שירת המתיאש

דּוֹד, שַׁעֲרֵי חֶסֶד אֲשֶׁר נִפְתָּחוּ

לַכֹּל, בְּרִיחִים בַּעֲדִי בָּרָחוּ.

דּוֹד, סֻגְּרוּ דַלְתֵּי שְׁחָקִים בַּעֲדִי

אוֹ הַשְּׁחָקִים מֵחֲמֹל זָנָחוּ –

אוֹי לִי, וְנֶגֶד חֹק-שְׁמֵי-רוּם נָפְלוּ

הָרַחֲמִים, מִשְׁפָּט וְדִין נָצָחוּ.

הַמָּוְתָה אֶשְׁאַל, אֲבָל לֹא אֶגְוְעָה

אִלּוּ בְּרַקָּתִי חֲנִית יִצְנָחוּ!

אִם יַאֲבִיד זִכְרִי זְמַן מִלֵּב אֱנוֹשׁ,

יַשְׁאִיר כְּלִמּוֹתַי וְלֹא יִמָּחוּ;

אִלּוּ שְׁבָחַי עַל נְחֹשֶׁת נִכְתְּבוּ,

זִכְרָם הֲלֹא יֹאבַד וְיִשְׁתַּכָּחוּ;

וּלְעֵת בְּחֶרְפָּה אוֹ בְּנִוּוּל-מָה אֱהִי

– אָז יֶחֱזוּ עִוְרִים וְיִתְפַּקָּחוּ,

יִתְפַּקְּחוּ הָאִלְּמִים עֵת יֶחֱזוּ

בָּשְׁתִּי, וּפִיהֶם בָּרְחוֹב יִפְצָחוּ;

אִלּוּ יְרוּצוּן לַחֲבֹל בִּי אוֹיְבִים

– אָז יַחְלְמוּ, גַּם כִּי תְמוֹל פָּרָחוּ.

לוּ יִזְרְעוּ מֶלַח יְסוֹד אֶרֶץ לְהַ-

כּוֹת פַּעֲמֵי דַּרְדַּר וְקוֹץ – יִצְמָחוּ;

אִם יַחְנְטוּ גּוּפִי לְמַעַן יַעֲמֹד,

מֹר וְצֳרִי אָז יִתְלְעוּ, יִסְרָחוּ,

וּבְיוֹם קְבוּרָתִי חֲצִינָא אוֹ דְקָר

לֹא יִבְקְעוּ אֶרֶץ וְלֹא יִצְלָחוּ.

אִלּוּ אֲבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל מִשּׁוֹפְרוֹת

רֹאשִׁי, נְשׁוֹתַי מִזְּנוּת בָּרָחוּ;

לוּ אֶשְׁמְרָה כֶּסֶף וְאֶתְאַו מַחֲשָׁךְ,

כָּל כּוֹכְבֵי רוּם בַּזְּבוּל יִזְרָחוּ;

אִלּוּ אֱהִי גִבֵּן וּמַשָּׂא אֶעֱמֹס,

צַלְעוֹת חֲטוֹטַרְתִּי אֲזַי נִמְתָּחוּ;

אִלּוּ בְּסֶלַע אוֹ בְּצוּר אֶבְטַח בְּיוֹם

צָרָה, כְּעָשָׁן זֶה וְזֶה נִמְלָחוּ;

אִלּוּ לְפַחַד-מָה מְנוֹס הָר אֶבְחֲרָה,

כָּל הַר לְשָׁרוֹן נֶהֱפַךְ וָאָחוּ;

אִלּוּ אֲבַקֵּשׁ מַחֲבוֹא לִי בַּזְּבוּל,

הִנֵּה מְרַדְפַי בָּאֲוִיר יִפְרָחוּ;

אִלּוּ בְּצַמַּת בּוֹרְחִי אוֹחֵז אֱהִי,

פִּתְאוֹם קְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹ נִקְרָחוּ.

אִלּוּ לְלִבּוֹת עַם יְשׁוּרוּן אֶשְׁאֲלָה

חֶסֶד, אֲזַי יִתְאַכְזְרוּ, יֻקְשָׁחוּ,

בַּעְדִי עֲדִי הָרַחֲמִים גֻּלָּחוּ:

אִלּוּ בְּתִתָּם בִּי נְשִׁימָה הֶחֱיוּ-

נִי עָצְרוּ רוּחָם וְלֹא נָפָחוּ.

לִי הַטְּלָאִים לַאֲרָיוֹת נֶהְפְכוּ,

נֶגְדִּי כְּלָבִים אִלְּמִים נָבָחוּ.

דּוֹד, יַחֲרִיד לִבִּי הֲמוּלַת קוֹל זְבוּב,

אוֹתִי לְטָאָה, שִֵׁבְּלוּל יִגָּחוּ.

לִטְרֹף רְכוּשִׁי אֵשׁ בְּלֵב יָם יִמְצְאוּ,

מַקְלוֹת לְהַכּוֹת בִּי בְּצוּר יִפְרָחוּ.

לִי הָרְעָפִים יִחֲלוּ: לֹא יִפְּלוּ

עַד כִּי אֱהִי תַחְתָּם, וְאִם נִדָּחוּ.

אִם רָץ לְטוֹב-לִי פַּעֲמִי – נִכְשָׁל.

לְרָע – דְּרָכַי סֻקְּלוּ, רָוָחוּ.

אִם אֶסְחֲרָה מַה שֶׁחֲבֵרַי יִסְחֲרוּ,

אַפְסִיד אֲנִי קַרְנִי וְהֵם יִצְלָחוּ.

אַשְׁרֵי אֲנָשִׁים, יַעֲשׂוּנִי יוֹרְשָׁם:

לֹא יִגְוְעוּ לָעַד, וְאִם נִטְבָּחוּ.

לִי יִקְּמוּ וַיִּטְּרוּ אִישִׁים אֲשֶׁר

לִזְנוּת נְשׁוֹתֵיהֶם תְּמוֹל סָלָחוּ;

הִשְׂתָּרְרוּ עָלַי וְרֹאשָׁם נָשְאוּ

אִישִׁים, לְצָרוּעַ וְזָב שָׁחָחוּ;

הַטֹּוֹמְנִים יָדָם בְּצַלַּחְתָּם לְרֹב

עַצְלָה, לְצָרְרִי יִיגְעוּ יִטְרָחוּ;

יִתְעַלְּסוּ עַל צַעֲרִי אִישִׁים, בְּיוֹם

פּוּרִים וְחַגֵּי מוֹעֲדָם נֶאֱנָחוּ:

מָה אֹמְרָה, דּוֹדִי, וְנוּג לֵב וַאֲבֵל-

אֵם אֶל שְׁמוּעוֹת צַעֲרִי יִשְׂמָחוּ!

מִגִּיל כְּאֵבִי יַחֲלִימוּ גוֹסְסִים,

כִּמְעַט יְקוּמוּן אַחֲרֵי נִשְׁטָחוּ.

אִלּוּ פְּרָחִים יָצְאוּ מִפִּי בְּכָל

מַדָּע, בְּעֵין כֹּל נִתְעֲבוּ, נֶאְלָחוּ.

תִּפְלָה לְשִׁירוֹתַי בְּפִיהֶם יִתְּנוּ,

אִם מִזְּמִירוֹת בֶּן גְּבִירוֹל צָחוּ.

אֶהְיֶה שְׂחוֹק לָעָם, נְגִינָתָם בְּכָל

הַיּוֹם, וְהַמַּרְבִּים בְּבוּז – שֻׁבָּחוּ.

כָּל אִישׁ מְצֵרִי נַעֲשָׂה קָצִין וְרֹאשׁ,

גַּם אָהֳלֵי כָּל אוֹהֲבַי יִסָּחוּ.

אֹכַל לְרַעֲבוֹנִי אֲשֶׁר יוֹתִיר חֲזִיר,

אֶרְוֶה תְּאֵנִים עַל שְׁחִין נִמְרָחוּ.

לֹא אֶמְצְאָה מַיִם בְּגִיחוֹן אוֹ פְּרָת,

עֵת עַל גְּדוֹתָם כָּל יְאוֹר נִדְלָחוּ.

פַּרְעוֹשׁ וּמַאְכֹלֶת וְכִנָּה אַף זְבוּב

בִּי יַעַקְצוּ, עֵת כָּל יְצוּרִים נָחוּ.

כָּל רַעֲיוֹנֵי הַזְּמַן עָלַי לְרָע,

לֹא נָדְדוּ מֶנִּי וְלֹא יִזָּחוּ.

פֶּשַׁע אֱנוֹשׁ בִּלְתִּי כְּמוֹ דוֹנַג יְמַס,

אַךְ כָּל חֲטָאַי נֶחְנְטוּ, נִרְקָחוּ.

הַלְוַאי, צְבִי חֵן, כִּי תְלָאוֹת הַזְּמַן

הִתְאַכְסְנוּ עָלַי וְהִתְאָרָחוּ!

הָהּ כִּי בְּתוֹךְ קִרְבִּי וְקִירוֹתָיו כְּבָר

בִּבְלִי מְחִיר דִּירוֹת קְבַע לָקָחוּ,

לֹא יִתְּנוּ רֶוַח, אֲהָהּ, בֵּין זֹאת לְזֹאת –

הֹוָה לְהֹוָה, חִיל לְחִיל נִסְפָּחוּ.

הַאִם זְמַן בַּעַל וּמִקְרָיו כֹּהֲנָיו

כִּי לְבָבִי עַל מִזְבְּחוֹ זָבָחוּ?

אֶצְעַק אֲנִי חָמָס לְנֶגֶד הַזְּבוּל

גַּם כִּי בְחֵמָר אֶת שְׂפָתַי טָחוּ.

אִם יֵשׁ בְּרוּם חֶמְלָה לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה,

אִם חָס לְלִבּוֹת מִכְּאֵב גָּנָחוּ,

אִם שַׁעֲרֵי דִמְעָה עֲדֶן לֹא נִנְעֲלוּ,

אִם מָךְ וְדַל יָחֹן בְּעֵת יִצְרָחוּ,

אִם יֶהֱמוּ מֵעָיו לְאֶבְיוֹנִים אֲשֶׁר

יִתְחַלְחֲלוּ אֵליוּ וְיִתְיַפָּחוּ,

אִם נִפְקְחָה אָזְנוֹ לְרֶמֶשׂ גַּם בְּעִיר

אַף אֶל בְּנֵי עוֹרֵב בְּעֵת יִצְוָחוּ –

אֵיכָה חֲמֹל שָׁכַח, וּבִי קָפַץ בְּאַף,

אִשִּׁים בְּאַפּוֹ בַּעֲדִי קָדָחוּ?

מַה זֶּה וְצִנּוֹרוֹת חֲסָדָיו נָבְעוּ

לַכֹּל, וְאֵלַי נִטְרְפוּ, נִכְסָחוּ?

אַל תַּאֲשִׁימֵנִי, גְּבִיר, כִּי לַהֲבוֹת

אֵשׁ יִבְעֲרוּ קִרְבִּי וְיִתְלַקָּחוּ;

אַל תַּאֲשִׁימֵנִי אֲשֶׁר דָּמִי בְּאֵשׁ

כַּעְסִי והַוָּתִי מְאֹד יִרְתָּחוּ,

אַל תַּאֲשִׁימֵנִי הֲגַם כִּי תֶחֱזֶה

אִמְרוֹת שְׂפָתַי עַד מְאֹד שֻׁלָּחוּ!

נֶגֶד זְבוּל וָרוּם וְשַׁחַק אֶהֱגֶה –

אָכֵן יְצִירַי עוֹד בְּאֵל יִבְטָחוּ,

מִידֵי עֱזוּזוֹ אֶשְׁמְרָה, הַשָּׂר, אֲשֶׁר

לִי שַׁעֲרֵי הָרַחֲמִים יִפְתָּחוּ.