רקע
חיים נחמן ביאליק
משירי החרף
mנחלת הכלל [?]
tשירה

מִשִּׁירֵי הַחֹרֶף / חיים נחמן ביאליק


הַצּוּר הוֹרִיד לָנוּ יוֹם חָזָק מִצֹּר,

יוֹם עָז, מוּצָק אֶחָד כְּפוֹר, קֶרַח וָקֹר.


רוּם עוֹלָם, כָּל-כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתַּחַת,

הָאוֹר וְהָאַוֵּר כְּעֵין מִקְשָׁה אַחַת.


אֵין זֹאת כִּי נִתְרוֹפֵף הָעוֹלָם – וּנְתָנוֹ

הַיּוֹצֵר בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַל-גַּב סְדָנוֹ,


וַיָּנֶף פַּטִּישׁוֹ, וּבְהַלְמוּת עֲנָק

אֵל קָרָא לַכֹּחַ וַיִּשֹּׁם: חֲזָק!


וְלֵיל תָּמִים בֵּין פַּטִּישׁ וּסְדָן אוֹתוֹ רִקַּע,

וּכְאִלּוּ כָל-כֹּחוֹ, כִּבְיָכוֹל, בּוֹ שִׁקַּע.


וַיֵּצֵא עִם-שֶׁמֶשׁ יוֹם עַזִּיז וּמְסֻמָּר

וְכֹחַ עוֹלָמִים בּוֹ חָסוּם וּמְשֻׁמָּר.


וְעוֹד תְּלוּיִם בָּאַוֵּר צַחְצוּחֵי הַזִּיו

מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ, מֵאֵד רוּחַ פִּיו.


וְאוֹר בֹּקֶר מִסְתַּנֵּן עֲלֵיהֶם בִּיקָרוֹ,

וְנִטַּל כָּל-חֻמּוֹ וְנִשְׁאַר זָהֳרוֹ.


וְאֵין סוֹף לַלַּבְנוּנִית וְלַזֹּהַר אֵין קֵץ,

מִתַּחְתִּית עַד-רוֹם וּמִבַּיִת עַד-עֵץ.


וְהַשֶּׁלֶג בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה מְנֻפֶּה,

כַּזְּכוּכִית הַלְּבָנָה עַל-כֻּלָּם מְצֻפֶּה.


וְהַגַּגּוֹת כְּכוֹבְעֵי הַשַּׁיִשׁ מַרְאִיתָם,

מַחֲצִיתָם מַבְהִיקִים וְעֵין תְּכֵלֶת מַחֲצִיתָם,


וּלְעֵינֵי כָל-חַי וְהַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִירִים –

הָעוֹרְבִים לְבַדָּם עַל-גַּבָּם מַשְׁחִירִים,


מַחֲלִיקִים עַל-צִפּוּי הַזְּכוּכִית וְצֹרְחִים,

מְנַקְּרִים וְשׂרְטִים – וּפִתְאֹם הֵם פֹּרְחִים.


וַעֲשַׁן הָאֲרֻבּוֹת, כִּזְקַן עַתִּיק יוֹמִין,

מִסְתַּלְסֵל בֶּהָדָר וְנִשָּׂא לִמְרוֹמִים.


וְהַקֶּרַח הַלֹּהֵט בַּכֹּל מְפַעְפֵּעַ,

וּבְלֶב-כֹּל אוֹן אֵיתָן כַּמַּסְמֵר נוֹטֵעַ;


וּבָהִיר וּמוּצָק הָעוֹלָם! זֶה-כֹּחוֹ –

שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת-עַצְמוֹ וְהוּא חָזָק מִתּוֹכוֹ.


מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ, מֵרֹב עֹצֶר אוֹנִים

מִתְבַּקְּעִים בַּיַּעַר חֲסִינֵי אַלּוֹנִים.


כְּמוֹ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים כָּל-מְצוּקֵי הָאָרֶץ

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁחִשְּׁבוּ הִתְפָּרֶץ,


וְהֵם חוֹתְרִים וְחוֹרְגִים מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם –

עוֹד מְעַט וְהִתְפּוֹצֵץ הַכַּדּוּר מִפְּנֵיהֶם!


                                                                             ***

וּבְלִבּוֹ שֶׁל-אָדָם אוֹן שַׂגִּיא פּוֹרֵחַ,

וּכְיוֹם זֶה הוּא בָהִיר וְקַר וּבוֹטֵחַ.


וְעָצַם הַכֹּחַ וְשָׂגָה וְגָאָה

מֵרֶגַע לְרֶגַע, מִשָּׁעָה לְשָׁעָה.


וְצַר-לוֹ בֶּחָזֶה וּמְחַשֵּׁב הֲרֹס

אֶת-קִירוֹת הַלֵּב מֵהִתְאַפֵּק וָעֹז.


הַפָּנִים לְהָבִים, כָּל-שָׁרִיר מָתוּחַ,

וּכְמִדְרַךְ עֲנָקִים מִצְעָדוֹ בָטוּחַ.


וְשָׁאַף אֶת-נִשְׁמַת הַקֶּרַח מְלֹא לֹעוֹ

וּבָאָה כַּבַּרְזֶל בְּדָמוֹ וּזְרֹעוֹ.


וּלְאֶגְרֹף שֶׁל-בַּרְזֶל כַּף-יָדוֹ נִקְמֶצֶת

וְתַאֲוָה אַדִּירָה אֶל-תּוֹכָה פּוֹרֶצֶת:


לַהֲלֹם בָּאֶגְרֹף וּלְפוֹצֵץ בְּאַחַת

שָׁמַיִם מֵעָל וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.


וְצַר-לוֹ מִכֹּחַ, וְלֹא יָכִיל לֵב אוֹתוֹ,

וְהִתְפָּרֵץ מִכְּבָלָיו עָרוֹתוֹ, עָרוֹתוֹ.


וְהִתְנַפֵּל אֶל-חֵיק עֶגְלַת-חֹרֶף: "הוֹ, רַכָּב,

כְּנֶשֶׁר אֶל-מֶרְחַב אֵין-סוֹף וּלְמֶרְחַקָּיו!


לִמְקוֹם שֶׁתִּתְאַדַּם הַלֶּחִי וִיסֹעַר

כַּמּוֹץ לִפְנֵי סוּפָה הָעֹז וְהַנֹּעַר!


וּבְאֶרֶץ לֹא-עֻבַּד בָּהּ, רְחָבָה וּבְהִירָה –

כָּאֵפֶר תְּפֻזַּר-נָא עָצְמָה כַבִּירָה!"


תרס"ב.

המלצות קוראים
תגיות