כשנזדמן לידי ספר “קבוצת שירי עם של יהודי דוסיא” אשר אספו והוציאו לאור ה"ה ש. מ. גינזבורג ופ. ש. מאַריק. נמשכו עיני אל שיר אחר אשר עליו אומרים המאספים הנכבדים בהערה לאמר: השיר הזה הוא, כפי הנראה, פרי יצירה ספרותית; אבל יען כי הוא נפוץ מאד מאד בקרב ההמון ויען כי רבו מאד חלופי נוסחאותיו, לכן יוכל להתחשב במקצוע “שירי העם”. — השיר הזה המתחיל “אין קיעוו אויף דער גאס” (הוא מסומן במספרים 59, 58) העיר בלבי הרגשות ורעיונות וזכרונות רבים ושונים, לא בגלל תכנו, כי אם בגלל תולדותיו והקורות אשר עברו עליו. ויען כי “ההיסטוריה” של השיר הזה ידועה רק לי לבדי, לכן אחשוב לי לחובה להודיעה בקהל, וחלצתי את “חוקרי קדמוניותינו”, ממבוכה רבה ומפלפולים ומספקות ומהשערות.

והנה ראשית הכל אני מודיע בקצרה, כי השיר הנ“ל לי הוא, “חטאת נעורים” הוא לי; כי חברתיו בימי נעורי, או כנכון יותר: אני תרגמתיו מאחד השירים העברים אשר “עוללתי לנפשי” בימי עלומי, בעת אשר לא עלה על דעתי כלל ל”הפיץ מעינותי חוצה" — אבל אספרה נא את הדברים כסדרם וכהויתם:

הדבר היה לפני עשרים שנה, בשנת “הרעמים”. ה“רעמים” הרעישו את לבי וגם הרעישו את מיתרי כנורי, וכמעט בכל יום ויום שפכתי את נפשי בשירה חדשה, ואבך על שבר בת עמי בחרוזים איומים. ביחוד התגעשה נפשי והשתובבה בת שירתי לשמע דבר “הרעם” אשר התחולל בקיוב. בהתרגשותי הראשונה אמרתי לכתוב על הרעמים טרגדיה גדולה בת כמה וכמה מערכות; וכבר מצאתי לי את השם המליצי אשר אקרא לחזון התוגה, הלא הוא: “סופות בנגב”. אבל עד מהרה שבתי ממחשבתי זו ואגמר בלבי להוציא את כל רוחי בשיר ספורי (עפאָס). אבל גם את זממי זה לא הפקתי; – כי בינותים באתי בחברת בחורים ובתולות אשר חבבו עלי את “שירי העם” של הרוסים עם מנגינותיהם הנעימות־העצובות (שירים שלא היו ידועים כלל בעיר מגורי האשכנזית), ואז נמלך עלי לבי לחבר שיר עברי (כמובן על “הרעם” בקיוב) לפי אחד השירים הרוסים ומנגינתו אשר לקחו את לבי ביותר.

והשיר הרוסי ומנגינתו אשר לקחו אז את לבי ביותר, הוא שיר בן שלש דלתות המתאר בדברים קצרים ונמרצים את “שעבוד הגלות” של אחד משבטי הסלאַווים (ה“הערצענאָווינים”). דברי השיר הזה מצאו הד בלבי, יען כי היו דומים במקצת אל ההרגשות העצובות שמלאו אז את נפשי בעקב ה“רעמים”; וגם מנגינתו הפשוטה והנוגה נתקבלה מאד על לבי הדואב והכואב.

ובמנגינת השיר הזה חברתי שיר עברי, אבל בתוכן אחר. והנני נותן לפני הקוראים את “חטאת נעורי” זו. השיר הוא במשקל חמש תנועות (למען יקל לשיר אותו בנגון הרוסי) ובספר זכרונותי רשום תחתיו יום הולִדת אותו: 1 אבגוסט 1881, דובבעלן. ואלה דברי השיר:

1

על אם הדרך

כורעת ברך

עלמה יפהפיה:

"הה, תני אגורה

תנו לגולה וסורה

לנערה עבריה!"

2

— עניה הנך?!

יפעתך וחנך

יענו בך כחשך;

ויפי פעמיך

ולבנת ידיך

עדים הם ליחשך. —

3

"בקיוב נולדתי

במרחב עמדתי

בכל טוב הייתי —

פתאום הרעם

הממנו בזעם

וכל רע ראיתי.

אחרי אשר כליתי לכתוב את השיר זמרתיו לנפשי בנגון הרוסי, ומצא חן בעיני עד מאד. אז מהרתי וארוץ היערה אל המקום אשר שם ישבה תמיד החבורה העליזה של הבחורים והבתולות יודעי שירי העם של הרוסים; וגם מצאתים עסוקים בזמרה כמשפטם תמיד. ואגיד להם את דבר השיר אשר

חברתי, ואתרגם את תכנו לאלה אשר לא ידעו שפ"ע ואבקש מאת אחד הבחורים אשר ידע עברית היטב, ואשר היה גם יפה־קול, לשיר את שירי בנגון הרוסי לפני המסובים (כי קולי אני הוא, במחילה, בקול חרש הנשבר). וישר העלם בנעים קולו ובחום נפשו – והפעולה הייתה כבירה עד מאד: בעיני בתולות אחדות נראו דמעות…

ואחת העלמות אשר היתה “לאומית” ביותר ואשר היתה גם יפה ביותר (אם לא אשגה מתה הנערה היפה הזאת שנים אחדות אחרי כן) אמרה אלי: “שיר כזה צריך להכתב בשפה היהודית המדוברת, בשפת זרגון, ולא בשפת עבר העתיקה שאיננה מובנת לרוב העם. עשה נא זאת למעני ותרגם נא את שירך לשפת ז’רגון ונתתו לי לזכרון”. ואני הייתי מעודי ועד היום הזה שונא מוחלט לשפה הז’רגונית ולספרותה, – ולכן אף כי היתה לי מעין “חולשה” לנערה היפה הזאת, בכ“ז השיבותי את פניה בדבר הזה, באמרי: “הקשית לשאל, וצר לי מאד כי לא אוכל לתת לך את שאלתך; כי מעולם לא טנפתי (!) את עטי בלשון הז’רגונית”. אז החלונו להתוכח ע”ד הלשון הז’רגונית ו“האומנות” לכתוב בה; וכראות הנערה כי לא תוכל לי, כי קשה אני כארז בדבר הזה, ותשם אל הערמה פניה, ותאמר: “אף כי הנך מבטל את הלשון הז’רגונית, ואף כי הנך אומר כי כל הדיוט יכל לכתוב בלשון הבלולה הזאת, בכ”ז אתערב אתך כי אין לאל ידך לכתוב שיר ז’רגוני ואף כי לתרגם ז’רגונית אפילו בקירוב את השיר אשר כתבת בשפ“ע, כי זוהי אומנות גדולה הדורשת הרגל ממושך, ואתה הן לא נסית בזאת”. הערמה הזאת עשתה את אשר חפצה; כי אז ראיתי לי לחובה להגן על “כבודי” ולהוכיח להדיא כי לא יבצר ממני לתרגם את שירי ז’רגונית, ככל מה שאפשר לתרגם משפ"ע הקצרה והעשירה במבטאים שיריים לשפת ז’רגון הפטפטנית והעניה בניבים שיריים.

ובכן התערבתי עם הנערה. היא נתנה לי זמן יום תמים לתרגום השיר; אבל אני החמרתי על עצמי ואקבל עלי לתרגם את השיר באותה ישיבה, ביער, במשך שתי שעות לכל היותר.

(המשך יבוא)

י"ח טביוב. ­