לאחר שפתח שמעון ראבידוביץ את פעלו המדעי בעריכת “ספר המדע” לרמב“ם בשנת 1922, החל לעסוק ב”מורה נבוכי הזמן" לרבי נחמן קרוכמאל. ספרו “כתבי רנ”ק“, בצירוף מבואו הגדול בן 225 עמודים, יצא לאור בשנת 1924 ואילו פרקים נוספים בחקר רנ”ק, אשר לא היה יכול להכניס למבוא, פורסמו בכתבי עת שונים¹. באותה תקופה התחיל גם לטפל בשיטתו של הפילוסוף הגרמני לודוויג פוירבאך לשם קבלת הדוקטורט באוניברסיטת ברלין. אחר כך המשיך ראבידוביץ לעסוק במשנתו של פוירבאך לשמה, ובשנת 1931 פירסם את ספרו הגדול על פוירבאך אשר פרקו הראשון הוגש לפני־כן כדוקטורט².

בשנת 1926 נתמנה ראבידוביץ על־ידי ועד היובל להוצאת כתבי משה מנדלסזון להיות העורך של כתביו היהודיים של מנדלסזון. הכרך הראשון מארבעת הכרכים אשר נמסרו לעריכתו – כרך ז' – יצא לאור בשנת 1930. עם עלית הנאצים לשלטון, בוטלה הוצאת הכרך השני של ראבידוביץ, כרך ח', אולם ראבידוביץ הצליח לפרסם מהקדמותיו לספר זה באכסניות שונות³.

בראשית שנות השלושים, התחיל ראבידוביץ, בנוסף לעיוניו במחשבת ישראל, לפרסם גם מאמרים על בעיות התרבות העברית בתפוצות ועל היחס בין ארץ־ישראל והתפוצות, נושאים שהעסיקו אותו ממש עד ליומו האחרון⁴.

בשנים 1933–1940 הפנה ראבידוביץ את תשומת לבו המדעית בעיקר לחקר הרמב“ם והפילוסופיה היהודית של ימי־הביניים. אחר־כך בשנת מלחמת־העולם השניה, הוא ראה חובה מוסרית תרבותית ומדעית לטפל בחיזוק היצירה העברית בארץ מושבו, אנגליה, הארץ החפשית האחרונה באירופה. לכן פנה הוא במידה ניכרת ממחקרו המדעי והקדיש את רוב זמנו לעריכת קבצי ה”מצודה“, בהם פירסם גם מחקרים מדעיים וגם מסות מקיפות על שאלות הזמן. נוסף ל”מצודה“, אשר ממנה יצאו שבעה ספרים בחמשה כרכים (1943–1954), ערך גם את “ספר סוקולוב” (1943), “פנקס שיקאגו” (1952), ו”ספר דובנוב" (1954).

בראשית שנות החמישים בא ראבידוביץ לידי החלטה שלאחר הופעת ספר ז' של ה“מצודה” (1954), הגיעה השעה למשוך את ידו מעריכה כדי להתמסר רק למחקריו הוא. תכניתו היתה לחבר ראשית ספר מקיף שבו יסכם את השקפותיו בשאלת מדינה ותפוצות, הוא הספר “בבל וירושלים”. הוא קיווה שלאחר הופעת ספר זה יוכל להקדיש את כל זמנו למחקריו המדעיים. אולם בקיץ 1957, בתחילת חצי שנה של שבתון, נפטר בטרם־עת בהיותו רק בן ששים. בשעותיו האחרונות עסוק היה בחיבור מפתח־ענינים לספרו “בבל וירושלים”; רבות היו תכניותיו המדעיות אותן הגה ובהן ביקש לעסוק – אך לא זכה לבצען. לא הפריז כלל וכלל כשציין שהיו לו מזוודות גדושות כתבי־יד; הוא הדין באמרו שרעיונותיו הספיקו לו לעוד מאתיים שנות מחקר.

כאמור, לאחר הופעת ספרו “בבל וירושלים” רצה למשוך ידו מהדיונים בשאלות השעה ולהקדיש את זמנו לתכניותיו המדעיות. קודם כל קיווה להוציא מהדורה שניה של “כתבי רנ”ק“, ספר שאזל מן השוק עוד בשנות השלושים. הוא התעתד להוציא את הספר הזה בשנת 1940 במלאת מאה שנה לפטירתו של רנ”ק, אבל תנאי הזמן עיכבו בעדו⁵. רק כשנתיים לפני פטירתו התחיל ראבידוביץ בביצועה של תכנית זו. הוא קבע את תכנה של מהדורה זו אך לא זכה להתקדם במידה ניכרת בטיפולו בה. בני משפחתו הצליחו להוציאה לאור בשנת 1961 לפי לוח־התוכן שנמצא בעזבונו⁶.

מימי נעוריו נמשך ראבידוביץ מאוד אחרי הרמב“ם. מזמן שהוציא לאור את “ספר המדע” בשנת 1922, לא הפסיק להגות בו, להרצות עליו ולרשום לעצמו הערות על הרמב”ם. נסיבות הזמן לא נתנו לו להעלות בכתב ולהכין לדפוס את כל רעיונותיו בנושא עצום זה, ותקוותו העזה היתה תמיד כי לאחר הופעת המהדורה השניה של “כתבי רנ”ק" יוכל לקיים את שאיפותיו החזקות במחקר הרמב“ם. מתוך הקדמתו של ראבידוביץ למהדורת תש”ז של “משנה תורה”, הערותיו למחקרים על הרמב“ם שנתפרסמו בחייו, ורשימות אחדות שנמצאו בעזבונו, אפשר לשחזר במידה ניכרת את תכניותיו בפרשת הרמב”ם.

ב“מצודה” ז' פירסם ראבידוביץ את מאמרו “ספר פתיחה ל’ספר המדע' " (המופיע להלן בכרך זה). המאמר דן ב”הלכות יסודי התורה" וב“הלכות דעות”; חומר נוסף, אשר דן ביתר חלקי “ספר המדע” ונועד כנראה לספר ח' של ה“מצודה”, נמצא בעזבונו בלי הערות וגם הנוסח עצמו טעון עיבוד. בעזבונו נמצאו גם התחלות למאמרים בשם “תורת התואר והשלילה לרמב”ם", “עיוני רמב”ם III: ‘מורה נבוכים’ ו’ספר המדע' " וגם מאמר על “עקל ואעתקאד”.

מאמרים אלה היו אך חלק מתכניות יותר רחבות בדבר הרמב"ם; כנראה שעלו במחשבתו שלשה ספרים גדולים שהיקפם היה מגיע לשיעורם של כמה כרכים:

I. ספר המדע: הוצאה מדעית עם הערות ומפתחות. בשנות השלושים התחיל ראבידוביץ להכין לדפוס מהדורה חדשה של “ספר המדע” ע“פ כתבי־יד בצירוף הערות ומפתחות. ערב מלחמת־העולם השניה שלח את גוף “ספר המדע” למוציא לאור, מר ראובן מס, בירושלים, אשר שמר בטובו על החומר המסודר בדפוס עד לאחר המלחמה. אז נאלץ מר מס להדפיס את הטכסט של “ספר המדע” כחלק הראשון של הספר, בתקוה שראבידוביץ יסיים בהקדם האפשרי את החלק השני שבו יופיעו ההקדמות, המבואות והמפתחות. אלא בינתיים עסק ראבידוביץ בעריכת ספרי ה”מצודה“, “ספר דובנוב” ו”פנקס שיקאגו" וגם בכתיבת מאמריו שהופיעו ב“מצודה” ואחר־כך בכתיבת ספרו “בבל וירושלים”, ולא זכה להתקין מחקר זה על הרמב"ם לדפוס. ההערות להוצאה הזאת של “ספר המדע” – הממלאות יותר מ־1650 עמודים בכתב ידו – מכילות לפי השער של כתב־היד, “מראי מקומות, הקבלות מדברי הרמב”ם, פירושים, סקירות על מושגים מרכזיים ופרשיות יסוד וכו' “. לפי לוח התוכן שנמצא בעזבונו, רצה להכניס גם “מפתח ענינים, מפתח השמות, מפתח המקראות, מפתח לשונות המקרא, מפתח מאמרי חז”ל, שינויי גרסאות”⁷.

II. מבוא ל“ספר המדע”: ספר זה, לפי רשימה בעזבונו, עתיד היה לכלול מאמרים על “ספר המדע” שכבר פורסמו, בצירוף פרקים חדשים שאחדים מהם עלה בידיו להתחיל בכתובים:

א. מושג המדע ב“ספר המדע”.

ב. “ספר המדע” ו“ספר המצוות”.

ג. “ספר המדע” ו“מורה נבוכים”.

ד. “ספר המדע”, “פירוש המשנה” ו“שמונה פרקים”.

ה. מבנהו הפנימי של “ספר המדע”⁸.

ו. ערביסמים ב“ספר המדע”.

III. עיוני רמב"ם: ספר זה היה מכיל אחדים ממאמריו הנדפסים של ראבידוביץ על הרמב"ם – והם מופיעים בספר זה – בצירוף פרקים נוספים, אשר לא הספיק לסיים⁹.

עוד מפעל ענקי עלה במחשבתו: קונקורדנציה פילוסופית. בעזבונו נמצא תיק גדול מלא פתקים קטנים שבהם רשומים מונחים בעברית ובערבית. רוב המונחים שאובים מ“מורה נבוכים” ומ“משנה תורה” (ולא מ“ספר המדע” בלבד). אולם מופיעים גם מונחים מ“אמונות ודעות” ומ“חובות הלבבות”. ואולי התכוון לשתי קונקורדנציות, האחת למונחים בכתבי הרמב"ם והשניה למונחים עבריים וערביים בפילוסופיה היהודית־הערבית של ימי־הביניים. בעבודה הזאת פתח בשנות השלושים, ובלי ספק הוסיף הנתוח המדויק הדרוש להכנת הקונקורדנציות לשליטתו החודרת והבנתו העמוקה בפילוסופיה של ימי־הבינים. מעיון מדוקדק זה במקורות שאב הרבה רעיונות לספרים שהתעתד לכתוב.

בנוסף לתכניותיו אלה במחקר הרמב"ם היה בדעתו לחבר ספר גדול ומקיף שבו רצה לנתח את הפילוסופיה היהודית לפי השיטה וההשקפה המיוחדות לו. לספר זה קבע את השם “ישראל ההוגה [או “הגות ישראל”]; מבוא למחשבת ישראל בימי הבינים ובדורות האחרונים”¹⁰. בעזבונו נמצאה רשימת התוכן של הספר הראשון של “ישראל ההוגה”:

1. מבוא כללי:

2. בית וחוץ במחשבה.

3. ממראה למושג.

4. ניגודים (אפלטון) (אולי כאן שכבות, חפירה).

5. אמונה, כפירה, תשובה.

6. פירוש (ובו כמה פרקים על שפינוצה).

7. תבונה והתגלות (רס"ג וכו').

8. דו־לשוניות, לשון ומחשבה, עברית וערבית.

9. הגשמה (כרוכה במראה ובמושג…).

נספחים: א. תאויל.

        ב. אעתקאד.

את הספר הזה, לא זכה ראבידוביץ לחבר, ונותרו ממנו אך שלשה שרידים, והם “על פרשת בתים”, “עם ההולך ומת”, והמאמר האנגלי “על הפירוש”¹¹.

מרשימותיו של ראבידוביץ (אחת מהם פירסם בעצמו בסוף ספרו “בבל וירושלים”), מהחומר שנותר בעזבונו, ומדבריו־הוא בהערות למאמריו שפורסמו ניתן ללמוד על יתר תכניותיו מבלי לקבוע סדר של מוקדם או מאוחר.

ראשית, רצה לחבר ספר מקיף בשם “פרשת העיקרים במחשבת ישראל” (או “עיקרים בפילוסופיה היהודית בימי־הביניים והעת החדשה”). ממעטפה גדושת רשימות להרצאותיו לשנת 1955–1956 ניתן ללמוד שעסק בהתקנת נוסח מתוקן עם הערות על פירוש הרמב"ם לפרק “חלק” בפרט, והערות על בעית העיקרים ביהדות בכלל.

באשר לסעדיה גאון, התעתד ראבידוביץ לחבר לכל הפחות ספר אחד על שיטתו של רס“ג¹². אף היה בדעתו לערוך מהדורה חדשה של “אמונות ודעות”, וגם של ספר “חובות הלבבות” לר' בחיה אבן פקודה. כנראה שלא הגיע בתכניות אלה להכנות של ממש, אלא הרגיש בצורך לכך וטיפל בהן אך בעקיפין דרך הכנותיו לקונקורדנציות ולהרצאותיו. אף רצה לכתוב “מבוא לכוזרי”; כנראה שהרשימות להרצאותיו “על יהודה הלוי במחשבת ישראל” נועדו לשמש לו בסיס לספר זה. כמו־כן בהרצאותיו על ר' יוסף אלבו וה”מסכת התאולוגית־מדינית" לברוך שפינוצה, מסר הוא הרבה מהחידושים שהיה מכניס למחקרים שרצה לחבר על ר' יוסף אלבו וברוך שפינוצה.

אף־על־פי שלעתים נחשב בעיקר לחוקר הפילוסופיה של ימי הביניים, לא הצטמצם ראבידוביץ בתחומה של הפילוסופיה של ימי־הביניים בלבד, כפי שיעידו מחקריו הידועים בפרשת מנדלסזון ורנ"ק, שיופיעו בכרך השני של “עיונים במחשבת ישראל”. היו לו השקפות מיוחדות על תורת מנדלסזון וכן על ההשכלה, המחשבה היהודית החדשה והספרות היהודית החדשה. את השקפותיו בפרשיות אלה לא הספיק להכשיר לדפוס, והן נשארו בעיקרן בצורת “תורה שבעל־פה”¹³.

בפתח מאמר אחד על מנדלסזון, ציין ראבידוביץ שהמאמר ההוא אך חלק מספר מקיף על מנדלסזון, ספר אותו לא זכה לכתוב¹⁴. בשנות הארבעים בקשו ממנו “מוסד ביאליק” וגם ה־ Jewish Publication Society לכתוב ספרים על מנדלסזון. לא היה בידו להענות אז לבקשתם, משום שהעדיף הוא מצידו לחבר תחילה את ספרו על רנ"ק. בסוף לא הספיקה לו שעתו להכין לדפוס לא את זה ולא את זה.

הצטער ראבידוביץ תמיד שלא היה בידו בשנת 1924 לפרסם ב“כתבי רנ”ק" את כל מחקריו בפרשת “מורה נבוכי הזמן”. תכופות הזכיר תכניתו בדבר ספר מיוחד על רנ“ק בשם “רבי נחמן קרוכמאל, חייו ומשנתו”¹⁵. בשולי העמודים בטופס אחד של מהדורת 1924, רשם הערות שנועדו, כנראה, לשמש בסיס לספרו זה על רנ”ק.

בקולג' על שם דרופסי בפילדלפיה, במשך הקיץ של 1951, ובבוסטון בשנת 1951–1952, הירצה ראבידוביץ שורת הרצאות בשם “מבוא למחשבה הישראלית החדשה”. בקשר להרצות אלה ציין כי "בשנים האחרונות חדשתי כמה חדושי־יסוד בשדה עיון זה, לא פירסמתי ומי יודע אם אזכה לפרסם, כי הזמן קצר וכו' וכו' "¹⁶.

בשנות העשרים, התידד ראבידוביץ בברלין עם חיים נחמן ביאליק. מאז נפגשו תכופות, ולאחר כל פגישה ישב ראבידוביץ הצעיר ורשם ביומן מיוחד את תוכן השיחות. כנראה שלאחר־מכן היה בדעתו לחבר שני ספרים על ביאליק. בראשון היה כנראה דן בביאליק והספרות העברית החדשה. השני, בשם “חיים נחמן ביאליק: שיחות, פגישות, רשמים, זכרונות, אגרות, פרקי הערכה”, עתיד היה להיות מוקדש לאישיותו של ביאליק על יסוד הפגישות ויומן השיחות (ואולי תיכנן להדפיס גם את היומן עצמו)¹⁷.

נוסף למאמריו הרבים בשאלת ארץ ותפוצה, הכין ראבידוביץ סידרה של חמש הרצאות על אחד־העם, בהן ביקר חריפות את תורתו של אחד־העם בענין המרכז הרוחני, ההשפעה והחיקוי. הרצאות אלה היו ראויות, לדעתו, לעיבוד בכתב¹⁸.

מוחו הער הבחין בכל מיני בעיות ובקשרים שביניהן, שרצה לנתחם אלא שידע היטב שלא יזכה לכך. לכן "עלה בדעתי לחבר ספר קטן ושמו: ‘צריך עיון’, בו ארמז כמה וכמה רמזים לספרים ומחקרים שלא ינתן לי לכתבם, כלומר לעסוק בהם בפרוט מדעי הרצוי כי אזלת יד וכו' "¹⁹.

ולאחרונה, לא אחת חשב ראבידוביץ לכתוב ספר זכרונות, שבו היה מתאר את בית אביו, ישיבת לידה, הערים במזרח־אירופה לפני מלחמת־העולם הראשונה, והמרכזים בהם ישב ופעל אחר־כך. באותו ספר חשב להאריך את הדיבור גם על אישים שהכיר ועל גישותיהם למדעי־היהדות ולבעיות הזמן. כל המצוי אצל בהירות מחשבתו, רוחב השכלתו, עומק הבנתו וחדירת ניתוחו הפסיכולוגי של שמעון ראבידוביץ יעריך שספר זה, שהיה משמש גם מקור חשוב לתולדות התרבות היהודית במאה העשרים וגם ספר זכרונות למופת, הוא בבחינת אבידה שאינה חוזרת²⁰.

* * *

כרך זה, הראשון לספר “עיונים במחשבת ישראל” כולל מה שהספיק שמעון ראבידוביץ לכתוב בעברית מספרו המתוכנן “ישראל ההוגה” (עיין לעיל) וגם את כל מחקריו המודפסים בפילוסופיה הישראלית של ימי־הביניים. מקום הופעתם הראשון של המאמרים הכלולים בכרך זה הוא:

“על פרשת בתים”, “בבל וירושלים” (לונדון־וולתאם, מאסס., 1957) 51–158.

“קדושה, שבח וגנות”, שם 541–567 ²¹

“עם ההולך ומת”, “מצדה” ה’־ו' (תש"ח) 134–148 ²².

“בעית ההגשמה לרס”ג ולרמב“ם”, “כנסת” ג' (תרצ"ח) 322–377 ²³.

“משנת האדם לרב סעדיה גאון”, “מצודה” א' (תש"ג) 112–125.

“אדם ואלוה” “מאזנים” ג' (תרצ"ה) 493–526 ²⁴.

“שאלת מבנהו של ‘מורה נבוכים’” “תרביץ” ו' (תרצ"ה) 285–333.

“על ה’מדע' ב’ספר המדע'”, “מצודה” ב' (תש"ד) 132–143 ²⁵.

“‘ספר המצוות’ ו’ספר המדע' לרמב”ם", “מצודה” ג’־ד' (תש"ה) 181–212.

“ספר הפתיחה ל’משנה תורה'”, “מצודה” ז' (תשי"ד) 125–196.

“חובתנו המדעית ל’מורה נבוכים'”, “העולם” 23 (1935) 272–273.

הכרך השני יכלול מאמריו על מנדלסזון, רנ"ק, והספרות העברית החדשה, לרבות שברי עיונים בתרבות היהודית בתקופה החדשה.

המאמרים מופיעים כאן בצורה בה פורסמו לראשונה. כמובן, שתוקנו שגיאות הדפוס, ככל האפשר או לפי כתב־היד המקורי, במקרה שהוא נמצא בעזבונו של ראבידוביץ, או לפי הערותיו בטפסים שלו. כיון שכל החומר סודר מחדש בדפוס, היה צורך להכניס מיספור רצוף של ההערות בכל המאמרים בהם מיספר ההערות מיוחד לכל עמוד ועמוד. לפי שהמאמרים נדפסו בארצות שונות במשך תקופה של כמעט כ"ה שנה, מצויים בהם נוהגים שונים בענינים טכניים כגון כתיב מלא וחסר, וגם חוסר אחידות בצורת המובאות ופיסוק ההערות וכו'. לכן נכללו בספר זה אי־אלו שינויים לשם העקביות, במיוחד בצורת המובאות ובפיסוק ההערות, אבל במקום שהחומר היה מובן מאליו, לא עמדנו על עקביות שלמה בענינים כגון פיסוק, כתיב מלא או חסר, וגם לא באיות מילים כגון בעיא – בעיה, דוגמא – דוגמה או אישלם – איסלם – איסלאם. כל הערה והסבר מטעם המהדיר מופיעים בסוגריים מרובעים. יפה אמר פעם ראבידוביץ “על־פי־רוב תיקון טעות גורר טעות”²⁶. אף־על־פי־כן, יש לקוות כי קטן הוא מספר טעויות הדפוס בספר זה.

נוסף על שני הכרכים של “עיונים במחשבת ישראל” יש תקווה שעוד יופיעו בשנים הבאות הספרים האלה:

1) קובץ מאמריו האנגליים של שמעון ראבידוביץ במחשבת ישראל (בהכנה לדפוס).

2) יומן ביאליק (עברית)²⁷.

3) קובץ מכתבים (עברית)²⁸.

4) עיבוד אנגלי של הספר “בבל וירושלים”.

ולבסוף, רצוני להביע את תודותי העמוקות לשלש נפשות יקרות. לאמי היקרה, לשיקול דעתה הצלול ולהבנתה העמוקה, חייב אני יותר משניתן לי להביע; בלי עזרתה לא היה מופיע ספר זה מעולם. מודה אני לדודי, אחי אבי ז“ל, מר אברהם ראביד, איש תל־אביב, אשר מזמן פטירת אבי ז”ל מעודד אותי ועוזר לי בטיפולו בכתבי אבי ז“ל. כאן במיוחד רצוני להודות לו בעד מסירותו הנאמנה באיסוף מכתבי אבי ז”ל ובעד הידיעות המפורטות שמסר לידי בקשר לחיי אבי ז“ל. תודתי הרבה נתונה גם למר ראובן מס, ידידו של אבי ז”ל משנות העשרים, כשהם עבדו שכם אחד למען הספר העברי בברלין. עכשיו בשנים תשכ“ז–תשכ”ט, שנים קשות למדינת ישראל בכלל ולמשפחתו בפרט, השתתף הוא בהקמת ציון זה לזכר ידידו המנוח.

בנימין חיים יצחק ראביד

וולתאם, מאסס., ארצות הברית.

כ“ב בתמוז, תשכ”ט.

שתים־עשרה שנה לפטירת אבי־מורי ז"ל.