פַּעַם אַחַת טִיַּלְתִּי עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל הַפֶּלֶג בִּכְפָרֵנוּ וְהִשְׁגַּחְתִּי בְּקִפּוֹד שֶׁהָיָה לְיַד אַחַד הַשִּׂיחִים. אַף הוּא הִשְׁגִּיחַ בִּי, הִצְטַמְצֵם וּכְאִלּוּ דָּפַק: טוּק-טוּק-טוּק. דּוֹמֶה הָיָה הַדָּבָר, כְּאִלּוּ מְכוֹנִית נוֹסַעַת אֵי-שָׁם בַּמֶּרְחָק. נָגַעְתִּי בּוֹ בִּקְצֵה מַגָּפִי – הוּא נָשַׁף נְשִׁיפָה נוֹרָאָה וְהִקְרִיב אֶת מְחָטָיו אֶל מַגָּפִי.
– הֶ, כָּךְ מִנְהָג אַתָּה נוֹהֵג בִּי! – אָמַרְתִּי וּדְחַפְתִּיו בִּקְצֵה מַגָּפִי אֶל תּוֹךְ הַפֶּלֶג.
מִיָּד פִּשֵּׁט אֶת גּוּפוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְשָׁט לְעֵבֶר הַחוֹף, בְּדוֹמֶה לַחֲזַרְזִיר, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹם זִיפִים עָמְדוּ מְחָטִים עַל גַּבּוֹ. נָטַלְתִּי מַקֵּל, גִּלְגַּלְתִּי אֶת הַקִּפּוֹד אֵל תּוֹךְ כּוֹבָעִי וַהֲבֵאתִיו הַבַּיְתָה.
בְּבֵיתִי הָיוּ עַכְבָּרִים רַבִּים. שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי, כִּי הַקִּפּוֹדִים טוֹרְפִים אוֹתָם, וָאַחְלִיט: – יִחְיֶה זֶה אֶצְלִי וְיִטְרֹף עַכְבָּרִים.
הִנַחְתִּי אֶת הַכַּדּוּר הַדּוֹקְרָנִי בְּאֶמְצָעָה שֶׁל הָרִצְפָּה וְיָשַׁבְתִּי לִי לִכְתֹּב, וְרַק בְּזָוִית שֶׁל עַיִן אַחַת הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּקִּפּוֹד. רַק שָׁעָה קַלָּה בִּלְבַד עָמַד לְלֹא תְּנוּעָה: לְאַחַר שֶׁשָּׁקַטְתִּי לְיַד שֻׁלְחָנִי, פִּשֵּׁט הַקִּפּוֹד אֵת גּוּפוֹ, הִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ, נִסָּה לָלֶכֶת לְכָאן וּלְכָאן, וּלְבַסּוֹף בָּחַר לְעַצְמוֹ מָקוֹם מִתַּחַת לַמִּטָּה וְנָדַם שָׁם לְגַמְרֵי.
מִשֶּׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם, – הִדְלַקְתִּי אֶת הָעֲשָׁשִׁית, – וּבָרוּךְ הַבָּא! – הַקִּפּוֹד יָצָא מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמִּתַּחַת לַמִּטָּה, סָבוּר הָיָה, כַּמּוּבָן, כִּי הָעֲשָׁשִׁית הִיא הַלְּבָנָה שֶׁזָּרְחָה לוֹ בַּיַּעַר: לְאוֹר הַלְּבָנָה מְחַבְּבִים הַקִּפּוֹדִים אֶת הָרִיצָה עַל פְּנֵי הַשְּׁדֵמוֹת. וְכָךְ הִתְחִיל רָץ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר וּמְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁכָּאן שְׁדֵמָה בַּיַּעַר.
לָקַחְתִּי אֶת מִקְטַרְתִּי, עִשַּׁנְתִּי וְהֶעֱלֵיתִי עָנָן מִסָּבִיב לַלְּבָנָה. וְדּוֹמֶה הָיָה הַדָּבָר כְּאִלּוּ כָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ בַּיַּעַר: גַּם לְבָנָה וְגַּם עָנָן, וְרַגְלַי כְּמוֹהֶן כְּגִזְעֵי עֵצִים, וְהֵן מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַקִּפּוֹד: הִנֵּה מִתְרוֹצֵץ הוּא בֵּינֵיהֶן, מְרַחְרֵחַ וּמְגָרֵד בִּמְחָטָיו אֶת דָּפְנֵי מַגָּפַי.
לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה בָּעִתּוֹן, הוּא נָשַׁר מִיָּדִי וְנָפַל עַל הָרִצְפָּה, וַאֲנִי שָׁכַבְתִּי לִי בְּמִטָּתִי וְנִרְדַמְתִּי.
תָּמִיד יָשֵׁן אֲנִי כְּאִלּוּ עֵר הִנְנִי. וּפִתְאֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ – רִשְׁרוּשׁ עוֹמֵד בְּחֶדְרִי. שִׁפְשַׁפְתִּי גַפְרוּר, הִדְלַקְתִּי נֵר וְהִשְׁגַּחְתִּי בַּקִּפּוֹד שֶׁהוּא מְמַהֵר וְרָץ אֶל מִתַּחַת לַמִּטָּה. וְהָעִתּוֹן לֹא הָיָה עוֹד לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַחֶדֶר. הִנַּחְתִּי לַנֵּר שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק וְאֵין אֲנִי יָשֵׁן עוֹד, כִּי אִם מְהַרְהֵר בְּהָקִיץ: “לְשֵׁם מָה נָחוּץ הָיָה הָעִתּוֹן לַקִּפּוֹד?” – אַךְ עַד מְהֵרָה יָצָא דַיָּרִי מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמִּתַּחַת לַמִּטָּה – וְרָץ יָשָׁר אֶל הָעִתּוֹן; מִסְתּוֹבֵב הוּא לְיָדוֹ, מֵקִים רִשְׁרוּשׁ וָרַעַשׁ, וּלְבַסּוֹף מָצָא תַּחְבּוּלָה: הִלְבִּישׁ קָצֶה אֶחָד שֶׁל הָעִתּוֹן עַל גַּבֵּי מְחָטָיו וְהוּא סוֹחֵב אוֹתוֹ, אֶת הַחֵפֶץ הֶעָצוּם הַזֶּה, אֶל פִּנָּתוֹ.
עַכְשָׁו הֲבִינוֹתִי לְרוּחוֹ: הָעִתּוֹן הָיָה בְּעֵינָיו בְּחִינַת עַלְוָה יְבֵשָׁה בַּיַּעַר, וְהוּא סוֹחֲבוֹ כְּדֵי לְרַפֵּד בּוֹ אֶת קִנּוֹ. וְאָמְנָם, בָּרֵר הִתְבָּרֵר: – עַד מְהֵרָה עָטַף אֶת עַצְמוֹ בָּעִתּוֹן וְהִתְקִין בְּעֶזְרָתוֹ אֶת קִנּוֹ. וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת מַעֲשֵׂהוּ הֶחָשׁוּב, יָצָא מִמְּקוֹם מְגוּרָיו וְעָמַד לְיַד מִטָּתִי, בָּחַן וְהִתְבּוֹנֵן בְּנֵר-הַלְּבָנָה.
שׁוּב הֶעֱלֵיתי עֲנָנִים סָבִיב וְשָׁאַלְתִּי:
– מָה עוֹד אַתָּה צָרִיךְ?
הַקִּפּוֹד לֹא נִבְהַל.
קַמְתִּי מִמִּטָּתִי. הַקִּפּוֹד אֵינוֹ בּוֹרֵחַ.
נָטַלְתִּי צַלַּחַת. הֶעֱמַדְתִּיהָ עַל הָרִצְפָּה, הֵבֵאתִי דְלִי מַיִם וְיָצַקְתִּי מֵהֶם לְתוֹךְ הַצַּלַּחַת, וְשׁוּב יְצַקְתִּים לְתוֹךְ הַדְּלִי וּבְאֹפֶן כָּזֶה הֶעֱלֵיתִי פִּכְפּוּךְ בְּדוֹמֶה לָזֶה שֶׁמִּתְפַּכְפֵּךְ בַּפֶּלֶג.
– קוּם וָלֵךְ, אֵפוֹא, לֵךְ… – אָמַרְתִּי. רוֹאֶה אַתָּה שֶׁסִּדַּרְתִּי לְמַעַנְךָ לְבָנָה, גַּם עָבִים הֶעֱלֵיתִי, וְהִנֵּה כָּאן גַּם מַיִם…
אֲנִי מִתְבּוֹנֵן: דּוֹמֶה לִי כִּי הוּא זָז קָדִימָה. אוֹ אָז קֵרַבְתִּי אֵלָיו אֶת הַפֶּלֶג. הוּא זָז – וְאַף אֲנִי זָז, וְכָךְ נִפְגַּשְׁנוּ.
– שְׁתֵה, – אָמַרְתִּי לוֹ לְבַסּוֹף.
וְהוּא לִקְלֵק. וַאֲנִי הֶעֱבַרְתִּי אֶת יָדִי עַל גַּבּוֹ קַלּוֹת-קַלּוֹת, כְּאִלּוּ לִטַפְתִּיו, וְאָמַרְתִּי:
– בַּרְנָשׁ טוֹב אַתָּה, טוֹב!
הַקִּפּוֹד שָׁתָה לִרְוָיָה, וָאֹמַר אֵלָיו:
– הָבָה וְנִישַׁן.
עָלִיתִי עַל הַמִּטָּה וְכִבִּיתִי אֶת הַנֵּר.
אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן יָשַׁנְתִּי, וּפִתְאֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ: שׁוּב אֵיזוֹ עֲבוֹדָה נַעֲשֵׂית בְּחֶדְרִי.
הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר – וְכִי מָה סְבוּרִים אַתֶּם? הַקִּפּוֹד רָץ לוֹ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, וְעַל גַּבֵּי מְחָטָיו רָכוּב תַּפּוּחַ. רָץ הוּא אֶל קִנּוֹ, מַנִּיחוֹ שָׁם, וְרָץ לְהָבִיא עוֹד תַּפּוּחַ מִן הַפִּנָּה, שֶׁבָּהּ עָמַד שַׂק מָלֵא תַּפּוּחִים. הִנֵּה הוּא רָץ, מִצְטַמְצֵם לְיַד הַתַּפּוּחִים, דּוֹחֵף וְשׁוּב רָץ – וְעַל גַּבֵּי מְחָטָיו הוּא נוֹשֵׂא תַּפּוּחַ נוֹסָף אֶל קִנּוֹ.
הִנֵּה כָּךְ הִסְתַּדֵּר הַקִּפּוֹד בִּמְגוּרָיו אֶצְלִי. עַכְשָׁו, שָׁעָה שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה תֵּה, אֲנִי מַנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנִי, מוֹזֵג לוֹ חָלָב בְּתוֹךְ צַלַּחַת – וְהוּא שׁוֹתֶה, אֲנִי מַגִּישׁ לוֹ לַחְמָנִיָּה – וְהוּא אוֹכֵל מִמֶּנָּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.