א    🔗

העיר האגא היתה כמאה שנה לפנים עיר קטנה ואנשים בה מעט, רבם היו דלים ורשים, ובני עליה מעטו בה ונער יכתבם. בראש העדה הקטנה והדלה ההיא עמדו אז האחים זרח ופרץ למשפחת פאנין, המה נהלו את צאן עדתם על מי מנוחות וידריכום בדרך ישרה ואיש לא המרה את פיהם ואחרי דברם לא שנה, כי המה היו טובי העיר ועל פני כל העם נכבדו.

בית המסחר של האחים פאנין גדל והצליח ויעל מעלה מעלה, ושכניהם החצרונים הם האצילים אשר בארץ, ישקדו על דלתותם ועדיהם באו כפעם בפעם ללות כסף די מחסורם אשר יחסר להם למלא נפשם בתענוגות בני האדם כאשר הסכינו, והאחים פאנין מלאו את משאלות לבם לטובה, ריקם באו אל ביתם, שבו וכיסיהם מלאו כסף.

ויהי היום והאחים ישבו בחדר משכיהם, ישבו גם דברו יחד על דבר הליכות בית מסחרם, והנה בן־משק־ביתם בא החדרה ויתן על ידם אגרת התשובה אשר הוא השיב בשמם לאחד הסוחרים לקיים את כל דברי האגרת הזאת בחתימת ידם כנהוג. פרץ כתב ידו ויחתום בחותמו וישב את המכתב למשה (זה שם האיש הצעיר לימים הזה בן משק ביתם) והוא לקח את המכתב ויברך את אדוניו וישתחו ויצא.

בנוהג שבעולם: כשבני אדם יושבים במסבה ואחד מבני החבורה יצא מעל פניהם בעודם מסבים, היה יהיה הוא להם, להנשארים, לנושא שיחתם לדבר בו אם לטוב ואם לרע. וכן היה גם הפעם – כי אך יָצא יָצָא משה מאת פניהם ויען פרץ לזרח אחיו ויאמר: הראית כמהו איש משכיל בכל דרכיו ושוקד על מלאכתו בהשכל ובחריצת כפים, וכל מעשהו באמונה? ולי אמר לבי, כי מקפחים אנחנו את שכרו, ועלינו לשית נוספות על משכרתו, האין זאת אחי?

– ואנכי לא כן עמדי, ענה זרח, אנכי גמרתי אמר לגרשהו כלה מביתנו לבל תדרוך כף רגלו על סף בית מסחרנו.

– אלהים עמך אחי, קרא פרץ משתומם, מה יקחך לבך? האם תלעג לי, או לנסות אותי בחידות אתה בא? האם את משה אתה אומר לגרש מביתנו, ומה עשה? פשעו וחטאתו הודיעני. אנכי לא מצאתי בו מאומה מיום עמדו לפנינו עד היום הזה, אל נא אחי, נאמן רוח כמוהו לא על נקלה נמצא לנו.

– הנה חרדת את כל החרדה הזאת ותקיפני בשאלותך ואנכי באחת כי גרש אגרשנו, בל יראה ובל ימצא בגבולנו. לא יוכל האיש הזה לשבת בביתנו מפני טעם כמוס עמדי… ואולם המכסה אני ממך את אשר עם לבבי?

– ומה הדבר, שאל פרץ משתומם, הגידה נא אחי.

– הבה ואגידך, הנה לא נכחד ממך, ענה זרח כי בשבת העברה בא הלום איש ושם משפחתו שטיינהאלד, וידבר נכבדות בבתי ברחל ויציע לפני שדוך הגון ומתקבל לבתי לפי כבודי.

– זאת ידעתי גם בלעדי תגיד, ענה פרץ, גם מכיר אנכי את העלם המדובר והוא בן משכיל להורים ישרים בהמבורג העיר, גם יחיד הוא להוריו ומשכיל בכל דרכיו, אבל אתה טרם תענה לי מה חרי אפך הגדול על משה נאמן ביתנו ומה ענין זה לזה? באר נא דבריך.

– הוא הדבר אשר אמרתי לך אחי, כי אנכי דברתי בדבר הזה את רעיתי, ואשים דברים בפיה לדבר על לב בתנו ולשאול את פיה אם כשר הדבר בעיניה, והיא ענתה את אמה קשות, לאמר: “הנה כבר מצאתי לי איש כלבבי אשר נפשי קשורה בנפשו, ואחת נשבעתי בקדש להיות לו לאשה, האיש הזה הוא משה בחירי רצתה נפשי בו, ואהבתי לאחר לא אתן”. ומה תאמר נפשך עתה אחי?

– אבל משה מה הוא, כי תלין עליו? מי יודע אולי נקי הוא מזה ולא ידע דבר רע? ואם בתך אכלה בסר ותחשק נפשה בו, למה זה תקהינה שִניו? הלא תחקור נא בראשונה אם אמת נכון הדבר, ואל תמהר לשים אשם נפש איש ישר ולחרוץ משפטו, בטרם תדע אם ידו היתה במעל הזה, ואם יש עול בכפיו, אל נא תשכח כי דין נפשות אתה דן היום הזה!

– אחת היא לי, ענה זרח, אם הוא – ידע ואשם או לא ידע, כלה ונחרצה היא מאתי לשלח אותו בקרוב לפאריז העיר גם אתן מכתב על ידו אל מיודעי שמה, ואגיד לו ישרו צדקתו ותום דרכיו במכתבי, וידעתי כי אסף יאספנו אחד ממיודעי אל ביתו ע"פ תעודתי, וימצא שמה מנוח אשר ייטב לו, וכאשר יעזוב אותנו ופניו לא ילכו את בתי אז גם היא תשכח אותו מלבה ולא תזכרנו עוד, ולא תוסיף לשגות בחלומות ולתנות אהבים, דבר אשר לא ידעו אבותינו ואבות אבותינו אשר מעולם, ועיניה לא תראינה זרות ולא תהי למורת רוח לי ולאשתי.

– תם אני ולא אדע מדוע באמת לא תחפוץ לתת לבתך את נפשה בשאלתה ואת בחירה בבקשתה? –.

– הגם אתה באת לזרות מלח על פצעי לבבי? האם משוגע אתה ממחשבות לבך?

– הרף מאף ועזוב חמה, ואל תקצוף עד מאוד, ואל נא יצא עתק מפיך, הן לא מלח אזרה על פצעיך, רק צרי גלעד רפאות לנפשך, ואתה שים לבך ובין בדבר, הן משה הוא בחור נחמד מאין כמהו, ושמץ דופי אין בו, הלא זה הוא בחור תבחרהו לרחל בתך לקיים מה שנאמר: את בתי נתתי לאיש.

– אם כשר וישר הדבר בעיניך, ענה זרח, הלא תוכל לתת לו את בתך אתה לאשה, ואנכי לא אוכל לתת את בתי לאיש אשר כזה.

– האמינה לי אח יקר, לו הגיע תור אסתר בתי להנשא לאיש אז בכל אות נפשי בו בחרתי לבתי, ואם אמנם עני הוא לפי שעה, אבל העני לא יחשב לעון, ולימים יבאו רב טוב צפון לו כי טוב שם – משמן טוב, ושמו נודע למרחוק לתהלה ולתפארת, גם משפחתו היא מהמשפחות הרמות בישראל, וכגפן כן ענביו, ירבו הימים ומשה על גדולי הסוחרים יחשב והיה יהיה לגפן אדרת, ובו יברכו רבים לאמר: ישימך אלהים כמשה.

– אני לא כן אנכי עמדי, אני אין לי רק מה שעיני רואות, וחלילה לי מתת את בתי לאיש עני וחסר לחם, ולרש הזה אין כל.

– אבל העני עשיר הוא בדעת, ומשכיל בכל דבר חכמה. בן תורה ובן טובים, סופר מהיר ויודע ארחות המסחר ואיש אמונים כמוהו מי ימצא! ומה לך עוד? והעשר ביד האלהים הוא לכל אשר יחפץ יתננו.

– כן משפטך אתה חרצת, ואני אומר כי לא תועיל חכמה ביום עברה, ועצה נבערה בעת רעה, ואמונת גבר לא תכלכלנו בימי רעב, וגם הנפש לא תמלא.

– אל נא תתן את פיך לחטיא את בשרך, זכר זאת אחי, כי אם הצלחה אין, העשר נחשב מאין, וההצלחה מתת אלהים היא ולא ביד תוקח, אכן החכמה תהיה את בעליה והאמונה תחזק ידים רפות וברכים כשלת תאמץ.

עודם מדברים ובטרם פתח זרח את פיהו לענות את אחיו דבר, והנה פתאם נפתחה הדלת ואחד הנערים בא החדרה ויאמר: ציר שלוח בא מאת הגראף סלטן, הנה הוא יושב ומחכה בביאה, ויקם זרח ופרץ ויצאו לקראתו, ויקדמו פניו בשלום ויביאוהו הביתה – החדרה.

 

ב.    🔗

הגראף סלטן גר בחצרו הרחוק כארבע פרסאות מן העיר, ולעתים לא רחוקות לוה כסף מאת האחים, גם שלם להם רבית קצוצה כיד האצילים, והנה גם היום דרש דרש מידם כסף אלפים רו“כ, ויחל את פניהם במכתב לתתם על יד שליחו, או להביא אליו צרור הכסף בידם ולעשות עמו חוזה ע”ד עסק חדש אשר שם לפניהם. המה קראו את המכתב וזרח השיב תשובה להשליח לאמר: כעת מחר אבוא בעצמי אל הגראף וצרור הכסף בידי.

ויפן השליח ויצא וילך לדרכו.

ויהי ממחרת וישכם זרח בבקר ויחבוש את סוסו, וירכב בדרך העולה אל הגראף, ודברים רבים עלו על לבו. מזמות התהפך במחשבותיו ע“ד הליכות בית מסחרו, ע”ד משה, ועל כל הדברים אשר דבר אחיו באזניו אמש, עודנו תפוש במזמות חשב, ועיניו לא ראו כי הסוס נטה מן הדרך הישרה וילך ארחות עקלקלות ויתע בתהו לא דרך. אך פתאם כאיש הנוער משנתו פקח זרח את עיניו וירא והנה הוא תועה בדרך, ויחרד האיש עד מאד ותאחזהו פלצות, וירד מעל סוסו, וירחץ את ידיו ויתפלל תפלת שחרית בכונה ובלב נשבר ונדכה. וככלותו להתפלל תפלת “שמונה עשרה”, בהגיעו להתפלה: “אלהי נצור לשוני מרע” דבר עם לבבו לאמר: אולי חטאתי בלשוני בדברי רעה על משה היושב לבטח אתי וחטאתי לאלהים וע"כ באה עלי הרעה הזאת, ויחזק את לבו, ויעל על סוסו, ויהפוך ידו ויך אותו בשוט אשר בכפו, והסוס קפץ ממקומו וימהר לרוץ אורח כחץ מקשת ולא יכול זרח עוד לשים מעצור לו בכפל רסנו, ומדי שטפו במרוצתו – פגע באילן וילחץ את רגל אדוניו אל העץ, עד כי נתר ממקומו ויפול מעל הסוס ארצה, וגם הסוס כרע נפל תחתיו, ותקע כף רגל הסוס בנפלו, ולא יסף קום וממקומו לא ימוש. זרח קם מעל הארץ, ויספר כל עצמותיו ולהצלחתו אחת מהנה לא נשברה, ורק נפצע כמעט, והפצע קל הוא, פצע שאין בו סכנה, אך על זה דאבה נפשו, על סוסו כי לא יוכל למוש ממקומו, והנה עזרה בצרה נמצא לו, כי מרחוק נראה לו אכר אחד, ויקרא לו ויתחנן לפניו להושיעו מצרתו, ועזוב יעזוב עמו להקים את הסוס. האכר נעתר לו, ואחרי עמל רב הצליח חפצם בידם להעמיד את הסוס על רגליו, אך ממקומו לא יכול למוש, האכר יעצהו לקרא לעזרה לשנים שלשה אכרים מן הכפר ולשים את הסוס בעגלה ולהוליכו אל בית המלון אשר ביער לא הרחק ממקום האסון, ושם ישקוד לחבוש את רגל הסוס במים קרים כל היום מעת אל עת, ובבקר יוכל ללכת לדרכו, גם הבטח הבטיח לו האכר מדי דברו בו, כי לא תאונה אליו רעה, בדעתו כי כל גרי בית המלון אנשים טובים וישרי לב המה, ועולה לא נמצא בם מימיהם, זרח שמע לעצתו ובבואו אל המלון מסר את סוסו על יד איש מאנשי בית המלון לחבוש את רגלו הפצועה ולהאכר נתן את שכרו ביד נדיבה, ויבחר לו חדר במלון ללין שם עד יום המחרת.

 

ג.    🔗

היום רד מאד, השמש באה, הערב ערב, הכוכבים כסו בעבים, קול חרדה חדר הביתה, קול יללת הרוח בארובת העשן, קול רעם בגלגל, ברקים גלו פני שחקים, ברק אחר ברק, ורעם לקראת רעם יצאו במחול יחדו, ואחרי הרעם גשם שוטף, ואחרי הגשם ירד הברד, וכל עצי השדה מחאו כפים, וינועו אמות הספים ויזועו שומרי הבית, ויהי לחרדת אלהים, כמו ממרום שולחו מלאכי זעם כלם נועדו באו יחד להפיל אימה ופחד, להבעית את בני האדם ולפשט את העקמומיות שבלבם.

וזרח קם ממקומו ויהפוך פניו אל הקיר ויתפלל תפלת ערבית, ותתעטף עליו נפשו ולפני ה' שפך שיחו, ואחר קרא קריאת שמע סמוך למטתו, ויפקד רוחו ונשמתו ביד אלהי הרוחות לכל בשר, ויעל וישכב על מטתו, ואחרי שבעו נדודים נפלו חבלי שנה על עיניו וישן, והוא לא ידע כי האורב יושב לו בחדר…

פריץ בעל המלון נודע לכל שכניו מסביב כאיש תם ומתמם ירא אלהים וסר מרע, כי כל באי ביתו הגידו תהלתו בקהל רב, ביתו היה בית משתה היין לאכרים והוא הֵיטב הֵטִיב עמם גם הוזיל להם מחיר יינו, ולא עלה על לב איש מעולם לחשוד אותו כי דבר בליעל יצוק בו, אכן האדם יראה לעינים – וזה האיש פריץ היה ראש חברת פועלי און, ביתו היה בית מקלט לשודדים ומרצחים, והם יחד גזלו חמסו, רצחו, הרגו, טבחו, ורבים הורידו שאולה, וכל הנופלים בידם לא שבו עוד ושם – היתה קבורתם, כן עשה לרחוקים הבאים אליו, ולעיני שכניו ומכיריו שם מסוה הצדק על פניו ויתמם עם תמימים, ויגנב לבם; זאת תורת בית המלון אשר שמה בא זרח ללין הלילה.

 

ד.    🔗

ביום ההוא אשר קרה המקרה לזרח ביער, נשקפו בעל המלון ומשרתו פטר מבעד לחלון ויראו את האורח החדש הולך וקרב אל ביתם, פטר היה לפנים משרת בבית אדוניו הגראף סלטן, רק בחטאתו גרשהו הגראף סלטן מהסתפח בנחלתו, ומן הוא והלאה מצא מנוחה ומרגעה בבית מלון היער הנזכר ויארח לחברה עם אדונו החדש, ובכל אשר פנה הרשיע, וירא בעל המלון כי כל אשר פטר עושה מצליח בידו וכי ערם יַעְרִים הוא ויפקידהו על ביתו, ויגל לפניו כל תעלומותיו והמון נסתרות ותהי משכרתו שלמה…

ויהי כראות פטר את זרח מרחוק הולך לרגלי סוסו ויכירהו וימחא כף ויקרא: האח, חי נפשי, כי זרח הוא! בעל המלון התפלא מאד על עליצותו, וישאל את פטר לאמר: מה כל השמחה הזאת אשר שמחת לקראת היהודי ההלך הזה?

– אלהים עמך, מדוע לא ישמח לבי? הלא הוא היהודי העשיר פאנין, אשר הביא כפעם בפעם כסף תועפות להגראף סלטן, ולא אפונה כי גם היום הלוך ילך אל הגראף וצרור הכסף בידו. הבה, נצא נא לקראתו ונמשש את כל כליו, וכל הון יקר נמצא בצלחתו.

– אל נא תהי אץ לכל דבר, ענה בעל המלון, יהי לבך בטוח כי לא ימלט מידינו אחרי בואו בצל קורתנו, ולא יסור מזה עד אם נתן יתן בידינו את כל כספו, בלילה הזה יבא עד קצו קץ כל בשר.

ויהי בחצי הלילה וזרח הקיץ משנתו, כי בעתוהו חלומות רעים ויהלכו עליו אימים, ויקם מעל מטתו ויַגֲס את הדלת לראות אם סגורה היא על מסגר, וימשש את כפת המנעול החזק הוא אם רפה, כי לבו נבא לו רעה לא ידע שחרה, ויתפלל תפלה קצרה לה' וישב וישכב על מטתו, אך לא נתן שנת לעיניו כי הלב יודע מר נפשו, פתאם התפרצו החדרה דרך מבוא נעלם שלשה אנשים מזוינים איש גרזנו בידו, שלשה האנשים הם: בעל בית המלון ופטר משרתו, והשלישי הנלוה עליהם הוא יאהאן הרוצח, הנראה אליו כאכר ואשר היה בעזרתו לחבוש את הסוס, שלשתם קמו עליו עמדו סביב לו איש וכלי זיינו בידו. זרח נבהל מאד ומפחד פתאם אחז בשרו פלצות, שניו דא לדא נקשו, ברכיו כשלו, עיניו חשכו מראות, וכאוב מארץ התחנן קולו: מה תבקשו ממני אדוני!…

את כספך וזהבך אנחנו מבקשים, יהודי נבזה! צעק פטר בקול גדול, מהרה קומה ממטתך ותן לנו את כל הכסף הנמצא בידך, ואם לא – ולקחנו בחזקה ונהמת באחריתך.

מה לכם ולי, דבר זרח רתת, הלהרגני אתם אומרים? הלא תדעו כי יש דין ומשפט בארץ ודמי מידכם יבקש…

שים יד לפה, נתן עליו פטר בקולו, ואם תוסיף לדבר דברי הבל נכרית לשונך ונשליכהו לכלבים.

בידים רועדות הוציא זרח מלתחה קטנה ממראשותיו ויסגירנה לידי השודדים.

איש ישר אתה! קראו השודדים בשחוק, ולפי דעתי, אמר פטר, זה החלו לעשות –, ולי נראה ענה פריץ חלקו: טוב לבב הוא ולא ימנע הטוב ממני לתת לי במתנה את מורה השעות של זהב אשר לו, למען אתענג גם אני לראות בו ולכוון השעה ובדברו לקח את מורה השעות מצלחת זרח וישימה בחיקו.

זרח לא דבר דבר, רק אנחה גדולה וממושכה התפרצה מקרב לבו.

פטר פתח את המלתחה וימצא בה מטבעות כסף עובר לסוחר, יהודי נבזה! אמר פטר, הלהתל בנו אתה אומר, מהר והגידה לנו איה איפה דינרי זהבך, אים?! את ראשך אסיר מעליך אם תקשה ערפך.

– לא נשאר לי מאומה, אמר זרח בקול חרד, הלא מששתם את כל כלי, ומה מצאתם לקחתם לכם ותציגוני ככלי ריק, גם את כספי גם את מורה השעות לקחתם, ומה לכם עוד?

כלב שוטה! אמר פטר ויחרוק שניו, האותי תוליך שולל? אנכי ידעתי נאמנה כי ה' ברך את האחים פאנין בכל, בכסף ובזהב לרב מאד, הגידה נא כרגע מה יש לך עוד שם בארגזך העומד תחת השלחן?

הארגז ריק אין בו מאומה, בלתי לחם לאכול ובגד ללבוש, אשר הצטידתי בצאתי לדרך, ואם לא תאמין לי הא לך המפתח ופתחת וראית!

פטר לקח המפתח מידו ויפתח את הארגז ולא מצא את אשר בקשה נפשו, ויחר אפו מאד וירם את הגרזן ויכוננהו אל עבר פני זרח ויצעק בקול: יהודי! תן לי את זהבך, ואם אין, חי נפשי, כי אסיר את ראשך מעליך ראה כי רעה נגד פניך.

הרף! קרא זרח, השבעה לי כי לא תגע בי לרעה ואני אתן לך את כל אשר עמדי, אך את נפשי שמור.

בלי אמר ובלי תנאים! קרא פטר, אם חפץ חיים אתה…

בברכים כושלות וידים רועדות קם זרח ויפתח את הארגז ויהפוך ידו בירכתי הארגז פנימה, ויגע בצנור, ויוציא לאור תעלומה, ויקח משם כיס מלא דינרי זהב ויתן על יד פטר, ומקרב לבו פרצה אנחה ממושכה כתקיעה גדולה.

 

ה.    🔗

לב פטר פחד ורחב. עתה הראת לדעת, אמר פטר, כי איש אמונים אתה, ישר וחסיד, ע"כ גם אני אתנהג עמך בחסידות, ואשלם לך מדה כנגד מדה, ובשכר דינרי זהב אברר לך מיתה יפה ואשלחך לעולם האמת, הכון לקראת המות כי בעוד רגע מות תמות, יען כי רמיתני זה פעמים.

אנא תיקר נא נפשי בעיניך, התחנן זרח, חוס נא רחם נא עשה נא למען ילדי שלא חטאו, ואל נא תורידני לבאר שחת בדמי ימי, הנה את כל הוני ורכושי לקחת לך ומה לך עוד?

– אבל עלי להמיתך, אמר פטר, כי יראתי פן תגלה להשופטים את כל אשר עוללתי לך ותסגירני בידי אויבי הצודים את נפשי לקחתה, ואם גם תבטיחני אלף פעמים כי לא תעשה כזאת, לא אתן אמון בדבריך כי אין אמון ביהודי.

– מה לך כי תתוכח עם היהודי הנבזה והנוכל הזה, אמר בעל בית המלון, אנכי אקח את קרדומי וארוצץ את גלגלתו, אכנו פעם אחת ולא אשנה לו, ובדברו הרים את הגרזן תנופה על פני זרח, ויקרא: השמר לך!…

הרף! קרא פטר, אל תהרגהו, כי עוד דבר לאט עמי, והיהודי הוא יהיה לנו לישועה בדבר הזה. יהודי! אמר לזרח, שכב על משכבך אל תירא, לא תמות, רק לא אתנך לעבור מזה עד הוציאי את חפצי לאור, ואתה לא תנצל מידי בטרם בוא המועד וידוע תדע כי אם תנסה לנוס מזה מרה תהיה אחריתך, דע לך כי כל השערים ננעלו, ולגדע בריחי ברזל לא תעצר כח זרועך שכב פה יחיל ודומם, אולי… אולי רחם ארחמך ולא אתן חיתך לממיתים, וככלותו לדבר את הדברים האלה רמז לאחיו השודדים ויפנו ויצאו, ויעזבו את זרח לבדו בחדרו נמוג כלו מאימת מות אשר נפלה עליו.

ויהי כצאתם פתח זרח את עיניו וירא והנה ע“פ החלון מבפנים מטילי ברזל תקועים שתי וערב בחומה ואין כח ביד אנוש להזיז אותם ממקומם, ויקרב אל הדלת והנה היא סגרת, ובעמדו אצל הדלת והמזוזה הקשיב קשב רב קשב – וישמע והנה השודדים נדברים איש אל רעהו לאמר: ארור היהודי, אמר פטר, אשר לא הביא בידו בלתי אם אלפים רו”כ, הלא מצער היא, הבה נתחכמה לו להוציא מידו עוד שנים–שלשה אלפים דינרי זהב.

– ומאין יקח, שאל בעל בית המלון, הלא לא נשאר בידו לפנינו בלתי אם גויתו ונפשו המטמאה.

– לא בנת לרעי, ענה פטר, ואתה טרם תדע איך להתנהג עם איש מרמה ועשיר כילי כמהו, הן בביתו נמצא הון עתק, אוצר נחמד כסף וזהב ואבנים טובות לרב, ומדוע אפוא לא נוציא מידו עוד כאלפים שקלי זהב, ואני זאת עצתי, שמעו לי, אנחנו נאיים עליו באימת מות, ואת כל אשר לו יתן בעד נפשו, והוא יתן על ידי מכתב כתוב וחתום בעצם ידו, בו יכתוב לאחיו כי יתן על יד משרת הגראף סלטן סך שלשת אלפים דינרי זהב, והמה מבלי דעת יתנו על ידי עפ"י מכתבו.

ואם יחשדוך חלילה, הלא אז אבדנו כלנו אבדנו, שאל פריץ.

– אל תירא ואל תחת, ענה פטר, הלא ידעת כי בגדי השרד אשר לבשתי בהיותי על משמרתי בבית הגראף סלטן נשארו אצלי, ואותם אלבש כעת ואבוא אליו לבקש את הכסף בתור שליח מאת הגראף, ומי זה על פני יכזיבני? ושלשת אלפים דינרי זהב ישקל על ידי ואביאם הנה, ואז נדע מה לעשות להיהודי הנבזה הזה כי לא ישוב וראה עוד את ביתו, השליכה עלי יהבך ואני אכלכל דברי במשפט, ואתה תראה ונהרת וידעת להוקיר ולהכיר פעלי ועלילותי.

זרח שמע את כל הדברים האלה וזעה קרה כסתה את כל גופו, ואימה חשכה נפלה עליו ויתפלל לה' ויצדיק עליו את הדין ויאמר: צדיק אתה ה' על כל הבא עלי, יסר יסרני יה כי פי שלחתי ברעה ונתתי לחטא בלשוני לאמר כי רק על הכסף לבדו יחיה האדם; ואל יתהלל החכם בחכמתו והצדיק בצדקתו והמאמין באמונתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל עשות עשר ואסף כסף אין קץ, ואתה נחמתי ממחשבתי הרעה, היום הזה ראו עיני כי יש עשר שמור לבעליו לרעתו, אנא ה' אל רחום וחנון הצילה ממות נפשי ולא אשוב לכסלה, ויבך בכי תמרורים, ומדי התעטף עליו נפשו הרגיש כמו אבן מעמסה התגלגלה מעל לבו, ורוח ממרום הערה עליו רעיון חדש ועצת נפש איך להנצל מכף הרוצחים האלה.

הנה אזני שמעו, דבר זרח אל לבו, איך השודדים התלחשו להוציא מידי עוד שלשת אלפים דינרי זהב, ואנכי לא אמרה את פיהם, גם כתוב אכתוב מכתב לאחי ככל אשר ישימו עלי השודדים… אכן… עת צרה היא לי, וממנה אושע, ולה' הישועה… אנכי זאת אעשה…

עוד הוא חושב מחשבה והשודדים באו אליו החדרה, אדוני פאנין, אמר פטר, אם תתן לנו עוד שלשת אלפים דינרי זהב לא נמיתך בחרב.

שלשת אלפים דינרי זהב! קרא זרח משתומם, ומאין אקח, הלא כל הכסף אשר היה בידי לקחתם לכם, ולא נשאר לי מאומה.

אדוני פאנין, ענה פטר, הלא איש עשיר אתה ובביתך הון רב ואנכי ידעתי נאמנה כי יש בידך להוסיף לנו כהנה וכהנה, אפס כי לא אחפוץ להיות למעמסה עליך, ע"כ הנני דורש מידך רק שלשת אלפים דינרי זהב ולא יותר.

– מה לעשות, ענה זרח, אנכי אמלא את חפצכם, רק שלחו מכם אחד והוא ילך עמי אל ביתי ואתן לו את הסך הזה כבקשתכם.

– עמך? אל ביתך? שחק בעל בית המלון, מה יקחך לבך, התאמין כי משוגעים אנחנו ואין לנו לב להבין כי תסגירנו בידי השופטים ואז…

– אנכי אשבע לכם כי לא יקרכם כל דבר רע ואת שבועתי לא אחלל, אמר זרח.

– שבועתך זאת תשבע כאשר נקבל שלשת אלפים דינרי זהב, ועתה מהר קח את העט, את הגליון וכתוב מכתב לאחיך ככל אשר אקרא באזניך בפי, ובדברו הושיט לו גליון, עט ודיו.

זרח לקח את הגליון ובידים רועדות כתב אשכנזית ככל אשר צוה עליו פטר, ויחתום שמו ושם אביו ושם משפחתו ויסיים בראשי תיבות – סג"ל.

פטר לקח את המכתב ויקראהו מהחל ועד כלה.

– מה המה הקוים והציונים הנוספים לחתימתך, שאל בעל בית המלון את פטר – אחרי קרא גם הוא את המכתב – האם לא דבר בליעל יצוק בם.

– אל תירא ואל תחת ענה פטר, אנכי אדע דרך הסוחרים כי לכל אחד יש ציונים מיוחדים לבלי יוכל איש נכרי לזייף חתימת ידם, וזרח עשה כדת, וזה לי האות כי בתם לבבו עשה את הדבר הזה, ועתה, אמר אל זרח, כתב את הכתבת ע"ג המעטפה, ואנכי אחתום בחתימתך התלויה על מורה השעות אשר נתת לי במתנה למזכרת אהבה…

– זרח עשה ככל אשר צוה עליו פטר, והשודדים הלכו לדרכם, ויעמוד זרח על רגליו ויבך ויתפלל לה' ויאמר: אתה הראיתני לדעת כי שגיתי הרבה מאד, כי לא יועיל הון ביום עברה והעשר לא יציל ממות, אמנם חטאתי… ובדברו הכה באגרופו על חזהו ויקרא מזמורי תהלים בע"פ ויתודה ויבקש מחילה וסליחה וכפרה על כל חטאתיו, ויתפלל לה' כי ישלח לו עזרתו מקדש ויתן בלב אחיו בינה והשכל להבין כי בצרה גדולה הנהו.

 

ו.    🔗

פטר לבש את בגדיו הישנים אשר לבש בשרתו לפני הגראף סלטן, ויסע העירה, ובבואו העירה ראה אותו מרחוק האיש נאמוטה, אשר גם הוא שרת לפני הגראף סלטן ועברתו שמורה לו על הנבלה אשר עשה לאחותו ואשר ממצוקת לבה שלחה יד בנפשה. נאמוטה ידע כי פטר כבר נתפטר מעבודתו בבית הגראף, ועתה בראותו אותו בבגדי השרד ויבן כי דבר בליעל יצוק בו, ויאמר לנקום נקמת אחותו ממנו, ויצא בעקבותיו ולא גרע עיניו ממנו, וירא והנה הוא סר אל בית האחים פאנין.

ויהי כאשר ראה פרץ את פטר ויכירהו, וישמח עליו מאד ויתן לו את בריתו שלום ויושט לו את ידו וישאלהו לשלום אחיו.

– אחיך שלח על ידי מכתב אליך, ובדברו הושיט לו את המכתב, פרץ קרא את המכתב, ויאמר בלבו: המכתב מכתב אחי הוא, אבל מה המה ר“ת סג”ל הנוספות לחתימת ידו? הלא כן יחתמו רק הלוים ואחי לא לוי הוא, ואולי אותיות מחכימות המה להתחכם על כוונתו הנסתרה? טוב הדבר, אמר פרץ לפטר, שבה פה רגעים אחדים עד שובי אליך ומלאתי אחרי דברי אחי, ויפן ויצא מעל פניו ויבא אל החדר אשר משה יושב בו, ויתן על ידו את המכתב.

ויהי ככלות משה לקרוא את המכתב עד תמו, ויחד ממקומו ויחרד חרדה גדולה ויקרא מנהמת לבבו: אהה ה' אלהים! זרח אדוני נפל בפח והנהו בסכנה גדולה, הידעת אדוני פרץ, אמר משה, מה ר"ת האלה? הם אותיות מחכימות "סכנה "גדולה "לי…

– אבל הגראף סלטן הלא איש ישר הוא ולא יעשה רעה לאיש… אהה, מה זה עשה ה' לנו!

– הבה ארוצה נא אל בית הפקידות ואיעצה מה לעשות.

– טוב הדבר בני, אמר פרץ, רוץ נא בשם ה'.

ויהי אך יצא יצא משה מן הבית החוצה, והנה נאמוטה לקראתו, “סלח לי גבר נכבד”, אמר נאמוטה, "אם אעצרך כרגע, כי דבר גדול לי אליך הנוגע אל נפשך, הגידה נא לי מה יעשה פטר בבית אדונך?

השאלה הזאת הלמה ומחצה ראש משה, ויאמר: למה זה תשאל לדבר הזה? האם מכיר אתה את פטר? –

– מי יתן לא ידעתי ולא הכרתי את הנבל והמרצח הזה בהיותו משרת לפני הגראף סלטן זה כשנתיים ימים.

– בהיותו משרת? שאל משה, ועתה הכי…

– זה כשנתיים ימים מאז גרשהו הגראף סלטן מעל פניו ומאז ועד היום שם את מרצחים חלקו –

– אדוני! אמר משה, ממרום שלחת הנה ולעזר בצרה נמצאת לנו, ועתה עשה נא עמדי חסר ובא אתי הביתה וספר נא את הדברים האלה באזני אדוני פרץ, רק עמוד פה עמדי רגע אחד ואצוה על הנער לסגור על מסגר את הסוס אשר רכב עליו פטר לבל יוכל להמלט על נפשו טרם נדע מה משפטו. ויצו משה להביא את הסוס אל הארוה והוא ונאמוטה באו הביתה.

כשמוע פרץ את דברי נאמוטה ויך כף אל כף ויקרא: אהה ה' אלהים! זרח אחי בצרה גדולה, הוא נפל בידי מרצחים, ומי יודע אם חי הוא עוד?

משה ונאמוטה מהרו וירוצו אל בית הפקידות ויספרו את כל הדברים האלה באזני ראש השוטרים, וישלח שוטרים מזוינים להביא את פטר ולהעמידהו לפניו.

השוטרים מהרו ויבהילו ויביאו את פטר ויעמידוהו לפני השר, וידבר פטר באזני השר ובאזני פרץ, משה ונאמוטה כי אמנם כן הרחיקו הגראף מביתו בראשונה, אבל אח"כ אספהו ברחמים בהוכחו כי עבד נאמן היה לו, ועדותו של נאמוטה בטלה ומבוטלת, וכי רק מאיבתו השמורה לו מכבר על לא דבר טפל עליו עון לא ידע שחרו, וזרח יושב ומחכה בבית הגראף סלטן על תשובתו, סיים פטר את דבריו, זולת זה אין דבר.

– אבל אחי ירמז לי בחתימתו באותיות מחכימות כי הנהו בסכנה גדולה, צעק פרץ באזני פטר ויבאר הדבר לפני השר כי לא דבר נקל הוא, וכי יש רגלים לדבר…

לדברים האלה אדמו פני פטר כמעט, אך התאזר עז ויבליג על רוחו ויאמר: זאת לא אוכל לדעת אם דרך הסוחרים לכתוב כך או לא, והדבר הזה איננו נוגע אלי כלל, כי הגראף נתן את המכתב הזה אל ידי ויצוני לתתו להאדון פאנין, וכן עשיתי, ואתם אדוני אל נא תאחרו אותי, שלחוני ואלכה אל אדוני, כי אם אאחר מן המועד אשר יעד לי אז יבא הגראף בעצמו ובכבודו לתבוע עלבוני, כי משרתו הנאמן אנכי, וכל הנוגע במשרתו הוא נוגע בכבודו.

ראש השוטרים לא שעה אל דבריו ויצו להסגיר את פטר על מסגר עד אשר יחקר הדבר אל נכון, ויאמר אל פרץ: אנכי לא אוכל לעשות קטנה או גדולה טרם אשאל על זה את פי הגראף סלטן בעצמו, וע"כ עצתי, זאת עשו: שלחו מכם איש רוכב על סוס אל חצר הגראף לשאול את פיהו ואז נדע מה לעשות.

פרץ נתן תודה לראש השוטרים בגלל עצתו הנכונה, ומשה אמר: אנכי ארוצה אל בית הגראף, כי רוכב קל הנני, ויען נאמוטה ויאמר: רוצו נא בשם ה'.

ויהי בבואם הביתה לקחת ברכת הפרידה וצדה לדרך, והנה מחזה תוגה לנגד עיניהם, רחל בת זרח נתעלפה מפחד פתאם וכל רוח חיים אין בקר בה, אמה ושכניה אמנם החישו לעזרתה אבל ידיהן לא תעשינה תושיה, משה גרש את כל הנשים הנצבות עליה ויקימה מעל הארץ וישיבה על מטתה, ובתחבולותיו השיב את רוחה ותחי, ותפקח עיניה ותצעק מרה אויה לי! איה אבי! הביאו אותו אלי ואדעה כי חי הנהו, ואם לא ארדה אל אבי אבלה שאולה.

– תני פוגת לך רחל יקרתי, אמר משה, ועיניו זלגו דמעות, אביך חי חי הנהו ועד בא השמש אציגנו לפניך, ובה' בטחתי כי הוא ישלח עזרתו מקדש על ידי.

– רכב וצלח, ענתה שרה אם רחל בקול בוכים, ורחל נשאה עיניה אל משה מבלי דבר דבר, ומבטי שניהם נפגשו, אבל מי יוכל לספר את הדברים אשר דברו מבטיהם ברגע ההוא, לא יוכל הפה לדבר, ולא תמלא האזן משמוע…

 

ז.    🔗

משה ונאמוטה ישבו על סוסיהם וירכבו בעל. עם קל ובבואם אל החצר מקום משכן הגראף, המה טרם ירדו מעל סוסיהם והגראף יצא לקראתם וישאל כמשתומם: מה פרצתם עליכם פרץ ותדפקו את סוסיכם עד כי רטבו מזעה? וישא את עיניו וירא את נאמוטה ויאמר: ואתה מה לך פה?

גראף נכבד! קרא משה, הלא תגיד נא לי בטובך הגדול אם האדון פאנין בביתך?

פאנין? עיני לא ראו אותו, ואנכי חכיתי עליו בכליון עינים, ענה הגראף, אבל מה היה הדבר? הגידה!

ופטר מה הוא? האם ישרת עוד לפניך? גראף נכבד!

– לא! זה שנתים, ענה הגראף, מאז גרשתיו מביתי ולא יספתי לראותו עד היום הזה.

פני משה חורו כמת, ויוציא את המכתב מאמתחתו ויסגירו ליד הגראף ויאמר: בא פטר במרמה ויתן את המכתב הזה לידי וכמעט הוליכני שולל, כי התחפש ובא בבגדי השרד אשר שרת בהם לפניך גראף יקר!

לבוש בבגדי השרד אשר שרת בם לפני? קרא הגראף, מרמה! מרמה! ויקרא את המכתב ויבהל ויאמר: הנה שמעתי עליו כי משרת הוא במלון ביער.

הוי! קרא הגראף למשרתו העומד לפניו, מהרה חושה קרא לי לפקידי הלום כרגע, ויבהל להביא את הפקיד. ויאמר אליו הגראף: לך כנוס את כל עבדי בני הכפר ומהרו ועלו אל בית המלון ביער וסבותם את הבית ואל תתנו לאיש לצאת משם, ואסרתם את כל אנשי הבית בחבלים והבאתם אותם עד בית הבור העירה, והנה האנשים האלה, משה ונאמוטה עמך, לקולם תשמע, ולכל אשר יצוו עליך תעשה, רק את זרח תצילו ותוציאוהו לחפשי.

לקול הקריאה הגדולה מהרו ויקבצו כל בני הכפר הנשען להחצר, ומשה ונאמוטה הלכו לפניהם להורותם הדרך אשר ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון, ובקול גדול: “נעשה ונשמע”! יצאו החוץ כלם איש וכלי מפצו בידו וישימו פניהם לבית המלון ביער.

 

ח.    🔗

בעת ההוא ישב זרח במלון ביער, ישב ובכה ומחכה למות, כי פריץ ואדוניו באו קמו עמדו עליו וקרדומיהם בידיהם ויאמרו: הכון נא יהודי נבזה לקראת המות, הנה פטר אשר שלחנו אחר לבוא, אין זאת כי נפל בידי אחיך, והנה נאנחנו כאשר אבדנו אבדנו, אבל ראשית דבר סיר את ראשך מעליך ואז אולי נוכל לרחוץ בנקיון כפינו ולאמר: לא פעלנו און.

ויתחנן זרח לפניהם ויאמר: הלא בידכם אני רק הניחו לי ואתפלל לה' אלהי בטרם אמות.

– התפלל לאלהיך, ענו הרוצחים, רק אל תאריך בתפלתך, כי הזמן קצר. זרח קם על רגליו ויסב פניו אל הקיר ויתפלל לה' בלב קרוע ומרתח, ושני הרוצחים עמדו הכן מימינו ומשמאלו ויאיצו בו לאמר: כלה תפלתך כי בא מועד, רק פה בהחדר לא תמות, מהר ורדה אתנו אל המרתף, שם תמות ושם תקבר.

ובעוד זרח עומד ומתחנן על נפשו והרוצחים אחזוהו בשתי ידיו ויסחבוהו הלוך וסחוב והוא הולך אחריהם כשור לטבח… ויהי הם פותחים את דלת חדרו ויקשיבו קול המון אדם רב ודהרות סוסים אבירים, ותרפינה ידיהם ולא היה בהם כח לנוס ויעמדו כפסילים אלמים…

ואנשים מזוינים פרצו הביתה, אלה דרך הפתח ואלה דרך החלונות ויתפשו את הרוצחים, ופריץ שאף רוח וירם את הגרזן ויך מכה רבה על ידי משה ויפול ארצה כי רב הכאב מאד, וזרח נפל גם הוא ויתעלף… המרצחים אוסרו באזיקים, ונאמוטה עורר את זרח ויאמר: עתה נצלת! כי ה' שלח את מלאכו את משה להצילך מרדת שחת, וימהרו ויחבשו את יד משה ויעצרו בעד שטף דמי הפצע ויתעורר הוא וזרח, ויקומו מעל הארץ ויעמדו על רגליהם וישקו איש את אחיו ויבכו עד כי זרח הגדיל. ויען זרח ויאמר: אתה משה בחירי! אתה הוא פודי ומצילי, אתה הוא המלאך הגואל אותי ממות, וה' שלחך להצילני, ומגלגלין זכות ע"י זכאי כמוך, ואתה דע לך כי כגמולך לא אוכל להשיב לך כי קצור קצרה ידי לשלם לך בעד מפעליך, רק שכרך אתך ופעולתך לפניך… וה' הטוב ישלם לעושי טוב.

המרצחים הובאו העירה ויתנום בבית הבור מקום פטר אסור שם, ובמלון ביער היתה בקרת וימצאו בהמרתף חללים רבים אשר הפילו פטר ובני חברתו, וגם הודו על פשעם וישפטו משפט שופכי דמים וכגמול ידם הושב להם.

מן היום ההוא והלאה התיצב זרח על דרך טוב, ויהי אב לחכמים, מפתו נתן לדל, ואת ידו הנדיבה פתח לכל איש צר ומצוק, וכעבור ירח ימים צהלה העיר האגא, כי בבית פאנין רבה התכונה ליום חג החתונה, ומשה ארש לו את רחל אהובתו בצדק ובמשפט כדת משה וישראל, ועל דגל בית מסחר האחים פאנין נוספו כדברים האלה: האחים פאנין ושותפם משה עהרליכזאהן היודע לצרף אותיות מחכימות.