רקע
חיים נחמן ביאליק
בַּת יִשְׂרָאֵל
mנחלת הכלל [?]
tשירה

אִם-יֵשׁ מִשְׁבֶּצֶת רֵיקָה בְּנִזְרְךָ –

בְּיָדִי אֶבֶן הַמִּלּוּאִים;

וְאִם מָלֵא הוּא – כִּי-עַתָּה אוֹסִיף עוֹד

נֹפֶךְ מִשֶּׁלִּי עָלֵיהוּ.

יֵשׁ אֶבֶן טוֹבָה עִמִּי – אַהֲבָה שְׁמָהּ,

קוּם וּזְכֵה בָהּ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה;

שִׂימֶנָּה נָא בְּרֹאשׁ כָּל-אַבְנֵי חֵן

וּבְנִזְרְךָ תְּהִי הָרֹאשָׁה.

הֵן זֹהַר חָדָשׁ – הַאֲמִינָה-לִּי –

תַּאֲצִיל גַּם עַל-חַבְרוֹתֶיהָ;

וּגְוָנִים רַבִּים, גְּוָנִים חֲדָשִׁים אָז

תּוֹסִיף לְךָ עַל אוֹר חַיֶּיךָ.

גַּם-הַכּוֹכָבִים לְךָ אָז יִרְמְזוּ

רְמָזִים חֲדָשִׁים בַּל-יְדַעְתָּם,

וּנְהִימָה חֲדָשָׁה אָז תִּשָּׁמַע לָךְ

בַּהֲמוֹן מִזְמוֹרֵי לִבֶּךָ.

וְדַע, נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ בְּכוֹכְבֵי אֵל,

כִּי אֶבֶן שְׁלֵמָה הִיא וּטְהוֹרָה,

אַף פְּגִימָה אַחַת, פְּגִימָה כָל-שֶׁהִיא

לֹא תִמְצָא בָהּ לְאוֹר שִׁבְעָה שְׁמָשׁוֹת.

לִי הָיְתָה אֵם – וְזִכְרוֹנָהּ מָגֵן לִי,

הִיא הוֹרַתְנִי לִכְבֹּש לִבִּי,

וְאוֹצְרוֹת חֶמְדָּה וּמַרְגָּלִיּוֹת

לָשֵׂאת דּוּמָם בְּמַעֲמַקָּיו.

וּבְלֵילֵי שַׁבָּת, אַךְ יִתְקַדֵּשׁ לֵיל,

תַּדְלִיק אִמִּי שִׁבְעָה נֵרוֹת –

וּלְעוֹלְמֵי-עַד אֶת-נַפְשִׁי הִשְׁקְתָה

אוֹר צָנוּעַ, זֹהַר קָדוֹשׁ.

וּכְמוֹ שֶׁהוּא אֶת-לִבִּי קַבֶּל-נָא,

בְּלִי-כְחָל, בְּלִי-שְׂרָק וּבְלִי לֶהָבוֹת;

רַק בְּרָכָה אַחַת קְטַנָּה יָבִיא לָךְ:

נִיצוֹץ אוֹר שֶׁל בַּת-יִשְׂרָאֵל.


תרס"ג, אודיסא.

המלצות קוראים
תגיות