נָתַתִּי לָהּ שֵׁם,

שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד כִּנּוּ אוֺתָה הוֺרֶיהָ

גַּם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֺן לְחַיֵּיהֶם

וְהֵם מוּטָלִים בְּסָמוּךְ לִי כִּשְׁנֵי שַׂקֵּי־עוֺר הַמִּתְמַלְּאִים מָוֶת;

וַאֲנִי שׁוֺמֵעַ: "לוּ רַק

תָּמוּת גַּם הַיַּלְדָּה!…"

וְהֵם מוּטָלִים בְּסָמוּךְ לִי כִּשְׁתֵּי מוּמִיּוֺת־מִקֶּדֶם

הַמְּשׁוּחוֺת בְּצִבְעֵי הַדָּם וְהַשֶּׁתֶן שֶׁלָּעוֺלָם־הַבָּא

וּבְאֵין לָהֶן צֹרֶךְ בְּזוּלָתָן עוֺד,

בְּסָמוּךְ לְגוּפִי הַנִּרְתָּע מִפְּנֵי רֵיחַ הַבְּכִי

שֶׁל יַלְדָּה שֶׁמָּלְאוּ לָהּ שָׁלֹש שָׁנִים, אוּלַי,

וַאֲשֶׁר בְּדִמְיוֺנִי גַּם נָתַתִּי לָהּ שֵׁם: וִיּוֺלָה,

וְהִיא אֵינָהּ יוֺדַעַת דָּבָר עַל־אוֺדוֺת לֵיל־הַצִּיאַנְקָאלִי,

אַף כִּי נָזַל בִּכְיָהּ הַצָּפוּף בִּשְׁמֵי הַצְּרִיף,

אַף כִּי נָמוֺג בִּכְיָהּ הַזָּב בֵּין צַעֲקוֺת קַלְגַּסֵּי־מַתֶּכֶת שֶׁשָּׁקְעוּ אַף הֵם,

וְעַכְשָׁו הִיא חַיָּה אֵי־שָׁם בָּעוֺלָם בְּלִי לָדַעַת מִי הָיוּ הוֺרֶיהָ

וְאוּלַי גַּם מְקוֺנֶנֶת עַל הוֺרִים לֹא־לָהּ.

וְכִי עָלַי לְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת עִקְבוֺתֶיהָ

עַל־פְּנֵי אֲרָצוֺת וְעָרִים?

אִשָׁה קְשִׁישָׁה, עַל־פְּנֵי אֲרָצוֺת וְעָרִים,

אֲשֶׁר חַיָּה כָּעֵת אֶת חַיֶּיהָ, אִם בְּטוֺב וְאִם בְּרָע?

וְכִי עָלַי לְסַפֵּר בְּאָזְנֶיהָ כָּעֵת – כֵּיצַד זֶה

בְּלַיְלָה מָחוּק מִן הַמֹּחַ,

כֵּיצַד זֶה הִרְטִיבוּ אֶת בְּגָדַי

מֵי־הַחִטּוּי שֶׁנִּסְפְּגוּ

בַּבְּגָדִים

שֶׁל הוֺרֶיהָ?