על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי דברתי אני עם לבי לאמר אלך לי אל הר המור ועוד אני מדבר טרם אכלה לדבר, והאלהים אנה לידי מכתב שלוח על כנפי הרוח, בהדסי שלומים רקוח, מאוצרות רוכלים לקוח, בשמן משחת קדש משוח, ריחו כריח התפוח, אל אשר יהיה שם הרוח, מור עובר העביר, ואזכרת לבונה הזכיר, ואת אחיו לא הכיר, לא יסולא בכתם אופיר, בשהם יקר וספיר, טוריו ממולאים בתרשיש מסולאים בראמות וגביש.. תורי משלים, חרוזי מהללים, אל מי השכל פתוח שרשם, אשר יצאו משם מעינים מנוזלי שחק שאובים, וענינים ממאורי אור גנובים, ומן הצבא ומן הכוכבים, טוריו מן השחר קצובים ורקועיו מן הרקיע חצובים והמה בכתובים. מעריכי לבו רקמוהו, ורעיונותיו קיימוהו ומועצותיו קבצוהו וזממיו שבצוהו ומחשבותיו ארגוהו ואצבעותיו כתבוהו את אשר כבר עשוהו. נטה לו תחלה אהל גדולה חצרותיו בתהלה. עשה לו אפריון תבונה, והציב לו שפריר אמונה ואין קצה לתכונה. מעיניו מתגברים ועניניו מתחברים, הם המדברים, ומן המקדש המה יוצאים מקדש מעט לכל אמונַי כי שכן עליו כבוד ה‘, הוא כבוד גדולת קדושת וכו’ מר' ור' אהרן החבר המעולה וכו' וכו' גפן אדרת עטרת תפארת ארזים הגבוהים בעדן גן אלהים, לנועם פריו תאבתי בצלו חמדתי וישבתי, כֵּן החמודות ומשכן התעודות ולי במלך עשר ידות.

הנה כה מבטי ועיר מקלטי ואני אתנהלה לאטי, אליו מפלטי לישר מַעְבָטִי, להוציא לאור משפטי, כי איך יתגדל על מניפו המשור? ומעלי הולכים וחסור, אבדו רעיוני, ולא מצאו חזון מה'. ילדי מזימותי לא מצאתים, כי נחמתי כי עשיתים, כי הלכו עמי קרי ויהיו כבית המרי, העזו פניהם, ויעצמו עיניהם, ואטמו אזניהם, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, פרשתי רשתי, ודרכתי קשתי ואין איש אתי, למשוך אותם אל רצוני, להביאם בכפל רסני ואקרא בשמך אלהים, לתת לך רוכבים עליהם, והנה רץ לקראת רץ כי כבר החזון נפרץ ומי לא ינבא?

ואסור היום לדרוש שלומך ולשחר מקומך, ואודיע לאדוני את יגוני כי עזבתיהו אחרי אהבתיהו, וכאשר זכרתיהו בקשתיהו ולא מצאתיהו, נהפכו לי הימים אימים, והלילות ליליות, והעתות מבעתות, והשדים תכפוני, והשעירים אפפוני וכדור צנפני, והכור צרפני ועוד מעט שרפוני, אחרי אשר הדפוני וכשחל טרפוני ובנחל גרפוני, לולא כתבך שעשועי גנת נטעי ופרדס זרעי, המה אחי ורעי, וקרובי ומיודעי… אקראם לרגעי, ויפוזו זרועי… וכמעט התנחמתי ונהמתי ונאמתי: מה לי לדרך מצרים לשתות מי שיחור? ולבי עצור ועזוב לאחור? ואולם התאפקתי ונדוד הרחקתי עד אשר דבקתי אחרי אשר חשקתי, ואבוא מצרים, ויראו העינים כפלי כפליים, מאשר שמעו אזנים, אצל כבוד שר השרים ונגיד הנגידים, מעין הנגידות ומשכן הידידות, כל יקר ראתה עיני, ראיתי איש חמודות, במראה ולא בחידות נאמן עם קדושים וטוב עם אנשים, אוסף גדולה ותורה, וזוכה לשתי שולחנות, אבל הוא בענותנותו יסיר התמיד, להעמיד העתיד, ויפזר ת מטמוניו, כרצון אדוניו ויבלה את ימיו בדרוש טוב לעמיו, מראהו כמראות פני אלהים, ועצתו כאשר ישאל איש בדבר אלהים. מלאכיו הפגיעוני, ומנעמיו השביעוני, וגנזכיו הגעוני ומרֵעיו הודיעוני.

ידי כבדים מלספור ושבחי יגעים מלספר, ושבחי יגעים מלספר, אם מצאתי חן בעיניך השאילני לשונך ונגידי עניניך והענקתי מפניניך, והטריח ענניך, יצא דבר שבח מלפניך, לגמול מקצת טובותיו ומעט מנדיבותיו, יציץ נזרו, ויהיה שדי בעזרו, ומעלתך אצלו יתרה, ונפשך בעיניו יקרה, ומעלה בקדש ולא מוריד, ודבר הנרגן באזניו לא מעלה ולא מוריד, ולא יבאיש ריח ולא ירעיש בוטח ואוהב לא יפריד, ושוכב לא יחריד, ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים.

ומי לא ידע במעלתך והוא המצרף לכסף וכור לזהב וזהב כלך, ומום אין בך, ומי מן הזקנים אשר כגילך, ימשילך או יערוך אליך? להם שם הדיין ולך הענין, והם הבורות ואתה המעין. לא כל נוזל מים, ולא כל אהל שמים, ולא מכל הֵרוֹן, יולד אהרן, ולא מכל אורן יעשה תורן. יאתה לו המלוכה¹, ויאתה לך להיות משנהו ושר צבא מחנהו, ואין מחנכים מזבח הזהב אלא בקורת הסמים, תתהלל במשרתו, ויתהלל בשירתך (בשֵׁרותך) האל יצמיד משרתכם ויתמיד חכמתכם.