עם קום המדינה נתפשטה ונתרחבה ההתישבות היהודית דרומית ליפו, לאחר שהוסרו כל המכשולים שהיו בימי שלטון המנדט הבריטי, אשר יפו הערבית וכפרים ערבים חצצו בין תל־אביב, עיר המטרופולין של השרון העברי, ובין ה“בנות” הדרומיות: בת־ים, חולון וכו'. נקודות־ישוב אלו, שהיו נתונות בימי המנדט ובשנות המאבק, להתקפות בלתי־פוסקות של השכנים הערבים, והתחבורה אליהן מתל־אביב היתה כרוכה בסכנת נפשות – אוכלסו רבבות מבני העליה החדשה, וגם מותיקי הארץ, שהיו בעלי קרקעות בישובים אלה אך לא התישבו בהם בימי המנדט מטעמים בטחוניים. בגלל הקשיים ברחיצה בימה של תל־אביב (מטעמים סניטאריים), נעשה חוף בת־ים בדרומה של יפו (לשעבר: “בית וגן”. השם “בת־ים” נקבע רשמית לישוב זה בשנת 1937, לפי הצעתו של הסופר א. ז. בן־ישי) לאחד ממקומות־הרחצה של תושבי תל־אביב. עם סיפוחה של יפו לשטח שיפוטה העירוני של תל־אביב ומיזוגה לעיר אחת יש לבת־ים גבול משותף עם העיר־האם. ראוי להשאיר איפוא דברי זכרונות לימי ההתחלה של ההתישבות בדרום יפו–תל־אביב, דברים שנרשמו בשנת 1933, המאירים את חבלי ההתישבות של כל האזור הזה:

דרום יפו ותל־אביב בשנת 1933    🔗

לא רבים שמעו על מציאותו של נכס קרקעי זה, שיש לו חשיבות גדולה לגבי ההתישבות העירונית. מעטים היודעים, שלא רחוק מתל־אביב, בדרומה של יפו, קנו היהודים בכסף מלא שטחי קרקעות המשתרעים על 20,000 דונאם.

כדאי להתעכב קצת ולספר ברבים על קורותיה של הפינה העזובה הזאת, שלפי דעתי, נשקף לה בקרוב עתיד גדול של התפתחות והתקדמות.

חלק אדמה זו נרכש עוד לפני מלחמת העמים הגדולה וחלקה – לאחר גמר המלחמה.

כל השטח הזה היה ידוע בשם אדמת “ג’בליה”, כמו שקראו לפנים גם לחולות תל־אביב “כרם ג’באלי”.

המבנה הטופוגראפי והצורה הגיאוגרפית של בת־ים מזכירים בהרבה את תל־אביב קודם הבנותה. קרקעות תל־אביב גובלים ביפו מצפון, וקרקעות “ג’בּליה” גובלים בה מדרום, ומשתרעים מדרום עג’מי (שכונת ערבים ונוצרים בחלק הדרומי של יפו) לאורך שפת הים התיכון, לדרום – לצד נהר רובין, ופונות גם לצד המזרח, עד שהן מתקרבות לגבולות מקוה ישראל.

הקרקעות שייכים כיום לחברות שונות: “בית וגן”, חברת הכשרת הישוב לארץ־ישראל, “מנורה” (א' ב' ג'), “צעירי המזרח”, “מגן דוד”, “נחלת ישראל”, “עולי פולין”, “התישבות הדרום” (בנק בני בנימין) “מולדת”. חלק הקרקעות שייך גם לאנשים פרטיים, כגון פרלשטיין, טורקניץ, מויאל, גבריאלוביץ, גב' שרה לוי, ועוד.

שטח רחב־ידים זה עומד עדיין בשוממותו, ורק על אדמת “בית וגן” הוקמו עשרות בתי אבן קטנים וצריפי עץ הפזורים פה ושם.

נחשול העליה החמישית ניכר כאן מעט מאד. תנועת הבנין מתקדמת בצעדים אטיים. כיום – עם תגבורת הבניה – אנו מוצאים ב“בית וגן” שלשים ושנים בתים קטנים, המכילים רק 73 חדר, 11 בתים באמצע הבנין, שיכילו 27 חדר, ועשרה צריפים בני 21 חדר. בסך הכל יש 121 חדרים קטנים.

תכנית הבנין הכללית של “בית וגן” תוכנה על־ידי הארדיכל פרופ' בּירוואלד, ותכניות שאר החברות נערכו על־ידי המהנדסים בלדר, טיינר, חיסין, ועוד.

תכנית הפרצילאציה של כל המגרשים קיימת מכבר, והרוצים לגשת לבנין לא יפגשו בדרכם זו שום קשיים.

חוקת בנין איננה עוד ב“בית וגן”, והוא הדין גם בשאר החברות. הרוצה להקים בנין מביא את התכנית לועדה הטכנית שעל יד ועד השכונה, מהנדס הועדה בודק את התכנית, ולאחר שהוא קובע את צורת הבנין, את הקו וגובה הבנין, מקבלת התכנית את אישורה המוחלט מאת ועד השכונה.

כל עניני השכונה מתנהלים באופן אבטונומי על־ידי הועד עצמו, בלי שום התערבות מן החוץ.

מסי בנין, מס הבית, מסי חנוך, בריאות וכו', אינם נוהגים שם לפי שעה, אלא כל בעל מגרש משלם לועד לירה ארצישראלית אחת לשנה. מס זה גם הוא אינו נגבה בכל מאת האחוזים, כפי שמעיד המאזן של “בית וגן”, שנגמר ליום 31 דצמבר 1932.

ההוצאות בתקופה זו היו:

המאזן הנ“ל מקיף תקופה של שלש שנים בערך, ובמשך כל הזמן הזה הכניסו 400 חברים של “בית וגן” על חשבון מס המגרש, מס הווידקו, מס הרישום ומים לבנין 800 לא”י, היינו שתי לא"י לכל חבר בעד שלש שנים.

מכון־המים הקיים הוא עדיין קטן, ומספק רק 3–5 מטרים מעוקבים מים לשעה. הבדיקות שנעשו על־ידי משרד הבריאות או הממשלה מוכיחות, שהמים טובים ובריאים. עם תגבורת תנועת הבנין וריבוי האוכלוסין יהיה הכרח להגדיל את מכון המים ולהרחיב את רשת הצנורות, כדי להתאים את השכונה לקראת ההתישבות המורחבת. הגדלה זו כרוכה בהוצאות של אלפי לא“י. לשם הכשרת השכונה לבנין ולהתישבות יש גם לסלול את הדרכים ולרצף את הרחובות ואת המדרכות. ועל־ידי כך להקל על תנועת העוברים והשבים. בנין הכבישים והמדרכות מצריך גם הוצאה של אלפי לא”י.

יש גם לנטוע עצים בצדי הרחובות, ולהכשיר את חוף־הים היפה המשתרע לאורך קילומטרים אחדים.

מן הצורך להנהיג עוד כמה וכמה שכלולים ושפורים סאניטאריים בסביבה הנהדרה.

הישוב הקיים ב“בית וגן” (בת־ים) הוא עדיין מצער מאד. כיום אנו מוצאים שם רק חמשים משפחות. המצטרפות ל־215 נפש, ומתפרנסות בעיקר על עבודתן בתל־אביב וביפו.

ישוב קטן זה אינו יכול בכחותיו הדלים להגשים את כל המפעלים, העלולים להכשיר כר נרחב של עשרות אלפי דונאמים לשם קליטת עולים ומתישבים חדשים. חברי “בית וגן” ושאר הבעלים השקיעו עד עתה ברכישת הקרקעות למעלה ממאה אלף לא"י, והקרקעות עומדים בשוממותם ומחכים לגואליהם.

מחיר המגרשים הוא נמוך מאד, בהשוואה למחירים שבסביבות תל־אביב ויפו.

גם כיום אפשר עוד להשיג ב“בית וגן” ובשאר החברות שבסביבתה מגרשים במחירים נוחים:

האקלים כאן נוח ובריא, הטמפרטורה והאויר דומים בערך לאלה של תל־אביב. הגובה הטופוגראפי של הקרקעות הוא 40–60 מטר מעל פני הים. הנוף יפה ומרהיב־עין. החלק המערבי נשקף על מרחבי הים, והחלק המזרחי מכוון להרי יהודה ומושבות הדרום.

אפשר לפתח כאן ישוב גדול בשביל אלפים ורבבות מתישבים חדשים, שיהפכו את השממה לישוב פורה ומפרה – לישוב חי הנושא את עצמו.

גם תל־אביב המונה כיום קרוב לשבעים אלף נפש (כן ירבו!) נבנתה על גבעות־חול שוממות ועזובות. הבונים הראשונים זוכרים עוד את השקמות הבודדות, את זמורות הגפנים העלובות, את הקוץ ואת הדרדר, שהצמיחו חולות תל־אביב לפני התחלת ההתישבות היהודית.

בעזרת המרץ, ההון והכשרון היצירתי של העולים והמתישבים הצמיח הישימון עיר תרבותית ומודרנית, עיר תעשיתית ומסחרית, ההולכת ונבנית בצעדים מהירים ובטוחים כאחד.

ומדוע יגרע חלק “בית וגן” וסביבתה הנהדרה? הרי הם קרובים לתל־אביב מצד אחד, וגובלים מן הצד השני בחולות מקוה־ישראל וראשון־לציון. חסרה רק תחבורה טובה ונוחה לתל־אביב, ואת זו הרי אפשר להגשים בקצת מאמצים על־ידי תיכון תכנית מתאימה.

תל־אביב מתפשטת לצד צפון ולצד מזרח, וברצון טוב אפשר להפנות את הרחבת גבולותיה גם לצד דרום, ובדרך זו להתקרב צעד אחרי צעד לסביבת “בית וגן”.

הרחבה זו עלולה לרסן במידה ניכרת את הספסרות הקדחתנית בקרקעות שבגבולות תל־אביב ומחוצה לה, ועל־ידי כך יפתחו אופקים חדשים ליצירת אזור תעשיתי גדול, להקמת מעונות זולים לבעלי אמצעים מוגבלים, לפיתוח משקים חקלאיים עירוניים, ליצירת תחנות הבראה ובתי מרגוע, ואפשר יהיה להקים עוד כמה וכמה מפעלים כלכליים, בריאותיים ותרבותיים.

כל זח ניתן להגשמה מהירה, אם ימצא מוסד מנוסה ובעל השפעה רבה, שיעורר את האמון המלא בו מצד כל החוגים הרחבים. מוסד זה יעמיס על עצמו את העבודה הגדולה והחשובה, ובו תלוי גורל התפתחותם של שטחי הקרקעות העזובים.

המוסד היחיד המוכשר לפעולה קונסטרוקטיבית זו – הוא עירית תל־אביב.

על־ידי תחבורה בלתי־אמצעית אפשר לספח את כל סביבת “בית וגן” לאזור העירוני של תל־אביב. ועדת בנין ערים תתכן תכנית גדולה ומקיפה, שתכלול בה גם את שטחי הקרקעות הרחבים, המשתרעים בדרומה של יפו. תל־אביב המוגבלת תתרחב ותתפשט לכל צדדיה והחולות המדבריים של סביבת “בית וגן” יקומו לתחיה ויהוו ישוב עובד ומלא חיים של בנין ויצירה.

אם נכוון את פעולותינו בדרך זו, תהיה הצלחתנו בטוחה, ובמשך השנים הקרובות נזכה לראות את תל־אביב המורחבת והמשתרעת על שטחים של רבבות דונאם. הישימון יצמיח עיר המפרנסת רבבות יהודים.

תל־אביב המורחבת, על מאות אלפי אוכלוסיה, תשמש שוק גדול לתוצרת החקלאית של ההינטרלנד. העיר והכפר יהיו משולבים באינטרסים משותפים, היצרנים והצרכנים יעזרו זה לזה עזרת גומלין ושני הצדדים יבססו את עמדתם הכלכלית על בסיס איתן ובטוח.

אם נרצה בלב תמים ונתחיל בפעולות ממשיות, לא תהיה זו אגדה רחוקה, אלא מציאות קרובה.

15.6.1933