וזאת תשובת רחל לשד“ל וראש דבריה מיוסד על ספר הזהר פרשת בלק דף קצ”ב: ממה דאמרו: בני שעיר ובני פארן דלא בעאן לקבלה, מהאי אנהר לישראל והוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא

תּוֹרָה תּוֹפַע אוֹרָה מִנִּי כָּל-רוּחַ,

אַךְ טוֹב סַחְרָהּ אֶל כָּל-תּוֹמֵךְ בַּשֵּׁבֶט;

אַךְ אִם הֵשַׁח רֹאשָׁהּ אֶל בּוֹרֵא רוּחַ,

וַיּוֹסֶף זֹהַר לָהּ לִפְנֵי כָּל-שֵׁבֶט.

מַה-זֶּה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא (יָשִׁיב הָרוּחַ)

אִם לֹא-אַשְׁפִּיל עַצְמִי תַּחַת הַשֵּׁבֶט?

אֶל בַּת-שִׁירֵךְ אָשִׁיב מִקֹּצֶר רוּחַ;

אֵדַע כִּי לֹא-אֵבוֹשׁ, אֶשָּׂא הַשֵּׁבֶט.

מָצָאתִי הַפַּעַם נַעַר בֶּן-חָיִל,

לֹא יַחְפֹּץ בַּמֹּהַר, אוֹ אֶשְׁכֹּל כֹּפֶר,

בּוֹחֵר יַחַס כָּשֵׁר מֵהוֹן וָחָיִל.

אַךְ לֹא-רָצוּ הוֹרַי, לֹא-אָבוּ כֹפֶר

לָתֵת בַּקָּשָׁתוֹ; עִם כֹּחַ חַיִל

טָחוּ לִבָּם בַּטִּיחַ וּבְמוֹ-כֹפֶר.

לָזֹאת אָמוֹר אֹמַר (הַסְכֵּת מַה-שִּׂיחַ):

לֹא אֶנָּשֵׂא לָעַד, אַף עִם מָשִׁיחַ.