והוא מעשה נורא / אך אמת כדברי התורה / ונרשם לתועלת עלמות / מתוקות מדבש אך תמימות / להזהירן מפני גברים / עדינים וחוסכי דברים / אך יודעים מה רצונם / ופתאום קשה לרסנם / ואבוי מפני חרונם
יסופר כי בארץ רחוקה רחוקה, מעבר לאשרות החושך ולדרכוני המגור, היה לפנים עלם שלא הזיק לאיש. לא היה פקיד בסוכנות ולא הוגשו נגדו תביעות באשמת הוצאת דיבה ולא סיפר בדיחות חבוטות.
בהיותו צעיר מאוד הלך לאיזה מקום נידח, ושם למד לעשות דברים תמוהים בניר, הרבה ניר, וכמה מכשירים, וסל שמטילים לתוכו פסולת משרדים.
ויהיה אחרי שוב העלם התמים לביתו, היה יושב שעות רצופות בחדרו ומשתעשע בנירו ובמכשיריו, ולא היה מזיק גם לזבוב. אבל הכל אמרו עליו כי מוזר הוא.
הצטערה אמו לשמע הדברים, קינחה את עיניה, נכנסה לחדרו ואמרה לו: “מדוע אין אתה יוצא אל בית הבריות כצעירים אחרים ונעשה אזרח מהוגן ומרוויח ממון כאחד האדם?”
נשא העלם התמים את עיניו וראה את הבעת פני אמו וניחש עם מי דיברה, כי לנשים השכנות היו קולו צורמים, ובכן לא השיב לאמו דבר, כי ידע את ערכן של מלים ולא חפץ לבזבז אותן. רק יצא ומכר מעט מהניר המקולקל אשר לא השתמש בו לריפוד סל הפסולת, וראה זה פלא כי נמצאו שוטים שהיו מוכנים לשלם לו בעד הניר המקולקל. הביא העלם את הממון הביתה ומסרו לאמו, וישב להשתעשע בנירו ובמכשיריו.
תמהה אמו, אבל לא ראתה על מה תתלונן, ובכל אופן כבר הגיף העלם את פתח חדרו. מלמלה האם משהו על צבירת אבק ועל בית הבראה לחולדות ועל הילולת מקקים, ופניה לבשו יגון, ונאנחה אנחת יאוש.
*
ותצא השמועה בכל הארץ, כי אותו עלם תמיד בביתו יושב ואינו עושה דבר אלא משתעשע בנירו ובמכשיריו ומרפד את סל הפסולת העשוי נצרים, ואינו מפריע למדברים אליו. ובכן הנהיגו הבריות שיהיו סרים לחדרו בכל עת שלא היה להם מה לעשות, כלומר בכל עת, ונעם להם לחוש כי מפיגים הם את צער הבדידות של אותו מסכן. בבואם היו רואים את פניו והנה קודרים, ומכך נוכחו כי אכן משתוקק הוא לחברתם, והיו מאריכים רבצם אצלו וממלאים את חדרו בקטורת סיגריותיהם ובהבל להגם.
נכנע העלם לגורלו, והיה יושב דומם בעוד הם מלהגים ומלהגים, והיה מצפה בסבלנות ורואה את הרגעים מטפטפים בלי הרף אל הנצח, והיה מתגעגע ללילה, כי קיווה שעד אז ייגעו גרונותיהם, ופניו לבשו ארשת ערגה, שהאיצה בהם ללהג.
ובבוא הלילה, וחרוצי הלשון זרמו על בתי הקפה, והניחו לעלם, היה נאנח אנחת הקלה, והיה יושב אל שולחנו ומשחק בנירו ובמכשיריו ומרפד את סל הפסולת, וטוב לו.
אך בבוא הערב היו העלמות העטויות לבוש תיגר נשפכות מהבתים למדרכות, ובעברן שם ברחוב ראו כי אור בוקע מחדרו, ויהיה להן האור לאות כי בחדרו העלם התמים, ובכן באו לארח לו לחברה, שהרי ודאי סובל הוא מנדודי שנה.
והיה העלם אומר להן בעדינות כי אין להן לטרוח בגינו, אבל הן שמעו מדבריו רמז למראיהן, ונעלבו, ובכן היה עליו לנהוג בה כולן הכנסות אורחות כדבעי, וכך נפגעה בריאותו.
ראה העלם כי לא ייחל. מצרה זאת עד אם ישא אחת מהן לאשה, וכדרך נשים תאחז במונופול ותבריח את כל חברותיה. עשה העלם אן-דן-דינו והעלה אחת מהן, אבל היא אמרה: “מה! וכל חברותי תצחקנה לי בגלל בעלי הרובץ תמיד בבית? אנשא לך כשתהיה לך משרה קבועה ותלך בכל בוקר לעבודה ותחזור הביתה לעת היעלות המנחה עיף ורוטן ככל ברנש נורמאלי ממין זכר.”
ובכן היה על העלם להוסיף משרה על אשתו. נאנח וקיבל. ניתן לו שולחן באחד המשרדים והרבה ניר וכמעט אותם מכשירים, והיה יושב ומשתעשע – וסל פסולת, כמובן. סל יפה מאד, עשוי עץ ממורק. והיה יושב ומשתעשע שם יום יום.
ותצא השמועה בכל אותה ארץ, מקאקון ועד מסמיה, כי שם במשרד יושב הוא ולמעשה אינו עושה דבר, ויבואו כולם לבקרו בכל עת שלא היה להם מה לעשות, כלומר תמיד, כדי שלא יסבול מבדידות.
החל לשחק בנירו ובמכשיריו בביתו בשעות הפנאי, ולא היה משחק בקלפים ולא הולך לבקר אצל מכרים ככל האדם ולא לוקח את אשתו לבלות בערבים.
*
ותצא השמועה כי בערבים תמיד בביתו הוא, והיו הבריות סרים לביתו בערבים בדרכים אל בתי הקפה ומהם, ויושבים אצלו בנוחות ומפטפטים, והאיש שאינו מזיק יושב עמהם קפוא ומהורהר.
ותאמר אליו אשתו: “הנה אתה יושב פה ואינך עושה דבר. מדוע אין אתה נוקף אצבע לעזרתי? ומעולם אין אתה יוצא אתי בערבים ככל הבעלים. מאסתי בשבתי כלואה פה ובשרתי את כל אורחיך.”
אז נטרפה דעתו של הצעיר, והחל בועט באחוריהם של כל אורחיו ומשליכם ממשרדו ומחדרו, וגם את אשתו הנאמנה הכה מכות נאמנות, לשלמות המעשה.
ויאמרו כולם “כמה השתנה. חבל. היה בחור נחמד, וראו מה קרה לו פתאום. אם כי תמיד חשבתי שהוא מוזר.” אבל מאז כיבדוהו והניחוהו לנפשו. ושוב לא הזיק לאיש, אבל הכל פחדו פן יעלה חרונו פתאום. וכך היה לו ממון ושלוה, אבל ידידים לא היו לו, וזה היה טוב מאוד כי נשאר ממונו לו ויכל הוציאו כחפצו, ויחי באושר ובשלום עד היום הזה.
יהי חלקי עמו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.