1. P. Karge. Rephaim. Die korgeschichtliche Kultur Palästinas (1917) S. 134, 167.

2. The Quarterly of the Department of Antiquities in Palestine I (1931) P. 10 -20. IV (1934) No 1–2.

3. P. L. Guy. An early iron age cemetery near Haifa. Bulletin of the British School of Archaeology in Jerusalem 5 (1924), P. 47–55.

4. יהושע יט, כו-כז. הדרוש מובא בפסיקתא זוטרתא (מדרש לקח טוב) וזאת הברכה צב, ב. (דפוס וילנא, תרמ') דברים, עמ' 132

5. Eusebius Onomasticon Ed: E. Klostermann. (1904) S. 108.

6. תוספתא, עבודה-זרה, ו, ח. בהוצאת צוקרמנדל (תרמ"א) כתוב בשבוש: “שכראנו ושבכרמל” ראה: 116 G. Dalman Orte und Wege Jesu (1924) S. ש. קליין. מאמרים שונים לחקירת ארץ-ישראל (תרפ"ד), עמוד 40. ובחוברתו Zur Midrasch und Palästinaforschung S. 14. dir=“rtl”>(1929) קליין קורא במקום “שקמה שבראשו של כרמל – שקמה שבארני של חרמון”. כידוע יש כפר ארני עד היום לרגלי החרמון.

7. משנה, זרעים, מסכת דמאי, א, א. בפירושו של הרמב"ם נקרא הרימין בשם הערבי: אל-נבך, וזהו שמו הספרותי של שיחי הדום. 137. Die Flora der Juden (1924) III S I. Löw. הרימין היה שיח מצוי בחקלאות הקדומה. אמרו חכמים: השיזפין והרימין אף-על-פי שדומין זה לזה. כלאים זה בזה, משנה כלאים א. ד. וגם שאלו חכמים: “שזיפין ורימין מה נפיק ביניהן (מה יצא מהם אם ירכיבו אותם זה על גבי זה)? – שזיפין”. תלמוד, ירושלמי. כלאים, א.ד.

8. ברוב הגירסאות משובשים השמות האלה. ראה תלמוד ירושלמי, מעשרות, א, א. פה גם נזכרת גדורה והיא כנראה ג’דרה אשר בעמק זבולון.

9. P. Thomsen Loca Sancta (1907) S. 76.

10. פלויוס, קדמוניות היהודים ג, יב, ג.

11. Antonini-Placentini. Itinerarium. Edition P. Geyer (1898) P. 160 «Civitas Sucamina Judaeorum».

12. Strabonis, Geographica c. 158. Edition A. Meineke S. 1058.

תרגום עברי ראה: ד. סלוטרניק בקובץ החברה העברית לחקירת א“י מקדש לד”ר מזיא (תרצ"ה) עמ' 233; ראה ש. קליין, דרך חוף הים. כתבי האוניברסיטה, כרך א', קדם ויהדות (התרפ"ד). גם הגיאורגרף פטולומיאוס שחי במאה השניה מזכיר את שקמונה (Sycaminon) ואת הר הכרמל (Carmelus mons) ומקומם לפי קוי האורך והרוחב של העולם. ראה: Claudi Ptolemei. Geographia Lib V Cap 14. Ed: F. Didat (1901) II P. 962.

13. Itinerarium Burdigalense. Edition P. Geyer (1898) P. 19.

ראה על אדות החבור הזה. ש. קליין ברבעון ציון ו (תרצ"ד) עמ' יב וכו'. במורה-דרך מהמאה השלישית, הידוע על שם: אנטוניוס אגוסטיוס, שבו רשומה מערכת הדרכים ותחנותיהן של מלכות רומא, מסומנת דרך החוף ובה תחנת סיקמונה-שקמונה. (1848) Itinerarium Antonini – Augusti. Edition: Parthey

14. במאסף ציון, ב, (תרפ"ז) עמ': 56.

ידיעות נוספות על הישוב היהודי בשקמונה מתוך מקורות שונים ראה: J. Starr. Journal of the Palestine Oriental Society XV (1935) P. 283.

15. Quarterly Statement of the Palestine Exploration Fund (1895) P. 111.

16. L. Heuzey. Academie des inscriptions et belles-lettres (1905) P. 343–7. R. Dussaud. Les monuments Synagogue of El-Hamme (1935) P. 44.

17. ראה א. ל. סוקניק בקובץ של החברה העברית לחקירת א“י מקדש לזכר ד”ר א. מ. מזיא תרצ"ה) עמ' 56.

18. Savignac. Revue Biblique (1904) P. 82 No. 2.

19. כפתור ופרח, (הוצאת לונץ) פרק יא, עמוד רצ.

20. התיר הנוצרי הראשון הגוזר את השם חיפה מהמלה כיפה, כף-סלע, היה אולי בשנת 1212. Wilbrand von Ol-denburg, Itinerarium Terrae Santae I 1, 2.

21. תוספתא, יבמות ו, ח. נוסחאות משובשות: בפיגא, בריפא.

22. תלמוד ירושלמי, כתובות יב, ג. תלמוד בבלי, כתובות קג, א.

23. תלמוד ירושלמי, ערובין, ד, א. בבלי, בבא בתרא יב, א. ראה ז. פרנקל, מבוא הירושלמי (תר"ל), עמוד מ'.

24. תלמוד בבלי, שבת, מח, ב. “רבי אבא ורבי אסי איקלעו לבי רבי אבא דמן חיפא ונפל מנרתא על גלימיה דרבי אסי ולא טילטלה”. במסכת גיטין פו, ב. מובא רבי חלפתא דמן הונא וישנה גירסה: דמן חיפא.

25. Conder-Kitchner. Survey of Western Palestine I (1881) P. 305. Zeitschrift des Deutschen Palästina Vereins III (1890) S. 175.

26. בבא-בתרא קכא, ב. מדרש במדבר רבה יג, יז. הדרוש על “שמח זבולון” מובא בספרי, פרשת וזאת הברכה (דפוס ווינא תרכד) עמוד קמז.

27. דברים לג, יט. מדרש תנאים (הוצאת ד. צ. האפמאן 1908) עמוד 219. דרוש זה מובא גם במדרש: ספרי, בפרשה: וזאת הברכה, (תרכד) עמ' קמז, במקום חיפה כתוב יפו, כנראה בטעות.

28. פסיקתא דרב כהנא, קלז, ב.

29. בבלי, מגילה כד, ב. ירושלמי, ברכות, ג, ד.

30. מדרש ויקרא רבה, כג, ה. שיר השירים רבה, ב, ה. איכה רבתי א נב. מדרש שמואל, מז.

31. Quartely Statement (1900) P. 35

31א) תוספתא, נדה, ג, יא. בבלי, נדה, כא.

32. בבלי, סנהדרין, קד, א.

33. מדרש תהלים, סח, ט. הכרמל נזכר גם בקשר עם שיחת חכמים בדבר בין השמשות “רבי נחמיה אמר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. אמר רבי חנינא: הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים – ויעלה. זהו שיעורו של רבי נחמיה” בבלי, שבת, לה, א. וראה: ירושלמי ברכות א, א.

34. בבלי, שבת, לה, א. בתוספתא, סוכה ג, הנוסח ים כנרת כמוכן במקורות אחרים. כך היתה גם אמונת המקובלים ראה: יעקב צמח בספרו: נגיד ומצוה (תקנה) עמ' 3. פרופיסור קליין מוכיח שהגירסה כרמל אינה נכונה ראה: הסוקר א' עמ' 131

35. פסיקתא דרב כהנא קמד, ב. מדרש תהלים לו, כא, פז, כא.

36. בית-דלי נזכרת במשנה, עדויות, ח, ה. סמוקא ביבמות יח, ז, החכם רבי אבא סמוקא נקרא גם האדמוני ולפיכך יתכן גם שלשם סמוקא אין כל קשר לחרבות סומקה.

ראה: S. Klein. Monatschrift für Geschichte und Wissenschaft des judentums (1920) S. 185. 188. H. Kohl & C. Watzinger. Antike Synagogen (1916) S. 135–137

37. The Quarterly of the Department of Antiquities in Palestine. III (1934.)

ש. קליין תולדות הישוב היהודי בא"י (תרצה) עמ' 267.

38. Plinii Secundi, Naturalis Historiae V. 19 XXXI. 65.

גם ההיסטוריון הרומאי טציטוס, שחי סמוך לחורבן הבית השני, מספר על: נהר בלוס המשתפך לים היהודי (ים התיכון) ועל חופיו גדלים קני סוכר, סביב פי הנהר מתאספים חולות הנתכים יחד עם הנתר לזכוכית Cornelii Taciti Historiarum V 7.

39. מלחמות היהודים ב, י, ב. תיר משנת 1217 הקורא לחיפה גם בשמה פורפירה Porfiria מזכיר את קברו של ממנון על גדות נהר בלוס. Mag. Thietmari. Peregrinatio C. V. III Edition J. C. M. Laurent (1857) P. 21. תיר יהודי מיחס את הקבר הזה לאמנון ראה הערה: 64. עכשיו אין כל שריד למצבה זו.

40. ספרי, וזאת הברכה. דפוס ווינא (תרכד) עמ' קמז עוד חכמי התלמוד, במסכת מגילה, ו, א, מזכירים את הדרוש הזה במלים אלו “אמר זבולון לפני הקב”ה: רבש“ע לאחי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות, אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמר: “ושפוני טמוני חול”, תני רבי יוסף: שפוני – זה חלזון, טמוני – זו טרית. חול-זו זכוכית לבנה. סימן זה יהא לך כל חנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום”.

41. מדרש במדבר רבה, נשא, יג, טז. דרוש דומה מובא במדרש פסיקתא זוטרא, דפוס ווילנא (תר"מ) דברים, עמ' סה, בזו הלשון: “כי שפע ימים יינקו” – אלו הסחורות שהיו מביאין מחוצה לארץ. “ושפוני טמוני חול” – זה חלזון שהיה בחלקו של זבולון שבו היו צובעין את התכלת, חול-זו זכוכית לבנה שהיתה בחלק זבולון. “זבולון לחוף ימים ישכון”… שהיו אומות העולם באין בספינות בסחורה עד תחום זבולון.., ושפוני טמוני חול" – זה חלזון שהיה ספון וטמון בחול".

42. תלמוד ירושלמי, עבודה זרה ב, א. “תרתין אומניין היו בגירו (נוסח אחר: בגידו) זגגיא… זגגיא לא אלפין-וקמון”. בנוסח עתיק של התלמוד שנמצא בגניזה במצרים מובא במקום גירו השם עכו. ראה גינזבורג. שרידי הירושלמי (תרס"ט) עמ' 272. וראה תלמוד ירושלמי הוצאת תרפ"ב. S. Klein. Monat-schrift für Geschichte und Wissensechaft des Judentums 64 (1920) S. 148.

החוקר ש. ליברמן מוכיח שהגירסה הנכונה אינה עכו אלא בירן או בירו וזהו שם מקום בסוריה. גירסה זו מובאה באור זרוע ח“ב, דף כא ע”ב.

43. J. Doubdan. Le voyage de la Terre Sainte (1657) P. 599. K. Raumer, Palästine (1860) S. 49.

44. תלמוד בבלי, שבת, כו, א.

45. מדרש ספרי, וזאת הברכה. נוסח אחר כתוב “מכזיב לצור”. ומדרש תנאים עמוד 219 “מעכו-ליפו”. תעשיה של ארגמן היתה כנראה גם על חופה של דאר (טנטורה) בדרום חיפה, וכמו-כן מוצאים חלזונות ארגמן על חופה של יפו. ראה:

Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft XII. (1858) S. 340

בספר הזוהר הקדוש, פרשת תרומה (הוצאת ירושלים 1844) חלק ב עמוד קמט “אמר רבי יצחק: תכלת מה הוא נונא דימא דגינוסר דאיהו בערביה דזבולון, היינו: תכלת הוא מן דג שבים כנרת, שהוא בחלקו של זבולון. ידיעה זו במקצת מוזרה כי אין חלזונות ארגמן בים כנרת. וגם הים הזה היה בחלקו של נפתלי החכם יעקב בן צבי עמדין (יעב"ץ) בספרו מטפחת ספרים, תקכ”ח (1748) עמוד ט, אומר בצדק על דברי הזוהר “וכל זה תמוה והפך המציאות” הרמב“ם אומר על החלזון “ובים המלח הוא מצוי” ראה משנה תורה, הלכות ציצית, ב, ב. וכידוע מכנה הרמב”ם את ים התיכון בשם ים המלח. ראה: ישורון העברי XI (תרפד) עמ' קמ

46. ספר נאמנה, בפרסית ותרגום צרפתי בהוצאת ח. שפר (1881) עמוד 17.

47. The Jewish Quarterly Review XV. P. 85. Schecher Saadyana (1903) P. 80. I. Mann. The Jews in Egypt and in Palestine (1922). Vol. II. P. 203. 227.

48. Albertus Aquensis Historia Hierosolymitanae Expeditionis VII, 22–25. Edition: Recueil de Historiens des Croisades, IV (1887). מובא לפי תרגומו העברי של ב. דינבורג שנדפס בקובץ: ציון ב' (תרפז), עמ' 56

49. Jacobus de Vitriaco. Historia Iherosolimitana Ed: Gesta Dei Per Francos (1611.)

50. בספרו הערבי כתב אלאעתבאר (ספר הנסיונות) הוצאת ח. דרנבורג (1886) עמוד 82.

51. בספרו של אידריסי הנקראו נדהת אלמשתאק פי דכר אלאמצאר (נופש הגעגועים בזכרונות הארצות.) יצא לאור לראשונה בשנת 1592. ראה: Z. D. P. V. (1885) S. II

זאב וילנאי. תולדות הערבים והמוסלמים בארץ-ישראל (תרצב) עמוד 158–153.

52. מסעות רבי בנימין מטודילא, וראה ש. לוינסון ארץ-קדומים, ערך: גת-חפר, וראה: שבע חכמות, ערך, חיפה.

53. עבדאללה יאקות, בספרו הערבי כתאב מעג’ם אלבלדאן (ספר מאסף הארצות) הוצאת ויסטנפלד (1866) כרך 2 עמוד 381.

54. Quarterly Statement. (1914) P. 188.

55. Eracles L. XXXIX ch. 16. Beha ed-Din R. H. C. Or JII P. 245.

56. S. Paoli, Codic Diplomatico del Sacro Militare Ordine Gerosolimitano (1735) I P. 140. Tab. VI. No 58. בשם אלורץ היתה גם משפחה יהודית חשובה בספרד במאה החמש-עשרה וממנה היה אחד בשם גרציה אלורץ ראה: Jewish Encyclopedia I P. 480.

57. מערת אליהו ידועה במסורת העברית גם בקשר עם ישו הנוצרי. בספר “מעשה ישו” מסופר על ישו שלמד את השם המפורש “אזל ואיטמר במערתא דאליהו… ואמר מילי דחרשין וסגר פומא דמערתא ואזל רבי יהודה גננא לפתחא דמערתא ואמר לה: פיתחא! פיתחא! איפתחי דאנא שליחא דאלהא חייה! כיון דשמע פיתחא דמערתא איפתח וישו רשיעא עבד נפשיה כציפרא דתרנגולא ואזל ויתיב בטורא דכרמלא” ראה: לוי גינזבורג, גנזי שעכטער (תרפח) ספר א' עמוד 336. 332.

58. מכתבו של מנחם בן פרץ החברוני נדפס גם במאסף המעמר (הוצאת לונץ) (תרפ) עמוד 41.

59. לפי רבי אברהם זכות, בערך בשנת הרסה (1505) בספרו יוחסין. הוצאת פיליפאווסקי (תרפ"ה) עמ' 218. ביוחסין דפוס וארשה חסר הפסוק הזה.

60. ראה ש. ח. קוק ר' יחיאל מפריז וארץ ישראל במאסף: ציון, ה' (תרצג) עמ' צז.

61. אישתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח פ"ו, הוצאת לונץ עמ' פא. מ. א. גוטמן ארץ-ישראל במדרש ותלמוד (תרפט) עמ' קיג.

62. H. Gross Gallia Judaica (1897) P. 91 פרקי ר' שלמה מכרך לונדון.

63. גדליה בן יחיא בספרו שלשלת הקבלה שכתב בערך בשנת השי (1550)

64. תוצאות ארץ ישראל נדפס בספר הזכרון לכבוד החכם לונץ (תרפח) עמוד: נד. הנוסע רבי גרשון בן רבי אליעזר מזכיר בשנת שפד (1624 את הקברים בחיפה ומוסיף “רחוק מעט מהעיר, מקוה מחול יפה וזכה מאד ונקראת: מקוה חול זכוכית, עד היום. ושם קבר אמנון, ועליו בנין מהודר מאד”. ראה גלילות ארץ-ישראל או אגרת הקודש) באוצר מסעות. עמוד 177. רבי גרשון סרס את השם היוני ממנון לאמנון. ראה הערה: 39

65. Ludoplphi de Suchem (sudheim) Itinere Terrae Santa. Edition F. Deycks (1851) P. 49.

66. יחוס האבות והנביאים, נדפס בספר: Cippi Hebraici, Ed: H. Hettingero (1659). P. 47. וב"המעמר של לונץ ג.

67. שאלות ותשובות של המבי“ט חלק ג, סימן רכ”ב ועוד העיד יהודה הכהן מוגראבי כי בהיותו בנוניס (?) נמצא שם רבי יהודה אבי המלמד של כפר ענן… וראה שאמרו ב' יהודים שחיו עמו: היאך אתה אוכל ושותה ואין לבך נוקפך על מיתת בנך? והשיב להם: בני לא מת אני הולך לבקשו. והשיבו לו: היאך לא מת ואנחנו שמענו מפי גוי אחד שבהיותו חוזר מן הזיארה של חיפה, בין טבריה לגשר, הרגהו".

68. האגרת בהוצאת יוסף ש. ריקיטי, יליד צפת, שיצאה לאור בשנת התלו (1676).

69. Leonharti Rauwolfen. Aigentliche Beschreibung der Raiss. In die Morgenländer (1583) P. 307.

70. Voyage de Levant fait par le Commandement de Roy en l’annee 1621 par le S-r D. C. (Louis De – Hayes, Baron de Courmenin (1624) P. 349, 392, 395, 402.

פרטים על שבט טרביה ראה: זאב וילנאי. תולדות הערבים והמוסלמים בארץ ישראל (תרצב) עמוד 196–8.

על זה יש להוסיף את דברי ההיסטוריון התורכי חג' חליפה (כאתיב שלבי) המספר בשנת 1650 לסה“נ על השבטים החשובים החונים בא”י. בסביבות ג’אסן (אולי ג’אסם בחורן) וסלת (בעבר הירדן המזרחי) חונה שבט ערבי טרביה. מהם הנסיכים בני טרביה השולטים בעירה ג’נין (בעמק יזרעאל) וסביבותיה הנקראת בני חארת, זאת היתה מקודם אחוזתם המשפחתית ועכשיו אחוזת הממשלה. בספרו התורכי גיהאנומא (1732).

71. B. Surius. Le pieux Pelerin ou Voyage de Jerusalem (1666) P. 345, 348.

72. בן-צבי השומרונים (תרצה) עמ' 102, 51

73. M. J. D. (oubdan), Le Voyage de la terre-Sainte (1657) P. 50, 521, 529. בהוצאה שניה (1661) נוספה תמונה של מפרץ חיפה-עכו, ראה העתקתה עמ' 49

74. Memoires du Chevalier d’Arvieux, (1735) Vol. II P. 9–12. 286, 511, Laurens d’Arvieux. Voyage fait par ordre du Roy Louis XIV dans la Palestine etc. 1717) P. 173.

75. Florent Goujon. Histoire de Voyge de la Terre Sainte 1671) P. 63–4.

76. Raisen von Cornelius de-Bruyn (1688) P. 306 PL 162.

77. ראה י. מאנן במאסף ציון, ו (תרצד) עמ' עח.

78. Charles de Sainte-Maure. Nouveau Voyage de Grece, d’Egypte, de Palestine (1724) P. 131.

79. Jonas Kortens. Reisen ach dem weiland Gelobten. Lande (1741) S. 266

80. J. Aegidius van Egmond & J. Heyman Travels through…, Syria Palestine etc. (1759) I P 26.

80א. א) לפי מאמרו של יעקב מאן. מסעם של ר' חיים בן עטר וחבורתו לא"י. ברבעון: תרביץ (תרצו) עמ' 93

81. פרטים על שלטונו של טאהר אלעמר ראה: ז. וילנאי, תולדות הערבים עמ' 199–222.

81א. א) לפי: ג’מיל אלבחרי בחוברת הערבית: תאריך חיפא (1922) עמ' 5

82. G. Mariti. Travels through Cyprus, Syria and Palestine (1791) II, P. 98, 123, 127.

83. S. Lusignan (Kosmopolititys) A History of the Revolt of Ali Bey (1783) P, 182.

84. ספורי ארץ הגליל (או אהבת ציון), נדפס באוצר המסעות של אייזנשטיין, עמוד 242.

85. מתוך אגרת של הרב אליעזר זוסמן (העורך של פרי הארץ) שנדפסה בשבועון: התור, שנה ד' (תרפד) גליון טז. עמוד 11, וראה: א. י. בראור, לקורות ישוב החסידים בא"י (תרפד) עמ' ט

86. מסעות הים – סדר נסיעות שנסע הרב הצדיק בק“ש מה' נחמן זצ”ל לא“י דרך הים ושאר מדינות. תרו (1846) עמ' ט', וראה: “מגיד – שיחות והוא שיחין עלאין קדישין… הרב הה”ג הקדוש מוהרנ”… גם בו יסופר.. סדר נסיעתו לארץ הקדושה ואת כל אשר קרהו."

87. Cooper-Willyams. A Voyage up to the Mediterranean (1802) P. 151–155. A selection of Vieas (1822) P. 7.

88. E. D. Clarke. Travels in various Countries (1817) Vol. V. P. 5–6

89. U. J. Seetzen. Reisen durch Syrien, Palästina ect (1854) II S. 95, 132, 136.

90. W. Turner. Journal a Tour in the Levant (1820) Vol II P. 117.

91. S. S. Buckingham. Travels in Palestine (1822) Vol. I P. 178.

92. Anton von Prokesch. Reise ins heilige Land (1831), S. 18–23.

93. M. J. de Geramb, Pelerinage a Jerusalem (1840) Vol. II p. 84

94. E. Hogg. Visit to Alexandria, Damascus and Jerusalem (1835) II P. 173

95. R. Spence Hardy. Notices of the Holy Land (1835) P. 120

96. T. Skinner. Adventures during a Journey (1836) Vol I, P. 61

97. J. N. Visino. Meine Wanderung nach Palästine (1840) S. 243

98. A. Norow. Meine Reisen ach das Heilge Lande (1862) s. 218 W. R. Wilde Narrative of a Voyage etc. (1840) Vol II P. 162.

99. J. L. Stephens. Incidents of Travel in Egypt Arabia Petraea and the Holy Land. (1838) II P. 242

100. חיים הלוי הורביץ, חבת ירושלים, עמ' ו, ב.

101. מנחם מנדל, קורות העתים לישורון בא"י. תר (1840)

102. יהוסף שוארץ, תבואות הארץ, הוצאת לונץ, (תרס) עמוד רלה.

103. כתב-יד בספריה של בית-המדרש היהודי בלונדון Vol. 550 (5599) Fols 68–69

104. C. Napier. The war in Syria (1841) P. 96–100. Ch. W. Wilson. Picturesque Palestine Vol, III P. 95

105. John Wilson, The Lands of the Bible (1847) II, P. 238–42.

מר י. כהן אשר בקר בחיפה בשנת 1846 מספר שיש בה 13–12 משפחות של יהודים כולן ממרוקו. Jewish Jntelligence (1847) Vol XIII P.66,

106. Dr N. Sepp, Jerusalem und das heilige Land (1863) II, S, 453, Zweite Auflage (1876) II S, 543 Das Canalproject vom Golf von Akka zum Jordanthal Augsburg Allgemeine Zeitung (1883) Nr. 200 Beilage Nr. 203

107. W. F. Lynch, Expedition to the River Jordan and the Dead Sea (1850) P, 119. 460

108. W, S, Woodcock, Scripture Lands (1849), P. 265

109. C, W. M. Van de Velde. Reis door syrie en Palestina (1854,) P. 216

110. H. L. Dupuis. The Holy Places (1856) Vol, II, P, 80. Maria Elisa Rogers. Domestic Life in the Holy Land 1862, בשנת 1856 יצא תרגומו בצרפתית.

111. כתב-יד בבית המדרש היהודי בלונדון (Vol 560) העתקות מגליונות המפקד בחיפה נשלחו לאשור אל יהודיה. ישנו מכתב המאשר “איך שקבלו מאתם ע”י שליח מיוחד תכריך כתבי הלוחות אשר נשלח לשמותינו מאת… כבוד אדוננו הגביר הטפסר הצדיק השר המרומם כמו“ה סיר משה מונטיפיורי. חיפה ת”ו בח'(ודש) אדר שנת תזר“ח לפ”ק (תרטו-1855). אברהם חיים אבן צור, שושי בן דהרי, ומרדכי מהדוי ראה: פ. גרייבסקי, זכרון לחובבים הראשונים, יג, (תרפח)

112. דיר פרנקל; ירושלימה. מתרגם מגרמנית לעברית ע“י בר”י שטערן, (התריט) עמוד 367.

113. שערי ירושלים, התרלט (1879) עמ' 40.

114. כתב-יד בבית המדרש היהודי בלונדון (5615) Vol 536

115. משה וירושלים (1876) עמ' 29.

116. המגיד שנה יט (6 לינואר 1875) מס' 1.

117. ספר מסעות שמעון (באידיש) (1879) עמ' 180–184.

118. מסעי היר"ח לר' יוסף רחמים חיים או פלטקא מפראג ירושלים תרלו (1876).

119. ארץ צבי (1819) עמוד 39, 9. נדפס לראשונה בהמשכים בעתון: השחר.

120. החבצלת שנה טו עמ' 29. (כב אייר תרמה) ירושלים

121. Laurence Oliphant. Haifa or life in Modern Palestine (1897) Mrs M. Oliphant. And of Alice Oliphant his wife (1892)

122. מכתב זה נמצא בספריה הלאומית בירושלים ונדפס ע"י פ, גראייבסקי, מגנזי ירושלים חוברת יג (טבת תרצא) עמ' כ.

123. לפי א, מ, לונץ. מורה-דרך בארץ-ישראל (תרנא) עמ' 264, ובמאסף הגרמני ZDPV. XVI (1893) S. 200

124. החבצלת תרנה, ראה מגנזי ירושלים של פ. גראייבסקי חוב. כא, (תרצב),

125. ת, הרצל, אלטניילנד (ארץ עתיקה-חדשה) בתרגומו של סוק ולוב נקרא הספר הזה תל-אביב.

126. מכתבי שמריהו לוין בקשר עם התכניון, נדפסו בעתון “דבר” גליון של ראש השנה תרצו (1935) עמ' 41.