אנטישמיות בפרסום אונסק"ו / א. ש. שטיין

אנטישמיות בפרסום אונסק"ו ¹

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

פורסם ב-“דבר”, 30 במרס 1956

“יש להצטער על כך, שעם ישראל לא הגיע להשלמת בחירתו בנצרות, ולכן נתחלף לו ייחוד שליחותו, כוחו הנבואי – בכוח חילוני. ולפיכך גם אדם כקארל מארכס, על אף ביקורתו החריפה על יהדות-הממון, נשאר ביסודו יהודי; ולפיכך מוצאים אנו לעיתים קרובות בכל המעשים אשר יהודים עושים אותם, משהו מהפכני, משהו המעורר דאגה”…

למי הדברים האלה, שרוח רעה של שנאת ישראל עולה מהם? לא, לא אנטישמי כתבם. לקוחים הם מתוך ילקוט מכובד בהוצאת אונסק"ו, שעניינו בכותרתו: “**הכנסיה הקתולית ובעיית הגזע”** שמחברו כומר קתולי, והוא זכה באישורה הרשמי של הכנסיה.

המחבר מבקש להוכיח, כי הדוֹגמה הנוצרית שוללת מעיקרה איבת יהודים, הפלייה וגזענות. הוא אף מצטט אימרת-שפר של האפיפיור: “מבחינה רוחנית כולנו בני שם (שמיים)”, ומותח עם זאת הבחנה חמורה בין האנטישמיות שאָפיה דתי-רוחני לבין האנטישמיות שאפיה חברתי-ציבורי. ואכן, הבחנה זו תואמת והולמת את מהותה של הנצרות, אשר חיי הרוח וחיי הגוף שתי רשויות נוגדות הן בתפיסתה.

האומנם שוללת הדוֹגמה הנוצרית את שנאת ישראל? זה העם אשר “נענש” על כי לא הודה במשיחיותו של הצלוב? והאם לא היתה הנצרות לדורותיה קשה לעמנו שבעים מונים מהאיסלם? מחבר הילקוט מתעלם מכך. אך הוא (וגם המו“ל שלו – אונסק”ו) מכריזים על עצמם ששוללים הם אנטישמיות וגזענות. אולם אין בכוחו לגבור על סלידתו המושרשת מן העם היהודי – ודבריו על היהודים הכופרים בישו ועל יהדות-הממון – יוכיחו.

והאם לא כתב איש מדע דגול כטוינבי ², ברוח התיאולוגיה הנוצרית, כדברים האלה:

“על-ידי דחייתה את ישו הובישה היהדות את עברה ואיבדה את עתידה”.

והרי זה טוינבי המגנה את החשמונאים ומשבח את הורדוס, המגנה את הציונות ומלמד זכות על הערבים.

בקרב העמים הנוצרים (ובקרב רבים ממשכיליהם) לוחשת ומהבהבת עדיין שנאת-הדורות – אך מוסד כאונסק"ו מה ראה הוא לשמש שופר לזה?

 

אנטישמיות לוחשת במסתרים    🔗

והנה באה לידי סקירה על יישוב יהודי נידח בקוסטריקה. שמעתם על מדינה זו? – הידעתם כי היא בחזקת יוצא דופן ביבשת הדרומית שמעבר לים, ואולי גם בעולם. היא שאסרה, בחוקתה, על קיום כוחות צבא, והיא שמטפחת דמוקרטיה סוציאלית ועושה רבות להשכלת העם ועושר רב לה. למדינה זו – מטעי קפה, בננות, קקאו, סוכר, והיא בקו של התפתחות וקידמה.

הישוב היהודי כאן – למן האנוסים ועד ליהודי פולין וניצולי השואה – תרומתו עצומה לקידום הארץ. מהם אף שנטמעו מכבר, נתעשרו ונתבססו וגם השלטון רוחש אהדה ליהודים – והנשיא דון חוסה פינאראס, ביקר בישראל ומסייע למגבית.

ואף-על-פי-כן… בדצמבר האחרון, ערב חגאותיהם, נתגעשה סערה של שנאת ישראל ו“פולאקאס” (יהודי פולין) נפרצו בתי-עסק, הוכו ונפצעו יהודים ברחובות. מן המארב הגיחה, ממעמקי הנפש וחשכת הדורות, שנאת ישראל מושרשת, עתיקת-יומין – “ובגויים ההם לא תרגיע” – כתובת זו, באותיות של אש, חלפה ודאי בלבו של ישוב יהודי נידח, ער ופעיל.

 

ניאו נאצים באוסטריה    🔗

“פארווערטס” עומד בהרחבה על גילויי הניאו-נאציזם באוסטריה. בראש ובראשונה מציין העיתון את עמידתם העויינת והחצופה של מספר מצירי הפרלמנט סיחס להחזרת הרכוש היהודי השדוד. שותפיהם של היטלר במעשי הרצח מבקשים גם לרשת, והם מפיצים תעמולת-זוועה, כי דרישות היהודים וארגוניהם להחזרת הגזל אינן אלא “מזימה למוטט את המשק האוסטרי”…

“בחוגים היהודים, הסוציאליסטים והליברלים זכורים יפה מעשי הנבלה והעושק של הפאשיסטים האוסטרים – כותב העיתון. הנאצים האוסטרים נטולי-האופי, בהשגחת רבותיהם הגרמנים. הם שנתעשרו ברכוש השדוד, הם ששילחו את היהודים למחנות גזירה ובלייה וסייעו בהשמדתם”

להלן מבהיר הכותב כי חלק ניכר של העיתונות האוסטרית רקוב ומושחת הוא כמו “בימים ההם”, מסייעים להלכי-הרוח הניאו-נאציים ולליבוי האנטישמיות בהמוני-העם. ומהם המחניפים בגלוי לארצות ערב. האוניברסיטה היא אחד מבסיסיה העיקריים של שנאת-ישראל המחודשת. גם הרדיו אינו חפשי הימנה. בבתי-המשפט האוסטרים מתבררות עתה תביעות מרובות של ניצולים להחזרת שארית רכושם, או דירותיהם – ולא אחת מסתיימים משפטים אלה בעיוות-דין.

“פארווערסט” מסכם, כי על אף העובדה שבוִינָה מצוייה כיום קהילה יהודית מעוטת-אוכלוסין, הרי משמשת עיר זו מרכז לאנטישמיות מאוסה ונאלחת. “והרי המדובר בוִינָה שאישים יהודיים תרמו כה הרבה לקידומה, וביחוד בשדה הספרות, האמנות, המוסיקה והמדע”.

 

חמשת האחים אופנהיימר    🔗

זה מקרוב מת בלונדון לואי אופנהיימר, בן למשפחה יהודית-גרמנית שהקימה את מעצמת-היהלומים האדירה. אחיו הצעיר, ארנסט (בן ס"ה) הוא שייסד מעצמה זו באפריקה הדרומית, שאדמתה משופעת בזהב ובאבני-חן. חמשת האחים עוקרים מן העיירה פרידבּוּרג ללונדון ומשם לאפריקה הדרומית – ומשקיעים את מלוא מרצם ויוזמתם בשדה היהלומים. בזכותם היתה יוהנסבורג עיר גדולה ומפותחת. ועם זאת מצטיינים הם בצניעותם, בנדבנותם (בסוף מלחמת העולם ייסדו באנגליה בתי-חרושת לעיבוד יהלומים להעסקת נכי מלחמה). רכוש משפחת אופנהיימר נאמד בשלושה ביליון דולר, לערך, וברשותה – 200 מפעלי תעשייה. אחד האחים היה פעיל במשך שנים בפרלמנט הדרום-אפריקאי (במפלגתו של יאן סמאטס ³). הם התכחשו לכור מחצבתם.

פרשת חמשת האחים אופנהיימר דומה מבחינות הרבה לפרשת חמשת האחים רוטשילד, הן מן הבחינה האנושית והן מבחינת מעופם היוצר וחלקם במשק של עמים וארצות…

 

ה“יורדים” בקנדה    🔗

“הקונגרס היהודי הקנדי”, המצטיין בפרסומיו הסטטיסטיים המדוקדקים, פִּרסם זה עתה מספרים על היורדים בקנדה, כדלקמן:

1949 – 67; 1950 – 147; 1951 – 901; 1952 – 2,616; 1953 – 1,927; 1954 – 374; ובסך הכל – 6,032.

מספר זה עולה על מספר היורדים לארה“ב, שהגיע בפרק הזמן למן ה-30 ביוני 1948 ועד ה-30 ביוני 1954 כדי 5,267. כן צוין במחקר, כי לקנדה היגרו כ-600 לא-יהודים ולארה”ב כ-500.

במספרים ה“יבשים” הללו מקופלות טרגדיות של משפחות, של ילדים, של יהודים שרובם עולים חדשים וניצולי-שואה. עם זאת טרם נקבע, האומנם בעטיים של קשיי-קליטה בלבד ירדו הללו מישראל. בעלי המחקר מציינים, כי רק אחוז מועט ביותר מבין היורדים הם ילידי-הארץ ותושביה הותיקים. אין הם רואים בירידה תהליך חותך בחיי הארץ, ומשבחים את ממשלת ישראל שאינה שמה מכשול ומחסום בפני המבקשים לעקור עצמם מן הארץ.

 

הקיבוץ היהודי בגרמניה    🔗

אומדנים שונים מצויים ביחס ליישוב היהודי בגרמניה (האומנם ראוי הוא לכינוי של יישוב-קבע. נוכח הרכבו המקרי, מבנהו הדמוגרפי, פיזורו ורפיון בסיסו הכלכלי). השנתון הסטטיסטי של ממשלת-בּוֹן קובע, כי במערב גרמניה מתגוררים 21,142 יהודים, מהם 8,600 בבָּוָאריָה, 4,858 בברלין המערבית, 2,142 בהֶסֶה, 2,311 בְּוֶסְטְפָליָה, 1,492 בבָּאדֶן-וִירטמבֶּרג, 936 בהָאמבּוּרג, 387 ברַיינלָנְד-פפלָץ, 195 בשְׁלֶזוִיג-הוֹלְשטֵיין ו-106 בבְּרֶמֶן.

לפי גִרסה אחרת מתגוררים בגרמניה 35 אלף יהודים, מהם 20 אלף המאורגנים בקהילות. במניין היהודים בגרמניה 2,000 ילדים, רובם למשפחות ממזרח-אירופה, ומהם 1,200 בגיל בית-ספר.

ליהודים בגרמניה שני עיתונים בלשון הגרמנית ואחד ביידיש. החשוב והמפורסם שבהם הוא השבועון היוצא בדִיסֶלדוֹרְף (מודעות). כיוונו – ציוני. השבועון השני יוצא לאור במינכן. ואחרון: השבועון הבלתי-מפלגתי “נייע אידישע צייטונג ⁴”, שנוסד על ידי שני אחים, גוּרְפִינְקֶל, פועלי דפוס יוצאי פולין, מניצולי דכאו. עורכו – העיתונאי הנודע מריאן ז’יד.

 

ט“ו שנה ל”קרן לואי למד"    🔗

מלאו ט"ו שנה ליסודה של "קרן לואי למד " שהוקמה על ידי עסקן יהודי בדטרויט לעידוד ספרותנו בשתי לשונותיה. נשיאה של הקרן היה ש. ניגר המנוח. מאז 1940 חולקו פרסים בשיעור 118 אלף דולר ליצירות בעברית וביידיש שהופיעו באמריקה. כן מעודדת הקרן פרסום תרגומים מיצירות משובחות ביידיש לעברית (בשיתוף עם הוצאת “דביר”) ותומכת בהוצאת יצירות-מחקר בשתי הלשונות.

 

עיתון יהודי יומי בספרדית    🔗

מזמן לזמן מתעוררים עסקנים יהודים באמריקה הדרומית על הצורך להוציא עיתון יומי בלשון הספרדית, היא הלשון אשר לה נזקקים רבים מן היהודים ילידי היבשת. עד כה נכזבו מאמצים אלה, ולא מעטים המפקפקים בעצם הצורך בעיתון בלשון זו ליהודים. דו-השבועון “ארגענטינער לעבן ⁵” המספר על ניסיונות אלה מביע דעתו, כי התכנית נידונה לכישלון, כיוון שבעיותיה של יהדות ארגנטינה מתלבנות בלשון היידיש, ואין גם להניח שהנוער היהודי כמהָ ונכסף דווקא לעיתון זה. האם זכו להצלחה מרובה הוצאות-הספרים וכתבי-העת היהודים בלשון הספרדית?

אגב, גם לקיבוצי היהודים הגדולים בארצות הדוברות אנגלית אין עיתון יומי משלהם בלשון המדינה.

 

בין חולות סהרה    🔗

בירכתי מדבר אפריקה, מרחק 600 ק"מ מאלג’יר, חיה עדה יהודית נידחת סביב נווה-מדבר הקרוי מוז’אב ּ. מאות בשנים מתגוררים הם שם, מנותקים, מבודדים.

והנה הגיעה גם עדיהם “השאלה היהודית”, מלווה חרדה גדולה עם המהומות בצפון אפריקה. החוק במפורסם של כרמיה ⁶(1870) אינו חל עליהם, ואין הם נחשבים אזרחי צרפת. לשונות האש של הקנאות המוסלמית נשלחות גם אליהם, נטולי-המגן.

מספר סופרו של “טאג'”, א. אלפרין, על הצרות והסכנות המאיימות עתה על יישוב זה בזמנים אלה. איבת השכנים – כחרב דמוקלס, המתנופפת תדיר. בהם, גם בהם, מבקשים להנקם. 1,500 נפש מונה כיום היישוב הזה (לאחר שאלפים עלו לישראל) – ועלייתם של שרידים עלובים, אומללים אלה היא לנידחי ישראל אלה בחזקת הצלת נפש.