א.    🔗

ביום ג' אייר בערב יצאתי מביתי במסלת הברזל ללכת לאדעססא להתאחד שם עם השיירא הנכבדה לעלות עמה יחד לארץ אבותינו בעשרים לחדש¹.

באותה מרכבת המסע שעליתי בה מצאתי לשמחת לבבי גם את הרב הגאון מהר“ש נ”י מאהליווער בלוית אחינו הדאקטאר הנודע באהבתו לעמנו ולארצנו הקדושה ח' יוסף בן אהרן ד“ר חזנאוויטש וה”ר אייזיק בן טובים מביאליסטאק נוסעים גם כן באותו המסע לאדעססא לקחת חלק בהאספות והבחירות להתיסדות החברה הפלשתנית שנוסדה באדעססא (ברשיון הממשלה) ולהמנות במספר אנשי השיירא, ותהי חברתם עלי בכל הדרך נעימה מאד.

באמת היה מספיק לי לקבלת מכתב מסע² ולהכנת צרכי הנסיעה באדעססא זמן רק כשבוע ימים, ואנכי הקדמתי לצאת מביתי בכדי שני שבועות בערך באשר הפצירו בי רבים וכן שלמים מחשובי ונכבדי חובבי ציון בעיר מושבי בריסק כי אקח גם אנכי חלק בהאספות והבחירות³, ואם אמנם עלתה לי הוצאת שבתי באדעססא זמן זה כשלשים רו"כ בכל זאת לא אתחרט על זה מאומה, כי קניתי לי במשך ימי שבתי באדעססא חומר רב להכרת תכונת רוח בני עמנו לכתותיהם ולמפלגותיהם בעיר ההיא השוה בעיני פי עשרה מסכום כסף זה.

בבית הנתיבות בבריסק היתה תנועה גדולה מהתאספות המון אנשים מגדולי העיר וחשוביה שיצאו לקבל את פני הרב הגאון מהרש“מ נ”י ולברך צאתנו ובואנו לשלום, בין הנאספים בבית הנתיבות בהמון רב למטרה הזאת נמצאו גם בעלי הון ועושר אשר יד ושם להם בין אילי הכסף ועשירי הארץ, ותדמע עיני דמעות גיל לראות כי התנועה לתחית עמנו וארצנו הקדושה פלסה לה נתיב גם בין גבירינו ועשירינו, וכי לשקר עשו להם סופרינו עט לעפר בעפר על כל בעלי ההון והעושר בקרבנו כי לב כלם לעמם ולארצם נקפא ככפור ולא יחלו מאומה על שבר בת עמם.

 

ב.    🔗

לעומת זה באדעססא – מצאנו לדאבון לבנו רק אנשי מספר מבעלי התורה והחכמה שבעיר אשר באו לקדם בבית הנתיבות את פנינו בכבוד ואשר על פיהם סר הגאון מהרש“מ נ”י לבית איש פרטי לשבת שם כל ימי שבתו באדעססא (בכסף מלא) ואנחנו סרנו לאחד בתי המלון המצויינים שבעיר.

כבר מצאנו באדעססא אנשים רבים מצויינים בתורה בחכמה ובעושר שבאו מערים שונות (קרוב לשלשים במספר) כאיש אחד חברים לאדעססא ליום הבחירה בחירת אנשים חכמים וידועים אשר תוקד בלבם תמיד אש אהבה לעמם ולארצם לעמוד בראש החברה הפלשתנית שיצאה לפעלה ולעבודתה בח' אייר לשמחת לב כל אוהב עמו וארצו.

עת הבחירה הגיעה, האולם הגדול “צאזמער” הנועד לצרכי צבור באדעססא נמלא המון אנשים רבים. ולכלם חפץ אחד ומטרה אחת כי הנבחרים שיבחרו ברוב דעות יהיו ראויים ומוכשרים לההתמנות הגדולה והנשגבה שתנתן על שכמם. ואשר עינם ולבם יהיו תמיד נטויים אל הנקודה האחת נקודת אהבת עמם וארצם הקדושה.

כבר נודע בקהל אחינו מי המה הנבחרים לראשי החברה לממלאי מקומם ולמבקרי חשבונות הועד ופעולותיו, וכסופר נאמן לעמו אשר אהבת האמת תמיד לו לקו לא אכחד תחת לשוני כי אם אמנם הבחירה בכלל עלתה יפה. רוב הנבחרים הם באמת אנשים אשר ברכה בם להשכיל ולהטיב בהמפעל הגדול והנשגב המסור בידם אבל נמצאים גם ביניהם (מעטים במספר) אנשים אשר ברוב עשרם מרומים ישכונו. ואינם יודעים כלל את עמם ומחסוריו המרובים, אבל מה פחד ורחב לבבנו לראות כי הרגישו אלה המעטים בעצמם את מבוכתנו אודתם ויגשו אל הגאון מהרש“מ נ”י והנלוים עליו וידברו על לבנו ויבטיחו אותנו ככל הבטחה נאמנה כי יעמדו תמיד בעצה ובפועל יחד עם שאר הנבחרים ושלשת היועצים (הגאון מהרש"מ, וויסאצקי, ופין) ולא ייעפו ולא ייגעו מעבוד עבודתם לעמם ולארצם בלב נאמן ותמים.

האספות והבחירות כלו, ואנחנו נשארנו באדעססא והתמהמהנו בה עד יום התשעה עשר, כי חפצנו להשאר נאמנים להבטחותנו ולחכות עד יום העשרים לחדש לצאת יחד באניה אחת בתור שיירא עם שאר חברינו הנכבדים שנתנו ידם לנו במספר הגון איש איש ממקומו ומעירו במכתבים ובתלגרמים להתאסף ולהתאחד עמנו באדעססא ליום הנזכר, אבל לדאבון לבנו היתה שבתנו באדעססא כשני שבועות לחנם ומכל השיירא הגדולה אשר נבאו לה רבים וכן שלמים ואשר כבר קשרו לה כתרים במכתבי העתים באנו אל האניה רק עשרה אנשים במספר.

אמנם נכונים היו עוד אנשי מספר לעלות אחרינו לאה"ק ולהתאחד עמנו ביפו או בירושלים, ואם גם עמהם לא היו אנשי השיירא במספר אשר חלמנו לו בהקיץ אין בזה כל רע, ואולי עוד נוכל לקרא על זה את משל ההמון הידוע “כי במעט קרואים תגדל השמחה”, אך על זאת ידוה לבי לראות את קרירת הרוח אשר לגבירינו ועשירינו במקומות ידועים, אשר אם יתעוררו לעתים רחוקות לעשות דבר מה לעמם ולארצם קשה עליהם פרידתם מארבע אמות שלהם כקריעת ים סוף אשר לא נראה כמוה בכל אומה ולשון.

ובכלל רואים אנחנו כי התקוה לתחית עמנו וארצנו הקדושה משחקת לפנינו רק מהמקומות אשר שמירת הדת ואהבת התורה תקעו להן יתד במקום נאמן ולא זזו ממקומן מפני סערת רוח השכלת הזמן והאהבה לחקות מעשה המקולקלים שבהם –. למדתי לדעת זה בראותי בין אנשי השיירא אנשים רק מאלה אשר יראתם קודמת לעשרם ולחכמתם, ואהבתם את דתם ותורתם מסיעתם לאהוב גם את עמם ולחבב את ארצם הקדושה אהבת עולם, כהגבירים הגדולים חובבי ציון באמת: ה“ר יעקב ברוידא, ה”ר אריה ישכר דודזאהן מווארשא, ה“ר בצלאל קורלאנדסקי מגראדנא, ד”ר יוסף חזנאוויטש מביאליסטאק, ה“ר מיכאל מיידאנסקי מיעקטרינאסלאוו, ה”ר שלמה זוסמאן מאסטרוה, הד“ר פייביל יאקבזאהן ממאסקווא וכו' ובראשם הגאון המפורסם מהרש”מ נ“י הרב מביאליסטאק שעזבו איש איש מהם את מסחרו ועניניו הגדולים בביתו, ומהרו כאיש אחד חברים לעלות יחד לאה”ק לראות שם את שלום אחינו העובדים על הרי ישראל עבודת שדה וכרם בכלל ולעשות בפועל להרחבת הישוב בפרט, זכרה להם ה' לטובה, וכמהם ירבו כגבירי ישראל וחכמיו.

 

ג.    🔗

אל האניה ירדנו ביום התשעה עשר לעת ערב (כי יום העשרים לחדש חל ביום השבת), על האניה קדשנו את יום השבת וערכנו את תפלותינו וסעודותינו על ספון האניה בשמחה רבה, והתענגנו עונג משנה על הדרת הטבע והוד הבריאה השפוכים על המים במחזה נפלא מאד.

עבר חצות יום השבת, עושי המלאכה על האניה להביא את כל דבר סחורה ומשלוח יד היוצא מארצנו לערי תוגרמא על מקומו בהאניה כלו את מלאכתם, מלחי האניה נגשו להוציא את העוגנים ממקומם, למען העתק אותה מעל החוף ולתת לה נתיב למחוז חפצה, פקידי האניה אצו בהמון האנשים הרבים שבאו אלינו לברך צאתנו ובואנו לשלום לעזוב אותנו והם נפרדו מעלינו בנשיקת שפתים ובעינים מלאות דמע בתפלה לאלהי ישראל כי יצליח את דרכנו אשר אנחנו הולכים לתועלת אחינו וארצנו הקדושה. מכונת האניה נתנה את קולה קול האות האחרון ומרגע לרגע נתרחקנו מעל החוף עד כי חדלנו לראות את אותות ברכת הפרידה ולשמוע את קול מלוינו שעמדו על החוף וקראו בקול: צאתכם לשלום! צאתכם לשלום! ובעוד זמן מצער נעלם מעינינו החוף כלו, ובכל מקום שנשאנו עינינו ראינו רק את רקיע השמים הפרוש כאוהל על פני הים לכל קצותיו ואנחנו מתענגים עונג אשר לא יתואר על גלי הים ההומים בקול דממת קודש כעין שיר ושבחה לאדון הכל.

 

ד.    🔗

ביום השבת (כ' אייר) בשעה הרביעית אחר חצות היום נעתקנו מעל החוף באדעססא. ביום א' בלילה באנו בשערי הבאספארוס, שם עמדה האניה כל הלילה ותחכה על רשיון ממשלת תוגרמא כי תוכל לבא בגבול ארצה, וביום המחרת בבקר (כב אייר) באנו בשלום לקאנסטאנטינאפאול.

הנסיעה בכל הדרך מאדעססא עד סטאמבול נעמה מאד עלינו. באותה האניה נסעה גם ארחת צעירים לימים במספר שלשה עשר מאחינו ברוסיא (ממקומות שונים) כלם בעלי תורה ויודעי לשון וספר ופניהם מועדות ציונה לעבוד עבודת שדה וכרם בתור שכירי יום בהמושבות בהאמינם אמונת אומן כי חובבי ציון שבארצנו יתנו להם בימים יבאו נחלות שדה וכרם לסלק להם את הכסף על יד על יד ובשיעורים קטנים, והם בשיריהם שירי ציון בשפת עברית אשר שרו בקול נעים וברגש גדול מאד בכל הדרך הזילו דמעות גיל ממקור עינינו בראותנו את אהבת הארץ איך הכתה שורש בלבות אחינו כי יתנדבו גם צעירים נכבדים כאלה לאחוז באת ומחרשת ולעבוד עבודת שכירי יום בעד ארבעים קאפ' ליום בערך (¼ מגידי) בשביל שהאדמה אשר יעבדו אותה אדמת קודש היא, נחלת אבותינו!

גם הים הסואן תמיד ברעש ומטלטל טלטלה עזה את האניות העוברות בתוכו כרת את ברית שלומו אתנו ואניתנו פלסה לה נתיב במימיו העזים במנוחה שאננה ושלות השקט כעגלה זוחלת על פני השלג בימי החורף, ומה פחד ורחב לב כל איש מאתנו אשר השכים והעריב לחזות במחזה צאת השמש ושקיעתה בפאת ים אשר הוא מן המחזות היקרים בהדר הטבע והוד הבריאה המעוררים בלב כל חי מרגיש רגשות קדש אשר לא יתואר בכתב ולשון.

בבואנו לחוף קאנסטאנטינאפול עלינו באנית שיט העירה, כי יפי העיר הזאת לכל אורך ורוחב החוף העיר בלבנו חפץ נמרץ לבא בה ולראות אותה ולדעת את שלום אחינו האשכנזים והספרדים החיים בעיר הגדולה זאת קרית מלך רב חיי אזרח ונהנים מזכיות הארץ ככל שאר בני האמונות. וביחוד לראות את פני הרב הכולל הגאון החכם המפורסם רבי משה הלוי חכם באשי יחי' הנודע בכל ארצות פזורנו מהכבוד והעוז הנתן לו מאת הוד השולטאן ויעטרהו בעטרת תפארת אותות הכבוד היותר גדולים בעד חכמתו ורב צדקהו לשמחת לב כל בני עמנו.

בעלותנו היבשה שמחנו מאד לראות את אחד מאחינו הספרדים לובש בגדי השרד המיוחדים לפקיד ממונה על בקרת מכתבי מסע וסחורות שמרימים מהם מכס. ובהעבירו את עינו עין בקרת על מכתבי מסענו אִשֵׁר אותם בחותמו וימהר להשיבם לידנו ויפטור אותנו משלום ברגשת אהבת בני עם אחד ואמונה אחת.

בבואנו לאחד בתי המלון בעיר מהרנו לקחת לנו מתורגמן ומורה דרך ואחרי ארוחתנו ארוחת הבקר היתה ראשית דרכנו באנית קיטור אל חלק העיר שבו ישבון כבוד הרב הכולל חכם באשי נ“י. ומדעתנו כי אין לראות את פניו כדרך שמבקרים בבית איש פרטי ערכנו אליו בתחלה מכתב בכתב אשורית (בכתב ידי). במכתבנו הגדנו לו את מטרת דרכנו ולבקש ממנו כי יואל בטובו לתת לנו רשות לבא לפניו ולראות את פניו. על המכתב הזה חתם כל איש מאתנו את שמו ושם עירו, והגדנו לו במכתבנו כי יארח לחברה אתנו גם הגאון מהר”ש מאהליווער הרב מביאליסטאק.

לא עבר רבע שעה ואנחנו מתבקשים על ידי עבדיו הלובשים בגדי שרד בכפתרים מנחושת קלל ובכובעים אדומים כפקידי ממשלת תוגרמא לבא אל היכלו המהודר אשר כבוד אומר כלו, שם קבל אותנו בכבוד גדול ויושט לשלום את ידו לכל אחד מאתנו ייתן לנו לשבת מסביב לו על הכסאות הלוקחים עמדתם לכל צדי כותלי ההיכל (בלי כל שלחן עומד עליהם) וישוחח אתנו (בלשון עברית במבטא ספרד) כשעה ומחצה בענוה יתרה הנובעת מאהבת עמו ובני אמונתו אשר כל איש מאתנו לא ישכח את הראיון הגדול והנשגב הזה בכל ימי צבאו.

את הגאון מהרש“מ נ”י השתעשע גם בדברי תורה, ולבקשתו נתן לנו לראות את אותות הכבוד ועדיי התפארת שכבדתהו בהם ממשלת תוגרמא, ואשר מרוקם ורשום עליהם בשפת הארץ כי אותות הכבוד האלה נתנו “לאיש אשר המלך חפץ ביקרו”.

עד יום המחרת בצהרים (כג אייר) ישבנו בסטאמבול ובקרנו שם פני עוד איזה אנשים מצויינים מאחינו האשכנזים והספרדים ונתקבלנו בכל מקום בכבוד גדול ובאהבת אחים, ובחקרנו לדעת את מצב בני עמנו בעיר הגדולה הזאת בירת ממשלת תוגרמא הנה באחת שמחנו מאד לשמוע כי חיים הם בכלל חיי פרנסה וכלכלה ולא ידעו חסר, ויש מהם רבים אשר עשו עושר ויבנו ביתם כמו רמים לכבוד ולתפארת, אך גם אנחה גדולה שברה את לבנו לשמועה אשר הקשיבה אזננו על דבר מצב המוסרי של רבים מאחינו פליטי רוסיא ורומעניא שמצאו להם מקלט בעיר הזאת כי ברע הוא מאד, רובם מחללים כל קדש לעיני השמש ובראש כל חוצות באין כל יראת אלהים לנגד עיניהם, ונוסף לזה ישליכו עוד שקוצים ויעטו בוז וחרפה על שאר אחיהם בהנזרם לבושת לעשות כל מסחר בתועבת אלהיהם של אומה זו – אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לעינים שכך גם רואות!

 

ה.    🔗

ביום ג' בערב עזבנו את סטאמבול שאונה והמונה, ארמונותיה והיכליה העתיקים ואת רחובותיה הצרות אשר על כל מדרך כף רגל ישנו את שנתם קופה של כלבים קטנים עם גדולים באין מחריד אותם מרבצם, ביום ד' בבקר עברנו את הדארדאנעללים אשר ישבו שם כחמש מאות מאחינו הספרדים ומעט אשכנזים, רב כולל (חכם באשי) להם, והם מוצאים די פרנסתם ממסחר ומלאכה, ונבא ביום ה' בבקר (כה אייר) לחוף סמירנא (איזמיר).

כמו בסטאמבול כן בסמירנא (ושאר החופים) רבה המהומה וגדול השאון למאד על האניה מהמון משרתי בתי המלון ובעלי אניות דוגה המושכים בחזקה ובקולי קולות את הנוסעים איש איש אל בית מלונו ואניתו (כי האניות לוקחות עמדתן במקומות ההם רחוק מעט מהחוף). בסטאמבול מצאנו שני אנשים נכבדים מאחינו ברוסיא למורי דרך ומתורגמנים אשר הביאו אותנו שם לבית מלון נכבד (מלון סאלוניקה) אשר בעליו (יהודי ספרדי ואשה לו מאוסטריא) השביעני רצון מאד בחדרים מרוחים ובמאכלים טובים, והם לא עזבו אותנו עד שובנו להאניה, ולא כן היה מקרנו בסמירנא, שם באנו על ידי מורה דרך אחד לבית אוכל יהודי ספרדי אשר שפת עברית מוזרה לו ולא שמענו איש את שפת רעהו⁴ והמורה דרך אשר היה מליץ בינותנו עזב אותנו עד מהרה לנפשנו, והמתורגמן האחר אשר מצאנו לנו לפי שעה היה איש נוכל ובקחתו מידנו כסף לשלם לבעל בית האוכל בעד מאכלנו ומשתנו שלח את ידו בהכסף והוכרחנו לשלם פעם שנית ללא אשמת בעל הבית אשר הכרת פניו ענתה בו לפנינו כי איש אמונים הוא, והוא מה כי נלין עליו.

בסמירנא חיים מאחינו הספרדים כעשרים אלף (נפש חיי מנוחה ושלות השקט ומתפרנסים ברוח ממסחר ומלאכה, מאחינו האשכנזים נמצא בה מעט מזעיר, שלשה בתי כנסיות לאחינו הספרדים שם ובית תלמוד תורה נכבד אשר מצאנו ברכה בו.

גם סמירנא מצאנו מאחינו הספרדים פקידים ממונים העומדים על משמרת פקודתם בבית המכס העומד על יד החוף לבקר את הסחורות הנכנסות להרמת המכס ואת מכתבי תעודות הנוסעים הבאים העירה אם הם כדת ושמחנו על זה מאד.

 

ו.    🔗

בשעה הרביעית אחר חצות היום עזבנו את סמירנא, בחצות הלילה עברנו את העיר חיאם אשר נמצא בה כשתי מאות מאחינו הספרדים ומתפרנסים ממסחר ומלאכה, ביום המחרת (כו אייר) עברנו את הים המארמארי ועל פני האי שנולד עליו היפאקראט ונבא בים הגדול ים התיכון אשר מימיו יהמו יחמרו ברעש גדול מאד ומטלטלים טלטלה חזקה עד להחלות כל אניה הבאה בתוכו, כמעט רוב הנוסעים חלו בו מחלת הים ורק אנכי ועוד איזה אנשים מאגודתנו לא ידענו בחסד האל כל רע וביום א' בבקר (כח אייר) באנו בשלום לחוף אלכסנדריא של מצרים.

העיר אלכסנדריא גדולה ויפה מאד ומרהבת עין כל הבא בתוכה בהיכליה הרמים והיפים בחוצותיה הרחבות והנקיות וברוח המסחר וחרושת המעשה השורר בה בכל עוצם עוזו, עד כי ישכח כי על אדמת מצרים תעמודנה רגליו ולאחת הערים הגדולות באיירופא כפאריז ולאנדאן נחשבת העיר בעיניו.

בעיר הגדולה והיפה הזאת התמהמהנו⁵ רק כשבע שעות, בקרנו שם את פני הרב הכולל ר' אליהו חזן חכם באשי נ"י, את בית הכנסת הישן נושן כתשע מאות שנה הנקרא “אליהו הנביא” מטעם לא נדע שחרו, את בית הכנסת “מנשה ביי” שנבנה לפני ארבעים שנה על ידי הבאראן מנשה, ובימי הרס אלכסנדריא על ידי האנגלים נהרס גם הוא ונבנה מחדש, שני בתי כנסיות אלה בנויים בגאוה בתכלית היופי וההידור, וספרי התורות העתיקים העדויים בעדיי כסף וזהב מעשה צעצועים יפים מושכים עליהם כל עין רואה ולב רגש, גם בקרנו שם את בית הספר לעברית צרפתית ערבית אשר לה' אליהו כהן, אשר בקש ממנו לבחון את תלמידיו ומצאנו אותם לשמחת לבבנו זרע ברך ה'.

בעיר אלכסנדריא יושבים כאלף וחמש מאות מאחינו הספרדים וכמאה אשכנזים, מתפרנסים ממסחר ומלאכה וחיים חיי שלוה ומנוחה.

 

ז.    🔗

בשעה הרביעית עזבנו את אלכסנדריא וביום ב' בבקר (כט אייר) באנו לחוף פארט סעיד.

בעיר הזאת סרנו לבית אחד מאחינו האשכנזים יליד ירושלים, שלחנו לקרא לנו את השוחט וכאשר הוטבו סכיניו בעיני הגאון מהרש“מ נ”י שחט לנו איזה עופות ואכלנו שם ארוחת בשר ויין ונמהר לשוב אל האניה לעשות דרכנו הלאה.

בעיר פארט סעיד ישבו מאחינו כמאה משפחות, ורובם מהאשכנזים יוצא רוסיא ורומניא שביניהם מתפרנסים לבשתנו ולחרפתנו ממקור הפרנסה הידועה הנותנת לבעליה חיים של בושה וכלימה ושאר העם נתון לשמצה ולקלון בחטא אלה היחידים.

בחקרי לדעת סבת החזיון המעציב אשר נחזה כי רק בין אחינו האשכנזים פליטי רוסיא ורומעניא נראה הנגע הזה וכל העדה הספרדית כלה קדושים מצאתי חשבון כי הוא רק בשביל שכונתם במדור מיוחד נפרדים ונבדלים מאחינו הספרדים בחיי החברה ובחיי הדת, והם בכל המקומות ההם קבוצים קטנים באין רב ומורה דת להם להורותם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר לא יעשון.

 

ח.    🔗

בשעה החמשית בערב יצאנו את העיר פארט סעיד וביום ג' בבקר (ר"ח סיון) באנו בשלום לחוף יפו.

על האניה קדמו אותנו בכבוד ובברכת השלום רבים מחשובי העיר יפו, ונכבדיה, ובראשם הרב רי“מ פינס נ”י. גם שלשה צירים ומכתב ברכה בידם מכולל האשכנזים אשר בירושלים המברכים את השיירא הנכבדה בכלל ואת הגאון מהרש“מ נ”י בפרט כי יהיה בואנו בשערי ציון לשלום ולברכה בקרב הארץ.

כן יצאו לקראתנו אל האניה מצד ממשלת ארצנו רוסיא אחד הפקידים אשר להקונסולאט ביפו, ולא הסיר השגחתו מעלינו עד בואנו לבית המלון אשר בעיר.

בבית המלון קדמו אותנו בשלום האדונים הנכבדים ה' שייד המפקח הראשי על כל מעשה הצדקה והחסד של הנדיב הידוע, וה' בלאך הפקיד הראשי במושבות ראשון לציון ובו‘, ה’ הירש פקיד בית הספר לכורמים וליוגבים בנחלת מקוה ישראל, הרב הגדול ר' נפתלי הירץ הלוי אבד"ק יפו, הרב הגדול ר' מרדכי גימפול מרוזינאי היושב ביהוד, הרב מפתח תקוה, האדון הנכבד ה' אמזלאג קונסול ממשלת אנגליא ביפו, ועוד אנשים רבים גדולים ונכבדים אשר אין לפורטם כי רבים הם.

העיר יפו היא גדולה ועתיקה, רבתי במסחר כי על חוף הים תשכון, מאחינו ישבו בה כשני אלפים נפשות חצים אשכנזים וחצים ספרדים ומתפרנסים ממסחר ממלאכה וגם מתמיכה, שלשה בתי כנסיות לספרדים, העדה האשכנזית מתפללת בבתים שכורים, והרב מקבל את שכרו מקופת כל הכוללים בירושלים, בית תלמוד תורה להאשכנזים וארבעים תלמידים ילמדו בו, ושלשה מלמדים להם, וגם בית התלמוד תורה מתנהל מקופה ירושלמית, על הוצאת הישיבה דגל תורה אשר להאשכנזים בירושלים, בימים האלה פתח לו האדון בעלקינד בית ספר לתנ"ך דקדוק, שפת עבר, מעט תלמוד, למוד שפת ערבית וצרפת ושאר הידיעות הנחוצות, אשר האבות השולחים את בניהם לבית הספר הזה שבעים רצון מאד ממנו ורואים ברכה בו.

 

ט.    🔗

אחר קבלת האורחים והנפשנו מעט מעמל הדרך הלכנו לבקר את בית הספר לכורמים ויוגבים אשר לחברת כל ישראל חברים בנחלת מקוה ישראל הרחוקה מיפו כמהלך חצי שעה.

בבואנו שמה שמח לקראתנו פקיד נגיד בית הספר האדון הירש וילך עמנו בכל אשר הלכנו לראות את השדות ואת הכרמים את בית הגת לדריכת ענבים, את המרתפים הגדולים ושאר הדברים הדרושים למטרת בית הספר ויעודו הנשגב אשר למראה עינינו שמחנו שמחה בלי מצרים ואמרנו איש אל אחיו אשרי עין ראתה כל אלה.

בית הספר מקוה ישראל נוסד לפני עשרים שנה על ידי האדון הנעלה יעקב נעטר ז"ל, ובמותו (שנת תרמ"ג) נמנה עליו לפקיד האדון הירש ומאז עד היום הוא עומד על משמרתו להגדיל ולהרחיב מיום ליום את חוג פעולתו להשכיל ולהטיב כיד החכמה והנסיון הטוב עליו, כיום נמצאים בבית הספר כששים חניכים, בינהם רבים גם מארץ רוסיא ויש מקום לעוד איזה תלמידים, אבל לא יותר מבני שלש עשרה או ארבע עשרה שנה.

 

י.    🔗

בנחלת מקוה ישראל התמהמהנו כשלש שעות ונשוב ללון הלילה ביפו. וביום המחרת בבקר (ב סיון) התחלקה אגודתנו לשתי מחנות, אחת הלכה למושב “פתח תקוה” ואנכי עם רוב אנשי שיירתנו שמנו דרכנו “ראשונה לציון” ומשם למושבות “וואד חינין” (נחלת ראובן) לעקרון אשר התמהמהנו בכל אחת מהן רק כשעה ומחצה ונשוב בחצות הלילה ליפו וביום המחרת (ג סיון) שבנו להתאחד ונלך כלנו יחד ירושלימה ונבא שמה ביום ו' בבקר (עש"ק במדבר).

בבית מלון העומד על הדרך רחוק מירושלים כמהלך שעה מצאנו שלשה צירים מכולל הורדנא שיצאו לקראתנו בשם כל אנשי הכולל לברך את בואנו לשלום, ואחר שעמדנו שם לנוח מעט עשינו את דרכנו הלאה ובעוד זמן מצער עברנו על פני ההרים הגבוהים והרמים ונבא בשערי ירושלים עיר קדשנו.

נקל לך קורא נכבד לשער את רגשת הלב והתפעלות הנפש של כל ישראל הנאמן לעמו ולארצו בדרוך כף רגלו בפעם הראשונה על אדמת העיר הקדושה הזאת אשר לשמה ולזכרה תאות נפש כל העמים, בעינים מלאות דמע ובלב מר קרע כל אחד מאתנו את בגדיו וכאבלים נדכים ושחוחים ירדנו מעל העגלות בעמדן לפני שער בית המלון לבא בו ולקבל את המון הנאספים במסר רב מגדולי וחשובי עיר הקדש שבאו לקדם את פנינו בכבוד ולברך את בואנו לשלום.

לפנות ערב הלכנו לבקר את הכותל המערבי שנשאר לנו לפלטה מבית קדשנו החרב ושמם יותר מאלף ושמנה מאות שנה ולהתפלל שם תפלת המנחה וקבלת שבת. למראה הכותל גבה הקומה והארוך הזה אשר הדרת הזקנה והשיבה חופפת על כל אבן ואבן מאבניו הגדולים (כשתי אמות באורך ורוחב) ימס כל לב ויהי למים ועין כל איש ישראל יהיה למקור פלגי דמעות בראותו כי במקום מקדש אלהי ישראל ישלטו ידי זרים ולהקרב לגשת יקראו אחריו מלא: גש הלאה! עד פה תבא ולא תוסיף!

עד יום ג' בערב (ח' סיון) התמהמהתי בחברת השיירא בירושלים, הלוך ומבקר בכל יום את כל המקומות הקדושים את בתי התפלות ובתי הצדקה והחסד הרבים שבעיר הקודש ומחוצה לה, את בתי הספר והמלאכה, את הרבנים והחכמים אשר להאשכנזים והספרדים העומדים על משמרת התורה והחכמה בארץ הצבי.

ביום ההוא דרש הגאון מהרש“מ נ”י בבית הכנסת אשר בחורבת ר' יהודה החסיד דרוש יקר ונעלה בשבח ישוב ארץ ישראל ומנחיצות השלום כלי מחזיק ברכה לישראל בין הכתות והמפלגות השונות שבעמנו, אשר יוכל להתקיים רק על ידי רוח הסבלנות ואהבת אחים בני אל חי אחד ועם אחד מבלי שום לב לשנוי הדעות שבבני האדם. בית הכנסת היה מלא פה אל פה וכל הנאספים לא יכלו לגמור את ההלל על חכמת לב הרב וגאונו אשר הראה נפלאות בדרושו הנשגב, ויחליטו פה אחד בל להניח אותו לצאת את עיר הקודש עד כי ידרוש לפני העם עוד איזה פעמים, וליהנות לאור תורתו גם בשאר בתי הכנסיות, ואנכי בהיותי נחפז לדרכי לבקר פעם שנית את המושבות לאחינו בארץ יהודה⁶ יצאת ביום ההוא בערב מירושלים בחברת עוד איזה אנשים נכבדים חדשים מקרוב באו ונבא ביום ד' בערב (ט סיון) ראשונה לציון.

 

יא.    🔗

המושבה ראשון לציון רחוקה מיפו מהלך כשתי שעות (ממקוה ישראל כשעה ומחצה) למבראשונה נוסדה על ידי ה' לעוואנטין והנלוים עליו, כעת יעבדו בהמושבה הזאת עבודת שדה וכרם על שטח אדמה כשבעת אלפים דונאם כשלשים ושלש משפחות מאחינו יוצאי רוסיא ומעט ביניהם מרומניא, מלבד שכירי יום הבאים מקרוב ומרחוק ומתרבים בכל יום בתקותם לבא בחסדי הבאראן אל המנוחה ואל הנחלה בארץ הצבי⁷, בתי דירה ובנינים לבהמות וכו' לכל משפחה והם משכימים ומעריבים על עבודתם בנעריהם וזקניהם אחד מהם לא נעדר.

כן ישבו בהמושבה עוד כעשרים משפחות אשר אין כל קבוץ נמוסי ודתי יכול להתקיים בלעדיהם והם מתפרנסים מעמל כפיהם ופרי תבונתם, כרופא חובש פצעים, רוקח, מילדת, מורים בבתי הספר אשר בהמושבה, חנונים, אופים, בעלי מלאכות שונות, בעלי עגלות ההולכות ליפו ושבות מדי יום ביומו, מחזיק בית מלון וכל אוכל נפש⁸ מלבד גננים ונושאי משרות בבית הפקודות (אדמיניסטראציאן) בהמושבה.

אנשי המושבה בתור אכרים (קולוניסתים) מתחלקים (כבשאר המושבות העומדות תחת מחסה הבאראן) לשלש מחלקות: יש שבאו ראשונה לציון במעט מזעיר כסף, והבאראן אשר על נדיבות יקום תמך בידיהם בכל צרכי עבודה למזרע תבואה ונטיעת כרמים ובנה להם בתים ומספיק להם מאז עד היום הזה כל אשר יחסר להם למחיתם ביד נדיבה, יש שבאו וקנו להם קרקעות ובנו להם בתים מכספם אך הם נזקקים בכל פעם לחסדי הבאראן בדבר תמיכה והלואת כסף והבאראן מלוה להם כסף ותומך בימינם למען יוכלו עמוד, ויש (והם המעטים) שאינם נזקקים בכלל לחסדי הבאראן בדבר תמיכה והלואת כסף, אך אין גם אחד שיוכל להתפאר ולהגיד כי חסדי הבאראן ומפעליו הטובים אליו לא יגיעו, כי בית הכנסת, בתי הספר, בית הרופא, בית החולים, בית הסמים, בית המילדת וכו' פתוחים לרוחה לכל דורש ומבקש מאנשי המושבה, כקטן כגדול, כעני וכעשיר.

בית הכנסת לתפלה הוא לפי שעה בבית הספר המכלכל שני חדרים לא מרוחים שכורים בעליית בית אחד מאנשי המושבה. אך בקרוב יגמר בנין בית גדול בנוי כמו רמים בתבנית בתי הכנסיות הגדולים שבאיירופא אשר בו יהיה מדורים מיוחדים רחבי ידים לבית הספר גם לבית דירה להשמש אשר כל צרכי הקהלה לעבודת האלהים ועניני הדת נחתכים על פיו.

בהיותי בפעם הקודם בראשון לציון היתה ראשית דרכי לבקר את בית הספר העומד תחת השגחת ראש המורים ה' ליובמאן⁹ והוא עם משנהו ה' יודאלאוויטש¹⁰ ושלישי להם ה' זינגער¹¹ עושים את מלאכתם ברב כשרון ודעת לשמחת האבות והצלחת הבנים באופן מרהיב עין כל רואה ומשמח לב כל דואג לחנוך הבנים בהמושבות, בחברת הגבירים הנכבדים ברוידא ודודזאהן בחנתי את התלמידים את הבנים והבנות בכל ענפי הלמודים, ונקל לך קורא נכבד לשער את התפעלות הנפש החזקה שהתפעלה נפש כל אחד מאתנו למצא נערות צעירות לימים בנות ארבע עשרה חמש עשרה שנה בקיאות בתנ"ך בעל פה, יודעות שפת קדשנו ודקדוקה על בוריה ומדברות וכותבות בה במהירות נפלאה ובלי כל שגיאה לחקי הלשון. בראותנו את המחזה הקדוש הזה היינו כחולמים, ובחקרנו למצא הסבה להצלחת התלמידים בבית הספר הנעלה הזה במדה שלא ראינו כמוה אף בבית אחד מבתי הספר למאות ולאלפים שברחבי ארצנו אמרנו אין זה כי אם רק חכמת לב המורים ואוירא דארץ ישראל שמחכים עושה כל הנפלאות האלה.

מלבד בית הספר הזה יש שני לו ללמוד שפת ערבית וצרפת, גם מורה לתפור ולרקום. זמן הלמוד הוא בשעות מיוחדות וקצובות, אלה נכנסים ואלה יוצאים, בתי הספר פתוחים משעה השביעית בבוקר עד השעה הרביעית בצהרים אשר אז עליהם לצאת השדה והגן לקחת חלק בעבודה יחד עם אבותיהם.

האכרים ואנשי העבודה יוצאים לעבודתם בשעה הששית בבוקר אחר תפלת שחרית בצבור וארוחת הבקר איש לפי אכלו, בשעה השתים עשרה ילכו לקול הפעמון לארוחת הצהרים ולנוח מעט מעמלם עד השעה השניה, בערב הם שבים לביתם איש איש כלי עבודתו על שכמו ופיו מלא שירה בשבח העבודה וקדושת הארץ.

אכרי המושבה בראשון לציון רובם ככלם הם אנשים משכילים ונבונים. ויש ביניהם גם אנשים חכמים וסופרים שגמרו חק למודם בבתי החכמה והמדע, כה' מאיראוויטש, פאפירמייסטר אמציסלאווסקי וכו', וגם בין הצעירים שכירי יום נמצאים רבים בעלי תורה ויודעי לשון וספר, ומובן מאליו כי אין לדרוש כי יחיו אנשים כאלה חיי אכרים הדיוטים לחסר נפשם מכל טובה ורק למלא את קיבתם כי ירעבו יהיה כל עמלם, ושבח אני בשביל זה את חפץ הבאראן להפוך את כל המושבות משדות תבואה לנטיעת כרמים ואת האכרים לכורמים ויוגבים כי מלבד אשר האדמה ביהודה ובגליל טובה יותר לנטיעות העבודה בכרם ובגן קלה מאד ותקוה טובה נשקפת לבעליה גם לעושר ולחיים טובים ומאושרים.

המושבה ראשון לציון כשמה כן, היא הראשונה בזמן ובמעלה נגד שאר המושבות ביהודה, בהמושבה הזאת בחר הבאראן לנסות בה את נסיונותיו הנשגבים העולים להון עצום אם טובה הארץ לגדול תולעת המשי למטע כרמים לנטיעת גפנים ושאר כל עץ פרי, ביחוד לנסות אם יין ארץ ישראל יוכל להתחרות בשוקי איירופא יחד עם יינות צרפת איטליא ושאר הארצות, ולשמחת לב כל חובב ציון מראה תוצאת נסיונותיו הרבים לדעת כי עמלו והונו העתק אשר יפזר למטרה הזאת מאד עד היום הזה לא יעלה בתהו, מה פחד ורחב לבבי לראות בכרמים גפנים פוריות מלאות ענבים פרי הלולים מרהיבי עין ומשמחי לב אשר בעוד ימים לא כבירים תבאנה אשכלותיהן בגת וביקב אשר יוקמו על בהמושבה לכל חקי מעשה היין בארצות הנאורות ויין ארץ ישראל יעשה לו שם על פני חוץ לתפארת עמנו וארצנו הקדושה.

כשלשה ימים ישבתי בראשון לציון¹² ושמחתי מאד לראות את אנשי המושבה כי חיים הם בשלום זה עם זה והם מבקרים איש בבית רעהו בעתות המנוחה להשתעשע יחד בספרות (ליטעראטור) ובשירי ציון, על אדמת ישראל. ביום א' בבקר השכם (יג סיון) עזבתי את ראשון לציון וכעבור חצי שעה באתי למושב “וואד חינין” מוסב שם “נחלת ראובן”.

 

יב.    🔗

בוואד חינין לא התמהמהתי הרבה, כי המושבה שם קטנה, אדמתה כאלף וחמש מאות דונאם, אכריה הם רק כאחד עשר במספר מהם בעלי אשה ובנים שבעה, והשאר צעירים שלא הביאו עוד את בני ביתם אליהם, את מספר הבתים נוכל למנות רק שנים, אחד הוא אשר יגור בו העשיר שביניהם ה' ראובן לעהרער, ושני לו בעל מדורים קטנים ומיוחדים תחת גג אחד בעד שאר האכרים, מדור מיוחד לתפלה בצבור, לתלמוד תורה ולהכנסת אורחים.

בין אנשי המושבה הקטנה הזאת הכרתי לדעת שנים צעירים את ה' אייזענבערג¹³ וה' הערמאן (שניהם מארצנו רוסיא) הראויים להזכיר את שמם לברכה ולתהלה כי אנשי מופת המה, באהבתם את עמם וארצם הקדושה לא ייעפו ולא ייגעו יומם ולילה להשתמש בכל מקרה הבא לפניהם להרחב הישוב בכלל ולהקוליניזאציאן בפרט, בימים האחרונים נדבה רוחם אותם ליסד קופה מנדבות יחידים להקים בירושלים בית מלון כללי רחב ידים למען הבאים ירושלימה בהמון מקרוב ומרחוק שלא יצטרכו להפרד זה מזה לבקש להם מקום ללון באשר ימצאון והתאכסנו יחד כאיש חברים בבית מלון אחד בחדרים מרוחים נקיים וטהורים ובשכר מצער, חסרון בית מלון כזה בעיר הקודש נרגש מאד בימים האלה אשר רבו העולים ציונה, ביחוד על ימי החג אשר אז יעלה מספר עולי רגלים למאות (כה ירבו!) ובזמן שבני אמונות אחרות מוציאים בבואם ירושלימה בית מלון כללי פתוח לרוחה נכון לפניהם בשכר מצער ואשר יוצאים עוד לקראתם לקדם את פניהם בכבוד ולהביאם איש אל מקומו ומנוחתו, יתעו היהודים בבואם לעיר קדשם בראש כל חוצות איש וצרור חפצו על שכמו מבלי דעת אנה לפנות ואיה מקום מנוחה, והם נכשלים על הרוב בבתי מלון שאינם מהוגנים.

כן עומדים שני הצעירים האלה על המשמר תמיד בדבר קניית קרקעות שלא יפלו הבאים מחוץ לארץ לקנות ברשת הרמאים, ולהורות להם את הדרך להגיע למחוז חפצם, והכל שלא על מנת לקבל פרס רק לשם אהבת עמם וארצם הקדושה.

במעט הזמן שהתמהמהתי בוואד חינין גם בפעם הקודם גם בפעם זה שבעה לה נפשי עונג רב לראות את אנשי המושבה החיים חיי מנוחה, ושמחים בחלקם בהמעט שנפל להם לנחלה על אדמת ישראל, ברגש אהבת אחים ברכתים בשם ה' השוכן בציון ועשיתי את דרכי הלאה וכחצות היום באתי בשלום אל אחינו מבני ביל"ו הנודעים לשם בהמושבה “גדרה”.

 

יג.    🔗

כל איש המתחקה לדעת את כל הנעשה להרחב הישוב והקולוניזאציאן בארץ ישראל, בכלל כל קורא עברית יודע את קורות החברה ביל“ו ואת כל המוצאות את הנשארים נאמנים בבריתה הלוחמים מלחמת קיומם זה שמנה שנים ברוח גבורה נמרצה ואת דגליהם לא ישליכו מידיהם, אבל אינה דומה שמיעה לראיה, כל איש אשר נשאו לבו לבקר את מושבות אחינו בארץ הקדושה ומבקש לראות עובדי אדמה מאחיו המתכונים לשם אהבת עמם וארצם בלבד לא ימצא בכל המושבות אשר יעבור בהנה במדה מרובה באשר ימצא בגדרה, בחוץ לארץ מספרים נפלאות מהאכרים הראשונים כי סבלו צרות ולתלאות רבות, עוני ומחסור וכל פגעים רעים עד שתקעו יתדם בארץ ואת השם “אכרי ארץ ישראל” קנו להם במלחמות תנופה ובשום נפש בכף, הנה כל השמועות והספורים האלה אמת המה בלי שום הפרזה על המדה כלל אך רק על שלשת עשרה הצעירים היקרים מבני ביל”ו אשר בגדרה מכונים כל ספורי אמת אלה, ונקל איפוא לך קורא נכבד להבין כי בבקרי את המושבה הזאת העומדת בנס ובהתבונני אל חיי אכריה הצעירים אשר עשו להם שם בגבורי ישראל אל ארחם ורבעם, עבודתם בשדה וחייהם בבית אשר עוני ומחסור מנת חלקם והם – שותקים ומקבלים את יסוריהם באהבה נשבר לבי מאד בקרבי וכלימת עולם כסתני לראות כי בעת אשר שאר המושבות בנויות על תלן המושבה הקטנה גדרה אשר אחת היא לאמה “חבבי ציון” מושפלת מאד, שטח אדמתה מעט מזעיר רק שלשה בתי אבן להם והשאר יושבים בבתי קרשים שהקימו בידיהם למעון להם, אין רפת בקר לכלם, ובעיני ראיתי לדאבון לבי בבית אחד האכרים שמאפס ארוה לסוסים פנה מקום לסוסו בחדר אחד מחדרי ביתו.

הסירו דאגתכם מלבכם אחי! אמצתי את לבם בתקוה – הנה אחינו חובבי ציון נתנו את לבם לדאוג למענכם, ובהאספה הראשונה להחברה הפלשתנית באדעססא החליטו כי ראשית מעשיה הוא לתת יד לעזרתכם בפעם אחת להעמיד אתכם על בסיס נכון וקים באופן שלא תצטרכו עוד לעזרת אחרים, אבל הגידו נא לי אחי את אשר עליהם לעשות לרוחתכם ולישועתכם, וסכום הכסף בדיוק אשר עליהם לפזר למענכם? –

אין אנחנו חסרים מאומה כי אם קרקע! ענו אותי כלם פה אחד – עוד כמאה דונאם קרקע לכל אחד מאתנו¹⁴ ורפת בקר ובתי מעון לאלה מאתנו החסרים אותם אם הדברים האלה ימלאו לנו רב לנו רב! אך אין לנו כל משפט כלל לדרוש מאת חובבי ציון כי ימלאו לנו את החסרון הזה בתורת חוב; אנחנו לא בני חלוקה הננו כי נבא בקולי קולות להשמיע קולנו ברמה הבו כסף ואם אין מתים אנחנו. אם ישכילו חובבי ציון אל ענינו ומרודנו ויקומו לעזר לנו באלה הדברים אשר לא נוכל להתקיים בלעדיהם טוב וברכת אובדים כמנו על ראשם תחול, ואם לא נשב בדד ונדום, עד טפת דמנו האחרונה נלחום בעד קיומנו בארץ אשר נושאים אנחנו את נפשנו עליה עד אשר נפול כלנו שדודים לרגלי המחסור הרובץ לרגלנו.

מהרתי לתת את ידי להם לשלום ולהפרד מעליהם בברכת הפרידה, כי נפעמתי מאד מדברי אנשי הרוח האלה ואבקש לבכות מהתרגשות הלב במדה נפרזה מאד, ויהי בדעתי ללכת הלאה לבקר את המושבה קאסטינא הרחוקה מגדרה מהלך כשתי שעות, אך האנשים ההלכו עמדי עצרוני מזה באמרם אלי כי לא אמצא שם מכל הששים חניכים שבאו שמה להתרגל בעבודה ולעשות אותם אחר כן לאכרים כי אם שנים שלשה וכל העשרים וחמשה בתים שנבנו שם למענם פנויים באין יושב, כי כלם הלכו להם איש אל אשר נשאו רוחו ללכת בהיותם קטני אמנה ולא נפתה לבם להאמין בהשיחה הנאה המתהלכת בארץ כי להבאראנעסע בית יתומות בפאריז אשר בו היא מגדלת ששים יתומות עבריות ובדעת הבאראן להתחתן עם רעיתו הנדיבה כי תהיינה ששים יתומותיה להם לנשים, ולנדוניא יתן להם נחלת קאסטינא, שמעתי לדברי יועצי ושבתי בדרך שיצאתי משם ואבא ביום ב' בבוקר (יד סיון) ליפו.

 

יד.    🔗

ביפו מצאתי את הגאון מהרש“מ נ”י בחברת אחדים מבני שיירתנו נכונים ללכת ראשונה לציון ולשאר המושבות שבאתי משם, כן מצאתי ביפו חדשים מקרוב באו להתאחד עמנו, את הגביר הנכבד ה' זאקס מדינאבורג את ה' טעמקין מעילאסאיועטגראד ואת ה' לעווין עפשטיין מווארשא, אשר מסבות לא תלויות בהם לא יכלו לצאת מאדעססא עמנו יחד ויצאו באניה השניה.

להמושבה עקרון לא מצאתי לנחוץ לבא שמה ולבקרה פעם שנית כי בפעם הראשון להיותי שם נתתי את לבי למצא חשבון מכל אשר בתוכה.

שבע עשרה משפחות ישבו בעקרון, והם בנעריהם וזקניהם יצאו מדי יום ביומו השדה לעבוד עבודתם על שטח אדמה של 2700 דונאם בעקרון, ובנחלת ענניה הרחוקה מהם מהלך שעה 1400 דונאם.

בתי דירה מרוחים ובנינים להבהמות וכל צרכי העבודה לכל משפחה, בענניה לא ישב שום איש, יש שם בית אוסם לתבואה אבל יחזיקו שם רק כלי מחרשה וכדומה, התבואה משם תובל לעקרון על הרוב, כי יתפשרו תמיד עם בעל המעשר לסלק לו את העשירי בכסף ולא בתבואה, כל אכר גן ירק קטן לצרכו ובהם תעבודנה הנשים והבתולות, בשדה לא תקחנה חלק בעבודה.

המושבה עקרון היא אדמת זריעה; חטים, שעורים, דורא, כרמים מעט מזעיר רק 10,000 גפנים, האדמה נחלקת לשבעה עשר חלקים וכל אחד עושה בחלקו אשר נפל לו לנחלה, והם אינם נצרכים עוד לשום תמיכה והם שמחים בחלקם.

בית תפלה מפואר בעקרון לאנשים ולנשים, רב לדון ולהורות בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה, שו“ב ומלמד דרדקי, גם בית ספר של חמש מחלקות ללמוד תנ”ך, תלמוד, שפת עברית ודקדוקה, חשבון ומחקרי ארץ ישראל וכו' אשר המורה ה' גרזובסקי ומשנהו ה' חומה עושים את מלאכתם באמונה וברב כשרון להצלחת התלמידים ולשמחת אבותיהם.

עד יום ה' בבוקר (יז סיון) חכיתי על שיירא היוצאת מיפו לזכרון יעקב, ובין כה וכה הלכתי לבקר ביפו את כל המקומות הראוים לשום אליהם לב, בקרתי את בית אוסף דברים העתיקים אשר להבאראן פאן אוסטאנאוו; בבית אוסף הזה מצאתי שתי מצבות אבן שנמצאו בשנת תרמ"ב (1882) ביפו תחת ככר רוסיא ועליהן חרותים בכתב אשורית שמות נפטרים; על אחת חרות בזה הלשון: הדא קבורתא דיודן בריה דרבי טרפון בירכי נוח נפש זכרונו לברכה שלום, ועל השניה: הקבר הזה של רבי יודן הכהן ברב נוח נפש שלום, מצבת אבן שלשית ראיתי שם ועליה חרות: תחום גזר, פשר דבר המצבות האלה אני מוסר לחוקרי קדמוניות.

כן בקרתי ביפו את בית הספר משלש מחלקות ללמוד תנ"ך משניות דברי הימים לישראל עברית ערבית צרפתית וכו' אשר לה' בעלקינד; בחנתי שם את התלמידים בכל ענפי הלמודים ומצאתים זרע ברך ה', וראוי ונכון מאד לחובבי ציון לתמוך את בית הספר הזה אשר ברכה בו למען יוכל עמוד, בבית הספר הזה תשמענה לקח בשעות מיוחדות כחמש עשרה נערות עברית ערבית צרפתית תפירה ומלאכת יד.

ביום ה' בבוקר יצאתי מיפו וכעבור שתי שעות באתי להמושבה “פתח תקוה”.

 

טו.    🔗

כל הבא בהמושבה פתח תקוה ידמה כי באחת ערי ישראל שבליטא ופוילין בא, המושבה תתראה לפניו בתבנית עיר נושבה ולה רחובות אשר בשמות נקראים; רחוב יפו, רחוב הבור, רחוב פינסק, רחוב חובבי ציון, ובתוך המושבה גן שעשועים מכל עץ עושה פרי לטהר את האויר ולשוח בו בעתות המנוחה.

המושבה פתח תקוה נוסדה בראשונה על ידי ה' גוטמאן וחבריו, כעת יעבדו בה עבודת שדה וכרם על שטח אדמה של 13,000 דונאם שלשים ושלש משפחות אשר שמנה ועשרים מהם עומדים תחת מחסה הבאראן ומקבלים תמיכה עשר פראנק לנפש¹⁵ והשאר אינם מקבלים תמיכה כלל.

כן נמצא בהמושבה הזאת נחלת שדה וכרם על שטח אדמה של 500 דונאם שקנה ה' לאכמאן בבערלין והושיב בה לפקיד איש אחד והוא יושב בתוך המושבה בבית אשר בנה לו מכספו אדון הנחלה.

מלבד מספר משפחות האכרים האמור למעלה ישבו בהמושבה עוד כעשרים ושבע משפחות בעלי מלאכות ופרנסות שונות, חוץ גננים ונושאי משרה בבית הפקודות (אדמיניסטראציאן) המתפרנסים מעמל כפיהם ופרי תבונתם.

בתי דירה ובנינים לבהמות וצרכי העבודה לכל משפחה, רבים אשר בנו להם האכרים מכספם ורבים אשר תמכו בידיהם חובבי ציון ע“י ה' פינס נ”י. בית תפלה כמו בשאר המושבות אין עוד בפתח תקוה והם מתפללים בבתי יחידים.

שלשה בתי ספר בהמושבה, אחד לחומש רש“י וגמרא בהוצאת החברה הנכבדה דגל התורה שבירושלים ושנים לנערים ולנערות ללמוד תנ”ך שפת עברית ודקדוקה ערבית וכו' על חשבון הבאראן. בחנתי את התלמידים בכל פרטי הלמודים ומצאתי ברכה בהם, גם הרב היושב בהמושבה לדון ולהורות מקבל שכרו מבית הפקודות על חשבון הבאראן.

רופא חולים אין בפתח תקוה כי אם בית סמי רפואה (אפטהעק), ועל הרופא בראשון לציון לבא לפתח תקוה בכל עת הדרשו.

אויר המושבה ייטב מעת לעת על ידי עצי הקאליפטוס ושאר מיני הנטיעות המתרבים יום יום, מים לא יחסר בהמושבה, להבור אשר כרו מיסדי המושבה עשה בית הפקודות גלגל ומכונה למשוך ממנו מים לתוך המושבה, גם חברת חובבי ציון חפרה ברכת מים על יד הבור.

 

טז.    🔗

כמהלך שעה אחת מפתח תקוה מושבה קטנה בשם יהוד, שטח אדמתה רק מאה ושלשים דונאם לנטיעות, תשעה בתי חומה בה לשתים עשרה משפחות מאנשי פתח תקוה שבחרו להם מקום שבם ביהוד מפני האויר הטוב בה מאשר בפתח תקוה, ביהוד הקים לו איש אחד בית חרושת מעשה האדרות שלובשים הערביים, בית אופה לאנשי המושבה, גם באר מים ומקוה לא יחסר ביהוד.

את המקום הזה בחר למושב לו הרב הגאון ר' מרדכי גמפול נ"י מרוזינאי, ובבית מדרשו שמנה צעירים מירושלים יושבים ולומדים בהתמדה ומתפרנסים מקופת החברה דגל תורה שבירושלים.

בצאתי את המושבה פתח תקוה פגשתי בדרכי עגלה מלאה עמיר הולכת אל אחד הגורנות, נער אחד קטן הולך ונוהג בסוס ושני בעצם שנותיו יושב למעלה על העגלה להשגיח שלא יפול מאומה מעליה, בראותי את המחזה הזה ברכתי ברכת שהחיינו לראות את אחי בני עמי מתחנכים מקטנותם בעבודת האדמה.

ביום ההוא בערב יצאתי מפתח תקוה וביום המחרת לפני הצהרים (יח סיון) באתי לזכרון יעקב ואמצא שם אחדים משיירתנו, את הגבירים ברוידא קורלאנדסקי דודזאהן ולעווין עפשטיין שבאו גם הם לבקר את המושבה הזאת.

 

יז.    🔗

המושבה זכרון יעקב בנויה בגאוה, יתר שאת ויתר עז לה גם על ראשון לציון, כן בשטח אדמתה העולה לעשרת אלפים דונאם וכן במספר אכריה ובתיה ושאר הדברים הנכבדים אשר ישימוה עליון על כל שאר המושבות שביהודה ובגליל, מספר המשפחות הלוקחות בה חלק בעבודת שדה וכרם עולה לששים ושש, חמשים וחמש מרומעניה, שמנה מרוסיא, אחת ספרדית ואחת אשכנזית מירושלים הרי ששים וחמש, ועוד משפחה אחת העומדת על נחלתה ורשות עצמה תחת אשר הראשונות עומדות כלן תחת מחסה הבאראן ומקבלות תמיכה חדשית מבית הפקודות, מלבד שלש שהתפטרו מחצי תמיכה ואחת מהתמיכה כלה בשביל שהם עוסקים גם במלאכה ובמסחר ואינם נזקקים עוד לעזרת אחרים כהראשונים.

על יד המושבה זכרון יעקב במהלך שעה אחת ממנה יסד לו הבאראן בשלשה מקומות עוד שלש מושבות, במסב הכפרים מודזימאל שוועה ונעזלא, במורזימאל כבר הקים שמנה בתים והושיב בהם שמנה צעירים מאלה שכלה להם שלש שנות עבודתם בחנוך העבודה בשדה ובכרם לעבוד שם עבודתם על שטח האדמה של שני אלפים דונאם בערך הנמצא בנחלה ההיא, בשוועה ובנעזלא לא נמצא עוד מאכרי ישראל גם אחד, ולהרבות קולוניסטים בישראל מרבה בית הפקודות בזכרון יעקב לקבל כל מוכשר לעבודה לעבוד לפי שעה בזכרון יעקב ושכר עבודתו ינתן לו מן ששה עד שמנה פיאסטער ליום (עד ששים קאפ' בכסף רוסיא) ואם יעמוד שלש שנים ויתרגל בעבודה תנתן לו אחר כן נחלת שדה וכרם והיה לאכר בישראל, וכבר נמצא בזכרון יעקב כעשרים ושבעה צעירים מרוסיא ורומעניא שכלו להם שלש שנות עבודתם והם מקוים להתנחל בימים האלה בארץ, ועוד כששים צעירים (ביניהם גם ספרדים) העובדים בתור שכירי יום כרצונם ללכת בעקבות הראשונים.

דבר גדול ונכבד מאד עשה הבאראן בזכרון יעקב כי הקים בהמושבה הזאת למען הצעירים האלה בית גדול רחב ידים (ובו מטות מוצעות לחמשה ועשרים צעירים) להיות להם מקום ללון. וגם מבשלים שם למענם בתמחוי כללית שיעלה להם צרך מאכלם ומשתיהם בזול, בקרנו את הצעירים בבית ההוא ושמחנו למצוא ביניהם רבים הקובעים להם עתים לתורה ולהשכלת הזמן בשעות הפנויות מעבודה.

בית תפלה מפואר בנוי לתלפיות בזכרון יעקב. והוא מתנהג במשטר וסדר ככל בתי הכנסיות הגדולים שבאיירופא, מדי שבת בשבתו יתפלל בו אחד האכרים עם מקהלת משוררים עפ"י חקי השיר (קאהר) ושמש קבוע עומד על משמרתו לפקח על כל צרכי בית התפלה ומחסוריו.

בתי ספר לנערים ונערות בהמושבה, ללמוד תנ"ך עברית ערבית צרפתית וכו‘, הנערות לומדות גם מלאכת התפירה והרקמה, בית הספר לנערים עומד תחת השגחת הרב ה’ יעבץ והוא קובע עמהם ישיבה גם בתלמוד.

כבכל עיר נושבה לא יחסר גם בה חנונים ובעלי מלאכות שונות, גם רופא, בית סמי רפואה (אפטהעק), בית חולים, בית מרחץ וכו', בקרוב יגמר בנין בית גדול ומפואר לבית החולים ולבית הסמים אשר לפי שעה הם בבית פרטי, גם חברה למעשה הצדקה לא תחסר בזכרון יעקב לתמוך ביד אורחים עניים העוברים דרך המושבה, מספר הבתים בזכרון יעקב עולה לשמנים ושש, והם בנויים במשטר וסדר לשמחת לב כל איש הבא מחוץ לארץ ורואה בישובה של ארץ ישראל בתמונה נהדרת מאד.

מזכרון יעקב נכספתי ללכת הלאה לבקר גם את המושבות ראש פנה ויסוד המעלה, אך רבים ממכירי עצרוני מזה באמרם כי הדרך שמה רחוקה וקשה מאוד, ובלי שיירא אין באפשר כלל ללכת בדרך ההוא, ובראותי כי הגבירים מבני שיירתנו הנזכרים שבים גם הם בדרך שבאו יצאתי גם אנכי ביום א' לפני אור הבוקר (כ' סיון) מזכרון יעקב ואבא ביום ההוא בלילה דרך פתח תקוה חזרה ליפו.

בבואי ליפו שמחתי מאד להתבשר כי אדמת דוראן הידועה בשמה החדש “רחובות” קמה לנחלה לחברת מתנדבים מארצנו להתאחז בארץ הקדושה ולעבוד עבודת שדה וכרם על הרי ישראל, ובדעתי חשבתי ללכת שנית ירושלימה אך ענינים שונים היו במונעי חפצי זה ואצא לשוב לביתי ביום ג' (כב סיון) באניה (ראססיא) אשר ירדו בה לשוב לביתם גם הגבירים ה' זוסמאן קירלאנדסקי ודודזאהן ובאניה השנית (ער"ח תמוז) יצאו גם שאר אנשי השיירא ובראשם הגאון מהרש“מ נ”י.

 

יח.    🔗

הנה כליתי קורא נכבד את מלאכתי מלאכת החשבון מכל המושבות שעברתי עליהן ונפשך כעת בשאלתך לשמוע מפי משפט חרוץ אם יש אחרית ותקוה לאלה היושבים על אדמתם תחת מחסה הבאראן ונזונים מהתמיכה החדשית שהם מקבלים מאת הנדיב ביד פקידיו כי יבאו לאחר איזה זמן אל המנוחה ואל הנחלה לעמוד ברשות עצמם לאכול מפרי עבודתם ולשבוע מעמל כפיהם מבלי היות תלוים בדעת אחרים, ואם יתנדב הבאראן או כי יקום איש אוצרות אחר כמהו לקנות עוד קרקעות בארץ ישראל ולכונן מושבות חדשות למען אחינו על פי התנאים שנתחדשו במשך הזמן בבתי הפקודות בשם הבאראן היש לנו להשתמש באמצעים כאלה להרחבת הישוב ותחית העם? ומשפט הארץ בכלל מה היא? אם בכחה אז כחה גם עתה להשביע לחם לעובדים אדמתה? ואם יש בה מקום גם למסחר לאלה מאחינו אשר רק אל המסחר עיניהם נשואות?

כי טובה הארץ במאד מאד ויש בכחה להחיות עם רב מאחינו אם יבאו להתאחז בארץ אבותם ולעבוד אדמתה כבר נוכחו בני עמנו לדעת את הדבר הזה לאשורו מפי תרים רבים שקדמוני אשר תהלת הארץ מלא פיהם וקולם ברמה נשמע כי כל איש הרוצה לחיות חיי מנוחה שאננה שקט ושאנן מפחד אויב ומתנקם וחרפה מנאץ כבוד עמו ודתו לא תשמענה אזניו אין לו מקום אחר למצא שם מנוח לכף רגלו כי אם בארץ ישראל, היושבת זה אלפים שנה שוממה גלמודה ומצפה דרך כי ישובו בנים לגבולם לפתח ולשדד אדמתה ויאכלו את לחמם לשבעה ויין ענבים ישתו לרויה, כי ארץ לחם וכרמים היא, אין אמה אחת קרקע בארץ ישראל אשר לא תתן פרי תבואה ואין עץ אשר לא יעשה פרי הלולים, ואם אך ישכיל העובד לדעת איזה חלקה טובה לזרע תבואה ואיזה לנטיעות אז יאושר חלקו בארץ. גם לא על עבודה בשדה ובכרם בלבד יכול בן עמנו לכונן מושבו בארץ הצבי, בתי עבודה וחרושת המעשה אין כמעט בכל ארץ ישראל, המסחר רובו ביד יושבי הארץ, ויש איפוא מקום גדול ורחב ידים לפני אחינו להקים שם בתי עבודה וחרושת המעשה ולשלוח ידיהם במסחר ובמלאכה וימצאו את חית ידיהם בכבוד גם העניים והאביונים שבעם.

אפס לא בנדבת באראנים תושע יהודה ולא מתמיכות חדשיות ישכון ישראל לבטח על אדמתו בארצו, הבאראן ר. כשהוא לעצמו רבות פעל ועשה להתפתחות הקולוניזאציא בארץ הקדושה. ברוחו הכביר ובפזרונו הגדול העולה לכמה מיליאן פראנק הפך אדמת חול לגני עדנים ומקומות ציה ושממה לשדות תבואה ולכרמי חמד ויבן בהם ערי מושב לכמה מאות משפחות מאחינו המצטיינים מאד בעבודתם וקונים להם את השם “אכרים” במלא מובן המלה, אבל כל המתבונן במצחות האנשים האלה לקרוא את הרשום עליהם יראה עד מהרה אותות דאגה מסתרת על פניהם למי הם עמלים ומה תוחלתם מעבודתם אשר הם עובדים מן הבוקר עד הערב בנעריהם וזקניהם, הן כל אשר בשדה ובכרם וכל אשר אתם בבית קנין כספו הוא של הבאראן, ואם שבעים הם ללחם וצורך מחיתם ינתן למו מדי חדש בחדשו לאיש ואיש לפי מכסת נפשות אנשי ביתו אבל מי יודע מה יולד יום? כפי הנודע לרבים מסר הבאראן את כל דבר הישוב ביד פקידיו וכאשר יגזרו אומר כן יקום, והם בשמרם את משטר והסדר – לפי דבריהם – הם מתהלכים עם האכרים כאדנים קשים ומדקדקים עמהם כחוט השערה, וכבר קרה כי גורשו איזה אכרים ממקומם מבלי תת אותם לשוב לאחוזתם, ואיך איפו יוכלו לשקוט במכונם וליהנות מחירות הארץ שחסר להם במקום שבאו משם בעת שחייהם תלויים להם מנגד וקול עלה נדף יחרידם מרבצם פן כמקרה האנשים המגורשים יקרה גם אותם, אמנם יודעים הם כל האכרים העומדים תחת מחסה הבאראן את חובתם כי עליהם לשמור בכל שמירה מועילה את עמדתם בארץ ולהקריב גם את חירותם על מזבח קיומם ככל איש שנטל עליו גורלו להיות עומד תחת רשות אחרים, ועיני ראו ולא זר כי הם נזהרים מאד בכל מעשיהם ודרכיהם מבלי עשות קטנה או גדולה אשר תוכל להעיר בלב הפקידים איזה תרעומת קלה עליהם, אבל קשה מאד להאמין כי ימצא ביניהם אף אחד כי ישמח בחלקו ולא יהיה לו להתאונן מאומה על גורלו, כי הידיעה הפנימית האחת כי גם מאה שנה יעבורו ומהמיליאנעם הרבים שהניח הבאראן בהמושבות לא יעצרו כח לסלק לו את הרבית מהם ותמיד ישארו הם ובניהם אחריהם עבדים נכנעים לפקידים קפדנים בה' ב. וחבריו, הידיעה הזאת האחת דיה לגזול מהם מנוחת נפשם ולמרר את רוחם במאד מאד, היש לנו איפוא חשבון להרחבת הישוב ותחית העם בדרך זר ומוזר כזה.

 

יט.    🔗

חלילה לנו לבא בטרוניא עם הבאראן אשר לא קם כמהו נדיב בישראל, ולהרהר אחר מעשיו אשר בלי ספק יש לו בהם כונה רצוייה לטובת עמו וארצו אשר אהב סלה, מטרת חפצנו הוא רק להעיר בזה את רוח בני עמנו אשר רעיון הישוב פלס לו נתיב בכל פנות העם ותנועת היציאה להתישב ולהתאחז בארץ הקדושה התגברה מאד בכל עוצם עוזה כי חלילה וחלילה לנו לצאת בידים ריקנות ולהשלות את נפשנו בשקר כי יתנו לנו שם נחלות שדה וכרם, וכל צרכי חיינו במשך הזמן בטרם תתן האדמה את יבולה יספיקו לנו פקידי המושבות את חשבון הבאראן ביד נדיבה, השמועה הזאת שנפוצה בעם על משאות שוא ומדוחים שמועת שקר היא, ומצוה גדולה על כל נשיא ובעל בעמיו להוציא מלבם של כל אלה שנפתו להאמין בשמועות כאלה שאין להם שחר, ואם בית הפקודות בזכרון יעקב מקבל כל בא לעבודה של שלש שנים, ומבטיח (בשפה רפה) לתת לו אחר כן אחוזת שדה וכרם והיה כאחד האכרים במושבות הבאראן הוא מקבל רק אנשים צעירים פנויים מאשה ובכל משך שלשת השנים לא יתן אותם לקחת למו נשים, וגם אז כאשר יבאו על נחלתם וגם ישאו להם נשים ויולידו בנים ובנות יתיחשו תמיד אל אדמתם רק בתור שכירי יום ולעולם יהיו תלויים ועומדים ברשות אחרים.

אולם האיש אשר צרור כספו בידו למצער שלשת אלפים רו"כ, איש כזה יכול להתנחל ולהתאחז בארץ קדשנו, בהשדתלות ועד הפועל הנוסד בימים האלה ביפו ימצא לו על נקלה די אדמה וכל הדברים הדרושים לנחלת שדה וכרם ואחר מספר שנים למטע כרמים ושנה אחת לשדה תבואה ימצא את לחמו בכבוד וברוח וישב בחוג משפחתו על המנוחה והנחלה בארץ המבורכת. אך אל נא יחפוז ללכת ואל ימהר לעזוב מקומו ומקור מחיתו בארצו בטרם תקע יתדו בארץ במקום נאמן, כי אם ישלח שמה אחד מאנשי ביתו לשבת שם לבדו ולפקח על צרכי העבודה עד כי תתן האדמה את יבולה ועצי כרמו יבכרו את פרים, בדרך הזה לא יצטרך להוציא את כל הכסף בפעם אחת כי אם על יד על יד ובשיעורים קטנים, ובאופן כזה יכול בנקל להגיע למטרתו גם איש שלא חלק לו ה' בהון ועושר.

בתנאים ואופנים כאלה קנתה אגודה מששים ושבע משפחות רובם מתושבי ווארשא את אדמת דוראן (רחובות) הידועה.¹⁶ ובמקומות רבים רבה התנועה ליסד עוד חברות כמוה להתנחל ולהתאחז בארץ קדשנו על פי הדרך שהתוה לה היא במועצות ודעת.¹⁷ ובכלל מהראוי והנכון שתצמצם התנועה את מקומה רק בין בעלי הכסף שבעם, וכשיתרבה הישוב אז רוח והצלה יעמוד גם להבינונים והעניים שבקרבנו המקבלים תמיד את השפעתם מהעשירים, ובאורם נראה להם אור.

אכן יש דרך סלולה גם לעניים כי יוכלו למצא חית ידם מעבודת האדמה בארץ הצבי, והוא כי יתנדבו איזה עשירים מבני עמנו לקנית קרקעות בארץ ישראל ולכונן מושבות בארץ ישראל לא על מנת לתת אותם במתנה לעניים כי אם להושיב בהם מספר בחורים פנויים מאשה צעירים מוכשרים לעבודה ופקיד ממונה עליהם להשגיח על עבודתם בשדה ובכרם ולנהל אותם בלחם ולהספיק להם מחסורם בכל משך שנות העבודה עד כי תוציא האדמה את צמחיה והגפנים יתנו את אשכלותיהם ענבים ואחר כן יתנו לכל אחד מהם שיעור שדה וכרם שיוכל להתפרנס מהם עם אשה ובנים בתנאי שיסלקו על יד על יד בשיעורים קטנים את הקרן עם איזה רבית על פי חשבון הפקיד הנאמן אשר ימנו להמוציא והמביא בהמושבות, ומה טוב כי יבחרו להם למושבות את האדמה השמנה והפוריה אשר מעבר לירדן, שם מחיר הקרקעות עודנה בזול מאד, ולהיות האדמה שם היא רק לזרע תבואה לא יארכו ימי התיסדות המושבות ובעבור שנה אחת ימצא כל אחד את לחמו נכון לפניו.

רבים ישאלו מדוע לא תעשה את הדבר הנשגב הזה החברה הפלשתנית באדעססא? אבל שאלה היא שלא מדעת את הסכומים הגדולים אשר עליה לפזר על המושבה גדרה, וכעת נוספה עליה גם המושבה פתח תקוה אשר על החברה להעמיד אותם בפעם אחת על בסיס נכון וקיים שלא יצטרכו עוד לעזרת אחרים ורק מעמלם ומפרי אדמתם יאכלו את לחמם. ושנית, הן הכל יודעים כי אין בחקי החברה כלל לכונן מושבות חדשות כי אם לתמוך ביד האכרים ובעלי המלאכות היושבים בארץ ישראל מכבר, ולהתערב בדבר היציאה נאסר להם מטעם הרשות באסור מפורש, ובכן נשארה הצעתנו נכונה וראוייה להתקבל רק מאנשים פרטים מעשירי עמנו שיעשו זאת לשם עסק ושמם ישאר גם לברכה לדור דורים כי נתנו גאולה לעמם ולארצם הקדושה.

 

כ.    🔗

במחשבות כאלה לענות את אחי בני עמי מבלי הסתר דבר על המון השאלות אשר יקיפוני בהן בשובי למקומי ולארצי למצב הארץ בכלל ולשלום אחינו העובדים על הרי ישראל בפרט עליתי על האניה ביום ג' (כב סיון) לשוב לביתי, בשעה הרביעית בצהרים נעתקה האניה מעל חוף יפו ואנחנו עמדנו עצבי רוח מאד על הספון ורואים בעינים מלאות דמע את הכוכב המאיר ההולך הלוך ומתרחק מאתנו מבלי דעת מתי נזכה שנית לראותו ולהתענג מאורו, ביום המחרת בבוקר באה אניתנו לחוף בארות ונמהר לבא בעיר הגדולה הזאת אשר לא עברנו עליה בלכתנו לארץ ישראל.

בבואנו בעיר סרנו לבית אחד ממכירנו ה' מענדלזאהן אשר שמח מאד לקראתנו, בביתו אכלנו את ארוחת הבוקר ונמהר לקחת לנו מרכבות וסוסים עם מתורגמן ומורה דרך ונסע לראות את הרי הלבנון הגבוהים והרמים אשר שלג עולמים על ראשו, במעלה ההרים מסביב ראינו כרמי חמד וגני עדנים הנטועים ביד היונים הרבים אשר התישבו והתאחזו שם במספר רב ויבנו להם ערים במו רמים והם חיים חיי עושר ומנוחה. בראותנו את המחזה הזה עלו על לבנו דברי ר' עקיבא הידועים (מכות כד) ואמרנו מי יתן ונראה במצבם הטוב את אחינו בני עמנו לשבת כמהם איש איש על אחוזתו בארץ קדשנו.

העיר בארות היא עיר גדולה רבתי במסחר ובחרושת המעשה, מאחינו ישבו בה כשש מאות ספרדים, מאחינו האשכנזים נמצא בה רק איזה משפחות, ומצבם טוב. בעיר הזאת וכן בכל הערים מערי תוגרמא אשר על חופי הים תשכונה מצאנו מקום גדול ורחב ידים למען רבים מאחינו להתישב שמה ולשלוח שם את ידיהם במסחר ובחרושת המעשה אם אך יקנו להם את הלשונות המתהלכות במקומות ההם.

כל היום ההוא התהלכנו בעיר הזאת ולא שבעה לה עיננו מראות את רוח המסחר השורר בה בעוצם עוזו. לעת ערב שבנו להאניה לנסוע הלאה וביום ה' בבוקר (כד סיון) באנו לחוף טריפאלי, אך לא ירדנו העירה כי האניה לקחה עמדתה רחוק מהחוף ורוח הסערה החיה על הים נתן מורך בלבנו לעבור בסירות דוגה הקטנות מהאניה אל החוף ולשוב אחר כן אל האניה.

בטריפאלי נלוה אלינו נוסע נכבד רב ספרדי ממדינת אוּרפא הוא אור כשדים שנסע בחברתנו עד סמירנא ושם היו פניו מועדות לוויען להדפיס שם את ספרו “בית אהרן” דרושים על התורה, שמו ר' אהרן דין והוא חכם באשי בעיר הבירה אורפא וגם קונסול לממשלת פרס, שמחתי מאד להשתעשע עמו בדברי תורה ולשמוע מפיו בשורות טובות ממצב אחינו שם כי טוב הוא ב"ה, מאה וחמשים משפחות ספרדים באורפא, להם בית הכנסת בית המדרש בית תלמוד תורה, כלם מתפרנסים בכבוד ממסחרים שונים, ביחוד מהמסחר בצמר רחלים היוצא משם עשרת אלפים באלל לשנה.

עוד ביום ההוא עזבנו את חוף טריפאלי, ביום השבת לעת ערב עברנו על פני חוף חיאם, ביום א' בבוקר (כז סיון) באנו לחוף סמירנא ונשאר בעיר עד יום המחרת בצהרים, בשעה הרביעית עזבנו את עיר סמירנא והלכנו הלאה, ביום ג' (ער"ח תמוז) עברנו על פני הדארדאנעללים וביום ד' בבוקר באנו לחוף קונסטאנטינופול, על החוף שם מצאנו את בעל בית המלון “סאלוניק” אשר הכרנו אותו עד מהרה ונסור אל ביתו ללון הלילה.

בלוית מורה דרך ומתורגמן הלכנו שנית לבקר את כל חלקי העיר הגדולה הזאת. וגם נסענו במסלת הברזל לבקר את הכפר סאן סטעפאנא הנודע ממלחמת רוסיא ותוגרמא בשנת 1877, והוא כבר בתבנית עיר קטנה רחוק מקונסטאנטינופול מהלך שעה במסלת הברזל.

ביום ה' (בדר"ח תמוז) בשעה השלישית בצהרים שבנו אל האניה לנסוע הלאה, בעברנו על פני הבאספארוס התכסו השמים בעבים ומלחי האניה נבאו לנו כי רוח סערה מתעתד לבא על הים, אך נבואתם היתה נבואת שוא ואחר מטרת עוז שירד כשעה ומחצה הטהרו פני השמים והאניה הלכה במנוחה שאננה עד בואנו שלום לחוף אדעססא ביום השבת לפני עלות השחר (ג' תמוז).

בבואנו לאדעססא הוגד לנו כי באה תלגרמה מאת הגאון מהרש“מ נ”י כי יצא גם הוא בהאניה השניה (ביום ג' ער"ח תמוז) בלוית הד"ר חזנאוויטש והגביר החכם הנכבד ה' מיידאנסקי לביתם, ובפגוש אותו אחדים מחברי הועד להחברה הפלשתנית בקשו ממני להשאר באדעססא כיום או יומים עד שיתאספו אנשי הועד לאספה למען ספר להם את כל אשר ראו עיני בארץ הקדושה בכלל ואת אשר פעלה ועשתה השיירא הנכבדה למטרת דרכה בפרט, אך בהיותי נחפז לדרכי השארתי את הדבר הזה לגדולים וטובים ממני מבני שיירתנו ובאותו היום (במוצש"ק) יצאתי מאדעססא וביום ב' בבוקר (ה' תמוז) באתי לביתי בשלום לשמחת לב כל אנשי העיר כי אהיה להם מקור נפתח לחדשות ונצורות מארץ ישראל.

אחר עבור שבוע ימים כבר שבו כל אנשי השיירא איש איש אל מקומו, ומה שעשתה השיירא הנכבדה לטובת עמנו וארצנו הקדושה ואת הנדבות שנדב כל אחד מהם למעשה הצדקה והחסד בארץ ישראל הלא המה כתובים בספרי דברי הימים לאחינו, ומי יתן ויתעוררו כמוהם גם שאר גבירינו לארח לשיירות ולעלות בכל פעם לארצנו הקדושה וראו בעיניהם את הטוב הצפון בה גם למסחר וחרושת המעשה ונהרו אליה גם אילי הכסף והעשירים שבקרבנו אשר רק מהם יתד ורק מהם פנה לתחית עמנו וארצנו.