א.    🔗

תנועת הפועלים בארץ־ישראל – ימיה כימי הישוב החדש, החל מתקופת ביל“ו, יסוּד המושבות הראשונות ביהודה ובגליל, ועד ראשית העליה השניה בשנת תרס”ד (1904) ופרוץ זרם העליה החלוצית בתום מלחמת־העולם הראשונה, בשנות 1919–1920.

בראשית היתה עלית־חלוצים נוהרת לארץ, ללא ארגון בגולה ובארץ, כזרם סטיכי דק מתוך הנוער היהודי, שהתעורר לקול קריאתם של התנועה הציונית ותנועות העבודה שבתוכה ומפעל־הבנין החלוצי הצעיר בארץ.

ימים רבים לא היתה תנועת־הפועלים מאורגנת בהסתדרות אחת. והיה הפועל עזוב לנפשו ולגורלו, נתון בידי התנאים העגומים של הימים ההם – נכר, בדידות, חוסר עבודה, קדחת. כי על כן – רבים לא עצרו כוח וחזרו כלעומת שבאו. הוטב המצב, כאשר צמחה ראשית ניצני הארגון של הפועל העברי בארץ, בדמות מפלגות הפועלים: “הפועל הצעיר” (תרס"ה) ו“פועלי ציון” (ראשית תרס"ז). אלה יצרו את הכלים הראשונים לטיפול חברי בצעיר העולה – לפגישתו הראשונה בארץ, לדאגת עבודה, לראשית תנאים אלמנטריים להתאקלמותו בארץ החדשה. גם הקימו ראשית כלי־ביטוי לדבר הפועל, בדמות העתונות הפריודית של המפלגות: “הפועל הצעיר” ו“אחדות”.

ועדיין עגום היה מצבו של הפועל העברי העולה לארץ ומבקש להתערות בה – מחוסר ארגון הדדי כללי. והארגון הזה בא לראשונה על הגשמתו – עם יסוּד הסתדרות הפועלים החקלאים הכללית הראשונה בשנת תרע"א (1911), בועידות הפועלים החקלאיים שהתקיימו אותה שנה בעין־גנים שביהודה, ובכנרת שבגליל.

התנועה הצעירה של הפועלים והעולים לארץ היתה מושראה מראשיתה במשאת־הנפש לחיי טבע וחקלאות, לחיי יצירה ועבודה בהחיאת שממות הארץ ובהקמת המסד לחיים בריאים של העם על אדמתו. כי על כן טבעי הדבר שרוב מנין ורוב בנין של העליה החלוצית פנה אל הכפר, וצבור הפועלים החקלאים היוה את העורק העיקרי בתנועת פועלי א"י בעת ההיא. והדבר הזה התבטא בראש וראשונה בהתארגנותו בהסתדרות־פועלים אחת.

אמנם, לרגל התנאים בימים ההם התקיים ארגונם של הפועלים החקלאים בצורת 3 הסתדרויות נבדלות לפי מחוזות הארץ: הסתדרות פועלי יהודה, הסתדרות פועלי הגליל והסתדרות פועלי שומרון, אשר היו קשורות ביניהן בענינים הכלליים הנוגעים לפועלים החקלאים שבכל הארץ. באותם הימים הכניסה הסתדרות הפועלים החקלאים לחוג פעולתה גם ענפי פעולה ותפקידים, שהיו אחר־כך נחלתם של מוסדות מיוחדים בהסתדרות הכללית (קופת חולים, המשביר, עבודות צבוריות, עניני עליה ועבודה, פעולת תרבות).

במוצאי מלחמת העולם הראשונה, בסוף חורף תרע“ט (1919), התקיימה בפתח־תקוה ועידת הפועלים והחיילים מהגדודים העברים שהשתתפו במלחמה, ובה קם איחוד ראשון במחנה הפועלים – “אחדות העבודה”, ממפלגת פועלי ציון, בלתי־מפלגתיים וחלק מסוים ממפלגת “הפועל הצעיר”. אפס, מפלגת “הפועל הצעיר” כולה לא הצטרפה לאיחוד הזה, ומאז נתחלק הארגון של פועלי א”י לשתי הסתדרויות נבדלות, הפועלות ברשות שתי המפלגות – “אחדות העבודה” ו“הפועל הצעיר”.

זרם־העליה הגדול שפרץ לארץ בשנות 1919–1921 הביא אתו רוח מרעננת ומחדשת בצבור הפועלים, ובכוחו גבר הקול התובע את איחודו של המחנה כולו בהסתדרות אחת, לקראת התפקידים הגדולים שנכונו לה בימים הבאים, ימי בנין ויצירה להגשמת המפעל הציוני ומפעל תנועת העבודה בתוכה.

ובחנוכה תרפ“א (דצמבר 1920), בהתאסף בחיפה הועידה הכללית הראשונה של הפועלים היהודים בא”י, נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ־ישראל.

 

ב.    🔗

יקצר המצע מהשתרע לציוּן כל מפעלות ההסתדרות בשלושים שנות קיומה. כל שנוצר בארץ, עד לקום מדינת ישראל, ומדינת ישראל על כל פעלה בכלל – חלק רב מאוד בהם להסתדרות.

מ־4433 החברים שיסדו את ההסתדרות בחנוכה תרפ"א – מספר החברים בה כיום 315,000 חבר, חברה ונוער עובד.

מאז ועד היום גדלו לאין שיעור ההיקף, המסגרת, התפקידים והמשימות של ההסתדרות, ואתם גדלו ורבו כלי־הפעולה, המוסדות, המפעלים והמנגנון של ההסתדרות. אף גדלו לאין ערוך כוח־המעשה, יכולת הביצוע, כשרון הפעולה, הנסיון והסמכות של ההסתדרות על כל סניפיה ומחלקותיה.

ההסתדרות הכללית היא ביתם ומעוזם של כ־80% מפועלי ישראל (יתרם – בארגוני מיעוטים, כגון: הפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל, ובלתי מאורגנים). היא מקיפה את עניני חייהם העיקריים של חבריה: עבודה, שיכון, בריאות, חינוך, תרבות ועוד, ולשירותם – שורה של מוסדות משוכללים, אדירי מעש והישגים, להשתרשותו ולהקלת חייו של העובד בארץ; בהם – מוסדות גמל ועזרה הדדית לתפארת.

המוסד העליון של ההסתדרות – הועידה הכללית, המתכנסת אחת ל־2–3 שנים. בה נבחרת מועצת ההסתדרות, הבוחרת במוסדות העליונים של ההסתדרות, ובראש וראשונה – בועד הפועל של ההסתדרות.

הועד הפועל – הוא המוסד העליון המנהל את ההסתדרות על כל מחלקותיה וקהל חבריה ברחבי הארץ. הועד הפועל ממנה מתוכו “ועדה מרכזת” מצומצמת במספרה, המנהלת ומכלכלת את עניני ההסתדרות יום־יום.

בכתלי הועד הפועל פועלות מחלקותיה הראשיות: המזכירות הכללית, מחלקת הארגון, המחלקה לאיגוד מקצועי, לשכת חברת העובדים, מחלקת ההסברה, המרכז לתרבות, מרכז העליה, המחלקה המוניציפלית, ועדת הבקורת המרכזית, בית־הדין העליון, ועוד.

החברוּת בהסתדרות העובדים היא אישית, אך היא מחולקת בעיקרה להסתדרויות מקצועיות ארציות, שלהן משתייכים רובי חבריה. הראשונה, הגדולה והחשובה שבהסתדרויות הארציות – הלא היא הסתדרות הפועלים החקלאים, המחולקת בתוכה לשתי חטיבות גדולות: חטיבת ההתישבות החקלאית העצמית, על ישובי הקבוצות, הקיבוצים ומושבי העובדים שבתוכה (ובזמן האחרון נוספו מושבי־העולים וכפרי העבודה), וחטיבת פועלי המושבות – העובדים השכירים במשק הפרטי. עתון מקצועי־חקלאי להסתדרות זו – “השדה”. ואחריה: הסתדרות הפקידים, הסתדרות פועלי הרכבת, הדואר והטלגרף, הסתדרות פועלי הבנין, הסתדרות עובדי המתכת, הסתדרות פועלי המזון, הסתדרות פועלי החרושת, ועוד; ואחרונה אחרונה, שהצטרפה להסתדרות בתש"י, הסתדרות המורים. מלבד זאת קיימים ארגונים ארציים של עובדי המוסדות הגדולים בהסתדרות: קופת חולים, סולל־בונה, המרכז לחינוך, המשביר המרכזי, “תנובה”, ועוד.

להסתדרויות הארציות הגדולות כלי־מבטא משלהם.

מקום נכבד מאוד בהסתדרות תופסת הקואופרציה על כל חטיבותיה: היצרנית, הצרכנית, האשראית והשירותית, ובה מקום בראש: לקואופרטיבים־לתחבורה־והובלה, לצרכניות, לקופות המלוה, לקואופרטיבי חרושת, תעשיה ומלאכה, ועוד. ובראש הפעולה הקואופרטיבית – מרכז הקואופרציה.

כמחלקה ראשית ואוטונומית במסגרת ההסתדרות פועלת מועצת הפועלות, החולשת על עיקר הפעולה הארגונית, המשקית והסוציאלית של הפועלת והאשה העובדת בישראל. ברשותה שורת משקי פועלות וחוות לימוד והיא שוקדת על ארגון הפועלת בעיר ובכפר. לידה פועל ארגון אמהות עובדות, על מוסדותיו ופעולותיו המבורכות בכל רחבי הארץ. כלי־מבטא לתנועת הפועלות “דבר הפועלת”.

כחלק בלתי נפרד של ההסתדרות פועלת הסתדרות הנוער העובד, המהווה בית לאלפי נערים עובדים, השוקדת על ארגונם, השלמת חינוכם, תעסוקתם, הכשרתם המקצועית, אף לקליטתם בהתישבות ובכל עבודת יצירה. כלי־מבטא לנוער העובד – “במעלה”.

עתון ההסתדרות “דבר” – הוא כלי־המבטא המרכזי של ההסתדרות, על כל חלקיה ומוסדותיה, המשמש מדריך ופה לקהל חברי ההסתדרות.

“עם עובד” – היא הוצאת־הספרים הגדולה של ההסתדרות לדברי ספרות, חברה, תנועת הפועלים, עיון ומחקר.

מוסדות ההסתדרות המרכזיים הגדולים:

בנק הפועלים – המוסד הפיננסי המרכזי של ההסתדרות, העומד בעיקר לימין המפעל המשקי של ההסתדרות בעיר ובכפר. שני לו – “ניר”, המשמש בעיקר את המשק החקלאי.

“סולל־בונה” – המפעל הגדול ביותר בארץ לקבלנות בבנין, בסלילת דרכים, בעבודות צבוריות, ולו מפעלי־חרושת גדולים וקטנים במקומות שונים בארץ. אלפי פועלים ואנשי מקצוע מועסקים בו.

קופת חולים – מפעל־בריאות הדדי אדיר לפועלים, שמשתתפים בו גם ארגוני פועלים שמחוץ להסתדרות. בתי־חולים ובת־הבראה לו בכל מרכזי הארץ, ומרפאות בכל הישובים ומרכזי העבודה. ממיטב רופאים, חובשים, רופאי־שינים, אחיות ועובדים מקצועיים והנהלתיים שונים מועסקים במוסדותיו הרבים הנפוצים על פני כל הארץ.

המרכז לחינוך – הוא המנהל, מכוון ומדריך את כל המפעל החינוכי של ההסתדרות, על בתי־הספר וגני־הילדים בכל ישובי העובדים, בערים ובכפרים, ולו בתי־מדרש להכנת מורים וגננות.

חברת “שיכון” – עשתה גדולות בהקמת בתי־דירה לאלפים רבים של פועלי העיר, בפרברים וערי פועלים (קרית חיים, קרית עבודה, קרית עמל ועוד), שכונות ומעונות עובדים בכל ערי הארץ. שניה לה “נוה עובד”, ברשות הסתדרות הפועלים החקלאים, אשר עשתה רבות ליסוּד שכונות פועלים ומעונות עובדים בכל מושבות המשק הפרטי.

“המשביר המרכזי” – זה המוסד המסחרי הגדול ביותר בארץ; הוא המספק ממקורות ראשוניים רוב צרכי המשקים והצרכניות במצרכי מזון, אספקה לחי וזרעים הקנויים מהחוץ, בחמרי בנין, מכונות, זבלים וכל ציוד, כלים וסחורות שהם זקוקים להם. וכן הוא משווק את תוצרת התבואות, המספוא והחרושת של המשק בכפר ובעיר. לו בנינים מרכזיים גדולים בערי הארץ.

“תנובה” – זה המפעל הקואופרטיבי הגדול לשיווק התוצרת של המשקים החקלאיים; לה מחלבות משוכללות בערים ובכל המושבות הגדולות ומרכזי־הישובים בכל פינות הארץ, וכן מרכזי שיווק לכל סוגי התוצרת החקלאית. סניף אוטונומי לה – “תנובה־אכספורט”, העוסקת בשיווקם של פרי מטעי ההדר של משקי העובדים לחו"ל.

“יכין” ו“חקל” (“חברה קבלנית לחקלאות”) – מוסדות ברשות הסתדרות הפועלים החקלאים לעיבוד פרדסים, קטיף, אריזה ומשלוח פרי־הדר לחוץ־לארץ, וכן לעיבוד שטחי ירקות להעסקת עולים ועבודות חקלאיות שונות בקבלנות. ברשות “יכין” גם מפעלי חרושת לתוצרת חקלאית.

“אוהל” – תיאטרון הפועלים.

“הפועל” – איגוד לתרבות הגוף ולספורט של הפועלים.

“הסנה” – חברת הביטוח של ההסתדרות.

קופות תגמולים – לעובדי כל מוסד ומוסד.

קרנות ביטוח – לפועלי בנין ולפועלים חקלאיים.

היקף הפעולות וההון העצמי של המוסדות המשקיים ב־1949 (בל"י):

 

ג.    🔗

הועד הפועל – הוא החולש על הענינים הכלליים של ההסתדרות, אך הענינים בכל סניפי ההסתדרות מתנהלים ע"י המוסדות העליונים של הסניפים, והם: בערים ובמושבות – מועצות הפועלים הנבחרות, על כל מוסדותיהן ומפעליהן למקומותיהן; במשקי העובדים – ועדות־המשק וּועדי־המושבים הם גם המוסדות העליונים של סניפי ההסתדרות למקומותיהם. ליד המועצות פועלים ועדי האגודות המקצועיות לסוגיהם, ועדות תרבות, ועדות פועלות, ועדי הסניפים של הנוער העובד וכו'. לכל מקומות־העבודה המרוכזים – ועדי־פועלים נבחרים, המסונפים למועצות הפועלים.

חברת העובדים – היא הצורה המשפטית להסתדרות העובדים כולה, כגוף צבורי היוצר ומנהל ברשותו מפעלי משק וכספים, שיכון, תעשיה, תחבורה, קבלנות ושאר מפעלים כלכליים. לשכת חברת העובדים – היא ההנהגה העליונה לכל מפעלי כלכלה ומשק בהסתדרות.

בפעולתה המוניציפלית המסועפת – השפעה רבה להסתדרות, באמצעות נבחריה, בכל העיריות והמועצות המקומיות של ערי הארץ ומושבותיה, ובחלק מהן – רוב לה, והיא האחראית להנהלתן. פעולה מוניציפלית מיוחדת נעשית בכל מרכזי התישבות העובדים. זו מחולקת לאזורים על פני כל הארץ, ובכל אזור – מועצה אזורית נבחרת (“מועצת עמק הירדן”, “מועצת אזור גלבוע”, “מועצת עמק חפר” וכו'), אשר ידה רב לה בכל הענינים הכלליים של האזור והישובים הכלולים בו.

במסגרת ההסתדרות פועלים הזרמים הארציים של ההתישבות, והם: תנועת המושבים, המקיפה את כל מושבי העובדים, מושבי העולים והארגונים־להתישבות; הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי “השומר הצעיר” וחבר הקבוצות, המקיפים את כל הישובים השיתופיים הכלולים בהסתדרות לגווניהם וקיבוצי ההכשרה המתכוננים להתישבות. לזרמים השיתופיים – תנועות חינוכיות בקרב הנוער הלומד בעיר ובכפר: המחנות העולים, השומר הצעיר, גורדוניה, התנועה המאוחדת. תפקידי הזרמים: ארגון, הדרכה, הכשרה, עזרה הדדית, מפעלי־כיבוש חלוציים בכל סעיפי הפעולה של ההסתדרות והציונות. להם מוסדות מסועפים לשירות תפקידיהם.

הסתדרות העובדים אינה איגוד פרופסיונלי גרידא, העוסק בעניני ארגון, עבודה, משק, עזרה הדדית והקמת מוסדות לחברים המאורגנים בו בלבד, אלא – בעיקר – הסתדרות שתפקידה לשקוד על עלית עובדים, הכשרתם והכנסתם להתישבות ולעבודה, ולכך מכוונים צורת ארגונה, רשת מוסדותיה ותוכן פעולתה. זוהי בעיקר הסתדרות עולים. כל פעולתה עולה בקנה אחד עם עניני כלל המפעל הציוני בארץ. מטרתה – הקמת חברת־עובדים מושרשת ומבוצרת בחקלאות ובכל עבודה בעיר ובכפר, כחלק־יסוד במדינת ישראל.

עם קום המדינה – רבו וגדלו יעודיה של ההסתדרות. היא קיימה וקיבלה עליה לעמוד לימין המדינה והתנועה הציונית – בבנין המדינה וביצורה, ביישוב רחבי הארץ, במעשה קיבוץ הגלויות והשרשתן בארץ, בעמידה על משמר הבטחון והביצור הכלכלי של מדינת ישראל. מאז ועד היום גדלה תנופתה של ההסתדרות בכל ענפי הפעולה, המכוונים להאדרת קהילת העובדים בתוך מדינת ישראל הנבנית.