את הד"ר ירוחם (פיליפ) קורנגרין הכרתי מקרוב מראשית בואו לארץ בשנת 1925. נפגשתי אתו מאז לעתים קרובות מאז וראיתי בפעולותיו הצבוריות והחברתיות, אם בעירית תל־אביב ואם בלשכת “הכוכב” של הבונים החפשים, ואם באיזה מוסד תרבותי או סוציאלי. תמיד עומד הכן לפעולה, תמיד חיוך על שפתיו, חיוך של אל־יאוּש, הסגולה הטובה שכל עסקן צבורי יכול להתברך בה.

עבר ציוני עשיר מנעוריו יש לו, לד"ר קורנגרין:

נולד בתרמ"ג–1883 בטרנוֹפּוֹל (גליציה המזרחית). בגיל 14, נכנס למערכת העבודה הציונית. בן 15 החל לארגן תאים ציוניים בין תלמידי הגימנסיה מבני גילו. בסיימו את הגימנסיה, ביולי 1901, אירגן וניהל את הכנוס הארצי הראשון של בוגרי־הגימנסיות הציוניים מכל גליציה, שנתכנס בטארנופול. ובהיותו תלמיד בית־הספר הגבוה למשפטים, היה ממייסדי האגודה האקדימאית הציונית “בר כוכבא” בטארנופול, והשתתף השתתפות פעילה בכל עבודותיה ובתעמולה הציונית. אף לקח חלק במלחמה לזכויות לאומיות של יהדות גליציה. במלאת לו 23 שנה, הוסמך למשפטים באוניברסיטת לבוב, ותוך התמחות במשרד עורך־דין, השתתף במלחמת־הבחירות הציונית לפרלמנט האוסטרי, שבתוצאתה נבחרו ארבעה צירים יהודים, שהיווּ סיעה יהודית־ציונית בפרלמנט. בשנת 1909 הוכתר בתואר “דוקטור למשפטים ולמדעי המדינה”.

בקונגרס הציוני השביעי (באזל 1905) השתתף ד“ר קורנגרין כנציג עתוני הנוער הציוני בגליציה. אחר כך השתתף כציר בקונגרסים השמיני, התשיעי, העשירי, האחד־עשר, בועידות לונדון (1920) ובקונגרסים השנים־עשר, השלשה־עשר והארבעה־עשר. בקונגרס הציוני שלאחר מלחמת־העולם הראשונה, הרצה הד”ר קורנגרין בעניני עליה, כיו"ר הועדה לעניני עליה.

בסוף 1911 השתתף קורנגרין כנציג הסתדרות בתי־הספר העברים בגליציה ובבוקובינה, עם הרב ד"ר יהושע טהון (נשיא ההסתדרות לתרבות עברית בגליציה) ועם רפאל סופרמן (נשיא אגודת המורים העברים בגליציה) בכינוס “יום העברים” הראשון בלבוב. בהשפעת התנועה העברית נוסדו אז בגליציה 35 בתי־ספר עברים עממיים וסמינריון למורים עברים. אחר כך הוזמן לעבוד כאחד המזכירים של ההנהלה הציונית העולמית בברלין. באבגוסט 1913 חזר לגליציה ועבד כעורך־דין בדרוהוביץ'.

במלחמת־העולם הראשונה, שרת הד“ר פ. קורנגרין כקצין בחזית ובמינהל הצבאי ובחיל־הכיבוש האוסטרי באוקראינה. לאחר המלחמה נבחר מטעם הועד הלאומי היהודי שב”אוקראינה המערבית" כשליח אל ועד המשלחות היהודיות שליד ועידת־השלום בפאריס. המשיך לעסוק בגליציה בפוליטיקה יהודית מקומית לקראת הבחירות לפרלמנט האוקראיני־מערבי, ואחרי כיבוש הארץ בידי הפולנים חזר למקצועו, כעורך־דין, והיה חבר הועד המרכזי של ציוני גליציה בנשיאותו של' הד"ר אריה־ליאון רייך.

ארבע שנים (1920–1924) היה מנהל המשרד הארצישראלי המרכזי בוורשה, ומ־1922 אף בא־כח חברת “הכשרת הישוב” לפולין. השתתף בפעולות בסיעת “עת לבנות”, בועד המרכזי של ציוני פולין, ונבחר לועד קהילת וורשה.

לאחר שביקר בארץ־ישראל בשנים 1922 ו־1923 עלה לארץ על־מנת להשתקע בה, עם רעיתו פרידה בת מנחם זילברדיק (עורכת־דין ומזכירת הקלוב של הצירים היהודים בפרלמנט הפולני). נבחן בבחינות לעורכי־דין זרים, והחל עוסק במקצועו.

בשנת 1925 נבחר על־ידי עולי פולין לאסיפת־הנבחרים ולועד הלאומי ולמועצת העיר תל־אביב.

בסתיו 1929 נתמנה לשופט־שלום ממשלתי בתל־אביב, בשנת 1935 הועבר לתפקיד זה בחיפה, בשנת 1937 נתמנה לשופט בבית־הדין המחוזי בתל־אביב, ובשנת 1944 יצא לפנסיה וחזר למקצועו כעורך־דין.

הד"ר י. פ. קורנגרין עוסק במחקר מדעי בהיסטוריה ובחוק העברי הקדמון, והוא מרצה עליו בבית־הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל־אביב. פירסם ספר על “חוקי המזרח הקדמון”, וכן חיבר ספר על “המושבות הצבאיות של היהודים בימי קדם”, כרך ראשון להיסטוריה יהודית, וכן כתב הרבה חוברות של זכרונות.

ד"ר י. פ. קורנגרין משתתף בחיים הצבוריים כחבר המועצה הארצית של הסתדרות הציונים הכלליים. כמה שנים היה נשיא לשכת בני־ברית “משה שור” בתל־אביב. נשיא לשכת הבונים החפשים “הכוכב” בתל־אביב, וכן כנשיא הגדול של הלשכה הגדולה הלאומית של הבונים החפשים בארץ־ישראל.

גם לאחר שעבר את גיל השבעים, ומתה עליו רעיתו שעמדה לימינו שלשים שנה ומעלה – עומדת בו רעננותו, והוא ממשיך לעבוד ולהשתתף בחיי החברה, כשהחיוך הנצחי של אל־יאוש מרחף תמיד על שפתיו ופניו מסבירות לכל אדם.