

מִלְאוּ רְחוֹבוֹת בַּאֲבַק רוֹכֵל

וְיִקְרְאוּ אַבְרֵך לְפָנֶיהָ. –

_________

 

שירי מארי סאלם אל שיבזי ז“ל ע”ד הסוד.    🔗

לי צביה עלמה¹³¹ גם מלאה חכמה

היא דמתה סהר בה לבי בחר

או כנוגה חמה כי זקופת קומה

זרחה בבוקר היא ובעלת תואר.

פז, פז, מון, מון,

דבקה בה נפשי בעלותך דודי

ואני לה עבד תינקה מטובי

שש ורקמת משי תישנה עמדי

עשתה לה מרבד רק שסוד תפגעי בי

העלתה על ראשי אם תגלה סודי

ציץ וכתר לעד יחרה אף אבי

אמרה עוד כמה כי נעימה תמה

תישני לשחר. לי שלשים משמר

פ‘, פ’, מ‘, מ’. פז. פז. מון. מון.

ואני ערבתי נהייתי נבהל

לך חמשה כוסות מראות עיניה

כי בך בחרתי גם אני לא אוכל

תעלה המעלות לחזות פניה

קום וצא לקראתי מי בזה יתהלל

הלכה במסילות ידעה סודיה

כי דרכי המה כי סעדיה שמה

תום ודרך יושר היא לכך נתחבר

פ‘, פ’, מ‘, מ’. פ‘, פ’, מ‘, מ’.

יערב לי קולך גור ארי לתעודה

תקראי רעיתי בן נתנאל הרב

אלכה אל ביתך כי מליצת חידה

תרפאי מחלתי ידעה הנשגב

אעלה מטתך לו אני מתודה

כי לזה תאבתי כי שמו לי יערב

טוב שתותי מימה ואני דוד מה

מהיותי בער. אשלחה לו זמר

פ‘, פ’, מ‘, מ’. פ‘, פ’, מ‘, מ’.

זכרה לי עפרה דברו לו רעיו

לי שלשה אחים כי אני עבד לו

המה פני השורה אם לבד משמעיו

אם ואינם נראים לא ראיתי אהלו

אם לבך תעודה אך לבד מרעיו

תדעה מה פנים הוגעה לי כולו

תעלה הבימה כי כפור למרמה

עוד ומעלות עשר הוא לכל מה דבר

פ‘, פ’, מ‘, מ’. פז. פז. מון. מון

קול ידידי דופק עמדה לפתוח

אפתחה לידידי נטפה ידה מור

אענה מרחוק נשבה הרוח

אומרה אל דודי כמו מור עובר

אם תהא משתוקק או כריח תפלה

תינקה משדי מפרי עין סובר

מדבש המתוק או כנחל שורק

מצרי גלעדי מפרי עין גדי

פ‘. מ’. פז מן.

ושמרה תראני לפלח הרמון

עד אתקן עצמי אדמה רקתך

כי בני ענוני כגובה הארמון

הם וילדי אמי גבה קומתך

נוטרה שמוני ומור עם קנמון

לא נטרתי כרמי יפיחון מביתך

כל כרמותי רק צביה עיניה

אין מאום עמדי ללבי נקשרו

פ' מ'. פז פז מון מון.

לי אריסים תשעה לעני היונים

עוותו את שדי אדמה עיניה

חלקו משבעה כמו חוט השנים

נתנו על ידי דמות שפתותיה

עם מריב ושבועה ליפיה עם עינים

והרצת עדי יבורך צוריה

והבאת חולק לבבי ולבבה

יחלקה על ידי באהבה נקשרו

פז פז מון מון. פז פז מ' מ'.

החשי רעיתי דברה שמעתי

אַתְּ נעימה תמה וקולה הערב

אין בך מום בלתי עד עפר שחתי

אַתְ כגלגל חמה ובלבי אש צורב

תלכי נא אתי וכמת נרדמתי

אל חדר בית אימא והנה קול ערב

ענתה מרחוק ידידי התאפק

לכה נרוה דודי ורחמי נכמרו

פז פז מן מן. פ' מ'.

לבנה כסהר שמחה בת מלך

מאירה כחמה עת ראתה דודה

מדלגת מהר חמקה ותלך

אלי גבעה רמה עת להשיג סודה

אני ארבה מוהר תמכה בפלך

תנו לי העלמה כל שתים ידה

לבבי עם רוחי שש ושני כלך

בידה נתחברו עשתה ציורים

פז פז מון מון. פ' פ' מ' מ'.

חבצלת השרון ראתה עיני בה

ושושנת עמק אשמחה אגיל

נטויות הגרון אדעה סוד טובה

ועלי תתחמק לה לבבי יחיל

ותביא החרון פתחה את ניבה

ללבי הנמק היא לצורה תגדיל

רטיה הביאו השכינה תקביל

למכתי זורו בחצר הטורים

פ' מ‘. פ’ פ' מ' מ'.

לי צביה תמה אמרה אל דודה

מבני הישרים לחוות נוחו

מעלתה רמה פתחה את ידה

נכתרה בכתרים לאחוז ידיהו

משבו ואחלמה מלאה לכבודה

מבחרות ספירים מנשיקות פיהו

מלאה כל חכמה עם שנים עֵדה

שבשיר השירים נוצחים גבורים

פ' מ'. פז פז מון מון.

יום סביבות סיגי לבשה זיוגה

נטפה מור עובר שש ורקמת שני

כשלו רעיוני אחזה מנסיגה

מפני הדובר אל גבול ארמוני

כל עשרת בוני בנתה ציונה

קול כאחד חבר על מקום קדמוני

נשמעו על אזני הוא מקום ערוגה

רעשו ההרים עם בני היקרים

פז פז מון מון. פז פז מון מון.

השערים כולם יענה אותנו

נפתחו לבונים הישועה יעמיד

הם כלי קבולם יעמיד מלכנו

בלבוש לבשרים שמו בן דויד

פז פז מון מון.

יקראו צדקנו

נשאלה צורינו שם ה' קורים

יום ולילה תמיד פז פז מון מון.

_____________

מי נשקני ואני שכרת

ויתנה עלי לבוש תפארת. פז מון.

ויעדה אותי עדי זהב ופז

כולם מבושמים במור וקטורת. פז

סמים וקנמון וקדה נבחרה

מסוחרי תרשיש וים כנרת פז

פתח בדברי שיר נעימים

יחשוב ישנה ואני נגערת פז

בקש למשכני בהבלי הזמן

ואני מכבסת ומטהרת "

נסתי ביום עברה ובאתי עד מקום

העומדים תמיד בראש אשמורת "

יומי ולילי אעבור את יוצרי

יצילני מיד מרעים פורשי מכמורת "

שמתי מגמתי להשיג מעלות

עשר וחדלת מאד נסגרת "

רמים ונעלמים ומי זה יפתרם

מכ“ף ות”יו רי"ש עד גבול צמרת "

אם תדעה שמרה לנפשך עד מאד

ועשה לשכלך כמו מסגרת "

לא תפרצה גדר ולא תשיג גבול

שוב לעבודתך לראש אשמורת "

אם תחפצה לידע שמי הוא נגדך

כתוב בראש השיר כמו מסורת.

____________

מי נשקני ואני יושנת

ויאמרה לי את היי מוכנת. פז מון

ואומרה אל תיגעה בי כי אני

מעם מקודשים ובת כהנת

סרו עונותי ולא אוסיף חטוא

כי לחצר מלך אני מוכנת. פז מון

פן תכספה מחר הלוך ליסודך

ואני בבית אבי אהיה שוכנת

אוכל בבית אבי תרומות נבחרות

מקרבנות האל אהי נזונת

בין הקדושים אשכנה ואתחברה

בקהל קדושים גונזי צנצנת

נכנע לבבי עת ראיתים לובשים

ואני ערומה אין מעיל וכתונת

ישאו לרגלי מלאכי רום אהבה

וזכות אבותי לי כמו משענת

שרים בקולם יענו לי בא ברוך

ואני במר בוכה ומתחננת

רבו פשעי וחטאי גברו

משערות ראשי בלי מתכונת

אבות בזמרה על עלמות יענו

ומקלסים תמיד בשיר על יונת

להם לבדם נתנה ארץ צבי

ביום ובלילה זמיר נותנת

תבנה להיכל קדשך הנחרב

כמה תאחר ואני ממתנת

נסים עשה עמי ואם אין לי זכות

זכרה לבנך ברית נושנת

צדקת אשר עקד יחידו האהוב

נפשו בעדן אמת נצפנת

בנים שנים עשר לנינו נתנו

דומים למרכבה עת שחנת

תקיף עליהם ענני כבוד ושם

לכם שכינתו כמו אומנת.

___________

מי נשקני ואני שוכבת

על כר ועל כסת ועל מצבת. פז מון

ואעמוד מנוס והנה איש כמו

יוסף בעת רכב עלי מרכבת "

סוסים חמש מאות לפניו עוברים

עת ילכו תראה כמו שלהבת "

פחד לבבי נסגרו עיני בנום

ואחזה קולמס ויד כותבת "

בניר כמו ברק ידידי קום עמוד

אל תישנה כי נפשך דואבת "

נתחדשו לך טעמי תורה וסוד

גלגול עגלה ככדור סובבת

יומם וגם ליל בשירה תענה

תסוב כפרה על באר שואבת "

שמחה וצהלה תענה עת תהלך

נראית מהלכת והיא רוכבת "

רמה במעלתה ומי זה ידעה

הכל בסוף סולם והיא נצבת "

אימה ויראה מאלהים קבלה

כי בברואים תעשה צרבת "

לתת נקמה באנשים פושעים

המה יהיו בונים והיא מחרבת "

רחם לעדה בעונה נמכרה

כמה תהי לוקה ומתחייבת "

ימים אשר נמות בקרוב יגיעו

כמה בגלותה תהא יושבת "

תחיש משיחך ותבנה קדשך

כי שערי ציון אני אוהבת פז מון.

מי נשקני ואני נגעלת

_______________

תוך אהלי קדר יקר זוללת "

שנה ביין לבי ונפשי פחדה

מעול זמן דוחק בחטא נבהלת "

תרצה תכסה יה פשעי נגדך

כי חמתה רוחי בגוף צוללת "

אמנם בתוך תימן חטאי גברו

ולך יחידתי בחן סוגלת "

אל נא ידיד נפשי תגלה עון

שבים אשר דעתם לך נאצלת "

לבי בתימן רק נשמה פרחה

ארץ צבי הומה כמו אילת "

שפע חסדים על פזורים ינהרה

ויקררה את אש שמאל אוכלת "

בזכות אבות בעלי אהבה וחן

ממך יחידתי תהא נגמלת "

זכרון בני חדל לטוב יעלה

אל שערי בינה עון מוחלת "

יתאגדה לולב ערבה והדס

יחד בצל אתרוג ובה נכללת "

אחסה ואתלונן בצל אב רחמן

חסדו והפחד אני סובלת "

תכין צעדי לראות הדר

מלכות משיחך ומתנהלת "

הוה במי חטאת לגופות נטמאו

טהר גויתי שהיא נכשלת "

שלו"ם למודה על פשעיו לחזות

חפצו ומחשבתו בכל משאלת

פז מון.

__________

מי נשקני ואני גולה וסר

הומה בתוך תימן ומתיפח פז מון.

שורי הדר יפיו שבוית מאסר

ואני בצל דודך היום הצלח "

תראי הדרו רם עלי גלגל ושר

בין ההדסים יעטור שמח "

אורה כשמש יזרחה לא יחסר

חושך וצלמות בהוד נוצח "

ארחות שנים עשר גבולים דוד קשר

ובמחנות ארבע תהא זורח "

לקראת הדסה השרויה על

גשר מימי חסדך להמשח "

שמרה ברית לבן אשר בך נעזר

קבץ פזורינו ביום הצליח "

בזכות נדיבים נבחרו סגני יקר

יציץ משיחנו בציץ פורח "

זכרון אשר נבא לך בנהר כבר

אזכור ואתבונן וחץ לוקח "

יום התחיה רוחך בי תעבר

אעלה להר ציון ושיר פוצח "

ואשמעה מפי ידידי מאמר

ינון ואליה אני שולח פז מון.

__________

מי נשקני מנשיקות אהבה

בנוה חדר מלך גבולי נסבה פז מון.

שחר והנה בא ידיד נפשי בחן

ותהמי נפשי למולו קרבה "

לולא העירני בחמלה לעמוד

נתפרדו מני וגופי עזבה "

מה זה יחידתי מוני תרכבי

ואני גויתי בחסדך נצבה "

בינו שרידי הזמן התחברות

הגוף והנפש ביום ששגבה "

נחת בסוד תורה ומצות קנתה

שלימות גם שם טוב לשכלי הרהבה "

יום תכספה לחזור תסובב גלגלי

בין מלאכי דגל מטטרון שר צבא

ודוי דברים קבלה יה יוצרי

עבדך בעת רצון לחיים תכתבה

ספק לגוזלי תזמן לי בטוב

גם תאפן יהבי ושועי תקשבה

פודה ומציל לעניים כואבים

חון על ילוד משתא בפתחך יסובבה.

פז מון.

__________

ראה תמונה בחלום ותאמרה

מי נשקני ואני נרדמת פז מון.

עת ידעה כי היא תמונתי אז

כחשה ונמה הן אני חולמת "

ואומרה אם הוא חלום מי זה

אשר נתן באצבע השמאל חותמת "

ותחריש כי ידעה כי נאמי

צדק וכי היו דברי באמת "

אז לקחה מסוה ופנים כסתה

ואדעה כי היא לזאת נכלמת "

תעלים לחיה יאירון בעדי

צמה כמו חמה בעב נכלמת "

אם תשאלה מה תארה הנה אני

אעיד ועדותי בזו קיימת "

כי היא קדומת חן ויופי כאשר

הדרת שמריה ליקום קודמת "

נגיד לשון דתו מאד צחה

בפיו ולשון אחרים בלעדו אלמה "

וימין יקר עוזו נטויה על בני

דורו וימין בלעדו נדמת "

נגיד שתום עין בדעת בוראו

ובתעלולי הזמן נסתמת פז מון.

 

לח. הפורים. – אל al Cocoban. והרב. – ערי מקלט.    🔗

עשיתי פה שבאם גם ימי הפורים. קריאת המגילה בי“ד. סעודה ומשלוח מנות כמנהג כ”י. הנערים יעשו דמות המן מקלעת עצים וטוח טיט עליהם חומר גדול כתבנית אדם ומשוח בששר צבעים שונים. גם דמות מרדכי רוכב על הסוס והמן רץ לפניו. ותולים את המן בחצר בית הכנסת על עץ גבוה וזורקים עליו בחצים ובאבנים עד שמנפצים לרסיסים. כה כל היום ההוא הנערים משחקים ומכים ומקללים להמן ומברכים ומשבחים למרדכי ואסתר זכר צדיקים וישרים לברכה. פה מנכבדי העיר איש יקר חכם וירא ה' ר' יעיש (ישעיה) נ“י ואיש טוב ומטיב ירא ה' מכובד… הכהן לבית אל מיהורי והמשפחה הזאת מתיחשת להכהנים הראשים משמרת יהוירב (דבה“י כ”ד ז' תענית..) וגם הם ממיוחשי צנעא וברחו לפה מפני חמס המציק. יום עש”ק יום השוק לכל הסביבה ויביאו יהודים גם מעיר כאכאבאן ואחר הצהרים בשובם לעירם עליתי גם אני עם איש זקן ר' יחיא חרש ברזל אשר ארחני לחברתו להלוך לאט לרגליו ומשא על כתפו. העיר הזאת גבוה מכל הארצות האל יושבת בראש מרום הר הרים והיא קרית מלך מושל לבדו. ההר גבוה ותלול ואין לעלות אליה רק בדרך אחד. והדרך נעשה מימי קדם קדמתה בחכמה ומלאכה גדולה. כל הדרך נעשה במעלות סולם חצובות בההר. וגם בנין אבנים ולא במישור כי לא יוכלו לעלות רק בעקלתון לצדי ההר הנה והנה. ובמקומות רבות אשר ההר נצב כחומה או נחלק בגי־הרים נעשו גשרים וכפות אבן גדולות ועליהם גרם המעלות. כן עליתי מהלך שלש שעות עד סמוך לעיר ולפני שער העיר והמגדול גיא עמוק מאד ועליה גשר גדול מאבנים המוליך אל תוך שער העיר. העיר הגדולה ורחבת ידים מוקפת חומה גבוה דלתים ובריח מבצר חזק ומגדלים רבים. גם בניני הבתים מאבני גזית ומלבנים מפוארים וגבוהים עליות מרווחות שנים ושלישים. גם טירת המלך נאה מבחוץ כבנין טירת המלכים בארצות הקדם. והוא עשיר עם מעט אנשי צבא. כי חבל קטון ממשלתו ונוח לעמו ודבר אין לו עם אדם וכבוד מנוחתו. המלך הזה פחות במעלה מהמלך שבצנעא שאין לו רק חצי כתר מלכות שאינו יכל להוציא רק קצה אחת ממצנפתו (ראה למעלה בתילי) ולא לעשות מטבעות לעצמו על שמו ובעבור זה נותן לו מלך צנעא שוחד קצוב מדי שנה. ובאלה השנים אשר נשבתה ממלכת צנעא מרד גם הוא ורצה להטביע כסף על שמו. אולם כאשר קם המלך החדש הזה ונפל חיתתו על כל הארץ ויצא טבעו בעולם ההוא עודנו מחריש לדעת מה יהיה סופו כי לא נתן צוארו תחתיו. גם הוא חכם ויודע בינה לעתים.

אחרי עברנו העיר מקצה אל הקצה ויצאנו משער אחר (כי אין דרך לעבור לעבר השני רק דרך העיר) ועוד מעט ירדנו בעמק קטון ועלינו גבעה קטנה והננו בעיר היהודים כתבנית כל הערים אשר עברתי עד כה. פרזות ישבו בתים קטנים מאבנים ולבנים. פתחים שפלות קומה וחלונות קטנות לתוך החצר. אך נקיות שוררת בפנים ורחב ידים כי הארץ לפניהם להרחיב גבולם.

פה כשבעים בתים. רובם מנברחי צנעא פליטי מכות חרב. גם שתי בתי כנסיות לאזרחי העיר ואנשי צנעא אבל כולם כפופים ונשמעים להרב הגדול חסיד ועניו מארי יחיא אל בדיחי נ“י. האדם הגדול הזה הוא מגדולי מדינת תימן בתורה ביראה ובחכמה. הוא ואביו הזקן הישיש הנכבד מארי סעיד נ”י מיקירי ק“ק צנעא ועשיריה היה מעושי מלאכת המטבע בבית המלך הגדול אל מיהדי (בזמן ר' ברוך הנהרג ראה הלאה בצנעא) וכמקרה כולם קרה גם להם אשר העלילו עליהם ואסרו במשמר ימים רבים ויריקו כל אשר להם. אביו הזקן פדה נפשו בכופר אשר הושת עליו ובנפש בנו היקר הזה לא רצו כל כופר רק בשתים לתת ראשו לפני חמת מלאכי מות ימוט לחרב או להמיר דתו כמשפטם. וה' ברחמיו עזרו וברח בעצם היום מבית מאסרו וכבלי ברזל אשר ברגליו נתקו ויברח לעיר הזאת אשר בה מלוך מלך אחר. והמלך הזה קבלו באהבה והיה עליו למגן ומחסה. אנשי המדינה מספרים שע”י השבעות ורואה ואינו נראה יצא מהמשמר. כי האיש גדול מאד בחכמת הקבלה ובמעשיות יען לא יוכל איש לברוח מבית האסורים ומן האזיקים אשר הושת ברגליו ואנשי צבא שומרים השערים ושערי חומות העיר והאיש נודע ונכר לכל בני העיר והשומרים. אין זאת כי אם נס ומופת ע“י קבלה מעשה. וזכר ראיות רבות לדבר אמרו לי (כי השערה אחרת לי) ואת פיו לא שאלתי על זה אבל ראיתי שהיום הוא מתרחק מאלה הענינים ואין לו עסק בזה עתה וידעתי כי אתו היתה ושלחה ומפני סבה הידועה גם לי שלחה מעל פניו. יישר חילי' ויהי ה' אתו. ואח”כ באו גם אשתו ובניו היקרים אליו בזה ומלאכתם גם פה צורפי כסף ומצבם טוב ונכבדים בעיני כל היהודים וגם בבית המלך נשמעים דבריו לטובת היהודים. והנשיא בתוכם איש יקר ונכבד עוואץ שמו (עובדיה).

לעת ערב ש“ק בא הרב מחנותו אשר בעיר הגוים (כי צורף הוא) איש תואר ובעל צורה. פניו שוחקות ונעימות ידבר ויראת ה' חופף עליו והוא כבן חמשים שנה. בלילה בביהכנ”ס קבלני הרב הזה בכבוד ובאהבה ויושיבני אצלו אצל הקיר הסמוך לפתח (כמנהגם) אבל האיש הזקן שבאתי עמו לא הניחני בלילה לסעוד בבית אחר וסעדתי ולנתי עמו ולמחרת ש“ק בבוקר אחר התפלה והלמוד הביאני הרב אל ביתו ונכבדי העיר באו לבקרני בבקבוקי יין שרף ומיני פירות וקליות כמנהגם. היהודים פה יושבים לבטח תחת חסדי המלך הזה אבל בהיות הרעב חזק בכל הארץ וגם הכרמים נלקו ונשדפו זה שנתים גברה העניות מאד. אמרו לי שמעולם לא ראו איש יהודי מסבב על הערים והבתים לבקש לחם כי כולם אכלו מיגיע כפיהם איש איש ממלאכתו כי בשנים הטובות רב ברכה בארץ שמונה מדות חטים או כוסמין בשקל ושנים עשר שעורים ופולין ודוחן והעת חצי מדה בשקל ואין. ועל כן גברה העניות מאד ורבים אשר אין להם מאומה יסבבו על הערים והבתים על פת לחם. כעשרים וחמשה עניים אורחים (או היו עשירים) באו על השבת הזה הנה כי בנוף הזה עוד נמצא מעט תבואות באוצרות הגוים אשר אצרו להם מכמה שנים והמטר ירד להם לברכה ויקוו לתבואה חדשה. שבועים ימים ישבתי בעיר הזאת לנוח מעצבי ומרוגזי והרב נ”י כבדני במרבית ספריו האצורים עמו אשר הביא מצנעא והי' לי למנוחה. ושבתי שנית לעיר שבאם הנז'. שאלתי אם בא תשובה מאת המלך של תילא על בקשתי ואמרו אָין ושמחתי. גם המשרת בראותו כי אין תקוה עזבני וילך לבית אביו ק"ק תינעם מזרח צנעא על הפסח וגם כי ארש לו שם אשה ולא לקחה וארכו לו הימים וישב למקומו. ואני רציתי לעלות מפה לצנעא ולא היו אורחה של יהודים ואמרו לי להוחיל עוד מעט עד שיעלו היהודים שבתילי והנמלטים פה על הפסח לביתם צנעא ואלך עמהם.

בשבתי פה שבאם ספרו לי שיש עוד שני ערים יהודים קרובים להם במהלך שעות אחדות ואנשים בהם מעט האחת מהם (עיר סירי) היתה עיר מקלט לפנים ויושביה כולם לוים. ועל הדרך נמצא בצדי הדרכים אבנים גדולות כתוב עליהם מקלט מקלט כדין. ולא יכולתי האמין כי אין ערי מקלט קולטת בחו“ל ואף שלש הערים שהפריש משה בעבר הירדן לא קלטו עד שהפרישו השלש שבא”י (כמבואר בפ“ק דמכות וברמב”ם פ“ח מה”ר וז“ל “ואין עושין ערי מקלט אלא בא”י” וע“ש בכ”מ) אבל חזקו עלי דבריהם וגם האיש המקרבני איש חכם משכיל מארי שמואל אל ערוסי נ“י העיד לי שכן הוא כי קבלה בידם אשר בעת באו קדמוניהם הראשונים לארץ הזאת עוד לפני גלות הראשון (ראה הלאה) והיה להם ממלכה לעצמם וקדשוה כא”י והפרישו ג“כ ערי מקלט וזו אחת מהם. ועוד אחרת בנוף עמראן (תראנו שם) ולרוב חשקי וכוספי לדבר גדול כזה נפתתי ונגפתי את רגלי עם נער יהודי מראני הדרך. עברתי עיר אחת ולנתי שמה וגם הם הגידו לי כדברים האלה. ולמחרת הלכתי הלאה בדרך המקלט לעיר סירי. חקרתי ובקרתי על האבנים ועל צדי הדרכים כי כל הדרך לרגל הר גדול המתנשא כחומה ישר וערום באין ירק עשב רק צחיח סלע ואמרו שעל צחיחי הסלעים האלה היה כתוב מקלט מקלט. ואני לא זכיתי למצוא אף אות אחת¹³². האמת כי בני העיר סירי כעשרים וחמשה איש כולם לוים ומלאכתם עושי קדר וחרשים ולמחרת שבתי עוד בדרך הזה והוספתי לחפש תאמין! יגעתי ולא מצאתי. יום ראשון קודם הפסח עליתי עם האנשים לק”ק צנעא. המה יצאו קודם אור בוקר ועמהם חמורים למשאם ולעת ערב באו צנעא ואני לא יכולתי לרוץ אחריהם על עקבם כי מיהרו לבדיקת חמץ. והאיש יוסף אתירי גמלני חסד להלוך עמי ברגלי לאט. ובאמצע הדרך רד היום ורחוקים אנחנו עוד מהעיר ונכנסו לעיר גוים אשר היה לו מכירים שמה ולננו אצל איש בגורן ולמחר השכם הלכנו והגענו קודם זמן הבעור תוך העיר אל בית האיש.

 

לט. פסח. – צנעא. – המצות והסדר. – השלל. – הרג בתוגרמים.    🔗

האיש יוסף אתירי נ“י לו אשה בת ובן אח ואחות (כולם עושים במלאכת אבק־שרפה) יושבים יחד בבית נאה ארבעה חדרים נקים וטהורים וצרכי הפסח הוכן כמשפט. הוא אספני אל ביתו ואני ערום ועריה עורי צפד על עצמי ותארי חשך משחור ואף חליפות כתונת לכבוד יום טוב אין עמדי. פה (רק פה) יש להיהודים מרחץ חמים ולפני בית הרחצה גילחתי קבוצת שער ראשי אשר גדלתים מאז נכנסתי למדינה וחשבוני לנזיר אלקים ונכנסתי למרחץ. רחצתי וזעתי היטיב. ותמרות עשן גללי צואה המבעירים להסיק עלה באפי עד כי סר כחי ונתעלפתי ונשמה לא נותרה בי. הוציאנו החוצה הכוני פצעוני עד כי שב רוחי והעריתי ונשאוני הביתה. נרדמתי ונחתי מעט וקמתי ללכת בעיר עזלי לעת מנחת ערב והלכתי אל הרב הגדול מארי יחיא אל קארה נ”י אשר ראיתיו בהרי חאראז כי שב לביתו על הפסח. כמעט לא הכירוני לשחרותי וחליפות שמלותי עד התבוננו עלי זלגו עיניו דמעות “מה תדאג מארי? (אמרתי) אם אליכם נמשלתי רב לי אם עודני חי!” שאלתיו על המצות ועל הסדר! אל תשית לבך (אמר לי) אכול אתנו מצה חמה הנאפת בכל יום כמנהג אבותינו. אל תדאג על הכשרות. אם אינם יבשות וישנות שלשים יום קודם הפסח? כבר קדמוך חכמים מירושלם וראו כי נשינו זריזות הנה ומהירות מאד בכשרות המצות. יום יום נאכל מצה חמה ונקיה ואין עונג יו"ט אלא בפת חמה. “שאלתי הנכון לסמוך על נשים במילתא דאית בי' טרחא יתירתא ובאיסור חמץ במשהו? ושמרתם את המצות כתיב” “הנח לנו ולמנהג אבותינו גם אנחנו מהדרין ומדקדקין ושומרים את המצות ואל תצדק הרבה”. ונתן לי שלשה מצות רכות ונקיות אשר עשה בביתו להסדר ואמר לי: “אלה מצה שמורה מתבואה ישנה ותוכל לברך עליהם על אכילת מצה.” כי בשנה הזאת רוב המצות אינם שמורים משעת קצירה (כי הרעב חזק בארץ ולקחו מאשר מצאו) ואצלינו הלכה פסוקה שאין לברך על אכילת מצה על מצה שאינה משומרת (אשר היה בעיני כתורה חדשה) ויען ידעתי את האיש מאז כי ידיו רב לו בתורה ביראה ובחכמה נתתי אימון לדבריו ואמרתי טוב יום טוב נדבר. קבלתי המצות והלכתי. גם חליפות שמלות שלח לביתי והגיד לי שחפצו היה להביאני אל שולחנו אל הסדר אבל האיש יוסף אתירי שהביאני אל ביתו וטרח עמדי לא ירצה להניחני והדין עמו.

בלילה הביאני לביהכ“נ של בני משפחתו כניס בית אל תירי. אחר ערבית כמנהגם גמרו ההלל בברכה תחלה וסוף החזן קורא חצי פסוק וכל הקהל עונים כאחד ובנעימה אחת “הללויה” כאשר ראית למעלה. באנו אל הבית ערך השולחן כמנהג וישבנו על הסדר למטה לארץ אצל השולחן הקטון. מעשי הסדר כמנהג כל ישראל. אחד מבני הבית לוקח מצה וקושרה במטפחת ומניח על שכמו והולך בבית והאחרים שואלים אותו למה אתה עושה כן? והוא משיב כה עשו אבותינו בצאתם ממצרים בחפזון כו‘. בעת יאמרו ההגדה יסירו מלפניהם השולחן הקטון שביניהם ובעת מזמרים הפיוט "אילו הוציאנו כו’ דיינו” מחזירים את השולחן. ובעל הבית קורא ואומר “אלו הוציאנו ממצרים כו' והמסובין כולם מחזיקים בשולחן ומגביהים אותו מעט וחובטים לארץ ואומרים דיינו בקול גדול וכן בכל פעם עד גמירא. בנוסח הקידוש יש להם פיוט ארוך נחמד וכל רואיהו יעיד כי נוסח קדמון הוא ומליצת אנשי כנה”ג על לשונו וזה נוסחו: ברוך אתה י“י אלהינו מלך “העולם אשר קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו רצה בנו ויפארנו תרומה הבדילנו מכל גויי ארץ חמדה הנחיל אותנו קידש את שמו בעולם כולו בגלל אבות שעשו את רצונו גבורות רבות עשה למענהו ואין חקר לנפלאותיו עדת קדושים אותנו קרא כרם חמדה נעא שעשועים ויקראם סגולה לשמו ראשית לקחם מכל גויי הארצות שהם משולים כצבא מרום ומכוננים ככוכבי הרקיע ויהיו עליונים בקרב תבל ונכבדים על כל האומות זיו פניהם כזיו השמש ומראה דמותם כמלאכי השרת להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו למען י”י אשר נאמן קדוש ישראל כי בם בחר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך י”י ויקדשנו קדושת עולם ושמו הגדול עלינו קרא אותנו קרא עדה לשמו סגולה ונחלה מימות עולם ויקרבנו לפני הר סיני ויגישנו לפני חורב ויורישנו דברי חיים כתובים באצבע הדרו ויעש לנו נסין וגבורות ויפרקנו מצרינו ויגאלנו מכף אויב ויושיענו מיד שונא ויתן לנו י“י אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ויום חג המצות הזה זמן חירותינו בשמחה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים ויבחר בו ביום הזה מכל הימים וירצה בו ויקדשהו מכל הזמנים להיות מהללים בו על פליאי מעשיו ולהיות מזכירין אותו בכל שנה ושנה להודיע כי בו הוציא י”י את עבדיו ממצרים מכור הברזל אותנו מלט להודיע כי בו קבלו את מלכותו כרצונו ולעבדו בלבב שלם להודיע כי בו עשה נקמות באויביהם ובו שקע צריהם בים להודיע כי בו עשה י“י אלקינו נסין וגבורות לאוהביו ונפלאות רבות לבני ידידיו בי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים וגומר בא”י מקדש ישראל והזמנים." עכ"ל נוסח הקידוש. בפיוט: כמה מעלות טובות כו' אלו הוציאנו ממצרים כו' המה מוסיפין זה הנוסח: “ומנין שנתן לנו את ממונם שנא' וינצלו את מצרים עשוה כמצולה שאין בה דגה. למה מחבב הכתוב את ביזת הי' יותר מביזת מצרים אלא מה שהיה בבתים נטלו במצרים ומה שהיה בבתי תסיראות נטלו על הים כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים תרי זהב נעשה לך זו בזת מצרים עם נקודת הכסף זו בזת הים ואלו נתן לנו את ממונם וגומר עד ובנה לנו את בית הבחירה כפרה על כל עונותינו”. ההגדה מתרגמין בערבי להבין הנשים והקטנים. ועוד להם פיוטים בעברית וערבית נעימים וערבים. גם המצה ערבה לי חם רך ונקי וכן בכל ימי החג. אבל בכל שעשועי ותענוגי לא דמה בת עיני ודמעה כמעין מי נפתוח נגרים על לחיי וזקני. זה פסח ראשון אשר עזבתי את ביתי נטשתי שולחני סביבותי ילדי חן מחמדי נפשי תנומה על עפעפי אין ולא פוגת לבת עין. שיר השירים קראתי בו רותח מדמעתי וכל לבי עליה שפכתי. בני הבית התבוננו בי ולמולי בכו בכה רב. אכן רוח היא באנוש. התאפקתי ואבליג בלי תת לתאות לבי דיה. עת לשחוק אמרתי ואשיחה בפקודי ה' משמחים. גם אחי בעל הבית מיודעיו ושכניו נאספו אלי. שאלו ודרשו על מנהגינו וענינינו להשיח דאגתי ונשב עד עבור חצות הלילה.

אף הם זכרו בימי ענים ומרודם את כל מחמדיהם מימי קדם בהיותם שלוים ושקטים בהלו נר ההצלחה עליהם. וסיפרו (גם אחרים רבים) אשר לפני ארבעים שנה נהפך להם הלילה הזה ליל שחורים וכוס תמרורים שתו בתמצית שמרים מידי שודדים אכזרים. בימים ההם מרדו הערביאים יושבי קדר השוכנים במזרח במדבר הגדול ט“ו יום מפה במלך תימן אל מיהדי ונאספו עדרים עדרים ובאו על העיר לתפשה ולשללה חיל גדול והמון רבה ויד חזקה ולא היה לאל יד המלך לצאת להלחם כנגדם ולהבריחם. ויסגר בעיר כי מבצר חזק הוא חומה גבוה דלתים ובריח ולה שתי חומות. האחת עתיקה וחזקה תסובב עיר הגוים לבד והשנית חדשה וחלושה (הקיפה שש שעות) תקיף עיר היהודים והגוים יחד והערביאים תקעו אהליהם הרחק מעט מהחומה ולא נתנו לצאת ולבא ותבא העיר במצור ובמצוק. ויהי בליל פסח כי ידעו אשר היהודים חוגגים ליל שמורים וכל הכבודה לפניהם אשר הוציאו ממחבואותיהם לכבוד החג בגדיהם וכלי חמדתם כי עשירים היו גם כסף וזהב וקשוטים ונחושת לרוב והאויב הצורר שחדו שומרי החומה השוערים אשר בשער חומה החצונה אצל רחובות היהודים ופתחו להם ונכנסו בבואם תוך עיר היהודים ויבואו בטח בבתיהם והמה יושבים ספונים על הסדר וכל יגיעם לפניהם ויבוזו כל אשר להם. וכל ימי הפסח ישבו בבתי היהודים ושללו ובזזו והריקו כל בתיהם ומחבואותיהם. גם בתי כנסיותיהם וספריהם וס”ת וכל מחמדיהם לא השאירו עוללות. והמלך לא יכול להצילם כי פחד לצאת ממקומו שלא יבואו גם בעיר הגוים ואין עומד כנגדם. היהודים אמרו לי: “לכל יש תמורה כמעט אחרי שנים מועטים חזרו אל כל יגיעם וברכת ה' בא להם ונתעשרו כמאז אבל לספרי תורתם וספריהם היקרים משנים קדמוניות לאלה אין תמורה.” ואך מעט מהם אשר הצילו כי אחרי מלאו כריסם לקחו כל השלל הגדול וישובו למקומם. והנה נודע להם פה שבין הערביאים השודדים האלה היה גם מספר לא מעט משבטי בני ישראל השוכנים בין הערב רב ההם אשר יצאו עמהם למלחמה והמה פנו אל הספרי תורות והספרים וגם הצילו אותם מיד חביריהם הערב רב ובשובם בעברם על שאר ערי ישראל אשר לא בזזו אותם מכרו מהספרים אל היהודים והכירו בהם כי ממעי ישראל יצאו. וכהודע הדבר להיהודים פה צנעא שלחו אליהם כתבים ביד שלוחים בבקשת רחמים וגם בקללות וחרמות שישיבו להם הספרים. מהם פחדו והשיבו ומהם אמרו גם הם יהודים וצריכים ספרים לקרות וללמוד בהם ומאין יבאו להם ספרי ישראל והם לא גזלו רק הצילום מיד עושקיהם הגוים וזכו בהם. וכן לפני שנים עשר שנה בחג השבועות באו עליהם הערביאים ושללום ואינם יודעים אם גם אז היו מישראל עמהם כי לא נגעו בספרים ובבתי כנסיות. ושתי שבועות ישבו בעיר היהודים ולקחו מאת אשר מצאה ידם בבתיהם והלכו להם. אבל רוב רכושם וחפציהם אינם מניחים אצלם בבתיהם רק בעיר הגוים שיש להם חנויות בשכירות וגם שמה נשמרים בדרך נס.

למחרת בבוקר השכם הלכנו להתפלל בכנסת בית סעדיה ברחוב ההוא. ערבה לי תפלתם וקריאתם. אחר התפלה והלמוד קראנו איש נכבד מראשי הקהל עוואץ (עובדיה) סעדיה אל ביתו וכבדני מאד כברכת ה' עליו ולכבודי נאספו אליו אחיו ומיודעיו ושמחנו יחד. והוא כבדני ונתן על ראשי מצנפת אדומה של צמר טורקי כמו אשר נגזל ממני (כבר אכלוה סס ותהי נקבים נקבים) וספרו לי שלפני עשרה שנים היה פה מלך אשר ראה כי מלכותו לא תקום בידו כי רבו המורדים בו וגם הערביאים פשטו על הארץ והצירו לו. וימלך בלבו למכור המלוכה להפחה של התוגרמים מהשולטאן היושב בחודידה. והלך אליו ולקח ממנו שני אלפים שקלים (טהאליר) להביאהו בשלום עם אנשי צבאו להעיר הבירה הזאת בטח בלי מלחמה. הפחה שמע אליו ויתן עמו שר האלף עם אלף אנשי חיל רגלי ורוכבים מחצית מחניהו שהיה עמו. ויבואו בשלום ליום החמישי לצאתם מחודידה והכניסום תוך המבצר החזק אשר אצל ההר נאקום (הר הקדם) בראש העיר וישבו שמה אך יומים. אנשי הצבא פשטו בעיר כבדו ונתנו שלום לכל יפגעו בו גם לישמעאלים גם ליהודים. הדבר חרה מאוד לאלה הגוים כי יכבדו ליהודים וגם יקדימו ויאמרו להם שלום. עון פלילי? גם ירדו לעיר היהודים וביקשו אוכל למו וגם מהם שתו יין ויין שרף חטאת נפשם? ויתר להם מאד וביקשו עליהם תואנה כי כופרים הם. יום השישי חג לישמעאלים ויום הכניסה לשוק מכל הכפרים סביב אחר התפלה בירדם מבית מסגדם ואנשי הצבא עמהם נפרדו בעיר לקנות אוכל. פה מנהג המקום כאשר יבא איש לקנות מה מהמוכר וישאלהו “זה בכמה?” לא יבקש ערך מחירו רק יאמר “תן מה תתן” וכאשר יאמר “כך וכך אתן” יענהו “תוסיף” ואם יוסיף יאמר “עוד תוסיף” עד כי תשבע עינו ועל כל קשיטה ישמע על פיהם אלף שבועות בשלום הנביא השליח והנפש היפה תקוץ לשמוע ולראות קנין כזה על כל דבר קל. ואחד מאנשי החיל התוגרמי בא לקנות לפת בשוק ויעמוד על המוכר וישאלהו מחירה וכמשפט הזה ענהו. ויקצוף עליו כי לא נסה באלה ויקח הלפת והכהו על ראש המוכר (שכח כי הוא בצנעא) אז צעק הישמעאל הקודש בעיניו צעקה גדולה ומרה “אין עוד דת מחמד! כלה דין איסלאם! כופרים באו עלינו!” כו' כו' למשפטם. והעיר מלאה רבבות אנשים ונאספו עליו אנשים אשר קנאת הדת תבער בם והכו לאיש החיל ואנשי חיל אחרים באו לעזרו ויכו גם אותם עד כי אנשי חיל המועטים הוכו לרגלם פגרים מתים. ותושבי העיר והכפריים עוללו אחר כל אנשי הצבא הנפזרים בעיר והרגו כל הבא אל ידם וכחמש מאות מהם נמלטו אל המבצר וסגרו בעדם ויורו בקנה שרפה אשר בידיהם על כל הקרוב אליהם וגם הרבה מבני העיר נהרגו. אבל כלי תותח גדולים לא היה להם בהמבצר ולא הביאו עמהם ואשר הי' בהמבצר מאז ומלפנים ספו תמו נשברו נחלדו ואינם. אחד של נחושת קלל נשאר שם לזכרון וזה מקרוב עשו ממנו אגורות קטנות (אלף בשקל) להוצאות העיר כי לא היה להמלך נחושת ויתיכוהו [כי המטבע היוצא בהמדינה הוא רק שקלים טהאליר הוספאני או עסטרייכי וכל הנקנה ונמכר הוא לחשבון זה חצי שקל רבע שמינית חצי שמינית רבע שמינית ומטבעות קטנות יעשה כל מלך חדש הקם וזה פוסל מטבע של זה] וכי ראה שר האלף כי כלתה אליהם הרעה שלח לבקש מהמלך אשר הביאום שיעשה שלום ויעזבו את העיר וילכו לחודידה. למחרת נתנו להם יד דרך לצאת החוצה ויצאו להם אבל בני העיר לא שמרו הבטחתם ויצאו מן העיר לרדוף אחריהם לכלותם לבלתי השאיר להתוגרמים שריד ופליט אבל בכר נרחב גברה יש אנשי הצבא וחילותיהם על סוסים מלומדי מלחמה. וברדפם אחריהם עמדו על נפשם והרבו מהם חללים על הדרך ונסוגו אחור. גם התוגרמים לא יספו עוד לבוא הנה.

אנשי הצבא הנהרגים מושלכים על פני חוצות העיר ובדרכים ואין מקבר כי לכופרים נחשבו להם וכל נוגע בם יטמא. ועל כי כבדו את היהודים גזרו עליהם שהמה יקברום ותשעה באב היה ונאכפו היהודים לקוברם ויפשיטו גם איזה מבגדיהם אשר נשארו עליהם. וזה האיש הנכבד עוואץ נתפס גם הוא בין המקברים ופשט המצנפת האדומה מהם אבל לא יכול להראותה החוצה ואכלה עש והיום כבדני בה. בליל השני קראני אל הסדר אחיו של בעל הבית היקר ר' אברהם אתירי נ“י. מנין הספירה בלשון תרגום ארמי. כל ימי הפסח גם בחוה”מ מניחים לברכת המוציא מצה שלמה ופרוסה ללחם עוני ולא ידעתי מקור למנהג או דין זה.

 

מ. עיר היהודים. – ועיר הגוים. – ומעשה שהיה.    🔗

כל ימי מועד הפסח בקרתי על ראשי העיר והזקנים אשר לכבוד הייתי בתוכם למשכני אחריהם. עיר היהודים נקראת “קעא ביר אל עזאב” ועיר הגויים נקראת צנעא מדינת אל שאם (על שם שם בן נח שבנאה) בפי הגוים והיהודים קוראים לה אוזל שכן פתר הרס“ג ע”פ ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה (בראשית י' כ"ז) דמאר וצנעא וצעדה. ועודם עומדים על תילם בשמותם זאת עד היום במדינה זו (דמאר היא כשלשה ימים לנגב צנעא וצעדה כעשרה ימים צפונה תראמו הלאה) וראיתי בסדורי תפלותיהם שמלפנים כאשר ישבו במבצר העיר קראו המגילה גם בט“ו לאדר בהיותה בספק מוקפת חומה מימות יהושע ב”נ ועתה הם קוראים כרוב העולם בי"ד.

בעיר היהודים כששת אלפים בתים ועשרים בתי כנסיות. ארבע מהם גדולות אשר האחת תכיל כאלפים איש בישיביתן לארץ והם כנסת בית מארי אהרן עראקי הכהן או בית אל קושטא. הב' בית מארי יחיא צאליח. הג' בית מארי יחיא הלוי אל שיך. הד' בית אל ציאני והאחרים קטנים מהם. בכולם מתפללים בנוסח קדמון שלהם אשר ראיתם למעלה. רק בכנסת מארי יחיא שערבי מתפללים נוסח ספרד כפי נוסח הסידורים שבאו להם. ושם ישיבה לת“ת הלומדים ש”ס ורמב“ם על הסדר. גם בכנסת הרב המקובל מארי יחיא אל כהן נ”י מתפללים על פי כוונת האר"י זכרונו לברכה אשר התחיל בה מארי יחיא ני' זה מחדש.

העיר נחלקת לשתים ראס אל קעא (ראש הבקעה) וספאל אל קעא (שפלת הבקעה) ויושבי שני החלקים יחלקו תמיד ומבזים אלה לאלה ביחוש בית אבותיהם (חוק הוא לזרע יעקב המיוחשים בטרם יבא מלאך הברית להשיב לב אבות על בנים לקרב ולעשות שלום בעולם) לשנוא איש יהודי אחיהו על חנם! על כבוד המדומה על מהתלות הגיאות. כהיום רוב בתי העיר שממים יושביהם ברחו מפני חמת המציק ומחמס המצר. שאיה מכת שעריהם ואין יושב. כמה מהבתי כנסיות אך בשבת ק' יתאספו בהם מנין להתפלל וחשך עלטה שוררת על כל העיר בתים רבים מאין יושב ובלהות צלמות בחוצותיה יילל ויושביהם קצרי יד בכל רחוב זעקת שבר יעערו. פה אלמנות חיות שוכנות לבדד. שם יתומים ערומים ויחפים מסבבים בעיר על פת לחם. פה אסירי עוני ולחץ. שם עטופי רעב ינוחו על משכבותם. פה זקנים וחכמים יתחבאו בנקרת בתיהם מפני משרתי העריצים המחפשים להביאם בפלילים. שם קול נוגש מרדף בחוצות שלמו כסף גולגלותיכם. אנחה בכל מחנים וכל פנים קבצו פארור. מה אעידך צנעא! ומה אדמה לך הבת אוזל!? לא ראיתי כמותך בכל־הארצות לרוע. ישיעך ימין המושיע.

בתי היהודים בנויות פה בתבנית יפה מאבנים ולבנים תחתים ושנים עליות מרוחות גם בארות מים בחצריהם. לכל בית אב חצר מיוחד עם הרבה חדרים וכולם לבנים נקיים וטהורים מבפנים. פתחים וחלונות קצרי קומה מפחד גנבים ושודדי לילה. והחלונות שקופים אטומים באבני שיש דקים כעובי חצי אצבע המאירים כזכוכית. והשיש הזה נחצב מסלע ההר נאקום הר הקדם אשר אצל המבצר וגוררים אותם במגרה כלוחות אבן ואותם ישימו בחלונותיהם רבועים עגולים בעלי צלעות. מההר הזה יוציאו גם אבני יקר אדום וירוק הנקרא יאקיק יאמאני יקר הוא להישמעאלים לשבצם בטבעות.

כל ימי המועד לא יצאתי מקיר עיר היהודים השתעשעתי עם אחי אלה ולחקור ולדרוש על מנהגיהם מוצאיהם ומובאיהם (תשמעו עוד). שמחתי בהם והם בי. אחר המועד נכספתי לראות גם עיר הגוים והמבצר מסחרם קנינם ומלאכתם אף שכבר ראיתיה מרחוק וחוצה לה אך היהודים מנעוני מהלוך אתם ליראתם פן יקראני אסון ועלילה מהגוים אשר איש גר וזר לזרא בעיניהם כי לא יבואו בגבולם ויחשבוהו למרגל ורכיל. ובשגם כי עוד זכר גם חכם ברוך אל קודשי הנהרג מאת המלך לא נשכח מזכרונם (תשמעו עלאה) והנה ביום א“ח בא אלי לבקרני האיש המומר אשר בקרני בעיר תילה והביא עמו אשתו היהודיה אשר הובאת לו בע”כ ובנו ממנה לראות פני. נשקו ידי כמנהג היהודים ודרשו בשלומי. וכמבשר הגיד לי שהגנב בעל המלון וכל ביתו נגפו ומתו בימי אידיהם ויהי להם לאות ולמופת.

אף הוא שיחר פני לבא עמו לבקר את ביתו בעיר הגוים. גם חמורו הביא לי כי ילך עמי. בעל הבית קרץ לי בעיניו בלי לכת עמו ואנכי אך לזאת צפיתי. מי לא יכסף אף יתאמץ בכל עוז לראות ולהתבונן על עיר קדומים ראש לכל הממלכות המיוחשת לשם בן נח עתיקת יומין לכל ערי תבל ארצה? ומהרתי ללכת עמו ברגלי. אך כאלפים אמה הלכנו ובאנו דרך שער גדול לו דלתים ובריחי ברזל. השוערים שומרי החומות מתאבקים פתח השער הוא מבצר הגוים! דרך צדי דרכים ומשעולים קצרים ומפולתלים (כי לא יראוני תושבי העיר) הביאני אל ביתו רחבת ידים ועליות מרוחות. כל בני ביתו שמחו לקראתי כבדוני בקאהווא ומקטרת עשן טאבאקו. והעלני הגגה לראות את העיר והמגדלים. הראני טירת המלך החרבה וגן המלך השוממה באין יושב ומאין שומר. במת משחק החיות והשעשועים אשר היה למלכים הראשונים שעירים ירקדו שם. המבצר הנשגב הנבנה לתלפיות כמו רמים ברום המעלות בקצה העיר מזרחה לרגלי ההר נאקום שאיה יוכח שעריה. “כל זאת נחרב מעת שנהרג פה חכם ברוך מירושלם” אמר לי כמחניף.

אחרי ביקשני ללכת עמו לביתו האחרת כי אשתו הגויה היא חולת עינים אולי ארצה לרפאותה. הבית השני ברחוב אחרת הלאה בלכתינו פגשנו אנשים ונערים והביטו עלי אשר ידקרני בבת עינם המלאה זעם. דחפו זה לזה לגעת בי לדחפני. כל מוסר המומר ההולך לימיני לא הועיל למו ואנכי באמיץ רוחי דחפתים מעלי וימצאו לבבם לקללני ולפגוע בי כי הכיתים. לא יכלו להניף עלי אגרוף רשע להכות כי המומר הפגיע בהם אבל לפתו בי להביאני בפלילים. וההולך עמי לא נתנום להרע עמדי אף אני אמצתי את לבי ואמרתי אני אעלה אל המלך ואודיעה דברי אתכם. עזבוני ופיהם מלא זעם וחרפה. על אף המומר היתה הליכתו עמי ובמרוצה ובהלה הכניסני לביתו השנית. התבוננתי אך מעט ואמרתי: “להשוק אני צריך לחנויות מוכרי הסמים לקנות רפואות תעלה” כי רציתי עוד לראות תבנית ותוך העיר פנימה והשוקים. והוא ירא עוד ללכת עמי בעת הזאת ברדת היום אשר אז מתאספים המון רב בשוקים וברחובות פן יתעללו בי. ובראותו עוד אומץ רוחי ורוגז לבי (לא כאחי בני תימן) חשש גם מאסון ויאמר לי “אני אביא כל חפצך מהשוק.” “לא אוכל להגיד לך הסמים והמרקחת עד אראה ואתבונן עליהם אם הם המה?” “טוב טוב אני אשלח עמך את בני” ואותו צוה להוליכני אורח עקלתון בנתיבות שאין אנשים עד יביאני אל השוק ואל החנויות אשר גם יהודים נמצאים שמה. כאשר עמדתי על אחת החנויות לשאול על מבוקשי סממנים גיר כחול צועקר כו'. והנה אלה מזה ואלה מזה סבוני גם סבבוני כדבורים צוערים אה קודשי! קודשי! (ירושלמי). עוד רגעים ואני בתוך המולה גדולה. כל הרחוב נתמלאה המון רב נדחקים עומדים צפופים לראות אותי מלפני והנערים בינות האנשים ידחקון לגעת בי לרעה לדקרני בידיהם ומקליהם. עוד רגע גם באבנים יסקלוני. הגדולים כצועקים עליהם בושו! בושו! והמה גם הכלם לא ידעו. בעל החנות הגיד לנער המומר מהרה והביא אותו אל אחת מחנויות היהודים הסמוכות ויחבא שמה כי היהודים ראוני מרחוק ולא יכלו לגשת אלי. בעזרת בעל החנות (אשר קניתי ממנו מה) אשר קם ממקומו במטהו ואחז בי והוציאני מתוך ההפכה והכנסני בחנות יהודי סוחר נכבד. ובלכתי גם אבנים פורחות על ראשי כמטר סוחף. הוא החביאני פנימה חדר בחדר עד כי רד היום ותחשך וכלתה רגל מהשוק ומהר להביאני אל ביתו עיר היהודים ולא יספתי עוד לדעתה.

הקריה הזאת עיר בירת מלכת תימן (אשר שגבה מכל ממלכת ארצות תבל ולא הביאה צוארה בעול מלכים אדירים החוצה לה ועוד לא תתן רגל זר לדרוך על במותיה) לא נופלת היא מיתר רעותיה ערי הממלכה אשר בארצות הקדם ככל חוקותיהם ומשפטיהם ועוד נוסף עליהם. חוצותיה הצרות והעקומות מלאות חלאה צואה. על כל פינה ובראש כל רחוב נבלת בהמה חיה ושרץ וכל זהמה. חורבות עתיקות נוטות לנפול. מכל עברים חורב שממה ודממה שוכנת מסביב. אך שאון נשרי שמים מאפילים עלטה יטושים עלי נבלת בהמות סוס וחמורים ונטושים עליהם לבקעם בעזוז חימה ותעל צחנתם על אף כל עובר. רק העיר בתוך מקום שם שוק וחנויות שם קול המון מוכר וקונה ובתי קאהווא עם כסאות קטנות על פני חוצם והיה כל הבא וישב יושיטו לו המקטרת עשן ופך מי קליפת הקאהווא. שם יתנו צדקת נביאם נוראותיו ונפלאותיו. וזאת חכמתם ובינתם נגד כל העמים.

אל תתמה על החפץ (שקרה לך היום) אמר לי האיש הסוחר. אספר לך השחוק שעשו פה שני בחורים אדומים (כה יקראו לנוצרי אירופי) לפני עשרה שנים להמלך שהיה אז פה. כן באו הנה שני בחורי חמד לבושי מכלול יפי תואר אשר חכמת לבבם נוצצה מזוהר בת עינם ובינת שכלם תסתתר בין תלתלי שערות ראשם האמוצות (לא ראו שערות כאלה לאנשים רק נשיהם הזקנות יצבעו לובן שערותן בצבע אדמדם אל חינא והאנשים הזקנים יצבעו זקנם) ובאו ב מלאכות מלכם עם מכתב מליצה אל המלך פה גם מהפחה שבחודידה לכבדם ולהניחם לשוח ימים אחדים בעיר הזאת. המלך קבלם באהבה וכבדם לא על חינם. ונתן להם בית לבדם קרוב לביתו. ימים שנים שלשה סבבו בעיר והתבוננו על כל הנעשה. והנה קמו כל השרים והשופטים על המלך שיהרגום כי אין לנוצרים לבא בגבולם ואך לרגל את הארץ באו. המלך ירא לעשות להם רעה ושלח להם לאמר שיברחו מהרה על נפשם פן יקראם אסון והוא לא יכול להצילם. המה עשו עצמם חולים. שמו משקה מרפה המעים ושכבו על מטתם ושלחו לו לאמר כי חולים הם. ויתן להם סוסים לרכוב. ענה להם המלך כי לא יוכלו לרכוב במקום הזה עפ"י משפט הארץ. ושלחו לבקש ממנו שישכור להם אנשים אשר ישאום במוטות על כתפיהם ויתנו שכר כל איש שקל כסף ליום (אשר לא ישתכר בשבוע תמימה) לדבר הזה נמצאו ששה עשר ישמעאלים וביניהם גם מיוחסים (סאעידי) מצאצאי נביאם אשר עטרה ירוקה בראשם והמה נושאים חליפות ארבעה נשאו לאחד וארבעה לאחד. אלה נשאו ואלה נחו. בחמשה ימים הביאום לעיר חודידה על שפת ים סוף אשר שם פחה תוגרמי. נתנו שכרם גם באקשיש (מתנה) עם מכתב למלך צנעא כתוב בה “לא הנחתנו לרכוב על סוסים רכבנו על ישמעאלים ואף על סאעידים אדונים קדושים.” הם היו הראשונים והאחרונים אשר ראו העיר הזאת. גם שני אחים ביניאן מבאמביי היו פה צורפים עשירים סוחרי אבנים טובת ובדולח. והמלך נתן עיניו בהון רכושם והרגם ולקח כל יגיעם ואין דורש ומבקש. ואתה החכם נכנסת באסון לבא בעיר עריצים אלה? למחר תברך הגומל שיצאת בשלום.

 

מא: מעשה ר' ברוך מצפת שליח לבני משה. – ועשרת השבטים. – וחכם עמרם ור' דוד.    🔗

פה נודעתי ברור בעלית את כל הנעשה עם ר' ברוך ז“ל מהע”ק צפת אשר שלחו הרב הגאון מוה' ישראל זצ“ל לחפש אחר עשה”ש ובני משה שהרגו המלך פה צנעא כפי שספרו לי אנשי אמת שישב עמהם והכירוהו וידעו את כל הנעשה וכפי ששמעתי מאנשים אשר קברוהו בידם ומהרב החסיד מארי סעיד בהרב החסיד המקובל מארי יחיא אל אבאיץ הלבן הדיין אשר הלך עמו אל המדבר וראה כל הנעשה בעיניו.

ר' ברוך בר' שמואל מילידי עיר פינסק (Pinsk) בליטא עלה בשנת תקע“ט להסתפח בנחלת ה' בעה”ק צפת. והיה בעל תורה וגבר חכם מדיני. גם איש גבור חיל ואמיץ לב אשר גם בימים ההם עת עול הגלות כבדה באה“ק גבורתו וחכמתו עמדה לו לעשות לו חיל וקנה לו שם טוב. גם ידע ברפואות וסגולות עשבים וסמים. ובימים ההם הי' נחשב לרופא במדינות האלה. הגזרות אשר היו בחו”ל בשנת תק“צ העיר לבב כמה גדולים מאחב”י בליטא לבקש מהגאון תפארת ישראל ז“ל לבחור אנשים חכמים לחפש אחרי אחינו שבטי ישורון ובני משה. כי יסופר אשר בשנות קדם היה עת צרה לישראל ובאו אלה האובדים ויושיעום בצר להם ממצוקותיהם. ונתנו עיניהם בר' ברוך הנז'. וגם הוא מצא את לבבו נאמן וגויתו נכון לדרך הגדול והכבד כזה. אחרי דרשו וחקרו כל ההכנות והענינים הצריכות לנסיעה כזו ולאיזה דרך יפנה ואנה יחפש נתנו לו אגרת פאר כלילת יופי אשר העריך הרב הגאון מוהר”י הנז' (אשר ליופי שלימותו נדפס אח“כ באמשטרדם ע”י הרב הצדיק מוהרצ“ה לעהרין זצ”ל על כן לא העתקתיו בזה ואולם סוף המעשה הנדפס שמה בקצור אין אמת בו ככל הדברים המרחפים על כנפי רוח) והשביעוהו שבועה חמורה שלא ישיח דעתו להתערב בענינים אחרים רק ישים כל מאויתו ומעינו בדבר הזה. ובחדש חשון תקצ“א עזב את ביתו בעה”ק צפת וילך למסעיו אל אשר פנו דרך לפניו. הוא ידע היטיב לשון ערבי ולהתחפש ולבא כאחד הערביאים לעת הצורך. ותהי ראשית נסיעתו דמשק אחלב קורדאיסתאן אשור באגדת דרך יבשה ומשם לבצרה אבישור מיסקוט דרך ים ומשם לעדאן ראש מדינת תימן נגבה. ודרך ט“ו יום ביבשה בא לעיר הגדולה הזאת צנעא בתחלת אב התקצ”ג. אז היתה העיר הזאת בשלוה כשנים הטובות והרב הגדול מארי יוסף אל קארה ובית דינו וגדולי העיר קבלוהו באהבה כבוד ויקר. ותישר הדבר בעיניהם ויאמרו לעזרו בכל מאמצי כח להוציא הדבר הגדול הזה לאור ברצות ה‘. וארח עמו לחברה הרב החסיד המקובל ובעל מעשים טובים מארי יחיא אל אבאיץ (הלבן) הדיין השני גם ר’ ברוך היה בידו ספרים מאלה ואשר מסר לו בכתב ובע“פ הגאון מוהר”י ז“ל שהיה לו יד ושם בזה וגם בדרכו אסף עוד מלא חפנים סגולות ורפואות אשר היה לו לעזר ולהועיל במדינות אלה. בימים ההם מלך פה איש גדול מזרע המלוכה מאז ומלפנים “אימאם אל מיהדי” והיה חולה במחלה כבד אשר כל הרופאים שלו נואשו מחייו. והוא אהב את היהודים והיו להם מהלכים בחצרו ועושי מלאכת המטבעות. וכאשר נודע לר' ברוך מחלת המלך ועניניו אמר להרב הנז' שיש לאל ידו לרפאות את המלך על נקלה. ובקש להתודע לפניו ולרפאותו. אבל הרב מנעוהו מלכת בגדולות מיראתם פן לא יוכל לרפאותו ויהיה עוד קצף על היהודים. ודחהו לאמר יען כי הוא מושבע מהמשלחים באה”ק בלי יסור מני דרכו להתערב בענינים אחרים חלילה לו למעול בשליחותו ולבגוד בפקודת משלחיו ולא עזבו לעלות אל המלך. והכינו צדה לדרכם והלך עם הרב הדיין מארי יחיא הנז' למזרח צנעא אל המדבר הגדול אשר עפ“י הגדות וספורים ימצאון שמה משבטי בני ישראל. וילכו דרך צעדה (היא דקלה) ועד חיידאן הוא סוף הישוב ט”ו יום מפה אצל המדבר ושם עוד נמצאים יהודים זעיר שם זעיר שם. ויכינו להם צדה ומים לכמה ימים לקחו עמהם גוי וגמל לצידם וישימו אל המדבר פניהם. שלשה ימים הלכו במדבר ערבה בישימון דרך ארץ לא עבר איש. ויהי הם הולכים ונשך נחש בעקב ר' ברוך ושלף חרבו אשר במתניו ובאבירות לבו נתח מקום הנשוך עם הארס ויזר תחבושת וישכב לנוח. והנה ראו מרחוק כבשה אחת תועה במדבר ולקחו הכבשה ויפתח את בטנה והניח רגלו בתוכה וזאת עלתה לו ארוכה. אחרי הונח ורפא לו חשבו דרכם מאין בא להם הנה כבשה מן הצאן אם אין שם עוד עדר ורועה והלכו עוד הלאה ומצאו רועה ועדר. וישאלם על הכבשה ואמר לו ר' ברוך אני לקחתיה. ויקצוף עליו והגיד לו שעשה לרפואתו והראהו מכתו האנושה ויפצרהו אז שככה חמתו. ושאל להם מי המה אמרו לו “יהודים”. ושאל מהם אות אמרו לו שמע ישראל כו' והראהו ציצית ותפלין. אחרי כי נתודעו זה לזה כי גם המה יהודים גדלה השמחה והאהבה ביניהם. אמרו לו את אחינו בני משה ושבטי יה אנחנו מבקשים והראה לו את המכתב מאה“ק וספר לו כל דבריו. אמר לו הרועה אני אין אני יכול להביאכם עמי. ואתם תנו לי מכתב עם אות ואלכה ואגידה לאחי ואתם שובו לעיר חיידאן ותשבו שמה עד אשר ישלחו לכם מענה. כן עשו וחזרו לחיידאן וישבו שמה ימים אחדים. והנה קרבו ימי ר”ה ועוד לא בא תשובה מהם. ויאמר ר' ברוך לשוב לצנעא על ר“ה ואם ישיבו דבר ישלחו היהודים מפה לצנעא ואחר החג ישובו הנה ואף אם אין מענה אחרי שנודע להם הדרך ילכו בה. ומארי יחיא הדיין אמר לשבת ולהוחיל על המענה אבל חזקו דברי ר' ברוך וישובו לפה. רגלוהי דבר אינש איכון ערבין לי' כו‘. עברו גם ימי החג ולא השיגו מענה. ור’ ברוך התעשת עוד לרפאות את המלך כי עודנו חי וחולה בחשבו שע”י אשר ירפא למלך יתן לו עזר וסעד להוציא לאור מעשהו כי זרועו מושלה לו לעשות כל. הרב נגד רצונו אמר לו “עשה כחכמתך” ומאת ה' היתה נסבה לסכל את מעשיהו למען יתקיים דבר החזון (ישעי' כ“ז י”ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו' אשר החזון הזה להוציא האובדה ולקבץ הנדחה יהי' רק ביום יתקע בשופר גדול בעת הקץ ולשוא יעמלו טרם הגיע זמנו האוכל בוסר שניו תקהינה והאוכל פגים לא יצלח. היהודים עושי מלאכת המטבע אשר למלך הגידו לו שיש אתם רופא ירושלמי מפליא לעשות בשכבר גילה חכמתו והראה מופתיו לרפאות כמה חולאים ויהי איש מצליח. וצוה המלך ויביאוהו לפניו ושמח בו ועשה לו רפואות תעלה ובימים מועטים נרפא המלך. ויכבדהו מאד ויאהבהו וישימהו רופא למלך ונתן לו בית אצל חצר המלך וסוס לרכוב עליו וחרב יקרה אשר לא נעשה כן ליהודי בארץ הזאת. ור' ברוך ישב בעיר היהודים ובכל יום אחר התפלה רכב על סוסו אל חצר המלך והיה מבקר את המלך כי עוד לא היה בריא אולם. גם נשים רבות היה לו ובנים ובנות והיה מבקר עליהם מי חלה מהם. גם שארי חולים השרים והעבדים וכל אשר עשה הצליח. החיה מתים פקח עורים טיהר מצורעים. לא הי' דבר שגבה ממנו כי היה משכיל בכל עניניו (ולא בידיעת חכמתו, כי ידענו האיש ושיחו) מתת אלקים היא ויצא שמו לתהלה בארץ הזאת.

ויהי כחזקתו בעשרו וכבודו שכח את השבועה ולא שת לבו לבקש את אחיו (עד עת וזמן) אשר אולי לבעבור הדבר הזה נשאו אלקים. האיש הזה גם בעניותו ושפלותו היה אמיץ לבו בגבורים ולא חשב אנוש ומה גם עתה? גם את המלך הישמעאל אשר כל כבוד אינינו שוה לו לא חלק גם את הכבוד אשר לשפל אנשים ובבואו כל יום לבקרו לא כבדו בכבוד מלך רק כאשר ישאל איש בשלום רעהו. גם את משכב נשיו אסר בעדו אשר זאת היתה לתועלת חייו ורפואתו באמת. ובעיני המלך רע וחשב כי משנאה יהדפהו מתאוותו כי אך יהודי הוא ואין טובתו שלימה. וכן אמרו לו יועציו שהיהודי ימנעהו להקים זרע כי לעון נחשב להיהודים להרבות זרע ישמעאל? (אין זאת בכל ספרי ישראל) וכאשר לא שמע אליו והיה בבוקר בבקרו אותו הכיר בו כי לא טהור הוא ודבר אליו קשות ויבזהו ויקלהו עד שהמלך בז לו בלבו ונטר עליו שנאה (תחת טובה) אבל לא יכל לשלחו מעל פניו כי שומר נפשו היה וראה ממנו גדולות ונפלאות בחכמה וברפואה ועצתו היתה אמונה. ואולם גם בכבוד כל הישמעאלים הקיל מאד. והיה ברכבו על סוסו בכבוד במלבושי מכלול כאחד השרים וחרבו על ירכו וקנה שרפה כי היה גם מלומד מלחמה ופה עניים רבים הקיפו עליו לבקש צדקה ורדפו אחר סוסו צדקה! צדקה! כמנהגם היה מחרפם ומקללם ואף מכה על קדקדם בשבט אשר בידו הדבר אשר לא נסו ישמעאלי תימן ולא פללו לשמוע ולראות כזאת מאיש יהודי עד כי החרה אש קנאתם עד להשחית וכתבו אל המלך משטמה רבה ובתוכחות חמה “הבאת איש עברי טמא? לשחק בנו לקללנו ולחרף דתנו (זאת ראשית שטנותם בכל מקום) והוא אך מתנקש להמיתך כי לרגל את הארץ במלאכות מלך מצרים הנלחם עמך להביא את כל הממלכה בידו”. הדברים נכנסו בלב המלך אבל לא מצא את לבבו למצוא עליו תאנה. בעת ההיא יצא הגבור הגדול איבראהים פחה מלך מצרים להלחם עליו ובא באניות עד עיר מוכא עיר גדולה בצורה וסוחרת על שפת ים סוף ראש ערי המסחור לכל המדינה וכבש אותה והניח שם מושל ואנשי צבאו וישם את פניו לשאר ערי החוף ולכנוס עוד לפנים במדינה. והמלך הזה לא עצר כח להלחם עמו כי גם היה חולה תמיד ולא יצא ממקומו. הפעם אמר ר' ברוך אל המלך “אם אדוני לא שמעני יתן על ידי עשרת אלפים אנשי חיל מצבאות תימן ואצא להלחם עם אבראהים פאשא את המושל והחיל אשר הניח במוכא ואגרשנו משם כי ידי רב לי להלחם עמו. ידעתי אבראהים פאשא וחילו שלא יעצרו כח נגדי כלה גרש אגרשנו מפניך רק אם תפקדני מושל בעיר מוכא תחת ממשלתך”. ושם ישבו גם יהודים רבים כארבע מאות בתים עשירים וסוחרים. הדברים האלה הוסיפו פחם לגחלי המשטינים והמרגלים בו כי מרגל הוא ונתנו רגלים לשטנותם כי פיו ענה בו שיודע את אבראהים פאשא ויכול להתגרות עמו במלחמה הלא דבר הוא? אך למען הביא העשרת אלפים החיל אשר אמר אל תחת ידו ונוסף גם הוא על שונאיו. ומהיום ההוא היתה שומה בלבו להמית את ר' ברוך בסתר (ועוד מכתבי עמל ושטנה באים אל המלך יום יום על אשר גדלו ונשאו).

אהה לשון! הלא החיים והמות בידך נתנו? ומדוע אך במות תבחר ותקרב? כי רבו חלליך ומה עצמו כל הרוגיך? לא חללי חרב עשת ברזל ולא מותי נושקי רומי קשת (המה אך מקרוב חללים יפילו) ולשונך רכה נחת בשר חי גם עצם אין בך. וגם מרחוק מקצה ארץ עד קצהו תהרוגי בלי חמלה גוי ואדם יחד! גם בעלך תמית ארסך (בלי יתרון) כמו חמת נחש תשוך אדוניך (בלי כשרון) כמו שפיפון. אך מעט רפואות תְעָלָה תַעֲלֶה בחבל להחיות ומה רבו פצעיך? גם על ר' ברוך אשר עיני כל ישראל עליו יביטו להביא תשועה ממרחק ולגלות צפוני טמוני שבטי יה! גם עליו הנפת חרבך הקשה הרגת ולא חמלת? אהה לשון! שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו (משלי כ“ב כ”ג).

בכל יום היה המלך אחר סעודת שחרית מוליך אמו את ר' ברוך לשוח בגנו אחורי ביתו פרדס גדול מכל עצי עדן ובתים מכל מיני חיות ועופות משחקים. ושם היו מנסים כוחם וחכמתם לירות חצים וכדורים בקנה שרפה וקשת אל המטרה אשר הציבו לקלוע אליה. ובכל עת היה ר' ברוך מלמד ידיו טוב מן המלך. ויהי היום בח' שבט שנת התקצ“ד ור' ברוך בא בבוקר לבקרו כיום ביום ושתה עמו הקאהווא. אחרי כלה מלאכתו לבקר בני הבית אמר לו המלך. “בא ונשוח בגן” ועבד כושי עמהם ובאו עד מקום המטרה אמר לו המלך “לך והבא הכדורים” תחת אשר לפנים היה עבד הכושי רץ ללקטם. ויהי אך עבר מלפני כשמונה רגל והמלך ירה עליו כדור מהקנה אשר בידו ויבא בין כתפי ר' ברוך ויצא מלבו. עוד לא נפל ארצה וחזר פניו נגד המלך ואמר לו “זאת תגמולך שהצלתיך ממות? ירא ה' וישפוט ידעתי כי לא תאריך ימים וגם ממלכתך לא תקום” ונער הכושי רץ אליו בחמת רוחו ושלף חרבו והתיז גם את ראשו. המלך נבהל מאד ואחרי עשה הכהו לבבו באין מעצור. ויבא אל ביתו סר וזעף וצוה על העבד הכושי למהר להשליכו לפני החיות אשר בגן למען יאכלוהו ולא יודע לאיש. העבד כן עשה. ולעת ערב שלחו המלך לראות מה נעשה בגויתו אם לא נשאר ממנו עצם ובא ואמר לו כי החיות לא נגעו בו ועודנו שלם. אז חרד חרדה גדולה ושנתו נדדה מעיניו. ובבוקר שלח אחר היהודים הצורפים העושים מלאכת המטבע בחצרו והכניסם בחדר בסתר ואמר להם “אל תגלו לאיש לכו אל הגן וקחו ושאו את גוית חכם ברוך וקברוהו בקברותיהם ואיש אל ידע”. המה לקחו את גויתו וראשו ועשו לו כמשפט קרעו וספדו ובכו עליו רב בכה ויקברוהו בקברות היהודים ולא נודע לאיש. עברו יום יומים עשרה ימים ור' ברוך לא בא לביתו לעיר היהודים אשר זה דרכו מאז ללון בביתו ולהתפלל בביהכ”נ בכל יום ולבקר חולים ומה גם ביום השבת ולא בא. והתחילו לדרוש אחריו מעושי המלאכה ואמרו “הס כי לא להזכיר”. גם השרים והעבדים הבאים אל המלך הבינו כי נעצב המלך על חכם ברוך שהרגו. שמחו וחגגו. והיהודים התאבלו מאד ותחשך כל העיר וכל איש בסתר אהלו תחת קורות ביתו בכו וקננו וספדו כמספד על היחיד ולא יכלו להזכי' שמו ברבים ולדבר ממנו מאומה מפני אימת המלך והגוים. והגוים הראו ליהודים אותות שנאה ואיבה עד כי לא יכלו להרים ראשם מפני היראה ועיניהם מפני הבושה.

המלך התעשת וניחם על הרעה וכמעט יצא מדעתו ושם חכם ברוך לא מש מפיו. ומני אז התקרב מאד אל היהודים ועשה עמהם חסדים אובים למען יתכפר עונו. וגם לבו נהפך עד שאם לא פָחַד היה מתיהד. והיה בא תמיד במחשך לעיר היהודים ביום השבת ולביהכ"נ ונכנס לבית מכיריו ולובש טלית מצויצת אוכל מפתם ושותה מיין קדוש (ומיסלים קדש היה מקודם) ובכל עת זָכַר חכם ברוך היה מתאנח בשברון מתנים. ולא ארך לו השנה ומחלתו (עם מגינת לבבו) כבדה עליו ומת בהשנה וימלוך בנו תחתיו הוא ידע את אשר עשה אביו בסוף ימיו בקרבתו אל היהודים והיה לו לבושת וְלחרפה. והוא הרשיע לעשות והעניש את היהודים בעול מדהבה ועלל עלילות ברשע על עושי המלאכה ואסרם במאסר וביסורים עד שדלם ודלדלם ומהם ברחו לנפשם. אבל גם לו לא ארכו הימים ונתעורר עליו מלחמות מכל צד וכל שריו ועבדיו וחילו מרדו בו והורידוהו מכסאו ושללו כל אוצרות המלך ואשר אצרו המלכים הראשונים אבותיו. עושר גדול זהב וכסף ואבן יקרה אין חקר וכל בית נכאתו והוליכו למכור במוכא ובחודידה לחיל שרי אבראהים פאשא. גם החריבו בית המלך והגן הנפלא לא השאירו לו שם ושאר. ונשי המלך גרשו מבתי תענוגיהן והנה מבקשות לחם. ומני אז נשבתה ממלכת תימן ונקרעה לשבעים ושבעה קרעים. ועיר רבתי צנעא ירדה פלאים. בשנה השניה באו עליהם שודדים ערביאים מן המזרח ושללו ובזזו עיר היהודים והגוים ואחריהם בא רעב חזק ואחרי הרעב דבר נורא מאד אשר מחצית היהודים ושני שלישי הגוים נפלו שדוד לרעב ובדבר תמו. ועד היום היא הולכת ודלה וחסר צרות רבות ומצירות ספות שנה על שנה עד כי מיעטו ושחו מעוצר רעה ויגון. מי' אלפים יהודים שהיו אז לא נשאר היום הרבע. מהם ספו תמו מן בלהות רעב דבר ומדהבה ומהם גלו ונתפזרו לכל עבר לעירים ולכפרים עד אין מקום אשר לא ימצאון שם נדחי צנעא. תחת אשר מאז לא נסתה כף רגלם לצאת מהלך שעה חוצה ובתיהם מלאה מכל טוב הארץ. והנשארים בעיר המה ברעה ובצרה גדולה. וגם על הגוים באו צרות מציקות שתו כוס התרעלה עם שמריה וחרשיה ואין להם מנוחה מתגרת יד מלחמות מסביב ומושלים ומלכים יתחדשו לבקרים ויאכילום ראש ולענה. שומה היא בפי כל היהודים והגוים כי הריגת חכם ברוך היתה נסבה להיות צנעא מוסר מעיר וכתר מלכות תימן תרום ממנה ולהשבית זרע אל מיהדי ולא יהיה להם תקומה עד עולם. וה' ירחם על עמו.

אחרי נהרג ר' ברוך ז“ל ימים אחדים באו יהודים מחיידאן וספרו שאחר חג הסוכות באו שני ערביאים רוכבי סוסים אל המעין אשר מחוץ לעיר ושאלו איפה היהודי הירושלמי ואמרו כבר חזר לצנעא וגם הם הפכו פניהם והלכו לדרכם. הרב מארי יחיא הלבן הדיין אשר ארח לחברה עם ר' ברוך בתחלה כשמעו הדבר הזה ביקש לו איש כלבבו לשוב בדרך הזה עוד ולא מצא וישם את נפשו בכפו וילך לו לבדו ועקבותיו לא נודעו עד היום הזה כי לא חזר עוד. אלה הדברים בלי יתרון והוספה שמעתי מהרב התמים מארי סעיד בן הרב הדיין מארי יחיא אל אביץ הנז' ומהרב הגדול האב”ד נ“י ומהזקן המאושר מארי אל סעיד אל בדיחי ז”ל הפקיד מעושי המלאכה שהיו אז למלך אל מיהדי הנז' שקברו בידיו ומשאר זקני העיר וכולם מתאחדים בספור זה בסגנון אחד. ודרשתי על החפצים והספרים שנשאר ממנו אולי אמצא בם איזה רשימות מהמקומות שעבר שם במשך שנתים ומחצה אם שורש דבר נמצא בם להתחקות עליהם ולא יכולתי להשיג מאומה באמרם שהרבה מחפציו היקרים לקח המלך אחרי הרגו. והנשאר שלחו לעדאן לשלוח לאשתו ובניו בעה“ק צפת ת”ו. ובעדאן דרשתי ואמרו לא ראו ולא ידעו וגם לצפת לא הגיעו.

עוד ספרו לי שלפני שנים עשר שנה בא לפה יהודי ערבי לא ידעו מי הוא אך לבושו כערבי ושערות ראשו קוצות תלתלים ארוכות והראה אותותיו אותות ואמר שיעזרם מיד המלך הקשה ובא אל המלך לעליתו דרך החלון ודבר אתו קשות ולבסוף נעלם ולא נדע מקומו איהו?

בשנת התרי“ד התנדב עוד חכם עמרם מערבי מעה”ק צפת ת“ו איש גבור חיל ונבון דבר לחפש אחר עשרת השבטים ובני משה ועבר בארץ חאגאג ובעיר מיכה שהתחפש כישמעאל ביודעו היטיב לשון ערבי (לשון אמו) וגם קריאתם והקוראן שלהם ותפלותיהם והי' נחשב אצלם למלומד ולא הכירוהו. ושם חקר ודרש על בני הרכבים (יהוד אל חבר) ולא מצא ומשם בא לארץ התימן ולפה ק”ק צנעא וסבב כמעט בכל הארץ הזאת וכלך גם בעקבות ר' ברוך עד עיר חיידאן אבל לא חרף נפשו לצאת אל המדבר הגדול והנורא ההוא וחזר לביתו. וכאשר הלך כן בא ומאומה לא השיג בעמלו.

ובשנת תרי“ז התנדב עוד ר' דוד אשכנזי מירושלם לתור ולחקור אחר השבטים האלה וילך למסעיו בדרך אשר סלל להם ר' ברוך וחכם עמרם הנז'. והאיש הזה אף כי שינה בגדיו וטעמו גדל פרע שער ראשו ולא עשה שפמו וזקנו מגודל ולבן והתחפש לבא כאחד מקדושי הישמעאלים (דארוויש) הנעים ונדים בארצות אבל כי לא ידע היטיב לשון ערבי ומנהגיהם (אף שבאיזה מקומות עשה עצמו אלם) הכירוהו ושללוהו וחזק לעיר אל לאחיי על חוף ים סוף ויישם שם פניו למדינת כוש (האבאסיניא) ועבר בים סוף לעבר השני עיר מסאווא באפריקא ללכת משם ביבשה לסוואקין עד עיר גאנדור מלכות כוש לחקור על היהודים שבכוש. אבל ידיו הריקניות ומעט חכמתו לא מלאו אחר עצתו ושב לעדאן ערב ר”ה תר"כ ושם ראיתיו. כאשר הלך כן בא ומאומה לא השיג בעמלו. רק תלאות רבת ועצומות ילאה מלספרם. וחזר לירושלם ובשורה אין בפיו.

סוף דבר מכל אשר דרשתי וחקרתי והתבוננתי והתחקתי על שרשי ההגדות והספורים (לא יכילם ספר). ראה זה מצאתי דבר אמת וברור בעליל שיש בארץ התימן למזרחית צפונית צנעא במרחק חמשה ועשרים יום על דרך העולה מיכא יהודים רבים בינות הערביאים הישמעאלים יושבי כפרים ואוהלים והמה יושבים שלוים ושקטים עם שכניהם אין עליהם שבט מושל וקול נוגש ולא ניכר יהודי לפני ישמעאל כי כולם חגורי נשק מלומדי מלחמה ויוצאים לקרב על שכניהם גדוד אחד עם הערביאים היושבים לבטח אתם. והיהודים הבאים מצאהדה (דקלה) מהלך עשרה ימים צפונה מזרחה. ואני ראיתים בחאגי ודברתי עמהם. מספרים (וידוע לכל) אשר פעמים בשנה יבואו אלה יהודי ערב אצלם ליום השוק הגדול וידועים הם אצלם ליהודים שלמים אבל לא התחקו על שרשיהם לדעת מנהגיהם תורתם ואמונתם ומשבט מי המה? כי לא ישכילו לדעת זאת. ואולי עליהם יאמרו הגוים ההולכים לחאג מיכא שצריכים לשלם מס (כפאר) בעברם בדרך הזה וקוראים להם יהודי אל חיבר לבזיון גזולת זאת לא נודע לי דבר ברור.

משפחה אחת יש בצנעא קוראים לה משפחת הדני. ודברתי עם אנשים נכבדים מהם והגידו לי כי ראש בית אבותם היה משבט דן היושבים בארץ לא נודע. הוא ועוד אחד עמו משבט אשר היושבים עמהם תעו בישימון דרך ולא מצאו דרכם לשוב למקום שבתם ושבטם וילכו באשר התהלכו עד שהגיעו לפה צנעא. והאשרי מת פה אחרי בואו והדני נשא פה אשה והוליד בנים ובנות והמה מבני בניהם ונקראים על שמו הדני עד היום הזה.

 

מב: מכתב מבני משה ע“י החכם הדיין ר' ברוך גד שליח מירושלים ת”ו בשנת הת"ו    🔗

בעמדי על הפרק ראיתי נכון להעתיק בזה את האגרת ששלחו בני משה לירושלם עה“ק ת,ו בשנת ה' אלפים ארבע מאות ושש לב”ע ואעתיק לפניכם את כל הדברים אשר מצאתי בפינקס הרב הצדיק מוה' אברהם שלמה זלמן זצ“ל הנודע לאיש אמונים מיקירי ירושלם ת”ו שהי' שד“ר באיטאלי' והעתיק כל הדברים האלה מהפינקס שבק”ק ריגייו עם הרב האב“ד ומו”צ דק“ק הנז' מוה' יעקב ישראל קרמי ז”ל הנודע לחכם משכיל. ולמפורסמות אין צריך ראיה. כזה מצאתי כתוב בפינקסו והעתקתי מלה במלה.

“אמוני בני ישראל קהלות גולת אריאל עובדים ומיחדים לאל אדוני אדונים נטעי נעמנים אילי הצדק ושלמים הלוקטים מחדק שושנים חסידים גומלי חסדים בני גומלי חסדים גזעי שלשלת האיתנים כל ימי היותם על אדמתם חגם חדשם ושבתם שבתם וקימתם כה משפטם חקתם ודתם. מתפללים במקהלות לאל אלקי הרוחות ברננים ובשבחות הוגי תושיות בשפה ברורה טהורה ונקיה בני עליה. הנה הנם מקהלות תהלות ישראל הנפוצים בגולה. עיר ועיר מדינה ומדינה כולם כאחד ובשלום יחיו עולם ועד כיר”א".

“נדרשנו לשאלת החכם השלם המקובל כמוה”ר נתן שפירא הירושלמי נר“ו להעתיק לו טופס הכתב אשר בא אלינו מאחינו בני משה רבינו היושבים מעבר לנהר סבטיון בשנת חמשת אלפים וארבע מאות ושש לבריאת עולם. ומאז הכתב הנז' הוא כמוס עמנו לא ראה אור. ולהפיק רצון השואל החכם השלם כמוה”ר נתן הנז' העתקנו לו ממנו מקצת מהכתוב בו. והשאר לא נוכל להעלותו על ספר כי הם דברים עתיקין אכן החכם השלם כמוה“ר נתן הנז' יגיד לכם פה אל פה כל הכתוב לחיים בירושלם. והכתב הנז' בא אלינו על יד החכם השלם הדיין המצויין כמוה”ר ברוך גד אשר הלך בשליחות ירושלם לערי מדי ופרס ובאו עליו לסטים ובזזו את כל אשר לו והניחוהו במדבר שמם ואת החמור הרגו בחרב ולא ידע אנה יפנה ואנה ילך. והיה מהלך כסומא יום אחר יום ברעב ובצמא כי אם מעשב השדה היה אוכל ומנקיקי הסלעים היה שותה עד משך עשרה ימים. ביום אחד עשר תשש כחו ונס ליחו ולא היה יכול עוד ללכת והיה מתעלף למות. וישא עיניו וירא והנה איש אחד גבור חיל גומתו גבוה מאד ורומח בידו והיה רוצה להרגו. ומפחד שאונו קם וישב על רגליו. וישאלהו האיש בלשון הקודש ויאמר לו מאיזה אומה אתה? ויאמר לו “עברי אנכי” אמר לו מה עבודתך? השיבו “שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד”! וספור כל הקורות את השליח הנז' הרבה מאד. סוף דבר שהאיש הגבור ההוא שמח שמחה רבה כמוצא שלל רב כאשר הגיד לו השליח הנז' שהוא מירושלם. והאכילהו והשקהו מהמזון וחמת מים שהיה עמו. ויאמר לו אל תירא עברי אנכי משבט נפתלי. ושאל את פיו לאמר מי הביאך עד הלום? וספר לו את כל הקורות אותו. ויאמר לו אל תירא שבה פה עד אשר אלך ואגיד לשבטי. והניח לפניו מזון ומים. ויאמר לו. אדוני! מתירא אני מהלסטים ומחיות רעות רצוני ללכת עמך למקומך. ויאמר לו מקומי רחוק מאד ואתה עייף ויגע לא תוכל ללכת שם. ואני על ידי קפיצת הדרך אלך במהרה. וכתב לו שם משמות הקודש ונתן על צוארי השליח הנז' ויאמר לו הנה כתבתי לך אל תירא לא מלסטים כי אין שום אדם עובר בדרך זה ומחיות רעות ושאר המזיקין אל תירא כי הנה כתבתי לך שמירה מעולה עד בואי אליך. וילך האיש הנז' לשבטו. בתוך שלשה ימים הלך וחזר. וימצא את החכם הנז' במקומו בריא אולם. ויאמר לו מהלך שלשה חדשים הלכתי בשלשה ימים האלו. וחזרתי על כל השבטים וספרתי להם את כל אשר ספרת לי מהקורות אתכם ומשעבוד מלכיות שמשתעבדים בהם האומות והראיתי להם הכתב אשר נתת לי מאנשי קודש אנשי ירושלם ושנו את כל הכתוב בה מקצת צרותיהם. וידאגו דאגה גדולה עד מאד. וגם הלכתי לבני משה אשר מעבר לנהר סבטיון והודעתי להם. והראתי להם כתבך. וידאגו דאגה גדולה ויבכו בכי גדול ויתנו אלי הכתב הזה שתוליכהו עמך לאנשי ירושלם דברי שלום. ויאמר לו השליח הנז' הגידה נא לי מה שמך? ויאמר לו מלכיאל. ויאמר לו כן אעשה ויאמר לו בא אחרי. וילכו שלשת ימים במדבר אוכלים ושותים מעדני מלכים שהביא כהר' מלכיאל עמו. ביום הרביעי אמר ר' מלכיאל להחכם השליח הנז' לא אוכל לעבור מפה כי זה תחומינו. לך לשלום ובקרב שלשה ימים תבא אל ארץ שנער. ויתן לו מאכל וחמת מים קטנה וצרור זהב אחד וישקהו ויאמר לו לך לשלום אל תירא. שמור הקמיע הזה אשר על צוארך בקדושה ובטהרה. וכל זמן שיהיה עליך לא תירא לא מאדם ולא מחרב ולא מאלה ורומח ולא מחיות ומזיקין בעולם. ויתפרדו איש מעל אחיו בבכיה גדולה. ויאמר לו ר' מלכיאל ה' צבאות יקבץ שה פזורה ישראל מארבע כנפות כל הארץ תוככי ירושלם אמן. ויבא החכם השליח ארץ שנער ולא רצה לגלות להם שום דבר ולא להראות להם הכתב כי כן צוה ר' מלכיאל לאמר כתב זה הנה הוא חתום אל תראהו כי אם לבני ישראל הדרים בירושלם. ויסע השליח הנז' ממקום למקום עד הגיעו פע"ה ירושלם. ונתן לנו הכתב הנז' חתום כאשר מסר לו ר' מלכיאל וזה טופס הכתב:

"אחינו בית ישראל שבטי יהודה ובנימין. בני אבות העולם אברהם יצחק ויעקב התמימים למלאכי אלהים דומין ובאוריתא קדישא עסקין לילין ויומין אומה קדושה וטהורה מכל עממין ולפני אל נערץ בסוד קדושים שופכין נאומין מרננים ומיחדין לאל נורא ואיום שלש פעמים ביום. יושבים על אדמת קודש לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד אחד המיוחד בעולמו ה' צבאות שמו ויבנה בית אולמו ויקבץ את כל עמו מארבע כנפות הארץ א' א' א' ס' ס' ס' ועד.

“זאת מאתנו אחיכם בית ישראל בני משה רבינו ע”ה אשר מעבר לנהר סבטיון להשמיע למעלת תהלתם משלומינו. ונפשינו מאד נענה מתאבלים ומתאוננים במדבר על חורבן בית קדשינו ותפארתינו ועל אורך גלותינו ושוממותינו במקומות הללו. ודאגה גדולה היתה בלבנו לאמר מה פשענו ומה חטאנו לה' אלקי ישראל הוא האלהים אין עוד מלבדו אשר דחפנו הדפנו אל המקום הזה. ואתם שבט יהודה ובנימין זכיתם לעלות ההרה הר הקדש ירושלם שאף משחרב הבית ובאו גוים בנחלתינו ושממו את היכל קדשינו שמו את ירושלם לעיים וערו ערו עד היסוד בה כותל המערבי נשאר קיים והשכינה לא זזה מכותל המערבי. ועל זה היה דוה לבנו לאמר למה נגרע מאחינו לשבת בארץ הלזו הנשמה. ואתם תשבו על אדמת קדש לפני השכינה. ויהי מימים בא אלינו גוי אחד ישמעאל מערי תוגרמא ששבוהו כושיים ומכרו לארבעה שבטים דן ונפתלי גד ואשר. והיה מספר להם את כל הקורות בהערים אשר סביבותיכם משאם ומתנם וקומתם ומחייתם ומספר ימי חייהם ומיתתם וקבורתם אומה ואומה כמנהגה…. שלחו את הגוי הנז' אלינו וספר לנו דברים מרים העוברים עליכם תמיד מדי יום ביומו רק רע כל היום וכשמענו כדברים האלה דאגנו דאגה גדולה עליכם והיינו מסופקים לאמר אם אמת הדבר אשר דבר הגוי הנז' אם לאו. ויהי היום ראה ראינו כתבכם אשר הובאת לנו מגילה עפה מספרת וממררת אמריה מהצרות אשר אתם עוברים עם האומות זרים אוכלים אתכם והיתם כשבוים….. נתקבצנו והשמענו את כל דברי האגרת האוגרת מגור מסביב. ואותו היום היה מספד גדול ויללה כחולה. בכינו בכי גדול עליכם איך תוכלון שאת הרעה הגדולה הזאת ארציכם לנגדיכם זרים אוכלים אותה ומגדפים אתכם ואת דתינו הקדושה והטהורה ואינכם יכולים להשיב כי ישרפו אתכם באש. אוי לעינים שכך רואות ולאזנים שכך שומעות. ושמחנו שמחה גדולה לעצמינו. כי האלדים נתן לנו שאנו בני חורין ומלכות לעצמינו מושלים בכמה מקומות גדולים ואין בינינו שום אדם כי נהר סבטיון סובב את כל גבולינו סביב והנהר ההוא אין בו מים כי אם אבנים וכל ששת ימי המעשה האבנים קולם ירעים ברעם גדול כגלי ים הגדול בזעפו וביום שבת קדש ישבות וינוח ואש תלהט סביבות הנהר מערב שבת עד מוצאי שבת ולא יוכל אדם לעבור בו כל יום השבת מפני האש המלהטת. ובמוצאי שבת יחזור לאיתנו הראשון. וכשבאים אחינו שבטי ישורון הארבעה שבטים לדבר אתנו עומדים על שפת הנחל מעבר אחד ואנחנו מעבר אחד ומדברים ויושבים לבטח בארצינו ואין בכל מקומותינו שום דבר טמא לא בהמה ולא חיה ולא עוף ולא שרצים ולא מזיקים בשום צד ואופן כלל. ושוכנים בבתים מפוארים ובנינים הדורים ומגדלים נאים…… וכסף וזהב לרב מאד ואבנים טובות ומרגליות. ואין אנו צריכין בלילה לאור הנר כי יש לנו אבנים טובות אשר זוהרם כאור וזוהר הנר שבעתים. ומלבושנו בגדים נאים מכל כלי חמדה וצמר ופשתים ותולעת שני. וימי חיינו על הארץ מאה ועשרים שנה. לא בן ולא בת תמות בחיי האב. ואנחנו עם רב ושגיא אין מספר להמונינו. ארבעים כפל כיוצאי מצרים. וכל טוב הארץ נתן לנו ה' אלהינו בעבור שאנחנו שומרים תורותיו חקיו ומשפטיו. ואנחנו שונים תורה נביאים משניות הלכות ואגדות. ואין אנו נשבעין בשם ה' אלהינו בשום צד ואופן כלל. וכל הנשבע בשם ה' בתוך שלשה ימים ימות ואבד מן העולם. וכל משפטינו בארבע מיתות ב“ד ע”פ הזקן הגדול היושב בבית הכנסת. ואנחנו בכל יום ויום שומעים קולי קולות בת קול מן השמים ושמענו בת קול מכרזת ואומרת וגו‘. ועוד ביום ששי שמענו בת קול מכרזת ואומרת וכו’…

“ואתה אחינו שבטי ישורן שבטי יהודה ובנימין אל תקוצו בתוכחת ה' אלקיכם כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה אתכם בקרוב. כי כבר הגדנו לכם אותות נפלאים אשר שמענו כן נראה וה' אלקינו עושינו הוא יושיענו ככתוב כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל. ואל תתמהו לאמר מאחר שאנחנו והארבעה שבטים היושבים מעבר לנהר עם רב ושגיא מאד וממון לרוב למה לא נצא למלחמה להלחם עם האומות? ידיע ליהוי לכון כי אנחנו שבט בני משה אין לנו יכולת לעבור את הנהר עד עת קץ שיאמר ה' לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו. וכן הארבעה שבטים הנז' אין להם רשות לעבור את גבולם כי אם כשיוצאים עם מלכיהם למלחמה עם שבעה מלכיות אשר סביבותיהם. ואתם עם קודש בטחו ב”ה עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'. כה דברי אחיכם בני משה הבאים על החתום.

המלך אחיטוב בן עזריה. הנשיא יהוצדק בן עוזה. הזקן אוריאל בן אביסף."

הועתק מגוף הכתב ששלחו בני משה. היום יום רביעי ט“ו לחדש מנחם שנת שיר יסודתו בהרר"י קדש לפ”ק פע“ה ירושלם תוב”ב אכי“ר. יעקב צמח חיים. אברהם בן חנניה זלה”ה. נתן בכמוהר“ז גוטא זללה”ה. ניסים ן' בה“ר יעקב אכ”ס זללה“ה ס”ט. יצחק ניסים ן' גאמיל. יצחק בוטין. שלום אבותבוט ס“ט. אהרן בארוך ס”ט. ברוך בכמוה“ר ישראל בנימין זכר צדיק לברכה. יוסף די שיגורא ס”ט.

“העתק מגוף האגרת מחו”ר הע“ק ירושלם ת”ו הנכתב להשד“ר הרב המקובל כמוהר”ן שפירא זצ“ל (בעל המחבר ספר יין המשומר ומצות שמורים וטוב הארץ) בשנת תי”ו לפ“ק ובסופו העתיקו האגרת שבא להם מבני משה רבינו ע”ה הנכתב מעבר לנהר סבטיון בשנת ת“ו לפ”ק כנז“ל והרב כמוהר”ן שפירא זצ“ל נתבקש בישיבה של מעלה פה קק”י רגייו יע“א בעש”ק א' לחדש אייר שנה תכ“ד לפ”ק ונשאר גוף האגרת הנז' בגנזי הקק“י יע”א כנזכר במדבר קדמות להגאון רב חיד“א זצ”ל מערכת ח' דף פ“ו. ועפ”י דברי הרב הנז' בבואי הנה בשליחות עה“ק ירושלם ת”ו הלכנו אני עם אהובי ויד“ין רעי כאח לי מע' הרב המובהק החכם הכולל כל אישורין מו”צ דפה הי“ו הח”מ וחפשנו אחר האגרת הנז' במפתחות שבפנקס הקק“י. ועי”ז מצאנו אותו והעתקתיו בכ“י אות באות כדמותו וכצלמו. ומעט הנקרע מהגליון ונאבד הנחתי חסר לפי ערך החסר וציינתי הנקודות כמדת המקום החסר לא פחות ולא יותר ולהיות האמת גלויה ומפורסמת לכל אחב”י ח“ש ביום ד' כ”ו מנחם תקב“ץ לפ”ק פה ק“ק ריגייו יע”א ושריר וקיים הצעיר המצל“ה אברהם שלמה זלמן ס”ט שליח ציון תובב“א תולעת ולא איש העונה אמן בכל כחו והוא הצעיר יעקב ישראל קרמי ס”ט משרת בקדש פה ריגייו“. כל זה העתקתי מפינקס הרב הנאמן מוה' אברהם שלמה זלמן זצ”ל מראשי יקירי ק“ק האשכנזים פעה”ק ירושלם תו‘. ואתם אלופי ומיודעי! אם לבבכם נוקף על כל תוקף דברי האגרת הזאת אגידה לכם כי גם אנכי לא נפתה לכל דבר וגם לא אדה חנפה ומשא פנים בלתי אל האמת עיני ולבי כל הימים. ואגיד לכם שדברי הרא“ש זלמן ז”ל האלה כנים ואמתים כאשר ידעתיו לאיש אמונים אשר לא ישקר וחותם האמת חרות על ההעתקה הזאת ועמו הרב החכם כמוה“ר יעקב ישראל ז”ל הנודע לחכם חרשים ואיש אמת. גם אין לתת דופי ח“ו בגאוני חכמי ירושלם החתומים על העתקת המכתב למוהר”ן שפירא זצ“ל משנת תי”ו (ואשר גם הוא קודם צאתו בשליחותו מירושלם ראה המכתב בעיניו רק לא היה בידו העתקתו ועל כן כתב מריגייו לירושלם שישלחו לו העתקתו ושלחו) כי העשרה הרבנים גדולי חכמי ירושלם החתומים על אמיתות ההעתקה הנודעים לגדולי ישראל עד היום בספרי שו“ת וקבלה לא נחשדו ח”ו שהם בדו מלבם כל הדברים האלה ושלחו למוה"רן שפירא אשר בישראל גדול שמו בתורה ובחסידות להטעות כל ישראל במשאות שוא ומדוחים? חלילה לחשוב זאת. ובכל אלה אין להטיל שום ספק כלל וכלל. ואין לנו להרהר רק אם כנים דברי ר’ ברוך גד ז"ל במעשה ר' מלכיאל אם הביא לו זה האגרת מבני משה מעבר לנהר סבטיון עם חתימות המלך והנשיא והזקן? כי גם לבי נוקפי מאד על סגנון הלשון והמליצות אם הם יצאו מאלה אשר הגלו שם עוד קודם חורבן בית ראשון ובחורבנו. וכמעט תפוג לבי מהאמין כי לשון זה (וגם תמונת האותיות והכתב לא הגידו איך ומה?) לשון קדומים הוא ושארי חקירות לא מעט אשר ראוי לאיש נלבב לשום עליהם עין ולב. ואם האמנתי באמונה שלימה שכל דברי האגרת הזאת באמת יצאו מפי ומיד המלך והנשיא והזקן מאחינו בני משה מעבר הנהר סבטיון הייתי מניף ידי שנית על כל דבור ומלה לנפותם בשלש עשרה נפה ואהי לומד ומלמד ממנו דברים רבים העומדים ברומו של עולם אבל זכרון ערמת אלדד הדני יביא חסד על ברוך הגדי כי את זה לעומת זה – וה' הטוב יכפר בעד… ואני עשיתי את שלי והעמדתי לפניכם הדברים כהויתן ואתם תשפטו כטוב בעיניכם ואשמעה מה יאמרו עוד גם חכמי הדור. ואחר נדבר ונשתעה יחד

 

מג: קדמות היהודים בתימן והעתים אשר עברו עליהם. – גדולי הדור וחבוריהם    🔗

ואלה האמרים אשר אספתי בפעם הזאת קבלות והגדות ספורים של היהודים יושבי צנעא עיר ואם בארץ התימן יע“א. קבלה בידם שאבותיהם באו לגור בארץ הזאת שנים וארבעים שנה קודם חורבן בית ראשון. כשמעם נבואת ירמיה “היוצא מעיר הזאת וחיה” נאספו ע”ה אלף מבני החיל והגבורים משועי יהודה אשר נגע יראת ה' בלבבם וכהנים ולוים עם עבדיהם וכל קנינם ורכושם ועליהם חמשה ועשרים שרי בתי אבות (אשר עוד יקראום בשמותם ע“פ א”ב) ויצאו מירושלם לתור להם ארץ מנוחה. ועברו הירדן ושמו אל המדבר פניהם ממקום שבאו לא“י שם שבו ללכת. אחד עשר יום הלכו במדבר עד באו ארץ אדום ושעיר ולארץ הזאת. והמה ראו את הארץ טובה פריה וענפה כגן ה' בארץ ישראל אין מחסור דבר (כאשר עד היום נקראת גן עדן שבתימן) גם אגודתו על א”י יסדה שמצאו בה כל הארבעה מינים שבלולב ונחו שמה ויאחזו בה. וימליכו עליהם מלך מתוכם ושבו אל ה' בכל לבבם. גם בנאו שם המבצר החזק על ההר נאקום. והיו שם לממלכה עצומה והצליחו בעושר וגדולה. וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות עמו שלח גם אליהם ולא באו. ובא עזרא בעצמו ולא קבלוהו לעלות עמו. באמרם מראש שאין זאת גאולה שלימה כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלם ומדוע יעפילו לעלות בטרם הגיע הקץ האמת. וחרה בהם אף הכהן הראש הוא עזרא והחרים אותם בחרמו הקשה. ואף הם הפכו עליו את הברכה שלא יקבר בא“י וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלוה ומנוחה. מנויה וגמורה ששלותם והצלחתם אינה מתקימת ומתמדת בידם. וכמה עשירים חורים ושרים ימצאון אצלם בכל דור ודור ולא יניחו יתרם לעולליהם וגדולתם לבניהם אחריהם ואף לאורך ימיהם. כעוף יתעופף כבודם ומאומה לא ישאר בידם. וגם הוא לא נקבר בארץ הק' ומנוחתו כבוד במדבר בצרה. עד היום שונאים אותו ואינם קוראים בשמו לא נמצא בכל הארץ איש שמו עזרא (רק ילד אחד אצל ר' שמואל ערוסי בעיר שבאם בן שבע שנים שקראוהו עזרא כי נעשה לו נס קודם לדתו וקראו עזרא כי עזרו ה' והוא אחד ואין שני לו) תחת אשר בבבל ובצרה וגלילותיהם רוב שמותיהם עזרא על שמו. ופה רוב שמותם על שם השרים הראשונים שהביאום לארץ הזאת. (כאשר אמרתי) אין בית אשר אין שם שם יחיא (הוא זכריה בעברי) סעיד (סעדיה) עוואץ (עובדיה) (שהם קוראים הצדי בנקודה שעליה כחצי דאל כבערבי) יוסף, הארון מוסא דאהוד (דוד) סאלם (שלום) סלימאן (שלמה) ואך אלה רוב שמותם והמה מתיחסים לשבט יהודה¹³³ גם מהכהנים יש שמתיחסים לפינחס בן אלעזר הכהן ונקראים בית פנחס וליהויריב ראש המשמרות ונקראים בית מוהורי כאשר כתבתי למעלה. כה האריכו במלכותם ושלותם עד שקם נביא הישמעאלים הידוע מרעיש הארץ מרגיז ממלכות ושלח גם להם לפתוח לו ולא פתחו. ימים רבים עשו חיילותיו מלחמה עמהם ולו יכלו להם. עד שבא הוא בעצמו בחרבו הקשה ויתיו שמו על משקוף שער העיר ונפתחו לפניו (הגדות רבות מספרים מענין המלחמה הזאת לא עת לספרם) ובחרב נוקמת הכריעם לטבח והרבה מהם הכריע להמיר דתם (כאשר עשר לכל הממלכות) ולקבל עול מלכותו ודתו. ועוד היום מראים על כמה עירות שהם מבני האנוסים ההם. ומני אז היו לו ולהבאים אחריו למס עובד. וגזירות ושמדות רבות הכבידו אכפם עליהם אין ספורות למו אבל ישבו במקומם בעיר הזאת ובבתיהם ספונים על מרומי קרת אצל המבצר הגדול שבהר הנז' עד שכבש הסולטאן סאלים התוגרמי כל הארץ הזאת והוא עוד הכביד עולם והורידם מהמבצר למטה בהעיר וגזר עליהם לשנות בגדיהם שחורים ובלי יעטפו ראשם ושארי גזירות ומסים ועול מדהבה כבד מאד כאשר ספרתי למעלה. אחרי ימים לא כבירים חזרה מלכות תימן לקדמותה ליושבי הארץ וישבו בטח בצל מלכי הארץ עד לפני שלש מאות שנה והם ישבו בעיר הבירה הזאת ובת המלך הרתה לזנונים והעלילו על איש יהודי שכן לחצר המלך ומרואי פניו. ולא שככה חמת המלך עד שגרש את כל היהודים מהעיר הזאת וסביבותיה והגלה אותם לנוף תהאמי מדבר שממה (מהלך עשרה ימים לנגב מעריב צנעא) בין מוכא לעדאן ארץ מלחה וחום נורא מאד והם היו רכים וענוגים. הרבה מהם מתו בדרך והבאים שמה לא יוכלו שאת אויר המקום ותחלואיה. שני חלקים מהם תמו נאספו וחשבו כי יתמו כולם בדבר ברעב ובצמא ח”ו.

וזאת הקנה אשר קונן עליהם מארי סאלם אל שיבזי זצ"ל (ראה למעלה) מטעיז.

ראשי החרוזות: “אני שלום”.

אזיל דמעותי כמטר יזלו

על בני חמדה בגלות הלכו

נשו לטובתם וגם נתדלדלו

נסעו בחפזון בציה דרכו

יום גלתה אוזל¹³⁴ וצרות סבלו

שמש וירח בצאתם נדעכו

שפעת בני אמה עליהם משלו

חימה גם קנאה עליהם שפכו

לכל יקר הכרת כבודם נחלו

ומעון כבוד האל להחריב נמלכו

מדרש וגם תלמוד ותורה בטלו

שוטר וגם זקן ידיהם משכו

עיש וגם כימה וסהר אפלו

גם כל מאורי אור מאורם חשכו

את כל נאות ביתם וכספם שללו

כל צר וכל מושל לקשתם דרכו

שמרה אדון עולם ידידים נסגלו

הדורם¹³⁵ עדת האל אחריך נמשכו

ראשי ישיבתם לגלות סבלו

לעשות רצון האל ומצות ערכו¹³⁶

יגאל אדון עולם ידידים נחלו

תורה ותושיה ובה נתברכו

לכבוד כתב ידך שנקהלו

תזכור ותצילם בעת יתהלכו

שלום שמי כתוב בחרוזים ננעלו

שמחו בתורת אל ולשמו ברכו.

ובימי הגלות והאבדון האלה נאבדו מאתם כל מחמדיהם וספרי כתביהם וסגולות מחברותיהם שהיו להם מימי קדם. גם אני ראיתי בעיר הגוים בתי הכנסיות והמדרשות שלהם מלפנים. שממות עולם ושעירים ירקדו שם בעוה"ר.

ואולם חסדי ה' כי לא תמנו. לא האריך שם ימי גלותם כי שלח נגעים גדולים על המלך ועל ביתו (הם אומרים שהיה זה עפ“י הרב החסיד המקובל מו”ה מארי סאלם אל שיבזי זצ“ל אשר הפליא מכות המלך האכזר הזה וינחם על הרעה ושלח לקרוא להם לשלום שישובו למקומם רק לא ישבו עמהם בעיר המבצר והמלוכה ונתן להם אחוזת נחלה גדולה מחוץ לעיר היא אל קעא ביר אל עזאב (המישור אצל בור עזאב) ובנו שם בתים למושבותם ועשה להם גם חומה סביב עד חומת העיר המבצר. ובימים לא כבירים עזרם ה' ובנו שם עיר גדולה ורחבת ידים. גם נתעשרו ועלו למעלה ורבים מאנשי הכפרים נאחזו ג”כ עמהם לדור בעיר עדי היתה לרבתי עם. ומארי יחיא הלוי היה אז נשיא בתוכם וראש גולה).

אנשי צנעא נוהגים סלסול בעצמם ואינם מתחתנים עם יושבי הכפרים ומה גם הכהנים. ואומרים על כמה מהכפרים שהם מבני העבדים או גרים שהביאו עמהם. עיר קטנה מהלך שעה מצנעא (בית פארו) שמה אומרים ברור שהיו עבדיהם ומרדו בהם והם פריצים עד היום. ואומרים שעד לפני מאתים שנה היה עוד לכל משפחותיהם ספרי יחושיהם לכל משפחה ומשפחה. עד שבא להם איש חכם ועשיר ממצרים מארי אהרן עראקי הכהן זצ"ל והיה שולחני של המלך ויקר ונכבד מאד לפניו ועשה טובות רבות לישראל וישב שם ורצה לקחת מהם אשה לבנו מארי שלום ולא נתנו לו שלא היה לו ספר היחש ואמר להם הביאו לי ספרי יחוסיכם והביאו לו ואמר כל ישראל מיוחסים הם ושרף כל ספרי יחוסיהם לא נשאר רק למשפחה אחת “בית מארי צאליח” ועל ספר היחש הזה טרחתי מאד לראותו ולא יכולתי ואחד המיוחד שבהם מארי אברהם הסופר ני' וראש הכנסת הזה (אשר ישבתי בביתו שבועות אחדים) הבטחני להראותו לי והוא טמון עם חפציו הטובים בהאוצר שיש לו במבצר עיר הגוים (שכן הבע"ב החשובים יש להם אוצרות חנויות או חנויות שכורות שמורות בהמבצר) ולעת מצוא יביא לי ועד שהלכתי הפצרתי בו ולא הביא כי באמת נטרפה השעה לכמה סבות אשר תשמעו עוד.

זה האיש מארי אהרן אראקעי הכהן זצ“ל הי' גדול בעיני המלך והשרים לרוב עשרו וגודל חכמתו ונדבות רוחו ופיזר נתן והמלך והשרים קראוהו אל קושטא (המלמד הגדול) וזה השם נשאר לו גם בישראל. הוא בנה בית הכנסת הגדולה הנק' בית אל ערקאי (או קושטא) וגם בנה בית הרחצה ליהודים (כי הגוים לא יניחו ליהודי לרחוץ עמהם) עם כמה בתים גדולים אשר הקדישם שהכנסות המרחץ והבתים יהיה להוצאות הביהכנ”ס ולהחזיק ידי תלמידי חכמים אשר ישבו בבהכנ“ס הזה על התורה והעבודה. הוא הרים קרן ישראל בארץ הזאת בעת ההיא. גם בעיר מוכא על שפת ים סוף שהיתה אז עיר ואם בישראל בנה להם ביהכ”נ נאה בנין אבנים ולבנים ברשיום שישב שמה כמו מושל (כי מלפנים לא הניחום לבנות בנין אבנים בעיר היהודים שהוא חוץ לחומת המבצר מפני פחד האויב אשר יבא להלחם בעיר ולא יהי' להם הבנינים למגדלים להלחם בעיר וכל היושבים מחוץ לעיר היו דרים (וגם היום) בבתי צריפים. ראה למעלה ים סוף). והוא בנה שם בית הכנסת בנין אבנים חזק לתלפיות נגד מגדל המבצר ועודנה שם עד היום הזה (ראה הלאה מוכא). ועם כל טובותיו אשר עשה לישראל ולהגוים ורוב גדלו והצלחתו לא הניח יתרו לבניו ונהפך עליהם הגלגל. ואני ראיתי מבני בניו מבקשים לחם. וגם את התנ“ך היקר סגולת מלכים בכתיבת יד נפלא על קלף שהביא אתו ממצרים או מפרס (אדבר עוד ממני במ"א) גם אותו מכרו בני בניו בעניותם. ולפי מה שמצאתי כתוב על התנ”ך שפטתי שחי לפני מאתים שנה. וזאת היא.

“נחלתי מאא”ז זצ“ל אני הצעיר אהרן בן יחיא שלום אהרן הכהן עראקי יש”ל" ר“ת יהי שמו לעולם. (והיה זה אהרן דור רביעי לאהרן הראשון ר"ל אהרן בן יחיא בן שלום בן אהרן כידוע במנהגם) ולמטה מזה כתוב בערבי בזה”ל “אתנקל (נעתק מרשות לרשות) לעבר ה' לדוד בן סעיד אל צארום יצ”ו ובידה (ובידו) שטר מכירה מן אלבאעיעין (מהמוכרים) אברהם ודוד עיאל (בני) הרון בן יחיא אלא אברהם אל מנזלי מעשה בית דין יצ“ו מון אל מנזלי אלא דוד אל צארום בחדש חשון בק”ז ועל זה אנו מעידים להחזיקו ביד דאוד אל צארום והכל שריר וקים הצעיר יחיא בן יוסף… יחיא בן יודה בטדי יצ“ו. והנה הסימן בק”ז הוא שני אלפים ומאה ושבעה לשטרות למנינם שהי' ה' תקנ“ו לב”ע. והיה זה דוד הקונה האחרון כמו דור שביעי למארי אהרן הראשון שבא לצנעא. ואני קניתי זה התנ“ך מבני בניו של דוד אל צארום ששמם יוסף ומשה יצ”ו. וענין התנ"ך הזה תארו וכתיבתו וזמנו והנרשם עליו עם החדשות והחילופים והמסרות לכל הלכותיו יחדתי לו חדר לבדו. וברצות ה' אוציאו לאור ורבים יהנו מאורו.

גם הביהכ“נ של הנשיא וראש גולה מארי יחיא הלוי אל שיך זצ”ל גדולה ומפוארה מאד נקראה בית אל שיך ומשפחתו הם ממיוחסי העיר ונכבדיה. בביהכ“ס הזאת ראיתי תנ”ך מקרא גדולה מדפוס ראשון שנדפסה על קלף נאה ומהודר מאד. עוד בית כנסת גדולה ומפוארה של מארי יחיא צאליח זצ“ל. הוא היה פה רב ואב”ד לגאון ולתפארת וחבר כמה ספרים ראיתים בכ“י (כי אין דפוס בכל הארץ הזאת) שו”ת ופסקים על ארבעה טורים וחבור מיוחד על הלכות שחיטות וטריפות “זבחי תודה” ונתקבל הוראותיו בכל המדינה (כמרן ב“י והרמ”א זצ"ל) והי' גדול בחכמת הקבלה ובעל מופת לרבים גם סופר מהיר ואומן הי‘. ראיתי ס"ת ומגילות כתב ידו נחמד למראה. והי’ גם מדקדק גדול ובעל מקדא ומסרה ותרגום בקי מאד בכל תנועה נקודה וקוץ כאשר ראיתי חבור בכ“י דקדוק והגהות בתנ”ך ובתרגום יפה וברה. ועשה גם פירוש על סדר התפלה של כל השנה. נוסח התפלות באמצע ופירושים נחמדים מהצדדים עפ“י הפשט והדקדוק ונוסחאות ישנות וע”ד הסוד והכונות וכל הדינים והנהגות האדם מיום הולדו עד שובו לאדמתו ונקרא תיקלאלי (כל בו) ובו ראיתי שו“ת להגאון רב חיד”א ז“ל למצרים ותשובתו אליו על דבר סיום הברכה בערבית של חול בסוף הח”י פסוקים ברוך ה' לעולם או“א (שנוהגים פה לאומרם) וחותמין ברוך אתה ה' המלך בכבודו תמיד ועכ”מ. והרב מארי יחיא ז“ל החוה דעתו ברחבה שאם חותמין בברכה זו שלא לחתום בברכת השכיבנו בא”י שומר עמו ישראל לעד או בזו ולא בזו רק באחת מהם. והגאון חיד“א הסכים על ידו ומרבה לספר בשבח תוארו ושמו גדול בכל ארץ התימן והולכים לאור פסקיו והכרעותיו כהלכה למ”מ. ובין פסקיו בשו“ת ראיתי הכרעתו שאין לברך “על אכילת מצה” על מצה מתבואה שלא נשמרה משעת קצירה לשם פסח (כאשר כתבתי למעלה) שאחרי בירר שיטת התלמוד ודיעות הראשונים אלה מזה ואלה מזה העלה שהוא ספק ברכה ואסור לברך (כדין ספק ברכה להקל) וכן קבלו עליהם. ומכלל דבריו בכל תשובותיו ראיתי כי עוד לא שזפה עין כבודו ז”ל שו"ת ראשונים ואחרונים הנמצאים בארצותינו ולא בדרכיהם הלך.

עוד ראיתי פה (ונתפשט בכל המדינה) חבור יפה בכ“י על שו”ע או“ח ויו”ד בשם שתילי זתים מרב גדול בזמן מארי יחיא הנז' וזה מעשהו. העתיק בפנים כל דברי מרן הב“י ז”ל בשולחנו ומעט מהגהת הרמ“א ז”ל את אשר נראה לו והשאר השמיט. ועליהם עשה שני ביאורים. מצד אחד כדמות באה“ג מראה מקומות באריכות ומצד השני ביאור ופלפול כמו קיצור הט”ז ומ“א. והחבור הזה נתקבל בכל המדינה לפסק הלכה והוא בלשון צח וקל וסדר נאה. וכאשר עברתי בין בתריו אחת הנה ואחת הנה (לא מצאתי בו כל חדש) אמרתי להרב הישיש אדל גדול שהראני “תמיהני על הרב המחבר הזה אשר לענ”ד שגה מאד (במתכ"כ) בהמעיטו בכבוד מאור הגולה הרמ”א ז“ל כי אחת משתי אלה היה לו לעשות או שלא להעתיק בפנים מהגהת הרמ”א ז“ל ומה שהיה נראה להמחבר לפסוק כמותו היה לו להביא בביאורו כמו שהביא דעות גאונים אחרים להלכה או למעשה. או שהיה לו להעתיק בפנים כל דבריו כמו שהם והבוחר יבחר. אבל עתה שהעתיק בפנים אך מקצתם על אלה הניף ידו לחלוק ולהגיה ובשאר הוא מסכים הולך למרן ב”י ז“ל והרי נגע בכבודו ואל עצם מעשהו. וטרם כלותי דברי ענני הרב חייך החכם! כנים דבריך. הרב המחבר הזה אחרי כלה מלאכתו בחלק הראשון על או”ח נסתמא עין ימינו ואמר וי וי הן זאת בעון שפגמתי ונגעתי באור מאור הגולה הרמ“א ז”ל (כאשר אמרת) ובח“ב על יו”ד כמעשה הזה כבר העתיק יפה כל דברי הרמ“א ז”ל וגם צוה בגזרה על הסופרים הבאים אחריו לכתוב חבוריו שיעתיקו בפנים על דברי הרמ“א גם בחלק או”ח לא ישאירו דבר. אבל הסופרים עצלים ואינם ממלאים דבריו וגורעים וכותבים כרצונם. עתה ידעתי כי איש חכם אתה ונבון דבר.

ספרי כ“י מתנ”ך עתיקי יומין הרבה לא מצאתי פה כאשר פללתי. כי גלותם וטלטולם האחרונים לא השאירו למו פליטה. והיותר ישנים הם כחמש מאות שנה והמדוקדקים שבהם הם מהסופר האומן המדייק בניה הסופר. ואומרים שארבע מאות ספרים כתב בחייו? ואם לפלא בעיניכם גם בעיני יפלא. גם בת היה לו סופרת אומנת. והראוני ממנה חומש כ"י כתוב בסופו “אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות כי אשה מינקת אנכי מרים בת בניה הסופר”. והוא מדויק וכתיבה יפה ומאושרת מאד.

 

מד: הליכות שבאם. – עמראן וסביבותיהם    🔗

עתה העיר נבוכה מאוד עומדים בן פחד לתקוה מהמלך החדש שמצפים לביאתו לשבת פה על כסא מלכותו אשר בעיר הבירה כאשר אמרו לו חכמיו וחוזיו שבחדש אייר בלילה פ' בשעה פ' אם יכנס הנה אז תתקיים ממשלתו ותקום ממלכתו לעד? ואינם יודעים החדשות אשר יעשה בעיר אם לחסד ולרחמים אם למשפט ולשבט. גם הרעב חזק בעיר. כי מעט הגשם אשר בא לא בעתו ולא לברכה וצמח האדמה לא צלחה ואשר צמחה נשדפה. ועל כן יעצוני לעזוב את העיר הזאת נעמי? וללכת רגלי למערבית צפונית המדינה אשר שמה עוד מעט שלוה וריוח ליהודים עד נראה איך יקום דבר. ותמכו בידי במכתבי מליצה תחת מכתבי ירושלם אשר נגזלו ממני ובלוית אנשים אשר עזבו העיר אחר הפסח והלכו באשר התהלכו לבקש אוכל ומנוח מנוגשי המלך. הלכתי עמהם וחזרתי עיר שבאם הנז'. המלך החדש עזב מבצר תילה להתקרב לצנעא. ושלח מלאכיו אל המלך המשנה מכאכובאן לבא אליו להתראות באהבה ולא מילא אחריו. גם הוא חכם וחוזה בכוכבים וראה באיצטגנינות שלו שלא יאריך ימים על ממלכתו ואין פחד מהדר גאונו. והלך לנוף עמראן וגם משם שלחו לו לאמר "אל תקרב הלום פן בחרב נצא לקראתך! ויט מעליהם וישם פניו לקרית אל גביל וגם שם לא קבלהו באהבה. מעט מעט ירד עוז חתיתו מן ההמון. גם נפל מסוה האמונה מעל פניהם כי בעוד האמינו בו שירכיבם על במתי ההצלחה ויגרש את התוגרמים מחודידה ומכל ערי החוף שמעו כי הפחה שלח צבאותיו ביד חזקה והנם נלחמים על גיבל (הר) מילאון מבצר חזק תוך המדינה ומשם יוכל לפנות לו דרך לצנעא וכמעט שגם עליהם והוריד עוז מבטחה. והמלך הזה אך בדבר שפתים יבטיח ואין עצה וגבורה למלחמה. ומיראתו שגם בעיר הבירה לא יקבלוהו (כי גם המטבעות אשר הטביע על שמו לא נתקבל במחיר אשר השית עליהם) מיהר ללכת שמה.

בעשרה לחדש אייר הלכתי משבאם בחברת אנשים יהודים אשר הלכו ליום השוק לעיר גדולה עמראן כמהלך חצי יום (לרגל מהלכם). בטרם יכיר איש את רעהו יצאנו מן העיר. חושך וחתחתים בדרך. עלינו הרים ירדנו בקעות. כשעה קודם הצהרים הגענו לעיר הזאת. גם פה לא שמחו לקראת בואי ולא כשלל צבעים רקמה ידו עלי גורל מי יזכה בי תחלה. רגעים אחדים העמידוני אצל ביהכ“נ כי סגורה היא כל היום ואנשי העיר כולם סובבים בשוק הגדול בעיר הגוים עד הלך הנער והגיד להרב בחנותו: “חכם בא לעיר!” ושלח לאמר: “יסוב אל ביתי וסעדו לבו”. הביאני אל בית הרב והנשיא מארי סלימאן אל תינעמי נ”י. פה הנני בבית עשיר ונכבד מלא ברכת ה‘. בית גדולה עם חדרים רבים נקיים וטהורים. לו שלש נשים שאננות עם זרע ברך ה’. סבוני באשישות קאהווא ומקטרת עשן טאבאק וסעדוני לחם חטה בחמאה ותחי רוחי. ואני מוסב על הכרים (מאדכה) ומישר את רגלי העיפות מני דרך ומנקה רטית עיני הרכות השזופות מני שמש עדי נרדמתי. כי רד היום בא האיש ממסחרו מהשוק איש קומה ובעל צורה. קשר מפתחות חנותו ובית אוצרו על שכמו¹³⁷ מפה ומפה. זה להם דרך הכבוד להודיע כי איש סוחר הוא כמנהג ארצות הקדם להתכבד ברוב מפתחות. והתוגרמים החגורים באזור רחב על מתניהם ישאו מפתחותיהם תחובות בחגורתם בצדו האחת וקסת הסופר ארוכה מנחושת קלל בצדו השנית. ופה בתימן באין להם חגורה על בגדיהם ישאו המפתחות הנתונים בשלשלת מורכב על כתפם מזה ומזה לאות כי סוחר הוא ופקיד אוצרות. אחריו בא בנו הגדול אברך יקר מארי יוסף ני' כבן כ“ה שנה. איש חכם ונבון דבר ויפה תואר לא ראיתי כמוהו בכל ארץ התימן (בן פורת יוסף) עם שלשלת מפתחות על כתפו שיושב בחנות לבדו. שאלו בשלומי והלכנו לביהכ”נ להתפלל מנחה וערבית יחד כי ערב היום. כבדוני במקום מושב אל הקיר. אחרי התפלה למד לפני הצבור שיעור הלכה והגדה כמנהג וחזרנו אל ביתו. המנעולים והמפתחות עשויות באופן הזה: המנעול הוא עץ ארכו שלשה טפחים ורחבו טפח ובאמצע ארכו נחתך בו נבוב עד חציו עביו ונדבר ארכו לאורך הדלת בשני מסמרים גדולים ובתוך הנבוב נכנס עוד עץ ארוך לרוחב הדלת (כשתי וערב) אשר בהסגרו נכנס בחור הקיר לעומתו הסוגר הדלת עם הקיר. וזה נקרא כף המנעול. ובעץ הראשון (השתי) יש חמש ששה או שבעה נקבים למעלה ממקום הנבוב ובהם מסמרים דקים אשר בעת יסגר הערב בחור הקיר יפלו המסמרים בנקבם אשר לעומתם בעץ הערב ולא יפתח עוד כי המסמרים אלו מעכבים להוציא עץ הערב מהקיר בלי המפתח אשר גם הוא עץ מרובע דק כמדת אצבעים בעביו ובראשו נתון מסמרים כמספר המסמרים ההם והוא יובא בהחלל הארוך הנעשה גם בעץ הערב עד לעומת הנקבים ויגביהו המסמרות הנפלו בהנקבים ואז יפתח בהמשכו לעץ הערב מחור הקיר וחוצה דרך הנבוב שבעץ השתי. וכל מנעול יש לו מפתח מיוחד במנין וערך המסמרות והנקבים הנטועות בהם שאינם דומות זו לזו. ובצאת האיש מביתו ורוצה לסוגרו מבחוץ יש חור בהדלת אצל המנעול והמפתח עשוי כמין כף פשוטה בעלת שתי צלעות¹³⁸ ומכניס המפתח מבחוץ דרך החור הזה ומכניסו בחלל כפת המנעול. סוגרו ופותחו בו. ולפעמים יצלח ביד איש הרגיל בתהלוכות מנעול פתחו לפותחו גם בלי המפתח בהכניס ידו דרך החור ומנענע הנה והנה עד יגביהו המסמרות למעלה ויסור הערב מהשתי. וזהו: דודי שלח ידו מן החור (שה"ש ה' ד') [שבדלת נגד המנעול לנסות אולי יכול לפותחו בהמשך עץ הערב לחוץ] קמתי אני לפתוח וגו' וידי נוטפות מור על כפות המנעול [הוא עץ הערב הסוגר היוצא ונכנס ככף איש לפותחו אני בעצמי].

הרב הנכבד הזה הוא אחד מגדולי הארץ הזאת. חכם בתורה ועשיר. איש דברים ונכבד מאד בעיני הגוים ומושל הנוף הזה. ועל כן כל בני העיר נתונים תחת פקודתו ומנהלם במישור ע“ד התורה והמצוה. האיש הזה גם הוא מפליטי צנעא זה ט”ו שנה אשר ברח מפני חמת המציק שהעלילו עליו ועל שני אחיו ובאו להחסות בצל המושל הזה ומצאו חן בעיניו וסחרו את הארץ וה' עזרם גדלו והצליחו ויושבים לבטח. גם הרבה מפליטי צנעא נמלטו ובאו הנה. אמרו לי שבעת בא הרב הנז' הנה היו היהודים יושבי העיר לפנים מעטים ורעים וגסים בתכונתם כעובדי אדמה אשר זה מלאכתם ולא ידעו משום דרך ארץ וגם קלי הדעת בדת עד כי גם בשבת לא החליפו בגדיהם. וביהכנ"ס קטנה וריקה ועול המדהבה כבדה עליהם. עתה יושבים פה כמאה בתי אבות ושתי בתי כנסיות גדולות. רובם ככולם יראי ה' ומהם עשירים מביני מדע ומלבושי כבוד (לפי דרכם). רובם מתפרנסים בריוח מסחר ידם, חייטים, תופרי נעלים, עושי עורות כבשים, עובדי אדמה, כורמים, חרשים, צורפים, ויושבים לבטח.

למחר אחר סעודת הבוקר אצל בן הרב מארי יוסף הנז' הם הלכו למסחרם בחנויותיהם אשר בעיר מבצר הגוים ואני הלכתי לביהכ"נ לעשות מלאכתי לדרוש בספרים אשר פתחו לפני. והנה מארי יוסף עם אחד ממשרתי שר העיר בא ואמר לי “הנה השר קורא לך לעמוד לפניו. אמרתי לו “אם תלך עמי והלכתי”. “אל תירא חכם יעקב! (אמר לי אני אבא אחריך”. אחד מהנערים שלח עמדי ומשרת השר הוליכני עמו. באתי לפניו עמדתי אצל הפתח ואקוד מרחוק (כמנהג המדינה) הנער העברי ישב במסדרונה בחוץ ואין איש עמדי. השר דבר עם יועציו ומשרתיו עומדים מימינו ומשמאלו והוא מביט עלי מרחוק בפנים נזעמים להפחידני. אחרי רגעים שאלני “מאין תבא? “מירושלם” עניתיו. “מדוע באת הנה?” “הלא ידעת אדוני אנשי ירושלם מסבבים בתבל לבקש אוכל למו”. “איזה הדרך באת?” “דרך חודידה”. “מתי באת?”. זה לי כארבעה חדשים”. “הלא אספת כסף לרוב? תחייב לתת לי חמשים שקלים”. “הלא שמעת אדוני כי בשוק אל חימא גזלו כל אשר לי ועתה לעבדך אין כל כאשר אדוני רואני ערום ויחוף והעולם בצער מאין לי שקלים?” הוא עיניו מפיקות מורא ופיו מלא זעם. כמעט צוה להולכני בית הסוהר. ושם אחד מאנשיו ישב אצלו שאלני “האתה זה היהודי אשר ראיתיך בחודידה עם החאבאגי הסוחר הנוצרי סטופאן?” כן אדוני”. החזיר פניו אל השר ואמר לו “לא הכרתיו היום משחת מאיש מראהו שם ראיתיו כמו חאבאגי לבוש בגדי כבוד מצנפת אדומה ועטרת משהי על ראשו כטורקי. גם היה עם החאבאגי אצל הפחה הטורקי וכבדם בקאהווא”. אז רפתה רוחו מעלי כי יראים הם מהפחה שבחודידה כי כל מסחרם שמה וצריכים לבא שם תמיד ואם יפגעו במי מהטורקיים ויודע להפחה יתפוש מהם כל הבאים שמה. ואמר למשרתו העומד אצלי אשר הביאני “הניחוהו וילך אני אדבר עם סלימאן (הוא הרב והנשיא)”. בצאתי פגעתי מארי יוסף בא לקראתי מרעיד. ספרתי לו כל הדברים. אמר “ברוך ה' שיצאת בשלום. אנחנו פללנו שנצטרך לתת עבורך כמה שקלים. זכות ירושלם!”

בעברנו על אחת החורבות השוממות הראני שבמקום הזה חפרו לפני שנה ומצאו בעבי האדמה לוחות נחושת חרות כתב ולשון לא ידעו וכמה צורות מפוחות גם מוצקות פסלי חיות ושרצים. הנראה שהיו לעובדי אלילים הקדמונים והתיכום ושברום לעשות מהם כלים אף שכבר נחלדו מרוב ימים. חקרתי אולי עוד נשאר מהם שלמים מהלוחות או הצורות כי היהודים קנאו ולא נמצא עוד מאומה כי לא ידעו מה הוא. פה נחתי עשרה ימים והלכתי בלוית אנשים מפה לערי ישראל קטנים הסמוכות בנוף הזה בלאד אל חמדי (ערי חמדי) בעיר אחת קטנה שודָא מצאתי הרב החסיד מארי סאלם סגי נהור ומלא באור תורה וחכמה ויראת ה' הקודמת וביותר בקבלה גימטריאות ורמזים בין מספר בקי ברמב“ם נפלא מאד והיה חייט ועתה בניו היקרים מפרנסים אותו מזאת המלאכה. כמהלך חצי יום משם עיר קטנה אל קארה שם ס”ת ישן נושן קוראים אותה “אל מגאלתי”. קדושה להם מאד. אין מוציאים אותה רק ביוהכ“פ. ורבים מהמדינה הזאת הולכים להתפלל שמה כל אשר לו חולי ומר נפש ונודרים מכל המקומות נרות שעוה ושמן לס”ת הזאת ושבועה חמורה משביעים בה. נגפתי רגלי לראותה ואין כל חדש. ס“ת ישנה מאד כתובה על גויל אדום גדולה באותיות גדולות וכבר נפסלה מרוב ימים שאין לברך עליה. ואמרו לי שכתבה בימים קדמונים איש אלקים קדוש בקדושה ובטהרה והרבה נסים נעשו בה וכמה פעמים נגנבה ונגזלה וחזרה למקומה מעצמה וגם הגוים מכבדים אותה. על חג השבועות חזרתי לעמראן. חוגגים שני ימים ד' וה'. היינו נעורים בלילה ולומדים כמנהג כל ישראל. התרי”ג מצות של הר“ש בן גבירול (הזהרות) קוראים ביום קודם קריאת התורה מחצה ביום ראשון ומחצה ביום שני. מגילת רות קוראים אחר הצהרים עת יתאספו לביהכ”נ כמנהגם. וכל אחד קורא פסוק או ענין והנערים מתרגום הכתובים גם בערבי יפה אף נעים.

 

מה: מסבות עיר כוחלאן (Kuchlan). – חאגי. – וחזרה.    🔗

אחר חג השבועות שמתי פני מערבית צפונית ונלוה עמי יהודי להלוך לעיר כוחלאן מהלך יום מפה. יצאתי ברגלי יום י“ג סיון קודם אור הבוקר והלכנו לאט לרגלי. בצהרים הגענו לעיר קטנה של יהודים ממין הדרך כט”ו בתי אבות כולם עושי קדרות וכדים ונפשנו מעט וקמנו ללכת. במהלכנו בדרך לבדנו ראה חברי והתבונן על ערבי אחד מביט אחרינו מרחוק ושומר ארחינו מתחמק בין הסלעים פעם מתקרב פעם מתעלם כחפץ לשלל. אבל בכל עת פגענו אנשים בדרך עוברים ושבים וארחנו לחברה עם גוים אשר הלכו אחר משא חמוריהם ומיהרנו ללכת אחריהם. הפחד שכחוני לנוח ולזכור כי עיפה נפשי וגרוני נחר מצמאה עד באנו קרוב לעיר קטנה עוד ובה מעט יהודים במורד ההר וישבנו אצל בריכה ישנה ומים אין בה ולשוני לחכי דבקה אמר לי חברי “אתה עמוד פה ואני ארד לעיר היהודים להביא לך מים וצליל לחם אם אמצא מי מאנשי העיר בביתו”. הוא הלך ואני נשארתי לבדי. ופתאום והנה הערבי עומד אצלי “תנה לי לחם”. “מאין לי לחם? המתן עד שיבא חברי אולי דבר מה יביא ואתן לך”. החזיק בשמלתי על שכמי ויאמר “תן כסף”. “הכיס ריק” אמרתי לו כבר קצף וירם עלי במטהו. התחננתי לו אין עמדי“. פשוט בגדיך” ידו אחת אוחזת במטה אשר בכפי ובידו השני מחפש וממשש בבגדי המטולאות. בין כה וכה ראיתי אנשים יורדים מההר ממולינו וצעקתי עליהם לעזרה ויענוני מרחוק. ויפן הגזלן ואיננו. ברעדה עמדתי כחצי שעה וחברי בא ובידו בקבוק מים ופת לחם שעורים. ספרתי לו את אשר קרני ואמרתי לו אלך עוד מזה הלאה כי רד היום ואנחנו לבדנו בדרך“. “ומה נעשה פה כולם עניים מרודים ומה נאכל בערב?” “ויהי מה אמרתי. נסור ונלון פה בין היהודים כי עיף אנכי”. שמע אלי ונסר מהדרך וירדנו במורד ההר לכפר הזה. ואחד בא מן השדה והביאנו אל ביתו”. מחר יום השוק (אמר לנו) והשכמתם והלכתם לדרכם כוחלאנה עמי ועם חברי ההולכים לשוק. "אכלנו מלחמו בטוב לבבו ותחי רוחי יהי מבורך. למחר יום ה' בשליש היום הננו בעיר כוחלאן. עיר היהודים יושבת בסתר ההר במקום בצעים ואשפתות. גגה של זו מסלול ודרך לבית שברחוב העליונה. ככה נדמה לי מרחוק כקברי המתים שבהר הזתים. בדרך עקלתון יורדים אליה במעלות בית חורן עקב בצד גודל. אך מעט גשם היה ותהי לאגם מים לא יכולתי לשלוף נעלי מרפש וטיט חלאה וזהמה. עד באתי ברחוב התחתון לבית האיש החכם מארי יוסף ני' קרוב ממשפחתו לאיש הבא עמדי.

פה כשבעים בתי אבות. עיר ישנה מאד ומעט מאנשי צנעא בתוכה. גם פה חלק לבם לשתי בתי כנסיות. אחת גדולה ואחת קטנה וסבת מחלקותם על דבר שני שוחטים אשר נפסלו מהבד“צ דצנעא. אנשי העיר באו לזעוק אלי שעל חינם נפסלו והאחד מהם מומחה אם רצוני לבודקו ולסומכו. וגם השני אינו שומע להם ושוחט בחזקה. אמרתי להם, כי לא מן הדין הוא שאדייק אחר מעשה ב”ד הגדול של צנעא חלילה לי להתיר מה שאסרו גדולי המדינה. וגם פה לא אוכל בשר כי אפי' מהשוחטים המוסמכים אינני אוכל עד אבדוק בעצמי ורק לעוף. בבית מארי יוסף זה – הוא ואשתו חייטים ומתפרנסים בכבוד ירא ה' מכובד עשיתי שבת כאשר עשיתי. כל יום השבת הי' גשם שוטף עד לא יכולנו לצאת החוצה ובמוצאי ש"ק נאספו אלי ראשי נכבדי העיר וקראתי אליהם לשלום בין שתי המפלגות. ולפי שעה עלה בידי והשלימו ביניהם וברכוני.

למחרת יום א' בטרם יכיר איש רעהו נאספו רוב בני העיר ללכת אל השוק הגדול אשר בין הרי חאגי צפונה. גם בנו הגדול של מארי יוסף והלכתי עמהם. בכל אשר התהלכתי עד כה לא פגעתי בדרך קשה צרה ומסוכנת כזה. עלינו בהר גבוה עד חציו ועוד לא האיר היום ופנינו לארכו. והיה לימיני עמק חד וחרוץ אשר בהביטי מטה אחזתני שבץ ושער אחז ראשי. ומשמאלי הר גבוה ותלול צור מוצק נצב כמו נד והמשעול ביניהם מוצר כמלא רוחב העקב. ואם אתעיף עיני כמו רגע וארד דומה לרסיסים. שמתי נפשי בכפי ועיני אל דרכי בל אטה מני אורח. אחר שעה יצאתי לאור מדרך חצר מות הלזו. החילותי לרדת בעמק. פה לא יכולתי לצעוד ברגלי פן אהיה כשעיר המשתלח. להר הזה קראתי עזאזאל. והפכתי את פני זחלתי על בטני כזוחלי עפר. למטה בעמק התפללתי תפלה קצרה (הם כבר התפללו בנשף לילה) בעלות השמש מעלה אחת. שם מים מוגרים במורד. עברנו מיכל המים ועוד הר תלול לקראתינו אשר לא יכולתי לעלות בו רק על ידי ועל רגלי. האנשים אשר ארחוני לחברתם קללו את יומם שהביאוני עמהם כי אץ להם השוק וכצבאים על פני המישור ירוצו ולא יעפו על כן עזבוני על יד נער אחד בהבטיחי לו שכרו להלוך אתי לאטי. עליתי גבעות ירדתי בקעות, ועל כל עברים פלגים יבלי מים וקול מים רבים הנופלי' מצורי הגבעות ונוזלי' על כל אפיקי‘. פה עצי הקאהווא הטוב והשמן אשר תחת צאליהם נחתי ונפשתי כל עת ומימיהם הקלים והמתוקים היו משיבת נפשי עד קרוב לצהרים באנו אל השוק הגדול בעמק שפלה בין רוכסי הרים גבוהים סביב לה מכל עברים. פה קול המולה גדולה מהמון אנשים רבים מכל סביבותיה. וחנויות רבות (כהחנויות אשר ראית תארם כבר למכלה) מכל מיני ממכר ומרכולות. ורבים נפוצים על פני הבקעה ותחת הגדרים וצללי האלנות אשר מלאכת ידיהם ומסחרם שטוח על פני הארץ לפניהם. גם יהודים רבים מכל העירות סביב סוחרים בגדים ומטפחות רוכלים חייטים תופרי נעלים מעבדי עורות קדרים חרשי ברזל וצורפים עושי אבק הטאבאק ועושי כל מלאכה הנם פה וכולם ורצים ושבים. הנער הבא עמי הכניסני לחנות איש עשיר ונכבד ר’ אברהם אל כוחלאני מתושבי חאגי סוחר ורוכל ומוכר טאבאק. חנותו מלאה מפה אל פה קונים ומוכרים. נתן לי שלום סוב אל אחורי החנות שם עומד החמור ובני ומשרתי במלאכתם שב אתם ויסעדו לבך“. “ברוך תהיה”. השיבו נפשי בבקבוק קאהווא ומקטרת עשן וצליל לחם דוחן מעשי מרחשת ואנפש מעט. “אל תעמוד עמדי פה (אמר לי האיש) רבים עתה פה עם הארץ ואיש זר למוזר להם ואנחנו אך בפנות היום לערוב נעלה העירה ולא תוכל לרדוף אחרינו כי עוד רב ממך הדרך”. ושכר נער מבני העיר לעלות עמדי גם שני גוים ממכיריו עלו אתנו ויחל פניהם לשום עיניהם עלי. ועליתי עמהם בין רוכסי ההרים שפלת עמקים והרים גבנונים גם מישור גדול עברנו ארץ טובה ושמנה גם חום קודח בזיקות בוערות כלפיד והיא שלשה ימים מהים סוף לחוף אל לאחאיי ומפני חצי היום המזיק פה מאד כסיתי את ראשי בשמלתי אשר נשאר לי אדרת טורקי והיה רע בעיני הישמעאלים ההלכוא עמי כי לא יכול איש עברי לעטוף ראשו בשמלתו לפני הישמעאל כי חרפה היא לו. ואחד מהם מנעני בחזקת יד אף כי הטה עלי חסד לשמור דרכי ודבר אלי טובות כבקשת הסוחר הנכבד הנז‘. בנטות היום הגעתי לעיר היהודים מחוץ לעיר הבצורה חאגי (Chagi). הכניסוני לבית הרב מארי סאלם בן יחיא ני’ איש זקן שוכב על ערש דוי בחולי הכווץ והוא עשיר מסוחרי הארץ ועושי טאבאק השאיפה ובנו מארי יחיא על הבית וחתנו מארי יוסף סירי הלוי נ”י יקר ונכבד.

פה כששים בתים ושתי בתי כנסיות ושלות השקט ביניהם. רובם עשירים ויושבים לבטח ומושל נוף הזה מטה חסד על היהודים הנותנים לו המס וסוחרים את הארץ. מפה והלאה יראתי לחרף את נפשי ללכת הלאה לערי ישראל הקרובים והרחוקים השוכנים על ההרים ומרומי הגבעות. כי שמה עריצי גוים הקוראים להם “עמלק” “ובני עמון” (גאבאיל) יושבי ההרים¹³⁹ גם חום היום קודר פה וישבתי שבועים בעיר הזאת. רוב יושביה מפליטי צנעא גם הם הרגילים במקומם באויר ממוזג וצח ופה חום בוער ואויר עכור. על כן לא יגיעם תאות מאכל בצהרים אם לא ירחצו ויטבלו בכל יום כל גופם במי מקוה קרה תחלה ואחר ישבו לאכול. גם פה ראיתי אנשים יהודים באו מעיר צהדה (דקלה) אשר הגידו לי באמת שעוד עד כ“ה יום רחוק מהם צפונה מזרחה יש יהודים יושבי אהלי קדר ופעמים בשנה יבואו אצלם ליום שוק גדול וקונים מהם גם ספרים והם יהודים גמורים ואין עליהם עול משא מלך ושרים והם מלומדי מלחמה ואין עליהם קול נוגש. הרב מארי סאלם ני' איש שיבה מלא רוח דעת ויראת ה' בעל מקרא גדול והלכות ואגדות וגם הוא מנפוצות צנעא אבל מחלתו כבדה עליו זה שנים מחלת השבץ והכווץ אשר בעתות ידועות תאחזהו ותלפתהו ויהיה כגבר אין איל כן כמה ימים עד תרפהו והיה כאחד האדם. שומה בפיהם שעל מריבה שהיה לו עם שותפו אשר עזבו עשה לו מעשה כשפים וזוחליו אשר רפואות תעלה אין לו. ובקשו אותי להסיר ממנו הכשוף (כי הרבה בעלי מלאכה זו הקילו לו מעט) ע”י השבעות וקמיעות אולם התבוננתי כי אויר העכור ותגבורת החום אשר לא הורגלו בו אנשי צנעא יוליד בהם תחלואים שונים. ומה גם לאיש בריא ושמן כמוהו ומאכלם חם מהאש יאכלו ומתובל במרבית בשמים וזנים וביחד הבושם היל שרגילים בו הרבה והוא חד וחם מאד. ואמרתי לו בשבועה לא אדע להשביע רוחות רעות והמזיקין אינם נזוקין מקמיעות שלי אך עצתי תקום מאלף השבעות לשתות בכל בוקר משקה מורקת ולא יאכל מאכלי חריפים וחדים מבושמים וחמים ויגרש הרוחות והמזיקין מכח דמיונו ורָוח לאדוני. עלוקות המוצצות דם אין בכל הארץ. צרעה שפאנית לא ידעו מה הוא גם הקזת דם מהזרוע לא שמעו. אך בקרנים ימצצו דם מהעורף וגדול הכאב מאד. וזאת לא מנעתי ממנו כי במקום שאין זכוכית גם בקרן ימשך הדם. ובימים אחדים אשר ישבתי בביתו סר הכשוף ממנו והיה כאחד האדם. אחר שבועים לשבתי פה שכרתי חמור לרכוב מאיש יהודי עמראני השבים מהשוק עם סחורות תבואה וזרעונים ועורות וכדומה. יצאנו ביום שלישי בין הערבים מפני חום היום ולא שבנו בדרך אשר באתי בה והלכנו דרך המלך עם אורחה גדולה יהודים וישמעאלים. רכבתי במקומות המישור יום ד' ויום ה' עד קרוב לצהרים יום השישי עש“ק לא רחוק מעמראן ירדתי באשר הרבה עוברים ושבים מהשוק ומדוע אהי' לזר בעיניהם ולא יורידוני? וכבר נסו כפות רגלי להלוך ובין הערבים נכנסתי בעיר. בעל החמור הביאני אל ביתו ושבתי אצלו. וביום השלישי חזרתי עם החוזרים מהשוק לעיר שבאם. פה התענגתי גם ש”ק בראות פני ידידי הרב הגדול החכם הצדיק מארי יחיא אל בדיחי ני' אשר היה פה לדרוש שלום בואי. ואחר השבת ארחתי לחברת שני אנשים אשר הלכו לעיר קרית אל גאביל בדרך אשר באתי בה בתחלה.

בעשרה בתמוז באתי העירה. עתה תשמענה אזני קללות ובהלות נאצות מפלצות על המלך החדש אשר חשבוהו למשיח כי נהפך למשחית. ליל ט“ו אייר נכנס לצנעא הבירה וישב על כסא מלכותו ותהי ראשיתו רשעתו. למחרת קרא להנשיא של היהודים… ופקד עליו להביא לו מתנה מהיהודים שמנה מאות שקלים והנשיא הוסיף מדעתו עוד שבע מאות שזה דרכו ובאלה יחפוץ. הוי נשיאי ישראל! (יחזקאל ..) זולת המסים הקבועים וכסף גולגלת הנקחים פי שנים ע”י הנשיאים האחרים ומשרתי המלך. ורבים מהנברחים אשר שבו לרגל חסדי הבטחת המלך החסיד המקוים לאור והנה חושך שבו לבית הסוהר ועל עושי מלאכת המטבעות הכביד עולו בהעלילו כי הסיגו כסף סיגים כי עמי הארץ לא קבלום במחיר אשר הושת עליהם. אז האמינו כי אין אמונה בו ולשוא בטחו בו וכי עוד נכונו להם שפטים אשר לא יוכלו שאת. ואלה אשר התנשאו את נפשם לשוב לשבת בבתיהם ולחיות בצלו נסוגו אחור וגרו באשר גרו. גם הרב הגדול מארי סלימאן ני' האב“ד דק”ק צנעא נואש מלבא עוד העירה וישב כאסיר בעיר הזאת ופחד להכנס עוד בצנעא אף בסתר. גם הרעב חזק בעיר ואשר קוו לשנה טובה צמחה ולא לברכה והשדפון אכלה כל יבול ושדי תבואות אומללו. כל פנים קבצו פארור וכל לב תאנח בשברון מתנים. לא ידעתי נפשי אם אכנס עוד לצנעא אם אחדל. הייתי פה עד אחר תענית טו"ב בתמוז. השגתי צליל אחת לחם שעורים עם טבול תלתן (חילבא אשר ראית למעלה מה הוא) והיתה לברות לי הלילה שלפני התענית ולהשיב נפש אחר התענית.

מפה הלכתי לעיר ראדא מהלך שלש שעות לדרום. בה כשבעים בתים יהודים תחת מושל קאהדי (כומר) אשר לא נתן צוארו עוד תחת מלך החדש אף כי קרובה היא אליו. רוב יושביה מפליטי צנעא אשר בנאו להם בתים וביהכ“נ גדולה וישבו בה. גם פה חלק לבם לשתי קהלות. תושבי העיר לפנים אנשים קשים בני צרויה. ופליטי צנעא אנשים יקרים ונכבדים והמה כפופים לרגלי התושבים הנבזים ושפלים אך נכבדים בעיני המושל במלשינות. מארי סאלם אל קאפיח איש יקר ת”ח וירא ה' הביאני אל ביתו וישבתי אצלו יום השבת. ומפני המריבה והקנאה שבינו ובין נשיא העיר התושב הודיעו להמושל הקאהדי כי באתי אל ביתו. ושלח אליו להביאני אצלו וענה “שבת היום” ולי לא הגיד לבלתי עצבי ביום השבת. ביום ראשון השכם אמר לי ברח לך לצנעא והוא בעצמו (כי לא מצא אחר) הלך עמי לשלחני בטרם יכיר איש רעהו למען יחזור לעירו בבוקר ולא יודע לאיש. מיהר מאד מהלכו והדרך ישר בין שדי תבואות גנות קוצים ודרדרים ואנכי לא ידעתי מה זה ממהר אך ראיתי כי בכל רגע מחזיר פניו ומביט מאחריו. הסיבני דרך אחרת וכשעה אחר יצא השמש ואני בשער צנעא. הביאני אך מול השער ויאמר לי “שאל לך בית מאי יחיא אל כהן”. והוא חזר מפה בבהלה. הכומר ידע כי נמלטתי מיהר משרתיו לרדפני ולא השיגני ואחרי ידע כי האיש שלחני והצילני הביא בסד רגליו ונתן עליו עונש כסף.

 

מו: פעם שני בצנעא. – קרוא עצרה. – סאוואן. – תינעם. – הר השקדים    🔗

כ“ה תמוז שבתי לצנעא ובאתי לבית הדיין הראשון הרב מארי יחיא כהן ני' (כי הרב האב"ד מארי סלימאן ני' לא בא עוד העירה מפני הפחד) והוא איש זקן ושבע צרות יקר מאד לכולם והוא מתנהג בחסידות מקובל אלקי מארי דעובדין תורתו אומנותו סופר מהיר וחובר חבורים ורוב ימיו בעסק הקבלה ועבודת ה'. בבואי לבית מדרשו של הרב הזה מצאתי אסיפה גדולה ומשרתי המלך נוגשים עליהם. גם מסבבים על הבתים להביאם אל האספה וקול צוחה בעיר כל גבר ידיו על חלציו “ומה קול הצאן אשר אנכי שומע? כצאן לטבח יובל”. המלך החדש העמיס עליהם עוד מסים חדשים, חדשים לבקרים שמר הפתחים והחלונות עד כי קשה כח הסבל. מהם ברחו מהם התחבאו מהם ביתם ריקם ומהם הובאו במאסר והרעב חזק בעיר קוו לישועה ואין. עול המדהבה עוד הכבד. חכו לשנת ברכה והנה קללה. כי גם מה שנזרע וצמחה אחר הגשם של ניסן נשדפה ויבש כי לא היה עוד גשם ומלקוש בסיון ותמוז. ולרגלי הרעב באו גם תחלואים ומיתה פתאומית רח”ל. והסכימו בהאספה לחלק המס הזה על הבתי כנסיות. להעביט ולמכור פליטת ההקדשות הנשארו בהם. ישבתי משמים בתוכם ואין איש פונה אלי לאספני בצל קורתו. ושם נמצא איש ירא ה' מארי אברהם ני' מבני בניו של הרב הגדול מארי יחיא צאליח זצ“ל והוא סופר מהיר שו”ב וחזן הכנסת של זקנו הרב הנז' אשר ביתו בית ועד לחכמים מאז ומלפנים ובחסדו ריחם עלי והביאני אל ביתו. וישבתי עמו עד אראה איזה הדרך אשוב לשלום.

עש“ק רחצתי במקוה משחתי ראשי וזקני וכחלתי עיני (כמנהגם ולעיני הרכות מצאתי בזה רפואות תעלה) ולבשתי מצנפת האדומה אשר היתה לי למנה בזה מהאיש (אשר פתוני ללובשו בש"ק בין היהודים אשר אין גוי עמהם בעיר) גם צנפתיה במטפחת כמנהג ירושלם. ופה עשיתי לי על חג השבועות בגד עליון ארוך ולבשתי פה היום. ויצאתי ברדת היום מביתו עם מארי אברהם בעה”ב ללכת לביהכ“נ שלו הקרובה ויהי אך יצאנו מפתח החצר פגשנו שני ישמעאלים ברחוב. הביטו עלי בקנאה אמרו “זה טורקי”. אחד נגש אלי ואחז במצנפת “למה זה הצנפת כן? כי לא יעשה כן במקומינו”. “כן אני מצניף בירושלם” “טורקי אתה”? “לא יהודי אנכי” “ולמה תלבש כן?” “אני לא מיהודי תימן ובמקומינו כל היהודים לובשים כן”. “אבל פה לא תוכל ללבוש כן” “ולמה?” מארי אברהם נפלו פניו ולבו והתחנן עליהם לעזבני ואנכי אומץ לבבי לא עזבני ומדבריהם לא חתתי. הניח המצנפת ואחז בזקני אמר “זקנך נאה” ועומד כמקנא על הדרת פני ובגדי. אמרתי לו “אם אחזת בזקני ואני בירושלם או במדינה אחרת הכיתי על לחייך כה וכה”. אז חרה אפו מאד ועזבני ואמר למארי אברהם “אני הולך להביא לו שמש (ראסול) מהשופט שביזה אותי ככה ומידך אבקשנו”. והלכו להם. הוא נרעד ונרתת (כי המנהג פה שאם אחד שולח שמש לבעל דברו עוד לא נעשה דבר. הנתבע משלם שכר השמש ונותן לו מאכלו ומשתהו כטוב בעיניו וזה קודם המשפט) וירץ אחריהם לרצותם ונשק כנף מעילם ולא נשאו פניו. ואני אמרתי “לכו גם אני אעלה אל המלך… אשר מכיר אותי ואבקש משפט עליכם”. בין כה וכה מהומה גדולה בביהכ”נ. החכם בסכנה שכך דבר עם שני גוים וימהרו אל הנשיא שיעלה אחריהם לרצותם ולא מצאם ויתעצבו מאד. ואמרתי להם אל תרהו ואל תשתעו לא יקרנו אסון ה' עמנו. כן היה לא שלחו שמש והלכו בבושת פנים ותהי למופת. ברוך שומר ומציל.

שבת קדש מברכים ר“ח אב לנחמה קראו עצרה (כי בימות החול המה מפוזרים) ואחר סעודת הבוקר לא נחו בבתיהם לישן מעט ככל השבת. ונאספו מקטון ועד גדול לארבעה בתי כנסת הגדולים (והאחרים נסגרו) לזעוק לפני ה' על שלשת השפטים הרעים רעב, דבר, חמת מלך! תחלה אמרו מזמורי תהלים תפלות ותחנונים קראו בקול גדול ונחלי דמעה מוגרים כעינות מכל עין בכל לב. אחרי כן קמו הזקנים ומארי אברהם ראש הכנסת בית צאליח (שהייתי בה) ואמרו דברי תוכחה וכבושין ממדרשות והגדות שברו כל לב והכפיפו כל קומה ויוסיפו כל העם לבכות. התינוקת של בית רבם ישבו לארץ באמצע ביהכנ”ס בעיגול נשענים זה על זה ומלמדיהם בתוך קוראים עמהם. ופנה הדורש אל הילדים הצעירים ואמר להם “זרע קדש! מה אתם מחשים? קראו אל אבינו הרחמן בחזקה! אולי קולכם יאזין הבל פיכם אולי יקשיב? קול הצאן לא חטאו יעלה באזני אבינו הרחמן. אז פתחו המלמדים והתלמידים אחריהם וצעקו בקול בכי ואנקה מר צורח “יא רבנא אירחמנא”! (נא אדונינו רחמנו) וינועו קירות וקורות הביהכ”נ מקול הקורא. ככה בקול אחד כולם צעקו פעמים רבות עד כי נלאו וידמו. כן האריכו בתפלות ובקשות והנערים אחריהם עד רדת היום והתפללנו מנחה ויצאנו מבית הכנסת עם צאת הכוכבים ולא יכולנו עוד לאכול סעודה שלישית.

יום ראשון שמתי פעמי עם מקלי לדרך מזרח צנעא אל ערי ישראל החונים הלאה עם בחור אחד מאנשי העיר אשר ארח לחברתי (בא בשכרו). יום א' ער“ח אב באתי לעת ערב עיר “אַסווּאַן” בה כשלשים וחמשה בתי אבות מחוץ למבצר הגוים. רובם קדרים ועובדי אדמה ועניים. לנתי שמה ולמחרת בבוקר הלכנו משם והלאה עם עוד שני יהודים מהעיר הזאת אשר הלכו למלאכתם בדרך צר ומר מאד הרים ועמקים דרך לא סלולה וחתחתים בדרך למען נוכל לנוח בכל שעה בבתי יהודים היושבים פרזות על פני השדה בבתי מערות בבתיהם אין כל עושי נעלים מעבדי עורות ומוכרים דברים קטנים לעוברים ושבים. לעת ערב באנו עיר תינעם. לפנים היתה עיר ואם בארץ התימן שניה לצנעא אשר עליהם אמרו המושלים: “כי מצנעא תצא תורה ודבר ה' מתינעם”. כי רק בשתי העירות האלה היו בד”צ קבועים וסמוכים לדון ולגזור לכל המדינה. היום ימצא בה כשבעים בתי אבות רובם עניים ולהם לראש מארי סלימאן ספירה ואחיו ומארי יוסף ורובם ת"ח יושבי העיר מלפנים ופרנסתם ממלאכתם ומסחור האגוזים והשקדים ותבואה ושתי בתי כנסת להם ושלות השקט ביניהם. ישבתי פה גם השבת. דרך ומנהג אחד לכולם אין כל חדש. ביום ראשון עליתי גיבל אל לאז (הר השקדים) אשר מעט יהודים מפוזרים בהרים האלה זעיר שם זעיר שם. הרים גדולים וברכת יבול תכסם עצי שקדים ואגוזים המפיצים פרימו לכל המדינה ועד מרחוק גם מטעי כרמים ושדי תבואות אך לחום קודר השמש (כי לא המטיר ה' עוד בקיץ הזה) וגובה ההרים לא עצרתי כח ללכת וחזרנו על דרך צנעא באורח אחרת ולננו בעיר סאוואן הנז' ולמחרתו ערב תשעה באב אחר הצהרים באנו לצנעא.

 

מכ¹⁴⁰: מחזה ליל ת"ב ויומו. – תענית צבור ותפלת הגשם.    🔗

אכלתי סעודה המפסקת עדשים ובצים. לא הצרכתי לחקור על מנהג אכילת בשר בין המצרים אם גם לחם לשובע אָין וגם בשבת אין בשר ויין. מחזה ליל תשעה באב נורא מראיה ואיום. אחר דממת תפלת ערבית כבו כל הנרות (בבית הכנסת בית מארי יחיא הלוי אל שיך) החושך כסה פני כולנו יאנקו דום. ראש הכנסת מארי יחיא אל מאנצורי איש זקן שקנה חכמה עמד וצוח בבכיה “אחינו! הלילה הזה שני אלפים ושני מאות ושמונים לחרבן בית המקדש ראשון ואלף שבעה מאות ותשעים לחרבן הבית השני ועוד לא נושענו. כל מי שלא נבנה ביהמ”ק בימיו כאלו נחרב בימיו“. ועוד דברי כבושין וגעו כל העם בבכיה עצומה ונוראה. והתחילו איכה וקנות כמנהגם. קול בכי ונהי מרירות ואנחות באין פוגות. זכרתי ת”ב אשתקד בהיותי באליכסנדרי' של מצרים ולא ראיתי קינות ואבלת מקוננת כאלה אך פה החרבן תחדש אבלותה בכל שנה. אחרי גמרו מהם הלכו לבתיהם ומהם נשארו עוד כל הילה בביהכ“נ לעשות תיקון חצות ושלש משמרות. בבוקר לבשו הס”ת שחורים והניחו אפר מקלה עליה. בהוצאות ס“ת מההיכל אל הבימה הולך החזן לפניה ואומר הקינה “ספדי תורה כי חוללה תפארתך” כו' והקהל אחריו מתרגמים הקריאה וההפטרה כמנהגם וגם בערבי בניגון עצב. אח”כ קראו קנות מלוקטות והאריכו עד הצהרים. ורובם נשארו עוד בביהכ"נ עם הקטנים וקראו באיוב שהקטנים קראו פסוקי פסוקי עם התפסיר ערבי.

גם בשבת חזון קראו עצרה בארבעה בתי כנסיות הגדולות כמשפט שבת הראשון וגשם אין בארץ הרעב תחזק מיום ליום. ותחת אשר בשנים הטובות היה בעת הזאת שמנה מדות חטים בשקל והיום אף חצי מדה אין להשיג רק שעורים ופולין. וגזרות ומסים מתחדשים בכל יום מהמלך החדש החסיד? כי גם לו יחסר לחמו ומאין יחמוס אם לא מהיהודים האומללים. גם נגף (הכאליריה) החולי־רע רח“ל החל בקצף גדול בעיר הגוים כמאתים מתים בכל יום עד שהמלך בכבודו יצא בלבוש שק אחר מטת אחד מבני ביתו כי נגע עד לבו. והוכיח בשבט פיו להישמעאלים שישובו אל ה' בכל לבבם. כי אין גשם והולכים למות וגזר צום ועצרה שלשה ימים. ולא נתן אל לבו לשוב מן החמס אשר בכפו וגזלת היהודים בידו. אבל גם בין היהודים אשר עד כה לא נגע הנגע והתקנאו בהם הגוים עתה נדבקה מעט בקצה עיר התחתונה וגזרו צום ותרועה קראו עצרה על יום שני ט”ו באב. סוגרו כל הבתי כנסיות ונאספו באלה הארבעה הגדולות (ראה למעלה) מלאות צאן חדש. אחר התפלה והתחנונים והלמוד קמו כולם ונאספו יחד והוציאו ס“ת מבית הכנסת בית אל שיך הנז' אל הרחוב הסמוך להביהכנ”ס ושם גן גדול רחב ידים ונאספו מכל הבתי כנסיות להגן הזה אשר ירק דשא הלבינו ועשב השדה יבשו עלי האלנות נחורו ויבולו. בתחלה עשו התרת כשפים (כאשר ספרתי לכם למעלה שגם בהעצר השמים ולא יהיה מטר יאמרו שלפעמים הוא מעשי כשפים ויש להם על זה נוסח השבעה והתרת כשפים) וישבו על הארץ וקראו תהלים תחנות ובקשות ומזקני העדה וחכמיה קמו ודרשו דברי מוסר ודברי כבושין. ואחריהם המלמדים והתלמידים היושבים בעגולה באמצע קראו בקול גדול פעמים רבות “יאַראבנא אירחאמנא” כנז' וכל המקהלה אחריהם. כמה מהזקנים אמרו תוכחת מוסר אשר המסו גם לב האבן. ככה שינו ושלשו והנערים אחריהם כאמור. אחד מהזקנים עמד ואמר “אחינו! השכחתם את חצי הרעב אשר נחתו בנו לפני שלש עשרה שנה כי נשארנו מעט מהרבה. בואו ונכינה קברינו אצל קבריהם מי יודע ישוב ונחם ולא נאבד אנו נשינו וטפינו. המעט ממנו הרעב והדבר כי גם קם עלינו אדם… לכלותינו להפשיט עורינו ולגרם עצמותינו היבשות עננו אבינו עננו! קדש את שמך בעולמך וידעו כי יש אלהים בישראל”. לקול הקורא הזה רחפו כל עצמותינו וסמרו שערות ראשינו. מזרמי מי דמעה רוטבו עצי הגן ומדמי לבבות השקו כל צמח וכל עשב. גם הנשים העומדות סביב בחלונות ועל הגגות שפכו דמעותיהן מים מפכות על הקירות סביב. דלף מי בת עין טורד באין פוגות. ותעל שועתם אל האלהים. לקול שאונם נאספו גם גוים רבים ועמדו מרעיד משתומם עד קרוב לצהרים אשר הקדיח עליו השמש בחומו החזירו הס"ת לבית הכנסת והלכו לדרכם בשקם ותעניתם.

דמעת העשוקים והנאנקים לא נפלו ארצה אבל נאספו נצבו קמו כמו נד לפני אבינו הרחמן ית“ש. והשמים התקדרו בעבים ומטר נתך ארצה ותהי גשם שוטף עד לא יכולנו לצאת מביהכ”נ אחר תפלת ערבית וכל הלילה ההוא. אז נתקדש שמו הגדול ית“ש והרבה מהגוים האמינו שהיהודים הורידו המטר בזעקם לה' ובאו לברך אותם. אחרי זאת ירד כמעט שער התבואות עד החצי שבעלי האוצרות הוציאו ממחבואותיהם. אבל מחלת הכאליריע כבדה מאד בין הגוים היתה לתבערת אש להבה וגם בפנת עיר היהודים נגעה ויום אחד מתו כט”ו נפש. וזאת המחלה הפעם ראשונה באה במדינה ולא ידעו במה להזהר (ואם ד' לא ישמור אך שוא השמירה בזה) ואנכי אשר כבר ידעתיה אחת ושתים רח“ל הורתי להם הזהירות והחימום והחכוך ביין שרף חזק עם חרדל ועשב הפולין הנמצאו פה והועיל ב”ה לאיזה אנשים.

יראתי להתמהמה עוד פה גם כי קרבו ימי החורף ויעבור עת האניות ושמתי פני ללכת עדאנה לדרום צנעא. עד עדאן מהלך ט“ו יום ובכל הדרך ערי יהודים על פני כל המדינה לאלפים יוסיף ה' עליהם (שני ימים מפה נגבה עיר גדולה דמאר (הדורם). בה כשלש מאות בתי אבות ושתי בתי כנסיות גדולות. ראשי הק”ק מארי אברהם אל קאפי נ“י ומארי אברהם אל נאדאף נ”י עוד שני ימים משם עיר דמאת כמאה בתי אבות ביהכ“נ אחת גדולה ומארי סאלם אל חאראזי לראש. ק”ק “פי ראצה” (Fi Rada) כשלש מאות בתי אבות וארבע בתי כנסיות ועליהם אלופים לראש הרב מארי סאלם מענא ני' ומארי עווץ סלימאן ני‘. שני ימים למעלה מזו ק“ק שארעב (Schareb) העיר הזאת מלאה חכמים וסופרים יותר מכל ארץ התימן ואנשיה חריפים וזכי השכל וידם בכל. היא עיר מולדת הרב החסיד המקובל האלקי רבי שלום שארעבי זצ”ל שהיה רב החסידים בק“ק בית אל בעה”ק ירושלם תובב“א בזמן הגאון חי”דא זצ“ל כאשר יספר בשה”ג. ובק“ק צנעא הכרתי ממשפחתו אנשים חכמים וישרים וספרו לי סבת הליכתו לעה”ק. הוא היה נער יפה תואר וירא ה’ באמת ופרנסתו היה רוכל בעיר ובכפרים בבשמים ודברים קטנים ככל נערי היהודים במדינה הזאת הפעם עבר פה צנעא בעיר הגוים עם מלתחת רכולתו על כתפו וראתהו ישמעאלית עשירה מאילי העיר מבין האשנב ותקרא אותו לעלות אליה לקנות דבר מה. ופתחה לו הדלת והעלתהו לעליתה והדלת סגרה אחריהם ותבעתהו לעבירה ואם אין תכהו נפש. וכראותו כי אין מפלט לו אמר שצריך להסיך רגליו. ותראהו חדר בית הכסא והמתינה לו בחצר. מחדר הזה היה חלון קטון פתוח לחוץ וידחוק עצמו מהחלון ונפל לארץ גבוה שלשה בתים ולא התנזק וקם וברח. היא המתינה לו עד בוש ותרא כי אין איש זרקה מלתחתו החוצה. והוא נמלט משם וילך מעיר לעיר עד בואו לעדן ומשם נסע לבצרה ובבל ומשם לירושלם עה“ק ת”ו. ושם נפתחו לו שערי חכמת הקבלה ביפעת טהרתו וקדושתו כנודע מפרשת גדולתו וקדושתו וחסידותו ואשר הופיע אור יקר בחבוריו על הזוהר וכתבי האר“י ז”ל וכונת התפלות אשר עד היום בק"ק בית אל ומנוחתו כבוד בירושלם.

ואחרי דרשתי וחקרתי על דרך היבשה לעדאן ידעתי כי רבו השוללים והשודדים גם רוצחי נפש בדרך הזה עד בלתי אפשר לצאת לשלום מדרך הזאת. ועל כן יעצתי לשוב בדרך אשר באתי בה לחודידה ומשם דרך ים לעדאן.

בשבת ק' מברכים ר“ח אלול המנהג פה צנעא אשר הרב וב”ד מסבבים על כל הבתי כנסיות בבוקר עת התפלה ובידם אגרת תוכחת מוסר ואזהרות והתעוררות לימים הנוראים האלה וקוראים בו בכל הבתי כנסת לעורר העם לתשובה (וכן בשבת הגדול להורותם ולהזהירם על דיני חמץ ומצה) גם אני סבבתי עמהם (כי יקר בעיני המנהג היקר הזה) ולא יכולנו בבוקר לסבב על כל העשרים בתי כנסיות גם כי יאריכו בתפלת השבת מאז טרם עלות השחר עד שליש היום וגמרנו במנחה. לעת תפלת מוסף הגענו לביהכ“נ של הרב המקובל מארי יחיא כהן ני'. שם בקשוני להתפלל להם מוסף כי הייתי נכון לנסוע מזה אחר השבת. גם אני בשברון לבי כי הגעתי בחזרת הש”ץ להבקשה: “יהי רצון שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולינו” נפתחו קירות לבבי ולא יכולתי להתאפק מבכי ואקרא בכל כחי עד נסתם מוצא שפתי. וכל העדה הק' בהמית ענות רוחם ושברון לבם הורידו כנחל דמעה והיה לנו השבת ליום הכפורים.

יום ה' ב' אלול כשלש שעות אחרי הברכה ולוית חן מהב“ד ומיודעי ובראשם זה ידיד נפשי ולבבי הרב הגדול חסיד ועניו מארי יחיא אל קארה ני' ובניו היקרים ואיש החסד בעה”ב מארי אברהם צאליח ני' עד מחוץ לעיר ועבור קברות היהודים בקעה מלאה אבנים למצבות ואין עליהם ציונים ואותיות מפותחות. נפרדתי מהם מתוך דברי תורה ונשיקות אהבה ודמעות רחמים. על כן קראתי למקום ההוא “נחל דמעה” כי שם הוספנו לבכות. עזבתי עיר האבלה והשוממה אוזל בחברת איש מורה דרך ללכת ברגלי לאטי וספרי וחפצי וכל חשקי אשר אספתי פה בדמי נפשי שלחתי לפני עם האורחה ההולכת במישור לחאראז. ואנכי לא יכולתי להחזיק בדרך והעבירני מורה דרכי על דרך מושב יהודים למען אוכל להנפש בצהרים ולנוח בלילה בערי ישראל.

עש“ק לעת ערב באתי עיר יאפיד בהרי חימא עיר מגורי שלשים יום אחרי נגזלתי. ובישרוני כי אחרי הלכתי למוצא המים לא נשברו עוד כדיהם (ראו למעלה מעשה שהיה) האמנם אמרתי כי היה גשם ונפתחו המעינות. והבטיחוני עוד שהגזלן בעל המלון איננו במלונו (מלון שודדים) כי נגף הוא ואשתו ובנו והחפצים הנגזלו נמכרו בשוקים ומעט מהם קנו יהודים למעני בערי חאראז וביחוד התפלין הטובים ואיזה ספרים וחותמי וישיבו לי. שמחתי עמהם בש”ק עד יום ד'. בבוקר השכם ירדתי עמהם לשוק הרביעי. משם שכרו לי חמור לרכוב בארץ המישור ובמקום שאין אנשים כי זכרתי וידעתי את התלאה אשר מצאתני בדרך הזה בבואי ואין יהודים באמצע הדרך הזה לנוח שם עד עיר מאנאכה. הדרך הזה כבר תארתיה וצירתיה לפניך אחי אשר לבך כלב הארי בכניסתי לארץ הזאת אשר באתי אליה אחרי חרדת פחדים כשלש שעות בלילה אשר מצאתי כולם ישנים בבתיהם תוך כיסהם ודפקנו על פתח בית איש ישר אשר הכירני מאז והביאנו קורות ביתו. יהי מכירי ברוך.

עתה דמיתי שיצאתי מאפלה לאורה. פה תמשול ממלכת אל מוקרימי אשר למלך חסיד יחשב להם ומעמיד במשפט ארצו. כן עוד פה מעט פרנסה להיהודים והרעב לא הכביד אכפו כבארץ העליונה גם נגף החלי רע רח"ל לא באה בגבולם (כה לחי) והמון עניים מצנעא ינהרו הנה על פת לחם. למחרת הלכתי לעיר האגארה הקרובה כשלש שעות וישבתי פה עד יום א' והוחלתי מחץ לעיר על אם הדרך אשר יעביר שם האיש החסיד והקצין ר' יחיא אל עומיסי אשר הכירני בתחלה בעברו אל שוק מאנאכה כדרכו. לא הכירני עוד כי חשך משחור תארי ונהפכתי לאיש ימיני כמוהם. בכה עמי ונחמני בדברים ערבים וצוני לשבת פה עד מחר כי ישוב מהשוק ויוליכני עמו לעירו ולביתו.

יום ב' י“ג אלול בצהרים באתי עמו לביתו בעיר גירואח בהר צאפאן מקצה שמנה חדשים אשר עזבתיה. פה מצאתי מעט החפצים אשר השארתי לפליטה עם אשר קנו מהשוק מגזילתי. פה ידעתי כי עודני חי. נחתי ונפשתי עד יום ד' כ”ב אלול. קודם עלות השחר השכמנו וסעדנו לבבינו די שבעה וירדנו באורחת יהודים וישמעאלים לשוק אל רבוע הוא השוק הראשון שפגשתי בו בראשית כניסתי לארץ הזאת. עתה ברדתי מההרים רקדתי כמו איל ועל כל מורד אהלל יה הודו לה' כי טוב כל"ח שיצאתי לשלום. כהולך בחליל הלכתי לפני האורחה. החלפתי כוח ולבי שמח. הנני יוצא מאפלת חדרי תימן לראות עוד פני חלד. הנני יורד מהרי חושך לאור באור חיי תבל.

בלילה ההוא בכלות רגל השוק שכר לי גמל ללכת חודידה עם האורחה הגדולה השבה מהשוק נושאת קאהווא בשמים ועלי סענעס ושארי פרי הארץ ומלאכת מעשי תימן. החסד גמלני האיש היקר הזה ר' יחיא אל עומיסי אין בפי מלה להגידה ושפתי תקצורנה מלספרה. יגמלהו ה' כצדקו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו

 

מד¹⁴¹: הליכה לחודידה. – מוכא והעוברת עליה.    🔗

גם הדרך הזה כבר ראית מראשית בואי. בליל ה' רכבנו כל הלילה באישון חושך ואפלה בין הררי חול ומדבר תלאובות. ירדתי מהגמל להסך את רגלי והאורחה עזבוני וגם גמלי רדף אחריהם ואני לא ידעתי אנה אני בא ותעיתי כשה אובד בדרך לא עברתי ואורח סלולה אין בין החולות עד שמעתי מאחורי קול אורחה אחרת באה אחרי והלכתי אחריהם עד אור הבוקר. שם בבתי צריפים יושבים מחיל הפחה התוגרמי שומרי הדרך ואורו עיני לראות גם בעל הגמל עם משאי מצפה עלי. מפה ארץ נושבת תחת ממשלת הסולטאן יר“ה אשר במשפט יעמיד ארץ ובצהרים עש”ק נפקחו עיני לראות שערי העיר חודידה ושומרי החומות. אור יקר תהיל עלי אחרי לא האמנתי לראות עוד ארץ החיים.

באתי לבית הסוחר הנוצרי חבאגי סטופאן מיכאל אשר אספוני וגמלוני חסד. ושמחו לקראתי בכל לב אחר התעלמי מהם תשעה ירחים לא שמעו ולא האמינו בחיי. השיבו לי בשמחה את הפקדון אשר הפקדתי אצלם תיבה סגורה בגדים ספרים ומצעות. ויעצוני למהר ללכת לעדאן בטרם יסגר שער הים. כי עתה סוף העת (מושים) אשר עוד ספינה הולכות עדאנה. ובעבור זה החדש לא אוכל עוד ללכת. כן שלחו משרתם לדרוש והנה ספינה קטנה יוצאת הלילה לעדאן אבל שכרוה סוחרי הודו ישמעאלים השבים מגידא מחאג מיכה ולא רצו לקבלני אתם עד שבהתאמצות רב בטרחת הסוחר הנוצרי וכפל שכר נתנו לי מקום בירכתי הספינה ועליתי אותו היום ובערב פרסה נס ועזבה החוף.

הרוח לא מילא אחרינו והתנהלנו לאט עד יום ד' ער“ה בבוקר באנו לעיר מוכא. שם עמדה. כי הרוח הסב ממולינו ואין לעבור במקום צר אצל שער הים (באב אל מינדיב) אשר שם יתאחד ים הערב (האדם) עם ים הפרסי (הודי). ועתה סוף הזמן מרוח צפונית המנשבת אך בקיץ. ירדתי העיר ודרשתי על בתי היהודים והביאוני (בשכרו) מחוץ לעיר לבתי צריפים קש וקנים. שם בית השו”ב מארי יוסף סאלם ני'.

לפנים היתה מוכא עיר גדולה כאחת ערי הממלכה שבארצות הקדם. מבצר חזק וחומות גבוהות דלתים ובריח ובניני בתי העיר אבני גזית ולבנים תחתים שנים ושלישים ומגדלים מהודרים בנויות לתלפיות על חוף הים. תוך החומה מושב השופטים השרים הסוחרים השולחנים ובתי אוצרות והחנויות ובתי המסגד. גם בית הקברות בתוך בין בתי המסגד ציונים ומצבות אבנים משוח בסיד כמנהג הישמעאלים ומחוץ לחומה עיר הצריפים רחובות וחוצות בתים הרבה פרזות ישבו על פני השדה. הבתים מעשי עבות עצים קוצים קשים וקנים מהם מרובעים ומהם עגולים והגגות משופעים וראשם קצר וחד וגם המה מעשי ידי אומן חצר עם בתים וחדרים וכן הוא בכל ערי החוף. וזה מפני העניות ומיעוט אבנים ולבנים. גם יפה להם להחסות באלה הצריפים מפני חום הגדול הבוער ומלהט כאש להבה. גם הממשלה לא תניחם לבנות בתי חומר אבנים ולבנים גבוהים מחוץ לעיר פן יבא צר ואויב להלחם בעיר ויהיה להם מקום להבצר ולעמוד על גגות הבתים להלחם עם שומרי החומות מנגד. בין חוצות החיצוניות האלה היו רחובות מיוחדות גם להיהודים אחוזת נחלתם מלפנים בתי קנים כאלה. רק הבי“הכנ לבדה היא בנין אבנים ולבנים וכפה עליה. וזאת היתה להם על ידי פעולת איש צדיק השר הגביר מארי אהרן עראקי הכהן זצ”ל שהזכרתיו לטובה למעלה (בצנעא) שהי' נכבד למלך תימן זה יותר ממאתים שנה וישב כמה שנים לשר ושופט בעיר הזאת תחת יד המלך והוא בנה הבי"הכנ הזאת ומני אז עומדת על תילה אך פנה זיוה הודה והדרה. אחת היא בנין בית חומה בכל עיר הפרזי הזאת.

אז היו פה כארבע מאות בתי אבות יהודים והיו עשירים סוחרים ואנשי מלאכה בהיות העיר הזאת ראשית ערי המסחור לכל מלכות תימן מהים ומהיבשה. וזה כמאה שנה היה דבר גדול בעיר (כאשר נמצא באלה הארצות) וכמחצית אנשיה מתו במגפה. אח“כ התעולל עליהם מושל העיר ושרף כל הרחובות שלהם. ורבים ברחו לערי ישראל אשר בהרים מהלך יומים שלשה ולא חזרו לשוב לשבת פה רק כמאה משפחות. וכן היו הלוך וחסור עד לפני ז”ך שנים שנלחם מלך מצרים אברהים פאשא בכל ערי החוף ובעיר הזאת והבקיעם אליו והרס חומת העיר לצד הים והחריב המבצר וכמה בתים והשבית סחר העיר והסבה לעיר חודידה. וגם עיר הצרופים נשרף עם רחוב היהודים ונתדלדלו מאד ומני אז מעטו. רובם הלכו לגור לערי הרים ולעיר עדאן ומיסקוט. ועד לפני י“ב שנה היו בה עוד כחמשים בתים. ואחרי לקחה ממלכת בריטאני' האדירה עיר עדאן ועשתה לעיר גדולה וסוחרת חפשית ותפארת נהרו אליה כל הסוחרים והעשירים מכל גויי הארץ ולא נשאר עוד שכר וסחר מאומה בעיר הזאת. עדאן מימין וחודידה משמאל נתמלאו מחורבנה של מוכא. וגם היהודים הנשארים הלכו להחסות בצל ממשלת בריטאניא בעיר עדאן. ועתה לא נשאר פה מוכא רק שמונה בתים של יהודים. ולא היינו היום ער”ה רק תשעה גברים עם הנערים ולא היה לנו מנין להתפלל בצבור בזה ראש השנה. ומלאכתם צורפים אורגים ועושי כורי מצרף מחול האדמה הזאת הטובה לזה ויוצא לכל המדינות.

לטובתי ומנוחת ראש שנתי ההי הרוח דרומית חזק לנגדינו ולא יכלו כן תרנם פרש נס ותעמוד שם. עשיתי פה ר“ה בבית השו”ב מארי סאלם והוא צורף בכסף ועושה כורים גם רופא לגוים ובעל סגולות. מנהגם ופיוטיהם כמנהג כל התימן. גם אצלו מצאתי איזה פיוטים ושירים למארי סאלם אל שיבזי אשר למעלה העתקתי הרבה משיריו. ואקח גם אחד מהמה ואציגנו לפניך ואם חכך טועם שירי ערב יֶערב לך גם השיר הזה:

ירד שנת עיני ואפעה כאני –

תוך ים תשוקתך ואלה אזכרה

לו אהיה יונק ואתה אומני

אינק שדי יפיך צמאי אשכרה

לו אהיה שלח¹⁴² ואתה ואני –

נשב בצל גני ופריך אשמרה

לו אהיה רומח ואתה נותני –

תוך לבב משנאיך בדמם אשכרה

לו אהיה אהל ואתה שוכני

נתעלסה אהב בגיל נתאזרה

לו אהיה לשון ואתה מעני

אשקיט יקוד חשקך בשיר ואזמרה

לו אהיה עבד ואתה רוזני

אשאף עבודתך דרור לא אבחרה.

גם כי היה עמדי מן המוכן שופר של איל ותקעתי בו חובת היום נסיתי לתקוע גם בשופר שלהם וכן הוא בכל ארץ התימן באין להם שופרות של איל או כי לא ידעו לעשותו הם תוקעים בשופר גדול של יעל ארכו כשתי אמות ומפולתל כאשר הוא בראש היעל וקולו גדול ומרעיד יותר משל איל.

כן עיר החומר שַמה ושממה רובצת עליה ערה ונהרסה ותהי לעי מפלה. בתים רבים מאין יושב ושאיה יוכת שעריה. בתוכה יושב מושל טורקי עם מעט אנשי חיל לקחת מס מן מעט סחרה והספינות העוברות על דרכה. מעט קאהווא יוצא ממנה המובא מההרים (אשר על שמה נקרא קאהווא מוכא כי מלפנים אך ממנה יצאו) ומגרש העיר היא ארץ מלחה גם המים מלוחים וממרחק יביאו מים לשתות. וסביב העיר מכרה מלח שכל אדמת עפרה מבהקת מלח. גם חופרים ואורים סביב הים ותכנס בהם המים וכזרוח עליהם השמש תיבש ותהי למלח. ועושים מהם ערמות וימכרו לספינות והמס להמושל.

יום שני של ר“ה לעת ערב הבהילוני רב החובל לעלות בספינה כי הסערה קמה לדממה והתקוה להחלף ברוח צפונית. יום השבת בבוקר הננו אצל שער הים (באב אל מאנדיב) בין רוכסי הרים מימין ומשמאל וממולינו רק מעבר צר בדרך עקלתון. פה ספינות רבות עומדות מצפות זה ימים מספר עד יבא בהם הרוח צפונית. והנה באה ועברנו בשלום. פה מלאכה גדולה לתופשי נס ומשוט להחליף הנס להפוך המשוט נגד הסלעים ואיי הים וביום א' ד' תשרי שנת כת”ר הננו עצל עדאן.

ספינות קטנות כאלה לא יעמדו מרחוק הלאה במקום הספינות הגדולות ואניות הקטור אצל הנמל בכפר טאוואי וידחקו להכנס בין ריכסי ההרים והסלעים הגבוהים הנטועים בים ועוברים עליהם סביב סביב. יחליפו הנסים פנים ואחור עד יגיעו להנמל הקרוב לעיר. פה יגדל האסון מכל הדרך. כמעט לא עצר כח אחד המלחים הכושים לתפוש בחבל הנס להפכה! וכרגע הפכה ספינה פניה והיינו כצוללים לולא מיהרו הספינות אשר סביבותנו העומדות וצעקו לעזרה להצילנו חתכו החבל והשליכו את האיל המעגן ונצלנו. ולעת ערב ירדנו יבשת עדאן לשלום.

תמו דברי חלק הראשון, בעזר נוצר נפש

האדם אחרון וראשון.

ואם יתקבלו דברי אלה לפני אחב"י אוציא לאור בקרוב,

ברצות ה', גם חלק השני אשר נכבדות ידובר בו.