רקע
אלברט הווארד
העלה הירוק
אלברט הווארד
תרגום: זאב אלבלינגר (מאנגלית)

המחבר: סיר אלברט הווארד


סיר אלברט הווארד, איש המדע המהולל וחלוץ המהפכה החקלאית הגדולה נולד בשנת 1873 למשפחת חקלאים וותיקים, במחוז שרופשייר אשר באנגליה. לאחר סיימו את המכללה הממלכתית למדעים ואת אוניברסיטת קמברידז' שימש במשרות גבוהות במדור החקלאות הממלכתי בהודו המערבית, ובשנים 1924–1905 – כבוטנאי הכלכלי של ממשלת הודו.

לאחר שמשו בשנים 1931–1925 כמנהל המכון החקלאי במחוז אינדור (Indore) שבהודו, נתמנה ליועץ בעניני חקלאות במדינות הודו המרכזית. לאחר שנטש את כל עבודותיו הממשלתיות1 בילה במשך כעשרים שנה ומעלה כחלוץ עקרונות אורגניים במשק, וכמבקר חריף לשיטות חקירת מדע החקלאות של היום. בסיס עקרונותיו היה הדרישה להחזרת כל פסולת אורגנית, כולל פסולת אורגנית עירונית, לקרקע, בהדגישו כי בריאות הצומח, החי והאדם, תוכל להחזיק מעמד לאורך ימים רק הודות לפוריות הקרקע.

המכון למשקיות אורגנית שנוצר באר"הב על שמו, משמש כיד זכרון לזכרו של האדם הדגול, ומליוני מעריציו בכל חלקי תבל ממשיכים את פעלו ודוגלים בעקרונותיו הנעלים.


הקדמת המתרגם


החוברת שלפנינו דנה בגישה טבעית לגידול צמחי תועלת, בקשר התת־הכרתי הקיים בין אכר בכל אבריו ויצירת כפיו זו המפרנסת אותו, פרי קרבה למקורות וסודות הטבע, הנהירים רק לאלה, הרואים שלמות במעגל החי והצומח.

המודרניזציה של החקלאות בסיוע מדע, מכונות וזבלים מלאכותיים, הביאה למהפכה, שעזרה לכאורה לאכר להגדיל את יבולו, להעשירו, להקל על עבודתו ולשחררו מ“עבדות האדמה”. למעשה, סילוף אמת היא זאת! התנאים המקילים גרמו לניתוק המגע בין האכר והעולם בו הוא חי, הפכו אותו למנצל יתר של האוצרות העומדים לרשותו, ומאדם בעל מנוחה נפשית, בטחון שבאינסטינקט, וסיפוק מלא ממקצועו – לאובד עצות, המזדקק יותר ויותר לרופא מדומה, אשר תרופותיו מביאות כליון חרוץ בסופו של דבר. הפיכת האכר לחרשתן המלא דאגות למשברים ותקלות שלא ידען לפני היות תורת החקלאות של היום, היא פרי של תקופה קצרה ביחס, אולם הרת אסונות. בפוריות הקרקע תלוי לא רק גודל היבול עצמו, אלא אף טיב התוצרת, חסינותה בפני מחלות, טעמה, טריותה וערכה לבריאות החי והאדם.

הדרך בה אנו הולכים לקראת התהום, מסונוורים מלהט הטכניקה והמדע, לכאורה – תחילתה תאוות הבצע וחיי נוחיות, וסופה חורבן אם־אדמה ורעב לשוכניה. העבדות החדישה הרסה את שווי המשקל שהיה קיים על פני האדמה ובתוכה, גרמה לריבוי מחלות הצומח והחי והמציאה תרופות הממיתות את החולה עם המחלה ביחד. מי יתן ויסיר האכר מבעוד מועד את מעטה העוורון שהמדע המודרני שם על עיניו, ויחדש את הקשר בינו לבין אדמתו ופרי טיפוחיו, הצומח והחי!!!


 

א. מרבד האדמה הירוק    🔗


1). כמקור המזון היחידי משמש המרבד הירוק, המשתרע ומכסה את פני האדמה; על אף התקדמותו הרבה של המדע, אין באפשרותנו לחקות חרושת מזון זו של הטבע.

התאים הירוקים של עלי הצמח מיצרים, בסיועם של עצמת השמש, האויר והמים הנקלטים ע"י השרשים, את הפחמימנים, החלבונים, השמנים, הוויטמינים וכו', הדרושים לצמח עצמו, ובעקיפין למחייתנו אנו. חרושת המזון ועצמת השמש אינם מעשה ידי אדם, כיון שהוא אינו מסוגל ליצור דבר כה מועיל ומושלם, אלא מתת־יה הם.

2). העלה הירוק, ככל אמצאות הפלא של הטבע, הנו סוללה בתוך מנגנון אדיר ומסובך. כל תא ותא של תוך העלה מכיל כתמים זעירים של ירק העלה, חומר המאפשר את גדילת הצמח והתובע אספקה רצופה ותדירה של מזון. בה בשעה שהאדם ושאר בעלי החי מסתפקים בראש וראשונה, בביקוש אחר מזונם, כדי להעבירו דרך מערכת העיכול שלהם, ובשעה שאין ידם משיגתו נחרץ גורלם – הרי כלי פלא זה, העלה, יוצר מראש את הדרכים להזנת עצמו ע“י ירק העלה, אשר ביכולתו לקלוט את עצמת השמש והוא־הוא הכח המניע והמפעיל את המכונה והמעבד את החומר הגלמי הפשוט הנקלט ע”י הצמח לצרופים מסובכים יותר. כך הופך העלה לגורם ראשוני של החיים.

3). שני תהליכים מהווים את מעגל החיים של הטבע: הגדילה והבליה. הטבע דייקן הוא ונדיב־לב; פזרן הנהו בשתי פעולותיו העקריות של בניה והרס. התשתית נענית לתביעת מים ומינרלים, העלה כמש ונושר, הבד הנשבר ע“י הרוח נאכל בהדרגה בידי יצורים של הצומח והחי, המשמשים עם מותם מזון לחידקים ופטריות, הנערמים בסופם לגל פסולת. גל פסולת זה, המועבר לפנים האדמה באמצעות נמלים, שלשולים, ועוד, פתח הוא לבריאת חיי הצומח וע”י כך אף הגורם הישיר לחיי החי והאדם בכללו.

4). הרקבובית הנה המלאי והחָסְנָה (רזרבה) החשוב ביותר בטבע; גלויה היא לעין בקרקע החורש. חפור קמעא בקרקע זה ומצאת שכבת ריפוד מורכבת מעלים כמושים, פרחים, בדים, שיירי קליפות ועץ נרקב המכסה שכבה עמוקה יותר, פוריה, לחה, מפיצה ריח נעים והשורצת בעלי חיים זערורים.

הצצה זו למקור כח העץ נותנת מושג־מה על פעולת טבע זו הנמשכת כל ימות השנה, ומשנה את קצבה לפי תקופותיה. בגל הפסולת מתאחים הבד עם הגזע, הפרח עם האזוב, הקליפה עם מעטה הגרעין והצומח עם החי; כי אין היער ממלכת הצומח בלבד! משמש הוא משכן למליוני יונקים, עופות, חרקים וכו' עד לצורות הפשוטות ביותר של עולם החי. הן הפרשת בעלי חיים אלה בחייהם, והן גופותיהם לאחר מותם, מתאחים עם שיירי הצומח בקרקע היער לשכבה המופרעת ממנוחתה אך ורק ע“י הרוח, או רגל חיה החולפת שם. שכבה עליונה רפה זו המאווררת לכל עמקה, עוברת תהליך של תסיסה באמצעות עובשים וחידקים, וגורמת, בצרוף הלחץ מלמעלה, להידוק השכבה הפנימית ויצירת הרקבובית הנמשכת בהעדר החמצן. גל הפסולת מחומם ע”י קרני החמה ונרטב ע"י המטר, אולם הצל והנוף ממתיקים את פעולת השמש, הגשם והרוח והופכת את הפסולת לחומר עשיר ומועיל, בעל צבע כהה שריח אדמה נודף ממנו. אין רקבובית זו תוצאה מבליית שיירי צמחים ובעלי חי בלבד! מכילה היא ירושה של חמרים יקרים, שנוצרו בגופות החידקים והפטריות של אוכלסית הקרקע, והיא שונה בהרכבה ובאופיה לפי סוג הקרקע ותנאי סביבתו.

5). ועתה נעבור לצבא העבודה של הטבע אשר מתפקידו להחדיר למעמקי האדמה את החומר המוכן, הלא הוא: צבא הנמלים, הטֵרְמִיטִים (הנמלים הלבנות) והשלשולים. המחילות הנחפרות ע“י השלשולים יוצרות שיטת אוורור הקרקע, מספקות חמצן ופולטות את האויר הפסול וכ”כ יוצרות אפשרות לחלחול מהיר של עודף המים לתשתית. הפרשות השלשולים משמשות גם מזון לשרשים וקרקע גן מעובד כהלכה יכול להתעשר בעשר טון חומר זה לדונם בשנה אחת (!)

6}. הפרשות אלו נוצרות במערכת העיכול של השלשול מחומר צמחי וחלקיקי קרקע הנסתרים בשעת מעברם בתוספת מתמדת של פחמת הסידן המופרשת ע“י שלש זוגות בלוטות יוצרות סידן הנמצאות בקרבת הזפק (בו נשחק המזון דקיק טרם עברו לקיבה). הפרשה זו מכילה בשפע את כל הדרוש לצמח בחנקן, זרחן ואשלגן בצורה מוכנה לקליטתם ע”י הצמח. החקירות החדישות שנערכו בארה"ב הוכיחו שהפרשה טריה של שלשולים עשירה פי חמש בחנקן יעיל, פי שבע בזרחן ופי אחת עשרה(!) באשלגן מכל קרקע עליונה רגילה.

7) השלשולים מציינים לאכר את מצב הקרקע שברשותו במידה נכונה יותר מכל בדיקות מדעיות מושלמות, ע“י ספירת מספרם בשכבת הקרקע העליונה, צבעם, מצבם הכללי וחיוניותם. מציאות שלשול מבריק, אדום ופעיל, בעובי זרת, בכל מכת מעדר בשעת עידור סתיו – אות היא לקרקע פוריה, המבטיחה יבול בעל כמות ואיכות משובחות, בלי הזדקקות לתוספת דשנים, ובלי מורא המחלות השגורות. מיעוט שלשולים, התכדרותם, חוורונם ועצלות תנועותיהם אות מבשרת יבול זעום וחסר התנגדות לחולי. האכר נתבע לתמוך בשלשולים עבור עבודתם ותועלתם המרובה, ע”י מתן מזון מתאים בצורת זבל משק רגיל או קומפוסט מפסולת צומח וחי. דשנים חימיים וחמרי ריסוס מבריחים את השלשולים מאדמת הגן וגורמים לאבדנם.

8). המצאות הרקבובית, תנאי ראשוני הוא למגע מסוג אחר בין הקרקע והצמח – לשותפות הפְּטַר־שוֹרְשָנִית (בין פטריה לשורשן). פטריות קרקע ידועות, החיות על הרקבובית, פולשות לתאים חיים של השרשים הצעירים ויוצרות יחסים הדוקים עם הצמח, קשר העולה במדתו על קרבת החיים של האצות עם הפטריות בחזזית. אם כי טרם ידוע באופן ברור לחלוטין על התועלת שהפטריה מפיקה משיתוף פעולה זה, הרי בדיקת חתכי שורשנים במקרוסקופ מבארת את דרגות עיכול תפטיר הפטריה ע“י תאי השורשן המקבל בדרך זו את הפחמימנים והחלבונים שנקלטו בשעתם ע”י הפטריות מרקבובית הקרקע. שותפות זו מהווה גשר חי בין קרקע דשנה ליבול, ומשמשת מעבר ישיר של חמרים לשימוש מהקרקע לצמח. מספר חקירות גילו נוכחות מנגנון הזנה זה בצמחים רבים החיים בקרקע עשיר ברקבובית, וכמו כן מצאו כי מיעוט הרקבובית גורם להחלשת קשר זה, או הפסקתו, והצמחים יאלצו לינוק את מזונם, בדלית ברירה, בצורת מלחים מתמיסת הקרקע. עובדה זו מסבירה במלואה את הגורמים בהם תלויה בריאות הצמח ואת אחד מחוקי יציבות וקביעות הטבע.

צמחים המשוללים שותפות פטר־שורשנית מעין זו, ממשיכים להתקיים אולם מאבדים במהרה כל כח התנגדות להלם ואת כל כשרם להתחדשות ורביה.


 

ב. סילוף תורת הכלכלה והמדע    🔗


1). מטרת החקלאות שונה מזו של התעשיה, כי עליה לספק מזון לגזע אנושי בריא ומלא־חיים. התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כשהמזון טרי והקרקע פורה. לכן עולה החקלאות בחשיבותה על אספקת מים, מחסה ואויר לאוכלוסיה, למרות שהן דוקא ראשית דאגתה של כל ממשלה. אספקת מים, גנים ובתים קשורה לעתים קרובות בקרבנות ממון רבים, ומדוע יגרע חלקה של איכות המזון? ואם יש בלי כל ספק להאכיל את האוכלוסיה – האין לדאוג לכך שמזונה יהיה מן המובחר? הן בו תלויה יעילותנו כעם, בעוד שלשיטות הכלכלה יש ערך שניי במעלה. אשמתן – בהתעלמות מאמת יסודית זו!

הגיע הזמן שנמיר את דעתנו על החקלאות ונראה בה יסוד לשלום ובריאות העם; כי אנו מהווים את רכושנו היקר ביותר ובמקום דאגה להאכילה יש לדאוג גם להזנה מתאימה, כדי שנוכל למלא כפי יכולתנו המקסימלית את תפקידינו. הצלת המצב תלויה במדה לא מעטה בראיית הנולד. והשלב הראשון לכך – הכרת גודל הסכנה בדרך בה אנו צועדים עתה, עוורים לקשר האמיץ הקיים בין פוריות הקרקע ובריאות היבול, החי והאדם בכללו. על כל האיזורים המיושבים, בעלי שטח קרקע מספיק, ליצור מצרכים טריים של ירקות חלב, תבואות, בשר ופירות במטרה של הזנה עצמית ולמען שמש דוגמא לתוצאות של מזון טרי הבא מקרקע פורה. יש להחדיר בבית ובבית־הספר את עילאות הטעם, האיכות וכח השתמרותם של הפירות והירקות הגדלים על רקבובית – על אלה המתקבלים בסיוע זבלים מלאכותיים.

איסוף, חלוקה ושימוש באוצרות הטבע – תנאי ראשוני הם לקביעת החברה האנושית ושלב ראשון לקידמה. החברה הקדומה התאימה את עצמה למה שנמצא תחת ידה והרחיקה אפילו להענשה עצמית, ע“י המתת התינוקות; אולם ע”י השימוש בעודפי הטבע יצאה החברה האנושית למרחב מִחְיה שאיפשר את קידמתה.

======

מה הם התנאים הקשורים ליצירת עודפים שהטבע צוברם? למרות שרגילים אנו לדבר על השפע העצום שבטבע, אין הוא, למעשה, בעל מותרות, ועבודתו נעשית בגבולות מצומצמים. העודפים מורכבים מיחידות זעירות, מעשה ידי הצומח והחי, והסיכום של כל היחידות האלה מביאנו לידי התפעלות. לאמיתו של דבר, יוצר הטבע ביחס ישיר לצרכי הסביבה. האכר מצטמצם למבחר קטן ביותר של זני צמחים ובהמות ורוצה בסיועה של גמישות הטבע להגדיל את יבולו. בניגוד לחקלאות הקדומה, בתנאי הפרא, שתבעה עבודת ידיים עצומה בשכר יבול זעום – מתקדמת האכרות של היום הודות לעודפים שהאכר מצליח להפיק מאדמתו ע"י המרצת הגידול; אולם יש שסתום להצלחתו ואין גמישות הטבע גורם שאפשר לנצלו עד בלי סוף, והבהילות לכמות מהווה את הסכנה הגדולה ביותר לאכרות.

המדע עזר לאכר לסחוט מאדמתו עד קצה גבול יכולתה ע“י החלפת הזנים לעתים תכופות, ע”י שימוש בזבלים זולים ומדרבנים יותר, ובמכונות – לעיבוד עמוק ומוחלט יותר, ע"י שיטת ניצול איום של התרנגולת המתה מהטלה יתרה, ושל הפרה האובדת בים החלב. המחקר המדעי הפך את האכר מיצרן מובחר של מזון לשודד בדוק; לימדו למצוץ את לשד האדמה על חשבון הדורות הבאים ולהעדיף את הגדלת חשבונו בבנק על הון פוריות הקרקע והחסנה במקנהו. בה בשעה שעתידה של דרך זו במסחר גורם לפשיטת רגל בסופו של דבר – הרי המחקר המדעי הביא להצלחות זמניות, כל עוד מסוגל הקרקע לתת יבול, ועם אזלת הפוריות מתה גם האכרות הטהורה.

מוסכל הקרקע כדבר חי ונותן חיים – עתיק יומין הוא כחיי האדם עלי אדמות. רק המחשתנו את שיעור, רב הצדדיות, ותפקיד החיים בקרקע, יחסם לשטף החיים מחוצה לה – היתה איטית ביותר. שכר עבודת המחקר המדעי הסבלני והמדויק במשך דורות, היה ידיעה חלקית של המכונה המאחדת כל חי, אולם חסר היה החדרת רגש כבוד המשורש בהכרתו של כל אכר סיני בור לאדמתו שמשלומה ינקו הוא ואבותיו לפניו, את חייהם. בהכירו תלות אמיצה זו, שואף האכר הסיני להקטין עד כמה שאפשר את התערבותו בתהליכים מסתוריים של חיים ומוות האופפים אותו, ומיסד על עקרונות אלה את שיטת עבודתו. קרבתו לטבע מסייעת לו לחקות את דרכיו, מבלי להתפס למשגות אנשי המדע שלנו. הטבע מתעב את עקרון גידול היחיד (מוֹנוֹקוֹלְטוּרָה) והאכר הסיני נשמע לצו זה בכל מאודו. לא יעלה בדעתו להשלים עם הֵעֲדֵר מקנה במשקו, לא להשתמש בזבל בהמות להשבחת קרקעו, או לא להחזיר את פסולת ביתו לשדהו. קיימת בתפיסתו אמנות האכרות שעקרונותיה החשובים ביותר – אי התערבות בדרכי הטבע, מחזור הזרעים, מאזן צודק בין המקנה ושטח הקרקע לעיבוד, כמות הולמת של חומר אורגני בקרקע ושימור פסולת החי והצומח, על מנת להפכם לרקבובית.

לא תתואר ואף לא רצויה החזרת החקלאות שלנו לשיטות עיבוד פרימיטיביות, אולם על האנשים שהביאו את עצמם ואת העולם, בו הם חיים, לעברי פי תהום – ללמוד מהחכמה הקדומה, האחראית להצלחת האכר הסיני במשך ארבעת אלפים שנה.

הקרקע משמש ההון האמיתי, הקבוע וחסר התלות היחידי של העמים. כלכול פוריותו – תנאי ראשוני הוא להמשך השימוש בו ולשמירה על שלמותו. המהפכה החרשתית, שיצרה רעב חדש למכונה וגרמה לריבוי שוכני הערים על חשבון הכפר, מעלה במלאי העולמי של פוריות והביאה להעברת הון הקרקע, מבלי להחזיר אליו את פסולת החרושת, לפחות. הגברת הגדילה לא שולבה בהגברת הבליה, והאכרות איבדה את שיווי משקלה. הפירצה שנוצרה בין שני חצאי מעגל החיים, נסתמה ע"י תחליף, בצורת דשנים חימיים, וכך מגיעים אנו לניצול יתר ועייפות הקרקע, לחורבנו ולהרעלה איטית של החיים שבו – אחת התקלות האיומות ביותר של החקלאות והאנושיות גם יחד.

כחוצפה תחשב לנו המחשבה שדי בבדיקת עפר כמה צמחים ופיזור על הקרקע של כמות מקבילה של חומר מינרלי מת. נכון הדבר שהצמחים מהווים את הכלי המושלם ביותר להפיכת החמרים המינרליים לאורגניים, אולם אין לקוות שממלכת הצומח תכנע לחלוטין לתפקיד שהאדם יטיל עליה בצורה פרועה כזאת, ושהכניעה תהיה יותר ממדומה.

מלכתחילה הלך הכל למישרין, אולם עם גְבוֹר הלחץ הכלכלי על האכר יותר ויותר, פנה הלה בתודה לאמצעי הגדלת הייצור, ולאחר הדכאון החקלאי הידוע בשנת 1879 החל האכר להשתמש בזבלים חימיים שהשוק העמיד לרשותו, בחנקן מלאכותי המשפיע על ריבוי עלים ובזרחן ואשלגן המגדילים את מלאי המינרלים בקרקע. כך נוצר תסביך הֶחָ“צָ”א2 אצל האכר.

חסידי החקלאות החימית מוצאים תמיכה למעשיהם בתוצאות נסויי גידול החטה בחלקות קרקע קטנות, ברוטהמפסטד, אנגליה. נסויי כיס אלה נעשו במשך מאה שנים בלווית רישום דייקני של תוצאותיהן והקיפו נסויים של:

1). צרופי דשנים שונים.

2). זבל משק.

3). בלי כל תוספת איזו שהיא.

נסויים אלה שימשו יסוד מדעי לחקלאות ולחקלאי המודרני, באר"הב במיוחד. מטרתם היתה להוכיח שיבולי החיטה משביעים רצון מאדמה המזובלת בזבלים מלאכותיים, שאין תועלת ניכרת מתוספת זבל משק, שגם השדות אשר לא זובלו כלל הניבו אמנם יבול מועט, אך מתמיד, ושלזיבול אין כל השפעה על טיב החיטה.

עם כל המסירות שהושקעה בניסויים אלה, התעלמו עורכיהם מכמה שגיאות שנעשו בתיכנון ובהוצאה לפועל, ואלו הן:

1). אין שטח קטן מסוגל לתת תמונה מלאה מהצלחת גידול כחיטה.

2). התמדה בגידול חיטה באותה חלקה קטנה יוצרת קשיים מעשיים, כי אין לשמור על השדה מריבוי עשבים, תוך תקופה קצרה של חדשיים בערך בין הקציר והזריעה.

3). לא נעשו כל צעדים לבודד חלקות אלו ולמנוע פלישת שלשולים ויצורים מתחפרים אחרים מהשטח השכן. כמו כן לא לקחו בחשבון את העשרת הקרקע מהמתת השלשולים שלגופותיהם יש ערך זיבולי גבוה.

4). לא ניתנה תשומת לב מספיקה לעצם זני החיטה, לא נזרעו גרעיני המקום, אלא החליפום כל שנה במבחר זני חוץ. משגה זה הביא בהכרה להעלמת האמת שזריעה מחדש, מקומית, מתמדת, בצירוף זיבול חימי, היו מערערים את יציבות זן החיטה והוא היה כלה לחלוטין תוך תקופת 25–50 שנה.

הכרת תסביך הח“ז”א אינה טעותה היחידה של תחנות הנסיונות. תת־חלוקת המדע למדורי חימיה, פיזיקה, בוטניקה וכו', הדרושה לנוחיות הבהירות המדעית והלימוד, השתלטה חיש על עבודת מוסדות אלו, ובעיות החקלאות שהן תסביך ביולוגי רחב מידות, קוטעו לפי המדורים הללו ללא כל הצדקה. אין להעלות על הדעת שתהליכי חיי הצומח והחי מתחלקים למדורים, ושהתהליכים כהזנה, שתיה, נשימה, עיכול, תנועה, חולי והחלמה, הגבה לידידים ואויבים תוך עשרים וארבע שעות – אפשר להפריד מהשלמות המאורגנת ע“י הטבע. קביעת החלוקה המלאכותית כיסוד למחקר נושא כחקלאות, הביאה בעקבותיה בהכרח לעירפול ועירוב מושגים, ששיאו הושג ע”י קריאת דרור לשטן הסטטיסטיקה, בכדי להוסיף עומס לסבל החוקר האומלל. בשעה רעה הומצאה שיטת נסויים חוזרים בחלקונות קרקע שבסיועה נאספו כל הנתונים הדרושים למעשי להטים של איש הסטטיסטיקה. כידוע אין לסמוך על מספרי ממוצע וכל חישוב ניתן למורא המשגה. דרושה זהירות מיוחדת להסקת מסקנות מלווה בידיעת המתהווה ושכל ישר ועל החוקר המדעי בחקלאות להיות בקי בחקלאות מעשית ולהיות מוכן להעביר את מסקנותיו דרך שבט הניסוי המעשי תוך זמן ידוע בטרם ירכש בטחון עצמי בדעותיו. לדאבוננו במקום יציאה אל השדות וקשירת מגע עם מעבד שדות אלה, ולימוד ערך האיכות, מסתגר החוקר דהיום במעבדתו ועזרת ספר חשבון הוא מתקן את תוצאות חקירותיו לפי חוקי הסטטיסטיקה.

אין ערכי האכרות והגננות מתבטאים בספרות בלבד, כדי לספק חומר עבודה לסטטיסטקאי. איכות ועמידה נגד מחלות אינן ניתנות למדידה ושקילה עם כל חשיבותן העצומה כגורמים ממדרגה ראשונה.

נשאלת בכל חומרתה השאלה: האין עמדת המחקר החקלאי המתנשא מעל קהל החקלאים שאותו הוא צריך לשמש, והמתבודד בעולם המתמטיקה הגבוהה, משמשת חיפוי תת־הכרתי לתקופת כשלון חרוץ עקב חוסר כשרון מוחלט להבנת הבעיות? האין לחשוב שהמדע הזניח את תפקיד מאיר חוקי הטבע כדי לבצע עבודה חסרת ערך ומדכאה של צילום גוף המת?

דרוש לנו טיפוס חדש של חוקר! בעתיד יש למסור את עבודת המחקר החקלאי לידי אותם האנשים הספורים, שגדלו על הקרקע, בעלי חינוך מדעי ממדרגה ראשונה ובעלי נטיה מיוחדת לחקלאות מעשית. לתרכובת מוצלחת זו של מדע ומעשה יש להוסיף את הסיור כאמצעי להכרת תנאי אקלים לקרקע שונים, השליטים האמיתיים על גורמי הגידול.

הגישה לבעיות האכרות תעשה בעתיד בשדה ולא במעבדה, כי שם יעזר החוקר בנסיון הרב שרכש לו האכר משך שנים רבות של קרבתו לטבע, ובידיעת היסודות של שיטות עבודתו. מגע הדוק זה עם החורש והזורע יסייע לחוקר לאבד את מושגי העליונות המסולפת, ירושת כוהני העבר, ולהחליפה ביתרון של מדע טהור ונסיון נרכש תוך סיור מתמיד בכל שטחי החקלאות.


 

ג. שאלות בעלות חשיבות מיוחדת    🔗


בזבלי חנקן יש צורך מתמיד לשם הצלחת גידול כל צמח, ומענינת דרך פתירת הטבע של בעיה זו. יתכן וכדוגמא הבולטת ביותר לגידול חורש מעורב מאין תשמש התפרצות הר־געש בקרקטוא, אי קטן בסביבות יווה וסומטרה, בשנת 1883. עקב התפרצות זו הפכה מחצית האי לאבק פורח והנשארה כוסתה באפר מלובן; למרות זאת כוסו פני האי תוך שלוש שנים במעטה ירק.

מהיכן שאב הגידול החדש את החנקן הדרוש לו? נראה הדבר שכמקור לכך שימש החנקן החפשי שבאויר, כדוגמת גפרת האמון ה“מהולל”; אולם מה היו דרכי קליטתו ע“י צומח בראשית זה שבאי? לפי דעת הבוטנאי ההולנדי טריוב החלה קליטת החנקן ע”י קבוצת צמחים זערורים, חסרי פרח, שהן האצות הכחול־ירוקות שנוכחותן הוכחה אפילו בהרים קרחים לגמרי. הן שימשו כפתח להופעת השרכים בין יתר הצמחים חסרי־הפרח, שמקומם נתפס בהמשך הזמן ע“י צמחים ממדרגה גבוהה יותר, המתרבים מזרעים, והמועברים ממקום למקום ע”י זרם הים, הרוח ובעלי כנף אף למקומות מרוחקים עד מאד.

כדוגמא שניה ישמש חידוש הצמחיה בהרי ההימלאים, מספר שנים מועט לאחר שהתחלקה וירדה שכבת אדמה באופן פתאומי בהשאירה אחריה סלעים קרחים לגמרי.

בכל המקרים דנן, נקלט החנקן מהאויר ע“י הצורות הפשוטות ביותר מעולם הצומח, כדי לפתוח ביצור הרקבובית. חלוצי האכרות והגננות האורגניות יוצרים יום־יום שפע דוגמאות לזיבול עצמי של הקרקע בסיועם להתהוות הרקבובית, פחמת הסידן, אוורור התשתית, ובעודדם מציאות צמחים מעמיקי שורש ושלשולים, במה מוכנה לקליטת החנקן ע”י חידק החנקן ואצות הקרקע בקנה מדה נרחב. הצורה האורגנית של החנקן היא־היא היתרון העיקרי לקליטה זו.

ביליתי 19 שנה באיזור קרקעות חסרות זרחן במידה מרובה יותר אפילו מאדמות ניו־זילנד. האחוז הממוצע של זרחן יעיל בקרקעות טוֹרְהוּט (הודו) לא עלה על אחד לאלף וכמות הזרחן הכללי נמוכה בהם מאד. למרות כל זאת נחשב איזור זה ל“גן הפורה של הודו”, המכלכל אוכלוסיה עצומה של 1200 נפשות למיל מרובע, ומשמש מקור יצוא של טבק ומקנה, מבלי כל יבוא שהוא של זבל זרחני. 3



  1. תוספת בכתב יד: לאחר שפרש מהשרות – הערת פב"י.  ↩

  2. חנקן, זרחן, אשלגן. (N.“P”.K. Nitrogen, Phosfhate, Kali.)  ↩

  3. הערת פב"י – התרגום לא הושלם.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 50018 יצירות מאת 2765 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21301 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!