על אפשרותה של ראייה בלי עינים / אברהם רגלסון
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
פורסם ב“דבר” 28.2.1935
הדוקטור הזקן, עטור כתר-שיבה וזקן-שיבה, השוכן בדד כארי זעום בתוך ערימות ספריו העצומות בחדרי-חדרים בבית חולים פרטי שלו, הגיע לידי רעיונות משונים ומקוריים על תבל ומלואה, בית-חולים שלו נידח ברובע-הכושים המדולדל, והוא נבדל מן העולם על ידי חצר רחבת גדר גבוהה; כולו מאובק מבפנים, וריח עתיקות נודף ממנו. אף-על-פי-כן ישנם אנשים המתרפאים בו. איך באתי להכיר את הדוקטור לא אספר עכשיו. ייזכר לטובה שתמך בי בעת מצוקה בסכום לא-גדול אבל מאד חשוב לי באותם הימים. התירוץ לתמיכתו היה שאני מלמדו עברית חדשה – בעתיקה הגה מאליו, - ואולם באמת עברו עלינו שתי השעות בשבוע, שהיו קבועות ללימוד, בשיחה בעלמא.
אחד מן הניבים החביבים עליו היה המאטרוספירה – היינו, הכדור האב הכולל בתוכו את המקום, הזמן וכל העולמות.
הוא הרים את גבות עיניו העבוּתות, ושערותיו עמדו ככרבולת לבנה ועשירה מעל למצחו – סימן לכוח-גברא משומר – ומלל:
“המאטרוספירה הולידה אותנו, ובדין תשמור עלינו. במותנו רק נשוב אל קרבה, ושום דבר מאתנו לא יאבד. נראה ונשמע כמאז, אלא שנהיה רואים ושומעים דברים אחרים”.
תמהתי: “וכלום אפשר לראות כשהעינים מרקיבות באדמה?”
הוא ענה: “הן. – אמש, בחלומי הרגשתי שאני צף עמוק בתוך מצולה. ראיתי את המים רצים סביבותי ירוּקים וכחוּלים בזרמים מתפתלים, בלוּלאות וסלסולים. באיזה עינים ראיתי אותם? אני נותן איתר לחולה העומד לניתוח. אחרי-כן הוא מספר לי שבעת הירדמו ראה צוּרות גיאומטריות משוּנות, עיגולים בתוך עיגוּלים, פסים בתוך פסים, רצים-רצים מהר ומתרחקים ונעלמים, בשעה שקולות הרופא והאחות מגיעים אליו מעבר למרחק נורא. באיזה עינים ראה החולה את אלו הצורות?”
אמרתי: “הלא ייתכן כי הצורות שבחזון-לילה או בשנת-איתר הן חזיונות שונים ראינום פעם בהקיץ, אלא שצרפנום צירופים חדשים”.
הוא ענה: “צירופים? טוב. אבל איפה ראיתי אנכי צורות מים כאלה או כיוצא באלה? אולי בימי בראשית בהיות אבותי דגים צפים בים; אז תצטרך להניח שיש איזה אפאראט מופלא המעביר זכרונות מאבותי אל עצמי. וכן החולה. אדם פשוט הוא, ולא נסתכל בתמונות מאת מאטיס ופיקאסו. מאין לקח את הצורות הגיאומטריות המוזרות? ודאי, ראיתי אני בהקיץ זרמי-מים כל-שהם, והוא ראה צורות גיאומטריות שונות. ומה בכך? אתה מוכרח להודות כי יש חידוש כל שהוא בחלומות. נאמר, תשעה חלקים של החלום רק חזרה וזכרון הם, וחלק אחר חדש הוא. הלא חלק אחר זה מוכיח שאפשר לקבל רושם חדש של ראייה בשעה שהעינים הן עצומות. ואם בחלום כך, מדוע לא בהזדמנויות אחרות?”
הוא הוציא ספר מבין ספריו ומחברותיו שמילאו את החדר עד אפס מקום – צבורים בערבוביה בארונות שבצדי הכתלים, על שולחנות ועל כסאות ועל הרצפה – ואמר לי: “קרא בקול, בבקשה”.
זה היה מכתב שכתב הקדוש אבגוסטינוס אל ידידו איבאריוס. וקראתי לאמר:
"אספר לך דבר שכדאי הוא שתחשוב עליו. אחינו גינאדיוס שהוא, כידוע, אחד הרופאים המפורסמים והוא אהוב על הבריות, שוכן כעת בקרתא-חרתא, והצטיין מקודם ברומא, שאתה מכירהו בתור איש ירא-אלוהים ונדיב בעל לב רחום – בהיותו צעיר, למרות כל חסידותו ואהבתו לעניים. היה מסופק אם יש חיים לאחר המוות. אך אלהים לא עזב את נשמתו. בחלומו בא אליו בחור, נוצץ ומראהו כבוד, ואמר לו: לך אחרי! – הוא הלך בעקבותיו, הגיע אל עיר אחת. משם, ימינה, שמע קולות-זמר מאוד ערבים. הוא שאל את הבחור: מה אלה? – הלז ענה: אלה זמירות השבח של הברוכים והקדושים. – וייקץ, והנה חלום. הוא לא הרהר בזה אלא כפי שרגילים הבריות להרהר בחלום רגעים מועטים אחרי התעוררם.
לילה אחר, והנה, שוב נגלה לפניו אותו בחור מזהיר, וישאלהו: האם תכירני? – הוא ענה: כן. – שאלהו הבחור: מנין אתה מכירני? – גינאדיוס סיפר את הדברים כהוויתם: ראיתיך באחד הלילות לפני כן. הולכתני על עיר הברוכים והקדושים, ושמעתי זמירותיהם. – וישאלהו הבחור: האם בשינה או בהקיץ ראיתני אז? – ויען: בשנתי. – ויאמר הבחור: יפה ידעת זאת, ויפה שמרת זאת. אכן בשנתך ראיתני ודע כי הדברים אשר אתה רואה אותם עתה, בשינה אתה רואה אותם. – ויוסף הבחור המאלף, ויאמר: איפה נמצא בשרך כעת? – גינאדיוס: בחדר מטתי. – הבחור: אבל, הידעת כי עיני-בשרך עצומות עתה ובלתי פעילות? – גינאדיוס: ידעתי. – הבחור: מה, איפוא, הן העינים שבהן אתה רואה אותי? – לא ידע גינאדיוס לענות, וישתוק. והבחור הגיד לו, מה הוא רוצה לאלפהו בשאלות האלה, וסוף דברו: כשם שעיני-בשר שלך עכשיו עצומות הן ובלתי-פעילות, אבל עינים לך לראות אותי ואת כל הגוף הזה כך, מעבר למוות, כשעיני בשר שלך שוב לא תפעלנה, עוד יהיה לך כוח-חיים לחיות וכוח-השגה להשיג. אל יהיה עוד ספק בלבך, כי לאחר המוות יש חיים אחרים. – מני אז – אומר האיש הנאמן – ניטלו ממני כל ספקותי. – ומי לימד אותו אם לא השגחת השמים ברחמיה?" עד כאן לשון אבגוסטינוס.
הדוקטור מילא אחר קריאתי: “ואם זה לא מספיק לנו, בטוח אני באפשרות לראות בלי עינים מפני שכולנו רואים כך”.
הבטתי עליו כתמיה.
הוא אמר: “מה הן העינים שלנו אם לא צלמניות האוספות קרני-אור מדמויות שמחוצה לנו, ומהוות בתוכן משנה-דמות, צילום של העצם החיצוני. אני שואל אותך: מה יש שם מאחורי העינים שלך? באיזה עינים אתה רואה את הצילום הזה אשר בעיניך? תאמר, כי הצילום הזה עובר דרך צינות חימיים או חשמליים אל תוך המוח ומהוות שם דמות שלישית. שוב השאלה נשאלת: באיזה עינים אתה רואה את צלם הדמות שבמוחך? אחרי ככלות הכל, אנוס אתה להודות כי את צלם-הדמות שבעינים, לא בעינים אנחנו רואים אותו. ואם בחיינו ובהקיץ אנחנו רואים בלי עינים, למה ייפלא מאתנו לראות דברים לאחר מיתתנו, כשאין לנו עינים כל-עיקר?”
“אם כן, איפוא”, שאלתי, “למה טרח הטבע לעשות את הצלמניה הזאת הנקראת עין?”
– “אכן, יש לה תפקיד. העין סרסור היא ליד. עשויה היא לסנן מתוך כל מה שמתהווה בטבע את המוצק ביותר, את היותר ניתן למישוש ולטיפול. מבחינה מדעית, אין אדמה יותר חמרית ממים, ואין מים יותר חמריים מן האויר. אף על פי כן נראית לי האדמה יותר חמרית, יותר ממשית או מוחשית, מן המים, והמים – יותר מן האוויר. הטעם הוא שהאדמה יותר בת-טיפול היא לנו: יכולים אנו להיאבק עמה, לעשות ממנה כלי-שרת יותר מאשר מן המים; ובמים יכולים אנו לטבוע צורות יותר מאשר באוויר. מתוך כל הטבע – מליוני-מליוני הקרנים וזרמי הכוח – בוחרת לה העין את אשר אפשר לכלוא אותו בתנאי זמן, מקום ועבודה. אם אנו רואים את הכוכבים, ערובה היא כי יבוא יום ונעשה בהם מלאכה. צרתו של עיוור היא שהוא יצא מכלל ראייה אחת, ואל כלל ראייה שניה לא בא. ראייה שהיא חפשית מן העין תוכל לרוץ אחורנית אל תוך העבר, הלאה אל תוך העתיד, לרחף מעל שבעת הימים בבת אחת, להיות אזרחית בכל הכוכבים כאחד. תפקידה יהיה הסתכלות טהורה, לא היאָבקות, טיפול ועיצוב. וזו ראייה שניכנס בה בהיספגנו שני אל חירות המאטרוספירה, אשר מטעמים שלה, סגרה עלינו בקליפה קשה של תנאי מישוש, מלאכה ומלחמה.”.
צלצל הטלפון. – “הלו! מה?… תתני לה לפי שעה איצטפיגאטידין 4 גראם. מה?… אבוא מיד!”
הוא תחב אל תוך ידי דולרים אחדים שכר לימוד “עברית”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.