מגידוליה וחניכיה וגם משומריה הראשונים של תל־אביב היה יוסף בן גדליה שושני (נולד 1897).
הכרתיו מראשית בואו לארץ בשנת תר"ע (1910), יחד עם הוריו ובני משפחתו. בן שלש־עשרה היה ונכנס למחלקה השלישית של הגימנסיה “הרצליה”. מן התלמידים המצטיינים היה בכל הלימודים, בעל אופי טוב ומזג נעים, ונתחבב על מוריו, חבריו וכל מכריו.
עם פרוץ מלחמת־העמים הראשונה (1914), התגייסו לצבא התורכי כשמונים תלמיד מבוגרי הגימנסיה “הרצליה” ומתלמידי המחלקות העליונות. בין המתגייסים היה גם תלמיד המחלקה השמינית יוסף שושני, שנשלח עם חבריו לבית־הספר הצבאי בקושטא. אך לאחר מאמצים שוחרר מן הצבא, כדי לגמור את למודיו בגימנסיה.
בתקופת הגירוש הכללי מתל־אביב (ניסן תרע"ז–אפריל 1917), נתרוקנה תל־אביב מתושביה, והיתה צפויה סכנה לכל הרכוש בתל־אביב. לשמירת הרכוש התנדבו עשרה צעירים ושתי צעירות מבין בוגרי הגימנסיה ואחרים.
בין המארגנים הראשיים של השמירה היה סעדיה שושני, ואחיו, יוסף שושני, היה בין השומרים. וכך ניצלה תל־אביב מגניבות ומשוד.
כשנתארגן הגדוד העברי – בסוף 1917, היה יוסף שושני בין ראשוני המתנדבים ואף הלך לחזית הצבא הלוחם. כשנשתחרר מן הצבא, לאחר גמר המלחמה, שימש קצין בנמל חיפה.
בכל מקום המצאו מצא יוסף שושני הבנה הדדית ולשון משותפת עם חבריו־לעבודה הן בחזית והן בעורף.
במרוצת הזמן חזר לתל־אביב, והצטרף להנהלת הדפוס של משפחת שושני.
במשך כשלשים שנה עבד יחד עם אחיו ובני משפחתו, והיה חביב ורצוי על כל העובדים ועל כל הבאים במגע עם דפוס זה, ממקומות־העבודה הראשונים של תל־אביב.
צנוע ועניו, ומאיר פנים לכל אדם, דייקן ושקדן, הולך תמים וישר־לב, חבר טוב ובעל משפחה מסור.
כמה שנים לפני מותו בלא־עת הותקף בהתקפת־לב, הבריא וחזר לעבודתו בבית־הדפוס ובצבור. בינתיים עברו עליו כמה אסונות משפחתיים – מות אשתו האהובה, אסתר לבית ברנשטיין, אחות רחמניה לפי מקצועה, ממחלת הסרטן, ומות ילדתו היחידה ארנה, בת שנה – ששברו לגמרי את כח התנגדותו למחלות, והותקף שוב בהתקפת־לב, החלים וחזר שוב לעבודתו.
בט“ז טבת תש”י עבד בדפוס מן הבוקר עד הערב וחזר בשעה מאוחרת למעונו, בלי להתאונן על כל מחושים.
בחצות הלילה הותקף התקפה קשה, והובהל אליו רופא, אשר טיפל בו שעה ארוכה. התקפה זו היתה ההתקפה האחרונה, אשר ממנה לא קם עוד. בי"ז טבת 6 בינואר 1950 הוציא נשמתו, ונטמן באותו יום ליד קבר אשתו בבית העלמין המרכזי.
הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.