רקע
רונית ליברמנש ורדי

ובפברואר האחרון המדדים שלך השתפרו וכבר לא מלמלת אותה קינה מכמירה “אה–אה– אה–אה” בזמזום מונוטוני אינסופי בכל שעות ערותך והרופא המחלקתי בקומה הנוראה למראה שגלית אליה בשלהי דצמבר סירב למדבקות “פנטה” בתואנה שעוד לא, לא צריך כעת, ואני ידעתי שכואב לך, אהובתי, כואב לך, והביקורים היו קשים לי מנשוא.


ואחזתי בידיך בפעמים שלא נמנמת נמנום טרוף, חולני, ואחזתי בכף ידך וליטפתי, מתמקדת בעיני השקד היפות ובהתחלה כשסימנו לי ללכת – קורונה שמורונה ביקורים קצובים – צפיתי בך מובלת לשולחן האוכל המחובר והארוך מואבסת ב“אנשור” בלול בשמנת, כך הכריזה בעליצות מעושה אחות רימה או שמימה או ינינה – בין הפסקת סיגריה מצחינה אחת למשניה – ריח זהה אפף גם את הרופא המחלקתי ורציתי כל כך לנוס על נפשי אבל אי אפשר, מוחה דמעות ברכבת הריקה למחצה בדרכי הביתה, הלאה מעיר היגון החפורה הזו, הלאה מהתחנה האחרונה שלך ובביקורי הבא חייכת אלי.


ושוב אחזתי בכף ידך החמה מחפשת מסתור מצחנת העשן הקשה בקצה המרפסת המקורה, שנשקפה לאנטנות המוות שתלו בדיוק מעל הקומה שלך ולשער הכניסה האחורי של בית החולים הגדול ולאטתי, כפי שתכננתי, בכוונה רבה, “שחררי, אמא. שחררי. את סובלת כל כך. וכך ציווית. אבל כרגע הם לא מאפשרים לעשות כלום. הכול על דרך השלילה, אמא. אי אפשר להיות אקטיביים”. וכשסיימתי ללחוש נפקחו עיניך באחת ונבהלתי. ליטפתי את ראשך והסעתי את כיסא הגלגלים במנח־שכיבה לשולחן האוכל, ממסכת את אישוני מראות פרצופים מריירים ופיות מעוותים, פעורים, נענית למנוד הראש של צ’ארלי, המטפל העדין מכל להסתלק משם כי זמני הקצוב עבר – וירדתי במדרגות, דווקא במדרגות ובמהירות את כל חמש הקומות מתנשפת מנסה להדביר את הכאב הזה להתיש את רגשי האשם והכעס והאבל וחוסר הצדק המשווע והגעגועים, כל הבליל הרגשי הסמיך הזה –

עד שלבסוף השתנקת. בתשעה באפריל, שלושה וחצי חודשים מיום שהוגלית לקומה הזו, השתנקת. מי יודע כמה זמן השתנקת עד שמישהו הבחין בכך במוצאי שבת, 09.04.2022 – אני לא ידעתי ולא הבנתי את פשר ההודעה שאת במצוקה נשימתית שהתגלתה במהלך ביקורת אקראית בחדרך – ובחצות כשנמאס לי לחכות התקשרתי והאחות רימה או דימה או ינינה – צעקה “מי? את מי”? וכשלחשתי את שמך נבחה, “אבל היא נפטרה. רחל נפטרה. איננה”. וצעקתי עליה, שופכת את כל מררתי, ועל הזין המטפורי שלי שחרורים וגאולה כי לא יכולתי ללטף את ידיך ממרחק של שבעים ק"מ וגם לו יכולתי לעוף לשם באחת עשרה בערב מן הסתם הייתי מאחרת את המועד ובמשך שבועות התעסקתי בהשתנקות הזאת, שמן הסתם התחוללה כי סירבתי להפנים ששחררת. סוף כל סוף, שחררת. ומופע חייך המרהיב, תם.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 50100 יצירות מאת 2767 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21350 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!