סֵפר זה מוקדש לתחום מסוּים בלשון העברית, שיוּגדר ויוּסבר להלן ­– ועִם היותוֹ ספר בפני עצמו, הריהו בו בזמן חלק מסִדרת־ספרים בשֵׁם כולל “עִבְרִית עַלִיזָה”.

סִדרה זו תכלול מִספר רב של פרקי־לשון בחרוזים. מטרתה העיקרית ­– לסייע להנחלת הלשון העברית בשיטה לא־שִׁגרתית, המשַׁלבת לימוד עם בידוּר וּמאַפשרת לכל קורא ולומד להרחיב את אוצר מִלוֹתיו ואת היקף ידיעותיו בלשוננו על תחומיה השונים בדרך קלה ומשעשעת. בתוך הקטעים הכלוּלים בה ניתן מקום רב להוּמוֹר ולסאטירה ­– והצורה המחורזת של החוֹמר מכוּונת לא רק להנעים את הקריאה אלא גם לסייע לזיכרון. ערך החרוז כסגוּלה לזכירה הוּכּר מִכּבר ­– וגם בדורות הקודמים נוּסחו לפעמים כללים מסוּימים במדעים שונים בצורה מחורזת להקלת שינוּנם וּזכירתם. בסִפרי הסִדרה “עברית עליזה” יוּגש, בקטעים מחורזים, לקט גדול וּמגוּון של דוגמאות מכל תחומי לשוננו, שיכלוֹל מִבחר פְּעָלִים על בניניהם וּנטיוֹתיהם וּמִבחר שֵׁמוֹת על משקליהם וּגְזוּריהם יחד עם פרטים מעַנינים מתחום הדקדוק, הניקוד, האֶטימוֹלוֹגיה וכו' במסגרת פרקים תמציתיים על מִבנה הלשון וּמַנגנוֹנָהּ התִּפקודי.

כל החומר הזה ישתַּקף, כאמוּר, באספקלריה שֶׁל הוּמוֹר וסאטירה, בנוסף על קוּריוֹזים לשוניים שונים ושעשוּעי־מִלים למיניהם. סִדרה זו תוכל להעניק לכל מורה לעברית ספרי־עֵזר מוֹעילים, הכוללים שפע דוגמאות לתופעות שונות בלשון, וכל מורה יוכל לשאוב מאוצר זה חומר־הַדְגָמָה רב לצָרכי שיעוּריו ­– ותהי אשר תהיה השיטה שהוא נוקט בדרכי הוראתו. אך לא רק מורה אלא גם מתלמד (אַבְטוֹדִידאקט) וחובב־לשוננו יוכלו להשתמש בקלות ובמירב־התועלת בסִפרֵי “עברית עליזה”. צורתם תּוכננה להכשירם ליִעוּד כפוּל: לשַׁמש גם ספרי־עֵזר להשתלמוּת בלשוננוּ וגם ספרי־קריאה מהַנים.

הסֵפר הנוֹכחי “צימוּדים וצימוּקים” מוקדש לתופעה מענינת בלשׁון, הקרוּיה “צימוּדים” (וּבלוֹעזית “הוֹמוֹנִימִים” ­– “שְׁוֵי־צורה”). צימוד הוא זוּג מלים, הדומות זו לזו בּצִלצוּלן, אך שונות זו מזו בִּכתִיבן (וגם בּמַשמעוּתן) ­– או הזֵהוֹת בּכתִיבן (וּמִמילא גם בִצלילן), אך שונות זו מזו במַשמעוּתן.

צימוד מן הסוג הראשון נִקרא “הוֹמוֹפוֹן” (שְׁוֵה־צְלִיל). לדוּגמה:

גְּבִיר עָיֵף נִרְדָּם עַל כֶּסֶת וְסוֹפֵר עָיֵף – עַל קֶסֶת. ( – דיוֹתה)

צימוד מן הסוג השני נקרא “הוֹמוֹגְראף” (שְׁוֵה כְּתִיב). לדוּגמה:

בִּקֵּשׁ הַסַּקְרָן: “רַק לְרֶגַע אָסוּר!” ( ­– אֶכָּנֵס)

עָנָה הַסַּדְרָן: “גַּם לְרֶגַע אָסוּר!” ( ­– לא מוּתר)

יסוד לצימוד הוֹמוֹגראפי יכולה לשמש מִלה אחת בעלת שתי משמעוּיוֹת, למשל:

מִי שֶׁמַּשִּׂיג דְּבָרִים חִנָּם – ( – בלי תשלום) מְבַזְבְּזָם לַשָּׁוְא, חִנָּם. ( – בלי תועלת)

אך ברוב המקרים הוֹמוֹגראף מתבַּסס על שתי מלים בעלוֹת כתיב אחד (זֵהֶה), למשל:

הַגַּנְדְּרָנִים טוֹרְחִים חִנָּּם: ( ­– לשוא) אֵין גַּנְדְּרָנוּת מַרְבָּה חִנָּּם, ( ­– חֵן שלהם)

כל אלה הם צימודים פשוּטים: בני מלה אחת משני הצדדים. אך ישנם גם צימודים מוּּרכבים, שבהם מופיעה מצד אחד מלה אחת וּכנגדה, מצד שני ­– צירוּף של שתי מִלים או יותר.

לדוּגמה:

סָח שַׁתְיָן: “תֵּבוֹשׁ אִשְׁתִּי! הִיא גָזְרָה עָלַי אִי־שְׁתִי!”

צירוף של שתי מלים יכול להופיע בצימוד המוּרכּב גם משני הצדדים. לדוּגמה:

אוֹי לְעַם אִם מוֹרֵד־אוֹר מְשַׁמֵּשׁ לוֹ ­– מוֹרֵה־דוֹר!

הצימוּד המוּרכב יכול להיות הוֹמוֹפוני אוֹ הוֹמוֹראפי. דוּגמה לראשון:

לֹא קוֹסֵם וְלֹא קוֹסְמַיִם ( ­– שְני קוֹֹסמים) לֹא יַשְׁקוּ לִזְבוּב כּוֹס־מַיִם.

דוּגמה לשני:

אִם נִהְיֵיתָ יָדוּעַ, כָּל מַכָּר כְּמוֹקִיר:

אִם בִּקַּשְׁתָּ סִיּוּעַ, כָּל מַכָּר כְּמוֹ קִיר.

מלבד צימודים הוֹמוֹפוֹניים והוֹמוֹגראפיים, כוֹללת משפחת “הוֹמוֹנימים” עוד סוגים שונים של “לשון נופל על לשון” (וקצת דוגמאות מהם הוכנסו בסוף הספר, במדור “חרוזי־לצון”.

*

השימוש בצימודים בלשון העברית ידוע מִדורי דוֹרוֹת וטוּפח ביחוד בתקופת־הזוהר של השירה העברית בספרד. רבִּים היו המשוררים שתיבלוּ את חריזתם בצימודים, עם שאר סוגי שעשועי־לשון ­– וּשנַים מהם אף חיברו קבצים שלמים של צימודים. אחד מאלה הוא הסֵפר “תַּרְשִׁיש” מאת ר' משה בן עזרא (1055 ­– 1135 בקירוב). השני הוא “סֵפֶר הָעֲנָק” מאת ר' יהודה בן־שלמה אלחריזי, מחבּר הספר הידוע “תַּחכּמוֹני” (בערך, 1170 ­– 1235). יש להעיר כי אחד מפירושי המלה “עֲנָק” הוא מחרוזת־צואר ­– ושֵׁם זה הוּשאל גם למחרוֹזת חרוּזי־שיר.

רבים מאוד הצימודים, בין חידוּדי־הלשון מכל הסוגים, גם ב“מַחְבְּרוֹת עִמָּנוּאֵל” של עִמנוּּאל בן־שׁלמה הרוֹֹמי, משורר עברי באיטליה (בע' 1260 ­– 1328). נושאי־הצימודים היו שונים ומגוּונִים (עניני־מוּסר אצל אלחריזי וענינים חילוניים והיתוּליים אצל עמנוּאל הרוֹמי), אך מבחינה לשונית מוּצה ביצירות אלה רוב הפּוֹטֶנְצִיאַל ה“צימוּדי” הגנוז באוצר לשון המקרא. צימודים אלה – רובם ככוּלם היו הוֹמוֹגראפים, ז"א מלים שווֹת בִּכתִיבן ושונות במַשמעותן.

מאז ועד ימינו היה הצימוד קישוט לשוני חביב על משוררים עבריים, והם השתמשו בו בעיקר בשירים מוקדשים לידידים.

*

ואולם הצימוּדים אינם רק תּחבּיב נחמד. הם צוֹפנים בחוּבם חומר־עֵזר מועיל וּמאלף ללימוד הלשון העברית בדרך קלה ונעימה.

א) אוצר הוֹמוֹפוֹנים עשוי להדריך בלימוד הכתיב הנכון. לשם כך יש להביא לידי עימות (קוֹנְפְרוֹנטאציה) כל זוג מלים דומות בצליל ושונות בכתיב וּלפָרש את מַשמעוּתוֹ של כל כתיב. בסִפרנו כל עימוּת כזה נערך בקטע קצר אחד, על־פי־רוב במִכתּם בן שׁורתיים או ארבע שורות מחורזות, ותוכן הקטע מסביר את הבדלי־המשמעות בין שתי מִלוֹת־הצימוד דוֹמוֹת־הצלצוּל, המופיעות כרגיל בסופֵי שתי שורות מַקבּילות, בפיזור בולט לעין. המדור של “הוֹמוֹפוֹנים” בַּספר מחוּלק אפוא לפרקים לפי עימוּתי האוֹתיוֹת הדומות בהגייתן: ב ­– ו, ט – ת, כּ ­– ק, ס ­– שׂ כיון שבפי רוב העם, בלשון המדוּברת, דוֹמוֹת בצלילן גם אותיות שלפי הדין אין הגייתן שָׁוָה (כגון א ­– ע, ח ­– כ), יוּחדו אף לעימות זוּגות־אותיות אלה פרקים נבדלים. פרק מיוחד הוקדש לצימודים הוֹמוֹפוֹניים מעורבים, הכוללים בתוכם יוֹתר מזוג אחד של אותיות, הדומות בצלילן. ויש בהוֹמוֹפוֹנים הבדלי־כתיב, הנוגעים לא לאותיות אלא לניקוּד ­– וגם לסוג זה הוקדש פרק מיוחד. פירוּט כל פרקי מדוֹר ההוֹמוֹפוֹנים, בלִוית הדגמות, ניתן בעמוד.

ב) אוצר הוֹמוֹגראפים יכול להדריך בהבחנת משמעוּיוֹת שונות של כתיב אחד (המשוּתף לשתי מלים או יותר). לשם כך מוּבָאוֹת בסִפרנו דוגמאות, שבהן, במסגרת מִכתּם מחורז, מופיעה בפיזור (על־פי־רוב בסוֹפֵי שוּרוֹת מַקבּיליות) אותה מִלה (כלומר, אותו כתיב) במשמעוּיוֹת שונות, ותוכן המִכתּם מצביע על הבדלי־המשמעוּיוֹת וּמפרש אותם.

להקלת הבחנה נוּצלה בַּספר גם תחבוּלה טיפּוֹגראפית פשוטה: הפרדת קידוֹמת או סִיוֹמת מן השוֹרש על־ידי קו דְמוּי־מַקף בתוך המִלה, באופן שהשוֹרש בולט בבידוּלוֹ.

למשל:

הָרַמָּאִים ­– נִגְלָה נִכְלָ־ם, ( ­– נֵכֶל שלהם)

וְכָל אֶחָד יָצָא נִ־כְלָם. ( ­– מבוּיש)

מלבד רמזי־ההבחנה הכלולים בהֶקשר־הדברים וּבַקוִים הנזכרים, ניתן בַּספר בֵּאוּר מפורש להגדרת המשמעוּיוֹת לאלה שירצוּ לְהֵעָזֵר בוֹ. הביאוּר אינו בא במקום מילון ואין תפקידו להסביר מלים קשות. יִעוּדוֹ ­– לבאר את מִלוֹת־הצימוּד ולפרש את משמעוּיוֹתיהן השונות, זו לעוּמת זו.

*

הסֵפר מחוּלק לשני שערים.

בשער א': “צימוּד ללימוּד” כלוּלים שני מדוֹרים: הוֹמוֹפוֹנים והוֹמוֹגראפים, שעיקרם ­– לימוד: הכּרת הכתיב הנכון בהוֹמוֹפוֹנים ­– והבחנת משמעוּיוֹת שונות של כתיב אחד בהוֹמוֹגראפים.

בשער ב': “צימוּד לחידוּד” כלוּלים שני מדוֹרים נוספים: “צימוּדים מוּרכּבים” ו“חרוּזי־לצון”.

אמנם גם בשני המדוֹרים האחרונים יש חומר ללימוד, שהרי אף הם מכילים הוֹמוֹפונים והוֹמוֹגראפים ואולם יש להם גם יִעוּדים אחרים כמוּסבר להלן.

אגב, עצם שם השער “צימוד לחידוּד” רומז כי דגש מיוחד בחלק זה הוּשׂם בתחום השעשוע והבידור הלשוני. כאן כדאי להעיר כי “עליזוּתה” של “עברית עליזה” היא בעיקר צוּרנית. אשר לַנוֹשׂאים וּלתוֹכן הדברים, הרי המבַדח והרציני (ולפעמים גם העצוּב) משמשים בהם בערבוּביה ­– כי רוּבם שאוּבים ממציאוּתנו רבּת־התהפוּכוֹת. רק המדור האחרון “חרוזי־לצון” הורכב בִמכוּון מקטעים היתוּליים.

לא נמנעתי מלהעלוֹת גם נושאים אַקטוּאַליים (לא מ“עִניני דיוֹמא” אלא מעניני התקופה) ­– על־פי־רוב באספקלריה של סאטירה, אשר, בניגוד להוּמוֹר, קשׁוּרָה בתופעות רחוקות מצחוק.

*

אוֹדה כי במדור רב־הכמוּת “צימודים מוּרכּבים” היתה לנגד עינַי מטרה מיוחדת וחשובה בפני עצמה: להראות במבחר מגוּון של דוגמאות, מה עשיר הפּוֹטֶנְצִיאַל של אפשרוּיוֹת החריזה העברית בכל צורותיה. מַשְׁאַבִּים אלה הוזנחו כמעט לחלוטין בשירתנו החדישה בהשפעת האוֹפנוֹת המוֹדֶרניוֹת המיוּבָּאוֹת אלינו מחו"ל, אשר “ביטלו” את החריזה בכלל.

בהקדמתי לסִפרי “משירת העולם” (קובץ תרגומים משׂפות שׁונות) כבר עמדתי בהרחבה על ענין זה ואין ברצוני לחזור על פרטי דברַי. אזכיר רק נקודה אחת: בארצות־המערב באו אֶכְּסְפֶּרִימֶנְטִים צוּרניים חדישים בשירה לאחר דורות של פיתוּח וטיפוח כל הצוּרוֹת הקלאסיוֹת. יש לעמי־תרבות אלה שפע יצירוֹת פיוּטיוֹת, שבהן כמעט מוּצה עד תוּמוֹ כל מִגְוַן צורות־החריזה למיניהן ונִדְלָה מלוֹא עושר “אוצר־החרוזים” הפּוֹטֶנְצִיאַלִי בִלשוֹנוֹתיהם. מבחר נכסי־שירה מגוּבשים אלה נלמָד בבתי־ספר ועומד לרשות הנוֹער גם לדורוֹת הבאים. לא כן אצלנו. מפני סיבות שונות (שמניתי אותן באותה הקדמה) דל מאוד מִכְלוֹל־החרוּזים האצוּר בשירתנו, כי בטרם הספקנו להעשירוֹ ­– קפץ עלינו רוּגזה של אותה אוֹפנה צוּרנית חַסלנית.

והרי הלשון העברית נתברכה מטבע ברייתה בסגולות פוֹנֶטִיוֹת וּמִבנִיוֹת (סְטְרוּקְטוּראלִיוֹת), המכשירות אותה לגיווּן מירַבי של צורות־חריזה בכלל ושל צירופי חרוזים מוּרכּבים בפרט. במדור “צימודים מוּרכּבים” הוּבא שפע דוגמאוֹת לכך בצירופים, שזוֹ להם “הוֹפעת־בּכורה” באוצר החריזה העברית. עלי להוסיף כי לֶקֶט מַדגים זה רחוק מאוד ממיצוּי הפּוֹטֶנְצִיאַל הגנוּז בלשוננו (אגב, נוֹתרו בידי צימודים נוספים רבים, שנאלצתי להניחם בכתוּבים מחוֹסר־מקום בספר). אם ננַתח את הצימודים (הפשוטים והמוּרכּבים) וּנמַיין אותם לפי דרכי הרכּבתם, נגַלה מַתכּוֹנים רבים שלפיהם יוכלו בקלות חובבי־לשוננו לחַבּר בעצמם צירופים דומים לעשרוֹת וּלמאוֹת. למעשה, הפּוֹטֶנְצִיאַל ה“צימוּדי” הוּא בּלתּי־מוגבל. הוא הולך וגדֵל בלי הרף עִם התפתחוּת הלשון, שכֵּן כל מלה מחוּדשת, על כל גְזוּריה והִסתּעפוּיוֹתיה, על כל נטִיוֹתיה וצירוּּפיה עִם מִלים אחרוֹת בגִלגוּלים שלהן, פותחת פֶּתַח לשרשרת של צימודים חדשים.

*

רוב החומר שבספר הוּרכב מִן המִכתּמים שנִתחַבּרו בטֶכניקה צימוּדית בזמנים שונים והיו מוּכנים אתּי בכתובים, אך לצורך הדגמת צירופים צימודיים נוספים, שהופיעו במהלך העבודה ולא היה למענם חומר מן המוּכן, חיברתי במיוחד לספר זה קטעים חדשים. ואשר לסֵדר הדברים מבחינת מיוּן החומר וחלוּקתוֹ לִמדוֹרים וּפרקים, ברצוני להעיר כמה הערות. בדרך־כלל, השתדלתי להקפיד על כללי־המיוּן, אך לא תמיד ניתן להימנע מִסטִיות קלוֹת מפני סיבות טֶכניוֹת. ראשית, היו קטעים שהופיעו בהם גם הוֹמוֹפוֹנים וגם הוֹמוֹגראפים ­– וּבִשעת מִיוּן היה הכרח להכניס את כל הקטע המעורב (שלא ניתן להפרדה) רק לאחד מן המדוֹרים (כי מחוֹסר־מקום אי־אפשר היה להדפיס אותו קטע פעמיים, בשני מדורים) ­– וכך “פלשו” קצת הוֹמוֹפוֹנים למדור הוֹמוֹגראפים ולהיפך. שנית, היו צימודים נוספים שנתחבּרו במהלך העבודה, כבר לאחר שסוּדר בדפוס מדוֹרם או פִּרקם הנכון, והם צורפו למדור או לפרק מאוּחר יותר, לפי שיקולים שהצדיקו צירוף כזה. וּשלישית, השפיעו על המיוּן גם טעמים אחרים. כפי שכּבר הוּדגש לעיל, היה רצוּי לשַׁווֹת לַקובץ (בלי לפגוע בערכּו הלימוּדי) גם אופי של סֵפר־קריאה מהַנה. לשם כך השתדלתי, עד כמה שאפשר, לזַמן בכל עמוּד קטעים בני סוּג ריתמי אחיד ובעלי קשר רעיוֹני כלשהו, כי מִשקל משותף וּרציפות מחשבתית מסייעים לקריאה יותר קלה ושוטפת. לפי זה שוּבצוּ צימוּדים מסוּימים בעמוּד מסוּים של מדוֹר זה או אחר בִזכוּת התאמתם לַצימוּדים השכֵנים מבחינת המִשקל הריתמי וקִרבת הנושא והתוכן. אך בסיכוּמוֹ־של־דבר היו הסטִיוֹת מכללי־המיוּן מעַטוֹת.

*

תודתי מקרב־לב נתונה לידידי הותיק מר א. ל. פאיאנס, שעבר על כתב־היד. בקיאוּתוֹ המופלאה בכל מכמני לשוננו וזכרונו הפֶנוֹמֶנַלִי, המקיף את כל מקוֹרוֹתינוּ, עֲזָרוּניִ עזרה רבּה בפִתרון בעיוֹת לשוניוֹת סבוּכוֹת.

טעמוֹ הברוך הדריכני בבחירת גירסאוֹת עדיפוֹת וגם בבדיקת חידושי מִלים וניבים ­– והוּא אף הוסיף עליהם נופך־הברקוֹת מִשלוֹ.

ח. ר.