פַּעַם אַחַת שׁוֹטַטְתִּי יוֹם שָׁלֵם בְּיַּעַר וְעִם עֶרֶב חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וּבְיָדִי שָׁלָל רָב. פָּרַקְתִּי מֵעַל שִׁכְמִי אֶת הַיַּלְקוּט הַמָּלֵא וּפִזַּרְתִּי אֶת כְּבֻדָּתִי עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן.

– מָה הַצִּפּוֹר הַזֹּאת? שָׁאֲלָה זִינָה הַקְּטַנָּה.

– תַּרְנְגֹל־הַבָּר, עָנִיתִי.

מִיָּד פָּתַחְתִּי וְסִפַּרְתִּי לָהּ עַל תַּרְנְגֹל־הַבָּר: אֵיךְ הוּא חַי בַּיַּעַר, אֵיךְ הוּא רוֹטֵן בִּימֵי הָאָבִיב, בְּאֵיזֶה אֹפֶן הוּא מְלַקֵּט אֶת נִצַּת הַלִּבְנֶה, כֵּיצַד הוּא אוֹסֵף גַּרְגְּרִים בְּבִצּוֹת הַסְּתָו, וְכִי בַּחֹרֶף הוּא מִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי הָרוּחַ וּמִתְחַמֵּם מִתַּחַת לְמַעֲטֵה הַשֶּׁלֶג. כְּמוֹ כֵן סִפַּרְתִּי לָהּ עַל קוֹרֵא־הַלּוּז, הֶרְאֵיתִי לָהּ שֶׁהוּא אָפוֹר, וְצִיצִית לוֹ בְּרֹאשׁו, וְתֵּכֶף צִפְצַפְתִּי בַּחֲלִילִי כְּדֻגְמַת קוֹלוֹ שֶׁל קוֹרֵא־הַלּוּז, וְגַם נָתַתִּי בְּיָדֶיהָ אֶת הֶחָלִיל שֶׁתַּעֲשֶׂה בּוֹ כָּמוֹנִי. לְאַחַר כָּךְ הִנַּחְתִּי עַל הַשֻּלְחָן הַרְבֵּה פִּטְרִיּוֹת לְבָנוֹת, אֲדֻמּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, וּבְכִיסִי הָיָה עוֹד גַּרְגִּיר הַדֻּמְדְּמָנִית, הַשּׁוֹתֵת אֹדֶם, וְגַּם אֻכְמָנִית כְּחֻלָּה. וְעוֹד הֵבֵאתִי אִתִּי קֹמֶץ שֶׁל שְׂרָף־הָאֹרֶן, הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב, הִגַּשְׁתִּיו לְאַפָּהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁתָּרִיחַ אוֹתָהּ וְאָמַרְתִּי לָהּ, כִּי בִּשְׂרָף זֶה מִתְרַפְּאִים הָעֵצִים.

– מִי זֶה מְרַפֵּא אוֹתָם שָׁם? שָׁאֲלָה זִינָה הַקְּטַנָּה.

מֵעַצְמָם הֵם מִתְרַפְּאִים, – עָנִיתִי. לִפְעָמִים יִקְרֶה שֶׁצַּיָּד בָּא, רוֹצֶה לְהִנָּפֵשׁ, אָז הוּא נוֹעֵץ גַּרְזֶּן בְּעֵץ. עַל הַגַּרְזֶן הוּא תּוֹלֶה אֶת יַלְקוּטוֹ, וּבְעַצְמוֹ הוּא מִשְׁתַּטֵחַ מִתַּחַת לָעֵץ. הוּא מְנַמְנֵם לוֹ שָׁם, מַחֲלִיף כֹּחַ. כְּשֶׁהוּא מִּתְעוֹרֵר הִנּוֹ מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְשׁוֹלֵף אֶת הַגַּרְזֶן מִן הָעֵץ, שָׂם אֶת יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. מִן הַפֶּצַע שֶׁנִּגְרַם עַל־יְדֵי הַגַּרְזֶן, נוֹזֵל שְׂרָף זֶה, הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב, וְהַפֶּצַע מַגְלִיד.

אוֹתוֹ יוֹם הֵבֵאתִי עִמִּי, בְּאֹפֶן מְיֻחָד בִּשְׁבִיל זִינָה הַקְּטַנָּה, עָלֶה אֶחָד, אוֹ צִיץ, אוֹ קֶלַח מִצִּמְחֵי־פֶּלֶא שׁוֹנִים: דִּמְעוֹת הַקּוּקִיָּה, כְּרוּב־הָאַרְנֶבֶת, עֵשֶׂב־הַחֲתוּלִים. בְּדִיּוּק מִתַּחַת לִכְרוּב־הָאַרְנֶבֶת הָיְתָה מוּנַחַת פַּת שֶׁל לֶחֶם שָׁחוֹר; תָּמִיד קוֹרֶה עִמִּי, שֶׁאִם אֵינִי לוֹקֵחַ לֶחֶם לַיַּעַר – הִנְנִי רָעֵב, אֲבָל אִם אֲנִי לוֹקֵחַ – הִנְנִי שׁוֹכֵחַ לְאָכְלוֹ וְהוּא מָחֳזָר עַל יָדִי הַבַּיְתָה. מִשֶּׁרָאֲתָה זִינָה הַקְּטַנָּה אֶת הַלֶּחֶם הַשָּׁחוֹר הַמֻּנָּח מִתַּחַת לִכְרוּב־הָאַרְנָב, נִדְהֲמָה מַמָּשׁ:

– מֵהֵיכָן הַלֶּחֶם הַזֶּה בַּיַּעַר?

וְכִי מַה הַפֶּלֶא? עָנִיתִי; הֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כְּרוּב!

– שֶׁל אַרְנֶבֶת…

– וְהַלֶּחֶם – שֶׁל שׁוּעָלִים הוּא. טַעֲמִי נָא מִמֶּנּוּ.

בִּזְהִירוּת עָמְדָה הַקְּטַנָּה לִטְעֹם מִן הַלֶּחֶם, אָכְלָה וְאָמְרָה:

– טָעִים מְאֹד לֶחֶם־הַשּׁוּעָלִים!

הִיא אָכְלָה אֶת כָּל הַפַּת. וּמֵאָז וּלְהַבָּא נִקְבַּע אֶצְלֵנוּ: זִינָה הַקְּטַנָּה, פִּינֹקֶת שֶׁכְּמוֹתָהּ, – אֵינָהּ רוֹצָה, פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲפִלּוּ בְּלֶחֶם־סֹלֶת, אוּלָם שָׁעָה שֶׁאֲנִי מֵבִיא מִן הַיַּעַר לֶחֶם־שׁוּעָלִים – הִיא אוֹכֶלֶת אוֹתוֹ מִבְּלִי הוֹתִיר פֵּרוּר וְאוֹמֶרֶת:

– לֶחֶם־הַשּׁוּעָלִים טוֹב בְּהַרְבֵּה מִלַּחְמֵנוּ!

אֲסַפֵּר לָכֶם מִקְרֶה אֲשֶׁר קָרָה עִמִּי בִּשְׁנַת־רָעָב אַחַת. עוֹרֵב־הַזֶּרַע, צָעִיר וּצְהֹב־חַרְטֹם, הִתְמִיד לָעוּף וְלַעֲמֹד עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי. נִרְאֶה, כִּי יָתוֹם הָיָה. וְאֶצְלִי שָׁמוּר הָיָה שַׂק מָלֵא כֻּסֶּמֶת. אֲנִי אָכַלְתִּי כָּל הַזְּמַן דַיְסַת כֻּסֶּמֶת. וּבְבוֹא הָעוֹרֵב, פִּזַּרְתִּי לְפָנָיו פֵּרוֹרֵי כֻּסֶּמֶת וּשְׁאִלְתִּיו:

– רוֹצֶה אַתָּה דַיְּסָה, טִפְּשׁוֹנִי?

הוּא לָקַט אֶת הַפֵּרוּרִים – הִתְרוֹמֵם וְעָף. וְכָךְ יוֹם יוֹם בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ יָמִים. רָצִיתִי כִּי עַל שְׁאֵלָתִי:

– רוֹצֶה אַתָּה דַיְסָה, טִפְּשׁוֹנִי?

יַעֲנֶה הוּא:

– אֲנִי רוֹצֶה.

אוּלָם הוּא הָיָה רַק פּוֹתֵחַ אֶת חַרְטֻמּוֹ הַצָּהֹב וּמוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָּה.

– טוֹב, אֵפוֹא – רָגַזְתִּי בְּלִבִּי וָאַפְסִיק מִלַּמְדוֹ.

בְּבוֹא הַסְּתָו בָּאָה עָלַי צָרָה. יוֹם אֶחָד פָּתַחְתִּי אֶת אַרְגָּזִי וְלֹא מָצָאתִי בּוֹ כָּל כֻּסֶּמֶת. הַגַּנָבִים עָשׂוּ מְלָאכָה נְקִיָה, – אֲפִלּוּ אֶת מַחֲצִית־הַמְלָפְפוֹן, שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בַּצַּלַּחַת, לָקְחוּ אִתָּם. בְּבֶטֶן רֵיקָה שָׁכַבְתִּי לִישֹׁן, כָּל הַלַּיְלָה הִתְהַפַּכְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי. בַּבֹּקֶר הִסְתַּכַּלְתִּי בָּרְאִי, פָּנַי הָיוּ יְרֻקִּים.

הַךְ, הַךְ! – דּוֹפֵק מִי שֶׁהוּא בְּחַלּוֹנִי.

עוֹרֵב־הַזֶּרַע הוּא הַמְּנַקֵּר בַּזְּגוּגִית.

“הִנֵּה יִהְיֶה לִי בָּשָׂר לְמַאֲכָל!” – עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבִּי.

פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וַ… חֲטָף! וְאוּלָם הוּא קָפַץ מֵעָלַי אֶל עָנָף מֵעַנְפֵי הָעֵץ. וַאֲנִי טִפַּסְתִּי אַחֲרָיו. הוּא קָפַץ וְעָלָה עוֹד מַעֲלָה אַחַת. אֲנִי מְטַפֵּס שׁוּב אַחֲרָיו. אוּלָם הוּא עָלָה עוֹד מַעְלָה וְעַד לְרֹאשׁ הַצַּמֶּרֶת הִגִּיעַ. שָׁמָה לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲלוֹת, כִּי הֶעָנָף רָעַד וְהִתְנוֹדֵד מְאֹד. וְאִלּוּ הוּא, – הַנּוֹכֵל! – מַבִּיט בִּי מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְאוֹמֵר אֵלַי:

– רוֹ–צֶה אַ–תָּה דַיְ–סָה, טִפְּ–שׁוֹ–נִי?

גַּרְגֵּר־אָבָק נִתְקַע בְּעֵינִי. עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹלְפוֹ מִשָּׁם, נִתְקַע עוֹד גַּרְגֵּר־אָבָק בָּעַיִן הַשְּׁנִיָּה. אוֹ אָז שַׂמְתִּי לִבִּי, כִּי הָרוּחַ מְבִיאָה אֶל עֶבְרִי נְסֹרֶת וְהִיא נִשְׁטַחַת וְהוֹלֶכֶת בְּצוּרַת שְׁבִיל בְּכִווּנָהּ שֶׁל הָרוּחַ. מַשְׁמַע, כִּי בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁהֵימֶנּוּ נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ, מְנַסֵּר מִישֶׁהוּ עֵץ יָבֵשׁ.

קַמְתִּי וָאֵלֶךְ בְּכִווּן הָרוּחַ עַל פְּנֵי הַשְּׁבִיל הַלָּבָן הַזֶּה שֶׁל נְסֹרֶת, וְעַד מְהֵרָה מָצָאתִי, כִּי הָיוּ אֵלֶּה שְׁנֵי יַרְגָּזִים קְטַנִּים בְּיוֹתֵר, כְּחַלְחַלִּים, שֶׁרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת מְשֻׁנּוֹת לָהֶם עַל לְחָיֵיהֶם הַמְנֻפָּחוֹת, – שֶׁעָמֹל עָמְלוּ בְּמַקּוֹרֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעֵץ הַיָּבֵשׁ וְהִשִּׂיגוּ שָׁם רְמָשִׂים לְמוֹ פִּיהֶם בְּתוֹךְ הָעֵצָה הָרְקוּבָה. עֲבוֹדָתָם הָיְתָה זְרִיזָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלְּנֶגֶד עֵינַי מַמָּשׁ חָדְרוּ הַצִפֳּרִים יוֹתֵר יוֹתֵר לְתּוֹךְ חֲלַל הָעֵץ. בְּאֹרֶך־רוּחַ עָמַדְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהֶם בְּעֶזְרַת מִשְׁקֶפֶת, וְרָאִיתִי לִבְסוֹף שֶׁלֹּא נִשְׁאַר עוֹד בַּחוּץ אֶלָּא זְנָבוֹ בִּלְבַד שֶׁל יַרְגָּזִי אֶחָד. אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחַמַּקְתִּי וְקָרַבְתִּי מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, נִגַּשְׁתִּי חֶרֶשׁ וְכִסִּיתִי בְּכַף־יָדִי אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּלַט הַזָּּּנָב. הַצִּפּוֹר שֶׁבַּחֲלַל־הָעֵץ לֹא נָעָה אַף תְּנוּעָה קַלָּה אַחַת, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ מֵתָה שָׁם בִּן־רֶגַע. הֲסִּירוֹתִי אֶת כַּפִּי, נָגַעְתִּי בְּאֶצְבָּעִי בַּזָּנָב – רוֹבֶצֶת, וְאֵינָהּ זָעָה; לִטַּפְתִּיהָ בְּאֶצְבָּעִי לְאֹרֶךְ הַגַּב – רוֹבֶצֶת, דּוֹמֶה כְאִלּוּ הֲרָגוּהָ. וְהַיַּרְגָּזִי הַשֵּׁנִי נִצָּב לוֹ עַל עָנָף, בְּמֶרְחַק שְׁלֹשָה־אַרְבָּעָה צְעָדִים. וְצִיֵּץ לוֹ צִיּוּצִים. נִתָּן הָיָה לְנַחֵשׁ, כִּי הוּא שִׁדֵּל אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיּוֹסִיף וְיִרְבַּץ לְלֹא תְּנוּעָה.

“אַתָּה – אָמַר הוּא, – שְׁכַב לְךָ דֹּם, וַאֲנִי אוֹסִיף וַאֲצַיֵץ סְבִיבוֹ; הוּא יָקוּם וְיִרְדֹף אַחֲרַי, אֲנִי אֶתְרוֹמֵם וְאָעוּף מִזֶּה, וְאִלּוּ אַתָּה אַל נָּא תַּחְמִיץ אָז אֶת הָרֶגַע הַכָּשֵׁר…”

חָדַלְתִּי מִלְּעַנּוֹת אֶת הַצִּפּוֹר, סַרְתִּי לִי הַצִּדָּה וְנִפְנֵיתִי לִרְאוֹת וְלָדַּעַת מַה יִּקְרֶה מִכָּאן וּלְהַבָּא. וְצָרִיךְ הָיִיתִי לַעֲמֹד שָׁעָה אֲרֻכָּה מְאֹד, שֶׁכֵּן הַיַּרְגָּזִי בֶּן־הַחֹרִין הִשְׁגִיחַ בִּי וְהָיָה מוֹסִיף וּמַזְּהִיר אֶת חֲבֵרוֹ הַשָּׁבוּי:

“מוּטָב שֶׁתּוֹסִיף וְתִשְׁכַּב, שֶׁאִם לֹא כֵן – הֲרֵיהוּ בָּזֶה, לֹא הַרְחֵק, עוֹמֵד וְאוֹרֵב..”

וְכָּךְ עָמַדְתִּי זְמָן רַב, עַד שֶׁהַיַּרְגָּזִי הַחָפְשִׁי צִיֵּץ לִבְסוֹף בְּקוֹל מְיֻחָד לְגַמְרֵי, וּלְפִי נִחוּשִׁי אָמַר:

“חִרְגוּ מִשָּׁם, אֵין מוֹצָא אַחֵר: הוּא עוֹמֵד”.

הַזָּנָב נֶעְלַם. וְנִרְאָה לָעַיִן רֹאשׁ קָטָן וּרְצוּעָה שְׁחוֹרָה עַל הַלֶּחִי. הוּא צִיֵּץ:

“הֶיכָן הוּא?”

“הִנֵּה הוּא עוֹמֵד”, צִיֵּץ הַשֵּׁנִי; “רוֹאֶה אַתָּה?”

“אָכֵן, אֲנִי רוֹאֶה!” צִיֵּץ הַשָּׁבוּי.

וְהוּא גָּח וַיָּעָף.

הֵם הִתְרַחֲקוּ צְעָדִים אֲחָדִים בִּלְבָד, וּבְוַדַּאי הִסְפִּיקוּ לִלְחשׁ זֶה עַל אָזְנוֹ שֶׁל זֶה:

“הָבָה וְנִתְבּוֹנֵן, שֶׁמָּא כְּבָר הָלַךְ מִזֶּה”.

וְהֵם עָפוּ, עָמְדוּ עַל עָנָף גָּבֹהַּ, וְהִתְבּוֹנְנוּ.

“הוּא עוֹמֵד”, אָמַר הָאֶחָד.

“הוּא עוֹמֵד”, אָמַר הַשֵּׁנִי.

וְהֵם קָמוּ וַיָּעוּפוּ…

פַּעַם אַחַת קָרָה – שֶׁאָנוּ צַדְנוּ כְּרוּכְיָּה צְעִירָה וְהִגַּשְׁנוּ לָהּ צְפַרְדֵּעַ. הִיא בָּלְעָה אוֹתָהּ. הִגַּשְׁנוּ לָהּ שְׁנִיָּה – וּבְלָעַתָּה. וְכֵן שְׁלִישִׁית, רְבִיעִית, חֲמִשִּׁית; וְיוֹתֵר צְפַרְדְּעִים לֹא הָיוּ אָז בְּיָדֵינוּ.

– חֲכָמָה הִיא! – אָמְרָה אִשְׁתִּי וְשָׁאֲלָה אוֹתִי: – וְכַמָּה מֵהֶן מְסֻגָּלָה הִיא לֶאֱכֹל? שֶׁמָּא עֶשֶׂר אֲפִלּוּ?

– יִתָּכֵן שֶׁגַּם עֶשֶׂר, – אָמַרְתִּי.

– וְשֶׁמָּא עֶשְׂרִים?

– עֶשְׂרִים, – אָמַרְתִּי, – סָפֵק הוּא…

קָצַצְנוּ לִכְרוּכְיָּה זוֹ אֶת כְּנָפֶיהָ, וְהָיְתָה נִגְרֶרֶת וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֵי אִשְׁתִּי לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכָה. הוֹלֶכֶת הִיא לַחֲלֹב אֵת הַפָּרָה – וְהַכְּרוּכְיָּה אַחֲרֶיהָ, הוֹלֶכֶת הִיא לְגִנַּת־הַיְּרָקוֹת – גַּם הַכְּרוּכְיָּה צְרִיכָה לְשָׁם, וְכֵן גַּם לַעֲבוֹדוֹת־הַשָּׂדֶה הִיא הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ, וְאַף אֶל הַבְּאֵר. נִתְרַגְּלָה אִשְׁתִּי אֵלֶיהָ, כְּמוֹ לְבַת בִּטְנָהּ, וּכְבָר מְשַׁעֲמֵם לָהּ בִּלְעָדֶיהָ, וְאֵינָהּ זָזָה לְבַדָּהּ אַף צַעַד. אַךְ אִם קָרֹה קָרָה וְהִיא נֶעְדְרָה – דַּי לָהּ אִם תִּקְרָא: “פְרוּ־פְרוּ!” וְהִנֵּה הִיא רָצָה כְּבָר וּבָאָה לִקְרָאתָהּ. חֲכָמָה כָּזֹאת!

כָּךְ חַיָּה אֶצְלֵנוּ הַכְּרוּכְיָּה, וּכְנָפֶיהָ הַקְּצוּצוֹת חוֹזְרוֹת וְצוֹמְחוֹת, חוֹזְרוֹת וְצוֹמְחוֹת.

פַּעַם אַחַת הָלְכָה אִשְׁתִּי לִשְׁאֹב מַיִם, לְיַד הָאֲגָם. צְפַרְדְּעוֹן לֹא גָּדוֹל יָשַׁב לְיַד הַבְּאֵר וְקָפַץ מִפַּחַד הַכְּרוּכְיָּה לְתוֹךְ הָאֲגָם. הַכְּרוּכְיָּה קָפְצָה אַחֲרָיו, וְהַמַּיִם עֲמֻקִּים, וּמִן הַחוֹף וְעַד לַצְּפַרְדֵּעַ אֵין לְהַגִּיעַ. טְפַח טְפַח בִּכְנָפֶיהָ וְהַכְּרוּכְיָה הִתְרוֹמְמָה פִּתְאֹם וַתָּעָף. אִשְׁתִּי נֶאֶנְקָה – וַתָּרָץ אַחֲרֶיהָ. טְפַח־טְפַח בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, אַךְ לָעוּף אֵינָהּ יְכוֹלָה. וּבִדְמָעוֹת בָּאָה אֵלֵינוּ: “הֶאָח, הֶאָח, צָרָה כָּזֹאת! הֶאָח, הֶאָח!” כֻּלָּנוּ רַצְנוּ וְנִתְאַסַּפְנוּ לְיַד הַבְּאֵר, רוֹאִים אָנוּ – הַכְּרוּכְיָּה רְחוֹקָה, בְּאֶמְצַע אֲגַמֵּנוּ הִיא עוֹמֶדֶת.

– פְרוּ, פְרוּ! קוֹרֵא אֲנִי.

וְכָל הַנְּעָרִים קוֹרְאִים גַּם הֵם אַחֲרַי:

– פְרוּ, פְרוּ!

– וַחֲכָמָה כָּזֹאת! מִיָּד בְּשָׁמְעָה אֶת הַ־“פְרוּ־פְרוּ” שֶׁלָּנּוּ, טְפַח־טְפַח בִּכְנָפֶיהָ, וַתָּעָף וַתָּבוֹא אֵלֵינוּ. אִשְׁתִּי הִתְמוֹגְגָה מֵרֹב נַחַת, וַתְּצַו עַל הַנְּעָרִים לָרוּץ וּלְהָבִיא חִישׁ צְפַרְדְּעִים. אוֹתָהּ שָׁנָה פָּרוּ וְרָבוּ מְאֹד הַצְּפַרְדְּעִים, וְהַנְּעָרִים חָפְנוּ שְׁנֵי כּוֹבָעִים מְלֵאִים מֵהֶן. הֵבִיאוּ הַנְּעָרִים אֶת הַצְּפַרְדֵּעִים, הִגִּישׁוּ לָהּ וְהָיוּ מוֹנִים וְהוֹלְכִים. הִגִּישׁוּ חָמֵשׁ – בָּלְעָה אוֹתָן, הִגִּישׁוּ עֶשֶׂר – בְּלָעָתָן, עֶשְׂרִים וּשְׁלשִׁים, וְכָךְ בָּלֹעַ בָּלְעָה אַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ צְפַרְדְּעִים.

רָאִיתִי נַקָּר: קְצַר־גֵו – הֲרֵי הַזָּנָב אֶצְלוֹ קָטָן – הַמְּעוֹפֵף לוֹ, לְאַחַר שֶׁהִלְבִּישׁ אִצְטְרֻבַּל־אֹרֶן גָּדוֹל עַל גַּבֵּי מַקּוֹרוֹ. הוּא יָשַׁב עַל גַּבֵּי לִבְנֶה, שֶׁבֵּין עֲנָפָיו הָיָה לוֹ בֵּית־מְלָאכָה לְקִלּוּף אִצְטְרֻבָּלִים. הוּא חָלַף־עָבַר עַל פְּנֵי הַגֶּזַע עַם הָאִצְטְרֻבָּל שֶׁעַל מַקּוֹרוֹ וְהִגִּיעַ עַד לַמָּקוֹם הַמֻּכָּר לוֹ. פִּתְאֹם הִבְחִין, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁבֵּין שְׁנֵי עֲנָפִים, שֶׁבּוֹ הָיָה נִצְבָּט הָאִצְטְרֻבָּל, תָּקוּעַ אִצְטְרֻבָּל מְקֻלָּף שֶׁלֹּא נִזְרַק עֲדַיִן לָאָרֶץ, וְאֵין לִדְחֹק בּוֹ אֶת הָאִצְטְרֻבָּל הֶחָדָשׁ. וְאֵין לוֹ – צָרָה שֶׁכָּזֹאת! – בַּמֶּה לְסַלֵּק מִשָּׁם אֶת הָאִצְטְרֻבָּל הַיָּשָׁן: שֶׁהֲרֵי מַקּוֹרוֹ תָּפוּשׂ…

אוֹ אָז עָשָׂה הַנַּקָּר אֵת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בֶּן־אָדָם: דָּחַק אֶת הָאִצְטְרֻבָּל הֶחָדָשׁ בֵּין חָזֵהוּ לְבֵין הָעֵץ, שִׁחְרֵר אֶת מַקּוֹרוֹ וְהִפִּיל בְּעֶזְרָתוֹ אֵת הָאִצְטְרֻבָּל הַיָּשָׁן. אַחַר־כָּךְ הִנִּיחַ אֶת הָאִצְטְרֻבָּל הֶחָדָשׁ בְּבֵית־הַמְּלָאכָה וּפָתַח בַּעֲבוֹדָתוֹ…

כָּל־כָּךְ חָכָם הַנַּקָּר! – לְעוֹלָם הִנּוֹ זָרִיז, עֵר וּמַעֲשִׂי.

עִם בֹּקֶר הָלְכָה עִמִּי זָהֳרָה לְפִי עִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁל אַרְנֶבֶת. אֶתְמוֹל רָדַף כַּלְבֵּנוּ אַחֲרֵי הָאַרְנֶבֶת הַזֹּאת מִמֶּרְחַקֵּי הַיַּעַר וְעַד לְאָהֳלֵנוּ. הָאִם חָזְרָה הָאַרְנֶבֶת לַיַּעַר, אוֹ נִשְׁאֲרָה לִחְיוֹת לְיַד בְּנֵי־אָדָם בִּתְעָלָה מִן הַתְּעָלוֹת? עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי כָּל הַשָּׂדֶה וּמָצָאנוּ אֶת הָעֲקֵבוֹת הַחוֹזְרִים. עֲקֵבוֹת רַעֲנַנִּים.

– לְפִי עֲקֵבוֹת אֵלֶּה חָזְרָה אֶל מְקוֹמָהּ בַּיַּעַר – אָמַרְתִּי לָהּ.

– וְהֵיכָן לָנָה הָאַרְנֶבֶת הַלַּיְלָה? – שָׁאֲלָה זָהֳרָה.

לְרֶגַע הֱבִיאַתְנִי שְׁאֵלָתָהּ בִּמְבוּכָה, אַךְ נִתְאוֹשַׁשְׁתִּי וְעָנִיתִי:

– רַק אֲנַחְנוּ לָנִים, וְאִלּוּ הָאַרְנָבוֹת עֵרוֹת בַּלַּיְלָה; הִיא עָבְרָה כָּאן בַּלַּיְלָה וְהָלְכָה לְבַלּוֹת אֶת יוֹמָהּ בַּיַּעַר. רַק אֲנַחְנוּ לָנִים בַּלַּיְלָה, וְאִלּוּ הָאַרְנָבוֹת לָנוֹת בַּיּוֹם, וְיוֹמָן נוֹרָא עֲלֵיהֶן מִן הַלַּיְלָה. בַּיּוֹם עֲשׂוּיָה כָּל חַיָּה טוֹרֶפֶת לִפְגֹּעַ בָּהֶן.

בִּשְׁהוֹתִי בְּסִיבִּיר, לְיַד נַחַל בַּיְקָל, נִזְדַּמַּנְתִּי עִם אָדָם אֶחָד וְהוּא סִפֵּר לִי מַעֲשֶׂה בְּדֹב. וְהָיָה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה תָּמוּהַּ כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתִּי לִדְבָרָיו. אוּלָם אוֹתוֹ אָדָם טָעַן שֶׁעַל הַמְּאֹרָע כָּתְבוּ אֲפִלּוּ בָּעִתּוֹנִים. וְזֶה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה:

עַל שְׂפַת הַבַּיְקָל חַי שׁוֹמֵר אֶחָד, שֶׁהָיָה דָּג דָּגִים וְצַד שְׁפַנִּים. פַּעַם אַחַת הֵצִיץ הַשּׁוֹמֵר מִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹ וַיַּרְא דֹב מְגֻדָּל שֶׁנִּמְלַט מִפְּנֵי כַמָּה וְכַמָּה זְאֵבִים וְרָץ יָשָׁר לְבֵיתוֹ. דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהִנֵּה בֹּא יָבֹא הַקֵּץ לַדֹּב, אוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם זִנֵּק הַדֹּב לְתוֹךְ פְּרוֹזְדּוֹר הַבַּיִת. הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה מֵאַחֲרָיו וְהוּא הִשְׁעִין עָלֶיהָ אֶת כַּפָּתוֹ וְגַם אֶת גּוּפוֹ. רָאָה הַשּׁוֹמֵר אֶת הַנַּעֲשֶׂה, תָּפַס אֶת רוֹבֵהוּ וְקָרָא:

– הַחֲזֵק הֵיטֵב, הַחֲזֵק, הַדֹּב!

דָּחֲקוּ הַזְּאֵבִים בַּדֶּלֶת, וְהַזָּקֵן כִּוֵּן מִבַּעַד לַחַלּוֹן אֵת רוֹבֵהוּ וּפִיו לֹא פָּסַק מִלְּעוֹדֵד אֶת הַדֹּב הַמְּגֻשָּׁם:

– הַחֲזֵק הֵיטֵב, הַחֲזֵק, הַדֹּב!

וְכָךְ הֵמִית זְאֵב אֶחָד, שְׁנֵי זְאֵבִים, שְׁלשָׁה.

לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל הַזְּאֵב הַשְּׁלִישִׁי נָפוֹצוּ הַזְּאֵבִים לְכָל רוּחַ, וְאִלּוּ הַדֹּב נִשְׁאַר בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵר לְכָל יְמֵי הַחֹרֶף.

וּבָאָבִיב, מִשֶּׁהִגִּיחוּ הַדֻּבִּים מִמְּאוּרוֹתֵיהֶם, קָשַׁר הַזָּקֵן עֲנָק לָבָן לְצַוְּארֵי הַדֹּב שֶׁלּוֹ וּבִקֵּשׁ מִכָּל חֲבֵרָיו הַצַּיָּדִים שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בּוֹ לְרָעָה. שֶׁהֲרֵי דֹב זֶה – יְדִידוֹ הוּא.

אֶמֶשׁ אֵחַרְנוּ שֶׁבֶת עַד דִּמְדּוּמִים בְּגִנָּתֵנוּ. לְפֶתַע־פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת אֵין־סְפֹר שֶׁל צִפֳּרִים, וְעַד מְהֵרָה נִתְכַּסּוּ כָּל הַשָּׁמַיִם בְּצִפֳּרִים: עוֹרְבֵי־הַזֶּרַע מִתְכּוֹנְנִים לִמְעוּפָם לְחוּץ־לָאָרֶץ, וּמִשּׁוּם־מָה הֵם עָפִים תָּמִיד יַחַד עִם הַקָּאָק. דּוֹמֶה הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הַקָּאָק מְלַוֶּה אֶת עוֹרְבֵי־הַזֶּרַע.

פְּעָמִים רַבּוֹת הָיָה קְהַל צִפֳּרִים זֶה חוֹזֵר אֵלֵינוּ לְאַחַר שֶׁיָּצָא כְּבָר לַדֶּרֶךְ, וּלְבַסּוֹף הֲבִינוֹנוּ, שֶׁהֵן רוֹצוֹת כֻּלָּן לָלוּן אֶצְלֵנוּ. אֲחָדוֹת מֵהֶן כְּבָר הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת, וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם הִכִּירָה אַחַת מֵהֶן מַשֶּׁהוּ, הוֹדִיעָה לִשְׁאָר הַצִּפֳּרִים וְכֻלָּן הִתְרוֹמְמוּ בְּבַת־אַחַת בִּקְרִיאָה פּוֹלַחַת אֲוִיר וְעָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם.

וְאִלּוּ אֲנִי נִזְכַּרְתִּי אוֹתָהּ שָׁעָה, כִּי לִפְנֵי שְׁנָתַיִם נִשְׁתַּקְעוּ אֶצְלֵנוּ עוֹרְבֵי־הַזֶּרַע. הֵם הֵקִימוּ רַעַשׁ אָיֹם וְלֹא הָיְתָה כָּל אֶפְשָׁרוּת לַעֲבֹד וְלַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה בַּבַּיִת.

רָצִיתִי לַהֲרֹס אֶת הַקִּנִּים, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְאֻחָר כְּבָר: הַבֵּיצִים כְּבָר הֻטְלוּ. וּכְשֶׁגָּדְלוּ עוֹרְבֵי־הַזֶּרַע הַקְּטַנִּים, יָרִיתִי בְּמִנְיָן מָהֵם מִתּוֹךְ הַנָּחָה, שֶׁהֵם יִזְכְּרוּ אֶת הַפְּרָעוֹת לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְלֹא יִשְׁתַּקְּעוּ עוֹד כָּאן.

וְנִתְבָּרֵר, כִּי הַחֶשְׁבּוֹן הָיָה נָכוֹן. הֵם זָכְרוּ וְנִשְׁתַּקְעוּ בְּקָצֵהוּ הָאַחֵר שֶׁל הַכְּפָר. יִתָּכֵן, כִּי עַכְּשָׁו כְּבָר הֵחֵלּוּ שׁוֹכְחִים וּכְבָר בָּאוּ לִידֵי הַחְלָטָה לָלוּן כָּאן, אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע־פִּתְאֹם נִזְכַּר אֶחָד מֵהֶם וְהוֹדִיעַ לְכָל הַלַּהֲקָה וְהֵם בָּרְחוּ מִתּוֹךְ מוֹרָא רַב.

הַחֲתַלְתּוּלָה כּוּשִׁית מְקַנְּאָה בַּכַּלְבָּה נַבְחָנִית, וּכְשֶׁאֲנִי קוֹרֵא אֵלַי אֶת נַבְחָנִית – רָצָה אֵלַי כּוּשִׁית בִּזְרִיזוּת רַבָּה; מוּבָן, גַּם נַבְחָנִית מְקַנְּאָה בְּכּוּשִׁית, וְגַּם הִיא רָצָה בְּקָרְאִי אֵלַי אֶת כּוּשִׁית.

מֵעַתָּה יוֹדֵעַ אֲנִי אֵיךְ לִנְהֹג:

– כּוּשִׁית! – קוֹרֵא אֲנִי.

מוֹפִיעָה וּבָאָה נַבְחָנִית.

– נַבְחָנִית!

מוֹפִיעָה וּבָאָה כּוּשִׁית.

אֲנִי וְאָחִי הָיִינוּ מִשְׁתַּעֲשְׁעִים תָּמִיד עִם הַסַּבְיוֹנִים. יֵשׁ שֶׁהָיִינוּ הוֹלְכִים לְאֵיזֶה מָקוֹם, הוּא – לְפָנַי, וַאֲנִי – בְּעִקְבוֹתָיו.

סֶרְיוֹזָ’ה! – הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ בִּנְעִימָה שֶׁל רְצִינוּת.

הוּא מַפְנֶה אֶת עֵינָיו, וַאֲנִי מְנַשֵּׁב בְּסַבְיוֹן, יָשָׁר לְתוֹךְ עֵינָיו. וְעַכְשָׁו, הוּא אוֹרֵב לִי, וּכְשֶׁאֲנִי מֵסִיחַ אֶת דַּעְתִּי – הוּא מַשִּׁיב לְתוֹךְ עֵינַי אֶת אַחַד הַסַּבְיוֹנִים. וְכָּךְ קָרָה, שֶׁאֶת הַפְּרָחִים הַמְשַׁעֲמְמִים הָאֵלֶּה הָיִינוּ קוֹטְפִים רַק לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ. וְאוּלָם, – פַּעַם אַחַת עָלָה בְּיָדִי לְגַלּוֹת מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיָן זֶה.

אָנוּ חָיִינוּ אָז בַּכְּפָר, וְלִפְנֵי חַלּוֹנֵנוּ הָיָה אָחוּ, כֻּלּוֹ זָהוּב וּמְשֻׁפָּע סַבְיוֹנִים מְלַבְלְבִים. זֶה הָיָה מַרְאֶה יָפֶה, כֻּלָּם עָנוּ וְאָמְרוּ: “יָפֶה מְאֹד! הָאָחוּ – זָהֹב”. פַּעַם אַחַת הִשְׁכַּמְתִּי קוּם לָצוּד דָּגִים, וְשַׂמְתִּי אֶל לִבִּי, כִּי הָאָחוּ לֹא הָיָה זָהוּב, אֶלָּא יָרֹק, אֲבָל כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, – הָיָה הָאָחוּ שׁוּב זָהוּב. הִתְחַלְתִּי מִתְבּוֹנֵן – לִפְנוֹת עֶרֶב שׁוּב הוֹרִיק הָאָחוּ. אוֹ אָז הָלַכְתִּי, לָקַחְתִּי סַבְיוֹן בְּיָדִי וְנִתְבָּרֵר, כִּי הוּא קִפֵּל אֶת עַלְעָלָיו, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיוּ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ צְהֻבִּים מִצַּד כַּף הַיָּד, וּבְשָׁעָה שֶׁהִנְנוּ מְקַמְּצִים אֶת יָדֵינוּ לִכְדֵי אֶגְרוֹף, הָיִינוּ סוֹגְרִים אֶת הַצָּהֹב בְּתוֹךְ הַכַּף. בַּבֹּקֶר, עִם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁגַּחְתִּי, שֶׁהַסַּבְיוֹנִים פּוֹתְחִים אֶת אֶגְרוֹפֵיהֶם וְעַל-יְדֵי כָּךְ מַזְהִיב הָאָחוּ.

מִכָּאן וּלְהַבָּא הָיָה הַסַּבְיוֹן בִּשְׁבִילֵנוּ פֶּרַח מִן הַפְּרָחִים הַמְעַנְיְנִים בְּיוֹתֵר, שֶׁכֵּן הֵם הָיוּ שׁוֹכְבִים לִישֹׁן יַחַד אִתָּנוּ הַיְלָדִים, וְיַחַד אִתָּנוּ הָיוּ קָמִים.

פַּעַם אַחַת טִיַּלְתִּי עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל הַפֶּלֶג בִּכְפָרֵנוּ וְהִשְׁגַּחְתִּי בְּקִפּוֹד שֶׁהָיָה לְיַד אַחַד הַשִּׂיחִים. אַף הוּא הִשְׁגִּיחַ בִּי, הִצְטַמְצֵם וּכְאִלּוּ דָּפַק: טוּק-טוּק-טוּק. דּוֹמֶה הָיָה הַדָּבָר, כְּאִלּוּ מְכוֹנִית נוֹסַעַת אֵי-שָׁם בַּמֶּרְחָק. נָגַעְתִּי בּוֹ בִּקְצֵה מַגָּפִי – הוּא נָשַׁף נְשִׁיפָה נוֹרָאָה וְהִקְרִיב אֶת מְחָטָיו אֶל מַגָּפִי.

– הֶ, כָּךְ מִנְהָג אַתָּה נוֹהֵג בִּי! – אָמַרְתִּי וּדְחַפְתִּיו בִּקְצֵה מַגָּפִי אֶל תּוֹךְ הַפֶּלֶג.

מִיָּד פִּשֵּׁט אֶת גּוּפוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְשָׁט לְעֵבֶר הַחוֹף, בְּדוֹמֶה לַחֲזַרְזִיר, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹם זִיפִים עָמְדוּ מְחָטִים עַל גַּבּוֹ. נָטַלְתִּי מַקֵּל, גִּלְגַּלְתִּי אֶת הַקִּפּוֹד אֵל תּוֹךְ כּוֹבָעִי וַהֲבֵאתִיו הַבַּיְתָה.

בְּבֵיתִי הָיוּ עַכְבָּרִים רַבִּים. שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי, כִּי הַקִּפּוֹדִים טוֹרְפִים אוֹתָם, וָאַחְלִיט: – יִחְיֶה זֶה אֶצְלִי וְיִטְרֹף עַכְבָּרִים.

הִנַחְתִּי אֶת הַכַּדּוּר הַדּוֹקְרָנִי בְּאֶמְצָעָה שֶׁל הָרִצְפָּה וְיָשַׁבְתִּי לִי לִכְתֹּב, וְרַק בְּזָוִית שֶׁל עַיִן אַחַת הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּקִּפּוֹד. רַק שָׁעָה קַלָּה בִּלְבַד עָמַד לְלֹא תְּנוּעָה: לְאַחַר שֶׁשָּׁקַטְתִּי לְיַד שֻׁלְחָנִי, פִּשֵּׁט הַקִּפּוֹד אֵת גּוּפוֹ, הִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ, נִסָּה לָלֶכֶת לְכָאן וּלְכָאן, וּלְבַסּוֹף בָּחַר לְעַצְמוֹ מָקוֹם מִתַּחַת לַמִּטָּה וְנָדַם שָׁם לְגַמְרֵי.

מִשֶּׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם, – הִדְלַקְתִּי אֶת הָעֲשָׁשִׁית, – וּבָרוּךְ הַבָּא! – הַקִּפּוֹד יָצָא מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמִּתַּחַת לַמִּטָּה, סָבוּר הָיָה, כַּמּוּבָן, כִּי הָעֲשָׁשִׁית הִיא הַלְּבָנָה שֶׁזָּרְחָה לוֹ בַּיַּעַר: לְאוֹר הַלְּבָנָה מְחַבְּבִים הַקִּפּוֹדִים אֶת הָרִיצָה עַל פְּנֵי הַשְּׁדֵמוֹת. וְכָךְ הִתְחִיל רָץ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר וּמְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁכָּאן שְׁדֵמָה בַּיַּעַר.

לָקַחְתִּי אֶת מִקְטַרְתִּי, עִשַּׁנְתִּי וְהֶעֱלֵיתִי עָנָן מִסָּבִיב לַלְּבָנָה. וְדּוֹמֶה הָיָה הַדָּבָר כְּאִלּוּ כָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ בַּיַּעַר: גַּם לְבָנָה וְגַּם עָנָן, וְרַגְלַי כְּמוֹהֶן כְּגִזְעֵי עֵצִים, וְהֵן מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַקִּפּוֹד: הִנֵּה מִתְרוֹצֵץ הוּא בֵּינֵיהֶן, מְרַחְרֵחַ וּמְגָרֵד בִּמְחָטָיו אֶת דָּפְנֵי מַגָּפַי.

לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה בָּעִתּוֹן, הוּא נָשַׁר מִיָּדִי וְנָפַל עַל הָרִצְפָּה, וַאֲנִי שָׁכַבְתִּי לִי בְּמִטָּתִי וְנִרְדַמְתִּי.

תָּמִיד יָשֵׁן אֲנִי כְּאִלּוּ עֵר הִנְנִי. וּפִתְאֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ – רִשְׁרוּשׁ עוֹמֵד בְּחֶדְרִי. שִׁפְשַׁפְתִּי גַפְרוּר, הִדְלַקְתִּי נֵר וְהִשְׁגַּחְתִּי בַּקִּפּוֹד שֶׁהוּא מְמַהֵר וְרָץ אֶל מִתַּחַת לַמִּטָּה. וְהָעִתּוֹן לֹא הָיָה עוֹד לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַחֶדֶר. הִנַּחְתִּי לַנֵּר שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק וְאֵין אֲנִי יָשֵׁן עוֹד, כִּי אִם מְהַרְהֵר בְּהָקִיץ: “לְשֵׁם מָה נָחוּץ הָיָה הָעִתּוֹן לַקִּפּוֹד?” – אַךְ עַד מְהֵרָה יָצָא דַיָּרִי מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמִּתַּחַת לַמִּטָּה – וְרָץ יָשָׁר אֶל הָעִתּוֹן; מִסְתּוֹבֵב הוּא לְיָדוֹ, מֵקִים רִשְׁרוּשׁ וָרַעַשׁ, וּלְבַסּוֹף מָצָא תַּחְבּוּלָה: הִלְבִּישׁ קָצֶה אֶחָד שֶׁל הָעִתּוֹן עַל גַּבֵּי מְחָטָיו וְהוּא סוֹחֵב אוֹתוֹ, אֶת הַחֵפֶץ הֶעָצוּם הַזֶּה, אֶל פִּנָּתוֹ.

עַכְשָׁו הֲבִינוֹתִי לְרוּחוֹ: הָעִתּוֹן הָיָה בְּעֵינָיו בְּחִינַת עַלְוָה יְבֵשָׁה בַּיַּעַר, וְהוּא סוֹחֲבוֹ כְּדֵי לְרַפֵּד בּוֹ אֶת קִנּוֹ. וְאָמְנָם, בָּרֵר הִתְבָּרֵר: – עַד מְהֵרָה עָטַף אֶת עַצְמוֹ בָּעִתּוֹן וְהִתְקִין בְּעֶזְרָתוֹ אֶת קִנּוֹ. וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת מַעֲשֵׂהוּ הֶחָשׁוּב, יָצָא מִמְּקוֹם מְגוּרָיו וְעָמַד לְיַד מִטָּתִי, בָּחַן וְהִתְבּוֹנֵן בְּנֵר-הַלְּבָנָה.

שׁוּב הֶעֱלֵיתי עֲנָנִים סָבִיב וְשָׁאַלְתִּי:

– מָה עוֹד אַתָּה צָרִיךְ?

הַקִּפּוֹד לֹא נִבְהַל.

קַמְתִּי מִמִּטָּתִי. הַקִּפּוֹד אֵינוֹ בּוֹרֵחַ.

נָטַלְתִּי צַלַּחַת. הֶעֱמַדְתִּיהָ עַל הָרִצְפָּה, הֵבֵאתִי דְלִי מַיִם וְיָצַקְתִּי מֵהֶם לְתוֹךְ הַצַּלַּחַת, וְשׁוּב יְצַקְתִּים לְתוֹךְ הַדְּלִי וּבְאֹפֶן כָּזֶה הֶעֱלֵיתִי פִּכְפּוּךְ בְּדוֹמֶה לָזֶה שֶׁמִּתְפַּכְפֵּךְ בַּפֶּלֶג.

– קוּם וָלֵךְ, אֵפוֹא, לֵךְ… – אָמַרְתִּי. רוֹאֶה אַתָּה שֶׁסִּדַּרְתִּי לְמַעַנְךָ לְבָנָה, גַּם עָבִים הֶעֱלֵיתִי, וְהִנֵּה כָּאן גַּם מַיִם…

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן: דּוֹמֶה לִי כִּי הוּא זָז קָדִימָה. אוֹ אָז קֵרַבְתִּי אֵלָיו אֶת הַפֶּלֶג. הוּא זָז – וְאַף אֲנִי זָז, וְכָךְ נִפְגַּשְׁנוּ.

– שְׁתֵה, – אָמַרְתִּי לוֹ לְבַסּוֹף.

וְהוּא לִקְלֵק. וַאֲנִי הֶעֱבַרְתִּי אֶת יָדִי עַל גַּבּוֹ קַלּוֹת-קַלּוֹת, כְּאִלּוּ לִטַפְתִּיו, וְאָמַרְתִּי:

– בַּרְנָשׁ טוֹב אַתָּה, טוֹב!

הַקִּפּוֹד שָׁתָה לִרְוָיָה, וָאֹמַר אֵלָיו:

– הָבָה וְנִישַׁן.

עָלִיתִי עַל הַמִּטָּה וְכִבִּיתִי אֶת הַנֵּר.

אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן יָשַׁנְתִּי, וּפִתְאֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ: שׁוּב אֵיזוֹ עֲבוֹדָה נַעֲשֵׂית בְּחֶדְרִי.

הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר – וְכִי מָה סְבוּרִים אַתֶּם? הַקִּפּוֹד רָץ לוֹ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, וְעַל גַּבֵּי מְחָטָיו רָכוּב תַּפּוּחַ. רָץ הוּא אֶל קִנּוֹ, מַנִּיחוֹ שָׁם, וְרָץ לְהָבִיא עוֹד תַּפּוּחַ מִן הַפִּנָּה, שֶׁבָּהּ עָמַד שַׂק מָלֵא תַּפּוּחִים. הִנֵּה הוּא רָץ, מִצְטַמְצֵם לְיַד הַתַּפּוּחִים, דּוֹחֵף וְשׁוּב רָץ – וְעַל גַּבֵּי מְחָטָיו הוּא נוֹשֵׂא תַּפּוּחַ נוֹסָף אֶל קִנּוֹ.

הִנֵּה כָּךְ הִסְתַּדֵּר הַקִּפּוֹד בִּמְגוּרָיו אֶצְלִי. עַכְשָׁו, שָׁעָה שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה תֵּה, אֲנִי מַנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנִי, מוֹזֵג לוֹ חָלָב בְּתוֹךְ צַלַּחַת – וְהוּא שׁוֹתֶה, אֲנִי מַגִּישׁ לוֹ לַחְמָנִיָּה – וְהוּא אוֹכֵל מִמֶּנָּה.

לָדָה – כַּלְבָּה זְקֵנָה בַּת עֶשֶׂר מִגֶּזַע פּוֹינְטֶר, – צִבְעָהּ לָבָן עִם כְּתָמִים צְהֻבִּים. טְרַבְקָה – אַדְמוֹנִית, מְדֻבְלֶלֶת, מִגֶּזַע אִירְלַנְדִי, וְהִיא רַק בַּת עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים. לָדָה – שְׁקֵטָה וַחֲכָמָה. טְרַבְקָה – מְטֹרֶפֶת, וְאֵין הִיא מְהִירָה לַהֲבִינֵנִי. אִם אֲנִי קוֹרֵא לָהּ בְּצֵאתִי מִבֵּיתִי: – “טְרַבְקָה!” – הִיא יוֹצֵאת מִדַּעְתָּהּ לְרֶגַע. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מַסְפִּיקָה לָדָה לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשָׁהּ אֵלֶיהָ וּכְאִלּוּ אוֹמֶרֶת לָהּ: “טִפְּשֹׁנֶת, וְכִי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת, בַּעַל הַבַּיִת קוֹרֵא לָךְ”.

הַיּוֹם יָצָאתִי מִבֵּיתִי וְקָרָאתִי:

– לָדָה, טְרַבְקָה, הָאֲפוּנָה בָּשְׁלָה, בֹּאנָה אִתִּי מַהֵר וְנֹאכַל אֲפוּנָה!

לָדָה יוֹדַעַת זֹאת כְּבָר שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְעַכְשָׁו הִיא אֲפִלּוּ אוֹהֶבֶת אֶת הָאֲפוּנָה; וְלֹא רַק אֲפוּנָה, גַּם תּוּת-שָׂדֶה, דֻמְדְּמָנִית, וּלְרַבּוֹת צְנוֹנִית, צְנוֹן וּמְלָפְפוֹן, חוּץ מִבָּצָל. קָרָה שֶׁהָיִּיתִי יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל, וְהִיא, הַחֲכָמָה, מִתְבּוֹנֶנֶת וּמְהַרְהֶרֶת, וּפִתְאֹם אַתָּה רוֹאֶה, שֶׁגַּם הִיא קוֹטֶפֶת תַּרְמִיל אַחֲרֵי תַּרְמִיל. מְמַלְאָה פִּיהָ אֲפוּנָה וְלוֹעֶסֶת, וְהָאֲפוּנָה מִדַּרְדֶּרֶת מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי פִּיהָ, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ מִזְרֶה. וּלְאַחַר כָּךְ הִיא יוֹרֶקֶת אֶת הַקְּלִפָּה, וְאֶת הָאֲפוּנָה עַצְמָהּ הִיא מְלַקֶּטֶת מֵעַל הַקַּרְקַע בִּלְשׁוֹנָהּ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר גַּרְגֵּר אֶחָד.

הִנֵּה לוֹקֵחַ אֲנִי עַכְשָׁו תַּרְמִיל עָבֶה וְיָרֹק וּמַצִּיעַ אוֹתוֹ לִטְרַבְקָה. בְּעֵינֶיהָ שֶׁל לָדָה אֵין הַדָּבָר מוֹצֵא חֵן, כִּי רוֹאָה הִיא שֶׁאֲנִי מְבַכֵּר אֶת טְרַבְקָה הַקְּטַנָּה עַל פָּנֶיהָ. הַמְדֻבְלֶלֶת לוֹקַחַת אֶל פִּיהָ אֶת הַתַּרְמִיל וּפוֹלֶטֶת אוֹתוֹ. אֲנִי נוֹתֵן לָהּ שֵׁנִי. גַּם אֶת הַשֵּׁנִי הִיא יוֹרֶקֶת. אֶת הַתַּרְמִיל הַשְּׁלִישִׁי נָתַתִּי לְלָדָה. הִיא לוֹקַחַת. לְאַחַר לָדָה אֲנִי חוֹזֵר וְנוֹתֵן לִטְרַבְקָה. הִיא לוֹקַחַת. וְכָּךְ עָלָה יָפֶה הָעִנְיָן: תַּרְמִיל לְלָדָה, שֵׁנִי – לִטְרַבְקָה. כָּל אַחַת קִבְּלָה עֲשָׂרָה תַּרְמִילִים.

– לִלְעֹס, לִטְחֹן!

וְהַשִּׁנַיִם טָחֲנוּ אֶת הָאֲפוּנָה, מַמָּשׁ כְּטַחֲנָה. הַגַּרְגְּרִים מִדַּרְדְּרִים לְכָל הַעֲבָרִים מִפִּיוֹת שְׁתֵּיהֶן. לִבְסוֹף יָרְקָה לָדָה אֵת הַקְּלִפָּה וְאַחֲרֶיהָ יָרְקָה גַם טְרַבְקָה. לָדָה הִתְחִילָּה לִלְקֹט בִּלְשׁוֹנָהּ אֶת הַגַּרְגְּרִים. טְרַבְקָה נִסְתָה וְתָפְשָׂה אֶת הָעִנְיָן לְפֶתַע פִּתְאֹם: וְגַם הִיא אָכְלָה אֲפוּנָה בַּהֲנָאָה כְּדֻגְמַת לָדָה, אַחַר כָּךְ אָכְלָה גַּם תּוּת-שָׂדֶה, דֻמְדְמָנִית, וּמְלָפְפוֹנִים. וְאֶת כָּל אֵלֶּה הִקְנֵיתִי לִטְרַבְקָה בְּכֹּחַ אַהֲבָתָהּ שֶׁל לָדָה אֵלַי: לָדָה מְקַנְאָה בִּטְרַבְקָה וְאוֹכֶלֶת, טְרַבְקָה מְקַנְאָה בְּלָדָה וְאוֹכֶלֶת. נִדְמֶה לִי, שֶׁאִם אֲסַדֵּר תַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶן, כִּי עַתָּה יִתָּכֵן, שֶׁהֵן תֹּאכַלְנָה אֶצְלִי גַם בָּצָּל.

עִם הָאָבִיב עָפוֹת וּבָאוֹת הַכְּרוּכְּיוֹת. אֲנִי מַתְקִין אֶת מַחֲרַשְׁתִּי. מִנְהָג עַתִּיק הוּא בִּמְחוֹזֵנוּ: – בַּיּוֹם הַשְּׁנֵים-עָשָׂר לְאַחַר שֶׁנִּרְאוּ הַכְּרוּכְיּוֹת בָּאָרֶץ – מַתְחִילָה הַחֲרִישָׁה לִתְבוּאוֹת-הַקַּיִץ; מֵי הָאָבִיב שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ. הִנְנִי יוֹצֵא לַחֲרֹשׁ. שָׂדִי מִשְׂתָּרֵעַ לְאֹרֶךְ בְּרֵכָה. מַשְׁגִּיחִים בִּי שְׁחָפִים לְבָנִים וְהִנֵּה הֵם עָפִים וּבָאִים. עוֹרֵב-הַזֶּרַע, הַקָּאָק, כֻּלָּם מִתְקַהֲלִים אֶל תַּלְמִי לָצוּד תּוֹלָעִים. בְּשַׁלְוָה הוֹלְכוֹת אַחֲרַי, לְאֹרֶך כָּל הַשָּׂדֶה, צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת, לְבָנוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, וְרַק קִוִּית אַחַת, – חָגָה מֵעָלַי, – צוֹוַחַת, חֲרֵדָה.

הַזְּכָרִים דּוֹגְרִים בְּמֻקְדָּם עַל הַבֵּיצִים. – “יֵשׁ לָהֶם כָּאן, בְּקֵרוּב מְקוֹם, קֵן” – הִרְהַרְתִּי.

– מִי אַתֶּם, מָה אַתֶּם? – צוֹוַחַת הַקִּוִית.

– אֲנִי, עָנִיתִי, “מִשֶּׁלָּנוּ”; וְאַתְּ מִי אַתְּ? הֵיכָן טִיַּלְתְּ? מָה מָצָאתְ בָּאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת?

כָּךְ אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ, וְהִנֵּה נָטָה פִּתְאֹם הַסּוּס הַצִּדָּה, וְיָצָא מִן הַתֶּלֶם. הִבַּטְתִּי שָׁמָּה, לַמָּקוֹם שֶׁהַסּוּס נָטָה מִמֶּנּוּ וְרָאִיתִי: הַקִּוִּית רוֹבֶצֶת מַמָּשׁ עַל דַּרְכּוֹ שֶׁל הַסּוּס. הִטֵיתִי אֶת הַסּוּס, – הַקִּוִּית הִתְרוֹמְמָה, וְנִתְגַּלּוּ אַרְבַּע בֵּיצִים הַמֻּנָּחוֹת עַל הַקַּרְקַע. הִנֵּהוּ הַסֵּדֶר שֶׁאֶצְלָם, אֵין הֵם בּוֹנִים קֵן, אֶלָּא מְנַקְּרִים נְקִירָה קַלָּה בַּקַּרְקַע – וְעַל הַשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן מַמָּשׁ מֻנָּחוֹת הַבֵּיצִים, מַמָּשׁ כְּעַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן.

חֲבָל הָיָה לִי לַהֲרֹס אֶת הַקֵּן: צִפּוֹר בִּלְתִּי-מַזִּיקָה. הֲרִימוֹתִי אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, הִקַּפְתִּי אֶת הַבֵּיצִים וְלֹא נָגַעְתִּי בָּהֶן.

בַּבַּיִת סִפַּרְתִּי לַיְלָדִים: כָּךְ וְכָךְ, חָרַשְׁתִּי לִי, הַסּוּס נָטָה מִדַּרְכּוֹ, רָאִיתִי קֵן וְאַרְבַּע בֵּיצִים.

אִשְׁתִּי אָמְרָה: – כְּדַאי לִרְאוֹת.

– חַכִּי, – עָנִיתִי – כְּשֶׁנִּזְרַע אֶת שִׁבֹּלֶת-הַשּׁוּעָל, אָז תִּסְתַּכְּלִי.

זְמַן קָצָר לְאַחַר-כָּךְ יָצָאנוּ לִזְרֹעַ שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל. אִשְׁתִּי נָהֲגָה בַּמַּשְׂדֵדָה. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי עַד לַקֵּן – עָמַדְתִּי וְקָרָאתִי לְאִשְׁתִּי בַּהֲרָמַת-יָד. הִיא עָצְרָה אֶת הַסּוּס, נִגְּשָׁה.

– הִנֵּה זֶה, – אָמַרְתִּי, – סַקְרָנִית שֶׁלִּי, הַבִּיטִי וּרְאִי.

לֵב אֵם יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם הוּא: הִשְׁתּוֹמְמָה, הִצְטַעֲרָה עַל שֶׁהַבֵּיצִים מֻנָּחוֹת בִּלְתִּי-מֻגָּנוֹת, וְהִטְתָה אֶת הַסּוּס מִן הַדֶּרֶךְ.

כָּךְ זָרַעְתִּי שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל עַל מַחֲצִית הַמַּעֲנִית וְאֵת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי הִשְׁאַרְתִּי בִּשְׁבִיל תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה. בָּאָה עוֹנַת הַנְּטִיעָה. הָלַכְתִּי עִם אִשְׁתִּי לִמְקוֹם-הַקֵּן, הִבַּטְנוּ, וְאֵין מְאוּם; כְּבָר יָצְאוּ אֵפוֹא, לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

לִנְטִיעַת תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה בַּשָּׂדֶה נִטְפַּל אֵלֵינוּ קַדּוֹשְׁקָה. כְּלַבְלַב זֶה רָץ לְאֹרֶךְ הַתְּעָלָה עַל הַנָּהָר וְאֵין אָנוּ מַרְגִּישִׁים בּוֹ; אִשְׁתִּי נוֹטַעַת וַאֲנִי מַעֲלֶה חָרִישׁ. וּלְפֶתַע אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת צִפֳּרִי הַקִּוִּית הַקּוֹרְאִים בְּכָל גְּרוֹנָם. הִבַּטְנוּ לְשָׁם וְרָאִינוּ אֶת קַדּוֹשְׁקָה הַשּׁוֹבָב, רוֹדֵף הוּא עַל פְּנֵי הַכַּר אַרְבַּע אֶפְרוֹחֵי-קִוִּית, אֲפַרְפָּרִים, אֲרֻכֵּי-רַגְלַיִם, שֶׁצִּיצִיוֹת צָמְחוּ כְּבָר עַל רָאשֵׁיהֶם וְהַכֹּל אֶצְלָם כָּרָאוּי, אֶלָּא שֶׁאֵין הֵם יוֹדְעִים עֲדַיִן לָעוּף, וַהֲרֵי הֵם בּוֹרְחִים מִפְּנֵי קַדּוֹשְׁקָה. אִשְׁתִּי הֵבִינָה אֶת הַדָּבָר וְהִיא קוֹרֵאת אֵלַי:

– הֲלֹא שֶׁלָּנוּ הֵם!

אֲנִי גּוֹעֵר בְּקַדּוֹשְׁקָה, וְהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, רוֹדֵף וְרוֹדֵף.

אֶפְרוֹחֵי הַקִּוִּית רָצִים וְרָצִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַנָּהָר. לָרוּץ הָלְאָה מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר. הִנֵּה, הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי בְּלִבִּי, יִתְפֹּשׂ אוֹתָם קַדּוֹשְׁקָה. אוּלָם אֶפְרוֹחֵי הַקִּוִּית שְׁטוּחִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְאֵינָם שָׁטִים, אֶלָּא פָּשׁוּט רָצִים. הִנֵּה זֶה פֶּלֶא! צִ’יק – צִ’יק – צִ’יק בְּרַגְלֵיהֶם, וּכְבָר הֵם מֵעֵבֶר לַנָּהָר!

אִם מִשּׁוּם שֶׁהַמַּיִם קָרִים הָיוּ, וְאִם מִפְּנֵי שֶׁקַּדּוֹשְׁקָה צָעִיר הָיָה וְטִפֵּשׁ, אוּלָם הוּא נֶעֱצַר לְיַד הַנָּהָר, וְלֹא הוֹסִיף לִרְדֹף. וְעַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ מַה לַעֲשׂוֹת, – הִגַּעְתִּי אֵלָיו עִם אִשְׁתִּי וְהִרְחַקְנוּהוּ מִשָּׁם.

מַקְסִים הוּא הַצַּיִד עַל שׁוּעָלִים בְּעֶזְרַת דְּגָלִים. יוֹצְאִים וּמַקִּיפִים שׁוּעָל מִן הַשּׁוּעָלִים, בּוֹדְקִים וּמוֹצְאִים אֶת מְקוֹם מִשְׁכָּבוֹ וְתוֹלִים עַל גַּבֵּי שִׂיחִים, בְּשֶׁטַח שֶׁל קִילוֹמֶטֶר, בְּעֵרֶךְ, מִסָּבִיב לַשּׁוּעָל הַיָּשֵׁן, חֲבָלִים עִם דִּגְלֵי כַרְפַּס. הַשּׁוּעָל מְפַחֵד פַּחַד רַב מִפְּנֵי דְגָלִים צִבְעוֹנִיִּים וּמֵרֵיחוֹ שֶׁל הַכַּרְפַּס; מְבֹהָל יְחַפֵּשׂ לוֹ מוֹצָא מִן הָעִגוּל הַנּוֹרָא. אָכֵן, מַשְׁאִירִים לוֹ מוֹצָא. וְדַוְקָא בְּסָמוּךְ לוֹ, בְּחִפּוּיוֹ שֶׁל עֵץ אֹרֶן, אוֹרֵב לוֹ הַצַּיָּד.

צַיִד כָּזֶה, בְּעֶזְרַת דְּגָלִים, שָׁלְלוֹ רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּעֶזְרַת כַּלְבֵּי־צַיִד. מַה גַּם שֶׁהַחֹרֶף הַזֶּה הָיָה מְשֻׁפָּע בְּשֶׁלֶג, וְהַשֶּׁלֶג הָיָה תָּחוּחַ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַכֶּלֶב הָיָה טוֹבֵעַ בּוֹ עַד לְאָזְנָיו, וְלִרְדֹף שׁוּעָלִים עִם כֶּלֶב – מִן הַנִּמְנָע הָיָה. פַּעַם אַחַת, לְאַחַר שֶׁהוֹגַעְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת כַּלְבִּי, אָמַרְתִּי לְמִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל:

– נֶחְדַּל מִן הַכְּלָבִים; נִפְרֹשׂ דְּגָלִים, כִּי הֵן בִּדְּגָלִים נִתָּן לָצוּד כָּל שׁוּעָל.

– אֵיכָה זֶה כָּל שׁוּעָל? – שָׁאַל מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל.

– פָּשׁוּט מְאֹד, – עָנִיתִי לוֹ, – לְאַחַר שֶׁעָבְרָה רוּחַ עַל הַשֶּׁלֶג וְהֶחֱלִיקַתּוּ – נִתְבּוֹנֵן בַּעֲקֵבוֹת רַעֲנָנִים, נַקִּיף אֶת הָעֲקֵבוֹת, נִתְלֶה דְגָלִים, וְהַשּׁוּעָל בְּיָדֵינוּ הוּא.

– כָּךְ הָיָה הַדָּבָר לְפָנִים, – אָמַר מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל, – שׁוּעָל הָיָה רוֹבֵץ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת וְאֵינוֹ מֵעֵז לָצֵאת מִפַּחַד הַדְּגָלִים. וְלֹא רַק שׁוּעָל – זְאֵבִים הָיוּ רוֹבְצִים כָּךְ שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת! וְאִלּוּ עַכְשָׁו הֶחְכִּימוּ, פְּעָמִים רַבּוֹת הֵם רָצִים וְחוֹמְקִים מִתַּחַת לַדְּגָלִים וַחֲסַל סֵדֶר צַיִד.

– אֲנִי מֵבִין, – עָנִיתִי, אִם הַדָּבָר נוֹגֵעַ לְחַיּוֹת מְנֻסּוֹת, שֶׁכְּבָר נִתְקְלוּ בְּמִכְשׁוֹלִים כָּאֵלֶּה; הַלָּלוּ הֶחְכִּימוּ, מִתְחַמְקוֹת מִתַּחַת לַדְּגָלִים, אֶלָּא שֶׁהַלָּלוּ מְעַטּוֹת הֵן, בְּדֶרֶךְ כְּלָל; הָרֹב, בְּיִחוּד הַצְּעִירִים, לֹא רָאוּ דְּגָלִים מִימֵיהֶם.

– לֹא רָאוּ! אַף אֵין לָהֶם צֹרֶךְ לִרְאוֹת. יֵשׁ שִׂיחַ וְשִׂיג בֵּינֵיהֶן.

– אֵיזֶה שִׂיחַ וָשִׂיג?

– שִׂיחַ וָשִׂיג רָגִיל. קוֹרֶה, שֶׁאַתָּה שָׂם פַּח; חַיָּה זְקֵנָה וַחֲכָמָה נִמְצֵאת סָמוּךְ לְכָךְ, אֵין הַדָּבָר נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֶיהָ וְהִיא מִסְתַּלֶּקֶת. וַאֲחֵרוֹת, לְאַחַר־כָּךְ, גַּם מֵרָחוֹק אֵינָן נִגָּשׁוֹת. אֱמֹר נָא, אִם כֵּן, אֵיכָה נוֹדַע לָהֶן הַדָּבָר?

– וּמַה דַּעְתְּךָ?

– דַּעְתִּי, – עָנָה מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל, – הַחַיּוֹת קוֹרְאוֹת.

– קוֹרְאוֹת?

– אָמְנָם כֵּן, קוֹרְאוֹת בְּאַפָּן. דָּבָר זֶה נִתָּן לְהַבְחִין גַּם אֵצֶל הַכְּלָבִים. יָדוּעַ, כִּי בְּכָל מָקוֹם – עַל כְּלוֹנָסִים, עַל תִּלֵּי־עָפָר, עַל גַּבֵּי שִׂיחִים – הֵן מַשְׁאִירוֹת רְשִׁימוֹת שֶׁלָּהֶן, וַאֲחֵרוֹת בָּאוֹת וּמְפַעְנְחוֹת הַכֹּל. כָּךְ קוֹרֵא תָּמִיד הַשּׁוּעָל, הַזְּאֵב; אֶצְלֵנוּ עֵינַיִם, וְאֶצְלָם – אַף. עָף לוֹ עוֹרֵב וְצוֹעֵק; לָנוּ אֵין הֶבְדֵּל בְּכַךְ, וְאִלּוּ הַשּׁוּעָל – זוֹקֵף אֹזֶן וּמַקְשִׁיב בְּצֵל הַשִּׂיחַ, וּמִיָּד הוּא בּוֹרֵחַ לְמֶרְחַב הַשָּׂדֶה. עָף לוֹ עוֹרֵב וְזוֹעֵק, וּלְמַטָּה, עַל פִּי זַעֲקַת הָעוֹרֵב, רָץ שׁוּעָל בְּכָל כֹּחַ רַגְלָיו. הָעוֹרֵב יוֹרֵד וְעוֹמֵד עַל נִבְלַת בְּהֵמָה וְהַשּׁוּעָל גַּם הוּא מַגִּיעַ לְשָׁם. וְכִי רַק הַשּׁוּעָל? הַאִם לֹא נִזְדַּמֵּן לְךָ לְנַחֵשׁ וְלִמְצֹא עֲקֵבוֹת עַל פִּי קְרִיאַת עוֹרֵב־הָעֲמָקִים?

לִי, כְּמוּבָן, כְּמוֹ לְכָל צַיָּד, נִזְדַּמֵּן הַדָּבָר וְהֵפַקְתִּי תּוֹעֶלֶת מִקִּרְקוּרוֹ שֶׁל עוֹרֵב־עֲמָקִים, אֶלָּא שֶׁמִּיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל סִפֵּר לִי מִקְרֶה מְיֻחָד בְּמִינוֹ.

פַּעַם אַחַת, בְּעֵת צַיִד עַל אַרְנָבוֹת, אִבְּדוּ הַכְּלָבִים אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁל אַרְנֶבֶת. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הָאֲדָמָה בָּלְעָה אוֹתָהּ. אוֹתָהּ שָׁעָה קִרְקֵר עוֹרֵב־עֲמָקִים אֶחָד מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר. הַצַּיָּד חוֹמֵק וְהוֹלֵךְ לְעֵבֶר עוֹרֵב־הָעֲמָקִים, לְבַל יַשְׁגִּיחַ בּוֹ. הַדָּבָר הָיָה בַּחֹרֶף, בְּעֵת שֶׁכָּל הָאַרְנָבוֹת כְּבָר הִלְבִּינוּ; אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁלֶג כְּבָר נָמֵס כֻּלּוֹ, וְהָאַרְנָבוֹת הַלְּבָנוֹת, שֶׁרָבְצוּ תַּחְתָּן, נִרְאוּ מֵרָחוֹק. הַצַּיָּד הֵצִיץ אֶל מִתַּחַת לָעֵץ, שֶׁעָלָיו עָמַד עוֹרֵב־הָעֲמָקִים וְקִרְקֵר, וְהוּא רוֹאֶה: הָאַרְנֶבֶת הַלְּבָנָה רוֹבֶצֶת עַל דֶּשֶׁא יָרֹק, וְהָעֵינַיִם הַקְּטַנּוֹת, הַשְּׁחוֹרוֹת, הַדּוֹמוֹת לִשְׁנֵי גַּרְעִינִי פּוֹל, צוֹפוֹת נִכְחָן…

עוֹרֵב־הָעֲמָקִים הִסְגִּיר אֶת הָאַרְנֶבֶת, אֶלָּא שֶׁהוּא מַסְגִּיר גַּם אֶת הָאָדָם לְכָל חַיָּה. הַכֹּל תָּלוּי בְּמִי הִקְדִימָה לְהַשְׁגִּיחַ.

– הֲיוֹדֵעַ אַתָּה? – אָמַר מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל, – יֵשׁ צִפּוֹר־בִּצּוֹת קְטַנָּה וּצְהֻבָּה, גִּבְּתּוֹן. שָׁעָה שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לָצוּד אַוְּזֵי־בָּר, אַתָּה אוֹרֵב וּמִתְקָרֵב לְאַט־לְאַט, וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם, בְּלִי מֵשִׂים, יוֹשֵׁב לוֹ הַגִּבְּתּוֹן הַצָּהֹב הַזֶּה עַל קְנֵה־סוּף אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ, מִתְנַדְנֵד עָלָיו וּמְצַפְצֵף. אַתָּה מִתְקַדֵּם וְהוֹלֵךְ וְהוּא מְדַלֵּג וְעוֹבֵר אֶל קְנֵה־סוּף אַחֵר וּמוֹסִיף לְצַפְצֵף, כָּךְ הוּא מוֹדִיעַ לְכָל דָּרֵי־הַבִּצָּה, וְאַתָּה נוֹכָח לָדַעַת, כִּי אַוְּזֵי־הַבָּר הִשְׁגִּיחוּ בְּהִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל הַצַּיָּד וְעָפוּ לָהֶם, וְשָׁם טָפְחוּ כְּרוּכְיּוֹת בְּכַנְפֵיהֶן, וְהִנֵּה הֵחֵלּוּ בּוֹרְחִים גַּם הַחַרְטוֹמָנִים, וְכָל זֶה בְּעֶטְיוֹ, בְּעֶטְיוֹ. כָּךְ מְשׂוֹחֲחוֹת צִפֳּרִים. כָּל אַחַת בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה, וְאִלּוּ הַחַיּוֹת קוֹרְאוֹת בְּעִקָּר אֶת הָעֲקֵבוֹת.

בְּתוֹךְ אֲגַם אֶחָד, עַל עֵץ שֶׁמִּתַּחַת לְעֵץ־עֲרָבָה, נוֹלְדוּ בַּרְוְזֵי־בָּר גַּעְגָּעְנִיִּים. סָמוּךְ לְלֵידָתָם הוֹלִיכָה אוֹתָם אִמָּם בִּנְתִיב מִרְעֵה־הַפָּרוֹת אֶל הַבְּרֵכָה. הִשְׁגַּחְתִּי בָּהֶם מֵרָחוֹק, מִהַרְתִּי וְהִתְחַבֵּאתִי מֵאַחֲרֵי הָעֵץ, וְהַבַּרְוָזִים נִגְּשׁוּ סָמוּךְ לְרַגְלַי. שְׁלשָׁה מֵהֶם לָקַחְתִּי לִי כְּדֵי לְגַדְלָם אֶצְלִי, וּשְׁאָר הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר הִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּם בִּנְתִיב הַפָּרוֹת.

כִּלְכַּלְתִּי אֶת שְׁלשֶׁת הַבַּרְוָזִים הַשְּׁחֹרִים, וְעַד מְהֵרָה הָפְכוּ כֻּלָּם וְהָיוּ לַאֲפֹרִים. אַחַר־כָּךְ גָּדַל אֶחָד מִן הָאֲפֹרִים הָאֵלֶּה וַיְּהִי לְבַּרְוָז מְרֻבֵּה־צְבָעִים וִיפֵה פֶה, וְהַשְּׁאָר – שְׁתֵּי בַּרְוָזוֹת, דִינָה וְרִנָּה – קָצַצְנוּ לָהֶן אֶת כַּנְפֵיהֶם, כְּדֵי לִמְנוֹעַ אֶת מְעוּפָן מֵאִתָּנוּ, וְהֵן הָיוּ אֶצְלֵנוּ בֶּחָצֵר יַחַד עִם עוֹפוֹת־בַּיִת אֲחֵרִים: הָיוּ אֶצְלֵנוּ תַּרְנְגוֹלוֹת וְאַוָּזִים.

בְּהַגִּיעַ הָאָבִיב מֵחָדָשׁ – בָּנִינוּ לִפְרָאֵינוּ, מִכָּל מִינֵי סְמַרְטוּטִים וּגְרוּטָאוֹת, מֵעֵין תִּלֵּי־עָפָר בְּקוֹמַת־הַקַּרְקַע, מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּאֲגַם, וְעַל הַתִּלִּים הֲקִימוֹנוּ קִנִּים. דִינָה הֵטִילָה לָהּ בְּקִנָּהּ שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה בֵּיצִים וְהִתְחִילָה לִדְגֹר אֶפְרוֹחִים. רִנָּה הֵטִילָה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, אֲבָל לִדְגֹר עֲלֵיהֶן לֹא רָצְתָה. כַּמָּה שֶׁעָמַלְנוּ בַּדָּבָר, אֲבָל הַמֻּפְקֶרֶת סֵרְבָה לִהְיוֹת לָאֵם. אוֹ אָז הוֹשַׁבְנוּ עַל בֵּיצֵי בַּרְוְזֵי הַבָּר אֶת תַּרְנְגָלְתֵּנוּ הַמְכֻבֶּדֶת בְּיוֹתֵר – אֶת “דָּמָה פִּיק”.

הִגִּיעָה הָעֵת, נִתְבַּקְעוּ הַבֵּיצִים וְנוֹלְדוּ הַבַּרְוָזִים. זְמַן מָה הִשְׁהֵינוּ אוֹתָם בַּמִּטְבָּח, בַּחֹם, פֵּרַרְנוּ בֵּיצִים וְהֶאֱכַלְנוּם, טִפַּלְנוּ בָּהֶם. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הָיָה מֶזֶג־אֲוִיר טוֹב וָחַם, דִּינָה הוֹלִיכָה אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ הַשְּׁחֹרִים אֵל הַנַּחַל, וְ“דָמָה פִּיק” הוֹלִיכָה אֶת שֶׁלָּהּ – לְגַן־הַיָּרָק אֶל הַתּוֹלָעִים.

– סְוִיס־סְוִיס! – קוֹרְאִים אֶפְרוֹחֵי הַבַּרְוָזָה בַּנַּחַל.

– קְרַק־קְרַק! – עוֹנָה לָהֶם הַבַּרְוָזָה.

– סְוִיס־סְוִיס! – קוֹרְאִים אֶפְרוֹחֵי־בַּרְוָזָה בְּגַן־הַיָּרָק. – קְווֹךְ־קְווֹךְ! – עוֹנָה לָהֶם הַתַּרְנְגֹלֶת.

אֶפְרוֹחֵי־בַּרְוָזָה אֵינָם מְבִינִים, כַּמּוּבָן, מַה מַשְׁמַע “קְווֹךְ־קְווֹךְ”, וְהַקְרִיאָה הַנִּשְׁמַעַת מֵהַנַּחַל – מוּבֶנֶת לָהֶם הֵיטֵב.

– “סְוִיס־סְוִיס” – מַשְׁמַע: “מִין אֶל מִינוֹ”.

– וּ“קְרַק־קְרַק” – מַשְׁמַע: “אַתֶּם – בַּרְוָזִים, מַהֲרוּ לִשְׂחוֹת”.

וְהֵם מַבִּיטִים, כַּמּוּבָן, לְשָׁם, לְעֵבֶר הַנַּחַל.

– מִין אֶל מִינוֹ!

וְהֵם רָצִים.

– לִשְׂחוֹת, לִשְׂחוֹת!

וְהֵם שׂוֹחִים

– קְווֹךְ־קְווֹךְ! – מִתְעַקֶּשֶׁת הַתַּרְנְגֹלֶת הַמְכֻבֶּדֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל.

הֵם שׂוֹחִים כֻּלָּם. שָׁרְקוּ זֶה לָזֶה, שָׂחוּ זֶה אֶל זֶה, וּבְשִׂמְחָה קִבְּלָה אוֹתָם דִּינָה לְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתָּהּ; לְפִי רִנָּה הֲרֵי הֵם לָהּ שְׁאֵרֵי־בָּשָׂר, דּוֹדָּנִים.

מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם שָׂחֲתָה כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הַבַּרְוָזִית הַגְּדוֹלָה עַל גַּלֵּי הַנַּחַל, וְכָל הַיּוֹם הָיְתָה “דָמָה פִּיק” מְקַרְקֶרֶת, כֻּלָּהּ נְפוּחַת נוֹצוֹת, רוֹגֶזֶת, רוֹטֶנֶת, חוֹפֶרֶת בְּרַגְלָהּ תּוֹלָעִים עַל שְׂפַת הַנַּחַל, מִשְׁתַּדֶּלֶת לִמְשֹׁךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹלָעִים אֶת הַבַּרְוָזִים וּמִתִּפְאֶרֶת שֶׁיֵּשׁ כְּבָר הַרְבֵּה מְאֹד תּוֹלָעִים, תּוֹלָעִים טְעִימִים כָּל־כָּךְ!

– זֻהֲמָה־זֻהֲמָה! – עוֹנָה לָהּ הַבַּרְוָזָה.

וְעִם עֶרֶב הֶעֱבִירָה בְּקַו אָרֹךְ אֶחָד עַל פְּנֵי שְׁבִיל יָבֵשׁ אֶת כָּל אֶפְרוֹחֶיהָ. סָמוּךְ לְחָטְמָהּ שֶׁל הַתַּרְנְגֹלֶת הַמְכֻבֶּדֶת עָבְרוּ הֵם, הַשְּׁחַרְחָרִים, עִם מַקּוֹרִים בַּרְוָזִיִּים אֲרֻכִּים; אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם לֹא שָׂם לִבּוֹ לְאֵם כָּזֹאת.

אָנוּ קִבַּצְנוּ אֶת כֻּלָּם לְתוֹךְ טֶנֶא אֶחָד גָּבֹהַּ וְהִשְׁאַרְנוּם לְלִינָה בַּמִּטְבָּח הֶחָם, לְיַד הַכִּירַיִם.

בֹּקֶר, בְּעוֹדֵנוּ יְשֵׁנִים כֻּלָּנוּ, יָצְאָה דִינָהּ מִן הַטֶּנֶא, הִתְהַלְּכָה סָבִיב סָבִיב עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, קָרְאָה אֵלֶיהָ אֶת הָאֶפְרוֹחִים. בִּשְׁלֹשִׁים קוֹלוֹת עָנוּ עַל קְרִיאָתָהּ הַשַּׁרְקָנִים. עַל הַקּוֹלוֹת הַבַּרְוָזִיִּים עָנוּ קִירוֹת בֵּיתֵנוּ, שֶׁנִּבְנֶה מֵעֵץ אֳרָנִים מְצַלְצֵל, בְּהֵד קוֹל מִשֶּׁלָּהֶם. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִינוּ מַבְחִינִים כִּי בְּמַקְהֵלָה זֹאת יֵשׁ קוֹל אֶחָד שׁוֹנֶה שֶׁל אֶפְרוֹחַ בַּרְוָזִים.

– הֲתִשְׁמְעוּ? – שָׁאַלְתִּי אֶת יְלָדַי.

הֵם הֶאֱזִינוּ.

– אָנוּ שׁוֹמְעִים! – קָרְאוּ.

וְנִכְנְסוּ לַמִּטְבָּח.

וְשָׁם נִתְגַּלָּה, כִּי דִינָה אֵינָהּ לְבַדָּהּ עַל הָרִצְפָּה. יַחַד אִתָּהּ וּלְצִדָּהּ רָץ לוֹ אֶפְרוֹחַ־בַּרְוָזִים, שֶׁהָיָה נִרְגָשׁ וְשָׁרַק בְּלִי הֶרֶף. אֶפְרוֹחַ זֶה, כְּכָל אֶחָיוֹ הָאֲחֵרִים, הָיָה בַּעַל קוֹמָה בְּשִׁעוּר שֶׁל מְלָפְפוֹן לֹא גָדוֹל. וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁחַיָּל כָּזֶה יָכֹל הָיָה לְצֵאת וְלַעֲבֹר אֶת כָּתְלֵי הַטֶּנֶא שֶׁגָּבְהָם כִּשְׁלשִׁים סַנְטִימֶטֶר?

הִתְחַלְנוּ כֻּלָּנוּ מְנַחֲשִׁים בְּעִנְיָן זֶה, וְנִתְעוֹרְרָה שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת: הַאִם מָצָא הָאֶפְרוֹחַ בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה אֶמְצָעִי כְּדֵי לְצֵאת מִן הַטֶּנֶא בְּעִקְבוֹת אִמּוֹ, אוֹ שֶׁהִיא גָרְרָה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה בִּכְנָפָהּ וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ? אֲנִי קָשַׁרְתִּי לְרַגְלוֹ שֶׁל אֶפְרוֹחַ זֶה סֶרֶט קָטָן וְהֶחֱזַרְתִּיו אֶל הָעֵדָה כֻּלָּהּ.

יָשַׁנּוּ עוֹד לַיְלָה, וְעִם בֹּקֶר, מִיָּד בְּהִשָּׁמַע בַּבַּיִת קוֹל־הַשַּׁחֲרִית שֶׁל הַבַּרְוָזִים, – מִהַרְנוּ וְרַצְנוּ לַמִּטְבָּח.

עַל הָרִצְפָּה הִתְהַלֵּךְ יַחַד עִם דִּינָהּ הָאֶפְרוֹחַ שֶׁהַסֶּרֶט קָשׁוּר לְרַגְלוֹ.

כָּל שְׁאָר הָאֶפְרוֹחִים, הַכְּלוּאִים בַּטֶּנֶא, שָׁרְקוּ, הִתְלַבְּטוּ וּבִקְּשׁוּ אֶת הַחֵרוּת וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם, וְרַק זֶה הָאֶחָד יָצָא לַחֹפֶשׁ.

אָמַרְתִּי:

– הוּא הִמְצִיא דְבַר־מָה.

– מַמְצִיא הִנּוֹ! – קָרָא אַרְיֵה.

אוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱלַטְתִּי לַחְקֹר וְלַעֲמֹד עַל הָאֶמְצָעִי שֶׁבְּכֹחוֹ פּוֹתֵר “הַמַּמְצִיא” אֶת הַבְּעָיָה הַקָּשָׁה: – לַעֲלוֹת בְּכַפּוֹתָיו, אֲשֶׁר קְרוּמֵי־שְׂחִיָּה לָהֶן, עַל גַבֵּי קִיר תָּלוּל. לְמָחֳרָת הִשְׁכַּמְתִּי קוּם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, שָׁעָה שֶׁגַּם יְלָדַי וְגַם הַבַּרְוָזִים יָשְׁנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה. בַּמִּטְבָּח יָשַׁבְתִּי לִי סָמוּךְ לְיָדִית הַחַשְׁמַל, כְּדֵי לְהַדְלִיקוֹ בִּן־רֶגַע, בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ יִהְיֶה לְהָאִיר וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַמִּתְאָרֵעַ בְּמַעֲמַקֵּי הַטֶּנֶא.

וְהִנֵּה הִלְבִּינוּ הַחַלּוֹנוֹת. הֵאִיר הַבֹּקֶר.

– קְרַק־קְרַק! – קָרְאָה דִינָה.

– סְוִיס־סְוִיס! – עָנָה הָאֶפְרוֹחַ הָאֶחָד.

וְהַכֹּל נָדַם. יָשְׁנוּ הַיְלָדִים, יָשְׁנוּ הָאֶפְרוֹחִים.

נִשְׁמְעָה צְפִירָה מִבֵּית־הַחֲרֹשֶׁת. הָאוֹר גָּבַר.

– קְרַק־קְרַק! – חָזְרָה דִינָה.

לֹא עָנָה כָּל קוֹל אַחֲרֶיהָ. הֲבִינוֹתִי: “הַמַּמְצִיא” עָסוּק – עַכְשָׁו, בְּוַדַּאי, פּוֹתֵר הוּא אֶת בַּעֲיָתוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר. וְהִדְלַקְתִּי אֶת הָאוֹר.

וְאָמְנָם, – יָדֹעַ יָדַעְתִּי! הַבַּרְוָזָה לֹא הִתְרוֹמְמָה עֲדַיִן, וְרֹאשָׁהּ שָׁרוּי עוֹד בַּטֶּנֶא, בְּקַו אֶחָד עִם שׁוּלָיו, כָּל הָאֶפְרוֹחִים יָשְׁנוּ מִתַּחַת לְגוּף אִמָּם הַחַם, וְרַק אֶפְרוֹחַ אֶחָד, שֶׁהַסֶּרֶט קָשׁוּר לְרַגְלוֹ, יָצָא מִתַּחְתֶּיהָ, טִפֵּס עַל גַּבֵּי נוֹצוֹתֶיהָ, כְּעַל גַּבֵּי לְבֵנִים, וְעָלָה עַל גַבָּהּ. כְּשֶׁקָּמָה דִינָה, הֵרִימָה גַם אוֹתוֹ לְמַעְלָה, – בְּקַו אֶחָד עִם שׁוּלֵי הַטֶּנֶא. עַל גַבָּהּ שֶׁל הָאֵם עָבַר הָאֶפְרוֹחַ בִּזְרִיזוּת, כְּמוֹ עַכְבָּר, וְהִגִּיעַ אֶל דָּפְנֵי הַטֶּנֶא – וְגִלְגֵל אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה! מִיָּד לְאַחֲרָיו קָפְצָה גַם הָאֵם לָרִצְפָּה, וְהִתְחִילָה הַמְהוּמָה הָרְגִילָה: צְעָקָה, שְׁרִיקָה, בִּמְלֹא כָּל הַבַּיִת.

יוֹמַיִם לְאַחַר זֶה נִמְצְאוּ בַּבֹּקֶר עַל הָרִצְפָּה עוֹד שְׁלשָׁה אֶפְרוֹחִים, וּלְאַחַר כָּךְ חֲמִשָּׁה כְּבָר, וְכֵן נִמְשַׁךְ הָעִנְיָן: מִיָּד בִּקְרֹא דִינָה אֶת קְרִיאַת הַבֹּקֶר שֶׁלָּהּ, הָיוּ מְטַפְּסִים הָאֶפְרוֹחִים עַל גַבָּהּ וּמִשָּׁם הֵם מִתְגַּלְגְּלִים לְמַטָּה.

אֶת הָאֶפְרוֹחַ הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר סָלַל אֶת הַדֶּרֶךְ לְאֶחָיו, קָרְאוּ יְלָדַי בְּשֵׁם “הַמַּמְצִיא”.

בַּלַּיְלָה שׁוֹחֵר הַיַּנְשׁוּף הָרָשָׁע לַטֶּרֶף, וּבַיּוֹם הוּא מִתְחַבֵּא. אוֹמְרִים, שֶׁבַּיּוֹם עֵינָיו כֵּהוֹת, כִּבְיָכוֹל, וְעַל־כֵּן יִתְחַבֵּא. וּלְפִי דַעְתִּי, אִלּוּ גַם הֵיטִיב לִרְאוֹת, גַּם אָז אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהֵרָאוֹת בְּשׁוּם מָקוֹם – עַד כְּדֵי כָּךְ קָנָה לְעַצְמוֹ אוֹיְבִים רַבִּים בְּמַעֲשֵׂי הֶחָמָס שֶׁלּוֹ.

פַּעַם הִתְהַלַּכְתִּי לִי בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר. כֶּלֶב־הַצַּיִד הַקָּטָן שֶׁלִּי, מִגֶּזַע סְפַּנִיאֵל, וּשְׁמוֹ וְכִנּוּיוֹ מְחֻתָּן, הֵרִיחַ מַשֶּׁהוּ בַּעֲרֵמַת זְרָדִים גְּדוֹלָה. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְרוֹצֵץ מְחֻתָּן בִּנְבִיחָה מִסָּבִיב לַעֲרֵמָה וְלַסּוֹף הֶחְלִיט בְּנַפְשׁוֹ לַחְדֹּר לְתוֹכָהּ.

– חֲדַל! – פָּקַדְתִּי – זֶה קִפּוֹד.

כָּךְ מְחֻנָּךְ אֶצְלִי הַכֶּלֶב: אִם אַגִּיד “קִפּוֹד”, יֶחְדַל מִצֵידוֹ.

אוּלָם הַפַּעַם לֹא צִיֵּת לִי מְחֻתָּן וְהִתְנַפֵּל בַּחֲמַת־זַעַם עַל הָעֲרֵמָה וְאַף מָצָא תַּחְבּוּלָה לַחְדֹר לְתוֹכָהּ.

– בְּוַדַּאי, קִפּוֹד, – אָמַרְתִּי אֹמֶר בְּלִבִּי.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעֲרֵמָה, שֶׁאֵלֶיהָ חָדַר מְחֻתָּן, חָרַג אֶל הָאוֹר יַנְשׁוּף, גְדָל־אָזְנַיִם וּבַעַל מִדּוֹת עֲצוּמוֹת וְעֵינֵי־חֲתוּלִים גְדוֹלוֹת לוֹ.

יַנְשׁוּף לְאוֹר הַיּוֹם – זֶהוּ מְאֹרָע כַּבִּיר בְּעוֹלַם הָעוֹף. יֵשׁ וּבִימֵי הַיַּלְדוּת נִקְרֵיתִי לְחֶדֶר אָפֵל – וּמַה לֹא נִרְאָה אָז לְעֵינַי מִן הַזָּוִיּוֹת הַחֲשֵׁכוֹת? וְעַל הַכֹּל יָרֵאתִי אֶת הַשֵּׁד. מוּבָן שֶׁשְּׁטֻיּוֹת הֵן, וְאֵין שׁוּם שֵׁד עוֹמֵד מוּל הָאָדָם. אֲבָל אֵצֶל הַצִּפֳּרִים, לְדַעְתִּי, יֵשׁ וָיֵשׁ שֵׁד – הֲלֹא הוּא הָרוֹצֵחַ הַלֵּילִי, הַיַּנְשׁוּף. וּכְשֶׁהֵגִּיחַ הַיַּנְשׁוּף מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה, הָיָה זֶה בִּשְׁבִיל הַצִּפֳּרִים, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נִרְאָה בְּעוֹלָמֵנוּ אָנוּ הַשֵּׁד.

עוֹרֵב יְחִידִי עָבַר בִּיעָף בְּשָׁעָה שֶׁהַיַּנְשׁוּף, הַמִּתְכַּוֵץ, חָמַק אֲחוּז פַּחַד מִן הָעֲרֵמָה אֶל מִתַּחַת לָאַשּׁוּחַ הַקָּרוֹב. הָעוֹרֵב רָאָה אֶת הָרוֹצֵחַ, עָמַד לוֹ בְּרֹאשׁ הָאַשּׁוּחַ וְקָרָא בְּקוֹל מְיֻחָד בְּמִינוֹ:

– קְרַע!

כַּמָּה נִפְלָא הַדָּבָר אֵצֶל הָעוֹרְבִים! לְכַמָּה מִלִּים זָקוּק הָאִישׁ, וְאִלּוּ אֶצְּלָם רַק מִלָּה אַחַת “קְרַע” לְכָל הַמִּקְרִים, וּבְכָל מִקְרֶה וּמִקְרֶה הֲרֵי מִלָּה זוֹ בַּת שָׁלשׁ הָאוֹתִיּוֹת יֵשׁ לָהּ מַשְׁמָעוּת שׁוֹנָה, הוֹדוֹת לַצִּבְיוֹן הַשּׁוֹנֶה שֶׁל הַצְּלִיל. בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ הָיָה טַעְמוֹ שֶׁל הַ“קְרַע” כְּאִלּוּ קָרָאנוּ אֲנַחְנוּ בְּבֶהָלָה:

– שֵׁ–ד מִ–שַּׁ–חַ–ת!

אֶת הַהֲבָרָה הָאֲיֻמָּה קָלְטוּ קֹדֶם־כֹּל הָעוֹרְבִים הַקְּרוֹבִים, וּבְשָׁמְעָם אוֹתָהּ, חָזְרוּ עָלֶיהָ. וְהָרְחוֹקִים יוֹתֵר, בְּשָׁמְעָם אוֹתָהּ, שׁוּב חָזְרוּ עָלֶיהָ, וְכָךְ בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע אֶחָד הִגִּיעָה לַהֲקָה עֲצוּמָה, עָנָן כָּבֵד שֶׁל עוֹרְבִים בִּצְעָקָה: “שֵׁד!” וְדָבְקוּ כֻּלָּם לָאַשּׁוּחַ, הָחֵל מֵעֲנָפוֹ הָעֶלְיוֹן וְעַד לַתַּחְתּוֹן.

מִשֶּׁשָּׁמְעוּ עַל הַמְּהוּמָה בְּעוֹלַם הָעוֹרְבִים, הִגִּיעוּ מִכָּל הַעֲבָרִים צִפֳּרֵי הַקָּאָק הַשָּׁחוֹר עִם הָעֵינַיִם הַלְּבָנוֹת, הָעוֹרְבָנִים הַשְּׁחוּמִים עִם הַכְּנָפַיִם הַכְּחֻלּוֹת, הַזְּהָבִיּוֹת הַצְּהֻבּוֹת־בְּהִירוֹת כִּמְעַט כְּצֶבַע הַזָּהָב. לֹא הִסְפִּיק הַמָּקוֹם לְכֻלָּם עַל גַּבֵּי הָאַשּׁוּחַ וְגַם עֵצִים סְמוּכִים רַבִּים כִּסּוּ הַצִּפֳּרִים וַחֲדָשִׁים הוֹסִיפוּ וּבָאוּ: חַכְלִיל־הֶחָזֶה, הַיַּרְגָּזִי, הַיְּרוֹקִית וְעוֹד.

אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֵבִין עוֹד מְחֻתָּן, כִּי הַיַּנְשׁוּף גָּח מִזְּמַן מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה וְנֶחְבָּא עַל־יַד הָאַשּׁוּחַ וְהוֹסִיף לִנְהֹם שָׁם וּלְחַטֵּט בָּהּ. הָעוֹרְבִים וְכָל שְׁאָר הַצִּפֳּרִים הִבִּיטוּ אֶל הָעֲרֵמָה, כֻּלָּם חִכּוּ לִמְחֻתָּן, שֶׁיִּקְפֹּץ וִיגָרֵשׁ אֶת הַיַּנְשׁוּף מֵאַחֲרֵי הָאַשּׁוּחַ, וְאוּלָם מְחֻתָּן הִתְעַסֵּק שָׁם – וְהָעוֹרְבִים – קָצְרָה רוּחָם וְצָעֲקוּ מִלָּה אַחַת:

– קְרַע!

בְּמִקְרֶה זֶה מַשְׁמָעוּתָהּ הָיְתָה פְּשׁוּטָה:

– פֶּתִי!

וְלִבְסוֹף, מִשֶּׁהִרְגִּישׁ מְחֻתָּן בָּעִקְּבוֹת הָרַעֲנַנִים וְהִתְפָּרֵץ מִן הָעֲרֵמָה וָהָלְאָה, הִבְחִין בַּעֲקֵבוֹת וְרָץ אֶל הָאַשּׁוּחַ, קָרְאוּ שׁוּב כָּל הָעוֹרְבִים פֶּה אֶחָד:

– קְרַע!

וְהַפַּעַם הִתְכַּוְנוּ לוֹמַר:

– נָכוֹן הַדָּבָר!

וּכְשֶׁקָּפַץ הַיַּנְשׁוּף וְיָצָא מֵאַחֲרֵי הָאַשּׁוּחַ וְנִשְׁעַן עַל כְּנָפוֹ, שׁוּב צָרְחוּ הָעוֹרְבִים:

– קְרַע!

וְהַפַּעַם מַשְׁמַע:

– תִּפְשׂוּהוּ!

כָּל הָעוֹרְבִים הִתְרוֹמְמוּ מֵעַל הָעֵץ, וְאַחֲרֵי הָעוֹרְבִים כָּל הַקָּאַק, הָעוֹרְבָנִים, הַזְּהָבִיּוֹת, הַיַּרְגָּזִים, וְהַקִּיכְלִים, וְכֻלָּם שָׁטוּ כְּעַב־עָנָן בְּעִקְבוֹת הַיַּנְשׁוּף וְצָוְחוּ:

– תִּפְשׂוּהוּ, תִּפְשׂוּהוּ, תִּפְשׂוּהוּ!

שָׁכַחְתִּי לוֹמַר, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהַיַּנְשׁוּף נִשְׁעַן עַל כְּנָפוֹ, הִצְלִיחַ בְּכָל־זֹאת מְחֻתָּן לִנְעֹץ אֶת שִׁנָּיו הַקְּטַנּוֹת בִּזְנָבוֹ, אֶלָּא שֶׁהַיַּנְשׁוּף זִנֵּק וּמְחֻתָּן נִשְׁאַר עִם כַּמָּה נוֹצוֹת בְּשִׁנָּיו. נִרְגָז מִכִּשְׁלוֹנוֹ הִתְחִיל לִרְדֹף אַחֲרֵי הַיַּנְשׁוּף וּבַזְּמַן הָרִאשׁוֹן רָץ וָלֹא פִּגֵּר מֵאַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים.

– נָכוֹן הַדָּבָר, נָכוֹן! – קָרְאוּ אֵלָיו כַּמָּה עוֹרְבִים.

וְכָךְ נֶעֶלְמָה מִן הָעַיִן בְּמֶרְחָק הָאֹפֶק כָּל חַשְׁרַת הַצִּפֳּרִים, וְאַף מְחֻתָּן נֶעְלַם מֵאַחֲרֵי הַמַּעַר. אֵיךְ נִסְתַּיֵּם הַכֹּל, אֵינִי יוֹדֵעַ. מְחֻתָּן חָזַר אֵלַי רַק לְאַחַר שָׁעָה כְּשֶׁנּוֹצוֹת הַיַּנְשׁוּף בְּפִיו. וְאֵין בְּיָדִי לוֹמַר דָבָר בָּרוּר: הַאִם אֵלּוּ אוֹתָן נוֹצוֹת שֶׁשָּׂרְדוּ בֵּין שִׁנָּיו, שָׁעָה שֶׁהַיַּנְשׁוּף נִשְׁעַן עַל כְּנָפוֹ, אוֹ שֶׁכַּעְסָן שֶׁל הַצִּפֳּרִים מָצָא אֶת הַיַּנְשׁוּף וּמְחֻתָּן סִיַּע לָהֶן בַּעֲשׂוֹתָן אֶת חֶשְׁבּוֹנָן עִם הַלִּסְטִים.

מַה שֵׁעֵינַי לֹא רָאוּ, אָכֵן לֹא רָאוּ, וְלַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר בְּנַפְשְׁכֶם אֵין עִם לִבִּי.

אֵצֶל הַצִּפֳּרִים וְהַחַיּוֹת בַּיַּעַר יֵשׁ קוֹמוֹת מִשֶּׁלָּהֶן: הָעַכְבָּרִים חַיִּים אֵצֶל הַשָּׁרָשִׁים, לְגַמְרֵי לְמַטָּה; צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת, כְּגוֹן זְמִירִים, בּוֹנוֹת אֶת קִנָּן מַמָּשׁ עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע; הַקִּיכְלִי – יוֹתֵר גָּבֹהַּ, עַל הַשִּׂיחִים; צִפֳּרֵי-הַנִּקְרוֹת – הַיַּרְגָזִים וְהַיַּנְשׁוּפִים – עוֹד יוֹתֵר גָּבֹהַּ, בְּמַדְרֵגָה שׁוֹנָה עַל גַּבֵּי גֶּזַע הָעֵץ. וּלְמַעְלָה לְגַמְרֵי קוֹנִים שְׁבִיתָה הַטּוֹרְפִים: הַנֵּץ וְהַנֶּשֶׁר.

פַּעַם הִתְבּוֹנַנְתִּי וְלָמַדְתִּי בַּיַּעַר, כִּי אֶצְלָן, אֵצֶל הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים, הָעִנְיָן עַם הַקּוֹמוֹת אֵינוֹ דּוֹמֶה לַקּוֹרֶה אֶצְלֵנוּ: אָנוּ רַשָּׁאִים לְהִתְחַלֵּף בְּקוֹמוֹת, וְאִלּוּ אֶצְלָן כָּל מִין חַי בְּהֶכְרַח בְּקוֹמָתוֹ.

בְּיוֹם צַיִד אֶחָד הִגַּעְנוּ לִשְׁדֵמָה שֶׁעֲצֵי הַלִּבְנֶה שֶׁלָּהּ הֻשְׁחֲתוּ. דָבָר זֶה קוֹרֶה הַרְבֵּה פְּעָמִים, – הַלִּבְנִים מַגִּיעִים לְגִיל יָדוּעַ וּלְאַחַר כָּךְ הֵם גּוֹוְעִים. עֵץ אַחֵר, מִשֶּׁהוּא קָמֵל, מַשִּׁיר מֵעַצְמוֹ אֶת קְלִפָּתוֹ עַל הָאָרֶץ, וּמִשּׁוּם כֵּן מַתְחִיל הַגֶּזַע הַמְעֻרְטָל לְהֵרָקֵב מַהֵר וְכָל הָעֵץ כּוֹרֵעַ וְנוֹפֵל. אוּלָם אֵצֶל הַלִּבְנֶה אֵין הַקְלִפָּה נוֹשֶׁרֶת, זוֹ קְלִפַּת-הַשְּׂרָף הַלְּבָנָה – כָּמוֹהָ כְּנַרְתִּיק בִּלְתִּי-חָדִיר לָעֵץ, וְהָעֵץ הַמֵּת עוֹמֵד יָמִים רַבִּים כְּמוֹ חַי. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָעֵץ נִרְקַּב וְהַגֶּזַע הוֹפֵךְ לַקֶּמַח-רָקָב, שֶׁמַּשָּׂא הָרְטִיבוּת מַכְבִּיד עָלָיו, עוֹמֵד הַלִּבְנֶה כְּמוֹ חַי. אָכֵן, מַסְפִּיק הַדָּבָר לְנַעְנֵעַ בְּחָזְקָה עֵץ כָּזֶה, כִּי אָז הוּא נִשְׁבַּר לְבּוּלִים כְּבֵדִים וְנוֹפֵל. לְהַפִּיל עֵצִים כָּאֵלֶּה – מַעֲשֶׂה עַלִּיז הוּא, אֲבָל גַּם מְסֻכָּן: בּוּל עָץ כָּזֶה, אִם לֹא תִּזָהֵר מִפָּנָיו, עָלוּל לַחְבּוֹט חֲבָטָה הֲגוּנָה עַל רֹאשְׁךָ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ, הַצַּיָּדִים, אֵין אֲנַחְנוּ יְרֵאִים כָּל כָּךְ, וְאִם אָנוּ נִתְקָלִים בְּלִבְנִים כָּאֵלֶּה, הִנְנוּ מִזְדָּרְזִים אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ לְהַפִּילָם אַרְצָה.

הִנֵּה כִּי כֵן הִגַּעְנוּ לַשְּׁדֵמָה עִם לִבְנִים כָּאֵלֶּה וְהִפַּלְנוּ לִבְנֶה גָּבֹהַּ מְאֹד. בְּנָפְלוֹ, נִשְׁבַּר בַּחֲלַל הָאֲוִיר לְכַמָּה חֲלָקִים וּבְאֶחָד מֵהֶם הָיְתָה נִקְרָה, עִם קֵן שֶׁל יַרְגָּזִי. הָאֶפְרוֹחִים הַקְּטַנִּים לֹא נִפְגְּעוּ מִנְּפִילַת הָעֵץ, וְרַק שֶׁנָּפְלוּ בְּיַחַד עִם הַקֵּן אַרְצָה. הָאֶפְרוֹחִים הָעֵירֻמִּים פָּעֲרוּ פִּיּוֹתֵיהֶם הָרְחָבִים וְהָאֲדֻמִּים וְרָאוּ אוֹתָנוּ כִּרְאוֹת הוֹרֵיהֶם, צִיְּצוּ וּבִקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ תּוֹלָעִים. אָנוּ חָפַרְנוּ בָּאֲדָמָה, מָצָאנוּ תּוֹלָעִים, נָתַנוּ לָהֶם לִסְעוֹד אֶת הַלֵּב. הֵם אָכְלוּ, בָּלְעוּ וְשׁוּב צִיְּצוּ.

עַד מְהֵרָה בָּאוּ בְּמָעוּף הַהוֹרִים: הַיַּרְגָּזִים, בַּעֲלֵי הַלְּחָיַיִם הַלְּבָנוֹת וְהַתְּפוּחוֹת, עִם תּוֹלָעִים בַּפֶּה, אֲבָל עָמְדוּ עַל עֵצִים שֶׁבְּקִרְבַת מָקוֹם.

– שָׁלוֹם לָכֶם, יְקָרִים, – אָמַרְנוּ לָהֶם – קָרָה אָסוֹן, לֹא רָצִינוּ בָּזֶה.

הַיַּרְגָּזִים לֹא יָדְעוּ לַעֲנוֹת לָנוּ, אֲבָל הָעִקָּר הוּא, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהָבִין, מַה קָרָה כָּאן: לְאָן נֶעְלַם הָעֵץ, לְהֵיכָן נֶעֶלְמוּ אֶפְרוֹחֵיהֶם.

הֵם לֹא הִתְיָרְאוּ מִפָּנֵינוּ לַחֲלוּטִין, קָפְצוּ מֵעָנָף אֶל עָנָף בִּמְבוּכָה רַבָּה.

– הִנֵּה הֵם! – הִצְבַּעְנוּ לִפְנֵיהֶם אֶל עֵבֶר הַקֵּן שֶׁעַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע. – הִנֵּה הֵם, הַקְשִׁיבוּ, אֵיךְ הֵם מְצַיְּצִים. אֵיךְ הֵם קוֹרְאִים לָכֶם.

הַיַּרְגָּזִים לֹא שָׁמְעוּ דָבָר, הִתְרוֹצְצוּ, הָיוּ נְבוֹכִים וְלֹא אָבוּ לָרֶדֶת מַטָּה, לָצֵאת מִגְּבוּלוֹת הַקּוֹמָה שֶׁלָּהֶם.

– וְשֶׁמָּא הֵם מְפַחֲדִים מִפָּנֵינוּ? – אָמַרְנוּ אִישׁ לַחֲבֵרוֹ. – הָבָה וְנִתְחַבֵּא.

וְהִתְחַבֵּאנוּ.

לֹא! הָאֶפְרוֹחִים צִיְּצוּ, הַהוֹרִים בָּכוּ, עָפוּ, אֲבָל לְמַטָּה לֹא יָרְדוּ.

אָז נִחַשְׁנוּ וַהֲבִינוֹנוּ, כִּי אֵצֶל הַצִּפֳּרִים אֵין הָעִנְיָן כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, אֵין הֵן יְכוֹלוֹת לְהַחֲלִיף אֶת הַקּוֹמָה: לָהֶן נִדְמֶה פָּשׁוּט, כִּי כָּל הַקּוֹמָה עִם אֶפְרוֹחֵיהֶם נֶעֶלְמוּ.

– הֶאָח, – אָמַר אֵלַי חֲבֵרִי, – כַּמָּה פְּתַיּוֹת הֵן! צַר עֲלֵיהֶן. אֲבָל מַצְחִיק. כָּל-כָּךְ יָפוֹת, וְגַם כְּנָפַיִם לָהֶן. וְהָבֵן לֹא יָבִינוּ.

אָז לָקַחְנוּ אוֹתוֹ חֵלֶק עֵץ, שֶׁבּוֹ הָיָה הַקֵּן, שָׁבַרְנוּ אֶת חֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל עֵץ הַלִּבְנֶה הַקָּרוֹב, וְהִנַּחְנוּ עָלָיו אֶת הַחֵלֶק שֶׁבְּיָדֵנוּ, זֶה שֶׁעִם הַקֵּן, בְּאוֹתוֹ גֹבַהּ מַמָּשׁ, שֶׁבּוֹ מְצוּיָה הָיְתָה הַקּוֹמָה הַהֲרוּסָה.

וְלֹא נֶאֱלַצְנוּ לְחַכּוֹת עוֹד זְמַן רַב בְּמַחֲבוֹאֵנוּ: לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים פָּגְשׁוּ הַהוֹרִים הַמְאֻשָּׁרִים אֶת אֶפְרוֹחֵיהֶם.

בַּמַּעַר, מִסָּבִיב לְסַדָּנִים יְשָׁנִים וּשְׁחֹרִים, הָיוּ הַרְבֵּה פְּרָחִים אֲדֻמִּים, חַרְדַּל-הַשָּׂדֶה, וּבְעֶטְיָם נִרְאָה כָּל הַמַּעַר אָדֹם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ כָּאן הַרְבֵּה יוֹתֵר אַמְנוֹן-וְתָמָר – פְּרָחִים כְּחֻלִּים-לְמֶחֱצָה, צְהֻבִּים-לְמֶחֱצָה. הָיוּ גַם פִּרְחֵי בַּבּוּנָג לְבָנִים רַבִּים, פַּעֲמוֹנִיּוֹת כְּחֻלּוֹת, שִׂמְלַת-הַקּוּקִיָּה מִצֶּבַע הַלִּילָךְ – אֵלּוּ פְּרָחִים לֹא הָיוּ שָׁם! אַךְ בִּזְכוּת חַרְדַּל-הַשָּׂדֶה הָאָדֹם, דּוֹמֶה הָיָה, כִּי כָּל הַמַּעַר אָדֹם. וְסָמוּךְ לַסַּדָּנִים הַשְּׁחֹרִים אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לִמְצֹא תּוּת בָּשֵׁל וּמָתוֹק. לְעִתּוֹת הַקַּיִץ אֵין הַגֶּשֶׁם מַפְרִיעַ כְּלָל, וַאֲנִי חִכִּיתִי עַד אֲשֶׁר יִפָּסֵק – לְרַגְלֵי הָאַשּׁוּחַ; לְכָאן, לַמָּקוֹם הַיָּבֵשׁ, נִתְקַבְּצוּ גַּם הַיַּתּוּשִׁים מֵחֲמַת הַגֶּשֶׁם, וְכַמָּה שֶׁלֹּא פָּלַטְתִּי עֲלֵיהֶן עָשָׁן מִמִּקְטַרְתִּי, הוֹסִיפוּ לְהָצִיק לְכַלְבִּי יָרִיק. נֶאֱלַצְתִּי לַעֲרֹךְ מְדוּרָה. הֶעָשָׁן שֶׁעָלָה מֵאִצְטְרֻבְּלֵי הָאַשּׁוּחַ הָיָה סָמִיךְ מְאֹד, וְעַד מְהֵרָה נִפְטַרְנוּ מִן הַיַּתּוּשִׁים שֶׁנִּמְלְטוּ אֶל מִתַּחַת לַגֶּשֶׁם. רַק זֶה נִפְטַרְנוּ מֵהַיַּתּוּשִׁים וּכְבָר פָּסַק הַגֶּשֶׁם. גֶּשֶׁם קַיִץ – אֵין כָּמוֹהוּ לְתַעֲנוּג.

אַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁהִינוּ כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה לְרַגְלֵי הָאַשּׁוּחַ עַד שֶׁיֵּצְאוּ הַצִּפֳּרִים לְחַפֵּשׂ מָזוֹן וְיַשְׁאִירוּ עִקְּבוֹת רַעֲנַנִּים בְּטַלְלֵי הַגֶּשֶׁם. כְּשֶׁיָּצָאנוּ אֶל הַמַּעַר הָאָדֹם הוֹרֵיתִי לְיָרִיק: “חַפֵּשׂ, יְדִידִי!”

פְּעָמִים תְּכוּפוֹת אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּאַפּוֹ שֶׁל יָרִיק וְאוֹמֵר לְנַפְשִׁי: “אִלּוּ נִתַּן לִי מַכְשִׁיר כָּזֶה, כִּי עַתָּה הָיִיתִי רָץ עַל פְּנֵי הַמַּעַר הָאָדֹם הַפּוֹרֵחַ וְהָיִיתִי קוֹלֵט וְקוֹלֵט רֵיחוֹת הַמְעַנְיְנִים אוֹתִי!”

“לֵךְ, חַפֵּשׂ, רֵעִי!” חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ.

וְהוּא הִתְחִיל עוֹגֵל עִגּוּלִים עַל פְּנֵי הַמַּעַר הָאָדֹם.

עַד מְהֵרָה הִתְעַכֵּב יָרִיק בִּקְצֵה-הַיַּעַר לְרַגְלֵי עֵצִים, הֵרִיחַ בַּחֲרִיצוּת אֶת הַמָּקוֹם, הִטִיל בִּי בִּרְצִינוּת מַבָּט מְלֻכְסָן, הִזְמִינַנִּי לַעֲקֹב: אָנוּ מְבִינִים אִישׁ לְרֵעִהוּ בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים. הוּא הוֹלִיכַנִּי אַחֲרָיו לְאַט-לְאַט, וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ קִפֵּל אֶת רַגְלָיו תַּחְתָּיו, הִשְׁפִּיל אֶת גּוּפוֹ וְהָיָה דוֹמֶה לְשׁוּעָל.

כָּךְ הִגַּעְנוּ לִשְׂדֵה-קוֹצִים סָמִיךְ, שֶׁרַק יָרִיק מְסֻגָּל הָיָה לְעָבְרוֹ. אַךְ לָתֵת לוֹ עַצְמוֹ לַעֲבֹר לֹא הָיִיתִי מַסְכִּים, שֶׁכֵּן הוּא לְבַדּוֹ מְסֻגָּל הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים, לִרְדֹף אוֹתָן, הָרְטֻבּוֹת מִגֶּשֶׁם, וּלְהַכְשִׁיל אֶת כָּל עֲמַל הַמֶּחְקָר שֶׁלִּי. בְּצַעַר רַב עָמַדְתִּי לְהַחֲזִירוֹ מִשָּׁם, אַךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ הַמְּפֹאָר, הַדּוֹמֶה לִכְנַף צִפּוֹר, וְהִתְבּוֹנֵן בִּי. הֲבִינוֹתִי – הוּא אָמַר:

– הֵן לָנוּ הַלַּיְלָה כָּאן, וְסָעֲדוּ בַּשְּׁדֵמָה.

– וּמַה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו? – שָׁאַלְתִּי.

הוּא הֵרִיחַ לַפְּרָחִים: לֹא הָיוּ עִקְּבוֹת. וְהַכֹּל בָּרוּר הָיָה: הַגֶּשֶׁם הֵדִיחַ אֶת כָּל הָעִקְּבוֹת, וְאִלּוּ הָעִקְּבוֹת שֶׁהָלַכְנוּ אַחֲרֵיהֶם נִשְׁתַּמְרוּ, יַעַן כִּי הָיוּ לְרַגְלֵיהֶם שֶׁל הָעֵצִים. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה אֶלָּא לַעְגֹּל עִגּוּל חָדָשׁ. אַךְ יָרִיק לֹא הִגִּיעַ אֲפִלּוּ לְמַחֲצִית הָעִגּוּל – הוּא נִתְעַכֵּב לְיַד שִׂיחַ לֹא גָדוֹל אַךְ סָמִיךְ. רֵיחַ תַּרְנְגוֹלוֹת-הַבָּר תְּקָפוֹ בִּמְלֹא הִלּוּכוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְעַכֵּב בְּצוּרָה מוּזָרָה מְאֹד, עָשָׂה גּוּפוֹ כְּטַבַּעַת, וְאִלּוּ רָצָה, אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְהִתְעַנֵּג וּלְהִסְתַּכֵּל בִּזְנָבוֹ הַמְּפֹאָר. חַשְׁתִּי לִקְרָאתוֹ, לִטַּפְתִּיו וְאָמַרְתִּי בְּלַחַשׁ:

– הַמְשֵׁךְ, אִם אֶפְשָׁר!

הוּא הֵישִׁיר אֶת גּוּפוֹ, נִסָּה לִצְעֹד קָדִימָה, וְהַדָּבָר נִתַּן לוֹ, בְּצַעַד אִטִּי מְאֹד. וְכָךְ, הִקִּיף אֶת כָּל הַשִּׂיחַ סָבִיב, וְרָמַז לִי:

– הֵן שָׁהוּ כָּאן בְּעֵת הַגֶּשֶׁם.

וּכְבָר הוֹלִיכַנִּי אַחֲרֵי הָעֲקֵבוֹת הָרַעֲנַנִּים בְּיוֹתֵר, וְשַׂעֲרוֹת זְנָבוֹ הָאֲרֻכּוֹת נָגְעוּ בָּאֲדָמָה – דָבָר זֶה הֲבִינוֹתִי מֵחָזוּתוֹ שֶׁל יָרִיק; וְהוּא הוֹדִיעַנִּי לְפִי דַּרְכּוֹ:

– הֵן צוֹעֲדוֹת לְפָנֵינוּ, קְרוֹבוֹת מְאֹד.

הֵן נִכְנְסוּ כֻּלָּן לְתוֹךְ שִׂיחַ הָעַרְעָר הַגָּדוֹל, וְכָאן חָנָה יָרִיק אֶת חֲנָיָתוֹ הַקְּפוּאָה הָאַחֲרוֹנָה. עַד הֵנָּה אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לִפְעֹר אֶת פִּיו מִזְּמַן לִזְּמַן וּלְשַׁרְבֵּב אֵת לְשׁוֹנוֹ הַוְּרֻדָּה הָאֲרֻכָּה; וְאִלּוּ עַכְשָׁו הִדֵּק אֶת לִסְתּוֹתָיו הָדֵק הֵיטֵב, וְרַק קָצֶה קָטָן שֶׁל לְשׁוֹנוֹ, אֲשֶׁר לֹא הִסְפִּיק לְהִמָּלֵט אֶל פִּיו פְּנִימָה, שֻׁרְבַּב מִבַּעַד לִשְׂפָתוֹ, בְּדוֹמֶה לְעַלְעָל וָרֹד. יַתּוּשׁ אֶחָד יָשַׁב עַל הַקָּצֶה הַוָּרֹד, נִנְעַץ בּוֹ, הֵחֵל לִמְצֹץ, וְנִרְאֶה הָיָה אֵיךְ רִטֵּט קְצֵה אַפּוֹ-הַחוּם-הַכֵּהֶה, הַדּוֹמֶה לְאֶרֶג מְדֻנָּג, שֶׁל יָרִיק, מֵרֹב כְּאֵב, וְהוּא רוֹקֶד מִכֹּחַ הָרֵיחַ, אַךְ לִמְשֹׁךְ אֶת הַלָּשׁוֹן פְּנִימָה אָסוּר; כִּי אִם יִפָּתַח הַפֶּה, יִתָּכֵן וְיִפְרֹץ קוֹל גָּדוֹל שֶׁיַּבְהִיל אֶת הַצִּפֳּרִים.

אֶלָּא שֶׁאֲנִי לֹא נִתְרַגַּשְׁתִּי, בְּדוֹמֶה לְיָרִיק, וְנִגַּשְׁתִּי בִּזְהִירוּת, בִּסְנוֹקֶרֶת זְרִיזָה גֵרַשְׁתִּי אֶת הַיַּתּוּשׁ וְנֶהֱנֵיתִי מִמַּרְאֵהוּ שֶׁל יָרִיק מִן הַצַּד: הוּא עָמַד כְּשֶׁזְּנָבוֹ הַדּוֹמֶה לְכָנָף מָשׁוּךְ לוֹ בְּקַו יָשָׁר עִם גַּבּוֹ, וְאִלּוּ בְּעֵינָיו נִתְכַּנְסו כָּל הַחַיִּים בִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת.

בַּחֲשַׁאי הִקַּפְתִּי אֶת הַשִּׂיחַ וְעָמַדְתִּי מִמוּלוֹ שֶׁל יָרִיק, כְּדֵי שֶׁהַצִּפֳּרִים לֹא תִּתְחַמֵּקְנָה מֵאַחֲרֵי הַשִּׂיחַ, אֶלָּא תִּתְרוֹמַמְנָה אֶל עָל.

שָׁהִינוּ כָּךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, וּמוּבָן שֶׁהֵן יָדְעוּ שָׁם בְּתוֹךְ הַשִּׂיחַ, כִּי אָנוּ נִצָּבִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים. צָעַדְתִּי צַעַד אֶחָד לְעֵבֶר הַשִּׂיחַ וְהִבְחַנְתִּי בְּקוֹל אֵם תַּרְנְגוֹלוֹת-הַבָּר. הִיא קִבְקְבָה וּבְזֹאת אָמְרָה לְאֶפְרוֹחֶיהָ:

– אֲנִי עָפָה, אֶרְאֶה, וְאִלּוּ אַתֶּם חַכּוּ לְעֵת-עַתָּה.

וּבְרַעַשׁ נוֹרָא חָרְגָה וְהִמְרִיאָה מִשָּׁם.

אִלּוּ עָפָה מֵעָלַי בְּמֵישָׁרִין, כִּי עַתָּה לֹא הָיָה יָרִיק זָז מִמְּקוֹמוֹ, וְאִלּוּ הָיְתָה אֲפִלּוּ עָפָה פָּשׁוּט מֵעָלָיו, לֹא הָיָה שׁוֹכֵחַ, כִּי הַטֶּרֶף הָעִקָּרִי מָצוּי בְּתוֹךְ הַשִּׂיחַ וְכִי פֶּשַׁע נוֹרָא הוּא לִרְדֹּף אַחֲרֵי צִפּוֹר שֶׁחָרְגָה מִמְקוֹמָהּ. אַךְ הַצִּפּוֹר הָאֲפֹרָה, הַגְּדוֹלָה כִּמְעַט כְּתַרְנְגֹלֶת, הִתְגַּלְגְּלָה פִּתְאֹם בַּחֲלַל הָאֲוִיר, עָפָה וְהִגִּיעָה כִּמְעַט אֶל אַפּוֹ שֶׁל יָרִיק, וְהִמְשִׁיכָה לָעוּף לְאַט-לְאַט עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע כִּמְעַט, מְפַתָּה אוֹתוֹ בִּקְרִיאָה:

– הַשִּׂיגֵנִי נָא, אֵינִי מְסֻגֶּלֶת לָעוּף!

וּכְמוֹ הֲרוּגָה צָנְחָה בְּמֶרְחָק עֲשָׂרָה צְעָדִים עַל הַדֶּשֶׁא וְרָצָה עָלָיו, מְנִיעָה אֶת הַפְּרָחִים הַגְבֹהִים.

אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא מְסֻגָּל הָיָה לָשֵׂאת עוֹד יָרִיק. הוּא שָׁכַח אֶת תּוֹרָתִי – וְזִנֵּק.

הַמְּזִמָּה הִצְלִיחָה. הִיא הִרְחִיקָה אֶת הַחַיָּה מֵאֶפְרוֹחֶיהָ וְקָרְאָה אֲלֵיהֶם לְתוֹךְ הַשִּׂיחַ: “עוּפוּ, עוּפוּ כֻּלְּכֶם לְכָל הַצְּדָדִים!”, וְהִיא עַצְמָהּ הִמְרִיאָה פִּתְאֹם מֵעַל לַיַּעַר, וְנֶעֶלְמָה; אֶפְרוֹחֶיהָ נִתְפַּזְּרוּ לַצְּדָדִים, וְאֵין סָפֵק, כִּי אָזְנֵי יָרִיק קָלְטוּ מִמֶּרְחַקִּים:

– טִפֵּשׁ! טִפֵּשׁ!

– חֲזֹר! – קָרָאתִי לִידִידִי הַמְרֻמֶּה.

הוּא הִתְאוֹשֵׁשׁ, וְכְאָשֵׁם הִתְחִיל מִתְקָרֵב אֵלַי. בְּקוֹל מְיֻחָד, סְפוּג צַעַר, שְׁאִלְתִּיו:

– מָה עוֹלַלְתָּ? הוּא רָבַץ.

– לֵךְ, לְךְ!

הוּא זוֹחֵל כְּמִי שֶׁאָשֵׁם, מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכַּי, מִתְחַנֵּן שֶׁאֶסְלַח לוֹ.

– טוֹב, – אוֹמֵר אֲנִי, בְּהִתְיַשְּׁבִי לְיַד הַשִּׂיחַ, – בּוֹא אַחֲרַי, שֵׁב בְּשַׁלְוָה. הָבָה וְנַעֲרִים עַל הַקָּהָל הַזֶּה.

לְאַחַר עֶשֶׂר דַּקּוֹת שָׁרַקְתִּי בְּלַחַשׁ, בְּדוֹמֶה לְאֶפְרוֹחֶיהָ שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת-הַבָּר:

– פִיאוּ, פִיאוּ!

כְּלוֹמַר: "הֵיכָן אַתְּ, אִמָּא?

– קְבוֹךְ, קְבוֹךְ! – עוֹנָה הִיא.

כְּלוֹמַר: “אֲנִי בָּאָה!”

אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁרְקוּ מַעֲבָרִים שׁוֹנִים, בְּדוֹמֶה לִשְׁרִיקָתִי:

– הֵיכָן אַתְּ, אִמָּא?

– אֲנִי בָּאָה, אֲנִי בָּאָה! – עוֹנָה הִיא.

אֶפְרוֹחַ אֶחָד מְצַפְצֵף סָמוּךְ לִי. אֲנִי עוֹנָה לוֹ. הוּא רָץ, וְהִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי – לְיַד בִּרְכִּי מַמָּשׁ זֶע הַדֶּשֶׁא.

אֲנִי מַבִּיט בְּעֵינֵי יָרִיק, מְאַיֵּם עָלָיו בְּאֶגְרוֹפִי, אֲנִי מְכַסֶּה בְּחָפְזָה בְּכַף יְדֵי אֵת הַמָּקוֹם הַזָּע וַאֲנִי שׁוֹלֵף אֶפְרוֹחַ אָפֹר, שֶׁגָּדְלוֹ כְּגֹדֶל יוֹנָה.

– לֵךְ, הָרִיחָה, – אֲנִי לוֹחֵשׁ לְיָרִיק.

הוּא מַפְנֶה אֶת אַפּוֹ: חוֹשֵׁשׁ הוּא שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בּוֹ כֹּחוֹ וְהוּא יַחֲטֹף אֶת הָאֶפְרוֹחַ.

– לֹא, אָחִי, לֹא, – אֲנִי מְבַקְשׁוֹ בְּקוֹל מָלֵא צַעַר, – הָרִיחָה נָא.

הוּא מֵרִיחַ, וְהוּא עַצְמוֹ – כְּמוֹ קַטָּר.

זֶה הָעֹנֶשׁ הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר.

עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹרֵק בְּבִטָּחוֹן וַאֲנִי יוֹדֵעַ – הָאֵם תָּבוֹא אֵלַי לְלֹא כָּל סָפֵק, הִיא תְּכַנֵּס אֶת כֻּלָּם, אֶחָד יֶחְסַר לָהּ, וְהִיא בּוֹא תָּבוֹא אֶל הָאַחֲרוֹן.

מִנְיָן כֻּלָּם, מִלְּבַד זֶה שֶׁבְּיָדִי, שִׁבְעָה. אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֵיךְ כֻּלָּם, אֶחָד אַחֲרֵי מִשְׁנֵהוּ, מוֹצְאִים אֶת הָאֵם, מִשְׁתַּתְּקִים, וּכְשֶׁנִּשְׁתַּתְּקוּ כָּל הַשִּׁבְעָה, שׁוֹאֵל אֲנִי, הַשְּׁמִינִי:

– הֵיכָן אַתְּ, אִמָּא?

– בּוֹא אֵלֵינוּ! –הִיא עוֹנָה.

– פִיאוּ, פִיאוּ! (“הָבִיאִי אֶת כֻּלָּם”…)

הִיא בָּאָה, רָצָה. אֲנִי רוֹאֶה כִּי מִן הַדֶּשֶׁא, הִנֵּה פֹּה וְהִנֵּה שָׁם, מִתְבַּלֵּט צַוָּארָהּ, הַדּוֹמֶה לְצַוָּארוֹ שֶׁל בַּקְבּוּק, וּבְעִקְּבוֹתֶיהָ זָע בְּכָל מָקוֹם הַדֶּשֶׁא, וְכָל אֶפְרוֹחֶיהָ נָעִים אַחֲרֶיהָ. כֻּלָּם עָמְדוּ בְּמֶרְחַק שְׁנֵי צְעָדִים מִמֶּנִּי. עַכְשָׁו אֲנִי פּוֹנֶה לְיָרִיק:

– אַל תִּהְיֶה שׁוּב טִפֵּשׁ!

וַאֲנִי מְשַׁחְרֵר אֶת הָאֶפְרוֹחַ. הוּא מַכֶּה בִּכְנָפָיו בַּשִּׂיחַ, וְכֻלָּם מַכִּים כְּנָפַיִם, כֻּלָּם מַמְרִיאִים. וַאֲנִי וְיָרִיק מִתְבּוֹנְנִים מִבֵּין הַשִּׂיחִים בְּעִקְבוֹת הַצִּפֳּרִים הֶעָפוֹת וְצוֹחֲקִים: “הִנֵּה אֵיךְ רִימִינוּכֶם, יְדִידִים!”

א

אָמַרְנוּ, שֶׁהַדָּבָר יִקְרֶה בְּיוֹם הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מֶרְץ, אוּלָם בְּלֵיל הַשְּׁנֵים־עָשָׂר בּוֹ נִרְאוּ אוֹתוֹת, כִּי הַמְּאֹרָע יֶאֱרַע וַדַּאי בְּלַיְלָה זֶה, וְעַל־כֵּן רַצְתִּי לְהָבִיא מִבֵּית הַמִּרְקַחַת סוּלִימָא וּמֵי־קַרְבּוֹל, וְאִשְׁתִּי יָצְאָה לְהַכְנִיס מְעַט קַשׁ. בְּשׁוּבִי מָצָּאתִי כְּבָר אֶת הַקַּשׁ בַּמִּטְבָּח; הִזֵּיתִי עָלָיו סוּלִימָא, סִדַּרְתִּיו בַּפִּנָּה וְגָדַרְתִּי עָלָיו בְּקֹרַת־עֵץ; וּכְדֵי שֶׁהַקּוֹרָה לֹא תִּתְגַּלְגֵּל מִשָּׁם חֲזָרָה, הִדַּקְתִּיהָ בְּמַסְמְרִים אֶל הַקִּיר. הַכַּלְבָּה קֶט הֵבִינָה מַה הִיא מַטָּרַת כָּל הַהֲכָנוֹת, מִנִּסְיוֹנָהּ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, וְהִמְתִּינָה בְּאֹרֶךְ רוּחַ, וּכְשֶׁגָּמַרְתִּי אֶת הָעֲבוֹדָה, – פָּסְחָה וְעָבְרָה עַל הַקּוֹרָה וְהִתְכַּרְבְּלָה בַּפִּנָּה עַל הַקַּשׁ.

אָכֵן, לֹא טָעִינוּ: – בְּלַיְלָה זֶה הִמְלִיטָה לָנוּ קֶט שִׁשָּׁה גּוּרִים: שְׁלשָׁה כְּלַבְלָבִים וְשָׁלשׁ כְּלַבְלָבוֹת. כָּל שָׁלשׁ הַכְּלַבְלָבוֹת הָיוּ קְטַנּוֹת בְּמַשֶּׁהוּ מִן הַכְּלַבְלָבִים וְדוֹמוֹת בַּכֹּל לָאֵם, בַּעֲלַת הַבֶּהָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת מִצֶּבַע הַקָּפֶה עַל גַּבֵּי לֹבֶן וְעַל הַלֹּבֶן נְקֻדּוֹת צְפוּפוֹת. אֵצֶל אַחַת מֵהֶן הָיְתָה בְּקָדְקָדָהּ, עַל פְּנֵי הַבַּהֶרֶת הַלְּבָנָה, כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֲגוֹרָה אַחַת, אֵצֶל הַשְּׁנִיָּה – שֶׁל שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת וְלַכְּלַבְלָבָה הַשְּׁלִישִׁית לֹא הָיְתָה כָּל מַטְבֵּעַ, אֶלָּא פָּשׁוּט קַו לָבָן עַל גֻּלְגָּלְתָּהּ, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהִיא קְטַנָּה וַחֲלָשָׁה מֵאַחְיוֹתֶיהָ. וְאִלּוּ הַכְּלַבְלָבִים דָּמוּ בַּכֹּל לָאָב, לְטוֹמָא; הַבֶּהָרוֹת אֶצְלָם הָיוּ כֵּהוֹת יוֹתֵר; אֵצֶל שְׁנַיִם מֵהֶם חָסְרוּ מִשּׁוּם־מַה הַנְקֻדּוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁהָיָה גָדוֹל בּהַרְבֵּה מִן הָאֲחֵרִים, כֻּלּוֹ בָּרוּד בְּרוּדִים וּנְקֻדּוֹת צְפוּפוֹת מְאֹד, שֶׁכֻּלָּן יַחַד נִרְאוּ כְּכֶתֶם כֵּהֶה אֶחָד, וּבִכְלָל הָיָה בַּרְכֶּלֶּב זֶה כְּבַד־תְּנוּעָה וְכָמוֹהוּ כְּבּוּל־עֵץ. דוּבֶּץ – חָלְפָה מִלָּה בְּמֹחִי, וּמִיָּד נִזְכַּרְתִּי בְּצֵידִּי עַל חוֹפֵי הַנָּהָר דוּבֶּץ. הַמִּלָּה נִצְנְצָה בְּמֹחִי לֹא לַשָּׁוְא, כִּי עַל־כֵּן הִצְלַחְתִּי מְאֹד בְּצֵידִּי הַלָּז וְנִרְאֶה הָיָה לִי: – לֹא רַע הַדָּבָר, אִם לְזִכְרוֹ שֶׁל הַצַּיָּד הַזֶּה אֶקְרָא אֶת הַכְּלַבְלַב הֶחָדָשׁ בְּשֵׁם דוּבֶּץ. הֲלֹא בִּכְלָל כְּדַאי כְּבָר לַעֲזוֹב אֶת הַשֵּׁמוֹת הַשְּׁגוּרִים עַל פִּינוּ וְלִקְרֹא בְּשֵׁמוֹת עַצְמִיִּים, מְקוֹמִיִּים; הֲלֹא כָּל אַמַּת־מַיִם, כָּל תֵּל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה קוֹרֵא בְּשֵׁם – בְּלִי עֶזְרַת אוֹצַר הָאַגָּדוֹת הַיְוָנִי.

הֶחֱלַטְתִּי שֶׁמִּכָּל אֵלֶּה אַשְׁאִיר לְעַצְמִי רַק כְּלַבְלָב אֶחָד וּכְּלַבְלָבָה אַחַת. וּשְׁמָהּ שֶׁל הַכְּלַבְלָבָה עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתִּי מִיָּד לְאַחַר שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַשֵּׁם דוּבֶּץ. אֶקָרָא לָהּ – נֶרְל, כִּי עַל חוֹפָיו הַמְרֻפָּשִׁים שֶׁל נַחַל זֶה מָצָאתִי אֶשְׁתַּקַּד הַרְבֵּה חַרְטוֹמָנִים בֵּינוֹנִיִּים יוֹשְׁבִים בְּקִנֵּיהֶם.

אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאָה לִי כִּי הָיָה מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר מִן הַצַּיִד עַצְמוֹ שֶׁמָּשַׁךְ אוֹתִי אֶל נַחַל מְשֻׁנֶּה וְשׁוֹבָב זֶה. הוּא מִתְפַּתֵּל כָּל כָּךְ וְהוֹלֵךְ עַד כִּי בִּמְקוֹמוֹת מְעֻקָּלִים אֲחָדִים אֶפְשָׁר הָיָה לִנְגֹעַ בְּמָשׁוֹט מִשָּׂפָה אֶל שָׂפָה. אֲנִי שָׁט לִי בְּדוּגִית עִם הַזֶּרֶם, נוֹהֵג בְּמָשׁוֹטִי, מִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא אֶתָּקַּע בְּחֹף מְרֻפָּשׁ, – חוֹתֵר, אוֹגֵף, לְעֵינַי מִתְגַּלָּה כְּנֵסִיָּה וְנִדְמֶה לִי שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה, אוּלָם פִּתְאֹם מִתְעַקֵּל הַנַחַל לַצַּד הֶהָפוּךְ, הַכְּנֵסִיָּה נֶעֱלֶמֶת מִן הָעַיִן, וּלְאַחַר זְמַן רַב, כְּשֶׁאֲנִי אוֹגֵף עוֹד הַפַּעַם, מִתְבָּרֵר שֶׁהַכְּפָר רָחוֹק מִמֶּנִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן. אֲנִי שׁוֹמֵעַ, – אֵי־שָׁם לוֹמֵד רוֹעֶה צָעִיר לְנַגֵּן בַּחֲצוֹצְרַת־בּוּקִיצָה, הַצְּלִילִים פְּעָמִים חֲזָקִים, פְּעָמִים חֲלָשִׁים, אֲבָל הֵם מִתְמַשְּׁכִים וּמַגִּיעִים לְאָזְנַי, – כָּל הַזְּמַן אוֹתוֹ הָרוֹעֶה, אוֹתָהּ הַנְּעִימָה, אוֹתָן הַטָּעֻיּוֹת. עִם צָהֳרַיִם אֲנִי מִתְקָרֵב אֶל חוֹפוֹ שֶׁל הַכְּפָר, אֶלָּא שֶׁאֵין הַכְּפָר קָרוֹב לַחוֹף, וְלֹא כְּדַאי לִי לָרֶדֶת וְלָלֶכֶת שָׁמָּה. הִנְנִי נָח בַּחוֹף. הָרוֹעֶה חָדַל מִנִּגּוּנוֹ. וּלְאַחַר שָׁעָה אֲנִי מַפְלִיג שׁוּב קָדִימָה עַל פְּנֵי הַנַּחַל. וְהָרוֹעֶה שׁוּב רוֹדְפֵנִי בִּנְגִינָתוֹ עַד עֶרֶב מַמָּשׁ. וְרַק בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה שׁוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, יָרַד עָלַי הַחֶסֶד: הַנָּהָר הֵיְשִׁיר זִרְמוֹ וְהוֹבִילַנִּי הַרְחֵק מִן הַכְּפָר, וּבֵין חוֹפֵי הַיַּעַר הַתְּלוּלִים הִגִּיעַ לְאָזְנַי שִׁיר הַצִּפֳּרִים וְהִפְסִיק אֶת זִכְרוֹנוֹ שֶׁל הַנִּגּוּן הַמְזֻיָּף, שֶׁנִּתְקַע וְעָמַד בְּלִבִּי. מַיִם נִמְהָרִים מוֹלִיכִים אוֹתִי, וְצָרִיךְ לְהַחֲזִיק בְּיֶתֶר כֹּחַ בַּמָּשׁוֹט. אָכֵן, לֹא נֶעְלַם מֵעֵינַי זְאֵב־הַמַּיִם הַצָּף וְעוֹבֵר בְּשִׁטְפָם שֶׁל הַמַּיִם. הַחַרְגֹּל הַכָּחֹל הַמְּנַתֵּר בַּדֶּשֶׁא, זֵר הַפְּרָחִים הַצְּהֻבִּים, מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִים שֶׁעַל יַרְכְּתֵי הַדּוּגִית הָרְקוּבָה הַתְּקוּעָה בַּנָּהָר, הֶעָלֶה הָרָחָב שֶׁל צֶמַח־הַמַּיִם הַנּוֹצֵץ לְאוֹר שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֶרֶב, וְהִשְׁתַּחֲווּיּוֹת קְנֵי־הַסּוּף עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם הָרוֹטֵט; אֵיזֶה יוֹם בַּטָּלָה הוּא שֶׁעָבַר עָלַי בְּשׁוּטִי בַּנָּהָר הַזֶּה וְאֵיזֶה קֶסֶם נֶאֱצַל מִמֶּנוּ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח וְלֹא אֶחְדַל מִלְּחַבְּבוֹ.

נְהַר פֶּרְאִי, אֲנִי אַקְדִּישׁ אֶת שִׁמְךָ וַאֲכַנֶּה בּוֹ כְּלַבְלָבָה חַיָּה אַחַת, שֶׁאָשְׁרָה הַגָּדוֹל עֲלֵי אֲדָמוֹת יִהְיֶה – לְהַבִּיט בְּאַהֲבָה אֶל פְּנֵי הָאָדָם, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁיִּסְתַּבֵּךְ וְיֵלֵךְ בֵּין עִקּוּלֵי חַיָּיו.

ב

מֵאָז בָּאוּ לָעוֹלָם כְּלַבְלָבַי, קָבַעְתִּי מִנְהָג שֶׁאֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם תֵּאָכֵל בַּמִּטְבָּח; נוֹחַ וְטוֹב לְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה, מִמְּרוֹמֵי הַשֻּׁלְחָן, וּלְהַרְהֵר בְּגוֹרָלָם שֶׁל גוּרֵי־חַיּוֹת. שָׁם, לְמַטָּה, שׁוֹרֵץ לוֹ עוֹלָם מְנֻמָּר שֶׁל סוּמִים, וְתָמִיד מַבִּיטוֹת בִּי, מֵעַל גַּבֵּיהֶם, עֵינֵי הָאֵם, הַמִּשְׁתַּדֶּלֶת לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתִּי וּלְהַכִּיר עַל יְדֵי כָּךְ אֶת הַגּוֹרָל; אֲבָל גַּם אֲנִי אֵינִי בֶּן־חוֹרִין, אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד: בְּמִי אֶקְשֹׁר אֶת הַשֵּׁמוֹת נֶרְל וְדוּבֶּץ. הֲלֹא יָדוּעַ וּמוּבָן לִי, כִּי הַמִּשְׁקָל וְהַצּוּרָה אֵינָם עִקַּר תְּכוּנָתוֹ שֶׁל כֶּלֶב עוֹבֵד. לְכֶּלֶב צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם־כָּל אוֹתוֹ יִתְרוֹן שֶׁהִתְנֵינוּ לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם שֵׂכֶל; וְלִמְצֹא אֶת הַשֵּׂכֶל וּלְתָפְסוֹ מִיָּד בְּצֶאֱצָאָהּ הָעִוֵּר שֶׁל הַיְּפֵהפִיָּה קֶט דָבָר לֹא קַל הוּא. אָכֵן, כֶּלֶב הַמְשַׁמֵּשׁ אוֹתִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם־כָּל חָכָם, כִּי אֲפִלּוּ חוּשׁ־הָרֵיחַ הַלָּקוּי נִשְׂכַּר עַל יְדֵי בִּינָה בְּהַדְרָכָתִי, וּבְעֶזְרַת כֶּלֶב כָּזֶה תָּמִיד תָּצוּד צַיִד רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּעֶזְרַת כֶּלֶב בַּעַל חוּשׁ־רֵיחַ חָזָק, שֶׁחָכְמָה חֲסֵרָה לוֹ.

הִנֵּה אֲנִי אוֹכֵל בְּמִטְבָּח אֶת אֲרֻחַת־הַצָּהֳרַיִם, אוֹ אֶת אֲרֻחַת־הָעֶרֶב, אוֹ שׁוֹתֶה בּוֹ תֵּה, אֲבָל תָּמִיד הִנְנִי מְהַרְהֵר בְּשֶׁלִּי, וַאֲפִלּוּ אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם רַעְיָתִי וְגַם כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא בָּעִתּוֹן, – הִנְנִי שׁוֹמֵעַ וּמַבְחִין בַּחֲלוֹמָם שֶׁל הַיְּשֵׁנִים: בַּחַיִּים כִּמְעַט שֶׁאֵין הֵם מְסֻגָּלִים עוֹד לִפְקֹחַ עַיִן, וְאִלּוּ בַּחֲלוֹם כְּבָר הֵם נוֹבְחִים בֶּאֱמֶת, מַעֲשֵׁה כְּלָבִים מַמָּשׁ. וְאָז אֲנִי מְסַלֵּק אֶת הָעִתּוֹן, רוֹאֶה בָּהֶם כְּשֶׁהֵם מִתְעוֹרְרִים וּפוֹתְחִים בְּמִלְחֶמֶת־קִיּוּם מְעַנְיֶנֶת. כָּל גּוּר וְגוּר אוֹסֵף אֶת כֹּחוֹ, אֶת שִׂכְלוֹ, זְרִיזוּתוֹ וְעַרְמֻמִּיּוּתוֹ לְכִבּוּשׁ הָעֲטִינִים הָאֲחוֹרִיִּים, הַמְּלֵאִים יוֹתֵר חָלָב. מִשֶּׁמִּתְעוֹרֶרֶת פְּקַעַת מְנֻמֶּרֶת זוֹ שֶׁל כְּלַבְלָבִים יְשֵׁנִים, – מִיָּד מַתְקִיפִים הֵם כֻּלָּם אֶת עֲטִינֵי הָאֵם. מְטַפְּסִים הֵם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, אֵלֶּה מִתְהַפְּכִים וְנִשְׁאָרִים רוֹבְצִים מִתַּחַת לְכָבְדָם שֶׁל הָעֲטִינִים, וְאֵלֶּה נֶחְשָׁלִים וּמִתְגַּלְגְּלִים לְמַטָּה, מְחַשְּׂפִים אֶת בִּטְנָם הַוָּרֹד, מִתְאוֹשְׁשִׁים וְשׁוּב מְטַפְּסִים. מִפִּיהֶם שֶׁל אֲחָדִים מֵהֶם פּוֹרֶצֶת בִּשְׁעַת הַתְקָפָה קְרִיאַת הֵידָד, מֵאֲחֵרִים נִשְׁמַעַת יִלְלַת־עֶלְבּוֹן, וּמִפִּיהֶם שֶׁל הַכּוֹבְשִׁים אֶת הָעֲטִינִים הַגְּדוֹלִים אַתָּה שׁוֹמֵעַ שִׁקְשׁוּק־שְׂפָתַיִם מֵרֹב הֲנָאָה; – הַכֹּל יֵשׁ אֶצְלָם, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּמִלְחֶמֶת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה־לַחְמָם. אֶפְשָׁר, כַּמּוּבָן, לְהַפְרִיד בֵּין הַחַלָּשִׁים וְהַחֲזָקִים וּלְהֵינִיקָם בְּנִבְדָּל. אֲבָל אֵיךְ יִתָּכֵן לָדַעַת מִי הֵם בֶּאֱמֶת הַחַלָּשִׁים וְהַחֲזָקִים בֵּינֵיהֶם? הַיּוֹם כָּבַשׁ אֶת הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הַכְּלַבְלָב בַּעַל הַשְּׁרִירִים הַחֲזָקִים, וּמָחָר כּוֹבֵשׁ הֶחָזָק־בְּחָכְמָתוֹ אֶת הַטֶּרֶף מִידֵי הֶחָזָק־בְּגוּפוֹ וְהוּא רוֹבֵץ לוֹ וּמוֹצֵץ אֶת הַטּוֹב וְהַמְשֻׁבָּח. אֲנִי כּוֹבֵשׁ אֶת רַחֲמַי לַחֲלָשִׁים לִכְאוֹרָה, וְעַד שֶׁלֹּא אֶמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶת נֶרְל שֶׁלִּי, לֹא אַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהִתְעָרֵב בַּמַּעֲשֵׂה הַטֶּבַע.

אוֹתוֹ כְּלַבְלָב לִכְלוּכִי, שֶׁעָזַר לִי לִבְדוֹת אֶת הַכִּנּוּי דוּבֶּץ לָבַשׁ עוֹז בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים כְּבָר וְהוּא מְסַלֵּק בְּבַת־אַחַת אֶת כֻּלָּם. כּוֹבֵשׁ אֶת הֶעָטִין הַדָּשֵׁן בְּיוֹתֵר, שׁוֹכֵב לוּ כְּבוּל־עֵץ, אֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ לַאֲחֵרִים הַשּׁוֹכְבִים עָלָיו בִּשְׁתֵּי דְיוֹטוֹת, וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ וְקוֹלֵט אֶת שִׁקְשׁוּק שְׂפָתָיו. וְרַע מִכֻּלָּם חֶלְקָהּ שֶׁל הַכְּלַבְלָבָה הַקְּטַנָּה, זוֹ שֶׁעַל קָדְקָדָהּ בַּהֶרֶת לְבָנָה בְּלִי מַטְבֵּעַ, הַיּוֹנֶקֶת רַק מִן הָעֲטִינִים הַקְּטַנִּים כְּכַפְתּוֹרִים, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵינָהּ שְׂבֵעָה לְעוֹלָם.

לְפִי שִׂכְלָם שֶׁל כְּלָבִים וַדַּאי שֶׁאָנוּ הִנְנוּ אֵלִים מַמָּשׁ; הִנֵּה יוֹשְׁבִים לָהֶם אֵלִים הַלָּלוּ לְיַד שֻׁלְחָן, כְּשֶׁבֶת עַל הָאוֹלִימְפּוּס, וְדָנִים בְּגוֹרָל כַּלְבֵּיהֶם. וּבֶאֱמֶת אֲנִי מִתְדַּיֵּן כָּל יוֹם עִם אִשְׁתִּי. הִיא מְרַחֶמֶת עַל הַכְּלַבְלָבָה הַקְּטַנָּה וְאוֹמֶרֶת לִי, כִּי הִיא הַיָּפָה בְּיוֹתֵר, דּוֹמָה כֻּלָּה לָאֵם, וְשׂוּמָה עָלֵינוּ לְהִתְעָרֵב דַּוְקָא בְּמַעֲשֵׂה הַטֶּבַע וְלִמְנוֹעַ אֶת מַחֲלַת הָרָזוֹן מִמֶּנָּה. בְּרַחֲמֶיהָ הָרַבִּים יָדְעָה לְגַלּוֹת אֶצְלָהּ קְסָמִים חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְלִקְנוֹת בָּהֶם אֶת לִבִּי. לִי הָיָה קָשֶׁה לְהִלָּחֵם בְּאִשְׁתִּי לְמַעַן תָּכְנִיתִי, וְעַכְשָׁו עוֹד בָּאָה לְעֶזְרָתָהּ וְנִצְטָרְפָה לְאוֹלִימְפּוּס שֶׁלָּנוּ, אֱלִילַת־רַחֲמִים חֲדָשָׁה. זוֹ הָיְתָה מַכָּרָה אַחַת מִמַּכָּרוֹתֵינוּ, חֲלוּשָׁה בְּגוּפָה, אֲבָל חֲזָקָה בְּאָפְיָה. בִּן־רֶגַע הֵבִינָה לְרוּחָהּ שֶׁל אִשְׁתִּי וּשְׁתֵּיהֶן יַחַד הִתְחִילוּ מְבַקְּשׁוֹת לְטוֹבָתוֹ שֶׁל בַּעַל־הַחַי הַחַלָּשׁ. אֲנִי רוֹחֵשׁ כָּבוֹד רַב לַשְּׁכֵנָה הַזֹּאת, וְנֶאֱלַצְתִּי לֶאֱזוֹר אֶת כָּל כֹּחוֹתַי כְּדֵי לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ.

– אַל תְּפַזְּרִי רַחֲמַיִךְ, – אָמַרְתִּי, – שִׁמְרִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבַת הָאֲנָשִׁים; הַעֲלִי נָא עַל דַּעְתֵּךְ, כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם הַמְּמִיתִים פָּשׁוּט אֶת הַכְּלַבְלָבִים הַמְיֻתָּרִים, אוּלָם אֲנִי תִכַּנְתִּי תָּכְנִית לִבְחֹר לִי יְדִיד מִבֵּינֵיהֶם, מִתּוֹךְ שִׁקּוּל־דַּעַת וְיִחֵס שֶׁל כָּבוֹד לְחוּקֵי הַטֶּבַע. פְּעָמִים רַבּוֹת הִנְּנוּ מַשְׁחִיתִים אֶת הַטּוֹב מֵחֲמַת רַחֲמִים אֱוִילִיִּים.

שְׁכֶנְתֵּנוּ נִסְּתָה לִתְמוֹךְ בִּי וּבְהַשְׁקָפָתִי הַנְּבוֹנָה:

– הֲלֹא הִיא שָׁוָה כֶּסֶף רַב; וְאַתָּה תָּמִית לֹא רַק אֶת הַכְּלַבְלָבָה בְּנִסְיוֹנוֹתֶיךָ, אֶלָּא שֶׁגַּם כֶּסֶף אַתָּה מְאַבֵּד בְּמוֹ יָדֶיךָ!

לֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּכֵנוּתָם שֶׁל דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי אִשָּׁה הַיְדוּעָה לִי כִּנְקִיַּת־כַּפַּיִם, אֲשֶׁר פָּתְחָה פִּתְאֹם בְּדִבּוּר עַל כֶּסֶף; וְעַל כֵּן עָנִיתִי לָהּ בְּתֹקֶף, כְּדֵי שֶׁלֹּא נוֹסִיף לְהִתְוַכֵּחַ עוֹד בְּאוֹתוֹ עִנְיָן:

– אֵינִי זָקוּק לְכֶסֶף, וְלֹא אִכְפַּת לִי אִם הַכְּלַבְלָב יָסוּף וְיֹאבַד; וְאַתְּ שִׁמְרִי נָא עַל רַחֲמַיִךְ לְמַעַן הָאֲנָשִׁים; שָׁם בָּעוֹלָם הַהוּא…

וּמִיָּד מָשַׁכְתִּי אֶת תְּשׂוּמֶת־לִבָּהּ לְמִלְחֶמֶת הַכְּלַבְלָבִים עַל עֲטִינֵי־הָאֵם: – שָׁם אֵין מוֹרָא בִּפְנֵי הַכִּלָּיוֹן, שָׁם מִתְקַבֵּל הַמָּוֶת כְּמִין רַחֲמִים מֵאֵת הַטֶּבַע.

הִמְשַׁכְנוּ בִּסְעֻדָּתֵנוּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, אִשְׁתִּי כִּבְּדָה אֶת הַשְּׁכֵנָה בְּפִטְרִיּוֹת וְלִפְתָּן. וּכְשֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַמָּנָה הָאַחֲרוֹנָה, שָׂבְעוּ גַּם הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, שָׁם לְמַטָּה, מִינִיקָתָן, וְהִתְחִילוּ מְפַהְקוֹת, מִתְפַּרְקְדוֹת זוּ עַל גַּבֵּי זוּ, עַד שֶׁלִּבְּסוֹף הָיוּ רוֹבְצוֹת כֻּלָּן, כָּרָגִיל, בְּצוּרַת פִּירָמִידָה מְנַמְנֶמֶת; כְּדֵי לְהוֹסִיף לָהֶן מְעַט חוֹם וּמְנוּחָה טוֹבָה אָנוּ מְכַסִּים אוֹתָן בִּמְעִיל הַצַּיָּדִים הַיָּשָׁן שֶׁלִּי; הָאֵם חוֹרֶגֶת אָז וּמִשְׁתַּחְרֶרֶת מִגּוּרֶיהָ. הוֹלֶכֶת לָהּ לַזָּוִית הַשְּׁנִיָּה, אֶל הַקְּעָרָה עִם הַדַּיְסָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל הַמְתֻבֶּלֶת בִּמְרַק עֲצָמוֹת. קֶט מְסַיֶּמֶת אֲרוּחָתָהּ בִּמְהִירוּת רַבָּה, חוֹזֶרֶת אֶל הַמְּלוּנָה וְרוֹבֵצֶת לְיַד גוּרֶיהָ.

שׂוֹחַחְנוּ עַל תּוֹעַלְתָּם שֶׁל הַמַּאֲכָלִים הַצִּמְחוֹנִיִּים לִבְרִיאוּתֵנוּ, וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה כֻּלָּנוּ מִתְבּוֹנְנִים אֶל הַנַּעֲשֶׁה בַּמְּלוּנָה. הִנֵּה הִתְחִילָה אֵיזוֹ תְּנוּעָה אִטִּית, זְהִירָה מִתַּחַת לַמְּעִיל; נִשְׁתַּרְבֵּב רֹאשׁ בַּעַל בַּהֶרֶת וּלְבַסּוֹף נִרְאֲתָה אוֹתָהּ כְּלַבְלָבָהּ חֲלָשָׁה וְנָאָה כֻּלָּה, זוֹ שֶׁבִּגְלָלָהּ הִתְלַקֵּח כָּל הַפּוּלְמוֹס בֵּינֵינוּ. שְׁאָר הַכְּלַבְלָבִים יְשֵׁנִים לָהֶם שֵׁנָה חֲזָקָה וּמִתְנַבְּחִים מִזְּמַן לִזְּמַן מִתּוֹךְ שְׁנָתָם. אֵין כָּל סָפֵק כִּי הַכְּלַבְלָבָה הַקְּטַנָּה יוֹזֶמֶת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה לְעַצְמָהּ. לְכַתְּחִלָּה סְבוּרִים הָיִינוּ בְּכָל זֹאת, כִּי כְּכָל הַכְּלַבְלָבִים גַּם הִיא מִתְרַחֶקֶת בְּמִקְצָת מִן הַמְּלוּנָה כְּדֵי לְהִתְרוֹקֵן מִמְזוֹנָהּ. אוּלָם הַכְּלַבְלָבָה, בְּחָרְגָהּ מִתַּחַת לַמְּעִיל, דִּלְגָה עַל פְּנֵי הַקַּשׁ וּבָאָה יָשָׁר אֶל אִמָּהּ, יוֹנֶקֶת מִן הָעֲטִין הָאֲחוֹרִי, מַרְוָה אֶת צְמָאָהּ, נִרְדֶּמֶת מִתַּחַת לִיְרֵכָהּ, שְׂבֵעָה וּמְחֻמֶּמֶת בְּחוֹם שֶׁהוּא טוֹב מִזֶּה שֶׁמִּתַּחַת לִמְעִיל הַצַּיִד שֶׁלִּי. אֶת כֻּלָּנוּ, כַּמּוּבָן, הִדְהִים הַדָּבָר: הֲלֹא רַק לִפְנֵי רֶגַע הִתְוַּכַּחְנוּ עַל הָרַחְמָנוּת, וְהִנֵּה נַעֲשֶׂה הַכֹּל מֵעַצְמוֹ, הַכְּלַבְלָבָה שָׂבְעָה.

– רוֹאָה אַתְּ, שְׁכֶנְתִּי הַיְּקָרָה, – אָמַרְתִּי לָהּ מִתְרַבְרֵב בְּנִצְחוֹנִי, – הֲלֹא בְּעַצְמֵךְ אָמַרְתְּ לִי לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם כִּי בְּמִלְחֶמֶת הַשָּׁנִים הַקָּשׁוֹת לְמַעַן הַלֶּחֶם רָכַשְׁתְּ לְעַצְמֵךְ אֹשֶׁר בִּלְתִּי־צָפוּי, שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל לְעוֹלָם בְּחֶלְקָם שֶׁל הַשְּׂבֵעִים וּמְבֻטָּחִים, וְכִי אַתְּ מְבָרֶכֶת עַל כָּךְ גַּם אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לָךְ רָע. מַה רַבָּה הַתּוֹדָה שֶׁחַיֶּבֶת לִי חַיָּה קְטַנָּה זוֹ, עַל כִּי לֹא הִרְשֵׁיתִי לָךְ לַעֲזֹר לָהּ וּלְהֵינִיקָהּ וְהֵבֵאתִי לְכָךְ שֶׁתִּתְעוֹרֵר מַחֲשָׁבָה נוֹעָזָה בְּרֹאשָׁהּ הַזָּעִיר, שֶׁהִתְחִיל זֶה עַתָּה לְהַשְׂכִּיל!

ג

פַּעַם אַחֶרֶת, עִם עֶרֶב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם מַמָּשׁ, מִשֶּׁנִּתְעוֹרְרוּ הַכְּלַבְלָבִים שֶׁלָּנוּ וּפָרְצוּ בְּהַתְקָפָה עַל הָעֲטִינִים, לֹא לָקְחָה חֵלֶק בְּהַתְקָפָה זֹאת הַכְּלַבְלָבָה הַקְּטַנָּה, זוֹ שֶׁעִם הַבַּהֶרֶת הַלְּבָנָה. וּבַבֹּקֶר מָצָאתִיהָ שׁוֹכֶבֶת – לֹא מִתַּחַת לַמְּעִיל, אֶלָּא מִתַּחַת לְבֵית־הַשֶּׁחִי שֶׁל אִמָּהּ. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בָּנוּ אֹמֶץ־לֵב לְכַנּוֹתָהּ, רַק מֵחֲמַת זֶה בִּלְבָד, בְּשֵׁם נֶרְל, קָרָאנוּ לָהּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הֲלָצָה, לְעֵת־עַתָּה, בְּשֵׁם “הַשְּׁכֵנָה”, זוֹ שֶׁאָהַבְנוּ אוֹתָהּ מְאֹד. כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים, לְאַחַר שֶׁ“שְׁכֶנְתֵּנוּ” זוֹ הַחֲדָשָׁה הִבְרִיאָה וְיָפְתָה – שַׂמְנוּ אֶל לִבֵּנוּ, כִּי הִיא צוֹעֶדֶת בְּצַעַד מְאֻשָּׁשׁ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַכְּלַבְלָבִים; מְטַיֶּלֶת הִיא עַל פְּנֵי הַמְלוּנָה, יוֹצֵאת לְמַסָּעוֹת אֲרֻכִּים אֶל הַפִּנּוֹת הָרְחוֹקוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָה שֶׁל הָאֵם. שְׁאָר הַכְּלַבְלַבִים שְׁרוּיִים תָּמִיד בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַמַּצָּבִים: שֵׁנָה אוֹ מִלְחָמָה עַל הָעֲטִינִים. “שְׁכֶנְתֵּנוּ” הִשִּׂיגָה בְּשִׂכְלָהּ וְיָדְעָה לְהַרְחִיק מַעַצְמָה אֶת הַמִּלְחָמָה לְקִיּוּם, וְכֹּחוֹתֶיהָ גָּבְרוּ מִיּוֹם לְיוֹם; וַאֲנִי וְרַעְיָתִי מְבִינִים יָפֶה לְלִבָּהּ וּשְׂמֵחִים אָנוּ שֶׁאֶת הַמֶּרֶץ הֶחָפְשִׁי הִיא מְנַצֶּלֶת לְתוֹעֶלֶת סַקְרָנוּתָהּ. וְכָּל כָּךְ נָעִים הָיָה לְהִתְעַמֵּק יוֹם יוֹם וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל טִבְעָם שֶׁל הַכְּלָבִים, לִתְפֹּס וּלְהָבִין מִזֶּה גַם לְחַיֵּינוּ, לְהֶשֵׂגֵּינוּ: הֲרֵי גַּם אָנוּ נֶאֱלַצְנוּ מִשּׁוּם מַה לָנוּעַ־וְלָנוּד הַרְבֵּה…

גְּבוּל לְמַסָּעוֹתֶיהָ שֶׁל “שְׁכֶנְתֵּנוּ” הָיָה בּוּל־עֵץ בְּגֹבַהּ שֶׁל עֲשָׂרָה סֶנְטִימֶטְרִים. כָּאן כָּלוּ כָּל הַדְּרָכִים, וְהִיא מְסֻגֶּלֶת הָיְתָה עוֹד רַק לְהַעֲמִיד אֶת כַּפּוֹתֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת עַל גַּבֵּי בּוּל־הָעֵץ וּלְהַשְׁקִיף מִזֶּה עַל מֶרְחֲבֵי כָּל הָרִצְפָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָנוּ מִתְעַנְּגִים עַל מֶרְחֲקֵי שָׂדוֹת. שָׁמָּה, אֶל הַמֶּרְחָק הַזֶּה, הָיְתָה הוֹלֶכֶת הָאֵם וְנִגֶּשֶׁת לִקְעָרָתָהּ, עוֹשָׂה מַה שֶּׁעוֹשָׂה וְחוֹזֶרֶת אֵלֶיהָ. “שְׁכֶנְתֵּנוּ” הָיְתָה מְחַכָּה לְאִמָּהּ עַל גַּבֵּי בּוּל־הָעֵץ, וּכְשֶׁזּוֹ חוֹזֶרֶת וְרוֹבֶצֶת עַל מְקוֹמָהּ, הָיְתָה הַבַּת מְחַבֶּקֶת בְּכַפֶּיהָ אֶת חָטְמָהּ, מְלַקֶּקֶת אֶת שִׂפְתוֹתֶיהָ, וּמַכִּירָה לָדַעַת, לְאַט־לְאַט, אֶת טַעֲמוֹ שֶׁל מְרַק שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל; וּפַּעַם אַחַת, קָפְצָה קֶט וְעָבְרָה אֶת בּוּל־הָעֵץ, הִסְתַּכְּלָה בָּהּ “שְׁכֶנְתֵּנוּ” מִמְּרוֹמֵי הַמַּחֲסוֹם, רָאֲתָה שֶׁזּוֹ לוֹקֶקֶת מָרָק, וְהִתְחִילָה מְיַבֶּבֶת. הָאֵם הִפְסִיקָה אֶת סְעֻדָּתָהּ, חָזְרָה אֵלֶיהָ, גִּלְגְּלָה בְּחָטְמָהּ אֶת הַבַּת מֵעַל גַּבֵּי בּוּל־הָעֵץ, כִּי סָבְרָה, כַּנִּרְאֶה, שֶׁהַקְּטַנָּה אֵינָה יְכוֹלָה מִשּׁוּם־מַה לַעֲשׂוֹת צְרָכֶיהָ, וְעַל כֵּן הִתְחִילָה לְשַׁפְשֵׁף בִּלְשׁוֹנָהּ, כָּרָגִיל, אֶת בִּטְנָהּ. הַבַּת נִרְגְּעָה מַהֵר וְהָאֵם חָזְרָה לַאֲרֻחָתָהּ. אוּלָם, מִיָּד בְּהִתְרַחֵק קֶט, הִתְרוֹמְמָה “שְׁכֶנְתֵּנוּ” שׁוּב עַל בּוּל־הָעֵץ וְיִּבְּבָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת. הָאֵם הִסְתַּכְּלָה, לֹא הֵבִינָה לַמַּעֲשֶׂה, הֶעֱבִירָה אֶת מַבָּטֶיהָ אֵלַי וְגַם הִיא פָּתְחָה בְּיִבּוּב.

עֵינֶיהָ מַבִּיטוֹת וּכְמוֹ אוֹמְרוֹת: אֵינִי מְבִינָה דָבָר, עֲזוֹר לִי, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

וַאֲנִי אוֹמֵר לה: – פ–ל–ל! מַשְׁמָעָהּ שֶׁל מִלָּה זֹאת שׁוֹנֶה בְּכָל פַּעַם, הַכֹּל לְפִי נְעִימַת הַקּוֹל בִּשְׁעַת בִּטּוּיָהּ; עַכְשָׁו הָיָה זֶה אוֹמֵר:

– אַל תָּשִׂימִי לֵב לְכָךְ, שׁוּבִי לֶאֱכֹל וְאַל תְּפַנְּקִי אֶת הַכְּלַבְלָבָה.

הָאֵם הִתְחִילָה לְלַקֵּק, וְהַבַּת, שֶׁנֶּעֶלְבָה עַל חֹסֶר תְּשׂוּמֶת הַלֵּב שֶׁל אִמָּהּ, הֵעִיזָה וְעָשְׂתָה תְּנוּעָה מְסֻכֶּנֶת, – הִתְגַּלְגְּלָה מֵעַל גַּבֵּי בּוּל־הָעֵץ וְרָצָה בְּפִשּׂוּק רַגְלַיִם יָשָׁר אֶל הַקְּעָרָה.

אָנוּ רָאִינוּ בַּמַּחֲזֶה מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת־הַדַּעַת עַל מַעֲשֵׂי הָאֵם וּבִתָּה אֵצֶל קְעָרָה אַחַת: קֶט הִיא כַּלְבָּה לֹא גְדוֹלָה, בַּעֲלַת עֲטִין וָרֹד מְצֻיָּן, וּפִתְאֹם הָפְכָה לְחַיָּה גְדוֹלָה, וְעַל יָדָהּ, בְּדִיּוּק כְּמוֹתָהּ, עִם אוֹתָן בַּהֲרוֹת מִצֶּבַע קָפֶה, עִם אוֹתוֹ זָנָב שֶׁשְּׁנֵי שְׁלִישִׁים מִמֶּנּוּ כְּרוּתִים, וְעִם צַוָּאר מָאֳרַךְ בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, עוֹמֶדֶת “הַשְּׁכֵנָה” הַקְּטַנָּה וּמְנַסָּה לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הָאֵם. אֲבָל מִיָּד הִתְבָּרֵר, שֶׁמְּעַט לָהּ לְלַקֵּק מִקְּצֵה הַקְּעָרָה, וְהִנֵּה הִיא מִתְרוֹמֶמֶת עַל כַּפּוֹתֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת, וְהַקִּדְמִיּוֹת עוֹבְרוֹת אֶת שׁוּלֵי הַקְּעָרָה. הִיא סְבוּרָה, כַּנִּרְאֶה, שֶׁגַּם הַקְּעָרָה כָּמוֹהָ כְּמַחֲסוֹם הַלָּז, וְכִי דַי לָהּ לְהִשָׁעֵן עָלָיו וְלַעֲבֹר אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי, כִּי אָז יִתְגַלֶּה סוֹדָהּ שֶׁל הַקְּעָרָה. הִיא עוֹשָׂה שׁוּב תְּנוּעָה נוֹעָזָה, כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה קֹדֶם לָכֵן, עַל גַּבֵּי בּוּל־הָעֵץ, וּפִתְאֹם נִתְהַפְּכָה אֶל תּוֹךְ הַקְּעָרָה וְטָבְלָה בַּמָּרָק.

קֶט הִסְפִּיקָה עַד אָז לֶאֱכֹל מָנָה הֲגֻנָּה מִן הַקְּעָרָה, וְעַל כֵּן לֹא הָיְתָה זוֹ עוֹד עֲמֻקָּה לְגוּפָה שֶׁל “הַשְּׁכֵנָה”. בִּמְהֵרָה עָלְתָה מִתּוֹכָהּ, בְּלִי עֶזְרַת אִמָּהּ, וְכֻלָּהּ מְרוּחָה, כַּמּוּבָן, מָרָק צָהֹב. וּלְאַחַר זֶה הִיא רָצָה בְּפִשּׂוּק רַגְלַיִם חֲזָרָה, עוֹמֶדֶת וּמְיַבֶּבֶת לְיַד בּוּל־הָעֵץ. אוֹתָהּ רֶגַע הִתְעוֹרֵר דוּבֶּץ, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת הַיְּבָבָה, מְדַדֶּה הוּא וְהוֹלֵךְ לִקְרַאת הַמַּחֲסוֹם. “הַשְּׁכֵנָה” הַקְּטַנָּה עָמְדָה כְּבָר עַל גַּבֵּי בּוּל־הָעֵץ – וּבְבַת אַחַת הִתְגַּלְגְּלָה אֶל עֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי – אֶל דוּבֶּץ; דוּבֶּץ הֵרִיחַ אֵלֶיהָ, לִקֵּק אוֹתָהּ – וְהַדָּבָר מָצָא חֵן רַב בְּעֵינָיו.

אֲבָל נִפְלָא מִכָּל הָיָה בְּעֵינֵינוּ לְמָחֳרָת הַיּוֹם, כְּשֶׁ“הַשְּׁכֵנָה” זָחֲלָה וְיָצְאָה מִתַּחַת לַמְּעִיל, וּלְאַחֲרֶיהָ שִׁרְבֵּב גַּם דוּבֶּץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ הַמֻּצֶּקֶת, נִגְרַר אַחֲרֶיהָ אֶל הַמַּחֲסוֹם, הִתְגַּלְגֵּל מֵעַל גַּבָּיו, הִתְנוֹדֵד וְנִגַּשׁ אֶל הַקְּעָרָה, נִשְׁעַן עָלֶיהָ בְּכַפּוֹתָיו הַקִּדְמִיּוֹת וְהִתְחִיל מְלַקֵּק. דָּבָר זֶה הוֹכִיחַ, כִּי נְסִיעָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל “הַשְּׁכֵנָה” אֶל הַקְּעָרָה, בְּעוֹלָמָם שֶׁל הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים, כָּמוֹהָ כְּגִלּוּי אֶרֶץ חֲדָשָׁה בְּחַיֵּינוּ הָאֱנוֹשִׁיִּים; בְּעִקְּבוֹת קוֹלוֹמְבּוּס נָהֲרוּ, כַּיָּדוּעַ, הֲמוֹנִים לַאֲמֵרִיקָה, וְכָאן נָהֲרוּ הַכְּלַבְלָבִים – אֶל הַקְּעָרָה, הַכְּלַבְלָבָה הַקְּטַנָּה, זוֹ שֶׁעִם הַבַּהֶרֶת הַלְּבָנָה, לִמְּדָה דָּבָר זֶה גַּם אֶת דוּבֶּץ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא גָּדוֹל כָּל כָּךְ, וּכְדַאי יִהְיֶה לְלַקֵּק אֶת גּוּפוֹ שֶׁיִּתְלַכְלֵךְ בְּדַיְסָה; לְאַחַר זֶה נִדְבְּקוּ אֵלָיו הַכְּלַבְלָבוֹת אֲשֶׁר עִם הָאֲגוֹרָה עַל הַבַּהֶרֶת, וַאֲשֶׁר עִם שְׁתֵּי הָאֲגוֹרוֹת. שְׁתֵּי הַכְּלַבְלָבוֹת תָּפְסוּ בִּמְהֵרָה אֶת כָּל הָעִנְיָן וְגַם הֵן יָצְאוּ בְּמַסַּע אֶל הַקְּעָרָה. וְרַק שְׁנֵי הַגּוּרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם נְקֻדּוֹת, וַאֲשֶׁר פִּיּוֹתֵיהֶן וְרֻדִּים, נִתְבַּדְּלוּ זְמַן רָב עוֹד מִן הָעֵדָה הָעַלִּיזָה וְלֹא יָדְעוּ דָּבָר עַל גִּלּוּי אֲמֵרִיקָה. שׂוּמָה הָיָה עָלֵינוּ לְהַגִּישׁ בְּכֹּחַ אֶת הַפְּרָאִים אֶל הַקְּעָרָה, לִתְקוֹעַ אֶת חָטְמֵיהֶם בֶּחָלָב, וּלְהַחֲזִיק בָּהֶם עַדּ אֲשֶׁר תָּפְסוּ אֶת הָעִנְיָן וְגָמְעוּ מִן הַמָּרָק. לְפֵשֶׁר קוֹלֵנוּ, הַקּוֹרֵא “טְיוּ־טְיוּ־טְיוּ”, הֵבִינָה קֹדֶם כָּל נֶרְל, וְדוּבֶּץ פָּתַח תֵּיכֶף בְּרִיצָה אַחֲרֶיהָ, וּבְעִקְּבוֹתָיו רָצוּ כָּל הַשְּׁאָר, הַכְּלַבְלָבוֹת עִם הָאֲגוֹרָה, וְעִם שְׁתֵּי הָאֲגוֹרוֹת, וּלְבַסּוֹף הִסְכִּימוּ לָרוּץ גַּם הַפְּרָאִים עִם הַפִּיּוֹת הַוְּרֻדִּים. וּפַעַם אַחַת, בִּשְׁעַת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם שֶׁלָּנוּ, נִתְעוֹרֵר קְהַל הַכְּלָבִים, וְגַּם הוּא בִּקֵּשׁ לֶאֱכֹל; נֶרְל, שֶׁהִרְגִּישָׁה בְּרַעֲבוֹנָהּ, עָזְבָה אֶת אַחְיוֹתֶיהָ וְאַחֶיהָ הַמְיַּבְּבִים, נִגְּשָׁה בְּרִיצָה אֶל הָאוֹלִימְפּוּס וְהִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת אֶת הָאֵלִים בְּשׁוּלֵי הַמִּכְנָסַיִם וּבַשִּׂמְלָה; לֹא נִשְׁאַר עוֹד כָּל פִּקְפּוּק בְּלִבֵּנוּ: כְּלַבְלָבָהּ קְטַנָּה זֹאת עִם הַבַּהֶרֶת הַלְּבָנָה הָיְתָה בֶּאֱמֶת אוֹתָהּ נֶרְל שֶׁעָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתֵנוּ תְּחִילָה.