מכתב א' 🔗
כ“ב טבת תר”ף.
ידידי היקר הלל בבלי!
לבטח תתפּלא, כי פתאום לפתע באתי אליך במכתב אחרי שתיקה ממושכה כזאת ופליאָתך זו תתגדל כשתחקור ותמצא עד כמה הנני מתרשל לכתוב מכתבים גם לידידי הקרובים. וגם עתה לא הייתי כותב לך ולסילקינר, אודה ולא אבוש, אלא שיש לי בקשה אליך המאיצה אותי לפנות אליך.
עומדים אנחנו בהוצאת מאסף שיצא לאור מזמן לזמן, כשיהיו האמצעים החמריים והרוחניים בידנו, כי במצב ספרותנו הנוכחי פה באמריקה אי אפשר להוציא דבר קבוע ומובטח מראש. החוברת הראשונה של המאסף2 כבר הולכת ונדפּסת, אלא שעדיין חסר לנו החומר הספרותי להעמיד אותו על מלואו. ולכן הנני פּונה עתה אליך, ידידי, בבקשה כי תרים את תרומתך למאסף מפּרי עטך, בשירה או בפרוזה, ותשלחהו אלינו במוקדם היותר אפשרי.
בנוגע לטיב החומר הנה יודע אָנכי בך, כי הנך אחד מנקיי־הדעת המעטים שבספרותנו המתיחסים אל מלאכת העט ברגש של כבוד וצניעות, וכל מה שתשלח לנו יהיה רצוי ומקובל; אולם באשר כי זהו הנסיון הראשון שלנו וחפצים אנחנו לצאת בפעם הראשונה בדבר הראוי להתכבד, לכן אבקשך, אם אפשר לך, לשלוח לנו דבר מעולה. ובאשר כי הנך מנקיי הדעת שבירושלים ולא תסב במסבה מבלי דעת מי הם יתר המסובים, לכן אודיע לך, כי כעת מונחים תחת מכבש הדפוס שני ספּורים, אחד מאת מר ב. אייזיקס, והשני מאת בעל כשרון חדש. שני הספּורים הנם, לפי דעתי, מצוינים, ובודאי שיביאו כבוד למאסף. יבוא שם גם מאמר משלי “על הדם”. סילקינר קרא את המאמר הזה. אם גם עלובה היא העיסה וכו', אולם בטוח אני כי המאמר הוא טוב מאד, באשר כי כל שלושת העורכים שלנו בניו־יורק דחו אותו בשתי ידים, וזו היא, בעיני אני, הוכחה מכריעה ונצחת. אתמול פּניתי במכתב אל ידידינו האחים גינזבורג באותה הבקשה שאני פּונה אליך כעת, ועוד מעט ואכתוב גם לסילקינר, ואם גם הנני בטוח כמעט כי הוא ישיב את פּני ריקם, באשר כי יש לו טינא בלבו עלי מעת נסעי, הנה כדאי הוא סילקינר שאאבד גם תריסר מכתבים לבטלה בשבילו.
ובזה הנני ידידך מכבדך ומוקירך,
- ד. מארקסון.
פּ. ס. – ידוע תדע כי אם גם תתעקשו כולכם כאחד ולא תעזרו לנו גם אָז נוציא את המאסף הזה, ולכן מוטב שיהא חלקך עמנו. – הנ"ל.
מכתב ב'. 🔗
י“א אדר, תר”ף
יקירי הלל בבלי!
קבלתי את מכתבך וקראתי אותו בשמחה רבה. אם גם חרפת וגדפת אותי כאחד הריקים, כלומר: כמו שמחרף ומגדף אחד הריקים! ויען כי אנשים אחים אנחנו, לכן אל נא תהי עוד מריבה בינינו, ואָנכי אבאר לך את דברי מכתבי הקודם, ואָז תראה בעליל כי אין כל מקום לתרעומות. אנכי כתבתי לך את האמת כי לא הייתי כותב לך, באשר כי זהו טבעי לבלי כתוב לרעי ולידידי אחרי עזבי את העיר. שאל את סילקינר ויגד לך כי פעם אחת נסעתי מן העיר וכתבתי לו גלויה, והנה חרדו ונבהלו כולם כל כך עד כי מהרו לשלוח טלגרמה ולדעת משלומי וממצבי. וגם הפעם הזאת התנהגתי כמנהגי ולא כתבתי לך ולסילקינר, עד אשר בא הדבר שהאיץ בי לכתוב אליכם ואָז עמדתי וכתבתי.
אבל נעזוב עכשיו לרגע את כל הדברים האלה שלא באו אלא לחדש את הימים הטובים שהיינו מבלים בחבורה, ונדבר דברים רציניים.
דבריך בנוגע למאסף שלנו שובבו את רוחי. הקול קול בבלי הידוע לי, נקי הדעת והעט. שואל אתה אותי מהו טיב העובר החדש שלנו. אנחנו רוצים במאסף אשר יכיל בקרבו דברי יצירה מעולים. אנחנו חפצים בדברי ספרות, שאפשר יהיה לנו להראות באצבע עליהם ולאמר: כך כותב פלוני, ואין איש אחר הכותב באופן זה! ולו גם תהיה יצירה זו קטנה בכמותה, ולו רק נקודה אחת, אם רק הערה היוצר בנקודה זו חלק מנפשו. מקוה אנכי כי אחרי קראך את דברי אלה לא תהסס עוד ונתן תתן לנו את ידך ואת לבך.
שלום וברכה לך, לבני ביתך, ולסילקינר.
ובזה הנני שלך כמאָז וכמקדם,
אהרן דוד מארקסון.
מכתב ג'. 🔗
ר“ח סיון, תרפ”א.
בבלי רחימאי!
קבלתי את מכתבך האחרון. עכשיו באתי לבקש ממך כי תואיל לעזור לי בזה שתקרא את עלי־ההגהה של שיריך אתה ושל שיר גינצברג.
איך מתקדמת עבודת קרן היסוד בניו־יורק? מה דעתך על הוועידה בקליוולנד? סוסתו של ר' מנדלי נזדקרה פּתאום ועמדה על ארבע רגליה והשליכה מעל גווה את משא השופטים והדוקטורים וכל מיני הפּורעניות וה“שלעק” למיניהם שרבצו עליה והעיקו עליה עד למחנק. האין זה חזיון משמח לב?
שלום לך ולכל בני ביתך. ובזה הנני שלך כמאָז וכמקדם.
אהרן דוד.
מכתב ד'. 🔗
י“ד כסלו, תרפ”ב.
יקירי הלל בבלי!
קבלתי את מכתבך וקראתי אותו בעונג רב, באשר כי כל דבריו יצאו מלב טוב ואוהב, אולם בשום אופן אינני יכול להסכים להרבה מדבריך. צר לי מאד, כי נתרחקנו איש מרעהו ואיננו יכולים ללבן את כל הענין בשדרת לענאקס, ולכן אענה לך במכתב ואשמיעך את דעתי.
אַתה טוען כי לא היה עלינו להעלים את שמות העורכים, ואתה מונה אותי במורך־לב ואי־בטחון. בזה לא צדקת. לא הודענו את שם העורך יען כי לא היה לנו עורך, במובן הידוע של המלה הזאת. כל אחד מאתנו היה אחראי בעד מה שכתב הוא.
בנוגע לניקרולוג על יוסף חיים ברנר הנני מתפּלא עליך כי תשים לב לדבר כזה. הלא זהו נימוס מקובל בכל העולם הנאור, והאם עלינו להראות מקוריות דווקא בדבר כזה? אָמנם הצדק אתך כי על המערכת להגיד איזה דבר על המנוח במקום הניקרולוג. אולם צר לי מאוד כי הדברים שיש ל“מערכת” להגיד על ברנר לא היו ראויים לדפוס אָז בשעה שהוא מת מות קדושים בארץ הקדושה. אנכי כבר כתבתי לפני מות ברנר שלד של מאמר בקורת על הספר “שכול וכשלון”, אולם הבקורת היתה קשה וזעומה ביותר, ובודאי תודה לי גם אתה כי אי אפשר היה להדפּיס מאמר כזה בשעה שהמת היקר מוטל לפנינו, ועלי היה לדון מאמר כזה לגניזה.
שמח אני מאד, כי קבלת ברצון את הספּור “נפתולי לב קטנים”. מעטים מאוד הקוראים שהבינו אותו, ודווקא ספּור זה הוא בעיני גולת הכותרת של כל הקובץ. ולולא יצא הקובץ אלא בשביל דבר זה היה די והותר. אינני מסכים לדעתך בנוגע לאריכותו. על פי השתלשלות המעשים ועל פּי הרעיון הכללי העובר בכל הספּור אין בו אַף מלה אַחת לבטלה. אולם אפשר כי אַתה הבנת אותו באופן אַחר, ולכן הפּרקים האחרונים מיותרים הם בעיניך.
בנוגע לכתבי אני, כמובן אי אפשר לי להתווכח עמך על מעשי ידי אני. אומר לך רק זאת, כי מה שנוגע לצורתו של ראשית המאמר “:על הדם” בודאי צדקת כי פרישמן השפּיע עלי, אבל אינני רואה בזה כל עוון ספרותי. סופר גדול כפרישמן ראוי הוא כי ימצאו לו תלמידים מחקים את סגנונו והרצאָתו. בכל הספרויות תמצא חיקויים כאלה לא רק בדגי־רקק כמוני כי אם גם בלויתנים אשר בים הספרות. בנוגע לדעתך על הספּור “איש וניגונו” אפשר כי צדקת בכל הפּרטים. בכלל הנני נוטה להאמין לכל מה שיאמרו עליו. באים ואומרים לי כי הספּור הוא מצוין והנני מאמין להם. אחרי כן באים אחרים ואומרים לי כי הספּור לא יצלח למאומה והנני מאמין גם להם.
בנוגע לבקורת על הלוח. דעתי היא כי טובה בקורת מפורטת אַחת על הלוח מחמש או עשר רצנזיות שאינן אומרות מאומה. פּה היה לי המקום לגלות את דעתי על הרבה חזיונות ספרותיים. בהרבה מקומות היה לי הספר המבוקר רק כעין מצע. מתפּלא אָנכי עליך, כי אַתה חושב את דברי על ד“ר ניימארק להפרזות. אָדם שכותב על אודות הריפורמים וכל עניניהם כד”ר ניימארק ולא עוד אלא שאין דעתו מתקררת עד שהוא מוכיח כי גם אחד־העם הנהו ריפורמי מותר להשתמש נגדו בכל כלי הנשק של ההיתול. בדברי על פרישמן השלמתי רק מה שהשמיט בריינין במאמרי ב“התורן”, ואם אַתה שמעת אותם מפּי הרבה פּעמים הנה לא שמעו אותם כל הקוראים. אין כל עוול בזה אם אנכי למדתי מפרישמן איך להלחם נגדו. “מיניה ובי אבא ליזל ביה נרגא”. נכון הדבר כי יש לי קרבת־רוח גדולה אל ה“אָדון” הזה, אלא שיש בו איזה כח דוחה המרחיק אותי מעליו. מה הכח הדוחה הזה? לתשובה זו הנני מחכה בכליון עינים, ועדיין לא מצאתי אותה.
אהרן דוד.
מכתב ה'. 🔗
א' אדר, תרפ"ב.
יקירי הלל בבלי!
את מכתבך קבלתי זה עכשיו, ודבריך הנחמדים עודדו את נפשי וחזקו את ידי.
מר אייזיקס קבל את מכתבך ושמח עליו מאד. אולם הוא שקוע עכשיו בהכנות למשחק הזמרתי השנתי שיציגו פּה בעברית ביום ה' במארטש ואין דעתו פּנויה אַף לרגע, ולכן בקשני לענות בעדו כי נכון הוא להשתתף בפרי עטו במאסף שלך3.
מצדי אודיעך כי הנני קורא את דזשין קריסטוף והנני רושם את רשימותי, ואני מקווה להמציא לך את המאמר בחודש הבא.
אהרן דוד.
ידידי הנכבד מר דניאל פּרסקי! 🔗
ו' אלול, תרע"ו
הנני פּונה אליך בדברי אלה, כי אַתה היית האיש אשר כתב מכתב נמרץ לאחד מידידי שבו עוררת אותו וזרזתו לכתב ספּורים בעברית, וגם אמרת במשך דבריך אליו כי ל“סחורתו” יש הרבה קופצים בשוק הספרות העברית. דבריך אליו לא שבו ריקם. הוא כתב ספור קטן ושלח אותו אל מערכת “התרן” זה כארבעה או כחמשה ירחים ועד היום לא קבל כל תשובה מהם. כבר כתב להם פעם ושתים וגם שלח להם תוי־פּוסטה בבקשה שיענו לו, לפחות, אם קבלו את הספור, ואם יש בדעתם להדפיס אותו או כי “פגול הוא ולא ירצה”, ועוד לא קבל כל מענה. אם אינם מדפיסים את הספור הנה זהו דבר התלוי בטעם ואין לי כל תרעומות עליהם, אבל הלא עליהם לפחות לענות אותו בגלויה ולהודיע לו כי ספורו לא ירצה! וכי כך עושים לסופר צעיר? וכי זו היא הדרך אשר בה יחשבו בעלי “התורן” לגלות ולפתח כשרונות חדשים? וכי כך מתנהגים בני אָדם מן הישוב, ובעלי תרבות ונמוס כל שהוא? מבין אָנכי, כי בעלי “התרן” נוהגים מנהג זה עם עוד סופרים צעירים רבים, ובשביל זה, כנראה, עוד לא הופיע על עמודי “התרן” של כל השנה כמעט אַף שם אחד חדש, ובמקום זה סובב הולך “התרן” על סביבותיו עם אותם השמות הידועים, כאגם עומד ונקפא.
אכיר לך תודה רבה אם תענה לי על מכתבי זה במוקדם היותר אפשרי ותודיע לי מה פשר דבר מנהג זה שבעלי “התרן” נוהגים עם סופרים צעירים, ובזה הנני ידידך ומכבדך כערכך הרם.
אהרן דוד מארקסון.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.