למען תחיה וירשת את הארץ אשר

ה' אלהיך נותן לך (דבר' יו כ).

בשם ה' וישראל עמו

זה ספר הברית אשר כרתו מתי מספר מבני ישראל אוהבי

אֻמתם וחפצים בתחיתה אשר היו לחברה ויקראו שמה

 

תחית ישראל    🔗

העצמות היבשות שמעו דבר ה' כה אמר ה'

לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם

(יחזקאל ל“ז ד”ה)

א. תכלית החברה להַחֲיה את אֻמת ישראל ולהרימה משפלותה ולבצר רוחה ולהשיב לה כבודה כבראשונה, וכל זה ברוח אמונים לשלטון הארץ.

ב. וזאת עבודת החברה:

הרבה בכל מקום מספר האנשים אשר מחשבותם כמחשבתה להחיה את האֻמה, שבור עוז האנשים הנצבים לשטן בדבר הזה בבית ובחוץ, הרבה בארץ ישראל אנשים נבונים ישרי לב וכבירי־רוח אשר יעבדו בלב תמים בעבודת החברה, חשב מחשבות להושיב אנשים מבני ישראל על אדמת אבותיהם להוציא ממנה לחמם, ביגיע כפיהם ולהפריח בארץ את המסחר וחרושת כל מעשה, ואף להחיה שפת עברית בפי העם היושב בה.

לכן זאת אשר תעשה החברה:

א. בא תבא בברית עם כל האנשים בבית ובחוץ אשר תדע בם כי יש לאל ידם להועיל לחפצה.

ב. איש איש מבני החברה יעמול למשוך אליו לב בני הנעורים אשר ידע בם כי הם בני כשרון ויבינם ויפקח עיניהם להוציא ממסגר נפשם וחיתם מרוך לב למען יהיו לאנשי חיל, אמיצי לב, ישרי רוח ונבוני דעת.

ג. החברה תעמול לחקור ולדרוש ככל אשר תוכל לדעת משפט כל מקום ומקום בארץ ישראל מה הוא הטובה היא הארץ אם רעה באוירה ומימה, השמנה היא אם רזה אם יש בה עץ אבן ושיד, ומה העם היושב סביבה אם ישרים ואם נפתלים, ומה משפטי מקח האדמה וממכרה בארץ הזאת, ומה לעשות במֶכר לשכך מעליו כל ערעור. אף תדרוש החברה לדעת משפט המסחר והמלאכה בארץ הזאת לכל משפטיהם וחקותיהם.

ד. החברים היושבים בארץ ישראל ידברו איש את רעהו עברית בסוד החברה, בבית מועדה ואף בשוקים וברחובות ולא יתבוששו, גם ישימו לבם ללמוד את בניהם ובנותיהם וכל מרבית ביתם. את השפה הזאת. אף תעמול החברה לצרפנה מסיגיה ובדיליה ולעשותה מדֻברת בבתי התלמוד.

ה. החברה תעמול בכל כחה להרבות בארץ ישראל הדרישה והחקירה בדברי ימי האֻמה מאז ובדרכה ותכונתה עתה ובספרותה אשר הולידה מעת היותה עד היום, גם דרישת הארץ וחקירותיה לכל משפטיה ולסגולותיה אשר חננה ה' ולגבולותיה הכתובים בתורת משה.

ג. איש איש מבני ישראל כי נשאו לבו לבא בחברה והוא ישר ולבו תמים ותקות תועלת לה ממנו–לרצון רוב חבריה יבא בה.

ד. מקום מועד החברה יהי באחת ערי ארץ ישראל, ומשפט הבכורה לירושלים, ומשם תשלח החברה נטישותיה גם מחוץ לארץ בכל מקום הדרוש לחפצה.

ה. החברה תקח הכסף הדרוש לעבודתה ממסת חבריה אשר יתנו מדי מדי חדש בחדשו כפי נדבת לבבם וממתנות נדיבי לב אשר ינדבו לשם החברה הזאת.

ו. איש מבני החברה לא יעשה דבר בשמה כטוב בעיניו כי אם כמשפט סוד החברה וחקותיה כן יעשה.

ז. החברה לא תחדל כל הימים אשר עבודתה תהיה דרושה לתכלית אשר שמה לה.

על פי כל הדברים האלה יעבדו החברים עבודת החברה הזאת באמונה ובלב תמים.

ירושלים בחדש השמיני שנת התרמ"ב.

 

קריאה לאחינו אשר בגולה!    🔗

בשם ה' וישראל עמו

לכל החפצים בתחית האֻמה וישוב הארץ שלום וברכה!

אנחנו החתומים למטה היושבים בארץ ישראל ימים רבים ויודעים את טיב הארץ וטבע העם היושב בה ומשפטי הממשלה המושלת עליה, שמנו לב לתהלוכת דבר “הישוב” מיום החל הרעיון לפעם בלבות אחינו בארצות פזוריהם עד היום, ונראה את המסה אשר נסו רבים לעשות ואת המכשולים אשר מצאו כדרכם ויכשלו בהם ונוָכח, כי לא נצליח בדבר הזה אם בסופה וסערה נלך וקול גדול נעשה מעשנו. כי הממשלה תביט עלינו ברעה גם אם חלילה לנו ממחשבת מרד ומעל ועם הארץ עוינים אותנו באמרם כי לגרשם מן הארץ באנו, וישימו מכשולים על כל דרכינו, מלבד המכשולים המונחים מאז בדרך מקנה השדות בארץ הזאת, ככתוב “במשנת ארץ ישראל” בפרק “משפטי האחוזה” הנספח למכתבנו הזה. והיה כי יבואו אנשים מארץ רחוקה לקנות אדמה ויעברו בארץ לארכה ולרחבה ימים רבים ולא ימצאו, ועלה כספם בתוהו ועמלם לריק והתקצפו וקללו את הארץ והוציאו דבתה רעה ללא אמת. על כן אמרנו כמעשה הנחפזים האלה לא נעשה כי לאטנו נתנהלה ונעשה מעשנו חרש ועינינו תהיינה פקוחות ומשוטטות בכל הארץ והיה אם נמצא שדה או כרם אשר בעליו יתורו אחרי קונים ונקנהו אנחנו, גם אם גבולות מסוימים אין להשדה ההוא, כמשפט עשירי התוגרמים עם בני אמונתם, ככתוב, “במשפטי האחוזה” אשר הזכרנו. אפס כי שמנו לב וראינו כי אין לאל ידינו לעשות בדבר הזה בלתי אם יהיה לעמנו אוצר שמור אשר ישפיע די זהב בהדרשו לחפץ ההוא, ונתן את לבבנו לכל הדברים האלה ונחקור ונדרוש בהם לכל משפטם וחוקותם ונשקול כל העצות והתחבולות במאזנים ונראה כי לא נצליח לבוא אל המטרה בלתי אם בהוסד חברה גדולה בעמנו אשר תשלח נטישותיה אל כל המקומות אשר בני ישראל חונים שם על פי הדברים האלה לאמור:

א. תכלית החברה:

לכבוש ארץ אבותינו לפנינו לא בחיל ולא בכח נשק ומלחמה, אך ברוח אמונים לשלטון הארץ ובכח הכסף, וקורא לה שם: “חברת גואלי הארץ”.

ב. הנהגת החברה:

אנשי תמיד יהיו להחברה בכל עיר ועיר ובכל מחוז ומחוז אשר יאספו החברים ובמקומם והיו להם לפה לפני ועד הפועל אשר בירושלם. ובית האוצר אשר להחברה יהיה באחד הבנקים אשר בארץ אנגליה או אשכנז.¹

ג. פעולות החברה:

א. תאסוף החברה ותכניס כסף מן החברים אשר יתנו איש איש מנה אחת גדולה כנדבת לבבו, או חוק קצוב מדי חדש בחדשו כמסת ידו אשר ברכו ד'. והובא הכסף בית האוצר אשר להחברה וינתן לאחד הבנקים למען ישמר לעת מצוא וישא פרי, ולדבר הזה יבדילו אנשי התמיד בכל עיר ועיר, כי יאספו הכסף מהחברים וישלחום לבית האוצר.

ב. תקנה החברה בהכסף אדמה פוריה בכל גבול ארץ ישראל ובכל עת המצאה ובכל דרך אשר יש לקנותה, ולדבר הזה נועדו אנשי ועד הפועל בירושלם כי תשים החברה בטחונה בהם, והיו עיניהם פקוחות ומשוטטות בכל הארץ אשר אם יראו שדה עומד להמכר וימהרו ויחליטוהו להחברה וישלחו ויביאו כסף מקנתו מבית האוצר ויכתבו ספר המקנה על שם אנשים ידועים ונאמנים, והשדה בהקנותו, והיה אם יהיה גבולות להשדה, ומדדוהו ויחלקוהו לחלקים חלק כחלק, והחלק כדי הדרוש למשפחה בת חמש נפשות יהיה, ארבעים רבוא אמות מרובעים החלק (והאמה חצי המתר כהאמה אשר היתה לפנים בישראל), וישימו האנשים ציונים להגבולות לבלי ימחו לעולם, ועשו אנשי “ועד הפועל” מעשיהם חרש, ובדעת ובחכמה.

ג. “ועד הפועל” אשר בירושלים יאסוף ידיעות ברורות ע"ד הארץ לגבולותיה ומראה פניה, הרריה, עמקיה ומימיה, תכונת אדמתה ואוירה בכל מקום ומקום, טבע דוממיה, צמחיה, והחיים אשר עליה ותהלוכות העמים אשר בקרבה לכל משפטיהם, ומשפטי הממשלה המושלת עליה ודתיה, והודיעה הדברים האלה כפעם בפעם לכל חבריה והיו ההוצאות המעטות הדרושות לדבר הזה על חשבון החברה ומבית האוצר תקחינה.

ד. תתור החברה אחרי אנשים מכשרים לעבודת האדמה למכור להם השדות הקנוים במחיר אשר הוציאה עליהן החברה וחמשה למאה יוסיפו עליהן וישבו האנשים על האדמה לעבדה ולשמרה, והאנשים שלש הידות מהם יהיה בידם כסף די מקנת השדה ויבנו בתיהם ויקנו הבהמות והכלים והזרע הדרושים להעבודה וישאו בעול הוצאות הקהלה לכל פרטיה, והרביעית מחיר השדה יתנו כחבריהם והחברה תכין להם צרכיהם האחרים, הבתים, הבהמות וכלי המחרשה והזרע, אך כל אשר תוציא החברה עליהם ישיבו לה מעט מעט בעשר שנים מיום החלם בעבודת אדמתם חוק קצוב מדי שנה בשנה. ולדבר הזה תפקיד החברה פקידים בכל המחוזות אשר יתורו אחרי אנשים כאלה ויכתבו שמם בספר לזכרון. והיה כי יבוא התור לבחור באנשים להושיבם על האדמה והפילו גורל בין המחוזים, והיה המחוז אשר יעלה בגורל ובחרו פקידי החברה אשר במחוז ההוא מבין אנשי מחוזתם לפי ראות עיניהם, ולא יחברו למושב אחד אנשים ממחוזים שונים אשר לא ישמע איש שפת רעהו ואל דרכיו לא הסכין, ולא יבחרו בלתי אם באנשי שלום אשר הסכינו בימי חייהם בעבודה קשה בידיהם, ונתנו משפט הבכורה לעובדי האדמה מנעוריהם, ונשמרו מאד לנפשם פן יכשלו באנשי מדון קשי לב ופורצי גדר והיה כל עמלנו לריק.

ה. כי יבאו האנשים לשבת על האדמה, ושם “ועד הפועל” אשר בירושלים את לבו לכבוש לפניהם את הדרך ולא יכשלו, ויפקח עיניו על המושבות גם אחרי הוָסדם ויסדר מנהגי העדה וחנוך הבנים בדרכי תורת ה' ותורת האדם לטוב להם כל הימים.

ד. חובת החברה:

מלבד החובה הראשית לגאול את ארץ אבותינו מעט מעט, החברה עוד תשים לבה לעורר את האהבה לארץ אבותינו בקרב כל העם. ועל כן יעמלו החברים איש איש במקומו ויפיצו בקרב העם דעת הארץ לגבולותיה סגולותיה וקורותיה, ויישרו את בני הנעורים בדרך אשר יכשירם להאחז בארץ הזאת ויעוררו החפץ בלב כל איש אשר ידו משגת לעלות ולראות את הארץ גם אם רק פעם אחת בכל ימי חייו, ולדבר הזה יכוננו בכל מקום חברות עולי רגלים אשר יאספו מדי שנה בשנה כדי הוצאות איש לעלות ירושלימה ויפילו ביניהם הגורל, והיה האיש אשר יעלה עליו הגורל, ויתנו הכסף על ידו ועלה ירושלימה.

ה. הבאים בסוד החברה:

לא יבאו בסוד החברה בלתי אם אנשי דעת, ישרי לב ומסתירי סוד; פתי, לץ וקל־דעת לא יבואו בקהל לה.

ו. דרך פעולות החברה:

כל פעולות החברה חרש תהיינה ולא תתפרסמנה בגליוני החדשות ולא יודעו לאיש אשר בסוד החברה לא בא.

נעשה בירושלם, ביום העשרים וארבע לחדש

החמשי, שנת “ישראל חי היה וחי ויחיה” לפ"ק.

 

סוף דבר!    🔗

בספר הברית בארנו את עצם תכלית החברה ונרמז בקצרה על הדברים אשר תעבוד בהם, ובקריאה הנוספת על ספר הברית הזה בארנו את דבר גאולת הארץ לכל משפטיו, אשר תואיל החברה לעבוד בו בכל כחה, כי הוא היסוד לכל תכלית החברה ולכל תקות ישראל, ומידענו את הארץ לכל משפטיה ואת אנשיה ואת ממשלתה יקל לנו לגאול מעט מעט את ארצנו מידי זולתנו אשר בעלוה ונבא בדרך הזאת מעט לתכליתנו אשר שמנו לנו להחיות את ישראל על אדמת ארץ אבותינו.

אפס ידע ידענו כי בדבר הזה בלבדו גם אם נצליח בו צעדנו רק צעד הראשון בדרך תחית אֻמתנו וכי באדמתנו לבדו לא יחיה העם כאשר לא יחיה גם בלתה, והדבר הראשון אשר עלינו לעשות בארץ הזאת הוא לעמול להשיב להעבודה והמלאכה את כבודן אשר היו להן לפנים בתוך היהודים ואשר ירדו פלאים באלפי שני גלותנו בארצות זרות. ועל כן החליטה החברה לתמוך בידי נערים נבונים אשר קנו להם תורה ודעת אשר יחפצו ללמוד בארץ הזאת כל מלאכה וחרשת כל מעשה, ותהי ראשית מעשנו בזה לקחת ששה נערים ונמציא לאחד מהם כלי מלאכת ברזל במחיר חמש מאות פרנקים (ע"מ לשלמם מעט מעט) ונתן את הארבעה לחרשים (שנים לחרשי עץ ושנים לחרטים) ללמוד את המלאכות האלה הדרושות פה בארץ, ואת הששי הבאנו לחרש סכינים, ונקח להם בית לשבתם, והיה להם היום לעבודה והלילה לדרישה וחקירה בדברי ימי האֻמה וספרותה ולתלמוד לשון עברית אשר שמנו עליהם לחובה לדעתה ולדבר אותה, ואנחנו מפרנסים אותם כל ימי תלמודם, ובכלות ימי תלמודם, עלינו לקנות להם כלי מלאכתם (מחרטה אחת – דרעה באנק – קנינו במאה ועשרים פרנקים) ולעזור להם להכין להם בית בארץ ישראל למען יוכלו הם להיות אחרי כן לעזר לנו בעבודתנו לתחית האֻמה.

זאת פרשת העבודה והמלאכה אשר החילונו לעבוד בזה, והיה אם ירב כחנו נרבה גם מספר התלמידים ומספר המלאכות אשר ילמדון.

עוד יש דבר אחד אשר שמנו לבנו אליו, אפס עוד אין אונים לנו להחל בו. כי הנה כל היהודים היושבים בארץ ישראל יושבים רק בחמש ערים, ירושלם וחברון, יפו צפת וטבריה, ומתי מעט גם בחיפה, וביתר ערי הארץ וכפריה הגדולים, ובכל ארץ עבר הירדן מזרחה, בשכם (נבלוש) עין גנים (ג’נין) בלוד, ברמלה, בעזה, בעכו ובכל ערי עבר הירדן אין יהודים, והמקומות האלה יוכלו להיות למקור מחיה לאלפי משפחות, וגם אם יאחזו מעט מעט יהודים במקומות האלה וכבשנו בזה מעט מעט את ארץ אבותינו לפנינו. ונגמר אֹמר כי נעבוד אנחנו בדבר הזה להרבות הישוב בארץ, ולקחנו איש והלך וראה את כל מקום ומקום מה הוא ומה חסר לו ומה הן המלאכות אשר בעליהן יוכלו למצא שם מחיתם בהן, ולפי דבריו נשלח אנשים שמה אשר יסכנו לדבר עד אם נצליח לכונן ישוב בכל מקום, והלך האיש ככה בכל הארץ לארכה ולרחבה וזרע יהודים בה, ונתן הזרע הזה לנו פרי ברכה.

זאת עבודתנו עתה, ואת אשר נעשה בימים יבואו נודיע את אנשי חברתנו מדי עת בעתו ונתן להם חשבון כל הכסף אשר יבא לידינו ואת אשר נוציא לצרכי החברה.

 

“שפה ברורה”    🔗

חברת שפה ברורה

מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביב מדבר עמו לשון הקודש וכו' ואם אין מדבר עמו לשון הקודש וכו ראוי לו כאלו קובלו וכו'. (ספרי הובא ברש"י פ' עקב).

כל הקבוע בארץ־ישראל וכו' ומדבר בלשון הקודש מובטח לו שהוא מחיי עולם הבא (ירושלמי שבת פ"א הלכה ג').

א) חברה תתכונן בירושלם ושמה “שפה ברורה”. היה לא תהיה החברה חברת משכילים, חברת קנאים וכו', ולא תתערב בעניני כתות ודעות, רק חברה עברית, בלי כל גון מיוחד, בדבר שאינו נוגע לתכליתה.

ב) תכלית החברה לשרש מקרב היהודים יושבי ארץ־ישראל את לשונות העלגים. הזשרגון האשכנזי והספרדי וכו', המחלקות את לבות המדברים אותם ועושים אותם כמו לו היו בני עמים שונים וגורמות פרוד הלבבות נורא בדעות ונמוסים ומנהגים, עד שהספרדי יקרא “יהודי” רק לספרדי, ולא לאשכנזי, והאשכנזי יקרא “יהודי” לאשכנזי ולא לספרדי, כידוע. והפרוד הזה הוא שעומד לשטן לכל דבר טוב ומועיל בחיינו הגשמים והרוחנים. ולשונות העלגים האלה עושים אותנו לצחוק וללעג ולקלס ולבזיון לשכנינו ולעיני כל העמים, וגורמות שנאה וקטטה והתנגדות בין בני העדות השונות, וחסרי־אונים אנו בגלל זה למלא את חובתנו לארץ מולדתנו וממשלתנו הרוממה ירום הודה.

ג) שני מינים חברים יהיו בהחברה:

א) חברים תומכים, והם אשר יתמכו את החברה בכסף.

ב) חברים עובדים, והם אשר יעזרו להחברה בעבודתם להקים את מחשבתם בפועל.

הערה: איש כי יתן חמשה נפוליון בפעם אחת, והיה שמו “מיסד נכבד”. ואשר יתן שלשה נפוליון בפעם אחת, והיה שמו “חבר נכבד”, ואשר ישלם פחות מזה הוא חבר החברה, ואיש אשר עבד עבודה גדולה להחברה יוכל הועד לכבדו בשם “חבר נכבד” או “מיסד נכבד” לפי עבודתו.

ד) ועד המרכז של החברה יהיה בירושלם וועדים סניפים בכל ערי ארצנו מקום מושב היהודים; ועד המרכז יבא במגע ומשא עם הועדים אשר קבעו לטובת הרעיון הזה בחוץ לארץ.

ה) ועד המרכז יבחר מקרבו ועד פועל אשר יעסוק בקיום החלטות ועד הפועל.

ואלה הם ראשי האמצעים אשר תשתמש בהם החברה להגיע אל תכליתה:

א) החברה תשכור נשים יודעות לדבר עברית (יש אחדות בירושלם אשר תוכלנה לעבוד בזה מעתה), והן תלמדנה ביחוד הדבור בלשון העברית וגם הכתיבה והקריאה את הנשים והבנות בכל בית אשר יחפצו שם בזה. וכן בבתי הלמוד לבנות של המאיסטרה²), הועד יסדר את הדבר באופן שלא יהיה למשא על הלומדות ולא יבטלן מעבודתן וכו'. החברה תשתדל למצא נשים אשר תוכלנה לעבוד בזה גם ביתר ערי הארץ, גם תשתדל שבבתי תלמוד תורה וביתר בתי הלמוד לבנים ובנות ילמדו וירגילו את התלמידים והתלמידות לדבר עברית.

ב) החברה לפי כחה תדפיס ספרי מלים קטני הכמות, שיכילו המלים הנצרכות לדבור הרגיל בחיי כל יום ויום בעניני הבית והמסחר, ולדבר הזה תפקיד החברה ועד ספרות מיוחד, ועליו יהיה גם לבחֹן את ספרי הקריאה וספרים ממין אחר אשר יוגשו לפני החברה, ואם ימצאם רצוים לתכלית החברה והדפיסתם החברה על הוצאותיה ושלמה להמחברים.

ג) ועד הספרות הזה יחפש בגנזי כל הספרות העברית והוציא משם כל המלים העבריות ואשר להן צורה עברית ויפרסמן ברבים, למען תהיינה ידועות לכל אדם, אף יבחן הועד וייצר מלות חדשות ובא במגע ומשא אדות זה עם טובי המדקדקים והסופרים בלשוננו לבוא לידי הסכמה אחת ³

ד) החברה תחזק ידי כל איש אשר יחפוץ להביא הדבור בלשון עברית בביתו בכל אשר תוכל ותחפש בכל האמצעים איך להקל הדבר הזה.

אלה ראשי האמצעים אשר נשתמש בם להגיע לתכליתנו, אך עוד נחפש עצות ואמצעים אחרים, והנסיון יורנו איך ומה לעשות והדרכים אשר עלינו ללכת בם.

והנה לא נשלה נפשנו במחזות שוא ומדוחים ולא נחשוב כי נבוא עד תכליתנו בזמן קצר, ידע ידענו היטב כי המלאכה מרובה וקשה, ולא לשנה ולא לחמש ואולי אף לא לעשר שנים. ידענו כל המכשולים וההתנגדות והמניעות אשר נפגש על דרכנו ושנים רבות תעבורנה עד אשר נחל לראות פרי. אבל בטוחים אנו, כי סוף סוף חפצנו זה יצלח בידנו, והביא אתו אחדות ואחוה בישראל, עלינו להתחיל במלאכה הגדולה הזאת, מלאכה גדולה וקדושה, אשר תנחיל תפארת וכבוד לכל העוסקים בה ושמם ישאר לזכר עולם בדברי ימינו.

ואלהי ישראל יהיה בעזרתנו ויזכנו לראות פריו אם מהרה ואם אחר שנים⁴).

 

ספראות בן־יהודאית    🔗

 

1. ספריו    🔗

א. חבוריו

א) ספר ארץ־ישראל, חלק א', ירושלים א’תתי"ד.

ב) לוח לשנת א’תתט"ז.

ג) קצור דברי־הימים לבני־ישראל בשבתם על אדמתם, מהדורה א' ירושלים א’תתכ“ב, קצ”ו עמודים

ד) מחברת לדוגמה של המלון, מהדורה א' ירושלים א’תתכ"ו.

ה) מלון עברי, מתורגם אשכנזית־מדוברת ורוסית, מהדורה א', ורשה תרס"א. יצאו ארבע מהדורות. מלון זה מכיל 1680 עמודות ויותר מ־15 אלף ערכים.

ו) קבץ מאמרים לקריאה, בצרפתית ובערבית, ירושלים א’תתל"ה

ז) המדינה היהודית, קובץ־מאמרים בשאלת אוגנדה, ורשה תרס“ה, מ”ב עמודים.

ח) מלון הלשון העברית הישנה והחדשה כולל כל מלות הלשון העברית וכו‘, גדר כל מלה לכל משמעותיה ותרגומה אנגלית, צרפתית, וגרמנית, עדיות ומשלים מכל הספרות לכל פרטי משמעות המלה ולכל גוניה ולכל דרכי השמוש בה, מדרש מלים וכו’, המלות השיכות עפ"י דמיון ושתוף הרעיון. דקדוק שלם, הנקוד, נטיות הפעלים, הגדרת תקופת המלים במרוצת חייהן והתפתחותן וכו', בקצור: “אוצר כל הלשון והספרות העברית”.

עד היום יצאו ממלון זה אחד־עשר כרכים שמהם שמונה בשנים א’תת“ס לחרבן–י”ב להצהרת בלפור–בהוצאת לנגנשייד, התשיעי, והעשירי – הוא “המבוא הגדול”, והאחד־עשר יצאו לאור בירושלים–תלפיות ע“י “בן־יהודה הוצאה־לאור” בשנות כ”ב–כ“ג וכ”ז להצהרת בלפור.

כל כרך מכיל 468–580 עמודים גדולים, בכרך האחד־עשר מגיע המלון למלה פרתם עמוד 5278.

“המבוא הגדול” (כד + 280 עמ'), מכיל הקדמה ארוכה המספרת את תולדות התהוותו של המלון, מהותו אפיו, תכנו והקפו, שער על הלשונות השמיות, תולדותיהן ויחסן לעברית, ושער גדול – מחקר על תולדות הלשון העברית מראשיתה עד ש“מתה בדבור־פה” ורשימת הספרים שבהם השתמש בן־יהודה למלונו.

ט) מלון רוסי ־ עברי – אשכנזי, ורשה תרע"ב, הוצ' “תושיה”, 2266 עמודות, מכיל כ־30 אלף ערכים רוסיים.

י) עברית ולעזית, ניו־יורק תרע“ח, כ”ט עמודים.

יא) עד אימתי דברו עברית?, ניו־יורק תרע“ט, קל”ב עמודים. זהו שער אחד מקוצר מ“המבוא הגדול”, מעובד לעם בלי רוב החומר המדעי והמחקרי.

יב) החשמונאים, חזיון, בהשתתפותו של דוד ילין.

יג) מקרא לילדי בני־ישראל. ירושלים א’תתי"ט.

ב. תרגומיו    🔗

א) סביב הארץ בשמנים יום, מאת ג’ול ורן, ירושלים א’תת"כ.

ב) איתמר, ירושלים א’תתלג.

ג) מימון המשוגע ונתן החכם מאת ישראל זנגביל, א’תתל"ג

ד) בסערת המלחמה, ירושלים א’תתל"ח.

ה) הנדחים מאת ש. ברנר דירון, ירושלים א’תתל"ו.

ו) ימי פומפיה האחרונים מאת א. ל. בולור, ירושלים א’תתל"ו

ז) הגנובה (Les miserables) מאת ויקטור הוגו, ירושלים א’תתל"ו.

ח) אחד מרבים, זכרונות מאת ברוך שץ, ירושלים א’תתל"ז.

ט) גדליה מאת קרולין דיטש, ירושלים א’תתל"ח.

י) נפשות אויבות זו לזו מאת פול היאסינט לואזון, ירושלים א’תתל"ח ועוד ספורים ומאמרים לועזים שונים, שנדפסו בעתוניו ולא יצאו כספרים מיוחדים.

2. כתבי־יד    🔗

א) סוף ה־פ‘, צ’, ק‘, ר’, ש‘, ת’. האותיות האחרונות למלונו, שתכללנה בערך ב־8 כרכים.

ב) כרך מלואים למלון

ג) מלים זרות בלשוננו – כרך אחרון למלון.

ד) אבות הלשון העברית (שלאחר המקרא), מחולק ל־140 “ספר”, שיהוו ספרי־מופת classics)) מתקופת התנאים והאמוראים, ב־8 כרכים, כ־800 עמ' כל כרך.

ה) חומר לדקדוק הלשון העברית.

ו) חומר רב לחקירות לשוניות שונות.

ז) תרגום הספר "Der Sinn der Geschichte " – ספרו האחרון של מקס נורדאו.

ח) באורים לתנ"ך.

ט) מכתביו.

3. ספרים על בן־יהודה    🔗

א) ספר הזכרון לאליעזר בן־יהודה, בעריכת ר. בריינין, הוצ' ה“הסתדרות העברית באמריקה”, ניו־יורק תרעט

ב) תולדות אליעזר בן־יהודה מאת מרדכי בן־הלל־הכהן, ירושלים תרפ"ג.

ג) בן־יהודה, קובץ בעריכת פרופ' ד"ר י. קלוזנר, ירושלים ז' להצהרת בלפור.

ד) AVI–מאת איתמר בן־אבי (באותיות לטיניות), ירושלים י"א להצהרת בלפור.

ה) אליעזר בן־יהודה מאת פרופ' י. קלוזנר, הוצ' “לנוער” של “הקרן הקימת לישראל” ירושלים ת"ש.

ו) “בן־יהודה חייו ומפעלו” מאת חמדה בן־יהודה, 450 עמ' (16 תמונה). בספר זה מתארים חייו של מחולל תנועתנו הלאומית בתחיתה השלישית בששים שנותיה (1881–1941). מהדורה ראשונה מצומצמת. כל ספר מסומן במספרו ובצרוף כתב־יד מקורי של אליעזר בן־יהודה.

אחד־עשר כרכי המלון או כרכים יחידים, ספר “בן־יהודה חייו ומפעלו ותסכית ((prospectus מפורטת הנשלחת חנם לכל דורש, – יש להשיג ע”י “בן־יהודה הוצאה־לאור לזכר אליעזר בן־יהודה בע”מ, ירושלים־תלפיות.