אל הקורא

קבוצת מכתבי גדולי סופרי ישראל מימי הנשיא רב חסדאי בן שפרוט בימי המאה השביעית לאלף החמישי עד ימי הדור הזה

מקובצים מספרים שונים בלתי מצוים, ומכתבי יד. מוגהים ומבוארים במקום שצריכים ביאור

הננו נותנים לפניך אספת מכתבים פרי מעשי גדולי חכמי ישראל המשך זמן כאלף שנים, מיום שהחלו לכתוב על טהרת לשון העברית וצחות המליצה עד ימי הדור הסמוך לנו, הגיוני לבב חכמינו אשר בנו את בית ישראל, ונתנו לו אחרית ושחרית בחכמתם הגדולה באהבתם את תורתם, ושפת קדשם איש איש ממקום כבודו. והיה מעשי מכתבי החכמים המופלגים האלה לעיניך, עדיהם תתבונן, אל שפעת מלילותיהם אל חיו עריכת שפתיהם ואל יופי נאומיהם, ומלאת און לך לראות באורם, להתחמם בנחלתם, ואצלת לך גם מן הרוח אשר עליהם, ולשון למודים יותן לך. לדבר דבר על אפניו.

כי גם אם טובים הם ספרי טופסי המכתבים אשר חברו סופרי ישראל מעת אל עת ללמד לבני ישראל ידיעת כתיבת מכתבים לכל עת מצוא, לחדות פני אבות ובנים בבשורות טובות, לברך איש את רעהו בברכת יום הולדתם חתונתם ושמחת לבם, ולהשמיעם גם שמועות לא טובות על כל צרה שלא תבוא, ולנחמם מיגונם, וכדומה הרבה, הנה הלא יודה כל משכיל כי אינו דומה הלומד ידיעת הלשון, מערכת ההגיון ותפארת המליצה מפי עט סופר אחד אשר ישב לו מראש כמושבע ובא לדבר על דברים שונים, אשר אין לו חלק בהם ואין נפשו מלאה מהם, כשומע ומקשיב לקול מליצות חכמים רבים וכן שלמים אשר שאבו דבריהם ממקור לבבם, כנוח עליהם הרוח ובעצמת יד הזמן והמקום. האמנם לא ימלא הקורא במכתבים, אשר אנחנו עורכים לפניו, בילקוטנו הקטן הזה דברים מוכנים ועשוים לחפצי המחסורים השונים, אכן הלא תחת זאת ימלא בהם מליצות רמות ונשגבות, רעיונות עמוקים ונעלים, ננאומים נפלאים ונעימים, בענינים רבים ושונים ומהם יראה וכן ינסה כחו לעשות כאשר ישכיל. גן נחמד ונעים לפניו מלא עלי חמד ממבחר וטוב הלבנון כל פרי נחמד להשכיל ותאום לעינים, גם ציצים ופרחים בשלל צבעי רקמתים לוקחי לב ומרהיבי עין, והיה אם ישלח ידו ומלא לו דיו לעשות ולהסכין מטעמים באשר אהב.

זאת ועוד אחרת לנגד עיניו באספתנו הקטנה הזאת כי מלבד התועלת אשר יקבל הקורא ממלחצות סופרי הדורות, ילמד הנבון לדעת סדר מהלך השתלמות הלשון בדור דור, סגנון מליצת כל חכם וסופר בימים מקדם, ובדרך הלוכו, ישמע גם דברים אחרים מקורות ישראל וקורות החכמים והספרות בישראל, כי נושאי המכתבים הבאים בספרנו זה לקוחים מן המוצאות אשר מלאו את סופריהם בדורם, ומהשקפותיהם על עלילות הזמן. והיתה לו אם כן תועלת משנה בקריאת המכתבים אשר אנחנו שמים לפניו. אולם להיות ראש תכליתנו באספתנו, ידיעת עריכת המליצה, וידיעת סגנון הסופרים טפלה לה, אמרנו להשמיע כפעם בפעם מאמרים אשר מצאנו יתרים ובלתי דרושים לחפצנו, ונאומים ומבטאים אשר ראינום קשים להולמם. למען לא יכשלו הקוראים בהליכתם, ולמען תתענג נפשם על סדר המליצה היפה והנשגבה, באין מעצור.

והיה אם ימצא ילקוטנו הקטן הזה חן ושכל טוב בעיני הקוראים, הננו בעזרת השם להוסיף להם ברכה ממבחר מליצות סופרינו הגדולים, ומשיריהם הנפלאים בכל ענפי המליצה והשיר, וגודעה יד שפתנו הקדושה, ונגלה כבודה לעין כל משכיל.

ש' י' פ'

מכתב הנשיא רב חסדאי בן שפרוט אל יוסף מלך הכוזרים

אפודת נזר לשבט מושלים הממלכה הנהלאה (הנעלה?), נעם ה' עליה ושלום בכל מחוקקיה ורב צבאיה, ישועת תלבשת על מכונה ומועדה ומקראיה, חילי צבאה ושלטי הגבורים יעוזו ביד המפלאה, סוסי מרכבותיה ורוכביה בל יסוגו אחור ברוח נכאה, דגלי טפסריה ודורכי לוחמיה יעטו גאה גאה, את חצי רַבֶּיהָ וברק חניתיה בכבד משאה, יפלחו לב אויבי אדוני המלך למען רבות תלאה, בצוארי מרכבותיה ילין עז ורגש נוראה, רוכביה יושיעון ובשלוה ישובון מארץ נוראה, יחידתי לזאת תשתפך אשרי עין שֶׁרואָה, צאת המלך ביום קרב כחמה זרוחה ופליאה, חיליו כברקים ירוצון שנים לרבבה ואחד למאה, קמיהם יעיקוןן כאשר תעיק העגלה המלאה. בינו נא מצוקי ארץ מי שמע כזאת ומי ראה, רדות שריד באבירים וניסו ויסתרו עיר ומלואה, עוז זרוע עליון אֶיָלם גם עזרם ותהי לתשועה, זאת פעולת שדי ומנת גמולו בממלכה החטאה, רבות את הוד ותפארת ביד לאים מני בטן נשואה אזכרה אותותי מני קדם ורוב עברה ורעל אגמאה, בהיותה רבוצה על עדניה ועל שמריה קפואה, רק דגולה היתה והנה זרויה לכל רוח ופאה, שמש שזפה ותך עליה ומנוח לא מצאה, פדה לא נפדתה ואת עת הדרור לא באה, רצועה ברציעת אזן ואל חפש לא יצאה, ונותרה כאניה שבורה ומִשֵׁכָר לא סבואה, טורפיה השיגוה וממקדש הקדש הוציאוה, ארכו הזמנים ונמשכו הימים ומופת לא נראה נחתם חזון ונביא, ולא נפרץ רוח ולא מראה, חזיון איש חמודות לא יְגַלו ולא נותר כל נבואה, אל אֵל אילותי אפרוש כפי בנפש צמאה, פזורי קצוות פזורי אפסים לאסוף מארץ משואה, נוגי המועד אז לאל יביעו העת שקוינוה הנה באה, נצח קרית מלך רב תקיאם כאשר קאה, רוממות מעוז תראינה עיני שארית הנמצאה, וממלכת בן ישי בסוד חזות הנבואה, קרנך ישים ברזל מהיום ההוא והלאה.

ממני חסדאי בן יצחק בן עזרא מבני גלות ירושלים אשר בספרד, עבד אדוני המלך המשתחוה אפים ארצה לעומתו והכורע אל מול מקום שבת נחלת מעלת גדולתו מארץ מרחקים, השש בשלותו והשמח בגדולתו ובמנוחתו, והפורש כפיו לאל בשמים להריך ימיו על ממלכתו בקרב ישראל, מי אנכי ומי חיי לעצור כח לחקות מכתב אל אדוני המלך ולבקר יקר תפארתו, אבל נשענתי בקשט נתיבה ומעגלי מישרים, ומה יכולת סרעף למצוא אמרי שפר אצל הולכי גולה שוכחי רבצם, אשר סר מעליהם הוד מלכות וימשיכו עליהם ימי עוצר ומשפט ואותותם לא נראו בארץ. ולפי שבני הגולה אנו פליטת ישראל עבדי אדוני המלך שרויים בשלוה בארץ מגורינו, כי אלוהינו לא עזבנו ולא סר צלו מעלינו. ויהי באשר מעלנו באלוהינו הביאנו במשפט וישת מועקה במתנינו ויער את רוח הפקידים אשר היו על ישראל וישימו עליו שרי מסים ויכבדו עולם וילחצום בחימה עזה ויכנעו תחתיהם ותמצאן אותם צרות רבות ורעות, ובראות אלקים את ענים ועמלם ואפס עצור ועזוב היתה סבה מאתו ויציבני לפני המלך ועלי הטה חסד ויסב את לבבו אלי, לא בצדקתי כי אם בחסדו ולמען בריתו, ובזאת עניי הצאן שגבו ישע, ותרפינה ידי לוחציהם ותקפוץ ידם מענוש, ויקל עולם ברחמי אלהינו.

יודע לאדוני המלך כי שם ארצנו שאנו גרים בתוכה בלשון הקדש ספרד ובלשון ישמעאלים יושב הארץ אל אנדלס ושם הממלכה קרטובה וכו‘, הן נמצא מרחק מדינתנו מן התו שמנה ושלשים מעלות… ומרחק גבולכם שבע וארבעים מעלות ולא הוצרכתי להוות את זאת כי אם מרוב תמהון אשר תמהתי מזכר מלכותכם אשר לא הגיע אלינו ולא שמענו את שמעה, כי אמרנו אכן ארך הדרך יעלים ממנו את שמע תפארת ממלכת אדוני המלך. אף על פי ששמעתי כי נפלו במקום אדוני המלך שני אנשים מאנשי ארצנו שם האחד ר’ יודא ב"ר מאיר בר' נתן איש נבון וסבר וגרסן ושם השני ר' יוסף הגריס גם הוא חכם, אשריהם מה טוב חלקם אשר זכו לראות את יקר תפארת גדולת אדוני המלך ומושב עבדיו, ומעמד משרתיו, ומנוחת ה' נחלתו, ונקל בעיני ה' להפליא לי גם לי כחסד הגדול הזה ויזכני לראות את הוד אדוני ואת כסא מלכותו ולהקביל פניו בנעימים.

גם אגיד לאדוני המלך את שם המלך המולך עלינו שמו עבד אלרחמן בן מחמד וכו' ומדת ארץ ספרד ממלכת עבד אלרחמן… יהי אלהיו עמו שש עשרה מעלות וכו‘. זאת מדת ארץ ממשלתו בגבולותחה ארץ שמנה רבת נהרות וכו’ אשר יבואון סוחרים מאפסי הארץ ורוכלים מכל המדינות העליונות מביאים בשם ואבן יקרה וכו' ויאסוף המלך המולך עליה סגולת כסף וזהב ונכבדות, וקהלת חיילים אשר לא אסף כמוהו מלך אשר היה לפניו ומדי שנה בשנה הגיע קנינו אֵלַי מאת אלף זהובים, זה חק קנינו בכל שנה ושנה ואין בזה כי מרוב הסוחרים הבאים מכל הארצות מאייהם וכל דבר סחורתם וכל אודותם לא יתכן כי אם על ידי ולפי דברי, שבח והודאה לאל הגומל עלי ברוב חסדיו, ומלכי הארץ בשמעם את מלך אשכנזי ומלך הגבלים שהם אל צקלב, ומלך קוסטאנטינא ומלכים אחרים, ועל ידי תבאנה מנחותיהם ועל ידי תצאנה גמולותיהם תבענה שפתי תהלה לאלהי השמים אשר הטה אלי חסדו לא בצדקתי כי אם ברוב רחמיו.

ואת כל השלוחים האלה מביאי המנחות אני שואל אותם תמיד בעד אחינו ישראל פליטת הגוים אם שמעו שמע לדבר הדרור לשרידים אשר כלו בעבודה ולא מצאו מנוח עד אשר הודיעוני שלוחי הרסאן, הסוחרים שאמרו לי כי יש ממלכה ליהודים נקראים על שם אלכזר, ולא האמנתי לדבריהם כי אמרתי לא יאמרו לי כדבר הזה כי אם לרצות אותי ולהתקרב אלי. ואשתומם על הדבר הזה, עד אשר באו שלוחי קונסטנטינא בתשורה וכתב מאת מלכם אל מלכנו ואשאלם על הדבר הזה וישיבו אותי, כי באמת הוא הדבר הזה וכי שם המלכות אלכזר, ובין קוסטנטינא ובין ארצם מהלך חמשה עשר יום בים, אבל ביבשה יש בינינו אומות רבות, ושם המלך המולך יוסף ואניות באות אלינו מארצם ומביאים דגים ועורות וכל מיני סחורות והם אנשי אחותנו ומכובדים עלינו, ובינינו וביניהם שליחות ומנחות ולהם כח ומעוז גדודים וחילים יוצאים בזמנים. ואני כשמעי את הדבר הזה מלאתי כח וחזקה ידי וְאִמְצָה תִקותי ואקוד ואשתחוה לאלהי השמים. ואפן כה וכה למצוא ציר נאמן לשלוח לארצכם לדעת אמתת הדבר, ולדעת שלום עבדיו אחינו, ויפלא הדבר על כי רחוק המקום; והזמין לי הקדוש ב"ה כידו הטובה עלי איש אחד שמו מר יצחק בר' נתן, וישם נפשו בכפו ויתנדב ללכת באגרתי אל אדוני המלך ונתתי לו שכר גדול לרוב וכסף וזהב הרבתי להוצאותיו ולמשרתיו לכל דבר לדרך, וגם שלחתי מממוני מנחה מכובדת למלך קוסטנטינא ואבקשה ממנו לעזור לשלוחי זה בכל צרכיו עד הגיעו אל המקום אשר אדוני חונה, וילך שלוחי זה אל קונסטנטינא ויעמוד לפני המלך ויתן לו כתבי ומנחתי, יכבד את שלוחי ויתאחר עמו כמו ששה חדשים, עם שלוחי אדונינו המלך מקורטבה. יום אחד אמר להם לשוב אלינו, וכמו כן השיב את שלוחי כי הדרך אשר בינינו וביניהם והאומות שבינינו בקטטה, והים סוער לא יעבור בו אדם כי אם בזמן יודע, וכשמעי את הדבר הרע הזה חרה לי עד מות ויצר לי עד מאד על אשר לא הקים את דברי ולא עשה כרצוני ותרב מהומתי ונכפלה רעתי, ואחרי כן רציתי לשלוח אגרת אל אדוני המלך מפאת ירושלים עיר הקדש וערבו לי אנשים מישראל להוליך אגרתי מארצם לנציביו ונשם לארמניא ומארמניא אל ברעדה, ומשם אל ארצכם. אני טרם אכלה לדבר אל ליבי והנה שלוחי המלך הגבלים באם ועמהם שני אנשים מישראל שם האחד מר שאול ושם השני מר יוסף. ובשמעם את מהומתי נחמו אותי ויאמרו לי תנה לנו אגרותיך ואנחנו נגיעם אל מלך הגבלים ובשביל כבודך ישגר כתבך אל בני ישראל היושבים בארץ הנגרין וגם ישלחוה אל רום ומשם אל בלגאד עד שיגיע כתבך כרצונך אל המקום אשר אתה רוצה.

הבוחן לבות והחוקר כליות יודע כי לא עשיתי זאת לכבודי, כי אם לדרוש ולדעת האמת אם יש מקום שיש ניר וממלכת גלות ישראל ואין רודים בהם ולא מושלים עליהם, ואלו ידעתי כי נכון הדבר הייתי מואס בכבודי ועוזב גדולתי ונוטש משפחתי, והייתי הולך מהר אל גבעה בים וביבשה עד בוא אל המקום אשר אדוני המלך חונה שם לראות גדולתו וכבוד מעלתו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו, ומנוחת פליטת ישראל, ובראותי את יקר תפארת גדולתו תאורנה עיני ותעלוזנה כליותי תבענה שפתי תהלה אשר לא עזב חסדו מעם עניו.

ועתה אם על המלך טוב ואם יראה במאויי עבדו תיקר נא נפשי בעיניו ויצוה את הסופרים העומדים לפניו לכתוב לעבדו תשובה מארץ מרחקים ויודיעני שרש הדבר ויסוד כל המעשה איך היתה נפילת ישראל במקום ההוא, ואבותינו ספרו לנו כי בתחלה שם היה וכו' ואותן שני אנשים אשר מארץ הגבלים מר שאול ומר יוסף אשר ערבו לי להוליך אגרותי אל אדוני המלך אמרו לי כי היום כמו שיש שנים בא אליהם איש ישראלי סגי נהור איש חכם ונבון ושמו מר עמרם ואמר כי הוא מארץ אלכזר והיה בבית אדוני המלך ומאוכלי שולחנו ונכבד אצלו, וכשמעי שלחתי אחריו מלאכים להשיבו אלי ולא השיגוהו, גם בזה אִמְצָה תקותי וחזקה תוחלתי.

ועתה הנה חקותי האגרת הזאת לאדוני המלך, וחנותי למולו שלא תכבד עליו שאלתי, ויצוה להודיע את עבדו כל הדברים האלה, וכל עניני ארצו ומאיזה שבט הוא ומה הוא דרך המלכות? איך ינהלו המלכים כסא כבוד המלכים, המשבט ידוע או ממשפחה הראויה למלוך, ואם מלך בן מלך כאשר הוא מנהג אבותינו בהיותם שוכנים בארצם? ויודיעני אדוני המלך כמה מהלך ארצו וכו' ומפר חייליו גדודיו ושריו, ואל נא יחר לאדוני בשאלי מספר גדודיו יוסיף ה' עליהם כהם וכו' ועיני המלך רואות, ולא שאלתי השאלה הזאת כי אם למען אעלוז ברבות עם הקדש, ויודיעני אדוני המלך מספר המדינות אשר הוא רודה בהם ומספר המס אשר ישיבו לו, אם יתנו לו מעשר, ואם אדוני חונה תמיד בעיר ממלכה ידוע, או אם יסוב אל כל גבול ממשלתו והאיים הקרובים אליו? אם מהם מתיהדים, ואם ישפוט את עמו או אם יקים להם שופטים, ואיך עלותו בית ה‘, ועם איזה אומה יערוך קרב ועל מי ילחום וכו’, ומה שם הערים הקרובות אל ממלכתו מן הרסאן ומן ברעדה ובאב אלאבואב? ומנהג הליכות הסוחרים ההולכות אל מחוז אדוני המלך, ויודיעני כמה מלכים מלכו לפניו ומה שמם וכמה מלך כל אחד ובאיזה לשון אתם מדברים? ובימי אבותינו נפל אצלנו איש ישראל נבון דבר היה מתיחס בשבט דן עד שמגיע לדן בן יעקב והיה מדבר בצחות וקורא שמות לכל דבר בלה"ק וכל דבר לא נעלם ממנו…

עוד בקשתי הפליאה מאת אדוני להודיעני, אם יש אצלכם זכר לחשבון קץ הפלאות אשר אנו מחכים זה כמה שנים ונצא משבי אל שבי ומגולה אל גולה, ומה כח תוחלת המצפה להתאפק על זאת וכו‘. וכאשר שמענו את שמע אדוני המלך ותקף מלכותו ורוב חייליו תמהנו בזאת נשאנו ראש ותחי רוחנו ותחזקנה ידינו, ותהי’ ממלכת אדוני לנו לפתחון פה, ומי יתן ספות השמועה הזאת כח כי בזה תרבה גדולתנו, וברוך ה' אלהי ישראל אשר לא השבית לנו גואל ולא השבית ניר וממלכת משבטי ישראל יחי אדונינו המלך לעולם.

והייתי שואל בעל אודות אשר לא שאלתי לולי כי יגורתי להכביד על אדוני המלך בהרבות מלים כי כן דרך המלכים, ואמנם כבר הרביתי, והנני מודה בזאת ואל יאשימני אדוני כי מרוב שיחי דברתי עד הנה, אבל כמוני ישגה וכמוהו יסלח, כי אדוני יודע כי אין עִם גוֹלֶה דעת ולא עם בני שביה תושיה, ואני עבדך לא פקחתי עין כי אם בתוך גולָה ודלות, על כן יש על אדוני מאמתת החסד ומאורח האמת להעביר שגיוני עבדו, ובלא ספק כבר שמעת איך היו מכתבי מלכי ישראל ומה אגרותיהם ומה מנהג בספרי שליחותם, ואם על המלך טוב יעבור שגגת עבדו כידו הטובה וכחסדו הגדול, ושלום רב לאדוני המלך ולזרעו לביתו ולכסאו עד עולם ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

תשובת יוסף המלך הכוזרי אל הנשיא רב חסדאי

אל רב חסדאי ראש גולה בן יצחק בן עזרא הספרדי, הנחמד אלינו והנכבד עלינו, הנה אודיעך שבא אלינו כתבך המכובד על יד ר' יעקב בן אליעזר מארץ נמץ, ושמחנו בו וששנו על בינתך וחכמתך ואמצא כתוב בכתבך מקום ארצך וכו'. אילולי שלוחי קוסטאנטינא לבוא בכושרות ויספרו לכם האומות מלכותנו ודיננו לא הייתם מאמינים בו לפי שהייתם מכזבים אותו לפנים, ובקשת להודיעך אמתת הדברים מלכותנו ויחוסנו ואיך נכנסו אבותינו בדין ישראל והאיר האל עינינו ושבר קמינו, עוד בקשת לדעת מדת ארצנו ורחבה, והגויים אשר סביבותינו המשלימים אתנו והנלחמים עלינו, ואם יתכן לבוא שלוחינו אל ארצכם ולחלות פני מלככם היקר והנעים שהמשיך לבבות לאהבתו בטוב דרכיו והביאם באהבתו ויושר מפעלותיו, לפי שאומות אומרים להם כי אין לישראל שארית ולא מקום ממשלה וממלכה. (כדי) שיהיו ישראל נהנים בדבר הזה והיה להם להרמת לב ומענה לשון ושבח ותהלה בעיני האומרים להם כי אין לישראל שארית ולא מקום ממשלה וממלכה. ואנחנו משיבים תשובתך על דבר ודבר עם השאלה ששאלת בכתבך תשובת הששים בך והשמחים בחכמתך, אשר זכרת מארצך ויחוס המולך עליה כבר נגע אלינו וכבר היו בין אבותינו אגרות דרישות שלום והדבר הזה הוא שמור בספרינו ידוע לכל זקני ארצנו. ומחדש מה שנקדם בעיני אבותינו ונשים אותו ירושה לבנינו.

שאלת בכתבך מאיזו אומה ומאיזה משפחה ומאיזה שבט אנחנו, דע כי אנחנו מבני יפת ובני תורגמה ומצאנו בספרי יחוסים של אבותינו שהיו לתורגמה עשרה בנים וכו‘, ואנו מבני כזר הוא השביעי, כתוב אצלו שבימיו היו אבותי מתי מספר והקב"ה נתן להם כח וגבורה ועשו מלחמה עם גוים רבים ועצומים מהם ובעזר האל גרשום ויירשו ארצם וברחו וירדפו אחריהם עד (שהעבירם) [שעברו] הנהר הגדול ששמו דונא, עד היום הזה הם חונים על נהר דונא וקרובים לקוסטאנטינא, ויירשו כזרים את ארצם, ואחרי כן עברו דורות עד שעמד מלך אחד ושמו בולאן, היה איש חכם וירא אלהים בוטח בו בכל לבו ויסר את הקוסמים ואת עובדי הגלולים מן הארץ וחסה בצל כנפיו, ונראה לו מלאך בחלום ואמר לו: בולאן! ה’ שלחני אליך לאמר שמעתי את תפלתך ותחנתך, הנה ברכתיך והרבתיך ואקיים מלכותך עד סוף הדורות ואמסור את אויביך בידיך ואתה עמוד בבקר והתפלל לפני, וכן עשה, וירא אליו שנית ויאמר לו: ראיתי את דרכיך ורציתי את מעשיך וידעתי כי תלך אחרי בכל לבבך, ואני חפץ לתת לך מצות חק ומשפט ואם תשמור מצותי ומשפטי אברכך וארבך. ויען ויאמר למלאך הדובר אליו: אתה ידעת אדוני מחשבות לבי וחקרת כליותי שלא שמתי בטחוני אלא בך, אבל העם שאני מולך עליהם לא אדע אם יאמינו לי, אם נא מצאתי חן בעיניך ואם עלי יתגלגלו רחמים הֵרָאֶה לפלוני השר הגדול שלהם והוא יעזרני על זאת. וה' עשה כרצונו וירא לשר ההוא בחלום ויגד למלך. והמלך קבץ כל שריו ועבדיו ואת כל עמו ויגד להם את כל הדברים האלה וייטב בעיניהם הדבר וקבלו עליהם את הדין ונכנסו תחת כנפי השכינה. וירא אליו המלאך עוד ויאמר אליו הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוני, ואתה בנה בית לשמי ויען ויאמר רבונו של עולם מאד אני מתבייש לפניך שאין לי כסף וזהב לעשות כמו שיתכן וכאשר ברצוני, ויאמר לו חזק ואמץ קח עמך כל חיליך וקום לך אל ארץ רודלאס ואל ארץ ארדיל הנה נתתי פחדך ואימתך בלבם ומסרתים בידך וכו‘, ותבוא בשלום ותבנה בית לשמי, והוא האמין בו ויעש כאשר צוהו, וילחם והחרים המדינה ושב בשלום ובנה אהל וארון ומנורה ושולחן ומזבחות וכלי הקדש. עד היום הם שמורים הידי וקיימים. ואחרי כן הלך שמעו בכל הארץ ושמע מלך פרס ומלך ישמעאלים ושלחו אליו מלאכיהם בממון גדול ובמנחות רבות עם חכמיהם להטותו אל ביניהם, והמלך היה חכם ויצו להביא חכם מישראל ודרש וחקר ושאל היטב ישם אותם יחדיו לברר בדיניהם, והיו שוברים אחד את דברי חברו וכו’ ויען המלך כבר הודיתם בפיכם שדין ישראל הטוב והישר ואני כבר בחרתי בדין ישראל שהוא דינו של אברהם ואל שדי יהיה בעזרי.. ואתם לכו לשלום אל ארצכם, ומן היום ההוא והלאה עזרו האל שדי ואמץ את כחו. וימל בשר ערלתו הוא ועבדיו וישלח ויבא אחד מחכמי ישראל ויפרשו התורה ויסדר לו כל המצות, עד היום הזה אנו על הדין הנכבד והאמתי. יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא לעולם. ומן היום הזה שנכנסו אבותינו תחת כנפי השכינה הכניע לפנינו את כל אויבנו והשפיל אל כל האומות והלשונות אשר סביבותינו, ולא עמד איש בפנינו עד היום וכלם לנו למס על ידי מלכי פרס וישמעאל.

ואחר הדברים האלה עמד מלך מבני בניו ושמו עובדיה צדיק וישר, הוא חדש את הממלכה והעמיד את הדין כדין וכהלכה, והוא בנה בתי כנסיות ובתי מדרשות וקבץ לרוב מחכמי ישראל ויתן להם כסף וזהב לרוב ויפרשו לו ארבעה ועשרים ספרים ומשנה ותלמוד וכל תקון תפלות חזני‘, והיה ירא אלהים ואוהב התורה והמצות ואחריו עמד חזקיה בנו וכו’ ואני יוסף בן אהרן הנזכר וכלנו מלך בן מלך ולא יוכל זר לשבת על כסא אבותינו. יהי רצון מלפני ממליך כל מלך שיתמיד מלכותנו בתורתו ובמצותיו.

ואשר שאלת מהלך ארצנו וארכה ורחבה היא על יד הנהר הסמוך לים גרגאן לפאת מזרח מהלך ארבעה חדשים ועל יד הנהר חונים אומות רבות לרוב עד מספר וכו' כלם נותנים לי מס ואני יושב על מבואות הנהר לא אעזוב את רוסיים הבאים בספינות לעבור אליהם, כמו כן לא אעזוב את כל אויביהם הבאים ביבשה לעבור אל ארצם ואני אלחם עמהם מלחמה קשה ואלו עזבתים היו מכחידים כל ארץ ישמעאל עד בגדאד. ועוד אודיעך שאני יושב על הנהר הזה בעזרת שדי ויש לי בתוך מלכותי שלש מדינות האחת יושבת בה המלכה עם נערותיה וסריסיה וכו' והיושבים בה ישראלים וישמעאלים ונוצרים ואומות אחרות מלשונות אחרות יושבים בה וכו‘, ואנו יושבים במדינה כל החרף ובחדש ניסן אנו יוצאים אל המדינה והולכים איש אל שדהו ואיש אל גנו ואל עבודתו, ועוד כל משפחה ומשפחה יש להם אחוזת אבותיהם ידועה נוסעים וחונים בגבולם בשמחה ובשירים, לא ישמע אדם נוגש ואין שטן ואין פגע רע וכו’ והארץ אינה גשומה הרבה ויש בה נהרות רבות מגדלים דגים לרוב ויש לנו מעיינות רבות והארץ טובה ושמנה שדות וכרמים וגנות ופרדסים כלם משקים מן הנהרות ויש לנו עץ פרי לרוב מאד.

ועוד שאלת מדבר קץ הפלאות, ואנחנו עינינו אל ה' אלהינו ואל חכמי ישראל הישיבה שבירושלים ואל הישיבה שבבבל ואנו רחוקים מציון, אבל שמוע שמענו שברוב העונות תעו החשבונות ואין אנו יודעים מאומה, אבל יישר בעיני אלקים ויעשה למען שמו הגדול ואל ימעט לפניו חרבן ביתו ובטול עבודתו, וכל התלאות אשר מצאתנו ויקיים בנו ופתאום יבוא אל היכלו וגו' ואין בידנו כי אם נבואת דניאל. ואל אלהי ישראל ימהר הגאולה ויקבץ גלויותינו ונפוצותינו בחייך ובחיי דכל בית ישראל אוהבי שמו. וזכרת באגרתך שאתה מתאווה לראות פני וגם (אני) מאד כוסף ומתאוה לראות פניך הנעימים ויקר תפארת חכמתך וגדולתך ומי יתן והיה כדבריך ולו זכיתי להתחבר עמך ולראות פניך הנכבדים והנעימים והנחמדים, אתה תהיה לי כאב ואני אהיה לך לבן ועל פיך ישק כל עמי ובדברך הייתי יוצא ובא בעצתך הנכונה. ושלום רב.

ר' מנחם בן סרוק אל ר' חסדאי בן יצחק הנשיא

¹

אדוני בן אדוני, מני אדם הקדמוני, תכלית כל אחרון ואמנם לא לי לבד כי אם לכל נדיב ונכבד ולכל אנשי פתרון עת מליצות מבאר, ומושב נגידים מפאר, כמו ענקים לגרון גם בקרב אזרחים כאשר בתוך חוחים, חבצלת השרון סמדר לעולם פִתֲּח הנראה כציץ המפותח, אשר על מצח אהרן נדיב ואזרח, העת אשר זרח, פנות עולם פצחו רֹן ליושבי ארץ ושוכני אי, הוקם למו ראי, ויהי לזכרון גם היה היה, לכל שארית השביה, חומה ובצרון איזהו עקר, אשר לא יערכהו כל יקר! נדיב שכל בכשרון בשבחו אני אחל, וטובו לא איחל, כי אפס שברון וזאת יורה עלי, כי לא שקר מלי, ואין בם עורון רב במועט אפרוש, ולי נאה לדרוש, מלין בלי עצרון מכל צדדים, כלו מחמדים, מֻשְׁלָם בלי חסרון יטה חן לניבים, שוכן כרובים, אשר על הארון וחסד ימצאו נא, בזאת העונה, להשבית נדיב מחרון.

אפקיד חמסי ביד אל, ואליו עיני תבכינה במו פי אתחנן לדורש העשוקים. בעוד נשמתי בי על ריב אשוע ואם סלף תדברנה שפתי, הַוָתי הצקתני, ואם יהגה חכי נלוז, בלבי רובצת שלהבת, על כן לא טוב לרוזנים לבחון אמרי מרי נפש כי קטב תוגתם ישכרם לרגעים, הלא עליהם לירוא מגזרת נסיון, משה איש האלהים אשר לא קם כמוהו בנביאי הצדק, הוא בקצר נפשו ובמרירות לבו פצו שפתיו אשר לא כדת… ואף בי הכלב המת אשר כמוני להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור.

שמע נא דברי אדוני הנגיד הגדול, מחמר קרצת כמוני ועושני עושך, ואפר יסודתנו וצל ימינו עלי ארץ, וכבירים אשר ישוגבו, ודלים אשר ידאבו, יחד על עפר ישכבו. אני הגבר הנדאב בלא עת יומי ערב ועוד לא יומי מלאו ימי, מה ארכו רגעי לילי אשר לא נקבע בם שחר, גם יְרֵחִי הועבּ בעבי מאפל, וכוכבי נשפי אספו נגהם. על אלה לפועלי אתן צדק. אני הגבר הנדוה אשר בלי בסר קהו שני, לי ערכו טעמי מות ולרגלי כרו שחת, אספו רגלי בכבלי חרון והשיקו קרבי במוקדי עולם, ומוגגי ביום אדי אמרו האח. ואם שדי הרחיק ישע, אין נקי מפשע, ואם בעת צרה שמה ה', הלא יום וליל ממונים אנשי חיל, כעורבי משאות ואם זמן יאריכו משפט יעריכו ונגלה צדק עולמים. לא ימשכו ימי אנוש עד בוא עת לענוש ויצדק פעל אלהים. ולוּ־לא יקבר עד ראות איך יפול דבר. ומה מפעל הגלגל, ואם אין מחוה, מה הוא ומה ההֹוָה, דַיָן בשחק נצב סלה.

על כל כלמותי, אלה תנחומותי, מה אעיד ומה אדמה, ללבי איש יהמה וישתיק משאגותיו? חשבתי כל פרץ מני שום אדם עלי ארץ וכמוני בכל כואבים לא מצאתי, לאין כל חדש נוצרתי מכחיש, כי כמוני לא היה גם לא גז חיש. הלא עיני רואות, כי להיות לאות, באתי לעולם, לכן מתוך ומחמס, לבבי ימס, וכים יהמה. ואם אחי תנינים ורעי יענים, לא השיגו בניהם כי מתמרורם אגדיל תמרורים. ומבכי יעזר אמרר בבכי… ובעת תלמי ציה בדמעתי ירויון על חמס לְשַדָי יבכיון, הן מדי בת עיני דמוע תדמע הלֹא שהדי במרומים שמוע ישמע, אני איש דוה לב, היגע תמיד על חמסי ולא אשוב, עד יכלה שארי וישוב לעפרו אשא מוסר כלמתי אסבול מדוחי ואני ידעתי גואלי חי הוא יריב את ריבי ויעשה משפטי. ואם דיני עתה יתמהמה אקוה ליום תוכחה, ליום קומי לעד יום אשר נעמדה יחד, יום אשר בעל משפטי יגש אלי, יום אשר לא ינוֹס נס ולא יועיל כל הון, יום אשר ישוו בו שוע ודל… יום אשר לא יתכנו בו תנואות ולא יריבו כבירים בכח הזרוע.

האנכי אהמה? ואם עיני לך תבכינה? ואם נפשי לך תשתפך ורוחי לך יכנע? לא על חמסי אני בוכה ועל משפטי עיני דמע דולפת, ועל סלף דיני תתעלפנה עצמי, גם לבבי ימס ויחר כבדי, מעי יחילון, וכליותי תכלינה, ועפעפי יזלו מים. ובבותי לילה ויומם לא תתפוגינה עד אשר ענני שחק לא השיגוני בנטפיהם ולא נצחוני ברעף רביביהם, כי עיני תטופנה כגתות ורסיסי מרום מְחֻלקים לעתות, עת טֹהַר ועת בֹּהַר, עת בקר ועת עבות, אפס לא כן אנכי, כי אם בכי לקראת בכי, ותהיינה עיני כנחלים אשר לא יבגודו וּכְעֵיָנים אשר לא יכזבו מימיהם. ואם אמרתי תת לי דמי ולעיני הפוגות, עצבוני חמסי יעירו דמעותי. ואם באמת תבכינה ובתמים תטפנה, הלא יוצר עין ישקיף וירא, הלא דלה ידלם ויופיע לעשות משפט מדמי, זאת נודע מני עד כי כל מְשַׁוֵעַ נעתר, וכל שופך שיח ישמע, מי הוא גזול נעזב? ואיפה דמעות עשוקים נכחדו זאת תקותי בעניי ואלה תנחומותי. –

אני אערוך משפט, וידעתי כי אני אצדק, כה חקות לי בתשובת אגרתי אשר שלחת אלי לאמר: אם העוית כבר הביאותיך למוסר ואם לא העוית כבר הביאותיך לחיי העולם הבא. הזאת חשבת למשפט להוכיח מלין תחשוב, הלא אלהים יחקר זאת… וכי תחסום את פי ברוח קדים ותאלים את לשוני בהבלי מהתלות? הלא מעפרך עפרי, ואלהיך אלהי, חופש כל תעלומות וחופש כל חדרי בטן.

ועתה שמע נא בן אדם, הלא איש אתה, ומי כמוך בישראל הלא לך לדעת המשפט, יש על המשכיל, מארח המוסר, ומדרך האמונה, בשמעו נכוחה, שיודה עליה הן לו, הן עליו. זאת תפארת נדיבים והיא תהלתם. וכי תאמר אם העוית, ואם לא העוית. הנכון לשפוט על אִם? הייטב בעיני ה‘? ואם אחרי לבך נטית ובשקול דעתך דנתני, לא נכון לעשות כן, האף בסוד ה’ עמדת אם תחת אלהים אתה, הבאת עד תעלומות אדם וסתר מצפוניו תראה? הנגלו לך סודי לבבות, וחקרי כליות תחפש? התדרוש את קרב איש ויצר מחשבות תראה? איזה הוא ומי זה הוא? הלא הוא אחד אשר יאותו לו כל אלה, אשר בכל מקום ישנו ולא יפלא ממנו דבר…

שמע נא בן אדם כי עוד יש לעבדך מלים, דע אתה אדוני כי אלהים היית במשפטי, משפט אלהים שפטתני, ודין עליון דנתני, אשר הוא העד הוא הדיין ולו הנסתרות והוא יודע תעלומות לב, ולא כן צוה לנוחלי משפט לעשות פלילה. ואני ידעתי כי לא ה' הסיתך בי, כי אם בני באדם, ירא ה' עליהם וישפוט כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'. שימה נא דברך אם שגיתי יסרתני ואם לא שגיתי החייתני, ואם החייתני הדן דיני מה יהי עליו, ואם עשקני מה תהא סתירתו, ואיך ישא פנים לאין פנים נושא?…

חלילה להצדיק כל דוברי פה, כי יש עמי תשובות, מלים שנונים מחצים, פתוחים מחרבות, מחסימי פה מאלימי לשון ואם עתה יש לה דממה, אחרי יום תשמע שאונה. כי הנה ימים באים אם אלהים יַלְוֵנִי ולא יאסוף רוחי, קנים ימעטו, וימים יחסרו, וקלפים יצערו, בחוקקי משנאי כרוע מפעלם, וכסא אדוני המלך נקי.

על חמס עושקי אשיח אל ארץ, ארץ אל תכסה דמי, גם להררי עד דלפה עיני, חמסי ושארו שמעו הרים, גם לגבעות בשיחי אהימה, אנא גבעות שמען קולי, חמסי עליכם אם תכחידוהו הלא לנגדכם סבבוני בכחש, ולא לאמונה עשקוני מריבי, אבדון ומות שמרו יום חמסי ואל יהיה סתר למרי שיחי… מארבע הרוחות באי הרוח אשר ממנה רוחי נֻפָחָה, התאבלי הימיני האניני השמילי… שאי כפיך אולי תוכלי הועיל, וגם שפכי שיח אולי תערוצי, כי גואלי חי ולא שכח חנות ולהסתיר פנים לא גמר אמר… גם קולי אלי מים על יבשת לֵחותי… גם אתם צעקו בקול שאון ואל תדום המית צוחתכם… ולצבא מרום חנותי במו פי, ולגבורי כח אֵלֵי פֶלאִי אשר משכנותם גבהי מרומים השליט על כלם, וגם לשוכני עפר עיני דומעות, העתידים לעמוד בדין לפני יוצר כל, העשוקים אשר כמוני, דמעות אנחותי יטו לדמעותם, ועל חמסי עמי אֶל אֵל ישועו אולי ממני או מהם יקשיב אזן.

עוד אני מדבר ואערוך מלים ולא להוכיח, ואזכור קדמוניות לא להועיל, אך עתה הציקתני רוחי, עורה אדוני והתבונן והטה אזן לשועת מתחנן ולב עגום תרנין אם פניך לא תַעֲנִין, מאומה לא אבקש בלתי קשב, ואם אל כמוני יפנה כמוך איננו תמהון, ואם תט אלי סכות חין ערכי כבודך לא יחל, ואין למילתך גרעון, אעיר זכרוני קדם אשר צדקי בם, ואם תבחר אמונה תודה לי עליהם. תחלת אורותי היה לך לכבדני, עָמדי לפניך אדוני אביך, יוצרו ירגיע רוחו הנדיבה, ואשרתהו ואצק מים על ידיו, אהבני וימשכני בחבלי ידידות, וכל ימי אשר פרש עלי צלו, שמש לא יך עלי, הלא לפי כח מזער בינתי ספרתי מהלליו והנם כתובים על ארון העדות בבית זבול אשר בנה לשם אלהיו והמכתב מכתב ידי הוא, וכמוהו כהנה וכהנה…

ואחרי זאת זכר נא אדוני כי הביאותני ממרחק מנוה מרגוע, משכתני ממרעה טוב, ועוררתני מרבצי, אצתי חשתי ואבוא לא אחרו רגלי חרבוני קיץ ולא מהמהו פעמי סופות סער, ולא בוששו צעדי חגורי שלח ולא אחזו חרב; ואולם פחדך לא הסיעני ומתן ידך לא משכני וגמולת ידך לא הגיעיתני ונדבותיך לא העירוני, בלתי אַחְוָךְ עוררתני ועקב ידידות הודך מהרו רגלי.

ויהי כאשר באתי צויתני על מלאכת למודים עבודת לשון הקדש וָאמַר שמעתי אדוני, ואעיר לבבי מִקִנוֹ ואחזקהו ואשית כליותי אנשי עצתי ויהיו לי כמשיבי טעם, ואגיד עמי עפעפי ותמאן נפשי תת שינה לעיני עד אשר נכונו עניני אדוני וישלם חשק מאוייו. וחי ה' וחי נפשך אם לא הקימותי מצותך מדאגה ומרעבון ומתוך ערום וחסר כל. ועין ימיני כהה תכהה אם השיגה ידי די מחסורי ואם לא הֻתַּכְתִּי במצרף כור רעבון! ואלוה הקשיח את לבו אדוני והרחיק ממני חנינה מחמול עלי, ואמץ את לבבו מדעת את עמלי לאמר זה הטוֹרֵחַ אשר הטרחתיו במלאכתי אשר הביאותיו מארץ מרחקים והשיבותיהו מסחורתו ואין מאומה בידו בלתי אלי עיניו, מאין מחיתו, ומכלת לביתו, מי ירעם ומי יכסם? ויהי כאשר צפד עורי על עצמי, היה מאת ה' תחנה כמעט רגע ועונה ומִנָה אל קצת מאכלי ושתיתי במדה במשקל ובמשורה מדי חדש בחדשו… ובכל זאת לא סרתי מני דרך ואמר: אקוה רצונו קניתי חרונו, ותהי משכרתי שממות עולם, וחלף עבודתי כוס תרעלה העלתה לי להיות לדראון עולם והיתה תוחלתי נכזבה, ויכל שברי באפס תקוה, העבדתני חנם עבודת עבד ותהי יגיעתי לריק וזיעתי להבל, ולולי פניך לא קראוני אלה. הכזה יהיו תשלומי איש שכל? ואם אלה גמוליו, מדוע זרעתי חטים וקוצים קצרתי, וארץ אשר מאד נעמה העלתה לי באשה, ואלו חרשתי תלמי מלחה, וזרעתי בארץ לא זרועה החרשתי כי אין פרי למְלֵחָה. ואיה איפוא פיך אשר נשבעת בה' אלהיך, למלאת מחסורי, ולשלם גמולי, מחסורי נתון לך וגמולי לאחר תֵּן והעבד לעשות בו כטוב בעיניך, אדוני יודע כי מעת יום חמסי עד הנה לולי רחמי אדוני אביך (אחיך?) יהי אלהיו בעזרו אשר חסיתי בצלו ויפרוש עלי כנפיו וירחמני ויכבדני וישימני באוכלי שולחנו, ולולי חסדיו אבדתי בעניי, ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה מאת ה' אלהי ישראל.

ועתה אדוני אנה אוליך את דלותי, ואל מי מקדושים אפנה ועל מי אנוסה לעזרה, ואל מי אשא עין, ואיך אחיה? הבה לי עצה, איך תגדר הפרצה, אחרי כלה ונחרצה, זכור אדוני כי בכל כחי עבדתיך ובכל נפשי הללתיך ובכל פאה זרעתי מהלליך. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אמנם מהיר צדק ונשיא אלהים אתה ואמונתך אמצתני ועל אמתך נשענתי ולולא חסדיך לא דברתי עד כה. ידעתי כי נכונה תחפוץ ומישרים תרצה, אבל מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה, ואדוני יודע כי לא נכון להוכיח מרי נפש ולא לגעור בדוי־לבב ולא לדחוף טְחוּנֵי פנים, כי במצוק ידברו ובמרירות יביעו כי בחרו מות מחיים.

ועתה השבעתיך באמונת הצדק אשר היא נתיבך הסלולה המיושרת ובתפארת האמונה אשר היא אזור חלציך שתפנה אל טענתי בקו אמונה, ובמשקלת צדק, ואל בינתך אל תשען, ואם אמת היא תודה לי עליה, ואם ימצא בה תרמית תורה לי עליה בלאט.

ויוָדע אדוני כי איוב עת הובא בפלילי נסיון והוכח ברוע מדוה ובנגעי בני אדם הלא כגעת בו יד אלוה הכביר מלים וכאשר חזקה מחלתו החזיק ויוכח עם אלוה כבן אדם לרעהו… ולעת נוע לבבו נטיו רגליו… אבל אל כביר בארח טובו את לזות שפתיו לא חשב לחטאת, על כי בנפש מרה שפיו מללו ובתוגת לב דבר עתק, ריבות שפתיו לא שם תִּפְלָה כי הוא ידע נגע לבבו, למען יכירו כּל יורדי עפר כי שופט כל הארץ כה משפטו עם עפר ואפר, ויהי אחרי זאת שב ה' את שבותו ומראשיתו היטיב אחריתו, ילמד אדוני מדרך אלהיו, ודיו לעבד שיהא כרבו, הלא על ילוד אשה ללמוד מדרכיו, ובדרכיו ינהג עם נמוכיו. ואלהי ישראל הנותן תשועה למלכים יעטה אדוני מעטה תהלה וילבישהו בגדדי ישע… האל הנאמן המנהג בעזו תימן ישים מושבו מִשְׁמָן עד תכלית כל זמן. למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך שלום לרום כמים אל דרום, וכחול ימים וצבא מרום. אמן נצח סלה.

רבינו שלמה בן יצחק (רש"י) אל ר' נתן ב"ר מכיר

²

אליך שורק הנטוע בקרן בן שמן, מבחר קרוחיות ועטליות כלו זרע (אמת) עלי עין פאורות שלחת, ותשרש שרשים למלאות ארץ, נטישותיך באו עברו ים, באבי אביך עמדת… זרע הקדש בם, אשכולותיך הבשילו ענבי שמחת מלך ואחוזת מרעיו… טעמך עמך וריחך לא גמר. והנה לא צרך (לך) מאתי אני עץ חולת המחוז אשר בנות עץ החיים, שתול על יובל חמסי, על קני היאורים. (רק) אשר השיגוך [השיאוך] במחפת שוא אל צמרתי כי רחבה ואל ענפי כי רחבות, ואל חורשי כי מצל, ואל קומתי כי גבהה, השיאוך יכלו לך ליגעך להלאותך, לצור לי שרשי אין, וענפים לא המה וקומה לא כן ופרי לא נמצא… עדי לא עוררני בהגעת יונקתו ושלח קצירך, והרגזתני לעלות להִוָדַע שרשי המעט ויבש וכמש, עלי תאות פרי אל אשר לא נודע, והיום הזה נצבת על עין המים בין משאבים אשר אליו תצאנה היוצאות לשאוב הפכין הגלילין החביונות אל עין גנים נוזלים מן לבנון ומה זה נשאת [מצאת] לכוף שרשיך הטובים ולשלוח דליותיך להשקות אותן מערוגת מטע עין רוגל הַנִתָּן לכביסה? רפוש ודלוח לא עבר עליו (איש) לשקוע מימיו ולהציל עבדו מרגש מרפס ומדלח רגל אדם? ולו הואלת לישב לך על יד נהרותיך.. מים הגדול אשר כל הנחלים אליו ילכון, כי עתה תבוא לך אשר שאלתו, ותאמר: אל תהו כליתי כחי. כי תמצא עלי כְמֵשִׁים וּפִרְיִי גד, וטעמי טפל. הנה מקור מים חיים לא מצאו לך, ומה ימצאך מקור אכזב? ונחל יבש יגיעוך יונקותיו ולא יגאוך וארץ כבול תקרא להם.

הנני נחתום צעיר עם הנקוב על ספר משיחת החבר המשלשל ברתוקות ממולאים בתרשיש פז וישפה, משובצים אופיר במלואותם אשר נקב ר' נתן ב“ר מכיר ב”ר מנחם ב"ר מכיר, הנודע במקומנו אמת נודע לטוב, ומימיו אנו שותים ופריו לחכנו מתוק והוא גזעו לא החליף, לא סגסג עליו, לא המיר פריו, אזן שמעה אשרתהו, עין ראתה תעידהו, הולך וטוב עם ה' ואנשים, בלול בכל במקרא ומשנה תלמוד הגדה ופיוט, הנני עוטר עטרת שלום ואמת תבואהו ברכת טוב ושלום מאשר ברכתו שלום.

שאילותיו הגיעו לידי, ורגז לבי בהן, כי קדמני בהן בדברים אשר לא הגיתי בהן לפני מלמדי, כי חסר להם ועדה לבוש, ורחיים בצואר שמשתי לפניהם, וימי כלו אצלם. ומאשר שבתי פה לא עמדה לי שעה להקביל פניהם… זה לי עשרים וחמש שנה. ראיתי באגרת חביבי ששמע בהם דברים רבים ולא ישרו לו ומה תשירנה [יישירו] דברי חדל שיחים… את אשר יסרוני כליותי, ואף אם יגורתי ליבוש [לאמר] את אשר (עם) [הם] יעצונו, לא אכחד. ואם חפץ בי ורחש לבי דבר טוב יקחני חביבי אליו, אך אם אולי אקדר… בחררה סדקית, יוסיף הוא לחצוב לסתת בהן וירחיב די שער איתן לבוא. וממנו וממני יכונו יחד.

רבינו יהודה הלוי אל רבינו נתן בר' שמואל המצרים

³

אל אוצר התבונה ומבצר הבינה נזר החברים

וראש המדברים תהלת התורה וגלת המנורה

מרנו ורבנו נתן וכו'. מאת המשתחוה לפניו

המתאוה לראות פניו יהודה הלוי ברבי שמואל נ"ע.

אבני נזר מתנוססות, ובנזר דורנו מתעלסות, ולאבן שתיה מתיחסות ובכל אבן יקר מתקלסות הוא הנזר, הנקבע על אבן העזר, אבני חפץ כל גבולו, ואבן הראשה ממעל לו, ואבני חן מימינו ומשמאלו, וקרנים מידו לו. ימים אפורר, ורפאים אעורר, כי אתעורר לשורר. בבוא אלי נתן הנביא, והמו עלי מורשי לבבי, והוטל מכתבי, בין יד מחשבי, ענני וענגני כי נהגני, בכבוד ובכבדות, ויתן עלי את הנזר ואת העדות. עטפתי חליפותיו, וצנפני מצנפותיו, ותקפני בתועפותיו, מי יֶחְבַּשׁ נזריו, ומי ילבש כתריו, שערי צדק שעריו, והרי נשף הרריו, ונשפי חשק שחריו, יחוקק, וכל עצה יבוקק, וייעץ, וכל שבט ירעץ, וכל פה יאלם ובעל דברים יכלם. ואלה שירים יחברו, פה להם ולא ידברו, מעינותיהם נסתמו, וכאבן ידמו, לפני מקור לא יכזיבו מימיו, ולא יקדרו שמיו, ולא יעצרו גשמיו, השיקו אסמיו, והריקו בשמיו, מי הקשיב אל מליו, ירד המן עליו, דברותיו נפלאות ומחברותיו וראות, ים ודרום יאבדו, וממרום ידברו, הכזה תתפשהו מצרים? תכסוף אליו ירושלים, והארץ מרתים, צרור המור מתופש בידים ומחופש בין שדים, יגיד עליו ריחו ומה שיחו, מרקחי שמניו, יקראו אברך לפניו, ומפריו, יגלו את סתריו ושמו נתן טעמו ומעדני נועמו, החכם המופלא הנזר המעולה ושמו גדול מכלם מרנו ורבנו נתן החבר נזר החברים בן כבוד מרנו ורבנו שמואל החבר הצדיק ז"ל. מאת חלק מאוריו, ופלג מנהריו, השולח לבבו, טרם כתבו, הירא ורך הלבב להשיב על עניניו. האצלה בצאתי במחרשתי אֵתִי לקראת הכרתי והפלתי, אל גוי איתן, ומערכות נתן כבניהו ואיתן? מי אנכי ומה חיי ומה בקשתי ומאווי? עפר נקלה נִהְיָה ונחלה, דואג על עניניו, ועל חטאות נעוריו וזקוניו, ויתן פניו לעמוד על אדוניו, בתחנוניו, אורח נטה ללון והוא לוי והוא גֵר שם, במה יתקרב ואיכה יתערב, את הממשל והרהב ואת לשון הזהב? עצות מרחוק קראתי, וכלי נשאתי ונכנסתי ויצאתי, וטוב משתיקה לא מצאתי, נכלמתי והתבוששתי וממענה נואשתי, ומצאת לקראתו נחלשתי וקיר בעלטה גששתי וכעִוֵר מששתי ומחבואים בקשתי, עד אשר פגשתי, הנוגשים אצים, דוחקים ולוחצים מאת החכם המופלא השר הטפסר המעולה מר' ור' חלפון הלוי הקורא בשמך, מתעורר להחזיק בך, אדוני וגאוני, ירום ונשא וגבה מאד, העומד בינינו לחבר את לבבנו, בשליחות כתבינו וברירות אֲהָבינו, נגשני ואלצני הציקני והקיצני, ומבור עצלות הריצני, מתרפק ולא מתאפק לאמר לי לכה נא אנסכה, וכלה מעשיך, ותן תכן התכונה, כאשר בהיות תכן התבונה, ועשה עם הזקנה מעטה העדנה ודע לפני מי אתה עתיד נותן את החשבון, ואצל מי תכתוב ואצל מי תחתום. קוסמיו הבהילו וחרטומיו הגדילו עד הפרו את נדרי והתירו את אסרי, וימסו אסורי ויתחדשו נעורי ויתרגשו שירי ויתנגשו כנורי וַיִנָעֵר לנערות ואשחר את השחרות, ואכחש את השיבה ככחש את הגניבה וכחשיו בפני יענה. אז מדברותיו אצלתי ונפתולים נפתלתי ועם הארי יכלתי ובדל אזן הצלתי, והנפשי התלתי, כי אל סופרי המלך התמשלתי, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך.

ואדוני בחסדו ימחול לעבדו, ולא ידקדק אחריו ולא ישקול את דבריו, ולכן זכות ידינני ובדין חכמתו אל יביאני, והנה פרי רעיוני, ומכתב שגיוני, ומיטב הגיוני, כפי השג ידי ולשוני עד אשר אבוא אל אדוני ואשקוד על פתחיו, ללקט בדולחיו, ולשאת את שבחיו, הן אלה קצות ארחיו, ומעט מזוהר ירחיו, ועושה שלום במרומיו ירבה את שלומיו וישלים משלחמיו וילחם את לוחמיו ויקים את זממיו ובטוב יבלה ימיו והשלום בחותמיו אמן:

רבינו יהודה הלוי אל הרב ר' אהרן בר' השר הגדול הרופא ר' ישועה

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי דברתי אני עם לבי לאמר אלך לי אל הר המור ועוד אני מדבר טרם אכלה לדבר, והאלהים אנה לידי מכתב שלוח על כנפי הרוח, בהדסי שלומים רקוח, מאוצרות רוכלים לקוח, בשמן משחת קדש משוח, ריחו כריח התפוח, אל אשר יהיה שם הרוח, מור עובר העביר, ואזכרת לבונה הזכיר, ואת אחיו לא הכיר, לא יסולא בכתם אופיר, בשהם יקר וספיר, טוריו ממולאים בתרשיש מסולאים בראמות וגביש.. תורי משלים, חרוזי מהללים, אל מי השכל פתוח שרשם, אשר יצאו משם מעינים מנוזלי שחק שאובים, וענינים ממאורי אור גנובים, ומן הצבא ומן הכוכבים, טוריו מן השחר קצובים ורקועיו מן הרקיע חצובים והמה בכתובים. מעריכי לבו רקמוהו, ורעיונותיו קיימוהו ומועצותיו קבצוהו וזממיו שבצוהו ומחשבותיו ארגוהו ואצבעותיו כתבוהו את אשר כבר עשוהו. נטה לו תחלה אהל גדולה חצרותיו בתהלה. עשה לו אפריון תבונה, והציב לו שפריר אמונה ואין קצה לתכונה. מעיניו מתגברים ועניניו מתחברים, הם המדברים, ומן המקדש המה יוצאים מקדש מעט לכל אמונַי כי שכן עליו כבוד ה‘, הוא כבוד גדולת קדושת וכו’ מר' ור' אהרן החבר המעולה וכו' וכו' גפן אדרת עטרת תפארת ארזים הגבוהים בעדן גן אלהים, לנועם פריו תאבתי בצלו חמדתי וישבתי, כֵּן החמודות ומשכן התעודות ולי במלך עשר ידות.

הנה כה מבטי ועיר מקלטי ואני אתנהלה לאטי, אליו מפלטי לישר מַעְבָטִי, להוציא לאור משפטי, כי איך יתגדל על מניפו המשור? ומעלי הולכים וחסור, אבדו רעיוני, ולא מצאו חזון מה'. ילדי מזימותי לא מצאתים, כי נחמתי כי עשיתים, כי הלכו עמי קרי ויהיו כבית המרי, העזו פניהם, ויעצמו עיניהם, ואטמו אזניהם, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, פרשתי רשתי, ודרכתי קשתי ואין איש אתי, למשוך אותם אל רצוני, להביאם בכפל רסני ואקרא בשמך אלהים, לתת לך רוכבים עליהם, והנה רץ לקראת רץ כי כבר החזון נפרץ ומי לא ינבא?

ואסור היום לדרוש שלומך ולשחר מקומך, ואודיע לאדוני את יגוני כי עזבתיהו אחרי אהבתיהו, וכאשר זכרתיהו בקשתיהו ולא מצאתיהו, נהפכו לי הימים אימים, והלילות ליליות, והעתות מבעתות, והשדים תכפוני, והשעירים אפפוני וכדור צנפני, והכור צרפני ועוד מעט שרפוני, אחרי אשר הדפוני וכשחל טרפוני ובנחל גרפוני, לולא כתבך שעשועי גנת נטעי ופרדס זרעי, המה אחי ורעי, וקרובי ומיודעי… אקראם לרגעי, ויפוזו זרועי… וכמעט התנחמתי ונהמתי ונאמתי: מה לי לדרך מצרים לשתות מי שיחור? ולבי עצור ועזוב לאחור? ואולם התאפקתי ונדוד הרחקתי עד אשר דבקתי אחרי אשר חשקתי, ואבוא מצרים, ויראו העינים כפלי כפליים, מאשר שמעו אזנים, אצל כבוד שר השרים ונגיד הנגידים, מעין הנגידות ומשכן הידידות, כל יקר ראתה עיני, ראיתי איש חמודות, במראה ולא בחידות נאמן עם קדושים וטוב עם אנשים, אוסף גדולה ותורה, וזוכה לשתי שולחנות, אבל הוא בענותנותו יסיר התמיד, להעמיד העתיד, ויפזר ת מטמוניו, כרצון אדוניו ויבלה את ימיו בדרוש טוב לעמיו, מראהו כמראות פני אלהים, ועצתו כאשר ישאל איש בדבר אלהים. מלאכיו הפגיעוני, ומנעמיו השביעוני, וגנזכיו הגעוני ומרֵעיו הודיעוני.

ידי כבדים מלספור ושבחי יגעים מלספר, ושבחי יגעים מלספר, אם מצאתי חן בעיניך השאילני לשונך ונגידי עניניך והענקתי מפניניך, והטריח ענניך, יצא דבר שבח מלפניך, לגמול מקצת טובותיו ומעט מנדיבותיו, יציץ נזרו, ויהיה שדי בעזרו, ומעלתך אצלו יתרה, ונפשך בעיניו יקרה, ומעלה בקדש ולא מוריד, ודבר הנרגן באזניו לא מעלה ולא מוריד, ולא יבאיש ריח ולא ירעיש בוטח ואוהב לא יפריד, ושוכב לא יחריד, ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים.

ומי לא ידע במעלתך והוא המצרף לכסף וכור לזהב וזהב כלך, ומום אין בך, ומי מן הזקנים אשר כגילך, ימשילך או יערוך אליך? להם שם הדיין ולך הענין, והם הבורות ואתה המעין. לא כל נוזל מים, ולא כל אהל שמים, ולא מכל הֵרוֹן, יולד אהרן, ולא מכל אורן יעשה תורן. יאתה לו המלוכה⁴, ויאתה לך להיות משנהו ושר צבא מחנהו, ואין מחנכים מזבח הזהב אלא בקורת הסמים, תתהלל במשרתו, ויתהלל בשירתך (בשֵׁרותך) האל יצמיד משרתכם ויתמיד חכמתכם.

ר' יוסף ב"ר יהודה בן שמעון אל רבו רבינו משה בן מיימון

הן לב אחד ושפה אחת לשנינו, ולא עבר זר בינינו. וזה החלך לעשות לדור בצל ידידותך בא לחסות ולפני תבונתך שפך שיחו, ולקראת אמונתך הוציא כל רוחו, ואני אני הוא המדבר הנני, דבר כי חפצתי צדקך אם יש מלים השיבני, הלא אתמול בת אהביך כימה היפה והנעימה נשאה חסד לפני ותיטב הנערה בעיני וארשתיה לי באמונה כדת וכהלכה על הר סיני נתונה, בשלש אלה קדשתיה, כסף ידידות למהר נתתיה, ושטר־אֳהָבִים כתבתי לה כי אהבתיה, וכי יבעל בחור בתולה בעלתיה, ואחר אשר בכל קניתיה לחופת החשק כנסתיה לא פתיתיה ולא אנסתיה רק חשקה בי כי חשקתיה, נפשי בנפשה קשרתיה, וכל זה בפני שני עדים ברורים, רבן עבד אללה ובן רשד חברים, ובעמדה בתוך חופתה תחתי זנתה ואחרי דודים אחרים פותתה, וכתבו המושלים מימי קדם קדמתה, חצופה כלה שזנתה תוך חופתה, לא מצאה בי עול כי רחקה מעלי, סרה מאהלי ומראָהָ הנאוה לא הראיתני, וקולה הערב לא השמעתני, ואתה לא כהית בבתך ולא הכלמתה לא החטאת אותה ולא האשמתה, ואולי מאתך היתה נסבה, וגם זו רעה רבה, ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא או יהיה, והתפלל בעדך וחיה, והוא גם הוא יתפלל בעדה, להכין אותה ולסעדה. ואם אינך משיב דע כי בסוף הפסוק תנקש ולכן רדוף שלום ובקש, ולמען ייטב לך והארכת ימים, הט אזנך ושמע דברי חכמים, תנו רבנן ברוך המחזיר אבדה לבעלה, ועל אחת כמה וכמה אשת חיל עטרת בעלה, והנני מחכה לתשובתה ובעדה אפגיע, וכל גוי וממלכה בעדה אשביע, ולמענה נפשי יום ליום תביע, ובגוים ההם לא תרגיע, אשרי המחכה ויגיע, עבד אהבתו, נאמן בריתו, הנכסף לראות פני הדרתו המתאבק בעפר רגלי מעלתו.

יוסף ב"ר שמעון.

תשובת הרמב"ם לתלמידו זה

עץ הדעת ועץ התבונה, יסוד הדת וסוד האמונה את עש ואת כימה, אבינעם בן קיש בן אלקנה וכו'.

שמעו חכמים מלי הטו אזנכם ולכו אלי, שפטו נא ביני ובין יריבי, ואם יש בי עון הנני ענו בי, את בתי כימה נתתי לכסיל חתני וישנאה, והיתה אמונה בגלגל אמונה, ויחשבה לזונה, כי כסתה פניה, ומיום נלכדה רגלה רשתו, יען נהפך נחשתו לבשתו, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, שארה כסותה ועונתה לה גרע, ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע, ואחר אשר קשר במושכותיה מעדנותיה, קשר בקשורים על קשוריה, ואש קנאתו שלח במגדנותיה, ושלא כדת העיד כלאים, והוסיף על חטאתו כפלים, וריחה בעיני חשב להבאיש וכה דיבר אלי האיש, הנה בתך זנתה תחתי ביום חופתה, הביטה וראה את חרפתה, פקוד עליה עונה ומעלה, והשב תשיבנה לבעלה, כי נביא הוא ויתפלל גם בעדך ובעדה, וישיב שבותה ויכון צעדה, ויכסה על עונה, כי לא יחפוץ במותה. וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. ואתם ידעתם את האיש ואת שיחו, בי הוא יוציא כל רוחו, וכי הוא בוטח בלבו, ומורה הלכה בפני רבו, והנה גם הוא מוציא דבה, והנה עם נביאים נבא כסומא בארובה, כי תואנה הוא מבקש וסבה, להתעולל עלילות, ולדבר גדולות. על דעתכם כי הוא איש טמא שפתים והיא לא טמאה ולא חלו בה ידים, וחלילה לאל מעשות כדבר האל, למעול מעל האישה לעשות נבלה בישראל, לבלתי לכתה אחרי שאול ואחרי שמואל. ועתה התיצבו ואוכיחם בפניכם אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כאשר ייסר איש את בנו החומל עליו, אני מיסרו ואומרה אליו, יען התרגזך אלי, ושאונך עלה באזני ותענני קשה, ותפקוד עלי עון האשה, ובשני עדיך העברי והערבי עלי הגדלת, ובין קדש לחול לא הבדלת, ונשאך לבך להמנות בלהקת נביאים ולהתגאות לפני משיב גמול לגאים, בי נשבעתי כי לולא למעני אני עושה ואת פני כימה אהובתי אני נושא, כמעט עניתיך עזות, ועניתיך על זאת.

ואמנם בני מחשבותיך גוי אובד עצות ואין בהם משכיל, תן להם ה' רחם משכיל, ואתה האיש הלזה, דע וראה כי עמך הגוי הזה, והשמר לך פן יהיה בר עם לבבך בליעל, להזנות עוד את אשה בעולת בעל, וכל שכן האשה הבאה אל ביתך, פן ישא המושל עליך משלו: פי כסיל מחתה לו, וקרנים מידו לו, ועתה בני שמע בקולי, הנה אשתך קח ולך ועל ה' יהבך השלך, בכל דרכיך דעהו כי נִסָתֵר איש מרעהו, והוא יישר אורחותיך ויכונו מחשבותיך, וקבל מוסר מורך, אל תתן את פיך להחטיא את בשרך, כי אמת יהגה חכי ואם תבקש אין בהם נפתל ועקש, ואל ישיאך לבך לעלות במעלות הנבואות, ולא בגאות ועיניך רואות, לא מפני שדרכן גבה מדרכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ושמא תאמר הלא שמואל נבא כאשר ראוי, ואני בחכמת האיתני אעשה כן גם אני, אם חכמת חכמת לך להבין להורות, ואין לך עסק בנסתרות, ואין לך ראיה להביא מדאמרינן חכם עדיף מנביא, כי לא כל חוגר חרב רשאי לקטול ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, ועוד אם שמואל נבא והפליא פלאים הגם שאול בנביאים, לפיכך אל תתחכם יותר ואל תהי גאה ושים לבך לענות הקדמונים וראה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה ואל תבקש לך גדולות, אל תבקש, עשה כאשר צוויתיך בדרך חכמה הוריתיך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ושים השכל אָב והחכמה אחותך, בין כך ובין כך ירבו בישראל כמותך.

הרמב“ם אל תלמידו הר”ר יוסף בן שמעון

בשלחו אליו את הספר מורה נבוכים⁵

אהבתי אשר נפלאה, ותשוקתי אשר כסלי מלאה, ונפשי המשתוחחה, מנחה היא שלוחה, וכנפי נשרים, ובני עפרים; וקלים מנשרים, המה צירי מגמתי, יובילון מנחתי למטה (יוסף?) הפורח, נטע נעמן הצומח, אשר נצניו נתנו ריח, רוקח מרקחת מעשה רוקח. ומכנף הארץ הריחו בו קציני, וממנו קציעות כל בגדי הוני (?) כריח שדה אשר ברכו ה‘. והנו נחמד למראה ותאוה לעינים, כגן ה’ בארץ מצרים, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים, וזכרו כיין לבנון בכל גלות ירושלים, אשר בספרד ובכל ארץ שנער… ואנכי נטעתיו שורק כולו זרע אמת לקחת, על מים רבים והיא כפורחת, ויגדל ויהי לגפן סורחת. והנה טללוה טללי אורות, לכן מצאו קציריה יערות ותעש בדים ותשלח פארות. אלהים צבאות יפנה לפניה, ותהי מתגברת ותשרש שרשיה, ותהי ערוגה משומרת, לעשות ענף לשאת פרי להיות לגפן אדרת, ויתן פריו בעתו, ולא יבולו עליו, ולא יבוא חום אליו, יזל מים מדליו… ורוח אלהים תרחף עליו דחיפה, ולדשנו תניפהו תנופה, ויהי פריו למאכל ועלהו לתרופה…

ומשלי זה וכלי חידתי, וסוף ענין מלתי, ואשר אליו שמתי דברתי, על דבר הבן אשר נתן לנו ומשיב נפש אין, ומתחכמוני קנה כלי זיין, ובאהל יתושיה קם כגבור מתרונן מיין, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ובעת אשר במערב שמחה ערבה, וכל מבקש ה' נחבא, ואור ישראל שם כבה, בית ישראל להבה, כי הוא מאיר מקהל מדינת ארם צובא. ויזרח להם ולכל ישראל באפלה, וילכו לאורו בדרך הסלולה, ויאר את הלילה. וכאשר על כפים כסה אור, ויהי לעת ערב יהי אור, וידעו בו יושבי עלטה קו התורה, ויבינו בדת ה' אשר הורה, כאשר הבינו יושבי נהורא, כחשכה כאורה. לכן התורה לך תשחר, ותוביש כל אשר בה יתנחר, ותמהר תפלה ולא תוחר: יוסף ה' לי בן אחר. גם אני אענה אותה כדברים האל, שישי ושמחי כי יש לך דורש ושואל, ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל.

אני משה ומדברך הנאוה יַמְשֵׁנִי ולאהבתך מעוררני, ואם לא ישנתי וממנה לא התעלמתי ובשבתי ובקומי בך אהגה, ובאהבת דרכיך הטובים אשגה, ואודיע לכל קהלי, יומי ולילי, כי אתה חלקי מכל עמלי, ושכלך ובינתך אודיע בבתים לחכמים יודעי העתים, וכשרך וצדקתך אודיע במרץ לקדושים אשר בארץ, ובחכמת ניבך אערוך ואדין, לפני כל יודעי דת ודין, בך אתפאר לישראל ויהודה, בכל קהל ועדה. לכן רב אנשים תקעו באהבתך ברית כפים, והתאוו לראותך בתאוה כפלים, ושמך גדול לשמע אזנים, ויעבור בכל ארץ מצרים, והוסיף חִבָּתָם, וְאִשֵּׁשׁ אהבתם, והרבה תשוקתם. כתבך הבהיר אשר בכל קצוות הזהיר, מה נעמו לשמע אזני, ויָפֵיפוּ טוריו בעיני, והשתעשעו בעינינו רעיוני, ואפרוש אותו לפני, ויתמהו מצחות לשונך כל נבוני, ויתפארו בך זקני ורוזני… כי חסדיך הביע, וחכמתך ובינתך הודיע, ולמרחק מודיע, מי זה אשר אל לשון עברי כוסף, יבין כתיבה אשר חמודיה אוסף אשרי יוסף. ומה רבה שמחתי ועצמה רנתי, בשמעי כי בנת בספרי חכמי איתנים ובדברי קדמונים, וכי היה לך יתרון בדעת ובחשבון ותשקיף ותופיע על מסלות הרקיע, וכי נכספה נפשך להבין שביליו ולמנות חייליו, ומוצאם ומובאם, וסדור צבאים, ועקרבו ושורו, ודליו, ואריו, ונשרו, וחקי בארץ ומשטרו, גבהו ורומו, וסביבות לילו ויומו, וארכו ורחבו ועובי גבו. ואמנם כי נפש חכם תבקש לך גדולות, ורוח מבין תדרוש לעלות, ומעלות נדגלות, ומצבות נבדלות. לכן תאבה לזאת נפשך ויהמו קרביך, הטיבות כי היה עם לבבך, ואלהים יגלה לך מצפוני החכמה, ויישר לפניך הדורי המזימה, ותתעדה ברוב תבונות ותעדה עדים, וירחיב לבך כים, ויגדיל ויוסיף לך בחכמה חלק בכורה פי שנים, ובהבנת סתרי תורה כפלים, ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ויביא אותך אל חדריו ויודיעך את סתריו, וידריכך בדרכיו ויאלפך הלוכיו, עד אשר יעצור מדעך בתקופתו ובנטייתו חמתו… עד אשר לבך יבין וישא את כל מעשה ה' הגדול אשר ישה, ויסובבנהו ויבוננהו לעשות מעשהו.

ועתה בני שמע בקולי, ובינה במלולי, אם תכין לבך ומורשיו, לדרכי חכמי הזמן וקדושיו, ותמשך אחריהם, ותדמה במפעליהם ותאכל ממטעמיהם, אז תמצא כל חפצך. אם תנהה אחרי, וקום יקומו דברי. ובכל זאת בספר תורת משה רע"ה דרוש, וממנו אל תפרוש, ותן לו מזמנך רבו וטובו, אולי בהדר מחדריו תבוא, כי הוא המלך אשר מלכים יֵזֶה, והוא המשמן והכל מלבדו רזה, וממנו מחזה שדי תחזה, טוב אשר תאחוז בזה, ואל תנוח ידך גם מזה.

ואם הודיעתני מחמד נפשי כי זאת היא עבודתך, ומלאכת ה' מלאכתך, יודע אני כי הלבבות נמשכים באותן המהלכים אשר נתתי לך מבורכים, וסדרתי לך שולחן ערוך במאמר הנכבד מורה הנבוכים, אשר חברתיו בעבורך ובגללך, ואם הם מעט לדומים לך היא מרגליתא דלית לה טימי, ובהשתלכך בו בעיון דק כראוי אֹמַר עליך זה יעצור בעמי, ועל כל זה, אנכי מצוך לאמר את אורח התורה תשמור, כי הוא הדרך אשר דרך כל חוזה והוא סולם המחזה, אשר ממנו נבדל כל בוֹזה, הנמצא כזה.

ה' אלהים צבאות ידריכך בדרך הנכונה אשר משה רע"ה הדריכנו, וינחך באורח חיים אשר הראנו, ויעזרך על כל מצותיו אשר צונו… ויטה לך כנהר שלום רואה כל נעלם, עד תאות גבעות עולם, ותאות

משה ב“ר מיימון מבני גלות ירושלים אשר בספרד זצ”ל.

הרב ר' אנטולי אל הרמב"ם

מחמדי⁶ שירות ונכבדי זמירות, להתעלס בכנף רננים, קדמו שרים אחר נוגנים, במליצות וחידות משליהם ובתבונות שכליהם, העמידום על משמרותם במחלקותם לבית אבותם, לפקודתם בעבודתם, מהם משוררים בכנורות, ומחצצרים בחצוצרות, מהם מהללים בנבלים ומחללים בחלילים להזכיר ולהודות בכל מיני חמודות, בשם הנבא על הודות, מנצחים בשפתי רננות, ומשבחים בנגינות. במערך שפת יתר עודפת, מור עובר נוטפת, לאמר הנה שררה רודפת, נפש יקרה אוספת, וענוה נוספת, לנכבד אשר הוא צֶפֶת, על ראש הדת וטוטפת.

ובשמעי רנתם ונעם זמירותם, יצאתי בעקבותיהם להיות לחברה להם, כי צלחה ועברה, רוח עצה וגבורה, ואבוא בנוא אמון, והיא עיר גדולה יכוננה עליון…. באתי עד תכונתם אל מקום תחנותם, ואתבונן והנה בפיהם השבח במענם, והמהלל בלשונם ורוממות אל בגרונם. דברי מלכות ידברו ותהלות יבשרו, מעבירים קול בהמולה, הנה תורה וגדולה, ועטרת זהב גדולה, הואל ובחר מופת הזמן, כי הנה איתן והנה הימן, ולכל שכל ומדע, הנה כלכל והנה דרדע. ואהי אני מתבונן על השמועה, והנה קול שופר קול תרועה, ואשמע קול קורא באזני, משה קבל תורה מסיני, והאזנתי מארבע רוחות השמים, כי יש שבר במצרים, מי יתן גבותינו מלאות עינים, לראות הנעם אשר שמעו האזנים, בכבוד פנת יקרת אשר מסיני מחצבתה, והעטרת אשר מנקרת צור חורב נקרתה, משם הגאוה והרהב, האדרת עם לשון הזהב. ואשר במחול משחקות יוצאות, ועל פתח משכן הידידות צובאות, אל בנות השיר תענינה, לאמר צאינה וראינה בתפארת שר השרים וברגל מנזר הנזרים, בו יצדק המהלל, ולו יאות המלל, מתהללים בו יתהללו ובעזוז נגהו יתנהלו. המנהל רחליו במעונות שחליו, וישת לו עדרים בהררי נמרים, לא ישכלו ולא יכריתו, לא ירעו ולא ישחיתו. כי זרוע אלקים אמצָתהו, וכפיר עמים שמתהו, הוא הנצר יורש העצר משה רבינו פרשנו ורכבנו, פאר הדור ופלאו…. בא מזרע הפרתמים הרב אשר אהב בהמון, אדוננו וגאוננו מיימון, זכרו לעולם הבא וחלקו עם שבע כתות הצדיקים בגן עדן, ויעמיד ה' ניר לו בחסדו, פרי צדיק עץ חיים לאנשי חלדו, ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

אלה תרומות מדותיו, וקצות מעלות תהלותיו, לבד מהנחלות אשר נחל מאבותיו, בקש חפץ וכשרון, ומצא בכל חכמה יתרון, ובאר תעלומות התורה וחקר צפוני משנה וגמרא, דלה עמוקות מתוספתא ומצא מים חיים במכילתא… ויחכם מחכמת בני מצרים, בכל מלאכת השמים, הודיע רמות ופליאות, מהגיון ומספרי הרפואות, רזי היצירה לפניו נגלו, ומעשה המרכבה מפיו שאלו, אף כי בצחות הערביים מפיו אנו חיים, אסף וקבץ, ורקם ושבץ למד ורבץ כמעשה יעבץ, חרש וזרע וחפר ונטע קצר ואצר, בָצַר ועָצַר, אלם אלומות, והעמיד עֲרֵמות עֲרֵמות, עָרמות חכמותיו קוראות בראש הומיות, קולי אליכם בני גליות, מִיָם שכלי לקטו מרגליות, כי הצבתי לכם תלפיות, והגדתי לכם האותיות, אל תזכרו ראשונות וקדמוניות.

וראוי לתן תודות ותשבחות אל אדונינו, אשר הלביש פאר חכמי זמננו, במחלצות, משה רבינו גאוננו, ירום הודו ונשא וגבה, יאיר אורו ושביבו יגה, כי כל הלכה במדרשם אמורה, וכל מרה קלה וחמורה, קבלו מפי משה מפי הגבורה. וכולם כקטן כגדול מבין עם תלמיד נכספים ונגהים (וכמהים?) למשה איש אלהים, ומתפללים ודורשים, מעם הארון אשר אנו מבקשים, שיאריך האל ימיו ושנותיו ולהשקיטו שלום במשכנותיו, אמן כן יעשה האל אלהי ישראל.

ואנכי עבדך הצעיר, רוחי אותי העיר, נשאתי לבבי אל כפים ואשתחוה לפני אלהי השמים, ואתחנן ואתפלל, בלי דומם יומם וליל, שישים בחיים חלקך, כי הורתני דרך חקיך, ותלמדני משפטי צדקך, ואתפלל לנוכח מִשְׁרָתך אני החתום מְשָׁרתך לבקש מאדוניו לבלתי יחשוב עון על עבדו אשר באתי למול שכלו בכלי דלות, כי לא לבשתי בגדי עצלות, אך אמרתי להביא בכורים, זו מנחת העומר שעורים, להתיר במדינה החדש, עד אשלח שתי הלחם להתיר במקדש, נם אמנם על צחצוח לשוני הלמודה, מרוב ימים עלתה חלודה, אולי אוכל לענות ואצחצחנה, וחכם באחור ישבחנה. ואנשי עצתי העומדים בסודי ישכילו אם לא מדאגה, פן תצא מפי שגגה, ויראתי לנפשי פן יקום בי כחשי כי קרן עור פני משה, והנה אלפי הדל במנשה. על כן שמתי רסן שתיקה בלחיי, כי מה אני ומה חיי, או מה משפחתי הצעירה לבוא לפני צפירת התפארה, כל שכן שבעיני קטונתי, ולהשיג תאוה לא יכולתי, ואומרה מה אאריך ומה אחבר, עת לחשות ועת לדבר, לו יתנני עושני כאחד ממשרתיך השומרים מזוזות פתחי ביתך או כאחד המחזיקים בשוליך הקרובים אליך, ומן המתאבקים בעפר רגליך, ללחוך עפרות נעליך, ואחלי ואולי יקרא שמך עלי ואמצא חן לפני הדרת מִשְׁרָתך ותמשיך חסד לעבדך בן אמתך והנני משתחוה מרחוק להר מִשְׁרתך ובורך על (גבי) ברכי מול גבעת הדרתך, להעביר שגגתי, ואחרתי עד כה לחבר אגרת מהללים ואין בפי מלים, ומה יענה השועל בסוכת השחלים, ולולי שמנעוני זקני קהלי יצ"ו לא הגיעה אגרתי זאת לפני רגליך זולת אני בעצמי. שלום גאוננו, ענק צוארונינו, ושלום תורתו התמימה יגדל לעד וירבה לנצח, והאל יפליא למענהו ויראני אותי ואת נוהו.

אנטולי ב“ר יוסף עמש”י.

תשובת הרמב"ם אל הרב רבי אנטולי

הגיעה אלי אגרת כל אבני אקדח אוגרת, אבל היתה סוגרת ומסוגרת, ולא ידעתי בקחתה מהשליח אל מי שֻׁלָּחה ומי הוא המשלח, ואומר לה אמנם כי יש בה סוד סתום, גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום, ואסיר צעיפה מעל פניה להשתעשע בפניניה, והנה על כל בנות נסוכה, שמורה וערוכה, צולחת למלוכה, ענקים בירגרותיה ורבידים יקרים, וצמידים על ידיה קשורים, מעולפת ספירים, ומעיל כבנות המלכים לבושה, ואבנט זהב ואבן יקרה חבושה, וכתר מלכות בראשה, ובגדי שש ומשי רקמה, ולוית חן על ראשה שומה, יפה כלבנה ברה כחמה, וכשחר נכון מוצאו סביב לה, וקרנים כאור בכל גבולה, וכצאת השמש בגבורתו זרח באהֹלה, ובראותי כי כבוד הדרה מאד מאד נורא, ובעיניה חצים שנונים לכל מביט יורָה, זחלתי ואירא ואומרה לה: אחותי! רוחי ולבי עזבוני ורחמיך יקרבוני, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. והנה למשחית נהפך הודי, שימי מסוה והעמידני על עמדי, זה חסדך אשר תעשה עמדי. ותענה: גש נא אלי ואל תירא מלהט החרבות ואל יבהילוך חצי הרבות מנחה אנכי שלוחה להיות מהנצבות. ואשאל אותה ואומר: בת מי את, ותאמר: בת איש שר וגדול בישראל, רב פעלים מקבציאל, באהלי תושיה גדל, ומכל ארח רע חדל…. ובין חכמים רבה ובמלחמת התורה קַשָׁת רבֶה, וחלוץ מלחמתה נקרא, ונפשו לעבודתה הערה, משיב מלחמה שערה, ונבדל הוא מכל סוחר ומורה , וקשת נחושה במלחמת התורה יורה. ואם בדרך השופטים דרך ובמערכות התלמוד ערך מברכות פיו תבורך {יבורך), ובן פורת עלי עין החכמה, ושרשו פתוח אל מי המזימה, ויונקותיו אל נַחַל הַבִּין נצמדים, הוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, ודודי אדום וצח, ולשונו מהיר וצח, ומכבודו הוא האיר כשחר הנראה סביב לי, הם הקרנים אשר נגלו בכל גבולי, ומזהר פניו הוא השמש הזורחת באהלי, ושם האיש החכם ר' אנטולי. והנה הוא לקראתך עם מרכבתו וראות פניך לבד משאלתו, והשלוחה לפניך רחל בתו, אם טוב בעיניך לשמוע עניני ולהבין מגמת אמרי, ולחפש כל אבני קדש וקציני וחילי, הנם בתוך אהלי, ואם רע בעיניך אשובה לי, ואלכה במר רוחי ודברי טמון בחובי אל משפחתי ואל בית אבי.

ואומר לה אני גואלך, ומעלה מעלה אעלך, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, הרימי בכח קולך (קול) [על כל?] שודד ובוזה, כי דבריך ערבו לי ככתב נביא וחוזה, וגם לא תעבורי מזה, ולפני תעמדי בכל עתותי, שימה כחותם על לבי כחותם על זרועותי, וכה תדבקין עם נערוּתי. אבל כראוי ליפיך אשר חננך היוצר, ישאל אביך מהר [עזר?] לנו מצר, עת להאריך ועת לקצר, ואם בין העמרים תלקטי כשאר הנִשָׁלים ימים או עשרה חדשים, ותאכלי כאחד הרשים לחם ונזיד עדשים, עד אשר ירחיב גבולנו האל, ולהריק לנו ברכות יואל, כי ה' דבר טוב על ישראל, אז תאכלי סלת בשמן ודבש מרובכת יביאנה לפניך המרבבך, שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך.

הגיע כתב הדרת כבוד גדולת קדושת פנת יקרת מעלת מרנא ורבנא הר”ר אנטולי ש”ץ הדיין המהיר, המורה דת ודין המזהיר, אור המבינים הבהיר, חמדת החכמים, תפארת הסגנים, אל השש ושמח בחברתו, הנכסף לראותו לפי עצם חכמתו ותוקף תורתו, וטוב שמועתו, משה ב"ר מיימון, ושמחתי על כתבך, ודברי שאלותיך כמוצא שלל רב, ודבר ה' בפיך אמת על לבי ערב, ויהי כטל ביום שרב, וכתביך העידו לכל קוראיהם כי איש חכם אתה, וערך התלמוד ערכת ובלשון עבר בינות ויפה הברת, וצחות דברת, ובגדי ענוה לבשת ובדרך קצרה הלכת, וכגמול נפשך שמת, ואם את ארצך ארץ רחבת ידים, אתה בעל המזימה כאיש הבינים, הלא אם קטון אתה בעיניך ראש המבינים אתה, ומלא חמודות מאנשי המדות, ומכתביך ושאלותיך ריח שמניך הטובים הריחותי, וכערוגות הבשם היו לפני לזאת אמרתי לכל בני אמוני, ראו ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'. וישמחו כלם על ביאתך בארצנו, והצצת מחרכינו והשגחת מחלונינו. האל ידריכך בארמונותינו דרך ישרה לא תכשל בה, וישפיע לך מטובותיו הצפונות ליראיו ויתמיד שלותך עם נְבָריו, ואשר הביאך עד הלום, יטה אליך כנהר שלום.

רבינו יהונתן הכהן מלוניל אל הרמב"ם

עתה אקום יאמר אומר ועושה, עתה ארומם עתה אנשא, להיות לדל ולאביון מעוז ומחסה, והוכן בחסד כסא, כסא כבוד מרום מראשון, לנצורים נצורים כאשון, כי לו תכרע כל ברך תשבע כל לשון.. .

פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים, מי יגור לנו מוקדי עולם מי יצילנו מיד האדירים? פועל ישועות מגיד משרים, ברומו מושל ועל יצרו מולך ויהבו על צורו מַשְׁלֵך, דבריו ייטיבו עם הישר הולך, הולך תמים ופועל צדק וכו'. בצדק אמרותיו צדיק נושע וברוח שפתיו ימית רשע, בדבש תורה שבכתב ימתיק חכו, ובצל תורה שבע"פ יכין סוכו, ויתן עוז למלכו, וילמד ענוים דרכו, להורות בדרך ישרה המטים עקלקלותם… יום ליום תורת אלהיו יביע, ולילה ללילה נפשות אביונים יושיע, וחטא ישא ולפושעים יפגיע. ביראת יוצרו נפשו דבקה, לעשות משפט וצדקה נפשו חשקה, קטון הוא בעיניו גדול ונשוא פנים לפני אדוניו.

הנמצא כזה? אשר מחזה שדי יחזה, מאין נמצא ואיזה מקום תורתו? מי יתן ידעתי אמצאהו אבא עד תכונתו, הלא בוחן לבות הבין דרכו וידע מקומו, מבטן קראו וממעי אמו הזכיר שמו בטרם יצרהו בבטן ידע שרשו, ובטרם יצא מרחם הקדישו, ויאמר לו עבדי אתה לגדור גדר ולעמוד לפני בפרץ, לנטוע שמים וליסוד ארץ, רעיוניו על פני מים ירקיע, מסיני בא מהר פארן הופיע, ובהר שניר אב לבנים יודיע, עד השמים שיאו וראשו לעב התבונה יגיע, ובכל אשר יפנה ירשיע…. הוא הגבר הוקם על שפתותיו במשפט לא ימעל, נזר החכמים, וכתר הישרים והתמימים, נגיד ומצוה לאומים… הוא מרנא ורבנא מאור הגולה רבינו משה אשר יצק על ראשו שמן משחת קדש לדורותיו, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, בן כבוד גדולת קדושת גפן אדרת צבי הארץ לכבוד ולתפארת מרנא ורבנא מיימון בגורל עבדי ה' הנאמנים יהי חבלו וכסא כבוד ינחילו.

אזן שמעה ותאשרהו, עין ראתה תגיד ישרהו, תחת כל השמים ישרהו, ועל מי לא יקום אורחו, הכי קרא שמו משה מושה עמו מימי השגגות, לזכור ימי עולם המעלם מים, המשביח שאון ימי הספקות ודכים, ולא נודע מקומם אים, כגן אלקים כארץ מצרים, ועור ידו נטויה על ירושלים ועל קצוצי פאה, ויתר הגולה הנמצאה, במהללו יתהלל המתהלל, ועל זאת כל חסיד לעת מצוא יתפלל, תורת אלהיו בקרבו, ומשפט בני ישראל על לבו….. לחכמה קרא רעיתי ולתבונה יונתי תמתי, והשכל שם אחיהו, והתלמוד אביהו ושפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. יוצרו הוא מנת חלקו וכוסו, משגבו ומנוסו, תומך גורלו ומפיל בנעימים חבלו, עקב אשר שמר משמרתו והתהלך לפניו תמים, ודת ודין על ראשו יחדיו יהיו תַמים, נתן על לבו את האורים ואת התומים, לעבוד ולשרת לפני ה' הוא ובניו כל הימים, נשבע ה' ולא ינחם, כי נחם עמו וענייו ירחם, להקים להם מורה צדק להחזיק בדק, לחשוב מחשבות, להניף גשם נדבות, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות, ולהכרית מן הארץ את האובות ואת הידעונים, ולהגביר ברית אבות ברית חורב וסיני, ולהורות את בני ישראל את החקים’אשר צוה ה‘, ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, למען ייטב להם ולבניהם לעולם, ויש תקוה לאחריתם נאם ה’ ושבו בנים לגבולם,

ברוך שומר הבטחתו לישראל, כי לא תשכח מפי זרעו גואל להשיב ההוד והגדולה, אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, להיות לו מכל בני תבל סגולה. ולתתו עליון ידו נשא והוד תורתו שמים כסה…. מלכים ויועצי ארץ אנשי עצתו וכל קדושי תבל בני בריתו, יַרְעֵם בשבט תם לבבו ואמונתו, וינחם וינהלם על מימי מנוחתו, וישקם מצוף תורתו ויניקם דבש נעם אמרתו….. זרע הקדושה זרע, וממלכות הטומאה מעל עמו קרע, לקנאות לצורו כתשבי נכסוף נכסף, וזרוע תפארתו חשף, לתת חורב בסף, במעונות המטים עקלקלותם, וצור חרבו שלף בחטאים ההם בנפשותם, באור ספר משנה תורה מחשב תבל האיר, וגדולות ונצורות בֵאר, וברית טומאה נַאר, ומקום הקדושה פאר, וברכה אחריו השאיר, נער הפורצים בברית פרץ, לעשות אותם גוי אחד בארץ. וקרב אותם אחד אל אחד והיו לבשר אחד….. הן אלה קצות דרכיו, ומעט קט ממהלכיו. יהי ה' עמו ויעל, מעלה מעלה וכו'. אמן ואמן

ואתה קדוש ה' מרנא ורבנא מאור הגולה, שמע נא בקול עבדיך שואבי מימיך, להשביעני עוד בספר מורה הנבוכים אשר שמענו שמעו ובארץ מצרים יצא טבעו, ובצדקתך החזקת ולא התרפית ומבני אדם יפיפית, והוצק חן בשפתותיך, באוצרות תורתך, ביראת ה' עד רחבי ארץ ההתבוננת, ומשפט וצדקה לבני יעקב כוננת, ודין אמת ואמונה בהם דנת, ולעם ה' דעת ובינה והשכלה חננת, בירח וכובבים אשר כוננת…. כתבת לנו שלישים במועצות ודעת, לצפירת תפארת ועטרת ומגבעת, אותות בדים הפרת באותותיך, ומופתי קוסמים הוללה במופתיך, והוברי שמים הובשת בשָׁמֶיךָ, מעשה אצבעותיך הורדת עלינו טלך, ושלחת אל עמך נדבות ביום חילך, כיד ה' הטובה עליך, לוית חן למכיריהם… דרושים לכל חפציהם וכל חפצים לא ישוו בהם, על כן הננו אתאנו לך להעמיד [להעמידנו] לימין גורלך גם בשאר ספריך, יהיו מֵתֵינוּ נבלתנו יקומון, כי נקשרה נפשנו באהבתם, ואם הם כאן הכל כאן, אמת ויציב ומתוקן לא חסרנו דבר, לא לזרות ולא להבר, כי מהם תוצאות חיים ואם מטה לחם נשבר מה לתבן את הבר, ”כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאם ה'".

וגאונו ובתי מדרשו למגדול ועד קטן נפשנו קשורה בנפשו ולברך אותם מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, ונחנו מה לא עלינו גמולכם, כי על יוצרנו יוצר הכל אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, והוא ברחמיו הרבים יתננו לרחמים לפני גאוננו וחכמיו וזקניו וסופריו העומדים לפניו לשַבֵע את רעבוננו ולרוות את צמאוננו, ולא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', הצור הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו, ויאיר במחשכים עינינו בעת שוענו, וירפא חולי לבבנו ברגע צעקתנו.

כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תפלח, חץ תשובתך כליות ולב וכבד השואל הנאלח… ותמחול לשואל כי אתה טוב וסלח. ורב חסד לכל קוראיך יערוף כמטר לקחך.. . שתים הנה קוראותינו המחזיקות אצבעותינו הנוטפות מר עובר על כפות המנעול אשר ננעל בפנינו ברוב עונינו, והצור העלים ממנו, על כן הרפה לנו כי נפשנו מרה לנו, וחתור חתרנו להשיב אל היבשה ולא יכולנו.

אין הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ואיוב הצדיק אמר אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, והעד העיד בנו משה לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, ואם בימי יהושע נשתכחו שלש מאות הלכות, שמורות היו בכל וערוכות, מהלכה למשה מסיני חתוכות, יען וביען היו הנפשות נבוכות.. ואף כי לבב אנוש דומה למחט סדקית בכלי מתכות, קשה לשמוע ומהיר לאבד ככלי זכוכית, אף כי הנה עשויות פרודות פרודות, מרוב הצרות אשר בהימה שפוכות, וקשתות הזמן הרע עלינו דרוכות, שתים הנה מערכות יוצאות ברֵכות נמשכות, הן הנה המְשֻׁבָּחות המפותחות פתוחי חותם בעט ברזל ועפרת עליהם נתכות.. לכן אחד מבאורך הפריש עלינו… וענדנו עטרת ממלכת.

תשובת הרמב"ם אל רבינו יהונתן הכהן

מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כחו, ורוח נדיבה רוחו, וכריח השדה ברכו ה' ריחו, ולמלחמות התורה תפס חרבו וחגר שלחו ועל כסא התלמוד מושב מנוחו, הוא הרב הנערב הנחמד מזהב ומפז רב, יהונתן הכהן סגולת החכמים בן כבוד גבירנו קדושנו מורינו ורבינו דוד זצ“ל, יהי אלהיו עמו להושיע, ובכל אשר יפנה ירשיע מאת הנכסף לראותך המשתעשע בבינתך השמח בחברתך המתפלל תמיד שלותך, ולהרבות תורתך ולהאריך בטוב ימותך משה ב”ר מיימון זצ"ל. אמנם כי אתם עם ה' תקראו, ובכל הנמצא כתוב תמצאו, וראשונים בכל חלוצי צבאות ה' תצאו כי אתם חלק ה' וחבלו, החונים על דגלו, והמשרתים לפניו תמיד בזבולו ברך ה' חילי וספר התורה לכם נמסר, ומעת הוסר התמיד מכם לא סר והיה כל מבקש ה' אל משמעתכם הוא סר, כי כבר נגזר לכם להבין ולהורות את החוקים ואת התורות, כי אתם שומרים אמרות ה' אמרות טהורות, נוצרים לפנים את הבריתות, ולך ולבית אביך כל חמדת ישראל ולא ישבות מכם לתורה גואל, וזאת לפנים בישראל.

לכן בהגיע כתבך הממולא בכל אבן יקרה וספיר, כזהר הרקיע לכל משכיל מזהיר, זהר בהיר, וכל התלמידים נשאוהו בחיקם ובזרועם ובשמחה נשמע מרחוק דֵעם, ובפתחו עמדו כל העם, וכאשר נשמע גלו עניניו, ונחקרו סתרי מצפוניו, וירא משה וינס מפניו. וימצא עם הכתב אגרת לכל חמדה אוגרת, והיא על מגלה גברת, עקב היות בה רוח אחרת, רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה היא האגרת אשר להבינה משמן בשר חכמים ירזה, ולפרוקה ישאל כל חוזה. ויאמר משה אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה. ונשמע את קול הקושיות חזק כרוח סערה ויאמר משה זה קול ענות גבורה. ובהביטו הָרים רמים ולא יוכל לעלות, ורצה לבוא אל האהל והנה הדלתות נעולות ושם לה עלילות. וחרד עם החרדים והשיב אחור ימינו להשיב דברים אחדים וידי משה כבדים. ובראותו כי אפם עזוב ועצור הלך לבדו וישב בנקרת הצור ויאמר משה אל ה': אתה אמרת: ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, והנה באחרית הימים נצחוני בני.

ואחר כל אלה הדברים והדרכים אשר בעיני לא ישרים, דרך השרות והשרים, המה הדרכים אשר מקצתם לא סלולים דברי החידות והמשלים, וזה הדבר המעט אשר דברנו בהם ודברנו בעניניהם לפי שהיא דרך אבותינו לפנים וכל אחינו אשר בספרד לה פונים, ואמרו רז”ל עלית לקרתא הלך בנימוסיה. וראוי להחזיר הים לאיתנו ולהיות נשמע הדבר בענינו.

מודיע אני משה אליך השר הרב הכהן יהונתן, כי בעת שהגיעו אלי כתבך ושאלותיך שמחתי בהם שמחה גדולה ואמרתי לנפשי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל, וידעתי שהגיעו דברי למי שידע עניניהם, ויבין מצפוניהם, וישא ויתן בהם כראוי, ואמרתי לנפשי, הרי זה למשיב נפש ולכלכל את שיבתך. וכל אשר שאלת יפה שאלת וכל אשר הקשית יפה הקשית, אל תירא כי אתך אני, וכבר השבתי היום תשובה על כל שאלה ושאלה משאלות הרב, וזה שנתאחרו התשובות כמה שנים אם לא מדאגה מדבר החולי ומרוב המהומות כמו שנה עמדתי בחליי ועכשיו שנרפאתי הרי אני כחולה שאין בו סכנה. ואני רוב היום מסב על המטה. ועול העמים על צוארי בדברי הרפואות שרפו את כחי ולא הניחו לי שעה אחת לא מן היום ולא מן הלילה. ומה אני יוכל לעשות אחר אשר יצא טבעי ברוב הארצות. ועוד שאיני היום כמו בימי הבחרות אלא כחי כשל ולבי קץ ורוחי קצרה, ולשוני כבדה וידי רעשה, אפילו לכתוב אגרת קטנה אעצל, ומפני זה אל יקשה בעיניכם על שצויתי לכתוב התשובות ומקצת הכתבים ולא כתבתי הכל בכתב ידי, לפי שאין לי פנאי לזה מפני כשלון כחי וקוצר רוחי מפני אלו המצערים לי תמיד.

ומודיע אני משה להדרת הרב רבינו יהונתן הכהן וכל החכמים החברים הקוראים את כתבי שאעפ“י שבטרם אוּצַר בבטן, התורה ידעתני, ובטרם אצא מרחם הקדישתני ולהפיץ מעינותיה חוצה נתנתני, והיא אילת אהבי ואשת נעורי, אשר באהבתה שגיתי מבחורי. ואף גם זו נשים נכריות נעשו לה צרות מואביות עמוניות צידוניות אדומיות חתיות, והאלֹהַ יודע כי לא נלקחו מתחלה אלא להיותן לה לרקחות ולטבחות ולאופות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא עד מאד. מכל מקום נתמעטה עונותיה, שהרי נחלק לבי לכמה חלקים בכל מיני חכמה, וכמה טרחתי יומם ולילה כמו עשר שנים רצופות בקבוץ חבור זה (משנה תורה) ואנשים גדולים בכם הם ידעו מה עשיתי, שהרי קרבתי דברים מרוחקים מפוזרים ומפורדים בין הגבעות וההרים וקראתי אותם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ושגיאות מי יבין והשכחה מצויה וכש”כ בזקנים.

ומפני כל אלו הסבות ראוי לחפש בדברי ולבדוק אחרי ואל יאמר הקורא בחבורי, כי מה האדם שיבוא אחרי המלך, אלא הרי הרשיתיו ויאמר המלך יבוא, וטובה גדולה עשיתם עמדי אתם החכמים. וכל כי שמוצא דבר ויודיעני טובה [עושה עמדי[. עד אשר לא ישאר שם ח"ו מכשול, שלא נתכוונתי בחבור זה אלא לפנות הדרכים ולהסיר המכשלות מלפני התלמידים, שלא תחלש דעתם מרוב המשא ומתן ויצא טעות בפסוק ההלכה, והמקום ברוך הוא יעזר אותנו ואתכם על תלמוד תורתו, וידיעת יחודו ולא נכשל, ויקוים בימינו ובימיכם ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה.

מכתב הרמב"ן לקהלות ארגון נאבארא וקאסטיליא

בדבר המחלקת ע”ס המדע והמורה להרמב”ם ז"ל.

בפשע ארץ, ביום היתה לכלה וחרץ, על סגניה וחוריה, לבנות גדריה, ועל הרועים לשמור העדרים, ממעונות אריות ומהררי נמרים, עליהם לבקש האובדות, ולחזק הנחלות, לקדם ברועים, אף כי זה שה פזורה בראש הר זה, שן הסלע מעבר מזה, כמונו היום שארית עדת הברית, אשר למבראשונה ברית הפרנו, ובאחרונה חטאנו ומרדנו בכל ענין, ולקינו בלא מנין, ואנו אסורים בזקים בבית כלא שכחנו ברית וחוקים, הלא בה' אלהינו אנחנו דבקים, ובבית שִבְיֵנו הוא חיינו, החיים הטובים אשר אין להם הפסק, ואין אחריהם מות, האור הבהיר אשר לא יגאלוהו חשך וצלמות, והאמונה השלימה היא המגינה עלינו… והיא שעמדה לאבותינו ולנו, הקבלה ההוגנת היא הנותנת לעמנו פליטה ושארית, כאשר ידעתם, את אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם, הוא הזבח אשר זבחתם, הקטרת אשר קטרתם, העולות והקרבנות, הנסכים והמנות, ועד הנה מיום שכבנו בין המשפתים, לא נראה זבוב בבית המטבחים, אין נודד כנף ופוצה ומצפצף כנגד קבלתנו, כי ידיעת אלהינו היתה מסכמת באמונתנו, ואמונתו מקובלת בכל קצוי גלילות גליותנו, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו.

אך היום סביבות גבעתי קללה ראיתי, ומעלת עשן כנגד חזיתי, כנצוץ מבעיר גחלת, והיתה כאש אוכלת, ואנחנו מחשים, ועל ערש דוי נישן, והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן. לכן אני הקטן בשבטי הדל באלפי, היושב בשמים בּסְפִי, ובלבבי רשפי, מסיר מסוה הבושה מעל פני ואקרא. אריה על מצפה אדוני, אלכה אל הגדולים ואודיעה לשרים העומדים על דורם, נוּרָא בִי עמרם! נוּרָא בִי עמרם!

ואתם שלומי אמוני ישראל אריאל אריאל, שארית עמי יתר גויי עם אלהים דרי ירושלים אשר בספרד נשיאי ארגון אצילי נבארא ושרי קשטיליא הקמים על נדיבות. תלמידים וסופרים דורשי אותיות וחזני כנסיות.. הבו לכם עצה ודבר הלום, ואל יושבי האי הזה תענו שלום, כי ראיתי כבר, מחטיאי אדם בדבר עוברי דרך עלינו, ובידם כתבי חלקות מגנבים הלבבות ומחניפים המחשבות. והוצרכתי לגלות אזנכם להעמידכם על תוכן הענינים, פן תשמעו אל דברי הזיפים, ותתנו לחרם יעקב וישראל לגדופים ואני תלמידכם זה ימים חקרתי על הדברים מפי השמועה. וראיתי הבאים לעיניכם הכת המתחסדת, נפשים מצודדת והיא המורדת. ואם רבני צרפת אשר מימי תלמודם אנו שותים דברו על השמש בחצי השמים, לכסותו תחת כנפים, וירח המזהיר צוו לסתום ובעד כוכבים לחתום, אין על הרב המגיש דינו לפניכם חטאת, כי הוא על חבירו חלק, ושכנגדו המפליג דעו יגיד עליו ריעו, לא נתן לאלוה תפלה. ובמלאכיו לא ישים תהלה.

ואתם רבותי אל תשמעו לדבר בעל המחלוקת, אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף, עד אשר מפי בעל דינו תשמעו החלוף, כי צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו, ושתי כתות המכחישות זו את זו הביאו בית דינכם יחד ונגשו אל המשפט ושפטום. משפט אמת שפוטו, ובימיכם במשפט תפדה ציון… כחפצכם וכחפץ תלמידכם הצעיר ועבדכם הקטן.

משה בר' נחמן ז"ל

רבינו מאיר הלוי מטולטילא אל הרמב"ן

גם היום מרי שיחי, ידי כבדה על אנחתי, בעמדי על אגרת תשואות מלאה. קראה באזני קריאה על קריאה, לכסות דמעה את מזבח ה' על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה‘. יצאו דבריהם חלוצים יחפים מבוהלים ודחופים, מאת מגדל ומצודה לתורה ולתעודה, מורה דעה מבין שמועה נבון לחשים וחכם חרשים, ידידי יקירי, דר עם אלהים ועם אנשים, ועם קדושים נאמן להתאבל על מעל הזמן רבי משה בר’ נחמן. אשר הבינותי מתוך אגרות השלוחות אלי, כי חרב פיפיות ביד בעלי פליליות, לנקום נקמת תורות ותושיות, בקללות נמרצות ואלות נפרצות וכלות נחרצות אוכלות בארץ תבונות ומליצות, צבי היא לכל הארצות, על תוכחות ונאצות נשמעו בה על פורצי פרצות הלכו במועצות, לסעף פארות מצות וחוקים ומשפטים צדיקים במערצות, לעול ארחות יושר ולסלף פתגם ולתת טעם לפגם, לשבור עול מצות ותורות ולהתק מוסרות, באמרם אין חפץ לה' בשקלים וקלבון, ואין קנאה לפניו לבקש עלבון, וטרם אבד חשבון, ואין רצונו כי אם להשיג כל איש בלבבו, ידיעת קונהו וחכמת מרכבו, כי מה חפץ בגוף אם יטהר ואם יטמא, אם ירעב ואם יצמא. התעו רוחם עותו נתיבתם ועבטו ארחם, מדרך אשר שמו בה מבטחם, בהכשל כחם ואבד נצחם בשומם תכלית הידיעה, לעשות חונף ולדבר על ה' תועה, להריק נפש רעב למצוה.

לבבי הרתיח כסיר, ומשקה צמא לדברו החסיר, להמית נפשות אשר לא תמותנה. והנה נמצא בתוכה גזע אמונה, מקור לחכמה ולתבונה, הרב המובהק רבי שלמה בר אברהם הוא החל להיות גבור בארץ, לשובב נתיבות ולגדור פרץ, כי מתוך מהפכת מחשבותם מהר. ומנגעי מועצותם לבבו טהר, נשאר בינותם כתורן על ראש ההר, תקע בשופר חכמה להזהיר והעם לא נזהר, זולתי הנלוים עליו קצת חכמי ההר החונים על דגליו, ושאר העם אשר ברגליו, ובראשם ילדיו מעשה ידיו שני תלמידיו, נטעי שעשועים, אנשים חכמים נבונים וידועים, אשר היו פליטת אנשי אמונה להחזיק מגו וצינה בדברי תוכחות ותשובות נצחות, נגד מעקשי הישרה המגלים פנים בתורה, וכראות כי חתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו, הגישו עצומותיהם ודיניהם לפני חכמי צרפת להכריע ביניהם. ובראות פינות הצוררה כי רוח פינות רבני צרפת אליהם מתמהרת וליסרם בעקרבים מוסר מתעוררת, שמו עלילת דברים על הרב הנזכר ותלמידיו אשר היו לעזור, כי דבר בה' ובמשה עבדו. והנה הבינותי לאגרת ידידי ויקירי ולאגרת קצת קהל הקדש הנלוים אליו. כי אימת הזיפים ופחד המסלפים נפלה עליו ועל החונים על דגלו. כי שמעו דבת רבים מקול מחצצים בין משאבים, כי שלחו אגרות בכל עבר ובכל דרך ליושבי על מדין להטעים דבריהם לדיין שלא בפני בעל דין, לגנוב לבבות, ולהחניף מחשבות, ותיראו פן ישמעו אנשי הארץ הלזו אל דברי הזיפים. לתת הרב לחרם ותלמידיו לגדופים, חלילה להם מעשות כדבר הזה, ליקר ולנבזה לשמן ולרזה, האמנם אם אינם נביאים הם בני נביאים, וזכות אבותם להם למסעד, להציל רגליהם ממעד וצדקתם עומדת לעד. ואם חלילה תהיה להם כתף סוררת אוהבי שטים להעמיק ובילדי נכרים להשפיק, להחזיק במחלוקת על תורת ה' להלעיג, ולזכור מגבעת המורה בעמק עכור, הנני נכון להחלץ להוציא עצמי מן הכלל וחלקתם בארץ תקולל, ואני וכל הנלוים עלי המאמינים בחיים (וכל יראי ה' ית' הנלוים אלי) נהיה נקיים.

ועל דברי יקירי וידידי אשר בקש ממני לקנא לכבוד תורתנו ולדברי רבותינו, ולהיותנו באגודה אחת עם רבותינו הצרפתים כאשר הסכימו בו לכבוד אלהים ולגדור גדר בעמו הפרוץ, ולעשות דברינו כליון חרוץ שוטף צדקה, להרים מדרך עמנו מכשול ופוקה. הלא ידעת אם לא שמעת כי גם אנכי סרבים וסלונים אותי ואל עקרבים תחנותי, גם מתמול גם משלשום. גם טרם בוא ספר הנבוכים מורה, היה למקצת העם, בדת הבורא, לב סורר ומורה. ולא ינועו אמות הספים מקול הקורא, כי גם בראותם אהלי כושן, והרבה דישון ודישן לעלות קיטור הארץ כקיטור הכבשן. לא נחם העם מדרכו ולא שב, ולא האמין מוסר ולא קשב, אף כי אני אניאם, ובמוסרת הברית אביאם, לבלתי הגות בספר מורה הנבוכים אשר שולח בעיניהם להאיר חשכים מפי צדיק מושל ביראת אלהים משה איש אלהים:

ואני בבוא הספר הזה אלי, מלאני לבי לעבור בין בתריו. ולשוב משער לשער בשעריו, ולהבין בו, ולתור ולטעום בחכי טעמו, לדעת אם אלחם בלחמו, ואראה והנה יונקתו מחזקת שרשי הדת ומסעפת פארותיה, מחזקת בדקי יסודותיה, רוממות אל בגרונה, ומות וחיים בלשונה, פעם להשמאיל ופעם להימין, מקרבת בשמאל ודוחה בימין. ואבינה כי תהפוכות בקרבה, לא ינקה כל הנוגע בה, הרחקתי מעליה דרכי ולא נתתי לחטוא חכי ברב הגדול המגיה חשכי אשר זרע אור משנה תורתו על כל קצוי נשיה, נוטע בהם עצי דעת ותושיה, כי מי יודע אולי בעל הספר הזה אשר סתמו, היתה רוח אחרת עמו, אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמה, הוגים במורה הנבוכים ביד רמה, וגבר אשר אין לאל ידו להוכיח אנשי מקומו, והחונים על ידו, אם עברו תורות חלפו חק, איך יוכיח עמים עצומים עד רחוק, אף כי דברי רבותינו רבני צרפת דברי תורה הן ואין צריכים חזוק, אף כי זה ימים רבים הרבה משלשים שנה, בהגיע תור משנה ספר התורה בארץ הזאת, ואעמוד על ספר המדע אשר דבר בהלכות תשובה על העולם הבא שאין בו גוף וגויה קנא קנאתי לצור ישראל וקדושו וליסוד הצדק ולשרשו, בראותי כי אבדה אמונת תחיית המתים מקדם בארץ הזאת מפי יושבי פרזות, ערים עליזות… ואשלח ידי ואכתוב אגרת קנאות לרבני חכמי לוניל אשר היו בימים ההם לקנא לכבוד ה' ית‘, ולדברי תורתו אשר היו לחרפות ולחזק ידים רפות למען החיות האבנים מערמות העפר ואם המה שרופות. הוחלתי לדבריהם אזין עד תבונותיהם, והנה אין איש מתחזק עמי לגדור פרץ בעמו, אכן עמד אחד מחכמיהם לרכוב במרכבת המשנה, ובשם קדוש ישראל לא יכונה. ועד כל רעיו אתבונן, יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן, לא נראתה קשת תוכחתם בענן, להביא בכליותי בני אשפה, אולי הגיע בידו אחד מן השרפים רצפה על המירו יסוד כל הנמצאים וסבתם וסודם בכבוד בשר ודם, זה היה מאתם קול [קהל] גדול המקנאים לתורת ה’ ית' וחוקותיו ונחלת עבדי ה' וצדקתם לכתוב עליהם מרורות, ולדבר עליהם סרות.

ועתה מה תקות אדם לשלוח אגרותיו בקצות ארצות, ולגדור פרצות, להוכיח לאדם מומו, ולפקוד עליו אשמו, הלא רב לו להוכיח עצמו במומו, פן יוסיף העובר על דת לחרף ולקלל ונמצא שם שמים מתחלל, זולתי בהועד שני האנשים אשר להם הריב ואת דבר שניהם לפניו להקריב, אז בדעתו יצדיק צדיק מקרית עוז פשע והרשיע את הרשע.

והצור יעשה שלום במרומיו יפרוס על כ לעמו סוכת שלומיו וייטיב לטובים ולישרים בלבותם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם כחפץ ענותם וכחפץ אחי אַחֲוַתְכֶם, דורש שלומכם ושלותכם.

מאיר הלוי ב“ר טודרוס הלוי ז”ל.

מכתב הרמב"ן אל רבני צרפת

טרם אענה אני שוגג. עוד אדבר ולבי מפני היראה מתמוגג, ונתקו מורשי המחשבה וארשת השפתים, והקולמוס והמגלה יגועו בין הידים, כאשר ינוד הקנה במים, בשמעי אריות שואגים ממעונותיהם, לביא וליש מהם; רעם שירים ותרועה, חובטים במקל ומכים ברצועה, לכבוש כל באי עולם תחת רגלי כבודם… ובעופפם חרבם על פנינו, חרדו רעיונינו, ונבהלו עשתונותינו. ואיך יוכל לדבר נכוחות ומה ישיב על תוכחות עבד נבזה בעיניו נמאס. לבו בקרבו המס ימס, פן תאכלנו האש הגדולה והשלהבת העולה… ואם אמנם יסתיר פניו מהבינו רעיוניו אחרי המראה נוגהים גדולים בערו מהם, ודמות רקיע נטוי על ראשיהם, וגובה להם ויראה להם. וכבוד ה' אלהי ישראל עליהם ואדע כי כרובים הם הפורשים על המוני, ראיתי עמהם המונים המונים רבי התחכמונים, המה פנים הנראים במרכבה, והמה האותות אשר בצבא. המה ראשי העומדים, המה נשיאי המטות העומדים על הפקודים, ומי מכלכל את יום בואם, ומי העומד בהראותם? ואף כי אנכי אענם איסרם בשמעם ובדרך תבונות אודיעם, ואני כנמלה ואין בלשוני מלה… ואיכה על האיתנים מוסדי הארץ נגביר חילינו, אפילו תורת חברות אין עלינו, רק לפקוח עינים ולהטות למוסרם אזנים, לבי וכליותי אשתונן ועדיהם אתבונן, רוח מפיהם תורה, מפי ספריהם מוסר, מפי כתבם תורה. הנני הקטן בשבטי הדל באלפי לא אמנע עטי, ולא אחשיך פי לובש אימה רתת וזיע, כורע על ברכים השתחויה זו פשוט ידים ורגלים. אדון לפניכם בקרקע אשיבה כהלכה אשאל בענין. ואם ידעתי גדולתם בחכמה ובמנין, והדין אשר דנוהו, ידעתי כי בצדק שפטוהו, ומה התלמיד אשר יבא אחריהם את אשר כבר עשוהו? רק אנכי היום כקטן אשר שואל מפי מלמד, וכתלמיד אשר לעמוד על דעת רבותיו חומד, ואין הביישן למד, והסירותי מסוה הבושה מעל פני, ואשים דברי רבינו צרפת נגד עיני… ורוחי רוח נדיבה ממקום אהבה נושבת, לא רוח זרה ותלונות מחשבת, רק כשואל אזני למלמד קשבת והחפץ בלבו להבה שלהבת פנים מצרבת… הורוני רבותי ואני אחריש, מוסר שפתיכם ולא אמיש. כי תלמדני דינכם, בצדק גזרתכם ומשפט אמת אשר חרצתם השמיעוני. ואם צדקתכם כשמש אשר בחצי השמים, ומתוק האור וטוב לעינים, מה מראות עיני, ולבי מהשכיל קטון מהכיל, חכמתכם הגדולה אשר רחבה ונסבה למעלה, אל נא רבותי כבהמות תחשבוני כתבנית שור אוכל עשב אל תראוני, כתבו לי מאיזה טעם דנתם… ומאחר שלא זכינו פאל"פ לתשובתכם נצפה לדעת קשט אמרתכם, מפי ספרכם נתחנן… אזין עד תבונתכם.

אחרי הדברים והאמת, בראותי עצתכם הטהורה נסכמת, עדתכם הקדושה חותמת, כל איש צרפת רבנים ושרים פנות שבטיה כלם הסכימו לנדות ולהחרים, על כל איש אשר ידו הרים, להגות בספר מורה נבוכים וספר מדע, וקרנו יגדע, עד אשר יגנזו גניזה עולמית, וזה תופס דבריכם מעט מהרבה ונצוץ מהמדורה הגדולה אשר לא תכבה, ולמה קדושי עליון פרשתם לרב הקהלות רשות החרם, לקטף עוללות ואשכול, להשחית את הכל… ולא נתתם כבוד להרב הגדול אשר בנה בתלמוד מגדול, מגדול עז לשם ה' ומקדש להמוני, המון עם הארצות העולם בפרצות. ובית תלמודנו השמם, שמחת עולם יקומם, בכל גלות החל הזה בספרד ובארץ המערב, ואל המזרח ואל הצבי היה מושיע ורב, כמה נדחי חכמה קבץ, כמה בתי מדרשות רבץ, לכמה רעבי תושיה נתן מימיו נאמנים, והשיב בדברים הנכונים, ואם אתם בחיק אמונה אמונים, שתולים בחצרות הקבלה דשנים ורעננים, הלא תשימו לב ליושבי קצות כי השיב לבצרון אסירי התקוה, ומוכרתי התאוה, השביעם באמונתנו, ובקבלתנו נפשם ְהִרְוָה, תחת אשר מלאו כריסם מהבלי היונים והאכילו בטנם הזיות, ילעיגו בשפה לנפשות הבוטחות ולנשמות המקוות… לולי מדברי הרב ומפי ספריו חיו, ונפשם מדשן חכמתו ירויו ובאהלי תעודה ישליו, כמעט רגליהם נטיו. הֲלָכֶם גאוני התלמוד הטריח עצמו? והוא כמוכרח ואנוס, לבנות ספר מפני פלסופי יון שמה לנוס, לרחוק מעל ארסטו וגאלינוס. השמעתם דבריהם, אם טעיתם אחרי ראיותיהם? לא אליכם רבותי, הביטו וראו היש מכאוב כמכאובינו? כי גלו מתורת אביהם אשר בעונותינו שרד, בגלות ירושלים אשר בספרד…

וכאשר אבדו ספרי חכמותינו, באבדן מולדתנו והוצרכנו ללמוד בהם מספרי היונים והעמים השונים, נמשכו הלבבות אחרי היונים, התחילו בשבח וסיימו בגנות, והנה שם הרב ספריו כתריס בפני הפורענות, מגן הוא לחצי קשת בני יון, החוקקים חקקי און, להעלות הטובעים בבור שאון מטיט היון, והנראה לכם מן הספר ההוא כי לקרב רחוקים נטה מחקו, בעקבי פלסופיא יצא, על דלתי חכמה נקש, קשה בעיניכם שדחה אויביו בקש, למה פלילי צדק לא תתנו מחסום לפי ספרכם על פני אמריכם?… עין קהלתנו דמוע תדמע הוצאתם עתק מפיכם דברים הנראה לקנאה ושנאה נאמרים אסור לשומעם אף כי לכותבם ומכל שכן לאומרם,… הנה זאת לא צדקתם אענכם, לא דברתם נכונה בעבד ה' ואוכיחכם, ואקרבה לענות כי לא אשא פני איש, להשיב על זה אמהר ואחיש, ואל עליכם פרושים אם באתם לגדור גדר, להרים מדרך מכשול ופוקה יצא מפיכם צדקה, כי אולי ראיתם צרך שעה, להניח מקום לשלוח דבריכם מֵַהֵר כאשר הראה אתכם בֶהָר הוא מִגְדל מונטפליר המר והנמהר, למה כללתם אותנו עמהם להכניס ארצנו בגזרת החרם והאלות ההם, וגבול נתן ה' בינינו וביניהם, ואחרי שאין מחלוקת במקומנו ולא שוד ושבר בגבולנו, אין אחריות הרמכם עלינו.

והנה קהלתנו חמים על כבוד הרב הגדול ומקנאים לו קנאה גדולה לכבוד תורתו וחסידותו, ואת יקר תפארת גדולתו, לא מהיותנו פוסחים על שתי סעיפים, לסור מני דרך ארח רבותינו היפים אל הבלי פלסופים. ואם יעלה על לבם מקצת מגזרתכם ועל כן ספר המורה ירחיקו ומדבר בעניניו שפתותם ידביקו, כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו ובנתיבותיו לא העמיקו, מה יאמרו לספר המדע, והמכתב מכתב אלהים אשר העתיקו, מפתח לספרי הרב ז“ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו וכו‘. ובנחת ושובה ובלי קושיות והויות, מפיק מרגליות וכו’. ובכל חבורי גאונים הראשונים והאחרונים לא מצאנו אותם ענינים, דרושים לכל חפציהם ומזומנים, כאשר המה מפורשים מבוארים בספר ההוא הממולא בפנינים… ומחסדכם רבותינו הודיעוני מה לכם ולספר ההוא? כי תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי שמענו שאתם אומרים כי הוא ככופר בדינו של גיהנם מפני שאמר הנקמה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ותאבד. ואנכי הצעיר לא האמנתי לשמועה, כי קראתם אחריו מלא על פי הדברים האלה. שהרי רבותינו ז”ל באותו לשון אמרו בספרא וכו‘. ואמת שלא ראיתי בכל דברי הרב זכר לשנים עשר חדש שהזכירו במסכת ראש השנה, ובמקומות אחרים. ונראה לי שהוא זכרונו לברכה סבור דלאו דוקא קצבה נקט וכו’ המפרש כן אם אמת ואם שקר לא כפר ברבותינו ז“ל ולא פקר, אבל בין טוב לרע כפי דעתו בקר, אזן וחקר. וזה שלא הזכיר הרב דרכי גיהנם מפני שהוא אצלו מן הדברים הַמופְתִים בהעלם ענינם, והוא תופס דרכי התורה בבאור הדברים המבארים בהכרח וראיה גמורה, זו היא דעתנו בדברי הספר הזה ברורה, לכן נשאנוהו על כפים, ושמנוהו בין העינים, ולא דחינוהו ככם בשתי ידים. וכבר ראו כל בני לוניל והרב הגדול רבי אברהם בר דוד ז”ל, הספר ההוא, ולא צוו לגנזו ולא קראו אחריו תגר, ואין אחד מהם על לומדיו חרבו חוגר, אבל כלם אוו לו וחזו בו ופתחו ואין סוגר. והרב ר' אברהם בר דוד השיב על מקצת דבריו ולא אמר שיש בו צד מינות וצד כפירה חלילה וחס!…

ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופשים על ספר המדע באמרו שאין למעלה צורה ותבנית, ולמה רבותינו תפשתם עליו בדבר הזה, שהרי כל הגאונים בחבוריהם וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד. הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומפורש בהגדות ומדרשים הנעימים והנאהבים וכו' סוף דבר הכל נשמע כי על זאת האמונה אומתנו אומנה וכו'.

ואנחנו תמהים עליכם כי ראינו שלא הסכמתם עם הרב הגדול בעקרי האמונות, וצויתם לגנוז ספריו באגרות הראשונות וכו‘. ועתה רבותינו הגדולים המגדלים והפינות ושרי המדינות יחזור לבם על הראשונות, וכל שכן על האחרונות, וידוע תדעו באמת ובבירור, כי לא ישמעו הקהלות לחרם וארור, ופני כלם קבצו פארור, בגזרתכם לגנוז ספרי הרב הגדול לעזוב כל איש מאויו, והפורש מהם כפורש מחייו – כי מהם ילמדו ובהם יעלו וירדו. ומי על יסודי תורתו, וספרי חמדתו יקח מכם עמדתו? – לכן רבותינו חושו למנינכם והוו מתונים בדינכם, החרם יוסר והאלה היוצאת תופר, בתרועת שופר וכו’, ויצא דבר מלפניכם ותהי לאגודה ולקשר של קיימא והוא מן המדה.

ואל עוסקי ספר מורה הנבוכים כתות כתות, תשימו יד מוראכם אל פיכם, כי מצות הרב הגדול המחברו הוא לא תפרשהו ולא תפרסמוה וכו‘. ואם אתם רבותינו תסכימו עם חכמי פרובינצה, וגם אנחנו נצא בעקבותיהם, תחזקו הדבר בחרם ואלה וכו’, הלא די בזה תקנה וגדר, במרעה השלום תנהלו הצאן, ובנאות האהבה הרביצו העדר, ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל וכו‘. ואתם גודרי פרץ העומדים על אדון כל הארץ ראוי לכם להזהיר בזה וליסר בכיוצא בזה, ואם תראו בעצתכם הטהורה להוביל שי לַמורָא, הבו עז לאלקים ותנו כבוד לתורה, יעמדו נא שרינו לכל הקהל אשר בעירנו, ונמלך תחלה, ביסוד המעלה, בנן של קדושים הארז האדיר אשר בין עבותים צמרתו, זרע קדש מצבתו הרב רבי אברהם בנו של רבינו ז"ל, ותהיה הסכמת כלכם עמו הסכמה אחת.. בזה תאירו בנתיב השלום כצהרים ולזה יטו הקהלות אזנים וסרה קנאת אפרים, וכו’.

וצור ישראל יכתת חניתותיהם למזמרות ולאתים חרבותם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וכו‘, וישכין אותם במשכנות מבטחים, ובמנוחות שאננות כבודכם יחנה, ויוסיף כל אשר לכם למשנה, ינחילכם ביש הצפון ובתוחלת הערוכה, והייתם ברכה, כחפצכם וחפץ תלמידכם, החפץ בכבודכם ומתפלל בעד שלותכם וכו’ הכותב לפי כבודכם, כורע לכבוד ומשתחוה למורא תלמידכם הצעיר אשר לכל מצותכם מזומן ועמכם נאמן.

משה בר' נחמן ז"ל.

הרב ר' יהודה אלפכאר אל הרב ר' דוד קמחי (הרד"ק)

מי כהחכם אשר חכמתו תאיר פניו, וענותו תשפיל גבה לבבו ורום עיניו, ואם יוכיח למשמע אזניו בין יבין את אשר לפניו. ידוע ידע פני צאנו לרגעים, איפה הם רועים, ולא יפנה אל רהבים ושטי כזבים, הבל המה מעשה תעתועים, ה' מסך בקרבם רוח עועים להביא עצות מרחוק ולבקש תואנה לבלי חק, הלא איש אתה ולמה לא שמרת למוסר משמרתי, ולא סרת אל משמעתי, כאשר היית באמנה אתי? ומדוע הקילותני כי לא היה דברי ראשון להשיבך, ואל פניתי אל מכתבך, ולא חרדתני אליך חרדה, פן יקש מדברך דבר איש יהודה? ואני לא אצתי להשיב מפני דברים המעכבים את התשובה, כי לא יכולתי כעת הזאת לכתוב כלבבי וכנפשי אליך, וכראוי לכבודך מפני המאורע אשר היטיב חרה לי שאירע לך עם רבני צרפת וקדושיה; וגיבורי ארצות ההם ואנשיה, ועוד שהבינותי מתוך כתבך אשר לא פורש שאתה מבקש ממני לדבר עם זקני העיר ורוב חכמיה. להעיר לנדות ולהחרים את הרב התמים רבי שלמה ה' יענה שלומו, ולפני שמש ינון שמו, ולקחת את שני ילדיו רבי יונה ור' דוד תלמידיו והצמידים על ידיו, לשומם משטח חרמים ותוכחות בלאומים. וחלילה חלילה לנו לנדות אותו צדיק ולהחרימו הוא וכל עמו, כי אם לכבדו ולברך בשמו עקב היתה רוח אחרת עמו, תחת אשר קנא לאלהיו ולכבודו, ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו, לנקום נקמת ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר ובעוברים על דת יתעבר, כי מי אשר יחובר, מה לתבן את הבר, ובכל הארץ הזאת עינם, ותסיתני בו לבלעו חנם.

ולא ראיתי לכתוב לך בענין ספר המורה הוא יורה ומלה בסלע ומשתוקתא בתרי, אנן בדידן אינהו בדידהו, ואתה באלהיך תשוב לקדמותך להיטיבך באחריתך, ולא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבולך, להעמיד על סלע המחלקת ולהחניף רבים בחלקלקות לבטל הויות דאביי ורבא ולהתאמץ לעלות במרכבה. כי אם לשמוע את דבר ה' בנחת ושובה, הבוחר בעמו ישראל באהבה. ושלום רב על כל הולך בתומו ומדבר בלשון עמו.

תשובת הרב ר' דוד קמחי אל הרב ר' יהודה אלפאכאר

לא אחדל לדבר אליך, ואם העתרתי עלי דבריך, אמרתי טוב לשמוע גערת חכם ולסור אל משמעתו, באשר ה' עמו. תחלה אודיעך כי ספר אחד הוא שהגיע אלי מאתך תחלתו “מי כהחכם” אין עוד מלבדו, והשיבותי לך מענה תחלת הספר, “יהודה אתה יודוך אחיך”, שלחתיו לך על ידי רופא אחד אלקרטבי שהיה עמי באבילה בבית ר' יהודה קשוט. אמנם בבואי בעיר ברגש מצאתי בפי אנשים כי שלחת לי כאשר שמעו מפיך אשר שלחתו לי, להתפאר בקלוני, כי היה זה מענה על הספר שכתבתי לך תחלתו הנה אנכי יצאתי לשטן לבני פלג ויקטן" ואתה עניתי לי “יגער ה' בך השטן ודוד הוא הקטן” וזה הספר לא הגיע לידי ולא שמעתי ממנו אלא תחלתו זה, אמנם כי כתבתו ושלחתו לי, עשיתי רצונך, והעולה על רוחך, שאני לא כתבתי לך אלא כבוד ותהלה ואתה קללתני והקילותני בדברי תָהֱלָה, ושלמת רעה תחת טובה, וכתבת יגער ה' בך השטן, ואני אומר יגער ה' בשטן ושונא ה' ובמחזיק בו, ויבחר בשטן לשונאיו ואם קראתני קטן, אמת כי קטן אני בעיני ונבזה, אמנם אמרו רז“ל אמר הקב”ה ללבנה, להשקיטה מתלונתה, צדיקים יקראו על שמך, ודוד הוא הקטן, יעקב בנה הקטן. ובוחן לבות וכליות יודע לבי ולבך, ישיב לאיש כפעלו וכתם לבבו, ולא באתי לקטרג עמך ולהתוכח, אבל להודיעך [כי] אשר בחרת בו וקראתו צדיק וחכם ותמים, הנה הוא רשע וסכל כי יצא לתרבות רעה, והשחית את דרכו ונעשה מלשין ומוסר, וסופו הוכיח על תחלתו, יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, כי בראותו כי רבני צרפת נטשוהו ולסכל חשבוהו, ומעיד עדות שקר ידעוהו, והוא שב עד וכו' עד אשר היו היהודים במונפיליר והנלוים אליהם בסכנה גדולה, וללעג ולקלס בפי הגוים, ויצאה הדבה הרעה מעיר לעיר ואמרו ראו כי אבדה תורת היהודים וכו‘, ועתה ראה גם ראה העל אלה תתאפק אתה וריעיך הנשיאים הרמים, הלרשע לעזור ולשונאי ה’ תאהב? חלילה חלילה לזרע הנשיא הגדול אביך להיות עם מרעים ולחזק ביד רשעים, והיום אין לו עוזר וסומך אלא אתה, כי רבני צרפת אין ידם עמו אלא עם הרב ר' משה זצ"ל ומביאים ראיה על דבריו, ואל תלחם עמי עבורו, ועתה חוסו לכבוד שמים ולכבוד ישראל וקללו והחרימו אותו. ולכם תהיה צדקה כי תעשו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם.

היוצא משער לשער במחנה ישראל, הגולה מביתו לכבוד האל.

הכותב דוד ב"ר יוסף קמחי ספרדי צב"י.

(צדיק באמונתו יחיה)

תשובת הרב רבי יהודה אלפכאר להרב ר' דוד קמחי

טובה תוכחה מגולה ומלה נעתרת, משפתי חלקות ולשון רכה בלי אהבה מסותרת, אמרתי אני בלבי תחת גערה במבין, תכבסני ומשלג ילבין, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא חטא על בעלי בריתך הלא אלהים יחקר זאת, כי הוא יודע תעלומות לב, כי לא חפצתי להתכבד בקלונך כי אם להשביח שאונך ולהניאך ממחשבות אונך, אֲבָל, היה רצוני להתכבד בכבודך ולתמוך בימין אהבתך, להחזיק בידך, כי במכתב הראשון באתי בדרך קצרה לדבר על לבך, אולי אוכל להועיל אולי אושיבך להאיר אחריך נתיבך, ואתה ענית ואמרת: כי עודך מאמין בה לעלות במרכבה, בסולם המורה אשר הוקם, לראות פני ה' אלהיך, ולא יראו פני ריקם" וכן אמרת: ואשר על כזה מְחַפֶּה כסף סיגים על חרש מצפה, ומה ראית דרך עוצב בי, כי אמרת כי אין כפי לבי, ענה בי, דמית היות אהיה כמוך, היודע ועד יודע כי נטע נעמנים נטעי, כלו זרע אמת זרעי, ואתה לא בנת לרחוק לרעי, ולא ידעת במדבר חנותי ונסעי. והנה עמך שמעי, כי מעולם לא פרצתי פרץ על פני פרץ, ולא יצאה מאתי חנופה לכל הארץ, רק מנעורי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום מה נאמר לאדוני, ועל זה מלי העתרתי, ומרוב שיחי וכעסי דברתי, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרתי החרשתי, כי יראתי כי אמרתי פן יחלק העם ישראל לחצי, בתורה אחת שאין בה דין חלוקה. ותהיה זאת לפוקה, ודברתי על המורה, כי הוא יורה, שאם חכו ממתקים אין כלו מחמדים, ואם בו תפוחי זהב במשכיות כסף, בהם בתים לבדים, ולפידים בתוך הכדים, והבאתי ראיות על אזן שומעת, כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, וידעתי כי דברי אלה לא יהיו קרובים אליך וטובתם בל עליך, כי זקנת באת בימים וגדלת בין החכמים, ולא תשוב מפני כל, מאיתן האזרחי והימן וכלכל. ומה שאמרת על הרב התמים שלנו כי נתן לאלהים תִפְלָה, ובמלאכיו ישים תהלה, אתם הציקותם לו בדבריכם ותאלצוהו ותקצר נפשו למות, ויצא לבו בדברו, ואין אדם נתפש על צערו, והמציק לו בא בשכרו. ולא אוסיף עוד לדבר אליך שלא להעתיר מלי.

רבינו בחיי בר משה אל קהלות אראגון

שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה‘, זכרו תורת משה עבד ה’ המזכירים את ה‘, אל דמי לכם אצילי ונבוני הקהלות הנקהלים אשר בכל חבל אראגון, האל יהי לכם לסתרה, ואמתו צנה וסוחרה. הנה קול המולות פריצי עמנו מארץ מרחקים, להפר העדות והחקים, הכתובות בספר תורת משה עבד ה’, הלא הוא הפטיש החזק רבינו משה בר מיימון זצ"ל, השם אותות ומופתים בתורת האל, ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ועתה קמו שלשה חרשי משחית, וישלחו אחד מהם לחכמי צרפת ויפתום בפיהם ובלשונם יכזבו להם, ודברו סרות על רבינו הנזכר, עד אשר פתום בשקריהם ובפחזותם, וכאשר כתבו אלינו מחכמי פרובינצה שהחרימו כל לומד שום חכמה מהחכמות החצונות, והקורא בספר המדע ומורה הנבוכים, וילכו חשכים ואין נוגה להם, כי טח מראות עיניהם.

לזאת בערה בנו אש הקנאה ואין מכבה, ונר תורת ה' טרם יכבה, מהרנו להשיב גמול החטאים בנפשותם, על ראשם, והחרמנום ונידונום, כי הם הרחיבו פיהם האריכו לשונם על רבינו הנזכר ועל ספריו לסתור דבריו כאשר שמעתם באזניכם ותראו בעיניכם בנוסח הכתב השלוח לכם עם זה אליכם, מקהלנו קהל סרקסטה יצ"ו. על כן אקרא אליכם בקול גדול כי אתם משכילים ואת הנולד רואים, ולשם קדוש ישראל המחולל קנאים, החלצו מאתכם אנשים לנקום נקמתו ולהלביש כל אחד מהם קללה כמדו, כי לא האמינו בה' ובמשה עבדו, והצור ברחמיו דרכיו יורנו ויבער הרע מקרבנו, וישפות שלום לכם כחפץ הסר אל משמעתכם וזוכר תמיד טובתכם.

המתפאר בזכרכם בחיי ב"ר משה

הרב ר' אברהם ברדשי לרבינו טורדוס הלוי הנשיא כאשר עבר בגבולו עם מלך קאשׁטילייא

⁷

אשריך ארץ שמלכך יבוא לך, הנה עתך עת דודים הגשם חלף הלך. מי הראנו המראה הגדול הזה מי עשה לנו כל הכבוד הזה? ראינו כבוד לא שערנוהו, לבשנו הדר לא חשבנוהו. הדור! אתם ראו לכמה מעלות זכיתם זה היום שלא קויתם, הגיע תור שלא חכיתם, על כנפי פלאות ראיתם, איש אלהים קדוש עובר עלינו וכוכב דרך מיעקב ידרוך בגבולנו, מה יפו פעמיכם בצאתכם לקראתו, לא מעבר לים תעברו חמושים לראות הדרתו, לא תצאו איש מפתח ביתו, וראיתם כבודו ואת יקר תפארת גדולתו, והוא במלכים יתקלס ונצבה אלומתו, מה נכבד היום מלך⁸ ישראל, אדוננו אשר נגלה היום לעינינו כהגלות נגלות המלך במסבו, הנשר הגדול המחולל תנים, המחציב רהבו בקשתו, גדולות ונכבדות בוחר בחרבו, בחר בו והושיט לי שרביט זהבו, ומעל רואי פניו הכין מושבו, בהשתקשק לפי קרת יקרת המולת מרכבו, והנשיא בתוכם בבואם יבוא, הוא הגדול נשיא נשיאי הלוי בעל בעמיו מרנא ורבנא טורדוס הלוי ז"ל גדול מרבן שמו.

עורה כבודי! עורה לחלוק כבוד לרב, עורה הנבל וכנור ושירך אצלו יערב, סבו נערי שירי וקשת המליצה תכינו, יקום אבי ויאכל מציד עבדו מן בני היונה או מן התורים, אם לא השיגה ידי תאו וזמר בנעים זמירים, אך אם אתה מן המשוררים ואני מן השוערים, בדמיונם מושלים ושרים, הנושא כלי שירך, כנף תפארת צלצל שמעך, הסר למשמעתך, הנכסף לך למשמע אזניו, המתפאר בך למראה עיניו, השונא בתשוקך תרמית וסלף, עבדך אשר ידעת שר האלף? הסר לראות שמי מליצותיך, והמכתב מכתב אלהים כוננו ידיך מעשה אצבעותיך, המשתחוה לאלומת משרתיך, רצוף אהבתך, הנרצע על דל שפתיך.

האומר אהבתי את אדוני לא אצא חפשי אברהם ב"ר יצחק בדרשי ז"ל.

רבי אבא מרי בר יוסף אל הרב רבינו שלמה בן אדרת

⁹

מופת הדור, שלם המעלות, מובחר האשכולות

אדוננו ומורנו הרב ר' שלמה בן אדרת.

למי יחפוץ שבט המוסר ומקל תפארה? אחרי מי תרדוף השררה, וירדן הממשלה אל פיהו יגיח? מי האיש מקל ורצועה בידו נכון, ומשכיל עלימו יסכון, מן החלונות משגיח? פעם ייסר בעקרבים על שער בת רבים, פעם בקוצים, בכותלים מפריח? מי יעלה בפרצות ויקיף גדר לגורן נכון, כעמוד ברזל והבריח התיכון, מן הקצה אל הקצה מבריח? למי כל חמדת המעלות, זולת ליחידי סגולות, שיכול ויודע להוכיח. יודע להטיל אימה ולזרוק מרה, על קו המשפט ועל פי התורה, ומצולת הים כסיר ירתיח. הנמצא איש כזה על אחיו לא יְחַפֶה, ולשון חכמים מרפא חטאים גדולים יניח. מי לנו גדול ממך, איש אשר רוח אלקים בקרבו, רוח עצה ובינה נוססה בו, כל היום ביראת ה' יריח. הלא איש אתה וגדול שמך בתורה, בידך מטה המשרה ומי כלפי מעלתך דברים יַטִיחַ? אם יחטא איש לאיש, עליך יושב על מדין, לבצוע או לדין. משפט שיש עמו צדקה תצמיח, ואם לה' יחטא איש עליך להעביר שבעה סממנים על הכתם, לכלה הפשע ולהָתֵם כל מסית ומדיח, מוסרך לכל עמקי סטים, להכות אותם בשוטים ולהחביר עליהם במלים, ולא האיש לפי תומו מסיח. כי השעה צריכה לכך, בא הקץ והעת המזומן בעקבות המשיח, דור מה רמו עיניו, דור שהוא שופט שופטיו וזקניו, הנה אין לאוהבי התורה מוכיח. היום רבו פורצי הגדרים מואסי המוסר יקוצו למוכיח בשערים, מחזיקים בתפלות ומניחים העקרים, הפרו ברית עשו תורתם עתים, ישפיקו בהם בילדי נכרים, מאבידים הונה של תורה, דורשים בהגדות של דופי, וחברו בהם כמה ספרים שקופים במלאכת ההגיון, ומהם בחכמת הטבע ראיתי אנשים קבורים אבן בוחן בין בתרי ספרי אבן רשד, ובמאמרי אריסטו קוטב יסודם מוסד, כמעט נלכדו ברשתם נפלו בפח שמו בסד. תכלית עיונם על הגרם החמישי שהוא בלתי הוה ונפסד, מהם במשפט הכוכבים יצאו נצבים, מהם יעשו צורות. לעתים מזומנות להיות השמש במעלות ידועות במעלה עקרבים.

ועתה אדונינו ומורנו שר וגדול מושיע ורב, אשר לא היה כמוך בימי השופטים את ירובעל ואת בדן דַבָּר אחד מיוחד שבדור, העל אלה תתאפק ואיך תוכל לראות כבלע את הקדש ספרי הקבלה באבדן? חגור חרבך על ירך טול מקל והך על קדקדן. הבה עצה ודבר לבנות גדר, לבלתי יפרצוהו שועלים, תהי נא חרב מליצתך מעופפת על פני חכמי הארץ הלזו, ואותותיך פורחות אל הגדולים, ידעתי באמת כי יבא דברך וכבדנוך, ויהיו כלם לאגודה עמך, ובמניניהם ראיתי אלהים עולים. ושלום ושנות חיים יוסיפו לך כחפצך וכחפצי אני עבדך.

אבא מרי ב"ר יוסף.

תשובת הרשב"א אל הרב ר' אבא מרי

¹⁰

בר אבהן ובר אוריין, יאי ויאי, נאה דורש ונאה מקיים,

החכם הנכבד ר' אבא מרי ורבי ן' כבוד הרב הגדול

החכם הנכבד הוא יסוד המעלה ר' משה זלה"ה.

מי זאת הנשקפה כמו שחר איומה כנדגלות, צדק ממדורתה יהלך, תמלא ארקים ברקים וקולות קולה כנחש ילך, ותרגז תחת עבד המולך? תקרא בגרון, ביתי תשוב לבצרון חבצלת השרון. איך תאמרי לנפשי, ומה תהמי עלי, ידי על ראשי ולבבי, שאגה לו כלביא, לא תנחמני ערשי ולא ישא בשיחי משכבי, בראות ארמי אובד אבי, אי שפחת שרה! אי מזה באת לירש גבירתך, ולעשות לה מסכה צרה? עד מתי בן האמה, ירחץ הליכו בחימה? וסוג קמשונים, סוגה בשושנים! הבנים אין לישראל כי נכרים באו שעריו? זה מלקט לבנים וזה מלקט שחורים עד כלות מחלפות שערותיה… בשמענו קול כיוני הגאיות יקרעו סגור לבנו ויפלחו כליותינו רגזנו ואין נחת ח"ו פן תהיה בכרם ה' קרחת, זאת לפנים מקום ספיר ואקדחת, שם באָרון התורה מונחת, לא יהל שם ערבי, נתיב לא ידעו עַלְוָן ומנחת, שם עמדו לנו כמה נביאים… שם הנחילו תורת אמת אבות לבנים, נחל יוצא מעדן מקום מים חיים מעין גנים, ומשך החכמה מפנינים, משם הוראה יוצאת לכל ישראל, ושם עמד לשאול שואל, לדעת מה יעשה ישראל, חומה היה לנו גם לילה גם יומם. שתינו מימם גם לחמנו לחמם, וייף בגדלם מקומה, כי יצא בעמים מקדם שמה, ואם עתה חדשים מקרוב באו יחזו לנו נבואות וילמדונו דעת לדעת אל אלהי הרוחות, בואו ונצוה על עקיבא בן יוסף ונוסף עוד תלונה על רבינו הקדוש, אשר הרבה תורה בישראל לדרוש וסדר לנו כמה סדרים, ולא סדר לנו חבורים באלה הדברים, ומרכבה מרקדה אשר שם ידועה, גם ישישים גם בחורים כמתי יחזקאל, למה העמיקו העלימו לנו סודה חכמי ישראל? הלא ארסטו וחבריו ברבים ידרשוה, וחכמי התורה גם נביאיה בכמה חותמות חתמוהו, ומקרוב אליה קדשוה,!… ואתה זרע קדש גבור החיל, יהי שלום בחילך ובארמנותיך שלוה, ראינו דבריך טובים וכוונתך רצויה, ומחשבתך זכה ונקיה, ואם יש אנשים לדעתם פורשים כנפים למעלה, ולדעתך נפשם לה' מָעֲלָה. וחם לבך ותלבוש קנאה בשריון, קרא נא באזני הנקרא בשם יעקב, וה' ישלח עזרך מקדש יסעדך מציון. ואשר ראיתני בתור האדם המעלה, ליסר ולישר מעל הגולה. שפל אני בעיני ומה יעשה פעמוני?, ולו אתן פעמונים על שולי מעילי, ושופר אל חכי מי ישמע לי? וכי ארבה אמרי ולא אוכל עד אם דברתי דברי ואכתוב דתי ותורתי על ספרי, ידעתי כי יאמרו אלי מי זה בא לרדותנו בתוך ביתנו, ודרך תבונות יודיענו? הלא גם בנו דבר אב למקרא ואם למסרת, ולנו אבות מלאכות לכל מלאכת התכנית חכמת התורה וחכמה יונית, ומתעלס בפרדסים בנערה אהרונית, ולך ולחכמים כגילך אשר שם נאה לדרוש, ואם יש שם אנשים ישימו אשם נפשם, ה' יתן בלבותם לתת כבוד לתורתם, כשרידים הקדושים אשר היו לפנים בארצותם במושבותם, למען יהיו הם וזרעם ויתילדו למשפחותם, לבית אבותם.

נאמן בריתך שמח בתורתך, עלז בנפת צופים תטופנה שפתותיך מור ואהלות אצבעותיך,

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת זלה"ה.

הרשב"א אל החכם דון קרקש וידאל בעיר פרפינין

¹¹

החכם הותיק השוע הגדול והנכבד איש יהודי

כותב ידיו לאלקים הנעלה דון קרקש וידאל.

ארץ ארץ ארץ! איש ואיש יולד בה, שם שבט שם מחוקק ורוח אלהים בקרבו, משוש כל הארץ כי תשא את ראש בני ישראל על לבה, כנחלים נטיו להלכה לתורה ולתעודה מֻסַבָּה. ועל חומותיה הפקידו שומרים והעמידו המצפה לבלי היות שם ערוב על פה, משלח רגל מאריך לשון מנבל את הפה, כי אם ביראת ה' חפצו ובתורתו יהגה, פן יפתה לבבו, ובחיק נכריה ישגה, ואם איש אחד יחטא בפעל או במבטא, שבט המוסר בידם, להכות מחטיאי אדם על קדקדם. ועתה נשברו הלבבות ונתקו מורשי המחשבות כי שמענו רבות (דבות?) הנפשות מכאיבות, כי שלחו שם קצת אנשים הרסן בשכליהם, ורבן מתעה על לחייהם, וסכין בלועיהם, ושמו זכרון שגעונותם, מזכרת עון על כל ראש דרך, קשת דרוכה תפלח כליותם, כי מכתבי עמל כתבו בספרי פחזותם, את ספרי היונים עשו חוזה, ומחבריהם קראו נביא והוזה, שמו התורה פלסתר, קראו הטבעים שכלים, ולנביאי האמת מְמַשׁלי משלים, שכולה האם מעל בנים גדלה בתורה ואין מכלים… ואני תמה איך יערב לנפשך מאכל תאוה, כי תשמע באזניך דברים אלה, חצים מדבר אשדודית בגאוה, אל חכך שופר וחצוצרות התרועה, לעורר פינות העם להעביר רעה, או תחרש כי תראה למדרש הפרושים מורשים מורש קיפוד, בית אלמנות מקום לספוד, אלה הדברים אם הכל כאשר שמענו, והנגע פשה כאשר עליו נתעוררנו, חשוף זרוע וזרוע רמה תשבור, הלא איש אתה לגעור ולהחפיר חופר בבור. או תעמידנו על עיקר הלעז המתפשט במדינה, כי נמצאו שם על התורה כותבי שטנה, ואם יש שם אדם וכתב ספרים ראוים להשרף כספר קוסמים, קסם על שפתיך קנא לאלהים קנא לתורתו, ואני אם שפל אני בעיני, העברתי המסוה מעל פני, ויודע מחשבות יודע לבבי כי כן אנכי עמדי כשועל במחשבי, ונעשיתי בזה גבור כלביא, וכתבתי לשם כל אשר עם לבבי, וגם אתה וכל אשר שם צריכים להתקדש למדי, עד שוב השובבים מדרכם הרע ויאמרו די, ומי שאמר לעולם די, יריק ברכותיו עליך עד יבלו שנותיך ושפתותיך מלאמר די. כלבך ולב נאמן בריתך דורש שלום תורתך ושלום ביתך הכותב.

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת ז"ל.

הרשב"א אל נכבדי מונטפשליר

¹²

קול ה' לעיר יקרא, קול ה' חוצב להבות קול אומר קרא, קרא נא באזני העם: מי שם שמות בארץ?, מי פרץ גדרה, מי בז ליקהת אם ויסירה מגבירה, מי בעל בת אל נכר ועל כל ראש דרך מקורה הערה? להשכיח את עמי שמי, ונכרים באו שעריו והרחיקו גדרי… לעיני משה ולעיני כל העדה הושיבו נשים נכריות ושלחו לנפשם בת יהודה… איש מקטרתו בידו לקטר לבשת, הציבו למטרה הטהורה מושכי קשת? השמע עם קול ארץ קדושים ראשי בני ישראל כלם אנשים, מימיהם ומימי אבותם אנו שותים, צמרתם מימים עלתה בין עבותים, ועתה לעיניהם שנים ושלשה ירדו מאד ובנו במות מטולאות, למרות עיני התורה תורת ה' צבאות.

אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה, אתם ואבותיכם מעולם למודי ה' ללמד דעת את העם כלו, גלוי לכל לא נעלם, ולא סר שבט מכם ומחוקק מבין רגליכם, מי יתפאר לאמר אליכם, זו חובתם? האם קדרתכם חסרה מלח ותבלין עד ארוץ ואגיד לכם הא לכם למתק את הבשר הקדיחו תבשילכם?… אמנם עתה ראינו חדשה בארץ, מי נתן מקום למשחיתים, האומרים להשחית האשכול, ולא ישאירו עוללות, ועל התורה מעלילים עלילות, והמעמיק על ה' לסתור עצה ימים ולילות, נשיא הוא בישראל. חלל רשע נשיא ישראל, המעותים ארחות צדיקים קראו להם מטיבי צעד, הלאלה יכפר להם אלהים בעד מחשבתם נכרת מתוך מעשיהם למשוך הדד מיונקי תורתנו, ולחתום תורה בלמודי אלהינו. האמנם אומרים אמור למנאצים, לחלק את עם ישראל לשנים, ולמחר יאמרו בניהם אין התורה מן השמים. הלא נכלם כי נשמע באזנינו אחינו בני עמנו יקרא לפלסופיא עגלה יפהפיה, ונדחת תושיה, עשוה התורה כלה משל, וחכם יחשב כי ישב לסתור את כל המצוה…

עם אלהי אברהם, נביט אל צור חוצבנו ואל מקבת בור נוקרנו נשא לבבנו אל כפים אל אל שבשמים, וצור תעודה לצור עליה לוח ארז ובחכמה נבנה טירת כסף, טרם ינגפו רגליהם על הרי נשף ולא יצא הקצף, פן יחטיאו אלה את העם הקדוש לאלהינו,,, ואחרי עמדנו על מה שעמדנו כי נתעוררנו מן קהלתכם הקדושה ועוררנו הרבה ממקום אחר, כי הקימו בארץ אישים קשים כאַחֵר, ולא טובה השמועה חלילה פן ירבו כמו רבו, אם לא נסגור לפניהם דלתים לשעה, הטרם נדע כי אבדה האמונה ונכרתה מפיהם וחטאו ויחטיאו אחרים אחריהם כהם. לא ידענו על מה המה נשענים? כי עברו נא איי כתים אשר עד כנענים [האם לא] יענישו הגוים [את] הכופרים, אף על אחד מהדברים וחקקי און אשר כתבו למו בספרים? האם האומר על אברהם ושרה שהם חומר וצורה לא יקיפון זמורות וישרפון כסיד? שכל האומות מתיחסים בהם. ואלה יאמרו שאינם רק משלים להם ולבניהם כאלה רבים, ועשו בספריהם ובדרשותיהם לנו כעקרבים. ולוּ עתה ראיתם לנדות ולהחרים, כל הלומד בספרי היונים עד היותו בן שלשים, ויעמיק (תחלה) בתורת אלהים אשר קבלו אבותינו על ידי אדון הנביאים, ואלה יעמדו על הקללה אם ילמדו לאדם מעתה ואף על דרך שאלה, אז נכתוב ידינו לה' ונהיה בעלי ברית לאלהים, ותשוב עטרת הארץ ליושנה כי יקחו אויבי התורה בשנה. ומי יחוש לתורת אלהינו יותר מכם ומי מכל עם אלהים יעבור לפניכם? אם תעברו חלוצים הננו אחריכם חשים ורצים לא נשוב עד התנחל בניכם ובנינו נחלת אבותינו… ודעו כי גערתכם תֵחַת כאשר בארצנו, כאשר בארצכם, ואולת קשורה בלב איש ירחיקנה שבט מוסרכם, מוסר ה' תיסרו את העם להביא ברכה עליכם ועל זרעכם, ושכר רב תטלו בנפשות על מזבחות לרצון תעלו, תעלה מעלתכם מעלה מעלה, וכסא כבודכם ירום לשם ולתהלה.

הרב ר' יעקב ב“ר מכיר אל הרשב”א

¹³

מארבע רוחות בואי הרוח לבוא בנקרת הצורים להקיץ שוכני עפר ובהם להפיח, ולהעיר ישני חברון אשר בשרה לשוח. יעמוד משה ושמואל לפנינו וצופים יחדיו יתנו קול כנוח עליהם הרוח, יעמדו על רגליהם קהל גדול מאד ישפטו בינינו ויוכיחו בין שנינו. איזה הדרך עבר רוח אלהים ממנו? טח מראות עינינו מהשכיל לבותינו – איכה תאמרו אלינו חכמים אנחנו בתורת ה' וחכמת יונית ובכל חכמה ותושיה עטרות בעדנו, ובכסף ובזהב תְיַפֵּנו, אם בדבר ה' מאסנו חכמת מה לנו? – שמעו הרים ריבנו והאיתנים מוסדי ארץ הקשיבו לאמרותינו איפוא נמצא האסור הגדול וההרחקה העצומה לספרי החכמה אשר הם ספרי הטבע והתכונה? ולא נמצא בהם ספרים המיוחדים לר“ע ולר”א הגדול, בני גדולי החכמה והמשנה? קצפת עליהם והיו לך לזרה, אמרת כי נעשו לתורה צרה, היה בעינך המתעסק בהם כמתעתע ועובד עבודה זרה, ואם כדבריך כן הוא איך תתירם לששים או לשבעים שנה? יבוש האיש העושה הזאת ויקח בשנה, יבלה כל ימותיו בטוב ויהיה בר ונקי, ולסוף שמונים שנה יעשה צדוקי?…

אמנם ידעתי דעתך והתפאר עלי בכוונתך להיות לגמרי נעלמות לכל יקראו אותן עלי אדמות, זה עשר פעמים הכלמת אותן ועשית בעליהן אשר בעלו למואב לנגחן ולתַרְתָּן ולנחושתן, והנה באגרותיך הראשונות הארכת למענית לקרוא פירושי הרב בפרשת יחזקאל “מרכבה מרקדה”… ואם אתה אדוני תפרש אותה ותקשור המלות והפסוקים לפי ראות עיניך. גם אנחנו נודה לך כי תושיע לך ימינך, ושהוא אחד משבעים פנים לתורה, אחר שלא יהיה בו נטיה מדרך הישרה, והסוד המופלא החתום והסתום אשר בו יגלה ליושבים לפני ה' לעתיד לבוא, ובעולם הזה לא יגלה בבאור ולא ידעוהו אדם, ומדברינו ומדבריך אין סתרי תורה מתגלים על ידם. ואם הגידו לך כי יש אנשים סותרים העקרים היה לך לדרוש בדברים לא לקבלם ולקבוע להם מסמרות, אם לא אחר שאלות רבות ודרישות וחקירות, ואין חותכין הדין על פי עד אחד, ואפילו היה חכם גדול בדור מיוחד ואם על המלך¹⁴ הזקן נשאת ידיך להורידו מגדולתו, הלא אם אדוני גדול הדור ורחבה ונסבה למעלה חכמת תורתו, הלא החכמים אשר היו לפניך הכירו דעתו ואמונתו, וגדלו ונשאו כס מעלתו, היה גדול בבית המלך ושמעו בכל המדינות הולך. וזכרתי כי בנערותי הייתי במגדל לוניל מרביץ תורה, שוקד על דרך חכמות הרבנים, והיו קוראים ספריו לעתים מזומנים. והחכם המעיר אותך על זה, היה לו לזכור כי אבותי ואבותיו אדונינו וזקננו הרב הגדול רבי משולם ובניו וחתניו היו אצילי הארץ ועמודי עולם, והיה החכם אדוני זקני מתגדל עמהם והעתיק הרבה מספרי החכמה על פיהם, וקרא אותם על שמם בראש העתקותיהם, ואחרי אשר הם התירוה לבוא בקהל מי יאסור אותה לעיניהם. ואם טהרו מי יטמא לסתור דבריהם? וגם הרב הגדול רמב“ן ז”ל כבדו פעמים גם שלש באגרות שלחן לו, והאריך מאוד בשבחו ובהעתקתו ולספר במעלליו.

ואים יש בספרי היונים דברים נוטים לדברי המינים, לקחנו הטוב מהם כמו שנוציא הצרי מראש הפתנים, גם לעיני הגוים ידיעתנו בהם, חכמתנו ובינתנו. לבל יאמרו מכל השכל וחכמה ריק לבבנו, והיה לנו ללמוד משפטי הגוים המתוקנים שבהם, העתיקו ספרי החכמות ללשונותם בגויהם וכבדו החכמות ויודעיהם. ולא ישאלו מאיזה דת הם. ואף אם דבריהם וראיותיהם הם כנגד דתם ואמונתם, ההמיר גוי אלהים בעבור זאת? האם מאמונתם נתמוטטה רגליהם? כ“ש אנחנו בעלי תורה שכלית אשר נדרוך בשביליה, והיא אגוני מגנא ואצולי מצלא, ומדבריהם נמטי להון תוכחת מגולה ותשובה נצחת בפנות החדוש ובעניני ההשגחה. גם יש בהם ענינים צריך לאמרם אפילו לקטנים. ואיש אין בארץ יעשה בספורי התורה משלים שלא יהיה באחד מהם מאמין בפשטים לבל יהיה עוקר הגבולים, ואם ח”ו נמצא איש כזה יאספו עליו כל ישראל יסחבו אותו בחבלים, וגם אני איני מהם לא מהמונם ולא מהמהם, כי יודע כל שער בת עמי כי לא אערב דברי תורה עם דעת היונים ודבריהם, וגבול נתתי בין ספרי קדש לדבריהם. לא יוכל איש לעבור. ואף אם בערה כאש קנאתו, לטעון עלי שהוצאתי אפי' פסוק אחד חוץ ממחיצתו, ואם חסרתי הרבה מרבותי הנה על ידי גדולי הדור מים יצקתי, לא נפתה לבי על אשה, רשות לקחתי, כי ממזוזות פתחי שמרתי. ואולם אם אני לא החזקתי להם איני חולק עליהם, יען נמצאו בספריהם דברים טובים, כאשר יש באגדות רבות זרות רחוקה בפשטיהן, גם האומות מלעיגות עליהן, ואם ימצא איש מתקן אותן להיותן ישרות בעינינו או בעיניהם, צריכים אנו להחזיק טובה אליהם, ובלבד שלא יטו מדרך האמת רגליהם, והשומע יבחר אי זה יכשר הזה או זה.

ואתה אדוני היית כמתעלם לבלתי השיבנו כערכנו את דיננו, והראית שלא חששת לדברינו והארכת לכבדנו כאלו היינו אנחנו תובעים את עלבוננו. חלילה לנו בשכבר אנחנו מכירים את חסרוננו וקוצר דעתנו. והנה כתבת בכתב השלוח מאתך אלינו “ואין לנו עוד עסק בזה” אם כן היו ידיך מסולקות, ואחר שתפשת החבל בשני ראשיו אמה מזה ואמה מזה, לא ירדנו לסוף דעתך בזה, ואם להחריד המחנה יצאת לא יפה כונת, אחר שאין ביניהם אנשים בחכמות מתנבאים ובלבם חכמים בספר התורה לבד נושאים ונותנים, התפללו עלינו להיות בהם חלקנו וגורלנו.

ואם ידעתי בעצמי ידעתי כי הרביתי אמרי, ושלא ברשות נבונתי וללא שאלוני נדרשתי, ומי אני אשר אל המלך קראתי ודברים העתרתי, עולה הייתי, במעלה אדומים, מעלה עשן כנגדי ראיתי ונעתרתי. והזקקתני לכתוב, פחדתי כי תצא אש בינותינו ושלהבת גדולה תאכל את הראוי לה ואת שאינו ראויה לה, ועליך אדוני לפתור הדברים ולהרבות ולסיים בדברי שלום, ולסלק מעלינו דברי ריבות, והנני אשתחוה אפים ארץ ואשפוך עתירתי לבקש מחילה וסליחה על דברתי מאת מלכי צדק, ועינים לראות כי רצויה כונתי, ומי האיש יבוא לספר מעלת חכמת אדוני ויוציא כל רוחו, כל הדבור הזה קצור ויגרע שיחו, ילאה כל חכם לספר מעלת חכמתו ותורתו, ולא יגיע למקצת שבחו, ואם הוא שפל בעיניו ושם עצמו כקטן הנמלה, ראה עצמו ערום והוא ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה, גויתו כתרשיש ותגבה קומתו עד הגיעו בתור האדם המעלה, ידענו שהוא יודע שהוא כליל יופי מלא חכמה, ולפי ענותנותו ושפלותו רוחו תשש וגם נדמה. והיה זה שלום כי יבוא דברך לשון מרפא בדברי שלום ואיש על מקומו יבוא בשלום.

והנותן כח ועצמה לאין אונים ישלח מלאכו אלינו והשיב לב אבות על בנים, ואהבה ואחוה שלום וריעות בינינו ישים, ופתאום יבוא אלינו ואל ההיכל האדון אשר אנחנו מבקשים.

תשובת הרשב“א אל הרב ר' יעקב ב”ר מכיר

¹⁵

אל מי מקדושים אפנה? מי בעל ברית ישראל ויענה אנה פנה ברית, האם שטפו נהל כרית?… מדוע איש אמונים בריתי היתה אתו האהבה והשלום, עשיתיהו ענק לצוארי ורביד על גרוני כספיר ויהלום, אמרתי זה הדר להדרי, הדור לעילום, זה אדר יקר יקרו באדרתנו נגלום, ועתה נעשה במתג ורסן עדיו לבלום. אחלי אחרי בקשת האהבה משפטים אדבר אותך ואדון לפניך על חכמתך, האיש כמוך יצא שמו בעמים לא יכלכל דבריו במשפט? יחתכהו ואחרי כן ידון על המשפט אשר שפט? האיש כמוך יזיחנו כל רוח, האיש כמוך יאמר לקולמוס כל מקום שתרצה תנוח? איש חכם עשאו הזמן נסמן, מוטות כנפיו יפרוש לתימן עשה דבריו חולין לא יחוש למלח ולא יקפוד לתבלין?… ולא על כבודנו לבבנו יתאדם רק על כבודך כי חולית והיית כאחד האדם, שמענו שמעך וכל העם מקצה קראוך חכם מחוכם, וידעתי כי לא לשקר נסכו נסכם רק פריך מתוק לחכם, חכם כללי יאמר לך, ואין קצה לתכונה, וחכמתך נכונה בדעת ובתבונה, ואחר אשר הכינות לך מקום בין כסיל וכימה, תחת היותך מכה כסיל מאה, נתת יד לבחורים לפרוץ גדרים ויעשו מה שלבם חפץ הנערים עם מרי, איזה פרי יוציא ספר הגדי לנער העברי, טרם ידע לקרוא אבי ואמי, ויאמר לגזרות המקרה אפתח אזני או למושכל אטה שכמי, באמת (מה) הדעת יחייב, בזה אוציא כל זמני, מנעורי ועד זקני, ותחזור התורה לסיני, האתרפה מחכמה מפוארה לדעת שור שנגח את הפרה? ואיש אחר אשר מלא כרסו מעדני התורה והתלמוד ותורתו על לבו יכתבנה ישען עליה כנשען על העמוד, ואולי אחרי כן יוציא מאותן הספרים כמוך וחבריך הזקנים אשר אמרת שראו עיניך בשערים, ויוסיפו לקח להשיב לאפיקורס או חכמתם תעמוד להם לבנות ולהרוס. ואף הרב ז"ל בספרו כתב בכמה מקומות, וישא משלו מן המים העמוקים והמאכלים הבריאים והמחזיקים, למי שאינו יודע לשחות, ולהתינוקת לחלישת כחם מזיקים.

ולחכמת התכונה לא היתה הכוונה כי היא נצרכת לנו מאד, והיא למועדים ולשנים יסוד, לדעת כי חג ה' לנו, אמנם סוד היסוד לדעת מה נעבוד את אלהינו. וכן חכמת הרפואה, אך לחכמת הפלסופיא מלחמה ערוכה עם תושיה תוריה, ועתה אלופינו אמור נא אלי אנה נמצא עוננו וגדל חטאתנו, האם באמרנו אליכם שיצאו מן העם שנים שלשה משכניכם, ובקשנו מכם לישר לפניהם הדרך אשר ילכו בה ותסקלוהו מאבן, פן ישעו הנערים בדרכי און עד שיגדלו, הלזה תקראו חטא, או יום רצון לאלהינו? מה המכות האלה בין ידינו, אנחנו חשבנו, כי אנשים אחרים אנחנו, אלהיכם אלהינו, עמכם עמנו, אבינו הראשון אביכם, ונכרים נחשבנו בעיניכם? ואם אתם חכמים וגדולים ונפשנו יודעת מאד, מה מכם ומכבודכם יהלוך אם על זה עוררנו וכזאת וכזאת עוד, והלא הבן יאמר לאב: אבא כתוב בתורה כך הוא, לא יכלימהו, ולו עתה לבבנו יערב ליסר בשבט לשון עקרב איש עם שונים יתערב, גם ע“ז הרשונו חז”ל “כל מקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד לרב” ואנחנו הובלנו שי למורא לבלתי עשות עמכם דבר, רק שנגלה אזניכם ונבקש חכמיכם זקניכם ושוטריכם לגדור פרצה, ולעשות לפני הנערים מחיצה, הידוע נדע כי תארו אלינו אפרכם אפר מקלה ומימיכם מי מערה וחרב עצתכם תשיבו אל תערה? ואם ראיתם החטא ולא קלענו אל השערה למה הבאשתם את רוחנו את אויבינו בשערה?… ואולי חשבתם כי באנו עד הלום להתגדר לקחת שֵׂיותכם מן הדיר, וכי כך אנחנו בעיניכם קלי הדעת לאמר קומו ונעלה ציון לציין עצמנו שאנו מוסדי הדעה, ואם כה עלה במחשבה היה לכם לכסות ולשום שגיאותנו בנאדכם ולא בספרכם. וגם עלי העברת ראש ברמיזות “המתנשא לכל לראש” כתבך ומוסרך הטוב במקומו מונח וה' על חטאתך זאת מנחה ירח. האלהים בשמים ואתה על הארץ, האם פרצת עלי פרץ, בשמים עדי אם להתגדל ולהתנשא מעודי נשאתי את ידי, וראיתי באמת רבים ונכבדים אשר כנענים עד צרפת אשכנז וריפת, ומצפון ומים, לבבם ועיניהם ורעיוניהם לנשאני על כפים וכמה הקימו לי עינים, ועוד כל העיר הגדולה כתבו עלי ראש ישיבת הגולה, וגדולי המדינה בכבוד ובתבונה ובדעת, ארבעה זמנים בזמנם חלוקים, בברית אהבה חזקים, לא התפארתי בהם בשוקים כאחד הריקים, אך נתתים בכלים ושמתים בתוך האהלי, ואם עלי גבה לבי ורמו עיני אל יושיעני ה'…

והאצילים אשר חתמו אחריך אין תלונתי עליהם אולי לא בהסכמה רק שנים ושלשה מגדוליהם חתמו ידיהם, יש אשר לא קרא אף על פי שחתם, דן אנכי אותם לזכות ולא לחובה, כי לא לשנאתי כונו ולא לאיבה. גם כי אתה כָרַתָּ עמי ברית בהר, והטית לי שלום כנהר, ואחרי זאת בכנף הזבוב וברגל הנמלה הפרת ברית בנקלה, הכזה יעשה בתוך קהלה? איש אשר על שולי מעילו פעמוני זהב ורמון, גלגל עגלתו יסוב כאשר יסב עליה כמון? איש יצב גבולות בחכמתו יעלה שועל ויפרוץ חומתו? אֵל ארך האבר גדול הנוצה, לא טובה זאת העצה…. ואף אני רואה כתבך השני מכה בלשון יותר מן הראשון ונעשית דלטור ביני ובין הרב ז“ל [הרמב”ם ז“ל], ידעתי אצילנו! ידעתי כי לפי גדל מעלתך וחכמתך תדע למצוא דברי גדולתו יותר ממני. לך לבדך נתן המדע והמשקל, הישקול לבבי הקטן מהכיל ולהתהפך מסברא לסברא בנקל?… הנח לו להרב ז”ל כי הוא יריב לו אם חטאתי לו והשגתי גבולו, ואולי בדקת הכונה ראית כי אמרתי “כי יעידו על כונתו דבריו וסבריו, ומי לא ירקח כמוהו לא יוכל עשוהו” ואין בכל בית הרב והנגיד בן בנו חכים ואהוב ובעל ברית כמוני. צא ושאל לעוברי ימים ויגידו לך…

ושבח אני מה שכתבת בראש הספר להקיץ ישני חברון ויוכיחו בין שנינו, ועוד אני קורא דניאל ואיוב, ושומרון ואחיו ויוב, ויגידו לנו החטא והאשמה ורוע ההנהגה עם מי תלין המשוגה, ואם באמת ידעתי כי אתה חכם ויודע לקשר דברים זרים עם המקרים, אמרת “ואין איש בארץ יעשה משפטי התורה משלים ולא יהיה באחד ממנו מאמין בפשטים ואם ח”ו ימצא יאספו עליו כל ישראל ויסחבו אותו חבלים" אלו דברי הספר, ותשמע לאזניך מה שאתה מוציא בגללך, ומה היתה תלונתינו ועל איזה דבר בקשתנו כי אם על זה שאמר איש מזרע אברהם ושרה, שהם חומר וצורה ואמר, ארבעה מלכים שנלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות שנלחמים עם חמשת החושים…

אשר האשמתני ואמרת שהייתי כמתעלם לבלתי השיב את דינכם והראיתני שלא חששתי לדבריכם, חלילה לי וחס לזרעיה דאבא להקל בגדולי הארץ, רק השבתי והצלתי את עצמי מתלונותיכם ונתרעמתי דן בקרקע לפניכם, שאני נשפט ואיני שופט, ומה אבוא לדון על רוע ענין אשר כתבתם בכתבכם, האם אשים נפשי בכפי ואאריך בטענות עמכם וחששתי פן אגדיל החטא ותרבה האשמה, וברחתי מן המלחמה שהמנצח מנוצח. ואמנם לא היתה שתיקה רק להרחיק מן המריבה, אך אם לדין יש תשובה,… ואשר לא שלחתי אליך כתבי בראשונה אין עלי אשמה ותלונה כי לאשר עוררוני השבתי ולהם כתבתי כי לא מפני…

ואחר אשר שמעת גערת חכם. לקחתי לי מליצה קצרה סלוק, ואולם לבבי אולם, ואם ספריך יתנו קולם, אמרתי הראני את מראך השמיעני את קולך, כי כבר בידי מטך חותמך ופתילך, ולאיש אשר אלה לו אנכי כורת ברית, לא הפרתי ולא אפיר, אתו עשיתי חוזה לא אשבית ולא אכרית, עד הגל הזה ועדה המצבה אשר יריתי בהר. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ולא ישטפה נהר, ואתה רופא נאמן כי הכיתני באזמל ורפאתני ברטיה… ועשיתני גדול מאד יותר מבני עליה, ומה אשלם לך ואגדלך וכבר נודעת בכל גבולך וחוץ מגבולך. רק שלום לך ושלום לביתך, עודנו לא אשוב מהגדיל אהבתך, נאמן ברית תוקע עצמו בדבר אהבה נאמן למעלתך נאמן בריתך. הכותב

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת

הרב רבינו אשר בהרב ר' יחיאל (הרא"ש) אל הר"ר יצחק בר' משה בר' יהודא

¹⁶

הרימותיך בחור מעם, קראתיך מקל נעם, חטר נץ יציץ ופרח ועם פועלי צדק לחברה ארח, בורר אוכל ופסלת מניח, ועם תועי דרך גורלך לא תנוח, כי תזרם כמו דוה ותשאם רוח, כי כסו חרולים ועלו קמשונים וחוה. אמנם ענותך תרבה, תדמה להשוות מלחמת רשות למלחמת חובה, ספות הצמאה את הרוה והדבר צריך חזוק ואישור פן יפרצו במלואם למקום איסור.

כי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי, ואהיה מתהלך מזן אל זן כהולך בשבי נתתי את לבי לתור לי מקום מושבי לארצי ולמולדתי, ותחלה יצאתי מאשכנז ונכנסתי במדינת שארו (שאבו?) ונמלכתי עם טובי הארץ, וכמוצא שלל רב ששו לקראתי אלא שאמרו שהאדון סר למשמעת מלך אשכנז ולא ימרה את פיו לכל אשר יצונו, ונסעתי משם למדינת פרובינצה וראיתיה ארץ טובה ורחבה, והעם היושב בתוכה אנשי מדות תמימות תרומיות לפי ראות עיני, כי מצאתים צחי לשון וזכי המוח ובעלי שכל ונתתי תהלה לאל אשר הביאני עד הלום. וביררו בהדרי כלם זמנתים לבנים ומצאתים שחורים, אך יחידים שרידים שנים שלשה גרגרים מעט מזער הנה והנה, אשר נגע ה' בלבם להתחזק בתורתו, ולפרוש מהמון העם הפונים אל רהבים ושטי כזב, ואמרתי ליחידים מדוע לא תתחזקו לעמוד בפרץ לבלתי תושלך אמת ארץ? ואמרו שאין לאל ידם בלתי אם נועדו יחדיו גדולי הארץ, כי מקטנותם יצאו לנגר, והוא כמים הנגרים נגר נגר, להמשיך הנפש אל הטבע המוסכם ומעל התורה הרחיקו דרכם לבלתי קרוב אל פתח ביתה, אך פרצו גדרה והסירו משוכתה.

ובבואי למונפשליר שם מצאתי כבוד תורה, זיוה והדרה תורה וגדולה רחבה ונסבה למעלה בעיר שחוברה לה עיר ואם בישראל, משם תצא תורה לכל שואל, בה יאמרו ליעקב ולישראל מה פעל אל, אך היו שריה כאילים כובשים פניהם מלהסיר מכשולים, ולכן איש הישר בעיניו יעשה, אין אומר לו מה תעשה, והפרצה הזאת מן הגדולים האדירים, וה' במשפט יבוא עם זקני עמו והשרים כי גלוי וידוע שיש בידם למחות, להעביר מכל גליליכם פרץ וצוחות, ולפנות מכשול עקלקל ארחות. כי כולם סרים למשמעתכם וכל פינות פונות אליכם, ואין אתם רשאים למשוך ידיכם, ולא זו הדרך מוציאכם מידי עבירה פן תעדר האמת ותפוג תורה.

ועל האצטרלוב אינני יודע מה להשיב כי הוא כלי שאינני מכיר ועת לחשות, ולספר התורה עת לעשות, גדר וסיג ובין החכמה תבנה רחובות, לבלתי תת צבא קדש מרמס, ולבו כלב האריה המס ימס מעלבון תורה אשר נכרים באו שערה לחלל זיוה והדרה. ואתה איש חיל רב פעלים אזור כגבר חלציך וחילים תגבר ומוטות אוילים תנתק ותשבר, ותחזור עטרת התורה ליושנה, שימנעו בניהם מהגיון ותבונה. ואתה ותורתך וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך הנרצע לעבודתך ושמח בשמע שלותך.

אשר ן' הרב ר' יחיאל.

מכתב שלוח מאת הרשב"א אל נכבדי קהלות ישראל

¹⁷

מה יוחיל עצור, ועצור במלים מי יוכל? מי ינחמנו מעצבון לבבנו, ולו יעמדו לפנינו איתיאל ואובל? האם כלכל ודרדע והימן ירפאו המים הזידונים ונגעי הזמן, אל מי מקדושים נפנה ומי בדור נאמן, יביא צרי מגלעד לרגל תמעד ולפצע נאמן, מקום המשפט מקום הצדק שמה ראינו כמה סדקים ואין מחזיק את הבדק, ארץ ארץ ארץ! שם יולדו אנשי השם תורת ה' בקרבם חשן המשפט על לבם, שמה ישבו כסאות למשפט, זרע קדש שופט ונשפט, ועוד היום כל העדה כלם קדושים, זולת קצת אנשי קרואי עדה ולמעלתם על העם ראשים, בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל, ובחבל נביאים בכנור ונבל, יסובבו עיר וירדפו אחרי ההבל, בדברם רתת חשבו כי נשאו הם בישראל, ובראש כל חוצות ללא אלהי אמת אמרו אלה אלהיך ישראל, וזה ימים עוררנו מארץ פרובינסיא השרידים, בקנאתם את קנאתם לדת משה ויהודים, כי שם אנשים עושים התורה פלסתר, וחכם יחשב כי ישב להפיל חומות ודברי תורה סותר, לחצוב להם בארות בארות נשברים, ומחפאים על דברי תורה ודברי חכמים אשר לא כן דוברים ודורשים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בָשתיהם, דברים לא יחיו בהם ולמרות עיני כבוד כל ישראל פורצים לעיני הכל כל גדרי התורה, ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם כי יאמרו על אברהם ושרה כי הוא חומר וצורה, ושנים עשר שבטי ישראל הם שנים עשר מזלות, השמע עם מיום התחלק הארץ לגבולים כדבר הרע הזה או הנשמע כמוהו? כי יחזרו הכל לתהו ובהו. ועוד אומרים המנאצים כי כל הקדש המקודשים האורים והתומים הם כלי האצטרלוב אשר יעשו להם אנשים. הכאלה נמצאו בנים כחשים? אלה באמת נושכים את העם מן השרפים הנחושים. וללא תועלת וללא סבה חוטאים בדבה, ואומרים כי ארבעה אשר נלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות וחמשה הרגשים… ואשר אלו לו, וללא תועלת ממשל משלים במקרא כלו, באמת יקלו ויהפכו במצות כלם להקל מעליהם את עול סבלם. ושמועותיהם יבהלונו וכל הבאים חדשות ישמיעונו, והאמת ברחוב כשל, כי יאמרו מקצתם כי כל מה שיש מפרשת בראשית עד מתן תורה הכל משל.

ובאמת מראים עצמם שאין להם בפשטי המצות שום אמונה כותבים על לבם ובקרנות מזבחותיהם שאין להם חלק באלהי ישראל ולא בתורה שקבלו בסיני אבותיהם וכו‘. והגורם הגדול לזה אשר אהבו חכמות נכריות צדוניות מואביות ולספרי היונים עשו כוונים ויתערבו עם שונים וילדו להם בנים, ובנים המקודשים לשמים מלידה ומבטן יעתיקום משדים, ללמדם ספר ולשון כשדים תחת היותם משכימים לתורת בית רבם כדת היהודים, והנער היולד על ברכי חכמת הטבע ויראה ראיות ארסטו עליו שבע, באמת יאמין בו ויכפור בעקר, ואם נשיב אליו כל שכן דפקר, לומדים התורה ולבם לא נכון לפניהם ויהפכוה לשבעים פנים, כי כה אמר אחד מחכמיהם אשר יחשב ראש לראש מטותיהם: למוד התורה טוב להתערב בה בינות אדם וטוב הדבר אך בלא חכמת היונים ההוא יקרא פרא למוד מדבר, לומדי התורה חכמות מה להם שהם בהמה המה להם. על כן יבושו כי יספרו וידרושו, יאמרו בפיהם ויורו באצבע שאי אפשר לשנות את הטבע ובזה יודיעו לכל שאינם מאמינים בחדוש העולם, ולא במופתים שבאו בתורה כלם. הן אלה קצות דרכיהם, ולו נספר כמו שאר דבריהם ומעשיהם לא יספיק הדיו, על כן דרשנו כאן דיו. כי כמעט יסבבו להשכיח את עם ה’ את שמו, מארצו יצאו ולא יכירום ח“ו מקומו. כורתי ברית לה' ובשם ישראל יכנו, הלזאת לא יחם לבבנו? היחתה אש בחיקנו ולא ישרוף כליותינו שביבם? העל זאת ישאו אוהבי תורה פנים אל אחיהם ואל קרובם? האם גמר אמר אפס מוסר? ואנחנו כי ראינו אש נשקה יראנו פן תצא אש ומצאה קוצים איש נפשו ריקה והוא לא ידע ולקה, וח”ו תעשה ארץ בוקה ומבוקה ומבולקה, ובראותנו הדור מתקלקל ושומעים להקל, עשינו נדר וחזקנו את החומה לתורתנו השלמה, ואם לא עשינו עתה לכרם ה' צבאות מחיצה גמורה נטלנו שיבא מכשורא, והחרמנו בחרם גמור, כאשר תראו רשום בכתב אמת בספר הברית אשר כרתנו לאלהינו, שלא ילמדו אותן החכמות עד שיהיה הלומד והמלמד בן עשרים וחמש שנה, ואחרי שימלא כריסו מעדני התורה, לא יסירה מגבירה. ואשר מנעוריו ייעדנה גם כי יזקין לא יסור ממנה, ואך אמנה לא יצאנו ידי חובה עד נרדפם עד חובה, ונסיר השקוצים מבין שניהם, והספרים ההם אשר עשו ישרפו בשבת לעיניהם.

וזה כמשלש שנים חתרנו להוציא רצוננו אל הכוונה, והון הרבינו בבקשה במטו ובנא, להשיב עטרת התורה ליושנה וכו' ולא נכנסו הדברים באזניהם, אך הקשו עוד את דבריהם הבאים אליהם לכח ידיהם בכתבם ובלשונותיהם, ואנחנו לא חדלנו מכתוב עליהם. וקהלות רבות גדולות קשות אשר בגבולותיהם כתבו לה' ידיהם ואמרו להחרים ולנדות¹⁸ ויחכמו אחרינו בחפץ כפיהם, כאשר תראו מפי טופסי ספריהם. ואתם אילי הצדק! אם טוב הדבר בעיניכם כי לא טוב הדבר אשר הם עושים ולא טובה השמועה מעבירים עם ה' – אתם הרי ישראל פריכם תשאו לעד, עם אלהי אברהם תנו עיניכם בבירה פן תהרוס אולתם גדר התורה, ונהיה לאגודה אחת כי כלנו בני איש אנחנו וכו' קומו השרים משחו מגן וה' אלהיכם בעדכם ובעד בתיכם יגן, כי נאמן בעל מלאכתכם לשלם שכר פעולתכם.

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת.

ממכתב ההתנצלות הרב ידעיה ב“ר אברהם בדרשי אל הרשב”א

לפני כבוד מעלת אדונינו, קדושת ענות גאוננו, צניף מלכות דתנו, עטרת תפארת הדרתנו ותורתנו וגולת זהב על מנורת גולתנו וכו‘. רבנו נר ישראל עמוד הימיני, פטיש החזק, מורנו ורבנו החכם המובהק הרב ר’ שלמה יוסף ה' על שנות אדונינו בהם וכו'.

מאת קטון עבדיו המתענג בנפת מוסריו, המתעלס בתוכחותיו המגולות, המתחמם כנגד אור יקרותיו נושא גחלתו ורצפתו לגעת אל פיו וכו' הצעיר ביוצקי מים על ידי עבדי קטני תלמידיך.

ידעיה ב"ר אברהם בדרשי.

יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך, יפיפית בקלסתר פנים חננך אוהב תורתך… קראת בשם ה' חקרת ותדע את דרכיו, חקרי לבבך במעלות הסלם בצדק ירוצון, צאת ובא בסתר המדרגות יאיצון, משם מעינות חכמה לצמאים יפיצון, מי יעלה לנו בתחלה… אל נקרת הצור משם חק ומשפט הופיע, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, למי החותמת בסתרי התורה מכל שלומי אמונָי, צרור תעודה בסוד ה‘, למי פתילי התכלת הדומים לרקיע, הנצבים כמלאכי מחנים להעיד עלינו תמיד מתור אחרי לבב ועינים, למי המטה להנהיג ולהישיר, להכות במחנה שפלים וגבוהים, מטה ענוה ונקיות וכו’ למי כל חמדת ישראל כי אם לך.

אשריך גדול הדור מה יפית ומה נעמת, שעולמך ראית בחייך, עלית למרום, במרום האמת והשלום ולא נמנעת מהשגיח על בניך, וכל אשר ישנו פה לבבך אתנו, ומצודתך פרושה בנציבינו ואדירינו, שם נזכרת ונפקדת כי לא יפקד מושבך, לא הושיבוך נגידי ארץ בישיבה של מטה להראות העמים גנזי המלך הערוכים לה בחדרי התורה עד שהושיבוך מן השמים תחלה בישיבה של מעלה בראש הקרואים ההולכים לתומם! בחירנו רצתה נפשנו! –

אשרי המחכה להזדכות בבית דינו של רבינו ששם שבטי יה לא יסור לרדות, ארשת שפתיך מאמר קדישין, ומצות כתבך גזרת עירין, כי מה' היתה לך. ידענו אבינו ידענו אתה הוא ברור מי שראוי להוכיח כמלאך האלהים, ואנחנו לא אמַר ראוים אבל אמַר רוצים לקבל תוכחת, אב אתה ואין מתנכר לכבודך, אדונים אתה ואין מיקל במוראך, לא נחשב שנחלק לנו מהכבוד אלא כשיעור בחינתנו במעלת אדונינו וקדושת תורתו הטהורה.

החכם עיניו בראשו תאיר ותזהיר תגלה אפל המבוכה מעפעפיו תשלח רוחך חיים באפיו, תשים תם בלבו ונִקָיון בכפיו…. ילרשע אמר לבך אין שלום סב אל אחרי עד לא ישים תָּהלה בה' לזועה תשימנו, ונר אלהים טרם יכבה ברוח שפתיו ברוח שפתיך תמיתנו… תם וישר אשר ראו עיניך נכון מעשהו מתנהל לאטו, הולך בתמו, וגדולות לא יבקש מכבד אלהים מהונו וראשית אונו… ואחר בעיונו חס על כבוד קונו, בקבלה ששונו ובמחקר אסונו, יביא חרב רעיונו בנדנו, ובכפל רסנו רצונו שומר פיו ולשונו… שומר אמונים אשר כזה, תבחר ותקרב, עליו תפרוש כנפי חסד, עליו נכמרו נחומיך, בצדקתך תעצימהו על צדקו נפשו, והלך על כשרון פעלו לפניך צדקו, ובהוד והדר תאספנו אליך הבית ואשר לא צדה באילות תעודה, ולא ביעלת חן באהל חובר… ואמר לא ידעתי ספר לא אמרי שפר, ולא משלי אפר, אינו יודע לשאול, פתוח תפתח את ידך לו, תתעמל בגדולו ואם טוב ממנו נפלו תקימנו בנפילו אחרי נפלו, נפלאים מעשיך וכל נפש בקצוות יודעת, מי לא ידע בכל אלה? מי בעל ראות ינכר עלות השמש בגבהו לנכח הראש, ראשנו כתם פז אשר בך נתפאר, מי פתי יפותה להוריד עדיך מי סכל יסכל לסכל עצתך? מי בער באחת ובעט בעטך. הן לה' אלהינו השמים מכון לשבתו, ולך לבדך נאה הארץ לעצור¹⁹ בפאותיה תחת אלהים.

מי יעשה לנו אבר כיונה תגביה עוף אל מול פני אולמך? מי ישאנו על כנפי נשרים להביאנו אל המקום העומד לנו במקום אהל מועד ובית עולמים? אולי תרשנו להסתכל מבוא האהל ונטשתנו לנשק אמות הספים, ואולי במה שיערה על נפשותינו אז מרוח הקדש המחופפת סביבות מחנך הקדוש היינו גם אנחנו בנביאים, נעזרים להבין ולהתענג ונשמעו דברינו באמת ובתמים, ידענו לא תגרשנו מהסתפח בעבודתך מהטות אלינו חסד, לא תשלחנו כי אם ברכתנו.

אחרי התפשט אדונינו! בקצוות ענותך הגדולה ומדותיך השלימות ומוסרך הרחב וקבלך את כל אדם בשמחה והטותך אזן לקול כל קורא והרשותך להקביל פניך עָם אשר לא ימד, והיה כל הבא ועמד. בא גם היום עם מרי שיחו עבד אדון זה להשמיע במרום קולו, ולהניח בגבהי שמיך מקום לזעקתו, לא כמתגדר ומתגדל מיתר שכניו הטובים ממנו. ולא כמתנכר לכל המורא הגדול המוטל עלינו על אדון כל חכמי ארץ, ולא כמתאמץ להעז ולתפוס גדולה או קטנה על כל מוצא פי אדונינו שבו יחיה האדם, ולא כמתפאר להתיחס במלקטי יבשי עצמות תחת שולחן מביני חכמה, כי יש ויש אתי לב לדעת אפיסות ערכי וגם בתוך הקטנים, אף כי אשא ראשי בין אנשי מופת גדולי ארצנו המהוללה ואציליה הנודעים, אף כי אצא כעול ימים ממחבואו ואדברה משפטים ותורות אל מול פני המנורה באהל מועד, ולחתור בלבי כונת כוין פתיהן להון נגד ירושלים, גדול עוני ויתר עז, וגם לבבי יודע כן. ומה אעשה וההכרח הגדול גזר עלי אשר אור לו בנפשי ותזנר במורשי וכלכל לא אוכל. נשען על מה שהתפרסם משלימות ענות אדונינו ומוסרו הטוב ודונו הזכות בכל מה שאפשר במאמר רבותינו ז"ל השלימים לא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך, הולך עוד על עקבות נעים זמירותינו: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

גם תמול גם היום כל אשר השתדל כתבי אדונינו בהתמדה והפצר להטות לבב חכמי הארץ הזאת הקדושה, והשלמת כונתו ומַלֵא מצותיו בכל אשר יגזור אמר, לא חרדו זקני הארץ וחכמיה לקראתך, ולא אחד ממי שיש לו בחינה בהכרת מעלת אדונינו וטוב כונתו והיותה לשמים. כי אמרנו העירוהו ויכלו לו אנשי שלומנו ואשר בטחנו בם הגדילו עלינו שגגה שיצאו לפרסם על שכניהם דברים רעים, ומה יעשה מאור הארץ שלא יתפעל מעט להאמין לשמועה? או איך יסבול עצור במלים מגלות אזן גדולי הארץ ואציליה לדרוש ולחקור הדבר עד הגיעו מפיהם למתכונת האמת וַנֹאמַר בינותינו הנה אדונינו חכם ישר כמלאך האלהים יבין הנכונה ויקבל אמתות התנצלות הצודק מפי שאמרו, ובזאת תשוב חרב המחלוקת משוט בארץ ומהכות בנקיים. או אם יש חלילה שורש פורה ראש ומאמין בשרשים שיש לחוש היותם יוקשים בהם בני אדם יאספו עליו לעקור נטיעותו והכוהו פן יזקין בארץ שרשו והיה למוקש, תצא אש בקהלות ואם מצאה קוצים תבער בם לבערם מן הכרם, יטלו קיסם וקורה מעיני העדה עד השארם כלם קדושים וה' בראשם. כי מי יחוש ומי יחוס חוץ מאדונינו על התמוטט התורה ופרוץ גדריה פן יבוא בפרדסה כל הרוצה ליטול את השם ויטול מבשמי ערוגותיה והיה למרמס. אך אמנה אחרי גלות אדונינו אזן אצילי הארץ על דבר התלונות היוצאות והגיעו לאדונינו התשובות העצומות אשר תצא מהם כזהב תורת הגלילות האלה, ודבר ה' היקר נפרץ בחזיונו ובנקיונו, על מה נחתך עליהם המשפט בפתע, לתתם לשמצה בקמיהם כיוצאים מן הכלל המקודש לשמים, כתרבות אנשים חטאים, ונחלתם כסדום נתת לשמה כרגע, ואם יש שנים או שלשה שקלקלו כפי האמור הנם הם עתידים ליתן דין וחשבון לפני אדונינו ולפני גדוליהם זולת שהם בטלים במועטם, ויותר שקלקלו המעטים ההם אינו על דרך הכפירה אלא על דרך גלוי הסוד בהמון והדרישה במופלא.

אי לך ארץ היית כגן עדן הושמת לתועבה ויתנוך לשמה ולחרפה תחת היותך צבי ומשוש, מה זאת עשה אלהים לנו לתת ארץ הקדושה אשר שם הזהב הטוב מקדמי ארץ, ומשם רועים ואבני פינות, כערים הנדחות אשר הפך ה‘. צור חוצבו אבותינו הקדושים מקבת בור נקרו זקנינו השלמים לא יאמר לך עוד חשובה כי אם ארץ השוכה וארץ מאפליה, לא חשב אחד מאתנו ולא דמה בתחלת הביאונו כתביכם הקדושים אל פינו כדבש למתוק, כי מרה תהיה באחרונה, אי שמים! שומו על זאת, ולא עבדי אל אחד אנחנו? כלנו מאמינים שהוא אחד אחדות אמתית גומל ומשגיח, ולא בני אב אחד אנחנו?, כלנו מאמינים שהוא ראשון ליצורים נוצרים מן האדמה, ולא תורה אחת לכל הקהל? כולנו מאמינים שנתנה מרועה אחד מפי הגבורה בכלליה ופרטיה שבכתב ושבעל פה, בשמירתה ובקיומה נחיה בגוים. ומדוע נאשים איש את אחיו לחלל את ברית אבותינו? ואם אמר איש הוגעתם ה’ בדבריכם ואמרנו במה הוגענו, הנה לפנינו איש אלהים קדוש נערכה משפט בשרשי האמונה ונגשם אל השופט.

כי שאל נא לדור ראשון חכמי הארץ הזאת ורבניה אם כדעות המתפשטות היום ידעו והאמינו גם המה? שפתותם תדובבנה בקבר להפך בזכותם של בניהם הנרדפים, ההסכם הסכימו אבותינו עמכם ועם רבני הצרפתים בסודות האמונה או נלחם נלחמו בם? ומה ראיתם רבותינו היום באמונתנו מות ומשכלת מוסף על המפורסם מאמונת רבותינו בנרבונה ובדרש ולוניל ומנפשליר ויתר קהלות פרובינצה ווינישי עד מרסילה, כי הבדלתם היום את הגלילות לרעה ותשימום למשל.

לא על הכתבים הראשונים אשר הרבו להכלימנו על אודות האמונה פעם ברמז פעם בדבור, ישבנו גם בכינו, ואם נעצבנו מעט בלבותינו, כי אמרנו טובה תוכחת אב ואדון בינינו לבינו ואין לזרים אתנו, ואולי תחת גערת אדונינו במבין בנפשו אחת מאלה וימהר לקבל מוסר, כי גדול אדונינו ורב כח להוכיח בשער רבים וליסר בנים בחדר הורם אולי יש תקוה.

גם לא על החרם שהחרמתם שהגיע נוסחו אלינו הרבינו תלונות, כי לא נכללנו בו, כי גם אין לנו עלבון החכמה העשוקה לתבוע, או להלחם עליה, כי לא לנו להקרא שמנו עליה לאסוף חרפתה ואיש אין בארץ גבור מלחמה שיכול להושיע, כי תמו נכרתו היא ומביניה והיולדה ומחזיקה בעתים המבועתים בארץ הגלות, אשר היינו בודאי ללא אלהי אמת. וה' אלהים אמת ויודע האמת, ואם יש דבר ה' בפיה אמת, המת לא תמיתוה אם נותרה כסכה בכרם, העושה אם אלהים הוא, הוא ירב לה והיא ובניה עוד תחיה בנותר.

אך אמנם אשר החרידנו ואשר לשמעו תצלינה אזניו ואשר כלנו ואשר דמה לנו הכתב השלוח מיד אדונינו בגלילות ספרד וראינוהו בעינינו, נתננו לחרפה ומנוד ראש באזני אחינו בכנפות הארץ, וכמוהו הוגד לנו ששולח בקצות אשכנז וצרפת כחותך המשפט על הארץ הלזו להחרימה ולמחות שמה כזרעו של עמלק, שכל זמן שהדעות ההם אשר יחסתם אלינו קיימים אין השם שלם ואין כסאו שלם. ומה רעשו חכמי הקצוות כשמעם את השמועה הרעה הזאת? באמת יאמינו לקול האות הראשון ואת כל מוצא שפת אדונינו ישמרו ויעשו כי גדול שמו בארצם, ועל קטון מאמריו אין להשיב בכל גלילותם, ובקומם כאיש אחד להמרמר על הצפור הזה מחוז פרובינצה והנלוה אליו, באמת ישסעוהו קל מהרה כשסע גדי אריות אין מספר, וכבו את גחלתנו הנשארה, ומיד מי בלתך אדונינו, אז דמינו יבוקש? –

נקי השכל! טהור המחשבות! מה זאת עשית להבאישנו ביושבי הארץ? כי כתבת על כל הארץ שטנה וגלית אזן הרחוקים אשר לא ראו ולא הגיע אליהם שמע מעלות הדורות בארץ הזאת בתורה ובחכמה וביראת שמים, כמו שהגיע אליכם שכניה ויודעיה, אין פרץ בגדריהם ואין יוצאת במעשיהם ואין צוחה בארמנותיהם. גם מתמול בהתעורר על אבותינו המלחמות הקדומות, ותהי האמת מגן בעדם לזכות הרב הגדול, אשר על חלול שמו נלחמו, כבודם ומרים ראשם, גם משלשום כל הימים אשר שקטה הארץ ממלחמה, מן אז חדלו לכהות בנו, על החזיקנו בתורת האל האמתית ותורת משה עבדו כסלת נקיה, גם מאז דַבֶּרךָ אל עבדיך זה שנתים ימים לגלול עלינו עוד את הישנים ולפקוד עלינו עוד עונות ראשונים, לא שלם בעיניכם עון הארץ הזאת עד עתה, כל הזמנים האלה שלשתם, הארץ הזאת שפה אחת ולב אחד לעבוד את ה', ככחם אז כחם עתה, עודנו באבו, לא בישה ילדותם את זקנותם, אין מקדיח תבשילו, אין הופך הקערה על פיה בכתב או בדבור או בעולה על רוחו, אין חוטא בשפתיו, אין מברך אלהים בלבבו, ולא מיקל בשום ענין שיהיה ראוי להקרא עליו כופר או פורק עול, ואם אחד מעיר יפותה מדמיונו לגלות בהמון מה שחויב להעלימו ומה שנאסר לדרוש בו אפילו ביחיד או בשנים, אבל עם בחינת האמת אין עליו בלתי אשמת הגלוי והרחבת הבאור במה שנקרא כבשים ללבושנו, התחת זאת יומתו אבות על בנים ובנים על אבות? והיתה כל הארץ לשמה, ולוקח מהם קללה לכל קצות הגלות, התחת זאת לא יוכלו כפרה לא יוכלו נקיון כי בנפשות כלם דבר היחיד ההוא? –

פרנס הדור! עבור על פשע העבר הלז כי ישמיע במרום קולו, ואחרי זאת בינה הגיגי, דַבָּר האקלים! אמרי האזינה שמעה זאת, ואם גדול עוני עמך הסליחה. האיש אחד יחטא ועל כל העדה יהיה קצף? בשביל חטא יחידי יעבירו קול בכל לשונות המיושב: חטא ישראל וגם כחשו בה' ובתורתו וגם גנבו מספרי היונים דעות מהרסי התורה לא שערו אבותיהם, וגם שמו בכליהם, על זאת היה דוה לבנו ואין מנחם, על זאת חשכו עינינו מראות בנחמה, על זאת יתכסה מזבח ה' ההרוס דמעה תמיד לא תחרב ותיבש, וארמונות התורה העבודה והשלום אש אוכלת אשר לא תכבה, על דא ודאי קא בכינא ותזנח משלום נפשי על משוש הארץ כי נהפך לקול בוכים על מצנפת רבותיה אדיריה ואציליה כי יסירוה מגבירה, אהאי שופרי' דידהו דאזיל ובלי בתם לבבם ובנקיון כפיהם.

והנה יזכיר העבד לפני אדונינו קצת מלשונות הכתב ההוא הפורט בתחלה תהלת הארץ הקדושה העלובה אשר למן היום הוסדו ספרי הרב הגדול ע"ה, בשוט החשד והתלונות, חתרה להחבא ולא יכולה, ואזכיר כל פרט ופרט התנצלות הארץ בכלל ונקיונה מן החשדים ההם, אשר לפני אדונינו הועדו בעדות אמת.

כתב אדונינו בתחלת הדברים “שנראה בארץ ההיא כמה סדקים ואין מחזק את הבדק” הנה ואם זאת הרכה והענוגה שבקשות הכתובות עלינו, רבה וגדולה היא עם הבחינה ועוקרת הכל, ואם יש בה כמה חסרונות וסדקים באמונתם אשר היא העיקר שהכל תלוי בה, איזה שלימות ישאר להם בחייהם ובמותם וגם אם היו הסדקים ההם במקצתם, היו שאריתם, פני הארץ, ממלטים את נפשם ואת העיר בחכמתם, אך אמנם אם אין מחזיק הבדק, אין גם אחד מתחזק להושיע להציל לו מרעתו, אבינו! ראה כי לא תחיה כל נשמה אשר נותרה בה נשמה. וכתב אדונינו שנית בזה הלשון" הארץ אשר שם יולדו אנשי שם וכו' ועוד כל העדה כלם קדושים וכו' בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל וכו' ובראש כל חוצות ללא אלהי אמת אמרו אלה אלהיך ישראל" רבינו נר ישראל! כמעט כבית נר הארץ הזאת בזה המאמר ואין תקוה ליושביה אחרי זאת, מי יתן ידעת איך העדה כלם קדושים, אם יש מקרואי עדתם וראשי קהלתם כופרים בעקר ועושים אלהי עגלים לטפם ולנשיהם אשר ילכו לפניהם בקרב מחניהם, ואם זרעם לעיניהם מחבלים כרמיהם וזיתיהם הטובים במחשכים ברדיפת ההבל ודברי התועה הַהִנָשֵא וההעלות בתוך עמם, איזו היא קדושתם ומושב כסאותם ומשפטי צדקותם, והם בראש כל חוצות עשו התועבות האלה? אנה נחבאו חסידיהם? וכת היחידים והשועים איה איפוא הם רועים, אשר נשמעו בכל עבר דבריהם רעים? – אי אפשר באמת מבלתי הסכמת כלם בפרצות ההם עד שכלם חייבים כליה… לא לנו אדונינו, לא לנו להאשים בלבנו ברב או במעט מאמריך הקדושים כתב אלהים החרות בלוחותיך, אדונינו ותורתו אמת, וכל החולק עליו כחולק על השכינה. אך אמנם בקנאתך לה' צבאות לשמע קצת דברים שהיתה שתיקת מגידיהם יותר מעולה, הרבית התלונות האלה על כל חכמי גלילותינו, ולך אדונינו מהם חסד על התוכחות והגערות, הוכח לחכם ויאהבך, אולם הרחקת הדברים בזה אל הרחוקים הרחק מאד אשר לא שמעה אזנם בענינינו שמהם יצא לנו התנצלות דבר קטן או גדול, ויקחו הדברים כפשטן ועל הבנתם הראשונה, הוא ממה שראוי להתפלא על חכמתך הנשאת ומוסרך הטוב, הפלא ופלא.

עוד נזכר בכתב אדונינו שלישית “ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם כי אמרו שאברהם ושרה חומר וצורה ושנים עשר שבטים הם שנים עשר מזלות ויחזירו הכל לתהו ובהו” אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לנפש העלובה שכך יאמרו באזניה על בני שכוליה… ובעד מגידי התלונות מהולכי אורח, ה' הטוב יכפר, וכסא אדונינו ותורתו נקי עד העולם. הנה אשר סופר לאדונינו מעשות צורה ומשל באבות הטהורים ואמרו באברהם ושרה שהם חומר וצורה, העבודה לא כך היה והנני מעיד על אמיתת הענין אחרי החקירה מפי האומר בעצמו ומפי רבים מן השומעים שהיו במעמד… אמנם מאמר היות שנים עשר בני יעקב אבינו ע"ה הם שנים עשר מזלות, זה לא שמענוהו מעולם ולא הוגד לנו בו דבר… חלילה חלילה שימצא אפילו בילידי ביתם של קדושי הארץ, ומקנת כספם ושפחותם מי שיפקפק על היות האבות יסודי התורה כלה שהכל תלוי עליו, ובברית החזק שכרת להם ה' נצלנו כמה פעמים ונושענו מבלתי היותנו ראוים אליו מצד עצמנו בעת ההיא…

עוד נזכר בכתב אדונינו רביעית “ועוד אומרים המנאצים כי כלי הקדש המקודשים האורים והתומים, הם הם כלי האצטרלב אשר יעשו להם אנשים וכו' ועוד אומרים כי ארבעה מלכים נלחמו את החמשה וכו'.” נשיא אלהים אתה בתוכנו! חננו חננו ואל באפך תוכיחנו וכו' אל תתן את עבדיך לפני בני בליעל ואל נא תשת עלינו חטאת אשר לא נואלנו, לאמר כי כחשו באל ובספורי האמת, וכי נפול תפול לפניהם תורת ה' בחמת כחם כנפול לפני בני עולה, לא תקום זאת על אצילי בני ישראל ולא תהיה. – אף כי שלוח יד בכלי בית אלהים לחשבם אפם ותהו כמעשי ידי אדם זאת לא נחשבה בתוכנו לעולם, כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול! –… גם בספור מלחמת ארבעה את החמשה, אין פוצה פה ומצפצף, שומו שמים על זאת ועל יתר הרבדים מבטן מי יצאו! איפה היינו אנחנו כלנו בקום המתפקרים האלה מאמיני דעות כאלה ביסדם הבליהם? כי לא שמענו בלתי היום, על זאת תאבל הארץ העלובה הנרדפה על זאת ישומו קדמוניה ואחרוניה. עוד נזכר בכתב אדונינו החמישית “ואשר אלה לו וללא תועלת ממשל משלים במקרא כלו באמת יהפכו ויקלו במצות כלם להקל מעליהם את עול סבלם וכו'” ארץ ארץ אל תכסי דמינו ואל יהיה מקום לזעקתנו, אבן ואבן גדולה וקטנה מקריתנו תזעק ולא תדמה וכפיס מעצי ארזים הַמְגֻדָעִים יענה באין דמי והשקט, בארזים נפלה שלהבת ובלבנון גפרית ואש! בני פרובינצה היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש? הממולאים בכל כלי חמדה ככלי אין חפץ בו? המסולאים בעדיי המצות והמדות, התורה והחכמה, זוכים לכל הכתרים איך נפלה תפארתם? ומלאכת שמים אשר בידיהם ככל מלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו, כל חלקה טובה בארץ השמנה הכאיבו באבנים, וכל עץ טוב בעדן הַפילו, אין כל מאומה אשר השאיר הברד, לא נשאר גם צרור אשר לא הודח לעפר ולא נותר עלה זית אשר לא טֹרָף שָׂמוּ מעט הנותר מקדם לנס בגלות החיל הזה כאדמה אשר אררוה צרים, וגן ה' – כארץ מצרים, אחרי שוב יושביה כפי גַלות אזן אדונינו מהפכים דברי אלהים חיים ומקילים במצותיו, ופורקי עול, ומכשילי האמת ברחובותיהם…! אהה ה' אלהינו! עוננו זכרת ולא חמלת, כי הסבות בדרך העונש להסב מעלינו את ארון האלהים בהסב מעלינו את לבב אדונינו ביותר מדאי, כביכול להוציאו מגדר מוסרו המופלא, פה קדוש יאמר דבר זה? פה קדוש יתן חיתנו לקדשים, שלם בתורתו שלם במדותיו יאמין לשמועות חסרות כאלה על ארץ קדושה? פה מפיק מרגליות ירגמנו באבנים? –… שמעוני כל עוברי דרך מאשימי הארץ לפני כבוד אדונינו, מִבְשָׂרֵנוּ בכל צרותינו לא תשבעו, עד ראות בכיניכם הִכָּרֵת שמנו מעל פני האדמה, והגיעה לכם שמועת היות גופנו כלה ונשמתנו נשרפת והתפזר אפרנו תחת כפות רגליכם, אז תשקוט רתיחת הלבבות, אז תשמחו לראות כי תביטו נקמת אלהים באויביו, ושלומת רשעים תראו. ה' הוא הצדיק ויודע כל תעלומות רואה ללבב ולא לעינים, ישפוט בינינו וביניכם, ונשמת הרב החסיד ז"ל הקדושה אשר באהבת ספריו והאמנת דיעותו נרדפנו, היא תמליץ בעדנו לתבוע עלבוננו ועלבונה מידכם לנקום נקמתנו ונקמתה מכם, ואדונינו ותורתו נקיים!

עוד נזכר בכתב אדונינו ששית “והגורם הגדול לזה את אשר אהבו חכמות נכריות אשר על הטבע בנויות וכו'”. חכמות בחוץ תרונה, רנה, באזנינו תגיע, בינת אדם ברחובות, קול מכאובות תשמיע מי מקדושים, עלו חמושים, העם ממעשי להפריע? הלא אם מֵחֶדרִי בחוּרַי הכריע וּמְשַחֲרֵי אֵל אחרי הסיע, מָתַי יחיו מֵתַי ויהיו מְתֵי גבורים להושיע? שוכן חמר, היגמר אמֶר, מבלי יום יום להביע? ואם בוֹחרַי בחרי וקץ ימנעהו על הררי מהופיע, כי יזקין היניח נפשו בחפזה מרגזה ימהר יחיש להרגיע? במאת ישאר דומם מהתרומם וישתומם כי אין מפגיע – ואשר בשמי וסמי באסמי מרחוק יריח יצריח אף יריע, ליודעי חן בי תִבָּחֵן כל טענה, אם נאמנה תודיע, ואתי מאזני יושר בסברות כף הזכות תמיד להכריע, אתפאר בהתבאר ממחקרַי וְעִקָרַי כי לכל הגופות יוצר ומניע, ולהאשים למגשים ולמכחד המיחד השבע אשביע. והעורים והכופרים בנבואה בשואה אשקיע, והוברי שמים אסגיר בדלתים ובמצולות מים אטביע, תוכי רצוף שנאת הכשוף וזיופי התחבולות ועלילות הקמיע, והסרת כמה שבושים כזבובים מבאישים וכצפעונים מפרישים בסוד הנפש אשפיע. וכמה דרכים ערוכים ושמורים בדת אצדיק ומי ירשיע? וכמה דיעות תוריות עלוליות נפלו לא בהשכל ולא בהכרח, על ראשיהם אפסיע, וכמה טענות מגונות מרננות על התורה בבטן שאול אטביע, סוף דבר בהגדלות החפוש בחדרי עם אציע ומורא הלבבות אכניע, בנרות הבחינה והאמונה יחד יִמָצֵא באמתחותי כל גביע. הן אלה קצות דרכי והלב אשר למבקשי בשחקים ארקיע, ואם שמץ קליפות נמצא בי למה תריבוני להציג כלימתי ולהציע, הוו מתונים בדין גשו נא אלי למשפט ברתת ובזיע, המצאתם לזות ולצון ומהומות אסון בכמה חמודות ורצון אשר אשביע, הבמעט עוקצי עם כל המון דבשי וחלבי אל מלך ישראל יבקיע, ומחלקי הנפת על הפנג את עון הדונג יפגיע, גזרתם על ייני משום שמני ותקראהו משריץ ומתליע, צויתם כלה גָרֵש ותבואתו לשרש, קודם שהביאה שליש ורביע, חכם הרזים, בעלות צחנתי באפכם לזרא, ועלי בשופרות תתקיע, חשבני נא כנבלה ועל לבון שִׁנָי שכרי לא תפקיע, למה יעלו הכורתים בפרדסי להשחית כל עץ פרי ועשב מזריע, ולמה תרפו ידי המחזיקים בנעימותי ויקוד חפצם לכבות ולהרתיע, מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים גם כן יזהירו כזהר הרקיע. –

אלו תרעומות החכמה וטענותיה להציל את נפשה ולהפך בזכותה, והיא הכוללת ההגיון והטבע והאלהות, אשר אתם מבקשים את נפשה לקחתה ותועלותיהם בלי ספק רבים, להעמיד את האדם על ידיעת בוראו במופת, ועל הרחקת האמונות הכוזבות בחק התורה עליו, ובכלל הנה תועלת החכמה האנושית רבו מספור בחזוק הלבבות בתורת משה רבינו ע"ה אשר היא מקור חיינו, ומי יבוא עד תכליתם, אבל נזכיר מהם לפני אדונינו מה שיזמין האלהים לפנינו עתה, ואם יִכָלֵל באותם שיזכרו שום דבר שיחייב עליו אדונינו – יאריך ה' ימיו – בהמשך ממנו הזק הכרחי באמונה תחת חשבנו אותו מועיל, יהיה מחמלתו וחסדו להסיר מכשול מן נפשותינו ולהעמידנו על האמת והנכון.

מתועלותיה הראשונים וההכרחיים שהיא תאמת לנו מציאת השם במופת ועוד יחודו, ועוד הרחקת התארים מעליו שרוב המוני הכתות משתבשים בהם וכו‘, מתועלותיה גם כן שהיא תאמת לנו אפשרות מציאות הנבואה שהיו קדומי הכופרים מכחישים אותה ונמשכו אחריהם פושעי ישראל וכו’. ומתועלותיה הנפלאים גם כן שהיא תאמת לנו מציאות טבע האפשר ואפשרות הבחירה האנושית ההכרחי מאד בחק התורה וכו‘, ומכלל זה התועלת ג"כ חוזק ההשגחה והגמול במין האדם לבדו, וסלוקה משאר החי הבלתי מדבר וכו’, ומתועלותיה הגדולים גם כן בדת שהיא תחזק אותנו על הכזבת או הרחקת דיעות רבות שיטו אליהן הנפשות מאד ויחלש בעבורם הבטחון באל, כרבים ממיני הכוחות הנעלמים וכו' ומזה כהורדת רוחניות על הצורות העשוים מגולם ידוע וכו' וינבאו בהגדת הנעלם והם הנקראים הטלסאם (טאליסמאן) וכו‘, וכרבים ממיני הכשוף וכו’ וכן כל הדומה לאלה המינים וכו' שהשתדלה התורה למחות זכרם. ומתועלותיה בסוד הנפש וכו' בבאר שהיא איננה גוף וכו' ומכלל זה התועלת ג“כ בטול מה שהאמינהו קצת הקדמונים בגלגול הנפשות וכו‘. ומתועלותיה החזקים מה שהועילתנו להוציא מן שרשיה ראיות אמתיות וטענות נכונות לאמת וכו’, שחדוש העולם לא התבאר מניעתו במופת, ושהוא לפי השרשים הטבעיים לא נאמר אפשרי לבד אבל יותר רב ההכרעה מסותרו וכו' מוסף על אשר אמתתהו הנבואה שהיא למעלה מן הכל. ומתועלותיה הנפלאים ג”כ באמונתנו ובחזוק דתנו וכו' להניח טבע קיים לקצת הנמנעות וכו' שהרחקתם הכרחיות בתורתנו וכו‘. ומתועלותיה עוד היותר מבוארים וגלוים הם הבנת משכיות רבים בספרי הנבואה הם הנקראים סתרי תורה שהם בודאי בעניני סודות המציאות או במשתתף עמהם מחלוקי האמונות ובפרט במעשי בראשית וכו’ ובמעשה מרכבה וכו' אשר אינם ראוים בודאי שיגלו כי אם לשרידים מעטים הנקראים בני עליה המועטים והוא הפרדס העליון שנכנסו בו חכמי ישראל בשלום ויצאו בשלום וכו'. הנה זה שעור מה שרצינו למנות מתועלות חכמת המחקר באמונתנו.

והתבוננו רבותינו בעצם כלליות תועלת החכמה לכולנו ואפילו למי שימאסה, כי מן הדברים המפורסמים מאד התפשט ההגשמה בדורות הקדמונים כמעט בכל גלות ישראל מיום גלות הארץ, אלא שעמדו בכל הדורות גאונים בספרד ובבל ובערי האנדלוס שמתוך בקיאותם בלשון ערב הזדמנה להם ההכנה להריח ריח החכמות ברב או במעט אשר היו מועתקות ללשון ההוא, ומתוך כך התחילו לבקר וללבן דיעות רבות בתורה, ועל הכל ביחוד האל ובהרחקת ההגשמה בפרט בראיות העיוניות הלקוחות מספרי המחקר, והיותר מפורסם בזה הענין מכל גאוני הספרדים הראשונים שהגיעו אלינו שמעם הוא הגאון הגדול רבינו סעדיה הפיוטי אשר האיר עיני הדורות אחריו בחבוריו היקרים וכו' ואחריו החזיקו רבנים מאחרוני הספרדים מאותם ששמענום ומהם הרב ר' יצחק בן גיאת יצו, ור' משה בן עזרא הסלח, והחכם ר' שלמה אבן גבירול, והחכם ר' יהודה הלוי, והנשיא רבי אברהם המכונה חבה אל שורטה וכו' ושני חכמים שלא נודע אצלנו זמנם בברור, האחד ר' דוד הבבלי המכונה אל מקמץ, והשני נקרא ר' יוסף (בן צדיק), ומגדולי רופאי בני עמנו גם כן ר' יצחק הישראלי וכו' וכמוהו החכם הרופא ר' יצחק בן מוקאתיל, ורבי יונה בן גנאח המדקדק ובסופם הגיע החכם הגדול הראב“ע הנודע בשערים והוא העולה על כל הנזכרים בהבנת האמתיות והשקידה על דלתות החכמה והרחקת שבושי האמונות בכתובי התורה מספרי הנביאים וכו', ועוד לא הספיקו כל ספריו עם כל ספרי זולתו ולא רוו צמאון המשכילים בשלמות עד שרצה המקום לזכות את ישראל והזריח לנו שמשו של הרב הגדול עטרת הגאונים רבינו משה ע”ה ורוח האמתיות נוססה בו וישם ה' דבר בפיו: כה תאמר לבית יעקב וכה תישרם לנחותם הדרך אל תחת מהמונה ואל תירא כי אנשי שלחתיך. כללו של דבר עלה במעלות האמת בשלום ובמישור יותר מאשר שמענו על כל זולתו מחתימת התלמוד ועד הנה… וכלל שכלו מקבלת התורה מה שנודע ונתחדש עד זמנו וחקק וצרף בסודותיה ובסתריה ובכלל באמתות הנבואה יותר ממה שנגלה לאחד מן המחברים הנמצאים עד יום צאתו, וכמעט היתה ההגשמה מתפשטת בקצוות רבות בתחלת צאת ספריו הקדושים בארצות וכו'. והנה תהלה לאל נעקרה אותה האמונה הרעה מעקרה מכל כתותינו לא שמענו מי שהחזיק בה כלל או שיתבלבל בהבנתה, וזה להם בידיעה מופתית או בידיעת קבלתה. הנה אם לא יצא ולא יושג מן התפלספות רבינו הגדול הגאון תועלת בעיונו בלתי זה, היה באמת מספיק והיינו מחוייבים להודות ולפאר לחכמתו הרחבה אשר הגיעתהו אל האמת, כי לא נביא היה ולא בן נביא שיגלה עמוקות ויכוין אליהם מעצמו בפתע או יכיר בן שלשה שנים את בוראו, ואמנם יגע ומצא בכח המחקר העיוני מבלי שֶכִּהו בו הרבנים החסידים אבותיו ורבותיו, אשר לא היה בודאי סר מצוויהם כמלא נימא, ואם היה למוד החכמות ההן מזיק אלה הנזקים הנפלים מנעוהו בודאי בתחלת למודו תכלית המניעה.

ומה שאמר אדוננו שיעתקו הילדים משדים ללמדם התפלספות, ידע כבוד אדוננו, יאריך ה' ימיו, שזה דבר שנזהרו עליו חכמי הארץ כל ימיהם מלגלות סוד ומלבאר ספר לזולת הראוים לו או קרוב מהראוים, בהראות בהם קצת התנאים, זה שנהוג על הרוב אבל נזדמן עם זה שנמצאו בקצת השנים שעברו זה כמה, קצת מבינים במלאכת ההגיון לבדה, שנדחק להם זמנם עד שנצרכו למכור חכמתם ולגלות דעתם בראש הומיות, ולמה נכסה מאדונינו האמת בכל מה שאשמים אנחנו? אבל ההכרח באמת חייבם להעביר הדרך, וגם אלה כשעברו בדבר הזה אין להגדיל עליהם אשמת הגלוי, כי אין המלאכה כוללת חכמות ודיעות שיומשך ממנה הזק או תעלת באמונה, גם אין לחוש עוד לשגגתם, כי נשתכחו בעיר זה שנים רבים אשר כן עשו, והילדים שבו אל בית אמם טובי מראה כאשר בתחלה, ואשר לא נתחדש בהם כל מום, ואיש אין בארץ הורס בלמוד ופורץ בגדריו, מעיד אני עלי שמים יארץ שיוכיחו ביני ובין האמת על פני לפני אדונינו אם אכזב, ודבר גדול אני דובר אליך הנביא, אשר אין בכל הארץ הזאת ולא היה למשמע אזני איש יודע בחכמות ההם מה שיקרא ידיעה, שלמדו מזולתו, אבל בעצם ההשתדלות וההבנה מדעתו, וגם אלה מתי מספר מאד עד כי חדל לספור במעוטם, ואלו היה איש נכסף משתוקק לדפוק כל היום דלתות היחידים ההם ללמוד אותו אפילו תיבה אחת ממה שנתלה בו שום סוד אין קול ואין עונה ואין קשב, כי תרדמת ההעלמה ותנומת ההסתר נפלה עליהם וגם לגדול הימים, אף כי לאשר יסכל יד ימינו, ולא שיהיה אז לכוונת מניעת הטוב וצרות העין, אבל להגדלת החכמה שלא תתבזה בהתפאר עליה כל סכל בתחלת מה שיתחיל לבטא בשפתיו מהתיבות, וברחוב יכון מושבותיו הפחותים להראות טלפיו ולהכריז על עצמו אשר לא ידע ואשם. את כל זה ידעו מודיעי התלונות לפני אדונינו ולא שתו לבם, ואדונינו די רוח אלהין קדישין ביה לדעת משפט ישמע האמת ויִבְחָנו. – – –

השיבנו אבינו אליך ונשובה, אור פני החמלה וההסברה נסה עלינו, קבל נא טענות האמת המתנצלות את הארץ הקדושה מכל מיני האשם אשר הובאו עליה ללא חמס בכפיה, תקח נא ברכה תרים נא מנחת התנצלות אמת.

תחלה לכבוד הרב הגדול ז“ל שלא יתחלל שמו בהתבזות דיעותיו ולשונותיו, והנה קטני החכמים נצטוינו להרבות ביקרם וכו' אף כי מיסדי היכלי התורה הנהרסים וכו', והשלוחים בזמן מהשגחת האל בעולמו להחיות עם רב, שצריך להחמיר מהמיר בהודם, ולהשתדל בכל עז מהשפיל ומהפיל משערות ראש תפארתם ארצה באחד מנקבי המשכיות, ואפילו כמלא נקב מחט סדקית בפעל או במאמר או במחשבה פן יביא זה לחלול השם ותורתו ברבים בהתבזות נביאיו ומלאכיו. והנה חכמי האומות אשר לא מבני ישראל המה מגדילים כבוד הרב הגדול ז”ל ומנשאים את ספריו ומחבבים את חכמתו וכש"כ הספר ההוא (מורה הנבוכים) ואם הוא עומד כנגדם מאד וכו' בכל זאת לא נמנעו שרידיהם מאהוב אותו בכל פה ובכל לב, ואינם מתביישים לשנאתנו מהודות על האמת, וגם מנשאים ומנטלים היהודים לכבודו וכל אשר בשם הרב וספריו ומאמריו יכנה, ואיך נעמוד אנחנו ונתנכר לאותו כבוד ועלוי הנשאר לנו ולתורתנו, כסות עינים בין האומות, ובתוך האויבים המחרפים מערכות ישראל ביחסם לנו הסכלות מכל חכמה ומכל דעת אמת? ואיך יסכל ה' עצתנו לבער מקרבנו לעזרת אויבינו, פליטת האמת והכבוד הנמצאה? אין חלול ה' גדול מזה.

והשנית לכבוד שלימות אדונינו ומעלת חכמתו גם היא, ומי כאדונינו צריך להזהר ולהקפיד בכל מה שהוא מזה? כי ראש שבטי ישראל אתה וכו‘. אתה אדוני! האתה תעלים עין ופנים תסתיר וחדלת מעזוב לו? ואף כי תבוא היום ראשון, ומהרבותם ומהגדלתם תחדל חדול, ומה תעשה לשמך הגדול? ואיכה תוכל וראית בחלוש מחנות הרב הגדול וצבאותיו ובהנתן הספר הנכבד, כְבַד לשון מִסַפֵר האמת בכל קצותיו, וידי משה כבדים מתמוך בנעימותיו? ומי בדור בנכבדי הגאונים ומקימי חרבות התורה כמוך נאמן? ואף כי הרב הגדול מלכם וראשם לעיני כל ישראל ולעיני השמש הזאת? והשלישית לכבוד הארץ הזאת המפוארת מחוז פרובינצא והנלוים אליה אשר שמעת אדונינו שמעם מימים הראשונים, והעם היושב בקרבה מאמינים בני מאמינים בתיהם מלאים כל טוב יזוב מתק לנפשות לא דבש תמורות ותאנים, כללו בודאי כל השלימות הרבו קנינים בתורה היו אבותיהם בהיכליהם משרתי אלהים כזרע אהרונים; להעמיד התמיד ולהצמיד פזורי האמונה היו נכונים, התעסקו במצות פלפלו בחכמה הבינו דבר, ההרבו פתרונים, היו מעמידים המון תלמידים מצאו חזון לחבר ולפרש וממורשי לבבם שלחו מעינים. ובחכמה עם תתם עמודים בתלמודים מבינתם וסודם, לא משכו את ידם ליסדם על מכונם להבין תעלומות, שכלם מתאימות ומסכימות לדרכים בברור האמת נבחנים, אבנים יקרות ליסוד לא מאסו הבונים, בברירת המועיל מזולתו האריכו השליכו הקליפות בחרו עסיס רמונים, הטיבו לראות עיני היונים העמיקו בעיונים, נכספו לנמצא בהם מהטוב הרוו צמאונים, ובזולתו נלחמו בְיָוָנִים, יותר מבני החשמונאים, עד היות האמונים עלי תולעת השנים שלומי אמונים בכל השנים, ועוד זולת שלימות ידיעתם, והיותם בכל תאותם מבינים תשוקת נפשותם על כמה דלתות מתדפקת ועל רוב אהלים מתרפקת ומתחלקת לכמה מינים. ביראת ה' אהבו המדות הכבודות ויתעבו שדה ושדות, רודפי צדק עשות משפט ואהבת חסד בנעריהם ובזקניהם חכמים משכימים לתפלתם ולחובתם אחרונים, שברו הכנור הכו הצלצל ונפשם בחלה בעוגב ומינים… לא סרה העמיקו לא בפיהם רעה המתיקו, לא במרמה הפיקו רצונים… ראו בשמחות אנחות, בשושנים אסונים כי אם ביראת ה’ שאפה רוחם שם שעשועם ומנוחם כרועה בגנים. ובנדיבות מודעת זאת עתקו גם גברו חיל בלא המולה ושאונים, אל ימין להעניק אגורת כסף ודרכמונים ואל שמאל לפרוש לחם ושמלה לאביונים, היו כל היום משמאילים ומימינים, היה ביתם פתוח לרוחה לגולים ממעונים, ופתח מצויה לאשר בדרכים מעונים, ובהקים דל מעפר לא תקעו בשופר לא קשקשו פעמונים… פני שואל לא הכסיפו, ולבו בלך ושוב לא הקציפו ומתנת ידם לא החליפו עשרת מונים… נתנו תקומה לנרדף עד חרמה, לרחוץ הליכיו בחימה והרבו עצמה לאין אונים. וביחס נשאו ראשם ומשם נפרדו שרי אבות ראשים וסגנים, משם רועה משם מחוקק, משם שבט מושלים ורוזנים. – היו נוחלים כתר שם טוב מן האבות והזקנים ומנחילים אותו לזרעם אחריהם ולבני בנים, עד התחזק השלשלת על כמה עמודים ואדנים, ופליטיהם ושרידיהם בארצות לראשי פינות נתונים. הן אלה קצות דרכי אבותיהם אשר ראשם הגיע לעננים.

גם היום בחמלת ה' עליהם פרחו כחבצלת השרונים… לא נמר ריחם לא נס ליחם לא תם לריק כחם עוד לא עלו קמשונים… לא נהפך משושם תוגה, לא נהפך בתוכם עוגה, עוד כל ערוגה סוגה בשושנים, ומה יעשה אדונינו היום לגדולי הארץ הלזו והקטנים ולבניהם אשר יולדו בחלוף הזמנים, היחשבו בעדת ה' כסיעת הכופרים, או כמתכונים להכעיס ולהעציב עושים כוונים? היאמר להם קטני אמנה ולבבות משמינים, או נוטים מאחרי ה' להתערב עם שונים, או שֶׁכָל רוח אין בקרבם כמתים באשמנים? – על זאת אבלה הארץ נשמה נשאה נהי וקינים… על זאת מאנו הנחם כי לא היתה כזאת לפנים. שובה אדונינו שובה להשית נפשותם עדנים שלח תשלח בקרבם האמת והשלום ולדבר על לבם תמצא חזונים, להמציא למצוקי הלבבות בתוכם רְוָחָה והנחה למבינים.

הן עוד היום גדול כחן של נביאים קדושי עליון היושבים בהר הקדש במונטפשליר, עיר ואם גדולה לאלהים, נאוה בירושלים, שעומדים היום לנס ולמופת לכל גלות ישראל, קהל גדול, מרביצי תורה, גודרי פרץ יראי שמים מדקדקים במצות שונאי הרבנות, מכבדי אלהים, גבה לבם בדרכי ה‘, ובעשרם וכח ידם לא גבה לבם ולא רמו עיניהם ולא הלכו בגדולות ובנפלאות מהם, שם תורה ויתר הכבודה ואת כל שכיות החמדה וכו’, כדאי הם בעלי הדור שיחוש לכבודם אביהם של ישראל, עבד ה' ורועה צאנו אשר כמוך, ומי בכל קהל ישראל מתברכים בשמך ומתפארים במעלתך כל הימים? איכה ואיככה הוצאתם היום ממחיצתך הטהורה? במה היתה הרעה הגדולה הזאת לנו כי תשליך אדוננו שמועתם לא טובה אל ארץ אחרת כהיום הזה? מופת הדור בהפרידך בני עליון הדבקים בה' וכמשיגי גבול כפורצי גדר, בתת שרידי המעלות לשמצה כשרידי חרב כאנשים אשר לא נודע מאין המה? בשוב תפארת ישראל לראוה וזועה לשמע כל אזן בהמוני, הייטב בעיני ה‘? אף כי יש עוד נזקים חזקים בפרסום התלונות האלה, פן יאריכו הדברים ויגיע באזני העמים בלבולנו באמונה והעשות תורתנו כמה תורות, בתת קדושי העדה ראשי אלפי ישראל הולכים חשכים באמונתנו מגששים כעורים בתורתם ונמצא שם שמים מתחלל. אפס כי העדה הזאת הקדושה רב להם טרחם ומשאם, רב להם שבת בטח ואיש את רעהו לעזור משנאת האויבים האיילים שידם תקיפה עלינו, ולולי חמלת ה’ עלינו היינו פעמים רבות טרף לשניהם ומאכל למתלעותיהם, המעט מהם לשבר חרצובות הסכות ומוסרות הצרות לפתח? המעט מהם דחות עמל התלאות אשר עליו תקצר נפש כל שומע וחרד לדברים, כי יאספו עוד עם רב מישראל נוסף על אויביהם עליהם למלחמה, יאכלום בכל פה, וכבו את גחלתם הנשארה, וח“ו אם כבתה מי זקוק לה בלתך מאור עינינו? וכבשת הצאן מי יְהַטֶנָה בלתך רועה עדרנו? כי שמענו החל בתוכה הריב לעלות, והלבבות נלהבות, שולפי חרבות, עורכי קרבות, קנאת חכמים, כרמים מחבלת כאש אוכלת בראש ההר. שלח נא מי השלוח ההולכים לאט יוכלו לכבות את האיבה, פה קדוש שאסר וזרק מרה והרבה בנזיפות, הוא הפה שיתיר וברכה ישאיר, ושפתותיו תטופנה באהבה ואחוה, נהרי נחלי דבר וחמאה, פן יראה אדונינו ברעה אשר תמצא ח”ו את עמו חבל נחלתו, המתפללים על חייו ואוהבי תורתו, כי לא יסור לבב העם מאחרי אהבת החכמה וספריה, כל עוד יסוד בפניהם ונשמה בגופותיהם; ואחר שהם עם זה שלמים בתורתם ובמעשיהם, ואלו אמרה יהושע בן נון מפומיה זאת לא אבוא שמוע, כי על כבוד הרב ז"ל הם חושבים להלחם ועל קדושת תורתו ימסרו ממונותם ותולדותם ונפשותם עוד נשמת רוח חיים באפם, וכן יצוו את בניהם אחריהם לדורותם. ומה על אדונינו לעשות עוד לכרמו ולא עשה, כבר מחה בידם ולא עלתה בידו, כבר יצא ידי חובתו ולא יצאו לעזרתו, נקי אדונינו מה' ומישראל, יאסור המוסר יגער בגערה מצאת בעריהם מקרוא ברחובותיהם, וידרוש נא כיום את שלום העיר הגדולה וגדוליה חכמיה וחסידיה ונכבדיה, להסיר קנאתם ושנאתם, כי בשלומה יהיה שלום לעדר ה' הנפרץ, ובשלום תורתם תסור שלהבת המחלוקת מעלות באמונתם ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם, יאר ה' פניו אל אדונינו וישם לו שלום ולאוהבי תורתו ימיר מלחמה בשלום, יחזק במעוזם יעשה שלום, ומברכתו יברך את עמו בשלום עד מלאת הארץ האמת והשלום, כרצון הצעיר המתפלל בשלום תורת אדונינו ובארך ימיו ושנותיו בנעימים והתמדת שלותו ובריאותו לעולמים.

ידעיה ב"ר אברהם בדרשי.

מכתב הרב ר' יצחק בן ישראל אל הרב רבינו אשר (הרא"ש) בשלחו אליו את ספרו יסוד עולם

שלום רב כממזרח למערב, ומעגלה לעקרב, לכבוד הרב איש חמודות מדובר בו נכבדות, הר השכל והמזימה נחל נובע מקור חכמה, אהוב ונאמן עם קדושים, תחכמוני ראש השלישים, יועץ וחכם חרשים, טוב עם ה' ואנשים, אבי המקרא נר התורה ואור המשנה והגמרא, מפרק ומהדק הרי תושיות מוציא וממציא נהרי בינות בציות, אדמות מזימות יפתח וישדר, ושמי מרומות בשכלו ימדר, חיילי בין יחבר יגבר וכארי יתגבר לשבר ולדבר גאים תחת רגליו; כל לבב נלבב ינובב, ונפש כואב ישובב במליו; מאיץ להליץ ולהמליץ ומתמיד להעיד להגיד, זית רענן נטע בצל אל יתלונן שליו שאנן, יען חכמה מזימה ותומה המה שתיליו. סוד אל ימתיק ושמן יריק, מפיו מספיק להדליק שפעת שבעת הנרות מאירות מזהירות, נוכח פני מחנה חונה לפני אדני גלגליו. להמשיך ולהטות בריכות נסוכות ערוכות לעם אֵל ומהלליו, על מי מנוחות ישלח שרשיו, ופרי תנוביו יבכר לחדשיו, לא יתום פריו לעד ולא עליו, כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו, מאשכנז הריחו בשמיו, והאירו טורי לשמיו, טוב טעמו ומוסרו יעידוהו וחכמי ספרד יהודוהו, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא. לא בא כבשם ההוא אליהם אור נגה עליהם, כלם יביעו יגידו וישמיעו, אין על עפר משלו, קדוש יאמר לו. המשכיל הנעים, אביר הרועים, מחזיק הבדק, רודף צדק, עמוד הימיני הוא עדיני העצני, מגדל היושר, ומבצר הכושר, יודע כל פשר הר"ר אשר יהיה צורו בעזרו ויכפיל שכרו, ויתמיד הדרו ועליו יציץ נזרו ותרב גדולתו ותגדל מעלתו ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מאת הצעיר הנבזה בחיק סכלותו הוזה, מעודו עד היום הזה, בעפר רגלי הרב הזה מתאבק ועליו מתרפק דופק דלתותיו כדל שואל, יצחק בן ישראל.

עתה ידידי ורעי, גבירי ושועי, במה אקדם פניו, ואיך אעמוד לפניו, ואני נער וריק מן החכמה, פתי ובל יודע מה, עפר מן האדמה, לא קריתי ולא שניתי, אף אמנם שגיתי ואדוני חכם כמלאך אלהים לדעת כל ומשכיל כהימן ודרדע וכלכל, וכשבאתי לערוך קצת ממהללו, וראיתי שכל העולם כלו כדי הוא לו וכאלו הוא נברא בשבילו, מצאתי נפשי לחוצה מחוצה ורצוצה, אבוא בסוד המליצה למתיק עצה ודעתי צרה, ורוחי עצורה ולשוני קצרה על כן זחלתי ואירא, ואשב משמים זה כמה ימים, עד כי העירני כבודי כי יש לאל ידי, והלא בימי חרפי, בחכמה פתחתי פי, ולפני חכמים עמדתי ומושב זקנים ישבתי, ומעט דבש בקצה המטה טעמתי, ואבין חכמות התכונה, וארשתיה לי באמונה. אהבת נפש אהבתיה. ועל לוח לבבי כתבתיה, ואומַר אגלה מסתרי צפונותיה אבוא עד תכונותיה עטרת לראש אענדנה לילה ויום אנצרנה, אשימה על זרועי כצמיד, באהבתה אשגה תמיד. ויהי כאשר הואלתי כמעט לא עמדתי עד כי קמו בני אדם עלי, ויתרגזו בפחזם אלי. זמני הביאני במסגר, יגוני כלאני עד עתה הלאני. יום יום ירוץ לעות נתיבתי שאגה לו כלביא, לכדתני תבל בחבליה, ותשיאני בהבליה ואקרב אליה, אף כי טבעתי ביון סכלי ולא בינת אדם לי, יגעתי ולא מצאתי מנוחה, כלו ביגון חיי ושנותי באנחה, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי!

ויהי היום עתידות שאלתי על דברי איש חמודות ויספרו לי קצת מהלליו וטוב טעמו ומהלליו, וכי מרוב חכמתו וגדולת מעלתו נדבה רוחו אותו לבוא בסוד התבונה ללמוד וללמד בחכמת התכונה, ושאל את אמני מקומו אם יש איש משכיל ילמוד עמו. ולא מצא אתם נכונה ולא דעת ולא תבונה, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, אחרי כי אבדה עצה מבנים ואין רואה ואין מקיץ כי כלם ישנים. ויהי בשמעי דבריהם אזין עד תבונותיהם אש הקנאה אכלתני וחמתי היא סמכתני, ואמרתי אלכה ואראנו, ויום יום בחידות אנסנו אדברה ולא אראנו, אעירה כיום כבודי והנה הוא חדש עמדי, לשוב בימי בחורי לחדש כנשר נעורי ונפשי תשיחני ורוח מבינתי יענני, קום כי עליך הדבר כי הנה הסתיו עבר, אז החזקתי חשתי ולא התמהמהתי ודלתי שכלי דפקתי ועל אלהי ישראל סמכתי, ואכתוב זה הספר הנותן אמרי שפר לא יסולה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר, מזהר הזכל חצבתיהו ובכור החכמה יצקתיהו ובחרט מזימותי צרתיהו אני היום ילידתיהו ולאיש חמודות שלחתיהו לבוא להשתחוות לרגליו, אולי יטה מחסדו, וישים עינו עליו יפתח שעריו ויבוא חדריו ויגלה סתריו ויראה סדריו ויבין דבריו, יעמוד ויתבונן נפלאות אל וידע כי יש נביא עוד בישראל. אמנם הביאותיו בדרך קצרה על פי שקול דעת וסברא כאשר הורני זקני גבירי וקציני הנצבים על ה', המה למדוני, ממי הסכלות המשוני, ועוררוני והרשוני לכתוב זה המעט לנצור אורחות משפט לעורר לב התלמידים לשמוע בלמודים, אביע להם משלים אחבירה עליהם במילין אדריכם בדרך נכונה ואורם במחקרי התבונה מעט קט מחכמת התכונה אחת הנה ואחת הנה אולי ילמדו ויועילו וישימו לב וישכילו.

אגרת שלוחה מהרב יוסף האזובי אל בנו בשלחו לו את שיר הקערה

²⁰

הלא כתבתי לך שלישים להודיעך קושט אמרי אמת יראת ה' ודעת קדושים, ואבנה לך בית מדות, קומתיו ארזים רהיטיו ברותים ארזי שכל דברותיו מוסר ישנים גם חדשים, גגותיו ועליותיו מאה ושלשים. קמתי לערוך שלחן במדבר נאוה, ברוב צחותיו תתגבר, ועליו לחם פנים מן הזך לקחם ומדבר, כמספר כמשקל קערת נשיאי המדבר, מלאתי הקערה שמן ושמתיה לפניך שמן זית שכל זך, לתוך רעיוניך, הקפתיה פתילות מוסר דולקות להאיר אל עבר פניך. ואביך עביד גרמיה רוכל רִכְלָה, טוב סחרהּ מסחר כסף ומכל רוכלת, סגולות כוללת כמה מיני מוסרים, כולם נכוחים למבין וישרים, מהם מיני מוסר כִּתִּיִים, ומהם על הנהגה מדינית סוחרים מדינים, אלו ואלו דברי אלהים חיים, מגלה עפה יפה וטובת שכל לעיני כל שוחר, היתה כרניות סוחר, וכתגר הזה המחזר מעיר לעיר ומממלכה אל עם אחר. ובידו כל מיני סחורות, שש ורקמה וראש כל בושם, ואבנים יקרות.

בני מה אודיעך ולא הודעתי? או מה אשמיעך ולא השמעתי, הודעתיך נצורות וגדולות, בני ראה גם ראה, שירה יקרה לרוב שכלה, שירת מוסר יקרה, כל אשר תאמר אליך שמע בקולה (להיותה לנפש גוֹמֵר והחומר לברר וללבן ולהתימר בכבוד ולהתאמר, מכל אשר אמרתי אל האשה תִשָמר) ואתה בני אם שפע המוסר השפעתי, ותבונה לרוב נטעתי, ודעתי בני ידעתי כי אינך צריך להרחיב לך אהל מוסר ומיתריו להאריך, ידעתיך מבין ובך תֵחת גערה, ודי לך מן המוסר במעט הערה, מעט צרי ומעט דבש לא למלא קערה.

אבל ראיתי כי הזמן האכזר נדוד ביני ובינך גזר, הניע בן מעל אביהו ויניעהו להסתר איש מעל רעהו, וָאוֹמַר מי הוא הצדיק בארץ ולא יחטא, ואיך אשר בילדותו אחרי המלך מלך זקן וכסיל לא נטה [ואמַר] אכתוב אל בני ספר מוסר זך ובהיר, והיה עמו וקרא בו להזכיר ולא להזהיר, ואולי יזכו בו רבים ללכת דרך ישרה, בקחתם מפי השירה הזאת תורה, יקראנה הקורא ולמי שתספיק לו הזכירה, תהיה לו לאזכרה, ולמי שטעון אזהרה, תהיה לאזהרה, כחנוני המקיף בכל מיני תבלין ועשבים חֲנוּתוֹ, ולא לצורך איש ידוע לבד כונתו, אך לצורך רבים איש איש כפי מכאוביו ועצביו, ובין זה ובין זה יהיו לרצון כל אבריו בשמיו ועשביו. ועד כמה פעמים אני משביעך בני ותלמידי, אם רבך אני במוראי, ואם אביך אני בכבודי, להיות אל דברי מוסר אלו קשובות אזניך, כאלו גלמי ראו עיניך, והיתה השירה הזאת לעד ביני ובינך, קחנה וקראנה בימי חרפך אל תרפנה, גם כי תזקין לא תסור ממנה, סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, וקבע לך מסמרות לשום עליך זמן קבוע, לקראה בכל שבוע ושבוע, פעם אחת, ואם הרוב ביום הענג הוא יום החדש, ואם באולי יעבור יום השבת אל יעבור החדש, חדש ושבת קרוא מקרא, לא ימושו מפיך ומלבבך דברי השירה, כי לוית חן הם לראשך ולגרגרותיך ענק תפארה.

שמע בני שמע אל אב על פרידתך מֵהִים, שמעני וישמע אליך אלהים.

ומה אוסיף עוד ולמשול משלים? והנה אשלים לך דברי בדברי אדוננו שלמה המלך ע"ה שאמר בראש משליו, כיד שכלו הטובה עליו, בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לבך וכו' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

החכם ר' יצחק ן' אל חדב אל החכם ר' שמואל ן' סנה המכונה צרצה בעל ספר מקור חיים

²¹

אלהים אלהי ישראל יענה את שלום הנכבד ר' שמואל בן סנה, אשר גבר בחכמתו והדרו על כל אנשי דורו, ובאמרותיו הטהורות והנמרצות, רופא כל בשר ומפליא לעשות, מה מתקו דבריו ומה נחמדים, ועל אדני שכל המה מיוסדים, על פי שנים עדים מקור חיים ומכלל יופי עדיו, להתפאר מעשה ידיו, המה ראו ויגידו, ועדות ברורה העידו, ויצא הראשון מן השנים, אדמוני עם יפה עינים, וירם ימינו ושמאלו השמים, יאמר אנכי מקור חיים, מוציא אסירים ועניים, בידי התאוות שבוים, ממקור שמואל הרואה יצאתי, ולהגיד יושר פעליו הנה באתי, הוא חצב את מקורי, וטָעַם דבשי וצוף יערי, הוא בא בגנזי וסתרי ביתי, ולו הראיתי כל בית נכאותי, הוא המעמיד דלתותי, והוא הפליא מועצותי, למען שיתי אותותי, ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים. ואחרי כן יצא אחיהו וישא משלו ויפתח פיהו: הרימותי ידי לאל עליון מכלל יופי מציון, ומעידני עלי שוכני סנה, והשם בכל פיות מענה, כי אשר אותי מכח לפועל משנה, בוער באש הסנה, לרוב זריזותו וחדודו בכל דבר טבע ומושכל, אך הסנה איננו אֻכָל. כי מיום היותו על אדמתו היתה תורתו אומנתו, ויאחוז בזה ואת זה לא הניח, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח. הנה אלה שני עדים על תכלית שלימות זה האדון מעידים, ויכתבו עדותם ויחתמו בתוכו ובגבו, הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, יפרה לעד שלמותו וירבה, ונרו לא יכבה, ותעלה מעלה מעלה גדולתו, ויבנה ויכונן מלכותו, כיש את לבבו ותאותו, וכרצון הצעיר דורש שלום מעלתו, המסתיר פניו כי ירא מגשת אליו, ושל נעליו מעל רגליו, כי איך יוכל עבד אדוני זה, אשר דעו קצר ושכלו רזה, במכתב במראה או במחזה, לדבר עם אדוני זה.

ואם אנכי אמרים לוקח, וככסיל מתעבר ובוטח, באתי לפניו במגלתי וגליתי קצר ידיעתי, אמת כי לא לחנם עשיתי, כי בו בטחתי ואליו כסיתי, ונכון לבי בטוח בענותו כי ינחני במעגלי צדקתו, יזכור לעולם בריתו. ואחרי אשר הודעתי הדבר הזה אשר עליו נתכונתי, אודיעה את בקשתי ותנתן לי נפשי בשאלתי, כי אדוני חכם כמלאך האלהים ויודע כי אין לחם לאוכל ואין זרע לזורע, ואם הנפש מתאוָה לדעת, ועין רואה ואזן שומעת, אין יורה דעה ואין מבין שמועה, וכל איש לעברו תעה ויצאו מרעה אל רעה, ולא דעת ולא תבונה להם שלא לחוס על כליהם, ולהשיב נפשם להדבק לאדוניהם, ואם אחד מעיר מֵעִיר לבבו ומיעדו, אין מחזיק בידו, כי אין סופר ואין ספר וזכרונם משלי אפר, וגבם לגב חומר ורימה, וימותו ולא בחכמה.

ולכן כמזכיר ולא כמזהיר אומר אני לפני כבוד מעלתו הבא לטהר מסייעין אותו, ואדוני אמר היטב איטיב עמך ועל כי ידעתיך בשמך, וטהרת הקדש אשר אנכי מחבר, אליך יבוא על פי הדבר, ועתה אדוני יאמן נא דברך, והזרח עלי אורך, ולמען אתעלם באהבתך ותשיב נפשי באמרותיך אראה מעשה אצבעותיך, ואגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך. ותצוה לשלוח לי את הספר או נסחו, להיות לי פי שנים ברוחו, ותשובתך על הכל, למען אדע שלום מעלתך ועניניך וכי מצאתי חן בעיניך, ושלום כבוד מעלתך יגדל כתאותך, ואתה שלום וכל ביתך כרצון מתאוה פני הדרתך, ומתפלל לאל בעד שלום מעלתך ולהאריך ימיך ושנותיך. אשר נפשו לעבוד עבודתך באהבה התנדב,

הצעיר יצחק ן' אלחַדֵב.

מכתב הרב ר' הילל מווירוֹנא אל הרב ר' יצחק הרופא

²²

רוח טהורה, ונשמה יתרה, נפש נקיה, כבוד חונה בצורת גויה, חלוץ מחלצות התעודה, גדול בישראל נודע ביהודה, יביע גולות עליות גולות תחתיות, החל ברפואות ויכל בטבעיות ויגבה לבו באלהיות, וישלמו בו מעלות המדות ומעלות שכליות, איש אשר אלה לו וזה צבא מהללו. אדוני מורי הח"ר יצחק רופא הגופות, סועד הנשׁמות, קונה שני עולמות.

הלל החסר, אוהבך הקדמון ומשועבדך, בלב חפץ ובנפש שוקקה מפיק לך את רוחו. מצמית לאדנותך את כל יצוריו את כחו, לכל אשר עליו תשוה ובכל אשר נפשך תאוה, אתה תצוה… כשמוע אזני צלצלי פעמוניך ובהִלָךְ על ראשי ממרחק אורים מנר חביונך, ויֵאוֹר מַעֲרָבִי מִמִזְרַחֲךָ, וילהט דְרוֹמִי מברקי זהב צפונך, וממרחק הפיחו בי סמי רקחך, ששו בני מעי ששו, ומרוח נדיבה התנוססו, ורעיוני באהבים התעלסו, ברכתי והללתי נקודת העת אשר בה ראיתיך, והיום המאושר אשר בו ידעתיך, אדוני אחי אחר קראתיך, אזכרך ואברכך כי אהבת החכמים אהבתיך, ידיד ה' תשכון עליו לילך (לבטח) מזימך, יתנך ברכה בקרב עמך אלהים יענה שלומך.

הן הנשתון הזה יודע לאַחֲוָתך, כי זה כמה שמעתי עליך טוֹבות גדולות ונפלאות, וכי הוספת לעלות חכמה תוספת מרובה עד מאד על המעלה הראשונה אשר בה ראיתיך. ועתה מקרוב בא הנה סוחר איש עב בצואר עתק והשלימני עד מאד בכל פה מצדך ואמר לי, כי נתת לו אגרת אחת שיביאנה אלי, ואחרי כן נתחרטת ותקחנה ממנו, ובכן בא אלי בלא אגרת, אמנם בפיו הביא אלי תשורה אחת מבשורות שלומות וברכות אוגרות, ואז נתחדשה בי תכונה אחת מורכבת משני הפכים כלומר שמחה ועצבון, השמחה על בשורת השלום והעצבון על אשר מנעת ממני את עטך, ולא זכיתני לראות את טורי יהלומך. ואיך ולמה היתה הסבה בזה לא אשאל ולא אנסה, כי אולי ידעתי וסתמה מותר ופרושה אסור, ועם כל זה אקרא ולא אטה וארבה ולא אסור.

אמנם אודעך כי גם אם ארכו הימים ונושנו העתים מן היום אשר נתחברנו בעיר רומא, עד היום הזה, ונחלשו כוחותי מא ועד עתה, עם כל זה לבבי חדש, וטבעי חזק, וכחי גדול להתחבב בחִבָתך אם אני ראוי לכך, והנני עז כנמר וקל כצבי וגבור כארי, תחלה לעשות רצון קוני שבשמים, ואחרי כן למלאות חפצך ולעבוד עבודתך, בכל אשר אוכל לחשוב שהוא כבודך וכבוד חכמתך, ואליך לצוות ואלי לשמור ולעשות ודי בזה.

ואחרי כן אודיעך כי הנני גר בעיר פורלא וביקר בל אלין, ובשבתי פה אינני יודע מן הענינים המתחדשים בעולם היהודים אלא במקרה, בסור הנה לעתים רחוקות קצת אנשים שיאמרו לי כך וכך נתחדש אצל היהודים בעולם ובמקום פלוני. וזה עתה ימים רבים ששמעתי שבא בפיררא אחד מאשכנז שמו שלמה פטיט, ועבר על עכו. ואז לא נודעו מהלכיו ועקבותיו, אך עתה מקרוב נודע כי עיקר עקבותיו והליכותיו היה להלחם בה' ובמשה עבדו, וכי הוא נושא עמו כלי חרש מלאי טומאה מתוכם כלומר שהחתים אגרות מצד חכמי אשכנז דוברות סרה על דברי רבינו משה ובפרט על מורה הנבוכים, כדי לגזור על בעורו, ובשמעי ספקתי כף על כף, על שלא ידעתי מדי עברו באלה הגלילות, שאלו ידעתי, הייתי פונה מכל עסקי ורץ אחריו עד אנקונה, ולא היה נפרד ממני לעולם עד הביאי אותו בכור המצרף לפני חכמי ישראל וחכמי הגוים, לדעת את מינות ואת הכפירות שמצא בהם הוא וחבריו עדי שקר, והייתי מסדר בכל כחי בעור גופו ואגרותיו לעיני השמש בבעור חמץ:.. עוד שמעתי כי באלה אגרות נדה והחרים וגרה מדון בקהל עכו, ושם חרב איש באחיו, חרבם תבוא בלבו, והקללה תבוא כמים בקרבו, לכן מפחדתי פן נתפשטו הבליו ושקריו גם שם בקהל רומי, ושמא נטתה שום כת סכלות אחריו, אמרתי אל לבי להזהירך ולהשכילך, השמר לך ושמור נפשך מהצטרף עם קשר רשעים, ואם יפתוך חטאים אל תאבה, ואל תשא לו פנים, ואפילו אם יהיה מן הנקראים רבנים בפי ההמון, תקרא אליו רב החובל, ובכן תזכה ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואנשים, ואל תחוש לחן התישים…..

ואם אתה מסתפק בשום דבר מספריו ובפרט במורה תכתוב אלי כל ספיקותיך באר היטיב ואני כיד ה' הטובה עלי, אתיר לך את כלם ואפרש לך הסתומות, כי תהלה לאל חי, אני אומר באמת ולא כמתפאר אלא כמשבח את יוצרי אשר חנני בזה, שאין היום בישראל איש שידע כל סתרי המורה ושרשיו וענפיו יותר ממני. ובפרט החלק השני והשלישי שהם עיקר המורה וכל כוונותיו מבוארים אצלי. וזה בעבור שהספרים שהם שרשיו ויסודותיו כלומר ספרי חכמת הטבע וחכמת האלהית ידועים אלי, הם ופירושיהם מפי רב מובהק ואני לכבוד רבינו שמתי אל לבי זה ימים לחקור על כל המקומות שאפשר למתפקר לטעון עליו שקר, וקבצתי כל נפזרים והסירותי כל הספיקות הנופלים עליהם ובארתי כל תעלומים…

ודע אחי כי בע“ה ית' הנני מעותד לשלוח אגרות גדולות בשנה זו אל נכד רבינו ואל חכמי מצרים ואל קציני קהלות בבל למען העיר את רוחם ולבבם לערוך מלחמה נגד חכמי אשכנז וצרפת החולקים על דברי רבינו, ושלא ישאו על פניהם עוד מסוה הבושה הזאת נשאו זה ששים שנה ויותר, ואזכיר להם דברי עונות הראשונים והחוצפות אשר התחצפו אותם החכמים בשם וסכלים בפועל, ע”ד רבינו מימי עולם ושנים קדמוניות, ואתן עצתי שיעשו קבוץ בעיר אלכסנדריאה אשר על על שפת הים ושם יעשו הועד, ומשם ישלחו שלוחים נכבדים, וחכמים באגרותיהם אל קהלות אשכנז וצרפת, ויועידום למשפט בזמן פלוני בחדש פלוני ובמקום פלוני בווינציאה או במרסילייא או בגינואה לבוא להראות את כחם ואת טענותיהם, מדוע בזו ספרי רבינו ומה מצאו בהן עול, והיה אם יהיו טענותיהם עליו אמיתיות, יהי מה ויגנזו, ואם ימצאו טענות פסולות ושקרות יקבלו עליהם את הדין כאשר יגזרו חכמי ארץ מצרים ובבל, על מה שעשו המה ואבותיהם, וחכמי בבל יהיו המכריעים בדבר זה, כי להם דבר המשפט על כל חכמי ישראל וכולם כפופים להם מדין תורה…

והיה אם שמוע ישמעו לי הנה מועד שמחה וששון אל כל אוהבי דברי רבינו, ואני הקטן הנבזה אצטרף עמהם אם אהיה ראוי לכך בעיניהם, וידעתי באמת כי כל אותן הסכלים יפלו בנופלים, בהבל יבואו ובהבל ילכו ובחשך שמם יכוסה, ואני בוטח ברחמי הנותן לאדם לשון למודים כי אנכי לבדי אלכוד להם כל המעברות ואתן הזָמָם בפיהם והחָטָם באפם, כל שכן בהיות שם כל גאון יעקב, וכל כבוד חכמת ישראל, שאז יפיגו טעמם ויהיו כאבן דומם, ודברי רבינו ישארו על מכונם ומבוקשם, ואם ח"ו יתרשלו בדבר ולא ישגיחו לטרוח בכך, הנה אני כבר התנצלתי ועשיתי את שלי, ואין לנפש רבינו עלי תרעומות אלא עליהם, וקהלותיו וקרוביו אשר בארץ מצרים ישאו עונם ומשחתם בהם, ובושה תכסה פניהם. ודי בזה ואתה אדוני ואחי מזה בן מזה וחזה שדי יהוה. אמר הלל החסר מארץ נוד.

הרב רבינו יצחק ב"ר ששת (הריב"ש ברפת)

[23]

על דבר המחלוקת שהיתה בין מהר“ר מתתיהו בן יוחנן ובין הר”ר ישעיה ב"ר אבא מרי.

בהרחיב ה' את פזורי הגולה ונתן להם במלכות צרפת פליטה ושארית, וגמלם ברחמיו וברוב חסדיו, ולהחיות אם רב שלח לפניהם איש האלהים חטר מגזע חכמה ותורה, ונצר משרשי ענוה וקדושה, אבן בחן פנת יקרת הוא האבן הראשה מוהר“ר מתתיהו נ”ע בן האדם הגדול פאר החכמים עטרת זקנים מופלא בסנהדרין וכו' הוא מהר“ר יוסף ב”ר יוחנן נ“ע. ומהר”ר מתתינו הנזכר הכין את לבבו ללמוד וללמד בארץ ההיא חק ומשפט, וקבע שם ישיבות, והרביץ תורה ברבים, והרבה גבולו בתלמידים וכו' ויצאו מלפניו הרבה רבנים תופשי ישיבה כי סמך ידו והאציל מהודו עליהם, וחברים מקשיבים לנים בנמקה ש הלכה אין מספר, ובזכות הרחמן ובזכות אבותיו שסייעוהו, מצא חן בעיני המלך, ובאהבתו אותו היו כל היהודים היושבים בארץ, משמרת אתו היה להם חומה צנה וסוחרה, וכל קהלות המלכות ההיא בראותם טוב פעולותיו ויושר מעשיו, תורה וגדולה במקום אחד, וכי בגללו היה להם שלום ושקט בארץ קבלוהו עליהם לשר ושופט רב ודיין לבל ימרו את דברו, וכל היוצא מפיו יעשו במשפט בין איש ובין אחיו ולהורות את בני ישראל, וכל מעשיהם נחתכים על פיו, וגם המלך שמו אדון עליהם ומושל בכל משפטיהם, וכל ימי חייו נהג רבנותו ונשיאתו ברמים במלכות ההיא, ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. אחר כן גדל הענש ובעון הדור נתבקש בישיבה של מעלה מהר“ר מתתיה הנזכר תנצב”ה. וקהלות המלכות ההיא כי ראו נעדר מהם מנהיגם וקברניטם, ולעזרת בצרות היה מבטם, מנו תחתיו בנו מהר“ר יוחנן נר”ו יען ראוהו ממלא מקום אבותיו בתורה וביראת חטא, וגם כי אביו בעוד בחיים חיתו סמך אותו ברב יורה יורה ידין ידין, ונתן לו רשות לתפוש ישיבה וכן עשה נפרד מאביו וילך אל עיר אחרת וקבע שם ישיבה כמה שנים.

ומעת נעדר מהר“ר מתתיה נ”ע ועד עתה שהם כחמש שנים הלך מהר“ר יוחנן בדרכי אביו, יושב בישיבה ומורה הוראה ודן את הדין בכל המלכות ההיא מטעם המלך והקהלות שקבלוהו עליהם, ולא היה אדם שערער בדבר, וגם הרביץ שם תורה והרבה תלמידים, ויצאו מלפניו מתלמידיו שלשה רבנים ומורי הוראה בישראל אשר סמכם הוא ברבנים כמנהג צרפת ואשכנז שהרבנים סומכים את תלמידיהם וכו‘, ועתה עלה אריה מסבכו וכו’ ארי שבחבורה וכו' הוא מהר”ר ישעיה נר“ו ובסבת מחלוקת שהיתה בינו ובין מהר”ר יוחנן נסע ממקומו שרות שבוייא, וילך אל אשכנז אל הנשר הגדול גדול הכנפים מלא התורה אשר לו החכמה הוא מהר“ם הלוי נר”ו ויפק חרון מאתו וגזרת נדוי שתהיה ממשלתו על כל ממלכות צרפת, ושום רב אשר יקום לתפוש ישיבה בצרפת בלי רשות הר“ר ישעיה יהיו כל הגטין והחליצות שיעשו לפניו פסולים וכו‘. ותגעש ותרעש הארץ לגזרה היוצאת ותהי לחרדת אלהים וכו’ איך יצא דבר כזה מלפני מהר”ם הלוי ליטול שררה ולגזור בארץ לא לו, ואף כי הוא מופלג בחכמה מופלג בזקנה אין לו לגזור במלכות צרפת בלתי רשות קהלות המלכות ההיא או רשות החכמים והרבנים שבמלכות ההיא, ואף אם ראה כי יש אתו און ויכלת אילות וממשלת לגזור על כל תפוצות הגולה, איך נתן הממשלה להר“ר ישעיה על מלכות צרפת אשר גם הוא מחוץ למלכות ההוא מושבו וכו' וכל שכן כי יש במלכות צרפת חכמים ורבנים וביחוד מהר”ר יוחנן אשר ירש מאביו מהר“ר מתתיהו השררה ההיא במלכות ההיא בהורמנא דמלכא וברצון הקהלות, וגם שהוא ראוי לה מצד תורתו ומצד מעשיו, על דא ודאי בכו במרה יצעקו חוצה ולקצות הארץ ישמיעו קולם, וישאלו לנתיבות עולם וליודע דת ודין על כל נעלם, תורה יבקשו מפיהם: אם חובה על קהלות מלכות צרפת כלליה ופרטיה לחוש לגזרת מורינו הר”ם הלוי ולנהוג על פיה, או אם אין להם לחוש לה כלל? וכו', ובתוך החכמים הנשאלים על זה נקרא נקראתי גם אני, ואם אינני מכת החכמים ויראתי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים בין שתי מחלוקת גדולות פן ירוצו את גלגלתי, אבל להפצר החבר הותיק הר“ר יהודא ב”ר אליעזר הבא ממרחק על זה לא יכולתי להשיבו ריקם, אף כי ראיתי שיש בשתיקה קצת חלול השם בהרבות קטיגוריא בין תלמידי חכמים ובערה בם אש המחלוקת ואין מכבה, ולזה קטן כמוני הבא לכבות שומעים לו ואין מזיחים אותו ומעתה אומר מה שנראה בעיני ולא אשא פנים כי אם לאמת שהוא אהובנו יותר מן הכל…

הרב רבינו שמעון בהר"ר צמח דוראן (רשב"ץ) להרבה ר' חיים אסמאעיליץ ממאלקה

²³

על משכבי בלילות ההשגה, נפלה עלי תרדמת הדאגה, ולבני עליה המתמעטים דלפה עיני מתוגה, ולא נתנה לה פוגה, והנה לפני מגלה בשושנים סוגה, בשרד השכל מתוארת ובמחוגה, במכתבה שחורה, ובעניניה נאוה נוה ומעונגה, אין בדרכיה מכשול, ולא בים עמקיה נחשול ולא בדבריה משוגה, בכל קוץ וקוץ תלי תלים, בשמים נוזלים ובכל שטה ושטה ערוגה היולדה ועל תלה מעמידה, הוא המוציאה והוא המביאה ובידו אלי נהוגה, ראיתי את האיש, וגם הוא בן חיל, רוח ה' נוססה בו כלב האריה לבו, כלביא לו שאגה, הגדלתי השמחה שלמתי נדרי ואזבח זבחי שלמים שלמי חגיגה. ואשתחוה לאל ואברך, ואקרא לפני האיש אברך, ואגש אליו להעביד, על צוארו שמתי רביד, ועטרת זהב בראשו להשתמש בתגא, איש כזה מזה בן מזה, נשרש בארץ רויה מארץ ציה, מקום שממון, הר חרמון טור תלנא. ועתה אשר חשבנו מראשותינו ירד ומהשרידים איש לא שרד, הלבשת (בו) אותו בגדי שרד. מקצווי ספרד, מְרַפֵא מחלתנו מקומם שפלותנו וישׂימֶהָ מפוסגה. תארו כתאר בני המלכים כמראה הנסיכים, מעלתו יין התורה במי מעייני הפלפול ממוזגה, נפשי יצאה בדברו נקשרה בעבותות אהבתה, ובכנפי מעילו אחֲזָה, כל יקר ראתה עיני זולתו בוזה ולגל חמדה לעגה, ולהוות צִמְאָה על אפיקי מי שכלו כאיל ערֵגָה.

ראיתיך אחי, תאריך ימים ונפשך תחי, שפתותיך תטופנה נפת, ובין עיניך טוטפת, בספור שבחים ומהללים ולברך במקהלים חכמי מחוזך המה המשכילים, רַבֵּי תורה, אנשי משרה ובמעשים מְגַבְרִים חילים… כלם מקיימים מצות וחקים, ובדברי סופרים מחזיקים, מחמירים בהם ובדבריהם מדקדקים, אין פרץ ואין יוצאת, אז אמרתי מה נכבד היום יום בשורה מוצאת, ואשאל לאל תחנה, לתת להם תחנה ולהיות לחם אמתו סוחרה וצנה, וישים לאוהבי תורתו שלום רב וישע יקרב.

ואשר על רגלי העמדתני, ובמושב זקנים הושבתני, להשיב לשאלות שׁאלתַנִי, ואם ידעתי כי שְאלותיך הם, לא אֹמַר: חצי תשובות, אבל אֹמַר: תשובות שלימות בריאות וטובות, הַשָׂגת חכמים הִשַׂגְתָ, ולחקור במחקרם הפלגת, על הרי הראיות כמוך כמוהם דלגת…. וכי על מדותיך הפרזת במה אשר בדבריך רמזת להודיע בעולם טבעי ולהיות בכל הארץ שמעי, נמטי לך אפריון, כי אמרת ללבוש צדקה כשריון, ותעט קנאה כמעיל, על העושים כונים לא לעזר ולא להועיל… אבל אני לא לכך נתכונתי, לא רמו עיני ובגדולות לא הלכתי, מעשי יקרבוני ולאוהבי האמת יאהיבוני. איני כאילן סקר, מפרי מאכל הורק, וקולו למרחוק נשמע לבלי חק. בשבת ישבתי, ותורתו מה אהבתי, ונטעתי לי עץ כל פרי והיה למאכל ליושבים לפני ה' לאתיאל ואוכל, חלילה לי ללכת אחרי הבחורים, ברעה מתגרים, על שכניהם מתגברים, קולם נשמע מאילת… מהם ומהמונם אין תועלת, כנהר חדקל הוא דגלת, גם בזה לא בחר ה' רק להלוך בנחת…

ויהיו מעשי תקפו וגבורתו מוכיחים הוראותיו היוצאים מתורתו ויאמר כמו שיאמר פרת אשר זכר קולו מפי עוברים נכרת, ושואלים אותו בזה מה הסבה, והוא משיבם די לי כי במעשי, תהלתי בכל הראץ רבה, ולהודיע חכמתכם [חכמתו] לחכמים יודעי העתים רבים וכן שלמים. ואשר באגרתך זכרת ובתאר השלימות אותם תארת, גם תמול גם שלשום זכר מעלתם בשכלי רשמתיו רשום, בכל הארץ יצא קום לתהלה, כי הם השרידים אשר ה' קורא להם באמת הסגולה ומה אני ומה חכמתי מה כחי ומה גבורתי ואם שניתי לא שלשתי, ואם שלשתי לא שמשתי אך את אזנם אעיר כי אם ארבה ואם אצעיר, לא מחריצות או עצלה כי מתת אלהים היא, מפי עליון אמר ותהי.

האמנם כל ימי בין החכמים גדלתי ומלשמש אותם לא נתעצלתי ומצאתי בעצמי על חברי יתרון, עד אשר לא היה לזולתי עמי זכרון, מהם מי שעלי נזרקו בו נבואות, ובילדותי היה מובטח בי להורות בישראל הוראות, ומהם מי שגברה ענוה צדקו באמרו סמוך לפרקו ומעולמנו זה בהסתלקו, מה שאין הפה יכולה לדבר, פן יחשדני שומע כי אני בעיני ראוי חדשים לחדש ושנים לעבר, ובכל זאת עלי דעתי לא זחה ועל פני שמש הכניעה זרחה, ומבית הספר לא משתי, ואם מצאתי לי רב, עדין אותו שמשתי, ואם בחכמות חצוניות הקשיות, מופתיות, עיוניות, שכליות רפואיות, הגיוניות, למודיות, הן כל ראתה עיני גרגיר או אשכול, פלג מלא או טפה, לאכול התוך ולזרוק הקליפה, להיות אמונתי באל ומצותיו מיופה, בנפת האמת מסובי השקר מנופה, ואם ידעתי באמת ועל לבי זאת החותמת כי החכמה הפנימית, אשר אין בה תרמית, ומעלתה על שאר החכמות גדולה, היא חכמת האמת חכמת הקבלה, היא חכמת נביאינו, ובה מתנשאים נשיאינו היא חכמת התורה, אשר מכל סיג טהורה, בה יתקרבו לאל בני אדם היא זיום היא הדרם היא הודם… ושאר החכמות אינם רק שיחות, ואליה המה פתיחות, ואם היא גברת המה שפחות, ודי להם בזה מעלה, ואחרי אשר עד המופת אשר אי אפשר להכחישו מחקרם עלה, האמנם נהגנו בעצמנו בלמודם היתר להשיב לאפיקורס עושה תורתו פלסתר, כי התורה להודיענו תעלומות רמות בלי מופת תחיש, אך המופת ל תכחיש, והאמת הברור כי העוזב דרכיה עונו צרור. ופני המחרפים במצותיה קבצו פארור, לא יועילו החכמות רק ללטוש המחשבה הם סבה, אך היא במצותיה היא המביאה לחיי העולם הבא, ובזה על כל זולתה מדתה מרובה.

כה דברי המתאבק בעפר רגלי המשכילים בחבה מעתיר לאל עילום, יפרוש עליהם סוכת שלום,

שמעון בה“ר צמח ז”ל.

הרב דון יצחק אברבנאל אל הנכבד ר' יחיאל מפיסא

למועד הזה בשנה האחרת, ראשי ראשי, נשוא פנים הוא הראש יצ"ו הגיעתני אגרת שלומך, ושמעה אזני ותבן לה את כל התרגזך בתוך עם טמא שפתים, תואנה הם מבקשים להתעולל עלילות ברשע להתגולל עליך ולהתנפל עליך לשלול שלל ולבוז בז על לא חמס בכפיך, וכי ראיתי חמס וריב בעיר ההיא מקום המשפט, כי אראה כי אזלת יד המשקל והמשורה ותהי האמת נעדרת, נבהלתי מראות כי שמעתי ותרגז בטני, בהתאסף ראשי עם נגדך סאון סואן ברעש להטות משפט גבר ירא ה' וסר מרע כמוך, לענות אדם בריבו איש לבצעו בוצע בצע, נעויתי משמוע דאגתי מנהמת לבי, להיות היהודים עתידים בכל המקום אשר תדרוך כף רגליהם לבוא בנקרת הצרות ובנקיקי המצוקות, להיות כל איש צורר משתרר גם השתרר עליהם ועל זרעם. כי הרשע מכתיר את הצדיק אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, על כן יצא משפט מעוקל, והנוגשים אצים שמו זהב כסלם לקחת אותנו לעבדים, לתת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים.

מסתכל הוית ההולכים בתורת ה' החרדים אל דברו, עוברי בעמק הבכא מרוח סועה וסער, נפשם מחלה ונועה, האנשים האלה שלמים הם אתנו, ה' עליהם יראה, המה יבואו אל מקדשו, המה יקרוב אליו ועליהם תבוא ברכת טוב, גם אתה כאחד מהם ירא ה' במצותיו חפץ מאד, תמים אתה בדרכך גם כי תלך בגיא צלמות, עמל וכעס תביט, בכל אשר תעמול תחת השמש על ה' ועל משיחו. שכרך הרבה מאד, ותחת הנחשת אשר לקחו מאתך זהב וכסף יבוא. ברכת ה' היא תעשיר ותחת און אשר עשו נגדך שעמלת בו ששון ושמחה ישיגוך צדק לפניך יהלך לאור באור החיים, באור פני מלך, וזורעי עמל יקצרוהו.

גם אני לא אחשוך פי, הואלתי לדבר אל אדוני על דברת בני האדם, את עמלנו ואת לחצנו, מנהיגי הקהל הזה שוכני סנה התלאות כמטרה לחץ, הט אזנך ושמע, שומע אל אביונים, התלאה אשר מצא עם ה‘…. קהלת ארזילה ממלכות ישמעאלים. פקח עיניך, פוקח עורים נשיא אלהים, והאזינה עדי ושמע, ראה עניי ועמלי יום ולילה רבים עמל ואון, לא שלותי ולא שקטתי זה ששה חדשים הנה אדונינו המלך יאריך ה’ ימיו על ממלכתו, עמד וימודד ארץ המון עמים רבים, נשא נס לגוים, ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבואו ויקבוץ אניות הים ומלחיה. כל תופשי משוט כל חובל ויעבור ארץ אפריקאה, לרשת משכנות לא לו ויחן שם על עיר ארזילה עיר מלוכה רבתי בגוים ויורה שם חץ וישפוך עליה סוללה, ואיש לא עמד בפניהם ויעלו העם העירה אִיש נגדו וילכדו את העיר, ואת הכל שללו, כסף וזהב אשר עמהם משה עד שלמה בזזו להם, אם כי המלך והקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות בביזה לא שלחו את ידם, ראה ויתר גוים לעשות כרצון איש ואיש, ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה, עשרת אלפים במכסת נפשות, אשר למות למות ואשר לשבי לשבי, אחרי כן לקח לו מדינת טאנגיר שרתי במדינות מפחדו תרעש הארץ, ועם היות קהל היהודים האומללים היושבים בארזילה מפוזר ומפורד בתוך העיר מזה אחד ומזה אחד, ורבים היו חללי חרב מבני קדר אשר הלכו שבי לפני צר, הנה בחמלת ה' הפלא חסיד לו ממכון שבתו השגיח על גוזליו ורחף, ומבני ישראל אל מת אחד… ויהי כל נפש יוצאי העיר בשביה נער וזקן בנות ציון ואנשים מבני ישראל, חמשים ומאתים העטופים ברעב ובצמא בעירם ובחסר כל, וכי ראינו בני ציון היקרים עם אלהי אברהם המסולאים מפז לעבדים ולשפחות נמכרו בכור עוני וברזל באה נפשם, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל מלאכה נמבזה….. הסכמנו יחידי הקהל, לקרוא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח, ולתת כופר נפשם מכספנו וזהבנו אם מעט ואם הרבה.

ולי אני עבדך עם יתר המנהיגים צדיקים וטובים ממני הרימו מתוך העדה שנים עשר נשיאים כמספר שבטי ישראל לעשות מעשה הצדקה להוציא ממסגר אסיר, וישלחו אותי ואיש אחד מהמנהיגים מעיר אל עיר אנשים תמיד עוברים בארץ להוציא את בני ישראל ממצרים לתת פדיון נפשם, וכה אמרו אלינו השרידים ברוח נדיבה הרבו עלינו מאד מוהר ומתן, ואתם כתבו על היהודים האלה כטוב בעיניכם להוציא כל איש ואשה מיד עושקו, עני ואביון מגוזלו לא תשאר פרסה, וכסף משנה קחו בידכם והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בכסף יגאלו.

שנינו אנחנו בדרך נחנו ה' על דבר כבוד שמו ויתן אותנו לרחמים לפני כל שוביהם, ובכסף מלא בימים או עשור פדינו מאה וחמישים איש, גם פה העירה ובשאר המדינות הן רבים עתה עם הארץ פדויי ה' על ידינו, כיד ה' הטובה עלינו מאתים ועשרים נפשות, ויקר פדיון נפשם, עשרת אלפים כפולות זהב… ויען וביען העניים המרודים האלה לא נדבק בידם מאומה מן החרם, ערום הלכו מבלי לבוש, ואין להם לאכול, וכלם גוי אשר לא תשמע לשונו, הוצרכנו לבקש מפה ומפה איש ואשתו הבנות בנותיו, והבנים בניו, להושיב כל יחידים ביתה להשיב לב אבות על בנים, ולעשות להם בתים וכלים מכלים שונים ובגד ללבוש, ולתת לפניהם דבר יום ביומו בר ולחם וככה יהיה שנתים ימים עד אשר ידעו משפט (אלהי?) [עם] הארץ ואף בניהם ילמדו שפה אחת ודברים אחדים מעם לועז.

והלילה הזה ליל שמורים הוא כולם בחצריהם ובטירותם, יודו לה' כי טוב יחד ישאו קולם ויריעו כל בני אלהים, עבדים היינו זה ימים מועטים ויוצאנו ה' אלהים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. ועתה הננו אנחנו ככל המון ישראל בני חורין, מוציא אסירים בכושרות יוציא מכור הברזל העניים והאביונים הנשארים מהם בשבי והמה כשלשים איש ה' צבאות יגן עליהם והנה לא נפדו עד הנה כי נפלו ביד אדונים קשים…. הלכו בדרך רחוקה מעבר לים ואינם פה עמנו היום והיה כבואם בא יבא ולא יאחר פדותם בע"ה המוציא אותם מתחת סבלות מצרים, יבא נפוצות יהודה יקבץ ממוצא וממערב, ולא ישמע עוד חמס בארצנו שוד ושבר בגבולנו ולא יתן המשחית לבוא אל בתנו לנגוף.

הן אלה קצות הדברים היו עלי לטורח, טרחם ומשאם כל היום וכל הלילה לא יחשו ומה שמץ דבר הגדתי לפניך, יודע דעת עליון! סוף דבר בכל ממלכות הארץ הלזו לא שמענו ולא האזננו, עין לא ראתה עם רב מישראל כזה עבד עבדים יהיה ביום שבות זרים חילו ונשים רבות מיהודה כאלה שבויות חרב. ועל כן כל השומע בשם ישראל יכנה תצלינה שתי אזניו, ספקו כפים ויניעו ראשם, יהי שם ה' מבורך! —

גדול העצה ירא אלהים! הנה אדונינו המלך ישמח בה', שולח אל מעלת האפיפיור מלאכים לפקוד לבוא להשתחות לו לשמו ועפר רגליו ילחכו כפעם בפעם בהמשח הגדול, שישתחוו לו כל מלאכים. ומלאכיו המה השר מאד נעלה לופו די אלמידה והחכם עיניו בראשו איש טוב זה הדוקטור גואן שיזירה, המוביל כתבי אליך, והמה רואי פני המלך הקרובים אליו, ויען הדוקטור בטוב לבבו, בין דין לדין בין נגע לנגע דובר שלום לכל זרענו תמיד ידרוש שלומם וטובתם כי יש לאל ידו, נפלאתה אהבתו אלי אענדו עטרת לי, ובעבור שיהיה שם לפה הוא ידבר אל האפיפיור, חלינו פניו שידבר בעניני הקהלות, ישמרם שומר ישראל ויוכיח לפניו על פי התורה לתת את שאלתנו ובקשתנו, והיה בעבור כבודו גזר אמר וידר נדר לדבר טוב על ישראל, וצרור שאלותיו ובקשתינו לקח בידו להיות לו לזכרון. אם נא מצאתי חן בעיניך אדוני, דבר נא באזני האנשים האלה, מדברך נאוה דברי שלום ואמת, ואמרת שמכנף הארץ זמירות שמעת שיר למעלות למלך אדונינו והיותו עושה משפט וצדקה לכל עמו, אוהב את היהודים, מלך במשפט יעמיד ארץ, ובשכר מצוה זו כל גוים יעבדוהו יהיה שמו לעולם, וירד מים עד ים ותנשא מלכותו למען ידעו כי יש אלהים בישראל ויש אתנו יודע עד מה, ובכל מקום אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת מבני ישראל המה. ולדוקטור לבדו אתה תדבר דברים טובים דברים נחומים ישא מדברותיך חן וכבוד כי הוא רוחי ונשמתי אוהב טהר לב גדול ליהודים, ואשר ידרוש מאתך תהלתי אותה אבקש שבטובתך תנחהו, תעשה לו עזר כנגדו, האם אין עזרתי בי? ועשית עמדי חסד ואמת והוא יגיד לך בסתר את בקשתנו אשר אתו ואת הקורות אותנו ואיש אל ידע בכל אלה.

רב העליליה! אתה צוית פקודיך שאשלח לכבודך פירוש הכתובים לרד“ק זלה”ה והצגתי לפניך עטרת זקנים אשר עשיתי, ופירוש ספר אלה הדברים אשר אני עושה, והנה לבד זה מצאתי מפירושי הכתובים מלבד ספר תהלות אשר הוא אצלכם וכו' ופירוש ספר אלה הדברים לא נשלם עדנה בסבת שבתי הבית מעט, ומסעי יסערו להפיצני מדלתות העיון ולא יכולתי, והיה בהניח ה' לי, לא אתן שנת לעיני עד הקימו ועד עשותו, ואביא את אשמי לאדוני, וכל הדבר הקשה יעלה על מזבחך לרצון לכפר עליו וסמכת את ידך עליו. והנה מאמר עטרת זקנים הלא מצער הוא… אבל מה אעשה ותשורה אין להביא מיגיע כפי לפניך איש האלהים, על כן קדמתי לשלוח לך תשורה המאמר הקטן, עיניך תחזינה משרים.. וממנו תראה הדרך אשר באתי בו בפירוש התורה, האם אני הולך בדרך כל הארץ או הייתי עוקש דרכים. ואולי הגיון לבי לפניך לא הדריכוהו בני שחץ ימצא חן בעיני אדוני. והספר הזה מנחה היא שלוחה לאדוני קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, עמך ישב במקום אשר יבחר אדוני, המדרש הוא העקר, עוד כל ימי הארץ, למען תזכור עבדך בן אמתך, השולח אמרתו ארץ מרחקים הי אהבתי את אדוני, והנה הבאתי את פרי ראשית האדמה אשר נתן לי ה'.

אדוני צדק! בוחן לבות וכליות יודע, הן בָנַי עצם מעצמי ובשר מבשרי ישרתונך, והאשה אשר הוכיח ה' לעבדך ליצחק היא גם היא אמרה: אחי! האלהים אנה לידך ספר ולשון כשרים מעשה אצבעותך להקריב קרבן לאדוני לקשר מעדנות אהבתו, למה יגרע שמי מדלתי ביתו בית ועד לחכמים, אלהים יכוננהו עליון לבלתי הקרב קרבן לאדוני במועדו מנחת זכרון, ויען לא ידעתי ספר הנה נא לי נערה בתולה שחורה היא ונאוה, והיא שפחה מלומדת לעבוד, דברה לשונה בחכה כאחד ממנו אקריבה נא אותה אל הגבירה אשתו כגפן פוריה בירכתי ביתה, תזכור אהבתי אהבת נשים לפני מעלתו כאשר בא זכרך אל פני האדון! ואשמע בקולה, והנה הדוקטור גבירי יוליכה לכבודך כי היתה נאמנת בביתו כל הימים והלכה עמו כאשר היתה באמונה אתו.

הבן יקיר לך מבני הנביאים בנך בכורך, שמי בקרבו ר' יצחק י"א, ברך ה' חילו, הרבה עליו מהר פקודותיו שבע שמחות את פניו, מפיל אני תחנתי לפני המלך ה' יאר פניו אליך ויחונך, חנון יחנך לקול זעקך רוח חן ותחנונים, כנפשך ונפש עמל זרזיר מתנים ירוץ אל המערכה לעִבוד עבודתך, לבי רודה ורוצה את אבניך, וכי ירחק ממך ענוש יענש לחזות בנעם אדוני ולבקר בהיכלו כלו אומר כבוד.

כותב בפרשת ה' נראה אליכם שנת לר"ב תרבה נחלתו. יצחק בן לאדוני דון יהודה אבארבאנאל זלה"ה בלישבונה.

הרב ר' יוסף שלמה דילמידיג אל החכם ר' זרח

לעץ שתול על פלגי החכמות ומתערה כאזרח, הלא הוא החכם הכולל במוהר"ר זרח, צדיק כתמר יפרח.

אחוז בחבלי הבלי יושבי חלד, בין שיחים נוהק וגועה, תחת חרול יסופח ולתענוגי בני אדם לא לבי הלך, יברח כצבי נדמה וכנשר ידאה ואני בתוך הגולה, אויה לי כי גרתי משך עם אהלי קדר בקצה ארץ ליווניאה ירכתי צפון, הרחק מאד מאדם העיר אשכבה לוהטים ולחיי למורטים, השברתי קדרתי, דוה לבב ונכאה, כושל ברבים נעקש דרכים שודד בצהרים, בין תנור וכירים כי יתחמם, ועל כנף שקוצים משומם, כעצל טומן יד בצלחת להשיבה אל פיו נלאה, ילדִי הזמן סבוי סבבוני, כטיט חוצות ידקוני ירקיעוני, וירעצו וירוצצו סעיפי ועמודי שמי רעיוני ירופפו נמו שנתם פקו פלילה שגו ברואה, נבהל לתמורות הימים כתנים בימים, מתהולל באימים, ובולס שקמים, מלקט אורות, לוחך עפרות מורדף בלי חשך ממזרות, כנמר על דרך אשור אם אראה אור כי יהל מחריש משתאה.

ואשא עיני ואראה והנה שתי מגלות ועל ראשן גולות, כמראה זהר כעין החשמלות, בקנה אחד עולות בסופה ובסערה דרכו ודרך לחזיז קולות, ספירים מעולפות וברוח אלהים מרחפות על פני רפידתן זהב וכסף וחן רצופות, בפתחי עמדתי מרעיד ואשתומם על המראה, כי אלהים ראיתי עולים, אור גדול במושבותי בנות מלכים ביקרותי הבתולות היפות ולהן כנפים ככנפי החסידה כבני רשף יגביהו עוף כצפרים עפות…. וכנפיהם לארבע רוחות פרושות אבני נזר מתנוססות, עש כסיל וכימה מכסות, אצות רצות ולא חשות הוד והדר לבושות, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, כלהט החרב המהפכת והכרובים, פלצות בעתתני לא ידעתי נפשי שמתני, שמה החזיקתני, זחלתי ואירא תסמר שערת בשרי כעין הקרח הנורא… ואפול על פני ואחבא בחגוי הסלע נאלמתי דומיה ותהי עלי סתרה.

והנה מגלה שלישיה תעור קשתה עריה ותאמר הך הכפתור וירעשו הספים, והיתה… מעוררת רעיוני הנרפים והגיוני לבי העטופים, ולא שוה לי עד כי ברשת המליצה נלכדה רגלי, כמו רועה אוילי, כי בין שורותם יצהירו ממזרח יאירו, יעירוני ויעוררוני, באהבה ואחות שלום דודים הרווני, ושביבי אִשָׁם (שאבוני) סבוני שאפוני, והעינים אשר הפחידוני המה הרהיבוני. והנה תסובינה אלומותיהם ותשתחוינה. השבעתי אתכן בנות ירושלים תור ויונה חנה ופנינה מה תבקשנה מי אלה־כעב תעופינה אשר באחו תרעינה וכדבורים תעשינה. ותאמרנה: איש מִשְׁרִי אשר מראהו עירא היאירי, שלחנו אליך, למשש ולראות כל בית כליך, ואת כל אשר נמצא באוצרות היכלך, יהי שלום בחילך. ותכהינה עיני מראות במראות הצובאות, ונפשי יצאה בדברן עמי ואהי משמים בתוכן. אשכול הכפר הנותן אמרי שפר, למי שיג ושיח יביע אף יצריח, למי נשמת חיים תפיח? הלמתים תעשה פלא? חרוץ עלי טיט תרפד? תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד? ואנכי איש שחוח רמה וגוש עפר, רקמתי בתחתיות ארץ, והזמן פָּרַץ עלי פָּרץ ונפשי שכונה בעלית עיר קטנה וביציע התחתונה והתנודדה כמלונה, ואיך תשאני על כנפי נשרים, ותביאני הר קדשך אל הר המור ואל גבעת הלבונה? אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה? איך נפלת משמים הילל בן שחר כי תכלול עלי מכלולים..? ועל עיר קטנה בנית מצודים גדולים? ובחרשים בירניות וּמגדלים? וסלעים מחסה לשפנים שמת כהרים הגדולים ליעלים? הכרע הכרעתני ותלעג ואין מכלים!… כי תהלותיך עברו ראשי, הפעם יזבלני אישי, דבקה לעפר נפשי. והשירים השלוחים אלי הרימו עטרתי, הסירו את מעילי נשאו את רדידי מעלי, העטית עלי בושהּ סלה, כי האמרתני ורוממתני על כל ברכה ותהלה וראיתני תור האדם המעלה, ותשים כליל על מזבחי ומזבחי קטון מהכיל את העולה….. ואם רוממות אל בגרונך ואין כל דבר נעלם מנגד עיניך, איש לא נעדר כלם יכתבו בנאדך הלא בספרתך, ארזים לא עממוך וארוזים במרכולתך יהיו נא לראשי אבות מטותיך, זרע ברוכי ה' המה, והעטרות תהיינה לחלם ולטוביה ולידעיה, ולחן בן צפניה, לזכרון בהיכל ה'….. הסר מעלי המון שיריך למען שורריך, וצוף דבש אמרי נעם יערך הביאהו המלך הדרך, אל תחשוף יערך ולא יכנף עוד מורך. כי איש לפי מהללו, ומשלוח מנות לאין נכון לו, לנצח יאבד בגללו, והיו כלא היו, כי לא לו.

כי קול שופר שמעת נפשי מנהמת כיונה מעלבונה לאמר מה יקחך לבך ומה לך איפה כי עלית כלך לגגות, כי תבהל את תמרוקי ותקשר את מעדני? שויתני כתבור בהרים הר אלהים זה סיני, והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה'? מה בצע כי תרבד לסרוחים על ערשותם מרבדים, כפרים עם נרדים, ותלבישני בגדי מחלצות וחמודות כאנשי מדות כאלו היו לי בחכמה עשר ידות, ואלה הבגדים מדי שאולים הם ולא יאותו לגמדים לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, גם כי קרתי ושתיתי מים מן הברכה העליונה, מראש שניר וחרמון מראש אמנה, לא התאבכתי בגאות עשן מיום היותי על ברכי אבי באמנה, קראתי לענוה קרית חנה, ברית כרתי עמה, וארשתיה לי באמונה, בחיקי תשכב והיתה לי אילת אהבים, כל עוד שגדלתי והוספתי חכמה לא גבה לבי ולא פניתי אל רהבים, ואף כי לא נכחד גלמי ממני כי ממעונות אריות אני ממשפחת רם… ומעיר גדולה של חכמים וסופרים, לא לזאת רם לבבי לקלקל את השורה לא התיחסתי לבכורה. לא ישבתי כתמר דבורה ולא שמתי באפי קטורה, מתרפס ברצי כסף שוכב בין שפתים, ישן במעגל בירכתים אֵרָדֵם, ותאבל בעפר רגלי חכמים, אוקיר אנוש מפז ואדם לוּמַד מכל אדם, אף כי מגן גבורהו מאדם.

ואני בטבעי אוהב הקבוץ המדיני, נוהג צאני אחר המדבר ההמוני, ושם חביון רועה גדיותי, בדרכי עמי אחר פרסום הרעיון בוקר בקרי אחרי הדמיון, זולת הדעות העמוקות אשר נאמר עליהם כבוד אלהים הסתר דבר, עשיתים כבשים ללבושי, והנם טמונים בתוך האהלי תחת מראשותי, אובילם לשרידים אשר ה' קורא לאוהבי אַחַי ורֵעַי שַׁי…..

שמעה אזני ותבן לה נאמנה כי נכספה וגם כלתה נפשך היקרה לירד לעמק החקירה, כנפי יונה נחפה ואברותיה בירקרק חרוץ, כספך בא אלי החרוץ.. לא יכהה ולֹא ירוץ, כגבור לרוץ אורח, וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה השמים ושמי השמים לא יבלבלוך ומלין לצד עילאה תמלל, ובין כוכבים תשים קנך… גרסה נפשך לתאבה, אהבה רבה אהבת החכמה, אשר בשם פלסופיאה בפי חכמים מקדם היתה שומה. ורעיוניך יעלו אבר כנשרים יחפש עולות תמנו חפש מחפש, עברו משכיות לבב אנשי מצותך. כל אוכל למודי, טבעי, ואלהי, תתעב נפשם, עליצותם כמו לאכול עני במסתר, חוקר וסוקר עיניו לנקר, קורץ עין יתן עצבת בלבם יסובו עליו רבם… ואלו לכבוד ה' היו דורשים ולשמור משמרת התורה, לבלתי סור לבבות הלומדים מעיון הגמרא יצאו חלוצים חושים החרשתי…. אלא שאני רואה כי החשך יכסה ארץ, והן רבים עתה עם הארץ שגם כי מלוא רוחב ארצך ישיבות ומדרשים. הלא מצער הוא הלמוד בערך רבוי האישים וכלם כאחש רודפים אחרי המחיה והכלכלה הגשמית, משאות שוא ומדוחים, גם המסולתים שבהם השוקדים על דלתות ה' שערי ציון המצוינים בהלכה, הנה כל מגמתם להיות מלמדים ושופטים או ראשי ישיבה זו רעה חולה, נחלה מכתם להיות היקר לזולל והעיקר לטפל תכלית פעולתם נכריה עבודתם.

וגם אלה ביין שׁגו ובשכר תעו, ובעת הקציר בתקופת השנה המה ראו כן תמהו שהחפצים היקרים שנדמו בעיניהם מרגליות נהפכו בידיהם לזכוכיות, ואחר אשר כלו הזמנים היקרים במסעות לירידים ולמשתאות בעצה נבערה, ולא הבינו לא בחכמה חיצונית ולא בתורה, נעשו צוררים לתבונות, ומכעיסים ונוכלים לומדיהם ומחבלים כרמיהם….

וגם אמנה המכונה בשם חכמה חיצונית בת אבי היא לקח טוב ומתת אלהים החונן שכלנו־אשר בו נתעצם ועמו מקור חיים, באורו נראה אורים… אם ההגיון והנלוים אליו ממלאכת הדקדוק והמליצה והשיר להבין כ"ד הספרים הקדושים שמליצתם צרה ונתיב השיר שבכתובים לא ידעו עיט, ולהשיב למתחבלים כנגדנו… ואם החכמות הלמודיות המגביהי לשבת תכונת הגלגלים לא ידע אנוש ערכם ומצבם האמתי עד היום, וכל איש אשר נשאו לבו יבנה בנינים ויכין סולמות לפי דרכו בתחבולות נפלאות ועצומות אולי יוכל לבוא אל תכונתם וסבת תנועתם, הם המספרים כבוד אל ומראים על מעשה ה' כי נורא הוא. והשכלים הנבדלים ומציאותם, המשפיל לראות חכמת השעור מה רבו מעשה הגיאומיטריאה, הנותנת קצבה לארץ רבה לארכה ולרחבה תעלה לדעת גובה הרקיעים ומדור הכוכבים, תרד בעמקי הים ובמים עזים נתיבה, תמד אשורים במעגליותיה, ולא יבצר ממנה להוציא ארץ ממקומה, כל יקר ראתה עיני בה כי רבים בנים ילדה… ואם חכמת הנגון להבין שעורי הקולות והיחסים הרמוניים, לדת לעוף את יעף דבר הקול בקצה האיים כאשר נרמוז מה שבלבנו על ידי לשונות הגוים, והיא בהיכלי מלך תשכון, בהיות רוח אלהים רעה מבעְתָּם ישביחו על ידי הנגון והזמר גלי מרירותם. אמנם כי תכלית אחרת לחכמות הלמודיות נוסף על כל הטובות הנזכרות והתועליות להרגיל שכלנו לפשוט צורות הדברים מחמרם, היא דרך לחכמת האלהית… ואם חכמת הטבע היא אם כל חי מלפנו ההתחלות והסבות והצורות והאיכויות והסגולות ההוות הד' היסודות שבכללם רפואת הגויות תפרוש כנפיה עד רקיע השמים ובכל הנראה באויר תציע שאול לדעת המחצבים ומבטן מי יצאו המעינות, משוטטת בתבל לדעת תכונת הצמחים והדגים וכו' ותבנית חלקיהם ותועלות אבריהם, ולהורות נתן בלבה להרבות המינים בהרכבת עצמים שונים… ולהפשיט המרכבים הדוממים מצורתם להחיותם… ובכלל־עסקיה וחקירותיה רבו מספר הוא ידיעת הנפש הדברית וכחותיה ופעולותיה כפתוריה ופרחיה. ואם ההתבוננות בכל אחד ואחד מהנמצאים מביאה האדם להכרת הבורא יתעלה ולרומם אדון כל טוב מסבה, כל שכן מבשרנו נחזה אלוה עושנו ולהללו על כי כל משפטיו תהום רבה, ואם חכמת המדות בהלכות הנהגת עצמו וביתו ומדינתו, חיי ראשי זו היא דרך ישרה שיבור לו הרוצה להשלים נשמתו….

לפנים זאת בישראל כל חכמה ותבונה בסיני נתנה למשה היתה למנה, ובימי הנביאים אנשי אמונה מהלכי המאורות נשים באות מאירות, ומליצים ומשוררים ורופאים וטבעיים לרוב בין העבריים, גם חכמת האלהית הקבלה העיונית, הצפור החיה מצאה בית והיתה מסורה ליקירי ירושלים בני עליה, וחכמת הלמודים קן לה והניגון שתה אפרוחיה בין מזבחות ה' צבאות בחצרות אלהינו יפריחו בימי המלך שלמּה. והנה היום בעונותינו ועונות אבותינו כאורך הגלות והדלות נחשבו כוכבי נפשנו רפתה רוחנו ונסרחה חכמתנו, אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע לעשות למלאכת השמים כַוָנים ויסכרו מעינות החכמה וחשכו הרואים בארובות, הלא נכריות נחשבו החכמות בעיניהם, והפרה הלבנה ובושה החמה הלכו חשכים ואין נגה להם,… וכוכבי השמים וכסיליהם בדור הזה מי מנה, זולתי אחד מעיר ויניציאה שר וגדול ליהודים שמו נודע בשערים הרב הכולל במהר“ר שמחה לוצאטו יצ”ו ידע בכל חלקי החכמה הלמודית וכו' ושני לו ממדינת מצרים בעיר אלקהרא הכרתי איש נכבד וחכם גבר הוקם על השר האלוף המוהכ"ר יעקב אסכנדרי איש אשר רוח בו וכו‘, וכבודך השלישי נפלאתה חכמתך בעיני, ויקר תפארת כספך, ולא האמנתי לקול השמועה מארץ מרחק עד שראיתי דבריך, כי לחפור את ארצי הרזה באת ולנסותי בחדות, ולי אינך צריך שמכותלי ביתך ורצפת אגרתך נכר שלך בכל חכמה עשר ידות, וזולתך עם שני שני צנתרות הנזכרים, בי נשבעתי בכל המדינות שהלכתי בערים ובכפרים שמבחר ישראל פזורים, לא ידעתי מבני עמי חוקר ודורש בחכמות הלמודים…. והעדר ידיעתם עשה להם החיל הזה, את החיל הזה שיספרו בגנותם של למודים וחשבו יהי עליהם סתרה על האולת והחסרון… וכי אחפש בנרות בַחורים בְחורים נחבאים וזקניהם הוזים חולמים… ומה נעשה יקר וגדולה לבורא העולם מהנעדרים מכל חכמה ואיה איפה מורא עבודה או תפלה במקום שאין הכרת הפעולה? אכן כל פעל ה’ למעני! חי נשי אם אין אני כאן ובני עליה אשר בכילי, נמצא בכל מלאכתו אשר עשה יגע לריק ולבטלה!! —

וגם אני כמעט נטוי רגלי ורבי חכמתי שכחתי בגלותי וכל ספרי הוני ועשרי, עזבתי בבית אבי, כי במקלי עברתי, תרתי הצי הישוב ולא לקחתי בצאתי ממקומי אפילו שלשה סלי חרי, ומיום שבאתי למדינת פולין אזל הכסף בהשקות בכלי זהב, והאש תוקד בקרבי, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה לדעת דברים יקרים חדשים לבקרים, ככה נתקררה דעתי וחומי חלף ועבר… ואיך אבוא בגבורות ואצא כפעם בפעם ואנער, כי עמי היתה ושלחתיה, וכחי סר מעלי ואיננו עמי כתמול שלשום בחכמה.

ויהי מה מפני שאין מסרבים לגדול שכמותך הנה אנכי בא אליך בעב הענן מרב העסקים הגשמיים המכתירים אותי, והחולים המקוים לישועת ה' ולרחמיו על ידי, והמה שרים וסגנים אשר נעריהם וזקניהם משכימים לפתחי בעגלות ומניעים אותי מעיר לעיר, כבוד והדר יעטרוני בחלק שפתם ובהרבות מתנתם ימשכוני בחבלי אהבתם ולסבתם, אי כבוד! נפסקים העיונים האלהיים ובלים הזמנים היקרים ויפרעו כל עצותי הנכבדות. שהן אמת דעתי היתה לחבר ספרים בלשון העברים כוללים כל למוד ומדע ללמד לבני יהודה קשת ומלחמה ולא יבושו כי ידברו את אויבים בשער בכל תושיה ומזימה. והנה הבלי זמני הרפוני מנוחה ומחשבותי ספו תמו היו לשמה, ואמר הפלוסוף בשמע הטבעי שהחכמה נקנית בישוב ובהשקט כי רבים חללים הפילה הטלטלה, ויצומים כל הרוגי הטרוף… ידעתי אדוני ידעתי אך חכמתי לא עמדה לי לרפאות את המחלה הזאת, ולא מצאתי בכל ספרי תעלתי, צרי לטלטלתי, כי כל עוד היותי על אדמתי צרכי גויתי עלי והחמר העכור שבננו חרפה היא לנו, ישיגוהו מקרים הכרחיים, ומי יחיש עליו חוץ ממני כי אין לו גואל זולתי, אף כי אישון כמוני בלי אח וקרוב כי גר אנכי בארץ לא לי, וכל רואי ומכירי יעידון יגידון כי אם נכנסתי מימי באכסניא כדרך ההולכים למרחקי ארץ כי לא נהניתי ממלחמת מצוה רשות או חובה… תהלה לאל שגמלני, אני מכניס אורחים ותלמידים אוכלים על שולחני, אסיף אאסיף יעקב ההולכים מעיר לעיר נדחים וביתי פתוח לרוחה, פזרתי נתתי לאביונים ולחולי עמי לחמי נתן מימי נאמנים, ואם אין אני לי מי לי?… אפס כי הפלגת רבוי הקנינים הם ממניעי השלימות ששב העבר להיות לרב, ושמירת שלום הצאן כל תכלית הרועה ואין זולתו. ועל זה אמר החכם עושר שמור לבעליו לרעתו, אמנם ההעדר החלוטי מהקנינים הנכבדים המתכותיים, אין ספק יביא האדם לקצר רוח ותלאה וסכלות, וחכמת המסכן בזויה. סוף דבר הכסף יענה את הכל, הוא משפיל אף מרומם, אשרי מלא כפו מהם להיות לו מעיר לעזור להשגת החכמה ואת היותר ירדפהו עד חרמה. ועתה אחר בקשת המחילה, אכנס עם כבודך בדבי עם ותוכחת מגולה, למה לא הלכת אלי מאה או מאתים פרסאות בעגלה, והלא אני עברתי ימים ונהרות ומדברות לראות כל יושבי תבל ושוכני ארץ, בחסרון ממוני ובסגוף גופי, אם כח אבנים כחי? ואלו החכמות אינן נקנות לבד בדמים, אלא באימות מות עצומית האח לבי ובשרי! כמה היינו מרבים ללמוד ולחקור בסתרי תורה והמפרשים והמחברים והייתי מחדד שכלי הנפגם ונרצם במשחזת ספיר אבניך, וכפטיש יפוצץ סלע הייתי מוציא אש דת כל חמדת ישראל בראות פניך והיינו חוזרים לחקור בכל ספרי אפלטון ואריסטוטילוס וכו' וכן בחכמת התכונה ספר האלמגסטי ותלמי וכו' והיינו מעיינים בכוכבים על ידי כלים גדולים ומשם היינו יורדים לארץ לדעת כל פרטי מקומות הישוב וכו' וכל הנכלל בגיאוגרפיא וחכמת עושי מלאכה במים רבים יורדי הים באניות, ומשם בחכמת התחבולות הנעשות במים ובשטים עליהם וכו' ומשם היינו פורשים בים חכמת ההבטה והמראות וכו' והיינו חוקרים באיכות והויות הגיונים וכו' והיינו מעיינים בחכמת הצללים וכו' ובכללות חכמת השיעור וכל המלאכות המיכאניקית האמונות עליה וכו‘, ושם יחדיו נמתיק סוד בחכמת האליקימיאה ועבודת האדמה ובכמה מאה סגולות נפלאות הנמצאות בגשמים וכו’ וברפואות ובמרקחות, ובכלי ואברי האדם והבהמה, צורתם ותועלתם כי מלאך מליץ בינותם ושֶׂכֶל בלתי תועה מנגינתם. ומשם נעלה במעלות בחכמת האלהות והיא תפרד לשני ראשים, קצתם בנויה על החכמה הטבעית בצרוף האמונה וקצתה מקובלת מעולפת ספירים וכו', והנה בשמים עדי בהגיגי לבי יתר ממקומו, ומי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה עמך ותוציאני לרויה, כי לא נתנו דברים אלו להכתב כי אם בלחישה בין הצנועים.. ויפה שעה אחת של דבור פה אל פה מכל יריעות שלמה. ואיך אעלה על ספר כל הצריך להפיק רצונך כרצוני, ואיה סופר באלו הערים אפסי ארץ היודע להעתיק חבורי, ולרשום התמונות כתבניתם והמספרים במתכונתם, ולא יעות דרכו, יעור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים. הלא גליתי לכבודך סבת שהייתי עד היום שמצאתי סופר בחור משכיל מעדת בני מקרא איש מהיר במלאכתו. אמרתי פן דודי בשדי יָלִין, בעברי בבל תאחר ובל תלין. הנני הנני לעבדך, את שכמי נטיתי ומכל עסקי פניתי, ולעשות רצונך חפצתי ומצותך, ולקחתי מלוא קומצי מהזמן יקר הנבראים, ועמך אדוני הסליחה אם אין הקומץ משביע את הארי שכמותך.

רבינו רבי שבתי הכהן (הש"ך) אל הסגן וואלעניטיני ווידריך

²⁴

ב"ה

אבן פנה. אבן בוחן

קנה בינה. הוצק בו חן

הוא אהובי כלבבי הפילסוף מאגיסטער וואלענטיני ווידריך, ישמרהו האל עד יעמוד מיכאל וינוח בשלום מעתה ועד עולם,

היום הגיעני זהורי אותיות כבודך, ומאד שמחתי בראותי גלילות ידך הנקיה מיוסדת על רצפת בהט ושש אנכי על אמרותיך המאירים כספירים, ומזהירים כזהר הרקיע וששון ושמחה תשמיע, כאשר יופי מכתבך הגיע אלי אני עבדך, ומה אני לפני הודך כי הנחת עלי ידך וכי תדרוש בשלומי, וכי תפקיד את יומי, וכי תשאל על מקומי? ומה מצאת בי, כי תבקש לראות מכתבי ואני נער ובער אין בי מאומה, לא תורה ולא חכמה ומה אדע אשר לא תדע? ונא אדוני אל תשים עלי חטאת בהמנעי את מכתבי עד כה והנה עדי בשמים ממעל כי לא עשיתי זאת במרד ובמעל, והנה עתה בא בעצם היום הזה בזאת השעה ובזו העונה, חשתי ולא התמהמתי להשיב מענה –.

ועתה יגדל נא כח אדני, כאשר דברתי לאמר ואת מוצא שפתי אשמור, והנה לפניך ספר הנותן אמרי שפר יסדו אליהו הבחור המשיב חכמים אחור, אף כי מצער הוא ותחי נפשי בי, ותבוא כמים בקרבי, ותהא מנחתי זאת כמו אצעדה וצמיד לזכרון לפני ה' תמיד, ואכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ונא אל ימנע אדוני הטוב ממני, וישמחני עוד במעשי אצבעותיו ובשושני שפתותיו ואמרותיו הנעימים והתמימים יהיו לי למשיב נפש ולכלכל את שבת"י, כי נועם אמריך הקשבתי ואת דרכי חשבתי ואשיבה חורפי דבר, ידידי חמק עבר וחסדו עלי גבר, וגם אני אהיה כמוך אערכה לעיניך כתבים ערבים בכל עת וזמן אשר יזדמן, ואף גם זאת אעשה לאהבת אדוני כי יבקש ממני לקנות לו איזה ספר (ישלח לי המעות על ידי חלוף לברעסלא כי שם עוברים ושבים בתמידות אנשי עירי אנשי מדות) ואקנה לו את אשר יודיעני וכל אשר תאמר עלי לעשות אעשה בעזרת האל יתברך היחיד ומיוחד, הוא אחד ושמו אחד אקרא לאל עליון גומר עלי, ובזה אתן קנצי למלין עתה הפעם, ישמרך ה' סבל צרה וזעם, ותשקוט שאנן כזית רענן כחפץ איש שלומך הנאמן באהבתך הדורש טובתך כל הימים.

העלישוי יום ג' פעברואר הק' שבתי בן הגאון רבינו מאיר הכהן (ת"ך) – 1660 ולכל חבריך המקשיבים אמריך שלום וישע רב אליהם יקרב.

הרב ר' משה חיים לוצאטו אל הרב ר' שמשון מורפורגו

²⁵

הן ישבתי אחור ואחר עד עתה לבלתי השמיע בחוץ קולי כי נחבאתי לברוח מרגש מהמון עם, ובצל קורתי בחרתי הסתופף מובלע בין אנשים כי כן נאה וכן יאה לאיש אשר כמוני עפר ואפר רמה ותולעה ומה לננס בין הענקים, אכן כשם שקבלתי שכר על הפרישה כן אקוה שכר על הדרישה לדרוש שלום לעצמי ולאחרים, ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הן לזאת יצאתי היום ממחיצתי מקול מחצצים מעוררי קרב ומלחמה מקצה הארץ ועד קצה הארץ ואבוא היום אל העין, עין משפט חכמת כ“ת אשר השכילני ואשר הורני בעצת תבונה ומוסר צדק, כאשר ע”י הרב הגדול כמוהר“ר שבתי מאריני הגיעוני דברי פיו פי חכם חן, ומלין באמונה אשיבהו לדעת כי יקרו לי ועל ראשי עטרה העליתים כדת וכהלכה ידע כ”ת כי גם מאז לא עלו דברים על לבבי להרעיש הארץ ולהרגיז ממלכות ובאשר חנני ה' שמחתי בתום לבבי בקרב ביתי ואשר היתה מאת ה' נסיבה להוציא הדברים הכמוסים עמדי לא יכולתי לכלוא כי מבלתי היותי בביתי איש עבר עלינו בדק באשר לא ראוי לו וימצא ולא הטמין עד אשר נתגלגלו הדברים כהיום הזה, ועודני מחזיק בתומתי לכסות דברים שכסן עתיק יומין וסוד ה' ליריאיו, לא דרשתי ברבים כאשר חשבו עלי מחשבות אנשים לא תמימי דרך, כי אם אלי יאספו לשמוע בלמודים החרדים לדבר ה‘. הן רק תוכחת מוסר ודברי כבושים אשים לפניהם, ועל המציאות לא תפול מחלוקת כי מעשה הוא, לא עשיתי אותות ולא נתתי מופתים לא גליתי עתידות ואותיות לא הגדתי, ואם ספרים אזנתי ותקנתי כיד ה’ הטובה עלי הלא הם כמוסים עמדי וחתומים באוצרותי, כי רק לשרידים אשר ה' קורא מביני החכמה ומדע נתנו, המה העומדים בסוד ה' ומתלמדים עמדי ללכת בדרכיו. והחכם כמהור“ר משה חאגיז כי קם היום לשטן להעלות חמה ולהבהיר אף, לא ידעתי מה חרה לו כי לולא כהמולתו היתה שתיקתו, עתה לא נודע מזה לעם הארץ דבר, אשר בבוא ספרו לרבני ויניציא ה”י מאז היה ההמון הולך וגדול, ומהתם להבא הגיע כי גם פה לא נשמע ממנו מאומה אף כי הרב משה חאגיז חשבה לרעה ואלהים חשבה לטובה למען עשה כהיום הזה להחיות עם רב אשר נגע אלהים בלבם לבקש את פני ה‘, כאשר מהיום ההוא והלאה רבים שבו מעון ת“ל והתורה חוזרת לאכסניא שלה. יהי מה דרך הרב משה חאגיז לא טוב הוא כי אין זה אלא פוטר גחלי מדנים לחרחר ריב, ועל הראשונים אנו מצטערים כמה רבים חללים הפילה המחלוקת ועצומים כל הרוגיה כי עתה בא להוסיף עליהם בדברי קנאה וכעס, ולא כדורש טוב לעמו אשר לשמע אזן מארץ מרחק כבר גזר אומר בלא חקור דין לאמר שקץ הם, חברה רעה וסוד חטאים, והוא לא ראה ולא ידע מה אנו ומה מלאכתנו ומעשינו לא נודעו אליו. וזאת שנית אשר להשקיט דברי ריבות הרציתי דברים לפני הרב הגדול כמוהר”ר יחזקאל אב“ד רק”ק האמבורג, אשר העיר עלי כמוהר“ר משה חאגיז כשאון דבריו, ומאמר אחד שלחתי לפניו מחבורי, ומבלי הבין רצה החכם חאגיז הנזכר לחפות עליו דברים דברי און ותעתועים ולגלות בו פנים שלא כהלכה, ואני מראש לא בסתר דברתי להודיע לכל איש ישראל תעות מאמיני הצב”י ורודפי דבריו שכלם דברי בלע תולדות פרץ הס“א אשר פרצו גדרו של עולם, וגם דברים עתיקים גליתי בעון הזה איך הגיע כח הקלקול שתוכל הס”א להטות לדרכה הרע מראשי חכמי ישראל כאשר בעוה"ר עשתה, ודברים כאלה אליו עצמי יחדתי בראשונה ועתה בא בדברי שוא להפוך הקערה על פיה, לא זו הדרך לאיש מקנא קנאת ה’ צבאות כאשר בפיו הוא מדבר, סוף דבר בחרתי להודיע לכ“ת כי כל הרגש וההמולה מהרב חאגיז וחביריו יצא ויוצא, ואין יש פה לבטל דבר מפני הפרסום כי אשר בתוך קהל ועדה אני דובר אינם כ”א דברים הראוים לכל שכל וכל מוחא סביל, רק מישרי לב ועבדי ה' לא אמנע בר כמתנת הטוב והמטיב אלהים חיים ומלך עולם, ולהתחכם על דרכי ה' לא מחכמה הוא כי לא מחשבותיו מחשבותינו, ולתקוע עצמו לדבר הלכה לא לאיש אוהב משפט הוא, והמטיס עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל. זאת העצה היעוצה אל כל איש חכם לב אשר כח בו לעמוד בסודו של מקום לבלתי הרבות המון ורעש, כי בחשאי ובלחישה יכבדני לבוא אלי ואקוה כי לא ישוב ריקם, אמנם להטיף מילין ע“ג מילין בכל הארצות איננו נכון וישר כי לא בדברים יוכח חכם ומלים לא הואיל בם. אחרי כן אצא מלפני כ”ת בקידה אפים ארצה, ועל אשר הטרחתי על הדרת כ“ת ישא נא כי השעה צריכה לכך, וה' אלהי השמים והארץ יעלהו גם עלה על במתי כל טוב והצלחה לאורך ימים ושנות חיים אכי”ר.

פאדובה יום עש“ק כ”ו למב“י הת”ץ.

עבד עבדים משה חיים בלא"א יעקב חי לוצאטו יצ"ו.

הרב ר' משה חיים לוצאטו לחבירי בית מדרשו בפאדובה על ידי אביו

ביום כ“ו אדר א' התצ”ט". ²⁶

“אחי ורעי שלום רב”

הנה ה' אלהים פתח למר אבי פתח תקוה לשובב ביתו כקדם ונפילתו להקים, יאמר ה' ויצליח אמן, ומדי בואו אצלכם, גם אני בא בדברי שלום ואמת לדבר על לבבכם ולתמוך בידכם יאמיצכם ה' אחי אשר כנפשי אהבת אמת אהבתי אתכם וזכרונכם על לוח לבבי, יודע לכם, לא הבדילני מכם המרחק ולא הסיר את לבבי הזמן מהשתוקק לכם ואם הנחתי לעבור ימים על ימים אשר לא העירותי אתכם בדבר ידידותי, לא משכחה ולא להזניח – הן תוי תחזקו ותאמצו והייתם לבני חיל על העבודה התמה ועל תורת אלהינו והאהבה האמתית אשר למדנו את עצמנו במדרשנו, ויראת הרוממות אשר התהלכנו בה אל תסור נא מאתכם, ודעו וראו כי אין חפץ ה' בעולמו כי אם שיכירו עבדיו את כבודו ואת גדלו ורוממו ובמסתרי רזיו יתעלסו, הנה הפתחים הקטנים אשר נפתחו לנו בדרכי ה' למבראשונה ללכת בנתיבות סודותיו באמת אתם אל תניחום ולא יסורו מלבכם הדברים, אך לפחות את אשר השגתם אל תאבדו, ושמחתם בכבוד ה‘, לבכם יהגה אימה ועיניכם עמקים יתורו כי בוחר ה’ ביראי שמו ודורשיו לא יעזוב, ועל לימוד הזהר תשקדו לשמור אותו ואל תניחו, חזקו והטהרו מכל מדה רעה משנאה מכעס ומלה“ר ומדבר שקר תרחקו עד מאד כי יש שכר לפעלתכם ולא יבושו קוי ה‘, ואני לתמי מתהלך בין חברים אשר הכין לי ה’ ועוסק בתורה עמהם במחיצתם ולבי לאלהי, מיראתו לא עזבתי ובאהבתו אהלך להתענג בכבודו תמיד, אחת שאלתיה אותה אבקש אל תגבר עליכם עצלה ואם טרדות הזמן עלו עליכם מקומכם אל תניחו, זכרו כי עולם הזה פרוזדור ליכנס לטרקלין הוא מבטחכם ומגמת פניכם התגברו ותגברו עשו והצליחו, וה' אלהי ישראל יברך חילכם לעבודתו ובמגנו יגן עליכם, ואל האלוף הרופא נר”ו אלומות שלומות, יעלכם ה' גם עלה והייתם רק למעלה ולא תהיו למטה אכי"ר. כנפשכ' וכנפש משתוקק לטובתכם.

אמשטרדם.

משה חיים בכמ"ר יעקב חי לוצאטו.

הרב ר׳ נפתלי הירץ ווייזיל לאביו ולאמו בשלחו להם את ספרו גן נעול

הנני משתחוה מרחוק מול הדרת מעלתכם, ומעשה אצבעותי צירי מחשבותי קחו תחת מלותי, ובמקום דברי שפתי יצהירו שורותי, יודיעו לאבותי, חסדי ה׳ כל טוב אשר גמלני, כי יצא לאור הבית הראשון ממחברתי אשר קראתי בשם גן נעול, הן בעודני עמכם שורק נטעתיו זרע אמת לצדקה והנה כעת הוציא פרח ויצץ ציץ ויעש פרי, ועתה כנפי נשרים ובני עפרים יובילון פרי עבודתי אאל ראש שמחתי, קחו נא את מנחתי אשר הובאתי לכם, למען תברכני נפשכם, ואולם להתנצל לפני מעלת כבודם איך השיאני לבי לקרבה אל המלאכה הזאת לעשותה אך למותר כי כבר התנצלתי בפתיחת הספר, והודעתי כי חסר אני מתבונה ומדעת, וערום אנכי ממדות יקרות ומכשרון מעשים ומה יוסיף עבדכם לדבר רק להודות למעלת כבודכם, שאפילו המעט אשר נמצא בי טוב בגללכם היא, הברכה היא לך אבי ולך אמי. כי ההכנה אל החכמה ואל המדות הטובות הן נחלת אבות… לפי שהענפים בטבעיהם דומים לטבע השורש שיצאו ממנו, וכאשר חפשתי לי בתי הנפש אשר בקר­ב­­י לא מצאתי בהם מידה יקרה זולתי אהבת האמת מידכם היתה זאת לי, כי מנעורי הרגלתם אותי לאהוב האמת ולשנוא השקר ונטעתם בי טבע האמת, ברוכים אתם לה' וגמול ישלם לכם על כל הטובה אשר הטיבותם לעשות עמדי. ואני בקול תודה אשמיע תהילתכם, וכפי פרוסות השמים להעתיר בעד שלותכם ואל שדי יברך אתכם, וענתה בכם צדקתכם כי תבואו על שכרכם, יום מחר, יש מחר לאחר זמן לעולם שכלו טוב, אז ישוב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואז נשיר בערי יהודה ובחוצות ירושלים הודו לה' כי טוב כל"ח דברי בנכם הנושק כפות רגליכם.

נפתלי הירץ ווייזיל.

הרמבמ“ן אל רנה”ו

מאד מאד נתת שמחה בלבי, ידיד ה' בראותי מכתבך לאחיך ידידי היקר ר' אהרן יצ"ו, כי עלה זכרוני לפניך לטובה ושצוית עליו לבשרני מהזיווג הטוב והנעים אשר הקרה ה' לפניך, בחן ביופי וביראת ה׳ היא בשערים תתהלל, אמרו לצדיק כי טוב מצא יאכל פרי מעלליו, ויהי רצון שתדע ותבחין תמתך את מעלת חכמתך היקרה ואז תיקר נפשה בעינה כי היתה לאיש אשר אלה לו. וה' אלהים יריק עליכם את ברכתו, תשקו מנחל עדניו, תראו זרע ותאריכו ימים ותתענגו על רוב שלום.

והנה תוך ימים מועטים יגיע לידו כרך התבור הקטן מהשארת הנפשות אשר חברתי בלשון אשכנז. באמת יראתי להקריבו לפניו עד כה כי אמרתי פן אהיה לבוז בעיניו שאני דורש ומביא ראיות ונותן מופתים על דבר אשר לא תסופק אמתתו בעיני כל איש אשר בלב ישראל יכונה, כי הוא סעיף מעקרי אמונתנו הקדושה, אחרי שאין גמול ואין ענש לפי דעת מכחישי ההשארה, ובלעדי זאת מתוך חבוריו המלאים אמרי שפר נדמה בעיני כמתעב החקירה בדרכים הללו מכל וכל כאלו היא חשודה בעיניו, פעמים ביגיעה לריק ושקידה לבהלה ופעמים בהריסה ח״ו, אמרתי אני עם לבבי אין ספק שקנאת ה׳ צבאות עשתה זאת, כי לבבו שלם עם אלקינו, ואולי ראה או ידע אנשים חכמים בעיניהם חוקרים או פלסופים קראו למו, ומהם נזר אומר על כלם, ואני אנה אני בא בספרי אשר כל יסודותיו ואדניו עופרת החקירה ותוכו רצוף סיגי התבונה האנושית, והייתי בעיניו כמתעתע, ואולם אחרי רואי שלא בשליש אחד יכיל את כי בעלי החקירה העיונית, כי אם בבחינה והבדלה בין עובד ה׳ ללא עבדו, בין מבין אל פעולותיו בתמים, למהפך הקערה על פיה בלב עקש ופתלתול, ושכוונתי כל כך רצויה בעיניו עד שנדבה רוחו להעתיק את הדברים במליצתו הזכה והנעימה מלשון העמים ללשוננו הקדושה ויפג לבי לקול השמועה, בושתי וגם נכלמתי בראותי את ענותנותו גדולה מחכמתו, כי ידעתי מך ערכי ועצמי לא נכחד ממני ויהי מה ספרי לפניך ושים עיניך עליו ואחרי כן תשפוט אם ראוי הוא שיעתק אם לא.

והנה מתחלה עלה על דעתי לכתבו בלשון הקודש והיה עם לבבי שלא ליחס המאמרים אל סוקרטוס כי מה לנו בעלי הדת האמת לבן סופרוניקוס, ורציתי לנטות מדרך אפלטון מכל וכל ולכתוב ספר לעצמי על תולדות הנפש והשארתה, ולימד לקחי על מאמרי רז"ל בהגדות ומדרשות, כי רובם ככלם מסכימים עד מאד למה שבארתי בדרך האמת שלא יתנגד לאמת בשום פנים, לולי מונעים רבים מנעוני לעשות כן המה השיאוני לבחור בשפת העמים כאשר עשו גדולים וטובים ממני, אשר כתבו חבוריהם בלשון הערבי ואין מחה בידיהם, ואחרי אשר נשתנה הלשון השתנה גם הענין ודרכתי בעקבות אפלטון כי הוצק חן בשפתותיו, וכמעט אין בחכמי האומות ומליציהם מדבר צחות כמותו.

והנה חלקתי הענין לשלש שיחות, בשיחה הראשונה בררתי במופת שאין הויה ולא הפסד אמתי בתולדות כי אם ברצון השם גרידא לא באמצעות הסבות ולא בהשתלשלות העלות, כי אם ברצון עושה נפלאות לבדו, ובארתי שמיתת הגוף אינה כליון גמור ואבדון, כי לא יפסד שום חלק מחלקיו כי אם יתפרדו ובזה תותך ההרכבה, ויצא לי מזה על אודות הנפש אחר שאינה עצם מורכב לא תכלה מיתה טבעית לעולם כי אם על הצד הפלא כי אם ברצון ה' גרידא. ובעיני לא יתכן שירצה האל לאבד את מעשה ידיו על צד פלא ומעשה נסים להשיב את היש אל האין, ידעתי שזה נגד דעת הרמב“ם ז”ל בהלכות תשובה, ודברי הרמב"ן ושארי חכמים מסייעים לי. בשיחה השניה בטלתי דעת המגשימים והראיתי במופת חותך שאין גשם משיג לא השגה חושית ולא השגה שכלית, כי אם כל ההרגשות הרעיוניות והדמיונות מיוחסות אל הנפש והיא עצם פשוט. בשיחה השלישי הוכחתי בראיות ברורות שהנפש לא לבד בלתי כלה כמבואר בשיחה הראשונה, כי אף כוחותיה והכנותיה נשארות אחרי מות הגוף והיא מקבלת הנגע והענג כאשר בחיותה בתוך הגוף ויצא לנו מזה שהיא עלולה לקבל שכר ועונש…

הרנה"ו אל הרמבמ״ן

…והנה יצאתי מענין האגרת כי מרוב שמחה ונחת דברתי עד הנה, כי מגלתך תוכה רצופה אהבה, נחת ינחת בה איש כמוני, והיא עוררה שמחתי להרבות דברי, נא אל יקרא עלי וקול כסיל ברוב דברים. וכה אמַר למעלתך תשואת חן חן על ספרך אשר כתבת להורות לכל נברא בצלם, כי בצלם אלהים יתהלך איש, ושיש דין על כל המעשה, ושהצלם הנכבד הזה המבדיל בינינו ובין כל חיה ושאר לעד ועד נצח יראה אור. חזקת ידים רפות במליך, וברכים כושלות הקימות במופת, וירם משה את ידו ויך את הסלע ויצאו מים וישת העם, ועליך השמים יתנו טלם טל אורות להאיר במחשך הלבבות, יערוף כמטר לקחך תזל בטל אמרתך, לא ישובו ריקם כי אם הרוו את הנפשות הצמאות, והולידו והצמיחו בקרבם מחשבות נאמנות. מי יתן והיה לבב כל העם כלבבך, לאחוז בנועם מליך ולחפור את כל איש שפתיך בעיון צח, או אז יכנע לבבם הערל, ואז אחריהם במו פיהם ירצו סלה לסור ממוקשי מות לאור באור החיים. ומעולם לא נאסר דבר זה להוכיח דברי האמונות והדיעות במופתים שכליים, כל דברי אמת בני אל אחד המה, האמונה התורה והקבלה הנאמנה, הטבע ומחקר השכל הישר, כלם מרועה אחד נתנו, מה' אלקים אמת, ואשרי מי שיחזק האמונות במופתים שכלים, ואם יזכני ה׳ ואוציא ספר מעין גנים, שבו חלק אחד המבאר שרש יסר ושרש יבח יתבאר לכל בעל שכל, שכל לשון תוכחה והוכחה שבספרי תנ“כ הונחו על הברור המדעי שאין עליו חולק, פעמים ברור בחוש, פעמים על ידי מושכל ראשון, ופעמים ע״י מופת חותך שכלי באופן שגם בעל הריב צריך להודות, ושם בארתי בארוכה כל מקראי קדש שנזכרו בם לשונות של תוכחה, ולמען אתנצל לפניך ידידי אעתיק פה בקצרה פירוש פסוק אחד שבס' משלי המבואר שם, אמר שלמה ע”ה נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שומעת. פירוש מלת חכם בארנו בספר גן נעול שהוא על בעל מאסף שתי התורות ונוהג כן, תאר מוכיח על המבאר הענינים האמוניים על ידי מופתים שכליים, ומלת שמיעה על הקבלה והאמונה בלי מופת, ועתה יתפרש היטיב, ידוע כי תבנית גוף האדם נאה בצלמו ואמנם אם יתנו עליו גם העדי זהב וכסף אז יפואר ביותר, וכן לענין האמונות והמופתים בעניני הנפש מי שלבו טוב לקבל החכמה והתבונה מפי רבו הנאמן ומתעדה נפשו בחכמה נפשו יקרה מאד. ואולם אם אחר שקבל התלמיד באמונה בא חכם מופלג, וברר לו אמונותיו על ידי מופתים שכליים, תיקר נפשו כהנה וכהנה לכבוד ולתפארת, ועל זה אמר כמו נזם זהב וחלי כתם המיפה יותר את הגוף היפה, כן מוכיח חכם הדובר על אזן שומעת כלומר על אזן התלמיד שקבלה כבר הכל באמונה שתיקר נפשו יתר כאשר היתה עד כה.

הנה פירוש זה לי כסות עינים ונוכחתי שלא עלה על לבי ח“ו לדבר דופי על אנשים טובים וצדיקים רופאי הנפשות הנותנים כבוד לה' ולתורתו, אשר חלק להם הרבה מן השכל והבינה להוכיח בהם דברי האמונות והדיעות, ולולא יראתי כי יאריכו הדברים ותשוב המגלה להיות ספר, הייתי מתוכח עם מעלת אדוני יצ״ו. והייתי מחייבו להראני את המקומות, אשר מצא בספרי כי העזתי פנים לדבר נגד החקירה האמתית ונגד המופתים הישרים, הלא זה דברי כאש נגד מכחישי הדת מנאצי אל הנשענים לבד על שכלם התועה והאומרים שהשכל האנושי הוא החכמה, האומרים לאל סור ממני ודעה דרכיך לא חפצנו כי אין חכמה ודעת זולת מה שיורה עליו שכלנו הנפגם והרצוץ, ולכן הוכחתי במישור לענוי ארץ שכל לשון חכמה שבספרי הקדש, כלם מונחים על החכמה הגמורה שהם החקים האלהיים, וכל איש ישראל המחזק חקי החכמה בטעמים שכליים, וכל שכן מי שרחב לבבו לחזק דברי תבונות שהם האמונות והדעות (לפי שאין על חקי החכמה מופתים שכליים) במופתים שכליים, במעשה שמן רוקח אשר עשית בספרך, ההוא יקרא איש מבין נבון משכיל, יודע, נוסף על אמונתו וחכמתו, ואם אזכה להוציא לאור הספר הנ”ל יתבררו הדברים ואז יסור ממני לזות שפתים.

ורואה אני כי האדון רומז בקצרה ובראשי פרקים להגיד לאיש כמוני מה שיחו בספרו הנכבד, וזה האות כי אדוני חושב שעדין לא קראתי בו, אין הדבר כן, כי היה בידי הספר הזה כמו יום אחד, ומרוב חשקי לשתות בצמא את דבריו, קראתיו מראשו לסופו, ומה מאד מתקו בפי מליצותיו הנפלאות. תמה אני אם יש בדור הזה בין חכמי העמים מליץ וסופר מהיר בלשון אלמניא כמוך, הוצק חן בשפתותיך, ואין ספק אלו כתבת הדברים בלשון הקדש היית מפליא כהנה וכהנה, ואל יחשדני האדון לעזות ולגבה לב אם אמר שתהלה לאל הבנתי דבריו, כי קצת אני מורגל בספרי פלאטא, כי קראתי רעפובליקא שלו, ואמת הדבר כי הגדתי דבריך לפני איזה חכמים אנשי שכל, והיה להם נחת ובקשו פני להעתיקו בלה״ק, והתנצלתי כי אין הספר בידי, כי המשאיל לקחו מידי והשאילו לאיש אחר ולא שב לידי עדיין, ואם יבוא לידי ואוכל לו אעתיקנו ללשון הקדש, ועתה אפריון נמטיו למר על הכבוד שכבדני לשלוח לי את הספר, ואם יצוה ה׳ חסדו, ואפנה לבי מטרדותי, ויקל מעלי עולי, אפן אל מנחתו, ואעתיקנו כפי כחי אולי יהי לרצון לפניו.

אחת שאלתי מאת אהובי ידיד נפשי, יהי נא לבו נכון עלי, יצוה עלי בחסדו ואני אעשה, כי מנעוריו עד היום הזה דבקה נפשי בחכמים ומשכילים, ומצדיקי הרבים. תהלה לאל אינני מכת החנפים ולא מכת המתגאים, דבקה לעפר נפשי ואת דובר צדקות והולך משרים מרומים אשכן, וממעל לכוכבים אשים כסאו, שם יהיה מושבך לחסות בסתר כנפי אלהים, אמתו יהי לך צנה וסוחרה, הוא ידריכך על במתי ההצלחות המדומות והאמתיות כחפץ נפשך היקרה המלאה דעת ותבונה וכחפץ נפש אוהבך השמח ביום טובתך, והדורש שלומך כל הימים.

הקטן נפתלי הירץ ווייזיל.

ושיטה אחרונה תפלה לאלהים עליון, יכתבהו ויחתמהו בספר החיים עם מ״ צדיקי ישראל.

הרב ר' יצחק אייכיל לתלמידו ר' מיכל פרידלענדער

דאנציג יום ה׳ כ“ב אייר תקמ”ד

²⁷

אל תלמידי המקשיב לקולי הבחור הנעים מיכל פרידלענדער יחי' יפרוס ה' סכת שלומו עליך ועל ביתך עד עולם.

כהנתק פתיל הנעורת בהריחו אש, כן נתקו מורשי לבבי בשמעי קול מצהלות הסוס ותרועת איש עתי אשר יוליכני מן העיר אשר אתה ובית אביך שם , החזקתי בך ונשקתיך לאמר זה בני אשר גדלתיו, זה תלמידי אשר הורתיו, וזה אשר אהבת עולם אהבהו, ופתאום אצתי לעלות על המרכבה, הסוס דוהר והאופנים ירוצון חיש עברתי מעל פניך התעפתי עיני בך ואינך בקשתיך ולא מצאתיך. — עוד לא מחיתי דמעי האהבה אשר הטפת עלי לחיי עת עמדנו משתאים ונביט איש אל רעהו מבלתי יכולת דבר מאומה, עוד לא סרה תמונתך מנגד עיני כאשר בקודש חזיתיך, על כל הר וגבעה דמיתי ראותך, בטירות מלכים כי אשתעשע אתה עמדי, בחברת מרעים כי אתעלם זכרונך יעלה על לבי, ואם במסתרים אשים קני שם אתה כי רחמתיך וארחם, והנה ידוע תדע ב׳כי באנו זה שעות שתים אני ואחוזת מרעותי שלוות ושקטות לדאנציג העיר, ונתנו לב לשבת פה ימים אחדים לראות את העיר ואת מגרשיה, ואם עיף ויגע אנכי מטרח הדרך וידי כבדים עלי מהרוח הקר והלח אשר נשב זה הלילה כבלילי טבת, לא אחדול מכתוב לך ידיד לבי! ואגיד לך את אשר קראני מיום אתמול עד היום. —

דע בני ירחמך האל! כי לא תכלית כל הנוסעים שווים אלה יסעו לראות ואלה להראות, זה יסע לקבץ הון וזה יסע לפזרו! זה יתור אחרי חברת משכילים לשמור דבריהם וללמוד מהם וזה ירוץ לחברתם למען יתראה גם הוא חכם כמותם, זה ישקוד על דלתות חכמי כל עיר למען שים לב על גנזי ספריהם ועל אסיפת המינים הטבעיים ועל מעשי ידי אמן חכמי חרשים. ומלאכת מחשבת, וזה ידרוש את שערי החייטים ושוקי הרוכלים לשום לב על השתנות הבגדים השביסים והשהרונים ואת תפארת העכסיס זה יחקור אחרי תנובת כל עיר ועיר ומצב אנשיה ותחבולתם להביא ברכה אל בתיהם וזה יתור אחרי קרנות שותי שכר ובתי השחוק למען דעת לכמה פנים יפזר הונו — לא כן אנכי עמדי היום, ידעת רעי! כי לא נשאתי את רגלי כי אם לכבוד בית אבי ולאהבת שארי אמנם בכל זאת אתאמץ לשום לב על כל אשר אוכל ואם קטונתי לחקור ולשפוט על כל דבר אשר אראה אקשיב אזן לשמוע מפי משכילים ולא אבוש לשאול את אשר לא אדע, והנה ראשית מגמת לבי לשום לב על כל תכונת כל עיר ועיר אעבור אעבור בה, ועל מצב העם הדר בה, ועל כלם על אחינו בני ישראל הדרים שם מצבם ותכונתם אם טוב להם אם אין, אם התחילו לרעות בגן החכמה או ההרפו ידם לנגוע בה או מסבת עצמותם או מסבת זולתם את כל אביא על הספר ותדעהו. —

עוד לא נפקחו עפעפי שחר והשכוי איש בינה להגיד העתות עודנו יושב על בדו בין נשותיו כמלך בכדור, ואנחנו יצאנו השערה, אתה ידעת את דודתך הנעימה ואת לבבה ומי יחיש רב ממנה את אשר עזבנו בצאתנו מן המקום אשר טוב סגור בחומותיו, כמותה כמוני ישבנו כאלמים לא פתחנו פה אם לשום רוחה ללבנו הלחוץ בין אנחות הפרידה. בה ישבנו עד בואנו לעיר בראנדענבורג, עוד לא הביאו הסוסים לרתום המרכבה והנשים ישבו לשתות ואנכי בדד התהלכתי לשוח בשדה אשר על שפת המים, השמש יצא על הארץ ופני הרקיע הטהרו בשמלת תכלת וארגמן משולבות הנה והנה, ולפני כבר ארץ זרועה וכלה מראה עיני להביט אל קצהו, על ימיני היאור הגדול ורחב ידים אניות אין מספר ישוטטו בו הנה והנה ומשמאלי שדות דשנות ורעננות וגנות מלאות כל עץ פורח, למראה עיני כלריח אפי נמלאתי עדנה, ותחי רוחי כי נהייתי כאיש מתנבא עומד במרכז הבריאה להביט אל פעל ה׳ ואל מעשהו ואען ואמא מה יקר חסדך אלהים! בתתך לב באדם לחוש את גדלך ותפארתך, קטונתי מחקור נבערתי מדעת שמץ מנפלאות מעשיך, אמנם נפלאות אחזה, ומי בלעדיך אל כמותם יפליא. ואם השג לא אוכל, התבונן אל מעשי ה' לא תקצר ידי, אם ספרם כמו לא אוכל, בעד עשתונותי כי יצג ברית? על דברתי! בנפשי חזיתיך ותהלתך דומיה לי!

מי לה׳? אלי יבוא, נעלת ונלחמת עס אויביך בשער — הן כעש זוחל על שולי מעיל אנכי היום על מוטת כנף הארץ והיא כגרגר בראש אמיר וכנקודה תןך עגולת הבריאה, ועשתנותי אמנם עד אין קץ תגיענה, כנפות הארץ בכנפי מעילי אחשבם רגע תהומות תחתנה ושמי השמים תסיקנה. ובכל^, זאת תעמודנה משתאות בהביטן אל עלה עשב אחד הצומח תחת רגלי, תוסיפנה השתומם כל עת תרבינה השכל בה, תבניתה, קומתה, גידיה, ועורקיה כלי יניקתה, מראיה — אפונה מחקור בה עוד, דעת נפלאות מעשיה לא אוכל כי רב הוא, ואתה איש נמהר תסכיל עשה ועל אל אלים תדבר גבוהה,? הגד מי שם פה כל אלה שא עיניך וראה צפונה ונגבה ימה וקדמה מי שם פה את המאור הגדול יומם ברקיע השמים כברקת שבוץ בין אבני ספיר ואחלמה. מי עטה את פני האדמה, ירקרק חרוץ ויאמר לכל ציץ ופרח צאו והשישו כל עין רואה ומלאו פני תבל ריח ניחוח? מי נתן זמירות נעימות בגרון בעלי כנף הסובבים אותי ומטיבים נגן אשר חלף קולם אחדול שמוע קול עוגב וחלילים? אֲיֶכָּה החכם בעיניך אשר תשען על בינתך ומלין לצד עלאה תמלל? איכה בא הנה ואורך דעת הבט פה זה היםגדול ורחב ידים שמה אניה גדולה תהלך, רב החובל וכל מלחיו בלמו גבורים בהרימם קול ידמו לך כבני אלים, בנוחה תהיה בעיניך כעיר גדולה ובצורה בשמים ובפרש עליה את נסה לנסוע תדמה שמוע קול רעש גדול וחזק יגל כבודך לאמר: כה רבו מעללי איש מה גדלו תחבולות בני אדם (כי תתפאר ברוחך לאמר אני אדם כמוהו), אמנם זכור לולא חסדי ה׳ החפץ בתחבולות תבונה, יוליכם אל מחוז חפצם מה כחם ומה גבורתם תחבולותם אפס, ומעלליהם מאפע, רגע ישיב רוחו ואינם ישלח דברו והיו כלא היו. ועתה סור הנה הן זה טפת מים עלי החציר התדע כי בה ירמוש רמש אין מספר שקט ושלו יעבור הנה והנה כי על פי ה' יסע ועל פיו יחנה,— שור נא הנה המצודה החרבה הזאת העומדת לנגד עיניך ואת קצוצי המגדל הזה, הראית כי אבני גזית אבניה הידעת כי לפנים ענקים ישבו בה אשר נהיה כחגבים בעיניהם גם המה הרימו לב כמוך, אמרו כחנו ועוצם ידנו עשה לנו את כל הכבוד הזה, ויחר בם חרון אף אלהים ובין לילה אבדו , שלח אש בחומותיה ובברי אנשיו רצח. אמנם פקח עיניך וראה הנה תחת האלה האת, צפור קטנה אשר בכף יונק תנשא, קננה שמה, חומותיה קש מדבק טיט חוצות והיא יושבת בה לבטח שמה שתה אפרחותיה, בשלום ישכנו ואין מגור מסביב, כי השגחת בוראיה תחסה עליה על כל חטה אבר תמצא טרף לגוזליה על כל שער אשר תמצא להציע תחתנה ועל כל זיק שמש אשר יפול על משכנה ויחם את ילדיה, בנעימות תשא קולה זמירות תאמר רון ושבח ליוצר כל ומשגיח על יצוריו ככה יחכימך עוף השמים ובבהמות הארץ אאלפך דעת. עיר לא כליתי שפוך כל נפשי והעברים קראוני לעלות על המרכבה לשום לדרך פעמינו…

הר“ר דוד פרידלענדער אל הד”ר יוסף אליאס בווילנא

בע“ה בערלין ד' שבט תקמ”ג

יאושר בארץ כבוד ה“ה ידיד עליון וידידי התורני והרבני איש שוע ונכבד קצין העם ופארו הנגיד המפורסם כמהודר יוסף נר”ו

נתיקרתי עם כתבו הנחמד מן חי“ת חדש העבר, והיתה לי למשיבת נפש לראֹת מתוכו, כי כוונתי לדעת ידידי יהי' על דבר ש”ב הנחמד הקצין מוהר“ר ישראל שקלאף: ומעתה כאשר החל אדוני להראותינו את עוצם טובו כן לא ימנע כבודו לכתוב אליו כפעם בפעם, לשלוח לאדוני גם אותן – 269 ר”ט גם שאר מעות המגיע לי ממנו על ח"כ אשר המה עודנה תחת ידי ידידי יחי'…

ועל דבר הרב מהרש“ד, מה אומר ומה אדבר. בוודאי כבר באל לאדוני ספר אור לנתיבה היא ההקדמה לספר הח”ת עם ביאורו להחכם השלם ידיד נפשינו מוה' משה דעסייא, שם הציע את כל המאורע לעיני כל, והרבה לספר בשבחי של מהרש“ד, ובמקום גדולתו שם עניותנותו לאמר: כי לא ידע מה היה לו, ובאמת אנכי האיש עמדתי עם מהרש”ד הנ“ל לפני הרב אב”ד דקהלתנו לשמוע מה יענה נגד כבוד החכם הנ“ל, ואחרי כי סדר את כל טענותיו, התפשרנו לתת על שכמו כל העבודה, וכל המעות הוא הכסף הנמצא כעת הזאת בידינו, והוא יתן לאחי החכם הנ”ל סך קטן אשר נשכח ממני כמה, בתנאי כפול שישוב לנצח על המלאכה מלאכת שמים עד תומו, ולו יהיו כל הרווחים אשר יתן ה' מן דפוס ספר תורה הנ“ל. אחר זה לא ראינוהו עוד, רק הוא הולך ומתרעם בקול בארץ פולין ולא יסף, אפס אם מצאתי חן בעיני אדוני יאמין חל בחי נפשי, כי עד היום הזה ה”ה הנכבד הנ“ל מזיל כסף מכיסו להוצאות הדפוס, ובוודאי יגיע לו היזק יותר מאלף ר”ט מהדפוס הזה. והוא נושא את העול על שכם בלב ונפש חפצה שמח וטוב לב, זאת חלק אדם גדול אוהב מחוקק, ה' יאריך ימיו לטובת עמו ישראל וברוך שחלק מחכמתו ליראיו. עם כל זאת, ה“ה מהרש”ד הוא איש יודע ספר וידיו רב לו בידיעות נכבדות, ומעתה היטב אדוני כי הי' עם לבבו הרם לאסוף אותו הביתה.

ואחרי כי רבו טרדותי כהיום הזה לא אוכל לאמן את ידי כראוי בכתב יושר ודברי חפץ ועל כל אלה יסלח אדוני. רעו כנפשו עומד לפקודתו כל הימים.

דוד פרידלענדער.

תשובת הר“ר יוסף אל הרד”פ

ב“ה יום ב' דר”ח אדר ראשון תקמ"ג ווילנא

לגבר חכם בעוז.. שמו נודע בשערים ה“ה ידיד נפשנו התורני והרבני החכם המופלא נגיד הזמן קצין עם ופארו המפורסם לשבח מוה' דוד נ”י

יום ב' העבר בפתחי ספרים ומכתבים שונים האירו מול עבר פני מעשה ידי אצבעותיו אצבע אלקים הוא על החכם מהור' שלמה נ“י אשר חשך משחור תארו בראותו הני מילי אשר יאמר עליו שלא ידע מה היה לו… ולא ידע עיט דרכו… ומה גם בשמעו תוכחת מוסר מאהבה מסותרת תוך מטמוני לב הכותב דנא להחכם השלם מוהר”מ נ“י… עודי בדברי אחת הנה ואחת הנה למען אהבת השלום בין השלמים כי גם מוהר”ש לפי קט שכלי תמים ושלם יקרא… נכשל כחו הסבל ופתח חרצובות ואגודות כתביו וטענותיו נגד מהור“ס נ”י והרבה להשיב על כל דברי מוהר“מ נ”י אשר קרא בשם אור לנתיבה. וכאשר שמעתי כן ראיתי ת“י איזה מכתבים מרבנים וגאוני פולין אשר שמו פניהם אל ימין צדקו… וצדק יקראו לרגלו… לרגל מדינת פולין וליטא ואשכנז… אם אמרתי אספרה נא כמותם וכמוהם אשר יקראו באחרית הימים אל לא יוטש הריב טרם יתגלע… תקצר היריעה… יש מתן מאהבת וכו' ויש מהן משנאת וקנאת החכם מוהר”ם נ“י… ואלו לא בכל הארץ יריעות וקולמוסים וגם מעשה הדפוס החרשתי… ומי יודע אם יתרבו המאמינים לדברי אור לנתיבת ומיימינים או משמאילים…דנים לכף זכות המה מועטים… כבר הקדימנו אב החכמים באמרו' שגם זבובי מות יביע שמן רוקח, ופשיטא איש אשר לו שם ויד גם בהיכלי גדולים רבני גאוני פולין ואשכנז… בודאי לא נעלם מאמר החכם איך לך אדם וכו'… ומאמר החכם באמרו הרחמן יצילני מבעל מלאכה אחת… וכזה וכזה העירוני לכתוב למעלתו להודיע לחכם היודע פשר דבר… ולא לטעם המובן מגי”ה הבנויה על יסודי היושר אשר עם החכם השלם מוהר“ם נ”י… זאת לא נעלמה ממני… ובפרט כאשר ראיתי חיבור אור לנתיבה ובודאי לאוהבי מיהר“ם כמוני כמוהו די בהערה זו… ולמען שיתי אותיותי אלה לידידי להודיעו את כל הכנסתיהו בביתי ובחומותי… ולמען לא ישוטטו דבריו ברחובות קרי'… וזה כבוד החכם השלם מוהר”ם נ"י שכבודו במקומו יונח ויתבודד עם קונו וחכמתו לתועלת שותי מימיו… ולא יוצרך לאַבד אף רגעיו כדי לקיים והייתם נקיים מר' ומישראל… ולהשיב לשואלו דבר אשר ישאל בקול גדול…

נידון הרבני הקצין מהו' ישראל נ“י שקלאב הודיעני שע”י משולחי אשר המה כעת שמה ויבואו בקרב לכאן יושלח המגיע למעלתו ותיכף אחר כך אשלח למעלתו… כ“ד אוהבו ידידו לנצח הדורש שלומו יוסף בלא”א מ“ו אלי' זלה”ה מווילנא.

להחכם השלם המופלא מוה' משה נ"י יפרוס שלום… ויודיעהו שלפי

דעתי יפה יעשה כאשר יתפשר עם מוה' שלמה נ“י דברי הכותב באמונת לבו יוסף הנ”ל.

הרב ר' שלמה מדובנא אל הר"ר יואל ברי’ל

יום ב' נו“י כ”ח אלול תקמ“ו פ”ם דמיין.

ידיד לבי הבחור המשכיל כמ“ר יואל ברי’ל נר”ו

שמחתני במכתבך הנעים לידידי הבחור המושלם כמר וואלף האדנה כ עם עלה זכרוני לפניך לטובה ופקדתני לשלום כן יתמיד ה' שלומך וישגא אחריתך, גם מה ערבו לי המון תוכחותיך על מניעת אגרותי אליך מיום יצאתי מברלין כי אינם תוכחות רק זריזות לימים הבאים. אולם על העבר בטחתי באהבתך ונשענתי במדותיך היקרות כי הכריע הכף לזכות ולא לחובה. כי כמוני ידעת גם אתה כי אין עם איש גולה שכל ולא עם גבר נודד תבונה: גם לא תאמין איך אמצא מקום לשכון באהל יאשה אל אחותה לצרורו. המה צרכי המרובים עם מעוט קבלת מתנות חנם רק מאת הבחינים וצרופים אצלי בזהב ובכסף, וכל זה להתכבד בעיני הבריות ולהיות חברתי יקר בעיניהם כי זה חלקת יקר רוח, וזה מנת ישר לבב. ועתה דע אהובי כי ת“ל נתקבלתי בכבוד בכל מקום מדרך כף רגלי גם בכל עיר חתמו בפנקסי קצינים ונכבדים ולומדים, גם פה פ”פ ד“מ רוב יקירי העיר הסבירו לי פנים וכבדוני בחתימות ידיהם, ומלבד זה מצאתי פה איש כלבבי ה”ה הבחור המושלם המשכיל ונבון כמר וואלף האדנה נר"ו אשר מיום צאתי מברלין לא מצאתי כמוהו נאמן רוח ישר לבב אוהב תבונות אוהב תבונות אוהב מישרים, המליצה אזור מתניו והדקדוק אזור חלציו, ומצאתי את לבבו נאמן לפני. והנה בדעתי לנסוע בשבוע זה מכאן, אל מקום יובילני רצון האלקים, לספריך אשר הבטחת לתת לי תתנם לידידי הבחור כמר זלמן רינטל והוא יצניעם עד בוא דברי אליו לשלחם אלי. והי' זה שלום וכתיבה וחתימה טובה לך ולכל קרוביך ולכל אוהבין כחפצך וכחפץ אוהבך.

שלמה מדובנא.

מהר“ר יהודה ליב בן זאב אל הר”ר דוב בער גינצבורג

ידידי היקר לי מכל חמדה.

למשיב נפש היה לי מכתבך אשר זה מקרוב שלחת לאי והודעתני בו מענה רצון בחבורי, כי על זה בחרתי מכל מחיר ושבר יתנו לי קונהו, כי נפשי יודעת כמוך היום כי רצון המבין במפעל השכל תערב תנעם לנפש מכל הון יקר וידעת ידידי גם ידעת כי כאשר יקר רצונך בעיני ותדשן עצמותי כן יקרה בעיני תוכחתך על מפעלי אחרי הודעי כי כל אשר אתה עושה לי באמונת רוחך היא, ואתה השב ידך עליו לפנות עתך כבוצר על סלסלות לזרות ולהבר אותו ואת אשר תראה בו חוה לי, כי בו תשעשע נפשי לאמר בה צדקת וכה עוית, כי לא נפלאת היא ממני כי לא לאדם אחר היא העבודה הרבה הזאת ובכל יגיעי ועמלי אשר עמלתי בה ידעתי בנפשי כי לא השלמתי הענין על החק הראוי לו ואם אנכי לא אתעצל מעשות כל אשר ביכלתי מי יבטח לי כי השינה ידי לתשלום הענין? בכל דבריך אשמח במוצא שלל רב אך בזה לא רצתה נפשי באשר כתבת כי אינך בשלימות הבריאות. מה היה לך אחי? הלא בהיותי עמך, בשושנה פרחו לחייך, ומה זה איפה חותר בריאותך, חי אני לולא בעל אשה ובנים אתה כי עתה לקחתי אותך אלי והיית עמדי ולבי ערב לך כי היית בריא אולם, הלא גם אנכי הגעתי לשערי מות, אך בחירת מצבי ומקומי ומלאכתי ומחשבתי ואופן מחייתי הביאני עד הלום, ואשר בקשת ממני להודיעך שם מחבר השיר הלו אשר במאסף תקמ"ה. חי נפשך. אם ידעתי! ואשר שאלת ממני להגיד לך העוד חי ידידנו וואלפזאהן, כמוך כמוני לא ידעתי דבר; אמנם לא ארכו הימים משלש חדשים כתב אלי כי עזב עיר מושבו ברעסלויא כי עזבו כחו ובריאותו, ושב לעיר ילדותו בערלין. – עם האיש המשוטט ברעיונים ובגופו האדון ה. ס. לא אוכל דבר דבר; יעברו ימים חדשים וגם שנים, ולא אראנו כי בגבוה שמים מעל הארץ כרחוק מזרח ממערב גבהו ורחקו דרכינו זה מזה, הוא פונה לדרכו ואנכי לדרכי, ואין ערך ביני ובינו כי רעיונותיו נפוצות בארבע קצוי היצירה, ואנכי מקבץ חול־ים, הוא משוטט ואנכי עומד, הוא רך וצעיר ואנכי נוטה לצללי ערב, הוא סוחר ואנכי מחבר, והרבה הוא ואנכי כדומה לאלה, ובכל עת אשר אנכי רואה אותו במקרה או הוא יפגע בי במקרה “שלום אליך אחי!” “אחי שלום עליך!” זה וקרא וזה עונה, וזולת זה אין דבר יעכבנו כי ישמע קולנו, ואל תתמה ידידי על החפץ, באשר כתבתי לך דברים מעורבבים, כי לבי בל עמדי תמיד לכתוב מכתב כאות נפשי במליצה צחה, ורק אשר אני רוצה להגיד זאת אכתוב כאשר עולה על רוחי מבלתי השגיח להנעים מליצה כראוי, כי אין לאל ידי תמיד לכתוב כאות נפשי, ואף כי עת אכתוב לאוהב נאמן כמוך, אשר לא יראה אל תפארת הלשון כי אם על הענין מה שאני רוצה להגיד.

דברי אוהבך יהודה ליב בן זאב

וויען ד' טבת תקס“ח לפ”ק.

הרב שמואל דוד לוצאטו לאחד מידידיו

²⁸

שמואל דוד לידידו… שלום

רבת שבעה לה נפשי גילה וחדוה בשלש אגרותיך הנעימות, אשר כתבת אלי ידידי אשר אהבתי, ויהיה דבריך לי לששון ולשמחה כפולה ומכופלת, הלא ראשונה, נפשך יודעת מאד; בחירי רצתה נפשי, מה מאד אני מתעלם בנועם חברתך היקרה, והנה אחרי אשר האלהים אמר להרחיקך ממקום מושבי, מה זה בכל מחמדי תבל יעמוד לי תחתיך להשביעני טובה, אם לא מכתבי ידיך הנחמדים לי מזהב?.

וזאת שנית, בטובתך ידידי אשמח ובשמחתך אתערב, וכל עצמותי תגלנה, בראותי מתוך כתביך, כי הצליח ד' דרכיך, וכי מצאת מנוחה במקום אשר הלכת, כאות נפשך וכאות נפשי וכי הלך לפניך צדקך, לתהלה ולשם ולתפארת, בכל העם אשר באת בקרבו: יוסף ה' לך באלה ובאלה ועיני רואות!.

ועוד בה שלישיה, שמח לבי ויגל כבודי, בראותי מתוך דבריך, כי עוד דמית ידידך חרותה על לוח לבך, לא הפרידה הפרידה נפשי מנפשך, לא הרחיק המרחק לבבך מלבבי. ולא טרדוך הטרדות מהסב סרעפיך לאוהבך הנאמן.

אמנם אם הקשר אמיץ בין נפשך ונפשי, ומים רבים לא יוכלו לכבות אהבתנו, לבי ולבך יודעיםם על מה אדניה הטבעו, כי לא למען בצוע בצע כרתנו ברית עד מות, ולא לחרוש מחשבות און על אלהים ועל אנשים המתקנו סוד חדר בחדר; ולא לבלוע ולהשחית את היקר בנמצאות, נועדנו יחדו בקר וצהרים: אף לא ללכת בדרכי חשך, יורדות אל חדרי מות, סבבונו ברחובות קרת, באישון לילה ואפלה: אך זה פרי כל אהבתנו וזאת מגמת כל חברתנו, להאיר איש אל אחיו במהלך שבילי הדעת, התורה והחכמה, לחשוב מחשבות ולהעמיק עצה, לברר וללבן אמת נעדרת, לחשוף יערות דבש בדברי נביאי ה', להעמיד טעמם בם בטעם לשד השמן, ולגלות מטמוני מסתרים במעמקי לשון אבותינו אשר כסתה השכחה את פניהם, בהתפזר בני יהודה מעל אדמתם.

אים אפוא יכי ברכּה, בהתעלם יחדו נפשי ונפשך? בשוטטנו בשוקים וברחובות, חושבי מחשבות, רמות ונשגבות; בדברי לשומע ובהקשיבי ליודע, בהיותי רב ריבי עם איש כלבבי, לא חנף ולא מחרף, וכל רעיוני בכור בינה מצרף; בהיותי מוצא נחת, בקבלי תוכחת, ובהיותי מאושר, בקחתי מוסר, ובהיותי שבע נעימות, כשמעי תעלומות.

ועתה לשוני לחכי תדבק, אחריש אתאפק, בדד אשב מחוץ למחנה, אין קול ואין עונה; דמיתי לקאת מדבר, כי מי אשר יחובר? ובמי אשתעשע, ובמי אועץ? העם האבן, או עם העץ? על זאת אספדה ואיליל כי מלאה ארצי חכמי אליל, לא נתן ה' להם לב לדעת, ועין רואה ואזן שומעת, ולשונם מדברת גדולות, וקולם יחולל אילות, הבליהם אשמע ואותך אזכור, וזכרון אבדתך לבי יעבור, והמר עליך כהמר על הבכור; אנה פנה דודי? ואנה הלך? – אני שלך, וחלומותי שלך, ועתה מדוע אנחנו מחשים? ומדוע לא נחלץ חושים, ונשלוח ספרים ביד הרצים, להעיר ולעורר את האהבה? נקומה נא ונסובבה בחצרות ה' לפני ולפנים; נחתור במחתרת, אחר אמת נהדרת, וכל דברינו בספר נכתבים, ורחוקים נעשו קרובים, ונתעלמה באהבים, ותעלוזנה בליותי בכתבי ידך, ותעלינה לפניך לרצון אגרות ידידך.

וברוך ה' אשר יעץ עליך הנסיעה (מפי עליון לא תצא רעה), ויאמר להפריד בינינו למען החיות רעיונינו בל יהי עוד אך דבר שפתים, מהר יסופו וכחלום יעופו מקץ ימים או שנתים, כי הלא מעתה בספר יכתבון, יאריכו ימים ולא ירקבון. עוד בשיבה ינובון, ולעפר מות לא ישובון.

הבה נא אבוא אליך, אערכה לפניך דברים אחרים אשר באו לידי עתה מקרוב, בהיותי מחפש כפעם בפעם במכמני לשוננו, וארד לתחתית בארותיה, לשאוב משם מים חיים.

הרב ר' שלמה רפאפורט אל הרב ר' הירש חיות

²⁹

ב“ה יום ד' ח”י התק"ץ

כבוד ידיד לכי חמדת נפשי הרב הה“נ הגאון צבי תפארת עדתו, צעיר לימים וישיש לחכמה כש”ת מהור“ר צבי הירש חיות נ”י האב“ד דק”ק זאלקווא והקרייז יצ"ו.

כמו חרש וחושב וכל מוציא כלי למעשהו, יחכה לשמוע משפט הרואים את מלאכתו, אם יתנו לו פאר ושבח, כי רק אז יגיל אם ידע אשר לא לריק פעל ועשה, ויותר תרבה שמחתו, אם בין מהללים אלה ימצאון גם חכמי לבב מבינים בכל מלאכת מחשבת, כן חכיתי אנכי לשמוע משפט מחברתי אם קטנה היא, וככה שבעה נפשי עונג בהגיע לי אגרות מחכמים גדולים במרחק ארצות שונות אשר יכבדו את מפעלי וישישו עליו כמוצא שלל רב, הן הנה תרהיבנה עוז בנפשי להוסיף אומץ ולבצע את אשר החילותי בקדמוניות עם ישראל ותולדות חכמיו, אחרי ידעתי ברור כי לא לשוא היתה יגיעתי עד כה וירב עוד משושי עת הגיעו לי דברי מכ“ת הנעימים ואותם ענדתי עטרות לראשי, יען חשבתיהו לראש בין כל משופטי, כי מי גבר בדורנו אשר העמיק הרחיב למורים בכל ספרי ישראל וגם בספרי חכמי העמים המתיחסים לעניני, כמו מב”ת עם כל ילדות שניו, ויהי למופת בינינו וכן ישאר עוד לבאים אחריו, אם יחל רוח ה' לפעמו אשר יחרות מעט מחכמתו בעט ברזל ועופרת, כי אז דור לדור יזכירו שמו לכבוד ולתפארת. הן אמנם מצב מכ“ת אשר נועד לו ממרום, יבקש מנהו בל יטמין ידו בצלחת וישקה ממי תבונתו לכל צמא, כי משמרתו משמרת כל גדול בישראל, הופקד למורה על עדה נכבדה ונבחר ללמוד וללמד, וכל מטרת חפצו היא הגות לבו בתורת אל חי מורשת קהלת יעקב, ועסקי העולם לא יטרידוהו, זאת היתה נ”כ נחלת עבדי ה' כל חכמינו הקדמונים ובהם גם המצויינים כרבינו סעדיה ר' שמואל הנגיד והרמב“ם ז”ל כלם היו מורים וראשים לעדתם וכלם השאירו אחריהם ברכה בכתבם על ספר כל אשר למדו לתלמידיהם או העלו רעיוניהם הנשגבות בהשתעשעם בדד עם מאמרי השכל והמדע, וזאת גם מנת מכ“ת, אשריהו! ולכן ראוי וכשר לפניו ללכת בדרכיהם וכמוהם עשה, והנה רחב שרה החכמה ונסב עוד למעלה, עוד מקום רב לפני מכ”ת להתהלך בו לאורך ולרוחב, להשריש בו גזעי חמד. ולהוציא נטעי תכונות בענינים הרבה, כן בדינים והלכות לחדשם בלשון צח על דרך לשון ס' היד ולהסיר מהם כל קוצי הספיקות והמחלוקת, כן בפירוש ספרינו הקדמונים אשר חלק רב בהם עוד כספר החתום, כמו ספרי הירושלמי ומכילתות וספרי, כל אלה יחכו עוד לחכם לבב ואמיץ כח כמוהו, להבין בכל תיבה וענין המתיחסות להם ולהאיר בהם כל מאפליה. ולמה יסרב מכ“ת למשאלות העת אשר תפציר בו ותאמר “איש תוחלתי מה תתן לי ואנכי הולכת ערירה, הבה לי זרע עושה פרי למין האדם ולא אמות עקרה” כי לא במהרה יולד איש כדמותו ובתכונת רוחו. לא כן אנכי, הושלכתי בכף הקלע בעניני תבל ומטרידיה, ים רועש סביבי ואיך תנוח נפשי ורוחי לעבוד עבודתן אשר נועדה להן? אוי לי כי יאמר עלי כאשר יאמר משל הקדמוני על טנטלוס, ואחריו על בן המוכסנין (ירושלמי פ"ב דחגיגה) כי כמוהם כן תערוג נפשי על אפיקי מי תושיה, אשר עיני תחזינה מקודם וידעתי היטב את מרוצת נהרותם, אך כבואם כן יחלופו ויעבורו מפני, פעם אחר פעם ומונעים רבים ומשכוני אחור ולא יתנוני לשבור צמאי. והנה קצות השנים עת תחל שנה חדשה אחרי ספה זה מעט שנה העוברת, תחת אשר יקראו לכל גבר משכיל לתור ולחשוב מה פעל רוחו בכל משך השנה, באשר הוא אדם, מה הועיל לנפשו לנפשות אחיו ובני עמו או גם לכל יושבי תבל, אף יעוררהו לתקן בעת הבאה את אשר עות, למלאות הנחסר ולהשיב לה את אבדתה אשר אבד ממנה עד כה, יקראו אותי לחשוב בזהב בכסף ובנחשת, לתור בחפש מחפש אם ירבה או ימעט עושר קציני אשר לא יתן גם להם יתרון כי א ראות עיניהם ואולי יִשָׁמֵר עוד לרעתם, ומאומה לא ישאו ממנו בידם. אף יעוררוני להתאמץ עוד מחדש לתפור ספרים חדשים ולרשום בהם מספרים ריקי התועלת, ואין לי בהם רק היגיעה לערוך אותם לחברם ולחסרם, להכפילם ולחלקם כפי אשר יבקש המסחר והעסק, זה מנת חלקי בתבל ארצה. ואולי יספיקו דברי אלה אשר לא הוספתי או גרעתי בהם מאומה מאשר הוא באמת להצדיקני אם אתאחר או אחדל מהשיב לאיש ואיש על דברי חכמתו, אך לא באלה נכלל מכ”ת, גדול הוא ורב ואמרותיו פקודות המה לי למהר כפי יכולתי לדרוש ולחקור עליהן ולהודיע לכ“ת כל אשר העירותי בהן, אך לזאת יסלח אם דברי לעו ולא נערכו כראוי למכ”ת, (אלכה נא אחרי רשימותיו ואותיותיו, ובכל אות וואת אגלה את דעתי, וזה החלי בעז"ה).

הרב ר' שמשון בלאך אל הרב ר' נחמן קראכמאל

אלהים יחנך ידיד נבחר.

ראה קראתי בשמך לכבוד כל תפארת על ראש ספרי זה, מדעתי כי הוד והדר ישוה מזכרת זכרונך על פועל ידי, למעני איש חמורות! למעני למעני עשיתי כזאת, לא למען הורך והדרך, אף לא למען תרב גדולתך בקהל נבונים, כי מי מיודעי החכמה אשר ביןן שדיה ילינו לא ירעך? או שפתי מי מאשר רק בצל כנפיה יחסיון לא תבענה תהלתך? אך בך צלחה התושיה למצוא קן לה בנפש מטוהרה אשר גם יראת ה' היא אוצרה, בך מצאה מנוח אף נוחם מעצבון כל הנחרים בה, אשר כל היום יעצבוה לאמר מות בסיר בת אלהים כל אוכליו יאשמו, כי יעקשו הישרה ויראת ה' יעזובו. ואם כי רבו עצבונך ויגיעך טרם ארשתה טרם לכרתה בחבלי אהבתך ותהי לך סוכנת, הרבית מהר ומתן רבית במחיר אהבתה, נתת כפרה מבחרי ימי עלומך, משכיות לבב ותענוני משר תחתיה, אכן לא לריק יגעת ללקוט שושנים בין קוצים כסוחים, ופרחי חמד בין סלונמים סבוכים, לא לתהו והבל כחך כלית, לשרש עורך באבך שעשועי חלד, הבלי הילדות, ותעתועי השחרות מתלמי לבבך, אתה שחרתה מן המצר והיא נמצאת לך במרחב, אתה כלית בשרך ושארך באהבתה שלחת רזון בגוך, והיא הרעיפה דשן תוך עצמותיך, הריקה כוס יפיה על יפי חכמתיך, משחתך שמן ששון מחבריך, אף חסד משכתך מבין אחוזה מרעיך. אנה בשטף מרוצתכם תובילוני רעיוני? אנה כמשגה בשאט נפש תועה תוליכוני. אך למען חטוא המטרה? כמעט נשיתי את אשר זמותי, שכחתי אמרי פי, כי לא להללך בסור ישרים ועדה, לא להגיד לבני אדם תהלותיך יצאתי היום ותפארתך בקהל עם להודיע, כי אם להשביח שאון מורשי לבבי אשר כהמות ימים תודות לך יהמיון, על שפעת חסדיך כמוני זה לי עשרים שנה מעת הכרתיך, רק זאת הרהיבה עוז בנפשי לשפוך שיחי בחיקך ולספר כל צדקותיך עמדי נגד השמש הזאת. – – כאחד צעירי צאן עמי גם אני בעניי נער געור משולל המוסר ונעדר התבונה הייתי. ואף כי על ברכי אב יקר איש תבונה תופש תורה ותמים דרך יולדתי, אשר לא חדל מלהפיח בקרבי עודי באבי אש התשוקה להגות בתורה ולאהוב מישרים, ואשר הוליכני במסלות דעת כתבי קדשנו לרגל ביאורי בחירי התרים אחרי אמתת הפשט, ובים התלמוד אורח סלולה לא אכשל בה, בכל זאת כעיר פרא איש נבוב הייתי לא ידעתי את ה' אף אם כמו פי קראתיו כצפור המגיד לאדם שיחו, בפי ובשפתי כבדתיו ולבי רחק ממנו, לא הכרתי דרכיו לא חשבתי נתיבותיו. מפלאות מפעליו לא הבטתי, ולהתבונן במעשה אצבעותיו לא התאויתי, כי נפשי ריקה היתה מחכמה ותושיה נדחה ממני, מכל אשר עתה בתבל מכל צבאות הבריאה שמץ דבר לא ידעה, כי כמה יזכה נער עשתונותיו ילטוש עיני בחינתו להתכונן בכמו אלה, באי מורה ומנהל או אחוזת מרעים רועי תבונה אשר אש קנאתם תלהטהו? גם גפן פוריה לא תענוב ענביה כמסת חילה מבלעדי תומך שבט או זמורת זר תסעדנה. – ולכן דמיתי כי מקיר עיר מולדתי וחוצה, השמים כאוהל לשבת כיריעת בהט ושש נמתחו, והכוכבים במסלותם חשבתי מסמרות נטועים מנחשת קלל המה בהדרם וזהרם אשר עלי מרומי שחק יפוזו, ואם לשמע אזן שמעתי וגם בספרים בינותי כי החכמה והמדע בחיק יראי אלהים צפונות, ולהם לבדם נחשפו השפונות, כיתר ההמון זמותי כי רק להולכים בחשך ולאשר יצללו בעינים עצומות במחשכי תעלומות המה למנות, ולכן בחרתי גם אני דרכם, דרכתי בנתיבותיהם, ובעוד באפלה מששתי כליהם, הגיתי בבלויי סחביהם, ואף כי חזות חתומה כל דבריהם, בכל זאת הבנתים ככותבם ובחכמיהם, ותורת ה' הטהורה ומשיבת נפש הה! כמעט אחרי גוי השלכתי, גם לקול אחותה רבת החן וכלילת יופי אשר בחוץ תרונה, גם לנעימת זמרתה כפתן חרש אזני אטמתי, כמפני חמת זוחלי עפר זחלתי ואירא מקרוב אל פתח ביתה. לבל תאמר עלי תפתה פיה ולבל תאכלני אש לא נפח הערוך מאתמול לכל אשר ימשכו ברשתה ובחבלי אהבתה ילכדון, ככה שקעה נפשי במצולות הפתיות, ככה עפו מבחרי עתותי בהבל ורועת רוח עדי מצאתיך יפה פרי תואר! כענפים במדבר וכיונק בארץ ציה מצאתי את שאהבה נפשי יונק שדי החכמה בבית דודי נ"ע³⁰ במה לבבתני אז אחי! במה משכתני לוקח נפשות! פתיתני לרוץ אחריך מסילות דעת ואפת? פליאה דעת ממני גם עתה, אך זאת אדע אשר מעת הכרתיך שבעתי שמחות את פניך, מעת הבריקו נכח פני יתרון הכשר דעת וענות חן אשר בינות עפעפיך ינוצצו, מני

אז נקשרו נפשותינו בכושרות ובעבותות אהבה התאחדו והיו לנפש אחת בשתי נויות, כי גם אתה ששת על כי מצאתני אוהבי! כמוצא נשק רב במעון אריות הררי טרף, כי על כן ידעת חנותנו במדבר, תחנותנו בגאון הירדן, מקום לא לאיש הולך והכין את צעדו לבטח דרכהו, ואילו האחד שיפול במקום תנים והכין את צעדו לבטח דרכהו, ואילו האחד שיפול במקום תנים הררי נמרים ואין שני להצילו לנתוץ מלתעותם ולהרוס שנימו. – ולכן לא אחרת מועד שברת, יום קותה נפשך – הה תוחלת מדומה – למצוא עזר מצרים ורע נאמן להתרועע אשר בנת לרעו מרחוק ומצאתהו ישר כלבבך; כרת ברית עולם לבחירך, הסכנת כל דרכי, נחית בחסדך פעמי לבל יעבטון ארחותם ומנתיבות צדק לחבל ימוטו. בשלות השקט נגוזו אחי! ימי עלומינו, רעה ויגון עוני ולחץ אשר תחת חרולי הזמן יספחו, לבותינו לא לחצו, גאון רעים ובוז גיאונים משטמת כסילים ושנאת מהבילים לא הדאיבו נפשותינו לא דלחו אף לא עברו מימינו הנאמנים, בשמחות וגיל עלי גבעה יפיפיה זרועה נצני חמד ושבעת מים כלינו שנינו, שמה התעלסנו באהבים בהשתפך נפשות נאחדות חליפות אשה בחיק רעותה; שמה היינו כחולמי מעופפים על גפי מרומי האושר, דמינו נטהר לבותינו נצרף כליותינו, ואחר נשימה גם מחשך לאור וצלמות לסדרים, כי נהיה נושאי לפידי התושיה בארץ מאפליה, נר לרגלי עם ההולכים בחושך ואור לנתיבתם. טובים היולי הימים הראשונים טובים מכל שנות חלדי, לנעימים מכל מנעמי תבל, עוד נפשי מהם תמלא, עוד יחליצו עצמותי היבשות, יצהילו יפתחו יקחת פני אשר קמטו בלא עת כל עוד במו אזכורה; רבים אומרים מי יראני טוב, יתננו ובחומר חותם ראש עפרות תבל לעפרות זהב ואבני גיר לאבני נזר לנו יתהפכו, ונמלא בתינו בלי חמדה כל הון יקר נמצא, ואני תפלה מי יתנני כירחי קדם בימי עצתך עלי הופיעה בסוך האושר עלי אהלי וחברתך שעשועי נפשי; מי ישקני מי מנוחות מנהל עדנים שתינו מהם לרויה – כי מים טהורים וקדושים היו מפלג אלהים נזלו – מי יובילני עד חוף, ינחני תחת אלה עבותה השתולה שמה בנוה; שמה ארבוץ בצהרים חלדי ועל מפרציו בטח ושמע רצון בחיק הברירה רעיתי אשכונה, שמה אשאוף רוח צח אשר על פני שבולת מימיו בעל ראש שבולת בלאט ונחת יחלוף; שמה נפוצות רעיוני זעיר שם זעיר שם עוד יחדיו יתקבצו ואהיה לנפש חיה כאשר הייתי אהיה. גם דמעי גיל הנרדמות ביכרתי עפעפי, שמה תתעוררנה תפרוצנה בדלתי עיני, ועם בכי נהרות יחדיו ימהלו. – הואלנה אתנה עתות נעימות וחמודות הואלנה פנו בי, חדשנה צוף נעימתכן כקדמתכן – כי חיות כי בנות אל = מות, אתנה לי – שבנה בנותי, לאט לאט התשוטטנה על כנפי דמיוני ואכרת זכרוני, אל תאיצנה לעוף ביעף, משכו ימי מרוצתכן מימי היותכן, אך בכן חייתי ושנותי ערבו לי, בכם שאפתי רוח חיים ושמחתי כל היותי.

בכל מקום כוננתי אשורי אושר שמור לרגלי היה, לא אומר ודברים יראו על כנפי רוח השירוני אז, לא פעולת אדם עם העצב ברחם אחד כוננו, כי אם הרגשות נעימות ומתענגות אשר רק ממעיני הנפש תזולנה, ואליה עד ארגיעה תשובנה ללכת; לשוא ישקוד איש ללשון, לשקר עשה עט סופר מהיר לחוקן על ספר, אף כי כבד שפה ונלעג לשון, כמוני, ומה לי פה לחלל גאון יפעתן בקנה רצוץ בעטי הקהה.

נוצר האדם.! מה אנוש מה חלדו וכל קורי תקות תקותו עלי הארץ? מה לא קותה אז נפשי או מה לא הוחילה כי יביאו לה ימים יבואו, ואם לא אמרתי המשים אעלה, זרועות עולם אחבק ברוח בינתי, אבקיעה שחקים אמודד ארץ, אתור תהלוכות צבא מרום במרום, אערוך מערכות המזרות, אתוה תקופת מעגלותם ונתיב תהלוכותם אפלס, אחשוף אוצרות הטבע ושפוני טמוני כחותיה אגלה. ומה אם החונן לאדם דעת יתנני גם בלשון למודים, אשר פי ולשוני עסיס הצחות יטיפו, ונהרי נחלי דבש המליצה כפלגים יבלי מים מצור לבבי ישטופו, מי ממני אז מאושר יהיה בארץ ומי כמוני כבוד חכמים בלי מצרים ינחל? כי רק אז אמרתי אנער בפעם בפעם ואצא לישע לאומי, לישע צאן אובדות ורועיהם יתעוס תהו לא דרך; אורה לעמי דעת כי לא לעולם יזנח ה‘, עוד ישוב וירחמהו אם אך הוא ישוב מכסלה; באמרי נועם דרך תבונות אודיעהו ומוסר כלמתו במתק שפתים אשמיעהו, אזרעה מלא חפנים חכמה ודעת ומאה שערים תודות אקצור, ותהת רדפי טוב אך טוב וחסד ירדפוני. בתוחלת ממושכה ועדינה הלזו נפשי שמתני גבר מאושר וצולח, בתנחומות נעימות כאלה רמתני תקותי, הגיעתני בערש מבטחה ותישנני על ברכיה וכגמול על חיק אמו שנתי ערבה לי – הוי! מה מתקה מה נעמה – ואנכי לא ידעתי כי האורב יושב לי בחדר וחושב תחבולות ועולל עלילות למוגנני תושיה וכל עצתי להפריע, זה שטן ואויב קשי יומי האכזר, אשר מעת נפקחו, מעת הוסר התבלול ותאורנה עיני, הנהו כשטן על ימיני, כל מחמדי מזימותי הן יחתוף, יקטוף תנובת תבונותי בטרם תצמחנה; על שרשי רגלי יתחקה לבל אעבור המחוגה לבל אעלה הר מרום האושר אף אם בכל מאמצי כח לעלות אעפולה, ויהי כצעדי ששה צעדים מעלה יאחזני בערפי ויהדפני עשר מעלות אחורנית מטה, גם כל מאווי נפשי כל משכיות לבבי יחדיו, תחיו שחחו לא עוזר למו להרים ראש. – ומה תחכה עוד נפש דאבה וזעומה הערומה ומתקוה, פשוטה ועורה מכל תוחלת, כי תשיג בשארית טפחות ימיה עוד מזור תחת השמש ומרפא בכנפיה? או מי ייחל לפקוח עוד עינים עורות אם גם עיניו תכלינה החלו כהות? – כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש תבונות וגם ילדתי רעיונות נשגבות ומפוארות, לפני מי אערכן ובחיק מי אשפכן? אל מי אטיף מלתי ועל מי יערב שיחי? הן ערלה כל אזן לשמוע בלמודים, חדלו הוגי לשון וספר בישראל חדלו: גם שפתינו הנוה והמעונגה הה? גם היא עוד משפל עמידתה תרד פלאים, כי נדחה היא, מנדיה יזילוה כמו דוה יזרוה, ועוגביה ימאסו בה כסרת טעם בגועל נפש אחרי נום ישליכוה, אין דורש צחות מליצותיה, אין מבקש נעימות מדברותיה ואין מתעורר להחזיק במעוזה כי מסה: ומי זה יחלק או יפיץ אור יוריד פטר רחם שמים ארצה, וה’ אמר לשכון בערפל, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל? – –

אולם גם אתה אחי! לקחת מכל יד עמל, באתני מנת חלקך באהבה, בכל צרותי צר לך ובכאבך כאבי ידעת; מה נאוו נטפי עיניך ברדתם כאגלי טל חרמון על לחייך, ומה נעמו רסיסי דמעותיך, אשר כפנינים בינות עפעפיך התגלגלו עת מרי שיחי בחיקך שפכתי? דמעות כאלה לא נודעו לזר יתכחשו לו, כמו זר נחשבו לאבירי לב הרחוקים מחמלה, מתת אלהים הגה לטובי ורבי לבב לבד, רק הן תוכלנה להריק תנחומות בסאסאה תוך לבב אנוש אנוש נגוע ומעונה, ובאלה יקיר! חבשת גם אתה שברי לבבי, וכל חבורות פצעי אך בחברתך כל הימים מרפא למו מצאו, גם אז בשבוי מארץ אשכנז – אחרי המשכי בעבותות אהבת אב יקר ואשת נעורים לשוב הנה – גם אז בכיתי באזניך לזמני הבוגד לאמר: ראה מה הוא עושה לי, עוד יקפוץ באף רחמיו עוד לא נלאה מלהוגיעני, עוד ירב כעשו עמרי ולא ירף ידו מהשחית; הכאדם עברתי ברית וכאב הראשון לכל יציר הרביתי לפשוע, כי גרשני היום מארץ החיים, וכנצר נתעב השליכני מגן עדנים אל עמק עכור אל גיא צלמות? אנה אני בא ואנה פני מועדות, אל ארץ אוכלת מאשריה אשר הוד והדר יעטרוה? אל עם עמקי שפה ומאשרי מתעים? כי אם יאחז אדם חשכת דרכם ועמקי הבליהם צעדיו יתמוכו, גם את פועלי און יארח לחברה בשחוק ומהתלות ימיו יבלה, קדוש לו יאמרו ובכבודו יתימרו, רק מול המישרים ארחותם אשר נוכח ה' דרכם ודעת דרכיו יחפצו, יורו חצי קנאתם, רק להולכים לנוגה ברק השכל ועיניהם על כל דרכיהם, תתך כאש חמתם ועל קדקדם חמסם ירד. הלא אלהים יחקר זאת, כי את הבאים לחקור ממסך ישלימו, ואשר אל כל תכלית הוא חוקר יקדשו עליו מלחמה? הנבער לגבר יהולל והמשכיל לחוטא יקולל? משומרי נשף משומרי הבלי שוא חסדם לא יעזובו ועון חטאם ישאו סלה, ורק לאשמת החפץ לדעת אשר יבערו המה מדעת, עברתם קשתה ושמורה, רק חטא עץ הדעת לנצח ינטורו; ולמה זה אנכי הבל איגע לחיות במקום החכמה תמותת דורשיה, והתושיה לא תושיע מאהביה, והאמונה הטהורה לא תמלט את בעליה. ככה שמעתי מתנודד בחמת רוח ונפש שחה, והופעת עלי גם אז עצתך, תמכתני בתנחומיך, ולאור חצי שכל מליך כל עצבותי כדונג מפני האש תמם הלכו; שא נא לפשע אחיך אם את אשר בחיקו טמנת יגלה עתה בקהל, כי נופת המה לחכי כל, אזן תשמעם תאשרם. "אם קנאת איש מרעהו, אמרת, גם היא על ערוגת מטעי כחות נפשותינו שתולה, הלא בלבות בוזי דעת תעש בדים ותשלח קציריה עד למרחוק, ואם קנאת סופרים בנפש אדם יקר חרוץ נטעי נעמנים תצמיח, על תלמי לב חשוכים תפרה אך ראש ולענה וקוץ שמיר תעלה. – ואיך לא יקנאו את אנשי לבב ובאיבה כל מתי שכל יהדופו, אם הם כעטלפים מורדי אור שוכני חורי עפר וכפים, ואלה כבני נשר רואי השמש ומגביהי עוף יתראו? ומה לא ישאו פשעים אשר גם המה לפעמים במו את נפשם יגאלו? הלא שמעת דברי החכם עת שאלוהו והשיב.

למה רב אדם דלתיו יפתח

לאיש משחת או עור ופסח

ומחכם מסכן ידיו יקפץ

מלתת אף לחם צר כי יחפץ?

יען רוח רב אדם נאמנה

כי החכמה לא לו תהיה למנה

אך מהיות עוד עור או פסח

לבו בעודו איננו בוטח. –

כן העם הזה וכל חלאת הגוי הזה, יען איש ממנו יודע נגעי לבבו ומכות חדרי בטנו וכי גם בקרבו מחשבות אונים ילִינו, ולעת מצוא ישלח גם הוא את ידו לאחוז בכל אשר אמר אלהים לא גע בו, ולכן מפועלי ואן אשר בשקיציהם גם נפשם בחרו, העלם יעלימו עיניהם והבן אל נבלותם לא יוכלו, אשר לא כן עץ הדעת בו לבם נכון ובטוח לא יאשמו לעולם, כי אשר מנעוריו לא ישב בצלו ותחת דליותיו לא התלונן, עד נצח לא לו יהיו עליו לתרופה ופריו למאכל, ולכן אש קנאתם כנחל גפרית בוערה בהם עד עולם לא תכבה, אולם חלילה לך מחשוב כי עמודי תבל התפוצצו וחושך הסכלות פני כל תושביה יכסה, עוד ימצאו בעמנו בארץ מגורנו תופשי התורה וישרי דרך, צדיקים וטובים עם אלהים ואנשים, מות לאחיהם בישרת דרכיהם ומעלליהם, עוד יתנוססו בקרבנו חכמים ונבונים אשר גם נדיבי עמים בם יתהללו ובחצרות שרים טובות לעמם יפעלו; הם המה לשאר עמם צפירת תפארה, ולהולכים בחשך יופיעו נהרה, ואם למזער המה ונער יכתבם, ראה אנכי אבקש לך מנוח, בזרוע לא עז אושיעך, ובידי הרפות אחזיק ימינך לעשות מקנה וקנין בעיר מולדתי בראדי שמה תראה על דברתי את אשר לא האמנת לזולתי, כי כארזים במדבר ואפיקים בנגב תמצא בתהו ילל ישימון, עיר מושב וכלילת יופי, שמה לא ישבו התורה והחכמה פרודות כנשים צרורות באהל ומשכן, כי אם כתאמי צביה יחדו אשה את אחותה משיקות בבתי ארזים תשכונה? שמה לא באמת בצע ימדו כבוד איש ויתרונו. רק על פי דרכו ושאר רוחו יערך גם כבודו גם קלונו כי היא עיר שחברה לה יחדו חכמה עם נחלה, תורה ותבונה, מסחר ואמונה עיר צדק ילין בקרבה ולא תחסר כל בה. דבריך יקירי! הטובים והנחמים האלה כצרי גלעד אל כל צרותי ארוכה העלו; גם בשת פני – אשר את יליד עיר קטנה מני בטן תלין להרים ראש בין נדיבים ורגעי ארץ – גם היא לא עצרה כח לעצור פעמי מלרוץ אורח עיר ההוללה ההיא עד מהרה, והנה אמת הדבר השמעתני אחי! עוד לא הגדת לי החצי, מי יתן מרוחך עלי משכיל שיר ידידות מראש יונקות ענפי ערבים על יבלי נהרות בבל, מי יוריד לי כנור מכנורכם מנעימי זמירות, עליה אזמרה תהלת הוד הקהלות! רק עליה אשירה תפארת כל משכנות יעקב, הן שפתי לא תבענה כל תהלתה, ולשוני לא תהגה כל צדקתה, כי במה תחלנה ואנה תכלינה כלאלה? האם בגשמי נדבות יה אשר על תלמי התורה והחכמה נטעי נעמנים יצמיחו, או בשפעת טל חסדיה אשר עצמות יבשות מני עוני כדשא יפריחו? מי כמוה כגפן פוריה לכל מפעל טוב ותושיה? מי מנה מספר בתי קדשיה ותפארתה לתורה ולתעודה ולכל חכמה חמודה, אשר בהמות ימים מאדם תהימנה יומם ולילה, וכמשק גבים אזני עובר ושב משאונם תצילנה? היש מספר לגדודי צעירי לחכמיה יציצו יום יום כעשב הארץ לכבוד ולתפארת? איה שוקל זהב שבא חין ערכם וראמות וגביש ביקרותם? מי יפאר פאר בית תחפשית יסדו ידי אציליה להעלות ארוכה לתחלואי חולי בת עמם הנלאה והנחלה? איה סופר לידועי חולי אשר מכל אהלי יעקב אליה יזרומו ואשר משפעת טובה ירימו־ראש ובשמש צדקתה מרפא ימצאו? ומי ימלל גבורות פאר תפארת כהניה חכמיה ונגידיה, כולם אנשי חמודות ומלאי ברכות, נעימות פניהם שובע שמחות, אוהבי חכמים ושמחים בכבודם, תומכי ימינם הדרם והודם, ואת נפש עדינה זכה וטהורה! את נשמת ידיד ד' וחמדת כל רואיו, פאר הגבירים ונזר הנדיבים החכם והנבון כבוד מו"ה צבי האלברשטאם – ה' עפרו יחונן ונפשו בצל חסדו תתלונן – נשבר לבי בקרבי יגורו כל עצבותי עת אזכרך, אללי לי! למתי לא זכור אזכרך עוד? האשכח ידידות נפשי האשכח ימיני כל עוד נשמת שדי תגיעני? הישכחוך כל יודעיך ושומעי שמע תפארתך? הישכחוך עניים מרודים כל נפש מרה ורוח נשברה אשר בדמעתם אדמתך ימסו ומני גדיש קברך עפרות זהב גוך ילחכו? בנפש מי רוח נדיבה לא הריקות ברבה, ובלב מי חמדת הלבבות! לא נפחת רוח חיים עם בטל חסדיך או בנועם מדברותיך? עיני ממי ראו אגודה חמורה בתבל נפש טהורה נקיה מדפי משובצה בנויה בהירה וכלילת יופי? נפשי עלי תשתפך חיל ורעדה אחזוני, איככה יחד שכל טוב חן כבוד ויופי בנבלי חרש באפס תקוה יכליון, איככה גם חמודות כאלה יחד לעפר ישכבון? וכאבן אופל וצלמות צעיף עלטה גם פניהן יכסה? צבי ישראל! עוד נעימות תמונתך על פני מרחפת, ענות חן ואהבת חסד אשר מני פרחי לחייך ושושני שפתותיך נטפו עוד מול עיני יעופפו עד עולם לא יעתקו, לא יליזו מעפעפי עדי יסגרו עדי יעצמו גם המה מידי אביר האכזרים אשר לא חמל על ארז יפה ענף כמוך ולא השיב ידו מלכרות בלבנון מטע ה' להתפאר. –

עתה באו ימי הפקודה באו ימי השלום, ידע בחיר מאהבי כי לא על צחיח סלע זרע לצדקה, לא על אבן הרעיף טל חסדיו כי אם על לב איש גמולות ונפש הומיה תודות: הן בצע ה' בידי את אשר זממתי להטיב לבני עמי, בתתי לפניהם ספר שבילי עולם הכולל ידיעות תכונות כל ארצות תבל, בו מלאתי רצון האדם הגדול בענקים גאון הגאונים נר ישראל אשר עד עולם לא יכבה הוא החסיד רבינו אליהו ווילנא זצ“ל אשר צוה אל חוק – להרב החכם מו”ה ברוך שקלאוו מעתיק ספר אוקלידוס, להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה מהחכמות, למען ישוטטו לרבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל, באמרו, כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משאר החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדות יחד ואמר משל וכו'".

אף כי לא חדשות למכביר עיניך בו תראינה, כי מה ידעתי ולא תדע, אולם בכל זאת אקוה אשר רק אתה תשכיל ותבין כי לא מבין הכסתות אשר על עצילי ידי ינּוֹעַ מפעל כזה אף כי קטן הוא; יען בך לא קננה קנאת גבר אשר על פעולת אדם יפטיר שפה, ועל תושיה לא ידיו תעשינה ראש יגיע, בחשבו כי ינחל כבוד בשפלות ידים – אשר ימאנו לעשות, או קי קצור קצרו – אם עושי חיל בזעת אף בשפל ישבו, מה כבד – אמר החכם. מעשות דבר בדעת, ומה נקל למצוא בכל דבר מגרעת". ולכן כבר לאיש להתהלל כזאת עשיתי, מלהתפאר באם הייתי – אתה תבין לדעת כי לא כל אשר יאמר במקום אחד ובפעם אחת ימצא כן בס' אחד ובעונה אחת, אף לא כל אשר יחשב יאמר, ואשר יאמר על ספר יכתב; ומה רבה עמל האדם לאסוף לזרות ולהבר ענינים שונים מהמון בעלי האסופות אשר דעותיהם ולשונותם שונות, להציקם במעבה עשתנותיו ולהציגם נגד עין הקורא כאלו מבטן אחד יצאו ואב אחד לכלם, ולעבבור בפצירה פיס פעמים ושלש ברק מליצותיו להמריטן למען היות להן ברק? – אתה תדע ארחי ורבעי מני אז ומקום תחנותי גם עתה, מקום אין אוהב ורע, אין ספר ואין עת אין דורש ואין מבקש, אין שלום בחילי ואין שלוה במעוני, וכל עתותי לא בידי הנה, ולכן לא הוצאתי לאור כעת רק החלק הראשון מספרי זה אשר במחשך הריתי, ובעוצב ילדתי טפחתי ורביתי – כי גם יולדת השבעה לא תתיפח ותחיל בחבליה כאשר חלתי אני טרם ילדתיו – ואם הוא יפיק רצונך – כאשר אוחיל – וימצא חן בעיני. קחהו איש חמודות! כמנחת תודה מזכרת כל שפעת תגמיליך עלי והיה בזה שכרך אתי וגם פעולתי לפני, כי רק אהבת חכמים ורצון משכילים כמוך, כל ישע וכל חפץ ומגמת פני אוהבך ואהובך.

זאלקווא שנים עשר לחדש אדר ה' תקפ"ב ליצירה.

שמשון בן כבוד מו“ה יצחק בלאך הלוי ז”ל.

הרב מאיר הלוי לעטעריס להרב מוהר’ן קראכמאל

³¹

וויען בחדש הרביעית התקצ“ו לב”ע

יחי לבבך לעד, ידיד לבי!

מנה אחת אפים חנן לנו אלהים בחסדו: כי נחישה מפלט לנו אל ימים ראשונים, להנחם מעצבוננו בעת צרה, ונביט אחרינו אל ימים עברו, אשר היו טובים מאלה ועודם חיים בזכרוננו, גם כי חלפו ואינמו: או נצפה אל ימים יבואו, אשר התקוה תפרוש עוד כנפיה עליהם, כשחר פרוש על ההרים, ויפוזו לעין רואי בזהב מופז נחמד למראה, שאל נא קשה־יום ויגדך, ומר־נפש ויאמר לך: כי אלה ימי הרעה אשר הוא חי, ייטיבו פניהם ברגע להדהו בשמחות, אם יביט אחריו אל ימי עלומיו, עת כל התבל מחוצה לו עם כל כעסה ועמלה, סוגרת ומסוגרה בעדו, והשמחה אצלו אמון שעשועים עמו יום יום! או אם למרחוק עיניו תצפינה אלי ימים יולדו, וחש עתידות לו, כי בן אדם לא ידע עתותיו, לא בידו המה, וכאשר ירחקו ממנו, כן ייטיבו פניהם, וקראו שלום.

הנה כן גם אנכי בדברי בך, ידיד נפשי! דברי שלום ואהבה, זכרתי לך חסדך ואמתך אשר עשי עמדי בנוער בעודי באבי, וכיונק מארץ ציה החילותי אז לשלח שרשי על יבלי נחלי עדניך, אשר לא יכזבו מימיהם, ולְהִשָׁעֵן עליך כעל ארז בלבנון לבלתי הכוף כאגמון ראשי בסער ביום סופה. אזי הלכנו צמדים יחד שמחים וטובי לב לעת ערב לשוח בשדה ומגרשי עיר מולדתי, או על ההרים הרמים אשר חרבות ימי קדם ושמות היכלי עונג, הנשקפים על ראשיהם, הגידו לעם נולד: “מה חלד? על מה שוא בריאה יבראו בני חלוף? אם בקרב לבו לא יבנה אדם בית נאמן לו להודות שמה לאל חסדו, שוא עמלו הבונים חרבות למו!” – מה טובו הימים האלה עת מלאך ממעל לקח רצפה ונחלת אשדת מעל מזבח ה' – בנוי לתלפיות תחת אוהל הרגיע תחת שמי קדם לכל יושבי תבל, להקריב עליו זבחי תודה: לב נשבר ורוח נשברה – וַיֵגע אל לבבנו, ויהי לשלהבת יה, קדש הלולים לאל גמל עלינו. אז חכמת אנשי שם האירה פנינו, ובחקר גדולים חקקי לב התהלכנו למשרים. נפשנו מלאה עונג, ולשוננו רנת מושלים ונוגנים אשר קראו בעוז שיריהם אל שמים: רדו לארץ, ואל בני אנוש: ארחו לחברה עם אראלים ומלאכי שלום. –

גם אתה הופעת אז עצתך ויפי חכמתך עלי, וצור לבבך – בנטות עליו ה' מטה עוז מקדש – נתן מימיו מים טהורים ההולכים לאט, כמי שלוח, אל קרב ולב שומע, לטהר ולבן כשלג כל הגיון ורגש לב מסעפים והבלי שוא, ולעקור כל שרש פורה רוש ולענה. אז היינו כחולמים, ארובות השמים נפתחו לעינינו, והנה אור עולם ונעימות נצח. ואל ארץ נביט, והנה היא כיעלת חן תעדה כליה, לבושה שני עם עדנים ושלל צבאים רקמה, רקמת כל ציץ ופרח שושנים ואהלים, אור זרוע עלימו לחמדת כל עין. היום רד מאד, השמש שב אל אהל אפדנו, וכנף הארץ נחפה בפז ואברותיה בירקרק חרוץ: כעס ויגון לא מצאנו אז (כאשר יבואו באופל אל איש עצב כי יעטוף ודמו כי נעכר בקרבו) לשים משוש לבנו לְאֵל, לאמר לנו, "על מי תתענגו? על עשבות הרים, אשר בבוקר יציצו ולערב ימוללו? העמיקו שאלה! השפילו שבו! קחו נא המסוה מעל פני האדמה, ודעו וראו הכמוס עמה הטמון בחֻבָה. תחתיה נהפך כמו אש, ההופכי הצור ללהבה נתכת, חלמיש לנהרי נחלי מוקדי עולם, לבקע ביום עברה ראש הררי אל, לחצוב להבות מני הררי געש, ותחרד האדמה לקולם, ותשם ארץ ויושביה. בחקר תהום התהלכו, שם הרפאים יחוללו בזכרם חייהם ומותם גם שניהם. שם מתי עולם יענו ויאמרו לכם, כי לא הצליחו בארץ בלכתם בארץ החיים, כי בכל מדרך כף רגלם מבית ומחוץ, רדפם על צוארם העוני בשבט עברתו, ויגיעי כח לא מצאו מנוחה עדי שנתם נמו, שנת עולמים. או הסבו נא עיניכם מתחתית ארץ ושוכניהם, וראו אל ההולכים על פני האדמה. שמה נושא משך הזרע זרע אור זרע אמת וצדק הולך שחוח כל הימים אשר הוא חי להועיל לבני אדם; והנה בני בלי שם יעפרו בעפר נגדו ויבזוהו, ויהי כמחריש ובקרבו נעכר כאבו, פה איש הוכח בשבט אנשים חכלילי עינים ולא מיין כי אם מדמעת עשוקים אשר תרד עינו יומם ולילה. התבוננו אל כלח מלוא תבל, טמון בארץ חבלים, ומלכדתם עלי נתיב אל כל אשר יפנו ללכת, ותרגזו מראות עיניכם כבלע רשע צדיק ממנו, ורב אונים את רפה ידים. זאב יטרוף גדי, דוב ישכל בהמות שדי ועריץ את ישר דרך. – לקול חרדה כזה לא צללו אזנינו אז. גם כי הגיד לנו איש, דברים מעציבי רוח כאלה, אשר בלב נושאי סבל תלאותיהם בחיים ימצאו קן למו, שפת לא ידענו שמענו אז, אך קול דברים ואין דעת, כי רואי טוב לא ידעו ולא יבינו דבר עצב. הה הימים האלה, ימי טובה, חלפו ואינם, גם עקבותיהם ירעפון דשן לא נודעו לנו. ברחו כצל, הפנו ערף, לא עמדו. אמנם בכל זאת עוד מסתר משכנותיהם יטיפו גם עתה, מדי זכרנו אותם נוחם ושמחה לנו. כאוהב נאמן טהר לב נגזר מארץ החיים, לא יִשָכַח כמת מלב, ומדי יעלה על זכרוננו, יקיץ משנת אדמת עפר, יתנער מעפר ומגבי קברו, ויקם ויחי. כן הוא ידיד נפשי! כל ימי נעורי בם ארחתי לחברה עמך יעוֹרוּ לנגד עיני בדברי בך, וישובו לנחמני על כל תוחלת ממושכה, על כלל תקוה כי נכרתה; גם ימים יבואו יתנהלו לאטי, ויפתוני בחלקות כי יחדשו ימי נעורי כקדם, ושחרם כי יעלה, מרפא לנפש צרור בכנפיהם. ככה יפתוני ינחמוני, כגמול בחיק אמו ישיחוני, ולבבי הלא נפתה הוא, והייתי אך שמח. – בשורה מוצאת בפי אולי תשמחך: יש זהב ורב פנינים אשר ישמחו אנשים אוהבי כסף, לא ידעו שבעה, ואני נתתי שמחה בלבי כי עת הזמיר הגיע, לשמוע בקהל רב את נגינותי אשר תצאנה לאור על הוצאות האדון המדפיס למלאות רצון אהובי נפשי שלמים וכן רבים, אשר חבורי הראשונים מצאו חן בעיניהם, עד כי כלתה וגם נכספה נפשם גם אל גזעי החדש אשר נטעה ימיני בכרם ה' צבאות, ואני הנני שולח לך עלה אחד מספרי זה, אשר תַכָל מלאכתו בימים לא כבירים. העלה הזה יהי לך כעלה זית טרף בפי לאות שלום לכל אוהבי לשוננו הממלאה אשר טרפי צמחה לא ייבשו עד נצח: כי עוד יש את לבבי ישר כלבבם וכלבבך עם שפת קדומים שפת כנען, אשר לא יערכנה לי כל חמדת תפארת. אך למען הראות יפיה ותומתה לעין העם, וכבוד בת מלך פנימה במקדש מלכותה, השתעשעתי בשנים עברו עם לשונות זרות, בתולותיה אחריה רעותיה מובאות לה, המעלות עדי זהב על בגדיהן החמודות, העומדות לשרת לפניה ולישר מסלה לבת ציון היקרה! כי כאבן שהם מסתתר תוך אבן אפל וצלמות אשר יסך בעדו מעבור קרני הודו על פני תבל חוצה, וישמרהו כבבת עין עד יבוא היום ויופע מני אפל, בעין הברק מחשכת מים עבי שחקים, אם יסיר חלמיש צור משוכתו וערפל חתולתו; הנה כן אהבתי העזה כמות אל לשון מחמדנו, שמה מסוה על פניה ימים רבים, והגיתי בענינים זרים, עד באה העת, ואהבת נעורי אל בת עבר קדחה בקרב לבי כימים מקדם, ותיקר ולא תכבה כל עוד רוחי בי: כי היא חיי רוחי ובלעדה מה אני ומה חיי? – לך אחי! כל מחשבותי, ולוח לבי כספר נגולו, לכן אדום נא איפא מהגיד לך כי לא שניתי מאז ועד עתה באהבתי אותך וכי אהבת נפש יאהבך אוהבך ומכבדך.

מאיר הלוי לעטעריס.

אפודת נזר לשבט מושלים הממלכה הנהלאה (הנעלה?), נעם ה' עליה ושלום בכל מחוקקיה ורב צבאיה, ישועת תלבשת על מכונה ומועדה ומקראיה, חילי צבאה ושלטי הגבורים יעוזו ביד המפלאה, סוסי מרכבותיה ורוכביה בל יסוגו אחור ברוח נכאה, דגלי טפסריה ודורכי לוחמיה יעטו גאה גאה, את חצי רַבֶּיהָ וברק חניתיה בכבד משאה, יפלחו לב אויבי אדוני המלך למען רבות תלאה, בצוארי מרכבותיה ילין עז ורגש נוראה, רוכביה יושיעון ובשלוה ישובון מארץ נוראה, יחידתי לזאת תשתפך אשרי עין שֶׁרואָה, צאת המלך ביום קרב כחמה זרוחה ופליאה, חיליו כברקים ירוצון שנים לרבבה ואחד למאה, קמיהם יעיקוןן כאשר תעיק העגלה המלאה. בינו נא מצוקי ארץ מי שמע כזאת ומי ראה, רדות שריד באבירים וניסו ויסתרו עיר ומלואה, עוז זרוע עליון אֶיָלם גם עזרם ותהי לתשועה, זאת פעולת שדי ומנת גמולו בממלכה החטאה, רבות את הוד ותפארת ביד לאים מני בטן נשואה אזכרה אותותי מני קדם ורוב עברה ורעל אגמאה, בהיותה רבוצה על עדניה ועל שמריה קפואה, רק דגולה היתה והנה זרויה לכל רוח ופאה, שמש שזפה ותך עליה ומנוח לא מצאה, פדה לא נפדתה ואת עת הדרור לא באה, רצועה ברציעת אזן ואל חפש לא יצאה, ונותרה כאניה שבורה ומִשֵׁכָר לא סבואה, טורפיה השיגוה וממקדש הקדש הוציאוה, ארכו הזמנים ונמשכו הימים ומופת לא נראה נחתם חזון ונביא, ולא נפרץ רוח ולא מראה, חזיון איש חמודות לא יְגַלו ולא נותר כל נבואה, אל אֵל אילותי אפרוש כפי בנפש צמאה, פזורי קצוות פזורי אפסים לאסוף מארץ משואה, נוגי המועד אז לאל יביעו העת שקוינוה הנה באה, נצח קרית מלך רב תקיאם כאשר קאה, רוממות מעוז תראינה עיני שארית הנמצאה, וממלכת בן ישי בסוד חזות הנבואה, קרנך ישים ברזל מהיום ההוא והלאה.

ממני חסדאי בן יצחק בן עזרא מבני גלות ירושלים אשר בספרד, עבד אדוני המלך המשתחוה אפים ארצה לעומתו והכורע אל מול מקום שבת נחלת מעלת גדולתו מארץ מרחקים, השש בשלותו והשמח בגדולתו ובמנוחתו, והפורש כפיו לאל בשמים להריך ימיו על ממלכתו בקרב ישראל, מי אנכי ומי חיי לעצור כח לחקות מכתב אל אדוני המלך ולבקר יקר תפארתו, אבל נשענתי בקשט נתיבה ומעגלי מישרים, ומה יכולת סרעף למצוא אמרי שפר אצל הולכי גולה שוכחי רבצם, אשר סר מעליהם הוד מלכות וימשיכו עליהם ימי עוצר ומשפט ואותותם לא נראו בארץ. ולפי שבני הגולה אנו פליטת ישראל עבדי אדוני המלך שרויים בשלוה בארץ מגורינו, כי אלוהינו לא עזבנו ולא סר צלו מעלינו. ויהי באשר מעלנו באלוהינו הביאנו במשפט וישת מועקה במתנינו ויער את רוח הפקידים אשר היו על ישראל וישימו עליו שרי מסים ויכבדו עולם וילחצום בחימה עזה ויכנעו תחתיהם ותמצאן אותם צרות רבות ורעות, ובראות אלקים את ענים ועמלם ואפס עצור ועזוב היתה סבה מאתו ויציבני לפני המלך ועלי הטה חסד ויסב את לבבו אלי, לא בצדקתי כי אם בחסדו ולמען בריתו, ובזאת עניי הצאן שגבו ישע, ותרפינה ידי לוחציהם ותקפוץ ידם מענוש, ויקל עולם ברחמי אלהינו.

יודע לאדוני המלך כי שם ארצנו שאנו גרים בתוכה בלשון הקדש ספרד ובלשון ישמעאלים יושב הארץ אל אנדלס ושם הממלכה קרטובה וכו‘, הן נמצא מרחק מדינתנו מן התו שמנה ושלשים מעלות… ומרחק גבולכם שבע וארבעים מעלות ולא הוצרכתי להוות את זאת כי אם מרוב תמהון אשר תמהתי מזכר מלכותכם אשר לא הגיע אלינו ולא שמענו את שמעה, כי אמרנו אכן ארך הדרך יעלים ממנו את שמע תפארת ממלכת אדוני המלך. אף על פי ששמעתי כי נפלו במקום אדוני המלך שני אנשים מאנשי ארצנו שם האחד ר’ יודא ב"ר מאיר בר' נתן איש נבון וסבר וגרסן ושם השני ר' יוסף הגריס גם הוא חכם, אשריהם מה טוב חלקם אשר זכו לראות את יקר תפארת גדולת אדוני המלך ומושב עבדיו, ומעמד משרתיו, ומנוחת ה' נחלתו, ונקל בעיני ה' להפליא לי גם לי כחסד הגדול הזה ויזכני לראות את הוד אדוני ואת כסא מלכותו ולהקביל פניו בנעימים.

גם אגיד לאדוני המלך את שם המלך המולך עלינו שמו עבד אלרחמן בן מחמד וכו' ומדת ארץ ספרד ממלכת עבד אלרחמן… יהי אלהיו עמו שש עשרה מעלות וכו‘. זאת מדת ארץ ממשלתו בגבולותחה ארץ שמנה רבת נהרות וכו’ אשר יבואון סוחרים מאפסי הארץ ורוכלים מכל המדינות העליונות מביאים בשם ואבן יקרה וכו' ויאסוף המלך המולך עליה סגולת כסף וזהב ונכבדות, וקהלת חיילים אשר לא אסף כמוהו מלך אשר היה לפניו ומדי שנה בשנה הגיע קנינו אֵלַי מאת אלף זהובים, זה חק קנינו בכל שנה ושנה ואין בזה כי מרוב הסוחרים הבאים מכל הארצות מאייהם וכל דבר סחורתם וכל אודותם לא יתכן כי אם על ידי ולפי דברי, שבח והודאה לאל הגומל עלי ברוב חסדיו, ומלכי הארץ בשמעם את מלך אשכנזי ומלך הגבלים שהם אל צקלב, ומלך קוסטאנטינא ומלכים אחרים, ועל ידי תבאנה מנחותיהם ועל ידי תצאנה גמולותיהם תבענה שפתי תהלה לאלהי השמים אשר הטה אלי חסדו לא בצדקתי כי אם ברוב רחמיו.

ואת כל השלוחים האלה מביאי המנחות אני שואל אותם תמיד בעד אחינו ישראל פליטת הגוים אם שמעו שמע לדבר הדרור לשרידים אשר כלו בעבודה ולא מצאו מנוח עד אשר הודיעוני שלוחי הרסאן, הסוחרים שאמרו לי כי יש ממלכה ליהודים נקראים על שם אלכזר, ולא האמנתי לדבריהם כי אמרתי לא יאמרו לי כדבר הזה כי אם לרצות אותי ולהתקרב אלי. ואשתומם על הדבר הזה, עד אשר באו שלוחי קונסטנטינא בתשורה וכתב מאת מלכם אל מלכנו ואשאלם על הדבר הזה וישיבו אותי, כי באמת הוא הדבר הזה וכי שם המלכות אלכזר, ובין קוסטנטינא ובין ארצם מהלך חמשה עשר יום בים, אבל ביבשה יש בינינו אומות רבות, ושם המלך המולך יוסף ואניות באות אלינו מארצם ומביאים דגים ועורות וכל מיני סחורות והם אנשי אחותנו ומכובדים עלינו, ובינינו וביניהם שליחות ומנחות ולהם כח ומעוז גדודים וחילים יוצאים בזמנים. ואני כשמעי את הדבר הזה מלאתי כח וחזקה ידי וְאִמְצָה תִקותי ואקוד ואשתחוה לאלהי השמים. ואפן כה וכה למצוא ציר נאמן לשלוח לארצכם לדעת אמתת הדבר, ולדעת שלום עבדיו אחינו, ויפלא הדבר על כי רחוק המקום; והזמין לי הקדוש ב"ה כידו הטובה עלי איש אחד שמו מר יצחק בר' נתן, וישם נפשו בכפו ויתנדב ללכת באגרתי אל אדוני המלך ונתתי לו שכר גדול לרוב וכסף וזהב הרבתי להוצאותיו ולמשרתיו לכל דבר לדרך, וגם שלחתי מממוני מנחה מכובדת למלך קוסטנטינא ואבקשה ממנו לעזור לשלוחי זה בכל צרכיו עד הגיעו אל המקום אשר אדוני חונה, וילך שלוחי זה אל קונסטנטינא ויעמוד לפני המלך ויתן לו כתבי ומנחתי, יכבד את שלוחי ויתאחר עמו כמו ששה חדשים, עם שלוחי אדונינו המלך מקורטבה. יום אחד אמר להם לשוב אלינו, וכמו כן השיב את שלוחי כי הדרך אשר בינינו וביניהם והאומות שבינינו בקטטה, והים סוער לא יעבור בו אדם כי אם בזמן יודע, וכשמעי את הדבר הרע הזה חרה לי עד מות ויצר לי עד מאד על אשר לא הקים את דברי ולא עשה כרצוני ותרב מהומתי ונכפלה רעתי, ואחרי כן רציתי לשלוח אגרת אל אדוני המלך מפאת ירושלים עיר הקדש וערבו לי אנשים מישראל להוליך אגרתי מארצם לנציביו ונשם לארמניא ומארמניא אל ברעדה, ומשם אל ארצכם. אני טרם אכלה לדבר אל ליבי והנה שלוחי המלך הגבלים באם ועמהם שני אנשים מישראל שם האחד מר שאול ושם השני מר יוסף. ובשמעם את מהומתי נחמו אותי ויאמרו לי תנה לנו אגרותיך ואנחנו נגיעם אל מלך הגבלים ובשביל כבודך ישגר כתבך אל בני ישראל היושבים בארץ הנגרין וגם ישלחוה אל רום ומשם אל בלגאד עד שיגיע כתבך כרצונך אל המקום אשר אתה רוצה.

הבוחן לבות והחוקר כליות יודע כי לא עשיתי זאת לכבודי, כי אם לדרוש ולדעת האמת אם יש מקום שיש ניר וממלכת גלות ישראל ואין רודים בהם ולא מושלים עליהם, ואלו ידעתי כי נכון הדבר הייתי מואס בכבודי ועוזב גדולתי ונוטש משפחתי, והייתי הולך מהר אל גבעה בים וביבשה עד בוא אל המקום אשר אדוני המלך חונה שם לראות גדולתו וכבוד מעלתו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו, ומנוחת פליטת ישראל, ובראותי את יקר תפארת גדולתו תאורנה עיני ותעלוזנה כליותי תבענה שפתי תהלה אשר לא עזב חסדו מעם עניו.

ועתה אם על המלך טוב ואם יראה במאויי עבדו תיקר נא נפשי בעיניו ויצוה את הסופרים העומדים לפניו לכתוב לעבדו תשובה מארץ מרחקים ויודיעני שרש הדבר ויסוד כל המעשה איך היתה נפילת ישראל במקום ההוא, ואבותינו ספרו לנו כי בתחלה שם היה וכו' ואותן שני אנשים אשר מארץ הגבלים מר שאול ומר יוסף אשר ערבו לי להוליך אגרותי אל אדוני המלך אמרו לי כי היום כמו שיש שנים בא אליהם איש ישראלי סגי נהור איש חכם ונבון ושמו מר עמרם ואמר כי הוא מארץ אלכזר והיה בבית אדוני המלך ומאוכלי שולחנו ונכבד אצלו, וכשמעי שלחתי אחריו מלאכים להשיבו אלי ולא השיגוהו, גם בזה אִמְצָה תקותי וחזקה תוחלתי.

ועתה הנה חקותי האגרת הזאת לאדוני המלך, וחנותי למולו שלא תכבד עליו שאלתי, ויצוה להודיע את עבדו כל הדברים האלה, וכל עניני ארצו ומאיזה שבט הוא ומה הוא דרך המלכות? איך ינהלו המלכים כסא כבוד המלכים, המשבט ידוע או ממשפחה הראויה למלוך, ואם מלך בן מלך כאשר הוא מנהג אבותינו בהיותם שוכנים בארצם? ויודיעני אדוני המלך כמה מהלך ארצו וכו' ומפר חייליו גדודיו ושריו, ואל נא יחר לאדוני בשאלי מספר גדודיו יוסיף ה' עליהם כהם וכו' ועיני המלך רואות, ולא שאלתי השאלה הזאת כי אם למען אעלוז ברבות עם הקדש, ויודיעני אדוני המלך מספר המדינות אשר הוא רודה בהם ומספר המס אשר ישיבו לו, אם יתנו לו מעשר, ואם אדוני חונה תמיד בעיר ממלכה ידוע, או אם יסוב אל כל גבול ממשלתו והאיים הקרובים אליו? אם מהם מתיהדים, ואם ישפוט את עמו או אם יקים להם שופטים, ואיך עלותו בית ה‘, ועם איזה אומה יערוך קרב ועל מי ילחום וכו’, ומה שם הערים הקרובות אל ממלכתו מן הרסאן ומן ברעדה ובאב אלאבואב? ומנהג הליכות הסוחרים ההולכות אל מחוז אדוני המלך, ויודיעני כמה מלכים מלכו לפניו ומה שמם וכמה מלך כל אחד ובאיזה לשון אתם מדברים? ובימי אבותינו נפל אצלנו איש ישראל נבון דבר היה מתיחס בשבט דן עד שמגיע לדן בן יעקב והיה מדבר בצחות וקורא שמות לכל דבר בלה"ק וכל דבר לא נעלם ממנו…

עוד בקשתי הפליאה מאת אדוני להודיעני, אם יש אצלכם זכר לחשבון קץ הפלאות אשר אנו מחכים זה כמה שנים ונצא משבי אל שבי ומגולה אל גולה, ומה כח תוחלת המצפה להתאפק על זאת וכו‘. וכאשר שמענו את שמע אדוני המלך ותקף מלכותו ורוב חייליו תמהנו בזאת נשאנו ראש ותחי רוחנו ותחזקנה ידינו, ותהי’ ממלכת אדוני לנו לפתחון פה, ומי יתן ספות השמועה הזאת כח כי בזה תרבה גדולתנו, וברוך ה' אלהי ישראל אשר לא השבית לנו גואל ולא השבית ניר וממלכת משבטי ישראל יחי אדונינו המלך לעולם.

והייתי שואל בעל אודות אשר לא שאלתי לולי כי יגורתי להכביד על אדוני המלך בהרבות מלים כי כן דרך המלכים, ואמנם כבר הרביתי, והנני מודה בזאת ואל יאשימני אדוני כי מרוב שיחי דברתי עד הנה, אבל כמוני ישגה וכמוהו יסלח, כי אדוני יודע כי אין עִם גוֹלֶה דעת ולא עם בני שביה תושיה, ואני עבדך לא פקחתי עין כי אם בתוך גולָה ודלות, על כן יש על אדוני מאמתת החסד ומאורח האמת להעביר שגיוני עבדו, ובלא ספק כבר שמעת איך היו מכתבי מלכי ישראל ומה אגרותיהם ומה מנהג בספרי שליחותם, ואם על המלך טוב יעבור שגגת עבדו כידו הטובה וכחסדו הגדול, ושלום רב לאדוני המלך ולזרעו לביתו ולכסאו עד עולם ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

אל רב חסדאי ראש גולה בן יצחק בן עזרא הספרדי, הנחמד אלינו והנכבד עלינו, הנה אודיעך שבא אלינו כתבך המכובד על יד ר' יעקב בן אליעזר מארץ נמץ, ושמחנו בו וששנו על בינתך וחכמתך ואמצא כתוב בכתבך מקום ארצך וכו'. אילולי שלוחי קוסטאנטינא לבוא בכושרות ויספרו לכם האומות מלכותנו ודיננו לא הייתם מאמינים בו לפי שהייתם מכזבים אותו לפנים, ובקשת להודיעך אמתת הדברים מלכותנו ויחוסנו ואיך נכנסו אבותינו בדין ישראל והאיר האל עינינו ושבר קמינו, עוד בקשת לדעת מדת ארצנו ורחבה, והגויים אשר סביבותינו המשלימים אתנו והנלחמים עלינו, ואם יתכן לבוא שלוחינו אל ארצכם ולחלות פני מלככם היקר והנעים שהמשיך לבבות לאהבתו בטוב דרכיו והביאם באהבתו ויושר מפעלותיו, לפי שאומות אומרים להם כי אין לישראל שארית ולא מקום ממשלה וממלכה. (כדי) שיהיו ישראל נהנים בדבר הזה והיה להם להרמת לב ומענה לשון ושבח ותהלה בעיני האומרים להם כי אין לישראל שארית ולא מקום ממשלה וממלכה. ואנחנו משיבים תשובתך על דבר ודבר עם השאלה ששאלת בכתבך תשובת הששים בך והשמחים בחכמתך, אשר זכרת מארצך ויחוס המולך עליה כבר נגע אלינו וכבר היו בין אבותינו אגרות דרישות שלום והדבר הזה הוא שמור בספרינו ידוע לכל זקני ארצנו. ומחדש מה שנקדם בעיני אבותינו ונשים אותו ירושה לבנינו.

שאלת בכתבך מאיזו אומה ומאיזה משפחה ומאיזה שבט אנחנו, דע כי אנחנו מבני יפת ובני תורגמה ומצאנו בספרי יחוסים של אבותינו שהיו לתורגמה עשרה בנים וכו‘, ואנו מבני כזר הוא השביעי, כתוב אצלו שבימיו היו אבותי מתי מספר והקב"ה נתן להם כח וגבורה ועשו מלחמה עם גוים רבים ועצומים מהם ובעזר האל גרשום ויירשו ארצם וברחו וירדפו אחריהם עד (שהעבירם) [שעברו] הנהר הגדול ששמו דונא, עד היום הזה הם חונים על נהר דונא וקרובים לקוסטאנטינא, ויירשו כזרים את ארצם, ואחרי כן עברו דורות עד שעמד מלך אחד ושמו בולאן, היה איש חכם וירא אלהים בוטח בו בכל לבו ויסר את הקוסמים ואת עובדי הגלולים מן הארץ וחסה בצל כנפיו, ונראה לו מלאך בחלום ואמר לו: בולאן! ה’ שלחני אליך לאמר שמעתי את תפלתך ותחנתך, הנה ברכתיך והרבתיך ואקיים מלכותך עד סוף הדורות ואמסור את אויביך בידיך ואתה עמוד בבקר והתפלל לפני, וכן עשה, וירא אליו שנית ויאמר לו: ראיתי את דרכיך ורציתי את מעשיך וידעתי כי תלך אחרי בכל לבבך, ואני חפץ לתת לך מצות חק ומשפט ואם תשמור מצותי ומשפטי אברכך וארבך. ויען ויאמר למלאך הדובר אליו: אתה ידעת אדוני מחשבות לבי וחקרת כליותי שלא שמתי בטחוני אלא בך, אבל העם שאני מולך עליהם לא אדע אם יאמינו לי, אם נא מצאתי חן בעיניך ואם עלי יתגלגלו רחמים הֵרָאֶה לפלוני השר הגדול שלהם והוא יעזרני על זאת. וה' עשה כרצונו וירא לשר ההוא בחלום ויגד למלך. והמלך קבץ כל שריו ועבדיו ואת כל עמו ויגד להם את כל הדברים האלה וייטב בעיניהם הדבר וקבלו עליהם את הדין ונכנסו תחת כנפי השכינה. וירא אליו המלאך עוד ויאמר אליו הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוני, ואתה בנה בית לשמי ויען ויאמר רבונו של עולם מאד אני מתבייש לפניך שאין לי כסף וזהב לעשות כמו שיתכן וכאשר ברצוני, ויאמר לו חזק ואמץ קח עמך כל חיליך וקום לך אל ארץ רודלאס ואל ארץ ארדיל הנה נתתי פחדך ואימתך בלבם ומסרתים בידך וכו‘, ותבוא בשלום ותבנה בית לשמי, והוא האמין בו ויעש כאשר צוהו, וילחם והחרים המדינה ושב בשלום ובנה אהל וארון ומנורה ושולחן ומזבחות וכלי הקדש. עד היום הם שמורים הידי וקיימים. ואחרי כן הלך שמעו בכל הארץ ושמע מלך פרס ומלך ישמעאלים ושלחו אליו מלאכיהם בממון גדול ובמנחות רבות עם חכמיהם להטותו אל ביניהם, והמלך היה חכם ויצו להביא חכם מישראל ודרש וחקר ושאל היטב ישם אותם יחדיו לברר בדיניהם, והיו שוברים אחד את דברי חברו וכו’ ויען המלך כבר הודיתם בפיכם שדין ישראל הטוב והישר ואני כבר בחרתי בדין ישראל שהוא דינו של אברהם ואל שדי יהיה בעזרי.. ואתם לכו לשלום אל ארצכם, ומן היום ההוא והלאה עזרו האל שדי ואמץ את כחו. וימל בשר ערלתו הוא ועבדיו וישלח ויבא אחד מחכמי ישראל ויפרשו התורה ויסדר לו כל המצות, עד היום הזה אנו על הדין הנכבד והאמתי. יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא לעולם. ומן היום הזה שנכנסו אבותינו תחת כנפי השכינה הכניע לפנינו את כל אויבנו והשפיל אל כל האומות והלשונות אשר סביבותינו, ולא עמד איש בפנינו עד היום וכלם לנו למס על ידי מלכי פרס וישמעאל.

ואחר הדברים האלה עמד מלך מבני בניו ושמו עובדיה צדיק וישר, הוא חדש את הממלכה והעמיד את הדין כדין וכהלכה, והוא בנה בתי כנסיות ובתי מדרשות וקבץ לרוב מחכמי ישראל ויתן להם כסף וזהב לרוב ויפרשו לו ארבעה ועשרים ספרים ומשנה ותלמוד וכל תקון תפלות חזני‘, והיה ירא אלהים ואוהב התורה והמצות ואחריו עמד חזקיה בנו וכו’ ואני יוסף בן אהרן הנזכר וכלנו מלך בן מלך ולא יוכל זר לשבת על כסא אבותינו. יהי רצון מלפני ממליך כל מלך שיתמיד מלכותנו בתורתו ובמצותיו.

ואשר שאלת מהלך ארצנו וארכה ורחבה היא על יד הנהר הסמוך לים גרגאן לפאת מזרח מהלך ארבעה חדשים ועל יד הנהר חונים אומות רבות לרוב עד מספר וכו' כלם נותנים לי מס ואני יושב על מבואות הנהר לא אעזוב את רוסיים הבאים בספינות לעבור אליהם, כמו כן לא אעזוב את כל אויביהם הבאים ביבשה לעבור אל ארצם ואני אלחם עמהם מלחמה קשה ואלו עזבתים היו מכחידים כל ארץ ישמעאל עד בגדאד. ועוד אודיעך שאני יושב על הנהר הזה בעזרת שדי ויש לי בתוך מלכותי שלש מדינות האחת יושבת בה המלכה עם נערותיה וסריסיה וכו' והיושבים בה ישראלים וישמעאלים ונוצרים ואומות אחרות מלשונות אחרות יושבים בה וכו‘, ואנו יושבים במדינה כל החרף ובחדש ניסן אנו יוצאים אל המדינה והולכים איש אל שדהו ואיש אל גנו ואל עבודתו, ועוד כל משפחה ומשפחה יש להם אחוזת אבותיהם ידועה נוסעים וחונים בגבולם בשמחה ובשירים, לא ישמע אדם נוגש ואין שטן ואין פגע רע וכו’ והארץ אינה גשומה הרבה ויש בה נהרות רבות מגדלים דגים לרוב ויש לנו מעיינות רבות והארץ טובה ושמנה שדות וכרמים וגנות ופרדסים כלם משקים מן הנהרות ויש לנו עץ פרי לרוב מאד.

ועוד שאלת מדבר קץ הפלאות, ואנחנו עינינו אל ה' אלהינו ואל חכמי ישראל הישיבה שבירושלים ואל הישיבה שבבבל ואנו רחוקים מציון, אבל שמוע שמענו שברוב העונות תעו החשבונות ואין אנו יודעים מאומה, אבל יישר בעיני אלקים ויעשה למען שמו הגדול ואל ימעט לפניו חרבן ביתו ובטול עבודתו, וכל התלאות אשר מצאתנו ויקיים בנו ופתאום יבוא אל היכלו וגו' ואין בידנו כי אם נבואת דניאל. ואל אלהי ישראל ימהר הגאולה ויקבץ גלויותינו ונפוצותינו בחייך ובחיי דכל בית ישראל אוהבי שמו. וזכרת באגרתך שאתה מתאווה לראות פני וגם (אני) מאד כוסף ומתאוה לראות פניך הנעימים ויקר תפארת חכמתך וגדולתך ומי יתן והיה כדבריך ולו זכיתי להתחבר עמך ולראות פניך הנכבדים והנעימים והנחמדים, אתה תהיה לי כאב ואני אהיה לך לבן ועל פיך ישק כל עמי ובדברך הייתי יוצא ובא בעצתך הנכונה. ושלום רב.

¹

אדוני בן אדוני, מני אדם הקדמוני, תכלית כל אחרון ואמנם לא לי לבד כי אם לכל נדיב ונכבד ולכל אנשי פתרון עת מליצות מבאר, ומושב נגידים מפאר, כמו ענקים לגרון גם בקרב אזרחים כאשר בתוך חוחים, חבצלת השרון סמדר לעולם פִתֲּח הנראה כציץ המפותח, אשר על מצח אהרן נדיב ואזרח, העת אשר זרח, פנות עולם פצחו רֹן ליושבי ארץ ושוכני אי, הוקם למו ראי, ויהי לזכרון גם היה היה, לכל שארית השביה, חומה ובצרון איזהו עקר, אשר לא יערכהו כל יקר! נדיב שכל בכשרון בשבחו אני אחל, וטובו לא איחל, כי אפס שברון וזאת יורה עלי, כי לא שקר מלי, ואין בם עורון רב במועט אפרוש, ולי נאה לדרוש, מלין בלי עצרון מכל צדדים, כלו מחמדים, מֻשְׁלָם בלי חסרון יטה חן לניבים, שוכן כרובים, אשר על הארון וחסד ימצאו נא, בזאת העונה, להשבית נדיב מחרון.

אפקיד חמסי ביד אל, ואליו עיני תבכינה במו פי אתחנן לדורש העשוקים. בעוד נשמתי בי על ריב אשוע ואם סלף תדברנה שפתי, הַוָתי הצקתני, ואם יהגה חכי נלוז, בלבי רובצת שלהבת, על כן לא טוב לרוזנים לבחון אמרי מרי נפש כי קטב תוגתם ישכרם לרגעים, הלא עליהם לירוא מגזרת נסיון, משה איש האלהים אשר לא קם כמוהו בנביאי הצדק, הוא בקצר נפשו ובמרירות לבו פצו שפתיו אשר לא כדת… ואף בי הכלב המת אשר כמוני להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור.

שמע נא דברי אדוני הנגיד הגדול, מחמר קרצת כמוני ועושני עושך, ואפר יסודתנו וצל ימינו עלי ארץ, וכבירים אשר ישוגבו, ודלים אשר ידאבו, יחד על עפר ישכבו. אני הגבר הנדאב בלא עת יומי ערב ועוד לא יומי מלאו ימי, מה ארכו רגעי לילי אשר לא נקבע בם שחר, גם יְרֵחִי הועבּ בעבי מאפל, וכוכבי נשפי אספו נגהם. על אלה לפועלי אתן צדק. אני הגבר הנדוה אשר בלי בסר קהו שני, לי ערכו טעמי מות ולרגלי כרו שחת, אספו רגלי בכבלי חרון והשיקו קרבי במוקדי עולם, ומוגגי ביום אדי אמרו האח. ואם שדי הרחיק ישע, אין נקי מפשע, ואם בעת צרה שמה ה', הלא יום וליל ממונים אנשי חיל, כעורבי משאות ואם זמן יאריכו משפט יעריכו ונגלה צדק עולמים. לא ימשכו ימי אנוש עד בוא עת לענוש ויצדק פעל אלהים. ולוּ־לא יקבר עד ראות איך יפול דבר. ומה מפעל הגלגל, ואם אין מחוה, מה הוא ומה ההֹוָה, דַיָן בשחק נצב סלה.

על כל כלמותי, אלה תנחומותי, מה אעיד ומה אדמה, ללבי איש יהמה וישתיק משאגותיו? חשבתי כל פרץ מני שום אדם עלי ארץ וכמוני בכל כואבים לא מצאתי, לאין כל חדש נוצרתי מכחיש, כי כמוני לא היה גם לא גז חיש. הלא עיני רואות, כי להיות לאות, באתי לעולם, לכן מתוך ומחמס, לבבי ימס, וכים יהמה. ואם אחי תנינים ורעי יענים, לא השיגו בניהם כי מתמרורם אגדיל תמרורים. ומבכי יעזר אמרר בבכי… ובעת תלמי ציה בדמעתי ירויון על חמס לְשַדָי יבכיון, הן מדי בת עיני דמוע תדמע הלֹא שהדי במרומים שמוע ישמע, אני איש דוה לב, היגע תמיד על חמסי ולא אשוב, עד יכלה שארי וישוב לעפרו אשא מוסר כלמתי אסבול מדוחי ואני ידעתי גואלי חי הוא יריב את ריבי ויעשה משפטי. ואם דיני עתה יתמהמה אקוה ליום תוכחה, ליום קומי לעד יום אשר נעמדה יחד, יום אשר בעל משפטי יגש אלי, יום אשר לא ינוֹס נס ולא יועיל כל הון, יום אשר ישוו בו שוע ודל… יום אשר לא יתכנו בו תנואות ולא יריבו כבירים בכח הזרוע.

האנכי אהמה? ואם עיני לך תבכינה? ואם נפשי לך תשתפך ורוחי לך יכנע? לא על חמסי אני בוכה ועל משפטי עיני דמע דולפת, ועל סלף דיני תתעלפנה עצמי, גם לבבי ימס ויחר כבדי, מעי יחילון, וכליותי תכלינה, ועפעפי יזלו מים. ובבותי לילה ויומם לא תתפוגינה עד אשר ענני שחק לא השיגוני בנטפיהם ולא נצחוני ברעף רביביהם, כי עיני תטופנה כגתות ורסיסי מרום מְחֻלקים לעתות, עת טֹהַר ועת בֹּהַר, עת בקר ועת עבות, אפס לא כן אנכי, כי אם בכי לקראת בכי, ותהיינה עיני כנחלים אשר לא יבגודו וּכְעֵיָנים אשר לא יכזבו מימיהם. ואם אמרתי תת לי דמי ולעיני הפוגות, עצבוני חמסי יעירו דמעותי. ואם באמת תבכינה ובתמים תטפנה, הלא יוצר עין ישקיף וירא, הלא דלה ידלם ויופיע לעשות משפט מדמי, זאת נודע מני עד כי כל מְשַׁוֵעַ נעתר, וכל שופך שיח ישמע, מי הוא גזול נעזב? ואיפה דמעות עשוקים נכחדו זאת תקותי בעניי ואלה תנחומותי. –

אני אערוך משפט, וידעתי כי אני אצדק, כה חקות לי בתשובת אגרתי אשר שלחת אלי לאמר: אם העוית כבר הביאותיך למוסר ואם לא העוית כבר הביאותיך לחיי העולם הבא. הזאת חשבת למשפט להוכיח מלין תחשוב, הלא אלהים יחקר זאת… וכי תחסום את פי ברוח קדים ותאלים את לשוני בהבלי מהתלות? הלא מעפרך עפרי, ואלהיך אלהי, חופש כל תעלומות וחופש כל חדרי בטן.

ועתה שמע נא בן אדם, הלא איש אתה, ומי כמוך בישראל הלא לך לדעת המשפט, יש על המשכיל, מארח המוסר, ומדרך האמונה, בשמעו נכוחה, שיודה עליה הן לו, הן עליו. זאת תפארת נדיבים והיא תהלתם. וכי תאמר אם העוית, ואם לא העוית. הנכון לשפוט על אִם? הייטב בעיני ה‘? ואם אחרי לבך נטית ובשקול דעתך דנתני, לא נכון לעשות כן, האף בסוד ה’ עמדת אם תחת אלהים אתה, הבאת עד תעלומות אדם וסתר מצפוניו תראה? הנגלו לך סודי לבבות, וחקרי כליות תחפש? התדרוש את קרב איש ויצר מחשבות תראה? איזה הוא ומי זה הוא? הלא הוא אחד אשר יאותו לו כל אלה, אשר בכל מקום ישנו ולא יפלא ממנו דבר…

שמע נא בן אדם כי עוד יש לעבדך מלים, דע אתה אדוני כי אלהים היית במשפטי, משפט אלהים שפטתני, ודין עליון דנתני, אשר הוא העד הוא הדיין ולו הנסתרות והוא יודע תעלומות לב, ולא כן צוה לנוחלי משפט לעשות פלילה. ואני ידעתי כי לא ה' הסיתך בי, כי אם בני באדם, ירא ה' עליהם וישפוט כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'. שימה נא דברך אם שגיתי יסרתני ואם לא שגיתי החייתני, ואם החייתני הדן דיני מה יהי עליו, ואם עשקני מה תהא סתירתו, ואיך ישא פנים לאין פנים נושא?…

חלילה להצדיק כל דוברי פה, כי יש עמי תשובות, מלים שנונים מחצים, פתוחים מחרבות, מחסימי פה מאלימי לשון ואם עתה יש לה דממה, אחרי יום תשמע שאונה. כי הנה ימים באים אם אלהים יַלְוֵנִי ולא יאסוף רוחי, קנים ימעטו, וימים יחסרו, וקלפים יצערו, בחוקקי משנאי כרוע מפעלם, וכסא אדוני המלך נקי.

על חמס עושקי אשיח אל ארץ, ארץ אל תכסה דמי, גם להררי עד דלפה עיני, חמסי ושארו שמעו הרים, גם לגבעות בשיחי אהימה, אנא גבעות שמען קולי, חמסי עליכם אם תכחידוהו הלא לנגדכם סבבוני בכחש, ולא לאמונה עשקוני מריבי, אבדון ומות שמרו יום חמסי ואל יהיה סתר למרי שיחי… מארבע הרוחות באי הרוח אשר ממנה רוחי נֻפָחָה, התאבלי הימיני האניני השמילי… שאי כפיך אולי תוכלי הועיל, וגם שפכי שיח אולי תערוצי, כי גואלי חי ולא שכח חנות ולהסתיר פנים לא גמר אמר… גם קולי אלי מים על יבשת לֵחותי… גם אתם צעקו בקול שאון ואל תדום המית צוחתכם… ולצבא מרום חנותי במו פי, ולגבורי כח אֵלֵי פֶלאִי אשר משכנותם גבהי מרומים השליט על כלם, וגם לשוכני עפר עיני דומעות, העתידים לעמוד בדין לפני יוצר כל, העשוקים אשר כמוני, דמעות אנחותי יטו לדמעותם, ועל חמסי עמי אֶל אֵל ישועו אולי ממני או מהם יקשיב אזן.

עוד אני מדבר ואערוך מלים ולא להוכיח, ואזכור קדמוניות לא להועיל, אך עתה הציקתני רוחי, עורה אדוני והתבונן והטה אזן לשועת מתחנן ולב עגום תרנין אם פניך לא תַעֲנִין, מאומה לא אבקש בלתי קשב, ואם אל כמוני יפנה כמוך איננו תמהון, ואם תט אלי סכות חין ערכי כבודך לא יחל, ואין למילתך גרעון, אעיר זכרוני קדם אשר צדקי בם, ואם תבחר אמונה תודה לי עליהם. תחלת אורותי היה לך לכבדני, עָמדי לפניך אדוני אביך, יוצרו ירגיע רוחו הנדיבה, ואשרתהו ואצק מים על ידיו, אהבני וימשכני בחבלי ידידות, וכל ימי אשר פרש עלי צלו, שמש לא יך עלי, הלא לפי כח מזער בינתי ספרתי מהלליו והנם כתובים על ארון העדות בבית זבול אשר בנה לשם אלהיו והמכתב מכתב ידי הוא, וכמוהו כהנה וכהנה…

ואחרי זאת זכר נא אדוני כי הביאותני ממרחק מנוה מרגוע, משכתני ממרעה טוב, ועוררתני מרבצי, אצתי חשתי ואבוא לא אחרו רגלי חרבוני קיץ ולא מהמהו פעמי סופות סער, ולא בוששו צעדי חגורי שלח ולא אחזו חרב; ואולם פחדך לא הסיעני ומתן ידך לא משכני וגמולת ידך לא הגיעיתני ונדבותיך לא העירוני, בלתי אַחְוָךְ עוררתני ועקב ידידות הודך מהרו רגלי.

ויהי כאשר באתי צויתני על מלאכת למודים עבודת לשון הקדש וָאמַר שמעתי אדוני, ואעיר לבבי מִקִנוֹ ואחזקהו ואשית כליותי אנשי עצתי ויהיו לי כמשיבי טעם, ואגיד עמי עפעפי ותמאן נפשי תת שינה לעיני עד אשר נכונו עניני אדוני וישלם חשק מאוייו. וחי ה' וחי נפשך אם לא הקימותי מצותך מדאגה ומרעבון ומתוך ערום וחסר כל. ועין ימיני כהה תכהה אם השיגה ידי די מחסורי ואם לא הֻתַּכְתִּי במצרף כור רעבון! ואלוה הקשיח את לבו אדוני והרחיק ממני חנינה מחמול עלי, ואמץ את לבבו מדעת את עמלי לאמר זה הטוֹרֵחַ אשר הטרחתיו במלאכתי אשר הביאותיו מארץ מרחקים והשיבותיהו מסחורתו ואין מאומה בידו בלתי אלי עיניו, מאין מחיתו, ומכלת לביתו, מי ירעם ומי יכסם? ויהי כאשר צפד עורי על עצמי, היה מאת ה' תחנה כמעט רגע ועונה ומִנָה אל קצת מאכלי ושתיתי במדה במשקל ובמשורה מדי חדש בחדשו… ובכל זאת לא סרתי מני דרך ואמר: אקוה רצונו קניתי חרונו, ותהי משכרתי שממות עולם, וחלף עבודתי כוס תרעלה העלתה לי להיות לדראון עולם והיתה תוחלתי נכזבה, ויכל שברי באפס תקוה, העבדתני חנם עבודת עבד ותהי יגיעתי לריק וזיעתי להבל, ולולי פניך לא קראוני אלה. הכזה יהיו תשלומי איש שכל? ואם אלה גמוליו, מדוע זרעתי חטים וקוצים קצרתי, וארץ אשר מאד נעמה העלתה לי באשה, ואלו חרשתי תלמי מלחה, וזרעתי בארץ לא זרועה החרשתי כי אין פרי למְלֵחָה. ואיה איפוא פיך אשר נשבעת בה' אלהיך, למלאת מחסורי, ולשלם גמולי, מחסורי נתון לך וגמולי לאחר תֵּן והעבד לעשות בו כטוב בעיניך, אדוני יודע כי מעת יום חמסי עד הנה לולי רחמי אדוני אביך (אחיך?) יהי אלהיו בעזרו אשר חסיתי בצלו ויפרוש עלי כנפיו וירחמני ויכבדני וישימני באוכלי שולחנו, ולולי חסדיו אבדתי בעניי, ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה מאת ה' אלהי ישראל.

ועתה אדוני אנה אוליך את דלותי, ואל מי מקדושים אפנה ועל מי אנוסה לעזרה, ואל מי אשא עין, ואיך אחיה? הבה לי עצה, איך תגדר הפרצה, אחרי כלה ונחרצה, זכור אדוני כי בכל כחי עבדתיך ובכל נפשי הללתיך ובכל פאה זרעתי מהלליך. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אמנם מהיר צדק ונשיא אלהים אתה ואמונתך אמצתני ועל אמתך נשענתי ולולא חסדיך לא דברתי עד כה. ידעתי כי נכונה תחפוץ ומישרים תרצה, אבל מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה, ואדוני יודע כי לא נכון להוכיח מרי נפש ולא לגעור בדוי־לבב ולא לדחוף טְחוּנֵי פנים, כי במצוק ידברו ובמרירות יביעו כי בחרו מות מחיים.

ועתה השבעתיך באמונת הצדק אשר היא נתיבך הסלולה המיושרת ובתפארת האמונה אשר היא אזור חלציך שתפנה אל טענתי בקו אמונה, ובמשקלת צדק, ואל בינתך אל תשען, ואם אמת היא תודה לי עליה, ואם ימצא בה תרמית תורה לי עליה בלאט.

ויוָדע אדוני כי איוב עת הובא בפלילי נסיון והוכח ברוע מדוה ובנגעי בני אדם הלא כגעת בו יד אלוה הכביר מלים וכאשר חזקה מחלתו החזיק ויוכח עם אלוה כבן אדם לרעהו… ולעת נוע לבבו נטיו רגליו… אבל אל כביר בארח טובו את לזות שפתיו לא חשב לחטאת, על כי בנפש מרה שפיו מללו ובתוגת לב דבר עתק, ריבות שפתיו לא שם תִּפְלָה כי הוא ידע נגע לבבו, למען יכירו כּל יורדי עפר כי שופט כל הארץ כה משפטו עם עפר ואפר, ויהי אחרי זאת שב ה' את שבותו ומראשיתו היטיב אחריתו, ילמד אדוני מדרך אלהיו, ודיו לעבד שיהא כרבו, הלא על ילוד אשה ללמוד מדרכיו, ובדרכיו ינהג עם נמוכיו. ואלהי ישראל הנותן תשועה למלכים יעטה אדוני מעטה תהלה וילבישהו בגדדי ישע… האל הנאמן המנהג בעזו תימן ישים מושבו מִשְׁמָן עד תכלית כל זמן. למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך שלום לרום כמים אל דרום, וכחול ימים וצבא מרום. אמן נצח סלה.

¹

אליך שורק הנטוע בקרן בן שמן, מבחר קרוחיות ועטליות כלו זרע (אמת) עלי עין פאורות שלחת, ותשרש שרשים למלאות ארץ, נטישותיך באו עברו ים, באבי אביך עמדת… זרע הקדש בם, אשכולותיך הבשילו ענבי שמחת מלך ואחוזת מרעיו… טעמך עמך וריחך לא גמר. והנה לא צרך (לך) מאתי אני עץ חולת המחוז אשר בנות עץ החיים, שתול על יובל חמסי, על קני היאורים. (רק) אשר השיגוך [השיאוך] במחפת שוא אל צמרתי כי רחבה ואל ענפי כי רחבות, ואל חורשי כי מצל, ואל קומתי כי גבהה, השיאוך יכלו לך ליגעך להלאותך, לצור לי שרשי אין, וענפים לא המה וקומה לא כן ופרי לא נמצא… עדי לא עוררני בהגעת יונקתו ושלח קצירך, והרגזתני לעלות להִוָדַע שרשי המעט ויבש וכמש, עלי תאות פרי אל אשר לא נודע, והיום הזה נצבת על עין המים בין משאבים אשר אליו תצאנה היוצאות לשאוב הפכין הגלילין החביונות אל עין גנים נוזלים מן לבנון ומה זה נשאת [מצאת] לכוף שרשיך הטובים ולשלוח דליותיך להשקות אותן מערוגת מטע עין רוגל הַנִתָּן לכביסה? רפוש ודלוח לא עבר עליו (איש) לשקוע מימיו ולהציל עבדו מרגש מרפס ומדלח רגל אדם? ולו הואלת לישב לך על יד נהרותיך.. מים הגדול אשר כל הנחלים אליו ילכון, כי עתה תבוא לך אשר שאלתו, ותאמר: אל תהו כליתי כחי. כי תמצא עלי כְמֵשִׁים וּפִרְיִי גד, וטעמי טפל. הנה מקור מים חיים לא מצאו לך, ומה ימצאך מקור אכזב? ונחל יבש יגיעוך יונקותיו ולא יגאוך וארץ כבול תקרא להם.

הנני נחתום צעיר עם הנקוב על ספר משיחת החבר המשלשל ברתוקות ממולאים בתרשיש פז וישפה, משובצים אופיר במלואותם אשר נקב ר' נתן ב“ר מכיר ב”ר מנחם ב"ר מכיר, הנודע במקומנו אמת נודע לטוב, ומימיו אנו שותים ופריו לחכנו מתוק והוא גזעו לא החליף, לא סגסג עליו, לא המיר פריו, אזן שמעה אשרתהו, עין ראתה תעידהו, הולך וטוב עם ה' ואנשים, בלול בכל במקרא ומשנה תלמוד הגדה ופיוט, הנני עוטר עטרת שלום ואמת תבואהו ברכת טוב ושלום מאשר ברכתו שלום.

שאילותיו הגיעו לידי, ורגז לבי בהן, כי קדמני בהן בדברים אשר לא הגיתי בהן לפני מלמדי, כי חסר להם ועדה לבוש, ורחיים בצואר שמשתי לפניהם, וימי כלו אצלם. ומאשר שבתי פה לא עמדה לי שעה להקביל פניהם… זה לי עשרים וחמש שנה. ראיתי באגרת חביבי ששמע בהם דברים רבים ולא ישרו לו ומה תשירנה [יישירו] דברי חדל שיחים… את אשר יסרוני כליותי, ואף אם יגורתי ליבוש [לאמר] את אשר (עם) [הם] יעצונו, לא אכחד. ואם חפץ בי ורחש לבי דבר טוב יקחני חביבי אליו, אך אם אולי אקדר… בחררה סדקית, יוסיף הוא לחצוב לסתת בהן וירחיב די שער איתן לבוא. וממנו וממני יכונו יחד.

¹

אל אוצר התבונה ומבצר הבינה נזר החברים

וראש המדברים תהלת התורה וגלת המנורה

מרנו ורבנו נתן וכו'. מאת המשתחוה לפניו

המתאוה לראות פניו יהודה הלוי ברבי שמואל נ"ע.

אבני נזר מתנוססות, ובנזר דורנו מתעלסות, ולאבן שתיה מתיחסות ובכל אבן יקר מתקלסות הוא הנזר, הנקבע על אבן העזר, אבני חפץ כל גבולו, ואבן הראשה ממעל לו, ואבני חן מימינו ומשמאלו, וקרנים מידו לו. ימים אפורר, ורפאים אעורר, כי אתעורר לשורר. בבוא אלי נתן הנביא, והמו עלי מורשי לבבי, והוטל מכתבי, בין יד מחשבי, ענני וענגני כי נהגני, בכבוד ובכבדות, ויתן עלי את הנזר ואת העדות. עטפתי חליפותיו, וצנפני מצנפותיו, ותקפני בתועפותיו, מי יֶחְבַּשׁ נזריו, ומי ילבש כתריו, שערי צדק שעריו, והרי נשף הרריו, ונשפי חשק שחריו, יחוקק, וכל עצה יבוקק, וייעץ, וכל שבט ירעץ, וכל פה יאלם ובעל דברים יכלם. ואלה שירים יחברו, פה להם ולא ידברו, מעינותיהם נסתמו, וכאבן ידמו, לפני מקור לא יכזיבו מימיו, ולא יקדרו שמיו, ולא יעצרו גשמיו, השיקו אסמיו, והריקו בשמיו, מי הקשיב אל מליו, ירד המן עליו, דברותיו נפלאות ומחברותיו וראות, ים ודרום יאבדו, וממרום ידברו, הכזה תתפשהו מצרים? תכסוף אליו ירושלים, והארץ מרתים, צרור המור מתופש בידים ומחופש בין שדים, יגיד עליו ריחו ומה שיחו, מרקחי שמניו, יקראו אברך לפניו, ומפריו, יגלו את סתריו ושמו נתן טעמו ומעדני נועמו, החכם המופלא הנזר המעולה ושמו גדול מכלם מרנו ורבנו נתן החבר נזר החברים בן כבוד מרנו ורבנו שמואל החבר הצדיק ז"ל. מאת חלק מאוריו, ופלג מנהריו, השולח לבבו, טרם כתבו, הירא ורך הלבב להשיב על עניניו. האצלה בצאתי במחרשתי אֵתִי לקראת הכרתי והפלתי, אל גוי איתן, ומערכות נתן כבניהו ואיתן? מי אנכי ומה חיי ומה בקשתי ומאווי? עפר נקלה נִהְיָה ונחלה, דואג על עניניו, ועל חטאות נעוריו וזקוניו, ויתן פניו לעמוד על אדוניו, בתחנוניו, אורח נטה ללון והוא לוי והוא גֵר שם, במה יתקרב ואיכה יתערב, את הממשל והרהב ואת לשון הזהב? עצות מרחוק קראתי, וכלי נשאתי ונכנסתי ויצאתי, וטוב משתיקה לא מצאתי, נכלמתי והתבוששתי וממענה נואשתי, ומצאת לקראתו נחלשתי וקיר בעלטה גששתי וכעִוֵר מששתי ומחבואים בקשתי, עד אשר פגשתי, הנוגשים אצים, דוחקים ולוחצים מאת החכם המופלא השר הטפסר המעולה מר' ור' חלפון הלוי הקורא בשמך, מתעורר להחזיק בך, אדוני וגאוני, ירום ונשא וגבה מאד, העומד בינינו לחבר את לבבנו, בשליחות כתבינו וברירות אֲהָבינו, נגשני ואלצני הציקני והקיצני, ומבור עצלות הריצני, מתרפק ולא מתאפק לאמר לי לכה נא אנסכה, וכלה מעשיך, ותן תכן התכונה, כאשר בהיות תכן התבונה, ועשה עם הזקנה מעטה העדנה ודע לפני מי אתה עתיד נותן את החשבון, ואצל מי תכתוב ואצל מי תחתום. קוסמיו הבהילו וחרטומיו הגדילו עד הפרו את נדרי והתירו את אסרי, וימסו אסורי ויתחדשו נעורי ויתרגשו שירי ויתנגשו כנורי וַיִנָעֵר לנערות ואשחר את השחרות, ואכחש את השיבה ככחש את הגניבה וכחשיו בפני יענה. אז מדברותיו אצלתי ונפתולים נפתלתי ועם הארי יכלתי ובדל אזן הצלתי, והנפשי התלתי, כי אל סופרי המלך התמשלתי, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך.

ואדוני בחסדו ימחול לעבדו, ולא ידקדק אחריו ולא ישקול את דבריו, ולכן זכות ידינני ובדין חכמתו אל יביאני, והנה פרי רעיוני, ומכתב שגיוני, ומיטב הגיוני, כפי השג ידי ולשוני עד אשר אבוא אל אדוני ואשקוד על פתחיו, ללקט בדולחיו, ולשאת את שבחיו, הן אלה קצות ארחיו, ומעט מזוהר ירחיו, ועושה שלום במרומיו ירבה את שלומיו וישלים משלחמיו וילחם את לוחמיו ויקים את זממיו ובטוב יבלה ימיו והשלום בחותמיו אמן:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי דברתי אני עם לבי לאמר אלך לי אל הר המור ועוד אני מדבר טרם אכלה לדבר, והאלהים אנה לידי מכתב שלוח על כנפי הרוח, בהדסי שלומים רקוח, מאוצרות רוכלים לקוח, בשמן משחת קדש משוח, ריחו כריח התפוח, אל אשר יהיה שם הרוח, מור עובר העביר, ואזכרת לבונה הזכיר, ואת אחיו לא הכיר, לא יסולא בכתם אופיר, בשהם יקר וספיר, טוריו ממולאים בתרשיש מסולאים בראמות וגביש.. תורי משלים, חרוזי מהללים, אל מי השכל פתוח שרשם, אשר יצאו משם מעינים מנוזלי שחק שאובים, וענינים ממאורי אור גנובים, ומן הצבא ומן הכוכבים, טוריו מן השחר קצובים ורקועיו מן הרקיע חצובים והמה בכתובים. מעריכי לבו רקמוהו, ורעיונותיו קיימוהו ומועצותיו קבצוהו וזממיו שבצוהו ומחשבותיו ארגוהו ואצבעותיו כתבוהו את אשר כבר עשוהו. נטה לו תחלה אהל גדולה חצרותיו בתהלה. עשה לו אפריון תבונה, והציב לו שפריר אמונה ואין קצה לתכונה. מעיניו מתגברים ועניניו מתחברים, הם המדברים, ומן המקדש המה יוצאים מקדש מעט לכל אמונַי כי שכן עליו כבוד ה‘, הוא כבוד גדולת קדושת וכו’ מר' ור' אהרן החבר המעולה וכו' וכו' גפן אדרת עטרת תפארת ארזים הגבוהים בעדן גן אלהים, לנועם פריו תאבתי בצלו חמדתי וישבתי, כֵּן החמודות ומשכן התעודות ולי במלך עשר ידות.

הנה כה מבטי ועיר מקלטי ואני אתנהלה לאטי, אליו מפלטי לישר מַעְבָטִי, להוציא לאור משפטי, כי איך יתגדל על מניפו המשור? ומעלי הולכים וחסור, אבדו רעיוני, ולא מצאו חזון מה'. ילדי מזימותי לא מצאתים, כי נחמתי כי עשיתים, כי הלכו עמי קרי ויהיו כבית המרי, העזו פניהם, ויעצמו עיניהם, ואטמו אזניהם, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, פרשתי רשתי, ודרכתי קשתי ואין איש אתי, למשוך אותם אל רצוני, להביאם בכפל רסני ואקרא בשמך אלהים, לתת לך רוכבים עליהם, והנה רץ לקראת רץ כי כבר החזון נפרץ ומי לא ינבא?

ואסור היום לדרוש שלומך ולשחר מקומך, ואודיע לאדוני את יגוני כי עזבתיהו אחרי אהבתיהו, וכאשר זכרתיהו בקשתיהו ולא מצאתיהו, נהפכו לי הימים אימים, והלילות ליליות, והעתות מבעתות, והשדים תכפוני, והשעירים אפפוני וכדור צנפני, והכור צרפני ועוד מעט שרפוני, אחרי אשר הדפוני וכשחל טרפוני ובנחל גרפוני, לולא כתבך שעשועי גנת נטעי ופרדס זרעי, המה אחי ורעי, וקרובי ומיודעי… אקראם לרגעי, ויפוזו זרועי… וכמעט התנחמתי ונהמתי ונאמתי: מה לי לדרך מצרים לשתות מי שיחור? ולבי עצור ועזוב לאחור? ואולם התאפקתי ונדוד הרחקתי עד אשר דבקתי אחרי אשר חשקתי, ואבוא מצרים, ויראו העינים כפלי כפליים, מאשר שמעו אזנים, אצל כבוד שר השרים ונגיד הנגידים, מעין הנגידות ומשכן הידידות, כל יקר ראתה עיני, ראיתי איש חמודות, במראה ולא בחידות נאמן עם קדושים וטוב עם אנשים, אוסף גדולה ותורה, וזוכה לשתי שולחנות, אבל הוא בענותנותו יסיר התמיד, להעמיד העתיד, ויפזר ת מטמוניו, כרצון אדוניו ויבלה את ימיו בדרוש טוב לעמיו, מראהו כמראות פני אלהים, ועצתו כאשר ישאל איש בדבר אלהים. מלאכיו הפגיעוני, ומנעמיו השביעוני, וגנזכיו הגעוני ומרֵעיו הודיעוני.

ידי כבדים מלספור ושבחי יגעים מלספר, ושבחי יגעים מלספר, אם מצאתי חן בעיניך השאילני לשונך ונגידי עניניך והענקתי מפניניך, והטריח ענניך, יצא דבר שבח מלפניך, לגמול מקצת טובותיו ומעט מנדיבותיו, יציץ נזרו, ויהיה שדי בעזרו, ומעלתך אצלו יתרה, ונפשך בעיניו יקרה, ומעלה בקדש ולא מוריד, ודבר הנרגן באזניו לא מעלה ולא מוריד, ולא יבאיש ריח ולא ירעיש בוטח ואוהב לא יפריד, ושוכב לא יחריד, ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים.

ומי לא ידע במעלתך והוא המצרף לכסף וכור לזהב וזהב כלך, ומום אין בך, ומי מן הזקנים אשר כגילך, ימשילך או יערוך אליך? להם שם הדיין ולך הענין, והם הבורות ואתה המעין. לא כל נוזל מים, ולא כל אהל שמים, ולא מכל הֵרוֹן, יולד אהרן, ולא מכל אורן יעשה תורן. יאתה לו המלוכה¹, ויאתה לך להיות משנהו ושר צבא מחנהו, ואין מחנכים מזבח הזהב אלא בקורת הסמים, תתהלל במשרתו, ויתהלל בשירתך (בשֵׁרותך) האל יצמיד משרתכם ויתמיד חכמתכם.

הן לב אחד ושפה אחת לשנינו, ולא עבר זר בינינו. וזה החלך לעשות לדור בצל ידידותך בא לחסות ולפני תבונתך שפך שיחו, ולקראת אמונתך הוציא כל רוחו, ואני אני הוא המדבר הנני, דבר כי חפצתי צדקך אם יש מלים השיבני, הלא אתמול בת אהביך כימה היפה והנעימה נשאה חסד לפני ותיטב הנערה בעיני וארשתיה לי באמונה כדת וכהלכה על הר סיני נתונה, בשלש אלה קדשתיה, כסף ידידות למהר נתתיה, ושטר־אֳהָבִים כתבתי לה כי אהבתיה, וכי יבעל בחור בתולה בעלתיה, ואחר אשר בכל קניתיה לחופת החשק כנסתיה לא פתיתיה ולא אנסתיה רק חשקה בי כי חשקתיה, נפשי בנפשה קשרתיה, וכל זה בפני שני עדים ברורים, רבן עבד אללה ובן רשד חברים, ובעמדה בתוך חופתה תחתי זנתה ואחרי דודים אחרים פותתה, וכתבו המושלים מימי קדם קדמתה, חצופה כלה שזנתה תוך חופתה, לא מצאה בי עול כי רחקה מעלי, סרה מאהלי ומראָהָ הנאוה לא הראיתני, וקולה הערב לא השמעתני, ואתה לא כהית בבתך ולא הכלמתה לא החטאת אותה ולא האשמתה, ואולי מאתך היתה נסבה, וגם זו רעה רבה, ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא או יהיה, והתפלל בעדך וחיה, והוא גם הוא יתפלל בעדה, להכין אותה ולסעדה. ואם אינך משיב דע כי בסוף הפסוק תנקש ולכן רדוף שלום ובקש, ולמען ייטב לך והארכת ימים, הט אזנך ושמע דברי חכמים, תנו רבנן ברוך המחזיר אבדה לבעלה, ועל אחת כמה וכמה אשת חיל עטרת בעלה, והנני מחכה לתשובתה ובעדה אפגיע, וכל גוי וממלכה בעדה אשביע, ולמענה נפשי יום ליום תביע, ובגוים ההם לא תרגיע, אשרי המחכה ויגיע, עבד אהבתו, נאמן בריתו, הנכסף לראות פני הדרתו המתאבק בעפר רגלי מעלתו.

יוסף ב"ר שמעון.

עץ הדעת ועץ התבונה, יסוד הדת וסוד האמונה את עש ואת כימה, אבינעם בן קיש בן אלקנה וכו'.

שמעו חכמים מלי הטו אזנכם ולכו אלי, שפטו נא ביני ובין יריבי, ואם יש בי עון הנני ענו בי, את בתי כימה נתתי לכסיל חתני וישנאה, והיתה אמונה בגלגל אמונה, ויחשבה לזונה, כי כסתה פניה, ומיום נלכדה רגלה רשתו, יען נהפך נחשתו לבשתו, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, שארה כסותה ועונתה לה גרע, ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע, ואחר אשר קשר במושכותיה מעדנותיה, קשר בקשורים על קשוריה, ואש קנאתו שלח במגדנותיה, ושלא כדת העיד כלאים, והוסיף על חטאתו כפלים, וריחה בעיני חשב להבאיש וכה דיבר אלי האיש, הנה בתך זנתה תחתי ביום חופתה, הביטה וראה את חרפתה, פקוד עליה עונה ומעלה, והשב תשיבנה לבעלה, כי נביא הוא ויתפלל גם בעדך ובעדה, וישיב שבותה ויכון צעדה, ויכסה על עונה, כי לא יחפוץ במותה. וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. ואתם ידעתם את האיש ואת שיחו, בי הוא יוציא כל רוחו, וכי הוא בוטח בלבו, ומורה הלכה בפני רבו, והנה גם הוא מוציא דבה, והנה עם נביאים נבא כסומא בארובה, כי תואנה הוא מבקש וסבה, להתעולל עלילות, ולדבר גדולות. על דעתכם כי הוא איש טמא שפתים והיא לא טמאה ולא חלו בה ידים, וחלילה לאל מעשות כדבר האל, למעול מעל האישה לעשות נבלה בישראל, לבלתי לכתה אחרי שאול ואחרי שמואל. ועתה התיצבו ואוכיחם בפניכם אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כאשר ייסר איש את בנו החומל עליו, אני מיסרו ואומרה אליו, יען התרגזך אלי, ושאונך עלה באזני ותענני קשה, ותפקוד עלי עון האשה, ובשני עדיך העברי והערבי עלי הגדלת, ובין קדש לחול לא הבדלת, ונשאך לבך להמנות בלהקת נביאים ולהתגאות לפני משיב גמול לגאים, בי נשבעתי כי לולא למעני אני עושה ואת פני כימה אהובתי אני נושא, כמעט עניתיך עזות, ועניתיך על זאת.

ואמנם בני מחשבותיך גוי אובד עצות ואין בהם משכיל, תן להם ה' רחם משכיל, ואתה האיש הלזה, דע וראה כי עמך הגוי הזה, והשמר לך פן יהיה בר עם לבבך בליעל, להזנות עוד את אשה בעולת בעל, וכל שכן האשה הבאה אל ביתך, פן ישא המושל עליך משלו: פי כסיל מחתה לו, וקרנים מידו לו, ועתה בני שמע בקולי, הנה אשתך קח ולך ועל ה' יהבך השלך, בכל דרכיך דעהו כי נִסָתֵר איש מרעהו, והוא יישר אורחותיך ויכונו מחשבותיך, וקבל מוסר מורך, אל תתן את פיך להחטיא את בשרך, כי אמת יהגה חכי ואם תבקש אין בהם נפתל ועקש, ואל ישיאך לבך לעלות במעלות הנבואות, ולא בגאות ועיניך רואות, לא מפני שדרכן גבה מדרכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ושמא תאמר הלא שמואל נבא כאשר ראוי, ואני בחכמת האיתני אעשה כן גם אני, אם חכמת חכמת לך להבין להורות, ואין לך עסק בנסתרות, ואין לך ראיה להביא מדאמרינן חכם עדיף מנביא, כי לא כל חוגר חרב רשאי לקטול ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, ועוד אם שמואל נבא והפליא פלאים הגם שאול בנביאים, לפיכך אל תתחכם יותר ואל תהי גאה ושים לבך לענות הקדמונים וראה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה ואל תבקש לך גדולות, אל תבקש, עשה כאשר צוויתיך בדרך חכמה הוריתיך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ושים השכל אָב והחכמה אחותך, בין כך ובין כך ירבו בישראל כמותך.

בשלחו אליו את הספר מורה נבוכים¹

אהבתי אשר נפלאה, ותשוקתי אשר כסלי מלאה, ונפשי המשתוחחה, מנחה היא שלוחה, וכנפי נשרים, ובני עפרים; וקלים מנשרים, המה צירי מגמתי, יובילון מנחתי למטה (יוסף?) הפורח, נטע נעמן הצומח, אשר נצניו נתנו ריח, רוקח מרקחת מעשה רוקח. ומכנף הארץ הריחו בו קציני, וממנו קציעות כל בגדי הוני (?) כריח שדה אשר ברכו ה‘. והנו נחמד למראה ותאוה לעינים, כגן ה’ בארץ מצרים, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים, וזכרו כיין לבנון בכל גלות ירושלים, אשר בספרד ובכל ארץ שנער… ואנכי נטעתיו שורק כולו זרע אמת לקחת, על מים רבים והיא כפורחת, ויגדל ויהי לגפן סורחת. והנה טללוה טללי אורות, לכן מצאו קציריה יערות ותעש בדים ותשלח פארות. אלהים צבאות יפנה לפניה, ותהי מתגברת ותשרש שרשיה, ותהי ערוגה משומרת, לעשות ענף לשאת פרי להיות לגפן אדרת, ויתן פריו בעתו, ולא יבולו עליו, ולא יבוא חום אליו, יזל מים מדליו… ורוח אלהים תרחף עליו דחיפה, ולדשנו תניפהו תנופה, ויהי פריו למאכל ועלהו לתרופה…

ומשלי זה וכלי חידתי, וסוף ענין מלתי, ואשר אליו שמתי דברתי, על דבר הבן אשר נתן לנו ומשיב נפש אין, ומתחכמוני קנה כלי זיין, ובאהל יתושיה קם כגבור מתרונן מיין, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ובעת אשר במערב שמחה ערבה, וכל מבקש ה' נחבא, ואור ישראל שם כבה, בית ישראל להבה, כי הוא מאיר מקהל מדינת ארם צובא. ויזרח להם ולכל ישראל באפלה, וילכו לאורו בדרך הסלולה, ויאר את הלילה. וכאשר על כפים כסה אור, ויהי לעת ערב יהי אור, וידעו בו יושבי עלטה קו התורה, ויבינו בדת ה' אשר הורה, כאשר הבינו יושבי נהורא, כחשכה כאורה. לכן התורה לך תשחר, ותוביש כל אשר בה יתנחר, ותמהר תפלה ולא תוחר: יוסף ה' לי בן אחר. גם אני אענה אותה כדברים האל, שישי ושמחי כי יש לך דורש ושואל, ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל.

אני משה ומדברך הנאוה יַמְשֵׁנִי ולאהבתך מעוררני, ואם לא ישנתי וממנה לא התעלמתי ובשבתי ובקומי בך אהגה, ובאהבת דרכיך הטובים אשגה, ואודיע לכל קהלי, יומי ולילי, כי אתה חלקי מכל עמלי, ושכלך ובינתך אודיע בבתים לחכמים יודעי העתים, וכשרך וצדקתך אודיע במרץ לקדושים אשר בארץ, ובחכמת ניבך אערוך ואדין, לפני כל יודעי דת ודין, בך אתפאר לישראל ויהודה, בכל קהל ועדה. לכן רב אנשים תקעו באהבתך ברית כפים, והתאוו לראותך בתאוה כפלים, ושמך גדול לשמע אזנים, ויעבור בכל ארץ מצרים, והוסיף חִבָּתָם, וְאִשֵּׁשׁ אהבתם, והרבה תשוקתם. כתבך הבהיר אשר בכל קצוות הזהיר, מה נעמו לשמע אזני, ויָפֵיפוּ טוריו בעיני, והשתעשעו בעינינו רעיוני, ואפרוש אותו לפני, ויתמהו מצחות לשונך כל נבוני, ויתפארו בך זקני ורוזני… כי חסדיך הביע, וחכמתך ובינתך הודיע, ולמרחק מודיע, מי זה אשר אל לשון עברי כוסף, יבין כתיבה אשר חמודיה אוסף אשרי יוסף. ומה רבה שמחתי ועצמה רנתי, בשמעי כי בנת בספרי חכמי איתנים ובדברי קדמונים, וכי היה לך יתרון בדעת ובחשבון ותשקיף ותופיע על מסלות הרקיע, וכי נכספה נפשך להבין שביליו ולמנות חייליו, ומוצאם ומובאם, וסדור צבאים, ועקרבו ושורו, ודליו, ואריו, ונשרו, וחקי בארץ ומשטרו, גבהו ורומו, וסביבות לילו ויומו, וארכו ורחבו ועובי גבו. ואמנם כי נפש חכם תבקש לך גדולות, ורוח מבין תדרוש לעלות, ומעלות נדגלות, ומצבות נבדלות. לכן תאבה לזאת נפשך ויהמו קרביך, הטיבות כי היה עם לבבך, ואלהים יגלה לך מצפוני החכמה, ויישר לפניך הדורי המזימה, ותתעדה ברוב תבונות ותעדה עדים, וירחיב לבך כים, ויגדיל ויוסיף לך בחכמה חלק בכורה פי שנים, ובהבנת סתרי תורה כפלים, ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ויביא אותך אל חדריו ויודיעך את סתריו, וידריכך בדרכיו ויאלפך הלוכיו, עד אשר יעצור מדעך בתקופתו ובנטייתו חמתו… עד אשר לבך יבין וישא את כל מעשה ה' הגדול אשר ישה, ויסובבנהו ויבוננהו לעשות מעשהו.

ועתה בני שמע בקולי, ובינה במלולי, אם תכין לבך ומורשיו, לדרכי חכמי הזמן וקדושיו, ותמשך אחריהם, ותדמה במפעליהם ותאכל ממטעמיהם, אז תמצא כל חפצך. אם תנהה אחרי, וקום יקומו דברי. ובכל זאת בספר תורת משה רע"ה דרוש, וממנו אל תפרוש, ותן לו מזמנך רבו וטובו, אולי בהדר מחדריו תבוא, כי הוא המלך אשר מלכים יֵזֶה, והוא המשמן והכל מלבדו רזה, וממנו מחזה שדי תחזה, טוב אשר תאחוז בזה, ואל תנוח ידך גם מזה.

ואם הודיעתני מחמד נפשי כי זאת היא עבודתך, ומלאכת ה' מלאכתך, יודע אני כי הלבבות נמשכים באותן המהלכים אשר נתתי לך מבורכים, וסדרתי לך שולחן ערוך במאמר הנכבד מורה הנבוכים, אשר חברתיו בעבורך ובגללך, ואם הם מעט לדומים לך היא מרגליתא דלית לה טימי, ובהשתלכך בו בעיון דק כראוי אֹמַר עליך זה יעצור בעמי, ועל כל זה, אנכי מצוך לאמר את אורח התורה תשמור, כי הוא הדרך אשר דרך כל חוזה והוא סולם המחזה, אשר ממנו נבדל כל בוֹזה, הנמצא כזה.

ה' אלהים צבאות ידריכך בדרך הנכונה אשר משה רע"ה הדריכנו, וינחך באורח חיים אשר הראנו, ויעזרך על כל מצותיו אשר צונו… ויטה לך כנהר שלום רואה כל נעלם, עד תאות גבעות עולם, ותאות

משה ב“ר מיימון מבני גלות ירושלים אשר בספרד זצ”ל.

מחמדי¹ שירות ונכבדי זמירות, להתעלס בכנף רננים, קדמו שרים אחר נוגנים, במליצות וחידות משליהם ובתבונות שכליהם, העמידום על משמרותם במחלקותם לבית אבותם, לפקודתם בעבודתם, מהם משוררים בכנורות, ומחצצרים בחצוצרות, מהם מהללים בנבלים ומחללים בחלילים להזכיר ולהודות בכל מיני חמודות, בשם הנבא על הודות, מנצחים בשפתי רננות, ומשבחים בנגינות. במערך שפת יתר עודפת, מור עובר נוטפת, לאמר הנה שררה רודפת, נפש יקרה אוספת, וענוה נוספת, לנכבד אשר הוא צֶפֶת, על ראש הדת וטוטפת.

ובשמעי רנתם ונעם זמירותם, יצאתי בעקבותיהם להיות לחברה להם, כי צלחה ועברה, רוח עצה וגבורה, ואבוא בנוא אמון, והיא עיר גדולה יכוננה עליון…. באתי עד תכונתם אל מקום תחנותם, ואתבונן והנה בפיהם השבח במענם, והמהלל בלשונם ורוממות אל בגרונם. דברי מלכות ידברו ותהלות יבשרו, מעבירים קול בהמולה, הנה תורה וגדולה, ועטרת זהב גדולה, הואל ובחר מופת הזמן, כי הנה איתן והנה הימן, ולכל שכל ומדע, הנה כלכל והנה דרדע. ואהי אני מתבונן על השמועה, והנה קול שופר קול תרועה, ואשמע קול קורא באזני, משה קבל תורה מסיני, והאזנתי מארבע רוחות השמים, כי יש שבר במצרים, מי יתן גבותינו מלאות עינים, לראות הנעם אשר שמעו האזנים, בכבוד פנת יקרת אשר מסיני מחצבתה, והעטרת אשר מנקרת צור חורב נקרתה, משם הגאוה והרהב, האדרת עם לשון הזהב. ואשר במחול משחקות יוצאות, ועל פתח משכן הידידות צובאות, אל בנות השיר תענינה, לאמר צאינה וראינה בתפארת שר השרים וברגל מנזר הנזרים, בו יצדק המהלל, ולו יאות המלל, מתהללים בו יתהללו ובעזוז נגהו יתנהלו. המנהל רחליו במעונות שחליו, וישת לו עדרים בהררי נמרים, לא ישכלו ולא יכריתו, לא ירעו ולא ישחיתו. כי זרוע אלקים אמצָתהו, וכפיר עמים שמתהו, הוא הנצר יורש העצר משה רבינו פרשנו ורכבנו, פאר הדור ופלאו…. בא מזרע הפרתמים הרב אשר אהב בהמון, אדוננו וגאוננו מיימון, זכרו לעולם הבא וחלקו עם שבע כתות הצדיקים בגן עדן, ויעמיד ה' ניר לו בחסדו, פרי צדיק עץ חיים לאנשי חלדו, ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

אלה תרומות מדותיו, וקצות מעלות תהלותיו, לבד מהנחלות אשר נחל מאבותיו, בקש חפץ וכשרון, ומצא בכל חכמה יתרון, ובאר תעלומות התורה וחקר צפוני משנה וגמרא, דלה עמוקות מתוספתא ומצא מים חיים במכילתא… ויחכם מחכמת בני מצרים, בכל מלאכת השמים, הודיע רמות ופליאות, מהגיון ומספרי הרפואות, רזי היצירה לפניו נגלו, ומעשה המרכבה מפיו שאלו, אף כי בצחות הערביים מפיו אנו חיים, אסף וקבץ, ורקם ושבץ למד ורבץ כמעשה יעבץ, חרש וזרע וחפר ונטע קצר ואצר, בָצַר ועָצַר, אלם אלומות, והעמיד עֲרֵמות עֲרֵמות, עָרמות חכמותיו קוראות בראש הומיות, קולי אליכם בני גליות, מִיָם שכלי לקטו מרגליות, כי הצבתי לכם תלפיות, והגדתי לכם האותיות, אל תזכרו ראשונות וקדמוניות.

וראוי לתן תודות ותשבחות אל אדונינו, אשר הלביש פאר חכמי זמננו, במחלצות, משה רבינו גאוננו, ירום הודו ונשא וגבה, יאיר אורו ושביבו יגה, כי כל הלכה במדרשם אמורה, וכל מרה קלה וחמורה, קבלו מפי משה מפי הגבורה. וכולם כקטן כגדול מבין עם תלמיד נכספים ונגהים (וכמהים?) למשה איש אלהים, ומתפללים ודורשים, מעם הארון אשר אנו מבקשים, שיאריך האל ימיו ושנותיו ולהשקיטו שלום במשכנותיו, אמן כן יעשה האל אלהי ישראל.

ואנכי עבדך הצעיר, רוחי אותי העיר, נשאתי לבבי אל כפים ואשתחוה לפני אלהי השמים, ואתחנן ואתפלל, בלי דומם יומם וליל, שישים בחיים חלקך, כי הורתני דרך חקיך, ותלמדני משפטי צדקך, ואתפלל לנוכח מִשְׁרָתך אני החתום מְשָׁרתך לבקש מאדוניו לבלתי יחשוב עון על עבדו אשר באתי למול שכלו בכלי דלות, כי לא לבשתי בגדי עצלות, אך אמרתי להביא בכורים, זו מנחת העומר שעורים, להתיר במדינה החדש, עד אשלח שתי הלחם להתיר במקדש, נם אמנם על צחצוח לשוני הלמודה, מרוב ימים עלתה חלודה, אולי אוכל לענות ואצחצחנה, וחכם באחור ישבחנה. ואנשי עצתי העומדים בסודי ישכילו אם לא מדאגה, פן תצא מפי שגגה, ויראתי לנפשי פן יקום בי כחשי כי קרן עור פני משה, והנה אלפי הדל במנשה. על כן שמתי רסן שתיקה בלחיי, כי מה אני ומה חיי, או מה משפחתי הצעירה לבוא לפני צפירת התפארה, כל שכן שבעיני קטונתי, ולהשיג תאוה לא יכולתי, ואומרה מה אאריך ומה אחבר, עת לחשות ועת לדבר, לו יתנני עושני כאחד ממשרתיך השומרים מזוזות פתחי ביתך או כאחד המחזיקים בשוליך הקרובים אליך, ומן המתאבקים בעפר רגליך, ללחוך עפרות נעליך, ואחלי ואולי יקרא שמך עלי ואמצא חן לפני הדרת מִשְׁרָתך ותמשיך חסד לעבדך בן אמתך והנני משתחוה מרחוק להר מִשְׁרתך ובורך על (גבי) ברכי מול גבעת הדרתך, להעביר שגגתי, ואחרתי עד כה לחבר אגרת מהללים ואין בפי מלים, ומה יענה השועל בסוכת השחלים, ולולי שמנעוני זקני קהלי יצ"ו לא הגיעה אגרתי זאת לפני רגליך זולת אני בעצמי. שלום גאוננו, ענק צוארונינו, ושלום תורתו התמימה יגדל לעד וירבה לנצח, והאל יפליא למענהו ויראני אותי ואת נוהו.

אנטולי ב“ר יוסף עמש”י.

הגיעה אלי אגרת כל אבני אקדח אוגרת, אבל היתה סוגרת ומסוגרת, ולא ידעתי בקחתה מהשליח אל מי שֻׁלָּחה ומי הוא המשלח, ואומר לה אמנם כי יש בה סוד סתום, גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום, ואסיר צעיפה מעל פניה להשתעשע בפניניה, והנה על כל בנות נסוכה, שמורה וערוכה, צולחת למלוכה, ענקים בירגרותיה ורבידים יקרים, וצמידים על ידיה קשורים, מעולפת ספירים, ומעיל כבנות המלכים לבושה, ואבנט זהב ואבן יקרה חבושה, וכתר מלכות בראשה, ובגדי שש ומשי רקמה, ולוית חן על ראשה שומה, יפה כלבנה ברה כחמה, וכשחר נכון מוצאו סביב לה, וקרנים כאור בכל גבולה, וכצאת השמש בגבורתו זרח באהֹלה, ובראותי כי כבוד הדרה מאד מאד נורא, ובעיניה חצים שנונים לכל מביט יורָה, זחלתי ואירא ואומרה לה: אחותי! רוחי ולבי עזבוני ורחמיך יקרבוני, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. והנה למשחית נהפך הודי, שימי מסוה והעמידני על עמדי, זה חסדך אשר תעשה עמדי. ותענה: גש נא אלי ואל תירא מלהט החרבות ואל יבהילוך חצי הרבות מנחה אנכי שלוחה להיות מהנצבות. ואשאל אותה ואומר: בת מי את, ותאמר: בת איש שר וגדול בישראל, רב פעלים מקבציאל, באהלי תושיה גדל, ומכל ארח רע חדל…. ובין חכמים רבה ובמלחמת התורה קַשָׁת רבֶה, וחלוץ מלחמתה נקרא, ונפשו לעבודתה הערה, משיב מלחמה שערה, ונבדל הוא מכל סוחר ומורה , וקשת נחושה במלחמת התורה יורה. ואם בדרך השופטים דרך ובמערכות התלמוד ערך מברכות פיו תבורך {יבורך), ובן פורת עלי עין החכמה, ושרשו פתוח אל מי המזימה, ויונקותיו אל נַחַל הַבִּין נצמדים, הוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, ודודי אדום וצח, ולשונו מהיר וצח, ומכבודו הוא האיר כשחר הנראה סביב לי, הם הקרנים אשר נגלו בכל גבולי, ומזהר פניו הוא השמש הזורחת באהלי, ושם האיש החכם ר' אנטולי. והנה הוא לקראתך עם מרכבתו וראות פניך לבד משאלתו, והשלוחה לפניך רחל בתו, אם טוב בעיניך לשמוע עניני ולהבין מגמת אמרי, ולחפש כל אבני קדש וקציני וחילי, הנם בתוך אהלי, ואם רע בעיניך אשובה לי, ואלכה במר רוחי ודברי טמון בחובי אל משפחתי ואל בית אבי.

ואומר לה אני גואלך, ומעלה מעלה אעלך, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, הרימי בכח קולך (קול) [על כל?] שודד ובוזה, כי דבריך ערבו לי ככתב נביא וחוזה, וגם לא תעבורי מזה, ולפני תעמדי בכל עתותי, שימה כחותם על לבי כחותם על זרועותי, וכה תדבקין עם נערוּתי. אבל כראוי ליפיך אשר חננך היוצר, ישאל אביך מהר [עזר?] לנו מצר, עת להאריך ועת לקצר, ואם בין העמרים תלקטי כשאר הנִשָׁלים ימים או עשרה חדשים, ותאכלי כאחד הרשים לחם ונזיד עדשים, עד אשר ירחיב גבולנו האל, ולהריק לנו ברכות יואל, כי ה' דבר טוב על ישראל, אז תאכלי סלת בשמן ודבש מרובכת יביאנה לפניך המרבבך, שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך.

הגיע כתב הדרת כבוד גדולת קדושת פנת יקרת מעלת מרנא ורבנא הר”ר אנטולי ש”ץ הדיין המהיר, המורה דת ודין המזהיר, אור המבינים הבהיר, חמדת החכמים, תפארת הסגנים, אל השש ושמח בחברתו, הנכסף לראותו לפי עצם חכמתו ותוקף תורתו, וטוב שמועתו, משה ב"ר מיימון, ושמחתי על כתבך, ודברי שאלותיך כמוצא שלל רב, ודבר ה' בפיך אמת על לבי ערב, ויהי כטל ביום שרב, וכתביך העידו לכל קוראיהם כי איש חכם אתה, וערך התלמוד ערכת ובלשון עבר בינות ויפה הברת, וצחות דברת, ובגדי ענוה לבשת ובדרך קצרה הלכת, וכגמול נפשך שמת, ואם את ארצך ארץ רחבת ידים, אתה בעל המזימה כאיש הבינים, הלא אם קטון אתה בעיניך ראש המבינים אתה, ומלא חמודות מאנשי המדות, ומכתביך ושאלותיך ריח שמניך הטובים הריחותי, וכערוגות הבשם היו לפני לזאת אמרתי לכל בני אמוני, ראו ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'. וישמחו כלם על ביאתך בארצנו, והצצת מחרכינו והשגחת מחלונינו. האל ידריכך בארמונותינו דרך ישרה לא תכשל בה, וישפיע לך מטובותיו הצפונות ליראיו ויתמיד שלותך עם נְבָריו, ואשר הביאך עד הלום, יטה אליך כנהר שלום.

עתה אקום יאמר אומר ועושה, עתה ארומם עתה אנשא, להיות לדל ולאביון מעוז ומחסה, והוכן בחסד כסא, כסא כבוד מרום מראשון, לנצורים נצורים כאשון, כי לו תכרע כל ברך תשבע כל לשון.. .

פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים, מי יגור לנו מוקדי עולם מי יצילנו מיד האדירים? פועל ישועות מגיד משרים, ברומו מושל ועל יצרו מולך ויהבו על צורו מַשְׁלֵך, דבריו ייטיבו עם הישר הולך, הולך תמים ופועל צדק וכו'. בצדק אמרותיו צדיק נושע וברוח שפתיו ימית רשע, בדבש תורה שבכתב ימתיק חכו, ובצל תורה שבע"פ יכין סוכו, ויתן עוז למלכו, וילמד ענוים דרכו, להורות בדרך ישרה המטים עקלקלותם… יום ליום תורת אלהיו יביע, ולילה ללילה נפשות אביונים יושיע, וחטא ישא ולפושעים יפגיע. ביראת יוצרו נפשו דבקה, לעשות משפט וצדקה נפשו חשקה, קטון הוא בעיניו גדול ונשוא פנים לפני אדוניו.

הנמצא כזה? אשר מחזה שדי יחזה, מאין נמצא ואיזה מקום תורתו? מי יתן ידעתי אמצאהו אבא עד תכונתו, הלא בוחן לבות הבין דרכו וידע מקומו, מבטן קראו וממעי אמו הזכיר שמו בטרם יצרהו בבטן ידע שרשו, ובטרם יצא מרחם הקדישו, ויאמר לו עבדי אתה לגדור גדר ולעמוד לפני בפרץ, לנטוע שמים וליסוד ארץ, רעיוניו על פני מים ירקיע, מסיני בא מהר פארן הופיע, ובהר שניר אב לבנים יודיע, עד השמים שיאו וראשו לעב התבונה יגיע, ובכל אשר יפנה ירשיע…. הוא הגבר הוקם על שפתותיו במשפט לא ימעל, נזר החכמים, וכתר הישרים והתמימים, נגיד ומצוה לאומים… הוא מרנא ורבנא מאור הגולה רבינו משה אשר יצק על ראשו שמן משחת קדש לדורותיו, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, בן כבוד גדולת קדושת גפן אדרת צבי הארץ לכבוד ולתפארת מרנא ורבנא מיימון בגורל עבדי ה' הנאמנים יהי חבלו וכסא כבוד ינחילו.

אזן שמעה ותאשרהו, עין ראתה תגיד ישרהו, תחת כל השמים ישרהו, ועל מי לא יקום אורחו, הכי קרא שמו משה מושה עמו מימי השגגות, לזכור ימי עולם המעלם מים, המשביח שאון ימי הספקות ודכים, ולא נודע מקומם אים, כגן אלקים כארץ מצרים, ועור ידו נטויה על ירושלים ועל קצוצי פאה, ויתר הגולה הנמצאה, במהללו יתהלל המתהלל, ועל זאת כל חסיד לעת מצוא יתפלל, תורת אלהיו בקרבו, ומשפט בני ישראל על לבו….. לחכמה קרא רעיתי ולתבונה יונתי תמתי, והשכל שם אחיהו, והתלמוד אביהו ושפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. יוצרו הוא מנת חלקו וכוסו, משגבו ומנוסו, תומך גורלו ומפיל בנעימים חבלו, עקב אשר שמר משמרתו והתהלך לפניו תמים, ודת ודין על ראשו יחדיו יהיו תַמים, נתן על לבו את האורים ואת התומים, לעבוד ולשרת לפני ה' הוא ובניו כל הימים, נשבע ה' ולא ינחם, כי נחם עמו וענייו ירחם, להקים להם מורה צדק להחזיק בדק, לחשוב מחשבות, להניף גשם נדבות, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות, ולהכרית מן הארץ את האובות ואת הידעונים, ולהגביר ברית אבות ברית חורב וסיני, ולהורות את בני ישראל את החקים’אשר צוה ה‘, ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, למען ייטב להם ולבניהם לעולם, ויש תקוה לאחריתם נאם ה’ ושבו בנים לגבולם,

ברוך שומר הבטחתו לישראל, כי לא תשכח מפי זרעו גואל להשיב ההוד והגדולה, אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, להיות לו מכל בני תבל סגולה. ולתתו עליון ידו נשא והוד תורתו שמים כסה…. מלכים ויועצי ארץ אנשי עצתו וכל קדושי תבל בני בריתו, יַרְעֵם בשבט תם לבבו ואמונתו, וינחם וינהלם על מימי מנוחתו, וישקם מצוף תורתו ויניקם דבש נעם אמרתו….. זרע הקדושה זרע, וממלכות הטומאה מעל עמו קרע, לקנאות לצורו כתשבי נכסוף נכסף, וזרוע תפארתו חשף, לתת חורב בסף, במעונות המטים עקלקלותם, וצור חרבו שלף בחטאים ההם בנפשותם, באור ספר משנה תורה מחשב תבל האיר, וגדולות ונצורות בֵאר, וברית טומאה נַאר, ומקום הקדושה פאר, וברכה אחריו השאיר, נער הפורצים בברית פרץ, לעשות אותם גוי אחד בארץ. וקרב אותם אחד אל אחד והיו לבשר אחד….. הן אלה קצות דרכיו, ומעט קט ממהלכיו. יהי ה' עמו ויעל, מעלה מעלה וכו'. אמן ואמן

ואתה קדוש ה' מרנא ורבנא מאור הגולה, שמע נא בקול עבדיך שואבי מימיך, להשביעני עוד בספר מורה הנבוכים אשר שמענו שמעו ובארץ מצרים יצא טבעו, ובצדקתך החזקת ולא התרפית ומבני אדם יפיפית, והוצק חן בשפתותיך, באוצרות תורתך, ביראת ה' עד רחבי ארץ ההתבוננת, ומשפט וצדקה לבני יעקב כוננת, ודין אמת ואמונה בהם דנת, ולעם ה' דעת ובינה והשכלה חננת, בירח וכובבים אשר כוננת…. כתבת לנו שלישים במועצות ודעת, לצפירת תפארת ועטרת ומגבעת, אותות בדים הפרת באותותיך, ומופתי קוסמים הוללה במופתיך, והוברי שמים הובשת בשָׁמֶיךָ, מעשה אצבעותיך הורדת עלינו טלך, ושלחת אל עמך נדבות ביום חילך, כיד ה' הטובה עליך, לוית חן למכיריהם… דרושים לכל חפציהם וכל חפצים לא ישוו בהם, על כן הננו אתאנו לך להעמיד [להעמידנו] לימין גורלך גם בשאר ספריך, יהיו מֵתֵינוּ נבלתנו יקומון, כי נקשרה נפשנו באהבתם, ואם הם כאן הכל כאן, אמת ויציב ומתוקן לא חסרנו דבר, לא לזרות ולא להבר, כי מהם תוצאות חיים ואם מטה לחם נשבר מה לתבן את הבר, ”כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאם ה'".

וגאונו ובתי מדרשו למגדול ועד קטן נפשנו קשורה בנפשו ולברך אותם מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, ונחנו מה לא עלינו גמולכם, כי על יוצרנו יוצר הכל אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, והוא ברחמיו הרבים יתננו לרחמים לפני גאוננו וחכמיו וזקניו וסופריו העומדים לפניו לשַבֵע את רעבוננו ולרוות את צמאוננו, ולא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', הצור הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו, ויאיר במחשכים עינינו בעת שוענו, וירפא חולי לבבנו ברגע צעקתנו.

כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תפלח, חץ תשובתך כליות ולב וכבד השואל הנאלח… ותמחול לשואל כי אתה טוב וסלח. ורב חסד לכל קוראיך יערוף כמטר לקחך.. . שתים הנה קוראותינו המחזיקות אצבעותינו הנוטפות מר עובר על כפות המנעול אשר ננעל בפנינו ברוב עונינו, והצור העלים ממנו, על כן הרפה לנו כי נפשנו מרה לנו, וחתור חתרנו להשיב אל היבשה ולא יכולנו.

אין הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ואיוב הצדיק אמר אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, והעד העיד בנו משה לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, ואם בימי יהושע נשתכחו שלש מאות הלכות, שמורות היו בכל וערוכות, מהלכה למשה מסיני חתוכות, יען וביען היו הנפשות נבוכות.. ואף כי לבב אנוש דומה למחט סדקית בכלי מתכות, קשה לשמוע ומהיר לאבד ככלי זכוכית, אף כי הנה עשויות פרודות פרודות, מרוב הצרות אשר בהימה שפוכות, וקשתות הזמן הרע עלינו דרוכות, שתים הנה מערכות יוצאות ברֵכות נמשכות, הן הנה המְשֻׁבָּחות המפותחות פתוחי חותם בעט ברזל ועפרת עליהם נתכות.. לכן אחד מבאורך הפריש עלינו… וענדנו עטרת ממלכת.

מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כחו, ורוח נדיבה רוחו, וכריח השדה ברכו ה' ריחו, ולמלחמות התורה תפס חרבו וחגר שלחו ועל כסא התלמוד מושב מנוחו, הוא הרב הנערב הנחמד מזהב ומפז רב, יהונתן הכהן סגולת החכמים בן כבוד גבירנו קדושנו מורינו ורבינו דוד זצ“ל, יהי אלהיו עמו להושיע, ובכל אשר יפנה ירשיע מאת הנכסף לראותך המשתעשע בבינתך השמח בחברתך המתפלל תמיד שלותך, ולהרבות תורתך ולהאריך בטוב ימותך משה ב”ר מיימון זצ"ל. אמנם כי אתם עם ה' תקראו, ובכל הנמצא כתוב תמצאו, וראשונים בכל חלוצי צבאות ה' תצאו כי אתם חלק ה' וחבלו, החונים על דגלו, והמשרתים לפניו תמיד בזבולו ברך ה' חילי וספר התורה לכם נמסר, ומעת הוסר התמיד מכם לא סר והיה כל מבקש ה' אל משמעתכם הוא סר, כי כבר נגזר לכם להבין ולהורות את החוקים ואת התורות, כי אתם שומרים אמרות ה' אמרות טהורות, נוצרים לפנים את הבריתות, ולך ולבית אביך כל חמדת ישראל ולא ישבות מכם לתורה גואל, וזאת לפנים בישראל.

לכן בהגיע כתבך הממולא בכל אבן יקרה וספיר, כזהר הרקיע לכל משכיל מזהיר, זהר בהיר, וכל התלמידים נשאוהו בחיקם ובזרועם ובשמחה נשמע מרחוק דֵעם, ובפתחו עמדו כל העם, וכאשר נשמע גלו עניניו, ונחקרו סתרי מצפוניו, וירא משה וינס מפניו. וימצא עם הכתב אגרת לכל חמדה אוגרת, והיא על מגלה גברת, עקב היות בה רוח אחרת, רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה היא האגרת אשר להבינה משמן בשר חכמים ירזה, ולפרוקה ישאל כל חוזה. ויאמר משה אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה. ונשמע את קול הקושיות חזק כרוח סערה ויאמר משה זה קול ענות גבורה. ובהביטו הָרים רמים ולא יוכל לעלות, ורצה לבוא אל האהל והנה הדלתות נעולות ושם לה עלילות. וחרד עם החרדים והשיב אחור ימינו להשיב דברים אחדים וידי משה כבדים. ובראותו כי אפם עזוב ועצור הלך לבדו וישב בנקרת הצור ויאמר משה אל ה': אתה אמרת: ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, והנה באחרית הימים נצחוני בני.

ואחר כל אלה הדברים והדרכים אשר בעיני לא ישרים, דרך השרות והשרים, המה הדרכים אשר מקצתם לא סלולים דברי החידות והמשלים, וזה הדבר המעט אשר דברנו בהם ודברנו בעניניהם לפי שהיא דרך אבותינו לפנים וכל אחינו אשר בספרד לה פונים, ואמרו רז”ל עלית לקרתא הלך בנימוסיה. וראוי להחזיר הים לאיתנו ולהיות נשמע הדבר בענינו.

מודיע אני משה אליך השר הרב הכהן יהונתן, כי בעת שהגיעו אלי כתבך ושאלותיך שמחתי בהם שמחה גדולה ואמרתי לנפשי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל, וידעתי שהגיעו דברי למי שידע עניניהם, ויבין מצפוניהם, וישא ויתן בהם כראוי, ואמרתי לנפשי, הרי זה למשיב נפש ולכלכל את שיבתך. וכל אשר שאלת יפה שאלת וכל אשר הקשית יפה הקשית, אל תירא כי אתך אני, וכבר השבתי היום תשובה על כל שאלה ושאלה משאלות הרב, וזה שנתאחרו התשובות כמה שנים אם לא מדאגה מדבר החולי ומרוב המהומות כמו שנה עמדתי בחליי ועכשיו שנרפאתי הרי אני כחולה שאין בו סכנה. ואני רוב היום מסב על המטה. ועול העמים על צוארי בדברי הרפואות שרפו את כחי ולא הניחו לי שעה אחת לא מן היום ולא מן הלילה. ומה אני יוכל לעשות אחר אשר יצא טבעי ברוב הארצות. ועוד שאיני היום כמו בימי הבחרות אלא כחי כשל ולבי קץ ורוחי קצרה, ולשוני כבדה וידי רעשה, אפילו לכתוב אגרת קטנה אעצל, ומפני זה אל יקשה בעיניכם על שצויתי לכתוב התשובות ומקצת הכתבים ולא כתבתי הכל בכתב ידי, לפי שאין לי פנאי לזה מפני כשלון כחי וקוצר רוחי מפני אלו המצערים לי תמיד.

ומודיע אני משה להדרת הרב רבינו יהונתן הכהן וכל החכמים החברים הקוראים את כתבי שאעפ“י שבטרם אוּצַר בבטן, התורה ידעתני, ובטרם אצא מרחם הקדישתני ולהפיץ מעינותיה חוצה נתנתני, והיא אילת אהבי ואשת נעורי, אשר באהבתה שגיתי מבחורי. ואף גם זו נשים נכריות נעשו לה צרות מואביות עמוניות צידוניות אדומיות חתיות, והאלֹהַ יודע כי לא נלקחו מתחלה אלא להיותן לה לרקחות ולטבחות ולאופות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא עד מאד. מכל מקום נתמעטה עונותיה, שהרי נחלק לבי לכמה חלקים בכל מיני חכמה, וכמה טרחתי יומם ולילה כמו עשר שנים רצופות בקבוץ חבור זה (משנה תורה) ואנשים גדולים בכם הם ידעו מה עשיתי, שהרי קרבתי דברים מרוחקים מפוזרים ומפורדים בין הגבעות וההרים וקראתי אותם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ושגיאות מי יבין והשכחה מצויה וכש”כ בזקנים.

ומפני כל אלו הסבות ראוי לחפש בדברי ולבדוק אחרי ואל יאמר הקורא בחבורי, כי מה האדם שיבוא אחרי המלך, אלא הרי הרשיתיו ויאמר המלך יבוא, וטובה גדולה עשיתם עמדי אתם החכמים. וכל כי שמוצא דבר ויודיעני טובה [עושה עמדי[. עד אשר לא ישאר שם ח"ו מכשול, שלא נתכוונתי בחבור זה אלא לפנות הדרכים ולהסיר המכשלות מלפני התלמידים, שלא תחלש דעתם מרוב המשא ומתן ויצא טעות בפסוק ההלכה, והמקום ברוך הוא יעזר אותנו ואתכם על תלמוד תורתו, וידיעת יחודו ולא נכשל, ויקוים בימינו ובימיכם ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה.

בדבר המחלקת ע”ס המדע והמורה להרמב”ם ז"ל.

בפשע ארץ, ביום היתה לכלה וחרץ, על סגניה וחוריה, לבנות גדריה, ועל הרועים לשמור העדרים, ממעונות אריות ומהררי נמרים, עליהם לבקש האובדות, ולחזק הנחלות, לקדם ברועים, אף כי זה שה פזורה בראש הר זה, שן הסלע מעבר מזה, כמונו היום שארית עדת הברית, אשר למבראשונה ברית הפרנו, ובאחרונה חטאנו ומרדנו בכל ענין, ולקינו בלא מנין, ואנו אסורים בזקים בבית כלא שכחנו ברית וחוקים, הלא בה' אלהינו אנחנו דבקים, ובבית שִבְיֵנו הוא חיינו, החיים הטובים אשר אין להם הפסק, ואין אחריהם מות, האור הבהיר אשר לא יגאלוהו חשך וצלמות, והאמונה השלימה היא המגינה עלינו… והיא שעמדה לאבותינו ולנו, הקבלה ההוגנת היא הנותנת לעמנו פליטה ושארית, כאשר ידעתם, את אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם, הוא הזבח אשר זבחתם, הקטרת אשר קטרתם, העולות והקרבנות, הנסכים והמנות, ועד הנה מיום שכבנו בין המשפתים, לא נראה זבוב בבית המטבחים, אין נודד כנף ופוצה ומצפצף כנגד קבלתנו, כי ידיעת אלהינו היתה מסכמת באמונתנו, ואמונתו מקובלת בכל קצוי גלילות גליותנו, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו.

אך היום סביבות גבעתי קללה ראיתי, ומעלת עשן כנגד חזיתי, כנצוץ מבעיר גחלת, והיתה כאש אוכלת, ואנחנו מחשים, ועל ערש דוי נישן, והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן. לכן אני הקטן בשבטי הדל באלפי, היושב בשמים בּסְפִי, ובלבבי רשפי, מסיר מסוה הבושה מעל פני ואקרא. אריה על מצפה אדוני, אלכה אל הגדולים ואודיעה לשרים העומדים על דורם, נוּרָא בִי עמרם! נוּרָא בִי עמרם!

ואתם שלומי אמוני ישראל אריאל אריאל, שארית עמי יתר גויי עם אלהים דרי ירושלים אשר בספרד נשיאי ארגון אצילי נבארא ושרי קשטיליא הקמים על נדיבות. תלמידים וסופרים דורשי אותיות וחזני כנסיות.. הבו לכם עצה ודבר הלום, ואל יושבי האי הזה תענו שלום, כי ראיתי כבר, מחטיאי אדם בדבר עוברי דרך עלינו, ובידם כתבי חלקות מגנבים הלבבות ומחניפים המחשבות. והוצרכתי לגלות אזנכם להעמידכם על תוכן הענינים, פן תשמעו אל דברי הזיפים, ותתנו לחרם יעקב וישראל לגדופים ואני תלמידכם זה ימים חקרתי על הדברים מפי השמועה. וראיתי הבאים לעיניכם הכת המתחסדת, נפשים מצודדת והיא המורדת. ואם רבני צרפת אשר מימי תלמודם אנו שותים דברו על השמש בחצי השמים, לכסותו תחת כנפים, וירח המזהיר צוו לסתום ובעד כוכבים לחתום, אין על הרב המגיש דינו לפניכם חטאת, כי הוא על חבירו חלק, ושכנגדו המפליג דעו יגיד עליו ריעו, לא נתן לאלוה תפלה. ובמלאכיו לא ישים תהלה.

ואתם רבותי אל תשמעו לדבר בעל המחלוקת, אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף, עד אשר מפי בעל דינו תשמעו החלוף, כי צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו, ושתי כתות המכחישות זו את זו הביאו בית דינכם יחד ונגשו אל המשפט ושפטום. משפט אמת שפוטו, ובימיכם במשפט תפדה ציון… כחפצכם וכחפץ תלמידכם הצעיר ועבדכם הקטן.

משה בר' נחמן ז"ל

גם היום מרי שיחי, ידי כבדה על אנחתי, בעמדי על אגרת תשואות מלאה. קראה באזני קריאה על קריאה, לכסות דמעה את מזבח ה' על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה‘. יצאו דבריהם חלוצים יחפים מבוהלים ודחופים, מאת מגדל ומצודה לתורה ולתעודה, מורה דעה מבין שמועה נבון לחשים וחכם חרשים, ידידי יקירי, דר עם אלהים ועם אנשים, ועם קדושים נאמן להתאבל על מעל הזמן רבי משה בר’ נחמן. אשר הבינותי מתוך אגרות השלוחות אלי, כי חרב פיפיות ביד בעלי פליליות, לנקום נקמת תורות ותושיות, בקללות נמרצות ואלות נפרצות וכלות נחרצות אוכלות בארץ תבונות ומליצות, צבי היא לכל הארצות, על תוכחות ונאצות נשמעו בה על פורצי פרצות הלכו במועצות, לסעף פארות מצות וחוקים ומשפטים צדיקים במערצות, לעול ארחות יושר ולסלף פתגם ולתת טעם לפגם, לשבור עול מצות ותורות ולהתק מוסרות, באמרם אין חפץ לה' בשקלים וקלבון, ואין קנאה לפניו לבקש עלבון, וטרם אבד חשבון, ואין רצונו כי אם להשיג כל איש בלבבו, ידיעת קונהו וחכמת מרכבו, כי מה חפץ בגוף אם יטהר ואם יטמא, אם ירעב ואם יצמא. התעו רוחם עותו נתיבתם ועבטו ארחם, מדרך אשר שמו בה מבטחם, בהכשל כחם ואבד נצחם בשומם תכלית הידיעה, לעשות חונף ולדבר על ה' תועה, להריק נפש רעב למצוה.

לבבי הרתיח כסיר, ומשקה צמא לדברו החסיר, להמית נפשות אשר לא תמותנה. והנה נמצא בתוכה גזע אמונה, מקור לחכמה ולתבונה, הרב המובהק רבי שלמה בר אברהם הוא החל להיות גבור בארץ, לשובב נתיבות ולגדור פרץ, כי מתוך מהפכת מחשבותם מהר. ומנגעי מועצותם לבבו טהר, נשאר בינותם כתורן על ראש ההר, תקע בשופר חכמה להזהיר והעם לא נזהר, זולתי הנלוים עליו קצת חכמי ההר החונים על דגליו, ושאר העם אשר ברגליו, ובראשם ילדיו מעשה ידיו שני תלמידיו, נטעי שעשועים, אנשים חכמים נבונים וידועים, אשר היו פליטת אנשי אמונה להחזיק מגו וצינה בדברי תוכחות ותשובות נצחות, נגד מעקשי הישרה המגלים פנים בתורה, וכראות כי חתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו, הגישו עצומותיהם ודיניהם לפני חכמי צרפת להכריע ביניהם. ובראות פינות הצוררה כי רוח פינות רבני צרפת אליהם מתמהרת וליסרם בעקרבים מוסר מתעוררת, שמו עלילת דברים על הרב הנזכר ותלמידיו אשר היו לעזור, כי דבר בה' ובמשה עבדו. והנה הבינותי לאגרת ידידי ויקירי ולאגרת קצת קהל הקדש הנלוים אליו. כי אימת הזיפים ופחד המסלפים נפלה עליו ועל החונים על דגלו. כי שמעו דבת רבים מקול מחצצים בין משאבים, כי שלחו אגרות בכל עבר ובכל דרך ליושבי על מדין להטעים דבריהם לדיין שלא בפני בעל דין, לגנוב לבבות, ולהחניף מחשבות, ותיראו פן ישמעו אנשי הארץ הלזו אל דברי הזיפים. לתת הרב לחרם ותלמידיו לגדופים, חלילה להם מעשות כדבר הזה, ליקר ולנבזה לשמן ולרזה, האמנם אם אינם נביאים הם בני נביאים, וזכות אבותם להם למסעד, להציל רגליהם ממעד וצדקתם עומדת לעד. ואם חלילה תהיה להם כתף סוררת אוהבי שטים להעמיק ובילדי נכרים להשפיק, להחזיק במחלוקת על תורת ה' להלעיג, ולזכור מגבעת המורה בעמק עכור, הנני נכון להחלץ להוציא עצמי מן הכלל וחלקתם בארץ תקולל, ואני וכל הנלוים עלי המאמינים בחיים (וכל יראי ה' ית' הנלוים אלי) נהיה נקיים.

ועל דברי יקירי וידידי אשר בקש ממני לקנא לכבוד תורתנו ולדברי רבותינו, ולהיותנו באגודה אחת עם רבותינו הצרפתים כאשר הסכימו בו לכבוד אלהים ולגדור גדר בעמו הפרוץ, ולעשות דברינו כליון חרוץ שוטף צדקה, להרים מדרך עמנו מכשול ופוקה. הלא ידעת אם לא שמעת כי גם אנכי סרבים וסלונים אותי ואל עקרבים תחנותי, גם מתמול גם משלשום. גם טרם בוא ספר הנבוכים מורה, היה למקצת העם, בדת הבורא, לב סורר ומורה. ולא ינועו אמות הספים מקול הקורא, כי גם בראותם אהלי כושן, והרבה דישון ודישן לעלות קיטור הארץ כקיטור הכבשן. לא נחם העם מדרכו ולא שב, ולא האמין מוסר ולא קשב, אף כי אני אניאם, ובמוסרת הברית אביאם, לבלתי הגות בספר מורה הנבוכים אשר שולח בעיניהם להאיר חשכים מפי צדיק מושל ביראת אלהים משה איש אלהים:

ואני בבוא הספר הזה אלי, מלאני לבי לעבור בין בתריו. ולשוב משער לשער בשעריו, ולהבין בו, ולתור ולטעום בחכי טעמו, לדעת אם אלחם בלחמו, ואראה והנה יונקתו מחזקת שרשי הדת ומסעפת פארותיה, מחזקת בדקי יסודותיה, רוממות אל בגרונה, ומות וחיים בלשונה, פעם להשמאיל ופעם להימין, מקרבת בשמאל ודוחה בימין. ואבינה כי תהפוכות בקרבה, לא ינקה כל הנוגע בה, הרחקתי מעליה דרכי ולא נתתי לחטוא חכי ברב הגדול המגיה חשכי אשר זרע אור משנה תורתו על כל קצוי נשיה, נוטע בהם עצי דעת ותושיה, כי מי יודע אולי בעל הספר הזה אשר סתמו, היתה רוח אחרת עמו, אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמה, הוגים במורה הנבוכים ביד רמה, וגבר אשר אין לאל ידו להוכיח אנשי מקומו, והחונים על ידו, אם עברו תורות חלפו חק, איך יוכיח עמים עצומים עד רחוק, אף כי דברי רבותינו רבני צרפת דברי תורה הן ואין צריכים חזוק, אף כי זה ימים רבים הרבה משלשים שנה, בהגיע תור משנה ספר התורה בארץ הזאת, ואעמוד על ספר המדע אשר דבר בהלכות תשובה על העולם הבא שאין בו גוף וגויה קנא קנאתי לצור ישראל וקדושו וליסוד הצדק ולשרשו, בראותי כי אבדה אמונת תחיית המתים מקדם בארץ הזאת מפי יושבי פרזות, ערים עליזות… ואשלח ידי ואכתוב אגרת קנאות לרבני חכמי לוניל אשר היו בימים ההם לקנא לכבוד ה' ית‘, ולדברי תורתו אשר היו לחרפות ולחזק ידים רפות למען החיות האבנים מערמות העפר ואם המה שרופות. הוחלתי לדבריהם אזין עד תבונותיהם, והנה אין איש מתחזק עמי לגדור פרץ בעמו, אכן עמד אחד מחכמיהם לרכוב במרכבת המשנה, ובשם קדוש ישראל לא יכונה. ועד כל רעיו אתבונן, יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן, לא נראתה קשת תוכחתם בענן, להביא בכליותי בני אשפה, אולי הגיע בידו אחד מן השרפים רצפה על המירו יסוד כל הנמצאים וסבתם וסודם בכבוד בשר ודם, זה היה מאתם קול [קהל] גדול המקנאים לתורת ה’ ית' וחוקותיו ונחלת עבדי ה' וצדקתם לכתוב עליהם מרורות, ולדבר עליהם סרות.

ועתה מה תקות אדם לשלוח אגרותיו בקצות ארצות, ולגדור פרצות, להוכיח לאדם מומו, ולפקוד עליו אשמו, הלא רב לו להוכיח עצמו במומו, פן יוסיף העובר על דת לחרף ולקלל ונמצא שם שמים מתחלל, זולתי בהועד שני האנשים אשר להם הריב ואת דבר שניהם לפניו להקריב, אז בדעתו יצדיק צדיק מקרית עוז פשע והרשיע את הרשע.

והצור יעשה שלום במרומיו יפרוס על כ לעמו סוכת שלומיו וייטיב לטובים ולישרים בלבותם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם כחפץ ענותם וכחפץ אחי אַחֲוַתְכֶם, דורש שלומכם ושלותכם.

מאיר הלוי ב“ר טודרוס הלוי ז”ל.

טרם אענה אני שוגג. עוד אדבר ולבי מפני היראה מתמוגג, ונתקו מורשי המחשבה וארשת השפתים, והקולמוס והמגלה יגועו בין הידים, כאשר ינוד הקנה במים, בשמעי אריות שואגים ממעונותיהם, לביא וליש מהם; רעם שירים ותרועה, חובטים במקל ומכים ברצועה, לכבוש כל באי עולם תחת רגלי כבודם… ובעופפם חרבם על פנינו, חרדו רעיונינו, ונבהלו עשתונותינו. ואיך יוכל לדבר נכוחות ומה ישיב על תוכחות עבד נבזה בעיניו נמאס. לבו בקרבו המס ימס, פן תאכלנו האש הגדולה והשלהבת העולה… ואם אמנם יסתיר פניו מהבינו רעיוניו אחרי המראה נוגהים גדולים בערו מהם, ודמות רקיע נטוי על ראשיהם, וגובה להם ויראה להם. וכבוד ה' אלהי ישראל עליהם ואדע כי כרובים הם הפורשים על המוני, ראיתי עמהם המונים המונים רבי התחכמונים, המה פנים הנראים במרכבה, והמה האותות אשר בצבא. המה ראשי העומדים, המה נשיאי המטות העומדים על הפקודים, ומי מכלכל את יום בואם, ומי העומד בהראותם? ואף כי אנכי אענם איסרם בשמעם ובדרך תבונות אודיעם, ואני כנמלה ואין בלשוני מלה… ואיכה על האיתנים מוסדי הארץ נגביר חילינו, אפילו תורת חברות אין עלינו, רק לפקוח עינים ולהטות למוסרם אזנים, לבי וכליותי אשתונן ועדיהם אתבונן, רוח מפיהם תורה, מפי ספריהם מוסר, מפי כתבם תורה. הנני הקטן בשבטי הדל באלפי לא אמנע עטי, ולא אחשיך פי לובש אימה רתת וזיע, כורע על ברכים השתחויה זו פשוט ידים ורגלים. אדון לפניכם בקרקע אשיבה כהלכה אשאל בענין. ואם ידעתי גדולתם בחכמה ובמנין, והדין אשר דנוהו, ידעתי כי בצדק שפטוהו, ומה התלמיד אשר יבא אחריהם את אשר כבר עשוהו? רק אנכי היום כקטן אשר שואל מפי מלמד, וכתלמיד אשר לעמוד על דעת רבותיו חומד, ואין הביישן למד, והסירותי מסוה הבושה מעל פני, ואשים דברי רבינו צרפת נגד עיני… ורוחי רוח נדיבה ממקום אהבה נושבת, לא רוח זרה ותלונות מחשבת, רק כשואל אזני למלמד קשבת והחפץ בלבו להבה שלהבת פנים מצרבת… הורוני רבותי ואני אחריש, מוסר שפתיכם ולא אמיש. כי תלמדני דינכם, בצדק גזרתכם ומשפט אמת אשר חרצתם השמיעוני. ואם צדקתכם כשמש אשר בחצי השמים, ומתוק האור וטוב לעינים, מה מראות עיני, ולבי מהשכיל קטון מהכיל, חכמתכם הגדולה אשר רחבה ונסבה למעלה, אל נא רבותי כבהמות תחשבוני כתבנית שור אוכל עשב אל תראוני, כתבו לי מאיזה טעם דנתם… ומאחר שלא זכינו פאל"פ לתשובתכם נצפה לדעת קשט אמרתכם, מפי ספרכם נתחנן… אזין עד תבונתכם.

אחרי הדברים והאמת, בראותי עצתכם הטהורה נסכמת, עדתכם הקדושה חותמת, כל איש צרפת רבנים ושרים פנות שבטיה כלם הסכימו לנדות ולהחרים, על כל איש אשר ידו הרים, להגות בספר מורה נבוכים וספר מדע, וקרנו יגדע, עד אשר יגנזו גניזה עולמית, וזה תופס דבריכם מעט מהרבה ונצוץ מהמדורה הגדולה אשר לא תכבה, ולמה קדושי עליון פרשתם לרב הקהלות רשות החרם, לקטף עוללות ואשכול, להשחית את הכל… ולא נתתם כבוד להרב הגדול אשר בנה בתלמוד מגדול, מגדול עז לשם ה' ומקדש להמוני, המון עם הארצות העולם בפרצות. ובית תלמודנו השמם, שמחת עולם יקומם, בכל גלות החל הזה בספרד ובארץ המערב, ואל המזרח ואל הצבי היה מושיע ורב, כמה נדחי חכמה קבץ, כמה בתי מדרשות רבץ, לכמה רעבי תושיה נתן מימיו נאמנים, והשיב בדברים הנכונים, ואם אתם בחיק אמונה אמונים, שתולים בחצרות הקבלה דשנים ורעננים, הלא תשימו לב ליושבי קצות כי השיב לבצרון אסירי התקוה, ומוכרתי התאוה, השביעם באמונתנו, ובקבלתנו נפשם ְהִרְוָה, תחת אשר מלאו כריסם מהבלי היונים והאכילו בטנם הזיות, ילעיגו בשפה לנפשות הבוטחות ולנשמות המקוות… לולי מדברי הרב ומפי ספריו חיו, ונפשם מדשן חכמתו ירויו ובאהלי תעודה ישליו, כמעט רגליהם נטיו. הֲלָכֶם גאוני התלמוד הטריח עצמו? והוא כמוכרח ואנוס, לבנות ספר מפני פלסופי יון שמה לנוס, לרחוק מעל ארסטו וגאלינוס. השמעתם דבריהם, אם טעיתם אחרי ראיותיהם? לא אליכם רבותי, הביטו וראו היש מכאוב כמכאובינו? כי גלו מתורת אביהם אשר בעונותינו שרד, בגלות ירושלים אשר בספרד…

וכאשר אבדו ספרי חכמותינו, באבדן מולדתנו והוצרכנו ללמוד בהם מספרי היונים והעמים השונים, נמשכו הלבבות אחרי היונים, התחילו בשבח וסיימו בגנות, והנה שם הרב ספריו כתריס בפני הפורענות, מגן הוא לחצי קשת בני יון, החוקקים חקקי און, להעלות הטובעים בבור שאון מטיט היון, והנראה לכם מן הספר ההוא כי לקרב רחוקים נטה מחקו, בעקבי פלסופיא יצא, על דלתי חכמה נקש, קשה בעיניכם שדחה אויביו בקש, למה פלילי צדק לא תתנו מחסום לפי ספרכם על פני אמריכם?… עין קהלתנו דמוע תדמע הוצאתם עתק מפיכם דברים הנראה לקנאה ושנאה נאמרים אסור לשומעם אף כי לכותבם ומכל שכן לאומרם,… הנה זאת לא צדקתם אענכם, לא דברתם נכונה בעבד ה' ואוכיחכם, ואקרבה לענות כי לא אשא פני איש, להשיב על זה אמהר ואחיש, ואל עליכם פרושים אם באתם לגדור גדר, להרים מדרך מכשול ופוקה יצא מפיכם צדקה, כי אולי ראיתם צרך שעה, להניח מקום לשלוח דבריכם מֵַהֵר כאשר הראה אתכם בֶהָר הוא מִגְדל מונטפליר המר והנמהר, למה כללתם אותנו עמהם להכניס ארצנו בגזרת החרם והאלות ההם, וגבול נתן ה' בינינו וביניהם, ואחרי שאין מחלוקת במקומנו ולא שוד ושבר בגבולנו, אין אחריות הרמכם עלינו.

והנה קהלתנו חמים על כבוד הרב הגדול ומקנאים לו קנאה גדולה לכבוד תורתו וחסידותו, ואת יקר תפארת גדולתו, לא מהיותנו פוסחים על שתי סעיפים, לסור מני דרך ארח רבותינו היפים אל הבלי פלסופים. ואם יעלה על לבם מקצת מגזרתכם ועל כן ספר המורה ירחיקו ומדבר בעניניו שפתותם ידביקו, כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו ובנתיבותיו לא העמיקו, מה יאמרו לספר המדע, והמכתב מכתב אלהים אשר העתיקו, מפתח לספרי הרב ז“ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו וכו‘. ובנחת ושובה ובלי קושיות והויות, מפיק מרגליות וכו’. ובכל חבורי גאונים הראשונים והאחרונים לא מצאנו אותם ענינים, דרושים לכל חפציהם ומזומנים, כאשר המה מפורשים מבוארים בספר ההוא הממולא בפנינים… ומחסדכם רבותינו הודיעוני מה לכם ולספר ההוא? כי תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי שמענו שאתם אומרים כי הוא ככופר בדינו של גיהנם מפני שאמר הנקמה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ותאבד. ואנכי הצעיר לא האמנתי לשמועה, כי קראתם אחריו מלא על פי הדברים האלה. שהרי רבותינו ז”ל באותו לשון אמרו בספרא וכו‘. ואמת שלא ראיתי בכל דברי הרב זכר לשנים עשר חדש שהזכירו במסכת ראש השנה, ובמקומות אחרים. ונראה לי שהוא זכרונו לברכה סבור דלאו דוקא קצבה נקט וכו’ המפרש כן אם אמת ואם שקר לא כפר ברבותינו ז“ל ולא פקר, אבל בין טוב לרע כפי דעתו בקר, אזן וחקר. וזה שלא הזכיר הרב דרכי גיהנם מפני שהוא אצלו מן הדברים הַמופְתִים בהעלם ענינם, והוא תופס דרכי התורה בבאור הדברים המבארים בהכרח וראיה גמורה, זו היא דעתנו בדברי הספר הזה ברורה, לכן נשאנוהו על כפים, ושמנוהו בין העינים, ולא דחינוהו ככם בשתי ידים. וכבר ראו כל בני לוניל והרב הגדול רבי אברהם בר דוד ז”ל, הספר ההוא, ולא צוו לגנזו ולא קראו אחריו תגר, ואין אחד מהם על לומדיו חרבו חוגר, אבל כלם אוו לו וחזו בו ופתחו ואין סוגר. והרב ר' אברהם בר דוד השיב על מקצת דבריו ולא אמר שיש בו צד מינות וצד כפירה חלילה וחס!…

ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופשים על ספר המדע באמרו שאין למעלה צורה ותבנית, ולמה רבותינו תפשתם עליו בדבר הזה, שהרי כל הגאונים בחבוריהם וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד. הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומפורש בהגדות ומדרשים הנעימים והנאהבים וכו' סוף דבר הכל נשמע כי על זאת האמונה אומתנו אומנה וכו'.

ואנחנו תמהים עליכם כי ראינו שלא הסכמתם עם הרב הגדול בעקרי האמונות, וצויתם לגנוז ספריו באגרות הראשונות וכו‘. ועתה רבותינו הגדולים המגדלים והפינות ושרי המדינות יחזור לבם על הראשונות, וכל שכן על האחרונות, וידוע תדעו באמת ובבירור, כי לא ישמעו הקהלות לחרם וארור, ופני כלם קבצו פארור, בגזרתכם לגנוז ספרי הרב הגדול לעזוב כל איש מאויו, והפורש מהם כפורש מחייו – כי מהם ילמדו ובהם יעלו וירדו. ומי על יסודי תורתו, וספרי חמדתו יקח מכם עמדתו? – לכן רבותינו חושו למנינכם והוו מתונים בדינכם, החרם יוסר והאלה היוצאת תופר, בתרועת שופר וכו’, ויצא דבר מלפניכם ותהי לאגודה ולקשר של קיימא והוא מן המדה.

ואל עוסקי ספר מורה הנבוכים כתות כתות, תשימו יד מוראכם אל פיכם, כי מצות הרב הגדול המחברו הוא לא תפרשהו ולא תפרסמוה וכו‘. ואם אתם רבותינו תסכימו עם חכמי פרובינצה, וגם אנחנו נצא בעקבותיהם, תחזקו הדבר בחרם ואלה וכו’, הלא די בזה תקנה וגדר, במרעה השלום תנהלו הצאן, ובנאות האהבה הרביצו העדר, ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל וכו‘. ואתם גודרי פרץ העומדים על אדון כל הארץ ראוי לכם להזהיר בזה וליסר בכיוצא בזה, ואם תראו בעצתכם הטהורה להוביל שי לַמורָא, הבו עז לאלקים ותנו כבוד לתורה, יעמדו נא שרינו לכל הקהל אשר בעירנו, ונמלך תחלה, ביסוד המעלה, בנן של קדושים הארז האדיר אשר בין עבותים צמרתו, זרע קדש מצבתו הרב רבי אברהם בנו של רבינו ז"ל, ותהיה הסכמת כלכם עמו הסכמה אחת.. בזה תאירו בנתיב השלום כצהרים ולזה יטו הקהלות אזנים וסרה קנאת אפרים, וכו’.

וצור ישראל יכתת חניתותיהם למזמרות ולאתים חרבותם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וכו‘, וישכין אותם במשכנות מבטחים, ובמנוחות שאננות כבודכם יחנה, ויוסיף כל אשר לכם למשנה, ינחילכם ביש הצפון ובתוחלת הערוכה, והייתם ברכה, כחפצכם וחפץ תלמידכם, החפץ בכבודכם ומתפלל בעד שלותכם וכו’ הכותב לפי כבודכם, כורע לכבוד ומשתחוה למורא תלמידכם הצעיר אשר לכל מצותכם מזומן ועמכם נאמן.

משה בר' נחמן ז"ל.

מי כהחכם אשר חכמתו תאיר פניו, וענותו תשפיל גבה לבבו ורום עיניו, ואם יוכיח למשמע אזניו בין יבין את אשר לפניו. ידוע ידע פני צאנו לרגעים, איפה הם רועים, ולא יפנה אל רהבים ושטי כזבים, הבל המה מעשה תעתועים, ה' מסך בקרבם רוח עועים להביא עצות מרחוק ולבקש תואנה לבלי חק, הלא איש אתה ולמה לא שמרת למוסר משמרתי, ולא סרת אל משמעתי, כאשר היית באמנה אתי? ומדוע הקילותני כי לא היה דברי ראשון להשיבך, ואל פניתי אל מכתבך, ולא חרדתני אליך חרדה, פן יקש מדברך דבר איש יהודה? ואני לא אצתי להשיב מפני דברים המעכבים את התשובה, כי לא יכולתי כעת הזאת לכתוב כלבבי וכנפשי אליך, וכראוי לכבודך מפני המאורע אשר היטיב חרה לי שאירע לך עם רבני צרפת וקדושיה; וגיבורי ארצות ההם ואנשיה, ועוד שהבינותי מתוך כתבך אשר לא פורש שאתה מבקש ממני לדבר עם זקני העיר ורוב חכמיה. להעיר לנדות ולהחרים את הרב התמים רבי שלמה ה' יענה שלומו, ולפני שמש ינון שמו, ולקחת את שני ילדיו רבי יונה ור' דוד תלמידיו והצמידים על ידיו, לשומם משטח חרמים ותוכחות בלאומים. וחלילה חלילה לנו לנדות אותו צדיק ולהחרימו הוא וכל עמו, כי אם לכבדו ולברך בשמו עקב היתה רוח אחרת עמו, תחת אשר קנא לאלהיו ולכבודו, ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו, לנקום נקמת ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר ובעוברים על דת יתעבר, כי מי אשר יחובר, מה לתבן את הבר, ובכל הארץ הזאת עינם, ותסיתני בו לבלעו חנם.

ולא ראיתי לכתוב לך בענין ספר המורה הוא יורה ומלה בסלע ומשתוקתא בתרי, אנן בדידן אינהו בדידהו, ואתה באלהיך תשוב לקדמותך להיטיבך באחריתך, ולא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבולך, להעמיד על סלע המחלקת ולהחניף רבים בחלקלקות לבטל הויות דאביי ורבא ולהתאמץ לעלות במרכבה. כי אם לשמוע את דבר ה' בנחת ושובה, הבוחר בעמו ישראל באהבה. ושלום רב על כל הולך בתומו ומדבר בלשון עמו.

לא אחדל לדבר אליך, ואם העתרתי עלי דבריך, אמרתי טוב לשמוע גערת חכם ולסור אל משמעתו, באשר ה' עמו. תחלה אודיעך כי ספר אחד הוא שהגיע אלי מאתך תחלתו “מי כהחכם” אין עוד מלבדו, והשיבותי לך מענה תחלת הספר, “יהודה אתה יודוך אחיך”, שלחתיו לך על ידי רופא אחד אלקרטבי שהיה עמי באבילה בבית ר' יהודה קשוט. אמנם בבואי בעיר ברגש מצאתי בפי אנשים כי שלחת לי כאשר שמעו מפיך אשר שלחתו לי, להתפאר בקלוני, כי היה זה מענה על הספר שכתבתי לך תחלתו הנה אנכי יצאתי לשטן לבני פלג ויקטן" ואתה עניתי לי “יגער ה' בך השטן ודוד הוא הקטן” וזה הספר לא הגיע לידי ולא שמעתי ממנו אלא תחלתו זה, אמנם כי כתבתו ושלחתו לי, עשיתי רצונך, והעולה על רוחך, שאני לא כתבתי לך אלא כבוד ותהלה ואתה קללתני והקילותני בדברי תָהֱלָה, ושלמת רעה תחת טובה, וכתבת יגער ה' בך השטן, ואני אומר יגער ה' בשטן ושונא ה' ובמחזיק בו, ויבחר בשטן לשונאיו ואם קראתני קטן, אמת כי קטן אני בעיני ונבזה, אמנם אמרו רז“ל אמר הקב”ה ללבנה, להשקיטה מתלונתה, צדיקים יקראו על שמך, ודוד הוא הקטן, יעקב בנה הקטן. ובוחן לבות וכליות יודע לבי ולבך, ישיב לאיש כפעלו וכתם לבבו, ולא באתי לקטרג עמך ולהתוכח, אבל להודיעך [כי] אשר בחרת בו וקראתו צדיק וחכם ותמים, הנה הוא רשע וסכל כי יצא לתרבות רעה, והשחית את דרכו ונעשה מלשין ומוסר, וסופו הוכיח על תחלתו, יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, כי בראותו כי רבני צרפת נטשוהו ולסכל חשבוהו, ומעיד עדות שקר ידעוהו, והוא שב עד וכו' עד אשר היו היהודים במונפיליר והנלוים אליהם בסכנה גדולה, וללעג ולקלס בפי הגוים, ויצאה הדבה הרעה מעיר לעיר ואמרו ראו כי אבדה תורת היהודים וכו‘, ועתה ראה גם ראה העל אלה תתאפק אתה וריעיך הנשיאים הרמים, הלרשע לעזור ולשונאי ה’ תאהב? חלילה חלילה לזרע הנשיא הגדול אביך להיות עם מרעים ולחזק ביד רשעים, והיום אין לו עוזר וסומך אלא אתה, כי רבני צרפת אין ידם עמו אלא עם הרב ר' משה זצ"ל ומביאים ראיה על דבריו, ואל תלחם עמי עבורו, ועתה חוסו לכבוד שמים ולכבוד ישראל וקללו והחרימו אותו. ולכם תהיה צדקה כי תעשו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם.

היוצא משער לשער במחנה ישראל, הגולה מביתו לכבוד האל.

הכותב דוד ב"ר יוסף קמחי ספרדי צב"י.

(צדיק באמונתו יחיה)

טובה תוכחה מגולה ומלה נעתרת, משפתי חלקות ולשון רכה בלי אהבה מסותרת, אמרתי אני בלבי תחת גערה במבין, תכבסני ומשלג ילבין, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא חטא על בעלי בריתך הלא אלהים יחקר זאת, כי הוא יודע תעלומות לב, כי לא חפצתי להתכבד בקלונך כי אם להשביח שאונך ולהניאך ממחשבות אונך, אֲבָל, היה רצוני להתכבד בכבודך ולתמוך בימין אהבתך, להחזיק בידך, כי במכתב הראשון באתי בדרך קצרה לדבר על לבך, אולי אוכל להועיל אולי אושיבך להאיר אחריך נתיבך, ואתה ענית ואמרת: כי עודך מאמין בה לעלות במרכבה, בסולם המורה אשר הוקם, לראות פני ה' אלהיך, ולא יראו פני ריקם" וכן אמרת: ואשר על כזה מְחַפֶּה כסף סיגים על חרש מצפה, ומה ראית דרך עוצב בי, כי אמרת כי אין כפי לבי, ענה בי, דמית היות אהיה כמוך, היודע ועד יודע כי נטע נעמנים נטעי, כלו זרע אמת זרעי, ואתה לא בנת לרחוק לרעי, ולא ידעת במדבר חנותי ונסעי. והנה עמך שמעי, כי מעולם לא פרצתי פרץ על פני פרץ, ולא יצאה מאתי חנופה לכל הארץ, רק מנעורי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום מה נאמר לאדוני, ועל זה מלי העתרתי, ומרוב שיחי וכעסי דברתי, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרתי החרשתי, כי יראתי כי אמרתי פן יחלק העם ישראל לחצי, בתורה אחת שאין בה דין חלוקה. ותהיה זאת לפוקה, ודברתי על המורה, כי הוא יורה, שאם חכו ממתקים אין כלו מחמדים, ואם בו תפוחי זהב במשכיות כסף, בהם בתים לבדים, ולפידים בתוך הכדים, והבאתי ראיות על אזן שומעת, כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, וידעתי כי דברי אלה לא יהיו קרובים אליך וטובתם בל עליך, כי זקנת באת בימים וגדלת בין החכמים, ולא תשוב מפני כל, מאיתן האזרחי והימן וכלכל. ומה שאמרת על הרב התמים שלנו כי נתן לאלהים תִפְלָה, ובמלאכיו ישים תהלה, אתם הציקותם לו בדבריכם ותאלצוהו ותקצר נפשו למות, ויצא לבו בדברו, ואין אדם נתפש על צערו, והמציק לו בא בשכרו. ולא אוסיף עוד לדבר אליך שלא להעתיר מלי.

שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה‘, זכרו תורת משה עבד ה’ המזכירים את ה‘, אל דמי לכם אצילי ונבוני הקהלות הנקהלים אשר בכל חבל אראגון, האל יהי לכם לסתרה, ואמתו צנה וסוחרה. הנה קול המולות פריצי עמנו מארץ מרחקים, להפר העדות והחקים, הכתובות בספר תורת משה עבד ה’, הלא הוא הפטיש החזק רבינו משה בר מיימון זצ"ל, השם אותות ומופתים בתורת האל, ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ועתה קמו שלשה חרשי משחית, וישלחו אחד מהם לחכמי צרפת ויפתום בפיהם ובלשונם יכזבו להם, ודברו סרות על רבינו הנזכר, עד אשר פתום בשקריהם ובפחזותם, וכאשר כתבו אלינו מחכמי פרובינצה שהחרימו כל לומד שום חכמה מהחכמות החצונות, והקורא בספר המדע ומורה הנבוכים, וילכו חשכים ואין נוגה להם, כי טח מראות עיניהם.

לזאת בערה בנו אש הקנאה ואין מכבה, ונר תורת ה' טרם יכבה, מהרנו להשיב גמול החטאים בנפשותם, על ראשם, והחרמנום ונידונום, כי הם הרחיבו פיהם האריכו לשונם על רבינו הנזכר ועל ספריו לסתור דבריו כאשר שמעתם באזניכם ותראו בעיניכם בנוסח הכתב השלוח לכם עם זה אליכם, מקהלנו קהל סרקסטה יצ"ו. על כן אקרא אליכם בקול גדול כי אתם משכילים ואת הנולד רואים, ולשם קדוש ישראל המחולל קנאים, החלצו מאתכם אנשים לנקום נקמתו ולהלביש כל אחד מהם קללה כמדו, כי לא האמינו בה' ובמשה עבדו, והצור ברחמיו דרכיו יורנו ויבער הרע מקרבנו, וישפות שלום לכם כחפץ הסר אל משמעתכם וזוכר תמיד טובתכם.

המתפאר בזכרכם בחיי ב"ר משה

¹

אשריך ארץ שמלכך יבוא לך, הנה עתך עת דודים הגשם חלף הלך. מי הראנו המראה הגדול הזה מי עשה לנו כל הכבוד הזה? ראינו כבוד לא שערנוהו, לבשנו הדר לא חשבנוהו. הדור! אתם ראו לכמה מעלות זכיתם זה היום שלא קויתם, הגיע תור שלא חכיתם, על כנפי פלאות ראיתם, איש אלהים קדוש עובר עלינו וכוכב דרך מיעקב ידרוך בגבולנו, מה יפו פעמיכם בצאתכם לקראתו, לא מעבר לים תעברו חמושים לראות הדרתו, לא תצאו איש מפתח ביתו, וראיתם כבודו ואת יקר תפארת גדולתו, והוא במלכים יתקלס ונצבה אלומתו, מה נכבד היום מלך² ישראל, אדוננו אשר נגלה היום לעינינו כהגלות נגלות המלך במסבו, הנשר הגדול המחולל תנים, המחציב רהבו בקשתו, גדולות ונכבדות בוחר בחרבו, בחר בו והושיט לי שרביט זהבו, ומעל רואי פניו הכין מושבו, בהשתקשק לפי קרת יקרת המולת מרכבו, והנשיא בתוכם בבואם יבוא, הוא הגדול נשיא נשיאי הלוי בעל בעמיו מרנא ורבנא טורדוס הלוי ז"ל גדול מרבן שמו.

עורה כבודי! עורה לחלוק כבוד לרב, עורה הנבל וכנור ושירך אצלו יערב, סבו נערי שירי וקשת המליצה תכינו, יקום אבי ויאכל מציד עבדו מן בני היונה או מן התורים, אם לא השיגה ידי תאו וזמר בנעים זמירים, אך אם אתה מן המשוררים ואני מן השוערים, בדמיונם מושלים ושרים, הנושא כלי שירך, כנף תפארת צלצל שמעך, הסר למשמעתך, הנכסף לך למשמע אזניו, המתפאר בך למראה עיניו, השונא בתשוקך תרמית וסלף, עבדך אשר ידעת שר האלף? הסר לראות שמי מליצותיך, והמכתב מכתב אלהים כוננו ידיך מעשה אצבעותיך, המשתחוה לאלומת משרתיך, רצוף אהבתך, הנרצע על דל שפתיך.

האומר אהבתי את אדוני לא אצא חפשי אברהם ב"ר יצחק בדרשי ז"ל.

¹

מופת הדור, שלם המעלות, מובחר האשכולות

אדוננו ומורנו הרב ר' שלמה בן אדרת.

למי יחפוץ שבט המוסר ומקל תפארה? אחרי מי תרדוף השררה, וירדן הממשלה אל פיהו יגיח? מי האיש מקל ורצועה בידו נכון, ומשכיל עלימו יסכון, מן החלונות משגיח? פעם ייסר בעקרבים על שער בת רבים, פעם בקוצים, בכותלים מפריח? מי יעלה בפרצות ויקיף גדר לגורן נכון, כעמוד ברזל והבריח התיכון, מן הקצה אל הקצה מבריח? למי כל חמדת המעלות, זולת ליחידי סגולות, שיכול ויודע להוכיח. יודע להטיל אימה ולזרוק מרה, על קו המשפט ועל פי התורה, ומצולת הים כסיר ירתיח. הנמצא איש כזה על אחיו לא יְחַפֶה, ולשון חכמים מרפא חטאים גדולים יניח. מי לנו גדול ממך, איש אשר רוח אלקים בקרבו, רוח עצה ובינה נוססה בו, כל היום ביראת ה' יריח. הלא איש אתה וגדול שמך בתורה, בידך מטה המשרה ומי כלפי מעלתך דברים יַטִיחַ? אם יחטא איש לאיש, עליך יושב על מדין, לבצוע או לדין. משפט שיש עמו צדקה תצמיח, ואם לה' יחטא איש עליך להעביר שבעה סממנים על הכתם, לכלה הפשע ולהָתֵם כל מסית ומדיח, מוסרך לכל עמקי סטים, להכות אותם בשוטים ולהחביר עליהם במלים, ולא האיש לפי תומו מסיח. כי השעה צריכה לכך, בא הקץ והעת המזומן בעקבות המשיח, דור מה רמו עיניו, דור שהוא שופט שופטיו וזקניו, הנה אין לאוהבי התורה מוכיח. היום רבו פורצי הגדרים מואסי המוסר יקוצו למוכיח בשערים, מחזיקים בתפלות ומניחים העקרים, הפרו ברית עשו תורתם עתים, ישפיקו בהם בילדי נכרים, מאבידים הונה של תורה, דורשים בהגדות של דופי, וחברו בהם כמה ספרים שקופים במלאכת ההגיון, ומהם בחכמת הטבע ראיתי אנשים קבורים אבן בוחן בין בתרי ספרי אבן רשד, ובמאמרי אריסטו קוטב יסודם מוסד, כמעט נלכדו ברשתם נפלו בפח שמו בסד. תכלית עיונם על הגרם החמישי שהוא בלתי הוה ונפסד, מהם במשפט הכוכבים יצאו נצבים, מהם יעשו צורות. לעתים מזומנות להיות השמש במעלות ידועות במעלה עקרבים.

ועתה אדונינו ומורנו שר וגדול מושיע ורב, אשר לא היה כמוך בימי השופטים את ירובעל ואת בדן דַבָּר אחד מיוחד שבדור, העל אלה תתאפק ואיך תוכל לראות כבלע את הקדש ספרי הקבלה באבדן? חגור חרבך על ירך טול מקל והך על קדקדן. הבה עצה ודבר לבנות גדר, לבלתי יפרצוהו שועלים, תהי נא חרב מליצתך מעופפת על פני חכמי הארץ הלזו, ואותותיך פורחות אל הגדולים, ידעתי באמת כי יבא דברך וכבדנוך, ויהיו כלם לאגודה עמך, ובמניניהם ראיתי אלהים עולים. ושלום ושנות חיים יוסיפו לך כחפצך וכחפצי אני עבדך.

אבא מרי ב"ר יוסף.

¹

בר אבהן ובר אוריין, יאי ויאי, נאה דורש ונאה מקיים,

החכם הנכבד ר' אבא מרי ורבי ן' כבוד הרב הגדול

החכם הנכבד הוא יסוד המעלה ר' משה זלה"ה.

מי זאת הנשקפה כמו שחר איומה כנדגלות, צדק ממדורתה יהלך, תמלא ארקים ברקים וקולות קולה כנחש ילך, ותרגז תחת עבד המולך? תקרא בגרון, ביתי תשוב לבצרון חבצלת השרון. איך תאמרי לנפשי, ומה תהמי עלי, ידי על ראשי ולבבי, שאגה לו כלביא, לא תנחמני ערשי ולא ישא בשיחי משכבי, בראות ארמי אובד אבי, אי שפחת שרה! אי מזה באת לירש גבירתך, ולעשות לה מסכה צרה? עד מתי בן האמה, ירחץ הליכו בחימה? וסוג קמשונים, סוגה בשושנים! הבנים אין לישראל כי נכרים באו שעריו? זה מלקט לבנים וזה מלקט שחורים עד כלות מחלפות שערותיה… בשמענו קול כיוני הגאיות יקרעו סגור לבנו ויפלחו כליותינו רגזנו ואין נחת ח"ו פן תהיה בכרם ה' קרחת, זאת לפנים מקום ספיר ואקדחת, שם באָרון התורה מונחת, לא יהל שם ערבי, נתיב לא ידעו עַלְוָן ומנחת, שם עמדו לנו כמה נביאים… שם הנחילו תורת אמת אבות לבנים, נחל יוצא מעדן מקום מים חיים מעין גנים, ומשך החכמה מפנינים, משם הוראה יוצאת לכל ישראל, ושם עמד לשאול שואל, לדעת מה יעשה ישראל, חומה היה לנו גם לילה גם יומם. שתינו מימם גם לחמנו לחמם, וייף בגדלם מקומה, כי יצא בעמים מקדם שמה, ואם עתה חדשים מקרוב באו יחזו לנו נבואות וילמדונו דעת לדעת אל אלהי הרוחות, בואו ונצוה על עקיבא בן יוסף ונוסף עוד תלונה על רבינו הקדוש, אשר הרבה תורה בישראל לדרוש וסדר לנו כמה סדרים, ולא סדר לנו חבורים באלה הדברים, ומרכבה מרקדה אשר שם ידועה, גם ישישים גם בחורים כמתי יחזקאל, למה העמיקו העלימו לנו סודה חכמי ישראל? הלא ארסטו וחבריו ברבים ידרשוה, וחכמי התורה גם נביאיה בכמה חותמות חתמוהו, ומקרוב אליה קדשוה,!… ואתה זרע קדש גבור החיל, יהי שלום בחילך ובארמנותיך שלוה, ראינו דבריך טובים וכוונתך רצויה, ומחשבתך זכה ונקיה, ואם יש אנשים לדעתם פורשים כנפים למעלה, ולדעתך נפשם לה' מָעֲלָה. וחם לבך ותלבוש קנאה בשריון, קרא נא באזני הנקרא בשם יעקב, וה' ישלח עזרך מקדש יסעדך מציון. ואשר ראיתני בתור האדם המעלה, ליסר ולישר מעל הגולה. שפל אני בעיני ומה יעשה פעמוני?, ולו אתן פעמונים על שולי מעילי, ושופר אל חכי מי ישמע לי? וכי ארבה אמרי ולא אוכל עד אם דברתי דברי ואכתוב דתי ותורתי על ספרי, ידעתי כי יאמרו אלי מי זה בא לרדותנו בתוך ביתנו, ודרך תבונות יודיענו? הלא גם בנו דבר אב למקרא ואם למסרת, ולנו אבות מלאכות לכל מלאכת התכנית חכמת התורה וחכמה יונית, ומתעלס בפרדסים בנערה אהרונית, ולך ולחכמים כגילך אשר שם נאה לדרוש, ואם יש שם אנשים ישימו אשם נפשם, ה' יתן בלבותם לתת כבוד לתורתם, כשרידים הקדושים אשר היו לפנים בארצותם במושבותם, למען יהיו הם וזרעם ויתילדו למשפחותם, לבית אבותם.

נאמן בריתך שמח בתורתך, עלז בנפת צופים תטופנה שפתותיך מור ואהלות אצבעותיך,

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת זלה"ה.

¹

החכם הותיק השוע הגדול והנכבד איש יהודי

כותב ידיו לאלקים הנעלה דון קרקש וידאל.

ארץ ארץ ארץ! איש ואיש יולד בה, שם שבט שם מחוקק ורוח אלהים בקרבו, משוש כל הארץ כי תשא את ראש בני ישראל על לבה, כנחלים נטיו להלכה לתורה ולתעודה מֻסַבָּה. ועל חומותיה הפקידו שומרים והעמידו המצפה לבלי היות שם ערוב על פה, משלח רגל מאריך לשון מנבל את הפה, כי אם ביראת ה' חפצו ובתורתו יהגה, פן יפתה לבבו, ובחיק נכריה ישגה, ואם איש אחד יחטא בפעל או במבטא, שבט המוסר בידם, להכות מחטיאי אדם על קדקדם. ועתה נשברו הלבבות ונתקו מורשי המחשבות כי שמענו רבות (דבות?) הנפשות מכאיבות, כי שלחו שם קצת אנשים הרסן בשכליהם, ורבן מתעה על לחייהם, וסכין בלועיהם, ושמו זכרון שגעונותם, מזכרת עון על כל ראש דרך, קשת דרוכה תפלח כליותם, כי מכתבי עמל כתבו בספרי פחזותם, את ספרי היונים עשו חוזה, ומחבריהם קראו נביא והוזה, שמו התורה פלסתר, קראו הטבעים שכלים, ולנביאי האמת מְמַשׁלי משלים, שכולה האם מעל בנים גדלה בתורה ואין מכלים… ואני תמה איך יערב לנפשך מאכל תאוה, כי תשמע באזניך דברים אלה, חצים מדבר אשדודית בגאוה, אל חכך שופר וחצוצרות התרועה, לעורר פינות העם להעביר רעה, או תחרש כי תראה למדרש הפרושים מורשים מורש קיפוד, בית אלמנות מקום לספוד, אלה הדברים אם הכל כאשר שמענו, והנגע פשה כאשר עליו נתעוררנו, חשוף זרוע וזרוע רמה תשבור, הלא איש אתה לגעור ולהחפיר חופר בבור. או תעמידנו על עיקר הלעז המתפשט במדינה, כי נמצאו שם על התורה כותבי שטנה, ואם יש שם אדם וכתב ספרים ראוים להשרף כספר קוסמים, קסם על שפתיך קנא לאלהים קנא לתורתו, ואני אם שפל אני בעיני, העברתי המסוה מעל פני, ויודע מחשבות יודע לבבי כי כן אנכי עמדי כשועל במחשבי, ונעשיתי בזה גבור כלביא, וכתבתי לשם כל אשר עם לבבי, וגם אתה וכל אשר שם צריכים להתקדש למדי, עד שוב השובבים מדרכם הרע ויאמרו די, ומי שאמר לעולם די, יריק ברכותיו עליך עד יבלו שנותיך ושפתותיך מלאמר די. כלבך ולב נאמן בריתך דורש שלום תורתך ושלום ביתך הכותב.

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת ז"ל.

¹

קול ה' לעיר יקרא, קול ה' חוצב להבות קול אומר קרא, קרא נא באזני העם: מי שם שמות בארץ?, מי פרץ גדרה, מי בז ליקהת אם ויסירה מגבירה, מי בעל בת אל נכר ועל כל ראש דרך מקורה הערה? להשכיח את עמי שמי, ונכרים באו שעריו והרחיקו גדרי… לעיני משה ולעיני כל העדה הושיבו נשים נכריות ושלחו לנפשם בת יהודה… איש מקטרתו בידו לקטר לבשת, הציבו למטרה הטהורה מושכי קשת? השמע עם קול ארץ קדושים ראשי בני ישראל כלם אנשים, מימיהם ומימי אבותם אנו שותים, צמרתם מימים עלתה בין עבותים, ועתה לעיניהם שנים ושלשה ירדו מאד ובנו במות מטולאות, למרות עיני התורה תורת ה' צבאות.

אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה, אתם ואבותיכם מעולם למודי ה' ללמד דעת את העם כלו, גלוי לכל לא נעלם, ולא סר שבט מכם ומחוקק מבין רגליכם, מי יתפאר לאמר אליכם, זו חובתם? האם קדרתכם חסרה מלח ותבלין עד ארוץ ואגיד לכם הא לכם למתק את הבשר הקדיחו תבשילכם?… אמנם עתה ראינו חדשה בארץ, מי נתן מקום למשחיתים, האומרים להשחית האשכול, ולא ישאירו עוללות, ועל התורה מעלילים עלילות, והמעמיק על ה' לסתור עצה ימים ולילות, נשיא הוא בישראל. חלל רשע נשיא ישראל, המעותים ארחות צדיקים קראו להם מטיבי צעד, הלאלה יכפר להם אלהים בעד מחשבתם נכרת מתוך מעשיהם למשוך הדד מיונקי תורתנו, ולחתום תורה בלמודי אלהינו. האמנם אומרים אמור למנאצים, לחלק את עם ישראל לשנים, ולמחר יאמרו בניהם אין התורה מן השמים. הלא נכלם כי נשמע באזנינו אחינו בני עמנו יקרא לפלסופיא עגלה יפהפיה, ונדחת תושיה, עשוה התורה כלה משל, וחכם יחשב כי ישב לסתור את כל המצוה…

עם אלהי אברהם, נביט אל צור חוצבנו ואל מקבת בור נוקרנו נשא לבבנו אל כפים אל אל שבשמים, וצור תעודה לצור עליה לוח ארז ובחכמה נבנה טירת כסף, טרם ינגפו רגליהם על הרי נשף ולא יצא הקצף, פן יחטיאו אלה את העם הקדוש לאלהינו,,, ואחרי עמדנו על מה שעמדנו כי נתעוררנו מן קהלתכם הקדושה ועוררנו הרבה ממקום אחר, כי הקימו בארץ אישים קשים כאַחֵר, ולא טובה השמועה חלילה פן ירבו כמו רבו, אם לא נסגור לפניהם דלתים לשעה, הטרם נדע כי אבדה האמונה ונכרתה מפיהם וחטאו ויחטיאו אחרים אחריהם כהם. לא ידענו על מה המה נשענים? כי עברו נא איי כתים אשר עד כנענים [האם לא] יענישו הגוים [את] הכופרים, אף על אחד מהדברים וחקקי און אשר כתבו למו בספרים? האם האומר על אברהם ושרה שהם חומר וצורה לא יקיפון זמורות וישרפון כסיד? שכל האומות מתיחסים בהם. ואלה יאמרו שאינם רק משלים להם ולבניהם כאלה רבים, ועשו בספריהם ובדרשותיהם לנו כעקרבים. ולוּ עתה ראיתם לנדות ולהחרים, כל הלומד בספרי היונים עד היותו בן שלשים, ויעמיק (תחלה) בתורת אלהים אשר קבלו אבותינו על ידי אדון הנביאים, ואלה יעמדו על הקללה אם ילמדו לאדם מעתה ואף על דרך שאלה, אז נכתוב ידינו לה' ונהיה בעלי ברית לאלהים, ותשוב עטרת הארץ ליושנה כי יקחו אויבי התורה בשנה. ומי יחוש לתורת אלהינו יותר מכם ומי מכל עם אלהים יעבור לפניכם? אם תעברו חלוצים הננו אחריכם חשים ורצים לא נשוב עד התנחל בניכם ובנינו נחלת אבותינו… ודעו כי גערתכם תֵחַת כאשר בארצנו, כאשר בארצכם, ואולת קשורה בלב איש ירחיקנה שבט מוסרכם, מוסר ה' תיסרו את העם להביא ברכה עליכם ועל זרעכם, ושכר רב תטלו בנפשות על מזבחות לרצון תעלו, תעלה מעלתכם מעלה מעלה, וכסא כבודכם ירום לשם ולתהלה.

¹

מארבע רוחות בואי הרוח לבוא בנקרת הצורים להקיץ שוכני עפר ובהם להפיח, ולהעיר ישני חברון אשר בשרה לשוח. יעמוד משה ושמואל לפנינו וצופים יחדיו יתנו קול כנוח עליהם הרוח, יעמדו על רגליהם קהל גדול מאד ישפטו בינינו ויוכיחו בין שנינו. איזה הדרך עבר רוח אלהים ממנו? טח מראות עינינו מהשכיל לבותינו – איכה תאמרו אלינו חכמים אנחנו בתורת ה' וחכמת יונית ובכל חכמה ותושיה עטרות בעדנו, ובכסף ובזהב תְיַפֵּנו, אם בדבר ה' מאסנו חכמת מה לנו? – שמעו הרים ריבנו והאיתנים מוסדי ארץ הקשיבו לאמרותינו איפוא נמצא האסור הגדול וההרחקה העצומה לספרי החכמה אשר הם ספרי הטבע והתכונה? ולא נמצא בהם ספרים המיוחדים לר“ע ולר”א הגדול, בני גדולי החכמה והמשנה? קצפת עליהם והיו לך לזרה, אמרת כי נעשו לתורה צרה, היה בעינך המתעסק בהם כמתעתע ועובד עבודה זרה, ואם כדבריך כן הוא איך תתירם לששים או לשבעים שנה? יבוש האיש העושה הזאת ויקח בשנה, יבלה כל ימותיו בטוב ויהיה בר ונקי, ולסוף שמונים שנה יעשה צדוקי?…

אמנם ידעתי דעתך והתפאר עלי בכוונתך להיות לגמרי נעלמות לכל יקראו אותן עלי אדמות, זה עשר פעמים הכלמת אותן ועשית בעליהן אשר בעלו למואב לנגחן ולתַרְתָּן ולנחושתן, והנה באגרותיך הראשונות הארכת למענית לקרוא פירושי הרב בפרשת יחזקאל “מרכבה מרקדה”… ואם אתה אדוני תפרש אותה ותקשור המלות והפסוקים לפי ראות עיניך. גם אנחנו נודה לך כי תושיע לך ימינך, ושהוא אחד משבעים פנים לתורה, אחר שלא יהיה בו נטיה מדרך הישרה, והסוד המופלא החתום והסתום אשר בו יגלה ליושבים לפני ה' לעתיד לבוא, ובעולם הזה לא יגלה בבאור ולא ידעוהו אדם, ומדברינו ומדבריך אין סתרי תורה מתגלים על ידם. ואם הגידו לך כי יש אנשים סותרים העקרים היה לך לדרוש בדברים לא לקבלם ולקבוע להם מסמרות, אם לא אחר שאלות רבות ודרישות וחקירות, ואין חותכין הדין על פי עד אחד, ואפילו היה חכם גדול בדור מיוחד ואם על המלך² הזקן נשאת ידיך להורידו מגדולתו, הלא אם אדוני גדול הדור ורחבה ונסבה למעלה חכמת תורתו, הלא החכמים אשר היו לפניך הכירו דעתו ואמונתו, וגדלו ונשאו כס מעלתו, היה גדול בבית המלך ושמעו בכל המדינות הולך. וזכרתי כי בנערותי הייתי במגדל לוניל מרביץ תורה, שוקד על דרך חכמות הרבנים, והיו קוראים ספריו לעתים מזומנים. והחכם המעיר אותך על זה, היה לו לזכור כי אבותי ואבותיו אדונינו וזקננו הרב הגדול רבי משולם ובניו וחתניו היו אצילי הארץ ועמודי עולם, והיה החכם אדוני זקני מתגדל עמהם והעתיק הרבה מספרי החכמה על פיהם, וקרא אותם על שמם בראש העתקותיהם, ואחרי אשר הם התירוה לבוא בקהל מי יאסור אותה לעיניהם. ואם טהרו מי יטמא לסתור דבריהם? וגם הרב הגדול רמב“ן ז”ל כבדו פעמים גם שלש באגרות שלחן לו, והאריך מאוד בשבחו ובהעתקתו ולספר במעלליו.

ואים יש בספרי היונים דברים נוטים לדברי המינים, לקחנו הטוב מהם כמו שנוציא הצרי מראש הפתנים, גם לעיני הגוים ידיעתנו בהם, חכמתנו ובינתנו. לבל יאמרו מכל השכל וחכמה ריק לבבנו, והיה לנו ללמוד משפטי הגוים המתוקנים שבהם, העתיקו ספרי החכמות ללשונותם בגויהם וכבדו החכמות ויודעיהם. ולא ישאלו מאיזה דת הם. ואף אם דבריהם וראיותיהם הם כנגד דתם ואמונתם, ההמיר גוי אלהים בעבור זאת? האם מאמונתם נתמוטטה רגליהם? כ“ש אנחנו בעלי תורה שכלית אשר נדרוך בשביליה, והיא אגוני מגנא ואצולי מצלא, ומדבריהם נמטי להון תוכחת מגולה ותשובה נצחת בפנות החדוש ובעניני ההשגחה. גם יש בהם ענינים צריך לאמרם אפילו לקטנים. ואיש אין בארץ יעשה בספורי התורה משלים שלא יהיה באחד מהם מאמין בפשטים לבל יהיה עוקר הגבולים, ואם ח”ו נמצא איש כזה יאספו עליו כל ישראל יסחבו אותו בחבלים, וגם אני איני מהם לא מהמונם ולא מהמהם, כי יודע כל שער בת עמי כי לא אערב דברי תורה עם דעת היונים ודבריהם, וגבול נתתי בין ספרי קדש לדבריהם. לא יוכל איש לעבור. ואף אם בערה כאש קנאתו, לטעון עלי שהוצאתי אפי' פסוק אחד חוץ ממחיצתו, ואם חסרתי הרבה מרבותי הנה על ידי גדולי הדור מים יצקתי, לא נפתה לבי על אשה, רשות לקחתי, כי ממזוזות פתחי שמרתי. ואולם אם אני לא החזקתי להם איני חולק עליהם, יען נמצאו בספריהם דברים טובים, כאשר יש באגדות רבות זרות רחוקה בפשטיהן, גם האומות מלעיגות עליהן, ואם ימצא איש מתקן אותן להיותן ישרות בעינינו או בעיניהם, צריכים אנו להחזיק טובה אליהם, ובלבד שלא יטו מדרך האמת רגליהם, והשומע יבחר אי זה יכשר הזה או זה.

ואתה אדוני היית כמתעלם לבלתי השיבנו כערכנו את דיננו, והראית שלא חששת לדברינו והארכת לכבדנו כאלו היינו אנחנו תובעים את עלבוננו. חלילה לנו בשכבר אנחנו מכירים את חסרוננו וקוצר דעתנו. והנה כתבת בכתב השלוח מאתך אלינו “ואין לנו עוד עסק בזה” אם כן היו ידיך מסולקות, ואחר שתפשת החבל בשני ראשיו אמה מזה ואמה מזה, לא ירדנו לסוף דעתך בזה, ואם להחריד המחנה יצאת לא יפה כונת, אחר שאין ביניהם אנשים בחכמות מתנבאים ובלבם חכמים בספר התורה לבד נושאים ונותנים, התפללו עלינו להיות בהם חלקנו וגורלנו.

ואם ידעתי בעצמי ידעתי כי הרביתי אמרי, ושלא ברשות נבונתי וללא שאלוני נדרשתי, ומי אני אשר אל המלך קראתי ודברים העתרתי, עולה הייתי, במעלה אדומים, מעלה עשן כנגדי ראיתי ונעתרתי. והזקקתני לכתוב, פחדתי כי תצא אש בינותינו ושלהבת גדולה תאכל את הראוי לה ואת שאינו ראויה לה, ועליך אדוני לפתור הדברים ולהרבות ולסיים בדברי שלום, ולסלק מעלינו דברי ריבות, והנני אשתחוה אפים ארץ ואשפוך עתירתי לבקש מחילה וסליחה על דברתי מאת מלכי צדק, ועינים לראות כי רצויה כונתי, ומי האיש יבוא לספר מעלת חכמת אדוני ויוציא כל רוחו, כל הדבור הזה קצור ויגרע שיחו, ילאה כל חכם לספר מעלת חכמתו ותורתו, ולא יגיע למקצת שבחו, ואם הוא שפל בעיניו ושם עצמו כקטן הנמלה, ראה עצמו ערום והוא ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה, גויתו כתרשיש ותגבה קומתו עד הגיעו בתור האדם המעלה, ידענו שהוא יודע שהוא כליל יופי מלא חכמה, ולפי ענותנותו ושפלותו רוחו תשש וגם נדמה. והיה זה שלום כי יבוא דברך לשון מרפא בדברי שלום ואיש על מקומו יבוא בשלום.

והנותן כח ועצמה לאין אונים ישלח מלאכו אלינו והשיב לב אבות על בנים, ואהבה ואחוה שלום וריעות בינינו ישים, ופתאום יבוא אלינו ואל ההיכל האדון אשר אנחנו מבקשים.

¹

אל מי מקדושים אפנה? מי בעל ברית ישראל ויענה אנה פנה ברית, האם שטפו נהל כרית?… מדוע איש אמונים בריתי היתה אתו האהבה והשלום, עשיתיהו ענק לצוארי ורביד על גרוני כספיר ויהלום, אמרתי זה הדר להדרי, הדור לעילום, זה אדר יקר יקרו באדרתנו נגלום, ועתה נעשה במתג ורסן עדיו לבלום. אחלי אחרי בקשת האהבה משפטים אדבר אותך ואדון לפניך על חכמתך, האיש כמוך יצא שמו בעמים לא יכלכל דבריו במשפט? יחתכהו ואחרי כן ידון על המשפט אשר שפט? האיש כמוך יזיחנו כל רוח, האיש כמוך יאמר לקולמוס כל מקום שתרצה תנוח? איש חכם עשאו הזמן נסמן, מוטות כנפיו יפרוש לתימן עשה דבריו חולין לא יחוש למלח ולא יקפוד לתבלין?… ולא על כבודנו לבבנו יתאדם רק על כבודך כי חולית והיית כאחד האדם, שמענו שמעך וכל העם מקצה קראוך חכם מחוכם, וידעתי כי לא לשקר נסכו נסכם רק פריך מתוק לחכם, חכם כללי יאמר לך, ואין קצה לתכונה, וחכמתך נכונה בדעת ובתבונה, ואחר אשר הכינות לך מקום בין כסיל וכימה, תחת היותך מכה כסיל מאה, נתת יד לבחורים לפרוץ גדרים ויעשו מה שלבם חפץ הנערים עם מרי, איזה פרי יוציא ספר הגדי לנער העברי, טרם ידע לקרוא אבי ואמי, ויאמר לגזרות המקרה אפתח אזני או למושכל אטה שכמי, באמת (מה) הדעת יחייב, בזה אוציא כל זמני, מנעורי ועד זקני, ותחזור התורה לסיני, האתרפה מחכמה מפוארה לדעת שור שנגח את הפרה? ואיש אחר אשר מלא כרסו מעדני התורה והתלמוד ותורתו על לבו יכתבנה ישען עליה כנשען על העמוד, ואולי אחרי כן יוציא מאותן הספרים כמוך וחבריך הזקנים אשר אמרת שראו עיניך בשערים, ויוסיפו לקח להשיב לאפיקורס או חכמתם תעמוד להם לבנות ולהרוס. ואף הרב ז"ל בספרו כתב בכמה מקומות, וישא משלו מן המים העמוקים והמאכלים הבריאים והמחזיקים, למי שאינו יודע לשחות, ולהתינוקת לחלישת כחם מזיקים.

ולחכמת התכונה לא היתה הכוונה כי היא נצרכת לנו מאד, והיא למועדים ולשנים יסוד, לדעת כי חג ה' לנו, אמנם סוד היסוד לדעת מה נעבוד את אלהינו. וכן חכמת הרפואה, אך לחכמת הפלסופיא מלחמה ערוכה עם תושיה תוריה, ועתה אלופינו אמור נא אלי אנה נמצא עוננו וגדל חטאתנו, האם באמרנו אליכם שיצאו מן העם שנים שלשה משכניכם, ובקשנו מכם לישר לפניהם הדרך אשר ילכו בה ותסקלוהו מאבן, פן ישעו הנערים בדרכי און עד שיגדלו, הלזה תקראו חטא, או יום רצון לאלהינו? מה המכות האלה בין ידינו, אנחנו חשבנו, כי אנשים אחרים אנחנו, אלהיכם אלהינו, עמכם עמנו, אבינו הראשון אביכם, ונכרים נחשבנו בעיניכם? ואם אתם חכמים וגדולים ונפשנו יודעת מאד, מה מכם ומכבודכם יהלוך אם על זה עוררנו וכזאת וכזאת עוד, והלא הבן יאמר לאב: אבא כתוב בתורה כך הוא, לא יכלימהו, ולו עתה לבבנו יערב ליסר בשבט לשון עקרב איש עם שונים יתערב, גם ע“ז הרשונו חז”ל “כל מקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד לרב” ואנחנו הובלנו שי למורא לבלתי עשות עמכם דבר, רק שנגלה אזניכם ונבקש חכמיכם זקניכם ושוטריכם לגדור פרצה, ולעשות לפני הנערים מחיצה, הידוע נדע כי תארו אלינו אפרכם אפר מקלה ומימיכם מי מערה וחרב עצתכם תשיבו אל תערה? ואם ראיתם החטא ולא קלענו אל השערה למה הבאשתם את רוחנו את אויבינו בשערה?… ואולי חשבתם כי באנו עד הלום להתגדר לקחת שֵׂיותכם מן הדיר, וכי כך אנחנו בעיניכם קלי הדעת לאמר קומו ונעלה ציון לציין עצמנו שאנו מוסדי הדעה, ואם כה עלה במחשבה היה לכם לכסות ולשום שגיאותנו בנאדכם ולא בספרכם. וגם עלי העברת ראש ברמיזות “המתנשא לכל לראש” כתבך ומוסרך הטוב במקומו מונח וה' על חטאתך זאת מנחה ירח. האלהים בשמים ואתה על הארץ, האם פרצת עלי פרץ, בשמים עדי אם להתגדל ולהתנשא מעודי נשאתי את ידי, וראיתי באמת רבים ונכבדים אשר כנענים עד צרפת אשכנז וריפת, ומצפון ומים, לבבם ועיניהם ורעיוניהם לנשאני על כפים וכמה הקימו לי עינים, ועוד כל העיר הגדולה כתבו עלי ראש ישיבת הגולה, וגדולי המדינה בכבוד ובתבונה ובדעת, ארבעה זמנים בזמנם חלוקים, בברית אהבה חזקים, לא התפארתי בהם בשוקים כאחד הריקים, אך נתתים בכלים ושמתים בתוך האהלי, ואם עלי גבה לבי ורמו עיני אל יושיעני ה'…

והאצילים אשר חתמו אחריך אין תלונתי עליהם אולי לא בהסכמה רק שנים ושלשה מגדוליהם חתמו ידיהם, יש אשר לא קרא אף על פי שחתם, דן אנכי אותם לזכות ולא לחובה, כי לא לשנאתי כונו ולא לאיבה. גם כי אתה כָרַתָּ עמי ברית בהר, והטית לי שלום כנהר, ואחרי זאת בכנף הזבוב וברגל הנמלה הפרת ברית בנקלה, הכזה יעשה בתוך קהלה? איש אשר על שולי מעילו פעמוני זהב ורמון, גלגל עגלתו יסוב כאשר יסב עליה כמון? איש יצב גבולות בחכמתו יעלה שועל ויפרוץ חומתו? אֵל ארך האבר גדול הנוצה, לא טובה זאת העצה…. ואף אני רואה כתבך השני מכה בלשון יותר מן הראשון ונעשית דלטור ביני ובין הרב ז“ל [הרמב”ם ז“ל], ידעתי אצילנו! ידעתי כי לפי גדל מעלתך וחכמתך תדע למצוא דברי גדולתו יותר ממני. לך לבדך נתן המדע והמשקל, הישקול לבבי הקטן מהכיל ולהתהפך מסברא לסברא בנקל?… הנח לו להרב ז”ל כי הוא יריב לו אם חטאתי לו והשגתי גבולו, ואולי בדקת הכונה ראית כי אמרתי “כי יעידו על כונתו דבריו וסבריו, ומי לא ירקח כמוהו לא יוכל עשוהו” ואין בכל בית הרב והנגיד בן בנו חכים ואהוב ובעל ברית כמוני. צא ושאל לעוברי ימים ויגידו לך…

ושבח אני מה שכתבת בראש הספר להקיץ ישני חברון ויוכיחו בין שנינו, ועוד אני קורא דניאל ואיוב, ושומרון ואחיו ויוב, ויגידו לנו החטא והאשמה ורוע ההנהגה עם מי תלין המשוגה, ואם באמת ידעתי כי אתה חכם ויודע לקשר דברים זרים עם המקרים, אמרת “ואין איש בארץ יעשה משפטי התורה משלים ולא יהיה באחד ממנו מאמין בפשטים ואם ח”ו ימצא יאספו עליו כל ישראל ויסחבו אותו חבלים" אלו דברי הספר, ותשמע לאזניך מה שאתה מוציא בגללך, ומה היתה תלונתינו ועל איזה דבר בקשתנו כי אם על זה שאמר איש מזרע אברהם ושרה, שהם חומר וצורה ואמר, ארבעה מלכים שנלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות שנלחמים עם חמשת החושים…

אשר האשמתני ואמרת שהייתי כמתעלם לבלתי השיב את דינכם והראיתני שלא חששתי לדבריכם, חלילה לי וחס לזרעיה דאבא להקל בגדולי הארץ, רק השבתי והצלתי את עצמי מתלונותיכם ונתרעמתי דן בקרקע לפניכם, שאני נשפט ואיני שופט, ומה אבוא לדון על רוע ענין אשר כתבתם בכתבכם, האם אשים נפשי בכפי ואאריך בטענות עמכם וחששתי פן אגדיל החטא ותרבה האשמה, וברחתי מן המלחמה שהמנצח מנוצח. ואמנם לא היתה שתיקה רק להרחיק מן המריבה, אך אם לדין יש תשובה,… ואשר לא שלחתי אליך כתבי בראשונה אין עלי אשמה ותלונה כי לאשר עוררוני השבתי ולהם כתבתי כי לא מפני…

ואחר אשר שמעת גערת חכם. לקחתי לי מליצה קצרה סלוק, ואולם לבבי אולם, ואם ספריך יתנו קולם, אמרתי הראני את מראך השמיעני את קולך, כי כבר בידי מטך חותמך ופתילך, ולאיש אשר אלה לו אנכי כורת ברית, לא הפרתי ולא אפיר, אתו עשיתי חוזה לא אשבית ולא אכרית, עד הגל הזה ועדה המצבה אשר יריתי בהר. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ולא ישטפה נהר, ואתה רופא נאמן כי הכיתני באזמל ורפאתני ברטיה… ועשיתני גדול מאד יותר מבני עליה, ומה אשלם לך ואגדלך וכבר נודעת בכל גבולך וחוץ מגבולך. רק שלום לך ושלום לביתך, עודנו לא אשוב מהגדיל אהבתך, נאמן ברית תוקע עצמו בדבר אהבה נאמן למעלתך נאמן בריתך. הכותב

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת

¹

הרימותיך בחור מעם, קראתיך מקל נעם, חטר נץ יציץ ופרח ועם פועלי צדק לחברה ארח, בורר אוכל ופסלת מניח, ועם תועי דרך גורלך לא תנוח, כי תזרם כמו דוה ותשאם רוח, כי כסו חרולים ועלו קמשונים וחוה. אמנם ענותך תרבה, תדמה להשוות מלחמת רשות למלחמת חובה, ספות הצמאה את הרוה והדבר צריך חזוק ואישור פן יפרצו במלואם למקום איסור.

כי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי, ואהיה מתהלך מזן אל זן כהולך בשבי נתתי את לבי לתור לי מקום מושבי לארצי ולמולדתי, ותחלה יצאתי מאשכנז ונכנסתי במדינת שארו (שאבו?) ונמלכתי עם טובי הארץ, וכמוצא שלל רב ששו לקראתי אלא שאמרו שהאדון סר למשמעת מלך אשכנז ולא ימרה את פיו לכל אשר יצונו, ונסעתי משם למדינת פרובינצה וראיתיה ארץ טובה ורחבה, והעם היושב בתוכה אנשי מדות תמימות תרומיות לפי ראות עיני, כי מצאתים צחי לשון וזכי המוח ובעלי שכל ונתתי תהלה לאל אשר הביאני עד הלום. וביררו בהדרי כלם זמנתים לבנים ומצאתים שחורים, אך יחידים שרידים שנים שלשה גרגרים מעט מזער הנה והנה, אשר נגע ה' בלבם להתחזק בתורתו, ולפרוש מהמון העם הפונים אל רהבים ושטי כזב, ואמרתי ליחידים מדוע לא תתחזקו לעמוד בפרץ לבלתי תושלך אמת ארץ? ואמרו שאין לאל ידם בלתי אם נועדו יחדיו גדולי הארץ, כי מקטנותם יצאו לנגר, והוא כמים הנגרים נגר נגר, להמשיך הנפש אל הטבע המוסכם ומעל התורה הרחיקו דרכם לבלתי קרוב אל פתח ביתה, אך פרצו גדרה והסירו משוכתה.

ובבואי למונפשליר שם מצאתי כבוד תורה, זיוה והדרה תורה וגדולה רחבה ונסבה למעלה בעיר שחוברה לה עיר ואם בישראל, משם תצא תורה לכל שואל, בה יאמרו ליעקב ולישראל מה פעל אל, אך היו שריה כאילים כובשים פניהם מלהסיר מכשולים, ולכן איש הישר בעיניו יעשה, אין אומר לו מה תעשה, והפרצה הזאת מן הגדולים האדירים, וה' במשפט יבוא עם זקני עמו והשרים כי גלוי וידוע שיש בידם למחות, להעביר מכל גליליכם פרץ וצוחות, ולפנות מכשול עקלקל ארחות. כי כולם סרים למשמעתכם וכל פינות פונות אליכם, ואין אתם רשאים למשוך ידיכם, ולא זו הדרך מוציאכם מידי עבירה פן תעדר האמת ותפוג תורה.

ועל האצטרלוב אינני יודע מה להשיב כי הוא כלי שאינני מכיר ועת לחשות, ולספר התורה עת לעשות, גדר וסיג ובין החכמה תבנה רחובות, לבלתי תת צבא קדש מרמס, ולבו כלב האריה המס ימס מעלבון תורה אשר נכרים באו שערה לחלל זיוה והדרה. ואתה איש חיל רב פעלים אזור כגבר חלציך וחילים תגבר ומוטות אוילים תנתק ותשבר, ותחזור עטרת התורה ליושנה, שימנעו בניהם מהגיון ותבונה. ואתה ותורתך וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך הנרצע לעבודתך ושמח בשמע שלותך.

אשר ן' הרב ר' יחיאל.

¹

מה יוחיל עצור, ועצור במלים מי יוכל? מי ינחמנו מעצבון לבבנו, ולו יעמדו לפנינו איתיאל ואובל? האם כלכל ודרדע והימן ירפאו המים הזידונים ונגעי הזמן, אל מי מקדושים נפנה ומי בדור נאמן, יביא צרי מגלעד לרגל תמעד ולפצע נאמן, מקום המשפט מקום הצדק שמה ראינו כמה סדקים ואין מחזיק את הבדק, ארץ ארץ ארץ! שם יולדו אנשי השם תורת ה' בקרבם חשן המשפט על לבם, שמה ישבו כסאות למשפט, זרע קדש שופט ונשפט, ועוד היום כל העדה כלם קדושים, זולת קצת אנשי קרואי עדה ולמעלתם על העם ראשים, בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל, ובחבל נביאים בכנור ונבל, יסובבו עיר וירדפו אחרי ההבל, בדברם רתת חשבו כי נשאו הם בישראל, ובראש כל חוצות ללא אלהי אמת אמרו אלה אלהיך ישראל, וזה ימים עוררנו מארץ פרובינסיא השרידים, בקנאתם את קנאתם לדת משה ויהודים, כי שם אנשים עושים התורה פלסתר, וחכם יחשב כי ישב להפיל חומות ודברי תורה סותר, לחצוב להם בארות בארות נשברים, ומחפאים על דברי תורה ודברי חכמים אשר לא כן דוברים ודורשים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בָשתיהם, דברים לא יחיו בהם ולמרות עיני כבוד כל ישראל פורצים לעיני הכל כל גדרי התורה, ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם כי יאמרו על אברהם ושרה כי הוא חומר וצורה, ושנים עשר שבטי ישראל הם שנים עשר מזלות, השמע עם מיום התחלק הארץ לגבולים כדבר הרע הזה או הנשמע כמוהו? כי יחזרו הכל לתהו ובהו. ועוד אומרים המנאצים כי כל הקדש המקודשים האורים והתומים הם כלי האצטרלוב אשר יעשו להם אנשים. הכאלה נמצאו בנים כחשים? אלה באמת נושכים את העם מן השרפים הנחושים. וללא תועלת וללא סבה חוטאים בדבה, ואומרים כי ארבעה אשר נלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות וחמשה הרגשים… ואשר אלו לו, וללא תועלת ממשל משלים במקרא כלו, באמת יקלו ויהפכו במצות כלם להקל מעליהם את עול סבלם. ושמועותיהם יבהלונו וכל הבאים חדשות ישמיעונו, והאמת ברחוב כשל, כי יאמרו מקצתם כי כל מה שיש מפרשת בראשית עד מתן תורה הכל משל.

ובאמת מראים עצמם שאין להם בפשטי המצות שום אמונה כותבים על לבם ובקרנות מזבחותיהם שאין להם חלק באלהי ישראל ולא בתורה שקבלו בסיני אבותיהם וכו‘. והגורם הגדול לזה אשר אהבו חכמות נכריות צדוניות מואביות ולספרי היונים עשו כוונים ויתערבו עם שונים וילדו להם בנים, ובנים המקודשים לשמים מלידה ומבטן יעתיקום משדים, ללמדם ספר ולשון כשדים תחת היותם משכימים לתורת בית רבם כדת היהודים, והנער היולד על ברכי חכמת הטבע ויראה ראיות ארסטו עליו שבע, באמת יאמין בו ויכפור בעקר, ואם נשיב אליו כל שכן דפקר, לומדים התורה ולבם לא נכון לפניהם ויהפכוה לשבעים פנים, כי כה אמר אחד מחכמיהם אשר יחשב ראש לראש מטותיהם: למוד התורה טוב להתערב בה בינות אדם וטוב הדבר אך בלא חכמת היונים ההוא יקרא פרא למוד מדבר, לומדי התורה חכמות מה להם שהם בהמה המה להם. על כן יבושו כי יספרו וידרושו, יאמרו בפיהם ויורו באצבע שאי אפשר לשנות את הטבע ובזה יודיעו לכל שאינם מאמינים בחדוש העולם, ולא במופתים שבאו בתורה כלם. הן אלה קצות דרכיהם, ולו נספר כמו שאר דבריהם ומעשיהם לא יספיק הדיו, על כן דרשנו כאן דיו. כי כמעט יסבבו להשכיח את עם ה’ את שמו, מארצו יצאו ולא יכירום ח“ו מקומו. כורתי ברית לה' ובשם ישראל יכנו, הלזאת לא יחם לבבנו? היחתה אש בחיקנו ולא ישרוף כליותינו שביבם? העל זאת ישאו אוהבי תורה פנים אל אחיהם ואל קרובם? האם גמר אמר אפס מוסר? ואנחנו כי ראינו אש נשקה יראנו פן תצא אש ומצאה קוצים איש נפשו ריקה והוא לא ידע ולקה, וח”ו תעשה ארץ בוקה ומבוקה ומבולקה, ובראותנו הדור מתקלקל ושומעים להקל, עשינו נדר וחזקנו את החומה לתורתנו השלמה, ואם לא עשינו עתה לכרם ה' צבאות מחיצה גמורה נטלנו שיבא מכשורא, והחרמנו בחרם גמור, כאשר תראו רשום בכתב אמת בספר הברית אשר כרתנו לאלהינו, שלא ילמדו אותן החכמות עד שיהיה הלומד והמלמד בן עשרים וחמש שנה, ואחרי שימלא כריסו מעדני התורה, לא יסירה מגבירה. ואשר מנעוריו ייעדנה גם כי יזקין לא יסור ממנה, ואך אמנה לא יצאנו ידי חובה עד נרדפם עד חובה, ונסיר השקוצים מבין שניהם, והספרים ההם אשר עשו ישרפו בשבת לעיניהם.

וזה כמשלש שנים חתרנו להוציא רצוננו אל הכוונה, והון הרבינו בבקשה במטו ובנא, להשיב עטרת התורה ליושנה וכו' ולא נכנסו הדברים באזניהם, אך הקשו עוד את דבריהם הבאים אליהם לכח ידיהם בכתבם ובלשונותיהם, ואנחנו לא חדלנו מכתוב עליהם. וקהלות רבות גדולות קשות אשר בגבולותיהם כתבו לה' ידיהם ואמרו להחרים ולנדות² ויחכמו אחרינו בחפץ כפיהם, כאשר תראו מפי טופסי ספריהם. ואתם אילי הצדק! אם טוב הדבר בעיניכם כי לא טוב הדבר אשר הם עושים ולא טובה השמועה מעבירים עם ה' – אתם הרי ישראל פריכם תשאו לעד, עם אלהי אברהם תנו עיניכם בבירה פן תהרוס אולתם גדר התורה, ונהיה לאגודה אחת כי כלנו בני איש אנחנו וכו' קומו השרים משחו מגן וה' אלהיכם בעדכם ובעד בתיכם יגן, כי נאמן בעל מלאכתכם לשלם שכר פעולתכם.

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת.

לפני כבוד מעלת אדונינו, קדושת ענות גאוננו, צניף מלכות דתנו, עטרת תפארת הדרתנו ותורתנו וגולת זהב על מנורת גולתנו וכו‘. רבנו נר ישראל עמוד הימיני, פטיש החזק, מורנו ורבנו החכם המובהק הרב ר’ שלמה יוסף ה' על שנות אדונינו בהם וכו'.

מאת קטון עבדיו המתענג בנפת מוסריו, המתעלס בתוכחותיו המגולות, המתחמם כנגד אור יקרותיו נושא גחלתו ורצפתו לגעת אל פיו וכו' הצעיר ביוצקי מים על ידי עבדי קטני תלמידיך.

ידעיה ב"ר אברהם בדרשי.

יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך, יפיפית בקלסתר פנים חננך אוהב תורתך… קראת בשם ה' חקרת ותדע את דרכיו, חקרי לבבך במעלות הסלם בצדק ירוצון, צאת ובא בסתר המדרגות יאיצון, משם מעינות חכמה לצמאים יפיצון, מי יעלה לנו בתחלה… אל נקרת הצור משם חק ומשפט הופיע, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, למי החותמת בסתרי התורה מכל שלומי אמונָי, צרור תעודה בסוד ה‘, למי פתילי התכלת הדומים לרקיע, הנצבים כמלאכי מחנים להעיד עלינו תמיד מתור אחרי לבב ועינים, למי המטה להנהיג ולהישיר, להכות במחנה שפלים וגבוהים, מטה ענוה ונקיות וכו’ למי כל חמדת ישראל כי אם לך.

אשריך גדול הדור מה יפית ומה נעמת, שעולמך ראית בחייך, עלית למרום, במרום האמת והשלום ולא נמנעת מהשגיח על בניך, וכל אשר ישנו פה לבבך אתנו, ומצודתך פרושה בנציבינו ואדירינו, שם נזכרת ונפקדת כי לא יפקד מושבך, לא הושיבוך נגידי ארץ בישיבה של מטה להראות העמים גנזי המלך הערוכים לה בחדרי התורה עד שהושיבוך מן השמים תחלה בישיבה של מעלה בראש הקרואים ההולכים לתומם! בחירנו רצתה נפשנו! –

אשרי המחכה להזדכות בבית דינו של רבינו ששם שבטי יה לא יסור לרדות, ארשת שפתיך מאמר קדישין, ומצות כתבך גזרת עירין, כי מה' היתה לך. ידענו אבינו ידענו אתה הוא ברור מי שראוי להוכיח כמלאך האלהים, ואנחנו לא אמַר ראוים אבל אמַר רוצים לקבל תוכחת, אב אתה ואין מתנכר לכבודך, אדונים אתה ואין מיקל במוראך, לא נחשב שנחלק לנו מהכבוד אלא כשיעור בחינתנו במעלת אדונינו וקדושת תורתו הטהורה.

החכם עיניו בראשו תאיר ותזהיר תגלה אפל המבוכה מעפעפיו תשלח רוחך חיים באפיו, תשים תם בלבו ונִקָיון בכפיו…. ילרשע אמר לבך אין שלום סב אל אחרי עד לא ישים תָּהלה בה' לזועה תשימנו, ונר אלהים טרם יכבה ברוח שפתיו ברוח שפתיך תמיתנו… תם וישר אשר ראו עיניך נכון מעשהו מתנהל לאטו, הולך בתמו, וגדולות לא יבקש מכבד אלהים מהונו וראשית אונו… ואחר בעיונו חס על כבוד קונו, בקבלה ששונו ובמחקר אסונו, יביא חרב רעיונו בנדנו, ובכפל רסנו רצונו שומר פיו ולשונו… שומר אמונים אשר כזה, תבחר ותקרב, עליו תפרוש כנפי חסד, עליו נכמרו נחומיך, בצדקתך תעצימהו על צדקו נפשו, והלך על כשרון פעלו לפניך צדקו, ובהוד והדר תאספנו אליך הבית ואשר לא צדה באילות תעודה, ולא ביעלת חן באהל חובר… ואמר לא ידעתי ספר לא אמרי שפר, ולא משלי אפר, אינו יודע לשאול, פתוח תפתח את ידך לו, תתעמל בגדולו ואם טוב ממנו נפלו תקימנו בנפילו אחרי נפלו, נפלאים מעשיך וכל נפש בקצוות יודעת, מי לא ידע בכל אלה? מי בעל ראות ינכר עלות השמש בגבהו לנכח הראש, ראשנו כתם פז אשר בך נתפאר, מי פתי יפותה להוריד עדיך מי סכל יסכל לסכל עצתך? מי בער באחת ובעט בעטך. הן לה' אלהינו השמים מכון לשבתו, ולך לבדך נאה הארץ לעצור¹ בפאותיה תחת אלהים.

מי יעשה לנו אבר כיונה תגביה עוף אל מול פני אולמך? מי ישאנו על כנפי נשרים להביאנו אל המקום העומד לנו במקום אהל מועד ובית עולמים? אולי תרשנו להסתכל מבוא האהל ונטשתנו לנשק אמות הספים, ואולי במה שיערה על נפשותינו אז מרוח הקדש המחופפת סביבות מחנך הקדוש היינו גם אנחנו בנביאים, נעזרים להבין ולהתענג ונשמעו דברינו באמת ובתמים, ידענו לא תגרשנו מהסתפח בעבודתך מהטות אלינו חסד, לא תשלחנו כי אם ברכתנו.

אחרי התפשט אדונינו! בקצוות ענותך הגדולה ומדותיך השלימות ומוסרך הרחב וקבלך את כל אדם בשמחה והטותך אזן לקול כל קורא והרשותך להקביל פניך עָם אשר לא ימד, והיה כל הבא ועמד. בא גם היום עם מרי שיחו עבד אדון זה להשמיע במרום קולו, ולהניח בגבהי שמיך מקום לזעקתו, לא כמתגדר ומתגדל מיתר שכניו הטובים ממנו. ולא כמתנכר לכל המורא הגדול המוטל עלינו על אדון כל חכמי ארץ, ולא כמתאמץ להעז ולתפוס גדולה או קטנה על כל מוצא פי אדונינו שבו יחיה האדם, ולא כמתפאר להתיחס במלקטי יבשי עצמות תחת שולחן מביני חכמה, כי יש ויש אתי לב לדעת אפיסות ערכי וגם בתוך הקטנים, אף כי אשא ראשי בין אנשי מופת גדולי ארצנו המהוללה ואציליה הנודעים, אף כי אצא כעול ימים ממחבואו ואדברה משפטים ותורות אל מול פני המנורה באהל מועד, ולחתור בלבי כונת כוין פתיהן להון נגד ירושלים, גדול עוני ויתר עז, וגם לבבי יודע כן. ומה אעשה וההכרח הגדול גזר עלי אשר אור לו בנפשי ותזנר במורשי וכלכל לא אוכל. נשען על מה שהתפרסם משלימות ענות אדונינו ומוסרו הטוב ודונו הזכות בכל מה שאפשר במאמר רבותינו ז"ל השלימים לא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך, הולך עוד על עקבות נעים זמירותינו: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

גם תמול גם היום כל אשר השתדל כתבי אדונינו בהתמדה והפצר להטות לבב חכמי הארץ הזאת הקדושה, והשלמת כונתו ומַלֵא מצותיו בכל אשר יגזור אמר, לא חרדו זקני הארץ וחכמיה לקראתך, ולא אחד ממי שיש לו בחינה בהכרת מעלת אדונינו וטוב כונתו והיותה לשמים. כי אמרנו העירוהו ויכלו לו אנשי שלומנו ואשר בטחנו בם הגדילו עלינו שגגה שיצאו לפרסם על שכניהם דברים רעים, ומה יעשה מאור הארץ שלא יתפעל מעט להאמין לשמועה? או איך יסבול עצור במלים מגלות אזן גדולי הארץ ואציליה לדרוש ולחקור הדבר עד הגיעו מפיהם למתכונת האמת וַנֹאמַר בינותינו הנה אדונינו חכם ישר כמלאך האלהים יבין הנכונה ויקבל אמתות התנצלות הצודק מפי שאמרו, ובזאת תשוב חרב המחלוקת משוט בארץ ומהכות בנקיים. או אם יש חלילה שורש פורה ראש ומאמין בשרשים שיש לחוש היותם יוקשים בהם בני אדם יאספו עליו לעקור נטיעותו והכוהו פן יזקין בארץ שרשו והיה למוקש, תצא אש בקהלות ואם מצאה קוצים תבער בם לבערם מן הכרם, יטלו קיסם וקורה מעיני העדה עד השארם כלם קדושים וה' בראשם. כי מי יחוש ומי יחוס חוץ מאדונינו על התמוטט התורה ופרוץ גדריה פן יבוא בפרדסה כל הרוצה ליטול את השם ויטול מבשמי ערוגותיה והיה למרמס. אך אמנה אחרי גלות אדונינו אזן אצילי הארץ על דבר התלונות היוצאות והגיעו לאדונינו התשובות העצומות אשר תצא מהם כזהב תורת הגלילות האלה, ודבר ה' היקר נפרץ בחזיונו ובנקיונו, על מה נחתך עליהם המשפט בפתע, לתתם לשמצה בקמיהם כיוצאים מן הכלל המקודש לשמים, כתרבות אנשים חטאים, ונחלתם כסדום נתת לשמה כרגע, ואם יש שנים או שלשה שקלקלו כפי האמור הנם הם עתידים ליתן דין וחשבון לפני אדונינו ולפני גדוליהם זולת שהם בטלים במועטם, ויותר שקלקלו המעטים ההם אינו על דרך הכפירה אלא על דרך גלוי הסוד בהמון והדרישה במופלא.

אי לך ארץ היית כגן עדן הושמת לתועבה ויתנוך לשמה ולחרפה תחת היותך צבי ומשוש, מה זאת עשה אלהים לנו לתת ארץ הקדושה אשר שם הזהב הטוב מקדמי ארץ, ומשם רועים ואבני פינות, כערים הנדחות אשר הפך ה‘. צור חוצבו אבותינו הקדושים מקבת בור נקרו זקנינו השלמים לא יאמר לך עוד חשובה כי אם ארץ השוכה וארץ מאפליה, לא חשב אחד מאתנו ולא דמה בתחלת הביאונו כתביכם הקדושים אל פינו כדבש למתוק, כי מרה תהיה באחרונה, אי שמים! שומו על זאת, ולא עבדי אל אחד אנחנו? כלנו מאמינים שהוא אחד אחדות אמתית גומל ומשגיח, ולא בני אב אחד אנחנו?, כלנו מאמינים שהוא ראשון ליצורים נוצרים מן האדמה, ולא תורה אחת לכל הקהל? כולנו מאמינים שנתנה מרועה אחד מפי הגבורה בכלליה ופרטיה שבכתב ושבעל פה, בשמירתה ובקיומה נחיה בגוים. ומדוע נאשים איש את אחיו לחלל את ברית אבותינו? ואם אמר איש הוגעתם ה’ בדבריכם ואמרנו במה הוגענו, הנה לפנינו איש אלהים קדוש נערכה משפט בשרשי האמונה ונגשם אל השופט.

כי שאל נא לדור ראשון חכמי הארץ הזאת ורבניה אם כדעות המתפשטות היום ידעו והאמינו גם המה? שפתותם תדובבנה בקבר להפך בזכותם של בניהם הנרדפים, ההסכם הסכימו אבותינו עמכם ועם רבני הצרפתים בסודות האמונה או נלחם נלחמו בם? ומה ראיתם רבותינו היום באמונתנו מות ומשכלת מוסף על המפורסם מאמונת רבותינו בנרבונה ובדרש ולוניל ומנפשליר ויתר קהלות פרובינצה ווינישי עד מרסילה, כי הבדלתם היום את הגלילות לרעה ותשימום למשל.

לא על הכתבים הראשונים אשר הרבו להכלימנו על אודות האמונה פעם ברמז פעם בדבור, ישבנו גם בכינו, ואם נעצבנו מעט בלבותינו, כי אמרנו טובה תוכחת אב ואדון בינינו לבינו ואין לזרים אתנו, ואולי תחת גערת אדונינו במבין בנפשו אחת מאלה וימהר לקבל מוסר, כי גדול אדונינו ורב כח להוכיח בשער רבים וליסר בנים בחדר הורם אולי יש תקוה.

גם לא על החרם שהחרמתם שהגיע נוסחו אלינו הרבינו תלונות, כי לא נכללנו בו, כי גם אין לנו עלבון החכמה העשוקה לתבוע, או להלחם עליה, כי לא לנו להקרא שמנו עליה לאסוף חרפתה ואיש אין בארץ גבור מלחמה שיכול להושיע, כי תמו נכרתו היא ומביניה והיולדה ומחזיקה בעתים המבועתים בארץ הגלות, אשר היינו בודאי ללא אלהי אמת. וה' אלהים אמת ויודע האמת, ואם יש דבר ה' בפיה אמת, המת לא תמיתוה אם נותרה כסכה בכרם, העושה אם אלהים הוא, הוא ירב לה והיא ובניה עוד תחיה בנותר.

אך אמנם אשר החרידנו ואשר לשמעו תצלינה אזניו ואשר כלנו ואשר דמה לנו הכתב השלוח מיד אדונינו בגלילות ספרד וראינוהו בעינינו, נתננו לחרפה ומנוד ראש באזני אחינו בכנפות הארץ, וכמוהו הוגד לנו ששולח בקצות אשכנז וצרפת כחותך המשפט על הארץ הלזו להחרימה ולמחות שמה כזרעו של עמלק, שכל זמן שהדעות ההם אשר יחסתם אלינו קיימים אין השם שלם ואין כסאו שלם. ומה רעשו חכמי הקצוות כשמעם את השמועה הרעה הזאת? באמת יאמינו לקול האות הראשון ואת כל מוצא שפת אדונינו ישמרו ויעשו כי גדול שמו בארצם, ועל קטון מאמריו אין להשיב בכל גלילותם, ובקומם כאיש אחד להמרמר על הצפור הזה מחוז פרובינצה והנלוה אליו, באמת ישסעוהו קל מהרה כשסע גדי אריות אין מספר, וכבו את גחלתנו הנשארה, ומיד מי בלתך אדונינו, אז דמינו יבוקש? –

נקי השכל! טהור המחשבות! מה זאת עשית להבאישנו ביושבי הארץ? כי כתבת על כל הארץ שטנה וגלית אזן הרחוקים אשר לא ראו ולא הגיע אליהם שמע מעלות הדורות בארץ הזאת בתורה ובחכמה וביראת שמים, כמו שהגיע אליכם שכניה ויודעיה, אין פרץ בגדריהם ואין יוצאת במעשיהם ואין צוחה בארמנותיהם. גם מתמול בהתעורר על אבותינו המלחמות הקדומות, ותהי האמת מגן בעדם לזכות הרב הגדול, אשר על חלול שמו נלחמו, כבודם ומרים ראשם, גם משלשום כל הימים אשר שקטה הארץ ממלחמה, מן אז חדלו לכהות בנו, על החזיקנו בתורת האל האמתית ותורת משה עבדו כסלת נקיה, גם מאז דַבֶּרךָ אל עבדיך זה שנתים ימים לגלול עלינו עוד את הישנים ולפקוד עלינו עוד עונות ראשונים, לא שלם בעיניכם עון הארץ הזאת עד עתה, כל הזמנים האלה שלשתם, הארץ הזאת שפה אחת ולב אחד לעבוד את ה', ככחם אז כחם עתה, עודנו באבו, לא בישה ילדותם את זקנותם, אין מקדיח תבשילו, אין הופך הקערה על פיה בכתב או בדבור או בעולה על רוחו, אין חוטא בשפתיו, אין מברך אלהים בלבבו, ולא מיקל בשום ענין שיהיה ראוי להקרא עליו כופר או פורק עול, ואם אחד מעיר יפותה מדמיונו לגלות בהמון מה שחויב להעלימו ומה שנאסר לדרוש בו אפילו ביחיד או בשנים, אבל עם בחינת האמת אין עליו בלתי אשמת הגלוי והרחבת הבאור במה שנקרא כבשים ללבושנו, התחת זאת יומתו אבות על בנים ובנים על אבות? והיתה כל הארץ לשמה, ולוקח מהם קללה לכל קצות הגלות, התחת זאת לא יוכלו כפרה לא יוכלו נקיון כי בנפשות כלם דבר היחיד ההוא? –

פרנס הדור! עבור על פשע העבר הלז כי ישמיע במרום קולו, ואחרי זאת בינה הגיגי, דַבָּר האקלים! אמרי האזינה שמעה זאת, ואם גדול עוני עמך הסליחה. האיש אחד יחטא ועל כל העדה יהיה קצף? בשביל חטא יחידי יעבירו קול בכל לשונות המיושב: חטא ישראל וגם כחשו בה' ובתורתו וגם גנבו מספרי היונים דעות מהרסי התורה לא שערו אבותיהם, וגם שמו בכליהם, על זאת היה דוה לבנו ואין מנחם, על זאת חשכו עינינו מראות בנחמה, על זאת יתכסה מזבח ה' ההרוס דמעה תמיד לא תחרב ותיבש, וארמונות התורה העבודה והשלום אש אוכלת אשר לא תכבה, על דא ודאי קא בכינא ותזנח משלום נפשי על משוש הארץ כי נהפך לקול בוכים על מצנפת רבותיה אדיריה ואציליה כי יסירוה מגבירה, אהאי שופרי' דידהו דאזיל ובלי בתם לבבם ובנקיון כפיהם.

והנה יזכיר העבד לפני אדונינו קצת מלשונות הכתב ההוא הפורט בתחלה תהלת הארץ הקדושה העלובה אשר למן היום הוסדו ספרי הרב הגדול ע"ה, בשוט החשד והתלונות, חתרה להחבא ולא יכולה, ואזכיר כל פרט ופרט התנצלות הארץ בכלל ונקיונה מן החשדים ההם, אשר לפני אדונינו הועדו בעדות אמת.

כתב אדונינו בתחלת הדברים “שנראה בארץ ההיא כמה סדקים ואין מחזק את הבדק” הנה ואם זאת הרכה והענוגה שבקשות הכתובות עלינו, רבה וגדולה היא עם הבחינה ועוקרת הכל, ואם יש בה כמה חסרונות וסדקים באמונתם אשר היא העיקר שהכל תלוי בה, איזה שלימות ישאר להם בחייהם ובמותם וגם אם היו הסדקים ההם במקצתם, היו שאריתם, פני הארץ, ממלטים את נפשם ואת העיר בחכמתם, אך אמנם אם אין מחזיק הבדק, אין גם אחד מתחזק להושיע להציל לו מרעתו, אבינו! ראה כי לא תחיה כל נשמה אשר נותרה בה נשמה. וכתב אדונינו שנית בזה הלשון" הארץ אשר שם יולדו אנשי שם וכו' ועוד כל העדה כלם קדושים וכו' בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל וכו' ובראש כל חוצות ללא אלהי אמת אמרו אלה אלהיך ישראל" רבינו נר ישראל! כמעט כבית נר הארץ הזאת בזה המאמר ואין תקוה ליושביה אחרי זאת, מי יתן ידעת איך העדה כלם קדושים, אם יש מקרואי עדתם וראשי קהלתם כופרים בעקר ועושים אלהי עגלים לטפם ולנשיהם אשר ילכו לפניהם בקרב מחניהם, ואם זרעם לעיניהם מחבלים כרמיהם וזיתיהם הטובים במחשכים ברדיפת ההבל ודברי התועה הַהִנָשֵא וההעלות בתוך עמם, איזו היא קדושתם ומושב כסאותם ומשפטי צדקותם, והם בראש כל חוצות עשו התועבות האלה? אנה נחבאו חסידיהם? וכת היחידים והשועים איה איפוא הם רועים, אשר נשמעו בכל עבר דבריהם רעים? – אי אפשר באמת מבלתי הסכמת כלם בפרצות ההם עד שכלם חייבים כליה… לא לנו אדונינו, לא לנו להאשים בלבנו ברב או במעט מאמריך הקדושים כתב אלהים החרות בלוחותיך, אדונינו ותורתו אמת, וכל החולק עליו כחולק על השכינה. אך אמנם בקנאתך לה' צבאות לשמע קצת דברים שהיתה שתיקת מגידיהם יותר מעולה, הרבית התלונות האלה על כל חכמי גלילותינו, ולך אדונינו מהם חסד על התוכחות והגערות, הוכח לחכם ויאהבך, אולם הרחקת הדברים בזה אל הרחוקים הרחק מאד אשר לא שמעה אזנם בענינינו שמהם יצא לנו התנצלות דבר קטן או גדול, ויקחו הדברים כפשטן ועל הבנתם הראשונה, הוא ממה שראוי להתפלא על חכמתך הנשאת ומוסרך הטוב, הפלא ופלא.

עוד נזכר בכתב אדונינו שלישית “ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם כי אמרו שאברהם ושרה חומר וצורה ושנים עשר שבטים הם שנים עשר מזלות ויחזירו הכל לתהו ובהו” אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לנפש העלובה שכך יאמרו באזניה על בני שכוליה… ובעד מגידי התלונות מהולכי אורח, ה' הטוב יכפר, וכסא אדונינו ותורתו נקי עד העולם. הנה אשר סופר לאדונינו מעשות צורה ומשל באבות הטהורים ואמרו באברהם ושרה שהם חומר וצורה, העבודה לא כך היה והנני מעיד על אמיתת הענין אחרי החקירה מפי האומר בעצמו ומפי רבים מן השומעים שהיו במעמד… אמנם מאמר היות שנים עשר בני יעקב אבינו ע"ה הם שנים עשר מזלות, זה לא שמענוהו מעולם ולא הוגד לנו בו דבר… חלילה חלילה שימצא אפילו בילידי ביתם של קדושי הארץ, ומקנת כספם ושפחותם מי שיפקפק על היות האבות יסודי התורה כלה שהכל תלוי עליו, ובברית החזק שכרת להם ה' נצלנו כמה פעמים ונושענו מבלתי היותנו ראוים אליו מצד עצמנו בעת ההיא…

עוד נזכר בכתב אדונינו רביעית “ועוד אומרים המנאצים כי כלי הקדש המקודשים האורים והתומים, הם הם כלי האצטרלב אשר יעשו להם אנשים וכו' ועוד אומרים כי ארבעה מלכים נלחמו את החמשה וכו'.” נשיא אלהים אתה בתוכנו! חננו חננו ואל באפך תוכיחנו וכו' אל תתן את עבדיך לפני בני בליעל ואל נא תשת עלינו חטאת אשר לא נואלנו, לאמר כי כחשו באל ובספורי האמת, וכי נפול תפול לפניהם תורת ה' בחמת כחם כנפול לפני בני עולה, לא תקום זאת על אצילי בני ישראל ולא תהיה. – אף כי שלוח יד בכלי בית אלהים לחשבם אפם ותהו כמעשי ידי אדם זאת לא נחשבה בתוכנו לעולם, כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול! –… גם בספור מלחמת ארבעה את החמשה, אין פוצה פה ומצפצף, שומו שמים על זאת ועל יתר הרבדים מבטן מי יצאו! איפה היינו אנחנו כלנו בקום המתפקרים האלה מאמיני דעות כאלה ביסדם הבליהם? כי לא שמענו בלתי היום, על זאת תאבל הארץ העלובה הנרדפה על זאת ישומו קדמוניה ואחרוניה. עוד נזכר בכתב אדונינו החמישית “ואשר אלה לו וללא תועלת ממשל משלים במקרא כלו באמת יהפכו ויקלו במצות כלם להקל מעליהם את עול סבלם וכו'” ארץ ארץ אל תכסי דמינו ואל יהיה מקום לזעקתנו, אבן ואבן גדולה וקטנה מקריתנו תזעק ולא תדמה וכפיס מעצי ארזים הַמְגֻדָעִים יענה באין דמי והשקט, בארזים נפלה שלהבת ובלבנון גפרית ואש! בני פרובינצה היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש? הממולאים בכל כלי חמדה ככלי אין חפץ בו? המסולאים בעדיי המצות והמדות, התורה והחכמה, זוכים לכל הכתרים איך נפלה תפארתם? ומלאכת שמים אשר בידיהם ככל מלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו, כל חלקה טובה בארץ השמנה הכאיבו באבנים, וכל עץ טוב בעדן הַפילו, אין כל מאומה אשר השאיר הברד, לא נשאר גם צרור אשר לא הודח לעפר ולא נותר עלה זית אשר לא טֹרָף שָׂמוּ מעט הנותר מקדם לנס בגלות החיל הזה כאדמה אשר אררוה צרים, וגן ה' – כארץ מצרים, אחרי שוב יושביה כפי גַלות אזן אדונינו מהפכים דברי אלהים חיים ומקילים במצותיו, ופורקי עול, ומכשילי האמת ברחובותיהם…! אהה ה' אלהינו! עוננו זכרת ולא חמלת, כי הסבות בדרך העונש להסב מעלינו את ארון האלהים בהסב מעלינו את לבב אדונינו ביותר מדאי, כביכול להוציאו מגדר מוסרו המופלא, פה קדוש יאמר דבר זה? פה קדוש יתן חיתנו לקדשים, שלם בתורתו שלם במדותיו יאמין לשמועות חסרות כאלה על ארץ קדושה? פה מפיק מרגליות ירגמנו באבנים? –… שמעוני כל עוברי דרך מאשימי הארץ לפני כבוד אדונינו, מִבְשָׂרֵנוּ בכל צרותינו לא תשבעו, עד ראות בכיניכם הִכָּרֵת שמנו מעל פני האדמה, והגיעה לכם שמועת היות גופנו כלה ונשמתנו נשרפת והתפזר אפרנו תחת כפות רגליכם, אז תשקוט רתיחת הלבבות, אז תשמחו לראות כי תביטו נקמת אלהים באויביו, ושלומת רשעים תראו. ה' הוא הצדיק ויודע כל תעלומות רואה ללבב ולא לעינים, ישפוט בינינו וביניכם, ונשמת הרב החסיד ז"ל הקדושה אשר באהבת ספריו והאמנת דיעותו נרדפנו, היא תמליץ בעדנו לתבוע עלבוננו ועלבונה מידכם לנקום נקמתנו ונקמתה מכם, ואדונינו ותורתו נקיים!

עוד נזכר בכתב אדונינו ששית “והגורם הגדול לזה את אשר אהבו חכמות נכריות אשר על הטבע בנויות וכו'”. חכמות בחוץ תרונה, רנה, באזנינו תגיע, בינת אדם ברחובות, קול מכאובות תשמיע מי מקדושים, עלו חמושים, העם ממעשי להפריע? הלא אם מֵחֶדרִי בחוּרַי הכריע וּמְשַחֲרֵי אֵל אחרי הסיע, מָתַי יחיו מֵתַי ויהיו מְתֵי גבורים להושיע? שוכן חמר, היגמר אמֶר, מבלי יום יום להביע? ואם בוֹחרַי בחרי וקץ ימנעהו על הררי מהופיע, כי יזקין היניח נפשו בחפזה מרגזה ימהר יחיש להרגיע? במאת ישאר דומם מהתרומם וישתומם כי אין מפגיע – ואשר בשמי וסמי באסמי מרחוק יריח יצריח אף יריע, ליודעי חן בי תִבָּחֵן כל טענה, אם נאמנה תודיע, ואתי מאזני יושר בסברות כף הזכות תמיד להכריע, אתפאר בהתבאר ממחקרַי וְעִקָרַי כי לכל הגופות יוצר ומניע, ולהאשים למגשים ולמכחד המיחד השבע אשביע. והעורים והכופרים בנבואה בשואה אשקיע, והוברי שמים אסגיר בדלתים ובמצולות מים אטביע, תוכי רצוף שנאת הכשוף וזיופי התחבולות ועלילות הקמיע, והסרת כמה שבושים כזבובים מבאישים וכצפעונים מפרישים בסוד הנפש אשפיע. וכמה דרכים ערוכים ושמורים בדת אצדיק ומי ירשיע? וכמה דיעות תוריות עלוליות נפלו לא בהשכל ולא בהכרח, על ראשיהם אפסיע, וכמה טענות מגונות מרננות על התורה בבטן שאול אטביע, סוף דבר בהגדלות החפוש בחדרי עם אציע ומורא הלבבות אכניע, בנרות הבחינה והאמונה יחד יִמָצֵא באמתחותי כל גביע. הן אלה קצות דרכי והלב אשר למבקשי בשחקים ארקיע, ואם שמץ קליפות נמצא בי למה תריבוני להציג כלימתי ולהציע, הוו מתונים בדין גשו נא אלי למשפט ברתת ובזיע, המצאתם לזות ולצון ומהומות אסון בכמה חמודות ורצון אשר אשביע, הבמעט עוקצי עם כל המון דבשי וחלבי אל מלך ישראל יבקיע, ומחלקי הנפת על הפנג את עון הדונג יפגיע, גזרתם על ייני משום שמני ותקראהו משריץ ומתליע, צויתם כלה גָרֵש ותבואתו לשרש, קודם שהביאה שליש ורביע, חכם הרזים, בעלות צחנתי באפכם לזרא, ועלי בשופרות תתקיע, חשבני נא כנבלה ועל לבון שִׁנָי שכרי לא תפקיע, למה יעלו הכורתים בפרדסי להשחית כל עץ פרי ועשב מזריע, ולמה תרפו ידי המחזיקים בנעימותי ויקוד חפצם לכבות ולהרתיע, מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים גם כן יזהירו כזהר הרקיע. –

אלו תרעומות החכמה וטענותיה להציל את נפשה ולהפך בזכותה, והיא הכוללת ההגיון והטבע והאלהות, אשר אתם מבקשים את נפשה לקחתה ותועלותיהם בלי ספק רבים, להעמיד את האדם על ידיעת בוראו במופת, ועל הרחקת האמונות הכוזבות בחק התורה עליו, ובכלל הנה תועלת החכמה האנושית רבו מספור בחזוק הלבבות בתורת משה רבינו ע"ה אשר היא מקור חיינו, ומי יבוא עד תכליתם, אבל נזכיר מהם לפני אדונינו מה שיזמין האלהים לפנינו עתה, ואם יִכָלֵל באותם שיזכרו שום דבר שיחייב עליו אדונינו – יאריך ה' ימיו – בהמשך ממנו הזק הכרחי באמונה תחת חשבנו אותו מועיל, יהיה מחמלתו וחסדו להסיר מכשול מן נפשותינו ולהעמידנו על האמת והנכון.

מתועלותיה הראשונים וההכרחיים שהיא תאמת לנו מציאת השם במופת ועוד יחודו, ועוד הרחקת התארים מעליו שרוב המוני הכתות משתבשים בהם וכו‘, מתועלותיה גם כן שהיא תאמת לנו אפשרות מציאות הנבואה שהיו קדומי הכופרים מכחישים אותה ונמשכו אחריהם פושעי ישראל וכו’. ומתועלותיה הנפלאים גם כן שהיא תאמת לנו מציאות טבע האפשר ואפשרות הבחירה האנושית ההכרחי מאד בחק התורה וכו‘, ומכלל זה התועלת ג"כ חוזק ההשגחה והגמול במין האדם לבדו, וסלוקה משאר החי הבלתי מדבר וכו’, ומתועלותיה הגדולים גם כן בדת שהיא תחזק אותנו על הכזבת או הרחקת דיעות רבות שיטו אליהן הנפשות מאד ויחלש בעבורם הבטחון באל, כרבים ממיני הכוחות הנעלמים וכו' ומזה כהורדת רוחניות על הצורות העשוים מגולם ידוע וכו' וינבאו בהגדת הנעלם והם הנקראים הטלסאם (טאליסמאן) וכו‘, וכרבים ממיני הכשוף וכו’ וכן כל הדומה לאלה המינים וכו' שהשתדלה התורה למחות זכרם. ומתועלותיה בסוד הנפש וכו' בבאר שהיא איננה גוף וכו' ומכלל זה התועלת ג“כ בטול מה שהאמינהו קצת הקדמונים בגלגול הנפשות וכו‘. ומתועלותיה החזקים מה שהועילתנו להוציא מן שרשיה ראיות אמתיות וטענות נכונות לאמת וכו’, שחדוש העולם לא התבאר מניעתו במופת, ושהוא לפי השרשים הטבעיים לא נאמר אפשרי לבד אבל יותר רב ההכרעה מסותרו וכו' מוסף על אשר אמתתהו הנבואה שהיא למעלה מן הכל. ומתועלותיה הנפלאים ג”כ באמונתנו ובחזוק דתנו וכו' להניח טבע קיים לקצת הנמנעות וכו' שהרחקתם הכרחיות בתורתנו וכו‘. ומתועלותיה עוד היותר מבוארים וגלוים הם הבנת משכיות רבים בספרי הנבואה הם הנקראים סתרי תורה שהם בודאי בעניני סודות המציאות או במשתתף עמהם מחלוקי האמונות ובפרט במעשי בראשית וכו’ ובמעשה מרכבה וכו' אשר אינם ראוים בודאי שיגלו כי אם לשרידים מעטים הנקראים בני עליה המועטים והוא הפרדס העליון שנכנסו בו חכמי ישראל בשלום ויצאו בשלום וכו'. הנה זה שעור מה שרצינו למנות מתועלות חכמת המחקר באמונתנו.

והתבוננו רבותינו בעצם כלליות תועלת החכמה לכולנו ואפילו למי שימאסה, כי מן הדברים המפורסמים מאד התפשט ההגשמה בדורות הקדמונים כמעט בכל גלות ישראל מיום גלות הארץ, אלא שעמדו בכל הדורות גאונים בספרד ובבל ובערי האנדלוס שמתוך בקיאותם בלשון ערב הזדמנה להם ההכנה להריח ריח החכמות ברב או במעט אשר היו מועתקות ללשון ההוא, ומתוך כך התחילו לבקר וללבן דיעות רבות בתורה, ועל הכל ביחוד האל ובהרחקת ההגשמה בפרט בראיות העיוניות הלקוחות מספרי המחקר, והיותר מפורסם בזה הענין מכל גאוני הספרדים הראשונים שהגיעו אלינו שמעם הוא הגאון הגדול רבינו סעדיה הפיוטי אשר האיר עיני הדורות אחריו בחבוריו היקרים וכו' ואחריו החזיקו רבנים מאחרוני הספרדים מאותם ששמענום ומהם הרב ר' יצחק בן גיאת יצו, ור' משה בן עזרא הסלח, והחכם ר' שלמה אבן גבירול, והחכם ר' יהודה הלוי, והנשיא רבי אברהם המכונה חבה אל שורטה וכו' ושני חכמים שלא נודע אצלנו זמנם בברור, האחד ר' דוד הבבלי המכונה אל מקמץ, והשני נקרא ר' יוסף (בן צדיק), ומגדולי רופאי בני עמנו גם כן ר' יצחק הישראלי וכו' וכמוהו החכם הרופא ר' יצחק בן מוקאתיל, ורבי יונה בן גנאח המדקדק ובסופם הגיע החכם הגדול הראב“ע הנודע בשערים והוא העולה על כל הנזכרים בהבנת האמתיות והשקידה על דלתות החכמה והרחקת שבושי האמונות בכתובי התורה מספרי הנביאים וכו', ועוד לא הספיקו כל ספריו עם כל ספרי זולתו ולא רוו צמאון המשכילים בשלמות עד שרצה המקום לזכות את ישראל והזריח לנו שמשו של הרב הגדול עטרת הגאונים רבינו משה ע”ה ורוח האמתיות נוססה בו וישם ה' דבר בפיו: כה תאמר לבית יעקב וכה תישרם לנחותם הדרך אל תחת מהמונה ואל תירא כי אנשי שלחתיך. כללו של דבר עלה במעלות האמת בשלום ובמישור יותר מאשר שמענו על כל זולתו מחתימת התלמוד ועד הנה… וכלל שכלו מקבלת התורה מה שנודע ונתחדש עד זמנו וחקק וצרף בסודותיה ובסתריה ובכלל באמתות הנבואה יותר ממה שנגלה לאחד מן המחברים הנמצאים עד יום צאתו, וכמעט היתה ההגשמה מתפשטת בקצוות רבות בתחלת צאת ספריו הקדושים בארצות וכו'. והנה תהלה לאל נעקרה אותה האמונה הרעה מעקרה מכל כתותינו לא שמענו מי שהחזיק בה כלל או שיתבלבל בהבנתה, וזה להם בידיעה מופתית או בידיעת קבלתה. הנה אם לא יצא ולא יושג מן התפלספות רבינו הגדול הגאון תועלת בעיונו בלתי זה, היה באמת מספיק והיינו מחוייבים להודות ולפאר לחכמתו הרחבה אשר הגיעתהו אל האמת, כי לא נביא היה ולא בן נביא שיגלה עמוקות ויכוין אליהם מעצמו בפתע או יכיר בן שלשה שנים את בוראו, ואמנם יגע ומצא בכח המחקר העיוני מבלי שֶכִּהו בו הרבנים החסידים אבותיו ורבותיו, אשר לא היה בודאי סר מצוויהם כמלא נימא, ואם היה למוד החכמות ההן מזיק אלה הנזקים הנפלים מנעוהו בודאי בתחלת למודו תכלית המניעה.

ומה שאמר אדוננו שיעתקו הילדים משדים ללמדם התפלספות, ידע כבוד אדוננו, יאריך ה' ימיו, שזה דבר שנזהרו עליו חכמי הארץ כל ימיהם מלגלות סוד ומלבאר ספר לזולת הראוים לו או קרוב מהראוים, בהראות בהם קצת התנאים, זה שנהוג על הרוב אבל נזדמן עם זה שנמצאו בקצת השנים שעברו זה כמה, קצת מבינים במלאכת ההגיון לבדה, שנדחק להם זמנם עד שנצרכו למכור חכמתם ולגלות דעתם בראש הומיות, ולמה נכסה מאדונינו האמת בכל מה שאשמים אנחנו? אבל ההכרח באמת חייבם להעביר הדרך, וגם אלה כשעברו בדבר הזה אין להגדיל עליהם אשמת הגלוי, כי אין המלאכה כוללת חכמות ודיעות שיומשך ממנה הזק או תעלת באמונה, גם אין לחוש עוד לשגגתם, כי נשתכחו בעיר זה שנים רבים אשר כן עשו, והילדים שבו אל בית אמם טובי מראה כאשר בתחלה, ואשר לא נתחדש בהם כל מום, ואיש אין בארץ הורס בלמוד ופורץ בגדריו, מעיד אני עלי שמים יארץ שיוכיחו ביני ובין האמת על פני לפני אדונינו אם אכזב, ודבר גדול אני דובר אליך הנביא, אשר אין בכל הארץ הזאת ולא היה למשמע אזני איש יודע בחכמות ההם מה שיקרא ידיעה, שלמדו מזולתו, אבל בעצם ההשתדלות וההבנה מדעתו, וגם אלה מתי מספר מאד עד כי חדל לספור במעוטם, ואלו היה איש נכסף משתוקק לדפוק כל היום דלתות היחידים ההם ללמוד אותו אפילו תיבה אחת ממה שנתלה בו שום סוד אין קול ואין עונה ואין קשב, כי תרדמת ההעלמה ותנומת ההסתר נפלה עליהם וגם לגדול הימים, אף כי לאשר יסכל יד ימינו, ולא שיהיה אז לכוונת מניעת הטוב וצרות העין, אבל להגדלת החכמה שלא תתבזה בהתפאר עליה כל סכל בתחלת מה שיתחיל לבטא בשפתיו מהתיבות, וברחוב יכון מושבותיו הפחותים להראות טלפיו ולהכריז על עצמו אשר לא ידע ואשם. את כל זה ידעו מודיעי התלונות לפני אדונינו ולא שתו לבם, ואדונינו די רוח אלהין קדישין ביה לדעת משפט ישמע האמת ויִבְחָנו. – – –

השיבנו אבינו אליך ונשובה, אור פני החמלה וההסברה נסה עלינו, קבל נא טענות האמת המתנצלות את הארץ הקדושה מכל מיני האשם אשר הובאו עליה ללא חמס בכפיה, תקח נא ברכה תרים נא מנחת התנצלות אמת.

תחלה לכבוד הרב הגדול ז“ל שלא יתחלל שמו בהתבזות דיעותיו ולשונותיו, והנה קטני החכמים נצטוינו להרבות ביקרם וכו' אף כי מיסדי היכלי התורה הנהרסים וכו', והשלוחים בזמן מהשגחת האל בעולמו להחיות עם רב, שצריך להחמיר מהמיר בהודם, ולהשתדל בכל עז מהשפיל ומהפיל משערות ראש תפארתם ארצה באחד מנקבי המשכיות, ואפילו כמלא נקב מחט סדקית בפעל או במאמר או במחשבה פן יביא זה לחלול השם ותורתו ברבים בהתבזות נביאיו ומלאכיו. והנה חכמי האומות אשר לא מבני ישראל המה מגדילים כבוד הרב הגדול ז”ל ומנשאים את ספריו ומחבבים את חכמתו וכש"כ הספר ההוא (מורה הנבוכים) ואם הוא עומד כנגדם מאד וכו' בכל זאת לא נמנעו שרידיהם מאהוב אותו בכל פה ובכל לב, ואינם מתביישים לשנאתנו מהודות על האמת, וגם מנשאים ומנטלים היהודים לכבודו וכל אשר בשם הרב וספריו ומאמריו יכנה, ואיך נעמוד אנחנו ונתנכר לאותו כבוד ועלוי הנשאר לנו ולתורתנו, כסות עינים בין האומות, ובתוך האויבים המחרפים מערכות ישראל ביחסם לנו הסכלות מכל חכמה ומכל דעת אמת? ואיך יסכל ה' עצתנו לבער מקרבנו לעזרת אויבינו, פליטת האמת והכבוד הנמצאה? אין חלול ה' גדול מזה.

והשנית לכבוד שלימות אדונינו ומעלת חכמתו גם היא, ומי כאדונינו צריך להזהר ולהקפיד בכל מה שהוא מזה? כי ראש שבטי ישראל אתה וכו‘. אתה אדוני! האתה תעלים עין ופנים תסתיר וחדלת מעזוב לו? ואף כי תבוא היום ראשון, ומהרבותם ומהגדלתם תחדל חדול, ומה תעשה לשמך הגדול? ואיכה תוכל וראית בחלוש מחנות הרב הגדול וצבאותיו ובהנתן הספר הנכבד, כְבַד לשון מִסַפֵר האמת בכל קצותיו, וידי משה כבדים מתמוך בנעימותיו? ומי בדור בנכבדי הגאונים ומקימי חרבות התורה כמוך נאמן? ואף כי הרב הגדול מלכם וראשם לעיני כל ישראל ולעיני השמש הזאת? והשלישית לכבוד הארץ הזאת המפוארת מחוז פרובינצא והנלוים אליה אשר שמעת אדונינו שמעם מימים הראשונים, והעם היושב בקרבה מאמינים בני מאמינים בתיהם מלאים כל טוב יזוב מתק לנפשות לא דבש תמורות ותאנים, כללו בודאי כל השלימות הרבו קנינים בתורה היו אבותיהם בהיכליהם משרתי אלהים כזרע אהרונים; להעמיד התמיד ולהצמיד פזורי האמונה היו נכונים, התעסקו במצות פלפלו בחכמה הבינו דבר, ההרבו פתרונים, היו מעמידים המון תלמידים מצאו חזון לחבר ולפרש וממורשי לבבם שלחו מעינים. ובחכמה עם תתם עמודים בתלמודים מבינתם וסודם, לא משכו את ידם ליסדם על מכונם להבין תעלומות, שכלם מתאימות ומסכימות לדרכים בברור האמת נבחנים, אבנים יקרות ליסוד לא מאסו הבונים, בברירת המועיל מזולתו האריכו השליכו הקליפות בחרו עסיס רמונים, הטיבו לראות עיני היונים העמיקו בעיונים, נכספו לנמצא בהם מהטוב הרוו צמאונים, ובזולתו נלחמו בְיָוָנִים, יותר מבני החשמונאים, עד היות האמונים עלי תולעת השנים שלומי אמונים בכל השנים, ועוד זולת שלימות ידיעתם, והיותם בכל תאותם מבינים תשוקת נפשותם על כמה דלתות מתדפקת ועל רוב אהלים מתרפקת ומתחלקת לכמה מינים. ביראת ה' אהבו המדות הכבודות ויתעבו שדה ושדות, רודפי צדק עשות משפט ואהבת חסד בנעריהם ובזקניהם חכמים משכימים לתפלתם ולחובתם אחרונים, שברו הכנור הכו הצלצל ונפשם בחלה בעוגב ומינים… לא סרה העמיקו לא בפיהם רעה המתיקו, לא במרמה הפיקו רצונים… ראו בשמחות אנחות, בשושנים אסונים כי אם ביראת ה’ שאפה רוחם שם שעשועם ומנוחם כרועה בגנים. ובנדיבות מודעת זאת עתקו גם גברו חיל בלא המולה ושאונים, אל ימין להעניק אגורת כסף ודרכמונים ואל שמאל לפרוש לחם ושמלה לאביונים, היו כל היום משמאילים ומימינים, היה ביתם פתוח לרוחה לגולים ממעונים, ופתח מצויה לאשר בדרכים מעונים, ובהקים דל מעפר לא תקעו בשופר לא קשקשו פעמונים… פני שואל לא הכסיפו, ולבו בלך ושוב לא הקציפו ומתנת ידם לא החליפו עשרת מונים… נתנו תקומה לנרדף עד חרמה, לרחוץ הליכיו בחימה והרבו עצמה לאין אונים. וביחס נשאו ראשם ומשם נפרדו שרי אבות ראשים וסגנים, משם רועה משם מחוקק, משם שבט מושלים ורוזנים. – היו נוחלים כתר שם טוב מן האבות והזקנים ומנחילים אותו לזרעם אחריהם ולבני בנים, עד התחזק השלשלת על כמה עמודים ואדנים, ופליטיהם ושרידיהם בארצות לראשי פינות נתונים. הן אלה קצות דרכי אבותיהם אשר ראשם הגיע לעננים.

גם היום בחמלת ה' עליהם פרחו כחבצלת השרונים… לא נמר ריחם לא נס ליחם לא תם לריק כחם עוד לא עלו קמשונים… לא נהפך משושם תוגה, לא נהפך בתוכם עוגה, עוד כל ערוגה סוגה בשושנים, ומה יעשה אדונינו היום לגדולי הארץ הלזו והקטנים ולבניהם אשר יולדו בחלוף הזמנים, היחשבו בעדת ה' כסיעת הכופרים, או כמתכונים להכעיס ולהעציב עושים כוונים? היאמר להם קטני אמנה ולבבות משמינים, או נוטים מאחרי ה' להתערב עם שונים, או שֶׁכָל רוח אין בקרבם כמתים באשמנים? – על זאת אבלה הארץ נשמה נשאה נהי וקינים… על זאת מאנו הנחם כי לא היתה כזאת לפנים. שובה אדונינו שובה להשית נפשותם עדנים שלח תשלח בקרבם האמת והשלום ולדבר על לבם תמצא חזונים, להמציא למצוקי הלבבות בתוכם רְוָחָה והנחה למבינים.

הן עוד היום גדול כחן של נביאים קדושי עליון היושבים בהר הקדש במונטפשליר, עיר ואם גדולה לאלהים, נאוה בירושלים, שעומדים היום לנס ולמופת לכל גלות ישראל, קהל גדול, מרביצי תורה, גודרי פרץ יראי שמים מדקדקים במצות שונאי הרבנות, מכבדי אלהים, גבה לבם בדרכי ה‘, ובעשרם וכח ידם לא גבה לבם ולא רמו עיניהם ולא הלכו בגדולות ובנפלאות מהם, שם תורה ויתר הכבודה ואת כל שכיות החמדה וכו’, כדאי הם בעלי הדור שיחוש לכבודם אביהם של ישראל, עבד ה' ורועה צאנו אשר כמוך, ומי בכל קהל ישראל מתברכים בשמך ומתפארים במעלתך כל הימים? איכה ואיככה הוצאתם היום ממחיצתך הטהורה? במה היתה הרעה הגדולה הזאת לנו כי תשליך אדוננו שמועתם לא טובה אל ארץ אחרת כהיום הזה? מופת הדור בהפרידך בני עליון הדבקים בה' וכמשיגי גבול כפורצי גדר, בתת שרידי המעלות לשמצה כשרידי חרב כאנשים אשר לא נודע מאין המה? בשוב תפארת ישראל לראוה וזועה לשמע כל אזן בהמוני, הייטב בעיני ה‘? אף כי יש עוד נזקים חזקים בפרסום התלונות האלה, פן יאריכו הדברים ויגיע באזני העמים בלבולנו באמונה והעשות תורתנו כמה תורות, בתת קדושי העדה ראשי אלפי ישראל הולכים חשכים באמונתנו מגששים כעורים בתורתם ונמצא שם שמים מתחלל. אפס כי העדה הזאת הקדושה רב להם טרחם ומשאם, רב להם שבת בטח ואיש את רעהו לעזור משנאת האויבים האיילים שידם תקיפה עלינו, ולולי חמלת ה’ עלינו היינו פעמים רבות טרף לשניהם ומאכל למתלעותיהם, המעט מהם לשבר חרצובות הסכות ומוסרות הצרות לפתח? המעט מהם דחות עמל התלאות אשר עליו תקצר נפש כל שומע וחרד לדברים, כי יאספו עוד עם רב מישראל נוסף על אויביהם עליהם למלחמה, יאכלום בכל פה, וכבו את גחלתם הנשארה, וח“ו אם כבתה מי זקוק לה בלתך מאור עינינו? וכבשת הצאן מי יְהַטֶנָה בלתך רועה עדרנו? כי שמענו החל בתוכה הריב לעלות, והלבבות נלהבות, שולפי חרבות, עורכי קרבות, קנאת חכמים, כרמים מחבלת כאש אוכלת בראש ההר. שלח נא מי השלוח ההולכים לאט יוכלו לכבות את האיבה, פה קדוש שאסר וזרק מרה והרבה בנזיפות, הוא הפה שיתיר וברכה ישאיר, ושפתותיו תטופנה באהבה ואחוה, נהרי נחלי דבר וחמאה, פן יראה אדונינו ברעה אשר תמצא ח”ו את עמו חבל נחלתו, המתפללים על חייו ואוהבי תורתו, כי לא יסור לבב העם מאחרי אהבת החכמה וספריה, כל עוד יסוד בפניהם ונשמה בגופותיהם; ואחר שהם עם זה שלמים בתורתם ובמעשיהם, ואלו אמרה יהושע בן נון מפומיה זאת לא אבוא שמוע, כי על כבוד הרב ז"ל הם חושבים להלחם ועל קדושת תורתו ימסרו ממונותם ותולדותם ונפשותם עוד נשמת רוח חיים באפם, וכן יצוו את בניהם אחריהם לדורותם. ומה על אדונינו לעשות עוד לכרמו ולא עשה, כבר מחה בידם ולא עלתה בידו, כבר יצא ידי חובתו ולא יצאו לעזרתו, נקי אדונינו מה' ומישראל, יאסור המוסר יגער בגערה מצאת בעריהם מקרוא ברחובותיהם, וידרוש נא כיום את שלום העיר הגדולה וגדוליה חכמיה וחסידיה ונכבדיה, להסיר קנאתם ושנאתם, כי בשלומה יהיה שלום לעדר ה' הנפרץ, ובשלום תורתם תסור שלהבת המחלוקת מעלות באמונתם ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם, יאר ה' פניו אל אדונינו וישם לו שלום ולאוהבי תורתו ימיר מלחמה בשלום, יחזק במעוזם יעשה שלום, ומברכתו יברך את עמו בשלום עד מלאת הארץ האמת והשלום, כרצון הצעיר המתפלל בשלום תורת אדונינו ובארך ימיו ושנותיו בנעימים והתמדת שלותו ובריאותו לעולמים.

ידעיה ב"ר אברהם בדרשי.

שלום רב כממזרח למערב, ומעגלה לעקרב, לכבוד הרב איש חמודות מדובר בו נכבדות, הר השכל והמזימה נחל נובע מקור חכמה, אהוב ונאמן עם קדושים, תחכמוני ראש השלישים, יועץ וחכם חרשים, טוב עם ה' ואנשים, אבי המקרא נר התורה ואור המשנה והגמרא, מפרק ומהדק הרי תושיות מוציא וממציא נהרי בינות בציות, אדמות מזימות יפתח וישדר, ושמי מרומות בשכלו ימדר, חיילי בין יחבר יגבר וכארי יתגבר לשבר ולדבר גאים תחת רגליו; כל לבב נלבב ינובב, ונפש כואב ישובב במליו; מאיץ להליץ ולהמליץ ומתמיד להעיד להגיד, זית רענן נטע בצל אל יתלונן שליו שאנן, יען חכמה מזימה ותומה המה שתיליו. סוד אל ימתיק ושמן יריק, מפיו מספיק להדליק שפעת שבעת הנרות מאירות מזהירות, נוכח פני מחנה חונה לפני אדני גלגליו. להמשיך ולהטות בריכות נסוכות ערוכות לעם אֵל ומהלליו, על מי מנוחות ישלח שרשיו, ופרי תנוביו יבכר לחדשיו, לא יתום פריו לעד ולא עליו, כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו, מאשכנז הריחו בשמיו, והאירו טורי לשמיו, טוב טעמו ומוסרו יעידוהו וחכמי ספרד יהודוהו, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא. לא בא כבשם ההוא אליהם אור נגה עליהם, כלם יביעו יגידו וישמיעו, אין על עפר משלו, קדוש יאמר לו. המשכיל הנעים, אביר הרועים, מחזיק הבדק, רודף צדק, עמוד הימיני הוא עדיני העצני, מגדל היושר, ומבצר הכושר, יודע כל פשר הר"ר אשר יהיה צורו בעזרו ויכפיל שכרו, ויתמיד הדרו ועליו יציץ נזרו ותרב גדולתו ותגדל מעלתו ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מאת הצעיר הנבזה בחיק סכלותו הוזה, מעודו עד היום הזה, בעפר רגלי הרב הזה מתאבק ועליו מתרפק דופק דלתותיו כדל שואל, יצחק בן ישראל.

עתה ידידי ורעי, גבירי ושועי, במה אקדם פניו, ואיך אעמוד לפניו, ואני נער וריק מן החכמה, פתי ובל יודע מה, עפר מן האדמה, לא קריתי ולא שניתי, אף אמנם שגיתי ואדוני חכם כמלאך אלהים לדעת כל ומשכיל כהימן ודרדע וכלכל, וכשבאתי לערוך קצת ממהללו, וראיתי שכל העולם כלו כדי הוא לו וכאלו הוא נברא בשבילו, מצאתי נפשי לחוצה מחוצה ורצוצה, אבוא בסוד המליצה למתיק עצה ודעתי צרה, ורוחי עצורה ולשוני קצרה על כן זחלתי ואירא, ואשב משמים זה כמה ימים, עד כי העירני כבודי כי יש לאל ידי, והלא בימי חרפי, בחכמה פתחתי פי, ולפני חכמים עמדתי ומושב זקנים ישבתי, ומעט דבש בקצה המטה טעמתי, ואבין חכמות התכונה, וארשתיה לי באמונה. אהבת נפש אהבתיה. ועל לוח לבבי כתבתיה, ואומַר אגלה מסתרי צפונותיה אבוא עד תכונותיה עטרת לראש אענדנה לילה ויום אנצרנה, אשימה על זרועי כצמיד, באהבתה אשגה תמיד. ויהי כאשר הואלתי כמעט לא עמדתי עד כי קמו בני אדם עלי, ויתרגזו בפחזם אלי. זמני הביאני במסגר, יגוני כלאני עד עתה הלאני. יום יום ירוץ לעות נתיבתי שאגה לו כלביא, לכדתני תבל בחבליה, ותשיאני בהבליה ואקרב אליה, אף כי טבעתי ביון סכלי ולא בינת אדם לי, יגעתי ולא מצאתי מנוחה, כלו ביגון חיי ושנותי באנחה, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי!

ויהי היום עתידות שאלתי על דברי איש חמודות ויספרו לי קצת מהלליו וטוב טעמו ומהלליו, וכי מרוב חכמתו וגדולת מעלתו נדבה רוחו אותו לבוא בסוד התבונה ללמוד וללמד בחכמת התכונה, ושאל את אמני מקומו אם יש איש משכיל ילמוד עמו. ולא מצא אתם נכונה ולא דעת ולא תבונה, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, אחרי כי אבדה עצה מבנים ואין רואה ואין מקיץ כי כלם ישנים. ויהי בשמעי דבריהם אזין עד תבונותיהם אש הקנאה אכלתני וחמתי היא סמכתני, ואמרתי אלכה ואראנו, ויום יום בחידות אנסנו אדברה ולא אראנו, אעירה כיום כבודי והנה הוא חדש עמדי, לשוב בימי בחורי לחדש כנשר נעורי ונפשי תשיחני ורוח מבינתי יענני, קום כי עליך הדבר כי הנה הסתיו עבר, אז החזקתי חשתי ולא התמהמהתי ודלתי שכלי דפקתי ועל אלהי ישראל סמכתי, ואכתוב זה הספר הנותן אמרי שפר לא יסולה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר, מזהר הזכל חצבתיהו ובכור החכמה יצקתיהו ובחרט מזימותי צרתיהו אני היום ילידתיהו ולאיש חמודות שלחתיהו לבוא להשתחוות לרגליו, אולי יטה מחסדו, וישים עינו עליו יפתח שעריו ויבוא חדריו ויגלה סתריו ויראה סדריו ויבין דבריו, יעמוד ויתבונן נפלאות אל וידע כי יש נביא עוד בישראל. אמנם הביאותיו בדרך קצרה על פי שקול דעת וסברא כאשר הורני זקני גבירי וקציני הנצבים על ה', המה למדוני, ממי הסכלות המשוני, ועוררוני והרשוני לכתוב זה המעט לנצור אורחות משפט לעורר לב התלמידים לשמוע בלמודים, אביע להם משלים אחבירה עליהם במילין אדריכם בדרך נכונה ואורם במחקרי התבונה מעט קט מחכמת התכונה אחת הנה ואחת הנה אולי ילמדו ויועילו וישימו לב וישכילו.

¹

הלא כתבתי לך שלישים להודיעך קושט אמרי אמת יראת ה' ודעת קדושים, ואבנה לך בית מדות, קומתיו ארזים רהיטיו ברותים ארזי שכל דברותיו מוסר ישנים גם חדשים, גגותיו ועליותיו מאה ושלשים. קמתי לערוך שלחן במדבר נאוה, ברוב צחותיו תתגבר, ועליו לחם פנים מן הזך לקחם ומדבר, כמספר כמשקל קערת נשיאי המדבר, מלאתי הקערה שמן ושמתיה לפניך שמן זית שכל זך, לתוך רעיוניך, הקפתיה פתילות מוסר דולקות להאיר אל עבר פניך. ואביך עביד גרמיה רוכל רִכְלָה, טוב סחרהּ מסחר כסף ומכל רוכלת, סגולות כוללת כמה מיני מוסרים, כולם נכוחים למבין וישרים, מהם מיני מוסר כִּתִּיִים, ומהם על הנהגה מדינית סוחרים מדינים, אלו ואלו דברי אלהים חיים, מגלה עפה יפה וטובת שכל לעיני כל שוחר, היתה כרניות סוחר, וכתגר הזה המחזר מעיר לעיר ומממלכה אל עם אחר. ובידו כל מיני סחורות, שש ורקמה וראש כל בושם, ואבנים יקרות.

בני מה אודיעך ולא הודעתי? או מה אשמיעך ולא השמעתי, הודעתיך נצורות וגדולות, בני ראה גם ראה, שירה יקרה לרוב שכלה, שירת מוסר יקרה, כל אשר תאמר אליך שמע בקולה (להיותה לנפש גוֹמֵר והחומר לברר וללבן ולהתימר בכבוד ולהתאמר, מכל אשר אמרתי אל האשה תִשָמר) ואתה בני אם שפע המוסר השפעתי, ותבונה לרוב נטעתי, ודעתי בני ידעתי כי אינך צריך להרחיב לך אהל מוסר ומיתריו להאריך, ידעתיך מבין ובך תֵחת גערה, ודי לך מן המוסר במעט הערה, מעט צרי ומעט דבש לא למלא קערה.

אבל ראיתי כי הזמן האכזר נדוד ביני ובינך גזר, הניע בן מעל אביהו ויניעהו להסתר איש מעל רעהו, וָאוֹמַר מי הוא הצדיק בארץ ולא יחטא, ואיך אשר בילדותו אחרי המלך מלך זקן וכסיל לא נטה [ואמַר] אכתוב אל בני ספר מוסר זך ובהיר, והיה עמו וקרא בו להזכיר ולא להזהיר, ואולי יזכו בו רבים ללכת דרך ישרה, בקחתם מפי השירה הזאת תורה, יקראנה הקורא ולמי שתספיק לו הזכירה, תהיה לו לאזכרה, ולמי שטעון אזהרה, תהיה לאזהרה, כחנוני המקיף בכל מיני תבלין ועשבים חֲנוּתוֹ, ולא לצורך איש ידוע לבד כונתו, אך לצורך רבים איש איש כפי מכאוביו ועצביו, ובין זה ובין זה יהיו לרצון כל אבריו בשמיו ועשביו. ועד כמה פעמים אני משביעך בני ותלמידי, אם רבך אני במוראי, ואם אביך אני בכבודי, להיות אל דברי מוסר אלו קשובות אזניך, כאלו גלמי ראו עיניך, והיתה השירה הזאת לעד ביני ובינך, קחנה וקראנה בימי חרפך אל תרפנה, גם כי תזקין לא תסור ממנה, סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, וקבע לך מסמרות לשום עליך זמן קבוע, לקראה בכל שבוע ושבוע, פעם אחת, ואם הרוב ביום הענג הוא יום החדש, ואם באולי יעבור יום השבת אל יעבור החדש, חדש ושבת קרוא מקרא, לא ימושו מפיך ומלבבך דברי השירה, כי לוית חן הם לראשך ולגרגרותיך ענק תפארה.

שמע בני שמע אל אב על פרידתך מֵהִים, שמעני וישמע אליך אלהים.

ומה אוסיף עוד ולמשול משלים? והנה אשלים לך דברי בדברי אדוננו שלמה המלך ע"ה שאמר בראש משליו, כיד שכלו הטובה עליו, בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לבך וכו' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

¹

אלהים אלהי ישראל יענה את שלום הנכבד ר' שמואל בן סנה, אשר גבר בחכמתו והדרו על כל אנשי דורו, ובאמרותיו הטהורות והנמרצות, רופא כל בשר ומפליא לעשות, מה מתקו דבריו ומה נחמדים, ועל אדני שכל המה מיוסדים, על פי שנים עדים מקור חיים ומכלל יופי עדיו, להתפאר מעשה ידיו, המה ראו ויגידו, ועדות ברורה העידו, ויצא הראשון מן השנים, אדמוני עם יפה עינים, וירם ימינו ושמאלו השמים, יאמר אנכי מקור חיים, מוציא אסירים ועניים, בידי התאוות שבוים, ממקור שמואל הרואה יצאתי, ולהגיד יושר פעליו הנה באתי, הוא חצב את מקורי, וטָעַם דבשי וצוף יערי, הוא בא בגנזי וסתרי ביתי, ולו הראיתי כל בית נכאותי, הוא המעמיד דלתותי, והוא הפליא מועצותי, למען שיתי אותותי, ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים. ואחרי כן יצא אחיהו וישא משלו ויפתח פיהו: הרימותי ידי לאל עליון מכלל יופי מציון, ומעידני עלי שוכני סנה, והשם בכל פיות מענה, כי אשר אותי מכח לפועל משנה, בוער באש הסנה, לרוב זריזותו וחדודו בכל דבר טבע ומושכל, אך הסנה איננו אֻכָל. כי מיום היותו על אדמתו היתה תורתו אומנתו, ויאחוז בזה ואת זה לא הניח, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח. הנה אלה שני עדים על תכלית שלימות זה האדון מעידים, ויכתבו עדותם ויחתמו בתוכו ובגבו, הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, יפרה לעד שלמותו וירבה, ונרו לא יכבה, ותעלה מעלה מעלה גדולתו, ויבנה ויכונן מלכותו, כיש את לבבו ותאותו, וכרצון הצעיר דורש שלום מעלתו, המסתיר פניו כי ירא מגשת אליו, ושל נעליו מעל רגליו, כי איך יוכל עבד אדוני זה, אשר דעו קצר ושכלו רזה, במכתב במראה או במחזה, לדבר עם אדוני זה.

ואם אנכי אמרים לוקח, וככסיל מתעבר ובוטח, באתי לפניו במגלתי וגליתי קצר ידיעתי, אמת כי לא לחנם עשיתי, כי בו בטחתי ואליו כסיתי, ונכון לבי בטוח בענותו כי ינחני במעגלי צדקתו, יזכור לעולם בריתו. ואחרי אשר הודעתי הדבר הזה אשר עליו נתכונתי, אודיעה את בקשתי ותנתן לי נפשי בשאלתי, כי אדוני חכם כמלאך האלהים ויודע כי אין לחם לאוכל ואין זרע לזורע, ואם הנפש מתאוָה לדעת, ועין רואה ואזן שומעת, אין יורה דעה ואין מבין שמועה, וכל איש לעברו תעה ויצאו מרעה אל רעה, ולא דעת ולא תבונה להם שלא לחוס על כליהם, ולהשיב נפשם להדבק לאדוניהם, ואם אחד מעיר מֵעִיר לבבו ומיעדו, אין מחזיק בידו, כי אין סופר ואין ספר וזכרונם משלי אפר, וגבם לגב חומר ורימה, וימותו ולא בחכמה.

ולכן כמזכיר ולא כמזהיר אומר אני לפני כבוד מעלתו הבא לטהר מסייעין אותו, ואדוני אמר היטב איטיב עמך ועל כי ידעתיך בשמך, וטהרת הקדש אשר אנכי מחבר, אליך יבוא על פי הדבר, ועתה אדוני יאמן נא דברך, והזרח עלי אורך, ולמען אתעלם באהבתך ותשיב נפשי באמרותיך אראה מעשה אצבעותיך, ואגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך. ותצוה לשלוח לי את הספר או נסחו, להיות לי פי שנים ברוחו, ותשובתך על הכל, למען אדע שלום מעלתך ועניניך וכי מצאתי חן בעיניך, ושלום כבוד מעלתך יגדל כתאותך, ואתה שלום וכל ביתך כרצון מתאוה פני הדרתך, ומתפלל לאל בעד שלום מעלתך ולהאריך ימיך ושנותיך. אשר נפשו לעבוד עבודתך באהבה התנדב,

הצעיר יצחק ן' אלחַדֵב.

¹

רוח טהורה, ונשמה יתרה, נפש נקיה, כבוד חונה בצורת גויה, חלוץ מחלצות התעודה, גדול בישראל נודע ביהודה, יביע גולות עליות גולות תחתיות, החל ברפואות ויכל בטבעיות ויגבה לבו באלהיות, וישלמו בו מעלות המדות ומעלות שכליות, איש אשר אלה לו וזה צבא מהללו. אדוני מורי הח"ר יצחק רופא הגופות, סועד הנשׁמות, קונה שני עולמות.

הלל החסר, אוהבך הקדמון ומשועבדך, בלב חפץ ובנפש שוקקה מפיק לך את רוחו. מצמית לאדנותך את כל יצוריו את כחו, לכל אשר עליו תשוה ובכל אשר נפשך תאוה, אתה תצוה… כשמוע אזני צלצלי פעמוניך ובהִלָךְ על ראשי ממרחק אורים מנר חביונך, ויֵאוֹר מַעֲרָבִי מִמִזְרַחֲךָ, וילהט דְרוֹמִי מברקי זהב צפונך, וממרחק הפיחו בי סמי רקחך, ששו בני מעי ששו, ומרוח נדיבה התנוססו, ורעיוני באהבים התעלסו, ברכתי והללתי נקודת העת אשר בה ראיתיך, והיום המאושר אשר בו ידעתיך, אדוני אחי אחר קראתיך, אזכרך ואברכך כי אהבת החכמים אהבתיך, ידיד ה' תשכון עליו לילך (לבטח) מזימך, יתנך ברכה בקרב עמך אלהים יענה שלומך.

הן הנשתון הזה יודע לאַחֲוָתך, כי זה כמה שמעתי עליך טוֹבות גדולות ונפלאות, וכי הוספת לעלות חכמה תוספת מרובה עד מאד על המעלה הראשונה אשר בה ראיתיך. ועתה מקרוב בא הנה סוחר איש עב בצואר עתק והשלימני עד מאד בכל פה מצדך ואמר לי, כי נתת לו אגרת אחת שיביאנה אלי, ואחרי כן נתחרטת ותקחנה ממנו, ובכן בא אלי בלא אגרת, אמנם בפיו הביא אלי תשורה אחת מבשורות שלומות וברכות אוגרות, ואז נתחדשה בי תכונה אחת מורכבת משני הפכים כלומר שמחה ועצבון, השמחה על בשורת השלום והעצבון על אשר מנעת ממני את עטך, ולא זכיתני לראות את טורי יהלומך. ואיך ולמה היתה הסבה בזה לא אשאל ולא אנסה, כי אולי ידעתי וסתמה מותר ופרושה אסור, ועם כל זה אקרא ולא אטה וארבה ולא אסור.

אמנם אודעך כי גם אם ארכו הימים ונושנו העתים מן היום אשר נתחברנו בעיר רומא, עד היום הזה, ונחלשו כוחותי מא ועד עתה, עם כל זה לבבי חדש, וטבעי חזק, וכחי גדול להתחבב בחִבָתך אם אני ראוי לכך, והנני עז כנמר וקל כצבי וגבור כארי, תחלה לעשות רצון קוני שבשמים, ואחרי כן למלאות חפצך ולעבוד עבודתך, בכל אשר אוכל לחשוב שהוא כבודך וכבוד חכמתך, ואליך לצוות ואלי לשמור ולעשות ודי בזה.

ואחרי כן אודיעך כי הנני גר בעיר פורלא וביקר בל אלין, ובשבתי פה אינני יודע מן הענינים המתחדשים בעולם היהודים אלא במקרה, בסור הנה לעתים רחוקות קצת אנשים שיאמרו לי כך וכך נתחדש אצל היהודים בעולם ובמקום פלוני. וזה עתה ימים רבים ששמעתי שבא בפיררא אחד מאשכנז שמו שלמה פטיט, ועבר על עכו. ואז לא נודעו מהלכיו ועקבותיו, אך עתה מקרוב נודע כי עיקר עקבותיו והליכותיו היה להלחם בה' ובמשה עבדו, וכי הוא נושא עמו כלי חרש מלאי טומאה מתוכם כלומר שהחתים אגרות מצד חכמי אשכנז דוברות סרה על דברי רבינו משה ובפרט על מורה הנבוכים, כדי לגזור על בעורו, ובשמעי ספקתי כף על כף, על שלא ידעתי מדי עברו באלה הגלילות, שאלו ידעתי, הייתי פונה מכל עסקי ורץ אחריו עד אנקונה, ולא היה נפרד ממני לעולם עד הביאי אותו בכור המצרף לפני חכמי ישראל וחכמי הגוים, לדעת את מינות ואת הכפירות שמצא בהם הוא וחבריו עדי שקר, והייתי מסדר בכל כחי בעור גופו ואגרותיו לעיני השמש בבעור חמץ:.. עוד שמעתי כי באלה אגרות נדה והחרים וגרה מדון בקהל עכו, ושם חרב איש באחיו, חרבם תבוא בלבו, והקללה תבוא כמים בקרבו, לכן מפחדתי פן נתפשטו הבליו ושקריו גם שם בקהל רומי, ושמא נטתה שום כת סכלות אחריו, אמרתי אל לבי להזהירך ולהשכילך, השמר לך ושמור נפשך מהצטרף עם קשר רשעים, ואם יפתוך חטאים אל תאבה, ואל תשא לו פנים, ואפילו אם יהיה מן הנקראים רבנים בפי ההמון, תקרא אליו רב החובל, ובכן תזכה ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואנשים, ואל תחוש לחן התישים…..

ואם אתה מסתפק בשום דבר מספריו ובפרט במורה תכתוב אלי כל ספיקותיך באר היטיב ואני כיד ה' הטובה עלי, אתיר לך את כלם ואפרש לך הסתומות, כי תהלה לאל חי, אני אומר באמת ולא כמתפאר אלא כמשבח את יוצרי אשר חנני בזה, שאין היום בישראל איש שידע כל סתרי המורה ושרשיו וענפיו יותר ממני. ובפרט החלק השני והשלישי שהם עיקר המורה וכל כוונותיו מבוארים אצלי. וזה בעבור שהספרים שהם שרשיו ויסודותיו כלומר ספרי חכמת הטבע וחכמת האלהית ידועים אלי, הם ופירושיהם מפי רב מובהק ואני לכבוד רבינו שמתי אל לבי זה ימים לחקור על כל המקומות שאפשר למתפקר לטעון עליו שקר, וקבצתי כל נפזרים והסירותי כל הספיקות הנופלים עליהם ובארתי כל תעלומים…

ודע אחי כי בע“ה ית' הנני מעותד לשלוח אגרות גדולות בשנה זו אל נכד רבינו ואל חכמי מצרים ואל קציני קהלות בבל למען העיר את רוחם ולבבם לערוך מלחמה נגד חכמי אשכנז וצרפת החולקים על דברי רבינו, ושלא ישאו על פניהם עוד מסוה הבושה הזאת נשאו זה ששים שנה ויותר, ואזכיר להם דברי עונות הראשונים והחוצפות אשר התחצפו אותם החכמים בשם וסכלים בפועל, ע”ד רבינו מימי עולם ושנים קדמוניות, ואתן עצתי שיעשו קבוץ בעיר אלכסנדריאה אשר על על שפת הים ושם יעשו הועד, ומשם ישלחו שלוחים נכבדים, וחכמים באגרותיהם אל קהלות אשכנז וצרפת, ויועידום למשפט בזמן פלוני בחדש פלוני ובמקום פלוני בווינציאה או במרסילייא או בגינואה לבוא להראות את כחם ואת טענותיהם, מדוע בזו ספרי רבינו ומה מצאו בהן עול, והיה אם יהיו טענותיהם עליו אמיתיות, יהי מה ויגנזו, ואם ימצאו טענות פסולות ושקרות יקבלו עליהם את הדין כאשר יגזרו חכמי ארץ מצרים ובבל, על מה שעשו המה ואבותיהם, וחכמי בבל יהיו המכריעים בדבר זה, כי להם דבר המשפט על כל חכמי ישראל וכולם כפופים להם מדין תורה…

והיה אם שמוע ישמעו לי הנה מועד שמחה וששון אל כל אוהבי דברי רבינו, ואני הקטן הנבזה אצטרף עמהם אם אהיה ראוי לכך בעיניהם, וידעתי באמת כי כל אותן הסכלים יפלו בנופלים, בהבל יבואו ובהבל ילכו ובחשך שמם יכוסה, ואני בוטח ברחמי הנותן לאדם לשון למודים כי אנכי לבדי אלכוד להם כל המעברות ואתן הזָמָם בפיהם והחָטָם באפם, כל שכן בהיות שם כל גאון יעקב, וכל כבוד חכמת ישראל, שאז יפיגו טעמם ויהיו כאבן דומם, ודברי רבינו ישארו על מכונם ומבוקשם, ואם ח"ו יתרשלו בדבר ולא ישגיחו לטרוח בכך, הנה אני כבר התנצלתי ועשיתי את שלי, ואין לנפש רבינו עלי תרעומות אלא עליהם, וקהלותיו וקרוביו אשר בארץ מצרים ישאו עונם ומשחתם בהם, ובושה תכסה פניהם. ודי בזה ואתה אדוני ואחי מזה בן מזה וחזה שדי יהוה. אמר הלל החסר מארץ נוד.

[23]

על דבר המחלוקת שהיתה בין מהר“ר מתתיהו בן יוחנן ובין הר”ר ישעיה ב"ר אבא מרי.

בהרחיב ה' את פזורי הגולה ונתן להם במלכות צרפת פליטה ושארית, וגמלם ברחמיו וברוב חסדיו, ולהחיות אם רב שלח לפניהם איש האלהים חטר מגזע חכמה ותורה, ונצר משרשי ענוה וקדושה, אבן בחן פנת יקרת הוא האבן הראשה מוהר“ר מתתיהו נ”ע בן האדם הגדול פאר החכמים עטרת זקנים מופלא בסנהדרין וכו' הוא מהר“ר יוסף ב”ר יוחנן נ“ע. ומהר”ר מתתינו הנזכר הכין את לבבו ללמוד וללמד בארץ ההיא חק ומשפט, וקבע שם ישיבות, והרביץ תורה ברבים, והרבה גבולו בתלמידים וכו' ויצאו מלפניו הרבה רבנים תופשי ישיבה כי סמך ידו והאציל מהודו עליהם, וחברים מקשיבים לנים בנמקה ש הלכה אין מספר, ובזכות הרחמן ובזכות אבותיו שסייעוהו, מצא חן בעיני המלך, ובאהבתו אותו היו כל היהודים היושבים בארץ, משמרת אתו היה להם חומה צנה וסוחרה, וכל קהלות המלכות ההיא בראותם טוב פעולותיו ויושר מעשיו, תורה וגדולה במקום אחד, וכי בגללו היה להם שלום ושקט בארץ קבלוהו עליהם לשר ושופט רב ודיין לבל ימרו את דברו, וכל היוצא מפיו יעשו במשפט בין איש ובין אחיו ולהורות את בני ישראל, וכל מעשיהם נחתכים על פיו, וגם המלך שמו אדון עליהם ומושל בכל משפטיהם, וכל ימי חייו נהג רבנותו ונשיאתו ברמים במלכות ההיא, ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. אחר כן גדל הענש ובעון הדור נתבקש בישיבה של מעלה מהר“ר מתתיה הנזכר תנצב”ה. וקהלות המלכות ההיא כי ראו נעדר מהם מנהיגם וקברניטם, ולעזרת בצרות היה מבטם, מנו תחתיו בנו מהר“ר יוחנן נר”ו יען ראוהו ממלא מקום אבותיו בתורה וביראת חטא, וגם כי אביו בעוד בחיים חיתו סמך אותו ברב יורה יורה ידין ידין, ונתן לו רשות לתפוש ישיבה וכן עשה נפרד מאביו וילך אל עיר אחרת וקבע שם ישיבה כמה שנים.

ומעת נעדר מהר“ר מתתיה נ”ע ועד עתה שהם כחמש שנים הלך מהר“ר יוחנן בדרכי אביו, יושב בישיבה ומורה הוראה ודן את הדין בכל המלכות ההיא מטעם המלך והקהלות שקבלוהו עליהם, ולא היה אדם שערער בדבר, וגם הרביץ שם תורה והרבה תלמידים, ויצאו מלפניו מתלמידיו שלשה רבנים ומורי הוראה בישראל אשר סמכם הוא ברבנים כמנהג צרפת ואשכנז שהרבנים סומכים את תלמידיהם וכו‘, ועתה עלה אריה מסבכו וכו’ ארי שבחבורה וכו' הוא מהר”ר ישעיה נר“ו ובסבת מחלוקת שהיתה בינו ובין מהר”ר יוחנן נסע ממקומו שרות שבוייא, וילך אל אשכנז אל הנשר הגדול גדול הכנפים מלא התורה אשר לו החכמה הוא מהר“ם הלוי נר”ו ויפק חרון מאתו וגזרת נדוי שתהיה ממשלתו על כל ממלכות צרפת, ושום רב אשר יקום לתפוש ישיבה בצרפת בלי רשות הר“ר ישעיה יהיו כל הגטין והחליצות שיעשו לפניו פסולים וכו‘. ותגעש ותרעש הארץ לגזרה היוצאת ותהי לחרדת אלהים וכו’ איך יצא דבר כזה מלפני מהר”ם הלוי ליטול שררה ולגזור בארץ לא לו, ואף כי הוא מופלג בחכמה מופלג בזקנה אין לו לגזור במלכות צרפת בלתי רשות קהלות המלכות ההיא או רשות החכמים והרבנים שבמלכות ההיא, ואף אם ראה כי יש אתו און ויכלת אילות וממשלת לגזור על כל תפוצות הגולה, איך נתן הממשלה להר“ר ישעיה על מלכות צרפת אשר גם הוא מחוץ למלכות ההוא מושבו וכו' וכל שכן כי יש במלכות צרפת חכמים ורבנים וביחוד מהר”ר יוחנן אשר ירש מאביו מהר“ר מתתיהו השררה ההיא במלכות ההיא בהורמנא דמלכא וברצון הקהלות, וגם שהוא ראוי לה מצד תורתו ומצד מעשיו, על דא ודאי בכו במרה יצעקו חוצה ולקצות הארץ ישמיעו קולם, וישאלו לנתיבות עולם וליודע דת ודין על כל נעלם, תורה יבקשו מפיהם: אם חובה על קהלות מלכות צרפת כלליה ופרטיה לחוש לגזרת מורינו הר”ם הלוי ולנהוג על פיה, או אם אין להם לחוש לה כלל? וכו', ובתוך החכמים הנשאלים על זה נקרא נקראתי גם אני, ואם אינני מכת החכמים ויראתי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים בין שתי מחלוקת גדולות פן ירוצו את גלגלתי, אבל להפצר החבר הותיק הר“ר יהודא ב”ר אליעזר הבא ממרחק על זה לא יכולתי להשיבו ריקם, אף כי ראיתי שיש בשתיקה קצת חלול השם בהרבות קטיגוריא בין תלמידי חכמים ובערה בם אש המחלוקת ואין מכבה, ולזה קטן כמוני הבא לכבות שומעים לו ואין מזיחים אותו ומעתה אומר מה שנראה בעיני ולא אשא פנים כי אם לאמת שהוא אהובנו יותר מן הכל…

¹

על משכבי בלילות ההשגה, נפלה עלי תרדמת הדאגה, ולבני עליה המתמעטים דלפה עיני מתוגה, ולא נתנה לה פוגה, והנה לפני מגלה בשושנים סוגה, בשרד השכל מתוארת ובמחוגה, במכתבה שחורה, ובעניניה נאוה נוה ומעונגה, אין בדרכיה מכשול, ולא בים עמקיה נחשול ולא בדבריה משוגה, בכל קוץ וקוץ תלי תלים, בשמים נוזלים ובכל שטה ושטה ערוגה היולדה ועל תלה מעמידה, הוא המוציאה והוא המביאה ובידו אלי נהוגה, ראיתי את האיש, וגם הוא בן חיל, רוח ה' נוססה בו כלב האריה לבו, כלביא לו שאגה, הגדלתי השמחה שלמתי נדרי ואזבח זבחי שלמים שלמי חגיגה. ואשתחוה לאל ואברך, ואקרא לפני האיש אברך, ואגש אליו להעביד, על צוארו שמתי רביד, ועטרת זהב בראשו להשתמש בתגא, איש כזה מזה בן מזה, נשרש בארץ רויה מארץ ציה, מקום שממון, הר חרמון טור תלנא. ועתה אשר חשבנו מראשותינו ירד ומהשרידים איש לא שרד, הלבשת (בו) אותו בגדי שרד. מקצווי ספרד, מְרַפֵא מחלתנו מקומם שפלותנו וישׂימֶהָ מפוסגה. תארו כתאר בני המלכים כמראה הנסיכים, מעלתו יין התורה במי מעייני הפלפול ממוזגה, נפשי יצאה בדברו נקשרה בעבותות אהבתה, ובכנפי מעילו אחֲזָה, כל יקר ראתה עיני זולתו בוזה ולגל חמדה לעגה, ולהוות צִמְאָה על אפיקי מי שכלו כאיל ערֵגָה.

ראיתיך אחי, תאריך ימים ונפשך תחי, שפתותיך תטופנה נפת, ובין עיניך טוטפת, בספור שבחים ומהללים ולברך במקהלים חכמי מחוזך המה המשכילים, רַבֵּי תורה, אנשי משרה ובמעשים מְגַבְרִים חילים… כלם מקיימים מצות וחקים, ובדברי סופרים מחזיקים, מחמירים בהם ובדבריהם מדקדקים, אין פרץ ואין יוצאת, אז אמרתי מה נכבד היום יום בשורה מוצאת, ואשאל לאל תחנה, לתת להם תחנה ולהיות לחם אמתו סוחרה וצנה, וישים לאוהבי תורתו שלום רב וישע יקרב.

ואשר על רגלי העמדתני, ובמושב זקנים הושבתני, להשיב לשאלות שׁאלתַנִי, ואם ידעתי כי שְאלותיך הם, לא אֹמַר: חצי תשובות, אבל אֹמַר: תשובות שלימות בריאות וטובות, הַשָׂגת חכמים הִשַׂגְתָ, ולחקור במחקרם הפלגת, על הרי הראיות כמוך כמוהם דלגת…. וכי על מדותיך הפרזת במה אשר בדבריך רמזת להודיע בעולם טבעי ולהיות בכל הארץ שמעי, נמטי לך אפריון, כי אמרת ללבוש צדקה כשריון, ותעט קנאה כמעיל, על העושים כונים לא לעזר ולא להועיל… אבל אני לא לכך נתכונתי, לא רמו עיני ובגדולות לא הלכתי, מעשי יקרבוני ולאוהבי האמת יאהיבוני. איני כאילן סקר, מפרי מאכל הורק, וקולו למרחוק נשמע לבלי חק. בשבת ישבתי, ותורתו מה אהבתי, ונטעתי לי עץ כל פרי והיה למאכל ליושבים לפני ה' לאתיאל ואוכל, חלילה לי ללכת אחרי הבחורים, ברעה מתגרים, על שכניהם מתגברים, קולם נשמע מאילת… מהם ומהמונם אין תועלת, כנהר חדקל הוא דגלת, גם בזה לא בחר ה' רק להלוך בנחת…

ויהיו מעשי תקפו וגבורתו מוכיחים הוראותיו היוצאים מתורתו ויאמר כמו שיאמר פרת אשר זכר קולו מפי עוברים נכרת, ושואלים אותו בזה מה הסבה, והוא משיבם די לי כי במעשי, תהלתי בכל הראץ רבה, ולהודיע חכמתכם [חכמתו] לחכמים יודעי העתים רבים וכן שלמים. ואשר באגרתך זכרת ובתאר השלימות אותם תארת, גם תמול גם שלשום זכר מעלתם בשכלי רשמתיו רשום, בכל הארץ יצא קום לתהלה, כי הם השרידים אשר ה' קורא להם באמת הסגולה ומה אני ומה חכמתי מה כחי ומה גבורתי ואם שניתי לא שלשתי, ואם שלשתי לא שמשתי אך את אזנם אעיר כי אם ארבה ואם אצעיר, לא מחריצות או עצלה כי מתת אלהים היא, מפי עליון אמר ותהי.

האמנם כל ימי בין החכמים גדלתי ומלשמש אותם לא נתעצלתי ומצאתי בעצמי על חברי יתרון, עד אשר לא היה לזולתי עמי זכרון, מהם מי שעלי נזרקו בו נבואות, ובילדותי היה מובטח בי להורות בישראל הוראות, ומהם מי שגברה ענוה צדקו באמרו סמוך לפרקו ומעולמנו זה בהסתלקו, מה שאין הפה יכולה לדבר, פן יחשדני שומע כי אני בעיני ראוי חדשים לחדש ושנים לעבר, ובכל זאת עלי דעתי לא זחה ועל פני שמש הכניעה זרחה, ומבית הספר לא משתי, ואם מצאתי לי רב, עדין אותו שמשתי, ואם בחכמות חצוניות הקשיות, מופתיות, עיוניות, שכליות רפואיות, הגיוניות, למודיות, הן כל ראתה עיני גרגיר או אשכול, פלג מלא או טפה, לאכול התוך ולזרוק הקליפה, להיות אמונתי באל ומצותיו מיופה, בנפת האמת מסובי השקר מנופה, ואם ידעתי באמת ועל לבי זאת החותמת כי החכמה הפנימית, אשר אין בה תרמית, ומעלתה על שאר החכמות גדולה, היא חכמת האמת חכמת הקבלה, היא חכמת נביאינו, ובה מתנשאים נשיאינו היא חכמת התורה, אשר מכל סיג טהורה, בה יתקרבו לאל בני אדם היא זיום היא הדרם היא הודם… ושאר החכמות אינם רק שיחות, ואליה המה פתיחות, ואם היא גברת המה שפחות, ודי להם בזה מעלה, ואחרי אשר עד המופת אשר אי אפשר להכחישו מחקרם עלה, האמנם נהגנו בעצמנו בלמודם היתר להשיב לאפיקורס עושה תורתו פלסתר, כי התורה להודיענו תעלומות רמות בלי מופת תחיש, אך המופת ל תכחיש, והאמת הברור כי העוזב דרכיה עונו צרור. ופני המחרפים במצותיה קבצו פארור, לא יועילו החכמות רק ללטוש המחשבה הם סבה, אך היא במצותיה היא המביאה לחיי העולם הבא, ובזה על כל זולתה מדתה מרובה.

כה דברי המתאבק בעפר רגלי המשכילים בחבה מעתיר לאל עילום, יפרוש עליהם סוכת שלום,

שמעון בה“ר צמח ז”ל.

למועד הזה בשנה האחרת, ראשי ראשי, נשוא פנים הוא הראש יצ"ו הגיעתני אגרת שלומך, ושמעה אזני ותבן לה את כל התרגזך בתוך עם טמא שפתים, תואנה הם מבקשים להתעולל עלילות ברשע להתגולל עליך ולהתנפל עליך לשלול שלל ולבוז בז על לא חמס בכפיך, וכי ראיתי חמס וריב בעיר ההיא מקום המשפט, כי אראה כי אזלת יד המשקל והמשורה ותהי האמת נעדרת, נבהלתי מראות כי שמעתי ותרגז בטני, בהתאסף ראשי עם נגדך סאון סואן ברעש להטות משפט גבר ירא ה' וסר מרע כמוך, לענות אדם בריבו איש לבצעו בוצע בצע, נעויתי משמוע דאגתי מנהמת לבי, להיות היהודים עתידים בכל המקום אשר תדרוך כף רגליהם לבוא בנקרת הצרות ובנקיקי המצוקות, להיות כל איש צורר משתרר גם השתרר עליהם ועל זרעם. כי הרשע מכתיר את הצדיק אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, על כן יצא משפט מעוקל, והנוגשים אצים שמו זהב כסלם לקחת אותנו לעבדים, לתת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים.

מסתכל הוית ההולכים בתורת ה' החרדים אל דברו, עוברי בעמק הבכא מרוח סועה וסער, נפשם מחלה ונועה, האנשים האלה שלמים הם אתנו, ה' עליהם יראה, המה יבואו אל מקדשו, המה יקרוב אליו ועליהם תבוא ברכת טוב, גם אתה כאחד מהם ירא ה' במצותיו חפץ מאד, תמים אתה בדרכך גם כי תלך בגיא צלמות, עמל וכעס תביט, בכל אשר תעמול תחת השמש על ה' ועל משיחו. שכרך הרבה מאד, ותחת הנחשת אשר לקחו מאתך זהב וכסף יבוא. ברכת ה' היא תעשיר ותחת און אשר עשו נגדך שעמלת בו ששון ושמחה ישיגוך צדק לפניך יהלך לאור באור החיים, באור פני מלך, וזורעי עמל יקצרוהו.

גם אני לא אחשוך פי, הואלתי לדבר אל אדוני על דברת בני האדם, את עמלנו ואת לחצנו, מנהיגי הקהל הזה שוכני סנה התלאות כמטרה לחץ, הט אזנך ושמע, שומע אל אביונים, התלאה אשר מצא עם ה‘…. קהלת ארזילה ממלכות ישמעאלים. פקח עיניך, פוקח עורים נשיא אלהים, והאזינה עדי ושמע, ראה עניי ועמלי יום ולילה רבים עמל ואון, לא שלותי ולא שקטתי זה ששה חדשים הנה אדונינו המלך יאריך ה’ ימיו על ממלכתו, עמד וימודד ארץ המון עמים רבים, נשא נס לגוים, ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבואו ויקבוץ אניות הים ומלחיה. כל תופשי משוט כל חובל ויעבור ארץ אפריקאה, לרשת משכנות לא לו ויחן שם על עיר ארזילה עיר מלוכה רבתי בגוים ויורה שם חץ וישפוך עליה סוללה, ואיש לא עמד בפניהם ויעלו העם העירה אִיש נגדו וילכדו את העיר, ואת הכל שללו, כסף וזהב אשר עמהם משה עד שלמה בזזו להם, אם כי המלך והקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות בביזה לא שלחו את ידם, ראה ויתר גוים לעשות כרצון איש ואיש, ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה, עשרת אלפים במכסת נפשות, אשר למות למות ואשר לשבי לשבי, אחרי כן לקח לו מדינת טאנגיר שרתי במדינות מפחדו תרעש הארץ, ועם היות קהל היהודים האומללים היושבים בארזילה מפוזר ומפורד בתוך העיר מזה אחד ומזה אחד, ורבים היו חללי חרב מבני קדר אשר הלכו שבי לפני צר, הנה בחמלת ה' הפלא חסיד לו ממכון שבתו השגיח על גוזליו ורחף, ומבני ישראל אל מת אחד… ויהי כל נפש יוצאי העיר בשביה נער וזקן בנות ציון ואנשים מבני ישראל, חמשים ומאתים העטופים ברעב ובצמא בעירם ובחסר כל, וכי ראינו בני ציון היקרים עם אלהי אברהם המסולאים מפז לעבדים ולשפחות נמכרו בכור עוני וברזל באה נפשם, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל מלאכה נמבזה….. הסכמנו יחידי הקהל, לקרוא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח, ולתת כופר נפשם מכספנו וזהבנו אם מעט ואם הרבה.

ולי אני עבדך עם יתר המנהיגים צדיקים וטובים ממני הרימו מתוך העדה שנים עשר נשיאים כמספר שבטי ישראל לעשות מעשה הצדקה להוציא ממסגר אסיר, וישלחו אותי ואיש אחד מהמנהיגים מעיר אל עיר אנשים תמיד עוברים בארץ להוציא את בני ישראל ממצרים לתת פדיון נפשם, וכה אמרו אלינו השרידים ברוח נדיבה הרבו עלינו מאד מוהר ומתן, ואתם כתבו על היהודים האלה כטוב בעיניכם להוציא כל איש ואשה מיד עושקו, עני ואביון מגוזלו לא תשאר פרסה, וכסף משנה קחו בידכם והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בכסף יגאלו.

שנינו אנחנו בדרך נחנו ה' על דבר כבוד שמו ויתן אותנו לרחמים לפני כל שוביהם, ובכסף מלא בימים או עשור פדינו מאה וחמישים איש, גם פה העירה ובשאר המדינות הן רבים עתה עם הארץ פדויי ה' על ידינו, כיד ה' הטובה עלינו מאתים ועשרים נפשות, ויקר פדיון נפשם, עשרת אלפים כפולות זהב… ויען וביען העניים המרודים האלה לא נדבק בידם מאומה מן החרם, ערום הלכו מבלי לבוש, ואין להם לאכול, וכלם גוי אשר לא תשמע לשונו, הוצרכנו לבקש מפה ומפה איש ואשתו הבנות בנותיו, והבנים בניו, להושיב כל יחידים ביתה להשיב לב אבות על בנים, ולעשות להם בתים וכלים מכלים שונים ובגד ללבוש, ולתת לפניהם דבר יום ביומו בר ולחם וככה יהיה שנתים ימים עד אשר ידעו משפט (אלהי?) [עם] הארץ ואף בניהם ילמדו שפה אחת ודברים אחדים מעם לועז.

והלילה הזה ליל שמורים הוא כולם בחצריהם ובטירותם, יודו לה' כי טוב יחד ישאו קולם ויריעו כל בני אלהים, עבדים היינו זה ימים מועטים ויוצאנו ה' אלהים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. ועתה הננו אנחנו ככל המון ישראל בני חורין, מוציא אסירים בכושרות יוציא מכור הברזל העניים והאביונים הנשארים מהם בשבי והמה כשלשים איש ה' צבאות יגן עליהם והנה לא נפדו עד הנה כי נפלו ביד אדונים קשים…. הלכו בדרך רחוקה מעבר לים ואינם פה עמנו היום והיה כבואם בא יבא ולא יאחר פדותם בע"ה המוציא אותם מתחת סבלות מצרים, יבא נפוצות יהודה יקבץ ממוצא וממערב, ולא ישמע עוד חמס בארצנו שוד ושבר בגבולנו ולא יתן המשחית לבוא אל בתנו לנגוף.

הן אלה קצות הדברים היו עלי לטורח, טרחם ומשאם כל היום וכל הלילה לא יחשו ומה שמץ דבר הגדתי לפניך, יודע דעת עליון! סוף דבר בכל ממלכות הארץ הלזו לא שמענו ולא האזננו, עין לא ראתה עם רב מישראל כזה עבד עבדים יהיה ביום שבות זרים חילו ונשים רבות מיהודה כאלה שבויות חרב. ועל כן כל השומע בשם ישראל יכנה תצלינה שתי אזניו, ספקו כפים ויניעו ראשם, יהי שם ה' מבורך! —

גדול העצה ירא אלהים! הנה אדונינו המלך ישמח בה', שולח אל מעלת האפיפיור מלאכים לפקוד לבוא להשתחות לו לשמו ועפר רגליו ילחכו כפעם בפעם בהמשח הגדול, שישתחוו לו כל מלאכים. ומלאכיו המה השר מאד נעלה לופו די אלמידה והחכם עיניו בראשו איש טוב זה הדוקטור גואן שיזירה, המוביל כתבי אליך, והמה רואי פני המלך הקרובים אליו, ויען הדוקטור בטוב לבבו, בין דין לדין בין נגע לנגע דובר שלום לכל זרענו תמיד ידרוש שלומם וטובתם כי יש לאל ידו, נפלאתה אהבתו אלי אענדו עטרת לי, ובעבור שיהיה שם לפה הוא ידבר אל האפיפיור, חלינו פניו שידבר בעניני הקהלות, ישמרם שומר ישראל ויוכיח לפניו על פי התורה לתת את שאלתנו ובקשתנו, והיה בעבור כבודו גזר אמר וידר נדר לדבר טוב על ישראל, וצרור שאלותיו ובקשתינו לקח בידו להיות לו לזכרון. אם נא מצאתי חן בעיניך אדוני, דבר נא באזני האנשים האלה, מדברך נאוה דברי שלום ואמת, ואמרת שמכנף הארץ זמירות שמעת שיר למעלות למלך אדונינו והיותו עושה משפט וצדקה לכל עמו, אוהב את היהודים, מלך במשפט יעמיד ארץ, ובשכר מצוה זו כל גוים יעבדוהו יהיה שמו לעולם, וירד מים עד ים ותנשא מלכותו למען ידעו כי יש אלהים בישראל ויש אתנו יודע עד מה, ובכל מקום אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת מבני ישראל המה. ולדוקטור לבדו אתה תדבר דברים טובים דברים נחומים ישא מדברותיך חן וכבוד כי הוא רוחי ונשמתי אוהב טהר לב גדול ליהודים, ואשר ידרוש מאתך תהלתי אותה אבקש שבטובתך תנחהו, תעשה לו עזר כנגדו, האם אין עזרתי בי? ועשית עמדי חסד ואמת והוא יגיד לך בסתר את בקשתנו אשר אתו ואת הקורות אותנו ואיש אל ידע בכל אלה.

רב העליליה! אתה צוית פקודיך שאשלח לכבודך פירוש הכתובים לרד“ק זלה”ה והצגתי לפניך עטרת זקנים אשר עשיתי, ופירוש ספר אלה הדברים אשר אני עושה, והנה לבד זה מצאתי מפירושי הכתובים מלבד ספר תהלות אשר הוא אצלכם וכו' ופירוש ספר אלה הדברים לא נשלם עדנה בסבת שבתי הבית מעט, ומסעי יסערו להפיצני מדלתות העיון ולא יכולתי, והיה בהניח ה' לי, לא אתן שנת לעיני עד הקימו ועד עשותו, ואביא את אשמי לאדוני, וכל הדבר הקשה יעלה על מזבחך לרצון לכפר עליו וסמכת את ידך עליו. והנה מאמר עטרת זקנים הלא מצער הוא… אבל מה אעשה ותשורה אין להביא מיגיע כפי לפניך איש האלהים, על כן קדמתי לשלוח לך תשורה המאמר הקטן, עיניך תחזינה משרים.. וממנו תראה הדרך אשר באתי בו בפירוש התורה, האם אני הולך בדרך כל הארץ או הייתי עוקש דרכים. ואולי הגיון לבי לפניך לא הדריכוהו בני שחץ ימצא חן בעיני אדוני. והספר הזה מנחה היא שלוחה לאדוני קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, עמך ישב במקום אשר יבחר אדוני, המדרש הוא העקר, עוד כל ימי הארץ, למען תזכור עבדך בן אמתך, השולח אמרתו ארץ מרחקים הי אהבתי את אדוני, והנה הבאתי את פרי ראשית האדמה אשר נתן לי ה'.

אדוני צדק! בוחן לבות וכליות יודע, הן בָנַי עצם מעצמי ובשר מבשרי ישרתונך, והאשה אשר הוכיח ה' לעבדך ליצחק היא גם היא אמרה: אחי! האלהים אנה לידך ספר ולשון כשרים מעשה אצבעותך להקריב קרבן לאדוני לקשר מעדנות אהבתו, למה יגרע שמי מדלתי ביתו בית ועד לחכמים, אלהים יכוננהו עליון לבלתי הקרב קרבן לאדוני במועדו מנחת זכרון, ויען לא ידעתי ספר הנה נא לי נערה בתולה שחורה היא ונאוה, והיא שפחה מלומדת לעבוד, דברה לשונה בחכה כאחד ממנו אקריבה נא אותה אל הגבירה אשתו כגפן פוריה בירכתי ביתה, תזכור אהבתי אהבת נשים לפני מעלתו כאשר בא זכרך אל פני האדון! ואשמע בקולה, והנה הדוקטור גבירי יוליכה לכבודך כי היתה נאמנת בביתו כל הימים והלכה עמו כאשר היתה באמונה אתו.

הבן יקיר לך מבני הנביאים בנך בכורך, שמי בקרבו ר' יצחק י"א, ברך ה' חילו, הרבה עליו מהר פקודותיו שבע שמחות את פניו, מפיל אני תחנתי לפני המלך ה' יאר פניו אליך ויחונך, חנון יחנך לקול זעקך רוח חן ותחנונים, כנפשך ונפש עמל זרזיר מתנים ירוץ אל המערכה לעִבוד עבודתך, לבי רודה ורוצה את אבניך, וכי ירחק ממך ענוש יענש לחזות בנעם אדוני ולבקר בהיכלו כלו אומר כבוד.

כותב בפרשת ה' נראה אליכם שנת לר"ב תרבה נחלתו. יצחק בן לאדוני דון יהודה אבארבאנאל זלה"ה בלישבונה.

לעץ שתול על פלגי החכמות ומתערה כאזרח, הלא הוא החכם הכולל במוהר"ר זרח, צדיק כתמר יפרח.

אחוז בחבלי הבלי יושבי חלד, בין שיחים נוהק וגועה, תחת חרול יסופח ולתענוגי בני אדם לא לבי הלך, יברח כצבי נדמה וכנשר ידאה ואני בתוך הגולה, אויה לי כי גרתי משך עם אהלי קדר בקצה ארץ ליווניאה ירכתי צפון, הרחק מאד מאדם העיר אשכבה לוהטים ולחיי למורטים, השברתי קדרתי, דוה לבב ונכאה, כושל ברבים נעקש דרכים שודד בצהרים, בין תנור וכירים כי יתחמם, ועל כנף שקוצים משומם, כעצל טומן יד בצלחת להשיבה אל פיו נלאה, ילדִי הזמן סבוי סבבוני, כטיט חוצות ידקוני ירקיעוני, וירעצו וירוצצו סעיפי ועמודי שמי רעיוני ירופפו נמו שנתם פקו פלילה שגו ברואה, נבהל לתמורות הימים כתנים בימים, מתהולל באימים, ובולס שקמים, מלקט אורות, לוחך עפרות מורדף בלי חשך ממזרות, כנמר על דרך אשור אם אראה אור כי יהל מחריש משתאה.

ואשא עיני ואראה והנה שתי מגלות ועל ראשן גולות, כמראה זהר כעין החשמלות, בקנה אחד עולות בסופה ובסערה דרכו ודרך לחזיז קולות, ספירים מעולפות וברוח אלהים מרחפות על פני רפידתן זהב וכסף וחן רצופות, בפתחי עמדתי מרעיד ואשתומם על המראה, כי אלהים ראיתי עולים, אור גדול במושבותי בנות מלכים ביקרותי הבתולות היפות ולהן כנפים ככנפי החסידה כבני רשף יגביהו עוף כצפרים עפות…. וכנפיהם לארבע רוחות פרושות אבני נזר מתנוססות, עש כסיל וכימה מכסות, אצות רצות ולא חשות הוד והדר לבושות, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, כלהט החרב המהפכת והכרובים, פלצות בעתתני לא ידעתי נפשי שמתני, שמה החזיקתני, זחלתי ואירא תסמר שערת בשרי כעין הקרח הנורא… ואפול על פני ואחבא בחגוי הסלע נאלמתי דומיה ותהי עלי סתרה.

והנה מגלה שלישיה תעור קשתה עריה ותאמר הך הכפתור וירעשו הספים, והיתה… מעוררת רעיוני הנרפים והגיוני לבי העטופים, ולא שוה לי עד כי ברשת המליצה נלכדה רגלי, כמו רועה אוילי, כי בין שורותם יצהירו ממזרח יאירו, יעירוני ויעוררוני, באהבה ואחות שלום דודים הרווני, ושביבי אִשָׁם (שאבוני) סבוני שאפוני, והעינים אשר הפחידוני המה הרהיבוני. והנה תסובינה אלומותיהם ותשתחוינה. השבעתי אתכן בנות ירושלים תור ויונה חנה ופנינה מה תבקשנה מי אלה־כעב תעופינה אשר באחו תרעינה וכדבורים תעשינה. ותאמרנה: איש מִשְׁרִי אשר מראהו עירא היאירי, שלחנו אליך, למשש ולראות כל בית כליך, ואת כל אשר נמצא באוצרות היכלך, יהי שלום בחילך. ותכהינה עיני מראות במראות הצובאות, ונפשי יצאה בדברן עמי ואהי משמים בתוכן. אשכול הכפר הנותן אמרי שפר, למי שיג ושיח יביע אף יצריח, למי נשמת חיים תפיח? הלמתים תעשה פלא? חרוץ עלי טיט תרפד? תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד? ואנכי איש שחוח רמה וגוש עפר, רקמתי בתחתיות ארץ, והזמן פָּרַץ עלי פָּרץ ונפשי שכונה בעלית עיר קטנה וביציע התחתונה והתנודדה כמלונה, ואיך תשאני על כנפי נשרים, ותביאני הר קדשך אל הר המור ואל גבעת הלבונה? אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה? איך נפלת משמים הילל בן שחר כי תכלול עלי מכלולים..? ועל עיר קטנה בנית מצודים גדולים? ובחרשים בירניות וּמגדלים? וסלעים מחסה לשפנים שמת כהרים הגדולים ליעלים? הכרע הכרעתני ותלעג ואין מכלים!… כי תהלותיך עברו ראשי, הפעם יזבלני אישי, דבקה לעפר נפשי. והשירים השלוחים אלי הרימו עטרתי, הסירו את מעילי נשאו את רדידי מעלי, העטית עלי בושהּ סלה, כי האמרתני ורוממתני על כל ברכה ותהלה וראיתני תור האדם המעלה, ותשים כליל על מזבחי ומזבחי קטון מהכיל את העולה….. ואם רוממות אל בגרונך ואין כל דבר נעלם מנגד עיניך, איש לא נעדר כלם יכתבו בנאדך הלא בספרתך, ארזים לא עממוך וארוזים במרכולתך יהיו נא לראשי אבות מטותיך, זרע ברוכי ה' המה, והעטרות תהיינה לחלם ולטוביה ולידעיה, ולחן בן צפניה, לזכרון בהיכל ה'….. הסר מעלי המון שיריך למען שורריך, וצוף דבש אמרי נעם יערך הביאהו המלך הדרך, אל תחשוף יערך ולא יכנף עוד מורך. כי איש לפי מהללו, ומשלוח מנות לאין נכון לו, לנצח יאבד בגללו, והיו כלא היו, כי לא לו.

כי קול שופר שמעת נפשי מנהמת כיונה מעלבונה לאמר מה יקחך לבך ומה לך איפה כי עלית כלך לגגות, כי תבהל את תמרוקי ותקשר את מעדני? שויתני כתבור בהרים הר אלהים זה סיני, והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה'? מה בצע כי תרבד לסרוחים על ערשותם מרבדים, כפרים עם נרדים, ותלבישני בגדי מחלצות וחמודות כאנשי מדות כאלו היו לי בחכמה עשר ידות, ואלה הבגדים מדי שאולים הם ולא יאותו לגמדים לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, גם כי קרתי ושתיתי מים מן הברכה העליונה, מראש שניר וחרמון מראש אמנה, לא התאבכתי בגאות עשן מיום היותי על ברכי אבי באמנה, קראתי לענוה קרית חנה, ברית כרתי עמה, וארשתיה לי באמונה, בחיקי תשכב והיתה לי אילת אהבים, כל עוד שגדלתי והוספתי חכמה לא גבה לבי ולא פניתי אל רהבים, ואף כי לא נכחד גלמי ממני כי ממעונות אריות אני ממשפחת רם… ומעיר גדולה של חכמים וסופרים, לא לזאת רם לבבי לקלקל את השורה לא התיחסתי לבכורה. לא ישבתי כתמר דבורה ולא שמתי באפי קטורה, מתרפס ברצי כסף שוכב בין שפתים, ישן במעגל בירכתים אֵרָדֵם, ותאבל בעפר רגלי חכמים, אוקיר אנוש מפז ואדם לוּמַד מכל אדם, אף כי מגן גבורהו מאדם.

ואני בטבעי אוהב הקבוץ המדיני, נוהג צאני אחר המדבר ההמוני, ושם חביון רועה גדיותי, בדרכי עמי אחר פרסום הרעיון בוקר בקרי אחרי הדמיון, זולת הדעות העמוקות אשר נאמר עליהם כבוד אלהים הסתר דבר, עשיתים כבשים ללבושי, והנם טמונים בתוך האהלי תחת מראשותי, אובילם לשרידים אשר ה' קורא לאוהבי אַחַי ורֵעַי שַׁי…..

שמעה אזני ותבן לה נאמנה כי נכספה וגם כלתה נפשך היקרה לירד לעמק החקירה, כנפי יונה נחפה ואברותיה בירקרק חרוץ, כספך בא אלי החרוץ.. לא יכהה ולֹא ירוץ, כגבור לרוץ אורח, וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה השמים ושמי השמים לא יבלבלוך ומלין לצד עילאה תמלל, ובין כוכבים תשים קנך… גרסה נפשך לתאבה, אהבה רבה אהבת החכמה, אשר בשם פלסופיאה בפי חכמים מקדם היתה שומה. ורעיוניך יעלו אבר כנשרים יחפש עולות תמנו חפש מחפש, עברו משכיות לבב אנשי מצותך. כל אוכל למודי, טבעי, ואלהי, תתעב נפשם, עליצותם כמו לאכול עני במסתר, חוקר וסוקר עיניו לנקר, קורץ עין יתן עצבת בלבם יסובו עליו רבם… ואלו לכבוד ה' היו דורשים ולשמור משמרת התורה, לבלתי סור לבבות הלומדים מעיון הגמרא יצאו חלוצים חושים החרשתי…. אלא שאני רואה כי החשך יכסה ארץ, והן רבים עתה עם הארץ שגם כי מלוא רוחב ארצך ישיבות ומדרשים. הלא מצער הוא הלמוד בערך רבוי האישים וכלם כאחש רודפים אחרי המחיה והכלכלה הגשמית, משאות שוא ומדוחים, גם המסולתים שבהם השוקדים על דלתות ה' שערי ציון המצוינים בהלכה, הנה כל מגמתם להיות מלמדים ושופטים או ראשי ישיבה זו רעה חולה, נחלה מכתם להיות היקר לזולל והעיקר לטפל תכלית פעולתם נכריה עבודתם.

וגם אלה ביין שׁגו ובשכר תעו, ובעת הקציר בתקופת השנה המה ראו כן תמהו שהחפצים היקרים שנדמו בעיניהם מרגליות נהפכו בידיהם לזכוכיות, ואחר אשר כלו הזמנים היקרים במסעות לירידים ולמשתאות בעצה נבערה, ולא הבינו לא בחכמה חיצונית ולא בתורה, נעשו צוררים לתבונות, ומכעיסים ונוכלים לומדיהם ומחבלים כרמיהם….

וגם אמנה המכונה בשם חכמה חיצונית בת אבי היא לקח טוב ומתת אלהים החונן שכלנו־אשר בו נתעצם ועמו מקור חיים, באורו נראה אורים… אם ההגיון והנלוים אליו ממלאכת הדקדוק והמליצה והשיר להבין כ"ד הספרים הקדושים שמליצתם צרה ונתיב השיר שבכתובים לא ידעו עיט, ולהשיב למתחבלים כנגדנו… ואם החכמות הלמודיות המגביהי לשבת תכונת הגלגלים לא ידע אנוש ערכם ומצבם האמתי עד היום, וכל איש אשר נשאו לבו יבנה בנינים ויכין סולמות לפי דרכו בתחבולות נפלאות ועצומות אולי יוכל לבוא אל תכונתם וסבת תנועתם, הם המספרים כבוד אל ומראים על מעשה ה' כי נורא הוא. והשכלים הנבדלים ומציאותם, המשפיל לראות חכמת השעור מה רבו מעשה הגיאומיטריאה, הנותנת קצבה לארץ רבה לארכה ולרחבה תעלה לדעת גובה הרקיעים ומדור הכוכבים, תרד בעמקי הים ובמים עזים נתיבה, תמד אשורים במעגליותיה, ולא יבצר ממנה להוציא ארץ ממקומה, כל יקר ראתה עיני בה כי רבים בנים ילדה… ואם חכמת הנגון להבין שעורי הקולות והיחסים הרמוניים, לדת לעוף את יעף דבר הקול בקצה האיים כאשר נרמוז מה שבלבנו על ידי לשונות הגוים, והיא בהיכלי מלך תשכון, בהיות רוח אלהים רעה מבעְתָּם ישביחו על ידי הנגון והזמר גלי מרירותם. אמנם כי תכלית אחרת לחכמות הלמודיות נוסף על כל הטובות הנזכרות והתועליות להרגיל שכלנו לפשוט צורות הדברים מחמרם, היא דרך לחכמת האלהית… ואם חכמת הטבע היא אם כל חי מלפנו ההתחלות והסבות והצורות והאיכויות והסגולות ההוות הד' היסודות שבכללם רפואת הגויות תפרוש כנפיה עד רקיע השמים ובכל הנראה באויר תציע שאול לדעת המחצבים ומבטן מי יצאו המעינות, משוטטת בתבל לדעת תכונת הצמחים והדגים וכו' ותבנית חלקיהם ותועלות אבריהם, ולהורות נתן בלבה להרבות המינים בהרכבת עצמים שונים… ולהפשיט המרכבים הדוממים מצורתם להחיותם… ובכלל־עסקיה וחקירותיה רבו מספר הוא ידיעת הנפש הדברית וכחותיה ופעולותיה כפתוריה ופרחיה. ואם ההתבוננות בכל אחד ואחד מהנמצאים מביאה האדם להכרת הבורא יתעלה ולרומם אדון כל טוב מסבה, כל שכן מבשרנו נחזה אלוה עושנו ולהללו על כי כל משפטיו תהום רבה, ואם חכמת המדות בהלכות הנהגת עצמו וביתו ומדינתו, חיי ראשי זו היא דרך ישרה שיבור לו הרוצה להשלים נשמתו….

לפנים זאת בישראל כל חכמה ותבונה בסיני נתנה למשה היתה למנה, ובימי הנביאים אנשי אמונה מהלכי המאורות נשים באות מאירות, ומליצים ומשוררים ורופאים וטבעיים לרוב בין העבריים, גם חכמת האלהית הקבלה העיונית, הצפור החיה מצאה בית והיתה מסורה ליקירי ירושלים בני עליה, וחכמת הלמודים קן לה והניגון שתה אפרוחיה בין מזבחות ה' צבאות בחצרות אלהינו יפריחו בימי המלך שלמּה. והנה היום בעונותינו ועונות אבותינו כאורך הגלות והדלות נחשבו כוכבי נפשנו רפתה רוחנו ונסרחה חכמתנו, אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע לעשות למלאכת השמים כַוָנים ויסכרו מעינות החכמה וחשכו הרואים בארובות, הלא נכריות נחשבו החכמות בעיניהם, והפרה הלבנה ובושה החמה הלכו חשכים ואין נגה להם,… וכוכבי השמים וכסיליהם בדור הזה מי מנה, זולתי אחד מעיר ויניציאה שר וגדול ליהודים שמו נודע בשערים הרב הכולל במהר“ר שמחה לוצאטו יצ”ו ידע בכל חלקי החכמה הלמודית וכו' ושני לו ממדינת מצרים בעיר אלקהרא הכרתי איש נכבד וחכם גבר הוקם על השר האלוף המוהכ"ר יעקב אסכנדרי איש אשר רוח בו וכו‘, וכבודך השלישי נפלאתה חכמתך בעיני, ויקר תפארת כספך, ולא האמנתי לקול השמועה מארץ מרחק עד שראיתי דבריך, כי לחפור את ארצי הרזה באת ולנסותי בחדות, ולי אינך צריך שמכותלי ביתך ורצפת אגרתך נכר שלך בכל חכמה עשר ידות, וזולתך עם שני שני צנתרות הנזכרים, בי נשבעתי בכל המדינות שהלכתי בערים ובכפרים שמבחר ישראל פזורים, לא ידעתי מבני עמי חוקר ודורש בחכמות הלמודים…. והעדר ידיעתם עשה להם החיל הזה, את החיל הזה שיספרו בגנותם של למודים וחשבו יהי עליהם סתרה על האולת והחסרון… וכי אחפש בנרות בַחורים בְחורים נחבאים וזקניהם הוזים חולמים… ומה נעשה יקר וגדולה לבורא העולם מהנעדרים מכל חכמה ואיה איפה מורא עבודה או תפלה במקום שאין הכרת הפעולה? אכן כל פעל ה’ למעני! חי נשי אם אין אני כאן ובני עליה אשר בכילי, נמצא בכל מלאכתו אשר עשה יגע לריק ולבטלה!! —

וגם אני כמעט נטוי רגלי ורבי חכמתי שכחתי בגלותי וכל ספרי הוני ועשרי, עזבתי בבית אבי, כי במקלי עברתי, תרתי הצי הישוב ולא לקחתי בצאתי ממקומי אפילו שלשה סלי חרי, ומיום שבאתי למדינת פולין אזל הכסף בהשקות בכלי זהב, והאש תוקד בקרבי, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה לדעת דברים יקרים חדשים לבקרים, ככה נתקררה דעתי וחומי חלף ועבר… ואיך אבוא בגבורות ואצא כפעם בפעם ואנער, כי עמי היתה ושלחתיה, וכחי סר מעלי ואיננו עמי כתמול שלשום בחכמה.

ויהי מה מפני שאין מסרבים לגדול שכמותך הנה אנכי בא אליך בעב הענן מרב העסקים הגשמיים המכתירים אותי, והחולים המקוים לישועת ה' ולרחמיו על ידי, והמה שרים וסגנים אשר נעריהם וזקניהם משכימים לפתחי בעגלות ומניעים אותי מעיר לעיר, כבוד והדר יעטרוני בחלק שפתם ובהרבות מתנתם ימשכוני בחבלי אהבתם ולסבתם, אי כבוד! נפסקים העיונים האלהיים ובלים הזמנים היקרים ויפרעו כל עצותי הנכבדות. שהן אמת דעתי היתה לחבר ספרים בלשון העברים כוללים כל למוד ומדע ללמד לבני יהודה קשת ומלחמה ולא יבושו כי ידברו את אויבים בשער בכל תושיה ומזימה. והנה הבלי זמני הרפוני מנוחה ומחשבותי ספו תמו היו לשמה, ואמר הפלוסוף בשמע הטבעי שהחכמה נקנית בישוב ובהשקט כי רבים חללים הפילה הטלטלה, ויצומים כל הרוגי הטרוף… ידעתי אדוני ידעתי אך חכמתי לא עמדה לי לרפאות את המחלה הזאת, ולא מצאתי בכל ספרי תעלתי, צרי לטלטלתי, כי כל עוד היותי על אדמתי צרכי גויתי עלי והחמר העכור שבננו חרפה היא לנו, ישיגוהו מקרים הכרחיים, ומי יחיש עליו חוץ ממני כי אין לו גואל זולתי, אף כי אישון כמוני בלי אח וקרוב כי גר אנכי בארץ לא לי, וכל רואי ומכירי יעידון יגידון כי אם נכנסתי מימי באכסניא כדרך ההולכים למרחקי ארץ כי לא נהניתי ממלחמת מצוה רשות או חובה… תהלה לאל שגמלני, אני מכניס אורחים ותלמידים אוכלים על שולחני, אסיף אאסיף יעקב ההולכים מעיר לעיר נדחים וביתי פתוח לרוחה, פזרתי נתתי לאביונים ולחולי עמי לחמי נתן מימי נאמנים, ואם אין אני לי מי לי?… אפס כי הפלגת רבוי הקנינים הם ממניעי השלימות ששב העבר להיות לרב, ושמירת שלום הצאן כל תכלית הרועה ואין זולתו. ועל זה אמר החכם עושר שמור לבעליו לרעתו, אמנם ההעדר החלוטי מהקנינים הנכבדים המתכותיים, אין ספק יביא האדם לקצר רוח ותלאה וסכלות, וחכמת המסכן בזויה. סוף דבר הכסף יענה את הכל, הוא משפיל אף מרומם, אשרי מלא כפו מהם להיות לו מעיר לעזור להשגת החכמה ואת היותר ירדפהו עד חרמה. ועתה אחר בקשת המחילה, אכנס עם כבודך בדבי עם ותוכחת מגולה, למה לא הלכת אלי מאה או מאתים פרסאות בעגלה, והלא אני עברתי ימים ונהרות ומדברות לראות כל יושבי תבל ושוכני ארץ, בחסרון ממוני ובסגוף גופי, אם כח אבנים כחי? ואלו החכמות אינן נקנות לבד בדמים, אלא באימות מות עצומית האח לבי ובשרי! כמה היינו מרבים ללמוד ולחקור בסתרי תורה והמפרשים והמחברים והייתי מחדד שכלי הנפגם ונרצם במשחזת ספיר אבניך, וכפטיש יפוצץ סלע הייתי מוציא אש דת כל חמדת ישראל בראות פניך והיינו חוזרים לחקור בכל ספרי אפלטון ואריסטוטילוס וכו' וכן בחכמת התכונה ספר האלמגסטי ותלמי וכו' והיינו מעיינים בכוכבים על ידי כלים גדולים ומשם היינו יורדים לארץ לדעת כל פרטי מקומות הישוב וכו' וכל הנכלל בגיאוגרפיא וחכמת עושי מלאכה במים רבים יורדי הים באניות, ומשם בחכמת התחבולות הנעשות במים ובשטים עליהם וכו' ומשם היינו פורשים בים חכמת ההבטה והמראות וכו' והיינו חוקרים באיכות והויות הגיונים וכו' והיינו מעיינים בחכמת הצללים וכו' ובכללות חכמת השיעור וכל המלאכות המיכאניקית האמונות עליה וכו‘, ושם יחדיו נמתיק סוד בחכמת האליקימיאה ועבודת האדמה ובכמה מאה סגולות נפלאות הנמצאות בגשמים וכו’ וברפואות ובמרקחות, ובכלי ואברי האדם והבהמה, צורתם ותועלתם כי מלאך מליץ בינותם ושֶׂכֶל בלתי תועה מנגינתם. ומשם נעלה במעלות בחכמת האלהות והיא תפרד לשני ראשים, קצתם בנויה על החכמה הטבעית בצרוף האמונה וקצתה מקובלת מעולפת ספירים וכו', והנה בשמים עדי בהגיגי לבי יתר ממקומו, ומי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה עמך ותוציאני לרויה, כי לא נתנו דברים אלו להכתב כי אם בלחישה בין הצנועים.. ויפה שעה אחת של דבור פה אל פה מכל יריעות שלמה. ואיך אעלה על ספר כל הצריך להפיק רצונך כרצוני, ואיה סופר באלו הערים אפסי ארץ היודע להעתיק חבורי, ולרשום התמונות כתבניתם והמספרים במתכונתם, ולא יעות דרכו, יעור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים. הלא גליתי לכבודך סבת שהייתי עד היום שמצאתי סופר בחור משכיל מעדת בני מקרא איש מהיר במלאכתו. אמרתי פן דודי בשדי יָלִין, בעברי בבל תאחר ובל תלין. הנני הנני לעבדך, את שכמי נטיתי ומכל עסקי פניתי, ולעשות רצונך חפצתי ומצותך, ולקחתי מלוא קומצי מהזמן יקר הנבראים, ועמך אדוני הסליחה אם אין הקומץ משביע את הארי שכמותך.

¹

ב"ה

אבן פנה. אבן בוחן

קנה בינה. הוצק בו חן

הוא אהובי כלבבי הפילסוף מאגיסטער וואלענטיני ווידריך, ישמרהו האל עד יעמוד מיכאל וינוח בשלום מעתה ועד עולם,

היום הגיעני זהורי אותיות כבודך, ומאד שמחתי בראותי גלילות ידך הנקיה מיוסדת על רצפת בהט ושש אנכי על אמרותיך המאירים כספירים, ומזהירים כזהר הרקיע וששון ושמחה תשמיע, כאשר יופי מכתבך הגיע אלי אני עבדך, ומה אני לפני הודך כי הנחת עלי ידך וכי תדרוש בשלומי, וכי תפקיד את יומי, וכי תשאל על מקומי? ומה מצאת בי, כי תבקש לראות מכתבי ואני נער ובער אין בי מאומה, לא תורה ולא חכמה ומה אדע אשר לא תדע? ונא אדוני אל תשים עלי חטאת בהמנעי את מכתבי עד כה והנה עדי בשמים ממעל כי לא עשיתי זאת במרד ובמעל, והנה עתה בא בעצם היום הזה בזאת השעה ובזו העונה, חשתי ולא התמהמתי להשיב מענה –.

ועתה יגדל נא כח אדני, כאשר דברתי לאמר ואת מוצא שפתי אשמור, והנה לפניך ספר הנותן אמרי שפר יסדו אליהו הבחור המשיב חכמים אחור, אף כי מצער הוא ותחי נפשי בי, ותבוא כמים בקרבי, ותהא מנחתי זאת כמו אצעדה וצמיד לזכרון לפני ה' תמיד, ואכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ונא אל ימנע אדוני הטוב ממני, וישמחני עוד במעשי אצבעותיו ובשושני שפתותיו ואמרותיו הנעימים והתמימים יהיו לי למשיב נפש ולכלכל את שבת"י, כי נועם אמריך הקשבתי ואת דרכי חשבתי ואשיבה חורפי דבר, ידידי חמק עבר וחסדו עלי גבר, וגם אני אהיה כמוך אערכה לעיניך כתבים ערבים בכל עת וזמן אשר יזדמן, ואף גם זאת אעשה לאהבת אדוני כי יבקש ממני לקנות לו איזה ספר (ישלח לי המעות על ידי חלוף לברעסלא כי שם עוברים ושבים בתמידות אנשי עירי אנשי מדות) ואקנה לו את אשר יודיעני וכל אשר תאמר עלי לעשות אעשה בעזרת האל יתברך היחיד ומיוחד, הוא אחד ושמו אחד אקרא לאל עליון גומר עלי, ובזה אתן קנצי למלין עתה הפעם, ישמרך ה' סבל צרה וזעם, ותשקוט שאנן כזית רענן כחפץ איש שלומך הנאמן באהבתך הדורש טובתך כל הימים.

העלישוי יום ג' פעברואר הק' שבתי בן הגאון רבינו מאיר הכהן (ת"ך) – 1660 ולכל חבריך המקשיבים אמריך שלום וישע רב אליהם יקרב.

¹

הן ישבתי אחור ואחר עד עתה לבלתי השמיע בחוץ קולי כי נחבאתי לברוח מרגש מהמון עם, ובצל קורתי בחרתי הסתופף מובלע בין אנשים כי כן נאה וכן יאה לאיש אשר כמוני עפר ואפר רמה ותולעה ומה לננס בין הענקים, אכן כשם שקבלתי שכר על הפרישה כן אקוה שכר על הדרישה לדרוש שלום לעצמי ולאחרים, ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הן לזאת יצאתי היום ממחיצתי מקול מחצצים מעוררי קרב ומלחמה מקצה הארץ ועד קצה הארץ ואבוא היום אל העין, עין משפט חכמת כ“ת אשר השכילני ואשר הורני בעצת תבונה ומוסר צדק, כאשר ע”י הרב הגדול כמוהר“ר שבתי מאריני הגיעוני דברי פיו פי חכם חן, ומלין באמונה אשיבהו לדעת כי יקרו לי ועל ראשי עטרה העליתים כדת וכהלכה ידע כ”ת כי גם מאז לא עלו דברים על לבבי להרעיש הארץ ולהרגיז ממלכות ובאשר חנני ה' שמחתי בתום לבבי בקרב ביתי ואשר היתה מאת ה' נסיבה להוציא הדברים הכמוסים עמדי לא יכולתי לכלוא כי מבלתי היותי בביתי איש עבר עלינו בדק באשר לא ראוי לו וימצא ולא הטמין עד אשר נתגלגלו הדברים כהיום הזה, ועודני מחזיק בתומתי לכסות דברים שכסן עתיק יומין וסוד ה' ליריאיו, לא דרשתי ברבים כאשר חשבו עלי מחשבות אנשים לא תמימי דרך, כי אם אלי יאספו לשמוע בלמודים החרדים לדבר ה‘. הן רק תוכחת מוסר ודברי כבושים אשים לפניהם, ועל המציאות לא תפול מחלוקת כי מעשה הוא, לא עשיתי אותות ולא נתתי מופתים לא גליתי עתידות ואותיות לא הגדתי, ואם ספרים אזנתי ותקנתי כיד ה’ הטובה עלי הלא הם כמוסים עמדי וחתומים באוצרותי, כי רק לשרידים אשר ה' קורא מביני החכמה ומדע נתנו, המה העומדים בסוד ה' ומתלמדים עמדי ללכת בדרכיו. והחכם כמהור“ר משה חאגיז כי קם היום לשטן להעלות חמה ולהבהיר אף, לא ידעתי מה חרה לו כי לולא כהמולתו היתה שתיקתו, עתה לא נודע מזה לעם הארץ דבר, אשר בבוא ספרו לרבני ויניציא ה”י מאז היה ההמון הולך וגדול, ומהתם להבא הגיע כי גם פה לא נשמע ממנו מאומה אף כי הרב משה חאגיז חשבה לרעה ואלהים חשבה לטובה למען עשה כהיום הזה להחיות עם רב אשר נגע אלהים בלבם לבקש את פני ה‘, כאשר מהיום ההוא והלאה רבים שבו מעון ת“ל והתורה חוזרת לאכסניא שלה. יהי מה דרך הרב משה חאגיז לא טוב הוא כי אין זה אלא פוטר גחלי מדנים לחרחר ריב, ועל הראשונים אנו מצטערים כמה רבים חללים הפילה המחלוקת ועצומים כל הרוגיה כי עתה בא להוסיף עליהם בדברי קנאה וכעס, ולא כדורש טוב לעמו אשר לשמע אזן מארץ מרחק כבר גזר אומר בלא חקור דין לאמר שקץ הם, חברה רעה וסוד חטאים, והוא לא ראה ולא ידע מה אנו ומה מלאכתנו ומעשינו לא נודעו אליו. וזאת שנית אשר להשקיט דברי ריבות הרציתי דברים לפני הרב הגדול כמוהר”ר יחזקאל אב“ד רק”ק האמבורג, אשר העיר עלי כמוהר“ר משה חאגיז כשאון דבריו, ומאמר אחד שלחתי לפניו מחבורי, ומבלי הבין רצה החכם חאגיז הנזכר לחפות עליו דברים דברי און ותעתועים ולגלות בו פנים שלא כהלכה, ואני מראש לא בסתר דברתי להודיע לכל איש ישראל תעות מאמיני הצב”י ורודפי דבריו שכלם דברי בלע תולדות פרץ הס“א אשר פרצו גדרו של עולם, וגם דברים עתיקים גליתי בעון הזה איך הגיע כח הקלקול שתוכל הס”א להטות לדרכה הרע מראשי חכמי ישראל כאשר בעוה"ר עשתה, ודברים כאלה אליו עצמי יחדתי בראשונה ועתה בא בדברי שוא להפוך הקערה על פיה, לא זו הדרך לאיש מקנא קנאת ה’ צבאות כאשר בפיו הוא מדבר, סוף דבר בחרתי להודיע לכ“ת כי כל הרגש וההמולה מהרב חאגיז וחביריו יצא ויוצא, ואין יש פה לבטל דבר מפני הפרסום כי אשר בתוך קהל ועדה אני דובר אינם כ”א דברים הראוים לכל שכל וכל מוחא סביל, רק מישרי לב ועבדי ה' לא אמנע בר כמתנת הטוב והמטיב אלהים חיים ומלך עולם, ולהתחכם על דרכי ה' לא מחכמה הוא כי לא מחשבותיו מחשבותינו, ולתקוע עצמו לדבר הלכה לא לאיש אוהב משפט הוא, והמטיס עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל. זאת העצה היעוצה אל כל איש חכם לב אשר כח בו לעמוד בסודו של מקום לבלתי הרבות המון ורעש, כי בחשאי ובלחישה יכבדני לבוא אלי ואקוה כי לא ישוב ריקם, אמנם להטיף מילין ע“ג מילין בכל הארצות איננו נכון וישר כי לא בדברים יוכח חכם ומלים לא הואיל בם. אחרי כן אצא מלפני כ”ת בקידה אפים ארצה, ועל אשר הטרחתי על הדרת כ“ת ישא נא כי השעה צריכה לכך, וה' אלהי השמים והארץ יעלהו גם עלה על במתי כל טוב והצלחה לאורך ימים ושנות חיים אכי”ר.

פאדובה יום עש“ק כ”ו למב“י הת”ץ.

עבד עבדים משה חיים בלא"א יעקב חי לוצאטו יצ"ו.

ביום כ“ו אדר א' התצ”ט". ¹

“אחי ורעי שלום רב”

הנה ה' אלהים פתח למר אבי פתח תקוה לשובב ביתו כקדם ונפילתו להקים, יאמר ה' ויצליח אמן, ומדי בואו אצלכם, גם אני בא בדברי שלום ואמת לדבר על לבבכם ולתמוך בידכם יאמיצכם ה' אחי אשר כנפשי אהבת אמת אהבתי אתכם וזכרונכם על לוח לבבי, יודע לכם, לא הבדילני מכם המרחק ולא הסיר את לבבי הזמן מהשתוקק לכם ואם הנחתי לעבור ימים על ימים אשר לא העירותי אתכם בדבר ידידותי, לא משכחה ולא להזניח – הן תוי תחזקו ותאמצו והייתם לבני חיל על העבודה התמה ועל תורת אלהינו והאהבה האמתית אשר למדנו את עצמנו במדרשנו, ויראת הרוממות אשר התהלכנו בה אל תסור נא מאתכם, ודעו וראו כי אין חפץ ה' בעולמו כי אם שיכירו עבדיו את כבודו ואת גדלו ורוממו ובמסתרי רזיו יתעלסו, הנה הפתחים הקטנים אשר נפתחו לנו בדרכי ה' למבראשונה ללכת בנתיבות סודותיו באמת אתם אל תניחום ולא יסורו מלבכם הדברים, אך לפחות את אשר השגתם אל תאבדו, ושמחתם בכבוד ה‘, לבכם יהגה אימה ועיניכם עמקים יתורו כי בוחר ה’ ביראי שמו ודורשיו לא יעזוב, ועל לימוד הזהר תשקדו לשמור אותו ואל תניחו, חזקו והטהרו מכל מדה רעה משנאה מכעס ומלה“ר ומדבר שקר תרחקו עד מאד כי יש שכר לפעלתכם ולא יבושו קוי ה‘, ואני לתמי מתהלך בין חברים אשר הכין לי ה’ ועוסק בתורה עמהם במחיצתם ולבי לאלהי, מיראתו לא עזבתי ובאהבתו אהלך להתענג בכבודו תמיד, אחת שאלתיה אותה אבקש אל תגבר עליכם עצלה ואם טרדות הזמן עלו עליכם מקומכם אל תניחו, זכרו כי עולם הזה פרוזדור ליכנס לטרקלין הוא מבטחכם ומגמת פניכם התגברו ותגברו עשו והצליחו, וה' אלהי ישראל יברך חילכם לעבודתו ובמגנו יגן עליכם, ואל האלוף הרופא נר”ו אלומות שלומות, יעלכם ה' גם עלה והייתם רק למעלה ולא תהיו למטה אכי"ר. כנפשכ' וכנפש משתוקק לטובתכם.

אמשטרדם.

משה חיים בכמ"ר יעקב חי לוצאטו.

הנני משתחוה מרחוק מול הדרת מעלתכם, ומעשה אצבעותי צירי מחשבותי קחו תחת מלותי, ובמקום דברי שפתי יצהירו שורותי, יודיעו לאבותי, חסדי ה׳ כל טוב אשר גמלני, כי יצא לאור הבית הראשון ממחברתי אשר קראתי בשם גן נעול, הן בעודני עמכם שורק נטעתיו זרע אמת לצדקה והנה כעת הוציא פרח ויצץ ציץ ויעש פרי, ועתה כנפי נשרים ובני עפרים יובילון פרי עבודתי אאל ראש שמחתי, קחו נא את מנחתי אשר הובאתי לכם, למען תברכני נפשכם, ואולם להתנצל לפני מעלת כבודם איך השיאני לבי לקרבה אל המלאכה הזאת לעשותה אך למותר כי כבר התנצלתי בפתיחת הספר, והודעתי כי חסר אני מתבונה ומדעת, וערום אנכי ממדות יקרות ומכשרון מעשים ומה יוסיף עבדכם לדבר רק להודות למעלת כבודכם, שאפילו המעט אשר נמצא בי טוב בגללכם היא, הברכה היא לך אבי ולך אמי. כי ההכנה אל החכמה ואל המדות הטובות הן נחלת אבות… לפי שהענפים בטבעיהם דומים לטבע השורש שיצאו ממנו, וכאשר חפשתי לי בתי הנפש אשר בקר­ב­­י לא מצאתי בהם מידה יקרה זולתי אהבת האמת מידכם היתה זאת לי, כי מנעורי הרגלתם אותי לאהוב האמת ולשנוא השקר ונטעתם בי טבע האמת, ברוכים אתם לה' וגמול ישלם לכם על כל הטובה אשר הטיבותם לעשות עמדי. ואני בקול תודה אשמיע תהילתכם, וכפי פרוסות השמים להעתיר בעד שלותכם ואל שדי יברך אתכם, וענתה בכם צדקתכם כי תבואו על שכרכם, יום מחר, יש מחר לאחר זמן לעולם שכלו טוב, אז ישוב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואז נשיר בערי יהודה ובחוצות ירושלים הודו לה' כי טוב כל"ח דברי בנכם הנושק כפות רגליכם.

נפתלי הירץ ווייזיל.

מאד מאד נתת שמחה בלבי, ידיד ה' בראותי מכתבך לאחיך ידידי היקר ר' אהרן יצ"ו, כי עלה זכרוני לפניך לטובה ושצוית עליו לבשרני מהזיווג הטוב והנעים אשר הקרה ה' לפניך, בחן ביופי וביראת ה׳ היא בשערים תתהלל, אמרו לצדיק כי טוב מצא יאכל פרי מעלליו, ויהי רצון שתדע ותבחין תמתך את מעלת חכמתך היקרה ואז תיקר נפשה בעינה כי היתה לאיש אשר אלה לו. וה' אלהים יריק עליכם את ברכתו, תשקו מנחל עדניו, תראו זרע ותאריכו ימים ותתענגו על רוב שלום.

והנה תוך ימים מועטים יגיע לידו כרך התבור הקטן מהשארת הנפשות אשר חברתי בלשון אשכנז. באמת יראתי להקריבו לפניו עד כה כי אמרתי פן אהיה לבוז בעיניו שאני דורש ומביא ראיות ונותן מופתים על דבר אשר לא תסופק אמתתו בעיני כל איש אשר בלב ישראל יכונה, כי הוא סעיף מעקרי אמונתנו הקדושה, אחרי שאין גמול ואין ענש לפי דעת מכחישי ההשארה, ובלעדי זאת מתוך חבוריו המלאים אמרי שפר נדמה בעיני כמתעב החקירה בדרכים הללו מכל וכל כאלו היא חשודה בעיניו, פעמים ביגיעה לריק ושקידה לבהלה ופעמים בהריסה ח״ו, אמרתי אני עם לבבי אין ספק שקנאת ה׳ צבאות עשתה זאת, כי לבבו שלם עם אלקינו, ואולי ראה או ידע אנשים חכמים בעיניהם חוקרים או פלסופים קראו למו, ומהם נזר אומר על כלם, ואני אנה אני בא בספרי אשר כל יסודותיו ואדניו עופרת החקירה ותוכו רצוף סיגי התבונה האנושית, והייתי בעיניו כמתעתע, ואולם אחרי רואי שלא בשליש אחד יכיל את כי בעלי החקירה העיונית, כי אם בבחינה והבדלה בין עובד ה׳ ללא עבדו, בין מבין אל פעולותיו בתמים, למהפך הקערה על פיה בלב עקש ופתלתול, ושכוונתי כל כך רצויה בעיניו עד שנדבה רוחו להעתיק את הדברים במליצתו הזכה והנעימה מלשון העמים ללשוננו הקדושה ויפג לבי לקול השמועה, בושתי וגם נכלמתי בראותי את ענותנותו גדולה מחכמתו, כי ידעתי מך ערכי ועצמי לא נכחד ממני ויהי מה ספרי לפניך ושים עיניך עליו ואחרי כן תשפוט אם ראוי הוא שיעתק אם לא.

והנה מתחלה עלה על דעתי לכתבו בלשון הקודש והיה עם לבבי שלא ליחס המאמרים אל סוקרטוס כי מה לנו בעלי הדת האמת לבן סופרוניקוס, ורציתי לנטות מדרך אפלטון מכל וכל ולכתוב ספר לעצמי על תולדות הנפש והשארתה, ולימד לקחי על מאמרי רז"ל בהגדות ומדרשות, כי רובם ככלם מסכימים עד מאד למה שבארתי בדרך האמת שלא יתנגד לאמת בשום פנים, לולי מונעים רבים מנעוני לעשות כן המה השיאוני לבחור בשפת העמים כאשר עשו גדולים וטובים ממני, אשר כתבו חבוריהם בלשון הערבי ואין מחה בידיהם, ואחרי אשר נשתנה הלשון השתנה גם הענין ודרכתי בעקבות אפלטון כי הוצק חן בשפתותיו, וכמעט אין בחכמי האומות ומליציהם מדבר צחות כמותו.

והנה חלקתי הענין לשלש שיחות, בשיחה הראשונה בררתי במופת שאין הויה ולא הפסד אמתי בתולדות כי אם ברצון השם גרידא לא באמצעות הסבות ולא בהשתלשלות העלות, כי אם ברצון עושה נפלאות לבדו, ובארתי שמיתת הגוף אינה כליון גמור ואבדון, כי לא יפסד שום חלק מחלקיו כי אם יתפרדו ובזה תותך ההרכבה, ויצא לי מזה על אודות הנפש אחר שאינה עצם מורכב לא תכלה מיתה טבעית לעולם כי אם על הצד הפלא כי אם ברצון ה' גרידא. ובעיני לא יתכן שירצה האל לאבד את מעשה ידיו על צד פלא ומעשה נסים להשיב את היש אל האין, ידעתי שזה נגד דעת הרמב“ם ז”ל בהלכות תשובה, ודברי הרמב"ן ושארי חכמים מסייעים לי. בשיחה השניה בטלתי דעת המגשימים והראיתי במופת חותך שאין גשם משיג לא השגה חושית ולא השגה שכלית, כי אם כל ההרגשות הרעיוניות והדמיונות מיוחסות אל הנפש והיא עצם פשוט. בשיחה השלישי הוכחתי בראיות ברורות שהנפש לא לבד בלתי כלה כמבואר בשיחה הראשונה, כי אף כוחותיה והכנותיה נשארות אחרי מות הגוף והיא מקבלת הנגע והענג כאשר בחיותה בתוך הגוף ויצא לנו מזה שהיא עלולה לקבל שכר ועונש…

…והנה יצאתי מענין האגרת כי מרוב שמחה ונחת דברתי עד הנה, כי מגלתך תוכה רצופה אהבה, נחת ינחת בה איש כמוני, והיא עוררה שמחתי להרבות דברי, נא אל יקרא עלי וקול כסיל ברוב דברים. וכה אמַר למעלתך תשואת חן חן על ספרך אשר כתבת להורות לכל נברא בצלם, כי בצלם אלהים יתהלך איש, ושיש דין על כל המעשה, ושהצלם הנכבד הזה המבדיל בינינו ובין כל חיה ושאר לעד ועד נצח יראה אור. חזקת ידים רפות במליך, וברכים כושלות הקימות במופת, וירם משה את ידו ויך את הסלע ויצאו מים וישת העם, ועליך השמים יתנו טלם טל אורות להאיר במחשך הלבבות, יערוף כמטר לקחך תזל בטל אמרתך, לא ישובו ריקם כי אם הרוו את הנפשות הצמאות, והולידו והצמיחו בקרבם מחשבות נאמנות. מי יתן והיה לבב כל העם כלבבך, לאחוז בנועם מליך ולחפור את כל איש שפתיך בעיון צח, או אז יכנע לבבם הערל, ואז אחריהם במו פיהם ירצו סלה לסור ממוקשי מות לאור באור החיים. ומעולם לא נאסר דבר זה להוכיח דברי האמונות והדיעות במופתים שכליים, כל דברי אמת בני אל אחד המה, האמונה התורה והקבלה הנאמנה, הטבע ומחקר השכל הישר, כלם מרועה אחד נתנו, מה' אלקים אמת, ואשרי מי שיחזק האמונות במופתים שכלים, ואם יזכני ה׳ ואוציא ספר מעין גנים, שבו חלק אחד המבאר שרש יסר ושרש יבח יתבאר לכל בעל שכל, שכל לשון תוכחה והוכחה שבספרי תנ“כ הונחו על הברור המדעי שאין עליו חולק, פעמים ברור בחוש, פעמים על ידי מושכל ראשון, ופעמים ע״י מופת חותך שכלי באופן שגם בעל הריב צריך להודות, ושם בארתי בארוכה כל מקראי קדש שנזכרו בם לשונות של תוכחה, ולמען אתנצל לפניך ידידי אעתיק פה בקצרה פירוש פסוק אחד שבס' משלי המבואר שם, אמר שלמה ע”ה נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שומעת. פירוש מלת חכם בארנו בספר גן נעול שהוא על בעל מאסף שתי התורות ונוהג כן, תאר מוכיח על המבאר הענינים האמוניים על ידי מופתים שכליים, ומלת שמיעה על הקבלה והאמונה בלי מופת, ועתה יתפרש היטיב, ידוע כי תבנית גוף האדם נאה בצלמו ואמנם אם יתנו עליו גם העדי זהב וכסף אז יפואר ביותר, וכן לענין האמונות והמופתים בעניני הנפש מי שלבו טוב לקבל החכמה והתבונה מפי רבו הנאמן ומתעדה נפשו בחכמה נפשו יקרה מאד. ואולם אם אחר שקבל התלמיד באמונה בא חכם מופלג, וברר לו אמונותיו על ידי מופתים שכליים, תיקר נפשו כהנה וכהנה לכבוד ולתפארת, ועל זה אמר כמו נזם זהב וחלי כתם המיפה יותר את הגוף היפה, כן מוכיח חכם הדובר על אזן שומעת כלומר על אזן התלמיד שקבלה כבר הכל באמונה שתיקר נפשו יתר כאשר היתה עד כה.

הנה פירוש זה לי כסות עינים ונוכחתי שלא עלה על לבי ח“ו לדבר דופי על אנשים טובים וצדיקים רופאי הנפשות הנותנים כבוד לה' ולתורתו, אשר חלק להם הרבה מן השכל והבינה להוכיח בהם דברי האמונות והדיעות, ולולא יראתי כי יאריכו הדברים ותשוב המגלה להיות ספר, הייתי מתוכח עם מעלת אדוני יצ״ו. והייתי מחייבו להראני את המקומות, אשר מצא בספרי כי העזתי פנים לדבר נגד החקירה האמתית ונגד המופתים הישרים, הלא זה דברי כאש נגד מכחישי הדת מנאצי אל הנשענים לבד על שכלם התועה והאומרים שהשכל האנושי הוא החכמה, האומרים לאל סור ממני ודעה דרכיך לא חפצנו כי אין חכמה ודעת זולת מה שיורה עליו שכלנו הנפגם והרצוץ, ולכן הוכחתי במישור לענוי ארץ שכל לשון חכמה שבספרי הקדש, כלם מונחים על החכמה הגמורה שהם החקים האלהיים, וכל איש ישראל המחזק חקי החכמה בטעמים שכליים, וכל שכן מי שרחב לבבו לחזק דברי תבונות שהם האמונות והדעות (לפי שאין על חקי החכמה מופתים שכליים) במופתים שכליים, במעשה שמן רוקח אשר עשית בספרך, ההוא יקרא איש מבין נבון משכיל, יודע, נוסף על אמונתו וחכמתו, ואם אזכה להוציא לאור הספר הנ”ל יתבררו הדברים ואז יסור ממני לזות שפתים.

ורואה אני כי האדון רומז בקצרה ובראשי פרקים להגיד לאיש כמוני מה שיחו בספרו הנכבד, וזה האות כי אדוני חושב שעדין לא קראתי בו, אין הדבר כן, כי היה בידי הספר הזה כמו יום אחד, ומרוב חשקי לשתות בצמא את דבריו, קראתיו מראשו לסופו, ומה מאד מתקו בפי מליצותיו הנפלאות. תמה אני אם יש בדור הזה בין חכמי העמים מליץ וסופר מהיר בלשון אלמניא כמוך, הוצק חן בשפתותיך, ואין ספק אלו כתבת הדברים בלשון הקדש היית מפליא כהנה וכהנה, ואל יחשדני האדון לעזות ולגבה לב אם אמר שתהלה לאל הבנתי דבריו, כי קצת אני מורגל בספרי פלאטא, כי קראתי רעפובליקא שלו, ואמת הדבר כי הגדתי דבריך לפני איזה חכמים אנשי שכל, והיה להם נחת ובקשו פני להעתיקו בלה״ק, והתנצלתי כי אין הספר בידי, כי המשאיל לקחו מידי והשאילו לאיש אחר ולא שב לידי עדיין, ואם יבוא לידי ואוכל לו אעתיקנו ללשון הקדש, ועתה אפריון נמטיו למר על הכבוד שכבדני לשלוח לי את הספר, ואם יצוה ה׳ חסדו, ואפנה לבי מטרדותי, ויקל מעלי עולי, אפן אל מנחתו, ואעתיקנו כפי כחי אולי יהי לרצון לפניו.

אחת שאלתי מאת אהובי ידיד נפשי, יהי נא לבו נכון עלי, יצוה עלי בחסדו ואני אעשה, כי מנעוריו עד היום הזה דבקה נפשי בחכמים ומשכילים, ומצדיקי הרבים. תהלה לאל אינני מכת החנפים ולא מכת המתגאים, דבקה לעפר נפשי ואת דובר צדקות והולך משרים מרומים אשכן, וממעל לכוכבים אשים כסאו, שם יהיה מושבך לחסות בסתר כנפי אלהים, אמתו יהי לך צנה וסוחרה, הוא ידריכך על במתי ההצלחות המדומות והאמתיות כחפץ נפשך היקרה המלאה דעת ותבונה וכחפץ נפש אוהבך השמח ביום טובתך, והדורש שלומך כל הימים.

הקטן נפתלי הירץ ווייזיל.

ושיטה אחרונה תפלה לאלהים עליון, יכתבהו ויחתמהו בספר החיים עם מ״ צדיקי ישראל.

דאנציג יום ה׳ כ“ב אייר תקמ”ד

¹

אל תלמידי המקשיב לקולי הבחור הנעים מיכל פרידלענדער יחי' יפרוס ה' סכת שלומו עליך ועל ביתך עד עולם.

כהנתק פתיל הנעורת בהריחו אש, כן נתקו מורשי לבבי בשמעי קול מצהלות הסוס ותרועת איש עתי אשר יוליכני מן העיר אשר אתה ובית אביך שם , החזקתי בך ונשקתיך לאמר זה בני אשר גדלתיו, זה תלמידי אשר הורתיו, וזה אשר אהבת עולם אהבהו, ופתאום אצתי לעלות על המרכבה, הסוס דוהר והאופנים ירוצון חיש עברתי מעל פניך התעפתי עיני בך ואינך בקשתיך ולא מצאתיך. — עוד לא מחיתי דמעי האהבה אשר הטפת עלי לחיי עת עמדנו משתאים ונביט איש אל רעהו מבלתי יכולת דבר מאומה, עוד לא סרה תמונתך מנגד עיני כאשר בקודש חזיתיך, על כל הר וגבעה דמיתי ראותך, בטירות מלכים כי אשתעשע אתה עמדי, בחברת מרעים כי אתעלם זכרונך יעלה על לבי, ואם במסתרים אשים קני שם אתה כי רחמתיך וארחם, והנה ידוע תדע ב׳כי באנו זה שעות שתים אני ואחוזת מרעותי שלוות ושקטות לדאנציג העיר, ונתנו לב לשבת פה ימים אחדים לראות את העיר ואת מגרשיה, ואם עיף ויגע אנכי מטרח הדרך וידי כבדים עלי מהרוח הקר והלח אשר נשב זה הלילה כבלילי טבת, לא אחדול מכתוב לך ידיד לבי! ואגיד לך את אשר קראני מיום אתמול עד היום. —

דע בני ירחמך האל! כי לא תכלית כל הנוסעים שווים אלה יסעו לראות ואלה להראות, זה יסע לקבץ הון וזה יסע לפזרו! זה יתור אחרי חברת משכילים לשמור דבריהם וללמוד מהם וזה ירוץ לחברתם למען יתראה גם הוא חכם כמותם, זה ישקוד על דלתות חכמי כל עיר למען שים לב על גנזי ספריהם ועל אסיפת המינים הטבעיים ועל מעשי ידי אמן חכמי חרשים. ומלאכת מחשבת, וזה ידרוש את שערי החייטים ושוקי הרוכלים לשום לב על השתנות הבגדים השביסים והשהרונים ואת תפארת העכסיס זה יחקור אחרי תנובת כל עיר ועיר ומצב אנשיה ותחבולתם להביא ברכה אל בתיהם וזה יתור אחרי קרנות שותי שכר ובתי השחוק למען דעת לכמה פנים יפזר הונו — לא כן אנכי עמדי היום, ידעת רעי! כי לא נשאתי את רגלי כי אם לכבוד בית אבי ולאהבת שארי אמנם בכל זאת אתאמץ לשום לב על כל אשר אוכל ואם קטונתי לחקור ולשפוט על כל דבר אשר אראה אקשיב אזן לשמוע מפי משכילים ולא אבוש לשאול את אשר לא אדע, והנה ראשית מגמת לבי לשום לב על כל תכונת כל עיר ועיר אעבור אעבור בה, ועל מצב העם הדר בה, ועל כלם על אחינו בני ישראל הדרים שם מצבם ותכונתם אם טוב להם אם אין, אם התחילו לרעות בגן החכמה או ההרפו ידם לנגוע בה או מסבת עצמותם או מסבת זולתם את כל אביא על הספר ותדעהו. —

עוד לא נפקחו עפעפי שחר והשכוי איש בינה להגיד העתות עודנו יושב על בדו בין נשותיו כמלך בכדור, ואנחנו יצאנו השערה, אתה ידעת את דודתך הנעימה ואת לבבה ומי יחיש רב ממנה את אשר עזבנו בצאתנו מן המקום אשר טוב סגור בחומותיו, כמותה כמוני ישבנו כאלמים לא פתחנו פה אם לשום רוחה ללבנו הלחוץ בין אנחות הפרידה. בה ישבנו עד בואנו לעיר בראנדענבורג, עוד לא הביאו הסוסים לרתום המרכבה והנשים ישבו לשתות ואנכי בדד התהלכתי לשוח בשדה אשר על שפת המים, השמש יצא על הארץ ופני הרקיע הטהרו בשמלת תכלת וארגמן משולבות הנה והנה, ולפני כבר ארץ זרועה וכלה מראה עיני להביט אל קצהו, על ימיני היאור הגדול ורחב ידים אניות אין מספר ישוטטו בו הנה והנה ומשמאלי שדות דשנות ורעננות וגנות מלאות כל עץ פורח, למראה עיני כלריח אפי נמלאתי עדנה, ותחי רוחי כי נהייתי כאיש מתנבא עומד במרכז הבריאה להביט אל פעל ה׳ ואל מעשהו ואען ואמא מה יקר חסדך אלהים! בתתך לב באדם לחוש את גדלך ותפארתך, קטונתי מחקור נבערתי מדעת שמץ מנפלאות מעשיך, אמנם נפלאות אחזה, ומי בלעדיך אל כמותם יפליא. ואם השג לא אוכל, התבונן אל מעשי ה' לא תקצר ידי, אם ספרם כמו לא אוכל, בעד עשתונותי כי יצג ברית? על דברתי! בנפשי חזיתיך ותהלתך דומיה לי!

מי לה׳? אלי יבוא, נעלת ונלחמת עס אויביך בשער — הן כעש זוחל על שולי מעיל אנכי היום על מוטת כנף הארץ והיא כגרגר בראש אמיר וכנקודה תןך עגולת הבריאה, ועשתנותי אמנם עד אין קץ תגיענה, כנפות הארץ בכנפי מעילי אחשבם רגע תהומות תחתנה ושמי השמים תסיקנה. ובכל^, זאת תעמודנה משתאות בהביטן אל עלה עשב אחד הצומח תחת רגלי, תוסיפנה השתומם כל עת תרבינה השכל בה, תבניתה, קומתה, גידיה, ועורקיה כלי יניקתה, מראיה — אפונה מחקור בה עוד, דעת נפלאות מעשיה לא אוכל כי רב הוא, ואתה איש נמהר תסכיל עשה ועל אל אלים תדבר גבוהה,? הגד מי שם פה כל אלה שא עיניך וראה צפונה ונגבה ימה וקדמה מי שם פה את המאור הגדול יומם ברקיע השמים כברקת שבוץ בין אבני ספיר ואחלמה. מי עטה את פני האדמה, ירקרק חרוץ ויאמר לכל ציץ ופרח צאו והשישו כל עין רואה ומלאו פני תבל ריח ניחוח? מי נתן זמירות נעימות בגרון בעלי כנף הסובבים אותי ומטיבים נגן אשר חלף קולם אחדול שמוע קול עוגב וחלילים? אֲיֶכָּה החכם בעיניך אשר תשען על בינתך ומלין לצד עלאה תמלל? איכה בא הנה ואורך דעת הבט פה זה היםגדול ורחב ידים שמה אניה גדולה תהלך, רב החובל וכל מלחיו בלמו גבורים בהרימם קול ידמו לך כבני אלים, בנוחה תהיה בעיניך כעיר גדולה ובצורה בשמים ובפרש עליה את נסה לנסוע תדמה שמוע קול רעש גדול וחזק יגל כבודך לאמר: כה רבו מעללי איש מה גדלו תחבולות בני אדם (כי תתפאר ברוחך לאמר אני אדם כמוהו), אמנם זכור לולא חסדי ה׳ החפץ בתחבולות תבונה, יוליכם אל מחוז חפצם מה כחם ומה גבורתם תחבולותם אפס, ומעלליהם מאפע, רגע ישיב רוחו ואינם ישלח דברו והיו כלא היו. ועתה סור הנה הן זה טפת מים עלי החציר התדע כי בה ירמוש רמש אין מספר שקט ושלו יעבור הנה והנה כי על פי ה' יסע ועל פיו יחנה,— שור נא הנה המצודה החרבה הזאת העומדת לנגד עיניך ואת קצוצי המגדל הזה, הראית כי אבני גזית אבניה הידעת כי לפנים ענקים ישבו בה אשר נהיה כחגבים בעיניהם גם המה הרימו לב כמוך, אמרו כחנו ועוצם ידנו עשה לנו את כל הכבוד הזה, ויחר בם חרון אף אלהים ובין לילה אבדו , שלח אש בחומותיה ובברי אנשיו רצח. אמנם פקח עיניך וראה הנה תחת האלה האת, צפור קטנה אשר בכף יונק תנשא, קננה שמה, חומותיה קש מדבק טיט חוצות והיא יושבת בה לבטח שמה שתה אפרחותיה, בשלום ישכנו ואין מגור מסביב, כי השגחת בוראיה תחסה עליה על כל חטה אבר תמצא טרף לגוזליה על כל שער אשר תמצא להציע תחתנה ועל כל זיק שמש אשר יפול על משכנה ויחם את ילדיה, בנעימות תשא קולה זמירות תאמר רון ושבח ליוצר כל ומשגיח על יצוריו ככה יחכימך עוף השמים ובבהמות הארץ אאלפך דעת. עיר לא כליתי שפוך כל נפשי והעברים קראוני לעלות על המרכבה לשום לדרך פעמינו…

בע“ה בערלין ד' שבט תקמ”ג

יאושר בארץ כבוד ה“ה ידיד עליון וידידי התורני והרבני איש שוע ונכבד קצין העם ופארו הנגיד המפורסם כמהודר יוסף נר”ו

נתיקרתי עם כתבו הנחמד מן חי“ת חדש העבר, והיתה לי למשיבת נפש לראֹת מתוכו, כי כוונתי לדעת ידידי יהי' על דבר ש”ב הנחמד הקצין מוהר“ר ישראל שקלאף: ומעתה כאשר החל אדוני להראותינו את עוצם טובו כן לא ימנע כבודו לכתוב אליו כפעם בפעם, לשלוח לאדוני גם אותן – 269 ר”ט גם שאר מעות המגיע לי ממנו על ח"כ אשר המה עודנה תחת ידי ידידי יחי'…

ועל דבר הרב מהרש“ד, מה אומר ומה אדבר. בוודאי כבר באל לאדוני ספר אור לנתיבה היא ההקדמה לספר הח”ת עם ביאורו להחכם השלם ידיד נפשינו מוה' משה דעסייא, שם הציע את כל המאורע לעיני כל, והרבה לספר בשבחי של מהרש“ד, ובמקום גדולתו שם עניותנותו לאמר: כי לא ידע מה היה לו, ובאמת אנכי האיש עמדתי עם מהרש”ד הנ“ל לפני הרב אב”ד דקהלתנו לשמוע מה יענה נגד כבוד החכם הנ“ל, ואחרי כי סדר את כל טענותיו, התפשרנו לתת על שכמו כל העבודה, וכל המעות הוא הכסף הנמצא כעת הזאת בידינו, והוא יתן לאחי החכם הנ”ל סך קטן אשר נשכח ממני כמה, בתנאי כפול שישוב לנצח על המלאכה מלאכת שמים עד תומו, ולו יהיו כל הרווחים אשר יתן ה' מן דפוס ספר תורה הנ“ל. אחר זה לא ראינוהו עוד, רק הוא הולך ומתרעם בקול בארץ פולין ולא יסף, אפס אם מצאתי חן בעיני אדוני יאמין חל בחי נפשי, כי עד היום הזה ה”ה הנכבד הנ“ל מזיל כסף מכיסו להוצאות הדפוס, ובוודאי יגיע לו היזק יותר מאלף ר”ט מהדפוס הזה. והוא נושא את העול על שכם בלב ונפש חפצה שמח וטוב לב, זאת חלק אדם גדול אוהב מחוקק, ה' יאריך ימיו לטובת עמו ישראל וברוך שחלק מחכמתו ליראיו. עם כל זאת, ה“ה מהרש”ד הוא איש יודע ספר וידיו רב לו בידיעות נכבדות, ומעתה היטב אדוני כי הי' עם לבבו הרם לאסוף אותו הביתה.

ואחרי כי רבו טרדותי כהיום הזה לא אוכל לאמן את ידי כראוי בכתב יושר ודברי חפץ ועל כל אלה יסלח אדוני. רעו כנפשו עומד לפקודתו כל הימים.

דוד פרידלענדער.

ב“ה יום ב' דר”ח אדר ראשון תקמ"ג ווילנא

לגבר חכם בעוז.. שמו נודע בשערים ה“ה ידיד נפשנו התורני והרבני החכם המופלא נגיד הזמן קצין עם ופארו המפורסם לשבח מוה' דוד נ”י

יום ב' העבר בפתחי ספרים ומכתבים שונים האירו מול עבר פני מעשה ידי אצבעותיו אצבע אלקים הוא על החכם מהור' שלמה נ“י אשר חשך משחור תארו בראותו הני מילי אשר יאמר עליו שלא ידע מה היה לו… ולא ידע עיט דרכו… ומה גם בשמעו תוכחת מוסר מאהבה מסותרת תוך מטמוני לב הכותב דנא להחכם השלם מוהר”מ נ“י… עודי בדברי אחת הנה ואחת הנה למען אהבת השלום בין השלמים כי גם מוהר”ש לפי קט שכלי תמים ושלם יקרא… נכשל כחו הסבל ופתח חרצובות ואגודות כתביו וטענותיו נגד מהור“ס נ”י והרבה להשיב על כל דברי מוהר“מ נ”י אשר קרא בשם אור לנתיבה. וכאשר שמעתי כן ראיתי ת“י איזה מכתבים מרבנים וגאוני פולין אשר שמו פניהם אל ימין צדקו… וצדק יקראו לרגלו… לרגל מדינת פולין וליטא ואשכנז… אם אמרתי אספרה נא כמותם וכמוהם אשר יקראו באחרית הימים אל לא יוטש הריב טרם יתגלע… תקצר היריעה… יש מתן מאהבת וכו' ויש מהן משנאת וקנאת החכם מוהר”ם נ“י… ואלו לא בכל הארץ יריעות וקולמוסים וגם מעשה הדפוס החרשתי… ומי יודע אם יתרבו המאמינים לדברי אור לנתיבת ומיימינים או משמאילים…דנים לכף זכות המה מועטים… כבר הקדימנו אב החכמים באמרו' שגם זבובי מות יביע שמן רוקח, ופשיטא איש אשר לו שם ויד גם בהיכלי גדולים רבני גאוני פולין ואשכנז… בודאי לא נעלם מאמר החכם איך לך אדם וכו'… ומאמר החכם באמרו הרחמן יצילני מבעל מלאכה אחת… וכזה וכזה העירוני לכתוב למעלתו להודיע לחכם היודע פשר דבר… ולא לטעם המובן מגי”ה הבנויה על יסודי היושר אשר עם החכם השלם מוהר“ם נ”י… זאת לא נעלמה ממני… ובפרט כאשר ראיתי חיבור אור לנתיבה ובודאי לאוהבי מיהר“ם כמוני כמוהו די בהערה זו… ולמען שיתי אותיותי אלה לידידי להודיעו את כל הכנסתיהו בביתי ובחומותי… ולמען לא ישוטטו דבריו ברחובות קרי'… וזה כבוד החכם השלם מוהר”ם נ"י שכבודו במקומו יונח ויתבודד עם קונו וחכמתו לתועלת שותי מימיו… ולא יוצרך לאַבד אף רגעיו כדי לקיים והייתם נקיים מר' ומישראל… ולהשיב לשואלו דבר אשר ישאל בקול גדול…

נידון הרבני הקצין מהו' ישראל נ“י שקלאב הודיעני שע”י משולחי אשר המה כעת שמה ויבואו בקרב לכאן יושלח המגיע למעלתו ותיכף אחר כך אשלח למעלתו… כ“ד אוהבו ידידו לנצח הדורש שלומו יוסף בלא”א מ“ו אלי' זלה”ה מווילנא.

להחכם השלם המופלא מוה' משה נ"י יפרוס שלום… ויודיעהו שלפי

דעתי יפה יעשה כאשר יתפשר עם מוה' שלמה נ“י דברי הכותב באמונת לבו יוסף הנ”ל.

בע“ה ברלין חול המועד של פסח תקמ”ג

שלום וישע רב לכבוד ידידי ואיש בריתי. התורני והרבני הנגיד הראש והק' המפורסם החכם כמהור“ר יוסף יצ”ו.

אל יתנני אדוני ידידי, לאיש פרא אין הבין, אחרי אשר אחרתי להשיב על כתבו הנחמד מיום ב' דר"ח אדר ראשון. אין זה על דבר כי אשקר חלילה בברית אשר כרתנו או כי הנחתי אגרת היקר בקרן זוית בלי שום לב עליו, אך ורק – מדוע זה אבחר דבר ומצאני עון – אם לא השבתי לאדוני ידידי הוא – על כי לא ידעתי מה להשיב.

ובאמת אחרי אשר הודעתי לידיד ביום ד' לחודש שבט את כל המאורע עם מהרש“ד, וכי אנכי האיש ירדתי לעמוד עמו לפני כבוד אדמ”ו הרב הגאון אב“ד, והתפשרתי עמו, ועברתי על מרותי לשמוע חלומותיו ודבריו, והמה לא הכעיסוני כי כן צוה עלי כבוד חכם דורנו מוה' משה מדעסויא, וכי הוא נתן תקיעת כף לאשר ולקיים את כל דבריו, (עד ה' ועד הרב הגאון דכאן בינינו) וכי אחרי הדברים האלה שוב לא ראינוהו ולא שמנעו ממנו כי אם קול כקול הסירים, מה יוסף עוד לדבר ולא יבוש ויכלם? ומדוע זה אבחר כי אף באדוני ידידי יחי' אשוב אתפלא, כי לא שם עיניו ולבו לכל הדברים, ויענה ויאמר לי כי יֵשׁ תחת יד ר”ש הנ"ל כתבים מרבני וגאוני עולם, וכי הוא ממשפחות משובחות, וכי בכל דבר יש מימינים ומשמאילים, וכמה רבני עולם צדק יקראו לרגלו, וכי זבובי מות יבאישו שמן רוקח. ודברים כאלו…

אהה! אדוני אשמרה דרכי מחטוא בלשוני נגד גאוני הדור ואור עולם אשר יתנו ידיהם להצדיק את הרשע, אבל מהרש"ד הי' אתנו ימים רבים, הוא יודע, כי אחות קטנה יש לנו, ואהבת האמת שמה, וֻאם דרכי' דרכי נועם בצוארה ילין עוז, ואוהביו ורעיו אם יש את לבם לעשות נחת רוח ליוצרם ולהתלוצץ בברי' אשר אין על עפר משלה, יקומו ויצחקו, כל כלי יוצר עליו לא יצלח וכו'…

ודי מדבר זה, דבר אין חפץ. וה' אלקים ישפות לאדוני השלום, והכבוד לא יסוף מזרעו עד עולם כתאוה אוהבו נאמנו דורש ומבקש שלומו כל הימים.

דוד פרידלענדער

ב“ה יום ו' אייר תקמ”ג

מי יתנני כירחי קדם. קדם מפעליו מאז דבר אלי דברים המתישבים, לא כן עתה ידידי שיחי' ישוב יהפוך יתפלא עלי על שלא שמתי עיני ולבי לכל הדברים אשר דבר משה נ“י בספרו אור לנתיבה ומה גם לדברי ידידי אשר כתב ד' שבט, חלילה לו מחטוא בשפתיו להביא רבה רעה על יוסף לאמר בקרבו ישום ארבו ולא יאמין לקול מחבר חבורים לקיים והייתם נקיים. הלא אליך ידידי וידיד החכם השלום גליתי את ריב מוהר”ש למען ספות הרוח את הצמאה, מה שלגבי משה מילתא זוטרתא הוא לגבי מהור“ש וכו' ולמעלה יביטו אחרי משה, יש ויש וכו' ולמען אהבת השלום, אשר היא הבכירה נגד אהבת האמת הצעירה, וראי' לדבר שהתירו לנו לצאת מעט מחוץ לגדר האמת למען השלום. ולא נעלמה ולא נשכחה ממני אחותנו הקטנה אשר אמת שמה, הגם שדרכיה דרכי נועם, נתיבותיה שלום, ידידי הקורא ימחול נא לקרות מכתבי מב' דר”ח אדר ראשון עוד הפעם אז יבין שלא נסוגותי אחור מני דרך האמת והשלום הגם שמוהר"ש מאוהביי כי לא מצאתי בו עול זולת הענין ההוא אשר ה' בינותם יודע ועד, בגללו לא אסור ולא אט מני ארחות יושר. ואהבה רבה להחכם ר' משה לא אעזבה וכמאז כן עתה, מי יתן יום אשר אוכל לשרתהו גם מזה גם מזה לא אנח ידי טובים השנים, איש כפי ברכתו אשר חנני ה' לא בעבור גדלות הגדול הקטן לאין יחשב, לא בקול ענות גבורה דבר ידידו הכותב דנא.

יום ב' נו“י כ”ח אלול תקמ“ו פ”ם דמיין.

ידיד לבי הבחור המשכיל כמ“ר יואל ברי’ל נר”ו

שמחתני במכתבך הנעים לידידי הבחור המושלם כמר וואלף האדנה כ עם עלה זכרוני לפניך לטובה ופקדתני לשלום כן יתמיד ה' שלומך וישגא אחריתך, גם מה ערבו לי המון תוכחותיך על מניעת אגרותי אליך מיום יצאתי מברלין כי אינם תוכחות רק זריזות לימים הבאים. אולם על העבר בטחתי באהבתך ונשענתי במדותיך היקרות כי הכריע הכף לזכות ולא לחובה. כי כמוני ידעת גם אתה כי אין עם איש גולה שכל ולא עם גבר נודד תבונה: גם לא תאמין איך אמצא מקום לשכון באהל יאשה אל אחותה לצרורו. המה צרכי המרובים עם מעוט קבלת מתנות חנם רק מאת הבחינים וצרופים אצלי בזהב ובכסף, וכל זה להתכבד בעיני הבריות ולהיות חברתי יקר בעיניהם כי זה חלקת יקר רוח, וזה מנת ישר לבב. ועתה דע אהובי כי ת“ל נתקבלתי בכבוד בכל מקום מדרך כף רגלי גם בכל עיר חתמו בפנקסי קצינים ונכבדים ולומדים, גם פה פ”פ ד“מ רוב יקירי העיר הסבירו לי פנים וכבדוני בחתימות ידיהם, ומלבד זה מצאתי פה איש כלבבי ה”ה הבחור המושלם המשכיל ונבון כמר וואלף האדנה נר"ו אשר מיום צאתי מברלין לא מצאתי כמוהו נאמן רוח ישר לבב אוהב תבונות אוהב תבונות אוהב מישרים, המליצה אזור מתניו והדקדוק אזור חלציו, ומצאתי את לבבו נאמן לפני. והנה בדעתי לנסוע בשבוע זה מכאן, אל מקום יובילני רצון האלקים, לספריך אשר הבטחת לתת לי תתנם לידידי הבחור כמר זלמן רינטל והוא יצניעם עד בוא דברי אליו לשלחם אלי. והי' זה שלום וכתיבה וחתימה טובה לך ולכל קרוביך ולכל אוהבין כחפצך וכחפץ אוהבך.

שלמה מדובנא.

ידידי היקר לי מכל חמדה.

למשיב נפש היה לי מכתבך אשר זה מקרוב שלחת לאי והודעתני בו מענה רצון בחבורי, כי על זה בחרתי מכל מחיר ושבר יתנו לי קונהו, כי נפשי יודעת כמוך היום כי רצון המבין במפעל השכל תערב תנעם לנפש מכל הון יקר וידעת ידידי גם ידעת כי כאשר יקר רצונך בעיני ותדשן עצמותי כן יקרה בעיני תוכחתך על מפעלי אחרי הודעי כי כל אשר אתה עושה לי באמונת רוחך היא, ואתה השב ידך עליו לפנות עתך כבוצר על סלסלות לזרות ולהבר אותו ואת אשר תראה בו חוה לי, כי בו תשעשע נפשי לאמר בה צדקת וכה עוית, כי לא נפלאת היא ממני כי לא לאדם אחר היא העבודה הרבה הזאת ובכל יגיעי ועמלי אשר עמלתי בה ידעתי בנפשי כי לא השלמתי הענין על החק הראוי לו ואם אנכי לא אתעצל מעשות כל אשר ביכלתי מי יבטח לי כי השינה ידי לתשלום הענין? בכל דבריך אשמח במוצא שלל רב אך בזה לא רצתה נפשי באשר כתבת כי אינך בשלימות הבריאות. מה היה לך אחי? הלא בהיותי עמך, בשושנה פרחו לחייך, ומה זה איפה חותר בריאותך, חי אני לולא בעל אשה ובנים אתה כי עתה לקחתי אותך אלי והיית עמדי ולבי ערב לך כי היית בריא אולם, הלא גם אנכי הגעתי לשערי מות, אך בחירת מצבי ומקומי ומלאכתי ומחשבתי ואופן מחייתי הביאני עד הלום, ואשר בקשת ממני להודיעך שם מחבר השיר הלו אשר במאסף תקמ"ה. חי נפשך. אם ידעתי! ואשר שאלת ממני להגיד לך העוד חי ידידנו וואלפזאהן, כמוך כמוני לא ידעתי דבר; אמנם לא ארכו הימים משלש חדשים כתב אלי כי עזב עיר מושבו ברעסלויא כי עזבו כחו ובריאותו, ושב לעיר ילדותו בערלין. – עם האיש המשוטט ברעיונים ובגופו האדון ה. ס. לא אוכל דבר דבר; יעברו ימים חדשים וגם שנים, ולא אראנו כי בגבוה שמים מעל הארץ כרחוק מזרח ממערב גבהו ורחקו דרכינו זה מזה, הוא פונה לדרכו ואנכי לדרכי, ואין ערך ביני ובינו כי רעיונותיו נפוצות בארבע קצוי היצירה, ואנכי מקבץ חול־ים, הוא משוטט ואנכי עומד, הוא רך וצעיר ואנכי נוטה לצללי ערב, הוא סוחר ואנכי מחבר, והרבה הוא ואנכי כדומה לאלה, ובכל עת אשר אנכי רואה אותו במקרה או הוא יפגע בי במקרה “שלום אליך אחי!” “אחי שלום עליך!” זה וקרא וזה עונה, וזולת זה אין דבר יעכבנו כי ישמע קולנו, ואל תתמה ידידי על החפץ, באשר כתבתי לך דברים מעורבבים, כי לבי בל עמדי תמיד לכתוב מכתב כאות נפשי במליצה צחה, ורק אשר אני רוצה להגיד זאת אכתוב כאשר עולה על רוחי מבלתי השגיח להנעים מליצה כראוי, כי אין לאל ידי תמיד לכתוב כאות נפשי, ואף כי עת אכתוב לאוהב נאמן כמוך, אשר לא יראה אל תפארת הלשון כי אם על הענין מה שאני רוצה להגיד.

דברי אוהבך יהודה ליב בן זאב

וויען ד' טבת תקס“ח לפ”ק.

¹

שמואל דוד לידידו… שלום

רבת שבעה לה נפשי גילה וחדוה בשלש אגרותיך הנעימות, אשר כתבת אלי ידידי אשר אהבתי, ויהיה דבריך לי לששון ולשמחה כפולה ומכופלת, הלא ראשונה, נפשך יודעת מאד; בחירי רצתה נפשי, מה מאד אני מתעלם בנועם חברתך היקרה, והנה אחרי אשר האלהים אמר להרחיקך ממקום מושבי, מה זה בכל מחמדי תבל יעמוד לי תחתיך להשביעני טובה, אם לא מכתבי ידיך הנחמדים לי מזהב?.

וזאת שנית, בטובתך ידידי אשמח ובשמחתך אתערב, וכל עצמותי תגלנה, בראותי מתוך כתביך, כי הצליח ד' דרכיך, וכי מצאת מנוחה במקום אשר הלכת, כאות נפשך וכאות נפשי וכי הלך לפניך צדקך, לתהלה ולשם ולתפארת, בכל העם אשר באת בקרבו: יוסף ה' לך באלה ובאלה ועיני רואות!.

ועוד בה שלישיה, שמח לבי ויגל כבודי, בראותי מתוך דבריך, כי עוד דמית ידידך חרותה על לוח לבך, לא הפרידה הפרידה נפשי מנפשך, לא הרחיק המרחק לבבך מלבבי. ולא טרדוך הטרדות מהסב סרעפיך לאוהבך הנאמן.

אמנם אם הקשר אמיץ בין נפשך ונפשי, ומים רבים לא יוכלו לכבות אהבתנו, לבי ולבך יודעיםם על מה אדניה הטבעו, כי לא למען בצוע בצע כרתנו ברית עד מות, ולא לחרוש מחשבות און על אלהים ועל אנשים המתקנו סוד חדר בחדר; ולא לבלוע ולהשחית את היקר בנמצאות, נועדנו יחדו בקר וצהרים: אף לא ללכת בדרכי חשך, יורדות אל חדרי מות, סבבונו ברחובות קרת, באישון לילה ואפלה: אך זה פרי כל אהבתנו וזאת מגמת כל חברתנו, להאיר איש אל אחיו במהלך שבילי הדעת, התורה והחכמה, לחשוב מחשבות ולהעמיק עצה, לברר וללבן אמת נעדרת, לחשוף יערות דבש בדברי נביאי ה', להעמיד טעמם בם בטעם לשד השמן, ולגלות מטמוני מסתרים במעמקי לשון אבותינו אשר כסתה השכחה את פניהם, בהתפזר בני יהודה מעל אדמתם.

אים אפוא יכי ברכּה, בהתעלם יחדו נפשי ונפשך? בשוטטנו בשוקים וברחובות, חושבי מחשבות, רמות ונשגבות; בדברי לשומע ובהקשיבי ליודע, בהיותי רב ריבי עם איש כלבבי, לא חנף ולא מחרף, וכל רעיוני בכור בינה מצרף; בהיותי מוצא נחת, בקבלי תוכחת, ובהיותי מאושר, בקחתי מוסר, ובהיותי שבע נעימות, כשמעי תעלומות.

ועתה לשוני לחכי תדבק, אחריש אתאפק, בדד אשב מחוץ למחנה, אין קול ואין עונה; דמיתי לקאת מדבר, כי מי אשר יחובר? ובמי אשתעשע, ובמי אועץ? העם האבן, או עם העץ? על זאת אספדה ואיליל כי מלאה ארצי חכמי אליל, לא נתן ה' להם לב לדעת, ועין רואה ואזן שומעת, ולשונם מדברת גדולות, וקולם יחולל אילות, הבליהם אשמע ואותך אזכור, וזכרון אבדתך לבי יעבור, והמר עליך כהמר על הבכור; אנה פנה דודי? ואנה הלך? – אני שלך, וחלומותי שלך, ועתה מדוע אנחנו מחשים? ומדוע לא נחלץ חושים, ונשלוח ספרים ביד הרצים, להעיר ולעורר את האהבה? נקומה נא ונסובבה בחצרות ה' לפני ולפנים; נחתור במחתרת, אחר אמת נהדרת, וכל דברינו בספר נכתבים, ורחוקים נעשו קרובים, ונתעלמה באהבים, ותעלוזנה בליותי בכתבי ידך, ותעלינה לפניך לרצון אגרות ידידך.

וברוך ה' אשר יעץ עליך הנסיעה (מפי עליון לא תצא רעה), ויאמר להפריד בינינו למען החיות רעיונינו בל יהי עוד אך דבר שפתים, מהר יסופו וכחלום יעופו מקץ ימים או שנתים, כי הלא מעתה בספר יכתבון, יאריכו ימים ולא ירקבון. עוד בשיבה ינובון, ולעפר מות לא ישובון.

הבה נא אבוא אליך, אערכה לפניך דברים אחרים אשר באו לידי עתה מקרוב, בהיותי מחפש כפעם בפעם במכמני לשוננו, וארד לתחתית בארותיה, לשאוב משם מים חיים.

¹

ב“ה יום ד' ח”י התק"ץ

כבוד ידיד לכי חמדת נפשי הרב הה“נ הגאון צבי תפארת עדתו, צעיר לימים וישיש לחכמה כש”ת מהור“ר צבי הירש חיות נ”י האב“ד דק”ק זאלקווא והקרייז יצ"ו.

כמו חרש וחושב וכל מוציא כלי למעשהו, יחכה לשמוע משפט הרואים את מלאכתו, אם יתנו לו פאר ושבח, כי רק אז יגיל אם ידע אשר לא לריק פעל ועשה, ויותר תרבה שמחתו, אם בין מהללים אלה ימצאון גם חכמי לבב מבינים בכל מלאכת מחשבת, כן חכיתי אנכי לשמוע משפט מחברתי אם קטנה היא, וככה שבעה נפשי עונג בהגיע לי אגרות מחכמים גדולים במרחק ארצות שונות אשר יכבדו את מפעלי וישישו עליו כמוצא שלל רב, הן הנה תרהיבנה עוז בנפשי להוסיף אומץ ולבצע את אשר החילותי בקדמוניות עם ישראל ותולדות חכמיו, אחרי ידעתי ברור כי לא לשוא היתה יגיעתי עד כה וירב עוד משושי עת הגיעו לי דברי מכ“ת הנעימים ואותם ענדתי עטרות לראשי, יען חשבתיהו לראש בין כל משופטי, כי מי גבר בדורנו אשר העמיק הרחיב למורים בכל ספרי ישראל וגם בספרי חכמי העמים המתיחסים לעניני, כמו מב”ת עם כל ילדות שניו, ויהי למופת בינינו וכן ישאר עוד לבאים אחריו, אם יחל רוח ה' לפעמו אשר יחרות מעט מחכמתו בעט ברזל ועופרת, כי אז דור לדור יזכירו שמו לכבוד ולתפארת. הן אמנם מצב מכ“ת אשר נועד לו ממרום, יבקש מנהו בל יטמין ידו בצלחת וישקה ממי תבונתו לכל צמא, כי משמרתו משמרת כל גדול בישראל, הופקד למורה על עדה נכבדה ונבחר ללמוד וללמד, וכל מטרת חפצו היא הגות לבו בתורת אל חי מורשת קהלת יעקב, ועסקי העולם לא יטרידוהו, זאת היתה נ”כ נחלת עבדי ה' כל חכמינו הקדמונים ובהם גם המצויינים כרבינו סעדיה ר' שמואל הנגיד והרמב“ם ז”ל כלם היו מורים וראשים לעדתם וכלם השאירו אחריהם ברכה בכתבם על ספר כל אשר למדו לתלמידיהם או העלו רעיוניהם הנשגבות בהשתעשעם בדד עם מאמרי השכל והמדע, וזאת גם מנת מכ“ת, אשריהו! ולכן ראוי וכשר לפניו ללכת בדרכיהם וכמוהם עשה, והנה רחב שרה החכמה ונסב עוד למעלה, עוד מקום רב לפני מכ”ת להתהלך בו לאורך ולרוחב, להשריש בו גזעי חמד. ולהוציא נטעי תכונות בענינים הרבה, כן בדינים והלכות לחדשם בלשון צח על דרך לשון ס' היד ולהסיר מהם כל קוצי הספיקות והמחלוקת, כן בפירוש ספרינו הקדמונים אשר חלק רב בהם עוד כספר החתום, כמו ספרי הירושלמי ומכילתות וספרי, כל אלה יחכו עוד לחכם לבב ואמיץ כח כמוהו, להבין בכל תיבה וענין המתיחסות להם ולהאיר בהם כל מאפליה. ולמה יסרב מכ“ת למשאלות העת אשר תפציר בו ותאמר “איש תוחלתי מה תתן לי ואנכי הולכת ערירה, הבה לי זרע עושה פרי למין האדם ולא אמות עקרה” כי לא במהרה יולד איש כדמותו ובתכונת רוחו. לא כן אנכי, הושלכתי בכף הקלע בעניני תבל ומטרידיה, ים רועש סביבי ואיך תנוח נפשי ורוחי לעבוד עבודתן אשר נועדה להן? אוי לי כי יאמר עלי כאשר יאמר משל הקדמוני על טנטלוס, ואחריו על בן המוכסנין (ירושלמי פ"ב דחגיגה) כי כמוהם כן תערוג נפשי על אפיקי מי תושיה, אשר עיני תחזינה מקודם וידעתי היטב את מרוצת נהרותם, אך כבואם כן יחלופו ויעבורו מפני, פעם אחר פעם ומונעים רבים ומשכוני אחור ולא יתנוני לשבור צמאי. והנה קצות השנים עת תחל שנה חדשה אחרי ספה זה מעט שנה העוברת, תחת אשר יקראו לכל גבר משכיל לתור ולחשוב מה פעל רוחו בכל משך השנה, באשר הוא אדם, מה הועיל לנפשו לנפשות אחיו ובני עמו או גם לכל יושבי תבל, אף יעוררהו לתקן בעת הבאה את אשר עות, למלאות הנחסר ולהשיב לה את אבדתה אשר אבד ממנה עד כה, יקראו אותי לחשוב בזהב בכסף ובנחשת, לתור בחפש מחפש אם ירבה או ימעט עושר קציני אשר לא יתן גם להם יתרון כי א ראות עיניהם ואולי יִשָׁמֵר עוד לרעתם, ומאומה לא ישאו ממנו בידם. אף יעוררוני להתאמץ עוד מחדש לתפור ספרים חדשים ולרשום בהם מספרים ריקי התועלת, ואין לי בהם רק היגיעה לערוך אותם לחברם ולחסרם, להכפילם ולחלקם כפי אשר יבקש המסחר והעסק, זה מנת חלקי בתבל ארצה. ואולי יספיקו דברי אלה אשר לא הוספתי או גרעתי בהם מאומה מאשר הוא באמת להצדיקני אם אתאחר או אחדל מהשיב לאיש ואיש על דברי חכמתו, אך לא באלה נכלל מכ”ת, גדול הוא ורב ואמרותיו פקודות המה לי למהר כפי יכולתי לדרוש ולחקור עליהן ולהודיע לכ“ת כל אשר העירותי בהן, אך לזאת יסלח אם דברי לעו ולא נערכו כראוי למכ”ת, (אלכה נא אחרי רשימותיו ואותיותיו, ובכל אות וואת אגלה את דעתי, וזה החלי בעז"ה).

אלהים יחנך ידיד נבחר.

ראה קראתי בשמך לכבוד כל תפארת על ראש ספרי זה, מדעתי כי הוד והדר ישוה מזכרת זכרונך על פועל ידי, למעני איש חמורות! למעני למעני עשיתי כזאת, לא למען הורך והדרך, אף לא למען תרב גדולתך בקהל נבונים, כי מי מיודעי החכמה אשר ביןן שדיה ילינו לא ירעך? או שפתי מי מאשר רק בצל כנפיה יחסיון לא תבענה תהלתך? אך בך צלחה התושיה למצוא קן לה בנפש מטוהרה אשר גם יראת ה' היא אוצרה, בך מצאה מנוח אף נוחם מעצבון כל הנחרים בה, אשר כל היום יעצבוה לאמר מות בסיר בת אלהים כל אוכליו יאשמו, כי יעקשו הישרה ויראת ה' יעזובו. ואם כי רבו עצבונך ויגיעך טרם ארשתה טרם לכרתה בחבלי אהבתך ותהי לך סוכנת, הרבית מהר ומתן רבית במחיר אהבתה, נתת כפרה מבחרי ימי עלומך, משכיות לבב ותענוני משר תחתיה, אכן לא לריק יגעת ללקוט שושנים בין קוצים כסוחים, ופרחי חמד בין סלונמים סבוכים, לא לתהו והבל כחך כלית, לשרש עורך באבך שעשועי חלד, הבלי הילדות, ותעתועי השחרות מתלמי לבבך, אתה שחרתה מן המצר והיא נמצאת לך במרחב, אתה כלית בשרך ושארך באהבתה שלחת רזון בגוך, והיא הרעיפה דשן תוך עצמותיך, הריקה כוס יפיה על יפי חכמתיך, משחתך שמן ששון מחבריך, אף חסד משכתך מבין אחוזה מרעיך. אנה בשטף מרוצתכם תובילוני רעיוני? אנה כמשגה בשאט נפש תועה תוליכוני. אך למען חטוא המטרה? כמעט נשיתי את אשר זמותי, שכחתי אמרי פי, כי לא להללך בסור ישרים ועדה, לא להגיד לבני אדם תהלותיך יצאתי היום ותפארתך בקהל עם להודיע, כי אם להשביח שאון מורשי לבבי אשר כהמות ימים תודות לך יהמיון, על שפעת חסדיך כמוני זה לי עשרים שנה מעת הכרתיך, רק זאת הרהיבה עוז בנפשי לשפוך שיחי בחיקך ולספר כל צדקותיך עמדי נגד השמש הזאת. – – כאחד צעירי צאן עמי גם אני בעניי נער געור משולל המוסר ונעדר התבונה הייתי. ואף כי על ברכי אב יקר איש תבונה תופש תורה ותמים דרך יולדתי, אשר לא חדל מלהפיח בקרבי עודי באבי אש התשוקה להגות בתורה ולאהוב מישרים, ואשר הוליכני במסלות דעת כתבי קדשנו לרגל ביאורי בחירי התרים אחרי אמתת הפשט, ובים התלמוד אורח סלולה לא אכשל בה, בכל זאת כעיר פרא איש נבוב הייתי לא ידעתי את ה' אף אם כמו פי קראתיו כצפור המגיד לאדם שיחו, בפי ובשפתי כבדתיו ולבי רחק ממנו, לא הכרתי דרכיו לא חשבתי נתיבותיו. מפלאות מפעליו לא הבטתי, ולהתבונן במעשה אצבעותיו לא התאויתי, כי נפשי ריקה היתה מחכמה ותושיה נדחה ממני, מכל אשר עתה בתבל מכל צבאות הבריאה שמץ דבר לא ידעה, כי כמה יזכה נער עשתונותיו ילטוש עיני בחינתו להתכונן בכמו אלה, באי מורה ומנהל או אחוזת מרעים רועי תבונה אשר אש קנאתם תלהטהו? גם גפן פוריה לא תענוב ענביה כמסת חילה מבלעדי תומך שבט או זמורת זר תסעדנה. – ולכן דמיתי כי מקיר עיר מולדתי וחוצה, השמים כאוהל לשבת כיריעת בהט ושש נמתחו, והכוכבים במסלותם חשבתי מסמרות נטועים מנחשת קלל המה בהדרם וזהרם אשר עלי מרומי שחק יפוזו, ואם לשמע אזן שמעתי וגם בספרים בינותי כי החכמה והמדע בחיק יראי אלהים צפונות, ולהם לבדם נחשפו השפונות, כיתר ההמון זמותי כי רק להולכים בחשך ולאשר יצללו בעינים עצומות במחשכי תעלומות המה למנות, ולכן בחרתי גם אני דרכם, דרכתי בנתיבותיהם, ובעוד באפלה מששתי כליהם, הגיתי בבלויי סחביהם, ואף כי חזות חתומה כל דבריהם, בכל זאת הבנתים ככותבם ובחכמיהם, ותורת ה' הטהורה ומשיבת נפש הה! כמעט אחרי גוי השלכתי, גם לקול אחותה רבת החן וכלילת יופי אשר בחוץ תרונה, גם לנעימת זמרתה כפתן חרש אזני אטמתי, כמפני חמת זוחלי עפר זחלתי ואירא מקרוב אל פתח ביתה. לבל תאמר עלי תפתה פיה ולבל תאכלני אש לא נפח הערוך מאתמול לכל אשר ימשכו ברשתה ובחבלי אהבתה ילכדון, ככה שקעה נפשי במצולות הפתיות, ככה עפו מבחרי עתותי בהבל ורועת רוח עדי מצאתיך יפה פרי תואר! כענפים במדבר וכיונק בארץ ציה מצאתי את שאהבה נפשי יונק שדי החכמה בבית דודי נ"ע¹ במה לבבתני אז אחי! במה משכתני לוקח נפשות! פתיתני לרוץ אחריך מסילות דעת ואפת? פליאה דעת ממני גם עתה, אך זאת אדע אשר מעת הכרתיך שבעתי שמחות את פניך, מעת הבריקו נכח פני יתרון הכשר דעת וענות חן אשר בינות עפעפיך ינוצצו, מני

אז נקשרו נפשותינו בכושרות ובעבותות אהבה התאחדו והיו לנפש אחת בשתי נויות, כי גם אתה ששת על כי מצאתני אוהבי! כמוצא נשק רב במעון אריות הררי טרף, כי על כן ידעת חנותנו במדבר, תחנותנו בגאון הירדן, מקום לא לאיש הולך והכין את צעדו לבטח דרכהו, ואילו האחד שיפול במקום תנים והכין את צעדו לבטח דרכהו, ואילו האחד שיפול במקום תנים הררי נמרים ואין שני להצילו לנתוץ מלתעותם ולהרוס שנימו. – ולכן לא אחרת מועד שברת, יום קותה נפשך – הה תוחלת מדומה – למצוא עזר מצרים ורע נאמן להתרועע אשר בנת לרעו מרחוק ומצאתהו ישר כלבבך; כרת ברית עולם לבחירך, הסכנת כל דרכי, נחית בחסדך פעמי לבל יעבטון ארחותם ומנתיבות צדק לחבל ימוטו. בשלות השקט נגוזו אחי! ימי עלומינו, רעה ויגון עוני ולחץ אשר תחת חרולי הזמן יספחו, לבותינו לא לחצו, גאון רעים ובוז גיאונים משטמת כסילים ושנאת מהבילים לא הדאיבו נפשותינו לא דלחו אף לא עברו מימינו הנאמנים, בשמחות וגיל עלי גבעה יפיפיה זרועה נצני חמד ושבעת מים כלינו שנינו, שמה התעלסנו באהבים בהשתפך נפשות נאחדות חליפות אשה בחיק רעותה; שמה היינו כחולמי מעופפים על גפי מרומי האושר, דמינו נטהר לבותינו נצרף כליותינו, ואחר נשימה גם מחשך לאור וצלמות לסדרים, כי נהיה נושאי לפידי התושיה בארץ מאפליה, נר לרגלי עם ההולכים בחושך ואור לנתיבתם. טובים היולי הימים הראשונים טובים מכל שנות חלדי, לנעימים מכל מנעמי תבל, עוד נפשי מהם תמלא, עוד יחליצו עצמותי היבשות, יצהילו יפתחו יקחת פני אשר קמטו בלא עת כל עוד במו אזכורה; רבים אומרים מי יראני טוב, יתננו ובחומר חותם ראש עפרות תבל לעפרות זהב ואבני גיר לאבני נזר לנו יתהפכו, ונמלא בתינו בלי חמדה כל הון יקר נמצא, ואני תפלה מי יתנני כירחי קדם בימי עצתך עלי הופיעה בסוך האושר עלי אהלי וחברתך שעשועי נפשי; מי ישקני מי מנוחות מנהל עדנים שתינו מהם לרויה – כי מים טהורים וקדושים היו מפלג אלהים נזלו – מי יובילני עד חוף, ינחני תחת אלה עבותה השתולה שמה בנוה; שמה ארבוץ בצהרים חלדי ועל מפרציו בטח ושמע רצון בחיק הברירה רעיתי אשכונה, שמה אשאוף רוח צח אשר על פני שבולת מימיו בעל ראש שבולת בלאט ונחת יחלוף; שמה נפוצות רעיוני זעיר שם זעיר שם עוד יחדיו יתקבצו ואהיה לנפש חיה כאשר הייתי אהיה. גם דמעי גיל הנרדמות ביכרתי עפעפי, שמה תתעוררנה תפרוצנה בדלתי עיני, ועם בכי נהרות יחדיו ימהלו. – הואלנה אתנה עתות נעימות וחמודות הואלנה פנו בי, חדשנה צוף נעימתכן כקדמתכן – כי חיות כי בנות אל = מות, אתנה לי – שבנה בנותי, לאט לאט התשוטטנה על כנפי דמיוני ואכרת זכרוני, אל תאיצנה לעוף ביעף, משכו ימי מרוצתכן מימי היותכן, אך בכן חייתי ושנותי ערבו לי, בכם שאפתי רוח חיים ושמחתי כל היותי.

בכל מקום כוננתי אשורי אושר שמור לרגלי היה, לא אומר ודברים יראו על כנפי רוח השירוני אז, לא פעולת אדם עם העצב ברחם אחד כוננו, כי אם הרגשות נעימות ומתענגות אשר רק ממעיני הנפש תזולנה, ואליה עד ארגיעה תשובנה ללכת; לשוא ישקוד איש ללשון, לשקר עשה עט סופר מהיר לחוקן על ספר, אף כי כבד שפה ונלעג לשון, כמוני, ומה לי פה לחלל גאון יפעתן בקנה רצוץ בעטי הקהה.

נוצר האדם.! מה אנוש מה חלדו וכל קורי תקות תקותו עלי הארץ? מה לא קותה אז נפשי או מה לא הוחילה כי יביאו לה ימים יבואו, ואם לא אמרתי המשים אעלה, זרועות עולם אחבק ברוח בינתי, אבקיעה שחקים אמודד ארץ, אתור תהלוכות צבא מרום במרום, אערוך מערכות המזרות, אתוה תקופת מעגלותם ונתיב תהלוכותם אפלס, אחשוף אוצרות הטבע ושפוני טמוני כחותיה אגלה. ומה אם החונן לאדם דעת יתנני גם בלשון למודים, אשר פי ולשוני עסיס הצחות יטיפו, ונהרי נחלי דבש המליצה כפלגים יבלי מים מצור לבבי ישטופו, מי ממני אז מאושר יהיה בארץ ומי כמוני כבוד חכמים בלי מצרים ינחל? כי רק אז אמרתי אנער בפעם בפעם ואצא לישע לאומי, לישע צאן אובדות ורועיהם יתעוס תהו לא דרך; אורה לעמי דעת כי לא לעולם יזנח ה‘, עוד ישוב וירחמהו אם אך הוא ישוב מכסלה; באמרי נועם דרך תבונות אודיעהו ומוסר כלמתו במתק שפתים אשמיעהו, אזרעה מלא חפנים חכמה ודעת ומאה שערים תודות אקצור, ותהת רדפי טוב אך טוב וחסד ירדפוני. בתוחלת ממושכה ועדינה הלזו נפשי שמתני גבר מאושר וצולח, בתנחומות נעימות כאלה רמתני תקותי, הגיעתני בערש מבטחה ותישנני על ברכיה וכגמול על חיק אמו שנתי ערבה לי – הוי! מה מתקה מה נעמה – ואנכי לא ידעתי כי האורב יושב לי בחדר וחושב תחבולות ועולל עלילות למוגנני תושיה וכל עצתי להפריע, זה שטן ואויב קשי יומי האכזר, אשר מעת נפקחו, מעת הוסר התבלול ותאורנה עיני, הנהו כשטן על ימיני, כל מחמדי מזימותי הן יחתוף, יקטוף תנובת תבונותי בטרם תצמחנה; על שרשי רגלי יתחקה לבל אעבור המחוגה לבל אעלה הר מרום האושר אף אם בכל מאמצי כח לעלות אעפולה, ויהי כצעדי ששה צעדים מעלה יאחזני בערפי ויהדפני עשר מעלות אחורנית מטה, גם כל מאווי נפשי כל משכיות לבבי יחדיו, תחיו שחחו לא עוזר למו להרים ראש. – ומה תחכה עוד נפש דאבה וזעומה הערומה ומתקוה, פשוטה ועורה מכל תוחלת, כי תשיג בשארית טפחות ימיה עוד מזור תחת השמש ומרפא בכנפיה? או מי ייחל לפקוח עוד עינים עורות אם גם עיניו תכלינה החלו כהות? – כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש תבונות וגם ילדתי רעיונות נשגבות ומפוארות, לפני מי אערכן ובחיק מי אשפכן? אל מי אטיף מלתי ועל מי יערב שיחי? הן ערלה כל אזן לשמוע בלמודים, חדלו הוגי לשון וספר בישראל חדלו: גם שפתינו הנוה והמעונגה הה? גם היא עוד משפל עמידתה תרד פלאים, כי נדחה היא, מנדיה יזילוה כמו דוה יזרוה, ועוגביה ימאסו בה כסרת טעם בגועל נפש אחרי נום ישליכוה, אין דורש צחות מליצותיה, אין מבקש נעימות מדברותיה ואין מתעורר להחזיק במעוזה כי מסה: ומי זה יחלק או יפיץ אור יוריד פטר רחם שמים ארצה, וה’ אמר לשכון בערפל, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל? – –

אולם גם אתה אחי! לקחת מכל יד עמל, באתני מנת חלקך באהבה, בכל צרותי צר לך ובכאבך כאבי ידעת; מה נאוו נטפי עיניך ברדתם כאגלי טל חרמון על לחייך, ומה נעמו רסיסי דמעותיך, אשר כפנינים בינות עפעפיך התגלגלו עת מרי שיחי בחיקך שפכתי? דמעות כאלה לא נודעו לזר יתכחשו לו, כמו זר נחשבו לאבירי לב הרחוקים מחמלה, מתת אלהים הגה לטובי ורבי לבב לבד, רק הן תוכלנה להריק תנחומות בסאסאה תוך לבב אנוש אנוש נגוע ומעונה, ובאלה יקיר! חבשת גם אתה שברי לבבי, וכל חבורות פצעי אך בחברתך כל הימים מרפא למו מצאו, גם אז בשבוי מארץ אשכנז – אחרי המשכי בעבותות אהבת אב יקר ואשת נעורים לשוב הנה – גם אז בכיתי באזניך לזמני הבוגד לאמר: ראה מה הוא עושה לי, עוד יקפוץ באף רחמיו עוד לא נלאה מלהוגיעני, עוד ירב כעשו עמרי ולא ירף ידו מהשחית; הכאדם עברתי ברית וכאב הראשון לכל יציר הרביתי לפשוע, כי גרשני היום מארץ החיים, וכנצר נתעב השליכני מגן עדנים אל עמק עכור אל גיא צלמות? אנה אני בא ואנה פני מועדות, אל ארץ אוכלת מאשריה אשר הוד והדר יעטרוה? אל עם עמקי שפה ומאשרי מתעים? כי אם יאחז אדם חשכת דרכם ועמקי הבליהם צעדיו יתמוכו, גם את פועלי און יארח לחברה בשחוק ומהתלות ימיו יבלה, קדוש לו יאמרו ובכבודו יתימרו, רק מול המישרים ארחותם אשר נוכח ה' דרכם ודעת דרכיו יחפצו, יורו חצי קנאתם, רק להולכים לנוגה ברק השכל ועיניהם על כל דרכיהם, תתך כאש חמתם ועל קדקדם חמסם ירד. הלא אלהים יחקר זאת, כי את הבאים לחקור ממסך ישלימו, ואשר אל כל תכלית הוא חוקר יקדשו עליו מלחמה? הנבער לגבר יהולל והמשכיל לחוטא יקולל? משומרי נשף משומרי הבלי שוא חסדם לא יעזובו ועון חטאם ישאו סלה, ורק לאשמת החפץ לדעת אשר יבערו המה מדעת, עברתם קשתה ושמורה, רק חטא עץ הדעת לנצח ינטורו; ולמה זה אנכי הבל איגע לחיות במקום החכמה תמותת דורשיה, והתושיה לא תושיע מאהביה, והאמונה הטהורה לא תמלט את בעליה. ככה שמעתי מתנודד בחמת רוח ונפש שחה, והופעת עלי גם אז עצתך, תמכתני בתנחומיך, ולאור חצי שכל מליך כל עצבותי כדונג מפני האש תמם הלכו; שא נא לפשע אחיך אם את אשר בחיקו טמנת יגלה עתה בקהל, כי נופת המה לחכי כל, אזן תשמעם תאשרם. "אם קנאת איש מרעהו, אמרת, גם היא על ערוגת מטעי כחות נפשותינו שתולה, הלא בלבות בוזי דעת תעש בדים ותשלח קציריה עד למרחוק, ואם קנאת סופרים בנפש אדם יקר חרוץ נטעי נעמנים תצמיח, על תלמי לב חשוכים תפרה אך ראש ולענה וקוץ שמיר תעלה. – ואיך לא יקנאו את אנשי לבב ובאיבה כל מתי שכל יהדופו, אם הם כעטלפים מורדי אור שוכני חורי עפר וכפים, ואלה כבני נשר רואי השמש ומגביהי עוף יתראו? ומה לא ישאו פשעים אשר גם המה לפעמים במו את נפשם יגאלו? הלא שמעת דברי החכם עת שאלוהו והשיב.

למה רב אדם דלתיו יפתח

לאיש משחת או עור ופסח

ומחכם מסכן ידיו יקפץ

מלתת אף לחם צר כי יחפץ?

יען רוח רב אדם נאמנה

כי החכמה לא לו תהיה למנה

אך מהיות עוד עור או פסח

לבו בעודו איננו בוטח. –

כן העם הזה וכל חלאת הגוי הזה, יען איש ממנו יודע נגעי לבבו ומכות חדרי בטנו וכי גם בקרבו מחשבות אונים ילִינו, ולעת מצוא ישלח גם הוא את ידו לאחוז בכל אשר אמר אלהים לא גע בו, ולכן מפועלי ואן אשר בשקיציהם גם נפשם בחרו, העלם יעלימו עיניהם והבן אל נבלותם לא יוכלו, אשר לא כן עץ הדעת בו לבם נכון ובטוח לא יאשמו לעולם, כי אשר מנעוריו לא ישב בצלו ותחת דליותיו לא התלונן, עד נצח לא לו יהיו עליו לתרופה ופריו למאכל, ולכן אש קנאתם כנחל גפרית בוערה בהם עד עולם לא תכבה, אולם חלילה לך מחשוב כי עמודי תבל התפוצצו וחושך הסכלות פני כל תושביה יכסה, עוד ימצאו בעמנו בארץ מגורנו תופשי התורה וישרי דרך, צדיקים וטובים עם אלהים ואנשים, מות לאחיהם בישרת דרכיהם ומעלליהם, עוד יתנוססו בקרבנו חכמים ונבונים אשר גם נדיבי עמים בם יתהללו ובחצרות שרים טובות לעמם יפעלו; הם המה לשאר עמם צפירת תפארה, ולהולכים בחשך יופיעו נהרה, ואם למזער המה ונער יכתבם, ראה אנכי אבקש לך מנוח, בזרוע לא עז אושיעך, ובידי הרפות אחזיק ימינך לעשות מקנה וקנין בעיר מולדתי בראדי שמה תראה על דברתי את אשר לא האמנת לזולתי, כי כארזים במדבר ואפיקים בנגב תמצא בתהו ילל ישימון, עיר מושב וכלילת יופי, שמה לא ישבו התורה והחכמה פרודות כנשים צרורות באהל ומשכן, כי אם כתאמי צביה יחדו אשה את אחותה משיקות בבתי ארזים תשכונה? שמה לא באמת בצע ימדו כבוד איש ויתרונו. רק על פי דרכו ושאר רוחו יערך גם כבודו גם קלונו כי היא עיר שחברה לה יחדו חכמה עם נחלה, תורה ותבונה, מסחר ואמונה עיר צדק ילין בקרבה ולא תחסר כל בה. דבריך יקירי! הטובים והנחמים האלה כצרי גלעד אל כל צרותי ארוכה העלו; גם בשת פני – אשר את יליד עיר קטנה מני בטן תלין להרים ראש בין נדיבים ורגעי ארץ – גם היא לא עצרה כח לעצור פעמי מלרוץ אורח עיר ההוללה ההיא עד מהרה, והנה אמת הדבר השמעתני אחי! עוד לא הגדת לי החצי, מי יתן מרוחך עלי משכיל שיר ידידות מראש יונקות ענפי ערבים על יבלי נהרות בבל, מי יוריד לי כנור מכנורכם מנעימי זמירות, עליה אזמרה תהלת הוד הקהלות! רק עליה אשירה תפארת כל משכנות יעקב, הן שפתי לא תבענה כל תהלתה, ולשוני לא תהגה כל צדקתה, כי במה תחלנה ואנה תכלינה כלאלה? האם בגשמי נדבות יה אשר על תלמי התורה והחכמה נטעי נעמנים יצמיחו, או בשפעת טל חסדיה אשר עצמות יבשות מני עוני כדשא יפריחו? מי כמוה כגפן פוריה לכל מפעל טוב ותושיה? מי מנה מספר בתי קדשיה ותפארתה לתורה ולתעודה ולכל חכמה חמודה, אשר בהמות ימים מאדם תהימנה יומם ולילה, וכמשק גבים אזני עובר ושב משאונם תצילנה? היש מספר לגדודי צעירי לחכמיה יציצו יום יום כעשב הארץ לכבוד ולתפארת? איה שוקל זהב שבא חין ערכם וראמות וגביש ביקרותם? מי יפאר פאר בית תחפשית יסדו ידי אציליה להעלות ארוכה לתחלואי חולי בת עמם הנלאה והנחלה? איה סופר לידועי חולי אשר מכל אהלי יעקב אליה יזרומו ואשר משפעת טובה ירימו־ראש ובשמש צדקתה מרפא ימצאו? ומי ימלל גבורות פאר תפארת כהניה חכמיה ונגידיה, כולם אנשי חמודות ומלאי ברכות, נעימות פניהם שובע שמחות, אוהבי חכמים ושמחים בכבודם, תומכי ימינם הדרם והודם, ואת נפש עדינה זכה וטהורה! את נשמת ידיד ד' וחמדת כל רואיו, פאר הגבירים ונזר הנדיבים החכם והנבון כבוד מו"ה צבי האלברשטאם – ה' עפרו יחונן ונפשו בצל חסדו תתלונן – נשבר לבי בקרבי יגורו כל עצבותי עת אזכרך, אללי לי! למתי לא זכור אזכרך עוד? האשכח ידידות נפשי האשכח ימיני כל עוד נשמת שדי תגיעני? הישכחוך כל יודעיך ושומעי שמע תפארתך? הישכחוך עניים מרודים כל נפש מרה ורוח נשברה אשר בדמעתם אדמתך ימסו ומני גדיש קברך עפרות זהב גוך ילחכו? בנפש מי רוח נדיבה לא הריקות ברבה, ובלב מי חמדת הלבבות! לא נפחת רוח חיים עם בטל חסדיך או בנועם מדברותיך? עיני ממי ראו אגודה חמורה בתבל נפש טהורה נקיה מדפי משובצה בנויה בהירה וכלילת יופי? נפשי עלי תשתפך חיל ורעדה אחזוני, איככה יחד שכל טוב חן כבוד ויופי בנבלי חרש באפס תקוה יכליון, איככה גם חמודות כאלה יחד לעפר ישכבון? וכאבן אופל וצלמות צעיף עלטה גם פניהן יכסה? צבי ישראל! עוד נעימות תמונתך על פני מרחפת, ענות חן ואהבת חסד אשר מני פרחי לחייך ושושני שפתותיך נטפו עוד מול עיני יעופפו עד עולם לא יעתקו, לא יליזו מעפעפי עדי יסגרו עדי יעצמו גם המה מידי אביר האכזרים אשר לא חמל על ארז יפה ענף כמוך ולא השיב ידו מלכרות בלבנון מטע ה' להתפאר. –

עתה באו ימי הפקודה באו ימי השלום, ידע בחיר מאהבי כי לא על צחיח סלע זרע לצדקה, לא על אבן הרעיף טל חסדיו כי אם על לב איש גמולות ונפש הומיה תודות: הן בצע ה' בידי את אשר זממתי להטיב לבני עמי, בתתי לפניהם ספר שבילי עולם הכולל ידיעות תכונות כל ארצות תבל, בו מלאתי רצון האדם הגדול בענקים גאון הגאונים נר ישראל אשר עד עולם לא יכבה הוא החסיד רבינו אליהו ווילנא זצ“ל אשר צוה אל חוק – להרב החכם מו”ה ברוך שקלאוו מעתיק ספר אוקלידוס, להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה מהחכמות, למען ישוטטו לרבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל, באמרו, כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משאר החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדות יחד ואמר משל וכו'".

אף כי לא חדשות למכביר עיניך בו תראינה, כי מה ידעתי ולא תדע, אולם בכל זאת אקוה אשר רק אתה תשכיל ותבין כי לא מבין הכסתות אשר על עצילי ידי ינּוֹעַ מפעל כזה אף כי קטן הוא; יען בך לא קננה קנאת גבר אשר על פעולת אדם יפטיר שפה, ועל תושיה לא ידיו תעשינה ראש יגיע, בחשבו כי ינחל כבוד בשפלות ידים – אשר ימאנו לעשות, או קי קצור קצרו – אם עושי חיל בזעת אף בשפל ישבו, מה כבד – אמר החכם. מעשות דבר בדעת, ומה נקל למצוא בכל דבר מגרעת". ולכן כבר לאיש להתהלל כזאת עשיתי, מלהתפאר באם הייתי – אתה תבין לדעת כי לא כל אשר יאמר במקום אחד ובפעם אחת ימצא כן בס' אחד ובעונה אחת, אף לא כל אשר יחשב יאמר, ואשר יאמר על ספר יכתב; ומה רבה עמל האדם לאסוף לזרות ולהבר ענינים שונים מהמון בעלי האסופות אשר דעותיהם ולשונותם שונות, להציקם במעבה עשתנותיו ולהציגם נגד עין הקורא כאלו מבטן אחד יצאו ואב אחד לכלם, ולעבבור בפצירה פיס פעמים ושלש ברק מליצותיו להמריטן למען היות להן ברק? – אתה תדע ארחי ורבעי מני אז ומקום תחנותי גם עתה, מקום אין אוהב ורע, אין ספר ואין עת אין דורש ואין מבקש, אין שלום בחילי ואין שלוה במעוני, וכל עתותי לא בידי הנה, ולכן לא הוצאתי לאור כעת רק החלק הראשון מספרי זה אשר במחשך הריתי, ובעוצב ילדתי טפחתי ורביתי – כי גם יולדת השבעה לא תתיפח ותחיל בחבליה כאשר חלתי אני טרם ילדתיו – ואם הוא יפיק רצונך – כאשר אוחיל – וימצא חן בעיני. קחהו איש חמודות! כמנחת תודה מזכרת כל שפעת תגמיליך עלי והיה בזה שכרך אתי וגם פעולתי לפני, כי רק אהבת חכמים ורצון משכילים כמוך, כל ישע וכל חפץ ומגמת פני אוהבך ואהובך.

זאלקווא שנים עשר לחדש אדר ה' תקפ"ב ליצירה.

שמשון בן כבוד מו“ה יצחק בלאך הלוי ז”ל.

¹

וויען בחדש הרביעית התקצ“ו לב”ע

יחי לבבך לעד, ידיד לבי!

מנה אחת אפים חנן לנו אלהים בחסדו: כי נחישה מפלט לנו אל ימים ראשונים, להנחם מעצבוננו בעת צרה, ונביט אחרינו אל ימים עברו, אשר היו טובים מאלה ועודם חיים בזכרוננו, גם כי חלפו ואינמו: או נצפה אל ימים יבואו, אשר התקוה תפרוש עוד כנפיה עליהם, כשחר פרוש על ההרים, ויפוזו לעין רואי בזהב מופז נחמד למראה, שאל נא קשה־יום ויגדך, ומר־נפש ויאמר לך: כי אלה ימי הרעה אשר הוא חי, ייטיבו פניהם ברגע להדהו בשמחות, אם יביט אחריו אל ימי עלומיו, עת כל התבל מחוצה לו עם כל כעסה ועמלה, סוגרת ומסוגרה בעדו, והשמחה אצלו אמון שעשועים עמו יום יום! או אם למרחוק עיניו תצפינה אלי ימים יולדו, וחש עתידות לו, כי בן אדם לא ידע עתותיו, לא בידו המה, וכאשר ירחקו ממנו, כן ייטיבו פניהם, וקראו שלום.

הנה כן גם אנכי בדברי בך, ידיד נפשי! דברי שלום ואהבה, זכרתי לך חסדך ואמתך אשר עשי עמדי בנוער בעודי באבי, וכיונק מארץ ציה החילותי אז לשלח שרשי על יבלי נחלי עדניך, אשר לא יכזבו מימיהם, ולְהִשָׁעֵן עליך כעל ארז בלבנון לבלתי הכוף כאגמון ראשי בסער ביום סופה. אזי הלכנו צמדים יחד שמחים וטובי לב לעת ערב לשוח בשדה ומגרשי עיר מולדתי, או על ההרים הרמים אשר חרבות ימי קדם ושמות היכלי עונג, הנשקפים על ראשיהם, הגידו לעם נולד: “מה חלד? על מה שוא בריאה יבראו בני חלוף? אם בקרב לבו לא יבנה אדם בית נאמן לו להודות שמה לאל חסדו, שוא עמלו הבונים חרבות למו!” – מה טובו הימים האלה עת מלאך ממעל לקח רצפה ונחלת אשדת מעל מזבח ה' – בנוי לתלפיות תחת אוהל הרגיע תחת שמי קדם לכל יושבי תבל, להקריב עליו זבחי תודה: לב נשבר ורוח נשברה – וַיֵגע אל לבבנו, ויהי לשלהבת יה, קדש הלולים לאל גמל עלינו. אז חכמת אנשי שם האירה פנינו, ובחקר גדולים חקקי לב התהלכנו למשרים. נפשנו מלאה עונג, ולשוננו רנת מושלים ונוגנים אשר קראו בעוז שיריהם אל שמים: רדו לארץ, ואל בני אנוש: ארחו לחברה עם אראלים ומלאכי שלום. –

גם אתה הופעת אז עצתך ויפי חכמתך עלי, וצור לבבך – בנטות עליו ה' מטה עוז מקדש – נתן מימיו מים טהורים ההולכים לאט, כמי שלוח, אל קרב ולב שומע, לטהר ולבן כשלג כל הגיון ורגש לב מסעפים והבלי שוא, ולעקור כל שרש פורה רוש ולענה. אז היינו כחולמים, ארובות השמים נפתחו לעינינו, והנה אור עולם ונעימות נצח. ואל ארץ נביט, והנה היא כיעלת חן תעדה כליה, לבושה שני עם עדנים ושלל צבאים רקמה, רקמת כל ציץ ופרח שושנים ואהלים, אור זרוע עלימו לחמדת כל עין. היום רד מאד, השמש שב אל אהל אפדנו, וכנף הארץ נחפה בפז ואברותיה בירקרק חרוץ: כעס ויגון לא מצאנו אז (כאשר יבואו באופל אל איש עצב כי יעטוף ודמו כי נעכר בקרבו) לשים משוש לבנו לְאֵל, לאמר לנו, "על מי תתענגו? על עשבות הרים, אשר בבוקר יציצו ולערב ימוללו? העמיקו שאלה! השפילו שבו! קחו נא המסוה מעל פני האדמה, ודעו וראו הכמוס עמה הטמון בחֻבָה. תחתיה נהפך כמו אש, ההופכי הצור ללהבה נתכת, חלמיש לנהרי נחלי מוקדי עולם, לבקע ביום עברה ראש הררי אל, לחצוב להבות מני הררי געש, ותחרד האדמה לקולם, ותשם ארץ ויושביה. בחקר תהום התהלכו, שם הרפאים יחוללו בזכרם חייהם ומותם גם שניהם. שם מתי עולם יענו ויאמרו לכם, כי לא הצליחו בארץ בלכתם בארץ החיים, כי בכל מדרך כף רגלם מבית ומחוץ, רדפם על צוארם העוני בשבט עברתו, ויגיעי כח לא מצאו מנוחה עדי שנתם נמו, שנת עולמים. או הסבו נא עיניכם מתחתית ארץ ושוכניהם, וראו אל ההולכים על פני האדמה. שמה נושא משך הזרע זרע אור זרע אמת וצדק הולך שחוח כל הימים אשר הוא חי להועיל לבני אדם; והנה בני בלי שם יעפרו בעפר נגדו ויבזוהו, ויהי כמחריש ובקרבו נעכר כאבו, פה איש הוכח בשבט אנשים חכלילי עינים ולא מיין כי אם מדמעת עשוקים אשר תרד עינו יומם ולילה. התבוננו אל כלח מלוא תבל, טמון בארץ חבלים, ומלכדתם עלי נתיב אל כל אשר יפנו ללכת, ותרגזו מראות עיניכם כבלע רשע צדיק ממנו, ורב אונים את רפה ידים. זאב יטרוף גדי, דוב ישכל בהמות שדי ועריץ את ישר דרך. – לקול חרדה כזה לא צללו אזנינו אז. גם כי הגיד לנו איש, דברים מעציבי רוח כאלה, אשר בלב נושאי סבל תלאותיהם בחיים ימצאו קן למו, שפת לא ידענו שמענו אז, אך קול דברים ואין דעת, כי רואי טוב לא ידעו ולא יבינו דבר עצב. הה הימים האלה, ימי טובה, חלפו ואינם, גם עקבותיהם ירעפון דשן לא נודעו לנו. ברחו כצל, הפנו ערף, לא עמדו. אמנם בכל זאת עוד מסתר משכנותיהם יטיפו גם עתה, מדי זכרנו אותם נוחם ושמחה לנו. כאוהב נאמן טהר לב נגזר מארץ החיים, לא יִשָכַח כמת מלב, ומדי יעלה על זכרוננו, יקיץ משנת אדמת עפר, יתנער מעפר ומגבי קברו, ויקם ויחי. כן הוא ידיד נפשי! כל ימי נעורי בם ארחתי לחברה עמך יעוֹרוּ לנגד עיני בדברי בך, וישובו לנחמני על כל תוחלת ממושכה, על כלל תקוה כי נכרתה; גם ימים יבואו יתנהלו לאטי, ויפתוני בחלקות כי יחדשו ימי נעורי כקדם, ושחרם כי יעלה, מרפא לנפש צרור בכנפיהם. ככה יפתוני ינחמוני, כגמול בחיק אמו ישיחוני, ולבבי הלא נפתה הוא, והייתי אך שמח. – בשורה מוצאת בפי אולי תשמחך: יש זהב ורב פנינים אשר ישמחו אנשים אוהבי כסף, לא ידעו שבעה, ואני נתתי שמחה בלבי כי עת הזמיר הגיע, לשמוע בקהל רב את נגינותי אשר תצאנה לאור על הוצאות האדון המדפיס למלאות רצון אהובי נפשי שלמים וכן רבים, אשר חבורי הראשונים מצאו חן בעיניהם, עד כי כלתה וגם נכספה נפשם גם אל גזעי החדש אשר נטעה ימיני בכרם ה' צבאות, ואני הנני שולח לך עלה אחד מספרי זה, אשר תַכָל מלאכתו בימים לא כבירים. העלה הזה יהי לך כעלה זית טרף בפי לאות שלום לכל אוהבי לשוננו הממלאה אשר טרפי צמחה לא ייבשו עד נצח: כי עוד יש את לבבי ישר כלבבם וכלבבך עם שפת קדומים שפת כנען, אשר לא יערכנה לי כל חמדת תפארת. אך למען הראות יפיה ותומתה לעין העם, וכבוד בת מלך פנימה במקדש מלכותה, השתעשעתי בשנים עברו עם לשונות זרות, בתולותיה אחריה רעותיה מובאות לה, המעלות עדי זהב על בגדיהן החמודות, העומדות לשרת לפניה ולישר מסלה לבת ציון היקרה! כי כאבן שהם מסתתר תוך אבן אפל וצלמות אשר יסך בעדו מעבור קרני הודו על פני תבל חוצה, וישמרהו כבבת עין עד יבוא היום ויופע מני אפל, בעין הברק מחשכת מים עבי שחקים, אם יסיר חלמיש צור משוכתו וערפל חתולתו; הנה כן אהבתי העזה כמות אל לשון מחמדנו, שמה מסוה על פניה ימים רבים, והגיתי בענינים זרים, עד באה העת, ואהבת נעורי אל בת עבר קדחה בקרב לבי כימים מקדם, ותיקר ולא תכבה כל עוד רוחי בי: כי היא חיי רוחי ובלעדה מה אני ומה חיי? – לך אחי! כל מחשבותי, ולוח לבי כספר נגולו, לכן אדום נא איפא מהגיד לך כי לא שניתי מאז ועד עתה באהבתי אותך וכי אהבת נפש יאהבך אוהבך ומכבדך.

מאיר הלוי לעטעריס.