ספר זה מכיל את הנאומים של ד“ר יהודה ל. מאגנס, ששמש מתרפ”ה עד תרצ“ו קנצלר האוניברסיטה וכעת הוא מכהן כנשיא האוניברסיטה, מהנאום הראשון לפתיחת המכון למדעי היהדות ועד נאומו בראשית תרצ”ו. כונתנו בהוצאת הנאומים לאור היא לתת בדרך זו חמר מכלי ראשון על תולדות האוניברסיטה, יצירתה והתפתחותה בתקופת הבנין הראשונה, כפי שהשתקפה במחשבתו ובפעולותיו של קנצלר האוניברסיטה, שהקדיש את עצמו בכל מאדו להנחת היסודות, ושהודות למרצו ולמסירותו קיימת אוניברסיטה עברית כפי שהיא כיום.

הספר יוצא גם באנגלית.

המחבר מקדיש את הספר לזכרו של אחד מראשוני ידידיו, שפעל גם לטובת האוניברסיטה כחבר חבר־הנאמנים – לד“ר שמריהו לוין ז”ל. השורות האחרונות שהוציא המנוח מתחת ידו היו בדבר הוצאת הנאומים האלה.

ירושלים, ניסן התרצ"ו.

¹

אדוני הנציב העליון,² גבירותי ורבותי,

נתחיל בברכת שהחינו… ובברכת חנוכה: ושעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, האין זה נס? משנת תרע“ח, מהיום שד”ר ויצמן הניח את אבן⁻הפנה לאוניברסיטה העברית התרחב היסוד והתרומם והנה רואות עינינו התחלות של שלשה מכונים למחקר ועל־־ידם גם ספרית האוניברסיטה ההולכת וגדלה מיום ליום.

עלינו להכיר תודה להסתדרות הציונית וביחוד לד"ר ויצמן שעמדו על המשמר בשעה הנכונה ודאגו להתקדמות המפעל; ואם פותחים אנו היום בהגשמת הרעיון הזה יזקף הדבר בראש ובראשונה לזכותם.

חכינו היום לבואו של האיש שהיה מנהיגו הרוחני של דורנו, וכן לבואם של אותם האנשים שהודות למרצם ולמאמציהם פותחים עכשיו את המכון הזה. הנה כסאו של אחד⁻העם. והן התפלל האיש לשעה זו כל ימיו. רופא חולי עמו ישראל ישלח לו רפואה שלמה ויוסיף לו כח יצירה.

שמחתנו רבה שנמצאים אתנו כפרופסורים ראשונים חכמים בישראל וגדולים בתורה כמו פרופ' מרגלית מדרופסי קולג' בפילדלפיה, פרופ' גוטמן מבית⁻המדרש לרבנים בברסלוי ופרופ' קליין רב העדה בנובוזמקי. אנו מקדמים פניהם מקרב לב, ואנו תקוה שעבודת הקודש שלהם תהיה פוריה ומוצלחת! לפרופ' מרגלית אנו מביעים את השתתפותנו באבלו הגדול. המקום ינחם אותו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

מודים אנו לפרופ' פודור ולעוזריו מהמכון לחימיה, שהואילו למסור לרשותנו את אולם⁻ההרצאות שלהם. כן אנו מודים למר זליג ויצמן בעד עזרתו המלאה ולארדיכל קורנברג ולקבוצת הבנין בעד התאמצותם לסיים את מלאכת האולם וחדרי⁻הסמינריונים. חדרים אלה נמצאים לפי⁻שעה בבנין החדש של המכון למיקרוביולוגיה, ואנו מודים לועד הרופאים היהודים באמריקה, שתחת חסותם הוקם המכון הזה, על סיועם. מקוים אנו שהמכון למדעי היהדות ימצא לו דירת⁻קבע בתוך בנין הספריה האוניברסיטאית החדש, שקרן דוד וולפסון אומרת להקים בעתיד הקרוב.

ביום זה יזכרו לטובה שני אנשים יקרים, שלולא הם לא היה בא יום פתיחת המכון. הראשון הוא אליעזר בן⁻יהודה, שמחר, בכ"ו בכסלו תמלאנה שנתים לפטירתו. הוא היה בין מיסדי הועדה של המחלקה למדעי הרוח, איש רב פעלים, בלשן בחסד עליון, חולם ולוחם – יהי זכרו ברוך! השני, יבדל לחיים ארוכים יושב עכשיו באמריקה ישיבת ארעית, הלא הוא ידידנו העסקן רבי דוד ילין. גם הוא היה בין מיסדיה של הועדה, ולא נח ולא שקט למען מפעלנו. אנו שולחים ממזרח את ברכתנו החמה לזה האיש שלבו גם הוא עתה אתנו במזרח.

בהזדמנות זו עלי להזכיר בקצור את תולדותיו של המכון למדעי היהדות. בועידת האוניברסיטה שנתכנסה ביום כ“ו במנחם־אב תרפ”ד (26.8.1924) בלונדון, בנשיאותו של ד"ר הרץ, הרב הכולל באנגליה, הונח היסוד ליצירת המכון.

בועידה זו השתתפו:

הרב הראשי פרופ' צבי חיות (וינה), הרב הרשי ד“ר הרץ (לונדון), הרב הראשי פרופ' ישראל לוי (פריז), ד”ר א. ביכלר (לונדון), ד“ר מ. אידר (לונדון), ד”ר י.ל. מגנס (ירושלים), השופט י. מק (ניו⁻יורק), ד“ר ל. א. מאיר (ירושלים), ד”ר נ. סוקולוב (לונדון), ד"ר ח. ויצמן (לונדון), מר דוד ילין (ירושלים) ומר הלל זלטופולסקי (פריז).

על תכנית המכון החלט באחת הישיבות של הועידה ונתקבלה פה אחד ההחלטה האומרת:

“המחלקה למדעי היהדות תשמש מרכז לחקירת היהדות – הדת היהודית, הלשון העברית והלשונות השמיות האחרות, הספרות, ההיסטוריה, המשפט, הפילוסופיה וכל ענפי החיים של העם היהודי בכלל וחקירת ארץ⁻ישראל בפרט”.

יחד עם עבודת המחקר הוחלט לסדר קורסים עממיים כפי שנהוג באמריקה ובאנגליה.

מקורות⁻ההכנסה של המכון הם לפי שעה כלהלן: ברון אדמונד רוטשילד מפריס; מר פליכס מ. ורבורג ומר ולט מ.מאיר מניו⁻יורק. מר יהודה שורץ מיוהנסבורג קבע קרן לרשותו של מר חיים נ. ביאליק לשם מתן שעורים בספרות עברית. לפני כמה ימים נתקבלה טלגרמה ממר סול רוזנבלום מפיטסבורג, שהוא עומד לקבע למכון קרן צנועה לשם הוצאת חבורים.

לשנת⁻הלימודים הבאה במכון למדעי היהדות מחכים אנו לבואם של פרופיסורים⁻פוקדים מהמוסדות הבאים: מהסמינריון היהודי התיאולוגי בניו⁻יורק, היברו יוניון קוליג' בסינסינטי, והמכון היהודי לדת בניו⁻יורק. אין ספק בדבר, שבמשך הזמן יבואו אלינו גם מורים וגם תלמידים מכל מוסדות⁻המדע הגבוהים. כן אנו מתאמצים לרכש מורים קבועים. ד"ר י. נ. אפשטיין מברלין כבר נענה להזמנתנו להמנות על העובדים המדעיים הקבועים שלנו.

בתוך המכון עומדים ליסד, לפי שעה, את המחלקות הבאות:

המחלקה לפיללוגיה בהנהלת פרופ' מרגלית. במשך זמן הקיץ הבא ינתנו במחלקה זו שעורים על־ידי הרב עמנואל לה מסגד, ד"ר י. נ. אפשטיין מברלין ומר חיים נחמן ביאליק מתל⁻אביב. מר י. אהרוני מרחובות הוזמן להיות חבר למחלקה זו. המחלקה אומרת להתקשר עם ועד הלשון בדרך המתאימה.

אין אפשרות לתת עכשיו הודעות בדבר אלה שיצורפו למחלקה לתלמוד בהנהלת פרופ' גוטמן, ולמחלקה לידיעת ארץ⁻ישראל בהנהלת פרופ' קליין. באופן כללי ברצוננו להגיד, כי חברים למחלקות יוכלו להיות אלה שפרסמו כבר עבודות מדעיות, ולתלמידים בסמינריונים למחקר יתקבלו אלה שבכחם וברצונם לעשות עבודת⁻מחקר עצמאית.

לא הצלחנו עדיין לרכש פרופיסור למחלקה לספרות ותרבות ערבית. עד שיתמנה פרופיסור למחלקה זו תעמד בהנהלתו האדמיניסטרטיבית של פרופ' מרגלית, וכחברים הוזמנו ד“ר ל. א. מאיר, מר אבינעם ילין וד”ר בנט.

ברצוננו להזמין בעתיד הקרוב פרופסורים להיסטוריה, ספרות, פילוסופיה, פדגוגיה וסוציולוגיה.

את הספריה אנו רואים כחלק בלתי⁻נפרד של האוניברסיטה. ד"ר ה. ברגמן סדר תכנית למחלקה ביבליוגרפית.

עד עכשיו הופיעו במשרד האוניברסיטה על הר הצופים למעלה ממאה ועשרים איש ואשה לשם הרשמה ללמודי המכון. הם באים מכל השכבות של הישוב… בקשר עם זה הננו מוצאים לנכון להדגיש את העובדא, שתפקידו העיקרי של המכון בשעה זו הוא לשמש מכון למחקר ושהשעורים לשומעים עומדים לפי שעה במדרגה שניה. נתחיל עכשיו את עבודתנו במחקר סמינריוני ומן ההכרח הוא שמספר המשתתפים יגבל. כשומעים של השעורים בעל אופי כללי יותר יתקבלו רק בעלי תעודת השכלה תיכונית או אלה שלדעת המורים יש להם ההכשרה המתאימה לשם השתתפות בלמודים אלה.

המכון פתוח לכל איש ואשה, בלי הבדל דת, גזע ולאום. לעת⁻עתה ינתנו שעורים למתלמדים בלי כל תשלום.

שפת⁻ההוראה היא עברית.

האוניברסיטה העברית בירושלים מטרתה היא לרדוף אחרי האמת בלי כל סטיה ובלי משפט קדום.

היהדות מהי? זוהי השאלה החשובה שעליה יצטרך המכון למדעי היהדות לענות – וחשובה השאלה לא בשביל עם ישראל בלבד. באים אנו ליצור כאן מקום שיוכלו להתגדר בו כל השואפים לברר וללבן את מהותה של היהדות – מקדש מעט ללמוד וללמד בו בלי פחד ובלי שנאה את כל מה שהיהדות יצרה ונתנה מזמן התנ"ך ועד ימינו אלה.

לבירור מהותה של היהדות, לגלוי האמת בנוגע ליהדות אומרים אנו להגיע בדרך המחקר ובשיטה מדעית. כמו שהיו אבותינו חוקרים במקורותיה של היהדות לפי השיטות שהיו מקובלות בזמנם, כך משתמשים אנו בזמננו באמצעם מודרניים ובמכשירים שהמדע יכול להעמיד לרשותנו. וכאבותינו, כן רוצים גם אנחנו ללמוד תורה לשמה, תורה לשם שמים. חפצים אנו להחזיר את עטרת המדע לישנה. התורה אינה קרדום לחפור בו. מרימים אנו על נס את האידיאל של המדע הטהור, ואין מקום בכל העולם המתאים כל⁻כך למקום⁻תורה כמו ירושלים, כלילת⁻יופי: “מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים”.

אבל גם אי⁻אפשר שהתורה תשאר מופשטת לגמרי, בלי כל קשר עם החיים. תורה ועבודה, מדרש ומעשה הן אמרות שגורות בפינו מימי עולם. אורח חיים – את זה אנו דורשים כיום מן היהדות ומידי מוריה ומפרשיה; אורח חיים לא שטחי ולא פשוט, כי אם בבחינת השקפת⁻חיים להלכה ולמעשה. רבים רעבים לא ללחם וצמאים לא למים. אנו חיים בתקופה היסטורית גדולה ואולי גם בתקופה מכרעת לאנושות כולה. כמה וכמה שאלות אוכלות את לבנו ואינן נותנות דמי לנו, שאלות התובעות תשובה מאת היהדות, אם באמת תוסיף היהדות להורות לנו את הדרך כדת, כתורה מוסרית או כפילוסופיה של החיים.

רוצים אנו, שהאוניברסיטה תהיה למקום בו ילמדו את כל מדעי היהדות על בוריים וכן את מדעי הרוח הכלליים ואת כל החומר הרבגוני שהתרבות המודרנית מורכבת ממנו. אין בכחה של היהדות לתת בימינו אלה תשובה כהלכה בלי חקירה יסודית ביחסים שבין ישראל לעמים. ליהדות נקודות⁻מגע עד אין ספור עם אומות העולם ועם השקפות⁻חיים בכל דור, וכמעט בכל מקום, ועל חכמינו יהיה לבאר באיזה אופן ובאיזו מדרגה הספיקה היהדות להכניס לתוכה את אוצרות האנושות מבלי לסכן על⁻ידי כך את נפש האומה. לא יהדות לחוד ואנושות לחוד, אלא היתוכן כאחת – יתר שאת ויתר עוז ליהדות, יתר שאת ויתר עוז לאנושות. מגמתנו היא להפוך מיסודו את הפרוצס החברתי שעבר עלינו והחזיק בנו במשך מאת⁻השנים האחרונה – לא טמיעה בין העמים, כי אם הבלעת הקנינים הרוחניים של האנושות לתוך היהדות עד כמה שאפשר לפי חוקת נפשנו⁻אנו. בעזרת מחקר ומדע, בלי שוביניות ובלי איבה, רוצים אנו לראות את האנושות בעינינו⁻אנו, בלתי⁻מסונורים על⁻ידי תרבות הנראית כנידונה לכליון על היותה נרצעת ל“מכניות” שלה ולכבושיה החמריים. נאמנים לעצמנו אנו רוצים לעכל ולעבד את מתת האנושות על⁻פי דרכנו; אולי נוכל בדרך זו לתת לאנושות חלק הגון יותר של נשמתנו. אנו רוצים להרחיב ולהעמיק את השקפת⁻החיים הרוחנית של היהדות, בכדי להוסיף על⁻ידי כך להרחבתם ולהעמקתם של החיים הרוחניים של האנושות כולה. יש את נפשנו לתת יד להצלת האדם.

הלא נוצר ישראל להיות כשמן במנורה, נר לעמים להאיר ולהדריך בחשך, “ציון במשפט תפדה”, ולפי חז"ל עומד העולם על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ואולי גנוז וחבוי בתוך היהדות, בתוך עם ישראל, הכח הרוחני להציל מכליה את העולם המעונה והנדכא.

לימי החנוכה, דוקא לימי הזכרון לנצחונם הצבאי של החשמונאים, קבעו חז"ל תקנה לקרוא בדברי אותו הנביא שאמר: “לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח”.

מסורת היא שמלאכת המשכן כלתה בעצם היום הזה, בכ“ה בכסלו. והיום, בכ”ה בכסלו שנה זו, זוכים אנו לא לכלות כי אם להחל ולחנך לנו משכן⁻מעט. יהי רצון, שנוכל להמשיך בבית הזה בתורה ובעבודה מעתה ועד עולם.

¹

טוב לו לאדם להמצא שוב בארץ בה נולד, כמו שטוב לו להמצא בארץ בה נולד עמו!

אין בכונתי לערוך הערב מגבית, אף⁻כי רוצים אנו שיהא ידוע לכם, כי מחכים אנו מיהדות אמריקה לחמשה מליונים דולר לשם הקמת בנינים, קביעת קרנות ולשם החזקת האוניברסיטה. בטוחני, שנשיג זאת. יודע אני את לב יהודי הארץ הזאת. למרות כל התופעות השליליות, למרות הרדיפה אחרי הממון ושחיתות מוסרית הנראית לעתים, לדאבוננו, בין רבים מצעירינו הרי לבו של רוב הצבור היהודי כאן איתן עד היסוד, ואין מפעל יהודי או לא יהודי שלא יקבל סיוע הגון מצבור זה הגדל והולך, קהל ישראל באמריקה.

הערב ברצוני לדבר במלים פשוטות, ככל האפשר, על כמה תופעות אפיניות של האוניברסיטה העברית בירושלים. אולם לפני שאעבר לגוף הנושא, יש לי למסר לכם את תודתה של האוניברסיטה העברית בירושלים – ואפשר לי להגיד, תודתו של העם כולו – לכל האוניברסיטאות ומוסדות⁻המדע באמריקה, וכן גם ארצות אחרות שהביעו לנו את ברכותיהם ואחוליהם לפתיחת האוניברסיטה. מהזמן שעזבתי את ירושלים קבלנו יותר משלש מאות אגרות⁻ברכה רשמיות מאוניברסיטאות וממוסדות⁻מדע כמעט מכל ארצות⁻תבל. שלש האוניברסיטאות הגדולות של בירה זו וכן יתר האוניברסיטאות באמריקה החל מן College of William & Mary שנרשמה עוד בשנת 1693, הושיטו לנו יד אחוה ורעות, והעם היהודי יכתבם על לוחותיו לזכרון⁻עולם. מכל ארצות העולם עלו להר הצופים לשבח ולהלל את הרוח היהודית, ואני מעז להגיד, שדבר זה כשהוא לעצמו, יוסיף פאר לדברי⁻ימינו המפוארים.

האוניברסיטה העברית, ככל אוניברסיטה מוקדשת כולה לבקוש האמת. היא תכניס את השיטה המדעית לכל המושגים והענינים הנוגעים לאנושות וכתוצאה מזה גם לכל ההנחות היסודיות של העם היהודי. האוניברסיטה העברית, ככל אוניברסיטה יסודה היא תורה לשמה, המדע הטהור, מבלי לשים לב בשורה הראשונה לתוצאות המעשיות שאולי תבואנה בעקבותיה. האוניברסיטה ככל אוניברסיטה מעריצה את הכח המשחרר של השכל האנושי. האם לא העריץ העם היהודי מאז ומעולם את השכל והתבונה? ומאמינים אנו, ככל אוניברסיטה, בכח המשחרר של מוח האדם, באור⁻האמת, בטוהר⁻הבינה.

מהו אפיה המיוחד של האונבירסה העברית בירושלים? היא תהיה, בשורה ראשונה, אבן⁻הטפחות לבנין החנוך, שהיהודים הקימו בארץ⁻ישראל. היא תהיה הכפה למפעל הגדול, שלו הקדיש את עצמו עם ישראל, ובעיקר ההסתדרות הציונית, במשך כל השנים האלה. האוניברסיטה העברית תהיה הדרגה העליונה במבנה החנוך העברי, שהוקם בכל הארץ בעיקר ע"י הציונים. מחובתי כלפי ההסתדרות הציונית לומר, ומחובתו של כל אחד לזכור, שהאוניברסיטה העברית תוכנה והונחו יסודותיה על⁻ידי ההסתדרות הציונית, ועכשיו נמסרה על־ידיה לחבר⁻הנאמנים.

אבל, לדאבוני, אין אנו יכולים ברגע זה לקבל לתוך האוניברסיטה את המוני הסטודנטים הרוצים להרשם בה. אנו עושים את האוניברסיטה שלנו, ראשית⁻כל, למוסד למחקר, שבו ימצאו מקום לפי שעה, רק בעלי תאר אקדימי. כתוצאה מזה, כמעט שלא נוכל לצערנו הגדול, לרשום בתור סטודנטים רגילים את גומרי בתי⁻הספר התיכוניים ושלשת בתי⁻המדרש למורים הקיימים עכשיו בארץ. אנו מתחילים במכוני⁻מחקר, מפני שברצוננו לקבע מההתחלה רמת⁻למודים גבוהה ככל האפשר. אנו מאמינים, שתפקידה העיקרי של אוניברסיטה הוא המחקר, חקירה מדעית, ורק בשורה השניה תבוא ההוראה לתלמידים רגילים. ואם במשך הזמן יאפשרו לנו האמצעים להכניס אלפי צעירים וצעירות כתלמידים רגילים, מקוים אנו, שנוכל לתת להם לא פחות מאוניברסיטאות אחרות. אולם נזהר מלהיות בית⁻חרושת לדיפלומטים ונדגיש תמיד את המחקר כתפקידה הראשי של האוניברסיטה העברית בירושלים.

אולם האוניברסיטה אינה האוניברסיטה של ארץ⁻ישראל בלבד. זוהי האוניברסיטה של עם⁻ישראל כולו. רבים מוצאים, שהאוניברסיטה היתה צריכה להתחיל מדרגה נמוכה יותר, בכדי להקל על מצבם של אלפי צעירים וצעירות הנרדפים באוניברסיטאות אחרות, ביחוד במזרח אירופה ובמרכזה בגלל התופעה של האנטישמיות והריאקציה החברתית והפוליטית השחורה הידועה בשם “נומרוס קלאוזוס”, הלואי והיינו רואים את הנולד והתנאים היו מאפשרים לנו להקים את האוניברסיטה שלנו לפני חמשים שנה!

בין שלא יכלנו ובין שלא רצינו, עובדא היא שאנו רק מתחילים עכשיו, עכשיו, בשעה איומה זו, כשעם ישראל נודד מגולה לגולה, כשקהלות יהודיות גדולות בנות מאות שנים נחרבות ועמים נאורים אינם נותנים דריסת⁻רגל לסטודנט היהודי בבתי⁻האולפנא שלהם.

מה מחכה לנו, כשלא יהיו סטודנטים יהודיים באוניברסיטאות ובמוסדות⁻מדע בארצות⁻אירופה, וכמו שיש אומרים – מי יתן ויתבדו – גם באמריקה? אבל אין לנו כל אפשרות להכניסם עכשיו לאוניברסיטה בירושלים. אין לנו האמצעים הדרושים, אנו רוצים שהסטודנטים היהודים הנרדפים והנדכאים יבינו לנו, ולמעלה מכל ספק הוא, שרוחם ונפשם היהודית תסייע להם להבנת האידיאלים הנשגבים שהם נשמת⁻חיינו והסטודנטים גופם יואמר: “שמרו על רמתכם ורק לאחר שיהיה לאל⁻ידכם תפתחו לפנינו את שעריכם”.

אולם, גם עכשיו יכולה האוניברטסיטה העברית לקבל סטודנטים מכל העולם היהודי, סטודנטים המתאימים לעבודת⁻מחקר. הרבה טעמים לכך, שסטודנטים מסוג זה יבואו אלינו עכשיו. יש בידינו לתת להם הרבה. במחצית השנה האחרונה היו אצלנו שני סטודנטים מהסמינריון התיאולוגי בניו⁻יורק, האחד כבר “רבי” והשני עומד לגמר את חק⁻למודיו בחדש יוני. כן היה אצלנו אחד מדרופסי⁻קולג'. שאלו את פיהם בשובם על מה שקבלו אצלנו. הם אמרו לי, שבשום מקום אחר לא היו יכולים להקנות לעצמם במשך תקופה ארוכה מה שהשיגו כאן. ולא זאת בלבד אלא שקבלו אצלנו עדוד והאצלה. אצלנו הם שבים למקורות, ועולים למען חיים חדשים. בירושלים יגדל אור עיניהם, וכל מי שהיה באוניברסיטה העברית בירושלים יראה אותה כמקור לא אכזב להאצלה. האוניברסיטה של כל העם היהודי – זהו הקו האופיני השני של האוניברסיטה בירושלים.

בכל זאת יש אומרים, שהאוניברסיטה באה לפני זמנה. הם מאמינים בגוף הרעיון, אלא שהם אומרים, שיש צורך לדאג בשורה ראשונה להתפתחותה הכלכלית של ארץ בלתי⁻מפתחת זו. אנו זקוקים לכבישים, לגשרים, לבתים, זקוקים אנו למים,להשקאה – לכל אותם הדברים שארץ חרבה חסרה אותם. אלה האומרים כך מביעים את החשש, שהאוניברסיטה תבנה על חשבון המרץ והאמצעים הדרושים להתפתחותה הכלכלית של הארץ. אמנם, יש שמץ של הגיון בדבריהם. אולם אל לנו לשכח, שמדובר כאן ביהודים. סוף⁻סוף למוד תורה לא היה קשור מעולם אצל היהודים בתנאים כלכליים, ובכל אשר ימצא היהודי, אם בקצווי⁻תבל ואם בארץ⁻מולדתו, ימשיך לחשוב לא רק על חיי⁻שעה, כי אם גם על חיי⁻עולם. אין כח שימנע מהיהודי מליסד בתי⁻ספר בכל מקומות⁻פזוריו, מלהקים אוניברסיטה בציון.

אולם ברצוני לציין כקו אופיני שלישי של האוניברסיטה, שהיא משמשת עזרה ממשית להתפתחותה הכלכלית של הארץ. נקח, למשל, את המכון לחימיה. שום ארץ בלתי⁻מפותחת אינה יכולה, כידוע לכם, להתפתח מבלי לעשות בדיקות חימיות. אי⁻אפשר, למשל, לדעת מה ערכם של האוצרות הטבעיים של ים המלח לשם נצול מסחרי, מבלי לבדק אותם על המקום. קיימת בארץ זה שנתיים תעשית⁻הטבק החדשה. מהלך⁻התסיסה הוא בעל חשיבות רבה לענף זה, והמעבדות החימיות שלנו עוסקות באלה ובענינים אחרים לשם סיוע לפתוח התעשיה של הארץ.

ונקח, למשל, את המכון למיקרוביולוגיה העומד להוסד בחסותם של ועד הרופאים האמריקאים. אעפ“י שמכון זה לא נכנס עדיין לעבודה ממש, כבר גלה הפרזיטולוג של מכון זה טפילים בלתי ידועים בעופות ובכבשים. משקי⁻עופות הם דבר רגיל בארץ. נמצא בנהלל אמריקאי אחד, הידוע כמגדל⁻עופות היותר טוב בכל הארץ. ידיעה זו רכש בביה”ס החקלאי של ברון הירש בניו⁻י’רסי. הוא ואחרים מפיקים תועלת מגלוי הטפיל. עלי להזכיר, שבמושבות הצפון רוצים לפתח את הענף של גדול צאן וחשוב להם מאד לדעת את הטפיל, שהיה משמיד את עדריהם. ועוד יש להוסיף, שהמכון למיקרוביולוגיה משמש רק התחלה לבסיס התיאורטי של ביה"ס לרפואה בעתיד.

כן אנו רואים בתכניון העברי בחיפה את המחלקה העתידה להנדסה ולמכניקה של האוניברסיטה. בה יקבלו את הכשרתם כמה מהנדסים שיסללו כבישים ויבנו גשרים. האם אין בכל זה עזרה להתפתחותה הכלכלית של הארץ?

ובאשר למכון אינשטין למתמטיקה ולפיסיקה – האם אפשר להקים ארץ חדשה מבלי לחקור בדינמיקה ובמכניקה, שהם תפקיד ראשון למכונים למתמטיקה ולפיסיקה?

כן קיימת תחנת הנסיונות החקלאית, שממנה אנו מחכים לתועלת כפולה. מצד אחד אנו עומדים להקים מכון לחקירת טבע א“י – יש לנו כעת בוטנאי, גיאולוג, זואולוג ואנו זקוקים לזואולוג ימי, כי חיי⁻הים לאורך החוף הם בעלי ערך רב להתפתחותה הכלכלית של הארץ. ומצד שני, בקשר עם תחנת הנסיונות החקלאית, באה שאלת בי”ס חקלאי מדעי, שיסייע אף הוא להתפתחות הכלכלית.

הקו האופיני הרביעי של האוניברסיטה העברית הוא בעובדה, שעלינו כיהודים למלא את התפקיד של מתווכים בין המזרח והמערב. ברצוננו ליסד מכון גדול לחקר המזרח והאסלאם, וברצוננו להכניס לתוך כתלינו, כמורים וכתלמידים, לא יהודים בלבד, כי אם גם את שארינו המוסלמים. וכן אנו אומרים ליצור מכון ליחסים שבין הדתות.

במקום זה הנני מוצא לנכון להגיד, שהאוניברסיטה העברית פתוחה לכל, בלי הבדל גזע ודת, לאום ומעמד, וודאי יענין אתכם לדעת שסטודנטים ערבים פנו בבקשות להתקבל לאוניברסיטה. הרקטור של האוניברסיטה בקהיר, העומדת להוסד ע"י ממשלת מצרים, הודיע לנו שהם מחכים ברצון לעבודה הדדית.

הדרך היחידה לידידות ושכנות טובה היא, כשהאחד מכבד את האידיאלים הרוחניים של השני, ורק בהבנה הדדית היסוד לחיי שלום ואחוה בין עברים וערבים, בין יהודים ומוסלמים ונוצרים. אי⁻אפשר יהיה בסנטימטליות בלבד להיות אחים ורעים, אבל עם הקמת המכון למדעי המזרח, אם נראה שאנו חושבים את העולם המוסלמי כעולם בעל תרבות גדולה, אפשרי מאד שנבין איש את רעהו ונהיה לידידים.

ארץ⁻ישראל היתה במובן ההיסטורי על פרשת הדרכים בין המזרח והמערב, בין אשור – בבל ומצרים, וכיום שבה ארץ⁻ישראל ליעודה ההיסטורי. האם לא היה היהודי מאז ומעולם עם מתווך. האם לא הכנסנו לאירופה פילוסופיה יונית וערבית על⁻ידי הקשרים שלנו עם תרבות ערב? האם איננו מתווכים מלידה, בני המערב והמזרח גם יחד, והאם אין עלינו להתחיל עכשיו מחדש במלוי תפקידנו ההיסטורי, להסביר את רוחנו האחד לשני? עמי המזרח מתחילים להקיץ משנתם. עמי המזרח מתחילים להרגיש בכח הענקי השוכן בקרבם. ההתאבקות הגדולה הבאה, העלולה לשים קץ⁻דמים לתרבות המערב, היא ההתאבקות היכולה להתעורר בין המזרח ובין המערב. אולי נוכל אנחנו, עם קטן וזעיר, בעל אוניברסיטה ומסורת ואידיאלים של צדק ויושר וחופש ואחות־האדם, אולי נוכל על־ידי קביעת מטרה רוחנית משותפת לאסיה ואפריקה מצד אחד ולאירופה ואמריקה מצד שני, למנע בעד האנדרלמוסיה האופפת אותנו.

הקו האופיני החמישי לאוניברסיטה בירושלים תציין הפקולטה העברית. פקולטה זו התחילה ביסוד המכון למדעי היהדות, העומד בסמסטר השני. הפקולטה הזאת לא תסתפק בקתדרא להיסטוריה ולספרות עברית בלבד, כמו באוניברסיטאות אחרות, אף לא תהיה רק סמינריון תיאולוגי או מכון ללמוד עברית ושפות שמיות אחרות. היא תהיה תוך־תוכה של האוניברסיטה, לב האוניברסיטה. אפשר אמנם לקיים מכונים למדעי היהדות גם במקומות אחרים, אבל התנאים בירושלים מתאימים לכך ביותר. ה־genius loci ברכה בו. ירושלים, ארץ־ישראל, המזרח – האם לא בהם עמד ערש עמנו, ערש מסורתנו? אבן לאבן תביע אמר, וסלע לסלע יחוה דעת. לכל שביל יש משהו מהקצב, מהצבע, משהו מהמוסיקה. כל ילד הרואה אל הרי ירושלים יכול להראות באצבע, משהו מהמוסיקה. כל ילד הרואה אל הרי ירושלים יכול להראות באצבע על מקום הולדתם של נביאים, תנאים וחכמים. האם יוכל איש להבין את התנ“ך לאמתו, מבלי לחיות בארץ־התנ”ך? האם יוכל איש לחוש את הגיגו ורחשו של התנ"ך, את עמקו וחסנו, מבלי לראות בעיניו את המקום בו חיו יוצריו?

ומלבד אלה יש להדגיש שבאוניברסיטה בירושלים לומדים ומלמדים בשפת המקורות. כידוע, אי־אפשר לעסק בחקר היהדות מבלי להבין את הלשון העברית ואחיותיה. זהו יתרון נוסף של הפקולטה העברית, שהיא נמצאת בארץ הסגולה, בארץ הקודש, באותה ארץ אשר בה הלשון העברית היא לשון חיה ושופעת תקוה.

הקו האופיני של הפקולטה העברית באוניברסיטה יבלט ביותר לכשתהיה קשורה קשר בל־ינתק עם פקולטאות למדעי הטבע ולמדעי הרוח הכלליים. האוניברסיטה בירושלים רוצה לשים קץ לגדר ששמים למדעי היהדות. אנו רוצים ליצור מזיגת מדעי היהדות עם מדעי הטבע ומדעי הרוח הכלליים. האם אפשר ללמד יהדות, מבלי לעסק בהיסטוריה ובפילוסופיה, באמנות, בספרות, בתנועות החברתיות ובמבנה החברתי של האנושות?

אם על היהדות להיות תרבות, ציביליזציה, דת, או משהו שיקרא בשם אחר, אם על היהדות לבוא במגע עם החיים, הרי הפקולטה העברית מן ההכרח שתהיה למרכז־האוניברסיטה. הפקולטה העברית מיצגת את העצמיות היהודית, את גאון־ישראל, רוח ישראל, נשמת ישראל. המדע בכלל מחולק יותר מדי למקצועות מיוחדים, הנפרדים זה מזה. מדעי הרוח אינם משתתפים בחיים ואין להם קשר רב עם מכאובי האדם ושאיפותיו. בתי־האולפנא היהודיים עומדים מן הצד ומעבדים את כרמם־הם מבלי לתת שתחדור לתוכו רוח חדשה, הרוח המסוכנת של עולם חדש מסוכן זה. עלינו ליצור מחדש את האישיות היהודית, לתת צורה חדשה לגאוניות היהודית, להשיב את הנפש היהודית לאיתנה. עלינו ליצור סינתיזה בחיינו־אנו ועל־ידי כך נוכל, אולי, לעזור לקביעת סינתיזה בחיי העולם כולו. אחד הוא המדע. אחדות המדע – אותה אנו חסרים ואותה אנו דורשים. ילדינו לוחשים בעלותם על משכבם את המלה “אחד” וקדושינו לחשו את המלה “אחד” בעלותם על המוקד. את האחדות – האחדות האלהית, האחדות והאחוה האנושית – נתנו אנחנו, היהודים, ראשונים לעולם, ואחדות זו אנו מבקשים בכל מחיר שהוא, בכל מקום ומקום.

מערבה להר הצופים רואים את הגבעה שעליה עמדה קרית יערים. בימי שמואל השיבו הפלשתים את ארון־הברית לגבעה זו; שם ישב עשרים שנה. אז אסרו בקר בעגלה חדשה, לקחו את ארון ה' ונתנו אותו אל העגלה, והבקר הלך הלוך וגעה ממקום למקום עד בואו עיר דוד ושם הציגו אותו נושאיו. ושוב גועה הבקר, ושוב רואות עינינו את נושאי הארון עוברים את הרי יהודה בגיל ורננה. ארון הברית שב אל הר ירושלים.

“והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים”.

¹

רבותי! מועצת האוניברסיטה החליטה לשוות מן הוא והלאה לכל פתיחת שנת־למודים אופי רשמי ועלי מוטל התפקיד הנעים לקבל את פני המוזמנים בברכת האוניברסיטה. האוניברסיטה צעירה מאד ולא הספיקה למצוא את הצורה המתאימה ביותר לאוניברסיטה לפתיחת שנת־למודים, ואנו מקוים שהמשוררים והאמנים ובעלי־הטעם שלנו ימצאו במשך השנים את הגון והמשקל הנכונים לסכסוכים כאלה.

השאלה החמורה ביותר היא שאלת המחקר וההוראה. אין זאת אוניברסיטה המיועדת רק למחקר, כי אם אוניברסיטה שהמחקר הוא הבסיס שלה, הצעד הקודם להוראה. גם דעתי האישית היא, שהאוניברסיטה צריכה בכל ההקדם להרחיב את גבולותיה: לתת גם הוראה רגילה כמו בכל האוניברסיטאות, הוראה לשם גמר, לשם כך יש להוסיף על מדעי היהדות והמזרח הקיימים את מדעי הרוח הכלליים – היסטוריה, פילוסופיה, ספרות כללית, פדגוגיה, סוציולוגיה וכדומה. אולם גם זה וגם זה לא יוכל להתגשם מיד, עלינו לנהוג זהירות, לעשות את דרכנו לא בחפזון, כי אם במדה ובקצב ובשקול־דעת.

שואלים אותנו, למה ביססנו את האוניברסיטה על המחקר, למה התחלנו במחקר ולא בהוראה רגילה? כמה וכמה נימוקים לדבר, ואני את העיקריים אפרט.

יש לנו אמצעים למדי להתחיל במחקר במקצועות מספר ואין לנו האמצעים הדרושים לסידור ההוראה הרגילה. אין לנו ממשלה שתתמוך בנו, ועלינו למצוא בעצמנו את הסכומים הענקיים הדרושים להקמת אוניברסיטה.

עלינו לבנות מן המסד ועד הטפחות ולקנות מן הסכה הפשוטה ועד המכונה המורכבת ביותר. אין אוניברסיטה בעולם, שבכוחה להתקיים על תרומות־עם, ובכדי למצוא את עשירי העם ולעוררם לתת יד למפעל ענקי זה דרושה עבודה מאומצת ודרוש זמן.

ואין הספרים העברים הדרושים להוראה. עשרות שנים אנו מדברים על הקמת אוניברסיטה עברית, וכמעט שאין לנו אף ספר מדעי אחד, שיוכל לשמש מבוא מדעי בשביל אלה שקבלו חינוך עברי.

ואין אנשי־המדע הדרושים להוראה. אנו מחפשים בכל הארצות את האנשים המתאימים למקום ושהמקום מתאים להם, וקשה, קשה מאד למצוא אותם. יש איש־מדע חשוב הרוצה לעלות ארצה ולהשתקע בה, אבל איננו יכולים להעמיד לרשותו מעבדות כאלו שיש לו בחוץ־לארץ, וגם המשכורת שלנו היא קטנה יותר. אנשי־מדע אלה דורשים ביטוח להם ולבני־משפחתם, ואין לנו האמצעים לכך. ויזכר כאן, שישנם אנשי־שם שדרשו מאתנו הון תועפות. הנסיון הזה מלמדנו הרבה, ולפי דעתי אין לרדוף אחרי הגדולים ורצוי להכניס לתוך האוניברסיטה כחות צעירים בעלי־כשרון, שיהיו לגדולים כאן, באוניברסיטה גופה.

ואין לנו בתי־ספר בארץ ובחוץ־לארץ, שיוכלו להמציא לנו תלמידים, שיש להם ההכשרה הדרושה ללימוד אוניברסיטאי, להשתתפות בעבודה העצמית. נסיון של שנתים הראה לנו, שהתלמידים הבאים לאוניברסיטה או שידיעותיהם הכלליות לקויות או שידיעותיהם העבריות לקויות. גם לבתי־הספר התיכונים אין ספרים, ופלא הוא, שהשיגו בכל זאת הרבה בהדרכת חניכיהם אף־על־פי שלא היו להם ספרים.

אם מצד אחד אין המכשירים ומצד שני אין גם המוכשרים, איך יכלה האוניברסיטה להתחיל כבר בהוראה? אין לנו עוד אפילו ספירות בדבר אלה הרוצים לבוא מחוץ־לארץ ללמוד אצלנו ואין לנו עוד מסורת אוניברסיטאית, כי אין לנו עד היום נסיונות מעשיים וממשיים כיצד להתנהג. באוניברסיטה עברית בירושלים. עלינו לאסוף נסיונות פדגוגיים, כלכליים, אישיים, בכדי שתהיה לנו בעתיד הקרוב המסורת הדרושה לנו.

ועכשיו אביא את הנימוקים החיוביים, למה התחלנו במחקר.

הזכרתי כבר בהתחלה, כי לפי מצבנו הכספי יכולנו להתחיל במחקר ולא בהוראה. אבל לא רק מפני טעם חיצוני זה בלבד התחלנו במחקר. – במחקר יש מן התועלת הממשית לארץ. עלינו לחקור מה הם האוצרות הטבעיים של הארץ ולעזור לפתוח החקלאות והתעשיה של הארץ. במכון לחימיה, למשל, נעשות בדיקות בכדי לדעת מה הם אוצרות ים־המלח ומה טבעה של התעשיה החדשה, כמו הטבק; ובמכון למדעי הטבע חוקרים בטיבו של תפוח־הזהב וכדומה. סבורני, שאין צורך להרבות בדברים על התועלת שהמחקר יכול להביא להתקדמות הארץ.

והתחלנו במחקר, בכדי להראות לעם ישראל, כי האוניברסיטה העברית אינה מתכוונת להיות Bauern Universitaet כפי שמאשימים אותנו, וגם לא Landes Universitaet בלבד אף אם אינני רואה זאת לחרפה, כי אם אוניברסיטה מרכזית ליהדות כולה, היכל מדע שבו יוכלו להרביץ תורה טובי חכמינו ויוכלו להשתלם בה הטובים שבנוער העברי. מן ההכרח הוא, שהאוניברסיטה תהיה מוסד להשתלמות לרבנים מכל ארצות־תבל, למורים יהודים שיש להם חינוך אוניברסיטאי במקצועותיהם וכן גם בשביל סופרים ואמנים יהודים.

ועל־ידי המחקר קבענו את רמתה של האוניברסיטה, כי אין כלל וכלל בדעתנו לעשות את האוניברסיטה של העם היהודי לאוניברסיטה בלקנית או לאוניברסיטה קולוניאלית. – התחלנו במחקר בכדי להראות גם על המדע הטהור, על התורה לשמה. יהודי נוטה ל“תכלית” גם בחיים הרוחניים, וכשנכנס בחור לישיבה רוצה הוא לדעת אם יהיה לרב או למורה. מובן שאין לשלול את הגורם החשוב הזה וברור, שעל כל אוניברסיטה להיות קשורה לחיים, אולם מחובתנו היה להוכיח, שלאוניברסיטה שלנו, של עם ישראל, יש גם תכלית מעל ל“תכלית” – תורה לשמה. וההתחלה בתורה לשמה, במדע הטהור, שומרת עלינו לבל נהיה לבית־חרושת לדיפלומות ולבל יקרה לאוניברסיטה האחת שלנו מה שקרה בעת האחרונה לכמה אוניברסיטאות, שנהפכו לקלובים בשביל “סנובים”.

ובכל־זאת ברצוני לחזור על מה שאמרתי בהתחלה, כי האוניברסיטה צריכה להרחיב את גבולותיה בכל ההקדם. האוניברסיטה הוקמה על בסיס נאמן והגיעה השעה להכניס הוראה רגילה, באופן שהאוניברסיטה תהיה גם למחקר וגם להוראה – אוניברסיטה מרכזית וארצית כאחת.

בכל שנה ושנה יוצאים צעירינו את הארץ ועוזבים אותנו, ובכמה ארצות קיים “נומרוס קלאוזוס” ושערי־האוניברסיטאות סגורים בעד אלפים מצעירינו. החיים בעצמם מכריחים אותנו לפתוח אוניברסיטה בשביל צעירינו, ואני מקוה, שבמשך השנים הקרובות נוכל לבסס את האוניברסיטה גם על המחקר וגם על ההוראה – הוראה שיהיה בה גם מטעם המחקר, שהתלמיד יקדיש את עצמו גם לחקירת מקורות ויחדור לתוך עמקם של הענינים שהוא עוסק בהם. אך חלילה לנו לעשות את האוניברסיטה שלנו לשבלונית, לחסרת הרעננות ולנעדרת המעוף היאים לעם־הספר.

ויש כבר התחלות באוניברסיטה בכוון זה. ניתנים שעורים במכונים, לפי שעה לא לשם גמר ותואר אקדמאי, במדע היהדות והמזרח ויש גם מכינה למדעי היהדות וכן ניתנים שעורים במכון למתימטיקה. אנו עשינו גם נסיון ראשון למתן שעורי־חוץ, בכדי שנעמוד בקשר חי לא רק עם הצבור הירושלמי, כי אם גם עם כל הישוב בארץ.

כן הגיעה השעה להרחיב את גבולותיה של האוניברסיטה על־ידי הכנסת מדעים אוניברסיטאיים כלליים.– הוציאו עלינו לעז, כאילו אנו חושבים לסגור מדעים אלה בתוך חומות גיטו ולתת אפשרות של מחקר והוראה אנו שבים ארצה לא בכדי לסגור את עצמנו בתוך חומות, אלא בכדי ליצור אוניברסיטה – בית־אולפנא שיכיל בתוכו את כל המקצועות ההומניסטיים, טבעי למדי הוא, שפתחנו במדעי היהדות והמזרח, עלינו לחקור ראשית־כל את עצמנו: מי אנחנו ומה אנחנו, מה הן המקוריות שלנו והעצמיות שלנו. אנו עם גדול וספרות לנו גדולה, ספרות בת אלפי שנים, עמוקה ורחבה, ועלינו להפוך ולהפוך בה. מדעים אלה הם עורק־החיים של עבודתנו, התוך של מפעלנו. אך אין גם להבין מדעים אלה אלא בתוך המסגרת של המדעים הכלליים, אין, למשל, כל אפשרות לעסוק במשפט העברי מבלי להשוותו למשפט הכללי ואין להבין תקופות רבות בהיסטוריה הישראלית מבלי לדעת את ההיסטוריה הכללית. אנו רוצים, ראשית־כל, לראות את עולמנו־אנו ואחר־כך את עולמם של האחרים, באופן שיושפעו אלה מאלה ומדעים הכלליים יעברו דרך המנסרה, הפריזמה, של היהדות ויתגלו גונים ואורות חדשים אשר עיני האנושות לא ראום לפני־כן.

ולאחרונה מלים אחדות בשאלות התנ"ך.

יש לנהג זהירות בפתרון שאלה יסודית זו במדעי היהדות. החפירות הארכיאולוגיות בא“י ובארצות השכנות מסייעות הרבה לאשור הערך ההיסטורי של הדוקומנטים התנכיי”ם. אנו חושבים על מועמד ידוע לקתדרא לתנ"ך ואנו מקוים שיקבל את הזמנתנו. אני מוסר הודעה זו בכדי לעקור מן השורש את הדבה, שאין האוניברסיטה אומרת להקים קתדרא זו.

לפני שאני מסיים את דברי ברצוני להציג לפניכם את שני המרצים החדשים: מר דוד ילין, מרצה לשירה העברית של ימי־הבינים, וד“ר א. רופין, מרצה לסוציולוגיה של היהודים. שניהם ירצו היום את הרצאת הפתיחה שלהם: מר ילין על השפעת השירה הערבית על השירה העברית בספרד ועל התועלת של החקירה בהן להבנת שירת התנ”ך; וד"ר רופין על התמורות בחיים החברתיים של היהודים במאה האחרונה.

ואסיים בדברי הנביא: “על חומותיך, ירושלים, הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה… ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ”.

¹

רבותי! עלינו להודות לקרן־היסוד על ההזדמנות שנתנה לנו לסייר עם העתונאים את בניני האוניברסיטה ולהרצות לפניהם על עבודתנו. אין האוניברסיטה יכולה להשתמש באמצעי ה“פובליסטי” של מוסדות אחרים, וטוב שיראו העתונאים בעיניהם מה שנעשה כבר עד עכשיו.

נעבור־נא את הבניינים. על הר הצופים יש לנו בנין המכיל בתוכו את המכון לחימיה, המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה והמחלקה לפרזיטולוגיה. נוסף לכך יש לנו בית־חיות לנסיונות מדציניים, בית־מלאכה ותחנת־כח. מעבר לכביש שכרנו בית, שבו ניתנים השעורים במדעי היהדות ואוכסן בו האוסף הארכיאולוגי. בבנינים שכורים בעיר סודרו המכון למדעי המזרח והמכון למתמטיקה, האוסף הגיאולוגי (שכיסוד לו משמש האוסף של פרופ' בלנקהורן, שנקנה לפני זמן קצר) והספריה. הספריה מפוזרה בארבעה בתים.

הנה אנו עומדים על המקום שעליו יוקם בית־הספרים – בנין גדול ונהדר ובו יהיו אצטבאות ל־250 אלף כרך. בנין בית־הספרים יעלה בערך, לסכום של 35.000 לירה. למול בית־הספרים אומרים להקים בית גדול למכון למדעי היהדות מתרומת גב' רוזנבלום מפיטסבורג, העולה לסכום של 100.000 לירה – אכן זו היא מתנה יפה לאוניברסיטה העברית.

אנו עוברים עכשיו לבית השכור, בשביל המכון למדעי היהדות. במכון ישנם העובדים המדעיים הבאים: לפילולוגיה תלמודית – פרופ' אפשטיין; לספרות הגאונים – הרב אסף; למשפט עברי – מר גולאק; לפרשנות של ימי־הבינים – הרב סגל; לספרות עברית חדשה – פרופ' קלוזנר; לשירה עברית של ימי־הבינים – מר ילין; לתורת המסתורין בישראל – ד“ר שלום; לסוציולוגיה של היהודים – ד”ר רופין; לספרות ההלניסטית – ד“ר שובה. ד”ר סוקניק הוא הארכיאולוג־החופר של האוניברסיטה. פרופ' פרלס הוא פרופיסור־אורח לתנ“ך. בכל המקצועות האלה ניתנים שעורים לאלה שאנו קוראים אותם כעת שומעים מן המנין – בעלי השכלה תיכונית שלמה, ולשומעים שלא מן המנין, כפי שידוע לכם אין האוניברסיטה נותנת עדיין קורסים לתלמידים רגילים לשם בחינות וקבלת תואר אקדמי. שלשה עובדים את עבודתם המדעית בעזרת המכון למדעי היהדות. הרב קוסובסקי מעבד את החומר לקונקורדנציה של תלמוד בבלי, ויש לו חוזה אתנו לגמור את עבוד החומר הרב הזה במשך חמש שנים; ד”ר לוין היושב בחיפה מוציא את “אוצר הגאונים”; ד“ר צ’ריקובר היושב בתל־אביב עוסק בהיסטוריה הליניסטית, ביחסים שבין עם ישראל והיונים בתקופה ההיא. – עלינו להזמין אנשי־מדע קבועים לתנ”ך, להיסטוריה, לפילוסופיה ולתולדות הספרות. תכניתנו למכון למדעי היהדות היא רחבה ושלמה, ואי־אפשר להגיד מראש כמה שנים תעבורנה עד שנזכה למלא את כל מה שאנו חסרים.

כשאני מוסר פרטים כאן על המכון למדעי היהדות ברצוני להזכיר בקצרה גם את המכון למדעי המזרח. במכון זה ישנם שלשה עובדים מדעיים, שהם בחבר־המורים: לספרות והיסטוריה ערבית – מר בילליג; לפילוסופיה המושלמית – ד“ר בנעט; ולארכיאולוגיה ואמנות ערבית ומושלמית – ד”ר מאיר. במכון זה ישנם ארבעה עובדים מדעיים, והם: ד“ר בראון, ד”ר יואל, ד“ר פישל וד”ר רבלין.

במכון זה נעשים שני מפעלים של מחקר קולקטיבי לפי התכניות שהוכנו על־ידי פרופ' י. הורוביץ מהאוניברסיטה בפרנקפורט; הוא המנהל־הפוקד של המכון ושהה כאן בשנה האחרונה. שני המפעלים הם: קונקורדנציה של השירה הערבית הקלסית והוצאה בקרתית של ההיסטוריון המושלמי בלאדרי.

הרבה מהחומר הבקרתי להוצאת בלדארי נמסר לנו על־ידי המיניסטריון להשכלה בגרמניה, באדיבותו של פרופ' בקר. – קנינו כ־3.000 תמונות של עצמים וחפצים מושלמיים, ובדעתנו לקנות השנה את הצלומים של כתבי־יד עברים חשובים הנוגעים למדעי ערב.

מכאן אנו עוברים את הכביש ושבים אל אדמת האוניברסיטה. הנה אנו יורדים דרך החורשה ולעינינו האמפיתיאטרון, שמעל בימת־העץ הפשוטה שלו, מהמקום הזה פתח לורד בלפור רשמית את האוניברסיטה. יש בידינו 4.000 לירה לשפורו של האמפיתיאטרון מאת מר אונטרמאיר מניו־יורק למזכרת אשתו. בדעתנו להקים למול המדרגות בימה, אולי בסגנון היוני, ומשיש מתולה. המראה מהאמפיתיאטרון הוא נהדר וכאילו נוצר מששת ימי בראשית לחזיון, למחזה התנכ"י. אם נוכל לסדר באמפיתיאטרון בנין מתאים, יבואו לכאן אנשים מכל קצוי־תבל.

לכו ונעלה לחורשה מימין. הנה המקום, שיוקם עליו המכון לפיסיקה; סודרה כבר התכנית לבנין זה. וכאן, בין העצים האלה, מאחורי המכון לחימיה, חופרים כבר את היסודות למכון איינשטין למתמטיקה. הבנינים לפיסיקה ולמתמטיקה יעלו ביחד 25.000 לירה.

הבית הזה שאנו נכנסים עכשיו לתוכו הוא המכון לחימיה. פרופ' פודור הוא המנהל, ומלבדו עובדים בו שבעה אסיסטנטים לענפים השונים בחימיה, והם: ד“ר בובטלסקי, ד”ר ויצמן, ד“ר כהן, ד”ר מאיר, ד“ר פרנקל, גב' ד”ר ריבלין וד“ר רייפנברג. ניתן בו מקום גם לארבעה משתלמים. המכון עוסק במחקר, ובשורה ראשונה בעבודות הנוגעות לארץ־ישראל, כמו חקלאות והאוצרות הטבעיים של הארץ. למכון יש גם ספריה מיוחדת ובאולם הפרוזדור מתחילים בסדור המוזיאון החימי. במכון זה יש קורס שלם להוראה, שבו משתתפים עשרים תלמיד. בשנה הבאה אנו עומדם לשכלל את הקורס הזה. – באולם הזה שלתוכו נכנסנו עכשיו, ניתנים השעורים לתלמידים אלה. דרך חדר־ההכנה אנו עוברים לפרוזדור ארוך, זהו הפרוזדור של האגף החדש של הבנין. בנין זה הוקם בקרנות שהוקצבו ע”י ועד הרופאים היהודים באמריקה. בחלק זה של הקומה התחתונה נמצאת המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה. פרופ' קליגלר הוא המנהל של המחלקה להיגיינה ומלבדו עובדים בה כאסיסטנטים ד“ר אשנר, ד”ר ברומברג וד“ר גייגר. ניתן בה מקום גם לארבעה משתלמים. המחלקה מטפלת עכשיו בשאלת ההשפעה של ההזנה על מצב הבריאות והשפעת האקלים, וכן היא עוסקת בקביעות במחקר המלריה. בשבוע שעבר יסדנו בראש פנה בעזרת הפיק”א תחנה לחקירת המלריה של החולה. ואנו מקוים להשיג מתוך בצה גדולה זו חומר עשיר למחקר המלריה בארץ. בחורף האחרון נתן בו קורס בהיגיינה וברפואה מקדמת במשך שלשה חדשים לשלשה רופאים. מקוים אנו, שבשנה הבאה תהיה האפשרות בידינו לסדר קורס כזה לששה רופאים.

המחלקה לפרזיטולוגיה נמצאת במחציתה השניה של הקומה הזאת. נתחיל מהחדר של ראש המחלקה, ד“ר אדלר. אתו עובדים שני אסיסטנטים, ד”ר ויטנברג וד“ר תיאודור. אין צורך לומר, כמה חשובה היא חקירת הפרזיטים לבריאות, ד”ר אדלר פרסם לפני חצי שנה מאמר שעורר אליו את תשומת־לבם של כל החוקרים במקצועו. במחלקה זו בודקים את זבוב־החול מצדו האנטומי.

בשבועות האחרונים שהה בארץ ד"ר מנואל ליבמן מניו־יורק והרצה כאן מחזור של הרצאות בשביל רופאים. חושבים אנו לתת בכל שנה מחזורי־שעורים כאלה, בכדי לעורר את הרופאים לעבודה מדעית.

כאן עלי להגיד, שאין אנו חושבים עוד על סדור הוראה רגילה במדיצינה. סדור פקולטה רגילה לרפואה דורש אמצעים גדולים וחבר עובדים מדעיים גדול, ואין לחשוב על השגתם בדרגת־ההתפתחות הראשונה, שהאוניברסיטה נמצאת בה.

לפני שאנחנו עוזבים את המחלקות האלו עלי עוד להזכיר שהמכשירים במכון הרנטנולוגי שב“הדסה” שייכים לאוניברסיטה, וכן המעבדה הזואולוגית של מר אהרוני והמעבדה הבוטנית של מר אופנהיים, הנמצאות שתיהן ברחובות, והמעבדה לפלוריסטיקה של מר אייג בתל־אביב, הקשורה גם היא לאוניברסיטה. האוניברסיטה קבלה עכשיו את העשביה הא"י שלו, בעלת 50.000 אכסמפלרים, שהיא הגדולה במינה בעולם.

מצטער אני, שאין הזמן מרשה לנו לרדת ביחד העירה לשם סיור הבתים השכורים בעיר למכונים למדעי המזרח ולמתמטיקה וביחוד לספריה. ד"ר ברגמן, מנהל הספריה, ילוה אתכם ויתן לכם באורים על המקום. לפני שהנכם עוזבים את האוניברסיטה ברצוני עוד למסור אילו פרטים על הספריה וגם להשלים את האינפורמציה הכללית.

לשנה זו נצטרך לשכור בית חמישי לספריה. נמצאים בה 140.000 כרך רשומים בקטלוגים ועוסקים עתה ברשימת מספר גדול של כרכים נוספים. יש גם 10.000 כפולים, ואנו חושבים להשאירם בעיר, כיסוד לספרה עירונית של בני ברית, לכשתעלה הספריה להר־הצופים. – הקצבנו סכומים גדולים לקנית ספרים וכתבי־יד, בכדי להשלים את הספריה, ואנו מקוים שכעבור שנים מספר תהיה הספריה לא רק לתפארת לאוניברסיטה כי אם גם למדע כולו. זה יסייע בידינו גם להשגת האנשים הדרושים לנו ושהם חוששים, שבגלל העדר ספריה משוכללת אין עוד המקום ראוי לעבודת־מחקר.

לשם השלמת האינפורציה עלי להוסיף, שהתקציב לשנה זו הוא 39.500 לירה, מחוץ לבנינים. יש לנו תכנית כספית לחמש־שש שנים, ואנו מקוים, שעד אז יהיה באפשרותנו לרכש אמצעים לשם מתן תקציב שנתי גדול לאוניברסיטה גדולה.

נשאלתי בדבר מתן דיפלומות. אנחנו מעבדים אמנם תכנית מסוימת בדבר מקצועות ראשיים ומשניים, אולם תארים ודיפלומות לא נתן אלא לאחר שתשולם פקולטה הראויה לשמה. חלילה לנו לדחוק את הקץ,ואם נעשה צעדים זהירים ובטוחים ודאי שנגיע במשך אילו שנים למדרגה כזו, שנוכל לחשוב על מתן תעודות.

הנה כי כן רואים אתם, רבותי, שאנו עושים את דרכנו במחשבה תחילה, מצד אחד אנו דואגים לחלק של מדעי הרוח – מדעי היהדות ומדעי המזרח במובן הרחב, וכהשלמה אנו אומרים להציע עכשיו לפני חבר הנאמנים להכניס למודים ומחקר במדעי הרוח הכלליים, במקצועות העומדים בקשר עם מדעי היהדות והמזרח, כגון פילוסופיה, היסטוריה וכדומה. את כל מדעי־הרוח הכלליים לא נוכל להכניס, וכל אוניברסיטה חייבת לבחור לה את המקצועות הקרובים לה ביותר. אנו דואגים, אפוא, מצד אחד למדעי הרוח, ומצד שני – למדעי הטבע שהארץ תפיק מהם תועלת בכל המובנים.

הרבה דברים נאמרו ונכתבו על האוניברסיטה מפי אנשים שלא ראוה בעיניהם. אני שמח, שניתנה לי ההזדמנות להראות לעתונאים את האוניברסיטה ולספר להם בקצרה על כוונה ופעולותיה. אין ספק שהאוניברסיטה תפיק תועלת מזה שיכתבו עליה לא לפי השמועה, כי אם לאור עובדות, ואנחנו נשמח תמיד לתת לעתונאים לבקשתם ידיעות על מהלך עבודתנו למען הקמת האוניברסיטה העברית – האוניברסיטה של עם ישראל בארץ־ישראל.

¹

מר ורבורג וידידי היקרים!

הנני מביע לכם את תודתי מקרב לב על ההזדמנות שנתתם לי לספר באזניכם על האוניברסיטה שלנו ולבקש את עזרתכם למענה. מרגיש אני, שאיני כדאי לייצג מפעל גדול זה, וכך אני מרגיש תמיד מדי בואי לדבר על האוניברסיטה. קשה בכל התנאים לתאר את הפעולות של מוסד הרחוק מאוד מהעינים, ואבקש אתכם להתיחס אלי במדת הסבלנות בנסותי – אם להשתמש בדברי מר וורבורג – לעבור אתכם את שטח האוניברסיטה בלי עזרת תמונות או משהו אחר מלבד הכרתי העמוקה בחשיבותה היסודית של האוניברסיטה, והערך של הישגיה בזמן קיומה הקצר.

הנני עומד לפניכם היום,כדי לנסות להוכיח לועד האמריקאי את הצורך בשנים אלה: ראשית, שיש לאשר תכנית כספית לאוניברסיטה, שתאפשר לה להגדיל את הוצאותיה לאחר חמש שנים מעכשיו עד הסכום של 500.000 דולר לשנה. בשנה החולפת הוצאנו סכום של 200.000 דולרים לתקציבה של האוניברסיטה, מלבד הכספים שהוצאו לבנינים חדשים. רוצים אנו להוציא במשך השנה הבאה את הסכום של 350.000 דולר ולהעלות את הוצאותינו במשך חמש השנים הבאות עד שבסוף התקופה הזאת נוכל להוציא את הסכום של 500.000 לשנה. סכום זה שוה כמו שבעלי־החשבון שביניכם יראו, לפירותיה של קרן בת 10.000.000 דולר, והיה עלינו לקבל, אם רק אפשרי הדבר, קרן קבועה של 10.000.000 דולר או מספר של תרומות שנתיות מובטחות לשנים אחדות, שתצטרפנה ביחד לסכום השוה לפירותיו של סכום גדול זה.

הקרנות הקבועות עולות כיום לסכום של 1.500.000 דולר בערך, ומספר ידוע של תרומות שנתיות לתקופה של שלש עד עשר שנים, המבטיחות את קיומו של המוסד בצורתו הנוכחית לתקופה נכרת. ואולם האוניברסיטה צריכה לגדול ולהתרחב, אם עליה להעשות לכח בעולם המדע; על־כן תבינו למה החילותי את הערותי הערב בדברים אלה הנוגעים לכספים. לפעמים מרגיש אני בהעבירי לפני את חטאי, שאיני רשע וחוטא כל־כך אם האנשים שהוצאתי מהם כסף, כדין ושלא כדין, נשארו בכל־זאת ידידים לי. אך חושבני כי אפשר לו לצעיר לימים לתבוע כסף מאחרים ביתר תוקף מאשר לבא בשנים. ובכל אופן, האדם מתחיל להתביש במקצת בתפקיד של חוזר על פתחי נדיבים. אבל מפני קדושת הענין הזה, ומשום שאני מאמין באמונה שלמה, כי מפעל זה הוא יסודי וכביר בחיי היהודים, הנני בא עוד הפעם לתבוע קרנות, קרנות שתתגלגלנה בלימודים, בתורה, במחקר מדעי, בספרים, בחכמה ובמחשבה יסודית על היהדות ועל משמעותה של המציאות.

הננו חיים בימי הפיכה, אין ההיסטוריה יודעת לספר לנו על ימים כאלה; לא היתה עוד מלחמה כזו ולא היו עוד כחבלי הימים שלאחריה. אין תורת־מדות ושיטה דתית, אין רמה חברתית ואידיאל מוסרי, שאין מהרהרים אחריהם ומפקפקים באמתיותם, ובצדק. הימים האלה ימי חשבון הנפש הם לנו, בהם עלינו להתבונן באוצר האידיאלים והאידיאות שלנו. ואנו, בני הדור ההוא, שלא יכול למנוע את הרע מכל רע, את המלחמה הזאת, אנשים שהיו מנהיגים ומורים נמצאו חדלי־אונים לעצור אף במלוא נימה אותה השואה – נדמה לי, כי על אלה מוטל בראש וראשונה לשאל את עצמם את השאלות היסודיות והנוקבות הללו: דתנו מהי? יהדות מהי? מה כל התורות האלה שאנו מדברים רמות עליהן? מהו האלהים? והיש לנו איזו הוראה בשבילנו? פילוסופיה מהי? ומשטר חברתי בעולם זה של אנשים ונשים רפה־אונים מהו?

האוניברסיטה שלנו מוקמת בשעה הרת־עולם בדברי ימי המחשבה, ועל ירושלים להעמיק מחשבה. מטפחת על פנינו השאלה: כלום לא ניטיב אנחנו היהודים לעסוק באותה הסתכלות יסודית ובאותה התבוננות כנה בנו בעצמנו ובבעיות של החיים ושל העולם בתוך ירושלים מאשר במקום אחר?

בלי ספק נמצאים אישים יהודים שונים העוסקים בכל אלה בכל מקום. ישנם מלומדים גדולים במדעי היהדות, וכמו כן ישנם, מאידך גיסא, פילוסופים, פיזיקאים, מתמטיקאים, אנשי דת שהם יהודים במקרה, המתעמקים במחשבתם על־פי הכוונים שלהם. ואולם כמעט שאין הזרמים האלה נפגשים כלל. אין מקום בחיים היהודיים שבו יוכלו לשים את כל המדע האנושי תחת שפופרת אחת של המחשבה היהודית המרוכזת. אין מקום, מלבד אוניברסיטה, שבו יחקרו יהודים בכל המקצועות כיהודים, באופן שנקודת־מבט אחת תוכל לברר ולהפרות את האחרת, באופן שהמדע היהודי יוצא מקרן הזוית שלו, מן הגיטו, כביכול, ויושם בדרגה אחת עם כל שאר המדעים, ושכל שאר המדעים יושפעו אף הם מתורת היהדות ומשאיפותיה.

עלינו גם לשאל למה תהא האוניברסיטה בירושלים עברית? בכמה וכמה מובנים פשוט הרבה יותר אילו היתה שפת האוניברסיטה אחת מן השפות הרשמיות האחרות שבא"י, האנגלית, למשל. יותר סטודנטים היו נוהרים אל האוניברסיטה. היינו קובעים את יחסינו עם שכנינו על בסיס נוח יותר. זה היה מאפשר לנו להשיג את הפרופיסורים באופן קל יותר מאשר כעת. בכל זאת המפעל היסודי הזה הוא אוניברסיטה עברית. ומדוע עברית? מפני שבהתאמצותנו להתמכר למחשבה היסודית שלנו על היהדות,על פירושה של המציאות, מוכרחים אנו לחזור אל תוך־תוכנו. מוכרחים אנו לשוב אל מסורתנו הקלסית, שהיא בלשון וברוח מסורת עברית.

א“י היא ארץ התנ”ך, והודות לעובדה שהלשון העברית היא כיום בארץ לשון מדוברת השיבה כבר את התנ“ך כתעודה חיה חזרה לעם היהודי. וכל עם החי עם התנ”ך כעם תעודה חיה, מוכרח במשך הזמן, לקבל השפעה מהאידיאלים הנשגבים שבו. כל מי שבקי בתנ"ך העברי באותו המובן המקורי האינטימי היוצר, בא במגע ישר עם חוקי משה במסתורין ובאידיאלים החברתיים הנשגבים של הנביאים העבריים. המסורת העברית היא היא הנושאת את האידיאלים העבריים הנשגבים הללו, ומכיון שהלשון העברית היתה הצינור שדרכו עברה מתמיד אותה מסורת עברית קלסית ונמסרה לנו כיום, הרי מצווים ועומדים אנו לקשר אליה את עצמנו, את חיינו, ובמדת יכלתנו לשוב חזרה למקור מחצבתנו.

הלשון העברית היא נוסף לכך, סמל ההמשך של המסורת הדתית שלנו, בנגוד גמור לנצרות, למשל, השיטה הנוצרית אומרת, כי ההיסטוריה הישראלית הגיעה לשיאה ולקצה ע"י ישו מנצרת. ההשקפה היהודית היא, לעומת זה, כי ההיסטוריה העברית לעולם לא חדלה מליצור ערכין, כי המשכה אינו פוסק, והצינור העברי הוא הוא שאפשר לנו להמשיך את המסורת ההיסטורית היוצרת שלנו ולהתקדם בה עד היום הזה.

בשעה זו יש לנו באוניברסיטה התחלות של שלש פקולטאות. הנני מדגיש ואומר התחלות. ואלו הן: פקולטה שאפשר לכנותה פקולטה לפילוסופיה ולמדעי הרוח, פקולטה למדעי הטבע שתכיל גם משהו ממדעי הרפואה.

בקשר עם התחלות הפקולטה לפילוסופיה ולמדעי הרוח קיימים אצלנו שני מכונים: המכון למדעי היהדות, שבו היהדות היא נושא החקירה, והמכון למדעי המזרח העוסק בתרבות האסלאם, כפי שמצאה את ביטויה בלשון הערבית. המכון למדעי היהדות הוא אופן טבעי מרכזה וטבורה של האוניברסיטה. אי־אפשר לתאר לעצמנו אוניברסיטה עברית בלי מכון למדעי היהדות. ואין זה בית־ספר תיאולוגי. יש לנו במכון הזה אנשים בעלי השקפות שונות על החיים היהודיים. אין לנו משפטים קדומים תיאולוגיים, אעפ"י שבעית הדת היא, כפי שהשתדלתי להראות לפני־כן, בראש ענינינו. ואולם מצפים אנו, כי תיאולוגים, רבנים, מורים, סופרים, וכל המעונין ביהדות ינהרו אל המכון הזה כדי להמשיך בו את לימודיהם העליונים, כי מקום זה מוקדש אך ורק לרדיפה אחרי האמת ולפיתוחה.

במכון למדעי היהדות נמצאים כיום אחד עשר איש בחבר המורים לעומת שלשה לפני שנתים וחצי, כשבקרתי בפעם האחרונה באמריקה. עובדה זו תראה על התקדמותו של המכון במשך שנתים וחצי אלו. בשנה האחרונה עסקו שנים בתנ"ך, ארבעה בענפים השונים של מקצוע התלמוד והאחרים בהיסטוריה ובספרות של התקופה הספרדית והתקופה החדישה. אחד עוסק בספרות המסתורין של היהודים, והשאר במחקר ארכיאולוגי.

למחקר הארכיאולוגי הקדשנו באוניברסיטה תשומת לב במשך כל הזמן. האוניברסיטה ביחד עם החברה העברית לחקירת א“י ועתיקותיה גילתה חומה מעניינת מאד בצפונה של ירושלים, שבנוגע אליה נתעורר עכשיו וכוח מלא־ענין בחוגי המלומדים. יש אומרים שהחומה הזאת שייכת לתקופת המלך הורדוס אגריפס, ונבנתה כ”ו שנים לפני החרבן. האוניברסיטה מעוניינת גם ברכישת החורבות של בתי־הכנסת העתיקים שבא“י; כן עוסקת האוניברסיטה בחקירה בתל ג’רישה, מתקופת הברונזה התיכונה. א”י היא המקום המתאים לכל מיני נסיונות אמנותיים וארכיאולוגיים, ומשום כך חייבת האוניברסיטה העברית להוסיף את חקירותיה הארכיאולוגיות על החקירות של הקבוצות האחרות של מלומדים וחוקרים.

נקח את דברי ימי היהודים כדוגמה לנקודה אחרת. עד העת האחרונה נכתבו אלה בעיקר כהיסטוריה נוגעת עד לב, ואמנם היא כזאת – הרי זו ההיסטוריה של קדוש השם ושל ספרות. אולם היא גם יותר מזה: יש גם היסטוריה חברתית של היהודים, היסטוריה מדינית וכלכלית, ועלינו לעשות את כל המאמצים, כדי שבאוניברסיטה שלנו בירושלים ישבו לא רק אנשים הבקיאים במקורות העברים מהתקופות הקדומות כי אם גם אנשים שנהירים להם מקורות ההיסטוריה הכללית מאותן התקופות ומהתקופות שלאחריהן, באופן ששני הסוגים הללו יוכלו ליצור יחדיו מין של היסטוריה עברית שתתן לנו במדת האפשרות סקירה של תנאי החיים הממשיים של היהודי הפשוט במשך כל הדורות.

בקשר עם מחקר התלמוד אנו משתדלים לתכן תכנית שעל פיה נוכל לעבד את המשפט העברי במשך דורות רבים. יש ללקוט בכל הספרות של שאלות ותשובות באופן שאפשר יהיה לקבוע את העקרונים של המשפט העברי. קיימת בניו־יורק ועדת עורכי־דין המעוניינת בהתפתחות האוניברסיטה, ועלי להגיד לה, שאין בשעה זו מקום באוניברסיטה וגם לא יהיה בה במשך תקופה ארוכה למכון רגיל למשפטים. ישנם בארץ שעורים למשפטים מטעם הממשלה. ואולם זקוקים אנו ביותר לעזרתה של ועדה כזו של עורכי־דין, כדי להוציא לפועל את המחקר היסודי במשפט הכלול בתוך דפי ספרותנו הרחבה.

במכון למדעי המזרח שלנו הולך ונוצר משהו ממש “אינסטיטום אסלאמיטיקום”. אתם יודעים, כי באוניברסיטה בברלין יצרו את ה“אינסטיטום יודאייאיקום” מלומדים נוצרים אחדים, שרצו מטעמי מחקר ומטעמים אחרים לחקור את מקורות היהדות. אף אנו יצרנו באוניברסיטה מכון למדעי האסלאם. אין אנחנו מוסלמים, אך יצרנו מכון שבו יחקר האסלאם, ההיסטוריה, המסורת והספרות שלו. מכון זה לאסלאם משמש רק רמז למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים, כי בעית־הדת יכולה להיחקר בדרך ההשואה ובאופן יסודי בירושלים, אולי באופן טוב יותר מאשר ברוב המקומות.

האם אין ירושלים מקום מולדתן ועריסתן של שלש דתות: יהדות, נצרות ואסלאם? והאם אין זה מחובתנו, כשם שאנו מקדישים את עצמנו לחקירת המקורות של היהדות והמקורות של האסלאם, להתמסר באותה המדה גם לחקירת המקורות של הנצרות, באופן שבירושלים, באוניברסיטה העברית, יוכל כל המעוניין בחקירת הדת על גילוייה הרבים למצוא אנשי מדע, אנשי חזון שיוכלו להורות לו את הדרך המדעית הנדרשת? שאיפתנו היא לרכוש אנשים בעלי רוח פילוסופית, אנשים שבהיותם עוסקים באיזה מקצע מדעי שהוא תהיה להם יחד עם זה מדת־מה של פילוסופית חיים יהודית וכללית באופן שיהיה לנו בירושלים בית־ספר גדול, חבר של אנשים המתמסרים למחשבה עמוקה וכנה על הבעיות הגדולות של המציאות.

נוסף לשני המכונים הללו שואפים אנו ליסד קורסים כלליים, נאמר קורסים בספרות שינתנו, לאו דוקא ע“י מלומדים יהודיים במובנה הטכני של המלה, אלא ע”י אנשים שיהיו פילוסופים, היסטוריונים ויחד עם זה יהיו בקיאים במדת־מה במקורות יהודיים מתאימים.

מצד שני קיימים באוניברסיטה מדעי הטבע, לרבות את ההתחלות במדעי הרפואה. נמצאים כאן אתנו הערב שני אדונים שביקרו אותנו במשך השנה החולפת, פרופ' רוזנאו מהארברד, וד"ר ליבמן הידוע לכולנו כאן בניו־יורק. חושבני כי יסכימו אתי באמרי כי ההתחלות הקיימות במחקר הרפואה מבטיחות הרבה. ועד הרופאים היהודיים באמריקה, שבאי־כוחם נמצאים כאן הערב, התענינו מאד בקידום המפעל הזה, וכך גם ועד העזרה המאוחד (ה"ג’וינט) שהקציעו קרנות לפעולה רפואית זאת.

קיימת מחלקה להיגיינה ציבורית ובקטריולוגיה המעונינת בעבודה פריבנטיבית, ביחוד נגד מלריה, דלקת זבוב־החול, דיזנטריה וטיפואיד, ועוד מחלות שונות המתהלכות בחבל־ארץ זה. המחלקה לפרזיטולוגיה מתענינת, למשל, לעקוב אחר הדרכים של העברת הארס של זבובי־החול, וכמו־כן היא משתדלת לעקוב אחרי הטפילים המשמידים את הבקר ואת שאר הבהמות שבארץ זו. כן קיים מכון לחקירת טבע א“י המשתדל לחקור כמה מהמקורות הטבעיים של הארץ. מכון זה מכיל מחלקות לבוטניקה וזואולוגיה למחקר הצמחים המועילים והמזיקים; שם משמשת כנושא לחקירה פריחת תפוחי־זהב למשל, ושם נחקרים הדגים של הים ושל אגמי מים חיים מתוך נקודת־ראות של תועלתם לתושבי הארץ. עסוקים גם עובדים בבוטניקה ובזואולוגיה בזיהוי הצמחים ובעלי החי הנזכרים בתנ”ך ובשאר ספרות א"י. כן נעשתה התחלה למחלקה לגיאולוגיה ורוכז כבר בשבילה אוסף גיאולוגי נהדר. שכחתי להוסיף, כי במחלקה לבוטניקה נמצאת עשביה גדולה, עשביה למחקר הגדולה ביותר. היא מכילה למעלה מ־50.000 יחידות ממינים שונים של פרחים, צמחים, עשבים וגבעולים.

כן קיים מכון לחימיה, עם כמה מחלקות המעונינות בפיתוח המקורות הטבעיים של הארץ. המחלקה לחימיה ביולוגית וקולואידית טפלה לא רק בשאלות יסודיות של הביוחימיה העיונית והחימיה הקולואידית, כמו החימיה של הצמחים, אלא גם בחקירת האדמה האדומה של הים־התיכון, שחשיבותה מרובה כל־כך לגבי גדול תפוחי־זהב. המעבדה לחימיה אי־אורגנית בדקה את היסודות המינרליים של ים־המלח וכן גם יסודות טבעיים אחרים, כמו הגבס והחומר למלט.

אנו פותחים גם את המכון למתמטיקה, שבראשו יעמוד פרופ' לנדו, המתימטיקון הגדול מעיר גטינגן. אתם יודעים עד כמה חריף הוא המוח היהודי במתמטיקה. אין האפשרות בידינו לקבל את כל הצעירים והצעירות המצויינים, הרוצים לבוא אל האוניברסיטה ללמוד המתמטיקה. מר ווטנברג תרם קרנות לבנין המכון למתמטיקה וגם לבנין המכון לפיסיקה שיקראו שניהם על שמו של פרופ' איינשטין. עכשיו הולך ונבנה הבנין למתמטיקה.

יש לה לאוניברסיטה גם ספריה גדולה הגדלה והולכת. אסוף הספרים של הספריה הזאת נעשה במשך עשרים וחמש השנים האחרונות ע"י מאספים נלהבים שמאז ומתמיד חלמו כי ירושלים, כי ארץ־ישראל תעשה ביום מן הימים למרכז גדול לתורה ולמדע. הספריה הזאת מכילה כעת למעלה מ־200.000 כרכים, 175.000 מהם נרשמו כבר בקטלוגים. הבית החדש לספריה הוא בבנינו, ותקותנו חזקה כי נוכל לעבור אל הבית הזה במשך השנה. אז נשאיר ספריה בעיר ירושלים לשמוש כל האוכלוסים והיא תשמש גם כסניף לספרית האוניברסיטה שעל הר הצופים.

האוניברסיטה קבלה גם על עצמה להוציא לפועל תכניות ידועות להוצאת ספרים. הלא תבינו עד כמה גדולה החשיבות של דבר זה. סוף־סוף, הרי רחוקה היא א“י מהעולם הרחב מרחק רב, ונחוץ לבוא במגע עם עולם המדע באותה המדה ובאותה התדירות שאפשרי הדבר, באמצעות ההוצאות העומדות להופיע ע”י האוניברסיטה. לפיכך חשוב לנו לנסות להקים הוצאה אוניברסיטאית שתעשה את שמה של האוניברסיטה לשם נרדף למדע עליון. אם תוכל האוניברסיטה להוציא כמה ספרים שתהיה בהם משום בשורה ליהודים בכל העולם, ספרים שיכילו בתוכם מדע ותורה, הרי יהיה בזה מן התועלת, לא רק בתחום היהודים, כי אם גם מעבר לגבולותינו; על־ידי זה בלבד תצדיק כבר האוניברסיטה במדה מלאה את כל העמל הרב והאהבה הרבה שהושקעו בה.

יש לנו באוניברסיטה גם תיאטרון־מעלות, שבו אנו אומרים להציג הצגות מספר של מוסיקה ודרמה. בתיאטרון־מעלות זה סדרנו כבר אספות והרצאות. תקותנו היא, כי ביום מן הימים נוכל להציג מחזה תנכ"י, בעברית כמובן,אולי באחד הרגלים, למען יעלו היהודים לרגל ירושלימה לראות משהו מההוד העתיק מוצג לפנינו בדרך חדשה; ואולי תהיה האפשרות בידינו להציג מחזה יוני בתרגום עברי, וכך נוכל להגשים את הסינתיזה בין רוח ישראל ורוח יון.

אמנם כן, רבותי; נדמה לי שהאוניברסיטה מציעה אפשרויות לאין שעור וכמעט לאין ספור. האם אין זה אמת, שאם נוכל להקים בירושלים מרכז גדול למדע, תהנה ממנו היהדות כולה? הלא השם הטוב של ישראל ירום ע"י כך, והמדע שמחוץ לגבולות הצבור היהודי יהיה אסיר־תודה לנו על כך. קשה לי הערב, מסיבה זו או אחרת, להראות לכם מהי האוניברסיטה בשבילנו, ומה היא באמת בשבילי. נראה לי, שזוהי ההזדמנות הגדולה ביתר לעם היהודי במלחמת הקיום שלו להציל את התרבות והציביליזציה שלו, ולתת הוראה חדשה לתרבות זו ולציביליזציה זו. כולנו אבודים בתוך הציביליזציה שלנו החמרנית; בנינו הולכים ואובדים מאתנו לא מפני שהם רוצים בכך. מאמין אני באמונה שלמה, כי הצעירים והצעירות שלנו, למרות כל התפרצותם וקיצוניותם, ולמרות כל חלופי הדגל שלהם מסוג זה או אחר, מתגעגעים במדה רבה על משהו נעלה ונשגב יותר ואמתי יותר משאנו יכולים, מטעם זה או אחר, לתת להם. צעירינו וצעירותינו העברים אינם משוללים רוח ומחשבה, אולם, נדמה, שאין ביכלתנו, שמכיון שאובדים אנו בעולם זה שכולו אובד, להביא להם את הבשורה, שהאוניברסיטה העברית תוכל אולי, להביא להם במרוצת הזמן. יודע אני, כי האוניברסיטה העברית לא תעשה לעולם לאחת מן האוניברסיטאות הגדולות, אולם היא תוכל, לדעתי, לעשות דברים רבים באופן טוב יותר, מכפי שתעשנה אותם גם אוניברסיטאות גדולות. יכולה היא לחקור במדעי היהדות באופן טוב יותר, מכיון שזאת היא ארץ מכורתנו; כן יכולה היא לחקור במדעי האיסלאם באופן טוב יותר, מכיון ששם קיים האיסלאם; וכן,יש בכחה לחקור את הנצרות באופן טוב יותר, מכיון ששם הוא מקור הנצרות. האוניברסיטה יכולה לחקור בדת באופן טוב יותר, מפני שהמזרח הוא דתי בעמקות יתירה מאשר המערב. קרובים אנו להודו, לפרס, קרובים אנו לערשן של כל הדתות כמעט שהשפיעו מאד על האנושות עד היום.

יש בכוחנו ליצור פילוסופיה של היסטוריה שתהיה לפחות טובה כמו במקום אחר, ואולי למעלה מזה, הואיל וההיסטוריה חיה בתוכנו שם. היסטוריה אינה דבר של אתמול. ההיסטוריה שייכת להיום, וקרובה היא אלינו בכל שנפנה בתוכה. רואים אנו מסביבנו אותן התרבויות שהמשיכו להתקיים, או שכבר נקברו זה מאות בשנים, ומתוך כך מבינים אנו מהי הוראתה של ההיסטוריה. יודעים אנו, שאין גבולין בהיסטוריה. יודעים אנו, שאין דבר כעין התקדמות מוחלטת, שכן עוונותיו של האדם, תאותו ובערותו החריבו תרבויות גדולות וכבירות, דומות לזו שאנו חיים בתוכה כעת.

כן יש אולי בכוחנו לפתח בא“י יותר מאשר בשאר הארצות את הבעיות המדעיות הקשורות לא רק בא”י, כי אם בכל המזרח הקרוב כולו המענינות את כל אותו חלק העולם. האין אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו סוכנות ציביליזטורית גדולה יכולה לשמש האוניברסיטה שלנו. אם, למשל, המחלקה שלנו להיגיינה או לפרזיטולוגיה, או אחת מהמחלקות המדעיות האחרות היתה מגיעה להתקדמות יתירה בהבנת המחלות ובטפולן באותו חלק של העולם.

זה לא כבר שלחנו משלחת קטנה להר סיני לחקור בדבר המן הנזכר בתורה. שני האנטומולוגיה הביאו לנו בשובם לא רק דו"ח על המן הזה, כי אם דוגמאות ממנו, את ההיסטוריה של חייו. כן הביאו אתם חזרה חומר חשוב מאד בדבר הביולוגיה של המדבר בכלל. האוניברסיטה העברית נמצאת במצב מתאים ביותר להקמת מכון גדול לביולוגיה של המדבר, ז. א. לחקר החי שבמדבר. כמה גדולה תרומת המכון לביולוגיה הימית בניאפולי למדע החיים; וכמה יכול מכון לביולוגיה של המדבר להוסיף למדע הכללי של החיים באותו חלק אורגני המלא תנועה וחיים. יכולים אנו, בלי שום ספק, לעשות באופן טוב יותר באוניברסיטה קטנה בירושלים מספר מפעלים חשובים מאד, הדרושים לא רק לנו היהודים, כי אם, חושבני, גם לכל העולם כולו.

כשהחילותי לדבר אמרתי שברצוני לדבר על שני דברים. דברתי רק על אחד, על התכנית הכספית. הדבר השני הוא על הצורך להקים הסתדרות ערה ופעילה שבתפקידה יהא לדאוג להצלחתה של האוניברסיטה באופן שהחומר שישלח ע"י האוניברסיטה ישמש לצרכי אותה ההסתדרות. התוצאה תהיה, כי בבואי אליכם בפעם הבאה יהיה השדה מעובד במדה זו, שהאנשים ידעו כבר מהי האוניברסיטה, והמאמצים שיעשו על־ידה אז לא יהיו עוד צולעים כפי שהם כעת.

ספרתי כבר את המקרה כיצד בא אל אחד השעורים שבמכון למדעי היהדות פרופיסור אחד מהארבארד־יוניברסיטי, לא־יהודי, ושאל אותנו, לאחר שהוזמן להרצות, אם יכול הוא להרצות על הנושא שלו, כלומר, על ראשיתה של הנצרות. אנחנו הבטחנו לו, שהוא יכול להרצות על הנושא הזה באופן חפשי לגמרי, וכי האוניברסיטה תשמח לשמוע מה שיש בפיו. הוא התחיל את הרצאתו הראשונה בהודעה שהוא רואה את הדבר כזכות בלתי־רגילה בשבילו. הוא ראה בין השומעים לא רק את הפרופיסורים והתלמידים של האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים מחוץ לירושלים, כי אם ראה קהל מצוין של מלומדים, וביניהם שני כמרים דומיניקנים, נזיר פרנציסקאני, חוקר גרמני אחד, חברי הכנסיה האנגלית המעונינים במדעי א“י ואחרים שהיו מוסיפים חן לכל אסיפה של תלמידי־חכמים. כשהתחיל להרצות על הנושא שלו, זלגו עיניו דמעות. בסוף הרצאתו, או ימים אחדים אחר־כך, כשדבר אתי על כך, אמר לי שהוא מרגיש שחייב הוא לבקש סליחה מאת האוניברסיטה על שנתן ביטוי לרגשותיו באופן זה. ורצה להגיד שמקרה זה היה אחד מן המאורעות הגדולים בחייו. “הנה אני מעלה על דעתי – אמר לי – כי כל ימי חיי התמסרתי לחקירת אותם המקורות הבאים מא”י, ופה הנני ניצב באוניברסיטה וכשהחילותי לדבר נשאתי את עיני והבטתי בעד חלון הבנין שלכם, והנה מתחת לי רואה אני את הר־הבית, המקום שבו עמד פעם המקדש שלכם ושלי”. זהו, לדעתי, סמל נוגע עד הלב של מה שיכולה האוניברסיטה העברית להיות לאחרים.

אם האוניברסיטה מסמלת כ"כ הרבה לאחרים, האם אין זה מתקבל על הדעת, שיכולה היא לתת באותה מדה גם לנו? והאם אין אנו בטוחים שהיא תתן לנו עוד הרבה יותר מאשר לאחרים? היא תתן לנו לב אחד ורוח חדשה, כמו שאומר הנביא, התעוררות חדשה להמשיך במסורת הגדולה הזו של עמנו, ולעשותה לא רק למסורת הממשיכה באיזה דבר ישן נושן, כי אם למסורת שתהא ראויה למקורה העברי הכביר.

¹

רבותי!

שבתי מישיבת המועצה של המכון למדעי היהדות במגינצה ומנסיעה לאמריקה, וברצוני למסור לפניכם בקצרה אילו ידיעות ומספרים.

כשנפגשנו בפעם האחרונה באייר עמדנו לפני הרעש בתמוז, שגרם לאוניברסיטה נזקים ניכרים. אם כבר נגזר עלינו הרעש, טוב שבא לפני שהקימונו את כל הבנינים שלנו, כי יודעים אנו עכשיו שעלינו לחסן את בנינינו גם בפני הרעש. את הפרצות במכון לחימיה מתקנים, ואת העבודה בבנין בית־הספרים הפסקנו עד אשר נוכל לבוא לידי החלטה בדבר ההצעות שהוצע לנו לשם חסון הבנין גם בפני הרעש. לדאבוננו, לרגלי הנזקים בבנין החימיה אין התלמידים בחימיה יכולים להמשיך את עבודתם. הנזקים עלו עד 11.000 לירה ובקושי נוכל להשיג סכום זה.

בשנה זו ישנם באוניברסיטה 43 עובדים מדעיים, מלבד 7 שאינם נמנים על חבר־העובדים הקבוע.

ישנם 193 תלמידים מן המנין ושלא מן המניין, מחוץ ל־20 תלמידים בחימיה, שעבודתם נפסקה לרגלי הרעש. הבית השכור של מדעי היהדות כבר תוקן. מבין 119 תלמידים מן המנין 61 הם מארץ־ישראל.

התקציב לשנה זו הוא 46.000 לירה וכמעט כולו בא מאמריקה, הוא מתחלק: עד 14.500 לירה למדעי הרוח; 15.500 לירה למדעי הטבע; 7.000 לירה לספריה; ו־9000 לירה לאדמיניסטרציה אינסטלציה, שרות טכני ושונות. זהו התקציב הרגיל, ובו לא נכללו ההוצאות על בנינים, בדק הבתים שסבלו מהרעש, רכישת אספים ועתיקות וכדומה. בהזדמנות זו ברצוני להזכיר, ש“היכל עמנואל” בניו־יורק תרם 5.000 דולר לקנית בתי־כנסת עתיקים, ואנו עומדים לקנות אילו בתי־כנסת וחורבות בעזרת הממשלה.

בועידת המועצה של המכון למדעי היהדות שהתקיימה במגינצה נתקבלו החלטות חשובות. החשובה בהן היא, שאפשר ורצוי להכניס במכון הוראה רגילה באותם המקצועות הקיימים במכון ושהם מבוססים על המחקר, כלומר באותם המקצועות שההוראה בהם תוכל לעמוד על הרמה המתאימה. התכנית של המכון למדעי היהדות כוללת 8 חוגים יסודיים: תנ“ך, תלמוד, היסטוריה, ספרות עברית, פילוסופיה, חקירת ארץ־ישראל, לשון עברית וסוציולוגיה של היהודים. המועצה החליטה להזמין מורה להלכה, חוקר חשוב, ולכשיבוא יהיה מקצוע התלמוד שלם, פחות או יותר, לשם הוראה. באשר לחקירת ארץ־ישראל הרי מקוים אנו, שפרופ' קליין ישוב ירושלימה כפרופסור קבוע. הוזמן מורה לפילוסופיה עברית שאולי תצורף אליה הקבלה להוות מקצוע אחד. הוזמנו גם כן שלשה חוקרים להיסטוריה, ואם יבואו הנה יהיה מקצוע ההיסטוריה מבוסס על מחקר ותנתן גם הוראה במקצוע זה. – אנו מחפשים גם־כן את האיש המתאים בכל המובנים ללשון עברית. אם יש למישהו הצעות בדבר אנשים מתאימים למקצוע זה או למקצוע אחר, נשמח לעיין בהן, גם לקתדרא לתנ”ך קשה למצוא את האיש המתאים לכל הדעות. בהתחשב עם כל הקשיים האלה החליטה המועצה של המכון לחפש גם אחרי כחות צעירים בעלי־כשרון, ולאו דוקא את אנשי־השם, באופן שהאנשים הצעירים יתפתחו ויתפשו מקום־כבוד במדע.

ידוע לכם, שמר דוד שפירא, מו“ל ה”טאג" האמריקאי, הציע תרומה של 100.000 דולר לשם יסוד קתדרא לאידיש, ההצעה דלקמן הובאה לפני הועידה במגינצה ונתקבלה פה אחד:

"דעת מועצת המכון היא שלמוד מדעי של כל השפות והדיאלקטים אשר העם היהודי השתמש בהם בכתב ובדבור כגון:

יהודית־גרמנית־אידיש;

יהודית־ספרדית־לדינו;

יהודית פרובנסלית;

יהודית־ערבית וכו'

הריהו תנאי הכרחי להבנה שלמה של היהדות ושל עם ישראל.

כי על כן מקדמת המועצה בברכה את האפשרות ליצירת קתדרא לאידיש שתהא מוקדשת לשפה האידית ובלשנותה, לספרות ולפולקלור שלה, ולהיסטוריה החברותית והרוחנית של עם ישראל עד כמה שיש ללמדה מתוך תעודות הכתובות אידיש.

המועצה מתחשבת עם ההתנגדות בתוך המכון בירושלים לסדר עתה את הלמודים הנ“ל במכון, ומיפה את ידי יו”ר המועצה, חבר המורים והועדה הארצישראלית של המכון, לאחז בצעדים מתאימים בכדי להבטיח מצד אחד למכון את התועלת של הלימודים האלה, ומצד שני, בכדי לשמר על השלום במכון, על ידי ברור המטרות של הקתדרא הנ“ל”.

בהתאם להחלטה זו נתקיימה בשבוע שעבר אספה משותפת של חבר המורים והחברים האי"ם של מועצת המכון ובה נתקבלה ההחלטה דלקמן:

”אחרי שנשמע הדו“ח של ד”ר מגנס בדבר הישיבה של המועצה במגינצה הוחלט פה אחד: בהתחשב עם החלטת המועצה במגינצה בדבר מסירת דבר־הקתדרא לאידיש לעיונו ולהחלטתו של חבר־המורים והועדה הארצישראלית של המכון מוצאים חברי הישיבה המשותפת כי בנוגע לקתדרא לאידיש עדיין לא הגיעה שעתה בטרם שנתיסדו ויצאו אל הפועל ארבע הקתדראות שהן קודמות לפי הסדר: לעברית, לתנ“ך, להיסטוריה עברית ולפילוסופיה עברית. לאחר התיסדותן ויציאתן אל הפועל של אלה ישובו המורים והועדה הארצישראלית לדון בשאלה”.

אנו מציעים לחבר־הנאמנים להכניס את ההוראה גם למכון למדעי המזרח. הצעה זו נתאשרה כבר על ידי היועץ האקדימי שלנו למקצוע זה, פרופ' הורוביץ מפרנקורט. באמריקה נוצרה זה עכשיו על־ידי מר במברגר ומר ומרת פולד קרן קבועה למדעי המזרח.

אנו מקוים, שבעתיד הקרוב יוכלו תלמידינו ללמוד גם את מדעי־הרוח הכלליים. גב' רוזנבלום מאמריקה המציאה לנו אילו סכומים למטרה זו, ואנו מטפלים עכשיו בכל השאלה הזאת בכדי לבוא לפני חבר־הנאמנים בהצעות ברורות.

באשר למדעי הטבע, הרי יש לנו התחלות בכמה מהם, ויש לנו עכשיו מאמריקה אמצעים נוספים לפיתוחם. בין אלה שתרמו סכומים חדשים למדעי הרפואה יש להזכיר את שמו של מר שמואל פלס מפילדלפיה. המושג הזה, מדעי הטבע הוא רחב מאד ועלינו לצמצמו במסגרת האפשרויות שלנו. לפיכך אנו אומרים להשלים בשורה הראשונה את מדעי הביולוגיה, באופן שיוכלו להכניס את ההוראה גם במדעי הטבע, בכוון ביולוגי.

בקשר עם שאלת ההוראה בכללה אומרים אנו להביא לפני חבר־הנאמנים הצעה להשלמת ההוראה במדעי הטבע, ביחוד במכון לחימיה, בכדי שיוכלו להמשיך בלמוד החימיה כמקצוע ראשי. – באשר לפיסיקה נפגשתי בחו“ל עם פרופ' אורנשטין, היועץ האקדמי שלנו למקצוע זה, ונתחיל בבנין באביב, לאחר שישוב ד”ר סמבורסקי, השוהה באוטרכט אצל פרופ' אורנשטין, בכדי להכיר אצלו את האינסטלציה והסדורים הדרושים למכון זה.

עלי לחזור שוב לשאלת הדיפלומות והתארים. המועצה של המכון למדעי היהדות במגינצה החליטה שתלמיד שגמר קורס שלם של מקצוע אחד, כמו, למשל, תלמוד, יוכל להבחן ולקבל תעודה על הכשרתו וידיעותיו במקצוע. כן יוכל לקבל תעודה כזו בעוד מקצוע מן המכון למדעי היהדות. עלי להוסיף מיד שאין לחשוב, שאיזו אוניברסיטה שהיא תכיר בתעודות מקצועיות כאלו לשם מתן תואר “דוקטור”. לכשיהיו מקצועות הוראה מספיקים במדעי היהדות ובמקצועות כלליים, יוכל התלמיד להבחן בחוג למודים ראשי אחד ובשני חוגי־למודים משניים, בכדי לקבל את תואר־הדוקטור אצלנו. ואם אין אנו יכולים לתת לתלמידים את האפשרות ללמוד ולהבחן בשלשה מקצועות, כפי שאמרתי, אסור לנו לתת תואר. – אנו משתדלים להחיש את הפרוצס הזה. הדבר תלוי באמצעים ובשורה הראשונה באישים הדרושים לנו. אנו מתחשבים עם המציאות, אנו הולכים בדרך ליצירת פקולטאות, אולם הפקולטאות צריך שתהיינה ראויות לשמן וחלילה לנו לעשות צעד בלתי זהיר ושאינו ראוי לאוניברסיטה בארץ־ישראל, בירושלים,. ועדה של ארבעה – ד“ר כורש אדלר, פרופ' בורנשטיין, פרופ' ברודצקי ופרופ' הורביץ הכינו דו”ח מפורט ומקיף בשאלה זו בשביל חבר־הנאמנים.

הייתי עכשיו באמריקה, ואני שמח להגיד, שמצאתי שם התענינות מרובה בכל עניני האוניברסיטה. הבאנו לפני חברי הועד תכנית להתפתחות האוניברסיטה, והם הביעו את דעתם, שאפשר יהיה להשיג את הסכומים הדרושים להגשמת תכנית זו. התכנית היא לחמש שנים, ולפיה תגדל האוניברסיטה משנה לשנה באופן שבשנה החמישית יגיע התקציב הרגיל לסכום של 100.000 לירה. זאת היא התוצאה החשובה ביותר מהנסיעה לאמריקה.

ועוד תוצאה לה. נוצר ועד למען האוניברסיטה העברית. כשעזבתי את אמריקה לפני שנתים וחצי היו תורמים, גדולים וקטנים, שהתענינו בהתפתחות האוניברסיטה וסייעו לנו בכל, אולם לא היו מאורגנים בתוך הסתדרות אחת. מעכשו ינהל המשרד של האוניברסיטה באמריקה עבודה מרוכזת בחסותו של הועד למען האוניברסיטה. חברי הועד הם: פליכס ורבורג, יו“ר; השופט מק וה' וולטר מאיר, סגנים; ד”ר כורש אדלר, ד“ר סטיפן וייז, השופט ליהמן, השופט קרדודו, מר רוג’ר שטראוס, ובאי־כח ועד הרופאים היהודים: ד”ר ליבמן, ד“ר קליסקי וד”ר רטנוף. ברצוני להעיר שהדור השני, השלישי והרביעי של תושבי אמריקה הראו הרבה יותר התענינות מבני ההגירה החדשה ביותר. סימן טוב הוא ליהדות אמריקה בכלל, שלאחר שהם מבוססים במובן הכלכלי והתרבותי יש להם הזמן והכח לעסוק בענינים רוחניים.

בהזדמנות זו עלי להוסיף, שועד הרופאים היהודים באמריקה והסתדרות “הדסה” מאספים כספים להקמת בית־חולים אוניברסיטאי, כלומר שבית־החולים של “הדסה” בירושלים יסודר באופן שיוכל במשך הזמן להיות לבית־חולים אוניברסיטאי, ההצעות בענין חשוב זה תובאנה לפני חבר־הנאמנים.

רבותי! מובטחני, שאם נמשיך את עבודתנו כאן בזהירות ובכל הרצינות, נוכל במשך חמש השנים הקרובות לבסס את האוניברסיטה על בסיס איתן, והאוניברסיטה תהיה למה שהגורל הטיל עליה להיות: אוניברסיטה גם לארץ־ישראל וגם ליהדות כולה. אם האוניברסיטה תזניח את התפקיד הגדול השני, ספק גדול הוא אם תקבל מעם ישראל את העזרה הכספית והמוסרית הדרושה לה. האוניברסיטה צריכה להיות מרכז רוחני לכל העם כמו שארץ־ישראל שבראשה אנו מכוננים את האוניברסיטה, היא המרכז הרוחני לכל העם כולו.

¹

ועידת חבר־הנאמנים של האוניברסיטה שנתקיימה בלונדון עשתה צעדים ניכרים בדרך התפתחותה של האוניברסיטה וכל מי שלבו קשור באוניברסיטה יסוד לו להיות מרוצה מהתוצאות. חבר־הנאמנים אישר חלק גדול של התכנית שהוצעה על־ידי המועצה הירושלמית של האוניברסיטה.

צריך להדגיש ולהבין, שלמרות הפתיחה החגיגית לפני שלוש שנים עוד אין לנו גם היום אוניברסיטה ממש, כי אם ראשיתה של אוניברסיטה בלבד. כל עבודתה במשך השנים שכבר עברו וגם של השנים הקרובות היא מעין הכשרת־הקרקע ופעולת־הכנה למען האוניברסיטה שבעתיד. ואם לא תשכח מלבנו עובדה זו לא נתעה בדרך, ולא נבוא בטענות ובדרישות מוגזמות שמעיקרן ולפי טבען אינן ניתנות להתמלא. שלוש השנים שעברו שמשו תקופת־נסיון לשם המסורת האוניברסיטאית במקום שמסורת כזו לא היתה קיימת עדיין, ואל יקל בעיניכם ענין יצירת המסורת המיוחדת שלנו, הרי מדברים אנו בשבעים לשון של הנפש ושל הגוף, ושנים עוד תעבורנה עד שתצמח הסינתיזה העברית מתוך הקרקע המשותפת לכולנו

ההתקדמות החשובה ביותר היא מנויים ורבויים של אנשי־המדע שיעבדו כאן ויצורפו לחבר העובדים המדעיים. כי, סוף־סוף, מהי אוניברסיטה, אם לא אנשי האוניברסיטה עצמם? ומה רוחה, אם לא רוח האנשים האלה? כל החוקות והתקנות אינן אלא דברים חיצונים, ענינים ממדרגה שניה, ואני שמח מאד שחבר־הנאמנים בא לידי ההכרה שעיקר העיקרים הוא לרכוש אנשי־מדע המתאימים לאוניברסיטה ולמסור לידיהם יותר ויותר את חופש־הפעולה בהנהלת־עניניה. אנשי האוניברסיטה בירושלים הם שצריכים להיות החלוצים והמטביעים את חותמם על התפתחותה של האוניברסיטה.

התוצאה השניה של הועידה שכדאי לציינה היא יסודן של שתי פקולטאות – האחת למדעי־הרוח והשניה למדעי־הטבע או למדעים המדויקים. עד היום היה מבנה האוניברסיטה מכונים מכונים, שהיו נפרדים זה מזה ונועדו בעיקר למחקר. בחרו בצורה זו בראשית קיומה של האוניברסיטה מכמה וכמה טעמים הגיוניים. אינני רואה מן התועלת בחזרה על הטעמים האלה ובהסברתן. אך רצוני לומר במלים מספר, שלא עלה בדעתו של מי שהוא, כי המכונים יהיו תמיד נפרדים זה מזה או שההוראה השיטתית לתלמידים רגילים לא תוכלל בהם. מהי הדרך ואיזוהי המדה שהאוניברסיטה תוכל עכשיו להשתמש בזכויות החדשות של הפקולטאות, דבר זה תלוי כמובן באנשים שיהיו אתנו ובאמצעים החמרים שיעמדו לרשותנו. ההחלטות החדשות אין בהן עוד, לצערנו, כדי סיפוק צרכי התלמידים בארץ ובחוץ־לארץ הזקוקים לאוניברסיטה העברית והמחכים בכליון עינים להתפתחותה השלמה. דבר זה תלוי בעם ישראל, במדה שיתן את ידו למפעל הזה. על כל פנים נעשה צעד חשוב לקראת הסרת המכשולים הפורמליים וכל הרוצה עתה להחיש את מהלך בנינה של האוניברסיטה יפנה־נא לעם ויברר וילבן לפניו את דרישותיו של הנוער העברי ואת צרכיו החיוניים.

ומלה אחת לאזהרה ולהודעה: האוניברסיטה לא תזוז מדרכה ומכוונתה להעמיד את כל לימודיה על הרמה המדעית והאקדמאית הגבוהה ביותר. יורשה־נא לי להשתמש בפרדוכס: אין בכוונתנו לקרב את הנוער ללמודים באוניברסיטה כי אם להרחיקו, וכל אלה שיכנסו לאוניברסיטה למרות זאת, על־אף כל הקשים והרמה הגבוה, הם הם האנשים המתאימים והמוכשרים לעבור את סף המקדש־מעט שעל הר־הצופים. ומתוך דאגתנו לרמה תרבותית גבוהה הנאה לנו, לבני עם בעל תרבות עתיקה ולצבור שחונך במרכזי התרבות במערב, מביטים אנו לא בלי חשש על הצעדים הנעשים מצד חוגים רשמיים בארץ לתת תארים אקדמיים בלי קורסים אוניברסיטאיים ועל־ידי בוחנים שאינם עובדים באוניברסיטה, מה שיוריד את הרמה הגבוהה שהאוניברסיטה העברית משתדלת לקבוע למרות כל הקשיים ומתוך יסורים. לכל האומרים ליצור בארץ מוסדות אוניברסיטאיים שיעמדו על הרמה הדרושה קוראים אנו: ברוכים תהיו, ורצונה של האוניברסיטה העברית לעבוד יד ביד אתכם. אולם מתנגדים אנו ליצירת “ליבנטיניות” בארץ ונלחם בכל מאמצינו נגד מכה זו, אחת היא אם בעלי ה“ליבנטיניות” בתוך מחננו הם, או בתוך חוגים רשמיים מן החוץ. –

ועכשיו אגש לפרטים. ומשום שאין אני יודע באיזו מדה כבר נתפרסמו בעתונות תוצאות האספה, תרשו לי לתת לפניכם דין וחשבון מפורט במקצת אם גם ידועים לכם כבר כמה דברים.

הפקולטה למדעי הרוח. – חלקי פקולטה זו יהיו כעת: המכון למדעי־היהדות, המכון למדעי־המזרח וקורסים כלליים חדשים לפילוסופיה, לספרות ולהיסטוריה. בחפצי לחזור ולומר, שרק הודות לנדיבות־לבה של הגב' רוזנבלום תוכל האוניברסיטה לעשות את הצעד החשוב הזה. בקורסים אלה יהיה הד“ר רות מהאוניברסיטה במנצ’סטר פרופיסור־חבר Associate Professor לפילוסופיה הכללית. חבר־הנאמנים החליט לקרוא לקתדרא זו על שמו של אחד־העם. זו היתה האספה הראשונה אחרי מותו של מורנו ז”ל וחבר־הנאמנים רצה לכבד את זכרו היקר בלי דחוי ומבלי לחכות לתוצאות עבודתם של הועדים אשר נוסדו לשם אוסף כספים ליסוד קתדרא זו. האוניברסיטה מקוה שעתה, כשכבר קיים דבר ממשי הנקרא על שם המורה הגדול של דורנו, יקל יותר לאסוף את האמצעים הדרושים ליצירת קרן־קיימת לקתדרא זו.

למרצה לפילוסופיה החדשה נתמנה ד"ר ה. ברגמן, מנהל בית־הספרים. אם נוסיף לכך שגם במכון למדעי היהדות וגם במכון למדעי המזרח ישנם אנשים המתעסקים בפילוסופיה, נמצא שבאוניברסיטה יש מקום גדול להתגדר במקצוע זה. ואין תימה, כי הרי הפילוסופיה היא ענין של השקפת החיים והעולם ואין דבר חשוב יותר בימי מבוכה אלה מהתבוננות והתעסקות עמוקה בפרובלימות אלו.–

ד“ר מ. שוובה, המורה במכינה של המכונים למדעי היהדות והמזרח, נתמנה כמרצה לפילולוגיה הקלסית. ד”ר א. צ’יריקובר מתל־אביב, חבר־למחקר במכון למדעי היהדות, נתמנה כמדריך Instructor בהיסטוריה של יון ורומא.

המקצועות במדעי הרוח הכלליים יחשבו עתה בתכנית ההוראה בחוגים משניים ובכלל רק המקצועות שיש להם פרופסורים ומרצים והמכשירים הדרושים לעבודת המחקר וההוראה יחשבו לעת־עתה כחוגים ראשיים בשביל תלמידים הרוצים להבחן ולרכוש תואר אקדמי.

הלמודים הערביים של המכון למדעי המזרח הוכרו על־ידי חבר־הנאמנים כחוג ראשי, כלומר, החל משנת־הלמודים הבאה יוכל כל תלמיד לבחור בלמודים אלה כמקצוע שיוליך אותו לבחינת הגמר ולקבלת תואר אקדמי.

הוחלט להזמין למכון מרצה לאשורית־בבלית.

בהזדמנות זו נעים לי להזכיר את שמותיהם של מר במברגר ומר ומרת פליקס פולד מניו־יורק, ניו־י’רסי שעל־ידי יצירת קרן קבועה לצרכי המכון למדעי המזרח, אפשרו את הרחבת פעולותיו.

עדיין לא הוחלט על שמות התארים של האוניברסיטה שינתנו לתלמידים גומרים. וכדי לרכוש תואר אקדמי באוניברסיטה יהא על התלמיד ללמוד ארבע שנים ולבחור לו מלבד חוג ראשי עוד שני חוגים משניים: הוא יצטרך גם לכתוב דיסרטציה שתוכיח את ידיעותיו בשיטה המדעית ובבעית המחקר, ואח"כ יהא עליו לעבור בבחינות קשות.

בנוגע למכון למדעי היהדות החליט חבר־הנאמנים לבקש מאת מועצת המכון שתוועד בסוף אוגוסט להציע לאוניברסיטה את המקצועות שיש להכירם כחוגים ראשיים. צריך, איפוא, לחכות עד שתתקיים ועידה זו ואז תוכל האוניברסיטה לפרסם בין הסטודנטים על מקצועות מדעי היהדות שיוכלו לבחור בהם כחוגים ראשיים.

יש לקוות שבשנת הלמודים הבאה יחזור וישתקע בירושלים הפרופ' קליין, שמקצועו הוא ידיעת ארץ־ישראל ושכמרצה לפילוסופיה עברית יבוא ד“ר דיזנדרוק מוינה. כן מקוים שד”ר בער מברלין יבוא למכון למדעי היהדות – אמנם רק אחרי שנה ומחצה – להרצות בהיסטוריה של עם ישראל. ובאשר לתנ“ך, עלה בידי בדרכי לארץ להועיד לישיבה כמה מלומדים עברים מברלין ושם עוררו מחדש את הרעיון שהביע בזמנו פרופ' הופמן ז”ל, מנהל הסמינריון של הילדסהימר בברלין, להזמין ירושלימה שני אנשים בעלי שיטות שונות שיעמדו על הגובה המדעי המתאים. אם יעלה בידי המכון למדעי היהדות להוציא לפועל תכנית זו במשך השנתים הבאות אפשר יהיה להגיד עם גמר בית רוזנבלום שקיים חבר מורים מתאים כראוי לתקופה הראשונה של מרכז זה למדעי היהדות.

הפקולטה למדעי הטבע תורכב מהמכונים למתמטיקה, לפיסיקה, לחימיה ולביולוגיה. אולם משום שהמכון לפיסיקה עוד לא החל בפעולתו ומשום שאין עדיין מחלקה לחימיה אי־אורגנית ולחימיה פיסיקלית, החלט חבר־הנאמנים לא להתחיל כעת בהוראה רגילה במקצועות אלה לשם בחינה ומתן תואר אקדמי, אלא לפרסם שיתחילו בה לא יאוחר מאשר בשנת תרצ"ב. אמנם מקוים אנו שיוכלו להתחיל בהוראה לפני עבור ארבע שנים אלה, אולם אין באפשרותנו להבטיח זאת.

בינתים תמשך במכון למתמטיקה ההוראה לשמה בלבד, כלומר, לא לשם גמר ומתן תואר אקדמי. צריך להוסיף ולהדגיש את ההחלטה, שאין לתת כל הבטחה ללומדים עתה מתימטיקה או איזה מדע מדויק אחר שבשעה שהאוניברסיטה תכניס את ההוראה לשם גמר ומתן תואר אקדמי, יוקחו בחשבון למודיהם שישתתפו בהם במשך ארבע השנים הקרובות. הוזמנו כפרופסור למתמטיקה פרופ' פרנקל מקיל, לפנים במרבורג, וכמרצה – ד"ר פקטה מבודפסט.

שמח אני להודיע, שבית־ווטנברג של מכון־אינשטין יגמר בימים אלה, והאוניברסיטה מתכוננת לחנוך את הבית בצורה מתאימה. עבודת־הבנין של המכון לפיסיקה תתחיל בעוד שבועים והבנין לא יוקם במקום שנקבע לו קודם, אלא על מגרש מתאים יותר למכון כזה עם מכשיריו הדקים שבדקים. ד"ר ש. סמבורסקי יתמנה כעוזר מן המנין לפיסיקה, הוא יהיה היועץ בענינים הפיסיקליים בקשר עם הבנין החדש וירצה במכון למתמטיקה על הפיסיקה התיאורטית.

בנוגע לחימיה נתחדשה ההחלטה להזמין פרופיסור שני לחימיה, לחימיה אי־אורגנית ופיסיקלית, וההוראה במכון לחימיה תופסק בתחילת זמן־הלמודים הבא ותחודש רק לכשיציעו זאת שני הפרופסורים לחימיה. נתמנתה ועדה מיוחדת ולה יפוי־כח להזמין פרופיסור שני לחימיה.

ואשר לביולוגיה הוחלט להעביר ירושלימה במדה האפשרית את המכון לחקירת טבע ארץ־ישראל ולמסור לידי פרופ' ורבורג ולמועצת האוניברסיטה בירושלים את שאלת ההוראה בביולוגיה כהוראה הפרוביזורית שבמכון למתמטיקה. ד“ר פ. בודנהימר, שמחודש יולי יעבוד כעוזר במכון לחקירת טבע ארץ־ישראל, נתמנה החל מזמן־החורף הבא כחבר־למחקר בסטטוס של מרצה בזואולוגיה. מוצעת תכנית שלפיה אפשר יהיה להרחיב בהרבה את עבודת המכון. האוניברסיטה מודה ביחוד למר שמואל פלס מפילדלפיה על האפשרויות החדשות שנתן לבסוס הביולוגיה באוניברסיטה. כך מודה האוניברסיטה למר שלמה למפורט שנתן חלקת־קרקע על הר־הצופים בשטח של למעלה מכ”ב דונם לשם נטיעת גן בוטני לזכר י. מונטגיו למפורט ז"ל,ומודה היא למר שמואל למפרוט על התרומה להכשרת הגן ולהחזקתו.

ד"ר אדלר, מנהל המחלקה לפרזיטולוגיה של המכון למיקרו־ביולוגיה נתמנה כפרופיסור־חבר.

ד"ר ו. שטראוס מהמכון להיגיינה בברלין נתמנה כמרצה לקלימטולוגיה במכון להיגיינה.

חבר־הנאמנים אישר סדור של קורסים גבוהים בהיגיינה ומדעים מדיציניים לרופאים ומלא את ידי הפרופסורים קליגלר ואדלר להזמין למטרה זו גם אנשים מחוץ לכתלי האוניברסיטה. שאלת התפתחותם של המדעים הרפואיים בתוך האוניברסיטה נמסרה לידי ועדה מיוחדת.

דנו גם על שאלת הרפובליקציות של האוניברסיטה, מבלי לבוא לידי החלטות מסוימות. האוניברסיטה מחויבת בלי ספק לתת לעובדיה המדעיים את האפשרות לפרסם את פרי־עבודתם ולהראות בדרך זו לעולם המדעי ולעם ישראל על קיומה של האוניברסיטה. עד היום היו חילוקי־דעות בדבר הדרך לפרסום הפובליקציות, ועדיין קיימים קשיים בענין זה, ומשום כך על אנשי האוניברסיטה בירושלים למצוא את המוצא מתוך המבוכה. מה נאה ומה יאה לאוניברסיטה, ובכל אופן לחוגים קרובים לה, ליצור מעין “הוצאת ספרים אוניברסיטאית” University press שתעסוק לא רק בהוצאת חבורים על העבודה הנעשית בתוך כתלי האוניברסיטה, אלא גם בפרסום הספרות המדעית בכלל, הדרושה לאוניברסיטה ולהתפתחותה. תועלת לאין־ערוך יכולה היתה להפיק ממפעל כזה האוניברסיטה ואתה התרבות העברית בכללה.

כממלא־מקומו של אחד־העם ז“ל בתור חבר של חבר־הנאמנים נתמנה מר אוסישקין, וכממלא־מקומו של פרופ' חיות ז”ל נתמנה פרופ' ביכלר. מר רוזנבלום מפיטסבורג, בנו של מר סול רוזנבלום, שתרם את התרומה הגדולה הראשונה לטובת האוניברסיטה נתמנה כחבר בחבר־הנאמנים.

פרופ' ד. כהן מאמסטרדם הוזמן להיות חבר במועצה האקדימית לפילולוגיה קלסית, ופרופ' אולשקי מהידלברג – לספרות של ימי־הבינים, ולמכון למדעי היהדות ניתנה הזכות למנות שלשה מבין חברי המועצה שלו למועצה האקדמית של האוניברסיטה.

נתמנתה גם ועדה מיוחדת מטעם חברה־הנאמנים שתדון בשאלת האדמיניסטרציה האקדמית של האוניברסיטה בהתחשב עם הנסיונות של שנות־קיומה הראשונות של האוניברסיטה וגם עם המסורות השונות של אדמיניסטרציה אקדמית בארצות שונות.

עמדה על הפרק גם שאלת היחסים בין האוניברסיטה ומוסדות חנוכיים בארץ והוחלט לחקור, אם ואיך אפשר ליצור קשרים עם התחנה לנסיונות וגם עם בתי־הספר המקצועיים כבתי־המדרש למורים והתכניון וגם בית־הספר החקלאי במקוה־ישראל. האוניברסיטה תכניס לתוך חקירה־ודרישה זו גם את בתי־הספר התיכוניים העברים בארץ ובחוץ־לארץ. מובן מאליו שהאוניברסיטה מתענינת גם בחינוך התיכוני העברי, שעליו להכשיר את הנוער העברי בשביל האוניברסיטה.

אי־אפשר כמובן, להוציא לפועל את התכנית שנתאשרה על־ידי חבר־הנאמנים מבלי להשיג את הכספים הדרושים לכך. לשנת־הלמודים הבאה נתאשר תקציב של 54.000 לא“י, בערך להוצאות הרגילות. מלבד זה תצטרך האוניברסיטה להשיג את הכספים הדרושים להשלמת הבנין החדש של בית־הספרים ולרהוטו. יש לקוות שלא יהיו עכובים להעברת הספריה לביתה החדש לאחר חדשים אחדים, ואומרים לחוג את חג חנוכת־הבית לא יאוחר מאשר בניסן תרפ”ט (באחד באפריל 1929), ארבע שנים לאחרי חגיגת פתיחת האוניברסיטה.

כידוע, כמעט כל האמצעים להחזקת האוניברסיטה באים מאמריקה, בוש אני להגיד לכם – ואולי גם לא תאמינו לי – מה פעוט הסכום הניתן לאוניברסיטה על־ידי שאר הארצות, מחוץ לאמריקה. גם באמריקה צריכה האוניברסיטה להשיג יותר ויותר, אך האוניברסיטה נוסדה בשביל כל היהדות. גם ארץ־ישראל וגם היהדות במזרח וגם זו שבאירופה צריכות לשאת באחריות ולמלא את חובתן.

פונים אנו לכל הקהל העברי בארץ ובחוץ־לארץ: תנו יד לעבודה זו למען נוכל לומר בעוד שנתים, כי במשך חמש שנים מיום הפתיחה החגיגית עלה, לפחות, בידינו להניח את יסודות האוניברסיטה העברית.

¹

לאחר ועידת חבר־הנאמנים של האוניברסיטה שנתקיימה בתמוז נתכבדתי להרצות בפני אספה כללית של חברי האוניברסיטה ולמסור כמה מההחלטות החשובות של חבר־הנאמנים. מתאספים אנו עתה לפתיחת שנת־הלמודים החדשה, בכדי להכריז רשמית על כמה מהצעדים החדשים בהתפתחותה האורגנית של האוניברסיטה, וביחוד שמחים אנו לקבל היום את פני החברים החדשים של החבר האקדמי של האוניברסיטה.

למותר הוא להציג לפניכם אותם מהעובדים שכבר היו עסוקים מקודם בעבודה מדעית בארץ־ישראל ובאוניברסיטה. ד“ר ה. ברגמן, הספרן המסור של האוניברסיטה, מקבל עליו עתה תפקיד אחראי חדש של מרצה לפילוסופיה. ד”ר מ. שובה שהורה עד עתה יונית ורומית במכינה יתחיל להרצות בפילולוגיה קלסית. ד“ר א. צ’ריקובר, מי שהיה עוזר למחקר במכון למדעי היהדות, נתמנה למדריך בתולדות יון ורומא. ד”ר ח. פלאום, שנמנה עד עכשיו על חבר־העובדים של בית־הספרים שלנו, יהיה למדריך בספרות של ימי־הבינים. ד“ר ש.ד. קויטין יהיה למדריך בהיסטוריה של ערב. ד”ר י. ריבלין יורה ערבית במכינה. ד“ר פ. י. בודנהימר יהיה חבר־למחקר בזואולוגיה בסטטוס של מרצה, וד”ר ג. פרנקל יהא עוזרו. ד“ר ש. סמבורסקי יהיה עוזר לפיסיקה, וד”ר ל. אוליצקי – עוזר במכון להיגיינה. לכל ידידינו אלה אנו מביעים את ברכתנו הלבבית ומאחלים להם הצלחה בעבודתם המדעית באוניברסיטה.

וביחוד אנו מביעים את ברכתנו לאלה שעזבו את בתיהם בחוץ־לארץ ועברו אלינו, בכדי לקשור את גורלם אל גורל האוניברסיטה העברית ואל גורל כל העמלים ליצור כאן מרכז רוחני לעם ישראל.

פרופ' חיים יהודה רות, שלו נמסרה התעודה הגדולה לישב בקתדרא לפילוסופיה שעל־שם אחד־העם, היה בעל משרה חשובה באוניברסיטה במנצ’סטר, והוא חבר קרוב לאחד מגדולי הפילוסופיה באירופה, פרופ' ש. אלכסנדר. למרות היותו צעיר לימים כבר זכה לפרסם כמה חבורים חשובים, שאחדים מהם דנים בפילוסופיה של שפינוזה ודיקרט וביחס שבין שיטות פילוסופיות ידועות למחשבה הישראלית.

ד“ר צבי דיזנדרוק בא למכון למדעי היהדות כמרצה לפילוסופיה העברית מהפדגוגיון בוינה, שנוסד על־ידי פרופ' חיות המנוח, ושבו עסק ד”ר דיזנדרוק בעבודה חשובה במשך השנים האחרונות, חבוריו מראים שלפנינו מלומד המתענין בצדדיה השונים של הפילוסופיה; חבורים אלה כוללים בתוכם גם חקירות על הרמב"ם ואפלטון.

ד"ר מ. פקטה, שיהיה מרצה במכון למתמטיקה ובמשך השנה הבאה גם מנהלו בפעל, שמש במשרת פריבט־דוצנט למתמטיקה באוניברסיטה בבודפסט במשך השנים 1914–1920 ומאותו זמן הקדיש את כל מרצו לעבודת־מחקר במתמטיקה. הוא ידוע בספרות המתימטית כיוצר תיאורמות חשובות, הנקראות על שמו, באנליזה מתיתמטית טהורה ועבודותיו נתפרסמו בעתונים מתימטיים שונים ובהוצאות אקדימיות צרפתיות והונגריות. –

לכל אלה אנו אומרים: ברוכים הבאים!

פרופ' ש. קליין שישב בקתדרא על־שם רוזנבלום לחקירת ארץ־ישראל במכון למדעי היהדות עומד לבוא בקרוב ירושלימה; כן יבוא בקרוב ד“ר ו. שטראוס מברלין ויהיה חבר למחקר בססטוס של מרצה להיגיינה תעשיתית ואקלימטולוגיה במחלקה להיגיינה; ד”ר ג. מר יהיה עוזר שלא מן המנין במחקר המלריה במחלקה הנזכרת.

כידוע לכם הזמין חבר־הנאמנים את פרופ' א. ה. פרנקל מקיל להיות לראש המכון למתמטיקה ומקוים שהוא יוכל לקבל הזמנה זו בתחילת השנה הבאה. לאחר שנתקיימה הועידה של מועצת ההנהלה של המכון למדעי היהדות בבזל בחדש אלול, נמסר לנו שלשנת תר“ץ יבוא ד”ר אלבק מברלין להורות את ההלכה וד"ר בער מברלין להרצות על ההיסטוריה העברית.

שמחים אנו לבשר לכם, כי נעשתה ההתחלה ליסוד הפקולטה למדעי הרוח. נתכונן חבר־המורים של הפקולטה הכולל בתוכו את כל הפרופסורים, המרצים והמדריכים, וחבר־המורים עבד ואישר בישיבותיו במשך הקיץ את מערכת השעורים ואת סדר הקבלה לפקולטה ותנאיה. הפרטים נתפרסמו בקהל וכל המתענין יוכל להשיגם. למותר הוא, אפוא, לחזור ולדבר כאן על פרטים אלה. עלי רק להגיד שחבר־המורים של הפקולטה התאמץ להעמיד את עבודתו על רמה אקדמית גבוהה. אם נבוא להשוותה לרמה האקדמית הנהוגה באנגליה, השתדלה האוניברסיטה להכניס Honours Grades ולא Pass Grades.

האוניברסיטה תמנה למורים בה רק את אלה שכבר הראו את הכשרתם למחקר. יש לחכות, שכמה פרובלימות למחקר שיעסיקו את המרצים בסמינריונים ובעבודת־המחקר הפרטית שלהם, ישמשו יסוד להרצאות שלהם.

כהוכחה לזהירות שבה נגשת האוניברסיטה לשאלה החמורה של מתן דיפלומות ותארים אקדמיים תשמש החלטת חבר־המורים של הפקולטה האומרת שבחינות־הגמר הראשונות תתקיימנה רק כעבור שנתים מתחילת שנת ־למודים זו. בכדי להעריך כהלכה החלטה זו יש לזכור שבמכון למדעי היהדות רשומים סטודנטים הלומדים באוניברסיטה זה ארבע שנים ויש ביניהם שחברו חבורים חשובים שאחדים מהם כבר נדפסו בכתבי־עת או בחוברות מיוחדות. – לאחר חודש ימים מתכוננים אנו לחוג את ההרשמה הראשונה של סטודנטים לפקולטה של האוניברסטה.

חבר המורים של הפקולטה הקפיד ודייק ככל האפשר בבדיקת תעודות בתי־הספר התיכוניים ובקבלת סטודנטים בכלל. בכל־זאת חושבים אנו שיעבור עוד זמן ניכר עד שיוכלו להעריך הערכה נכונה את תעודות בתי־הספר התיכוניים השונים המוגשות לאוניברסיטה על־ידי סטודנטים הבאים מארצות שונות. בכל אופן, חובתה הראשונה של האוניברסיטה היא להחליט בזהירות הדרושה על תעודות הגמר והבגרות השונות הניתנות על־ידי בתי־ספר ומועצות שונות בארץ־ישראל גופה. בדעת האוניברסיטה למנות ועדה מיוחדת שתטפל בשאלה זו יחד עם בתי־הספר התיכוניים ועם הסמינרים למורים וכן עם המועצה הארץ־ישראלית ללמודים גבוהים. מטרת האוניברסיטה היא להרים את הגובה האקדמי ונכונה היא לעבוד עבודה משותפת עם כל מוסד חנוכי הגון – עברי ולא עברי – לשם יצירת רמה אקדמית גבוהה. במשך שנה זו יתברר אם האוניברסיטה עצמה תצטרך לעבד תכנית לבחינות־כניסה ממדרגה גבוהה, או שתמצאנה דרכים אחרות לפתרון הפרובלימה הזאת.

אי־אפשר להכנס כאן לפרטי העבודה החשובה המתפתחת במחלקות ובמכונים השונים של האוניברסיטה.

אולם חושב אני, שעתה רצוי מסבות מובנות להתעכב ולהאריך קצת את הדבור על אחד ממכוני הפקולטה למדעי הרוח, והוא – המכון למדעי המזרח.

עוד בימי קיומה הראשונים היה בתכניתה של האוניברסיטה העברית דבר יסודו של המכון למדעי המזרח שיסייע ליצירת קרבה והבנה בין־לאומית בארץ־שראל ובארצות אחרות של המזרח הקרוב. וסבורני שלא אפריז בדברי אם אומר, שכבר עלה בידי מכון זה ליצור בדרך צנועה מדת־מה של הבנה אינטלקטואלית ורוחנית בין יהודים וערבים. בקרו בו בני גזעים ודתות שונים. מכון זה משמש אחד הנסיונות השיטתיים והמסודרים המעטים להכניס את דרכי־המחקר של האוניברסיטאות במערב לתולדות האיסלאם ולספרותו, לאמנות ולארכיאולוגיה, לפילוסופיה ולחקירת הכתות הדתיות שלו. הספריה המצויינת של המכון ושתי עבודות־המחקר השיטתיות שלו – הקונקורדנציה של השירה הערבית מלפני מוחמד, שבמובנים רבים אפשר לחשבה ללב הספרות הערבית (מספר הכרטיסים שכבר הוכנו במכון הוא למעלה ממאתים אלף), וההוצאה הבקרתית של בלאד’ארי, היסטוריון חשוב של ראשית ימי האישלם שהוזנח כמעט עד היום. – שלשה אלה עוררו את תשומת־לבו של עולם־המדע, כפי שצויין בהחלטת־ההלל שנתקבלה בקונגרס הבין־לאומי של המזרחנים באוכספורד, עבודות־מחקר אלה אין להן כל קשר ישר עם היהדות, ובחרו בהן בכוונה תחילה, בכדי להראות שהאוניברסיטה העברית חוקרת חקירה לשמה בפרובלימות של האיסלאם ושל העמים המוסלמיים וספרותם. האוניברסיטה העברית מקוה – וזוהי אחת מתקוותיה הנאמנות, – שהיא תשמש מרכז גדול למחקר המדע הערבי.

בהתאם לתכנית זו פנתה האוניברסיטה העברית ביום ח' במנחם אב תרפ“ח (25.7.1928) ללורד פלומר, הנציב העליון לארץ־ישראל, והודיעה לו על רצונה לקבוע פרס־מחקר ללמודי ערב, שיקרא על שמו – פרס־פלומר. האוניברסיטה העברית הודיעה במכתבה לנציב העליון, שמוצאת היא “לנכון, שעבודתו של הנציב העליון אשר עמל להשרות שלום והבנה הדדית בין היסודות השונים של הישוב, תקבע לזכרון לדורות הבאים על־ידי שיתוף שמו לפיתוח למודי ערב באוניברסיטה העברית”. לורד פלומר אמר בתשובתו: “שמח אני לקבל את בקשת האוניברסיטה שנשלחה אלי במכתבה מיום 25 ביולי, שיקבע על שמי פרס ללמודי ערב באוניברסיטה. אני תקוה שפרס כזה יעזור להשראת שלום והבנה הדדית והודות לכך תהיה חשיבותו לארץ־ישראל לאין־ערוך”. האוניברסיטה הציעה ל”דורשי האוניברסיטה העברית" באנגליה, שהם יסדרו קרן קבועה לפרס־מחקר זה.

נעשים כל הצעדים האפשריים לשם הרחבת כח־הפעולה במכון זה. אחד מידידי האוניברסיטה באמריקה, הרוצה בעלום שמו, תרם 2.000 לירה להרחבת הספריה של המכון, וידידים אחרים נותנים את היכולת לאוניברסיטה לרכוש צלומים מאלפי דברי אמנות של האיסלאם הנפוצים בבתי־נכאת ובאספים שונים בכל העולם.

האוניברסיטה רוצה להשיג עתה כספים שיאפשרו לה להוסיף לחמשת העובדים המדעיים הקבועים שבמכון זה עוד מרצה מוסלמי חשוב לספרות ערבית חשובה. כן הוצע לכונן “קרן להרצאות”, שתאפשר להזמין מדי שנה בשנה מרצה חשוב מחוץ־לארץ, יהודי או לא יהודי, אשר יתן מחזור של הרצאות על נושא הקשור בעמים, בדתות ובתרבויות של המזרח הקרוב בעבר ובהווה; ההנחה היא שהרצאות שנתיות אלו תצאנה בדפוס. יש ברצוננו לסדר במכון מחלקה לתרבויות ארם־נהרים ומחלקה למצרית שתכלול בה גם קופטית וכושית.

לא למותר יהיה אולי לחזור ולהודיע שהאוניברסיטה העברית פתוחה לכל סטודנט ולכל עוסק במחקר, בלי הבדל דת, גזע, לאום ומין. לא נעשה עד עתה כל נסיון שיטתי לעורר מחוץ לצבור היהודי את תשומת־הלב לאוניברסיטה העברית ולאפשרויות הניתנות בה ללמוד ולמחקר. האוניברסיטה לא ראתה את עצמה מפותחה במדה שתצדיק התאמצות שיטתית בכוון זה. תענין אולי העובדה שניתנה לחמשה סטודנטים ערבים האפשרות לעבוד במכון לחימיה; וארבעה מהם עבדו במעבדות מכון זה במשך זמן־הקיץ האחרון.

אין הזמן מרשה לי להתעכב יותר על צדדים אחרים של עבודת האוניברסיטה. ברצוני רק להוסיף מלים מספר לאות תודה לידידים אחדים שאפשרו לכמה מעובדינו המדעיים להוציא לפועל עבודות שאינן נכללות בתקציב הרגיל.

עבודתם של חברי המשלחת, פרופ' אדלר וד“ר תיאודור לבגדד, ארם־צובה (חלב) ועבר־הירדן, לשם המשכת חקירתם על טבעו של זבוב־החול הוצאה לפועל הודות לכספים שהמציא למטרה זו ד”ר עמנואל ליבמן. המשכת הנסיונות בחקירת התזונה על־ידי פרופ' קליגלר וד“ר גיגר אופשרה על־ידי תרומה של השופט יוליאן וו. מק וההסתדרות הרפואית “הדסה”; גב' ליאוני גינצברג מניו־יורק מאפשרת לבית־הספרים להגדיל את האוסף שלה בספרות מוסיקלית יהודית ומזרחית; וכן יש לקוות שבמשך השנה הבאה יהיו בידינו כספים מיוחדים, מחוץ לתקציב, לשם עבודה בבתי־הכנסיות העתיקים שבגליל בהנהלתו של ד”ר סוקניק.

לפנינו רשימה ארוכה של חבורים שנתפרסמו על־ידי העובדים המדעיים של האוניברסיטה במשך השנה שעברה. רשימה זו תתפרסם במלואה בספר־השנה הבא. הרבה מחבורים אלה הופיעו בעתונים מדעיים בארצות ובלשונות שונות. מה שמפרסם את הערך המדעי של עבודת האוניברסיטה בחוגים רחבים יותר ויותר. והואיל ועובדי האוניברסיטה מעונינים, בלי שום ספק באורגן משלהם לשם פרסום חבוריהם, הרי ברור הוא שאחד מצרכיה התכופים ביותר של האוניברסיטה הוא יסוד הוצאת ספרים אוניברסיטאית, מה שקוראים University Press. ארץ־ישראל רחוקה היא במובנים רבים מלהיות במגע חי עם עולם המדע הגדול, ולכן גדל הצורך לתת לאנשי המדע שבאוניברסיטה, באמצעות חבוריהם, את האפשרות לבוא במגע קרוב וקבוע עם חבריהם בכל העולם. ולא עוד אלא שהודות לחבורי עובדיה תוכל האוניברסיטה, במשך תקופה קצרה פחות או יותר, לקבוע מקום לעצמה בין מוסדות המדע בעולם.

משום־כך הוחלט ליסד הוצאת־ספרים אוניברסיטאית. דנים עתה בשאלת הקשר החוקי שבין מוסד זה לבין האוניברסיטה. הוסכם שפעולתו הראשונה של מוסד זה תהיה הוצאת רבעון למדעי הרוח, ומה שמח אני להודיע כאן, שפרופ' אפשטיין קבל על עצמו את עריכת הרבעון הזה. הצעות מספר עומדות על הפרק ובתוכן – פרסום ספרים אחדים של אנשי האוניברסיטה ומבואות למקצועות מדע שונים בשביל הסטודנטים שלנו ובשביל כל אלה שירצו לרכוש להם ידיעות כלליות באמצעות הלשון העברית. בקרוב נוכל לפרסם, כפי שאפשר לקוות, הודעות מסוימות יותר בענין זה.

הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה יושבת עתה בדירה מיוחדת בעיר, ובה גם מסעדה אקדמית mensa academica. מספר סטודנטים התארגנו לקבוצות־למוד שונות בכדי לרכוש, ככל האפשר, ידיעות במקצועות החסרים עתה באוניברסיטה. שאלת החיים החברותיים של הסטודנטים תדרוש יותר ויותר תשומת־לב מיוחדת גם מצד הסטודנטים עצמם וגם מצד שלטונות האוניברסיטה. כלכלתם של הסטודנטים בתקופת למודיהם, המצע התרבותי שלהם, התכוננותם לחיים, מעשיהם לאחר גמר חוק־למודיהם באוניברסיטה – כל אלו הן שאלות רציניות עד מאד. כמה משאלות אלו תמצאנה, אולי, את פתרונן מאליהן במשך הזמן, עם הוסדה של שכונה אוניבברסיטאית על הר הצופים בקרבת מקום לאוניברסיטה. אולי תוכל אז האוניברסיטה לצפות לסדור מעון לסטודנטים וכן לשמוש רחב יותר של שיטת־הפקוח Tutorial System. בינתים החליט חבר המורים של הפקולטה למנות מבין המורים יועצים, שאליהם יוכלו הסטודנטים לפנות בבקשת עצה והדרכה. האוניברסיטה נתנה לסטודנטים את האפשרות לסדר להם קרן צנועה להלואות, ומשתדלים עתה יותר ויותר להעסיק אותם לא רק בעבודות־הבנין שבאוניברסיטה כי אם גם בעוד עבודות מתאימות הקשורות בחיי האוניברסיטה המתפתחים והולכים.

ערך כל הדברים האלה יגדל לאחר שיוחלט שכל הסטודנטים צריכים לשלם שכר־למוד. ודבר זה מעורר את הצורך הדחוף בסדור סטיפנדיות ופרסים על־ידי קהלות ישראל. הודות לסטיפנדיות אלה, שתנתנה על־פי התחרות, אפשר יהיה למשוך לתוך כתלי האוניברסיטה את המעולים והמשובחים שבצעירי ישראל, וכך תוכל האוניברסיטה במשך הזמן לשמש מרכז לתורה ולהאצלה לאלה שעתידים להיות מנהיגיה הרוחניים של היהדות.

ברשותה של ועדה מיוחדת נמצאת קרן להלואות בשביל סטודנטים מצטינים בסכום של עשרת אלפים דולר. קרן זו נתכוננה על־ידי מר אדוארד פרידמן מניו־יורק לכבוד השופט מר יוליאן וו. מק. עד עתה ניתנו מקרן זו 24 הלואות לסטודנטים של האוניברסיטה העברית ושל התכניון העברי בחיפה. הודות לקרן זו ניתנה גם לפקידים בבית־הספרים האפשרות להשתלם בחוץ־לארץ במקצוע הספרנות.

האוניברסיטה הוציאה במשך השנה שעברה, מתוך תקציבה הרגיל, סך 1084 לירה לשם מתן סטיפנדיות לסטודנטים מצטיינים ולשם תשלום עבור עבודות מדעיות לסטודנטים ולעובדים מדעים. אולם מתן סטיפנדיות ופרסים כאלה צריך שיאופשר על־ידי קרנות מיוחדות לכך ולא שיוקח מתוך התקציב הרגיל. עד עתה נקבעו קרנות מעטות למטרה זו וראוי לרשמן כאן בכדי ששאלה זו תעורר את תשומת־לבם של ידידי האוניברסיטה בארצות שונות.

אורדר "בני־ברית" בקנדה שולח לנו זה שנתים סטיפנדיה שנתית של 50 לירה הניתנת לתלמידים במתמטיקה.

הסתדרות ציוני ליטה קבעה בשנה שעברה שתי סטיפנדות כל אחת 30 לירה שניתנו לתלמידים במדעי המזרח.

אגודת הסטודנטים העברים בויקטוריה, אוסטרליה, נתנה סטיפנדיה שנתית של – 15 לירה בשביל סטודנט של פילוסופיה וכבר המציאה למטרה זו – 30 לירה.

ועד העדה בפרנקפורט תרם לשנת תרפ"ט סטיפנדיה של 75 לירה למדעי המזרח.

ד"ר חיים ויצמן קבע סטיפנדיה לעבודת־מחקר בחימיה בסך 50 לירה.

מר ארתור פרנקלין מלונדון קבע על שמו סטיפנדיה שנתית להיסטוריה עברית בסך 25 לירה. סטיפנדיה זו הובטחה לשבע שנים, החל מתרפ"ה.

מר יעקב מוסרי מקהיר קבע לזכר אחיו ליאוניל מוסרי ז"ל קרן של 1640 לירה שפירותיה ינתנו עבור חבור בהיסטוריה עברית במזרח, ביחוד על יסוד החמר של הגניזה בקהיר.

מר גימס רוטשילד מלונדון קבע על שם אשתו קרן של 500 לירה שפירותיה ינתנו כפרס־דבורה אחת לשנתים עבור שיר עברי או חבור על ספרות, אמנות או פילוסופיה עברית.

אגודת עובדי האוניברסיטה קבעה בשנת תרפ“ז קרן בסך 150 לירה ליום הולדתו החמשים של ד”ר י. ל. מאגנס. קנצלר האוניברסיטה לשם מתן פרס שיקרא על שמו של ד"ר מאגנס בעד עבודה בשלום בין־לאומי.

בהתאם להחלטת חבר־הנאמנים בועידתו האחרונה עומדים למנות ועדה שתעיין ביחסים שבין התכניון העברי בחיפה והאוניברסיטה.

נפתח משא ומתן והתנהלו שיחות בין האוניברסיטה ותחנת־הנסיונות החקלאית לשם קביעת היחסים בין שני מוסדות אלה. יש לקוות שעם שובו של פרופ' ורבורג, שהוא מנהל גם את המכון לחקירת טבע ארץ־ישראל של האוניברסיטה וגם את תחנת־הנסיונות החקלאי. יוכלו להמשיך במו"מ זה ולהתקרב לפתרון מוצלח. בין היתר ידונו גם בשאלה, אם כבר הגיע הזמן לטפל בהכנת תכניות ליסוד מכון להוראת החקלאות.

לפני שנתים עשתה האוניברסיטה נסיון לסדר שעורים מחוץ לכתלי האוניברסיטה, והנסיון לא הצליח ביותר. מלבד עבודתו של מר איג בשעוריו למורי הארץ על הצמחיה של ארץ־ישראל ושעורי הרב סגל בפוניטיקה עברית לא המשיכה האוניברסיטה בעבודתה זו, ולכן חשבו רבים שאין האוניברסיטה מתענינת בכך, מה שאינו כן. יש להצטער על שלא יכלה האוניברסיטה לעשות עד עתה דבר ממשי בכוון זה, אולם חושבני, שהכל יודו, כי תפקידה הראשון של האוניברסיטה הוא לחזק את עצמה בתוך כתליה היא לפני שתתחיל לפעול מחוץ לכתליה. תקותנו היא, כפי שכבר ציינתי, שכתום חמש שנים מיום פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה תוכל להקדיש מרץ גם לחנוך עממי גבוה. מאספים עתה חומר על שאלה זו, וועדה מיוחדת של האוניברסיטה תטפל בה. יש להזהר שההרצאות מחוץ לכתלי האוניברסיטה לא תפגענה בשום פנים ברמה האקדמית של האוניברסיטה עצמה. התחלה נמהרה של סדור הרצאות אוניברסיטאיות לא תוכל לספק את הצורך הגדול בחנוך עממי גבוה, המרגש, בלי ספק, בארץ. אפשר שסדור דומה לשעורי ההוראה של אגודת החנוך לפועלים באנגליה היה מתאים לצרכינו כאן.

כידוע לכם עומדים אנו לחנוך היום את בית וטנברג של מכון אינשטין למתמטיקה ואסתפק עכשיו בזה, שאביע את תודותיה הלבביות של האוניברסיטה לפרופ' לנדאו שארגן את עבודת המכון, ולתורם הנדיב מר פיליפ וטנברג מניו־יורק שהבין נכונה את צרכי האוניברסיטה. כן אני מביע את תודת האוניברסיטה לארדיכלים ה"ה מירס וחייקין על הבנין הנאה שתכנו לנו ולכל הפועלים שהשתתפו בעבודת הבנין. שמח הנני על ההזדמנות הראשונה שיש לי להגיד דברי הודיה ושבח ליועץ־הכבוד הטכני של האוניברסיטה מר ל. גרין, המנהל את כל העבודה של בניני האוניברסיטה, שנסיונו הרב בעבודות־בנין ומסירותו השלמה עמדו ויעמדו עוד ימים רבים כפי שאנו מקוים – לשרותה של האוניברסיטה.

בנין בית־הספרים שיקרא על שם דוד וולפסון, הולך ונשלם, כפי שאתם רואים בקצב מהיר. נראה שעבודת הבנין תגמר כעבור שנים או שלשה חדשים, ואז יהיה עלינו לדאוג להעברת הספרים המפוזרים בחמשה בתים בירושלים אל תוך הבנין החדש. אז תוכל הפקולטה למדעי הרוח שאוכסנה באופן זמני בבית שכור בעיר, לחזור להר־הצופים. אם הכל ילך כשורה, בהתאם לתכנית, אפשר יהיה לסדר ולחנוך את בית־הספרים החדש בחודש ניסן בערך. אולם כל זה תלוי ביכלתה של האוניברסיטה לרכוש את הכספים הדרושים להשלמת בנין בית־הספרים. הסכום הכולל של הבנין, רהוטו וסדורו יעלה לסך 47.000 לירה בערך. למטרה זו המציאה קרן־וולפסון, שהיו"ר שלה הוא מר יעקובוס קאן, סך 26.000 לירה, מר סימונס וגברתו מאוסטרליה תרמו 5.000 לירה, ובאמצעות קרן־היסוד נתקבל עזבון מאת המנוח ברנרד גולדשטין מוינה בסך 1.200 לירה. לסכום של 14.800 לירה שאנו חסרים עוד תוכל האוניברסיטה מצדה לתת 2.000 לירה; ושנים מידידי דוד וולפסון, שנזכיר את שמותיהם בהזדמנות אחרת, הבטיחו 1.600 לירה. יש, אפוא, להשיג עוד 11.200 לירה.

קוינו שדורשי האוניברסיטה העברית בגרמניה בנשיאותם של פרופ' ציטרון והרב בק יוכלו להשיג 5.000 לירה, וידידי דוד וולפסון יכסו חלק ניכר מהגרעון. בכל אופן לא לכבודה של האוניברסיטה יהיה הדבר, אם חנוכת הבנין הגדול הזה, שנועד להיות בית־הספרים, תדחה רק מחוסר אלפים מספר של לירות. האוניברסיטה פונה מכאן לכל ידידי בית־הספרים שיאזרו את כל מאמציהם להשגת הכספים הנחוצים לאוניברסיטה לשם השלמה בנין.

אם תעברו לקרן צפונית של קרקעות האוניברסיטה תראו שמניחים עתה שם את היסודות לבנין וטנברג לפיסיקה. אנו רוצים לכלות בנין זה עוד לפני תום שנה. מר וטנברג כבר המציא את כל הכספים הנחוצים לבנין זה, אולם לא מוקדם הוא לציין, שעדיין אין לנו כספים לרהוט ולהספקת מכשירים לבנין זה. מכשירים פיסיקליים הם, כידוע, יקרים מאד והספקת כל המכשירים תעלה לא פחות מסך 20.000 לירה. בכל אופן, אי־אפשר יהיה להתחיל בעבודה מתאימה במחלקה לפיסיקה מבלי לקנות מכשירים ראשונים בסך 10.000 לירה לפחות.

נוסף לפרטים על המכון לפיסיקה עלי עוד להודיע שהחברה הכלכלית לארץ־ישראל בניו־יורק בנשיאותו של מר ברנרד פלכסנר נכונה למסור לרשות האוניברסיטה את הסכום הדרוש לשם הספקת מכשירים למעבדה לבדיקת חמרים שתכונן על יד המכון לפיסיקה. מר גרין, יועץ־הכבוד הטכני של האוניברסיטה, מר פודסי, מנהל המחלקה לעבודות צבוריות של הממשלה, ומר מול, בא־כח החברה הכלכלית לארץ־ישראל, באו שלשתם לידי הסכם בנוגע לתכנית של סדור מעבדה לבדיקת חמרים. כידוע מכניסים לארץ־ישראל חמרי בנין בעלי ערך מסופק והצבור הארצישראלי יפיק תועלת מרובה ממעבדה, שגם הקשר שלה עם האוניברסיטה וגם הועד המנהל יהיו ערובה נאמנה לכך, שבדיקת החמרים תיעשה באמונה ובבטחון גמור.

באשר לבנין רוזנבלום בשביל המכון למדעי היהדות כבר באו לידי הסכם על הקוים הכלליים של התכנית. בנין זה יהיה אחד הבנינים הגדולים ביותר בירושלים וההוצאה לפועל של התכנית עלולה להתקל בכמה קשיים טכניים. משום כך אי־אפשר לומר עתה אפילו בקירוב מתי תכלה כל מלאכת הבנין הזה, אבל יש יסוד לקוות, שכעבור שנתים ימים יהיה הבית נכון לשמוש, אם גם הבנין בכללו לא יהיה עוד שלם.

אסיים במלים אחדות בענין תקציבה הרגיל של האוניברסיטה. האם לא תשתוממו לשמוע שהסכום של 50.000 הלירה הדרושות לתקציב האוניברסיטה, כל הסכום הזה, מחוץ לסך 4.000 לירה, בא מאמריקה בלבד? הינתן לנו לקוות שהיהדות בארצות אחרות תתמסר גם היא ברצינות לצורך זה? בהזדמנות זו רוצה הנני להזכיר בהכרת־תודה את שמו של יהודה שורץ מדרום־אפריקה שהיה מבין הראשונים שקבעו קרן קבועה לאוניברסיטה.

רבותי, הטלנו על עצמנו חובה קדושה ונעלה – לעורר מחדש את כוח החיים של היהדות ולהוסיף לה הוד ואון ואור־אמת. משאלתנו היא שהיהדות תהיה למקור־חיים לא אכזב של מזון רוחני והאצלה דתית. הימים שבהם אנו חיים דורשים תעודות ברורות ועמוקות ודברי אלהים חיים. מה יהיה ביד היהדות לתת? מה בפי העם העברי להגיד? מה תהיה תרומת ארץ־ישראל, מתת האוניברסיטה העברית?

¹

אנו מסיימים עתה שנה חשובה בהתפתחותה של האוניברסיטה העברית, שנה של יסוד שני מפעלים חשובים: הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה והוצאת־הספרים שעל־יד האוניברסיטה. לכן תראה תמיד שנה זו כציון חשוב בדרך האוניברסיטה.

הפקולטה למדעי הרוח. – היתה לנו עתה שנת־נסיון ראשונה בפקולטה הראשונה של האוניברסיטה, וחושבני שהתוצאות מוכיחות עד כמה היטיבו לעשות שהקדימו ליסוד הפקולטה פעולות־הכנה חשובות. תנאי הקבלה לשעורים ולסמינריונים בפקולטה הצדיקו את עצמם. ועדות הקבלה וההוראה שעבדו יחד עם המזכירות הראשית, כעין דיקאנט, הקדישו תשומת־לב מתמידה לכל השאלות החדשות בקשר עם הסטטוס של תלמידים. מסורת פקולטאית בעלת ערך מרובה התחילה זה עתה. האוניברסיטה יכולה לחכות בבטחה להתפתחות הפקולטה למדעי הרוח, ועל־ידי כך יקל בהרבה יסודה של הפקולטה למדעי הטבע.

לזמן למודי החורף נרשמו לפקולטה למדעי הרוח 204 סטודנטים, מהם 157 תלמידים מן המנין, 47 שלא מן המנין. מאלה הפסיקו בסוף זמן החורף 16 שומעים מן המנין 6 שלא מן המנין; בראשית זמן־הקיץ נרשמו עוד 18 סטודנטים מן המנין, 8 שלא מן המנין. בסך־הכל נשארו רשומים 200 איש, מהם 151 תלמידים מן המנין, 49 שלא מן המנין.

מספרים אלה אינם כוללים את 20 התלמידים הרשומים במכון למתמטיקה.

אולי יענין אתכם מספר התלמידים בכל מקצוע ומקצוע:

	מן המנין	שלא מן המנין	סך־הכל
הלכה	8	1	9
ידיעת ארץ־ישראל	26	9	35
משפט עברי	12	1	13
סוציולוגיה של היהודים	10	6	16
ספרות עברית חדשה	135	36	171
ספרות הגאונים	14	6	20
פילוסופיה עברית	59	14	73
פרשנות עברית של ימי־הבינים	30	5	35
קבלה	41	8	49
תלמוד	20	4	24
אמנות וארכיאולוגיה מוסלמית	19	9	28
דת מוסלמית	5	–	5
היסטוריה ערבית	35	13	48
ספרות ערבית	4	–	4
היסטוריה של יון ורומא	40	6	46
ספרות ימי הבינים	8	1	9
פילוסופיה כללית	62	30	92
פילוסופיה חדשה	60	24	84
שפה וספרות יונית	39	3	42
מכינה, יונית למתחילים	36	8	44
מכינה, ערבית למתחילים	24	5	29

החברה להוצאת־ספרים שעל־יד האוניברסיטה נרשמה זה עתה אצל הממשלה ומנתה מבין חברי האוניברסיטה ועדה עורכת. החברה דואגת לעבוד תכניות רחבות שתקפנה תקופה של שנים רבות. כבר הגיע הזמן לעיין בתכניות מקיפות לפרסום מפעלים חשובים בעברית. בינתים יש לבשר בשמחה שהרבעון הביבליוגרפי “קרית־ספר” היוצא לאור על־ידי בית־הספרים זה השנה הששית יוצא מעתה על־ידי החברה להוצאת־ספרים שעל־יד האוניברסיטה בעריכתה ובהנהלתה של המערכת הקודמת. כן יוצא רבעון חדש למדעי הרוח, “תרביץ” בעריכתו של פרופ' אפשטיין, והחוברת הראשונה של רבעון זה הולכת עתה ונדפסת ותופיע בתשרי תר"ץ.

בחינות ותארים. – הפקולטה למדעי הרוח החליטה שהבחינות הראשונות בפקולטה תערכנה בעוד שנה, בסוף זמן־הקיץ תר"ץ, ולפי שעה בחוגים משניים בלבד. לפי תקנות הפקולטה חייב תלמיד ללמוד באוניברסיטה ארבע שנים ומהן עליו להקדיש לפחות שלש שנים ללמוד חוג ראשי אחד ולפחות שנתים לשני חוגים משניים.

הבחינות הראשונות בחוגים הראשיים תערכנה בעוד שנתים בסוף זמן־הקיץ תרצ"א. כל זה מעיד על הזהירות שבה עושה האוניברסיטה את צעדיה. ישנם באוניברסיטה, ביחוד במכון למדעי היהדות, תלמידים הלומדים למעלה מארבע שנים, ואחדים מהם התקדמו בידיעותיהם ובשיטה המדעית עד כדי כך שפרסמו חבורים בעלי ערך. ובכל־זאת יתנו להם לגשת לבחינות־הגמר בחוגים הראשיים רק לאחרי שנתים מעכשיו. בדרך זו מקוה האוניברסיטה לקבוע אחת ולתמיד את ההוראה לסטודנטים על מדרגה עליונה ככל האפשר ולא לתת רשות לגשת לבחינות אלא למי שישתתף במשך ארבע שנות הלמודים השתתפות פעילה מינימלית ויוכיח שראוי הנהו לגשת לבחינות־הגמר.

עדיין לא הוחלט מהו בדיוק התואר שינתן לגומרי האוניברסיטה העברית. זהו ענין הדורש את עיונם של כל שלטונות האוניברסיטה. ברצון האוניברסיטה להמנע מלתת תעודות ותארים אקדמיים שנעשו לזולים ולמחוסרי־תוכן לרגלי הקלות וקנה־המדה הנמוך שבהם הם מושגים בכמה וכמה מקומות. מלבד זה מעיינת הפקולטה למדעי הרוח בטיב התאר שינתן לתלמידי המחקר של הפקולטה. תואר המחקר לא ינתן לפני עבור ארבע שנים, לפחות מעכשיו.

פרסי־למודים ופרסי־עבודה. – אחרי ההודעה בדבר פרסים שנתפרסמה לפני חדשים בספר־השנה האחרון של האוניברסיטה, שמחה האוניברסיטה לתת את ההודעה שלהלן:

א) בני הא' והג' פליקס ורבורג יסדו קרן של 10.000 דולר על־שם הוריהם ופירות קרן זו ישמשו לפיתוח המחקר בהיגיינה צבורית.

ב) האגודה הבוסטונית למתן פרסי־למודים לסטודנטים ארץ י־ישראליים הקציבה לשנה זו פרס־למודים בסך 200 דולר, ושלטונות האוניברסיטה מסרוהו לחוג הפילוסופיה.

ג) אחוות סיגמה־אלפא־מו, שהיא אגדת סטודנטים עברים באוניברסיטאות אמריקה הקציבה פרס־למודים של 300 דולר, שנקבע על־ידי השלטונות של האוניברסיטה למקצועות הקלסיים.

ד) מר אברהם י. אלקוס מניו־יורק כונן פרס של 1000 דולר לשם עדוד הדברנות. פירות הפרס הזה ינתנו מדי שנה בשנה לסטודנט שיצטיין בויכוח פומבי, בהתאם לתקנות שתקבענה על־ידי הפקולטה.

התקנות בענין הפרסים בכלל תתפרסמנה בזמנן על־ידי משרד האוניברסיטה. הפקולטה למדעי הרוח החליטה שיש לתת פרסי־למודים ופרסי־עבודה בפקולטה זו ככל האפשר על יסוד בחינות והתחרויות. הפקולטה הודיעה כבר על הבחינה הראשונה בפילוסופיה עברית וקבלה לשם קבלת פרס של – 30 לא"י, שניתן על־ידי אגודת הסטודנטים וגומרי האוניברסיטאות בויקטוריה, אוסטרליה. חמשה סטודנטים נרשמו לבחינה זו.

בהזדמנות זו אין אני יכול להמנע מלדבר על שאלת שכר־הלמוד. הפקולטה למדעי הרוח ומועצת האוניברסיטה דנו לא פעם בשאלת שכר־למוד, וברצוני לחוות כאן את דעתי הפרטית, שיש להנהיג באוניברסיטה בהקדם האפשרי תשלום של שכר־למוד. אוניברסיטאות רבות בעולם רואות את שכר־הלמוד כחלק חשוב מהכנסתן. אולם נראה לי ששכר־למוד חשוב יותר מנקודת־השקפה אחרת: הסטודנט איננו צריך לחכות שיקבל משהו חנם, ודבר שמשלמים עבורו נערך תמיד יותר מדבר שניתן ללא כל תשלום. יצטרכו כמובן, כמו בשאר האוניברסיטאות לקבוע תקנות לשחרור סטודנטים יוצאים מן הכלל ומוכשרים משכר־למוד. ואני מאמין שאנשי האוניברסיטה יסכימו לדעתי שהאוניברסיטה תעלה בערכה במובן המוסרי על־ידי קביעת שכר־למוד בסכום צודק שיקבע לפי סדר מתאים.

זמן למוד החורף תר"ץ. –בהתאם ללוח האוניברסיטה, יתחיל זמן למודי החרף בט"ו במרחשון (19 בנובמבר). חברי הפקולטה למדעי הרוח יצטרכו להיות בירושלים תיכף אחרי חג הסוכות.

בי"ד במרחשון יחנך הבנין החדש של בית־הספרים. יש לקוות שבית־הספרים יהיה נכון לשמוש ופתוח לאוניברסיטה ולצבור בכלל כמה שבועות לפני חנוכתו הרשמית. העבודה הקשה של העברת הספריה מהעיר לביתה החדש מתקדמת עתה במהירות. אולם־הקריאה הגדול ישאר, לפי שעה, בלתי־מרוהט מחוסר כספים.

יש לחשוב שהבנין החדש לפיסיקה יגמר גם הוא באותו זמן. אולם בהתחשב עם הקשיים והמחיר הגבוה של האינסטלציה הפיסיקלית עדיין לא נקבעו הסדורים לחנוכתו הרשמית.

מצטער אני עד מאד שלא יהיה לי העונג להיות כאן בפתיחת זמן־הלמודים הבא. לפי הזמנת הועד האמריקאי לעניני האוניברסיטה עלי לבקר באמריקה וברצוני לקוות שתוצאות הבקור תביאנה לידי העמקת יסודותיה של האוניברסיטה והרחבת כתליה.

המועצה האקדמית וחבר־הנאמנים. – ועידת המועצה האקדמית של האוניברסיטה תפתח ביום י' במנחם־אב (16 באוגוסט) וועידת חבר הנאמנים– באור לי“ג (19 באוגוסט). מועצת המכון למדעי־היהדות תתכנס בט”ז וי"ז במנחם־אב (22–23 באוגוסט). ועידות אלו תתקיימנה בציריך.

מועצת האוניברסיטה דנה, במשך זמן־החורף בכמה תכניות חשובות להתפתחות האוניברסיטה, ואחדות מהן תוצענה לפני המועצה האקדמית וחבר־הנאמנים לאשרן מיד. מבין אלה נציין כאן:

קורסים לביולוגיה.– מועצת האוניברסיטה מוצאת שהמחלקות למדעי הטבע הן די מצוידות לשם התחלה במתן הוראה בביולוגיה, והחליטה, בהתאם לסמכות שקבלה לכך מחבר־הנאמנים בועידתו של אשתקד שאפשר כבר לפתוח בהוראה, ללא מתן תארים, בביולוגיה לסטודנטים רגילים באותם התנאים הקיימים עד עתה להוראה במתמטיקה. זהו צעד חשוב לקראת יצירת הפקולטה למדעי הטבע, שבהתאם להחלטת חבר הנאמנים, היא צריכה להתכונן לא יאוחר מבשנת תרצ"ב. התכנית של קורסים בביולוגיה ללא מתן תארים כבר עובדה על־ידי ועדה מיוחדת מטעם מועצת האוניברסיטה, אולם מכיון שפרטים רבים הוכנסו בה רק באופן ארעי ויתכן שיחולו בהם שינויים לא מן הרצוי הוא להכנס לפרטי הענין. בכל אופן יש לציין בשמחה שגדול הוא מספר העובדים בני־הסמך במקצועות הביולוגיים שבאו לכאן מלכתחילה לשם מחקר ושהם שואפים להקדיש חלק מזמנם וממרצם למתן הוראה לסטודנטים.

אפשר יהיה לסדר את הקורסים לפי התכנית המוצעת בתוספת מספר קטן מאד של עובדים מדעיים.

בכל אופן, קיום שעורים כאלה מעמיד את האוניברסיטה בפני כמה בעיות חשובות, ששאלת המקום אינה הקלה שבהן. הנחה קודמת לתכנית הקורסים היא, שיהיה אולם־הרצאות לפיסיקה ולכל־הפחות שתי מעבדות לפיסיקה, אחת למחקר ואחת להוראה. כל אלה דורשים סכומי כסף נוספים. מקוים אנו שבמשך ששת החדשים הבאים יעלה בידינו לתת הודעה מסוימת על מועד פתיחתם של קורסים ביולוגיים אלה.

מכון־לרפואה סובטרופי לגומרי אוניברסיטאות. – חבר הנאמנים, בועידתו האחרונה, הסכים ליסוד קורסים לרפואה לרופאים ובעלי השכלה גבוהה מתאימה ומועצת האוניברסיטה אישרה תכנית ליסוד מכון לרפואה סובטרופית. גם בענין זה יש להראות בשמחה על הקיים כבר באוניברסיטה; אולם לפני שיוכל מכון זה להוסד יהיה צורך להוסיף לכל־הפחות מחלקה חדשה אחת באוניברסיטה וגם להוציא לפועל את הצעת ההסכם עם ההסתדרות הרפואית “הדסה” בדבר יסוד בית־חולים אוניברסיטאי בירושלים. המכון למחלות עינים על שם מוריסון יהיה נכלל בתוך התכנית הכללית של בית־החולים האוניברסיטאי.

מכון לחקלאות. – חבר־הנאמנים מלא את ידי מועצת האוניברסיטה לעיין ביחסים שבין האוניברסיטה ותחנת הנסיונות החקלאית של ההנהלה הציונית, ובאו ליד מסקנה שיש ליסד מכון לחקלאות בקשר עם האוניברסיטה. אך לא מן הרצוי הוא לפתוח בענין זה לפני שיתבררו היחסים שבין האוניברסיטה ובין תחנת־הנסיונות החקלאית, ואפשר לקוות שבמשך השנה הבאה יבואו לידי מסקנות מסוימות.

עבודת הגן הבוטני לזכר למפורט התעכבה לרגלי בקשת ממשלת אוסטרליה שהחלק הגדול מהקרקע שנועד לגן הבוטני המשתרע ממול לבית־הקברות של חללי המלחמה, ישמש לנטיעת יער לזכר חללי המלחמה האוסטרליים. האוניברסיטה מלאה בקשה זו ברצון, ותמורת הקרקע שויתרה עליה נמסרה לה על־ידי ממשלת ארץ־ישראל קרקע שוה לה בערכה בשביל הגן הבוטני.

בי“ב בתמוז (20 ביולי) ש”ז יחוג פרופ' ורבורג את יום הולדתו השבעים. מובטחני שמדבר אני בשם כל אחד מאנשי האוניברסיטה כשאני שולח לו את ברכותינו הלבביות ביותר ומאחל לו שיאריכו ימי רעננותו ומסירותו למדע. פרופ' ורבורג הוא מנהל המכון לחקירת טבע ארץ־ישראל של האוניברסיטה והפרופיסור שלה לבוטניקה והוא גם מנהל תחנת־הנסיונות החקלאית של ההנהלה הציונית. הוא מפורסם כאחד המומחים החשובים ביותר בבוטניקה מעשית של האזורים הטרופיים והסובטרופיים, ובמשך השנים האחרונות עסק ללא־ליאות בפרובלימות הכנסת נטיעות – ביחוד סובטרופיות – לארץ־ישראל. מהי הברכה שתנעם לו ביותר? שיזכה להשלים את חקירותיו היסודיות. לאות כבוד וחבה החליטה האוניברסיטה להתחיל בנטיעת חורשה וגן על שמו. הכספים למטרה זו ניתנו על־ידי ה"ה פליקס ומכס ורבורג לכבוד הפרופ' ורבורג. מי יתן ותצמח חורשה זו ותגדל ותהיה לפאר לאוניברסיטה, כשם שחייו של פרופ' ורבורג פארו את סביבתו הוא.

מכון להנדסה. – בהתאם ליפוי־הכח שקבלה מחבר־הנאמנים דנה מועצת האוניברסיטה גם בשאלת ההשכלה הטכנית העליונה והקשר שבין האוניברסיטה והתכניון בחיפה, והתקיימו שיחות בין האוניברסיטה ובין מחלקת־החנוך של ההנהלה הציונית, הממונה על התכניון. האוניברסיטה באה לידי המסקנה הכללית שיש צורך בקיום מוסד טכני עליון בארץ והנחה קודמת היא ליסודו של מוסד כזה שיתקיימו בתי־ספר טכניים תיכוניים וינתן בארץ חנוך טכני החל מן הדרגה היסודית והנמוכה ביותר, האוניברסיטה נוטה לכך שהמכון להנדסה יוקם בירושלים ויהיה קשור לאוניברסיטה, ביחוד מכיון שבאוניברסיטה קיימים כבר מכונים למדעי הטבע המדויקים ויש בה מספר ניכר של עובדים מדעיים באופן שיסודו וקיומו בירושלים יהיה מעשי יותר, זול יותר והוא יעמוד על רמה גבוהה יותר מאשר במקום אחר. ההנהלה הציונית בארץ־ישראל עושה את כל הצעדים הדרושים בכדי להביא את שאלת התכניון לידי פתרונה המוחלט.

התקציב. – אפשר להווכח שחלק גדול מתשומת־לבנו הוקדש בשנה שעברה להתפתחות מדעי הטבע באוניברסיטה ולצעדים הראשונים לקראת יצירת הפקולטה למדעי הטבע. טבעי הדבר בהתחשב עם העובדה שהפקולטה למדעי הרוח כבר נוסדה ורצוי שהתפתחות האוניברסיטה תתקדם עד כמה שאפשר בהרמוניה ובשווי משקל.

ההתקדמות, רובה ככולה, תלויה בעיקר בשאלות תקציביות. בכדי ליסד קורסים לביולוגיה, מכון לרפואה סובטרופית ומחלקות נוספות למדעי הרוח ובכדי לקיים את האדמיניסטרציה של האוניברסיטה ומחלקות נוספות למדעי הרוח ובכדי לקיים את האדמיניסטרציה של האוניברסיטה באופן מתאים, יש צורך בעוד 18.000 לא“י, מחוץ לתקציב הנוכחי של 51.000 לא”י. בסכום זה לא נכללו הכספים הדרושים ליסודם של המכונים הנזכרים לחקלאות ולהנדסה.

מדעי החברה. – בצד ההודעה על התפתחותם של מדעי־הטבע יש לי, לשמחתי, האפשרות להודיע, שמדעי החברה מתחילים לדרוש את מקומם המתאים להם בתכניתה הכללית של האוניברסיטה. מחוץ לקתדרא לשלום בין־לאומי על שמו של ד“ר ויצמן ולמו”מ המתנהל באמריקה בענין הכנסת מדע המשפט לתוך האוניברסיטה, הודיעה זה עתה קהלת ברלין לשלטונות האוניברסיטה, ש“לשם הבעת הקשר הקבוע בין הקהלה העברית בברלין והאוניברסיטה העברית בירושלים” תוקם קתדרא על־ידי קהלת ברלין וסכום של 15.000 מרק ימסר מדי שנה בשנה לרשות האוניברסיטה למטרה זו. קהלת ברלין מונה בהצעתה מספר קתדראות, שהאוניברסיטה תציע אחת מהן לאשור הקהלה. האוניברסיטה מוצאת שיש לכונן קתדרא למדעי החברה. זה מתאים גם למסורת העברית; הרי מן הדוקומנטים העתיקים ביותר של דברי ימינו ועד היום הזה טפלו היהודים בעיקר בשאלה היסודית של מבנה החברה האנושית. ביחוד מעודד מעשה זה של קהלת ברלין בגלל ערכה המיוחד בתולדות ישראל ובחכמת ישראל; זכרו של אחד מבניה המצוינים של קהלה זו, משה מנדלסון, יכובד בימים הקרובים על־ידי כל העולם העברי במלאת 200 שנה להולדתו. האוניברסיטה מקוה, שקהלת ברלין תהיה למופת לכל הקהלות האחרות בעולם באופן שהן תיצורנה יחד עם האוניברסיטה רשת של השפעת גומלין רוחנית ואינטלקטואלית לכל היהדות.

חיי הסטודנטים.– ארגון קהל של סטודנטים לקבוץ מאוחד כהלכה הוא תפקיד חשוב ולא קל. הסטודנטים של האוניברסיטה באים מארצות שונות ומסורות שונות להם. רבים מהם נאלצים להקדיש חלק מיומם לפרנסתם. גם המצאה של האוניברסיטה על הר־הצופים – הנהדר אמנם, אלא שהוא רחוק מן העיר אף זה מוסיף קושי. משום כך לא קבלו עוד הקשרים של הסטודנטים בינם לבין עצמם וכן בינם לבין חברי האוניברסיטה האחרים את האופי החפשי והאינטימי, שעתידים הם לקבל. קיים הרושם, שמסורת זו של חופש והתעלות המחשבה והחיים האוניברסיטאיים נוצרת והולכת. גורם חשוב לזה ישמש גם, בלי ספק, המועדון החדש של הסטודנטים הנמצא באמצע הדרך בין העיר והאוניברסיטה.

עלי להוסיף, שנעשה סוף־סוף נסיון חשוב בהכנסת המוסיקה לתוך האוניברסיטה. נקבעה קרן לזכר פרופ' אדולף ויסמן ז"ל, וידידי פרופ' ויסמן בגרמניה ובאמריקה תרמו את הכספים הראשונים לקרן זו. פרופ' דוד שור מתל־אביב יסופח לבית־הספרים האוניברסיטאי בתור ראש המחלקה למוסיקה ותפקידו יהיה גם לפתח את המוסיקה ביחוד בתוך האוניברסיטה וככל האפשר בארץ־ישראל בכלל. יש לקוות, שאם יהיו בידינו האמצעים הדרושים, אפשר יהיה סוף סוף לקבץ את כל החומר הרב של המוסיקה היהודית והמזרחית הנמצא בארץ.

אנו מחכים לזמן, ולא בעתיד הרחוק ביותר, שבקשר עם שכונה אוניברסיטאית על הר־הצופים יוקם בית לסטודנטים. אחוות סיגמה־אלפא־מו באמריקה הביעה את התענינותה הרבה בבעיה זו ויתכן שאחוה זו יחד עם אגודות סטודנטים אחרות תסייענה לאוניברסיטה להגשים צעד חשוב זה.

לא נגזים אם נאמר שהאוניברסיטה מתקדמת יפה. בזכרנו שרק ארבע שנים וחדשים מספר עברו מיום חנוכתה הרשמית, יש שאנו עומדים ומשתוממים למראה מה שנעשה כבר. דבר זה אופשר רק הודות לשני גורמים: הודות לתמיכת ידידים טובים, מאמריקה ביחוד, והתענינותם של מלומדים יהודים בכל העולם; והודות למציאותם של אנשים ומוסדות שבמשך הדור שעבר השתקעו בארץ זו. אנו, הנמצאים כאן, יודעים יותר מכל איש אחר עד כמה מבנה האוניברסיטה עודנו רפה ובלתי שלם, ומשום כך ברצוננו להקדיש במשך השנים הקרובות את תשומת־לבנו המיוחדת להעמקת יסודותיה של האוניברסיטה ולחזוק כתליה.

¹

האוניברסיטה מנסה לפתוח את שנת־למודיה בשעת סכנה. הסדר עדיין לא הוקם בארץ, ולא ברור לנו עוד אם ממשלת הארץ מוכשרה לאחוז בצעדים בכדי למנוע בעד ההתנקשות היום־יומית בחייו וברכושו של הישוב העברי בירושלים ובמקומות אחרים.

על יסוד הבטחותיהם של הנציב העליון ומפקד המשטרה, שהראו הבנה אמתית לצרכי האוניברסיטה, קבלתי עלי את האחריות כלפי חבר העובדים המדעיים, הסטודנטים וכל עובדי האוניברסיטה, לפתיחת שנת־הלמודים. עלה בידי להוכיח להם – ותשמש זאת גם הודעה לכל צבור הקוראים הרוצים לעלות לבית־הספרים – שהשלטונות יאחזו באמצעים הדרושים להגנה על כל העובדים באוניברסיטה ועל כל הנמצאים בה.

האוניברסיטה היא מרכז לתורה ולמחקר. היא פתוחה לכל בלי הבדל דת, גזע, לאום או מין. בבית־הספרים שלה ובמעבדותיה השתמשו יהודים ולא יהודים. כבר עתה היא המרכז הגדול ביותר בעולם למדעי היהדות. והמחלקה הערבית שלה כמעט אין דוגמתה בשום אוניברסיטה אירופית או אמריקאית. כן קיימים בה קורסים למדעי הרוח, לפילוסופיה חדשה ועתיקה, לספרות ימי הבינים, לספרות ולהיסטוריה של יון ורומא. וספריה גדולה בה, המונה 200.000 ספר – מגדלור במזרח החשוך. מלבד אלה מסודרות בה מעבדות רפואיות לחקירת המחלות של ארץ זו, ומעבדות ביולוגיות לחקירת הקרקע, הבוטניקה, הזואולוגיה, הגיאולוגיה וכל העושר הטבעי של הארץ, כמו גם כמה ממכות־הטבע של ארץ זו, כגון מחנות הארבה המביאות כליון והרס (כאילו היו ממשפחת האדם). מעבדות בה גם לביוחימיה, לחימיה אנליטית ולחימיה אורגנית; והמכון למתימטיקה טהורה – כל אוניברסיטה היתה יכולה להתפאר בו; ולאחרונה, התחלנו גם בהקמת מכון לפיסיקה. הרי זהו מפעל תרבותי בעל ערך למדע בכלל לכל תושבי ארץ־ישראל, ולא לישוב היהודי בלבד. זהו מוסד שעיני עולם המדע מופנות אליו בצפיה, ואוניברסיטאות בכל עולם התרבות באות במגע עם האוניברסיטה העברית על־ידי חליפת חבורים ובקורי־גומלין של סטודנטים. מפעל כזה לא יתכן שיועמד בסכנה.

כידוע לכם, וכפי שהודעתי בסוף זמן־הקיץ, היה בדעתי להענות להזמנת הועד האמריקאי של האוניברסיטה ולנסוע לאמריקה בכדי לרכוש את הכספים הנחוצים לשם ההוצאה לפועל של התכנית להרחבת האוניברסיטה, כפי שאושרה בועידת חבר־הנאמנים שנתקיימה בציריך בימים י’־יג' במנחם־אב (16־18 באבגוסט) ובועידת המועצה של המכון למדעי היהדות שנתקיימה בימים ט“ז וי”ז באב (22־23 באבגוסט). אם תשימו לב לתאריך תמצאו שמועצת המכון למדעי היהדות נתכנסה למלוי תעודתה לטובת המדע והשלום באותו זמן ממש שנתנו להתקפות האכזריות לפרוץ בירושלים.

לאחר כל הקורות את הארץ לא יכולתי – ושום איש לא היה יכול – ללכת לאמריקה ולהשפיע על אנשים נדיבים שיגדילו את תמיכתם לאוניברסיטה לפני שאשוב הנה ואראה במו עיני מה קרה כאן, לפני שאבוא במגע עם אחי ואחיותי שנתקפו בימי המאורעות ושהצטיינו במעשי־גבורתם. לא היה דין ולא היה דיין, אלמלא היהודים מי יודע אם מעשי הטבח והשוד היו מצטמצים בגבולות הישוב העברי בלבד. ועוד, השאלה שנגעתי בה בתחילת דברי ושלה נתונה כל מחשבתנו, השאלה הזאת דרשה את פתרונה לפני גשתנו לרכישת אמצעים חדשים ואנשים חדשים. השאלה היא: היקבעו כאן תנאים כאלה שיאפשרו לעסוק בתורה וחכמה בכל המנוחה, בכל שלות־הנפש וישוב־הדעת ורגש־הבטחון הנדרשים לעבודה כזאת? הנוכל לצאת מבתינו מבלי כל פחד שידקרו אותנו והנוכל לעלות להר האוניברסיטה מבלי כל חשש שיירו עלינו מן המארב? האם נוכל לפתוח את האוניברסיטה שלנו לא רק לתלמידים, לשוחרי תורה מכל הסוגים, כי אם גם לכל האורחים שירצו לטייל בחצרותיה את טיוליהם השקטים, או שנצטרך להקיף את האוניברסיטה בחומות ולהפכה למבצר? בנינו את בית־הספרים ולא שמנו שבכות־ברזל בחלונות, וכעת בדעתנו לשים תריסי־ברזל. ואם גם יהיו אוצרות אלה של הרוח האנושית מוגנים בתריסי־ברזל האם נוכל להיות בטוחים שיד שודדים ואש מבעירים לא תגיע עד אוצרות אלה של כתבי־ידי יקרים ואינקונבולות וכל התעודות המעידים על עבודה תרבותית וגבורה רוחנית של בני־האדם?

בחברון, לא רחוק ממערת המכפלה שבה מרחפת רוחו של אברהם אבינו, היה בית־המרפא של “הדסה” אחת המטרות הראשונות להתקפה; מכשירים רפואיים, צרכי־רפואה ותחבושות הושמדו או פוזרו לכל רוח. האם זהו הגורל המחכה למעבדות הרפואיות והחימיות שלנו – הידים והעינים של המדע המוסיפות כח רב לידים ולעינים של האדם ומסייעות לו להשמיד פגעים ומחלות? והאם לגורל זה צפויה עשבית ארץ־ישראל עם מאה אלף הדוגמאות היחידות הבוטניות שלה והאספים הגיאולוגיים והזואולוגיים הגדולים?

עד עתה מצפה לשוא האוניברסיטה, ואתה כל הישוב העברי, לתשובה על שאלה יסודית זו. אין תשובה מתאימה מאת הממשלה, ואין כל דבר בפי מנהיגי הישוב הערבי שהעמידו תמיד פנים כאילו אינם מתנגדים לציונות רוחנית.

מצער אותי ביותר שמנהיגי העם הערבי חסרים שפה אנושית טהורה, שאי אפשר למצוא בין כהניו ומשכיליו החילוניים אחדים בעלי דמות אנושית, ששעור־קומתם עולה במקצת על פוליטקאי סתם. חלילה לי לחרוץ משפט על עם שלם או אף על חלק ממנו. לבשתי אודה, שאין לי די ידיעות על עם זה. יתר על כן, אין עם בעולם שסבל יותר מהעם העברי מחריצת משפט על העם כולו בגלל חטאיהם או מעלותיהם של יחידים. איני מפקפק כלל בסגולותיהם העדינות של בני ההמון הערבי הפשוט, כמושלמי כנוצרי. אלמלי סיכנה משפחה ערבית יחידה את חייה ואת חיי ילדיה לשם מתן מקלט ומחסה ליהודים שכנים או זרים, דייני. לאשרנו חזרו ונשנו מקרים כאלה, המחזיקים את אמונתנו במין האנושי.

אולם, היש ביניהם מנהיגים שהיו אנושיים עד כדי הבעת צער על הדרכים האכזריות שנקטו בהן המונהגים על־ידיהם? ידבר־נא האחד, אם ישנו, ודבריו יחשבו לצדקה לכל העם. והמענין אותי ביותר ברגע זה הוא: היש ביניהם מבינים את הלשון הבין־לאומית של מדע, תרבות, מחקר, הלשון של התאמצות אינטלקטואלית, של שאיפות מוסריות? האם יש ביניהם שיודעים לדבר באמת ובלב תמים בלשון הטהורה של תרבות העבר שלהם, ואם יש בתוכם מבין לכוונת הדברים כשמדברים על ארץ־ישראל לא כעל ארץ ערבית, ולא כעל ארץ יהודית, כי אם כעל ארץ בין־לאומית, ארץ מיוחדת במינה, ארץ שחשובה יותר לאנושות מכפי שתוכל להיות חשובה אפילו לתושביה? היש ביניהם אחד מאציני או אחד־העם שיוכל לנסח את האידיאלים שלהם וגם לחיות בהם? או אם קטן הוא מאלה, יקום־נא וידבר בלי חת ויביע את האידיאלים שלו, כשם שהובעו האידיאלים של כל עם ועם על־ידי מנהיגיו המוסריים ודבריו האידיאליסטים.

נחזור־נא לאחור, לישיבת חבר הנאמנים שהתקיימה באב, ונראה מה החליטו שלטונות האוניברסיטה. הוחלט לאשר תקציב רגיל של 71.000 לא“י, לעומת התקציב של אשתקד שהגיע לסכום של 51.000 לא”י בערך. אין לשכוח שתקציב שנתי זה אינו כולל את התקציבים המיוחדים לבניניים, כגון הבנין החדש של בית־הספרים שעלה לכדי 50.000 לא“י ובית־וטנברג החדש של מכון־אינשטיין לפיסיקה שזה עתה נשלם ושעלה בלי אינסטלציה עד 15.000 לא”י.

מה הן המטרות שלשמן אושרו 20.000 הלא“י הנוספות לתקציב תר”ץ? כסף זה צריך היה לשמש למדעי היהדות לשם הזמנת פרופיסור חדש להלכה, לאותו חלק מהספרות העברית שהיה בסיס לחיים היהודיים במשך מאות בשנים ושעל יסודו נתעוררו הויכוחים הגדולים בברית החדשה, ולשם הזמנת פרופיסור לתנ“ך, כי הרי בארץ התנ”ך אנו חיים. כן אמרו להזמין למכון למדעי המזרח מרצה מושלמי לספרות הערבית החדשה, ומרצה לספרויות אשור ובבל – כצעד ראשון ליסוד מחלקות חדשות, מחוץ למחלקה הערבית שבמכון. סכום נוסף זה צריך היה לשמש גם להזמנת מורה שישב בקתדרא לשלום בין־לאומי שעל־שם ויצמן שנתכוננה זה עתה, ומורה שישב בקתדרא שנתכוננה על־ידי קהלת ברלין למדעי החברה והמדינה: חבר־הנאמנים אמר לכונן, אם תהיה האפשרות, קתדרא ללשון ולספרות האנגלית בכדי שיוכלו באוניברסיטה העברית ללמוד ולהכיר את הרוח האנגלית ואת המסורת האנגלית של חירות מדינית ותרבותית. כן חשבו על הרחבה מתאימה של הוצאת הספרים האוניברסיטאית שנוסדה אך עתה ושבתכניתה נכלל פרסום ספרים מקוריים ומתורגמים בכל ענפי המדע. בתקציב הנוסף נכללו גם סכומים להמשכת הפעולות לקראת הקמת הפקולטה למדעי הטבע; אמרו לפתוח קורסים – בלי מתן תעודות ותוארים – בביולוגיה והיגיינה, לרכוש מכשירים ורהיטים למכון לפיסיקה וכן להזמין פרופיסור חדש למכון לחימיה; ברצוננו היה לייסד מכון לרפואה טרופית ולהיגיינה למשתלמים כחלק מבית־החולים האוניברסיטאי והמרכז הרפואי שעמדו להווצר בהשתתפותה של ההסתדרות הרפואית “הדסה”. כן רצינו ליצור בכספים נוספים אלה קרן־שמורים להבטחת פנסיה לפרופיסורים ולמרצים וגם לתת את האפשרות לכל מחלקותינו להגדיל את אוצר הספרים וכתבי־היד שלהם ולהרבות בצלומים של כתבי־היד הנמצאים בבתי־הנכאת ובספריות של העולם.

מחוץ להרחבה זו שאושרה על־ידי ועידת חבר־הנאמנים, הוכנה גם תכנית לפיתוחם ולהרחבתם של בניני האוניברסיטה וקרקעותיה. בידי האוניברסיטה נמצאים 100.000 לא"י לשם הקמת הבנין לזכר רוזנבלום למדעי היהדות ולמדעי הרוח. יש ברשותה קרן אונטרמאיר לשם שכלול תיאטרון־המעלות; ואחדים מידידי האוניברסיטה הודיעו על נכונותם למסור שטחים על הר הצופים בכדי לסייע ליצירת שכונה אוניברסיטאית שתכלול בה מעון לסטודנטים ובתים לפרופיסורים ולעובדים של האוניברסיטה.

השאלה שבה אנו פונים לא רק לשלטון ולשכנינו בארץ־ישראל, כי אם לכל העולם התרבותי, היא: היש להמשיך בעבודה זו? כל העבודות החדשות הללו תלויות ועומדות, ורק לאחר שיתברר המצב בכללו נהיה רשאים לאחוז בצעדים הדרושים להגשמת עבודה זו. אולם תנאי מוקדם לכל העבודה הוא הקמת הסדר בארץ, וצחוק־הגורל הוא, שועדת חקירה יושבת וחוקרת את מעשי האלמות של אתמול בשעה שאין יום עובר עכשיו בלי מעשי אלמות, בלי אימתנות והתעללות.

חושבני שאין כל צורך להביע לפניכם את עמדתי ביחס לפרובלימה היסודית על החיים ההדדיים בארץ הקדושה לשני עמים, ערבים ויהודים, ושלש דתות, יהדות, נצרות ואסלאם. כידוע לכם, דעתי היא, שיש צורך למצוא דרכים וחושבני שאף אחד מאתנו לא שקד במדה מספיקה על כך – לחיים ולעבודה משותפים במובן התרבותי, הכללי, החברותי, המדיני ובכל המובנים, לשלום ולהבנה. אם המשען היחידי שעליו יסמך הבית הלאומי העברי יהיו הפגיונות של איזו אימפריה, הרי כל עבודתנו לא תהיה כדאית שנעסוק בה, ומוטב שהעם הנצחי שהאריך ימים כה רבים וראה בעבור אימפריות אדירות מן העולם, יתאזר בסבלנות, יתכן תכניותיו וימשיך לצפות. אחת מחובות התרבות הגדולות ביותר של העם העברי היא הנסיון להכנס לארץ המובטחה לא בדרך הכבוש של יהושע, כי אם בדרכי שלום ותרבות, בעבודה קשה, בקרבנות, באהבה, ובהחלטה לא לעשות דבר שלא יצדק בפני מצפונו של העולם.

אולם כמה קשה לנו לדבר דברים אלה לא רק בשעה שדם נשפך מתוך התפרצות דתית ולאומית פרימיטיבית ביותר, כי אם גם בשעה שאינך מוצא בכל הצדדים הבנה לאפיה הקדוש של הארץ הקדושה הזאת.

נמצאים בינינו כאלה שעוד אתמול, לפני המאורעות, היו נכונים וכמהים להפוך בשאלת היחסים בין היהודים והערבים בכל היקפה, ולא רק מנקודת ההשקפה היהודית, כי אם גם מנקודת־ההשקפה הערבית והבין־לאומית. רבים מאלה נרתעים עתה לאחור ושואלים: היכולים אנו לטפל עתה בשאלות אלו, והיש לאל ידנו לעשות ויתורים כתגמול עבור מעשי חברון וצפת, מוצא ותלפיות? שאלה זו היא טבעית ואנושית, ובכל זאת אומר הנני בשעה הרת־סכנות זו, שאין מעשי הטבח, הפרעות והנרגנות של המסיתים צריכים למנוע בעדנו מלגשת לפרובלימה הזאת, העומדת בלי ספק לנגדנו, ומלתת לה פתרון אוביקטיבי, מוסרי והגיוני. הפרובלימה עומדת לנגד עינינו היום ותעמוד גם מחר. עלינו לגשת אליה לא בעקב הפרעות, כי אם למרות הפרעות, לא כתוצאה ממעשי־אלמות, כי אם כנסיון למנוע בעד תואנות למעשי־אלמות; לא בגלל לחץ הכח מבחוץ, כי אם לרגלי הלחץ הפנימי בתוכנו אנו. אם לא יהיה לנו האומץ לגשת לפרובלימה זו ולא תעמוד לנו החכמה והתבונה לפתור אותה – וככל שנקדים כן ניטיב לעשות – הרי כל עבודתנו לא תהיה מבוססת על היסודות המוצקים הנחוצים להתפתחותה.

היש מוצא? או אולי אחוזים אנו בידי כוחות נסתרים שישחקונו לעפר, כשם שנשחקו הרבה שררות ושלטונות, דור אחרי דור, על אדמה מסתורית זו? זאת השאלה העומדת לפנינו.

שאלה זו לא תמצא את פתרונה בשפיכת דמים. אין תשובה לה בחולשתם של שליטים העומדים מן הצד. גם לא תבוא התשובה לשאלה בזה שנקהה את חושינו ונחוש רק את פצעיהם ואת דמעותיהם של האבלים והסובלים. הפתרון יבוא רק על־ידי רצון טוב בין־לאומי, על־ידי הכרת האופי הקדוש של אדמה זו, על־ידי פיתוח הרוח, החכמה, המדע, על־ידי יצירת משפט אורגני מיוסד על הצדק ועל־ידי הכנסת עיקרים אלה ביושר, בזהירות, בלי נטירת איבה – ובלי דיחוי. ואז, לאחר שנים רבות של עבודה משותפת, של חנוך ועבודה רוחנית ומחקר, לאחר שנים רבות של משא ומתן וויתורים ופשרות, של אחוה ורעות, אפשר יהיה להוליך ארץ חמדה זו צעד בצעד, בדרכי שלום ולחיות בה מתוך שמחה, – שמחה של יצירה תרבותית ורוחנית.

¹

אדוני הנציב העליון*², גבירותי ורבותי,

לפני חמש שנים בחודש זה, נתאסף בתיאטרון המעלות הזה קהל גדול שבא הנה מארצות שונות לחוג את יום פתיחת האוניברסיטה העברית. את נאום־הפתיחה נשא המדינאי והפילוסוף המפורסם, שעם מותו אבד לה לאוניברסיטה העברית אחד מידידיה הותיקים ביותר. אלפי האנשים שמלאו ביום הנהדר ההוא את מעלות תיאטרון זה ואת כל הסביבה לא ישכחו ימים רבים את חזונו הנעלה והמרומם. ובגשתנו לחנך את הבנין שישמש בית עקד לאוצרות הספריה הלאומית והאוניברסיטאית, מעלים אנו על ראש שמחתנו את שם הלורד בלפור, ולאות כבוד לזכרו אבקש מכם לקום.

אין זה מתפקידי היום לספר על תולדות בית־הספרים או להאריך את הדבור על חשיבותו. ד"ר ברגמן, המנהל הנאמן של בית־הספרים, יתן לפניכם סקירה קצרה על תולדות בית־הספרים, על ראשית צעדיו ודרך התפתחותו עד היום. גם הוצאה לאור חוברת המכילה סקירות מפורטות על המחלקות השונות של בית־הספרים וכל הנאספים כאן מוזמנים לעבור עם סיום הנאומים לבית־הספרים עצמו ולבקר בכל מחלקותיו. כי אין מן הצורך להדגיש, שבית־הספרים פתוח לכל, בלי הבדל דת, גזע או לאום.

תפקידי היום הוא בעיקר להודות כאן בפומבי לכל אלה שסייעו לנו בהקמת הבית הזה; לכל לראש לארדיכלים ה“ה גדס, מירס וחיקין, ולמשרד הבנינים של האוניברסיטה המתנהל ע”י יועץ־הכבוד התכני מר ל. גרין. הועדה הממונה על הבנין נתמכה גם בעצתם של פרופיסור גוטהולד ווייל, מנהל המחלקה המזרחית של ה“שטאטס־ביבליותק” בברלין, מר אוסטין סט. ג’והן הרריסון, הארדיכל של ממשלת א"י, ומר י. לימבורג, ארדיכל מהאג.

בית־הספרים בנוי על אדמה שנקנתה על־ידי הקרן־הקימת לישראל בכספים, שנמסרו לה לצרכי האוניברסיטה בחלקם ע“י מר י.ל. גולדברג מתל־אביב ובחלקם ע”י סיר אליהו ש. כדורי משנהאי לזכר אשתו לאורה כדורי.

אבן־הפנה הונחה בז' בתמוז תרפ“ו (19 ביולי 1926). חפירת היסודות באדמה קשה התחילה חודש אחר־כך ונשלמה בכ”א בכסלו תרפ“ח (15 בדצמבר 1927). מפאת קשיים שנתקלו בהם הקבלנים הראשונים לבנין זה העבירה הנהלת האוניברסיטה את הנהלת הבנינים לתחת רשותה היא, והבנין נמשך יותר מכפי שחשבו מראש, לרגלי רעידת־האדמה בתרפ”ז.

זכות מיוחדת היא לי להביע מהמקום הזה תודה לאפיטרופסים של קרן וולפסון, והם: מר יעקובס קן מהאג, יו“ר, ד”ר אדוארד לשצינסקי מברלין, וד"ר מכס שלסינגר מהאג, הנמצא עתה, לשמחתנו, אתנו בירושלים. בהגשמת צוואתו של דוד וולפסון, יורשו של תיאודור הרצל כנשיא ההסתדרות הציונית, קבלו האפיטרופסים את הצעת פרופ' היינריך לוה מברלין, להקדיש את רוב נכסי וולפסון להקמת בנין זה.

הבנין יקרא: בית דוד וולפסון. מה ראוי יותר מבית זה להיות משכן לרוחו של היהודי הנאמן, בעל הלב החם, הנכון להקרבה עצמית להיות מצבת־עד לסוחר־העצים מקלן, שאהב את המסורת, את הספרים ואת התרבות של עמו ומסר לציון את כל מאדו, אונו והונו! רהיטי ביתו מפארים את משרד מנהל בית־הספרים; וכשנבוא לבנין זה ידמה לנו תמיד, יום יום, כאילו אנו יוצאים ונכנסים בביתו ממש של איש זה, שרוחו היחה מרחפת על פני הבית.

איני יכול שלא להזכיר את הכבוד – העולה על כיבוד הורים – שחלקו לזכרו של וולפסון ז“ל ידידיו הצעירים, ד”ר אדוארד לשצינסקי ורעיתו מברלין. הם הם ששמרו במשך כל השנים שלאחרי פטירתו, ושנות המלחמה הקשות בכללן, על רהיטיו וחפציו. מעל לדירתם בברלין, שכרו דירה לרהיטי וולפסון וסדרום שם כפי שהיו מסודרים בביתו בקלן. הם גם הקציעו חדר מיוחד לחלק מספרית הרצל, לרהיטיו ושטיחיו וככה במותם לא נפרדו שני הידידים הנאמנים בחייהם. במשך מספר שנים התמסרה גב' לשצינסקי לסדורו, לנפויו ולרשומו של כל החומר הנכלל בארכיונים של וולפסון, וכשהגיעו ארכיונים אלה הנה נמצאו הודות לה מוכנים לשמוש לכל הרוצים לעיין בחומר חשוב זה.

קרן וולפסון מסרה לרשות האוניברסיטה סך 778, 28.305 לא“י. 3.000 לא”י מכסף זה נמסרו לקרן וולפסון מנחלתו של ד"ר נ. קצנלנסון מליבאו, מי שהיה במשך כמה שנים נשיא אוצר התישבות היהודים ושעבודתו המסורה לטובת העם העברי תשמר ימים רבים. על שמו של קצנלנסון נקרא חדר־העתונים שבבית־הספרים – בית דוד וולפסון ידידו. עוד 139 תורמים מסרו סכומים גדולים וקטנים לקרן וולפסון.

אולם כספים אלה שנמסרו לרשות האוניברסיטה לא הספיקו להקמת הבנין. הבנין עלה עד עתה בסך 48.667,451 לא“י – כ־20.000 לא”י מעל לסכום שנמסר לרשותנו ע"י קרן וולפסון – ועדיין לא נשלם. אולם־הקריאה הגדול עוד לא רוהט, המבוא איננו בנוי עדיין מחמרים יציבים. אין עוד הסקה מרכזית לבית, ולא יארך הזמן – מנהל בית־הספרים מעריכו לשתים־שלוש שנים – וידרש עוד חדר אצטבאות לספרים.

עלי להודות עתה לכל אלה שסייעו לנו בהשגת הסכומים הנוספים להוצאות בנין בית־הספרים. האוניברסיטה הצליחה לקבל תרומה בסך 5.000 לא"י מאת מר מוריס סימונדס ורעיתו מסידני, אוסטרליה. אולם הקריאה הגדול יקרא על שם הוריו של מר סימונדס, צליה ומוריס סימונדס.

הודות להתאמצותה של קרן־היסוד הועבר לאוניברסיטה עזבונו של ברנרד גולדשטיין מוינה בסך 6.000 דולר, וחדר הקטלוגים של בית־הספרים יקרא על שמו.

באביב שנה שעברה קבלה האוניברסיטה סך 5.000 דולר בשביל הבנין מאת ידיד המפעל מר דוד סימון מדיטרויט. 8 תורמים תרמו ישר לאוניברסיטה סכומים קטנים יותר.

אולם בכדי לאפשר את השלמת הבנין נאלצה האוניברסיטה, לדאבונה, לסדר הלואות. הודות להשתדלותו של מר אוסקר וואסרמן השגנו הלואה מאת “דויטשה באנק” בברלין בסך 4.816,198 לא“י, ששימשו כתשלום חלקי עבור אצטבאות־פלדה לספרים, שמכרה לנו בהנחה הפירמה Wolf Netter & Jacob Worke אסירי־תודה אנו גם למר פליכס וורבורג מניו־יורק עבור התרומה בסך 5.134,735 לא”י ולשופט יולין וו. מאק מניו־יורק עבור הלואה בסך 2.053,915 לא“י. – לאחר כל ההכנסות האלה חייבת עוד האוניברסיטה לחשבון בנין בית־הספרים סכום של 12.004,748 לא”י, סכום לא קטן. מקוים אנו, שחגיגה זו, חנוכת הבית, תעיר את תשומת לב העם העברי לצרכי בית־הספרים ונוכל לסלק חובות אלה בלי דחוי. ועד חברת דורשי האוניברסיטה העברית בגרמניה, בנשיאותו של פרופ' ציטרון, יתאמץ לאסף סכום של 5.000 לא"י במשך השנתים הבאות ופונים אנו לידידי האוניברסיטה בכל מקום ומקום לסייע באוסף הכספים הדרושים.

כשקבלה ההסתדרות הציונית לרשותה את הספריה מאגודת “בני־ברית” בשנת תר“ף היו בה 32.000 כרך, שהיו בעיקרם מתנת אדם אחד דגול ומרחיק ראות – הלא הוא הרופא ד”ר יוסף חזנוביץ מביאליסטוק. כשהאוניברסיטה קבלה לרשותה את הספריה בשנת תרפ“ד הכילה 74.000 ספר, שסודרו בגדר האפשרות בבית אחד השייך ל”בני־ברית" בירושלים. עם התפתחות הספריה בחסותה של האוניברסיטה, נספח בית לבית, עד שבשנת תרפ"ט נאלצו עובדי בית־הספרים ומבקריו להטלטל בין חמשה בתים שונים בירושלים.

היום נמצאים בבית־הספרים 225.000 ספר רשומים בקטלוגים ומסודרים על אצטבאותיהם, ויש מקום בבנין זה לעוד 75.000 ספר. השאירו מקום סמוך למחסנים הקיימים לשם הוספת מחסן אצטבאות לעוד 225.000 ספר.

העבודה הקשה האחראית של העברת יותר מ־200.000 ספר מהעיר ירושלים להר־הצופים החלה בסיון תרפ“ט (יוני 1929) ונגמרה בתשרי תר”ץ (אוקטובר 1929). כל מחלקה היתה מוכנה לשימוש שבועים לאחר העברת ספריה, באופן שמחלקה אחת היתה כבר נכונה לשרות הקהל בתמוז.

עם העברת הספריה מהעיר אל ההר נולד הצורך ליסד ספריה ואולם־קריאה בעיר, בהתאם להסכם עם אגודת “בני־ברית”. לשם כך השאירו בעיר 30.000 כרך, ואנו מקוים, שהספריה העירונית תפתח בקרוב את דלתותיה תחת הנהלתה החדשה. עוד 5.000 כרך העביר בית־הספרים לסניף הרפואי שלו בתל־אביב ואלפי כפולים חולקו לסמינריונים של האוניברסיטה, לספריות צבוריות בתל־אביב ולערים אחרות.

בראשונה אמרו לחוג את חנוכת הבית בתחילת החורף, אולם לאחר מאורעות אב לא היה מצב רוחו של איש מאתנו נכון לחגיגה זאת. הלב דוה ואבל על כל החללים ועל הכאב והאכזבה שמאורעות אלה הביאו לנו בהקמת הבנין, והחגיגה הצנועה של היום תשמש לנו סמל לתקוה ואות לשלום לימים הבאים.

את עם־ישראל כנו עוד לפני שלוש־עשרה מאות שנים בתואר “עם הספר”. תואר אפיני זה נכון הוא גם היום כשם שהיה נכון בתחילת תולדותיו, וכשם שהיה נכון בשעה שכנוהו בתואר זה הודות לתפקיד ולהשפעה של ספר התנ"ך שלו; התורה הניתנה בסיני היתה תורה שבכתב, כתובה באצבע אלהים, ולספרו של ישראל ולדבריו היתה השפעה לאין־ערוך על האנושות.

ישראל לא היה חסר הספר והדבר מעולם. במובן זה לא ישב עם ישראל בחושך גם במשך כל ימי גלותו. אחד החזיונות הנוגעים עד לב ביותר בהיסטוריה האנושית הוא המסירות ללא־גבול של העם הנרדף, חכם־הספר, הנקרן והמפלפל, לספרו ולפרושיו. בכל דור ודור נולדו מחדש בפשטות וברעננות הכבוד והאמונה בספר. הריאקציה נגד ההגדשה בתרבות, נגד חיים ספרותיים יותר מדי, היא די טבעית אצל בני אדם בעלי מסורת ארוכה של ספרות ותרבות. אולם גם בימי ריאקציה נגד שקיעה יתירה בספרים, כגון בין החסידים בכל התקופות, היתה קיימת בכל זאת התפתחות מתמדת של דברים שבכתב; ההשפעה ההדדית ביהדות שבין התורה שבכתב והתורה שבעל־פה, שבין הספרות והחיים, היא כמעגל שאין לו ראשית ואין לו אחרית.

כמה מוזר הדבר שהספר, שהוא בעצם בן־חלוף ובר־כליון, נשאר כאבר בלתי נפרד מהעם הסוער הלא־נחם, והארץ שבטבעה היא בת־קימא אבדה לו. הספר שמש, איפוא, לעם זה גם נפש וגם קרקע. ועתה כשאנו שואפים שוב בארץ קדושה זו לאדמה מתחת לרגלי העם, חלילה לנו לשכוח, כי כל זה בא לשם השבת הנשמה למקורה ולשם העמקתה. שיבת ציון היא במדה ידועה, ככל חזרה אל הקרקע, התקוממות טבעית נגד הגדשת הסאה ב“ספרותיות” של העם העברי. העם דומה לפאוסט זה, המלומד הזקן הפורק מעליו את כבלי הזקנה והלמדנות ושואף למגע בלתי אמצעי עם הכוחות הפרימיטיביים של הטבע והקרקע; ויש רואים בשיבת ציון אך ורק את ההתאמצות להשיב שלות־עלומים, נעורים ללא־דאגה לעם שפרק מעליו כבלי זקנתו, מסורתו ולמדנותו.

ואולם כמה אפיני הוא בשביל העם העברי, שבארץ קטנה זו התפתחה באופן טבעי בצד מושבותיו החקלאיות מערכת שלמה של בתי־ספר עם אוניברסיטה, שמספר הספרים שבספריתו גדול ממספר הספרים הנמצאים באיזה מוסד יהודי שהוא בעולם, עם אוניברסיטה שנמצא בה חבר מלומדים יהודיים גדול במספרו מבכל מרכז יהודי אחר. מלומדים אלה עוסקים בחקירה יסודית של הספרות והחיים, בחקירה של מקורות היהדות והרוח האנושית ובלמוד תופעות הטבע בא"י ובעולם הגדול.

מה יצא מנסיון כפול זה של הרגשת קרקע מתחת לרגלים ושל השאיפה לגלוי הנפש מחדש? היצא מזה דבר מה שיוסיף להעשרת חייו ורוחו של כל העם ואולי גם של כל האנושות? היש לחכות מנסיון זה לספר או תמונה, שיר או שירה, צבע או קול, רעיון או אישיות, לאידיאל מכריע, לצורת חיים משותפים המוליכים לצדק ולשלום? אם יווצר דבר־מה מעין זה, הרי כל יסורינו ומצוקתנו היום יתגלו באחד הימים כחומר לספר חונן חיים ומשיב נפש, כחומר למלה יהודית חדשה.

בית־הספרים הוא מגדל אור ומשכן תורה, ומי יתן וקרני הודו תזהרנה בברכה על פני העיר הקדושה ויתנו אור רב לכל תושבי הארץ העתיקה־החדשה הזאת.

¹

פותחים אנו היום בפקולטה למדעי הרוח את שנת־הלמודים החדשה. מתחילת שנה זו תפתח שנת־הלמודים של הפקולטה בחסותה של הפקולטה עצמה ולא של האוניברסיטה בכלל. בשנה האחרונה נקבעה צורה קבועה לארגון הפקולטה למדעי הרוח, ובהתאם לתקנון הפקולטה יבחר בכל שנתים מבין הפרופיסורים שלה ראש־הפקולטה. לשנתים אלה תר“ץ ותרצ”א, נבחר כראש הפקולטה פרופ' א.ה. פרנקל, מנהל המכון למתימטיקה, וד“ר ש.ד. גויטיין מהמכון למדעי המזרח כמזכיר. ינעם לי מאד להציג כאן לפניכם את פרופ' פרנקל כיו”ר חגיגת־הפתיחה הזאת.

אולם לפני המסר הנהלת הטקס הזה לרשותו של פרופ' פרנקל והפקולטה עצמה, ברצוני למסור הודעות אחדות בענין האוניברסיטה.

לצערנו הרב התפטר ד“ר דיזנדרוק מעבודתו כאן במקצוע הפילוסופיה העברית, בכדי לקבל משרת פרופיסור באותו מקצוע ב”היברו־יוניון־קוליג‘" שבסינסינטי. האוניברסיטה שלחה לד"ר דיזנדרוק ולהיברו־יוניון־קוליג’ את אחוליה, ויודע אני, שמביע הנני את רגשות כל הנוכחים כאן, בברכי שוב באורח רשמי זה את ד"ר דיזנדרוק בעבודה פוריה ובהביעי את תקוותנו שהוא ישאר במגע תמידי עם האוניברסיטה העברית.

מצד שני, שמחים אנו להודיע, כי ד“ר פריץ בער, שעבד באוניברסיטה כמרצה פוקד מיוחד בהיסטוריה של עם ישראל בימי הבינים, החליט להשאר אתנו בקביעות, ובהתאם להסכם שבינו ובין האוניברסיטה הועלה עתה לדרגת פרופיסור. מקבלים אנו בברכה את פני ד”ר בער כחבר קבוע של הפקולטה ושל מועצת האוניברסיטה, ומי יתן והיתה לו האפשרות לעבוד כאן עבודה מדעית רחבה במקצועו החשוב לברכה לו ולאוניברסיטה. מאחלים אנו לו, לאשתו ולילדיו בריאות וסיפוק רוחני רב בירושלים לאורך ימים.

בפקולטה למדעי הרוח כבר נערכו הבחינות הראשונות בחוגים המשניים, והתוצאות משביעות רצון עד מאד. בעוד שנה, תערכנה בחינות־גמר גם בחוגים הראשיים ואז יבחרו המועמדים המתאימים לקבלת תואר־הגמר הראשון של האוניברסיטה. הכנוי המדויק של תואר זה עדיין לא נקבע, וכל האינסטנציות המתאימות של האוניברסיטה מקדישות לשאלה זו את תשומת־הלב הדרושה.

חושבים אנו כי ידוע לכל, שמצבה הכספי של האוניברסיטה הוא קשה ברגע זה, אם גם הוא די מבוסס. בכל זאת אומרים אנו לעשות את המאמצים ולהוציא לפועל את החלטת חבר־הנאמנים לפתוח את הפקולטה למדעי הטבע לא יאוחר מבשנת תרצ"ב. לכשתפתח פקולטה זו נוכל להגיד, כי הונח היסוד העיקרי להוראה באוניברסיטה. שתי הפקולטות תהיינה אמנם חסרות כמה וכמה מקצועות, אולם לכשתהיינה שתיהן קיימות יקל יותר לדאוג למלוי שיטתי של החללים במדה שמצבה הכספי של האוניברסיטה ירשה זאת.

מלים אחדות למצב הכספי. לרגל המשבר הכספי שנוצר באוניברסיטה לא בגלל חובות שהיא חייבת לאחרים, כי אם בגלל חובותיהם של אחרים כלפיה – הוכרחנו לקצץ את תקציב האוניברסיטה לכל צדדיו, ואולי נצטרך להפחיתו עוד יותר. ברצוני להביע בזה את תודת האוניברסיטה לחבר עובדיה על הבנתם את המצב ועל עזרתם, ומקוה אני, שבשעת הדחק יהיו נכונים להענות לקריאתנו ולעשות את כל המאמצים הדרושים. פרוצס זה הוא אמנם קשה מאוד, אולם חושבני שיש בו גם מן הטוב. מצב זה דורש מהאוניברסיטה לחיות חיי צמצום, והן ידוע לכל, שהעניות לא הזיקה מעולם למדע ולחכמה. אולי היתה רמת־החיים בארץ ישראל גבוהה יותר מדי ביחס לארץ קטנה ועניה כזאת, ואין רע בדבר, אם נצטרך לחיות חיים פשוטים יותר ולהתמסר ביתר עוז ואומץ־לב למטרה הנשגבה העומדת לנגד עיני כל אחד מאתנו.

¹

כבוד הקנצלר בראון וידידי היקרים!

לראש וראשונה ברצוני להודות לכב' הקנצלר על הכניסו בידידות רבה את האוניברסיטה העברית לתוך האגוד הגדול של האוניברסיטאות. אני מקוה שתהיה לו ולאחרים האפשרות לבקר אותנו. לנו יש זכות יתירה, שמבקרים אותנו אנשים מאוניברסיטאות רבות שבעולם ושמח אני להגיד, כי בלכתם מאתנו הביעו תמיד הכרה לעבודה המדעית שנעשתה כבר אצלנו. כן חפץ אני להודות לד"ר כורש אדלר על ההבנה האמתית שהראה לכמה מן הבעיות העומדות לפנינו. הוא הראה באצבע על נקודה חשובה אחת. מתאמצים אנו באמת ליצור מסורת משלנו. יש אתנו אנשים מחלקי תבל שונים וכל אחד מהם מסור למסורת שלו חושבני, איפוא, שהצדק עם הקנצלר בראון האומר, כי משרתו הוא היא קלה ביותר.

רוצה אני, כמובן, להודות לידידי מר ורבורג על דבריו שאמר כאן. חושבני, שאף פעם אינו מוציא מפיו מלים בלתי נדיבות. ברצוני להודות לו על מה שהוא היה ויהיה בשביל האוניברסיטה העברית, ואם מותר לי להוסיף מלה אישית – על מה שהוא גם בשבילי. מובטחני, כי לא אעיר קנאה בתוככם, אם אזכיר עוד שם. אני רואה אתנו פה את גב' רוזנבלום. היא ובעלה והרבה מכם פה הייתם מראשוני הבונים של האוניברסיטה העברית. אתם מקלסים אותי על מה שפעלתי ואני באתי הנה לשבח ולקלס אתכם על מה שאתם פעלתם. דברי־שבח אלה יוצאים מקרב לבי. אמת הדבר כי האוניברסיטה לא היתה קיימת בכלל, לולא עזרתו של קמץ האנשים הנמצאים כאן, באולם הזה. לכן באתי הנה למסור לכם בשמי ובשם חברי לעבודה על הר הצופים את ברכותינו ולהזמין אתכם שתבואו לראות את האוניברסיטה, שהוקמה על־ידי נדיבות־לבכם, ואשר ידיכם הציבוה על יסודות מוצקים.

בהזדמנות זו עלי להעיר שלא הייתי יכול בשום פנים לעשות הפסקה במלוי התפקידים שלי באוניברסיטה לולא היה אתנו, לאשרנו, ידידי הותיק וידידם של רבים מאתנו כאן, ד“ר מכס שלסינגר. החל משנת תרפ”ה עומד הוא תמיד הכן להעמיס על שכמו כל דבר שהאוניברסיטה מטילה עליו, אם גדול ואם קטון.

אחת המטרות של בקורי הנוכחי באמריקה היא, להתחיל ביסודה של אגודת דורשי האוניברסיטה העברית. היינו רוצים ליסד אגודות כאלו בקהלות שונות שבראשן תעמוד מועצה מרכזית פה בניו־יורק, ומקוים אנו, כי החברים האמריקאיים של חבר הנאמנים, ביחד עם אחרים שיבחרו ע"י דורשי האוניברסיטה בכל הארץ כולה, ייעשו לאגודה אחת חזקה, פעילה ומשפיעה. על אגודה זו יהיה להפיץ ידיעות על עבודתה של האוניברסיטה, לגדל ולנשא אותה מתוך מגע תמידי אתה, כדי שנוכל ליצור חוג שלם, מעין “אגודה אחת”, שזוהי תמיד השאיפה הגדולה של כל מפעל יהודי. ואנו מציעים לכל אחד מכם הנמצאים פה אתנו הערב להיות לחבר לאגודה זו של דורשי האוניברסיטה. חפצים אנו, כי לאגודה הזאת יהיה בסיס רחב. ומקוים אנו, שביום מן הימים תכיל בתוכה אלפי חברים בארץ זו ובארצות אחרות, באופן שאגודות אלה תהיינה למשען נאמן וליסוד מיוסד למפעל החינוכי המרכזי של כל היהדות כולה.

בדעתי לנסות הערב לבאר לפניכם את ערכה של האוניברסיטה מנקודת־השקפה תועלתית לארץ־ישראל גופה והמזרח הקרוב מצד אחד, ולעם ישראל בכל תפוצותיו מצד שני.

מובן מאליו שרודפים תורה לשמה, ואין לך דבר מכובד יותר, ובעצם גם תועלתי, מלימוד הבא לשמו, כלומר, החקירה במחשבות ונסיונות, תעודות וחומר שונים עד תכליתם מבלי לחשוב ולהתחשב עם התועלת הרגעית או עם המעשיות כביכול. אין מקום לשאל את התלמיד בחדר־למודו ואת החוקר במעבדתו למה ולשם איזו תועלת הוא לומד וחוקר. אמנם כן, עם ישראל במסורתו הארוכה ללמודים מופשטים באמונתו היתירה בחינוך, עליו להיות האחרון לשאל לתוצאות המעשיות שתושגנה מהמחקר ומההוראה שבאוניברסיטה.

אלום ארץ־ישראל היא עדיין עניה. מן ההכרח הוא לעשות בה הרבה דברים מעשיים, ויש סכנה במתן בחירה חפשית יותר מדי לרגשות שיכוונו את המחקר וההוראה מבלי התחשב בתוצאות המעשיות. מנקודת השקפה זו אפשר להגיד שבו בזמן שהאוניברסיטה העברית נותנת חופש גמור ללימוד ולמחקר לכל באי שעריה היא גם משתדלת לקשר את פעולתה לצרכים המעשיים של א"י ושל המזרח הקרוב, וגם לצרכי היהדות כשהיא לעצמה.

אין ארץ בעולם, ומכל שכן ארץ כה מוזנחה ומפגרת כא“י, שיכולה לקוות להתפתחותה המעשית, אלא אם יחקרו באופן מדעי את הטבע שלה, כלומר הבוטניקה, הזואולוגיה, הגיאולוגיה, ואוצרותיה הטבעיים ז.א. האקלים שלה, הקרקע שלה, המים שלה, ואף חקלאותה. א”י זקוקה לזה ביותר, כי קטנה היא ודלה ביחס לארצות אחרות. אם ארץ קטנה זאת צריכה לקלוט אוכלוסיה גדולה, הרי מן ההכרח הוא, שאף טפח אחד לא ישאר בלתי נחקר, לא יהיה סתום. מובן עד כמה שהמחקר המדעי עלול לגלותו לפנינו.

יתר על כן, שטות תהיה מצדנו להכניס בארץ זו עם שהנהו בעצם אירופאי, מבלי להשתדל להבין את תנאי הבריאות שלה, את המחלות והפגעים של האדם והבהמה.

מזה תבינו, רבותי, מה שמנסים אנו לעשות בחמש־עשרה המעבדות שבאוניברסיטה. יש להם שני כוונים מעשיים: החקלאות והמקורות הטבעיים מצד אחד, והרפואה הסובטרופית מצד שני. בשני השדות הללו יש לא“י כח־משיכה, ולא רק מפני שזוהי הפעם הראשונה שהמדע נפגש פנים אל פנים עם כמה וכמה מבעיות הללו שם, אלא גם מפני שא”י נמצאת במקום מענין מאד מנקודת השקפה מדעית.

אי־אפשר לי לתאר זאת לפניכם יותר מאשר לבקש מכם לצאת עם אחד המלומדים לטיול על הר הצופים. הוא יצא אתכם מרחק של חמש דקות מפתח המעבדה שלו בכוון לירושלים והרי אתם נמצאים בחבל הים־התיכון; ואם יתרחק חמש דקות מהמעבדה שלו בכוון לירדן הרי לנגד עיניכם חבל המדבר. הר־הצופים, שעליו עומדת האוניברסיטה, הנהו קו מבדיל טבעי בין ים התיכון למדבר. במורד ההר מעבר מזה לפנינו החי והצומח העשיר, וגם השכבות הגיאולוגיות של הים־התיכון, ובמורד השני, מתחילה האדמה הנקראת בפי כל אדמת־המדבר.

וזוהי האמת על א“י בדרך כלל. המלומדים משערים, כי הקו המבדיל בין ים התיכון והמדבר, כלומר, חבל המדבר, עובר דרך דרומה של א”י, וירושלים בתוכו. זהו קו דמיוני הנמשך מסינגל שבאפריקה דרך אסיה, ועד למדבר הגדול, מדבר סין. ואין בכל הקו הארוך הזה מקום מסוגל יותר ללימוד ולמחקר שני החבלים הגדולים האלה של הטבע מירושלים, שבה כמעט הם נפגשים. זהו אחד הטעמים למה כה עשיר הצומח בא“י הקטנה והדלה. ההוכחה לכך ניתנת בעשביה של האוניברסיטה העברית בא”י, שהיא הגדולה ביותר במינה, המכילה בערך 105,000 תיקים שיש בהם אותו מספר של זנים שונים של צמחים, כמו שיש לגרמניה ויותר מכפי שיש למדינת ניו־יורק. איזה אוצר טבעי ספון במספרים אלה! אם נוכל למצא את הקלימכסים הטבעיים של כל העצים, השיחים והצמחים הללו, הרי שנוכל למצוא תשובה לבעיות הדוחקות של הלחם לאדם והמספוא לבהמה, ביחוד במשך התקופה שאין גשמים יורדים בא"י, היא תקופת הקיץ הארוכה.

ואותו מצב בדיוק יש למצא גם בחי שבארץ. א"י שוכנת בקו הישר של דרך מעוף הצפרים בין אסיה, אפריקה ואירופה. יכולים אתם, איפוא, למצוא על הר הצופים עצמו במורד האחד חיות וחרקים מחבל הים התיכון, ובמורד השני – מחבל המדבר. מצב דומה לזה קיים גם ביחס לקרקע ולמבנה הגיאולוגי. לאורך החוף נמצאת האדמה האדומה של חבל הים התיכון המשובחת והטובה לגידול עצי־הדר, ובתחתית המורד השני של הר־הצופים נמצא הבקע הגדול של עמק הירדן עם ים המלח ואוצרותיו המינרליים. טבעי הוא הדבר, שיהיו לה לאוניברסיטה אספים זואולוגיים וגיאולוגיים טובים.

תנאים דומים קיימים גם באשר לאקלים. המיטריאולוגיה וקלימטולוגיה ממלאים תפקיד חשוב בכל מחקרי המדע למיניהם. יש באוניברסיטה מעבדה קלימטולוגית אחת שהיא יקרת המציאות בחבלים הסובטרופיים שבקיסרות הבריטית. הואיל והים הוא מצד אחד והמדבר מצד שני ולעתים קרובות מתנגשים הם זה בזה, יש בשביל החוקרים חליפות מקסימות בשמש, ברוח ובגשם, בלחץ־האויר, ברטיבות ובזרם החשמל שבאויר.

כן הוא הדבר גם במה שנוגע למחלות ולמגפות הטרופיות והסובטרופיות הפוגעות באדם. א"י היא מרכז מתאים למחקרן של אלו, ומקוה אני להאריך את הדבור על נושא זה בהזדמנות אחרת.

מעז אני להגיד, כי לולא היתה אוניברסיטה בירושלים היתה החובה מוטלת ליצור אותה, ואמנם אפשר לראות כאסון את אי־הוסדה לפני שני דורות. קיומה חשוב למדע מפני המצב הגיאוגרפי של א“י וירושלים, וחשוב הוא גם ללמוד ולהבנה עמוקה של התנאים שא”י צריכה להתפתח בהם. אם תוסיפו לכך גם את הערך ההיסטורי של המקום, הרי שאין לי כל צורך להוסיף דבר לזכות האוניברסיטה. סבורני, שהיהודים צריכים למצא ספוק בזה שהם הם המקימים מרכז זה למדע, ושהודות להם מלאה ירושלים באורח מודרני את תעודתה ההיסטורית – תעודה למלא את כל הארץ דעה ותורה.

אני דברתי עד עכשו רק על המדעים הביולוגיים, ואף מהסקירה השטחית והכללית שנתתי בזה, יכלתם להסיק, שיש לה כבר לאוניברסיטה כמה מן האישים הדרושים לה. וכן האספים והמכשירים הנחוצים לשם טפול בכמה שטחים ביולוגיים בא"י ובמזרח הקרוב. למשתלמים אחדים נתנה האפשרות ליהנות מהתנאים האלה היוצאים מהכלל. ועתה, לאחר שהונחו יסודות המחקר, אנו חפצים שכעבור שנה יתחילו בהוראה רגילה בביולוגיה למספר מצומצם של תלמידים. במשך שלש השנים האחרונות נתנה באוניברסיטה הוראה רגילה במדעי הרוח (מקוה אני עוד לנגוע בזה) ועכשיו כשתנתן הוראה רגילה בביולוגיה, הרי שתהיינה לנו כבר ההתחלות של שתי פקולטאות לתלמידים רגילים, בהדגישנו תמיד, אמנם, בשורה ראשונה את בסיס המחקר של כל מקצע ומקצע.

ברצוני לעזוב עכשיו את הצד הזה של מדעי הטבע בחיי האוניברסיטה, הואיל ואני מקוה להאריך את הדבור על זה בהזדמנויות אחרות, ולהסב את תשומת לבכם לצד אחר של האוניברסיטה, למדעי הרוח, המחקר בהיסטוריה של התרבות, וביחוד של מדעי היהדות. הם מהוים טעם עיקרי לזכות קיומה של האוניברסיטה. מבלי יהדות, יהיה כל הגוף שתארתי ודברתי עליו כגוף בלי נשמה, בלי רוח. וכמו שבמדעי הטבע, משתדלת האוניברסיטה לחקור את הביולוגיה, את חיי הארץ, כן משתדלת האוניברסיטה לטפל גם במדעי הרוח, בביולוגיה – אם אפשר להשתמש במונח זה – בביולוגיה של היהדות, בחייה, בתולדותיה ובמבנה, במהותה.

מטעם זה המכון למדעי היהדות הוא הראשון במכונים שפתח את שעריו לתלמידים, ואף־על־פי שהמכון למדעי המזרח, והקורסים לפילוסופיה, היסטוריה וספרות שנוסדו אח"כ, הוקמו כמכונים מיוחדים ואינם נכללים במדעי היהדות באופן רשמי – הרי אין בזה מן ההפרזה אם אגיד, שכל מקצוע במדעי הרוח הנתן אצלנו הוא, או ממש מקצוע יהודי, או שהרקע שלו הוא יהודי, או משמש עזר למדעי היהדות. ואמנם לכך מחכים מאוניברסיטה עברית בירושלים. פונים לירושלים, כדי לשמוע מלה על יהדות חיה. אם כבר נאמרה מלה כזאת לא יוכל עדיין איש לשפוט, אולם דבר אחד ברור, שבמקום־תורה זה נתאספו חכמים יהודים יותר מאשר בכל מוסד מדעי אחר. כל אחד מהם הוא איש המצטיין במקצועו ויש בדעתנו להכניס תחת צל קורתנו עוד תלמידי חכמים. אנשי־המדע של האוניברסיטה יושבים יחד בירושלים, בעיר המקדש לפנים, בעיר מחוקקינו ונושאי ספרותנו העתיקה. ומה מטרתם, תכליתם? – המלים ידועות: “לדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים”, מי ומה אנחנו כיהודים, מה הם החיים שחיינו ומה מתת נתנו למחשבת האדם ולטובתו? והיש בנו התכונה לחיות, ולחיות בכבוד? היש בכוחנו לחשוב נשגבות ולעשות את שרותנו בענוה?

גדולות הן השאלות הללו ומי ידע להגיד בבטחה, שאפשר להשיב עליהן? השאלות הללו נשאלות בכל מקום שיהודים נמצאים בו, ובכל מקום משתדלים היהודים לענות עליהן, איש איש לפי רוחו. בירושלים, באוניברסיטה העברית, מעבדים מספר חכמים אנשי־שם באפנים מיוחדים את השקפותיהם הם על היהדות הנצחית. ואמנם השיטה המדעית שלהם, כשרונותיהם האינטלקטואליים ומסירותם מצדיקים את התקוות שתלו בהם, שלכל הפחות תצא תורת־מה מציון והגה קל של דבר ה' מירושלים.

לכן ונראה, אף אם בחפזון מעט, אחדים מן השעורים האלה בחומר ובתעודות של התרבות. עלינו לזכור שתשומת לב רבה מוקדשת לראשיתה המזרחית של היהדות ולנקודות־המגע שלה עם המזרח. יש שלש או ארבע נקודות־מגע כאלה יון ורומא, ביצנץ והאישלם. ואולם טעות היא לחשוב, כי מכיון שחדירותיהן החשובות והדרמטיות של התרבויות הללו ביהדות נתקיימו במזרח בגלל התעמקותנו הטבעית בהם, רחוקה ממחשבתנו הבעיה העתיקה והמכרעת גם בימינו של המגע שבין היהדות ובין הנצרות והמערב. פרופיסור בער, הפרופיסור להיסטוריה של עם ישראל בימי הבינים, הדגיש בהרצאת־הפתיחה שלו, כי דוקא בימי הבינים, באירופה, כשהעם היהודי היה מפוזר ומפורד בין העמים, החל לפתח דרכי חיים ומחשבה, שציינו אותו כ“עם־עולם”.

הספרות התלמודית הרחבה שהנה היסוד והבסיס לכל חיי היהודים ומחשבותיהם, ושהשתרעה ליותר מאלף שנים, תופשת במכון למדעי היהדות מקום חשוב. פרופ' אפשטין עוסד בפילולוגיה התלמודית. מה מצב המקורות? הרי זה סימן להזנחה שאין לה כפרה, שמקורות קלסיים אלה לא הוצאו עוד בהוצאה בקרתית. וגם המקורות שאנו מגלים כמעט יום יום מהגניזה, כגון המכילתא האבודה של רבי שמעון בר יוחאי. במשפט העברי עוסק ד“ר גולאק. עכשו הוא עובד על השואת מקורות החוקים הקדמונים שלנו עם החומר הנמצא בפפירוסים המצרים – שדה חדש ורב ברכה, המשמש לנו עדות נאמנה עד כמה השפיע ההלניסמוס על חיי היהודים. הרב אסף עוסק בהתפתחות המאוחרה של ספרות זו ע”י הגאונים ואחר כך בשאלות ותשובות וספרי הפוסקים. איך נוכל לבאר את השלטון היוצא מן הכלל, שהיה לתלמוד הבבלי על כל היהדות? אחר עריכת התלמוד במאה החמישית לספירה ובערך שלש או ארבע מאות אחריה, צפו ועלו בישראל כתות רבות. אולם גאוני־בבל הצליחו להשליט את ממשלת התלמוד האחידה על כל הגולה, גם במזרח וגם במערב. ועוד, מה הם העיקרים שהיו נר לרגלי המבארים והפוסקים המאוחרים של השלטון הלאומי והכנסיתי הזה – הלאומי בלי ארץ, הכנסיתי בלי כנסת?

בספרות התלמודית הזאת, היסודתי והממושכת, נמצא את כל נקודות־המגע שהזכרתין: יון ורומא, ביצנץ ואישלם. את המקורות הקדמונים במאד יש למצוא בעולם ההלניסמוס. לא לפלא, איפוא, כי האוניברסיטה מדגישה את השטחים האלה בחיי האומה, כשכל העולם דבר והגה יונית, והתרבות היונית והמזרחית נפגשו והשפיעו זו על זו והשאירו אחריהן את הירושה הנקראת הלניסמוס. הספרים החיצונים הם חלק מההתפתחות הזאת. הרב סגל מתעסק ברקונסטרוקציה של הטכסט העברי של בן סירא. ד“ר שובה מרצה לתלמידים על ספרות יונית אבל הוא מדגיש בחקירותיו את המקורות ההלניסטיים. הוא כבר תרגם לעברית אילו מקורות הלניסטיים, ובתוכם אחד מפילון. ד”ר צ’ריקובר נותן שעורים לתלמידים בהיסטוריה העתיקה של יון ורומא, אבל ההדגשה של עבודת מחקרו נראית ע"י הספר שהוציא בימים האלה “היהודים והיונים בתקופה ההלניסטית”.

לאלה עלי לצרף עוד שני מקצועות, המפיצים אור על התקופה הזאת: הטופוגרפיה של א“י – פרופ' קליין, וארכיאולוגיה – ד”ר סוקניק. מתוך הספרות היהודית, היונית והרומאית מגלה פרופ' קליין מקום אחד אחר משנהו; כל שם מקום שמזהים, הרי זה כאילו גילו תעודות חדשות על תקופה ידועה, שיקר לנו כל פרט קטן שבהן. הארכיאולוגיה שבה עוסק ד"ר סוקניק שייכת גם היא לסוג זה, אלא שתשומת־לבה העיקרית מופנית לחפירות גופן. הקברות שבסביבת ירושלים, שבהם קבורות משפחות יהודיות החל מהימים העתיקים ביותר עד זמן המרד של בר־כוכבא, מתחילים כיום לספר את תולדותהם באמנות, באנתרופולוגיה ובמנהגיה המיוחדים של האומה.

בקשר עם זה יש להעיר שהמדע הנוצרי יותר מאשר בתקופה אחרת, מטפל בשקידה במקורות הנצרות ובראשיתה של הכנסיה. את המקורות הללו אפשר למצוא במדה רבה בתעודות ובתנועות של תקופת ההלניסמוס הזאת.

ומה מעטה היא ידיעתנו על התקופה הביצנטית הקדומה שבא"י! תגלית של בית־כנסת כמו זה שבבית־אלפא, ותאריכו הביצנטי – זמן יוסטינוס – ואמנותו העממית זהו מאורע בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. תגלית זו עזרה לקבע את זמנו של בית כנסת אחר, ששרידיו נמצאו מתחת לכנסיה נוצרית בגרש.

אנו באים עתה למגעינו עם האיסלם. גאוני בבל פעלו את פעולתם רבת־ההשפעה בתקופה האיסלם על החוף הצפוני של אפריקה ואף על ספרד המוסלמית. מהי הרוח הערבית ומהי הרוח של האיסלם? עד כמה השפיעו הרוח היהודית והרוח הערבית זו על זו ועד כמה חדרה האחת אל תוך השניה? לשאלות הללו יש חשיבות מרחיקה לכת, ולא רק לשם מחקר בלבד. הנה מתעורר המזרח, גם הערבי וגם המוסלמי. איך נוכל למלא את תפקידנו ההיסטורי כמתווך מלידה בין המזרח והמערב, אם לא נרכוש לנו ידיעה עמוקה והבנה מרובה בשאלות אלו? בשעה קשה זו, לדאבוננו, אבד לו למכון למדעי המזרח ה spiritus rector שלו, פרופ' יוסף הורביץ. אין ביכלתי לתת להזדמנות זו לעבור מבלי שאזכיר את האיש ההוא ואתן כבוד לשמו, לחכמתו המופלגה, לתורתו הרחבה, ליושר־לבו הפשוט ולמסירותו לאוניברסיטה המוסלמית שבאליגארה בהודו, שמלא בה פעם משרה של פרופיסור אהוב ומקובל לספרות ערבית. הוא היה צריך לבדק את הכרך הראשון מספרי ההיסטוריון המוסלמי בלאדרי (חי מאתים שנה אחר מוחמד), שסודר ע“י ד”ר גויטיין ועמד להופיע תחת פיקוחו של פרופ' הורביץ. כתב־יד זה הוא מן החשובים ביותר לתולדות מקורות האיסלם וברובו הגדול עוד לא נתפרסם. פרופ' הורביץ קוה גם־כן לבחון על המקום ולעבור על עוד עבודה מחקרית חשובה בתוך האוניברסיטה העברית שהוא היה היוזם שלה, והיא – קונקורדנציה לשירה ערבית, כלומר, השירה שלפני מוחמד וכמאה שנים לאחריו. מספר הכרטיסים שהוכנו כבר לקונקורדנציה זו מגיע לשלש מאות אלף. אם נשיג את העזרה הדרושה נוכל להוציא במשך ט"ו שנה גם את בלאדרי וגם את הקונקורדנציה. שתי עבודות אלה הן עמודי־תוך בהיסטוריה ובספרות הערבית.

עשרה אנשי־מדע של האוניברסיטה כבר פרסמו עבודות על איזו תקופה מהספרות, הפילוסופיה וההיסטוריה הערבית. טבעי הוא הדבר, שכן חיים אנו בעולם ערבי, ויכול הייתי להביא לפניכם מדעותיהם של מלומדים ערבים ואירופאים, האומרים בלי כל הסוס, כי האוניברסיטה העברית נותנת אפשרות יוצאת מן הכלל למחקר ההיסטוריה והמחשבה הערבית והמוסלמית.

מר בילליג עוסק בחקר הכתות האיסלמיות, ביחוד בכת בשיעית שמרכזה הוא בפרס. ד“ר בנט שהוא ידען במקורות של הפילוסופיה הערבית מעונין ביחוד בשאלת חדירתה של המחשבה היונית לתוך הפילוסופיה הערבית והעברית גם יחד. ד”ר מאיר הוא מלומד העוסק באמנות וארכיאולוגיה ערבית. חבורו על המגנים המוסלמים עומד לצאת לאור ע“י “קלרינדון פרס”, וכיום הוא עוסק באפיגרפיה הערבית. ד”ר ריבלין מטפל בפילולוגיה ערבית, וכמו כן בטרנסקריפציה ובחקירה של הדיאלקט היהודי הארמי של יהודי קורדיסטן החיים בירושלים. ד“ר גויטיין מכין ספר על תולדות העמים המוסלמים, שהכרך הראשון שלו כבר מוכן; הוא גם חוקר את הדיאלקטים הערבים ומנהגיהם של יהודי תימן. ד”ר יואל הוציא זה עתה מחדש, במבוא ובהערות, את הוצאת מונק מהטכסט הערבי של מורה נבוכים להרמב“ם. נושא המחקר של ד”ר פישל הוא השיטה החברתית והכלכלית של האבסידים וביחוד על תפקידם של היהודים, וד“ר בראון מתעסק בטכסטים ערבים על הרפואה, ובתוכם גם עבודתו של הרמב”ם ברפואה – פרקי משה. כחוליה מקשרת בין הלמודים היהודיים והערבים, ברצוני להזכיר לאחרונה את מקצועו של מר דוד ילין – שירה עברית ודקדוק עברי של תקופת ספרד. מקצוע זה אינו מובן בדרך כלל, אם אין מכירים את ההשפעה הגדולה שהדקדוק ערבי והשירה הערבית השפיעו על משוררינו ומדקדקינו בתקופת “תור הזהב” של חיי היהודים בגלות. ומי יודע, אולי מה שהאוניברסיטה העברית עושה כיום יסול את הדרך לעוד “תור זהב” לתרבות משותפת של יהודים וערבים.

מדברים על רוח יהודית או על רוח ערבית, ואולם מושגים אלה אינם ממצים את כל עמקם של האפשרויות הללו. הלא מדברים אף על רוח ימי הבינים. חלק חשוב של המחקר המענין בשטח זה נעשה באמריקה, שבה נמצאת האקדמיה של ימי הבינים, וברצוני להוסיף רק את ארבעת המקצועות הבאים: במקצוע הפרשנות היהודית של ימי הבינים עוסק הרב סגל. ד“ר פלאום חוקר בצורותיה ותכנה של ספרות ימי הבינים; הוא חוקר בדרמה, באפוס ובשירת הויכוחים של היהודים בימי הבינים, בהדגשה מיוחדת של הדיאלקטים היהודיים ממקורות רומיים וגרמניים. ד”ר שלום עוסק בתנועת המסתורין בישראל – התחלותיה בתקופה העתיקה־המאוחרת, בבטוי המענין שמצא בזוהר, וכן בבעלי־הקבלה שבצפת, ובתנועות המסתורין עד ימינו. מקצועו המיוחד של פרופ' בער היא תולדות היהודים בספרד בימי־הבינים.

ובמה שנוגע לתקופה החדישה, הרי על האוניברסיטה העברית לעסוק, כמובן, בתולדות הספרות העברית החדישה. פרופ' קלוזנר הוציא זה עתה את הכרך הראשון הגדול והמופתי במקצע זה. כן הוציא זה עתה ד“ר רופין את הכרך הראשון שלו בסוציאולוגיה של היהודים ועל המבנה של הצבור היהודי בזמן הנוכחי, ספר המטפל בשאלה מי ומה הם היהודים של תקופתנו. ובראש כל אלה וכסכום להן עומד המקצוע של פילוסופיה המהוה את שדה מחקרם של שני אנשים בעלי ידיעות עמוקות ושאיפות גבוהות, פרופ' רות וד”ר ברגמן.

התוכלו לקרוא את ספר ירמיהו בא"י מבלי להתרגש ולהתרשם מכל פרק ומכל פסוק שיצא מפי אישיות נעלה זו? יש לשער, שהוא היה קטן־קומה וחלש. הוא נולד באותו כפר ענתות למטה, השומר על שמו גם כיום. הכפר הזה הוא בשכנותנו ואפשר לראותו שם מתחת לגבעת האוניברסיטה. אנחנו דורכים באותם השבילים שהוא דרך בהם, והדרך שעליה הלכו הלויים אל המקדש עודנה קיימת, והפלחים היושבים בשפוע היורד למדבר עוד הולכים בה. ירמיהו חי וקיים, הוא מתהלך אתנו, ואם יש בכחנו להעריך כראוי את צערו ואת אמונתו, את חייו מלאי־האמת ואת מסירותו לאידיאל הנשגב שנשא בקרבו, נוכל, אולי, להשיג מעין ניצוץ ממה שהאוניברסיטה העברית, כמרכז לחיים עבריים פורחים ועולים, עתידה להיות. כשאנו רואים למטה אל ענתות, כשירמיהו נושא עין למעלה אל ההר, מתרומם מאחוריו הר־נבו, אשר ממנו ראה משה את הארץ ושמה לא בא.

הנני מעז להגיד, כי הר האוניברסיטה העברית נעשה באורח נעלה ההר של ירמיהו ומשה, ההר של המחוקק הגדול לעמו, וכן ההר של הנביא, הכואב כאב עמו.

עם חדש הולך ונוצר, לא רק שם, אף פה הוא נוצר. אם אין אנו רואים את זה אין לנו עינים לראות, ואם אין אנו שומעים את קול המנגינה שלו – חרשה אזננו משמוע קול מזמור. העם השב לתחיה צריך שיהיה מלא דעה כמים לים מכסים, מלא אמונה כנביאים, ומלא ענוה כמשוררי התהלים.

¹

ד"ר פוהס, גבירותי ואדוני!

בדברי לפניכם הערב הנני נאלץ לבקש את סליחתכם, אם אשתמש במונחים ובמושגים כיאות לאיש המדע. אליבא דאמת אין אני יודע הרבה על כך אולם, כמוכר מומחה המוכרח להכריז על סחורתו, הנני נוהג כאילו אני בן בית בהיכל־המדע. בכל אופן יכול האדם ללמוד משהו בשטח זה, ולו מן הצד החיצוני, אם הוא נמצא על הר הצופים. ובאמת הנני אסיר תודה לחברי באוניברסיטה על שלמדו אותי בסבלנות גדולה את היסודות של מדעי הטבע שבודאי הייתי יודע אותם הרבה זמן לפני בואי שמה אילו בכלל חונכתי כהוגן.

הועד שלכם למדע ולטכנולוגיה, הקיים זה זמן־מה, הציב לו למטרה לרכז את כל מאמציו לפי שעה בבעיות החקלאיות.

שלש בעיות יסודיות עומדות בפני האוניברסיטה בירושלם: האחת היא – הבעיה הרוחנית, ההיסטוריה הרוחנית, במדה שהיא משפיעה בעיקרה על היהדות ועל הדת בכלל, ועל דעתם של בני האדם בנוגע אל מהות החיים וגורל האדם. אולם בנושא זה, משום שנהייתי הערב לאיש המדע בטבע, איני רשאי לנגוע הפעם. נושא זה שייך אך ורק למדעי הרוח, אף־על־פי־כן יודעים אנו כולנו, שהמחיצות האלו שבין מה שאנו קוראים מדעי הטבע ובין מה שאנו קוראים מדעי הרוח הן כיום מעורפלות במקצת.

כמו־כן לא אדבר אף בבעיה היסודית השניה, כלומר, על בעית הבריאות, אחת השאלות החיוניות לארץ חלוצית. איך יכולים ליישב ארץ חדשה מבלי להקדיש תשומת לב למחקרים אלה, כפי שאמר היו"ר: זוהי מטרתו של ועד הרופאים היהודים באמריקה, והדסה בהקמת המרכז הרפואי.

אולם בעוד שלא אגע בשני הנושאים היסודיים האלה, היסטוריה רוחנית בבריאות, הרי אגע בנקודה יסודית אחרת, כזו של חקלאות. סוף־סוף יסוד החיים הוא: כל היוצא מן האדמה, וכל מה שקשור במה שיוצא מן האדמה, יש לראותם דבוקים עם החקלאות במלוא מובנו של המושג הזה. אם נשתמש במונח חקלאות במובנו הרחב ביותר עד כמה שאפשרי נוכל לכלול בתכנית החקלאית כמה מהמחלקות המדעיות הקיימות כבר באוניברסיטה ושאינן נקראות עוד בפירוש בשמות חקלאיים.

כסבור אני, כי הדרך הטובה ביותר להציג שאלה זו לפני ועד אנשי מדע וטכנולוגיה היא לא לנסות לעורר את רגשותיכם אלא רק לתאר לפניכם אמנם לא במלים יבשות ביותר, את הקיים כבר באוניברסיטה בשדה זה.

רצוי הוא הדבר, שהאוניברסיטה תרכש לה את עזרתם וסיועם של כל אנשי־המדע בארצות הברית, לרבות גם הלא־יהודים. האוניברסיטה מקוה, כי כל איש מדע יתרום לקרנותיה ככל אשר תשיג ידו. כפי שידוע לי, אומר הועד שלכם לקבוע מס חבר מינימלי של עשרה דולרים לשנה. איני מפקפק שנמצאים אנשי מדע, אשר הודות לקשרים שלהם עם התעשיה הגדולה ולרגלי פטנטים של המצאותיהם הגדולות והנפלאות, ביכלתם לתרום כמה מונים יותר מהמס המינימלי הזה.

האוניברסיטה רוצה גם בשתוף פעולה עם אנשי המדע והטכנולוגיה גם בדרך אחרת. ברצוננו ליסד ועדות קטנות של אנשי־מדע למקצועות מיוחדים. למשל, בבוא אנטומולוג מירושלים לארצות־הברית, כפי שקרה לפני ימים אחדים – ד“ר בודנהיימר הוזמן ע”י האוניברסיטה של מיניסוטה לתת הרצאות־אורח בתורת הפיסיולוגיה של החרקים – טוב יהיה בשבילו, בשביל האוניברסיטה שלנו, ובלי ספק גם בשביל אותם אנשי־המדע שאתם יבוא במגע, אם יפגשו יחד וישמיעו זה לזה את דעותיהם והשקפותיהם, וגם על־יסוד הקשרים הללו, להחליף חומר בקשר עם מיון החרקים. הרבה והרבה שאלות מתעוררות שקשה אולי לאיש היושב בירושלים לפתור אותן, כמו שישנן שאלות שהאיש היושב בוושינגטון מתחבט בהן וזקוק הוא לעזרה מהיושב בירושלים. חליפת־דעות מסוג זה באחוה בין־לאומית מדעית היא פאר למדע. אנשי־המדע שמהם מורכב הועד שלכם צריכים להתחבר, איפוא, לועדות־משנה, בכדי שנוכל לקבל מהם עצה וסעד בבעיות המדעיות, לרבות את הפרסונליות, לכשיהיה לנו צורך בכך.

קיים באוניברסיטה מכון לחקירת טבע א"י, המורכב משלש מחלקות: בוטניקה, זואולוגיה, וגיאולוגיה. אנסה בזה לספר לפניכם מה שהוא על כל מחלקה ומחלקה לחוד.

ברור הוא למדי, כי במה שנוגע לחקלאות, חשיבות יתירה נודעת לה מן הבוטניקה. חקלאות מדעית בלתי אפשרית היא בלעדיה. יתר־על־כן, אי־אפשר לחשוב על חקלאות מדעית מבלי לקשר אתה עם זואולוגיה בכל היקפה, לרבות את האנטומולוגיה שהזכרתי זה עתה. לבסוף – החקלאות תלויה הרבה בתורת הגיאולוגיה, בצורתה ומבנה של האדמה, שממנה יוצא כל הצומח.

מנהל המכון לחקירת טבע הוא פרופ' אוטו ורבורג. הוא בוטנאי שיטתי מצוין והוא מפורסם מאד בספרות המחקר הבוטני של אסיה ואפריקה המרכזית, ושכמה מן הצמחים שבאפריקה ובאסיה נמצאים על שמו. פרופ' ורבורג עוסק כיום בהשלמת חבור ענקי על החקר הבוטני בא"י מימות לינאיאוס ועד היום הזה. השיטתיות בבוטניקה היינו מיון הצמחים, נתינת שמות לכל אחד ואחד מהם, הגדרתם של הצמחים למקומותיהם, למיניהם, לסוגיהם ולגזעיהם השונים משמשת בסיס יסודי לבוטניקה לא פחות מכפי שהשיטתיות היא תנאי קודם לכל מדע ומדע. מבלי לדעת מה הם ומה מוצאם, לא היינו יכולים להגיע בבוטניקה, ואף לא במקצע אחר, לידי מסקנות מתאימות.

בקשר עם מיונם וסדורם השיטתי של הצמחים, מן הצורך לסדר עשביות. הוגד לי, שבאוניברסיטאות שבאירופה לא הונהג סדור עשביות גדולות, וכי תפקיד זה מוטל על המוזיאונים ושאר מוסדות המדינה. בירושלים אספה האוניברסיטה עשביה גדולה של צמחי ארץ־ישראל המכילה למעלה משבעים משפחות של צמחים, ולמעלה משבע מאות וחמשים סוגים, יותר מאלפים מינים שונים, ואלפים של זנים צבורים ואגורים בתיקים בוטניים רגילים, מורעלים ודחוסים בדרך המקובלת והתיקים הללו מגיעים עתה למאה וחמשת אלפים. זוהי העשביה הגדולה ביותר של צמחי א“י. לצמחים בגרמניה יש כמעט אותו המספר של מינים כמו שיש בא”י ולמדינת ניו־יורק הגדולה במדינות ארה“ב, יש מספר יותר קטן מזה. זה נשמע כאגדה, אך עובדה היא. העשביה הזאת היא תחת פיקוחם של שלשה אנשי־מדע: מר איג, שהוא גם האיקולוג של המחלקה, מר זהרי ומרת פיינברון. אנשי־מדע אלה הוסיפו עשרה אחוזים לסוגי הצמחים שבא”י הידועים כבר. הבר־סמכא הגדול ביותר על הצומח בא“י, בורנמילר, שהנהו כיום אדם ישיש מאד, הוסיף 2־3 אחוזים, והבוטניקון האמריקאי, דינסמור, שחי בא”י במשך דור שלם הוסיף 1־3 אחוזים.

כמה וכמה חבורים כבר הוצאו על יסודות החומר הממוין הזה. הולך ונדפס עכשו ע“י החברה להוצאת הספרים שעל־יד האוניברסיטה – כשאני מזכיר את השם הזה בפומבי בפעם הראשונה מתרחב לבי; ד”ר קוהוט, הנמצא כאן ודאי יבין לרגשותי אלה – “מגדיר לצמחי ארץ־ישראל”, שתהיה העבודה המדעית היסודית על נושא זה. ואי־אפשר להוציא לפועל עבודה מדעית יסודית מעין זאת, אלא אם תהיה העשביה של האוניברסיטה העברית יסוד ובסיס למחקר זה. ואולי יעניין הדבר לד"ר קוהוט לדעת, כי שלש שנים לאחר שתופיע העבודה הזאת בעברית בשני כרכים תצא לאור על אותו נושא עבודה גדולה יותר בשפה האנגלית, ואפשר שהוא וחברות אחרות להוצאת ספרים ישתפו את עצמם עם הוצאת הספרים שעל־יד האוניברסיטה כדי להוציא לאור בעברית ובאנגלית כמה מן העבודות שיש בדעתנו להוציא.

ברצוני עתה לעבור לאגף האיקולוגיה של הצמחים. תורת האיקולוגיה, כפי שאתם יודעים, מטפלת בסביבה ובתנאי המקום הסובבים את הצומח ואת החי: האקלים, הרטיבות, הגשם הטמפרטורה, האור, חשמל האויר ולחץ האטמוספירה. האוניברסיטה עומדת על הר שהנהו 3000 רגל מעל לשטח המים של הים התיכון, וים המלח הנהו 1300 רגל מתחת לשטח המים של הים התיכון. כשנמצאים, אפוא, על הר האוניברסיטה משקיפים למורד של 4300 רגל במרחק של 30 מיל בלבד. הלא תבינו מעצמכם, כי לחץ האויר בארץ כזו שבו תלוי הגשם חשיבות מיוחדת לו גם לבריאות האדם וגם להתפתחות החי והצומח.

נוסף על חקירת התנאים האקלימיים הסובבים את חיי הצמחים, האיקולוג מעונין בקרקע עצמה שבה גדל הצמח. האקלים והקרקע הם תנאי היסוד האיקולוגיים השולטים בחיי הצומח, וכתוצאה מזה גדלים צמחי הבר בקבוצות קבועות, חברות של צמחים, שהמפותחות שביניהם הם קלימכסים. קלימכס היא אותה חברת צמחים המושפעת על־ידי אותם היסודות שציינתי וכיוצא בהם המראה שבקרקע מיוחד ובאקלים מיוחד, בגובה המיוחד ההוא גדלים הם כצמחי־בר, וגדלו שם לפני שבאו בני־אדם משחיתים לאותה ארץ, ולפני שחיות השדה החלו לשוט על פני אותם ההרים ולקצץ את הנצרים הירוקים של צמחי החברה הזאת בעודם באבם.

ולכן, איפוא, אם תוכלו להוכיח קלימכס טבעי בחברת צמחים, הרי שעלה בידכם לעשות תגלית חשובה, לא רק מנקודת ההשקפה של המדע הטהור בלבד – הבעיה המדעית הטהורה הנה, כשהיא לעצמה, חשובה ומענינת מאד –, כי אם גם מנקודת השקפה מעשית. למשל, יש בחצר האוניברסיטה עץ אורן גדול אחד הצומח על תל שגבהו הוא כגובה החדר הזה. והנה כחודש לפני עזבי את א“י לקחני מר איג והביאני לפני העץ ההוא להראות לי הוכחה חדשה, כי האורן החלבי – כפי שמכנים את האורן הירושלמי – הקלימכס הטבעי שלו נמצא דוקא בהרים שמסביב לירושלים. שבעה עשר עצי אורן קטנים יוצאים מזרע האורן הגדול ההוא, וזה יכול לשמש סימן נוסף שאותו אורן הוא חבר של חברת־קלימכס. ואולם הרקבובית של העץ בעצמו שנצברה סביבו משנים, וצמחי הבר שיצאו ממנו, גם הקרקע עצמה שמסביב כל אלה וכל הסימנים האחרים שיש למלומד משמשים לו הוכחה שהאורן החלבי גדל פעם כצמח־בר וממנו היו היערות הגבוהים של תקופת הגשמים. אם זה נכון, הרי אפשר לכסות את ההרים הסובבים את ירושלים ואולי גם את הרחוקים יותר בעצי אורן הללו; ואחד הדברים שהננו מקוים לעשות בגן הבוטני הוא לחקור בשיטה זו שבטבע, או למצוא בשיטות אחרות בקשר עם קלימכסים טבעיים בא”י, ביחוד בשביל חבל ההרים שהאוניברסיטה נמצאת בו, כדי לעבד את ההשערות ההן באופן מדעי ואוביקטיבי.

ידוע לכם אולי, כי הממשלה הצרפתית מוציאה לפועל את תכנית היעור שלה במדה רבה עפ“י הבסיס של הקלימכסים שתוארו ע”י הבוטנאים הצרפתים. בכל תכנית יעור לארץ־ישראל ידיעת הקלימכסים הללו יש לה חשיבות רבה. בה במדה שאנו מרבים לחרוש את השדה אנו מרבים להחריב את הגידול הטבעי, ובמדה שאנו מרבים להקים בתים וחוות אנו מרבים להסתיר את מה שהקרקע בעצמה עלולה להוציא באורח טבעי. הצעד הראשון שעלינו לעשות שיוקצבו וישמרו לתכלית זו. דבר זה יוכל כנראה להעשות רק בעזרה מצד הממשלה.

כן קיימת מחלקה לאנטומיה ולפיזיאולוגיה של הצמחים. המחלקה הזאת חדשה היא באוניברסיטה ובראשה יעמוד ד“ר אופנהיימר שיבוא לירושלים מברלין. יעניין אתכם בודאי לדעת, כי הקהלה היהודית בברלין החליטה להקציב סכום כסף ידוע כסעד ותמיכה למחלקת הבוטניקה. בראשונה בחרו במדעי המדינה והחברה, אך לסוף התעורר אצלם החשש, כי לימודים אלה יכולים לעורר בא”י וכוחים מדיניים וחברתיים והחליטו משום כך להקדיש את תרומתם לבוטניקה, מקצע שאין בו מקום לוכוחים ממין זה. הפיזיאולוג לצמחים עוסק בתהליכי החיים של צמחים חיים בין שהם במשתלה ובין שהם בשדה. ומאחר שעדיין לא פעלנו כלום בשטח זה, אף־על־פי שקיימת תכנית הגונה בכוון זה, אין בדעתי להאריך את הדיבור על כך.

קיימת גם מחלקה לבוטניקה שימושית מחלקה זו כוללת את עבודות המחקר של האיקולוג ומשתדלת לעבד שיטות ידועות ולהביאן מיד לידי שימוש למשל בדבר צמחים לצרכי תעשיה, צמחי הדבש, ולברר אילו צמחים יכולים לעכב את עבירתו של עפר החולות משפת הים, או לפלח אבנים, או לשמש יסוד לדיוג.

כמו־כן רוצה אני להזכיר את המחלקה לבוטניקה של התנ“ך ולפלנטלור הערבי. יש אומרים, כי מחלקה זו אין מקומה במחלקת הבוטניקה, אלא במחלקה למדעי היהדות. תרשו־נא לי להעיר כאן שפרט זה יעזור לכם לעמוד על שיטתה של האוניברסיטה בכלל. אמת ונכון הדבר, מחלקה זו מקומה במחלקה למדעי היהדות, מפני שמטפלת היא בצמחים הנזכרים בתנ”ך, בספרים החיצונים ובתלמוד. מקצע זה הוא בוטניקה ספרותית, כי משתדל הוא לזהות אותם הפרחים והצמחים הנמצאים בארץ־ישראל והנזכרים בספרות שנוצרה בארץ זו. כן משמשת בוטניקה זו נסיון לאגור מפי הערבים את הפלנטלור החי שלהם כפי שהוא מקובל אצלם ברפואה העממית ובמנהגים העממיים בכלל. בכל זאת, אף אם שייכת המחלקה הזאת למחלקת היהדות, הרי היא שייכת גם למחלקת הבוטניקה, ואנו מתאמצים להרחיב, ככל האפשר את גבולות מושגינו, כדי שתחת השם יהדות נוכל לדבר גם על הצומח, וכדי שאיש המדע הטבעי יכיר ויבין שאולי יש באמת גם לעבודתו איזה יחס למה שאנו מכנים ערכים רוחניים. למחלקה הזאת יש מוזיאון יפה, ואנשים ממקומות שונים באים לבקר אותו. ד"ר הראובני, העומד בראש המוזיאון הזה, זהה עד היום עד מאה וחמישים וששה צמחים תנכיים, מלבד צמחים הנזכרים בספרות ארצישראלית אחרת.

הזכרתי את הגן הבוטני. מר שלמה למפורט מניו־יורק נדב לנו את הקרקע לגן הזה לזכר נשמת בנו י. מונטגיו, ומר שמואל למפורט קבל על עצמו לתת לנו במשך חמש שנים סכום כסף מספיק להחזקתו של הגן. הגן הבוטני יטפל בראש וראשונה בחיי־הצומח שבארצות ההרים מן הרי הטאורוס ועד הרי סיני. ההצעה היא לכונן שורה של גנים בוטניים בארץ. הגן הנמצא ברחובות יהיה גן להתאקלמות, קשור עם תחנת הנסיון החקלאית שעל החוף, ועליו לקבוע אילו מן הצמחים המובאים מחוץ לארץ יצמחו בהצלחה בא"י. גן שני במקוה ישראל יטפל בצמחי הנוי ואנו מקוים שלגן הבוטני של האוניברסיטה תהיה תחנה אחת ביריחו ותחנה אחרת בעין־גדי, כדי שיוכלו ללמוד את הצמחים שמתחת לפני הים במקום גידולם.

הזכרתי את התחנה הנסיונית החקלאית. גם היא תהיה חלק מבית־הספר החקלאי, שועדים של אנשי המדע והטכנולוגים ודאי יתעניינו בו. לתחנה חקלאית יש כרגיל שלש מחלקות: למוד רגיל לתלמידים, הדרכה לאכרים בשדה ועבודות מחקר.

קיימת בארץ־ישראל עבודת מחקר וניתנות גם הדרכה לאכרים. ואילו עד היום אין לנו עוד הוראה רגילה לתלמידים בחקלאות. הרבה מן הצעירים והצעירות שבא“י מוכרחים לנסוע חוצה לארץ, כדי לקבל שם את חינוכם החקלאי. הייתי אומר, שראשית חובתנו היא לעזור לאותם הרוצים להיות חקלאים הגונים, שיקבלו את חינוכם העליון במקום. אינני מתכון להגיד בזה שלא טוב בכלל לצאת למקום אחר לשם השתלמות, לקליפורניה למשל. מהליכתו לחו”ל אפשר לאדם להפיק תועלת, כמו שיפיק תועלת איש־השדה ואיש המדע בלכתו ארצה ישראל.

בתחנת הנסיון יש שלש מעבדות למחקר: חימיה חקלאית, אנטמולוגיה שימושית ופתולוגיה של הצמחים. וכמו־כן יש שם מחלקות למטעים לחקלאות למשק־עזר ביתי, ועוד מחלקות שתשמשנה כחלק מהמוסד, שהיינו רוצים להקים בעזרתכם ולקרוא לו בשם בית־ספר לחקלאות.

ברצוני ליחד מלים מספר על מעבדה אחרת שבאוניברסיטה שאיננה נכללת אמנם בתוך המכון לחקירת טבע א“י, אלא שהיא עומדת בקשר קרוב מאד לבעיות החקלאות המחלקה לחימיה ביולוגית וקולואידית. פרופ' פודור, העומד בראשה ידוע הוא למספר אנשים היושבים כאן. זה עתה פרסם חיבור בהוצאת ד”ר אלכסנדר מניו־יורק, והוא מפורסם כחימאי מצוין, ביחוד בשדה הפרמנטים. לפני ארבע שנים פרסם יחד עם ד"ר רייפנברג מחקר על נשימת עלי הטבק. נראה שהוכח, כי תסיסה זאת לא היתה בקטיריאולוגית בטבעה, כי אם אנזימאטית. תוצאה זו עברה, כנראה, לתחנות מחקר ומקומות אחרים המעונינים בהבראתו ובפיתוחו של הטבק חוץ מאותן תחנות־הנסיונות המצוינות שרוסיה המועצתית יצרה, ביחוד בטורקיסטן.

עוד עבודת־מחקר של המחלקה הזאת שודאי תעניין אתכם, היא חקירתו של הד"ר רייפנברג באדמה האדומה שבחבל ים־התיכון. מלומד בעצי־הדר בספרד חולם על יסודו של מכון באחת הארצות שעל שפת ים התיכון – בשורה ראשונה באה ארץ־ישראל, שבו יחקרו בראש ובראשונה באדמה האדומה שעל גדות ים התיכון. תכונותיה הקולואידיות עוד לא נחקרו במדה מספיקה עד היום הזה.

אחד מן הטעמים והנמוקים לכך, שדוקא ירושלים, דוקא ארץ־ישראל היא הנקודה הטובה ביותר למחקר מדעי כזה, צויין כבר ע"י יושב־הראש. אותה ארץ קטנה, מוזרה וטרגית שוכנת על קו מבדיל קונטיננטלי גדול; מעבר מזה ים התיכון ומעבר מזה המדבר, והר הצופים הוא אחת הנקודות הבולטות ביותר של קו מבדיל זה. איש המדע צריך רק לצאת מפתח חדרו בכוון זה או אחר והריהו נמצא בשני עולמות שונים של הטבע.

ומה שנאמר כאן על הצומח יש להגיד אף על החי. בעלי־הכנף מאסיה, מאפריקה ומאירופה נפגשים בארץ־ישראל. אותו הקו המבדיל האיקולוגי מציין גם את האופי הטבעי של החי. מכיר אני את התנאים במקום מולדתי בקליפורניה. הר טאמלפאיס ע“י סאן פראנצ’יסקו כאילו מהוה את הקו המבדיל לחי ולצומח. צפונה מטאמלפאיס נמצא מין אחד ודרומה לו מין אחר. כך בא”י, צפונה ונגבה מהר הכרמל. בתוך הארץ עצמה נמצאות חלוקות אחדות אבל הקו המבדיל הגדול ליונקים ולרמשים, לעופות ולחרקים עובר דרך הר הצופים עצמו.

מר אהרוני, הזואולוג השיטתי של האוניברסיטה, הוא המפקח על המוזיאון של בעלי־החי של א"י. הוא יוצא לחפש מוצגים בסיורי־המחקר שלו. כיום הוא מתעסק ביחוד בשאלת החיות המכרסמות שבמדבר. לבעיה זו תוצאות ומסקנות גם לרפואה וגם לחקלאות. הוא סדר במשך השנה שעברה שני סיורי־מחקר: האחד עד נהר פרת והשני עד אגם אנטיוכוס, אגם זה הוא מקוה מים שמדתו חמשים מיל ומסביב לו ביצות המפיצות מתוכן מחלות ממאירות עד שאי אפשר לבני־אדם לחיות באותה סביבה יותר משני חדשים בשנה. ודוקא משום כך הנהו המקום הזה משכן טבעי לבעלי־כנף שבמים, וגם לצפרים וחיות אחרות.

לסיור מחקר זה יצאו גם חברי המחלקה להלמינתולוגיה. הממשלה הצרפתית ופקידיה בסוריה משתדלים לעשות את כל ההקלות למסיירים. ובעוד שהזואולוג השיטתי חוקר את השלדים והעורות של החיות, בודק ההלמינתולוג, מר וויטנברג, את התולעים המתפתחים בקיבתן, כדי לבדוק את התולעים שבלעו. דבר זה יש לו חשיבות בחקלאות: לדעת את התולעים והקרצות המסכנות את האדם והבהמה. הקרצה למשל, חודרת תחת עורה של הפרה, והיא מביאה מות על אלפי פרות באפריקה הדרומית, ונזואלה ומקומות אחרים.

כבר הזכרתי את שמו של ד“ר בודנהיימר המטפל באיקולוגיה של החיות ובאנטמולוגיה. יש באוניברסיטה יומן, המוגש לי בכל יום על־ידי השומר, ארבעה שומרים מתהלכים יומם ולילה בחצר האוניברסיטה. האוניברסיטה נשקפת מצד אחד על פני המדבר. בבוקר אחד מצאתי ביומן רשימה זו: “ש… שעה ארבע בבוקר עם רשת לפרפרים”. פרוש המלים: עבודתו של בודנהיימר דורשת שעל שולוב להמצא שם במשך כל החודש ההוא בארבע שעות בבוקר ולצוד את המתעופף שם באותה השעה המיוחדת, במשך אותו החודש, כשם שיש לאיקולוג של הצומח מקומות הסתכלות בנקודות שונות שעל ההר, כך יש לו לאיקולוג של החי ובאופן זה וכיוצא בו אסף בודנהיימר חומר לספרו: “החרקים המזיקים בא”י”, שהנהו החיבור השיטתי הראשון בשטח חשוב זה של החי בארץ־ישראל.

במכון לחקירת טבע א“י יש גם מחלקה לגיאולוגיה. נמצא בה אחד האספים הטובים ביותר של דוגמאות גיאולוגיות ארצישראליות. אוסף זה מבוסס על אספו של בלנקנהורן, שיעבור כולו לרשותנו בעוד שנים אחדות. בלנקנהורן בעצמו מעבד את שאר החלקים. מלבד זה אסף גם ד”ר פיקרד, הגיאולוג, דוגמאות אחדות יפות מאד. יש לו האוסף היפה ביותר של דוגמאות גיאולוגיות מחבל הכרמל, ממדבר־יהודה ועמק יזראל. יעניין אתכם בודאי לדעת, כי אחד מנושאיו העיקריים הוא על עמקי הבקע. וכפי שאני מבין הנושא בקע הוא נושא חדש בגיאולוגיה. באירופה קשה לחקור את עמקי הבקע מכיון שהצומח מכסה על הבקעים שנמצאו אולי שם בראשונה. אחד מעמקי הבקע הגדולים בעולם הם ערבות הירדן – “אלגור” בערבית – המשתרעות דרך מפרץ אילת אל תוך ים־סוף ולתוך אפריקה. הוא פולח את האדמה בעומק של 1300 רגל מתחת לפני המים של ים המלח, שהוא על־כן מקוה המים הנמוך ביותר על פני כל העולם, ומנקודת מבט גיאולוגית יש למקום זה, כנראה, חשיבות וענין מרובה. ספור על סדום ועמורה הוא בלי ספק ספור בקעת הירדן. ד“ר פיקרד הצליח גם בעבודתו בנוגע למקורות המים מתחת לאדמה. משהו מהעושר המינירלי הרב של ים המלח נבדק במעבדה של החימיה הבלתי־אורגנית תחת פיקוחו של ד”ר בובטלסקי.

לא אלאה אתכם יותר בפרטים על מחלקות אחרות שבאוניברסיטה שהן חלק מחיי המדע שלה, אף־על־פי שכמה מהן יש להם איזה קשר ישר או בלתי ישר לתפיסה הרחבה של חקלאות מדעית, שלו בעיקר אני מקדיש הערב את הרצאתי. רוצה אני להזכיר, דרך אגב, כי אחת המטרות של ביקורי הפעם בארה“ב היא לאסוף סכומים שיתנו לנו את האפשרות לפתוח את המחלקה לפיסיקה, העולה ביותר כסף ממחלקות אחרות. כן ברצוני להזכיר, שבמחלקה לבקטריולוגיה והיגיינה נמצא אתנו קלימטולוג, ד”ר אשבל, ואני כבר הזכרתי במשהו את חשיבותה של הקלימטולוגיה להתפתחותה של החקלאות, ועל התפקיד החשוב שממלא מקצוע זה בשדה המדע בכללו. אם ענין לכם לדעת עד כמה משפיע מקצוע זה על האנטומולוגיה, אני מציע לפניכם לקרוא הרצאה מענינת מאד מאת האנטמולוג אוברוף, שקראתיה זה לא כבר. זוהי הרצאה שהרצה לפני ועידת האנטומולוגים של הקיסרות הבריטית שנתקיימה לפני שנתים. מחקריו של בודנהיימר על הארבה שנחשבים כיסודיים בנידון זה, מבוססים ברובם על מדידות אקלימיות.

בית הספרים של האוניברסיטה מכיל 250,000 כרך. הוא נמצא בבנין נהדר ומסודר באופן מודרני ביותר, מיוסד לפי השיטה העשרונית האמריקאית. אולם הוא חסר ספרים בבוטניקה, זואולוגיה, ביואולוגיה וחקלאות בכלל. אחד התפקידים של ועד כועדכם הוא לקשר אותנו עם מחברים שיסכימו לתת לנו את חיבוריהם ולהשיג בשבילנו גם ספרים אחרים וכתבי־עת ההכרחיים תמיד לעבודת המחקר.

השתדלתי למלא תפקיד של מוכר פרקמטיה מדעית והשתמשתי במונחים שביאורם המילולי ידוע לי במדה ידועה. מה שאני יודע ביתר דיוק הוא שאנשי האוניברסיטה העברית משתמשים בדרך הטובה ביותר באפשרויות הניתנות להם ואני, כמובן, מדבר בשמם. אילו היו הם כאן, בטוחני, שהסברת עבודותיהם ופעולותיהם היתה לוקחת את לבכם, ואילו נזדמנתם לבקר במעבדות שלהם ולראות בעיניכם את עבודתם ודאי שהייתם נהנים עוד יותר. יכול להיות שרבים מכם קוראים את חבוריהם המופיעים כעת בכתבי־העת המדעיים בארצות שונות בעולם. הנכם נפגשים עכשיו עם השם “האוניברסיטה העברית” תכופות בעתונות המדעית. ואילו נפגשתם באותם האנשים הייתם רואים לפניכם את המציאות. צל צלה של מציאות זאת שהשתדלתי להעלות לנגד עיניכם צריך להספיק לנו בערב זה.

¹

ד"ר רטנוף, חברי ועד הרופאים היהודים באמריקה וידידי!

כבוד גדול חלקתם לי הערב, שהזמנתם אותי לחוג אתכם את יום מלאת עשר שנים לקיום הועד הנכבד שלכם, ושבקשתם מאתי לספר לפניכם משהו על מה שאתם בעצמכם פעלתם.

קשה הוא לעמוד בנוכחותו של אדם כד"ר רטנוף, שעבד במשך כל השנים לטובת המפעל הזה, ולהעמיד פנים כאילו היה איש אחר מבלעדיו, היוזם והמוציא לפועל הראשי של כל מה שיש לנו בשטח המחקר הרפואי באוניברסיטה העברית. בלי האיש הזה, בעל הרוח האופטימית הבלתי נכנעת, בלי אמונתו השלמה ברופאים שאסף בעצמו מסביבו הרי המעט שנעשה עד עכשו לאוניברסיטה לא היה מן האפשר.

באתי הערב לפניכם בשם חברי על הר הצופים, באוניברסיטה העברית שבירושלים, וכשאני מדבר בשמם הנני מרגיש רגש עמוק של אחריות. ברצוני להביע לכם, ד"ר רטנוף וכל ועד הרופאים היהודיים באמריקה, את תודת כל העובדים באוניברסיטה על האפשרות שניתנה להם לעבודת המחקר שלה הם מקדישים את חייהם. ואילו היתה להם הזכות לעמוד כאן מובטחני, כי הייתם שמחים מאד על טיבם של האנשים האלה, הממשיכים את המסורת הגדולה של חכמת הרפואה ביהדות. הם אנשים צעירים ומלאי־תקוות וכבר הגיעו להצטיינות במדה רבה, הודות לעזרתכם.

ועד הרופאים היהודים באמריקה הוציא את 350.000 הדולרים שד“ר רטנוף הזכיר בדרכים שונות. ראשית, הקציב הועד שלכם קרנות עוד לפני הוסדה הרשמית של האוניברסיטה, לשם חידוש בית י’ון גריי היל על אדמת האוניברסיטה שכיום משתמש בו בעיקר המכון לחימיה, וגם לשם הקמת אגף חדש המכיל את המעבדות שלכם למיקרוביולוגיה. בבנין זה משתמשים אנו לפי שעה בחדר הנמצא תחת הכפה הנשקפת על פני העיר, בשביל המוזיאון הארכיאולוגי, אעפ”י שלא בקשנו רשות מכם לכך, ולמרות מה שאין שום הגיון בשכנות זו.

ושנית, ועד הרופאים היהודים באמריקה בנה בית־חיות לגידולן ולפיתוחן של אותן החיות הנצרכות לנסיונות רפואיים. בית חיות זה הוא תחת פקוחם של שני צעירים שאמנם היו מעונינים בחיות קודם לכן, ואולם למעשה רכשו לעצמם אצלנו בהשגחת אנשי־המדע שלנו נסיון הגון לנהל מחלקה כזו. בעלי החיים שונים, החל מחזירת גויניאה הנפוצה ומהארנבות, העכברים הלבנים והחולדות וכלה בעופות, כלבים וקופים, יונים, עזים ואף הקאת מצאו להם מקום בבית־החיות או גודלו בתוכו והעמדו לשרותן של כל המעבדות הרפואיות. בין החיות המענינות ביותר שגודלו באחרונה נמצא גם האוגר הסורי, לשימושה של המחלקה לפרזיטולוגיה. האוגר נחשב לחית מעבדה הטובה ביותר לחקירת הליישמאניה. זוהי הפעם הראשונה שהאוגרים גודלו בשבי. מר אהרוני, הזואולוג השיטתי באוניברסיטה, צד זוג אוגרים בסיורו לאגם אנטיוכוס בלוית ד"ר ויטנברג, ההילמינתולוג של המחלקה שלכם.

יתר על כן, ועד הרופאים היהודים באמריקה קנה קרקע על הר הצופים, שעליה יוקמו בנינים בשביל המרכז לרפואה, שעליו אאריך עוד את הדבור בהמשך נאומי.

כמו־כן הקים ועד הרופאים היהודים באמריקה, כפי שנזכר ע"י הגברת ג’ייקובס, ביחד עם אגודת נשים “הדסה”, מכון־רנטגן בבית־החולים הדסה שהוכנסו בו, כפי שמודיעים לנו, מכונות־רנטגן האמריקאיות והגרמניות הטובות ביותר, ושהוא המכון המצויד על הצד הטוב ביותר בכל המזרח הקרוב.

ועד הרופאים היהודיים באמריקה איפשר לאוניברסיטה, ע“י אחדים מחבריו, להגדיל את הספריה הרפואית. כיום היא אחת מן הספריות הטובות ביותר במקצועות ידועים הנמצאות בחבל ארץ זה. בקשר עם זה עלי להזכיר, כמובן את שמותיהם של שני אנשים. מועצת האוניברסיטה, החליטה במשך השנה שעברה לקבל את הצעת ועד הרופאים היהודים באמריקה, שהספריה הרפואית תקרא על שם אחד מחבריכם היושב אתנו פה הערב, הלוא הוא ד”ר ירחו. ד“ר ירחו, בעצמו ובלי שום עזרה חיצונית, וודאי גם באמצעים מוגבלים, קנה בשביל הספריה חבורים יסודיים ברפואה, ויותר מזה, הוא חתם בשבילה על הרבה כתבי־עת רפואיים. כיום מקבלת האוניברסיטה כסדרם 380 כתבי־עת רפואיים בשלש־עשרה שפות, ועל 300 מהם חותם ד”ר ירחו בעצמו.

נוסף לכך נבחרו ונקנו ספרים בהיסטוריה של הרפואה, וגם ספרי למוד חדשים רבי־ערך בחכמת הרופאה ונשלחו באופן שיטתי באמצעות הועד של הרופאים היהודיים באמריקה ע“י חבר אחד של הועד שלכם, ד”ר עמנואל ליבמן. אנו זוכרים בהכרת תודה את ביקורו בירושלים. רופאי המקום ישבו לרגליו ושאבו ממנו האצלה ואינספירציה. על הכל אנחנו מודים לו, ואנחנו מודים לד“ר ירחו, ומודים אנחנו לכל חברי הועד שלכם, שרבים מהם הייתי רוצה לקרוא בשם על עבודות מיוחדות שעשו למעננו, על התכניות שתכנו בשבילנו, על הסבלנות שהראו בימים קשים ועל הבינם לדאגותינו; והננו מקוים, רבותי, כי הסיכום של עשר שנות עבודה שלכם יביא לכם ספוק מלא, ושתתעוררו ע”י כך לפעול יותר ויותר עד שתכניתנו להקים בית־ספר לרפואה טרופית והיגיינה למשתלמים, ביחד עם בית־חולים אוניברסיטאי “הדסה” תתגשם, והוא ישמש בסיס למרכז רפואי, להוראה ולמחקר באוניברסיטה העברית.

אלה הם מקצת מן הדברים שעליהם הוצא הסכום של 350.000 דולר שלכם. מובן מאליו, שהדבר החשוב ביותר שפעלתם, היה זה שעזרתם לאנשי מדע וסדרתם להם מעבדות ודאגתם לתקציבי עבודה, למען יוכלו לעסוק בבעיות היסודיות של מחקר רפואי.

כשאני בא לדבר על אחדות מן הפעולות של המעבדות האלה, הנני נאלץ להתנצל לפני חבר אנשים מצוין כזה, אם אשתמש במונחים ובמושגים שכאלה, שקבלתי מפי חברי. הודות לרצונם הטוב היתה לי האפשרות לרדת קצת לעומקן של אחדות מהבעיות הרפואיות שהם נתקלים בהן, ואבקש את סליחתכם, אם אעמיד פנים הערב כאילו אני יודע משהו עליהן.

התרומה שתרם ועד הרופאים היהודים באמריקה למחקר הרפואה בא“י, באוניברסיטה העברית, היא בראש וראשונה בקשר עם המחלות הנגרמות ע”י הפרוטוזואים הפתוגיניים.

בפרוטוזואולוגיה רפואית שבה עוסקות המעבדות שלכם ושהיא מדע, עד כמה שידוע לי, המונה את שנותיו לא יותר מדור אחד, נעשו תגליות חשובות רבות. שני מלומדים אמריקאיים, סמית וקילבורן, גלו שהקרציות מעבירות את קדחת טקסס לבהמות. זוהי אחת התגליות היסודיות בפרזיטולוגיה, והיא גרמה להצלת חייהן של מספר גדול של בהמות בחלקים שונים של העולם.

תגלית אחרת יסודית בפרזיטולוגיה נעשתה ע“י ברוס שהראה, כי הטריפנוסומות הן האחראיות למחלות קשות של בהמות באפריקה הטרופית ומחלות אלה מועברות ע”י זבוב הטסטסה.

כן יש עוד אחת מן המחלות הטפיליות הללו שהפרוטוזואולוגיה הרפואית טפלה בה שנים רבות. זוהי מחלה שהמחלקה לפרזיטולוגיה שלכם הקדישה לכך תשומת־לב רבה, אולי יותר מאשר לאיזה דבר אחר, אעפ"י שבחיי מעבדה פעילה תעלינה בעיות חדשות לבקרים הדורשות את תשובתן.

שם המחלה הזאת היא קאלא־אזאר (Kala־Azar) מחלה זו נפוצה בהודו, טורקיסטן וסין ונתגלו מקרים של מחלה זו בסודן לאורך הנילוס הכחול. מחלת קאלא־אזאר נמצאת גם בכל חבל הים התיכון – בחופי אפריקה הצפוניים, ספרד, צרפת, איטליה, יון ואיי יון.

בעבודה אחת של פרופ' אדלר – שהוא, כידוע לכם, ראש מחלקת הפרזיטולוגיה שלכם – בדינים־וחשבונות של החברה הממלכתית לרפואה טרופית ולהיגיינה משנת 1929, בשם “בקורת של בעית זבוב־החול וליישמאניה”, תמצאו, כי בשנת 1922, סבורני שאז היה הדבר, הגיעו מקרי קאלא־אזאר בחבל מוגבל אחד בהודו ל־17.000.

אמנם כן, החל משנת 1913, הודות לחקירותיו של סיר ליאונרד רוג’רס בהודו ושל קרוניה וקריסטינה באיטליה, נתגלה, כי סם ההקאה (Tartar Emetic) מרפא את המחלה הזאת. בכל זאת ישנם מקרים כרוניים, וזה נזכר ע"י וניון (Wenyon) בספרו על פרוטוזואולוגיה, כי כמעט כל מקרה במחלת הקאלא־אזאר שאין משגיחים עליו כראוי, הרי הוא פאטאלי. ואף־על־פי שתרופה זו של סם ההקאה נמצאה לקאלא־אזאר, הרי הבעיה של העברתו לבן־אדם משכה חוקרים רבים ובתוכם גם את המחלקה שלכם לפרזיטולוגיה. הבעיות היסודיות היו: כיצד עובר טפיל זה של קאלא־אזאר לבן־אדם? כיצד מידבקים האדם, הכלב ויתר החיות במחלה זו?

מארבעת טיפוסים של ליישמאניאסיס: האחד, נמצא בהודו ובסין. השני, נמצא בחבל ים־התיכון, מין זה נקרא הקאלא־אזאר של ילדים; הואיל והוא מתקיף ילדים בעיקר. הטיפוס השלישי של ליישמאניאסיס הוא של עור. בא"י מעטים המה מאד מקרי הקאלא־אזאר, ואולם נמצאת מחלת העור הנקראת ביריחו חבורת יריחו, או בחלב – החבורה החלבית, או בבגדד – החבורה הבגדדית, ובדלהי – חבורת דלהי. הליישמאניאסיס של העור אינה נראית כמחלה רצינית. מה שאמרתי אינו כולל את המין הרביעי של ליישמאניאסיס של העור שנמצא באמריקה הדרומית, ושהוא מפיל שם את חתיתו.

לחקירתה של בעיה זו יש היסטוריה ארוכה. הטפיל הזה נזכר לראשונה בשנת 1885 בהודו ע“י קונינגהם, בדיון על מה שנקרא החבורה המזרחית. בנובמבר 1903, באותה שנת הפלאים, נבחן בבוסטון ע”י רייט (Wright) מקרה של ליישמאניאסיס של העור אצל ילדו של מהגר אחד מארמניה. באותה שנה גילה ליישמאן (Leishman) את הטפיל הידוע עכשיו כסבת הקאלא־אזאר, ואחרי כן, באותה שנה, הציע רוס (Ross) כי אותו טפיל שליישמאן גילה ותאר אותו ייקרא על שמו, ליישמאניה. ולכן, איפוא, הליישמאניה טרופיקה היא הגורמת לליישמאניאסיס של העור. ואחר־כך, באותה שנה, עשה מלומד אחר, דונובן (Donovan) את חקירותיו במחלת הקאלא־אזאר, ולכבודו נקרא אותו טפיל מיוחד בשם ליישמאניה דונובני.

כרגע נראה שיש חלוקי דעות ניכרים בנוגע לזה כיצד עוברת המחלה הזו למעשה מאחד לשני. יש תיאוריה, כי קבוצה זו של מחלות מועברת ע"י חרקים. חרקים שונים הוצאו מכלל זה – הפשפש, הפרעוש ועוד אחרים – האחד אחר השני, עד שנמנו וגמרו שזבוב החול הוא, כנראה, המעביר את המחלה.

וזאת לדעת, כי זבוב־החול הוא חרק זעיר מאד, זעיר הרבה יותר מהיתוש. אי־אפשר להרחיק את הזבוב הזעיר הזה ע“י כילת־יתושים. בא”י הוא מעביר את המחלה הנודעת בשם קדחת זבוב־החול וחושדים בו שהוא מעביר עוד מחלות אחרות, והתיאוריה שעליה עובד פרופ' אדלר היא שליישמאניאסיס גם היא מועברת ע"י זבוב־החול. בגלל הצטיינותו באותה עבודה מיוחדת, הוזמן מאת האגודה הממלכתית בלונדון לעמוד בראש “משלחת הקאלא־אזאר של האגודה הממלכתית והאוניברסיטה העברית”, לחקירת הקאלא־אזאר בכל חבל הים התיכון.

יענין אתכם בודאי לדעת, כי מהסכום של 350.000 דולרים שלכם לא הוצא כלום לצרכי המשלחת של פרופ' אדלר. “האגודה הממלכתית” מספיקה את הכסף והאוניברסיטה העברית נותנת את האנשים, ורוצים אנו לקוות, שהקשר הזה יאריך ימים. עליכם לאפשר לנו להחזיק יותר אנשים מאותה רמה מדעית, שיתנו דחיפה לאגודות מדעיות גדולות אלו בכל העולם לאפשר לאוניברסיטה להשתתף בעבודת מחקר.

פרופ' אדלר והאנטמולוג הרפואי של המחלקה שלכם, ד“ר תיאודור, היו בזמן האחרון בקאטאניה שבסיציליה במשך ששה חדשים. השלטונות האיטלקיים נתנו את כל העזרה הדרושה להם, הן במעבדות והן בבתי החולים. הם חזרו לירושלים לפני כשלשה חדשים. הם ישהו בירושלים עוד שלשה חדשים לסדר את כל החומר שאספו ולהכין את הדו”ח הזמני. שתי הודעות מוקדמות נתפרסמו במשך שני החדשים האחרונים בכתב־העת “Nature”. המשלחת שלהם תבקר באזורים אחרים שבחבל הים התיכון לאחר שיגמרו את הדו"ח המוקדם שלהם.

פרופ' אדלר בטוח שמצוא מצא הוכחות מספיקות לתיאוריה שלו וההזדמנות שניתנה לו ע"י האגודה הממלכתית תאפשר לו, כפי שאנו מקוים, להשלים את חקירותיו.

מלבד מה שהוא נתן הוכחות נסיוניות לכך, שזבוב־החול מעביר אותה המחלה, נעשו במחלקה שלכם חקירות יסודיות במורפולוגיה של זבוב־החול עצמו, בלי כל קשר עם הקאלא־אזאר. מספר גדול של גזעים של ליישמאניה נשמרים שם תמיד ודרישות באות ממקומות וממכונים שונים בעולם למעבדה שלכם לקבל גזע זה או אחר. פרופ' יונג מפקין שנשלח ע"י “מועצת הבריאות הבינלאומית” סביב העולם לאסוף חומר על הליישמאניאסיס, אמר לנו שהשיג חומר חשוב בירושלים.

הזכרתי את האנטמולוג הרפואי של המחלקה שלכם. נוסף לעזרתו לפרופ' אדלר בבעיה הגדולה הזאת של ליישמאניאסיס מעונין ד“ר תיאודור גם בחרקים אחרים בעלי חשיבות רפואית בארץ. יש פרעושים שהם מעבירים את דבר־הבעבועות הפורץ לפעמים ביפו, עיר הנמל הראשית שלנו, לפני שנים אחדות היו שבע מאות מקרי מחלה בעיר זו המונה ארבעים אלף איש. וכמו־כן מעונין הוא בזבוב הטסטסה ואעפ”י שאין זבובים כאלה בא“י, הרי ישנם בארץ ערב, והאוניברסיטה העברית מעונינת לא רק בא”י, כי אם בכל חבל המזרח הקרוב. ארץ ערב היא, לדאבוננו, סגורה ומסוגרת כיום לסיורים מדעיים, לולא זאת היה בזה ענין רב לשלוח לשם משלחת מדעית.

כן הזכרתי את שמו של ההלמינתולוג שלכם, ד"ר וויטנברג. לפני כמה ימים ראיתי, כי איזה משרד ממשלתי בוושינגטון הוציא חוברת, שבה מעיר המחבר “הערות” על אחדים ממיוניו של וויטנברג בתולעי ארץ־ישראל.

ועדכם תמך גם במחלקה לחימיה ביולוגית וקולואידית. והנה שמעתי את חברי הועד שלכם מדיינים ביניהם אם התמיכה למחלקה מיוחדה זאת נכנסת בהיקף עבודתו של ועד הרופאים היהודיים באמריקה, והריני נצב פה לפניכם עכשו, בכדי לנסות להוכיח לכם שכן הוא.

ראש המחלקה הזאת פרופ' פודור מעונין בשורה ראשונה בתהליכי תסיסה ובמחלקתו השתמשו בשיטות קולואידיות ופיסיות, כדי להגדיר את טיבם של אחדים מתהליכים הללו. תסיסה מהי? האם היא חומר חימי? האם היא אנרגיה פיסית? האם היא מין כוח חיוני (Vis Vitalis) מקורי שאין אנו יודעים עליו אלא מעט מאד? הבעיה המדעית, איפוא, של התסיסה ברפואה, יש לה, כידוע, חשיבות יסודית.

ביחוד תרשו־נא לי, רבותי, למסור לכם על אחד מהישגי המעבדה ההיא, ביחד עם המעבדרה להיגיינה ובקטריולוגיה, מהשבועות האחרונים. חוברת דצמבר 1930 של “Nature” מכילה הודעה חתומה בידי מכס פרנקל מהמחלקה לביוחימיה ואוליצקי מהמחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה על ההפרדה של הגופים הנגדיים מן הפרוטואינים. ואם אני מבין את הענין כראוי, הרי זאת אומרת, שכשמרכיבים בגוף נסיוב נגד אסכרה או טיפאויד, ובקשר עם שתי המחלות הללו נעשה המחקר הזה, יש לחשוש למחלות הנסיוב. אילו היה הנסיוב חפשי מפרוטואינים, חשיבות מרובה היתה לכך, כי אז בודאי לא היתה מופיעה המחלה הנסיובית. אולי תבינו את דברי. סבורני, שאני מבין. בכל אופן, יודעים אתם את חשיבותה של הבעיה שאני מתאמץ לתאר לפניכם. בהודעה הנזכרת הם מפרסמים שהצליחו להפריד את הגופים הנגדיים מכל פרוטואינים חסר עשרים אחוז. והריני שואל אתכם אם ראוי הוא הדבר לתמיכתם? רואה אני מתוך אותות ההסכמה שבפניכם שהוחלט פה אחד, כי תמיכתכם לאותה מחלקה מיוחדה תמשך בהתלהבות יתירה.

ועתה, תרשו־נא לי לנגוע בקצרה, כפי שאני מקוה, במחלקה רפואית אחת שאמנם איננה נתמכת ע“י אגודתכם, אלא נתמכה עד השנה האחרונה מקרנות שהוקצעו ע”י הועדה הרפואית שע“י ועד העזרה המאוחד, ה”ג’וינט“. בשנה שעברה כוסה החלק הרביעי של התמיכה הדרושה ע”י הסתדרות נשים “הדסה”, ועוד חלק רביעי מאת מר ורבורג, הנכון תמיד לבוא לעזרה.

זוהי המחלקה להיגיינה ובקטריולוגיה. בראשה עומד פרופ' קליגלר, שבלי ספק רבים מכם מכירים אותו מאמריקה. פרופ' קליגלר הוא גם הבקטריולוג היועץ של המעבדות הבקטריולוגיות של “הדסה” וד"ר אוליצקר הוא מנהל המעבדה הבקטריולוגית של בית־החולים “הדסה” שיהיה בעתיד – אנו מקוים, כי בעתיד הקרוב – בית־החולים של האוניברסיטה.

המחלקה להיגיינה ובקטריולוגיה מעונינת באיטיאולוגיה ואופן ההדבקות ומניעת המחלות המדבקות בארץ. המחלות העיקריות הן: מלריה, קדחת זבוב־החול, טיפויד, ודיזנטריה, אם כי המחלקה המיוחדה הזאת התענינה גם בקדחת דינגו, קדחת מלטה ודיפתריה. בקשר עם דיפתריה ובשימוש בבחינת שיק (Schick) מצאו לפני שנים אחדות שיש שני טפוסים של דיפתריה בא“י וכתוצאה מזה נקבעו לנו בא”י שתי דרכי רפוי לדיפתריה.

ספרו של פרופ' קליגלר על האפידמיולוגיה של המלריה בא“י יצא לאור לפני זמן מה בהוצאת הספרים של האוניברסיטה בשיקגו, ופרופ' ווינסלאו (Winslow) ראש המכון להיגיינה של אוניברסיטת ייל, חוה את דעתו, כי ספר זה הוא מופתי בספרות על מלריה. פרופ' קליגלר, לראשונה ראש האגוד למלריה של “הדסה”, ואחר כך ראש המחלקה הממשלתית לחקר המלריה, ולאחרונה ראש המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה של האוניברסיטה שלנו, המצטיין במחקר המלריה ובביעורה מא”י. תחנת־חקירה של מלריה מתנהלת בראש־פנה, מושבה יהודית בהרי הגליל בקרבת ביצות החולה הגדולות שנוצרו ע“י זרימת הירדן וע”י מספר רב של פלגים היורדים מתוך המעינות שבהרים. בביצות אלו מגיעה המלריה לעצם תקפה. סמוך לבצות הללו נמצאים כפרים ערביים, ובתוכם כל ילד וילד גופו תפוח ממחלת המלריה. המקום הזה הוא, כמובן, נקודה מצוינה בשביל חקירת המלריה במצבה המקורי. בראשה של תחנת החקירה הזאת עומד ד"ר מר, אדם מוכשר מאד, המקריב את עצמו על עבודה זו.

פרופ' קליגלר וד“ר מר הוציאו זה עתה שני מחקרים, שהופצו ע”י הועדה למלריה של הסתדרות הבריאות שע"י חבר הלאומים. האחד הוא על התפשטות היתושים. הם הגיעו לידי מסקנה מפתיעה, שהיתוש מביצות החולה מדביק אדם ובהמה במרחק של ארבעה־עשר קילומטרים. איזה מזון הם מעדיפים דם האדם או הבהמה? ובאיזה מקום הם בוחרים לבלות את החורף? מדוע תפרוץ המחלה הזו, מלריה, לפעמים באביב ולפעמים בשלהי הסתיו?

חברת בייאר בגרמניה עובדת זה כמה שנים על ייצורו של פלסמוחין, שלפי־דעתה תהיה תרופה בדוקה למלריה יותר מאשר חינין. מחלקת המלריה שע"י חבר הלאומים בקשה מאת שש מעבדות שונות בחבלי ארץ שונים לבדוק את הפלסמוחין, ואחת מהן היא המעבדה שלנו.

נוסף לכך, מטפלת המחלקה הזאת בהשפעתם של התזונה והאקלים על הבריאות. ראש המעבדה לקלימטולוגיה הוא ד“ר אשבל, וד”ר גייגר הפיזיאולוג של המחלקה עומד בראש המעבדה לתזונה העוסקת עכשיו בבדיקה של שמונים וחמש משפחות בעיר ירושלים, מקהלות שונות, מזרחיות ומערביות, וכמו־כן בקבוצות חקלאיות אחדות, בשני כפרים ערביים ובשני שבטים של בדואים.

עלי להוסיף, כי חלק גדול ממכשירי הזכוכית שהאוניברסיטה משתמשת בהן נעשה בתוך כתלי האוניברסיטה ע"י שני חרשי־זכוכית. יש לנו גם בית־מלאכה, שבו אנו מתקנים את המיקרוסקופים ומישרים את המאזנים. יש לה לאוניברסיטה תחנת כח משלה, שיוצרת את החשמל שלה ומספיקה גז למעבדות.

ידוע לכם שקיימת תכנית, שועד הרופאים היהודים באמריקה והסתדות נשים “הדסה” ייצרו יחד בית־ספר לרפואה טרופית ולהיגיינה ובית־חולים אוניברסיטאי. מה דרוש להגשמת הדבר? דרוש מעט מאד, כי הרי כבר קיים הרבה לשם כך. רוצים אנו שועד הרופאים היהודים באמריקה ייצור לנו מעבדה או מחלקה נוספת באוניברסיטה לפתולוגיה נסיונית בשביל אותן המחלות שמקורן בפנים הגוף, כגון, אבני־הכליות השכיחות בא"י. ואז תהיינה לנו באוניברסיטה המחלקות לפרזיטולוגיה, להיגיינה ולבקטריולוגיה, לחימיה ביולוגית וקולואידית ולפתולוגיה נסיונית.

בבית־החולים “הדסה” הוכרו כבר שלשה רופאים ע“י חבר הנאמנים כראויים לשמש באוניברסיטה, והם, המומחה לרפוי ילדים, המומחה למחלות עינים והמנתח. בקשר למחלות־עינים יש להזכיר תרומת 100.000 דולר מאת מר איזידור מוריסון למכון לאופתלמולוגיה. מה שדרוש עוד ל”הדסה" זוהי מחלקה משוכללת לרפואה פנימית ומעבדה לחימיה פתולוגית.

לפיכך, אם יעלה בידינו לכונן באוניברסיטה מחלקה לפתולוגיה נסיונית, ואם נקבל בבית־החולים “הדסה” מעבדה לחימיה פתלוגית ומחלקה משוכללת לרפואה פנימית, הרי הגעתם למטרה, רבותי! בית־החולים יצטרך כמובן להתאים את עצמו לצרכי האוניברסיטה. אולם זוהי בעיה של סדור פנימי. לנגדכם המטרה של הקמת המרכז הרפואי על־ידי הקשר הזה של האוניברסיטה ו“הדסה”, מפעל משותף שתוכלו להתפאר בו.

רצוני להביע לפניכם כעת את תודתי על סבלנותכם שהראיתם לי. הנני הטירון הגדול ביותר בבואי לבאר לפניכם דברים אלה. הנני רוצה להודות לכם עוד פעם על כל העזרה שנתתם לאוניברסיטה.

אם יעלה בידינו לבנות שם מרכז רפואי גדול, כמה גדול יהיה ערך המפעל הזה לכל אותו החלק של העולם! כמה גדול יהיה ערכו של הבנין ההוא לאותם היהודים הרציניים שתהיה להם האפשרות – אם להשתמש במלים של ד"ר שטראוס – להיות למיסיונרים רפואיים לעשרים מיליון בני־אדם שיודעים מעט מאד על המדע הרפואי – על מה שבכחו לעשות למענם. כמה כבוד ינחיל מפעל זה לשם היהודי וכמה זה יצדיק את כל מאמצינו, שלנו ושלכם גם יחד. הרי לפניכם תפקידים נלהבים אלה. יכולים אתם להוציא לפועל את הזדווגותם של המזרח והמערב גם במדע וגם ברוח, ואני מקנא כמעט במעמדכם פה, הרחק משם, וחזון גדול כזה של אותו עתיד גדול לנגד עיניכם.

¹

ד"ר אדלר, מר מילר, חברי הוצאת הספרים, גבירותי ורבותי!

כבוד רב כבדתם אותי בהזמינכם אותי לנאם בפני אספתכם השנתית, ואי־אפשר לי לעבור למה שיש בדעתי לדבר לפניכם מבלי להזכיר בחדר זה ובמעמד זה את שמו של ידיד, השופט זולצברגר, שתמיד אני חושב שהוא עוד בחיים. כשאדם נמצא ברחוק מקום בשעה שהזקנים והידידים נפטרים מן העולם, אין הוא מרגיש במותם באותה הממשות שמרגישים בה הנמצאים בקרבת־מקום. אנשים מלאי־מרץ, אנשי רוח ומחשבה, רשומם גדול כל־כך על יודעיהם, עד שבשעה שהם מסתלקים ברחוק־מקום נדמה שאין כל הבדל בין הזמן שהיו בין החיים ובין השנים הרבות שלאחר־כך, לאחר ששבקו חיים לכל חי.

בדברי בפני אספת חברתכם, מקוה אני שלא תתרעמו עלי, אם אשתמש בהזדמנות זו ואשתדל למכור את ספרי אני – ולא את ספריכם. הרי אני עומד לפניכם כרוכל, ואם תרצו, תוכלו לכנות אותי באיזה כנוי עולב אחר. באתי לארץ זו בראש וראשונה למען העיר את תשומת לב הקהל אל כמה מזכויותיה וצרכיה של האוניברסיטה העברית. אשתדל, כמובן, לקשר את עבודתה של האוניברסיטה העברית עם עבודת מ"ג שנה ויותר של “החברה היהודית להוצאת ספרים”. לא אוכל לעשות זאת באופן טוב יותר מאשר בספרי לפניכם משהו על הספרים של האוניברסיטה העברית: משהו על הספרים שבספריתה ומשהו על החברה להוצאת הספרים שעל־יד האוניברסיטה העברית ואני מקוה שאין זו חברה מתחרה בכם.

הספריה של האוניברסיטה העברית היא הגדולה ביותר במזרח הקרוב והתיכון. מכילה היא למעלה מ־250.000 כרך הרשומים בקטלוגים והמסודרים באצטבאות, מאתים וחמשים אלף כרך אלה מכילים ספרים במקצועות רבים כמספר המחלקות שבאוניברסיטה ובמקצועות רבים נוספים. הספריה נקראת: “בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי”. במלים “בית־ספרים לאומי” – הכוונה לאוסף הספרים שיכיל, במדת האפשרות, כל מה שיש לו איזה קשר, קרוב או רחוק, עם יהדות ועם יהודים. על הספריה לעמוד לשרותו של הקהל בכללו הן בירושלים והן בכל הארץ. במלים: “בית־ספרים אוניברסיטאי” מתכוונים אנו לספריה שתעמוד לשרותם של העוסקים במחקר, מורים ותלמידים.

ירושלים היא מרכז מתאים לספריה כזאת. קולה של ירושלים עיר הקודש, מגיע לתפוצות הרחוקות ביותר של העולם היהודי. וכמה מעודד הדבר, שמדי שנה בשנה נשלחים כמעט מכל ארצות הגולה אל הספריה ספרים, כתבי־עת, כתבי־יד, צלומים ואוטוגרפים ע“י ידידים יהודים ולא־יהודים. במשך השנה האחרונה, שנת המשבר הגדול, נוספו לספריה כמעט 20.000 ספר. יעניין אתכם אולי לדעת, כי מכון־סמיתסוניון בוושינגטון מעביר אל האוניברסיטה בלי תשלום את כל הספרים שידידי האוניברסיטה באמריקה תורמים לה. גא אני ונהנה מאד, כשאני נכנס אל חדר־האריזה של הספריה ורואה כמה מהארגזים הגדולים שנתקבלו זה עכשיו, ועליהם כתוב באותיות בהירות: “מכון סמיתסוניון בוושינגטון” ד.ק. – לאוניברסיטה העברית, ירושלים, א”י. חלופין אינטלקטואליים". המגע שיש לה לירושלים עם כל תפוצות הגולה הוא המחבב את הספריה על כל עם ישראל.

יש לו לבית־הספרים הירושלמי עוד תפקיד חשוב. הוא משתדל לאסוף ולשמור במדה שידו מגעת, את האוצרות הנמצאים עדיין בתוך קהלות ישראל במזרח. אוצרות גדולים נשמדו. רק לפני זמן מה סר אחד מעובדי האוניברסיטה לפרס. הוא התענין ב“שיעה”, אחד משני החלקים הגדולים של האיסלאם, ואעפ"י שהוא שהה שם רק שבועים, היתה האפשרות בידו להשיג מספר כתבי־יד ודברי־דפוס יקרי־המציאות. זוהי עובדה ממש, כי כמעט בכל קהלה של יהודים במזרח נמצאות הדפסות יקרות־המציאות וכתבי־יד, וכדאי הדבר שמוסדות המדע היהודיים באמריקה ובשאר הארצות ביחד עם האוניברסיטה העברית יציידו משלחות, כדי לגלות אותם ולהוציאם משם. משלחות כאלו לא תעלינה בסכומים גדולים אם יכינו ויציידו אותם בירושלים. זוהי הצעה הראשונה שיש ברצוני להציע לפני חברה להוצאת־ספרים כמו זו שלכם.

יעניין אתכם לדעת, כי הספריה מספקת את צרכיה של כל א"י, מלבד מה שהיא משמשת את האוניברסיטה וכל צרכיה. בתל־אביב, בחיפה ובתשע עשרה קבוצות לפחות, וגם במספר של מושבות, נמצאים קורספונדנטים של הספריה המודיעים לספריה על צרכיהם, והם האחראים לספרים ולכתבי־העת הנשלחים לשם. כשמסדרים את הקטלוגים בספריה נשארים כרגיל כפולים, ונמצאו תמיד כעשרת אלפים בערך בהמשך הקטלוגיזציה. גם את אלה מחלקים לספריות של הסמינריונים, מחליפים אותם בספרים הדרושים לספריה.

הספריה רפואית היא אחת הספריות הגדולות והמלאות ביותר במזרח הקרוב והתיכון. ספריה זו קיימת בעיקר בזכותם של שני רופאים בניו־יורק. בין שאר הדברים חותמים הם בעצמם במשך חמש שנים בשביל בית הספרים על 300 כתבי־עת בשלש־עשרה לשונות. כתבי־העת הללו נמצאים תמיד לשרותם של הרופאים בירושלים, בחדר מיוחד לכך בבית הבריאות שע"ש שטראוס, שאליו קל יותר להגיע. הספריה למתימטיקה היא ספריה גדולה. רכשנו אותה מידי אלמנתו של פרופ' קליין, מי שהיה פרופיסור למתימטיקה בגטינגן, ומדי פעם בפעם עוד הוספנו עליה.

הספריה למדעי האיסלאם נחשבת כאחת הספריות הטובות ביותר ממין זה. נמצאים בה כעת עד 12.000 כרך. החלק השלישי מספריה זו נרכש מהספריה של פרופ' גולדציהר ז"ל מבודפשט. לפני שנתים כשסיר דיניסון רוס, מנהל המכון למדעי המזרח בלונדון, עבר את ירושלים בדרכו לפרס בקשר עם ארגון התערוכה הפרסית הגדולה שהתקיימה זה לא כבר בלונדון, אמר, כי הספריה שלו בהשואה לספריתנו היא כעולל; ועוד העיר, שאין מקום מתאים למחקר יסודי במדעי האיסלאם שיוכל להשתוות במעלותיו לירושלים.

ואולם ברצוני, כמובן, להדגיש ביחוד את החלק של הספרות העברית ושל מדעי היהדות שבספרית האוניברסיטה. יש אתי מספרים אחדים שיעניינו אתכם. יש לנו בירושלים 73,800 כרך במדעי היהדות מהם 38.200 בעברית, 8.700 באידית, 26.900 בלשונות אחרות. יש לה לספריה גם כ־850 כתבי־יד, כ־700 מהם עוסקים במדעי היהדות. כן יש בספריה 18 אינקונאבולות, ומחכים בכל יום למתנתו של מר שוקן מברלין, שמספר האינקונאבולות שלו הוא, כמדומני, בין 50־ ו־60. אמנם בהשואה עם הספריה של בית המדרש לרבנים בניו־יורק, או עם זו של “היברו יוניון קולג'” בסינסינטי, הרי תעמוד ספריתנו במדעי היהדות במקום השלישי, בספריה של בית־המדרש לרבנים בניו־יורק נמצאים 84.000 כרך, בהשואה ל־73.800 שלנו, ולבית המדרש לרבנים בסינסינטי יש 80.000 כרך; וכתבי־יד נמצאים בספריה של בית־המדרש לרבנים בניו־יורק במספר של 6000 בהשואה ל־700 שלנו, ובבתי המדרש לרבנים בסינסינטי – 2000. אינקונאבולות יש לבית־המדרש לרבנים בניו־יורק – 120, ולבית המדרש לרבנים בסינסינטי –

1. ואולם, שימו־נא לב לכך, שהאינקונאבולות וכתבי־היד שלנו ניתנו לנו ברובם במתנה. אין ברשותה של האוניברסיטה העברית אמצעים רבים לקניות יקרות.

אי־אפשר לדבר על אוסף־ספרים זה במדעי היהדות שבספרית האוניברסיטה העברית מבלי להזכיר את שמו של אדם גדול שהיה מיסדה. רופא טוב, רופא הגוף ורופא הנפש, אדם שהוציא את שנותיו ומת ב“הקדש” ממש, הלא הוא ד“ר יוסף חזנוביץ מביאליסטוק, שהוא לבדו זכה לאסוף 25.000 כרך, ששימשו יסוד ממשי לספריה של האוניברסיטה העברית. מספרים עליו, כי בבקרו את חוליו, אי־אפשר היה לשלם לו בכסף, אם ידע שיש בידיהם ספרים הדרושים לו. הרבה מחוליו שזכו להשאר בחיים מספרים, כי התעניין הרבה יותר בספרים שבעליות מאשר בחולים שבמטות. במלים אחרות, הוא עשה את הרפואה קרדום לחפור בו. לפני שנתים, כשחונך הבית החדש של הספריה, בית דוד וולפסון, העמיד מנהל הספריה בחדר התערוכות מספר גדול של דפוסים איטלקיים נאים, רובם מהמאה השמונה־עשרה, על ניר מהודר, והרבה מהן בדפוס־אור, דפוסים של חבורים שיצאו מידי תלמידי חכמים באיטליה, ושירים והקדשות שחוברו לחתונות ולימי שמחה בכלל, ומה השתוממתי לראות, שכל עמוד מאלה העמודים היפים היה חתום בחותמת: “גנזי יוסף” החותם של יוסף חזנוביץ, הרופא מביאליסטוק הרחוקה. לא היתה שום הדפסה של ספר יהודי לכל דורותיה שלא התעניין בה. הספריה קבלה מידי משפחותיהם של מלומדים אחדים כמה מכתבים מקוריים שנכתבו ע”י חזנוביץ לפני שנים רבות, שבהם ביקש את ספריהם שפרסמו אז, או שפנה אליהם שיבקשו ממחבר אחר ספר זה או אחר. דומה, שהוא ידע את השם ואת הכתבת של כל מי שיוכל לתת לו משהו, ומשהו זה לשם מה? נראה לי שדבר זה אפייני הוא באותה מדה כמו עקשנותו סבלנותו ותבונתו. לתת לו משהו לשם מה? לשם דבר שצריך להווצר – הרי הוא החל לפני דור אחד לפחות – בירושלים, בית ספרים לאומי ואוניברסיטאי. היש דבר יפה מזה ששמו של אדם יחיה ע“י ספרי עמו שאסף לדורות הבאים של אותו עם. והאם יש משהו יפה יותר מן הבית הזה הנקרא בית דוד וולפסון? אדם שהלך ערירי, דוד וולפסון, השאיר את רכושו למפעל חינוכי בא”י, שיקרא על שמו. הספרן משתמש בשולחנו, והארכיון היהודי שלו יקר הערך, נמצא ליד כתלי אותו החדר; וכשאנו נכנסים לבית דוד וולפסון אנו באים במגע אתו ואנו באים גם במגע עם חזנוביץ ועם כל השורה הארוכה והמזהירה של המלומדים היהודים, שפרי רוחם ונפשם מהוים את האוסף הלאומי הזה.

יענין אתכם אולי לדעת, שבספריה עובדים עשרים ושבעה איש וחצי. ה“חצי” הזה יראה לכם, כי אנו עושים את עבודתנו, אם להשתמש בנוסח אמריקה, ב“אפישינסי” – באופן מעשי. יש לציין, כי לאוסף של 250.000 ספר אין המספר של עשרים ושבעה עובדים וחצי גדול. “דויטשה ביכעריי” בלייפציג, המכילה 771.000 כרך, ושתפקידה דומה לתפקידנו, מחוץ לזה שהיא מעונינת לקבל כל מה שנוגע לגרמניות, ל“דויטשטום”, מעסיקה 120 איש. בברדפורד שבאנגליה, שנמצאת בה ספריה מאותו הגודל של הספריה שלנו, יש 75 עובדים. באוטבה, עובדים על 92.000 כרך 25 איש. בספריה האמריקאית שבפריז, שבכל שנה נוספים לה רק 4,641 כרך בהשואה ל־20,000 כרך שנוספים לנו בכל שנה, נמצאים עשרים ואחד עובדים.

שלשה מהעובדים שלנו מטפלים ברבעון “קרית ספר”, ובו אני רוצה לנגוע עכשיו. יש בספריה חדר מיוחד לביבליוגרפיה עם ספרי ביבליוגרפיה יסודיים. מתפקידו הוא ראשית להגיע לידי שלמות במיון ובסידור קטלוגים מדוייקים, ומאידך גיסא לשמש יסוד לרבעון הביבליוגרפי “קרית ספר”. ד“ר אולברייט, מהאוניברסיטה ע”ש ז’ון הופקינס, עוסק בחפירות במקום אחד סמוך לחברון, שלפי דעתו צריך להיות “קרית ספר” העתיקה, אבל עדיין לא נמצא שם כל ספר. “קרית ספר” שלנו היא כעת רק בת שבע שנים. זוהי ההוצאה הביבליוגרפית המקיפה היחידה בעולם המדע היהודי כולו.

כל חוברת מכילה ידיעות על הספריה עצמה, על המתנות שנתקבלו, על מספר הספרים שסודרו בקטלוגים על־פי מחלקותיהם, ולאחר כך באה הביבליוגרפיה. היא מכילה רשימה של כל ההוצאות מאיזה סוג שהוא שהופיעו בא“י מחולקת לסוגיה, בכל השפות ובכל המקצועות. אחר־כך באה מחלקה של ספרות עברית ויהודית וספרים העוסקים במדעי היהדות וביהודים מחולקים לכ”ג מחלקות – ספרות עתית, תולדות המדעים היהודיים, תנ"ך, הפילוסופיה העברית ומחלקות אחרות העוסקות בכל הצורות של המדע היהודי והחיים היהודיים. לספרים חשובים מוקדשת לעתים הערה ביבליוגרפית מיוחדה, או גם בקורת ארוכה. נוסף לכך יש שם מאמרים ביבליוגרפיים ומחקרים, ותמיד מתפרסם בו משהו מתוך כתבי־היד או ההדפסות יקרות הערך שבספריה ויש מחלקה המוקדשת לפרסום מכתבים.

קרית ספר משמש לספריה ולאוניברסיטה חומר לחלופין עם אוניברסיטאות וספריות שבחלקי תבל שונים, “קרית ספר” הוא באמת מה שירושלים, מה שא"י צריכה להיות. הוא משמש לספר העברי כקבוץ גלויות; הוא מאסף ספרים מכל תפוצות הגולה למקום שאליו הם שייכים, ספרים שהפיצו את אורם בכל העולם כולו, אלא שהם זקוקים גם לבית משלהם בירושלים.

מכיון שעלי לשוחח אתכם על עוד נקודה בחיי האוניברסיטה, לא אאריך יותר את הדבור על האספים השונים שבתוך הספריה. ברצוני רק להעיר שנעשים מאמצים גדולים לרכוש לנו במדת האפשרות צלומים מכתבי־יד עברים שבספריות השונות שבעולם. צלומים אלה הם בעלי ערך רב מאד. ברצוני להזכיר שנים מהם, צלומים אחדים מלנינגרד שנחקרו זה לא כבר ע“י פרופ' אפשטיין מוכיחים שנמצא ברשות הספריה שלנו יותר ממחצית הכ”י של המכילתא ד“ר' שמעון בר יוחאי שאבדה מזמן. המכילתא שנתפרסמה לפני כמה שנים ע”י הופמאן היתה חבור של קטעים המובאים בספרים אחרים. ואילו כאן לפנינו צלום אמיתי מחלק גדול של כתב־היד מהחבור המקורי הזה, פרי אותה תקופה נהדרה.

ובכדי להראות עד כמה תוכל חשיבותם של צלומים מכתבי־יד להיות גדולה ברצוני להראות על עוד חיבור רב ענין, שנתגלה זה עתה ע“י ד”ר ב. לוין, מלומד היושב בירושלים – “ספר המעשים לבני ארץ־ישראל”. ספר זה הוא, הספר הנזכר פעם ע“י רב האי גאון, בתחילת המאה הי”א, בערך. הוא אומר, ששמע על ספר בשם זה, אך הוא בעצמו לא ראה אותו. נראה שספר זה נתחבר בתקופה הביצנטינית, תקופה שיש לנו עליה ידיעות קלושות. ספר זה נכתב אחרי חתימת התלמוד הבבלי, ולפי דברי פרופ' אפשטיין, זמן חיבורו היה, כנראה, לפני הכיבוש המוסלמי. אין בו שום מלה ערבית, ויש בו, לעומת זה, הרבה מלים יוניות. על־כן נראה שזמן חיבורו של הספר הזה הוא רק בתקופה הביצנטינית. על־ידי צלומים ניתנת, איפוא, האפשרות לספריות ולמוסדות מדע לזכות בכמה מהמעלות של כתבי־יד אף אם עניים הם כמונו.

ברצוני לנגוע עכשיו בשטח אחד של פעולות האוניברסיטה שיש לו מגע ישר אל פעולות החברה שלכם להוצאת ספרים. כוונתי לחברה להוצאת ספרים שעל־יד האוניברסיטה העברית הקיימת מעט יותר משנה.

“קרית ספר” של בית־הספרים מוצא לאור ע“י החברה להוצאת ספרים שעל־יד האוניברסיטה, המוציאה עוד רבעון “תרביץ”, המכיל מאמרים על נושאים יהודים בעיקר. הנני מפנה את תשומת־לבכם לטלגרמה מענינת מאד מירושלים ב”ג’ואיש בוליטין" של היום, 29 במרס, בה נאמר: שד“ר א. ל. סוקניק מודיע היום, שגלה קבר בצפורי שבימי הבינים נחשב ע”י היהודים כקברו של יהודה הנשיא, מסדר המשנה. יהודה הנשיא חי את שנותיו האחרונות באותו כפר כשיכולים אתם לראותו מהרי נצרת. זהו מהלך של יום אחד מטבריה, שבה ערך את המשנה. יש בידי תמונה מאותו קבר לאחר שנוקה ע“י ד”ר סוקניק. תראו אבן גדולה על פתח הקבר, אבן המצטיינת בגדלה, והריני מזכיר זאת בקשר עם המאמר העומד להופיע באותו ענין בתרביץ שלאחר הבא. תצטרכו על־כן לקנות שתי חוברות של תרביץ. התרביץ הבא יכיל מאמר מענין עוד יותר על הכתבת שנמצאה ע“י ד”ר סוקניק במנזר רוסי על הר הזיתים. היא היתה שם במשך שנים מבלי שישגיח בה מישהו. תהא לי מחר ההזדמנות להראות צלום ממנה לאדונים המלומדים שב“דרופסי קולג'”. היא כתובה כנראה בארמית מקראית וזו לשונה: “לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח” ז. א. “לכאן הובאו עצמות עוזיה מלך יהודה ולא לפתוח”. בספר מלכים נאמר, כי עוזיה מלך יהודה היה מצורע, וקבורתו נזכרת באופן מיוחד. ההשערה היא, כי במשך תקופה ידועה נמצאו עצמותיו במקומן הראשון, וכאשר פינו את ירושלים מהקברות שנמצאו בה, הוצאו בזמן החשמונאים והובאו לקבר אחר בלתי ידוע כיום, וכתבת זו הושמה בראש אותו קבר. האבן היא מהצד השני בלתי מהוקצעה, מה שמראה שהיתה נתונה בקיר.

ברצוני להעיר את תשומת־לבכם לעוד הוצאה ארכיאולוגית של האוניברסיטה העברית, שנושאת עליה, בהוצאה האנגלית, גם את שמה של ה“אוקספורד יוניברסיטי פרס”: “החומה השלישית של ירושלים – דו”ח של חפירות מאת א.ל. סוקניק ול.א. מאיר. הודות לאדיבותו של ה“דרופסי קוליג'” הוקצבו סכומים לרשותה של האוניברסיטה העברית להוצאת הספר הזה. פרוספקט של “החומה השלישית” הוצא באנגלית ע“י הוצאת־הספרים של האוניברסיטה באוכספורד, וניתנת בו רשימה של הציורים, 42 במספר, וקטע מההקדמה, ומהצד השני של הפרוספקט נדפסה רשימה מתוך הספרים העברים שהוצאו ע”י החברה להוצאת ספרים שעל־יד האוניברסיטה בירושלים.

הספר שאני מראה לכם בזה הוא כרך ראשון לשלשה כרכים על ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה מאת פרופ' קלוזנר. זוהי בלי ספק העבודה היסודית ביותר במקצוע זה. תחית הלשון העברית כלשון של החיים היום־יומיים ושל הספרות שיותה חשיבות יתירה לאותה תנועה המתחילה ממשה חיים לוצאטו מאיטליה (תס“ז – תק”ז) עד ימי חבת־ציון. תקופה זו יכולה להחשב כתקופת המבשרים של הלשון העברית החיה המודרנית, והיתה או התאבקות גדולה ומענינת.

והרי לפניכם קטלוג המפרש את כתבי־היד בקבלה הנמצאים בבית הספרים שלנו. עורכיו הם ד“ר שלום וד”ר יואל. בית הספרים עשיר ביחוד בחומר של כתבי־יד בספרות של המיסתורין היהודי. וטבעי הוא הדבר, מפני שהמסתורין פרח בארץ מיסטית זו ביתר שאת מאשר באיזה מקום אחר. תזכרו ודאי את עבודתו של פרופ' שכטר שיצאה לאור ע“י החברה שלכם על העיר צפת, השוכנת בהרי הגליל העליון, שבה נוסד אחד מבתי־המדרש הגדולים במסתורין היהודי. הוצאת היסטוריה של הרעיונות הדתיים בישראל היא צורך חשוב למדע שלנו ולחיינו. אולי יתן לנו את זו באחד הימים ד”ר שלום מהאוניברסיטה העברית.

והרי לפניכם עבודה יסודית אחרת: “מגדיר לצמחי ארץ־ישראל”, של ד“ר אייג ועוזריו מר זהרי וגב' פיינברון. זהו הראשון משני כרכים. הוא הופיע זה עתה והגיע לאמריקה בשעה יפה לערב זה. הספר חובר על יסוד העשביה הגדולה של צמחי א”י, הנמצאת כיום באוניברסיטה. לאחר שהכרכים יופיעו בעברית, יש בדעתנו לסדר תרגום אנגלי, ואולי תמצא החברה היהודית להוצאת ספרים לאפשרי להשתתף אתנו בהוצאות.

והנה כרך קטן, אבל חשוב, תרגום עברי של ספר־מופת פילוסופי “מאמר על המיתודה” לדיקרט. זוהי התחלה לשורה של תרגומים עבריים מספרי מופת חשובים בפילוסופיה. הם מכוונים בעיקר לתלמידי הפילוסופיה. מחיר של כרך הוא עשרה גרושים, בערך 50 סנט. שורת הספרים האלה הוצעה ע“י פרופ' ח. י. רות, היושב באוניברסיטה בקתדרא לפילוסופיה שע”ש אחד־העם. בודאי קראו אחדים מכם את המאמר המענין שלו על המחשבה היהודית בעולם המודרני בקובץ “מורשת ישראל” (The Legacy of Israel) פרופ' רות הוא גם עורכה של סדרה זו, והתרגום שלפנינו נעשה בהדרכתו ע“י אחד מתלמידיו. פרופ' רות מחזיק בדעה הנכונה ביותר, שאת הספרות הפילוסופית העברית יש להעשיר ע”י תרגום לעברית של הספרים הפילוסופיים הטובים ביותר של האנושות. ע"י כך לא רק שהטרמינולוגיה הפילוסופית נקבעת בבהירות, כי אם התוכן והשיטה של הספרים האלה הם בעלי ערך יסודי למחשבה הפילוסופית היהודית. צריך שהסטודנטים העברים יוכלו לדעת את הפילוסופים הגדולים מימות היונים הקדמונים ועד ימינו־אנו, והפילוסופיה היהודית של ימי הבינים תופסת באופן טבעי את מקומה הראוי בתוך הפרספקטיבה הזאת. פרופ' רות קבל עליו להקדיש חלק גדול מזמנו לעבודת עדור יסודית זו. מובן שזה יפנה הרבה ממרצו מעל מה שקוראים עבודת־חקירה, אולם כמה נאה הוא האידיאל הממריץ פרופיסור להתעסק בעבודה קשה כזו. ויש גם להזכיר לשבחו של פרופ' רות, כי הוא נושא גם בעול כל הוצאות ההדפסה.

והנה כאן כרך אחד מאוצר הגאונים, ערוך ע“י ד”ר לוין, שכבר הזכרתיו קודם, ובדפוס נמצאת קונקורדנציה של התוספתא, שסודרה ע“י הרב קסובסקי. הוצאה זו נתמכת ע”י האקדמיה למחקר יהודי באמריקה. לוין וקסובסקי אינם חברים בחבר־המורים של האוניברסיטה. ואולם מטרתנו היתה תמיד – כשקוינו שכספים יזרמו אלינו בסכומים גדולים יותר מכפי שהוא, לדאבוננו, למעשה – ליצור מין אקדמיה של מלומדים יהודים שבא"י, ושיצטרפו אליה אחר־כך אולי גם אחרים, והאוניברסיטה תשמש מרכז לכולם, בכדי לעודדם להמשכת עבודת־המחקר החשובה שלהם.

היהודים, כידוע לכולנו, נקראו בקוראן “עם הספר”. לפעמים שמש כנוי זה לשבח, ולפעמים גם לגנאי. ואילו היהודים עצמם התיחסו תמיד לתואר זה כלתואר של כבוד רב. אפשר מאד, כי לפעמים שמנו את מעיננו יותר מדי בספרים, מתוך לחץ דתי, פוליטי וכלכלי. אולי מעריכים אנו יותר מדי את החינוך, ואת כוח ההגנה של בתי־אולפנא. החיים יש בהם הרבה יותר מזה. אף־על־פי־כן אין לתאר יהדות בלי הספר. הספר הגדול לוה אותנו בכל מקום שגלינו. הוא נשאר גם היום, כמו שהיה מתמיד רכושנו הקדוש ביותר והיקר ביותר. ואולי יתחברו פעם כל מוסדות המדע היהודיים שבכל העולם, והחברות שלנו להוצאת ספרים ויעבדו תכנית משותפת לשם הוצאה הגונה של ספרי־המופת שלנו, של הדוקומנטים היסודיים שלנו, של המקורות שמהם שואבים אנו מים חיים, לשם הכנסתם מחדש לתוך החיים היהודיים בכל אונם והודם. ראשית כל צריך שהתנ“ך ישא עליו חותמה של ירושלים, ולא של חברת המיסיונרים היהודים בלונדון. המשנה, שנעשתה אצלנו כמעט כתנ”ך שני, צריכה אף היא להדפס בירושלים. את כל הדוקומנטים הגדולים של היהדות, מקורות אלו של רוחנו וחיינו יש להוציא לאור בעריכה מתאימה ובכבוד הראוי. וכשם שספרות אבות־הכנסיה מוצאת לאור ע“י הכנסיה ומלומדיה, וכשם שספרות יון ורומא מתפרסמת ע”י אקדמיות ומכונים כך עלינו לנכש את העשבים הרעים משדה ספרותנו הגדולה והמסובכת וכל המלומדים היהודיים ייעשו כולם אגודה אחת, כדי לקבוע תכנית לעבודה הנעלה להחזרתם לחיים של הספרים שנשארו אתנו. בלי הספרים הללו אין ביכלתנו לרדת לעמקן של מחשבותינו ולבחון את גנזי נפשנו. מספרים אלה אנו ניזונים עד היום הזה.

אם כולנו נוכל להתכנס לשם עזרה הדדית, אם נוכל להמריא בחלומותינו ולהביא את עצמנו פעם אחת ולתמיד לדעת מה אנו חסרים ומה רוצים אנו, ואם יעלה בידינו למצוא את האנשים שיעשו את המלאכה, אין לי ספק הקל ביותר שימצאו הסכומים הדרושים, ואם גם ירבו.

האוניברסיטה העברית נמצאת על גבעה כצופה, “צופה לבית ישראל”, וממנה רואים אל כל העולם היהודי, מזרחה ומערבה. זהו מגדלור המפיץ את קרניו לאניות העוברות. המרכזים העתיקים של קהלות־ישראל הולכים ומתפוררים, ואנו גולים ונואשים. מגדלור זה מביא תקוה־כלשהי לכמה מצעירינו וזקנינו, בנודם מחוף אלי חוף בלבב כל ימי תבל. על מגדלור זה לתת גם לנו חיים, אף אם שייכים אנו לקהלות קבועות ומבוססות. כי אם גם אין הגוף שלנו מושלך למצולות־ים, הרוח שלנו נשא בסערת ים ואין אנו יודעים את דרכנו. ספרים אלה הם אשר יתנו לנו להציץ בעד לצוהר אל העבר למען נוכל לראות בעין פקוחה ומתוך האצלה אל חזיון העתיד הגדול.

¹

אנו עומדים בפני מצב פרדוכסלי בשנה זו, בשנה הששית לקיום האוניברסיטה העברית. מצד אחד מכריחנו המשבר הכלכלי בעולם להפחית את תקציבנו לעומת אשתקד בעשרת אלפים לירה ומצד שני נמצאים אנו במצב מאושר זה של אפשרות להודיע על יסוד מכון חדש למספר סטודנטים נבחרים – המכון למדעי הביולוגיה. הפרדוכס מוצא את פתרונו בשתי סבות.

הסבה האחת היא, שיש מספר גדול של מעבדות־מחקר למדעי הביולוגיה עם חבר עובדים ועם מכשירים, שיעמדו מעכשיו גם לשרות הסטודנטים. לשם פתיחת מכון להוראה במדעי הביולוגיה צריכה היתה אפוא האוניברסיטה להוסיף רק מעט מאד על הקיים כבר לצרכי המחקר.

הסבה השניה שאפשרה לאוניברסיטה ליסד בימי משבר אלה את המכון למדעי הביולוגיה לצרכי הוראה היא הסכמתם של עובדי האוניברסיטה כולם להפחתת משכרותיהם. ברצוני להביע בהזדמנות זו בפומבי לחבר העובדים המדעיים ולכל העובדים האחרים את הערכתם של שלטונות האוניברסיטה על ההבנה שהראו לדבר ועל היותם נכונים לקרבנות בלבד שלא יבוא עכוב בצעד חשוב זה של סדור ההוראה הביולוגית שחשבנו עליו זמן רב.

היתה לי בזמן האחרון הזכות המיוחדת לבקר באוניברסיטאות ומכונים למחקר באנגליה ובאמריקה ולהווכח בכל מקום כמה ידועה עבודת המחקר הביולוגית של האוניברסיטה העברית וכמה מעריכים אותה. אפשר להגיד, שבהרבה אוניברסיטאות ומכונים למחקר ידועים שמות עובדינו, וספריהם וחבוריהם שהופיעו בכתבי־עת מדעיים שונים נחשבים לבעלי ערך רב וענין רב.

העבודה הביולוגית של האוניברסיטה העברית היא בעלת אופי מיוחד, כי מטפלת היא בשורה ראשונה ובעיקר בביולוגיה של המזרח הקרוב. אפשר להגיד בבטחה, שבמקצועות אחדים של המחקר הביולוגי היתה עבודת האוניברסיטה העברית עבודה חלוצית. זאת היא הפעם הראשונה שמתעסקים ומטפלים באופן מדעי בפרובלימות ביולוגיות של חלק עולם זה – בפרובלימות של חימיה ביולוגית, בוטניקה, זואולוגיה, ביולוגיה, בקטריולוגיה, ופרזיטולוגיה. טבעי והגיוני הוא הדבר עד מאד שהאוניברסיטה העברית היא המוסד שצריך להתמחות בחקירת הטבע של חלק עולם זה, ושאחרים יחכו ממנה לתרומות יסודיות וחשובות.

הפרובלימה העיקרית שעמדה בפני המעבדות לביולוגיה היא: מה הם התנאים שבהם קיימים ומתפתחים החיים בארץ־ישראל ובארצות הסמוכות לה? החיים במובן הרחב של מלה זו – חיי היבשה והמים, הצמח והחי, חיי האדם והתפתחותו. לחקור באופן מדעי את פרובלימות החיים של ארץ היסטורית ומענינת זו – דבר זה ערכו רב לידיעת התנאים שבהם חיו כאן בעבר, ולמען נבין איך לשפר את החיים בעתיד.

מסופקני אם לרבים ידוע כמה מתאים הר־צופים זה לאוניברסיטה העברית כמקום לחקירת המדעים הביולוגיים. אם תשקיפו מחלון בית זה לצד ירושלים מערבה, אל הים התיכון – ויש הרואה מפה בדמיונו את זהר־תכלתו – ישתרע לעיניכם עולם של צמחים וחיים האפיניים לכל ברכת ים התיכון. ואם תפנו אל פני ערבת בנימין, אל הירדן וים המלח, יתגלה לנגדכם עולם צמחים וחיים אחר בתכלית – הצמח והחי של המזרח או המדבר. העובדים במדעי הטבע של האוניברסיטה שלנו יש להם שדות־הסתכלות קבועים מעבר מזה ומעבר מזה של הר האוניברסיטה. מהלך חמש דקות מערבה מפתח המעבדות שלהם, אפשר להשקיף אל חיי הטבע של שפת ים התיכון, ומהלך חמש דקות מזרחה משתרע לפניהם עולם הטבע החשוב מאד והידוע מעט של המזרח או המדבר. כשם שהר זה משמש כעין ציון, מעין גבול, כך גם ארץ־ישראל עצמה משמשת גבול, פרשת דרכים לשני העולמות הגדולים. קו דמיוני זה העובר ביבשה מאדמת סנגאל עד מדבר סין הגדול, עובר גם דרך ארץ־ישראל. – מעבר מזה משתרע המדבר על צורות החיים המרובות שלו, ומעבר מזה עולם השונה ממנו לגמרי, עולם ים התיכון. לולא היתה במקום הזה האוניברסיטה העברית, צריך היה להקים עליו איזו אוניברסיטה אחרת, שתעסוק בעבודת־מחקר ביולוגית.

צריך שיהא ברור בהחלט, שאין לפרש את הדברים כאילו נאמר כאן, שנוסדה כבר מעין פקולטה שלמה למדעי הטבע. לשם יסוד פקולטה זו יש להוסיף מחלקה לחימיה כללית ופיסיקלית ולסדר מעבדות לפיסיקה נסיונית. אולם בינתים – ואת זאת אנו אומרים בבטחה – יתן המכון למדעי הביולוגיה לסטודנטים את האפשרות לרכוש במשך ארבע שנים ידיעות במקצעות הביולוגיה לא פחות מקיפות ויסודיות מאלו שיוכלו לרכוש באיזה בית־אולפנא אחר. אנו תולים תקוות מרובות במכון זה.

צורת ארגון ארעית נקבעה לשנה הראשונה. פרופ' א. פודור ראש המחלקה לחימיה ביולוגית וקולואידית, הוא הראשון שיעמוד בראש המכון למדעי הביולוגיה, הוא גם הפרופיסור הראשון של האוניברסיטה העברית. ד"ר ד. אשבל, הממונה על המעבדה הקלמטולוגית של המחלקה להיגיינה, יהיה המזכיר.

יש לציין, דרך־אגב, ששתי השנים הראשונות של קורסים אלה לביולוגיה מכוונות גם להיות שתי השנים הראשונות ללמודים העיוניים של הקולג' לחקלאות, שהאוניברסיטה העברית ותחנת הנסיון החקלאית עבדו את תכניתו המפורטת ושתיהן הסכימו עליה. תכנית זו כוללת שנתים אלו של למודים עיוניים בביולוגיה בירושלים ועוד שנתים של עבודה עיונית ומעשית ברחובות. – קוינו, שנוכל להכריז היום על פתיחת הקולג' לחקלאות. זהו אחד המפעלים שנאלצים אנו לדחותם מפאת המשבר הכספי. עוד 3.000 לירה לשנה היו מאפשרות את יסודו של הקולג' לחקלאות. אולי יבוא מישהו ויתן את ידו להגשמת מפעל חשוב זה. כבר הגיע הזמן, שתנתן לצעיר ולצעירה בארץ־ישראל את האפשרות לרכוש בארץ גופה חנוך מדעי שלם בחקלאות. כעת עליהם לבקש חנוך זה בארצות אחרות, מה שכרוך בהוצאות גדולות ולפעמים גם בקרבנות גדולים. הדבר מצער משום שהמחלקות היסודיות לקולג' זה קיימות באוניברסיטה העברית ובתחנת הנסיונות, ולמוד הביולוגיה והחקלאות כאן, על המקום, לא היה נופל כלל וכלל בערכו מהלמוד הטוב ביותר באיזה מוסד אחר.

אולם גם ללמודי הביולוגיה כשהם לעצמם יש ערך מעשי רב. אביא נא בקשר עם זה את דברי הפרופ' פודור: “לכשיקבל הסטודנט את התואר הביולוגי יהיה מוכשר, ראשית כל, להוראה כמורה מקצועי בבית־ספר תיכוני או מוסד דומה לו, וכן יוכל להיות עוזר במוסד מדעי או מדעי־שמושי כחימאי־ביולוג, או בקטריולוג, או זואולוג, או בוטניקון. אם ירצה לרכוש לו את התואר “דוקטור” על־ידי עבודת־דיסרטציה מיוחדת, יוכל לעשות זאת בלי קושי באוניברסיטה העברית ממש כמו באוניברסיטה אחרת. בדרך־כלל, ידרוש הדבר שנתים נוספות, באופן שהלמוד השלם ימשך שש שנים”.

לא עוררתי בדברי את כל השאלות הפילוסופיות החשובות המתגלות לעיני הסטודנט של האוניברסיטה העברית עם הוראת מדעי הביולוגיה בתוך כתלי האוניברסיטה.

כן נעשית באוניברסיטה ובהדסה עבודת־מחקר רפואית בקנה־מדה כזה, שבאמצעים לא גדולים אפשר להגשים את התכנית – שאושרה על־ידי האוניברסיטה ו“הדסה” – ליסוד מכון למחקר רפואי לבעלי השכלה גבוהה. זה היה נותן לרופאים ולתלמידי רפואה את האפשרות החשובה מאד לחקור באופן יסודי בפרובלימות האפיניות לארץ זו ולחלק־עולם זה.

נעים לי עד מאד להודיע היום כי בקרוב יתחילו בעבודת הגן הבוטני לזכר מונטגיו למפורט. אנו מצטערים מאד, שמר שלמה למפורט, תורם הקרקע למטרה זו, ששהה בירושלים בימים אלה, לא יכול היה להשאר לחגיגה זו. נטיעת גן בוטני ירושלמי בעל ערך מדעי, פירושו, שבמקום פגישה זה לצמחי שני עולמות תווצר האפשרות הטובה ביותר לעבודה בוטנית מדעית בין הגנים הבוטניים של טורקיסטן הרוסית והגנים הבוטניים של צרפת בצפון אפריקה. גם זה יעיד כמה יוכל המרכז המדעי שמתאמצים אנו ליצור כאן, להיות לתועלת גם לחלק־עולם זה וגם לחלקי־עולם אחרים, שהפרובלמות הביולוגיות שלהם דומות לשלנו.

כמו כן חושב אני לי לעונג רב להכריז רשמית, מה שכבר ידוע לכם, שד"ר פ. ס. בודנהימר נתמנה לפרופיסור־חבר לביולוגיה. הוא ירצה היום את הרצאת־הפתיחה שלו על הנושא “התהפכות המינים לאור החקירות החדשות”. פרופ' בודנהימר, עודנו, לאשרנו, אדם צעיר, ומשום כך מתמיהה אותנו הרשימה הארוכה של עבודותיו וחבוריו המדעיים החשובים. יאריך ימים ויקדישם באוניברסיטה שלנו להארת השאלות החשובות המעסיקות אותו.

שאלת ההעלאות באוניברסיטה היא בכללה קשה מאד, לא רק שדבר זה מציג לפנינו פרובלימה כספית בעלת ערך לא קטן, אלא שמתעוררת גם השאלה: מה יש לעשות בדרך כלל בענין העלאות למדרגות עליונות יותר ונתינת תארים גבוהים יותר באוניברסיטה זעירה זו, אשר, לאושר המדע, יש בה מספר כה גדול של עובדים מדעיים צעירים חשובים וגם מצוינים.

בשעה זו של הכרזה על פתיחת המכון החדש להוראה בביולוגיה ברצוני לעורר תשומת־לב לפרובלימה יסודית של ההוראה במדעי הרוח: כשם שהחוקרים במדעי הטבע מחכים מהאוניברסיטה העברית לעבודות מדעיות מקוריות בפרובלימות של חקירת טבע ארץ־ישראל והארצות הסמוכות, כך גם מחכים אנשי־מדע בעולם שהאוניברסיטה של ירושלים תוציא מקרבה מחקרים יסודיים על החיים, על ההיסטוריה של האדם בארץ־ישראל ובמזרח השמי כולו, מחקרים בביולוגיה – אם אפשר לומר – של היהדות ושל המזרח השמי. משאת נפשנו היא לתת לסטודנט את האפשרות הרחבה ביותר לחקירת היהדות, האישלם והמזרח השמי הקדום, ושחקירה זו תקיף לא רק את התרבות העתיקה של אשור ובבל ובמקצת גם של מצרים, כי אם גם את התקופה ההליניסטית שהיתה בעלת תוצאות כה חשובות בשביל תולדות הרוח של עם ישראל ושל האנושות כולה.

ברצון האוניברסיטה לציין שתי עובדות באופן ברור: האחת, שמדעי היהודית קבועים לפי טבעם בטבורה של האוניברסיטה, והשניה, שהם – מדעי היהדות – מהוים רק חלק אחד ממקצועות מדעי הרוח. אולי שגתה האוניברסיטה שלנו בקבלה מתוך שתיקה את התחומים והמחיצות שנקבעו במשך כמאה שנים בין מקצועות מדעי היהדות ובין אלה של מדעי הרוח בכלל. היסטוריה, למשל, היא היסטוריה בין אם היא יהודית, מושלמית, או הלנסיטית, והיא לא תהיה פחות היסטוריה רק משום זה שהיא יהודית. גדלה והולכת, אפוא, השאיפה באוניברסיטה למחות ככל האפשר – לצרכי ההוראה – את הגבולות המלאכותיים שבין מדעי היהדות לבין מדעי הרוח האחרים. הארגון המיוחד לכל אחד משלושת המכונים – המכון למדעי היהדות, המכון למדעי המזרח והמכון למדעי רוח כלליים – ישאר רק במדה שפרובלימות המחקר תדרושנה זאת, אבל באשר להוראה בפקולטה ינתן יותר חופש בבחירת מקצועות, מבלי להתחשב למה שייכים המקצועות, אם למדעי היהדות ואם למדעים האחרים. כל זה הוא לטובתה של האוניברסיטה העברית, הואיל וזה יעשה אותה ליותר כללית.

אמנם כן. היסטוריה היא היסטוריה, ופילוסופיה היא פילוסופיה, ומשפט הוא משפט, בין שהם יהודיים ובין שאינם, אבל דוקא כאן צריכים אנו להדגיש, שהחמרים והמקורות של היהדות, זאת אומרת, חמרי המסורת האינטלקטואלית והרוחנית של היהדות, נותנים לנו – אם לא בכל המקצועות הרי בכמה מהם – נקודת־מוצא מצוינת בשביל המטרות הפדגוגיות שלנו. הלא טבעי הוא לדרוש מהאוניברסיטה העברית, שההוראה שבתוך כתליה שרשיה יהיו נעוצים במקורות היהדות ועד כמה שאפשר תנתן בלי שוביניות ומתוך פרספקטיבה רחבה ושמירה על המדה המתאימה; ומתוך השורש והמרכז היהודי ידריכו את הסטודנט להיקף גדול ביותר של התרבות האנושית בכלל. אין זה רעיון חדש. עוד לפני זמן רב הובע כבר וכמה פעמים חזרו עליו. הוא גם שימש נקודה עיקרית בקריאה לשיבת ציון. כעת יש לנו אוניברסיטה עברית ואתה האפשרות לפתח שיטה חנוכית מקורית זאת. שרשה קבועה באדמת אבות והיא יונקת ממקורות היהדות למען תגדל ותסתעף באוירו של עולם גדול וחדש.

יורשה נא לי לקחת לדוגמה את למוד ההיסטוריה. באירופה ובאמריקה נוהגים להתחיל את הוראת ההיסטוריה העתיקה בתולדות יון ורומא הקלסיות. הרבה נמוקים נכונים לכך – לא רק תכנה הנפלא של היסטוריה זו, כי אם גם השפעתה העמוקה על התפתחות המערב. האם מפני זה חייב גם היהודי להתחיל דוקא ביון ורומא? ליהודים היסטוריה ארוכה ושונה משל האחרים, ובשבילו חומר של הציביליזציה הארוכה שלו הוא הוא נקודת־המוצא הטבעית וההגיונית ביותר ללמוד ההיסטוריה. אין ספק, שלפי כל דיני הפדגוגיה והלכותיה נכון להתחיל את למוד ההיסטוריה בתולדות המזרח השמי. גם יון ורומא הן במדה גדולה חלק מהמזרח השמי, ולא עוד אלא שלהיסטוריה היהודית יתרונות רבים כקנה־מדה היסטורי וכבסיס להשואה.

אולם אין זו רק השאלה אם נכון הדבר מנקודת השקפה פדגוגית או לא. ערכו של הדבר עמוק הרבה יותר. הוא שקול, כפי שאמרתי, כנגד השאלה היסודית שאנו מציגים לעצמנו כשאנו שבים לציון ויוצרים רשת של חנוך עברי ואוניברסיטה עברית, לאמור, כיצד לרכוש וכיצד להשתמש – על פני שטח רחב ובלי שוביניות – בחמרים היסודיים של היהדות, שמתוכם ועל־ידיהם נוצרת רוח חיה והשקפה על החיים ועל העולם. האם לא אמרנו תמיד שדבר זה יוכל להעשות באופן הטוב ביותר, אם בשיטתנו החנוכית נשתמש במדת האפשרות בחמרים היסודיים הראשוניים מתוך מסורתנו הגדולה והרבגונית? ליהודים היה מגע עם עשרות עמים ותרבויות. הפילוסופיה של היהודים נבעה ובאה במגע עם שיטות פילוסופיות מרובות. ספרותם הולידה דתות אחרות. השאלה העומדת לפנינו היא, אפוא, אם נוכל באמת ובתמים למלא את התפקיד המוטל עלינו ולנצל את השעה היפה להגשמת שיטה זו, בכדי שבאוניברסיטה העברית בציון יונחו, לכל הפחות, היסודות האינטלקטואליים של השקפה יהודית מקורית וחיה? הנוכל לעבד שיטת חנוך כזו, שעל יסוד השימוש המתאים במקורות ובחמר של היהדות יוכל הסטודנט להיות מודרך לשוט במרחבי ספרות העולם ולחדור למעמקי ההיסטוריה הרוחנית של האדם? אין זה מספיק לגמגם בעברית. האפשר יהיה למלא קנקן ישן זה של הדבור העברי בתוכן עברי מקורי וחי, ראוי לעברנו ומתאים לצרכים החדשים של היום ושל מחר?

אין ברצוני להגיד שאפשר להגשים שיטה זו ושיכולים להוציאה לפועל באופן דוגמטי בכל המקצועות; חלילה לנו שבעקב שיטת־חנוך כזאת יווצר הרושם אצל היהודי או שאינו יהודי, כי הואיל ואנו משתמשים באופן יסודי במקורות היהדות, נחשב החומר היהודי והדוגמאות היהודיות בכל המקצועות לנעלה בתכנו ובצורתו על פני כל חומר אחר. זו רעה חולה. שוביניות במובן זה מסוכנת היא ומרעילה כשוביניות בכל מובן אחר. אם זכאים אנו לחשוב חומר יהודי בכמה מקצועות שהוא שוה לפחות לחומר אחר, הרי במקצועות רבים נצטרך להתחיל בחומר יהודי בצניעות ובהנחה הברורה, שאם נצא מגבולותיו יתגלה לעינינו עולם רחב ועשיר יותר. אולם התחלה כזאת תתן לנו את החומר הגלמי, ואת נקודת־המוצא והבסיס והמצע להשקפה יהודית מסורתית וחיה.

זכותה של שיטת החנוך הישנה של הישיבה היתה, שהרוח היהודית עוצבה וההשקפה היהודית נקבעה על־ידי החומר והצורה של מסורת יהודית. מה שמבדיל אותנו מן הישיבה הוא, ראשית כל, שבהתחשב עם החיים החדשים נעשית בחירתם של יסודות יהודיים אלה הגיונית יותר ומעשית יותר, ושנית, ההכרה שמעבר ליהדות קיים עוד עולם רחב של רוח ומחשבה. אם יש דבר־מה שאפשר לקראו רוח יהודית, נקודת־מבט יהודית, הרי היא זו: אותה הרוח היהודית תופסת את העולם הגדול והרחב מתוך אוצר הקנינים היהודיים שממנו היא יוצאת ושהוא משמש לה מרכז של חפוש בעולם הרחב של הוד והדר ואמת. זוהי כונתנו כשאנו אומרים, שברצוננו לראות, אם אפשר, את החיים והעולם בעיני יהודי.

בחודש טבת תתן האוניברסיטה העברית את תעודות־הגמר הראשונות לסטודנטים במדעי הרוח. סטודנטים אלה הם גדולים בשנים ומבוגרים מסטודנטים בגיל אוניברסיטאי רגיל. עד עכשיו נחשבו כל הסטודנטים האלה רק לסטודנטים רגילים, למרות העובדה שאחדים מהם פרסמו כבר עבודות חשובות. האוניברסיטה העברית שהחלה בעבודתה בלי סטודנטים קבועים ועל בסיס של רמה גבוהה למחקר לא יכלה לסדר בחפזון הדרגה מתאימה של תלמידיה. באשר לתארים החליט חבר־הנאמנים בועידתו האחרונה, שהתואר הראשון שינתן לסטודנטים אלה של האוניברסיטה יהיה מוסמך למדעי הרוח – (M.A.) Magister Artium ותואר־המחקר מטעם האוניברסיטה יהיה דוקטור לפילוסופיה (Ph.D.)Philosophiae Doctor למרות בגרותם של כמה מן הגומרים הראשונים לא ינתן תואר־המחקר אלא לאחר שנתים מעכשיו.

הודות לקיום הפקולטה למדעי הרוח ולפתיחת המכון החדש למדעי הביולוגיה מוצא לפניו הסטודנט כר נרחב ללמוד ושדה־בחירה גדול, והאוניברסיטה באה לידי מסקנה, שהגיעה עכשיו השעה להטיל שכר־למוד על כל תלמיד חדש הבא ללמוד בה. עד עכשיו לא נדרש שכר־למוד משום שהאוניברסיטה היתה טעונה עוד התפתחות יסודית ומשום שנתקיימה רק פקולטה יחידה, למדעי הרוח. עתה, עם הקמת המכון למדעי הביולוגיה, נותנת האוניברסיטה למעשה אפשרות של למוד ורכישת־השכלה בקנה־מדה רחב ומעשי יותר. ואם לבתי־הספר התיכוניים שבארץ חייבים לשלם שכר־למוד, ודאי שאין כל יסוד לפטר משכר־למוד באוניברסיטה.

בהזדמנות זו ברצוני להזכיר שהאוניברסיטה מטפלת בשאלת סדור בחינות־כניסה ותכנית מפורטת תפורסם בקרוב. צריך להיות ברור מעתה שבחינות אלו תהיינה לא בחינות אוניברסיטאיות כלליות וגם לא בחינות־גמר של בתי ספר תיכוניים, אלא בחינות לשם כניסה לאוניברסיטה העברית.

עובדה היא, אם גם תראה כמוזרה שהתפתחות האוניברסיטה הקטנה שלנו תלויה בנעשה בעולם הגדול. קיומה החמרי של האוניברסיטה שלנו תלוי ברצונם הטוב של מספר אנשים היושבים כמעט כולם באמריקה. לדאבוננו, אין ביכלתם של אחדים מהתורמים הראשיים בארצות־הברית, למרות רצונם הטוב, למלא עתה את התחיבויותיהם. בכל זאת, למרות הימים הקשים, ממלאים אחרים את מקומם של התורמים הראשונים. נוסדה בארצות־הברית אגודה של דורשי האוניברסיטה העברית בראשותו של ד“ר אברהם רוזנבך, מאסף ידוע של ספרים וכתבי־יד, ומובטחני, שאם איזו אגודה שהיא יש בכחה להשיג כספים בזמנים אלה, הרי הכח הזה הוא בידי אגודה זו. ברצוני להביע בהזדמנות זו את רגשי הערכתה של האוניברסיטה לד”ר רוזנבך, נשיא אגודת דורשי האוניברסיטה, ולמר פליכס ורבורג, נשיא המועצה הכללית של אגודה זו, ולכל חברי האגודה ועוזריה על נכונותם לקבל על עצמן התחייבויות כלפי האוניברסיטה, כלפי עובדיה ועתידה.

מה שנעשה עכשיו בעולם – מי חכם ויגיד פשרו? אם יש מה שקוראים מהפכה עולמית, הרי עלינו עוברות רבות מתופעותיה. אנו עומדים בסופה של תקופה, אולם מי יודע, אם בני־אדם עוד יאריכו ימים על פני כדור הארץ ויוכלו לפתוח בתקופה חדשה? עדי־ראיה אנחנו למהפכה בכל ענפי החיים, שהיא אולי היסודית והרחבה בתולדות האדם. עמודי החברה מתמוטטים, אין זאת כי הקרקע נשמטת מתחת לחלק גדול של העולם, ואין איש יודע מה ילד יום־מחר. אף פעם לא נעשו נסיונות חברתיים וכלכליים ופוליטיים כה גדולים וכה יסודיים כאלה הנעשים עתה לנגד עינינו בכמה וכמה ארצות. מכל צד מעוררים ספקות באמתות עיקרי המוסר. הימים הם ימי מבוכה ומשבר לפילוסופיה ולמתמטיקה, לפיסיקה ולביולוגיה ולכל המדעים האחרים. בימים כאלה נובלות וצצות דתות ואמונות. יבשת אסיה שארצנו היא חלק זעיר ממנה, אחוזה מהפכה, החל מים סין ועד הים התיכון. צועדים אנו או לקראת קטסטרופה עולמית או אולי – מי יודע – לקראת שחר של תקופה גדולה יותר של אמת וחכמה.

במבוכה עולמית זו אנו נמצאים מעט מזער בארץ קדושה זו, בציון, בראש הגבעה הזאת הפונה מזרחה ומערבה, על פרשת דרכים ביולוגית, היסטורית, רוחנית. ניתנה לנו הזכות לחיות ולעבוד באחד בתי־המלאכה הגדולים של ההיסטוריה, בארץ־המעבר להולכים ממדבריות־עולם ומשדמותיה, מארצות־המזרח, ומים התיכון; במקום שהאדם השאיר את בכורי רוחו ותרבותו, בארץ קדושה, בארץ טרגית שחללוה וחזרו וחללוה ושידעה אך מעט שלום ושלוה, ואשר בכל־זאת נשמע בהריה קולם של כמה מאבות העולם, מאנשי־הרוח הנשגבים ביותר בדברי ימי האדם.

בתוך כל האנדרלמוסיה הזאת, בתוך כל העמל והתלאה, מתאמצת האוניברסיטה להיות למגדלור השולח את אורו אל פאת ים ימה ואל פאת קדם קדמה. אור התרבות ואהבת האנושות דעך לא פעם במרוצת ההיסטוריה הרוגשת והרועצת של האדם. ואנו, בני־תמותה פשוטים בתקופה כלל לא פשוטה, נתאזר־נא בכל־זאת ונעשה כל אשר לאל ידנו להרים את עוז רוחנו ולהעמיק את ענותנו ולשמור על האור לבל יכבה.

¹

אדוני הנציב העליון,*² ידידי,

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כי בשביל האוניברסיטה העברית זהו יום גדול, ואולי לא פחות גדול בשביל העם העברי בכללו. יום זה אומר לנו, כי האוניברסיטה עברה את התקופה הראשונה להתפתחותה; היא הכתה שורש ועתה היא חוגגת בפעם הראשונה את ראש־השנה לאילנות שלה. יום זה הוא לנו לאות, כי זרמי המחשבה והשאיפה המתחילים לנהור מכאן ימצאו עתה באנשים ונשים אלה כלים חיים, כנים ונאמנים להעברתם למרכזים הרחוקים של תפוצות הגולה. נתאגדה עתה האגודה הראשונה של תלמידי הבית הזה. אבוקות של אור נמסרו למבשרים וידליק נא כל מבשר את משואתו בראש־הרים. והיה אם ילכו ויכלו המורים, וידענו מעתה כי לא יסור שבט התורה מיהודה ואור ישראל לא יכבה.

את ברכת־שהחיינו המסורתית ברך בניסן תרפ"ה הנציב העליון הראשון של ארץ־ישראל, בשעת פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה העברית. אז נתכוננו שלש מחלקות למחקר – למדעי היהדות, לחימיה ולפרזיטולוגיה, ועדיין לא היו באוניברסיטה תלמידים רגילים.

עתה לאחר שבע שנים בערך, נתאספנו כאן בנוכחותו של הנציב העליון הרביעי של ארץ־ישראל, ובמשך הזמן הזה נוספו עוד מחלקות למחקר: לספרות ולהיסטוריה של האיסלאם, של ההלניסם, ושל ימי הבינים, לפילוסופיה ולמתימטיקה, וכן לחימיה, להיגיינה ולבקטריולוגיה, לפרזיטולוגיה, להלמינתולוגיה, לבוטניקה, לזואולוגיה ולגיאולוגיה.

לפני יותר מארבע שנים כונן חבר־העובדים במדעי הרוח את הפקולטה למדעי הרוח להוראה שיטתית ולשם מתן תעודות ותארים לתלמידים, שאחדים מהם לומדים באוניברסיטה זה כשבע שנים. חבר הנאמנים והמועצה האקדמית החליטו בקיץ האחרון, שהגומרים הראשונים ראויים לקבל את התואר “מוסמך למדעי הרוח” (Magister Artium, M. A.) בתחילת שנת־למודים זו נתכונן המכון למדעי הביולוגיה להוראה שיטתית. דבר זה נעשה אפשרי הודות להתקדמותה של עבודת המחקר במעבדות ובאספים המדעיים הקיימים.

התחלה זו במחקר עצמאי והוראה שיטתית המבוססת על פרובלימות ומיתודות אלו של המחקר – התחלה זו היא, לדעתי, ערובה נאמנה לרצינות שבה שוקלת ומתבוננת האוניברסיטה העברית בפרובלימה העיקרית לכל צדדיה. אוניברסיטה מהי? זאת היא שאלה כה חשובה וכה מסובכת בימי־הפיכה אלה, עד שהיא גוררת אחריה את השאלה היסודית העומדת לויכוח בכמה מקומות; והיא – האם קיימת עוד בכלל איזו אוניברסיטה שהיא במובנה האמתי של מלה זו?

הטעם העיקרי לקיומה של אוניברסיטה הוא – תשוקה מכל לב לתורה לשמה, כליון נפש עד בלי די לחכמה ומדע, הצמא לדעת ההולך ושב ואינו פוסק, ההכרה שיש ערך לשכל האנושי, ושיש בכח השכל ליצור ערכין לאדם ולרוחו. העם העברי – לפי כל דברי העדות שבידינו – העריך תמיד כראוי את תלמוד־התורה. מסורתנו גדושה במבטאים כמו “תורה לשמה”, “תורה לשם שמים”, לאמור, תורה שיסודה בטיפוח השכל וחנוך הנפש לשם השגת אידיאלים רוחניים. עם שחייו הארוכים חדורים מסורת כזאת ודאי שקיומה של אוניברסיטה היא לו צורך יסודי וחיוני.

ישנם עוד טעמים לקיומה של אוניברסיטה, טעמים מעשיים: חנוך תלמידים לתפקידים הדורשים למוד ובקיאות, חנוכם למקצועות חפשיים במדעי הרוח והטבע. ולפנינו – כמו לפני כל אוניברסיטה שבעולם – צריכה לעמוד בכל תקפה גם שאלה זו: איך נכין את התלמידים שלנו אוהבי התורה ודורשיה לחיים של פרנסה, לחיים של תועלת וברכה? במה יתעסקו רבבות התלמידים הנכנסים מדי שנה בשנה לאוניברסיטאות לאחר שיגמרו את חוק־למודיהם? אם שאלה חמורה זו מעסיקה ומדאיגה מאד אפילו ארצות גדולות ועשירות ביותר, על אחת כמה וכמה שהיא צריכה להעסיק אותנו הנמצאים בארץ קטנה זו, את העם העברי שהנוער שלו סובל באוניברסיטאות של ארצות רבות רדיפות ועלבונות – מה שמזכיר לנו תמיד מחדש, כי לא תם עוד יצר לב האדם להביא ענויים ויסורים על זולתו.

מהקשיים התיאורטיים והמעשיים של בעיות אלו אין אנו למדים שעל האוניברסיטאות להסתלק מן העולם. להיפך, הנה לפנינו נימוק נוסף לצורך החיוני לחדור לתוך־תוכן של בעיות אלו באופן יסודי. האוניברסיטה העברית, הצעירה לימים שעתידה לפניה, האוניברסיטה הזאת הרואה בעוניו של עם קדום ונבון, היא תתן, בלי ספק, איזו תשובה על השאלה: אוניברסיטה מהי, ומה צריכה היא להיות בתקופה היסטורית מכרעת זאת? ואין ספק שאוניברסיטה עברית תוסיף גם להבנתה ולהחיאתה של היהדות וגם לאוצר החכמה של העולם.

עתה, הגומרים, הנני פונה אליכם. כולכם יודעים יותר ממני במדעי היהדות, וכמעט כולכם מבוגרים ומלומדים יותר מגומרים רגילים של אוניברסיטאות אחרות. איני מוצא דברים נאים ומתאימים יותר בשבילכם מהדברים שבפרשת השבוע הזה: “אנשי אמת, שונאי בצע”. רכשתם כאן את השיטה המדעית, למדתם כאן להשתמש במיתודות של מדעי־הטבע ללמוד מדעי הרוח. השימוש בחוקים אלה למדעי־הרוח דורש התמסרות לאמת עוד גדולה מזו הנדרשת במדעי־הטבע. בעולם התופעות, בעולם של אנרגיה פיסיקלית ושל חמרים חימיים, קיימים קני־מדה עניניים, ללא כל סטיה – ומה הם מדעי הרוח? הלא הם ההיסטוריה של האדם, אפיו ונסיונותיו, ההיסטוריה של ההכרה העצמית, של הלשון, הנפש, הרוח, של תגרה ונפתולים, מפלה ונצחון – שדה שהוא אמנם מוגבל במקום ובזמן, אבל יש בו כר נרחב למדי לפניות אישיות, למשפטים קדומים ולהחלטות סוביקטיביות. וזו סבה נוספת, למה עליכם, תלמידי מדעי הרוח, ללבן ולזקק ולחזק את מצפונכם המדעי עד למדרגה העליונה ביותר, למה עליכם להיות לא רק דורשי אמת בכל מאדכם, כי אם גם שונאי בצע – להיות אוהבים את הזולת ונדיבי־לב בהוצאת משפט, כובשי־יצר ובעלי משמעת, צנועים ושקועים בתוך עצמכן, וזהירים בקלות כבחמורות. אם השכינה נגלית בקולות ובברקים של סיני, הרי המצפון המדעי הוא רגיש וער לקול דממה דקה.

בהפטורה לשבוע זה – הנביא רואה את ההיכל מלא כבוד ובתשובה לשאלה הוא עונה: הנני, שלחני. אנו שולחים אתכם מהיכל צנוע זה, ממקדש־מעט זה של התורה, ומי יתן וגם על שפתיכם תגע הרצפה הלקוחה ממזבח־אדמה זה.

¹

אדוני הנציב העליון, ידידי,

הנה לפנינו המחזור השני של גומרי האוניברסיטה העברית. אחד־עשר הם הגומרים לעומת שלשה־עשר אשתקד – קומץ קטן בהשואה לאלפים ולרבבות הגומרים באילו אוניברסיטאות גדולות שבעולם. עצומים הם הקשיים כיום למצוא עבודה בשוק העבודה האינטלקטואלי. למרות הקשיים האלה, שאולי יגדלו עוד, זקוק עם ישראל לאוניברסיטה שלו כשם שהוא זקוק לנשמת־חיים, ולכן ימצאו להם גומרי האוניברסיטה עבודה. דרוש היה כח אמונה לכונן אוניברסיטה, כח אמונה להיות מורה בה, וכן נדרש כח אמונה להמנות על תלמידיה. החזון הגדול הוא תמיד החזון האמתי, החזון שאינו יכול לחכות לכל העדות וההוכחות, והוא מקור ליצירה ולכחות המתחדשים בכל עת ובכל שעה.

בהאבקה עם המציאות משתדלת האוניברסיטה לתת מפנה מעשי לתכנית־למודיה, אף־על־פי שבימי מבוכה אלה כמעט אחד הוא הערך המעשי לכל דבר. מדעי הטבע והמדעים המדויקים נחשבו תמיד למעשיים יותר ממדעי הרוח, ובכל זאת עצום הוא עכשיו מספר מחוסרי־העבודה בין החימאים, האגרונומים, הרופאים, המהנדסים והארדיכלים. אולם החיים מתחילים להראות לנו מטרות שיש בהן גם מן המעשיות. מעשרים וארבעת גומרי הפקולטה למדעי הרוח בשני המחזורים האלה היו בערך חצים מורים, או שקבלו בינתים משרות בהוראה מסוג זה או אחר, והשאר מחפשים ברובם עבודה בהוראה או שהם רוצים לעסוק בה לאחר שיסיימו את למודיהם כתלמידי־מחקר באוניברסיטה העברית. לשם עדוד כוון זה זקוקה האוניברסיטה באופן דחוף למחלקה לפדגוגיה. אולי אפשר יהיה במשך הזמן להעלות את אחד מבתי־המדרש למורים הקיימים לרמה אוניברסיטאית. על הצבור לדרוש מאת האוניברסיטה ומרשת־החנוך, שבעתיד הקרוב לא יתקבל מורה חדש למוסדות־החנוך העבריים בארץ־ישראל אלא אם כן גמר חוק־למודים באוניברסיטה העברית. מורי האוניברסיטה גופה יצמחו מבין גומריה וכבר נעשתה התחלה בכוון זה. וגם בתי־הספר והמוסדות העבריים להשכלה גבוהה בחוץ־לארץ יפנו אל האוניברסיטה העברית ויבקשו מורים, ספרים, ואינספירציה בכלל, אם אמנם יהיו כל אלה לאוניברסיטה.

במכון לחקלאות, שהאוניברסיטה ותחנת־הנסיונות של הסוכנות היהודית מתכנים את תכניתו לשנה הבאה, אנו מקוים לתת, מחוץ לעבודת־המחקר, גם חנוך חקלאי עיוני ומעשי, לתלמידים רגילים ולמשתלמים, וכן שעורים פומביים לאכרים ולמתעתדים להיות אכרים, לסוגיהם השונים.

בית החולים האוניברסיטאי והמכון לרפואה ולהיגיינה טרופית, שהאוניברסיטה ביחד עם אגודת הרופאים היהודים באמריקה ועם הסתדרות נשים “הדסה” מתכוננים להקימם, אם רק יושגו האמצעים הדרושים לכך, אלה יהיו לפי שעה, פתוחים רק למשתלמים.

במדעי הרוח יש לדאוג גם לסדור למוד אוניברסיטאי מעשי לשם שרות ממשלתי, על־ידי הוספת למודים מיוחדים בשפה האנגלית ובספרותה, בהיסטוריה ובמחשבה האנגלית. אפשרויות מעשיות נוספות תתגלינה מזמן לזמן.

המצב החברתי, המדיני והכלכלי של היהדות בעולם הוא כל־כך מרכב, שאנשים בעלי השכלה אוניברסיטאית יתפשו מקום בכל שדרותיה, בכל המבנה שלה. מוצא אני שהפחד מפני פרוליטריאט אינטלקטואלי בין היהודים מוצאו בעיקר מבין אלה שהיתה להם הזכות ללמוד באוניברסיטאות. כל עוד קיים פרולטריאט בחברה, אין אני מבין למה אסור לו לזה להיות אינטלקטואלי. אין זאת אומרת, כמובן, שכל איש ואיש צריך ללמוד באוניברסיטה. מובן שרק מחונני כשרונות צריכים לקבל חנוך אוניברסיטאי, אולם היסוד לברירתם צריכה לשמש האריסטוקרטיה האינטלקטואלית שלהם ולא מצבם הכספי או החברתי.

אולם הגדלת ההדגשה של הצד המעשי אינה צריכה להעלים מאתנו את הערך הגבוה יותר של קיום אוניברסיטה. האוניברסיטה הכרחית לעם העברי, בעיקר מפני שחיי השכל והרוח של היהדות בימינו הם קפואים, בינוניים ובנאליים. אין זאת אומרת שהאוניברסיטה יכולה לערוב בעד רעננות ומקוריות של מחשבתה ושאיפתה של היהדות. אך האוניברסיטה מתכוונת להיות נסיון ליצירת אוירה אינטלקטואלית שבה יוכל העם ההיסטורי הרציני לעמוד בפני הבעיות החיוניות שלו ולהתחבט בהן לכל עמקן והיקפן. האוניברסיטה היא הנסיון להרכיב את חקר היהדות בחקר האדם והטבע באמצעות הלשון העברית ובדרך זו להגיע לידי סינתיזה גבוהה יותר. לפרקים מושגת סינתיזה כזאת על־ידי שכל יחיד, כזה של הרמב"ם, וגם הושגה, למשל, בצורות ובמדות שונות על־ידי המגע שבין היהדות וההלניסמוס, שזכרון אחד מחזיונותיה חוגגים אנו מחר, בחג החנוכה. האוניברסיטה שואפת ליצור תנאים שיאפשרו לדור שלם להתחנך על־פי מקורות היהדות ולספגם לתוכו, ובעת ובעונה אחת שומה על הרוח היהודית הזאת, בהיות יסודה איתן וחנוכה מעולה, לסגל לעצמה את המדע, האמנות והפילוסופיה של האנושות, למען תקום מחנוך זה של רוח הפרט והכלל יהדות בעלת כח שכלי ועצמה רוחנית. יהודים רבים למאד מעניקים משכלם כיום ביד רחבה לחכמה האנושית, אך האם אפשר לטעון ולומר שהיהדות הכניסה את עצמה ברצינות רובה ככולה לתוך המלחמות הענקיות, כאינטלקטואליות כרוחניות, של ימינו אלה האיומים, כשעומדים על כף המאזנים בתוכנו ומחוצה לנו עולמות שלמים?

הטו אוזן לויכוח בתוך העולם היהודי. הויכוח מקדש כמעט כולו לדברים מעשיים כביכול – ארגון, מנגנון, אמצעים חמריים. כל זה חשוב ועיקרי, בלי ספק, אולם אין להשוות אותם לערכים המעשיים הכרוכים בפרובלימה הדתית של היהדות או בפרובלימה המוסרית שלה או בזו של היהדות בתור פילוסופיה של ההיסטוריה. איפה הם הספרים היהודיים בעלי המשקל האוניברסיטאי על נושאים יסודיים כבירים אלה? כשאנו רוצים להעמיק חדור לתוך תוכן של שאלות חיוניות אלו, האם מוצאים אנו לפנינו ספרים ורעיונות, מורי־דרך לבעיות־השכל, ובעלי אישיות רוחנית שצורפו מתוך החומר והמצע של היהדות? כמעט שעוד לא נוסחו הבעיות האלו, ונראה כאילו הוסרו מסדר־היום. קחו־נא את הפרובלימה של היהדות בימינו, שאמנם עוררה ענין. הכוונה לפרובלימה הפוליטית של היהדות, ביחוד מה שרגילים לקרוא לאומיות. היכן הן העבודות של הוגי־דעות, שרוחם הופרתה על־ידי חקירה ועבודה במקורות יהודיים כלא־יהודיים, עבודות המעמיקות לחקור ביסודות העיוניים והמעשיים של צד חשוב זה של המחשבה המודרנית? יתר על כן, אפילו הספרים הקלסיים שלנו – התנ"ך, התלמוד ועוד – כרמנו שלנו ניטר ומעובד במדה רבה על־ידי אחרים ביתר נאמנות מאשר בידינו אנו.

על האוניברסיטה העברית להתגבר על הבינוניות הזאת של המחשבה היהודית, על טחינת קמחא טחינא, על העדרו של כל עבוד מדעי ואקדימי. עצם קיומה של האוניברסיטה אינו מבטיח עוד את פתרונה של הבעיה הזאת. אולם בקיום הבעיה טעם עיקרי לקיומה של האוניברסיטה. העם העברי בימינו בלי אוניברסיטה אמתית הנהו כגוף בלי נשמה. בתוך אוניברסיטה שתשמש מרכז, מעבדה, תחנת־כח לפעילות האינטלקטואלית של המוחות היהודיים בכל העולם, באוניברסיטה כזו יוכל העם העברי למצוא דרך בנדודיו ופתרונות לחידותיו ולחלומותיו.

אתם, חברי, בחרתם בחיים ובברכה, אם כי גורלם של כמה מכם היה גורלו המסורתי של תלמיד־חכם “פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן”. אתם מחוסנים עתה בידיעה המורחבת, שרכשתם על־ידי שיטות המדע, שחמורות הן כעניות זו שאחדים מכם סובלים למען התורה. אלה המכירים את התלהבות חייכם האידיאליים יודעים שאינכם מבקשים עושר חמרי, כי אם אך ורק את האפשרות להרחיב את ידיעותיכם אתם ולהשתמש בהן ביד רחבה לטובת זולתכם. בעת עמדכם כאן בשערי בית־חורים גא זה, בית־הספרים והתורה, עומדים מאות ואלפים מאחיכם ואחיותיכם בארצות אחרות ודופקים לשוא על דלתות האוניברסיטאות, ואף אלה שנכנסו לתוכן מוכרחים לשאת בזיונות או להגן על עצמם בפני תוקפים. מה מוזר הוא הגלגל החוזר בעולם, שדוקא לכם, לקומץ הקטן של תלמידי אוניברסיטה זעירה ועניה זו, יש לנו הזכות להגיד: Noblesse oblige ההשגחה אשר אין לה חקר, זיכתה אתכם באצילות בתוך עולם הסטודנטים העברים. ובאזנים כאלה אני יכול להזכיר את הדברים שבפרשת השבוע: “את אחי אנכי מבקש”. צאו ובקשו את אחיכם, שלחו־נא להם נחמה ותקוה מציון, בהיותם נרדפים על נפשם ונדכאים; וכאן, בציון, בעבודת יום־יום שלכם, בקשו נא את הזכות לשרת את אחיכם. הביאו־נא לרחוקים בתפוצות ולקרובים בארץ הקודש, את זרע הדעת שאספתם, וככה תשביעו את הרעבים – ולא ללחם, ותרוו את הצמאים – ולא למים. במצוקת הימים הבאים השתמשו בלי הרף בשיטה המדעית הקפדנית שלמדתם בתוך כתלים אלה, והאחזו תמיד בחזון־המסתורין, שלאורו נדדו רגליכם להרים אלה, ושלהודו חייכם מקודשים היום הזה.

¹

אדוני הנציב העליון וידידי,

הננו מקדמים בברכה את פני כולכם בברכה המסורתית: ברוכים הבאים! אנו מברכים את עולי הרגל, שעלו מקרוב ומרחוק ירושלימה לחג המצות. בחג חרותנו נוכל כולנו לחזור בשמחה על דברי נעים זמירות ישראל: עומדות היו רגלינו בשעריך, ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו. בימים כאלה אפשר לחדש את שבועתנו העתיקה: אם אשכחך ירושלים…

כמה מן הנאספים עתה במקום הזה יעלו על זכרונם את יום האוניברסיטה מלפני שמונה שנים, כשעמד הלורד בלפור ז"ל, בנוכחות קבוצה נבחרת של אנשי־רוח, על רצפת המקום הזה, שהיתה עשויה אז עץ, והכריז על פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה העברית.

הבימה הזאת ותיאטרון־המעלות כולו נושאים עליהם א ת שמה של מיני אונטרמאיר ז"ל. במשך כמה שנים היתה היא פטרונן של האמנויות. וכמה מוסיקאים, ציירים, פסלים וארדיכלים הכירו לה תודה על האפשרות שנתנה להם להמשיך את למודיהם ולהתפרסם בעולם. רוחה היה ער לכל מה שיש בו מן היצירה, וחשבה לה לזכות רבה ולעונג נעלה את התמיכה בבטוי האמנותי האמתי. מסביב לביתה הגדול שבקרבת ניו־יורק הקימה תיאטרון־מעלות נהדר, בסגנון הקלסי, והוא מעוטר זרי פרחים חיים ונחלי מים, ובמקום־מקלט מקסים זה מצאו להם בטוי המוסיקה, הדרמה ואמנות־הרקוד. כל מעשיה היו מוקדשים לאמנים ולאמנות לשמה ועוד דברים שיש בהם רק מן הטוב.

ולכן טבעי היה שפנינו לפני שמונה שנים למר שמואל אונטרמאיר שיקים תיאטרון־מעלות למזכרת אשתו. תיאטרון המעלות כבר שמש לפתיחתה הרשמית של האוניברסיטה, אולם לפתיחת־האוניברסיטה הספיקו רק לחצוב אגף אחד ממורדות ההר הזה ולערוך את המושבים הנוכחים וגם את בימת־העץ, שאת מקומה ממלאה עכשיו בימת־אבן זו. אנו חייבים תודה למר קורנברג על זריזותו בהכנת תיאטרון־המעלות הזמני.

מאז נמשך ויכוח על צורתו הקבועה של תיאטרון־המעלות ובימתו ומצאו לטוב שלא לדחוק את פתרון השאלה הזאת. הנה לפניכם מראה רחב ידים, שכמעט אין דומה לו הוא המראה של מדבר בנימין היורד תלים תלים אל הירדן, בזרמו אל תוך ים־המלח, ואחריהם – הרי עמון ומואב. מה כבירות עלילות דברי־ימי־עולם שהתרחשו לנוכח גבעות־עד אלה מן היום ההוא שהאיש משה, אבי־הנביאים, ראה מעל הפסגה ההיא את הארץ עד היום אשר בנב ינופף האשורי ידו הר בת ציון, מימי ירמיהו מן הכהנים אשר בענתות הנמצאת בקרבת מקום עד ימי טיטוס הרומאי, שהקים על גבעה זו את מחנהו בבואו להחריב את הבית הגדול, מימי קבורתו של ניקנור האלכסנדרוני במקום הזה, שנתן את דלתות הזהב לבית־המקדש, ועד ימי הקמת האוניברסיטה הזאת, פרוזדור להיכל־התורה הגולה, השב עתה אל מכורתו.

ואולם הפרובלימה של תיאטרון־מעלות הלא היא להטות את עין המביט מהמרחב אשר מסביבו ולרכז את מבטו על בני־אדם, העוברים על הבימה הזאת – בני־תמותה החולפים כעב ואינם, ובכל־זאת יוצא לפעמים מקרבם שיר, דבר או מעשה, אשר ערך לו ויופי לחיי־האדם. אוי לו לאדם הניצב על הבימה הזאת ובשורה אין בפיו! כי הנה מאחור לו, לימינו ולשמאלו, משתרעים מראי־הוד, אשר בכחם להפנות ממנו את עינם ומחשבתם של הנקהלים.

זוהי הפרובלימה, שיותר מכל האחרים ספג לתוכו היועץ הטכני הנכבד של האוניברסיטה, מר לוי גרין. כמעט מדי יום ביומו בקר במקום הזה וקלט לתוכו את הוד המרחק והרוממות הטבעית וגם את ערכו ההיסטורי. סבורני שתסכימו לי, אם אומר שהוא וחברו לעבודה, מר בנימין חייקין, תפסו את הענין ונצלו את כל האפשרויות לטובה. הם גם נתנו לנו מתחת לבימה אולם מלא אור וחן למאתים וחמשים איש, והוא כבר היה לתועלת לאוניברסיטה. לשנים אלו אנו אומרים תודה מקרב לבעל בנין נאה זה, פאר לראשה של האוניברסיטה העברית.

חונכים אנו את הבימה הזאת ברננה ובנגינה בעת צרה ומצוקה לישראל. היהדות הגדולה של גולת גרמניה, אשר הרבתה כל־כך לתרום לטובת התרבות של העם הגרמני ושל היהדות, עומדת לפני סכנת כליה שיטתית. בהתחשב עם הלקח שנותנת לנו שלשלת־היסורים של דברי ימי ישראל, אפשר ואפשר להבין את האזהרות של חכמי התלמוד לבלי השתתף בתיאטראות ובקרקסאות של יון ורומא. “מודה אני ששמת חלקי מיושבי בית־המדרש ולא נתת חלקי בבתי תיאטראות”, ומורה אחר מצר על החזיון המוזר שבשעה שבית־המקדש חרב בתי תיאטראות של הגויים על תלם עומדים.

אבל אנו, היושבים בתוככי ירושלים, אל לנו לשקוע בהיסוסים. שם השעה היא שעת־הרס, ופה שעת־בנין. ובניה בשבילנו אין פירושה רק הקמת בנינים מחמרי אבן ולבנה, כי אם גם ניצולם של חמרי הרוח האנושית ליצירת תרבותנו וחנוכנו. אל לנו לפקפק, להיפך, אחד מתפקידינו הוא: להכניס מיפיפותו של יפת לתוך אהלי שם. האורטוריה שמציגים היום, “יהודה המכבי”, נכתבה על ידי איש גרמני בארץ אנגליה על נושא יהודי. העובדה שאנו מקדישים את תיאטרון־המעלות לדברי־אמנות, בלי שנאה בלב, בלי משפט קדום, אם גזעי ואם דתי ואם מדיני, עובדה זו היא לאחינו בגרמניה סמל של תקוה ועדוד.

יהי שלום בחילך, ירושלים, שלוה בארמנותיך; למען אחי ורעי אדברה־נא שלום בך.

¹

ששים רבוא מישראל נתקפים בגרמניה של היום על יהדותם. לא היהודי כיחיד נתקף, כי אם כנושא היהדות. המחשבה והרוח היהודית, המסורת היהודית, היהדות שמצאה לה באלפי דרכים את בטויה במערב, היא המטילה אימה על הלאומיות האלילית בגרמניה שבימינו טפה אחת של דם יהודי מעוררת את הפחד שהרוח היהודית תתגבר על הרוח הגרמנית.

הספר היהודי העלה על המוקד בפומבי. אכן, אין זו הפעם הראשונה בדברי ימי ישראל, שספריו של עם הספר נדונו לשריפה.

חופש המחשבה והדעה, חופש המצפון של היחיד, הערכת בני־אדם לפי רמתם המוסרית ולא לפי הגזע או הצבע, זכויות המיעוטים על חייהם ושאיפותיהם, ההשתוקקות לצדק חברותי, התקוממות בפני הלחץ, ההגנה על אלמנות ויתומים ועל הגר הגר בשער, תעוב המלחמה וכל כוח עריץ, הערצת החיים ורוח האדם, אחדות האנושות באחדות העליונה של האלהים – נגד אידיאלים אלה וערכים אלה של היהדות מכוונת ההתקפה. ואל יטעו דורשי הטוב: ההתקפה על היהודי היא אב וסמל לרצון לשלוט על העולם בכוח וביד חזקה בשם האלילות. צוה צוה ישראל על הר סיני לבלתי השתחוות לדמויות אלה ולבלתי עבדן, ובכל דברי ימיו של עם ישראל – אף בתעיותיו ובנטיותיו מהדרך הישרה – משל בו הרעיון על שלטון המחשבה והרוח ועל אחדות האנושות. רעיון זה הובע על־ידי אנשי שם יהודים מטפוסים שונים במשך כל הדורות, ומצא את בטויו גם בנצרות ובאיסלם, בה במדה שדתות אלה יצאו מהיהדות. עדות לאמתותו של רעיון זה משמש עצם קיומו של עם ישראל, ונגד רעיון זה מתקוממת הברבריות והעכו"מיות. האינסטינקט שלהם הוא המובילם לעוט על ישראל ורוחו כמו על הטרף. אוי לה לאנושות אם ישראל ינוצח! הלא זאת היא התאבקות הדורות בין עשו ויעקב, בין אדום וירושלים; זאת היא בשעה חמורה זו בימי־עולם – מלחמת גוג ומגוג.

בפני התקוממות זו נגד האידיאלים הקדושים של עם ישראל, שנתקדשו גם אצל חלקים רבים של האנושות, על יהודים ועל לא־יהודים לעמוד בכל התוקף. אולם ראש לכל שומה על היהודי לעמוד בפניה – זה יעודו ההיסטורי, זה גורלו.

אמנם, בשורה הראשונה עלינו לדאוג לאבות־משפחה, שמקור פרנסתם נחרב, ולילדיהם הנרדפים בבתי־הספר – לפליטים ולנשארים במקום. אולם שגיאה הרת־אסון תהיה אי־הבנת כבדו של המשבר, אם לא נאסוף את כל כוחותינו להציל ולחזק, להעמיק ולהרחיב את קניני המחשבה והרוח היהודית.

ההתקפה מכוונת ראשית־כל נגד היהודי איש האוניברסיטה – נגד המורה, החוקר, בעל המקצועות החפשיים והאמנות, נגד איש־המדע והמלומד. עלינו להשיב על התקפה זו במפעל שיהיה לסמל והוא: לעשות את האוניברסיטה העברית בירושלים לאוצר האוצרות למחשבה ולרוח ישראל. אלה הם השילומים והנקם ההולמים את המסורת הנצחית של עם ישראל.

נחוץ לאפשר לאוניברסיטה העברית להביא ירושלימה מספר אנשי־מדע דגולים הנכונים לבוא הנה, וכן מספר אנשי־מדע צעירים שמחכים מהם גדולות. אי־אפשר, לדאבוננו, להרחיב את האוניברסיטה העברית במדה שתוכל להכניס תחת צל קורתה את כל אלה המוכרחים והרוצים לבוא הנה. אולם גם האפשרות של הכנסת מספר מוגבל של אלה לתוכה, אפשרות זו לבד ערכה המוסרי רב ליהדות בגרמניה וביתר התפוצות. דבר זה יראה, שעם ישראל ער לסכנות הרציניות האופפות אותו ואינו מחמיץ את האפשרויות לאין גבול הניתנות לו. הבה נעשה את האוניברסיטה העברית למרכז יוצר למחשבה היהודית מאסו בה, למרכז האצלה לרוח היהודית.

בצד אוניברסיטה עברית מבוססת, שתשמש בית־יוצר ומקור־כח לשכל היהודי, יש ליסד אקדמיה יהודית, שתכלול את כל החכמים, אנשי־המדע והאמנות היהודיים בכל תפוצות ישראל. המדע הגרמני דחה בבוז את תרומותיהם של היהודים, תקבלם־נא ברצון היהדות אל משכנה הישן, “רחל מבכה על בניה… מנעי קולך מבכי… ושבו בנים לגבולם”. עצם קיומה של אקדמיה יהודית כל־עולמית, והאוניברסיטה העברית במרכזה, תקרין אור על היהדות ותסייע להגדיל תורה ולהאדירה. רבים הם התפקידים המדעיים של אקדמיה כזאת, ורק על־ידי רכוז הכוחות הרוחניים והאינטלקטואליים היהודים אפשר למלא אותם. בין היתר, יש לבטל באופן שיטתי ומדעי את ההרעלה השיטתית של הנוער בכל העולם, הנובעת מתוך הפצת פילוסופיה או דת, המבוססת על האנטישמיות הרת הסכנות והתעתועים. לשם כך יש ללמוד ולעבד את הערכים העתיקים של היהדות ביתר היקף ושיטה וביתר עמקות מכפי שאנו עושים זאת כיום. על בסיס מסורתנו העתיקה עלינו ליצור ערכים חדשים בכדי שיהיה בכוחנו לתת יד להצלת האנושות מהתמוטטות המאיימת עליה.

אמנם קשים הם הימים להשגת כספים. אולי ימצאו שואלים, אם רצוי לדאוג להגשמת מגמות כבירות בזמן שקשה מאד לשלם את המשכורת לאלה הנמצאים כבר בתוך כתלי האוניברסיטה העברית. אולם אם יש לעורר את עם ישראל לתחית רוחו, אם יש ללמוד ולהבין את תוך־תוכו של ערך הטרגדיה בגרמניה וגם מחוצה לה, קולו של מי ינשא, אם לא קולה של האוניברסיטה העברית? אם מחשבות כבירות ותכניות נועזות מחכות לשעתן, הרי עכשיו שעה זו יפה להן, שעה זו של נקודת־מפנה בהיסטוריה היהודית. האם תפישה מרובה היא לדרוש מעם המונה ט"ו מליון נפש לעשות גדולות בימים כאלה? תרומה של מליון דולר לאוניברסיטה העברית בשעה זו תחשב למעשה היסטורי בל ישכח, אשר הדו ישמע בכל העולם. זה ישמש מופת כי לא אלמן ישראל גם בשעה קשה זו שנפלה בגורלו.

¹

במשך השנה שחלפה העמדה האוניברסיטה העברית לפני פרובלימה בעלת חשיבות כפולה: איך להחזיק בקיים בתקציב מפחת, ובאותו זמן, לרגלי גרוש גרמניה, להגדיל את חבר העובדים המדעיים ולהרחיב את פעולות האוניברסיטה. סכומים מיוחדים מצומצמים הובטחו בכדי להביא הנה מספר אנשי־מדע וחכמים מהמפוטרים בגרמניה. ולכן נאלצנו לדון בבעיה הפרדוכסלית, שמא יש הכרח לרגלי הפחתת התקציב הרגיל לפטר אחדים מהעובדים המדעיים הנוכחים, בה בשעה שמכניסים אנשי מדע חדשים בעזרת הקרן לפליטי־גרמניה, וקרן זו גופה היא כל־כך מצומצמת, שאינה נותנת להם את הבטחון של קביעות.

ממצב מוזר זה נחלצנו לאשרנו על־ידי שלשה גורמים חשובים. הגורם הראשון הוא, הועדים למען האוניברסיטה באמריקה שלולא הם לא היתה עכשיו קיימת אוניברסיטה עברית. הם הצליחו בעבודה ללא־ליאות למלא את התחיבותם למרות צוק־העתים וימי־התנודה בארצות הברית. אמנם יש גרעון בהכנסות הועדים באמריקה, אולם אין זה באשמתם. הם מלאו את התחייבותם במלואה בדולרים, אלא שבינתים ירד ערכו של הדולר ביחס ללירה. הם לא רק קיימו מה שהבטיחו לתקציב הרגיל, כי אם גם קבעו עתה קרנות, אמנם לא גדולות, לטובת אנשי־המדע מפליטי גרמניה.

מובטחני שהרבה מכוח־הדחיפה להגברת הפעולה של הועדים באמריקה ניתן על־ידי מרת פליכס ורבורג, שקבעה באביב קרן של 100,00 דולר לזכר הוריה יעקב ותרזה שיף. סכום זה יוצא במשך עשר שנים. אני ממלא חובה רבת־ערך לי לעצמי באמרי, כי חשוב הוא גם לזכרו של יעקב שיף וגם לאוניברסיטה העברית ששמו של מנהיג זה של דור בישראל ינשא באוניברסיטה העברית לאורך ימים. ואיזהו המקום בו ישמר זכרו יותר? הוא ויהודים אחרים נתנו סכומים ענקיים לאוניברסיטאות גרמניה, ובתוכן גם זו שבפרנקפורט, אולם עתה אין שמם נזכר שם בכבוד. אין ברצוני לומר, שאין על היהודים להחזיק במוסדות־מדע במקומות אחרים. להיפך, יוסיפו להיטיב עם המדע. אולם האם המאורעות בגרמניה ובתפוצות אחרות לא יעוררו בהם את רגש החובה, שבתתם תרומות למוסדות־מדע, לפחות עשר יעשרו מהן לאוניברסיטה העברית? ככה יראו הם לאוניברסיטה עתה מעין אותו היחס של אבותינו אל המקדש בימי קדם. במעשר זה תוכל האוניברסיטה העברית להעשות מרכז גדול לתורה ולחיים. כי למרות כל הספקות וההיסוסים ביחס לארץ־ישראל, הלא תראינה עיניהם עתה את ברית־העולם אשר בין היהדות ובין ארץ־ישראל, ההופכת את העבודה והמאמצים המושקעים במקום הזה לחלק יסודי של ההיסטוריה העברית.

הגורם השני הוא דבר יסודה של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בארץ־ישראל, שסניפים לה, לפי שעה, בתל־אביב ובירושלים. פירושו, שהישוב הארצישראלי החל עתה לקחת עליו את חלקו באחריות כלפי האוניברסיטה כמו שהוא הולך ומעמיס עליו יותר ויותר את האחריות כלפי צרות אחרות שבחיי ישראל. האוניברסיטה היא בארץ־ישראל, וכאן עתה הרווחה. היהדות שבכל העולם רשאית לדרוש מהיהדות בארץ־ישראל, שתמלא את חובתה במלואה כלפי האוניברסיטה ומוסדות אחרים, כמו שגם היהדות הארצישראלית רשאית לדרוש סיוע בלתי־פוסק ועוד מוגדל מהיהדות שבכל העולם, בגלל עלית ערכה של ארץ־ישראל לעם ישראל והתפקידים והמעמסות שנוצרו עם עלית־ערך זו.

חושבני שאין לאיש מאתנו מושג נכון על מה שעצם קיומה של ארץ־ישראל נותן בימים אלה לרבואות יהודים, שאף צל של מחשבה על ארץ־ישראל לא חלף במוחם ושרובם לא חשב מעולם לבוא הנה. ליהודים אלה, ורבים ביניהם אנשי־אוניברסיטה, משמשת עצם ידיעתם שיש ארץ־ישראל, שקיימת אוניברסיטה, משען מוסרי ומקור־נחמה חשובים לאין שעור. וזאת סבה נוספת לכך, שכל איש ואשה היושבים בארץ צריכים לחשוב לזכות לעצמם, שיהיו חברים באגודת ארץ־ישראל של שוחרי האוניברסיטה. חלק גדול של האוניברסיטה יוכל להיות מוקם על־ידי ארץ־ישראל עצמה, אם כן יהי רצון!

כתוצאה ראשונה מפעולות אגודה זו שבארץ־ישראל היא האפשרות שניתנה לאוניברסיטה לייסד קתדרא לעברית על־שם חיים נחמן ביאליק, והמורה הראשון בה יהיה פרופ' טורטשינר, מי שהורה בבית־המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין; הוא יקרא היום את הרצאת־הפתיחה שלו. נכון הוא שתשא עליה קתדרא זו את שמו של ביאליק, ולא רק מפני שהגשים בגופו את המסורת העברית מימיה הראשונים עד היום הזה, כי אם גם מפני שלא ידע ליאות ועבר כחלוץ לפני העובדים לשם יצירת אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בארץ־ישראל. לכל אלה אשר עשו עבודה חלוצית זו, ובראשם למר ביאליק, מר אושיסקין והשופט פרומקין, אנו אומרים בזה תודה. וכשאני מדבר על יסוד האגודה לא אמלא את חובתי, אם לא אזכיר את השרות המסור והישר של מר שניאורסון, המזכיר הכספי של האוניברסיטה.

כתוצאה שניה מהתענינותה של ארץ־ישראל באוניברסיטה העברית יש לראות את דבר יסודה של קתדרא לכלכלה אגררית על־ידי הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל, שבראשו עומד מר אוסישקין. בעית הקרקע היא אחת הבעיות היסודיות של האנושות, ובשום מקום אין בעיה זו יותר חשובה ומסובכת מכפי שהיא במזרח. הודעה על המורה שיתמנה לקתדרא זו, וכן על מורים לקתדראות אחרות, נוכל לתת רק לאחר ועידת חבר־הנאמנים שתתקיים בחדש ינואר, בפעם הראשונה בירושלים.

עוד דוגמה להתענינות באוניברסיטה העברית ההולכת וגדלה היא הצעת ממשלת איטליה, אשר האוניברסיטה קבלה אותה בתודה, לעזור בסדור הוראה בשפות וספרויות רומאניות מודרניות, בהדגשה מיוחדת של האיטלקית. ד“ר חירם פלאום, מדריך בספרות ימי הבינים, יקבל עליו את ההוראה במקצוע זה. לידו יעמוד ד”ר חיים ורדי, שישמש מורה לאיטלקית במכינה לשפות. אנו רוצים להביע בזה את תודתנו לקומנדטרי דה אנגליס, הקונסול הכללי של איטליה בירושלים, על תשומת־הלב המרובה שהקדיש לענין זה. וכך נפתח לסטודנט היהודי צוהר חדש אשר בעדו יראה את התרבות של העולם המודרני.

האם לא מוזר הדבר, שעד עכשיו לא חשב אף אחד על מתן אפשרות לאוניברסיטה העברית ליסד קתדרא לאנגלית? הרי זוהי ארץ המתנהלת על־ידי מנדט אנגלי, ומן ההכרח הוא שתובן הרוח האנגלית, כפי שמצאה את בטויה בספרות, בדברי־הימים ובמוסדות מדיניים וחברותיים. אולי יהא בה בדגמה האיטלקית כדי לעורר גם אחרים לפעולה דומה לה.

הודות לפעילותם של אנשי הארץ הורחבה מחלקת־החוץ למוסיקה. נוספו למחלקה: מר אמיל האוזר מבודפשט לנגינה ומר קרל סלומון מברלין לזמרה.

העובדה, שחבר הנאמנים, האחראי באופן רשמי לפעולות האוניברסיטה, יועד בירושלים, באה גם היא כתוצאה ישרה מהערך שנותנים לקולה של ארץ־ישראל בשאלת התפתחותה של האוניברסיטה. אגודת ארץ־ישראל של שוחרי האוניברסיטה הוזמנה לשלוח שלשה באי־כח לועידה הבאה של חבר־הנאמנים, ואלה ביחד עם חמשת החברים הקבועים של החבר יהוו ביאות־כח ארצישראלית של שמונה חברים. אחד הנימוקים העיקריים לסדור הועידה בירושלים הוא שיש ליצור קשר ישר וחי בין חברי החבר שמחוץ־לארץ ובין האוניברסיטה. כמה מהם פעלו למען האוניברסיטה מראשיתה מבלי שראו עוד את כתליה, והתענינותם התדירה בה ודאי שהיא טובה גם להם וגם לאוניברסיטה. אולם אין המצב הקיים נורמלי. המעמסה הממשית הכבדה למדי הוטלה על אחד, שנים או שלשה, ויש לקוות שעכשיו, כשהאוניברסיטה עומדת כבר על בסיס ומצפה היא להתרחבות נוספת, יקבל חבר־הנאמנים על עצמו את העזרה שסיר הרברט סמואל, חבר לחבר־הנאמנים, נתן לועדים באמריקה וקנדה בעבודתם. הרצאותיו במקומות ההם נשאו פרי והביאו כבר לידי תוצאות כספיות חשובות.

בכדי לתת לחבר הנאמנים סיוע ללא־פניה לכשידון בתכניות להרחבת פעולות האוניברסיטה, החלט למנות ועדת־עיון, שתבוא ירושלימה ותעמוד על המצב הקיים. עיון כזה שיוצא לפועל לפני שיגשו לתכניות־התפתחות חדשות, יוכל לשמש עזר לחבר־הנאמנים. ועוד, האוניברסיטה סבלה, לדאבוננו, מבקורת נגדה, שלדעתנו יסודה בעיקר בידיעה בלתי־מספיקה של הענינים, וזו הרחיקה ממנה את אהדתם של מספר אנשים, שהשתתפותם היתה מועילה לנו. דברים אלה מן ההכרח הוא שיתחוורו פעם ולתמיד על־ידי ועדה כזו. סיר פיליפ הארטוג, מי שהיה הרג’יסטרד של האוניברסיטה בלונדון וסגן הקנצלר של האוניברסיטה בדאקה (הודו), נתמנה לראש הועדה, וחושבים שיבוא מיד ירושלימה, באופן שהרצאתו תהיה מוכנה לינואר, לועידת חבר־הנאמנים.

מלבד שני הגורמים הראשונים לפתרון בעית התקציב של השנה, הרי הגורם השלישי הוא הבטחת סכומים מיוחדים לאוניברסיטה לשם עזרה לפליטים הגרמנים. חכה חכינו שהעולם היהודי, ואולי גם הלא־יהודי, יענה מיד בנדיבות־לב לקריאת האוניברסיטה העברית להקים על חרבות המדע היהודי־גרמני מקדש גדול לתורה ולחכמה בירושלים. אמרנו, שהואיל ועל עצם הרוח והמחשבה היהודית נתך הזעם, ודאי שתנתן תשובה ברורה כבירה, בהקמת מקדש לרוח זו ומחשבה זו בירושלים, מקום המקדש הישן. קוינו לתרומות ספונטניות ואוכזבנו; בכל־זאת לא נשכחה האוניברסיטה העברית כליל.

הובטח לקרנות לפליטי גרמניה למשך שנה אחת סכום של 12.900 לא"י. עבור אלה אסירי תודה אנו לבאים:

1. הקרן הבריטית המרכזית ליהודי גרמניה 5.000 לא"י

2. הועד המאוחד של יהודי אמריקה (ג’וינט) 2.500 לא"י

3. שוחרי האוניברסיטה העברית באמריקה 800 לא"י

4. מרת פליכס ורבורג, ניו־יורק 2.000 לא"י

5. ועד הרופאים היהודים באמריקה 1.200 לא"י

6. הועד האמריקאי לעזרה אקדימית 800 לא"י

7. סנטור ון דן ברג, האג 400 לא"י

8. מרת הלן דייויס, לונדון 200 לא"י

החלטנו לחלק סכומי עזרה אלה לשנתים. אמנם מקוים אנו, שהמוסדות והאישים הנ"ל יחדשו את תרומתם גם בשנה הבאה, אולם, לפי שעה אין הבטחון המלא לכך. סבורים אנו, שמנוי אנשי־מדע מן הפליטים לשנתים הוא לתקופה מינימלית. אמנם ידוע לנו, שבמקומות אחרים הוצעה לפליטים עזרה כזאת לששה חדשים או לשנה, אבל אחרת מוכרחה להתיחס אליהם האוניברסיטה העברית. אם גם אין אנו יכולים לקשר את עצמנו לתקופה העוברת את השנתים, בכל זאת ערבים אנו באופן מוסרי, שעשה נעשה את כל אשר לאל ידנו להשאיר כאן את אלה שהוזמנו אלינו. רוצים אנו באנשים אלה, כי דרושים הם לנו ושלנו הם, ואצלנו אין רבויים עלול לעורר אנטישמיות אקדימית. אין אנו אומרים בעצם לעשות רק מפעל עזרה לפליטים, כי אם לתת בתוכנו דירת־קבע לאנשי־מדע וחכמה יהודים, ובאופן זה לסייע לבנין האוניברסיטה והארץ גם יחד. אנו זקוקים לפחות לתקופה של שנתים, כי רוצים אנו שיהיה ספק בידינו, על כל צרה שלא תבוא, לקרוא לעם היהודי להעמיד לרשותנו קרנות, בכדי שנוכל להשאיר אנשי־מדע אלה בתוכנו. לאנשי־מדע אלה הוצעה משכורת נמוכה מדרגת המשכורות של האוניברסיטה, שהיא גופה אינה גבוהה ביותר (וגם רוב העובדים שלנו אינו מקבל את המשכורת המלאה שלפי הדרגה). יתר על כן, רוצים אנו שקרנות־הפליטים יאפשרו לנו להביא הנה ככל האפשר יותר אנשי־מדע מתוך המספר הגדול מאד של המתדפקים על דלתותינו. עדות מעודדת לאחוה אנושית ובטוי היסטורי לאחדות של התורה והמדע אנו רואים במעשיהם של אוניברסיטאות ומחוסדות בארצות השונות שבאירופה ואמריקה, שנהגו מנהג הכנסת אורחים למספר ניכר של אנשי־מדע מפוטרים ונתנו להם את האפשרות להמשיך את עבודתם המדעית. ובטוח אני שלא יפרשו את דברי שלא כהלכה אם אומר: כל כמה שיתקבלו חכמים אלה בסבר פנים יפות במקום אחר, אין מקום אשר יקדם את פניהם בברכה מלב כמונו, אשר יהיה זקוק להם כמונו ואשר ירצה באמת ובתמים להחזיקם בתוכו כמונו פה, בירושלים, בתוך אחיהם.

שיטתנו היא לקבוע תכנית להרחבה רגילה של האוניברסיטה ולמלאה על־ידי הכנסת אנשי־מדע מגרמניה, ובאופן כזה להגיע למטרה הכפולה. אין מקום לחשוב, שתכנית הרחבה זו באה כתוצאה משעת־חירות זו. זה שנים שהאוניברסיטה מעבדת תכנית כזאת לאור הנסיון ולפי צרכינו. אולם זוהי הפעם הראשונה, שתכנית־ההרחבה הובאה לפני השלטונות המתאימים מתוך תקוה שיוכלו להוציאה לפועל. יש סוברים, שבשעה שהאוניברסיטה מזמינה אנשי־מדע ומלומדים עליה שלא להתחשב עם צרכיה־היא בעיקר, כי אם צרכיו של מלומד זה או אחר. סברה זו מובנת וכן מובן שעלינו להתחשב עם מסבות מיוחדות לשם הקלת מצבם של המלומדים. עם זה השתדלנו, בגבול הסכומים שהעמדו לרשותנו, לקיים בשורה הראשונה את תכנית ההרחבה מאשר להזמין מלומדים מבלי שים לב לצרכי גידולה של האוניברסיטה. האוניברסיטאות ומוסדות־המדע האחרים שהכניסו לתוכם אנשי־מדע פליטים הם מפותחים פחות או יותר במדה הדרושה, ולפעמים למעלה מזו, ואין חשיבות מיוחדת להוספת איש פה ושם, אבל לא כן אנחנו, שהאוניברסיטה שלנו מצערה היא ונמצאת במצב של התפתחות. חובתנו כפולה גם כלפי התפתחותה הנורמלית והמשוכללת וגם כלפי מלומדים ידועים, ורואה אני לנכון בהחלט, שעלינו להתאמץ להשגת מטרה כפולה זו.

לשם הוצאתה לפועל של הרחבה זו יש צורך בהבטחת סכום של 30,000 לא“י לשנתים ימים – נוסף לתקציב הרגיל – שממנו תשמשנה 9,000 לא”י להוצאה חד־פעמית לשם הגדלת הבנינים, למכשירים, לרהוט ולספרים. כמו שהזכרתי, הובטחו לנו רק 12,000 לא"י, ואנו חסרים, אפוא, עוד למעלה ממחצית הסכום הדרוש.

לפני שאני מפרט את תכנית ההרחבה, יש לי העונג להודיע, שד"ר גרשון שלום, מרצה לספרות המסתורין היהודית, נתמנה לאותו מקצוע כפרופיסור.

תכנית ההרחבה כוללת את המקצועות הבאים, נוסף על אלה הקיימים מכבר באוניברסיטה:

במדעי הרוח:

1. לשון עברית – פרופ' ה. טורטשינר, ברלין.

2. היסטוריה חדשה – פרופ' ר. קבנר, ברסלאו.

3. שפה וספרות רומית – ד"ר י. לוין, ברלין.

מחפשים מומחים מתאימים לחנוך, לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה.

בתכנית־ההרחבה של האוניברסיטה נכללת גם היסטוריה עתיקה של עם ישראל, קתדרא לאנגלית וכמו־כן הרחבת מקצוע התנ"ך – ואנו חסרים האמצעים לכך.

במדעי הטבע:

מתימטיקה טהורה: פרופ' אברהם פרנקל, מקיל, שחזר לאוניברסיטה.

מחפשים מועמדים מתאימים לחימיה פיסיקאלית, פיסיקה תיאורטית ופרמציה.

במדעי הרפואה:

המועמד לקתדרא לרדיולוגיה הוא פרופ' לודויג הלברשטדטר מברלין, ומחפשים מועמדים מתאימים לפתולוגיה נסיונית וחימיה קלינית.

האוניברסיטה עומדת בקשר עם ההסתדרות הרפואית “הדסה” בדבר המקצועות הקליניים, אעפ“י שגם לשם כך אנו חסרים האמצעים הדרושים. הכונה היא, להקים מרכז רפואי ואחר־כך, אם יושגו אמצעים נוספים, גם פקולטה לרפואה. מרכז רפואי מהו? הוא מכיל מעבדות מדעיות ואלו ישנן באוניברסיטה, ובית־חולים אוניברסיטאי; למטרה זו חושבים להשתמש בבית החולים רוטשילד של “הדסה” בירושלים, שאולי יעבור, לבנין חדש. העובדים במעבדות שבאוניברסיטה ואותם העובדים בקליניקאות של הדסה, שיוכרו ע”י חבר הנאמנים כבעלי מדרגה אוניברסיטאית, יהוו ביחד את הפקולטה של המרכז הרפואי, או כפי שהוא נקרא, בית־מדרש גבוה לבוגרי רפואה והיגיינה. ההוראה בבית־מדרש זה נתתן בהתחלה רק לרופאים. ואם העם היהודי יתן את האמצעים הדרושים, נוכל במשך הזמן לכונן את הפקולטה לרפואה לתלמידים רגילים.

אמרו להתחיל בסמסטר זה במתן הוראה בחימיה לשם קבלת תואר־גמר. אמנם דבר זה נדחה עד לאשורו של חבר הנאמנים בועידה הקרובה. בינתים הוכשר אולם־בלפור הישן למעבדה חדשה לחימיה, שלפי־שעה תעמוד לרשותם של העובדים והתלמידים בביולוגיה.

השנה התקבלו 50 תלמידים חדשים לשנה הראשונה בביולוגיה. תכנית שנת הלימודים הראשונה בביולוגיה היא אחת לתלמידי הביולוגיה ולתלמידי החקלאות. בסוף שנה ראשונה זו תנתן האפשרות למספר תלמידים מוכשרים לעבור ללמודי החקלאות. הם עוד ילמדו גם בשנת־למודם השניה על הר הצופים. אז יצטרכו לעשות עוד שלוש שנים נוספות ברחובות ויגמרו, אפוא, את חוק־למודיהם במשך חמש שנים. בשנה הראשונה מתוך שלוש השנים שברחובות יעסוק התלמיד בעבודה מעשית בשדה והשנתים האחרונות יבלה גם במעבדה ובאולם־ההרצאות וגם בשדות־נסיון. חושבים לתת למספר תלמידים העומדים בתרצ“ד בשנת למודם השלישית בביולוגיה, שירצו לעבור לתרצ”ה לחקלאות, את האפשרות לעשות זאת ולהתחיל ברחובות בשנת־העבודה בשדה ולהמשיך אח“כ שנתים, כמו יתר תלמידי החקלאות. מקוים, שבעתיד הקרוב יבוא הסכם סופי בין האוניברסיטה והסוכנות היהודית לארץ־ישראל, האחראית לתחנת־הנסיונות החקלאית, באופן שהמכון לחקלאות, שבראשו יעמוד ד”ר חיים ויצמן, יושלם ויפתח למעשה.

עלי עוד להוסיף, כי מלבד ההצעות להעלאות והתכניות לעבודה יש עוד הצעות ותכניות מסוג זה; כל אלה, כמו גם מספר שאלות יסודיות אחרות, יובאו לפני חבר הנאמנים בועידתו הקרובה.

אל ילמד איש מכל מה שאמרתי, שהקשיים הכספיים של האוניברסיטה הגיעו לקצם. יש לנו גרעון גדול מהשנתים האחרונות, גרעון המגיע לסכום של 10.000 לא“י, ועוד אין אנו בטוחים בכל מקורות־ההכנסה לשנה הזאת. ברצוני לחזור שנית על מה שאמרתי, כי אם יש ברצוננו להגשים את שני התקציבים – הרגיל והמיוחד לפליטי גרמניה – דרוש לנו לשנתים ימים הסכום הכולל של 120.000 לא”י, ז.א. 60.000 לא“י לכל שנה. ואחרי כל התקוות להתאמצויות גדולות, רואים אנו סכויים רק לסך 43.000 לא”י, בערך, לשנה זו, ולשם מלוי התכניות הנ“ל מן ההכרח הוא שיושגו עוד השנה 17.000 לא”י שאנו חסרים בתקציב שנה זאת. ויש לזכור, שאין סכום זה כולל בתוכו את גרעון השנתים האחרונות.

האמנם כה קשה הוא להבטיח לאוניברסיטה סכום זה? גורל האוניברסיטה הוא בידי העם היהודי. אין העניות חרפה, אולם בהתחשב עם היכולת של עם־ישראל, הרי עניותה של האוניברסיטה היא כיום חרפה, אם לא למטה מזה. – אין לומר די בחפוש אמצעים באמריקה ובא“י. יש לחפש אחרי אלה גם באירופה ובמזרח הקרוב. צעדים ראשונים בכוון זה כבר נעשו. נוסדה ועדה אוניברסיטאית לתעמולה, שד”ר ברגמן הוא מזכירה. ד“ר פישל, מהמכון למדעי המזרח, בילה חלק מחופשתו בצ’כוסלובקיה ופעל בהצלחה למען האוניברסיטה. פרופ' קליגר היה באנגליה ובשויצריה, הרב סגל – באנגליה, ד”ר ילין – במצרים וד"ר רבלין –– בסוריה. יצא בקרוב בא־כח מטעם האוניברסיטה לפולניה, ומקוים לענין בצרכי־האוניברסיטה עוד קהלות בישראל על אף מצבן הקשה ולמרות צרות הזמן.

הודות למרצה וכשרונה הרב של גב' פרסיץ אורגנה בראשות סיר רוברט ולי כהן חברת הוצאת־הספרים הארצישראלית, במטרה לעשות את א“י למרכז גדול של הוצאת ספרים. זאת היא תעשיה הולמת את הארץ הזאת, ואמנם עכשיו השעה יפה לכך, עכשיו, כשמלומדים וסופרים יהודים יוצאי גרמניה נתקלים בקשיים בהשגת מו”ל לחבוריהם. החברה להוצאת־הספרים שע"י האוניברסיטה העברית חושבת להתקשר עם הוצאה חשובה זו, שתפרסם גם ספרים מדעיים וגם ספרים אחרים, ולרגלי כניסתם של עורכים חשובים להוצאה זו מקוה האוניברסיטה, שתוכל להגדיל את פעולתה המדעית.

במשך ששת החדשים האחרונים פנו לאוניברסיטה בשאלות למעלה מאלף צעירים מכל קצוי תבל. מלבד אלה פנו מאות בשאלות אל אגודות שוחרי האוניברסיטה לארצותיהן. מאלה שהמציאו תעודות השכלה נמצאו 500 איש לראויים להתקבל כתלמידים מן המנין. רק לאחר שבועות מספר, כתום הרשמת התלמידים, נוכל לדעת את המספר המדויק של התלמידים לשנה זו; יש לקוות, שיהיה כפול מאשתקד.

רבוי התלמידים מעורר צורך תכוף בבנינים. מלבד הקמת המעבדה החדשה לחימיה, אנו חושבים על סדור הלואה לבנין מעבדה חדשה לביולוגיה בבית הפיסיקה. כן אנו מקוים שנוכל לעשות התחלה צנועה לבנין מעון התלמידים. אך לאן נכניס את התלמידים, איפה נאצר את האספים, הספריות והמעבדות, אם אין לנו בנינים חדשים?

מה יעשו התלמידים הרבים לאחר גמר חוק למודיהם? שאלה זו עומדת תמיד לפנינו. אמנם אי־אפשר לנו וגם אין זה מחובתנו לתת תשובה מלאה לשאלה זו, אולם בכל זאת אין אנו פטורים מלטפל בעתידם של תלמידינו. מי חכם ויחזה מראש מה יהיו פני־העולם וצרכי העם היהודי! העם היהודי זקוק עתה ביותר לחכמים ואנשי־מדע, ומלבד זכותו למלא את תשוקתו וכשרונו לרדוף תורה וחכמה לשמה, חובתו היא להקים חכמים ומלומדים לשם הגנה עצמית מלאה.

רבים מהתלמידים רוצים לעסוק בהוראה. מתוך 24 הגומרים, 12 הם מורים ושלשה הוזמנו זה עתה להורות בבתי ספר יהודיים ביון, טרנסילבניה ולטביה. ואמנן כן, אחד מתפקידינו הוא לשלוח לגולה אנשים ונשים בעלי השכלה רחבה, שיש להם ידיעה עמוקה גם במקורות היהדות וגם בענפי מדע אוניברסיטאיים אחרים. האוניברסיטה נכונה עכשיו לשלוח את שליחיה לתפוצות ישראל, והיא גם מקוה, שהעומדים בראש רשת־החנוך שלנו בא"י יראו התענינות רבה יותר בגומרינו.

תכופות אני שואל את עצמי: למה לא יהיו כמה מתלמידינו לרבנים? יש צורך ברבנים צעירים, מוכשרים, משכילים, אדוקים וחסודים גם בא"י וגם בקהלות המזרח האחרות, בהתחשב ביחוד עם ההכרח בשיבתם של יהודים למזרח; ואולי יש צורך בכאלה גם במספר קהלות שבמערב. נראה לי, שהגיעה השעה להקדיש מחשבה כל־שהיא לשאלה זו ומקוה אני שימצאו ענין בה גם בתוך האוניברסיטה וגם מחוצה לה.

על האוניברסיטה להגדיל בהרבה את הכנסתה מתשלומי־למוד. אשתקד עלו תשלומי־למוד רק ל3,7% מההכנסה הכללית. האוניברסיטה קולומביה בניו־יורק כסתה בשנת 1930 מתשלומי־למוד שליש מהתקציב של שנים־עשר מליון דולר. אחוז גדול מהכנסותיה מקבלת האוניברסיטה האמריקאית בבירות מתשלומי־למוד. העלאת תשלומי־למוד תטיל, אפוא, חובה על יחידים וקהלות להקדיש סכומים לשם כסוי תשלומי־הלמוד עבור מספר תלמידים, בעלי־כשרונות. המאמר “הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה” עתיק הוא ונכון, ומן ההכרח הוא, שכל תלמיד מובחר, אם גם מחוסר אמצעים הוא, יוכל לרכוש תורה בירושלים. וזה יקוים, אם בעלי־ההכרה שבין ידידי האוניברסיטה ידאגו להשגת אמצעים לפרסי־למוד.

כשאני נוגע ב“בני עניים שמהם תצא תורה”, ברצוני להעיר על חובת הצבור, ביחוד בא“י, לתמוך באגודה למען הסטודנטים, שדאגתה הראשונה היא ל”פת במלח", למנסה האקדימית, אשר בה יוכל התלמיד לאכול ארוחה אחת ביום.

באו ימים אשר שומה עלינו להעמיק ראות לתוך־תוכי נשמתנו. יהודי גרמניה גורשו ממקומם ונהרסו מעמדתם בתואנה, שהם בנים לגזע פחות־ערך. אומרים ליהודי, שאין לו תקוה לישועה – אם במובן מדיני ואם במובן כלכלי או דתי – כי כל כמה שישתדל כאדם, כיחיד, להגיע לידי שלמות, נגזר עליו שיכשל, מפני שמוצאו שפל. כאשר שמע אברהם אבינו את אשר נחרץ על סדום ועמורה התחנן לפני ה' לשאת לכל המקום בעבור חמשים או גם עשרה צדיקים… אם גם רבה זעקת סדום ועמורה וחטאת הערים האלה כבדה מאוד, עוד יכול היה היחיד להתרומם מעל לסביבתו. אולם לפי השיטה השלטת בגרמניה כיום על גזע וישע ופשע, היהודי הוא פושע מבטן. שוא כל תקותו להגיע אל הטוב ולהיות מועיל, אם גם יהיה לעבד אלהי הגרמנים: וגם בטבילה הנוצרית אין לו כל תקנה, הוא אינו מוכשר להוולד מחדש במובן הרוחני, מפני שנולד להורים יהודים או שאחד מאבות־אבותיו יהודי היה.

לא נעורר עתה את השאלה באיזו מדה מתאימה השקפה זו לנצרות הרת הרעיונות האוניברסליים או לעיקר העיקרים שלה על ישועת היחיד. אכן שונה העיקר הגרמני מזה של היהודים, האומר: “הלא אל אחד בראנו?” ומהאהבה וההערצה היהודית לחסידי אומות העולם. בסדר התפלות שלנו אנו אומרים: “וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם”. ספור מעשה בראשית של התנ"ך היהודי פותח באיש ואשה שהם אבות כל האנושות ושבע המצוות שצוו עליהן בני־נח הן חוקים מוסריים לכל האנושות, ואברהם נקרא אהוב־יה ואב המון גויים גם בפי היהדות וגם בפי הנצרות והאיסלאם. במדרש רבה נאמר: “ואברהם שאיחה לנו את כל העולם”, ובאותו מקום הובעה התקוה שכל אנשי־תבל יעשו אגודה אחת, לפי נבואת צפניה: “כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה”, בנגוד לאנדרלמוסיה השוררת בעולם מימי מגדל־בבל, “לקרא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד”.

בכל זאת מפוררת האנושות לגזעים וצבעים ושפות, למדינות ומעמדות, ואל לנו לשכוח, ביחוד בתקופה זו, שגם אנו היהודים קוראים לעצמנו גזע, עם, לאום, ומדברים אנו על המדה המיוחדת של “גזע אברהם”, אשר יברכו בו כל משפחות האדמה. אמנם אפשר להגיד, שהעם היהודי משמש דוגמה מופתית להדגשת רעיון הדם, הגזע והעדה, דוגמה ל“אתה בחרתנו”. השונאים את ישראל וגרמניה גם יחד טוענים, שהגרמנים קבלו את היהירות הגזעית מהיהודים.

אין בכונתי לדון עכשיו באריכות בשאלות שעוררתי כאן. אני הזכרתי אותן, בכדי שאנו, באוניברסיטה העברית, לא נעלים עין מקיומן ובכדי שנתבונן בהן בכל מכשירי המדע והחכמה העומדים לרשותנו. אלו הן שאלות שעלינו לראותן פנים אל פנים, כי רבות להן תוצאות.

אולם מרשה אני לעצמי להעיר הערה כללית, שדברים אשר בשם אחד יקראו אינם מחויבים להיות דומים, כי הכל תלוי ברוח הרעיון, בכונה ובמעשה.

אין כל ספק בדבר, שאיש לא הוצא אף פעם מהחברה היהודית בגלל גזעו או צבעו, אם רק קבל עליו את דת ישראל. כל הרוצה באמת ובתמים להיות לחבר לעם הזה, לזרע אברהם – ויהיה מאיזה גזע שהוא – יוכל להספח אליו. זה תלוי באיש עצמו, ביחיד ולא בזקנתו. אין גם כל ספק־ספיקא, שהיהדות עוד לא הוציאה משפט על אדם בהיותו עוד ברחם אמו, בטרם יתפתח אופיו האישי. לפי רוח היהדות ערב כל אחד למעשיו הוא ורק לפיהם ישפט. אין כל ספק, שהרעיון היהודי על עם נבחר שרשו בענווה עמוקה. העם היהודי נבחר רק לדבר אחד: עבודת אלהים. העם היהודי נבחר להיות עבד ד', לעבדו ולעשות את כל מצוותיו, ולא להיות משרת או עבד לאחר זולתו, לא משרת לווטן ולא למדינה, ולא לצבא, לא עבד למלחמה ולא עבד לעריצות ולא לחמס.

מסופר בעתונות, שפקיד גבוה מטעם המיניסטריון הפרוסי לחנוך פקד להוציא מההוראה בבית־הספר הגרמנים את פרק כ"ב, בראשית, – את “עקדת יצחק”, באשר איננו הולם את הרוח הגרמנית.

טוב כי נענה להתגרות זו.

עקדת יצחק בידי אברהם אבינו היא אחד הפרקים הנוגעים־עד־לב בספרות העולמית. זהו בטוי פשוט ונעלה לאמונה השלמה של האב ולנכונותו להקריב את היקר מכל במצות־אלהיו, אם גם נוראה היא המצוה; ועקדה זו משוה ליצחק במסורת שלנו את הוד הדמות הראשונה של מקדשי־השם. ספרותנו וכל המסורת שלנו גדושות מדרשים נעלים ומלאי־חיים על נכונות זו להביא את הקרבן שאין גדול ממנו. ואברהם “האמין בד' ויחשבה לו צדקה”.

בספור זה מובעת המסורת היהודית, שאין אלהי אברהם רוצה בקרבן אדם. מה שהיה אצל העברים לפני כן היה ועבר – אברהם, אוהב ד', מנתץ האלילים, מסמל את הקו המפריד בין הרוח האלילית המעודדת שפיכת דם־אדם ובין הרוח העברית המתעבת אותה.

אין להתפלא על אותו פקיד שבמיניסטריון החנוך בפרוסיה שאין דעתו נוחה מפרק זה. אידיאלה הנשגב ביותר של אותה מדינה הוא: בכוח הפראי, הנשק, שסופו שהוא מביא לידי שפיכת דם־אדם. לא ד' הוא האלהים, כי אם המולך, ואת הנוער רואים במדינה גרמנית זו כקרבות־עולה לאלהות זו, למולך הזולל־כל. האזהרה “אל תשלח ידך אל הנער” לא נקראה לאלה, הפוקדים את הנוער שלהם לטבח הבא, וההבטחה שנתנה לאברהם “והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי”, איננה לאלה הלוחצים את זרע אברהם, היא לא לאלה שאינם שואלים לגורל אומות אחרות, כי אם רק לגורל אומתם בלבד, ואשר אינם שומעים את קול אלהי אברהם, יצחק ויעקב, כי אם את קול הרוחות הרעות והשעירים הפורץ מיערות הטוטונים.

האוניברסיטאות של גרמניה כיום עושות בעינים עצומות את דברו של השלטון הכל־יכול הבא תחת אלהים ואינן מרבות לדאוג שתצא מחקירתן ותורתן הוקרת האמת וההשכלה והחופש. כי אם לא כן, האם אפשרי היה הדבר, שמאות ואלפים פרופיסורים ואנשי־מדע גרמנים ישארו כה שלוים ויהיו עדים אלמים לשעבוד המדע והתורה לרצון המדינה? האם תוכלו להחשב כאוהבי אמת ומוקיריה, האם תוכלו להתמסר לתורה, האם יוכל המדע שלכם להיות טהור וקדוש, אם עבדים נרצעים אתם למשטר מדיני ידוע ומפקירים אתם את המדע לצרכי משטר זה – ואחת היא, אם צודק המשטר הזה ואם איננו צודק.

נוכחנו למדי, מה דורשים אלילי הצבאיות והשוביניזם מכל אחד מאתנו. בשעה טרופה כזו הרי חובתנו היא להחזיק בתומם ובקדושתם של נפש היחיד ושל המצפון האנושי, לשמור על זכות הדעה של המעוט ועל עצמאותן של האוניברסיטאות ולהדוף אחור בכל כוחנו ובכל מאודנו את העריצות של השלטון המדיני הבלתי־מוגבל.

ביחוד שומה על האוניברסיטאות לשמור ולקיים את אי־התליות הרוחנית והאינטלקטואלית. אף־על־פי שתכליתן של האוניברסיטאות היא לטובת הצבור, לא נוסדו אלה בשורה ראשונה למלא את צוויו של השלטון המדיני. כל אוניברסיטה צריכה להדגיש את מהותה האמתית, מדינת־הספר, Universitas litterarum humaniorum, בית מקדש בו תפיץ אור אבוקת־האמת, ואשר ידו של מיליטריסט או שוביניסט לא תטמא אותו; ועל נושאי־הכהונה שומה לשמור על עצמאותם, על מסירותם לאבי כל האנושות, ולא למלא פיהם הלל לדגלי המיליטריסטים והשוביניסטים. כן צריכות יחידות כלכליות להשאר שלמות בתוך עצמן, וכך יש לשמור על קשרי המשפחה שישארו רחוקים ככל האפשר מצווי השלטון המדיני. לא נעלמו ממני הקשיים הכרוכים בתורה פדרטיבית זו של המדינה, ושבבחינה אחרונה, ביחוד בשעת משבר גדול, דורשים החיים החברותיים כוח עליון ומאחד. אולם נזהר ונשמר, נשמר ונזהר, מלרצות ומלהסכים שהשלטון המדיני יעשה לפטיש, לאותו השד האלילי, הטורף את זרענו ואשר לצלמו המבעית כה רבים הכורעים והמשתחווים ביראת־כבוד ובדבקות.

נדמה לפעמים, שהגורל האחד המחכה לעולם הוא האבדון, מדרדר הוא לטמיון ואין מעצור. בטרגדיה זו, העולה על כל אלו שהיו לפניה, לא רק לעם אחד יד כי אם לכל העמים, וכל הדתות במחולליה. אפשר אמנם, שאין כלל וכלל לפנינו שאלת חלוקת האשמה, כי אם שאלת החולשה המוסרית והאינטלקטואלית של האדם בכללו. בימי־שואה אלה, כשהכוח הפראי הוא השליט כמעט בכל מקום, הרי השאלה המכרסמת את־הלב העולה לפנינו היא: היש עוד כוח לטוב ולרחמים, לצדק ולדאגה לזולת? לאידיאל הנשגב של אחוה אנושית – היש לו כוח? או דל כוחם, עד שהם נסוגים תמיד אחור – מפני כוח הפראות והאנוכיות ואהבת הבצע?

אם תוכל ואם לא תוכל אוניברסיטה לעשות דבר בימים כאלה, אך גדול, מה גדול יהיה המפעל, אם במרומי ירושלים תוכל האוניברסיטה העברית לשמש בית מקלט, אשר בקרנות מזבחו יאחזו מלומדים בעלי דעות שונות ואשר למגדול ועד קטן יקריבו את עצמם על מזבח זה מתוך תשוקה למצוא את אור האמת ולהגדיל תורה ולהאדירה.

¹

אדוני הנציב העליון, ידידי,

תורה, בינה דעת היא החברות החביבה ביותר על היהדות. כל אדם ואדם יוכל להיות חבר לספר. אין זו אחוה ורעות הנקנית בזכות אבות או בכסף, כי אם בעמל ובהגות יומם ולילה.

האדם נולד בתוך החברה של משפחה, עם ודת וכמעט בלי כל מאמץ הוא זוכה להשתייך להם, לקחת חלק במסורתם וליהנות מחסותם ועידודם.

אולם אחרת היא החברות לתורה. אין השביל אליה סלול. רגש־מסתורין זה של חברות לחכמה ולתלמידי־חכמים אי־אפשר להגיע אליו אלא ע"י תלמוד, התעמקות ועבודה ללא־ליאות.

אתם, היושבים היום במקום הזה, יצרתם לכם בעזרת רבותיכם מקומות, אם כי צנועים, בחברה זאת של חכמת ישראל. כמה מכם עודם צעירים לימים וכמה מכם השיבה זרקה בראשם מישיבה רבה באהלי־תורה. כמה מכם התחילו כבר לאסוף עוללות משדה־חקירתם והאחרים עודם מבקשים את דרכם. ביניכם יושבים אב ובנו, כמו־כן רואים ואחד אינו רואה, איש־דברים ונחבא אל הכלים. ידי כל אחד מכם אוחזות כיום בחוט־השני של הדעת אשר לארכו הלכו דורות של תלמידי־חכמים בימים אפלים ואיומים גם מימינו אלה. אשריכם, כי בסוד חכמים ונבונים אתם, בסוד יהודה הנשיא ורב אשי, בסוד שמואל הנגיד והרמב"ם וכל אנשי החכמה והתורה, חסידים ותלמידי חכמים, שעמלו באהבה ובמסירות ללמוד תורה וללכת בדרכיה.

על הרגש של החבירות למשפחה, לידידים, לאחים־לאזרחות ולדת, אנו מוסיפים טבעות, טבעת אחרי טבעת, וכך אנו מגדילים את משכננו הרוחני. ועל כל אלה עומד רגש החבירות לתורה – התשוקה לחיות ולשוחח ולהאבק עם ספרי־המופת של הראשונים ועם רעיונות נשגבים של האחרונים. דבר זה לא רק פותח מחזות ומראות יותר רחבים בחיי־המציאות, כי אם גם מגלה שבילין ושבילי־שבילין לנפש־אדם ולתכלית הבריאה.

הלב כואב, כשאנו רואים איך שוללים מאתנו בחוזק־יד – בגרמניה ובמקומות אחרים – את הרגש הזה של החבירות, שהיה פעם כלי־יקר לנו וחלק של שעור־קומתנו האינטלקטואלי והרוחני; אך שבעתים יגדל הצער כשאתה חושב, כי תחת הרחבה בא בדרך זו צמצום בחוג חברותנו עם אנשי מדע וחכמה, וכך הולך משכננו הרוחני הלוך ודל וצר. – כי לא למען הוציא אחרים מן הכלל אנו מרגישים חבירות לכל מה שהוא שלנו. השתייכותנו לעדה זו או אחרת בגוף, ברוח ובנפש, היא בכדי להורותנו את מהותה ואופן שמושה של האחוה והרעות המתרחבת והולכת, באופן שרגש מסתורין זה של איחוד יהיה לנו לא רק כלפי אלה שהם בשר מבשרנו ודם מדמנו, לא רק כלפי מסרתנו־אנו בדבר למוד־תורה, כי אם גם כלפי ההישגים הרחבים ביותר של רוח האדם כולו.

ואם בימי־שואה אלה לישראל אנו נדבקים ביתר הדוק וביתר לבביות לאלה שהם משלנו, עלינו בכל זאת לעמול יום יום למען יפתחו לרווחה לבנו ורוחנו, למען נהיה ראויים לחבירות זו לאמת לטוב וליפה, המשתרעים גם מעבר לגבולותינו. מה טובה ומה נעימה ההרגשה של קרבה לאחים, מה גדולה ההתגלות של מעמקי החבירות ביהדות בראותנו, איך פתוחות זרועותינו לקראת אחינו מגרמניה וזרועותיהם־הם לקראתנו, אם כי לא ראה האחד את פני רעהו מעולם ולא ידע אותו. מה מרעיד את הלב ומה מרענן הוא לשתות ממימי תורתנו־אנו, כשהכל מסביב בז להם. אולם דוקא בימים כאלה עלינו היהודים, עלינו מעל לכל העמים, לזכור את העיקר שלנו, כי בכל אדם ואדם יש משהו מצלמו של אלהים וכי אין נפש־אדם בלי ניצוץ של שאר־רוח משלה, אם גם רפה הוא. על חכמי ישראל, עליהם שומה להחדיר יותר ויותר הכרה זו וחסד זה לתוך הלבבות, כי רבים מאוד המקומות והאנשים, שהחכמה אינה מביאתם לאהבת־הבריות ולטוב־לבב, כי אם לשנאת־נפש ולרוע־לבב. הקשר שבינינו ובין המקורות והאוצרות הרוחנים של היהדות צריך שיעורר בנו את התשוקה להגדיל ולהרחיב את הקשר שבינינו ובין אוצרות האנושות.

בפרשת השבוע מסופר על משה העומד לפני הסנה הבוער באש ואיננו אכל. סנה בוער זה הוא התורה, החכמה. הוא לא יאכל, הוא לא יבער, כי אורו ואשו הם לעולם לקרבים אליו ביראת־כבוד, כאל אדמת־קודש. משה אשר עמד לפני הסנה הבוער באש הוא אשר קרא:“אלהי אבותיכם שלחני אליכם”.

אחי ורעי! צאו אל אחיכם כנושאי־בשורה, חדורי־ההכרה, כי אלהי אבותיכם שלחכם אליהם.

¹

פרופ' דיואי, ידידי,

מן המוסכמות הוא כיום, שזמננו מאז החלה מלחמת העולם, הוא נקודת־מפנה בתולדות האנושות. רק דור עתיד ידע כמה תארך תקופה זאת. אך העובדה, שהנחה זו היא מן המפורסמות אינה עשויה לגרוע מערכה של התקופה הנוכחית למין האנושי. אדרבא, עובדה זו מטילה על כל המנסים לתפוס את משמעה של התקופה והמסייעים במדת־מה לנסוחן ולפתרונן של כמה מבעיותיה, חובה כפולה ומכופלת להפוך ולהפוך בה ביתר עיון וביתר רצינות.

ובמה שנוגע אלינו, הרי עלינו לשאול שאלה ישנה נושנה. היש ליהודים, וליהדות, דבר־מה שיוכלו להציעו במסבות היסטוריות חמורות אלו? כל מושגי האדם הושלכו אל כור מצרף ואתם כל מושגי היהדות. רגילים היינו לקבל מן המוכן, כנקודות קבועות במסרתנו, הנחות כגון זו של עם־עולם, זרע־עולם, נצח־ישראל, שלשלת יוחסין מזרע אברהם. אך מהו עם ומהו גזע? ודאי, הטירוף ההיטלראי מעלה לפנינו שאלה זו ביתר חריפות. וכן אנו מדברים על ארץ־ישראל ועל מפעל הבנין ההולך ומוקם בה. אך מהו התפקיד של קרקע האומה בכלכלה האנושית, ביחוד בזו של עם ישראל אשר נתן בטוי מופתי לנצחיותו גם בלי קרקע? וכן מדברים אנו על תורת ישראל, על נפש יהודית; ואנו מדברים על אלהי ישראל, על קדושת ישראל ודתו. מימרות אלו, ככל יתר המימרות, לא הצליחו לעצור בעד בולמוס מלחמה ופראות בעולמנו, ולכן שורת הדין והשכל נותנת שגם הן תועמדנה למבחן ותועברנה תחת שבט הבקרת, שיהא דינן כדין כל המושגים העליונים של האנושות.

בעיות אלו חשובות ביחוד כעת, כששנאת ישראל משתוללת בפראות שלא היתה עוד כמותה.

ההנחה הפשוטה להערותי הערב היא, שבתוך תהליך זה של חקירה מחדש, חדוש־ימים ובסוס מחודש ליהדות, מהוה א"י כבר כיום הזה אבן בוחן ראשית ושדה התאבקות ראשי לעם ישראל.

אילו נשאלתי מהי הסגולה העיקרית של החיים היהודיים החדשים בא“י, הייתי אומר – האינטנסיביות של חיים יהודיים ומחשבה יהודית. מרכז הולך ונבנה ומרכז פירושו ריכוז. היהדות כאילו מוצגת ומובלטת היא תחת זכוכית מגדלת, כל תוספת־חוץ תסולק ותופק התמצית. לחיים ומחשבה אינטנסיביים יש גם צדדים חיוביים וגם צדדים שליליים. להיות יהודי כל היום על כ”ד שעותיו, לחיות עם יהודים אינטנסיביים אחרים בארץ קטנה – הרי יש בזה מן הנסיון וממתיחות העצבים, אך יש בזה גם מן ההתעוררות והרומנטיקה. אינטנסיפיקציה וגידול עלולים בנקל להפוך לסירוס ולניוון ונשקפת תמיד הסכנה של איבוד הפרספקטיבה.

Nah bei einander liegen die Gedanken, doch hart in Raume stossen sich die Sachen.

צרוף מיוחד במינו כאן – ארץ חמודות רומנטית זו והקשיות שבה, גבעותיה ומדבריותיה החרבות, בעיותיה המסובכות, תולדותיה הסוערות מראות על גורל נשגב וחמור. מתחת לרומנטיות ומסתורין יש מין מציאות קשה. בהשואה לכל אלה נראים החיים היהודים במקום אחר כאילו הם תלושים, מופשטים, בלתי ממשים. תהליך זה הוא בארץ־ישראל עצום יותר, ממשי יותר, כי הבעיות הקמות בתוכה אינן יהודיות בלבד, אלא שהן כעין העתקים של בעיות אנושיות המטרידות את האדם באשר הוא שם. להיות יהודי כ“ד שעה ביום משמעו, להיות אדם כ”ד שעות ביום. אלה התאים הנפרדים שבעל כרחנו נשכין בהם, בתחומי הגולה, את יהדותנו לחוד ואת אנושותנו לחוד, נתערערו ללא־רחם. בא"י שאלות היהדות, מבחינה מדינית, מדעית, דתית וכו' הופכות מדי יום ביומו לבעיות אנושיות הנוגעות לאדם־היהודי מכל ימות השנה.

מקוה אני, כי דברי יובנו לאמתם ולא יפורשו כאילו אמרתי שרק בא“י תוכל היהדות לחיות באינטנסיביות, שרק בה יתכן דיון ממשי ומקיף לבעיות יהודיות. להיפך, אני סובר שבימים ריאליסטיים אלה הגיעה השעה לשים קץ לתפיסה שהציונות, ארץ ישראל, היא ה”פתרון" היחיד לשאלת היהודים. תופעה מורכבת כל־כך, בעלת היסטוריה ארוכה ומגוונת כל־כך, מסובכת על ידי גורמים מדיניים, נפשיים, כלכליים, לאומיים ודתיים רבים כל־כך, אין לה פתרון אחד בלבד, אם אמנם יתכן בכלל פתרונה השלם. יתר על כן, דעתי אני בדבר היהדות היא, שהמרכז היהודי בא“י בלעדי העם היהודי המפוזר בעולם הוא כעין טורסו, ובאותה מדה יהא זה סירוס של ההיסטוריה הישראלית, כמו העם היהודי המפוזר בעולם בלעדי המרכז שלנו בא”י. כמה מיוחד במינו הוא האורגניזם שאנו קוראים לו העם היהודי. לאומי ובין־לאומי, עם שיש לו מרכז ובכל־זאת הוא מפוזר לכל הרוחות, קדש וחול, מרדן ומהפכן מזה ונאמן לתורה מסיני מזה – אין לך עם שמבנהו מורכב ובלתי הגיוני כל־כך, שהוא כל־כך מסוגל למלוי שרותים נעלים למין האנושי. מכל בית בישראל שבו נמשכת שלשלת היוחסין לזרע אברהם, מכל חדר שבו מורים ההורים או המורה לילד, כי בן הוא לעם הנצח, משם יצמחו חיים יהודיים ולמוד היהדות במלוא המרץ וההיקף. הנחתי העקרית היא רק זו, שהחיים כבר הראו לדעת, כי אמנם נכונה הדעה, שבשביל עם ישראל בתור כלל הרי א"י הוא המקום בו תתכן האינטנסיפיקציה של חיים ומחשבה יהודיים ביתר עומק וביתר ממשיות.

הבה אסביר את כונתי בדוגמה אחת או שתים.

מלחמת העולם הניעה, על־ידי הסיסמה של הגדרה עצמית ללאומים, כוחות רבים אשר רק כיום אנו מתחילים לחוש במלוא תקפם. הנה תורה נציונליסטית סוערת באין מפריע בגרמניה הנאצית. האומה, שנזדהתה שם עם המדינה עד שהיו לשמות נרדפים, היא הכל, היא עומדת מעל לכל. זכות הבכורה של האומה פירושה, שהיא קודמת בשעת הדחק לצרכים בין־לאומיים, למצפון האישי, למוסר, לדת. לפי תפיסה זו אפשר כמעט להגיד, שהאומה היא האלהים. תפיסה כזו של האומה עלולה להוליך שולל ואף תוליך, כפי שנדמה לי, את האנושות לקראת טבח שלא היה כמותו, לקראת הרס עולם.

כשאני נשאל, אם כך אני מרגיש, למה, איפוא, אני כה מסור בלב ונפש לרעיון ריכוז היהודים בא"י, יש והנני עומד נבוך. דברים יסודיים אלה אינם תמיד כה פשוטים. ככלות הכל אפשר לסכם את תשובתי בשתי שאלות: כלום אין האומות קיימות וכלום יש לך חיי אדם ללא אומה? והשנית – וזו אולי נוקבת יותר – כיצד משתמשים בלאומיות, בקיום הלאומי? הקיום הלאומי אינו טוב לפי עצם טבעו ואינו רע לפי עצם טבעו. אך גם אם נניח, שהוא רע, הרי גם המין האנושי כך, אם נאמין בחטא הקדמון. וכאן תתיצב הבעיה היסודית העמוקה יותר: היש בלבנו אמון בכשרון האדם להשלמה ולתקון, אף לגאולה? רוב כוחות החיים בעולם מסוכנים הם. הסמים – חיים ומות יביאו. והוא הדין בעמים. הכל תלוי באפי העם, צרכיו, אמונתו.

אך אין בכונתי לדון בשאלה זו על כל הצפון בה. הריני מתלבט בה. ברצוני היה להטעים, כי בלא א“י נשאר לגבי היהדות הדיון בשאלה זו פחות או יותר בבחינת שאלה מופשטת ואקדימית, בעוד אשר עם א”י זוהי שאלה יהודית־אנושית ואנושית־יהודית כאחת, בעלת חיוניות יתירה בכל שעה ובכל רגע. היחס אל שאלת הבכורה של הלאומיות משמש מכמה בחינות אבן־בוחן בחיים היהודיים בא“י. הוא כרוך וקשור ביחסי אדם לחברו, בתפקידי האוניברסיטה שלנו ורשת החנוך העברי, בכוון שלנו ביחסים שבין מעביד לעובד, ביחסנו אל שכנינו הערביים ואל ממשלת המנדט. האנטישמיות מאשימה את היהודים כי אצלם מכריעה טובת עם־עליון, שכן אין אנו ממש בשר מבשרה ועצם מעצמה של איזו אומה. טענה זו יש בה מדת־מה של טעם, אעפ”י שעוול הוא להשתמש בה, בכדי לעורר ספק בנאמנות היהודים לארצות אזרחותם. אך יהא משקל טענה זו לגבי יהודי הגולה מה שיהא, הנה בא"י אנו מוצאים ערב רב של דעות מדעות שונות בשאלת הלאומיות ובכורת הלאום. יש המעמידים את תביעות העם היהודי וזכויותיו, כפי שהם מבינים אותן, מעל לכל ענין אחר, ויש אומרים כי ליהדות ערכים נעלים יותר. השקפות אלה מתבטאות על כל ההבדלים שבהן לא בדרשות לשבתות, אלא במפלגות וקבוצות. שלומה של המולדת בסכנה, שלומם של הכרמים אשר ידינו נטעו והבתים אשר ידינו הקימו. ויש סוברים – אין אני מסכים לדעתם – שאם הנסיון הארצישראלי יכשל יקוץ הקץ על היהדות. מכאן חרדתם העמוקה ורגישותם.

יהודי מחצית העולם מתענים וגולים ותחומי א"י מצומצמים; מכאן התשוקה להרחיב. זהו הנגוד בין האנוכיות הקדושה ואידיאלים אחרים, וההתאבקות נטושה לא על גבי נייר דוקא, ולא בעולם המופשט, אלא בחיי יום יום, במציאות יהודית.

אכן, מענין וגם מעורר תמיהה מראה התמורות החלות באנשים ובקבוצים המתיצבים מול המציאות של הלאומיות בא“י. כנראה אין זו תופעה בודדת, שיהיה אדם פציפיסט בניו־יורק ומיליטריסט בא”י. סיעת הפועלים היהודית, המקבילה בערך לסיעות הפועלים הבין־לאומיות באמריקה, עם כל האידיאלים החברתיים הנעלים שלה, חדורה שוביניות, בעוד אשר פרדסנים שמרנים שאינם ליברליים ביותר בתפיסתם הכללית מוצאים שעניניהם הכלכליים דורשים יחס ליברלי לגבי עבודה ערבית.

אין אני מתאר זאת כלל וכלל כמצב אידיאלי. נוסף על הקסם והחן שבארץ ובכמה דברים שבחייה, יש בה גם סכסוכים חמורים. אלה הם החיים, כפי שמוצאים אותם בכל מקום אחר, אלא שחיים יהודיים הם, שעולים ויורדים כאן בסולם הרגשות על כל מדרגותיו. אין ספק, חיים אינטנסיביים הם, מין חיים היוצרים ספרות ואמנות, לעיתים מביאים שלום ולעתים מלחמה. החיים יש בהם תכונות מכוערות – מלחמת מפלגות, חלוקי דעות, בליל כונות ושפות, התמרמרות ושפלות. מחוקקי ישראל, נביאיו ומשוררי התהלים נתקלו בחיים כאלה. והשאלה היא: מה אתה ואני, כל עמנו, מנהיגינו, עומדים לעשות נוכח מציאות זו? מהו כח תפיסתנו, אם כנות כונותינו, אם נקיות כפינו? עם הרוצה לגאול את עצמו ואת הזולת זקוק לתורה. אולם הוא זקוק לא לתורה בלבד, כי אם גם למציאות החיים הקשה, לאנשים ונשים לוחמים, חייבים וזכאים.

ישוב הדעת וצפיה למרחקים – כבודם במקומו מונח. אך אלה דוקא אינם עולים יפה עם אינטנסיביות ורכוז.

הבה נקח את האוניברסיטה העברית כדוגמה שניה לסגולות א"י להכניס אינטנסיביות לכל בעיה יהודית ולהפכה לאנושית, וכן להפוך בעיות אנושיות ליהודיות.

אין שום יסוד המונע בעד יסודה של אוניברסיטה עברית במקום אחר, לא בירושלים. אך עובדה קיימת היא, האוניברסיטה נוסדה בירושלים ועד אשר תשמש Alma Mater לפחות לדור אחד של תלמידים, יהא זה בזבוז להרפות מהאוניברסיטה בירושלים. נדמה לעולם היהודי והלא יהודי, כי טבעי יותר, הגיוני יותר שהאוניברסיטה הראשונה של עם ישראל תוקם בעיר עולם של עם עולם, בערש תרבותו ודתו, במקדש של שלש דתות עולם.

אם יש את נפשנו להבין את היהדות, את עצמנו, הרי אין דבר טבעי יותר מאשר ללמוד בחשק את הדוקומנטים של עברנו החל מן התנ"ך ואילך, וכן לחקור את ארץ־מוצאנו מכל הבחינות, את מקומה במזרח השמי הגדול אשר ממנו יצאנו ואשר אליו שבים רבים מאתנו. אם יש ערך ללמודי העברית והלשונות השמיות, ודאי ירושלים יפה להם. בירושלים למודים אלה הם ממשיים. עברית היתה לשפה חיה. ערבית היא לשון של תחום נרחב מסביב; מצרים, ארם נהרים ופרס הן שכנותינו. הטכניקה של למודים אלה – למודי אלפא־ביתות ולשונות – קלה ונוחה יותר בארץ. אם המסורת היהודית המיוחדת של תלמוד־תורה עלולה להמשך, ודאי מציון תצא תורה זו. אין זאת אומרת, שלא תתכן במקום אחר. אך עובדה היא, שבירושלים יעשה הדבר ביתר אינטנסיביות. זהו אחד מתפקידיה של ירושלים.

יון ורומא שמשו רקע ומוצא לראשה ורובה של ההשכלה המערבית. בא“י נוכחים לדעת באיזו מדה, היו יון – ובהרבה אף רומא – חלק של המזרח הקרוב, הן בהתחלותיהן והן בהתפשטותן ע”י צנורות ההלניסמוס, אך מבלי לבטל את ערכן של יון ורומא, הרי לפנינו רקע גדול אחר ונקודת־מוצא לתרבותנו: יהודה, ישראל. בטרם ילמד הנער שלנו לראות את העולם בעיני יון ורומא, הוא מתחיל לראותו בעיני התנ“ך. אין אני יודע מהו ההבדל שיבוא על ידי כך. אך אין לי כל ספק בדבר, שההבדל בוא יבוא. אולי יתגלה, שגישתנו מתוך נקודת־מוצא של היהדות אל כל המדעים ההומניסטיים הגדולים של האנושיות, תשמש בסיס להשקפה יהודית מיוחדת על החיים. כמובן, בלי תהליך אינטנסיבי של רציונליזציה והכנסת שיטתיות בכל מחשבה שאנו נושאים בקרבנו, אין לנו זכות לתבוע נאמנות מבני־אדם נבונים. כיום רק חלק קטן מן המזון השכלי והרוחני של יהודי משכיל קשור ביהדות באיזו מדה שהיא. ארחיק לכת ואגיד, שהבעיה הפילוסופית והדתית של היהדות החדישה עוד לא נוסחה כלל, ואני מכל מקום, אחכה לנסוח זה מתוך האינטנסיביות הפשטות והשפע של החיים היהודיים בא”י. ודאי, שיטות פילוסופיות ותיאולוגיות יתכן שתצמחנה ממחו של רוכל יהודי דל וצנוע באיזו פנה נדחת רחוקה מא"י. אם כי אין עדיין סימנים רבים לכך כיום הזה, סמוך לבי, כי הצורך בתפיסת ההיסטוריה, בפילוסופיה, הצורך באמונה, דת, במטפיסיקה, יורגש בארץ־ישראל בחריפות ותוקף, בגלל הממשות, הפשטות והאינטנסיביות של החיים היהודיים בתוכה.

מקומם של מדעי הטבע בירושלים ממשי הוא משתי בחינות. ראשית באים הם במדה רבה לשרותה של ארץ נחשלת בחקלאות, רפואה ותעשיה. אני מניח, שבאוניברסיטה יהודית בגולה היו משמשים מדעי הטבע קודם כל להכשרת יהודים צעירים לתפקידים מדעיים; טעם נעלה המכריע כמובן גם בירושלים. אך אינטנסיביות מיוחדת כרוכה בעבודה המדעית בירושלים בגלל הצרכים היהודים בארץ. תשוו־נא את הלך־רוחם של איש מדע יהודי צעיר המקיץ בשתים בלילה כדי להמשיך את נסיונות החליבה שלו, נניח בדאויס, קליפורניה (שבה רבים מצעירי א"י נתארחו שם לשם קנית תורה) ושל אותו האיש הצעיר המקיץ אותה שעה ברחובות. העבודה המדעית אחת היא. אלא שאני מתכון כרגע לצד היהודי שבה. העובדה, שבעיה אנושית זו יש בה צד יהודי זוהי הנקודה המענינת שברצוני להבליטה. צרכי הבית הלאומי בא"י מקרינים קרן־אור מיוחדת על אותו צעיר בהשכימו עם הנץ השחר העולה וזורח על הרי יהודה.

המלומדים, אנשי המדע, התלמידים – כל הבאים אלינו עכשו מתוך זוועות הגסיסה בגרמניה לא ימצאו לפניהם חיים קלים. אך יש דבר נעלה ופשוט כל־כך בחיי החלוציות הקשים ומעבר להם, שאם יאזרו סבלנות ויציבות של הגוף והרוח כדי להתגבר על האכזבות, יראו ברכה בעבודתם. למענם, למען האוניברסיטה, למענך ולמעני הריני עומד כרגע לפניכם ותובע מכם את מסירותכם וסעדכם.

¹

הגיע סוף־סוף יום הנחת אבן־הפנה לבית־החולים האוניברסיטאי של “הדסה”. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו!

את התכנית הראשונה ליסוד מכון להשתלמות ברפואה והיגיינה ולשותפות עם בית־החולים “הדסה” שעל שם רוטשילד בתור בית־חולים אוניברסיטאי הכין בשנת תרפ“ז פרופ' י. י. קליגלר, ראש המחלקה להיגיינה ובקטריולוגה באוניברסיטה. תכנית זו נבדקה והשלמה ע”י פרופ' רוזנאו, מהמחלקה לרפואה פריבנטיבית בהארברד, ד“ר ל. ק. פרנקל המנוח, מי שהיה אז סגן הנשיא של החברה לבטוח־החיים “מטרופוליטן” ונשיא האגודה האמריקאית לבריאות הצבור וד”ר א. מ. בלוסטון, מי שהיה מנהל ההסתדרות המדיצינית “הדסה”.

אחרי הועצות נוספת עם אנשי־מדע ועם הועד הכללי של הסתדרות נשים ציוניות באמריקה “הדסה”, נתקבלה על־ידי חבר־הנאמנים של האוניברסיטה בועידתו בציריך בשנת תרפ"ט תכנית ליצירת מרכז רפואי.

ועד הרופאים היהודים באמריקה שהוא מהוה את האגף הרפואי של פעולת האוניברסיטה הציג לו למטרה מעצם ראשיתו את הקמתה של פקולטה לרפואה באוניברסיטה. נוצרה ע"י ועד הרופאים היהודים באמריקה ביחד עם “הדסה” ועדה משותפת לשם הקמת בנינים רפואיים לאוניברסיטה. הועדה המשותפת הזאת כבר השתתפה בתרומות חשובות בהקמת בית־החולים בתל־אביב וגם בבית־החולים שבעמק, על־יד עפולה.

ועד־הרופאים הוא הארגון האמריקאי הראשון למען האוניברסיטה העברית. הוא נוסד עוד בשנת תרפ“ג, ומאז ועד היום הזה עומד ד”ר נ. רטנוף בראש הועד כנשיאו. חבר־הנאמנים של האוניברסיטה החליט בועידתו האחרונה שהתקיימה בחודש אב בציריך לקרוא על־שם ד"ר רטנוף את הבית החדש לצרכי מחקר והשלמות העומד להבנות. זוהי הכרת התודה הבאה לאחד מידידיה הנאמנים ביותר של האוניברסיטה העברית.

עלי גם להזכיר, שהספריה הרפואית של האוניברסיטה המכילה עתה למעלה מ־30,000 כרך והיא מקבלת מדי שנה למעלה מ־300 כתבי־עת רפואיים בהרבה לשונות, נוצרה והתפתחה הודות לד“ר יוליוס ירחו מניו־יורק, ששמו נקרא עליה. אזכיר עוד ידיד אמתי של העבודה הרפואית באוניברסיטה ושל הספריה הרפואית, את ד”ר עמנואל ליבמן מניו־יורק.

המרכז הרפואי יהיה לפי שעה מורכב משלושת המוסדות האלה:

א. בית־החולים האוניברסיטאי של “הדסה” על־שם רוטשילד, אשר אבן־פנתו תונח היום;

ב. בית־ספר לאחיות;

ג. מכון להשתלמות ברפואה טרופית והיגיינה טרופית.

לשם יצירת המכון הזה נוצרו עד עתה המעבדות הבאות, שיש להן קשרים עם האוניברסיטה: לפרזיטולוגיה, להיגיינה ולבקטריולוגיה, לרדיוביולוגיה וכן לפיסיולוגיה פתולוגית; בעוד זמן קצר תוקם המעבדה לגניקולוגיה.

בשנת תרפ"ט הכיר חבר־הנאמנים את המחלקות הבאות של בית־החולים “הדסה” כבעלות רמה אוניברסיטאית: לאופטלמולוגיה; לאנטומיה פתולוגית; ולרפואת־ילדים.

עומדות גם להתכונן מעבדות שתהיינה מוקדשות במיוחד למחקר תופעות שונות של מחלת־הסרטן.

מקצועות נוספים יכנסו לתחום המכון להשתלמות ברפואה והיגיינה. המכון להשתלמות מכוון למתן אפשרות להשתלמות נוספת ולעבודת־מחקר לרופאים ואנשי־מדע.

עלי לציין כאן את הדרישה הרבה הבאה מצד חוגים שונים בעם העברי, וביחוד מצד סטודנטים יהודיים מרובים בארצות שונות ליצירת פקולטה להוראה רגילה ברפואה. האוניברסיטה איננה מוכנה עדיין לכך, ויהיה עלינו עוד לעיין ולחזור ולעיין בשאלה זו לכל פרטיה המסובכים. אין אני יכול לדון היום בשאלה קשה זו, אולם אוכל להגיד, שההרגשה הכללית בתוך האוניברסיטה היא, שבמקודם או במאוחר יהיה עלינו להקים את הפקולטה לרפואה.

עלי להביע עוד את שמחתה העמוקה של האוניברסיטה העברית על זה ששמה יתקשר עם שם בית רוטשילד המרומם על־ידי בית־החולים של “הדסה”.

ביחוד שמחה האוניברסיטה, שתהיה לה מעתה הזכות לעבוד שכם אחד עם הסתדרות “הדסה”, עם הסתדרות גדולה ונעלה זו של נשי ישראל באמריקה. הרשו־נא לי כפרט להגיד, כי לקשר זה שאפתי מאז הוסדה של האוניברסיטה במשך כל השנים. בשותפות של הסתדרות רבת תבונה ומסירות כ“הדסה” עם האוניברסיטה ועם ועד הרופאים היהודים באמריקה. בטוח אני, שיווספו לה לאוניברסיטה יציבות וכוח – ולאלה היא זקוקה מאד.

זכורני את יסוד “הדסה” בניו־יורק לפני שלוש ועשרים שנים. הנרייטה סולד היא שנפחה בה רוח חיים והכניסה מטרה ונשמה לתוכה. נתן שבח והודיה, שהיא אתנו היום, ושידיה הנאמנות, שאינן יודעות ליאות, הן המניחות את אבן־הפנה הזאת.

אכן, גבירותי ורבותי, זהו מפעל גדול של רחמים ומדע גם יחד. מי יוכל למנוע מאתו את ידו ואת ברכתו? יהי רצון שרופא חולי עמו יתן עצמה לאלה אשר על שכמם רובצת האחריות הקדושה.

¹

אי־אפשר לפתוח את שנת־הלמודים החדשה של האוניברסיטה העברית מבלי שיעלה על זכרוננו קודם כל שמו של חיים נחמן ביאליק ז"ל. עוד לפני שנה היה נוכח במקום הזה והוא במלוא אונו. מי פלל אז שילקח מאתנו, שנעדר אורו ועצתו? – עם כל יום העובר עלינו חשים אנו במעמקים יותר ויותר מה גדול החלל שהשאיר אחריו; אין מי שימלא לנו חלל זה, ואנו כה תשש כוחנו, כה דלונו בלכת האיש מאתנו. יהי זכרו ברוך לעולמי־עד!

מקדמים אנו בברכה מלב את חברינו החדשים לעבודה, (אשר רובם נמצאים היום פה): פרופ' גוטמן מברלין, פרופ' קבנר מברסלאו, ד“ר דושקין משיקגו, ד”ר ולוצקי מברלין, וד“ר וולפסון מברלין; כמו־כן פרופ' הלברשטדטר מברלין, פרופ' ורטהיימר מהאלה וד”ר דולז’נסקי מברלין. מאחלים אנו לכולם אושר רב ועבודה פוריה.

עם בואו של פרופ' גוטמן לקתדרא לפילוסופיה עברית הושלם הבסיס לאסכולה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. נמצאים כאן עתה ארבעה מלומדים במקצוע זה שיורו את דברי ימי הפילוסופיה, הפילוסופיה של ימי הבינים, את הפילוסופיה העברית והמושלמית, ואת הפילוסופיה החדשה לענפיה השונים, מדיקארט ועד היום הזה.

במקצוע הקשור לאלה – בספרות הקבלה – נתאשר ד"ר שלום לפרופיסור. כן נתאשר מנויו של פרופ' טורטשינר כפרופיסור באוניברסיטה בקתדרא ללשון עברית על־שם חיים נחמן ביאליק.

עם התחלת עבודתו של פרופ' קבנר בהיסטוריה חדשה הונח היסוד לאסכולה להיסטוריה. התלמיד מוצא כאן ששה היסטוריונים המקיפים בהוראתם את המקצועות האלה: ההיסטוריה העתיקה של יון ורומא בהדגשה מיוחדת של ההלניסמוס, ההיסטוריה של ימי הבינים הכללית והעברית, ההיסטוריה של העמים המושלמים, ההיסטוריה החדשה החל מהריניסנס, ההיסטוריה העברית החדשה מהצד הסוציולוגי ותולדות היחסים הבין־לאומיים. דרושות לנו עוד קתדראות להיסטוריה של המזרח השמי העתיק ולתולדות תקופת בית שני.

בהזדמנות זו הנני להכריז על העלאתו של ד“ר א. צ’יריקובר למרצה בהיסטוריה של יון ורומא ושל ד”ר ש. ד. גוייטין למרצה בהיסטוריה מושלמית.

ד"ר ל. א. סוקניק, אשר עד עתה הקדיש את כוחותיו למחקריו הקשורים בחפירות, נתמנה עכשיו למרצה בארכיאולוגיה ארצישראלית מתקופת הברונזה הקדומה עד התקופה הביזנטינית, ואנו מקוים, שכמה מתלמידינו יקבלו מעתה את ההכשרה הדרושה בכדי שיהיו לארכיאולוגים מקצועיים.

מנויו של ד"ר א. דושקין, שיבוא לכאן בטבת, הוא הצעד הראשון להקמת מחלקה לפדגוגיה. הוא ירצה במיתודה ואדמיניסטרציה פדגוגית, אבל תכנית המחלקה הזאת כוללת הוראה גם בפסיכולוגיה וגם ביסודות הפדגוגיה. במקצוע האחרון, שהוא אגף מרכזי, יוכל להורות רק אדם שמלבד ידיעותיו המקצועיות הוא גם בעל ידיעות עמוקות במדעי היהדות.

תקותנו רבה, כי תהיה האפשרות לפרופ' קורט לוין, לשעבר בברלין וכעת באוניברסיטה של קורנל, מי שנבחר לפרופיסור בפסיכולוגיה לעבור ירושלימה. יצירת מחלקה לפסיכולוגיה הראויה לשמה קשורה בהוצאות רבות, ואנו מחכים שידידיה של האוניברסיטה יסייעו להשגת האמצעים הדרושים.

בואו של ד"ר פולוצקי כמדריך לאגיפטולוגיה, יקדם את המכון למדעי המזרח לקראת היותו למרכז חקירת תרבותו של המזרח הקרוב.

ניתנו לנו תרומות מיוחדות לשם מחקר בשני מקצועות של המוסיקה: למקצוע הנגינה המסורתית היהודית, המבוססת על המקור התנ“כי, ולמקצוע המוסיקה הלא־אירופית. אנו מקוים שהמו”מ עם המועמדים למקצועות אלה יגמר בקרוב.

בקרוב יתמנה האיש שישב בקתדרא לכלכלה אגררית על־שם הרמן שפירא, שנוסדה על־ידי הקרן הקימת לישראל.

ד"ר פלאום הועלה לדרגת מרצה בבלשנות רומאנית ובספרות של ימי הבינים.

הוצאת־הספרים מוסרת לדפוס שני ספרים פילוסופיים: “מסה על שכל האדם” של לוק ו“פרוטגוראס” לאפלטון. זהו עוד צעד חשוב לשורת ספרי המופת הפילוסופיים הנערכים ע“י פרופ' רות. עם הופעתם יגיע מספר הספרים שיצאו בשורה זו לשלושה־עשר. הספר השלישי של “תרביץ” לשנה זו יהא מוקדש לזכרו של הרמב”ם למלאות שמונה מאות שנה לפטירתו. – נמצא עכשיו בדפוס כרך אחד של כתב־היד של ההיסטוריון המושלמי בלאדרי, שנערך ע“י ד”ר גוייטין; וגם יצא השנה לאור כרך של “כתבים על היהדות” להרמן כהן.

במדעי־הטבע נבחרו שני אנשי־מדע יוצאי־גרמניה למקצועות חשובים, האחד לחימיה פיסיקלית ושני לפיסיקה עיונית. אנו מקוים שבקרוב יסתיים המשא־ומתן אתם, ושנוכל אחרי הקמת שתי קתדראות האלה להכריז, בהתאם להחלטת חבר־הנאמנים, על יצירת הפקולטה למדעי הטבע, – פקולטה ממש במקום המכון הנוכחי למדעי הביולוגיה.

בינתים הולכת ומתארגנת המחלקה לפיסיקה על־ידי העלאתו של ד“ר סמבורסקי, המורה בפיסיקה נסיונית, למרצה בעל תפקיד מיוחד ועל־ידי מנוים של ד”ר אלכסנדר וד"ר וולפסון כעוזרים מן המנין לפיסיקה.

מנויו של פרופ' א. פרנקל למתימטיקה טהורה טרם נתאשר על־ידי חבר־הנאמנים.

יש להזכיר עוד העלאות במדעי הטבע, ואלו הן: ד“ר א. אייג בבוטניקה וד”ר ל. פיקרד בגיאולוגיה הועלו למרצים בעלי תפקידים מיוחדים; כן הועלו למרצים ד“ר ב. אמירה במתימטיקה, ד”ר א. ריפנברג, בחימיה ביולוגית וקולואידית שימושית וד“ר מ. פרנקל בביוחימיה. יש להזכיר את שמה של גב' ד”ר ט. רייס, שנתמנתה באמצע השנה האחרונה בתור עוזרת מן המנין לפיסיולוגיה של הצמחים ולקריפטוגמים.

כבר הודענו בזמנו, שנתקבלו מתורמים בעלום־שם 40.000 לא“י לשם מחקר במחלת הסרטן. בקשר עם זה מינה חבר־הנאמנים את פרופ' הלברשטדטר לרדיו־ביולוגיה ואת ד”ר ל. דולז’נסקי, לפיסיולוגיה של התא. נתמנתה ועדה מיוחדת, שעליה הוטל להכין תכניות למעבדות הסרטן, ויש לקוות, כי התחלת המפעל החשוב הזה לא תדחה ביותר. – בבית־החולים “הדסה” סודרה מעבדה לחימיה ופיסיולוגיה פתולוגית בשביל פרופ' ורטהיימר, שנתמנה לפרופיסור באוניברסיטה. ד"ר גייגר, הועלה למרצה בפיסיולוגיה. אנו רואים באלה את הצעדים הראשונים לקראת הקמת מחלקה לפיסיולוגיה.

אין צורך לספר כאן בפרוטרוט על יצירת המרכז הרפואי, כי עליו ניתן כבר תאור מפורט בשבוע שעבר, בשעת הנחת אבן־הפנה לבית החולים האוניברסיטאי של “הדסה” על־שם רוטשילד, שיוקם על הר־הצופים במרחק־מה מהמקום הזה. שמחים אנו שעומד להתגשם שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה ובין “הדסה”. – אנו מביעים את תודתנו לד“ר נ. רטנוף ולד”ר י. גולוב על עבודתם הנמרצת במשך הקיץ הזה, כי היא שהביאה את שאלת המקום לבית־החולים לידי פתרון מוחלט; ותקותנו נאמנה, שהבנין למכון להשתלמות ברפואה ובהיגיינה על־שם נ. רטנוף יוקם בעתיד הקרוב.

במקצועות הקשורים ברפואה, החלט על העלאת הבאים לדרגת מרצים: ד“ר ל. אוליצקי בסירולוגיה, ד”ר ג. מער, באיפידמיולוגיה, ד“ר א. תיאודור באנטומיה רפואית וד”ר ג. ויטנברג בהלמינתולוגיה.

לכל אלה, שנתקראו פה בשמותיהם, אנו אומרים ברכה ומאחלים להם הצלחה בעבודתם העתידה באוניברסיטה העברית.

בחוקה הזמנית של האוניברסיטה שנתקבלה בועידה השלישית של חבר־הנאמנים בשנת 1926, דחו את יצירת הסינט של האוניברסיטה, לכשיגדל מספר הפרופיסורים בירושלים עד כדי הצדקת הצעד הזה. עד היום נקרא הגוף האקדימי בירושלים בשם מועצת האוניברסיטה. כיום ישנם כבר באוניברסיטה 21 פרופיסורים, 25 מרצים, 8 מדריכים ועוזרים מן המנין, ועוד 27 עובדים מדעיים, באופן שכל חבר העובדים המדעיים מונה 81 איש; ואם נצרף את אלה שמנהלים אתם כבר מו“מ יגדל המספר בעוד 16. כן ירבו! חבר־הנאמנים החליט, איפוא, שהגיע הזמן להחליף את השם מועצת האוניברסיטה בשם סינט, ולמסור לידו את כל התפקידים השייכים לסינט. נתקיימה כבר הישיבה הראשונה של הסינט, ופרופ' ש. קליין נבחר כיו”ר הועדה המתמדת של הסינט, המורכבת מארבעה חברים של הסינט, שהם גם חברי הועד הפועל החדש של האוניברסיטה. מקוים אנו, שעד הועידה הבאה של חבר־הנאמנים תתוקן בשלמותה החוקה הזמנית של האוניברסיטה.

הפרוצס הזה של תקון החוקה נמשך שנים מספר, והועידה האחרונה של חבר־הנאמנים החליטה על צעדים קונסטוטיציוניים חשובים. הצעד הגדול ביותר הוא מנויו של ועד פועל בן 11 חבר. הועד הפועל הזה כבר התכנס לישיבתו הראשונה. ארבעה מחברי הסינט, הפרופיסורים פקטה, אדלר וקליין והרב אסף, נבחרו כחברים בועד הפועל למשך שנתים. מן הוא והלאה יבחר הסינט אחת לשנתים ארבעה באי־כוח בועד הפועל. גזבר הכבוד של האוניברסיטה הוא גם חבר הועד הפועל, וזכות מיוחדת היא לנו לברך היום את מר שלמה שוקן, שהואיל לקבל עליו כהונה זאת. לגזבר הכבוד תהיה סמכות רבה ואחריות גדולה בעניני התקציב ובכל השיטה הפיננסית של האוניברסיטה בכלל.

יועץ הכבוד הטכני, מר ל. גרין, אף הוא נבחר לחבר בועד הפועל. כמו־כן נבחרו לועד הפועל אחדים מחברי חבר־הנאמנים היושבים בארץ־ישראל, ה“ה: מנחם אושיסקין, ברל כצנלסון, שמריהו לוין, מכס שלסינגר. הקנצלר הוא יו”ר הסינט והועד הפועל, והמזכיר הראשי של האוניברסיטה, מר ש. גינצברג, הוא מזכיר הסינט והועד הפועל באותו התפקיד ובאותן הזכויות שהיו לו עד כה.

השופט מר פרומקין נבחר לחבר ארצישראלי בחבר־הנאמנים של האוניברסיטה.

עונג אמיתי הוא לי לברך את כל אלה בברכה מלב ולאחל לכולם הצלחה מלאה במעשיהם. הועד הפועל ייצג את חבר־הנאמנים ויפעל בשמו בין ועידה לועידה שלו. כמו־כן ייצג את חייה של האוניברסיטה לכל צדדיה וגם את הישוב הא"י בכלל. הוא מקבל עליו אחריות ותפקידים, שעד כה רבצו כמשא כבד על שכמי אנשים מעטים. האוניברסיטה גדלה במדה שאי־אפשר לה בלי גוף פעיל ובעל משקל אשר ינהל את עניניה. רצוי שהאוניברסיטה תהיה יותר ויותר בלתי תלויה באיש אחד, ויהיה מי שיהיה. ועל כולנו לראות שינויים אלה ואחרים בחוקת האוניברסיטה כאמצעי־עזר להעמיד את הא על יסוד בלתי אישי, אוביקטיבי, כצעדים המחזיקים את השלטון העצמי של הא פה בירושלים.

נתמנתה ועדה המורכבה ממר שוקן, בתור יו“ר, ד”ר חיים ויצמן, והקנצלר, שעליה יהיה למסור לועידה הבאה של חבר־הנאמנים דין־וחשבון על הכוון הכללי להתפתחותה העתידה של הא.

יכולים אנו, לשמחתנו, לומר דברים מעודדים בנוגע לפתיחת המכון לחקלאות, בשותפות עם תחנת הנסיון החקלאית. הנהלת הסכנות היהודית וחבר־הנאמנים של האוניברסיטה באו לידי הבנה בדבר המבנה של מכון חדש זה, ויש לקוות, שתלמידי החקלאות, אשר את הקורס הראשון סיימו בתוך האו, יוכלו, החל משנת תרצ"ו, להמשיך את למודיהם ברחובות, בהתאם לתכנית הלמודים. ברצוננו להודות בזה להנהלת הסוכנות היהודית על הסיוע והעזרה להתקדמות הדבר.

נגמר בנינה של המעבדה לביולוגיה, על־שם דיויס. מעבדה זו מכוונת לתלמידים ויש לנו מחסור גדול במעבדות נוספות הן במדעי הטבע והן ברפואה. אנו מקוים, שנוכל להתחיל בהקמת בנין רוזנבלום למדעי היהדות במשך החורף הזה.

בית־הספרים גדל במהירות כזאת, עד שמוכרחים אנו לדאוג להוספת מחסנים. נמצאים בבית־הספרים כיום למעלה מ־283,000 כרכים רשומים, ועוד 30,000 כרכים המחכים לרישום. בעקב המצב באירופה – ביחוד בגרמניה ופולניה – נתקבלו השנה במיוחד אספים גדולים של ספרים יקרי־ערך במקצועות מרובים, ובקרוב עומדים להגיע עוד אספים גדולים. מחסני־הספריה נבנו בשעתם באופן שיוכלו להכיל 300,000 כרכים – ומספר זה יתמלא עד סוף השנה הבאה.

יש בידינו סכום ידוע המיועד להקמת מעון לסטודנטים, ויש לחכות שיוסרו כל המכשולים בקשר עם הגשמת רעיון זה.

התקציב שהוצע לשנה זו, לשנת תרצ“ה, הוא 49,000 לא”י. סכום זה איננו כולל הקמת בנינים, וכן אין נכללים בו כמה סעיפים שלכסוים משמשות קרנות מיוחדות. קוינו לאזן את התקציב הגדול הזה בעזרת תרומות מוגדלות מאמריקה, מא“י, מפולניה, מדרום־אפריקה ומצ’כוסלובקיה, אך זה עכשיו הגיעתנו ידיעה מאמריקה, שבעטים של התנאים הנוכחים שם ספק הוא, אם יוכלו להמציא את הסכום המלא שעליו הוסכם בועידה שנתקיימה בניו־יורק בחודש מאי ש”ז. במקרה זה יהיה לנו גרעון. פרושו של הדבר, שעלינו לבקש עזרה נוספת בא“י ובארצות אחרות. פעולה חשובה פעלו מר שניאורסון בפולניה וד”ר פישל בצ’כוסלובקיה, בעוררם את התענינותה של היהדות בגורל הא.

בהיותי באמריקה באביב, וגם בשעת ישיבות ועידות חבר־הנאמנים בציריך, עודדה מאוד את ידידי הא העובדה, שהשתתפותה של א“י בתקציב הא גדלה והולכת, ושהמכסה של תשלומי־התלמידים גם היא גדלה. מחכים אנו השנה מאגודת שוחרי הא בא”י לסכום של 2000 לא“י, כהשתתפות בתקציב הרגיל, ואולי יוכלו עוד להוסיף עליו; כן יגיעו תשלומי־הלמוד עד לסכום של 5,500 לא”י. לא יתכן, שהאוניברסיטה תכנס לתוך גרעונות; בשעת ההכרח נאלץ להגדיל את תשלומי־הלמוד ואולי גם לקצץ בכמה עבודות של הא, אם לא נראה מוצא אחר.

זו הפעם הראשונה, שממשלת א"י נתנה שלוש תרומות קטנות לשם עבודות־מחקר מיוחדות באוניברסיטה העברית. מקדמים אנו בשמחה את הודעתה של הממשלה על השתתפות בהוצאות לשם הקמת בית־החולים החדש. תקותנו, שההתחלה הקטנה שנעשתה, תוביל לסיוע גדול יותר ולתמיכה גם בענפי עבודה אחרים של הא.

במשך השנה שעברה נוספה רק קרן אחת לקרנות הקבועות של הא, והיא התרומה של 50,000 דולר מאת מר יעקב י. אפשטיין מבלטימור שבאה"ב. אנו אומרים לו תודה על עזרתו התמידית.

נדיבותו של תורם בעלום־שם, שהעמיד לרשות הא סכום של 8,600 לא"י, ונדיבותם התמידית של פליקס ורבורג ורעיתו, שתרמו סכום של 9,240 דולר, אפשרו לאוניברסיטה אשתקד לסלק את כל חובותיה כלפי חוץ. הא אינה חייבת, אפוא, כספים לבעלי־חוב מן החוץ. אנו מודים מכל לב לתורם בעלום־השם ולה' פליקס ורבורג ורעיתו על הסיוע המיוחד שבמיוחד. לא כל אחד ידבנו לבו לתרום כספים הגונים למטרה כזו – לשם כסוי חובות.

אולם עוד קיים חוב פנימי גדול. – אמנם יש בידינו מספר התחיבויות מאמריקה לתשלום החובות האלה. בתנאים רגילים ודאי שהתחיבויות אלו תמלאנה, אולם לפי התנאים החמורים הקיימים כעת באמריקה, מדאיגים אותנו הקשיים המחכים לנו.

ידוע לכל, שהרחבתה של הא באה בחלקה הודות לכספי הסיוע למלומדים פליטי גרמניה, שהועמדו לרשותנו על־ידי כמה מוסדות ואישים. האמצעים שהובטחו מאפשרים להוציא לפועל תכנית לשלוש שנים, אולם חבר־הנאמנים החליט לעשות את כל המאמצים בכדי להאריך את התקופה הזאת לפחות לחמש שנים. צריך יהיה, איפוא, לחפש עוד אמצעים ולדאוג ליסוד עוד קרנות לטובת פליטי גרמניה.

המספר הנוכחי של העובדים המדעיים פליטי־גרמניה הוא עשרה, ועם מנוים של אלה שנזכרו למעלה יגיע מספרם בשנה זו לשבעה־עשר.

לא ידוע עדיין מה יהיה מספר התלמידים שילמדו באוניברסיטה בשנה זו. למעלה מ־1000 איש הגישו בקשות להתקבל, ותעודותיהם של 800, בערך, נמצאו בסדר. בסוף השנה שעברה היו באוניברסיטה 280 תלמיד, לרבות את תלמידי־המחקר. אנו משערים, שמאשתקד יחזרו וירשמו למעלה מ־200 תלמיד. אי־אפשר, כמובן, להגיד עכשיו כמה מהחדשים ישתתפו בלמודים בסדר.

יש לציין את הצלחתם של הקורסים החיצוניים בתל־אביב ואת ההתענינות שעוררו בקהל. בעונת החורף שעבר נרשמו בקורסים האלה 473 שומעים, רובם בעלי השכלה תיכונית. עלינו להביע תודה לבבית לועדה בתל־אביב, שארגנה את הקורסים, ולאנשי הא שהשתתפו בהם, וכן גם לד“ר יהודה קויפמן, מנהל הקורסים. גם פה חסרים אנו את התלהבותו של ביאליק ז”ל וכוחו שעורר תמיד למעשים. מה מורגש העדרו על כל צעד ושעל! הקורסים האלה הם בחסותו של הסניף התל־אביבי של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בא"י. הם יפתחו השנה בכסלו, וינתנו במשך עונת החורף בלבד.

כפי ששמעתם, מסרתי דין־וחשבון לא רק על פעולות הא בשנה שעברה, כי אם השתדלתי לתת בקיצור נמרץ גם ידיעות על השנה הבאה. אין השעה פנויה למשהו אחר. זה משמש גם אות לכך, שהא חיה וגדלה ושהיא נושאת עיניה יותר ליום־מחר מאשר ליום אתמול.

בניסן שנה זו תמלאנה עשר שנים לפתיחתה הרשמית של הא. תמיד קבעתי לעצמי מועד של עשר שנים, כזמן הדרוש לשם הנחת היסודות. תקופה חלוצית זו היתה רבת־ענין, הייתי אומר, תקופה של התרגשות. זכות מיוחדת היא, שזוכים לה רק מעטים, לראות מוסד כה חשוב כשהוא גדל כמעט מיום ליום. אלה מאתנו שנתנה להם הזכות הזאת, עליהם לתת שבח והודיה מקרב לב ונפש. אין תקופה חלוצית כזו תמיד מן הקלות, ואין כל ספק שנעשו על־ידינו שגיאות הרבה יותר מאלה שנשמעו נגדנו מזמן לזמן. אין איש בינינו שיגיד, כי שבע־רצון הוא מהישגיו. אולם דבר אחד גדול ויסודי נוכל להגיד: הנה האוניברסיטה! היא קיימת, היא חיה, וממנה תושיה, ממנה תקוה, ממנה אמונה.

אל יפול לבנו עלינו בגלל דאגת־השעה. עלינו להיות משוכנעים שאנו נתנו ידינו למפעל רב־ערך בתולדות עם ישראל. חלילה לנו להדבק בספקנות השלטת בדבר ערכו של השכל וחשיבותם של קניני־רוח. עם ישראל לא הרגיש עוד בכל דורות־קיומו, שזרעו רכש תורה יותר מדי, מדע רב מדי. מי יתן כל עם ה' נביאים! מי יתן והיתה לכל איש ואשה מבינינו האפשרות לספוג לתוכם את חכמת ישראל הרחבה והעמוקה, שאפשר לקנות אותה במקום הזה. לא להפחית, כי אם להוסיף במתן חכמת ישראל לאנשים ונשים שוחרי תורה, לזאת אנו שואפים. ולא מדעי היהדות בלבד, כי אם בכל מדעי הרוח ומדעי הטבע, שבהם ומהם סם חיים וקיום ליהדות.

הימים הם ימי חירום לעם ישראל, אך גם ימי חירום הם לכל העולם כולו. האויר מלא חומר מפוצץ, והגץ הקטן ביותר עלול לפוצצו. לעת כזאת על הא לתת לעם ישראל, עתה יותר מאשר בכל שעה אחרת, את ההזדמנות לחנך דור של נוער בר־לבב, ער בשכלו ואידיאלי בתוך־תוכו, דור שיחונך על־ידי השיטה המדעית בכל חומרתה, דור שישמור על ירושת ישראל וישאף להאדירה. ערכים אלה טובים כשהם לעצמם, ותהיינה מה שתהיינה עתידות תבל ואדם – טובים הם ערכים אלה לא רק לכת קטנה של פרחי־כהונה, טובים הם לכל העם, לכל אדם המוכשר לקבלם.

מי יתן ובסיומו של העשור השני לאוניברסיטה העברית נראה אותה והיא מחוזקת ומעודדת וערה לתפקידה ההיסטורי הכביר.

¹

אדוני הנציב העליון, ידידי.

בשנה שעברה, ביום חג זה, ישב אתנו במקום הזה גדול בישראל, משורר, חכם, חוזה – חיים נחמן ביאליק ז"ל! היום נשאר מקומו ריק, ובחיי עם ישראל ובחיי האוניברסיטה העברית בכללם ישאר חלל ימים רבים. איש כמוהו מופיע על במת־חיינו רק אחת לדורות. ואנו שזכינו להכיר אותו פנים אל פנים ולשמוע מפיו את דבריו, דברי אמת וחסד, שומה עלינו להמשיך את מפעלנו ככל האפשר ברוחו ובדמותו. אין יום עובר עלינו מבלי להרגיש באסון שקרה לנו בהלקחו מאתנו. כולנו מלאים תודה על כל מה שנתן לנו, וכל העדה מבכה את הסתלקותו מן המחנה.

לוקח מאתנו השנה לא רק משוררנו וחוזנו, כי אם נפל גם השר בישראל – בנימין זאב רוטשילד ז"ל. לפני יובל שנים הראה את עצמו כאב לישוב החקלאי בארץ, ולפני מלחמת־העולם – כאב גם לאוניברסיטה העברית. הוא היה הראשון מבין כל מנהיגי הדור ועשיריו, שהבטיח לתמוך בידי הא לכשתווצר. הוא הוא שתרם כספים לבנין המכון לחימיה וכשנגשו ליצירת המכון למדעי היהדות לפני יותר מאחת־עשרה שנה, היה הוא הראשון שנתן את ידו לדבר.

יהי זכרם של שני עמודי־התווך לברכה לאוניברסיטה העברית!

לא אלמן ישראל! החיים הולכים ובאים ורואים אנו את נצני הדור החדש בוקעים ועולים.

לפני עשר שנים, בחודש הזה, ישבנו בקבוצה של שלושה אנשים, פרופ' מרדכי מרגליות ז"ל מפילדלפיה, פרופ' מיכאל גוטמן, יבדל לחיים, לפנים בברסלאו ועכשיו בבודפשט, ואני אתם. ובקרן־זוית של אחד חדרי הבנין לחימיה רשמנו לפנינו את שמותיהם של אלה שרצו לשמוע לקח במדעי היהדות. הראשון שעמד בתור, הראשון ששמו נרשם אז, יושב לפנינו עכשיו כבוגר. הוא וחבריו ידעו אז, שהכניסה לתוך כתלי הבית הזה אומרת התמסרות לתורה לשמה. לא ניתנה להם כל הבטחה שיפיקו תועלת מעשית איזו שהיא מלמודיהם – לא בחינות, לא גמר, אף לא תואר אקדימי; ואחריהם באו במשך השנים עוד תלמידים, בני גיל שונה ומארצות שונות.

ואף־על־פי שעכשיו מסודרת ההוראה לפי מערכת שעורים קבועה ומתקיימות בחינות ומוגשות דיסרטציות וניתן גם תואר אקדימי, אני מרגיש לחובתי להכריז קבל עם ועדה, שרמת־הלמודים לא נפלה, ונהפוך הוא, עלה עלתה, ושהיחס ללמודים נשאר כבראשונה – כמו לתורה לשמה. אות לכך הוא, ראשית כל, המספר הקטן של הגומרים; הלא ידוע, שמאה נכנסים לתורה ורק אחד יוצא, והתבוננו־נא לגילם של אחדים מהם ותראו שיש ביניהם כאלה שנשארו בתוך כתלי הא שבע, שמונה, תשע, עשר שנים, אף־על־פי שיכלו לגמור לפני שלוש, ארבע שנים. וכמעט כולם אומרים להמשיך כתלמידי־מחקר. ואיננו אומרים די, כי כוונת כל חבר המורים והעובדים המדעיים היא, לעמוד על משמר המדע ולהוסיף להעלות את רמת הלמודים.

כמו שיש בין גומרי השנה ותיקים, כך נמצאים ביניהם גם צעירים מאד, וחושב אני, שאפשר להגיע לידי אותה מסקנה גם ביחס לצעירים: גם הם למדו וממשיכים את למודיהם לשם שמים, מתוך אהבה יוקדת למדע, מתוך התשוקה לפתוח את ספר־החיים הגדול ולרדת לתוך עמקם של דבריו, מתוך שאיפה נפשית לדעה ולחכמה ולדברי־אמת.

בין הצעירים שבחבורה אנו מקדמים בברכה כפולה ומכופלת את השנים שבאו אלינו לפני שנה מהאוניברסיטאות שבברלין וקנינסברג. הם עמדו שם חצי שנה לפני גמר חוק הלמודים. נשאל־נא את פיהם על דבר רמת הלמודים כאן, אם אפשר להשוות אותה ללמודיהם שם. ודאי שאין לנו כל המקצועות הדרושים אפילו לאוניברסיטה זעירה, ודאי שחסרים אנו כל המכשירים והתחמושת הנחוצים לעבודה מדעית שלמה ומשוכללת; אולם מה שקבלו כאן עומד על הגובה, למרות דלותנו. ובטוח אני, שהתואר שמקבלים הם היום, התואר “מוסמך למדעי הרוח” – Magister Artium אינו נופל בערכו במובן המדעי מהתואר “דוקטור לפילוסופיה” שסרבו לתת להם בברלין ובקניגסברג. וכן בטוח אני, שהתואר שמקבלים הם כאן באוניברסיטה קטנה, אבל באוניברסיטה שלהם, באוניברסיטה העברית, יש בו משום יתר כבוד להם ויתר תפארת לעמם.

בימים אלה, כשנרשמים כאן סטודנטים צעירים למאות, עלינו להעמיד לנגד עיניהם את רצון הברזל שלנו לבלתי תת לאוניברסיטה לרדת מרמתה. כמו שלא הסתפקנו עד עכשיו רק במספיק ובטוב, והתאמצנו להגיע למעולה, כן לא ניעף ולא ניגע מלהעפיל מעלה מעלה. בתעודת־בגרות ביד אפשר להכנס ולהתחיל, אבל רק בעבודה ללא־ליאות ובהתמסרות יומם ולילה אפשר לצאת ולגמור; והאוניברסיטה תוציא בלי רחמים מתוך כתליה את כל אלה שאינם מתמידים ושוקדים בלמודיהם – עינינו לאיכות נשואות ולא לכמות בלבד.

כאויר לנשימה כן זקוקה הארץ לנושאי דגל האיכות. חיי הצבור וחיי הפרט אינם במזל של עליה, כי אם במזל של ירידה, וחיינו־אנו ועתיד עמנו וארצנו זקוקים לסטודנט העברי האמתי, שילמד באוניברסיטה את השיטה המדעית הקפדנית, הטהורה והנאוה.

כמעט כל הגומרים של מחזור זה בדעתם להיות למורים, מורי־דרך בבית־הספר ובספרות – כוונתם היא לעסוק בקנינים הרוחניים ולהפיצם ברבים. בפרשת השבוע הזה כתוב: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וחז“ל פירשו את המלים “מחוקק מבין רגליו”, שלא יסור מיהודה המורה, שתלמידים רבים יתאבקו בעפר רגליו. אף־על־פי שיש ביניהם אנשים שהוציאו כבר ספרים ומאמרי־מדע ודברי־שיר, ואף־על־פי שכל אחד מהן טעם כבר את טעמו של המחקר, וכמעט כולם ימשיכו לעסוק במחקר, הן בתוך האוניברסיטה והן מחוצה לה, אעפ”י כן יש ביניהם מלמדי תינוקות, מורים בבתי־ספר עממיים; כולם אנשים פשוטים, צנועים, שלא נכנסו לאוניברסיטה לשם שיפור מצבם החמרי, כי אם לשם שיפור כוחותיהם בעבודת הקודש שלהם בתוך העם. כולם מודים שהפיקו מלמודיהם תועלת רבה גם בעבודת ההוראה שלהם, כי הם מועילים להם לעצם ההוראה ולהכנת החומר. יש להם בטחון עצמי, שאין בו מן הספוק הרוחני בלבד, כי אם גם מן התועלת המעשית. כל זה צריך לשמש לנו אות, שלכל תכנית ההוראה והמחקר עלינו לתת ככל האפשר כוון של הכשרת התלמידים לחיים מעשיים אבל בשום פנים אין לעשות זאת על חשבון הרמה הגבוהה של ההוראה והמחקר. אלה שמחפשים כאן רק תועלת מעשית, אין מקומם אתנו.

ימים אלה של שפע מדומה אינם משפיעים על המוסמכים היושבים לפנינו. מובן שהם רוצים להתפרנס ודורשים גם תנאי־חיים של כבוד, אבל אינם שואפים לרווחים ולעושר. שמחים הם בחלקם, שזכו ללמוד וללמד, להעמיק את למודיהם ולהגדיל תורה ולהאדירה.

ולשואלים את השאלה החמורה: “מה יהיה עם גומרי האוניברסיטה העברית”? זאת תשובתי: עלינו לחנך את דור הסטודנטים לאהבת התורה לשמה, ולעשותו חדור ההכרה, שעליו לעבוד עבודת־הקודש בתוך אחיו – אחת היא מה המשרה ומה התשלום.

יודעני, שבארצות אחרות זורמים לתוך אוניברסיטאות סטודנטים מתוך שכבות עליונות רק לשם השגת קולטורה. עדיין אין לנו ב"ה שכבות עליונות; כל אחד הוא בארצנו שוה לרעהו, ואחת היא מאין מוצאו ומה מלאכתו. על הסטודנט העברי, על גומר האוניברסיטה העברית להיות כמו שנקרא ברכת יוסף בברכת יעקב אבינו: נזיר אחיו, – עליו להתודע אל אחיו, לעבוד בתוכם ולקחת חלק בשמחתם ובסבלם, ובה בשעה לפרוש משכרון הקנינים החמריים. אם כן יהי, אפשר לצפות ליום, שמאות ואלפים יצאו מהאוניברסיטה העברית וימצאו בתוך החברה שלנו את המקום הפשוט והצנוע שהם מבקשים לעצמם – ראשיתם מצער בחברה ואחריתם ישגה מאוד. – המסורת של רבי יוחנן וחבריו שמשה לנו במשך דורות רבים מופת וסמל, ואם נשאר נאמנים למסורת הזאת נוכל לפרש בימינו את הפסוק: “ומי יתן כל עם ה' נביאים” – מי יתן וכל עם הספר הזה מגדול ועד קטן, יהיה עם אוניברסיטאי.

אתם, חברי, השנה קבוצה של שבעה־עשר, כמנין טוב. ואת המלה הקטנה הזאת “טוב” הייתי רוצה שתקחו אתכם כצידה לדרך, – יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך – אמנם יגעתם הרבה וחייתם בקב חרובין, ומי יתן כי תאכלו יגיעכם זה באושר וטוב. טוב טעם ודעת למדני – במלים אלה פונה אליכם העם כולו, זה העם הדורש תמיד טוב טעם ודעת, ומצאתם חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב – ומי מכם לא יחפוץ חיים ולא יאהב ימים לראות טוב?

והנני משביע את כל אחד מכם בעמוד רגליו במקדש מעט זה: סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו!

¹

חברי! רושם רב עושה עלי קהל הסטודנטים העברים – של האוניברסיטה ושל התכניון– שנתאסף כאן, בעיר הקודש, לשם יסוד ארגון מאוחד, ברוכים הבאים!

קראתי בתשומת־לב את הכרוזים שהוצאתם בקשר עם הבחירות לועידה זו. עלי להגיד, שהכרוזים בכללם, תכנם כצורתם, מעידים על בגרות פוליטית. בין שאיפות הסטודנטים הנמנות בכרוזים נמצאת גם הקמת מעון, מועדון לסטודנטים על הר הצופים. איש בשורה אנכי היום. ברצוני לבשרכם שבימים האלה עלה בידינו להשיג למטרה זו מידי ישיש נפלא היושב בתל־אביב, ששמו יתגלה בזמנו, אולי גם בקרוב, סכום של 3.000 לא“י. סכום זה, נוסף על 2.000 הלא”י השמורות אצלנו למטרה זו, יאפשר לאוניברסיטה להקים בקרוב את המועדון של הסטודנטים, שכל־כך התפללתם לבנינו.

ברצוני להביע את שמחתי, שהארגון הזה כולל גם את התלמידים של התכניון. אינני יודע, מי פה מנשה ומי אפרים, למי ברכת הבכור ולמי ברכת הצעיר, איך שהוא, כתוב: “ישימך אלהים כאפרים וכמנשה” – גם על האחד וגם על השני להביא ברכה לכל העם. אני חושב, שגם התכניון וגם האוניברסיטה שואפים לאיזה אחוד, לאיזו אחדות, באופן שהתכניון ומוסדות אחרים בארץ יתאחדו בצורה זאת או אחרת, תחת השם “האוניברסיטה העברית”. ואני מקוה שיום זה בוא יבוא ולא ירחק היום.

אילו הייתם שואלים אותי: הסטודנט מהו? הייתי אומר: הסטודנט בכוחו למזג באופן מיוחד ונפלא שני דברים משתי קצוות – את הדבר הגדול, הכביר ואת הדבר הקטן, הזעיר. לו התכונה לחלום, לרחף באויר. והסטודנט צריך שיהיה בכל מקום ובכל שעה בעל מעוף, בעל נפש, צריך שיהיה עוז בנפשו ואומץ בלבו. עליו להאמין באמונה שלמה שבכוחו להתגבר על כל מכשול ופגע רע, אם רוחני ואם חמרי. עליו להתווכח על נושאים נשגבים, לראות את החיים פנים אל פנים ולומר: “אינני מפחד מפניכם, כי אתם משועבדים לי! לבי מלא רעננות ונעורים, כולי רגש ומחשבה, ואראה בכוחי־אני מה אפשר לעשות למען האמת היופי והחרות”.

ומצד שני, הרי הלמודים הם מסוג אחר, הם מורכבים מדברים פעוטים וזעירים. השיטה המדעית – והיא היא המטרה העליונה של למודיכם – דורשת דייקנות מופרזת. אין מקום בה לדבורים בעלמא ולמליצות. השיטה המדעית תובעת מאתכם לשבת על התורה ועל העבודה, להגות יומם ולילה בלי ליאות. העבודה הפילולוגית, למשל, דורשת תשומת־לב לכל מלה, לכל אות ולכל נקודה, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וגם במדעי־הטבע, הרי ההסתכלות בכל פרט ופרט היא היא עצם העבודה. הדבר הקטן שבקטנים חשוב כדבר הגדול שבגדולים, כביכול. ואין לומר כאן: אני סטודנט, אני סטודנט ואני מדבר על גדולות, חולם על עתיד של השגים גדולים לי ולאחרים, כשאגיע לזמן שאקח חלק בחיי החברה.

אלה ואלה דברי אלהים חיים. בשניהם צריך לטפל הסטודנט והסטודנט העברי ביחוד. עליו לחלום וללחום, לרכוש תורה, לתפוש עמדה, קו לקו, צעד אחרי צעד.

אנו זקוקים לסטודנט הזה. חיינו הם חיים בלתי־שלמים, הם חסרים רמה. אנו רגילים להסתפק ב“לא רע” או בטוב, והטוב כידוע הוא אויבו של הטוב ביותר. אמרו תמיד בארץ־ישראל: אם כן, מה אפשר לקוות כאן? די לנו במה שיש, היום טוב מיום אתמול! אין לנו קנה־מדה מוחלט. לכל הפחות בחיים האינטלקטואליים והרוחניים שלנו עלינו לשאוף למוחלט, לרמה גבוהה יותר, ואסור לנו להסתפק בפחות. ואם אנו מודדים את חיינו כאן לפי קנה־מדה זה, אנו רואים מיד מה נמוכה המדרגה שעליה אנו עומדים. מוסדותינו העליונים חייבים לדאוג להרמת המדרגה, הגובה, הרמה של חיי הסטודנט, ובדרך זו יורמו גם חיי הכלל.

אם תרשו לי אוסיף עוד דבר. כשאנו יושבים כאן, בארץ־ישראל וחולמים על קנינים רוחניים גדולים ונשגבים שלנו, חייבים אנו, לדעתי, שלא לשכוח גם את ערכי האנושות כולה. חלילה לכם, סטודנטים עברים, לשקוע כל־כך רק בלאומיות עברית עד שתשכחו את האנושות. חלילה לנו לחשוב שרק אנחנו הננו עם סגולה ושאין אומה אחרת מבלעדינו. עצם העובדה שאנו יושבים בארץ־ישראל, שהכינו פה שרשים, מטילה עלינו את החובה ונותנת לנו את האפשרות, להיות יהודי ואדם כאחד, יהודי־אדם, אדם־יהודי. מה שעל אחינו לעשות בגולה לשם קיומם, אין עלינו לעשות כאן בכמה מקרים. בארץ־ישראל יודעים אנו חרות פנימית, חופש רוחני וכאן מותר לנו לחלום על אנושות, על השתתפות בשחרור בני־האדם.

חברי! בעצם גמרתי מה שהיה לי להגיד, אלא שחובתי לנגוע עוד בשאלה אחת כואבת ואתכם הסליחה. אין לשכוח שהחיים מורכבים לא רק מהתוכן, שהוא אמנם העיקר, אלא גם מהצורה. צורת־החיים אף היא חשובה מאד. לפני אילו ימים ספרו לי באוניברסיטה על מקרה כזה. ידוע לכם שאנו סובלים בגלל המחסור באוטובוסים בשעות ידועות. יש לנו אמנם נפוליאון לאותו ענין, ובכל זאת גדולים הקשיים, ביחוד ביום גשם. והנה קרה דבר כזה: האוטובוס היה מלא סטודנטים ואחד הפרופיסורים, לא מבין הצעירים ביותר, נכנס לתוך האוטובוס ואמר: רבותי, אני נמצא כאן כבר שש שעות ואני עיף מאד, אולי מישהו מכם ימסור לי בטובו את מקומו. רבותי! אף סטודנט אחד לא קם לפני מורה זקן; לכך אני מתכוון בהערתי על צורת־החיים.

ברצוני לסיים את דברי בברכת עבודה פוריה. על הסטודנט להתווכח, לחלום, להלחם, לפעול, להרים גם את קולו, אבל לא לפי דרכי השוק. אזרח הוא ברפובליקה של המדע, שומר על הצורה של החיים כשם שהוא שומר על תכנם. ואם שומרים על הצורה, אפשר להתווכח ולהלחם על כל שאלה, ולהשאר בכל־זאת ידידים, גוש אחד של סטודנטים עברים בארץ העברים.

¹

אדוני הנציב העליון, גבירותי ורבותי,

לפני עשר שנים התאספו על הגבעה הזאת למעלה משנים־עשר אלף איש לפתיחתה הרשמית של האוניברסיטה העברית על־ידי לורד בלפור. הוא הלך בדרך כל האדם. כן הלך לעולמו אחד־העם, שראה באותו יום בפעם האחרונה את העם פנים אל פנים, ועזב אותנו גם ביאליק, אשר נשא ביום ההוא את חזונו. היום ההוא היה יום שכולו חיים, חדוה ותקוה. – מי שראה בעיניו את היום ההוא לא ישכח לעולם את מראהו על גוניו וצליליו, על כל הודו. מוסדות־המדע מכל קצוי־תבל שלחו אז את שליחיהם לעודד את ישראל ולברכו שלא יסור חזון־הקדומים מנגד עיניו ומקרב לבו.

אז לא היתה עוד אוניברסיטה. פתחו בשעורים במדעי היהדות על־ידי שלושה פרופיסורים ונפתח מכון לחקירה בחימיה עם פרופיסור אחד ושני עוזרים. במשך עשר השנים גדל מספר העובדים המדעיים עד למעלה מתשעים איש, העסוקים במכונים שונים לחקירה ובשתי פקולטאות להוראה – האחת למדעי הרוח, והשניה – המכון למדעי הביולוגיה. כשעבר בית־הספרים הלאומי מידי “בני־ברית” וההסתדרות הציונית לידי האוניברסיטה הכיל 74,000 כרך; עכשיו מסודרים על אצטבאותיו למעלה משלש מאות אלף כרכים רשומים בקטלוגים – והוא בית עקד הספרים הגדול ביותר במזרח הקרוב והתיכון.

תקציבה של האוניברסיטה לשנה זו הוא למעלה מ־50.000 לא"י. הוקמו בנינים לבית־הספרים, למעבדות, לסמינריונים ולאולמי־הרצאות וכן לאספים הגדלים והולכים. האספים לבוטניקה ולגיאולוגיה של ארץ־ישראל והארצות השכנות הם הגדולים בעולם. מספר החבורים והמאמרים של העובדים המדעיים מגיע למאות; תרומתם למדע ולחכמה מצאה הד בכל מקום.

רשומים עכשיו 450 תלמידים רגילים ותלמידי־מחקר. האוניברסיטה נתנה עד עתה את התואר “מוסמך למדעי הרוח” ל־58 תלמיד; כולם מצאו עבודה מתאימה בארץ ובחוץ־לארץ. מוסמכים אלה שמעו לקח באוניברסיטה מארבע עד תשע שנים. בשנה הבאה ינתן בפעם הראשונה תואר־הגמר המתאים ללומדי המכון למדעי הביולוגיה. מתקבלים לאוניברסיטה על־פי תעודות־גמר של בית־ספר תיכונים מלאים. התלמידים הם מארץ־ישראל ומעוד תשע־עשרה ארצות, בעיקר מאירופה המזרחית והמרכזית.

מה מחכה לנוער הלומד העברי, ביחוד בארצות המצוקה והרדיפות? האם נקבל בשויון־נפש את גזרות־הגרוש מהאוניברסיטאות, מבתי־האולפנא הרבות והולכות? אין אנו יכולים בשום פנים לקבל את הטענה השטחית, שיש יותר מדי סטודנטים יהודים בעולם. עמדת עם ישראל היתה אחרת מאז ומעולם; בכל דור ודור ובכל מקום ומקום אזר עם ישראל את כל כחותיו למען יצאו מקרבו יותר ויותר תלמידי־חכמים. עם ישראל רודף דעת חכמה ומדע, ובורח מן הבערות והבורות. “כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים”. אם יש חוששים, שהלמוד באוניברסיטה העברית יטה את הצעירים ממשלוח־יד מעשי הרי ברצוני להגיד, שלא ידוע לנו אף מקרה אחד שמי שהוא עזב את עבודת־השדה או משלוח־יד אחר בגלל האוניברסיטה העברית. נהפוך הוא, התלמידים לומדים באוניברסיטה בכדי להגביר את יכלתם במקצועות ובמלאכות שהם עוסקים בהם כיום, וכמה מן המלאכות האלה פשוטות הן ביותר. אין האוניברסיטה מחנכת את הצעיר הלומד ליהירות, כי אם לעניוות.

יום מלאות עשר שנים לאוניברסיטה אינו בעיקר יום שמחה למה שכבר נעשה בימים עברו, כי אם יום של בקורת עצמית וראיה לימים יבואו. אין איש כמונו פה יודע את החסר באוניברסיטה והטעון תיקון. דבר זה הוא טבעי, אפילו באוניברסיטאות בעלות מסורת ארוכה יותר משלנו ואמצעים גדולים הרבה יותר מאלה שנתן לנו עד עכשיו העם היהודי. אנו מודים בהזדמנות זו לכל אלה שסייעו בידינו עד כה וקוראים אנו לאלה שעוד לא נתנו יד למפעל, להצטרף אלינו כדי לעשות את האוניברסיטה האחת והיחידה של העם היהודי למקדש־חיים נשגב ומבורך לעדי־עד.

מה יש ברצוננו להשיג במשך חמש השנים הבאות? מלבד שכלול המחלקות הקיימות, תכניתנו להתפתחות נוספת, היא:

א. הרחבת המכון הביולוגי לפקולטה למדע הטבע והמדעים המדויקים. מדעים אלה לא רק שהם בעלי ערך מעשי בחיים ועוזרים להתפתחות ארץ־ישראל והארצות השכנות לטובת הכל, בלי הבדל גזע ואמונה, כי אם הם נעשים יותר ויותר חלק אינטגרלי של המחשבה והפילוסופיה של האנושות.

ב. מחלקה לחנוך. תלמידינו נוטים ברובם להוראה. שנוי יסודי יתהוה בשיטת החנוך בארץ־ישראל ובחינוך היהודי בכל העולם, אם במשך הזמן ידרש המורה היהודי לקבל את הדרכתו על־ידי האוניברסיטה העברית.

ג. מחלקה למדעי החברה. אין אולי ארץ כארצנו, שכה רב בה הענין בנסיונות חברותיים להלכה ולמעשה. אלה זקוקים לרקע מדעי ולהדרכה.

ד. מרכז רפואי, ביחד עם “הדסה”. זה יהיה צרוף של המעבדות הרפואיות של האוניברסיטה ובית־החולים רוטשילד של “הדסה” עם המרפאות והמעבדות שבו. ההוראה במרכז הרפואי תשא, לפי שעה, אך ורק אופי של חקירה והשתלמות.

ה. מכון לחקלאות, בשתוף פעולה עם תחנת הנסיונות החקלאית של הסוכנות היהודית, ברחובות. מכון זה מכוון גם להשתלמות וגם להוראה רגילה. ברור למדי, כמה חשוב קיומו של מכון כזה בארץ קטנה, אשר חוט־השדרה של תעשיתה ושל כל חייה היא החקלאות.

ו. בית־ספר להנדסה, ביחד עם התכניון בחיפה. פיתוח ארץ חלוצית, בארץ־ישראל והארצות השכנות, הוא בראש ובראשונה מתפקידו של המהנדס והבנאי.

ז. משפטים ואדמיניסטרציה צבורית. – עוד לא הוברר מצבה של תורת המשפטים בתכניתה של האוניברסיטה. – יש צורך ברמה גבוהה של חינוך אדמיניסטרטיבי למתעתדים להכנס לשרות הממשלה או המוסדות הלאומיים היהודיים.

ח. יש לסדר בכל הארץ שעורים חיצוניים דוגמת אלה שסודרו ביזמתה של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית, בתל־אביב. כן על האוניברסיטה לחשוב על סדור שעורי־קיץ ומחזורי־שעורים לתקופות קצרות, לשנה או לשנתים, לאלה שבאים מחוץ־לארץ ואין באפשרותם להשאר כאן לשם גמר חוק־למודים מלא באוניברסיטה.

ט. הוצאת הספרים. אחת המטרות החשובות של האוניברסיטה העברית היא להעשיר את הספרות העברית בספרי־מדע מקוריים ובתרגומים עברים של ספרי מופת לועזים. הלשון העברית, היא כלי־התמיד אשר לא ישבר, בו ישמרו הרוח והרגש, והאידיאלים היהודיים מעולם ועד עולם. מה מעט נשאר לנו מההיסטוריה בת־האלפים שלנו מחוץ למה שנשתמר בלשון העברית ובארמית אחותה. בכל נפתולי ההיסטוריה היהודית לא יכול כל פטיש לנפץ כלי־יקר זה, לסתום את פי הנפש העברית – השפה העברית. מימי התנ"ך ועד ימינו אלה היתה רק דרך־חיים אחת בתוך היהדות – להיות נישא בזרם הלא־אכזב של המסורת העברית. המסורת העברית היא אשר נתנה כוח ועצמה למחוקקינו, למשוררי־התהלות, לנביאים ולפילוסופים שלנו לעמוד בפני תגרות־הזמן ויד־אדם. – על כן האוניברסיטה שלנו היא עברית. כך אנו באים מתוך מחשבה תחילה בברית עם כוחות־הנצח של דברי־ימינו, כי יודעים אנו, שבדרך זו אנו יוצרים נכסי צאן ברזל גם לשעה וגם לעולם.

י. אחרונה – אולי הגיעה השעה שנדון בכובד־ראש על יצירת אקדמיה יהודית של אנשי־מדע וחכמים בכל העולם. מרכזה של אקדמיה זו מקומו באוניברסיטה העברית.

את התכנית שהתויתי כאן לאוניברסיטה העברית בירושלים, האוניברסיטה של עם ישראל בארץ־ישראל, אין מן הנמנע להוציאה לפועל. תכנית זו פירושה – 100.00 לא“י לכל שנה, במשך חמש השנים הקרובות, במקום 50.000 של היום. אמנם זהו סכום גדול. אולם מהו סכום של מאה אלף לא”י בשנה להחזקת מרכז לרוחו ויצירתו של עם ישראל כולו?

נמצאו אומרים, שאי־אפשר יהיה להשיג את הכוחות הדרושים למחקר ולהוראה. גם בלי מאורעות גרמניה לא היה זה נכון. אנשים צעירים בעלי כשרון עמדו ויעמדו תמיד לשרותנו, ועתה, עם מאורעות גרמניה, חפצים הרבה אנשי־שם במדע לבוא אלינו. כמה אנשי־מדע יוכלו להקלט באוניברסיטה ובמוסדות הקרובים לה? הכל לפי נדבת־לבו של העם היהודי. עד עכשיו נקלטו במוסדות החינוכיים בארץ כששים אנשי־מדע וחכמים מפליטי גרמניה ויש לקוות שישארו בעבודתם בקביעות. בהשואה לארצות הגדולות והעשירות שבעולם ובהתחשב עם אמצעינו המצומצמים, הרי זהו מספר ניכר. אנו זקוקים להם כאן, ולא רק מפני מדת כהנסת אורחים אנו מקבלים את פניהם בשובם לביתם, לבית עמם.

האם לא יד ההשגחה בדבר, שהאוניברסיטה העברית קיימת? מה דלים וריקים היינו במובן מוסרי ורוחני, אילו בימים אלה של חדוש הברבריות והרדיפות לא היתה קיימת בשבילנו ארץ־ישראל, לא היתה קיימת אוניברסיטה עברית. מה גדול מקור הנחמה והעצמה לכל יהודי באשר הוא במחשבה, שבארץ קדושה זו שואפים להקים מולדת, שעל גבעה זו בעיר־הקודש יש ראשית לאוניברסיטה עברית ממש.

ארץ־ישראל היא המבחן הגדול לעם ישראל. כאן הבעיות שלנו הן לא רק יהודיות כי אם גם כלל־אנושיות, והבעיות האנושיות הכלליות נהיות לבעיות יהודיות. היהודי הראה לדעת שהוא מסוגל לכל – לההפך לבנאי, לאיש־השדה ולאיש־הים. ארץ־ישראל הוכיחה, שהיא מוכשרה להתפתחות חקלאית, תעשיתית ומסחרית. ארץ זו, הקטנה והצחיחה ברובה, הוכיחה כי יש בכוחה לפרוש את זרועותיה הלוך ופרוש ולתת מקלט לאלפי נרדפים על יהדותם. אך ראשית כל אנו מחכים, שארץ־ישראל תעמוד במבחן הקשה שהוטל עלינו על־ידי האידיאלים החברותיים, המוסריים והדתיים. אידיאלים אלה הם בעלי ערך עולמי, המטילים על היהודי כמורה־דרך לעמים חובות רבות־אחריות. ובשוותנו את אלה לנגד עינינו עלינו לעשות את מאמצינו הגדולים ביותר. הננו עם חדור יצרים רבים, טובים ורעים, שופע אישים אשר איל להם. צרכי עם ישראל גם הם דוחקים – אסון וצער בשער. רואים אנו בארץ קטנה זו את הקוים האופיניים של כל תפוצות הגולה, את ההתלהבות והעוז של אופי היהודי ומגמתו. מה יהיו פני התרבות והציביליזציה, אשר כל זה יביא בכנפיו? הנהיה בציון לקהל שאננים, אשר חמדנות ואנוכיות מושלות בו, לקהל שכחי־אלהים?

או נהיה כאן לעדה, לעם אשר יחדש ויעמיק תמיד את האידיאלים האלה – החברותיים, המוסריים והדתיים, הנובעים ממקור ספרינו ומסורתנו? האוניברסיטה העברית שואפת להקים תלמידי־חכמים אשר יוסיפו משנה לשנה, מעשור לעשור לעסוק בספרים אלה, להמשיך במסורת זו ולעצב מחדש את חיינו; תלמידי־חכמים אשר יפרו את הספרות, המסורת והחיים שלנו בהחדירם לתוכם את כל ענפי־המדע של אוניברסיטה מודרנית. האוניברסיטה העברית שואפת לאחוד המסורת היהודית והמדע הכללי, מה שנתגשם בנשר הגדול, ברמב"ם, ועשהו למורה נבוכים.

בזאת נשמור על אש־התמיד לבל תכבה; ומתוך אהבה ליהדות ולמדע גם יחד, מתוך הקרבה עצמית והתעלות רגשותינו, על־ידי רגש הלאומיות והבין־לאומיות שלנו, שומה עלינו להעמיק ולהרחיב את יסודות החיים היהודיים מדור לדור. אולי בדרך זו נוכל לסייע בידי האנושות לראות את אור האמת ולהנצל מחשכת הלילה, מחשכת הבערות, מאימת המלחמה והאכזריות העומדים עליה לבלעה.

בעלותי על הגבעה הזאת, מתרשם אני תמיד משני דברים. הראשון הוא המקום אשר עליו בנויה האוניברסיטה העברית. על אחד מדרוני־הגבעה יש תל אשר מעליו אני מסב את ראשי ונשקף אל עיר־הקודש, עיר־הנצח מעולם, עיר־הנצח עד עולם. האמנם זאת ירושלים? עולים באזני דברי משורר־התהלים: “שאלו שלום ירושלים”, “עומדות היו רגלינו בשעריך, ירושלים”, “ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו”, ודבר הנביא: “ונקראה ירושלים עיר האמת”. בהגיעך לפסגת הגבעה רואות עיניך אל ראש־הפסגה, שפארו הוד משה רבינו, אל ים־המלח והירדן, אל מדבר־שממה ואל שדה־ברכה, ואל ענתות עיר ירמיהו. מה נהדרה מסגרת זאת לאוניברסיטה עברית! כן עושות עלי רושם בל־ימחה השורות הדוממות של אצטבאות הספריה, שורה מעל שורה, המכילות רבבות ספרים רשומים. כאן על סף המדבר, גדל בית־עקד ספרים גדול, הגדל והולך באהבת העם היהודי.

ואלה הם איתני־הנצח: הגבעות, האדמה – ורוח האדם שוחר האמת והחוקר לאור ספריו ברזי מסתורין. מה נפלא הדבר, שעם זה מחדש פה את נעוריו, מביא מחדש את “מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות”. אנו עומדים בערב הפסח, זמן חרותנו. אנו צועדים מחדש בדרך הישנה של ההיסטוריה היהודית עתיקת־הימים האומרת שחרור מעבדות, נתוק אזיקי־סוהר – “וזרחה לכם… שמש צדקה ומרפא בכנפיה”.

¹

אין אנו יכולים לפתוח את שנת־הלמודים האחת־עשרה מבלי להזכיר את האבדות הגדולות שאבדו לאוניברסיטה בשנה האחרונה.

ד"ר שמריהו לוין, בונה התכניון, תמך ברעיון של יצירת אוניברסיטה עברית זמן רב לפני המלחמה העולמית,והוא היה האיש אשר בדבר־פיו ובעטו עורר את היהדות האדישה להרגיש ולהבין מה גדולים ונצורים הכוחות הרוחניים והאינטלקטואליים של עם ישראל.

יצחק לייב גולדברג תרם בשנת 1914 את חלק הארי של הכספים לרכישת חלקת־אדמה, שעליה עמד בית י’ון גריי היל, ואפשר להגיד: הודות לו הכה הרעיון של האוניברסיטה העברית את שרשיו הראשונים בקרקע. אהבתו העזה לחינוך ולתרבות עבריים ותקוותיו שתלה באוניברסיטה מצאו בטוי־אמת בצוואתו, שהיא הראשונה במינה מידי יהודי בארץ־ישראל. מי יתן ושמשה צוואה זו מופת לאחינו בני־ישראל באשר הם שם.

אישים אלה מרחיקי־ראות, ראו בחזון מה חשוב הוא מרכז גדול לתורה בירושלים, ומה רב ערכו לעם ישראל ולאנושות כולה. להם היתה, לאשרם, הזכות המיוחדת לראות אוניברסיטה זאת בראשית מצעדיה, וההתענינות הרבה שהראו לכל המתרחש באוניברסיטה עולת־הימים שימשה תמיד עידוד לכל עובד בה. שמות אלה ירשמו במגלת־הכבוד של האוניברסיטה העברית בתודה ובאהבה, ויקומו לעולמי־עד.

במקום זה ברצוני להביע בשם חבר־הנאמנים את תודתנו לכל אלה אשר תרמו מהונם בשנה האחרונה לאוניברסיטה למטרות מיוחדות מחוץ לתקציב הרגיל. לשמחתנו הולכת הרשימה וגדלה, וארוכה היא מלפרטה כאן עכשיו.

אף־על־פי שהאוניברסיטה קיימת למעלה מעשר שנים פתחו, כידוע, רק לפני שבע שנים בהוראה במדעי הרוח לשם מתן תעודות־גמר. וכך נכנסת עכשיו הפקולטה למדעי הרוח לשנתה השמינית. במשך ארבע השנים האחרונות כיהן פרופ' קליין כראש הפקולטה. בשנה שעברה היה גם יו"ר הועדה המתמדת של הסינט. ברצוני להביע לפרופ' קליין את תודת כל האוניברסיטה על עבודתו הנאמנה והמסורה.

עד היום קבלו את התואר “מוסמך למדעי הרוח” חמשים ושמונה איש, ומגומרי תרצ"ה הנבחנים עכשיו יווספו עליהם עוד שבעה. כן ינתן החורף לעשרה תלמידים התואר “מוסמך למדעי הטבע”. תואר זה ניתן השנה בפעם הראשונה.

הבקשות להתקבל לאוניברסיטה באות מכל קצוי תבל, ואין באפשרותנו, לדאבוננו, להענות לכל הדופקים על דלתותיה. חסרים אנו, לצערנו, האולמות והמכשירים לשם כך. מניחים, שמספר התלמידים לשנה זו יגיע לשש מאות, בערך.

רשומים באוניברסיטה 38 תלמידי־מחקר בעבודה מדעית לשם קבלת התואר “דוקטור”. תלמידים אלה עוסקים במחקר במקצועות יהודיים וארצישראליים, וכן בפילוסופיה, בהיסטוריה, באיסלם, וגם בביולוגיה. עד עתה לא ניתן עוד באוניברסיטה התואר “דוקטור”. למותר הוא לחזור על כך, שהדרישות לשם קבלת תואר זה גדולות הן למאוד. אנו מקוים, שהתואר דוקטור של האוניברסיטה העברית יחשב בכל מקום כתעודה לרמה עליונה של תורה וחכמה.

התלמידים העומדים לקבל החורף את התואר “מוסמך למדעי הטבע” הם מהמכון למדעי הביולוגיה. מכון זה למדעי הביולוגיה הוא החלוץ לפני הפקולטה למדעי הטבע. חובה נעימה היא לי להודות לפרו' פודור על פעולתו במכון למדעי הביולוגיה, שבראשו עמד ארבע שנים תמימות, מיום הוסדו.

אנו מקוים, שעוד השנה תפתח הפקולטה למדעי הטבע. – חבר הנאמנים מינה ברצון את ד"ר ח. וייצמן לשנתים הבאות לראש הפקולטה למדעי הטבע ומסר לו את הרשות למנות את אחד הפרופיסורים לסגן שלו. כן יוכל למנות פקיד מיוחד, שיבחר על־ידיו ויאושר על־ידי הועד הפועל של האוניברסיטה שיעמוד לידו בעבודה האדמיניסטרטיבית של הפקולטה.

בקשר עם הקמת הפקולטה למדעי הטבע יש עוד לדון בכמה שאלות, ביניהן שאלת ארגון חוגים ראשיים חדשים, בפיסיקה ובחימיה, ושאלת מנויים והעלאות.

כמה מתלמידי הביולוגיה חשבו, בהכנסם ללמודים, להמשיך את למודיהם בפקולטה לחקלאות. חבר־הנאמנים לא מצא עוד, לדאבוננו, את האפשרות לפתיחת הקולג' החקלאי, אבל חדש את החלטתו ליסד את הקולג' החקלאי בשתוף פעולה בין האוניברסיטה ובין תחנת הנסיונות החקלאית ברחובות. לשם פתיחת קולג' חקלאי על יסודות מוצקים זקוקים ראשית כל – לפי החומר שנמסר לחבר־הנאמנים – הוצאה חד־פעמית בסכום של 30.000 לא"י. כפי המשוער, יספיק סכום זה להקמת הבנינים הדרושים לקולג' ברחובות וכן למתן האפשרות לתחנת־הנסיונות החקלאית לעסוק כהלכה במחקר, מבלי להזניח את העבודה היום־יומית.

ד"ר וייצמן ופרופ' ליפמן מתחנת הנסיונות החקלאית הממשלתית בניו־ג’רסי נתבקשו להכין תכנית ולחשוב על הדרכים ועל האמצעים להקמת הקולג' החקלאי.

הישוב הארץ־ישראלי בקש ודרש מאת האוניברסיטה לפתוח את הקולג' החקלאי, זהו אמנם אחד הצרכים החיוניים של הארץ. נאמר לנו לעתים קרובות, שהישוב ישתתף ביד נדיבה בהחזקת קולג' מקצועי, בו יוכל הנוער הארצישראלי לקבל את חנוכו בארץ במקום לצאת לחוץ־לארץ. אפשרות זו ניתנת עכשיו, ואנו מקוים, שהישוב יתן בקרוב את התשובה המתאימה במובן הכספי.

נוסף לפקולטאות למדעי הרוח, למדעי הטבע ולחקלאות, חושבים, כידוע לכם, גם על סדור פקולטה לרפואה, לפי שעה, רק לבעלי תואר אוניברסיטאי. חבר־הנאמנים הכיר כבסיס לפקולטה זו את המעבדות הבאות: היגיינה ובקטריולוגיה, פרזיטולוגיה, ביוחימיה, פיזיולוגיה פתולוגית, רדיוביולוגיה, פתולוגיה נסיונית, ואנדמקרינולוגיה. מתקדמת הכנת התכניות להקמת הבנינים למרכז הרפואי ביחד עם “הדסה”. אומרים להקים על הר הצופים שלושה בנינים ראשיים: בית־חולים אוניברסיטאי של הדסה ע“ש רוטשילד, בית־ספר לאחיות וקולג' לרפואה ע”ש רטנוף. אנו מקוים, שכתום שנתים יעמדו כבר הבנינים האלה על תלם.

בקשר עם התפתחותם של מדעי היהדות, שהם הגרעין והתווך של חיי האוניברסיטה, אישר חבר־הנאמנים, על־פי המלצת הסינט, כחוגים ראשיים את חוג הלשון העברית ואת חוג הפילוסופיה העברית והקבלה. יוצא, איפוא, שעד עכשיו הוכרו חמשה חוגים במדעי היהדות כחוגים ראשיים. בפקולטה למדעי הרוח בכללה, ישנם עד עכשיו החוגים הראשיים הבאים:

1. ידיעת ארץ־ישראל.

2. לשון עברית.

3. ספרות עברית.

4. פילוסופיה עברית וקבלה.

5. תלמוד.

6. תרבות האיסלם.

7. היסטוריה.

8. למודים קלסיים.

9. פילוסופיה.

10. מתימטיקה.

דנים במנוי מורים במכון למדעי היהדות לתנ"ך, לאגדה ולהיסטוריה חדישה של עם ישראל.

ד"ר ה. ברגמן, שהיה מרצה בפילוסופיה, נתמנה כפרופיסור לפילוסופיה, וסודרו הפרופיסורות של פרופ' מ. פקטה ופרופ' א. ה. פרנקל במכון למדעי המתימטיקה.

פרופ' ג. וייל, מהאוניברסיטה בפרנקפורט ולפני־כן מנהל המחלקה האוריינטלית של הספריה הממשלתית בברלין, נתמנה למנהל בית־הספרים במקומו של ד"ר ה. ברגמן, שיקדיש מעתה את כל זמנו לפילוסופיה. פרופ' ג. וייל נתמנה גם כפרופיסור לפילולוגיה ערבית ותורכית.

פרופ' מ. בובר, מהאוניברסיטה בפרנקפורט, נתמנה לקתדרא באוניברסיטה; על שם הקתדרא יודיעו בקרוב.

ד"ר א. הראובני נתמנה כמרצה במוזיאון לצמחי הספרות העברית העתיקה.

בשנה זו יתחילו להורות באוניברסיטה פרופ' ב. ברוצקוס בכלכלה אגררית, וד“ר א. דושקין בתורת החנוך; שניהם נתמנו אשתקד. כן יתחיל ד”ר סוקניק במתן שעורים בארכיאולוגיה.

האוניברסיטה תעקוב בענין רב אחרי התפתחותו של בית־הספר התיכון, שנפתח השנה תחת חסותן המשותפת של המחלקה לחנוך של האוניברסיטה ומחלקת־החנוך של כנסת־ישראל. חבר־הנאמנים אישר את הצעדים הראשונים לסידור הוראה במחלקה לחנוך והאוניברסיטה מתכוננת, לכשתאופשר השלמת המחלקה על־ידי הוספת הקתדראות הנחוצות, להגשים את תכנית הלמודים לשם מתן תעודת מורה לבתי־ספר תיכוניים.

דר ר. לכמן כבר התחיל לארגן את הארכיון שלו למוסיקה מזרחית. הוא חבר למחקר של האוניברסיטה. ד“ר מ. שטקליס עובד כחבר למחקר בפרי־היסטוריה וד”ר א. בראואר – כחבר למחקר באתנולוגיה, ביחוד בין עדות המזרח.

במשך השנה הבאה תתפרסם ביבליוגרפיה מלאה של הפובליקציות של העובדים המדעיים באוניברסיטה. ביבליוגרפיה זו תתן מושג על איכותה וכמותה של העבודה שנעשתה בתוך כתלי האוניברסיטה ומחוצה לה על־ידי עובדיה המדעיים.

נגמרה וסודרה המעבדה החדשה לחימיה פיסיקלית ובקרוב תפתח העבודה בה בהנהלתו של ד"ר פרקש.

המעבדות למחלת הסרטן, בהנהלת פרופ' ל. הלברשטדטר וד"ר ל. דולז’נסקי אוכסנו לשנתים הבאות בבית־הבריאות שעל־שם שטראוס, הודות למנהל בית־הבריאות פרופ' קליגלר ולהסתדרות “הדסה”.

חושבים שבית־הסטודנטים יהיה מוכן לשמוש לאחר חדשים מספר. בקשר עם זה ברצוני להגיד, שבזה ממלאים רק חלק קטן של צרכי הסטודנטים.

יבושה הקרוב של בצת החולה מצריך בדיקות זואולוגיות, בוטניות וגיאולוגיות בכדי לחקור באופן מדעי את צורות החיים של בצה גדולה זאת בטרם יעלמו. תרומות מיוחדות מאפשרות את הבדיקות האלה.

בחבר־העובדים של האוניברסיטה העברית נמצאים כיום עשרים מלומדים, שחיו ועבדו קודם בגרמניה. בשים לב לכך, שהאוניברסיטה העברית היא בעצם כמעט חסרת־אמצעים, הרי זהו מספר גדול. דבר זה אפשר להסבירו רק בעובדה, שלאמתו של דבר זקוקה האוניברסיטה העברית, הגדלה והולכת, לאנשים אלה שהכניסה לתוכה מגרמניה ומארצות אחרות. ויש לקוות, שהעם היהודי ימשיך לתרום לטובת האוניברסיטה. ותצא מזה טובה כפולה ומכופלת: לאוניברסיטה העברית יווסף כוח ועצמה ובו בזמן תנתן האפשרות לחכמים ולמלומדים להמלט מהגורל המר, שגרמניה של היום היתה רוצה לגזור עליהם.

חבר־הנאמנים אישר לשנה אקדמית הזאת תקציב של למעלה מ־77.000 לא"י. אוסף סכום זה הוא בלי ספק אפשרי, אולם הוא ידרוש עבודה מפרכת בכל הארצות. תמה אני, משום־מה אין הישוב, הנמצא כעת במזל של רווחה, משתתף יותר בהוצאות האוניברסיטה. למעלה מכל ספק הוא, שאגודת שוחרי האוניברסיטה בארץ־ישראל פעולותיה חשובות, אולם כמה אנשים בארץ העירו לי, שהתפלאו לסכום הקטן שנתבקשו לתרום, ורבים הם אלה שעוד לא פנו אליהם, שיתרמו למען האוניברסיטה.

בשנה האחרונה היה חלקה של אמריקה בהכנסות התקציב הכללי 60,8% לעומת 67,9% בשנה שלפניה. אות הוא, כי יתר חלקי היהדות מתחילים גם הם להרגיש באחריות המוטלת עליהם כלפי האוניברסיטה.

אנו אומרים ליסד באוניברסיטה משרד לתעמולה וארגון, בכדי שדבר האוניברסיטה העברית, מטרותיה ופעולותיה, ינשא לכל בית ישראל בכל תפוצותיו.

הדאגה להספקת התקציב השנתי איננה בשום פנים הפרובלימה הכספית היחידה של האוניברסיטה. אמנם אפשר להגיד, שלמרות גדלו של התקציב השנתי, הרי זוהי במדה ידועה הקטנה שבבעיות הכספיות של האוניברסיטה. כמובן, שהשגת התקציב השנתי היא הראשונה בדאגותיה הכספיות של האוניברסיטה, וברור שהתקציב השנתי מוכרח לגדול משנה לשנה, עד שהאוניברסיטה העברית תהיה לאוניברסיטה הגדולה, שהגורל היהודי הטיל עליה להיות. – תקציב שנתי, המבוסס בעיקרו, כמו תקציבנו, על תרומות שנתיות, איננו איתן, ויש לעשות כל התאמצות בכדי להשיג יותר קרנות קבועות. אולם הבעיה הפיננסית הגדולה והחמורה של הא היא הבעיה של קרקע, בנינים, מוזיאונים, קרן־פנסיה, הוצאת־ספרים, פרסים וסטיפנדיות לתלמידים – כל זה דורש סכומים עצומים, והצורך בהם נעשה עם כל שנה דחוף יותר ויותר.

ברצוני לומר מלים מספר בדבר הסדורים האדמיניסטרטיביים החדשים באוניברסיטה.

הגיעה השעה, שלא נראה גם לאוניברסיטה וגם לקנצלר שלה, שאדם אחד ישא עליו את כל עולה של האוניברסיטה, ויהי האחד מי שיהיה. זה טבעי למדי, ואולי גם הכרחי, שבתקופת־יצירה ראשונה ימצא אדם אחד שיקדיש את עצמו בכל מאודו למפעל בכדי ליצור יש מאין, והוא מעמיס על עצמו כמעט בהכרח את כל העול וכל האחריות, שאין בכחו של אחר לשאתם אחר־כך. האוניברסיטה היתה עתה לגדולה וחשובה במדה כזו, שהגיעה השעה שהעול והאחריות יפלו, ככל האפשר באופן הגיוני ושיטתי, על שכמם של מספר אנשים.

הסדורים החדשים הם לנסיון לשתי השנים הבאות.

אחד התפקידים הקשורים למשרת הקנצלר היה לעמוד בראש הועד הפועל. תפקיד זה כולל אחריות לאדמיניסטרציה הכללית של האוניברסיטה וכן לצד הכספי. בין התפקידים של הקנצלר, שבשנתים הקרובות ימלא אותם יו"ר הועד הפועל, יהיה לדאוג לשמירה על תקנות האוניברסיטה, לפעול במקרים תכופים ולהיות אחראי למשמעת באוניברסיטה. לאשרה של האוניברסיטה, מר שלמה שוקן הוא האיש, אשר לידיו אפשר למסור בלב שקט גם את האדמיניסטרציה הכללית וגם את האחריות הכספית בעיקרה. מר שוקן הוא, כידוע, גזבר־הכבוד של האוניברסיטה. גם את תפקידי הגזבר מלא הקנצלר במשך כמה שנים בעבר. אילולא נכונותו של מר שוקן לשאת בתפקידים אלה, היו נתקלים בהרבה יותר קשיים בהכנסת הסדורים האדמיניסטרטיביים החדשים.

הקנצלר היה גם יו"ר הסינט. את התפקיד הזה ימלא בשנתים הבאות פרופיסור אשר נבחר על־ידי חבריו בסינט. בתוך סינט האוניברסיטה ישנם, בלי ספק, אנשים מספר היכולים לשאת בתפקידים אלה. ראש הסינט יקרא הרקטור ויהיה הראש האקדימי של האוניברסיטה. הוא יבחר לפי השיטה הקונטיננטלית, לשנה או לשנתים, ולא לפי השיטה של בחירת ראש אקדימי פחות או יותר קבוע, הנהוגה באנגליה ובאמריקה. אני רוצה להביע בזה את ברכותי הלבביות לפרופ' ה. ברגמן, שנבחר זה עתה למשרה זו, ואת ברכות כל חבריו ודורשי טובתה של האוניברסיטה.

כמו עד כה כן ימשיכו לעמוד בראש הפקולטאות הדקנים, שיבחרו בכל שנה או שנתיים.

הקנצלר נעזר כראוי במשך כל השנים על־ידי העובדים האדמיניסטרטיביים, וביחוד על־ידי המזכיר הראשי, מר ש. גינצברג. על הקנצלר היה להחליט לא רק בענינים אדמיניסטרטיביים כלליים, כי אם גם בשאלת האדמיניסטרציה היום־יומית. חלק רב מהתפקידים האלה של הקנצלר ימלא מעתה מר ש. גינצברג, אשר נתמנה לאדמיניסטרטור של האוניברסיטה, כחבר בועד הפועל. אינני יכול לעבור על הזדמנות זו מבלי להביע שוב למר גינצברג את תודתי על אומץ לבו ומסירותו מראשיתה של האוניברסיטה ועד היום הזה, בזמנים טובים ובזמנים רעים.

הקנצלר לשעבר הוא מעכשיו נשיא האוניברסיטה. אם מותר לי לומר דבר אישי אומר: מי יתן והיה בידי נשיא האוניברסיטה לסייע לאוניברסיטה שתעמוד ברמת האידיאלים הרוחניים והאינטלקטואליים שלה ולעודד את כל עובדיה לתת ממיטב כוחם למדע, לחכמה, ליהדות ולאנושות כולה.

מעכשיו מוטלת על כל אחד ואחד מאנשי האוניברסיטה החובה, להתאמץ ככל האפשר שהתקופה החדשה הבאה עתה על האוניברסיטה תהיה לה לברכה, לברכת־אמת. תנאי קודם הוא, האמונה באידיאלים של האוניברסיטה והאמון בטיבם של האנשים, שלידיהם נמסרו התפקידים החדשים האחראיים האלה. הצלחת הסדורים החדשים תשמש התעודה הנאמנה ביותר לחנוך הא במשך עשר השנים שחלפו בדרך לשלטון עצמי.

בהזדמנויות שונות הזכרתי את הצורך באקדמיה עולמית למלומדים ולחכמים יהודים, ואולי גם לאמנים, שמרכזה יהיה באוניברסיטה העברית. יש לארגן את עבודת היצירה היהודית בימים אלה של בלהות ואימה. למלומדים ולאמנים היהודים צפויה סכנה של בידוד להוותם ולהוות המדע והתרבות. החיים היהודיים הם עתה בכור העוני ושעה כזו היא שעה הרת רעיונות נשגבים ותכניות רחבות ביותר. למרות דלותם של ההמונים היהודים, עוד יש בידי העם היהודי הכספים הדרושים למטרות אלו. אינני יכול להבין את הלך־רוחם של היהודים בעלי־היכולת העומדים מן הצד ואינם מרגישים, שראשית־חובתם היא לקדם בכל יכלתם את החיים הרוחניים והאינטלקטואליים של היהודים והיהדות. אם לא למען מטרה זו כשהיא לעצמה, למען השמירה על גאון ישראל, יעשו־נא, לפחות, למען שמם הטוב של היהודים והיהדות בכל העולם. תשמש־נא גרמניה למופת. מה הדבר אשר עורר את הלבבות ואת מצפון האנושות – האם גורל אנשי־החרושת היהודים או גורל המדינאים היהודים? לא! את החרדה עורר מורה־האוניברסיטה היהודי, המלומד היהודי, הסופר והאמן היהודי. הם בעיקר, בזכויותיהם ובסבלותיהם, הביאו את כל העולם לראות בזעם ובצער אל הטרגדיה ששמה גרמניה.

הבה נקדישה את עצמנו בפתיחת שנת־הלמודים החדשה ביתר שאת לטובת האוניברסיטה העברית ולטובת האידיאלים הנשגבים שלמענם היא קיימת!

דברי־אזכרה

דברי אזכרה

מאת

יהודה ליב מאגנס

---

לזכר פרופ' יוסף הורוביץ

מאת

יהודה ליב מאגנס

¹

התאספנו במכון למדעי המזרח כדי לתלות את תמונת ידידנו המנוח פרופ' הורוביץ ז“ל. התמונה נשלחה ע”י לשכת “בני־ברית” מפרנקפורט ענ"מ שעל־שם אבי המנוח, מרקוס הורוביץ. על פרופ' הורוביץ אפשר לומר, כי תוכו כברו היה – גלוי לעיני הרואה אותו, חפשי מכל מרמה. לא היה איש – על כל פנים, אני עצמי לא פגשתי איש כזה – ששנא את הורוביץ, והוא הן הביע תמיד את דעתו בלי משוא־פנים ומבלי להעלים עין מאיזו נקודה של הענין שדן בו. הוא כתב את ספרו האחרון “הודו תחת השלטון הבריטי”, ספר שקנה לו פרסום בעולם, שהביע דעות חריפות עד מאד ואמר מה שחשב לאמת. קראתי על הספר דברי בקרת מצד מבקרים בריטיים, וכלם מודים, שאף כי קו בקרתו איננו נוח להם, בכל זאת הם מכירים במחקרו איש הולך תמים, איש שכותב בלי כל פניה מה שהוא מוצא לנכון ולנחוץ לכתב. גם כשהיה מביע את דעתו בחריפות, עשה זאת באופן ברור וברצינות קדושה, ולא ניכר בדבריו אף צל של מרירות.

הוא היה בכלל בעל מלים ספורות. הוא מדד ושקל כל מלה שהוציא מפיו, ואפשר היה להכיר בו מהרגע הראשון, שדבריו נובעים מתוך פנימיותו בלי כל כונה צדדית, בלי כל משפט קדום. הוא ראה תמיד בעינים טהורות, וכשם שלא הרבה דברים, כן לא נטה מעולם לרכש לבבות ע“י אחיזת־עינים, ע”י מעשה להטים. הוא היה פשוט בתכלית הפשטות. – על איש זה אפשר לומר באמת, כי חסיד היה, טהור ונקי, נקי במעשיו וטהור במוצא־פיו. הוא היה חסיד, כי כל מה שעשה ואמר נבע מתוך נשמתו הטהורה, מתוך שלוה פנימית. אם כי נזהר במוצא־פיו כאחד הנזהר בדבר־קדושה, אהובות היו עליו המלים, – הרי בלשן גדול היה, – ואהבה זו הוליכה אותו לשירה ולספרי הקודש של העמים השמיים. –

ומענין ונפלא הדבר, שהאיש הטהור והנקי הזה היה מאידך גיסא איש מן הישוב, איש שהכיר את העולם, את ארחות־החיים, הוא ידע ליעץ בחכמה ובתבונה, וכל המתהווה בעולם הפוליטיקה ענין אותו מאד. קראתי מחדש לפני ימים אחדים תזכיר שכתב אדם אחד כזכרון־דברים של שיחה עם פרופ' הורוביץ לפני יותר משש שנים, כשנפתחה האוניברסיטה שלנו. בן־שיחו רצה לשמע את דעת פרופ' הורוביץ על כל הפרובלמות הממלאות עכשיו את חלל עולמנו יותר מאשר אז – על השאלה הערבית, על היחסים בין עמי האיסלם וא"י וכו'. השתוממתי לקרא מה שאמר, מה שראה מראש. פקח היה, בעל דעה צלולה וברורה המבוססת על עובדות, ומתוך השלוה הפנימית יכול להסיק את המסקנות בלי חת ומבלי נטות ימינה או שמאלה, כי ישר ונאמן היה האיש בכל מהלך רוחו. –

ומענין מאד, שהאיש השקט הזה, הענותן והשוקל את דבריו, אהב דוקא את השירה הקלסית של האיסלם. גם משום כך אמרתי שהיה כעין חסיד, אוהב שירה. רצונו העז היה שבאוניברסיטה העברית יוצר מרכז למחקר השירה ההיא. שירה ערבית קדומה זו בכחה, לדעתו, לסייע לנו בהבנת שירת התנ"ך ודברי הקוראן. הוא השאיר את שרידי הפירוש שלו על הקוראן, רצה לתרם את תרומתו, שהיתה צנועה בעיניו, למען ברור ספר שמי קדוש זה. הוא האמין שכאשר יתעוררו עמי־המזרח ירצו להבין יותר את מקור מחצבתם. את התקופה העומדת לבוא ראה והיא מרה ואכזרית, והוא קוה בכל מאדו, שמעל לכל המריבות והסכסוכים השונים הבנה עמוקה של המקורות השמיים תסייע ליצירת יחסים אנושיים.

כאן, בחדר הזה, אנו רואים את עצם פרי רוחו. ראשית, את תלמידיו העומדים בראש המכון הזה, ושנית, את שתי העבודות הגדולות – הקונקורדנציה לשירה הקלסית הערבית והגליונות של ההיסטוריון בלאד’רי. הוא יצר אצלנו אסכולה משלו; אמנם ישנם שאינם תמימי דעה אתו, שחשבו, כי באוניברסיטה העברית היתה צריכה להתקיים שיטה אחרת למדעי ערב והאיסלם, שיטה בעלת נקודות־מגע יותר מרובות עם היהדות אבל אנחנו קבלנו את שיטתו הוא, וזוהי אסכולתו הוא, עלינו מוטלת החובה והאחריות להוציא את כל ההתחלות הללו לפועל.

כשהתאספנו ביום שהגיעה אלינו הידיעה על פטירתו אמרתי, שהדרך היחידה לכבד את זכרו של איש כזה היא רק בדברי־אמת. – אמרתי אז, ולדעתי עלי להגיד זאת גם עכשו, שהוא לא היה ציוני. כשעברתי בשנת תרפ"ד את ארצות־אירופה, לשם חפוש אחרי אנשים שאפשר היה לענין אותם בהתחלות האוניברסיטה שלנו, וביחוד במדעי היהדות ובמדעי המזרח (באותו זמן אמרנו לאחדם במכון אחד) אמרו לי, שלא כדאי לאבד זמן כדי לבקר בענין זה את פרופ' הורוביץ. הוא אמנם איש טוב וישר, יהודי נאמן ומסור, הוא מלומד גדול, אבל איננו ציוני. בכל זאת בקרתיו בפרנקפורט. היתה לי זכות לכך, משום שהכרתיו בימי נעורי, כשהייתי סטודנט באוניברסיטה בברלין. הורוביץ, מיטוואך, וייל, בירם, טויבלר, שלסינגר וגם אני בתוכם היינו נפגשים בבית אחד לארוחת־הצהרים. וכשבקרתיו פעם זו בביתו ברחוב מלם, והכרתי בפעם הראשונה גם את רעיתו הנפלאה, והתחלתי לספר לו על־דבר החלומות הללו, על־דבר התכנית, שאולי אפשר יהיה להגשימה במשך הזמן – אוניברסיטה עברית בירושלים, שתתחיל במדעי היהדות ומדעי המזרח, – אמר פרופ' הורוביץ בפשטות המיוחדת לו: “גם אני מתענין בזה, ואם אתה חושב שאוכל לעזור אני נכון לכך”. ומן הרגע ההוא ועד רגעו האחרון היה פעיל וחרוץ במלאו כל בקשה, בהענותו לכל דרישה. הוא היה פעם כאן על המקום, לסייע לנו ביסוד המכון למדעי המזרח, ואמר להיות שוב כאן בדרכו להודו בקיץ האחרון כדי לעבר על החמר הרב שהצטבר ושהיה ידוע לו מתוך חליפת־מכתבים ומתוך בקורים של עובדינו אצלו. הוא החל לתכנן תכנית לעבור לכאן לישיבת־קבע לכשרק יסדר את השאלות הקשורות בפנסיה שלו מהאוניברסיטה בפרנקפורט.

אם אמנם לא בא לכאן – רוחו שלטת כאן, ואני תפלה, שרוחו תשלט כאן ימים רבים. – נקי־כפים ובר־לבב, אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה – זוהי תמונתו הרוחנית. ואנו תולים את תמונתו כאן, נגד עינינו, לבל נשכח אותו, את רוחו.

---

לזכר חיים נחמן ביאליק

מאת

יהודה ליב מאגנס

¹

את ביאליק אנו אומרים להספיד. קשה להעלות על הדעת שביאליק מת, שהלך מאתנו זה האיש ששפע חיים וכוחות רעננים, שהיה מלא כרמון תכניות וחלומות, האיש שהיה נכון תמיד להושיט עזרה ליחיד ולצבור – קשה להשלים עם המחשבה שאמנם איננו עוד.

הוא היה מסור בכל נפשו לאוניברסיטה העברית. עוד בשנת תרפ“ה השתתף בישיבה המיסדת של חבר הנאמנים בבית רבו וידידו אחד־העם ז”ל, ומאז ועד יומו האחרון לא חדל מהתעסק בשאלות האוניברסיטה. ימים אחדים לפני צאתו בפעם האחרונה את הארץ אמר שבשובו בע"ה יתקדש לשני דברים: למפעל האוניברסיטה העברית ולעניני הסופרים העברים.

נראה לי, שהאיש הגדול הזה, היחיד במינו – אם הבינותי אותו כראוי – טיפל בלי הרף ברעיון האחד: פסקה הנבואה מישראל. הוא היה בעל רוח שירה נפלאה וחיפש את מקורות הנבואה בישראל. ומשום שנוכח לדעת, שתקופת הנבואה עדיין לא שבה, התמסר למדע, כביכול. בעל השירה היה לבעל הרעיון הגדול של הכינוס. אבל כינוס זה לשם מה הוא בא? לשם הכנת עצמו והכשרת עמו לקבלת רוח הנבואה לכשתרד שוב לעולם. כל עבודתו המדעית והכינוסית היתה בעיניו כעין חומר גלמי, כעין פרוזדור לטרקלין – לתקופת הנבואה אשר בוא תבוא.

הוא הבין ותמיד הטעים שהלשון כלי הנשמה של האומה היא, אבל כלי בלבד. הארץ יסוד ועיקר היא לביסוס חיי האומה. הלאומיות היא הגיונית וטבעית והכרחית, אבל גם הם רק הכלים; ולכל הכלים האלה יש להכניס תוכן, נשמה, אלהים חיים.

נשתמש בבטויים אחרים. הוא היה בין המעטים שהתלבט בפרובלימה הדתית שבישראל, בשאלות של אמונות ודעות. האלהים שכן בקרבו, והוא דרש את האלהים בקרב עמו. השאלה הדתית להבת־אש היא, אבל מי הם אלה הרואים את הלהבה? הוא ודאי שהיה אחד מהם. וכל מה שקרה בתוך עמו וכל מה שיקרה בכל העולם כולו מתרכז מסביב לשאלה המרכזית והחיונית הזאת. חוקרים מחפשים פתרונות בכמה דרכים צדדיות, ביאליק הבין שבדרישת האלהים אפשר אולי למצוא את האלהים. מוצא ופתרון לא מצא. תקופת הנבואה עוד לא הגיעה, והוא היה האיש אשר רצה בכל נפשו ובכל מאודו להכין את עמו לקראת התקופה ההיא.

---

לזכר שמריהו לוין

מאת

יהודה ליב מאגנס

¹

הוא היה מבשר – וכך יש לראותו, כך אפשר להבין את חייו. הוא הביא דבר בשורה ונחמה לעם שהיה שקוע במ“ט שערי הטומאה של הגולה. הוא הביא בפיו חדשות לבקרים, וכל העם בכל תפוצות הגולה שמח לקראתו כשהיה בא לבשר על התחיה, על חדוש הלבבות, על הארץ הישנה־חדשה – כמו שאמרו רז”ל “וכי יש לך אדם מתבשר בשורה טובה ואינו שמח?” “מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, משמיע ישועה” – רגלי מבשר זה לא מצאו מנוח. רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד. הוא היה אומר, שעשה נסיעות ארוכות למערב בכדי לקרב את עמו למזרח. על הר גבוה עלה מבשר ציון וירושלים והרים את קולו בלי חת.

ראיתי אותו בפעם הראשונה על־יד שולחן המזכירות של הקונגרס השביעי, כשהוא ופרופ' קלוזנר נבחרו כמזכירים לעברית, ד"ר חיים ויצמן כמזכיר לאידיש, ואני כמזכיר לאנגלית.

אחרי פזור הדומה הרוסית, החליטה ההסתדרות הציונית באמריקה – שנשיאה היה ד“ר פרידנוולד היושב היום אתנו ואני הייתי מזכירה – להזמין את שמריהו לאמריקה. זה שמש אז צעד ראשון נועז כלפי הקהל היהודי כדי להכריז על הבשורה. אספת העם היתה הגדולה ביותר בכל תולדות היהדות האמריקאית. אינני מבין למה התנפלה עליו אז העתונות הציונית. נאומו הראשון לא היה אמנם ציוני במובן המפלגתי. כך הוסכם בין ההסתדרות הציונית באמריקה ובינו, כי רצינו שכל היהדות על כל מפלגותיה תקבל את פניו. כל אחד ידע שהוא ציוני וכל ההרצאות והנאומים שנשא אחר־כך לא הניחו שום ספק בדבר כוונתו זו. אבל באספת העם ההיא נתאספו בפעם הראשונה ראשי היהדות האמריקאית, ראשיהם של ה”יאהודים" וה“אידען” (כך קראו להם) וקבלו אותו בתשואות ובחיבה כבא־כחה של יהדות המזרח. התנפלויות אלה גרמו לו סבל וכאב רב, ובזכרונותיו הוא עומד עליהן ומשתדל למצוא טעמים לכך.

אין צורך לחפש טעמים ותירוצים. רצו סוף־סוף לאחד את כל היהדות והתוצאות הראו, לדעתי, שהעמדה ההיא היתה נכונה. הלא אחר־כך, בקשר עם מלחמת השפות מסביב לתכניון, דוקא הקורטורים האמריקאים תמכו בידיו, ויו“ר אספת־ההמונים הראשונה הזאת, יעקב שיף ז”ל, הוא שנתן את האמצעים לקנות את התכניון מידי ה“הילפספריין” לשם מסירתו לרשות ההסתדרות הציונית.

להיות מתווך – זה היה תפקידו החשוב של שמריהו לוין. ולא כל אחד ראוי לכך. מתווך צריך להבין את שני הצדדים והאיש הזה הבין והעריץ את אומות־העולם ואת ישראל, את המזרח ואת המערב, את אמריקה ואת אירופה, את יהודי המזרח ואת יהודי המערב, וחשב בצדק שיש בידו של כל אחד ואחד לתרום דבר־מה כדי שהיהדות תגיע במשך הימים למדה ידועה של שלמות. אינני מכיר את הנשמה הרוסית, אבל חשבתי תמיד שגם בו משתקף חלק הגון של הנשמה ההיא. עברית ודאי שהיתה נשמתו. והוא ספג לתוכו אחר־כך את התרבות הגרמנית והתחיל לאהוב גם את התרבות האנגלית, התחיל להבין את דרכי הפוליטיקה של העמים האנגלו־סכסונים שהתקרב אליהם. ואיש כזה, שהוא שקוע ומשורש עמוק עמוק בקרקע של האומה, השפה והארץ, הרגיש בתוכו את הכח לתווך. הוא ראה לתפקידו את העברת הבשורה לקצווי תבל והחדרתה לתוך־תוכם של יהודים הרחוקים מרעיון הגאולה.

אפשר להבין את תפקידו גם על־ידי זה שהאמין באמונה שלמה, שאנו עומדים בתקופה של אתחלתא דגאולה. לא היה לו כל ספק בזה. על מלחמת העולם הביט כעל מלחמה לשם השגת הכרזת בלפור בעיקר. המלחמה – ואני ראיתי אותו הרבה בשעת המלחמה – לא ענינה אותו אלא מתוך ההשקפה הזאת, הוא היה בטוח שסוף הנצחון לבוא ונסתמך על כוח הנצחון שברעיון הלאומי. הוא לא רצה להטיל ספק בזה, שסופו של כל יהודי הוא ליהפך ליהודי לאומי.

הוא נסתמך לא רק על הרעיון כשהוא לעצמו אלא גם על כחותיו־הוא. הפסיכולוגיה היתה המדע הקרוב ביותר ללבו, ובה עסק עוד כשהיה סטודנט בברלין. הוא היה פסיכולוג־אמן ממדרגה ראשונה, ומצא ענין בנפשו של כל אדם ואדם. הוא הציג למטרה לו לתפוס אותו, את האדם, לאחוז אותו כמו שאוחזים דג שניצוד ברשת. הוא עשה נפשות, הטיף לציון וירושלים, רצה להיות מיסיונר – אם מותר להשתמש במלה זו – במובן זה, להביא את כל אחד ואחד לרעיונו הוא, לדתו הוא. הוא ירד חדרי בטן ולא חדל מלהשפיע, מלהכריע. מי שראה אותו נואם לפני קהל או מדבר בתוך חדר יודע, שהוא הכניס לתוך דבריו את דמו עד הטפה האחרונה, את כל כוחו מרצו וקולו.

אני זוכר שני מקרים מענינים. הפגישה הראשונה בינו ובין ד"ר ז’יטלובסקי, מן האידישיסטים, היתה בביתי. מלבדם היו שם עוד כמה אנשים. החדר שבו התוכחו היה קטן, וכל אחד הביע את דעתו בקול רם. לשניהם היה כח יוצא מן הכלל, אבל לצדו של שמיריהו שלנו היה הנצחון. הוא היה יכול להרים את קולו כמבשר העומד בראש הרים; הוא לא יכול לשכוח שתפקידו לנצח, וסוף־סוף, אחרי ויכוחים סוערים, ישבו כולם לפניו ושמעו נאום, כפי שרגיל היה לנאום באספת־עם לפני קהל אלפים.

כשחזר לאמריקה באניה “קרון־פרינצסין סיציליה” שנסע בה ביום שהוכרזה מלחמת העולם, היה הוא נתין אוסטריה – מה גדולים היו גלגולי הנפש שלו! האניה היתה גרמנית ורב החובל מצא את הנמל בצפון במדינת מיין, שעד היום ההוא לא נראתה בו ספינה גדולה. המנוח שיף שהיה לו שם מעון־קיץ טלגרף אליו ורצה שמריהו יגור שם במנוחה במשך כל ימי הקיץ. אבל שמריהו נסע, כמובן, ברכבת הראשונה לניו־יורק, לעיר ההומיה, והיה בביתנו עוד בלילה הראשון לבואו. היו בבית שלשה אנשים: הוא, אשתי ואני. ישבנו על הגזוזטרה, ולפתע־פתאום, כדרכו, חם לבו בקרבו והתחיל להרצות לפנינו כנואם. דברנו בינינו גרמנית, והוא קרא תכופות “מיינע העררען”, כלומר, הוא נאם נאום ממש כבאספת־עם. השוער שהתהלך שם צלצל אלינו ושאל, אם קרה איזה דבר מיוחד. בשביל שמריהו לא היה הבדל אם איש־שיחו היה אדם אחד או היה לפניו קהל רב, העם.

ואולם, הוא חפש תמיד את האישיות, וזה היה אמנם פגם באופן הרצאתו. אני נזכר בנאום הראשון שלו שעליו דברתי קודם. האולם היה גדול מאד ושמריהו רצה לתפוס את הנשמות האלה שהיו מסביב לו על הבימה, והוא פנה תמיד לאיש זה או אחר; אף־על־פי שהיו לפניו אלפים, פנה לאיש אחד וחדר לתוכו, רצה להשפיע עליו. חיפש את האישיות של העם בתוך האישיות הקונקרטית של היחיד. בזה נמצא גם באור ליחסיו לכמה אישים. ודאי שהוא דבר אל לב העם כולו, בזה אין שום ספק אבל הוא חשב, ואולי הצדק היה אתו, שעל־ידי תפיסת האישיות האחת, או את החשובות ביותר, אפשר לתפוס את העם. כך היה גם כשכרת את הברית עם ד“ר פאול נתן בגרמניה. ידוע לכולנו, כיצד נתחבב שמריהו על חלקים של היהדות הגרמנית, אבל הוא חשב שעל־ידי זה שהוא מכניס את ה”הילפס־פריין“, ובעצם לא כל־כך את ה”הילפס־פריין" אלא את האישיות ההיא של ד"ר נתן לתוך העבודה לטובת ארץ־ישראל, הוא מכניס לתוכה את היהדות הגרמנית כולה. כמובן שעשה שגיאות, אבל צריך להבין את שרשן; גם לאלו בא מתוך שחפש את האיש, את האישיות.

אינני מכיר את יחסיו להרצל אלא מתוך הספרות, ועם הרצל, עד כמה שאני מבין, התחיל ליצור לעצמו איזו שיטה לאומית, איזה רעיון של לאומיות, לאומיות הקרובה לדתיות אלא שאינה דת. הוא היה חדור כולו אמונה שלמה במה שאפשר לקרוא השגחה לאומית. אני דברתי אתו הרבה על ענין זה. הוא האמין, שההשגחה הלאומית שלחה את הרצל, והיא ששלחה עוד שלשה אנשים: אחד־העם, ביאליק וחיים ויצמן. הוא היה אומר שמי שאינו מבין זאת או שאינו מאמין בזה, אין לו הבנה בכל התקופה הזאת. בקשר עם שלשתם הביא תמיד את הפסוק: “וידעו כי נביא היה בתוכם”. הוא הכיר כמה מהחולשות של האנשים האלה, בשר ודם הם, אבל האמונה שלו היתה כל־כך עמוקה עד שחיפש את הצד החיובי גם בחולשות שלהם. פעם, למשל, שמעתי מפיו: “ליגענס זאגט ער, ער איז קיין ליגנער נישט” (הוא דובר שקר, אבל איננו שקרן). זאת אומרת, מי ששלוח על־ידי ההשגחה הלאומית מוכרח להשתמש באמצעים אלה, שאין אחר רשאי להשתמש בהם. הוא האמין, כי הרצל נשלח על־ידי ההשגחה הלאומית ליצור את ההסתדרות הציונית. וההשגחה רשאית גם להחליף את שליחה. וכשהרצל בגד, לפי דעתו, בתפקידו בקשר עם עניני אוגנדה – סימן הוא שההשגחה הלאומית לא רצתה בו עוד. אחד־העם נשלח על־ידי אותה ההשגחה לעורר את הלב וליצור את הרמה המוסרית; ביאליק נשלח לאו דוקא להיות משורר, אלא להיות יוצר רעיון הכינוס, ויצמן נשלח כדי לקבל את הכרזת בלפור, כדי ליצור את הסוכנות היהודית. בהתאם להשקפתו צדד שמריהו בזכותה של הסוכנות היהודית ואין כמו שמריהו שהכין את הקרקע לכך באמריקה. זה נובע מתוך כל ההשקפה שלו, השקפה של מתווך, של מצדד באחדות האומה.

אבל במדה שחיפש את האישיות ושהאמין באיזו השגחה לאומית, בה במדה – כה מסובכת היתה המזיגה בתוך האיש המרכב הזה – האמין גם כן בכח היוצר של החוט המשולש, עם שפה וארץ, וביחוד בכחה של הארץ. אינני יודע, אם היה מאמין במובן הרגיל של המלה הזאת, אבל כמו שד"ר ברגמן רמז כבר בדבריו וכמו שאמר הוא בעצמו, חשב והאמין שעל־ידי זה שהעם מדבר עברית ויושב בארץ, יוצרת האומה במשך הזמן את הדת שלה מחדש. במשך כל הדורות לא פסקה האומה מלהאמין, אי אפשר לה שלא להאמין, והעם שיצר את אמונת אלהיו, ייצור אותה במשך הימים מחדש. פעם טען ואמר לי: “מה אתה רוצה? סימן שבאמת יהודי מתבולל אתה, סימן שלא חונכת על ברכי התורה, אם אתה מחפש אילו פתרונות לשאלות דתיות. החיפוש הזה כשהוא לעצמו הרי הוא סימן להתבוללות; יהודי מעיקרו, היהודי המושרש בקרקע התורה והמסורת אין לו ענין בפתרון בעיות של היחיד, ביחוד בזמן הזה כשיש לנו תפקידים ריאליים יותר לחפש את הפתרונות הללו”. ובכל־זאת נשארת השאלה בתקפה. עד כמה שידוע לי לא הרבה לקרוא בתהלים ולא התעמק בלבטים הדתיים של היחיד שבתהלים, הוא היה לאומי טהור ושלם, זאת אומרת, הרעיון הלאומי שלו לא היה רק רעיון בנוגע לאיזה דגל, אם של שעשועים ואם של מסחר, הלאומיות שלו היתה – אינני רוצה לומר כעין דת, לא! – אבל הלאומיות היתה בשבילו סורוגאט, תמורת הדת.

פגשתי את שמריהו בארץ־ישראל בשנת 1912. אז פגשתי גם את ד“ר קלוזנר, והרבה פעמים נזדמנתי ביחד עם המנוח אהרן אהרונסון ועם רב צעיר, צ’רנוביץ, ועם כולם דברתי על עניני האוניברסיטה העברית העומדת להווצר. עם אהרונסון דברתי על המכון החקלאי של האוניברסיטה, מאמריקה יצרנו את תחנת הנסיונות שלו בעתלית, אבל הוא לא הסתפק בזה ואף אני לא, אלא אנחנו דברנו על הא כלה, והוא היה מעונין בגיאולוגיה ובכמה דברים אחרים, כמו בבוטניקה. דברתי עמו ועם ד”ר ברין מחדרה על המכון הרפואי העתיד של האוניברסיטה. רעיתי ואני באנו לארץ עם ה' נתן שטראוס ורעיתו ז“ל בכדי לקדם את רעיון האוניברסיטה ושטראוס יצר אז בארץ־ישראל את משרד־הבריאות – הדבר היה עוד לפני ש”הדסה" נעשתה לכח חשוב – זאת היתה התחלה ממשית לפעולה מדיצינית יסודית. דרך־אגב, אז קנה שטראוס המנוח את הקרקעות בתלפיות לשם אוניברסיטה עברית. באותו זמן דברתי עם רב צעיר על המכון לארכיאולוגיה יהודית, זאת אומרת, על יסודו של מכון למדעי היהדות. שמריהו היה אז בארץ שקוע כולו כעניני התכניון, כי אז החלו בבנין והביאו להדר־הכרמל את הסתתים התימנים, מירושלים. ושמריהו היה צריך להשגיח על הכל. ולמרות טרדתו הרבה בעניני התכניון הרבה לדבר דוקא על מדעי היהדות ואמר, שסוף־סוף אסור לנו לשכוח שמתוך האוצרות האלה אנו יונקים, והתפקיד העיקרי שלנו הוא להמשיך את המסורת הגדולה והמדעים הללו.

ובאמת, כששמריהו התקרב יותר ויותר לארץ בימי חולשתו – צריך לומר לעת זקנתו – חשב יותר ויותר על מקומם המרכזי של מדעי היהדות והיה שותף לביאליק ביצירת “דביר”, כדי להרביץ תורת־ישראל גם במזרח וגם במערב. מתוך השקפה זו, ולפני שהכיר יותר את האוניברסיטה, היה אומר: דביר ממציא לעם ערכים יותר נצחיים מהאוניברסיטה, ולמה? משום שהאוניברסיטה אינה מוציאה לאור את הספרים שיאירו את החושך ושיתנו לכל העם ולכל יחידי־הסגולה את מזונם ואת ספוקם. הוא רצה להכיר את האוניברסיטה יותר מקרוב ולא עלתה בידו. הוא חדר אמנם לתוך־תוכן של בעיות אחדות בחריפותו של זקן תלמיד־חכם, השופט בשלות־נפש ובישוב־הדעת, בחריפותו של איש שלמד הרבה מתוך כל הנסיונות שנתנסה בהם ומתוך כל הכאב שכאב, אבל היה לו בלתי־אפשרי להשתתף באופן פעיל בשאלות האוניברסיטה. ביום קבורתו אמרה לי בתו, שבימים האחרונים לא פסק מלדבר על האוניברסיטה. הוא התחיל להכיר ולאהוב את האוניברסיטה ובחורף שעבר נאם לפני הסטודנטים נאום מלא תוכן.

כששבתי לפני שנה מאמריקה וספרתי לו על המצב הירוד של היהדות שם, לא רק במובן כלכלי אלא בעיקר במובן אחר ואמרתי: שמריה, ישחררו אותי מהאוניברסיטה ואתה תבריא, ואז נסע ביחד לאמריקה, לא לאסוף כספים אלא לעורר שם את היהדות, אתה באידיש ואני באנגלית, כמו שעשינו ביחד לפני דור שלם, אפשר היה לראות שהאש התלקחה קצת בקרבו, והוא נתעורר ואמר: “השם יודע, אולי בכל זאת יבוא היום הזה ונעשה את הדבר, הייתי רוצה לעשות זאת לפני מותי”. אבל צלו – הוא דבר תמיד על צלו של פטר שלומיאל – צלו של שמריהו הלך ונתארך במדת חולשתו, צל המות כסהו אבל צלו האמתי מכסה גם אותנו. כל העם ישב תחת צל כנפיו ימים רבים.

הוא האמין בדור הבא, ועם הנביא השמיע לאבלי ציון פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל. ימים רבים הרים את קולו כשופר והגיד לעמו את פשעו. הוא היה יכול לומר על עצמו בשרתי צדק בקהל. הוא נשלח לענוים ולקרוא לשבויים דרור, וכשנזדקן צדק ושלום נשקו.