רבות פעל ועשה מרדכי כספי (נולד י“א ניסן תרמ”ה, נפטר ה' אלול תש"ז), בכל שטחי החיים הצבוריים בארץ־ישראל ועמד בראש כמה מוסדות. גם בשנות מחלתו האחרונה לא עזבתו ההכרה ולא פסק מלעקוב אחדי כל מה שנעשה בשטח העבודה הצבורית.

חייו הפרטיים נשתלבו מאז התבגרותו בחיי הצבור, וכאילו נולד להיות עסקן צבורי למופת.

יליד ירושלים היה מרדכי כספי. אביו, ר' אברהם חיים זילברמן, היה עסקן צבורי ומראשוני המדפיסים בירושלים, ויחד עם מ. אדלמן יסד בתרמ"ז את בית־הדפוס הראשון ביפו.

אמו של מרדכי כספי, נחמה רבקה, ממשפחת בעל “משכיל לאיתן” – ממיסדי השכונה “מאה שערים”. בילדותו למד מרדכי כספי בישיבת “עץ חיים”, ואחר כך בבית־הספר למל בירושלים (גמר בהצטיינות בגיל 14). כעבור זמן נתקבל כפקיד למשרד הקונסול האוסטרי בירושלים, ובאותו זמן השתלם גם בלמודים כלליים ורכש לו ידיעה הגונה בלשונות אחרות: אנגלית, צרפתית, גרמנית וערבית, ועל כולן העדיף את העברית שהיתה שפת־האם שלו.

במלאת לו שבע־עשרה שנה, נסע לווינה ושם למד בבית־הספר למסחר, ואחר כך הלך למנשסטר לשם השתלמות בבית־ספר גבוה. עם גמר חוק־לימודיו בהצטיינות חזר לארץ, ונתקבל כמנהל משרדי היבוא והיצוא של וילהלם (זאב) גרוס, אשר היו קיימים אז בירושלים, יפו וחיפה.

מרדכי כספי התמסר לעבודתו בכל כושר פעולתו ונתחבב על כל הלקוחות, ויצאו לו מוניטין בעולם המסחר.

בשנת תרע"א נשא אשה – את רבקה בת ישראל כהן, נכדתו של הסופר מיכל כהן, ממיסדיו ועורכיו של העתון העברי הראשון בארץ “הלבנון” וממיסדי השכונה “נחלת שבעה”. עם אשת נעוריו חי חיי משפחה טובים ויפים 36 שנה עד יום־מותו, ונולדו להם שני בנים ושלש בנות.

בראשית מלחמת־העולם הראשונה גוייס לצבא התורכי ושרת במיפקדה המקומית של ירושלים. אפיו הטוב וידיעותיו בכמה לשונות עזרו לו ליצור קשר חי בין המפקדים הצבאיים לבין הצבור האזרחי של הישוב היהודי והערבי, ורכש לו ידידים רבים בכל החוגים.

עם גמר המלחמה – בכסלו תרע"ח (נובמבר 1918), חזר מרדכי כספי לחיים האזרחיים, ופתח עם שני חבריו מפקידי וילהלם גרוס לשעבר, משרד לעמילות וסוכניות, ליבוא ויצוא ולביטוח, אשר נקרא “כספי, דיסקין וקפלן”.

משרדים אלה התקיימו עשרות שנים בירושלים, יפו, תל־אביב וחיפה, ורחשו להם אמון גמור בחוגי הכלכלה בארץ ובחוץ־לארץ.

בשנת תר“פ (1920) נתקדש כאח בלשכת “ירושלים” במיסדר של “בני ברית”, ובתרצ”ב נבחר כנשיא הלשכה, ואחר כך נבחר כסגן הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה בארץ־ישראל. בתר"ף השתתף בישיבת הלשכה הגדולה בסינסינטי, כנציג “בני ברית” בארץ־ישראל.

היה מן החברים הראשונים באסיפת הנבחרים ליהודי א“י, שנים רבות שימש סגן נשיא לשכת המסחר בירושלים, היה עסקן פעיל במס־החירום של הישוב, חבר ותיק ב”רוטארי קלוב", ועוד ועוד.

בתרפ"א השתתף מרדכי כספי במשלחת הצבור היהודי אל הנציב העליון של אז, סיר הרברט סמואל, ויחד עם יתר חברי המשלחת הגיב על התנהגות השלטונות בפרוץ הפרעות בירושלים, ובפרט קבלו לפני הנציב העליון על יחסו המשונה של מושל ירושלים, סיר רונאלד סטורס, שלא נקט באמצעים הדרושים נגד הפורעים, ואת התלונה נגד סטורס הטיחו בפניו ובמעמדו.

בתרפ"ה נתמנה לקונסול לטביה בארץ־ישראל, והגיש את עזרתו לכל נתיני לטביה שפנו אליו.

גולת־הכותרת של עבודתו הצבורית היתה השכונה תלפיות בירושלים, שהיה בין ראשוני מיסדיה, בוניה ומתישביה. מראשית הווסדה ועד יומו האחרון עמד בראש הועד של תלפיות, היה גם גבאי ראשון בבית־הכנסת שבה ועתים היה גם עובר לפני התיבה, והנהיג כמה מנהגים יפים בבית־הכנסת. אי־אפשר היה להזכיר את תלפיות ואת אשר בה, בלי להזכיר את שמו של המיסד והבונה הראשון מרדכי כספי, ששקד על שפורה ושכלולה.

בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השיתוק, וביום ו' אלול תש"ז נפטר, בן 63, ונקבר בבית־העלמין שבהר הזיתים, בעיר שבה ראה את אור החיים.

מן הדמויות הנאות של “פרי הארץ”, שארץ־ישראל יכולה להתפאר בהן.