רקע
זאב ז'בוטינסקי
לפרופסור יוסף קלוזנר

 

פאריס 30/1/1933    🔗

כבוד הפרופסור ד"ר יוסף קלוזנר,

ירושלים.

אדוני הנכבד וידידי היקר,

אשמתי, אבל מצבי קשה כ“כ שלא מבקש סליחה. באו מים עד נפש באמת, אין כוח ואין די שעות ביום לעשות אף חלק קטן של העבודה המוטלת עלי. אני עובד בלי מזכיר ובלי כל עזרה טכנית. יש גבול ליכולת, בחדשים האחרונים התחלתי לעבור עבירה שלא ידעתי קודם – אני משאיר מכתבים בלי תשובה. אין מה לעשות. אולי אוכרח גם לפרסם ב”ראזסוויט", כי רק במקרים יוצאים מן הכלל אוכל לענות על המכתבים שהנני מקבל.

השתתפות קבועה בירחונו אי־אפשר לי להבטיח, בפרט כעת – בפברואר עלי להתחיל את נסיעת־ההרצאות שלי, וזו תימשך כ־3 חדשים. אבל מאמר אחד אשתדל לשלוח עם המכתב הזה.

תודה על הספרים ששלח לי, ביחוד על “בראשית היה רעיון”. את ההרהורים שהוא עורר ברוחי יקרא אדוני ב“ראזסוויט”, כי הענין נוגע לנושא קצת צדדי – המעסיק את מחשבתי מכבר.

יסלח־נא, אלף פעמים יסלח, גם את הקיצור והיובש של מכתבי המאוחר הזה. אותה סיבה! אך יאמין־נא כי בכל נפשי הנני שמח למרצם של אדוני ושל עוזריו הצעירים, אשר הובילכם כבר למסקנה מעשית היוצאת מן־הכלל – ביסוס עיתון חודשי ע"י חותמים בטרם יצא.

שלום לו, לגברת קלוזנר ולעוזריו,

מכבדו ומוקירו

ז. ז’בוטינסקי


 

לונדון 7/4/1939    🔗

ד"ר קלוזנר היקר והנכבד,

מאוד שמחתי בקבלי את מכתב אדוני, שמר נתניהו1 מסר לי לפני שבועיים.

אני מסכים אתו כי הצעיר הזה הריהו בעל כשרונות מצוינים ורבי־גון. התכנית (הוצאת חוברות להשכלה מדינית) שהוא הציע לי היא מענינת עד־מאוד, אך לדאבוני העמוק אין בכוחנו לממן אותה.

ימסור־נא דרישת שלום לבבית לגברת רעיתו. מי יתן ואזכה פעם להתראות אתכם ולשוחח עם אדוני על המתהווה בחוץ ובפנים, ועל העתיד, שאולי עוד יראה אותו גם דורנו.

בינתיים – אנא להאמין, אדוני, כי יש לו נשמת־אח המאזינה מהרחק.

מכבדו ומוקירו

ז. ז’בוטינסקי


 

לודז' 23/6/1939    🔗

ד"ר קלוזנר הנכבד והיקר מאוד,

את ה' אילגובסקי2 לא ראיתי, כי הוא לא מצא אותי בווארשה ומיהר להמשיך את דרכו; ע“כ מה שידוע לי ע”ד משלחתו אלי נמסר לי רק בדרך עקיפין, ואם יש בזה אי־הבנה, נא לסלוח. היות ונמסרה לי ה“משלחת” בשם אדוני והאדון דוד ילין, לא רציתי להשאיר אותה בלא מעשה למרות ה“ריסק”3 של טעות.

להתראות ולהתייעץ אתכם אני רוצה מאוד, לא הייתי מסרב לבוא למצרים, אך לזה לא אקבל ויזה. כבר פניתי לפני זמן־מה ונודע לי שלא יתנו, ועם זה מוכרחים אנו להתחיל בכל מקום אחר שאפשר לחדור בו עם פספורט נַנסנאי – אשמח לבוא בכדי להתראות אתכם.

אבל עם אנשי הסוכנות העברית אסכים להיפגש אך ורק במועצה רשמית בין שתי ההסתדרויות הציוניות, “ועידת השולחן העגול”. לשיחות פרטיות אתם לא אסכים, כי אין בהן כל ערך.

מילאתי את ידי בני, הנמצא כעת בארץ, להיפגש עם אחדים מחברי הצה"ר לשעבר ולהציע להם, בשמי הפרטי, שנתראה באירופה (אך לא בז’ניבה ולא בקרבותיה) ונחפש יחד דרכי מפעל משותף. לוּ היה רצון לאחד את הרעיונות – מה טוב; לוּ נמצאו עוד מורדים במשטר הבוץ שיבואו – מה טוב.

שנית: כוונותי. מסרו לי מטעם ה' אילגובסקי" " ק. וי. היו רוצים לשמוע מפיו את האמת, כי שמעו וורסיות מסולפות“. – אבקשכם לא להאמין לשום וורסיה אלא מה שחתום בעצם ידי: כי מלא עולמנו שקרנים, ועוד גרוע מזה – טיפשים. בקשר עם זה צר לי להצביע על עסקן ותיק כה' סוּפּראסקי בתור אדם פסול לעדות. אין זו הפעם הראשונה שהוא “מוסר” את דברי ממש באותה צורה שעורך־דין שמאקוב היה מצטט עת התנ”ך: “וימל אברהם את שרה אשתו וימליכיה תחת ושתי”. היות וידעתי עם מי אני יושב, לפני הישיבה דרשתי התחייבות מצד כל הנאספים שלא יגלו דבר אלא בצורת פרוטוקול מוסכם, וכך הבטיחו. סוּפּראסקי הפר את ההבטחה, וחוץ מזה לא הבין אף מלה. אנא, קודם כל, לשכוח כל מה שפורסם בשמו מאלף ועד תי"ו.

אלה הם יסודות יחסי אל שאלת החזית האחידה, ונדמה לי שזהו גם יחס רוב חברי:

1.  אנו רואים, או לכל הפחות מקוים, כי בזמן האחרון נשתנה מצב־הרוח הפוליטי בלב רבים ממתנגדינו. על כן חושבים אנו, כי יש לעשות נסיונות מרחיקים־לכת בכדי לבדוק את המצב החדש: אולי באמת הגיע הזמן להתקרבות הדדית.

2.  אבל יש גבול לנסיונות האלה: בשום אופן, בשום תנאים לא נסכים להיות מיעוט משועבד בתוך איזה־שהוא־ארגון.

דוגמאות אחדות, בתור פירוש דברי:

“וועלט־יודישע־נאציאנאל־פערזאמלונג” על בסיס זכות בחירה כללית: כאן אין חשש לשיעבוד, בחירות בלי תשלום תתנה לנו ולבעלי־בריתנו רוב ענקי באירופה המזרחית, לא פחות מפיפטי־פיפטי באמריקה, והתוצאות בישוב לא תוכלנה להשפיע.

אסיפת־הנבחרים: איבוד עצמי. מחנה בוחרים מזויף מראש – קהל שחובר באופן מלאכותי ע“י שיטת הסרטיפיקאטים במשך 13 שנים; ונוסף על זה – מפלגתנו הושמה בתנאי חירום שאין כדוגמתם, ראשית (לא רק אני) אינם יכולים להשתתף בתעמולה, קשה למצוא אוהדים שיעיזו להופיע ברשימותיה מפחד עכו, וכד' וכד' – בעת אשר מתנגדינו פטורים מכל המעצורים הללו. אין מפלגה בעולם שתסכים לקראפט־פראבע4 בתנאים כאלה. – ז”א שאסור לנו להשתתף בבחירות ואסור גם להכיר במוסד שיווצר ע"י בחירות אלה (אילו פנו אלי באופן מנומס, לשם עצה ולא לשם פוֹלמיקה, הייתי יכול להציע תכנית לתיקון אסיפת הנבחרים, אשר יאפשר את השיתוף, על בסיס אותו העקרון המפורסם שמתנגדינו אוהבים לשחת את קדושתו בנצלם אותו לשם ויתור על שלטון העם בארצו: נוֹט טוּ דוֹמינייט, נוֹט טוּ בּי דוֹמינייטד5, דברי־ארגון של הוועד הלאומי: לו הייתי בארץ, הייתי שואל – האפשר לחבר קומבינציה כזאת, שאנחנו יחד עם בני־בריתנו הנאמנים (ברית על יסוד הסכם ברור ומדויק) נוכל, לכל הפחות, לעכב כל החלטה הסותרת את השקפותינו? אם יש אפשרות כזו, הייתי מייעץ לחברי לעשות את הנסיון, בתקוה שאולי באמת נשתנו הלבבות ונמצא לשון משותפת. לאמור: שנוכל לא רק לעכב מעשי בגידה, כי־אם גם להתקדם יחד.

אני תקוה שהדוגמאות האלה תספקנה לברר את עמדתי.

חזית אחידה ברגע זה היא דבר חשוב עד מאוד: אין חשוב ממנו אלא רק דבר אחד – בשום אופן לא להרשות כי המחנה ההרצלאי היחיד שנותר בישראל ישועבד לנבלים.

וכעת, אם ירשני, עצה שהיא מעין סך־הכל מכל לימודי במשך 40 שנה, מכל מה שראיתי אצלנו ואצל הגויים: אם עוד יש בידיכם כוח להשפיע – בלי אולטימאטום לא תשפיעו. דרישה בלי סאנקציה איננה כלום. אתם עומדים בפני מתנגד שאיננו מגן על רעיונות כי־אם על פשרות, תמיכות וכו' – על “פירוג”6. במלחמה כזו אין לסמוך על מצפון, פה יילחם הצד שכנגד עד החרמה, אף אם תצעק נפשו בקרבו שאתם צודקים. ייכנע רק לרוב (כי אין ברירה), אבל אינני רואה רוב אלא בבחירות בלי תשלום; או ייכנע לאיום הפוגע בקופתו. לוּ ראה לפניו סכנה להישאר בדד, שמאל ערטילאית בלי מסוה “כללי”, אז היה נכנע ללחץ; ואולי גם לזה עברה כבר השעה הכשרה אחרי בגידת המזרחי. – אבל מי יודע, אולי עוד לא לגמרי איחרתם. בלי איוּם זה – אינני רואה מה שתוכלו לעשות.

אבל אני מוכן להתייעץ, לשמוע עצות ולהסתכל בהן, וגם להציע תכניות.

הנני שולח לאדוני את ברכותי הלבביות. יואיל־נא למסרן לגברת רעיתו וכמו־כן לאדון דוד ילין. למרות כל סקנותי, אני מקשיב מרחוק בכבוד רב להד מלחמתכם ומתפאר בבני דורי שלא הרכינו ראש.

מכבדו ומוקירו הנאמן

ז. ז’בוטינסקי




  1. ד"ר בן־ציון נתניהו, עתה עורך האנציקלופדיה העברית.  ↩

  2. מטובי היהדות הליטאית  ↩

  3. “ריסק” ־ סיכון  ↩

  4. בחינת־כּוח.  ↩

  5. “לא לשלוט, ולא להיות מושלט” (אנגלית).  ↩

  6. עוגה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47335 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19875 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!