… וְעַכְסָה שְׂבֵעַת יָמִים וּכְפוּפָה וּמְקֻמָּטָה,

מַה־דַּל וְזָעִיר גּוּפָהּ וְכֻלָּהּ גַּל עֲצָמוֹת,

אַךְ קוֹלָהּ עַז וְצוֹרֵם, וְלַהַב בְּמַבָּטָהּ

הַנִּזְרָק מֵעֵינֶיהָ הַלֵּאוֹת, הַנִּזְעָמוֹת.

בַּשׁוּק בְּ“מֵאָה שְׁעָרִים” יְרָקוֹת הִיא מַשְׁבִּירָה,

וּלְשׁוֹנָהּ לֹא תָנוּחַ מִקְּלָלוֹת וּמִלֶּקַח;

וְאוֹי וַאֲבוֹי לַקּוֹנִים, אֲשֶׁר מִבְּלִי הַכִּירָהּ

יְכַעֲסוּהָ כַעַס בְּעָמְדָם עַל הַמֶּקַח.

אֲבָל לֹא רַק תַּגְרָנִית הִיא עַכְסָה הָאַלְמָנָה,

גַם בַּיִת הִשְׁאִיר בַּעֲלָהּ בַּשׁוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים.

“לֹא בַיִת, כִּי אִם אַרְמוֹן קִבַּלְתֶּם בְּמַתָּנָה!”

בְּתָבְעָהּ שְׂכַר הַדִּירָה כֵּן תִּצְעָק לַדַּיָּרִים.

לַבַּיִת שְׁנֵי חֲדָרִים וְעַל הַגַּג עֲלִיָּה,

לְבַדָּהּ בָּעֲלִיָּה מִתְגּוֹרְרָה הַזְּקֵנָה;

וּמִדֵּי לֵיל בְּלֵילוֹ תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה

מַחֲרִידוֹת כָּל הַסִּמְטָה הַשְּׁקוּעָה כְבָר בַּשֵּׁנָה.

מֵחֶשְׁכַת הָעֲלִיָּה מִתְפָּרְצִים קוֹלוֹת אֵימָה:

בְּכִי־עֶצֶב צַעֲקוֹת־עֶזְרָה בַּקָּשָׁה וְקֻבְלָנָה.

מִתְעוֹרְרִים הַשְּׁכֵנִים בַּסִּמְטָא הַדּוֹמֵמָה,

מִתְגָּרְדִים וּמְרַטְּנִים: “חֲצוֹת שֶׁל הָאַלְמָנָה!”

“אֵי נִשְׁמַע וְאֵי נִרְאָה: ‘חֲצוֹת’ עוֹרֶכֶת אִשָּׁה?”

וְשׁוּב הַשְּׁכֵנִים שׁוֹקְעִים בְּמַעֲבֵה שְׁנַת עֲמֵלִים.

אַךּ עוֹד זְמַן רַב מַבְקִיעִים מֵחַדְרָהּ שֶׁל הַיְּשִׁישָה

הַצְעָקוֹת הַנִּרְגָזוֹת, הַצְּלִילִים הָאֲבֵלִים.

מֵאַיִּן הִיא שׁוֹאֶבֶת כָּל שִׁפְעַת הָאֲמָרִים?

מֵאַיִּן לָהּ הַכֹּחַ לַקִּיר הָטֵחַ רֹאשָׁהּ?

כִּי מַה כָּל גַּעֲרוֹתֶיהָ בַּשׁוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים

לְעֻמַּת צַעֲקָתָהּ בִּשְׁעַת חֲצוֹת הַקְּדוֹשָׁה?

וּמַה כָּל טַעֲנוֹתֶיהָ כְּלַפֵּי שׂוֹכְרֵי בֵיתָהּ

לְעֻמַּת טְרוּנִיוֹתֶיהָ עִם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים:

"הֵן עַכְסָה כְּבָר זְקֵנָה, הֵן עוֹד מְעַט וָמֵתָה,

וְלָמָּה, יָהּ, לֹא תִרְאֶה, לֹא תַבִּיט מִנִי רָמִים?

"הַאֻמְנָם גַם בְּעֵינְךָ לֹא נֶחְשְבָה בִמְאוּמָה

יְשִׁישָׁה שׁוֹמְרָה־חָקְּךָ, קְשַׁת־רוּחַ וְאַלְמָנָה?

וּבְכֵן הָאַפִּיקוֹרְסִים – אַל תִּהְיֶה לָמוֹ תְקוּמָה –

לֹא חִנָּם לִי יִלְעָגוּ כִּמְעַט חֲמִשִׁים שָׁנָה.

"עַל עָרְכִי מִדֵּי לַיְלָה ‘חֲצוֹת’ עֵת הֵמָּה נָמִים,

וְהֵמָּה עֵת מִתְפַּנְקִים לַכֹּתֶל רֹאש אָטִיחַ…

הֲנַאֶה זֶה וְיָאֶה, הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים,

כִּי אֶגְוַע וְלֹא אֶרְאֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ?

"הֲלֹא לָזֹאת הָיִיתִי לְאֵשֶׁת רִיב וּמְדָנִים,

כִּי נַפְשִׁי עָלַי מָרָה, כִּי רוּחִי בִי קָשָׁתָה,

כִּי אֶרְאֶה: יָמֵי חוֹלְפִים, נְמוֹגִים כַּעֲנָנִים,

וְרָחוֹק עוֹד בֶּן־דָּוִד, וּרְחוֹקָה יְשׁוּעָתָה.

"וּמַה־מִּמְּךָ יַהֲלוֹךְ, אִם אֶזְכֶּה גַם אָנֹכִי,

אֲמָתְךָ הָעֲלוּבָה, שִׁפְחָתְךָ הַנִּדַּחַת,

לַחֲזוֹת בְּזִיו הַגּוֹאֵל בְּטֶרֶם יִתַּם כֹּחִי,

וְלָמָּה תֵצַר עֵינְךָ בִּמְלֹא צִפֹּרֶן נַחַת?

"לוּ אֶזְכֶּה רַק וְאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּית־הַבְּחִירָה,

לוּ אֶזְכֶּה רַק וְאֶשְׁמַע שִׁיר כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים –

לִשְׁכֵנַי אֶמְחַל כָּלִיל אֲזַי אֶת שְׂכַר הַדִּירָה,

וּבֵיתִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַלּוֹמְדִים הָעֲנִיִּים…"

וְעַכְסָה מִתְיַפַּחַת, וְעַכְסָה מִתְוַכַּחַת

בִּתְלוּנָה וּבִתְחִנָּה, בִּלְחִישָׁה וּבִנְהִימָה.

כְּבָר גֻּלְּתָה שֵׂיבַת רֹאשָׁהּ, הַשְּׁבִיס עַל הַפַּדַחַת,

וְהִיא לֹא תָחוּשׁ דָּבָר. וּכְיַלְדָּה לִפְנֵי אִמָּהּ

לְפֶתַע פִּתְאֹם תִּגְעֶה בְּבִכְיַת־רֹךְ חֲטוּפָה

כְּבוֹכָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְצָנְחָה וְנִרְדָּמָה

עַל רִצְפַּת הָאֲבָנִים. מַה־מּוּזָר אָז פַּרְצוּפָהּ:

בּוֹ עֶלְבּוֹן יַלְדוּת תַּמָּה, גַּם זִקְנָה לֹא רֻחָמָה.

אַךּ אֵין לְהַרְבּוֹת שֵׁנָה בָּרְחוֹבוֹת הָעַתִּיקִים.

וְטֶרֶם יַחֲוִיר קָדִים, וְנִשְׁמַע קוֹל הַקּוֹרֵא

מִתַּחַת לַחַלּוֹנוֹת, הַמְעוֹרֵר הַוָּתִיקִים:

“יִשְׂרָאֵל, עַם קְדוֹשִׁים! קוּמוּ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא!”

וְעַכְסָה תָקִיץ מַהֵר בְּפַחַד, פֶּן הִרְעִימוּ

דְּבָרֵיהָ־תְּלוּנוֹתֶיהָ אֶת יוֹשְׁבִי־בַשָּׁמַיִם,

וּלְבֵית־הַתְּפִלָּה תָרוּץ בִּדְחִילוּ וּבִרְחִימוּ,

וּלְקֻפַּת רַבִּי מֵאִיר תְּשַׁלְשֵׁל פְּרוּטוֹת שְׁתָּיִם.

וְשׁוּב הַבֹּקֶר רוֹעֵשׁ בַּשּוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים,

וְשׁוּב צְעָקָה צוֹרְמָה מַחֲרִישָׁה כָל הַצְּעָקוֹת,

וְיָדְעוּ כָל הַקּוֹנִים וְיָדְעוּ הַתַּגָּרִים,

כִּי בָאָה כְבָר הַשּוּקָה הַזְּקֵנָה עִם הַיְרָקוֹת…

כְּבָר פָּרְצָה לְכָל עֵבֶר הַקִּרְיָה הַמַּעֲטִירָה,

יָמִינָה וְגַם שְׂמֹאלָה – הַבִּירָה שֶׁבֶּהָרִים.

וְעֶדְנַת־גִּיל רַעֲנַנָּה וּפְרִיחַת־אוֹן צְעִירָה

רוֹנֶנֶת וְקוֹרֶנֶת בִּשְׁכוּנוֹת וּפַרְוָרִים.

כְּבָר עָזְבוּ גַם בְּנֵי אָסְנַת זֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים

הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת, הָאָבָק עִם הָרֶפֶשׁ.

בַּשְּׁכוּנוֹת הַחֲדָשׁוֹת כְּבָר נִרְאוּ הַנִּצָּנִים,

שָׁם יֵש וְהוֹרִיק אִילָן, שָׁם אֲוִיר מֵשִׁיב נָפֶש.

אֲבָל לַשָּׁוְא יַפְצִירוּ הַבָּנִים עִם הַנְּכָדִים

בְּאִמָּם, בִּזְקֵנָתָם, כִּי תוֹאִיל אִתָּם שָׁבֶת.

עָלֶיהָ אָמְנָם כֻּלָּם חֲבִיבִים וְנֶחְמָדִים,

אַךְ לַעֲזוֹב מְקוֹמָהּ הַיְשִׁישָׁה מְסָרֶבֶת.

כִּמְעַט זֶה יוֹבֵל שָׁנִים כִּרְתוּקָה הִיא לִמְקוֹמָהּ

בָּעִיר, בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים, בַּמַּחֲנָק וּבַצְּלָלִים,

וִיקָרִים לָהּ הָאָבָק, הַצֵּל בְּתוֹךּ הַחוֹמָה,

מִיֶּרֶק וּמִשֶּׁמֶש אֲשֶׁר מִחוּץ לַכְּתָלִים.

מִשְׁתּוֹמְמִים הַשְּׁכֵנִים, מִתְפַּלְּאִים הַמַּכָּרִים,

מִי יַגִּיד לָמוֹ פִתְרוֹן וּמִי יְבִינֵם דַּעַת:

הֵן “מֶזֶג טוֹב” הִיא אָסְנַת וּבָנִים לָהּ יְשָׁרִים,

וְלָמָּה מִצְוֹת “כַּבֵּד” מִזַּרְעַהּ הִיא מוֹנַעַת?

אֲבָל גַם אָסְנַת תְּמֵהָה: אֵיכָכָה זֶה יְהוּדִים

יְרֵאִים וְחֲכָמִים לֹא יֵדְעוּ מַה־בִּלְבָבִי?

אֵיךְ אוּכַל וְעָזַבְתִּי אֶת חֶמְדַּת־הַחֲמוּדוֹת,

אֶת סְגֻלַּת כָּל הַסְּגֻלּוֹת, אֶת כֹּתֶל הַמַעֲרָבִי?

… עוֹד כּוֹכָב בּוֹדֵד יַבְהִיק עַל קִרְיַת הָעוֹלָמִים,

עוֹד צִלְלֵי לֵיל לֹא גָזוּ מִסִּמְטוֹת קְדוּמוֹת, צָרוֹת,

וּכְתוּגַת זְקֵנִים לֵאִים הַנָּמִים וְלֹא נָמִים

עַצֶּבֶת רָז נוֹשֶׁבֶת מֵחוֹמוֹת בָּלוֹת, קָרוֹת.

עוֹד שׁוֹמְמִים הַמְּבוֹאוֹת הַקּוֹדְרִים, הַנִּפְתָּלִים,

הַצּוֹלְעִים כִּבְהִתְגַּנֵּב לַשְּׁאֵרִית הַנִּכְסֶפֶת,

וְטֶרֶם מֵעֶבְרֵיהֶם יִשְׁתַּטְּחוּ זִקְנֵי דַלִּים

כְּשׁוּרַת שְׁבוּיֵי־עֹנִי הַכְּבוּלִים לַמַּרְצֶפֶת.

עוֹד דִּמְמַת תַּרְדֵּמָה מֵעַל לָרְחוֹבוֹת קוֹפְאָה,

עוֹד דִּמְעוֹת־טַל עֵין־סֵתֶר מֵחִוְרוֹן רֹם מַזִּילָה,

וְתוּגַת־חֻרְבָּן גְּדוֹלָה מִכָּל עֲבָרִים צוֹפָה,

כְּצִפּוֹר־לֵיל בְּטֶרֶם עוֹד אוֹר הַיּוֹם יַבְהִילָהּ.

וְהִנֵּה זְקֵנָה גְבוֹהָה וְאִם כִּי כָפוּף גַּבָּהּ,

בְּחִוְרוֹן שַׁחַר תַּחֲלֹף כְּצֵל, כְּסֵמֶל חָזוֹן:

עַצֶּבֶת בָּעֵינַיִם עִם עֶדְנַת אַהֲבָה רַבָּה,

וְצַעֲדֵי הַזֹּקֶן נִשָּׂאִים בְּחִפָּזוֹן.

הַכֹּתֶל נָם. אֵין מַחֲרִיד אֶת צְלָלָיו הָעֲגוּמִים;

מֵרְסִיסֵי־לֵיל רְחוּצוֹת, מִתְנוֹצְצוֹת אֲבָנָיו;

בָּאֵזוֹב שֶׁבַּפְּרָצִים, תַּלְתַּלֵּי אָבֵל פְּרוּמִים,

בָּרֶקֶת טַל תְּפַרְפֵּר בְּזֹהַר נוּגֶה־עָנָו.

רַק צַעֲדֵי הַיְשִׁישָׁה מַרְעִידוֹת הַדּוּמִיָּה,

לַכֹּתֶל תִּגַּש אָסְנַת וּלְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת,

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ – בְּרֶטֶט וּבִבְכִיָּה

תְּנַשֵּׁק אֶת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ וְקָרְאָה לָמוֹ שֵׁמוֹת,

לָאֶבֶן וְלָאֶבֶן שֵׁם תַּנַּאי אוֹ שֵׁם נָבִיא.

לֹא כֹּתֶל אִלֵּם זֶהוּ, לֹא אַבְנֵי־דְמִי שׁוֹמֵמוֹת:

חַי חַי וּמָלֵא רֶטֶט הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי!

כָּל אֶבֶן תַּכִּיר אָסְנַת לְצִבְעָהּ וּגְוָנֶיהָ,

כָּל קַו בָּהּ תַּכִּיר עֵינָהּ, כָּל חָרִיץ בָּהּ לָהּ חָבִיב,

כֹּה תֵדַע אֵם אוֹהֶבֶת שִׂרְטוּטֵי עוֹלָלֶיהָ,

כֹּה יֶלֶד עָנֹג יַכִּיר פְּנֵי אִמּוֹ וּפְנֵי אָבִיו.

וּבְהַרְבּוֹת אָסְנַת תְּפִלָּה וּבְנַשְּׁקָהּ הָאֲבָנִים,

וְשָׁכְחָה לְתֻמָּהּ אִם סְלָעִים אֵל עֲגוּמִים

בָּנֶיהָ הֵם וּבָאָה לְנַחֵם אֶת הַבָּנִים,

או בִתָּם הִיא וּבָאָה לְבַקֵּשׁ לָה תַּנְחוּמִים.

וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת לַיְשִׁישָׁה זוֹ הַקְּמוּטָה,

וְרַבִּים שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמֵּתִים וְהַחַיִּים,

אַךְ אֶחָד שֵׁם מַה־יִיקַד בַּלֵּב וּבַל יְבֻטָּא…

רַק מַאֲוֶה אֶחָד תַּסְתִּיר, הַנִּלְהָב בַּמַּאֲוַיִּים…

אֵיך תִּשָּׂא שֵׁם מָשִׁיחַ, שֵׁם מַדְהִים בַּהֲדָרוֹ?!

אֵיך תֶּעֱרַב אֶת לִבָּהּ, אֵיך תַּרְהִיב עֹז וּפָתְחָה

אֶת פִּיהָ בְּתַחֲנוּנִים, כִּי תִזְכֶּה לְשׁוֹפָרוֹ,

הִיא בַת־יִשְׂרָאֵל פְּשׁוּטָה, הִיא “אָסְנַת בַּת אֲמָתְךָ”?!

וּבְגָמְרָהּ אֶת הַתְּפִלָּה זֶה כְבָר הַבֹּקֶר חָלָף,

וְשׁוּב עַל יַד הַכֹּתֶל לְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת;

וּכְאִלּוּ לְעוֹלָמִים נִפְרֵדֶת הִיא מֵעָלָיו

וּמְנַשְּׁקָה אֵת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.

אַך אִם עַל יַד הָאֶבֶן בַּתְּפִלָה אִישׁ שָׁקוּעַ,

בַּתְּהִלִּים שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ, מְתַנֶּה אֶת קְשִׁי־יוֹמוֹ,

וְנִצְּבָה אָסְנַת דּוּמָם וְעָמְדָה מִבְּלִי זוּעַ,

וְחִכְּתָה עַד אִם כִּלָּה וְעָזַב אֶת מְקוֹמוֹ.

אָז תִּגַּש בְּדוּמִיָּה לָאֶבֶן וּנְשָׁקָתָּה…

וְשָׁעוֹת לֹא מְעַטּוֹת תְּחַכֶּה כֵּן בִּדְמָמָה

עַד כִּי לִנְשׁוֹק תַּצְלִיחַ כָּל אֶבֶן כְּמִשְׁפָּטָהּ,

וּמְאוּם עוֹד לֹא שָׁתָתָה וּמְאוּם עוֹד לֹא טָעָמָה.

וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הַחַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ

עֵת אָסְנַת מִן הַכֹּתֶל לְבֵיתָהּ מִתְנַהֶלֵת,

אַך עַל פָּנֶיהָ לֵאִים זִיו אֹשֶׁר־רָז יוֹפִיעַ

וּבְעֵינָהּ הַדּוֹעֶכֶת אוֹר אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת…

תרפ"ח