והיא שבה.
שוב רואה ידידה את אותם שמי הזהר שכה אהבה, את החולות, ההרים והגבעות, את הכרמים עם שדות הבר – הכל הכל כמקדם! ועיניה הגדולות עם מבטיהן החמימות מתיזות מיצוצי אושר.
טל נער בלחיה הורדה וחם בחרות בגופה הזקוף והרענן; והיא במטבח, – כל היום מטפלת בעבודת המטבח של הפועלים. שבעים איש! למזון זול ומבריא דואגת ידידה והעבודה מרובה כל הימים.
לילה! – לידידה אין פנאי לקחת חלק באספות הפועלים ובוכוחיהם. מתלהבים הם ורועשים – כבוש עבודה, יחס הסביבה, השפעה כלפי פנים וכלפי חוץ… ידידה מסתלקת – לה מחכה עבודה: זרח או בריל קודח! בידים חרוצות היא מהפכת את משכב החולה, מגישה לו את הכסתות, החלב; מחליפה את התחבשות.
וסדור הכביסה של החברים אימתי, אם לא בלילה? וטליאת בגדיהם? ורשימת צרכי המזונות שדרוש מחר להביא מן העיר?
וחורו פני ידידה, לחייה צמקו, ברק העינים היפות הועם ועליזות רוחה חמקה עברה לה.
• גלילה, גלילה! – והיא על שפת ים יפו יושבת שקועה… גדול ואודם כדור האש, שנוגע בשפתו הלוהטת בגלי האפק הקרים. לאט לאט הוא צולל תהומות, ונחלי ארגמן מתפשטים ברקיע, ושלהבת אוחזת את כנפי העבים.
• מה כה שקועה בהרהורים ידידה? – שואלים שני החברים היושבים על צדה.
וידידה מתלהבת – כרמל… תבור… הרי הגליל ומושבותיו!… שם היא תמצא בודאי ספוק נפשי. תיסד אגדה של פועלות; גנים [?]; מושבות תיסדנה; ענף חדש וגדול יברא!… גלילה גלילה, – שם רק שם שדה לעבודה רצינית.
מקשיבים דבריה הגלים הנוזלים אט אל החוף. בקצף לשונם מלחכים הם את החול הטחוב וחוזרים בפחד למעמקיהם. העיז גל אחד, פרץ, התגנב ולחך את קצה סנדלה ונשק את שולי שמלתה. –
פרצה ידידה בצחוק וברחה מחבריה.
הר כנען… בין אבניו הלבנות והצחות משתטחות שורות גפנים זמורות. ידידה מקוששת ביניהן את העצים, מחברת גל אל גל ומוציאם מן הכרם.
שם בשפוע ההר חורש גלעדי; שירתו הנוגה משתפכת בעצב על פני הכנען. נוטה ידידה אזנה ותמהה… למה היא כה נוגה שירתו? אמש, כשהוא הרציא בביה"ס היה כה מלא אמונה!… מהתפתחות הלאומיות בין עמי הבלקן, עבר להתפתחות הרגש הזה בעמנו…
באמונה ובטחון הוכיח, כי הגרעין הקטן והצנום שהורד לחום אדמתנו – ינבט, ישגשג, יפרח!…
כמה הוא היה מענין אמש!… דומה שאף פעם לא ראתה אותו כה יפה בשערותיו הבהירות ובעיניו הגדולות, האפורות. דבורו שטף כמעין נובע, וזרם חם, חם בא ממנו אל תוך לבה, אל תוך נפשה.
מדוע כה כונו מבטיו אליה, רק אליה?… לא! שטיה היא, – טועה היא!
מתוך כפיפה על קשוש העצים היא מעיפה עין השדה, גלעדי עולה בהר עם המחרשה ובעלו הולך ונגרר אחריו.
היא הזדקפה ותסתכל בו מרחוק. חלצתו הדקה הבליטה את רוחב כתפיו החזקות, ראשו זקוף היה ביהירות כשהוא לחץ את המחרשה באדמת האבות ופתח עמוק את תלמיו.
היא הרגישה בנצחונו על האדמה הקשה ובתוך עיפותה התערב איזה רגש של נעימות אי מובנה.
הסתכלה היא, הסתכלה בחרישתו ותפן הצדה. מראה המושבה הנהדר בצבץ נגד עיניה – גנים, עצים, שדרות, כרמי שקדים פורחים, יערות, יערות לבנים!
הרי גלעד חובקים את העמק הירֹק ושם, שם החרמון! – ראשו השב – כמה קסם שופך הוא על כל הסביבה!
ורואה ידידה מימין את מי מרום השקטים, ואת ים הכנרת בקסם יפיו משמאל, – ומתחילות עיניה מתיזות שוב ניצוצי אושר, והלב דופק, דופק בשמחה.
…גן עדן עליון – וזה שערי השמים!
מי הכניסה בשערים הללו?
נחמה פוחצבצקי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.