חיים בולבוס הוא ממציא גאון. הוא שהמציא (בין השאר!) את הגפרורים הנדלקים מעצמם ואת מגרד הגב האוטומטי. ודאי היה ממציא גם את המכנסים, לולא נמצא מישהו זריז ממנו שהמציא אותם לפניו. אבל מכל מעשיו כסף לא עשה, כי עולם-גולם שמרן בטבעו, ואינו רוצה להתקדם.
יום אחד המציא משחה פאנטאסטית. אמרה לו אשתו" “בלי פרסומת לא נשכנע את הבריות.” הלך חיים בולבוס אל חברת הפרסומת לפי"ד (ראשי התבות “לכל דבר יאמין פתי”) ואחרי כמה שבועות הצליח לדבר אל אחד המנהלים. אחרי עוד כמה שבועות החליטו שם כי צריך להיפטר ממנו, ובכן עשו ישיבה.
על שולחן מפואר רבצה המשחה. מסביבה ישבו מוטל הארוך, ירוחם השמן ובוקי הצמוק, מנהלי חברת הפרסומת לפי"ד, וחיים בולבוס.
“צבע נעים,” אמר ירוחם השמן.
“הריח בסדר,” אמר מוטל הארוך.
גם אני הייתי שם. “מה דעתך?” שאל אותי בוקי הצמוק.
“בשביל מה זה טוב?” שאלתי.
אמר חיים בולבוס: זה טוב בשביל כל דבר: לצחצוח שיניים, כיורים, שמשות, רצפות, פנים, רגלים ומכוניות, וגם לשים במרק."
“אבל בשביל הכל לא יקנו,” אמרתי. “כשאומרים בפרסומת טוב בשביל הכל, זה חשוד.”
הכל נאנחו.
הסתכלתי סביבי בראשים המורכנים בהרהורים, ומה ראיתי? קרחות!
“היי!” אמרתי. יש לי רעיון!"
נשאו כולם את פניהם בציפיה.
“זאת משחה לצחצוח קרחות!” קראתי. “דבר כזה עדיין אין בשוק כלל. האפשרויות אינן מוגבלות.”
“אבל,” אמרו כולם במקהלה, הרי אין אדם מצחצח קרחת."
“יצחצחו,” אמרתי. “פרסומת טובה תשכנע אותם.”
“למה יצחצחו? הרי אין מציגים קרחות לראווה.”
“יציגו,” אמרתי. “ראו: עתה בושים אנשים בקרחות, ובכן נשנה את יחס הציבור לקרחת. נעשה אותה לדבר מקובל. אדרבא: יתפארו אנשים בקרחותיהם. הראיתם מימיכם אשה קרחת? רק גבר קרח. הקרחת היא סמל הגברוּת!”
קרחותיהם אורו.
“הקרחת,” קראתי באכסטאזה של חזון, "תהיה האופנה! לא רק בישראל. בכל העולם. הרי הגבר הישראלי הוא סמל הגברות בעולם. אפילו האשה הישראלית גברית. קרחת ישראל תאיר אור לגויים. סיסמתנו: “הקרחת בראש!”
“אל תסתיר את קרחתך,” קרא מוטל. “צחצחנה ותאיר את פניך!”
“תצוגות אופנה!” קרא ירוחם השמן: בחור כארז – קרחת וכרס!"
אכספורט," קרקר חיים.
“הסמל,” אמרתי, יהיה השמש. לפני השימוש ואחרי השימוש."
החזון ככל החזונות, שגשג. הפרסומת נעשתה במלוא התנופה. מודעות בעתונים: “את פרצופך אתה מגלח! ומה על הראש?” “הלאה הכנים! הלאה המסרק!” חרוזים בשידור המסחרי: “על גילך אל תתאנח! אין שיבה לראש קרח!” היתה תחרות מר 1961, ובמקרה היה הנבחר קרח כביצה. הוא נשלח לאמריקה למכור בונדז והצטלם עם יול ברינר וקיבל שם 45067 הצעות נישואין. היתה תחרות הקרחת הגדולה ביותר, עם פרס: מסרק זהב בלי שיניים. משלחת אמני ישראל קרחים זימרה בטלוויזיה האמריקאית “ישושום מדבר וציה.” רובר שומאן קיבל משלחת רבי-אלופים ישראליים, גלויי ראש. הרחובות נהרו מקרחות. אנשים הרכיבו משקפי שמש מברק הקרחות. מהרהרים כבר לא גרדו את ראשיהם אלא קינחו את קרחותיהם. אופנת הקרחות עלתה כפורחת, וכל קרחת נמרחת ומצוחצחת. כל ראש לקרחת וכל לבב לנחת, והארץ משגשגת ומתפתחת. מפעל מאושר. תעסוקה. יצוא. מטבע חוץ. ביומן הקולנוע נראה שר המסחר והתעשיה מבקר במפעל, כמובן גלוי ראש. גדל שם ישראל בעמים.
אבל אויה! האינטרסים המשורינים. מר פרעה קאפילאריון, מזכיר אגודת הספרים, כנס מסיבת עתונאים והודיע כי אגודתו תחרים כל קרח. טייסים הודיעו כי הם מסתמאים מברק הקרחות. האוצר הטיל מס גולגולת על קרחות. שני ראשי מעצמות הודיעו כי התעמולה לקרחת היא בטעם מפוקפק, מאחר שהיא רומזת כי אין צורך בכשרון מיוחד כדי להתקרח. הדתיים טענו כי לראש קרח אי אפשר להצמיד כיפה. בשני עתונים נדפסו המודעות שלנו עם שגיאות דפוס: במקום כל ראש לקרחת נדפס כל ראש לקדחת.
פתאום חדל לגדול קצב מכירות המשחה. והנה חדלו המכירות לגדול. ואחרי כן – ירידה!
הובהלתי למשרדי חברת הפרסומת לפי"ד. שם ישבו שלושת המנהלים ואתם חיים בולבוס. ישבו וקנחו את קרחותיהם בעצבנות.
המצב הוסבר לי בקיצור. המכירות נסוגות. אינטרסים מעודדים גידול בלוריות. האופנה מתמוטטת.
נשאתי את ידי אל קרקפתי, והנה שער!
אמרתי: “אם אינכם יכולים לנצח אותם, הצטרפו אליהם!”
“כלומר?”
“ככל תעשין בעל מעוף, תספקו נשק לשני הצדדים הלוחמים. הרי אותה משחה עצמה יכולה לשמש גם לסוך בלוריות. לא? ארזוה בשפופרות, בצבע ירוק, שהוא צבע הצמיחה, קראו לה שם חדש, ופרסמוה כתרופה נגד קרחת. כך תיהנו מכל אופנה, יהיה אשר יהיה המנצח.”
שוב שגשג החזון. סמל המשחה בשפופרות הירוקות היה שמשון, לפני השימוש ואחרי השימוש, ודלילה מדללת לו את העודפים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.