היו ימים, שבני הישוב החדש היו מביטים מלמעלה למטה על בני הישוב הישן – כעל נחות־דרגה כביכול. הזמנים ההם עברו ובדורנו זכינו לכך, שבערי ארץ־ישראל ומושבותיה אנו מוצאים סופרים, משוררים, נואמים ומרצים ועסקני־צבור מילידי הארץ, גידולים, שצמחו על קרקע המולדת.
בין גידולים אלה צמח וגדל גם הד"ר יעקב מיכלין, דור רביעי לילידי הארץ.
נולד בירושלים בכ“ו חשון תרנ”א. אביו, הרב חיים־מיכל מיכלין, היה עסקן צבורי נאמן, בעל אופי טוב וחביב על כל מכריו ומיודעיו. לארץ עלה בהיותו ילד בן שמונה. ימי חייו היו שרשרת ארוכה של פעולות ומעשים טובים, במלאת לו שבעים שנה הוציאו מוקיריו בירושלים, בשנת תרצ"ז, ספר לכבוד ר' חיים מיכל מיכלין, בשם “תפארת שיבה”.
אמו של ד"ר י. מיכלין היא בתו של הרב מיכל הכהן, מעורכי העתון העברי הראשון בארץ־ישראל “הלבנון”.
יעקב למד בילדותו בחדר ובישיבה. ואחר כך בבית־הספר “למל” בירושלים, והיה מתלמידיו של דוד ילין. בגמרו את בית־הספר “למל” בתר“ע, נכנם לקולג' האנגלי בירושלים וגמר אותו בתרע”ד. אחר כך נכנס לאוניברסיטה האמריקאית בבירות, וגמר בה את למודיו כרוקח־כימאי בתר“פ, שב לירושלים, ונבחר לועד ההסתדרות של רוקחי ארץ־ישראל. בזמן כהונתו כרוקח ממשלתי, בשנים תרפ”א–תרפ“ה, קבעה ממשלת א”י לפי הצעתו תקנה, שרק שתי פרמקופיות תהיינה רשמיות בא"י: האנגלית והצרפתית.
בשנת 1925 נסע ללוזאן (שווייץ) לשם השתלמות נוספת, ובשנת 1927 הוכתר בתואר “דוקטור למדעי הטבע”. הוא המשיך בחקירות מדעיות בבית־הספר הגבוה למדעי הטבע של הסורבונה וכתב בצרפתית ספר מדעי בפאריס, ספר חשוב בבוטניקה אנאטומית. בשבתו בלוזאן כשנתים, היה כתבו של “דואר היום” (העתון היומי בעריכת א. בן־אבי), שיצא אז לאור בירושלים. במרוצת הזמן פירסם שורת מאמרים על נושאים צבוריים ומדעיים בעתונים יומיים ושבועונים שונים וכן בעתונים מקצועיים (עלון רוקחים, עלוני “מגן־דוד אדום”, התאחדות בני הישוב, הבנאי החפשי, ועוד). כן הוציא כמה חוברות כמו: “האשה והבנאות החפשית”, “ארבע שנות הפעולה למגן דוד אדום”, “על המן במדבר סיני”, “מצריף דל לתנועה עברית”, “גלגולו של עקרון האמונה”, וכן חיבר חוברות אחדות בצרפתית.
לפי מקצועו היה רוקח כימאי, וגם שימש נציג מדעי ומסחרי של בתי־חרושת לרפואות, אולם חרג ממסגרתו המקצועית והשתתף באופן פעיל בכמה מפעלים תרבותיים, סוציאליים וחברתיים. ארבע־עשרה שנה היה חבר הנהלת “מגן דוד אדום”, ועבד הרבה בחוץ־לארץ לשם יסוד ועדים צבוריים לתמיכה במוסד החשוב הזה. היה יושב ראש אגודת “עזרה לחולים כרוניים ומבריאים”, שבנתה בית הבראה “החלמה” ברמת־גן, היה בין הועד הפעילים ביותר של “בית הלבנון” (אוסף העתונות הישראלית, מיסודו של ז. פבזנר). ביזמתו ובמרצו של ד“ר י. מיכלין הוקמו ועדים להוצאת ספריהם של כמה סופרים ומשוררים, כגון ועד היובל של ד”ר יעקב כהן שהוציא את כל כתבי המשורר בעשרה כרכים, והועד להוצאת תרגום כתביו מאידיש של הסופר ז. סגלוביץ.
ד"ר י. מיכלין היה בין מיסדי “התאחדות בני הישוב”, שהציבה למטרתה: החיאת העברית על“ידי “ספרית ראשונים”, לחנוך הדור על־ידי פתיחת בית־ספר מקצועי בצפת, שיכון בירושלים, עבודה תרבותית ועוד.
ביתו היה בית ועד לעסקנים ואנשי הרוח, ובו היתה מורגשת תמיד אוירה ידידותית ולבבית שהשרתה השראה נעימה על כל מבקריו. הסביר תמיד פנים לכל מי שפנה אליו בבקשת עצה, סעד והדרכה, חביב ונוח היה לבריות.
עם מותו של ד"ר יעקב מיכלין (בכ“ח סיון תשי”א) נסתלקה דמות אצילה ויקרה, אדם בעל מדות תרומיות, עסקן צבורי נאמן.
העסקנות הצבורית היתה אצל ד“ר מיכלין חלק חשוב מחייו ומשאיפותיו הנעלות. בשנים האחרונות הקדיש הרבה כחות לברית העברית העולמית ושימש כיו”ר הועד הצבורי שלה, ואפילו בעת מחלתו הקשה בשכבו על ערש דוי, הקדיש את כל הגות לבו לעניני הכלל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.