בתוך: עובד וחולם: מ. שמואלי – ממשי: חמישים שנה למותו
– – מאז באנו ראשונה לגליל השתדלנו לעבוד באופן “חפשי”. קיבלנו קבלניות גדולות, הגדולות ביותר לפי מושגי הזמן ההוא. כאשר שבנו מסג’רה לכנרת התחזק הרצון הזה יותר וסידרנו קבוצה קבלנית להכשרת השדות: סיקול אבנים ועקירת “סדריות”, אשר אדמת חות כנרת והמושבה היתה עשירה בהן. כך עבדנו גם בקציר התבואה “לפי הדונם”. לקבוצה הקבלנית הצטרפו כמה חברים “עצמאיים” וביניהם ממשי (מנחם שמואלביץ), זכרונו לברכה. אולם חוט־השדרה היה – השלישיה. אחר־כך הצטרף אליה יצחק פיינרמן, מפועלי החוה, אשר דבק בה ונהיה לחבר הגרעין הראשון שלנו. באותו הזמן קיבלנו את הקבלנות הגדולה לסיקול ראשון של הּכרּך וניקויו משיחים. הכרךּ היה כולו קרקע־בתולה, בלתי־חרושה, כי האבנים כיסו כמעט את כל פני האדמה
– – אחרי “מלחמת הכּרךּ”
וגמר סיקולו, התחילה גם הפקידות – בודאי תחת ההשפעה הברוכה של המשרד הארץ־ישראלי – לחפש “ריפורמות”, והיא הציעה חלקות, חמישה־עשר דונם החלקה, לארבעה אריסים לשם עיבוד אינטנסיבי של ירקות, חיטה “סינית” וצמר גפן. זה היה הנסיון הראשון של אינטנסיפיקציה, אשר לא קדם לה כאן כל נסיון שהוא. החוזה היה עם כל אחד לחוד.
– – קיוינו ליבול ולשם הובלתו לטבריה רכשנו סירה. היא עגנה בירדן מול “טירת המוטור”, ושיּוטיה פרושים על פני כנרת. גם היא מצדה הוסיפה רחשים וחיים.
אופן חיינו בבית המוטור כיצד? ביום כולם עובדים, כל אחד בחלקתו, ונעזרים ומשתתפים יחד בכל עת הצורך. החלקה של השלישיה עם החבר הרביעי שהצטרף אליה היתה “משותפת”. כל יום היה תורן, אשר אחרי העבודה היה צריך להכין אוכל. לרוב היתה “נעמדת” לבישול על הפרימוס דייסה מאורז עם צימוקים. ובינתיים מתחילים
החברים עם התורן בהורה, והיו מרפים ממנה כאשר עלה העשן של הדייסה באפס. והדייסות היו נאכלות מעושנות.
מותו של ממשי (מנחם שמואלביץ) ז"ל: יום אחד היה הוא התורן. מאוחר בערב הלך למושבה להביא לחם. אחרי שעות, כאשר לא חזר, הלכו לחפשו ומצאוהו מת בשביל המוביל מהחווה למשכננו, לבית המוטור. רווחה הדעה שהוא מת משבץ הלב.
אולם משה שוייגר, שהיה אז בכנרת, העלה אפשרות אחרת: באותו זמן עברה במקום שיירת גמלים. והיו מספרים על שבט בידואים שהיו רוצחים אנשים על־ידי מיתה בחנק. הם היו ממלאים את פיו של קרבנם באדמה, סותמים ומהדקים חזק. את ממשי מצאו
כשפניו למטה, פיו מלא אדמה ונעליו מן הצד, לא על רגליו. כך מת האיש בעל שאר דבקות לארץ ולמפעל תקומתנו, היה מריץ מכתבים מהגליל ל"הפועל הצעיר" אשר היו רוויים תסיסה ורצון. הוא היה המת הראשון בכנרת ובבית־הקברות שלה. זכרו בין מניחי יסודות ובוני הארץ!
– בנציון
מתוך הספר “כתבים ודברים”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות