¹

אדוני הנציב העליון,*² ידידי,

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כי בשביל האוניברסיטה העברית זהו יום גדול, ואולי לא פחות גדול בשביל העם העברי בכללו. יום זה אומר לנו, כי האוניברסיטה עברה את התקופה הראשונה להתפתחותה; היא הכתה שורש ועתה היא חוגגת בפעם הראשונה את ראש־השנה לאילנות שלה. יום זה הוא לנו לאות, כי זרמי המחשבה והשאיפה המתחילים לנהור מכאן ימצאו עתה באנשים ונשים אלה כלים חיים, כנים ונאמנים להעברתם למרכזים הרחוקים של תפוצות הגולה. נתאגדה עתה האגודה הראשונה של תלמידי הבית הזה. אבוקות של אור נמסרו למבשרים וידליק נא כל מבשר את משואתו בראש־הרים. והיה אם ילכו ויכלו המורים, וידענו מעתה כי לא יסור שבט התורה מיהודה ואור ישראל לא יכבה.

את ברכת־שהחיינו המסורתית ברך בניסן תרפ"ה הנציב העליון הראשון של ארץ־ישראל, בשעת פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה העברית. אז נתכוננו שלש מחלקות למחקר – למדעי היהדות, לחימיה ולפרזיטולוגיה, ועדיין לא היו באוניברסיטה תלמידים רגילים.

עתה לאחר שבע שנים בערך, נתאספנו כאן בנוכחותו של הנציב העליון הרביעי של ארץ־ישראל, ובמשך הזמן הזה נוספו עוד מחלקות למחקר: לספרות ולהיסטוריה של האיסלאם, של ההלניסם, ושל ימי הבינים, לפילוסופיה ולמתימטיקה, וכן לחימיה, להיגיינה ולבקטריולוגיה, לפרזיטולוגיה, להלמינתולוגיה, לבוטניקה, לזואולוגיה ולגיאולוגיה.

לפני יותר מארבע שנים כונן חבר־העובדים במדעי הרוח את הפקולטה למדעי הרוח להוראה שיטתית ולשם מתן תעודות ותארים לתלמידים, שאחדים מהם לומדים באוניברסיטה זה כשבע שנים. חבר הנאמנים והמועצה האקדמית החליטו בקיץ האחרון, שהגומרים הראשונים ראויים לקבל את התואר “מוסמך למדעי הרוח” (Magister Artium, M. A.) בתחילת שנת־למודים זו נתכונן המכון למדעי הביולוגיה להוראה שיטתית. דבר זה נעשה אפשרי הודות להתקדמותה של עבודת המחקר במעבדות ובאספים המדעיים הקיימים.

התחלה זו במחקר עצמאי והוראה שיטתית המבוססת על פרובלימות ומיתודות אלו של המחקר – התחלה זו היא, לדעתי, ערובה נאמנה לרצינות שבה שוקלת ומתבוננת האוניברסיטה העברית בפרובלימה העיקרית לכל צדדיה. אוניברסיטה מהי? זאת היא שאלה כה חשובה וכה מסובכת בימי־הפיכה אלה, עד שהיא גוררת אחריה את השאלה היסודית העומדת לויכוח בכמה מקומות; והיא – האם קיימת עוד בכלל איזו אוניברסיטה שהיא במובנה האמתי של מלה זו?

הטעם העיקרי לקיומה של אוניברסיטה הוא – תשוקה מכל לב לתורה לשמה, כליון נפש עד בלי די לחכמה ומדע, הצמא לדעת ההולך ושב ואינו פוסק, ההכרה שיש ערך לשכל האנושי, ושיש בכח השכל ליצור ערכין לאדם ולרוחו. העם העברי – לפי כל דברי העדות שבידינו – העריך תמיד כראוי את תלמוד־התורה. מסורתנו גדושה במבטאים כמו “תורה לשמה”, “תורה לשם שמים”, לאמור, תורה שיסודה בטיפוח השכל וחנוך הנפש לשם השגת אידיאלים רוחניים. עם שחייו הארוכים חדורים מסורת כזאת ודאי שקיומה של אוניברסיטה היא לו צורך יסודי וחיוני.

ישנם עוד טעמים לקיומה של אוניברסיטה, טעמים מעשיים: חנוך תלמידים לתפקידים הדורשים למוד ובקיאות, חנוכם למקצועות חפשיים במדעי הרוח והטבע. ולפנינו – כמו לפני כל אוניברסיטה שבעולם – צריכה לעמוד בכל תקפה גם שאלה זו: איך נכין את התלמידים שלנו אוהבי התורה ודורשיה לחיים של פרנסה, לחיים של תועלת וברכה? במה יתעסקו רבבות התלמידים הנכנסים מדי שנה בשנה לאוניברסיטאות לאחר שיגמרו את חוק־למודיהם? אם שאלה חמורה זו מעסיקה ומדאיגה מאד אפילו ארצות גדולות ועשירות ביותר, על אחת כמה וכמה שהיא צריכה להעסיק אותנו הנמצאים בארץ קטנה זו, את העם העברי שהנוער שלו סובל באוניברסיטאות של ארצות רבות רדיפות ועלבונות – מה שמזכיר לנו תמיד מחדש, כי לא תם עוד יצר לב האדם להביא ענויים ויסורים על זולתו.

מהקשיים התיאורטיים והמעשיים של בעיות אלו אין אנו למדים שעל האוניברסיטאות להסתלק מן העולם. להיפך, הנה לפנינו נימוק נוסף לצורך החיוני לחדור לתוך־תוכן של בעיות אלו באופן יסודי. האוניברסיטה העברית, הצעירה לימים שעתידה לפניה, האוניברסיטה הזאת הרואה בעוניו של עם קדום ונבון, היא תתן, בלי ספק, איזו תשובה על השאלה: אוניברסיטה מהי, ומה צריכה היא להיות בתקופה היסטורית מכרעת זאת? ואין ספק שאוניברסיטה עברית תוסיף גם להבנתה ולהחיאתה של היהדות וגם לאוצר החכמה של העולם.

עתה, הגומרים, הנני פונה אליכם. כולכם יודעים יותר ממני במדעי היהדות, וכמעט כולכם מבוגרים ומלומדים יותר מגומרים רגילים של אוניברסיטאות אחרות. איני מוצא דברים נאים ומתאימים יותר בשבילכם מהדברים שבפרשת השבוע הזה: “אנשי אמת, שונאי בצע”. רכשתם כאן את השיטה המדעית, למדתם כאן להשתמש במיתודות של מדעי־הטבע ללמוד מדעי הרוח. השימוש בחוקים אלה למדעי־הרוח דורש התמסרות לאמת עוד גדולה מזו הנדרשת במדעי־הטבע. בעולם התופעות, בעולם של אנרגיה פיסיקלית ושל חמרים חימיים, קיימים קני־מדה עניניים, ללא כל סטיה – ומה הם מדעי הרוח? הלא הם ההיסטוריה של האדם, אפיו ונסיונותיו, ההיסטוריה של ההכרה העצמית, של הלשון, הנפש, הרוח, של תגרה ונפתולים, מפלה ונצחון – שדה שהוא אמנם מוגבל במקום ובזמן, אבל יש בו כר נרחב למדי לפניות אישיות, למשפטים קדומים ולהחלטות סוביקטיביות. וזו סבה נוספת, למה עליכם, תלמידי מדעי הרוח, ללבן ולזקק ולחזק את מצפונכם המדעי עד למדרגה העליונה ביותר, למה עליכם להיות לא רק דורשי אמת בכל מאדכם, כי אם גם שונאי בצע – להיות אוהבים את הזולת ונדיבי־לב בהוצאת משפט, כובשי־יצר ובעלי משמעת, צנועים ושקועים בתוך עצמכן, וזהירים בקלות כבחמורות. אם השכינה נגלית בקולות ובברקים של סיני, הרי המצפון המדעי הוא רגיש וער לקול דממה דקה.

בהפטורה לשבוע זה – הנביא רואה את ההיכל מלא כבוד ובתשובה לשאלה הוא עונה: הנני, שלחני. אנו שולחים אתכם מהיכל צנוע זה, ממקדש־מעט זה של התורה, ומי יתן וגם על שפתיכם תגע הרצפה הלקוחה ממזבח־אדמה זה.