מעז יצא מתוק. מני שפתי ישנים יצא עתק. צוף ונופת תטופנה לכל אוזן שומע דברים עתיקים מעולפים סיפורים יקרים קדש קדשים רמים ידברו נשגבות יספרו ומלין לצד עילמה ימללו כולו מלא אותות ונפלאות ודעת קדושים מלא יראת ד' ומוסר השכל משובלים בתהלות נוראות מצדיקי יסודי עולם ובראשם תפארת המקובלים והדרם חמדת ישראל ולבי עדים איש אלקים קדוש

ר' ישראל בעש"ט זי"ע

דרך הקודש יקרא לה דרך לא סללוהו ראשונים בשבחי בעש"ט ואחרונים לא דרכו בו. ולא הקימו בעדת צדיקים ולא במעשה צדיקים ולא ידעום בסיפורי הצדיקים:

ומעשיות אלה מיוסדים על אדני האמונה ומפתה גדול המה לכל חובות הנפש והגוף:

שנת שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים לפ"ק

 

מעשה מהבעש“ט הקדוש זי”ע אשר סיפר הגאון ר' שׁלם מקאמינקא זצ"ל.    🔗

כד אתכנשו כל צדיקי הדור על היא“צ בראפשׁיץ. באה אשה אחת לפניהם ובתוכם הי' הגאון מקמינקא זי”ע וצעקה האשה בבכי יליל תמרורים כי נתנה סךְ שמנה מאות ריינשׁ כסף לאיש אחד ממכירי' כי יסע על הכפרים לקחת פשתים על שותפות ועברו ימים שלשה ולא נודע עקבות האיש הלזה ובימי מספר נודע לה על פי אנשים נאמנים כי מת האיש הזה בדרךְ ותרב האשה לשפוךְ מר שיחה לפני הצדיקים וכל הצדיקים אשר ישבו שמה הרבו כולם לתת בטחה ועוז ללבבה. כי לא יצמח לה היזק ועד מהרה תמצא את הכסף כל אחד כפי כח הבטחתו. ועמד הצדיק מקמינקא על רגליו ואמר כל אלה ההבטחות תהו המה וכל פתחי תקוה נסכרו: כי מי יודע איזה גלגול הי': אשר הציע לאיש הזה לקחת המעות אשר נתנה לו האשׁה בתורת חוב: והטו רבותים אוזן קשבת לדברי ואספר לכם מעשה נורא מהבעש“ט הקדוש זי”ע ועל כל ישראל אמן:

בעיר רישא הי' שמה איש אחד למדן גדול וגבור מופלג נאדר ביחס באושר בעושר ובכל תהלה והנה כל ימיו הקשיב תחלות ותשבחות הבעש“ט זצ”ל ומעולם לא דרכו רגליו על מפתן החסידות וצללו אזניו מאוד לקול הסיפורים מהמופתים אותותיו ונפלאותיו שעשה מארבע כנפות הארץ וגמר בדעתו לנסוע אל נוה קודש של אותו קדוש למען יכיר עצם מראהו ולשבוע בנעימות זהרי זוהר פניו הקדושים וירתום את מרכבתו ויסע בעגלת צב כדרך הגבירים עד בואו: לשלום עירה מעזיביז כי שם ביתו מהצדיק הקדוש הבעש“ט ועד מהרה דרך על מפתן הקודש. וישאלהו הבעש”ט לשלום ובדברו אתו רגעים אחדים פתח הגביר מרישא את יד נדיבתו לתת איזה ריבל לפדיון וישאלהו. את מה תבקש מעמדי ומה חסרה לךְ. וישיב הגביר בחדוה. תודות לאל מרום כי הנני עצום תועפות זהב לי. ומלבד זה חנני ד' בבנים לומדי ד' בנין רבנן וחתני רבנן וכל מרבית ביתי מאושרים ומבורכים וכולנו שרוים נחנו לשלום בגופינו ובמאודינו והזמן מפזז ומכרכר לפני בהצלחה משחקת ומה לבקש עוד ולזעוק אל המלך: (ופדיון כזה הלא יערב מאוד לכל צדיק לקחת תשורה מידי המביאן כי איננו מהול בתוגה ענבי רוש ואשכלות מרורות כאשר יובא מעם הקדוש לאיש אלקים תמיד) ויוסף הבעש“ט לשאול אותו ועל מה באת הלום ויענה הגביר אךְ לראות עצם טובו של קדוש אלקים מכובד ולחדות בשמחה את פניו. ויאמר הבעש”ט א"כ איפוא כי לא באת הנה להכיר אותי. ואךְ יען זאת נסעת הנסיעה הגדולה הלא לכן תן עיניךְ והבט בפני היטב ואנכי אספר לך מעשה אחת. אךְ הסכת ושמע אמרי ותן עיניך היטב לראות אותו ולבךְ להבין דברי:

בעיר אחת הי' שני גבירים אשר לכל אחד בן עלם שוים בשנותיהם שוים במעלותיהם ואהבה עזה נשרשה בקרבם בהיותם שכנים זה אל זה קרובים ובכל מבחר עלומי שנותיהם למדי בחדר אחד אצל רב אחד ואהבה בלתי סרה אהב האחד את משנהו. אולם כאשר נתגלו יחד עד שנת הי“ג או יותר נתקשרו בלולאות החיתון ונשא האחד מעבר מזה הלאה כמה פרסאות. והשני מעבר מזה כמה פרסאות ולאשר קשתה עליהם יד הפרידה. לא נשבת מרוץ אגרותיהם מעת לעת עד משך שנה או שנתיים ימים. ואחר כל זה נאחז בסבךְ המטרדה ולא כתב מכתבים כפעם בפעם. ולעומת זה גם חבירו עלה הר מרום המסחר. ולפרקים החליפו מכתבים זה עם זה והי' פעם בחודש ואח”כ פעם בשני חודשים. ואח“כ פעם בחצי שנה. ולאט לאט נשכח אהבתם וחדלו לכתוב זה אל זה. אולם גם שניהם היו גבירים מפורסמים. כאשר הקשיב האחד מרעהו מרחוק ולימים נתק פתיל הצלחת אחד משני אלה הזמן הפך עליו בלהות וכל הונו רכושו ויתרונו ופקודתו הי' לברוח לחצי פגעיו וידל ויירש עד מאד ונזכר כי יש לו אהב דבק והוא גביר. עצום אשר בטח לבו כי ישמח לקראתו ותושע לו ימינו וכן היתה כי חשב מחשבות לקיים עצתו וישאול לו מלבושים נאים וילוה לו על הוצאות הדרךְ וברוב תלאה ועמל בא אל מחוז חפצו. וכאשר בא אל חבירו ידידו מנוער ויחרד לקראתו בחרדת ששון ויביאהו הביתה ויעשה עליו משתה הלולים כסעודת שלמה וישתעשע עמו בל ישוער (בתוך כך אמר הבעש"ט אל הגביר אךְ הבט בפני היטב) ומידי אכלם ושתם במסבת כל בני בית הגביר התפלאו על אהבתם הישנה וישאלהו על מעמדו ומצבו ויחרוש אליו בלאט גם בגדי אלה לא לי המה מכף רגלו ועד כתנתו חסדי אוהבים בהלוואה יאזרוני ולא אחר הגביר לצוות על הקאסירער שלו פקיר ונאמן ביתו כי יחשוב כמה עולה על רכושו וכאשר נודע לו על החשבון ברור נכון נתן המחצה לחבירו העני ויענק לו מגורן טובי ומיקב אהבתו וילווהו בלוית חן כחק ידידים אהובים כאלה ויברכהו בהצלחה והרווחה בעושר ורוב ברכה (ובתוך כך העיר הבעש"ט אזני הגביר כי יקשיב היטב ויאמר הבט בפני) וישב חבירו העני צלח מדרכו אל ביתו ורוח הצלחתו החלה לפעמו ובימי מספר צבר לו הון רב ורכוש גדול ויגדל עוד יותר כמלפני' והיה ראשיתו מצער. וכמעט שעבר העני הלזה מבית חבירו והנה נסע כל מותרי הצלחת חבירו הגביר ועל יד הלךְ מטה מטה ויהי כאשר כבד עליו כח הסבל וינסה גם הוא לנסוע אל חבירו השני אשר העשיר בנדבת ידו מחצית הונו ורכושו. וביסורים קשים הגיע לעיר אשר חבירו דר בה ויפקוד אליו לאמר אני חבירךְ פב”פ בא אליך. וכאשר שמע את שמעו נעוה משמוע מה לי האביון האומלל ומדוכא הלזה הזה יבא אל ביתי. ולא נתנו לבא אל חדריו ויבךְ העני הלזה זעקה גדולה ומרה. וישפוך מר שיחו לפני אדון עולם. הבורא ומנהיג כל הברואים. ויעתר לו ד' ועד מהרה מאין שלח עזרו מקודש ומציון סעדהו ויגדל יותר כמקדם. וחבירו אשר העיז פניו לבלי לתת אף שלום לחבירו נפל משמים הילל בן שחר ולא מצא בכל ביתו אף שוה פרוטה לפרוס לחם רעבון סעודה אחת. ובעזות פניו מהר גם שנית לנסוע אל חבירו לבקש עזר מאתו. ובבואו אליו תיכף כאשר דפק על שערי נדיבתו לא הפיל דבר מכל אשר עשה בראשונה ויחצה את רכושו לשתי מחלקות כמלפנים ויחלק עמדו חלק כחלק לא העדיף ולא החסיר: אולם טרם נתן וקם לו הכסף אמר אליו הפעם אינני נותן לך במתנה זולתי בהלואה. והיינו שתתן לי שטר חוב בערכאותיהם בכל תוקף ועוז. אשר תשלם לי כשיעזור ד' אותךְ. כי לבי יהגה אימה לבל תהי' כמלפנים אשר נתתי לך מחצית הוני אנכי עזרתיך אף תמכתיך. ולא ארכו הימים נקראתי בעצמי לצבא להלחם מול תלאות הזמן וקורותיו. וכבואי אליך הרחקתני מאהליך. ויתן לו שטר חוב בכל תוקף ועוז על מחצית הונו אשר מסר לו. ובכן עלה מרום ההצלחה כבראשונה וכשל העוזר ונפל ממדריגתו וירד פלאים. עד כי גאו עליו מי המבוכה ויאמר הפעם אחישה מפלט לי בחוב חבירי המגיע לי וימהר לנסוע אליו ובידו כל תקופות כתבי עצם ידו אשר אסר על נפשו והוא לא שנה רוחו בקרבו ובמשפטו אז כן עתה וירחיבהו מבא בגבולו ויבקש האביון האומלל לבקר בהיכלי המשפט שמה בעירו בשטרי החוב אשר היו לו. והנה כל השופטים יפחדו לנפשם ויגורו מפני הגביר הלזה כי הוא גבר אלם אחר מראשית נטילי כסף אשר בעירו ובממלכתו. ונסע גם שנית בפחי נפש מאתו ולא עלתה לו ארוכה. ולימים נעדר האחד העני וגם השני העשיר ונחרץ משפט העשיר כי יקלע נפשו בכף הקלע אל עמקי שחת שאול ותפתה. ומשפט העני אור יצא להאיר בג“ע העליון ולהיות נפשו צרורה בצרור החיים עם נשמת כל הצדיקים וימאן זה לקבל רוב טובה. באמרו איכה יערב לי שכרי בג”ע בידעתי כי בסיבתי נענש חבירי בגיהנם אשר ע“כ לבדו חרץ לו משפט בבית דין שלמעלה אשר יבואו שניהם שנית בגלגול לעולם הזה והוא יהיה עני וחבירו עשיר ויקח מאתו את חובו ע”י פרוטות אשר יבא לקבץ מאתו פעם בפעם. ומשפט זה הרעים והרעיש במתיבתא דרקיע וילכו שניהם לעוה“ז בגלגול ונולד זה בן לעני ואביון וזה אצל גביר נגיד ועשיר וכאשר נתגדלו זה בעיר אחרת וזה במדינה אחרת ולימים הלך העני מעיר לעיר ומכפר לכפר לקבץ עד כי בא אל העיר אשר היה שם היה חבירו העשיר בגלגול שני והי' גביר נודע ומפורסם ואך קפץ ידיו מתת צדקה לאחיו האביונים והיו ידוע בכל העיר כי הגביר הזה איננו נותן פרוטה לעני ויחדל אביון מבא אל חדריו וכאשר בא העני הנ”ל והחסיר לו מאומה די מחיר ככר אחת לחם ויעיז פניו ללכת אל הגביר הזה ויאמר אנכי פרצתי חוק כי רעב אנכי עד מאוד ללחם עוד מעט ותצא נפשי אם לא תחייני להשלים פרוטה או שתי פרוטות למען אקח לי לחם ויגער בו הגביר הנ“ל והתחזק העני נגדו בדברים נגש אליו בעצמו ויתקע לו בכפו אחת הנה ואחת הנה ונפל העני מת על סף בית הגביר הנ”ל (ובתוך כך העיר הבעש"ט את הגביר מרישׁא לאמר תן עיניךְ בי והסכת ושמע לדברי) והנה כדרך הגבירים לא עלל עליו שום איש. והעני היה ממדינה אחרת גר מתגורר ולא היה אף שום קרוב וגואל כי נדרש את דמו מידו ועד מהרה נלקח העני המת אל בית החפשית ויערכו איתו בתכריכין ונקבר בהשתדלות הגביר ועתה השמעת את דברי היטב ולא חסר לך מאומה ויהי כהתם הבעש“ט את דבריו הקדושים ויפול הגביר מרישׁא לפניו ויען בקול גדול הוי ואבוי אנכי האיש הזה כי טרם בואי הנה אל הצדיק הקדוש בא אלי איש עני ודפק על פתחי וזרקתי אותי מביתי ונפל מת על סף הבית ועותה גם כל יתר דברי קדשו יחדירו כברק תוך סתר לבבי בידעתי כי גרמתי לו רעה בגלגול הקודם ובגלגול זה: ויצעק צעקה גדולה ומרה וישאל את פי הבעש”ט האם נסכרו כל פתחי תשובתו היש עוד תיקון לעוותתו ויענהו אם תוכל למצוא בני העני המת ותפייס אותם כפי אשר תתפשר עמהם אז ישׁ עוד תקוה ואם לאו השלכת מקברך כנצר נתעב ועם רשעו ארץ לא תרד בקבורה כי ארור אתה מכולם את נפשך שחת ואת חבירךְ הרגת אשר למענך קבל עליו להתגלגל בעוה"ז שנית למען השיבךְ מדרכיךְ הרעים ולבלתי הפילךְ בעמקי שׁחת זאת שמענה ואתה דע לךְ כי יש אלקים שופטים בארך:

ועתה מורי ורבותי ענה הגאון מקמינקא. דעו וראו כו לא דבר ריק הוא המקרה הנוראה הזאת. ומי יודע באיזה גלגול היתה האשה חייבת להאיש הזה ונשלח לזה העולם אך לקחת אש חובו ושבק לן חיים:

ומעשה זו ראיתי להציגה ראשונה יען כי ממנה יוצא מוסר השכל והי' נוגעת לכל מין האנושי כוללת יחוד המעשה להזהר מגאוה וגדלות קנאה ושנאה ונותנת שבט לנו כסילים להכנע מלפני אלקים קדושים ופותחת שער התשובה ושער חשבון הנפש:

ויען כי דברנו עתה בעניני גלגול אספר עוד מעשה אחת מעניני גלגול אשר הקשבת על חד מקמאי שהיה אז אב"ד בקרקא:

בקראקא היא העיר שחברו בה כל הדרי תפארת ואהבת התורה גם עד היום בקרבה הומיה ומה גם בשנות קדם היה נמצא שם אברךְ אחד בן גביר וחתן לגביר וגם בעצמו היה נגיד ועשיר. והקדיש כל עתותיו אך לתורה ועבודה והיה כעץ שתול על פלגי החכמה והתבונה וישׁב תמיד בהתבודדות סגור ומסוגר כל היום לפני ה' ולא בא מפתח ביתו החוצה. אךְ בתורת ד' חפצו. ויהי בהיות אדונינו הקיסר יר“ה בקראקא ותהום קול הקרי' בתרועת ששון ושמחה. וכל בני העיר רצו לפני המלך לכבודו. והאברך הזה לא אבה להתבטל מתורתו ללכת החוצה. אךְ כאשר רכב המלך ברחוב הקרי' הציץ מחרכיו לברךְ עליו ברוךְ שחלק מכבודו לברואיו. ובהפתחו חלוני ביתו ושחה להביט הוד תפארת המלך. אך את הסוס אשר רכב עליו המלךּ. וימהרו כל שרי ממלכתו לבקר בהיכלי האברך הזה ולחקור היטב אולי שימה היתה זאת מאתו וחשב מחשבת פיגול ה”ו על אדונינו המלך ולא נמצא בכל הבית מאומה כי האברך באמת היה נקי מכל אשמה ומעל. ובכל זאת לא פטרוהו המלך וחרצו משפט מות על האברך יושב האהלים הזה אשר היה תם וישר וירדפו כל ראשי העיר וירעמו וירעשו. והעידו כולם עליו כי נקי הוא מכל חטא ופשע. וכל עיני ישורון לא נתנו שנה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם. לא שקטו ולא נחו והריצו אךְ מכתבי בקשה לכל שרי המלכות ונתכבדו לדבר עם המלך בעצמו עבורו. ועד כה הגיעו בבקשתם כי השיב להם המלך אם כן איפוא יהי נא כדברי הרב דמתא. ואם ישפוט הרב כי לא בן מות הוא יתוה עליו תיו חיים. כי המלך בעצמו הבין הדבר לאשורו כי הכל באמת וצדק. לכן השיב זאת לפני שרי ממשלתו ובטח בם לב המלךְ אם ככה ירעימו כל אנשי הקרי' על איש ישר הלזה גם הרב ישתדל להיותו ומה גם כי תלה הדבר במשפטו כאשר יחרוץ בעצמו. והנה בבוא המשפט לפני הרב ענה את שואליו בלי ספק דינו כמורד במלכות וחייב מיתה ויתמרמר כל העם על הרב כי איככה הרג בידיו את האברךְ הזה ואךְ בהבל פיו: ונהרג האברך כפי משפטו. והרב צוה לקרא אותו אל הלויה ללותו. ובכן סרו העם למשמעתו ויקראו את הרב בעת לויתו. וכאשר הוליכו את המת לפני בית הכנסת צוה הרב לעמוד ולהנפש והוא יספוד אותו: וכאשר עמדו נושאי המטה לפני שער בהכ“נ. גש הרב אל מטת המת ויען בקול גדול. עתה אתה עמוד נא בגזירת עירין פתגמין ומאמר קדישין והודיע את העם סיבת מיתתך לבל ידונו כל העם אחרי והשיבותי מעלי תלונות בני ישראל וישב המת במטתו לעין כל רואים. ויאמר אנכי נשמת פ' שהפיל ראשון אבן לירמי' הנביא. ולבן שולחתי לעולם השפל זה חמשה עשר פעמים לתקן עותתי ובגלגול הזה תקנתי הכל. ונשארה נקיה זכה וצלולה. לכן חשב הרב מחשבות לבל תדחה שנית. כאשר אקלקל את מעשי ח”ו. ואת זה צפה ברוח הקודש וצוה כל זאת למען הביאני אל מקומי בשלום. וכל העומדים שמעו את הקול מדבר ויחדלו להתרעם על הרב כי ידעו מן היום והלאה כי רוח ד' דבר בו. ומלתו על לשונו:

ותחת מצב רגלינו בשער הגלגולים יזהיר עוד סיפור כזה לעיניךְ הקורא מאת הגאון הקדוש ר' ישעי' פּינטו זצוק"ל:

בעיר שהי' הגאון ר' ישעי' פינטו זי“ע שם לרב ומורה. היה שם איש עני ואביון מדוכא. ודרכו הי' לתור בעיירות ובכפרים לקנות ברזל ישן מיד כל הנמצא. ובזה הביאו טרף לביתו ומחיית פרנסתו. ופעם אחת דרך על מפתן האדון בכפר אחד אשר בא שמה וישאלהו על סחורתו כדרכו. וימכור לו הרבה. ובתוכם מצא עגולה אחת ברזל ישן גדולה. מאוד וכאשר הביא העני את סחורתו אל ביתו וינחוהו תחת מטתו כדרכו תמיד ובלילה נדד שנתו מעיניו וישכב ער כמו רגעים אחרים ויקשׁב קול קורא באזניו סורה אלי אדוני ותמצא בי אלף אדומים ויבקש לדעת קול מי הוא ולא מצא. וישב וישכב. וישמע שנית את קול הקורא. והנה הוא מתחת המטה חפש ולא מצא מאומה. וישב וישכב. ויאזין גם בשלישית את קול הזה וילבש א”ע מהר וברעיונות מבהילות הדליק לו נר וחפש בכל מחבואי הבית ומקרוב קשבו אזניו כי מתוךְ הברזל הקול יוצא ויפתח השק ותאזרהו שמחה במצאו אלף אדומים. וגם בלילה השני האזין קול הזה ויריק משקו גם שנית אלף אדומים. וכמו כן בלילה השלישית: ובליל השלישי בפתחו השק ויהי הוא ממין האדומים אשר מצא במספר האלף חרד להקשיב בקול מן העגולה הגדולה לאמר: אם תבנה למעני בית גדול ותדליק נרות עבורי תמצא בכל לילה ולילה אלף אדומים כל ימי חייך. וימהר העני ללכת אחרי הקול הזה ולקיים כמצוה עליו ויבנה בית גדול בנוי לתלפיות. ועשה חדר אחד לפנים מחדריו ותוכו דלק נרות רבות עבור העגולה. ולהעגולה בעצמה שת מעון מיוחד בהדרת כבוד. וכאשר בצע את כל בנייתו. עשה משתה גדול לחנוכת ביתו:

ואמנם כי בכל עיני אנשי העיר היתה עשרת הצלחתו לפלא כי לא ידעו מה הוא. אולם זאת ידע כל אחד כי לא במרד ובמעל בא העושר אל ידו. לא ארב לבצע מעשקות לא גזל ולא חמס מיד איש מאומה וצבר לו הון העתק הזה: ויתקבצו אליו כל מנשי העיר למגדול ועד קטן. ובראשם הגאון האב“ד ר' ישעי פינטו זצק”ל וכאשר הטיבו את לבבם במשתה היין קרב בעל הבית אל הרב האב“ד ויחריש אליו בלאט. כל יקרת הצלחתו ונסבתה מעין כל היא נעלמה. אולם המכסה אני גם מאדוני מ”ו. לכן ילך אדמו“ר אחרי ויבוא חדר לפנים מחדר ואז ידע הכל והלך אחריו הגאון ר' ישעי' פינטו עד בואו פנימה אל חדר משכיות העגולה אשר היא שוכבת שמה בעטרת תפארת ונרות מבהיקים דלוקים לכבודה. ויען בקול גדול הרף ממני אך רגע ואשמיד את העגולה להפוך אותה מראשית שרשה ולכתת אותה היטב הדק עד אשר דק כי היא ע”ז וכן עשה ונכבו כל הנרות וכל הבנין והעושר כולו היה לחלום בעיני בעליו כי התעיף אחריו ולא נודע מקומו איה הוא ונעשה עני כמלפנים. והגאון הנ“ל חש מהר ללכת אל נוהו ויצו אל ביתו ויאסף אל עמיו ואז אמרו עליו כל צדיקי הדור כי העגולה הזאת היתה עוד פליטה מן התרפים אשר הי' לירבעם בן נבט. והגאון הנ”ל היה לו נשמת ירבעם וכל תכלית בואו אל זה העולם הי' אך לשרש אחר ע"ז שלו. ובזה נשלם תיקון נשמתו ויעל השמימה:

וטרם נפנה ללכת משער הגלגולים נוסיפה עוד ללוט את פני הלוט הלוט על נשמות מישראל והמסכה הנסוכה על תיקון מעשיהם מאשר שמעה אזנו ותבן לה. והמעשה ידועה ליחידי סגולה והא לכם לדעת גם אתם מאמינים בני מאמינים כי גם מאתה יוצא מוסר השכל:

מוכסן אחד היה אשר כל ימיו התאמץ לעקר ולשרש כל צלם ע“ז אשר היה ובכל מקום אשר עמד צלמי ע”ז על פרשת הדרכים עשה כל השתדלות וטצדקות לכחת אותם עד אשר דק והי' כאשר ירא מעשות יומם. נסע כל הלילות ועד נצח לא ידע שבעה וצמאה נפשו אל זאת לעשות כלי החף והיה רשום על אבני זכרונו מקום אחד אשר עומד צלם ע“ז על אם הדרך. ויבקש לבערו והנה בימי הסתיו בענן וערפל ביום השלג הנורא אסר לו את העגלה ויסע ויבא עד המקום אשר ישתחוו שם הנכרים לצלמא די קם תמן. כי חשב את היום הזה לאין יוצא ואין בא ויאמץ בזרוע כחו לכרתו בקרדומו ולשמש אחריו והחלוץ מעטפותיו. והשליך על השלג גם את כובע (הספאדיק) שלו והוא עיף ויגע ולא ידע. והנה פתאום תשמענה אזניו מאחוריו צלצל פעמון (שליטין) אחד: ונודע כי נוסע מי אחריו וימהר לחטוף המלבושים עליו ובהחפזו לנוס נפלה היארמעלקי מעל ראשו ומגורת לבבו מפני האיש הבא אחריו לא נתנוהו להרימה ולהצניף אותה. וימהר לרוץ להמלט על נפשו כי מלפניו היתה זאת למשפט מות ובתוך השליטין הנ”ל נסע כומר אחד עם משרתו. ונבהל מראות את המעשה העשוי. ויחגור חימת אפו ויגבה את היארמעלקי ויסע מהר אל האכסניא הקרובה אליו ויבקר את המוכסן אם הוא הולך בהיארמעלקי וימצא כי אין לו ויכסה להצניף אותה על ראשו והנה הוא טובה עליו כי אז ידע ברור אל נכון כי ידיו עשו זאת לשבר את הצלם ההוא ויגשוהו אל המשפט ונחרץ משפטו להמית כאשר היתה להם לחק. וכאשר הומת המוכסן הזה באתה אשת המת לפני דייני דמתא לשלם לה כתובתה כי תיקון ב“ד היתה בעיר ההוא על כל אשר מת ולא נשאר מאהו לפרעון כתובת אשתו היתה נפרעת בב”ד ויקריבו הדיינים מת משפטה אל הרב דשם ולא צוה לתת לה כתובתה באמרו המת ההוא יש לו דין מאבד עצמו לדעת כי מצות ואשיריהם תגדעון לא נצטוינו בחוץ לארץ בהיותינו בגולה על אדמת נכר. ונחנו תחת ידם פזורים ובצלם מסתופפים ולא נאמרה אך בארץ ישראל ולא נפרעה האשה את כתובתה ויחלום להרב דשם כי שגה ברואה ומשפט כזה לא הי' לו לשפוט יחידי אך להקריבו אל השם לשאול כדת מה לעשות וכדברים אלא חלם לו שלשה לילות רצופות ופשפש הרב במעשיו והרבה תשובה מחילה ותחנונים ויצום וילבש פניו שחורות ועשה שאלת חלום ונודע לו כי המוכסן הנ"ל הי' לו נשמת מנשה אשר העמיד צלם בהיכל ד' ובא פעמים זה כמה בגלגול לתקן מעשיו ולכן הי' לו כל ימיו התאמצות במצוה זו. וכאשר נהרג הפעם על ידה נתקנה נשמתו:

וכאשר דברנו פה במעשה התרפים מהגאון פינטו זצוק"ל נספר בזה מעשה נורא מהגאון הקדוש בעל גור ארי' על התורה איך הוציא יקר מזולל טהור מטמא:

בימי הגור ארי' בשבתו על מדין בפראג הבירה היה שם איש אחד נגיד ומעשהו (קמיסיאהנען) ולו בן עילוי אשר הופיע בכל הקרי' לנר ישראל: ועודנו במבחר עולטי שנותיו כבן י“ב שנה והשתדל להיות תלמיד מובהק להגאון הגור ארי' זצ”ל. והי' לו כבן והנה בין הסוחרים ממדינות שונות אשר התגוררו בבית הקאמיסינער הנ“ל אבי העילוי הנעלה היו שמה שני גבירים והשפיעו רוב הרווחה אל הקאמיסינער הנ”ל בקנותם סחורות למכביד על ידו והמה השתעשעו עם העלם העילוי כל עת היותם שמה. ופעם כפעם נתנו לו מתנות גדולות למען השיבו אליהם בקירוב דעתו וכל המתנות היו למראה עיני אבי העלם אך לא שת ללבו עליהם למאומה ויהי כאשר היה לבם גס עם הקאמיסינער אבי העלם והרגילו עד מאוד עם העלם בעצמו אמר אחד משני הגבירים הנזכרים אל אבי העלם אם יש את נפשך תן לבך אל התקוה הנעימה והטה אזן קושבת לדברינו ולבבינו ירחש שידוך יקר עבור בנך עם גביר עצום מופלג אשר אין לו אך עלמה אחת יחידה ויפהפי' זולתה אין לו בן או בת. ולמי כל הונו ורכושו ולמי כל חמדת סגולת אוצרותיו אם לא לבנך יהיו והנה הוא מעיר פלוני ושמו פב“פ. ואחרי ההצעה הזאת בלכתו אל השוק חקר אבי העלם על שם הגביר אשר הציעו לפניו וכולם פה אחד הגביר הזה מעיר פלוני עפרות זהב לו ואמת הדבר כי יש לו בת יחידה ונפשו ערגה להצליח אותה בגבר מאושר אשר בתורת ד' חפצו. ועוד לא שקט רוחו וילך לדרוש עצת ד' אל הרב דשם הוא הגאון הקדוש בעל גור ארי” כי מלבד אשר מהנכון היה לשאול את פי קדשו להיותו מארא דאתרא וצדיק העיר הלא כאב את בנו רצה גם הוא את העלם הנבחר הזה אשר יצק מים על ידו. ובפי הרב הקדוש מצא מענה נכונה לטוב באמרו כי השידוך הזה נכון הוא מעם ד' לעשותו וכבואו הביתה שאלוהו הסותרים הגבירים אשר הציעו לפניו את השידוך ההם חקרת ודרשת על הענין וישיב אותם דבר כאשר עם לבבו. ויוסף האחד להגיד אם כן דע איפוא כי אנכי בעצמי הוא הגביר אשר צללו אזניך לקול תהלתי מכנף הארץ. וילך שנית אל הרב הגאון לשאול בעצתו ויסכים על זה. ולא אחרו הגבירים הנזכרים ללכת אחרי אבי העלם אל הרב הגאון בעל גור אריה ושמה גם העלם החתן ולפני הגאון תקעו כף והתקשרו בקישורי חיתון כדת. וכתבי התנאים קרא הגור אריה בעצמו ויאמר מז“ט מז”ט ועשו משתה ושמחה. והחתן דרש בחריפות ויואילו הגבירים לשבת עוד ימים אחדים והשתעשעו עם החתן וכהפנותם ללכת לדרכם בקשו מאבי החתן כי ישלח את החתן עמהם אל בית המחותן למען תכירה אותו גם הכלה והמחותנת. ולא נתנו רצונו לשלוח את בנו האהובו על פני השדה מרחק רב כזה קודם החתונה והפצירו בו האנשים עד כי לא יכול לשאת פניו וילך לדרוש עצת הגאון הגור ארי' והסכים גם על זה לשלוח החתן עמהם לבית המחותן כי יתמהמה שמה כמו ירחים שנים או שלשה ובתוך כך יגיע לשנתו השלש עשר: והנה האנשים הנזכרים הביאו את העלם בארץ מרחק אל מגדל גדול ויוליכוהו בכל חדריו על כולמו צל כבוד תתחופף וילך אנה ואנה ולא ראה לעיניו לא כלה ולא מחותנת או בני בית כאשר חשב בנפשו: וידמה בלבבו כי יביאו ראשי העיר לכבודו ויפלפל עם הרב דשם בתורת ד' והנה הכל אך לשוא. והדלת סוגר על מסגר ואך האיש אשר אמר כי היא המחותן יצא ובא אליו פעמים ושלש בכל יום לדבר אתו ולא יכול הנער להתאפק וישאלהו מה זאת כי אינני רואה מאומה ויחזק בידו ויוליכהו עוד חדר לפנים מחדר ושמה חדק קטן מלא ספרים ראשונים קדמונים ואחרונים ויאמר מה לך יותר בני הא לך ספרים יקרים בהם תהגה לכל ישעך וחפצך באשר תאוה נפשך:

ונציגה עתה להנפש ממקרה הבן יקיר והאסון הנורא ונספר מפצעי האש אשר הוא יחידו לו אהוב וחביב לכל ישראל. בן פורת. מחמד בל נפשו וחיי רוחו אשר לדאבון לב וכליון עינם עמד יד דרך מצפה להשיג מכתב מאתו ואין:

אבי החתן זלו עיניו למרום. כי ישיג אך למצער מכתב מבנו האהובו. והנה עברו ירחים ארבעה וממנו לא ידע מכתב אין גם בשורה לא נשמעה. ויבכה במר שיחו פעמים אין מספר בכל יום על הגאון הגור ארי' והגאון הוסיף אומץ רוחו והרבה לתת לו תקוה לאמר כי לנער אין דבר. והוא הלך כמשתגע גם כל יודעיו ומכיריו אתו והרעימו והרעישו ויתלוננו על הגאון הנ"ל כי הכל בהסכמתו היתה. ואין לתאר ולצייר עצבון רוח ושבר לב אבי החתן ואמו: כי חשך משחר תארם ולא נתנו שנה לעיניהם ולעפעפם תנומה וישאבו בכי דמעתם כמעיין טולים אולם גם הגאון ההוא לא שקט ולא נח מהרבות בתפלה ותחנונים ותקצר נפשו בעמל הזה ועל עצמו חרה לו עד מאוד כי שגה כל כך ברואה והבקיע חלוני רקיע בצום בכי ובמספד ואל לב אבי החתן הפיח תמיד רוחות בטחון ועוז כי יבא הנער שלם אל ביתו בלי שום פגע רע:

ונשובה עתה לדבר בהעלם החתן והאסון מה נורא בבואו אל חדר האחרון הקטן הנזכר עוד לא עבר מהסף והלאה נסגר הדלת בעדו ונעל. והנה קול קורא באזניו או ואבוי גם אתה חלית כמוני אומלל אתה בבואך ועודך חיים לא תצא מזה ויחריש הנער משתאה לדעת ברעיונות מבהילות קול מי זה הוא וישא עיניו וירא ראש אחד זקן מאוד אך ראש בלי חומר וגוי' ראה לעיניו והוא המדבר אליו מי יש לך פה כלה מחותנה או מחותן איה איפוא הם. אך לילית דגרה בצלה מקום טומאה היא זה וכל אלה אשר אתה ראית בעיניך כומרים צודדי נפשות לפורחות הנמו. ואין בזה אך אפוד ותרפים. ויקרב אצלו ויוסף הראש הזה להודיעהו גם אנכי הייתי עילוי ובמבחר עלומי שנותי רשת הכינו לפעמי וילכדוני במכמרתם לעבוד פה להם לאלוה כי שמות הטומאה להם מן התרפים אשר לירבעם ובכל שמונים שנה יכרתו ראש עילוי אחד. אשר היא בכור בן בכור ביום הגיעו לשלשה עשר שנים ויום אחד ויניחו השמות הטומאה תחת לשונו והוא יגיד להם האותות לאחור ויחיש עתידות למו כי עתה יתמו ימי שני עבודתי ואותך תחתי לקחו וראה גם ראה כי מוסכים לי נסך ונרות הרבה הדלוקים בחדר הזה אך למעני המה. ובתוך אשר נבהל העלם מלשמוע שאל את הראש הזה אם כן איפוא הודיעני מה אעשה היש תרופה למכתי. ויאמר אין טוב כי המלט תמלט על נפשך דרך החלון הזה ואם אינך ממלט נפשך הלילה מחר אתה מומת. אך איעצך ויהי ד' בעוזריך. בעת תפרח מחלון הזה קח אותי על זרועותיך למען אודיעך הדרך בה תלך כי לולי זאת לא תלך לבטח דרכיך כי אם יבא איש ושאל אותי הלא אודיע כרגע אנה ימצאך ואם לי אתה שומע עשה זאת בהשכל והשבע נא לי כיום כי תעשה אתי חסד לקבור את ראשי בקבר ישראל ותאמר עבורי קדיש: ותעשה את הישר עבור נשמתי. ובכן דרך בכחו ויפרח מהחלון וראש הזה אתו וממש הגביה עוף וימלט על נפשו ואולם פחדים הכלי רעיונות בעתוהו רעה והראש הזה צעק וזעק עתה נחנו פה על מקום פלוני רגע זו באו הכומרים לבקשך וכה וכה הבהיל אותו רגע כרגע:

ובעוד טרם אכלה דברי לגלות כבודך ולחדות נפשך הקורא לא נית עוד השמחה לפרוש כנפים ונשובה להשתתף בצער כל אנשי העיר ובראשם הגאון הגור ארי':

הגאון הקדוש הלזה במסתרים בכתה נפשו לפני מעונה שמים אדון למושעות ויום אחד לפני בא העלם לשלום קרא צום ונקהלו כל אנשי העיר אנשים ונשים וטף אל תוך ביה“כ הגדולה וצוה לומר ספר ראשון שבתהלים בציבור: ואמרו כולם בכוונת הלב ואחר סיום הספר אמר הגאון עוד לא בא העלם. לכן מורי ורבותי אומר לכם דברי כבושין תוכחת מוסר באימה ובמורא שמים עד כי נפל פחד ד' על כל אחד וא ואח”כ צוה לומר ספר השני שבתהלים ואחר הסיום בהביטו כה וכה והעלם עוד איננו.

דרש שנית ברבים כבראשונה ויאמר ספר השלישי בעצמו לפני התיבה פסוק בפסוק כמנהג ותקע בשופר ואחר הסיום הובא העלם בעד החלון אל הגאון הקדוש וכל העם רואים ויחרדו לראותו ויספר העלם כל המעשה באזני כל הקהל והראש הנזכר הביא אתו אל רבו הגאון הקדוש ויען בקול גדול אבל מן השמים היתה זאת למען הוציא טהור מטמא ולהציל עוד כמה נפשות מישראל אשר ארבו עד נצח כי עתה גם השמות הטומאה כולמו לקחתי מאתם ויקח את השמות אשר מתחת לשונו בהראש הנזכר ויקרעם לקרעים ואת הראש הבטיח לפני כל קהל ישראל כי יתקן אותו ויאמר בעצמו קדיש עבורו. ונודע אז מפי העלם כי מן השמים הודיעו את הגאון הקדוש אחרי צאת העלם מהעיר מן הוא והלאה נדע את כל אשר נעשה והנה בלילה הזה חזה העלם בעיניו את זקנו הנפטר כי בא אליו ויקחהו בעד החלון וינשאהו דרך כפרים ועיירות מרחק הרבה חזה מהלך חודש ימים בלילה אחת עד כי בא לשלום אל ביתו והכל היתה על ידי תפלת הגאון הקדוש הנ"ל:

ויוצא לנו ממעשה זו לדעת איך תגדל מחשבה מעולה בחכמה העליונה ולא אלמן ישראל מצדיקים בכל דור ודור שיראו על ידו אותות ומופתי כל בני אדם:

ועתה מצאתי ראיתי לכתוב מהבעש"ט מעשה נפלאה והיא הנוגעת אל הבטחון להראות כי בחיוב גמור לדבק אל הצדיק וכל השלם באמונת הצדיק שלם באמונתו יתברך ויען כי ראש אמיר הוא. ועוד בסעיפי' פורי' שנים שלשה גרגרים כניתי לה שם לעצמה וזה שמה אשר נאה לה:

 

מעשה מהבעש“ט הקדוש איך משך לב תלמידי הרב הצדיק ר' דוד פירקוס ז”ל אל מדת הבטחון:    🔗

הרב ר' דוד פירקוס ז“ל היה תלמיד מובהק להבעש”ט זי“ע ובהגיע בתו הבתולה לעת דודים צוה הרב ר' דוד פירקוס ז”ל על פי פקודת רבו הבעש“ט זי”ע לאנשים מיוחדים מחסידים הסרים למשמעתו לומדים מופלגי תורה ויראי ד' לקבץ סך שני מאות או שלשה מאות רובל כסף על הוצאות הדרך וישלחם בכח והרשאה עירה קאסניטין ברוסיא המדינה כי שמה בפני הגבירים נראה בן עילוי מאוד נעלה כאשר תאוה נפשו להשיא בתו אליו אולם צוה עליהם כי יסעו לקאסניטין ישן ולהתהות על קנקן לידו של העלם אשר ימצאו שם אצל גביר מצוין ואם יבחנו אותו היטב וימצאוהו יקר חריף ושנון וייטב בעיניהם להיות חתנו לוקח בתו אזי יתחייבו עבורו לנדן בתו העלמה שני אלפים אדומים לעומת ארבעת אלפים מצד החתן. אך יסעו גם לקאסניטין חדש וגם שמה ימצאו עילוי ואחרי אשר יבחנו אותו היטב וימצא חן בעיניהם יתחייבו עבורו סך אלף אדומים נגד שני אלפים מצד החתן והנה כי כן חשו עד מהרה החסידים אנשים נכבדים ומופלגי תורה האלה ויקבצו ויאספו על הוצאות הדרך ויסעו בפקודתו בכח הרשאה לקאסניטין ישן ויפרסמו בכל העיר כי נוסעים המה בבוח’ר מהצדיק המפורסים בדורו ר' דוד פירקוס לבקש חתן עילוי עבור בתו לאשר רצונו לפזר לנדן כך שני אלפים אדומים ומלבד אשר יורה את העלם דעה והשכל את ד' ועד מהרה הובאו בית גביר אחד מיוחד שבעיר אשר לו באמת בן עילוי ויתמהו האנשים על זוהר יפעתו וכאשר הכבידו כל אחד בחומרות לשאול אותו ממש לא היה שום חומרא לפניו והיה לו כח החידוש עד מאוד ויאמר להם חידושי תורה מאשר הולידו עשתונותיו עד כי היה לפלא בשכלו הזך והישר וברוב חריפתו ובקיאותו ויבקש אחד מהאנשים לתקוע כף להתקשר בקישורי חיתון כדת ולא נתנו חבירו באומרו הלא עלינו לשמור מוצא פי הצדיק כי לא דבר ריק הוא לאשר ירמזון מליו טרם צאתינו ללכת הנה להיות גם בקאסניטין חדש וישיבהו חבירו אשר דבק נפשו לאהבה את העלם החתן העילוי הלא מה לנו לבקש עוד יותר הנמצא עוד בחור נחמד כזה ברוב חריפות ובקיאות כמוהו יפ“ת ויפ”מ ולבו כפתחו של אולם ובכל זאת הניא חבירו את לבבו בחלק אמריו לבלתי בוא בקושרות מהר באומרו א“כ איפוא אל לנו לעשות הדבר בבהלה ונוחיל אך למצער עד יום מחר למען יוסיף לדבר עם הבחור הלזה להכיר איכותו ומהותו יותר ויואל חבירו לשבת עוד יום אחד שמה ויכבירי לפלפל עם הבחור כל היום ההוא ולמחרתו: והוא הוסיף חכמה ולבו הלך בגדולות ולא אצל להשיבם על כל אשר שאלו מאתו והיה להם לנחת ניחוח עד מאוד. ויהי ביום השלישי באו פתאום אל חדר משכיות החתן אשר לו כדרך כל בני הגבירים כי יש להם חדר מיוחד. וימצאו אותו משתעשע בצלם ע”ז. ויען האחד אל משנהו ראה עתה גם ראה כי הוספת לעבור דברי הצדיק באשר חפצת לעלות בלולאות החיתון טרם דרכו רגלינו על מפתן קאסניטין חדש ומעתה דברי הצדיק נשמור כי קדושים הם ובדוה“ק נזרקו מפיו. והעלם הלזה חכם הוא עוד ביותר להרע להטות מני דרך הקודש ללכת אחר התהו עד מהרה להמיר דתו והתענגו גם שנימו עד מאוד בדשן נפשם לבשו שמחה מאין הפוגה על כי לא מהרו לחטוף צל עבודה זרה זו עבור בת הצדיק ר' דוד פירקוס ולא אחרו להמלט משם ויעשו דרכם לקאסניטין חדש וגם פה העבירו קול כי באו בכח והרשאה מאת הרב הצדיק ר' דוד פירקוס לבקש חתן עילוי לקחת את בתו כאשר השמיעו בקאסניטין ישן. אך כאן פצו את פיהם על התחייבות זילתי סך אלף אדומים כמצווה עליהם מפה קדוש הרב ר' ד”פ וימצאו גם שמה בן משכיל חריף ושנון עילוי מאור נעלה אצל גביר אחד: ועד הראשון לא בא לא בשכל יש ומוח זך ונקי וכאשר החידוש באשר היה להם לפלא העלם בקאסניטין ישן אך העלם הלזה היה ג“כ עילוי ויבחנו אותו היטב היטב פעמים רבות גם בדקו אחריו ומצאוהו הולך ישר נוכח יראת ד' דרכו ויתחתנו את אביו בכח והרשאה בקישורי תנאים בדת. והשמחה פרשה לה כנפים בכל העיר ותהום קול הקריה ויתן אבי החתן מתנה הגונה ליד האנשים האלה עבור הכלה לפי כבוד ערך הרב הצדיק ר' ד”פ והמה הלא הכסף אזל מכליהם ותשורה לא היה להם להשיב להחתן ויבטיחו כי הצדיק הרב ר' ד“פ המחותן ישלח תיכף בבואם הביתה למזל המה באו בכתבי התנאים העירה וישמחו לראות שמחת הצדיק ועליצות לבבו הניע על כן נפש אחד מאנשי העיר וישמחו עד מאוד כדרך החיסדים. והנה ימים כבירים חלפו עברו בשטף העת ולא היה לאל ידי הצדיק להשיב מתנה להחתן. ואבי החתן מאוד התפלא מדוע לא קבל עוד ברכת מז”ט עם מתנה כחק ולימים כתב מכתב להרד“פ אהובי מחותני הרב הצדיק וכו' וכו‘. הנה זמן כביר מאז עליתי בקושרות החיתון עמדו ובמבוכת רעיוני לא אדע לפלנות התמי’ מדוע עוד לא קבלתי מכבוד קדושתו שום מכתב וגם מתנה עבור בני החתן היקר ועוד מעט יבא ויגיע זמן המוגבל להחתונה ואנכי הלא מאז ערכתי עצמי בכל דבר להחתונה ובכן אבקש מגדולת כבוד קדושתו כי יעריך עצמו ג”כ ויעלה זמן שמחתינו בחדוה ושמחה ובהגיע מכתב המחותן ליד הרב הצדיק רבי דוד פירקוס התעצב מאוד אל לבו כי לרש אין כל ויעצוהו כליותיו גם עצת חסידיו היתה לו נאמנה לנסוע אל רבו הבעש“ט. ויסע ויבא ויתנצל לפני רבו הבעש”ט וישיבהו הש“י יעזור לך. וישב לביתו וימצא גם מכתב השני ממחותנו אשר ימלא דברי מכתבו הקודם ויצעק מאוד לבל להמשיך עת החתונה וכשבתו כה בביתו גונח ודואג נוהם ושואג מאין יבא עזרי. ויתאספו אליו חסידיו ויזרזוהו לנסוע שנית לרבו הבעש”ט לשפוך שיחו לפניו ויסע גם בפעם ההוא אל רבו הבעש“ט ויתמרמר לפניו מאוד בהתנצלותו וישיבהו גם שנית השי”ת יעזור לך והוא חשב בלבבו כי רבו יפתח יד נדיבותו או יקבץ עבורו לעזור אותו די סיפוקו. על צרכי החתונה ויקשב מאתו אך את הבטחתו. אז כל רעיוניו הרו עמל וילד מפח נפש. אך התחזק באמונתו ובהבטחת הצדיק וישב לביתו והימים לא ימשכו הגיעהו מכתב שלישי ממחותנו אשר יבשרהו כי הכין לו עגלות צב ומרכבות כבוד לבא אל נוח קדשו מעון תחנותו ואתו עמו כל זקני עירו ומרבית משפחתו ויבא ביום פלוני אי“ה בטח באין מכלום שום דבר ואף גם הרקחות מבחות ואופות תבאנה עמדו. הכל כאשר לכל ודבריו אלה הלמו ראש הרב ר' ד”פ במבחר עתירתו עת הכון לבבו לעבדות השם. מצחו מיחו והכו על קדקדו בלי הרף אף רגע בחשבו כי עתה הלא תכלם נפשי אם יבוא מחותני בחיל כבד וביתי ריק מכל ולא ינוב עוד שום תקוה לערוך עבורם מזון סעודה אחת. ומה גם לסלק ולעשות החתונה ויחגור שארית כחו וינס מהר אל רבו הבעש“ט ואתו עמו רבים מחסידיו ויבא למעזיבוז ויתארח אצל חסידי הקליז וילך לרבו כפעם בפעם. ובדרך הליכתו צפה למרחוק גם הוא גם כל החסידים עגלה אחת גדולה נכבדה ומכוסה מכל צד נוסעת ברחוב העיר ואיש אחד הציץ מחרכים וידרוש איה בית הבעש”ט וימהר וירץ אחד להוליכהו אל אהל אפדנו ויען החסידים אל הרב ר' ד“פ עגלה הלזו טעונה עזר וישועה היא הביאה אך פדות והרווחה ואף כן נאום לב ר' ד”פ בקרבו וילך גם הוא ויבא יחד אל רבו הבעש“ט עם האיש אשר ישב בעגלה אשר תואר פניו ענו בו כי תועפות זהב לו והי' כבוא הרד”פ והגביר הנ“ל אל חדר הבעש”ט פנימה וילך הרב ר' ד“פ הלוך והלום עד כי יגש קרוב לרבו כדרך המקורבים ויתן לו הפעם שלום בפנים שוחקת מאוד והגביר הנ”ל עמד נצב אצל הפתח והבעש“ט לא נתן לו שלום ויפן אל ר' ד”פ ויאמר שמע נא ואספר לך מעשה נפלאה אשר קרה ביום פלוני בחודש פלוני במקום פלוני ויטה את אזנו לשמוע היטב ויען הבעש“ט איזי גופא דעובדא הכי חוה כי סוחר אחד מסוחרי דאנציק המובילים עצי יער וחרט בכל שנה הי' הלוך ונסוע עם סחורה הרבה מאד לדאנציק ואת אשר היה לכל יתר הסוחרים לאסון נהפך לו לששון כי כל סחורתם נטבע בים והיתה להם אך נפשם לשלל. והסוחר הלזה הלך נוכח ההצלחה עם כל סחורתו ובא בלי שטן ופגע רעה למחוז חפצו עיר דאנציק וכמובן יען כי יחידי היה עם סחורתו לקח מחירה על אחת שבע נוסף כפי ההרגל עד כי נתעשר בהון רב לאצר ולחסן. והנה כדרך כל הסוחרים הנכבדים הוליך אתו כותב ופקיד הממונה על צרור הכסף ונער הבע”ג עמו ויהי לעת תשובתו אל ביתו בהצלחה משחקת לפניו ויתחדשו הכותב והפקיד על כי נתנו עיניהם בממונו ויאמרו זה לזה ראה גם ראה לא די לפניו ההון והעושר אשר לו בביתו כי עתה ההצלחה פרשה עמו כנפים ותנטלהו ותנשאהו עוד כפלים וישית עליו נוספות ונעשה ממש עפרות זהב לו וימתיקו יחד סוד בעצה נבערה לשלול כל זהבו והונו ויתנכלו עליו במיתה לדונו. אולם עוד בלבבם פנו אימה לבל יגלה מזימותיהם על פי העגלון וכן עד מהרה אזרו בגדי נקם תלבושת ויארבו עליו ויצמאו לדמו כעלוקה. ועשו תחבולה וינצו עמדו בדרך כי לא יכה את הסוסים כרצונם ויוליכם לאטו ועד כי יצא חילוף דברים ביניהם היתה ידם בו לרעה ויכוהו על החומש וימת ויטילו אותו בדרך כפגר מובס ואת רצועת הסוסים המה לקחו אל ידם ויטו מני דרך הרחק מאוד ביער המדבר עמוק עמוק שמה עקבות שום ילוד אשה לא יודע ובטחו באכזריות לבבם וחמת רוחם ויענו אל אדונם תדע כי פה תמצא גבול חייך ותהי לנו צרור כספיך ויבך ויתחנן להם לאמר אתם אוכלי לחמי איך תגדילו עלי עקב לקום עלי לאורב כיום הזה אך אם בעשרי שמתם עיניכם שמעוני ואתן לכם מחצית לפדות נפשי ויאמרו לו כי מות תמות ויבך עליהם ויוסף להעתירם ולהפציר אותם כדברים ויען אם הרכוש קחו להם אך נפשי תנו לי והחיוני ואל לכם הסגירוני לשחת בעל לאשה ואב לעוללים אומללים אלה הצאן מה חטאו וישיבו איך לא תחגור חימה אם תשאר בחיים לקחת מאתנו נקם על השוד והחמס: לכן אל תוסיף דבר עוד כי כספיך הם לחרבות בידינו ועתה אתה תספה רגע ביד שנינו. ויהי כראותו כי כלתה אליו הרעה עמד על נפשו לבקש כי ירפו ממנו עד יודה על חטאיו כדרך כל בר ישראל טרם יציאות נשמתו: ויתפלל תפלת המנחה כי רפה היום לערוב ויאותו לו אל הדבר הזה. אך אסרוהו ביתרים לחים אל עץ אחד מארזי הלבנון לבל יברח מידם להמלט על נפשו בחיים. ובעמדו בתפלה לפני הבוחן כליות זעק בבכי יליל תמרורים כאשר יתפלל איש לפני בורא עולם עת יחזה מלאך המות בחרב נטושה לעיניו וקול יללתו נשמע על רחבי פני כל הישימון וידור נדר לד' ויאמר רבש“ע אם תרחם עלי היום הזה ותשלח עזרך מקודש להחליץ מצרה נפשי ולהציל חייתי ושבתי בשלום אל ביתי אפזר תיכף מחצית הוני לצדקה: והיינו רבע לפני עניי משפחתי והרבע עבור עניי ארץ האביונים אומללים ומדוכאים. ועוד דברי' בפיו. והנה נשמע דהרות סוסים ופעמי מרכבות מאדון גדול ובא ברבים משרתיו המה באו ראו כן תמהו לחזות עגלה עומדת ביער המדבר טעונה כסף וזהב העגלון אָין ואין איש עמדה לשמרה. ויפן כה וכה וירא את האיש הצורח מר עומד אסור אל ארז הלבנון והאנשים בני בליעל הכותב והפקיד צוררי נפשו חיש עפו נדדו. ויקרב האדון אל האיש האומלל הזה ויתירהו מהר וישאלהו מה המעשה הזאת היא מחרדת ששוני נאלם דומי' ואשתקיל מלולי' רגעים אחדים ואחרי שב לאיתנו ספר לו את כל מקרהו ויאמר אך מבני עליון אתה המלאך הגואל אותי משחת פודה ממות בזכות אבותי בני ובנותי למעני אך ממרום שלחתָני להצילני וירכיבהו האדון באחת מרכבותיו ויצו אנשים עליו לשמרו ואת העגלה שלו עם כספו נהגו אתם ויסע האדון אתו עד בואם אל עיר מושב וגם אז גלמוד לא הניחהו אך שלח הקאזאקין עמדו לשמרהו והשיבהו אל ביתו בשלום שלם בגופו שלם בממונו ולא חסר לו כל מאומה ומה רבו שמחתו עת ספר מקרהו מקרה מה נורא במסבת בני ביתו ויערוך שלחן כל אנשי העיר כיקר ערך כשפל ברך ויודה לד' חסדו ונפלאותיו וימהר לחשוב כל הונו ורכושו הנמצא כל תחת ידו לדעת כמה עולה בלי תוספת וגרעון ויחל לקיים נדרו ויחלק הרבע לעניי משפחתו ואת רבע השני לעניי ארץ רחבת ידים לא נתנוהו מורשי לבו תיכף לקיים בחשבו הלא עתה חלקתי רבע מהוני ואת רבע השני המגיע עאתי למה זה אמהר אחלקהו לאט לאט שנה זו מעט והשנית מעט ולא קיים כל נדרו בנפש זכה וברה כאשר נדר בעת צרה ומה עשה הקב”ה החפץ דכאו החלה את זוגתו במחלה חולי ונגע ודרש ברופאים ולא הניחו לה מזור ויפזר כסף רב לנסוע עמדה לו יען הבירה ולא עלתה לה ארוכה נסע עמדה לפאריז ולא היה לעזר וצוו הרופאים כי יסע עמדה למרחצאות החמין ולא אחר לפזר הון רב על זה ולא הועיל ודברה לו האשה הקשיבי אישי אם כן איפוא הלא בעיניך תראה כי רופאי אליל המה גם כולמו אין בהם רוח חיים עתה לכה אישי ואל תתמהמה לרוץ עבורי אל הבעש“ט אשר שמעתי אותיות המעבירים עם ד' לאמר כי מפליא לעשות כי איש קדוש הוא וכל אשר ידבר בא יבוא: ויסע ויבא אלי היום הזה: ועתה שלום עליכם (נתן אל הסוחר הנצב על הפתח) חשוב נא כיום כמה דמים קלחתָ על הרופאים והוצאות המרחצאות ואת היותר סלק תיכף לתשלום רבע הונך אשר פצית את פיך לר' כי לא תוכל לשוב ואז אך אז יזרח שמש צדקה ומרפא בכנפי' והוה כלא היה כל פגעי זוגתך וכל תחלואי‘. ועמד הסוחר הלזה נבהל כי צלנו אזניו לקול השמועה מהמעשה אשר ספר באזניו ממש כאשר היה נצב מראשותה ועד תומה בלי סום מסך מבדיל. ויריק פת שקו ויסלק המותר לתשלום רבע הונו אשר עלה יותר מערך שלשת אלפים אדומים ויתנם מידו ליד הרב ר’ דוד פירקוס ז”ל וישב לביתו שמח וטוב לב ועשה החתונה במשתה והלולי כבוד כאשר נאוה לערכו:

המעשה הלזו מלא' רגשי יה הקשבתי מאבא מורי ששמע מאיש א' מטארנאפאל ששמעה איש מפי איש כולם מאמינים בני מאמינים חסידים יראי ד' וחושבי שמו ומי לא יודה כי עיון שכלי הוא נוסף מעל אשר הוטבע בשורש הבריאה והיצירה בה נוכל להכיר לדעת רוח קדשו של מרן הבעש“ט זי”ע איך לטש עינו מרחוק וצפה עד מעבר לנהרי כוש: וממנה ילמוד כל אחד כדת הבטחון ואמונת הצדיק ומה גם לבלי לעבור בבל תאחר בנדר בעת צרה ר“ל ובדרך כשסבל הולך אל יאמר לכל סבל הוא להתלות כל דבר במקרה ח”ו:

 

חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו    🔗

“יבחין” הכסיל “וישכיל” המשכיל כי רוחב לב צדיקים אין חקר. והט אזניך אחי הקוראעל המעשה הנפלאה אשר מצאתי נכון לשלב אותה אחרי מעשה הבעש“ט. והוא עיון שכלי מאדונינו הקדוש רשכב”ה אשר כירורו מפיו התמלטו איש אלקים קדוש מוה' יצחק אשר בעיר לובלין היה לעינים ואמונתו לדור דור תכרה אזנים:

בהתגלות הצדיק הקדוש הלזה הי' רבים מבני עירו אשר דברו עליו סרה המה הדעת מאסו וד' לא מאסם מכהן בפאר העושר והרכוש. ופעם אחד נסע אחד מנגידי לובלין אשר טח מהשכל לבו ולפני כל אחד הביאו רעה דבתו והאיש הנוסע הלזה היה קל מאוד והיה תמיד מחרף ומגדף את קדושת הצדיק הקדוש הנזכר ודבר סרה על כל חסידיו המאמינים בו והנה כשבתו על הבליטשקע עגלה הנכבדה עם סוסים מזויינים וישא את רום עיניו וירא למרחוק חסיד אחד על יד הדרך מתנודד ללכת ערום ויחף ויקרא אליו הלא תענה חסיד שוטה אנה תלך כי תתעה לשאת צרורות על שכמך מקלך בידך חתמך ופתילך. בא נא גשה הנה ויקרב אליו ויוסף עליו הנגיד בדברי נאצותו לא משען לחם הוא ואין כל ענות חלישת סבל נושא נטל פרנסת ביתו על שכמו לא דרך מסחר אלה המסע ובטח זדון לבך השיאך לרדת לובלין העירה אל האיש המבלע דרך אורחות כל ישר ומאושריו מתעים בזה ובזה כאשר פער פיו לבלי חק: שמה תחצוב לך בור נשבר עד כי תהדף מעמד פרנסתך בביתך וממצבך יהרסך תחתיך יצע רמה ומכסיך עני ומחסור שמה מרכבות כבודך קלון בית אדוניך ענה בי נגד שמש התבונה כל זאת למה ומדוע והגד נא לי את דרכך אם לא מאורים מתעים המה פרושים על ארבע כנפות לבביך הטוב טוב אתה מאיש משחית את נפשות ביתך אתה תוכל ואיך בשוכן שמים רבה אמונתיך כחתימו הנגיד את כל אמריו התחזק החסיד בד' ובאמונת הצדיק התקוע במשכן לבבו בלתי סרה ונתן פלס לשכלו ומשקל לרוחו. ויאמר אם כי צללו אזנו לקול שפתיך וכמעט חייב קריעה אנכי בהקשיבי חרפת רבי המורה לכל חמודי ישורון בכל זאת לא אאציל להשיב לך אך הסר כעס מלבך ועזוב חימה על כל המאמינים בכלל ושנאת צדיקים בפרט ונצחון מעלי הרחק ונצוב לשונך מהכות חרם בשבט פיך ובכידוני זעם ובתועפת עשרך אל תבעתני כי אמנה אנכי לא לעגלי זהבך אסגוד אך בנפשך אל יהרהובוך עוז לעור את עיניך ואל תנקש באמרי פיך ואל תהי חכם בעיניך כי רע ומר גורלי כל אנשי רהבים המפיחים על הצדיקים כזבים מאורי עולם המה מוסדי דור ודור ולפלח כל רשפי תלונתיך בחין נא גם אתה אך הפעם לדרוך על מפתן הקדוש הזה ותארנה עיניך אם אך פעם אחת תקשיב מוצא שפתיו יוצאים מפה קדשו תמצא גם אתה נחת לנפשך השוקקה ואז תודה לו בפה מלא כי רוח ד' דבר בו ומלתו תמיד על לשונו כל אשר ידבר בא יבא ויודע לך לנביא נאמן לד' כשמואל בדורו כי דומה למלאך ד' צבאות הוא איש פלא עולה פלילים נפלאות עם הבורא יתעלה. ומשרתי רצונך לא ידחפוך מביתו כל עוד תתענג עליו יום יום יותר ויותר וכנחל נובע פרצו דברו החסיד בחכמה ועד כי התנשא זה לעומת זה בדברי' ענהו הגביר אם כן איפוא בא ואראך כי שקר נחלו כל החסידים ומאומה לא ידע הרבי ולאות נאמן התבונן מהר כי אתה הוא ששמעת בעצמך נאצות וגידופים על חרבי ואנכי לעצתך אקשיב ועלה אתי בעגלתי ותחזה כי לא אמצו תודתי והיה בבואינו העירה נלכה שנינו יחד אחוזי יד אל הרבי ותראה כי רבי אך מכבד עשירים ולא ידע את העני אתו בבית היה אף אחד חסיד קדוש וטהור מי שיהיה וזה לך האות כבואי תיכף להתראות תוך אהלו אם כה יאמר גש הלאה איש רשע מביע אולת פושק שפתים צנף יצנפף צופה בדור אל ארץ רחבת ידים. עמיד מתנגד מה לך חוטא בעדת צדיקים כאשר את האמת ידעת בנפשי אי אז אדע כי איש אלקים קדוש הוא יודע סתרי תעלומות לב איש ומבין על כל מעשיהם. ואם כה ויאמר יהי בואך ברוך ויושיבני על כסא כבוד לימינו תתן אתה לי תודה כי כולו שקר הבל הבלים הכל הבל קנאתו תוהו ואהבתו רעות רוח. והחסיד לאשר בטח עד מאוד בתועפות רוח קדשו של רבו הצדיק המערב עמדו בדבר הזה ויעלה אותו בהעגלה לנסוע יחד ויוסף הנגיד הנזכר להגיד אל החסיד עוד לבבי יהגה אימה. אולי בערמה תתנכל עלי להמאיסני כי לרוב התקרבותך אליו תמהר להודיעהו עוד קודם בואי את כל מעשי וכל דברי לכן השבועה נא לי כיום ויתקע לו כפו על הדבר הזה ויסעו ויבואו ללובלין ועד מחרה הלכו שניהם יחד אל הצדיק הקדוש המה על סף הבית ויען הרב יהי בואך ברוך ר' פלוני שב לימיני ויצו להציג עבורו כסא כבוד וישב אצלו והחסיד הניח למעצבה עומד פתח הבית ולא נתן לו שלום ויהי ברגעים אחדים אחרי נגיזו חלפו וישת הגביר אל החסיד פניו כדובר באין אמרים דע וראה אי' איפוא אתה אנה הלכת בסעיפיך ונלכדת במזימותיך ותן תודה דברי מי יקובלו יותר. והחסיד עמד צולל במעמקי רעיוני והאמונה שעל ראשו אור הופיע בהשקט ובבטחה גם יחד לאחת לרמזי עיניו מוזר לו כל פחד והצדיק הכביר לדבר עם הנגיד אשר הושיב לימינו והוא זרק עינו פעם בפעם אל החסיד ויצו הצדיק למשמשו כי יביא את יין ההבדלה הנשאר ממוצאי שבת העבר ויביאהו המשמש ויקרבהו הצדיק אל הנגיד הנזכר ויאמר שים אותו לפניך ושתה כי למועד שמור עליך ויתענג הגביר בדשן נפשו עד מאוד בראותו כי קרובים דבריו להיות אמת בפי החסיד. והחסיד עמד מחריש משתאה לדעת סוף דבר. כי בטח מאוד על רבו הצדיק כי ברוח קדושתו יחזה כל רשע ולפניו נגלו מזימות האיש המגדף הלזה ולא על חנם יכבדהו ביין ההבדלה. כי לא דבר ריק הוא ויפתח הצדיק שפתיו ויאמר היום יום השלישי לסדר משפטים וכידוע המה שלשת הימים המלוים את השבת פ' יתרו שעבר. ולכן נדבר בחסלת סדר שבוע העברה ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו רצוני לומר אל תדמה בנפשך איש פשוט ואל תבהל ברוחך להחליט כי הצדיק לא ידע ולא יבין ובחושך הולך חלילה וחלילה כי הכל עליו. פירוש הכל הוא על הצדיק בידיעת סתרי מזימות ומעללי כל אדם העולה במעלות על מזבחי. אך לא חיש כרגע בבואי ראשונה אליו קל מהרה יפרוש לו חטאיו ועוונותיו הזדונות והשגגות. למען אשר לא תגלה ערוותו. אך כאשר יקריב את נפשו אליו פעמים ושלש אז אד אז ירחוץ את לבבו בפרי הסר כל חטאת האם לא ידעתי כי קל אתה זר יהיר ופתו נפתה תמיד אחר עצת היצר הבוער בקרבך. ולא איש אחד הכשלת בעיניך או הנעלם מעיני כי החסיד הלזה תקע כפו אליך לבלתי הודיע אותי על כל זאת: ועתה שלום עליכם בא הנה ויגש החסיד ויגע בשרביט השלום בחרדת שמחה ועליצות נפשו הופיע אור אל פניו כי כל עוד חזה את הפאר והכבוד אשר יעקרהו לאיש הבוזה לא נפל לבו מאמונת הצדיק מאומה אך על כי עתה מצא און לו לעקר ולשרש כל שורש פורה רוש ולענה מלב חומץ מעול כזה: ולמן הוא והלאה נתן הנגיד הנזכר בעפר פיהו. ונהפך הנס אל הרודף מאהל הצדיק לא מש ומאמונתו לא סר. כי אחרי שמע באזניו תוכחת מוסר ויפעת ההוד עיניו הזו. שב ורפא לו וכל מורשיו כמעיין ישליו ועליו אור קורא חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו:

ואך למותר להעיר אזן הקורא על המוסר ההשכל היוצא לנו ממעשה זו לאמונת הצדיקים ולדעת כי אין חקר לרוחב לבבם כי מי עור ולא יראה כי המה הרופאים הנאמנים לתחלואי נפשות שובבות מישראל למשכם ברשתם לחסות תחת כנפי יראת אל כל היום:

ועוד בה שלישי' והיתה לבאר עיון השכלי מהצדיק הקדוש אדמו“ר ר' מאיר מפראמישלאן אשר האיר לארץ ולדרים זי”ע והוא אשר שמעתי מדודי ר' נחמן נ"י אשר באזניו שמע מפה קדוש הצדיק הנזכר והוא חזה את האורה הזה בעיניו אשר למענו סיפר את המעשה הלזו:

והט אזניך אחי הקורא ושמע דברי חכמים ושית לבך לדעת משלו המלך החכם מכל אדם: אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל (משלי כג יג):

בהיותו בפראמישלאן הזה גביר אחד ממאלדוי בא שמה נסע בעגלות צב ואתו עמו משרתים נשא בגדי משי על כל גופו: ועל ראשו כובע סויביל במחיר סך רב וימהרו הגבאים ויתנו לו מקום לעבור על כל ראשי העם הנצבים על פתח הצדיק: ויניחוהו לפתוח הפתח וכבואו אל האוהל פנימה נשאר עמד אצל הפתח והצדיק לא נתן לו שלום. אך נשא עיניו עליו לכל העם הנצבים לאמר בזה הלשון מאיר קריכט אין היממעל אריין. כאשר היה דרכו לדבר כל עת בקודש. ויחזה כי רצו לבלע שאול אב מן שמונה ילדים ומה התחמץ לבו בקרבו ובעמדו לבקש על נפשו שמע בפמליא של מעלה כי כלה ונחרצה להמיתו בחרון אף גדול יען כי לעומת אשר חננו ד' ובעושר רב ידע לבבו כאחיו האביון ויקפוץ ידו מתת פרושת לחם או פרוטה אחת. וואס טוחט מאיר: היה הולך ובוקע חלוני רקיע במפלתו לבטל מעליו גזר דינו ויגזור אומר להוסיף ימים על ימיו. ולמן הוא והלאה יפתח יד נדיבה לכל עניים אומללים. וירם תפלתו וגבר החולה הזה עד כי היה הולך וחזק ושב לבריאותו ויקם על עמדו בריא אולם כבראשונה וישב לכסלה ומדרכו הרעה לא שב והי' כמלפנים מתהלך בקמצנות וכמעט שעבר ויחל שנית חולי מסוכנה והגיע שנית עד שערי מות ומאיר נס עתה בשמים עליו ירעם ויהפוך דינו לרחמים לחייהו מיומים ויקימהו ויחי' ויעשה מעתה משפט וצדקה והאיש הזה ככלב שב על קיאו ושנה באולתו ועודנו עומד במרדו ומה עשה הקב"ה שלח אליהו בעצמו אליו ביום ה' פלוני בשעה פלוני במקלו ותרמילו למען נסותו היטב לבבו או הרע ירע בדרכו. ויתייצב כעני על פתח ביתו ויבקש נדבת ידו. ולא די כי לא העלה לו אף גרה אחת או פריסת לחם כי עוד דחפהו בזרועות רוממות לקחהו ויזרוק אותו החוצה ועתה הנה האיש הזה בא ויעמוד לפני מאיר. ויבהל האיש הגביר ממאלדויא עד מאוד וזיו אפוהי שנויא כי הסיפור עשה התפעלות בנפשו והרגיש דברי הצדיק הקדוש כי ידע בנפשו כי הוא הקמצן וחלה פעמים חולי למות בו ויחשך נפשו משחת כלי. ופעם שנית כבר היה גוסס ושמע כי נעשה רעש גדול על כי צדיק אחד קדוש ר' מאיר מפראמישלאן קרע גזר דינו והרעיש עליו טללי תחי להנטותו לתחי' לכן תיכף כאשר הקיץ וזכר את כל זאת קבל עליו ועל נפשו לנסוע אליו לפראמישלאן להכיר עצם מראהו והוא אמת כי ביום ה' טרם נסיעתו בא אליו איש עני בילקוטו ותרמולו ויזרקהו החוצה ועתה אך מה נאנחה נפשו ומה נבוכו עשתונותיו כאשר נודע כי הוא היה אליהו ויבך על נפשו בבכי יליל תמרורים לפני הצדיק וקבל עליו לחטט אחר מדת קמצנות מדה מגונה הלזו עד תומה כי הצדיק העד עליו כי יתר כל תכונות נפשו נכונים ושלמים בעבודת השם וכל מדותיו בנוים היו על אדני האמונה היושר והחסידות והנה כל העומדים החרידו לקול הסיפור והאורח סיפר אחרי כן המעשה באזני כל ונסיבת נדיבתו מביתו עד כי בא לפראמישלאן: ועתה ראו עיניו כי נשא עליו מקלות נועם ובשבט פי קדשו יכנו ואת נפשו הציל להדריכהו באורח צדקה וחיים

ומה שיש להעיר בפסוק אשר שמנו לנו לאבן פינה אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל לירות דעת וכל שלימות לא יועיל ולא יצלח להצילהו ולא יוכל מלט אל מעמקי לב הקורא למבנה עליו חשבון האדם עם נפשו שירגיש הרגשה פנימיות במדותיו כמו הרגשת האברים בגוף רבים דברים בזה ואכ“מ ואין עלינו להביא פה מבוך ובמצרף כל הטוב והמועיל לקרב אל השכל ענין הנפש אשר מכל חי היא נעלמה ועל מה גדלה עד כה כח הצדקה אשר בביטולה ינתקו מיתרי החיים עד כי את האיש המונע בשחת תטבילהו חייתו ולהחיש מפלט אל הנפש ואיך נחזה בחוש בי רוח הצדיק ברבבות קודש תפרוש כנפים אין נסתר מחמתו כי הוא העומד אחר כותלינו על כל ארץ רחבת ידים. וממש ציץ ומשגיח על כל נפש ורוח ושמלת התבל תתפשט לעיניו עין הבדולח את כל זאת יש אתנו באריכות לבאר בעז”ה ואולי יבא בחיתום הספר:

ועתה אחרי כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך סיפורים היקרים האלה בעיון שכלי מחני צנתרי דדהבא עמודי דנורא עוד לאלוקי מלין עירין קדישין בדברים נפלאים מאת הצדיק הקדוש גאון ישראל עין יעקב מוה' שמשון וויענר בעהמ"ח תוספות חדשים על ששה סדרי משנה אשר הוסיף חכמה על חכמתו ועליו צדקו יחדיו דברי הכתוב יהב חכמה לחכימין ומנדעה ליודעי בינה. גם רוחב לבבו חכמתו וקדושתו תשמע אחי הקורא ותבהל. ולמען ישולבו הדברים אל עיון שכלי נקדים בסיפורי הצדיק הגאון הקדוש הלזה את המאוחר. ואחר נשובה נספר יתר משפטיו ונפלאותיו: שאט בנפש למען מגרשה לבז (יחזקאל)

כאשר הניח ד' מסביב וישב על כסא קודש את הגאון הצדיק מוהר“ש וויענער זי”ע בע“מ וויען הבירה מלבד אשר על כל סגנים ומלכים יצא טעמו ונימוקו להיות יועץ נאמן על כל דבר מלכות אל הקיסר פרענץ הראשון מלך הרחמן. הי' רועה נאמן לעדר יעקב. בכבוד קדושתו אסף כל נפש יקר וכל בן חייל להורותם דרך הקודש ולפתחו השכימו כל מבקש תורה דורש חכמות נשגבות וכל הגת לב תבונה כי היא הי' אשכול השלימות ועליו לא הרהיב שום איש ללכת מנגד ומה גם לדבר סרה ח”ו. וכל תהלוכותיו בנוים היו על אדני החסידות גם לו ניתנה הברכה לברך את החוסים בצלו. ופעם אחת בא אליו גביר מעיר הקרובה לוויען. אשר התקרב אליו פעם בפעם. ויבקש את ברכתו ברכת מזל טוב כי התקשר מעדנות את בתו יחידתו היא כל יקרו וכל מעיינו בה ישעו וכל חמדתו. עם עלם נעים כגילה חובק שדי החכמה ושתי התורות אחודות ודבוקות הנה אתו עילוי מאוד נעלם ממקור מחצב קודש. וישאלהו הצדיק הגאון על שמו ויברכהו במז“ט כחק. ולתקופות ימי ההתקשרות. השמיע באזני הצדיק הגאון כי עתותי שמחתו קרבו ויאתיון ולמועד המוגבל הזה עליו שמחה. ויוסף לברכהו בשמחת עולם על ראשו שמחה לפני השם ויעלוץ עד נצח בשמחתו. ומפני טורח הדרך לא אבה הצדיק הגאון למלא משאלות לב הגביר הזה ללכת אחריו למחנהו לסדור קדושין באשר חלה את פניו. וישב שמח וטוב לב אל ביתו ויעש משתה ושמחה הולך וחוגג עת דודים חתונת בתו יחידתו ולא ארכו הימים והנה בא אל הצדיק הגאון ואתו עמו חתנו אשר הביא עמדו לקבלת פני הרב ברגל. ולא שוא דברי שפתיו כי אחרי אשר חזה הצדיק בנועמו אמר אך זה לפני הו למשוח בשמן משחת קודש החכמה בתבונה ודעת. והי' עדיני יעצני חריף ושנון והשתעשע הרב עמדו ומי מספר. וישלחו אל ביתו בחברת חותנו הגביר ויברכם לשלום והנה לימים נצמח קטטה ומריבה בין האברך הזה ובין אשתו בת הגביר אשר לקח כי הוא הי' מילודי העניים האומללים בית אביו ריק הי' מכל ואך הגביר הלזה בתורת ד' חפץ ולא שת אל הכסף פניו ועוד הזיל מכיסו על מלבושי האברך בגדי הנוי ותפארת. ונשי בנות בליעל שכינת האשה בת הגביר הבאישו ריח בעלה בעיני' כי הי' אך נוכח התורה דרכו ונגד החכמה מגמתו. ובאלה מצאו בנות בליעל און להן להתליע לב האשה אשת האברך הלזה לשנוא אותו. ותגדל המריבה ותרב תאני' בכל בית הגביר הנזכר עד כי לוקח כל חייו וכבודו בעיני חותנו הגביר ויעשהו כמתעתע. ותהי נפש האברך במצור ובמצוק עד כי אלצוהו ההוכרח לעקור מביתו כולמו ויאסוף לו זעיר שם זעיר שם ממעטפותיו מכתונת ומחלצות עד כל שלמתו לעורו ויכרוך לו יחד לכרך אחד ויעל ברגליו אל רבו הצדיק הגאון וויען הבירה. וישפוך את נפשו לפניו. ויתמהמה שמה ימים אחדים וילך לעשות דרכו כאשר ימצא לגור. וישאלהו הצדיק על כל אודותיו ויתמרמר האברך במרי שיחו עד מאוד ויאמר אברח כעל כנפי יונה אל כל אשר ישאוני עיני. והנה האברך הרחיק מביתו לבקש הרווחה. ואת אשתו הניח בבית אבי' לאנחה. כי חגים ינקופו ימים על שנה ונספה האשה לרעתה. כי טוב להניח הבעל לשבת שקט ושאין על משנה ותלמוד. מהיות ערירה בדודה יושבת גלמודה ותפנה יום יום כה וכה ובדד תוך בדד מושכה. בעלה אין עמה. רע נאמן לב ולבבה. סגור לבה באין פותח נוחם בצרתה אף חליפות ששון בישועתה. ותבכה אל אבי' הגביר ותאמר אנה הברחת ברוחך הקשה את בעלי כי אך אתה הכרעתני ואתה היית בעוכרי. לכוף אותו תחת שבע מוסרך לקחתיך ואתה הברחתו גם ברח ויום יום פרצו שפתים כנחל זעם ועפעפי' נזלו מקור דמעה ותנחומות חבל היו מאבי' ומכל חכמות שכניתי' כי תענינה כל יום המבטח לא יכלו לכבות את עברתה ונהפוך עוד כי הי' כדלף לאש בוער. וכדברה אל אבי' יום יום. קם זר יהיר אברך אחד סמוך שכן אלי' אשר עיניו על האשה העדינה בת הגביר נשא ויחמוד את יפי' בלבו. והוא החל יום יום לבא אל בית הגביר להגיס דעתו להתרועע עם בתו הצפירה. עד כי בימים לא מועטים הכל פצה פיהו אל הגביר לאמר שא נא גבירי. אני הגבר רואה עני בשבט עברת הזעם מבתך המאושרה והיא יחידה לך. וכל דמעותי' עד לבי נגעו: ואנכי הלא תועפות זהב לי והנני נגיד בן גביר: ולא לבצע כסף מחיר עבודתי תשקול. ואתור כמלאך שלום בארץ הולך ותר עד כי אמצע חתנך לוקח בתך. או להשיבו אל ביתך או לקחת גט פטורין מאתו בדרך. וכל עוד אופני המסחר לא יסובו על ראשי יורשׁני העת לבחור בראשית תרומת קודש הוא המצוה הכבודה הלז להתיר אותך מיגון ואת בתך יחידתך מכבלי העיגון. אולם פאת הנחוץ לפני לקחת מכתבי עוז ומליצות מכל רבני ארץ גאוני הזמן אשר יתמכוני בכל מקום מדרך כך רגלי לעמוד לי לעזר למצוא את חותנך. או כי אמצאהו להפיל עליו רשתמו כי ישיב הביתה או יתיר בגט פטורין. ודברי הזד הזה בחרו מדור תוך משכנות לב הגביר אבי האשה. ויבחור לו עוד איש נאמן ויקר רוח כלבבו וגם מכתבי עוז מרבני הזמן בכל מקומותם למושבותם אסף וקיבץ אל ידם גם צדה נתן להם וכסף רב להוצאות הדרך ואלף אדומים לכל אחד הבטיח לתת משכורת כאשר יוציאו מחשבתם החצוי' לפעולות אדם. אלה השנים כתתו רגלם בכל ארבע כנפות הארץ. ומכתבי הרבנים מגלילות אלה קרבו חתימות יתר הרבנים מגלילות האחרות על כל מקום אשר מצאו מהלכם ללכת. וכולם פה אחד אשרו וקיימו כי באם המצא ימצא תחת שכני גוי או ממלכה כפר ופלך עיר ומדינה איש אשר כזה שמו פ' ב”פ הכהן כי שערורה עשה לעזוב את אשתו וינס לכן על כל אחד מישראל מוטל להגישו לנחושתים עד כי ישיב לביתו או יתן גט פטורין ביד שלוחים אלה השנים. והנה הבא לטמא פותחין לו. זד יהיר הנזכר לאשר בערה כאש תאוותו בקרבו גם לילה לא ישן אפהו יום לשנה יום לשנה היו בעיניו כל עת גדודו בדרך ונלאה עד מהרה לעוף הלאה מעבר השני ונואש ממני עוד לבקשו בכל גבול ישראל אך המתיק סוד בעצה רשע עם רעהו ההולך לרגלו לאמד. הנה אלף אדומים יקבל כל אחד מאתנו בעבודתו. ומה בצע בשטף העת כי נניח לעבור. אם רחוק לבעל האשה מאתו ומקומו מי יודע. לכן הסכת שמע לי. הנה האלף יהי' לך. גם אלפי תקח ותהי פי שנים ברוחך אלי למען תאמצני ותחזקני בתחבולות אין להביא איזה גט פטורין מאיש מזמה יהי' אשר יהי' אשר יכתוב ויחתם בעדי חתימה ובעדי מסירה מב“ד חשוב ונשובה לביתינו. וישמע רעהו אליו לדבר הזה וירדו אל עיר אחת קטנה וימצא שם איש רע ובליעל נבון ותחבולות וידרשוהו וימצאוהו כי גר מתגורר הנהו עתה מקרוב בעיר ההיא. אין מכיר אותו ואת מעשהו אבותיו ושם עירו. ויתחרשו אתו בלאט כי היא יתן לידם גט פטורין עבור האשה פב”פ. בעבור שיתנו לו עשרה אדומים או כפי אשר התפשרו עמדו ויאות למו. ועד מהרה באו הני שלוחי סרסורי דעבירה אל הב“ד דשם ויפרשו את טענותיהם ויציקי כל מכתבי מליצותיהם מהרבנים גאוני הזמן למען יעמדו למו לעזר לקחת ג”פ מאיש הזה: כי אשתו בת גביר רכה ועניה במבחר עלימי שנותיה ונס מאתה כשתי שנים לכן עליכם מורי הדת מוטלת המצוה הלזו לייסר את הנבל הזה בשוטים עד כי יסור למשמעתיכם. וכן הי‘: כי הנבל התהלך רצוא ושוב לפני חצר הב“ד וילך השליח ב”ד החוצה ויורו סרסורי אלה אל השליח ב“ד אל הנבל הזה לאמר הנה האיש אשר מבקשים אנחנו: וכאשר אמר לו השליח ב”ד קום נא ובא אחרי אל הרב כי קורא אליך. ויסרב נגדו כדרך עזי מצח מה לי אל הרב: או מה לי כי יקראוני ובדברים רכים וקשים הובילוהו אל הרב דשם ויבא ויעמוד לפניו והמה סדרו טענותיהם והגו כחש בפניהם כי שימה היתה זאת מפיהם לבל יודה תיכף לבל יגלה עד מהרה מזימותיהם והרב נתייגע עד מאוד עד כי הוציא מפיהו כי נשא אשתו אך לא במדינה זו אשר יאמרו אלה האנשים זולתי במדינה אחרת: ויוסיף להכביר עליו במלין במלי דשמיא ובתוכת מוסר כי מה לך אם תעגן את אשתך הלא טוב לך כי תודה ותשלח לה ג“פ. וברוב עמל ותלאה הודה הנבל לדבריהם ונתפשר לפני הרב בכך וכך לתת ג”פ לבאי כחה: ונכתב ונסדר הגט כהלכתו וניתן ביד האברך זיד יהיר להוליכו: ויבוא לבתו עם השני אשר אתו הן המה שלוחי הגט: וישמחו לראות שמחת הגביר וחדות לב בתו כי הותרה מאוסרה. ועוד מעט וישלח השליח לדבר עם הגביר ועם בתו לקחתה לו לאשה. ודעתו כבר הגיס אתה ומה גם לעת כזאת כי מאתו נצמח כל הטוב אך על ידו ויגיעתו לכן האשה הסכימה עד מאוד וגם אביה הגביר לא הניא אותה ויתקשר עם האברך בקישורי חיתון כחק ויקח את כתבי התנאים בידו ויסע אל הצדיק הגאון מוהר“ש מוויען ויספר על התלאה אשר מצאתהו עם חתנו וכל החסון והששון ויגד להרב כי נתקשר שנית עבור בתו: והיא מחותנה לאיש אברך משכיל מאוד: ויתן כתבי התנאים להרב הצדיק הגאון לקרא אותמו וישאל מי הוא החתן הלזה ואמר לו הגביר הוא הוא השליח אשר בעצמו חרף את נפשו זמן כביר עד כי השיג הגט פטורין עבור בתו: ויענהו הרב השידוך לא נכון בעיני ויקרא את התנאים פעמים ושלש וישב ויאמר הדברים לא לו יאירו ולכן הראה נא לי גם הגט פטורין אשר הביא החתן הזה. ויראהו הג”פ. ויבט בו ויתבונן עת וזמן כביר. ויוסף להגיד גט גט זו לא יאיר לעיני לספר כריתות אך לפתות עיני שכלו של הגביר כי יחזה גם הוא ברוח הקודש כי כולו שוא ושקר ואחותה בחיק השליח למען תכוינה רגליו זאת מן הנמנע ולא שת הגביר כולי האי לדברי הצדיק אשר אמר כי לא יכון בעיניו ההתקשרות והגט לא יאיר לספר כריתות בעיניו אך בקש מהרב הצדיק לברכו לשלום ויסע לדרכו ויהי כהפנותו שכמו ללכת אל דרכו ויאמר הרב. בני זאת אל תעשה החופה בלעדי וכאשר תשלח אלי עגלה מיוחדה אבא לסדר הקידושין והוא שב אל ביתו והגיד בשפה רפה את דברי הצדיק באזני כל ובכל זאת תיכף אחר צ“א יום מזמנו של הגט היה יום המוגבל לעשות הנשואין בכל ישונה. ומה עשה הקב”ה נתן בלב בעל האשה כי יצא ממחבואו אשר היה נחבא שמה לתורה ועבודה כי גבר עליו יד העני והמחסור וילך למסעיו עד כי בא לוויען כל מדיו קרועים טלאי על גבי טלאי ונעלות בלות ברגליו ויפתח דלתות אהלי הצדיק הגאון ויגש אליו ויחרד הצדיק לקראתו מי הביאך הלום שאלהו אחרי כי נודד היית במרחק רב כזה בעיר פלוני ומשם הלא כבר שלחת ג“פ לזוגתך ויבהל האיש מאוד לקול דבריו ויען מי ראני שמה ומי הביא מאתי ג”פ לאשתי הלא בעיר פלוני בואך דרך זו קרובה אל המדינה הלזו ישבתי מאז הלכתי שמה ואחר עד עתה מעולם לא דרכתי אף באחת המסלות העולות לדרך הזה אשר יאמר אדמו“ר כי משם הובא מאתי גט פטורין ומאין יודע אדמו”ר את כל זאת ויספר לו כי חותנו הביא לו הג"פ וגם כתבו תנאים אשר כבר התקשר עבור בתו ועוד מעט ותהי החתונה וישאלהו האברך שנית הגט בעצמו היה למראה עיני קדשו וישיבהו כן כן. ואף כתבי תנאים עם השני הדברים האלה הדאיבו נפש האברך והלך יגון בלבבו. וישית הצדיק עצות בנפשו ויאמר אם אתה בעצמך תסע לעת כזאת לביתך כאשר. תחשוב (כי האברך גלה אזני הצדיק כי אחרי אשר שבעה לה נפשו עמל ותלאה יקבל עליו בכל סבלות ובעבדות להיות בבית חותנו ולא להיות עוד נע ונד בפיזור הנפש) לא טוב כי כחשם בפניך יענו לאמר כי אתה תאבה לבטל הגט למען קחת ממון מחותנך. אך שבה נא עמדי ימים אחדים ואל ירך לבבך והכל על מקומו יבא בשלום ויואל האברך לשבת בכלוב היגון ובמאסר התקוה בבית הרב הצדיק הגאון ימים אחדים והנה עגלת צב הובאה אל הצדיק שיסע להגביר על סידור קידושין ויעלה במרכבה ואת האברך בעל האשה לקח עמדו לשרתהו שמה ויהי לו כמשמש ומי שת לבו בעת שמחה להביט בפני המשמש עד למאומה ועד הגיע רגע החופה לא דבר מאומה ולא הצמיח שום שיח והצדיק נתן שטר חוב על סך אלף אדומים בידו וצוה עליו בעת יוצג החתן בשושבינין תחת חופתו. יחל לעשות צעקה גדולה לאמר שלם לי שטר חובך המגיע לי מאתך: ולא יתנהו לקדש האשה והנה כי כן העמד החתן תחת החופה והשושבינן הלכו אחרי הכלה להביאה ויצעק בעל האשה בקול גדול חי ד’ אם אתן את האיש הזה לקדש אשה כל עוד לא ישלם לי את הסך אלף אדומים המגיע לי מאתו וצוה הצדיק להמתין עם החופה עד יוציא לאור משפטם. והנה כאשר צעק זה בקול גדול לשלם לו והחתן הכביר להכחישו: וקפץ החתן בהתלהבות ונשבע אל הצדיק אדמו“ר הנה יום חופתי היום הזה יום סליחה על עוונותי ומחילה על פשעי וחי ד' אשבע אם ראיתי את האיש הזה מימי אנכי לא ידעתיו ולא ראיתיו בלתי היום ויחקרהו הצדיק וידרשהו זכור נא אולי לקחת מאתו הסך הלזה אשר הוא נושה בך חזקה אין אדם מעיז פנים לתבוע ממי שאינו מגיע לו. ויוסף שנית לישבע וגם בשלישית חי ד' אם ראו עיני את האיש הזה כל ימי ואז חגר הרב הצדיק חמה וינף ידו ויך את החתן אחת הנה ואחת הנה ויאמר רשע העז איש רשע בפניו אם באמת לא ראית את האיש הזה מימיך איך לקחת מאתו הגט פטורין אשר הבאת אל הכלה הלזו אשר עיניך נשאת בה והדברים אלה יצאו מפה קדוש הצדיק זי”ע. והנה קרבו כל בני המשפחה ויאתיו הגביר וזוגתו גם האשה הכלה בעצמה והכירו את האיש הזה כי הוא בעלה ובאמת אשת איש היא ומעולם לא ראהו ולא ידעהו השליח הזה ותדמות לבבו עד כה הביאהו. וד' לא יעזבנו כי בשאט נפש עשה הדבר ראה ועתה יגרש לבז:

ועתה אספר מעשה קדומה מהצדיק הקדוש מוהר"ש וויענער והיא הנוגעת לכמה שרשים וענפים מיסודי הנפש. ומגדילה את הבטחון ומרחיבו כי הוא המביא שפלים למרום וקודרים שגבו ישע:

הגאון הצדיק הלזה בימי בחרותו למד בישיבה והתראה עצמו לגר ישראל כי יחל יזהיר עיני הדור והנה כמנהג הנהג אז כי כל איש נסע אל הישיבה ויבקש לו עלם משכיל נעים חריף ושנון כי אז לא ידענו לשית הכסף לבעל. אך כל אשר הי' לו עלמה בתולה חבש עבורה בישיבה בחור חריף ויתן לו די מחסורו תיכף ויעשה לו מלבושים וגם נדן לביתו ויעש החתונה:

והנה בא איש כפרי מוכסן אחד לבקש לו בחור עבור בתו ועד מהרה בחר את הגאון ר' שמשון זי“ע כי היה יפה עינים עד מאוד איש קומה ומוכתר בנוי בהוד והדר. ויתן המוכסן עבירו אל התופס ישיבה סך ר' אדומים. ואת העלם לקח עמדו לשאת אותו על כנפי ימי חלדו מהיום ההוא ומעלה. והנה כי בן החזיק אותו עד כי הגיע עת החתונה ויעשה החתונה ברוב שמחה. ובלילה אחרי החופה חגג את המשתה וברכת נשואין ואחר כי השושבינין הוליכו את הזוג לייחד בחדר מיוחד ויתר העם והקרואים אכול ושתה. ואש יוצאה מן השמים ותאכל את הכל רבים מהקרואים מלטו לנפשם ורבים נאיו למאכולת אש. וגם המוכסן בעל השמחה היא וזוגתו וכל ביתו עלו עם מוקדה באש לא יופח גם החתן יצא ערום ויחף מחדרו להחיש מפלט לו. וגם הכלה ברחה לה והנה נפזרו לא נשארו שניהם יחד זה הפך עליו חבית גדולה אשר מצא לו רחוק מן האכסניא השרופה וזו הציגה עצמה במחבא אשר מצאה לה באחת המקומות ולימים שלשה עד כי שיער הגאון הזה בנפשו כי נחה שקטה הארץ יצא ממחבואו ונשאר במבוכת רעיונו נבוך ולא יוכל לדעת אם נשרפה זוגתו או מלטה גם היא על נפשה וימהר לשוב אל הישיבה אל רבו לשבת שמה כמלפנים בימי בחרותו ולא ארכו הימים ויבא גביר אדיר מקרית מלך רב וויען הבירה לבקש לו חתן עבור בתו ויבחור לו את הגאון ר' שמשון. והגאון הלזה ברוב חכמתו התנה תנאים משונים עם הגביר הזה וזה ראשית לו אשר שלשה חדשים קודם החתונה ישלח מודעות בכל עיר ועיר כי יחלק לכל עני ועני נדבות הגונות וכה יעשה כל שבעת ימי המשתה להשביע כל נפש רעבה אשר יבא אל ביתו ויעניקהו במסת יד נדיבה ויאות לו הגביר גם על הדבר הזה כי דמה הגאון בנפשו אם זוגתו הראשונה נשארת בחיים בטח היא עניי' אומללה מחזרת על הפתחים כי כגר תתגורר אין לה קרוב או גואל כי כלום נשרפו בעת השריפה בהיותם על החתונה ולכן חי תקשיב אשר פה בוויען יחולק צדקות גדולות תבא גם היא בתוך הבאים ויתקשר הגביר עם הגאון הנזכר ויכתוב ספרים בכל עיר ועיר לתת תודע על דבר הצדקה אשר יתן בשמחת נשואי בתו ולעת המוגבל עשו החתונה ויבואו מכל ארבע כנפות הארץ עניים ואביונים והיה פקיד ממונה על זה כי כל עני אשר בא שמה נרשם שמו בפנקס: ואחר הלכו אל בית המשתה ויאכלו וישתו ונותן להם נדבה לכל אחד כפי ערכו והחתן הגאון הלך בכל ערב לבקר את הפנקס ולא מצא שם זוגתו אשר זכר רבקה בית משה ישראל או כדומה וביום השביעי בא לבקר את הפנקס וימצא על נכון כתוב מפורש שם זוגתו וישאל עלי' להראותה לעיניו וילך הפקיד עמדו ויראה עלי' באצבעו ויכירה הגאון כי היא היא. ויצוה להממונה בעת יפטור כל העניים לשלום במסת נדבה ללכת לדרכם יעכב את האשה הלזו הנקובה בשם הזה: אך יראה לה חדר מיוחד שמה בחצר כי תלין בו הלילה וכן עשה הממונה ככל פקודתו וכאשר עכב את האשה פחדה פחד אולי התעללו עלילה עליה ה”ו ותאמר אין כל חטא נמצא בי וישיב אותה הממונה אין כל דבר חי נפשי אך ככה נצטוותי לעשות וכחצות הלילה קם החתן הגאון ממטתו ויבא עם נר דלוק בידו אל האשה העניי' הלזו החדרה והכביר לדבר עמדה וידרוש מעתה על כל אודתה מה מעשיה ומה משפטה גם שאל אותה האם יש לה אב ואם אח או גואל ותאמר לא בעל יש לך הוסיף לשאול אותה ותאנח מקירות לבבה ותשב היה לי בעל וירבה הסיפור מהמקרה הנוראה אשר קרה אותי ולא אדע אם בעלי עודו חי ויבקש מאתה לספר לו כל המאורע ותספר לו ע“ד השריפה וכל המראה והחזיון אשר ידע בנפשו ועד כי דרש חקר ומצא נכון כי היא אשתו והוא חישה עוד יגון אחד הכה את לבבו אולי בימים הרבים ההם ימי צער עני ומחסר פן הטומאה. וינסה אותה גם ע”ז לדעת היטב. כי בחן ונסה דבר אליה לאמר הבא אבוא אליך ותשיב לו מבלעדי אישי. איש אחד לא קרב אל נפשי ולא נטמאתי בכל משך הימים ההם: ואך כרגע אטמא אותי להביא אשם עלי ועל נפשך. כי ספק אשת איש אנכי. ויוסיף לדבר עמדה דברים רכים וחלק אמרים. והחל לקרקש לה בדינר זהב. והשיבה אותו מה יראני כבודו גם נפשי יודעת כי חנן ד' אותו בעושר רב. ומה לכבודו כי יסיר מאחרי אשתו העדינה הגבירה להתקרב אלי' עניי' אומללה. ויאמר לה כי מצאתיך אשה יפה וטובת טעם. לכן הא לך שני זהובים וככה בחן אותה בעשרת נסיונות ועמדה בכולן עד כי מצא לדעת כי עודה מתחזקת בתומתה וילך וישב אל ביתו וישכב הלילה. ולמחרת הבוקר הגיד לחותנו אביר הגביר האדיר שאלה אחת אשאל מאת כבודו אל נא ישיב את פני ריקם ומה הוא שאלהו חותנו הגביר ויענהו כי יאבה להושיב ב“ד מחכמי וויען כי דבר לו אליהם. וימלא את שאלתו ויקראם תיכף כי יהיו קרואים עמדו על (קאפע). ובכן באו החכמים לבית הגביר וישתעשעו בפלפולם עם חותנו הגאון ר' שמשון זי”ע. וכשבתם כה עמד הגאון הנזכר ויאמר להם דבר לי אלוכם מורי ורבותי. הוציאו נא לאור משפטי. כי אני הגביר נשאתי אשה והאלקים מצא את עין שנינו כי תיכף בעת האחוד נפרדנו נפזרנו ולא ידע האחד בצרת משנהו. ועד כי נתקשרתי עם חותני הגביר הנכבד ומאושר הלזה התניתי אתו בפירוש כי יעשה משתה על כל אביוני ארץ לתמוך אותמו בנדבת כספו למען אמצא לדעת אם זוגתי עוד חי' עודנה וכהיום מצאתי בן עניי' הפורחים ומתנודדים לבא יום יום ולבבי יהגה אימה מרשת החרם אשר פרש רבינו גרשון לרגלי כל נושא שתי נשים. לכן הורני מה לעשות וישפטו כהלכה כי האחת מוכרח לגרש. אך הברירה בידי לבחור האחת משתיהן אשר יאבה להחזיקה. וכשמוע חותנו הגביר את דבריו שאלהו ועתה את מי תבחר לגרש וישיבהו את בתך יען כי מן הדין היא כי הראשונה עלתה בגורלי ולא ידעתי כי עודנה בחיים אסיר הייתי בכל הנשים שבעולם וכהיום אם מצאתי את אבידתי אחזירה אותה אל ביתי וייטב תדבר בעיני חכמי וויען. וגם לפני חותנו הגביר באמרו כי עתה מצאתי לדעת כי לבך טהור מכל שמץ דופי ואם כי צר לי מאוד להרף מאתך להיותך גאון גדול גביר בגוברין. בכל זאת בטח לבי כי אמצא איש אתך עבור בתי לתתה לו לעזר. ואתה אם כל הון ביתי בעד ישרת לברך בזית. גם אנכי חלילה משלח אותך ריקם מביתי והא לך אלף דינרי זהב כי אך את הטוב והישר עשית והאל הטוב ישלח עזרך מקודש כי תלך לבטח דרכך ולא תתע במסלות לבבך. ויתן גט פטורין לאשתו החדשה אשר לקח היא בת הגביר. והוא נתן לו האלף ותדבק נפשו בזוגתו הראשונה כי הלך אלי וגלה אזני' עד מהרה כי הוא חישה וע"פ הסימנים אשר אמר לה זכרה אותו כי הוא הוא ויבחר לו לדור אתה בוויען הבירה:

והנה השמועה הטובה הלזו פרשה לה כנפים בכל רחבי הקרים וויען: עד כי באה לאזני כל יועצי המלוכה והמה ספרוה באזני המלך. וישלח המלך אחרי הגאון הנזכר כי יבא לפניו כי חשקה נפשו להכיר עצם מראה איש יקר כזה אשר ישליך כל אשרת חיי חלדו מנגד בעד ישרת לבבו. כי הכל ידעו כי זה הוא הגביר מראשית נקיבי שם בע"מ וויען וכי בתו היא היפה בבנות. ואיך יערב אל לב איש לבחור תחתיה אשה עניי' שה פזורה אשר דבקה על שערי חמלתו להאכילה פת לחם. ויבא הגאון לפני המלך ועד כי דבר אתו רגעים אחדים מצא כל מדע חכמה ותבונה בלבבו מלבד תום דרך וישרת לב ויאמר המלך אם ככה אתה עשית לכן תדע כי כהיום הזה בחרתי בך להיות לי יועץ נאמן בכל סתרי מלכותי ויכרע וישתחוה לפני המלך ומעתק לבבו השיב תודה על כל החן והחסד אשר מצא חן בעיניו: ויהי מהיום ההוא ומעלה מושל על כל המושלים בממשלת המלך:

והגאון הנזכר הי' הולך יום יום לשום בגנים ולהמתיק סוד על כל מעצות ודעת בסתרי מצפוני המלך. ובלכתם יום יום במבחר הערבה הנשקף על פני כל שדה וכרם הציץ הבישאף מחרכיו. כי שם ביתו ויראה איך המלך דבק נפשו לאהוב כמו כן באהבה דבוקה איש יהודי אשר עד נצח הי' לשכים ולצנינים בעיניו ואחרי ימים רבים ארב הבישאף את בת המלך ועינו שמרה עת פנוי לבא אלי' החדרה אשר יוכל להכביר דברים עמדה: ובעת אשר ידע אל נכון כי המלך איננו בביתו ויבא אלי' חדר לפנים מחדר ויאמר דבר לי אליך בת מלך: והן איככה שווה לך כי בעיניך תביט איש יהודי כי יגדל בבית אביך המלך ויועץ עמדו על כל מצפוני לבבו כאשר עיני רואות יום יום איכה יתהלכו שלובי זרוע אחודים ודבוקים האם לא ידעת כי שונא יהודי לכל עובד אלהי אחר אשר דתו שונה מדתו. האם לא שמעת את אשר עשה יהודי' להמית את משיחנו מלכינו ואלקינו על כי פנה לבבו מדתיהם. וככה הכביר להטיף תוכת מוסר אל לבבה עד כי עלה עשן גם באפה על הדבר הזה ותבטיחהו לשית לב על זה להסיר כל ממאיר וצור מכשול מבית אבי':

ויוסף הבישאף להגיד לה. כל עוד ישאר היהודי הזה בחיים: יוכל להרבות ערמה ותחבולה כאשר ידוע זאת לנו כי אנשי מזימות המה. ואת כל יוכלו ואת הרע לא ימנעו מעשות לכן אין טוב אך לצוד את נפשו לקחתה ותענהו איככה אוכל לצוות להמית אוהב אבי המלך ויסתיר עצת כנפשה כי תעשה עצמה חולי ותתחל והיה בעת יבא אבי' המלך לבקר אותה ועל פי כל הרופאים הלא ימצא לדעת כי מאומה לא חסרה לא ואז תגלה את אזניו לאמר זה חלי רע ואשאנו על כי הרימות איש יהודי להיות בחור מעם ותתנהו למעלה ראש תחת אשר היה לך לרדף את נפשו כי היהודים אורבים לנפשנו תמיד ותבטיחהו גם על הדבר הזה. ולמחרת הבוקר שכבה בת המלך על משכבה ותעשה עצמה חולה וכל רופאי המלך בקרוה. ויאמרו כולם פה אחד אין כל דבר ומאומה לא חסרה לה אך כאב פנימי תשא בסתרי לבבה אשר תיכף קודר שחוח תחת משאו ויחקור המלך אותה אחרי בקרוה גם הוא ותגל את אזניו כי הכל על דבר היהודי הזה: זה אך זה לצנינים בעיניה תמיד ולצדים בצדי':

ויאמר המלך אם כן איפוא לא אוסף דבר עוד עם היהודי הזה ולא יבא בחצרותי ובטורתי כפעם בפעם אל היכלי עונג אך ראי בתי גם ראי בין רבבות נסיכי ממשלתי הנמצא איש נבון לחכם כמוהו: ותאמר מה יועיל כל זאת אם יהודי מאלה הצודדים נפשות לבלעם שאול אם אינני אוהב דתו ואחרי חילוף הדברים הבטיחה לבל יניחהו לבא אל חצרו והמלך לא ידע כי הבישאף הפיח אש קנאתו בקרבה לכן לא היה נשמר בנפשו לבלי ללכת עם הגאון הנזכר ברחוב ההיא לפני מגדל הבישאף ואך יום ויום הלכו לשאוף רוח צח בכל המקומות אשר היה מהלכם תמיד ללכת אולם לא נתנו המלך לבא אל בית לבל תראהו בתו להאדיב נפשה ובהתהלכם כדרך המתוקן כל הסודות וירא הבישאף כי בחבורתו עוד לא נרפא וישב שנית לדבר אל לבב המלך כמשפטו בפעם הראשון ויודיע אותה כי עוד לא בחלה נפש אבי' המלך בנפש היהודי לא נעל אותו ולא מאסהו וכמשפט' ילכו שלובי זרוע ואין כל דבר נעלם ממנו מכל סתרי המלך וחגרה שארית חמתה לכלה את היהודי ולהאבידו ותמהר להפיל עצמה על מטתה חולה ואיסתייע לה מילתא ותתחל היטב לא על שקר וכל הרופאים אמרו שום חלאת לא נראה למראה עיניהם להכיר בה זולתי תוגת רוח עמוק בלבבה ויוסף אביה המלך חקור אותה ותאמר לו כל עוד לא אדע נכונה כי הרגת את האיש היהודי וטבלתו בשחת כל חיי ירדו מטה מטה:

ואתה עתה בחר לך אם חיי נפשי בתך יחידתך או חיי היהודי שונא דתך וצורר אומתך: ותקצר נפש המלך עד מאוד בעמל בתו כי הציקתהו והוא לחם אתה מלחמה כבידה במלחמות רבות בניב שפתותיו והיא התנשאה לעומתו בדברים ועד כי לא יכול לה אמר לה אם כן אחרי כי אוהב אנכי אותו אהבה עזה בלתי סרה ומלבד זה לא אמיתהו אם לא עשה לי רעה ולא מרד כנגדי אך את זאת אעשה כי אפקוד עליו כי יבא מאחרי העיר אל מקום כבשן הסיד למען אדבר עמדו דברי מסתרים: ועל שר הפקיד על סיד הכבשן אפקיד כאשר יבא איש שמה בשעה זו יזרקהו אל פיח הכבשן בלי טענה ומענה וירד שאול חיים וידי על תהי בו ויחרץ משפטו כי יעשה כן למחרתו בשעה תשיעית בבוקר ולעיני בתה שלח כתב עצם ידו אל הגאון הנזכר כי יבא אל מקום פלוני אלמוני כי דבר סתר לו לדבר עמדו וגם על הפקיד על סיד הכבשן שלח בגזירות אומר כי האיש אשר יבא בשעה זו אל מקום הזה ירה יירה אל תוך הכבשן:

ונעמודה פה אחי הקורא חבי לי כמעט רגע בסיפור המאורע: ונדבר בנפלאות מפעלות תמים דעים עד יעבור זעם כי הלא יראה יביט ישגיח ממעל היושבי בשמים רגלי חסידיו ישמור ושלום אך שלום לכל השלם באמונתו ואך בו כל מבטחי:

והנה הגאון ר' שמשון זי“ע השכים בבקר ומצלי צלותא דאבחן וירתום את מרכבתו ומשרתי העגלון עמו: ויהי כי בא קרוב אל המקום אשר הכין לו ויבא לקראתו איש זקן מאוד ויפול לפני מרכבתו ויאמר שא נא אדוני על מצפה אנכי עומד זה כביר למצוא איש יהודי כי קרוב מזה ברית מילה לנו בהכפר. ויחסר לנו עוד אחד להשלים מנין עשרה גם מוהל וגם סנדק. ועתם מלאך ד' שלחך הנה להשלים לנו את כל מחסורינו וישיבהו הגאון על מצות המלך אנכי נוסע ואיכה אוכל לעבור פקודתו לבלי היות במקום המוגבל ברגע אשר יעד אותי. ויענהו הזקן הלא תלך אתי למצות המלך מלכי המלכים הקב”ה. הממליך מלכים ואך לו המלוכה ולא יכול הגאון לחשיבו יותר ויסע אחריו והנה הזקן הראה לו באצבעו את המקום מרחוק ויאמר לו אחרי תשלים מחסורינו תלך לבטח דרכיך נוכח ההצלחה וד' אלקיך יהיה בעוזריך. ועוד תוכל לשוב להיות על המקום אשר נודעת מאת המלך. ויסע אחריו אל המקום אשר הראה לו והיה קרוב בעיניו להיות ברגעים אחדים יותר משתי שעות עד כי בא שמה האהלה: והנה נכון שמה אשה יולדת ותשעה אנשים והוא השלים למנין עשרה והיה מוהל וסנדק ובתוך כף שטף העת עד חצות היום ואז לא אבו האנשים לחרף מאתו כי ישב עמהם על סעודת הברית ויבקש נפשו מהם כי ירפו מאתו ללכת ויסע אל הכבשן וישאל את הפקיד האם היה פה המלך ויאמר לא וישמח הצדיק שמחה גדולה כי קדם לבא אל המקום אשר צוהו המלך. ויאמר באמת שלוחי מצוה אינן ניזוקין ויחכה שמה שעה ויותר ועקבות המלך עוד לא נודעו:

ועתה לכה ונשובה להשלים את המקרה ואת המאורע עד תומה ונודה לד' על חסדו ועל נפלאתיו אשר הפליא לעשות וצדיק באמונתו יחי':

הנה בת המלך שלחה מהר אל הבישאף לבשר בית עצביהם כי כלה ונחרצה שמעה מאבי' המלך וכי כלתה הרעה אל היהודי להמיתו במיתה משונה ככל המראה וככל החזיון ספרה באזני הבישאף כי כיום מחר בשעה התשיעית ירה יירה היהודי אל תוך כבשן האש ואיש לא יצילנו וישכם גם הבישאף בבוקר ודמה בנפשו הלא היהודי הזה שומר מצות המלך ובלי ספק בא אל נכון ברגע אשר צוהו. לכן אבא אחריו רגעים אחדים לגשת אל הכבשן לראותו מתגולל בפירוק אברים. וימהר לגשת רגעים אחדים אחרי עבור שעה התשיעית אל הכבשן ויגש הפקיד לעשות כפקודתו ויזרקהו אל תוכו בלי שום טענה ומענה כי שיער בנפשו אם לא בא האיש בכלות רגעי השעה כי אי אפשר לצמצם ובלי ספק הוא האיש כי לא קדמהו אחר לבא. והגאון הצדיק כי בא אחרי חצות היום אף לא דבר אתו מאומה ותיכף בבוקר כאשר זרק את הבישאף אל הכבשן שלח הפקיד אל המלך לאמר עשיתי ככל מצותיך עלי עם האיש הבא חלום לעת כזאת: ויפול המלך על פניו ויבך בכי גדול ויזעק זעקה גדולה ומרה אהה בתי הכרע הכרעתני ואת היית בעוכרי לאבד מרגליות טובה מבית גנזי נפש יקרה מרגניתא דלית לה טימא. את מי יבין שמועה מן הוא והלאה. מי כמוהו נכון לחש: או חכם חרשים ואת לב מי אמצא כמוהו נאמן לפני וישפוק את כפיו: ותקצר נפש בתו בעמל אביה ותתנחם על הסיתה בו לבלעו חנם וישב המלך על הארץ וילבוש שק. וישלח אל פקיד הכבשן כי יבקש אולי ימצא עצם מעצמות האיש הנשרף תוך הכבשן וישלחהו אל ידו כי אמר יהי לי לזכר עולם ולאבל כבד לבל אשכחהו על כל חכמתו אשר עמדה לי לאשרת מלכותי אשימהו בארגז מופז בסגולות אוצרותי למזכרת תוגה לשממות רעיוני בקרבי על אשר פרצתי פרץ ביקר רוח כזה. וישב פקיד הכבשן את המלך דבר כי לא נמצא שום זכר לו מעצמותיו ויוסף לבכות. וישאום מי דמעתו כמים וישפוך על כל רצפת חדריו ולא יכול להתנחם עליו ויקונן עליו קונים הנה והי: אהה קול דמיך צועקים עלי כי שודדו יאחזינו בהלה וכל עצמותי יחילו ירעדו פלצית בעתתני באין לב נאמן עוד ללבבי ערער הנני אך בדד מושבי אף לא לקברות הוליכיך רגליך אך כחשש לפני להבה התרפות כקש לפני לשון אש נאכלת באין זכר לשמך: עד נצח יסתר נוחם מעיני אולם אוי ואבוי מדוע עוד אשמע את קולך תוך חדרי בטני ומאור פניך עוד ילכו עמדי בשטף פלגי דמעותי אחזה מראיך ועוד אשבעה תמונתך. והיה בהתקונן עליו הקינה הגדולה במבוכה ניראה ונשקף מעל החלון כי מרכבות הגאון בא העירה ויביט המלך מעל הצהר ונבהל מראות את הגאון כי עודנו חי חי הנהו וירמוז לו בידו כי יבא אליו ויבא שלם אל חצרותיו וחרדת שמחה נפלה עליו ויעלוץ אתו. ונודע על נכון כי הבישאף כרב עליו ונפל בשחת יפעל:

 

מעשה מהרב הצדיק הקדושׁ מוהר"ר ליב מסאביב    🔗

שמה בסאסיב העיר הי' איש אחד ושמו ר' חיים ויינשענקר סוחר יין ולו בן תלמיד חכם גדול והאיש זקן בא בימים והלך בדרך כל הארץ ואת אשתו ובניו הניח לאנחות כי נשארה בערום ובחוסר כל ודפקה האשה יום יום ברדפה על הצדיק ר' משה ליב להעתיר בעדה אל ה‘. והוא גם הוא הבטיח לה יום יום כי תוושע ותאמר אליו תחבולות רבות אולי למען אמצא מציאה גדולה יתפלל הצדיק או אולי למען ארויח בלאטאריע וכדומה כי מאין יבא עזרי באתה עליו יום יום. והשיב לה הצדיק פע’ אחת אין לך אשה טובת שכל להורות דעה את ד' רבים דרכים לפניו יתברך ואם ד' הגדול והנורא הזה כי אתה תאלפני בינה. לכן מבינתך חדל והוא הטוב בעיניו יעשה וטוב דומם ויחיל לתשועתו ולימים שלח אדון אחד ממכירי הסוחר ר' חיים וויינשענקער לקרא את האלמנה כי תבא אליו ותבא לפניו ויאמר אלי' הנה בימים אלה זבח משפחה לי ואלפים אנשים שרים וסגנים קרואים יהיו עמדי. לכן אם יש לך עוד יין ישן מן היין אשר מכר בעלך לי בשנים קדמוניות תן לי שלשת אלפים (ביטעלין) בקבוק. ותאמר יש אתי ויש למלאות ראות נפשיך. ותמהר ותרץ אל המרתף אשר היה שמה היין תמיד ותמצא בקבוק אחת יין נחבא בהחבא במסתרי החול ותשאי' אל האדון לבחינה וייטב לבבו אחרי טעם מהיין הזה אשר הביאה לו ויאמר כאלה תן לי שלשת אלפים באטעלין. ומהרה ושאלה משכנותי' ותקח שני חביתין יין פשוט בזול. ותעשה מכולן באטעלין. ותביא אל האדון ותבקש מאתו שלש מאות רייניש על קאנטא ומחיר היין בכלל לא נתנה רק ארבעים רייניש כסף ותוסף לתת כל היין בבקבוק. ותחתום כל אחד בחתימת בעלה ובמשתה נגינתם לא ידע כל אחד טעם היין ומפי האדון שר הכפר כולם נתנו עידיהן כי יפה אף נעים ותתעשר מן היין הזה עושר רב והאשה הלזו בקשה תמיד אולי יוקח בנה לרב ומורה או למגיד מישרים באחת הקהלות כי ת"ה הוא. והצדיק השיב לה כדרכו אין לך להורות דעת את ד' האם תאלפנו בינה וכאשר נושעה מן היין הזה רדפה אל הצדיק לבשרהו כמה ערמות ותחבולות עלו בלבבו וערמה זו לא עלתה מי תעלה ברכות רעיוני. ותהי מן היום ההוא גבירה עשירה בעושר רב והיתה ראשיתה מצער ואחריתה ישגה מאוד כי כל הסגנים לקחו כולם יין אך מאתה כל אשר היה שמה על המשתה אשר הכין האדון שר הכפר הנזכר:

ועוד מעשה אחת מהצדיק הקדוש הזה זי"ע עוד בטרם נתפרסם חסידותו צדקתו וקדושתו:

מעשה מאדון עוזינו הצדיק הקדוש אדמו“ר מוה' שלום רוקח הגאון האב”דק בעלץ: אשר הקשבתי מאיש א' נאמן מאנשי עירני אשר ישב בדביקות בבעלץ והצדיק ספרה בשעת שלש סעודות להפיח יראת שמים וחביבות המצות אל תוך לבות החסידים:

בשעת שלש סעודות בשנת תרי"ד (ובאיזה סדר נשכח מאתי) פתח הצדיק את פיהו בחכמה ויאמר שמעו נא מורי' ורבותי מעשה שהי' כך הי' בימים לא כבירים הי' סמוך לעירינו איש אחד רשע: והיינו רשע גמור. ורשע שהוא רשע. כך כפל הצדיק פעמים ושלש להעיר עליו שהיה רשע גמור. ויאמר הוא הי' רשע באמת. אשר לא הניח שום עבירה בעולם שלא עשאה להכעיס ולא לתיאבון. אך מצוה אחת דרבנן והיא נטילת ידים לסעודה בה החזיק ולא הרף מאתה כל ימיו:

ופעם אחת הוצרך בחול המועד פסח לנסוע אל כפר אחד רחוק מאתו כחמשה פרסאות. ויחבוש את הסוס וירכב עליו ולקח אתו כל החפצים הנצרכים לו לדרך. וגם איזה מצות לקח עמדו לצידה. אם לקח המצות לאכול אך מצה ולא חמץ זאת לא תדע נפשי. אך מצות לקח לו עמדו לדרך וכאשר רכב איזה פרסאות החזיקהו רעבון בלי ישוער ולא אבה לאכול או לטעום כל לחם בלי נט“י: באמרו כל עבירות עשיתי. ושום מצוה איני מקיים מימי ואם המצוה הלזו הנני מחזיק מעודי למה ארפה אותה כרגע וירכב הלאה כמו פרסה. ולא הי' בו כח לרכוב עוד בדרך מפני רעבון נפשו. וירא כה וכה ואין מבוע מים לנטילת ידים ויזכור לו כי מן הצד הולכת מסילה אחת למקום פראים שמה יש באר מים ויואל ללכת שמה. ויאמר הלא ידעתי כי שמה שודדים גזלנים ורוצחי נפש ותהי נפשי להם לטרף ויך לבבו אותו ויאמר מה לי כה מה לי כה המות מרקד עלי אם לא אוכל אמותם הפעם ברעבוני אם אבא שמה אמותם בידי הגזלנים טוב לי ליפול בידי גזלנים ותאכל נפשי בטרם תמות. ובלי נט”י לא אוכל אף אם תצא נפשי. וירכב שמה וימצא על נכון באר בשדה. ויטול ידיו וינגבם ויחל להביא לחם לפיהו. אם ברך ברכת המוציא או לא לא אדע: אולם בלי נט“י לא הביא לחם לפיו. ותיכף באו צודדי נפשות ויפרשו רשת לפעמיו. והמיתוהו. ונעשה רעש גדול ברקיע השמים והגיע עד לפמליא של מעלה כי איש אחד חריף נפשו למות בעד מצוה דרבנן אשר טרם צאתו שמה ידע כי בנפשו עשה הדבר הזה ומה גם כי קל הי' לעבור על כל עבירות: ועד כה יקרה עליו מצוה אחת לתת נפשו לממיתים עלי' ויצא משפטו לאור באור החיים בגן עדן העליון. ומעתה מורי ורבותי תנו לבבכם אם על מצוה אחת דרבנן נחל העוה”ב על אחת כמה וכמה אם ישמור האדם לקיים כל מצות התורה כחוקותי' ופרטותי':

 

עוד מעשה נפלאה מהצדיק הגאון הקדוש אדמו“ר הנזכר זי”ע    🔗

כן היה דרך הצדיק הקדוש הזה בקודש כי לא ברך שום אשה זולתי כלה בתולה קודם חופתה. והנה מוכסן אחד קודם נשואי בתו לקח אתו את החתן ובתו הכלה הבתולה ויסע לבעלץ אל הצדיק לברכם ותאמר לו זוגתו אל תשכח להזכיר להרבי כי יתפלל למען אשר יגדל בנינו בנחת ולהשפעה פרנסה והרווחה ותוסף לרוץ אחרי העגלה ותזכירהו לבל ישכח לבקש על הפרות לבל יחסר חלב מדדיהן: והתבואה תמכר בהרווחה: וכמו כן לפי תכונתה ערכה את מבוקשי' ביד בעלה אל הרבי והמה כבואם אל הצדיק הקדוש לא יכלו עד מהרה לגשת אל הקדוש. ועד כי נגשו אל הצדיק אמר המוכסן אל הצדיק כי יברך את החתן כלה ויברכם. ויערוך את מבוקשותיו ככל אשר הזכירה זוגתו לשאול מאת הצדיק ויאמר הצדיק כי ראוי ונכון לאיש כי יתודה על עונותיו בדרך והמוכסן לא שת לבו לזה כי לא הבין דבריו הקדושים ויוסף לשאול כי לא תחסר חלב מדדי הפרות וישיבהו הצדיק שנית להתוודה על החטאים זדונות ושגגות והארינדאר המוכסן ערך שאלתו כמלפנים: ויאמר הצדיק בלבו אולי איננו מבין מה זה ענין ווידוי ויחל לפרוש לו פירוש המלות: אשמנו בגדנו העוינו והרשענו זדנו לצנו מרדנו נאצנו טפלנו שקר סרנו ממצות ד' וכאשר נתן לו בלבו לדעת פירוש המלות. והארינדאר לא הבין בכל זאת מאומה כי לא ידע מה לחשוב אם באתי אל הצדיק לברך את החתן והכלה מה זה ענין וידוי לכאן ויפטר מאת פני הצדיק לשוב לביתו עם החתן והכלה. המה הרחיקו את העיר ויתעו בדרך אל יער אחת כל הלילה ויבואו באגם מים מלא טיט ורפש: הסוסים יטבעו בבוץ וינסו גם המה לרדת מהעגלה ולא יכלו הצג כף רגלם על הארץ ועל העגלה נטבעו כמעט עד טבורם ויזכרו את דברי הצדיק אשר אמר להם לומר וידוי והתחילו לבכות זעקה גדולה ומרה ויזעקו אל ד' בכל נפשם ויתוודו כל אחד על כל חטאתיו המה צללו ברעיונותים וגברו עליהם מי המבוכה הנוראה: והנה נשמע למרחוק קול גוי כפרי אחד צועק על סוסיו כדרך העגלנים: ויחברו לקול השמועה בתרועת שמחה ובחדות לב: כי אם תקשבנה אזניהם אחד נוסע לעומתם בלי ספק פה דרך סלולה: וימצאו את הדרך ותקותם אך תשועה השמיעה בקרבם והגוי הכפרי נגש קרוב ובא חיש כברק ובלי טענה חש לעזרתם והוציא את כולם מבין רגלם ובכל יגיעה ועבודה לא חסה על נפשו לעשות ולעמול עד כי הוציאם למרחב וינהלם על דרך הישר אורח נתיבה ואחרי נגשו אל קרעטשמי אחת מהסמיכות להן באו מהר האהלה להנפש שמה. ונתנו תודה לד' על חסדו ועל נפלאותיו בפי אשר היה בהם כח הכרתם להכיר הטובה והמטיב בא אליהם ויסבו כוס יין שרף עבור הכפרי אשר דלה דלה אותמו והושיע אותם וכאשר נדברו יחד שאלו את הערל הכפרי האם שמה ארחות עקלקלות יהלכון או כדומה כי מאין בא הוא להם ללכת לעזרתם אם דרך אין שם ומה היה לו כי חרד את כל החרדה הגדולה הזאת למעניתם ויענה הכפרי שמה עקבות איש לא נודע מדבר היא מאין יושב באין יוצא ואין בא שם שום איש אך למעניהם נשלח לעזרתם בחצי הלילה בגזרת הצדיק מבעלץ: ומעשה שהיה כך היה כן סיפר להם הערל הכפר אנכי עגלון הייתי אצל אדון אחד להיות שומר סוסיו ולרוץ לפניו לעמוד לשרת לו ככל אשר יצוה עליו אדונו. ולימים נפקדו שני סוסים בהרפת סוסים יקרים אשר חביבים היו מהוד בעיני אדונו. וכל הון בזו עבורם ונתן אשם נפשי והעליל עלי כי אנכי בעצמי גנבתים ומכרתים ויתן אותי במשמר ימים רבים: ואחרי כן קרא דרור לפני והוציאני מכלא למען אלך לתור אולי אמצאם על השוק או ביריד ומר היה לי עד מאוד כי כל חיי תלוים היו לי מנגד ובכל מדרך כף רגלי שלח אתי אדוני שני משרתים לשמרני ועמדתי לבקש על נפשי מן השני משרתים אלה כי ינחוני לבא אל הצדיק בבעלץ כי שמעתי אותותיו ונפלאותיו כי מפליא פלאות הוא ונמצאו למבוקשתי ונסעו עמדי לבעלץ. וכבואו לפני הצדיק להתמרמר על מרי שיחי ותוגת רעי ויענני אם תבטיחני להיות מאוהבי יהודים תמצא הסוסים בעוד ימים שלשה ביריד הזה אשר תהיה שביע זו והבטחתיו מהר על כל אשר צוה עלי וכדבריו כן היה כי מצאתי הסוסים על היריד והכרתים תיכף ונודע להאדון כי אנכי לא הייתי שום חוכך בזה ונתן לי חופשה ועוד שילם לי בעד צערי ובשתי ומן הדמים הללו קניתי לי לעצמי סוסים ועגלה והנני עושה לעצמי ועובד אדמתי יום יום: ותודות לד' כי נתעליתי בעושר ורכוש: והנה בליל זו בחלום נראה לי הצדיק מבעלץ ויאמר לי אם הבטחת לי להיות מאוהבי יהודים לכן חיש למלט נפשות יהודים הטובעים עתה בבוץ על מקום פלוני ואנכי איש אמגושי כפרי הלא לבי לא נתנני למקום בחצות לילה ממטתי ללכת לעזרת יהודים לא מאנשי דתי: והנה נראה אלי שנית הצדיק הקדוש הזה ויאמר לי למה לא הלכת עוד והאנשים היהודים עוד מעט ומתים המה והשיבותיו תיכף תיכף הנני הולך ולקחתי המצע שלי וכסיתי א“ע היטב עוד יותר כמלפנים ונראה אלי בשלישית ויאחזני בציצית ראשי ולא הרף מאתי עד כי הלבשתי א”ע ואסרתי את העגלה שלי ומהרתי ללכת אל המקום אשר אמר לי הצדיק הקדוש הזה ועד כי באתי אליכם והושעתי אתכם אולם אין שמה לא דרך וכל נתיב והיא הנסבה אשר הביאתנו אליכם ותושע ידי אתכם:

וכל המאמין בצדיקים ובפרט שידע והכיר את הצדיק הלזה זי"ע ואשר נסע אליו לבעלץ ידע לקחת לו מוסר השכל ממעשה זו ועוד תגדל בו אמונתו יותר ויותר:

ובעוד טרם נצא משער הבטחון וחיזוק אמונת הצדיקים אציג לפניך מעשה נפלאה הנודעת בפי כל החסידים יראי ד' וחושבי שמו והיה מהצדיק יסוד עולם הגאון הקדוש אספקלריא מאירה עמיד התשורה אשר כל ימי חייו השיב רבים מעון מרן מוה' אלימלך זי“ע בעחמ”ח ספר נועם אלימלך על התורה:

בליזענסק ישב הצדיק הקדוש הזה. והעיר ההוא היתה תחת ממשלת אדון אחד שמו פאטאצקי הי' שייך לו כל שליסל ראמאניב וישב בהכפר שלו פאסעסאר יהודי אשר היה מאמין מאד בהצדיק הקדוש והפאסעסיר ההוא הי' הלוך וגדול יום יום עד כי צבר ורכש לו הון עתק למכביר וקנה לו זתים וכרמים ושדות ובנה לו מדי שנה בית אחד בהכפר והיה מקנהו רב מאוד ועבודה רבה בשדה עד כי לא היה מספר לעשתרות צאנו. וסוסים הרבה ופרות אבירי הבשן היה לו כי היה להם מרעה דשן ושמן ורעו כר נרחב והפיסעסיר התנהל בתום ויושר והלווה גוים רבים וכל ימי חיי האדון פאטאצקי האזרחי ישב שקט ושאנן זולתי אשר שילם לו הר טי שנה בשנה והניח לו מסביב ומאומה לא שת לבו להשפיל את הפיסעסיר ולהפילהו מגדולתו. אולם כאשר מת האדון האזרחי ואת הכל הניח אחריו לבנו הצעיר ובנו נשא אשה בת נדיבי ארץ מצוררי יהודים ויהי בבואה ותסיתהו כי יסע עמדה לרוח היום להראות לה כל הכפרים אשר הניח אביו אחריו וכל מיטב שדותיו כי בקשה לחזות כל ההון ורכוש. ולאשר בקש מאתה כי ירפה לו עוד ימים אחדים בנסיעה זו שלח אתה את הפקיד שלו כי יסע עמדה להראות לה כל אלה ובבואה אל הכפר אשר ישב שם הפיסעסיר ראתה אלפי צאן רועים בשדה ותשאל למי אלה ויענו אותה כי שייך להפיסעסיר ותסע הלאה ותחזה רפת בקר ושמה כאלפים פרות יפות מראה ותשאל למי אלה ויענו אותה גם זה להפיסעסיר ותסע מזה ותחזה סוסים יקרים מאוד הרבה למכביר ולמי אלה שאלה וישיבו אותה להפיסעסיר ותלך הלוך בגנים בשדות ובכרמים ותחזה כולמו יפו אף נעים ולמי אלה גם זה להפיסעסיר וישיבו אותה כן היה. ותשא עיניה ותראה שדמות קמה ועבודה רבה מאוד ותשאל גם זה למי הוא. להפיסעסיר השיבוה. ותבט אוצרות יין ושכר. ומרתופי יין שרף כולמו מלאות ולמי אלה להפיסעסיר ולא יכלה עוד לצאת הלאה כי קצרה נפשה בגדולת ואשרת יהודי ומהרה לשוב אל ביתה וישאלוה בעלה ההוטב בעיניך את כל אשר חזית למראה כל העושר והנכסים ותשוב אותו חזית את כל עשרת הפיסעסיר כי יש לו הון ורכוש ולמי כל חמדת אביך אם לא אליו ואחרי חילוף ותמורת דברים ביניהם אמרה לו אם לא תגרש את העברי הזה מגבולך אין את אישי ואנכי אינני אשתך כי אין הצר שוה לי ויהי כדברה אליו יום יום ענה אותה פעם אחת את שאלתך אמלא ובימי מספר שלח אל הפיסעסיר לאמר. אתה קח לך את אשר לך ולך מאתי ואת כל שדותיך וכרמך וזיתך לי המה גם צאנך סוסיך ופרותיך יוצג כי ממי אצרת את כל אלה אם לא מאבי האדון וירץ הפיסעסיר במרי שיחו אל הצדיק הקדוש וישיבהו את כל אשר תוכל להגיס תבריח ולך לך באשר תמצא לגור וישב לביתו וישיג פקודת האדון הצעיר ללכת מגבולו וילך לו. אך אל מי היה לילך אחרי נשאר בערום ובחוסר כל. לכן נסע שנית ויתגורר אצל הצדיק בליזענסק ויצוה הצדיק על חסידיו כי ילוו לו בהלוואה סך מסוים למען יוכל לשכור לו עסק ובהבטחתו יוכל עד מהרה לשלם את הכל ויחשוי החסידים לפקודתו ויתנו לו למען ישכור לו מהרה עסק. ושכר לו האראנדע בכפר אחד הויה לו פרנסה:

ועתה נעמוד את היהודי הפיסעסיר ונשובה לדבר בהאדון פאטאצקי הצעיר כאשר הלך היהודי מגבולו התחל וישכב על מטתו בחולי (אבצערינג) והיה הולך דל וחסר יום יום ודרש כרופאים ולא יכלו למצוא לו תרופה ויסע לוויען לפאריז ולא יגהה מהם מזור. וברבות הימים אמר לו אחד מאוהביו אולי חטאת את נפשך בהיהודי הזה אשר גרשתו ואשתו התקצפה על כל אחד אשר השמיע לאזניו כדברים אלה והוא היה הולך וחסר יום יום. ולימים אמר לו אחד לו לעצתי תקשיב הנה בעירך האיש הקדוש הזה לך ובא אליי. ויאמר מה איפוא אמצא בפי הרבי הזה בטח ישיבני גם הוא כי חטאתי את נפשי וסבותי לי כל הרעה בגלל היהודי הפיסעסיר והתחזק האיש הדובר אליו כדברים ויסיתהו בלי הרף ללכת אל הצדיק ונפתה אחריו ואחרי עצתו כי הלא חזה כי כל הרופאים ימינם אך שקר ואולי הרופא נאמן ירחם עליו בעתירת הצדיק ויסע אליו וכאשר בא אל ביתו הכה לבבו אותו לבל יאמר לו גם הוא כדברים אשר רוחו יהגה אימה על דבר הפיסעסיר למרות רוח אשתו שנואת נפש יהודי וכבואי לפניו ויראהו הצדיק ענהו אין לך מאומה זולתי לנסוע מרחוק לרחוץ נפשך במי הים. וייטב הדבר בעיניו וכל משכנות לבבו מלאו שמחה וימהר לנסוע בפקודת הצדיק לרחוץ נפשו במי הים באדעססי. וכבואו שמה בחר לו חדרי משכיות לשבת עם רעייתו ומשרתיו כולם עמדו. ויסע יום ראשון לרחוץ בהים והרגיש בנפשו כי טוב לו מאוד מאוד וירחוץ גם ביום השני גם בשלישי ובכל יום הרגיש כי הקלו מכאוביו ובשרו החזה ישמן ויבעט: ויהי הוא רחץ כל ימי הקציר במי הים ובחודש אלול הוא ירח סעפטעמבר למספרם חשב בנפשו לשוב לביתו כל עוד לא הגיעו ימי הסתיו והגביל לו לעצמו ביום החמשה עשר ישיב לביתו וערך עצמו כל ימי החודש והכין לו לעשות דרכו ובהגיע יום החמשה עשר אמר לרעייתו הנה טובה היתה לי עצת הרבי מאומה לא נתן לי ולא ענה אותי בסממני רפואות ולא הפריט לי עוונות חטאים ופשעים ופה מצאתי מרפא לכל גווי וכל עצמותי תאמרנה מי כמוך ים אדיר ונורא לא לבד אבנים טובות ומרגליות ופנינים יקרים יוציא אף גם רפאות תעלה יעלה ומה תעלוזנה כליותי באתי הלום בשבר רוח ונפש נדכה ונענה ועתה ששון כמעיל יעטני. לכן עוד הפעם ארד אל חוף הים לרחוץ ואת רעייתי צוי נא לכרוך את כל אשר לנו ונסעה ונלכה ונשובה שמח וטוב לב לבתינו הוא נסע בחברת רעיתו אל חוף הים וירד כפעם בפעם לרחוץ שמה והיא ישבה שומרת על עגלת צב עת תשובתו וברגע אשר התנועע לעלות משפת הים ואיש אחד קדם לו ויצא בצלמו ובתכונתו ולא היה ניכר אם אחד הוא ומשרתיו מהרו לנגבו בסדינין ולהלבישהו לסוכו ולתקן את שערו הכל כחק וכמשפט והאדון בעצמו צרח ככרוכיא למי ככה אתם עושים לאיש מוזר ואני אדוניכם ולא הוא והמה לא ידעו ולא יבינו מאומה ונתנוהו לבא אל האדונות בעגלת צב וינהגו וילכו והוא צעק גדולה ומרה ואין רואה גם שומע אין לו ועלה בפחי נפש מן הרחצה ועמד שומם וזעקת שבר יעורר נאסף כל שמחה וגיל מלבבו לא עוד הידד קרא אך אוי ואבוי וינסה ללכת הלאה וימצא אומללים קצרי יד מבקשים מסת נדבה תרומת יד העוברים ושבים באו עדיהם וראש לו חפוי פניו קבצי פאריר וישב ביניהם והתחיל לספר לו לאט לאט כל המוצאות אותו ונכמרו רחמים ויתן לו כל אחד מכל אשר מצא ידו שקים בלים ושלמות בלות ונעלים קשורים צרורים ומטולאים כל אחד כפי אשר היה לאל ידו וישב ביניהם אולם מדי התמלאו עיניו נאדות דמעה עשו לו ויחזיקוהו למשתגע המה נתנו לו מפתם לאכול ועוד לא נסה מימיו להתהלך בקרב צרה ולא יכול להביאו אל פיו ויאמר באלה לא נסיתי מיום גוחי מרחם וייסרהו בשוטים ובחוחים מה לך משתגע הלא כמוני כמוך איש רש ונקלע פורשי כנפים לבקש עזרת מצר הלחץ למלא רעבון נפשינו מכפן עני ומחסור פושטי יד לקחת תשועת אדם ואם שגעונך היא חרב גאוותך לך מאתנו כי נגרשך מהסתפח בינינו ואתה דע לך כי הרעיונים זדונים אלה המה בעוכריך ומה מצאה ידו עשות מאומה היגון הרמיסוהו בין רגלי עני פעמי דלים הצרה הרגילוהו ולאט החל מפתם לאכול ומכיסם לשתות ויהי להם למשא. אך במסתרים הסתיר עצמו בהחבא עת התגנב רגעים אחדים מעיניהם וערער בודד הלך לו לגלול אבן המעצור מעיניו וירטוב כל עשב כל ציר כל רגבי עפר בפלגי דמעותיו כי גם השקט גם דבר תו בכה לא יוכל לפניהם ככה נסה לברוח מעיניהם רגעים אחדים פעמים ושלש ונודע ליתר הקבצנים דרכיו ועלילותיו ויצעדו אחריו וימצאוהו זועק מרה וישחקו לעיניו ונתנו עליו בקולו למען הכיר שממון מרעיוניו והרבה מזימותיו המה הדביקוהו כתרוהו מנוחה הרדיפוהו עד כי קצרה נפשו בעמל ותלאה הזאת הגדולה לו מאחרת כי כל לבבו הוכה ופצוע אין בו מתום והמה נתנו משקל לרוחו לבל יעתיק שום אנחה מלבו וכמשא כבד כבדו עליו ונגדע ממש לארץ תחת משאם וחייו היו לו מנגד כל רגע אם יתרחק מהם הלא נכרת ברעב. כי בעצמו עוד לא יוכל לפשוט יד זולתי מאשר פרשו לו המה מלחמם ואם לא הנהו בכלוב היגון וכלוא ברוחו. דלו עיניו למרום איך נפלתי משמים הלל בן שחר עליתי על במתי עשר בין כוכבי ההצלחה היה קיני. ועתה בשחת תטבילני ותעבוני שלמותי את אשר מאסתי לשית לפני כלבי צאני המה לי לברות למלא שבר רעבוני דופי תסור יופי קלון תמור כבוד צנינים תחת פנינים המה כדלי לחמי מים עכורים מלוחים וסרוחים תחת יין וחלב שמני ושקויי הלא טוב לי מותי מחיי: קטן לבי לנחול אנחות שתים. קצר המצע מהשתרע עוד פעמים: ואין כל זאת אך האלקים מצת את עוני על דבר היהודי הפיסעסיר אשר הסיתה בי זוגתי לבלעו חנם ולהפכו מראשית שרשו על לא חמס בכפו את בלעו הוצאתי מפיו העושר הרבה הכתי אשר הי' לו בנקיון שנים וחסר לחם ללקט תחת שלחן אחרים עליו בשמים ירעם כאשר עשיתי כן שילם לי האלקים כי כל דרכיו משפט ולו נתכנו עלילות לשלם לאיש כמעשהו. וימי הסתיו והחורף חלפו עלוהי בחיי צער יום לשנה הי' לו ימים אין חפץ ועד כי האביב אור השמיע החל ללכת מעיר לעיר ומכפר לכפר באשר החזיר על הפתחים בחשבו כל יכולתי לא אמנע להתקרב עצמי אל עי' מושבי אולי יחנני ד' וירצה אם עווני כי גדול עווני מנצוא. ויהי הוא קרב יום יום יותר ויותר אל מקום תחינתו כאשר הי' בראשונה עד כי בא אל נכון קרוב לליזענסק ובא כדרך הבעטליר אל הכפר אשר הפיסעסיר הזה אשר גרש אותו ישב שם בהראנדי וישב לו על ספסל אחד ויאנח מעמק לבי ויגש אליו הרינדאר מה לך בעטליר כי ככה תגוגה וישיבהו לא בעטליר אנכי: וזכור נא כי אני אני האדון פיטאצקי הצעיר ועשה משחק לו גם הוא והוא השיבו יזכור נא לי איך השבתי אתו ביום פלוני כירח פלוני כי נתן לי הראטטי בעד שתי שנים כך וכך ונשאר לי חוב כך וכך ואותות אלה מאומתים היו אצל הארינדאר כפי הרשום גם בלוח זכרונו ויכל לדבר אתו וישב אצלו וישאלהו מה זה יקרה נורא ויספר לו את כל המוצאות אותו לאמר גלגל החוזר סיבב את מזרי ונתקו מיתרי הצלחתי וכה וכה הי' לי כל המאורעות ואת חטאי אני מזכיר כי אשמתי את נפשי בך איש יהודי מאז גרשתיך מגבולי והורשתיך נפיגותי נדכאתי ונחלאתי כל הרופאים שבעולם לא הועילו לי ואך עצת חרבי בדרך יושר הנחוני אל הים הגדול שמה רפואה מצאתי אולם יום האחרון פתע נראה לעיני איש אחד רץ כברק ערום מן הים שעלה הרחצה אשר לא ראיתיו רוחץ בים ומשרתי שרתוהו ויקחוהו ויוביליהו ואנכי לדאבון נפש ולכליון עינים נשארתי עומד ערום ויחף וחשופי שת בלשון ים והנני נודד וגולה כאשר עיניך תראני אך בילקוטי ותרמילי ובכה מאוד לפני הארינדאר באין הפוגות וישיבהו המוכסן הזה בלי ספק הבאת עליך אשם כאשר תאמר בנפשך ואנכי הרעשתי על הצדיק ובתפלתו פעל לך כל זאת. ויפול הבעטליר הזה לרגליו ויבך ויתחנן לו אולי יש תקוה ויאמר קצרה ידי מהושיע אותך אך אדבר עליך אל הצדיק ויסע המוכסן הזה אל הצדיק ויספר לו את כל זאת ויצווהו לתת את הבעטליר הזה את כל מחסירו די סיפוקו משך איזה שבועות ואחר יעשה לו כאשר יורהו שנית. וישב לביתו ויתן להבעטליר את כל מחסורו ויקח מלבושים נאים מתוקנים ונעלים יפים לרגליו להסיר שקו מעליו ויגלחהו ויחלף כל שמלותיו ויאמר אליו הארינדאר מה תתן לי אם אנכי אושיבך על כנך ותמשול ממשלה כבראשונה וישיבהו לבד שכרי בכסף ובזהב הנה אשים לך במתנה את כל אשר לקחתי מאתך והקרעטשמי אשר ישבת בה מאז תהי לך לדור דורות ותנחילה בנחלה לבניך אחריך מאתי זאת נתונה לך מעתה ולראיה הנני נותן לך את הכתב בכל תוכף ועוז ולא ישיבו עוד בני עולה לענותך או להרגיז כסאך תחתיך כבראשונה ויקח הארינדאר מאתו כתוב וחתום בכל תוקף ועוז בערכאותיהם ואחר נסע שנית אל הצדיק הקדוש זי"ע ויאמר לו הצדיק הנה ביום פלוני תהיה יום אודם וכמשפט הסגנים יסע האדון הזה עם זוגתי אל התיפלה שלהם לכן חקור נא ודרוש היטב לדעת את כל תבנית מלבושי האדון וכמוהם ממש תערוך עבור הבעטליר הזה ותלבישהו ובעת תצא האדונית מהתיפלה כמשפטן לצאת ראשונה ולעלות במרכבתן ואחר יצעוד בעלה כי אז תיכף כאשר תעלה האדונית על המרכבה תעלה אתה את הבעטליר הזה על המרכבה אצלה ולא יהיה שום נודד כנף או פוצה פה ומצפצף ויבא המוכסן אל ביתו ויבא אליו את דברי הצדיק ויראהו כי הלך לו ללות עבורו להכין לו המלבושים שיהיו ממש כתבנית מלבושי האדון הזה וימהר ויתנם להחייט ויערוך ויגמור אותם חיש קל מהרה: ובתוך כך מעודו היה לבוש כבעטליר הלך אל חצרותיו וטירותיו ויחזור על פתחי היכליו לבקש עזר ויחזה כי החצר יתנהל בתהלוכתו וכמנהגו באין מכלים דבר וגם אדון יש להם ואין מי יודע אם נפקד האדון שמה זוגתו תדיר עמדו ואין שום רושם להכיר כי הוא נפקד משם. ועתה בהגיע יום אידם עשה הארינדאר ככל אשר פקד עלי: הצדיק הקדוש לא הסיר ימין או שמאל וכאשר דרכו כפות רגלי האדונית על מפתן המרכבה והנה היהודי הארינדאר עמד מוכן עם האדון השני אשר הי' בעטליר וימהר להקריבהו אל המרכבה והמשרתים חשו להעלותו ויושיבוהו אצל האדונית ואין דובר דבר ולמען היום והלאה פעל טובות עם כל עם ישראל וזוגתו המרשעת כאשר עיניה נתנה במעשיו נגד צוררי אמונתה התחילה כמלפנים להדיחהו בתרמיותיה ויתן עליה בעלה בקולו ויאמר דעי וראי כל אשר הסיבות לי ברשעת לבבך וככל המקרה והחזיון סיפר באזניה ואת מי שכנת וגרת משך שנה תמימה שאל אותה אם לא אם רוח חיצוני חומר בלי צורה לכן אם ייטיבו דרכי ומעללי בעיניך מה טוב ואם לאו לכי לך כאשר תאוה נפשך ואל תשיבי עוד לכסלה להרבות ולהעמיק מדורתי עצים ואש בשאול ואבדון גיא יתפתה את כל אשר חנני ד' די היא לי ואך יאמר לצרות די לבלי הטרידני עוד מן אנשא להצטבע נושמי מנשמת רוח זלעפות להצידני למדחפות ולמן הוא והלאה הכיר את בורא העולם כי היא אמר ויהי קץ שם לחושך וגבול גבל לכל אדם לאמר עד פה תבא מאתו תצא הרעות והטובות לכי לי לא יאמר נדיב רק נבל לכל אשר נבלה ידבר:

 

מעשה מאדמו“ר הצדיק מוה' אברהם יהושׁע יוסף בן אהרן ד”ר האזאנאָוֹוֹיטץ העשיל מאפטא זי"ע:    🔗

אשר חכמים יגידו לדור אחרון מאמינים לבני מאמינים אשר באזניהם שמעו ואבותינו ספרו לנו כי הצדיק הקדוש הנזכר זי“ע: ספר המעשה הלזו מדי שנה בשנה בקול צהלה ושמחה בלילי פסחים. למען התגדל והתקדש שמו הגדול הצופה ומביט ונוהג חסדו בכל דור: איש אחד ירא ד' חסיד מפורסם היה שמו ישעי' לא ידע נצח שום מסחר או קנין צורת מטבע לא הבין אך בתורה ועבודה יהגה יומם ולילה ועל בניו ובני ביתו התאכזר כעורב לבלי לבקש מחיית נפשם אך אחי אביו היה גביר עצום מאוד בהפלגה גדולה היה ג”כ שמו ישעי' סלוצקער כשמו והוא נתן לו מדי שבוע בשבוע את דינר זהב לקצבה עבור מחיית ביתו ולאשר לא הי' די סיפוקו הרבו אנשים יראי ד' להביא לו שבוע בשבוע לתשלום כל מחסורו והנה כל זאת יכלו עשות להטריפהו אך לחם חוקו אך מה יעשה לשלשה בתולות שלו לאנשים כולנה כבר הגיעו לפרקן וגדולות בקומתן ואין בידו לפורטה אף פרוטה אחת והתחילו החסידים אשר דבקו לאהבה את החסיד ר' ישעי' לדבר על לבי יום יום למה לא יחשוב מחשבות עבורן להשיאן ומה אעשה או מה יכולתי לעשות מה האדם ביקרו אם אין כסף תועפות לו האוכל לעשות קומץ בלי אצבעות. וישיתו לו עצות בנפשו כי יקח לו סוסים ועגלה ויסע על רחבי פני הארץ לבקש תשועת אדם. וישמע לעצתם וילך הלוך ונסוע. והנה כארבעה חמשה פרסאות הרחק מעירו ידעו כולמו את שם החסיד הלזה כי היה מפורסים בחסידותו והעניקו לו כל אחד כפי מסת נדבת ידו ועשו סעודות עליו ועל כל האנשים ההלכו לרגלו (כי אנשים הגונים לקח עמדו בצאתו ללכת מעירו כדרך התנשאות לרבי) וירחק משם עד לעשרה פרסאות ויותר מאומה ועוד מצא אנשים אשר ידעו אותו ואת שמעו ויריקו בעדו מגורן נדבתם אולם כאשר הרחיק ובא לעיר גדולה לא ידעוהו ולא שמעו אותו ולא שתו לב אליו ויהי הוא יושב בביתו ויחכה אולי יבא אחר אליו ולשוא תוחלתו העמיד עצמו לעת נטות היום על פתח השער יד דרך מצפה אולי בעיניו יראה אחד אשר יכבדהו בצדקת לב מהונו ותקוותו נכזבה אך בא אליו איש אחד שדכן משדכני העיר וישא עיניו כי איש יקר ונכבד הוא הולך בגדי משי בדרך הגבירים וישאלהו לשלום וידרשהו האם יש לו לעשות שידוך ויאמר כן מה יש לכבודו בחור או בתולה ויאמר בתולה מה שמו כי אזכירהו שאלהו ויאמר ישעי' סלוצקר מעיר פלוני והשם הזה הי' ידוע להשדכן הזה עד למכביר יען כי הי' עוד גביר בעירו שמו כשמו ישעי' סלוצקר והוא היה באמת מראשית נקיבי כסף ונטילי זהב ויאמר ומה יאבה כבודו לפזר עבור בתו אלף או שני אלפים אדומים ויאמר שני אלפים לבד מתנות ומזונות ויבקש השדכן סליחתו אולי יתחתן כבודו מגביר עולה מחדש כי אמנה כספו וזהבו אין לו נחלה מאבותיו בי היו בני בלי שם אך בעצמו עשה לו את כל הכבוד הזה ויאמר ומה שמו ויאמר לו פלוני ופלוני כעת היא אביר הגבירים לו בן העלם מהולל להפליא עילו מאוד נעלה עודנו במבחר עלומי שנותיו לא נדע אך בתורה וחכמה ויפה תואר ומשלם בשאר מעלות והיא יתן לעומת כבודו פי שנים והיינו סך ארבעת אלפים אדומים נגד שני אלפים מצד כבודו והעלם הלזה יחידי לו ולמי כל חמדת יתרונו ופקודתו וישיבהו החסיד ר' ישעיה טוב אני אדרוש עליו וישאלהו השדכן אם אמצע מענה בפי כבודו בשעה אחת או בשתים ויאמר רק בשעה אחת תבא אלי ואודיעך קושט אמרי אמת אך לך ודבר את דבריך גם באזני הגביר אשר דברת באזני ואם אמצע רק טוב יוגמר בכי טוב וכבוא השדכן לדבר באזני הגביר העולה מחדש לא האמין בנפשו כי ה' ר' ישעיה סלוצקר יאבה התחתן בו כי גם לו הי' ידוע שם הגביר ר' ישעי' לגביר נעלה ונכבד בעירו ובארצו וישיב להשדכן אם תוכל לסבב פני הדבר להביא את המדובר הנכבד הזה אל ביתי למען יחזה את בני העלם בנועמו אתן לך מאה אדומים לבד בצע כסף השדכנות אשר יגיע לך כי פן ואולי אחרי אשר יחזה את בני יחי' אתהה לע קנקן לימודו יחשוק בו אם אנכי איננו גביר ממקור מחצבתי ויפן השדכן וילך אל ה' ר' ישעיה וישיבהו דבר כי הגביר פלוני ופלוני מאוד יחפוץ קרבתו ויבקשהו לבא אל ביתו לבחון את העלם ובדבר ההתחייבות יובא עמדן לעמק שוה. ומאומה לא יהיה חוצץ ביניכם וילבוש ה"ר ישעי' את מעטפתו וילך אחרי השדכן אל הגביר שידובר בו וכאשר חזה את העלם כי היא יפ’ת מאוד וגם נסה אותו בעשר נסיונות ומצאו חריף ובקי ויאמר נכון הדבר לפני והגביר לא שת לב לחזות את הכלה בהשבו אצל גביר נכבד ומיוחס כזה בלי ספק יוצאי חלציו המה בדימה לו: ויתקשר עמדו בקישורי חיתון כחק והיה לה' ר' ישעיה סך שלשה מאות אדומים אשר אסף וקבץ. ויתן מאה לשדכנות ושני מאות להחתן למתנה ונשאר ערום בלי שום פרוטה כמקודם וימהר לשוב לביתו וישאלהו אנשי עירו למה זה מהרת לבא ויאמר הנה נסעתי עבור בתי להשיאה. והקרה ד' לפני שידוך יקר הגון ונכון והתקשרתי וכתבתי תנאים כאשר תראינה עיניכם ולמה זה אוסיף להיות נע ונד בעיירות נכריות ולהתבטל מתורה ועבודה וישאלוהו אנשי עירו אמנה התקשרת אך הלא התחייבת. עצמך שני אלפים אדומים ומדוע לא נסעת הלאה לבקש הסך התחייבת עבורה ומה גם לבד מתנות ומזונות אשר פצית ויאמר ד' הרועה אותי הזמין לי שלשה מאות אדומים למתנה ושדכנות ועל הנדן אשר נתתי וועקסיל לקיום השידוך ומה לי לזעוק עוד אל המלך אמיץ בטחוני בד' כי יעזור לי וישב לתורתו ועבודתו וכמלפנים שחק לריש ולכפן ולא ביטל עצמו מעבודת הבורא והנה העת מי יצרור בכנפיו עד מהרה חלפו ירחים שנים וישלח המחותן הגביר אבי החתן מתנה להכלה וכתב מכתבו להגביר ר' ישעי' סלוצקער ומכתבו כאשר בא להגביר הזה מלא פיהו שחוק. ויאמר לאנשי ביתו ראו נא גם ראו חסידים איך ילכו שולל כי אתה ידמה הזה בנפשו כי אנכי הייתי מתחתן עמדו ויכתוב לי מכתבים ומחותן יקראני ומה זה אענהו אולם הלא שלח שלשה מאות אדומים ומה איכפת לי אם אשיב לו לשעתי מאה וחמשים למתנה עבור בנו החתן וילכד במזימותיו לחשוב כי מחותנו אנכי וישלח חזרה מאה וחמשים אדומים למתנה עבור החתן: ולא ארכו הימים וקול ימי הפורים בשמחה הגיעו ויובא תשורה נכבדה עבור הכלה גם כן להגביר הנזכר ויעשה כראשונה המחצה השיב חזרה למנות פורים אל החתן עוד מעד וזמן המוגבל להחתונה הגיע ויכתוב אבי החתן כי יערוך עצמו על החתונה כי אז הלך הגביר הנזכר שובב ולא ידע עצות בנפשו. כי בכל ענין יכולתי עד כה להשיבו אולם עתה אם יבקש לעשות החתונה. ואנכי ערער הנני וד' מנע ממנו פרי בטני לכן התחיל לחקור ולדרוש בכל אנשי אולי יש עוד אחר אשר שמו כשמו. ומזה נצמח כל הטעות הזה הכי ישתגע הגביר הזה לשלוח מתנות ולפזר סך רב כזה בחנם אך דבר הוא וידרוש ויבקש ולא מצא בין כל אנשי העיר זולתי את בן אחיו החסיד ר' ישעי' אשר הוא שמו כשמו אך שם הכינוי שלו כבר נשתקע כי לפני שמש ההצלחה לא זרח שמו כשמו אך שם הכינוי שלו כבר נשתקע כי לפני שמש ההצלחה לא זרח שמו בעולם המסחר ואך בין החסידים הלא לא נודע אך בשמו העברי ואף גם היה לו לפלא כי היתכן גביר גדול כזה יתחתן עם בן אחיו אשר הוא איש רש: ולא ידע מאומה ומאתו יקח קצבה מידי שבוע בשבוע על פת לחם אין זאת וישב להביא דבריו בכור ובמצרף אולי הוא הוא ואך נתברך זה מעט בעושר למכביר ואף הוא השיב אמריו לו לעצמו. וכי יוכל להיות מאין בא לו עזר ותשועה ואם אמת על פי נס הלא מהראוי לו להודיע אותי היסתיר מאתי דבר כזה או האם ברוב עשרו לא יחדל מלקחת מאתי קצבה מדי שבוע בשבוע:

סוף דבר מרבית הדרישה ורוב השמועות הטביע את לבבו כמבוכה נשגבה נוראה ויכתוב אל המחותן מכתב כפעם בפעם וישיבהו ע“ד החתונה יוכל כבודו לבא הנה עם בנו החתן יחיה ונעשה החתונה למזל והגיע לו שנית מכתב מהגביר המחותן הנה כבודו כתב לעשות החתונה ועוד לא סילקני התחייבות כל אחד מצדו. לכן ביום פלוני אבא עם כל אנשי ביתו למחנתו ואתי עמי צרור הכסף לסלק עד פרוטה אחרונה וכמו כן כבודו גם מצדו כן יעשה ונשמחה ונגילה ובתוך כך שלח הגביר ר' ישעיה לב’א החסיד כי יבא אליו וישאלהו על כל אודותיו ויאמר אני אני הוא אנכי התקשרתי עם הגביר הלזה ע”פ סיבה מאת המסבב כל הסבות וראה כתבי התנאים אשר הבאתי מרדכי ותקוותי חזקה כי יעזרני ה' לעשות החתונה בעליצות לב וכבודו יוכל לכתוב כעת כי יבא מחותני נ“י העירה ויהי' הכל על נכון בעז”ה ויאמר לו דודו הגביר הנה קדמתי לכתוב כדברי' אלה במועצות ודעת אך פליאה דעת מאתי איככה הרהבת עוז בנפשך להתחייב סך רב כזה אם ידעת בנפשך כי אין בידך לפורטה אף פ"א וישיבהו אל אמונתי בד‘: וד’ הוא יעזרני ברחמיו וישעו יתן לי כי יערה עלי רוח ממרום וישועתו כהרף עין. המה מדברים והנה נשמע למרחוק כי המחותן הגביר קרוב לבא העירה ויפטור החסיד מאתו לשלום וילך אל ביתו לערוך עצתו עליו והמחותן בא אל נכון העירה ויסור אל בית הגביר ר' ישעי' ויקבלהו מאוד בסבר פנים יפות והשתעשע עמדו כי יקר בעיני כל אחד כבוד חבירו גביר בדומה לו: ודברו בתוך הסעודה מעסק הנשואין ויחל הגביר ר' ישעי' לגלות לו לאט לאט סיבת הדבר וגופא דעובדא וישתו וייטיבו את לבם וחשב המחותן הגביר כי אחרי אכלו ואחרי שתה ילך אל החסיד ר' ישעי' מחותנו באמת ויחזה לנתק קושרות החיתון וישליך ממנו עבותימו: אולם רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' הוא תקום החסיד ר' ישעי' כבואו אל ביתו אמר לזוגתו דעי נא איפיא כי המחותן שלנו בא העירה עם החתן לכן הנה תרנגולות אחת אשר מוכנת לי לשבת כי היה דרכו בקודש מחד בשבתא לקנות תרנגולת ולפטם אותה עד לשבת ותרנגולת הלזו תשלח אל השוחט ותעשה ממנה סעודה הגונה. ואך לחם ויין אצוה על חסידי אנשי בריתי כי יביאו לי אך נפילה גורלות בינינו איזה אחת מבנותינו נתנה לו לאשה כי גם כולנה כבר הגיעו לפרקן: ותאמר לו אשתו נחנו לא נעבור חוק ואם החתן עודו צעיר לימים יקח את בתינו הבכירה אותם נתנה לו וידרשו את מי לשלוח אל השוחט לשחוט התרנגולת ויבחרו את בתם הבכירה והשאילו עבורה מלבושים משכונותיהם וילבישו את הבתולה וישלחוה עם התרנגולת אל השוחט והחסידים הכינו והביאו לחם ויין טוב גם דגים טובים ומכל מאכל ויפנה את ביתו מכל כלי ועטרוהו בכלים אחרים מכל כלי בית ושתלו כולו בכסף וזהב וגליונים אשר הי' ממש לבא אל חדרו כמו אל גביר מאושר בארץ הבתולה הלזו הלכה עם התרנגולת ופרחם מידה ונתייגעה בכל כחה לחטפה ובכל אשר קרבה אליה ברחה לה מבית לבית מגדר לגדר מאילן לאילן עד כי לעת צללי ערב הלכה התרנגולת אל מרחף אחד בבית חרבה אחת ובבואה שמה שמחה לראות אוצר גדול אדומים ועזבה את התרנגולת וחדלה מדלוק אחרי' ושאבה לה דינרי זהב ככל אשר לאל ידה לקחת ושחתה לארץ תחת משא הזהב אשר העמיסה עלי' ועל נפשה ואביה ואמה בעד החלון נשקפו מביטים אחרי' מקוים ומצפים על תשובתה לביתם לשלום כי דאגו לעשות התרנגולת ולהכין הסעודה:

הנה באה בתם עם הזהב עד אין מספר ונתנה לאביה והנה עד מהרה שלח לקנות מכל ברבורים אבוסים ומכל פרי נחמד העולים על שלחן הגנים ורוזני ארץ ויין ושכר הכל לכבוד המחותן ויתן למשכון סך מסוים לשאול לו תכשיטין ועדיי זהב עם טבעות ואבנים יקרים להכתיר את הכלה וגם בעצמה היתה יפת תואר ומה גם כבוא אבנים יקרים והעניקה ענק על צווארינה ממש נשאה חן בעיני כל רואים להפליא ושלח עד מהרה אל בית דודו הגביר בי יבא המחותן שלו אל המשתה אשר הכין לו וילך גם דודו עמו ויבואו הביתה ולא הכירו כי דר בזה איש עני דל ואביון כי הי' כל ביתו מופז מכל כלי כסף וזהב וישתוממו גם שניהם ופני להבים פניהם ויאכלו וישתו ותהי לשמחת אלקים. והנה אחרי אכלם ואחרי שתם פנה דודו והלך לו והמחותן נשאר שמה ודברו בעניני הנשואין ויאמר לו החסיד ר' ישעיה הלא מחותני בא הנה לעשות החתונה ותודות לד' גם מצדי לא יבצר ויאמר לו מחותנו לכן נסלק שנינו ויאמר החסיד טוב גם אנכי אסלק ואם ייטב בעיני מחותני להוסיף אלף אדומים מוכן גם אנכי להוסיף על ההתחייבות ונבהל המחותן לא ידע מה זאת ויילך לשאול בעצה עם דודו הגביר ר' ישעיה וישיבהו האתה עוד לא ידעת כי חסידים כל יכלו אנכי ידעתי כי איש עני ואביון הוא כאשר האמת לא אכחד תחת לשוני וחרפה לא אשא על קרוב אולם בטח החסידים הביאו את כל זאת בהלואה לשעתא למען יתהדר לעין רואים ויאמר המחותן א“כ מה לי לעשות ויאמר לו הגביר ד' ישעי' תבקש מאתו כי יסלק לך הכל במזומן ולא בשטרי חוב כי חסידים יוכלו גם את זאת לתת שטרי חובות עבורו והתעיף אחריהם רגע אחרי החתונה איה איפוא הם ויאמר הלא גם בזה בחר מחותני החסיד ר' ישעיה לסלק תיכף וישיבהו א”כ גם את זה יעשו החסידים ללות עבורו ולסלק לשעתא לכן תצוה עליו כי ישליש הנדן בעירך ובארצך ויאמר הלא יבקש מאתי לתת נוספות על הנדן וכמו כן גם הוא ישית נוספת ויאמר אם יסלק לך בעירך אתן לך מאומה לחשוב אך פן ואולי יאבו החסידים לתת בערבון על זמן מועט למעני להיות מושלש בעיר נכרי' כי מאמינו בו עוד ביותר לכן תבקש מאתו כי יניח ההשלשה עד עבור שלשה שנים מעת החתונה. וישב לבית מחותנו החסיד ויאמר לו ככל אשר אלפהו הגביר לדעת ולדבר ויאמר את כל אשר תחפוץ עשה עמדי ונעשה החתונה למזל כי בטח מאת ד' היתה זאת לנו ומי זה אמר ותהי ד' לא צוה לכן אחרי אשר הקשרתי עמדך אתה חביב וחשוב בעיני והנני נותן ככל אשר תאמר אלי את הכסף תשליש בעירך ואם תאבה אתנהו לידך ולא לידי שליש כי בטח לבי אשר גם אתה אך לטובת הילדים תדרוש ויהיו עמדך אף חמשה שנים ואחר כן תמסרהו להזוג והודות לה' שלא חסר לו מאומה. ועם גביר אדיר ומיוחס ולמדן וחסיד השתדך. והכלה הלא תיטב בעיניו ועשו החתונה למזל ברוב צהלה ושמחה. והצדיק הקדוש מאפטא זי“ע היה עוד בימי חרפו טרם נתפרסם צדקתו בעולם וישב לרב אב”ד בקהלם קטנה קאלביסאו. והשלישו הנדן תחת ידו. ולאזניו גלה החסיד ר' ישעי' את כל הנס הנחזה בחוש. ואשר ע"כ לא אבה לנתק ההתקשרות הזה בחשבו כי מד' הוא: והצדיק הקדוש מאפטא בשבתא על כס התנשאותו באפטא סיפר המעשה הלזו כל שנה ושנה. ורבים יאמרו כי אחרי סיפור אמר קדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו‘. ועתה קורא יקר לכו חזו מי זה האיש ירא ד’. יורנו בדרך יבחר והכל בא לו בכח בטחונו ואמונתו באדון המושיע ובוטח בד' אשריו:

ובעודינו פה בשער הנסים אספר בזה מעשה נפלאה המסתעפת לעניני הנס מאת אדמו“ר הצדיק הקדוש הגאון האמיתי וכו' וכו' מוה' צבי הירש מזידיטושב זי”ע:

מנהג ישראל תורה היא. זאת לנו מלפנים בישראל בישראל כי בחודש אדר יעשו למו קהל פורים אחד לרב. אשר יגישו כל דבר משפט אליו כל ימי החודש וישימו להם שופטים גם שוטרים ומנהיגים:

והנה בזידיטשוב עשו להם קהל פורים את אחיו של הצדיק כבוד מוה' קאפילי זצ“ל לשר המדינה נותן חוקים ומשפטים וגוזר גזירות והכל על יסוד נאמן נבנה. ויבחור לו יועצים משיבי טעם. מחסידי יראי ד' וחושבי שמו והמה נהגו בו כבוד מלכות. והלך לו ר' קאפילי לאחיו הצדיק הגאון הקדוש לבוש במלבושיו כאשר התחפש בפורים לשר המדינה וכולם היו שתויי יין. וכבואו לאחיו הצדיק הקדוש נהגו גם הוא בו כבוד מלכות. והכבוד לדבר עמדו כי יצא דבר מלכות לבטל גזירות מס הנרות ומס הבשר אשר היה טרם שנת התר”ח. ויאות לו לדבר הזה. ובקש מאתו לבטל עלילות מישראל ונשא פניו גם בזה. ויוסף לבקש מאתו כי יבטל לקחת אנשי חיל מישראל ולא אבה להסכים לו. ויבקש מאתו לחתום על ביטול המסים ועל העלילות ויחתום ועל העלילות ויחתום ועל ביטול אנשי חיל מישראל לא אבה לחתום באין אופן ודבר אתו קשות ורכות ולא רצה ערלה חיה אזנו משמוע וטח לבו מהבין. והנה החסידים הלכו עמדו דברי אתו גם המה קשות ורכות ולא נתן מקום לדבריהם. והלך הצדיק ממנו בחרי אף ולא אבה להביטו אל פניו כל יום הפורים ולמחרת יצא יינו מאתו ושאלוהו כל החסידים מה היה לך מה היה לך מדוע בזית את דברי קדוש מורינו הצדיק: וישבע לו חי ד' כי לא ידע גם בנפשו מה היה הדבר הזה ומהומה אינו זוכר מכל הנעשה עמדו יום אתמול. וכל אשר סיפרו באזניו מוזר היה לו ולא האמין בנפשו וכן היה כי נתבטל בשנה ההיא מס הנרות ומס הבשר. ובלי ספק מד' היתה זאת לבל יתבטל גזירות החיל מישראל להיותינו עוד בגלות החל הזה:

והיוצא לנו מן הסיפור הזה לדעת כי מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע. ומכל התערותא דלתתא נעשה אתערותא לעילא בתפלת צדיקים אשר המלאך הגדול קושר ממנו קשרים כידוע. ואין לומר ח“ו כי אנשים מישראל ישתגעו עצמם ח”ו ויתהוללו בעיני זולתם בימי הנס כי לכל עשי' יש שורש למעלה. ואך טח מראות עינינו לראות האור הבהיר המבהיק מעשייתם. אולם צדיק הדור רואה בעין פקיחא את כל הנעשה תחת השמש: ורבות לדבר בענין זה כי ענינים נשגבים המה לדעת כי גם עשיתם לכל עת ושעת הכושר ולכל אחת מקום יש למעלה. זה מגיע עד לרקיע וזה לשחקים עד לזבול ועד למעון מכון וערבות לכל ענין הצריך לו להמשיך טובה משם. כידוע ומפורסם לכל בר דעת (עיין חגיגה פ“ב ד' י”ד ע"ב) ואנכי העירותי בזה אך מעט מעט ואת היותר ישכיל ויבין כל חכם מדעתו כי אין להרחיב בזה הדיבור בסיפורי מעשות אשר יגיעו לאנשים שונים ויד הכל ממשמשים בו ואין להגשים ח"ו ענינים רוחצים דקה מן הדקה לסברם על אוזן כל אחד כי די המה דברים קדושים כאלה לכל מאמין להכות שורש בלב. וגדול המאמין בלי חכמה יותר ממי שהתחכם כאשר נראה בעיינו מספרי דוד ושלמה ספרי דוד המיוסדים על אדני האמונה יאמרו יום יום בקהל עם לא כן המה ספרי שלמה אשר כתיב עליו ויחכם מכל אדם וכל דבריו בחכמה ומחקר היו רצופים ותוך מכמן יקר הדעת היו לוטים וספונים:

מעשה מאת הצדיק ר' משה ליב מסאסיב זי"ע הידיעה ומפורסמת לאנשי סגולה בעוד טרם נתגלה צדקתו וקדושתו:

הצדיק ר' משה ליב זי“ע היה תלמיד מובהק להגאון הקדוש המקובל האלהי מוה' שמעלקא מניקלשפורג. וכבואו תיכף מניקלשפורג היה דר בעיר אחת קטנה והיה יודע בפי כל לחסיד וכן היה נקרא ר' משה ליב חסיד והנה פעם אחת הלך החסיד ר' משה ליב יום ו' עש”ק ברחוב העיר ויחזה הראנדאר אשר נחפז מאוד וכאשר נס רץ אחריו החסיד ר' משה ליב ויאמר אליו מה אתה עושה בזה. ולמה אתה רץ כמו כן וישיבהו לקחת לו ח“י גראשין מיד זוגתו לקחת עבור ששה גראשין נרות. ועבור ששה י”ש. ועבור ששה יין על קידוש ויאמר אליו אם כן איפוא בא נא אתי ותשלם עבורי דבש ואשתה. ונשא פניו בדבר הזה וילכו שניהם החסיד ר' משה ליב והרינדאר אל בית המשתה וישלם הארינדאר עבורו דבש ששה גראשין וישתה, ומדי שבתם שאל החסיד את הארינדאר ומה מעשיך ויאמר לו האראנדע מכפר פלוני החזקתי אנכי שנים כבירים ועתה שכר אחר אותה להשיג גבולי וכעת אנכי יושב בטל מבלי עשות מאומה ויאמר לו החסיד אם כן איפוא תשלם עוד ששה גראשין ואשתה שנית דבש. ויצוות אותו האראנדאר וישלם גם שנית וישתה. ויאמר שנית החסיד הנ“ל האם יש לך כסף מאומה ברכושך ויאמר. שמונה מאות רייניש כסף נמצא אל תחת ידי וישיבהו החסיד לכן שבוע הבע”ל תהי' ליציטאציע על כל הפאסעסיע תבא העירה ותלך גם כן על הליציטאציע ואתה תחזיק כל הפאסעסיע: הפאסעסיע הולכת יותר ד' אלפים רייניש. ואיך אוכל במעט כספי לעלות אף בין הליציטאגטען. וכן הוא הנימוס כי מההוכרח לסלק מקודם סך מסוים לבטחון ויוכל להיות כי יפול מעט כספו בידי לא אוכל להמלט: ויתחזק אותו החסיד בדברים עד כי הפיח רגע אמונה בקרבו: ויאמר כדבריכם כן אעשה: והנה מן כל השמונה עשר גראשין הלא לא נשאר לו להאראנדאר זולתי ששה ויקח אך נרות ויביא אל ביתו. וכעסה עליו אשתו. אף מה דהוה כבר עבר ולאחר השבת לקח לו האראנדאר את כל הכסף הנמצא אל תחת ידו והוא כל הונו ורכושו וילך העירה ללכת אל הליציטאציע מן הפאסעסיע ותאמר לו אשתו מה אתה עושה ויספר באזני' כל דברי החסיד אשר חזקו את לבבו ללכת. וילך לשלום העיר ויניח לבטחון הסך שמונה מאות רו“כ. וכל הליציטאנטען התפלאו הפלא ופלא איך ילך האראנדאר הזה ואיך יתפאר לקחת עסק גדול הזה העולה כמה אלפים וכמה כל הונו ורכושו. לכן חרה להם הדבר הזה ועשו כולם יד אחת לעלי הגבה המקח למעלה יותר מן אלף וחמש מאות רייניש כסף למען יכסוף האראנדאר הזה להחזיקה. ואיך יקח עוד שבעה מאות רייניש לכן יפול בידינו כצפור בפח ויבקש אותנו לקחתה מידו ובשתים יגיע לנו ריוח כי נקח עסק גדול במחיר אלף וחמש מאות רו”כ לשנה ולא יותר. ועוד יפסיד האראנדאר האביון הזה מאומה מכיסו. ותהי זאת לכל יתר האראנדאריס לאות למען ישמעו וייראו ולא יזידון עוד ללכת בינינו על ליציטאציעס. והנה החסיד ר' משה ליב צוה על האראנדאר הזה כי יעמוד כליציטירען עד אלף וחמש מאות רייניש. אך כאשר יחזיק העסק יסור אל ביתו להודיעהו. והנה האראנדאר הזה עמד על הליציטאציע עד המקח הנזכר. והלא שימה היתה זאת מכל יתר הליציטאנטען כאשר עשו להם כולם יד אחת כנזכר. לכן בהגיעם לסך ט“ו מאות רייניש הכריז האראנדאר הזה כי הוא נותן ט”ו מאות וכולם שתקו והחרישו במכוון כנ“ל ונכתב ונחתם כי הפאסעסיע שייך על שם האראנדאר הזה בשמו. והוא החסיד ר' משה ליב צוה עליו להיות אצלו: ויתחל ללכת אל ר' משה ליב ומדי צאתו ללכת אליו והנה לפניו כומר אחד אשר אמר לו. יהודי הלא ידעתי עתה כי לקחת כל הפאסעסיע על שמך אולי חסר לך מעות הא לך מכיסי על שותפות כי כומר אסור עפ”י חוק הנימוס לקחת שום עסק על שמו. ויתן לו שבע מאות רייניש כסף וילך ויסלק ותהי העסק לו לחלוטין ואם כי צאתו כל הליציטאנטען וצעקו חמס ובקשו לנער את כל הליציטאציע וכל חילה כחה ואונה. לא הועילו מאומה והראנדאר הזה בא אח"כ אל ר' משה ליב החסיד ויקרא לקראתו היטבת לעשות כי שמעת בקולי. ולו הקשבת לי והאזנת למצוותי לתת דבש גם בעד הששה גראשין השלישיים כי אז מאומה לא היה לבקש עזר אף גם להכומר הזה לא הוצרכת:

ובאמת הצדיק ר' משה ליב זי"ע לא היה צריך אל הדבש ומה גם לקחת את הפרוטה האחרונה כמעט מתחת לב איש ישראלי אשר היה נחוץ לו להוצאות שבת. אך רחמנא לבא בעי והצדיק הקדוש עשה בזה פדיון לגוו רוחו ונפשו והשפיע לו פרנסה ברכה ורוב הצלחה:

ועתה אשיבה לשלב דברי אלה עם המעשה מהצדיק הקדוש מרגא ורבנא מאיר מפראמישלאן בפרט ועל כל מעשה הצדיקים בכלל. כאשר יעדתיך הקורא במוצא שפתי שמה ואם כי ענינים גבוהים המה נשגבים מדעת אדם אשר על כן לא יספתי אז לחרוט בעטי בתמכי על השכלתך הקורא ועל בינתך נשענתי אולם מדעתי כי רבו הקוראים יחזו במו אנשים שונים ולא כל שכל ישכיל ולא כל משכיל ישתרג בדי תבונתו עם תבונת אנשים זולתו לכן אמרתי ויהי מה אך רוח הוא באנוש לבן מעט אך מעט אטיף מלתי ואך לרגעים אחדים אדא על כנפי הרוח אשר ממקום נאמן עלי מנשבת כי הרוח הזה נידף בכל ארבע כנפות לבבי לתת ריח נודף לאף ההשכלה ונשמת שדי תבינני:

ואחזה אנכי אשית אל לבי להודיעך טרם כל שיח טעם אמיתי מה הניעני על ככה לקבוץ המעשיות האלה מצדיקים יסודי עולם ולהפיל להם חבל בספר מיוחד כי מלבד אשר עשיתי לתועלת כל אחד למען יהיו מצוים אצל כל איש ואיש כאשר כתבתו בהקדמתי עוד טעם אחד ספון ומשכיות לבבי ואתה הקורא אם תשית לבך אליו טעם זקנים נמצא:

כי הנה ידוע זאת איפוא אשר ספרי המוסר ירו רובם בכולם אבן פינתם אל משל מושכל מאוד (על הפסוק ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם פושעים יכשלו בם) למלך שהיו לו באר בכרם חמד שלו נחל נובע מקור והמים היו מתוקים מאוד ולחיך כל אדם נעמו כל אחד ירד אל גינת המים ושתה כנפש שבעו וחשב המלך מחשבות לבל יטעם לכל איש טעם אחד במתיקות ערבות ונעימות המים ועשה הגן נעול והמעיין חתום ואת הבאר סוגר מבא ויעזק את הכרם במשיכת חדק ויגדור אותו היטב אך מסלה אחת הניח פתוח דרך העולה קרוב אל הבאר ההוא וכרוזא קרא במחנה העברים והנוצרים כי יערוך לו כל אחד צנור אל פי הבאר לשאוב לו המים מרחוק ולעת צחת השואבות לא כל הצנורות היו נקיים וצלולים: ואך מי שהעריך לו צנור מזכוכית או כדומה היו המים צלולים וטועמיה חיים זכו. ולא כן מי שצנורו היה איננו נקי רבים נסכרו מחול ועפר. ואיך טעם לו המים כבואם אל פיהו כי הכל הי' תלוי בפי הצנור ולכן יש מהם משו מים עכורים מאוד כי נתעכרו דרך פי הצנור אם לא היה נקי ונמצא במים האלו בעצמם רבו טעמיה:

והנה דברי תורה נמשלו למים לכן גזר המלך מלכו של עולם אשר כל אחד ישאוב לו דרך פיהו והוא הצנור: ולכן התורה הוא גן נעול ומעיין חתום ודברי' וטעמיה הכל תלוי בפי הלומד או המספר ומלמד ואם יצאו מפי אדם ביקר ופי הצנור נקי. יטעם לי כל מתיקות ערבות ונעימות ולא כן אם האומר איננו נעלה והצנור סתום ועכור. (ובדרך זה נוכל להבין דברי דהע“ה אשר ביקש מהש”י כי יתן אומר המבשרות צבא רב רצוני לומר כי בקש מד' כי יתנהו להיות האומר הנעלה ללמד דעת את העם בפה נקי מבלי היות סתום במרמה יתוך תחת לשונו) וזה פירוש הפ' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וד"ל:

ומעשיות האלה אשר יורו פלאות השם ואמונתך בקהל קדושים. נצורים המה וערוכים אך על שפתי החסידים לבד. ואיש מפי איש ילכו ולכן ידוע לכל משכיל כי תלוי הדבר בפי האומר והמספר אם הוא בעצמו מאמין באמונה שלימה בכח הצדיק ובאותות והמופת. והסיפורים ילכו דרך צנור זך ונקי. יעמיקו ויחדירו גם בלב השומע וההפך ח"ו בהיפך כי לבד אשר לא יתפעלו התפעלות בנפשו. עוד יהיו לבוז ולשמצה בעיניו והכל על דרך גוזמא והפלגה לכן יעצתי עצות בנפשי ונלותי היום חרפת לשון תהפיכים מהסיפורים האלה הסירותי משוכתם ופרצתי נדרם למען יראה כל מאמין בעיניו ובלבבו יבין ושב ורפא לו כי מן הבאר ההוא בעצמה ישקו כל העדרים ויקחו מוסר:

ועתה אשיבה לדבר בהמחזות הנוראה אשר יתגוללו לעיניך למען נתבונן בינה. כי הנה האיש האורח מואליהייא אשר ממכון שבתו נחת אל עיר וקדוש מפראמישלאן הלא היה שלם בכל המדות ואך התקמצנות נעלה נפשו כאשר העיד עליו הצדיק הקדוש בעצמו כי היה תלמיד חכם וזהיר בכל המצות ואם כן איפוא יקשה לנו איך לו הגינה עליו תורתו וזכות שאר מצוותיו לעזרהו אך הקדוש הלזה בתפלתו ועל מה עד כה גדלה כח הצדקה אשר בביטולה ינתקו מיתרי החיים עד כי בשחת תטבילהו ולהחיש מפלט לנפש: אולם בעזרת החינן לאדם דעת מצאתי להתיר מבוכת העמקות האלו ואומר: הנה ידעו שכל מצוה ומצוה היא כמו אבר אחד מכולם: בענין אברי האדם וכלם יחד היא ענין שלם ולכן מצות התורה המה רמ“ח כמספר האברים שכולם משלימים אחדותו ולפי שהמצות כולן הן משתתפות יחד לכן בהתקומם חלק אחר יתקומ' כל הכלל שהרי בנפול הכלל יפול השלמות ואשר ע”כ נמצא שיאמר על מי שעבר על מצוה אחת שעבר על כל התורה בכלל. והחוטא באחת נק' חוטא בכולה כמו שמצינו בעכן בן כרמי בן זבדי כי הוא לבדו חטא: ועל כלל ישראל נאמר עברו בריתי. וכמו שאמרו זקני ישראל והיה אתם תמרורו היום בד' ומחר על כל עדת בני ישראל יקצוף: וכל זאת יען כי כל ישראל המה בכללם כגוף אחד וכל אחד הוא חלק מכולם להשלים השלימות ובנפול הכלל יפול השלימות כנזכר: אוכל להבין בזה גם דרשת ר' יוחנן במסכת חגיגה פרק אין דורשין שדרש ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון: וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך בל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה וכן במדת פרעניות דכתיב במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אפד בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כולה ועל פי מאמרינו זה יובן היטב כי כל יום ויום מימי השנה משלים לשס“ה ימים בשנה. ואזהרות התורה המה נ”כ שס“ה שקבוצן יחד היא שנה אחת תמימה ובכללה פונה על תל אחד ותכלית אחד וכולמו המה כגוף אחד ובהתקומם חלק אחד מהם רצוני יום אחד מחלקי אחרי השנה לעבור על אחת משס”ה אזהרות יתקומה כל הכלל ומעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כולה כי בנפול הכלל יפול השלמות כנ"ל:

והנה אם כי נמצא רבים עוברים על מצות ממצות התורה ולא יגיעו להם נזק והפסד ומדוע יותר גדלה כח הצדקה אשר בביטולה ינתקו מיתרי החיים להחיש מפלט לנפש ע“ז מצאתי ענין עמוק. דהנה בנטרא במעשה מרכבה קשו קראו אהדדי כתיב אחד אומר כרסייה שביבין די נור וכתוב אחד אומר עד כי כרסוון דמיו ועתיק יומין יתיב ומסקינן אלא אחד לדין ובחד לצדקה. וע”פ זה נוכל להבין כי תיכף במניעת הצדקה מעורר עליו הדין ואם כי עוד יש לאלקי מלין להגיה אור על כמה דרשות חז“ל להבינה בדרך הזה. אך די למשכיל הערה הקטנה ואחרי התרת הספקות האלה אשובה ארעה רוח אמונה ואורח צדיקים באור נוגע טהור עלינו. ופה תאטר אלי באר פ”י. וברצות ד' במחברת השני קהל קדושים אוסיפה לבאר ולהראות לעין כן כי הצדיק ברבבות קודם יפרוש כנפים. העוון שכלי מציץ ומשגיח על כל נפש ורוח ושמלת התבל תתפשט לעיניו לראות את כל הנעשה תחת השמים:

וזכות הצדיקים יגן עלינו להכרית כל החוחים והקוצים הסוככים בעדינו וישפע לנו שפע רוח ונשמה לטהרנו ולהשיב משובותינו.

להאיש גאולתינו ופדות נפשינו במהרה בימינו אמן:

ואלה דברי המדפים המקריב בכלי טהור למנחת קודש הסיפורים הנפלאים האלה על מזבח הדפוס:

זה לי שנים כבירים מאז החילותי תת ספרים שונים לפניכם שרי ישורין וכולכם ידעתם את אברהם כי נשמר הנהו בכל נפשו לקחת דברי שקרים ומחזות שוא להטעותם מעיל צדיקים ח“ו: ולכן אל לכם קוראים יקרים חסידים ואנשי מעשה לחשוב עלי דברים אשר לא כן. כי לולי ידעתי בעצמי כי הדברים קדושים המה נטועים על מי פלגי האמת ואמונה חיי נפשי כי לא אבותי לנגוע באלה. ומה גם להזיל מכיסי הוצאות הדפוס וההג”ה העולה למכביר. אולם נפשי יודעת כי הדברים אמתים בנוים על יסודי ארץ: צדיקים קדישים ועליונים אין בהם דבר כזב ח"ו. כי מי זה יהי' ברוחו להוציע דברים מלבו ולחשות באשלי רברבי הלא לעון יחשב גם לי ולא ישא ד' נפשי. אך ורק חמדה גנוזה בלב הקוראים היקרים לראות מה יקרו להם דברים קדושים אלה יוצאים מפי מאמין מבני מאמינים בפיהו יאמר ובמרבית אמונתו גומר צדקת הצדיקים איננו עוזב. ובלשונו איננו כוזב: ולכן משכו וקחו לכם הספר במעט המחיר אשר יושת עליכם פצו פיכם ואכלו את המגלה ותשבעו בדשן נפשכם כי פי המדבר עליכם:

אברהם יהושׁע העשיל בהרב הצדיק המנוח מוה' יהודה גרשון דרוקר ז"ל