משתתפים    🔗

אנשי הישוב המאורגן

מוישה אדירי

זיגי הגדול

אמנון

רובקה

רינה

שני צעירים מבצעי סיזון (בלי טקסט)

הפורשים

פורשי

מוני – אחר־כך מתחפש למלצר כושי

רגינה, יצאנית מדופלמת

ביאנקה התופרת

יוזק, בעלה

אבו־עלי שותפו הערבי של יוזק

קולונל פולני, ידיד של ביאנקה

בריטים

קפטן רובין

בריטי א' איש הסי איי די

בריטי ב' איש הסי איי די

המנחה אלכסנדר כדכודי

השליח מבודאפשט, אהסוור

 

תמונה 1    🔗

(המסך סגור, מאחוריו נעימות ממלחמת העולם השניה. לפני המסך יוצא המנחה, בידו אקורדיון, סוקר את הקהל. חוזר ומציץ פנימה, פונה שוב אל הקהל, מנגן כמה אקורדים עד שהקהל משתתק.)

מנחה:

ערב טוב קהל נכבד… עוד לא מחיאות כפיים עכשיו, בבקשה להשאיר ליותר מאוחר… לפני אנחנו מתחילים שואו שלנו, רביו שלנו, עם שירים ומוסיקה ועם הרבה בדיחות, אני מוכרח לתת איזה תגובה על מכתב מה הדפיסו היום בעיתון “דבר” על רביו שלנו. זה כהאי לישנא כמו אומרים חניוקעלאך שלנו, חאי זאת אומרת הסתדרות, זה עיתון של הסתדרות: כותרת – שלשמחה מה זו עושה… בימים טרופים אלה, ימי הרת עולם, בעוד, המלחמה משתוללת בתבל כולה, ביבשה בים ובאוויר, בעוד כוחות האור נערכים למיגור הסופי של האשמדאי הנאצי, הצבא האדום מרסק את צבאות היטלר בפולין ובבלקנים, בנות הברית מסתערות לעבר הריין, ובאוקיינוס השקט הולמים היאנקים באוייב הצהוב – ט – ט – ט – מצאה לה לנכון להקה של ארטיסטים תל־אביביים לשעשע את ליבותינו במילי דבדיחותא ומעשי ליצנות לשמם… וכולי וכולי… ואחינו בני ישראל נאנקים תחת המגף הנאצי… כאילו כבר הגענו אל המנוחה והנחלה!… וכולי וכולי וכולי… אז אני, אלכסנדר כדכודי מרשה לעצמי, עם כל הכבוד, לפנות לקהל נכבד ולהגיד – אל הנחלה אולי עוד לא הגענו פה, בפלשתינה, אבל מנוחה? אין אפשרות לנוח? אין איפה לנוח? אין טבריה? אין ארזה אין מטולה? אפילו בירות, מי שרוצה, לבנון… כבר שנתיים אין וישיסטים בלבנון, גם סוריה נקייה… בחור שלנו מנהלל השאיר שם עיין שלו, אבל וישיסטים כבר אין בלוונט… ברע… זה מזכיר לי משהו… מה זה מזכיר לי? מנוחה… (טופח על מצחו) סוריה… כן! הפתק! איפה פתק? הכל אצלנו הולך על פתקים… (שולה מכיסו) או! הודעה לקורפוראל גולדשטיין מגברת שלו… מותק שלי… איפה מותק שלי? (מתבונן בקהל) יש מותק! אני נסעתי קצת לנוח בדמסקוס… מפתח של דירה אצל שכנים מימין, מרקוס… קורפוראל גולדשטיין, מה אתה אומר? קצת יותר חזק? הה? (חוזר על דבריו של הקוד.) קוס אמ – פע! מילים כאלה לא אומרים בתיאטרון עברי?… אז גבירותי ורבותי – נכון, לפני שנתיים לא היתה מנוחה: פילדמרשאל רומל עוד עמד עם טנקים שלו באל־עלמיין, זה רק מאה קילומטר מאלכסנדריה… ופה, בפלשתינה, בירושלים, ביפו, בחיפה, ישבו בריטים ושרפו דוקומנטים, עשו תכניות לאבקואצית… עד הודו הם רצו לברוח, לפילים… ובני־דודים שלנו – הם סלסלו על שווארבאלאך שלהם (מחקה ניגון ערבי) מחכים, מחכים… ואנחנו ישבנו ואמרנו תהילים. אז באמת לא היתה מנוחה… אבל עכשיו, ברוך השם, אין רומל, ואין טנקים, ואין הפצצות, ואין האפלה – ויש פרנסה – ועוד איזה פרנסה! מתי עשינו חיים כאלה פלשתינה? נו, אז זאת תשובה שלנו למאמר הזה… אבל יש גם איפכא מסתברא… הנה… (קורא) קבוצה של ארטיסטים… וכולי… מתעקשת להציג בפנינו, בימים גדולים ומפוארים אלה, את הבניין והיצירה בראי עקום… הכל שלילי… האמנם אין ביישוב שלנו אף תופעה חיובית אחת לרפואה? הם צודקים! יש! הנה! (שולף פתק שני) לאנס קורפוראל גרשוני – בדיקת הוי די שלך – חיובית! בהחלט! אז תיגש לקופת חולים – טפו, לפי איי סי, ושתהיה לך רפואה שלמה… ופעם שניה תוציא עוד כמה גדושים ותיכנס למדאם רגינה, לא לשרמוטות ביפו… מה אתה? סקוטי? אז בבקשה – אחת, שתם שלוש (כנ"ל. נתקף באי־שקט) מה זה? איפה השחקנים שלי? (מציץ פנימה, חוזר, מאלתר כדי להרוויח זמן) גוד איבנינג, ליידיז אנד ג’נטלנן… מדאם א מסייא, בונז’ור… איזה ז’ור? ז’ור? בחיי שעכשיו לא ז’ור… היתה לי הזדמנות ללמוד צרפתית, מצרפתייה חופשית, פראיירית אחת, עבדה ברדיו של דה־גול, בבית של דוד הכהן, על כרמל… אבל אנחנו לא כל כך הרבה דיברנו, זאת אומרת, לא בפה, זאת אומרת, כן בפה… (מאזין לאחוריו) מה זה עם מסך? למה לא נפתח?… פשאקרעף! היה לנו מסכניק נפלא, יוסקה, היה מסוגל לפתוח מסך הכי מסובך בצ’יק־צ’אק… אז יוסקה והתנדב לו לצבא בריטי… עכשיו הוא באיטליה… שם תפס לו, היוסקה הממזר, ג’וב עם להקה צבאית, דבר חדש, להקה צבאית עברית… (הם מופיעים שם, באיטליה) יוסי סוקניק, חנלה מיירצק… יוסקה שלח לנו היט שלהם. הנה! (מנגן ושר, כל הדרכים הן מובילות לרומא) עכשיו אתם תסלחו לרגע… אני מוכרח לראות מה קרה עם שחקנים שלי… אולי אתם בינתיים תשירו קצת בציבור. (מנגן, ‘הבה נגילה’).

(מתוך הקהל מגיע מוישה אדירי, איש הישוב המאורגן. לוחץ ידי אחד מן הצופים.)

אדירי: איציק – יש לי בשבילך משהו…

קול בקהל: תראו, זה מוישה אדירי.

קול נוסף נשי: בחיי, מוישה אדירי. מה אתה גם שחקן?

קול: אתה דיברת עם (שם לא ברור)

אדירי: אמרתי לך, סמוך על מוישה אדירי.

קול: מה בקשר לעניין ההוא, אדירי?

אדירי: רובינשטיין – עניין שלך – סגרנו. ביום ראשון אתה ניגש אל המייג’ור בקמפ קסטינה, ומוסר לו את הפתק הזה –

קול: תודה רבה, אדירי!

אדירי: אנחנו עוד נדבר… (עולה על הבמה) איפה כדכודי, המנחה שלנו?

קול: מחפש אותך! (צוחקים)

אדירי: כולם מחפשים אותי בזמן האחרון… צריך לדעת איפה… טוב אני לא אחכה לו לכדכודי הזה… יש לי עוד כמה דברים לעשות בימים הבוערים האלה. דברים לא פחות חשובים. אחת, שתים, שלוש!

(מוסיקה, פוצח בשיר)

המלחמה הראשונה היתה לנו הפסד נקי

לך תרוויח משהו מאלה, התורכים

גמאל פשה, עבדול ביי ועבד־אל־גולאיים

נתנו לנו רק פאלאקות על הרגליים.

פזמון:

למלחמות, חביבי, יש הגיון ברזל:

כאלה שהולכים תמיד לעזאזל

אבל הנשארים בעורף, מאחור,

להם תמיד נשאר הרבה שמן בבור.

במלחמה הזאת, ברוך השם, העסק הסתדר,

על הצד, כמו שאומרים, הנוח ביותר.

וגם אנחנו פה, בארץ ישראל,

התחלנו להרוויח קצת, תודה לאל.

פזמון:

למלחמות, חביבי, יש הגיון ברזל:

על כל אחד בא בקרב, ולפעמים נופל,

יש שניים שעושים חיים משוגעים –

רק שנהיה בריאים, חביבי, רק שנהיה בריאים.

(תוך כדי שירתו של אדירי, עלה בשולי הבימה פורשי, בחור עצבני ומתוח, מחפש כל הזמן משהו, מפריע לסיום פזמונו של אדירי.)

פורשי: (קורא) בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום!

אדירי: פורשי! מה אתה עושה פה?

פורשי: שתי גדות לירדן!

אדירי: את זה אני יודע, למדתי בגיאוגרפיה. מה שאבי לא ידע –

פורשי: (לקהל) אזרחים ואזרחיות – קפטן רובין הגיע? מישהו ראה את הקפטן?

אדירי: לקפטן רובין? מה לך ול…! אל תגיד לי… אני אגיד לך, מה לך לקפטן רובין! אתה רוצה להרוג את הקפטן רובין!

פורשי: זו שלנו – זו גם כן!

אדירי: לא!

פורשי: (לקהל בלעג נוקב) הוא מוכן להסתפק בגדה אחת של הירקון…

אדירי: לא!!

פורשי: לא?

אדירי: אצלי אתה תהרוג את קפטן רובין!

פורשי: ראשית, אני חייב לך, שהשיכור הזה מסוגל לשכוח שעליו לעלות הנה; שנית, זה הדבר היחידי היכול להציל אותי… ושלישית בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום!

אדירי: אולי תגוון קצת עם הרפליקות שלך?

פורשי: על בריקדות נפגש, נישא שלום בדם ואש.

אדירי: ואני אומר לך, פורשי, אתה לא תעז לבגוד בקפטן רובין!

פורשי: (לקהל) ומי ימנע בעדי, אזרחים ואזרחיות?

אדירי: היישוב המאורגן, פורשי שכמוך… היישוב המאורגן לא ייתן לך להרוג קצין בריטי באמצע מלחמת העולם, באמצע המאבק הגורלי על המדינה בדרך, באמצע תל־אביב, באמצע הבמה שלנו!

פורשי: אמנם כן, את? ומי אמר, “נילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן, ונילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר?”

אדירי: מי?

פורשי: בן גוריון שלך!

אדירי: של נעליך, כמו שאומר זיגי הדגול… של נעליך מעל רגליך, כשאתה אומר –

מנחה: (מגיע מתנשף, וקולט בדרך את המילים האחרונות) בלי נעליים? שיראו חורים בגרביים שלי?

שניהם: (למנחה) אתה פה?

מנחה: (בתרעומת) אתם פה?

שניהם: ואיפה רצית שנהיה.

מנחה: אני מחפש אתכם בכל החורים… בקוליסות, בקולוארים, במזנון… אפילו בבית כסא הייתי… העיקר, אדירי, עכשיו אתה נותן הפזמון שלך.

אדירי: אני כבר –

פורשי: אני קודם!

מנחה: לא אצלי, פורשי, לא על במה שלי… אצלי אתה תעשה פה צריך לעשות ומתי צריך לעשות… ותיזהר עם אקדח שלך!! (מתכופף)

פורשי: רק להתאפק, להבליג, להיזהר, איפה ההדר?

מנחה: הדר זה בחיפה, פורסי, על הכרמל. ועכשיו,, פה, גבירותי ורבותי – מוישה אדירי! לשעבר גרוסמן, מעמודי תווך של יישוב מאורגן! לא מהשורה הראשונה – אבל מתקרב לשנייה! אתם עוד תשמעו עליו! באחריות! בינתיים תשמעו פזמון שלו! (מנגן ומחזיק את פורשי שלא יפרוש)

אדירי: (שר)

אצלנו אין ברדק ואין שום בלגן

אנחנו רבותי זה היישוב המאורגן

בבית השלישי שלנו המתוק

אנחנו מטפלים ממש כמו בתינוק,

מחתלים אותו בבד ומחתלים ואתו בנייר

שלא יהיה לו חם ולא יהיה לו קר

דואגים לו שיאכל שמנת ובנן

ושילך לישון תמיד תמיד בזמן

ושיישן היטב, בלי סיוטים רעים

על מלחמות וחריגות וכול מיני פגעים

ככה שיצא בסוף, אחרי המלחמה

צבר כזה יפה, חזק – –

(תוך כדי זמרתו אנו שומעים קטעי שיחה)

רובין: באנגלית) הה? ווט יו סיי?

אהסוור: (אנגלית במבטא הונגארי בולט) יס, יס, אופיצר.

רובין: (בתימהון נורא, שיכור) יו מין טן טאוזנד? והיקלס?

אהסווד, מילטארי, וגאונס, פרוש – פרו –

רובין: – – ואן רו טו – איי – קן –

פורשי: (מתפרץ) אתה ויצמנאיוכא, שרתוקע, שפרינצקאק!! (מקשיב)

אדירי: אמנם כן, הוא הגיע – (מכוון אקדחו)

מנחה: שוב בא שיכור כמו לוט, הרובין הזה!

אדירי: כדרודי, תגיד לו לחכות מאחורי הקלעים או ש –

פורשי: שיכרות לא תשחרר ממות… (מכוון) מי זה היהודי המשונה הזה שם שעומד אתו? הוא ממש מפריע לי לכוון – חולירע!!

מנחה: איזה יהודי?

פורשי: מניין לי לדעת איזה יהודי? האם היתה לי אפשרות לעשות איתו הכרה? יהודי ככל היהודים.

מנחה: מה זאת אומרת יהודי? סתם יהודי? מישהו מהקהל? אני –

אדירי: רגע אחד, רגע אחד… תיכף אלך לברר… תשאיר לי את זה, כדכודי… תשאיר לי את זה… רק קודם אני צריך לסגור את העניין עם פורשי –

מנחה: עכשיו?

אדירי: אלא מה? מתיי? אחרי שהוא יירה בקפטן? (שורק) (נכנסים שני צעירים חסונים). – אמנון, תברח – סיזון!!

מנחה: לא בא בחשבון!! לא אצלי בתיאטרון!

אדירי: אלכסנדר כדכודי – אתה איתם?!

מנחה: אתה לא יכול לקחת אותו לפני הוא נותן המספר שלו!!

אדירי: טוב, חברה – אתם תעמדו עליו, עד אני אתם לכם סימן.

מנחה: (ממהר) גבירותי ורבותי – שמואליק פורשי (מנגן)

פורשי: (שר)

בלילות עברה וזעם

בחשאי נשלוף אקדח

למזימות האוקופאטור

נענה – רק כך! רק כך!!

(אדירי – שורק חזק במהלך השיר, כך שהוא נשמע במקוטע)

אדירי: זה מספיק, עד כאן. (שורק)

פורשי: (זועק) הסירו ידיכם מעליי! טרם גמרתי לשיר!!

אדירי: את היתר כבר תשיר אצלנו – עם עוד כמה זמירות.

פורשי: לא הייתי שר את הפזמון האידיוטי הזה, אלמלא האמנתי שבזכותו אתם לא –

מנחה: אדירי, אל תשכח שהוא עוד צריך להופיע אצלנו –

אדירי: אל תדאג, כולנו יהודים פה, לא? חברה – אתם יודעים לאן לקחת אותו.

קול צברי: אתה בא איתנו, אדירי?

אדירי: מייד. יש לי עוד איזה ענין קטן לברר פה.

מנחה: (נאנח) ואני אראה אם השיכור הזה מסוגל לתת הפזמון שלו.

רובין: הללו, מיסטר אדירי! (לוחש) איי הב גוט סמדינג פור יו… א ריל בארגיין – – טו ברן גאנז פוד פיפטי פאונדז.

אדירי: נאו איי הב משהו פור יו… איי גיב יו פתק, יו גואו טו מדאם רגינה, און מאפו לטריט, יו נואו… יו מאך א לעבן אינד ריממבר איי, דה יישוב המאורגן, סייבד יור לייף. בסדר? ריממבר?

רובין:… תנק יו, תנק יו וורי מאץ. סי יו בשבת, יס? קפה פילץ?

מנחה: לאן אתה הולך, רובין?

רובין: טו מדאם רגינה.. איי הא א פתק –

מנחה: שום פתק, שום רגינה… אתה נותן עכשיו הפזמון שלך, אם אתה מסוגל. מסוגל או לא מסוגל?

רובין: או, יס, שור, אוף קורס…

מנחה: (שולף מכיסו של רובין בקבוק) מה יש לך פה? וויסקי? ג’וני ווקר? איפה השגת? בקנטינה של הבריטים? אתה נכנסת שמה עם מדים מרביו שלנו? מהצגה? חצי כבר שתית, מה?

רובין: (פוצח בזמר) ון יו קאם טו נאבלוס מאוגטיינט, וון יו קאם…

מנחה: איזה נאבלוס עליך? זה לא שיר –

רובין: סורי. (מתחיל שיר נוסף, ועוד אחד, כולם לא מניחים את דעתו של המנחה.)

מנחה: רובין, אני תיכף מלביש לך פיילע מיים על הראש, ואז אתה תשיר מה אתה צריך לשיר ברביו שלנו!

רובין: איי גו ברגינה. איי הב פתק.

(נשמעים רק קטעי דברים)

אדירי: (לאהסוור) אני שומע שאתה מיהדות הונגריה.

אהסוור: – – – בודאפשט – –

חרירי: עולה חדש?

אהסוור: – – טראנספורט הולך – –

אדירי: אתה – – מהטראנספורט? –

אהסוור: אנגלים, אמריקאים, הם נותנים –

אדירי: האמריקאים נותנים? א פייג הם נותנים! איי – אדירי – אמרתי – – דין התנועה – – לשלוח אותי – – שמע, אולי אנחנו יש לך פה – גימיק – עוד נדבר… אתה תסמוך רק על מוישה אדירי!

מנחה: (לרובין) לך, יותר טוב שתלך, יש לי עכשיו מישהו אחר על הראש. (רובין יוצא) (אהסוור בעקבותיו) איפה –

אדירי: מי?

מנחה: ה – היהודי –

אדירי: את היהודי תשאיר לי. איזה יהודי?

מנחה: זה המשונה, מדבר איגן מיגען, חאפ א פליגען.

אדירי: שום איגן ושום מיגן.

מנחה: שום פליגען?

אדירי: שום פליגען, לא ראית ולא שמעת.

מנחה: אדירי, תיכף אתה תגיד לי שאני שתיתי מהג’וני ווקר!

אדירי: ווקר, שמוקר… אם אדירי אומר שלא ראית ולא שמעת, אז לא ראית ולא שמעת.

מנחה: מה תגידו עליו? המאורגן הזה מארגן לי פה כל הרביו… תופס פורשי ולוקח אותו למקום בלתי־ידוע, שולח רובין למדאם רגינה באמצע הצגה! – א גאנצער בעלאבאס! (מופתע) או, הנה קפטן שלנו חוזר… איך עשה זה? בטקסי ספיישל?

אדירי: מה זה? כבר היה ברחוב מאפו, נכנס, גמר וחזר? היי, קפטן!

מנחה: (רוטן־) אני עוד לא גמרתי איתך חשבון!

רובין: מיסטר אדירי, דיס פתק נו גוד… איט סייז הייר: את הכלי – בסליק איט הז טו סיי הייר גזר, נוט סלק –

אדירי: תן הנה את זה! נו אר נוט אלאוד – אסור לך אפילו לראות את זה! (מופיע מוני, רעול פנים, מנופף אקדח. לרובין) תיזהרו!!

מנחה: מה זה! עוד שיטער אחד? קודם פורשי, ועכשיו המוני הזה. (למוני בגערה) מה אתה עושה פה? אנחנו חתכנו אותך מחלק ראשון של רביו!! אתה בא אחרי ההפסקה!

מוני: בטח. הוצאתם, חתכתם, נידותם, החרמתם – וחשבתם שבזה חיסלתם אותנו… גורו לכם, סנבלטים, בני־קיין, בני נעוות המרדות, בני – – הנה אני יורה בצהרי יום, בלב־תל אביב, בנציג האימפריאליזם בריטי הזה… שלושה כדורים עבריים אתקע ב –

(נכנס אהסוור)

אהסוור: מיסטר אופיצר, אקסקיוז –

מנחה: או! הנה הוא ההונגארי הזה!

(נשמעות שלוש יריות ופוגעות באהסוור)

מנחה: מונו! אתה ירית ביהודי! מה אני אמרתי לך!? מה אני –

אדירי: אתה הרגת יהודי בתל־אביב! הרגת יהודי שבא משם!! איפה החברה? – (שורק)

מוני: שם, פה… כך ייעשה למשתפי־פעולה עם האימפריאליזם הארור ולמלחכי פנכותיו… בל יעז אף יהודי להתקרב לכלבי־הכיבוש! למען יראו וייראו! גורו לכם! (יוצא בזעם)

(ברקע נשמעת קריאותיו של אדירי: חברה, חברה)

אהסוור: לא צריך… זה שום דבר. (קם)

מנחה: (אחרי מוני) ושלא תעיז לחזור לפני חלק שני!

בוז’ה מוי… הנה יהודי שלנו קם! עומד!! שמע, אתה –

אהסוור: אהסוור, נעים מאד.

מנחה: בדבודי… נעים מאוד… נעים מאד מאד… זה היה, אני מוכרח להגיד, לא כל־כך מקובל, אבל יוצא מן הכלל…

אהסוור: אהסוור לא בטוח… לא יכול במוח… כל יהודים הולך במוח, אהסוור לא יכול במוח. (מחפש) מיסטר אופיצר –

מנחה: יפה מאד. ליפול ככה, בצורה כה משכנעת, אני לא ראיתי אפילו בצירקוס. אפילו בצירקוס של בודאפשט עם ציגיינרים… אהסוור?… לא רע, לא רע… גם התפרצות שלך לתוך רביו שלנו – אוריגינאלי מאד…

* * *

אדירי: איפה הוא?

מנחה: מי? (מסתיר את אהסוואר)

אדירי: (בתוכחה) אתה פה?

מנחה: מי?

אדירי: אל תעשה את עצמך פוץ תאמאוואתיש, כדכודי. היהודי הזה –

מנחה: אתה רואה פה יהודי?

אדירי: אני רואה פה יהודי, ואני שומע שאה מדבר איתו… לך, לך תגמור את הבקבוק של הקפטן, הג’וני ווקר שלו, אם עוד נשאר שם משהו.

מנחה: בבקשה. תיקח תפקיד שלי, תיקח במה שלי, תיקח שחקנים.

אדירי: יש לי דברים יותר חשובים לעשות בימים טרופים אלה (מחקה) – ימים הרי גורי לעמנו ולארצנו… (הצידה) וגם גורל השליחות שלי לאמריקה תלוי ב –

אהסוור: יש בן־גוריון?

אדירי: (בתוכחה נוקבת לוקח אותו הצידה) אני לא מבין אותך. פשוט ממש לא מבין אותך… אחרי שאנחנו מדברים, אתה הולך לגוי הזה עוד פעם? – לסוכן הבולשת הזה שמתחפש לקצין שיכור – אליו אתה הולך?

אהסוור: אתה מכיר זה בן גוריון?

אדירי: אם אני מכיר את בן־גוריון? בן גוריון ואני – ככה. שמע חבר –

אהסוור: אהסוור, נעים מאד.

אדירי: אה – אהם – אם אתה עוד פעם חוזר לסורך – אז אנחנו גמרנו את הפרוייקט שלנו… אם זה מה שאתה רוצה – בבקשה. לך אליו, דבר איתו… הוא ייקח אותך ויתחיל לחקור אותך – אותי אתה בלתי־ליגאלי, אולי אתה – מרגל, אני ידוע, הרי באת מארץ האוייב. אז בבקשה. אם אתה רוצה לשבת בקלבוש בקאירו עד סוף המלחמה – לך אליו, לך! אני לא מחזיק אותך! אבל אל תבוא אחר כך בטענות אל אף אחד. בן גוריון. שום בן גוריון!

אדירי: (מחקה) בן גוריון! בן גוריון! וזיגי הגדול לא סיפיק לך?

אסתוור: זיגי?

אדירי: זיגי זה כמו בן גוריון.

אהסוור: אתה לוקח אותי זיגי?

אדירי: יכשיו אני לוקח אותך לתל־ים

אהסוור: תל ים זה בזיגי?

אדירי: תל ים זה קיבוץ כזה, נפלא. שם ארץ ישראל האמיתית, שם הנוער הנפלא שלנו, צאצאי המכבי, זאת אומרת הפועל. אתה תשתבץ יפה מאד בסצינה שלהם – הסצינה הבאה עם אימפרוביזציה – יהיה בסדר. הם יטפלו בך כמו ב – כמו ב – מעפיל. כן מעפיל! שם נלמד אותך. איך מופיעים לפני זיגי ואיזה רפליקות צריך לתת לו, בשביל לתמוך בשליחות ב… (יוצאים)

(צפצופים ושריקות בוקעים ממקלט רדיו המכוון לתחנה רחוקה וקשת־קליטה. בין צפצוף ושריקה נשמעים ביטויים בהונגארית ואחר כך מילים מקוטעות בעברית במבטא הונגארי).

קול ברדיו: בודאפשט – – – בודאפשט – קהילה יהודית – – – אדון – אדון – לפני שבוע – שליח – – עם הצעה – – (בין ההפרעות משתרבבים קטעי מוסיקה שירים רוסיים וכו') אפשרות – – להציל – גירוש הם מחכים – עוד – –

מנחה: מה זה? מה קורה פה? מי זה פתח רדיו באמצע רביו? (קורא) ירדני! ירדני! אני מדבר אליך, ירדני! תסגור כבר הרדיו! ומפתח המסך! מה? מה אתה אומר? מה הולך? מה זאת אומרת לא הולך? (הרדיו משתתק).

(מנחה יוצא מן המסך הסגור אל הקהל) אני מאד מצטער, גבירותי ורבותי… מה לעשות, זה מלחמה, מלחמה עולמית, שעת חירום… פועל קבוע שלנו, יוסקה – הוא מסוגל להתיר חבלים הכי מסובכים פעם אחת, בפורים, עשינו פה התחרות: רגינה שלנו לבשה חזיה עם קורסט – הכי מסובך שאפשר, חוטים וחבלים, וקשרים, וברזלים – ויוסקה – בשני רגעים הוא פתח הכל, ככה צ’יק –צ’אק, נו עכשיו הוא באיטליה, פותח בסיגריות, בבוליביף – במקומו בא אלינו איזה גיס של אדירי, – פרוטקציה – מי שבקושי פותח תשרוכי־נעליים שלו… אבל הצגה צריכה למשך, שואו מאסט גואו, כמו אמר ויליאם, אז אתם תתארו לעצמכם שפה קיבוץ, קיבוץ תל־ים – מגדל, רפת, לול, בתים קטנים, ופה ים, ים התיכון, וחוף הים – (קורא) רינה! אמנון! ושניים ממיטב הנוער העברי. איך זה כתוב – ישחקו נערים לפנינו. ישחקו!

(רינה ואמנון מסתדרים לתמונה בקיבוץ)

רינה: אמנון, שיר מלמדים בפה, לא בידים.

אמנון: בפה, זה בסיידר.

רינה: אבל אתה לא נותן לי לשיר. אתה סוגר לי את האוויר.

אמנון: לא על השיר לבדו יחיה הנוער העברי. מי אמר את זה?

רינה: בטח זיגי הגדול… (שרה) שאול התותחים אדם – – –

אמנון: איך? איך אמרת?

רינה: כמו שלימדת אותי… שאול התותחים אדם.

אמנון: איזה שאול? איזה אדם?

רינה: ככה אתה לימדת אותי… ככה כתבת בפינקס שלי… עכשיו אני צריכה לקחת עפרון ולתקן.

אמנון: עכשיו תכתבי, לאור הכוכבים?

רינה: יש גם ירח.

אמנון: זה שאני אור, מיידלע, ריח וכוכבים, כוכבים וירח על הים –

רובקה: (מתפרץ) חברה –

רינה: רובקה – אולי יש לך במקרה עיפרון?

רובקה: עיפ. – – לא ראיתם את אדולף?

אמנון: פה הוא איננו. אולי רינה הכניסה אותו לחולצה שלה –

רינה: אתה גועלי, אמנון.

רובקה: בלי אדולף אין לנו קומזיץ! פישקה ניסה בלול, אבל פייבל לא זז משם… שומר על התרנגולות והביצים כאילו הם שלו.

רינה: אתה גס, רובקה.

אמנון: רינה, יש לי בשבילך שיר חדש לגמרי –

רינה: אבל אין לי עיפרון!

אמנון: את תלמדי אותו בלי עפרון. (שר) בת שש עשרה הייתי ולא ידעתי כלום/ על שפת הים פגשתי בתימני ערום –

רינה: אני כבר בת תשע־עשרה.

אמנון:… היא הנותנת, כמו שאמר זיגי.

רינה: אז תלך להיא.

רובקה: או! הנה הוא! אדולף! (שורק) אדולף!!

רינה: שתדעו לכם שאני לא אכניס לפה שלי שפן!

אמנון: גם שפן לא?

רובקה: אדולף! הנח! (מצייץ)

אמנון: איפה אתה רואה את אדולף, רובקה?

רובקה: שם, מעבר לגבעת־החול –

אמנון: אתה באמת צריך להרכיב משקפיים… אני רואה שם שני אנשים מתקרבים הנה –

רובקה: חשבתי שאלה האוזניים שלו, הצל שלהם, זאת אומרת –

אמנון: האוזניים האלה שייכות למוישה אדירי, ועל ידי מישהו נמוך –

(אדירי ואהסוור נכנסים)

רובקה: אהלן, אדירי! לא ראית את אדולף?

אהסוור: (נדהם) אדולף??

אדירי: (מתמוגג) חברה, חברה, מה שלומכם? איך הולך? איך המרגש? (לאהסוור) אתה רואה – מה שאדירי הבטיח אדירי מקיים… מיטב הנוער העברי, השמנת שבשמנת, צאצאי המכבי, נו, הפועל!

אמנון: תראו מי בא אלינו, מוישה אדירי בכבודו ובעצמו!

(ממשיך לאהסוור)

אדירי: הן הם אשר ישאו את עמם ברינה על השכם, כמו שאמר זיגי הגדול… את מאות אלפי העקורים אשר עוד מעט קט, זאת אומרת אוט־אוט־אוט־ יסתערו בנחשול אדיר לחופי ארצנו, מכל המחנות –

אהסוור: כבר אין מחנות שמה –

אדירי: (לגלוג מתוך ביטחה גמורה) אין מחנות, מה? הם גרים שם בשיכונים, בווילות הם גרים השם היהודים אצל היטלר –

רובקה: את השמיכות שהבטחת לנו הבאת, אדירי?

אדירי: חברה, חברה, אילו הייתי צעיר כמוכם, אפילו לא הייתי – הייתי מתבייש אפילו לדבר על שמיכות.

רינה: אבל קר לי בלילה –!

אדירי: איך אתם אומרים? על שלושה דברים העולם עומד – על המשק, על הנשק ועל החשק… עומד או לא עומד?

רובקה: (שר) אני רעה, בטני מתכווצת מרעב / אם לא אוכל תידבק הבטן שלי לגב, // אם לא אהיה שבע / אז אשתגע, אם לא אהיה שבע –

* * *

אדירי: נו, נו, אתה שומע? ממש ביאליקים! טשרניחובסקים! זלמן־שניאורים –

רובקה: שמיכות הוא הביא?

אמנון: שמיכות הוא לא הביא.

רובקה: נעליים הביא?

אמנון: נעליים לא הביא.

רינה: הוא הביא מישהו! נו, חברה – אימפרוביזציה.

רובקה: גם כן אחד שנראה כנראה כאילו לא אכל שבוע ימים… מתערב איתכם שהם באו אלינו לקומזיץ.

אדירי: (מתלהב) קומזיץ! קומזיץ! קומזיץ! נו, מה תגיד על זה, מה תגיד על זה! אתה תסמוך על אדירי, רק תסמוך על אדירי!

רינה: נראה לי כמו עולה חדש.

אדירי: נו, מה תגיד על זה! איזה מזל יש לך: ארץ ישראל, ירח, כוכבים, ים, קיבוץ צאצאי מכבי, טפו הפועל, ו־פרעס! ממש פראס!

אמנון: (רוטן) אני אתן לך פרעס, יא אדירי… אתה רוצה אימפרוביזציה? תיכף נטלטל לך בכה את הקישאות שיומיים לא תרצה להכניס משהו לפה הגדול שלך… (שורק שריקת אצבעות) חברה! מעפילים! הגיע אנייה! כולם לים! רובקה – תפוס את אדירי ומשוך!

(אדירי חומק. תופסים את אהסוור.

(רעש, התרוצצות, קולות מקוטעים אהסוור גונח ומטולטל, נאבק)

אמנון: תן לי את המעפיל שלי!!

רובקה: אני מצאתי אתו לפניך!

אמנון: אני תפסתי אותו בצד ימין!

רינה: הי חברה! אתם קורעים אותי לשתיים!

… היי, רגע אחד – זה בכלל לא אדירי! מה –

אדירי: חברה, הבריטים גילו אותנו! הם מגיעים הנה! תורידו אותו תיכף ומיד! החביאו אותו! אסור לבריטים בשום אופן –

רובקה: איפה מחביאים אותו?

אמנון: במקום הרגיל, כמו שתירגלנו –

אדירי: אין זמן! הם כבר פה!

אמנון: חברה לחפש אותו לדחליל…

רובקה: הוא באמת נראה כמו דחליל.

אמנון: אתה מבין עברית, חבר –

אהסוור: אהסוור, נעים מאד.

אמנון: שים עליך את הכובע הזה ותעמוד בלי לזוז… מבין? אתה דחליל! גולם!

רובקה: האללו, בויז! (ברקע אדירי משמיע דיבורי “הבריטים”)

רינה: רובקה! אתה הפלת אותו! אויש! מספיק קרעתם אותו בתור מעפיל! בכלל אין לך רגש!

אהסוור: זה באמת שום דבר… אני יש בסדר גמור. (מרים כובעו – יוצא שפן)

רובקה: הבריטים מסתלקים! הנה אדולף!

אמנון: ראית, רובקה! – יצא לו מהכובע – כמו לקוסם!

רינה: קוסם! קוסם! יש לנו קוסם לקומזיץ!!

אמנון: חברה! להביא עצים! רובקה – אתה מטפל בקפה… רינה – את ניגשת עם רובקה למחלבה… ואני אתחיל בינתיים לעבוד על אדירי… נגמור אחרי הקומזיץ.

מנחה: (מגיח בחשאי, לאהסוור) זה היה יוצא מן הכלל… אני מתרשם ממך יותר ויותר… כשתגמור עם המוישה גרויס הזה, אני אציע לך משהו –

אדירי: (בגערה) אלכסנדר כדכודי!

מנחה: יס, יס, בעלבוס.

אדירי: איך אתה הגעת – מה פתאום נכנסת הנה, לתוך התמונה הזאת?

מנחה: איך הגעתי? מה זאת אומרת איך הגעתי? עברתי, בסביבה, ראיתי יהודים

אדירי: איזה יהודים ראית, כדכודי:

מנחה: כל מיני יהודים, מבוגרים, צעירים, גבוהים, נמוכים –

אדירי: יהודי אחד אתה לא ראית, כדכודי. לא ראית לא רואה ולא תראה. אתה רואה אותו?

מנחה: אני רואה – אני לא רואה את מי שאני רואה – לא רואה. אתה רואה?

אדירי: לא רק שאתה לא רואה מה שאתה לא רואה, אתה גם לא שומע מה שאתה שומע על מה שאתה לא רואה… רגע… כן. זהו. חבל זקס מוחלט בהחלט! בוא, ניגש למדורה, חבר אה – –(קולו נחלש) אתה ת –

(יוצא עם אהסוור)

מנחה: זקס, זיבן, אכט, ניין, מען… האדירי הזה, לפעמים הוא באמת שוכח שכל הגדילה שלו מתחילה כאן, על במה שלנו, ונגמרת בעוד שלושה רבעי שעה… מאכסימום, מה הוא עושה, בסך הכל? מסתובב, ויושב. ואוכל. בבוקר – בתנובה של חיליק, בצהריים – במסעדה קואופרטיבית, ואחר־כך – בעטרה, קפולסקי, יש לו פיתקעלאך לכל מקום, מישהו כבר משלם. טוב, הוא היה מת לקבל דין התנועה, לצאת לאיזו שליחות, אבל דווקא עכשיו יש פרובלימות… אירופה – לא בא בחשבון, ואמריקה – קצת קשה, המלחמה קילקלה לו תכניות שלו… אז אצלו ימים טרופים, והוא מסתובב… ופה אצלנו, ביישוב שלנו, דווקא כולם עובדים… סוף סוף כולם עובדים, ברוך השם, סוף סוף יש עבודה, יש פרנסה. בבקשה, מי יודע כמה מחוסרי עבודה יש לנו ביישוב יהודה שלנו ביולי 1944 – נכון. 492. בדיוק נמרץ. אבל מי יודע כמה היו פה מחוסרי־עבודה לפני מלחמה? לפני שלושים ותשע? בבקשה – מי מותן מספר נכון מקבל קילו סוכר ועשר ביצים –בלי נקודות! נו? מי – גם רבע עוף ממושב… אני אגיד לכם: ששה עשר אלף ארבע מאות תשעים ושניים. בדיוק! אויסגערעכנט! זה סטיסטיקה! טוב, הרבה הלכו בצבא חיז מג’סטי – לנאאפ"ס ולאר סי אי אם ולנייבי ולאי סי אי, ועוד כמה מתעסקים ב טי טי ג’י זאת אומרת בתילחאס תיזי געשפטן – אבל מי לא שם ולא שם – לא מבטל אפילו יום אחד! הכי קשה עובדות זונות. מאמץ מלחמה מיוחד – שלוש משמרות, אבל גם פועלי בבנין, ומלצרים, וקיוסקרים ובתי חרושת לכל מיני מטריאלים ופרודוקטים… והכי קשה עובדים משוררים שלנו: אלתרמן, שלונסקי, אורלנד – יושבים בכסית, בקרלטון, מצהריים עד שעות הקטנות – מתווכחים, מריבים, וכותבים, גם שירים בשביל מוראל. שבחורים ילכו בצבא הבריטי, ילכו למלחמה. למשל (שר שורות על חשיבות המוות בקרב, מתוך שירי מאותה תקופה) זהו. יש פרודוקציה חזקה. מי שכחנו? כן. קבלנים, בלי קבלנים שום דבר לא זז. לא עבודה, לא כסף. וכסף אוהב קבלנים. ועל קבלנים יש לנו שיר (שר). (קפטן רובים חוצה את הבמה, מנפנף בפתק וממלמל משהו)

מאחורי הקלעים מוגני וקרא ליו “פסט־פסט” והאו יוצא לכיוון הקול)

מנחה: (שר) פועל בניין הייתי

רעב כמו כולם

ועכשיו הביטו

עכשיו אני קבלן!

פזמון:

אוי טוב לי טוב לי

אוי כמה טוב לי

כל כך כל כך טוב לי

בארץ ישראל!

לאנגלים בניתי

קמפים מחנות

וממה נשאר לי –

שלוש דירות קטנות

(פזמון)

אין פה הוקוס פוקוס

לא צריך בלש –

אני תמיד הייתי

בחשבון חלש:

אחד ועוד אחד

יוצאים אצלי חמש;

אולי אני צריך

בזה להתבייש –

אבל הגויים, מילא,

לא חשדו על כלום

החשבון שילמו לי

בשיטת קוסם פלוס.

(פזמון)

ומי עובד הכי קשה אצלנו? ממש במסירות נפש? ה –

(פונה לאחור, כאילו שמע מישהו מדבר אליו) מה זה? החייט? אפשר גם בלי זה… נעשה יותר קצר, נגמור הערב קודם… שיהיה החייט! שיהיה החייט! בסדר, אני נותן החייט! (שר)

חייט מסכן הייתי

ולא היה לי כלום

כמו כל חייט הלכתי

תמיד חצי ערום –

פזמון:

אוי רע לי רע

כה רע היה לי

עד שבא לי בא לי

נס של מלחמה.

באו היה בריטים

ואמרו: מהר, ל

חיילים שלנו

פאטעס לייצר!

וואס הייסט פאטעס לא

ידעתי אז בכלל,

מילא – פאטעס שמאטעס,

לא יודעים – נשאל!

(פזמון)

היום, ברוך השם

אצלי שלושים עובדים

פאבריק איך דא מדים

און כל מיני בגדים

גם עם שוק לבן

גם על שוק שחור

ואצלי בבית –

אור, יהודים, אור!

המקרר מלא

מכל טוב, כמו הלב

ובפנים הבוידעם

קצת זהב שוכב

(רינה מצטרפת לשירת הבית האחרון)

אוי רע לי רע לי

כמה רע היה לי

כמה טוב עשתה לי

מלחמה שנייה!

(פזמון)

מנחה: רינה’לה. את שרה יוצא מן הכלל… אולי תשירי יחד איתי כל השירים שלי, בקול שני.

רינה: לא, תודה, אלכס.

מנחה: לא נאה לך, מה? בחורה מפלמ"ח (מבטא המילה בלחש וביראת־כבוד) מהכשרה מגוייסת, מקיבוץ – לא נאה לה עם איזה חלטורשצ’יק סלון־עירוני כמוני –

רינה: אלכס, עכשיו התמונה שלנו, בקיבוץ – שכחת? צריך להמשיך באימפרוביזציה. אני עכשיו צריכה להביא ארוחת־בוקר לאורח שלנו עם השם המצחיק, המעפיל הזהו, אז תיתן לי את המגש עם הביצה והקפה –

מנחה: (קורא) ביצה אחת! – (לרינה) איך ביצה? קלה? קשה? אולי חביתה?

רינה: (בקוצר רוח) אויש, אלכס, בחייך, אל תהיה נודניק – (לוקחת המגש) וחוץ מזה, אתה יודע, שאתה לקיבוץ שלנו לא נכנס –

מנחה: כן, בטח… מוישה גרויס אמר… אני כבר הולך, כבר הולך, קיבוץ שלכם אני לא אלכלך. (יוצא)

(אהסוור נכנס, מציץ מנסה לברוח, לא רואה את רינה, היא רואה אותו.)

רינה: (לאהסוור) בוקר טוב, חבר –

אהסוור: אהסוור, נעים מאד.

רינה: אני רינה.

אהסוור: כן, אני זוכר לך מלילה על ים – מדורה, קומזיץ – את מישרה מאד מצויין, לב שלי תפס.

רינה: הבאתי לך ארוחת־בוקר מחדר־האוכל… הנה, דייסה, עגבניה, ביצה קפה… כל החברים קיבלו קאקאו, אבל אדירי אמר שסידרו לאורח המיוחד שלו קפה… אז בתיאבון!

אהסוור: איזה יום זה יש היום?

רינה: היום – רביעי, אולי כבר, חמישי… פה כל הימים כל כך דומים אחד לשני

אהסוור: אני מתכוונתי זה יום על חודש… כבר יש עשר?

רינה: אין לי מושג…

אהסוור: (בחרדה לעצמו) עוד יש עשרה ימים! אני מוכרח הולך –

רינה: אתה לא הולך לשום מקום. אתה יושב ואוכל את מה שהבאתי לך. ושותה את הקפה –

אהסוור: איפה זה – אדון אדירי?

רינה: אין אצלנו אדונים, חבר א –

אהסוור: אהסוור, נעים מאד.

רינה: רינה, אצלנו כולם חברים… אדירי חבר, אפילו בן גוריון הוא חבר בן גוריון.

אהסוור: את יודע לבן גוריון? אדירי אומר הוא מכיר לבן גוריון, אבל – – איפה יש אדירי?

רינה: אנ’לא יודעת… אולי הוא נסע לסדר לך משהו… הבעיה היא שעכשיו הם כולם עסוקים, הגדולים –

אהסוור: זה חברים?

רינה: כן, יש אצלנו בחירות עוד מעט.

אהסוור: בחירות? מה זאת בחירות?

רינה: בחירות, כמו לפרלמנט, כמו לועד הכיתה. היישוב הולך לבחור את אסיפת הנבחרים, יש מפא"י יש סיעת בית. ישנם הציונים הכלליים… ככה שאתה באת בזמן לא כל כך טוב.

אהסוור: (נדהם־) זה אלקציות?… פה אלקציות?… מתי שם סלקציות!! רינה, (אוחז בידיה, בתחינה) אני מוכרח זה חוזר בודאפשט עם מלים בשביל –

רינה: בודאפשט – זה ברומניה, לא? הונגריה. הונגריה… יכולתי להכיר תיכף לפי המבטא שלך… איגען מיגען חאפ א פליגען… (מלעיל) לך תביא מטאטא קטן בשביל שיניים –

אהסוור: סליחה? מה מביא?

רינה: ככה אומרת גברת בבודאפשט לבעלה על הבוקר… (נלהבת) איזה מזל יש לי איתך! אין לי אף שיר אחד מהונגריה!

אהסוור: שיר?

רינה: אני משוגעת על שירים, שירים ששרים, עם מנגינות… יש לי את כל השירים שאי פעם שרו בארץ, מכל השירונים הישנים… אותם כבר יש לי… עכשיו אני אוספת שירים מאירופה, שירים של עכשיו, שירים של יהודים… רק מווארשה יש לי שלושה שירים, אחד יקר מאד, ממש נדיר

* * *

אהסוור: אין יהודים כבר ווארשה.

רינה: כל מי שאני פוגשת, אני שואלת אם הוא מכיר מהשירים האלה… אתה יודע, במלחמה הזאתי המציאו המון שירים… אתה מכיר את (שרה את “העיירה בוערת”), זה על השריפות שהנאצים שרפו להם את הבתים… לפני שבוע לימדו אותי שיר, נדמה לי מווילנה, אני לא כל כך מבינה אותו, אבל המנגינה משגעת… זה ולך ככה (שרה את “אל מרחק יובילו” על ההשמדה בפונאר) יש שם מילה, פונאר, פונאר, אני לא מבינה אותה –

אהסוור: פונאר זה עבודה של איינזאצגרופן אס אס –

רינה: אינז – המילה הזאת יכולה לעשות פלונתר בלשון –

אהסוור: (נואש) אני מוכרח יוצא, אני מוכרח יוצא – אני מוכרח!

רינה: אתה לא מכיר אף שיר אחד? –

אהסוור: גם אני מלמד לך שיר חדש – את מיתנת לי יוצא?

רינה: ממש חדש? שאך אחד לא מכיר?

אהסוור: באחריות.

רינה: אבל אדירי… (נמלכת בדעתה) תגמור את הקפה, לא גמרת את הקפה… אני הולכת להביא את הפנקס שלי. (יוצאת, נועלת את הדלת במנעול)

אהסוור: (לעצמו, בסערת־רוח גוברת) כבר זה שבוע… שום דבר… לא יודעים ממני, אני לא יודע כלום… אולי צבא אדומה כבר עשה באופנסיבה על בודאפשט, אני מיכולת לשון בשקט… להפך… אוי, געט, אף אחד לא שומע, אף אחד לא מידבר, כמו לבד באקוואריום… הנה זה יש רדיו… אולי אני תופס איזה מילה… (מדליק, מסובב, צפצופים גניחות, דיבורים בשפות שונות…) אוי, הנה… בודאפשט… (קול מקוטע, מדבר בהונגארית על גזירות חדשות שהוטל על יהודי הונגאריה) מגיב בקולות צער ויאוש

(אהסוור מתחיל להשיב לרדיו בהונגארית ועובר לעברית) לא! לא! עוד לא! תגיד גנראל בכר, תגיד אוברשטורבאנפירר אייכמן, הם מחכים! אני הולך זיגי; אני הולך בן גוריון! מחר אני הולך בן גוריון! הוא קופץ על האנגלים, הוא קופץ, אדירי קופץ על אמריקאים! לחכות! לחכות עוד שבועיים! עוד עשרה ימים רק עשרה ימים!!

רינה: (חוזרת) זהו. יש הכל.

אהסוור: מה?

רינה: השיר, השיר שהבטחת לי. מה שמו?

אהסוור:… אני אומר לך השיר ואני יוצא –

רינה: אתה קוסם, לא? קוסם יכול לצאת אפילו מכלוב ברזל סגור… אז מה השם?

אהסוור: השם –

רינה: (קצרת רוח) של השיר החדש!

אהסוור: זה שיר של ילד מה נוסע ברכבת – יש דיאלוג בין ילד ובין אמא של ילד.

רינה: (רושמת) שיר הרכבת… ילד ברכבת. גם האמא ברכבת? הבנתי. עכשיו תתחיל להגיד את המילים, בקצב הכתבה.

אהסוור:

1

אמא’לה לאן נוסעת

זאת רכבת עמוסה

אמא, למה זאת רכבת

היא היום כל כך דחוסה?

2

למה כל שכנים שלנו

פה? זה כמו משחק?

אוי, תראי זה אדון כהן,

הוא כמעט נחנק!

3

פה הכל חלום יש ילד

ואתה ישן, קטן

ברכבת צעצוע

מה דוד גרוס לך נתן.

4

– למה זה כל חיילים

טרח הרימו לנו יד

ופתחו לנו רכבת

צעקו, קדימה צעד?

5

זה כל חיילים עופרת

כמו דוד יוסט לך נתן

והכל חלום, ילדוני,

ואתה ישן, קטן.

6

זה חלום נורא לי, אמא,

אין חלום נורא יותר,

אמא, אמא, תעשי לי

שאני יש מתעורר!

7

למה זה לך, ילדוני,

ככה טוב יותר

הלוואי את ישן

ולעולם לא מתעורר

רינה: (גומרת לכתוב) ולעולם לא מתעורר. זהו? חד־שתים־שלוש… שבעה בתים… יופי. ומה עם המנגינה? גם כן יפה, אני מקווה… רגע… אני הולכת להביא איזה כלי… נעשה את זה יפה עד הסוף… שלא תזוז! (יוצאת)

מנחה: (מציץ פנימה) גם לשיר הוא ידוע! איזה כשרון! אנחנו עוד מעט נלך – (מכאן שניהם מדברים סימולטנית, מבלי שישמעו זה את זה)

מנחה: לקפה נוגה, כבר סיפרתי עליך למי שצריך יראו אותך, ישמעו אותך, מה אתה מסוגל לעשות – נחתום – חוזה לשנה מינימום שנה. או שאתה יודע מה? – ניכנס ישר למוישה ואלין –

אהסוור: בן גוריון? רינה אומרת הוא מתעסק באלקציות… אולי יותר טוב… אני מולך ישר באנגלים… קפטן זה רובין, הוא מתחיל מבין מה אני מדבר, הוא בן אדם פראקטי – זה אנגלית –

מנחה: לאנגלים?… אתה חושב שאצלם תשיג תנאים יותר טובים? יש כאלה שמסוגלים, אולי, אבל לא אתה. אם תסלח לי… עם האנגלים צריך לדעת לדבר –

אהסוור: בבקשה, אני מוכרח הולך באנגלים… זה עניין של חיים ומוות –

מנחה: כבר מדבר כמו פרימאדונה… אתה לא מסדר לי מה שאני דורש, כבר עניין של חיים ומוות… טוב, שיהיה! אתה רוצה אנגלים? אני מסדר לך אנגלים, ועוד איזה אנגלים… (קורא) בניימיני! הירש! הם בטח בנאפ"י עכשיו, שותים בירות ואוכלים ואפלות… ניתן איזה שיר על צבא בריטי, ו־הוקוס פוקוס – הם יבואו. (שר, צבא צבא מה טובו אוהליך)

סמליה: מה יש כדכודי? אתה לא יכול לתת לשחקן יהודי לגמור בשקט את הבירה שלו? החלטורה לא יכולה לחכות?

מנחה: חייל יהודי; בבנימיני, חייל יהודי! עכשיו תמונה שלכם, יש לכם קליינט חדש.

סמל 1: שחקן חדש? מאיפה הגרלת אותו?

סמל 2: כדכודי, אין לי כח לאימפרוביזציות!

מנחה: זה מה שיש. קבלו אותו! סרג’נט בנימיני וסרג’נט הירש! אקשן!

סמל 1: אטנשן!

סמל 2: עמוד נוח!

סמל 1: עמוד דום! קדימה צעד!

אהסוור: סליחה… פה זה קפטן רובין?

סמל 2: לא לדברי בשורה! שמאל ימין, שמאל ימין! ימינה פנה – אפ אפ אפ אפ!

סמל 1: שמאלה פנה!

סמל 2: ימינה פנה!

סמל 1: שמאלה פנה!!

סמל 2: סרג’נט בניימיני! כבר אתה מכניס פוליטיקה? בן אדם עוד לא הספיק אפילו להיות טירון, עוד לא הספיק לעשות שלושה צעדים בשדות הוד מלכותו ואתה תיכף קופץ עליו עם – השמאלה פנה! ימינה פנה!

אהסוור: סליחה… אני לא בא בשביל עושה שולדאט.

סמל 1: לא מתגייס?

סמל 2: נו בטח – הוא בעניין הבחירות הלא תיכף ומייד רואים עליו רק העיוורון הפוליטי שלך – כמו סמרטור אדום על העיניים… (לאהסוור) אמור נא לי, חבר, מי הפנה אותך אליי – אדירי?

סמל 1: מוישה אדירי מתעסק כבר בבחירות?

אהסוור: זה צריך מדבר עם קפטן רובין…

שניהם: קפטן רובין?? מה אתה צריך קפטן רובין?

אהסוור: הוא נותן זה משאים –

שניהם: משאים?

אהסוור: זה והיקאלים, ואגונים, פדר פרר –

סמל 1: אוטו משא יש לך אוטו משא ואתה רוצה לארגן חוזה להובלות –

אהסוור: חוזה – זה קונטראקט? קונטראקט! קונטראקט! זה הולך בקונטראקט! יש עושה בקונטראקט – זה כל יהודים לא נוסע ב –

סמל 1: בקיצור, אתה רוצה לחתום עם הצבא הבריטי עם חוזה קבלנות – להוביל פרו־פרומה פועלים –

אהסוור: לא, לא –

סמל 1: אני מבין, אני מבין מה שאומרים לי פעם אחת, לא כמו המפאיניק הזה… עכשיו תשמע לי, אתה יכול לראות את העניין שלך מסודר.. קצת תעזור לנו בבחירות, קצת תשים את הפתק הזה בקלפי, ואני ערב לך, שאתה מקבל את הקונטראקט שלך… הנה, עם הפתק הזה אתה ניגש לאלתר זייצ’יק, ברחוב דיזנגוף פינת קק"ל – הוא כבר ידע מה לעשות איתך. בהצלחה!

סמל 2: זייצ’יק שמייצ’יק? מה זה הזייצ’ק הזה? איזה סיעה בית־ניק ממדרגה זיין…חבר, עם פתק שלי אתה תוכל להגיע עד לוביאניקר, אפילו עד בן גוריון.

אהסוור: (נרגש) יש זה בן גוריון? אתה נותן לי פתק בן גוריון?

סמל 2: אין בעיות. אתה שם בקלפי את הפתק הזה, עוזר לנו קצת, לא מי יודע מה – רק תעשה מה שפולה תבקש ממך – קח, קח! קח עוד אחד, בשביל לשים בקלפי. תחזיק בכיס!

אהסוור: זה בחירות… אני לא הולך בחירות –

סמל 2: לא הולך בב' – מה אתה ספרדי?!

אהסוור: ספרדי? זה שפאניה?

סמל 2: איזה שמפניה? פרענק! פרענק! הלא הם מחרימים את הבחירות, הסמך טתים האלה.

סמל 1: הוא רבזיוניסט! פוחדים להשתתף, הפחדנים האלה!

שניהם: רבזיוניסט? עמוד נוח! עמוד דום! לחזיר שור! ימינה פנה! שמאלה פנה! קדימה צעד – ולך כיביני מאט! (אחרי הת"ס נשמעים קטעים רפים של המשך הוויכוח ביניהם. לתוך זה נכנס קולו של אדירי)

אדירי: פה אתה, מה?… ואני מתרוצץ, בכל הארץ אני מתרוצץ… למה ברחת לי מהקיבוץ? כמו ילד קטן, בחיי ילד קטן…

אהסוור: (ממשיך לצעוד בסך) זה יום הולך ועוד יום –

אדירי: אני לא קוסם, חבר אה – – – צריך להיפגש עם אנשים, לדבר, להסביר, מי אתה, מאיין באת, לאן אתה רוצה ללכת – – תאמין לי, רגע אחד לא נחתי כל הימים האלה… אבל טוב, אם אתה מוותר על השליחות – אני לא אאנוס אותך… אני בחיים שלי לא נאנסתי ולא אנסתי – (ביאוש) עמוד דום! נוח! עמוד חפשית כבר –

אהסוור: (נעצר) נכנסתי בזיגי?

(נכנס זיגי)

אדירי: זיגי כבר נכנס… (לזיגי) חבר זיגי, זה החבר אה – אהס –

אהסוור: אהסוור, נעים מאד.

זיגי: מאד מאד… בינינו: שמך אהסוור כפי ששמי זיגי… מבודאפשט, מה, הישר מלוע הארי… ברוך הבא… על פי לחיצת היד של אני רואה כי שבועיים באחד מבתי־ההבראה שלנו לא היו מזיקים… אולי לארזה?

אהסוור: (נדהם כולו) ארזה?

זיגי: כן… מוצא… בהרי ירושלים, ארז הרצל… נוף מרהיב עין… אויר פסגות… כמה וכמה ממנהיגנו הדגולים עושים שם בימים אלה לילות וימים.

אדירי: אני אירחתי אותו בקיבוץ תל־ים.

זיגי: יפה. וליבך, חבר, אל נכון רחב וגאה למראה המפעל והנוער הנפלא שלנו, עתיד עמנו –

אדירי: גם היה שם בקומזיץ –

זיגי: (תקיף מאד) את המילים הלועזיות הללו, יש לנער מכרמנו בשועלים. מחבלים. מה נחשוב… קום זיץ משמעו בז’רגון בוא שב, דהיינו לשון ביאה וישיבה, מובן, לא ביאה כמשמעה בלשון חז"ל, שהרי אין פוסקים באותו וויעוד במה שמתחת לחגורה, אלא דווקא במה שמעליה… חזקה עלי כי עוד הלילה אמצא ניב עברי הולם… היכן עמדנו?

אדירי: בקומזיץ.

זיגי: לפני שהחבר אדירי קטע את מהלך רעיוני, או כפי שאומרים האנגלים, את הרכבת של מחשבותי…

אהסוור: רכבות כבר הולכות, אדון זיגי… כבר הלכו כל רכבות מפרובינציה, ושם בסטציון בודאפשט –

זיגי: כן, אתה באת אלינו מבודאפשט… זאת באשר לעבר, אבל עינינו כאן נשואות אל העתיד, והעתיד –

אדירי: שליחות לאמריקה!

זיגי: אמריקה… כן… איפה באמריקה?

אדירי: אני יודע? אני לא הייתי עוד באמריקה.

זיגי: איפה לא היית באמריקה?

אדירי: בניו יורק לא הייתי.

זיגי: איפה עוד לא היית?

אדירי: בלוס־אנג’לס לא הייתי… בבוסטון לא הייתי, בשיקאגו לא הייתי. דרך אגב… אני כבר סידרתי לי מסלול, לפי הזמן, כמובן

* * *

זיגי: עוד!

אדירי: (בשמחה) עוד? אני הכנתי לי גם אלטרנטיבה בית, לתקופה של שלושה חדשים… עם ניו־אורליננס, פלורידה, אטלאנטה, בולטימור

* * *

זיגי: בלטימור.

אדירי: בולטימור.

זיגי: אתה מתקן אותי?

אדירי: אני העתקתי ישר מהמפה… זו עיר על –

זיגי: איזו עיר? מי דיבר על עיר? במלון בלטימור, מלון בלטימור בניו־יורק… חבר אהסוור, זוהי הבשורה הגדולה, בשורת־הבשורות, שרק לשמענה מן הראוי היה כי תעשה את כל הדרך מבודאפשט ברכבת… שם, במלון בלטימור אשר בניו־יורק, הכריז החבר דוד בן גוריון על הרמת המדינה היהודית… לפני שנתיים קם ונהיה הדבר; בעצם הימים הנוראים ביותר, הטרופים ביותר, קמה ונהייתה מדינת היהודים! אחרי אלפים שנה! אחרי מאתים דורות! אחרי 13987 פרעות ורדיפות ונגישות! אבל את כל זאת הרי אתה יודע… בזא…

אני מסמיך אותך בזה להודיע ולבשר לשולחיך: חזון הדורות קורם עור וגידים לעינינו המשתאות ממש! הידד!

אהסוור: אד – זיגי – מוכרח מבין… אם אין נותן משאים, אין נותן המליון, מי בא למדינה של הבלטימור? מי?

אדירי: הוא שואל מי.

זיגי: חבר אדירי, אינני שוטה וגם חירש אינני… מי יבוא? (שר) כולם יבואו/ עוד אחד!/ עד האחרון!/ כל הדווים והסחופים/ והמעונים והמגורשים/ והעקורים/ כל העצמות היבשות/ (בטון מעשי) תפקידכם שם הוא כמובן לדאוג לכך, שהם יהיו מצוידים במטען האידיאי – אפילו הפוליטי – הנכון.

אהסוור: כבר אין יהודים בפולניה… כבר אין יהודים בליטא… כבר אין יהודים באוקראינה –

זיגי: אני מבין… אני מבין את כוונתך (שר) רצונך לומר /שהגזירות והרדיפות /הנוראות /הפכו את המוני /בית ישראל /לאבק אדם /אנחנו /נחזיר להם /את צלם האדם! /את צלם היהודי! /בכוח החזון! / באמונה! /המעמד! / המפלגה! /(מדבר) ואתם כמובן שם תפקידכם ההיסטורי בשעה הרת גורל זו, בשעת פרשת־דרכים זו, להטות את הלבבות בכיוון הנכון… כל טוב לך ודרך צלחה! להתראות במדינה היהודית! שלום!

אדירי: והשליחות שלי?

זיגי: אתה מקומך כאן! עכשיו כשהבחירות לאסיפת הנבחרים בשער – אתה¹ יכול להעלות על דעתך! לא תקום ולא תהיה! (יוצא)

אהסוור: (בזעקת שבר) הלך! הוא הלך! הכל הלך! עוד זה שבוע של רכבות הולכך באושויץ! כל בודאפשט הולך באושוויץ!

אדירי: (מאוכזב) גם אני צריך ללכת… בכל אופן – אי אפשר להגיד שלא ניסיתי. (מוחא כף) הוא גמר, מוישה אדירי, גמר, עכשיו אנחנו

* * *

מנחה: זהו.

אהסוור: הלך באנגלים. כן יש גויים! ברובין!

רגינה: (מתפרצת) כדכודי! אלקס! גמרנו! אני לא מחכה עם מספר שלי אפילו עוד רגע! פיצפונת! עכשיו אור נוור! אתה רעית איזה תור עומד אצלי? עד קיר מגן! עד פחי זבל! כמה שעות נוספות אני יכולה לעשות? אתה חושב אצלי זה פרנסה? זה אמנות – חלטורה! הכנסה יש לי – אצלי!

מנחה: בסדר, בסדר רגינוש… גבירותי ורבותי – מדאם רגינה!!

רגינה: (שרה)

אני רגינה מלובלינה

יצאנית מדופלמה,

כל מה יש אני נותנת

אל מאמץ של מלחמה.

אני רגינה מלובלינה

קורבנית מדופלמה,

כל בנות ברית אני נותנת

מני גוד טיים על רמה

כל שבוע זו חילקתי

אופן ככה מיוחד

לכולם לתת בצדק

לא קפחת אף אחד.

ככה זה כולם מפסוטים,

גם אני תודה לאל,

מלחמה הולך בסדר

ויש סדר בבורדל.

יום ראשון זה של אוסטראלים

עם הכובע זה רחב –

איזה בחורים, אוסטראלים,

בשבילי הם כמו זהב.

יום שני בצהריים

צרפתי מדה־גול,

סול וו פלא מדאם, אומר לי,

ואוכל אצלי בזול.

ובחצי שש בערב

טראח נופל לי על חזה

פולני שיכור מאנדרס

עם שפם גדול – כזה!

לא ידוע מינה שמאלה,

מה קדימה, מה אחורה,

וחושב הזה טמפנצ’יק

שחזה שלי זה – אוי!

יום שלישי אני אוהבת

בחורים זה מתוקים

מצבא אמריקאית

יש דולארים ירוקים.

רביעי זה בא סודאני

כה שחור על כל הגוף,

נו, מתי זה בא סודאני

מי מביט לו על פרצוף?

יום שישי רק בשביל חברה

יהודים מכל איזור –

מי מראה הברית מילה לי

מיכנס אצלי בלי תור!

מנחה: (לאהסוור²) נו, בודאפשט, מה אצה אומר על הפזמונצ’יק של רגינה? עברית שלה קצת כמו שלך, מה?

(נשמעות דפיקות על דלת וקרואות בניב³ אנגלו־סאכסי) מדאם רגינה! מדאם רגינה!

מנחה: עושה רושם שמישהו צריך לך, רגינה, משיהו שדחוף לו.

רגינה: זה – אני חושבת הקפיטן. רובין.

אהסוור: (בתקווה) קטן רובין!! הוא בא פה!

רגינה: פתק מה הביא קודם היה פסול… בטח יש לו חדש. אולי שניים.

מנחה: הוא כנראה עבר מוויסקי לוודקה, מג’וני ווקר, זאת אומרת יוחנן הולך ליוהנה לוקסוסובה, לז’י, זאת אומרת שוכבת.

רגינה: איזה יוהנה על הראש שלך?

רובין: (מאחורי הקלעים) מאדם רגינה! מה פתק –

מוני: (מאחורי הקלעים) פסט־פסט!

רובין: היר! דיס ווי – (קול חבטה) מאדם רגינה!

מנחה: הקול שלו נשמע לו קצת אחר – אולי הוודקה –

קצין: מאדם רגינה! איי הב טו פתקס! טו פיט!

מנחה: שלא יעשה לי רק על במה… אני עוד לא גמרתי איתו חשבון –

רגינה: הוא קודם גומר אצלי, אחר כך אתה גומר אצלו.

אהסוור: (נדלק) רובין! זה אופיצר – (מתחיל ללכת לרובין)

מנחה: (לאהסוור) שמע… מה זה, אפיה – – חולירע! שוב לרובין?… שמע, בודאפשט, אולי אצלכם זה מקובל לחזור על כל באג עד שיוצאת לו נשמה, אבל יהודים שלנו תופסים תכף הפרינציפ! בוא הנה!

אהסוור: מי זה נשאר לי אחרי כולם… אדירי, זיג, סרג’נטים… הוא אין בראש לו אלקציות, הוא דיבר נותן לי משאים… אני מוכח לו – אתה אומר, שיכור, וויסקי, אבל אולי נותן אחוז אחד, אפילו חצי אחוז, לפני ארי מרים ידיים וכולם הולך בארובים.

מנחה: הולך בארונים, לא רע… אבל השיכור הזה בקושי מסוגל לעבור בדלת… מה אתה עונה לזה?… שמע, יש לי רעיון. אנחנו ננסה אימפרוביזציה של רפליקות, כמו בבי.בי.סי… את שומעת קומדיות של בי.בי.סי. (מחקה, בניב קוקני) אף אחד לא מבין, אבל כולם מתפקעים מצחוק… נח, תן איזה רפליקה טובה.

(רגינה עשה חזרות על קולות התעלסות, בליווי זמרה והתפרסות לאורך כל הקטע)

אהסוור: אני שואל, כמה הוא באמת שיכור, זה קפיטן רובין?

מנחה: כמה הוא באמת שיכור? בתור מה אתה שואל אותי זה, בתור מכשיר מה מודד אלכוהול בשתן? הוא בכלל כבר עשה פיפי שלו? – מה אתה עונה לזה?

אהסוור: הוא שיכור?

מנחה: אם הוא שיכור? זה הדבר היחידי שאתה יכול להיות בטוח בו במאה אחוזים… כל היתר – אם הוא בריטי, או הוא קצין – זה כבר דבר אחר לגמרי. איפה קונטרא שלך?

רגינה: אא…

אהסוור: (מופתע) לא אופיצר? לא בריטי?

מנחה: תגיד לי, ואם אני אלבש מדים של קצין בריטי – זה יעשה אותי לקצין בריטי? ואם אני אלבש כפייה על הראש ומכנסיים עם שק בין הרגליים על התחת – זה יהפוך אותי לערבי? ואם אני אשים עלי פיאה נכרית ושמלה בצבע – אני אהיה רגינה? ואם רגינה טוענת שהיא יצאנית מדופלמת – היא באמת יצאנית מדופלמת? כל העולם במה! (אהסוור מתרחק ממנו) נראה אותך נותן רפליקה על זה…?? (מתעצבן איפה הוא? שוב נדבק לרובין! שמע, חתיכת בודאפשט שכמוך, אתה לא יכול להיכנס איתו לרגינה! (מתבונן) עומד מאחורי הקיר של רגינה, תחת חלון… מה הוא כבר יכול לשמוע שם… שישמע, יבושם לו… אל אנחנו, גבירותי ורבותי, אנחנו גם נשמע וגם נראה! אולי גם נרגיש. אני מתנגד להציג, פעם ראשונה עם במה עברית – רגינה בפעולה!! בעבודה ממש! פיסית! כמו בפיגאלה! כמו שמיגאלה! מותר להוציא משקפות, אבל לא לריב מי יסתכל!! ירדני! קוליסה של דיקט אתה מסוגל לדפוק? תן מכה קטנה וקוליסה נופלת! זהו!! (קול קריסת לוח־עץ) תסתכל, אדון קוסם, תסתכל טוב! מאפ’יש. אין עם מי לדבר.

אהסוור: קפטן רובין –?

מנחה: שששש! הם מתחילים!!

(בחדר שנתגלה ע"י נפילת הקוליסה נראים רגינה והקפטן. בצד, מאחורי קיר אחר, אהסוור צמוד לחלון ומצותת למדובר בחדר.)

רגינה: הכל סגור?

קפטן: סגור ומסוגר.

רגינה: נו, אז למה את מחכה? תתפשט כבר!

רובין: אני מתפשט. (מתחיל להסיר את מדיו)

רגינה: אין לנו כל הלילה.

קפטן: (משמיע סיסמה.) הלילה עמוק ואפל.

רגינה: (משיבה בסיסמה) למען עם ישראל!

קפטן: פיקודת גינה!

רגינה: טרטר מוני!

מנחה: (מלגלג על הקהל) גבירותי ורבותי, קהל נכבד… התחרבנתם קצת, מה? אבל מה חשבתם שתראו אצלנו שטריפ טיז? לייב שאוא? לא אצלנו, אולי בקאירו, אולי באמשטרדאם, אבל לא על במה עברית – לא שטריפ טיז… ולא אפס קצהו… ומה חשבתם? שרגינה שלנו סתם קורבה? אפיל עם דיפלום? אז תדעו לכם שרגינה שללנו היא פאטריוטית גדולה ועובדת גם כן גוף ונפש בשביל מולדת ועם!!

מוני: פקודת היום: המסיבה של ביאנקה אפלבאום.

רגינה: (חוזרת) פקודת היום של ביאנקה אפלבאום!

מוני: מודיעין: מחר בערב עורכים ביאנקה ויוזק אפלבאום את המסיבה הגדולה, מסיבת המסיבות, את המסיבה שכמוה לא היתה עוד בארץ ישראל, נמשך כל המלחמה העולמית הזו! כולם יהיו שם, כל מישהו שהוא משהו בארץ־ישראל. ייתכן שאפילו בן גוריון!

אהסוור: (מאחורי הקיר) בן גוריון!

רגינה: מי אמר בן גוריון?

מוני: אני אמרתי בן גוריון.

רגינה: עוד מישהו אמר בן גוריון.

מוני: וודאי הד… הרי אנחנו פה לגמרי לבדנו, באופל המחתרת.

רגינה: (משתאה) המטרה – בן גוריון?

מוני: המטרה היא צמרת הסי איי די.

רגינה: (תוהה) סי איי די יבואו בשביל בן גוריון?

מוני: הם יבואו בשביל בגין! וזוהי משימתך, פיקודת גינה: עלייך לרמוז לאחד הקליינטים שלך על כך שאיש מספר אחד ברשימת המבוקשים שלהם יהיה מחר בערב אצל ביאנקה, שהיא ידידה שלו מווארשה…

רגינה: אשמע ואעשה. אעשה ואשמיע.

(דפיקה בדלת)

רובין: מאדם רגינה!

רגינה: טרטר מוני, צא משם! (יוצא)

אהסוור: (לעצמו) בן גוריון! בן גוריון! מחר אני תופס בן גוריון! במסיבה של ביאנקה! שם בן גוריון! (למנחה) איפה יש מסיבה של ביאנקה?

מנחה: (מבלי לחשוב) ברחוב הירקון פינת גורדון… (תופס עצמו. בבעתה קלה) מה אני אומר לו? אני השתגעתי? הוא יכול ללכת שמה, ועוד קצת ברחוב הירקון, להיכנס בשדרות קרן קיימת ולהגיע עד בית של בן גוריון! שם תתפוס אותו פולה, תשאל מי שלח אותו והוא עוד יגיד לה – אלכסנדר כדכודי… ורק זה חסר לי, רק זה חסר לי… (אהסוור יוצא) הי! בודפשט! חכה! רק זה חסר לי – רגע! (נכנסת ביאנקה תוך שירה, מנופפת לרגינה שיוצאת מהבמה)

גבירותי ורבותי, קהל נכבד – הנה ביאנקה כבר מתכוננת עם

ביאנקה: (שרה)

תופרת אני ותופרת

הים לא יחדל מלנהום

תופרת אני ותופרת

מבוקר עד לילה, כל יום

מנחה: (שר)

צריך לצלצל פעמיים

צריך לחכות פה בתור

בד להביא מהבית

או מהשוק השחור –

נכנסת גברת עדינה

יש לעדינה דרישה

בשלוש עשרה גרוש לה

שמלה שתהיה חדשה.

ביאנקה, איפה ההמשך?

ביאנקה: זה מספיק.

מנחה: מה זאת אומרת מספיק? יש לך עוד חמישה בתים מינימום! אני לא רואה יוזק – איך תהיה סצינה בלי –

ביאנקה: איפה אתה רוצה לראות אותו? הוא בפנים!

מנחה: מה הוא עושה בפנים? אתם לא יודעים שמסך שלנו לא נפתח? שיוסקה הלך לבריגאדה באמצע מסך, והירדני הפרוטקציונר הזה לא יודע אפילו לפתוח שרוכי נעליים שלו? בכלל, למה לא תעשו מסיבה בטראסה? במרפסת, כן, מול ים. גם רומנטי גם אויר טוב – ואנחנו כולנו נוכל לראות

ביאנקה: (קוראת) יוזק! יוזק! תוציא הכל הנה! כן, שולחן, הכל, מהר!

יוזק: (מבפנים) ביאנקה! זה לא הולך פה! אני לא מסתדר עם כושי שלך!

ביאנקה: כושי שלי!

יוזק: כן, שלך… אמרתי ניקח את אחמד, ואת דווקא התעקשת על הכושי אסוצאן!

ביאנקה: אין מסיבה אמיתית היום בלי כושי! שכחת כבר מה היה אצל נוסיה!

יוזק: מה היה אצל נוסיה?

ביאנקה: בוסי היה אצל נוסיה.

יוזק: (עמום) חיי! האללו! דו שווארצע חייה!, אני אומר לך, דה טייבל, אל טאולה, דאס טיש! ביאנקה! אני מדבר אליו כל השפות – וכושי לא מבין אותי!

ביאנקה: למה אותי כושי מבין יפה מאד?

מנחה: (לקהל) נו, אני רואה שביאנקה באמת עסוקה… לא פשוט, לעשות מסיבה כזאת, עם יהודים, אנגלים, ערבים, פולנים – כל אחד עם המשקה ספיישל ועם ה־ מוסיקה מה הוא אוהב… אז אני אספר לכם בקיצור הפיזמון של ביאנקה… שביאנקה תופרת אתם הבנתם. אז פעם לפני מלחמה, היתה יושבת ומחכה שיתנו לה איזה תיקון בעשרה גרוש, היום בתוך מלחמה, גברות ישובות אצלה בתור, ממש מתחננות… ערביות, אנגליות, פולניות, אפילו צרפתיות… (מחקה) פרושה ביאנקוש… ביאנקלה, בבקשה… מאד מבקשת, ביאנקה… פליז… ביאנקה בחראק… איביאנקה… ליוזק, עם קשרים שלה היא סידרה קבלנות אצל בריטים – הוא מוציא אשפה מכל קמפים בארץ, עם שותף ערבי שלו… או! מדברים על משיח, ובא אבו עלי…

ביאנקה: שוורץ, אתה מבין מה אני מדברת אליך?

כושי: (מחרחר בהתלהבות)

ביאנקה: איך זה שאתה לא מדבר אנגלית? כל הסודאנים שעובדים מלצרות הם מדברים אנגלית… אבל אני רואה שאתה מבין אותי… אז שים הוודקה מצד ימין… כן,… בחיים אם לא צבע שחור שלך, הייתי אומרת שאתה בדיוק כמן בן דוד שלי בווארשה… מה זה בולט אצלך בצד על מותניים? אוי בחיי! לרגע חשבתי שזה אקדוח, עד נזכרתי מה מספרים על כושים שאצלם זה – – אבל עד שמה? נו, נו.

יוזק: ביאנקה! ביאנקה! אולי תיכנסי לרגע!

ביאנקה: בעלי קורא לי… אני עוד מעט אצא, לבדוק אם אתה –

יוזק: אבו עלי הגיע!

כושי: (הוא מוני). (מוציא אקדח, דורך, מחרחר לעצמו) עכשיו אתם יכולים כבר להיכנס, רוצחי הסי אי די… אבל מהר, לפני שמשחת נעליים תימס לי בחום הזה!

ביאנקה: אבו עלי! כיף חלאק?

אבו־עלי: (במבטא אשכנזי) ברוך השם.

ביאנקה: כיף אל חאל מרתאק?

אבו־עלי: דיינק אין גאט.

ביאנקה: ואוולדק?

אבו־עלי: זאלן זיי געזונט און שטארק זיין.

ביאנקה: אתה מדבר אידיש!

אבו־עלי: אוואדע… אנא בשתריל פי פתח־תקווה, פי באיאראת, פיל סוק… (שר בנעימה) קום אתעה יא מייגעלאך.

קולונל פולני: ביאנקה אפלבאום!

ביאנקה: אוי! סטפאנצ’יק! יסטוום מורטווא! אני מתה!

קולונל: אני באמת בבית של ביאנקה בפלשתינה, שותה וודקה לוקסוסובה, או שאני חולם שאני בבית של ביאנקה בפלסטינה, שותה וודקה לוקסוסובה?

ביאנקה: סטפנצ’יק, בחיי… אתה מזמן בארץ?

קולונול: (מקיש בעקביו) יד שלך, ביאנקוש! (מנשק ידה בהתלהבות)

מוני: מתקרבים, מתקרבים, הסיאידיניקס… חם – חם – חם – הופ! מה זה? מי זה?

בריטי א': דאטס אור ברד, סרג’נט מארטין! סיז היז האנד!

קולונל: (נדהם) צ’וט יסט? צ’וטו יסט? ידיים שלי!

בריטי א': יו אר אנדר ארסט. אנד ווי אדווייז יו טו קאם ויז אם ורי קוויאטלי, מיסטר בגין!

קולונל: הה? ווט? צ’ילו? מה אתה קראת לי?

ביאנקה: עכשיו אני מבינה, סטפנצ’יק. הם חושבים אותך לבגין, מאצ"ל.

קולונל: (בחריקת שן) אני קולונל סטאפן פודמנצצקי מצבא פולין החופשית – לא איזה בייגין פייגין!

בריטי א': פוליש פרי ארמי, יס בט גוט קולונל, ג’אסט א ליטל ג’ואיש קורפוראל –

קולונל: (נחנק מעלבון) מי ז’יד? ביאנקה! ביאנקוש!

ביאנקה: הוא יזמין אתכם לדואל!

קולונל: תורידי מכנסים שלי!

בריטי א': טריי היז פולס מוסטאש, סארג’נט.

ביאנקה: (מתרגמת) הוא רוצה לתפוס טוויה וונסי!

בריטי ב': איט וונט קאם אוף, סיר.

בריטי א': טריי הארדר, סארג’נט!

בריטי ב': סוררי, סיר –

ביאנקה: מה אתם עושים עם שפם של סטפנצ’יק?! אני מכירה סטפנצ’יק מווארשה! מגימנסיה! שלושים שנה הוא מגדל שפם עם שפיצים!– אני מדברת עם מייג’ור שלכם! עם קולונל!

בריטי ב': ליידי סימז טו נואו הם סר, פרום הר צ’יילדהוד, אז –

ביאנקה: מילה שלי, קפטן, באחריות…. שפם אמיתי, קולונל אמיתי, גוי אמיתי –

בריטי א': סורי. אוור אינפורמיישן ווז – פולני, מנשק ידיים, סוררי. ווי מאסט אפולוג’ייז –

ביאנקה: אין דבר. תזמינה סטפנצ’יק לבאר, אחרי בקבוק וודקה הוא יסלח.

מוני: זה הרגע טרטר מוני! שלוף, כוון, יצב יד, א – – (מופתע) (צורח) מה זה? הוא שוב פה, אותו היהודי המשונה מהתמונה הראשונה! שוב נתקע לי לפני הכוונת התחתונה! מה זה? אפילו בריטי אחד אי אפשר להשחיל עם הבמה הזעירה הזאת?

אהסוור: סליחה… מחפש אדון בן גוריון –

מוני: גמרנו… אני גמרתי… עד ששמתי לי את המשחת נעליים המסריחה, על הפיצוץ עד שגמרתי להתעסק עם המשקאות והסנדוויצים ככה צריך לעשות לי? כדכודי! בברדק הכי הגדול יש יותר סדר מאשר אצלך פה! בסדר, מהתמונה הראשונה חתחת אותי, אבל עכשיו – שוב היהודי הזה לפני הכוונת? עוד יהיה לי סיוט ממנו! אני אתחיל לראות אותו בחלומות שלי! כמה פעמים אני יכול להרוג אותו?? כדכודי, מה זה?! הוא שחקן אצלנו?

אהסוור: שום דבר, אני לא יכול במות –

מוני: למה לא אומרים לי שמוסיפים דמות? די! גמרנו! אני הולך הביתה!

(שחקנים ממלמלים “מספיק” “קילקל הכל” “אפילו בשביל חלטורה” – “מי זה בכלל?”)

מנחה: קהל נכבד, מה לעשות? כל דבר טוב יש לו סוף וגם רביו שלנו נגמר, שואו מאסט גואו, כמו ויליאם כבר אמר: רק נגמור להתפשט, את התשואות רק נקבל, וכולנו נתפזר, איש אוהליך, ישראל.

אהסוור: (זועק) לא!!

מנחה: למה אתה חושב את עצמך עכשיו, לנאפוליון? לחיים גמזו? מה אתה רוצה, גם מחיאות כפיים?

אהסוור: אתם לא מיפשטים! לא מיפשטים! לא מיפשטים עד אני יש קונטראקט –

מנחה: (קוטע אותו) גבירותי ורבותי, קהל נכבד… אני מקווה שאתם נהניתם, למרות הפרעות שהיו… עשיתי עם הפרעות מה יכולתי לעשות, כוונות שלי בטח היו טובות… אז אם היתה ה איזה טעות, איתכם הסליחה ולילה טוב, ולהתראות.

אהסוור: טעות? מה טעות… זה אומרים שגיאה! שגיאה נורא! היסטורי! שגיאה מה לא סולח אף פעם!

מוני: רצית כוכב חדש, אה? (שדיבר קודם, ממשיך את המשפט שלו) מה שיצא לך ממנו? הפרעות!

(אהסוור ממשיך לדבר, אבל קולות השחקנים מכסים עליו). בן גוריון, בן־גוריון –

מוני: (מחקה את אהסוור) זה בן גוריון! יש בן גוריון! – זה מה שיצא ממנו כל הזמן.

מוני: בן גוריון… (מחקה בן גוריון) בימים טרופים אלה – ימם גורלם לעמנו –

אהסוור: (אינו יודע נפשו) בן גוריון! אדון בן גוריון אתה פה! באת מסיבה! אני ידעתי! אני ידעתי כל הזמן! כל זה זמן מה אני פה, אני ידעתי לא יכול יישוב יהודי בפלשתינה יושב בשקט מתיי שורפים אבאים שלו, אמאים שלו, אחים שלו… לא יכול יישוב יהודי בפלשתינה לא הופך עולם שביל נותן עושה קונטראקט על מיליון יהודים, אפילו על חצי מיליון, אפילו אולי על רבע מיליון מה עוד יש… זה פרופוזיציה של אייכמן, כולם יודעים מי זה אייכמן, אבל זה לא רק אייכמן, זה אייכמן רק שליח של קורט בכר, אולי הימלר, זה איברשטורמבאנפיההרר אדולף אייכמן (על דבריו עולה שמו ודרגתו של אייכמן במבטא נאצי ואחר־כך פקודת־תזוזה בגרמנית שריקות של תזוזות רכבת וכו' (נדהם מו ) מה זה? הם זזים? הוא לוקח להם? לא מחכה? (זועק) רגע! רגע! הנה אני מדבר עם – (נדהם לראות שכל השחקנים עזבו, פרט למי שחיקה את בן גוריון) בן־גוריון! (ניגש אל אותו שחקן, והוא עושה לו פרצוף ומרביץ חיקוי של שרתוק או מישהו אחר מן הצמרת דאז). לא בן גוריון? (השחקן יוצא, אהסוור לבדו על הבמה) אין בן גוריון? אין אדירי? אין פורשי? אין רובין??? אין ישוב? (יורד אל הקהל) אתם מיישוב? אתם יהודים! תשמעו! תשמעו זה! (קולות הרכבת והפקודות מוגברים) אחים שלכם הולכים הכל באושוויץ! אתם יודע מה אושוויץ? אושוויץ זה גאזים, זה קראמוטוריום, זה ארובים! אתה צוחק? אתם פה צוחק, אוכל זה קטנים מה קורא פופיטאט – ושם (מראה על הבמה) מה עושים זה כל הזמן? קבלנים עושים כסף, אדירי עושה קאריירה, זיגי גדול עושה דיבורים נפוח, פורשי פיף פאף ברובין, יאנקי דונקה מחפ – אדולף, רינה מאספת שירים, שירים… שירים… וסרג’נטים עושים אלקציות… כל יישוב עושה אלקציות… שמאל ימין… זיגי אומר, בן גוריון עושה מדינה… כן. עוד מעט מיגמר מלחמה, כל עולם יראה זה בקונטרנרציונס לאגר, יראה בציקלון בה, יראה הרים של שערים, של צעצועים קטנים… עולם יראה…יגיד, כן, זה יהודים צריך לו מדינה… אז תהיה מדינה, איזה מדינה? כמו ראינו כבר ראינו פה… כזה מדינה תהיה… (בזעקה) בשיל מי??? בשביל מה???

מוני: בראוו! בראוו! (מוחא כפיים) באמת, טוב מאוד! בראוו!

מסך