רקע
יצחק אלבלג
ספר תיקון הדעות / מהדיר: אריה וידה

 

מבוא    🔗

בהוצאת החיבור שאנו מניחים לפני שוחרי ההגות היהודית בימי־הביניים אנו באים לפרוע מעין חוב, שהיה מוטל עלינו מאז פתחנו בחקירת עזבונו הספרותי של ר' יצחק אלבלג, פילוסוף יהודי שחי בקאטאלוניה בשלהי המאה הי“ג לסה”נ. שכן לפני פרסום המהדורה המדעית שלפנינו הוצאנו מחקר מקיף בשפה הצרפתית,1 ובו תרגמנו את חיבורו של אלבלג כמעט בשלימותו, אלא שלא הבאנו את הטקסט כצורתו בכתבי־היד, כי־אם לפי סדר העניינים הנדונים בו. כתבי־היד שעל־פיהם ההדרנו את הטקסט במהדורה שלפנינו אינם אלא שורה של הערות ביקורתיות – שכינה אותן אלבלג בשם ‘תיקון הדעות’ – לס' כוונות הפילוסופים של התיאולוג המוסלמי אבו חאמד אל־גזאלי, חיבור שתורגם בחלקו לעברית על־ידי אלבלג.

במחקר הצרפתי הבאנו את כל הידוע – והוא מעט מזער – על ר' יצחק אלבלג, ניתחנו את השקפותיו ועמדנו בקצרה על גורל חיבורו. בשל דעותיו הנועזות לא זכה החיבור לאהדה אצל רוב המחברים, ובדרך־כלל הם עברו עליו בשתיקה, עד שבא המשכיל י"ה שור מברודי וגילה עפר מעל החיבור והמחבר. תקציר ספרנו הלועזי ראה אור ב־Encyclopaedia Judaica2, ולא ראינו צורך לחזור על הדברים הנדונים שם. כאן ידובר רק באותם העניינים הנוגעים בההדרת הטקסט גופו3.


 

א. כתבי־היד    🔗

להלן רשימת כתבי־היד, לרבות הסיגלה המציינים אותם, ששימשו לקביעת הנוסח של ס' תיקון הדעות במהדורה שלפנינו.

א. כ“י פאריס, Bibl. nat., héb. 9054 , דף כב ע”א עד דף סט ע“ב [ללא תאריך]; לפי סימן־המים (4350 Briquet או 4351) זהו כתב־יד מאמצע המאה הט”ו, בערך. כתיבה קורסיבית ספרדית. 25 שורות לעמוד. שני הסימנים האחרונים, עה-עו (להלן, עמ' 104–103), חסרים (יש לתקן את מה שכתבתי בספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 11).

ב. כ"י פאריס Bibl. nat., héb. 9405 ; דף קסא עד דף ריב: ‘האלוהיות’, העתקה בלתי־גמורה; דף רמז עד דף רסט: ‘הטבעיות’. סי' עא-עב חסרים. כתיבה רבנית איטלקית גרועה למדי. 29 שורות לעמוד, בערך, קולופון בדף רסט:

תם ונשלם תהלה לאל עולם שיגלה לי ולרבי כל נעלם ואני עבדו לעולם ואשב יחידי עד שובו בעזרת מנהיג העולם ואחר כך אשוב לחיקו ואעבוד לו לעולם. אני שלמה יצחק6 כתבתי ספר טבעיות מאבוחמד לפרט וֿדֿרֿךֿֿ רשעים תואבד<!>וכתבתי אותו באיסטורוזולו בזמן שהייתי קורא עם הה"ר ר' יצחק הרופא בכר7 ר' אלקנה הרופא איש חיל.

בקולופון של ביאור אבן רשד לס' שמע הטבעי (שם, דף קד ע"ב) אומר אותו הסופר:

כתבתי זה הספר אני שלמה סופר הלבן הרופא ב֗כ֗ר֗ יצחק הלבן בפרט דמי ל֗ב֗ר֗ אלהין בקהל קוטרון ואני כבר עשרים וארבעה שנים.

מכאן עולה, שמעתיק כתב־היד פעל במחוז קאלאבריה שבדרום איטליה בשנות רכ“ד ורל”ב לפ"ק (שנת 1463/4 ושנת 1471/2 לסה"נ; וכך יש לתקן בספרי הלועזי על אלבלג, שם).

ג. כ“י פאריס, Bibl. nat., héb. 9568 , דף צז ע”ב עד דף רט ע“א. כתב־יד על קלף. 36 שורות לעמוד. זוהי העתקה מהודרת מבחינת צורת הכתיבה, אולם הנוסח דייקני פחות מן הנסחים שבכה”י אבוח; כתב־יד זה, המכיל את ס' כוונות הפילוסופים בשלימותו, בצירוף פירושו של ר' משה נרבוני וס' תיקון הדעות של אלבלג, הוא קובץ של טקסטים פילוסופיים מתורגמים מן השפה הערבית (להוציא את חיבורי אלבלג ונרבוני), שהתקין לעצמו במארסיי מלומד יהודי עלום־שם מן הפרובאנס בשליש האחרון של המאה הי"ד, וקרא עליו שם ‘שושן למודים’. הערותיו של אלבלג כתובות בחלקן בשוליים, אך תמיד תוך שמירה קפדנית על הידור הכתיבה.

ד. כ“י ליידן (Warner, Hebr. 6 Universiteitsbibl., Or. 47449, דף עט ע”ב עד קג ע“א. כתיבה רבנית ספרדית מן המאה הט”ו. 38 שורות לעמוד. הנוסח אינו מן המדויקים ביותר. בחלק ‘ההיגיון’ שוֹנה סדר ההערות מסדרן בכה"י בג: אחרי סי' ב באים סי' ד, ו, ג; סי' ה וההערה האחרונה, סי' עו, חסרים.

ה. כ"י בודאפשט, ספריית האקדמיה ההונגרית למדעים, קובץ דוד קויפמן 28710. 466 עמודים (לפי המספור יש רק 453 עמודים, אבל יש ביניהם עמודים הממוספרים bis ו־ter, ואי־אלו עמודים נשארו ללא מספור) 11. ראשיתו של כתב־היד חסרה (אבד חלק מן ההקדמה); דפים 121–117, 121ב, 121ג, 124–122 קרועים, ולפיכך מקוטעים סי' יח, יט; מלבד זה נתבלבל סדר העמודים מחמת טעות שבכריכה: מקומם של עמ' 32–29 אחרי עמ' 60, ואת עמ' 249 יש להכניס אחרי עמ' 232. כתיבה רבנית איטלקית. כתב־היד הוּגה בעיון נמרץ. ואלה דברי הקולופון (נדפס גם בקטלוג של מורי ורבי מ' וויס):

נשלם זה הספר הנכבד כוונות הפילוסופים העתקת החכם ר' יצחק אבן אלבלאג עם תוספותיו בכ“ו לטבת שנת הקפ”ד ליצירה12 על ידי הצעיר שבתי כהן בכה“ר ישעיה הכהן בן הרב ר' יהודה הכהן בלבו13 בן כבוד הרב הנכבד הפילוסוף האלהי רבנא משה הכהן14 תנצב”ה.

ו. כ“י רומא, Bibl. Apost. Vat., Hebr. 34615. 189 דפים. כתיבה אקריטית מהודרת; הועתק על־ידי הסופר אברהם א[ף] נ[עים]16 בשביל המלומד הקראי היודע כלב אפנדופולו בשנת הרמ”ח (1487/8). חסרים סי' ה, עו.

ז. כ“י מודינה, Bibl. Estense, 14, 8 Nα17. 43 דפים. כתיבה קורסיבית איטלקית. ללא תאריך, אולם אפשר לעמוד על זמנו על־פי שם הסופר, הוא דוד בן יצחק גארסי, שהעתיק כתב־יד אחר, השמור באותה ספרייה, בתשרי שנת התרמ”ח / ספטמבר 1487, בעיר פטירנו18 (אין בידי להכריע אם המדובר בעיירה בשם זה במחוז קאלאבריה או במחוז אנקונה). ההעתק מלא שיבושים; אף־על־פי־כן משתקפות בהם כמה גירסאות הראויות לתשומת־לב.

ח. כ“י קיימבריג', Univers. Libr., Hebr. D.d. 640. 19 דפים. כתיבה קורסיבית ספרדית מן המאה הט”ו. מכיל רק את ‘פירוש מעשה בראשית’ (סי' ל; להלן, עמ' 52–28). ההעתקה מדויקת למדי.

חמשת כתבי־היד שלהלן נבדקו רק חלקית:

ט. כ“י אוקספורד, Bodl., Can. Or. 1719, דף א ע”א עד דף מה ע“ב; דף מח ע”ב עד דף קנג ע“א. כתיבה רבנית ספרדית, כנראה מן המאה הט”ו. השלמות ביד סופר אחר, בעל כתיבה רהוטה גסה. בכתב־יד זה קודם חלק ‘הטבעיות’ לחלק ‘האלוהיות’.

י. “י אוקספורד, Bodl., Laud Or. 98 >,20 דפים א-עב. כתיבה רבנית ספרדית מן המאה הי”ד או המאה הט"ו. מכיל את ההקדמה וחלק ‘ההגיון’ בלבד.

כ. כ“י אוקספורד, Bodl., Opp. 58621 >, דף ג ע”א עד דף כה ע"ב. מכיל את ההקדמה וחלק ‘ההיגיון’.

ל. כ“י מינכן, Staatsbibl., Hebr. 11022. כתב־יד זה, שנכתב לפני שנת רל”ד לפ"ק (1472/3), מכיל, בין השאר, את ס' כוונות הפילוסופים עם פירוש משה נרבוני. בסוף הכרך (דפים רו-ריז) העתיק איזה קורא בתור הוספה את הערותיו של אלבלג בכתיבה צפופה מאוד (עד 75 שורות לעמוד), הקשה ביותר לקריאה.

מ. כ“י ספריית בית המדרש לרבנים, ניו־יורק, קובץ א”נ אדלר 13123. קטע ובו 32 דפים (חסר טקסט בין דף י לדף יא). כתיבה מפוארת, איטלקית או אקריטית, מן המאה הט“ו. בקטע זה שרדו רק חלק ‘ההיגיון’ (פרט למה שחסר בין דף י לדף יא) וחלק קטן מן ‘האלוהיות’, סוף סי' א נמצא בדף ג; מכאן ועד דף יז ע”ב באים סי' ב, ג, ד, ו; אשר לסי' ה, אי־אפשר לדעת אם היה פעם בפער שבין הדפים הנ"ל; גם סי' ז איננו. מחלק ‘האלוהיות’ נשמרו כאן רק סי' ט עד סי' יז ועד בכלל.

מלבד כתבי־היד שבדקנו יש להזכיר כחצי תריסר כתבי־יד ששרדו בהם חלקים מס' תיקון הדעות, מהם עותקים שלא עלה בידנו להשיגם, ומהם כתב־יד אחד שלא ראינו להשתמש בו:

1. כ"י פארמה 2301 (לשעבר: De Rossi 143). כתב־יד זה מכיל בתור נספח לס' כוונות הפילוסופים רק את ההקדמה ואת ההערות לחלק ‘ההיגיון’ (עיין בספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 13, הערה 1).

2. כ“י קיימבריג‘, Mm. 6. 24 (מספר 672 ברשימה שבהכנתה עוסק מר יעקב לוין, ועדיין לא יצאה לאור), עמ’ 208–53: ס' כוונות הפילוסופים עם הערותיו של אלבלג. לפי סימן־המים (ראש שור עם עיניים, קרניים ופרח היוצא מן הקדקוד) זמנו, כנראה, המחצית הראשונה של המאה הט”ו. כתב־היד מקוטע למדי.

3. כתב־היד שהיה לפני י"ה שור, ובו נדון להלן.

4. כתב־יד הנמצא בלנינגרד, אוסף פרידלנד שבמוזיאון האסיאתי לשעבר – היום Institut Narodov Vostoka. עיין: י' צינברג, ספרות ישראל, תרגום עברי מאת א“מ הברמן, ב, תל־אביב 1956, עמ' 354. כתב־יד זה היה תחילה בספרייתו של המלומד העברי צבי קצנלבויגן בווילנה; שטיינשניידר כבר ידע עליו מתוך ‘המכתב מווילנה’; ראה: Litteraturblatt des Oients, 1845, No. 14 6–5. בכרטסת שהכין בשעתו אהרון פריימן; ראתה אור בדפוס־צילום בשם Union Catalog of Hebrew Manuscripts and Their Location, הוצאת האקדמיה האמריקאית למחקרי היהדות, ניו־יורק 1964. בעמ' 450 נרשמו שני כתבי־יד נוספים, שטיבם אינו ידוע לי: כ”י קובץ גינצבורג, מוסקבה, וכ"י מרצבאך.


 

ב. חלקי החיבור שיצאו בדפוס עד עתה    🔗

אם לא נביא בחשבון אי־אלו מובאות שהביאו פה ושם ה“א וולפסון וי' אפרת לצורך מחקריהם, ונתעלם גם ממה שהעתיק הימן אוירבך בעבודת־הדוקטור שלו, שלא קנתה לה שם במדע24, נוכל לומר, שהמשכיל מברודי יהושע העשיל שור25 היה היחיד ששילב במחקרו החשוב בשעתו על יצחק אלבלג (ראה להלן) חלקים לא־מבוטלים מס' תיקון הדעות, על־פי כתב־יד (=ש) שרכש מעזבונו של ש”י רג’יו26. כתב־יד זה נכתב בשנת קצ“ח לפ”ק. על גורל כתב־היד אחרי פטירת י"ה שור אין בידי שום ידיעות.

בכתב־העת החלוץ שיצא בעריכתו פרסם שור מס' תיקון הדעות את ההקדמה ואת הסימנים ל (‘פירוש מעשה בראשית’), לז, מב, נג, נד, סו, עב (החלוץ, ד, 1859, עמ' 94–83; ו, 1861, עמ' 94–85; ז, 1865, עמ' 165–157). בחלק האחרון של מחקרו (החלוץ, ז, עמ' 168–166) הביא, תוך כדי דיון, כמה קטעים נוספים: קטע מסי' יא (‘אין לנו… ומלחקור בו’; להלן, עמ' 17, שורות 6–1); קטע מסי' כ (‘זהו דעת אבן סינא… הנבדלים מגוף’; להלן, עמ' 21, שורה 20, עד עמ' 22, שורה 13); קטע מסי' מה (‘המשל הזה… מעצמי’; להלן, עמ' 72, שורות 13–6); קטע מסי' סד (‘אין אפשרות… וכל זה נמנע’; להלן, עמ' 91, שורות 19–14); קטע מסי' סה (‘הסברא הזאת… וזה דעת בטל’; להלן, עמ' 92, שורות 17–13); ומובאות מקוטעות מסי' סח (להלן, עמ' 95–94).

אשר למובאות, הנדירות יחסית, מס' תיקון הדעות בחיבורים אחרים, שמיעוטן הובאו לשבח ורובן לגנאי, אני מפנה לספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 274–269, 28127.


 

ג. הפירושים לספר כוונות הפילוסופים    🔗

לס' כוונות הפילוסופים נתחברו כמה פירושים עבריים, המתייחסים אף הם, זה בחיוב וזה בשלילה, להערותיו של אלבלג. למרבה הצער שרדו פירושים אלה, רובם ככולם, בתעודות מקוטעות, שהקריאה בהן לפעמים קשה ביותר. כיוון שהתעודות הללו עדיין לא נבדקו בדיקה יסודית, לא נאריך עליהן את הדיבור.28 ברם, בשל הענין שיש בדברי הביקורת של ר' יצחק בן שם טוב29 על אלבלג ראינו להביא כאן את הקדמתו לפירושו לס' כוונות הפילוסופים (על־פי כ“י פאריס 906, א ע”א-ע"ב) 30.


ביאור האלהיות מהחכם ועדיף מנביא ר' יצחק ן' שם טוב

—————————————————–

שמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי‘, הביטו מפעלות אל וגם כל היצור אשר לא נכחד ממנו מציאותו וגם דעתו, ואיך שב בכל אל עצמותו. הוא יחיד מאין שני, והוא א’31 בלי חבר והוא מיוחד לבדו ימלוך נורא. ברואי מעלה ומטה כלם יעידו לו שהם עבדיו משרתיו עושי רצונו, איש איש על עבודתו ועל משאו. הוא עשאם גם בראם, ממנו באים ומשתלשלי<ם>, אליו רצים ושבים. הנשמות והמלאכים, והאופנים ילכו לעומתם, אחרי דרך מבוא השמש כי מדרך העבדים מקום האדון ניכר. < >32 אלהים מלא כל הארץ כבודו. בני איש אליכם אמר אלהים שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים.33 ואם תעשה את הדבר הזה והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, כי הוא חייך ואורך ימיך ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, כי התורה קדמה לעולם אלפים שנה. וכבר ביארנו בחיבורינו מאמר חדוש העולם איך אמ‘34 הענין בזה. וגם אמ’ נעים זמירות טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.35 והבן אמרי פיך בני אדם אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו אחר אשר כל איש בשרירות לבו הלך, וכבר אמר אלהים לא יאבה יי' סלוח לו,36 >אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם.37 >אחרי אשר לא ידעו לא יבינו אשר אמר אלהים ואיש עצתו יודיענו, כי כלם נכנסו לפרדס תחכמונים ורבי פעלים, ולקחו משם אשכול ענבים, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. וכה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם אמרתי אספרה כמו לנטות מהדברים אשר ראו עינינו ולאזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו למן היום ברא אלהים אדם על הארץ, חלילה חלילה כי עברי אנכי ואת אלהי השמים אני ירא, כי אם לבעבור חזק יסודות התורה השלמה אשר לא תחסר כל בה שהם מציאות ואחדות האלהית. ואפילו אם יהיה חסרון בחכמה מצד אחר אינו ראוי שנעזוב אותה מפני אותו החסרון, אחרי שהבחירה נתונה לנו לבחור בטוב ולמאוס ברע, כי כן אז“ל על הקדוש השלם ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק.38 ובעבור זה ראיתי יצחק בן מה”ר שם טוב זלה“ה לבאר זה הספר שהוא גדול המעלה והשיעור ולבחור בטוב ממנו ולעזוב מה שאינו טוב עם ההודעה מה שאינו טוב. וגם אבאר דברי ה”ר יצחק אלבלג לא לפי שהוא ראוי לזה כי אם לגלות שבושו וטעותו בחק התורה ובחק החכמה, כי בחיי אין טעותו ושבושו בחק החכמה פחות משבושו וכפירתו בחק התורה, כי הוא דבר על השם סרה וגלה פנים בתורה אשר לא כדת בפסוקי התורה הקדושה והשלימה ובמאמרי רז“ל הנעימים והנעלמים והוא הפך דברי אלהים חיים למינות. וזהו תכלית כונתי לעשות זה הביאור להראות לכל העמים והחכמים איך טעה זה האיש בחק התורה ובחק החכמה. וע”כ אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק. ובעבור שהחלק הראשון מזה הספר הנקרא הגיוניות, מבואר בעצמו למי שיסתכל בו, מצורף אל שהמחלוקת בו מעט, ראיתי להתחיל מהחלק הב' הנקרא האלהיות, ועכ"ז נבאר בתוך דברינו המחלוקת אשר יש בחלק הראשון במקום הראוי לו, ומהאל אשאל העזר.

כדי להקל על מי שעתיד ליטול על עצמו את חקירת פירושו של ר' צחק בן שם טוב, הבאתי כאן רשימה המציגה, במקביל לסימני ס' תיקון הדעות (טור ימין), את הציונים לפירושו של ר' יצחק בן שם טוב על־פי כ"י פאריס 906: הביאור לס' כוונות הפילוסופים (טור אמצעי) והערות־הביקורת שיצא בהן המפרש נגד ר' יצחק אלבלג (טור שמאל).


ס' תיקון הדעות פירושו של ר' יצחק בן שם טוב לס' כוונות הפילוסופים

(כ"י פאריס 906)


סימן הביאור הערות ביקורתיות על אלבלג
ז ד ע"ב
ח (מן המלים ‘ואני זה’ וכו‘; להלן, עמ’ 14, שורה 5) ה ע"ב
ט יב ע“א-ע”ב
יא יד ע“ב עד טו ע”ב טו ע“ב (‘אמר יצחק. הפלא תכלית הפלא מזה האיש איך עלה על רוחו’ וכו') עד יח ע”א
יב כב ע“א עד כג ע”א כג ע“א (‘אמר יצחק. הפלא תכלית הפלא מזה האיש איך חשב לסתור לאבוחמד’) עד כג ע”א
יג כד ע“א עד כה ע”א
יד כח ע"א
טז לא ע“א-ע”ב לב ע"א (‘אמר יצחק. כל דברי האיש מיוסדים על לא הבנת דברי המחבר’ וכו')
יז לב ע“ב עד לג ע”א
יח לג ע“א עד לד ע”א לד ע“א (‘אמר יצחק. אין כוונתינו עתה לחלוק על זה הדרוש’ וכו') עד לה ע”ב
יט לו ע“ב עד לז ע”א לז ע“א (‘אמר יצחק. אתה האיש המעיין כבר ראית בעיניך’ וכו') עד לה ע”א
כ לט ע“א עד מ ע”ב
כא מ ע"ב מא ע"א (‘אמר יצחק. יתחייב ממה שאמ’ הנה זה המעתיק' וכו')
כב מח ע"ב
כג מט ע“א עד נ ע”א נ ע“א (‘אמר יצחק. התמה תהלית התמה איך לא נתבייש זה האיש’ וכו') עד ע”ב
כה נב ע“א-ע”ב
כט ס ע“א-ע”ב סא ע“א (‘אמר יצחק. כאשר תתבונן בהתבוננות אמתי’ וכו') עד סב ע”ב
לא סד ע"א
לב סה ע"ב
לג סז ע“א עד סח ע”א סח ע“א (‘אמר יצחק. אתה המעיין עיניך הרואות’ וכו') עד סט ע”ב
לד ע ע“א-ע”ב
לה עא ע"א
לו עד ע“א-ע”ב עד ע“א (‘אמר יצחק. אם רצה המעתיק באמרו’ וכו') עד דף עד ע”ב
לז עה ע“א-ע”ב עה ע“ב (‘אמר יצחק. אתה האיש המעיין במאמר זה’ וכו') עד עז ע”א
לח פ ע“ב עד פא ע”א
מא פב ע“ב עד פה ע”ב
מב פח ע“ב עד פ”ט ע“ב; סוף צד ע”ב עד סוף הפיסקה פט ע“ב (‘אמר יצחק. זאת הטענה היא חלושה מאד’ וכו') עד צד ע”ב (‘לפי שהמשכיל הוא המושכל כמו שכבר אמרנו’)
מד צט ע“א-ע”ב צט ע"ב (‘אמר יצחק. יש לתמוה על זה האיש’ וכו')
מה ק ע“א-ע”ב ק ע"ב (‘אמר יצחק. אחר מי רדף זה האיש’ וכו')
מו קא ע"א קא ע“א (‘אמר יצחק. ועצור במילין מי יוכל וכו’) עד קא ע”ב
מז קב ע“א-ע”ב קב ע“ב (‘אמר יצחק. לפי דעתנו אנחנו כת הנמשכים אחר האמת’ וכו') עד קד ע”א
מח -מט על מח-מט אין הערות; ברם, בכתב־היד חסר בין דף קד לדף קה
נ קיא ע"א (אחרי סיכום טענת אלבלג נגד אל־גזאלי, מן המלים ‘אמר יצחק. ישמעו אזניך מה שפיך מדבר’ וכו')
נא קיא ע“ב (מדף קו עד דף קיח נתערבב סדר הדפים מחמת כריכה מוטעית. – אחרי תמצית הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק יותר תמה אני ממיעוט הבנתו’ וכו') עד קט ע”א
נב קט ע“א (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. האמת הוא כמו שאמר זה האיש’ וכו') עד ע”ב.
נה קז ע"ב (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. טוב להסכים דעת אבוחמד עם דעת ן’ רשד' וכו')
נו קיח ע"א (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. זה המעתיק חלק על אבוחמד’ וכו')
נז קיח ע“ב (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. ודאי האמת כן הוא’ וכו') עד קטו ע”א
נט קכה ע“ב (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. מה שאמ’ זה האיש' וכו') עד קכו ע”א
ס קכו ע“ב עד קכז ע”ב קכז ע“ב (‘אמר יצחק. אחרי אשר זה האיש הולך בעקבות החכמים הגדולים וכו’) עד קכח ע”ב
סא קכט ע“א-ע”ב קכט ע“ב (‘אמר יצחק. יש לטעון על מה שאמ’ זה האיש' וכו') עד קל ע”א
סב קלב ע“א (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. מה שאמ’ אבל אני אומ' אין זה דעתנו בייחוד' וכו') עד ע”ב
סג קלד ע“א (אחרי סיכום הטענה, מן המלים ‘אמר יצחק. ודאי האמת כן הוא’ וכו') עד ע”ב
סד קלה ע“א-ע”ב קלה ע“ב (‘אמר יצחק. הסתירות שעשה זה המעתיק’ וכו') עד קלו ע”ב
סה קלו ע“ב עד קלז ע”א
סח קלח ע"ב (סיכום חלק מן הטקסט, מן המלים ‘וארבעת הדעות’ ואילך; השווה להלן, עמ' 94, שורה 12) קלט ע"א (‘אמר יצחק. זה שאמר זה המעתיק’ וכו')
סט קמא ע“ב עד קמב ע”א
ע קמג ע“א עד קמד ע”ב קמד ע“ב (‘אמר יצחק. מה שאמר זה האיש שלא ימלט שיהיה כונת אבוחמד’ וכו') עד קמה ע”א

 

ד. דרכנו בקביעת הנוסח    🔗

מבדיקת כתבי־היד העומדים לרשותנו לעת־עתה יוצא בבירור, כי הללו כולם העתקים מאוחרים למדי של החיבור המקורי. על זמן כתיבתו של המקור אפשר לעמוד על־פי התאריך שרשם אלבלג עצמו ב’פירוש מעשה בראשית'.39 עמדה לפנינו השאלה, אם אפשר לקבוע את אילן־היחס של התעודות, אגב בירור הקירבה שביניהן, ולבסס את המהדורה שלפנינו על כתב־יד מסוים או על חטיבה של כתבי־יד מובחרים בעלי נוסח אחיד.

לפי עניות דעתנו, התשובה על שאלה זו צריכה להיות שלילית.

דרך הכללה ניתן לומר, כי החומר שבידנו מתחלק לשתי חטיבות, שהאחת כוללת את כה“י בדהוח (אולי גם יכ), והשנייה את כה”י אגזט, שהקירבה בין ז לט בולטת יותר מזו שבין הללו לבין יתר כתבי־היד של החטיבה השנייה. אולם, לאמיתו של דבר, עולה בבירור מן הממצא, שגירסאותיהן של שתי החטיבות השפיעו אלו על אלו וכבר נתערבבו בתחילת המאה הט“ו, שכן בכ”י ה אנו נתקלים בגירסאות לא מועטות שבחלקן מתייחסות לכאן ובחלקן לכאן, וסימני ערבוב הנוסחאות אינם חסרים גם בכתבי־יד אחרים, במיוחד ב ו.40 אשר לליקוטים שנתפרסמו מכבר (ש), התמונה העולה מתוך גירסאותיהם אינה בהירה כל־צורכה, ואין בה כדי הכרעה בדבר שייכותם לכאן או לכאן. אמנם נדמה, שש קרוב יותר לחטיבה השנייה הנזכרת; ברם, מרובים מקרים יוצאי דופן, שכן אנו מוצאים מספר רב של גירסאות המשותפות לבד, מזה, ולש, מזה. במיוחד מזדקרת העובדה, כי במקומות מסוימים יש הסכמה גמורה בין בדח (לרוב גם ו) וש כשהם משמיטים ביטויים הממתיקים למראית־עין ותוך העמדת־פנים מתחסדת, דעות נועזות, שריח של אפיקורסות נודף מהן.41

מכל האמור יוצא כמעט בבטחה, שכבר בפרק־הזמן שקדם להעתקתם של כתבי־היד ששרדו42 עברו על ס' תיקון הדעות כמה גלגולים. כיוון שכך, נקטנו בלית ברירה שיטה אקלקטית בההדרת הטקסט, אף־על־פי שלא נעלמו מאתנו המגרעות והסכנות הכרוכות בשיטה זו, העשויה ליצור באופן שרירותי, כביכול, נוסח שאין לו קיום מחוץ לדמיונו של המהדיר. ברם, פרט למקרים נדירים ביותר, נמענו מלתקן את הטקסט מדעתנו ולהכניס גירסאות שאין להן סימוכין אף באחת מן התעודות.

למותר לציין, כי הכתיב שוֹנה בין כתב־יד לכתב־יד, ובדרך־כלל אינו מצטיין בעקיבות, במיוחד בכל הנוגע למלות ושמות פרטיים שמקורם ביוונית או בערבית. בשל כך ראינו צורך בהאחדת הכתיב, דבר שיש בו משום שרירות. כך כתבנו באופן עקיב ‘פלוסוף’ ‘פלוסופיא’, ‘פלוסופי’, ‘ארסטו(טליס)’, ‘אבו חמד’, ‘אבן סינא’, ‘אבן רשד’, בלי להתחשב בחילופי־גירסאות.


 

ה. לוח השוואות    🔗

בלוח ההשוואות שלהלן מובאים מראי־המקומות של ס' כוונות הפילוסופים שקשורות בהם ההערות המהוות את ס' תיקון הדעות.

בטור ימין באים הסימנים של ס' תיקון הדעות ואחריהם מובא מקומו של הסימן במהדורה שלפנינו ובחיבורנו הלועזי על אלבלג. בטור ‘המקור’ מובאים ציוני הטקסט הערבי של ס' מקאצד אלפלאספה' על־פי דפוס קאהיר 1355 להג’רה' / 1936 לסה“נ.43 בטור שלאחריו מובאים מראי־המקומות של הנוסח העברי של ס' כוונות הפילוסופים על־פי כ”י פאריס 956. בטור ‘אלונסו’ מובאים ציונים לתרגום הלועזי השלם – היחיד הידוע לנו – של ס' מקאצד אלפלאספה' (בשפה הספרדית): M. Alonso, Algazel: Maqāṣid al-Falāsifa o Intenciones de los Filósofos, Barcelona 1963. בטור השמאלי יש ציונים לאותו מקום בספרנו הלועזי על אלבלג המוסב על הפיסקה הנדונה של ס' כוונות הפילוסופים.


ס' כוונות הפילוסופים
ס' תיקון הדעות
המקור

עברי

(פאריס 956)

אלונסו

וידה

(לועזי)

סימן עמ' חלק עמ' דף עמ' עמ'
א 51 4422-21 2 99 ע"א 4-3 1212
ב 8-5 40-37 אל־מנטק (השווה אל־אלאהיאת 31; 61-60) 13-11 102 ע"א; 129 ע"א; 150 ע"א 23-19; 108-107; 139-138 37-35
ג 8 42-41 אל־מנטק 13-12 103 ע"א 23-22 41
ד 9-8 327 (ועיין להלן, סי' לח-מ)
ה 12-9 276-275 אל־מנטק 36-34 108 ע"ב עד 109 ע"א 47-45 השווה 275
ו 13-12 125-123 אל־מנטק 51-50 113 ע"א-ע"ב 61-59 123
ז 13 326 אל־אלאהיאת 6 118 ע"א 81 השווה 326
ח 14-13 26 אל־אלאהיאת 7-6 118 ע"א-ע"ב 82-81 26
ט-י 14 218 אל־אלאהיאת 16-12 119 ע"ב עד 122 ע"א 93-89 218
יא 17-14 223-220 אל־אלאהיאת 17-16 122 ע"א 96-93 226-218
יב-יג 18-17 231-228 אל־אלאהיאת 22-19 123 ע"ב עד 124 ע"א 99-96 231-226
יד 19-18 3230 3230
טו 19 250 אל־אלאהיאת 26 126 ע"ב 102 250
טז 19 (ועיין להלן, סי' לג-לד)
יז 19 1159 אל־אלאהיאת 28 127 ע"ב 104 1159
יח 20 49-48 אל־אלאהיאת 29-28 128 ע"א-ע"ב 105 48-47
יט 21-20 50-49 אל־אלאהיאת 30 128 ע"ב – 129 ע"א 105 49
כ 22-21 244-243 אל־אלאהיאת 32-31 132 ע"ב 109-108 243
כא 23-22 40 אל־אלאהיאת 33-32 133 ע"א 110-109 40
כב 23 106 אל־אלאהיאת 43-41 135 ע"ב עד 136 ע"א 119-118 105
כג-כד 25-23 110-108 אל־אלאהיאת 45-44 136 ע"ב עד 137 ע"א 122-121 108-106
כה-כו 26-25 242 אל־אלאהיאת 47-46 137 ע"א-ע"ב 125-123 243-241
כז 26 268 אל־אלאהיאת 48-47 137 ע"ב עד 138 ע"א 125-124 5268
כח 26 2108 אל־אלאהיאת 53-50 139 ע"ב 128-126 2108
כט 27-26 174-172 אל־אלאהיאת 58-53 140 ע"א-ע"ב 136-128 2172, 2173
ל-לא 52-28 167-130 (השווה 195) אל־אלאהיאת 58-55 140 ע"ב, 141 ע"א, 142 ע"ב עד 143 ע"א 136-130 94-91; השווה 130, 195
לב 52 2173 עיין לעיל, סי' כח
לג-לד 53-52 52-51 אל־אלאהיאת 59 149 ע"ב 137-136 53-51
לה-לו 54 50 אל־אלאהיאת 60 150 ע"א 139-138 50; והשווה 3204
לז 60-55 205-197 אל־אלאהיאת 65-64 150 ע"ב עד 151 ע"א 143-142 197-196
לח-מ 63-60 31-29 (השווה 2138, 2165, 2166) אל־אלאהיאת 69-66 153 ע"א 147-145 29-27
מא 64-63 100-98 אל־אלאהיאת 71-70 154 ע"א 150-149 56-55
מב 69-64 88-81 אל־אלאהיאת 72-71 154 ע"ב 151-150 57-56
מג 70-69 90-89 אל־אלאהיאת 74-71 157 ע"א 153-151 58-60
מד 72-70 117-114 אל־אלאהיאת 74 157 ע"ב 154-153 60
מה-מח 75-72 121-117 אל־אלאהיאת 78-74 157 ע"ב עד 158 ע"ב 157-154 64-61
מט 77-75 123-121 אל־אלאהיאת 79-78 158 ע"ב עד 159 ע"א 158-157 66-64
נ-נג 79-77 112-110 אל־אלאהיאת 86-81 159 ע"ב עד 160 ע"ב; 161 ע"א-ע"ב 166-161 73-69
נד-נה 79 211 אל־אלאהיאת 95-88 162 ע"א עד 163 ע"א 174-167 80-74
נו-נז 80 129-128 אל־אלאהיאת 97-95 164 ע"א 176-174 128-125
נח 84-81 210-206 אל־אלאהיאת 98-97 164 ע"ב 177 2206
נט 84 3237 אל־אלאהיאת 102 165 ע"ב 181 3237
ס-סא 88-84 182-176 אל־אלאהיאת 116-113 172 ע"ב עד 173 ע"א 193-192 176-175, 180-179
סב 89-88 214-213 אל־אלאהיאת 120-116 173 ע"ב עד 174 ע"א 199-195 212
סג 91-90 216-214 אל־אלאהיאת 121-120 175 ע"א עד 176 ע"א 195 215-214
סד-סו 93-91 102-100, 190-186 אל־אלאהיאת 125-121 175 ע"א עד 176 עא 199-195 100, 102, 188-187
סז 93 5268 אל־אלאהיאת 127-125 177 ע"א 205-204 5268
סח 96-93 194-190 אל־אלאהיאת 128-127 177 ע"ב עד 178 ע"א 206-205 191-190
סט-עב 101-96 98-95, 102, 105, 2249, 168-167 אל־אלאהיאת 139-128 178 ע"א עד 182 ע"ב 217-206 95, 102, 105, 2249, 167
עג 102-101 233-232 אל־טביעיאת 5-4 182 ע"ב עד 183 ע"א 226-224 232
עד 104-103 235-233 אל־טביעיאת 7 183 ע"ב עד 184 ע"א 226 233
עה 104-103 237-235 אל־טביעיאת 13-8 184 ע"ב עד 185 ע"ב 233-228 235
עו 104 240-239 אל־טביעיאת 58 204 ע"א 281 239

  1. המספרים השמנים מציינים עמודים במהדורה שלפנינו; המספרים הרגילים – עמודים בחיבורי הלועזי על אלבלג.↩︎

  2. מספר קטן מציין מספר של הערה בעמוד הנזכר.↩︎


 

ההקדמה    🔗

אמר יצחק אלבלג. לפי שדרך44 העולם45 העליון להשפיע מטובו על העולם השפל ולחון אותו ממציאותו הנצחי עד שימצאו מיניו תמיד מה שאי אפשר46 כי אם בזמון צרכיהם והסרת47 המונעים, התנדבה ההשגחה48 למלאות49 לכל50 בריה ספוקה51 ולתת לה52 די מחסורה53 כדי שלא יחסר54 מכל צרכיהם כלום. ולפי שצרכי בני אדם מרובין55 מצרכי שאר הבריות ורובם צריכים בתקונם למלאכות רבות בשארם56 וכסותם לפיכך נתן בהם כח משכיל וכלים57 אומניים לעשות בכל מלאכה. ולפי שהמלאכות58 הרבות צריכות לפועלים רבים נתחייב להיות שתופם וחברת קצתם לקצת דבר טבעי בהם59 והכרחי במציאותם60. וזהו ענין מה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו61 וטעם העזר אשר הוצרך לעשות כנגדו. וחכמי המחקר אומרים האדם

מדיני בטבע62. ולפי שברבות האדם63 ירבו הדעות וחברת הרבים לא תשלם כי אם בהתאחדם על דעת אחת ומשפט אחד הערימה החכמה העליונה לשפוך מרוחה על רוח תמים הדור ולעורר לבו להיות להם64 מורה צדק וללמדם חקים ומשפטים ישתתפו בהם כלם65 בדרך66 אחת67 ילכו בה על סדר נכון והסכמה משותפת פן יחלק לבם ויאשמו בהיות עזר כל אדם כנגדו68 כמו שדרשו ז“ל אם זכה עזר ואם לא זכה כנגדו69 ונמצא מונע לחפץ המחייב התמדת מציאות המין לנצח. וזאת70 סבת מציאות התורה וטעם היות העולם עומד עליה ועל השלום71. ומכאן אתה למד שאין המין הנחפץ בלבד צריך בקיומו לסדר התורני אלא אפילו החפץ האלהי הגוזר קיומו צריך בקיומו אליו. וכשם שהפועל הטבעי נשלם ומתקיים בפועל האומני כך פועל הסדר העליון נשלם ומתקיים בפועל הסדר השפל72, ולפיכך יש להגדיל כבודה של תורה אשר היא ראשית הסדר הזה ועיקרו. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו73 והעולם נתן בלבם74 לא יתנם בחור בטוב ומאוס ברע75 כי אם ליראת עונש או לתקות76 שכר הוצרך המנהיג להבטיחם בשכר ולהפחידם בעונש אולי ימצאו עובדים מאהבה או מיראה77. ולפי שאין דעת כל אדם נוטה להאמין מה שאין עיניו רואות או לא יעיד עליו מופת כל שכן בהמצא דברים מכחישים האמונה ההיא כגון צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו78 הוצרך להאריך79 זמן הגמול לאחר80 המות. ולפי שפגרי81 כל המתים שוים82 להיותם מאכל לתולעה ורמה ושובם אל העפר אשר בו יסודם ייחס הגמול לנפשות83 בלבד. נתחייבו מזה ארבע אמונות84 שכל התורות משתתפות בהן ובנויות עליהן והן יסודתן. והפלוסופיא גם כן מודה בהן ומשתדלת בקיומן אלא שהתורה מלמדת אותן למוד המוני ר”ל דרך ספור והפלוסופיא למוד מופתי85 ראוי ליחידים, והן מציאות שכר ועונש והשאר86 הנפש אחר המות87 ומציאות אדון משכיר ומעניש והוא האלוה ומציאות ההשגחה בדרכי האדם לתת לאיש88 כדרכיו89. אלו הן האמונות המשותפות לכל התורות ואל הפלוסופיא90 אשר אי אפשר להמצא התכלית המכוון במציאות התורות זולתן וענפי כל התורות משתרגים מן העקרים האלה. ולפי שרוב התלמודיים ורבים מעמי הארץ מתיהדים חושבים כי הפלוסופים הורסים91 יסודות התורה ועוקרים92 עקרי האמונה כל שכן93 האמונות האלו ארבעתן עד שירחיקו ספריהם ויחפאו עליהם דברים אשר לא כן, מלאני לבי להעתיק הספר הזה הנקרא דעות הפלוסופים94 מלשון ערב95 ללשון הקדש אולי יקרה96 לפני אחד מחושדי הפלוסופים97 וישוב מחשוד בכשרים וידע כי אמונת התורה והפלוסופיא98 אחת ואין בה שום הפרש כי אם אחד שאי אפשר זולתו99 והוא כי תכלית כונת התורה היא הצלחת ההמון והרחקתם מן הרע וללמדם מן האמת מה שדעתם יכולה לסבול כי לחוסר דעתם וקוצר השגתם אין כח בהם לעמוד על אמתת המושכלות ולציירם על100 מה שהם כי אם בתארים הגשמיים אשר הרגילו101 עד שאי אפשר להם לצייר שום מצוי כי אם במקום ובזמן ולא שום זמן כי אם בעל תחלה וסוף. כי כשם שאי אפשר לסומא לצייר מהות הגוון ולא לחרש מהות הקול מפני חסרון הכלים כך אי אפשר להם102 לצייר מהות המושכלות מפני חסרון הכלי והוא השכל. ולפיכך הערימה התורה לשכך את אזנם ולהניח דעתם במה שאפשר להם לשמוע והמשילה להם העונש באש ותענוג הנפש103 בתענוג הגשמי

ותוארי האלוה בתוארי הגוף והשגחתו בהשגחת בני אדם ודעתו בדעתם. ועל הדרך הזה המשילה להם הוית העולם בהוית חלקיו וחדושו הנצחי בחדושם הזמני104. אבל הפלוסופיא שאין כונתה105 למוד ההמון ולא הצלחתם אלא הצלחת השלמים התלויה בידיעת כל המציאות על אמתתו וכל דבר על בוריו הביאה

מופתים על אמתת אמונת106 התורה אבל לא על דרך אשר ההמון מבינים מפשטה אלא בדרכים זרים מדעתם ודברים רחוקים מהשגתם אשר לא עלו מעולם על לבם עד אשר אם שמעום חשבום מבטלים האמונה התורנית ונותנים חסרון בבורא, ובאמת הם הם החסרים ולפיכך העלימה אותם התורה ולא כתבה אותם, ואלו הם בודאי סתרי תורה אשר החכמים לא היו רשאים להניחם בכתב ולא למסרם אלא לחכם מבין מדעתו כדי שלא ישמעום עמי הארץ ויזיקום באמונתם ההמונית107 המסבבת הסכמתם מצד התקוה והיראה. וראה כמה גדולה חכמת התורה במנעה הדברים האלה מן ההמון כי כשם שיש מזונות מועילים לקצת הגופות ומזיקים לקצתם כך יש מן הדיעות מה שיועיל108 לקצת הנפשות ויזיק109 לקצתם. וכשם שיש לרופא לבדוק מזגי הגופות ולזון כל אחד ואחד מהם במזון המועיל לו ולמנעו מן המזיק כך יש לו לנביא לבדוק הכנות110 הנפשות וללמד כל אחת ואחת מהן בלמוד111 המועיל בשלמות הראוי לה וההצלחה המיוחדת בה ולמנעה מן המזיק לפי שאין כל ההצלחות שוות ולא שלמות כל אנשי המין אחד כי החכמים112 שלמותם113 בהגיעם לתכלית ידיעת הכל על אמתתו ידיעה מופתית שאין בה ספק וההמון יספיק להם בשלמותם שיאמינו מצד השמועה שיש להם אדון משלם גמול לכל איש כמעשיו114 והדומים לזה115 מן הדעות. גם החכמים הצלחתם בקניית המדות אשר יחיה בהם116 השכל וההמון הצלחתם117 במדות118 המדומות ובמעשים אשר תהיה בהם119 תקות השכר במיני העבודות120 ויראת העונש בהרחקת הדברים המסבבים121 בטול חברתם והפסד קצתם לקצתם. ולפיכך מה שראתה התורה מן הדעות האמתיות שיש לו122 שום תועלת במציאות הכונה הזאת זכרה אותו בביאור ומה שראתה שאפשר שיזיק בה לא זכרה אותו בביאור ומה שראתה שאי אפשר שלא יזיק בה123 לא זכרה אותו כלל. ומה שראתה שזכרונו מוצרך במציאות הכונה אבל לא על מה שהוא זכרה אותו בדרך נוטה124 מן האמת. וכל זה לא לחסרון הדעות ההן בעצמן125 אלא לחסרון דעת השומעים126. וידוע שאלו היה בזכרון127 האמת שום תועלת להמון או היה מביא לתכלית המכוון מהם לא היתה התורה מעלמת אותו ולא היתה מונעת טוב מבעליו. אעפ'“י שאין בפלוסופיא שום דעת אמתי שלא רמזה אותו128 התורה בדרך שיש בו התעוררות לחכמים ולא ירגישו בו129 הטפשים130. ולא עוד אלא אפילו הדעות הנבואיות אשר הן למעלה מן ההקש והמחקר הטבעי יש131 להן רמזים בתורה. ולפיכך היו סתרי132 התורה שני מינים האחד דעות פלוסופיות133 והשני נבואיות. וידוע כי הפלוסופיות134 אפשר135 לחכמים להבינם מדעתם מן הכתוב באמצעות136 הקנין אשר קדם להם מהחכמה ולפיכך הורשו להתבונן בהם ולפרש כתובי התורה על הדרך הזה137. אבל הנבואיות אי אפשר לדעתם כי אם לנביא ולא לקבלם138 כי אם מפי נביא או ממי שקבלם139 ממנו באמצעי140 או בלא אמצעי ואין יתרון לחכם על הכסיל בהשגתם כי הם141 הנסתרות142 אשר אין לזולת הנביא עסק בהן כי כשם שהדעת המופתי לא יושג כי אם בכח מופתי143 כך הדעת האלהי לא יושג כי אם בכח אלהי. ולפיכך כל החושב להשיג כונת הנביא מדעתו144 מדיוק145 הכתובים כמחשבי קצין וזולתם אינו אלא טועה והטעות הזה רב146 בארצנו. גם הדעת הפלוסופי אפשר לתלמיד להיות כרבו בידיעתו ולהוסיף בו דעת147 עליו. אבל הנבואי אי אפשר להיות לזולת הנביא ההשגה אשר לנביא בו כל שכן להוסיף עליה148 מסברתו. ולפיכך תהיה ההשגה ההיא בערך אל הנביא ידיעה ובערך אל המקבל149 אמונה. וכל150 אשר ירבו המוסרים והמקבלים זה מפי זה ירבה הספק151 בדעת המקובל ותחלש האמונה בו כי אפשר שאירע152 בו שנוי באורך153 הזמן. מצד טעות או הטעאה154 ממלמד או סופר. ועל כן יש להתנות בלמודו155 מלמד156 כשר ותלמיד הגון. ומכאן157 נמצינו158 מסתפקים בקבלה הזאת אם159 היא האמתית אשר160 לאברהם אבינו ע”ה עד אשר נתיאשו מן הדעות הנבואיות רבים מן ההגונים161 להם והחפצים בהם ונטו מהם לדעות הפלוסופיות162 אשר המופת מסלק הספק מהם163. וזאת164 היתה הסבה165 המחייבת אותי לדרוך דרך הפלוסופים166 בפירוש האמונות התורניות ולהעתיק הספרים אשר למדם ארסטוטליס. ואעפ"י כן ראיתי להקדים העתקת הספר הזה אשר לאבוחמד אלגזלי לפי שהוא כולל זכרון רוב הדעות ההם בדרך אמצעי משותף לפלוסופיא ולאמונה ההמונית ודרכו קרוב מדרך הספור עד167 שהוא נקל168 להבין למי שלא הורגל כל כך בחכמה. ודרך הלמוד ללכת מן הקל169 אל הקשה, ואם אין דרך הספר170 הזה מופתי בדרך ארסטוטליס. ועל כן ראיתי להעתיק לשונו ללשוננו ולהעתיק דרכו המסכים עם171 האמונה ההמונית לדרך המופתי172 המסכים עם אמונת התורה הפנימית. ולפיכך אין הספר הזה העתקה בלבד173 אלא חבור בפני עצמו, על כן קראתי שמו תקון הדעות וזה החלי174 לעשות.

א

אמר המעתיק. מכאן אתה למד שלא הביאו לספר דעות הפלוסופים בספר175 הזה כי אם כונתו להפיק רצון176 השואל אותו לתפוש177 עליהם ולגלות שבושם אחר ספור דעותם. וכן עשה לפי מחשבתו178 אבל לפי האמת לא ספר דעותיהם כי אם דעותיו ולא תפש179 עליהם כי אם עליו ועל חבריו180 עד שגלה שבושו במקום שבושם. והחכם אבו אלואליד אבן רשד השיב על תפישותיו והתיר הספקות אשר הביא על הפלוסופים והעיר על מקומות הטעות וההטעאה בהם181. גם182 אני אעיר בספר הזה183 לקצת אותם המקומות ואחוה דעי אף184 אני לבל יעלה185 שבישתא186 בלב המתחילים בעיון. וכזה אירע לרביי משה בספרו הנקרא מורה הנבוכים בתפישות187 אשר הביא על החכמה, ובאמת לא היה טעותו188 בחק החכמה יותר מטעותו בחק האמונה, והמעיין בתפישותיו ותפישות זה189 ימצאם ממין אחד ודרך התרתם אחד. והסבה כי שניהם ממעיין אחד שאבו ושטה אחת למדו והוא190 שטת אבונצר ואבן סינא אשר נטו מדרך ארסטו לסבות אשר נזכיר191 עדין.


ב

אמר המעתיק. הדעת הזה והוא שהמציאות מקרה למהויות כלם הוא דעת אבן סינא והוא סבה לטעיות ולשבושים גדולים בחכמה האלהית192 כמו שיתבאר במקומו. ואבן רשד אומר שאין זה דעת הקדמונים193 וכי אין המציאות מקרה בשום פנים כי אלו194 היה195 מקרה היה בהכרח או מן המושכלות השניות196 אשר בנפש או מן הראשונות אשר מחוץ. ואלו היה מן הראשונות היה אחד מתשעה מאמרות197 ולא היה נאמר על העצם ולא על שאר המאמרות אלא מצד שיארע198 להם אותו המאמר. או יתחייב שיהיה בכאן סוג199 אחד מהמקרים משותף למאמרות כלם ולא היה נאמר בתשובת מהו בכל איש מאישי המאמרות לפי שהוא מקרה וכל זה שקר. אבל אם המציאות200 מן המושכלות השניות אשר אין מציאותם כי אם בשכל בלבד זה אינו201 נמנע לפי שענין202 המצוי הזה אינו אלא ענין הצודק203. ולדעת הקדמונים המצוי יאמר על שני ענינים על הצודק והוא אשר204 מחוץ לשכל205 כמו שהוא בשכל206 והשני על עצם הדבר ממש207. וידוע שהמורה על הממש אינו זולת המהות והמורה208 על הצודק אין המציאות בו זולת המהות כי אם בנפש אבל מחוץ אינו אלא המהות בלבד. זהו דעת אבן רשד ובמקומות רבים209 דבר בענין הזה. והנראה210 מכל דבריו211 כי המהות כגון התבנית אשר יקיפו בו שלשה212 צלעות על דרך משל הוא213 דבר214 מחשביי ואינו כלום בעצמו מחוץ כשהמשולש215 אפס ונעדר מן העולם ולפיכך אינו גדר ולא מהות מחוץ אלא פירוש שם דבר בלבד216. אם כן אין המציאות דבר נוסף על המהות מחוץ. ומה217 שידמה218 שהמהות הוא219 דבר בעצמו אפילו לא יהיה מצוי מחוץ הוא מצד היותו מצוי במחשבה אבל מחוץ אינו כלום בעצמו עד שיהיה צודק ר“ל מחוץ כהיותו220 במחשבה. זהו דעתו אעפ”י שיש בדבריו קצת בלבול כי פעמים אומר זה וכיוצא בו ופעמים אומר שהמציאות במורכב זולת המהות אבל בפשוט הכל אחד ואינו נותן טעם על זה והוא מלעיג על מי221 שאומר222 שהמציאות מקרה במהות. ומי יתן ידעתי אם אינו מקרה מהו אצלו223 במורכב הואיל והוא בו זולת המהות. וכבר נתוכחתי עם כומר224 אחד225 על השאלה הזאת ואמר שאין בדברי אבן סינא226 שהמציאות227 מקרה228 במהות אלא שהמציאות יקרה229 למהות ור“ל שיארע למהות שיצא למציאות ואעפ”י שהמציאות דבר אחד והמהות דבר אחר. ועדין הקושיא במקומה עומדת מהו המציאות אם הוא מקרה או230 תואר עצמי, ולפי דעתי אין הפרש בין הפשוט והמורכב בזה אבל בשניהם231 המציאות והמהות אצלי אחד232. וביאורו כי המהות שם משותף נאמר על שני ענינים על המהות האישיי והוא הדבר המצוי233 מחוץ בחומר ועל הכללי והוא הענין המצוי בנפש שהוא234 הגדר או חלק ממנו, והמהות הכללי הזה235 המצוי בנפש אם יש מבחוץ מהות236 אישיי שהוא תלוי בו יהיה מהות צודק ואם אין מבחוץ מהות אישיי יהיה כוזב, ואם אי אפשר שיהיה בשום זמן אותו המהות האישיי מחוץ237 אישיי238 יהיה239 משקר ולא יקרא מהות ולא גדר כי אם פירוש שם בלבד כמו240 שאמר241 אבן רשד. וזה כגון הריקות והשדים וגמל פורח באויר כי אלו והדומים להם אינם מהויות ולא242 אישיות ולא כלליות. ואלו היה כל העולה במחשבה מזה מהות לא היה במהויות243 תכלית למספרם244 לפי שאין למחשבות הכוזבות245 והמשקרות תכלית. ולפיכך המהות האישיי בהיותו נעדר אינו כלום מחוץ, ואינו צריך246 לומר בכללי שאינו כלום מחוץ בין שיהיה האישיי מצוי או נעדר רק הוא בנפש בלבד לפי שהמחשבה פועלת אותו247 ואין לו ממש כי248 אם זה. ולפיכך249 התבנית המקיף בו שלשה250 צלעות הוא251 דבר מחשבי בלבד ואינו כלום מחוץ כי מחוץ אין שם כי אם המשולש האישיי בהמצאו, וכשיסתלק אין מהותו האישית252 כלום ולא ישאר253 כי254 אם מהותו הכללית בנפש255 המצויה בנפש256 בלבד והיא257 אשר לא תמצא מחוץ לעולם כי בלא ספק התבנית המקיף בו שלשה258 צלעות והוא המצוי במחשבה אינו המשולש עצמו אשר יצא למציאות כי זה259 לעולם לא ימצא מחוץ אלא המשולש האישיי הוא היוצא למציאות. וקודם צאתו לא היה לו מהות, ואותו המהות שהיה260 מצוי בנפש261 בטרם262 צאתו263 למציאות הוא אחר ר"ל כי המהות אשר בנפש והוא הכללי לא ימצא לעולם מחוץ וכמו כן המהות אשר מחוץ264 והוא האישיי לא ימצא לעולם בנפש265. אם כן266 כשיסתלק267 מציאותו אשר מחוץ יסתלק מהותו אשר מחוץ וישאר לו מהות אחר ומציאות אחר שהוא מפועל268 הנפש. ולפיכך269 כשישאל270 אדם271 אם העצם מצוי אם272 לא273 ענינו שהמהות הכללי אשר בנפש אם יש מחוץ מהות אחר אישיי שיהיה משל לו274 ויהיה הכללי ההוא תלוי בו וזהו ענין הצודק. ומה שיאמר275 אבוחמד שידע המהות מי שלא ידע מציאותו זה276 טעות277 מצד שתוף שם המהות. וביאורו כי המהות הידוע הוא הכללי המצוי בנפש כי האישיי הנעדר מחוץ278 אין ידיעה נופלת בו279 והמציאות הנעלם הוא המהות האישיי עצמו. גם מיני המציאות שנים: המציאות בנפש והמציאות מחוץ. אם כן כל280 המהויות בין כלליות281 בין אישיות282 אינם זולת המציאות. ואם תאמר לא יתחייב מזה283 שיהיה המהות הוא המציאות רק שיהיה המציאות אחר284 זולת המהות אלא שהוא מן הדברים הדבקים בו המשיגים אותו, נאמר שאלו היה כן היה285 למציאות מציאות286 עד אין287 תכלית, ועוד אדבר בזה288 באלהיות. והראיה על שאין למה שאינו מצוי מחוץ מהות מחוץ הוא כי הריקות289 אצל המאמין290 ריקות וא מרחק שאינו תכלית גוף291 ובהתבטל292 היותו תכלית גוף יתבטל היותו293 מהות. אם כן המהות הוא הצודק בלבד והצודק הוא המצוי מחוץ כמו במחשבה294.


ג

אמר המעתיק. המציאות שהוא295 כולל את העצם ואת המקרים296 אינו מקרי רק הוא297 שם נרדף298 לדבר וליש, ולפיכך יאמר על העצם ועל המקרה מדרך מהו299 ויתחלק אליהם300 חלוק הסוג301 הנאמר302 בהקדמה ואיחור לכל מיניו303. ואלמלא שהסוג היה304 מורה על המהות בשום צד לא היו מחברים מהם הגדרים305 כמו שהם מחברים, ואין ספק כי המצוי306 הוא מן השמות האלה307 המורים על עצם הדבר הוראה כללית והנאמרים על מיניו בהקדמה308 ואיחור הוא309 משל310 ראשון אעפ"י שבנינו בנין משל שני, ולפיכך311 הוא ממלא מקום הדבר והיש. ולהיות תבניתו תבנית312 משל שני חשבו שהוא מורכב מנושא ונשוא עד שגזרו שהמציאות תאר מקרי בנמצא313 כמו שהלובן314 תאר נוסף בלבן315 ואינו כן. זהו דעת אבן רשד במצוי316 אשר הוא מונח317 בחכמת318 האלהות.


ד

אמר המעתיק. האפשרי319 חלקו320 אבוחמד בכאן לשני חלקים בלבד והיה321 לו להיות זוכר חלק322 אחר323 שאינו אחד מאלה השנים324 והוא325 כל מה שיש לו עלה. ובתחלת המחשבה יעלה326 כי האפשרי327 הזה328 הוא329 אשר330 מן החלק הראשון ואינו331 כן כי החלק הראשון כולל332 כל מצוי333 בין עלול בין בלתי עלול וזה נופל אל העלול334 בלבד. וכמו335 כן החלק השני והוא הנקרא אפשרי באמת הוא נופל אל336 העלול המחודש אשר מציאותו ואפיסותו במדרגה337 אחת. אם כן האפשר338 הנופל על כל עלול בין מחודש בין נצחי אינו משני החלקים האלה אשר הסכימו עליו339 הפלוסופים אלא אחר340 ששם341 האפשר342 נאמר343 עליו ועליהם בשתוף, ולפיכך אמר אבן רשד כי השם הזה מחודש לאחרונים.


אמר אבנר344 345. כל הקדמונים החכמים346 כשדברו בתבניות347 ההקש הנשואי אמרו שהם שלשה בלבד בעבור שהגבול האמצעי או יהיה348 נושא349 באחת משתי ההקדמות ונשוא350 באחרת ויהיה אז התבנית הראשון, או יהיה351 נשוא בשתיהן והוא התבנית השני, או יהיה נושא בשתיהן והוא התבנית השלישי. ואני אומר שצריך בהכרח שיהיו התבניות ארבעה, כי כשיהיה הגבול האמצעי נושא352 באחת משתי ההקדמות נשוא353 באחרת אפשר להיות זה בשני דרכים: האחד הוא שיהיה הגבול האמצעי נושא354 בקטנה נשוא355 בגדולה, והדרך השני שיהיה הגבול האמצעי נשוא356 בקטנה נושא357 בגדולה, והם לא לקחו כי אם הדרך השני358 בלבד והוא שקראוהו תבנית ראשון אשר יש359 בו ארבעה מינים מולידים, אך בדרך הראשון360 שמצאתי יש בו חמשה361 מינים מולידים. ואני תמיה מאד איך לא זכר אותו אחד מן הקדמונים כיון שהוא מועיל לנו כל כך בתתו חמשה מינים מן ההיקשות362 שאינם נזכרים באחד משלשת התבניות האלה ועל כן אני רוצה לזוכרו363 בכאן אלא צריך364 שיהיה התבנית החדש שלנו הוא השני מכלל365 הארבעה. והטעם366 שהנושא הוא קודם במבוקש367 אל הנשוא לפי שהוא כמו חומר נושא אל הצורה, וכשאדם368 מבקש לעשות תיבה מקדים תחלה העצים ואחר כך נותן בהם את הצורה, כמו כן כשאדם מבקש לומר שום גזרה צריך להקדים דבר שיהיה נושא את369 הדין הגזור ואחר כך נותן את הדין370 בו371. ועל372 כן נהגו להקדים הנושא373 על הנשוא בכל גזירה בפועל או בכח. ולפיכך צריך להקדים גם כן ההקדמה הקטנה על הגדולה בעבור שאנו צריכים לקחת את נושא המבוקש הקודם מן ההקדמה הקטנה374 ואת הנשוא שלו המתאחר מן ההקדמה הגדולה ובעבור זה הקדימו התבנית אשר בו375 הגבול האמצעי נשוא376 בשתי ההקדמות טרם377 אותו שהגבול נושא בשתיהן כדי378 שנקח תחלה הענין המבוקש379 מן הנושאים הראשונים380 ואחר כך נקח אותו381 מן הנשואים382 המתאחרים. ויתבאר לך מכאן שצריך להיות תחלה התבנית שהגבול האמצעי נשוא בקטנה ונושא בגדולה כדי שנקח נושא המבוקש הקודם מנושא הקטנה הקודמת ונשוא המתאחר מנשוא הגדולה המתאחרת, ואחר זה נקח אותם למפרע והוא התבנית החדש. אבל זה החדש צריך להיות קודם אל השנים383 הנשארים בעבור שאנו לוקחים בו את המבוקש מן הנשוא והנושא שבשתי ההקדמות384 והוא דומה התבנית הראשון. ואחר זה נאמר385 שהתבנית החדש הזה יש לו שלשה תנאים: האחד שתהיה האחת משתי ההקדמות מחייבת386 וחברתה387 כללית, והשני שבהיות הקטנה חלקית מחייבת388 תהיה הגדולה שוללת, והשלישי שבהיות הגדולה חלקית תהיה הקטנה מחייבת. ותנאים אלה מבטלים389 אחד390 עשר קבוצים מכלל ששה עשר קבוצים ונשארו חמשה מינים מולידים. המין הראשון קטנה מחייבת חלקית וגדולה שוללת כללית391 כאמרך קצת392 הלבן חי ואין שום עורב לבן, יתחייב שקצת393 החי איננו עורב, לפי394 שתהפך הקטנה המחייבת החלקית והגדולה השוללת הכללית395 ותאמר קצת חי396 לבן ואין לבן אחד397 עורב, וישוב398 אל המין השלישי מהתבנית הראשון. המין השני399 משתי כוללות400 קטנה מחייבת וגדולה שוללת כאמרך כל אדם חי ואין עורב אחד401 אדם, יתחייב402 שקצת403 החי404 איננו עורב, לפי שתהפוך כל אחת405 משתי ההקדמות, ותחזור אל המין השלישי מהתבנית406 הראשון. המין השלישי משתי כוללות407 קטנה שוללת וגדולה מחייבת כאמרך אין אדם אחד408 אבן וכל מדבר אדם, יוליד409 אין אבן אחד410 מדבר, לפי שתחליף411 הקטנה במקום הגדולה והגדולה במקום הקטנה ותאמר כל מדבר אדם ואין אדם אחד412 אבן413 ותחזור אל המין השני מן התבנית הראשון ותאמר אין מדבר אחד414 אבן, ותהפוך תולדה זו ויהיה415 אין אבן אחד416 מדבר. המין הרביעי משתי כוללות417 מחייבות כאמרך כל מחובר מחודש וכל גוף מחובר, יוליד קצת418 מחודש419 גוף, לפי שתחליף הקטנה במקום הגדולה420 ותחזור אל התבנית הראשון, ויוליד כל גוף מחודש, ותהפוך תולדה זו421 לחלקית ותאמר קצת422 מחודש גוף. המין החמישי משתי מחייבות קטנה כוללת423 וגדולה חלקית כאמרך כל אדם מדבר וקצת לבן424 אדם, יוליד425 קצת426 המדבר לבן, לפי427 שתחליף הקטנה במקום הגדולה ותאמר קצת לבן אדם428 וכל אדם מדבר, ויחזור429 430 אל התבנית הראשון ויוליד קצת431 הלבן מדבר, ותהפוך תולדה432 זו ותאמר קצת433 מדבר לבן.

ודע שהתבנית החדש הזה כמו הראשון כשתשים בו הקטנה במקום הגדולה והגדולה במקום <ה>קטנה ותהפוך תולדתו. ולפי434 שהיו435 כל תולדות הראשון מתהפכות חוץ מו האחת שהיא שוללת חלקית יתחייבו436 בשני הזה שלוש תולדות והם השלשה437 והארבעה והחמשה438, וכמו כן כשתהפוך בתבנית זה את כל אחת משתי הקדמותיו יהיה כמו הראשון. ולפי שהיו בראשון קטנה מחייבת וגדולה כוללת439 יהיו440 שתי ההקדמות441 אשר חזרו לזה אחרי התהפכם442 מולידות בתבנית זה443, אבל לא תתהפך כללית444 כי אם השוללת הכללית445 ויתחברו אליה שתי מחייבות446 ועל כן יתחייבו שתי447 תולדות448 והם הראשונה והשנית.

אמר. ההיקש הוא449 מחובר על מבוקש מוגבל שקדם בשכל ויונח ראשונה450 ואחר451 דורשים להצדיקו ולאמתו בהיקש452, וההקדמה אשר בה הגבול שהוא נשוא במבוקש453 היא ההקדמה הגדולה. וההקדמה אשר בה הגבול שהוא נושא במבוקש היא ההקדמה הקטנה. והמינים החמשה שהוסיפו הנוצרים בתבנית הראשון על הארבעה מינים הידועים בו שהם ישרים אין באחד454 מהם ההקדמה455 אשר בה הגבול אשר הוא נשוא המבוקש456 שהיא ההקדמה457 הגדולה ויתחייב באותם החמשה מינים שהוסיפו הנוצרים שאינם לא היקש ולא מינים להיקש כפי זה458 הגדר שניתן להיקש, כי גדר ההיקש נאמר459 על כל אחד מתבניותיו460 ועל כל אחד461 ממיני תבניותיו462. ובתבנית הרביעי שהוא תבנית שני כפי האמת יש שני463 מינים מולידים שוללת חלקית ובהם הגבול הגדול נאמר על הכל מצד שהגדולה שלהם שוללת464 כללית465 מתהפכת כמותה466 שוללת כללית467. ואין לומר שהחלוק הראשון אשר לתבניות הוא אשר עשאו ארסטו בשהגבול468 האמצעי יהיה נושא469 באחת משתי ההקדמות נשוא470 באחרת או נשוא בשתיהן יחד471 או נושא בשתיהן יחד472, אבל היותו נשוא473 בקטנה נושא בגדולה או נושא בקטנה נשוא474 בגדולה475 אינו חלוק ראשון אלא חלוק476 שני תחת אחד החלקים הראשונים כי ההיקש אינו היקש מצד שיש לו שתי הקדמות477 בשלוח ולא מצד שיש לו שתי הקדמות478 משתתפות בגבול479 אחד כי מזה הצד יהיה ההיקש480 להוליד איזה דבר שיזדמן, אבל481 היות ההיקש היקש להוליד מבוקש ידוע הוא אשר יהיה מיחד אחת482 השתי ההקדמות483 להיותה קטנה והאחרת להיותה גדולה, ולזה יתחייב להיות החלוק הראשון לתבניות ההיקש לקוח מהיות הגבול המשותף בחלקי ההקדמה הקטנה מצד שהיא קטנה ובחלקי ההקדמה הגדולה ‏ מצד שהיא גדולה. אבל כשיוקחו שתי ההקדמות להוליד איזה דבר שיזדמן יהיו התבניות484 שלשה בלבד וזה מה שהצריך לארסטו לומר שהם שלשה בלבד בעבור שנתן485 גדר אל ההיקש לא להיות486 היקש487 על מבוקש ידוע אלא488 להוליד דבר שלישי זולת שתי ההקדמות. ובעבור זה אמרו הנוצרים שהתבנית הראשון יולידו בו ארבעה מינים ישרים וחמשה מעוותים רמזו בזה החמשה מינים הנולדים בתבנית הרביעי. עד כאן דברי אבנר489.


ו.

אמר המעתיק. פעם אחת נכנסתי על490 אחד מרבני ארצינו והוא היה יושב ודורש בדופיי491 הפלוסופים492 ואומר לחבירו493 וכי לא היה לו לארסטו לכתוב494 אלא שהבורא יכול על כל דבר אפשרי בעצמו, אם כן מה יתרון לבורא עלי שהריני יכול על כל דבר495 אפשרי. אמרתי אוי להם496 לבריות שרואות ואינם497 יודעות498 מה רואות, הלא ידעת כי האפשרות שני מינים אפשרות בפועל לפעול ואפשרות499 בנפעל לקבל ושניהם מוצרכים במציאות הפועל. ובהסתלק אחד מהם אי אפשר לפועל500 להמצא. ולפיכך יש דברים אפשריים501 בחק פועל אחד ונמנעים502 בחק זולתו503. וביאורו כי504 הפועל בהתבוננות אפשרות הפועל והנפעל נחלק505 לשלשה חלקים: האחד אפשרי506 מצד הפועל ואפשרי מצד הנפעל, והשני אפשרי מצד הפועל ונמנע507 מצד הנפעל, והשלישי אפשרי508 מצד הנפעל נמנע מצד הפועל509. אמנם החלק הראשון כל הפועלים שוים בהיותם יכולים עליו. והחלק510 השני גם כן כל הפועלים נמנעים מהיותם יכולים עליו וזה אינו חסרון בחקם511 לפי שהמניעות512 אינו513 אלא מצד הנפעל שאין בו כח לקבל הפועל514 ההוא. והחלק השלישי אין כל הפועלים שוים בו כי הבורא אין שום פועל נמנע מצדו שעוד יתבאר שאין לכחו תכלית, אם כן כל פועל אפשרי בחק הבורא515 מה שאין כן בחק זולתו. ולפיכך יש אפשרי שהוא יכול עליו ואי אתה יכול עליו516 והוא כל אפשרי מצד הנפעל נמנע מצד הפועל. ומה שהפלוסופים אומרים שאין הבורא יכול להמציא אצטוונא שהחרוט517 שלה שוה לחציה ולא מרובע שצלעו שוח לאלכסונו ולא משולש שזויותיו518 שוות לשלש519 נצבות ולא גוף מתנועע בבלתי520 זמן והדומים לְהם מן הנמנעות, אין המניעות בם מצד521 הפועל אלא מצד המקבלים ולפיכך אתה והבורא שוים522 בלתי יכולים עליו מצד שמניעות523 המקבל שוה לכל הפועלים524, וזה אינו חסרון כלל525 בבורא526 ולא כפירה באמונתו הואיל שאין המניעות527 ממנו.


ז

אמר המעתיק. דעת אבן רשד כי אין מלאכת הרפואות ענף לחכמת הטבע אלא שהיא לוקחת ממנה התחלותיה בלבד528 כי529 חכמת הטבע עיונית ומלאכת הרפואות530 מעשית מפני שאין שתיהן מדברות בבריאות ובחולי המשותף לעיונם מצד אחד כי אם משני צדדים משתנים, לפי שהטבעי ידבר בהם מצד היותם מן המצואים הטבעיים והרופא יעיין בהם מצד שמירת זה ודחית זה אך אין האחת תחת האחרת. וכמו כן אומר531 בחכמת התמונות532 שאינה אמת לפי שאפילו היה לתשומות533 הגלגליות רושם בדברים הנעשים במלאכה היה אותו רושם534 פועל במקבל המלאכותיי בלבד ולא היה המקבל535 יכול לפעול בזולתו ולהעביר הרושם שקבל לדבר חוץ ממנו. וכמו כן אומר בחכמת536 התחבולות שאין לה מבא בחכמה העיונית537.


ח

אמר המעתיק. מה שאמר שהעיון בסבת המציאות והוא האלוה נכלל בחכמה הואת איני יודע אם רצה במהותו ותאריו וצד היותו סבה לו או אם רצה במציאותו גם כן. אבל ממה שהוסיף ואמר538 כמו539 העיון באחדות הסבה והיותה מחוייבת המציאות ובתאריה נראה שכוונתו בזה היתה540 מציאותה. וכמו כן541 הוא דעת אבן סינא שמציאות האלוה מתבאר מן החכמה הזאת ולפיכך ראה להניח דרך ארסטו ולנטות ממנו על542 שהוצרך לחלק המצוי למחוייב המציאות ואפשרי המציאות כדי שיצא לו ממנו מציאות מצוי מחוייב543, אלא שהדרך ההוא דרך544 זר ואין כל הקדמותיו מושלמות ולפיכך ישיגוהו545 ספקות רבות. אבל אבן רשד אומר שמציאות הבורא אין על בעל החכמה הזאת לבארו אלא לקבלו546 מחכמת הטבע אשר הוא מקום ביאורו. ואני זה547 כמה ימים לא זזתי מלעיין בספר השמע ולא מצאתי ראיות ארסטו מביאות אלא למציאות מניע ראשון שאינו גוף ולא כח בגוף אבל לא נתבאר שם אם הוא זה האלוה או זולתו ועוד אדבר בזה במקום הראוי לו.


ט

אמר המעתיק. זהו548 מופת ארסטו בבטול החלק אלא שהביאו אבוחמד בלשון זר לא יובן כי אם בקושי ולפיכך הרחבתי מעט בלשון כדי שאוסיף ביאור בענין מבלי שנוי סדר דבריו וכמו כן עשיתי בשאר. אבל כל הראיות שהביא אחר זאת אינם לארסטו כי אם לזולתו מן הישמעאלים549 והם אמתיות אלא שאינם לקוחות מעצם הדבר בראשונה.


י

אמר המעתיק. אין השכל מודה550 בזה551 אבל הוא מכחיש אותה552 תכלית הכחשה שכבר ביאר ארסטו שאין העצם הנפרד553 מתנועע ועל דרך כלל מה שאינו מתחלק554. אבל אבוחמד רצה לבאר הדבר אפילו לדברי המאמין בעצם ולפיכך השלים לו על דרך תשומה שהעצם מתנועע כדי שיתבאר השקר המתחייב מן התשומה הזאת.


יא

אמר המעתיק. הראיה הזאת אשר הביא אבוחמד על מציאות ההיולי והצורה בכל גוף היא לאבן סינא והיא אצלו כוללת כל גוף בין נצחי בין הווה נפסד כמו שיראה מדבריו. ומכאן נתחייב אצלו שיהיה הגלגל בעל חומר ושיהיה מקום ביאור מציאות ההיולי555 חכמת האלהות556. אבל ארסטו אשר יראה557 שהחומר סבת ההויה וההפסד ושההויה וההפסד558 הם ממיני השנוי559 וחכמת560 561 הטבע היא המעיינת במצואים המשתנים מצד שהם משתנים באחד562 ממיני השנוי ראה לבאר מציאות563 ההיולי מצד ההויה וההפסד המשיגים לגוף המשתנה בעצם וראת שמקום564 ביאורו הוא חכמת הטבע להיותה565 מעיינת566 בשנוי הזה. ומכאן חלק אבן רשד על אבן סינא ואמר שההיולי מצוי567 בגופות המשתנים בעצם בלבד וכי אין מקום ביאורו חכמת האלהות וכי הגוף הנצחי אין לו חומר. וטענתו568 על זה היא כי כבר נתבאר כי הגוף אחד במציאות569 אלא שהשכל מחיוב בו הרכבה מן נושא570 ונשוא מצד ההויה וההפסד571, לפי שהדבר הנפסד עצמו572 לא יקבל ההויה573 רק הם שניהם574 כשני הפכים575 צריכים לנושא יקבל את576 שניהם זה אחר זה והוא לא נמצא זולת אחד מהם והנושא הזה הוא הקרוא היולי577. ואלמלא ההויה וההפסד לא היה השכל מחייב578 בגוף אלא ענין579 אחד בלבד והוא צורת הגשמות. אם כן מה שאינו580 הווה נפסד581 אין השכל מחייב בו שום הרכבה ולפיכך אין582 בו היולי. וכל זה אמת ונאות583 לעקרים הטבעיים, אבל אם זה אמת584 יחייב585 שתהיה586 ראית אבן סינא בלתי צודקת או בלתי כוללת כל587 גוף. והאמת אצלי שהיא בלתי צודקת ובלתי כוללת. אמנם היותה588 בלתי צודקת זה מבואר ממה שהניח בהקדמה השנית באמרו שהגוף המתדבק589 הוא מקבל הפרוק590 בלי591 ספק, ואנו592 רואים כי פרוק ודבוק הם מצד החומר והגלגל אין לו חומר, אם כן ההיולי לא יתבאר בחכמה האלהית, וידוע שאין זה אמת593 בכל מתדבק שהרי גוף594 הגלגל מתדבק595 ואינו מקבל פרוק כמו שיבאר596 אבוחמד לעתיד. ואם זה אינו מקבל פרוק597 ומציאות ההיולי לא598 יתחייב אלא מצד הפרוק המשיג למתדבק נמצא גוף הגלגל בלתי נכלל בראיה הזאת ונמצאת599 הראיה בלתי כוללת כל גוף. אם כן אבן סינא טועה באמרו שמן המופת הזה יתבאר מציאות ההיולי בכל גוף600. ולא יתכן לומר שהפרוק. הזה יניחהו אבן סינא בכל מתדבק כדי שיתחייב ממנו מציאות601 ההיולי בכל גוף הוא המחשבי602, כי בידוע שהדבר התשומי לא יתחייב ממנו מציאות דבר אחר בהחלט. גם603 לא יתכן לומר שהראיה הזאת לא הביאה אבן סינא אלא על הגופים604 ההווים הנפסדים605 בלבד וכי אין דעתו שהיא606 כוללת607 הגופות הנצחיים כדי שלא יקרא608 טועה, כי אלו609 היה כן היה מודה בגוף610 הגלגל שאין לו חומר או היה מביא ראיה אחרת611 שיש לו חומר, כי הגזרה הפשוטה מבלי612 ראיה אינה מספקת613. ואנחנו לא מצאנו לו עד614 היום ראיה אחרת אלא זאת, כל שכן שלשונו מורה על היות הראיה הזאת615 כוללת כל גוף. והוא מה שאמר ואנחנו נבאר כי השכל יקיים בכל גוף שני דברים. וכמו כן אמר בסוף הראיה זהו מופת מציאות ההיולי והצורה בכל גוף616, רק עצם האלוה ועצם השכל ועצם המקרה אי אפשר להניח באחד מהם לא דבוק ולא פרוק ולא יתחייב שיהיה בו הרכבה, אבל הגופות הם מורכבים617 מחומר וצורה בהכרח. מכאן יתבאר כי כל מה שאפשר להניח בו דבוק או פירוד618 הוא בעל חומר אצלו וידוע שהדבוק מצוי לגוף הנצחי619 כמו לנפסד. אם כן בהכרח יש לומר שכונתו היתה לכלול כל גוף620 בראיה הזאת ולפיכך לקחה מהצורה הכוללת את כולם והוא הדבוק. ומה שאני צריך להודיעך במקום הזה כי621 אפשר622 לפלוסוף להודיעך מציאות ההיולי וקצת תאריו אבל מהותו ואמתתו עד שיצטייר בנפשנו כמו623 שהוא אי אפשר. והטעם כי ההיולי אין לו צורה ולפיכך ציור עצמו נמנע לנו מצדו לא מצדנו בהפך הדברים העליונים אשר ציורם נמנע624 מצד חסרוננו. וביאורו כי שכלנו קנוי מן הדמיון והדמיון מן ההרגש ולפיכך מי שיחסר לו חוש אחד יחסר לו במורגש המיוחד לאותו החוש דמיונו וציורו כגון לסומא. ולפיכך הדברים אשר אינם מורגשים אין בטבע שכלנו להשיג מציאותם כי אם מצד פעולתם ומקריהם המורגשים המשיגים אותם, ואלמלא הם לא היה לנו דרך לדעת מציאותם כל שכן מהותם. ולפיכך כשתשאל לפלוסוף מה היא צורת הנפש או האש לא יוכל לתת לה גדר אלא מפעולותיה או משיגיה625 המורגשים626. ועל הדרך הזה הם מודיעים מהויות הצורות והכחות הנעלמות. ואין זה לחסרון627 דעת הפלוסוף628 בפרט כמו שחושבים המון עמנו המתעצלים מבקשת מה שביכולת האדם להשיג מן החכמה ומתנצלים על עצלותם בחסרון דעת הפלוסוף629 מלהשיג הדברים כלם על אמתתם ומהגיע עד תכליתם630 אלא לחסרון ולגריעות המצוי בשכל האנושי631 שאי אפשר להמלט ממנו מצד החומר. אבל אם יש בעולם שכל נבדל שאין השגתו באמצעות כלים גשמיים ודאי זה ישיג כל המהויות השגה שלמה אמתית בלתי632 מעורבת במקרים החמריים633 ובלתי לקוחה634 מן הפעולות, ויהיה דעתו והשגתו הדברים בתכלית ההפך להשגת האדם אותם כמו שאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם635. אעפ“י כן אין לנו לנעול דלתי636 החקירה ולומר שתכלית חכמתי637 אינה מגעת לאמת אין לי638 עסק בנסתרות639, רק כמו שאמר ארסטו640 יש לאדם לעיין ולדבר בכל דבר כפי מה שבטבעו ועל זה אין להוסיף641 וממנו אין לגרוע. וכשם שהקיצור ממה642 שאפשר גריעות כך בקשת התוספת על מה שאפשר643 יגיעה644 לריק ומביא לידי שעמום645 וזהו646 המכוסה647 אשר הזהירו648 רבותינו ז”ל מלדרוש ומלחקור649 בו. והשואל לדעת הדברים כמלאך שואל שלא יהיה אדם אלא מלאך. וכמו כן השואל מן הפלוסוף שיודיענו650 מהויות651 כל הדברים עד שנשיגם652 השגה למעלה ממה שבטבענו653 טועה ושואל דבר נמנע שאין בכחנו654 ללומדו ולא בכחו ללמדו כסומא השואל לסומא אחר שיודיעהו מה בין האדום655 והשחור656 שזה נמנע בחוק שניהם מפני ששניהם חסרי657 הכלי אשר אפילו לא חסר אלא לאחד658 מהם לא היה659 דרך לאחד לדעתו ולא לשני להודיעו. ולפיכך אנו חייבין להודות לפלוסוף על מה שהשיג660 ושלא661 נחסרהו662 על מה שלא השיג אם הוא ממין מה663 שאין בכח האדם להשיג664 בשגם הוא בשר665.


יב

אמר המעתיק. גזר אבוחמד כי בטול היות666 ההיולי לא במקום כלל מבואר. ואני אומר כי אם רצה בהיולי ההיולי אשר זכר למעלה באמרו667 כי העץ היולי לאפר זה אמת לפי שזה668 מצוי בפועל669 ובעל צורה ואינו קרוא היולי אלא בערך אל האפר. אבל אם רצה ההיולי670 הראשון בהתבוננות היותו671 פשוט מכל צורה כמו שיראה672 מדבריו באמרו673 כי אין לו מציאות בפועל זה צריך ביאור כי יש לטעון עליו ולומר674 כי הגוף אינו צריך675 למקום אלא מצד צורתו הגשמית שהם המרחקים. והואיל676 שאין להיולי677 מרחקים שאלו678 היה679 לו מרחקים היה מצוייר680 ואשר אינו מצוייר681 אינו צריך מקום, ואבוחמד עצמו מודה שהמקום הפרטי לא682 נתחייב לגוף הפרטי כגון המרכז לארץ אלא683 מצד צורתו הפרטית שהיא הצורה הארציית, אם כן למה לא684 יתחייב685 לו המקום הכללי מצד צורתו הכללית שהיא686 הגשמות687 אלא שאי אפשר לצאת לפועל כי אם בדבר נוסף688 כמו שזכר הוא689. ואין הענין הזה מונע מליחס המקום בכלל אל690 הצורה ולא ליחסו אל ההיולי691 הראשון שאיננו692 בפועל. ועוד כי אמרך שאינו בפועל ושהוא צריך מקום693 סותרים זה את זה, אם כן אין ההיולי הראשון694 במקום בעצם אבל הוא במקום במקרה בהיות הגוף אשר הוא מצוי בו695 בכח מצוי במקום מציאות עצמי696.


יג

אמר המעתיק. יש להשיב ולומר כי בהיות מניעות697 החלוק טבע עצמי698 להיולי כשהוא נפרד699 מן הצורה לא ימנע היות700 קבול החלוק מצוי לו701 על דרך המקרה בהיותו מחובר לצורה המתחלקת702 בטבעה העצמי. כי יש דברים703 שאי אפשר704 בהם לקבל תואר אחד בהיותם עומדים בעצמם ויקבלו אותו705 על דרך המקרה706 בהיותם מחוברים לדבר אחר שאותו התואר707 עצמי לו708, שהרי הנפש אשר אינה מקבלת תנועה709 ולא שקיטה710 בעצמה711 והיא מקבלת אותם על דרך מקרה בהיותה712 עם הגוף מצד היות הגוף713 מתנועע ושוקט בעצם, וככה ההיולי714 אשר אינו במקום בעצמו והוא מצוי715 בו716 במקרה בהיות המורכב717 ממנו ומן הצורה מצוי בו בעצם. והמשל אשר הביא באמרו718 שזה719 נמנע720 כמו שימנע היות המקרה עצם והשכל גוף אינו נאות לנמשל לפי שהנמשל הוא קבלת תואר לדבר שאי אפשר לקבלו בעצמו ואפשר שיקבלהו עם זולתו במקרה, והמשל הוא התהפך721 עצם אל עצם אחר מה שאי אפשר להיות לא בעצם ולא במקרה.


יד

אמר המעתיק. שים לבך אל העיקר722 היוצא מכאן כי הוא מועיל מאד. והעיקר הזה הוא כי יש דברים מורכבים שאין לחלקיהם723 מציאות קודם ההרכבה היא סבת מציאותם724 רק ההרכבה היא סבת מציאותם כגון החומר והצורה.


טו

אמר המעתיק. זהו דעת אבן סינא ר"ל725 שהאחדות מקרה ואבן רשד מודה לו726 באחד727 המפורסם בהמון והוא הנכלל במאמר הכמות אשר הוא התחלת המנין אבל האחד אשר החכמה האלהית מעיינת בו איננו זה728 אלא אחר והוא המשיג לכל729 המאמרות והנאמר עליהם והוא730 שם נרדף למצוי. וטענות אבן רשד על זה ותשובותיו על דעת אבן סינא הלא הם כתובים על ספר731 מה שאחר הטבע.


טז

אמר המעתיק. מה שאמר כי בהמצא המורכב מן הנפרד יתחייב שהנפרד יהיה732 מצוי, אם733 כונתו שיהיה734 מצוי במורכב זה אמת, אבל אם רצה לומר735 שהוא מצוי בעצמו מחוץ למורכב736 זה אינו מתחייב חיוב מוכרח שהרי הגוף737 מורכב מחומר וצורה ואין738 אחד מהם מצוי בעצמו חוץ מן המורכב. ומה739 שהביא ארסטו בראיתו על מציאות המניע כי בהמצא המורכב ממניע ומתנועע יתחייב שימצא המניע נפרד בעצמו הוא בתנאי אחד והוא שנדע שהמתנועע שהוא אחד מחלקי המורכב מצוי לבדו אז יתחייב שיהיה המניע מצוי לבדו.


יז740

אמר המעתיק. אפשר שלזה רמז החכם באמרו בעשרה741 מאמרות נברא העולם, כי המאמרות כוללים לכל742 הנבראים.


יח

אמר המעתיק. איני743 יודע בכל החכמים מי שיאמר744 שהמצוי יאמר745 בשתוף על העשרה מאמרות746 רק כלם מסכימים על היותו נאמר עליהם בקדימה747 ואיחור, ולפיכך היה העצם הוא המקודם שבהם בשם הזה. ודעת ארסטו כי המצוי מורה על שני ענינים: האחד על הצודק והוא אשר חוץ748 לנפש כהיותו בנפש וזהו749 ענין המצוי הנשוא על העצם באמרנו העצם מצוי והוא אשר כנגד ההעדר750, והשני מורה על עצם הדבר וממשותו והוא שם נרדף לדבר וליש ולמהות751 752 ואין זה מורה על ענין נוסף בעצם וזהו753 הנאמר על כל המאמרות ואשר תעיין בו חכמת האלהות. ואין המצוי הזה הוא הנשוא754 על העצם כאמרנו העצם מצוי כדי שיתחייב ממנו מה שזכר אבוחמד באמרו שאלו היה המצוי הוא הוא755 העצם ממש756 היה אמרנו העצם מצוי כאמרנו העצם עצם757. ואבוחמד טעה בזה לפי שלקח המצוי הנאמר על הענין הראשון758 והוא אשר אליו כוון ארסטו בספר הנפש תחת המצוי הנאמר על הענין השני והוא אשר אליו כיון במה שאחר הטבע כשחלק המצוי אל מיניו759. ולפיכך גזר אבוחמד בשני שהוא מקרה נוסף על העצם והוא שקר. ולא עוד אלא אפילו הראשון המורה על הצודק אינו מן התארים אשר העצם מתרבה בהם כלובן ושחרות רק מן הענינים המשיגים אותו שאינם מחייבים בו רבוי כאחדות וזולתו וכבר בארתי זה בהגיון. גם שם המצוי הנאמר על הענין760 השני אינו מורה על מהות הדבר וצורתו הפרטית אלא על היותו שום דבר761 ולפיכך לא יהיה מאמר האומר הפועל איננו מצוי, ואפילו על הענין השני כמאמר האומר הפועל איננו פועל.


יט

אמר המעתיק. כבר אמרתי בהגיון כי הסברא הזאת היא לאבן סינא ואבוחמד נמשך אחריו באמונה הזאת, ולפיכך אמרו762 שהעלה הראשונה מציאות בלא מהות. וזה תימה גדול איך שלל לעלה הראשונה המהות שאינו763 דבר נוסף על העצם וחייב לו מציאות764 שהוא מקרה. אם כן יתחיוב שיהיה האלוה מקרה עומד בעצמו וזה שקר או יצטרך לעצם נושא כשאר המקרים, ואם כן הרי המהות מצוי, ואם יאמר המהות השלול מן הבורא איננו העצם האישי העומד בעצמו מחוץ אלא המהות הכללי המובן מן הגדר והוא המצוי בשכל הנשוא על האישי, נאמר לו לדבריך יתחייב שיהיה לו עצם אישי, אם כן מה תאמר765 באותו העצם יש לו מציאות או לא766. אם תאמר שאין לו מציאות נמצאת אומר שהוא מהות בלי מציאות ואתה הנחתו מציאות בלא מהות. ואם תאמר יש767 לו מציאות אותו המציאות הוא מקרי או768 לא769. אם תאמר שהוא מקרי נמצא בעל מהות ומציאות בשאר כל הנבראים. ואם תאמר שאיננו מקרי770 איננו מציאות כי לדבריך כל מציאות מקרי, ואפילו נודה לך שהוא מציאות ואינו מקרי מה נפשך הוא תואר נוסף על הדבר או בלתי נוסף. ואם771 תאמר שהוא נוסף יתחייב שיהיה למציאות מציאות772 וכן עד לאין תכלית, לפי שבהמצא הדבר ימצא מציאותו. ואם תאמר שהוא בלתי נוסף תנוח דעתך שהנחת דעת הקודמים773 שאין774 המציאות775 מקרה וכל המצוי והיש אחד והם776 שמות נרדפים777 מורים על ענין אחד אין ביניהם הפרש כי אם778 בשמות לבד779. ואתה דע לך כי מן הדעת הזה וכיוצא בו אשר ייחס אבוחמד לפלוסופים בכלל תפש780 עליהם אחר כן והביא ספקות על דעותם האלהיות והרחיב גרונו והאריך לשונו. ואחר כך בא מי שתפש על דבריו ולקה במה שחטא כאשר יאמר משל הקדמוני781 הרוקק782 למעלה חוזר בפניו.


כ

אמר המעתיק. זהו דעת אבן סינא והוא נאות783 לדעת תורתנו ולאמונת784 הגמול והעונש. אמנם דעת אבן רשד הוא כי הנפשות אין בהם רבוי ולא מנין כי אם מצד החמרים והם הגופות ולפיכך אינן נמנות אחר785 הפרדם מן הגוף. ואנחנו יש לנו לחקור על שתי786 הדעות787 איזה יכשר הזה788 או זה. וזה לא יתכן עד שנעיין מכמה פנים ימצא הרבוי בדבר והצדדים אשר מהם יוכל להמנות. ונאמר כי הרבוי ימצא בארבעה789 צדדים. האחד מצד התחלפות הצורה וזהו הרבוי אשר למינים790 כגון האדם שהוא זולת הסוס לפי שאין צורתם אחת791. והשני מצד החומר הנושא כגון שהשחרות אשר בשער האחד792 זולת אשר בשער האחר והעוגה הזאת זולת חברתה793 הדומה לה בתבניתה794 וגדלה ושאר מקריה לפי שהחלק מן העסה אשר באחת זולת החלק795 אשר באחרת. והשלישי מצד הזמן כגון שתנועת האיש בלכתו אל ביתו היום זולת תנועתו בלכתו אליו אמש. והרביעי מצד המקרה כראובן796 שהוא זולת שמעון797 להיות798 זה לבן וזה שחור זה ארוך זה799 קצר. אלו השלשה האחרונים הם800 סבת מציאות801 המנין באישים ואין הפרש בין802 נפש ראובן803 לנפש804 שמעון805 מצד הצורה המינית כי שתיהן806 נפש אדם807 ולא מצד החומר שהרי נפרדו מהגופות לאחר המות ולא מצד הזמן לפי שאין הנפש נופלת תחת הזמן הואיל שאין808 לה תנועה בעצמה ולא מצד המקרים הראוים לגוף, אבל המקרים והתארים המשיגים לנפש והראוים לה בשהיא נפש עומדת בעצמה כגון החכמה והסכלות יתחייב שיהיה הפרש נפש ראובן809 לנפש810 שמעון811 מן הצד הזה אלא812 אם יאמר אדם שאין המקרים האלו ראוים לנפש כי אם מצד היותה כח813 הגוף כמו הכעס והרצון וכיוצא בהם קודם814 התחברה עם הגוף ולאחר הפרדה815 אינה חכמה ואינה816 סכלה, וזה הפך תשומתם817 שהם אומרים שהשגת הנפש אחר818 הפרדה מן הגוף השגה שכלית וכי הדעת דבר819 מיוחד בדברים הנבדלים820 מגוף. אעפ"י שיש לאבן רשד להשיב821 שהדעת המצוי822 לנפש בלתי הגוף אינו ממין823 המצוי לה עם הגוף824 אלא מין אחר שכל הנפשות שוות בו ולפיכך אין שם סכלות. וחלילה לנו אנחנו מאמיני825 התורה826 מהאמין827 דעת אבן רשד רק דברי אבוחמד נראין מדבריו כי לדבריו אין גמול ואין עונש ואין יתרון לחכם828 על829 הכסיל830. והאמת כי כבר התבאר בספר הנפש כי השכל831 בפועל832 צורה לנפשות האנושיות833 ולפיכך יתפרשו הנפשות האנושיות834 זו מזו כפי מה835 שקנתה כל836 אחת ואחת מהצורה ההיא ומן הצד837 הזה יפול בהם המנין כצורות הנבדלות המתפרשות בצורתן838.


כא

אמר המעתיק. ישמעו אזניך מה שיוציאו שפתיך839. ואז לא תאמר שהמהות דבר בעצמו זולת המציאות והמציאות מקרה840 לו כי דבריך אלו מורים שהמהות841 הכללית842 לא ימצא בפועל אלא בנפש בלבד, וידוע שהאישי אינו מצוי כלל בנפש מצד שהוא843 אישי ואינו כלום מחוץ זולת המצוי, וכבר הרחבתי בענין זה844 במקומות רבים.


כב

אמר המעתיק. אין היות העלה845 קודמת לעלול846 בזמן מציאותם847 דבר מיוחד בעלה אשר היא חלק מן העלול848 בלבד כחומר וכצורה לגוף המורכב משניהם אלא אפילו העלה849 אשר היא חוץ850 מעצם העלול אפשר להיות בלתי קודמת לעלול בזמן בפועל אשר הוא פועל851 בעצמו כשמש לאור והאש852 לחום. ועל הדרך הזה נאמר באלוה שהוא עלת העולם הפועל אותו ואינו קודם לו853 בזמן, וזו היא הקדימה854 בעצם אשר המשיל אבוחמד בקדימת תנועת האצבע לתנועת הטבעת.


כג

אמר המעתיק. זהו855 החלוק856 המפורסם לפועל אבל לדעת הפלוסופים857 יש שם חלק שלישי אמצעי ביניהם הורה המופת על מציאותו כמו שהורה המופת858 על מציאות האמצעי בין ההפכים859 שאין ביניהם אמצעי לדעת ההמון כגון860 מציאות דבר שאינו חוץ לעולם ולא תוכו ומציאות הגוף שאינו קל ולא כבד. והחלק הזה הוא פועל שאין861 פעולתו בטבע ולא ברצון והוא האלוה ית'. ומן המאמר הזה חשבו ההמון כי הפלוסופים862 מאמינים כי הבורא863 פועל864 בטבע פשוט כאש שמחממת ואינה865 יודעת שהיא מחממת, או שהם866 מאמינים שאין הבורא פועל כלל. והסבה בזה כי הפועל לא יתחלק867 אצלם868 אלא לשני חלקים869 אשר חלקו870 אבוחמד ר“ל פועל בטבע ופועל ברצון, ולפי מחשבתם871 אין שם חלק שלישי. והפלוסופים אומרים872 כי אין זה מתחייב873 מדבריו וכי874 יש לו מופת על היות הבורא פועל על כל פנים ויש לו מופת שאינו פועל בטבע875 ויש לו מופת שאינו פועל ברצון לפי שהפועל ברצון גרוע כמו שנתבאר876, אם כן877 יתחייב שיהיה פועל על דרך אחר878 שיהיה לא טבעי ולא רצוני אבל הוא כאמצעי879 ביניהם. והפועל הזה אין ההמון משיג880 מציאותו ולא הפלוסוף881 איכותו ולפיכך לא כתבה אותו התורה והוצרכה להניח דעת ההמון ולהשלים להם שפעולת האל רצונית כפעולת האדם שהיא מעולה שבפעולות המפורסמות. וכמה הוא רחוק מדרך הפלוסופים882 מי שיחשוב שהם מאמינים שפעולות הבורא באות ממנו883 בלא ידיעה וחפץ884 כי אם בחיוב פשוט כאור הבא מן השמש שהרי הפלוסופים מכריזים וקוראים כי הבורא צורה שכלית נבדלת מבלי חומר וידוע למשכילים כי השכל אשר בו נשכיל אינו אלא הצורה885 החמרית בהבדלה מן החומר. ואם הצורה הזאת כך ר”ל שהדברים באים ממנה בידיעה886 וחפץ הצורה הנבדלת מעקרה לא כל שכן. אבל כשם שאותה הצורה887 אינה ממין הצורה הזאת888 כך ידיעתה וחפצה אינה ממין ידיעת הצורה הזאת889 וחפצה שאלו היו890 כן891 היו גרועים והתארים הגרועים אינם נמצאים לדבר השלם. ולפי שדעתנו עלולה892 ואותה הדעת893 עלה אין894 דעתנו מקפת באותה דעה, ולפיכך אי אפשר לנו שנדע895 מהות הדעת896 ההיא ולא החפץ ההוא ועל כן לא מצאו להם החכמים897 שמות מיוחדים נאותים לענינים ההם בפרט והוצרכו לקראם898 בשמות המיוחדים בידיעתנו וחפצנו עד שיהיה שתוף השמות סבה לטעות בענינים ולחשוב שעניניהם אחד. ותכלית הכונה שאין899 הרצון שלול מהבורא כמו שיבינו הכסילים ממאמר אבוחמד והפלוסוף900, רק יש לו ענין שהוא בחקו כמו הידיעה בחקנו וענין שהוא בחקו כרצון בחקנו. והמופת אצלם901 על902 היות לבורא903 ענין שהוא904 בחקו905 כרצון בחקנו זולת הידיעה הוא כי הבורא יש לו דעת כמו שזכרתי ודעתו906 משגת ההפכים907, ואלו היה דעתו לבדו מספיק בביאת הפועל ממנו בלי908 רצון היה פועל שני ההפכים כאחד909 לפי שהוא יודע שני ההפכים910 ואינו כן911. ובראותנו שאינו פועל אלא אחד מההפכים בלבד והוא הטוב שבהם נדע שפעולתו צריכה לענין אחר נוסף על הידיעה שבו בחר האחד על השני והוא הנקרא רצון בלשון בני אדם, ואלמלא הענין ההוא היה פועל שני ההפכים כאחד או מניחם כאחד. ואם תאמר יתחייב מזה שיש לבורא יכולת לעשות כל מה שירצה אם912 כן איך נאמין שיש לדברים טבע קיים שלא ישתנה לעולם כי מה שהוא תלוי913 בבחירת הפועל אפשר שיהיה למחר בהפך מה שהיה914 היום. נאמר כי בודאי זה דרך הרצון המחודש כרצוננו915 מצד שהוא מתפעל מן הרצוי ולפיכך הוא משתנה בהשתנות הרצוי, אבל הבורא אעפ“י שיש לו916 יכולת על כל דבר דרך רצונו להתלות תמיד917 ברצוי אחד והוא הטוב918 שבהפכים, ובודאי אלו רצה לעשות הרע היה יכול לעשותו אבל אין דרכו לרצות אלא בטוב בלבד. ומן הצד הזה ימצא לדברים טבע קיים919 בלתי משתנה עד שיהיה מציאות קצתם מחוייב תמיד920 בהכרח ומציאות קצתם נמנע תמיד בהכרח, זה מחוייב מצד מה921 שהוא רצוי תמיד בעבור היותו טוב תמיד, וזה922 נמנע מצד שהוא בלתי רצוי תמיד בעבור היותו רע תמיד אעפ”י ששניהם אפשריים בהתבוננות יכלתו, זהו האמת אצל הפלוסופים אעפ"י שאינו נראה923 מדברי אבוחמד. ואומר כי אבוחמד אינו מכחיש היות הבורא פועל ברצון אבל הוא מכחיש היותו פועל לדבר מכוון, ולפיכך אמר אבוחמד וכל פועל עד תוספת ביאור לזה.


כד

אמר המעתיק. זאת924 היא אצלם הטענה החזקה המחייבת שלא יהיה925 לפועל הפועל הראשון התחלה זמגית ושיהיה הפועל והפעול926 מצויים תמיד בהמצאו ואין בהם מוקדם ומאוחר בזמן.


כה

אמר המעתיק. ענין המאמר הזה כי מציאות מנויים שאין להם תכלית הוא נמנע בשני תנאים: האחד שימצאו יחד927 והשני שיהיו בעלי סדר928, בין סדר טבעי כעלה ועלול929 בין סדר930 תשומי כגופות אשר בהתחילך931 מצד אחד מהם תמצא הראשון קודם לשני והשני לשלישי קדימת תשומה. אבל אם יחסר למה שאין לו תכלית אחד מהשני תנאים932 האלו לא יהיה מציאותו נמנע. ולדעת אבן רשד האחד933 מהם מספיק במניעות מציאות934 מה שאין לו תכלית935 כי הדברים שאין למנינם תכלית מציאותם936 יחד937 שקר אצלו בין שיהיו938 בעלי סדר או בלתי בעלי סדר. וכמו כן המנויים שיש בהם939 סדר טבעי בעלה ועלול940 מציאותם גם כן מאין תכלית נמנע אצלו בין שימצאו יחד941 בין זה אחר זה. ואין הסדר התשומי כלום אצלו כדי שיהיה הפרש בין הגופות והנפשות במציאות942 לא תכלית. לפיכך943 לא מצא דרך להתיר הספק אשר בנפשות המצואות יחד944 בלא תכלית אלא באמרו שאין בנפשות מנין ולא רבוי.


כו

אמר המעתיק. רוצה לומר שהמרחקים והגופות יש להם סדר בתשומה והעלה והעלול יש להם סדר בטבע ואין לנפשות אחד מהם. כך צריך להבין במקום945 הזה.


כז946

אמר המעתיק. המופת הזה לא הבנתי אותו עדין ולפיכך איני947 בטוח בעצמי שלא טעיתי בהעתקתו948. וגם לא מצאתי למלת949 מסאמתה950 ולא לפעלים הנגזרים ממנו שמות בלשוננו.


כח

אמר המעתיק. הנה951 לא זכר952 בכאן חלק שלישי לפועל כי אם שני חלקים בלבד כמו שהודעתיך שם953.


כט

אמר המעתיק. דעת אבן רשד הוא954 כי החלוק הזה אשר חלק955 אבוחמד המצוי אינו חלוק עצמי לו956, לפי שאין אלו957 המבדילים958 עצמיים למצוי רק הם דברים סמוכים לו שהנפש פועלת אותם ואינם תארים מצוים מחוץ אלא959 הם תארים שוללים, כי חיוב הדבר מעצמו חוזר לשלילת העלה בלבד לא לתוספת960 תאר באותו הדבר כמו שהאחדות אינו ענין נוסף על העצם מחוץ לנפש במציאות כשחרות961 והלובן962 אלא ענין בנפש חוזר לשלילת החלוק. ואומר963 גם כן שהמחוייב964 בעלתו אינו אפשרי בהתבוננות עצמו אלא נמנע. ואני אומר כי כדברי965 אבן רשד בן הוא וכי מכאן טעה אבוחמד בעלול הראשון ובשכל הנבדל966 בכלל באמרו967 שיש בו968 רבוי ושהוא מורכב מהאפשרות אשר יש לו מעצמו ומהחיוב אשר969 לו מצד סבתו970. ואמנם971 הטעהו972 בזה שתוף השם כי נתחלף לו האפשרות הזה אשר הוא ענין973 בלתי מצוי מחוץ באפשרות האחר האמתי974 אשר הוא תאר מצוי בחומר כמו שביאר975 אבוחמד עצמו למעלה באמרו כי האפשרות תאר מוצרך לחומר נושא אותו ולפיכך נאמר הילד הזה אפשר שיהיה חכם והטפה976 הזאת אפשר שתהיה977 אדם. גם דברי ארסטו שהאפשרות דבר דבק בחומר הראשון ולפיכך היה כל בעל חומר הווה נפסד. ואם978 השכל הנבדל אינו בעל חומר יתחייב שלא יהיה בו אפשרות, ואם יש בו אפשרות יתחייב שיהיה בעל חומר כשאר ההוים הנפסדים979. גם אבוחמד עצמו מודה שהאפשרות תאר סמוך למה שהוא אפשרות980 לו וכמו כן החיוב, אם981 כן יתחייב שיהיה הנבדל מורכב משני דברים האחד נושא האפשרות והשני נושא החיוב. או נאמר שהאפשרות והחיוב האלה אשר ייחסם אבוחמד לשכל הנבדל העלול אינם תארים בעצמם982 מחוץ983 כדי שיהיה השכל העומד בעצמו מחוץ מורכב מהם ומתרבה בהם984 אבל עצם העלול פשוט985 מחוץ אין986 בו שום הרכבה ולא רבוי מחוץ כלל. ואם כן איך יאמר אבוחמד שמן החיוב אשר בו בא מלאך ומן האפשרות בא גלגל כאלו היו דברים מצויים בו מחוץ987. ועוד988 תדע כי המלות האלו והדומות להם ר"ל אפשרי989 מעצמו ומחוייב990 בסבתו אשר חדש אבן סינא והחזיק בהם אבוחמד היתה סבה לטעות ולהטעות בחכמת האלהות ולהוציאה מדרכה ולהרחיב מקומות התפיסות991 בה כמו שזכר992 אבן רשד. ואם תחפוץ למצוא דברי חפץ ולעמוד על האמת ולהסתלק מן הספק שאל החכמה993 מבעליה והוא994 ארסטו בן ניקומקוש995. וכלל996 דעתי997 במאמר הזה כי האפשרות הזה אשר אמר998 אבוחמד שיש בשכל העלול אם999 הוא תואר מחוץ צריך לנושא האפשרות האמתי ויתחייב1000 שיהיה השכל1001 הווה נפסד1002 כשאר בעלי חומר. ואם אינו אלא מפועל הנפש בלבד יתחייב שלא יתרבה בהם בעצם השכל כי איך יתכן להיות הדבר העומד בעצמו מורכב מדברים שאינם מצויים מחוץ, זה לא יתכן.


ל

אמר1003 המעתיק. דעות המעיינים1004 חלוקות בפועל כי האדם ההורג1005 את1006 חברו בסייף או שורפו באש אי זה מהם הוא הפועל למיתה אם1007 האדם או הסייף והאדם1008 או האש. יש1009 אומרים שהפועל הוא האש ואין האדם אלא מניע בלבד1010, ואחרים אומרים שהפועל הוא אדם וכי האש והסייף אינו1011 אלא כלי1012 כמחט לתופר והקולמוס לסופר. והאמת1013 כי שניהם פועלים ושיתכן ליחס הפועל לכל אחד מהם. וביאורו כי נותן הצורה הוא הפועל האמתי וכל1014 צורה תהיה או1015 גשמית או בלתי1016 גשמית, וכל צורה גשמית1017 או תהיה הויתה תנועה כצורות המקריות אשר הם כמות או איכות, או תהיה תכלית תנועה כצורות העצמיות שאינם מקבלות תנועה לפי שלא יתחלקו כאשר נתבאר בשמע1018 הטבעי. ואשר הויתה תנועה1019 כצורה המקרית הפועל אותה הוא המניע1020 בהכרח בעודו פועל, ואין1021 הפועֵל פועל ולא הפעול נפעל אלא מצד היותם זה מניע וזה מתנועע בעוד שאין הפועל מצוי בנפעל לגמרי ולא1022 נעדר ממנו לגמרי אלא מציאות אמצעי בין שני קצוות1023 האפיסה המוחלטת והמציאות המוחלט וזה מבואר בהגיון במאמר1024 שיפעל. והצורה אשר הויתה תכלית תנועה ודבר נמשך אחריה אין הפועל אותה צריך להיות מניע בהכרח מצד מה1025 שהוא פועל הצורה ההיא אבל צריך1026 שיקדימה1027 מניע על כל פנים. והמניע הקודם הזה יהיה או הפועל עצמו או זולתו. והצורה אשר איננה גשמית כצורת השכל ואין הוייתה תנועה ולא דבר נמשך אחריה לפי שאינה מתחלקת ולא במתחלק, לפיכך אין הפועל אותה1028 מניע ולא צריך לקדימת מניע. ומכאן יתבאר1029 לך כי הפועל נאמר1030 על שלשה פנים, והם פועל שפעולתו תנועה כפועל צורה מקרית בגוף כמחליף1031 והמגדל והמעתיק1032, ופועל שפעולתו תכלית1033 תנועה והוא נותן1034 הצורה העצמית1035 והוא המהות, ופועל שאין פעולתו תנועה ולא תכלית תנועה והוא נותן הצורה הנבדלת. וזה נקרא פועל בדרך מיוחד שאינו כדרך שאר הפועלים כשם1036 שהפעל נקרא פעול שלא כדרך שאר1037 הפעולים. וממה שאמר1038 אבוחמד למעלה נתבאר שהפועל המורגש שני מינים פועל בטבע ופועל ברצון. ולפי שאין הרצון לבדו מספיק בהוצאת1039 הפועל1040 הוצרך1041 הפועל ברצון1042 להסתייע בכלי פועל בטבע. ואם נזדמן לאותו הכלי שיהיה חלק מן הפועל1043 כגון השנים והצפרנים שמחתכין בקושי ובחדוד1044 שבהם1045 בטבע יהיה אותו הפועַל מיוחס1046 לפועֵל ברצון מצד שהפועל הטבעי חלק ממנו. ואם לא יהיה הפועל בטבע כי אם דבר עומד בעצמן אלא צריך1047 לפועל ברצון להניעו כדי לקרבו מן1048 הפעול יהיה כל אחד משניהם ראוי להקרא פועֵל וליחס הפועַל אליו אלא שהמיחס אותו לפועֵל בטבע מיחס אותו אליו מצד שהוא מניע חלקי1049 הפועל באחד ממיני התנועה או תנועת ההעתקה1050 כמו המחט והסייף או תנועת התחלפות1051 כמו האש, והמיחס אותו לפועֵל ברצון הוא מיחס אותו אליו מצד שהוא מניע הפועֵל הטבעי או מניע הנפעל או שניהם יחדו תנועת ההעתקה1052 הצריכה להיות קודמת לשאר התנועות כלם כמו שביאר ארסטו עד שיתקרבו זה לזה. ועל הדרך הזאת1053 נתיחסו1054 כל הנפעלים הגשמיים לבורא ונאמר שהוא פועל את כלן לפי שהוא מניע הגלגל שהוא המתנועע1055 הראשון1056 תנועת ההעתקה1057 שהיא ראשונה לכל התנועות ובאמצעותה יתקרבו כל1058 הפועלים הטבעיים מן הנפעלים ויפעלו פעולותם1059 הטבעיות1060 זה בזה. נתבאר מזה שהאדם והסייף והאש כל אחד מהם ראוי להקרא פועֵל: האש לפי שהוא מניע הנשרף תנועת התחלפות1061, והסייף1062 לפי שהוא מניע חלקי הנחתך תנועת ההעתקה1063 בהפרידו חלקיו הדבקים זה בזה, והאדם לפי שאין כל אחד מאלו יכול להניע הנפעל אם לא יניע האדם1064 אותו תחלה עד שתקרב1065 האש מן הנשרף והסייף מן הנחתך, אעפ“י1066 שהאש והסייף מתפרשים זה מזה בצורך יתרון הקרוב וחסרונו כי הסייף צריך1067 לפגוש כל חלק וחלק מחלקי1068 הנפעל בלא אמצעי מה שאין כן באש1069. ולפי1070 שהאדם ממית באמצעות הסייף נקרא הסייף פועל קרוב והאדם פועל רחוק, וכל אשר ירבו האמצעיים יהיה הפועל הראשון יותר רחוק לפי1071 שכל פועל לא באמצעי נקרא1072 קרוב וכל פועל באמצעי1073 נקרא רחוק. ועל1074 הדרך הזה נאמר בבורא שהוא פועל ראשון לדברים הנפעלים. גם הדברים הנפעלים1075 בתנועה. יש מהם צריכים לתנועה ולמניע בזמן הויתם וצאתם מן הכח אל הפועל בלבד ולאהר גמר מלאכתם ישקטו כל ימי עמדם כאדם וכבית וככסא1076, ויש מהם צריכים לתנועה ולמניע כל זמן1077 מציאותם ובהסתלק המניע יסתלק מציאותם לפי שמציאותם מתקיים1078 בתנועה כגון הרוח שאין לו מציאות אלא בתנועת האויר ואין אפיסתו אלא שקיטת1079 האויר בהסתלק מניעו. אמנם החלק הראשון1080 אינו צריך לפועל אלא בשעת הויתו בלבד כדי להניעו ולהוציאו מן הכח אל הפועל אבל לאחר גמר מלאכתו אינו1081 צריך אלא לשומר1082 יתמיד מציאותו זמן קצוב. והשומר במין הזה הוא זולת הפועֵל בהכרח כגון הכותל שהפועל אותו הוא1083 הבנאי והשומר הוא היובש ולפיכך ימות הבנאי וישאר הכותל. וזה דרך כל מחודש זמני שאין קייומו בתנועה, ולפיכך יש להאמין לפי דעת הפלוסופים1084 שאין העולם מן המין הזה שאלו היה כן היה1085 מסתלק פועלו והוא נשאר והיה צריך אחריו לשומר1086 זולתו יתמיד מציאותו ונמצאו1087 לעולם שני1088 אלוהות. והחלק השני אשר קיומו בתנועה צריך1089 למניע כל זמן מציאותו והמניע הוא הפועל והשומר1090 בחוקו. ואין ספק שהמצוי הזה צריך לפועל יותר מן הראשון שאלו נסתלק הפועל אפילו כהרף עין היה מציאותו בטל לגמרי. ולפיכך אם יתבאר שיש במציאותו מצוי כזה ר”ל שמציאותו1091 בתנועה ודאי יצטרך לפועל יותר מזולתו. ולפי1092 שקיום עולם1093 הטבע ומציאות כל מה שבתוכו הוא בתנועת הגלגל כמו שנתבאר במדע הטבעי ותנועת הגלגל אי אפשר להמצא כי אם במניע פועל אותה ושומר אותה תמיד יתחייב שיהיה מניע הגלגל הוא הפועֵל לעולם ושומר מציאותו מצד היותו ממציא התנועה אשר בה קיומו. ולפי שחלקי התנועה אינם מצויים יחדיו1094 כחלקי1095 המצוי השוקט כי אם חלק אחר חלק נמצאת התנועה הולכת ומתחדשת בחלקיה1096 והמניע הולך ומחדש כל חלק וחלק מהם זה אחר זה. ואם1097 המניע הזה נצחי שלא סר תמיד מניע ומחדש חלקי התנועה, ואלמלא כן היה צריך למניע אחר ונמצא שאינו מניע ראשון אלא עלול לאחר כמו שנתבאר במדע הטבעי, יתחייב1098 שתהיה1099 התנועה ההיא המתחדשת1100 בחלקיה נצחית ויהיה חדוש1101 חלקי העולם אשר הויתם והפסדם נמשך אחר חדוש חלקי התנועה נצחי1102 ויתחייב שיהיה העולם מתחדש תמיד בחלקיו וקיים בכללו. ואין ספק כי כשם שהפועל הנצחי אשר לא סר תמיד מהיות פועל1103 לא1104 ירפה מפעולתו1105 כהרף עין יותר1106 ראוי להקרא פועל1107 מן הפועל זמן קצוב, כך המחדש הנצחי אשר לא סר תמיד1108 מהיותו1109 מחדש יותר ראוי1110 להקרא מחדש מאשר חדש זמן קצוב כמו שההמון חושבים במחדש העולם. וכשם שהמתפעל אשר הוא מתפעל תמיד1111 יותר1112 ראוי להקרא1113 פעול1114 מזולתו כך המתחדש1115 תמיד שאין לחדושו תחילה וסוף יותר ראוי להקרא מחודש1116 מן המתחדש1117 פעם ושוקט. אם כן שם1118 המחדש השלם והפעול השלם אינו אלא נופל1119 על הבורא והעולם לבדו לפי1120 שהם1121 המחדש והמתחדש1122 המוחלטים1123 אשר חדושם אינו תלוי בזמן ידוע ולא צריך לתנאי1124 כי אם מציאות המחדש1125. זהו דעת הפלוסופים1126 בחדוש העולם וענין קדמותו אצלם אינו אלא חדושו1127 נצחי ואפיסת היותו1128 בלתי מתחדש בשום עת. ואפשר שלזה1129 רמזו1130 בתפלת השחר1131 וטובו1132 1133 מחדש בכל יום תמיד1134 מעשה בראשית ר“ל שהבורא מחדש המציאות1135 בכל יום ויום1136 ושהחדוש הזה תמיד ר”ל מאין תחלה וסוף. ומעשה בראשית1137 אפשר לפרשו על שני1138 פנים. האחד1139 שיהיה ענין ראשית ענין תחלה המורה על זמן והוא הקרוי בלשון ערב אבתדא כמו שההמון מבינים מן המלה הואת ויהיה ענין המאמר מחדש מציאותו בכל יום1140 לנצח ומזה1141 הוא המעשה בתחלה מוחלטת שאין לה עת קצוב ולא תחלה טבעית אלא כל עת שתרמוז אליו אפשר לשומו תחלה כאלו התחיל1142 בו המעשה הזה כי כן דרך כל מה שאין לו תכלית1143 להניח כל מקום ומקום ממנו כהתחלתו1144. ויחזק הסברא הזאת מה שאמר בראשית בשוא1145 לא1146 בפתח שהוא סימן הידיעה ואין לומר שמעשה סמוך כמו שחושבים ההמון שאלו היה כן היתה ב' בראשית שרשית1147 וזה לא1148 יתכן. והשני והוא1149 יותר נכון ונאות לאמת שיהיה ענין ראשית ענין עלה והוא1150 הדבר1151 המוצרך במציאות זולתו והקודם1152 לו בטבע וזה נקרא בלשון ערב מבדא1153 ובלשון המעתיקים התחלה. ועל זה1154 יהיה1155 ענין המאמר שהבורא1156 מחדש בכל יום תמיד1157 המעשה1158 בהתחלה קודמת למעשה ההוא1159 קדימת עלה1160 שאי אפשר1161 להמצא כי אם בה, וההתחלה1162 הזאת היא החכמה העליונה וזה נאות לדעת המקובלים1163 גם לדעת הפלוסופים באמרם1164 שהסדר המצוי בכל הנמצאים קנוי מן הסדר המצוי בחכמת הבורא ושהסדר ההוא קודם לסדר הזה1165 והוא ראשית והתחלה1166 לו. הוא שאמר הכתוב יהוה1167 בחכמה יסד ארץ וגו‘. ועל שתי הדעות האלה1168 תרגמו המתרגם בחכמתא1169, הוא שאמר שלמה יהוה1170 קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. ודרשו רבותינו ז''ל הענין הזה על התורה שהוא רמז אצלם בקצת דבריהם לחכמה עליונה כמו שיתבאר. וענין הפסוק הוא שהחכמה אשר בה נמצא הכל אומרת השם לקחני ראשית לדרכו1171 וקודמת למפעליו קדימה טבעית מאז. ומה1172 שאמר דרכו1173 ענינו פועל הבורא כמו הודיעני1174 נא את דרכיך. ומה1175 שאמר מאז ענינו מִנֵצַח ושאין להיותה1176 ראשית לדרכו תחלה כי מלת מאז כשאינה סמוכה לזמן ידוע ולא לשום סימן ידוע כמו מאז1177 דברך אל עבדך אלא מוחלטת כמו נכון כסאך מאז1178 תורה1179 בלשוננו1180 על זמן שאין לו1181 תחלה, וכמו כן מעולם כמו שאמר1182 מעולם אתה1183. והפסוק הזה מעיד כי קדימת הבורא על כסאו ועולמו1184 אינה זמנית אלא הוא ועולמו היו כאחד, הוא שאמר מעולם אתה. גם מלת לעולם מורה1185 בדברים העליונים על זמן שאין לו סוף לעתיד כמו שאמר לעולם1186 יהוה דברך נצב בשמים, ואמר1187 ויעמידם1188 לעד לעולם והעד חק נתן ולא יעבור. ואמר דוד מעולם1189 ועד עולם אתה אל כשרצה לומר שאין לו תחלה וסוף1190. וסבת טעות1191 החושבים שענין בראשית כמו בתחלה היתה בית השמוש שהיא נאמרת בשתוף1192 על שלשה ענינים: האחד על מקום1193 כמו ויפגע במקום1194, והשני על זמן כמו בעת1195 ההיא אמר יהוה אל יהושע, והשלישי על כלי כמו כי1196 לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה. וכמו כן בראשית ברא אלהים1197 שענינו שהראשית היה1198 כלי שברא בו האל1199 עולמו והראשית הזה היתה חכמתו, הוא שאמר1200 ואהיה1201 אצלו אמון אמרה1202 תורה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. ובמסכת חגיגה אמרו1203 בעשרה1204 דברים1205 נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת1206 וכו’, ואין ספק שבית1207 השמוש בכאן אינה1208 מורה על זמן אלא על כלי1209. גם מכאן יתבאר שתורה1210 רמז אצלם לחכמה ולפיכך אמרו1211 שנברא העולם בחכמה ואמרו שהתורה היתה כלי אומנותו1212. ולהיות החכמה1213 קודמת לנבראים קדימה זאת1214 אמרו ז“ל1215 שהתורה1216 קדמה לעולם. ואל יטעה אותך מה שאמרו שקדימתה לעולם1217 היה אלפים שנה שהוא מורה על קדימת זמן כי עוד1218 תדע ענינו כשאפרש לך ענין שתא אלפי1219 שני הוי עלמא, והם אמרו בביאור שיומו של הקב”ה אלף שנים שנא' כי אלף1220 שנים בעיניך כיום אתמול. אם1221 כן אותם האלפים שנה הם שני ימים אלא שהחליפו מלת יום באלף שנים כדי להעלים1222 הענין1223 יותר1224. והעד על זה שדרשו בענין1225 הזה ר"ל קדימת התורה לעולם אלפים שנה מן1226 ואהיה1227 שעשועים יום יום, וכשאודיעך פירוש1228 יום יתבאר לך כי אין1229 הקדימה הזאת זמנית1230.

ועתה שמע פירוש1231 הפרשה הראשונה שבסדר בראשית על הדרך העיוני כדי שיתבאר לך שאפשר להוציא הדעת הפלוסופי1232 בחדוש הנצחי1233 מן התורה ומדברי רבותינו ז"ל מבלי1234 שאאמינהו כמו שאודיעך בסוף זה הפרק.

בראשית ר“ל בחכמה כמו שזכרתי1235. ברא אלהים את השמים שהוא1236 כולל1237 לכל1238 הדברים הקיימים1239 באישיהם, ואת הארץ שהוא1240 שם1241 כולל לכל1242 הנפסדים באישיהם הקיימים1243 במיניהם בין פשוט בין מורכב כמו שאמר החכם את השמים1244 לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות1245 תולדותיה. ואחר שזכר בריאתם בכלל בא להורות שכל ההווים הנפסדים1246 ששם ארץ כולל אותם תמיד היו כן מבלי שנוי הם והתחלותיהם. הוא שאמר והארץ היתה תהו1247 לשון עבר. ואמנם זכר היות1248 המציאות נצחי1249 בארץ ולא זכרו1250 בשמים לפי שהספק1251 משיג בארץ ביותר מצד ההפסד1252 המורגש בחלקיה ומיד1253 התחיל לכתוב1254 התחלות ההווים והנפסדים בכללם שהם ארבעה היסודות והביאם על סדרם1255 הטבעי ושמם1256 התחלות לארץ1257 בלבד שכן1258 דעת בעלי1259 המחקר שאין כלום מזה מצוי בשמים לא חומר ולא צורה כזאת ולא העדר ולא ארבעה יסודות וכל1260 זה מבואר בפלוסופיא. ועל1261 כן1262 קרא לחומר תהו1263 לפי1264 שאין זה ולא זה דבר1265 מצוי בעצמו. וקרא לצורה בהו לפי שבענין הקרוי1266 צורה בו הוא הדבר מה שהוא. ולענין1267 זה אפשר שכיון החכם תהו1268 1269 זה קו ירוק שמקיף את העולם כלו1270 שממנו יוצא חשך, בהו אלו1271 אבנים מפולמות המשוקעות בתהום שמהם יוצאים מים. המשיל התהו1272 שהוא החומר בקו לפי שהקו1273 אינו דבר1274 מצוי בעצמו אבל הוא מצוי בגוף בכח כמו1275 שהחומר אינו מצוי בעצמו אבל הוא מצוי בגוף בכח, ולפיכך היה מציאות שניהם אמצעי בין המציאות המוחלט1276 וההעדר המוחלט, זהו1277 ענין תהו ר”ל שהוא1278 שלא בשלמותו כמו שנאמר לא1279 תהו בראה לשבת יצרה, מכלל שהארץ1280 שהיא בלתי1281 נושבת נקראת תהו לפי שאין שלמותה שהוא הישוב מצוי בה. וכמו כן אמר לא1282 אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, קרא לבקשה אשר המבוקש שהוא שלמותה לא נמצא1283 תהו, וכמו כן אמר ואחרי1284 התהו אשר לא יועילו הלכו, קרא לצלם או1285 לדבר המצוי אשר אין בו הצורה1286 המחייבת הפועל אשר הוא תועלתם1287 תהו. מכאן אתה למד שהדבר המצוי1288 מאין1289 שלמותו1290 קרוי1291 תהו, ואין ספק כי זאת1292 היא1293 סגולת החומר הראשון בהתבוננות עצמו. ואמר שהקו הזה מקיף את העולם1294 כלו1295 ר“ל העולם השפל, כי אין ספק כי1296 החומר מקיף את כלו. ואל יקשה בעיניך מה שאמר העולם1297 כלו, כי עולם ושמים וארץ ורוב השמות המשתמשים במעשה בראשית הם1298 מן השמות האמורים בכלל ופרט1299, וזאת סבת השתנות1300 הדעות בהבנתם ורבוי המחלוקת בפירושיהם1301. ואמר שממנו יוצא חושך לפי שהאפס יוצא מן החומר הזה לעולם ההויה1302 וההפסד כמו שנזכיר1303 בפירוש וחשך על פני התהום. ואמר בקו הזה שהוא ירוק לפי שהחומר הראשון לא יתפשט1304 מן הצורה הראשונה1305 עד שיקבל זולתה1306 ואלמלא כן היה אפס לגמרי. ודין1307 החומר1308 להמצא תמיד מציאות אמצעי בין האפס המוחלט והמציאות המוחלט, אם כן צריך שימצא עם הצורה הראשונה לפחות. ולפי שהירוק הוא הגוון הראשון ומציאותו אמצעי בין הלבן שהוא מורה על אפיסת הגוון לגמרי ובין שאר הגוונים כלם ולפיכך1309 היה הדבר הירוק מקבל את כלם בפשטו הצורה הראשונה, הניח הקו הזה ירוק ולא הניחו לבן שהוא1310 מורה על אפיסת הגוון כמו שזכר הרמב”ם1311 ז''ל בפירוש1312 מעשה לבנת הספיר. ומנין שהירוק1313 מקבל שאר הגוונים זה מבואר1314 במדע הטבעי שהירוק1315 כשיתחמם ישוב אדום וכשיוסיף חומו ישוב כרתי1316 1317 וכשיוסיף1318 ישוב תכלת וכשיגיע לקצה האחרון1319 ישוב שחור. וכבר רמז1320 זה יצחק הישראלי1321 במראות השתן ואמר שאין הלובן גוון ולפיכך יורה על אפיסת הבשול1322 וכי הירוק הוא1323 הגוון1324 הראשון המצוי בשתן מפועל החום הטבעי. ויש לך1325 לדעת כי הצורות שתים צורה נבדלת וצורה חמרית. ובעלי1326 הנסתר הסכימו לקרוא לראשים שבהם אבנים לפי שהם עקר ומקור לאחרות הנשפעות מהן הנמשלות במים. וכן דרך הכתוב לקרוא להתחלת הדבר ועקרו אבן כמו משם1327 רועה אבן ישראל. ועל הדרך הזה1328 קרא ר' עקיבא לצורות הנבדלות אבני שיש טהור1329 להיותם1330 עלות1331 המציאות1332 והתחלותיו1333 והן טהורות ונקיות ממשיגי החומר. גם קרא החכם הזה לחמריות1334 אבנים מפולמות המשוקעות1335 בתהום1336, לפי שדרכן לקבל תבנית1337 גשמי ולהשתקע בתהום1338 שהוא רמז לחומר כמו שנבאר1339. ושים לבך איך כנה1340 החומר בקו אחד1341 והצורה באבנים רבות. והטעם כי החומר הראשון אינו אלא אחד משותף לכל ההווים אבל הצורות החמריות הראשונות הן רבות כי הפשוטות הראשונות הן ארבע ליסודות הארבעה. והמורכבות הראשונות שאין1342 זו עלה לזו הן כמספר ההווים אחת1343 לכל מין שמהם יוצאות כל הצורות האישיות שבכל מין ומין זו אחר זו1344 מאין הפסק1345, ולפיכך המשיל הצורות הראשונות באבנים והיוצאות מהן במים ואמר באבנים המפולמות שמהם יוצאות <!>מים. והשם הזה רצוני לומר מים כולל כל1346 הצורות העלולות הנשפעות מהתחלותיהן בין חמריות בין נבדלות כמו שהאבנים1347 שם כולל לכל ההתחלות1348, ולפיכך קרא הנביא לכל1349 הצורות הנצחיות מים חיים להיותן עלולות וקרא לבורא שהוא עלתן1350 מקור באמרו1351 אותי עזבו1352 מקור מים חיים. וקראן דוד המים1353 אשר מעל השמים, והעד מה שאמר יהללו את שם יהוה, מכלל שלא כיוון אלא לעלולות לו בלבד, ורבותינו קוראים1354 לנבדלות1355 בפרט מים עליונים ולחמריות מים תחתונים. ודעות1356 החוקרים במים תחתונים האלו1357 שתים1358: האחת שהן1359 צורות בחומר או בדבר הדומה לחומר אלא שאינם גשמיות והם1360 אבונצר ואבן סינא, ולפיכך אמרו במלאכים שהם קרויים1361 מים עליונים שהם מורכבים מענין הדומה לחומר והוא האפשרות אשר להם מעצמם ומענין דומה לצורה1362 והוא חיוב המציאות אשר להם מצד העלה הראשונה. והדעת השנית שאין בצורות הללו1363 חומר כלל ולא שום1364 אפשרות וזהו דעת ארסטו והוא האמת. גם חכמי ישראל החוקרים בחכמת האלהות1365 והם הנכנסים לפרדס1366 היו חולקים על זה, יש בהם1367 מי שהביאו עיונו להאמין1368 הדעת הראשון1369 ולטעות בו והוא בן זומא, ולפיכך אמר צופה1370 הייתי ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא1371 כשלש אצבעות, ר“ל מעיין הייתי ולא מצאתי הפרש בין הצורות העליונות לצורות התחתונות אלא בשלשה מהחקים בלבד שהן צורת הגשמות ומהותו אבל בחומר אין ביניהם הפרש כי כלם יש להם חומר. ולהיות זה טעות1372 בידו אמרו1373 עדין בן זומא מבחוץ, ר”ל חוץ מהפרדס. ויש בהם מי שהאמין הדעת השני והוא שיש ביניהם הפרש מצד החומר גם כן והוא האומר כמלא נימא, ר“ל1374 התחתונים1375 יש להם נימא ואין כן העליונים. ונימא הוא הקו שיש לו אורך ולא1376 רוחב והוא1377 רומז1378 לחומר כמו שפירשתי. והדעת הזה1379 היה רואה ג”כ1380 ר' עקיבא ולפיכך היה שולל מן הצורות העליונות הרבוי1381 האישיי הנמשך אחר החומר. הוא שאמר לתלמידיו המתחילים באלהות כשתגיעו1382 אצל אבני1383 שיש טהור אל תאמרו מים מים, ר“ל כשתגיעו בחכמת האלהות לעיין בצורות הנבדלות אל תחשבו שהרבוי ההוא אישיי1384 ושיש1385 בהם שתי צורות ממין אחד, ולפיכך כפל מלת1386 המים ואמר מים1387 מים שתי1388 פעמים כדי להודיע שהוא אינו1389 שולל מהם שם מים כי בודאי כלם קרואות מים מצד היותן1390 עלולות לבורא כמו שהם קרואות אבנים מצד שהן עלות למה שלמטה, אבל הוא1391 שולל כפל השם שהוא מורה על הרבוי האישיי הנמנע בחקם. וזהו דעת חכמי העיון1392 כי הצורות העליונות מלאכים וכוכבים וגלגלים אין1393 בהם שתים ממין אחד אלא כל אחד ואחד1394 מין1395 בפני עצמו ואי אפשר להמצא מן1396 המין ההוא אלא אחד בלבד1397 כגון חמה ולבנה. וזה לשני טעמים. האחד כי הרבוי האישיי הוא מצד החומר ואלו אינם בעלות חומר, אם כן אין רבויים1398 רבוי1399 אישיי, והשני כי העליונים האלה מתעצמים1400 בהשגות אשר הם מציירים1401 מעלתם1402. וההשגות האלו אין זו דומה לזו כמו שנבאר במקומו, ולפיכך יתחייב שלא1403 ידמה1404 עצם זה לעצם זה ושלא יהיה בהם שנים בעלי צורה אחת ומהות אחת כראובן ושמעון1405. ומן הטעם השני1406 נתנו טעם למעוט הירח עד שלא דמתה לשמש1407, והוא1408 שאמרו אין שני מלכים1409 משתמשים בכתר אחד, קרא1410 לעליונים מלכים וקרא לציור השכלי אשר הם משיגים מעלותם1411 כתר לפי שהוא שלמות אשר בו יתעצמו1412. ואמר שאין בהם שנים משתמשים בכתר אחד, ולפיכך נתחייב שלא יהיו1413 במעלה אחת אלא זה פחות מזה וזה גדול מזה. ומכאן יתבאר לך ענין הביאו1414 עלי כפרה על שמעטתי את הירח כי לשון כפרה ענינו התנצלות ר”ל שימו לי התנצלות על שלא1415 שמתי השמש והירח במדרגה אחת1416 לפי שטבע מציאותם1417 חייב1418 שלא ישתמשו בכתר אחד ר“ל שלא יהיה להם1419 צורה אחת מצד שהשגותם1420 אשר בהם מצטיירים משתנות זו מזו. זהו1421 1422 מה שהבנתי1423 בשמות ובענינים האלה מכח מה שנתבאר לי1424 מן המופת אעפ”י שיש1425 מבעלי1426 הנסתר1427 אשר בארצנו1428 ביאר1429 בהם1430 סברות אחרות שונות זו מזו שהכתוב סובל את כלם ואין1431 על האמת1432 מהם ראיה מוחלטת, ולפיכך אין למבקש1433 האמת לבאר מציאותו ממה שיבין1434 מן1435 הכתוב עצמו מאין קדימת מופת אבל יש1436 ללמדו מן המופת תחלה ולבקש לו אסמכתא מן הכתוב אחר כן. וזה1437 דרכי בכל מה שאני סומך לתורה ולתלמוד מן הדעות העיוניות כי אני מעיין הכתוב ואם אמצאהו סובל הענין1438 המופתי1439 אפרש אותו על הדרך ההוא ואם אינו סובל כלום מן הענינים המבוארים במופת לא אפרש בו כלום רק אומר שאיני מבין אותו ושכונתו1440 נעלמת ממני לפי שאין זה מהסודות1441 הפלוסופיות1442 אלא מהסודות1443 הנבואיות אשר לא נמסרו כי אם לאשר חננם אלהים רוח דעת עליון1444. ודרך רבותינו ז“ל גם כן זה1445 או1446 קרוב ממנו כי הם מבארים הענין על דרך העיון ואחר כך אם ימצאו כתוב שפשטו1447 מורה עליו מביאים אותו לראיה1448, ואם לא ימצאו יסמכו אותו לשום כתוב בלתי מכוון לענין ההוא, ולפיכך תמצאם דורשים בפסוקים ענינים פלוסופיים שאין פשטי1449 הכתובים מורים עליהם אלא הוראה רחוקה, אלא1450 כל אחד ואחד זוכר סברתו שהביאהו אליה עיונו ומביא לה סמך מהכתוב ואינו מבקש מהפסוק1451 אלא רמז קטן בלבד שאפשר לסמוך לו1452 הדעת העיוני1453 אשר היא סברתו. וכמו כן תמצאם חולקים בסברא אחת על דרך הויכוח ומביא כל אחד סמך על טענתו מן הכתוב לא על שאין לו ראיה אחרת אלא הכתוב1454, אלא על שהכתוב1455 סמך למה שנתבאר לו מן הראיה העיונית לפי מחשבתו כדי שיהיה הכתוב1456 ההוא לזכרון למי שאין1457 בו כח להבין הענין ההוא מן ההקש כהמון1458 העם. ואלמלא דרכם זה לא היו מחליפים1459 הכתוב ואומרים אל תיקרי כך אלא כך כמו שאמר ר' אליעזר1460 כל השונה1461 הלכות1462 מובטח לו שהוא בן1463 העולם הבא שנ' הליכות עולם לו1464 אל תיקרי הליכות אלא הלכות, כי אין ספק כי בעל1465 המאמר הזה לא היה מאמין שזאת היתה כונת הנביא אלא בקש ללמד למוד המוני1466 מה שלמד מן המופת או מן הקבלה והוא שהשכל1467 היוצא לפועל נשאר. זה היה דרך1468 רבותינו ז”ל מה שאין כן1469 דרך בעלי הנסתר אשר בארצנו רק דרכם1470 לחפש ולעיין1471 בכתובים ומה שיראה להם ויעלה במחשבתם1472 שרוב הכתובים נוטים אליו1473 ומעידים לו אעפ''י שלא ידעו1474 מדרך אחר לא מקובל ולא מופתי1475 שהענין ההוא אמת בעצמו יקחו אותו לאמונה וימסרו אותו בסתר לדומים להם מן המאמינים לכל דבר ויאמרו להם כי הוא האמת1476 המקובל מפה1477 אל פה1478 עד1479 אברהם אבינו ע"ה או כונת הנביא אשר הבינוה מדעתם וזה דרך מחשבי קצין1480 וגמטריאות1481 וזה דרכם כסל למו, ולפיכך יצאו מהם למה1482 שיצאו מן הדעות הנפסדות1483 אשר אין להם1484 שורש ולא ענף. ואם אתה מן החפצים בידיעת האמת שים אזנך כאפרכסת לכל1485 הדעות ובחר לך מכלם מה שנתבאר לך במופת או נתבאר אצלך1486 שהדבר ההוא מקובל מן הנביא אות באות ולא אירע בו שנוי לא בענין ולא בלשון, ואל1487 תאמין בפירוש הכתוב אלא מה שנתבאר לך1488 באחד משני הדרכים האלה. ואם אינך ממי שזכה למעלה הזאת טוב שתאחוז בפשט הכתוב ולהאמין הנגלה ממנו אמונה מוחלטת מאין שאלת טעם מהאמין1489 בו סברא זרה שאינה1490 מן החכמה ולא מן הנבואה, כי בהיותך מכת1491 הנסתר אשר בארצנו לא תהיה מבעלי החכמה ולא מבעלי האמונה. וכבר משכנו קשור הענינים והוציאנו1492 מדבר לדבר עד אשר הנחנו פירוש הפרשה.

ועתה נחזור1493 אליו ונאמר כי לאחר שזכר הכתוב שתי ההתחלות העצמיות שהן1494 תהו ובהו חזר1495 לזכור השלישית אשר היא1496 התחלה במקרה והוא1497 ההעדר, הוא שאמר וחשך1498 על פני תהום. קרא להעדר חשך לפי שהחשך העדר האור ואפיסתו ואין באפיסות כלם יותר גלוי ממנו, ומה שאמר על פני תהום הוא תהו1499 ממש1500 אלא1501 שהמים נוספת בו כמו1502 תוספת1503 מים ריקם1504, וענינו שהחשך והוא ההעדר דבק בתהו1505 והוא החומר, ולפיכך אמר שהוא על1506 פניו ומהותו1507 להיות1508 ההעדר דבק בו ומתחייב1509 ממנו כצל מן הגוף. אחר כך זכר ארבע היסודות1510 על סדרם ודרך1511 הנחתם. וכלל1512 השנים העליונים והם האש והאויר במלת רוח לפי ששניהם1513 מטבע אחד בדקות ובקלות ובחמימות. ובכלל אין האש אלא אויר1514 חם ויבש כמו שאמר ארסטו1515. ולפי שהרוח הכל יודעים שהוא גוף להיותו1516 מתנועע והאויר השוקט1517 רבים1518 חושבים1519 שאינו גוף ומכאן נולדה אמונת הרקות, קראם רוח ולא קראם אויר וייחסם לבורא באמרו ורוח אלהים, לפי שהם העליונים והדקים שביסודות עד שהיו1520 קרובים מן הדברים הרוחניים בהיותם בלתי מושגים1521 להרגש. וכלל השנים התחתונים והם המים והארץ במלת מים בהיותם מטבע1522 אחד בגסות1523 ובכבדות ובקרירות1524. גם1525 ייחס הארץ למים ולא המים לארץ לפי שהמים מקיפים1526 את1527 הארץ1528 מכל צד עד שיסוד הארץ נעלם מן ההרגש. ולטעם זה1529 גם כן1530 ייחס האש לאויר לפי שהאש1531 נעלמת עד שאין מציאותה נודע כי אם במופת. ואם תאמר איך אתה אומר שהמים מקיפים את1532 הארץ מכל צד והרי הארץ1533 גלויה1534 ונראית1535 לעין, נאמר אין הכתוב מדבר בהווה אלא במה1536 שהיה מן1537 הדין להיות לפי הסדר הטבעי. ומן הדין היה להיות כל הארץ מכוסה במים, אבל יש להגלות היבשה שהוא קצה ממנו1538 טעם מבואר בפלוסופיא והוא כי בחום השמש יתמסמס1539 החלק הדק והנקל שבמים וימצא ממנו האד שהוא חומר1540 לטל ולמטר וישאר החלק הגס והעכור הקרוב לטיט, וכשיתיבש בחום השמש והכוכבים והרוחות הנושבות נעשה1541 ארץ. ויעיד1542 למה שאמרתי1543 שהכתוב לא דבר אלא בהיות הארץ מכוסה במים מה שאמר אחר כן יקוו1544 המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ואמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ, מלמד שקודם לכן לא היתה הארץ1545 נראית, ולדעת הכמי הודו רחמנא ליצלן מדעתייהו1546 זהו1547 חדוש העולם. וביאורו1548 כי חכמי הכוכבים1549 מצאו1550 מקום גובה השמש שהוא היום בצד1551 צפון מתנועע תנועה כבדה עד שלסוף שבעים אלף שנה יהיה גובה השמש במקום שהוא היום שיפולו מצד דרום וכל אשר יתרחק השמש מצד צפון יתקרר1552 אותו הצד ויתלחלח ויגבר בו יסוד המים ויתחמם וייבש הצד הדרומי אשר כנגדו עד אשר לסוף שבעים1553 אלף שנה יקוו המים אשר הם היום מצד דרום אל המקום1554 הצפוני ויהיו הימים1555 בצפון1556 ותראה היבשה בצד דרום שהוא היום מקוה המים שהוא1557 הקרוי ימים וישוב שם היישוב ויהיה היישוב ההוא1558 לפי דעתם1559 עולם חדש. ועל הדרך הזה יתחדש תמיד עולם אחר חורבן עולם לסוף1560 כל1561 שבעים אלף1562 שנה. ואולי1563 שלענין1564 הזה כיון החכם באמרו שקודם העולם הזה היה הקב“ה בונה עולמות ומחריבן1565, ר”ל שקודם זה היישוב הצפוני שהתחיל מהיום חמשת אלפים ונ“ב1566 שנה למניננו היה הקב”ה1567 מחדש יישובין1568 זה אחר זה פעם1569 בדרום ופעם בצפון ועל1570 הדרך שזכרתי. והדעת הזה הכתוב סובל אותו לפי ששם עולם נאמר בכלל ופרט1571 כמו שידעת.

ועתה נחזור1572 לפירוש1573 הראשון ונאמר כי מן הטעם הפלוסופי אשר זכרתי בהגלות1574 היבשה יתבאר1575 כי האד הוא המצוי אחר היסודות והמתהווה1576 ראשונה מהם. ולמה לא זכרו הכתוב בביאור תכף היסודות, לפי1577 שהראות היבשה מורה עליו הוראת העלול על העלה ולפיכך לא1578 הוצרך לזכור בריאתו בפרט ביום השני. ויעיד לזה מה שזכר עלייתו אחרי1579 כל הבריאה בלשון מורה על היותו מצוי קודם לכן הוא שאמר ואד1580 יעלה1581 מן הארץ ועל הדעת הזה תרגם אנקלס יעלה הוה סליק. אחר כן הודיע כי מאלו ההתחלות כלן יהיה המציאות בעולם השפל1582, הוא שאמר תכף לזכרונם ויאמר1583 אלהים יהי אור. קרא למציאות המוחלט אור לפי שהוא יש כמו האור וכנה היש באור כמו שכנה הפכו והוא ההעדר1584 בחשך. וכן קראו ז''ל לשלמות האנושי המצוי בפועל אור, הוא1585 שאמרו אור1586 שברא הקב“ה יום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו1587 וכיון שנסתכל בדור1588 המבול ובדור1589 הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו1590 לצדיקים שנא' וימנע1591 מרשעים אורם, ר”ל שהשכל בפועל הנתון1592 בכח האדם1593 אפשר לו1594 להשיג בו כל המציאות אבל השכל1595 הזה אשר בפועל גנוז1596 ונמנע1597 מן הרשעים והם הגרועים ומצוי בצדיקים שהם1598 השלמים שבמין. ואין ספק כי השכל בכח מצוי בכל אדם ואין יתרון לחכם על הכסיל בו, אבל1599 היתרון הוא במצוי בפועל, ולפיכך קראו אותו בפרט אור וכמו כן1600 קראו אותו1601 יש שנא' להנחיל1602 אוהבי יש, לפי שהשכל בפועל הוא. יש ואשר בכח הוא1603 אפיסה, ולפיכך יחסוהו1604 הפלוסופים לחומר שהוא ראשית האפס1605 וקראוהו שכל חמרי. ועל הדרך הזה אמר שלמה וראיתי1606 אני שיש יתרון לחכמה על הסכלות כיתרון האור מן החשך ר“ל כיתרון היש1607 על האפס. נמצאת1608 למד1609 שאור ויש1610 שמות1611 משתמשים1612 בענין אחד. ולפי1613 שהמציאות לא יהיה כי אם במצוי1614 כמו שהאור לא יהיה כי אם ביום והאָפס1615 לא יהיה כי אם1616 באַפס1617 כמו שהחשך לא יהיה כי אם בלילה וההוה מן ההתחלות1618, יהיה המצוי שהוא המציאות על האמת החליף1619 הכתוב מלת אור במלת יום ומלת חשך במלת לילה, הוא שאמר ויקרא1620 אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, אם כן1621 ענין היום הוא המצוי1622. גם1623 לפי שהערב הוא סוף היום והפסדו והבקר תחלת הוית יום אחר1624 ונתבאר בחכמת הטבע1625 כי כל מצוי בעל חומר הויתו בהפסד זולתו, קרא להפסד שהוא סוף המצוי האחד ערב ולהויה שהיא תחלת המצוי השני בקר ואמר שבהפסד מצוי אחד והוית1626 אחר יהיה מצוי אחד והוא הקרוי יום, הוא שאמר ויהי1627 ערב ויהי בקר יום אחד. ומנין שערב ובקר רמז להויה ולהפסד בדברי רבותינו ז''ל מדר'1628 אבהו1629 שאמר ויהי ערב ויהי בקר מכאן שהיה הקב”ה בורא עולמות ומחריבן ר"ל מהווה אותן ומפסידן. ושים לבך איך הקדים זכרון הערב על הבקר לפי שההפסד1630 קודם להויה כי טבע החומר כך הוא1631 שלא יתהווה1632 ממנו דבר עד שיקדימהו1633 הפסד זולתו, וזהו לפי שהחומר בעל תכלית וכלו1634 מלובש1635 בצורה1636.

אחר שסיים לזכור התחלות1637 ההויה הכללית וסגולותיה1638 והמצויים הראשונים הפשוטים ההווים זה מזה והם הארבע יסודות1639 חזר למנות בשאר הפרשיות מיני ההויות הפרטיות אשר למצוים ההווים מן ההתחלות האלו, שכן סדר הלמוד להתחיל בכלל ולרדת ממנו1640 לפרטיו1641. ולפי ששם יום נאמר בכלל על כל מצור בין מחודש בין נצחי והמצויים הם שבעה הששה מהם מקבלים ההויה1642 והם היסודות והאדים1643 והמתכות והצומח והחי שאינו1644 מדבר והאדם שהוא המורכב האחרון, והשביעי שאינו מקבל ההויה1645 והוא העולם1646 העליון, אמר שעשה מלאכה בששה ימים שהם רמז למצויים1647 וביום השביעי שבת ולא עשה בו מלאכה. ולטעם1648 זה1649 זכר בששת הימים ויהי ערב ויהי בקר שהם1650 רמז להויה ולהפסד ולא זכר זה1651 בשביעי לפי שאין בו ערב1652 ולא בקר אלא כלו אור בהיר. ולענין זה1653 כונו רבותינו ז“ל באמרם אור שנברא1654 ביום שביעי שימש1655 עשרים וארבע שעות1656, רצו בו1657 שהשלמות1658 המצוי בעולם העליון שהוא היום1659 השביעי הוא בפועל תמיד ואין בו שום העדר1660. ומכאן1661 אתה למד שאין האור הזה ממין האור שבשאר הימים שהבקר1662 קדם1663 אותו אלא אור מיוחד ביום שביעי1664 שאין לו תחלת הויה1665, ולפיכך השוה1666 הכתוב בין הערב והבקר בשלילתם ממנו וזה רמז למאמר ארסטו כל הווה נפסד. ולהיות המלאכה רמז להויה1667 והשביתה רמז לאפיסתה1668 נצטוו כל האומות1669 בדתיהם1670 לשבות יום אחד בשבוע ולעשות מלאכתם בששה1671 להיות להם לזכרון לענין הזה ולאור ביום השביתה באור1672 המיוחד בו1673 שהוא השכל וזו היא שמירתו לפי1674 העיון1675 הפלוסופי לא התורני. והמעשה אשר נצטוו השלמים הקרואים1676 בני ישראל לעשות את השבת הוא1677 שאמר ושמרו1678 בני ישראל את השבת לעשות את השבת ר”ל לעשות שכל בפועל שהוא רמז ליום השבת כמו ואת הנפש1679 אשר עשו בחרן. ואמר כי1680 השמירה והמעשה הזה1681 הוא1682 בינו ובין בני1683 ישראל לזכרון ולאות כי משבעה ימים שהם השמים והארץ עשה מהם1684 ששת ימים1685 במלאכה שהיא רמז להויה וביום השביעי1686 שבת ולא עשה בו מלאכה. ולפי שיום השבת רמז לשכל אשר בפועל יחס דוד השכל אשר בפועל הנשאר מנפשות הצדיקים אחר המות ליום השבת ואמר מזמור1687 1688 שיר ליום השבת. ואין ספק לפלוסופים1689 כי אלו היה יום1690 השביעי יום ממש אשר שבת1691 בו הבורא השביתה אשר ההמון1692 חושבים היה אותו היום1693 בפרט ידוע לכל האומות והיו שובתים כלם בעצם היום ההוא1694. ולזה אפשר שכיון החכם באמרו שתא1695 אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב1696 ר"ל שהעולם יש בו ששה ימים הווים ואחד בלתי הווה ולקח חרוב במקום לא1697 הווה1698 כמו שלקח שתא אלפי שנין במקום ששה ימים1699 כדי להעלים הענין יותר. וכבר ביארתי לך כי אלף שנים רמז ליום והיום רמז למצוי. ומכאן יתבאר לך שהאלפים1700 שנה שקדמה התורה לעולם אינם מורים על זמן. ויתבאר כי היום אשר קול1701 יהוה אלהים מתהלך בגן לרוחו1702 אינו יום ממש. גם1703 אלו היו1704 ששת ימי המעשה ימים ממש שבהם ברא האל עולמו ולאחר כן שבת נמצא כל הדברים המתחדשים מאז ועד עתה בלתי פעולים1705 לו. אבל1706 לדעת הפלוסופים שתמיד הבורא פועל העולם יתחייב שיהיה הוא1707 פועל ומחדש כל מה שיתחדש בעולם1708 מאז ועד עתה ולעתיד1709.

ועוד יש לפלוסופים לשאול ולומר1710 לנו1711 שאם התחיל העולם מזמן קצוב למה סתם הכתוב בראשית ברא אלהים ולא אמר היום כך וכך שנים שהרי1712 התורה לא נתנה עד1713 מעמד הר סיני שהיה אלפים שנה לאחר הבריאה למנינינו1714 והכל מודים שמשה כתב ספרו1715. אם כן מנין לך שהתורה מורה על1716 חדוש זמני יותר מחדוש נצחי אלא הפרסום ההמוני אשר1717 נתפרסם לרוע1718 הבנת הכתוב. ואין הפרסום ההמוני כדאי לסמוך עליו בידיעת האמת רק יש ללמוד האמת מן המופת ולעיין אחר כן בתורה ואם נמצאו דבריה מתיישבים על הדעת המופתי נאמין הדעת ההוא מצד1719 העיון ומצד האמונה, ואם לא נמצא לדעת ההוא1720 כתוב סובל1721 אותו נאמין1722 אותו1723 מצד העיון בלבד, ואם1724 נמצא לדעת ההוא כתוב סותר אותו נאמין גם כן פשט הכתוב על דרך נס ונדע שאין הדעת ההיא התורנית1725 זרה אצל דעתנו אלא להיותה מן הדעות האלהיות1726 המיוחדות1727 בהשגת הנביאים ובפעולת1728 היכולת1729 אשר למעלה מן הטבע. ועל הדרך הזה תמצא דעתי בדברים רבים הפך אמונתי כי אני יודע מצד המופת כי זה אמת על דרך טבע ואני מאמין1730 מדברי הנביאים כי הפכו אמת1731 על דרך נס. ולא עוד אלא אפילו הדעת המופתי אשר הכתוב סובל אותו איני1732 מוחזק בו שהוא1733 כונת הפסוק1734 בודאי ואינה זולתה.

ולפיכך אין כונתי במה שפירשתי להודיעך שזאת היא אמונתי אשר אני מאמין ואשר אני1735 מוסר לך לאמונה אלא להודיעך שאפשר לסמוך הדעות העיוניות1736 לכתוב ושהכתוב1737 סובל אותן כמו שהוא סובל הפכן1738 או יותר. וכל זה למה כדי שלא תהיה מן הנמהרים הממהרים להכחיש ולכזב1739 הדעות1740 המופתיות1741 במה שהם1742 רואים1743 בתחלת מחשבתם שהוא דעת הכתוב ורוצים לקיים ולחזק1744 הדעת ההוא בטענות עיוניות חזקות1745 מטענות הפלוסופים בעיניהם1746 עד אשר יחשבו כל הפלוסופים טועים בטענותם וחושבים שהם מופתיות ואינם כך1747. ובעלי הדרך הזה היו רבים בכל אומה ואומה גם באומתנו, גם1748 רבינו משה מהם. ואלו הסכילו עשה בשני דברים האחד בהכחישם1749 המופת1750 וגזרם עליו שאינו מופת, והשני בגזרם על רעיונם1751 כי היא כונת הנביא1752. וכבר זכרתי בפתיחת הספר1753 כי כונת התורה אי אפשר לנו להשיגה מסברתנו השגה בלתי מסופקת כי כשם שכונת הפלוסוף לא ישיגה1754 כי אם פלוסוף כך כונת הנביא לא ישיגה כי אם נביא, והטעם כי דרכי השגותם משונות זו מזו ולא עוד אלא הפכים לפי שזה משיג המושכל במורגש וזה משיג המורגש במושכל, ואין ספק כי כרחוק דרכי השגותם כן רחקו1755 ההשגות עד1756 שיתכן1757 לזה להשיג מצד מטה הפך מה שישיג זה מצד מעלה1758. ולפיכך אין להקשות מן האחד על השני רק יש לחכם להאמין את זה בהביאו1759 מופת ולקבל מזה דרך אמונה1760 פשוטה. ואפילו1761 יהיו1762 דברי האחד סותרים דברי השני אין זה1763 נדחה מפני זה כי מסגולות1764 האמונה התורנית שהכחשת1765 המופת אותה לא תדחה אפשרות אמתתה1766, לפי שהנמנע1767 אצל המחקר ההקשי1768 מצד מנהג הטבע אפשר שתחייבהו ההשגה הנבואית מצד יכולת המנהיג1769, ולפיכך יש דברים רבים נמנעים אצל הדעת1770 העיוני שהם אפשריים אצל התורני, וכמו כן יש דבר מושג1771 1772 לפלוסוף מצד חקירתו שאינו מושג לנביא אלא1773 מצד החלק אשר לו בעיון לא מצד הנבואה, ואין זה מפני חסרון הנבואה אלא מפני שדרך השגתה מעולה מזאת. ועוד יתבאר שאין בעליון חסרון בהיותו בלתי משיג1774 השגת השפל1775 כמו שאין בפקח חסרון בהיותו בלתי רואה הדברים ראית1776 חלושי הראות.

ואשוב לכונתי ואומר כי הסדר הזכור בכאן המיוחס1777 לימים אינו סדר זמני אלא טבעי ושענין הימים ההם אינו זמן שברא בו1778 הבורא1779 המצויים אלא המצויים עצמם1780 הנעשים1781, הוא שאמר הכתוב כי1782 ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ, בששת לא נאמר אלא ששת, וזהו מה שרצו לומר ז“ל בראשית ברא שית1783 1784 ללמד שהששת1785 ימים הם עצמם הברואים. ואין ספק כל מיני המצויים יש להם סדר טבעי כמו שנתבאר במדע הטבעי שהאד קודם הצומח1786 והצומח קודם החי בטבע וכן כלם עד האדם שהוא המורכב האחרון ולפיכך נזכר ביום הששי שהוא אחרון לימי המעשה, אם כן אין הקדימות האלו1787 זמניות אלא טבעיות. ולפי שפשט התורה לא נתן אלא להמון כמו שנתבאר1788 בפתיחת הספר וההמון אינם מבינים מן הקדימות החמש1789 אלא הזמנית1790 בלבד הערימה1791 התורה לזכור הקדימות הטבעיות במלות משותפות1792 מורות על טבעיות וזמניות כאחד1793 כדי שיהיה למודה כולל את הכל1794 יחידים והמונים וישיג בה כל אחת1795 משתי הכתות ההצלחה הראויה לו<!>והתועלת המיוחד בו1796<!>, ולפיכך דבר הכתוב אחד בפה ואחד בלב תוכו לחכמים וברו לטפשים. ולמה לא גלתה התורה1797 האמת לכלם כאחד, לפי שדעת ההמון קצרה מהבין האמת בענינים הנפלאים האלה כמו שאמרו ז”ל להגיד1798 1799 כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך1800 הכתוב בראשית ברא אלהים. בא וראה איך הודיעו בביאור1801 שענין מעשה בראשית אינו זה הנראה מפשט הכתוב אלא אחר1802 עמוק ממנו עד שאי1803 אפשר להגידו להמון העם שהם בשר ודם בלבד כשאר בעלי חיים שאינם1804 מדברים, ולפיכך סתם ואמר1805 בראשית ברא אלהים. אבל האמת אשר העלים הכתוב מן ההמון ורמז בו ליחידים הוא שבריאת העולם לפי דעת הפלוסוף1806 לא היתה1807 זמנית כדי שיהיו חלקיו קודמים זה לזה בזמן ההויה אלא כלם היו כאחד, וזהו דעת רבותינו ז“ל1808 ‏באמרם1809 בית שמאי1810 אומרים שמים נבראו תחלה שנאמר אלה תולדות1811 השמים והארץ בהבראם, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה שנאמר ביום1812 עשות יהוה אלהים1813 ארץ ושמים. ועמד דעת החכמים על שלא קדם זה לזה, הוא שאמרו זה וזה כאחד1814 נבראו1815 שנאמר קורא1816 אני אליהם יעמדו יחדו. וכבר הודיענו1817 דורש האתין כי השמים כוללים תולדותיהם והארץ כוללת תולדותיה. ומן1818 המחלוקת הזה יתבאר לך1819 כי תחלה מורה על זמן בלשוננו כאשר זכרתי למעלה ושאין כן מלת ראשית, שהרי אלו החכמים לא נחלקו באי זה נברא בראשית1820 השמים או הארץ שלדברי הכל שניהם נבראו בראשית. אבל במה1821 נחלקו בתחלה שהוא1822 מורה על קדימת זמן והסכימו1823 שאין שם קדימה זמנית שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו, ואלו היה ראשית מורה על זמן כמו תחלה היו גוזרים ממנו בעלי1824 הלשון פועל עבר ועתיד כמו שגוזרים מתחלה1825 פעלים מורים על זמן ההתחלה. ושים לבך לכתוב שלא אמר קראתי אליהם1826 אלא קורא אני אליהם לשון עומד להורות על מה שבא עליו מופת שכל1827 יום ויום1828 הקב''ה1829 בורא העולם1830 ופועל אותו1831 כמו שביארתי1832 למעלה. כיוצא בו כי כאשר1833 השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עשיתי לא נאמר אלא1834 עושה לשון עומד. גם לא אמר עמדו יחדו לשון עבר אלא יעמדו לעתיד1835 להורות שתמיד יעמדו ויתקיימו ולא יהיה להם1836 כליה כמו שאמר דוד ויעמידם1837 לעד לעולם. ומה שאמר קורא אני אליהם ענינו מצוה וזהו דעת הפלוסופים1838 שהגלגלים אשר כל ההווים1839 מתהוים בתנועתם1840 מתנועעים1841 על דרך ההשתעבדות למאמר השכלים וצווים ושאותם המאמרים והצוויים כלם חוזרים למאמר הראשון המושל בכל1842, ולפיכך נמצאו כלם בין גלגלים בין1843 שכלים נפרדים1844 משועבדין לראשון שעבוד שכלי. ולהיות השעבוד השכלי הזה1845 ראוי לכל משכיל מצד שהוא שכלי נצטוה1846 בו1847 האדם יותר משאר בעלי חיים1848. ולהיות עקר השכל בלב ופריו1849 בשפתים נצטוו השלמים שבהם בעבודה שבלב1850 וההמון בעבודת השפתיים. וזה טעם1851 התפלה וטעם בטולה מפני תלמוד תורה, ולהשתעבדות הגלגלים בתנועתם למאמר המצוֵה כוון ישעיה באמרו וינועו1852 אמות הספים מקול הקורא, ענינו1853 שהגלגלים נשמעים לקול המצוֵה ולפיכך הם נעים. ולהיות העולם נברא ועומד1854 במצות הראשון1855 ומאמרו אמר דוד1856 כי1857 הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם, ואמר בדבר1858 יהוה שמים נעשו. והצווי העליון אשר המצויים ההם1859 נשמעים לו הוא השכל הנשפע מן העליון על התחתון אשר בו ישיג התחתון ההשגה אשר בה1860 יתעצם1861 ויכיר כי כלם הם1862 עלולים ומשועבדים לראשון1863, הוא1864 שאמרו בתפלת יוצר וכלם מקבלים עול מלכות שמים זה מזה ונותנים1865 רשות זה לזה1866. והענין הזה צריך להבין בכל המאמרות הזכורות1867 בסדר בראשית ובכל דבור ומאמר1868 מיוחס לבורא ר”ל שהוא דבור פנימי והוא השכל1869. ואין1870 לסמוך על הגאון שפירש ויאמר אלהים יהי אור כמו וירצה, כי מן1871 הדברים המבוארים1872 בפלוסופיא שפעולת הבורא1873 אינה1874 לא טבעית ולא רצונית אלא מין אחר מעולה משני המינים כי המינים1875 האלה שניהם הם חסרון בחק1876 הפועל השלם ונמנע בחקו כמו שנתבאר בספר הזה.

ונשוב1877 למה שהנחנו ונאמר כי מה שאמרו חכמים זה וזה כאחד נבראו1878 הוא דעת בעלי העיון האומרים1879 שאין בנמצאים דבר קדם1880 את1881 חברו בזמן ואי1882 אפשר להמצא זה1883 בלא זה, לא גלגל מתנועע אם אין בתוכו מרכז שוקט1884 והוא1885 הארץ1886, ולא הארץ אפשר להיות תלויה בלתי1887 גלגל מקיף. וביארו גם כן שאלמלא ההפכים לא היה העולם השפל מתקיים1888 ושההפך אי אפשר להמצא אם אין הפכו מצוי, ובדרך זה ביארו מציאות האש למעלה מן האויר בהיות הפכה מורגש. ולפיכך אמרו שהעולם שלם בתכלית השלמות עליו1889 אין להוסיף וממנו אין לגרוע1890 ולפיכך אי אפשר1891 להשתנות ולהיות על סדר אחר, ולזה רמז דוד באמרו חק1892 נתן ולא יעבור, קרא1893 לטבע חק להיותו סבת1894 הסדר1895 המצוי בפעולת הנבראים כמו שהנימוס1896 סבת הסדר המצוי בפעולות1897 בני אדם.

הנה נתבאר שדעת1898 הפלוסופים1899 נאות לדעת התורה ומסכים1900 להיות1901 כל הנבראים מבלי תחלה1902 שמים וארץ והוא1903 שאמר ויטע1904 יהוה אלהים גן בעדן מקדם: המשיל עולם ההויה וההפסד בגן להיות הדברים מתחדשים1905 וכלים1906 בו כגן1907 אשר פירותיו צומחים וכלים1908, והמשיל השמים בעדן להיותם מקום התענוג הנצחי אשר אין לו כליה, והמשיל הצורה הטבעית הכללית היוצאת מהם בנהר על שם היותה הולכת ונשפעת מבלי הפסק1909. ולפי שגופות הגלגלים התחלה ומקור לצורה הזאת והצורה שופעת על עולם ההויה וההפסד שבתוך הגלגל לתת הויה1910 לכל הווה איש כפי טבעו אמר1911 שהנהר1912 יוצא מעדן1913 להשקות את הגן. ולהיות הצורה הזאת מתחלקת תחלה לארבע1914 צורות1915 ראשונות שהם יסודות כל הווה אמר1916 ומשם יפרד1917 והיה לארבעה ראשים. ולנהר הזה1918 היוצא מעדן לארבעה ראשים אלו שהם יסודות כל הווה1919 כוון דניאל באמרו נהר דינור1920 נגיד ונפיק קדמוהי, וקראו נהר דינור לענין נפלא1921 מאד1922 שהוא אחד מן הסודות1923 הפלוסופיות, והוא כי החום אשר באש היסודית אי אפשר להיות לבדו סבה1924 להויה1925 מפני שהוא שורף והשריפה סבה להפסד לא1926 להויה כל שכן להוית1927 הפעולות המסודרות המצויות בצורות הצמחים ובעלי חיים1928 ותבניותיהם, ולפיכך אמרו1929 שיש שם חום אחר1930 רוחני1931 נשפע1932 על היסודות מן הגופות העליונים שהוא סבה להויה מצד היותו1933 מבשל לפי שהבשול1934 סבת ההויה, ובחום הגלגלי הזה המצוי באש ובשאר היסודות אפשר בהם להיות יסודות ההווים ולהמצא מהם1935 הנבראים אשר יש להם סדר באמצעות הכח הנשוא בו והוא הקרוא טבע ויקרא גם כן כח מצייר וכמו כן יקרא נפש. ואין ספק כי הנפש הזאת היא המהווה1936 והמציירת גופות הנבראים ותבניותם1937 ומכאן אתה למד כי הטבע והכח1938 המצייר והנפש הכללית כלם1939 מורים על ענין אחד והוא הכח הנשוא בחום הגלגלי1940 הזה. ופעולות הנפשות האלו בבריאת הגופות וציורם הוא דבר מורגש במיני הצמחים המתהוים מבלי זרע ויותר במיני בעלי חיים1941 המתהוים מאין הולדה1942 כמיני התולעים וקצת מיני העכברים וזולתם כי אין ספק1943 שהם הנותנות להם ההתחלות1944 אשר בהם יהיו ויצמחו, וההתחלות האלו הם הקרואות נפש חיה ונפש צומחת. ולפי שהחום הזה כלו שחקי יש לו צורה אחת בעלת1945 פועל אחד1946 והוא ההויה והציור. ולפי שמיניו מתחלפים בהתחלפות צורות1947 הגופות השחקיים אשר החום הזה1948 יוצא1949 מהם יהיה לכל חום וחום צורה מיוחדת1950 בעלת פועל מיוחד בכל אחד ואחד מן השפלים, ולפיכך נמצא לשמש1951 פועל מיוחד ביסוד האש וללבנה ביסוד המים ויהיה לכל מין ומין ממיני המתכות והצמחים ובעלי חיים נפש1952 אחת1953 מיוחדת בו1954 היא הבוראת אותו והנותנת הויתו באמצעות החום הגלגלי הזה המצוי ביסודות. ולפיכך יתחייב שיהיה לנפשות האלה ממשלה ושלטון על הנפש החיה והצומחת אשר בנו ושינהיגו אותן בעודן בגוף ובהפרדם1955 ממנו ישובו אליהם ויתלכדו עמהם בחום ההוא הגלגלי אשר הוא יסודן כמו שהמדברת כשתהיה1956 שכל בפועל חוזרת ליסודה שהוא עולם השכל. אבל אם אינה אלא כח בלבד שלא1957 לבשה צורה מן השכל הפועל חוזרת עם החיה והצומחת1958 לחום הגלגלי הזה הקרוי1959 נהר דינור. ולפי דעתי לחום הזה ולענין1960 הזה כיון הרב1961 1962 1963 ר' משה ב“ר נחמן ז”ל1964 בשער הגמול1965 1966 אשר לו1967 באמרו1968 שיש שם אש דקה שאין ממין האש היסודית שולטת בנפשות הרשעים, ואולי נגלה לו הענין1969 הזה1970 מן הקבלה. זהו ענין נהר דינור אשר זכר דניאל ולא נתבאר לי אלא מן הענין הפלוסופי הזה. ומצאתי1971 לרבותינו ז“ל מליצה מופלגת1972 מאד כוללת כל הענין הפלוסופי הזה אות באות, הוא שאמרו1973 נהר דינור מהיכן שקיל ר' ירמיה אומר1974 מזיעתן1975 של חיות ר”ל מן החום היוצא מן הגופות1976 העליונים, ולהיכן שפיך רב זוטרא אמר1977 על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת1978 יהוה חימה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול, רב אחא אמר מהכא ונהר1979 יוצק יסודם. ומשני הפסוקים1980 האלה יתבאר1981 כי ראש ויסוד דבר אחד אצל רבותינו ויתאמת מה שביארתי בארבעה1982 ראשים. והוא כי מה שביאר האחד1983 מכתוב על ראש רשעים יחול ביאר השני מכתוב ונהר יוצק יסודם. גם לפי שהכוחות האלה באים ונשפעים מן הגלגלים היו קוראים אותם חכמי קדם1984 מלאכים1985 נופלים מן השמים וקראה אותם התורה1986 נפילים1987. ולפי שמהם קיום הנפש הבהמית המשטנת את האדם מדרך השכל היו קוראים אותם שטנים ושדים ומכאן נתפרסמה אמונת השדים בין ההמון והיו חכמיהם עובדים אותם וזובחים להם לראותם השלטון1988 אשר להם בעולם הזה1989. הוא שאמר הכתוב יזבחו1990 לשדים לא אלה. וכשתבין ענין הכתוב ואמתתם תמצא בהם ששה1991 הדברים1992 1993 אשר אמרו רבותינו בשדים וביארו1994 כי דרך הכוחות האלו להתפשט ולשוט בכל העולם הטבעי1995 כמו שהכחות הנבדלות פושטות1996 בעולם הגלגלים, ולפיכך אמרו שהן שטין מסוף1997 העולם ועד סופו כמלאכי השרת. גם כן1998 דרך הכחות האלו לקבל מעולם השכל החכמה הראויה1999 להמצא בסדר הנבראים ולהמציאה בהם, ולפיכך אמרו שהם יודעים מה שעתיד להיות2000 כמלאכי השרת, ר“ל יודעים הסדר העתיד להיות בכל2001 אחד ואחד מן העתידים להבראות כי כן דרך כל פועל בחכמה להיות ידיעת הפועל קודמת אצלו לפועל. אבל2002 לפי שאין הצורות האלו דעות2003 בעצמן כמלאכים חזר ואמר יודעים סלקא דעתך אלא שומעים, ר”ל מקבלים2004 מן היודעים שהם השכלים. ואין ספק בהיות הצורות האלו בעלי כנפים ולפיכך אין מהותם ידועה לנו כנבדלים2005, ולפיכך אמרו שיש להם כנפים2006 כמלאכי השרת, וענין כנף2007 מבואר מדברי רבינו משה2008 ז"ל. גם לפי שמפעולות2009 הנפש הטבעית הוא2010 המזון2011 והתולדה2012 אמרו שהם אוכלים ושותים ופרים ורבים כבני אדם. ולפי שהצורות האישיות2013 האלו חמריות וכל צורה חמרית הווה נפסדת2014 אמרו שהם מתים. ולהויה ולהפסד2015 אשר בהם כיון שמואל2016 באמרו כל יומא ויומא מברו מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי שנאמר חדשים לבקרים2017. ואין ספק כי אין מלאכי השרת האלה מן הקדושים שהן2018 משרתי עליון רק מאותם שאמר2019 עליהם דוד משרתיו אש2020 לוהט2021. הנה התבאר לך ענין נהר דינור וענין השדים וסוד גהינם ומהות האש אשר בו2022 ואיך הרשעים יורדין לגיהנם והצדיקים עולים2023 לגן עדן.

ועתה נשוב לפירוש הפסוק2024 ונאמר כי אמרו ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם ולא2025 אמר גן עדן ללמד שהעדן דבר אחד והגן דבר2026 אחר נטוע2027 בתוכו. ואמר שנטיעה2028 זו היתה מקדם כדעת הפלוסופים2029 שאין לה תחלה2030. זהו2031 דעת2032 המוסכם בין התורה והחכמה בחדוש2033 הנצחי. ומי יתן ידעתי למה לא2034 גלה הרב המורה2035 לבו2036 בענין הזה, והוא כמדבר בערמה פעם רומז2037 ומעיד על היות אמונתו זאת ובונה ראיותיו עליה כמו שעשה בספר המדע2038 כשרצה לבאר שאין2039 לכח הבורא תכלית2040 ביאר2041 אותו מתנועת2042 הגלגל שהיא תמידית2043 נצחית הוא שאמר אלוה זה2044 אין לכחו קץ ותכלית שהרי הגלגל סובב תמיד, ופעם משיב על הפלוסופים בטענות עייוניות מזוייפות ומשתדל לסתור דעתם מדרך ההקש ואומר שחדוש העולם2045 הוא2046 אחד מעקרי התורה אשר אי אפשר להכחישו. ואני משיב לו בשם הפלוסופים כי כדברו כן הוא אבל החדוש השלם לא הגרוע2047. ואין ספק אצל הפלוסופים2048 כי החדוש שהתחיל2049 מזמן קצוב2050 גרוע2051 ואשר אין לו תחלה וסוף שלם. ולפיכך2052 היה אצלם החדוש אשר ההמון מבינים כפירה בחק2053 התורה וחסרון בחק2054 הבורא ונמנע בחק הטבע. ובכלל אומר לך בטענות2055 הפלוסופים2056 כי2057 כל מחודש שמחדשו2058 מחודש חדושו מחודש2059 ויש לו תחלה, ואם אין מחדשו מחודש2060 ולא צריך בחדושו לדבר מחודש חדושו נצחי. והאמת אצלי2061 כי אפילו החדוש הגרוע2062 אצל הפלוסופים2063 אי אפשר לי2064 להכחישו מצד האמונה אבל אפשר להכחישו מצד העיון. ואולי הרב להיותו נאמן2065 רוח מכסה דבר לא ראה2066 לגלות מה שהעלימה התורה2067 מן ההמון. ומן הדין היה לי2068 לעשות כמוהו אבל יש לי שלשה טעמים שלא היו לו. האחד כי הוא רוצה לקיים פשט התורה ולבטל דעת הפלוסופים2069 מן העיון מה שלא יתכן בשום פנים2070, ואני מודה לפשט התורה על דרך אמונה פשוטה מבלי ראיה ומודה לפלוסופים2071 מדרך הטבע והעיון האנושי. והטעם השני הוא2072 כי הספר הזה2073 אינו תורני כספרו כדי שיקראו אותו ההמון, ואם בא אחד מהם לקראו2074 ולא הבין2075 מתחלתו ועד כאן2076 מיד יקוץ וימאס בו ויניחהו ולא יגיע2077 למקום הזה. ואם הבין2078 כל מה שנזכר קודם זה נמצא מסתלק ממעלת ההמון למעלת הראוים לדבר עמהם בדברים אלו ואז ידע כי אינני מודה לדעת הפלוסופים2079 אלא על שם2080 שאין המחקר העיוני2081 מניח אותי2082 להכחישו ולפיכך אני מודה דרך ידיעה אנושית לא על דרך אמונה. והטעם השלישי כי בזמן הרב היתה זאת2083 הסברא2084 ר"ל קדמות העולם זרה מאד אצל ההמון2085. עד2086 שהיו מדמין2087 שכל המודה2088 בקדמות העולם ככופר בכל התורה2089. והיום נתפרסמה השאלה2090 הזאת אצלם ונתפשטה2091 ביניהם עד אשר אין טבע רובם בורח2092 מלקבל אמונת הקדמות אשר היה מאמין אפיקורוס2093 והוא שהעולם קדמון בעצמו מבלי עלה, ויחשבו כי הוא הקדמות אשר יש לפלוסופים2094 מופת עליו חלילה להם, ונמצאו כופרים בתורה ובפלוסופיא, וכשישמעו2095 דברי אלה ידעו כי הפלוסופים אינם מאמינים הקדמות המוחלט אלא החדוש המוחלט ונמצאתי מועיל להם בשלושה2096 דברים2097: האחד בלמדי להם2098 הדעת הנכון התלוי בטבע, והשני בקיימי2099 בידם אמונת פשט ההכרה העומדת בנס, והשלישי2100 בהשיבם2101 מלחשוד כשרים ומלהוציא לעז2102 על דעתם. ובודאי דעתם דעתי ואמונת התורה אמונתי2103, זה על דרך טבע2104 וזה על דרך נס2105. ואם הבנת כל דברי תדע כי דעתי אמת ואמונתי אמת ויודע האמת יודיעני2106 האמת למען שמו.

לא

אמר המעתיק, לא זה ולא זה תלוי בפועל רק יש לפעל2107 המחודש ענין2108 שלישי אמצעי בין אלו השנים, והוא היותו נעתק מן האפיסה למציאות. והענין הזה הוא לבדו תלוי בפועֵל2109 לפי שכל מתנועע צריך למניע ואין דבר מתנועע מאליו. ואם יש2110 במציאות דבר שאין בטבעו לקבל אחד משני הענינים האלו ר"ל לא האפיסה המוחלטת ולא המציאות השלם רק מהותו הוא בענין האמצעי הזה כגון תנועת הגלגל. יתחייב שיהיה זה תמיד תלוי2111 בפועל2112 וזהו הראוי להקרא פועל באמת.


לב

אמר המעתיק. אין הדבר המצוי2113 אפשרי מצד מציאותו2114 כי אם מחוייב ולא הנעדר גם כן אפשרי מצד היותו נעדר מוחלט כי אם נמנע אבל הוא אפשרי מצד שהוא2115 מצוי בכח.


לג

אמר המעתיק, יש לטוען2116 לטעון על זה ולומר כי הדיו חלקיו עלה לכל לפי שכל אחד מהם דבר2117 מצוי בעצמו בפועל מבלי שיצטרך במציאותו2118 להרכבה ולפיכך מציאותם קודם למציאות המורכב, אבל מה שאין מציאות2119 חלקיו קודם למציאותו ואין להם מציאות אלא2120 בהרכבה כמו2121 החומר והצורה בגוף והלב והמוח ושאר אברי האדם באדם אין החלקים עלה לכל ולא הכל2122 לחלקים רק שניהם עלולים למרכיב אם המורכב ההוא2123 צריך למרכיב, אבל אם אינו צריך למרכיב לא יתחייב שיהיה עלול כלל. ולא ימנע2124 שיהיה העלה הראשונה מן המין הזה2125 אלא אם יתבאר שכל2126 מורכב צריך מרכיב בהכרח ואי דבר מורכב מעצמו, והתשובה אצלי כי קדימת מציאות חלקים2127 למציאות המורכב. הוא דבר מקרי שאינו מעצם החלקים ולא מעצם המורכב רק הוא דבר משיג לחלקים2128 מצד שהן בעצמן מהיותם2129 עצמים מורכבים מחומר וצורה. ולפי שהחומר לא יניע עצמו שאלמלא כן היה הדבר מתהווה מאליו בלי2130 פועל הוצרך כל מורכב מנושא ונשוא לדבר שלישי הוא עלת חבורם והתאחדם ואין הפרש בזה בין החלקים הקודמים למורכב ובין המצויים עמו. אם כן כל מורכב צריך לעלה והעלה הראשונה אין לה2131 עלה, אם כן אינו מורכב. זאת2132 היא אצלי הדרך הנכונה אשר ממנה יתבאר היות הראשון2133 בלתי מורכב כלל ושאינו גוף בין לדעת המאמינים כי כל גוף מורכב מחלקים בפועל כגון בעלי החלק הבלתי מתחלק2134 או מחומר וצורה כגון אבונצר ואבן סינא. אבל לדעת אבן רשד שמאמין שאין הגלגל בעל חומר אלא גוף פשוט אין הביאור הוה מספיק כי אפשר שיהיה העלה הראשונה גוף קדמון כזה. אבל כשנלך בביאור הענין הזה דרך ארסטו הלקוח מצד המניע2135 והמתנועע יתבאר2136 שאינו גוף כלל לא מורכב ולא פשוט ונסתלק2137 מן הספק בלא ספק.


לד

אמר המעתיק. בודאי היות העלה הראשונה בלתי גוף כבר ביארו ארסטו במדע2138 הטבעי ביאור שאין בו ספק אבל היותו בלתי כח בגוף2139 אין כל הראיות אשר הביא ארסטו עליו מספיקות אצלי רק יש לטעון על קצתן כמו שאזכור עדין. ואולי2140 הכיר זה אבן סינא ולפיכך לא זכר בכאן כי2141 הוא2142 כח הגוף או לא. וזה יעיד על מה שאמרו עליו כי לא היה מרחיק היות הבורא כח בגוף, ולא עוד אלא שזאת היתה אמונתו וזה נראה מדבריו בספרו2143 הנקרא הפלוסופיא המזרחית2144 כפי מה שזכר אבן רשד.


לה

אמר המעתיק. טוב2145 אמור2146 לך כי מציאות הבורא ומהותו אחד מאמרו2147 כי הוא יש לו מציאות בלא2148 מהות כמו שאמר במאמר הראשון, אעפ"י שכל זה בנוי על תשומתו הידועה והיא2149 שכל מציאות מקרה בדבר והוא עלול, וכבר דברתי בשאלה הזאת במאמר הראשון. ואני רואה שהוא מחייב כאן לבורא מציאות ומהות כאחד אלא שהם בו ענין אחד ובמאמר הראשון2150 שלל לו2151 המהות לפי שאי אפשר להיות המהות והמציאות אחד2152 רק המציאות זולת המהות והוא מקרה בו2153. וזה טופס2154 דבריו: והואיל שנתבאר שהמציאות2155 מקרי לדברים כלם וכי המהויות יקרה2156 להם המציאות בעלה לפי שאין2157 להם המציאות מעצמם וכל מה שאין לדבר מעצמו אינו כי אם בעלה, ולפיכך יתחייב שיהיה2158 העלה הראשונה מציאות בלא מהות2159. ואני אומר שאין זה מתחייב2160 מן הדבר הזה יותר מהפכו והוא שתהיה העלה הראשונה מהות בלא מציאות, וכבר דברנו בענין זה מה שיש בו די.


לו

אמר המעתיק. הדברים האלו נראים אבל יקשה עלי לצייר איך יהיה האפס לבדו עלה למציאות שום דבר שהוא יש2161 בעצמו כדי שיהיה אותו הדבר עלול לדבר האפס אלא אם יאמר שהאפס עלה לאפס כמו שאפיסת האור עלה לחושך, או נאמר2162 באפס שהוא עלה ליש במקרה כמו2163 שיהיה ליש עלה עצמית מצויה ויהיה לעלה ההיא מונע כנגדה תעכב2164 אותה מלפעול, ובהסתלק המונע ההוא2165 תפעל העלה העצמית המצויה מה שבטבעה לפעול וימצא הדבר. ואלו היה האפס עלה עצמית לדבר היה המהות עצמו עלה למציאות ואבוחמד אינו מודה בכך.


לז

אמר המעתיק. הדעת הזה שמן האחד2166 לא יבא ממנו אלא אחד2167 הוא דעת אבן סינא לקוח מן הפלוסופיא הקדומה2168, אבל דעת ארסטו הוא2169 שהאחד יבאו ממנו רבים2170 ואחד ורבים2171 הלכה כרבים, ועוד2172 נבאר2173 אמתת2174 דעת ארסטו. ובין כך2175 ובין כך נדבר עכשו בבטול ההקדמה הזאת ונאמר כל אפילו לדברי אבוחמד ותשומותיו הנזכרות למעלה2176 יבא מן האחד רבים כי מן התשומות ההן שהבורא יודע המינים2177 מבלי רבוי בדעתו2178 ועצמו וכמו כן כי ידיעתו הדבר סבה למציאותו כמו2179 שהציור סבה לנפילה2180 אם כן2181 יתחייב2182 מזה שיבואו כל המינים ממנו2183 מצד היותם ידועים לו ונמצא ההקדמה הזאת כוזבת. ועוד מי יתן ידעתי למה הרחיקו ביאת הרבים מן האחד הראשון ולא עשו כן באחרון שהוא אחד וכל הצורות באות ממנו לפי דעתם עד שקראוהו2184 נותן הצורות ושכל פועל, כי בודאי אעפ"י שאין שניהם במדרגה אחת מן הפשיטות2185 שניהם2186 שוים באפיסת2187 ההרכבה והרבוי, ולא עוד אלא אפילו נודה שיש בשכל הפועל2188 רבוי ענינים אין מנין הענינים אשר בו מגיע2189 למנין הצורות הבאות ממנו כדי2190 שיבא מכל אחד2191 אחת, אף כי השכל הזה אשר בראובן2192 הנגר הכל מודים שהוא כח אחד וממנו יבאו צורות התיבה והשולחן והכסא2193. ואין ספק2194 כי המדה הזאת מצויה בשכל האנושי ממה שהגיע לו מהשכל2195 העליון וקנויה ממנה. והאמת כי2196 כל פועל בתואר נוסף על עצמו יהיה2197 מנין2198 פעולותיו2199 למנין2200 תאריו כאש שמחממת2201 בחומה2202 ומיבשת ביבשה, אבל הפועל בעצמו2203 כמו2204 השכל בשכל אין פעולתו2205 מיוחדת בפועל2206 רק כל הפעלים שוים בחקו. וחלושי העיון לפי2207 שלא הרגישו בהפרש2208 אשר בין הפועל בעצמו והפועל באיכותו הקישו זה לזה2209 וגזרו בשניהם שהאחד לא יבא ממנו אלא אחד. וההקדמה הזאת היתה מפורסמת מאד מקדם2210 בין2211 חכמי האומות ולרוב2212 פרסומה הגיעה2213 לישמעאלים ולא בדקו אחריה וחשבוה אמתית. וסבת פרסומה מקדם2214 היתה כי קדמוני המעיינים אשר לא היו בקיאים בדרכי2215 המופת לפי שעדין לא

נגמרה מלאכת ההגיון בזמנם כשהיו חוקרים על התחלות2216 המציאות וסבותיו על דרך הוכוח מצאו2217 כל הדברים כלם חוזרים לשני חלקים ראשונים ונכללים בהם והם הטוב והרע, ולפי שהטוב והרע שני הפכים גזרו שאי אפשר לבא שניהם מפועל אחד ולפיכך האמינו שהאלוהות2218 שנים, אחד לטוב ואחד לרע ונתפרסם אצלם כי כל שני פעולים צריכים לשני פועלים ושהפועל האחד לא יבא ממנו כי אם פעול אחד. והמפורסם היום בכל האומות הוא בהפך2219 זה2220 והוא2221 2222 2223 כי הטוב והרע וכל הדברים בכלל באים2224 מפועל אחד והוא האלוה. וההקדמה הזאת קרובה2225 לאמת2226 מן הראשונה ואעפ“י2227 כן שתיהם2228 משתתפות בחייבן2229 לרע פועל וזה עקר הטעות. וקצת המתעשרים ואף2230 כל מתחכמי2231 עמנו תמצאם פוסחים2232 על שתי2233 ההקדמות האלו ומסכימים2234 בדבר המשותף לשתיהם2235 והוא שהרע צריך פועל. ולפיכך האמינו שהאלוה2236 עושה2237 שלום ובורא רע. וקצתם2238 האמינו כי מפי עליון2239 לא תצא הרעות והטוב רק המלאכים יש מהם טובים חפצים2240 בטוב ועושים אותו2241 ויש מהם רעים חפצים ברעות ומסבבים אותם ואלו הם2242 הנקראים2243 אצלם מלאכי חבלה2244. וכמו כן האמינו בכוכבים שיש מהם טובים מחייבים טוב ומיני ההצלחה2245 ויש מהם רעים מחייבים הנזק2246 עד אשר חשבו כי לפיכך נצטוינו2247 על הקרבנות כדי לבטל החפצים מהם בדמים בשפיכות2248 דמי החיות תחת דמי האדם, ונצטוה אברהם וזרעו2249 על המילה ונצטוה יהושע על מילת בני ישראל שנית להיות דמי2250 המילה פדיון דמי הנפש. אמנם הכת הראשונה נותנים2251 אמתלאות לדבריהם2252 מפשטי2253 כתובים2254 אין לנו2255 צורך לזכרם כי ספרי הקדש מלאים מהם. אבל הכת השנית נקבע2256 בדעתם2257 האמונות האלו ר”ל מציאות כוכב רע ומלאך רע והיות הטוב והרע באים2258 מדין2259 שמים2260 בשתי מדות ומשני מקומות דברים מצאום2261 בתלמוד. מהם שפשטם2262 דעת יחיד2263 כגון שני מלאכים2264 יש לו לאדם שמלוין2265 אותו אחד טוב ואחד רע, וכגון2266 מה2267 שאמרו באלהים שהוא2268 מדת הדין וביהוה שהוא מדת רחמים2269. וכגון מה שאמרו בכסא שהם שנים הוא שאמרו בשם2270 ר' יוסי הגלילי כתיב כורסייה שביבין די נור וכתיב עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לדין ואחד לצדקה2271, ואין ספק כי בתוך הבקעות2272 האלו הר2273 גדול2274 אפשר2275 למקובל עלות בו ולפלוסוף2276 נגוע2277 בקצהו, וזה מה שהגעתי אליו על דרך העיוני כנוגע ואינו נוגע.

דע2278 כי המלאכים שני מינים, האחד2279 כחות נבדלות ומעלתם נקראת עולם השכל, והשני כחות גלגליות ומעלתם נקראת עולם הנפשות, וכל אחד משני העולמות האלו קרוי בהסכמת הנביאים כסא2280. ופעולת2281 הראשון בנו לא בדרך2282 חיוב אלא בדרך2283 נדבה כנותן צדקה לעני הוא2284 השלמת2285 שכלנו עד ימצא ביניהם הדבוק אשר הוא מתן2286 שכרם של צדיקים ועל שם הצדקה הזאת נקראת2287 כסא הצדקה2288. ופעולת2289 השני בנו2290 בדרך חיוב2291 היא2292 השלמת גופנו בתתו2293 צורתו הגשמית וכחותיו2294 הנפשיות אשר בהם נחיה בעודנו ואליו תשובתו2295 אחרינו וזהו דינם2296 של רשעים, ועל שם הדין הזה נקרא כסא הדין. ולפי שהכחות האלו2297 הנפשיות יוצאות מן החום2298 הגלגלי2299 הנקרא נהר דינור המשיל הכסא הזה בשביבים היוצאים מן האש ולכך נאמר בו כורסייה שביבין דינור. ולפי שכסא2300 הצדקה שהוא2301 רמז לשכלים2302 הוא למעלה מזה וקרוב לבורא ממנו קראו מושבו2303 הוא שנאמר ועתיק יומין יתיב. ועל שם הדין קראו לכחות הנפשיות אלהים שמשמעו2304 דיינים, ועל שם הרברבנות2305 קראו לכחות2306 השכליות בכלל2307 יהוה, ולפיכך אמרו כי אלהים2308 מדת הדין2309 ויהוה2310 מדת רחמים2311. ובביאור אמרו כל2312 מקום שנאמר ויהוה2313 הוא ובית דינו ר“ל השכל והטבע. ולטעם הזה נזכר יהוה אלהים בבריאת אדם2314 מה שאין כן בשאר הבריאות2315 להיות הוא לבדו מחובר משני הכוחות2316 הטבעי והשכלי. ושני הכחות האלו2317 הם שני המלאכים המלוים אותו ר”ל המנהיגים אותו. ולא עוד אלא כל העולם2318 צריך בקיומו להם ולפיכך אמרו שבשתי מדות העולם מתקיים במדת הדין ובמדת2319 הרחמים2320. ולפי שעולם השכל2321 הנכלל בשם יהוה נחלק לעלה ולעלול קראו לעלה2322 הראשונה יהוה הגדול2323 וקראו2324 לעלול יהוה הקטן2325. ולהיות הקטן שכל2326 נבדל כגדול2327 אמרו עליו ששמו כשם רבו וזהו סוד2328 היות2329 שמי2330 בקרבו, וקראו ליהוה הקטן מטטרון לשבח כמו שקראו לאלהים2331 סמאל לגנאי. וממהותם יתבאר לך טעם שמותם2332 אעפ"י שאין לפלוסוף עסק2333 בשמותם גם2334 מפתחות טעמיהם לא נמסרו אלא לקבלה. ולפי2335 שישראל רמז אצלם לאיש תם וישר2336 עם אל והוא הגובר על יצרו ועשו רמז לאיש שדה יודע ציד והוא מי2337 שיצרו תוקפו2338 אמרו שמטטרון2339 שרו של ישראל וסמאל שרו של עשו ר''ל מנהיגו. ואין ספק2340 כי שניהם ממונים על הנהגת כל אדם שהנהגת2341 האחד מעכבת2342 הנהגת2343 השני ודרך הנהגתם2344 את2345 האדם הוא2346 כי הכח הטבעי2347 נותן שלמותו הראשון והוא החיות אשר בו קיום גופו, והכח השכלי נותן שלמותו האחרון והוא הדעת אשר בו קיום נפשו. ולפי2348 שהשלמות האחרון הזה2349 נכבד מן הראשון והראשון מעכב2350 אותו ומונע את האדם מהגיע2351 לתכליתו קראו לחלק2352 הטבעי אשר באדם יצר2353 רע2354 ולפועלו שהוא הטבע מלאך רע2355 ושטן2356 ומשטין ומזיק2357 ומחבל וכיוצא בזה מן השמות המורים על הרע. וקראו2358 לחלק השכלי יצר טוב ולפועלו מלאך טוב עד שחשבו השומעים שיש שם מלאך טוב ומלאך רע בהחלט2359. ובאמת שניהם כאחד טובים, זה לקיום הנפש וזה2360 לקיום הגוף, ואי אפשר לאדם להתקיים2361 כי אם בשניהם ואלו נעדר אחד2362 מהם לא היה האדם מצוי. ומכאן יתבאר כי השוחד הנתון2363 לסמאל במלאת2364 ספקי2365 הגוף מוצרך במציאות האדם כי מטטרון לבדו אינו מספיק2366 כי אם בקיום האחר2367 משני חלקיו, וזה טעם מאמרם תנו שוחד לסמאל2368 לפי שסמאל נותן שלמות ראשון לאדם אשר אי אפשר להגיע לשני בלעדיו וכל נותן שלמות הוא טוב. אם כן כל הכחות האלה הנקראים2369 מלאכים רעים הם טובים בעצמן ובהתבוננות השלמות הבא מהן ואינם רעים כי אם בערך אל השכל ובהתבוננות העכוב2370 הבא לו מהם. ובודאי אם דעת מתחכמי עמנו במלאך הטוב והרע הוא

זה דעתם אמת, אבל אם הוא הדעת הראשון אשר זכרתי זה טעות גמור2371 לא יספרו מרוב הנמנעות המתחייבות ממנו. והטעות הזה לא התחיל מזמננו2372 רק בזמן רבותינו ז“ל2373 היו2374 ביניהם2375 אנשים מאמינים האמונות האלו בכוכבים ובמלאכים, וסבת זה היה היותם חפצים בדעת ההקשי עם מעוט חנוכם והרגלם2376 בהגיון וחסרון הכרתם2377 בין ההקש המופתי והויכוחי2378, ולפיכך היו נמשכים אחרי דעות המעיינים שבשאר2379 אומות2380 איש איש2381 אחר המפורסם שבהם2382 אצלו בין אמתי בין זולתו עד שהחזיק2383 קצתם בדעת המופתי והוא האומר אין2384 רע יורד מלמעלה, וקצתם בסברא הויכוחית והוא שהרע בא מן הבורא, וקצתם באמונת האצטגנינים והוא האומר כוכב2385 יש בשמים ששמו רעה2386 שנאמר ראו כי רעה נגד פניהם רמז בזה אל2387 כוכב מאדים. ואין ספק שבעל המאמר הזה היה אצטגניני כמו שבעל2388 המאמר הראשון ר”ל אין דבר רע יורד מלמעלה היה פלוסוף2389 מסכים עם ארסטו באמרו שאין בעליונים2390 רע אלא הם טוב2391 ופעולתם2392 טוב2393. וביאורו כי2394 הטוב והרע חוזרים למציאות ולאפס2395, ולפי2396 שהמציאות צריך פועל והאפס2397 אין2398 צריך פועל יתחייב שלא יהיה לרע פועל. ואם2399 תמצא לדבר המריע2400 פועל2401 כגון הברד ואבני אלגביש2402 אינו נקרא פועל לרע אלא במקרה לפי שאין הרע הבא ממנו מכוון לפועל רק בריאתו2403 מכוון לתועלת גדולה מהזקו והזקו נופל אחר2404 מציאותו במקרה. ולפי שמהות הרע חוזר לאפס2405 והאפס דבר דבק בחומר יתחייב שיהיה החומר2406 סבת הרע, ולפיכך ימצא הרע והאפס2407 בבעלי החומר בלבד וההשארות והטוב לנבדלים מהחומר2408. אם כן הפועל אינו אלא אחד בלבד והוא פועל המציאות שהוא הבורא ובהיותו ממציא תמיד הוא פועל טוב2409 תמיד ואין רע בא ממנו כלל, הוא2410 אשר אמר הכתוב וירא2411 2412 אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ונאמר צדיק2413 אתה יהוה לא יגור במגורך רע ואמרו רבותינו ז"ל אין רע יורד מלמעלה. נמצאת למד שהתורה וחכמי ישראל מסכימים2414 עם ארסטו בסברא2415 הזאת, ולא עוד אלא2416 בסברא הראשונה והוא שהאחד יבאו ממנו רבים הם מסכימים עמו, ולפיכך2417 תמצאם מיחסים כל הפעולות לבורא עד שהאמינו ההמון2418 שהוא פועל כל דבר לא באמצעי2419 ומה שהאמינו המתפלספים כי האחד לא יבא ממנו אלא אחד אין זה אלא טעות השיגם מצד התהפכות הקדמה אחרת2420 פלוסופית2421 בדעתם. וההקדמה הזאת היא כי הפעול2422 האחד לא יבא אלא מפועל אחד, וזה אמת לפי שאחדות2423 הפועַל ופשיטותו2424 נמשך אחר אחדות הפועֵל ופשיטותו2425 ולפיכך לא יבא פעול2426 פשוט מפועל מורכב, וזה לא יתהפך כדי שלא יבא פעול2427 מורכב מפועל פשוט. ולפי שלא נזהרו2428 בעיונם מתפלספי2429 הישמעאלים נתהפכה בדעתם ההקדמה הזאת. וחשבו כי הפועל האחד לא יבא ממנו אלא פעול2430 אחד. ועל כן נשתבשו בטעם מציאות הרבוי. ומן הצד הזה2431 טעו מתחכמי עמנו2432 במאמר אחד מצאוהו2433 לרבותינו מסכים2434 עם2435 ההקדמה הפלוסופית האומרת שהפעול2436 האחד לא יבא אלא2437 מפועל אחד. והמאמר הזה הוא2438 אין2439 שני מלאכים עושים שליחות2440 אחת, כי בשמעם המאמר הזה נתהפך בדעתם ענינו2441 וחשבו שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות עד שחייבו2442 לכל פעל ופעל מן הפעלים המתרגשים בעולם מלאך אחד ממונה עליו ולפיכך קראו כל2443 אחד ואחד בשם הפעל המיוחד לו אם טוב ואם רע ויחסו הטובים מהם לכת מטטרון והרעים לכת סמאל. ואלה הם השמות אשר הגיעו לידי2444 בעלי הקמיעות ונפתו2445 בהם2446 קצת תמימי הלב2447 מן המקובלים2448 וחשבום מן השמות הקדושים לדמיון אשר ביניהם במשקל ובשתוף האותיות והאמינו בהם שהם מן הקבלה, ובאמת2449 לפי דעת הפלוסוף2450 אינו אלא2451 זיוף שארע בה ורעיון רוח יצא מן המקובל כשגגה2452 2453 היוצאת מלפני השליט2454.


לח

אמר המעתיק. מה שאמר שקיום2455 הגופות הוא בחלקיהם2456 זה נמשך אחר דעת הרואה שכל גוף מורכב מחלקים בפועל בלתי מתחלקים2457. ומה שאמר ובצורה2458 ובהיולי זה נמשך אחר דעת הרואה2459 שכל גוף מורכב מצורה והיולי. ולפי שתי הדעות2460 האלו אי אפשר לשום2461 גוף2462 להיות מחוייב המציאות, אבל לדעת הרואה שיש במציאות גוף בלתי מחובר מאחד מאלו והוא הגוף הראשון הנצחי אין2463 הדרך הזה מספיק בבטול היות הגוף הזה מחוייב המציאות או היות מחוייב2464 המציאות מן המין הזה, ולפיכך אני רואה כי דרך2465 ארסטו בהרחקת הגשמות מן הבורא טוב מזה. אלה דברי2466, גם אבן רשד אומר שאפילו במצאיות הבורא דרך ארסטו טוב מזה ולא עוד אלא אין2467 שם דרך אחרת מופתית2468 לפי הטבע. ולפיכך צריך לבעל החכמה הזאת ר“ל חכמת האלהות לקבל מציאות הבורא מושלם מחכמת2469 הטבע שהוא מקום ביאורו. ובביאור אמר אבן רשד כי אבן סינא טעה בחשבו כי מקום ביאור מציאות העלה הראשונה הוא2470 חכמת האלהות וכי סבת טעותו היא2471 שראה2472 כי ראיות ארסטו אשר הביא על מציאות מניע ראשון אינן לקוחות מעצם הדבר כדרך המופתים המוחלטים אלא מדברים מאוחרים לו והם התנועה והמתנועע, ולפיכך נטה לדעת ההוא וחדש הדרך הזה שהוא לקוח מעצם מחוייב המציאות מצד שהוא מחוייב לפי מחשבתו ולא ידע כי אינו דרך מופתי לפי שאין הקדמותיו מושלמות. אלה הם דברי אבן רשד או היוצא מהם. ואני אומר כי כל אחד משני החולקים2473 רצוני לומר2474 אבן סינא ואבן רשד נמשך בזה2475 אחר סברתו בעלה הראשונה אעפ”י שלא זכר זה אחד מהם בביאור. והוא2476 כי דעת2477 אבן רשד הוא כי המניע הראשון אשר לגלגל2478 העליון הוא המצוי הראשון אשר2479 הוא עלה ראשונה2480. ובודאי2481 אני אומר כי למציאות המניע הראשון הזה הגיע2482 עיון ארסטו בשמע הטבעי2483 אבל לא גזר אם הוא עלה ראשונה או עלול למצוי אחר2484 בלתי מניע אלא שקראו מניע ראשון על שם פעולתו. ודעת אבן סינא הוא2485 כי המניע הראשון הזה עלול למצוי שאינו מניע וזהו האלוה אצלו, וזה נתחייב לו מסברתו הידועה לו שהאחד2486 לא יבא ממנו אלא אחד. והאמת אצלי כי יש לבעל חכמת האלהות2487 לקבל מציאות מניע ראשון מחכמת הטבע לא2488 על שהוא מצוי ראשון בלתי עלול אלא2489 שהוא מניע ראשון ויש לו לחקור בחכמת האלהות אם הוא עלול לדבר אחר בלתי מניע כמו שיאמין2490 אבן סינא או עלה ראשונה לכל מצוי כמו שיאמין אבן רשד. ומן הדין יתחייב זה כי חכמת האלהות היא2491 החוקרת על כל התארים המשיגים למצוי מצד2492 שהוא מצוי כגון אם הוא עלה או עלול או אחד או רבים או בכח או בפעל2493 או זולתם. והמניע הראשון אשר אינו גוף ולא כח בגוף נתבאר2494 בחכמת הטבע שהוא מצוי. אם כן2495 צריך לבאר בחכמה אחרת אם הוא עלול או סבה2496 ראשונה, ולחכמה ההיא ראוי ליחס מציאות עלה ראשונה2497 מצד שהיא עלה ראשונה.


לט

אמר המעתיק. כבר הודעתיך דעתי בחדוש העולם על דרך הפלוסופים הראשונים2498. והחדוש2499 ההוא נאות לאמת בין שיהיה המניע2500 הראשון הוא הבורא בין שיהיה עלול לו כמו שיאמין2501 אבן סינא אך2502 אינו כולל אלא העולם הגשמי בלבד לא עולם השכלי2503. ולפי2504 דעת אבוחמד שענין המחודש הוא אפשרי וענין האפשרי הוא התלוי בזולתו יהיה האפשרות והחדוש2505 כולל כל2506 העולם השכלי והגשמי כאחד ויהיה שם האפשרי והמחודש2507 נאמר על כלם בשוה. אבל לפי דעתי אין זה ענין2508 חדוש העולם אצל רבני צרפת כל שכן אצל היודעים2509 מהות החדוש ואמתתו כי בידוע שמהות החדוש הוא2510 היציאה מן2511 הכח אל הפועל. ועולם2512 השכל אין בו חומר ומה שאין בו חומר אין בו כח ולא אפשרות כדי שיצא אל הפועל. אם כן לדעת הפלוסופים אין כל חדש בעולם השכל אבל העלול מהם תלוי בעלה וכן כלם עד העלה2513 הראשונה, והרוצה לקרוא זה חדוש דרך העברה יקרא2514. וכמו כן עולם הגלגלים אין עצמם מחודש אלא מצד שתנועתם מחודשת בחלקיה ומציאות עצמם הוא2515 בתנועה אבל מה שבתוכם הכל מחודש חדוש אמתי. זהו2516 האמת בחדוש לא מה2517 שאמר אבוחמד. ואתה אל תטעה2518 בענינים האלו אשר חדש הוא2519 וחבריו בפלוסופיא ולא בשמות המשותפים אשר הביאו, כי לפי שנטו מדרך ארסטו וביאורו הוצרכו לחדש להם ענינים זרים כאלה ולא מצאו להם2520 שמות מיוחדים מורים עליהם, ולפיכך לקחו השמות הידועים אצל הפלוסופים והוציאום ממשמעם המפורסם2521 למשמעות אחר עד שקראו לתלוי בזולתו אפשרי ומחודש2522 והדומים להם2523 כמו שקורא לאדם ברזל2524 ולמלאך ספינה. והשתוף הזה2525 אשר חדשו2526 בשמות היתה<!>סבה נמרצת להכנס המחלוקת והשבוש בחכמה2527 הנכבדת הזאת. והשם ברחמיו2528 יבדילנו2529 מן הטועים ויורנו מדרכיו כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.


מ

אמר המעתיק. מכאן יתבאר לך כי מה שפירשתי בקדימת התורה לעולם ובמלת בראשית כי הכל נאות2530 לדעת הפלוסופים ולא עוד אלא לאמת.


מא

אמר המעתיק. מה שאמר שהדעת תלויה והלובן אינו2531 ר“ל מהותם כי מהות הדעת2532 הוא בהצטרפות אשר בינו2533 ובין הידוע, ולפיכך אם נתבאר2534 שיש2535 בעולם מצויים שהם דעות בעצמם יתחייב שיהיה2536 מהותם ומציאותם בהצטרפות אשר ביניהם והידוע ושיהיה2537 אותו הידוע עלה להם מצד שהם2538 תלויים2539. ואותה העלה אעפ”י שהיא דעה אם2540 אין דעתו<!> תלויה בידוע חוץ מעצמו לא יהיה עלול לזולתו ולא יהיה מהותו בהצטרפות זולתו כמו האחרים2541 אלא מצוי בעצמו בלתי תלוי בזולתו וזולתו תלוים בו. ובאמת2542 זהו ענין היות הבורא עלה לשכלים הנבדלים וכלם עלולים לו2543 ר"ל2544 מצד שהוא ידוע להם ואין מהותם ועצמם2545 אלא הדעות וההשגות השכליות. המצויות2546 ממנו והוא2547 אין לו ידוע אלא עצמו2548. ואם תאמר יתחייב מזה2549 שידע העלול עלתו ולא ידע העלה עלולה2550 וכבר נתבאר כי העצמים האלה אינם פועלים אלא מצד שהם יודעים, נשיב ונאמר כי הידוע על שני פנים: יש ממנו עלה לדעת היודע והוא הידוע אשר מציאותו קודם2551 לדעת היודע בזמן או בטבע ודעת היודע קנוי ממנו, ויש ממנו עלול ליודע והוא הידוע אשר מציאותו מתאחר2552 מדעת היודע בזמן או בטבע ונמשך2553 אחריו וקנוי ממנו. ועל2554 הדרך2555 השני הזה נאמר במלאכים שהם ידועים לבורא. ועל הדרך הראשון נאמר בבורא שהוא ידוע להם ונמצא הוא עלה להם בשני הדרכים2556 והם עלולים לו2557 בשניהם. ומכאן יתבאר כי הם מתעצמים וצריכים בקיומם2558 להצטרפות2559 הזה והוא אינו צריך אליו בקיומו. ואתה הבן הדברים2560 האלה היטב2561 וזכור אותם תמיד ולא תהיה מן הטועים בציור השכל החושבים שעצמו דבר אחד2562 ודעתו תואר נוסף על עצמו כלובן2563 בגוף המלובן. והאמת כי מהות השכל ועצמו הוא בהצטרפות אשר בינו ובין המושכל ועצם הלובן ומהותו אינו בהצטרפות לשום דבר, ולפיכך אינו תלוי בזולתו מצד מהותו אלא מצד מציאותו שאי אפשר להמצא כי אם במונח כדרך כל המקרים.


מב

אמר המעתיק. הדברים האלה האמורים בדעת2564 כלם2565 נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אבל לחיך הכסילים הם כריר הלמות2566 שאין בו טעם וכדברי הישנים ותיעתועי המשתגעים2567 שאין בהם2568 ממש. ובאמת הם הם2569 המשוגעים והישנים שינה2570 שאינה2571 אחד מששים במיתה אבל2572 היא המיתה עצמה בחק הנפש. ואולי יעורו משנתם2573 אם2574 אשתדל לקרב הענין מדעתם בהקדמות ומלות אחרות2575 שאינם כל כך זרות אצלם. ואומר כי מן הידוע2576 שצורת ראובן על דרך משל יש לה מציאות ראשון והוא המציאות אשר לה בחומר2577 שלה ר“ל גוף ראובן בבשרו ועצמו2578 כמו2579 שהוא מבחוץ. ויש לה מציאות שני דק מזה והוא המציאות אשר לה בעין הרואה גוף ראובן, כי בידוע2580 שראובן זה2581 הנראה אינו נכנס בעין2582 בגופו ותבניתו2583 ומלבושו אלא צלמו נטבע ונרשם באויר והאויר2584 מגיעו לעין עד שיצטייר בה הצטיירות הנראה במראה. אם כן הצורה הזאת אשר לראובן בעין הרואה אינה הצורה אשר מבחוץ כמו2585 שהיא2586 אלא אחרת ערומה מן החומר ומציאותה בעין מציאות אחר שאינו ממין המציאות הראשון החמרי, ולפיכך2587 הצורה השנית משגת את עצמה בעין והראשונה אינה משגת את עצמה2588 בחומר2589, ועוד יתבאר2590 בספר החוש והמוחש כי הרואה והנראה אחד. ואחר זה יש לצורת ראובן מציאות שלישי דק מזה והוא המציאות אשר לה בכח הדמיון כשתדמה את ראובן כאלו אתה2591 רואה אותו בכסותו וגוונו וארכו ואתה יושב בבבל והוא2592 בירושלים, ועל הדרך הזה תראה אותו בחלום בעוד שאתה ישן לפי שצורתו2593 זאת מצויה2594 בכח2595 המדמה. והמציאות הזה אעפ”י שהחומר והמקרים מתחברים לצורה בו2596 הוא יותר דק ורוחני מן השני, לפי שבשני צריך שיהיה ראובן מצוי אצלך ומוצב לנגד2597 עיניך, וזה אפילו לא היה2598 ראובן2599 בעולם היית2600 משיג אותו ההשגה הזאת. ואחר זה יש לצורת ראובן מציאות רביעי דק מכלם והוא המציאות אשר יש לה2601 בשכלך כשתצייר2602 בדעתך צייור2603 רוחני צורת ראובן ומהותו אשר2604 בה הוא מה שהוא. והמציאות2605 הזה דק מכלם, לפי שבמציאות הזה אין הצורה צריכה לחומר ולא לשום2606 מקרה אלא אמתת ענינה בלבד מצד שהוא דבר עומד בעצמו מופשט מכל חומר ומשיגיו2607. והואיל שהצורה המושגת הזאת אינה בעלת2608 חומר אין הכח המוכן להשיגו<!>בפעל בעל חומר ולא צריך לכלי חומרי2609 כראות2610 והדמיון2611 אלא ערום ונבדל. וכשהכח הזה הערום חוזר ומסתכל בצורת ראובן המופשטת מן החומר2612 והיא נטבעת ומצטיירת בו2613 אז יהיה הוא משיג אותה והיא מושגת2614 לו2615 ותתחדש לו2616 בה השגה שלא היתה2617 מצויה, ואז תקרא2618 ההשגה הזאת דעת ושכל והמשיג2619 יודע ומשכיל והצורה המושגת ידוע ומושכל. ועוד2620 יתבאר כי שלשתם דבר אחד והוא עצם הצורה המופשטת מן החומר. ואם הפשטת2621 הצורה2622 והבדלתה מן החומר היא2623 סבת היות הצורה החמרית שכל, הצורה הערומה והנבדלת מחומר2624 מעקרה כל שכן2625 שהיא שכל. ולפיכך2626 אם יתבאר שיש במציאות צורה או צורות כזאת כמו שיתבאר עדין במניעי הגלגלים יתחייב שיהיה מהותם שכל בהכרח. ולפי שהשכל הוא המשכיל2627 והמשכיל הנבדל מצד שהוא נבדל אינו ראוי לקבל מושכל אחד2628 יותר מזולתו אלא כל2629 המושכלים מצטיירים בו בשוה לפיכך2630 המשילוה רבותינו ז''ל באספקלריה המאירה2631 להיות כל הצורות נראות בו. ומה שאינו מצוי אי אפשר להיות מושכל כי מה שאין לו מהות לא יושכל, יתחייב2632 שיהיו2633 המושכלים אשר לשכל הזה הם הן2634 צורות2635 המצויים2636 עצמם. ולפי שהשכל אין2637 מהותו ועצמו2638 זולת2639 עצם2640 המושכל כי זה הוא אמתת השכל2641 אשר בפועל כל שכן2642 הנבדל, יתחייב שיהיה עצם השכל הם צורות2643 המצויים עצמן המושכלות. ולפי שהשכל הזה מינים רבים כמו שיתבאר לעתיד2644 מתנועות2645 הגלגלים ועצם כל אחד2646 מהם הוא2647 צורות המצויים עצמם יתחייב שלא יהיה המציאות השכלי אשר לצורות מין אחד בלבד אלא מינים הרבה, ר“ל2648 זה פשוט מזה עד2649 שלא יהיה מציאות הדבר בשכל האחד כמציאותו ולא בשני כמו בשלישי אלא זה פשוט מזה עד הגיעם למציאות האחרון אשר לו2650 בשכל העליון שהוא המציאות הפשוט והשלם אשר לצורות. ולפי שהמושכל עלה למשכיל והוא נותן שלמותו מצד היותו משכיל ואי2651 אפשר לעליון להיות שלמותו קנוי מן התחתון לא יתכן לשכלים האלה להיות השגותם2652 לקוחות מן הדברים עצמן אשר למטה מהן אלא2653 ממה שלמעלה2654, ולפיכך יתחייב שיהיה בהם אחד2655 למעלה מכלם שאין השגתו קנויה מזולתו ולא ישכיל דבר חוץ מעצמו רק בהשכילו עצמו ישכיל כל הדברים מן הצד שהם מצואים בו וזהו2656 המושכל2657 לכולם2658. ואלמלא כן היו המשכיל והמושכל משתלשלים ללא2659 תכלית זה למעלה מזה. ועל הדרך הזה יהיה המושכל הזה עלה לכולם ונותן מהותם ומציאותם במה שמשכילים ממנו. ושנוי ההשגות הקנויות ממנו הוא הסבה בהשתנות השכלים בעצמם והיותם מעלות מעלות2660 זו קרובה אליו מזו ובהשתנות מיני המציאות אשר לנמצאים עד רדתם2661 למציאות השפל אשר להם2662 בחומר. ועל הדרך2663 הזה2664 נאמר באלוה שהוא עלה ראשונה לכל המצואים וכי במציאות אשר להם בדעתו נמצאו להם שאר מיני2665 המציאות בין שכלי בין חמרי כמו שבמציאות אשר לצורת התיבה בדעת2666 הנגר נמצאת2667 הצורה החמרית אשר לה2668 בעץ. גם בדרך הזה נאמר בעליונים שאינם יודעים מה שלמטה מהם כדי שלא יתחייב שיהיה2669 התחתון נותן שלמות לעליון. והאמת כי העליון יודע מה שלמטה ממנו, ואלמלא כן2670 לא היה משכיל כל2671 הדברים2672 ונמצא2673 מהות השכל מתבטל, אבל2674 אינו יודע אותו מצד2675 שהוא למטה2676 ר”ל מצד המציאות אשר2677 לו בשכל אשר תחתיו כל שכן בשכל החמרי כל שכן בדמיון כל שכן בחוש הראות2678 כל2679 שכן בחומר עצמו אלא מצד המציאות המושכל המיוחד בשכל ההוא. אם כן כל המצויים2680 מקטנם ועד גדולם ידועים ומושגים לכל אחד מן השכלים הנבדלים השגה מיוחדת בו שאיננה2681 ממין השגת חברו אלא זו גסה מזו2682 עד הגיעם מפאת מעלה אל הטבע אשר כל הצורות הטבעיות מצויות בדעתו2683 מציאות2684 הצורה2685 המלאכיית2686 בדעת האומן הראשון אשר בראה2687 מלבו. וזהו2688 המציאות השפל אשר לצורות הפשוטות והקרוב אל מציאותן החמרי. ולפיכך אין ביניהם אמצעי כמו שאין בין2689 מציאות החמרי למציאותם בדעת2690 האנושי אמצעי2691. וההפרש ביניהם כל מציאותם בדעת הטבע כ“ש2692 בדעות2693 הנבדלים קודם למציאותם בחומר2694 ומציאותם בחומר קודם למציאותם בדעת האנושי, ולפיכך2695 היה דעתנו עלול לצורות החמריות וקנוי מהם והצורות החמריות קנויות מדעת הטבע ועלולות לה, ומכאן יתבאר שהשכל2696 הנבדל הפך לשכל החמרי במהותו, ולפיכך אין להשוות ביניהם ולא להקיש מזה על זה במאורעיהם ואיכות השגתם. אבל המשיגים ההפכים דרכי השגותם2697 הפכים2698, ולפיכך אם השגת השכל האנושי היא פרטית2699 וכללית2700 או נופלת תחת העבר והעתיד או מתרבה ברבוי הידועים2701 והדומים לאלה2702, יתחייב שתהיה השגת השכל הנבדל לא פרטית ולא כללית ולא נופלת תחת העבר והעתיד ולא מתרבה ברבוים2703 ולא יוצאת מן הכח אל הפועל אלא תמיד היא אחת בפועל והידועים הרבים מצויים בה בבת אחת מבלי עת ועת כהיותם2704 בשכל האנושי אשר ישיגוהו2705 כל המאורעות האלו מצד היותו2706 קנוי2707 מן האישים החמריים באמצעות הדמיון והחושים2708 עד2709 שלא יוכל2710 להפשיטם מן החומר ומאורעיו2711 הפשטה2712 גמורה. ולפיכך כשהשכל2713 האנושי מגיע לגבול אשר לא יצטרך לקנות הדעת2714 מן הידוע ולדעת העלה מן העלול בדרך2715 ההקשי אבל ידע אותו מעצמו לפי שכל הידועים מצויים בו בפועל אז יצא דעתו ממעלת הדעת האנושי למעלת2716 הדעת העליון וההשגה הזאת היא הנקראת נבואה והיא תכלית שלמות2717 האדם. ומכח דברי הקדמונים2718 זכי הלב2719 תבין כי אין מה שלמעלה מושג למה2720 שלמטה על בוריו ולא מה שלמטה מושג למה2721 שלמעלה מצד2722 מציאותו השפל, וכי2723 אין חסרון בחק השכל העליון בהיותו בלתי משיג הדבר2724 השפל השגה שפלה2725 כתחתון כמו שאין חסרון בחק השכל אשר לנו בהיותו בלתי משיג הגוון2726 והקול והטעם השגת2727 החושים אותם רק2728 תשומת השגתם על הדרך ההוא גריעות2729 בחקו2730. ולא עוד אלא אפילו החוש האחד יש לו במורגש האחד השגות משתנות מצד שנוי המרגישים2731 כי2732 האדם אינו מוצא בתבן ולא בשעורים הטעם אשר הסוס מוצא בהם2733, ולא בבשר החי הטעם אשר הכלב מוצא בו2734 ואין זה גריעות2735 בחקו. וכמו כן השכלים אעפ”י שכלם2736 שכלים אינם משיגים המושכלים השגה אחת. ומכאן יתבאר שאין שם השכל נאמר עליהם בהסכמה2737 ולא בשתוף אלא בקדימה2738 ואיחור כדברים המיוחסים לדבר אחד יחס בלתי שוה שאין בהם שנים2739 ממין אחד ולא2740 תחת סוג2741 אחד ולא במדרגה אחת אלא זה מוקדם מזה ביחס ההוא עד הגיעם2742 לאחד הוא המוקדם2743 שבהם והראשון לכלם. וזה אחד2744 מן הדרכים אשר בהם יתבאר מציאות עלה ראשונה ואחדותה והיותו יודע (!) הכל ידיעה מיוחדת בו2745 (!) שאינה2746 דומה לשאר הידיעות2747. הנה הודעתיך2748 איך יהיה לצורה2749 האחת2750 מיני מציאות2751 הרבה2752 זה דק2753 מזה וזה פשוט מזה ואיך2754 כל הדברים ידועים לאלוה ית' ולשכלים הנפרדים ומצואים בהם על פנים2755 בלתי מתדמים. ונתבאר מזה כי אין2756 עצם האלוה אלא צורת2757 המציאות כלו השכלית אשר בתכלית הפשיטות, ולפיכך אמרו שהוא צורת העולם. וכמו כן עצמי2758 שאר השכלים הם צורות2759 המציאות אלא שאינם2760 בם באותו הפשיטות אשר בקצה האחרון כמו שהוא באלוה. רק יש2761 למציאות הצורות אשר בעצם כל אחד ואחד2762 מהם2763 מין2764 פשיטות2765 מיוחד בו שאינו דומה לזולתו אלא כלם משתנים בפשיטות2766 הזה בין רב למעט אעפ“י שכלם פשוטים פשיטות2767 מוחלט ואין בהם הרכבה ולא רבוי2768 כלל אלא הרבוי2769 והמנין המיוחס להם על הדרך הזה עד שנאמר בהם שזה זולת זה וזה פשוט מזה. ומכאן יתבאר כי בהשיג כל אחד2770 מה שישיג מן הראשון ישיג עצמו וישיג כל הדברים על צד מתאחר2771 בלתי מחייב רבוי בדעתו כמו שאינו מחייב אותו בעצמו. ולא עוד אלא ההשגה2772 ההיא אשר ישיג מן הראשון היא2773 מהותו עצמו2774. ולפיכך מציאות הראשון ודעתו2775 תלוי בעצמו ומציאות האחרים ועצמם תלוי בהצטרפות הזה אשר להם עמו. לפיכך נאמר בראשון שהוא2776 אחד ואין לו שני ולא דעת כדעתו. ונאמר שחכמתו היא סבה2777 למציאות2778 כל הצורות העליונות והתחתונות2779 על מה שהן והכלי אשר בו נעשה הכל. הוא מה2780 שאמרו רבותינו ז”ל אמרה תורה2781 2782 אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה וכבר ביארתי שתורה2783 רמז אצלם לחכמה העליונה. ואמר שלמה בעשותו2784 2785 שמים שם אני בחקו חוג על פני תהום. רמז2786 בשמים לצורות הנצחיות2787 ורמז בחוג על פני תהום לצורות החקוקות בחומר ולפיכך זכר בהם חקיקה. וחוג2788 מלשון ובמחוגה יתארהו2789 להיותן בעלות2790 תואר גשמי. וזה נאות במה2791 שפרשתי במלת2792 בראשית ושמים ותהום. זה תכלית מה שאפשר להודיעך2793 מענין2794 הדעת העליון בדרך ספור ולשון קרוב2795 להבין והוא כטפה מן הים בערך אל2796 מה שצריך לדעת ממנו. ויתר דברי הדעת ועניניו2797 הלא הם כתובים על ספר הנפש2798 לארסטו. ואם תחפוץ להוסיף דעת בדעת העליון הרגל2799 נפשך בדעת דעת2800 מן הספר ההוא ואחר2801 כך עיין בספר מה שאחר הטבע עיון נמרץ והיה מתון2802 בתלמוד העניינים האלה והתנהל אליהם לאטך2803 קו לקו כי הם קשים2804 להבין וזרים מאד מן השכל החמרי וכמעט2805 שאינם נתפשים לו רק כשיחשוב לאחוז בם נמלטים והולכים כצפרים2806 שנאחזים במצודה רעה.


מג

אמר המעתיק. הנה2807 ביאר אבוחמד כי האלוה הוא היודע והידוע והדעה כי2808 הכל עצם אחד אעפ“י שהם שלשה מצד חלוף2809 ההתבוננות2810. ושמא מכאן התפשטה אמונת המון2811 הגוים בשלוש החוזר2812 לאחד כששמעו2813 אותו מן החכמים שבהם והם לא הבינו2814 ממנו אלא מה שבכח ההמון להבין מן הענינים האלה. ואין ספק כי האמונה הזאת טובה ואמיתית בעצמה ואינה רעה כי אם בערך אל ההמון אשר נכשלו בה מכשול שאין לו2815 תקומה ויצאו ממנה למה שיצאו מן האמונה הנפסדת, ולא2816 להם בלבד2817 אירע זה רק בכל אומה ואומה יקרה2818 כזה לחכמים עם ההמון באמרם דבר אמתי מצד2819 חכמתם והם יבינו אותו על דרך אחר2820 ויצאו ממנו לשבוש באמונתם. וזה בעונותינו היה רב מאד באומתנו, ולפיכך ראו רז”ל להעלים האמת בקצת הדעות במשלים וחידות2821 המוניות ולשתוק מקצתם2822 עד שלא דברו בהם כלל כמו שאמרו דברים2823 שהם דבש וחלב יהיו2824 תחת לשונך ואמרו2825 בשם שלמה כבוד אלהים הסתר דבר ועל הדרך הזה דרשו כבשים ללבושיך. ואל תחשוב שסתרי תורה2826 וסודות הקבלה הם זולת אלו או שיש להעלמם2827 סבה2828 2829 זולת2830 זאת, ואלמלא כן לא היו מתירים לגלותם2831 לראויים ולא עוד אלא הם2832 היו מפייסים אותם לשמעם2833 כמו שאמרו2834 תא2835 ואגמרך2836 מעשה מרכבה. וכמה רחוקה דרך החכמים ההם2837 מדרך המתחכמים האלה אשר בזמננו האומרים לכל סוד הוא. והאמת אצלי כי כרחוק דרכם מדרכם כן רחוקה חכמתם מחכמתם ואינו דומה2838 מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.


מד

אמר המעתיק. הסברא הזאת והיא היות ידיעת הבורא תלויה בכללים2839 ר“ל המינים והסוגים2840 היא סברא מחודשת2841 לחכמי הישמעאלים2842 ואינה נוהגת על דרך2843 הקדמונים ועקריהם. והסבה אשר בעבורה הוצרכו לומר כך היא שלפי דעתם אין ידיעה כי אם בפרטים2844 או2845 בכללים2846, ואלו אמרו2847 בשניהם שאינם ידועים לו היתה2848 הדעת שלולה ממנו לגמרי ולפיכך הוצרכו ליחס דעתו לאחד מהם2849. ולא ראו ליחסו2850 לפרטים להיותם משתנים והווים ונפסדים והוכרחו2851 ליחסו לכללים לפי שאין בחלוק המפורסם חלק שלישי תהיה הידיעה תלויה2852 בה. וזה2853 אמת בידיעת השכל האנושי מצד שהוא חמרי אבל בידיעת הנבדל יש שם דרך2854 שלישי שאינו לא כללי2855 ולא פרטי שהורה המופת2856 על מציאותו כמו2857 שהורה על מציאות דברים אחרים נמנעים2858 מצד הפרסום כמציאות דבר שאינו בעולם ולא חוצה לו ופעולה שאינה טבעית ולא רצונית ורבים2859 כאלה. והראיה על מציאות2860 החלק האמצעי הזה2861 מן הידיעה כי2862 כבר נתבאר בכלל שיש לכל נבדל ידיעה2863 ונתבאר בהגיון2864 שהעצמים2865 שני מינים2866 ראשון והוא האישי המצוי מחוץ כראובן ושמעון2867 ושני והוא2868 הענין2869 הכולל2870 האישים האלה. ושם נאמר כי השני2871 הזה אינו מצוי אלא בשכל בלבד2872 ואלמלא שהראשון מושג2873 להרגש מבחוץ לא היה השני2874 מושג בנפש2875 לפי שהנפש צריכה למשלים2876 מחוץ2877 כדי שתקח מהם מושכליה ואלמלא הם2878 לא היו המושכלים2879 מצויים2880 בה2881 כמו שאלמלא הגופות המצויות מבחוץ נוכח2882 המראה לא היו2883 תמונותם2884 מצויות במראה. אם2885 כן מי שלא ירגיש העצם האישי הרגש חיצון לא ירגיש הכללי2886 הרגש פנימי2887 ולפיכך אין הסומא יודע מיני הגוון לפי שלא הרגיש אישיהם. ואם הבורא לא ישיג הפרטים השגה2888 הרגשית פרטית2889 שהרי נתבאר שאינו2890 גוף יתחייב שלא ישיג הכללים2891 השגה כללית2892 רק ההשגה2893 ההיא חסרון וגריעות בחקו כל שכן הפרטית2894 שהיא חסרון יותר2895 בחקו נוסף על היותו דבר נמנע. וביאור היותו נמנע כך הוא כי כבר נתבאר שהצורה הגשמית היא מורגשת מצד היותה חמרית ומושכלת מצד היותה2896 ערומה מחומר, ולפיכך2897 יתחייב אם2898 יש במציאות משכיל שאינו מרגיש שלא ישיג2899 הדברים הגשמיים דרך2900 היותם בחומר אלא דרך היותם ערומים ונקיים ממנו לגמרי כמו שהמרגיש שאינו משכיל לא2901 ישיגם מצד היותם נקיים מהחמר2902 אלא מצד2903 היותם2904 מלובשים בו, ולפיכך היתה השגתו חושית בלבד. והואיל שהבורא משכיל ואינו מרגיש יתחייב שישיג2905 הדברים דרך היותם2906 נקיים מחמר וממאורעיו2907 כגון הזמן והמנין. אם כן אין2908 ידיעתו אישית ולא כללית, וכבר נתבאר שיש לו ידיעה על כל פנים, אם כן יש2909 שם מין ידיעה אחת2910 מעולה מאלו שאינה2911 פרטית ולא כללית2912. ודרך ידיעתו כך היא שכבר הקדמתי שעצמו שכל והתבאר גם כן שאין צורות הדברים דבר יוצא מעצמו אלא2913 הן עצמו ממש בצד מתאחד שאין העצם מתרבה בהם, אם כן דעתו2914 עצמו הוא דעתו צורות הדברים שהן הן עצמו והן הן2915 ידיעתו. זהו דעת2916 הקדמונים בידיעת הבורא. וממה שהודעתיך בענין2917 הזה למעלה תדע כי אין2918 השאלות2919 האלה2920 אשר ישאל אבוחמד2921 והדומות להן נופלות2922 בדעת העליון אלא מצד המשלתו2923 בדעת2924 האנושי והקשתו בו2925 והנחתם שניהם ממין אחד. והאמת כי הם כשני הפכים ברוב עניניהם ולפיכך אין בנו כח לצייר מהות השגת השכל העליון ואיכותה2926. ולא עוד אלא אפילו המלאכים אין אחד מהם משיג2927 השגת חברו כל2928 שכן השגת הבורא לפי שכלם ר”ל השגותם משונות זו מזו במין ואלו השיג האחד השגת השני היה הוא הוא2929 ולא יהיה2930 ביניהם הפרש לפי שאין עצם הדעת אלא עצם הידוע, ולפיכך השיב החכם2931 לשואלו2932 על מהות הבורא אלו ידעתיו הייתיו. ולטעם הזה לא נשיג מן התארים האלהיים כי אם מציאותם בלבד או יותר מעט אבל מהותם ואיכותם אי אפשר והוא שאמר2933 אליהוא2934<!>כשספר2935 דרכי הבורא הן אלה2936 קצות דרכיו לא אמר קצת אלא קצות לפי שקצת יורה מן הדברים הרבים על חלק מנינם כגון2937 החצי והשליש או זולתו אבל קצות דרכיו משמעו2938 הקצוות שהוא קצה מכל אחד2939 מהם לא כל אחד2940.


מה

אמר המעתיק. המשל2941 הזה בנוי על מאמר החכם2942 דע נפשך תדע2943 את2944 בוראך ומאמר איוב ומבשרי2945 אחזה אלוה. והאומרים האלה2946 יש לדון אותם לכף זכות כי הם לא באו ללמד2947 שדין האלוה דין2948 נפשנו2949 ובשרנו אלא שנפשנו ובשרנו מורים מצד הסדר2950 המצוי בם2951 על שלמות2952 חכמת2953 הפועל הוראת העלול על עלתו, וידוע שהעלה והעלול אין משפטם2954 אחד כדי שנדין2955 העלה2956 בדין2957 העלול. ואל תטעה במה שאמר דע נפשך כי נפש בלשון ערב שם משותף מורה על הנפש2958 בפרט2959 ומורה על עצם הדבר גם כן, ועל הענין2960 הזה2961 מורה בשר2962 כמו כן בלשוננו כמו והיו2963 לבשר אחד. ולפיכך יהיה ענין דע נפשך דע עצמך וענין מבשרי מעצמי2964. ואין זאת כונתי בפרק הזה2965 רק כונתי הוא בו2966 להודיעך2967 שעיקר2968 הטעות בעניני הדעת העליון הוא הקשתו בדעת2969 האנושי והמשלתו אליו כל שכן לדון אותו בדברים המשיגים את זה מצד שהוא חמרי כמו אלו אשר זכר אבוחמד באמרו כי הידועים צריכות ידיעות רבות וכי ידיעה2970 אחת בידועים רבים נפרשים2971 אי אפשר להמצא כי בלא ספק זה דבר מוכרח בדעת החמרי, אבל הנבדל הידועים הרבים דרכם להתאחד בו וידע אותם בידיעה אחת. ואיכות הידיעה הזאת2972 מן הדברים המופלאים מלדרוש והמכוסים מלחקור בחק האדם ואין הנחת בקשתו2973 וגריעות וחסרון בחקו הואיל2974 שלא נתן לו יכולת טבעי על השגתו. והיכולת הטבעי הזה הוא ענין הרשות בלשון2975 רז''ל באמרם במה שהורשית התבונן2976 כלומר במה שנתן לך יכולת. ומן הענין הזה הרשות בידו2977 ורשות2978 2979 כל אדם נתונה לו2980, וכמו כן אל2981 תתודע לרשות. אבל הגריעות האמתי הוא בקשת ההשגה במה שלא יושג וההשתדלות בהבנת2982 מה שלא יובן עד שיצטרך להוציא הענין המבוקש הבנתו ממהותו למהות אחר2983 כהוצאת2984 אבוחמד השכל הנבדל ממהותו למהות השכל החמרי בבקשו להודיע איכותו2985 מאיכות ידיעת האדם, כי בלא ספק השאלות האל והמשלים אשר2986 הביאם בענין הזה כולם לקוחים מדעת האדם והשאלות והמשלים2987 האלו מורים על סכלות בעליו במהות השכל הנבדל וסכלותו הוא2988 כפרתו מכפירתו2989.


מו

אמר המעתיק. חלילה לאל מן הענין הכללי הזה כי2990 הענין הכללי הזה2991 אשר ממנו נשפעות כל2992 ההקדמות2993 והענינים הפרטיים זה אחר זה היא2994 צורה אחת בנפש קנויה2995 מידיעות2996 רבות והן ידיעות ההקדמות כל אחת בפני עצמה ומידיעת האדם אותם ההקדמות אחת אחת2997 בראשונה נתחדשה עכשו2998 הצורה הכללית הזאת בנפש, אם כן ידיעת הפרטים ההם קודמת לידיעת הכלל, אם כן הדעת הכללי הזה עלול2999 בהכרח. ואלו לא הוצרך האדם בדעת הכללי לידיעת3000 הפרטים3001 תחלה3002 היה הענין הזה מצוי בכל אדם3003 והיה יודע תשובת3004 כל3005 שאלה3006 מי שלא למד מעולם3007 ההקדמות ולא עלו במחשבתו. והענין השלישי3008 הזה3009 אצלי הוא ענין דבק בענין השני שזכר ונמשך אחריו עד שאי אפשר להמצא זולתו, לפיכך3010 אם אין השני3011 מצוי בבורא3012 אין זה מצוי בו. והנה3013 זכר אבוחמד בביאור3014 כי דעת הבורא ממין דעת3015 האדם ולא עוד אלא ממין חלק3016 מחלקיו וזה מבואר ממה שאמר א"כ3017 צריך להאמין שידיעת3018 הראשון בכל הוא ממין זה הענין השלישי. ואתה ראה3019 כמה היא גרועה ידיעת3020 הבורא בעיניו ובאמת אין דעת הבורא גרועה בעיני אבוחמד3021 מדעת אבוחמד בעיני.


מז

אמר המעתיק. היות הידוע האחד3022 מעכב3023 את3024 האחר עד שאי אפשר להסתכל בשניהם בבת אחת הוא דבר מיוחד בדעת האנושי מצד שהוא חמרי3025 בעל כח ולפיכך יהיה הידוע האחד חוזר להיות ידוע בכח בזמן שהשני ידוע לו בפעל ואין3026 כן3027 דין3028 הנבדל שאין בו כח. והכח הזה אשר יקרה3029 לידוע הראשון מפני השני נקרא בלשוננו שכחה, ולזה רמזו באמרם3030 כי3031 אין שכחה לפני כסא כבודך. וסבת3032 טעות אבוחמד בחייבו3033 לבורא3034 החלק השלישי הזה3035 מחלקי3036 הידיעה היתה שמצא חלקי3037 הדעת האנושי3038 נכללים3039 באלו השלשה וכששלל3040 מן הבורא השנים3041 הראשונים נשאר השלישי, וזה אמת בדעת האנושי אבל בנבדל שלשתם3042 שלולים3043 ממנו, והאריכות בזה3044 מותר כי מדברי הקדמונים3045 תדע כי ציור השגת3046 הבורא ואיכותה נמנע כי3047 לא ישיגהו כי אם עצמו לפי שהעצם וההשגה3048 דבר אחד בכל3049 נבדל3050.


מח

אמר המעתיק. אירע לדברי אבוחמד עמי מה שאירע3051 לדברי קהלת עם רז“ל שאלמלא ראשם וסופם3052 היו גונזים אותם. ואני לא מצאתי לדברי3053 אבוחמד בדעת הבורא התנצלות אלא מה שאמר בראשם כי בנפש נמצא דמיון לכל דבר3054 ובה יתכן להגיע לידיעת הכל3055. ומה שאמר בסופם בענין הזה צריך שיתמשל ענין3056 הראשון, כי אפשר לומר שלא כיון אבוחמד בכל זה להודיע שהענין השלישי הזה המצוי3057 בדעת האדם הוא המצוי בעצמו3058 בדעת הבורא אלא אחר שהוא בחקו כזה בחק האדם וממציאות זה באדם אפשר ליקח דמיון על האחר3059 המצוי בחק הבורא, אעפ”י שיש בדבריו3060 דברים סותרים זה3061 את זה באמרו3062 בסוף החלוק צריך להאמין שידיעת הראשון בכל היא3063 ממין זה הענין השלישי, רק היותו ממין הענין הראשון הוא שקר3064 כי3065 בידוע שהדבר3066 אשר הוא ממין3067 אחד מהותם3068 אחד אלא אם3069 המין הזה נאמר בהעברה. ומדרך המוסר לדון למבקשי האמת לכף זכות וכל שכן3070 לחכמים ממנו3071.


מט

אמר המעתיק. האפשרי משתרג3072 למינים הרבה3073 כהשתרג3074 מיני3075 סבותיו ולפיכך צריך לעיין אם היו3076 כלם3077 במדרגה אחת מן האפשרות3078 כדי שיתכן להתלות3079 בהם הידיעה3080 בשוה טרם היותם או לאו. ונתחיל ונאמר כי סבות האפשרי יש מהם פועלת3081 ויש מהם חמרית3082 ושתיהם צריכות להתחבר במציאות3083 המסובב האפשרי. והסבה הפועלת ממנה3084 טבעית וממנה3085 רצונית וממנה3086 מקרית והטבעית יש ממנה שומרת סדר ידוע ר“ל שפעולותיה3087 מצויות3088 לזמנים ידועים בעלי3089 סדר ונעדרות3090 כמו כן3091, וממנה3092 שומרת סדר. והשומרת סדר יש ממנה3093 שאפשר לעכבה מונע רצוני3094 או טבעי שאין לו3095 סדר או מקרי3096 מלפעול או חמרי3097 מלקבל3098 עד שלא ימצא המסובב בזמן הנוהג להמצא, ויש ממנה שאי אפשר3099 וזאת בלי3100 ספק3101 מציאות מסובבה3102 האפשרי מחוייב להיות3103 טרם היותו3104 בהגיע זמן היותו3105 שאין סבתו צריכה לסיוע3106 סבה רצונית או מקרית ולא מעכב3107 אותה שום3108 מונע רצוני או מקרי או טבעי שאין לו סדר כלקות3109 החמה או חדוש3110 הלבנה. אבל האפשרי שאין3111 מציאותו ואפיסתו תלויים בסבה רצונית או מקרית מסייעת או מונעת3112 אחת3113 או רבות כשבירת ראובן עינו3114 בשעה3115 פלונית מיום3116 פלוני בשגגה היוצאת מלפני אצבעו בהרימו אותו למעלה אין זה ולא זמן היותו אפשר להודיע3117 טרם היותו, לפי שהסבות והמסובבים אין3118 זמן מציאותן שומר סדר ולא מציאות המסובבים דבר נמשך אחר מציאות הסבות בחיוב כל שכן שיהיה מציאות המסובב האחרון מתחייב ממציאות הסבה הראשונה בהכרח כי אין שבירת העין3119 מתחייבת מהרמת האצבע בהכרח ולא פגיעת3120 האצבע בעין דרך3121 הרמתו דבר מוכרח3122. ואעפ”י ששבירת העין3123 מתחייבת מפגיעת3124 האצבע בו ופגיעת3125 האצבע בו3126 מתחייבת3127 מהולכתו3128 על קו ישר3129 מגיע אל העין, אין3130 להולכתו3131 על אותו הקו יותר מזולתו מן הקוים3132 העולים למעלה סבה3133 אלא3134 השגגה. גם הסבה הרצונית בידוע שאינה3135 תלויה אלא ברשות הבוחר3136 ואפילו3137 יהיה לבחירתו3138 סבה מחייבת3139 שמא תשתלשל3140 הסבה ההיא לסבה מקרית או דמיונית3141 שאין לה מציאות מחוץ כהנגף3142 ראובן באבן3143 נופל מן3144 הגג בתנועת עכבר עליו בחשבו3145 שיש לפניו3146 לחם לאכול או לאחריו3147 חתול3148 אורב3149, כי בודאי אין לחדוש הדמיון הזה לעכבר סבה שתהיה לו3150 בדרך חייוב ר"ל שיהיה בטבע הסבה לחייב אותו הדמיון לאותו העכבר בהכרח ובטבע הדמיון להתחייב ממנה3151 בהכרח, ולפיכך אין ידיעת הסבות הראשונות המחוייבות3152 מספקת3153 להודיע איכות המסובבים האלה3154 3155 ולא כל אפשרי עולות כל3156 סבותיו להן3157 זו אחר זו בחיוב כסבות והמסובבים העצמיים. ובכלל אומר כי כל אפשרי3158 אשר כל סבותיו הקרובות והרחוקות משתלשלות זו לזו השתלשלות עצמי וכלן3159 שומרות סדר בפעולתן3160 ואי אפשר לעכב אחת3161 מהן שום מונע דינו כדין המחוייב אצל היודע אבל זולתו אין היותו ולא זמן3162 היותו3163 ידוע טרם היותו3164 דעת3165 3166 בריא. ושמא תחשוב3167 שאני מכחיש ידיעת3168 הבורא הדברים האפשריים טרם היותם, חלילה3169, רק אני מכחיש3170 היותו יודע3171 אותם על הדרך הזה אשר חשב אבוחמד כי אין ספק כי הדעת הזה הוא ממין3172 דעת3173 האדם אותם3174 ואין3175 בין שתי הדעות הפרש כי אם3176 ברב3177 ומעט3178 וזה מבואר מדבריו וממשל האצטגניני3179 שהביא. ואמונת אבוחמד נאה לדרוש3180 אותה להמון אבל אינה נאה3181 לקיים3182 למבקשים3183 דעת3184 האמונה אשר חיי העולם3185 תלויים בה. ואתה כשתדקדק דברי אבוחמד היטב תמצאם מחייבם3186 בטול בחירת האדם והיותו מוכרח במעשיו ובטול טבע האפשרות לגמרי. ואין הסברות האלה הכחשות לפלוסופיא בלבד אלא כפירה בחק התורה3187. וכבר השתדלו3188 קדמונים3189 אחרים3190 להשיב על הסברות האלה מצד האמונה ומהם מצד החכמה עד שלא הניחו לי מקום.


נ

אמר המעתיק. כבר זכרתי כי אין החלוק3191 הזה כולל3192 כל הפועלים3193 שהרי3194 הבורא פועל3195 ואין פעולתו טבעית ולא רצונית לפי שהרצון התפעלות והרצוי עלה לרוצה והרוצה עלול לו מצד היות זה רוצה וזה רצוי, ולפיכך אין לבורא רצון אבל יש לו בהכרח ענין מיוחד בו3196 שהוא בחקו כרצון בחקנו שאין3197 הענין ההוא טבע ולא רצון כי אם מין שלישי מעולה3198 משניהם אלא שנקרא רצון כלשון3199 בני אדם3200 דרך העברה. וכבר3201 הבאתי מופת על מציאות הענין3202 הזה לו3203 ועל היות השגת מהותו ואיכותו דבר נמנע בחק3204 השכל האנושי. ולפי3205 שרצון אבוחמד להראות עצמו חכם3206 עם החכמים ומאמין עם המאמינים הוצרך להוציא החכמה מדרכה ולהסכים בינה ובין האמונה ההמונית באיכות רצון הבורא וידיעתו והשגחתו ושאר מדותיו, וזה בודאי3207 אין למשובתו3208 תשובה לפי שידע כבודו3209 ומרד3210 בו בדעתו שיש לו3211 דנרי3212 זהב3213 והוא מקלס אותו3214 בשל כסף.


נא

אמר המעתיק. תמה אני איך לא מתבייש אבוחמד מעצמו באמרו שרצון הבורא וחפצו הוא אפיסת מאיסותו3215 במה שישפע ממנו, ומן הדין יאמרו ההמון מה שיאמרו3216 על הפלוסופים ויברחו מלשמוע דבריהם בשמעם הדברים האלה ודומיהם אשר זכר אבוחמד בשמם. וחלילה לפלוסופים3217 מן האמונה הזאת רק אמונתם כי אין דבר נשפע מן הבורא כי אם בבחירה גמורה בין שני הדברים האפשרים בהתבוננות יכלתו אבל דרך בחירתו להמצא תמיד באחד משניהן והוא הטוב שבהם. והרע שבהם3218 לא תמצא בו בחירה לעולם, ולפיכך יהיה מציאותו נמנע תמיד ומציאות3219 הפכו הנבחר מחוייב תמיד, וכבר בארתי זה למעלה.


נב

אמר המעתיק. אין הנפילה באה3220 מן הציור בלא3221 אמצעי אלא הציור סבה3222 לפחד מן הנפילה והפחד סבת האסף3223 החום הטבעי3224 הסומך לגוף3225 אל הלב, נמצא הגוף יורד למטה בכבדותו3226, אם כן הכבדות הוא פועל הנפילה בהסתלק החום המוגע אותו מלפעול פעולתו הטבעית. והואיל3227 שאין הציור ולא הפחד ולא האסף החום פועל הכבדות אין הציור ראוי להקרא פועל הנפילה ולא סבה לה אלא בדרך שמסיר המונע קרוי פועל ר"ל במקרה. ואין3228 להאמין3229 שעל הדרך הזה נקרא הראשון פועל העולם או דעתו סבה למציאות הידוע ולא3230 תחשוב שאבוחמד כן ידמה3231 רק הוא ממשל משלים3232 כדי להדריך דעת ההמון לקבל האמונה הזאת ואפילו במשל שאינו נאות3233 לנמשל. ומכאן מצא3234 דרך אחרי כן להכנס לתפישות דברי הפלוסופים מה שלא היה יכול למצוא אלו לא הביאם בדרך משלי3235 אלא3236 מופתי. ואולי3237 עשה זה בכונה כדי שיתכן לו לתת3238 שאלת השואל אותו לחבר ספר בתפישות הפלוסופים כמו שהתבאר3239 מפתיחת3240 הספר.


נג

אמר המעתיק. כללו של דבר שהתלות3241 הרצון ברצוי אחד תמיד אינו מונע אותו מלהיות רצון כמו שיחשבו3242 הסכלים רק אפשר להמצא רצון נצחי ברצוי אחד. ואין זה אפשרי בלבד אלא מחוייב בחק3243 הרוצה3244 אשר לא יקבל שנוי ובחק הרצוי אשר הוא הטוב שברצוים כי היודע שני דברים ויכול לעשות3245 איזה מהם שירצה ולא יעשה אלא הטוב שבהם אין זה הנקרא3246 בלתי יכול רק הוא יכול על שניהם אלא שבחר בטוב3247 שבהם3248. ואם3249 אותו הדבר הטוב3250 הוא תמיד טוב3251 מבלי3252 שנוי יתחייב3253 שיהיה רצונו3254 תלוי תמיד3255 בו. ולפיכך אם יתבאר3256 שהסדר המצוי במעשה בראשית הוא טוב3257 מהפכו אינו גריעות בבורא בהיותו בוחר בזה ורוצה אותו3258 תמיד כי זה דרך הטוב שבפועלים3259 לפעול תמיד הטובה שבפעולות ואעפ“י3260 שהוא יכול לפעול הפכה, ולפיכך אמרו הפלוסופים שהבורא3261 טוב ומטיב וארז”ל3262 רב3263 חסד3264 מטה כלפי חסד ר“ל שהוא נוטה בפעולתו3265 כלפי הטוב. והלשון הזה3266 ר”ל חסד נאות לטוב שהוא טוב בעצמו או בחק המקבל ועל הדרך הזה היא3267 פעולת הבורא.


נד

אמר המעתיק. אין עצם המלאכים זולת השגתם מן הבורא כדי3268 שיהיה הדר עצמם זולת3269 ההדר ההוא ולא חדותם בו זולת3270 חדותם בהדר3271 עצמם3272, וזה מבואר ממה3273 שדברתי בעניני3274 עולם3275 השכל. ולהדר3276 הזה ולחדוה הזאת כיון דוד באמרו הוד3277 והדר לפניו עוד וחדוה במקומו. וההדר הזה הוא ההדר3278 הקרוי בלשון רז"ל זיו והחדוה הזאת קראו אותה הנאה הוא שאמר3279 ונהנין3280 מזיו השכינה.


נה

אמר המעתיק. אין השגת המלאכים עצמם זולת השגתם3281 בראשון3282 כדי שיהיו3283 להם שתי הנאות זו למעלה מזו, לפי3284 שאין עצמם זולת הענין המושג3285 מעצם הראשון ולא הענין המושג זולת ההשגה ולפי3286 שה<ה>שגות משוגות זו מזו במין נמצא3287 הרבוי בצורתם3288 והיה3289 כל אחד ואחד מהם בפני עצמו. ואלו היה להם3290 השגה אחת בעצמם3291 והשגה3292 בראשון היה קיומם3293 בשתי צורות, לפי שאין צורתם3294 מצד שהם שכל אלא ממה3295 שהם משכילים, ולפיכך אין למשכיל הנבדל3296 השגה במושכלים3297 הרבים אלא מצד התאחדם3298 בענין אחד, וכל זה מבואר ממה שהקדמנו.


נו

אמר המעתיק. אין בין התארים האלהיים והאנושיים שום דמיון כי אם בשמות בלבד כדי שיוקש מאלו על אלו ויודע הנעלם3299 מן התאר האלהי3300 בגלוי מן התאר האנושי, ולפיכך אין לפלוסופים3301 לפאר מהם אלא מציאותם ואפיסת הדומה להם3302, אבל ציור מהותם ואיכותם ביאור מניעתו בחק3303 השכל האנושי מספיק לפלוסופים3304 בבארו3305<?>שיש לבורא רצון3306 אלא שאינו3307 מתפעל מן הרצוי, אבל ציור3308 טבע3309 הרצון הזה ואיכותו על3310 מה שהוא אינו להשגה הפלוסופית אלא לעליונה ממנה. ולפיכך3311 אין התארים אשר יש להם משלים בנו כידיעת הבורא עצמו או זולתו וידיעתו האפשריים יותר ידועים לו3312 מאשר אין לו משל כמציאות3313 בלא מהות, לפי שאינם מתמשלים אלא בשם בלבד אבל עניניהם לא3314 ראי זה כראי זה כדי שיהיה דינם אחד. ומכאן יתבאר3315 כי התשובות האלה אשר הביא אבוחמוד בהודעת איכות התארים האלהיים אשר זכר אינם כלום רק הם טעות גמורה וכי למודו3316 בספר הזה קרוב אל הלמוד3317 ההמוני3318 יותר3319 מן הפלוסופי כמו שזכרתי בפתיחת זה הספר.


נז3320

אמר המעתיק. מה שאמר אדון השדים3321 והאנשים ר“ל מחמד שלוחם3322, מה שאמר הגדול שבאוהבים ר”ל ארסטו3323. והמאמר אשר הביא בשמו והוא העצלות מהשגת ההשגה השגה לפי3324 דעתי טעות בנסחאות ואמתו3325 השגת העצלות בהשגת ההשגה השגה, ענינו כי בהשיגנו שאין אנו יכולים להשיג אמתת הבורא איך הוא3326 זו היא השגה3327 בחקנו, ולפיכך כשהפלוסוף נותן מופת במה שאינו יודע3328 שידיעתו3329 נמנעת בחק האדם מספיק ואין לסכל3330 דעתו על זה3331. וכבר דברתי על זה3332 למעלה. ומן הטעם הזה הוצרך אבן רשד לבאר בספרו ברפואות שידיעת סבת הסגולות דבר נמנע למה3333 שלמטה3334 מן הטבע.


נח

אמר המעתיק. דעת אבוחמד במלאכים שהם שתי3335 כתות: האחת3336 הצורות הנבדלות3337 ואלו הם3338 הנקראות3339 אצלו מלאכים כרוביים3340, והשנית3341 נפשות הגלגלים והם הקרואים3342 אצלו מלאכים רוחניים. וזה נמשך אחרי3343 סברתו וסברת אחרוני3344 הפלוסופים בהיות3345 הגלגלים בעלי נפשות. אבל לדעת הקדמונים אשר אינם מחייבים לגלגל נפש כמו שאודיעך עדיין3346 אין הכת השנית נפשות הגלגלים אלא הכחות3347 הנשפעות מהם הנשואות3348 בחום הגלגל אשר ביארתי ענינו בפירוש נהר דינור וכבר3349 זכרתי שם כי הכח הזה אשר הוא צורת החום3350 הוא3351 הטבע3352 אצלם. ויש לתורה דעת שלישי משותף לשתי3353 הדעות והוא כי המלאכים שלש כתות3354: הראשונה צורות נבדלות3355 הקרואות3356 אצל בעלי הנסתר מים עליונים וקראם דוד המים3357 אשר מעל השמים, והשנית3358 נפשות הגלגלים3359 כדעת אבוחמד, והכת הזאת קרואה אצלם3360 רוח להיות הרוח שם נרדף לנפש כאמרו והרוח תשוב3361 אל האלהים אשר נתנה, והשלישית3362 הכוחות3363 הנשואות בחום הגלגלי3364 כדעת הקדמונים, והכת הזאת קרואה אצלם אש על3365 שם הנושא3366. ועל שתי3367 האחרונות האלו3368 אמר דוד עושה3369 מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. ואמר יחזקאל וארא3370 והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת, ואמר אליהו3371 לא ברוח יהוה3372 ולא באש יהוה לאפוקי מדעת3373 צאבא3374 שנפש הגלגל הוא האלוה3375 ומדעת גלינוס שהטבע הוא האלוה. וזו3376 היתה האש הזרה אשר מתו בה בני אהרון בהקריבם אש זרה3377 לפני יהוה ואשר שרפה3378 התינוק בחקרו בחשמל אשר הוא רמז לצורת האש היוצאת מתוך הרוח הגלגלי, הוא שאמר יחזקאל ומתוכה3379 ר“ל מתוך הרוח3380 הנזכרת, כעין3381 החשמל מתוך האש ר”ל מתוך החום הגלגלי. ועל הדעת הזאת3382 דרשו בחשמל חיות אש ממללות. ואין ספק שהתינוק הזה3383 הדורש3384 בחשמל לא היה תינוק בימים אלא3385 בחכמה. ולהיות המים במעלה עליונה הניחם דוד תחת הראשון3386 בלא אמצעי באמרו יהוה3387 על מים רבים והקדים זכרון ההשגה הנשפעת עליהם3388 ממנו שאר ההשגות הנשפעות ממנו על זולתם, הוא שזכר קול3389 יהוה על המים קודם שאר הקולות. ולהיות הרוח במעלה האמצעית היתה השגת הנביאים אשר למטה מן3390 הקצה האחרון ברוח כמו ותשאני רוח3391, וארא3392 והנה רוח סערה באה וזולתם. ולהיות האש למטה משתיהם3393 היתה השגת גרועי כח הנבואה בה3394 כמנוח3395 שראה3396 המלאך עולה באש וכמשה רבינו ע"ה בשעת התחלתו בנבואה קודם הרגישו בעצמו שהוא נביא וירא3397 מלאך יהוה אליו בלבת אש, לפי שהשגת מלאכי האש תכלית החכמה וראשית הנבואה להיותם3398 צורות החום הגלגלי המכונה באש אשר הוא ראש הדברים הטבעיים מצד מעלה וסופם מצד מטה. ולפיכך ירד יהוה באש על הר סיני לא בעבור משה אלא בעבור ישמע העם דבריו מתוך האש אשר היא ההשגה האפשרית להם בטבע אשר מתוכה3399 יבינו ענינים אלהיים, הוא שאמר מן השמים3400 השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש, יחס הקול לשמים3401 והאש לארץ ואמר שהראם3402 האש דרך ראיה. ומתוך הדברים הטבעיים אשר ראו ממנה הבינו הדברים האלהיים וזהו ענין השמועה האמורה בקולו ובדבריו כמו גוי3403 אשר לא תשמע לשונו. ואין ספק כי ההשגה הזאת מיוחדת בחכמים3404 השלמים בעלי ההקש והיא3405 הפך3406 השגת הנביאים כי דרך הנבואה3407 להשיג העלול באמצעות העלה3408 ודרך3409 ההקש להשיג העלה באמצעות העלול לפי3410 שהיא3411 ההשגה הנאצלת מההשגה3412 האלהית והקרובה3413 ממנה3414, ודרך ההקש להשיג העלה באמצעות3415 העלול ולעלות ממה שלמטה למה3416 שלמעלה על סדר מדרגה אחר מדרגה. ואין ספק כי זאת היתה השגת יעקב3417 בראותו3418 את יהוה נצב3419 על הסולם3420 המוצב ארצה שהוא המרכז וראשו מגיע השמימה שהוא הגלגל כי בידוע שהסולם הזה הם ארבעת היסודות3421 ולפיכך אמרו שהיו בו ארבע מעלות והאלהים הם הכחות הנשפעות3422 עליהם מן הגלגלים ומלאכי אלהים אשר היו עולים ויורדים בסולם הם הכחות האישיות היורדות באישי המורכבים בשעת הויתם והעולות3423 למקומן שהוא החום הגלגלי בשעת הפסדם כמו שבארתי בפירוש נהר דינור. ולהיות3424 המקום3425 ההוא3426 שהוא עולם הטבע מיוחד לשלטון כחות הגלגלים הנקראים אלהים3427 אמר בו3428 אין זה3429 כי אם בית אלהים ואמר זה שער השמים, לפי שמן ההשגה הזאת יכנס האדם להשגת מציאות הנבדלים על דרך ההקש. ולהיות ההשגה הזאת הקשית3430 אשר דרכה להודיע הנסתר בנגלה זכר המושגים האלה על סדרם. הסולם בתחלה ואחריו מלאכי אלהים ואחריהם יהוה שהוא שם הכולל3431 לנבדלים. ולטעם הזה קרא ההשגה3432 הזאת חלום באמרו ויחלום3433 והנה סולם מוצב, וירא לא נאמר אלא ויחלום ללמד שאין ההשגה ההיא3434 נבואית.

ועתה נשוב3435 לענין הקול העליון3436 ונאמר כי3437 הקולות העליונים רבים ומשונים זה מזה וכלם זכרם דוד על סדרם. יש מהם קול יהוה על המים והוא3438 ההשגה המיוחדת3439 לשכלים בכח הראשון אשר הוא רמז ליכולת ובהדרו אשר הוא רמז לזיו אשר הם נהנין ממנו כמו שביאר אבוחמד למעלה וזהו3440 קול יהוה3441 על המים קול יהוה בכח קול יהוה בהדר. ויש מהם שובר ארזים והם גופות הגלגלים אשר כגבה ארזים גבהם3442 וזהו3443 הקול המניע אותם והמרקידם כמו עגל3444 בקראו כמו שאמר3445 ישעיה וינועו3446 אמות הספים מקול הקורא. ויש3447 מהם חוצב להבות אש3448 והוא המניע למלאכי האש כאשר יראה מסדר פעולתם ועל3449 כן אמרו שהטבע חכם3450. ויש מהם3451 יחיל3452 מדבר3453 והוא הנשמע במעמד הר סיני. גם במעמד ההוא3454 היה בו3455 קול אלהים עונה למשה כפי השגתו3456 כמו שדרשו רבותינו ז"ל משה ידבר3457 והאלהים יעננו בקול, בקולו של משה. והיה בו קול שופר וקולות3458 אחרים שפלים ממנו במעלת ההשגה והם הנראים3459 לכלל3460 העם העומדים מרחוק אשר אפילו מן האש3461 לא ראו אלא הלפידים והעשן שהן מן האותיות המתהוות באויר המורגשות לעין. ולגריעות3462 הקולות האלה היתה השגתם דרך ראיה כמו שאמר3463 וכל העם3464 רואים את הקולות3465 מה שאין כן בקול3466 האלהים3467 אשר נאמר בו מן השמים3468 השמיעך את קולו. ואין ספק כי3469 בת קול למטה מן הקול3470. וכל הענינים האלו צריכים הרחבת ביאור אין זה מקומו רק מקום ביאור ראשיהם הפלוסופיא ומקום השגת פרטיהם הנבואה3471, ולפיכך היה הלמוד המקובל3472 תשלום3473 ההקשי בענינים האלה.


נט

אמר המעתיק. אלו היה התדמות חלקי הסביב3474 3475 והיותם אחד בערך אל חלקי3476 הגוף3477 הפשוט סבת שינוי תשומות3478 הגוף3479 ההוא ואפיסת3480 שקיטתו כדברי זה היו היסודות הארבעה3481 מתנועעים תמיד מעצמם במקומותם3482 תנועה סיבובית ומשנים3483 תשומתם3484 לפי שמקום כל אחד3485 מהם עגול וכל חלקיו מתדמים ובעלי3486 ערך אחד לכל חלקי המתקומם, ויסוד3487 הארץ יוכיח שאין זה אמת רק3488 האמת3489 3490 כי התמשלות3491 חלקי המקום הוא סבה לשקיטת המתקומם הפשוט בו לא3492 לתנועתו, כי3493 הואיל שאין בין חלקי המקום הפרש3494 ולא בין חלקי המתקומם לא יהיה החלק הזה מן המקום יותר ראוי לחלק זה3495 מן המתקומם מזולתו כדי שיתנועע מן החלק אשר הוא3496 בו לזולתו. ומכאן יתבאר שאין לאש תנועה סבובית עצמית במקומה כמו שחשב תמסטיוס3497 אלא3498 אם נאמר שהיא3499 נמשכת אחר תנועת הגלגל3500.


ס

אמר המעתיק. השאלה הזאת ר“ל אם יש לגלגל נפש או לא היא שאלה שנתייחדו בחקירתה אחרוני המעיינים, אבל ארסטו לא חקר עליה גם לא זכר אותה בפרט וזה תימה גדול על איש כזה3501 איך התרשל בשאלה כזאת3502. ואני לא זזתי מלהרהר בענין זה3503 כמה ימים ומלחשוד את3504 ארסטו על ההתרשלות הזה עד אשר חקרתי ומצאתי השאלה הזאת נכללת בשאלת מהות מניע הגלגל3505 אם הוא נפש או נבדל, כי מתוך ראיותיו אשר הביא שלא יתכן שיהיה3506 מניע התנועה הנצחית נפש כי אם3507 נבדל יתבאר שאין לגלגל נפש שאלו היה לו נפש היה מציאותה לריק הואיל3508 שאינה מוצרכת בתנועתו3509 ואין הטבע פועל דבר3510 לבטלה. ולפי3511 שלא הרגישו האחרונים בזה והקישו הנעלם בנגלה חשבו3512 ששלילת הנפש גריעות בחק כל גוף3513 עד שהוצרכו קצתם לבקש טעם למציאותה3514 בגלגל3515 מדרך ההכרח והם אבן3516 סינא ואבוחמד ולפיכך אמרו בתנועתו שהיא3517 משתנה וצריכה לציורים משתנים, וקצתם3518 אמרו שהיא מצויה בו3519 מדרך המוטב לפי שהגוף שהוא3520 בעל נפש טוב ממה3521 שאין3522 לו3523 נפש והם אלסכנדר3524 ותמסטיוס3525 ואבן רשד. וחזק לכלם המחשבה הזאת מה שמצאו3526 בדברי ארסטו שהגלגל חי ומתנועע מאליו3527 וחשבו שהוא3528 כחי המורגש המתנועע מאליו בכח מצוי בתוכו. והאמת כי הגלגל חי בעצמו3529 ומתנועע מאליו במניע שהוא זולתו3530 במהות ובמציאות3531 אבל אינו בתוכו. ואם תאמר אם3532 אין המניע מצוי3533 בתוכו כנפש בגוף החי כיצד יקרא3534 מתנועע מאליו, נשיב3535 ונאמר3536 כי3537 כל מתנועע שיש לו מניע שאינו חוץ ממנו יקרא מתנועע מאליו. אבל לא יתחייב שאם אינו3538 חוץ ממנו שיהיה בתוכו כדי שיהיה כח בגוף3539 כי אפשר שיהיה המניע מצוי ולא3540 יהיה חוץ מן הגוף ולא בתוכו כמניע הנבדל, ולפיכך יהיה השם הזה ר”ל מתנועע מאליו צודק3541 על הגלגל ועל החי כאחד מצד ששניהם אין מניעיהם מצויים מחוץ אבל3542 זה מניעו מצוי בתוכו לפי שהוא כח בגוף וזה אין3543 מניעו מצוי בתוכו ולא מחוץ לפי שהוא נבדל, כי מה שאינו גוף אינו חוץ3544 לגוף ומה שאינו כח בגוף אינו תוך הגוף א“כ הנבדל אינו לא חוץ לגוף ולא תוכו. ובכלל אומר לך3545 כי3546 כל מתנועע אשר אין מניעו מחוץ נקרא מתנועע מאליו אבל המתנועע הזה הוא על שני פנים. יש ממנו שמניעו מצוי3547 בתוכו כגון החי, ויש ממנו3548 שמניעו מצוי לא3549 בתוכו ולא מחוץ3550 כגלגל3551, ואין ספק שהמתנועע מאליו נאמר על3552 זה בהקדמה3553 ועל הראשון באיחור, והמתנועע הקודם3554 על המתנועע בנפש יתחייב3555 שלא יהיה מניעו נפש. וכמו כן החי השלם מן החי בנפש צריך שלא יהיה חי בנפש אלא בעצמו רק הנפש גריעות בחקו3556 לפי שזה חייו תלויים בעצמו וזה חייו תלויים לו מנגד3557, אם כן אין הנפש מצוייה בגלגל מדרך המוטב, ועוד יתבאר3558 כשנזכור ראיות3559 ארסטו במהות מניע הגלגל כי3560 אינה3561 מצויה בו מדרך ההכרח. ומה שגזר אבוחמד שתנועת הגלגל רצונית ולפיכך3562 יש לו נפש אין זה מתחייב בהכרח כי בידוע שכל תנועה3563 מקומית רצונית תהיה בהכרח לציור דמיוני או שכלי ואי אפשר לתנועה הסבובית והנצחית להיות בציור דמיוני לפי3564 שהתנועה המתחייבת מן הציור הדמיוני היא3565 לבקשת נאות או לברוח מן המזיק ושתיהן ישרות ובעלות תכלית בהכרח. אם כן3566 התנועה הנצחית המתאחדת אינה3567 אלא לציור שכלי3568 מתאחד עד לאין תכלית. והציור השכלי אינו בא אלא משכל והשכל אינו צורה בגוף ולא קיומו3569 בגוף כדי שיקרא נפש. ואין להקשות3570 מן השכל החמרי אשר הוא צורה באדם וקרוי נפש מדברת כי זה אינו3571 אלא הכח בלבד המוכן להיות שכל3572 בפעל ולפיכך צריך בקיומו לגוף כשאר הצורות החמריות מה שאין כן בשכל בפעל. גם מתשומות3573 ארסטו שהמתנועע בהתחלה3574 מצויה בו3575 ר”ל כח בגוף הוא גם כן שוקט באותה ההתחלה3576 ושאין למתנועע ההוא תנועה אחת בלבד אלא תנועות רבות משתנות. וכבר נתבאר במדע הטבעי כי אין לגלגל אלא תנועה3577 אחת בלבד וכי אין בו3578 אפשרות השקט3579 אם כן אין3580 התחלת תנועתו נפש וכמו3581 שנתבאר שאין3582 הגלגל צריך בתנועתו3583 לכח פועל מצוי בתוכו כך יתבאר בביאור נקל שאינו צריך לכח מקבל. והוא כי כל מתנועע מאליו אשר יש בעצמו חלק עומד כנגד הנעת הכח המניע כגון המורכב מהפכים צריך על כל פנים לכח נוסף על עצמו בו יתכן להתפעל מן הכח הפועל ואלמלא כן3584 היה3585 תנועתו מן המניע הכרחית לא3586 טבעית. אבל מה שהוא פשוט מכל צד ואין בעצמו חלק עומד כנגד הנעת מניע לפיכך נאמר בו שהוא אינו3587 לא קל ולא כבד3588 אינו צריך לכח3589 מקבל ולא לשום הכנה נוספת על עצמו. ומכאן יתבאר לך הטעם3590 אשר בעבורו ישקוט3591 כל מתנועע בנפש ואשר בעבורו יתנועע תנועות רבות. ומה שאמר3592 אבוחמד כי כל מה3593 שיש בו3594 רצון וציור3595 אנו3596 קוראים אותו נפש אינו אמת בציור השכלי3597, וכבר נתבאר3598 כי ציור השמים שכלי. גם מה שאמר שאין לגוף רצון וציור מצד היותו גוף רק בטבע מיוחד3599 וצורה מיוחדת זה אמת אבל אינו אמת שהטבע הזה קרוי בכל גוף נפש שהרי הגלגל אין הצורה הזאת בו כח בגוף אלא דבר נבדל. ולפיכך נקראו השכלים הנבדלים צורות הגלגלים3600. וכשם שהגוף נאמר בשתוף על הגלגל ושאר הגופות כך3601 הצורה נאמרת עליהם בשתוף ולפיכך צריך3602 שתהיה מין אחר3603 מצורות3604 שאר הגופות עד שלא תהיה בתוכו. ועקר הטעות בזה הקשת3605 הנסתר בנגלה.


סא

אמר המעתיק. ביאור3606 אבוחמד בכאן הפך ביאור3607 ארסטו בשמע הטבעי, כי ארסטו ביאר שם שאין מניע הגלגל כח בגוף אלא נבדל3608 וזה3609 יבקש לבאר שאינו נבדל אלא כח בגוף. וראיות ארסטו על זה הן על שני3610 פנים, האחד שכל כח בגוף מתנועע במקרה בשעת הנעתו3611 וכל מתנועע במקרה3612 אלו הנחנוהו3613 שוקט לא נתחייב ממנו שקר אבל שקיטת3614 הנפש מתנועתה המקרית יתחייב מתשומתו שקר לפי שיתחייב3615 ממנו שתשקוט תנועת3616 הגלגל הנצחית, אם כן אין המניע הזה כח בגוף. והשני כי כל3617 כח בגוף מתחלק בהתחלק הגוף ולפיכך הוא בעל תכלית בהכרח וכל בעל תכלית לא יניע זמן שאין לו תכלית, אם כן אין מניע3618 הגלגל כח בגוף. אלו הן ראיות ארסטו3619 על היות מניע3620 הגלגל בלתי כח בגוף, ומן הראיות האלה יראה3621 אמתת מה שזכרתי למעלה שאין למציאות הנפש בגלגל ענין מוצרך והטבע אינו פועל פעולה3622 לבטלה. ולפיכך לא הוצרך ארסטו להביא ביאור מיוחד על הענין הזה.

ועתה נשוב3623 לפרק טענות אבוחמד בביאורו זה3624 ונאמר כי מה שאמר שהעומד בענין אחד לא יבא ממנו כי אם3625 עומד בענין אחד זה אמת, אבל אמרו ששקיטת הארץ באה מסבה3626 קיימת לפי שהיא עומדת תמיד בענין אחד ר“ל השקיטה אבל תנועת3627 הגלגל אינה באה מעלה3628 קיימת לפי שהיא בהתחלפות תמידי3629 אין זה כלום. וביאורו כי השכל אינו לא3630 שוקט ולא מתנועע כדי שתהיה3631 השקיטה3632 ראויה לבא ממנו יותר מן התנועה אלא מצד ששקיטת הארץ3633 דבר קיים תמיד שאין3634 בו שנוי. וידוע שתנועת הגלגל גם כן דבר קיים ועומד בענין אחד תמיד מבלי שנוי כי השנוי בדבר האחד3635 אינו אלא היותו פעם שוקט ופעם3636 מתנועע או היותו משתנה ממין תנועה לזולתו3637, וכשם שהארץ עומדת3638 תמיד בשקיטתה ואינה משתנה לתנועה כך הגלגל עומד3639 תמיד בתנועתו ואינו3640 משתנה בשקיטתו3641, גם3642 שנוי התשומות הוא מעצם התנועה הסבובית ומהותה והמניע האחד הוא פועל התשומות הרבות בהיותו3643 פועל התנועה המתאחדת3644 ולפיכך3645 לא יתחייב שיהיה המניע משתנה כמו שגזר אבוחמד. ומה שאמר כי התנועה מא' עד3646 ב' זולת התנועה מב' עד3647 ג' ולפיכך אין המחייב3648 אחד, אמרתי שגם זה הבל לפי3649 שכבר נתבאר במדע הטבעי שהגוף אחד3650 בעצמו ואין בו חלק3651 בפעל ולפיכך אין בתנועה המתאחדת חלק בפעל ותנועת הגלגל3652 אין ספק כי היא מתאחדת ואינה מחוברת מתנועות רבות, ולדברי3653 אבוחמד יתחייב שתהיה התנועה מחוברת3654 מחלקים3655 בלתי מתחלקים וזה שקר. ועוד3656 כיצד3657 תהיה התנועה מא' עד ב' אחת3658 והתנועה מב' עד ג' אחרת3659 אם לא תהיה3660 שקיטה3661 בב' שהיא סוף3662 הראשונה וראשית השנית זה לא יתכן. והמשל אשר הביא מפסיעות האדם אינו דומה3663 כי תנועת האדם יש בה שקיטות רבות והם3664 השקיטות אשר בין כל אחת ואחת מן הפסיעות ולפיכך אין תנועת האדם הכללית אחת על האמת אלא רבות, אבל תנועת הגלגל היא כלה תנועה אחת3665 מתאחדת כמו שביאר ארסטו ואינה בעלת חלקים כדי שיצטרך כל חלק לציור3666 אחד בפני עצמו. גם הצייורים3667 האלה החלקיים3668 אשר חייב אבוחמד לגלגלים3669 אינם ציורים שכליים אלא דמיוניים ר”ל באים מכח הדמיון וידוע כי הגלגל אין3670 לו דמיון שהרי אין לו חושים כמו שאמר3671 אבן רשד, ולפיכך אין לו אלא3672 ציור שכלי שהוא תמיד אחד3673 בפעל, ואלמלא כן לא היתה תנועתו מתאחדת.


סב

אמר המעתיק. כללו של דבר כי מן הנמנע שתהיה הכוונה במציאות הגלגלים ובמציאות תנועתם3674 מציאות העולם השפל וזה אמת כדברו. אבל אני אומר כי3675 לפי שהבורא טוב ושלם3676 ולמעלה3677 מן השלם, והטוב השלם3678 הוא אשר יש לו מן3679 הטובה3680 מה שיספיק3681 לעצמו עד שלא יחסר מצרכיו כלום, ואשר הוא למעלה מן השלם הוא אשר יש לו מן הטובה3682 מה שיספיק לעצמו ויעדיף3683 לזולתו וזהו3684 נקרא3685 טוב ומטיב, יתחייב שתהיה כונת הבורא הראשונה בהמצאת הגלגלים השפעת טובו3686 שהוא המציאות, ותהיה כונת הגלגלים הראשונה3687 בתנועתם הכללית השגת שלמות אפשרי3688 להם מצד היותם גוף ובתנועותם3689 הפרטיות השגת כל אחד3690 מהם שלמות פרטי מיוחד בו3691 מצד היותו גוף פלוני. ועל הדרך3692 הזה יהיו הגלגלים מכוונים לעצמם על הכונה הראשונה ותנועותיהם גם כן. ולא הגלגלים בלבד3693 אלא כל המצואים כל אחד ואחד מכוון לעצמו כונה ראשונה. אבל3694 מצד שהבריאות3695 השפלות צריכות במציאותם3696 שהיא הכונה הראשונה בהם לעליונות מדרך ההכרח והבורא מצד היותו מטיב אינו מקפח3697 שכר כל בריאה3698 ולא3699 מונע הטוב שאפשר להמצא בקצת בריאותיו מפני קצתם כל עוד שזה נהנה3700 וזה אינו3701 חסר יתחייב שיהיה מציאות3702 הגלגלים ותנועותיהם מכוונות לעצמן כונה ראשונה ומכוונות לתועלת3703 השפלים כונה שנית כדי שישלם הטוב מכל צד. ועל3704 הכונה השנית הזאת3705 אמר ארסטו כי תנועות הגלגלים היו מכוונות לצורך ההויה וההפסד. ואין ספק3706 כי רבוי התנועות מכוון לעצמו גם כן כונה ראשונה אבל יש בה3707 תועלת3708 לשפלים על הכונה השנית והמשל על זה3709 תנועת הלב אשר היא3710 מצויה לתועלתו והיא דחיית3711 הקיטור3712 ומשיכת האויר הקר על הכונה הראשונה ולתועלת שאר האברים על הכונה השנית עפ"י כן יש לו ולשאר3713 האברים פעולות אחרות מכוונות3714 לתועלת זולתם כשלוח הלב3715 מדמו לכבד3716 ומחומו למוח. והסבה בזה3717 היות כל3718 האברים3719 חלקים לכלל הגוף ולפיכך צריך להועיל קצתם לקצתם3720 זה3721 על דרך סיוע וזה על דרך שמוש כדי שתשלם הכונה הראשונה אשר היא מציאות הכלל ובזה תשלם ההשגחה האלהית בכל3722 ולפיכך אינו רחוק3723 בעיני שימצאו לגלגלים תנועות חלקיות3724 מכוונות לתועלת השפלים3725 על3726 דרך סיוע3727 הואיל שאין התנועות3728 החלקיות ההן מעכבות את הכלליות המכוונות לעצמן כל שכן שאין לגלגלים מציאות אלא מצד היותם חלק מן העולם כלב מן הגוף3729.


סג

אמר המעתיק. ודאי זו3730 היא אחת מראיות ארסטו אשר זכרתי למעלה על היות מניע התנועה הנצחית3731 בלתי כח בגוף. והראיה הזאת בנויה על הקדמה3732 אחת ישלימה3733 ארסטו3734 בשמע3735 הטבעי3736 ויאמר3737 אבן רשד שביאורה3738 במאמר3739 הז' מן השמע הטבעי והוא כי הכח הגדול יניע זמן ארוך ממה שיניע הקטן. ואני איני מוצא ביאורה במניע3740 אשר זכר אבן רשד גם אינה מושלמת אצלי3741 כשנניח שתי הכחות3742 נצחיים וערך3743 הגוף המתנועע מן הכח הקטון3744 אליו בערך הגוף המתנועע3745 מן3746 הכח הגדול אליו, לפי שאין יתרון אל3747 הכח3748 הגדול על הקטן הנצחיים3749 באריכות זמן ההנעה3750 אלא במהירותה3751 ובהנעת גוף גדול. וביאורו כי אם נניח שני3752 הכחות הגדול3753 והקטון3754 נצחיים ומניעים כל זמן מציאותם גופות נצחיים3755 בעלי ערך שוה יתחייב שיניע כל אחד זמן שאין לו תכלית. ואם נניחם נפסדים יהיה זמן הנעת3756 כל אחד מהם3757 בעל תכלית אלא שיתרון3758 זמן הנעת האחד על3759 השני יהיה3760 לפי יתרון זמן מציאותו3761 על זמן מציאותו אם יהיה זמן מציאות הגדול יותר3762 מזמן3763 3764 מציאות3765 הקטן, אבל3766 יתחייב בהכרח3767 שיהיה3768 זמן הנעת הגדול ארוך3769 מזמן הנעת הקטן, אבל אם היה בהפך והוא שיהיה זמן מציאות הקטן יותר מזמן מציאות הגדול נמצא הקטן מניע זמן ארוך מן הגדול בהכרח וזה מפני שאין יתרון הנעת זמן3770 האחד על השני מצד גודל כמותו אלא מצד גודל זמן3771 מציאותו, אבל היתרון אשר3772 לכח הגדול3773 מצד הכמות הוא כי הגדול3774 יניע גוף גדול מאשר יניע הקטן או3775 הגוף השוה בזמן מועט. ואם תאמר שאין ההקדמה ההיא מושלמת אצל ארסטו אלא מבוארת במופת3776 כמו שיחשוב3777 אבן רשד וכי ביאורה3778 הוא כי אלו היו שתי3779 הכחות3780 הגדול והקטן מניעים עד לאין תכלית היה החלק שוה לכל מבלי הפרש כמו שיאמר אבוחמד וזה שקר. נאמר כי אלו נתחייב ממנו היות החלק שוה3781 לכל בכמות היה זה שקר אבל היותם שוים בזמן ההנעה אינו שקר הואיל ששניהם שוים בזמן המציאות הנצחי. ולא יתחייב בכח הזה בהתחלקו שיניע קצתו לתכלית ידוע וקצתו האחר לתכלית אחר ידוע כמו שיאמר3782 אבוחמד שהרי החלקים נצחיים כמו הכל, אבל יתחייב שלא יניע החלק אותו הגוף אשר היה מניע3783 הכל אלא3784 חלק ממנו שערכו3785 אליו כערך הכל לכל3786, וזה מבואר ממה שהקדמתי3787 ומן המאמר השביעי3788 אשר בשמע3789.


סד

אמר המעתיק. הנה זכר אבוחמד בביאור כי אין הנבדל סבה3790 פועלת לתנועת הגלגל אלא3791 תכליתית3792 וכי הסבה הפועלת הוא כחו הגשמי שהוא בעל תכלית ולפיכך אינו פועל זמן שאין לו תכלית אלא מצד שהסבה התכליתית3793 אשר היא בלא תכלית חשוקה לה. ומי יתן ידעתי כיצד יתכן שיהיה פעל הפועל אשר יש לו תכלית בלא תכלית להיות הסבה התכליתית3794 בלא תכלית3795 כי הפועל אשר אין בטבעו לפעול אלא עד גבול קצוב ותכלית ידוע כשיגיע לאותו הגבול שהוא תכליתו3796 וילאה מעבור3797 אותו איך לא ישקוט מיד ועל איזה דרך תתן לו3798 הסבה התכליתית3799 כח לעברו3800 הואיל3801 שאינו לו3802 סבה פועלת, ואפילו היתה3803 סבה פועלת בידוע שאין הפועל פועל מה שאין בכח המקבל שחרי אין אפשרות הפועל מספיק במציאות הפעל עד שילוה אליו3804 אפשרות3805 הנפעל. ואלמלא3806 כן היה הדבר הנפסד מעצמו נצחי מצד הפועל כמו שיאמין תמסטיוס3807 ואבן סינא גם כן3808 באמרו3809 שהגלגל אפשרי מעצמו3810 מחוייב מצד סבתו, והיה אפשר באדם לחיות3811 לעולם כמו שיאמינו3812 המון עמנו3813 בסרח בת אשר והמון הגוים3814 בגואן3815 בוטאדיוש3816 וכל זה נמנע3817. והאמת כי הדבר החשוק והמבוקש לגלגל הוא מציאות שלמותו בפעל תמיד. ולפי שהגלגל נצחי בטבעו3818 מצד שאין3819 לו חומר ולא הפך ולא חלקיו מקבלים תנועה ישרה ויש לו שלמות ראשון3820 מצד היותו גוף והוא3821 התנועה אשר היא חיות לדברים הטבעיים3822 יתחייב שיתנועע תמיד בלי3823 הפסק. ולפי שיש לו שלמות שני3824 מצד היותו גוף משכיל והוא הציור השכלי אשר ממנו תתחייב3825 התנועה3826 יתחייב שיהיה הדבר המצוייר והוא הנבדל סבה תכליתית3827 לו מצד שציורו חשוק ומבוקש ויהיה גם כן סבה פועלת לגלגל3828 ולתנועה מצד היותו נותן הציור אשר בו3829 תתקיים3830 מהות הגלגל וממנו תתחייב תנועתו ויהיה סבה ציורית3831 לו מצד היותו מושכל3832 ואין צורת המשכיל אלא המושכל. על3833 הדרך הזה ביארו3834 ארסטו שהמציאות המושכל סבה למציאות המורגש על דרך הפועל והצורה והתכלית וביאר ששלשת3835 הסבות3836 כלן3837 דבר אחד בעולם העליון כהיותם3838 ממין3839 אחד בעולם השפל3840 וביאר שהגלגלים3841 כלם צורות נבדלות והם השכלים הנבדלים. ולפי3842 שמניע הגלגל העליון3843 הוא פועל התנועה הכללית בכל הגלגלים והוא עלת כל הנבדלים בהיותו להם פועל3844 וצורה ותכלית היה הוא הפועל הראשון3845 והצורה הראשונה3846 והתכלית הראשון3847 לכל העולם ולפיכך3848 נקרא עלה ראשונה3849.


סה

אמר המעתיק. הסברא הזאת והיא3850 שכונת הגלגל בתנועתו התמידית היא להשלים כל התשומות במספר ולהוציאם כלם מן הכח אל הפעל כדי3851 להדמות לחשוקו3852 אשר3853 שלמותו מצוי לו בפעל תמיד3854 היא3855 סברת אבן סינא ונמשכו אחריו רבים ממתפלספי3856 הישמעאלים3857 גם מאומתנו נמשך אחריו ר' שלמה אבן גבירול3858 3859 באמרו והוא נכסף3860 לשומו3861 יש כמו3862 חושק אשר נכסף3863 לדודו3864. וזה דעת בטל לפי שיתחייב ממנו שיתנועע לריק. כי כל מה שיתנועע כדי להשלים מה שאין לו תכלית אין ספק כי תנועתו לבטלה ואין זה פעל שכלי כלל, אף כי חלוף3865 התשומות הוא נמשך אחר מציאות התנועה הסבובית ומקרה דבק בה ולפיכך אין צריך ליחס תכונה אלא לתנועה. וכבר השיב אבן רשד על הסברה הזאת כמלעיג בבעליה. והאמת כי התנועה עצמה היא מכוונת לגלגלים לפי שהתנועה היא חיות למה שקיומו בטבע כמו שאמר3866 ארסטו בשמע הטבעי3867 ולפיכך היא שלמות3868 לו והמוטב3869 שבעניני גוף3870 החי. וכמו3871 שהנבדלים3872 מכוונים למוטב שבעניניהם והוא3873 השכל בפועל כך הגופות העליונות3874 מכוונים3875 למוטב שבעניניהם והיא התנועה הסבובית הנצחית, ובצד הזה בלבד היה אפשר להם להדמות ליוצרם אשר הוא3876 בתכלית השלמות ועל הצד הזה תהיה תנועתם עבודה לו לפי שהם מכוונים בה להדמות בשלמות האפשרי בטבען.


סו

אמר המעתיק. מכאן אתה למד כי העבודה הראויה למשכיל היא בקשת הקירוב3877 בתארי האלה3878 והם השכל והפעולות המתחייבות ממנו וזהו ענין מאמר החכם3879 בחכמה ובמעשיה3880 תדבק הנפש בעולם העליון, אם כן אין ההצלחה מיוחדת באומה3881 אחת אלא חסידי כל האומות יש להם חלק לעולם3882 הבא.


סז

אמר המעתיק. זהו דעת אבן סינא ר"ל שהגוף אינו סבה למציאות3883 גוף אחר ולא יתן3884 היותו, אבל אבן רשד מכחיש אותו ודבריו מסודרים בכך ואני לא עיינתי3885 עדין בשאלה3886 הזאת כדי שאוכל3887 לחתוך את3888 הדין3889 עם מי3890 משניהם3891 האמת.


סח

אמר המעתיק. הענין3892 הזה והוא3893 שאין מנין השכלים הנבדלים פחות ממנין הגלגלים הוא אמת אלא שלא ביארו אותו בראיה בנויה3894 על עקרי הקדמונים כי אם על הקדמות בלתי מושלמות. האחת3895 שהגלגלים אפשריים והשנית שהאחד לא יבא3896 ממנו אלא אחד וכבר דברתי בשתיהן למעלה. אבל הבנויה על עקרי ארסטו היא כי3897 כל תנועה באה מציור מיוחד3898 והציור המיוחד צריך למצוייר מיוחד, אם כן המצויירים האלה והם הנקראים שכלים3899 נבדלים3900 הם על מנין3901 התנועות הגלגליות. ולפי שהתנועות האלו הם שמנה ושלשים תנועות3902 כמו שהסכימה דעת בעלי חכמת3903 התכונה יתחייב שיהיו השכלים הנבדלים שמנה ושלשים. וזה לדעת3904 האומרים שאין שם אלא שמנה גלגלים, אבל אם יש שם גלגל תשיעי חָלָק יהיו3905 השכלים תשעה ושלשים. ומה שיאמין אבן סינא שהשכלים זולת הראשון עשרה זה3906 בנוי על ארבע דעות חדשום3907 האחרונים3908: האחד שמנין הגלגלים תשעה, והשני שהמצוי הראשון בלתי3909 מניע, והשלישי שיש שם שכל עשירי3910 שאינו מניע והוא השכל הפועל, והרביעי שאין הכוכב צריך בתנועותיו3911 כלם אלא לשכל אחד יניע גלגלו בלבד3912 וכי שאר התנועות המיוחדות3913 בכוכב3914 ההוא באות מכחות3915 המצואות3916 בכוכב ההוא. וארבעת הדעות האלה אין אבן רשד מודה בהן3917 רק ישתדל לבאר שאין שם גלגל חלק רק הגלגל3918 העליון הוא גלגל הכוכבים העומדים ושהראשון הוא המניע אותו3919 התנועה היומית ושאין השכל הפועל מוצרך3920 במציאות רק הגלגלים מספיקים בנתינת הצורות ובהוצאות השכל החמרי מן הכח אל הפעל ושאין3921 התנועות הרבות באות3922 ממניע אחד רק כל3923 תנועה מיוחדת צריכה3924 לציור וחשק מיוחד וכל3925 ציור וחשק מיוחד תלוי בחשוק מיוחד, אם כן מנין המניעים נמשך אחר מנין התנועות ולפיכך הם (!) השכלים הנבדלים אצלו שמונה ושלשים3926 לפחות אבל אם3927 הם יותר אין לפלוסופים3928 מופת3929 על קיומו ולא על בטולו, ולפיכך אינו נמנע אצלם שיהיו יותר אבל הנמנע אצלם שיהיה שם נבדל שאין לו פעל בגלגלים או במה שלמטה מהם לפי שהפעל דבר מתחייב ממציאות הנבדלים בטבע כאור המתחייב מן השמש אעפ“י שאין מציאותם מכוון בשביל הפעל רק מציאותם מכוון כונה ראשונה ופעולתם כונה שנית. ואני אומר כי הואיל שאין יד בעלי העיון משגת עד תכלית הענינים האלה כי<!>יש ללמוד מהם עד כאן, ומכאן ואילך נסמוך3930 בנשאר על הקבלה. ואשר נתפרסם אצל המוננו3931 עד אשר חשבו כי הוא3932 אמונת בעלי הקבלה הוא3933 כי המלאכים רבים מאד וכי יש לכל אחד ואחד3934 פעל מיוחד בו יורה עליו שמו. וחזק3935 בלבם המחשבה הזאת3936 מה שמצאו בדברי חז”ל מלאך3937 הממונה על כך וכך ושרו של כך וכך3938 ומה שאמר3939 איוב3940 היש מספר לגדודיו3941 ואמר דניאל אלף אלפין3942 ישמשוניה ורבוא רבבן3943 קדמוהי יקומון. ולא ידעו כי אין המלאכים האלה השכלים הנבדלים אשר דברינו3944 בהם אלא הכחות הטבעיות היוצאות3945 מנהר דינור3946 ולפיכך היתה הא3947 השמוש אשר במלת ישמשוניה חוזרת אל הנהר. ואין ברבוי המלאכים האלה ספק אצל הפלוסופים כי לדעתם כל3948 פעל טבעי יש לו מלאך ממונה עליו והוא הנקרא בלשונם3949 כח טבעי, אבל הספק אשר יש לשאול עליו פי3950 המקובלים3951 הוא במנין הגלגלים והנבדלים3952 כי3953 הגלגלים3954 אין לפלוסופים מופת על מנינם3955 אלא מה שקבלו מבעלי התכונה, ובעלי התכונה לא גזרו על מנינם זה שאינו יותר אלא מפני שמצאו המנין הזה מספיק במציאות מה3956 שהרגישו מן התנועות ולפיכך האמינו שאינם יותר כי3957 אלו היו3958 יותר היה הטבע פועל פעולה3959 לבטלה. ואני אומר שודאי היה3960 מתחייב זה אלו היו הגלגלים בלתי מכוונים לעצמם3961 במציאותם3962 אבל אם מציאותם מכוון3963 כונה ראשונה יתחייב שיהיה לכל3964 תנועה ותנועה גלגל מיוחד בה, ואפילו היה3965 אפשר להמצא3966 כל התנועות האלה בשמנה גלגלים מונחים על תכונה אחת ואפשר להמצא כמו כן בחמשים המונחים על תכונה אחת מן הדין אזלינן3967 בתר רובא3968 ונאמין התכונה בחמשים3969 לפי שמציאות הגלגלים מכוון כונה ראשונה ופעולתם כונה שנית. ולפיכך צריך שיקדם3970 בטבע3971 המכוון3972 הראשון3973 על השני כי בהמצא הראשון ימצאו שניהם3974 הראשון והשני ובהמצא3975 השני לא ימצא הראשון, אף3976 כי לבקשת בעלי התכונה מעוט הגלגלים הוצרכו להמציא3977 התנועה הזאת יותר מזולתה ולקיים בה דברים3978 נמנעים בחק הטבע כגון3979 גלגל הקפה3980 וגלגל יוצא מן המרכז ולא ידעו כי יותר הטבע ממאן3981 המצאת דבר3982 נמנע מלהוסיף במנין הגלגלים ולהניחם על תכונה אחרת אפשרית כל שכן שאפשר שיש למציאותם תכלית אחר נעלם מדעת האדם. ולפיכך היה תכלית מה שביארו בעלי התכונה בתכונה הזאת כי היא אפשרית לא שהיא3983 מחוייבת כדי שלא יתכן להיות על תשומה3984 אחרת ומנין אחר. וידיעת התכונה המחוייבת3985 בין בגלגלים3986 בין בנבדלים מסור<ה>להשגה3987 הנבואית3988.


סט

אמר המעתיק. זהו דרך ביאת הרבוי מן האחד והשתלשלות הדברים זה אחר זה מהעלה הראשונה על דעת אחרוני הפלוסופים אלא3989 שיחס אותו3990 אבוחמד לפלוסופים3991. והסדר הזה אשר3992 להם בנוי על ההקדמה הידועה להם והוא שהאחד לא יבא ממנו אלא אחד. והסדר הזה יש בו ספקות רבות זכרם אבוחמד בספר שבוש3993 הפלוסופים. וכמו כן מנין הנבדלים הוא על דעת3994 האחרונים ובנוי על ארבעת3995 הדעות אשר אמרתי בפרק אשר לפני זה שהם לאחרונים. ואבן רשד3996 בספר הלקוטות אשר לו על מה שאחר הטבע השלים להם הסדר הזה והביאו על שמם כמו שהשלים שם שאין הבורא מניע הגלגל העליון אלא אחר3997 למעלה3998 ממנו3999. וכל4000 זה הפך אמונתו המפורסמת4001 לו4002 בשאר ספריו4003 כי בשאר ספריו אומר כי מניע הגלגל4004 העליון הוא העלה הראשונה4005 ולפיכך יאמין שמציאות האלוה מתבאר בחכמת הטבע. גם יאמין כי המניע הזה יניע כל הגלגלים בכלל תנועה אחת מתאחדת והיא התנועה היומית ושאר השכלים מניעים גלגלי הכוכבים הנבוכים4006 איש איש גלגלו המיוחד לו4007 לפי שכל כדור4008 הגלגל הוא כאיש אחד אשר אין לחלקיו מציאות זה בלא זה, ולפי' יש4009 לו תנועה אחת כללית דומה לתנועת ראובן בכללו4010 באה4011 מציור אחד ומצוייר אחד והוא4012 האלוה. ויש לחלקיו4013 תנועות4014 אחרות דומות לתנועות4015 החלקיות אשר לאברי האדם, ולפי' יש לכל אחד מהם תנועה מיוחדת באה מציור מיוחד ומצוייר מיוחד4016. וזה לפי שכל אחד מן החלקים חי משכיל4017 הגלגל4018 בכללו, נמצאו כל חלקי הגלגל משתתפים4019 ומתאחדים4020 בתנועה המתאחדת4021 הכללית ובציור4022 המחייב אותה4023, והתאחדות הרבים בכונה אחת אי אפשר כי אם בענין אחד פשוט קושר את כלם.

אם כן4024 אותו הענין הוא הבא מן האחד הראשון וממנו נשפעים שאר הענינים החלקיים המניעים לחלקי הגלגל4025 תנועות מיוחדות כמו שהכח המניע גוף האדם אחד והכחות המגיעות אבריו תנועות חלקיות נשפעות ממנו. ולפי שבהתאחדות הזה יתקיים מציאות חלקי העולם4026 כמו שנתבאר שאין לכל אחד ואחד מחלקי העולם קיום ומציאות בעצמו אלא מצד היותו חלק4027 יתחייב שיהיה נותן הענין הזה הקושר חלקיו בורא העולם ומעמידו4028 בקשור4029 ההוא4030, ובענין האחד ההוא יקרא העולם4031 אחד4032 כמו שבכח האחד אשר לאדם4033 הקושר4034 אברי הגוף יקרא האדם אחד. ועל הדרך הזה יבא מן האחד אחד ויבאו4035 ממנו רבים, זה על הכונה4036 הראשונה וזה על הכונה4037 השנית. ועוד כי כבר נתבאר כי נותן הצורה הוא הקרוי4038 פועל, ונתבאר שהצורה האישית אינה מתחלקת, ונתבאר גם כן שהעולם4039 כלו ר“ל כדור הגלגל4040 וארבע4041 היסודות4042 אשר בתוכו כלו כאיש אחד ר”ל שצורתו האישית4043 כצורת ראובן על דרך משל. אם כן הצורה העולמית אשר בה העולם עולם היא צורה אחת בלתי מתחלקת והחלקים האלה המצואים בו אשר בחבורם ישלם העולם הם כאברי האיש האחד4044 שאין להם מציאות אלא בחבור מצד היותם חלקים, ואלו נתבטלה הצורה העולמית נתבטל מהות כל אחד מהם ולא4045 יצדק עליו השם הצודק עליו בזמן היותו חלק כמו שיתבטל מהות היד הנחתך עד שאינו נקרא4046 יד4047 כי אם בהעברה. אם כן צורת העולם מצד שהיא4048 אחת באה מפועל אחד בהכרח והפועל האחד הוא4049 פועל כל החלקים4050 כאחד ואין כל חלק וחלק4051 צריך פועל אחד4052 בעצמו הואיל שהם מתאחדים בצורה4053 האחת4054 ההיא כמו שפועל האדם פועל כל חלקיו ואין כל חלק מהם צריך פועל בעצמו וזה לפי שהצורות4055 החלקיות אשר לחלקי העולם הם נכללות בצורה העולמית, ואם יש בחלקי4056 העולם דבר שיש לו צורה4057 זולת מה4058 שיש לו4059 מצד היותה חלק4060 תהיה4061 הצורה אשר לו מצד היותו חלק קנויה מפועל העולם4062. והצורה האחרת מאחד משאר החלקים בהיותם פועלים זה בזה ונפעלים זה מזה כמו שהמח4063 על דרך משל הצורה המוחיית אשר4064 לו מצד היותו חלק מן האדם4065 באה מפועל האדם אבל הצורה4066 אשר היא התחלת ההרגש והתנועה באה מן הלב. ואחר אשר נתבאר זה נאמר כי הסדר אשר הניח אבוחמד בשכלים הנבדלים4067 בהיות השני בא מן הראשון והשלישי מן השני וכן כלם אינו4068 דעת ארסטו, אבל הנאות4069 לדעתו כי מצד שהעצמים האלה שכל יש להם השגות בנמצאים כמו שזכרתי במהות השכל. ולפי שההשגות האלו זו דקה ופשוטה מזו עד הגיען לפשוטה שבהשגות יתחייב שיהיו4070 השכלים האלה בעלי סדר4071 בפשיטות ההשגה ויהיה הפשיטות הזה מצוי בהם בקדימה4072 ואיחור עד אשר יגיעו לפשוט אחד הוא המוקדם על כלם והסדר המצוי בדעתו הוא הסבה למציאות שאר הסדרים במה שלמטה ממנו. ומן הצד הזה יהיה4073 הוא עלה לכלן והם עלולים לו ויהיה האחד עלה לרבים ויבאו הרבים4074 מן האחד הפשוט בהשיגם ממנו השגות משונות ביתרון הפשיטות וחסרונו ולפיכך נקרא הקרוב לו בפשיטות ההשגה עלול4075 ראשון, והרחוק מן הראשון בפשיטות הזה4076 עלול שני, והרחוק מן השני עלול שלישי, לא שהראשון פועל את השני והשני פועל את השלישי כמו שיאמין אבוחמד כי זה דרך הפועל המורגש אשר הוא פועל בתאר נוסף על עצמו שהוא תנאי בפעולתו שאי אפשר לו לפעול אלא פעל אחד כאש השורפת4077 בחמימותה, אבל הפועל המוחלט אשר אינו צריך בפעולתו לשום תנאי אלא עצמו אין פעולתו תלויה4078 בפעל אחד יותר מזולתו ולפיכך הוא יכול לפעול4079 כל דבר על הדרך שזכרנו, כל שכן שהאלוה אינו נקרא פועל לשכלים אלא מצד היותו נותן הצורות אשר בהם תתקיים מהותם והם ההשגות אשר הם משיגים ממנו. וממה4080 שאמרנו בענין ההשגות האלו במקום הזה וזולתו יתבאר כי הדבר האחד הפשוט ישיגו ממנו המשיגים הרבים השגות רבות מתחלפות מצד התחלפות הפשיטות4081 ברב4082 או במעט4083 עד שישיג העלול הראשון מעצם הפשוט קרוב ממה שהוא משיג מעצמו, והשני קרוב ממה שישיג הראשון, ועל הדרך הזה יהיו משיגים האלה בעלי סדר ויהיו כלם עלולים לעליון, לא שהשכל4084 הראשון עלה לשני והשני עלה לשלישי כאב שהוא עלה לבן והבן לבן אחר4085 כמו שחשב4086 אבוחמד אלא כאב שהוא עלה לבנים4087 זה קודם לזה4088 במעלה.


ע

אמר המעתיק. יש לשאול כיצד4089 יהיה4090 מציאות4091 החומר הראשון תלוי4092 בשכל הנפרד4093 ויהיה השכל הנפרד עקר לו4094 אם מצד היותו4095 לו4096 פועל4097 או מצד אחר, ואי אפשר לאמר שהשכל הנפרד פועל החומר4098 הראשון לפי שהפועל אינו פועל אלא4099 הצורה או4100 המורכב מחומר וצורה והחומר הראשון אינו לא צורה ולא מורכב, גם הפועל הוא המוציא4101 מן הכח אל הפעל והחומר אין מציאותו4102 בפעל4103, אם כן אינו צריך פועל. אבל יתחייב מזה ספק גדול והוא שיהיו העלות הראשונות שנים4104 והם4105 הפועל4106 הראשון והחומר הראשון ושניהם מחוייבי המציאות ובלתי צריכים במציאותם4107 זה לזה אלא4108 שזה מצוי4109 בפעל תמיד וזה4110 בכח תמיד. וצד התרתו הוא במה שאחר הטבע נתבאר שהמציאות4111 בפעל קודם למציאות4112 בכח קדימה טבעית4113. אם כן המצוי בפעל קודם למצוי בכח4114 עד שאפיסתו מתחייבת4115 מאפיסתו ומציאותו צריך למציאותו כדרך כל מאוחר4116 בטבע. ועל הדרך הזה יהיה מציאות החומר הראשון4117 תלוי בשכל הנפרד4118 ויהיה מחוייב המציאות4119 אחד4120 והוא האלה, ובאחדות4121 הנשפע ממנו הקושר בין החומר והצורה יתן מציאות שניהם ומציאות המורכב מהם וזהו צד היותו פועל ראשון למצוי המורכב שאלמלא הקשור המתחייב4122 מאחדותו לא היה4123 למורכב ולא לחלקיו מציאות כלל4124. ומכאן יתבאר4125 על אי זה דרך יבא4126 מן האחד רבים ועל4127 אי4128 זה יקרא הראשון פועל4129, ויתבאר כי שם הפועל נאמר עליו4130 ועל הפועל המורגש בשתוף4131. ומה שאמר אבוחמד בחומר שהיותו בפעל יהיה בשתוף הצורה אם ענינו שהיות החומר חומר לצורה בפעל ר"ל מונח לה ונושא אותה לא יהיה כי אם בהיות הצורה נשואה בו4132 בפעל זה אמת, אבל אם ענינו שהיות החומר מצוי בפעל יהיה בשתוף הצורה זה שוא, כי החומר אין לו מציאות בפעל לא4133 עם הצורה ולא בלתי הצורה4134 רק המציאות בכח הוא4135 תאר4136 עצמי לו כהכנה והאפשרות אשר הם עצמיים לו4137 וחלק ממהותו, ולפיכך לא יתכן להם עלה כדי4138 שנאמר למה היה4139 החומר מצוי בכח או מוכן לקבל כל הצורות כמו שלא יתכן לומר למה היה האדם חי והארבעה4140 מנין כי טבע4141 החמר ומהותו מחייב שיהיה מציאותו בכח ושיהיה מוכן הכנה מוחלטת לקבל כל צורה. ואם כן למה יבקש אבוחמד עלה להכנתו4142 המוחלטת ויאמר כי הגלגלים יתנו לחומר הכנה כללית לקבל כל צורה בטבע הכללי אשר הם4143 מסכימים בו והוא המחייב תנועתם4144 הסבובית. והאמת אצלי כי ההכנה המוחלטת לחומר אין לה סבה אלא4145 טבעו4146 מחייב4147 אותה ואלו לא היה כן לא היה חומר ראשון, אבל4148 ההכנות והאפשריות החלקיות4149 אשר לחלקיו4150 בהיות4151 קצתו ראוי לצורה אחת וקצתו לצורה אחרת, אלו הם הצריכות לסבות משתנות כמו שיזכור אבוחמד אחר זה. ובודאי יש לצורות החלקיות מבוא בחדושן4152 והן נמשכות אחר מציאותן4153, ולפיכך היו הצורות המיוחסות לפועל ראשונה וההכנות4154 הנמשכות אחריהן4155 שנית4156. ולהיותן4157 נמשכות אחר הצורות המתחדשות היו לצורות המיוחדות4158 חמרים מיוחדים4159 עד אשר יתהוו4160 מן הירק4161 בשר או חלב באמצעות צורת הדם4162 ולא4163 יתהוו ממנו זולת אמצעי, לפי שצורת4164 הדם חדשה בחומר הכנה שלא היתה בו4165 עם צורת הירק ואי אפשר לומר4166 שההכנה4167 נשואה בצורת הדם שהרי צורת הדם נפסדת בהתחדש צורת החלב בחומר4168 שלו, ואלו היה4169 כך לא היתה ההכנה נשארת אחריה בחומר ההוא ולא היה מקבל צורת החלב, אם כן נושא ההכנה ההיא4170 הוא החומר הקרוב וצורת הדם היא4171 אשר חדשה בחומר ההוא ההכנה4172 שלא היתה בו עם צורת הירק ואלו היתה4173 בו היה4174 נעשה מן הירק חלב בלא אמצעי. ואלמלא ההכנות האלו המתחדשות4175 מן הצורות המיוחדות בחמרים הקרובים לא היה לצורות4176 המיוחדות חמרים מיוחדים והיה מקבל4177 איזה דבר שיזדמן צורת4178 איזה דבר שיזדמן4179 ונעשה4180 מן4181 העפר אדם בלא אמצעי4182. והאמת כי החומר הראשון יש בו הכנה מוחלטת ואפשרות מוחלט לקבל כל הצורות קצתן לא באמצעי4183 כגון צורות היסודות וזה נקרא אפשרות קרוב4184, וקצתן באמצעי וזה נקרא אפשרות רחוק4185, וקצתו באמצעיים וזה נקרא אפשרות יותר רחוק, וכל4186 אשר יוסיף האפשרות הרחקה4187 יוסיפו האמצעיים רבוי. ומכאן יתבאר כי היות העפר אדם והמטה נחש באמצעי טבע ובלא אמצעי נס.


עא

אמר המעתיק. מכאן אתה למד שהשגת הנפש שלמותה זו היא הנאתה והיותה משגת גריעותה וכי היא חסרה לתאר אשר בו שלמותה זו היא עמלה4188 ודייך4189 עונש ושכר.


עב

אמר המעתיק. עד כאן יד המופת משגת4190 באלהות ומכאן ואילך בלום פיך4191 מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ לבך שוב אל הקבלה אשר היא אוצר הנסתרות ובית נכותן4192. ואין ספק4193 כי הקבלה4194 היתה מורשה ממשה4195 לקהלת יעקב אבל באורך הגלות ושעבוד מלכיות נתמעטו המוסרים והמקבלים ותלך הלוך וחסר וכמעט אבד זכרה4196 מני ארץ לולי יהוה צבאות הותיר4197 שריד שנים שלשה גרגרים בארצנו זאת כהן ולוי4198 וישראל, ר' יצחק הכהן דקבישטאן4199 והרב רבי טודרוס4200 הלוי והרב רבי משה4201 בר' שמעון אשר השתדלו להקים שם המת ממנה. וגדול שבכלם4202 בכונה הזאת הרב ר' משה כי זה משה האיש לא נתן פוגה4203 לה4204 מעודו עד היום הזה רק מכל מלמדיו4205 השכיל והאלהים אנה לידו ראשי דברים מיתר הפליטה אשר היו4206 לשם4207 והנה שמעו הולך בכל המדינות משה קבל.


עג

אמר המעתיק. זהו דעת אבן סינא בגלגל העליון שאין תנועתו4208 מקומית לפי4209 שאין לו מקום ולא עוד אלא4210 שתנועתו סבובית והתנועה הסבובית אינה במקום לפי שאין המתנועע הסובב נפרד4211 ממקומו ודרך4212 כל מתנועע במקום להפרד ממקומו למקום אחר4213, אם כן4214 התנועה הסבובית היא בתשומה4215 ומכאן גזר שהתנועה בארבעה4216 נאמרות4217. ודעת ארסטו הוא4218 כי התנועה בשלש4219 נאמרות4220 בכמות ובאיכות או באנה וכי4221 תנועת הגלגל מקומית ולא עוד אלא4222 כל תנועה סבובית. ודרך4223 התרת4224 הספקות האלו4225 אשר לאבן סינא הוא כי בודאי כל מתנועע תנועה ישרה יתנועע4226 בכללו ולפיכך יפרד4227 ממקומו ויצטרך למרחק4228 יתנועע4229 בו ממקום למקום, אבל המתנועע תנועה סבובית אינו מתנועע בכללו אלא בחלקיו ולפיכך אין4230 כללו מחליף מקום אבל חלקיו מחליפים מקומותם כי בלא ספק אעפ“י שאין כלל הגוף הכדורי4231 במקום יש לכל אחד מחלקיו4232 מקום מיוחד והוא החלק הנוגע בו מחלקי הגוף המוקף4233 אשר הוא סובב עליו והוא נפרד ממנו למקום חברו דרך תנועתו. אם כן התנועה הזאת4234 אשר לחלקי הגלגל היא במקום וממקום למקום ועל שמה4235 תקרא תנועתו הכללית מקומית4236 אעפ”י שכללו אינו במקום ולא מחליף מקום ועל4237 דרך הזה תהיה ההעתקה מן הישיבה אל השכיבה4238 לפי שחלקי הנעתק נפרדים איש ממקומו ומחליפים אותו. ומכאן יתבאר שתנועת המצב4239 בלתי נמלטת מן התנועה4240 המקומית כדבר4241 אבוחמד לפי שהמקומית קודמת לה והיא נמשכה אחריה. אם כן התנועה הראשונה אינה4242 אשר4243 במצב4244 שהרי המקומית4245 קודמת לה בהכרח. ואם התנועה הסבובית היא הראשונה שבכל התנועות כמו שביאר4246 ארסטו יתחייב שתהיה מקומית ושתהיה תנועת המצב4247 נמשכת אחריה4248. והאמת כי השנוי אשר במצב4249 אינו4250 תנועה אבל הוא תכלית התנועה המקומית אשר לחלקי המתקומם כמו שהשנוי בעצם תכלית תנועת ההתחלפות4251, ולפיכך אמר ארסטו שמאמר המצב4252 אין בו תנועה4253.


עד

אמר המעתיק. דברי4254 אבן רשד4255 בשם ארסטו הם כי4256 הגוף היסודי אינו מורכב ממניע ומתנועע ולפי שאינו מורכב אלא מצורתו ומן החומר הראשון. ואלו היתה הצורה הוא החלק המניע היה4257 החומר הראשון הוא4258 לבדו המתנועע. וידוע שהחומר הראשון אינו מצוי בפעל, אם כן אי אפשר להתנועע כי4259 מה שאינו בפעל לא4260 יתנועע ולא יניע. גם4261 אי4262 אפשר לומר שהגוף היסודי4263 מתנועע מצד החלק המצוי בו בפעל כי זה אינו אלא הצורה והוא הוא4264 החלק המניע, ואלו היה מתנועע4265 מן הצד הזה היה מניע4266 ומתנועע מצד אחד וזה שקר, אם כן אין המתנועע אלא המורכב מחומר וצורה4267. ואני אומר שהראיה הזאת אמיתית בגוף המוחלט4268 וראויה4269 לבאר בה שאין הגוף מתנועע4270 מעצמו4271 מצד היותו גוף כי אם בענין נוסף והוא המניע אותו אבל הגוף היסודי לא יתבאר מזה4272 שאינו4273 מורכב ממניע ומתנועע כדי שיתחייב ממנו שהוא צריך למניע מחוץ ושאין מניעו4274 בו כמו4275 שחשב אבן רשד, כי בידוע שהגוף היסודי יש לו שתי צורות האחת4276 כללית והיא צורת הגשמות4277 ובהרכבה4278 אשר בו מן הצורה4279 הזאת4280 ומן החומר הראשון יקבל התנועה המוחלטת. והשנית פרטית4281 והוא הענין4282 אשר בו הוא4283 מה שהוא ובו היה4284 ראוי לקבל תנועה אחת יותר מאחרת4285 לצד אחד תמיד. ומענין4286 הזה הוא צורת הגוף המורכב מן הצורה הגשמית והחומר הראשון והוא המניע אותו, אם כן יש בגוף היסודי חלק מתנועע מורכב4287 מחומר וצורה4288 וחלק מניע4289 והוא הקרוי4290 טבע4291 והוא אשר יתן אותו המתהוה4292 4293 ויסיר4294 אותו מסיר4295 המונע. ומן הצד הזה נקראו4296 הם מניעים לגוף היסודי לא שאין לו מניע אחר מצוי בו כמו שחשב אבן רשד. והאמת אצלי כי אין4297 כונת ארסטו4298 לבאר שאין בגוף4299 היסודי חלק מניע אלא בגוף המוחלט או שאין4300 החלק המניע אשר בגוף היסודי מניע ראשון רק יש לו מניע מחוץ קודם את זה כגון המהוה ומסיר המונע4301.


עה

אמר המעתיק. אם מקום4302 המים4303 הוא שטח האויר הפנימי וטבע היסוד להתנועע כלפי מקומו4304 לא כנגדו4305 מי4306 יתן ידעתי כשנוציא4307 המים אשר בתעלה על דרך4308 משל4309 איך ימלא האויר חסרונם4310 כי זה אי אפשר כי אם בהתנועע4311 כלפי המים ונמצא האויר יורד למטה. ויותר היה ראוי שיתנועע4312 המים כלפי שטח האויר כי מן הדין המתקומם4313 מתנועע4314 למקום4315 לא המקום למתקומם4316. והתשובה4317 כי התנועה הזאת אשר לאויר אינה מקומית אלא התפשטות חלקיו והתרפותם עד שיטרידו4318 גבול גדול. וכבר ביאר אבוחמד כי התנועה כזאת4319 היא ממיני התנועה אשר בכמות. וליתרון4320 לחותו4321 מכל היסודות ימהר להתרפות ולהתפשט יותר מכלם עד שימלא מקום4322 הנפקד מחבריו4323 כשיחין4324 ומערות4325 אשר בארץ מבלי השתוקקות למקום4326 הארץ או המים. ואם תאמר שאין התנועה הזאת נמלטת ממקום4327 כמו שזכר אבוחמד בתנועת הכמות ושעדין הקושיא במקומה עומדת, נשיב ונאמר כי כבר4328 נתבאר שהגלגל כדורי והגוף הכדורי4329 אין בו שני חלקים בתכלית המרחק כדרך4330 ההפכים4331 אלא המקיף והמרכז והיא הנקודה האמצעית והמקומות4332 ההפכיים מתקוממיהם4333 הפכיים בטבעיהם, ולפיכך4334 היה האש בתכלית הקלות והארץ בתכלית הכבדות עד שאי אפשר בשום פנים שיתנועע4335 האחד כלפי השני ולא מגמת4336 מקומו. ולפי שהמקום אשר בין שתי המקומות ההפכיים האלה כאמצעי4337 בין שניהם4338 להיותו קרוב מזה4339 ומזה במדרגה אחת היה בו קצת דמיון משניהם. ולפיכך היו4340 הגופות אשר בו מורכבים מטבע שני הגופות אשר בשניהם עד שנמצא4341 בכל אחד מהם קלות וכבדות אלא שטבע4342 שכנו4343 גובר בו. ולפיכך גבר4344 קלות האויר על כבדותו לשכנות4345 האש וכבדות המים על קלותם לשכנות4346 הארץ ועל שם התגבורת4347 הזה4348 נקרא4349 זה קל וזה כבד אעפ"י4350 ששניהם קלים4351 כאחד והם4352 מטבע4353 אחד. ולפיכך נתחייב שיתהפך4354 זה לזה בלא אמצעי ושיתנועעו4355 זה כלפי4356 זה מה שאין כן באש ובמים4357 לריחוק טבעיהם כשאר4358 ההפכים4359 אשר בקצה האחרון. אבל לפי4360 שמרחק4361 מקומות4362 האש והאויר גדול מאד ממרחק מקומות המים והארץ כמו שנתבאר טעמו במדע הטבעי היו שני קצותם4363 קרובים למרכז יותר מן המקיף. ולפיכך היה הכבדות אשר באויר יותר מן הקלות אשר במים, כי לריחוק4364 המים4365 מן המקיף המעיטו בקלות ולקירוב האויר מן המרכז הרבה בכבדות ועל כן4366 יתנועע4367 האויר4368 כלפי המים ולא המים כלפי האויר ולפיכך אמר ארסטו שהאויר כבד במקומו.


עו

אמר המעתיק. פירוש4369 כי אין הפעל הזה בא מן הציור בסבת היות הנפש המציירת נמצאת תוך הגוף4370 עד אשר נוכל להוציאו ממעשה4371 נס4372 כי הנפש אינה נמצאת בגוף כי אינה בעלת מקום כאשר נדע4373.


האלהים ידריכנו בדרך אמת למען חסדו אין צור בלעדיו.

נשלמו דיעות הפלוסופים

תהלה לאל עולם.


 

רשימת ספרות    🔗

א. הוצאות מדעיות

מדרש בראשית רבא, מהדורת י' תיאודור וח' אלבק, ירושלים תשכ"ה.

מדרש בראשית רבתי, מהדורת ח' אלבק, ירושלים ת"ש.

מדרש ויקרא רבה, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תשי“ד–תש”ך.

מדרש תנחומא, מהדורת ש' בובר, ניו-יורק תש''ו (הדפסת-צילום).

סדור ר' סעדיה גאון, מהדורת י' דוידזון, ש' אסף וב“י יואל, ירושלים תש”א.

סידור עבודת ישראל, מהדורת יצחק דוב (בער), תל-אביב תשי"ז (הדפסת-צילום).

סדר רבה דבראשית, בתי-מדרשות, מהדורת א“י ורטהימר, א, ירושלים תשט”ו, עמ' יט ואילך.

רש“י על התורה2, מהדורת א' ברלינר, פראנקפורט ע''ג מיין תרס”ה.

שער הגמול – כתבי רבינו משה בן נחמן, מהדורת ח“ד שעוול, ב, ירושלים תשכ”ד, עמ' רסד ואילך.


ב. מחקרים

M. Steinschneider, Die hebräischen Übersetzungen des Mittelalters und die Juden als Dolmetscher, Berlin 1893.

G. Vajda, Isaac Albalag, averroïste juif, traducteur et annotateur d’al-Ghazâlî (Études de philosophie médiévale, XLIX), Paris 1960.

– Recherches sur la philosophie et la kabbale dans la pensée juive du moyen âge, Paris 1962.

– Le commentaire d’Ezra de Gerone sur le Cantique des Cantiques, Paris 1969.



  1. Isaac Albalag, averroïste juif, traducteur et annotateur d‘al–Ghâzâli (Études de philosophie médiévale*, XLIX), 1960. חובה נעימה היא לי להביע את תודתי לשני המלומדים פרופ’ אלכסנדר אלטמן ותלמידי הוותיק ד"ר שלום תואתי, שהואילו להקדיש ביקורות לספרי זה, שיש בהן משום תרומה לבירור העניינים הנדונים בו; ראה: א‘ אלטמן, קרית־ספר, לז (תשכ"א), עמ’ 200–197; C. Touati, REJ, CXX (1960), pp. 390–394; כן עיין מאמרו של האחרון: ‘Vérité philosophique et vérité prophétique chez Isaac Albalag', REJ, CXXII (1962), pp. 35–47. מאוחר יותר כתב על אלבלג דברים ראויים לתשומת־לב האב הישועי גומז נוגאלס; ראה: S. Gómez Nogales, ‘Problems Metafisicas en la España musulmana contemporanea de Averroes’, Die Metaphysik im Mittelalter (Miscellanea Mediaevalla*, II), Berlin 1963, pp. 403–413. כן ראה את דבריו של ולאדימיר סאדק, שנכתבו מנקודת־מבט של המאטריאליזם הדיאלקטי: V. Sadek, ‘Ein Beitrag zur Methodologie der mittelalterlichen jüdischen Philosophie’, Studia Semitica Philologica necnon Philosophica Ioanni Bakoš Dicata, Bratislava 1965, pp.201–214.  ↩

  2. Encyclopaedia Judaica, II, Jérusalem 1971, col. 520, s.v. Albalag, Isaac השווה גם: ש‘ פינס, תולדות הפילוסופיה היהודית מהרמב“ם עד שפינוזה (חוברת בהוצאת מפעל השכפול, אקדמון), ירושלים תשכ”ה, עמ’ 53–46; א‘ שבייד, הרמב“ם וחוג השפעתו (חוברת בהוצאת מפעל השכפול, אקדמון), ירושלים תשל”א, עמ’ 214–208.  ↩

  3. לא ראינו להיכנס כאן לסוגיה המסובכת של תרגומי ס' כוונות הפילוסופים לעברית, בעיה שעדיין לא באה על פתרונה; עיין: M. Steinschneider, Die hebräischen Übersetzungen des Mittelalters und die Juden als Dolmetscher, Berlin 1893, §§166–171, 299–306  ↩

  4. השווה: Catalogues des manuscrits hébreux et samaritains de la Bibliothéque Impériale, Paris 1867, p. 157  ↩

  5. שם, עמ' 165.  ↩

  6. ז"א, שלמה בן יצחק.  ↩

  7. בכתב־היד ללא נקודות המסומנות כרגיל מעל ראשי־התיבות של ‘בן כבוד רבי’.  ↩

  8. Catalogues des manuscrits hébreux et samaritains (לעיל, הערה 4), עמ' 168–167.  ↩

  9. השווה: M. Steinschneider, Catalogus Codicum Hebraeorum Bibliothecae Academiae Lugduno–Batavae, Leyde 1858, pp. 16–18 (יש להעיר, שעותק זה מכיל יותר ממה שרשם שטיינשניידר).  ↩

  10. תיאור קצר בגרמנית ראה: M. Weisz, Néhoi Dr. Kaufmann Dávid Tanár könyvtárának héber kéziratai és könyvei, Budapest 1906, p. 103  ↩

  11. ברשימת וויס אל־נכון: 33f.2. אולי נוסף מספור העמודים רק אחרי הדפסת הקלטוג.  ↩

  12. 1424 (בקטלוג נפלה טעות־דפוס).  ↩

  13. Balbo (‘עִלֵג’ באיטלקית).  ↩

  14. לא נזכר ברשימתו של פרימן. יש לציין, שזו לוקה בחסר, גם אם מביאים בחשבון את טיב החומר שעמד לרשותו; ראה: A. Freimann, ‘Jewish Scribes in Medieval Italy’, A. Marx Jubilee Volume, New York 1950, pp. 231–342. אותו הסופר העתיק גם את כ"י 698 של הספרייה הלאומית בפאריס; השווה גם: S. M. Schiller–Szinessy, Catalogue of the Hebrew Manuscripts Preserved in the University Library Cambridge, I, Cambridge 1876, pp. 60, 235 (‘Bilbao’, שם, בטעות יסודו).  ↩

  15. עיין: S. E. Assemani & J. S. Assemani, Bibliothecae Apostolicae Vaticana Codicum Manuscriptorum Catalogus, I: Codices Ebraicos [!] et Samaritanos Complectens, Rome 1765, pp. 328 ff.  ↩

  16. משפחת קלומיטי; השווה: U. Cassuto, I Manoscritti Palatini Ebraici, Rome 1935, pp. 121  ↩

  17. עיין: C. Bernheimer, Catalogo dei Manoscritti Orientali della Biblioteca Estense, Rome 1960, §34, pp. 40–41  ↩

  18. השווה שם, עמ' 43.  ↩

  19. עיין: A. Neubauer, Catalogue of the Hebrew Manuscripts in the Bodleian Library, Oxford 1886, §1340, col. 478  ↩

  20. שם, סעיף 1341, טור 478.  ↩

  21. שם, סעיף 1342, טורים 479–478.  ↩

  22. עיין: M. Steinschneider, Die hebräischen Handschriften der Königlichen Hofund Staatsbibliothek in München2, Munich 1895, p. 67  ↩

  23. עיין: Catalogue og Hebrew Manuscripts in the Collection of Elkan Nathan Adler, Cambridge 1921, p.55; ללא תיאור.  ↩

  24. עיין בספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 9–8.  ↩

  25. עיין עליו סידרת מאמריו של עזרא שפיזהנדלר; המאמר האחרון בסידרה הוא: E. Spicehandler, ‘Joshua Heschel Schorr – The Mature Years’, HUCA, XL–XLI (1969–1970), pp. 503–528, ושם נרשמו שמות המאמרים הקודמים.  ↩

  26. השווה שטיינשניידר (לעיל, הערה 9), עמ' 17.  ↩

  27. יש להעיר, שהמובאות מס‘ תיקון הדעות בס’ מכלל יופי לר' שמואל צרצה (החיבור היה לפני בכ"י פאריס, Bibl. nat. 729) אינן מילוליות, אף־כי נשמרו בהן אי־אלו גירסאות שראוי להתחשב בהן (מכלל יופי, חלק א, פרק ו, דף לב ע“א – השווה להלן, סי‘ ל, עמ’ 35, שורות 7–8; מכלל יופי, א, פרק ז, דף לד ע”ב עד דף לה ע“ב – השווה להלן, סי‘ לז, עמ’ 57–58; מכלל יופי, א, פרק י, דף נה ע”א–ע"ב – השווה להלן, סי‘ ל, עמ’ 39, שורה 2 עד עמ' 40, שורה 11).  ↩

  28. על התעודות הללו עיין: שטיינשניידר (לעיל, הערה 3), סעיפים 182–178, עמ' 325–320.  ↩

  29. עיין עליו בספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 7, הערה 3; עמד 270, הערה 1.  ↩

  30. בשעתו תרגמתי חלק מן ההקדמה לצרפתית; ראה שם, עמ' 270.  ↩

  31. אחד.  ↩

  32. שתי מלים לא ברורות במקור – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  33. קה' ד:יז.  ↩

  34. אמיתת.  ↩

  35. תה' קיט:עב.  ↩

  36. דב' כט:יט.  ↩

  37. שם, לב:כו.  ↩

  38. חגיגה טו ע"ב.  ↩

  39. להלן, סי‘ ל, עמ’ 40, שורה 9: ‘… קודם זה היישוב הצפוני שהתחיל מהיום חמשת אלפים ונ"ב שנה למניננו.’ אין כל ספק, שזהו התאריך המקורי, ואילו התאריכים השונים הבאים בכמה כתבי־יד (השווה בחילופי־הנוסח שם) הוכנסו על־ידי סופרים מאוחרים, שעותקיהם שימשו דוגמה, במישרים או בעקיפין, למעתיקי התעודות שלפנינו היום. אולם גם אפשר, כי את ‘ס"א’, ואולי אף את ‘ס"ז’, רשם המחבר (ששנת פטירתו אינה ידועה) בהעתקות שנעשו בחייו.  ↩

  40. השווה, למשל, עמ‘ 28, שורות 8–7; עמ’ 95, שורות 22–21; במקומות אלה משותפות ההשמטות על־ידי הדומות לאגזט; אולם השווה גם עמ‘ 15, שורות 19–18; עמ’ 17, שורה 21 עד עמ‘ 18, שורה 1; עמ’ 19, שורות 2–1; כאן משותפות אותן ההשמטות לכתבי־יד שנמנים זה עם החטיבה הראשונה וזה עם החטיבה השנייה. עוד יש להעיר, שבעמ‘ 42, שורה 9, ובעמ’ 45, שורה 8, מצטרף כ“י ה לכ”י אגזט שהם דואגים כאחד להמתיק, כביכול, את הנעימה האפיקורסית העולה מתוך הנוסח של יתר כתבי־היד (על תופעה הפוכה השווה ההערה שלאחר זו).  ↩

  41. עיין להלן, סי‘ ל, עמ’ 33, שורה 6; עמ‘ 39, שורה 23; עמ’ 42, שורה 16; עמ‘ 45, שורה 19; עמ’ 51, שורות 2, 8–7; סי‘ לז, עמ’ 60, שורה 19.

    מן הראוי לציין עוד להסכמה מיוחדת השוררת בין בדו, שכן הם מביאים בין סי‘ לז לסי’ לח (להלן, עמ' 60, שורה 20) הערה נוספת שאינה מצויה בשאר כתבי־היד. וזה לשון ההוספה: ‘א"ה. מן המקום שאמר לפי שלא חובר אליו ועד כאן איני מבין ענינו, ואולי היה טעות בספר שהעתקתי ממנו.’  ↩

  42. כן ראוי להעיר, שנתקלים פה ושם בתיקוני לשון וסגנון, כגון החלפה עקיבה של ‘אפס’ ב‘העדר’ בכ"י ו; אין לדעת, אם שינויים כגון זה הם מעשה המעתיק או אם היו גירסאות כאלה בתעודה שהעתיק.  ↩

  43. טקסט זה לא זכה למהדורה מדעית.  ↩

  44. שמדרך ז שאין מדרך ג  ↩

  45. העולם ] מציאת העולם אגט  ↩

  46. שאי אפשר ] שאפשר ג אי נוסף בין השיטין א  ↩

  47. והסרת ] והסר ש והסיר דויכ  ↩

  48. ההשגחה האלהית וכש  ↩

  49. למלאות] ליתא כ  ↩

  50. לכל ] כל כ  ↩

  51. ספיקה כ ספקה דו  ↩

  52. לה ] ליתא ש לו אגוי  ↩

  53. לה די מחסורה ] להם מחסורם ט  ↩

  54. יחסר ] חסר די חיסר ו  ↩

  55. מאובין מאד ש  ↩

  56. כשאדם וזיכש  ↩

  57. בכלים טיכ  ↩

  58. ולפי שהמלאכות ] כך ט והמלאכות שאר כתבי–היד וש  ↩

  59. בהם ] להם כ  ↩

  60. למציאותם אג  ↩

  61. לא טוב… לבדו: בר' ב: יח.  ↩

  62. וחכמי… בטבע: עיין: מורה הנבורים ב: מ; ג: כז; E.I.J. Rosenthal, Averroes‘ Commentary on Plato’s Republic, Cambridge 1956, p. 256  ↩

  63. האדם ] האנשים אגדזטי  ↩

  64. להם ] ליתא ט  ↩

  65. כלם ] ליתא ז  ↩

  66. בדרך… והסכמה ] בדרך אמת בסדר נכון בהסכמה אג  ↩

  67. אחת ] אחד ש  ↩

  68. לנגדו ו נגדו יש נוסף להלחם כמו שהוא לפנינו בפירוש רש"י כ  ↩

  69. כמו שדרשו… כנגדו: עיין רש“י על הפסוק; והשווה בבלי יבמות סג ע”א.  ↩

  70. וזאת היתה אגזט  ↩

  71. היות העולם… השלום: השווה אבות א: ב, יח.  ↩

  72. הסדר השפל ] סדר השכל ט  ↩

  73. שיצר… מנעוריו: השווה בר' ח: כא.  ↩

  74. והעולם… בלבם: השווה קה' ג: יא.  ↩

  75. בחור… ברע: השווה יש' ז: טו.  ↩

  76. או תקות דיש ותקות כ  ↩

  77. מיראה או מאהבה כ  ↩

  78. צדיק… ברעתו: השווה קה' ז: טו.  ↩

  79. להאריך ] להאמין א  ↩

  80. לאחר ] אחר יש  ↩

  81. שפגרי ] שפגם אגזי שבשר ט  ↩

  82. שוים ] שוה אגזט  ↩

  83. לנפשות ] לנפש יש נתחייב כ ונתחייבו אג  ↩

  84. אמונות אמתיות דהזטיכ  ↩

  85. למוד מופתי ] דרך מופת המעתיק רשם בגליון את הגירסה שביתר כתבי–היד ה  ↩

  86. והשאר ] והשארות דוזט  ↩

  87. המות לקבלם דויכש והוא ] שהוא ט  ↩

  88. לאיש ואיש ש  ↩

  89. לתת… כדרכיו: השווה יר' יז: י.  ↩

  90. ולפלוסופיא ו ולהפלוסופיא ט והפלוסופיא יכש ולפלוסופים ד  ↩

  91. הפלוסופיא הורסת ה  ↩

  92. ועוקרת ה  ↩

  93. האמונה כל שכן ] ליתא אגדט  ↩

  94. הנקרא דעות הפלוסופים ] ליתא אגהכ  ↩

  95. הערב אגש ערבי ט  ↩

  96. יקרה ] יקרא דהוטי  ↩

  97. הפלוסופים ] הפלוסופיא אגה  ↩

  98. אמונת התורה והפלוסופיא ] הפלוסופיא ואמונות התורה ג  ↩

  99. זולתו ] בלתו ט  ↩

  100. על ] על פי הז כפי אגיכ  ↩

  101. הרגילו להרגיש דויכש  ↩

  102. לסומא… להם ] ליתא ה  ↩

  103. באש… הנפש ] הנפשיי בעונש הגשמיי והתענוג הנפשיי ש  ↩

  104. בהוית… הזמני ] והוית חלקיו וחדושו כחדושיו אגז והוית חלקיו וחדושו וחדושם ה ואולי כתב המחבר רק בהוית חלקיו וחדושו בחדושם.  ↩

  105. כונתה ] מגמתה זש  ↩

  106. אמונות זטיכש  ↩

  107. ההמונית ] ליתא דכ  ↩

  108. מה שמועיל אהז מהם שמועילים ג  ↩

  109. ויזיק ] ויזיקו ג  ↩

  110. הכנות ] הבנות יכש הכנת אגז הבנת ט  ↩

  111. למוד אגהז בכל דור ד  ↩

  112. יש מן החכמים ה יש חכמים ז  ↩

  113. ששלמותם ה  ↩

  114. במעשהו ד במעלליו ובמעשיו וכ  ↩

  115. לזה ] להם גה  ↩

  116. יהיה בהם ט שיש בהם ה יחייבים דוכש  ↩

  117. וההמון הצלחתם ] והצלחת ההמון הוא וכ  ↩

  118. במדות… בהם ] בקצת המדות והמעשים אשר תחייבם וכ  ↩

  119. תהיה בהם ] תחייבם ש  ↩

  120. העבודות ] העבירות אגז  ↩

  121. המסבבת אגז המסבבות ט  ↩

  122. לו ] להם הוטכש  ↩

  123. לא… בה ] ליתא הויכש  ↩

  124. שהוא נוטה זט  ↩

  125. ההן בעצמן ] ההם בעצמם בכתבי–היד ממנה בעצמה ש  ↩

  126. השומעים… מונעת ] ליתא ה  ↩

  127. לזכרון דויכ  ↩

  128. אותו ] אליו דויכש  ↩

  129. בו ] ליתא ה כב אג  ↩

  130. הטפשים ] הפתאים ה  ↩

  131. שיש אג  ↩

  132. סתרי ] סתמי ט  ↩

  133. פלוסופיות ] הפילוסופים טי הפילוסופיו' כ  ↩

  134. הפלוסופיות ] הפלוסופיה טי  ↩

  135. אפשר ] אשר טיה  ↩

  136. באמצעיות אגדוכ  ↩

  137. על זה הדרך ה  ↩

  138. לקבלם ] לקבלם ממנו אגד  ↩

  139. שקבלם ] שקבלה אגדוי שקבל ש  ↩

  140. באמצעי או ] ליתא אגדהו  ↩

  141. הם ]הן ש אם אגט  ↩

  142. הנסתרות ] בהשגת הנסתרות ט  ↩

  143. מופתי… ככה ] ליתא ה  ↩

  144. מדעת אג  ↩

  145. מדיוק ] מדמיון כ מדין <?>ה  ↩

  146. רב ] די ש  ↩

  147. בו דעת ] בידעתו ש  ↩

  148. עליו היכש  ↩

  149. המקבל ] המקובל דוכש  ↩

  150. וכל… האמונה ] ליתא כ  ↩

  151. בספק ה  ↩

  152. שיארע טי  ↩

  153. ואורך ה  ↩

  154. ההטעאה ש הטועה ה  ↩

  155. בלמוד י  ↩

  156. מלמד… הגון ] שיהיו מלמד כשר והגון ה  ↩

  157. ומכאן ] ובכאן ט  ↩

  158. נמצינו ] מצינו טיש נמצאו ה  ↩

  159. אם ] כי אגהזטי  ↩

  160. אשר ] ליתא אגכ  ↩

  161. ההגונים ] ההוגים אג  ↩

  162. הפילוסופיאה ה  ↩

  163. מהם הספק ה  ↩

  164. הזאת ה  ↩

  165. סבה אגדו  ↩

  166. הפלוסופים ] הספורים ש אולם בהערה כיוון בדרך השערה לגירסת כתבי–היד  ↩

  167. עד ] על ש  ↩

  168. נקל ] קרוב ש  ↩

  169. הקל ] הנקל דהויש  ↩

  170. הספר ] הספור ש  ↩

  171. עם האמונה ההמונית ] לאמונה האמתית ה  ↩

  172. לדרך המופתי ] ללכת בדרכי המופתי י  ↩

  173. בלבד ] לבד ה  ↩

  174. החילם ו  ↩

  175. בספר ] במקום ט  ↩

  176. רצון ] ליתא ט  ↩

  177. ולתפוש טי  ↩

  178. מחשבתי ט  ↩

  179. תפס ד יתפוש ביתר כתבי–היד  ↩

  180. ועל חבריו ] ליתא  ↩

  181. בהם ] ליתא  ↩

  182. וגם זטכ  ↩

  183. בספר הזה ] בזה הספר  ↩

  184. אף ] גם ט  ↩

  185. יעלה ] תעול כ  ↩

  186. שבישתא: עלדפי הביטוי ‘שבשתא כיון דעל על’ (בבלי פסחים קיב ע"א); בכל–זאת גירסת כ אינה נראית מקורית.  ↩

  187. בתפישתו אג  ↩

  188. טעותו ] טעות ט  ↩

  189. זה ] ליתא ורווח פנוי ט  ↩

  190. והוא ] והיא כ  ↩

  191. וזכור כ  ↩

  192. בחכמת האלוהות הזטיכ  ↩

  193. הקדמונים ] הקדמוני ארסטו י  ↩

  194. כי אלו ] ואלו י  ↩

  195. היה ] היה המציאות טכ  ↩

  196. השניות ] ליתא אגד  ↩

  197. מאמרות ] המאמרות טכ  ↩

  198. שיארע ] שידע ט  ↩

  199. סוג ] ליתא יכ נוסף בין השיטין מ  ↩

  200. המציאות ] המציאות הוא כ  ↩

  201. אינו ] ליתא כ  ↩

  202. שהענין י  ↩

  203. צודק כ  ↩

  204. אשר ] אשר הוא טכ  ↩

  205. השכל טכ  ↩

  206. כמו שבוא בשכל ] ליתא ט  ↩

  207. הממש ] הדבר הממש ט  ↩

  208. והמורה ] והמהות המורה ט  ↩

  209. ובמקומות רבים ] ליתא ורווח פנוי ז / ותמיהות רבות טכ ומקומות רבים הו  ↩

  210. והנראים י  ↩

  211. מדבריו ט  ↩

  212. שלש ו  ↩

  213. הוא ] ליתא זכ  ↩

  214. דבר ] ליתא כ  ↩

  215. כשהמשולש… מחוץ ] ליתא וזטכ  ↩

  216. דבר בלבד ] לבד מ  ↩

  217. ומה ] ובמה וכ וכמה זט  ↩

  218. שדמה כ  ↩

  219. הוא ] ליתא מ  ↩

  220. כי היותו ט  ↩

  221. על מי ] למי י במי מ  ↩

  222. שאמר ה  ↩

  223. אצלו ] אי זו ג  ↩

  224. כומר ] ליתא ט  ↩

  225. אחד ] ליתא י  ↩

  226. בדברי אבן סינא ] בדבריו כן י מהות טכ  ↩

  227. שהמציאות… אלא ] ליתא י  ↩

  228. מקרה… שהמציאות ] ליתא ז  ↩

  229. יקרה ] מקרה טכ  ↩

  230. או ] או הוא י  ↩

  231. שניהם ה  ↩

  232. אחד אצלי  ↩

  233. מצוי י  ↩

  234. שהוא… ממנו ] ליתא זטכ  ↩

  235. הזה… בנפש ] ליתט זטכ  ↩

  236. מהות] ליתא ה  ↩

  237. מבחוץ ה  ↩

  238. אישיי ] ליתא המ  ↩

  239. יהיה ] ליתא אגדהז  ↩

  240. בלבד כמו ] בדבר י  ↩

  241. שאמר ] שאומר ו שיאמר י  ↩

  242. ולא ] כך הוא בכל כתבי היד  ↩

  243. למהויות וטכ  ↩

  244. במספרם ט  ↩

  245. הכוזבות] המכזבות מ  ↩

  246. צריך ] ליתא ז  ↩

  247. אותו ] אתו ג  ↩

  248. כי ] ליתא ט  ↩

  249. ולפיכך ] ולכן ו ולכך כ  ↩

  250. שלש ט  ↩

  251. הוא… צלעות ] ליתא כ  ↩

  252. האישית ] ליתא ט האישיי אגד  ↩

  253. ולא ישאר ] ליתא וז  ↩

  254. כי ] ליתא ז  ↩

  255. הכללית בנפש ] הכללי מ  ↩

  256. בנפש ] ליתא י ואולי צ"ת מהותו הכללית המצויה בנפש  ↩

  257. והוא וז  ↩

  258. שלש ט  ↩

  259. כי זה ] כזה ט  ↩

  260. שהיה ] שיהיה ו  ↩

  261. לנפש ה  ↩

  262. טרם ט  ↩

  263. צאת אגהזכמ צאת האישי י  ↩

  264. מחוץ… בנפש ] ליתא ט  ↩

  265. בנפש הכללי ז  ↩

  266. אם כן ] ליתא מ / כי אם וכ  ↩

  267. וכשיסתלק מ  ↩

  268. מפעל ט  ↩

  269. ולפיכך ] ולפי י  ↩

  270. אם ישאל מ  ↩

  271. אדם שואל ו העצם ] העץ י הגוף ט  ↩

  272. אם ] או וטיכ  ↩

  273. לאו טיכמ  ↩

  274. לו משל ה  ↩

  275. שאמר ט שאמ' כ  ↩

  276. זה ] זהו טיכ  ↩

  277. שקר וטעות ה  ↩

  278. מחוץ ] ליתא וז  ↩

  279. בו והמהות והמציאות כ  ↩

  280. כל ] ליתא י  ↩

  281. הכלליות ז כללית אג  ↩

  282. אישיות פרטיות מ אישיית אג  ↩

  283. יתחייב דבר מזה ט  ↩

  284. אחר ] דבר אחר זמ  ↩

  285. היה ] ליתא ז  ↩

  286. מציאות ] מציאות אחר מ  ↩

  287. לאין ט  ↩

  288. בזה ] על זה מ מסוף חלוק ראשון וחלוק שני אל המציאות בזה באלה <י>ות ה עיין להלן סי' כא  ↩

  289. הריקות ] ריחוק ו החוק ט כנראה נשתבש מתיבת ריק  ↩

  290. המאמינים מ  ↩

  291. גוף ] גוף וידוע כי כל מרחב תכלית גוף ט  ↩

  292. ובהתבטל היותו ] וידוע כי כל מרחק שאינו י  ↩

  293. היותו ] וידוע כ  ↩

  294. תכלית… במחשבה ] נוסף על–ידי מעתיק אחר ט  ↩

  295. אשר הוא אג  ↩

  296. המקרים ] המקרה ו  ↩

  297. הוא ] שהוא ד  ↩

  298. נרדף ודבק ג ודרך אהזטי  ↩

  299. מהו ] מהות ה מה שהוא אגוטיכמ שהוא ז  ↩

  300. אליהם… ואלמלא ] ליתא ט  ↩

  301. הסוג… ואלמלא ] ליתא אגז  ↩

  302. נאמר ד  ↩

  303. למיניו וכמ כל מיניו ד  ↩

  304. היה ] הזה וכ הזה אם לא היה אגזטי  ↩

  305. בנדרים ד הנדרים חי מדבר אגזט ר"ל בנדר האדם שהוא עצמו ממש הערה בגליון י  ↩

  306. המצוי… ואיחור ] ליתא אגזט  ↩

  307. האלו ו  ↩

  308. בהקדמה ] בקדימה ד  ↩

  309. הוא ] והוא דהוכ כי הוא אג  ↩

  310. משל ] משל ר"ל במלת מציאות ז  ↩

  311. שני, ולפיכך ] ר"ל והיא מלת נמצא שני לפי' ז  ↩

  312. תבנית… חשבו ] תבנית ר"ל שהיה לו מציאות ונאמר שנמצא שהוא משל שנחשוב בו י  ↩

  313. בנמצא ] במצוי אגזיכמ  ↩

  314. שהלובן… בלבן ] השחרות בשחור והלבנונית בלבן וכ  ↩

  315. בלבן ] ללבן אג בלובן ז  ↩

  316. במצוי ] בנמצא ו  ↩

  317. מונח ] נושא ו  ↩

  318. חכמת י  ↩

  319. האפשר ה  ↩

  320. חלקו ] חלק אגדה  ↩

  321. והיה… זוכר ] ליתא י ובאלהיות ר“ל בחכמת האלהות זכר מ ס”א יהיה לו להיות זוכר מעל לשורה מ  ↩

  322. חלק ] ליתא וכ  ↩

  323. אחר ] ליתא ו  ↩

  324. השנים ] ליתא כ  ↩

  325. והוא ] אלא כ  ↩

  326. עלה כ  ↩

  327. האפשרי הזה ] זה האפשרי עצמו ו  ↩

  328. הזה ] הזה עצמו ז  ↩

  329. הוא ] הוא עצמו ט  ↩

  330. האפשרי… כי ] הוא האפשרי עצמו אשר י  ↩

  331. אינו טכ  ↩

  332. ואינו… כולל ] ליתא ה  ↩

  333. המצוי י  ↩

  334. וזה אינו נופל אלא על העלול י בהוזט נשתבש הנוסח, אלא שנראה, שהגירסה המקורית שהועתקה היתה כמו גירסת י  ↩

  335. כמו ט  ↩

  336. אל ] על הוטי  ↩

  337. במדרגת י  ↩

  338. האפשרי הז  ↩

  339. עליו ] ליתא ט  ↩

  340. אחר ] אם ו  ↩

  341. ששם האפשר ] ליתא ו  ↩

  342. האפשרי טכ והאפשרי מ  ↩

  343. יאמר כ  ↩

  344. אמר אבנר: עיין ספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 274–275.  ↩

  345. אמר אבנר ] אמר אחד מן המעיינים אז אמר אחד המעיינים ט דברי המעתיק אמר אחד מן המעיינים ג א"ה אמר אחד מן המעיינים ל  ↩

  346. החכמים הקדמונים אט  ↩

  347. בתבנית ה  ↩

  348. או יהיה ] ליתא זט  ↩

  349. נשוא ט  ↩

  350. ונשוא ] ונושא ט  ↩

  351. יהיה… התבניות ] ליתא ה  ↩

  352. נושא… שיהיה ] ליתא ה  ↩

  353. ונשוא ט  ↩

  354. נושא ] נשוא הזט  ↩

  355. נשוא ] ונושא הזט  ↩

  356. נשוא ] נושא הזט  ↩

  357. ונשוא הט ונושא ז  ↩

  358. השני ] הראשון הז  ↩

  359. אשר יש ] ויש זט  ↩

  360. הראשון ] השני הזט  ↩

  361. חמשה] ליתא ה  ↩

  362. ההיקשים ט  ↩

  363. לזוכרו ] לזכרון ה  ↩

  364. שצריך ט  ↩

  365. מכלל ] מכל ט  ↩

  366. והטעם הוא אג  ↩

  367. מבוקש ז  ↩

  368. וכשהאדם ה  ↩

  369. את] ליתא ט  ↩

  370. נותן בו הדין ז  ↩

  371. בו] ליתא ה  ↩

  372. ועל ] על ז  ↩

  373. הנושא ] את הנושא זט  ↩

  374. הקטנה… התבנית ] ליתא ה  ↩

  375. אשר בו ] על אשר ה  ↩

  376. נשוא… שהגבול ] ליתא ה  ↩

  377. טרם אותו שהגבול ] אשר על הגבול אמצעי ז ואשר על הגבול אמצעי ט  ↩

  378. כדי ] כי ה  ↩

  379. הענין המבוקש ] המבקש ה  ↩

  380. הראשונים ] הקודמים אז  ↩

  381. הנושאים… אותו ] ליתא ה  ↩

  382. הנושאים ז  ↩

  383. השנים ] הנשואים ט  ↩

  384. ההקדמות ] המקומות ה  ↩

  385. נאמר ] לא נאמר ה  ↩

  386. מחייבות ט  ↩

  387. וחברת ט  ↩

  388. מחייבת ] ליתא הזט  ↩

  389. מבטלים ] המובדלים ה  ↩

  390. אחד ] שנים ז  ↩

  391. כללית ] כלית ז  ↩

  392. מקצת הזט  ↩

  393. שמקצת ט  ↩

  394. לפי… אל] ותחזור על ה  ↩

  395. הכללית] הכלית ז  ↩

  396. מקצת החי זט  ↩

  397. לבן אחד ] שם לבן ט  ↩

  398. לבן… וישוב ] שום אדם עורב ותחזור ז  ↩

  399. השני ] הראשון  ↩

  400. כוללות ] כליות הז  ↩

  401. ואין שום עורב הזט  ↩

  402. יתחייב ] יוליד ה  ↩

  403. מקצת זט  ↩

  404. מקצת מקצת חי ה  ↩

  405. אחת ] אחד אג  ↩

  406. והתבנית אג  ↩

  407. כוללת ] כליות הז  ↩

  408. אדם אחד ] שום אדם זט  ↩

  409. יוליד ] יתחייב ז  ↩

  410. אבן אחד ] שום אבן הזט  ↩

  411. שתחלף ה שיתחלף ז שיחלף ט  ↩

  412. אדם אחד ] שום אדם ט  ↩

  413. אדם אחד אבן ] שום אבן ז  ↩

  414. מדבר אחד ] שום מדבר הזט  ↩

  415. ויהיה ] ותאמר הזט  ↩

  416. אבן אחד ] שום אבן הזט  ↩

  417. כוללות] כליות הז  ↩

  418. קצתו אג מקצת הז  ↩

  419. המחודש ז  ↩

  420. מקום גדולה ה  ↩

  421. התולדה הזאת הז  ↩

  422. מקצת הז  ↩

  423. כוללת ] כלית הז  ↩

  424. ומקצת הלבן הז  ↩

  425. יוליד… אדם] ליתא ז  ↩

  426. יוליד קצת ] יתחייב במקצת ה  ↩

  427. לפי ] ליתא ה  ↩

  428. מקצת האדם הלבן ה  ↩

  429. ותחזור ז  ↩

  430. ויחזור… מדבר ] יתחייב מקצת לבן המדבר לבן ה  ↩

  431. קצת ] מקצת ז  ↩

  432. התולדה אג  ↩

  433. קצת ] מקצת הז  ↩

  434. לפי הז  ↩

  435. שהיו ] ליתא ה  ↩

  436. התחייבו ט  ↩

  437. השלשה ] השלש אג  ↩

  438. השלשה… והחמשה ] הג‘ והד’ ה  ↩

  439. כללית ט כלית הז  ↩

  440. והיו ה  ↩

  441. הקדמותיו ה  ↩

  442. המתהפכים ה  ↩

  443. זה ] ליתא ה  ↩

  444. כללית ] כלית הז  ↩

  445. הכללית ] הכלית הז  ↩

  446. מתחייבות הז  ↩

  447. שתי ] שני ז  ↩

  448. תולדות ] מולידות ה  ↩

  449. הוא ] שהוא ז  ↩

  450. בראשונה זט ממושבה ה  ↩

  451. ואחר כך הזט  ↩

  452. בהיקש ] ליתא ט  ↩

  453. במבוקש ] במקום מבוקש ז  ↩

  454. האחד זט  ↩

  455. הקדמה ה  ↩

  456. במבוקש היא הזט  ↩

  457. ההקדמה ] ליתא ט  ↩

  458. זה ] ליתא ט  ↩

  459. נאמר ] יאמר ה  ↩

  460. מתבניתיו ה  ↩

  461. אחד ] אחד ואחד זט  ↩

  462. ועל… תבניותיו ] ליתא ה  ↩

  463. יש שני ] ששני זט  ↩

  464. השוללת ה  ↩

  465. כללית ] כלית הז כמותם ט  ↩

  466. כמותה שוללת כללית ] כמותם ה  ↩

  467. כללית ] כלית ז  ↩

  468. כי כשהגבול ט  ↩

  469. הנושא ה שתי הט  ↩

  470. נשוא ] יהיה נשוא ט  ↩

  471. יחד או ] לא ה  ↩

  472. יחד ] ליתא ה  ↩

  473. נשוא… בגדולה ] נושא בגדולה נשוא בקטנה ה נושא בגדולה נשוא בקטנה נשוא בגדולה ז  ↩

  474. נשוא… או ] ליתא ט  ↩

  475. או… בגדולה ] ליתט ה  ↩

  476. חלוק ] ליתא אג  ↩

  477. הקדמות ] ההקדמות ט  ↩

  478. הקדמות ] ההקדמות ט  ↩

  479. הגבול ה  ↩

  480. היקש אגז  ↩

  481. אבל… שיזדמן ] ליתא ה  ↩

  482. אחת ] ליתא ט  ↩

  483. שתי הקדמות זט  ↩

  484. יהיה התבנית ה  ↩

  485. שנתן ] ליתא ה  ↩

  486. לא להיות ] לאלהות ז  ↩

  487. לא להיות היקש ] ליתא אג  ↩

  488. אלא [ לא אג  ↩

  489. עד… אבנר ] ליתא אגזט  ↩

  490. על ] אצל דו  ↩

  491. ודורש ברבים בדופיי ה תיבת רבים נוספה בין השיטין מ  ↩

  492. בדופי של פלוסופים ל בדופים של פלוסופים וזיכמ בדופים של הפלוסופים ט גדופים של פלוסופים ד  ↩

  493. לחביריו כ  ↩

  494. לכתוב ] ליתא דה  ↩

  495. דבר ] ליתא י  ↩

  496. אוי להם… רואות: מליצה על–פי חגיגה יב ע"ב.  ↩

  497. ואינן ומ  ↩

  498. יודעים י  ↩

  499. ואפשרות ] ואפשר בסוף שורה ט  ↩

  500. לפעול אמי  ↩

  501. אפשריים ] אמצעיים אפשריים ט אפשריים אמצעיים ז  ↩

  502. נמנעים כ  ↩

  503. פועל זולתו ט  ↩

  504. כי ] ליתא ה  ↩

  505. נחלקים כל כתבי–היד פרט לימ  ↩

  506. האחד האפשרי י  ↩

  507. ונמנע ] נמנע טיכ  ↩

  508. אפשרי… הפועל ] נמנע מצד הפועל אפשרי מצד הנפעל הויזכמ  ↩

  509. נמנע מצד הפועל ] ליתא ט  ↩

  510. והחלק… מהיותם ] אמנם החלק השני כל הפועלים שוים בהיותם בלתי דוכ וכך הוגה בין השיטין מ  ↩

  511. בחקם ] בחלקם י  ↩

  512. שההמנעות זט  ↩

  513. אינו ] אינו מצד הפועל ד  ↩

  514. הפועל ] הכח ט  ↩

  515. בחק הבורא ] בחקו דויכמ  ↩

  516. ואי… עליו ] ליתא כ  ↩

  517. שהחרוט ] ליתא וכווח פנוי ד שהחידוש ז  ↩

  518. שזויותיו… נצבות ] ששלש זויותיו בלתי שוות לשתי הנצבות  ↩

  519. לשלש ] לשתי ד  ↩

  520. בבלתי ] בלא דוזטיכ  ↩

  521. אין… מצד ] ליתא ה  ↩

  522. שוים ] שוים בהיותכם וכ שוים בהיות ד  ↩

  523. שהמניעות כ  ↩

  524. הפועלים ] ליתא ד  ↩

  525. כלל ] ליתא ה  ↩

  526. לבורא כ  ↩

  527. המניעות כא וכ  ↩

  528. לוקחת התחלות בלבד ממנה בוזט לוקחת בלבד ההתחלות ממנה ה  ↩

  529. כי ] רק בוזט  ↩

  530. הרפואה ה  ↩

  531. אומרים ג  ↩

  532. התמונות ] התלמיסאות <! = הטלסמאות>ה  ↩

  533. לתשומת הז  ↩

  534. רושם ] הרושם ב  ↩

  535. המקבל ] מקבל וז  ↩

  536. בחכמת הז בחכמות ו  ↩

  537. העיוניות ו  ↩

  538. ואמר אחר זה בהזטמ  ↩

  539. וכמו הוטמ וכמו כן ז  ↩

  540. היתה ] הוא הו היא ט היה ז  ↩

  541. כן ] זה ט  ↩

  542. על ] עד ט  ↩

  543. המצוי מחוייב ד מצוי מחוץ מחויב אבג  ↩

  544. דרך ] ליתא ה  ↩

  545. ישיגהו בגו  ↩

  546. לקבלו ] ליתא אגדזט  ↩

  547. זה ] ליתא ט  ↩

  548. זהו ] כך גם בס‘ ביאור האלהיות לר’ יצחק ן' שם טוב, כ“י פאריס 906, יב ע”א זה אגדהזט  ↩

  549. מן הישמעאלים ] לישמעאלים אגהוזט  ↩

  550. מודה ] מורה זטמ  ↩

  551. בזה ] על ז ז  ↩

  552. אותה ] ליתא ג אותו בדמ  ↩

  553. הנפרד ] הפרדי ד  ↩

  554. מתחלק ] מתחלק אינו מתנועע ד  ↩

  555. מציאות ההיולי ] ליתא ד  ↩

  556. חכמת האלהות ] ליתא ב  ↩

  557. ראה מו  ↩

  558. ושההויה וההפסד ] ליתא א  ↩

  559. השנוי ] השנוים ד  ↩

  560. וחכמת… השנוי ] ליתא ב  ↩

  561. וחכמת… הזה ] ראה לבאר מציאות ההיולי בחכמת הטבע וחכמת הטבע היא המעיינת במיני השנויים מצד שהם משתנים באחד ממיני השינוי וראה לבאר מציאות ההיולי מצד ההויה וההפסד המשיגים לגוף המשתנה בעצם וראה שמקום ביאורו היא חכמת הטבע להיותה מעיינת בשינוי הזה מ  ↩

  562. באחד ] כ"א ד  ↩

  563. מציאות ] ליטה אזט מיני ד  ↩

  564. שהמקום ד  ↩

  565. להיות ה  ↩

  566. מעויינת ד  ↩

  567. שהיולי הוא מצוי ז  ↩

  568. וטענתיו ב  ↩

  569. האחד במציאותו ד  ↩

  570. מן נושא ] מנושא ז בנושא ב  ↩

  571. ההויה וההפסד ] ההוה והנפסד ח  ↩

  572. עצמו ] ליתא ד  ↩

  573. ההויה ] דבר ההוה ו הדבר ההוא ד  ↩

  574. שניהם ] ליתא אבהמ  ↩

  575. כשני הפכים ] ב<כ?>שני ההפכים אגו הם בשני הפכים בד  ↩

  576. את ] ליתא ב  ↩

  577. הקרוי ההיולי ד  ↩

  578. מחוייב ה  ↩

  579. בענין ה  ↩

  580. שאינו ] שאין ב  ↩

  581. ונפסד ד  ↩

  582. ולפיכך אין ] ואין ז  ↩

  583. ונאות… אמת] ליתא דמ  ↩

  584. אמת ] ליתא ב  ↩

  585. יתחייב דוזמ  ↩

  586. שתהיה… צודקת ] ליתא ב  ↩

  587. כל… צודקת ] ליתא ו  ↩

  588. היותה ] ליתא ז היותו ו  ↩

  589. מתדבק ב  ↩

  590. מקבל הפרוק ] המקבל לפרוד ד  ↩

  591. בלי ] בלא וזמ  ↩

  592. ואנו… האלהית ] ליתא אדהוז  ↩

  593. אמת ] ליתא ד  ↩

  594. הגוף הז  ↩

  595. מתדבק ] המתדבק ט  ↩

  596. שביאר ד  ↩

  597. הפרוק ד  ↩

  598. לא ] אינו ד  ↩

  599. ונמצא ג  ↩

  600. ההיולי והצורה בכל דו  ↩

  601. מציאות ] ליתא ה  ↩

  602. המחשבי ] תשומי כלומר מחשבי ג  ↩

  603. גם ] ג"כ מ  ↩

  604. הגופות בדומ  ↩

  605. והנפסדים גזטמ ונפסדים ד  ↩

  606. שהיא ] שהוא ט  ↩

  607. כוללת ר"ל בדומ  ↩

  608. שלא יקרא ] שיקרא אבדהוזטמ גם ג כתב כך, אלא שהוגה בגליון  ↩

  609. אלו ] אם לו מ  ↩

  610. בגוף ] בכל גוף מ  ↩

  611. אחרת ] ליתא ד  ↩

  612. בלי מ  ↩

  613. מספק ב  ↩

  614. עד ] עוד ז  ↩

  615. הזאת… הראיה ] ליתא ז  ↩

  616. גוף ] גשם ד  ↩

  617. מורכבים ] ליתט אזט נוסף בגליון ג  ↩

  618. פירוד ] פירוק וזט  ↩

  619. לגוף נצחי ה לנצחי ד בכל גוף נצחי אג  ↩

  620. הגוף ה  ↩

  621. כי ] הוא כי מ  ↩

  622. אפשר ] אי אפשר ה  ↩

  623. כמו ] כמות דהוטמ  ↩

  624. נמנע ] נמנע לנו מ  ↩

  625. או משיגיה ] ומשיגיה ב ומושיגים ד  ↩

  626. המורגשים בפרט ה  ↩

  627. חסרון אגז  ↩

  628. הפלוסופים דהוזטמ  ↩

  629. הפלוסופים דהוזטמ  ↩

  630. תכליתם ] ואין זה נוסף בגליון ג  ↩

  631. בשכל האנושי בכלל מ  ↩

  632. ובלתי ] ובלי בודזט בגליון ג  ↩

  633. במקרים החמריים ] ליתא מ  ↩

  634. ובלתי לקוחה ] ובלי לקיחת אג  ↩

  635. כי… מחשבותיכם: יש' נה: ח; ועיין: מורה הנבוכים ג: כ.  ↩

  636. דלתות ש  ↩

  637. חכמתם ד חקירתי וחכמתי מ  ↩

  638. לי ] לנו ה  ↩

  639. אין לי עסק בנסתרות: השווה חגיגה יג ע"א (מספר בן סירא).  ↩

  640. כמו שאמר ארסטו: אולי רומז לספר השמים, ב, ראש פרק יב (על זה העירני הרב ד‘"ר ש’ תואתי).  ↩

  641. על זה אין להוסיף: השווה קה' ג: יד.  ↩

  642. ממה ] על מה אגזט  ↩

  643. שאפשר ] שאי אפשר ש שא"א ד  ↩

  644. יגיע ד  ↩

  645. ומביא לידי שעמום: השווה משנה כתובות ה: ה (בבלי נט ע"ב).  ↩

  646. וזהו מ זהו אבגדוז  ↩

  647. המכוסה: השווה חגיגה, שם.  ↩

  648. הזהירו ] ליתא ד  ↩

  649. מדרוש ולחקור מש לדרוש ולחקור ד מלדרוש ולחקור ו  ↩

  650. שיודיע ולהיות ב  ↩

  651. מהויות ] ליתא ד מהיות הו  ↩

  652. שישיגם מ  ↩

  653. שבטבעה ה שבטבעו מ  ↩

  654. בכחנו… ללמדו ] בכחנו ללמדו ולא בכחנו ללומדו ט  ↩

  655. האדום ] האדם  ↩

  656. לשחור ד  ↩

  657. חסרים ו  ↩

  658. לאחד ] באחד אגט אחד ז  ↩

  659. יהיה אבגהו  ↩

  660. שהשיג ] שהגיע והשיג ה  ↩

  661. ושלא ] ולא ט  ↩

  662. נחסרנו הזט נחשדנו אגמ  ↩

  663. מה ] ממה זט  ↩

  664. להשיגו ז  ↩

  665. בשגם הוא בשר: בר' ו: ג.  ↩

  666. הוית ז הויית א  ↩

  667. באמרו ] כאומר ד  ↩

  668. שזה ] שהוא ט  ↩

  669. בפועל ] בבעל חמר זט  ↩

  670. ההיולי ] ליתא ד  ↩

  671. היותו ] אותו ז  ↩

  672. שנראה ד  ↩

  673. כאומרו ד  ↩

  674. ולומר ] לומר מ  ↩

  675. צריך ] צריך לומר ו  ↩

  676. והואיל ] והוא מבואר אבג  ↩

  677. ההיולי ד  ↩

  678. שאלו ] שאם ט שאלו לא ד  ↩

  679. היו מ  ↩

  680. מצייר ז מצוי ט  ↩

  681. ואשר אינו מצוייר ] ליתא דהוזטמ  ↩

  682. לא ] ליתא ד  ↩

  683. אלא ] ליתא ד  ↩

  684. לא ] ליתא ו  ↩

  685. נתחייב ד  ↩

  686. שהיא ] שהוא ד  ↩

  687. הגשמית המ  ↩

  688. נוסף… ההיולי ] ליתא ו  ↩

  689. הוא ] הוא הוא א  ↩

  690. אל] אלא אבגזט  ↩

  691. אל ההיולי ] על ההיולי מ ההיולי ה אלא להיולי אבגזט  ↩

  692. ראשון שאינו ד  ↩

  693. מקום ] במקום הבי"ת בין השיטין ה  ↩

  694. כן ההיולי הראשון אינו זט  ↩

  695. הוא בו מצוי ד  ↩

  696. עצמו אט  ↩

  697. מנועות זט  ↩

  698. טבע עצמי ] סבה עצמית אבהז סבה הוגה בגליון טבע ג  ↩

  699. נפרד ] ליתא ה  ↩

  700. להיות דו  ↩

  701. מצוי לו ] ליתא מ מקרה מ  ↩

  702. המוחלקת ט  ↩

  703. בדברים זט  ↩

  704. שאי אפשר ] שאפשר ז  ↩

  705. אותו ] אותה זמ אותם אבגדהו  ↩

  706. מקרה דזמ  ↩

  707. תואר הז  ↩

  708. לו ] ליתא ד  ↩

  709. תנועות ט התנועה ד  ↩

  710. שקוטה א שקטה גזט  ↩

  711. בעצמו ה  ↩

  712. בהיותו דזט  ↩

  713. מצד היות הגוף ] ליתא אבג  ↩

  714. וככה ההיולי ] ובהיולי דהומ וההיולי זט  ↩

  715. מצוי ] מצד ד  ↩

  716. בו ] ליתא מ בה ה  ↩

  717. המורכבת ד  ↩

  718. באמרו ] במקום ז  ↩

  719. שזה ] שזה באומרנו ז  ↩

  720. שימנע ] שנמנע מ  ↩

  721. יתהפך ד  ↩

  722. לעיקר ומ  ↩

  723. חלקיהם ד  ↩

  724. היא סבת מציאותם ] לית דהזט  ↩

  725. ר"ל ] ליתא ד  ↩

  726. לו ] לו ז  ↩

  727. באחד ] כא' ד באר ז אצל ההמון זמ  ↩

  728. אינו זה הומ זה אינו ד  ↩

  729. לכל ] בכל ז לכלל ה לכל ההוא מ  ↩

  730. והוא ] והם זט  ↩

  731. בספר מ / ספר] ליתא ז  ↩

  732. שיהיה הנפרד הוזט  ↩

  733. אם ] כי אם ט  ↩

  734. שיהיה ] שהוא הוזמט  ↩

  735. לומר ] ליתא ומ  ↩

  736. למורכב ] לנפרד אבגוטמ  ↩

  737. שהרי הגוף ] שהגוף ז שהרי הגוף הוא ה  ↩

  738. ואין ] ואם ו  ↩

  739. ומה ] וזה ו  ↩

  740. יז] ליתא ד  ↩

  741. בעשרה… העולם: אבות ה: א.  ↩

  742. כל בט  ↩

  743. ואיני אג  ↩

  744. שיאמר ] שאמר ב  ↩

  745. יאמר ] נאמר ו  ↩

  746. מאמרות העשרה ט המאמרות עשרה בו  ↩

  747. בהקדמה וט  ↩

  748. מחוץ בו הוא מחוץ ט  ↩

  749. וזהו ] וזה ט  ↩

  750. הנעדר ב  ↩

  751. ולמהות ] ולהוהות בו  ↩

  752. במקרה שהנוסח ‘הוהות’ (ראה חילופי–נוסח) אינו סתם טעות סופר, אפשר לראותו כתרגום של הֻוִיה בערבית.  ↩

  753. וזהו ] זהו ו  ↩

  754. הנשא ט  ↩

  755. הוא הוא ] הוא אבו  ↩

  756. ממש ] ליתא אט נוסף בגליון ג  ↩

  757. כאמרנו העצם עצם ] ליתא א  ↩

  758. הראשון… הענין ] ליתא אגט  ↩

  759. למיניו ט  ↩

  760. ענין ב  ↩

  761. שום דבר ] אלגונא קושא < = alguna cosa בספרדית >נוסף בגליון ג  ↩

  762. אמרו ] אמ' ו  ↩

  763. שאינו ] שהוא א כך גם ג אלא שהוגה בגליון  ↩

  764. המציאות וט  ↩

  765. נאמר ט  ↩

  766. לא ] לאו וט  ↩

  767. יש ] שיש בו  ↩

  768. או ] אם ט  ↩

  769. לא ] לאו ו  ↩

  770. איננו… מקרי ] ליתא בו  ↩

  771. ואם ] אם בוט  ↩

  772. מציאות ] מציאות ולמציאות מציאות בוט  ↩

  773. הקדמונים בו  ↩

  774. שאין ] שהוא הוגה בגליון ט  ↩

  775. המציאות ] ליתא ט  ↩

  776. אחד והם ] והאחד וט  ↩

  777. נרדפים ] נפרדים ו  ↩

  778. כי אם ] אלא הוספה בגליון ט  ↩

  779. בלבד בט  ↩

  780. שתפש ] שתען <!>ט  ↩

  781. קדמוני ג  ↩

  782. היורק ט לפניו בוט  ↩

  783. נאות ] נראה ג  ↩

  784. ולהאמנת גה  ↩

  785. אחרי וש ואנו וש  ↩

  786. על שתי ] שני בדויש  ↩

  787. הדעות ולראות ד  ↩

  788. הזה ] או זה אגה  ↩

  789. מארבעה בו מד' ד  ↩

  790. וזהו אשר לרבוי המינים ד  ↩

  791. אחד ד  ↩

  792. האחד… בשער ] ליתא ו  ↩

  793. חברתה] ליתא ד  ↩

  794. דומה לו בתבניתא ד / בתבניותה אג  ↩

  795. החלק ] העסק ד  ↩

  796. כראובן ] כשלמה ב  ↩

  797. שמעון ] אברהם ב  ↩

  798. להיותם בדו  ↩

  799. זה ] וזה ט  ↩

  800. הם ] הוא ט  ↩

  801. המציאות ב  ↩

  802. בין ] ליתא בו  ↩

  803. ראובן ] שלמה ב  ↩

  804. לנפש ] מנפש וט  ↩

  805. שמעון ] יהושוע ב  ↩

  806. שניהם ד  ↩

  807. אדם ] אחת ד  ↩

  808. ואין ד  ↩

  809. ראובן ] שלמה ב  ↩

  810. לנפש ] ונפש ד מנפש וט  ↩

  811. שמעון ] יהושוע ב  ↩

  812. אלא ] אבל ד  ↩

  813. כח ] ליתא בדו  ↩

  814. קודם ] ליתא ב  ↩

  815. התפרדה ב  ↩

  816. ואינה ] ולא ט  ↩

  817. תשומתם ] תשובותם ד  ↩

  818. לאחר דט  ↩

  819. דבר ] דבר ראוי ד  ↩

  820. נבדלים אגזט  ↩

  821. להשיב ] להטיב  ↩

  822. המצוי ] זה מצוי ד  ↩

  823. ממין הדעת דוטש  ↩

  824. הגוף ] גוף ט  ↩

  825. מאמיני ] מאמתי א  ↩

  826. התורה ] דעת התורה הקדושה אבל תיבת דעת נמחקה על–ידי נקודות  ↩

  827. להאמין ש  ↩

  828. לחכם ] לאדם ב  ↩

  829. על ] על ד  ↩

  830. אין יתרון… הכסיל: השווה קה' ב: טז (ועיין שם, שם, יג).  ↩

  831. שכל ד  ↩

  832. הפועל דוט  ↩

  833. אנושיות ד  ↩

  834. האנושיות ] ליתא דו  ↩

  835. מה ] ליתא ד  ↩

  836. כל… מהצורה ] כ"א מהן הצורה ד  ↩

  837. הצד ] הצורה ד  ↩

  838. בצורתן ] בזולתן ד  ↩

  839. שיוציאו שפתיך ] שאתה מוצא בפיך ד  ↩

  840. מקרי ו  ↩

  841. אלו מורים שהמהות ] אומרים ד  ↩

  842. הכללית ] הכללי הט הכולי דו  ↩

  843. שהוא ] ליתא ה  ↩

  844. זה ] הזה ו  ↩

  845. העלה ] הסבה אגהזט  ↩

  846. לעלול ] למסובב אגהזט  ↩

  847. מציאות סוף שורה ט  ↩

  848. העלול ] המסובב אגהזט  ↩

  849. העלה ] ליתא ב  ↩

  850. מחוץ ה  ↩

  851. פועל ] פעול ז  ↩

  852. והאש ] והשמש ד  ↩

  853. לו ] לו ז  ↩

  854. הקדימה ] ליתא ז  ↩

  855. זהו ] זה ג  ↩

  856. חלוק ב  ↩

  857. הפילוסופיא ה  ↩

  858. המופת ] מופת ד  ↩

  859. הפכים דו שני הפכים ה  ↩

  860. כגון ] כמו ב  ↩

  861. שאין ] ליתא ג  ↩

  862. שהפלוסופים ו  ↩

  863. שהבורא ו  ↩

  864. פועל ] ליתא ד  ↩

  865. ואינו ד  ↩

  866. שהם… הבורא ] שאינם מאמינים שהבורא ו  ↩

  867. לא יתחלק ] ליתא ב  ↩

  868. אצלם לא יתחלק ט  ↩

  869. חלקים ] החלקים ו  ↩

  870. חלקו ] חלק אגזט  ↩

  871. ולפי' מחשבות ד  ↩

  872. והפלוסופים אומרים ] והפלוסוף אומר דהוט והאומרים ב  ↩

  873. מחויב אגז  ↩

  874. וכי ] כי דהו  ↩

  875. בטבע… פועל ] ליתא ה  ↩

  876. שנבאר ט  ↩

  877. אם כן ] ליתא ט  ↩

  878. אחר ] אמת ד  ↩

  879. האמצעי ט  ↩

  880. משיגים ו משיגים אותו ר"ל ד  ↩

  881. הפלוסופים ו  ↩

  882. הפלוסוף אבגז  ↩

  883. ממנו ] ליתא ב  ↩

  884. וחפץ ] ולא חפץ בדהט ובלא חפץ ו  ↩

  885. צורה בד  ↩

  886. בדיעה ב  ↩

  887. הצורה ] צורה בד  ↩

  888. הזאת ] ליתא ב  ↩

  889. הזאת ] ליתא אבגדז  ↩

  890. היו ] ליתא אבגדזט היה ו  ↩

  891. כן ] כך ט  ↩

  892. עלולה ] ליתא ב  ↩

  893. הדעה וט הדעת היא א  ↩

  894. אין] ואין בדה  ↩

  895. שנדע ] לדעת ה  ↩

  896. הדעת ] הדעה בוט  ↩

  897. חכמים ה  ↩

  898. לקרותם ד  ↩

  899. שאין ] כי אין דט אחר כי אין ב  ↩

  900. הפלוסופים דהוט  ↩

  901. והמופת אצלם ] נמחק בקולמוס ו  ↩

  902. על… בחקנו ] ליתא ו  ↩

  903. הבורא ה  ↩

  904. שהוא ] ליתא בכל כתבי–היד פר לדט  ↩

  905. בחקו ] ליתא בכל כתבי–היד פרט לד  ↩

  906. ודעתו ] ודעת ה  ↩

  907. דעתו מהשגת ההפכים ד  ↩

  908. מבלי דו  ↩

  909. כאחת ד  ↩

  910. הפכים ה  ↩

  911. ואינו פועל כן ד  ↩

  912. אם ] ואם ט  ↩

  913. תלוי ] ליתא ה  ↩

  914. שהיה ] שיהיה ט  ↩

  915. כרצונו ב  ↩

  916. לו ] ליתא ד  ↩

  917. תמיד ] ליתא ה  ↩

  918. הטוב ] טוב  ↩

  919. קיים… ומציאות ] ליתא ב  ↩

  920. תמיד ] ליתא ד  ↩

  921. מה ] ליתא הוט  ↩

  922. וזה ] והוא ד  ↩

  923. נראה ] ליתא אגז  ↩

  924. זאת ] זו הוז  ↩

  925. שלא יהיה ] שיהיה ה  ↩

  926. הפועל והפועל ] הפעול והפעל ו  ↩

  927. יחדיו הט  ↩

  928. סדר ] תאר ד  ↩

  929. בעלה והעלול ד / וכעלול בהו  ↩

  930. סדור ד  ↩

  931. בהתחילך תחולק ד  ↩

  932. משני התנאים בוזט  ↩

  933. האחד ] א' ד  ↩

  934. המציאות ד  ↩

  935. שאין תכלית לו ד  ↩

  936. מציאותם מהם ד  ↩

  937. יחד ] יחדיו הוזט  ↩

  938. שיהיה ה  ↩

  939. בהם ] ביניהם ז להם ד  ↩

  940. כעלה וכעלול ו ובעלול ד  ↩

  941. יחדיו דוז  ↩

  942. במציאותם ד  ↩

  943. לפיכך ] ולפי' דו  ↩

  944. ביחד ד  ↩

  945. המקום בהזט  ↩

  946. על ביאור נוסף לסי‘ כז על–ידי ר’ יצחק פולגר עיין ספרי הלועזי על אלבלג, עמ' 268, הערה 5.  ↩

  947. איני ] אני ט  ↩

  948. בהעתקתי אגד  ↩

  949. למלת ] ליתא ט  ↩

  950. למלת מסאמתה ] למלותיה ג / מסאמתה ] מאמתה ב  ↩

  951. הנה… לפועל ] כך אגו הנה זכר בכאן חלק ג‘ לפועל והוא הפועל בעצמו ובחלק ה’ (ובחלוק הזט ובחלוף ב) לא זכר יתר כתבי–היד.  ↩

  952. הנה לא זכר וכו‘: לאמיתו של דבר, אין אלגזלי מדבר גם כאן אלא רק על שני מיני פועלים, פועל בעצם או בטבע ופועל ברצון; ועיין ספרי הנ"ל, עמ’ 108–110.  ↩

  953. שם: השווה לעיל, סי' כג.  ↩

  954. הוא ] היא ז  ↩

  955. חלק ] חלק בו ו  ↩

  956. לו ] ליתא ד  ↩

  957. אלו ] ליתא דה  ↩

  958. המבדילים האלו בו  ↩

  959. אלא ] או דו  ↩

  960. תוספת ד  ↩

  961. בשחרית ט לשחרות ד  ↩

  962. ובלובן ט וללובן ד וכלובן בו  ↩

  963. ואמר ד  ↩

  964. שהמחייב ה  ↩

  965. כי כדברי ] כדברי ד שכדברי אבגז  ↩

  966. הנבדל ] ליתא אבגז  ↩

  967. באמרו ] מאמרו ד  ↩

  968. בו ] לו ב  ↩

  969. אשר ] אשר יש בד  ↩

  970. מצד סבתו ] מסבתו ה  ↩

  971. ואמנם ] ואפשר ג  ↩

  972. הטעאתו ג הטעתו אז טעותו ט  ↩

  973. ענין נוסף ה  ↩

  974. האחר שהוא האמתי ז  ↩

  975. שיבאר ד  ↩

  976. הטפה ט  ↩

  977. שתהיה ] ליתא ב שיהיה ד  ↩

  978. ואם ] וגם ה  ↩

  979. והנפסדים אהוז ונפסדים ב  ↩

  980. אפשרות ] אפשרי אג  ↩

  981. אם ] ואם ט  ↩

  982. בעצמם ] כעצם ד  ↩

  983. מחוץ ] ליתא ו  ↩

  984. בהם ] ליתא ד  ↩

  985. פשוט ] מופשט ד  ↩

  986. ואין זט  ↩

  987. בחוץ אג  ↩

  988. עוד ד  ↩

  989. אפשרות אג  ↩

  990. ומחוייב הוזט  ↩

  991. מקומות התפיסות ] מקומו ורווח פנוי ד  ↩

  992. שזכר ] שחבר ד  ↩

  993. חכמה ז  ↩

  994. והוא ] כך ד והיא יתר כתבי–היד  ↩

  995. בן ניקומקוש ] ליתא אבדו נוסף רווח פנוי ז  ↩

  996. וכלל דעתי ] וכוונתו ב  ↩

  997. דעתי ] ידעתי ז כוונתי ו  ↩

  998. יאמר הוזט  ↩

  999. אם… השכל ] ליתא ב  ↩

  1000. יתחייב הז  ↩

  1001. השכל העלול ה  ↩

  1002. ונפסד אבהוט  ↩

  1003. אמר ] פי' פרשת בראשית אמר דו  ↩

  1004. דעת המעניינים ז  ↩

  1005. שהורג בטוז  ↩

  1006. את ] ליתא אג  ↩

  1007. אם ] ליתא ז  ↩

  1008. והאדם ליתא ח או האדם ד  ↩

  1009. ויש ט  ↩

  1010. בלבד ] ליתא ה לבד  ↩

  1011. אינם בדהזט  ↩

  1012. כלי ] ליתא ה  ↩

  1013. האמת ] א  ↩

  1014. וכל… גשמית ] ליתא אגזט נשתבש ה  ↩

  1015. או ] ליתא דש  ↩

  1016. בלתי ] לא ד  ↩

  1017. וכל צורה גשמית ] ליתא ד  ↩

  1018. בשמע ] בספר השמע א  ↩

  1019. תנועה ] ליתא אגוז  ↩

  1020. מניע הוט  ↩

  1021. ואין… נפעל ] ואינו פועל ולא הפעול בפועל אג ואינו פועל ולא נפעל ה ואינו נקרא פועל ולא הפעול נפעל זט  ↩

  1022. ולא ] ואינו הזט  ↩

  1023. בין השני צורות קצוות ד  ↩

  1024. במאמר ] ממאמ<ר>דזחט  ↩

  1025. מה ] ליתא וזחט  ↩

  1026. צריך ] ליתא ח  ↩

  1027. שיקדימהו בוזחטש שיקדימוהו דה  ↩

  1028. אותו ה  ↩

  1029. התבאר ד  ↩

  1030. נאמר ] ליתא ב  ↩

  1031. המחליף ט  ↩

  1032. כמחליף והמגדל והמעתיק ] ליתא ש  ↩

  1033. שתכלית פעולתו ד  ↩

  1034. נותן ש  ↩

  1035. עצמית ד  ↩

  1036. כשם… הפעולים ] ליתא ח  ↩

  1037. שלא כשאר דרך ז  ↩

  1038. שיאמר א  ↩

  1039. בהוצאת ] בהמצאת החטש באמצעת ז  ↩

  1040. הפעול ט  ↩

  1041. נצרך אגח  ↩

  1042. ברצון ] ליתא אגדח  ↩

  1043. הפועל ברצון ו  ↩

  1044. וחידוד ה והחידוד בוז  ↩

  1045. שבהם ] המצויים בהם בוזטש  ↩

  1046. מיוחס… הפועל ] ליתא ב  ↩

  1047. שצריך בש  ↩

  1048. מן ] אל ט  ↩

  1049. חלקי… מניע ] ליתא ו  ↩

  1050. העתק ח  ↩

  1051. ההתחלפות ה  ↩

  1052. העתקה וח  ↩

  1053. הזאת ] זאת ה הזה דוש  ↩

  1054. נתיחס ז ניחס דהו ליחס <?>ח  ↩

  1055. מתנועע אגח  ↩

  1056. הראשון ] ליתא הט  ↩

  1057. העתקה וח  ↩

  1058. כל ] ליתא דהו  ↩

  1059. פעולותם ] הגהתי פעולתם כל כתבי–היד ש  ↩

  1060. הטבעית דטש  ↩

  1061. ההתחלפות אבגח  ↩

  1062. הסייף ח  ↩

  1063. העתקה בו  ↩

  1064. האדם ] ליתא ה  ↩

  1065. שתתקרב ה  ↩

  1066. ואעפ"י אבגוזט  ↩

  1067. צריך ] אינו יכול בגליון ט  ↩

  1068. מחלקי ] מחלק ה  ↩

  1069. לאש ט  ↩

  1070. ולפי ה  ↩

  1071. לפי… יותר רחוק ] ליתא דזח  ↩

  1072. נקרא ] יקרא ט יהיה אבגהח  ↩

  1073. באמצעי ] באמצעות ט  ↩

  1074. ועל ] על ט  ↩

  1075. גם הדברים הנפעלים ] ליתא ז  ↩

  1076. והבית והכסא אבגה  ↩

  1077. זמן ] ליתא ב  ↩

  1078. מתקיימת ה  ↩

  1079. בשקיטת ש  ↩

  1080. הראשון ] האחד ח  ↩

  1081. אינו ] אין אבגוש  ↩

  1082. שומר ה  ↩

  1083. הוא ] ליתא ט  ↩

  1084. לפי דעת הפלוסופים ] ליתא בדוח  ↩

  1085. היה ] ליתא זש  ↩

  1086. לשמור דז  ↩

  1087. ונמצא ש  ↩

  1088. שני ] שתי ה  ↩

  1089. צריך ] דרך ב  ↩

  1090. ושומר ד  ↩

  1091. שהמציאות ז  ↩

  1092. ולפי ] ולפיכך ז  ↩

  1093. העולם ז  ↩

  1094. יחד אבגדוז  ↩

  1095. כחלקי ] בחלקי דש  ↩

  1096. בחלקיה ] בחילוקיה ה  ↩

  1097. ואם ] אם ט  ↩

  1098. ויתחייב ד  ↩

  1099. שיהיה ח  ↩

  1100. מתחדשת ד  ↩

  1101. החדוש ז  ↩

  1102. נצחית ד  ↩

  1103. פועל… להקרא ] ליתא ז  ↩

  1104. לא ] ולא וז  ↩

  1105. מפעולת ז  ↩

  1106. ויותר ה  ↩

  1107. פועל… להקרא ] ליתא ו  ↩

  1108. תמיד ] ליתא ש  ↩

  1109. מהיות דה  ↩

  1110. ראוי יותר ה  ↩

  1111. תמיד מתפעל בדו  ↩

  1112. ויותר ה  ↩

  1113. להקרא ] ליתא ב  ↩

  1114. פעול ] פועל ב מתפעל ד  ↩

  1115. המתחדש ] המחדש דוח  ↩

  1116. מחודש ] מחדש ד  ↩

  1117. המתחדש ] מחדש וז  ↩

  1118. שם… לבדו ] שם המחודש השלם והפעול השלם אינו נופל אלא על העולם לבדו ושם המחדש השלם והפועל השלים אינו נופל אלא על הבורא לבדו בדוחש המחדש השלם והמתחדש והפעול ט  ↩

  1119. אינו נופל אלא הז  ↩

  1120. לפי ] ליתא ש  ↩

  1121. שהם ] שהוא ו  ↩

  1122. שהם המתחדשים והמחדש ד  ↩

  1123. והמוחלטים ז המוחלט ש  ↩

  1124. לתנאים ד  ↩

  1125. המחדש בלבד ד  ↩

  1126. הפילוסוף בו ן' סינא והפילוסופים ש  ↩

  1127. חדושו ] היות חדושו בחש  ↩

  1128. ואפיסתו היותו ד  ↩

  1129. ואפשר שלזה ] ולזה בדוחש  ↩

  1130. רמז ב  ↩

  1131. שחר ז  ↩

  1132. וטובו: עיין: סדור רב סעדיה גאון, עמ' יג, שורה 21; והשווה: A. Büchler, REJ, LIII (1907), pp. 236, n. 3.  ↩

  1133. בטובו זט  ↩

  1134. תמיג ] ליתא ה  ↩

  1135. את המציאות ז  ↩

  1136. ויום ] ליתא דח  ↩

  1137. ומעשה בראשית ] וא"כ ה  ↩

  1138. על שני ] בשני ד  ↩

  1139. האחת ה  ↩

  1140. יום ] זמן ז  ↩

  1141. ומזה ] ושזה דוש  ↩

  1142. התחיל ] ההתחלה ד  ↩

  1143. שאין תכלית לו ד שאין לה עת קצוב לה תכלית ז  ↩

  1144. כתחלתו ט בתחלתו ש  ↩

  1145. בשוא ] בשבא הז  ↩

  1146. לא ] ולא אגוח לו ז  ↩

  1147. שרשית ] שראשית  ↩

  1148. וזה לא ] ולא ד  ↩

  1149. והוא ] הוא ח  ↩

  1150. והוא] הוא חש  ↩

  1151. דבר ח  ↩

  1152. וקודם ז  ↩

  1153. ערב מבדא ] ב"ש בשון מפדא <!>א מפדרא <!>ג  ↩

  1154. ועל זה ] על ב  ↩

  1155. יהיה ] ליתא ח  ↩

  1156. הבורא הח  ↩

  1157. תמיד ] ליתא ה  ↩

  1158. המעשה ] ליתא ש מעשה ואחריו נמחקה תיבת בראשית ח  ↩

  1159. הוא ח  ↩

  1160. העלה ד  ↩

  1161. שאי אפשר ] שאיפשר ח שאפשר ז  ↩

  1162. והתחלה דז  ↩

  1163. לדעת המקובלים גם ] ליתא בדוחש  ↩

  1164. כאומרם ח  ↩

  1165. לסדר הזה ] לזה ה  ↩

  1166. וההתחלה ז  ↩

  1167. יהוה… ארץ: מש' ג: יט.  ↩

  1168. שתי הדעות האלה ] הדעת הזה דוחש דעת ז ב  ↩

  1169. בחכמתא: תרגום ירושלמי בר' א: א.  ↩

  1170. יהוה… מאז: מש' ח: כב.  ↩

  1171. דרכו דש  ↩

  1172. ומה ] למה ח  ↩

  1173. דרכו ] ראשית דרכו אגהש  ↩

  1174. הודיעני… דרכיך: שמ' לג: יג.  ↩

  1175. ומה ] מה ח  ↩

  1176. להיותה ] לאותה ט  ↩

  1177. מאז… עבדך: שמ' ד: י.  ↩

  1178. נכון כסאך מאז: תה' צג: ב.  ↩

  1179. שתורה אגהז אין ספק שתורה ט  ↩

  1180. בלשונו ז  ↩

  1181. לו ] ליתא ה  ↩

  1182. תורה… שאמר ] ליתא ו  ↩

  1183. מעולם אתה: תה' שם, שם.  ↩

  1184. ועולמו ] תמיד בעולמו ד  ↩

  1185. מורה ] מורה מופת ה תורה ש  ↩

  1186. לעולם… בשמים: תה' קיט: פט.  ↩

  1187. ואמר ] אמ' ו  ↩

  1188. ויעמידם… יעבור: שם, קמח: ו.  ↩

  1189. מעולם… אל: שם, צ: ב.  ↩

  1190. וסוף ] ולא סוף בהוזחט  ↩

  1191. טעות ] מחשבת אגהטש מצשבות <!>ז כהתחלה ה  ↩

  1192. בשתוף ] ליתא ב  ↩

  1193. מקום ] המקום ד  ↩

  1194. ויפגע במקום: בר' כח: יא.  ↩

  1195. בעת… יהושע: יהו' 13–12  ↩

  1196. כי… יהוה: שמ"א יז: מז.  ↩

  1197. בראשית ברא אלהים: בר' א: א.  ↩

  1198. היה ] הוא ה  ↩

  1199. שברא האל בו ו  ↩

  1200. שאמר ] שאמרו בבראשית רבה בדהש  ↩

  1201. ואהיה… אמון: מש' ח: ל.  ↩

  1202. אמרה… הקב“ה: בר”ר א: א, עמ' 2  ↩

  1203. אמרו ] ליתא ה אמר אגהח  ↩

  1204. בעשרה… ה: ב.  ↩

  1205. אמרו… דברים ] ליתא ח  ↩

  1206. ובדעת: חגיגה יב ע"א.  ↩

  1207. שבית ] כי בית ז כי ה  ↩

  1208. אינו אגהחש  ↩

  1209. הכלי ב  ↩

  1210. שהתורה הז  ↩

  1211. ולפיכך אמרו ] ואמרו ד  ↩

  1212. אומנות ז  ↩

  1213. החכמה ] התורה ד  ↩

  1214. זאת ] זו דוט  ↩

  1215. אמרו ז"ל ] ליתא ח  ↩

  1216. שהתורה… לעולם: השווה סנהדרין צז ע“א; פירוש רש”י למש' ח: ל.  ↩

  1217. שקדימתה לעולם ] שקדימת התורה אל העולם קדימת התורה אל העולם זט  ↩

  1218. כי עוד ] שעוד ד  ↩

  1219. שתא אלפי… עלמא: ר“ה לא ע”א.  ↩

  1220. כי אלף… אתמול: תה' צ: ד (עיין בר"ר ח: ב, עמ' 57, שורות 8–7, ובמקבילות; פירוש מנחת יהודה, שם).  ↩

  1221. אם ] ואם אבגדח  ↩

  1222. להעלים ] להחליף אגהזט  ↩

  1223. הענין דוזש  ↩

  1224. יותר ] ליתא אגהז  ↩

  1225. יותר… בענין ] ליתא ט  ↩

  1226. מן ואהיה אצלו אמון ואהיה גדהש  ↩

  1227. ואהיה… יום: מש' ח: ל.  ↩

  1228. פירוש ] ביאור ב  ↩

  1229. אין ] ליתא אגוח  ↩

  1230. הזאת זמנית ] ליתא ט  ↩

  1231. פירוש ] ליתא אגדהזט  ↩

  1232. הפלוסופים ט  ↩

  1233. נצחי ז  ↩

  1234. מבלי… הפרק ] ליתוא בדוחש  ↩

  1235. זכרתי ח שפיר' ה  ↩

  1236. שהוא ] שהוא שם דוהש  ↩

  1237. כולל ] ליתא ו  ↩

  1238. כל הט  ↩

  1239. הקיימים… כולל ] ליתא ש  ↩

  1240. שהוא ] והוא אגז  ↩

  1241. שם ] ליתא ד  ↩

  1242. לכל ] כל בהוזח לכל הדברים ד  ↩

  1243. קיימים ט  ↩

  1244. את השמים… תולדותיה: השווה בר"ר א: ד, עמ‘ 12, בשינוי לשון; ועיין להלן, עמ’ 46–45.  ↩

  1245. לרבות את ה  ↩

  1246. והנפסדים בהוזח ונפסדים ש  ↩

  1247. תהו ] ליתא בחש היה כתוב תהו ובהו ונמחקה תיבת ובהו על–ידי נקודות ל  ↩

  1248. היות ] ליתא אגהז / היה ד  ↩

  1249. הנצחי ה  ↩

  1250. זכרו ] ליתא ח  ↩

  1251. שהספק ] שהפסק ד שהפסד ז שההפסד אגהט  ↩

  1252. ההפסד ] ההרגש ה  ↩

  1253. מיד בדהוז  ↩

  1254. לכתוב ] לזכור בדוש  ↩

  1255. סדר ח  ↩

  1256. ושמם ] ושמים ח  ↩

  1257. לארץ ] בארץ ו  ↩

  1258. שכן ] שהם ה  ↩

  1259. בעל ד  ↩

  1260. וכל… בפלוסופיא ] ליתא אגהז  ↩

  1261. ועל כן קרא ] וקרא בדוחש ועל זה הזמן ה  ↩

  1262. כן ] זה ט  ↩

  1263. תהו ] ליתא בחש  ↩

  1264. לפי… דבר ] שאין זה ה  ↩

  1265. דבר ] ליתא בוח  ↩

  1266. קרוי ד הקנוי ח  ↩

  1267. ולענין זה כיון בדוחש  ↩

  1268. תהו… מים: חגיגה יב ע"א.  ↩

  1269. תהו ] ליתא ד  ↩

  1270. כלו ] ליתא בדהוח  ↩

  1271. אלו ] ליתא דהוח  ↩

  1272. תהו ט לתהו ח  ↩

  1273. שהקו ] שקו ט  ↩

  1274. דבר ] ליתא ב  ↩

  1275. כמו… בכח ] ליתא אבגד  ↩

  1276. המוחלט ] ליתא אגזט  ↩

  1277. וזהו בוז וזה הוא ט  ↩

  1278. שהוא ] מה שהוא ט שהוא מצוי בוחש  ↩

  1279. לא… יצרה: יש' מה: יח.  ↩

  1280. הארץ ז  ↩

  1281. היא בלתי ד ההוא בלתי ח הבלתי ש מבלי אגזט  ↩

  1282. לא… בקשוני: שם, שם, יט.  ↩

  1283. ימצא בוש  ↩

  1284. ואחרי… הלכו: עירוב שני כתובים על–ידי הבאה מתוך הזכרון: שמ"א יב: כא; יר' ב: ח.  ↩

  1285. לצלם או ] ליתא ואולי הושמט מאימת הצנזורה ש  ↩

  1286. צורה ג  ↩

  1287. תועלתו ש  ↩

  1288. מצוי ז  ↩

  1289. מאין ] ואין ח  ↩

  1290. שלמות אג  ↩

  1291. קרוי ] קרא אג  ↩

  1292. זאת… החומר ] הסגולה ד  ↩

  1293. היא ] ליתא בוחש  ↩

  1294. העולם ] את העולם ה  ↩

  1295. כלו ] ליתא ז  ↩

  1296. כי ] בהיות בחש  ↩

  1297. העולם ז  ↩

  1298. הם ] ליתא ד  ↩

  1299. ובפרט בזש  ↩

  1300. השתנות ] השתבשות ח  ↩

  1301. בפירושם אג  ↩

  1302. מההויה א מן ההויה גז  ↩

  1303. שנזכור דו שנזכר אבגהזח  ↩

  1304. יתפשט ] יופשט במקום תיבת יתפשט שנמחקה ה  ↩

  1305. הראשונה ] ליתא בגהח  ↩

  1306. זולתו ד  ↩

  1307. ודין ] מן גהזש יופשט מן ז  ↩

  1308. ודין החומר ] מהחומר א שכן דרך בגליון ט  ↩

  1309. ולפיכך היה הדבר ] ולפי שהדבר ש  ↩

  1310. שהוא ] לפי שהוא גהזש  ↩

  1311. כמו שזכר הרמב"ם: עיין מורה הנבוכים א: כח.  ↩

  1312. בפירוש ] בפרק כ"ז מהראשון בפירוש אגהז  ↩

  1313. ומנין שהירוק ] והיאך הוא אגהזט ומפני שהירוק ח  ↩

  1314. זה מבואר ] והמבואר אגז  ↩

  1315. שהירוק ] שירוק ה  ↩

  1316. על כרתי/כרתן עיין במילון בן–יהודה, ה, עמ' 2535.  ↩

  1317. כרתי ] כרתן דהוש  ↩

  1318. וכשיוסיף ] וכשיוסיף יותר בדוח וכשנוסיף ט  ↩

  1319. האחרון ] אחר ה  ↩

  1320. רמז ] ליתא ג זכר החש דבר ב  ↩

  1321. יצחק הישראלי: לא מצאתי את המובאה בס' השתן.  ↩

  1322. הבשול ] הבטול ב  ↩

  1323. הוא ] ליתא ט  ↩

  1324. הוא הגוון ] המובן אג  ↩

  1325. לך ] ליתא בדהוזחש  ↩

  1326. ובעלי ] ובעלי הכח א ובעל ז  ↩

  1327. משם… ישראל: בר' מט: כד.  ↩

  1328. דרך זה ז  ↩

  1329. אבני שיש טהור: עיין חגיגה יד ע"ב  ↩

  1330. להיות בוח  ↩

  1331. עלת אגדהח  ↩

  1332. המציאות ] הנמצאים ט  ↩

  1333. והתחלותיהם ז  ↩

  1334. לחמריות ] לצורות החמריות אש  ↩

  1335. ומשוקעות אבגוזח  ↩

  1336. בתהום ] ליתא א במים גז  ↩

  1337. תבנית ] ליתא ב  ↩

  1338. בתהום ] ביניהם ב  ↩

  1339. שנתבאר ח  ↩

  1340. כנה ] מנה ח  ↩

  1341. אחד ] ליתא אבגו  ↩

  1342. שאין… הן ] שהן עלה להן אגהזט  ↩

  1343. אחת ] אמת ו  ↩

  1344. זו אחר זו ] קו אחר קו א  ↩

  1345. הפסק ] הספק ח  ↩

  1346. כל… כולל ] ליתא ז  ↩

  1347. שאבנים בוח  ↩

  1348. התחלות זט  ↩

  1349. לכל ] בכל זט  ↩

  1350. עלתן ] סבתם ה  ↩

  1351. כאומרו ב  ↩

  1352. אותי עזבו… חיים: יר' ב: יג.  ↩

  1353. המים… יהללו… יהוה: תה' קמח: ד–ה.  ↩

  1354. ורבותינו קוראים…: עיין חגיגה טו ע"א.  ↩

  1355. לנבדלים אגהזחש  ↩

  1356. ודעת בד  ↩

  1357. האלה בדש  ↩

  1358. שתים ] שתי דעות בדו שני דעות ח  ↩

  1359. שהן ] מהן ד  ↩

  1360. והם ] והוא ד  ↩

  1361. קרויים ] הקרואים הוט קוראים ד  ↩

  1362. דומה לצורה ] להקדמה ז  ↩

  1363. הללו ] האלו בדוז  ↩

  1364. שום ] הוא א  ↩

  1365. אלהות ז  ↩

  1366. בפרדס ה  ↩

  1367. בהם ] מהם ד  ↩

  1368. להאין אל הדעת ב  ↩

  1369. הראשון ] האחד ח  ↩

  1370. צופה… אצבעות: חגיגה, שם.  ↩

  1371. אלא ] אבל ט  ↩

  1372. הטעות ז  ↩

  1373. אמרו לו עדין בו  ↩

  1374. ר"ל… העליונים ] ליתא ה  ↩

  1375. שהתחתונים דוזש  ↩

  1376. ולא ] או ז  ↩

  1377. והוא ] והקו זש  ↩

  1378. רמז דוש  ↩

  1379. הזה ] השני ג  ↩

  1380. רואה אותה ג"כ ט  ↩

  1381. מרבוי ח  ↩

  1382. כשתגיעו… מים מים: חגיגה יד ע"ב.  ↩

  1383. אבני ] ליתא ה  ↩

  1384. האישי ז  ↩

  1385. ויש אג  ↩

  1386. במלת ב  ↩

  1387. מים בדח  ↩

  1388. שתי… להודיע ] פעמים כדי שיודיע א  ↩

  1389. שהוא אינו ] שאינו דהוזטש  ↩

  1390. היותן ] הוייתן ד  ↩

  1391. שהוא ] הוא ד  ↩

  1392. העיון ] הנכון ו  ↩

  1393. אין ] ואין ז  ↩

  1394. אחד ואחד ] אחת ואחת ו  ↩

  1395. מין ] ליתא ח  ↩

  1396. מן ] מין ז  ↩

  1397. בלבד ] ליתא ז  ↩

  1398. רבויים ] בם אג  ↩

  1399. רבוי ] ליתא הוזט  ↩

  1400. מתעצמים ] מתמעטים אגט מתרבים ה  ↩

  1401. מציירים ] מכירים ש  ↩

  1402. מעלתם ] ליתא ה  ↩

  1403. שלא ] ליתא ו  ↩

  1404. ידמה ] ליתא ז  ↩

  1405. כראובן ושמעון ] כשלמה ויהושוע ב  ↩

  1406. הטעם השני הזה בדש  ↩

  1407. השמש אג  ↩

  1408. והוא ] הוא הוט  ↩

  1409. אין שני מלכים… אחד: עיין חולין ס ע"ב.  ↩

  1410. קרא… אחד ] ליתא גש  ↩

  1411. בעלותם ט מעלתם ח מעליותם ד  ↩

  1412. נתעצמו ד  ↩

  1413. יהיו ] יהיו בתנועה אגו  ↩

  1414. הביאו… הירח: עיין שם, שם.  ↩

  1415. שלא ] שמעטתי את הירח ולא ש  ↩

  1416. במדרגה אחת ] במדור אחד אגהזט  ↩

  1417. מציאות ש  ↩

  1418. יחייב ד יתחייב בוח  ↩

  1419. יהיה להם ] הטילה אבגט  ↩

  1420. שהשגותם ] שהשואתם אבגז הוגה שהשגותם במקום שהשואתם ה  ↩

  1421. זהו… המופת ] ליתא ו  ↩

  1422. זהו ] זהו דעת ז  ↩

  1423. שהבנתי ] שהבאתי אגהז  ↩

  1424. לי ] ליתא אג  ↩

  1425. שיש ] שיש בהם אבגדזחש שיש להם הו  ↩

  1426. לבעלי דש  ↩

  1427. הנסתרות ש  ↩

  1428. בארצנו ] ליתא ט  ↩

  1429. ביאר בהם ] ליתא דש  ↩

  1430. בהם ] לה ה  ↩

  1431. ואין… מהם ] ועל האמת אין מהם א  ↩

  1432. האמת ] האחת ש  ↩

  1433. לבקש ז  ↩

  1434. שיבין ] שיובן ש  ↩

  1435. מן ] ליתא ט  ↩

  1436. יש ] יש לו בדהוזט  ↩

  1437. וזה ] וכן אגזט  ↩

  1438. הענין… סובל ] ליתא אג  ↩

  1439. המופת זט  ↩

  1440. וכוונתו ב  ↩

  1441. מהסודות ] מן הדעות ש  ↩

  1442. הפלוסופיות ] ליתא אג  ↩

  1443. מהסודות ] מן הדעות ש  ↩

  1444. דעת רוח עליון ה  ↩

  1445. זה ] ליתא בוח  ↩

  1446. או ] ליתא ח  ↩

  1447. שפשוטו ט  ↩

  1448. לראיה ] ליתא בח ראיה ט  ↩

  1449. פשוטי ט  ↩

  1450. אלא ] אבל בדוח  ↩

  1451. מהפסוק ] מן הכתוב הזטש  ↩

  1452. לו לסמוך אבגזח לסמוך עליו דה  ↩

  1453. העיוני ההוא דה העיוני ההיא ט  ↩

  1454. אלא הכתוב ] ליתא זח  ↩

  1455. על שהכתוב ] שהכתוב הוא ה  ↩

  1456. הכתוב ] ליתא בו  ↩

  1457. שאין ] שאין לו ה  ↩

  1458. כהמון ] ליתא ז בהמון דה  ↩

  1459. מחלפים זט  ↩

  1460. אלעזר ז  ↩

  1461. כל השונה… הלכות: מגלה כח ע“ב; והשווה נידה עג ע”א (שם הגירסה ‘בכל יום’).  ↩

  1462. הלכות בכל יום ו  ↩

  1463. בן ] מבני  ↩

  1464. הליכות עולם לו: חב' ג: ו.  ↩

  1465. שבעלי ד  ↩

  1466. המוני העם ד  ↩

  1467. השכל אגהז  ↩

  1468. דרך ] דעת הז  ↩

  1469. כן ] ליתא אג  ↩

  1470. דרכם ] תורכם ח  ↩

  1471. לעיין ולחפש א  ↩

  1472. במחשבותם ז  ↩

  1473. אליו ] לו אבגהזח  ↩

  1474. ידעו ] ידוע ב  ↩

  1475. מופת ג  ↩

  1476. אמת ד  ↩

  1477. מפה ] פה ה  ↩

  1478. אל פה ] לפה ב  ↩

  1479. עד ] אל ט  ↩

  1480. קצין ] ליתא ב  ↩

  1481. גמטריאות ב ובגימטריאות ד  ↩

  1482. למה ] מה  ↩

  1483. הנפסדות ] ליתא א הנכחדות טגדש  ↩