כְּבָר פָּרְצָה לְכָל עֵבֶר הַקִּרְיָה הַמַּעֲטִירָה,

יָמִינָה וְגַם שְׂמֹאלָה – הַבִּירָה שֶׁבֶּהָרִים.

וְעֶדְנַת־גִּיל רַעֲנַנָּה וּפְרִיחַת־אוֹן צְעִירָה

רוֹנֶנֶת וְקוֹרֶנֶת בִּשְׁכוּנוֹת וּפַרְוָרִים.

כְּבָר עָזְבוּ גַם בְּנֵי אָסְנַת זֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים

הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת, הָאָבָק עִם הָרֶפֶשׁ.

בַּשְּׁכוּנוֹת הַחֲדָשׁוֹת כְּבָר נִרְאוּ הַנִּצָּנִים,

שָׁם יֵש וְהוֹרִיק אִילָן, שָׁם אֲוִיר מֵשִׁיב נָפֶש.

אֲבָל לַשָּׁוְא יַפְצִירוּ הַבָּנִים עִם הַנְּכָדִים

בְּאִמָּם, בִּזְקֵנָתָם, כִּי תוֹאִיל אִתָּם שָׁבֶת.

עָלֶיהָ אָמְנָם כֻּלָּם חֲבִיבִים וְנֶחְמָדִים,

אַךְ לַעֲזוֹב מְקוֹמָהּ הַיְשִׁישָׁה מְסָרֶבֶת.

כִּמְעַט זֶה יוֹבֵל שָׁנִים כִּרְתוּקָה הִיא לִמְקוֹמָהּ

בָּעִיר, בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים, בַּמַּחֲנָק וּבַצְּלָלִים,

וִיקָרִים לָהּ הָאָבָק, הַצֵּל בְּתוֹךּ הַחוֹמָה,

מִיֶּרֶק וּמִשֶּׁמֶש אֲשֶׁר מִחוּץ לַכְּתָלִים.

מִשְׁתּוֹמְמִים הַשְּׁכֵנִים, מִתְפַּלְּאִים הַמַּכָּרִים,

מִי יַגִּיד לָמוֹ פִתְרוֹן וּמִי יְבִינֵם דַּעַת:

הֵן “מֶזֶג טוֹב” הִיא אָסְנַת וּבָנִים לָהּ יְשָׁרִים,

וְלָמָּה מִצְוֹת “כַּבֵּד” מִזַּרְעַהּ הִיא מוֹנַעַת?

אֲבָל גַם אָסְנַת תְּמֵהָה: אֵיכָכָה זֶה יְהוּדִים

יְרֵאִים וְחֲכָמִים לֹא יֵדְעוּ מַה־בִּלְבָבִי?

אֵיךְ אוּכַל וְעָזַבְתִּי אֶת חֶמְדַּת־הַחֲמוּדוֹת,

אֶת סְגֻלַּת כָּל הַסְּגֻלּוֹת, אֶת כֹּתֶל הַמַעֲרָבִי?

… עוֹד כּוֹכָב בּוֹדֵד יַבְהִיק עַל קִרְיַת הָעוֹלָמִים,

עוֹד צִלְלֵי לֵיל לֹא גָזוּ מִסִּמְטוֹת קְדוּמוֹת, צָרוֹת,

וּכְתוּגַת זְקֵנִים לֵאִים הַנָּמִים וְלֹא נָמִים

עַצֶּבֶת רָז נוֹשֶׁבֶת מֵחוֹמוֹת בָּלוֹת, קָרוֹת.

עוֹד שׁוֹמְמִים הַמְּבוֹאוֹת הַקּוֹדְרִים, הַנִּפְתָּלִים,

הַצּוֹלְעִים כִּבְהִתְגַּנֵּב לַשְּׁאֵרִית הַנִּכְסֶפֶת,

וְטֶרֶם מֵעֶבְרֵיהֶם יִשְׁתַּטְּחוּ זִקְנֵי דַלִּים

כְּשׁוּרַת שְׁבוּיֵי־עֹנִי הַכְּבוּלִים לַמַּרְצֶפֶת.

עוֹד דִּמְמַת תַּרְדֵּמָה מֵעַל לָרְחוֹבוֹת קוֹפְאָה,

עוֹד דִּמְעוֹת־טַל עֵין־סֵתֶר מֵחִוְרוֹן רֹם מַזִּילָה,

וְתוּגַת־חֻרְבָּן גְּדוֹלָה מִכָּל עֲבָרִים צוֹפָה,

כְּצִפּוֹר־לֵיל בְּטֶרֶם עוֹד אוֹר הַיּוֹם יַבְהִילָהּ.

וְהִנֵּה זְקֵנָה גְבוֹהָה וְאִם כִּי כָפוּף גַּבָּהּ,

בְּחִוְרוֹן שַׁחַר תַּחֲלֹף כְּצֵל, כְּסֵמֶל חָזוֹן:

עַצֶּבֶת בָּעֵינַיִם עִם עֶדְנַת אַהֲבָה רַבָּה,

וְצַעֲדֵי הַזֹּקֶן נִשָּׂאִים בְּחִפָּזוֹן.

הַכֹּתֶל נָם. אֵין מַחֲרִיד אֶת צְלָלָיו הָעֲגוּמִים;

מֵרְסִיסֵי־לֵיל רְחוּצוֹת, מִתְנוֹצְצוֹת אֲבָנָיו;

בָּאֵזוֹב שֶׁבַּפְּרָצִים, תַּלְתַּלֵּי אָבֵל פְּרוּמִים,

בָּרֶקֶת טַל תְּפַרְפֵּר בְּזֹהַר נוּגֶה־עָנָו.

רַק צַעֲדֵי הַיְשִׁישָׁה מַרְעִידוֹת הַדּוּמִיָּה,

לַכֹּתֶל תִּגַּש אָסְנַת וּלְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת,

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ – בְּרֶטֶט וּבִבְכִיָּה

תְּנַשֵּׁק אֶת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ וְקָרְאָה לָמוֹ שֵׁמוֹת,

לָאֶבֶן וְלָאֶבֶן שֵׁם תַּנַּאי אוֹ שֵׁם נָבִיא.

לֹא כֹּתֶל אִלֵּם זֶהוּ, לֹא אַבְנֵי־דְמִי שׁוֹמֵמוֹת:

חַי חַי וּמָלֵא רֶטֶט הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי!

כָּל אֶבֶן תַּכִּיר אָסְנַת לְצִבְעָהּ וּגְוָנֶיהָ,

כָּל קַו בָּהּ תַּכִּיר עֵינָהּ, כָּל חָרִיץ בָּהּ לָהּ חָבִיב,

כֹּה תֵדַע אֵם אוֹהֶבֶת שִׂרְטוּטֵי עוֹלָלֶיהָ,

כֹּה יֶלֶד עָנֹג יַכִּיר פְּנֵי אִמּוֹ וּפְנֵי אָבִיו.

וּבְהַרְבּוֹת אָסְנַת תְּפִלָּה וּבְנַשְּׁקָהּ הָאֲבָנִים,

וְשָׁכְחָה לְתֻמָּהּ אִם סְלָעִים אֵל עֲגוּמִים

בָּנֶיהָ הֵם וּבָאָה לְנַחֵם אֶת הַבָּנִים,

או בִתָּם הִיא וּבָאָה לְבַקֵּשׁ לָה תַּנְחוּמִים.

וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת לַיְשִׁישָׁה זוֹ הַקְּמוּטָה,

וְרַבִּים שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמֵּתִים וְהַחַיִּים,

אַךְ אֶחָד שֵׁם מַה־יִיקַד בַּלֵּב וּבַל יְבֻטָּא…

רַק מַאֲוֶה אֶחָד תַּסְתִּיר, הַנִּלְהָב בַּמַּאֲוַיִּים…

אֵיך תִּשָּׂא שֵׁם מָשִׁיחַ, שֵׁם מַדְהִים בַּהֲדָרוֹ?!

אֵיך תֶּעֱרַב אֶת לִבָּהּ, אֵיך תַּרְהִיב עֹז וּפָתְחָה

אֶת פִּיהָ בְּתַחֲנוּנִים, כִּי תִזְכֶּה לְשׁוֹפָרוֹ,

הִיא בַת־יִשְׂרָאֵל פְּשׁוּטָה, הִיא “אָסְנַת בַּת אֲמָתְךָ”?!

וּבְגָמְרָהּ אֶת הַתְּפִלָּה זֶה כְבָר הַבֹּקֶר חָלָף,

וְשׁוּב עַל יַד הַכֹּתֶל לְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת;

וּכְאִלּוּ לְעוֹלָמִים נִפְרֵדֶת הִיא מֵעָלָיו

וּמְנַשְּׁקָה אֵת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.

אַך אִם עַל יַד הָאֶבֶן בַּתְּפִלָה אִישׁ שָׁקוּעַ,

בַּתְּהִלִּים שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ, מְתַנֶּה אֶת קְשִׁי־יוֹמוֹ,

וְנִצְּבָה אָסְנַת דּוּמָם וְעָמְדָה מִבְּלִי זוּעַ,

וְחִכְּתָה עַד אִם כִּלָּה וְעָזַב אֶת מְקוֹמוֹ.

אָז תִּגַּש בְּדוּמִיָּה לָאֶבֶן וּנְשָׁקָתָּה…

וְשָׁעוֹת לֹא מְעַטּוֹת תְּחַכֶּה כֵּן בִּדְמָמָה

עַד כִּי לִנְשׁוֹק תַּצְלִיחַ כָּל אֶבֶן כְּמִשְׁפָּטָהּ,

וּמְאוּם עוֹד לֹא שָׁתָתָה וּמְאוּם עוֹד לֹא טָעָמָה.

וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הַחַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ

עֵת אָסְנַת מִן הַכֹּתֶל לְבֵיתָהּ מִתְנַהֶלֵת,

אַך עַל פָּנֶיהָ לֵאִים זִיו אֹשֶׁר־רָז יוֹפִיעַ

וּבְעֵינָהּ הַדּוֹעֶכֶת אוֹר אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת…

תרפ"ח