רקע
זאב אלבלינגר
שמור לי ואשמור לך

(חדר משרד. מימין ־ שלחן גדול עם שני כסאות, משמאל – שלחן קטן ועליו מכונת כתיבה ועל ידו דרגש נמוך. על יד הקיר, באמצע החדר, פרגוד. ועליו שלט:

יוסף שושני, יועץ בעניני עבודה, במיוחד לעולים חדשים".


הנפשות:

יוסי צעיר גבוה, רזה

רחל אשתו, צעירה חיננית

רוֹמַן, כבן 40,


רחל: (נכנסת, זורקת את תיקה על השולחן הקטן, תולה את כובעה מאחורי הפרגוד ומתישבת על הדרגש. מפהקת ומביטה בשעמום על מכונת הכתיבה)

יוסי (נכנס לבוש מכנסי חקי קצרים וחולצת נילון.) מה עם המכנסים?

רחל: הביאו אותם עוד אתמול. אני מקוה שהם נקיים. אתה מין לַכְלְכָן שכזה, שכל פעם שהולכים לנשף, אתה חוזר עם כל הדברים הטובים על מכנסיך. התביש לך!

יוסי: ואת, כליל השלמות שלי, תמיד נקיה, מה? בחיי, נמאס לי כבר הכל, מכל הג’ובים לא יצא כלום, מכל ההבטחות אפס, ומכל הקרובים שלך – את יודעת מה…..

רחל: לאמר לך את האמת, גם אני מבולבלת. מזמן שעזבנו את הקיבוץ ואבא אמר שעם כשרונותיך תוכל להשיג כל משרה שתרצה, הייתי בטוחה שעוד השנה נקנה לנו דירה עם רהיטים לוקס, נבלה בנשפים ואולי אפילו נסע קצת לחוץ לארץ. ועכשיו….

יוסי: תעשני כנֶסֶת שש! החברה בקיבוץ בטוחים שאנו גורפים זהב. משרד לוקס כזה ומי לא מחפש היום עבודה?

רחל: זו אמצאת דוד משה, ולא הראשונה שלו. מילדותי אני שומעת על הגבר המוצלח הזה של המשפחה, כעל קוסם, העושה הון בנפנוף אצבעותיו. איני זוכרת אותו פעם לעבוד וארנקו תמיד מלא כאשה בהריון. זה הוא, שפיתה אותך למין עסק מחורבן זה ואתה הטפש, הסכמת. היש לך מושג, איך בכלל מוצאים עבודה למישהו, כשאתה עצמך הולך בטל.

יוסי: סמכי עלי, זה יהיה בסדר. מי צריך להמציא עבודה? יש רק לתת מכתבי המלצה ולשלוח הלאה. דברתי כבר עם החברה והעסק ידפוק. כמו שאומר דוד משה שלך – “הדור הצעיר, דור העתיד, לא יכול לאכזב!” שמעי רוחלה! עוד היום אני זורק את הטנופת הזו, אם אביך ירצה לעזור לנו בגרג'…

רחל: מה אתה רוצה מהם? הם עשו את שלהם ועלינו לעשות את שלנו. די שחקנו בתינוקות של אמא. גבר כמוך, ראשון לרקדנים, צריך לדעת גם להרויח כסף…

יוסי: אל יאוש, בובה! עוד נראה להם לכְטְיַרִים האלה, מה איש נַחַ"ל יכול לעשות. שלא יחשבו, שאכלו את כל החכמה לבדם! ועכשו לעבודה! מה יש לעשות היום?

רחל: קודם כל לנקות את המשרד. תוריד את החולצה המהודרת, אדוני המנהל, לבש את סינורי (מביאה מאחורי הפרגוד סינור, מטפחת לבנה, ומטאטא. מוסרת לידו את המטאטא, חוגרת למתניו את הסינור, קושרת את המטפחת על ראשו) ככה אתה יופי! (נושקת על אפו) ותואיל בטובך להראות שלפחות מלאכה זו ידועה לך…..

יוסי: ואת?

רחל: אני אסיר את האבק (מוציאה מאחורי הפרגוד נוצת ניקוי, ומאבקת את מכונת הכתיבה בזהירות)

יוסי: (מטאטא ושר) רחל נפש שלי, לך לבי נפוח, רחל נשמת אפי, לך כיסי פתוח! (דופקים בדלת נכנס רומן, עולה חדש, לבוש חולצת נילון תכולה, שמקצות שרווליה יוצאת הגופיה, וממחטה מקופלת תחת צוארון חולצתו, מנגב את זעתו, נופל לתוך כסא בפישוק רגלים)

רומן: פה משרד לעבודה?

יוסי: הוי, אֶפֶנְדִי! מה רצונך?

רומן: (מעקם את אפו ומתעטש מהאבק) פה משרד לעבודה?

יוסי: בטח! אינך רואה את השלט? סליחה, אינך רגיל לאור השמש שלנו…

רחל: יוסי! השתגעת? האדון הזה הוא קליאנט..

יוסי: קליאנט בטיח! אני מכיר את הסוג שלו! רוצה לבטח להיות ראש הממשלה לפחות

רומן: ומה בכך? לא נאה לך אירופי כראש ממשלה? לפחות ילמדכם איך להתנהג..

יוסי: אני כבר למוד! ומה שאמא והקיבוץ לא הספיקו, אני חוטף ממנה…

רחל: יוסי, שתק כבר! תן לי לעשות! אדוני, מה בקשתך?

רומן: ראשית כל, שיחדל לטאטא. אני נחנק! עוד אתפס שחפת מהבקטריות..

יוסי: ושנית?

רומן: שלא יהיה חצוף! זה משפיע עלי רע מאוד, אני לא רגיל ליחס כזה..

יוסי: (טופח לו על הגב בכוח) עוד תתרגל חבוב, אין דבר! נדפק אותך לג’וב…

רומן: לעת עתה תחדל לדפוק אותי בגב, אני חלש מילדותי…

יוסי: (צוחק) באמת? הרי לכם פלמחניק מוכן! חלש מילדותו! אתה מחפש בטח ג’וב של מילדת?

רחל: אל תבלבל אותו! אינך רואה שזה בא לו מהחום? אדוני, אולי תשתה דבר מה?

יוסי: תני לו קוניאק אקסטרא! בחמש לירות הבקבוק, אורח כזה! אורח כזה! וכבר מהבוקר! (טופח לו)

רומן: מה זה פה? משרד לעבודה או מכון להתעמלות? מה אתה דופק אותי? אינני קציצה.

יוסי: זה בידידות, חבוב! צריך למצא לשון משותפת…

רומן: (קופץ ממקומו) לכו לכל הרוחות! (רוצה לצאת)

רחל: סלח לו אדוני! זה בא לו מהקיבוץ, שם דופקים אחד את השני כל היום. שב בבקשה, אולי בכל זאת נוכל לעזר לך…

רומן: (מתישב) אני רוצה לדבר עם המנהל.

יוסי: עם מי אתה חושב שאתה מדבר, עם שר הטקס?

רחל: (רומזת ליוסי בעינים) שתק יוסי! אדון המנהל יצא לפני חמשה רגעים לפגישה דחופה עם…

רומן: אז אולי אפשר לדבר עם סגן המנהל?

רחל: גם הוא יצא.. אבל.. יתכן ויחזר בעוד רבע שעה..

רומן: טוב, אחכה..

רחל: (מרמזת ליוסי: שיטאטא בכוח) חבל על בריאותך, אדוני, יש לך לבטח דבר מה לסדר, והברנש בינתים יגמר לנקות. תבא בעוד רבע שעה..

רומן: אבל אין לי שום דבר לסדר..

רחל: אז תישב לך בקפה, יש פה, בפנת הרחוב קפה עם אֶסְפְרֶסְסוֹ..

רומן: אין לי כסף.

רחל: לא כלום! הא לך חצי לירה! (דוחפת אותו החוצה) (ליוסי) טמבל! בא לקוח, ואתה..

יוסי: לקוח חשוב מאוד! בחצי לירה! בכמה נתערב שלא נראה אותו יותר ואם נראה אותו – תצטרכי לפרנס אותו עד סוף ימי חייך..

רחל: הסוף הזה רחוק עדין, ואתה מהר והתלבש! איזה מזל שהביאו את המכנסים (דוחפת את יוסי בכוון הפרגוד) מהר, גולם! הוא יכול להופיע בכל רגע! (ליוסי המופיע במכנסי חקי ארוכים, משופם, חובש משקפי שמש, מגבעת קש על ראשו, והמתישב מאחורי השלחן הגדול) יוסי! אני מבקשת אותך! תהיה רציני! זה הקליאנט הראשון שלנו! ואם הוא יהיה מבסוט – נוכל עוד לקנות את הדירה…

יוסי: ולרקד בנשפים ולנסע קצת לחוץ לארץ, את מזהירה, רחל! אינני יודע איך

יוסי: (ממשיך) לא דפקו אותך בקיבוץ למזכירה, עם יוזמה כזאת, עם מרץ…

(דופקים בדלת ורומן נכנס ומתישב)

רחל: שב בבקשה! הנה הוא בא זה הרגע..

יוסי: (כאילו שקוע בנירות שלפניו) כן, אדוני..

רומן: אדוני המנהל! אני מחכה לך כבר כשעה. אני מגיש תלונה חריפה על ה… העובד שלך, הוא…

רחל: נכון, אדוני סגן המנהל! ה..עובד לא התנהג כראוי, ועם אדון זה הסליחה.

יוסי: כמובן, כמובן! הוא יקבל ממני פליק כזה ש…

רחל: (מפסיקתו) לרומן – מה נוכל לעשות עבורך, אדוני?

רומן: הדבר – קצת מסובך. אצלנו הייתי.. איך אומרים.. אחות ראשית בבית חולי־רוח. אני מתאר לי שיש לכם חולי רוח?

יוסי: ועוד איך! החל מהצבא וגמר במנהלי חברות הנפט..

רומן: מסוכנים?

יוסי: תלוי בשביל מי. אני למשל מסתדר אתם איך שהוא..

רומן: אדוני מהמקצע?

יוסי: כמובן! חוץ מזה רובם מתהלכים ברחובות והם כל כך דומים לאנשים כמוך..

רומן: אתה מעליב אותי!

רחל: כבוד סגן המנהל רוצה לאמר… שקשה להרגיש בזרותם ממש עד הרגע האחרון, אני נזכרת שקראתי ב“העולם הזה” על משוגע שהרגישו במצבו המשונה רק לאחר שמעל ב 90000 לירות..

רומן: אני לא מדבר על משוגעים סתם. אני מדבר על חולי רוח, פרנואים, רוצחים בתת־הכרה, בעלי שגעון גדלות…

יוסי: כאלה יש לנו הרבה, החל מפקידים בכירים וגמר באחרון השליחים..

רומן: בעלי שגעון רדיפה..

רחל: אלה? במשטרה.. היית צריך לראות איך רדפו אחר הפושעים, סינמה בלש..

רומן: היש לכם איזה מקרים ספציפיים?

יוסי: אתה מעליב אותי! איזו שפה ציונית זאת?

רחל: האדון הזה רוצה כנראה לדעת אם אין לנו שגעונות שלנו..

יוסי: אהא! משלנו! לאומיים, ישראליים, על טהרת הישראליות,? בטח! שגעון דירות לוקס, שגעון נסיעות לחו"ל, שגעון הבענקעלעך…

רומן: זה מענין אותי מאוד, אולי אפשר להשיג עבודה במדור זה?

יוסי: לא, חבוב! זה מדור אקסקלוזיבי בשביל פקחים, שמה דורכים יותר מדי על היבלות ואתה הן חלש מילדותך.. וחוץ מזה אתה צריך להיות ב..קואליציה

רומן: עם מי?

יוסי: קשה לדעת. זה תלוי איזה משוגע ירצה אותך..

רומן: ובכן מה יש לך להציע לי במקצועי?

יוסי: חכה רגע, חכה רגע, נראה, מוטב שתחזור בעוד שבועיים, זה לא פשוט, חולי רוח.. ברר… יתכן שכדאי לך לחפש במשרד אחר, עדין לא טפלנו במקרים כמוך..

רומן: מה אתה רוצה לאמר?

יוסי: משוגעים.. אומר לך את האמת, לא התמחיתי בהם בקיבוץ,. היו שם קצת טְרַלַלַלַה, אבל שקטים. נאמו נאומים, שברו כמה צלחות, קבלת כמה פעמים בפרצוף, וזה הכל.. אבל הטיפוסים שלך… ממש ציזבטניקים בשמלות ערב, לא, חבוב, לא בשבילי…

רומן: אם כן לא נשאר לי, אלא לדבר עם המנהל הראשי, אולי הוא…

יוסי: הוא? הנוד הזה? לא כדאי לך! חוץ מזה הוא במצב רוח רע, אשתו… אתה מבין אותי..

רחל: הוא לא הודיע אפילו מתי יחזר. אולי נסע לירושלים, לשר העבודה..

יוסי: כן, כן, נזכרתי, הוא השאיר לי אפילו מפתח ביתו במקרה ולא יחזור..

רומן: מה? אשתו מתה..

יוסי: לא! חלילה! היא קצת חתיכה.. אתה יודע.. כזו.. (דופק לו על המצח)

רומן: זוהי בדיוק המומחיות שלי, (רוצה לקום) תן לי את הכתבת, אולי אשיג שם עבודה בטיפול..

יוסי: (דוחף אותו בחזרה לכסאו) רק זה חסר! היא תעשה ממך רִיץ’־רַץ' כזה כמו.. וחוץ מזה היא כמו המדינה שלנו, צריכה תמיד כסף..

רחל: יוסי, חתיכת נבלה!

יוסי: שמעת? זה ממקור ראשון! דומה לה בכל, כאילו היו אחיות..

רחל: אני הולכת..

יוסי: הי! אל תשאירי אותי פה עם הבַת־יַמְנִיק הזה (לרומן) עכשיו עוף מפה! המנהל יבא עוד מעט! מאין אני יודע? רוח נבואה! לך כבר! אין לך כסף? הא לך לירה, לא מספיק? קח חמש לירות רק הסתלק מפה לכל הרוחות (דוחף אותו החוצה) (אחר כך נגש לדלת, פותח אותה לאט, מושיט את היד החוצה, ומכניס את רחל לתוך החדר)

רחל: (בבכי עצור) אתה…

יוסי: שתקי! אל תאמרי דבר! את צודקת! את צודקת! אני נבל! אני לא יוצלח! אני פרא אדם! אבל…

רחל: (בכעס) יש עוד אבל?

יוסי: יש ועוד איך! מי רצה בקליאנט זה, אני? מי נתן לו חצי לירה, אני? מי רקד סביבו, אני? (בלעג) אם יהיה מבסוט, נקנה דירה… אם יתן לי את קינג דֶוִיד במתנה ויביא אותנו בטקסי סְפֶסיאַל לקליפורניה אני מותר עליו, אינני רוצה בו אפילו עטוף שוקולד ליבֶר לאקספורט. את ואמצאות שלך, ירושת דוד משה המוצלח במשפחה..

רחל: טוב, טוב! טוב! ומה נעשה עכשיו?

יוסי: יש להפטר ממנו ופְרוֹנטוֹ! את שומעת? בכל מחיר..

רחל: אולי הוא לא יחזור? נתת לו חמש לירות…

יוסי: את לא מכירה את הטיפוס הזה, הוא הלך להזמין לו פנסיון נצח במלון דן על חשבוננו. לא כמוהו יותר על פרה חולבת כמונו..

רחל: אולי נסגר את המשרד ל…

יוסי: מה זה יעזר? הוא ימצא את הכתבת מהשכנים ויבא הביתה. ומשם שום כוח עליון לא יוציאו. אבל חכי רגע.. יש לי… בחיי, יש (רץ לפרגוד)

רחל: לאן אתה הולך?

יוסי: נעשה לו מנהל ראשי, שתפח רוחו, סמכי עלי, יהיה בסדר.. (מופיע לאחר רגע במכנסים כחולים, בלי מגבעת ומשקפים, עם שפם וזקן) יחי אני! רק אל תשויצי!! תני לי לעשות..

רומן: (מופיע) אדוני המנהל!

יוסי: אומרים שלום כשנכנסים אלי! פה לא סוכנות ולא לשכת עבודה. שב!

רומן: (יושב) שלום; אֶ…אֶ…רציתי לשאל…

יוסי: אין לך מה לשאל. המזכירה שלי מסרה לי את כל הפרטים. התקשרתי כבר עם מנהל מדור ההלואות. יש בשבילך עבודה. במכון לאִזוּן גִזְבָרֵי קיבוצים.

רומן: קיבוצים? הם יוכלו לשלם משכרת…

יוסי: אל תדאג! מימון מכון זה נעשה ע"י הבנקים וקרדיטורים של הקיבוצים. הכל או־קיי!

רומן: ואיפה נמצא מכון זה? הייתי רוצה שהוא יהיה בתל־אביב..

יוסי: ארצנו היא ארץ חלוצית. כשאני באתי ארצה לפני…

רומן: אני יודע, אני יודע…

יוסי: בסדר. המכון נמצא באיזור חדש. תהנה מהרגשת יצירת בראשית. בתוך נוף טבעי…

רומן: (בספקנות) אבל איפה…

יוסי: באיזור המפורז. נפת גליל עליון. הצפון.

רומן: זה לא בשבילי.

יוסי: ומה היית רוצה? שנפתח לך מכון כזה ברחוב אלנבי? אנחנו, הותיקים נתנו את דם בנינו…

רומן: אני יודע, אני יודע!

יוסי: אם כן בסדר. הדיור באהלים.

רומן: מה?

יוסי:־ כן. האהלים נמצאים קרוב לגבול, כדי שלקליאנטים שלך לא תהיה הרגשת בטחון עצמי מופרז…

רומן: לא! לא! לא! אני מסרב! יש סכנה…

יוסי: מובן! ואיפה אין? חוץ מזה הם רגילים לסיכונים יותר גדולים מזה. עבורם זה משחק ילדים…

רומן: מה הם מענינים אותי. הם ציונים, הם צריכים לסבל..

יוסי: ואתה?

רומן: אני עולה חדש. אתה יודע מה זה עולה חדש?

יוסי: כן. זה יהודי, הבא להמשיך את עבודת בנין הארץ, לחזקה מבפנים ומבחוץ. כמו שאומר ראש הממשלה שלנו, ולהקלט בכלכלת הארץ, כמו שאומר שר הפתוח, ולההפך למשלם מסים טוב כפי שרוצה שר האוצר.

רומן: כלל לא! את חי בטעות, אדוני המנהל! עולה חדש – זה אדם, שצריך ליצור בשבילו תנאים חדשים,. כדי שיהיה לו כוח לעבוד – הוא צריך הרבה לנוח, כדי שירגיש את עצמו בבית – צריך לתת לו בית טוב, כדי…..

יוסי: כדי שלא יקבל נזלת – צריך לשים אותו בכספת, כדי של יקלקל לו את הקיבה – צריך להאכיל אותו בכפית זהב, כדי שלא יסבל מרגש נחיתות – צריך לעשות אותו למנהל גדול….

רומן: בדיוק כך! זהו! זהו!

יוסי: ומה יהיה עם בנין הארץ? עם אלפַיִם שנה עם בטחון בגבולות? עם פריון עבודה?

רומן: את הג’וב הזה נשאיר לכם. אתם כבר סְפֶצים לזה. לא נקפח את פרנסתכם, לא נגזול מכם את החלוציות. אתם שיכים לעם צעיר ואנחנו לעם זקן, עיף ומוכה. לנו מגיע כבר פנסיה.

יוסי: על חשבוננו?

רומן: מי צריך את כספכם? תנו לנו רק את המיליונים שאתם מקבלים בשבילינו ואנחנו נעשה חיים..

יוסי: כמו שעשיתם שם?

רומן: זה לא היה כל כך נורא… וחוץ מזה… זה לא ענינכם.

יוסי: ומה עניננו?

רומן: תמשיכו בשקט לבנות את המולדת שלכם. לא נפריע לכם..

יוסי: מי מדבר על הפרעות? אנו רוצים שתעזרו לנו כשותפים ל…

רומן: קודם כל נעזר לעצמנו. צריך להסתדר, למצא עבודה, בזה אנו מומחים ותיקים..

רחל: אמרתי לך שהם פקחים..

רומן: ומה חשבת? שיש לכם ענין עם פליטים מסכנים העומדים בתור לקערת מרק, ושאתם תלמדו אותנו א־ב. אנחנו למודים יותר מכם. היה לנו בית ספר טוב. השותפות שאתה מציע – מוקדמת מדי. קודם כל בית, אכל ועבודה ובזה אני יודע הכל. היה לי משרד לתווך בעבודה..

רחל: חשבתי שאתה..

רומן: נכון! זה היה אחר כך. היה צריך ללמד מקצוע כשר…

יוסי: אם ככה… אציע לך שותפות במשרדי.. פיפטי, פיפטי! אתה תביא את הקליאנטים ואני אסדר עם החברה. אפשר יהיה לדאוג לאלפי אנשים ולעשות הון.

רומן: החברה שלך – נדוניה חלשה מדי בשבילי. אני לא מתחתן! וחוץ מזה אל תרחמו יותר מדי עלינו ואל תדאגו לנו יותר מדי. נסתדר בלעדיכם. אני פותח משרד לעצמי.

רחל: שיחזיר לפחות את החמש וחצי לירות שהרבצנו בו!

רומן: והשעור במקצוע שקבלת ממני אדוני מנהל, סגן מנהל וספונדזיר בגוף אחד לא שוה כלום? אבל כדי שלא תאמר שאני כפוי טובה ארשה לך לעבד תחת ידי חודש שלם ללא תשלום, זאת אומרת ללא תשלום דמי לימוד…

רחל: שילך לו! אני משתגעת!

יוסי: מוטב לא! הוא עוד מוכן לקחת את כתובתך ולטפל בך בבית. (רומן יוצא ורחל מתעלפת)

סוף


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47288 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!