תכונות כל ארצות תבל ותולדות יושביהן, סגֻלות מדינותיהן, מֶחקרי יַמֵיהֶן ונהרוֹתיהן וְתוֹעֲפוֹת הָרֵיהֶן, הֲלִיכוֹת העמים ודתיהם, חכמתם וידיעותיהם, תבונות כַּפֵּיהֶם וחרֹשת מעשיהם, ועוד עִנינים רבים ושונים הנחוצים לכל אדם באשר הוא אדם.

 

חלק ראשון: אויסטראליען    🔗

הקדמה    🔗

כבר הודעתי בספרי מחקרי ארץ רוסיא, כי אחרי אשר הִשְׁלַמְתִּי את מלאכת עבודת ספרי דברי ימי עולם, שַׂמְתִּי על לבי לְקָרְבָה אל עבודת מחקרי כל ארצות תבל, לכתוב את הידיעה הנחוצה ההיא בשפה ברורה וקלה אשר ירוץ הקורא בה, לתועלת ההמון הרב מבני עמֵנו בארצֵנו אשר אינם יודעים עוד לשון אחרת זולת לשון עברית, וַתְּהִי ראשית עבודתי לכתוב בַּספר את מחקרי ארץ רוסיא, כי לה משפט הבכורה בהיותה הגדולה, הַכַּבִּירָה והאדירה בכל ארצות תבל, גם בהיותה ארץ מולדתנו אשר נאכל מִפִּרְיָהּ ונשבע מִטוּבָהּ בחסדי קיסריה מלכי החסד. ואחרי כְלוֹת העבודה הכבודה ההיא, קרבתי אל עבודת מחקרי ארץ אמעריקא וארץ אויסטראליען, יען כי לא בא עוד זִכְרָם בספרי הליטעראַטוּר העברית, אחרי כי כבר כתב הרב המליץ המפֹאר ר' שמשון בלאָך ז“ל את מחקרי ארץ אזיה ואפריקא, והחכם הסופר המהיר ר' אברהם מענדיל מאָהר ז”ל את מחקרי ארץ איירופא. ואף אמנם כי שני החכמים ההם לא נגעו רק בִּקְצֵה הידיעה הזאת, כאשר יבין כל משכיל, בכל זאת עלינו לְשַׁבֵּח ולהודות להם על פעולתם, יען כי הם היו הראשונים בין חכמי בני עמֵנו אשר פָּתְחו את המַעין החתום הזה וַיוֹלִיכו את מֵימָיו על שְדֵה סַפְרוּת העברית. ולאחרונה הֶחלטתי לכתוב גם את מחקרי הארצות אשר כבר הֶעלו אותם החכמים ההם בספריהם, ולערוך אותם במערכות וסדרים ישרים ככל חֻקוֹת הגעאָגראַפֿיע וככל משפטיה אשר שָׂמוּ לפנינו ראשי חכמי הסופרים בידיעה הזאת בכל לשונות העמים הנאורים המתהלכות בארץ החיים. אפס כי בראותי כי קצרה ידי להוציא לאור את מַעְבָּדִי, נפוגותי והתעצבתי מאד אל לבי, כי מחקרי ארצות התבל יָכִילו ספרים גדולים ורחבי ידים הדורשים כסף תועפות והוצאות עצומות, ואני קְצַר יד בְּצוֹק העתים ואינני יושב בצֵל הכסף, ואף גם זאת כי מיום ליום יצערו אוהבי לשון עברית וַחֲפֵצֵי ספריה ופליטת סופריה, וגם בערים הגדולות אשר לפני שָׁנִים מעטות רַבּוּ בהן בָּנֶיהָ וּבוֹנֶיהָ, רֻבָּם עֲזָבוּהָ כַעֵת וַיַזִילוּהָ ויתנו לה כתף סוררת, ונותרה שפת ציון כְּסֻכָּה בכרם וְכַתֹּרֶן על ראש ההר, עד אשר ישקיף וירא ה' משמים, וְיֵעָרֶה עלינו רוח מִמָרוֹם.

והנה בעת ההיא אשר נפוגותי והתעצבתי מאד אל לבי על קוֹצֶר ידי להביא את הידיעה הנחוצה ההיא תחת ידיעות לשון עֵבר, שמעתי קול מקרית מלך רב ס“ט פעטערסבורג, קול הגביר המשכיל, רב פְעלים ורב מהלָלים ה' לעאן ראָזענטהאַל הי”ו, קורא אל המושכים בעט סופר בשפת עברית לכתוב בספר את מחקרי ארץ רוסיא בשפה ברורה, והספר אשר ייטב בעיניו יבחר וִיקָרֵב וִישַׁלֵם להסופר שָׂכָר טוב, וחבלים נפלו לי בנעימים כי סִפרי אשר כתבתי מצא חן בעיני הגביר החכם ההוא, גם בעיני אלופי החברה הנכבדה, חברת מרבי ההשכלה בישראל, והגביר המתנדב ה' ראָזענטהאַל הואיל עוד בטובו לשלוח אֵלַי ספרים יקרים בלשון רוסיא הַמְכַלְכְּלִים מֶחקרי ארצנו האדירה וכתובים בטוב טעם ודעת על ידי בחירי חכמי הגעאָגראַפֿיע הרוסית, ובזה פָּתַח לְפָנַי מְקוֹרִים חדשים ונאמנים להגדיל את פֹעל ידי ולהאדירו. ובכן יצא אז לאור ספרי מחקרי ארץ רוסיא (בשנת 1869), ואחרי כן נִלְווּ אליו גם שתי מַפּוֹת, מַפַּת רוסיא האיירופית ורוסיה הָאַזְיאַטִית בכתב ולשון עברית, והוא דָבר חָדש אשר לא היה עוד בלשוננו מיום שֶׁבֶת בני עמֵנו בארץ רוסיא הברוכה, ותועלתו רבה מאד לההמון הגדול אשר אינם יודעים רק לשון עברית.

אחרי צֵאת הספר ההוא לאור, שָׁקדתי על מחקרי ארץ אמעריקא ואויסטראַליען, ולא נַחְתִּי עד אשר הֵפַקְתִּי את זְמָמִי, וזה כשנה וָחֵצִי ערוכים מחקרי הארצות ההן בַּכּל ושמוּרים לבוא אל בית הדפוס. אפס כי מִקוֹצֶר יד וְאֶפֶס עוזר לא הוצאתים לאורה עד הֵנָה. אך עתה חָגרתי שארית כֹּחִי והבאתי את הספר הזה לבית הדפוס, וּבְשֵׁם ה' אבטח כי הוא יַעזור לי גם עתה כאשר עֲזָרַנִי עד כֹה להוציא לאור את סְפָרַי אשר הֶעתקתי ואשר חִברתי, והיה שארית שְׂפַת ציון כְּטַל מאת ה‘, כרביבים עֲלֵי־עֵשֶׂב, אשר לא תְקַוֶה לעזרת איש ולא תְיַחֵל לתשועת אדם – כי ה’ אביה, יוֹצְרָהּ וְכוֹנְנָהּ, והוא יַעְזְרֶהָ לִפְנוֹת בֹּקֶר.

וּבְהִשְׁעֲנִי באלֹהי ישעי, אבטח כי הוא יַרחיב את ידי להוציא לאור גם את יתר מחקרי הארצות אשר עודם ספונים בַּכתובים בתוך ביתי, ואז אעשה מַפּוֹת בכתב ולשון עברית לכל חמשת חלקי התבל כדמות המַפות אשר נִלְווּ לספרי “מחקרי ארץ רוסיא” לבל יֶחסר כֹּל לכל החפֵצים לדעת את הידיעה הנחוצה הזאת.

ועתה אודיעה נא לכל הקוראים היקרים אשר אָספו אֶל בתיהם את ספרי דברי ימי עולם, כי בישע אֵל לְמוֹשָׁעוֹת אוציא שנית לאור את החלק הראשון מהספר הזה, כי כמעט אזלו כל העקסעמפלאַרען ממנו, ועוד מעט יבֻקש וָאָין. והנה בפעם השנית הזאת תקנתי בחלק הזה כל מעֻוָת, מִלאתי כל חֶסְרון, הגיתי כל סִיגֵי השגיאות אשר נִספחו אליו בכתב ובדפוס, רשמתי בכתב אמת את שְׁנוֹת כל דור ודור, גם הִגדלתי והוספתי עליו דברים רבים וענינים גדולים הדרושים לחֵפץ אנשי לבב השואפים לדעת קורות הדורות מראש, כמו דברי הימים להכֹּהנים החשמונאים וכל הגבורות והתשועות והמלחמות אשר עָשׂוּ לאבותינו על פי גבורת אֵל גבור, אֵל אלהי ישראל, אשר הוליך לימינם את זרוע עֻזוֹ ואת רעם גבורותיו, ורוחו נוססה בם. דברי הימים למלכי היוָנים מבית סילִייקוס בארץ אדם, ודברי הימים למלכי בית תלמי בארץ מצרים, ותולדות היהודים בימי המלכים ההם וכל העִיתים אשר עברו אז עליהם, מצב החכמות והמדעים בתקופה האלכסנדרונית, ועוד ענינים רבים גדולים ונכבדים כאלה. ולאחרונה יבוא בו לוּחַ המַפתחות (רעגיסטער), למען יוכל כל קורא למצוא בו בנקל את אשר יאבה לדעת בחלק הזה, ועל פי הדברים האלה חֻדש החלק הראשון מהספר הלז עד כי כל רואהו יאמר: ראה זה חָדש הוא! – ואם יחַזקני אלהי חִזְקִי, אחַדש את פני כל הספר הזה, אַרְבֵּהוּ ואַגדילהו עד כי יהי שָׁלֵם ומֻשלם ככל אשר תשיג ידי.

עוד אודיעה נא בזה להשרידים היחידים משלומי אמוני ישראל אשר לבם הומה עוד לאהבת שפת קדשנו ובכבוד חכמינו הקרושים אנשי הַשֵׁם מעולם יִתְיַמָרוּ, כי בְעֵזֶר נֵצַח ישראל וְנִצְחוֹ השלמתי את מלאכת עבודת ספרי אשר פי יקבנו בשם “תולדות חכמי ישראל” – הוא הספר אשר בכל שער ושער משערי ספרי “דברי ימי עולם” הבטחתי לְסַפֵּחַ אותו אל החלק האחרון מהספר ההוא, ואשר בגלל הסבות הנזכרות בחלק האחרון ההוא, נִחמתי מאשר יָזמתי, וגמרתי לבלי להפרידו מהחלק ההוא, ואחרי אשר אוסיף עליו תולדות ההשכלה בישראל מימי רב האי גאון ז"ל עד ימי הדור הזה, אוציאהו לאור מבלי אשר יחֻבר אל ספר דברי ימי עולם. והנה ספר “תולדות חכמי ישראל” הזה, עָרוּך הוא בַכֹּל ושָׁמוּר לבית הדפוס, וגם מבלעדי אגיד, יבין כל משכיל דורש כְּבוד בני עמֵנו, כי רב טוּב צָפון בתולדות כאלה, וגם הַמְנַדים לשפת אֳלֹהֵי ישראל ושפת תורתו ונביאיו, הַבּוֹזִים ליקהת אֵם ומַלעיבים בחכמת חכמינו, גם הם בראותם את התולדות ההן יִוָכְחו וְיָחוּשׁוּ כי לא כאשר יְדַמוּ כן הוא, ולא כן בַּדיהם – כי כבני מרון יַעברו לפניהם להקת משוררים אשר רוח הֵימָן, אָסָף וידוּתוּן נָחה עליהם, וכבני אלֹהים הֵריעוּ; קהל פילוסופים וחכמים מחֻכמים, יודעי בִּינה לעתים, יודעי חֻקוֹת שמים, מליצים מְדִינִים (דיפלאָמאַטען) נשיאים (פֿירסטען) ונגידים, צדיקים, חסידים וקדושים. וכל אלה במספר רב ובימים הרעים, ימי הַבֵּינַיִם, אשר החֹשך כִּסה ארץ, ורק הם היו שְׁנוֹת מאוֹת רבות המאורות הגדולים אשר הִגִיהו חֶשכת יושבי תבל – וכל איש אשר עוד לא הוּעַם שְבִיב רֶגֶשׁ הכָּבוד בחֻבו, יָרוּם לבבו כי הוא אחד מִיַלְדֵי עַם חכם ונבון כזה, כי הוא טבעת אחת מֵהַשַׁרְשֶׁרֶת הנפלאה ההיא אשר בה תלויה חמדה גנוזה, יפעת עולם, תורת אֵל נָאוֹר אשר קרנים מידה לה להאיר לארץ ולדרים עליה. סמוך לבי ובטוח כי שארית הפליטה הנשארת לנו מבני ציון היקרים המוקירים את יקרת כבוד חכמינו הקדושים אנשי השם מעולם, יתנו יְקָר גם לתולדות ימי חייהם והליכותיהם בקֹדש, גם לקורות ספריהם הנשארים עוד בידנו בחמלת ה' עלינו, אשר הענינים ההם כתֻמם יבואו בספר ההוא בשפת עברית ברורה וקלה, ואקוה כי כל האנשים היקרים החרֵדים עוד לשפתנו העִבריה, סֹעֲרָה עֲנִיָה, וּלְסַפרוּתָהּ העלובה וְכִפְלַיִם בה לתושיה, יראו ויעלצו בהִגָלות נִגלות ספר כזה בישראל ובאדם, גם יְאַשְרוּ כֹחִי על עֲמַל נפשי להוציא תעלומות ימי קדם לאורה.

ואני תפלה כי יֵעָרֶה רוח ממרום על בני נעורינו, רוח חכמה ותבונה, רוח אמת ואמונה, רוח דעת ויראת אלהים, וכל רֹאֵיהֶם יכירום כי הם זֶרַע בֵּרַך ה'.

קלמן שולמאן.

1. אויסטראַליען בכלל    🔗

1.§ אויסטראַליען (ארץ הדרומית), היא הַפְּלַגָה החמישית מֵחוּג תבל ארצֵנו אשר נגלתה לאחרונה בדורות האחרונים. הראשון אשר הצליח להגיע עד קְצֵה הַפְּלַגָה הזאת, היה איש חֲכַם לבב יודע יָם הנודע בשם פֿערנַאנדָא מאַגעללאַן, איש פורטוגאל. הוא היה הראשון אשר הואיל לָרֶדֶת היום באניה לָסֹב את כַּדוּר הארץ בפעם הראשונה ולמצוא איים חדשים וארצות חדשות. ותהי ראשית דרכו לחַלות את פני מלך פורטוגאַל לתמוך בידו בדרך הרחוקה ההיא, ואחרי אשר השיב המלך את פניו ולא עשה את שאֵלתו, פָֹנה אל הקיסר הצעיר לימים קאַרל החמישי קיסר ספרד, והוא הִטָה אזנו לו ויתן בידו חמש אניות ואנשי חַיִל עם כל המחסורים אשר יחסרו לו, וישמח מאַגעללאַן כי הצליח חֶפצו ובשנת 1519 בעשרים ואחד לחֹדש סעפטעמבער, נסע לדרכו. הוא היה הראשון בכל יורדי ים האויסטראַלי באניות, הוא סבב את מֵצַר ההר הנקרא בשם האָרן, ויעבור את כל המקומות אשר על יד קַו הַשָׁוֶה (עקוואַטָר) לפאת צפונית, ומשם אָחז דרכוֹ על פני הים בִֹרְחוֹף עליו רוח צח, והוליך כַּשֶׁמֶן מֵימָיו, ובהשקט ובִטחה הגיע עד האיים אשר קרא להם בְּשֵׁם אִיֵי הַגַּנָּבִים (Ladrones, דיבסאיגזעלן), יען כי יושביהם הפראים גַנבו מאניתו חפצים רבים, ובגלל המנוחה השאננה אשר שררה על הים בדרך מַסָעוֹ, קרא את הים האדיר ההוא בשם יַם השאנן (דאַס שטיללע מִעער), וזה שְׁמו עד היום הזה. ואף כי לא נעלם ממנו את אשר קרה בדרך ההיא לפני שלש שנים להאיש דיאַץ דע סאָליס, אשר בהציגו כף רגלו על חוֹף נהר פלאַטאָ קמו עליו הפראים יושבי המקום ההוא ויהרגוהו ויאכלו את בשרו (בשנת 1515), בכל זאת לא חָרד ולא פָחד ולא חָדל מהתחקות עוד על שרשי הדרך ההיא לגלות איים חדשים בים ההוא, כי אהבת הכבוד והתשוקה הנמרצה למצוא ארצות חדשות, גָברו על כל עמל ותלאה וגם על אֵימַת הַמָּוֶת. אמנם כי גם אחריתו היתה כאחרית דיאַץ דע סֹאָליס, כי גם עליו קמו הפראים יושבי אי צעבּוּ, אחד מאיי פֿיליפיניען, וַיְרַצְחוּהוּ (בשנת 1521).

2.§ אחרי אשר נִרצח מאגעללאַן, לקח פקודתו איש נִלבב וכביר אוֹנִים, וַיַצֵל אניה אחת משלש האניות אשר היו תחת פקודת הנרצח, ובאניה הַמֻצָלָה ההיא שָׁב לאיירופא ויבוא ארצה ספרד, והוא היה הראשון אשר הוכיח בצֶדק כי צָדַק קאָלומבוס בְּשָׁפְטוֹ כי הארץ אשר אנחנו יושבים בה עגולה היא ככַדור, והאיש אשר יֵרד הים באניה ומגמת פניו תמיד לעבור לפאת מערבית, הוא יָסֹב את כל כדור הארץ וישוב לפאת מזרחית אל המקום אשר יָצא ממנו.

3.§ בין אזיה ואויסטראַליען (הנקובה בשם האָללאַנד החדשה), נטועים איים רבים אין מספר אשר מעגלותיהם נָעוֹת ונבוכות, עד כי רק ההצלחה עָמדה לימין הנוסעים הראשונים אשר נסעו ארחות ים בדרכי עקלקלות ההן, וזאת היתה הנסִבה אשר אף כי היתה יַבֶּשֶׁת הארץ קרובה אליהם מימינם ומשמאלם, לא מצאו מִדרך כף רגל מִיַבֶּשֶׁת הארץ הגדולה הנודעת כעת בשם האָללאַנד החדשה, ורק בשנת 1615 הצליח איש האָללאַנדי במסָעו ויגיע קרוב לגוּאִינעאַ, ובשנת 1616 הצליח עוד איש האָללאַנד ושמו דירק האַדריך בדרכו ויבוא אל חוף המערבי אשר לארץ החדשה ההיא, ואת הארץ ההיא אשר נִגלתה לפניו בפעם הראשונה קרא בשם ענדראַכֿטסלאנד (איינטראכֿטסלאנד), ואת החוף ההוא קרא בשם האַדריך (האַדריכֿס בּאַיי) על שְׁמוֹ. בשנת 1618 הגיע עוד איש האָללאַנדי ושמו צעעכֿאַן אל החוף הדרומי אשר להאָללאַנד החדשה ההיא, וַיָשֶׂם את שֵׁם הארץ אשר מצא שָׁם אַרנהעמסלאנד כשם עיר מולדתו. מעת ההיא והלאה נסעו נוסעים רבים מִדֵי שנה בשנה אל הארץ ההיא וכל אחד גִלה שם נָפוֹת ומחוזות חדשים עד כי עוד לפני מאה שבע עשרה לספירת הנוצרים הודעה ארץ האָללאַנד החדשה מכל עבריה החיצונים.

4.§ בשנת 1642 עַָבַר עוד איש האָללאַנדי ארחות יַמִים למצוא ארצות חדשות. שֵׁם האיש אַבּעל טאַסמאַן, איש חרוץ ואמיץ כֹּחַ, וימצא לפאת דרומית מהאָללאַנד החדשה ארץ רחבת ידים אשר חֲשָבָהּ לחצי אִי, היא הארץ אשר נִקראה אחרי כן בשם טאַסמאַניה על שֵׁם האיש אשר מצא אותה, אך הוא קרא לה בשם וואַנדימענס כְּשֵׁם ארושתו האהובה מרים וואַנדימענס. האיש הזה מצא גם את זעעלאַנד החדשה וַיִסְפָּחֶהָ להאָללאַנד ארץ מולדתו.

5.§ באחרית ימי מאה שבע עשרה לספהנ“ו נסע דאַמפּיער רב החובל לחקור ולתור את האָללאַנד החדשה, אך לא מצא בה מִכְמַנֵי זהב ומטמונים כאשר אִוְתָה נפשו, וּבְהִוָדַע זאת ליושבי איירופא, לא שָׂמוּ עוד את לבם אל הארץ ההיא עד כי נשכחה כמעט מלבם. לתקופת מאה שנה בִּקֵר הַסַפָּן המהֻלל קאָק פעמים אחדות את הארץ הנשכחה הזאת, והוא מצא שם חוֹף נחמד ונעים זָרוּעַ צִמחי תפארה ונִטעי נעמנים ויקרא לו בשם באָטאַני באַיי (חוף מַטָּעִים), ובדברים נעימים ואִמרי שֶׁפֶר הודיע לבני בריטאַניה את תהִלת החוף ההוא, עד כי מָשַׁךְ אליו את עיני הבריטאַנים ולבם, גם שמעו לעצתו אשר יעץ להם לכונן על החוף ההוא מוֹצָא (קוֹלוֹנְיָה¹) בריטאנית, ובשנת 1788 שֻלחו האנשים החטאים אשר נֶחרץ עליהם משפט גָלוּת, אל האללאנד החדשה, אל המקום אשר בָּחַר קאָק לכונן את הקוֹלוֹנְיָה ההיא, וְאַטרטוּר פֿיליפפ רב החובל הביא את האנשים ההם באניות אל המקום ההוא. אחד מֵהַחֻפִּים הטובים בכל חֻפֵּי התבל הנודע כעֵת בשם יאַקזאָן, היה המושב הראשון להגולים והמָחרמים ההם, והם עזבו שם את משובותיהם ומִדותיהם הפרועות ויזרעו שדות ויטעו גנים ויבנו להם בתים ויעשו ויצליחו בכל מעשיהם, ורבים מהם לא שָׁבוּ לארץ מולדתם גם אחרי כְלוֹת שְׁנוֹת גלותם, גם אנשים ישרים והוֹלכי תֹם נהָרוּ אל הקולוניה ההיא באַוַת נפשם וישבו בה וַיֵאָחזו בתוכה, כי מושב הנוף ההוא טוב והאדמה פֹרִיָה מאד. וֹמִדֵי שנה בשנה נסעו משם אנשים רבים לָתוּר את אִי ההוא ולחקור ולדרוש אחרי צאצאי אדמתו וִיבוּלָהּ וכל תכונותיה, אך ידיהם לא עָשו תושיה, כי ההרים הרמים הנקובים בשם הרי תכֵלת, והסלעים הגבוהים והזקופים אשר שם, עמדו להם לשִטנה בדרך עד כי לא האמינו עוד כי יש לאֵל יד האדם להעפיל עֲלוֹת עַל תועפותיהם, ועל כן לא נודע אז מֵהָאִי הזה רק נָפוֹת אחדות. והנה על פי הנוסעים ואנשי הַתְּרִים ההם נגלו נפות וחלקים אחדים מארץ אויסטראַליען כל ימי מאה השש עשרה והשבע עשרה לספנה”ו, אך כל אפסי הארץ הזאת וְאִיֶיהָ הרבים והשונים לא נגלו רק משנת 1760 עד שנת 1820 על ידי הַתָּרִים הגדולים הנודעים לתהִלה בכל הארץ, ומראשיהם הם: קאָק, לאַ פיירוּזע (La Peyrouse), קרוּזעןשטיין, קאָצביי ועוד אנשי לב כאלה. לפָנים נקרא הארץ החדשה הזאת בשם הוֹדוּ הדרומית (זיד־אינדיען), גם בשם פּאָלינעזיען והאָללאַנד החדשה, אך לאחרונה נקראַה בשם אויסטראַליען וְאקעאַיען, ושמותיה הראשונים לא יעלו עוד על שפת עָם וְעֵט סופרים כי אם לעתים רחוקות.

2. יַבֶּשֶׁת הארץ

6.§ יַבֶּשֶׁת אויסטראַליען (קאָנטינענטאַלע), שׁוֹנָה היא מכל חֶלקי חוּג הארץ בצאצאי אדמתה, בַּעֲצֵי יעריה וצִמחי שדמותיה, בְּחַיוֹת אַרְצָהּ וּבְעוֹף שָׁמֶיהָ, עד כי בצדק שָׁפטו החוקרים מחקרי ארץ כי הארץ הלזו לא תֵחַד בתוך כל ארצות תבל, לבדד תשכון, נפרדת בתכונותיה ונִבדלת בסגֻלות צאצאיה ואין דומה לה תחת כל השמים. בממלכת צמחיה תראינה עינינו אלפי עצים שונים ומשֻׁנים מכל עֲצֵי השדה ועצי היער אשר בכל יתר חלקי הארץ, ואנחנו לא נזכיר בזה רק את העצים הנקובים בשם קאַזוּאַרינים (Kazuarineen) אשר הִשָׁם אלוה עָלים ועפאים, פניהם נזעמים תמיד ומעוררים תוגה כַּעֲרָבִים עֲלֵי חֲצַר מָוֶת בְּשַׁלֶכֶת, וּמֵחֹסֶר עלים יחסר להם גם צללים, ונפש עֲיֵפָה לא תמצא תחתיהם צֵל מֵחֹרֶב בחַרבוני קַיִץ ומחסה מֵחֹם השמש בלהבות עת הצהרים. ואף גם זאת כי גם העצים העמוסים עלים ועפאים, כמו העצים המתיחשים למשפחת הָאֵיקאָליפטי (Eucalyptus), אשר גבהם מן 180 עד 200 רגל ועבים מן 24 עד 36 רגל בהקיפם, גם הם חסרי צֵל תמיד, בגלל אשר עליהם רַכִּים וענוגים מאד עד כי לא יצלחו לכל צֵל, ועל כן לא יָחוּש האדם בכל יערי אויסטראליען נַעם קֹר וַצֵל כבכל חרשי מֵצל.

7.§ גם חַיוֹת הארץ הזאת שונות הן במראיהן ותכונותיהן מכל חיתו ארץ אשר ביתר חלקי התבל. הגדולה בכל החַיות בארץ הזאת, היא החיה הנקובה בשם קאֶנגוּרוּ (Kängurhu) והיא מוּזָרָה מאד למראה עין. בְּשִׁבְתָּהּ לארץ על רגליה האחרונות, דִמְיוֹנָהּ כְּשַׂק גדול עם צואר דַק, ואם נראה אותה מרחוק נוכל לְדַמוֹתָהּ לְבַקְבּוּק גדול מאד (שאַמפאַניער פֿלאַשע) או לְכַד גדולה אשר דָמתה להבקבוק ההוא, כי רגליה הראשונות וראשה קטנים הם מאד לפי עֶרך גֹדֶל גְוִיָתָהּ, עד כי כמעט לא יֵרָאוּ מרחוק, ורגליה האחרונות כפופות ודבוקות אל גַבָּהּ בעת אשר היא יושבת ארצה עד כי גם הן לא תֵרָאֶינָה כמעט מרחוק – –. אך בעת אשר תשים לדרך פעמיה, אז נוכל להתבונן על כל יצוריה וּבַדֵי עוֹרָהּ, ובלֶכתה היא מְדַלֶגֶת וּמְקַפֶּצֶת כארנבת ברגליה האחרונות, ורגליה הראשונות אינן נוגעות בארץ, וזנָבה החזק דומה הוא כרגל שלישית מרגליה האחרונות, ועליו היא נשענת בקפצה על הארץ. זולת תמונתה השונה מכל חיות הארץ, יש לה עוד גם סגֻלה נפלאה אשר אין כמוה לכל החיות אשר תחת השמש, כי היא תְפַלֵט ילדיה בטרם ימלאו לה ימי הריונה, והילדים הם נפלים (אונרייפֿע געבורט) בלי עוֹר ובלי שערות, ודמיונם כְּנִתְחֵי בשר אָדוֹם, אך אחרי אשר תפלט אותם תשוב וְתִקַח אותם ותשימם בְכִיס גדול אשר לה בבטנה, ושם בתוך הַכִּיס טמונים דדיה אשר תחלוץ לילדיה עד אשר ימלאו ימיהם לְהִוָלֵד שְׁלֵמִים בלי חֶסֶר וּפְחֶתֶת. בהיותם טמונים בתוך הכיס, יעזבו לפעמים את מקום מקלטם ויזחלו על הארץ, אך תמיד הם קרובים אל אִמוֹתָם, ובכל עת אשר רעה נשקפת עליהם, תְּמַהֵר הָאֵם וְתַסתירם בסתר כִּיסָהּ ותברח אִתָּם יחד. החיה הזאת טורפת היא לפעמים את נפש האיש אשר יחפוץ לקחת את נפשה, כי אף אמנם יְרֵאָה היא וּמְפַחֶדֶת תמיד (פורכֿטזאַם), אך בעת צרתה תתאזר עֹז ותטרוף זרוע אף קדקוד ואין מידה מציל. היא לא תִשׁוֹךְ את איש מלחמתה בְּשִׁנֶיָה, גם לא תלחם בו ברגליה הראשונות החלושות וחָסרות אוֹנִים, כי אם ברגליה האחרונות החמושות בפרסות נוראות, ארוכות, שחורות וְחַדוֹת, ובהן תרעץ אויב, כי בְמַכָּה אחת תקרע את סגור לבבו עם בטנו יחד. האיש האומלל אשר תשיגהו החיה הרעה הזאת, אבד מָנוס ממנו, ולא יוכל לנוס מפניה אף אם יהיה קל ברגליו כאחד הצבאים על ההרים, כי היא בקפצה שלש או ארבע מוֹנִים תשיגהו וְתַכֵּהוּ חרם. אפס כי בכל זאת לא תֶרֶב לְשַׁכֵּל את בני האדם, כי עוֹרָה רַךְ הוא, ואם ידקרנה איש מהיר בחרב או בחנית או גם בְּשַׂכִּין, ימיתנה עד מהרה בטרם תתנפל עליו בעברת אַפָּהּ.

8.§ רֻבֵּי הַחַיוֹת הרומשות באויסטראליען (האָללאַנד החדָשה הן ממשפחת חַיוֹת הַכִּיס, כמו החיה הנקובה בשם בּאָמבּאַט אשר תְּזַהֵם בשר טרֵפה ומאכלה רק ירק השדה ופרי העץ; דֹּב הכִּיס (דער בייטעלבאֶר) או הקאָאַללאַ, עכבר הקאֶנגורי אשר גדלו כגֹדל השָפן (קאַניניכֿען), עכבר הַכִּיס, כֹּחַ הכיס (בייטעלאיינהאֶרנכֿען), חולד הכיס (בייטעלוויזיל), ועוד חיות רבות ושונות בנות המשפחה הזאת אשר אויסטראליע היא ארץ מכורותיהן ומולדותיהן.

9.§ נפלאה עוד מהן היא החיה בעלת החרטום (Orniihorhynhus, שנאַבּעלטהיר) אשר תחשב גם היא למשפחת חַיות הכיס. מראה החיה הזאת דומה למראה החיה הנקראת בשם חוֹלֶד הַדַּיָג (פֿישאָטטער), גם אדרת שֵער היקרה אשר לה נדמתה לאדרת שערתה, רק שונה היא ממנה בחרטומה הגדול והרחב הדומה לחרטום בת אַוְזָה (ענטע). בריאה כזאת אשר חֻבְּרָה לה גְוִיַת חַיָה יונקת (זייגעטהירקאֻפער) עִם חרטום צִפור גדול ורחב ידים, לא תֵרָאֶה ולא תִמָצֵא בכל רחבי ארץ ותבל בלתי עם בארץ אויסטראַליען.

10.§ בין הצפרים הרבות והשונות אשר באויסטראַליען, נמצאות שתי משפחות נפלאות במראיהן ותמונתן, האחת נקראת בשם קאַזוּאַר, והשניה בשם מאֶנוּראַ או צִפור הנֵבל (דער לייערפֿאָגעל), צפור יפה עד מאד ובזנָבה מתנוססות שתי נוצות יְפֵה־פִיוֹת אשר תבניתן כתבנית הנֵבל (לייער) אשר עָשׂוּ להם העמים הקדמונים. הנוסעים הראשונים הֵעידו על הקאַזוּאַר כי אין לה נוצות רק פְּשׁוֹטָה היא וְעוֹרָה כל ימי חייה כיום גִיחָהּ מִבֵּיָצָתּה, אך הנוסעים אשר באו אחריהם חקרו ודרשו ומצאו כי אין בפיהם נכונה, כי באמת מְכֻסָה היא בנוצות, אך נוצותיה שונות מנוצות כל צפור שמים.

3. מֶזג הארץ

11.§ מֶזֶג אויסטראליען קרוב היא למזג יַבֶּשֶׁת הארץ אף כי היא שוכנת בלב יַמִים ומלֵאה איים רבים. בפאת צפונים יִמָשְׁכוּ בה ימי הגשמים מחֹדש אקטאבער עד חֹדש מַאי, וּבְהָחֵל חֹדש מַאי יָחֵלוּ ימי יְבֹשֶׁת הארץ, ימים טובים מאד לבריאות האדם. בחֶבל חוף המזרחי, יופיע האביב בחֹדש סעפטעמבער ולרגלו יבואו גִשמי ברכה; בחֹדש נאָוועמבער יֶאתיו ימי הַחֹרֶב וְחֹם השמש; בחֹדש דעצעמבער יבוא הקיץ ובעקבותיו יגיעו ימים אין חֵפץ בהם, ימים אשר השמש בגבורתו יפרוץ בארץ ואין נִסתר מלהבות חֻמו רק בִּנְשוֹב רוח קר משָׁרשי הים. בחדש יאַנואַר יתחבר הַחֹם יתר הרבה מבכל חדשי השנה. בחֹדש פֿעברואַר ימי סגריר, ימי נשיאים ורוח וגשם. בחֹדש מאֶרץ יבוא הבציר (הערבסט) והגשם יחליף כֹּחַ, ואז תַּדְשֵׁא הארץ דֶשֶא וְגַנָה זֵרוּעֶיהָ תצמיח, וכל שיח השדה ועצי היער יחַדשו כנשר נעוריהם. בלילות יֵלך הקֹר הלוֹך וְגַבוֹר בכל החֹדש הזה, ובאחרית ימי חֹדש מַאי יבוא החֹרף הנָעים ומשיב נפש; השמים מַגְשִׁימִים מעט מעט, ביום לא תעוז יד הַקֹר, רק את ראשי ההרים יַשְלֵג החרף וְיִסְפְּנֵם ברגבי קרח. בחֹדש יוּלי יטהרו פני שחקים והקֹר יגבר בארץ והגשם יִכָּלֵא עד חֹדש סעפטעמבער. בנָפץ טאַסמאַניען פנימה ישליך לפעמים החּרף קַרְחוֹ כְפִתְּים וּכְּפוֹר כאֵפר יפַזר בלילות חֹדש יוּלִי, ולפעמים יתעודד שם הכפור שני חדשים רצופים. בדרך כלל טוֹב מֶזג אויסטראַליען וְיָפֶה אף נעים כמזג הנָפות היפות והטובות אשר באזיה ואיירופא.

אויסטראַליען בפרט.    🔗

12.§ אויסטראַליען (ארץ הדרומית) היא הַפְּלַגָה החמישית מֵחוּג תבל ארצנו אשר נִגלתה לאחרונה בדורות האחרונים האלה. את הארץ הזאת רקַע ה' על מֵי חֲצִי כַדוּר ארצנו הדרומי, ונִפלגה לשתי פלגות: האחת היא יַבֶּשֶׁת ארץ (קאַנטינענטאַלע), והיא נודעת בשם האָללאַנד החדשה, והשניה היא ארץ אִיִים (אִינזוּלאַרישע). הראשונה תכיל 140,000 פרסאות מְרֻבָּעוֹת, וחֵלק קטן ממנה הוא באֵזור החַם, ויתר חלקיה הם באזור הַתָּוֶך (געמאֶסיגטע צאָנע) בפאת דרומית. השניה, ארץ האיים, תִּפָּרד לשתי נָפוֹת: הנוף הפנימי (אויסטראַליען המערבית), ראשיתו בפאת צפונית מערבית על יד קֻבצת אִיֵי יַם הודו אשר שם יָחֵל לְהִשְׂתָּרֵעַ האי הגדול הנודע בשם גוּאִינעאַ החדשה, ואחריתו בפאת דרומית מזרחית אשר שם הָאי הנקרא בשם זעעלאַנד החדשה. אֶל הנוף הזה יֵחָשְׁבוּ כל האיים הגדולים והארוכים המלאים הרים וגבעות ובתוכם גם הָרֵי שְׂרֵפָה (פֿייערשפייענדע בערגע). מזג הנוף הזה ישא בד בבד עִם מזג האָללאַנד החדשה, ועל כן חשבו רבים מחוקרי הארץ למשפט כי לפָנים חֻבַר הנוף הזה עִם האללאנד החדשה ויהיו שניהם לארץ גדולה ורחבת ידים, אך ברבות השנים הפריד הים ביניהם ויחלקם לשנים. הנוף החִיצון (אויסטראליען המזרחית) ראשיתו בפאת מזרחית לְאִיֵי פֿיליפיניען אשר שם יָהֵלו אִיֵי מאַריאַנען, ולראשונה יסב ארחות עקלקלות סביבות האיים הפנימים אשר נִכְחוֹ, ולאחרונה יפנה לפאת קֵדמה מוּל אמעריקא הדרומית. אִיֵי הנוף הזה קטנים הם מאד בערך אִיֵי הנוף הפנימי, ולא אחד בהם אשר ארכו יותר משלשים פרסאות, ומרביתם הם בתבנית עגולה.

13.§ מספר איי אויסטראליען הוא כשש מאות ושלשים וחמשה, מדתם הוא בערך 160,000 פרסאות מרובעות, ומהם כשלש מאות וחמשים איים רָמֵי קומה ותחתיהם נהפך כמו אש (וואוּלקאַניש), וכמאתים ושמונים איי מצער אשר מרביתם איי אלמוגים (קאָראַללענאינזעלן). להאיים הרמים יֵחָשבו קְבֻצוֹת אִיֵי גוּאינעאַ החדשה עד זעעלאַנד החדשה, גם איי מאַריאַנען, איי זאַנדוויך, איי מאַרקעזאַס, איי החֶברה (געזעללשאַפֿטס אינזעלן), איי הספנים ואיים אחדים מאיי הידידות ואיי פֿידשי. לאיי המצער יחשבו איי קאָראַליניען, קבֻצת איי המוּלגראַפֿים, איי קאָק, איי טוּאַמאַטוּ ועוד איים בודדים מפֻזרים ומפֹרדים במספר רב.

14.§ זולת זעעלאנד החדשה, וחצי הדרומי מִיַבֶּשֶׁת הארץ, תכונות יתר חלקי הארץ הן באזור ההם, ובכל זאת מזג הארץ שם טוב ונעים יותר ממזג הארץ הישנה והודו המערבית, ומושב האקלים ההוא מַבְרִיא ומשַׂמח לבב אנוש כאחד האקלימים ההֻללים אשר תחת כל השמים. ומרבית הארצות אשר לחוף הים תִּשְׁכּנָֹּה, ברוכות הן במֶגד פרי הלולים המרהיבים עיני הרואים ביפי מראיהם. מזג ארץ איטליה, הֲדַר נָפוֹת אַפּענניניען ותנובות שדי ענגלאַנד, כתֻמן נִקבצו באו בארצות החוף ההן. ברַחבי האיים האלה נָטַע ה' נטעי נעמנים, עֲצֵי ברכה מְסֻבָּלִים פרי הלולים מאין כמוהם בכל חלקי ארץ היבשה. הנכבדים בכל עצי פרי ההם, הם עֲצֵי הקאָקאָס, כי הם יתנו פרי מגָדים אֶל פי אוכל, יטיפו עָסִיס להשיב נפש שוקקה, יוציאו שֶׁמֶן זך לַמָאוֹר, יכינו מלבוש ליושבי הארץ, גם יֻקחו מהם עצים לעשות כל כֶּלי, מכלי השתיה עד כל כלי הבית וכלי הבנין, גם יריעות וחבָלים יֵעָשׂוּ מֵעֲצֵי חֶמד ההם. לא נופל מהם הוא עֵץ הפיזאַנג אשר מִפִּרְיוֹ ישביע את יושבי הארץ ההיא יתר הרבה מתפוחי אדמה ולחם חִטָה. גם עֲצֵי זאַגאָ ועצי לֶחֶם (בּראָטביימע) לְמִחְיָה הם בארץ הזאת להחיות עַם רָב. זולת העצים הברוכים ההם, נמצאים שם גם שרשים רבים אשר ישביעו נפש רעֵבה ויתנו אֹכל למַכביר. יערים מפֹארים מחמדי בת עין, הם ראשית עֲדִי הארץ הזאת, ובתוך סבכיהם הָעֲבֻתִּים לא תרבצנה חיות טורפות, ונחשים צפעונים לא יזחלו שם. מֵחַיוֹת היונקות (זייגעטהירען) לא תמצאנה שם כי אם מינים אחדים, גם רמש האדמה לא ירמוש שם במספר רב להכאיב את בשר האדם. אך צפרים רבים למיניהם מעופפים שם תחת רקיע השמים.

14.§ יושבי הארץ הזאת מעולם יִפָּרְדוּ לשני שבטים שונים: השבט האחד יִקָרא בשם פּאַפּוּאַס או כושיים אויסטראַלים (נעגריטאָס), והם שחרחורים אמוצים במַראיהם (ברוינשוואֶרצליך), שערות ראשיהם שחורות וסבוכות כצמר, פניהם שטוחים (פּלאַטט), עצמות לְחָיֵיהֶם שֻׁפּוּ (פֿאָר־שפרינגענד), שפתותיהם עבות, זרועותיהם ורגליהם דקות, וּמֹחַ ראשיהם (געהירן) מעט ומצער הוא מִמֹחַ כל שבטי בני האדם. נבערים הם מדעת, מָשְׁחָתֵי הַמִדוֹת, ופרועים בכל דרכיהם ועלילותיהם, וְשִיח שפָתם דומה לצפצוף צפרים. הכושים ההם היושבים בחצי ארץ אויסטראליען הצפונית, הולכים ערומים וחשופים כיום הִוָלְדָם ולא יתבוששו, אך היושבים בחצי הארץ ההיא הדרומית יעשו להם חגורות גם יתפרו בגדים לְכַסוֹת את עֶרְוָתָם. את פניהם וְגֵוָם ימשחו בששר גם ישרטו בבשרם שרטת לַעֲדִי תפארת (כפי טוּב טעמם וְכִתְבוּנָם). אחדים מהם אוכלים בשר אדם ומאכל תאוה הוא לְחִכָּם. השבט השני שונה הוא מן הראשון, מקום מושבו הוא באיי אויסטראליען המזרחית גם בזעעלאנד החדשה, והוא ראשית גוים ועצם השֵבט הֶאָקעאַני מעולם (אָקעאַניער). מראה פניהם שחרחר בהיר (האֶללברוין) וּמִבְנֵה גְוִיָתָם יפה, והם דומים בכל דרכיהם ומעשיהם לילדים אשר טוב ורע בְלוּלִים בנפשם –. תמונתם, לשונם, מדותיהם, וחרֹשת מעשיהם (קינסטע) גם הַמַטָעִים והחַיות אשר הביאו בידם אל הארץ הלזו, כֻלם יחד יתנו עֵדיהם כי המה חֹטֶר מגזע העמים היושבים באזיה הדרומית וּמֵהִתְחַבְּרוּת עַמֵי המאַלאַיִם וְהַהוֹדִים יָצָאו –. יתר השבטים היושבים ביתר האיים באויסטראַליען המערבית ובאיי זאַנדוויך וזעעלאַנד החדשה, נקראים בשם פּאָלינעזים.

15.§ ימים רבים לא זָכרו יושבי איירופא את אויסטראַליען וַיִשְׁכָּחוּהָ, כי לא נֶחשבה בעיניהם להושיב בתוכה אִכָּרִים עובדי אדמה ולעשות אותה לארץ נוֹשָׁבֶת, וזולת אִיֵי מאַריאַנען אשר כוננו בם הספרדים מוֹצָאוֹת (קאָלאָניען), לא נמצא שם מקום מושב מבני איירופא עד שנת 1820, ורק החוטאים והפושעים אשר שֻלחו שם ביד פשעם על פי משפטי מלוכת ענגלאַנד, רק הם כוננו להם מוצאות בהאָללאַנד החדשה. אולם משנת 1820 והלאה היו עיני בני איירופא נשואות אל הארץ הזאת, ויתאוו תאוה להציב להם בתוכה יָד וָשֵׁם, עד כי הִתחרו אלופי צרפת וענגלאַנד להסב אליהם נפות רבות בארץ אָקעאַניען, ובימינו אלה בָקַע אור ההשכלה האיירופית גם באויסטראליען, שבטי הפאָלינעזים הולכים הלוך וחסור, ומספר בני איירופא אשר נאחזו בתוכה הוא בערך מילליאָן נפש אדם, גם חינעזים רבים נָהרו אל ארץ איים הלזו וַיֵאַחֲזוּ בה.

16.§ יַבֶּשֶׁת ארץ אויסטראליען (אויסטראַל־קאָנטינענט) תִּקָרֵא לפעמים גם בשם האָללאַנד החדשה עד היום הזה, יען כי ההאָללאַנדים היו הראשונים אשר באו אל הארץ הזאת בחצי הראשון למאה שבע העשרה וילכדו בה נפות רבות וישימו להן שמות. אחרי הנוסעים ההם, נשכחה הארץ הזאת מלבות יושבי איירופא ימיים רבים, ורק בשנת 1770 בא הַתַּיָר הגדול קאָק אל חוף המזרחי אשר לה וילכוד אותו בשם ממלכת ענגלאַנד ויקרא לו בשם וואַלעס (וועהלס) דרומית החדשה (נייע־זידוואַלעס). מִדַת הנוף ההוא היא 14,513 פרסאות מרובעות וגָדלו הוא כשלש פעמים מגֹדל בריטאַניה הגדולה, והאיש הנעלה קאָק יעץ לממלכת ענלגאַנד לכונן שם מוֹצָא (קאָלאָניע) ומקום מושב, כי תשַלח שם את האנשים אשר הֶעוו דרכם בארץ מולדתם, והם יזרעו שדות ויבנו בתים בארץ גלותם ההיא עד אשר יֵרָצֶה עֲוון חטאתם. המוצא ההוא נוסד שם בשנת 1788 על החוף הנודע בשם יאַקזאָן, ומרבית החוטאים אשר שֻלחו שם מארץ בריטאניה ביד פשעם, נשארו שם גם אחרי כְלוֹת שְׁנוֹת גלותם, ומעט מעט התרועעו אליהם גם אנשים ישרים ועשירים ויאחזו בתוכם, יען כי מושב הנוף ההוא טוב ואדמתו דשֵנה וּפֹרִיָה, ואף גם זאת כי ממשלת ענגלאנד נתנה להם שדות וַאֲדָמוֹת חִנָם, אין כסף, ואחרי כן מָכרה להם בכסף גלילות ומחוזות ונפות ככל אַוַת נפשם, עד כי רָחבה הארץ ההיא וְנְסְבָה, גדלה והצליחה במאד מאוד. משנת 1843 והלאה איננו עוד מקום מקלט לחוטאים ופושעים, כי מני אז ישֻלחו אל אִי נאָרפֿאָלק הרחוק משם 182 פרסאות, גָדלו ½13 פרסאות מרובעות, חֻפָּיו זקופים וינידו רגל אנוש מקרוב אליו, אך אדמתו פֹרִיָה מאד. משנת 1788 אשר נוסד הַמוֹצָא ההוא על פי עֲצַת קאָק, שֻׁלחו אליו יותר מן 100,000 חוטאים ופושעים, והם מִלאו את המקום ההוא חמס וָשֹׁד וכל עָוֹן ופשע רב, אולם ברבות הימים אשר חָדלה הממשלה משלוח עוד שם את חוטאיה ופושעיה, חָדלו הרשעים להרגיז את המוֹצא ההוא, ויושביו ינוחו בשלום ולא יִשָׁמַע עוֹד שֹׁד וָשֶׁבֶר בכל גבולם. יושבי הארץ ההיא הִתאזרו עז וְהֵרימו פעמיהם לָתוּר את אויסטראַליען ולהתחקות על צפונותיה פנימה, ויעברו את תועפות הררי התכֵלת אשר שִׂיאָם מגיע עד רום 2000 גם עד 3000 רגל, וילכו למסעיהם ויחקרו את הארץ לארכה ולרחבה. גם מארצות אחרות באו נוסעים רבים ואנשי תָרים ויעברו בארץ הזאת ויתבוננו בכל תכונותיה וסגֻלותיה ויכתבו בספרי זִכָּרוֹן. מספר האנשים היושבים כָּעֵת במוצא הזה, הוא 430,000. עיר הבירה ומושב השליט (גוּווערנער), היא זידניי (Sydny), עיר גדולה ורחבת ידים ומספר יושביה בערך 94,000. תכונתה על חוף (פּאָרט) יאַקזאָן, צפונית מחוף באָטאַני (Botang). מעיר הזאת עוברת מסִלת אבנים (Chaussee) לפאת דרומית דרך ההרים עד עיר בּאַטהורסט, עיר נאוה אשר מספר יושביה 5000 נפשות אדם ­–. עיר פאַראַמאַטטאַ, מספר יושביה 12,000 ובה מצפה כוכבים.

17.§ המוצא הנקרא בשם קוועענסלאַנד (קאֶניגיננעגלאַנד), נוסד בשנת 1858, מִדת אדמתו 31,432 פרסאות מרובעות, וגדול הוא שש פעמים מגֹדל ארץ בריטאניה ואירלאַנד יחד, ומספר יושביו רק 30,000. בארץ הזאת מתנשאים הררי עד, גם בקעות ונהרים רבים מאד בתוכה, וטובה היא לתרבות בָּקָר וצאן ולמעשה צמר גפן. עיר הבירה במוצא הזה היא בריסבּאַנע, בשנת 1851 היה מספר יושביה 6000 נפש אדם, וּמִכְמַנֵי הזהב אשר נִגלו באדמת המוצא הזה, היא נסִבה כי נָהרו אליו אנשים רבים וימלאוהו כבוד.

18. § המוצא הנקרא בשם וויקטאָריאַ (לפָנים בשם אויסטראַליאַ פֿעליקס, או פּאָרט פֿיליפפ), הוא בחיר כל המוצאות אשר התכוננו באויסטראַליען, ויושביו רבים הם ועצומים מיושבי יתר המוצאות בארץ החדשה הזאת. מדת אדמתו 4160 פרסאות מרובעות, ומספר יושביו 539,000. בתוכו מתנוססים יערים עֲבֻתִּים לא יֵחָקֵרוּ, גם שדות ואחים (וויזען) מעֻלפים ירקרק דשא ומקומות מִרעה דָשֵן ושמן לעדרי צאן ועשתרות רחֵלים. החֻפִּים היפים החופפים את נהר מורראַיי, מקומות מרעה הם לעדרי סוסים אבירים וּפָרִים וּבְקָרִים מְרִיאִים. במקומות רבים נדמתה הארץ הזאת לְכַר נִרחב מאד מלא מפה לפה נטעי נעמנים נותני ריח ניחוח ועצים רעננים וִירַקרקים יָפְיָפֵי עפאים, פלגים יבלי מים רבים ועצומים ילפתו שם ארחות דרכם, ופרחי חֶמד אין ספורות יפרחו על כל מִדרך כף רגל לחמדת עינים. עיר הבירה בתוכה היא מעלבּוּרנע (Melbourne), מספר יושביה 96,000, ואצלה עיר החוֹף הנקובה בשם ווליאַמסטאָוון ויושביה במספר 3000 נפש אדם. מסלות ברזל עוברות בארץ הזאת במקומות רבים ומחברות את עריה וגלילותיה יחד. סחרה בצמר גדול מאד, כי היא שולחת גלומי צמר במספר רב לארצות רבות (כי ימָצאו בה תמיד יותר מתשעה מילליאָן כבשים וצאן). בתוֹך ההרים אשר בִקרבתה, נגלו עפרות זהב, וזהבם טוב ורב מאד. בגלל כל אלה ועוד רבות כאלה ינהרו אל נָפַת הארץ הלזו המונים המונים, וטובה היא וברוכה יותר הרבה מאד מכל רֵעוֹתֶיהָ.

19.§ המוצא הנקרא בשם אויסטראליען הדרומית, נוסד בשנת 1834, מִדַת אדמתו 17,900 פרסאות מרובעות וגדול הוא כשלש פעמים מבריטאניה הגדולה, ומספר יושביו בעת ההיא היה בערך 127,000. עיר החוף במוצא הזה הנקראת בשם אַדעלאַיידע, נוסדה בשנת 1837 על נהר טאָררען, ומספר יושביה כעת הוא כארבעים אלף. בקִרבתה מַחצב נחֹשת ובדיל; עבודת אדמה, מטעי גנים ותרבות צאן פרצו מאד במוצא הזה, סֶרַח העודף (לוּקסוּס) בהליכות הבית ובכל ארחות החיים הִתְעָרה גם פֹּה כאזרח רענן כבארצות איירופא, ויותר עוד על ידי בני ענגלאַנד אשר נֶאחזו שם ובתיהם מלאים עֹשֶר, כי רבים מהם אנשי מִקנה ועבודה רבה ומספר צאנם רב מאד יותר מעשרת אלפים צאן צמר אשר צמרם יביא להם כסף תועפות ודי זהב, ובכל המוצא הזה נמצאים תמיד יותר ממילליאָן כָּרִים וכבשים וצאן מסֻבָּלים צמר צחר וטוב העוברים לסוחר עד ארץ מרחקים. סביבות עיר אַדעלאַיידע בנוים כפרים רבים ויושביהם אשכנזים עובדי האדמה בידים חרוצות.

20.§ המוצא הנקרא בשם אויסטראליען המערבית, נוסד בשנת 1829, מדתו 45,900 פרסאות מרובעות, מספר יושביו 15,600, ותכונתו על הנהר הנָקוב בשם שוואַנענפֿלוס. מֵקומות מושב אך מעטים הם בתוכו, ורֻבּוֹ הוא מִדְבָּר וערָבה. ארץ מִדְבָּר ההיא גדולה מאד, כי מִדָתָהּ שתי פעמים וָחֵצִי ממדת ארץ אשכנז וארץ צרפת יחד, ואיש לא יֵדַע תכונותיה ומֶחקרי אדמתה. אל המוצא הזה שלחה עוד ממשלת ענגלאַנד את החוטאים והפושעים אחרי אשר חָדלה מֵהַגְלוֹתָם אל יתר המוצאות, אך משנת 1868 לא תשלח עוד את פליטיה וחטאיה לכל מוצאות אויסטראַליען לבלתי שַׁחֵת עוד את הארץ ההיא באנשים מָשְׁחָתִים וחטאים בנפשותם –.

21.§ נָפַת טאַסמאַניען נוֹשְׁבָה בשנת 1803, מדתה 1233 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 20,000, עיר הבירה היא האָבּאַרטאַן (האָבּארטטאָוון) ויושביה בערך עשרת אלפים איש. נפת טאַסמאַניען קטנה מעט מאירלאַנד, משנת 1852 לא שֻלחו עוד אליה אנשי רֶשַׁע מענגלאַנד, גם לא נשאר בה עוד אחד מיושביה הראשונים (אוּרבעוואָהנער). חוֹף אניות אצל עיר הבירה, והוא אחד מהחֻפּים הטובים והמהֻללים בכל חֻפֵּי יַמִים בתבל. יושבי האי הזה הם אנשי מקנה, עובדי אדמה, דַיָגִים, גם סוחרים אשר מסחרם רב הוא ומה גם עם ענגלאנד והודו.

22.§ נָפַת סאָמערזעט נושה בשנת 1864, בקִרבתה מֵצַר הר (קאַפְּ) יאָרק על קרן אויסטראליען הצפונית.

23.§ אִי גוּאִינעאַ החדשה נודע לנו אך מעט מזער, רק זאת ידענו נאמנה כי מֵדַת גָדלו כגֹדל ארץ אשכנז, חֻפּוֹ הצפוני הוא מצוק וְזָקוף ויערים רבים יכַסוהו גם הרים וגבעות יְסֻבֻּהוּ, אך חֻפּוֹ הדרומי יתהלך במישרים כבקעה רחבת ידים בלי רְכָסִים וְרָמוֹת. האי הזה מְבֹרָך במטָעים וצמחים וכל שיח השדה, בעצי תמרים גם בעצי שרֵפה ועצי בִנְיָה גדולים וטובים. עשתי עשר מיני צפרים נמצאים שם המכונים בשם צפרי־עֵדן (פאַראַדיזפֿאֶגעל), גם צפרים בעלי צבעים רבים ושונים הנקובים בשם צפרי־קֶרח (אייזפֿאֶגעל), צפרי־קַיִץ (שמעטטערלינגע) יפים ומעֻלפים יפעה וָחֵן מאין כמוהם תחת כל השמים, גם פּאַפּאַגאַיים במספר רב ועצום, רמש האדמה עצום וָרָב, ומהם גם רמשים המזילים רעל והם נגעי בני אדם במקומות ההם, כי הם מִסְתַּתְּרִים בְּמִסְתְּרֵי גביעי הפרחים ועפאי העצים ומתנפלים על כל עוברי אֹרַח –. בנפות החוף יושבים המונים המונים מצאצאי שֵׁבט הפּאַפּוּאַס וּבִפְנִים הָאִי בני שבט הָאַראַפֿאָרי. ההאָללאַנדים לקחו להם את החלק המערבי באי הזה וַיֵאָחזו בו –. גם באיים הקטנים הקרובים אל האי הגדול הזה, יושבים יושבי בני שבט הפּאַפּוּאַס והָאַראַפֿאָרי, והם לובשים בגדים יקרים חטובים אטון כינאַ, ודתם דם מחמד. כל המטְעים וצמחי תפארה אשר באי הגדול ישגשגו גם באיים הקטנים ההם.

24.§ לוּאִיזיאַדע (Louisiade) הוא שֵׁם קבֻצת איים רבים אשר יושביהם הם מבני שבט הפּאַפּוּאַס ואוכלים בשר אדם –. בארץ האיים ההם תשתרע נְפַת בריטאַניה החדשה, מִדת אדמתה 526 פרסאות מרובעות –. איי האַדמיראַליטאֶט, איי סאַלאָמאָן וקאַנטע קרוּץ, מדת כֻּלם היא 875 פ"מ, והם מוסבים מכל עבריהם בחֻפים וכֵפים וסלעי אלמוגים. חֻפֵּיהם שטוחים ומכֻסים בעצי קאָקאָס, ותוכם מלא הרים וגבעות גם הרי שרֵפה. מרבית האיים ההם עטופים בנטיעים וצמחים, ביערים מפֹארים ובכל עֲצי חֶמד, ויושביהם מימי קדם קדמתם נָטעו בתוכם גם עצי קאָקאָס ועצי לֶחם, שבעה מיני עצים מעצי פיזאַנג, שרשי יאַמס ועוד עֲצי פרי ושרשי מאכל רבים מאד. יושביהם הם צאצאי שבא הפּאַפּוּאַס, מראיהם בהירים ממראה בני שבטם היושבים בגוּאִינעאַ החדשה, והם בעלי תכונות שונות, ומהם גם אוכלי אדם (מענשענפֿרעסער). הטובים והמשכילים בכל המונם, יושבים באירלאַנד החדשה, והם בעלי דת מימי קדם, גם יש להם בתי תפלה.

25.§ נעאָרגיען החדשה או קבֻצת איי סאַלאָמאָן, בהם איים רָמֵי קומה אשר שיאם מגיע עד 12,000 רגל, הגדול בכל איים ההם הוא 129 פרסאות מרובעות, יושביהם חטר מגזע הפּאַפּוּאַס גם מגזע האַראַפֿאָרים, הולכים ערומים כיום הִוָלדם, יכתבו על בשרם כְּתֹבוֹת קעקע ויושבים בכפרים וחצרים. הם שונאים מאד את בני איירופא, ועליהם ראשי מַטוֹת אשר אליהם ישמעו ואחרי דבריהם לא ישנו.

26.§ האיים הקטנים הנקראים בשם קבֻצת איי סאַנטאַ קרוּץ, נוֹשָׁבים הם מאז ומקדם ויושביהם טובים וישרים בדברים רבים מיתר יושבי האיים באויסטראליען. אל האיים ההם יֵחָשֵב גם אִי וואַניקאָראָ אשר בקרבתו נשברה אנית הַתַּיָר הגדול לאַ פּיירוּזאָ.

27.§ קאַלעדאָניאַ החדשה, מדתה 315 פ"מ, מוקפת בכֵפי אלמוגים אשר יִסָכְנוּ בהם כל הקרב אליהם, ומִשְׁבְּרֵי הים ירעשו ויתגעשו שם כל הימים. צמחים ונטיעים רבים בתוכה הדומים לצמחי אויסטראליען וּמַטָעֶיהָ בכל רחבי אדמתה. יושביה הם בני שבט הפּאַפּוּאַס, פרועים ופראים והולכים שובב בשרירות להם הרע עד כי נדמו כחיתו טרף ואוכלים בשר אדם. בשנת 1853 לקחו הצרפתים את האי הזה והממשלה עִתְּדָה אותו לאִי מִקלט להחוטאים והפושעים אשר תְּפַלֵט אותם צרפת ארץ מולדתם על פשעיהם כי התגברו.

28.§ זעעלאַנד החדשה. ארץ איים הזאת רחוקה היא מאמעריקא הדרומית כאלף ושלש מאות פרסאות והענגלאנים יָרשו אותה וַיִשלטו בה שלטת. הארץ הזאת חֻברה מֵאִי אחד קטן ושמו סטעוורַרט, ומשני איים גודלים אשר שֵׁם האחד טע וואַהי־פּוּנאַמוּ (פתרום מֵי האבן), ושם השני טע אִקַא־אַ־מאַאוּיי (פתרונו יְלִיד מאַאוּיי). מדת שני האיים ההם 5000 פרסאות מרובעות, מספר יושביהם יותר מן 172,000, והם בני איירופא אשר נהרו אליהם מארצות שונות וַיֵאָחזו בהם, גם כחמשים אלף מיושבי האיים הקדמונים הנקראים בשם מאַאָרים יושבים עוד באיים ההם. באי הגדול אשר בפאת דרומית, ישבו עוד אנשים רבים מבני איירופא, והם חלק 5/8 מכל יושבי האי ההוא. לרגלי ההרים אשר באיים האלה, מתנוססים יערים עֲבֻתִּים, וּמִבִּטְנָם יפוצו מעינות נִכבדי מים, ונהרות איתן גם יאורים גדולים (זעען) וְאַשְׁדות מים (וואַסערפֿאֶללע). שיא ההרים ההם מגיע עד מְרום קַו השלג. הראש הגבוה מכל ראשי ההרים נקרא בשם קאָק (Mount Cook) וגבהו 12,400 רגל. ההרים המתנשאים באי הצפוני, אינם זקופים ולא ינידו רגל אדם מֵהַעפיל עֲלוֹת על בָּמותיהם, וביניהם בְּקָעוֹת נחמדות כֻּלן מַשקה ועמקים עטופים ירק דשא; גם הרי שׂרֵפה נמצאים בתוכם, מהם יורקים אש המסים עד היום, ומהם אשר כבר כָּבתה האש בתוכם, והם במספר רב, גם מַעיני מים חמים יָקֵרוּ שם וּמֵימֵיהֶם יבריאו את הרוחצים בם. האי המָפנה לפאת נֶגב מוסב בחֻפים זקופים מלאים סלעים וכֵפים, במפרָצים ומבואות יָם (בוכֿטען) אין מספר, ובתוכו הרים גבוהים מלאים נקיקים ונקרות וּמִנְהָרוֹת, ומכליותיהם יפרצו נהרים רועשים השוטפים בשָאון ומכַסים ארץ רַבה בשִפעת המון גליהם. עפרות זהב נִגלו על חוֹף המערבי בארץ הלזו, וּזְהָבוֹ הרב והעצום מָשַׁך אחריו המונים המונים מארצות רבות ושונות ויבואו ויכוננו על החוף ההוא עיר גדולה בימים מעטים וישבו בתוכה, ועיניהם ולבם כל הימים על מכמני הזהב –. מֶזג האיים האלה יפה אף נעים, עצים רעננים, ונטעי נעמנים עִם כל שיח השדה שתולים בהם במספר רב, אדמתם דשֵׁנה וּפֹּרִיָה, יעריהם רבים מאד ובתוכם קָנים מַטָעִים רַכִּים שִפלי קומה העוצרים את ההולכים על כל מִדרך כף רגל מֵעבור בהם, אך יחסרו שם פרחים ונצנים וּלשַמח לבב אנוש, גם כל נפש חיה לא תִמצָא בתוכם. הגבעות תחגורנה יערי חמד וצמחי תפארה. הפשתה בכל זעעלאַנד החדָשה, טובה היא ונודעת בֹשֵם. הענגלאַנדים ירשו את האיים האלה בשנת 1840, ובימים האלה חָלקו אותם לתשע נפות (פראָווינצען). בני איירופא הבאים אל הארץ הזאת, יושבים בערים וכפרים ורק מְתֵי מעט שוכנים לבדד הרחק ממעונות בני אדם, וראשית מַעְבָּדם תרבות צאן ועבודת אדמה.

29.§ יושבי זעעלאַנד החדָשה מקדם קדמתה (אוּרבעוואָהנער), הם הוֹדים אויסטראַלים (אויסטראַל־אינדיער), רָמֵי קומה, ורֻבם גבוהים יותר מִשֵׁשׁ רגל, חוטמם גדול ושערותיהם שחורות וישרות (שליכֿט). בבשרם לא ישימו כתֹבוֹת קעקע כיתר אחיהם. הם מעריצים ומקדישים כל דָבָר יָקר ונכבד בעיניהם אם אדם או בהמה או עץ היער ואבני השדה, כי יעטרום הוד והדר ויתנו להם כבוד אלֹהים, וכל הנוגע בהם לרעה יָרֹה יִיָרֶה וְיֵרד בדם שאולה. הדָבר אשר יקדשוהו בקדושה כזאת, יִקָרֵא בלשונם בשֵׁם טֻבַּא. המנהג הזה הִכָּה שׁרֶשׂ בכל אויסטראַליען מימי עולם ושנים קדמוניות, ובכל אִיֵי הארץ הזאת יִמָצאו אנשי קֹדֶש כאלה, גם חַיוֹת ובהֵמות ועופות, עֲצֵי יער וְצוּרֵי שָדַי אשר קדושים הם ומכֻבדים בעיני האויסטראַלים נמצאים בכל מקום באיי הים האלה. יושבי זעעלאַנד לא יאכלו עוד בשר אדם כבימים הראשונים, כי אנשי איירופא נתנו להם בינה וַיְרַפאו משובתם לבל יִתְמַשלו עוד כחַיות טורפות ובני שחץ. מספר הזעעלאַנדים החדשים בימים האלה, הוא 50,000, ובכל יום ויום הם הולכים הלוך וטוב, יתאוששו וְיִהיו לאנשים ככל אשר יורו אותם אנשי איירופא. אפס כי אף אם אזניהם קשובות לְלֶקַח הטוב אשר יתנו להם בני איירופא, בכל זאת לא ישיבו ידם מֵעֲשות אִתָּם מלחמה, כי חרה אפם בם עד להשחית על אשר לקחו מידם את ארץ מולדתם בחֹזק יד, וּבְהִלָחֲמָם בם לא ישימו על לב כי מִתְגָרִים הם ברעה וּצְפויים אֱלֵי חרב להכרית את שאריתם –. באי הצפוני תתנוסס עיר הבירה הנקראת בשם אויקלאַנד, בה מושל השליט (גוּווערנער) המושל שם מטעם המלוכה בענגלאנד, גם בה מקום האסֵפה לְהַצִירִים והשׁופטים לעשות משפט עַמָם על פי משפטי איירופא, ומספר יושביה 8000 נפש אדם. באי הזה אצל מסִלת קאָק (קאָקסשטראַסע) בנויה העיר וועלינגטאָן ומספר יושביה 4200 איש.

30.§ איי מאַריאַנען או קאָדראָנען (איי הגַנָבִים, דיבס־אינזעלן), מספרם שבעה עשר, ומשנת 1668 הם מורשה להספרדים (שפאַניער) ויכוננו בהם מוֹצָאוֹת. אדמת האיים ההם מלאה הרים ותחתיה נהפך כמו אש, אך בכל זאת פֹּריה היא ותוציא שיח ונטיעים וצמחים למכביר. יושבי האיים מיום הִוָסְדָם, היו צאצאי שבט המאַלאַאִי, אך כָעֵת לא יֵרָאו ולא יִמָצאו עוד בכל האיים האלה, ויושביהם הם ספרדים גם שבט אחד מעמי הקדם הנקובים בשם מאַנילאַ ובני תערובות (מישלינגע) היושבים בערים ובכפרים, דתם דת קאַטוֹלית וידיהם תעשינה בכל מלאכת עבודה –. האי הראשי נקרא בשם גוּאַיאַן, מדתו 6⁴/₃ פ"מ, תכונתו גבוהה, ובו יערים רבים, צמח האדמה ושיח השדה לרוב, צבָאים במספר רב, ובגֹבה האי שני הרים המוריקים מעליהם להבות ואש פלדות –. אִי טיניאַן, מדתו שתי פרסאות מרובעות, שָׁמֵם מאין יושב ורק פושעים ישֻלחו אליו ביד פשעם מארץ מולדתם.

31.§ איי קאַראָליניען, הם קבֻצת איים אשר מִדַת אדמתם ארבע מאות פ"מ, והם חֻברו יחדו מאיי פאַלאַאָס או קאַראָליניען המערבית, ואליהם יחשבו גם איי פּעליוּ (פעלעוו בפי האנגלאנדים), מאיי פֿיליניען החדשים (או צענטראל פֿיליניען), מאיי קַאראָליניען המזרחית (או איי מאַרשאַל) או איי ראַטאַק וראַליק, ומקבֻצת איים הנקראים בשם גילבערט וקינגסמיל. שתי קבֻצות איים האחרונים נקראות שם בשם לאָרד־מוּלגראַפֿע־אַרכֿיפעל, וכל האיים יחד יֵחָשבו בעיני רבים מחוקרי מחקרי ארץ לִפְלַגָה מיוחדת מארץ פּאָלינעזיען אשר עַמֶיהָ אינם נחשבים ליתר עַמֵי ארץ החדשה הזאת, והפלגה הזאת נקראת בשם מיקראָנעזיע. הספרדים לכדו להם כל האיים האלה וישפכו עליהם את רוח ממשלתם. רֻבֵּי האיים הנזכרים, הם איי אלמוגים שפלי קומה ואחדים מהם גבוהים שלשת אלפים רגל; בפנים הארץ יערים רבים גדולים ורחבי ידים ולא יֵחָקֵרוּ. יושביהם הקדמונים הם כעת במספר 86,000 אנשי מדות, חזקים ובריאים, מראיהם שחרחורים גם אדמדמים כֵּהִים כעין נחֹשת, ועוד מראות שונים. ואף כי כבירי כֹחַ הם, לא יצלחו לעדור במלחמה ולערוך קְרָב, אך מהירים הם לשחות במים ומלֻמדים מנעורים לצלוח נהרות איתן במהירות נפלאה. האי אשר בירכתי מזרחית יִקָרא בשֵׁם אוּאַלאַן ומספר יושביו 700 נפש אדם –. האיים המָפנים לפאת דרומית שפלי קומה הם, ונטיעים רבים ישגשגו שם. יושביהם רמי קומה, רַבֵּי אוֹנִים, שערות ראשיהם ארוכות ושחורות, ובנפות הדרומים מראיהם אדום כמראה נחֹשת וְתָארם יפה, אוהבי שלום וידידות, שמֵחים וטובי לב ובעלי מחשבות עמוקות. כל יושבי האיים האלה ישרטו בבשרם שרטת לִפְאֵר וְהָדר.

שלוחי דת הנוצרית (מיסיאָנאֵֶּרע) היטיבו מאד ליושבי האיים האלה, ומה גם משנת 1815 והלאה. הם רִפְּאוּ משובותיהם, השיבו אחור ימינם מֵהַקריב עוד קרבנות אדם על מזבחות אליליהם. נתנו בלבם רגשי אדם לבל יאכלו עוד בשר אדם כבימים הראשונים, לבל יוסיפו עוד לרצוח נפשות ולשפוך דמי אדם. גם פקחו את עיניהם לראות כי הגנֵבה תועבת אלהים היא ותועבת כל נפש משכלת. על פיהם חדלו הפראים האכזרים ההם מֵעֲבוֹד בנשיהם עבודת פרך כשפחות נֶחרפות, ועל ידיהם התעוררו לעבוד עבודה בבית ובשדה ולבלתי לֶכֶת עוד בָּטֵל כל הימים כאשר הִסכינו מימי קדם. הם הם הפיצו אלפי ספרי תנ“ך בהעתקות לשונות רבות ושונות המתהלכות באיים ההם, וַיְחַלְקוּם בין יושבי האיים המתהללים לאלילים לבעבור תפקחנה עיניהם לֵאוֹר באור האמת ולהבין כי שקר הנחילום אבותיהם, כי כל אלֹהיהם אלילים אלמים הם ורק ה' אלֹהים הוא אֵל אמת, אֵל אחד בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לָעָם עליה ורוח להולכים בה, ועוד אמונות וְדֵעות אמתיות כאלה אשר על פיהם יחיה האדם. זולת ספרי התנ”ך הפיצו עוד ביניהם ספרים רבים ועצומים המכלכלים ראשית למודים בלשונות אשר ידַברו יושבי האיים ההם, אף יָסדו להם בתי ספר בכל עיר וכפר לבעבור ידעו ויבינו וישכילו כי אדם גם המה וגם להם המשפט להתהלך לפני ה' באור ההשכלה ככל העמים הנאורים. ועל טוב יִזָכֵר שֵׁם השלוחים ההם על כל הדברים הטובים האלה, ומי יתן וידעו האנשים ההם כי משלחתם היא רק לעובדי אלילים פראי אדם ונבערים בתכלית הבערות, להודיעם כי יש אֵל אחד בשמים ובארץ, אך לא אל גוי אחד בארץ אשר הודיעו למַבראשונה את יִחוּד ה' הָאֲמִתִּי – –.

32.§ איי פֿידשי או פֿיטי. מדתם 738 פרסאות מרובעות, אדמתם פֹּרִיָה, כֻּלה מַשקה וברוכה בעצי סאַנדעל רבים וטובים. הגדולים בכל האיים האלה הם: אי פֿיטי־לעפֿוּ ואי פֿאַנוּאַ־לעפֿו, הראשון 210²/₃ פ“מ, והשני 117 פ”מ. יושביהם 200,000, והם ממוצעים בין בני שבט הפּאַפּוּאַס ובין ההודים האויסטראַלים, מעבָדיהם לִטְווֹת בגדי בד מְחֻסְפָּס, לארוג יריעות (מאַטטען) ולעשות כלי יוצר חרש. הם נפלגים למדינות (שטאָטען) קטנות ורבות, בימים הראשונים היו אוכלי אדם ונוראים מחיתו טרף, וגם בימים האלה עודם תלואים למשובתם, ורק האנשים אשר השליכו את עבודת אליליהם ויבואו במסורת דת הנוצרית, עזבו את זדונם ומשובותיהם, ובניהם שוקדים על דלתות בתי הספר אשר הקימו אנשי איירופא למענם, גם יתאוו תאוה ללבוש בגדים יפים, ולאסוף ספרי השכלה. בשנת 1835 פרצה דת הנוצרית באיים ההם ורבים מֵעַמֵי הארץ באו בבריתה. רבים מיושבי איירופא בחרו באיים האלה וַיֵשבו בהם וַיֵאָחזו בתוכם.

33.§ איי הידידות (פֿריינדשאַפֿטס אינזעלן) או איי טאָנגאַ, מספרם יותר ממאה וחמשים, מהם איים אשר תחתיהם נהפך כמו אש (חמשים הרים בתוכם ומהם חמשה עשר גבוהים מאד), אך רֻבם הם איי אלמוגים. מזג האיים טוב ונעים, שדותיהם פֹּרִים וַעֲצֵי פיזאַנג ותאנים סוככים עליהם בצִלם, עצי קאָקאָס ועצי לחם שתולים סביבות כל בית, וירקרק דשא וצִמחי תפארה יעטרו את האיים האלה לחמדת עינים. מספר יושביהם הוא 25,000, טובי לב ואנשי חסד, ורק מְתֵי מספר בתוכם הדבֵקים עוד בתועבות אליליהם. עצלים הם ורפויי ידים ועל כן לא יחיל הציוויליזאַציאָן בתוכם. מאה וששה בתי תפלות נבנו בימים האלה על האיים ההם. האי הראשי יִקָרא בשם טאָנגאַ־טאַבּוּ ומספר יושביו 9000 נפש אדם.

34.§ איי הספנים (שיפֿפֿער אינזעלן, נאַפֿיגאַטאָר) או איי סאַמאָאַ, הם ששה במספרים מאין כמוֹהם בכל איי אויסטראליען ליֹפִי וָעֹשֶׁר. יערים מחמדי בת עין ירימו שם ראשיהם כעמודי היכלי חֹסֶן, ופלגים יבלי מים יזרמו בין סבכיהם. מספר יושביהם 35,000, יְפֵי תֹאר וִיפֵי מַראה, לשונם היא אחת מלשונות המאַלאַאִים, וכשרון דעת להם במלאכת עבודות רבות ושונות. משנת 1836 פשטה דת הנוצרית בתוכם, ובימים האלה באו כֻלם יחד במָסורת בריתה. מושבותיהם בכפרים וחצרים ושולחים ידיהם בכל מלאכת עבודה.

35.§ איי קאָק או הערפֿיי ((Hervey נִגלו לראשונה בשנת 1777 על ידי הספן המהֻלל קאָק ושמו נקרא עליהם והם איי אלגומים, אדמתם דשֵׁנה וּפֹּריָה, מזגם יפה אף נעים, ורק מים יחסרו להם. מספר יושביהם 11,500, והם הודים אויסטראלים. לפָנים היו אנשי דמים וכנמרים צמאו לדמי אדם, ובשר האדם היה לְבָרוֹת לְמַלְתְּעוֹתֵיהֶם ומעדנים לנפשם. בשנת 1823 נטעו שלוחי הנוצרים את דת הנוצרית בין הפראים הנוראים ההם, וכָעת הם כֻּלם נוצרים. אִי הראשי נקרא בשם מאַנגיאַ, ובו שלשה נפות הדומים לנפות ארצות איירופא בכל הליכותיהם, והם מחֻברים איש אל רעהו על ידי מסִלות טובות וישרות. בנפות ההם בתי תפלות רבים, בתי ספר, בתי מלאכה, בתי דפוס, בתי מְשוֹש ובתי מושב גדולים וטובים כבארצות איירופא.

36. § איי החברה (געזעללשאפֿטס־אינזעלן, או סאָציעטאֶטס־אינזעלן). האיים האלה יִקָראו בשם הזה לכבוד החֶברה הנכבדה, חֶברת מַרבי המַדע אשר נוסדה בלאָנדאָן, כי החברה ההיא שִחדה מכֹּחה וַתְּפַזֵר כסף רב על מסעות הים אשר נסע רב החובל קאָק לחַפש ולמצוא ארצות חדשות וְאִיֵי יָם חדשים. האיים האלה לא נופלים הם בהוד והדר ובכל טוב וברכה מיתר האיים אשר באויסטראליען. הם חֻברו מאיים רבים המָפנים קֵדמה מזרחה ומאיים רבים הפונים לפאת מערבית, ואזור אלמוגים (קאָראַללענגירטעל) יסובבם וִיאַזְרֵם, אך בִּפְנִים הארץ מתנשאים רֻכסי הרים גבנונים אשר שִׂיאָם מגיע עד גֹבַהּ 6900 רגל ועצי פרי יְכַסוּם, עצי תמרים, עצי פיזאַנג ועצי לחם ועוד עצי מאכל רבים ושונים. נהרות ונחלים יַשקו את האיים האלה, ועל כן ישגו עליהם יערים גדולים וירקרקים. בכל מקום אשר תדרוך כף רגלנו באיים האלה, נפגוש בעצי קוּיאַפֿאַ, פאָמעראַנצען, ציטראָנים משמחי לב רואיהם, גם כל נטעי נעמנים, צִמחי חֶמד, שיחים נהדרים וַעֲצֵי פרי הָדָר יִגְאוּ שם בהדרת יפי מאין כמוהם בכל רחבי התבל. מראשי ההרים והצוקים מתנפלים מים רבים בהמולה נעימה וִיפָארו בחין ערכם את הנפות והמחוזות אשר באיים האלה. צִפרי שמים בעלי מינים שונים תעופפנה שם תחת רקיע השמים במספר רב כביתר האיים: תּוֹרים, פּאַפּאַגאַאִים, קאָליברים, שָׁלָך (רייהער), אַוְזוֹת ועוד עופות רבות אין מספר. חַיוֹת יונקות (זייגעטהירע) לא תרמושנה שם, אך גם חיות טורפות ופריצי בני שחץ לא יִמָצְאוּ בהם, גם נחשים צפעונים ועקרבים וכל זוחלי עפר אך מעטים הם שם, גם הַחֹם וְהַשָׁרָב לא יַכֶּה פֹה את יושבי הארץ, כי הרוחות המנַשבות מִשָׁרְשֵׁי הים יעברו באיים האלה תמיד וּמִדֵי עברם יחלישו את חֹם השמש עד כי לא יֶחסר המֶזג בהם –. יושבי האיים גִדְלֵי קוֹמָה, מראיהם חוּם לָבָן, תֹּאַר פניהם יפה, תכונת נפשם טובה ועדינה, יתרון הַכְשֵׁר דעת להם על יושבי יתר האיים, והם טובים, אהובים ומשכילים יתר הרבה מכל עַמֵי אויסטראליען. לָחֶם וּקְרָב גם מַחלות מְשַׁכְּלוֹת אשר הביאו אליהם בני איירופא, הפילו בהם חללים עד כי מכל המונם הרב והעצום לא נשאר כָּעֵת כי אם 18,000 נפש –. בשנת 1819 התרצה טאָמראַרע השני מלך האיים האלה לעזוב את עבודת אליליו ולבוא במָסורת דת הנוצרית, וכמוהו עשו כל יושבי האיים ויקבלו עליהם את הדת ההיא. העמים האלה יתבוששו ללכת ערומים וִיחֵפים ויתפרו להם בגדים כבגדי בני איירופא, ורק מְתֵי מספר ימָאנו עוד בבגדי כבוד כאלה. לעתים מזֻמנים יתאספו ציריהם מכל קַצְוֵי אִיֵיהֶם לַמְתִּיק סוד ולהביא עצה בהליכות המדינה גם לחוקק חֻקים וְלָשׂוּם משפטים לבני עַמָם. אנשי איירופא באו למאות ולאלפים וַיֵאָחזו באיים האלה, והם יושבים שם שאננים וּשְׁלֵוִים וּמְבַלִים בטוב ימיהם. האי הגדול מכל האיים ההם, הוא אִי טאַהיטי, מדת אדמתו 189 פרסאות מרובעות, ומספר יושביו בערך 9100. עמָקיו היפים והנחמדים יעטפו בר וִיבוּל וְיִשְׂאוּ מאה שערים, ובנפות החוף נמצאים דרכים ומסלות סלוּלוֹת וטובות. במקומות רבים יֵרָאוּ בתים בנוים בטוב טעם ודעת כבתי איירופא, גם בתי מלאכת הצוּקער וצמר גפן וכל בתי מלאכה וחרֹשת המעשה ובתי דפוס נמצאים באיים האלה במספר לא מעט. על אדות האי הגדול הזה (טאַהיטי), יספר לנו החכם ציממערמאַן בספרו המהֻלל לאֶנדער אונד פֿאֶלקער קונדע (ברלין 1867), כדברים האלה: "הנוסעים הראשונים אשר באו אל האי הזה, מצאו בתוכו אנשים יְפֵי תֹאַר וִיפֵי מַראה מאין כמוהם בכל הארץ, אנשים אשר נִפרדו והיו לשלשה ראשים: הראש האחד חֶבר כֹּהנים חֲשֻׁכִּים בעלי פנים נִזעמים וּקְשֵׁי לב כיאות לעבודתם האכזריה אשר זִבְחֵי אדם אבן פִּנָתָהּ. הראש השני בני האפרתים ואצילי העם, השופטים והשליטים, רמי הקומה, מגֻדלים כנטיעים מנעוריהם, בריאי אוּלָם וְרַבֵּי אוֹנִים, מהירים וחרוצים, שִׂמְחֵי לב, אוהבי תענוגים ומתגאים בגִזעם ומצַבתם. הראש השלישי בעלי מלאכת עבודה ומשרתים, ואף כי גם הם יְפֵי מַראה כאחיהם, אך אינם רמי קומה וגבורי כֹחַ כמוהם, ובעלי הראשים הגבוהים עליהם לא יַשפילו כבודם להִתהלך בחֶברתם ולהיות עמהם לְעַם אחד.

"כאשר באו אנשי איירופא אל האי הזה בפעם הראשונה, ראו ויתבוננו כי העם היושב בו שאנן הוא ורענן, שָׂמֵחַ ומאֻשר, שוקט אל שמָריו ומתענג על רוב שלום. מִדוֹתָיו נֶאהבות ונעימות, לבו יקבץ ידידות וְרֵעוּת, ונפשו מלֵאה רִגשי טֹהַר אשר לא ראו כאלה בכל העמים והלשונות תחת השמש.

"האנשים הטובים והמאֻשרים ההם, קִדמו את פני האורחים החדשים הבאים אליהם, בכל אותות אהבה וידידות, גם בְּנוֹת הַהֵן האמונות על בִּרכי הטבע הֵפִיקוּ להם רצון ולא חָשכו מהם את כל אשר אִוְתָה נפשם – כי בהיותן באָמנה את הטבע לא ידעו עוד כי עָוֹן פלילי הוא לחשוף את מִסְתְּרֵי האהבה לאיש זָר, ובתֻמת לבבן מִלאוּ את מִשאלות הנוסעים אשר מים גנובים יִמְתְּקוּ להם –.

"על עַם שוקט וְשָׁלֵו הזה בא פתאֹם השודד וַיְדַכֵּא לעפר חיתו: כי מַלָחִים עַזֵי נפש אבירי לב וזרע מרעים מִיַלְדֵי ענגלאַנד אשר כִּלוּ עבודתם באניות אדוניהם, לקחו להם בערמה את מִשְׂרַת המִשלחת האַנגלית, וּבְתֹר שלוחי הדת פרצו אל האיים המאֻשרים ההם וישימו בהם שַׁמוֹת וַיְכַלוּ חִצֵי זדונם ואכזריות נפשם בתמימי לב וישרי דרך ההם. ומעת אשר באו משלחת מלאכי רעים ההם אליהם, כָּעָב עָברה ישועתם וְכָעוֹף התעופף שְׂשוֹן לבם וצהלת נפשם, תֹּם דרכיהם וּבֹר לבבם ונקיון כפיהם. לא עוד תראינה עיני הרואים בְּנוֹת חֵן אשר חֹתַם תָּכְנִית הַיֹפִי וְהַצְנֵעַ לֶכֶת על פניהן ועל כל עלילותיהן, רק נשים סרות טעם תשוטטנה בשוָקים וברחובות, נשי זִמָה המוכרות כבודן בכסף, השותות במִזרקי יין וסופקות בְּקִיאָן ומתגוללות באשפתות לְגֹעַל נפש. תחת גברים אבירי כֹחַ וכבירי אוֹנִים המתרוננים מטוב לב, תראינה עתה עינינו אנשים חלשים אשר על פניהם שֹׁכֶנֶת עֲנַן עצב והולכים תֶּמֶס ונמקים בחבורות פצע ותמרוק ברע –. חליים רעים ונאמנים שִׁכְּלוּ את עַמֵי האיים האלה עד כי לא נשאר בהם עשיריה, ועוד תשוב גם היא ותהי לְבָעֵר –. וכל זאת באה עליהם ברִשעת בני איירופא ומשובותיהם וְרָעַת רעתם! –. אך באיים הקטנים אשר בקבֻצת האיים האלה, מקום אשר השלוחים האַנגלים לא פרצו עוד אליהם, שם יחיו עוד יושביהם שְׁלֵוִים ותמימים כבימים הראשונים, שם הם יושבים עוד באהלים יפים, שם תשתרר עוד ענוה וְתֹם על הליכות בְּנֹות חַוָה, שם תריק עוד התולדה אֵם כל חי, את שפעת ברכותיה, השדֵמוֹת יעשו אֹכֶל למכביר, הגנים יצמיחו זֵרוּעֵיהֶם עד בלי די, עֲצֵי פרי יבשילו מגָדים להחיות עַם רָב, בסבכי היערים יקננו צפרים אין מספר וְיָכִינוּ שְׁאֵר לרבבות אדם, ועל כן יסורו כל עוברי ארחות הים אל האיים ההם להכין צדה לדרכם הרחוקה, ובעד מְחִיר קטן ימצאו כל המחסורים אשר יחסרו למו.

"כָּבֵד מאד להציג לעיני בני הדורות האלה את המצב המאֻשר אשר היה לפָנים ליושבי אִי טאַהיטי ויתר יושבי איי החֶברה. אביר הטבע שָׂם עליהם את עיניו לטובה, גִזֱרַת גְוִיָתָם מחֻטבה תבנית בני שבט הקויקאַֹזי, מִבָּבוֹת עיניהם זיקי אש יתמלטו גם טובת לבבם בַּעדן נשקפת, תֹּאַר פניהם יפה אף נעים, שִׁנֵיהֶם כעֶשת הַשֵׁן וּכְלִבְנַת הפנינים לָטֹהַר, כַּפּוֹת ידיהם ורגליהם קטנות וְיָפוֹת, וְזִיו פניהם דומה לפני האנשים הלבָנים עד כי נִתְעֶה בשֶפק אם לא צאצאי איירופא הם אשר נִדחו בדורות הראשונים אֶל אִיֵי יָם ההם –. הגברים גִדלי הקומה הם גם גדולי כֹחַ, מהירים וִיצוּרֵי גֵוָם יתנועעו בנָקל ויכופו כאגמון לכל אשר יהיה רוחם. במלבושיהם יבחרו להם טוּב טעם וְנִקָיוֹן עד כי בצֶדק התפלאו עליהם הנוסעים הראשונים בבואם אל האיים האלה. גם ארח חייהם היה אך טוב וָאשֶׁר, אך נֹעַם ותענוגים. בגן עֵדן הארץ לפניהם, רוח צח מֵשִׁיב נפש יַשֵׁב הים על פני האדמה, מֶגֶד תבואות שֶׁמש וְגֶרש ירחים ופרי הָעֵץ יפרצו במאד מאד עד כי לא יֵאָמֵן אם יסֻפר, ובכל זאת לא טמנו האנשים המאֻשרים ההם את ידיהם בצלחת ולא כלו ימיהם בעצלות וְחִבֻּק ידים. כי אף אם למותר היתה להם עבודת השדה והגנים, יען כי גם בלי עֲמַל אֱנוֹש נתנה הארץ את יבולה ועץ היער נשא פִרְיוֹ, בכל זאת עָבדו עבודות רבות ושונות לְהַנְעִים את חייהם ואחרי כל עבודה הִתְעַנְגוּ בתענוגים נעימים ומבריאים בָּשָר וָרוּחַ; מְחוֹלוֹת מַחנים, שירי זִמרה, צוֹד צַיִד, מִשתה ושמחה, אהבה וידידות ועוד רבות כאלה היו שרשרת אהָבים אשר רָתְקָה את המאֻשרים ההם מִימֵי יַלדותם עד זִקנה ועד שֵׂיבָה –. וכל אלה נגוזו ויעופו מעת אשר באו אליהם שלוחי הדת ילידי ענגלאַנד, כי בימים מעטים הביאו עליהם שֹׁד וקרץ, מהומה ומגערת, וישיתו ארץ חמדה ההיא לארץ רפאים, ויושביה לגברים לא יצלחו בימיהם המתנודדים ורצים לבאר שחת –. אחד מהאיים המָפנים לפאת מערבית, הוא אי ראַיאַטאַיאַ, מקום משכן הַמַלְכָּה המולכת בארץ ההיא, ומספר יושביו 1700 נפש אדם.

37.§ איי טוּאַמאָטוּ (פתרונו “רחוקים”), ולפָנים נקראו בשם איי פאָמאָטו (פתרונות “משֻעבדים”). האיים אשר בפאתי מערב הם תחת חָסוּת הצרפתים, רֻבָּם שוממים מבלי יושב, ואחדים מהם יפים מאד. ואף כי מִשְׁבְּרֵי הים ירעשו ויתגעשו ויתנפלו בזעם אף על סלעי האלמוגים האדומים המַכתירים את חֻפֵּי האיים האלה, בכל זאת אחרי אשר יתמלטו יורדי הים באניות ממשואות ותשואות בלָהות ההן ויעלו על יַבֶּשׁת האיים, יתענגו מאד וּפָחַד וְרָחַב לבבם בראותם אדמה מעֻלפת בירקרק עשב, ועצי פרי קאָקאָס רמים ונשאים מתנשאים בהודם על שפת הים וְיוֹשִיטוּ עָסִיס וממתקים לכל החוסים בצִלם, על ראשי הגבעות המכֻסות בסבכי יערים, יֵרָאוּ בתי מושב אשר יֵשבו בהם ילדי האיים האלה מימי קדם קדמתם, ולהקות צפרים רבות ושונות מעופפות על פני רקיע השמים. מִסְפַּר האיים האלה הוא שבעים ותשעה, ואליהם יחשבו גם איי גאַמבי אשר בפאת דרומית מזרחית, והם רמים ונשאים ותחתיהם נהפך כמו אש. יושבי האיים הם בערך 8200 וְרֻבּם קִבלו עליהם את דת הנוצרים. בפאת דרומית להאיים האלה, ישא אי פיטקאַרין את ראשו, מדתו ⁴/₅ פ“מ, גבהו 1000 רגל, אדמתו פֹרִיָה ומלֵאה עצי יער. בשנת 1789 באו אל אי הזה אנשי שחץ ופריצים באניה ענגלאַנדית ועמהם אנשים רבים מיושבי אי טאַהיטי, ובניהם אשר ילדו ישבו שם עד שנת 1855, ומאז והלאה נדדו מרביתם וילכו אל אי נאָרפֿאָלק, כי לא נשא אותם אי פיטקאַרין לָשֶׁבֶת בו –. איי מאַנדאַנאַ או מאַרקעזאַס, בהם רָמוֹת נִשָׂאוֹת יותר מארבעת אלפים רגל ומכֻסות בעצי יער, גם אשדות מים כבירים בתוכם אשר יתנפלו מראשי הצוקים לתהום רבה, ומספרם רב –. אי הראשי נוּקאַהיפֿאַ מדתו שמונה פ”מ, חֻפָּיו מעֻלפים יפעה וָחֵן, הררי חֶמד וגאיות עטופות ירק דשא. מספר יושבי האיים האלה, הוא 12,000 ורבים בהם אשר מראיהם כמראה פני אנשי איירופא ללֹבֶן; וְרֻבָּם רמי קומה וִיפֵי מראה מכל בני שבט הַהוֹדִים האויסטראַלים. הגברים הולכים כמעט ערומים ובבשרם כתֹבות קעקע מעשה ידי אמן, והם הרעים והאכזרים מכל אחיהם הפראים האוכלים בשר אדם ומושבם בחֶבל ים הדרומי. משנת 1842 תפשו הצרפתים את האיים האלה בחזק יד, ואת אי נוּקאַהיפֿאַ (אשר יושביו בערך 2700) עִתְּדוּ לארץ גזֵרה להַגלות שם את הזדים וכל עושי רִשעה אשר השחיתו דרכם על ארץ צרפת.

38.§ איי זאַנדוויך, עשתי עשר איים, מדתם 3588 פ“מ, יושביהם בערך 70,000, ובגלל המסחור הגדול ומַעבר האניות אשר בתוכם, נכבדים הם מעל איי אויסטראליען. הַתַּיָר המהֻלל קאָק נהרג פֹּה בשנת 1789. הרים רמים מתנשאים בתוכם בשִׂיא חָסנם, ובהם גבוהים מאד עד 13,000 רגל. אל אחד האיים הנקרא בשם האַוואַיי יתגאה בעֻזו הר שרפה הנודע בשם מאַ־אוּנאַ־לאָאַ אשר מְרוֹם קִצוֹ גבוה 12,410 רגל, ולרגלו הדרומית ישתרע יַם הַלַבָּה (לאַוואַזעע) הנקוב בשם קיראַאוּען. גם הר שרֵפה הנודע בשם מאַ־אוּנאַ־קעאַ יתנוסס על האי ההוא, גֹבַה ההר 13,088 רגל, ועוד בו הר שרפה אשר לוֹעוֹ הנורא יקיא תמיד להבות אש המָסים ותמרות עשן, ושמו מאַ־נוּאַ־הוּראַראַיי, והוא גבוה 9400 רגל. מזג האיים האלה טוב ונעים, אדמתם כֻּלה מַשקה, דשֵנה וּפֹּרִיָה. חִטֵי מַאיס גם פרי האדמה ופרי העץ יצלחו מאד באיים האלה להחיות יושביהם, גם קְנֵי צוקר יגדלו שם, ובגיא הרים ישגו יערי עצי פיזאַנג, יערים עֲבֻתִּים ונפלאים. יושבי האיים מצֻינים ביתרון הַכְשֵׁר לחרֹשת המעשה, ובימים האלה יכַסו את מערומיהם בבגדי בני איירופא, כי נִפקחו עיניהם לראות כי ערֻמים הם וְיִתְבּוֹשָׁשׁוּ. מהירים הם לעבור באניות ארחות ים, ויש להם אניות גדולות גם יעשו מסחור רב במלח ובעצי סאַנדעל –. בשנת 1794 הביאו אנשי איירופא את זרע הקוּלטוּר אל האיים האלה וַיִטָעוּם בכל מקום אשר דָרכה כף רגלם זו. ומאז והלאה פָרצה עבודת האדמה, תרבות צאן, מלאכת מחשבת, מַעבר אניות ומעשה המסחור בכל איי ים ההם וַיִמָלְאוּ שפעת טוב ואֹשר. ראשית מסחרם הוא לארץ סינים (כֿינאַ), סידניי, קאַמטשאַטקאַ וקאַליפֿאָרען. בשנת 1852 נתן מלך האיים האלה חֻקים ומשפטים טובים המיוסדים על אדני החֵרות לבני עַמוֹ –. אי אָאַהוי, מדתו 33 פ”מ, יושביו 21,300, ויושביו יכַנו אותו בשם גַן איי זאַנדוויך. באי הזה עיר האָנאָלוּלוּ, בה יושב המלך קאַמעהאַמעאַ הרביעי, מספר יושביה 12,000, בה בתי ספר, בתי תפלות, בית אוצר דברים עתיקים, בית עקד ספרים, בתי אורחים, בתי שעשועים, חנויות מפֹארות מלאות שכיות החמדה ועוד דברים רבים כאלה לתענוגות בני האדם –. אי מַאַאוּאִי, מדתו 220 פ"מ, יושביו 21,500, גבוה והררי –. לאַהיינע, יְפֵה נוֹף על חוף הים וסביביו כפרים רבים ומספר יושביהם יחד הוא 10,000. בנוף ההוא בית ספר גדול –. יותר מאלפַּיִם איש מענגלאנד ואמעריקא אִווּ את הנוף ההוא למושב למו.

39.§ הנהרות ההולכים באויסטראליען פנימה, מֵימֵיהֶם לא נאמנו, כי הם יִקָווּ ממטר השמים ומהרה קלה יִצָמְתוּ וְיִכָּרֵתוּ, או הָאֵדִים העולים מהם בחרבוני קיץ יהַפכו אותם לאגמי רפש ובִצות, ולאחרונה יחרבו וייבשו וישאירו אחריהם אדמה צחיחה ומלֵחה. רק בארץ ההרים בפאת דרומית מזרחית, ישטפו נהרות איתן נכבדי מים ויאורים גדולים רחבי ידים אשר מֵימֵיהֶם רבים ועצומים כל ימי השנה. ראשי הנהרות הם: נהר מוּרראַיי (Murray, מאָררעה), מוצאו מירכתי ההר הנקרא בשם קאָסציוּסקאָ, ישטוף ממזרח למערב, סביבותיו מקומות יפים ונחמדים, ובמקומות אחדים יְסֻבֻּהוּ חֻפִּים גבוהים מאתים רגל. הנהר הגדול הזה מלא הוא מים רבים על כל גדותיו ואניות קיטור משוטטות על פניו תמיד, ותוצאותיו (מינדונג) אל היאור הגדול (זעע) הנקרא בשם יאור אלכסנדרינא. פְּלָגָיו (נעבענפֿליסע) הם: הַפֶּלֶג המלא תמיד מים רבים ונקרא בשם מוּרוּמבידגעע (מוּרוּמבידשי) היוצא מהרי וואַרראַגאָנג עם פלג לאַכֿלאַן ודאַרלינג הגדול ממנו ולפעמים ידְלְלוּ מֵימָיו וייבשו. מכל נהרות החוף (קיסטענפֿליסע) אשר באויסטראליען המזרחית, הכי נכבד נהר האַווקסבוּרי, ארכו חמשים פרסאות, אניות בו יהלכון, ותוצאותיו בחוף בּאַרקען צפונית לנפת סידניי. באויסטראַליען המערבית יזרום הנהר הנָקוב בשם שוואַן, ארכו חמש עשרה פרסאות ותוצאותיו אל ים הודו. על חוף הדרומי ישטוף נהר וויקטאָריאַ רחבו עד ³/₄ שעות, עמקו מאה ועשרים רגל, חֻפָּיו גבוהים במקומות אחדים עד חמש מאות רגל, ובמקומות אחדים הם שטוחים ומכֻסים ביערי עַד (אוּרוועלדער), ובמצולותיו ירמשו התנינים הגדולים הנודעים בשם קראָקאָדילים. גם יאורים גדולים (לאַנדזעען) יִמָצאו באויסטראַליען, והגדולים בהם אם טאָררענס, איירע, גרעגאָרי, פֿראָמע, אַמעאָ, געאָרג ועוד יאורים רבים כאלה.

40.§ ראשי הררי אויסטראליען, הם: 1) בפאת דרומית מזרחית הררי אַלפּען האויסטראַלים (דיא אויסטראלישען אַלפּען), והם רֻכְסֵי הרים אשר שיאם מגיע עד 7000 רגל, וחֶלקם המזרחי הוא שלשלת הרי וואַרראַגאָנג הגבוהים עד 6850 רגל. ההרים האלה גבוהים הם ונשאים מכל הרי אויסטראליען גם מלאים מִכְמַנֵי זהב וכסף ועוד סגֻלות יקרות כאלה. 2) בפאת מזרחית ופאת דרומית מזרחית תשתרענה רָמוֹת גבוהות אשר מקצתן פֹּרִיות ומקצתן לא תצמחנה כל צמח ושיח ונטע, ומראיהן יטיל יראת הכבוד על פני רואיהן. מהרמות ההן והלאה לפאת דרומית יתנשאו רֻכסי ההרים הנקובים בשם הָרֵי תְכֵלֶת (בלויע בערגע) אשר ראשם מגיע עד 3800 רגל –. 3) ההרים אשר בפאת צפונית מזרחית –. 4) ההרים אשר בפאת צפונית –. 5) ההרים אשר בפאת צפונית מערבית –. 6) ההרים אשר בפאת דרומית מזרחית –. 7) ההרים אשר באויסטראַליען הדרומית בין לשון הים הנקרא בשם ספענצער ובין נהר מוּרראַיי התחתון.

41.§ בנפות ומחוזות רבים יִשְׂגוּ עֲצֵי יער רבים בני מין אחד, ומה גם העצים הדומים לעצי הדסים (מיר־טענאַרטיגגע). גם עִשבות אָחוּ וירק דשא הדומים במיניהם ובתארם איש לאחיהו, יצמחו וִיכַסוּ פני נפות רבים בארץ הלזו. יערי אויסטראַליען לא רבים הם כבארצות אחרות, גם עציהם לא יתנגשו ויתלכדו יחדו ולא יטילו צלליהם למרחוק. בחלק הצפוני ישגה התָּמר במספר רב, גם עוד עצי פרי נמצאים שם למרבה; לפאת דרומית יצלחו עצי פרי הלולים אשר נטעו ידי בני איירופא, ומה גם הָאֹרֶז וְחִטֵי מאַיס. בחוף הדרומי אשר בטאַסמאַניען יפרח הגפן ויעש אשכלות צופים ותירוש ויין לשַמח לבב אנוש, גם יבול שדמות ופרי תבואה הדומים ליבול איירופא ותבואות שדותיה. אנשי איירופא שתלו באיי אויסטראליען זולת עצים עושים פרי במספר רב, גם מיני תבואה רבים, ירק גנים (געמיזע), כִּשוֹת (האָפפֿען), פשתים, קנבוס (האַנף), יערות דבש (צוקקערראָהר), עצי קאַקאָ ועצי צמר גפן ועוד רבים כאלה.

42.§ מחיתו ארץ לא תרמושנה באיים ההם בלתי אם כלבים, חזירים, וואַמפירים, גם עכברים ומיני צפרים רבים מאד ומה גם פּאַפּאַגאַיִים נמצאים בהם במספר רב. גם החיות הידועות בשם חַיוֹת הַכִּיס (בייטעלטהירע) רומשות שם עדרים עדרים, גם חַיְתו חרטום (שנאַבעלטהירע), כלב האָללאַנדי החדָשה, דֹּב הנמלים בעל שערות קוֹצִים (דער שטאַכֿליגע אַמייזענבאֶר); החסידה (דער נייאהאָללאֶנדישע שטרויס), אווזים (שוואֶנע) שחורים, עורבים (קראֶהען) לבָנים ושחורים, נשרים לְבָנים; תנינים גדולים (קראָקאָדיללען) לאין מספר, גם נחשים וצבים (שילדקראֶטען) חדלי ספורות; בתוך הים ירמשו כלבי ים (זעעהודע), דגים גדולים ונוראים וְרֶמֶשׂ אין מספר.

43.§ מאיי אויסטראַליען תּוּבלנה לארצות רבות סגֻלות יקרות ושכיות חמדה, גם זהב, נחֹשת, צמר, חִטִים, עוֹרות, חֵלב, שמן עטרן (טהראַן), עצמות דגים (פֿישביין), פשתים, טאַבאַק, יערות דבש (צוקקערראָהר), אגוזי קאָקאָס, עצמות צב, עֲצֵי סאַנדעל, חמאה, חריצי חָלב, סוסים, עורות כלבי הים ועוד רבים כאלה.

 

חלק שני: אמריקה    🔗

1. אַמעריקאַ בכלל.    🔗

1.§ אמעריקא בכלל נפלגה לשתי פלגות: לאמעריקא הצפונית ולאמעריקא הדרומית, ושתיהן מחֻברות על ידי ארץ רָמָתַיִם (איסטמוּס, לאַנדבריקקע) ההולכת הָלֹך וְקָצֹר לפאת דרומית (אמעריקא התיכונה). בפאת מזרחית לארץ רמתים ההיא, יפרד ים מעקסיקאָ או ים אנטיללי בין שְתי הַפְּלַגוֹת ההן, והים ההוא הוא ים התיכון בארץ המערבית הלזו (וועסטקאָנטינענט).

תולדות יושבי הארץ הזאת בדורות עולמים בטרם מצא אותה קאָלאָמבוס, נֶעלמו מעיני החכמים יודעי העתים, גם אין אִתָּם יודע מי היו העמים ההם, ומאין באו שמה? והמסורות העתיקות אשר ביד האמעריקאנים, לוּטוֹת הן בעלטה, ורק אחרי אשר הִרבו חכמי איירופא לחקור ולדרוש ולהתחקות על שרשי תולדות הארץ הזאת ויושביה, מצאו אחרי יגיעות שָׁנִים רבות שביבי אור מעטים להאיר את החשֵכה הגדולה הרֹבצת על מֶחקרי עַמֵי אמעריקא הקדמונים, וממוצא דבריהם ידענו: כי בימי עולם ושנים קדמוניות ישבו בארץ הזאת עַמִים משכילים וכבירי כֹחַ לב, ועֵדִים נאמנים הם המצֵבות הנפלאות והבנינים הנשגבים המתנוססים באמעריקא הצפונית והדרומית, אשר כל רואיהם יכירום כי מעשה ידי חכמי חרשים הם, ועד היום יתפלאו עליהם כל חִקקי לב. אמנם מי היו העמים ההם ומתי הִתהלכו בארץ החיים? נִפלאת היא בעינינו, ורק זאת ידענו כי עוד במאה שֵש עשרה לספהנ“ו נֶחשבו הבנינים ההם בעיני בני מעקסיקאָ וּפערו למעשה ידי עַם עולם אשר עוד לפני אלפי דורות נִשבת מאנוש זִכרם ועִקבותיהם לא נודעו –. במאה השביעית לספהנ”ו נסעו בני שִבטי הטאָלקעטים מפאת ארץ הצפון אל הארץ הזאת ויבואו אל אי אַנאַהוּאַק, והם היו אנשי דעת, עובדי אדמה, חוצבי כסף וזהב בהרים וידיהם רב להם להוציא מהם כלים מכלים שונים, בוני מִקדשי תלפיות (טעמפעל־פיראַמידען, טעאָקאַלליס) והיכלי חמד, מכתבם מכתב חרטומים (היראָגליפֿענשריפֿט), והם פרצו בארץ וישבו עד גוּאַטעמאַלאַ. ממלכתם נִשבתה במאה שלש עשרה לספהנ“ו בתגרת ידי הָאַצטעקים, בני שבט עז ושובב אשר בא גם הוא מפאת צפון, והם יסדו את עיר מעקסיקאָ בירת ממלכתם, וילמדו את משפטי העם אשר הכניעו בחרבם, וכל דרכיהם היו להם לעינים. כהנים־אפרתים היו מושלי העם הזה, ועל מזבח אליליהם הקריבו קרבנות אדם –. האיש מאַנקאָ קאַפּאַק, בן השמש (לפי אמונתם הכוזבה), בא מעֵבר היום הנקרא בשם Titlcaor, ובמאה שתים עשרה לספהנ”ו יסד את ממלכת הָאִינקאַס (Incas) בארץ פערו, וגם בני הממלכה הזאת היו משכילים ואנשי דעת במלאכת מחשבת ובחכמת הבנינים כאשר יעידו חָרבות בניניהם הגדולים אשר נשארו עד היום הזה.

2..§ הראשונים אשר מצאו בים דרך ויבואו לאמעריקא, היו הגאָרמאַנים (גאָרמאַנען). בשנת 983 מצא לראשונה עריק רוידע הגאָרמאַני את גראֶנלאַנד, וּבְנוֹ אשר שְׁמוֹ לייף (Leif) מצא את העללוּלאַנד (לאַבְּראַדאָר), את מאַרקלאַנד (שאָטטלאַנד החדשה וברויגשווייג החדשה) ואת ווינלאַנד (מאַסאַכֿוֹזעטס ונויי־יאָרק). ממאה השלש עשרה והלאה אָבַד כל חָזוֹן על אֹדות הארץ החדשה ההיא, וכל החכמים יודעי הים עד דור קאָלאָמבוס לא חשבו מחשבה לשוב ולמצוא את הארץ ההיא, רק התאמצו למצוא בים הגדול ים המערבי דרך להודו מזרחית (אַסטאיגדיען), וגם קאלאמבוס (כֿריסטאָפֿאָראַ קאָלאָן) לא שָׂם רק את המחשבה הזאת לְמַטָרָה, ורק למצוא בים את הדרך ההיא ירד באניות עִם מְתֵי מספר בשלישי לחֹדש אויגוסט בשנת 1492, ואחרי התנודדו במצולות הים הגדול והנורא שבעים יום רצופים, ואחרי אשר היה כפשע בינו ובין המות בתגרת ידי האנשים אשר ברגליו, מצא לראשונה בשנים עשר יום לחֹדש אָקטאָבער את הארץ החדשה הזאת. האי אשר דרכה בו כף רגלו בארץ הזאת, הוא אִי גוּאַנאַהאַני, אחד מאיי באַהאַמאַ, אשר הסב את שמו לשם סאַן סאַלפֿאַדאָר; גם את אי קוּבּאַ ואי האַייטי (Haiti) מצא האיש הנפלא הזה. ובשלשת מַסָעָיו אשר נסע אחרי כן לגלות עוד ארצות חדשות, מצא עוד איים רבים מאיי הודו המערבית, גם חלק גדול מִיַבֶּשֶׁת הארץ (פֿעסטלאַנד) על תוצאות נהר אָרינאָקאָ. והאיש הגדול הזה מת מִמְגִנַת לב אֹדות הרעה אשר הִפגיע בו מלך ספרד, ויעזוב את ארץ החיים ואת יושביה המשַלמים רעה תחת טובה, בשנת 1513. והאיש הזה גם כל בני דורו הֶאמינו כי הארץ החדשה הזאת היא רק פְּלַגָה אחת מארץ הודו המערבית (וועסטאינדיען), ורק אחרי אשר מצא הַתַּיָר המפֹאר בּאַלבּאָאַ את ים אקינוס הגדול בשנת 1513, ואחרי מסעי המשכיל האביר מאַגעלהאַנעס, נודעה השגגה ההיא. שֵׁם הארץ החדשה הזאת נִקרא אמעריקא על שֵׁם איש חכם יליד פֿלאָרענץ אַמעריגאָ וועספּוּצי, אשר בא אל הארץ הזאת פעמים אחדות ויתחקה על כל הליכותיה. כי איש אשכנזי הֶעלה על ספר את מֶחקרי אַמעריגאָ ההוא אֹדות הארץ הלזו וַיְכַנֶה תמיד את הארץ בשם Americi terra או אמעריקא, ומאז והלאה נשאר השם הזה לארץ החדשה הזאת, וזה שְׁמָהּ עד היום הזה. אהבת הזהב הֵעִירָה בלבות הספרדים תשוקה נמרצה לבקש ארצות חדשות אשר עפרות זהב להן, וילכדו תחת פקודת הגבור העריץ פערדינאַנד קאָרטעץ את מעקסיקאָ משנת 1519 עד 1521, תחת פקודת פֿראַנץ פיצאַרראָ את פּערוּ משנת 1531 עד 1535, ותחת פקודת האיש אָרעללאַ עברו בשנת 1544 ארחות הנהר הגדול נהר אַמאַצאָנען ויכבשו נפות רבות, ובשנת 1500 לכד קאַבראַל את ארץ בראַזיליען בשם מלכות פאָרטוּגאַל, ובשנת 1497 לכד קאַבָּט את אמעריקא הצפונית, גם צרפתים אנשי לב וכבירי כח לכדו להם נפות ומחוזות רבות בשם מלכם. ולא ארכו הימים ותהי מריבה בין הספרדים ובין הצרפתים אֹדות הארצות החדשות אשר תפשו, עד כי נטה הפאפסט אלכסנדר הששי קָו על תבנית חוּג הארץ (גלאָבּוּס) לאמר: הַקו הזה יציב גבול עולם בין נפות הספרדים ובין נפות הצרפתים אשר באמעריקא. תחת אור ה־רור אשר שָׁדדו המנַצחים מֵהַמְנֻצָחִים יושבי הארץ מעולם, קראו להם דרור מחֶשכת עבודת האלילים אשר הִתהללו ויתהוללו בה עד הימים ההם, אפס כי לא בנַחת ובדברי חֵן נָטעו בתוכם את דת הנוצרית, כי אם בתוכחות חֵמָה וּבְמַהלומות רֶצַח, והקאָלאָניסטים בני איירופא אשר יָרשו את הארץ, הוסיפו עוד לְדַכֵּא אותם באכזריות נפשם, עוֹדָם מעליהם הִפשיטו את עצמותיהם פִּצֵחוּ. אחד מִכֹּהני הדיאָמיניקאַנים וּשְמו לאַס קאַזאַס חמל על האומללים ההם ויהי להם כמרימי עֹל מֵעַל לְחֵיהֶם, וַיַסֵב את מסחר הַכּוּשים ועבדי העולם (נעגער־אונד שקלאַפֿענהאַנדעל), מארצות אחרות לארץ אמעריקאַ, לבעבור יקנו הקאָלאָניסטים את הכושים ועבדי עולם ההם אשר כּחַ בהם לעבוד כָל עבודת פרך, וְיַרְפּוּ ידיהם מהאמעריקאנים החלשים והענוגים אשר לא נִסוּ מעודם לעבוד עבודה בבית ובשדה. אך תחת אשר חָשַׁב האיש הטוב ההוא לעשות טוב, הֵרַע עוד מאשר היה בתחִלה: כי סְחַר הכושים ועבדי העולם פָּרַץ יתר הרבה מבראשונה, ועֹל הברזל לא הוּרַם מעל צוארי האמעריקאַנים האובדים –.

3.§ זולת הנפות אשר בירכתי צפון ודרום ומחוזות אחדים בפאת מזרחית, נֶהפכה כל אמעריקא באמצע מאה הי"ה לארץ מושב בני איירופא. שֵבֶט הגירמאַני היה רֹדֶה בכל נפות אמעריקא הצפונית, ושבט הראָמאַני באמעריקא הדרומית. ועל פי העמים אשר ירשו את הארץ הזאת, נוכל לְפַלֵג אותה לשלש פלגות: 1) לאמעריקא הספרדית; אשר תָּכיל מַרבית מחוזות אמעריקא הדרומית (זולת בראַזיליען אשר היא מורשת פאָרטוּגאל), גם את אמעריקא התיכונה, הנפות הדרומים אשר באמעריקא הצפונית ואיים הגדולים אשר בהודו המערבית. ואם כן ירשו להם הספרדים את החלק הגדול בכל חלקי הארץ החדשה. הזהב, הכסף ואבני החֵפֶץ אשר צָברו להם הספרדים בחֹזק יד, מתנוססים עד היום בבתי התפלות באמעריקא, אך מבלעדי כל אלה יצאו עוד מאמעריקא אניות טעונות כסף וזהב מִדי שנה בשנה לארץ ספרד וימלאוה חֹסֶן ויקָר וכל משכיות לבב. כָּעֵת פָּרקו כמעט כל הנפות ההם את עֹל הספרים מעל צואריהם לֵאוֹר באור הדרור, ובכל זאת נשארה שם שפת הספרדים וכנסית דתם, היא דת רומית־קאַטולית. 2) אמעריקא האנגלית והצרפתית תכלכל את יתר הנפות אשר באמעריקא הצפונית גם איים אחדים. ברבות הימים נִלחצו הצרפתים לעזוב את הנפות ההם בידי האנגלים, אך במחוזות אחדים הִשאירו אחריהם את שפת בני עַמָם ואת דת הקאַטולית. 3) נפות ומחוזות רבים אשר ירשו להם הנידערלאנדים והדאֶנים באמעריקא ויהיו בידם לאחֻזת עולם.

4.§ יושבי אמעריקא נִפרדו לשני ראשים: הראש האחד הם האנשים הַלְבָנִים אשר מראיהם לָבָן וְנָאוָה, והראש השני הם האנשים אשר מראיהם בעלי צבעים שונים (פֿאַרבינע), הלבָנים הם ילדי איירופא אשר באו לארץ החדשה הזאת מעת אשר גִלָה אותה קאלאמבוס עד היום הזה, גם הקרעאָלים (קרעאלען), והם בני הלבָנים ההם אשר יֻלדו להם באמעריקא, ומרביתם בהודו המערבית ובאמעריקא הדרומית. ובעלי צבעים שונים, הם המעסטיצים (מעסטיצען) בני התערובות אשר יצאו מחלצי האיירופים והאמעריקאַנים ילדי הארץ מעולם, וְהַמוּלאַטים, והם צאצאי האיירופים והכושים (ועוד נדבר על אֹדותם במרוצת דברינו). בכל אמעריקא יושבים בערך 74 מילליאָן נפש אדם, ובכל מאה איש מהם יֵחָשבו 40 לְבָנִים, 23 ילדי הארץ מעולם (איינגעבאָרענע), 19 כושים (נעגער), 18 בני תערובות (מיִשלינְגע). כבכל מקום אתגברו הלָנים גם בארץ הזאת ביתרון הכשר דעת על כל יתר ראשי השבטים (ראַסען), כְּפִתְגָם הספרדי: “כל לָבָן אֶפְרָתִי הוא” Todo blanco es caballero, יעדער ווייסע איזט איין עדעלמאַן).

5..§ אלפי איש יעזבו בכל שנה את איירופא ארץ מולדתם לבוא ארצה אמעריקא וּלְהֵאָחֵז בתוכה, ויותר מכל הארצות ינהרו אליה המונים המונים מארץ אשכנז, והם ברבבותיהם יְיַסְדוּ את תכונת איירופא בתוכה לבל תִּמוֹט לאֹרך ימים. מהאנשים אשר באו אל הארץ הזאת לצבור כעפר כסף או למצוא בה חַיַת ידם בלי עֲמַל כפים, ישובו רבים אל ארצם ואל מולדתם בראותם כי תוחלתם נכזבה ותאות לבם לא באה להם. ובדרך כלל אין נכונה בפי האנשים הַמְרִימִים את מעלת אמעריקא ומהַללים אותה עד בלי דָי, ובעשותם זאת יעידו כי נֶעלמו הֲלִיכוֹת הארץ הזאת מעיניהם ורק למשמע אֹזֶן שָמעו את שִמְעָהּ. ומה נאמנו דברי המשורר באמרו: “הַתֵּבֵל פְּתוּחָה לרְוָחָה, אַךְ בְּכָל מָקוֹם מְלֵאָה יָגוֹן וַאֲנָחָה” ואם נַערוך את אמעריקא אל איירופא בדברי אלהים ובדברי מדינה (אין רעליגאֶזעם אונד פאָליטישעם לעבּען), בדרכי החכמות והמדעים ובחרֹשת המעשה, במוסר השכר וסדרים ישרים, אז נִוָכְחָה כי לאיירופא יתר שאת בכל הדברים האלה על אמעריקא כעל כל יתר חֶלקי התבל, ולפי רְאוֹת עינינו יהי לה יתר שאת בכל אלה גם בימים יֻצרו עד אחרית הימים –.

2. אמעריקא הדרומית בכלל.    🔗

6.§ בקרן הדרומית אשר בארץ הזאת, יָחֵלוּ רֻכְסֵי ההרים הרמים והנשאים הנקראים בשם קאָרדיללערים (קאָרדילליערען, שלשלאות" בלשון ספרדית), או בשם אַנדען, והם שלשלת הרים ארוכים מאין כמוהם בכל הארץ לָאֹרֶך. עד מעלה 19⁰ ברחב הדרומית משתרעים הרי הקאָרדיללערים בשלשלת הרים פשוטה, אך משם והלאה יפרדו ויהיו לשנים גם לשלשה רֻכסי הרים הנצבים אלה נכח אלה (פּאַראַללעל, קעטטען), וביניהם בְּקָעוֹת נִשָׂאוֹת (האָכֿעבענען) הסגורוֹת ומסֻגרות בין סעיפי ההרים. a) בירכתי דרום מתנשאים הרי קאָרדיללערים הפּאַטאַגאָנים (היא קאָרדיללערע פֿאָן פּאַטאַגאָניען), שִׂיאָם מגיע עד 3000 רגל, וראשיהם ספונים בשלג. באפסי דרום הם מפוצצים לרסיסים, ושם יתגאה בחָסנו צְחִיחַ הסלע הנקרא בשם האָרען (על שֵם כבוד עיר האָרען בהאללאַנד) וגבהו 500 רגל. בפאת דרומית, אשר קַו השלג גבוה שם 500 רגל, ירומו הררי שלג וקרח (גלעטשער) במספר רב –. משם לפאת קֵדמה תִשתרע שִפלת הבִקעה הפאַטאַגאנית, והיא ארץ צִיָה ושממה מלאה אבנים, מטילי סלעים, עשבות שדה אשר מראיהם שחרחורת, קוֹץ ודרדר וְשִכְבַת מלח. ההרים ההם מגיעים עד שפת הים ושם יתמו –. b) הקאָרדיללערים אשר בארץ החוילה (חילש, טשילע), הם הרים רמים אשר ראשיהם מכֻסים בשלג, ובהם הרי שרֵפה רבים, גם הר אַקאָנקאַגוּאַ אשר שיאו מגיע עד 21,067 רגל, ועל ידו לפאת דרומית מַעבָּרה (פאַס) הנקראת בשם מעברת קוּמברע או אוּספּאַללאַטאַ אשר גבהה הוא 12,100 רגל. c). הקאָרדיללערים אשר בארץ אוֹפִיר (פּערוּ) וּבְאָליפֿיא, הם בראשיתם שתי שרשרות ואחרי כן שלש שרשרות הרים, וביניהם בִּקעת אוֹפִיר העליונה אשר גבהה 12,000 רגל, גם הבקעה הרמה אשר לְיַם טיטיקאַקאַ. בפאת מערבית יתגאה בְרוּם חָסְנוֹ הר שרֵפה רם ונשא הנקרא בשם סעהאַמאַ, גבהו 21,600 רגל, והוא הגבוה והנורא בכל הרי השׂרֵפה אשר בארץ; בשרשרת ההרים המָפנה קֵדמה יתנוסס הר אִיללימאַני, גבהו 22,845 רגל, והר סאָראַטאַ, גבהו 23,467 רגל, והוא ההר הגבוה בכל הרי אַנדען ובכל אמעריקא –. d) הקאָרדיללערים אשר באדמת קריטאָ (quito), הם שני רֻכסי הרים ובהם גם הרי שרפה אשר ראשיהם ספונים בשלג עולמים, וּמַסְתִּירִים את המישור הָרָם אשר בקוויטאָ (קוטא). בשרשרת המזרחית מתנוסס הר שרפה הנָקוב בשם קאָטאָפּאַקסי, ובשרשרת המערבית ירום ונשא ההר הנודע בשם כֿימבאָראַצאָ (טשימבּאָראַסאָ) אשר לפָנים חָצַב להבות אש ושיאו מגיע עד 20,000 רגל, שָׁנים רבות נחשב ההר הזה לרם ונשא מכל הררי התבל, עד אשר נודע כי תועפות הרי הימאַלאַיי גבוהים ממנו ואין כמוהם לָגֹבַהּ. החכם המפֹאר והמהֻלל אלכסנדר פֿאָן הוּמבאָלדט, אשר גִלה חדשות ונצורות באמעריקא הדרומית, הֶעפיל עֲלוֹת על תַּלפיות ההר הזה בשנת 1802 עד רוּם 18,000 רגל, ועד היום ההוא לא עלה עוד ילוד אשה עד גֹבַהּ נורא כזה, ומשם והלאה לא יכול עוד הומבאָלד ובאָנפלאַנד מרעהו לעלות, כי לא יכלו לשאוף רוח לאפם בגלל דַקות האויר וקַלותו, הדם התעורר בקרבם ויצא דרך בשר הַשִׁנַיִם ודרך שפתותיהם ועיניהם, וגם כלי הבאַראָמעטער והטערמאָמעטער עמדו מהראות להם עוד מדת הגֹבה והקור, כי כסף החי אשר בתוך הקנה נקפא ויהי לקרח מוצק. e) הקאָרדיללערים אשר בגראַנאַדאַ החדשה, נִפרדו לשלשה חלקים, ושעִפיהם יַסגירו בתוכם את הבִּקעה הנשאה, בקעת בִאָגאָטאַ.

7..§ הָרֵי שרֵפה הרבים והנוראים, גם הַזְוָעוֹת העזות המַרגיזות את אמעריקא הדרומית ממקומה כפעם בפעם, יהנו עֵדיהן כי בתַחתיות הארץ מתלקחת שלהבת נִצַחת וּמוקדי עולם –. הרי הקאָרדיללערים ממֻלאים הם בְּמִכְמַנֵי זהב, וּמַרבית הזהב הטוב אשר בכל אפסי ארץ, מוֹצָאוֹ מֵרֶחֶם ההרים האלה. המַתֶּכֶת היקרה הנודעת בשם פְּלאַטִינאַ, נִמצאה לראשונה בהרים האלה, ואחרי כן חָפרו בני איירופא אחריה וימצאוה גם בהרים אחרים בארצות שונות. הַחַיוֹת אשר אדמת מְכֹרוֹתֵיהן היא אדמת ההרים האלה (אַנדען), הן החיות הנודעות בשם לאַמאַ וּפיקוּנגאַ, הראשונה היא בת תַּרבות אשר תִּסבול עליה בדומיה את סֵבל בני האדם וּמַשָׂאָם, והשניה מעֻלפת בצמר צחר רב הערך. מִמַעַל לִמְרוֹם תַּלפִּיוֹת הררי אַנדען, יתנשא ויתרומם הָעוֹף הגדול הנקרא בשם קאָנדאָר, מֻטוֹת כנפיו עד שֵש אמות, וְכַחֵץ יָעוּף מִמְרוֹמָיו על צֵידוֹ, וגם צבָאים (הירשען) ועגָלים הם לְבָרוֹת לו.

זולת הרי אַנדען (קאָרדיללערים) נמצאו באמעריקא הדרומית עוד ארבעה רֻכְסֵי הרים בודדים במועדיהם. 1) לפאת מזרחית מֵהַנָהָר הגדול נְהַר מאַגדאַלענאַ, יֵרוֹמוּ הרים איתנים אשר ארכם מִצְעָר הוא, אך רוּם קוֹמָתָם ירקיע לשחקים עד 18,000 רגל, וְצַלְעוֹתֵיהֶם הַמְנֻפָּצות מתנשאים מארץ השפֵלה בתבנית מצודות וטירות נשגבות; 2) משם והלאה לפאת מזרחית מתנוססים הָרֵי הַחוֹף, הרי ווענעצוּעלא, גבהם 8000 רגל; 3) משם לפאת דרומית מזרחית יתנשאו הררי גוּאַייאַנאַ או פִּאַרימע, גבהם עד 10,000 רגל. 4) הרי ארץ בראַזיליען, גבהם 7000 רגל, ונפרדים הם מהרי אַנדען.

8..§ מֵהָרֵי אנדען ויתר ההרים, יגיחו ראשי הנהרות הגדולים והעצומים אשר באמעריקא. במי הנהרות ההם ירמשו תנינים גדולים הנקובים בשם קאַיימאַנס או אַלליגאַטאָרים גם צבים (שילדקראֶטען) אשר מביציהם יֵעָשֶׂה שֶמֶן רב מאד. בשני איים קטנים בנהר אָרינאָקאָ יֵעשה מִדֵי שנה בשנה 125,000 בַּקְבּוּקֵי שֶמֶן מהביצים ההם, ומזה נֵדע מה רב ומה עצום השמן אשר יַצהירו יושבי האיים הגדולים מהביצים ההמה.

ראשי הנהרות היוצאים מההרים הנזכרים, הם: 1) נהר אָרינאָקאָ. הנהר הזה יֵלך ארחות עקלתון וְיֵט עקלקלותיו בין הררי גראַנאַדאַ החדשה, ווענעצוּעלאַ ופאַרימע. במחוז פּאַרימע נמצאים מעינות הנהר הזה, אך עוד לא באו החוקרים עדי תכונתם ולא נֶחקרו עד היום הזה. אשדות (קאַטאַראַקטען, וואַסערפֿאֶללע) נמצאים בנהר הזה במספר רב, והם מפֹארים וְנֶהדרים. אֹרך הנהר 338 פרסאות, סגֻלת עֲלוֹת וְרֶדֶת המים (עבבע אונד פֿלוטה) תֵּרָאֶה בתוכו עד מַעבר הצר (ענגפּאַס) אשר לאַנגאָטוּראַ. משמאלו ישטפו שני פלגים, שֵׁם האחד מעטאַ וְשֵׁם השני אַפּוּרע. 2) נהר מאַראַנגאָן (מאַראַניאָן) או אַמאַצאָן, (אַמאַצאנענשטראָם) גם סאלימאָעם (סאלימאָענם). הנהר הזה הוא הגדול בכל נהרות הארץ, יִוָלֵד משני נהרים השוטפים מהררי אַנדען ועוברים מפאת דרומית לפאת צפונית דרך העמקים הארוכים אשר שם, ואחרי כן יתחברו בפאת מזרחית להרי אנדען ויגיעו בזרם שִטפם העז עד ארץ השפֵלה המשתרעת בין הקאָרדיללערים ובין הרי גוּאַיאִנאַ ובראַזיליען. יותר מעשרים פלגים יבלי מים נופלים לתוך הנהר הגדול הזה, אשר ידמו בגָדלם לנהר רהיין, הגדולים מהם יפלו לתוכו מפאת הימין, כמו נהר מאַדייראַ ונהר פּוּרוּס. מֵי הנהר הזה כבירים הם ועצומים מאד, וּבְהַכּוֹת בם גליִם יהמו ירעשו ויתגעשו בקול שאון, וגם בהתנפלם אל תוך הים יִוָדְעוּ עוד זִרמי גליהם העזים ששים פרסאות בַּיָם לא יתערבו עִם מֵי הים. אניות אין מספר מכל עַמֵי התבל תעבורנה בנהר הזה עד רגל הררי אַנדען, גם בפלגיו הגדולים תשוטטנה אניות קִיטוֹר במספר רב. 3) מהרי בראזִיליען יוצאים שלשה נהרות אשר שֵׁם האחד פּאַראַגוּאַיי, שֵׁם השני פּאַראַנאַ ושם השלישי אוּרוּגוּאַיי, ובהתחברם יחד יהיו לאֶשֶׁד גדול עצום וָרָב אשר יִקָרא בשם ריאָ דע לאַ פּלאַטאַ –. נהר קאַסיקיאַרע השוטף אל תוך נהר אָרינאָקאָ, ונהר ריאָ נעגראָ השוטף לנהר מאַראַנגאָן, מחֻברים הם איש אל אחיהו, גם בין נהר מאראַנגאן ומשטר נהרות לאַ פלאַטאַ, תִּמָצֵא התחברות כזאת –. ובעת הגשמים יתאחדו כל נהרות אמעריקא הדרומית ויתלכדו ויהיו למִקוה מים כבירים ועצומים במאד מאד, ורבבות גליהם ומשבריהם יתגעשו בקול המולה נוראה כשאון יַמִים אדירים.

8.§ על יד הנהרות ההם בין ההרים הנזכרים תִּשְתָּרענה בקעות גדולות וְרַחבות ידים למאד, ובהן שָדות וגנים אשר זרעו ואשר נטעו בני האדם בתבונות כפיהם, גם יֵערי עד (אוּרוואֶלדער) מתנוססים שם בְּשִׂיא חֹסֶן עֻזָם. היערים ההם נטועים שם מששת ימי בראשית, ומאז ועד עתה לא עלה עוד הכורת עליהם. על גִזְעֵי העצים הנוראים אשר הִתפוצצו ונפלו ארצה, יצמחו ויגדלו נטיעים וצמחים חדשים רמי קומה ובעלי מִינִים רבים ושונים. בכל אַפְסָיִם יפרחו פִרחי הוד ונִצני זֹהַר אשר להם הרִקמה. בין סִבכי העצים מְצַפְצְפִים ומַהגים פּאַפּאַגאַיִם בעלי צבעים שונים, וקופים רבים ושונים מְקַפְּצִים ומנתרים מענף אל ענף – סביבות פרחי תפארה ושושני עדנים, יעופפו ויתעלסו בנעימים צפרי חמד אשר כנפיהם נֶחפות בזהב וירקרק חרוץ (שמעטטערלינגע), והצפרים היפים הנקובים בשם קאָלִבְּרִיס וְדִמְיוֹנָם כאבני נֵזר המעופפים על כנפי רוח, ישקיעו את חרְטומיהם הדקים בתוך כּוֹסוֹת הפרחים וגביעי השושנים –. על מִפְרְשֵי עִשְבות אָחוּ זוחלים ומתנועעים זִיז שָדָי המַזהירים כאבני שֹׁהם –. רִננת כנפי רננים ושריקות כל רֶמש האדמה וקולות כל המון גָרֵי היערים, ישתקו ויחדלו בבוא השמש, ואז ישאגו הכפירים לטרף, האריות יַרעימו בקול פחדים, וכל חיתו טרף ופריצי חיות ובני שחץ ישמיעו במָרום קול שאגתם עד כי ירעשו זִקני היער ויתגעשו כֹל עֲצֵי עולם. היערים ההם לא יֵחֲקֵרוּ, עֵין חוקר לא חָדרה עוד בסבכיהם הָעֲבֻתִּים לַחֲשוֹף את מִסְתְּרֵיהֶם, ויד הטבע שוררת שם בתקפה ובגבורתה מראש מקדמי תבל עד היום הזה. הנהרות ההולכות בין סֻכּוֹת יערי־עד ההם, יחַברו את העמים המפֻזרים והמפֹרדים בתוך היערים, כי רק דרך הנהרות ההם ימצאו נתיבות להגיע איש אל אחיו –. יערים כאלה מתנוססים במקומות רבים ומה גם במורד ההרים ובהרי מאַראַנגאָן התיכונים. החכם הנעלה הוּמבאלד יעיר כי היערים אשר במקומות ההם גדולים הם שש פעמים מִגֹדֶל כל ארץ צרפת –. גם בְּקָעוֹת גדולות הדומות למקומות מִדְבָּר וְצִיָה תשתרענה שם על חוף נהר אָרינאָקאָ השמאלי. בבקעות ההנה לא יצמח כל עץ ולא תִמָצֵא כל רָמָה וגבעה כי אם עשב וירק דשא, ומדתן 14,000 פרסאות מרובעות. בכל שנה ושנה תתהפכנה הבקעות ההן לשלש תמונות שונות: תמונתן הראשונה היא תמונת ארץ מישור אשר חָרה מני שָׁרָב וְלַהַט השמש ופניה חָשכו משחור, האדמה מְלֵאָה בְקָעִים וּסְדָקִים, וענני חוֹל מתנשאים בְּרוּם האויר הבוער כתנור. רק בִּצוֹת אחדות לא יִדְללו ויחרבו כָלִיל; בבצות ההנה יֵשבו לְמוֹ אֶרֶב הדגים אשר סגֻלת העלעקטרי ספונה בחֻבם ונקובים בשם ציטטער אַאל. התמונה השניה היא בעת אשר ירד הגשם על הבקעות ההן, כי אז תתהפכנה פתאֹם מִמִדְבַּר שממה לִנְאוֹת דשא וִירַק עשב מחמדי בת עין. התמונה השלישית היא בעת אשר יֵלכו הנהרות הגדולות על כל גְדוֹתֵיהֶם ויעלו על כל חֻפֵּיהֶם, כי אז תתהפכנה הבקעות ההן לְיָם גדול ורחב ידים במאד מאד. רק המקומות הגבוהים ישאו ראשיהם מִמַעל להמים והם מָנוֹס וּמִפלט להסוסים, להפרדים והבקרים אשר הָרֹעִים העזים ישמרום בשוטטם חפשים כֹה וָכֹה. הבקעות ההן נקראות בפי יושבי הארץ בשם לאַנאָס², ועוד בקעות גדולות ועצומות כאלה תתפשטנה ברחבי הארץ הזאת ונקראות בשם פּאַמפּאַס, והן בפאת מערבית לנפות פִּאַראַגוּאַיי ובפאת דרומית מערבית לנהר לאַ פלאטא, ועליהן תשוטטנה עדרי בָקר פראים, ואנשים הַנָעִים ונדים תמיד (גוּאַויכֿאָס) בבקעות ההן, יצודו את העדרים ההם בחֶרמם –.

9..§ חלק קטן באמעריקא הדרומית, קצֵה הדרומי אשר בחצי האי הזה ועוד אי אחד בקרבת המקום ההוא, רק שם יושבים בני שֵׁבט האַמעריקאַני כבימי עולם ושנים קדמֹניות ובני איירופא לא הִרגיזום עוד ולא ירָשו את אדמתם. אך ביתר כל הנפות והמחוזות אשר באמעריקא הדרומית תָּקעו האנשים הלבָנים את יְתֵדָם במקום נאמן ויגרשו את ילדי הארץ מעולם מֵהִסְתַּפֵּחַ בנחלות אבותיהם הראשונים. ובכל זאת יושבים שִׁבְטֵי האמעריקאנים בתוך האיירופיים בכל מקום אשר תדרוך שם כף רגל אדם, ומַרביתם באו בברית דת הנוצרים ויעזבו את אליליהם ואת כַּעַס קרבנותיהם. וזה כארבעים שנה הולכים הלבָנים ילדי איירופא הָלֹך וחסור בארץ הלזו וְהַצְבוּעִים (דיא פֿארבינע) ילדי אמעריקא הולכים הָלֹך וגדול במספרם, וזאת תוכל היות בימים הבאים נְסִבָּה לִתְמוּרוֹת וַחֲלִיפוֹת מְדִינִיוֹת בארץ החדשה –. גם מספר בני הכושים רב הוא. לפי עֵדות יודעי מֶחקרי הארץ, מספר כל יושבי אמעריקא הדרומית הוא בערך עשרים מילליאָן נפש אדם, ומזה יותר מן 6¹/₂ מילליאָן מבני שבט האמעריקאני.

מדינות אמעריקא הדרומית.    🔗

10.§ כבר הודענו כי אחרי גלות הארץ החדשה, יָרְשׁוּ הספרדים את החלק הגדול מכל חלקי הארץ הזאת. אך בשנת 1808 בַּהֲדוֹף הקיסר נאַפאָלעאָן הראשון את מלכי בית ספרד מכסא המלוכה, ואת יוסף אחיו הושִיב על כסא מלוכת ספרד וְהוֹדוּ, אז פָּרקו נָפוֹת אמעריקא את עֹל ספרד מעליהן, אשה אחרי רְעוּתָהּ. ואחרי אשר טעמו את מֶתֶק אור הדרור, לא אָבוּ לשוב ולהעמיס עליהם עֹל הספרדים גם אחרי שׁוֹב מלכי בית ספרד אל כסא מלכותם בשנת 1814. ובגלל הדבר הזה התחוללה מלחמה כבֵדה בין בני הדרור ההם ובין מלכי הספרדים אדוניהם מעולם. במלחמה ההיא עשה לו שֵׁם הגענעראל שמעון בּאָליפֿאַר, אשר נקרא אחרי כן בשם על ליבערטאָדאָר, כי הוא לָחַם את מלחמות בני הדרור יושבי אמעריקא ויתגבר על הספרדים החפצים לשׂוּם עֻלָם עליהם כבראשונה. בשנת 1825 גרשו בני הדרור ההם את צבאות חֵיל הספרדים מאמעריקא הדרומית, ומעט מעט נתנו מלכי איירופא ידים לבעלי מלחמות הדרור ההם לְחַבֵּל עֹל הספרדים מעליהם ולהיות בעלי כנסיה חפשית, ולאחרונה נֶעתרה גם ספרד אליהם, ומני אז היו בני חורִים ויכוננו להם כנסיות המיוסדות על אדני הדרור. אולם בכל זאת לא נחו ולא שקטו במכוניהם, כי רוח משטמה התעוררה בתוכם ונִפלגו לפלגות רבות הלוחמות אשה ברעותה בחֵמה עזה, ועד היום דרך שלום לא ידעו, וְשַׁלְוַת אזרחים רחקה מהם, עד כי נפות אחדות תכסופנה לשוב ולִהתרפס תחת ממשלת ספרד כבראשונה, כי טוב להן אז מעתה –. בימים האלה נמצאות תשע כנסיות חפשיות (רעפובליקען) באמעריקא הדרומית, הלא הן: (a כנסית ווענצוּעלא, b) כנסית גראַנאַדאַ החדשה, c) כנסית עקוּאַדאָר, d) פערוּ, e) בּאָליפיא, f) חילע, g) ארגענטין, h) אוּרוּגוּאַ i) פּאַראַגוּאַיי –. מִדַת תשע הכנסיות ההנה, היא 160,000 פרסאות מרובעות, ומספר יושביהן 20 מילליאָן.

a) כנסית ווענצוּעלאַ, שבע מדינות (שטאַטען) לה, ובה מַטָעֵי הטאַבאַק הנבחר, גם צִמחי קאַקאַאָ, אִינדיגאָ, קאַפֿפֿעע וצמר גפן. חלק ¹/₅ מיושבי הכנסיה הזאת הם הודִים בני חוֹרִים. לפאת מזרחית יתנוסס על החוף מקום נכבד הנקרא בשם פּאָרטאָ קאבּעללאַ, ומשם והלאה העיר המלאה תשואות ונודעת בשם לאַ גוּאַייראַ, ועוד הלאה לרגלי הרי החוף בנויה בנְוה העיר קאַראַקאַס, עיר הבירה בכנסיה הזאת, מספר יושביה 50,000 איש. בשנת 1812 התחוללה זְוָעָה נוראה על העיר הזאת ובתִגרת ידה הָרסה את מַרבית בתיה וַתְּהַפְּכֵם לִמְעִי מפלה, ועד היום מתגוללים בה. עיים וחרבות בִנינים יפים ונחמדים. הלאה לפאת קֵדמה מִתנוססת עיר המסחור קוּמאַנאַ. בפנים הארץ עיר פֿאַרינאַס אשר בה מִבחר נִטעי הטאַבאַק בכל אמעריקא. על חוף הדרומי במקום ההוא, ארץ מולדת הטאַבאַק, ובראשונה גרשו האמעריקאנים בעֹשָנו את היתושים (מיקקען) הרבים אשר במקומות ההם. על מעלה נהר אָרינאָקאָ יושבים שבטים רבים משבטי הַהוֹדִים ועל מורד הנהר בנויה עיר הַמַרְכֹּלֶת אַנגאָסטוּראַ או קיוּדאַד באָליפֿאר.

b) גראַנאַדא החדשה, היא ארץ החוף המערבי על יד ועל הררי אַנדען, ועתה נמצאות בתוכה תשע מדינות, הלא הן המדינות המחֻברות אשר בקאָלוּמבְּיאַ, אשר רק בִּדְבַר אנשי החיל ובדברים הנוגעים בהליכות המדינה בארצות אחרות, הן מחֻברות יחד –. עיר הבירה בכנסיה הזאת היא בּאָגאָטאַ, מספר יושביה 50,000 נפש אדם. משם לפאת צפונית שוטף נהר עז אשר שְׁמו כשם העיר הזאת ובו אֶשֶׁד מים (וואסערפֿאַלל) אשר יתנפל מִמְרום 530 רגל ארצה. על שפת הים לפאת צפונית בנויה עיר הבצורה הנקראת בשם סאַרטאַֹגענאַ, 11,000 מספר יושביה. על רצועת הארץ תִּמָצֵא המדינה הנודעת בשם אִיסטמאָ או פּאַנאַמאַ. עיר הראשה נקראת גם כן בשם פאַנאַמאַ ומספר יושביה 9000 נפשות אדם. מסלת הברזל הולכת בנוֹף ההוא וּמְחַבֶּרֶת את שני הַיַמִים אשר שם –.

c) עקוּאַדאָר, עיר הראשה בתוכה היא קיויטאָ (קיטאָ) לרגל הר שרֵפה הנקרא בשם פִיכֿנכֿאַ, ובה היכלי חמד ובתי תפלות יפים, מספר יושביה 80,000 –. עיר המסחור הנודעת לתהִלה בשם גוּאַייאַקוויל, היא בנויה בקַרבת ים אקינוס השוקט על הנהר אשר שְׁמָהּ נִקרא עליו ואניות רבות בו יהלכון. להכנסיה הזאת יֵחָשבו גם איִי גאַלאַפאַגאָ.

d ) פּערו, הכנסיה הזאת תכונתה על הרצועה הקצרה אשר במורד ההרי אַנדִען, גם על בְּקָעוֹת רָמוֹת, ארץ מולדת קליפת הכֿינאַ (כי קינא הוא בלשון פערו “קליפה”) אשר כעת יטעו הנוּטעים אותה גם על אִי ציילאָן ועל הר הימאַלאַיאָ. בשנת 1525 בהתנפל הגבור העריץ פֿראַנץ פיצאַרראָ עם גדודי הספרדים אנשי חילו על ארץ פערוּ לכבוש את יושביה ולמשול בְּמִכְמַנֵי זְהָבָהּ, המה רָאוּ כן תָּמָהוּ כי באו אל ארץ טובה וּרְחָבָה מלֵאה כל טוב, אשר מלך אדיר ימשול בה ממשל רב במשטר וסדרים ישרים, וְעַם הארץ המה טובי לב ומשכילים בהליכות התבל. לפי המסורה העתיקה אשר בידי הפערוּאַנים הופיע עליהם אביהם הראשון עיר וקדיש משמים ושמו מאַנקאָ קאַפאַק, וראשית הֵרָאוֹתוֹ היתה בְאִי אחד בים טיטיקאַקאַ, וילמד אותם את עבודת השמש, וַיוֹרֵם כי אין חֵפץ לַשֶׁמֶשׁ. בזִבחי אדם (מענשענאָפפֿער), כי אם בקרבן בהמה וחיה או פרי עץ, וביותר תבחר ותקרב את עבודת האדמה וחרֹשת המעשה וכל מלאכת מחשבת. יוצאי ירך מאַנקאָ קאַפאַק היו כל מלכי בית אִינקאַס, הלא הם “בני הַשֶׁמֶשׁ” (זאָננענקינדער), ורק הם ובניהם אחריהם ישבו על כסא המלוכה בארץ הזאת. ואת ממלכתם הגדולה (אשר אליה תחשב גם קוויטאָ ובאָליפֿיא) שדדו הספרדים ככל ארצות אמעריקא וַיַפְלִיאוּ בה את חֲמַס ידיהם ורשעתם יתר הרבה מביתר הארצות. עיר הבירה מושב מלכי בית אִינקאָס והיכל השמש הנֶחפה בזהב מֵהַמַסַד עד הַטְפָחוֹת, נקראת בשם קוּסקאָ והיא בבקעה רָמָה יָפָה וחמודה, וגם עתה היא רבתי עָם. ומספר יושביה 48,000 נפש אדם –. הגבור פּיצאַרראָ יָסד בארץ הלזו את עיר הַמַרְכלָת הנודעת בשם לימאַ, עיר מוּסַבָּה בּגַנים נֶחמדים ונעימים, ומתנוססת על ראש גבעה גבוהה 462 רגל, נהר רימאַק עוברת בתוכה וִיבַתֵּר אותה לשנים, החלק הדרומי הוא עֶצֶם העיר, והחלק הצפוני הוא רק מִגרש העיר (פֿאָרשטאַדט) הנקרא בשם סאַן לאַצאַראַ או הַפְּלַגָה החמישית (פֿינפֿטער קוואַרטיר). חוצות העיר רבים הולכים במישרים, מספר בתיה בערך 3380, בתי תפלות ובתי נזירים (קלאֶסטער) רבים וגדולים מאד (בערך 56), לפני בתי התפלות 34 רחובות (אֶפֿפֿענטליכֿע פלאֶטצע), ובתוך העיר רחוב אחד יפה מאד מאין כמוהו בכל אמעריקא ליֹפִי. החוצות רחבים 34 רגל, אך מרצפת אבניהם לא טובה היא בכל המקומות. מספר יושבי העיר כָעֵת הוא בערך 70,000.

בעיר הזאת תראינה עינינו המון אנשים שונים בצלם דמות תבניתם, במַלבושיהם, בלשונותיהם ובכל הליכותיהם, מַראה חָדָש וּמוּזָר אשר לא נִראה כמוהו בכל הערים –. שִבטי אנשים שׁוֹנִים, מהקרעאָלים בְּנֵי אֲבות איירופא אשר לִבְנַת פניהם מַחמד לעינים, עד הכושים אשר שָׁחור משחור תּאָרם לגְֹעַל נפש רואיהם (קאָנגע־נעגער), יעברו פה על פנינו יום יום לרגעים, ואנחנו נוכל להתחקות בְּנָקֵל על תכונת רוחם ועל כל דרכיהם בדרך ארץ. לא כן בני התערובות (מישלינגע)³, כי כָבֵד ממנו הדבר לְתָאֵר אותם, לְתַכֵּן את רוחם ולבוא עד תכונתם, רק זאת ידענו נאמנה כי רק את עֲוֹנוֹת אבותיהם יָרְשׁוּ להם, אך לא את הדברים הטובים אשר נמצאו בָמוֹ, והם הרעים בכל יושבי הארץ ונופלים מהם בכל ארחותיהם –.

הקרעאָלים הלבָנים, מַרְבִּיתָם צאצאי הספרדים, והם רבים מאד וּמִסְפָּרָם יותר משלישית כל יושבי הארץ החדשה. הם מגֻדלים כנטיעים מנעוריהם, רָמֵי קומה, מראה עורם לבן כּהָה (בלאַס ווייס), שערותיהם שחורות וַחֲזוּת פניהם חודרת קֶרֶב וָלֵב. האנשים חלשים הם, זקנה קֹפֶצת עליהם, ופניהם משחתים לרוב על ידי הִתְמַכְּרוּתָם לְחֶמְדוֹת בּשָׂרִים ותשוקות עזות ונמרצות. הם נופלים מהספרדים במבנה גויתם גם בּהֲלָךְ נפשם, גם הם עומדים עוד בִּשְׁפַל מדרגת הַהַשְׂכָּלָה ולא יֵרוֹמוּ משפל מצבם כל הימים. נפשם דָבקה תמיד לְחֶפְצֵי חֹמֶר, ולא ישיתו לב אל כל הדברים אשר אינם נוגעים אל עצמם ואל בשרם. הקרעאָלים מִתְמַכְּרִים לִצְחוק הקאַרטי כהספרדים, והוא משחית לחבַל משפחות רבות, וראשית מָדון בין איש לאשתו בעיר לימא. אמנם גם דברים טובים נמצאים בהקרעאָלים הלבנים, כי הם יִנָזְרוּ מן היין ומן השכר, ןבכל העיר הזאת לא יֵרָאֶה איש שכור כי אם לעתים רחוקות מאד. הם לא ידברו בלב ולב, וכל אשר יהגה לבם, תהגה גם לשונם, גם הם מכניסי אורחים, ורוחם נאמנת גם לבני הנכר. הנשים אשר בעיר לימאַ עוברות הן את האנשים בִיפי תָּארן ומראיהן גם בהֲלָךְ נפשן ורגשות רוחן. מידי אביר הטבע פֹּארוּ בכל פְּאֵר וחמדת נשים. מרביתן מגֻודלות כַּתָּמָר ומחֻטבות תבנית היכל, עיניהן גדולות וִיפֵה־פיות, גם מפיקות זֹהַר, שִניהן קטנות וּלְבָנות וקצובות ושכּולָה אין בהן, שערותיהן שחורות ורכות, וּפַעֲמֵיהֶן יפים בנעלים כבנות נדיבים. יתרון הַכְשֵר דעת להן על האנשים, גם באֹמץ רוח וכח לב יתר שאת להן על האנשים אשר הם רכי לב וחדלי אֱיָל.

מספר ההודים בעיר לימאַ הוא בערך 5000, והם חרוצים במעשיהם ומהירים ושוקדים על עבודתם. אך נופלים הם מהקרעאָלים במדרגת ההשכלה, גם הם יראים מפניהם ובושים מהם ביָדעם כי רוֹמֵמִים הם מהם.

הכושים הם החלק החמישי מכל יושבי עיר לימאַ, ומספרם בערך 14000, ומהם בערך 4800 עבדי עולם (בימים אשר היתה עוד עריצות הָעַבְדוּת באַמעריקא). הכושים אשר הם בני דרור מִימֵי קדם, נגעי בני אדם הם בעיר הזאת ובכל ארץ פּערו, כי הם עצֵלים וְחַיַת ידם ימצאו רק בעֹשק ונלוֹז, בחמס וָשֹׁד ובכל עָוֶל וָגֶזֶל –. העיר הזאת תִּפָּקֵד פעמים רבות ברעש הארץ, כי היא על אש תַּחתית נוסדה ועל לֶהָבוֹת ומוקדי עולם כּוֹנָנָה, ועל כן כל בתיה הם בעלי מַכְפֵּלָה אחת –. במרחק פרסה וָחֵצִי מעיר לימאַ, בנויה עיר החוף קאַללאַאָ (קאַליאַאָ) עִם 10,000 תושבים –. קוּסקאָ עיר רבתי עם, ומספר יושביה כָעֵת הוא בערך 48,000 איש, לפָנים עיר הבירה להפערוּאַנים, ובה חרבות היכל מלכי פערוּ (אִינקאַ־שלאָס), פארי עמודים (פיראַמידען), מַצֵבוֹת ועוד חרבות בנינים גדולים. היכל השמש אשר התנוסס בו בימי קדם, עודנו עומד על תִּלוֹ ולא חָלוּ בו ידי הַכִּלָיוֹן, וכעת הוא בית תפִלה לנוצרים –. המסִלה העתיקה הנקראת בשם מִסִלת־אִינקאַ (אִינקאִ־שטראַסע), היא מסלה גבוהה ורחבה עשרים רגל, רחוקה 250 פרסאות מקוויטאָ וְעוֹלָה עד מְחוֹז קאַיאַמאַרקאַ, ובימים הקדמונים חִבְּרָה את שני המחוזות הראשיים ההם (קוויטאָ וקאַיאַמאַרקאַ) אשר בממלכת אינקא הישָׁנה, ויושביהם הלכו מהאחד אל מִשנהו דרך המסִלה הנשגבה הזאת הבנויה מאבנים גדולות מעשה ידי אמן. גם עוד מסלה שניה היתה שם אשר עָלתה עד חוף הים, ושתיהן יחד תוכלנה להתחרות את הבנינים הנשגבים אשר בארצות תֵּבל הישָנה –.

e) כנסית בּאָליפֿיאַ. הכנסיה הזאת נקראת על שֵׁם האיש הנודע בשם בּאָליפיא אשר שבר מֹטוֹת עֹל הספרדים מעל צוארי יושבי הארץ הזאת, אולם פערו־העליונה שֵׁם הארץ הזאת לראשונה. הכנסיה הזאת איננה סרה עוד אל משמעת הספרדים משנת 1823, וגדולה היא שלש פעמים מארץ אשכנז. אך מספר יושביה הוא רק ¹/₂₃ מיושבי ארץ אשכנז. הארץ הזאת גבוהה היא ונשאה מכל ארצות אמעריקא הדרומית, ואולי גם מכל הארצות הגבוהות אשר בתבל, כי בתיה הגבוהים מעל גבוהים הם יותר מן 14,500 רגל. היא ארץ מולדת עץ החינאַ (או קינקינאַ). עיר הבירה היתה לפנים פּאָטאָזי, עיר מהֻללה בגלל מוֹצָאֵי הכסף ועפרות הזהב אשר בתוכה, ותכונתה היתה גבוהה מאד בערך 12,000 רגל מֵעַל פני הים, ועתה עיר בִּירָתָהּ היא חוּקוויזאַקאַ, והעיר הגדולה בתוכה היא לאַ פאַץ ומספר יושביה 76,000 נפשות אדם.

f) כנסית חילע (טשילע). להכנסיה הזאת משטרים ישרים מכל כנסיות אמעריקא הדרומית, ולפני ימים לא כבירים נמצאו בה מוֹצָאֵי כסף ומקומות לַזָהָב יָזֹקוּ. בשנת 1535 פָּרַץ אַלמאַגראָ רֵעַ פּיצאַרראָ בפעם הראשונה עד גבול הארץ הזאת, ומשנת 1818 פרקו יושביה את עֹל הספרדים מעליהם. דְגָנָהּ רַב להחיות עַם רָב, גם זהבה וכספה ומה גם נְחֻשְׁתָּהּ רב ועצום –. חֶלקה הצפוני שָׁמֵם כמדבר, אך חלקה הדרומי כגן רָוֶה מלא בִרכת ה', אפס כי יִפָּקֵד תמיד בִּזְוָעָה ורעש הארץ –. סאַן יאַגאַ (סאַנטיאַגאָ דע חילע) היא העיר הראשה בכנסיה הזאת, מספר יושביה 100,000 נפשות, בנויה על רָמָה גבוהה 1670 רגל, וְדִמְיוֹנָהּ כִּנְאוֹת חֶמֶד (אָאַזע) בתוך ערָבה וְצִיָה. בין כל בית ובית מבתי העיר נטועים גנים נחמדים עִם נטעי נעמנים. לפאת מערבית על חוף הים, מקום המסחור הראשי באמעריקא הדרומית, הנודע בשם פֿאַלפּאַראַייזאָ עם 70,000 יושבים ומסלת ברזל הולכת אליו מעיר הראשה דרך מקום נורא אשר. יחסרו שם עצים ומים ומוקף בהרים גבוהים 2000 הנצבים זקופים כעמודים ומראיהם אדמדם–. בפאת צפונית עיר קאָפּיאַדאָ 15,000 יושבים ובתוכה מוצאי כסף. מסלת הברזל הולכת דרך ¹/₂ 12 פרסאות מהעיר עד שפת הים –. לפאת דרומית עיר לאַ סערענאַ או קאָקווימבאָ (קאָקיוּמבאָ) 13,000 יושבים, ובקרבתהּ תֵּחָצֵב נְחֹשֶׁת –. בקצה דרומית עיר קאָנצעפציאָן, מספר יושביה 10,000 איש –. משם והלאה לפאת דרומית עיר פֿאַלדיפֿיאַ. 2000 יושבים (חלק ¹/₄ אשכנזים), והיא המקום היפה בכל מקומות החוף על ים אקינוס הגדול –. לכנסית חילע יֵחשבו גם האיים הנקובים בשם איי חילאָע (חילאָע־אַרכֿיפעל) ועוד איים אחרים. רחוק רחוק משם בלב הים נָטוּעַ אי סלע הנקרא בשם יוּאַן פֿערנאנדעץ אשר האנגלים עזבו שם אחד מִמַלָחֵיהֶם ושמו אלכסנדר סעלקירק וַיְחִי שם ימים רבים. ורבים אומרים כי באי ההוא חָיָה ראָבינזאָן חייו המרודים והנפלאים, אך לא אמת ידברו.

g) כנסית אַרגענטִינאַ או מדינות לאַ פּלאַטאַ. בשנת 1803 פָּרקה מעליה את עֹֹֹל הספרדים העריצים. שֶׁטַח אדמתה גדול ¹/₂ 1 מִשֶׁטַח בּאָליפֿיא, והיא בִקְעָה ישָרה בלי רכסים ועמקים, בִקעה מעֻלפת יְרַק דשא ועשבות אַחוּ אשר תופיע כיריעה מרֻקמת פרחים ונצנים לחמדת עינים. יאורים גדולִים בתוכה במספר רב, ובימי הקיץ מלֵאים הם רגבי מלֹח אשר מֵראהו כְּלִבְנַת השלג. באדמתה נמצאות עצמות חַיוֹת גדולות כענקים, שרידי דורות עולמים, ובמקומות אחדים תוציא הארץ מין חרולים רָמֵי קומה המשתרעים למרחוק עד שלש מאות פרסאות, ההולך יִלָחֵץ לְבָעֵר את החרולים ההם בכל מִדרך כף רגל וְלָסֹל לו דרך למחוז חֶפצו, ושודדים ומרצחים מתחבאים שם לשלול שלל ולצודד נפשות. בשנת בַּצֹרֶת ייבש כל חציר וְיִבֹּל כל ציץ וכל ירק עשב וגם החרולים קָמֵלוּ, ואז ימותו רבבות צאן ובקר, ועצמותיהם תפֻזרנה על פני השדות וְהַכָּרִים. עיר הבירה בכנסיה הזאת, היא העיר ההֻללה הנודעת בשם בּוענאָס־איירעס (פִּתרונה רוחות טובות) על חוף הנהר אשר רָחָב הוא שם שמונה פרסאות, מספר יושביה 200,000, מהם ¹/₂ בני ארצות אחרות, רֻבָּם בני ארץ צרפת, ענגלאַנד ואיטליה, גם 5000 אשכנזים יושבים בתוכה. היא רבתי במסחור וְרֹכֶלֶת אל ארצות רבות. בשנת 1865 נָהרו אליה 11,767 אנשים מארצות שונות. 733 אניות תֹּרֶן (זעגעלשיפֿפֿע) באו אל חֻפָּהּ, 85 אניות סוחר יצאו ממנה למחוזות ונפות שונים, ואין קץ לכל הסחורות אשר תובלנה אליה מִדֵי שנה בשנה. גם בית מִדרש לחכמה (אוּניווערזיטאֶט) מתנוסס בה.

h ) כנסית אוּרוּגוּאַיי, על חוף נהר לאַ פּלאַטאַ השמאלי, גבולה לפאת מערבי הוא הר אוּרוּגוּאַיי. עיר הראשי מאָנטע־פֿידעאָ על מְבוא הצפוני אשר לְאֶשֶׁד (מינדונג) נהר לאַ פּלאַטאַ, עיר מסחור מלאה תשואות עִם 46,000 יושבים.

iּ) פּאַראַגוּאַיי, היא הכנסיה האחת אשר איננה נשענת על חוף הים. במאה שבע עשרה לספהנ"ו הִרחיבו עדת היעזואיטים את דת הנוצרית בין העמים הפראים יושבי החבל הזה מעולם. אך הם כוננו שם גם ממשלה אשר דָמתה לממלכת כֹּהנים, כי כן דרך היעזואיטים לפרוש את שחת רשת ממשלתם בכל מָקום תחת מַסוה הדת והאמונה – אשר על כן חָרצו מלכי הקאַטולים להשבית את חֶבֶר (אָרדען) עזי נפש ההם מהמקום הזה (בשנת 1773) –. עיר הראשה אזוּנקיאָן, היא עיר מַרכֹלת ומספר יושביה 40,000. ממנה יֵצא הטהעע הנודע בשם טהעע הפּאַראַגוּאַיי, אשר כמעט בכל נפת אמעריקא הדרומית הוא במקום הטהעע החינעזי.

2) פְּאַת הדרומית אשר בַּחֲצִי הָאִי הזה, נקראת בשם פּאַטאַגאָניען, יושביה הם העמים הקדמונים יושבי הארץ הזאת מעולם, אשר לפָנים נחשבו לענקים ונפילים בגלל רום קומתם, ובאמת הם רָמֵי קומה עד שבע רגל. ארץ מולדתם חשופה היא ועזה – ויותר עוד האיים השוכנים לפאת דרומית הנקובים יחד בשם פֿייערלאנד; בין יבשת הארץ ובין איי פייערלאַנד, תשתרע בין חֻפֵּי סלעים, המסִלה הארוכה שמונים פרסאות, הנקראת בשם מסִלת מאַנאַלהאַן על שֵׁם האיש הנודע פערדינאַנד מאַגעלהאַנעס הפורטוגיזי אשר היה הראשון לכל חובלי הים אשר סבבו את כדור הארץ. אמנם רק לעתים רחוקות יעברו יורדי הים במסלה הזאת, אך יבחרו יותר לעבור את ירכתי הקרן הצפוני אשר בפייערלאַנד. על היבשה לא יבואו יורדי הים כי אם לעתים רחוקות או לאסוף שם ירקות אשר הן רפאותֹ תעלה למחלת הסקאָרבוט, ואז יתראו עם יושבי המקומות ההם הנקובים בשם אָסטיאַקים הדרומים, והם אנשי מִקנה דַלֵי השֵכל ונחשבים כבהמות בדרכיהם ובמעלליהם.

הלאה מפֿייערלאַנד לפאת צפונית מזרחית, נמצאים איי מאַלוּאִינִים או איי פֿאַלקלאַנד, איים חשופים מֵעֲצֵי יער ושיח השדה, כי סעָרות עַזוֹת המתחוללות שם תעצורנה בעד רֶחֶם האדמה מהוליד כל עץ ומהוציא כל שִיחַ ונטע. אך מקומות מִרְעֶה נמצאים שם, גם מַטָעֵי גנים (געמיזע) וירקות גם עופות הים (זעעפֿאֶגעל) במספר רב מאד. משנת 1842 ירשו להם הענגלאנדים את האיים האלה. ולפי דִברת רבים ימצאו שם צוֹדֵי התנינים הגדולים (וואַללפֿישפֿאֶנגער) ויורדי אניות מלחמה, צֵדָה לדרכם גם החפצים הדרושים לחַזק בִּדקי האניות.

עוד הלאה משם בים קֶרַח הדרומי, נמצאים המקומות הנקבים בשם געאָרגיעּן הדרֹמית, זהעטלאַנד החדשה, קבֻצת איי זאַנדוויך ועוד איים אחרים.

3) ארץ בראַזיליען, היא הגדולה בכל ארצות אמעריקא הדרומית, אשר נִגלתה לראשונה בשנת 1500 אל רב החובל המהֻלל הנודע בשם קאַבְּראַל הפורטוגיזי, ויקח אותה לאחֻזּת עולם בשֵם מַלְכּוֹ מלך פורטוגאל. בארץ הזאת מתנוססים עֲצֵי יער רמים ונשאים במאד מאד מאין כמוהם בכל ארצות תבל. לפני שָׁנים מעטים מצאו שם אנשי איירופא עץ גבוה מֵעַל גבוה אשר ההיקף מֵעָלַיו העליונים (בלאֶטטערקראָנע) הוא 520 רגל, וְצִלוֹ משתרע עד למרחוק יותר מן 33,800 רגלים מְרֻבָּעות. מדת הארץ הזאת היא ⁷/₈ מאיירופא, אך מספר יושביה מעט מזער הוא בערך ¹/₃₉ ממספר יושבי איירופא; חלק ⁴/₅ מהם הם לְבָנִים, ובערך ¹/₅ כושים עבדי עולם, ובערך ¹/₂₀ הודים. ההודים אשר מספרם הם 500,000 נפש, הם בני מאה שבטים שונים ואיבת עולם להם לְהַלְבָנִים. בנוף הנקרא בשם מאַטאָ גראָסאָ ( פתרונו: “יערים עֲבֻתִּים”), נמצאים 66 שבטים מבני ההודים ומרביתם יחיו חיי פראים. ההשכלה עזובה היא ואין דורש אותה בארץ בראַזיליען, ובין 200 איש לא יִקַח לֶקַח להשכיל להיטיב כי אם אחד –. בערך ¹/₁₀ מהארץ הברוכה וְהַפֹּרִיָה הזאת, תֵּעָבֵד וְתִזְרַע, ויותר מן 100,000 פרסאות מרֻבעות, שוממות עוד ולא זרועות –. הממלכה הזאת נפלגה לעשרים מחוזות (פראָווינצען). סגֻלות כל המדינות נמצאות פה בשפע רב: אבני שֹׁהַם (דיאַמאַנטען) יִמָצאו פֹה בתוך החול, וביחוד במחוז מינאַס געראַעס (מינאַש שעראייש). זולת אבני חֵפץ ההם, נמצא בזה זהב רב, ובתוך היערים יצמחו צמחים רבים אשר הם רִפאות תעלה למַחלות רבות ושונות, צוקער, קאַפֿפֿע, צמר גפן, קאַקאַאָ, אִינדיגאָ, ראשי בשָמים, טאבּאַק ועוד רבים כאלה במספר רב ועצום מאד. בימי הקיסר נאַפאָלעאָן הראשון נִקרעה ממלכת בראַזיליען מפורטוגאַל ולא סרה עוד אל משמעתה כבימים הראשונים, אך באופן אחר מאשר נִקרעו ארצות אמעריקא הדרומית מספרד, כי בעת אשר התנפלו הצרפתים בפורטוגאל בשנת 1808, ברחו כל בית המלך מפורטוגאל לבראַזיליען וישבו בה עד שנת 1821, ואז נלחץ המלך וביתו לשוב לפורטוגאל להשביח את שְׁאוֹן הַמֶרֶד (רעוואלוציאָן) אשר התחולל בארצו ההיא . ובשנת 1822 פרקו יושבי בראַזיליען את עֹל פורטוגאל מעליהם, אולם לא היה את לבם לכונן להם כנסיה חפשית (רעפובליק) כי אם מלוכת קיסר (קייזערטהום) ודון פעדראָ יורש העצר מפורטוגאל יהי להם לקיסר. ואחרי סכסוכים ומהומות רבות נִפרדה מפורטוגאל ותהי לקיסרית מיוחדת, ופעדראָ השני בן פעדרא מלך פורטוגאל היה עליה לקיסר, ונכד פעדראָ מָלַך בפורטוגאַל –.

עיר הראשה והבירה בבראַזיליען, היא נודעת בשם ריאָ דע יאַנייראָ (דשאַנע=אִ=ראָ), בנויה בנָוה לחמדת עיניים. מְבוא הים אשר לה, גדול הוא ומהֻלל מאד ואין כמוהו בכל הַחֻפִּים אשר תחת השמש, והוא יוכל לְהָכִיל בתוכו כל אניות מלחמה וְצִיִים אדירים אשר לכל העמים תחת כל השמים. משני עבָריו שני סלעים נשגבים, סלעי גראַניט חשופים וערומים, אשר האחד גבוה 680 רגל, והשני 1970 רגל. החֻפים הגבוהים יפים הם ומפֹארים. לפאת דרומית מערבית מִמְבוֹא הים ההוא, מתנוססת בהדרה העיר ריאָ דע יאַניירא הבירה אשר נִפלגה לעיר הישָׁנה ולעיר החדָשה. אפס כי מראה העיר מִבַּחוּץ נאוה היא מִמַרְאָיהָ מִבָּיִת, כי יחסרו עוד בה בנינים גדּולים בנוים בטוב טעם ודעת. מספר יושביה הוא 205,000 (ועם מְסִבֵּי העיר הנחשבים גם הם עליה 296,000), ובהם אנשים שחורים, חוּמים ואדומים ובני ארצות אחרות, גם אשכנזים במספר רב. לפָנים היתה באַהיאַ או סאַן סאַלוואַדאָר עיר הבירה בבראַזיליען, והיא רחוקה 170 פרסאות מעיר הבירה החדָשה. העיר התחתונה היא על שפת הים, ועיר העליונה על ראש גבעה רמה. מבנה העיר הישָׁנה ההיא יפה מעיר החדָשה, רק מְבוא הים והמסחור אשר בעיר החדשה נעלים הם על עיר הישָנה. מספר יושבי העיר ההיא, הוא 190,000 נפשות אדם. איר ריאָ, עיר באהיא ועיר בוּענאָס־איירעס; הן הן הערים הגדולות בכל אמעריקאַ הדרומית.

הלאה משם במרחק 90 פרסאות לפאת צפונית מזרחית מעיר בּאַהיאַ, בנויה בנָוה עיר פערנאַמבוּקאָ או פֿערנאַמבּוּקאַ, מספר יושביה 75,000, וממנה יוּבל עֲצֵי צְבָעִים לכל הנפות הרחוקים –. פּאַראַ, עיר רבת המסחור ומספר יושביה 14,000 –. פאָרטאָ אַלעגרע, 25,000 יושבים, מסחור גדול בים –. בקִרבתה קולוניה אשכנזית עִם 25,000 נפש אדם –. על האי הנפלא אשר דִמיונו כגן עדנים הנקרא בשם סטאַ קאַטאַרינא, קרוב אל חוף הים, בנויה עיר דעסטערראָ עם 800 תושבים –. אָוּראָ פּרעטאָ או ווילליא ריקאַ, מספר יושביה 10,000. צפונית מערבית מעיר ריאָ, לרגל איטאַקאָמוּלי, נמצאים עפרות זהב ואבני שׁהַם –. דיאַמאַנטינאַ, לפנים טעיוּקאָ, 1200 יושבים, לרגלי הר גבוה ומוסבה בגבעות רבות ערומות וחשופות מכל שיח וצמח. בקִרבתה ישתרע כַּר נִרחב עד ארבע עשרה פרסאות מרובעות, ובו 10,000 אנשים אשר מַעְבָּדֵיהֶם רק לחצוב זהב ולחַפש מַטמוני אבנים יקרות באדמת הַכִּכָּר ההוא –. קוּייאַבּאַ, 700 יושבים, והיא עיר הראשה בנָפת מאַטאָ גראָסאָ, ונבנתה כתבנית ערי איירופא –. פֿיללאַ בּעללאַ, 1000 יושבים, לפָנים עיר הראשה במאַטאָ גראָסאָ, ואוירה מַחליא את יושביה.

4) גוּאַייאַנאַ, שָׁנִים רבות היתה הארץ הזאת מהֻללה מאד בפי כל יודעי שְׁמָהּ, וזה שְׁמָהּ אשר קראו לה: “ארץ הזהב” (על דאָראַרדאָ). הנפות אשר בארץ הלזו בירכתי צפון נחשבות לכנסית ווענצוּעלאָ, והנפות אשר בירכתי דְרוֹמָהּ לבראַזיליען, והנפות אשר בַּתָּוֶך יחשבו להצרפתים, להנידערלאנדים ולהאנגלים. מהארץ הזאת לא נודע לנו אֶל־נכון רק המקומות אשר על שפת הים והעמקים אשר על יד הנהרות, אך את משפטי הארץ פנימה לא ידענו עוד, יען כי אקלים הארץ הזאת עז הוא מאד, חֹם לֹהֵט מָהוּל בּלֵחַ מים, אויר רע וּמַחליא את כל שֹׁאֲפָיו, שֶׁטֶף מים רבים יעבור שם תמיד, אגמי רפש וּבִצות יְוֵן מְצוּלָה משתרעים שם במקומות רבים מאד, גם יערי־עַד סבוכים וַעֲבֻתִּים מתפשטים בְּחֹסֶן דליותיהם עד מרחקי ארץ, וכל אלה יגדרו בעד בני האדם מֵחֲדוֹר בתוך הארץ פנימה ולעשותה לארץ מושב. הן אמת כי בארץ הלזו לא יתגוללו אבני זהב כאבני השדה (כאשר האמינו בני איירופא לפָנים), אך סגֻלות רבות בממלכות הטבע נמצאות בה, ומהן הַצָב (קראֶטע) הַמֵעִיר גֹעַל נפש בעיני כל רואיו ונקרא בשם פּיפּאַ, והפרח הנפלא המכונה בשם Victoria Regia, אשר הוא שׂוחה על פני המים, עליו שלש אַמות לָאֹרֶך, וּפֶרַח כּוסוֹ 13 זֶרֶת (צאָלל), ועוד דברים רבים כאלה. בפנים הארץ יושבים שׁבטים אחדים מֵעַם הודוּ, ודמיונם כשבט הקאַריבעַן (לאַ קאַראַייבּען) אוכלי אדם אשר היו בימי קאַלומבוס בכל אִיי הודו המערבית אשר מִדְרוֹם לְאִי הָאִיטִי, והם אנשים חזקים ומוצקים גם יְפֵי תֹאַר, אך גם פה הם הולכים הלוך וחסור. גם נִמצאו שם בני כושים אשר ברחו מפני אדוניהם וְהִנָם שם בני חורים ונקראים בשם מאַראָנ־נעגער.

להצרפתים תֵּחָשֵׁב נָפַת קאַייענע על אחד האיים על תוצאות הנהר הנקרא גם כן בשם קאַייענע, אוירה רע וִמשחית, והצרפתים יְשַׁלְחוּ את הפושעים והשודדים אשר בארצם אל ארץ גזֵרה הזאת (ארץ “אשר יִגְדַל בה הפלפל” (פפֿעפֿער) –.

להנידערלאנדים תחשב פאַראַמאַריבּאָ על תוצאות זוּרינאַם (ועל שמו נקראה כל הקולוניה הזאת) –. העיר הגדולה בתוכה היא גוּאַיאַנאַ, אשר יושביה עָמלו בה וַיְבַתְּרוּ אותה בַּתָּוֶך באפיקים (קאנאֶלע) ושדרות עצים רעננים ויעשוה יפה כגן גדול ונחמד. חֵלק העשירי מיושביה הם לְבָנים, תשע עשיריות אנשים שחורים אשר אדוניהם שלחו אותם לחפשי.

להאנגלים תחשב הקולוניה דעמעראַראַ, עיר הראשה בתוכה היא געאָרגעטאָוון (דשאָרדשטוין) או דעמעראַראַ, לפנים סטאַבְּראָעק (סטאַבְּרוּק), מספר יושביה 25,000. בתוך העיר יפרחו פִרחי הוד, יגדלו עֲצי פרי הִלוּלִים גם בשָמים ראש משובבי רוח בריח ניחוחיהם –. הקולוניה ריאָ רע בּערבּיקאָ, ובה אמשטרדם החדשה, 5000 מספר יושביה.

בכל הקולוניות ההן יגדלו עֲצֵי פרי רבים, גם קאַפפעע, אֹרֶז (רייז), קנה דבש (צוקקערראָהר), קאַקאַאָ, אִינדיגאָ, צמר גפן ועוד רבים כאלה.

3. אמעריקא התיכונה והודו המערבית    🔗

אמעריקא הצפונית והדרומית לא תתחברנה אשה אל אחותה על ידי בריח ארץ קצרה כאזיה ואפריקא, כי אם על ידי ארץ רָמְתַיִם (לאַנדבריקע), ארץ גדולה ורחבת ידים, בערך 12,000 פרסאות מרובעות, אשר לפאת דרומית מזרחית תתפשט עוד הלאה וּתְהִי לשני חציי איים (שֵם האחד האָנדוּראַס ושם השני יוּקאַטאַן). וארץ רמתים ההיא (המִשתרעת בין אמעריקא הצפונית והדרומית) תִּקָרֵא בשם אמעריקא התיכונה (מיטטעל אָדער צענטראָ אמעריקא). הררי הארץ הזאת יִפָּרְדוּ והיו לשלשה ראשים: 1) ההרים הדרומים אשר בכנסית קאָסטאַ ריקאַ בפאת צפונית ישתרעו עד היאור הגדול ניקאַראַגוּאַ ושם יתמו. היאור הזה יתפשט עד 160 פרסאות מרובעות וחֻפיו הרמים יפים הם עד להפליא, וממנו יֵצא נהר סאַן יוּאַן ההולך ונופל לים הקדמוני –. 2) ההרים אשר לכנסית האָנדוּראַס מצפון להיאור הגדול ההוא –. 3) הרי גוּאַטעמאַלאַ ההולכים עד למרחקי ארץ יתר הרבה מכל ההרים הנזכרים וְיִכְלוּ בפאת צפונית מערבית אצל רצועת הארץ הנקראת בשם טעהואַנטעפק אשר משם תָּחֵל אמעריקא הצפונית. לרגלי ההרים האדמה דשֵנה וּפֹרִיָה. בין יתר תנובות השדֵמות ותבואות הארץ אשר באמעריקא התיכונה כבכל חלקי הארץ הלזו, יצלח בה ביתר שאת האִינדיגאָ ותרבות הקאָכֿעניללעם, הלא הוא מין רמש קטן אשר יושבי הארץ מְיַבְּשִׁים אותו וצובעים בו בגדים, כי צִבְעוֹ יפה הוא עד מאד. הרמשים ההם קטנים במאד, עד כי שבעים אלפים רמשים ישקלו רק ליטרא אחד, ובכל זאת יוצאים משם 800,000 ליטראות מהרמשים ההם בכל שנה ושנה –.

לפנים היתה אמעריקא התיכונה תחת ממשלת ספרד ונקראה בשם גוּאַטעמאַלע. ועתה מתנוססות שם חמש כנסיות (רעפּוּבּליקען), מדת אדמתן 8225 פרסאות מרובעות, ומספר יושביהן שני מילליאָן וָחֵצִי.

a) כנסית קאָסטאַ ריקאַ. b) ניקאַראַגוּאַ ובתוכה עיר המרכולת הנקראת בשם גרייטאָוון, גם נמצאו בתוכה מקומות לזהב יזֹקוּ. c) האָנדוּראַס, בה החוף הנקרא בשמה “חוף האָנדוראס”, ועל עֶברו הצפוני יִמָצְאוּ עֲצֵי מאַהגאָני רבים ועצומים מאד, וחבל העצים האלה הם תחת ידי האַנגלים מימים הראשונים, והם מוציאים משם ¹/₉ מילליאָן כִּכר עצים מִדֵי שנה בשנה. המקום הראשי בחבל ההוא נודע הוא בשם בּאַליצע. החוף אשר על ים הקדמוני, נקרא בשם חוף מאָסקיטא, על שֵׁם ההודים היושבים שם ונקראים בשם מאָסקאָ. d) סאן סאַלוואַדאָר. e) גוּאַטעמאַלאַ על ים השאנן, ובה שתי ערים גדולות הנקובות בשם גוּאַטעמאַלא הישנה וגוּאַטעמאַלא החדָשה, ומספר יושביהן יחד הוא 60,000.

2) אִיֵי אַנטיללען (דיא אַנטיללישען אינזעלן) הנקראים בשם הודו המערבית, יִפָּלגו לשתי פלגות, האחת בפאת מערבית, והשנית בפאת מזרחית. הפלגה הראשונה תשתרע נֹכַח חֲצי אִי יוּקאַטאן, מאי קוּבאַ עד גרענאַדאַ; אליה יֵחָשבו האיים הגדולים והרבים מיתר האיים. טוּרֵי איים ההם רֻבם ככֻלם מלאים הרים ומה גם ארבעה איי אנטיללען הגדולים אשר לפאת מערבית (באי קוּבּאַ יֶשנם הרים גבוהים עד 7000 רגל); הקטנים הם מלאים הרי שרֵפה אשר שיאם מגיע עד 6000 רגל. לאיי הפלגה השניה יֵחָשבו איי באַהאַמאַ ואיי אנטיללען הקטנים אשר בפאת מזרחית הנקובים בשם אַנטיגוּאַ, בּאַרבּאַדאָס, ס"ט מאַרטִין, והם איי שִׂיד (קאַלקאִינזעלן) שִפלי קומה וּמהם גם איי אלמוגים –. זולת שתי קבֻצות איים ההם, נוכל לחשוב עוד קבֻצה שלישיה המשתרעת מדעלטאַ נהר אָראָניקאֵ על חבל חוף ווענעצוּעלא נֹכַח איי אנטיללען הגדולים, וגם בהם נמצאים הרים רבים אך אין בהם הרי שרפה.

הספרדים מצאו באיי אנטיללען הגדולים שֵבט אנשים מיושבי הארץ הקדמונים (אוּראיינוואָהנער) אשר היו טובי לב ואין ברוחם רמיה, אך הספרדים האכזרים והגאיונים דִכאו לארץ חַיָתָם עד כי ספו תמו מן בלהות בימים לא כבירים. באיי אנטיללען הקטנים מצאו הספרדים את בני הקאַריבען, והם היו אמיצי לב ויתיצבו לפני עריצי ספרד בזרוע נטויה, אך גם אותם הִכניעו הספרדים ויעשו בהם הֶרג ואבדן, וכעת הם בערך שלש מאות ומושבם באי טרינידאַד. אמנם יען כי באיי הודו המערבית האלה לא מצאו הספרדים כסף תועפות וּמִכְמַנֵי זהב כִּבְיַבֶּשֶׁת הארץ (קאַנטינענט), על כן לא שָׂמו לבם אליהם, ומלכים אחרים ממלכי אירופא יָרשו להם איים רבים מאיים ההם, ובחכמתם הִשכילו למצוא שם חֵפץ וְעֵקֶב רב. באיים ההם תוציא האדמה פרי מגדים ופרי הילולים בשפע רב, גם יערות הדבש (צוקקערראָהד), קאפֿפֿעע, צמר גפן, קאַקאַאָ, טאַבּאַק, עֲצֵי מהאאַגאָני, פלפלים (נעלקענפֿפֿעפער) ועוד רבות כאלה יגדלו ויצלחו שם וִימַלְאו את אמתחות בעליהם כסף ודי זהב –. יושבי האיים האלה הנקובים בשם הודו המערבית, הם ארבעה מילליאָן, ומהם מילליאָן וָחֵצִי מבני הכושים והמוּלאַטים, כי עֲבֻדָּה רַבָּה לאדוני האיים האלה, ועבודתם נעשית על ידי הכושים והמוּלאַטים ההם –. אפס כי אדוני האיים לא נתנו שְׁמִטָה לאדמתם, ובכל שנה ושנה נטעו בה נטיעים רבים בני מינים שונים, עד כי שלחו במְשְׁמַנֶיהָ רָזוֹן והכשילו כֹּחָה, ואף גם זאת כי הם כָּרתו את העצים וַיֶחשפו היערים עד כי הביאו עליהם חֹסֶר מים, ועל כן הולכת בִרכת השדות הלוך וחָסור בדורות האחרונים האלה, ומה גם באיי אנטיללען הקטנים –. מִמַכּוֹת האיים האלה ותחלואיהם אשר אין נסתר מתגרת ידן, הן: הקדחת הירוקה (דאַס נעלבע פֿיבער), הסופות העזות (טאָרנאַדאָס, ווירבעלשטירמע), זרמי מִטרות עֹז וגשם שוטף ורעש הארץ (ערדבעבען).

1) איֵי בעהאַמאַ או לוּקאיי, מספרם חמש מאות, מדתם 240 פרסאות מרובעות. אדמתם פֹּרִיָה, אך מים יחסרו שם, והם תחת ממשלת עֹנגלאַנד, וְרֻבָּם שוממים בלי יושב. על האי הנקרא נעֹוו־פראָווידענצע, מקום משכן הנציב (שטאַטטהאַלטער), ושָׁם העיר והחוף אשר שֵׁם נאַסאוי (Nassau) נקרא עליהם.

איי אנטיללען הגדולים    🔗

a) האי אשר בירכתי צפון והגדול מכֻּלם הוא קוּבּאַ הספרדית, מִדָתו יותר מן 2000 פרסאות מרובעות ומספר יושביו 1,450,000. האי הגדול הזה יתפשט וישתרע לארכו; ובשני קְצוֹתָיו (ענדען) נמצאים מִקְצוֹעִים וּפִנוֹת (קאַנטען) רחבות. בפנה המְפנה לדרומית מזרחית ונשקפת על פני יאַמאַייקאַ והאַייטי, יתנשא גבנון ההר הראשי אשר יִרְכַּס את רֻכְסֵי ההרים באי הזה. על הפִּנה המְפנה צפונית מערבית, בין יוּקאַטאַן ובין פלאָרידאַ, תתנוסס העיר הראשי לאַ האַפֿאַננאַ על חוף הים, חוף גדול ורחב ידים מאד אשר יכיל בקרבו מאה אניות היותר גדולות. העיר הזאת בצורה מאד ומספר יושביה 180,000. בבית התפלה אשר בעיר הזאת, נִקבר הַתַּיָר הגדול קאָלומבוס –. הספרדים לא ידעו עֲרוך את חִין עֶרך הָאִי הזה, את יִקרת אדמָתו הפֹּריה ואת טוּבוֹ וְסַחרו הגדול, עד אשר אָבדה את יתר נָפותיה באמעריקא. לפי הנראה היה האי הזה לפְנים יער עֲצֵי תמרים, עצי אָראַנגען וציטראָנען; בו נְפוֹת יפות אשר יתנוססו בהן עֲצֵי הָדָר, וביחוד תָּמר המֶלך (קאֶניגספאַלמע) אשר גבהו שמונים רגל. באי הזה יצלחו גם מטעי הטאַבאַק, הקאַפֿפֿעע, הצוקקער, צמר גפן וקאַקאַאָ. גם מסִלות ברזל נמצאו בו במקומות רבים.

b) יאַמאַייקאַ, תחת ממשלת אנגליה, מִדָתו 300 פ"מ, מספר יושביו 441,000, בַּתָּוֶך נמצאים הרים רמים אשר ישאו ראשיהם על כל הררי אַנטיללען ושיאם מגיע עד 8000 רגל. בו שפע רב ביערות דבשׁ, רוּם, קאַפֿפֿעע, בשָמים (געווירצע), אינדיגאָ, צמר גפן, אגוזי קאָקאָס ועצים. מושב ראשי הפקידים הוא בעיר ספאניז טאָוון, העיר הגדולה בכל עריה היא קינגסטאָן, מספר יושביה 36,000, ושתיהן בפאת דרומית מזרחית באי הזה.

c) לפאת מזרחית מאי קובא, יתנוסס האי הגדול אשר פי קאָלומבוּס יקבנו בשם היספאַניאָלאַ, ואחרי כן נקרא בשם ס“ט דאָמינגאָ, מדתו יותר מן 1300 פ”מ, ואדמתו פֹּרִיָה כאדמת קובא. לפָנים היה רֶבַע האי הזה המערבי בידי הצרפתים, ושני רבעיו המזרחים בידי הספרדים, אך בשנת 1794 התפרצו הכושים וימרדו בבני איירופא אדוניהם, נגידם היה איש כביר כח ואמיץ לב ושמו טוסענט לוּפֿערטוּרע, אשר הרהיב בנפשו עֹז לכתוב אל נאַפּאַלעאן כדברים האלה: “מני ראש השחורים אליך ראש הלבנים”. אחרית המרד ההוא היתה כי הכושים פרקו מעליהם עֹל בני איירופא ויכוננו להם כנסיה חפשית באי הזה ויקראו לה בשם האַייטי כשֵם האי הזה לראשונה בהיותו עוד בידי יושביו הקדמונים. ואף כי הצרפתים לקחו את טוסענט נגידם בשבי ויביאוהו לאיירופא, בכל זאת לא נפל לב הכושים, ונגידים אחרים קמו תחתיו ויעוזו עוד לקחת להם שֵׁם הכבוד “קיסר”. ומשנת 1859 נפלגה כנסית הכושים ההיא לשתים: האחת נִקראה בשם כנסית האַייטי בחלק המערבי אשר לְאִי הזה, ןהשניה בשם כנסית דאָמינגאָ בחלק המזרחי אשר לאי הזה. בכנסית האַייטי נמצאו ¹/₂ מילליאָן כושים (אשר קבלו עליהם דת נוצרית קאַטולית), ורק 40,000 בני איירופא. עיר הבירה בתוכה היא פאָרט אני פרינסע, או פּאָרט רעפּובליקאין (אשר היתה בראשונה בידי הצרפתים) ומספר יושביה 21,000. בפאת צפונית מערבית קאַפּ האַייטיען, אולם קאַפּ פֿראַנסע שְׁמָהּ לראשונה. בכנסית דאָמינגא נמצאים 200,000 תושבים, עיר הבירה בתוכה היא ס"ט דאָמינגא, והיא עיר הראשונה אשר בנו בני איירופא באמעריקא –.

d) פּאָרטא ריקאָ, מדתה 170 פ“מ, תחת ממשלת ספרד, עיר הבירה ס”ט יוּאַן דע פיירטאָ ריקאָ.

לפאת מזרחית מפאָרטאָ ריקאָ ישתרעו איי ווירגיניען (יונגפֿערנאִינזעלן), מקצתם תחת ממשלת הספרדים ומקצתם תחת ממשלת אנגליה, מקצתם אחֻזות הדאֶגים ומקצתם אחֻזות הכנסיות החפשיות אשר באמעריקא הצפונית. תחת ממשלת הדאֶנים היו שלשה איים גדולים ונכבדים בכל האיים ההם, הלא המה: ס“ט קראָאִיקס (St.Croix ), ס”ט טהאָמאַס,מקום נבחר וטוב למסחור וטַבור למעבר אניות האנגלים להודו המערבית, ס“ט יוּאן. אמנם ס”ט טהאָמאַס וס"ט יוּאַן נִמכרו וְנִספחו להכנסיות החפשיות אשר באַמעריקא הצפונית.

3) איי אנטיללען הקטנים, מדתם בערך 300 פ“מ. האיים אשר תחת ממשלת ענגלאנד, הם: באַרבּאַדאָס, והוא רבתי עָם מכל איי אנטיללען הקטנים. ס”ט כֿריסטאָף, נעפֿיס, מאָנטזערראַט, דאָמיניקאַ, ס“ט לוּציאַ, ס”ט ווינצענט (ובו הר שרפה החוצב להבות אש), גרענאַדאַ, אַנטיגוּאַ –. האיים אשר תחת ממשלת הצרפתים, הם: גוּאַדעלוּפּע, הגדול באייהם, וזרוע אחת מהים תפריד אותו לשנים. גראַנדעטעררע בפאת צפונית מזרחית ועיר הבירה בתוכו היא פאָאַנט אַ פּיטר, בּאסעטעררע בפאת צפונית מזרחית ועיר הבירה בתוכו הנקראת כשם האי, מאַרטיניקע עם עיר הראשה פֿאָרט ראָיאַל, ס“ט פייערע –. האיים אשר תחת ממשלת הנידערלאֶנדים, הם: ס”ט אייסטאד ופיט מאַרטין –. תחת ממשלת השוועדים, הוא אִי ס"ט בארטהעלעמי. ועוד איים אחדים הנחשבים על נחלת ווענעצוּעלאַ ואַנגליה.

4. אמעריקא הצפונית.    🔗

חקרי לב במֶחקרי הארץ חָקרו ומָצאו כי הרי אמעריקא הצפונית אינם מחֻברים יחד עם הרי אמעריקא הדרומית, ורק בפי כותבי הארץ (געאָגראַפֿען) יִקָראוֹ הרי אמעריקא הצפונית בשם קאָרדיללערים ללא־אמת. אחרי אשר יִתַּמוּ הרי הקאָרדיללערים הָאֲמִתִּים אצל טעהוּאַנטעפעק, יתנשאו בארץ מעקסיקאָ ההרים אשר שֵׁם “קאָרדיללערֵי אמעריקא הצפונית” נקרא עליהם וְיֵרומוּ וְיִהיו לארץ רָמָתַיִים נפלאה ורחבת ידים הנקראת בשם רָמַת אַנאַהוּאַק, רמה אשר שיאה מגיע עד 7000 רגל מֵעַל פני מֵי הים. על מְרום הרמה ההיא בְּתָּוֶך יאורים גדולים הנקובים בשם יאורי טענאָכֿטיטלאַן ומוסבים בהרי שרֵפה (וואוּלקאַנען) המתפשטים למרחבי הרמה ההיא ממערב למזרח. הגבוהים מכל הרי שרפה ההם, הם הר פּאָפּאָקאַ־טעפּעטל (הר אש) אשר שיאו מגיע עד 17,800 רגל, והר קיטלאַל־טעפּעטל או אָריצאַבֹּאַ אשר גָבהו 16,800 רגל⁴). בנפת גוּאַנאַקסוּאַטאָ אשר שם לַכֶּסֶף מוֹצָא, שם יתפשטו מֵרָמַת אַנאַהוּקאַ שלשה רֻכסי הרים, הלא הם: 1 ) הקאָרדיללערים הראשים (דיא צענטראל־קאָרדיללערע), 2) הקאָרדיללערים המערבים, ראשיתם מִצְעָר, ואחרי אשר ישתרעו בפאת צפונית, ילכו הלוך וְגָבוֹהַּ עד אשר יגיעו אצל מַעינות ריאָד על נאָרטע, ושם יתאחדו שנית עם הקאָרדיללערים הראשים, ושניהם יחדו יחוללו ויולידו ארץ הררי עם תלפיות רָמות וגבוהות עד 11,000 רגל. בין הקאָרדיללערים התיכונים והמזרחים תשתרע הרמה הגדולה הנקראת בשם רָמַת מעקסיקאָ החדשה, אשר היא רָמַת אַנאַהוּאַק, הן הן ארץ הרמה הנקראת בשם ספרד החדשה. בפאת מערבית, מעלות 34 ומעלות 35 ברוחב הצפונית, נִגלה הר שרפה מאָנט טאַיילאָר, אשר ראשו מגיע עד 11,500 רגל, ואשר כָבה כבר את מוקדי אִשוֹ.

ממעינות ריאָ דעל נאָרטע והלאה ישתרעו הקאָרדיללערים ההם יחד בשני טוּרִים מקבילים לפאת צפונית. ההרים המָפנים לירכתי קֵדמה נקראים בשם ראָקימאָנטאינס (הרי אָרענאָן או הרי הסלעים (פֿעלזענגעבירגע) ), ועוד במעלה 52 יתנשאו ראשי ההרים ההם עד 15,000 רגל, ולפי הנראה יתפשטו משם והלאה על פני חוף השמאלי אשר לנהר מאַקענציע עד המקום אשר ישתפך שם לתוך ים הקרח –. הרי הסלעים רחוקֻים הם תמיד משפת ים אקינוס המערבי מאה עד מאתים פרסאות. אחד מֵרֻכְסֵי ההרים ההם יִקָרֵא בשם סיערראַ נעפֿאַדאַ. מקרן הדרומי אשר בקאַליפֿאָרניען והלאה יתפשטו ההרים ההם עד חֲצִי האי הנקרא בשם אַלאַשקאַ, ולפי עֵדות הַתָּרים החדשים יתנשאו שם ההרים הגבוהים מכל הרי אמעריקא הצפונית, כמו מאָנט ס"ט העלענס הגבוה 15,000 רגל, מאָנט האָאד 18,000 רגל. בארץ הגבוהה אשר בין רֻכסי ההרים המזרחים ובין ההרים הנקובים בשם זעעאלפּען, שם מָקוֹם גדול ורחב ידים לנהרות ונחלים רבים וגדולים. נהר קאָלאָראַדאָ היוצא משם הולך ונופל לתוך לשון ים קאַליפֿאָרניען; נהר קאלוּמביא או אָרעגאָן יָסֹל לו מסִלה אל ים אקינוס השאנן. על שְׂפָתוֹ המָפנה לפאת מערבית יתנשא הר שרפה הנקרא בשם הר אליהו (עליאַס־בערג) וגבהו 17,000 רגל, ולפי עֵדות התָּרים החדשים אשר מדדו אותו הוא גבוה רק 14,044 רגל. מספר הרי השרפה הולך הלוך ורב במקומות הקרובים אל נתיבת הים אשר שֵׁם בעהרינג נקרא עליה ואל איי אַלעאוּטים.

נפרדים ובודדים מההרים ההם, ישתרעו רֻכְסֵי ההרים הנקובים בשם אַללענהאַניס (בְּנֵי בְלִי־סוף) או אַפּאַלאַכֿען (אַפּאַלאטשען), וראשיהם היותר גבוהים הם יותר מעט מן 6000 רגל, אך רֻבָּם רק 2000 או 3000, והם טורי הרים מקבילים אלה נֹכַח אלה, ובמקומות שונים אשר הם מתפשטים בתוכם יִקָראו בשמות שונים, ובתוכם אצורים ברזל וגחלי אבן במספר רב מאד. נֹכַח ים האַטלאַנטי הם הולכים הלוך וְשָפֵל עד כי יהיו לבקעה רְחָבָה בת שלשים או ארבעים פרסאות. אֶל לשונות הים ההוא שוטפים נהרים עזים וכבירי מים הנקראים בשם: קאָנעקטיקוּט, הוּדזאן, דעלאַוואַרע, זוּסקוועהאַנאַ, פּאָטאָמאק ועוד נהרים כבירים כאלה. בפאת מערבית, בין הררי אַללעגהאַניס ובין הרי הסלעים, ילך הנהר הגדול מִיסִיסִפִּי (פִתרונו בלשון הוֹדִית: אֲבי המים). במרוצתו העליונה (אָבערלויף) יזרום לפאת דרומית מזרחית. שם יִמָצֵא בתוך הנהר אֲשֵׁדוֹת (וואסערפֿאֶללע) רבים, ועל שפָתיו יתגאו יערי עד (אורוואֶלדער) הקורעים לב השמים בתועפות עפאיהם. הנהר הגדול הזה יעלה פעמים רבות על כל גדותיו וישטוף ארץ רַבָּה סביב סביב בהמון גליו העזים, נהרות רבים ועצומים נופלים לתוכו, והגדול בהם הוא נהר מִיסוּרי אשר מֵימָיו רבים הם וכבירים גם מִמֵי מיסיסיפי, וגליו ומשבריו שוטפים בשאון והמולה גדולה. הלאה משם לפאת דרומית יתנפל לתוכו נהר אַרקאַנזאַס והנהר האדום (דער ראָטהע פֿלוּס). ועוד רבים כאלה נופלים לתוכו לפאת ימִינו, גם לפאת שמאלו ישטפו נהרים רבים אל קרבו, והגדולים בהם הם נהר איללינאָאיס ונהר אָהיאָ (היפה) עם טענעסעע.

חמשה יאורים גדולים (זעען) באמעריקא הצפונית בירכתי צפון, הלא הם: היאור העליון (דער אָבערע זעע) והוא הגדול מֵאֶחָיו, גם מֵימָיו עמוקים מיתר מֵי היאורים, ובכל הארץ לא יִמָצֵא יאור עִם מים מתוקים רבים ועצומים כמוהו. על שפתיו יש לַכֶּסֶף מוֹצָא, גם נְחֹשֶׁת רב תִּמָצֵא שם. יאור הוּראָנען, יאור מיכֿיגאַן, יאור עריע, יאור אָנטאַריא, והם מתפשטים בארץ רַבָּה אשר מִדָתָהּ כחמשת אלפים פרסאות מרובעות. תכונתם כתכונת מַדְרֵגוֹת והאחד מָרוֹם ישכון מֵעַל לרעהו, ורק יאור הוּראָנען עם יאור מיכֿיגאַן מקבילים איש עִם רעהו במדרגה אחת. אַשְׁדוֹת המים וזִרמי מִשְׁבְּרֵיהֶם מתנפלים מהיאורים העליונים אל מצולות היאורים התחתונים. בין האשדות ההם, גדול ומהֻלל מאד הוא אֶשֶׁד נְהר ניאַגאַראַ, נָהר המחַבר את יאור עריע עם יאור אָנטאַריאַ. אֶשֶׁד מַיִם ההוא נפלא ונשגב, מֵימָיו העזים והכבירים המכילים ארבעת אלפים רגל לָרֹחַב, מתנפלים מראש סלע גבוה 160 רגל אל תוך תהום רבה ברעם ורעש והמולה נוראה ונשגבה מאד. מסלת ברזל הולכת מִמַעַל לְהָאֶשֶׁד הזה בגובה 200 רגל. זולת היאורים ההם נמצאים עוד יאורים רבים מאד בארץ הזאת. יאור אַטהאַפּעסקאָוו, יאור שקלאַפֿען ויאור באֶרען, השולחים את מימיהם הרבים אל נהר מאַקענציע. יאור וויניפעג, (אשר היאור הגדול סאַסקאַטשעוואַן נופל לתוכו), ישַלח מקרבו את נהר נעלזאָן ונהר סעווערן אל לשון ים הוּדזאָן. ועוד נהרים ויאורים רבים בארץ הזאת. ועתה אחרי אשר הודענו את הליכות אמעריקא הצפונית בכלל, נדבר על מדינותיה בפרט.

מעקסיקא בִּימֵי קַדְמָתָהּ.    🔗

הארץ הגדולה אשר שֵׁם מעקסיקאָ נקרא עליה, נקראה בראשיתה בשם אַנאַהוּקאַ. ממלכות רבות נמצאו בה אשה על יד אחותה, ואחת מהן היתה תמיד רַבָּתִי במִשרה על כֻּלנה, אך בכל עת אשר הִתחוללה מלחמה ביניהן, התנשאה הממלכה אשר הִתְגַברה על רעותיה, וַתְּהִי היא שָׂרָתִי בכל יתר הממלכות, והגבוהה הָשְׁפָּלָה וירד גאון עֻזָּה –.

מסורה עתיקה בפי יושבי מעקסיקאָ הקדמונים כי לפני שנים כבירות בא אל עַמֵי הארץ ההיא עַם גדול מירכתי צפונית מערבית וישבו בתוכם וַיֵאָחזו בארצם, ולפי הנראה בא שם העם ההוא בשנת 650 לספהנ"ו. ממחוז רִיָא קאָלאָראַדאַ עד מעקסיקא, נמצאים עד היום במקומות שונים חָרבות מבצרים וצריחים, היכלים, מקדשים, פיראַמידים גבוהים שתי מאות רגל ובנוים מאבני גזית ועליהם מכתבי חרטומים (היראָגליפֿען), מעשי ידי העם הזה, גם שרידי ערים גדולות אשר בנו להם לְשִׁבְתָּם.

לפי השערת החכמים יודעי העתים בא העם ההוא, הנקרא בשם טאָלטעקאַס, מאזיה המזרחית לאמעריקא, כי גֹרְשׁוּ מארץ מולדתם בתגרת ידי העזים הנקובים בשם היאָנג או היאָנגוּ אשר הֵסַבּוּ את תנודת העמים (פֿאֶלקערוואַנדערונג), אשר תחת צַעדי אוֹנָם הִתְגָעשה וַתִּתְחַלְחַל גם איירופא בעת ההיא. העם ההוא בנה את העיר הנודעת בשם טאָללאָן, גם יסד ממלכה גדולה אשר התעודדה יותר מארבע מאות שנה. בני העם הזה למדו את יושבי הארץ הלזו את עבודת האדמה וּמַטָעֵי פרי עץ, גם הוֹרוּ אותם לעשות בזהב ובכסף. בידם היה מכתב חרטומים (בילדערשריפֿט), ועד היום יִמָצֵא שם לוּח שָׁנה (קאַלענדער) אשר נִכתב במכתב ההוא. הם מָנוּ לשנות החמה, והחשבון ההוא היה ברור ונכון יותר מחשבון היוַנים והרומאים. על פי כִשרון מעשיהם ותבונות כפיהם וּשְׁאָר רוחם היו רוממים ונעלים על כל העמים אשר הם יושבים בתוכם גם על כל שכֵניהם, ואת רוחם הניחו בארץ הזאת אף אחרי אשר נִכחדו מהארץ ויאבדו מתוך הקהל. כי העמים הפראים עזבו מעט מעט את זדונם ואת מִדותיהם הפרועות והנשחתות, ויצעדו לאט לאט בדרכי בני האדם אשר נֹכַח הציוויליזאַציאָן דרכיהם.

אך אחרי כן באו אליהם שבעה שבטים עזים אשר מושבם הראשון היה פאת צפונית מלשון ים קאַליפֿאָרניען, וישתרעו על הארצות אשר בפאת דרומית, ועל ידי מדותיהם והנהגותיהם הרעות והנוראות הפילו חֲתַת ובלהות על העמים היושבים שמה.

השבט האחרון מהשבטים הפראים ההם, היה שבט הַאְצְטֶקַס, אשר לפי הנראה עזב את ארץ מולדתו באמצע מאה השתים עשרה לספהנ"ו, ובאחרית ימי המאה ההיא התפרצו ויבואו אל מעקסיקאָ. השבט ההוא היה לפי ראות עינים שבט עז וגבור חיל, אך גם אביר לב ואכזר. בני השבט ההוא יסדו את עיר הבירה טענאָכֿטיטלאַן, ואחרי כן הקימו עליהם גם מלך.

לפי הנראה התעודדה המלוכה העזה והקשה ההיא, אשר רִבְּתה גִבורים ואנשי מלחמה, אך גם רֶצַח, גֶזֶל, קֶשֶׁר וָמֶרֶד פרצו בה, עד מְלוֹךְ המלך מאָנטעצוּמאַ הראשון אשר אז נִכבשו כמעט כל העמים שכֵני הממלכה תחת ידו.

בימי המלך הזה שובבה הממלכה משובה נִצחת, אשר כל שומעה תתפלץ נפשו, ויתר הרבה מאד היתה עבודת אלֹהיהם עבודה שובבה, אכזריה וְזָבַח דְמֵי אָדָם, מאין כמוה בכל עבודות עובדי האלילים תחת כל השמים.

המעקסיקאַנים האמינו באֵל עליון עִזוּז וגִבור אשר לא יראנו האדם וָחַי ואשר אין לו כל דמות ותמונה, וזה שְׁמוֹ אשר יקראו לו טעאָטל. אך עוד אֵל אחד היה להם, אֵל זועם, שונא את האדם ומבקש רעתו, ושמו טלאַקאַטעקאָלאָלָטל. נפשות האדם גם נפשות הבהמות והחיות והעופות לא תמותנה בְּמוֹת גְוִיוֹתֵיהֶן, אך הן חַיוֹת לעולם. נפשות בני האדם הנופלים במלחמה, תעלינה אל בית השמש, כן גם נפשות הנשים המתות בלדתן, ושם תחיינה חיי שעשועים, גם תוכלנה לשוב אל הארץ בִּגְוִיוֹת עופות יפות אשר תבחרנה להן. האנשים המתים כדרך כל הארץ, יבואו אל גן עֵדן אשר לאליל המים; אך הטורפים נפשם בכפם, יבואו בתחתיות ארץ הנקרא בשׁם מיקטלאַן.

מסורה בידם כי בשנים קדמוניות היה מבול מים על הארץ וַיִמַח את כל היקום, ורק שני אנשים נִמלטו ממות, שֵׁם האחד קאָקסְקאָקס ושם השני קיקעקוועצל, ומהם נפוצו בני האדם שנית על פני הארץ, וזרעם מלאו התבל כבראשונה.

לְאֵל עליון אשר לא תשורנו עָיִן, נתנו עוד אלֹהים רבים, אלֹהי המים ואלהי האש, אלילה אשר עיניה פקוחות על ממלכתם לבל תאֻנה אליה רעה, אלֹהי הַשְׁאוֹל מתחת, אלֹהי הלילה, אלילה אשר תְּיַלֵד את הנשים הֶהָרוֹת לָלַת, גם אליל איום ונורא, אליל המלחמה.

תולדות אליל המלחמה ההוא, יסַפרו המעקסיקאַנים, היתה באֹרח פלא מאד. אשה זקנה מעיר טוּלַא הלכה פעם אחת אל היכל אלֹהיה להתפלל, ובלֶכתה בדרך נפל פתאֹם כַּדוּר גדול מן השמים, והיא קבלה אותו בחגורתה; אך הכדור ההוא נעלם ברגע וַיִנְחַת בִּגְוִיָתָהּ, ועד מהרה נודע לה כי היא הָרָה. אחרי ימים לא כבירים נודע הריונה גם לבניה, ויחר להם מאד, וַיִוָעצו לב יחדו להרוג אותה לבל ישאו עליה חֶרפה נִצחת וכלמת עולם לא תִשָׁכֵחַ; אך קול קרא בקרבה לבל תירא ולבל תֵּחַת מפני בניה המבקשים לקחת את נפשה. והנה אחרי ימים מעטים כאשר קָמוּ עליה בניה להכותה נפש, יָלדה האשה וָלָד גדול וְעִזוּז חָמֻשׁ בלהב חנית וּבְרַק כִּידוֹן, צִנָה וסוחרה, ובראשו נוצות גדולות וירקרקות, ובהגיחו מרחם רָצַח את הבנים אשר התנכלו לרצוח את הורתם, גם שָסה את בתיהם ויביא את השלל והבִזה אֶל הָאֵם. האליל האיום ההוא הֵפִיץ זְוָעָה ופלצות, על פניו ועל זרעותיו וְשׁוֹקָיו היו פְצָלוֹת אשר מראיהן כמראה תכֵלת, חגורתו אשר במתניו היתה גְוִיַת נחש גדול כֻּלּוֹ זהב, וחֵלק גדול מראשו היה מעֻלף במעטפת זהב. והוא הוא אליל המלחמה להמעקסיקאַנים, הנודע בשם הוּאִיצילאָפאָכֿטלי (והאשכנזים יקראו לו תמיד בשם פיצליפוּצלי), והוא היה לפי אמונת המעקסיקאנים אליל מעוזם ומחסם.

להאליל הזה בָנו המעקסיקאנים היכלים רמים מאד, ועל מִזְבְּחוֹ הִקריבו בכל שנה ושנה אלפי אנשים. גם אלילים תַּחְתִּיִם אין מספר היה להם, אשר הקריבו גם אליהם המון אנשים רבים, אך אֶל האליל האיום ההוא הקריבו יותר הרבה מאד, כי פעמים רבות זִבְּחו לו את הָעַמִים הגדולים אשר שָבוּ במלחמה, ובכל יום הִקריבו מהם ששים וגם שבעים אלפים איש על מזבחו.

להקריב קרבנות אדם בָּנוּ להם המעקסיאנים פיראַמידים רמים מאד כהררים בכל ארץ מושבותיהם, תחתית הפיראַמידים ההם רחָבה מאד, וממנה עָלוּ במדרגות רחָבות עד מְרוֹם קִצָם. בעת אשר הקריבו כּעס קרבנם, הִתאספו רִבבות עָם ויעמדו על המדרֵגות הארוכות והרחָבות ההן. על ראש הפיראַמיד בַּתָּוֶך, היתה אבן גדלה אשר עליה זבחו את זבחי בני האדם. את הָאֹבֵד אשר הִתְעַתֵּד לזבח, הניחו הכֹהנים על האבן ההיא ויחזיקו את ידיו ואת רגליו, ועל צוארו שָׂמוּ חבל ויקשרו את ראשו בחָזקה עד כי לא יכול להרים קל זעקה, כי האלילים לא יאהבו לשמוע קול הזבחים – לפי דברי הכֹהנים –.

אחרי אשר מָתחו הכֹהנים את הקרבן על האבן ההיא, נִגש כֹּהן הראש וַיַך בקרדום האבן אשר בידו על חֲזֵה הקרבן עד כי נִקרע סגור לבבו, ואז קָרַע את הלב ובעודו חם ומתנועע הקרִיב אותו אל האלילים וישרפהו באש. ואז כרתו את ראש הזבח לְסַפֵּחַ אותו אל הראשים הרבים מיתר הקרבנות אשר עָשׂוּ מהם דמות פיראַמידים ואשר הספרדים מצאו עוד רבים מהם בבואם בפעם הראשונה למעקסיקאָ. אחרי כן השליכו הכֹהנים את גוּפַת הקרבן מראש הפיראַמיד, ובני העם לקחו אותה ויקרעוהו לקרעים ויאכלו את בשרה. כן זִבְּחוּ לכל אליליהם זִבְחֵי אדם, ולפי גֹדֶל מעלת האלילים, כן היה מספר הזבחים, לָרַב הִרבו וְלַצָעִיר הִצְעִירוּ את מִסְפַּר זבחיהם.

שבויי מלחמה, אשר הוכיחו את גבורתם ואת חרף נפשם בשדה קטל, נכבדו בעיני המעקסיקאַנים שוביהם עד כי הניחו להם ללחום בעד נפשם וחֵרותם באופן הזה: ברחוב העיר או כפר גללו אבן מעמסה, אבן גדולה מאד, אשר טבעת נחשׁת רֻתְּקָה בתוכה, ואל הטבעת ההיא קשרו את הלוחם ברגלו השמאלית ויחזקוה ברצועות חזקות. ובהיותו עֲקוּד רגל נתנו חרב בידו לְהִלָחֵם עם גבורי החיל אשר לקחו אותו בשביה; כמעט לא יִתָּכֵן להלוחם ההוא להתגבר על אויביו, כי הוא האחד והם הרבים, הוא אָסוּר ולא יכול לָמוּשׁ ממקומו, והם יכולים להתנפל עליו מכל עֵבר, כֹּחוֹ יִדַל הָלוֹךְ וָדַל מרוב עבודה, והם יחליפו כֹּחַ בבואם חליפות לְהִלָחֵם בו. אך אם בכל אלה יצלח הלוחם להתגבר על אנשי מלחמתו באֹרח פלא, אז ישַלחו אותו המעקסיקאַנים לחפשי, יכַבדוהו וִיהַלְלו מאד, יתנו לו מתנות רבות וישלחוהו עד קְצֵה גבול ארץ מולדתו.

רעדה וּמְחִתָּה תאחז כל השומע את עבודת אליליהם וזבחי האדם אשר זִבְּחוּ להם במספר רב ועצום מאד, אך יותר עוד נִתְפַּלץ בשָמענו את הָעִנוים הנוראים אשר עִנוּ הפראים ההם את האומללים אשר עִתְּדוּם לִזְבּוֹחַ אותם לשקוציהם הארורים, ועל הכֹּהנים היתה המצוה להמציא תמיד עִנוים נוראים אשר לא נעשו כמוהם גם בין כל העמים הרעים האוכלים בשר אדם בְּאַוַת נפשם –.

בעת אשר ישבו הספרדים באיי אנטיללען הגדולים, הגיע לאזנם שֵׁמַע ארץ אַנאַהוּקאַ הזאת אשר עפרות זהב לה ומטמונים רבים בתוכה, ותשוקתם העזה לִצְבּוֹר כעפר זהב וכסף, הִמריצה אותם לעלות על הארץ ההיא ביד חזקה ובחרב נטויה לָבֹז את זְהָבָהּ וסגלות אוצרותיה. ובשנת 1519 נסע יצא הגבור העריץ פֿערדינאַנד קאָרטעץ עם 600 גבורי חיל, ששה עשר כלי תוֹתָח (קאַנאָנען) ושמונה עשר סוסים ויעל למלחמה על המעקסיקאַנים או האצטעקים. הגבור העז ההוא הִתְמַכֵּר ללכוד את הממלכה ההיא בחרף נפש ולבל ישוב מפני כֹל. ובהציגו כף רגלו על אדמת הארץ ההיא, שׂרף באש את אניותיו, לבל תהי עוד תוחלת ותקוה לאנשי חֵילוֹ לְמַלֵט את נפשם באניות ההן וְלָנוּס משם, ובראותם כי אבד מָנוֹס מִנְהֶם ילחמו בְּשׂוֹם נפש בכף להציל מִמָוֶת נפשם. וההצלחה עמדה לִימִינו וזרוע עֻזוֹ, כי בעת ההיא התאוננו שרים רבים ורוזנים על מאָנטעצוּמאַ מלכם, גם ערים אחרות הִתְעַתְּדוּ למרוד בו ויתחברו לקאָרטעץ ויעזרו לו לשַׁבֵּר את זרוע המלך ההוא וּלְמַגֵר לארץ כסאו. אך יותר עוֹד מזה היתה מסורה עתיקה לו לישועה, כי מסורה היתה בידי המעקסיקאנים מִיָמִים קדומים כי באחרית הימים יבואו ממזרח שמש אנשים מגֻדלי זקן ובידם תִּפֹּל מעקסיקאָ. אך בכל זאת התיצב המלך וְעַמוֹ בַּעֲבִי גבֵּי מגנם לפני קאָרטעץ ואנשי חילו, אך קאָרטעץ לא חת מפניהם, ועל אפם ועל חמתם הִתְפרץ בעיר המלוכה, ויקח את מאָנטעצוּמאַ בשביה בתוך היכָלו, אך המלך הִסְכִּין עם הספרדים וַיַשְׁלֵם אִתָּם, ולדבר הזה מָשַׁך עליו את חמת המעקסיקאַנים, ובחרות אפם בו סקלו אותו באבנים וימת, ותחתיו הקימו מלך חדש ושמו גוּאַטימָאצין וילחמו עם הספרדים בזרוע חשופה ובחֵמה שפוכה. גם נְצִיב מלך ספרד בְּקוּבּאַ שלח על קאָרטעץ גדוד אנשים להשיב אחור ימינו ולקחת אותו בשביה בקִנאתו בו. אך בכל זאת לא נפל לבו, ובגבורתו וערמָתו הלך מחיל אל חיל, וַתָּעָז ידו על המעקסיקאַנים, וילכוד את ארצם, ויעש לו שֵׁם כְּשֵׁם הגבורים הגדולים אשר היו בימי עולם. ממלכת מעקסיקאָ נָסַבָּה למלך ספרד וְשֵׁם “ספרד חדָשה” נקרא עליה. אפס כי קאָרטעץ עשה נאצות גדולות ואכזריות נוראה בספרד החדשה, את גוּאַטימאָצין אשר הִמליכוהו המעקסיקאַנים עליהם, עִנָה בכלי מְעַנִים כאחד האינקוויזיטאָרים הגדולים בארץ מולדתו, אך לא לבעבור הַכְנִיסוֹ בברית דת הנוצרית, כי אם לבעבור יגיד לו איפה הֶחביא את אוצרות כספו וזהָבו, אך הוא לא אבה להנחיל אויביו ומחריבי ארצו את סגֻלוֹת מלכותו, ויבחר לָמוּת תחת ידי מְעַנָיו, וקאָרטעץ צִוָה לתלות אותו על העץ. גם את כל המעקסיקאַנים לָחַץ בחזקה וַיְדַכְּאֵם תחת רגליו בעריצות איומוּת. ומעת ההיא והלאה נפתחו אוצרות ומטמונים לארץ ספרד בספרד החדשה, ואין חֵקר להכסף הרב והעצום אשר הובל משם מִדֵי שנה בשנה לספרד, ומה גם מהבורות אשר עפרות כסף לָמוֹ –.

אולם בהתחולל סערת המֶרד בצרפת בשנת 1809, אז מרדה גם ספרד החדשה וַתִּפְרוֹק עֹל ספרד מעליה וַתִּפָּלֵג לעשרים ושתים מדינות (שטאַטען) אשר מִדָתָן יחד 40,000 פרסאות מרובעות, ומספר יושביהן ¼8 מילליאָן.

אפס כי לא היתה ארכה לשלותה, רוח פרצים ורוח מֶרד התחוללה בתוכה, עד כי נקרעה לקרעים רבים, וזה יותר מחמשים שנה לא ימוש מתוכה ריב ומדון, ומהומות ומבוכות רבות תשלוטנה בה בלי הפוגה. שתי פעמים נֶהפכה מכנסיה חפשית לממלכת קיסר, והקיסר השני מאַקסימיליאן הראשון ערהערצאָג בעסטרייך אשר הִרְכִּיב ותו הקיסר נאַפאלעאָן השלישי לראש המעקסינים, נִשפט במשפט מָוֶת על פי ראשי מעקסיקאָ וימת על בָּמַת מטבח לעיני כל העם. בין קיסר לקיסר היו מרידות רבות במעקסיקא ורֻבּן על ידי שרי החילים (גענערעלע) אשר לפני זה היו ראשים לגדודי שודים ורוצחים, ועד היום לא שקעה עוד שם אש המריבה, ומי יודע מתי תשקע האש ההיא?

ארץ מעקסיקאָ היא ארץ רָמָתַיִם (האָכֿלאַנד) גבוהה יותר מששת אלפים רגל, ועליה מתנשאים הרים נשאים אשר שיאם מגיע עד 1,000 רגל, ורֻבם ככֻלם הם הרי שרֵפה ובהגיעם אל חֻפֵּי הים יַשְחוּ ראשיהם, ולפאת דרומית תשפל גם הרמה ההיא, עד כי במקום אשר תכלה שם רצועת הארץ בין אמעריקא הצפונית והדרומית, תשתרע שם ארץ מישור רחבת ידים, ושם המקום אשר לפי דִברת הומבאָלדט יִכְשַׁר לחפור שם תְּעָלָה (קאַנאַל) לְחַבֵּר על ידה את ים האַטלאַנטי עִם ים אקינוס הגדול.

תועפות ההרים הגדולים בכל הרי מעקסיקאָ, הם על גבנוני הרמות הנשאות אשר באַנאַהוּקאַ, ומרביתם הרי שרֵפה. המהֻללים בכל ההרים ההמה, הם הר פּאָפּאָקאַטעפעטל⁵ והר קיטלאַלטעפעטל. בהר פּאָפּאָקאַטעפעטל תִמָצֵא מעבָּרה (פּאַס) גבוהה יותר מן 10,000 רגל אשר בה עבר קאָרטעץ עם אנשי חילו ללכוד את מעקסיקאָ. ההר הזה יָרַק אז להבות אש עם גלגלי עשן, וקאָרטעץ יסַפר באחד ממכתביו אל הקיסר קאַרל החמישי: כי הוא חפץ מאד לדעת את הסוד הנפלא מדוע ההר הזה עָשֵׁן עד לב השמים (וזאת לנו לְעֵדָה כי קאָרטעץ לא ידע גם לא שמע מאומה מהרי שרֵפה וועזוף ועטנא), ועל כן שלח עשרה אנשים מגבורי חיליו תחת פקודת דיעגאָ די אָרדאַץ לעלות על ההר ההוא, ואָרדאַץ הִתהלל כי מִלא את מַלְאֲכוֹתָיו, והקיסר קאַרל V כִּבדהו לשאת תמוּנת הר בֹּעֵר באש בְּאוֹת הכָּבוד (וואַפֿפֿען) אשר לו מכבר. אחרי כן שֻלחו עוד אנשים רבים לחקור ולדרוש את תעלומות ההר ההוא, ואחד מבני הספרדים התפאר כי הוא יָרַד על ידי חֶבֶל ארוך לתוך לוֹעַ (שׁלונד) ההר עד עֹמֶק שמונים קוֹמוֹת (קלאפֿטער) לאסוף שם גפרית לבית מלאכת אֲבַק השרֵפה (פּוּלווער); שֵׁם האיש ההוא פֿראַנציסקאָ מאָנטאַנאָ, אמנם החכם הנעלה הומבאָלדט הוכיח כי שקר דִבר האיש ההוא.

לתקופת שלש מאות שנה התעוררו עוד הפעם חִקרי לב להעפיל עֲלוֹת על תועפות הר פּאָפּאָקאַטעפעטל הזה למֹד את גֹבַהּ קומתו. לראשונה עָלוּ עליו האחים הנקובים בשם גלענניע, בשנת 1827 בחֹדש אפריל, ואחריהם עָלה בשנה ההיא השר פֿ פֿאָן געראָלט סְגַן מִשְׁנֶה פרייסען בוואַסינגטאָן. בשנת 1848 על על ראש ההר הקאַפיטען קאָרלעס סטאָנע עִם חמשה פקידי חַיִל אמעריקאנים; ולאחרונה הֶעפיל עֲלוֹת עליו החכם האינזעניר פֿראנץ מאיערוס (היושב כעת בלוקסעמבורג), כי השליט (גוּווערנער) במדינת פּוּעבְּלאָ, האדון דוֹן יוַּאן מוּגיקאַ אִי אָזאָריאָ, חִלה את פניו לעלות על תלפיות ההר וְלָרֶדֶת תוך לוֹעוֹ (פֿייערשלונד) הנורא להתחקות על מִסְתְּרֵי תְהוֹמוֹ הָרֹבֶצֶת תחת. והאיש החכם ההוא הִשליך את נפשו מנגד ויעל גם ירד בְּקִצְבֵי ההר ויחַפש ויחקור עד כי נִבְעוּ לפניו כל המסתרים ההם. גֹבַהּ ההר הזה הוא 17,800 רגל –. וכל פָּרָשַׁת גדולת ההר הזה ונפלאותיו במצולות תְּהוֹמוֹ, הלא הם כתובים בספר היקר הנקרא “דער ערדבַּאלל אונד זיינע נאַטור־וואוּנדער, פֿירטער באַנד, מאַלערישע לאֶנדער אונד פֿאֶלקערקונדע” להחכם דר' וו. ל. א. ציממערמאַנן –.

שָׁכֵן קרוב לההר הנפלא הזה, הוא הר קיטלאַלטעפעטל, הר יורק אש גם הוא וְגֹבַהּ קומתו 16,800 רגל. גם על ההר הנורא הזה עלה החכם פֿראנץ מאַיערוס הנזכר וַיָמָד גבהו גם יָרד בתוך לוֹעוֹ ויחקור וימצא את כל סתריו ומַצפוניו – וגם דבריו על אֹדות ההר הזה, הִנָם כתובים בספר החכם ציממערמאַנן אשר זָכרנו בזה –. אמנם זולת שני הרי שרֵפה ההם, נמצאים עוד הרי שרֵפה במספר רב מאד בארץ הזאת אשר הם חוצבים להבות אש ברעם ורעש והמולה נוראה ויפיצו פלצות וּזְוָעָה על כל יושבי הארץ.

אם נֵרד מֵרֻכסי הרי אַנדען וְנֵפֶן לפאת מזרחית, נפגע בארץ מישור ושטוחה אשׁר מֵי יָם האַטלאַנטי מְלַחכים עֲפר רגליה, והיא ארץ טובָה וברוכה וּפֹרִיָה במאד מאד אשר תקצר לשון הנוסעים מֵהַבִּיעַ טוּבָהּ ויפיה. אפס כי בכל זאת ארץ אוכלת יושביה היא וּמְשַׁכֶּלֶת גוֹיֶיהָ, יען כי חליים רעים נוראים ונאמנים, ומה גם קדחת הירוקה (דאַס געלבע פֿיבער), הם אזרחי הארץ הזאת מעולם ולא ימושו ממנה כל הימים, גם רמָשים רבים אשר נשיכתם נשיכת נחש ירמשו שם תמיד, תולעים, עקרבים ורבבות זוחלי עפר, וכֻלם ירעו וישחיתו ואין נסתר מחמתם. ונוסף עליהם גם פרעוש הַחוֹל (זאַנדפֿלאָה) לחַבל ולהשחית, כי הוא יַחדור מבלי מֵשִׂים בין הצפרנים ובין בשר בְּהוֹנוֹת הרגלים, ושם יטיל בֵּיצִים רבים אשר בְּהָחֵם אותם בְּשַׂר האדם יִבָּקְעוּ וְיַמליטו פרעושים במספר רב, והם יסבו פצעים וחבורות נוראות, אשר אם לא ימַהר הכואב לְקַדֵם את פני הרעה הנשקפת עליו, אז אין לו תוחלת ותקוה לְהֵרָפֵא ממכאובי חבורותיו כי אם בְּקַצֵץ את רגלו. נְשֵׁי הַכּושים יודעות לִגְהוֹת מָזוֹר מהחבורות האנושות ההנה, אך גם אז יֵלך חֵלק גדול מֵהַצִפֹּרֶן לאבדון, ומעט מעט תִּפֹּל כל הצִפֹּרֶן מהרגל ההיא. על קְהַל משחיתים ההם, נוספו עוד רמשים רבים ושונים אשר חמת עכשוב תחת לשונם, פתָנים וצִפעונים ואלפי מִינֵי נחשים שרפים אשר אין להם לחש, וכֻלם ישיתו את ארץ חמדה ההיא לְזַעוה, כֻּלם יהפכו את גן עדָנים ההוא לְתֹפֶת וגיא צלמות, והאדם היושב שם יִסָכֵן לרגעים וחייו תלואים לו תמיד מנגד –.

בנָפות העמקים אשר בהם אין מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת, שם הצמחים והנטיעים רבים עוד מצמחי הנפות הנזכרות אשר על חוף הים, עֲצֵי פרי ישאו שם פרי הִלוּלִים, ראשי בשמים יתנו שם ריח, וּמֶגד כל פרי מגָדים ימָצאו שם במספר רב ועצום מאד לא יֵאָמֵן כי יסֻפר, ומהנפות השפֵלות ההן עד מרומֵי הָרָמָה אשר שִׂיאָהּ מגיע עד ארבעת אלפים רגל, לא תחדל האדמה תת יבולה והעצים פִּרְיָם, וכל צִמחי ברָכה ונטעי נעמנים ישגשגו שם בשפע רב מאד. גם החיות והבהמות רבות שם. בַּיָם תרמשנה חַיוֹת גדולות עִם קטנות למיניהן, ורק התנינים הגדולים (וואַללפֿישע) לא יִמָצאו במצולותיו. על יַבֶּשֶׁת הארץ רמש ואין מספר, כל חַיְתוֹ גוֹי מינים ממינים שונים מתהלכות שם מִיָם עד יָם. צפרים רבות ושונות, שוכנות על האגמים והבצות, על העצים ועל הגבעות. בתוך הבצות יִמָצאו נחשים רבים, תנינים (אַלליגאַטאָרען), צפרדעים גדולים, צבים (שילדקראֶטען). בִּמְרוֹם רקיע השמים מעופפים פרס ועזניה, נֵץ, אַיָה וְדַיָה, גם נשרים גדולים טורפי טרף אשר אין יראת האדם על פניהם עד כי יתנפלו עליו וִינַקְרוּ את עיניו וְיִטְרְפוּהוּ ויאכלו את בשרו אם אין בידו כלי נֶשֶׁק לעמוד לפניהם.

הַהוֹדִים במעקסיקא.

ילידי אמעריקא מִימֵי קדם (אוּראיינוואהנער), מְצֻיָנִים הם בתֹאר פניהם, וכל רואיהם יכירום כי בני השבט האמעריקאני המה, ואף כי על פי דרכי חייהם, מקומות מושבותיהם וּמִזְגֵי נפותיהם השונים, שֻׁנוּ בצלמם ודמות תבניתם, אך יסוד תֹאר פניהם (גרונדטִפּוּס) אחד הוא ולא שֻׁנה מעולם עד היום הזה. גם אזרחי מעקסיקא מיום הִוָסְדָהּ, אף כי נפרדו לשבטים רבים ונִפלגו ללשונות שונות, בכל זאת יִוָדְעו בתעופת עַיִן על פי תֹאר פניהם כי בני עַם אחד המה –. תארם הוא חוּם אדמדם (ראָטה ברוין), עוֹר בשרם חָלָק, רך וענוג, שערות ראשיהם שחורות ומַזהירות, עָבוֹת וִישָׁרוֹת, מצחם שטוח, פניהם עגולים כתבנית ביצה (אָוואַל), עצמות לְחָיֵיהֶם רחָבות, עיניהם גדולות ושחורות ומביטות לְנֹכח כעיני בני שבט הקויקאַזי, לֹבֶן עיניהם ירקרק מעט וּמֵפִיץ פראות (ווילדהייט) ומה גם בעת אשר יסער בחֻבם סערת הנקמה או הכעס ויתר רגשי עֹז כאלה. חוטמם כָפוּף מעט, הנחירים רחָבים, הפה גדול, השפתים עָבוֹת אך לא כשפתי האפֿריקאנים, לְחָיֵיהֶם אינן אדומות, ורק נְעָרוֹת וִילָדוֹת קטנות תְּחֻנֶינָה לפעמים בְּאֹדֶם לְחָיַיִם. שׁני טוּרֵי שִׁנַיִם קטנות וּלְבָנוֹת כְּלִבְנַת הַשֵׁן, הם הם יְפִי ההודי ותפארתו. לְחָיֵי הגברים מלאות בשר ומעֻלפות בשערות מעטות, גם שָפָם העליון יַעטה מעט שער. צוארם קצר, מַפרקתם רחבה וחזקה, וחזיהם (ברוּסט קאַסטען) כפוף מאד (האָכֿגעוואֶלבט). מתניהם חזקות, רגליהם עֲבֻתּוֹת בגידים ועורקים מוצקים וכֹחם רב מִכֹּחַ זרועותיהם; ידיהם ורגליהם קטנות. האנשים אינם גדלי קומה, והנשים שפלות קומה ובריאות בשר. רבים אומרים כי ההודים לבָנים הם מלֵדה ורק בבואם בימים יקבצו פניהם פארור, אך שקר הדבר. הן אמת כי הבנים היִלוֹדִים אינם שחורים כהנערים והגברים, אך גם אינם לבָנים כי אם ירקרקים מעט, ורק כַּפּוֹת ידיהם ורגליהם לְבָנוֹת הן גם בבואם בימים. פעמים רבות תראינה עינינו ילדים רבים מילדי המעקסיקאַנים יְפֵי מראה וִיפֵי עֵינַיִם עִם פנים צֹהֲלִים, אך יָפָּים ומצהלותיהם יַחלפו מַהֵר ותחתיהם יבואו פנים נִזעמים ורוח כֵּהָה. ההודים בכלל יֵרָאו כבעלי רוח עצבת ועיניהם מפיקות תוגה חרישית, אמנם רק לעיני בני איירופא יֵרָאוּ כן, ובבואם בחֶברת בני שִׁבטם הם עלזי לב ושמֵחים מאין כמוהם בין עַם אחר. בהִתאספם יחד יביעו ידברו דברים רבים עד סוף האשמורה הראשונה, ולפעמים גם עד חֲצִי הלילה. יַרבו דברים, יעלזו ויתעלסו בידידות ולשונם תַּצְמִיד דברי שְׁנִינוּת (וויטץ) ולשון נופל על לשון (וואָרטשפיל), ימַלאו שחוק פיהם ושפתותיהם תרועת ששון. אך בבואם בין הקרעאָלים והמעסטיצים, ישמרו פתחי פיהם, יסגרו את לבבם ויכלאו את רוחם בקרבם, כי לא יאמינו בם וְיַחשבום לאויבים, גם לא יבינו היטב את לשונם, כי ההודי דָבֵק מאד בשפת בני עַמוֹ ואיננו חפץ בלשון אחרת. ההודי בְהִוָלְדוֹ הוא מכֻסה בשערות כאדרת שער, ועד זקנה ועד שיבה לא יפלו שערות ראשו, ועל כן לא יראה בהם קרח, גם השֵׂיבָה לֹא תַשְׁלֵג שערותיהם הָעֲבֻתּוֹת כי אם לעתים רחוקות. וכאשר לא יפלו שערות ראש ההודי, כן לא תִּפֹּלְנָה גם שִׁנָיו מפיו לעת זקנתו, וכֻלן מתאימות וְשַׁכֻּלָה אין בהן, ואחד מחכמי הנוסעים יעיד כי רבות פעמים ראה גֻלְגלות מֵתִים, אשר היו קבורות בארץ שָׁנים כבירות, וְשִׁנֵיהֶן היו עוד כעדר הקצובות ואחת מֵהֵנָה לא נעדרה. עור ההודי נִקשה מאד ולא יירא מִצִנַת השלג גם מִלַהֲבוֹת חֹם, ואם ינֻגע בפצעים אנושים מאד, קל מהרה יֵרָפֵא. החכם הנוסע הנזכר בזה יסַפר כי עיניו ראו איך קדקוד איש הוֹדִי הִתפוצץ מאד עד כי שָׁכַב כַּמֵת ארצה, וכל רואהו הֶאמין כי הִתנודד הַמוֹחַ ממקומו ואין ישועתה לו, וחבֵריו לא דרשו ברופאים, רק רחצו אותו ביין שרף כדרכם, ובכל זאת נִרפא האיש בימים מעטים וישב לאיתנו ויהי בריא אולם כבראשונה –. פעמים רבות יֻכֶּה איש הודי מַכַּת חֶרֶב, וְהַלַהַב יחדור עמוק עמוק עד כי יְפַלַח את עצם הַגֻלְגלֶת, והמוח יֵרָאֶה החוצה, ואחרי ימים מעטים יָקוּם הַמֻכֶּה ויתהלך בחוץ ככל האדם. לפעמים יִדָקֵר ההודי בחנית אויבו, ומַדקרותיו ינחתו בתוך הריאה (לונגע) וִיקַצְצוּ את כנפיה, וחיש מַהֵר יֵרָפֵא בלי קדחת וּמִכְוַת פצע (וואוּנדפֿיבער). אם תִּלָחַצְנָה אצבעות ההודי או ידיו בגלגלי הרחים אשר למלאכת הצוקער עד כי תתפוצצנה, לא יתפלץ ולא יצעק צעקת שבר, ובמנוחת לבב ונפש שקטה יניח לחתוך את אצבעותיו או את ידיו כאלו בשרו נחוש ולא יחוש ולא ירגיש כל כאב, ובכל פעם יֵרפא אחרי ימים מעטים –. הדברים האלה יתנו עֵדיהם כי עצָבים (נערווען) חזקים ומוצקים לאנשי הודו ההם, ואף גם זאת כי הם שותים יין שרף לְשָכְרָה עד כי חֲצִי ימיהם יִכְלוּ בתמהון לבב מֵחֲמַת היין, ובכל זאת לא ימותו לשחת ויבואו לעת זִקנה, יען כי עצביהם חזקים כמטילי ברזל, וְלוּ שָׁתָה איש איירופי את המים המרים והמאררים ההם כמוהם, כי אז לא יכול לחיות רק ימים מעטים –. אך לעמת זאת אם יִפָּקֵד איש הודי בקדחת העצבים (נערווענפֿיבער), יִפֹּל שדוד בתגרת ידה מהרה קל מאשר יִפֹּל איש איירופי. בעת אשר תתקפהו הקדחת לא יגעש ולא יזעק, עיניו לא יראו זרות ופיו לא ידבר תהפוכות, רק כֹּחוֹ יִתֹּם כָּלִיל ויחלש וימות אחרי ימים מעטים.

החכמים והסופרים אשר תִּכְּנוּ את רוח ההודים, יעידו כי לא יחסר להם הַכְשֵׁר דעת ללמוד ידיעות שונות, אך נופלים הם מבני אזיה ואפריקא בִשְׁאָר רוח וְהַמְצִיא המצָאות חדשות וַחֲקור לכל תכלית. ואם נציג את שבט האַמעריקאַני לעומת שבט הקויקאזי ויתר שבטי העמים אשר פעלו גדולות ונצורות באזיה ואיירופא, נראה עין בעין כי נופל הוא מהם מאד בדרכי החכמה וארחות התבונה. כי מה פעל ועשה שבט האַמעריקאַני בארצו הגדולה, הברוכה וְהַפֹּרִיָה? שָׁנִים כבירות אין חֵקֶר נְסעּו כחיתו טרף בין סִבכי היערים ועל פני רחבי הַמִדְבָּר וילחמו איש באיש ואיש ברעהו, והחזקים רמסו את החלָשים וְטָרְפוּ בלי הפוגה. דתם השובבה היתה זָבַת דַם, דְמֵי אדם רָב אשר שפכו על מִזְבְּחֵי אֱלִילֶיהָ. ידיהם לא עָשׂוּ תושיה בכל מלאכת עבודה ובכל חרשׁת המעשה, וגם בעבודות אשר בלעדיהן לא יחיה האדם, לא עשו חיל. גם בארצות פּערוּ ומעקסיקא, אשר יושביהן היטיבו את דרכיהם ואת מעלליהם מיתר שבטי ההודים הנפוצים ברחבי ארץ אמעריקא, כי עבודת האדמה אסרה אותם אל עֲבוֹת המחרֵשה, וְחַיֵי החֶברה אָכפו עליהם להחזיק במָעוז המדעים, גם הם לא השכילו להרים נֵס ההשכלה ולהוציא את אהבת האדם לאור. דת האִינקאַס והאַצטעקים, ידיעתם בתכונות השמים ותבונות כפיהם במלאכת מחשבת, הן הן כל פרי עמָלם בשָׁנים רבות, אך גם בהן יֶחסר רוח החכמה השוררת במעשה יְדֵי עַמֵי אזיה ואיירופא, גם נעלם מהם ולא ידעו דרך השלום, נעימות החכמה הָאֲמִתִּית, הצלחת האדם ושעשועיו תחת השמש –. ובלעדי זאת לא נדע עוד אם גם הידיעות המעטות ההן נולדו על בִרכיהם ואם לא הביאו אותן אליהם בני הקדם אנשי הרוח ותופשי המדעים בימים ההם. כי המסורה הקדומה אשר בידיהם אֹדות שני בני אִינקאַס ואֹדות איש הלָבָן קוועצאַלֹקאָאַטל אשר באו אליהם מארץ רחוקה מִקְצֵה השמים וַיִטְעוּ בתוכם את זֶרַע המדעים, תגלה ברמזי אמריה כי האנשים הָהֵם היו מבני שבט הקויקאַזי הַלְבָנִים ילידי ארץ מרחקים –. ואף גם זאת כי עוד במאה העשירית לספהנ"ו יָדעו האִיסלאַנדים את “ארץ איש הַלָבָן” (Hvitramannaland), ומי יאמר לנו אם לא זָרעו הם את זרע המדע בארץ הזאת? מי יאמר לנו אם לא זרע ארץ המזרח הוציא פריו בארץ המערב?–. זה המשפט אשר חָרַץ איש חכם וסופר מאנשי הַתָּרִים על ההודים הקדמונים, ועל ההודים אשר בדור האחרון הזה, הוציא את המשפט הזה לאור: ההודים בימים האלה, כפי אשר התבוננתי על דרכיהם, יש להם הכשר דעת (בילדונגספֿאֶהיגקייט), לבם פתוח לכל חכמה ומדע, אך שְׁאָר רוח להוציא לאור פעולות רָמוֹת ונשגבות כיתר העמים הנאורים, יחסר להם, כי השָׁם אֵל הרוחות רוח כביר לעולל עלילות אשר ברוח החכמה יסודן, ולא חָלַק להם רוח מְחוֹלֵל ומוליד, ורק תפארתם היא כי ידיהם חרוצות בעבודתם והם שוקדים תמיד על דלתות המדעים. משכילי ההודים, ואחדים מהם אשר למדו ידיעות החֻקים והמשפטים (יוּריספּרוּדענץ) וידיעות הדת והאמונה (טהעאָלאָגיע),יודעים ומבינים את אשר שננו אותם מוריהם, אך קִצרי יד הם להרחיב את גבול הידיעות ההן, להגדילן ולהאדירן ברוח בינתם כאשר יעשו כן בני יתר העמים. ידם רב להם להתחקות וּלְהִדמות ולעשות את אשר עשו ידי אחרים, אך אין בהם כֹּחַ לברוא בריאה חדשה בכל דבר חכמת בינה ובכל מלאכת מחשבת וחרשׁת המעשה –.

על דְבַר תכונות רוחם (קאַראַקטער) בכלל, יכתוב הנוסע אשר זכרנוהו פעמים אחדות כדברים האלה: "הם נשמרים מכל האדם ועל כל איש לא יבטחו, ועל כן לא יפתחו את לבבם לפני כל אדם וכל הגיוניהם סגורים ומסוגרים בחֻבם, כל אֹמֶר וכל הֶגה היוצא מפיהם, ישקלו, יִמְנו ויחַשבו בטרם יעבירום על דל שפתיהם. ולא רק לבני עַמִים אחרים ושבטים זרים לא ידַברו את אשר יֶהגה לבם, כי אם גם לבני עַמָם ושִבטם יעשו כן. השמירה והזהירות וְאִי אמונה בבני אדם, ספונות הן וצפונות גם בהליכות שִפתם והגיונה, בכל מעשים ועלילותיהם ובתולדות ימיהם (געשיכֿטע). אם יברכו איש את רעהו (ומה גם אשה את רְעוּתָהּ), יַרבו דברים וישאלו לשלום זה את זה, אך כל דבריהם הם רק בפיהם ובשפתיהם ולבם רחק מהם ורוחם זרה להם, גם יִשָמרו מאד לבל יוציאו דָבר מפיהם אשׁר יְגַלֶה את הטָמון בחֻבם, ולפעמים לא יביטו איש בפני רעהו בבָרכם זה את זה. כי יהיה לאיש הודי דְבַר בקשה אל רעהו, לא יבוא אל ביתו לבַקש פניו ולשאול את שאֵלתו, רק יִגַשׁ אליו כאיש אשר יש את נפשו לכַבדהו וְיַגֵשׁ לו מנחה קטנה, ימַלא פיו תהלתו, ישַבח את נְוַת ביתו וִיפָאֵר את יוצאי חלציו, ולאחרונה יְחַלֶה את פניו לעשות עִמוֹ אוֹת לטובה ולמַלאות את אשר ישאל ממנו. אם יש דָבָר לאיש הודי אל פְּקִיד הכפר – אף אם הוא בן עַמוֹ ושִבטו, גם שאֵר בּשָרו וגואלו – לא יֵלך אליו בְגַפּוֹ לְגַלוֹת לו את ריבו גם אם נפשו יודעת מאד כי צדיק הוא בריבו, רק ישלח לפניו את אחד מאוהביו ורעיו עִם בקבוק יין שרף או תרנגולת וביצים להגיש אל הפקיד ולפַנות לו דרך אל השופט אשר ממנו משפטו יֵצא, ואחרי כן יבוא הוא וִידַבר את דבריו –. פעמים רבות באו אלי מלאכים במַלאכות יושבי הכפרים לבקש ממני דברים הנוגעים לטובת עדתם, ובכל פעם באו אלי עשרה גם שנים עשר איש יחד מֵיִרְאָתָם אם יבוא רק אחד מהם יַסֵב את דְבַר מַלאכותו רק לטובת נפשו. המלאכים ההם באו אלי בכל פעם איש איש בַּעֲקֵב אחיהו, והנכבד או המֵליץ בראשם, וביד כל אחד מנחה קטנה, הנכבד או המליץ יפתח פיו בברכת השלום, יִשַׁח ראשו וְיַשְׁפֵּל מִצְחוֹ פעמים רבות ויאמר: ברוך אתה, אבינו! השלום לך? השלום לרעיתך היא אִמֵנוּ הכבודה? השלום לבניך היקַרים ולכל אשר לך? הננו אָתאנו לך, אבינו, להגיש אליך מנחת עני, ידענו כי מצער היא, אך אנחנו עניים ואין ידנו משגת להוביל לך שי לפי כבודך, ואתה קח נא מידנו את הברכה ההֻבאת לך! – ", ואז נגשו כל העֵדה וַיַגִישוּ אלי תרנגולת, ביצים ופרי מגדים שונים. ובכל פעם אשר עשו כן, אמרתי אליהם: דעו בָנַי כי לא לרצון לי מעשיכם אלה, בלי מְחִיר ובלי מַתָּן אמַלא כל משאלותיכם ככל אשר תהי לאל ידי, יהי לכם את אשר לכם, קחו לכם את אשר הבאתם אלי והגידו נא לי את אשר תשאל נפשכם –. “לא, לא, אבינו!” יענו כֻלם פה אחד, “לא נדבר דברינו אם לא תֵפֶן אל מנחתנו הדלה” –. בדברים האלה עָבַר בכל פעם זמן רב והם לא דִברו את דבריהם עד אשר נֶעתרתי לקחת את מנחתם, ואז ישבו המלאכים על הארץ בחצי גורן עגולה, ולא שָעוּ אל בקשתי לָשֶבֶת על כסאות, ורק הגדול והמליץ עמד על רגליו וַיְגַל את דְבַר שאֵלתו באמָרים קצובים וּסְפוּרִים ובלשון ערומים. כי ההודים הם דִפְּלוֹמַאטִים בכל דבריהם ומשפטיהם, וּשְׁאֵלוֹתֵיהֶם יביעו ידברו בשָׂפה הנשמעת לשני פנים (צוויידייטינג) לבעבור יפתרו אחרי כן את דבריהם לטובתם. וכל איש העושה אתם מסחור וקנין, יִזָהֵר לבל יאמין בדבריהם, רק יכתוב בספר מִקְנֶה באר היטב כל דָבָר וְדָבָר, לבל יפתרו אחרי כן את דבריהם כרצונם –. כי שפת ההודים מלֵאה היא ניבים ונאֻמים אשר יוכלו לפתור אותם לשני פנים, ועל כן דבריהם כדברי חידות ולא יצילו דברים ברורים. שמעתי מפי כֹהני הנוצרים היודעים היטב את שפת אַצעקטית (שפת ההודים באמעריקא) כי פעמים רבות באו אליהם ההודים אשר באו במסורת דת הנוצרית לְהִתְוַדוֹת לפניהם עֲוֹנוֹתֵיהֶם (כמשפט הנוצרים), והם לא ידעו ולא הבינו את דבריהם, כי הַמִתְוַדִים דִברו בחידות וברמזים ובדברים אשר להם פתרונים שונים –: ההודי לא יגיד את שְׁמוֹ לאיש זָר, רק יכַנה את נפשו בשֵם איש אחר. גם את שֵׁם כל איש מבני שִבטם לא יְגַלוּ לאישׁ נכרי, מיראתם פן יש את לבב האיש ההוא דְבַר בליעל ויחפוץ לעשות רעה לבני עַמָם –. בכל חפציהם וקניניהם הם חושדים את האנשים אשר שיח ושיג להם עמהם וִירֵאִים תמיד לבל יעשקו אותם, יען כי נפשם יודעת מאד כי גם הם יעשו כן לאנשים אחרים –. גניהם הקטנים יטעו ביערים ומקומות נסתרים לבל תהי להם התחברות עִם כל אדם, ובלכתם אל גניהם ההם ילכו ארחות עקלקלות ויסבו בלכתם לבל יִוָדַע לאיש הדרך הנכונה, ואם יִקָרֶה לפעמים כי איש צַיִד יבוא אל מְעוֹנוֹתיהם, יֵרַע הדבר בעיניהם, ונפשם יָרעה על המקרה הרע הזה. וההודים אשר מִשלח ידם הוא הַצַיִד, הם עוֹיְנִים גם את בני שבטם ויתרחקו איש מרעהו כמטחוי קשת, הם מתחמקים וזוחלים (שלייכֿען) תמיד כחיתו טרף במַחשכי היערים, עיניהם משוטטות כֹּה וָכֹה בּרָגזה ובדאגה כעיני הַחַיוֹת, מַראיהם חַדוּ כזאבי ערב, גם יְקַפְּצוּ כנמֵרים הַמִתְעַתְּדִים להתנפל על טרפם, אך גם רַכֵּי לב הם וִירֵאִים (פֿייג) כחיות רעות. ובכל זאת לא יאמין כל איש משכיל כי המעקסיקאַני הוא פרא ושובב כחיה טורפת, רק יאמין כי אולי היו המעקסיקאנים הקדמונים פראים כאלה, אמנם ההודי יליד אַפאַכֿאַ וקאָמאַכֿא הוא נדמה כחיה טורפת עד היום הזה. ההודים אשר קבלו וקימו עליהם דת הנוצרית, נכנעים הם תחת אנשי איירופא וסרים אל משמעתם, כי הספרדים העריצים אשר רָדוּ בהם בשבט ברזל ימים כבירים, הכניעו את לבבם והשפילו את רוחם עד כי הַסְכֵּן הִסכינו להתרפס תחת רגלי מי שתקיף מהם. אפס כי בכל עת ובכל מקום אשר ידם על העליונה, הם עזי פנים וחזקי לב. מספרם רב ממספר אנשי איירופא, ולפי ראות עינים יש לנו לִפְחוֹד פן יתעורר בם רוח הַלְאֻמִי (נאָציאָנאַגייסט) וְיֵדְעוּ כי הם אדוני הארץ וְיַכְבידו אכפם על בני הנכר וְיִכְבְּשׁוּם תחת ידיהם –. אך רחוק רחוק הדבר מאד, כי דברי ימי אבותיהם והעתים אשר עברו עליהם, נעלמים מנגד עיניהם וכמו זָר נחשבו להם, ורק מסורת עתיקה המרחפת על כנפי רוח הדמיון נשארה בידם על אֹדות אבותיהם הראשונים, ואין בה כֹחַ להעיר ולעורר בקרבם את רוח הלאומי –. גם הם אינם נִגשים ונענים עוד כבימי קדם, כי משפט אחד וחֻקה אחת להם עִם כל בני איירופא יחד, כמוהם אזרחים ובני חוֹרִים גם הם, כל איש שׂורר בביתו ובכל אשר לו, מקרבם יקימו שופטים לעשות משפט עַמָם דְבַר יוֹם ביומו, ואין להם כל סִבָּה לשנוא את בני הנכר ולעשות בהם נקמה. ואף גם זאת כי רוח מַשְטֵמָה שוררת גם עתה בין שבטי ההודים כבימים הקדמונים בטרם שלטו בהם הספרדים, ורוח המשטמה ההיא היתה נְסִבָּה כי נפלו בידי אויביהם בהיותם עוד אדוני הארץ, ואיך יעצרו כֹחַ להתרומם ולהשתרר אחרי אשר כבר הם סרים אל משמעת בני איירופא החזקים ותקיפים מהם מאד! –. יותר משלשים וארבע לשונות שונות מתהלכות בין ההודים היושבים במעקסיקא, ושבט אחד לא ישמע את לשון שבט האחר, שבט האַצטעקי לא יבין את לשון שבט האָטאָמיטי, בן שבט המאַיאַ לא ידע את לשון שבט המיגאָ, וכן כל שבט ושבט, ושבטים אחדים שונאים זה את זה, ואיבת עולם ביניהם מימים הראשונים עד היום הזה –.

ההודים אשר במעקסיקא הם אזרחים ובעלי ברית הכנסיה החפשית (רעפובליק), גם יבחרו להם שופטים מקרב אחיהם כפי משפט הארץ. אך בכפרים אשר ההודים לבדד ישכונו ולא התערבו עוד בין עמים אחרים, שם נמצאות עוד משפחות ידועות אשר הן שרידי המשפחות האצילות (אריסטאָקראַטען) אשר היו בימי קדם, ובני המשפחות ההן נכבדים המה עד היום הזה, דבריהם נשמעים כדברי שליטים, וכל רואיהם יתנו להם כבוד והדר. כל ההודים הם נוצרים מבעלי כנסת הקאַטולים, אך הרשות בידם לבל יבואו בחגים רבים לבתי התפלות רק לעבוד את עבודת אדמתם כבימי חול –.

ההודי לא יתהדר במלבושיו ובכל דרכיו ועלילותיו, כי יָקרו בעיניו בגדי אבותיו הראשונים אשר לא תֹאר להם ולא הדר מבגדי האיירופים אשר כֻלם אומרים כבוד, גם נעים להם ללכת בדרכי אבותיהם ולעשות ככל אשר עשו הם מִלֶכֶת בדרכי בני הנכר אשר תפארת הם להולכים בהם. האיש ילבש על בשרו מכנסים קצרים עד הברכים, אך רחבים ועשוים מֵעוֹרוֹת צבאים (הירש לעדער) או מצמר גפן עָב; מעיל קצר ילבש וחגורה על מתנים, אך כְּתֹנֶת לא ילבש גם כל בגד אשר אם גם בלעדו לא יהיה נִבזה בעיני רואהו. תחת מִנעלים או נַעלים ינעלו סנדלים עבים, כובע קש (שטראָה הוּט) או צמר גפן עב ושחור יכסה את שערות ראשו הארוכות והעבות אשר לפעמים הן יורדות עד הכתפים. מִנעלים ונעָלים נחשבו בעיני ההודים כדברים חדשים מָשחתם בם ואשר ישחיתו את הַמִדוֹת הטובות עתיקות הימים. על סוס לא ירכבו, כי לגאוה ורהב תֵחשב זאת בעיניהם, ואף אם יש להם סוסים רבים לא ירכבו רק על אתונות ולפעמים גם על פֶּרֶד (מוילטהיר). יריעת צמר עבה, היא לו למחסה ולמסתור יומם מִקֹר וממטר, ובלילה ישכב בה והיא שמלתו לעורו. בגדי הנשים הם כדמות שק, ובחגורה ארוכה עד הרגלים תחגורנה חלציהן, גם תלבשנה מְעִיל רָחָב אשר פּי תּחרא לו להביא בתוכו את הראש ואת הידים, והוא בלי בתי ידים. במקומות אחדים תלבשנה בנות העשירים בחגים ידועים מעיל לָבָן מפֹאר ברקמי זהב וקשורים (באֶנדערן) רבים, ובמקומות אחרים תלבשנה כל הבתולות בגדים לבָנים כל ימי השנה, צַמות שערותיהן עָבוֹת הן וַעֲבֻתּוֹת בקשורים בעלי צבעים רבים ותלויות על כתפותיהן או סבוכות על ראשיהן מלמעלה. עגילים גדולים באזניהן וחרוזי זכוכית לבָנה על צואריהן, הם הם כל עֶדְיָן וְחֶלְיָתָן. נְעָלִים (שוּהע) ופארים (קאָפפּֿבעדעקקונג) לא יֵרָאוּ ולא יִמָצְאוּ בין בְּנוֹת ההודים, ורק בצאת השמש בגבורתו תעטופנה ראשיהן במטפחת כפולה. בתי ההודים קטנים ודלים. שלחנות, כסאות, מראות צובאות ויתר כלי בית לא יִמָצאו באהליהם. אש תמיד תוקד בביתם בַּתָּוַך, אבן לטחון את חִטֵי המאיס, ומחבת טיט מעשה ידי יוצר חרש לאפות בה את לחם החטים, קדרות אחדות וקערות, כַּד מים, וכלי השתיה מקליפת קשואים, הם הם כל עשֶׁר ההודי, ודמות קדושיהם העשוים מעץ, הן עֲדִי אֹהל ביתו. יריעות גֹמֶא וסוף או יריעות עלי תמרים, הן ממַלאות מקום השלחנות, הכסאות וִהַמִטות גם אֲרוֹן המתים –. רשתות ומכמורים תלוים על קירות האֹהל, גם כלי מטוה וכלי ארג לעבודת הנשים. סַלֵי חוֹרִי עשוים מעלי תמרים תלואים בחבלים על קורת הבית, ובהם מלח, פולים, אֹרז, ביצים, צמר גפן, בֹּרית ועוד רבים כאלה, והם תלוים במָרום לבל יגיעו אליהם הילדים, הכלבים והנמלים. הנשים הן שפחות נֶחרפות לבעליהן, עובדות כל עבודת פרך בלי הפוגה, גם הן נתונות תמיד למהלומות אכזריות אשר יכו אותן בעליהן הַשִׁכּוֹרִים.

מעקסיקא עִיר הבירה בנויה בתוך העמק הנקרא בשם טענאָכֿטיטלאַן, על המקום אשר התנוֹססה שם לפָנִים בִּירַת הָאַצטעקען, והיא העיר היפה והמפֹארה בכל ערי ארץ אַמעריקא. תמונתה תמונת מְרֻבָּע, חוצותיה רחבים ומרוצפים במרצפת אבנים, אפיקים (קאַנאֶלע) רבים תוכה, גם שתי תעָלות (וואַסערלייטונגען) גדולות. רחובות (פלעֶטצע) יפים ונהדרים יכללו את יפיה, והגדול והמפֹאר מכֻּלם הוא הרחוב הנקרא “גדול” (דער גראָסע פּלאַטץ) ובו יתנשא בית תפלת הקאַטעדראַללע אשר אין כמוהו בכל אמעריקא ליֹפִי וּלתפארת, בו זהב וכסף ואבני חֵפץ אשר אין עֲרוֹך לְיִקְרַת עֶרְכָּם. העיר ההֻללה הזאת בנויה בְּטַבּוּר הארץ, והיא ראש המסחור בארץ החדשה. מספר תושביה 205,000.

בפאת דרומית מזרחית מעיר מעקסיקא, בנויה עיר לאַ פּוּעבְּלאַ, מספר יושביה 70,000, עיר יפה מאד עם 72 בתי תפלות, בתי חרשׁת המעשה ומסחור –. עיר אָריצאַבַּא, 15,000 תושבים, בתי מלאכה רבים בתוכה ומסחור –. בפאת צפונית למעקסיקא עיר צימאַפַּאן, ובה מוֹצָא כסף רב –. דרומית מערבית ממנה קווערעטאַראָ 27,0000 תושבים, בנויה בנוה, והיא אחת הערים היפות באמעריקא –. משם לפאת צפונית מערבית גוּאַנאַיוּאַטאָ, 64,000 תושבים, מוצא לכסף רב, בנוף יפה אשר אדמתו פֹּרִיָה מאד ויושביו רבים ועצומים. בה בתי מלאכה רבים ומה גם בתי מלאכה לְעִבוד עוֹרוֹת ובתי ארג, גם מסחור גדול בתוכה. הסוחרים העשירים יושבים בעיר טעפּיק אשר מספר יושביה 9000 –. משם לפאת צפונית מערבית עיר אַגוּאס־קאַליעטעס, מספר יושביה 39,000, בתי רַחצה חַמִים, והיא בנויה באחד המקומות אשר אדמתו פֹרִיָה מאד –. משם לפאת צפונית צאַקאַטעקאַס, 12,000 תושבים, במסִביה כסף וזהב רב מאד–. לפאת צפונית מערבית דוּראַנגאָ, 14,000 תושבים, מוסבה במקומות מִרעה גדולים ורחבי ידים עד מאד, ועל כן מסחור רב בתוכה במִקנה צאן ובקר, צמר ועורות –. כֿיוּאַהוּאַ, 12,000 תושבים, בנוף אשר בו אוצרות כסף רב, אשר שם גם הרי המַחצב (בערגווערקע) מסאַנטאַ איילאַליאַ אשר במשך 130 שנים (עד שנת 1833) הוציאו משם החופרים כסף אשר מחירו יותר מן 514 מילליאָן שקלים – . לפאת מערבית מאַצאַטלאַן, 7000 תושבים, ראש המסחור בנוף המערבי, אך קטנה ולא טובה לבריאות האדם–. מערבית מגוּאַנאַיוּאַטאָ בנויה עיר גוּאַדאַלאַיאַראַ 68,000 תושבים, בתי מלאכה רבים בתוכה ובתיה יפים –. דרומית ממעקסיקאָ עיר אַקאַפּוּלקאָ 3000 תושבים, חוף יפה אך מושב העיר רע ומזיק ליושביו –. אָאַיאַקאַ, מספר יושביה 30,000, לרגלי הר גבוה, מוקפת בגנים נחמדים, והיא עיר יפה ועשירה –. טעהוּאַנטעפּעק, 12,000 תושבים –. פֿעראַ־קוּרץ (קרוּס), 8000 תושבים, מוקפת במדבר חוֹל, אוירה רע מאד, חֹסֶר מים ועצים, ושם המקום אשר עלה עליו קאָרטעץ לראשונה בעלותו ללכוד את מעקסיקאָ –. טאַמאַריקאָ דאַ טאַמאַאוּליפאַס 7000 תושבים, על לשון ים מעקסיקא, רבתי במסחור –. סאַן לוּאיז פאָטאָזי, 20,000 תושבים, עיר מרכולת –. יאַלאַפּאַ, 15,000 תושבים, בה שורר אֲבִיב עולמים וכל בתיה יפים ונעימים ומשיבים נפש –. מערידאַ, 24,000 תושבים, על חֲצִי אִי יוּקאַטאַן, חמש פרסאות מהים בַּחֲצִי אִי יוּקאַטאַן לא יביעו מעיני מַים ועל כן לא ימָצאו רבים נהרים גדולים, אך לעומת זה נמצאים שם יערים גדולים אשר עציהם הרבים והשונים טובים מאד ויצלחו למלאכת האדם. ומה גם עֲצֵי מאַהאַגאָני וַעֲצֵי בנין אשר יגדלו שם בשפע רב. אחים ומקומות מִרעה לא ימָצאו שם. בתוך יערי עַד אשר ימיהם כימי הארץ, נמצאים שרידי ערים גדולות אשר היו לְשַׁמָה לפני שנים כבירות, ובתוכם בנינים מפֹארים, עם פסילי אבן וצעצועים, אחד מהם גבוה 63 רגל, והיקפו 620 רגל. בנינים כדמותם וכצלמם נמצאים בנוף הקרוב הנקרא בשם כֿיאַפּאַס. בשנת 1787 בקרבת כפר ההודים הנקוב בשם פּאַלענקווע, נמצאו חרבות עיר עתיקה אשר לפי הנראה היתה גדולה שלש פרסאות בהיקפה. עד היום יתעודדו שם מַשואות היכלים ומקדשים; קירות גדולים אשר מחֻקים עליהם צלמי בני אדם אשר שונים הם מהאנשים אשר מצאו הספרדים בארץ הזאת בבואם אליה בפעם הראשונה בשנת 1500. גם מכתבי חרטומים (היראָגליפֿען) ותמונות וציורים רבים נמצאים על הקירות ההם –.

אַרְצוֹת הַבְּרִית באמעריקא הצפונית.    🔗

ארצות הברית אשר באמעריקא, תשתרענה לרחבן בכל אמעריקא הצפונית מִיַם האטלאנטי עד ים אוקינוס המכונה בשם ים השאנן. לפי תכונות הארצות האלה והליכותיהן, יֵחָשבו אליהן הגלילות האלה: 1) הגלילות אשר על חוֹף הים המתפשטות מחצי אי פֿלאָרידאַ עד אֶשֶׁד נהר ס"ט לאָרענץ; 2) גלילות הנהר הגדול נהר מִיסִיסִיפִּי ונהר מיסאָוּרי, גם רוב גלילות נהר ריאָ דעל נאָרטע; 3) גלילות אָרעגאןָ וקאָלאָראָדאַ בין ראַקי־מוּנטאין ובין ים אוקינוס השאנן, בפאת צפונית תפגענה הארצות האלה ברָחבן באַמעריקא הצפונית אשר תֵּחָשֵב עוד לממלכת ענגלאַנד. מִדַת ארצות הברית האלה, היא 150,000 פרסאות מרובעות, והן הארצות הגדולות והכבירות בכל יתר ארצות אמעריקא.

איש ווענעציאַ אשר עָבַד עבודת רב החובל בענגלאַנד, ושמו קאַבּאָט, מצא בשנת 1497 את ארצות הַחוֹף הקדמוני אשר באמעריקאַ הצפונית. ואם אמנם כי הגדיל האיש לעשות, אך עמי איירופא לא שָׂמוּ אז לבם אל הארצות החדשות ההן, יען כי לא נִמצאו שם מִכְמַנֵי זהב וּמְטִילֵי כסף אשר רק להם נשאו נפשם. כמאה שנה נִשכחו הארצות ההן מלב, ואיש לא זָכַר אותן עד אשר ישבה עליזאבעט על כסא המלוכה בענגלאנד. כי אז התעוררו אנשים רבים ילידי ענגלאַנד לָרֶדֶת הים באניות אל הארצות ההנה, ויכוננו שם מוֹשָׁב (קאָלאָניע), ויקראו לו בשם ווירגיניען, והוא המושב הראשון בארץ החדשה ההיא. אך מאז והלאה עד שנת 1640 נוסדו שם מושבות גדולים איש אחר אחיהו. הלא הם: מאַסאַכֿוּזעטטס, נעוו־האמפּזירע, קאָנעקטיקוּט, רהאָדעס־אִיסלאַנד. אפס כי בני ענגלאַנד אשר כוננו את המושבות ההם, הִטוּ שִכמם לשאת ולסבול תלאות רבות ועצומות מאד עד אשר הִצליח חפצם בידם להפוך את ארץ צלמות ההיא לארץ חמדה וּפֹרִיָה. כי תחת אשר הספרדים והפורטוּגיזים מצאו להם ארץ חֵפץ במושבותיהם באמעריקאַ הדרומית והתיכונה, מצאו האַנגלים ארץ גְזֵרָה, ארץ מלֵאה יערים, ארץ אשר עַמִים פראים בעלי מלחמה יגורו בתוכה. העמים ההם ילידי אמעריקאַ הצפונית אשר מראה עוֹר בשָׂרם כעין נחשת (קוּפּפֿערפֿאַרביג), נִפרדו לשבטים רבים ושונים. ציד חַיות ודגים, היתה מלאכת עבודת הגברים, ומלאכת הבית והשדה עמוסה על הנשים, וגורלן רע ומר מאד. בני השבטים ההם לָחמו תמיד איש באיש, ומלחמותיהם עָשׂוּ במזִמות עָרמה ובאכזריות נוראה מאד. בהמולה וקול יְלָלָה איומה התנפלו הלוחמים איש על רעהו. המנַצחים אכלו את בְּשַׂר אויביהם המנֻצחים וְכֶעָסִיס דמם שכרו בעודנו נוזל חם מעורקיהם. אך עוד נורא מזה היה גורל האנשים אשר לקחו בשביה, כי אָסרו אותם אל עֵץ וַיְעַנום בֶּעֱנוּת מָוֶת ובכל מְצָרֵי שְׁאוֹל עד צאת נפשם, ובכל זאת לא התחננו הָאֹבְדִים ההם ולא הוציאו מפיהם הגה והי, ונהפוך הוא כי בפָנים צֹהֲלִים ובשחוק ובקול רִנָה וָשִׁיר סָבְלוּ כל העִנוים הנוראים והאיומים אשר חִּלוּ בהם מְעַנֵיהֵם, וכאשר הוסיפו לענותם, כן הוסיפו המעֻנים לְשַׂחק ולהתל, לזמר ולשורר שירי בוז והתולים על אף מְעַנֵיהֶם ועל חמתם. כי הם הַסְכֵּן הִסכינו מִימֵי יַלְדוּתָם לשאת מהלומות מָוֶת ולסבול מַכּוֹת חדרי בטן מבלי הַשמיע קול אנחה, והיא תהִלתם ותפארת עֻזָמוֹ –. בכל עת אשר עָשוּ הלוחמים שלום, קָברו בארץ את קרדום המלחמה (שטרייט אַקסט) אשר פיהם יִקֳבֶנוּ בשם טאָמאַהאַווק, והלוחמים והנלחמים קטרו מִקטרת הטאַבאַק, וזאת אות ברית השלום. גם בכל עת אשר הִתאספו ראשי שבטיהם להמתיק סוד ולהתיעץ על צפונותיהם, סַבָּה המקטרת מִפֶּה אל פה, ואחד מהם דִבר דברים רבים נִמרצים וְנִמלצים בשפת מליצה חִידות, ודבריו ירדו בלבות השומעים. כי העזים ההם חֻנְנוּ מידי הטבע בשפה עזה ונמרצה מְלֵאָה גבורת רעם –. הם הֶאמינו באֵל גבור אשר כִּנוּהוּ בּשֵם “הָרוּחַ הגדול” (דער גראָסע גייסט), מַחסה וָעוֹז לכל הגבורים ואנשי צדק – גם האמינו בְאַל־מוֹת־הנפש (אונשטערבליכֿקייט דער זעעלע) ובשכר ועונש, נפשות הטובים והישרים התענגנה לָעַד בגן עדָנים אשר כל עֲצֵי הֶחָדָר ממֻלאים שם בכנפי רננים, בכל סבכי היערים תרמשנה חַיוֹת גדולות עם קטנות, ובכל הנהרות יִדְגוּ דגים רבים ושונים –. העמים הפראים ההם אשר שוטטו ביעריהם הגדולים באין מפריע, ראו כן תְּמָהוּ כי אנשים בעלי פָּנים לְבָנִים באו אליהם דרך מֵי הים הגדול והנורא, וַיֵחַתּוּ וייראו מפניהם. במחיר דברים נִקְלִים וּנְמִבְזִים, ומה גם במחיר המים המאררים (יי"ש), מכרו להם כִּבְרוֹת ארץ על חוף הים, אך עד מהרה נחמו על מעשיהם ויתנפלו על הקונים לקחת מידם את אדמתם, והאַנגלים נלחצו לעמוד תמיד על המשמר לבל יעשקום הפראים ההם ולבל יקוּמוּ עליהם וִירַצְחוּ את נפשם לאכול את בשרם – . וּכְנוֹחַ להם מאויביהם הפּראים, אִמצו זרועותיהם לכרות את עֲצֵי היערים, לָצוּד דגים ולקנות מידי הַהוֹדִים את עורוֹת הַחַיוֹת, וככה עָשׂוּ כל הימים בראשית ימי שִבְתָּם.

העבודות הקשות ההן הִקְשו את גְוִיוֹת האנגלים ההם במושבותיהם החדשים וַיֵהָפְכוּ לאנשי חיל כַּבִּירֵי כֹחַ וְרַבֵּי אוֹנִים. במאה שש עשרה ושבע עשרה לספהנ"ו, נָהרו עוד המונים מארצות איירופּא אל המושבות האלה אשר באמעריקא הצפונית ויוסיפו להם עֹז וֶאֱיָל. כי בענגלאנד רֻדפו הקאַטולים בעֶברת כֹּהַני דת האַנגליקאַנית, ומה גם באִירלאַנד נִרדפו הקאַטולים עד חרמה, והפראָטעסטאַנטים רֻדפו בארץ אשכנז ובמדינות פפֿאַלץ על דבר מנהגי הדת והאמונה, וכֻלם חָשו מקלט לָמו ויבקשו מָנוֹחַ לכף רגלם בארץ אמעריקאַ, גם מצאו את אשר בִקשה נפשם. ובכן יָסַד אז הקוועקער הנודע בשם ווילליאַם פּענן בשנת 1681 את המושב הנקרא על שְמוֹ פּעננזילפֿאַניען (Pennsylvanien). גם לכדו עוד נָפוֹת וגלילות וירחיבו את גבול ארצם. כי מידי ההאָללאֶנדים קרעו את נעוו־יאָרק (אשר ברבות הימים רָחבה וְנָסְבָה ותהי לארץ חֵפץ כהיום הזה), ומיד השוועדים לקחו את מושבותיהם הנקובים בשם דעלאוואַרע ונעוו־יערזיי. בערך שנת 1700 לכדו את כל חבל הים הנקרא אללעגהאַניה אשר ארכו 900 פרסאות. ואחרי אשר כוננו להם גם את המושב המכונה בשם געאָרגיען, היו בידם שלש עשרה מוֹשָבוֹת (קאָלאָניען) ומדינות (שטאאטען) אשר הן העתיקות במדינות אמעריקא האַנגלית. ובמאה שמנה העשרה, נָהרו עוד המונים המונים מאיירופא לאמריקא, ואז לָחצו האורחים אשר באו בארץ לָגוּר בה את אזרחי הארץ מעולם עד כי נִלחצו לעזוב את ארצם ולהתבודד ביערים ועל ראשי ההרים, והאורחים האיירופים הֵחֵלוּ בעת ההיא לכונן להם מושָבות על פלגי מֵי הנָהר הגדול נְהר מִיסִיסִפִּי.

בין כה וכֹה יָסדו גם עַמִים אחרים מֵעַמֵי איירופא מוֹשָבוֹת באמעריקא הצפונית, ושָנים רבות רָמָה ידם על בני ענגלאַנד במושבותיהם. הספרדים כוננו שם את פֿלאָרידאַ, והצרפתים הגדילו עוד לעשות ויכוננו על אֶשד נהר מִיסִיסִפִּי את לוּאִיזְיאַנאַ לכבוד לוּאיז XIV מַלְכָּם, על נהר ס“ט לארענץ יסדו את הנָפות היפות קאַנאַדאַ, אקאַדיען ונעוו־פֿוּנדלאנד – וכל אלה היו אֲחֻזוֹת המלך לודוויג XIV אשר רדף אחר הכָּבוד עד בלי דָי. אמנם במאה שׁמֹנה עשרה לספהנ”ו כאשר התחוללה מלחמה ארוכה וכבֵדה בין צרפת ובין ענגלאַנד באיירופא, התעוררה מלחמה עזה גם בין הצרפתים ובין האנגלים היושבים באמעריקא. ובמלחמה הזאת הִתערבו גם שבטים רבים מֵעַם הַהוֹדִים, רבים מהם עָזְרו להצרפתים, ורבים היו זרוע להאַנגלים, והם פִּתְּחוּ חֹתַם העריצות והאכזריות על פני המלחמה ההיא עד כי הִרבתה לְהָרַע ולהשחית באופן נורא מאד. ואחרית המלחמה ההיא היתה, כי האנגלים הִתגברו על הצרפתים ויקחו מהם את כל מקומות מושבותיהם אשר על נהר ס’ט לאָרענץ: את אַקאַדיען ונעוו־פֿוּנדלאַנד עוד בשנת 1713, ואת קאַנאַדאַ בשנת 1763. אך לא ארכו ימי שַלְוַת האנגלים המנַצחים ההם, כי מענגלאַנד מַקֶבֶת בוֹר נֻקָרוּ, נשקפה עליהם רעה גדולה להרגיזם ולגרשם ממושבות תענוגיהם –. כי ממלכת ענגלאַנד אשר עָזרה להם בעת צרתם, חָשבה למשפט צֶדק אם תעמיס עליהם מַס לבעבור ישאו אִתָּהּ במשא הוצאותיה העצומות, והמס הזה היה לא כַדָת – ויחר אף האנגלים האמעריקאַנים על הדבר הזה, ובשנת 1773 התקוממו אזרחי באָסטאָן העיר הבירה במדינת מאַסאַכֿוזעטטס וימרדו במלכות ענגלאַנד. והמרד ההוא הִתהפך משנת 1776 והלאה למלחמה קְשַת עֹרֶף הנודעת בשם מלחמת הדרור באמעריקא הצפונית. שר צבא האמעריקאנים היה האיש הנעלה וואַסינגטאָן אשר הפליא לְהֵעָזֵר במלחמה ההיא ויעש לְעַמוֹ תשועה גדולה; גם האיש הנכבד בנימין פֿראנקלין הִרבה להיטיב לבני עַמוֹ במסָעותיו בארץ איירופא כי הִטָה שם לִבּוֹת רוזנים ונסיכים והמון אנשי לב רבים להתאזר עֹז ולצאת לישע את בני ארצו באמעריקא העשוקים ורצוצי משפט, עד כי לאחרונה התעוררו הצרפתים, והספרדים והנידערלאנדים, וירדו הים באניות, ויבואו ארצה אמעריקא וַיֵצְאוּ בצִבאות האמעריקאַנים וילחמו את מלחמותיהם עִם האנגלים. אחרי מלחמות רבות ועצומות נֵאוֹתָה ענגלאַנד בשנת 1783 לקרוא דְרוֹר לְאַרְצוֹת הברית אשר באמעריקא הצפונית, ולהאמעריקאנים היתה אורה ושמחה כָּבוֹד וְיקר. ובעת ההיא היה מספר יושבי ארצות הברית ההן כשלשה מילליאָן.

אחרי אשר רָבוּ יושבי ארצות הברית על אֹדות משפטי המדינה החדשים אשר ישימו בארץ, הִתאחדו ונועצו יחדו כי כל מדינה מארצות הברית תהיה שוררת לבדה וְתָחֹק לה חֻקים כטוב וכישר בעיניה. כל מדינה תִּפָּלֵג לנסיכות (Counties גראַפֿשאַפֿטען); כל נסיכה לערי ממשלה ( Townships, שטאַדטגעביטטע). הערים הראשיות (הויפטשטאֶדטע) במדינות ההנה, לפעמים הן קטנות מיתר הערים הגדולות, אך בהן יושבים הפקידים והשופטים. הֲליכות כל המדינות יחד, נתונות נתונות הן בידי פקידים ושרים אשר יבֻחרו על פי רְצוֹן כל העם, והם יִוָעֲדוּ פעם אחת בשנה בעיר הברית הנקראת בשם וואַסינגטאָן. הַכֹּחַ וְהָעֹז להוציא לאור כל החֻקים והמשפטים אשר יחֶרצו המחוקקים והשופטים, הוא ביד ראש שרי העם (פראֶזידענט) אשר ימי ממשלתו לא ימשכו רק ארבע שָׁנִים, אך אם יפיק רצון מהעם, יש לאֵל ידם להמשיך את שְׁנוֹת ממשלתו ככל אשר תאַוה נפשם. מספר המדינות כָּעֵת הוא שבע ושלשים. כי בכל עת אשר יִרֶב מספר אחד הנפות עד 60,000 איש מבן עשרים וחמש שנה ומעלה, אז יוכל הנוֹף ההוא להיות מדינה מיוחדת, או לְהִפָּרֵד מהמדינה אשר היה מחֻבר אליה עד הימים ההם.

המדינות ההן באמעריקא הצפונית גדלו והצליחו מיום הִוָסְדָן וַתֵּלַכנה מחיל אל חיל וְעָלוּ מעלה מעלה באֹרח פלא מספר התושבים במדינות ההנה, הוא ½35 מילליאָן, ובהם 5 מילליאָן אנשים אשר מַראה פניהם וְעוֹר בשרם שונה ממראה פני בני איירופא ויתר חלקי הארץ (פֿאַרביגע), ¹/₃ מילליאָן הוֹדִים (אשר מספרם הולך הלוך וחָסור תמיד), ויותר משלשים מילליאָן אנשים לְבָנִים, ובתוכם משמונה עד עשרה מילליאָן אשכנזים. גם המונים המונים מילדי צרפת, מארץ השפֵלה ועוד ארצות אחרות. אמנם המספר הגדול ממספר כל העמים אשר נושבו שם, הוא מספר בני האנגלים האמעריקאַנים, והם צאצאי ארץ אנגליה המדַברים שפת אַנגלית ומושבם בשש מדינות הצפוניות, אשר נִקראו לפנִים בשם ענגלאַנד החדשה. וכאשר שוֹנִים הם השבָטים היושבים במדינות האלה, כן שונות הן הדָתות והאמונות השוררות בתוכן, גם כתות וּפְלַגוֹת רבות ושונות (סעקטען) נמצאות שם, והן כשבעים במספרם, ובהן גם מַהבילים והוללים (שוואֶרמער), כי חֵרות הדת שוררת באמעריקא מימים הראשונים, וכל איש יֵלך בשם אלהיו ויחזיק בדתו באין מפריע וּמִפְגָע. ארבע מילליאָן קאטאָליקים במדינות ההנה, 1 מילליאָן לוטהערים, כעשרה מילליאָן נוצרים ממפלגות שונות הנחשבות להכנסיות המתֻקנות (רעפֿאָרמירטען), ועוד רבות כאלה. במקומות אשר יושביהם עוד לא רָבו, שם לא ימָצאו עוד כהנים מורי הדת אנשי תמיד, כי אם כהנים נָעִים הבאים שם לעתים מזֻמנים, גם מטיפי עָם (פרעדיגער) יסורו שמה פעמים אחדות בשנה להטיף להם הליכות הדת, ובכל עת אשר יתאספו לעבוד עבודת אלהיהם, יבחרו להם כַּר נִרחב תחת כִּפַּת הרקיע ושם יעבדו את עבודת דתם. אך מִדֵי שנה בשנה יֵלך שם אור הציוויליזאַציאָן הולך וָאוֹר, גם עבודת האדמה תפרוץ משנה לשנה במדינות האלה, בכל עת יֵחָשפוּ יְעָרוֹת וְיֵהָפְכוּ לשדות זרע וגני חמד, בכל עת תִּבָּנֶינָה ערים חדָשות במספר רב. מְסִלוֹת ברזל נעשו בארצות הגדולות ההן באופן נעלה, כי יותר מן 180 מִסלות גדולות ונפלאות הולכות בתוכן ומחַברות את המדינות והערים אשה אֶל אחותה, ורחוקות נעשו קרובות, אֹרך כל המסלות ההן הוא 1700 פרסאות. ועוד מסלה גדולה ונפלאה תֵּעָשֶׂה שם אשר תחַבר את נעוו־יאָרק עם ס"ט פֿראַנציסקאָ, את ים האַטלאַנטי עִם ים אוקינוס השאנן. במקומות רבים יָצא כבר הַמִפעל הגדל הזה לאור, ועד שנת 1872 תכֻלה כל מלאכת המסלה הנשגבת הזאת. תשעים אפיקים (קאַנאֶלע) חָפרו יושבי המדינות האלה בארצם הגדולה והרחָבה. על נהר מִיסִיסִפִּי ועל אפיקיו משוטטות אניות קיטור במספר רב מאד. כל מלאכת עבודה וחרשׁת המעשה תפרחנה במדינות האלה ותעלינה פלאים מיום ליום. המִסחור פָּרַץ מאד בארץ ושלוחותיו נטשו עברו יַמִים רחוקים עד אפסי כל חלקי התבל, ואחרי ענגלאַנד תֵּחָשַׁבְנָה ארצות הברית לראשית המסחור בכל ארצות התבל.

בשנת 1861 פרצה מלחמה עזה מאד בין אזרחי המדינות הדרומיות ובין אזרחי המדינות הצפוניות בארצות הברית. וזה דְבַר המלחמה ההיא: בעלי הצפון אנשי הצדק עָשׂוּ צִדקת ה' עם הכושים עבדי העולם ויחרצו משפטם לשַלח אותם לחפשי ולבלתי עֲבָד בם עוד איש עבודת עֶבֶד בכל ארצות הברית באמעריקאַ. אך בעלי הדרום הִתקוממו לבעלי הצפון ולא אבוּ ולא שמעו בקולם, ועוד בשנת 1860 נִפרדו עשר מדינות ממדינות בעלי הדרום מאת בעלי בריתם יושבי המדינות הצפוניות ויעמדו הָכֵן למלחמה. המדינות הנפרדות ההנה, הלא הן: קאָראָלינאַ הדרומית, געאָרגיען, פֿלאָרידאַ, אַלאַבּאַמאַ, מִיסִיסִפִּי,

לוּאיזיאַנאַ, טעקסאַס, אַרקאַנזאַס, טענעסעע, ווירגיניען. ובכן התחוללה מלחמה גדולה ונוראה מאד בין בעלי ברית הדרום ובין בעלי ברית הצפון. ובשנת 1865 בשלשה עשר יום לחֹדש יאַנוּאַר, הוציאו בעלי ברית הצפון לאור את משפט צִדקם להעביר את הָעַבְדוּת (שקלאפֿעריי) מכל ארצות הברית באמעריקא, ומהיום ההוא והלאה לא יעוֹז אנוש לעבוד בִּילוּד אשה עבודת עבד. ובשנה ההיא אשר הוציאו לאור את משפט צדק ההוא, רָמָה ידם וַתָּעָז זְרֹעָם וַיְנַצְחוּ כָלִיל את בעלי הדרום אנשי מלחמתם ויכבשום תחת ידיהם בכל הליכות המדינה.

A. שש מדינות צפונית מזרחית אשר בארצות הברית באמעריקא, נקראות בשם ענגלאַנד החדָשה, ומרבית יושביהן הם אַנגלים אשר יְכוּנוּ בשֵׁם יענגקים, כי כן יבטאו ההודים את שֵׁם english. המדינות ההנה, הלא הן:

1) מאַיינע (מעהן), המדינה הזאת גדולה היא כאִירלאַנד ומספר יושביה רבים כמספר יושבי ברלין. הקֹר ישלוט בה יתר הרבה מבכל המדינות ההנה, ואדמתה אדמת סלע אשר לא תצלח להוציא תנובות שדי למכביר. רֻכסי ההרים אשר בתוכה, מכֻסים הם ביערים גדולים –. עיר פּאָרטלאַנד, על חוף הים, המסחור רב ועצום בתוכה, מִבנה אניות, דיָגים רבים, ומספר יושביה 26,000 –. אויגוסטאַ, מספר יושביה 12,500, ושרי המדינות ופקידיהן יושבים תמיד בתוכה.

2) נעוו־האַמפּזהירע (ניוּ־העמפְּשיהר), גָדלה כגֹדל אִי סאַרדיניען, מרביתה ארץ רָמָתַיִם (האָכֿלאַנד) ובתוכה עמקים פֹּרִיִים וברוכים. אדמתה כֻּלה מַשקה ואוירה זך ונקי וטוב לבריאות. אך החרף ישלוט בה בעים רוחו. חלק גדול מכֻסה ביערים. בארץ הזאת פנימה, מתנוססים נפות יפים ונעימים המכונים בשם שווייץ האַמעריקאני –. פּאָרטסמוּט (פּארטסמאָס), בה בתי מלאכה לצמר גפן, עבודת האדמה וצֵיד דגים, ומספר יושביה 9300 –. קאָנקאָרד, עיר הבירה ומספר יושביה 11,500.

3) פֿערמאָנט, גדולה מגלילת קאֶניגסבערג, בה תֵּעָבֵד האדמה בידים חרוצות, גם אנשי מִקנה רבים בתוכה ומסחור בצמר –. מאָנטפּעלליר. 3000 תושבים.

4) מאַסאַכֿוּזעטטס, גדולה מארץ וועסטפֿאַללען, והיא המדינה העתיקה בכל מדינות ארץ הברית באמעריקא, אדמתה שמֵנָה וּפֹרִיָה, ואחים (וויזען) רבים בתוכה. בעבודת האדמה, בתרבות בָּקָר וצאן, (פֿיהצוּכֿט), בחרשׁת המעשה, ומלאכת מחשבת, במסחור וקִנין רב ועצום, גם בבתי ספר ובתי מדרש עָלתה המדינה הזאת על יתר המדינות אשר בארצות ברית אמעריקא. עיר הבירה בתוכה היא העיר ההֻללה הנודעת בשם בּאָסטאָן, מספר יושביה 178,000. חוף גדול לאניות ומסחור עצום, צֵיד דגים, ומה גם צֵיד התנינים הגדולים (וואַלפֿישפֿאַנג), בתי מלאכה לעבודת הצמר וצמר גפן. בעיר הזאת נולד האיש היקר והנעלה בנימין פֿראַנקלין –. כאמברידגע, 26,000 תושבים, ובה בית מדרש (אוּניווערזיטאֶט) גדול ומהֻלל מאד –, נעוו־בעדפֿאָרד. 22,000 תושבים, ראשית עבודת יושביה היא צֵיד התנינים הגדולים –. לאָוועל, 37,000 תושבים, ובה בתים גדולים ועצומים לעבודת צמר גפן.

5) רהאָדע־איסלאנד (אֵיילאֶנד), היא המדינה הקטנה בכל המדינות הנזכרות, אך לעומת זאת רבים הם יושביה ועצומים מאד (3553 אנשים בכל פרסה מרובעת). בה מסחור גדול בים, ובתי מלאכה רבים לעבודת צמר גפן, ועוד עבודות רבות כאלה.

6) קאָננעקטיקוּט, (2100 נפש בכל פרסה מרובעת). מסחור ים, ציד תנינים הגדולים, בתי מלאכה לעבודת הצמר וצמר גפן –. נעווהאַפֿען (ניוּהעהוון), מספר יושביה 39,000 –. ברלין מספר יושביה 6000.

B) יתר המדינות אשר על ים האַטלאַנטי.

7) נעוו־יאָרק (ניוּ־יאָרק). גדולה כחמשים וחמש פעמים מפאָממערן עִם פּאזען ופרייסעז יחד. היא רבתי עָם מכל מדינות אמעריקא ומספר יושביה רב מיושבי ארצות השפלה (1800 נפש בכל פרסה מרובעת). אדמת המדינה הזאת בפאת דרומית היא ארץ גבעות (היגעליג) בַּתָּוֶךְ ארץ הררי (געבירגיג), ולפאת היאורים הגדולים (זעען) היא ארץ מישור (פֿלאַך). בגבולה ימצא האֶשֶׁד (וואַסערפֿאַלל) הנפלא והנשגב הנודע בשם אֶשד ניאַגאַראַ. המדינה הזאת תוציא עצים רבים למרחקי ארץ, ומה גם עֲצֵי בִּנְיָן. תַּרבּות הצאן והבקר רבה מאד, ועל כן יֵעָשֶׂה בתוכה חמאה וגבינות במספר רב מאד, גם מסחור עצום בצמר, בתי מלאכה וחרשׁת המעשה רבים מאד –. עיר נעוו־יאָרק בנויה על אִי אחד באֶשד נהר הוידזאָן, ובשנת 1865 היה מספר יושביה 1,003,250, והיא הגדולה בכל ערי אמעריקא. חוף גדול לאניות, רבת המסחור מכל מדינות אמעריקא, ואחרי לאָנדאָן היא עיר מסחור הראשונה בכל חלקי התבל. בשנת 1614 יסדו אותה ההאָללאַנדים ויקראו אותה בשם אמסטרדם החדשה, ועוד לפני מאה שנה היה מספר יושביה 9000. סחורות רבות ועצומות יוצאות ממנה למדינות רחוקות וקרובות, הלא הן: חטים, קמח, דגן, אֹרז, צמר גפן, חמאה, דגים, טאַבאַק, אדרות שער ועוד רבות כאלה. האניות הבאות לתוכה רבות הן מכל המקומות אשר בתבל –. שכֵנה קרובה לנעוו־יאָרק היא עיר בראָקלין 273,000 תושבים עם 70 בתי תפלות. אניות קיטור הולכות בין שתי הערים האלה לילה ויום בלי הפוגה ומחברות שתיהן לעיר אחת. גם עיר יערזיי־ציטה תֵּחָשֵב לעיר נעוו־יאָרק ומספר יושביה 29,000 –. אַלבאַני, 62,000 תושבים, על נהר הוּדזאָן מושב שרי המדינה, ואחרי עיר יאַמעסטאָוון בוירגיניען היא העיר העתיקה בארצות הברית, רבת המסחור ומה גם בעצים –. בּוּפֿפֿאַלאָ 82,000 תושבים, על יאור עריע, לא רחוקה מאשד ניאַגאַראַ –. סאַראַטאגא־ספריגס, 6500 תושבים, לפאת צפונית מְקוֹם רחצה (באַדעאָרט) משֻבח ומפֹאר מאד ואליו ינהרו המונים מכל ערי אמעריקא הצפונית –. הלאה משם: פָּאטסדאַם, קאַנְטאָן, ראָם, בית לחם, אלכסנדריען, אַנטווערפען, דעלהי, סיראַקוס, בַּאטַאפֿיא, איטהאַקאַ, טראָיאַ ועוד מקומות רבים כאלה.

8) פנזילפֿאַניען, גדולה כנעוו־יאָרק, החלק המזרחי ממנה הוא בצלע ההר, בחלקו התיכון נצבים שבעה רֻכסי הרים המקבילים אלה נֹכַח אלה וביניהם עמקים נחמדים, יפים ונעימים ואדמתם שמנה וּפֹרִיָה, החלק המערבי הוא ארץ גבעות: המדינה הזאת נקראת “ארץ אשכנז האמעריקאנית” בגלל האשכנזים הרבים היושבים בתוכה. ברזל רב ועצום יֵחָצֵב במדינה הזאת, ומיעריה הגדולים יוקחו עצים טובים מאד. בתי מלאכה במספר רב נמצאים בה, מסחור גדול בים, עבודת האדמה וְתַרְבּוּת מִקנה צאן ובקר, חמאה וחריצי חלב –. עיר הבירה בתוכה היא פֿילאַדעלפֿיאַ, בנויה בנוה ובטוב טעם ודעת, רחובות רבים בתוכה, ונוסדה בשנת 1682 על ידי פּענן ממפלגת הקוועקער. מספר יושביה 568,000 ובתוכם 70,000 אשכנזים. בית מִדרש מפֹאר, מסחור רב ועצום, מבנה אניות, בית חרשת המעשה לעבודת הלאָקאָמאַטיפֿים, מסִלות ברזל ביבשה ואניות קיטור במים יחַברו את העיר למדינות רבות –. האַריסבורג, 14,000 תושבים והיא עיר הבירה במדינה הזאת –. פּיטסבורג, 50,000 תושבים, רבת המרכולת ובתי מלאכה רבים בתוכה –. בקרבתה עיר אַללעגהאַני־צִיטָה 29,000 תושבים.

9) נעוו־יערזי (נְיוּ דשערזי, בתי מלאכה רבים ועשירה בברזל –. נעוואַרק, 72,000 תושבים. עיר יפה ורבת המסחור –. טרענטאָן, 20,000 תושבים.

10) דעלאַוואַרע (דעלאַוועהר), בה בתי מלאכה רבים, מעבר אניות קיטור, עבודת אדמה ותרבות בקר וצאן, מסחור בתבואות השדה –. קאָלומבוס (לפָנים ווילמינגטאָן) 21,500 תושבים –. דאָווער, עיר הבירה ומספר יושביה 4000.

11) מארילאַנד (מערילאֶנד), נקראת על שם כְּבוֹד אשת המלך יעקב הראשון, וגדולה היא כמעט כארץ בעלגיען. בימי הקיץ חֹם גדול, ובמקומות השפָלים יַחליא הַחֹם את יושביהם. יערים רבים בתוכה. בתי מלאכה לעבודת צמר גפן, מעבר אניות, מסחור בברזל, בגחלי אבן, צמר, קמח וטאַבאַק. החלק השלישי מיושביה הם כושיים (נעגערן) –, העיר הגדולה בתוכה היא בּאַלטימאָרע, מספר יושביה 214,000. לפני מאה שנה לא נבנו בה כי אם עשרה בתים, ועתה היא אחת מערי מסחור הגדולות אשר בארצות הברית –. אַננאַפּאָליס, 4000 תושבים, מושב שרי המדינה ובית אַקאַדעמיע.

מאַרילאַנד וּווירגיניען נתנו בשנת 1790 נוֹף יפה לבעלי ברית אמעריקא על נהר פּאָטאָמאַק להיות שם מקום האסֵפה. הנוף ההוא נִקרא בשם קאָלוּמביאֶ; בו נִבנתה עיר וואַשינגטאָן אשר בה יתאספו כל ראשי ארצות הברית יחד להמתיק סוד ולהתיעץ בהליכות המדינה, וכעת מספר יושביה 62,000, בנויה במלאכה נשגבה מאד. שרי המועצה יתאספו בהיכל (קאַפִּיטאָל) יפה ומפאֹר, וראש השרים (פראֶזידענט) יושב בבית נהדר המכנה בשם “הבית הלבן”.

להמדינות ההן חֻפִּים טובים בים ועליהם מקומות מסחור רב ועצום מאד, גם יֵש לבעלי ברית המדינות ההן 7000 אניות סוחר.

12) ווירגיניען המזרחית, גדולה מענגלאַנד עִם וואַלעס, נוסדה בשנת 1621, והיא אחת המדינות העתיקות באמעריקא. אדמתה פֹּרִיָה מאד ונֶעבדת, מַטָעֵי הטאַבאַק רב מבכל יתר המדינות, גם יצלחו בה הַחִטִים וְחִטֵי מאַייס, ברזל רב, גם גחלי אבן ומלח נמצאים בתוכה בשפע גדול –. ריכֿמאָנד (ריטשמאָננט), 40,000 תושבים, בה המצבה הגדולה בכל מַצְבוֹת ארץ הברית, הלא היא תבנית האיש הנעלה וואַשינגטאַן רוכב על סוס אביר. והמצבה הנפלאה ההיא נוצקה מנחשת קלל –. בית מושב וואַשינגטאן הנקרא בשם מוּנט פֿערנאָן, ושם מת בשנת 1799, גם שם מקום קבורתו –. פעטערסבורג 18,300 תושבים, עיר מלאה בתי מלאכה ובתי חרשׁת המעשה. בימים האלה נמצאו בוויגיניען (גם במדינת פּעננזילפֿאַניען, על נהר אָהיאָ ובקאַנאַדא) מעינות רבים אשר יביעו שֶמֶן לַמָאוֹר (ערדאֶלקוועללען).

13) קאַראָלינאַ הצפונית, גָדלה כגֹדל ארץ באַייערן, עִם באֶהמען, עשירה בזהב, בדיל, ברזל, אֹרֶז, חִטֵי מאַיס, חטים צמר גפן וטאַבאַק –. ווילמינגטאָן, 9500 תושבים, מסחור רב בעצים–. ראַלייג 5000 תושבים, עיר הבירה. המדינה הזאת נקראת על שֵׁם המלך קאַרל השני.

14) קאַראָלינאַ הדרומית, גדולה כמעט כבאַייערן, צאצאי אדמתה עצים, חִטֵי מאַיס, צמר גפן, וְאֹרֶז –. עיר הבירה היא כֿאַרלעסטאָן (טשאַרלסטאן), מספר יושביה 50,000, מסחור הראשי בצמר גפן –. קאָלוּמביאַ, 6000 תושבים.

15) געאָרגיען, נוסדה לכבוד המלך געאָרג השני. הארץ הזאת תוציא זהב, נחשׁת, ברזל, חטים, חִטֵי מאַיס, צוקער, טאַבאַק, אֹרֶז וּמִבְחַר צמר גפן מכל אמעריקאַ. עיר זאַפאַננא, 22000 תושבים, בתיה בנוים בטוב טעם ויֹפִי, חוף אניות, מסחור גדול –. מיללעדגעפֿיללע, עיר הבירה עם 2000 תושבים. במדינות האלה שָׂרְדוּ עוד מבצרים עתיקים אשר כוננו ידי העמים אשר ישבו בארץ הזאת לפני הַהוֹדִים, סלעים נשגבים עם מכתבי חרטומים מצלמי אלילים, קברים ועוד בנינים ומצבות עתיקות אשר אחרי כל הִהתחקות והחקירות נוֹדע נאמנה כי הם מעשה ידי עַם קדמון אשר ישבו בארץ הזאת בטרם באו ההודים בתוכה –.

C. מדינות על חוף ים המעקסיקאַני.

16) פֿלאָרידאַ, אדמתה שמֵנה וּפֹרִיָה במאד מאד, ביעריה נמצאים עצים רבים הצומחים באקלימים שונים. בני שֵׁבט הסעמינאָלים הרגיזו את בני איירופא אשר נֶאחזו בארץ הזאת, ומלחמות כבֵדות התחוללו ביניהם ימים רבים, ובשנת 1842 יצאו הסעמינאָלים האחרונים מפֿלאָרידא לָגוּר בנפות המערבים. במדינה הזאת מסחור רב בתבואות אדמתה: צמר גפן, חִטֵי מאַיס, אֹרֶז, טאַבאַק וצוקער –. קייוועסט, 3000 תושבים, על ארבעה איים, מקום מָעמד לאניות המלחמה – פענזאַקאָלאַ, 4000 תושבים. עיר החוף –. טאַללאַהאַסיע, 2000 תושבים. עיר הבירה.

17) אלאַבּאַמאַ, צִמחי צמר גפן רבים מאד בתוכה, גם עשירה היא בעצים, אֹרז ועוֹרוֹת –. עיר מאָבילע, 29,000 תושבים, חוף הראשי למסחור ומרכֹלת, ואחרי נעוו־אָרליעאַנס היא מקום השׁוּק הראשי לִסְחַר צמר גפן.

18) מִיסִיסִפִּי, גדולה כארץ פאָלען כמעט, אדמתה פֹּרִיָה ומזגה טוב ונעים. הארץ הזאת תוציא חִטֵי מאַיס, אִינדיגאָ, חטים, טאַבאַק, קנבוס (האַנף), פשתים, עצים רבים וצמר גפן רב ועצום –. יאַקזאָן, 3500 תושבים, עיר הבירה –. נאַטכֿעץ, 6600 תושבים, על נהר מיסיספי, עיר יפה ובה מסחור רב בצמר גפן.

19) לוּאיזיאַנאַ, כמעט דמתה בגדלה כבאַייערן, וויטעמבערג ובאַדן, עד שנת 1803 היתה בידי הצרפתים. מרבית אדמתה בקעות מלֵאות אגמי רפש וּבִצות, ובימי הקיץ אוירה רע. תוצאותיה: מִקנה בקר, טאַבאַק, מאַיס, אֹרֶז, צמר גפן, וכמעט כל הצוקר הבא מאמעריקא הצפונית. מזג המדינה הזאת רע לבריאות האדם בגלל הבצות ואגמי הרפש הרבים –. עשרים וארבע פרסאות מֵאֶשֶׁד נהר מיסיספי, מתנוססת עיר המרכֹלת הנקראת בשם אָרלעאַנס החדשה, מספר יושביה 170,000, והיא עיר הראשי לִסְחַר המדינות אשר על נהר מיסיספי. אין חֵקר לסַחרה ומרכֻלתה ואין עֲרוֹךְ למסחור העצים, צמר גפן, גחלי אבן, צוקער, טאַבאַק, מיני מַתֶּכֶת שונים ועוד רבים כאלה –. נאַטשיטאָטשעס. 3000 תושבים, בקרבת הנהר האדום.

20) טעקסאַס, היא ארץ החוף בין לוּאיזיאַנאַ, בין הרי קאָרדיללערע המזרחים ובין ים אוקינוס האַטלאַנטי. לפנים היתה חלק אחד מארץ מעקסיקאָ, ובשנת 1835 נִפרדה ממנה ותהי למדינה מיוחדת. אדמתה פֹּרִיָה, וצאצאיה: צוקער, אֹרֶז, צמר גפן, חִטִים, חטי מאַיס, טאַבאַק, ציטראָנים, אָראַנגים, מעלאָנים, גם סוסים, בקרים וחיתו יער–. גאַלפֿעסטאָן, 7300 תושבים, בנויה על אחד האיים ולה חוף אניות –. הויסטאָן, 3000 תושבים –. אויסטין, 3000 תושבים בה מושב שרי המדינה –. מושבות האשכנזים הנקראים בשם נייא־ברוינפֿעלז וּפֿרידריכס בוּרג.

D. המדינות אשר על ים אוקינוס השאנן.

21) אָרעגאָן, בין ים אוקינוס השאנן ובין נהר אָרעגאָן. הודים רבים יושבים עוד במדינה הזאת, בה המקום הנקרא בשם אַסטאָריאַ אשר יָסְדוּ אנשי הסוחר המהֻלל אַסטראָס (איש אשכנזי) סוחר באדרות שֵער ומסחרו רב ועצום מאד, בקִרבת אֶשד נהר אָרעגאָן –. סאַלם, עיר הבירה. מַעבר אניות קיטור. עצים רבים ותבואות שדה. פְרִי עֲצֵי הָדר רבים מאין כמוהם בכל הארץ.

22) קאַליפֿאָרניען העליונה, מדתה ¾ מִמִדַת ארץ צרפת, מחוף הים עד סיערראַ נעפֿאַדאַ, אדמתה פֹּוִריָה מאד. הָרֶיהָ וְרָמוֹתֶיהָ מעֻלפים ירקרק דשא. בין סיערראַ נעפֿאַדאַ ובין רֻכְסֵי החוף ישתרע עמק גדול מאד אשר ארכו 100 פרסאות. בפאת דרומית כרמי חמד אשר יֵינָם טוב מאד, גם יתר עֲצֵי פרי הִלוּלִים שתולים שם במספר רב. שַדְמוֹת המדינה הזאת יוציאו חִטִים, דגן, שבולת שועל, קנבוס, אֹרז, טאַבאַק, צמר גפן, גם קאַפֿפֿעע. ביעריה תרמושנה דֻבִּים, צבָאים, זאבים, נמרים, אַנטילאָפּען, פּוּמַא, ארנבת, שפנים, כּוֹחַ (אייכֿהאֶרנכֿען), ועוד חיות רבות. אמנם לא בגלל אדמתה הברוכה ולא בגלל פִּרְיָהּ ותנובתה ינהרו אליה רבבות עָם מכל אפסי איירופא וחינאַ, כי אם בגלל הזהב הרב והעצום האצור בתוכה. הַזָהָב ההוא אשר אליו תכסופנה נפשות בני האדם, והוא רוח אפם וְחַיֵי רוחם, הזהב ההוא יִמָצֵא בין החוֹל אשר על שפת הנהרות גם בעֹמק האדמה וסְלָעֶיהָ –. משנת 1849 עד שנת 1866 הוציאו משם החופרים זהב רב מאד במחיר 1000 מילליאָן דאָללאַרס. זולת הזהב, נמצא גם כסף, נחשׁת, כסף חי (קוועקזילבער) בשפע רב מאד בקאַליפֿאָרניען –. עיר הבירה בתוכה היא מאָנטעריי. אך טובות ממנה הן הערים אשר נבנו אחרי כן על חוֹף סאַן פֿראַנציסקאָ (הוא החוף הטוב מכל חֻפֵּי אמעריקא על ים השאנן), ובתוכן העיר הנקובה בשם סאַן פֿראַנציסקאָ על אֶשד נהר סאַקראַמענטאָן, מספר יושביה 110,000, והם תערובות כל ראשי השבטים (ראַסען) הנמצאים בתבל, ואין עיר זולתה אשר יֵשבו בה עַמִים שונים במספר רב כזה –. עיר סאַקראַמענטאָן 14,000 תושבים, על הנהר אשר שְׁמוֹ נקרא עליה.

E. המדינות אשר בקִדמת מיסיספי.

23) ווירגיניען המערבית, עיר הבירה בתוכה היא ווהעעלינג, 11,400 תושבים, על נהר אָהִיאָ.

24) אָהִיאָ, בין יאור עריע ובין נהר אָהִיאָ, מִדתה כמדת אִיסלאַנד, כפלים ממדת ארץ באֶהמען, והיא ארץ רמתים ורֻכסי גבעות עוברים על פניה, מקצתה יערים, כֻּלה מַשקה, עבודת האדמה עָלתה בה פלָאים בחריצות ידי האשכנזים הרבים היושבים בתוכה, גם אוירה טוב ונעים. תרבוּת המִקנה רבה מאד, ועל כן תוציא מתוכה מקנה צאן ובקר, בשר וצמר לערים רבות. גחלי אבן נמצאים בה בשפע רב מאד, גם יין רב בתוכה, ובתי מלאכה רבים ושונים יכללו את עָשרה – . עיר הבירה בתוכה היא קאָלוּמבוּס. 26,000 תושבים, מושב שרי המדינה, מסחר גדול –. צינצינאַטי על נהר אָהִיאָ, 162,000 תושבים, מסחר רב בחמאה, גבינות ובשר. בבתי חרושת המעשה אשר בתוכה נמצאים יותר משתי מאות מְכונות קיטור (דאמפפֿמאשינען), גם יש לה 150 אניות קיטור –. קלעפֿלאַנד, 43,000 תושבים, חוף הראשי, על יאור עריע.

25) מיכֿיגאַן (מיטשיגאֶן), חֲצִי אִי בין יאור מיכ­יגאַן, הוּראָנע ועריע. יותר מן ²/₃ היא מכֻסה ביערים, ובמקומות אחדים עשירה היא בנחשת, בדיל וצינאָבּער. אדמתה פֹרִיָה מאד, ומקומות מִרעה רבים בתוכה –. דעטראָאִיט 46,000 תושבים, מסחור רב –. לאַנזינג, 5000 תושבים, עיר הבירה.

26) אִינדיאַנאַ. בין יאור מיכֿיגאן ובין נהר אָהיאָ. היא גדולה כששים פ"מ מאִירלאַנד, אדמתה טובה ותוציא דגן וחטים, קנבוס ויין, גם היא עשירה בגחלי אבן, ברזל, נחשׁת ומלח –. אִינדיאַנאָפּאָליס, 9000 תושבים, על נהר ווהיטע, בתי חרשׁת המעשה רבים בתוכה.

27) וויסקאָנזין, בין יאור מיכֿיגאַן ובין נהר מיסיספי, גדולה מעט מענגלאנד. אדמתה טובה ופֹרִיָה מאד, גם עשירה היא בבדיל, נחשׁת, ברזל, צינק וגחלי אבן. עיר הבירה בתוכה היא ווילוואויקעע (ווילוואַקי), מספר יושביה כעת היא 50,000, ומרביתם הם אשכנזים. עד שנת 1835 היתה מלאה יערים –. מאַדיזאָן, 10,000 תושבים.

28) אִיללינאָאִיס ((איללינעייס), גָדלה כגֹדל ענגלאַנד, בה עֹפרת וגחלי אבן בשפע רב –. כֿיקאָגאַ, 267,000 תושבים, ובתוכם 92,000 אשכנזים, והיא עלתה בימים מעטים על ראש פסגת ההצלחה באֹרח פלא –. ספרינגפֿילד, 7000 תושבים, עיר הבירה.

29) קענטוּקי, גָדלה כגֹדל פורטוגאַל, מרביתה ארץ רכסים ויערים, ולפָנים שוטטו שם ההודים לצוד ציד חַיָה ועוף. צאצאי אדמתה: גחלי אבן, ברזל, מלח, חטים, חִטי מאַיס, קנבוס, טאַבאַק גם פרדים –. לוּאִזפֿיללע, 68,000 תושבים,על נהר אָהִיאָ, מסחור גדול עם טאַבאַק, קנבוס וקמח. בתי חרשׁת המעשה רבים בתוכה –. פֿראַנקפֿאָרט, 5000 תושבים, עיר הבירה.

30) טענעסעע (טענעסי) גָדלה כגֹדל באַייערן, ווירטעמבערג, באַדען והעסען. בפאת מערבית אדמתה פֹּרִיָה וכֻלה משקה, ומִזגה עָרֵב וטוב. עבודת האדמה ותַרבות מִקנה בתוכה. בפאת דרומית ומזרחית נמצאים עוד יערים גדולים וַעֲבֻתִּים. מהארץ הזאת תצא שפעת זהב, ברזל, גחלי אבן, טאַבאַק רב ועצום, חטי מאַיס, צמר גפן ועוד רבות כאלה –. נאַזפֿיללע, 17,000 תושבים, אצל קומבערלאַנד, בנוף יפה, בתי חרשׁת המעשה רבים בתוכה –. מעמפֿיס, 23,000 תושבים, על נהר מיסיספי.

F. המדינות אשר על מיסיסיפי המערבי.

31) מיננעזזאָטאַ, מדתה כבאַייערן, ווירטעמבערג ובאדען. בה יאורים רבים עד אין מספר, גם יערים גדולים אשר עציהם טובים לבנין, וחַיות רבות בתוכם. אדמתה טובה וּפֹרִיָה, אוירה עז אך טוב לבריאות האדם –. ס"ט פּאַאוּל, 10.000 תושבים, על נהר מיסיסיפי, עיר הבירה.

32) יאָוואַ, נֹכַח אִיללינאאִיס, על חוף הימין מנהר מיסיספי העליון –. דעסמָאינעס, עיר הראשי.

33) מיסאָאוּרי, על המקום אשר יתאחדו בו נהרות מיסאָוּרי ומיסיסיפי. גדלה כמעט כגֹדל ארץ אונגארן, שלשלת הרים חשופים וצחיחים גם רכסי הרי אָצאַרק עוברים בה כה וכה בפאת דרומית, בבטן ההרים עצורים בדיל, ברזל, גחלי אבן, צינק, נחשׁת ועוד מיני מַתֶּכֶת. צאצאי אַדמתה: חטי מאַיס, חטים, קנבוס, אֹרז, צמר גפן. וביערותיה תרמושנה חיות רבות אשר עורותֵיהֶן יקרות –. ס"ט לוּאִיז, עיר מרכֹלת, על נהר מיסיסיפי, 205,000 תושבים, ובתוכם ¹/₃ אשכנזים. מַעבר אניות רבות ועצומות, ומסחור גדול ועצום –. יעפֿערזאָן־צִיט, 3500 תושבים, עיר הבירה.

34) אַרקאַנזאַס, מִזגה בכלל לא טוב, אך לעומת זאת תוציא אדמתה מטעים וצמחים רבים במאד מאד. חַיוֹת רבות, ובפאת מערבית עדרי בקרים המכונים בשם בינזאָן. גם עדרי סוסים נמצאים שם. ממנה תוֹצָאוֹת לברזל, גחלי אבן, מאַיס, ויותר מכֻלם צמר גפן, גם בקרים וסוסים –. ליטטלע־ראָק, 5000 תושבים, עיר הבירה.

35) קאַנזאַס, גדולה כבריטאניה הגדולה ואִירלאַנד, עיר הבירה בתוכה היא טאָפּעקאַ.

36) נעפֿאַדאַ, חֻברה מנפות אוּטאַ וקאַליפֿאָרניען. על נהר קאַרזאָן נִגְלוּ מוֹצָאֵי כסף וּמִכְמַנֵי זהב –. ווירגיניאַ־ציט עיר יפה ורבת המרכֹלת –. פֿיללמאַרע־ציט, היא עיר הבירה.

37) נעבראַזקאַ, אדמתה טובה מאד וּפֹריה, עיר הבירה בתוכה היא אָמאַהאַ על נהר מיסאָאוּרי, ומספר יושביה 2000.

38) מעקסיקאָ החדשה (נייא־מעקסיקאָ־טעריטאָריוּם), ארץ הררי אשר על נהר ריאָ דעל נערטאָ העליון, כמעט כֻּלה בידי בני שֵבט אִינדיאָס בראַפֿאָס, מדת גָדלה יותר מארץ צרפַת, בה ½2 מילליאָן כבשים, 100,000 פרות עָלות, ולפעמים עוד יתר הרבה מאד –. עיר סאַנטאַ פֿע מספר יושביה 5000.

39) אריצאָנאַ־(טעריטאָריום), והיא חלק הרביעי ממעקסיקא החדשה, ובה גבול נהר גילאַ, גדולה שלש פעמים מנעוו־יאָרק. עבודת האדמה ומקומות מִרעה רבים בתוכה, מספר יושביה 20,000 זולת ההודים היושבים בה –. עיר פּרעסקאָטט, בה מוֹצָאֵי כסף וזהב בקִצבי הריה והיא עיר הראשה.

40) קאָלאָראַדאָ, תכונתה בפאת צפונית ממעקסיקאָ החדשה בין קאַנזאַס וְאוּטאַ, מספר יושביה 70,000, בה עפרות זהב לרוב, גם יתר מיני מַתֶּכֶת יקרה נמצאים בה –. ואחרי קאַליפֿאָרניען תוציא היא זהב רב מאד מיתר מדינות אמעריקא –. עיר הבירה היא דענפֿער־ציט.

41) אוּטאַ, הארץ הזאת היא ביד בני החברה הנודעת בשם מערמאָנים, חברה אשר יסדה את דָתָהּ ואמונתה על כנפי רוח הדמיון. על יד ים המלח (גראָסער זאַלץ זעע) אשר נהר ירדן ישתפך לתוכו, בנויה עיר הבירה אשר להם הנקראת בשם מאָרמאָן או גרעאַט סאַלטלאַקע ציט, והיא נחשבת בעיניהם לעיר ירושלים החדשה. בימים האלה נספחו אליהם גם אנשים אשר אינם מבני חברתם ואשר פיהם יִקֳבֵם בשם “גוים” (היידען), והם נתנו אותם לָשֶבֶת בארצם וּלְהֵאָחֵז בה. שרי המדינות היושבים בוואַשינגטאָן אַסְרוּ אִסָר על אנשי החברה הזאת לבל יַרְבוּ להם נשים כמשפטם בימים הראשונים, ולא ידענו עוד אם קבלו עליהם את הפקודה הזאת ברצון, או אם עֶברתם שמורה על השרים ההם אשר נועזו לתת צָו לקדושים כמוהם (כאשר ידַמו כן בנפשם) ולהביאם במשפט על ככה.

42) וואשינגטאָן, בין ים אוקינוס השאנן בין הררי הסלע (פֿעלזענגעבירגע) אָראָגאָן, וגבול האנגלים. החלק הדרומי היה לפנים גבול אָראָגאָן, מספר יושביה […]⁶. עיר הבירה היא אָלימפיאַ.

43) דַאקאָטאַ, תכונתה מערבית למדינות מיננעזאטאַ ויאָווא.

44) אידאַהאָ, חֻברה מחלקי מדינות אָרֹאגאָן, דאַקאָטאַ וּוואַשינגטאָן, עפרות זהב לה ותכונתה בין הררי הסלע.

45) מאָנטאַנאַ, על שני עברי ראָקי מאונטאינס, צפונית לאוּטאַ. וקאָלאָראַדאָ.

46) ארץ ההודים (אינדיאַנער טערריטאָריוּם), בין אַרקאַנזאַס, קאַנזאַס וטעקסאַס. בשנת 1863 ישבו בה 65,380 הודים בני שבטים שונים. אדמתה אינה זרועה עוד. ורק שבטים אחדים למדו ידיהם לעבודת האדמה ומלאכת עבודה וַיַצְלִיחוּ.

47) אַלאַסקאַ, היתה תחת ממשלת הרוסים נֹכח מסלת ים בעהרינג, מִדתה 20.000 פ"מ, מספר יושביה 50,000, והיא מקום מסחור גדול באדרות שער. עיר הבירה בתוכה היתה אַרהאַנגעל החדשה או סיטקאַ.

צפון אמעריקא הבריטאַנית

חוף אַמעריקא הצפוני, אשר ארכו 750 פרסאות, נִגלה כעת על פני כֻלוֹ. פֹּה תשתרע ארץ מלאה איים גם חציי איים המכֻסים תמיד בקרח ושלג, אך אופן התחברותם עִם אמעריקא הצפונית, לא נודע עוד לנו כי אם מעט מזער. כי הים הסובב את האיים ההם, מָלֵא הוא הררי קרח ולא יתן את האניות לעבור בו כי אם ארבעה עד ששה שבועות בשנה, ופעמים רבות יַחְתֹּם כל ימי השנה בעד מַעבר האניוֹת. כל הידיעות אשר בידינו מהאיים ההם, באו אלינו על פי הנוסעים המהֻללים: דאַפֿיס, הוּדזאָן, בּאַפֿין, מאַקענציע, פֿראַנקלין, פּאַררי, ראָס, בּעאַכֿי, בַּאק, סקאָרעסבי ועוד נוסעים אבירים כמוהם אשר הִתְּמַכְּרוּ למצוא בים דרך בפאת צפונית מאמעריקא עד מסִלת ים בעהרינג (דיא נאָרדוועכט־פּאַססאַזע). בשנת 1850 עָבַר בדרך ההיא רב החובל מ' קלוּרע. המקומות ההם אשר עָבר על פניהם, דומים הם בצאצאיהם (פּראָדוּקטען) לגראֶנלאַנד. במסִלת דאפֿיס (דאַפֿיס שטראַסע) וחוף באַפיֿס (בּאַפֿיס באַיי), נמצאים התנינים הגדולים (וואַלפֿישע) במספר רב, גם כלבי ים (זעעהונדע) ודגים, וְצַיָדִים רבים יבואו שם מחֹדש יוּנִי עד חֹדש סעפטעמבער לָצוּד אותם. חַיוֹת המֵרוץ, שׁוֹר המאָשׁוּס, דֹב הַקֶרַח, זאב האמעריקאנו, הַחֹלֶד (הערמעלין) הארנבת ועוד חיות כאלה נמצאות במקומות ההם. אך מספרם לא רב.

החלק הגדול מהארצות ההנה, הן ארצות חוף הודזאן (הוּדזאָנסביי־לאֶנדער) או בריטאניה החדשה –. בפאת מזרחית תתפשט הארץ הנקובה בשם לאַבּראַדאָר, והיא ארץ מאפליה מכל ארצות תבל, כי היא מלאה יערים, הרים, שלג וקרח, ואוירה עז מאד. המתבודדים שם על חֻפֵּי הים יוציאו בחָזקה תפוחי אדמה, כְּרוּב וירק מן הארץ להחיות את נפשם. אווזות הנוצות (איידער גאֶנזע), רבות הן על חֻפֵּי הים, גם חַיות רבות אשר עוֹרוֹתֵיהֶן יקרות מאד תרמושנה שם לרוב. יושבי הארץ ההיא הם הוֹדִים גם עסקימאָס אשר מספרם כארבעת אלפים איש ואחדים מהם באו במסורת דת הנוצרית על פי בעלי חברת ההערנהוּטִים אשר כוננוּ שם ארבע קוֹלוֹנִיוֹת (ומספרם 1155) –. בטרם באו הארצות ההן בידי האנגלים, מָשלו שם הצרפתים, וגם אחרי אשר גרשו האנגלים אותם ויִירשׁו את הארצות ההן, לא חדלה לשון צרפת מֵהִתְהַלֵך שם, והאנגלים יָצאו בעקבותיהן בכל הליכות המדינה. המסחור באדרות שֵער הִתְעַלָה מאד בארצות ההן על ידי חֶבֶר סוחרים גדולים: חֶברה צפונית מערבית אשר בלאָנדאָן, חברת חוף הוּדזאָן אשר בנעוו־יאָרק, חברת רוסית האַמעריקאַנית אשר במאָסקוואַ, וחברת דאֶנית הגראֶנלאֶנדית אשר בקאָפּענהאַגען. בכל שנה ושנה יוציאו סוחרי אדרות שער מאמעריקא הצפונית 12,000 עוֹרוֹת דֻבִּים, 59,700 עוֹרוֹת בִּיבְּרִים, 86,250 עורות מאַרדער, 25,800 עורות חֹלֶד (וויזעל), 323,300 עורות עכברי מאָשוּש (מאָשושראַטטען), Fiber zibethinus)), 498,670 עורות כלבי הים (זעעהונדע).

והנה בעת אשר אָבדה בריטאַניה את מוצאותיה (קאָלאָניען) הקדמוניות באמעריקא הצפונית, נִשארה בידה הארצות אשר קָרעה מצרפת בִצְפוֹן אמעריקא, והארצות ההן לא התערבו במלחמות הדרור אשר התחוללו באמעריקא משנת 1773 והלאה. אמנם גם זולת הארצות ההנה אשר היו לפָנים תחת ממשלת צרפת, תְחַשֵב אנגליה את כל הארצות אשר מארצות הברית צָפוֹנָה עד נֹכַח הַצִיר (פּאָל), לְאַרְצוֹת ממשלתה וַאֲחֻזוֹת נַחלתה. רק בירכתי צפונית מזרחית נשארה גראֶנלאַנד בידי הדאֶנים, ובפאת צפונית מערבית נשארו אֲחֻזוֹת רוסיא אשר באמעריקא הצפונית בידי בעלי ארצות הברית מבלי אשר רבו עליהן הבריטאַנים. בכל מושבות בריטאניה אשר באמעריקא הצפונית, יֶשְׁנָם ²/₅ 3 מילליאָן נפשות אדם.

1) הגדולה בכל ארצות הבריטאַנים באמעריקא הצפונית, היא ארץ קאַנאַדאַ, מִדת גדלה כגֹדל ארץ צרפת, ונפלגה לשתי מדינות הנקובות בשם קאַנאַדאַ התחתונה וקאַנאַדאַ העליונה, אשר בדברים רבים שונות הן אשה מאחותה, ומספר יושביהן ¾2 מילליאָן. a) קאַנאַדאַ התחתונה היא כל חֶבֶל הארץ אשר על נהר ס"ט לאָרענץ, מספר יושביה רב ממספר כל הארצות אשר להבריטאנים באמעריקא, ומרבית יושביה הם צרפתים, גם שפת צרפת מתהלכת שם, ודת הקאַטולית שוררת בתוכה, ורק בערך חלק הרביעי מיושביה הם בריטאַנים. חמשה חדשים בשנה יסעו יושבי הארץ הזאת בעגלות החרף (שליטטען), הקֹר עז שם יותר מֵעֹז הַקֹר בפעטערבורג, וימי הקיץ דומים במִזגם להקיץ אשר בפּאַריז. עיר קוועבעק 62,000 תושבים, בנויה בנוה ונחלקת לשתים: לעיר התחתונה על הנהר, ולעיר העליונה על ראש הגבעה, ועל מרום קִצָהּ המצודה הבצורה (ציטאַדעללאַ) העשויה לבלי חָת –. עיר מאָנטעראַל על אי נחמד, מספר יושביה 102,000. b) קאַנאַדאַ העליונה, נוסדה בפאת דרומית מערבית לנהר אָטאַוואַ, הבריטאַנים הם הרבים בתוכה, והצרפתים הם המעטים במספרם –. עיר המרכֹלת טאראנטאָ, 50,000 תושבים, על יאור אָנטאַריאָ, והיא אחת הערים היפות באמעריקא הצפונית –. קינגסטאָן, עיר גדולה ומספר יושביה 12,000 –. פֿאָרט וויליאַם עיר הראשה למסחר אדרות שער, ובכל שנה ימי שׁוּק בתוכה מחֹדש מאַי עד אויגוּסט –. עיר אָטאַוואַ. על גבול קאַנאַדאַ העליונה והתחתונה, רבת המסחור ועיר הבירה בכל הארץ הזאת.

2) מדינת ברוינשווייג החדשה, מִימִין לאֶשֶׁד נהר ס“ט לאָרענץ, בין הים ובין מדינת מאַיינע (מעהן), יאורים ונהרים רבים בתוכה גם יערים גדולים וַעֲבֻתִּים, ועיר הבירה היא פֿרעדעריקטאָן מושב השליט (גוּווערנער) –. הגדולה מכל עריה היא עיר ס”ט יאָהנס.

3) מדינת שאָטטלאַנד החדשה, יאורים רבים בה, גם גחלי אבן וברזל נמצאים בתוכה בשפע רב –. עיר הבירה האליפֿאַקס. 40,000 תושבים, ציד דגים גם מסחור בדגים ועצים. אי קאפּ בריטען יחשב גם הוא אל המדינה הזאת.

קאַנאַדאַ ברוינשווייג החדשה ושאטטלאַנד החדשה התאחדו יחד למדינה אחת בעלת ברית (בוּנדשטאַאַט) אשר מִדת שִׁטחה 18,000 פרסאות מרובעות, וּשְׁמָהּ קאַנאַדיאַן דאָמיניאָן (געביט פֿאָן קאַנאַדאַ), ואליה נִלְוְתָה גם מדינת בריטיש קאָלוּמביאַ.

4) אִי פרינץ־עדוואַרד, מערבית מֵאִי קאַפּ ברעטאָן, אולם ס"ט יאָהנס שֵׁם האי לראשונה, אדמתו פֹרִיָה, יושביו יוציאו משם עֲצֵי בנין ודגים. עיר הבירה בתוכו נקראת בשם שאַרלאָטטעטאָוון.

5) נעוו־פֿוּנדלאַנד, גדולה מהאיים הנזכרים, תכונתה בין קאַפּ ברעטאָן ובין קרן דרומית מזרחית מארץ לאַבּראַדאָר, עד כי נהר ס“ט לאָרענץ יִשְׁתַּפֵּך בתוך לְשוֹן יָם הַסְגוּרָה בין שאָטטלאַנד החדשה, קאַפּ ברעטאָן ונעוו־פֿוּנדלאַנד. קְצֵה הארץ הזאת בירכתי מזרחית, הוא קאַפּ ראַסע הקרוב לאיירופא מכל קַצְוֵי ארצות אמעריקא, ובכל זאת רחוק הוא ממנה 409 פרסאות. חוּט הטעלעגראַף יִנָטֶה דרך הים בין שני קאַפִּים הנזכרים לְחַבְּרָם איש אל אחיהו, ולפני ימים לא כבירים הצליח הדבר הגדול הזה בידי אנשי אמעריקא החרוצים בכל עלילותיהם. נעוו־פֿוּנדלאַנד מלֵאה היא יערים, יאורים ובצות, ורק על חֻפֵּי הים תִּזָרַע מעט, אך לעומת זאת עשירה היא מאד בחיות אדרת שֵער, ויתר הרבה עוד בכלבי הים (ראָבּען) ודגים רבים ושונים. צֵיד הדגים נכבד הוא מאד בארץ הזאת עד כי פעמים רבות התעוררו על ידו מדיָנים ומלחמות בין צרפת ובין ענגלאַנד, וגם אחרי אשר הִסגירו הצרפתים את האיים הגדולים בידי הבריטאַנים, תָּפְשו להם את האיים הקטנים אשר בפאת דרומית, הלא הם ס”ט פיעררע ומיקוועלאָן בגלל צֵיד הדגים אשר בתוכם. מספר הצרפתים אשר נשארו על האיים ההם, הוא כשלשת אלפי איש, ובכל שנה תבואנה שם 360 אניות צרפתיות לעשות מסחור בדגים ההם. גם בעלי כנסיות אמעריקא הצפונית בני הַחוֹרִים קָנוּ להם החֵרות בשנת 1783 לָצוּד שם דגים ככל אַוַת נפשם באין מפריע ומכלים דבר. עיר הבירה בנעוו־פֿוּנדלאַנד היא ס"ט יאָהנס בפאת מזרחית. אם נֵרֵד שם הים באנית קיטור, נשוב במשך שמונה או עשרה ימים לאיירופא.

אִיֵי בערמוּדא הם מקומות טובים מאד למעמד האניות ההולכות מִמוֹצְאוֹת ענגלאַנד אשר באמעריקא הצפונית אל מוצאותיה אשר בהודו המערבית. האיים הם רחוקים מֵאִיֵי באַהאַמאַ כמנעוו־שאָטטלאַנד ובערך 150 פרסאות מֵחוֹף ארצות הברית. מספרם כארבע מאות והם חֲשׂוּפֵי עץ וכל שיח הארץ ולא יצלחו רק למעמד אניות. עיר הבצורה געאָרגעטאָוון היא עיר מושב השליט (גוּוערנער).

6) בריטיש קאָלומביאַ, תכונתה בין ראָקי מוּנטאינס ובין ים אוקינוס השאנן, ועל ידי מִכְמַנֵי עַפְרוֹת הזהב אשר נִגלו שם על שפת נהר פֿראַזער, יָצָא שְמָהּ עד מֶרחקי ארץ, ומכל עֵבר וּפִנה נָהרו אליה המונים המונים וַיְמַלאוה תשואות ורגשי החיים. על יד הנהר ההוא נִבנתה מהרה קל עיר הבירה הנודעת נעוו־וועסטמינסטער. האי הנקרא בשם פֿאַנקוּפֿער או קוואַדראַ, אשר מִדָתוֹ 660 פרסאות מרובעות, מכֻסה הוא עד היום בעצי יער. על חֻפּוֹ נושבו אנשים רבים, ושם גם עיר המרכלת וויקטאָריאַ ההולכת הלוך וגדול משנה לשנה. נפות הצפוניות מבריטיש קאָלוּמביאַ הנקראות בשם סטיקין רעגיאָן, היו כָעֵת למוצאות מיוחדות. גם שם עפרות זהב לרוב.

הנפות אשר בירכתי צפונית, הן תחת ממשלת השליט מקוועבעק, אך הממשלה לא הציבה בתוכן אנשי מַצָב גם לא נושבו בהן אנשי איירופא עד היום הזה. אזרחי הארץ מעולם הם ההודים אשר מראיהם כעין נחשת, גם בני שבט העסקימאָס. ושני השבטים ההם עוֹיְנִים זה את זה כל הימים. למחסה ולמסתור בעד המסחור, נִבנו שם ערים וחצרים בכל חלקי הארץ. מחֹדש אקטאָבער עד חֲצִי חדש מאַי, שורר שם החֹרף בעבי גבי מָגִינו, ישליך קַרְחוֹ כפתים וְקָרָתוֹ עזה מאד מִנְשוֹא; בחדרי הבתים אשר כוננו שם אנשי המסחור, יקפא היי"ש גם אם ישיקו את התנור בעצים הרבה,והקירות מכֻסים תמיד ברגבי קרח.

היהודים באמעריקא.    🔗

בשנת 1492 בשלישי לחדש אויגוסט, אשר לפני יום גֹרשו היהודים מספרד בתגרת ידי פֿערדינאַנד הקאטולי, ירד הַתַּיָר הגדול קאָלוּמבוס הים באניה לְגַלוֹת ארץ חדָשה. בין תשעים אנשי הלבב שואפי חדשות ונצורות אשר נִלְווּ אליו בְּמַסְעו הנפלא ההוא, היה גם נער עִברי ושמו לוּאִיס דע טאָררעס, אשר למד בעיר מוּריקאַ את שפת עִברית וכשדית (כֿאלדאֶאִיס), גם הֵבין מעט לשון ערבית. ראשית חֵפץ קאלוּמבוס היה כי הנער העברי הזה יִסְכּוֹן לו לְמֵלִיץ בְּמַסָעו אל ארצות רחוקות, אך בראותו כי הוא גם חֲכַם לבב ואמיץ כֹּחַ, נָטַל עליו ענינים נכבדים מזה, ובספר הזכרונות אשר כתב קאלומבוס אֹדות מסעותיו הגדולות, נִמצאו הדברים האלה: “בהגיענו אל אִי קֻבּאַ, שלחתי את היהודי דע טאָררעס ואת הספרדי לאָרענצאָ לבקש ולמצוא את מלך האי ההוא. שני אנשים ההם התהלכו ארבעה ימים לְמֶרחבי האי, וימשכו אחריהם לִבּוֹת אנשים רבים מילדי האי בעבותות אהבה, וביום החמישי שבו אל האניה ויביאו עמהם איש אחד מן השרים המושלים באי ההוא”. ובְהִגָלוֹת נִגלות ארץ אמעריקא, נשאו יהודים רבים עיניהם אליה למצוא בה מָנוֹחַ מפני עָקַת רשע ורגשות עריצים קובעי נפשם. ובמאה שׁבע העשרה לספהנ"ו ישבו כבר יהודים רבים באמעריקא הצפונית בגליל נעוו־יאָרק וימצאו שם את המנוחה אשר הם נוֹהִים אחריה. כל איש מָצוק וכל מֻרדף וּקְשֵׁה יוֹם החישו מני אז מִפְלָט למו אל ארץ החדשה הזאת אשר חמת קִנאת הדת לא בָנתה עוד שם בָּמוֹת מַטְבֵּחַ. גם רבים שאפו על עפרות זְהָבָהּ ומטילי כספה, ויעופו אליה להפיק את זְמָמָם, עד כי כָעֵת מִסְפַּר היהודים באמעריקא הצפונית (לפי עדות סופרים נאמנים) הוא 35,000 נפש, זולת היהודים הרבים היושבים במוצאות (קאָלאָניען) ההאָללאנדים והאנגלים.

מקומות מושבותיהם באמעריקא הצפונית, הם:

1) במדינת קאַנאַדא: בערי קוועבעק, טהרעע ריפֿערס, מאָנטרעאַל, אך מספרם לא רב הוא. משפחה אחת הנודעת בשם האַרט, אשר אביה הראשון נסע לקוועבעק בשנת 1735, מְצֻיֶנֶת היא מיתר משפחות היהודים יושבי קאַנאַדאַ. רבים מבני המשפחה הזאת היו שרי חיָלים (אָפֿיציערע) ואחד מהם הוּרַם בשנת 1832 למעלת רעפראֶזענטאַנט, ומשנת 1832 והלאה נחשבו כל בני המשפחה הזאת לאזרחי הארץ ואפרתיה. בעיר מאָנטרעאַל מתנוסס בית תפִלה ליהודים משנת 1838, גם היהודים הפּוֹלאָנִים בנו להם בית תפלה בעיר ההיא, לפני שָׁנים מעטות הִתְעַלוּ שם שני יהודים למעלת שופטי ארץ (פֿרידריכֿטער).

בארצות הברית יושבים היהודים בערים האלה:

1) במדינת מאַסאַכֿוּזעטטס בעיר הבירה באָסטאָן, והם קהלה גדולה עִם בית תפלה חָדָשׁ.

2) במדינת רהאָדע איסלאַנד בעיר פראָווידענצע.

3) במדינת נעוו־יאָרק בעיר הנקראת גם כן בשם נעוו־יאָרק, והם יושבים שם משנת 1656, ומספרם כעת לפי עדות סופרים נאמנים הוא יותר מן 10000, ולהם תשעה בתי תפִלות, והם אשכנזים ופורטוגיזים. בבית מדרש הגדול (אוּניווערזיטאֶט) אשר בעיר הזאת היה אחד מבני עַמֵנוּ מורה ראשי (פָראֶפֿעסאָר), הלא הוא הבלשן המפֹאר נאָרדהיימער יליד ארץ באַייערן אשר בשנת 1842 הלך לעולמו. הרב החכם דר' משה ליליענטהאַל הוא רב ראשון לארבע קהִלות בעיר הזאת. גם בעיר בּוּפֿפֿאַלאָע יושבים יהודים רבים, ובעיר אַלבּאַני יש להם שני בתי תפִלות.

4) במדינת פענזילפֿאַניען בעיר פֿילאַדעלפֿיא, והם שלש קהלות אשר רֻבָּן פורטוגיזים. שם מושב הרב לעעזער מורה הדת אשר נודע על ידי מִכְתָּבוֹ העתי The occident. גם בעיר קאַסטאָ קהִלה מבני עמֵנו עם בית תפִלה.

5) במאַרילאַנד בעיר בּאַלטימאָרע, ולפני שנים אחדות בָּנוּ להם גם בית תפִלה, והם רק פורטוגיזים.

6) בווירגיניען בעיר ריכֿמאָנד.

7) בקאַראָלינאַ הדרומית בערי קאָלומביען ושאַרלעסטאָן (משנת 1850). ולהם בית תפִלה גם בית ספר.

8) בּלוּאִיזיאַנאַ בעיר נעוו־אָרלעאַנס. ולהם בית תפלה.

9) באָהיאָ בעיר קינקינאַטי, בה קהִלת יהודים פוֹלאָנִים מימים רבים וקהִלה אשכנזית חדשה מקרוב באה, גם בעיר קלעוועלאַנד יושבת קהִלה אחת מבני עמֵנוּ.

10) בטענעזעע.

11) בְּאַלאַבאַמאַ בעיר מאָבילע עם בית תפלה חדש. באמעריקא הדרומית: בכנסית ווענצוּאַעלאַ יושבת קהלה קטנה חדשה מקרוב באה.

זולת הקהלות ההן הנודעות לנו, יושבים יהודים רבים מפֻזרים ומפורדים במקומות רבים בארצות הברית.

היהודים היושבים באמעריקא מתענגים על רוב שלום, כי משפט אחד להם עם כל האזרחים וְשׁווי הזכיות בכל הליכות המדינה. ועוד בראשית המאה הזאת הִתְעַלוּ היהודים היושבים במוצאות האנגלים גם בארצות הברית למעלת שרים ופקידים ושופטי ארץ, גם למעלת שרי החיָלים ושרי הצבָאות. וכל אנשי אמת וסופרי צדק יעידו ויגידו פה אחד כי היהודים הולכים מֵחַיִל אל חיל בכל מקומות מושבותיהם בארץ החדשה, ידיהם רב להם בכל מלאכת מחשבת ובכל חרשׁת המעשה, לבם פתוח לכל חכמה ודעת ולכל הידיעות הנכבדות הַמְחַיוֹת את בַּעֲלֵיהֶן ונותנות להם פְּאֵר וכבוד. המסחור לכל פְּלַגוֹתָיו הוּרַם והוּנַף על ידם, וכל העמים הנאורים אשר באמעריקא אוהבים אותם וכאחים נֶחשבו להם ולא ישימו פְדות ביניהם כי אם בעבודת אֱלֹהֵיהֶם והליכות דתיהם ואמונותיהם.

אררט

השר החכם ר' מרדכי עמנואל נֹח⁷, חשב מחשבה גדולה לכונן מדינה רחבת ידים למושב היהודים באי נחמד הנודע בשם גראַנד איסלאַנד על שפת נהר ניאַגאַרא בארץ ניו יאָרק, ובחריצות נפלאה פָעל ועשה משנת 1822 עד שנת 1826 להוציא את מחשבתו לאור. המחשבה ההיא לא נפלאת היא ולא רחוקה, ולא נבצרה מאיש גדול ונעלה כמוהו את אשר יָזַם לעשות אם אך הואיל הָלֹך מצעדי גבר ולא לָעוּף ביעף על כנפי רוח הדמיון לחולל ארץ רב ביום אחד ולהוליד גוי גדול בפעם אחת. כי בטרם אסף אליו לאט לאט אנשי חיל אשר כֹּחַ בידיהם לעבוד את האדמה וידם רב להם לעשות כל מלאכת עבודה הדרושות לחֵפץ מדינה ומושב בני אדם, דִמָה כבר בנפשו כי נבנתה והתכוננה המדינה ונוסדה על מכוניה בל תִּמוֹט עולם ועד. בטרם ירה את אבן פִּנָתָהּ, האמין כי כבר הִצִיב את דלתיה, ובטרם שָׂם את מְמַדֶיהָ, שָׂם המִשרה על שִכמו להיות שר ושופט עליה ועל עַם לא היה, וַיְקַו כי כְנֹחַ יהי גם הוא אֲבִי תבל חדָשה ועל כן קרא את המדינה אשר ברוח דמיונו יְסָדָהּ, בשם אררט, כְּשֵׁם ההרים אשר נחה עליהם תֵּבַת נֹחַ אחרי אשר הֶעביר ה' רוח על הארץ וַיָשֹׁכּוּ המים ואשר משם יצא נֹחַ וַיִבֶן את כל היקום שנית –.

בשנת 1825 שלח השר ר' מרדכי עמנואל נֹחַ אגרת גלויה לכל היהודים הנפוצים בארבע רוחות השמים ויקרא להם לבוא אל המדינה החפשית אשר קרא לה בשם אררט. וישם לפניהם משפטים וחֻקים ותורות אשר על פיהן יחיו במדינה החדשה ההיא, גם הודיע את שמות האנשים העומדים על משמרת הדבר הגדול הזה בערים גדולות ביבשה וחֻפֵּי יַמִים, ואלה הם הנקובים בשמותם: הרב ר' אברהם דע קאָלאָניה בעיר פַּאריז, הגבירים אַנדראַדאַ ובנימין גראַדיס בעיר באָרדאָה, הרב ר' הערשל והגביר מענדעצע בלונדון, הגביר אהרן נונעץ קאָרדאָצאָ בגיבראלטער, והגביר אברהם בוסאק בעיר ליווארנא, החכם עדוואַרד גאַנס דאַקטאַר דער רעכֿטען, החכם הפראָפֿעסאָר צונץ בבערלין, הגביר לעוו וואלף בהאַמבורג, והקאָנסיסטאָריום אשר בעיר פּאַריז יכולים הם לשלוח שלשה אנשים לאמעריקא הצפונית לחקור ולדרוש על מצב הדבר הזה. בסוף האגרת ההיא ידבר השר מרדכי עמנואל נֹח דברי שלום ואמת לכל בני ישראל, ויעיר להם אֹזֶן לשמוע בקול מצותו אשר הוא מְצַוֶה אותם להתנהג בכל מעשיהם בצדק ויושר ולאחוז בכשרון המעשה בכל פעולותיהם, לְהִנָזֵר מכל חמדות החיים המשחיתות את נפשות בעליהן, לאכול לחמם ביגיע כפם ולא יתאוו תאוה אל סֶרַח העודף (לוּקסוּס). עוד יוסיף לבשר לכל בני ישראל כי בשבעה עשר לחֹדש פֿעברואר שנת 1826 (הלא הוא יום העשירי לחדש אדר ראשון ה' תקפ“ו ל”ע) יתקדש חג לה', יום רנה ותודה להתפלל אֶל אֵל עליון ונשא כי יקים את דבריו אשר דבר ביד נביאיו לבית יעקב.

ומכתבי העתים היוצאים לאור בעיר ניו יאָרק הודיעו לכל העמים כדברים האלה: בת יעקב תחַדש כָעֵת כנשר נעוריה וְקַרנה תרים בכבוד כבדורות עולמים, כי רוח ה' לבשה את אצילי בני ישראל להאיר אור חָדש על בני עמָם ולהעלותם על במתי ארץ, וכבר קנו להם את האי הגדול אשר במחוז גראַנד איסלאַנד לנחלת יהודה לאחוזת עולם, ויש את נפשם לבנות שם עיר גדולה ורחבת ידים אשר יקראו לה בשם אררט להיות מושב לבני ישראל ומושליהם מקרבם יצאו, ואליה יִקָבצו שׁבטי ישראל מארבע כנפות הארץ. הממשלה החדשה הזאת לא תסור למשמעת ממלכות אחרות בלתי אם אֶל אמעריקא הצפונית. באו ימי הנחמה כי הושבו שופטי ישראל כבראשונה. השר מרדכי עמנואל נֹח הוא יהיה שופט, נגיד ומצוה לעַמוֹ ישראל בממשלה החדשה הזאת. לזכרון תולדות הזמן היקר הזה, למען יעמוד ימים רבים ועֲם נולד ידעהו, קרא השר מרדכי עמנואל נח ורעיו הנכבדים אל אוהביהם ויודעיהם ואל שרי הצבא וּמְרוֹם אלופי הארץ (אמעריקא) להתאסף יחד בבית אלהים לחֹג חג ה' מקרא קֹדֶש, שרים רבים ואלופים ורוזנים נוסדו יחד ויבואו אל בית התפִלה ההוא לראות סדר העבודה והתפִלה, ועל שפת הנהר נִקבצו עַם רב ועצום עד כי לא יכלה האניה לשאת אותם. והמונים המונים הלכו ברגש אל בית האלהים לשמוע אל הרנה ואל התפִלה אשר ישאו היהודים אֶל אֵל חָי. השר השופט בישראל ר' מרדכי עמנואל נח, היה לבוש מעיל משי מעשה רוקם, ועל צוארו רביד הזהב עם מטבע זהב (גאָלדענע מעדאַלליע). משני עברי בית התפלה, עמדו שתי שורות אנשי חיל איש חרבו על ירכו וכל כלי נִשקו עליו, וביניהן נָהרו כל בני ההמון הרב והעצום אל בית התפלה. ובעת ההיא הריעו כל המשוררים והמנגנים וַיְנַצְחוּ בשירים ובזמירות. אחרי כן התפללו היהודים את תפלתם בלב רגש, ואחרי התפלה שוררו שירי תודה ותהלה מספר החשמונאים, גם קראו על הבמה פסוקים נאותים אל הענין הזה מנביאים הקדושים, ולאחרונה שוררו מזמורי תהלים (סי' צ“ט, ק', קכ”ז) בלשון עִברית, ובכל העבודה והתפלה עָנוּ המשוררים בשיר עד תֹּם העבודה בבית האלֹהים, ואז קרא השר מרדכי עמנואל נֹח בקול גדול באזני כל הקהל מֵעַל הבמה לאמר: שישי ושמחי בת ישראל! היום נִהיית לָעָם! –. אחרי הדברים האלה יצא כל הקהל מבית התפלה ונשלמה חנוכת היום אשר כמוהו לא היה מיום הִגָלות ארץ אמריקא.

אמנם כל מערכי לב השר מרדכי עמנואל נֹח לא מצאו חן בעיני בני איירופא וגם בעיני חכמי היהודים. עוד בשנת 1826 נִחם הרב הגדול ר' אברהם דע קאָלאָניאַ על אשר בא במָסורת ברית הידידות עם השר ההוא, ויודיע בקהל רב במכתב עִתִּי דעבאַט כי אין לבו פונה אֶל מערכי לבב השר הנִמהר היוסד ממשלתו על עמודים רופפים אשר כגעת בם רוח השכל ערער יתערערו, ור' יהודה בן יונה ייטלש חִוָה דֵעוֹ בבכורי העתים לשנת תקפ"ז (1826) על הענין הזה וילעג עליו ועל כל מזִמוֹת השר ההוא. אפס כי זה האחרון חטא בלשונו בהמירו כבוד השר היקר ההוא בקלון, כי אף אמנם מעשיו אינם רצוים, אך מחשבתו היתה רצויה, ויאות לנו לתת לו כבוד על אשר חשב להיטיב עם בני עמו וַיְפַזֵר כסף רב מאד על הדבר הזה, וה' אלֹהים מְחַשֵׁב מחשבה טובה למעשה –.

מוצאות יהודֵי האָללאַנד באמעריקא הדרומית.

היהודים הפורטוגיזים היו מאז ומקדם אנשים חרוצים ומהירים בכל מִשְׁלַח יָד יתר הרבה מיתר היהודים היושבים על חֻפֵּי יַמִים. בשִׁבתם עוד על אדמת פורטוגאַל היו הם גם יהודים רבים מיושבי ספרד בעלי ברית המסחור עם כל מדינות איירופא גם עִם הודו מזרחית; ושני יהודים ילידי פורטוגאל יָעצו בחכמתם עצה נשגבה להמלך יוּהאַן השני לשלוח אנשי תָרִים יודעי יָם באניות שַׁיִט לחַפש סביבות אפֿריקא דרך חדָשה להודו מזרחית, ואת הדרך ההיא מצא אחרי כן רב החובל וואַסקאָ דע גאַמאַ, ואחרי ימים לא כבירים מצא הסַפן המהֻלל קאַבְּראַל בשנת 1500 את ארץ בראזיליען, ארץ אשר מצאו בה היהודים מָנוֹס ומקלט בעת רעה ובעת צרה ההיא אשר גֹרְשׁוּ מארץ ספרד גם מפורטוגאל. הארץ החדשה ההיא בראשיתה ארץ גזֵרה אשר עִתְּדָה אותה ממשלת פורטוגאל להַגלות אליה את האנשים החוטאים והפושעים אשר משפט גלות להם, ושם עָבדה בהם בפרך לחטוב עצים וְלָצוּד צֵיד צִפרי פאַפאַגיי בעד הארץ אשר הָגלו ממנה, גם היהודים האנוסים אשר האינקוויזיציאָן המרצחת שָׂמָה עינה עליהם לרעה, הָגלו לבראַזיליען, ולפי הנִראה הסירו שם האנוסים את המסוה מעל פניהם וישובו אל דת אבותיהם, דת משה וישראל. ואנוסים רבים בחרו לָשֶׁבֶת שם באַות נפשם, והם גם היהודים אשר נהרו אל הארץ ההיא ממוצאות הצרפתים, הִגדילו את מוצאות הפורטוגיזים בבראַזיליען ויעצימום עד כי גָדלו ויעשו פרי.

בשנת 1624 לכדו ההאָללאַנדים את בראזיליען ויתנו חֻקים טובים להיהודים היושבים בתוכה. ויהודים רבים נָהרו מהאָללאַנד ויתחברו עם אחיהם היושבים בבראַזיליען מימי קדם, ובתבונות כפיהם עָבדו עבודות אניות הָאללאַנד ויצליחו. ובראותם כי דרכם צָלֵחָה בארץ הזאת, קראו אליהם את אחיהם היושבים בהאָללאַנד למען יתענגו גם הם על נֹעַם הדרור אִתם יחד. אז התעוררו שני רבנים מהֻללים: ר' רפאל די אגוּאִילאַר ור' יצחק אבוהב, ועמהם שש מאות איש מקהל עֲדַת היהודים יושבי אמשטרדם, וירדו הים באניות ויבואו ארצה בראַזיליען ויכוננו בה קהִלה חדָשה. גם ר' מנשה בן ישראל שלח שם את ר' אפרים סאָעריאָ גיסו לעשות מסחר וקנין למענו להיטיב בזה את מַצָבו, כי שכר הרבנות אשר נתנה לו קהִלת אמשטרדם לא השפיק לו למחית אנשי ביתו –. הקהלה החדשה ההיא בבראַזיליען הצליחה בתבונות כפיה ותאסוף הון ועשׁר רב מאד עד כי חָפצה לתת שש טאָנן זהב להשר הגדול יאָהאַן מאָריטץ מנאַסוי בעד היכלו הנקרא בשם פֿרייבורג, ומגמת פניהם היתה להקדיש את ההיכל ההוא לבית תפלה. אפס כי הימים הטובים ההם לא נִמשכו, כי הפורטוגיזים בני הדור החדש, היו מרביתם סוחרים ורוכלים אשר אין עיניהם ולבם רק על בִּצעם, ומן הצדק והישׁר סָר לבם, והם העירו תלונות עצומות בין אחיהם הפורטוגיזים ובין ההאָללאנדים עד כי לאחרונה קשרו הפורטוגיזים על ההאללאנדים קשר ויאמרו להשמידם. ואף כי אישׁ יהודי גִלָה את סוד הקשר ההוא ויפריע את עצת הקושרים בפעם ההיא, בכל זאת נשקפה רעה רבה על ההאָללאַנדים אשר לא יכלו מַלט נפשם מִשוֹאָתָהּ, כי השנאה העזה אשר היתה בין הפורטוגיזים ובין ההאָללאַנדים, הָלכה הָלֹך וחזק מיום ליום, והכֹהנים הפורטוגיזים אשר שלהבת קִנאת הדת בָערה תמיד כאש תֹּפֶת בעצמותיהם, הסיתו עוד את בני עַמָם ויוסיפו עוד אש ועצים על מוקד שנאתם העזה להאָללאַנדים, עד כי ברבות הימים פָרצה מלחמה ביניהם, והיהודים עָמדו תמיד לימין ההאָללאַנדים עֵקב אשר הִרבו להיטיב עמהם. ומי יודע אם לא נפלו אז ההאָללאנדים לפי חרב הפורטוגיזים מָרֵי הנפש לולא באה להם עזרה מארץ מולדתם, כי צִי אדיר עם אנשי חיל מלֻמדי מלחמה בא מהאָללאַנד לעזור להם בעת קְרָב ומלחמה ההיא. אך גם להפורטוגיזים באה עזרה מארץ מולדתם עד כי התגברו שנית על ההאָללאַנדים ויסגירום עוד הפעם על מסגר באחד המבצרים (het Recief) ויצורו עליהם, וגם אז התנוססו היהודים ברוח עצה וגבורה למלחמה ויפליאו לֵהָעֵזר. אפס כי עזרת היהודים גם עזרת חברת הוֹדוּ המערבית ביד קאָרנעליוס דע וויטה, לא עצרו כחַ להציל את ההאָללאַנדים מרעתם, עד כי ביום כ"ג לחדש יאַנואר בשנת 1854 נִלחצו להסגיר את עיר מבצרם בידי הפורטוגיזים אנשי מלחמתם, ואחרי אשר הבטיחו אותם הפורטוגיזים לסלוח להם על עון חטאתם, הסגירו בידם גם את מאָריצשטאַדט, את פאַראַיְבּאַ, את איטאַמאַריקאַ, את זעאַראַ ואת כל מושבותיהם אשר בבראַזיליען, גם היהודים היו בכלל ההאָללאַנדים אשר סלחו הפורטוגיזים לעונם, אך בכל זאת שָמרו להם הפורטוגיזים את עֶברתם ויגזרו עליהם למכור את אחֻזותיהם ולעזוב את בראזיליען. נגיד הפורטוגיזים נתן להם ארוכה לָשֶׁבֶת על אדמתם עד אשר ימכרו את בתיהם ואת שדותיהם, ואז נתן להם שש עשרה אניות עם חובלים ומלחים לשוב לאמשטרדם עיר מולדתם. אחת מהאניות ההן נפלה בידי שודדי ים, אך הצרפתים הצילו אותם מיד השודדים ויביאוה להאָללאַנד החדשה ומשם שבה אַמשטרדמה.

עשר שנים בטרם נקרו ויאתיון המקרים ההם, נושבו כבר יהודים רבים בפּאַראַמאַריבאָ, מקצתם מבראזיליען ומקצתם מהאָללאַנד, אך לא הִכּוּ שם שֹׁרֶשׁ ולא עשו פרי. אחרי ימים מעטים נושבו יהודים רבים גם בגוּיאַנאַ, ושם נתנו להם בעלי חברת הודו המערבית בשנת 1639 משפטי חֵרות רבים וביחוד לעבוד את ה' וללכת בתורתו מבלי מפריע, והדבר הזה היה נסבה כי מאה ועשרים ושנים אנשים מבני היהודים היושבים בליוואָרנאָ נָהרו אל המקום ההוא לחיות שם חיי דרור ככל אחיהם החוסים שם תחת כנפי החֵרות והדרור. אך גם על המוצא (קאָלאָניע) הזה עברה כוס, כי הפורטוגיזים והצרפתים שָׂמוּ שַׁמוֹת בארץ ההיא, והיהודים אשר נשארו בלי מחסה ובחֹסר כֹּל נָדדו הָלכו בשנת 1654 בחדש מאַי אל סוּרינאַם מקום אשר הענגלאַנדים כוננו שם מוצאות משנת 1640 והלאה וימצאו שם מנוח לכף רגלם. היהודים אשר באו מגוּיאַנאַ אל מוצאות ענגלאַנד ההם, ישבו שם שאננים ויתענגו על משפטי הדרור ככל הענגלאַנדים אדוני המוצאות ההם ועמהם יחד עָשו תושיה וישבעו לחם ויהיו טובים וירבו ויעצמו מאד. אך ההאָללאנדים קִדשו על הענגלאַנדים מלחמה. כי לפי דֵעָם היו הם בעוכריהם במלחמת בראַזיליען, ועל כן התאמצו לקחת מהם את מוצאותיהם תחת בראַזיליען אשר אָבדו באשמתם, ובשלום ברעדאַ בשנת 1667 בא המוצא ההוא תחת ממשלת האָללאַנד. פקיד הענגלאַנדים הוא הלאָרד ווילוּגבי (Willoughby), לקח עִמו את כל הענגלאַנדים אשר נלחצו לעזוב את נחלותיהם, ובתוכם היו גם יהודים רבים אשר בימים האלה הם יושבים ביאַמאַיקאַ ואשר בשנת 1677 נוספו עליהם עוד עשרה קולוניסטים, בס"ה שלש מאות עשרים ושנים איש.

היהודים אשר אִווּ את סוּרינאַם למושב למו, גִברו חילים לגרש מפניהם את כל הדברים הנצבים לשטן להם בדרך חייהם, כי אדמת הארץ ההיא אדמת כָּבוּל ואגמי רפש היא, ורק בעמל נפש ויגיעה רבה מאד הָפכו את ארץ צִיָה לארץ פֹּרִיָה, גם הַהוֹדִים (אינדיאַנער) הפרועים והפראים התנפלו עליהם לשלול שלל ולבֹז בז, ורק במלחמת תנופה וברוח גבורה הצליחו להתגבר על השודדים ההם. ובכל המקומות אשר נושבו על נהר סוּרינאַם, חָרשו וְזָרעו שדותיהם וגניהם ביגיעת כפים וזעת אפים עד אשר שָׂמוּ את הַמִדְבָּר כעדן וביחוד את אדמת ערבות סאַפֿאַנאַ. בשנת 1730 היו ליהודים היושבים על נהר סורינאַם שלשה ותשעים בתי מושב, ועל שאר הנהרות עשרים ושנים בתים, בס"ה מאה וחמשה עשר בתים, וְרֻבָּם נטעו יערות הדבש. עוד בשנת 1669 נתן יוּליוּס ליכֿטענבערג נציב הראשון מנציבי האָללאַנד משפטי דרור וחרות להיהודים ההם. ועל פיו היתה חֻקה אחת להם עם כל הנוצרים בעלי כנסית קאַלווין (רעפֿאָרמירטע) היושבים שם. מהעת ההיא והלאה נִשתוו היהודים עם האזרחים הנוצרים בכל חרשׁת המעשה ובכל מִקנה וקנין, גם בכהונות המדינה ובכל פקודה ומשרה גם להיות שופטים ושרים בארץ היה להם המשפט. ואף כי שוטני היהודים עמדו להם לשִטנה בדבר האחרון וימאנו לתת אותם להיות שופטים בארץ. אך הגבירה (פרינצעסין) הישרה אַנאַ שָׂמָה לְאַל את שִטנת השוטנים ההם בשנת 1747. אפס כי בכל זאת לא יכלו שופטי היהודים לדון דיני נפשות כי אם דיני ממונות וגם זאת רק עד מכסת שש מאות זהובים (פֿלאָרען).

בשנת 1786 הוציאו ראשי השרים בהאָללאַנד משפט צדק לתת ליהודים מָקוֹם לָשֶבֶת בתוך נדיבים, להיות פראָקוּראַטאָרען ומליצים (אַדוואָקאַטען), יען כי הם נושאים בְּעוֹל עם כל אזרחי הארץ בכל המסים ותרומות המדינה ועבודת הצבא, ומדוע יִבָּדלו לרעה לבלתי היות להם נִיר בכל הכהונות והשֵרות במדינה? ואף גם זאת כי הם אנשי שלום ורוחם נאמנת לארץ מולדתם ולכל ארצות מושבותיהם ועִם שונים ומורדים לא יתערבו, גם יָצרו אז חֹק לבל יבואו עוד בקהל היהודים בארץ החדשה יהודי פאָלען אשר לא יצלחו לנטוע ולזרוע את האדמה, ואשר אין בידם דֵי כסף להחיות את נפשם ולבנות בתים לְשִׁבְתָּם, כי אנשים כאלה אין להם כל משפט לְהֵאָחֵז בארץ אשר יושביה יוציאו לחם מן הארץ ביגיע כפיהם, ולהיות למעמסה על אחיהם –.

מטעם הממשלה ההאָללאַנדית יכולים היהודים לבנות להם בתי תפלה ובתי כנסיות ככל אַוַת נפשם, ואחד מבתי תפלה היפים נבנה אז בסאַפֿאַנאַ בשנת 1685. ועוד בית תפלה שני נבנה בשנת 1737 בעיר פּאַראַמאַרִבּאָ. ראשיתו היה מצער, ברבות הימים רחב ונסב ויהי לבית גדול ורם נחמד למראה. בשנת 1744 בנו להם גם האשכנזים בית תפלה, ובשנת 1780 גדל כבוד הבית ההוא במַראהו ובגדלו וחָסנו –. אחרי אשר גדלו מוצאות היהודים ויצליחו גם עשו להם שֵׁם על ידי מלחמותיהם אשר לחמו עם הַהוֹדִים הפראים וינצחום, שלחו היהודים אנשים נכבדים מביניהם אל שרי המלוכה אשר בארץ מולדתם (האָללאַנד) לבקש מהם כי יתנו להם שווי זכיות עם הנוצרים בכל דברי המדינה ולא תהיה עוד פְּדוּת ביניהם. אך בטרם הוציאה הממשלה דבר שאֵלתם לאור, נתנה בשנת 1683 את המוצא ההוא לחברת הודו המערבית (וועסטאִינדישע קאָמפאַניע). והחברה ההיא ראתה כי קצרה ידה לכלכל את המוצא ההוא מכספה, ותמכור שני שלישים ממנו, שליש אחד לעיר אמשטרדם, ושליש השני לאיש פרטי ושמו ערסענס פֿאָן סאָממעלסדייק, והוא בא בשנת 1683 לסוּרינאַם עם שלש מאות אנשי חיל לעשות משטר וסדרים במוצא ההוא מקנת כספו. ואף כי האדון החדש הזה עשה שם סדרים ישרים וטובים, בכל זאת הֵעִיר עליו את חמת היהודים היושבים שם על אשר צִוה בחָזקה לשבות ביום הראשון בשבוע ולהשבית בו כל מסחור וקנין וכל מלאכת עבודה, ויפנו בשאלתם אל אלופי החברה אשר בסוּרינאַם, והם פעלו ועשו לטובת היהודים בתם לבבם וישרת רוחם, כי בקשו את פני ערסענס לבל יפול צרור ארץ מכל הזכיות אשר להיהודים מימי קדם, והוא נִלחץ לעשות את שאלתם כי נפל פחדם עליו. אך אנשי חילו העריצים התקצפו עליו על אשר הֵטִיל עבודה קשה עליהם ויקומו עליו ויהרגוהו. ויהי בהִוָדע לההודים הפראים כי נשבר שֵבט מַכֵּיהֶם, התנפלו עוד הפעם על המוצא ההוא להחרים את יושביו, אך איש יהודי ושמו שמואל נאַססי, ראש גדוד אנשי חיל מבני היהודים, יצא בחרב לקראתם וַיַך אותם אחור. האיש שמואל הזה היה איש משכיל ויתאמץ לעשות תקונים (רעפֿאָרמען) בהליכות בני עַמוֹ בכלל ובהמעיט את ימי הצומות הרבים בפרט, אך בני עַמוֹ לא אבו ולא שמעו לו לנטות מְלוֹא השערה מהדרך אשר הלכו בה אבותיהם מעולם. הוא היה נָגִיד וּקְצִין עָם להיהודים היושבים במוצא ההוא, ורוח משטמה התחוללה ביו ובין שערפערהוּאיצען הממלא מקום ערסענס, ואחרית המשטמה והמריבה ההיא היתה כי שמואל נאַססי עזב את ארץ החדשה וילך לאמשטרדם, ויושבי המוצא שלחו אליו סִפרי שִטנה על שערפערהוּאיצען נציבם ויעידו בו כי הוא הֶעוה דרכו ובכל אשר יפנה ירשיע, וַיַגֵשׁ שמואל את ספרי שטנה ההם אל הממשלה ההאָללאַנדית וַיַמְטֵר אש וגפרית על הנציב ההוא, ולא נח ולא שקט עד אשר הדפה אותו הממשלה ממצבו, וזאת היתה בשנת 1696. ומעת אשר פִּנתה הממשלה את אבן נגף ההוא מעל המוצא הזה, הלכו יושבי המוצא הָלֹך וגדול ויצליחו בכל משלח ידיהם, ואף כי רבות פעמים הִרגיזו אותם הצרפתים, אך בכל פעם התגברו עליהם בכֹח ידיהם ובכלי נשקם עד כי גרשו אותם כליל ולא נועזו עוד לבוא בגבולם. אך בחֹדש אָקטאָבער שנת 1712 יספו עוד הצרפתים להתנפל עליהם, ובפעם ההיא עשו להם רעות גדולות, ואז היה יצחק פּינטאָ נְגִיד היהודים, והוא גם כל היהודים לא עצרו כחַ לעצור בעד שטף עֻזָם, והם באו ויטילו כדורי מָוֶת על פאַראַמאַריבּאָ, ועל יושביה הטילו מס כבד מאד, והמלחמה ההיא לא שקטה עד שלום אוּטרעכֿט הנודע בספר תולדות בני אדם –. יותר מכל שוטניהם ואנשי מלחמתם, הרגיזום הכושים הנקראים בלשון העם בשם בּוּש־נעגערן. כי עוד בשנת 1690 קשרו העבדים הכושים אשר היו לאיש יהודי עשיר ושמו מאַכֿאַדאָ,ויקומו כאיש אחד על אדוניהם ההוא וַיְרַצְחוּהו, ומני אז ברחו רבים מבני הכושים אל ארץ הבינים (ביננענלאַנד) ויסתתרו שם בחביון היערים ומשם התנפלו כפעם בפעם לעשות מלחמה באנשי איירופא הנוטעים מַטָעֵי יערות הדבש ושאר מטעים. נְצִיב הארץ בעת ההיא, מָשַך את ידו מֵעֲזוֹר את היהודים במלחמותיהם עִם בני הכושים, באָמרו כי עליהם לְגַבֵּר חיָלים ולאַמץ זְרֹעָם להלחם עִם הפראים ההם מבלי עֵזר מאנשים זרים. משנת 1626 עד שנת 1628 עָשׂוּ היהודים ככל אשר היתה לאֵל ידם לעשות לגרש מפניהם את הפראים ההם, אך הכושים הָלכו הָלֹך ורב, והיערים העבֻתים היו עליהם לסִתרה, גם חֹם השמש הבוער שם כאש היה להם מִגדל עֹז מפני אנשי מלחמתם ילידי איירופא אשר לא נִסו לשאת חֹם לֹהֵט כזה. אפס כי בשנת 1730 בהציק להם אויביהם עד מאד, התגודדו היהודים ויצאו בחרב לקראתם וברוח גבורה נִלחמו בם ויתגברו עליהם. המלחמה ההיא התחדשה בשנת 1731 ביתר עָז, ונגידי החיָלים היה השר באָיעיע איש נוצרי והשר דוד נאססי איש יהודי. והאיש דוד הזה לִמד משנת 1717 והלאה את ידי עבדיו הכושים לַקְרָב ואצבעותיהם למלחמה, ובשנת 1718 באחת המלחמות עם הכושים הנקובים בשם בּוּש נעגערים הִפליא לְהֵעָזֵר ברוח גבורתו תחת דגל השר יעקב די אַווילאַר עד כי התנשא על גרם מַעלת נְגִיד החיל (לייטענאַנט) ואחרי ימים מעטים למדרגת קְצִין מלחמה (הויפטמאן). השר באָיעיע בָגַד בו בעת קְרָב ומלחמה ויעזבהו מוּל פני המלחמה ויִסֹג אחור, אך הוא התגבר לבדו על הכושים, וַיַך אותם מַכָּה גדולה, גם לקח המון רב בשביה. אז הוסיף באָיעיע שְׂנוֹא אותו בקנאתו בו ויכהו בלשון ויטפול עליו עֲוֹן אשמה כי הוא איננו שומע בקול השרים הגבוהים אשר עליו החובה לסור אל משמעתם, אך כאשר נִגלה כְזָבוֹ, נעשה לו כאשר זָמַם לעשות לדוד נאססי, ושֵׁם האיש דוד הָלַך הָלָך וגדול, והמשורר הספרדי הנודע בשם בן פֿענידאַ דעל מאָנטע שָר לכבודו שירי תהִלה. בשנת 1738 אִנה הזמן לידו תואנה לעלות עוד מעלה מעלה. כי בעת ההיא היה שם איש יהודי ושמו מאַנועל פֿערייראַ, עשיר ובעל נכסים רבים, אך עבדיו הכושים אשר עָבדו עבודת מַטָעָיו, קמו עליו וַיְרַצְחוּהוּ. אז הִתעורר האיש יצחק אַריאַס אשר היה לפנים שר מאות (אָפֿפֿיציער) ואשר הוא שָׁכֵן קרוב להאיש הנרצח, וישלח גדוד חֵיל נדָבות (פֿרייוויליגע) תחת פקודת השר דוד נאַססי ואברהם דע בריטאָ לעלות על הכושים (בּוש נעגערן) למלחמה. ששה שבועות היו אנשי חיל ההם בארץ אויביהם ולא נודע מה היה להם. לתקופת הימים שָׁבוּ מהמלחמה בתרועה, כי הִכּו את הכושים מכה רבה גם לקחו אנשים רבים בשביה. שרי המועצה אשר במוצא ההוא הִללו את היהודים על גבורתם במלחמה, גם נתנו להם מתנות לְאוֹת כָּבוֹד והדר: לכל שר משרי הגדוד נתנו 75 זהובים (פֿלאָרען), לכל אזרח 36, לכל בן כושי אשר עָדַר במלחמה ההיא 20, ולכל איש מנושא הַצֵדָה והכבודה 5 זהובים. בשנת 1743 נסע יצא דוד נאַססי עוד הפעם למלחמה אף כי היה זקן ומלא ימים בעת ההיא, והמלחמה ההיא היתה עם בני התערובות (קרעאָלען) היושבים בכפריהם וזרועם חשופה להרגיז את המוצא ההוא אשר דוד נאַססי יושב בו עִם אֶחָיו היהודים. ביום הכפורים יצא הוא וגדוד אנשי חילו היהודים וילכו לאֹרך נהר סוּרינאַם לארץ הבינים ויציתו את בתי אויביהם באש, וישחיתו את יבול שדותיהם וירדפו אחרי הנסים ויכו בהם אנשים רבים גם לקחו המון רב בשביה וישובו לבתיהם. אך שגיאה אחת אשר שגה השר היהודי בפעם ההיא, הביאה עליו את המות. כי הֻגֵד הגד לו בהיותו בארץ אויביו, כי האויבים הִשליכו סם מות בבארות המים, ולמען הַצִיל את אנשי חילו ממות, מִהר ויוציא אותם מהמקום ההוא בטרם בוֹא אליו הפקודה מאת הממשלה לעשות כן. ועל אֹדות הדבר הזה הביאוהו השרים הגדולים במשפט וירשיעוהו ויתנוהו לפני בן מֶמֶר, והוא התעצב מאד אל לבו, ועצבתו הצעידה אותו אחרי ימים מעטים אל שערי המות, וימת בן שבעים שנה, ועל כַּנוֹ הֻקם האיש יצחק קאַרפֿאַלהאָ.

הכושים השוכנים בפאת מַערבית הִשלימו עם יושבי המוצא ולא יספו עוד להרגיזם, אך היושבים בפאת מזרחית ונקובים בשם טעמפאַטי־נעגער, הֵחֵלוּ להרגיז את המוצא, ובשנת 1749 פרצו בְמַטָעֵי איש יהודי המכונה בשם אויקאָ וישללו וַיָבֹזוּ כל אשר לו ואת עבדיו נהגו אתם וילכו. מעת ההיא והלאה יכונו הכושים ההם בשם אויקאָ־נעגער. פעמים אחדות יצאו עליהם יושבי המוצא למלחמה; ולאחרונה התחברו יהודים ונוצרים ויצאו לְהִלָחֵם בם. היהודים תחת פקודת ראש הגדוד (הויפטמאן) המכונה בשם נאַאר, אשר רבות פעמים הִכָּה את הכושים ההם מַכַּת חרב ואבדן, והנוצרים תחת פקודת השר ריסדאָרפ. השר נאאר היהודי הִצליח לתפוש מצודה גדולה לבני הכושים ולהחריבה, ואת קאָרידאָן נְגיד הכושים לקח בשביה. וינחל כבוד גבורים וַיֵקר שְׁמוֹ בפי כל יודעי חִין ערכו –. גם יצחק בן דוד נאַססי לבש רוח גבורה ויעש לו שֵׁם, אך דרכו לא היתה צָלֵחָה. הוא התאוה תאוה לנחול כבוד גבור חַיִל, וַיָרֶק את עבדיו הכושים, גם התחבר עִם עוד אנשים רבים אשר יצאו אתו גם הם ועבדיהם לעשות מלחמה עִם הכושים, ובגבורתו התגבר עליהם וַיַכֵּם אחור, אך פתאֹם אפפוהו המונים המונים בַמָקוֹם אשר לא עלה על לבו כי האויבים שם נְחִתִּים, ואף כי התיצב לפניהם כגבור משכיל, וגם אחרי אשר נפצעה רגלו הימנית ויזב דם המכה כנחל, לא התרפה וילחם בם ברוח גבורה, בכל זאת הכריעוהו אויביו הרבים והעצומים ויתפשוהו בכף ויהרגוהו –. אחרי הדברים האלה כרתו יושבי המוצא עם הכושים ברית שלום. אך כפעם בפעם הפרו הכושים את בריתם ושלחו ידם בשלומיהם, עד אשר לא מצאו יושבי המוצא נפלט למו כי אם לבקש עזרה מאת האָללאַנד ארץ מולדתם. ובשנת 1772 שלחה ממשלת האָללאַנד חמש מאות אנשי מלחמה לעזור להנגשים ההם, ויושבי המוצא עם אנשי חיל ההם קדשו על הכושים מלחמת תנופה ויכניעום עד אשר לא נועזו עוד להתנפל עליהם ולהרגיזם –

בשנת 1654 באו יהודים רבים מארץ בראַזיליען וישבו באי קוּראַסאַאַ (Curacao) אשר היה תחת ממשלת האָללאַנד. ויזרעו שם שדות ויטעו גנים וישלחו בכל מלאכת עבודה ידיהם. מעט מעט באו אל היהודים הפורטוגיזים ההם גם יהודים אשכנזים, אולם רק הפורטוגיזים לבדם היו במספר רב עד כי בנו להם בתי תפלות. לפני מאה שנים בנו להם שני בתי תפלה, אחד בווילעמסשטאַדט, והשני מֵעֵבֶר לחוף הים, ושם יסדו להם גם בית ספר ובית מועד לכל חי. ואנחנו לא נדע מכל דרכי חייהם רק כי גם הם עָשׂוּ גדולות בכל עת אשר התחוללה מלחמה בארץ מושבותם. בשנת 1805 עזרו לְהַכּוֹת את הענגלאַנדים אחור, ובמלחמה ההיא נפל גם איש יהודי נכבד ונשוא פנים מילדי אמשטרדם ושמו דניאל קרדוזו –. בשנת 1823 היה מספר היהודים יושבי האי ההוא 1100. גם באי אָרֻבּאַ יושבים יהודים רבים, ולפי עֵדות אנשים נאמנים מספרם שמונה מאות, וגם הם באו מבראַזיליען וַיֵאָחזוּ באי ההוא.

תולדות היהודים באמעריקא מיום אשר ישבו בה עד היום הזה, תוכחנה ותערוכנה לעיני כל מטיבי רְאוֹת כי חֻקֵי חֵרות ומשפטי אזרחים הם הם הדרכים הישרים להתחברות היהודים אל העמים אשר מידם החֻקים והמשפטים הטובים להם, והם הם יְרַתְּקוּ אותם לארצות מושבותיהם ברתוקות אהבה נִצחת. עוד בארץ האָללאַנד היו היהודים האָללאַנדים גמורים אף כי עוד לא נתנה להם הממשלה כל שִווי הזכיות עִם אזרחי הארץ. אך בארץ אמעריקא אשר הממשלה לא שָׂמָה פדות ביניהם ובין בני הנוצרים, שָׁמָה הֶראו היהודים לעיני כֹל כי הנה הִנם אזרחים טובים ומועילים ככל אזרחי הארץ, ובכל המלחמות אשר נִלחמו האזרחים עִם הַהוֹדִים גם עִם עַמֵי איירופא, עָדרו גם הם במלחמה ברוח גבורה ויעשו גדולות כגבורים משכילים. והנה כל הימים אשר מָנעה הממשלה לתת להיהודים היושבים בהאָללאַנד שווי הזכיות ומשפטי האזרחים עִם כל עַם הארץ, נָהרו המונים המונים מיהודי האָללאַנד לאמעריקא וַיֵאָחזו בתוך מוצאות אחיהם ויגדילו את המוצאות ההן וַיַאדירון ויביאו שם שִפעת אשֶׁר וברכה עד להפליא, אך מעת אשר נָתנה הממשלה שווי זכיות ומשפטי אזרחים גם להיהודים היושבים בהאָללאַנד, מעת ההיא חָדלו היהודים ההאָללאַנדים לעזוב את ארץ מולדתם וללכת לאמעריקא, ומעת ההיא והלאה לא יָסְפוּ עוד מוצאות היהודים באמעריקא לעלות מעלה מעלה כמלפָנים, גם מעת אשר חָדלה המרכולת בנפש הכושים (שקלאַפֿענהאַנדעל), ובעד כל עבודת השדות והגנים שַלם ישַלמו בכסף מלא, והדברים אשר נֶחשבו לפנים לְסֶרַח העודף שָבו ויהיו לדברים הכרחיים, מני אז והלאה ירדו שם היהודים ממדרגתם הראשונה ולא שבו עוד לכבודם הראשון. אך בכל זאת יושבים היהודים בסורינאם שְלֵוִים ורעננים, נכסים רבים להם, ועשירים גדולים מאד מתנוססים שם ביקר תפארת גדולתם עד היום הזה.

ליהודים היושבים בהודו המערבית תחת ממשלת האָללאַנד, נתנה הממשלה בשנת 1825 חֻקה אחת ומשפטים אחדים עם כל האזרחים הנוצרים היושבים במוצאות הארץ ההיא. בשנת 1836 היה מספר היהודים הפורטוגיזים אשר בסוּרינאַם 684 נפש אדם (233 גברים, 243 נשים, 112 ילדים ונערים, 96 נערות וילדות), והם נחלקו למאתים ושבע עשרה משפחות: 178 משפחות יושבות בפאַראַמאַריבא, 8 בסאַפאַנאַ הַיְהֻדִיָה (יוּדענ־סאַפֿאַננאַה), 31 במקומות שונים. בסאַפֿאַנאַ יתנוסס בית תפִלה ליהודים הנקרא בשם “ברכה ושלום”, נִבנה בשנת 1685, ובפאַראַמאַריבאָ עוד בית כזה הנקרא בשם “צדק ושלום”, נִבנה בשנת 1737, וְרָחַב וְנָסַב בשנת 1836. שמונה משפחות היהודים אשר בסאַפֿאַנאַ רָשוּ וירדו מנכסיהם, והסבה הראשית לדַלותם וענים היתה השרֵפה אשר הִפגיע בם ה' בשנת 1832. בשנת 1846 היה מספר היהודים היושבים באי קוראַסאַאָ 764 נפש (270 גברים, 380 נשים 114 נערים וילדים, 106 ילדות בנות עשר שנים). רֻבם יושבים בווילעמשטאַדט, ולהם בתים וחצרים, שדות וגנים, עשׁר ונכסים. רבים מהם סוחרים גדולים ומשכילים בכל חכמה ודעת, גם שני בתי תפלות להם, האחד יִקָרא בשם “מִקוה ישראל” בתוך העיר, והשני בשם “נוה שלום”, על חוף הים.

היהודים האשכנזים אשר באו מהאָללאַנד וישבו בעיר פּאַראַמאַריבּאָ, הם בערך 800 נפש, ובשנת 1835 בנו להם בית תפִלה ויחנכוהו בשנת 1837.

גם היהודים אשר באו מענגלאנד לאמעריקא, מצאו מנוח לכף רגלם בארץ החדשה הזאת, גדלו ויצליחו וילכו מחיל אל חיל, כי גם ממלכת ענגלאַנד האירה פניה אליהם ותשם להם שלום רב. בקאַנאַדאַ יושבים יהודים רבים ומספרם לא נודע לנו אל נכון, אך זאת ידענו כי חֻקה אחת להם עִם כל אזרחי ענגלאנד היושבים שם, ומותר האצילים מֵעַם הארץ אָיִן, כי כֻלם הולכים לְאוֹר הדרור ומתענגים על רוב שלום. באי יאַמאַייקאַ מספר היהודים 5000, וגם להם חֻקה אחת עִם כל הענגלאנדים אזרחי הארץ. ובשתי הארצוֹת ההן עָשׂוּ ידי היהודים תושיה ביתרון הַכְשֵר דעתם ובתבונות כפיהם עד כי הִתְעַלוּ והֻקמו עָל לשרים ופקידים וּשְׁמָם יָקָר מאד בעיני כל יודעי חִין עֶרְכָּם.