לאוהב אדם, לברזלי.
שמשוני פסע בצעדים אטים על פני החצץ בהפרדו מקציעה, ויבא עד משכנו, חדר נמוך וצר, הדומה במקצת לארוה, חלון אין לחדר ורק דרך האשנב שמעל לדלת חודר אליו אור היום, וכשנחנקים השוכנים בו מחסר אויר בלילה הם פותחים את האשנב מכוסה האבק ורוח דרומי קר וחודר מתפרץ אליהם בעזות.
שמשוני ירד שלש מדרגות ונכנס פנימה. אחד משני חבריו התהפך בגניחה מצד אל צד והשני ישן שנה כבדה.
– מה אתך, משה, – מדוע אינך ישן עוד?
– מעיפות יתרה, חברי! – עונה משה בתלונה – בתלחה [?] חרשתי היום, רחוק זה, חביבי, ואויר רע מהחוליה שאפתי. כעת חש אני בראשי וכל עצמותי שבורות – האם לא סמן לקדחת זה?
– אל תחשש משה, –– אויר המקום הזה אינו נותן ליתושים הרעים לשלט בפועלינו לרעה, כאן גם אנו מובטחים באחריות מפני מציק זה!
משה הרים את ראשו; תמה הוא שנעימה העליזה שבקול חברו היא לא התאימה לפניו הרזים והחורים עם עינים גדולות המפיקות תוגה. אחוז שנה הוא סקר קצת את חברו, התנועע, צנח על כרו ונרדם.
מאֻשר הנער, דמו נקי מחידקי היאוש שתקף את רוב חברינו! – מחליט שמשוני בחלצו את מגפיו הכבדים. כבה את המנורה ושכב על לוחות עץ המונחים על תבות גז אצל קיר לח וצונן.
בתוך אפלולית החדר מבקש שמשוני את דמות קציעה. – לכאורה הינה יפה הילדה, גם מפותחה איננה! – ענין זה, לילידת מושבה עם בית ספר דל ונמוך? אין להאשימה…
רשמי הערב הזה עוברים לפניו. קולה הנעים של קציעה צלצל באזניו וכל תבניתה הגמישה, עם תנועותיה הזריזות בצבצה כאן עטופה אפלולית. זרם חם עובר בכל גופו והוא מתמלא געגועים.
מה זה? – שואל הוא את נפשו בתמיהה – היתאהב שנית ואת מקום אותה המכללית השויצית, שחִלוק הדעות הרחיקהו ממנה, תקח עתה בת אכר גלילי, ילדה פשוטה, תמה, נחמדה בטבעה כטבע הגליל עצמו?
אבל הלאה, הלאה שטותים, הלאה חלומות – מהרהר הוא אילך –, אדם שכל עולמו הפנימי נחרב ונשבר לרסיסים, ושתוחלתו להשכיח את יאושו בעמל העבודה גם היא נכזבה; אדם כזה אסור לו לקשר את חייו עם נפש תמה של ילדה כזאת!
וכאן הוא מוכיח את עצמו למדי, הראה לילדה פנים צוחקות במשך כל הערב; למה הרבה במהתלות? איזו הונאה – להראות עליז, ובלב עלוקות מוצצות דמך, העולם חשך בעדך!!.. הוי שקר, שקר עולמי, תולדתי [תולדותַי?] – הבריות משנות את עורן וטבען למען הדמות לסביבה…
אבל האם תדיר היה מיואש? הרי לפני שני חדשים כשהדפיס את מאמרו ע"ד גאולת הארץ האמין באמת ובלב תמים שאפשרית היא הגאולה, אפשרית!
קטעים אחדים ממאמרו עוברים במוחו: – רכישת קרקע, זו העבודה העקרית –
מי יעשנה?…. לא העם, לא שום חברה ישובית לע“ע, זולת יק”א, יעשו אותה! לפי שעה רק היא מוכשרת לכך, היא, היא! ולמרות רצונה תעשה את עבודת העם; היא שמחויבת לעשותה אחרי הנסיונות האי מוצלחים בקנדה, ארגנטינה ועוד; מחויבת להכיר שרק הקרקע שבכאן יכשר למטרותיה.
ופקידיה?…. הם ברצונם או שלא ברצונם יסייעו לזה, – כי אם לא יוסיפו לרכש קרקעות, הרי אפסה עבודתם, אפסה מחיתם, ורק ע"י יסוד מושבות חדשות הם נשארים איתן על עמדתם.
פקידי יק"א – בוני ציון!… וצעירינו אכולי היאוש, המבקרים, המנקרים, המחטטים, פושטים ידם לעצר בגלגל התנועה! – בתי כפר ממדרגה עליונה לא הגיעה שעתם! קרקעות ביוקר, מוסדות – מעצורים על דרכם! – לחכות צריכים, לחכות!… ומחלה זו, אי האמונה בעבודתנו בצרוף היאוש, פשטה ביסודה עד הגליל, פשטה והכתה שרשים עמוקים – מה לעשות כדי לרפא את הנגע, במה לעצרהו!
* * *
וכשנרדם שמשוני נִשא לעולם אחר – הריהו חורש בהמרג'. הכפה התכולה, הזכה, זרועה עבי שיש צחים; שם במזרח תלוים העננים וכנפיהם – אש בוערת, לוהטת. השמש נטתה מערבה וקרני פז האחרונים שלה מטפסות לראש החרמון, – שלחתן החמה לטול ברכת הפרידה מאת הסבא בהרים.
פרדות שמשוני עיפות ואינן רוצות יותר למשוך את המחרשה הכבדה. צליפה קלה הוא מצליף על גבן וקורא בקול מפייס:
יאללה, אפורותי, יאלללה – רק תלם זה נגמר וחסל!
האפורות אינן מצייתות והוא עומד נבוך, כאן הוא רואה פתאם את קציעה יורדת אל המרג', נגשת אל התלם ואֹחזת אִתו ביד המחרשה. שניהם דחפוה והפרדות זזו בצ[ע]ד ישר קדימה.
– הביטה נא וראה איזה תלם ישר, עמֹק יצא לך בעזרתי! – אומרת קציעה בהראותה באצבעה הדקה על קצה המענה.
הוא תפס אצבע זו בידו החמה וכסה אותה נשיקות.
הקיץ… את דממת הליל הפריעה קריאת התרנגול השוכן מעבר לגדר [?]. אחריו ענו בקול צלול וחד גוני מכל הלולים שלארך המושבה: קוקו־ריקו. כמה יפה נראתה לו שפת תרנגולים זו!
נחמה פוחצבסקי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.