ברל ז"ל לזכרו של אחינו

*

תודתנו נתונה לכל אלה שהעניקו לנו, במהלך השנים, מתנות – חפצים נבחרים של אמנות יהודית עממית, וביניהם: הורינו היקרים – חיים דוד ורייכה דייויס ואברהם ופולין רוזנבלום, וידידינו – אתל אגרון, שרי ברגר, אדוארד וד“ר חנה גלבר, קרל ויסנברג, ד”ר יששכר בן עמי, בן ואסתר גוטסמן, רינה חלפון־ארדיטי, רות לצרוס, ד“ר קרל ובלה מאיר, מרדכי נורוק, נעמי סלומון, פרופ' אריה פייגנבאום, ברנרד צ’ריק, ד”ר רוניה שויער, ישראל והדסה רויצקי ובצלאל ולואיזה שץ.

חובה נעימה לנו להודות למשה קז שצילם את כל התצלומים שבספר ולגב' הייזל גרינוולד עבור היוזמה לצלם את האוסף שברשותנו.

בצלאל שץ הואיל לעצב מעטפת הספר. חן חן לו.

בהכנת הנוסח העברי לספר סייעו רבות נעמי וד"ר א' פרנקל.

ואחרון חביב – תודתנו למו"ל הותיק ראובן מס, על טרחתו המסורה בהוצאת הספר בעברית ובאנגלית.

ראה ברשימת הביבליוגרפיה מספר 6, 9, 23, 25, 26, 31, 33, 36, 37, 40, 44, 46, 49, 61, 66, 69, 70, 85, 88,

120, 127, 130, 138, 149, 154, 156, 160 – 162, 166, 171.,102,98,95

מבוא    🔗

ספר זה מיועד לאוהבי התנ"ך והארץ. הוא מכוון במיוחד לאספנים של אמנות יהודית עממית. דפים אלה עוסקים בבעיות ובמכשולים הניצבים בפני אספני היודאיקה – המומחים והטירונים כאחד. יש בהם כדי למלא פינה פנויה בין ספרי העזר המצויים ברוב בתיהם של האספנים, יהא נושא התענינותם אשר יהא. יש לקוות שחיבור זה ירחיב את אופקיו של הקורא כשיווכח בהיקפה ובעומקה של אמנות הפולקלור היהודי.

המטרה היא לעודד את התייר ואת התושב כאחד לברור ולרכוש פריטים בעלי ערך, ולסייע להם להימנע מקניית חפצים שגרתיים המצויים בחנויות לממכר מזכרות ואצל סוחרי עתיקות. שורות אלה מכוונות לכל המתכונן לרכוש פריטים שונים תוך שימוש במוחו וברגליו, יותר מאשר לזה היוצא לקניות אלה כשכיסיו מלאים מצלצלים. דברים אלה באים לאפשר לו להבחין בעצמים בעלי ערך בין הסלעים והמשעולים של הארץ, בה שורה השכינה תמיד. “קום, התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה” (בראשית יג, יז).

הן האספנים והן הארכיאולוגים טרם חרשו חריש עמוק בכל הענינים והנושאים אותם ניתן לחקור. מרחבים רבים לסריקה ולחשיפה, נותרו עדיין לרבים. אדם עקבי יוכל להפוך למומחה בשטח מסויים של ממלכה מסועפת זאת.

רשימת הביבליוגרפיה שבספר באה לסייע לקורא שבמהלך הקריאה יזקק למידע נוסף על נושא כלשהו. ברשימה זו ספרי מפתח ובהם מאוזכרים ספרי עזר נוספים של מקורות שענינם נושאים מיוחדים.

ההפניות הן רק לאותם ספרים המצויים תחת ידינו, ספרים המהווים אוסף בפני עצמו. בספר מתוארים כמה מאותם כלים נאים של יום יום הקשורים ביהדות ובישראל, וכן אותם חפצים שמשפחות הוקירו ואספנים חמדו. הספר מראה כיצד יכול כל איש, גם זה המסתפק במועט, לרכוש, במרוצת השנים, פריטים שעשירים יחפצו, שמומחים יעריכו ושמוזיאונים ישמחו לרכוש אותם. הכוונה היא לתת לאדם ולבני
ביתו מושג על אותם חפצים המייצגים את התפארת שבאמנות היהודית העממית. חפצים שיעוררו הנאה,חדוה, וריגשה ושימריצו קוראים להפוך לאספנים.

נערים קבלו כמתנת בר – מצוה מטבע עתיק או מנורת שמן, המשיכו והוסיפו לאלה כלים נוספים. ראשיתה מצער ואחריתה עשוייה להביא אוסף נכבד.

מדור לדור ואף בדורנו, נוצרו אוספים חשובים של יודאיקה, ולעתים גם ללא הוצאות ניכרות, בידי אנשים שונים שזכו בעזר כנגדם.

אמנם נכון כי במרוצת הזמן מלאכת האספנות הולכת ונעשית קשה יותר. עצמים רבים, ייחודיים, הושמדו בשואה; וקהילות יהודיות שהיו משרשות במשך דורות, מתפוררות והולכות מחמת לחצי הסביבה, כמו בעירק ובסוריה, או מחמת העדר התעוררות מבפנים, כמו ביוון וביוגוסלביה. מוזיאונים ובעלי אוספים כבר רכשו את הפריטים הנבחרים מאלה שדבר קיומם היה ידוע ומאורעות היסטוריים, כמו קיבוץ הגלויות הנפלא מארבע כנפות הארץ לישראל, אינם מתרחשים יום-יום. אעפ"כ עדיין קיים שדה פעולה לאדם המציב לעצמו מטרה, זה המחונן בעין פקוחה לגלות כלים וחפצים יקרים או נדירים.

ממון יכול לסייע, אך לא רק בכוחו ניתן לגלות ולחשוף. דרושה דביקות במטרה, ואם גם המזל מאיר ויד המקרה הטוב, - הרי שמצטרפים כלי-חפץ וכלי-נוי הראויים לתצוגה ולשמירה.

כל הדוגמאות המובאות בספר הן מן האוסף

האישי שלנו.

תורה ואמנות

באשר לאמנות הפיסול והציור אין דעתם של יהודים מסורתיים נוחה, עקב הדיבר השני… "לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ… “. ציווי זה הגביל את דרכי ההבעה של יהודים באמנויות הפלסטיות. ומאידך גיסא זהו, כנראה, אחד הטעמים להתרכזותם של היהודים בטיפוח השלימות של המלה הכתובה. הנחלת הרוח הלאומית מצאה את ביטוייה הנאמן בתנ”ך ובתלמוד. עם זאת מצינו בספר בראשית, בפרשת נח: "יפה אלהים ליפת, וישכן באהלי שם… ". התלמוד הקדיש תשומת לב מיוחדת לפסוק זה והסיק כי אנו מצווים להביא את יפיפיותו של יפת לאהלי שם – הווה אומר – לאהליו של יעקב. תפיסה זו היא שסללה את הדרך להשפעה מסויימת של תרבות יוון על החיים

היהודים, מאחר שבתקופת התלמוד היה כוחם של היוונים רב ביופי ובאמנות. בספר שמות נאמר “זה אלי ואנוהו” ופרשו “התנאה אליו במצוות”. בכך הודרכו היהודים לשאוף להגיע לרמה גבוהה בכל הקשור לאמנות טקסית. הלוח העברי עשיר ומגוון בכל ימות השנה, וההזדמנויות להלל את האל הינן רבות. זוהי, על כן, אחת הסיבות העקריות בגללן הגיעו היהודים להישגים רבים באומנות ובאמנות.

ארכיאולוגים חשפו מוצגים בעלי ערך: קדרות ישראלית עתיקה, פשוטה ונאה, מטבעות עתיקים שקושטו בציורי ציצים ופרחים, מקומות מקודשים וסימלי החגים, וזאת מאחר שלא היו כבולים בחובה לפרסם את דיוקניהם של מלכים. תשומת לב יש לתת גם לקישוטים המקסימים שעל הגלוסקמאות שמתקופת המשנה

השראה אמנותית נוספת אנו שואפים מן הכתוב בספר שמות: “ועשית בגדי קודש… לכבוד ולתפארת”. רש"י שהוא אחד המחנכים היהודים הגדולים ביותר, בדעה, שהפירוט הקפדן המצוי בתורה בקשר למלאכת עשיית המשכן בא ללמדנו כי עלינו להיות מודעים ליופי במיוחד (ראה רש"י על ספר שמות כו, יג): “וידבר ה' אל משה לאמר: ראה קראתי בשם בצלאל בן-אורי בן-חור למטה יהודה, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה, ובדעת ובכל מלאכה, לחשב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחשת, ובחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה… ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר צויתיך” (שמות לא, א-ו). פסוק יג של אותו פרק אומר “ואתה דבר אל בני ישראל לאמר: אך את שבתותי תשמורו…”. מסמיכות עניינים זו ניתן ללמוד כי יש לכרוך עונג שבת עם כלים נאים. גם מזמורי התהילים מטעימים את היופי והחדווה שבעבודת הקודש. אם המידה העיקרית לאמנותה של יצירה היא שלמות, כוח ורציפות, הרי האמנות הפולחנית היהודית היא אמנות אמיתית, מאחר שתכונות אלו מצויות בה מאז ומעולם. אמנות זו הושפעה, אל-נכון, מהסביבה המיוחדת בה היתה נתונה כל קהילה וקהילה, והשפעה זו ניכרת ביצירה היהודית ברחבי העולם, בשנחאי, בפירנצה, בניו-יורק, בפרנקפורט, באיספהן, באמסטרדם, במרקש, בפרג ובמקומות אחרים. בספר נביא דוגמאות של אמנות עממית לא יהודית ואף יצירות הטבע, לשם השוואה.

 

פרק ראשון דרכים לרכישה וליצירת אוסף    🔗

כיצד לרכוש או להתחיל באוסף? ראשית, עליך להיות חדור הכרה שאמנם אתה דבק באמנות זו ללא שיור. התכונה לרכישה ולאיסוף קבועה בקרב בני האדם. מיליונרים אוספים ציורים קלאסיים ויצירות של בעלי כשרון צעירים. יש הצוברים פנינים, ויש הממלאים מדפיהם ספרים או את ארונותיהם בכלים עתיקים. תלמידים לרוב תמצא בבתי הספר, שהיו בשנות לימודיהם לאספנים של ממש. הם מחליפים ביניהם בולים ומגלים עניין גם בקופסאות סיגריות ובקופסאות גפרורים, לצד מטבעות, ניר כסף, כדורי-רובה, צדפים, אבנים ועוד.

מדי פעם מתגלה האספן הראוי לשמו. ככל שמקדימים באיסוף כן גדל האוסף במהירות רבה יותר ובתמורה מעטה. אף כי ההצעות שנביא בהמשך הדברים נוגעות במישרין לנושאים העיקריים של אוספנו, ניתן לחלקן לסוגים שונים של רכישה ואיסוף. אם קיים הרצון לכך, הרי שממילא תמצא הנאה, ולא לשם ראווה דווקא, או לשם הפקת רווחים.

אין די בצבירת עצמים בעלי ערך. יש צורך בחול- יות המקשרות ביניהם כדי שתהא רציפות ושלמות מנותית בענף מסויים.

הבה ונאמר שברצוננו באוסף של יודאיקה, הרי ראשית צעדנו יהיה ביקורים במוזיאונים המתאימים שבקרבת מקום. יש לחזור לשוב ולבקר בהם. בכל ביקור יש להפנות תשומת הלב לצדדים שלא הבחינה העין בהם בביקורים הקודמים. יש ללמוד הרבה ובמיטב השקידה על אותם כלים המלהיבים אותך ביותר. לשם כך הסתייע בקטלוגים וקרא את מה שנכתב אודות אותם פריטים. עקוב אחר הרשימות בספרים ובבטאונים המתאימים שבספרית המוזיאון או בספריות הציבוריות.

התרכזות בנושא מסויים עשויה לגרור אספן לחיפוש יסודי ומעמיק באותו נושא אפילו במשך כל חייו. נסה לשוחח עם המנהל של האגף המתאים במוזיאון. גלה לו על אותם צדדים שאתה מתעניין בהם. במוקדם או במאוחר תלמד להבחין בין המובחר לבין הבינוני ומה בין אמנות לאומנות, בין הטוב והמשובח. מנהל המוזיאון ידע ודאי מי הם בעלי האוספים הפרטיים שבסביבה. בעזרתו תוכל אולי להכירם.

אספן ותיק, בדרך כלל, מוכן לסייע לצעיר הנלהב. במוצגים שמותר לגעת, משש בעדינות וביראת כבוד, שאל שאלות, והקשב בתשומת לב, תוך הבחנה ביקורתית לתשובות. שמע יותר משתשמיע. לאחר מכן סקור את חלונות הראוה בעירך ובסביבתה. בחן את המוצג בחלונות הראוה השונים, והשווה אותם עם המוצגים שבמוזן מיד תעמוד על ההבדלים ברמה. הכר את החנויות המיועדות בעיקר לתיירים. חלק מהן מציג כלים מכוערים המיוצרים ביצור המוני. התרחק מהן. אף-על-פי-כן מצויים כמה בתי עסק המתמחים בטובין בעלי טעם, כי הרי ככלות הכל ישנם אזרחים ותיירים שהם אספנים מנוסים, היודעים מה טוב וישלמו בהתאם לכך. למד לדעת את החנויות בעלות הרמה בענף זה.

אין הדבר קשה לאתר את הסוחרים מהם קונים האספנים המובהקים. המוזיאונים נמצאים במגע הרוק אתם. המחירים הנדרשים בעד רוב הפריטים להם מתאווים יגרמו לך להלם בתחילה, אכן הם אינם מיועדים למתחיל שכיסיו ריקים.

מן הראוי לבדוק היכן קונים האנשים המקבלים תמורה מלאה לכספם, עליו יגעו ועמלו, קונים מנוסים, בעלי אינסטינקט בטוח ואפילו הם בעלי אמצעים מוגבלים.

יגיע הזמן בו יהיה עליך לאזור עוז, להיכנס לחנותו של סוחר בעל מוניטין, ולשאול על כלי או חפץ, המוצג בחלון הראוה, שעורר את התעניינותך, בלי שמחירו יהיה מסומן. בחן אותו מוצג מקרוב, שמא הוא פגום. דאג שיהיו תחת ידך זכוכית מגדלת ופנס כיס, אם לא מצאת פגמים, ועדיין אתה מתאווה לחפץ, שאל מה מחירו. רגע זה חשוב ביותר. שעה שבחנת את החפץ, הספיק הסוחר לשקול בדעתו. הוא כבר החליט על המחיר הנאות שיסכים לקבל.

ישנם סוחרים מסוחרים שונים. חלקם דואגים לקונים המקומיים, אחרים לבם אחר תיירים. אך יש גם כאלה המעונינים בשני סוגי הלקוחות. רק בודדים מתרכזים בקונה המומחה, יהא זה מקומי או תייר. סוחרים מסוימים נוקבים בערכו של החפץ, בהתאם למחירו הריאלי. סוחרים אחרים נוהגים להפקיע מחיר העולה עשרת מונים מבלי לתת את דעתם בערכו הממשי של החפץ. לעתים קורה, שמצפונו של סוחר נוקפו עקב רכישת חפץ במחיר נמוך ביותר מאיש תמים, ואז ימכור אותו חפץ במחיר הנמוך, אמנם, מערכו האמיתי, ואף-על-פי-כן יותיר לעצמך רווח. יש, איפוא, להתמחות בנושא אחר מתוך השרה הרחב, כך שתוכל להתמודד במומחיותך עם הסוחרים האחרים. רק בדרך זו תזכה ל“מציאות” של ממש. כמובן, שחפץ נדיר עלול לעלות הון ובכל זאת להיחשב כמוציאה, אך אין ספר זה מיועד למי שיכול להרשות לעצמך להוציא סכומים נכבדים. יש להיזהר במיוחד מסוחר הנשבע בחיי אביו כי אתה מרוששו או גוזל את לחמו ככל שסוחר נשבע יותר הוא אמין פחות הוא מאמין בכנות - וכנראה זהו אחד מהדברים המועטים בהם הוא מאמין - שאמירת “כל נדרי” בערב יום כיפור פוטרת אותו מכל השבועות שישבע בשנה הבאה, כולל השבועות על חיי אביו.

האספן, הלומד והמשווה, והמתמחה באמת בנושא מסוים, גובר לעתים על סוחר, שחושו הפסיכולוגי והמסחרי אינו מספיק דיו בעת עימות. למרות זאת, כמעט תמיד ידם של הסוחרים על העליונה.

כיום, הזדמנויות הינן נדירות. לפני הרכישה, יש לערוך השוואה מה בין סוחר לסוחר, כדי לדעת אל מי מהם כדאי לפנות בהתאם לאפשרות וממי להימנע בדרך כלל, אלא אם כן יש בידו חפץ שהוא חיוני לאוספך. מצב זה, למרבית הצער, קורה לא אחת. רכז את קניותיך אצל סוחר שהעדפת על פני אחרים, נסה לתהות על קנקנו ואפשר לו לעמוד על טיבך. בקש ממנו שיראה לך את הפריטים המענינים הנמצאים ברשותו, אף אם אין לאל ידך לרכשם. שים לב להערותיו של הסוחר. בין דברי ההסוואה והלצון, תוכל לברור המועיל לך. אם אתה מכיר את המוצגים שבמוזיאון, ואם עיינת היטב בקטלוגים ונעזרת בספריה, תוכל, לעתים, לסייע לסוחר לאמור חפץ שאינו כה מוכר לו. בתמורה, הוא יאפשר לך, במרוצת הזמן, לרכוש משהו טוב במחיר שאינו יקר. כמה אספנים הפכו לסוחרים כי רק בדרך זו יכולים הם להרחיב את אוספיהם. הם מוכרים רק אותם חפצים שאין הם זקוקים להם לצורך אוספיהם הפרטיים.

כיצד יודעים מהו מחיר השוק של חפץ מסויים? למעשה, אין לדבר על מחירי שוק במושגים מוחלטים. מחיר בעד חפץ נדיר המוצע לאדם עשיר יכול להיות אסטרונומי, ובכל זאת האיש ישלמו ברצון. כאשר החפץ מיוחד במינו, אין לו מחיר קבוע. הסוחר ידרוש בעדו מה שיקווה לקבל, מבלי להתחשב במחיר שהוא עצמו שילם.

מגילות מדבר יהודה עברו מיד ליד במחירים אגדתיים. ובכל זאת, פרופ' ל. א. סוקניק, אביו של פרופ' יגאל ידין, נאלץ ללוות את עשרים הלירות, בהן רכש את המגילה הראשונה. שנים מספר לאחר מכן, שלמה משפחת גוטסמן מארה"ב סכום של -.250,000 $ בעד מגילות דומות אותן תרמו למוזיאון ישראל.

כאשר המדובר בחפץ יודאיקה, יש להעריך מה יהיה מחירו כיום של חפץ חדש דומה ובאותה איכות. הוסף לכך סכום בשים לב לדרגת נדירותו וגילו ומהסכום הכולל הפחת סכום ניכר. אם החפץ פגום או בלתי שלם או אף אם תוקן באופן שאין בן משום אמנות.

שש דרכים מובילות ליצירת אוסף או לרכישה טובה. כולן יפות. דרכים אלה הן ידע, כסף, מזל, אינטואיציה, טעם ועקביות. ככל שאמצעיו של אדם מגבלים כן עליו להיות נכון לוותר על חלק מכספו אם אספן רציני הוא. כבר נאמר משהו לגבי ידע, ויש להסתייע בתמונות שבספר זה לשם כך.

כאשר מתאווים מאד ליצור אוסף, אך האמצעים מוגבלים, לא יהיה זה קרבן גדול מדי לוותר על דברים מסוימים, כגון עישון ומכונית.

איסוף כמוהו כהתמכרות המחייבת תמורה טוב להפריש מדי חודש כ-5% מהמשכורת הנקיה. על האדם להשלים עם הדעה כאילו השתבר 95% משכרו בלבד, אם כי יתקשה קצת יותר להסתדר עם משכורתו מאשר קודם לכן. אף-על-פי-כן עדיין חשוב שלא לעבור על המידה ולא ליהפך למתמכר בלתי מרוסן. ככל שהדבר מפתה, יש להימנע מלגלוש מעבר לסכום שקבע לעצמך מדי חודש, אלא רק במקרים יוצאים מן הכלל. בחודש שאין בו מה לקנות, אל תקנה, תבוא השעה בו יהיה צורך בחסכנות של חודשיים לרכישת חפץ אחד. השווה מחירים תמיד בטרם תקנה חפץ חדש. לעולם אל תצטער על שנבצר ממך לרכוש מציאה או חפץ נדיר. חפצים אחרים, יפים באותה מידה יזדמנו לך, וזכור כי תמיד ימצאו מוצגים חשובים יותר במוזיאונים. קניה פזיזה או קניה שלא בעיתה, גוררת למעשה גם להאמרת מחירים. לגבי קונים קבועים אך מאופקים. ימתנו הסוחרים את מחיריהם. כאשר לאספן אין אמצעים כספיים מספיקים הוא יהנה גם מהתבוננות במוזיאונים בחנויות וב- אוספים של ידידים. לעתים מזומנות נח מבטנו על פריט מסוים, שהשתוקקנו לרכשו אך נבצר מעימנו. ומסתפקים לימים לראותך בלבד, במוזיאון או באוסף של הזולת. יחד עם זאת עם חלוף השנים, רכשנו לעתים פריטים טובים יותר. 5% מהכנסתו של אדם, פירושה 80% ממשכורתו הרשית בתקופה של שנה. זהו סכום נכבר לאדם שאמצעיו מועטים, תהיה משכורתו נמוכה כאשר תהיה.

כאשר האספן נוהג בדעת ובתבונה, הרי כל מה שירכוש יעלה בערכו. הסיבה לכך היא שמספר העתיקות שניתן לרכשן פוחת והולך, בעוד שמספר הקונים הולך ורב. מכל מקום, אין בדעתנו להציע איסוף למטרת עשיית רווחים. לשם כך מוטב להיות סוחר. אין זו מגרעת, למרות זאת, לדעת שבהוצאה סדירה הנעשית בתבונה, מצטברת השקעה נכבדה. דבר זה נכון למרות שכל קונה שוגה לפעמים, ולעתים מוליכים אותו הסוחרים אף שולל, במתכוון או שלא במתכוון, וכתוצאה מכך הוא רוכש, מפעם לפעם, חפץ פגום או מזויף. בשדה היודאיקה שורצים הרבה זיופים. מחיר חפצי יודאיקה ועתיקות עולה מהר יותר מאשר קצב ירידתו של ערך הכסף. שיעור העליה תמיד גבוה משיעור עליית המשכורות. באשר לזיוף עתיקות יזויפו בכל עת שנשכרים מכך, וכאשר ניתן לדרוש בעדן מחירים גבוהים. ישנם אומנים מעולים בארצות רבות, המגיעים להישגים גבוהים ביותר בייצור מחדש של פריטים הנראים כמעט מהימנים. אחרי ככלות הכל, הידע הוא אמנות הניחוש הבלתי מעורער. מוצג מסויים הוא מהימן משום שאנו יודעים אל נכון מי חשף אותו ובאיזה אתר או משום שמומחים מוסמכים ובינלאומיים אישרו זאת. לא יכולה להיות כל הוכחה של אוטנטיות בהעדר ידיעה על מסיבות גילויו של חפץ או ידיעת מי בעליו. במשך כל תולדות האספנות טעו מומחים במשפטם מפעם לפעם, בהניחם שחפץ מזויף היה אמיתי. ובעולמנו, היודאיקה, ישנן יצירות שלמרות היותן מזויפות, הריהן אמנות בפני עצמה. וכמה אספנים מחפשים אותן במיוחד ואף מוכנים לשלם מחיר גבוה בעדן. בכל אוסף הראוי לשמו תמצא תמיד גם כמה יצירות מזויפות. לעתים הסוחר, מוכר החפץ, יודע בעצמו כי החפץ אותו הוא מוכר כמהימן, הינו, למעשה, מזויף. לעתים הוא רק משער שהחפץ הוא מזויף אבל אינו טורח לחקור הרבה אודותיו. לעתים עותק מדויק של יצירה מועבר מיד ליד כאילו היה מקורי ובאישורם של בני סמכא ונמכר ע“י הסוחר בתום לב. למדנו באחרונה כי זיופים מוצלחים של חפצי יודאיקה נעשים מעבר למסך הברזל. זיופים יוצאים מן הכלל של כיורים המשמשים לפולחן הדתי הובאו בכתובים ע”י קורץ

דוגמה אחרת לכך הם הקמיעות. קמעות של יהודים מפרס עשויים מתכת, אבן, קלף וניר (ראה פרק חת עשרה) מועתקים למכביר בשביל חנויות למזכרות. אספן או קונה רציני, אינו נוטה לקנות קמע המיועד לחנות. הוא מעדיף את הקמע שנועד לאדם מסוים. יתרה מכך, אם הכתובות על הקמעות הם העתקים מדויקים, ונעשו בידי אמנים, יש בכך הנצחה של מילים עתיקות ופסוקים ידועים שנתקדשו במהלך דורות של מאמינים. מבחינה זאת, קמעות כאלה הם בעלי חשיבות, אך התמורה הניתנת בעדם צריכה להיות נמוכה מאד מזו הנדרשת עבור חפץ עתיק מקורי.

כאשר הינך נתקל במוצג המעורר במיוחד תשומת לבך, ושלא ראית קודם לכן בחנות חקור מוצגים אצל סוחרים אחרים. מפתיע הדבר עד כמה לעתים קרובות הסוחרים האחרים מציעים למכירה עצמים זהים. אדם מוכשר יכול לחשוב שכדאי לו לעשות מספר עותקים טובים של יצירה קלסית והוא אף מרשה לעצמך “לפזר” כמה מהם ובעיר אחת. מעשה שרכשנו פעם חנוכיה מהמאה השמונה-עשרה. קנינו אותה מסוחר מהימן. הסוחר סיפר לנו כי האיש שמכר לך את החנוכיה העיר לפניו שזו היתה שייכת למשפחתו תקופה של למעלה ממאה שנה הוא נאלץ למכרה מחמת דחקו אותו זמן החילונו להתענין בחנוכיות. הכרנו את תוספים של טיבו ושל נרקיס. חנוכיה זו נראתה כמקורית. החלטנו איפוא לרכשה. והצגנוה לפני ידידים במשך שנים. לאחר שהחנוכית היתה ברשותנו שמונה שנים, בא אלינו להתיעצות מכר חדש, אמן מתכת ידוע בירושלים. הוא הביט סביבו בחדר ההמתנה וגילה הערכה לגבי מספר פריטים שפיארו את משלח ידו. מבטו נתקל בחנוכיה. הוא חייך ושאל מה לחנוכיה זו אצלנו בין יתר הכלים וגילה שיצר עשר כאלה לפני עשר שנים. שלוש שלח לתל-אביב, שתים - לחיפה ושתיים שמר למען ירושלים, הוא גם “קבר” שלוש כדי שתראינה כעתיקות היפות לתיירים הבאים מעבר לים. הוא גם הוסיף “אוסף עבודתי לא מספיק טובה איך להשוותה כלל לחפץ המקורי. הלואי וידענו לעשות זאת כפי שידעו לעשותו לפני מאתיים שנה”.

כאשר מתחילים באוסף, יש להימנע מלהכנס לתחומי מומחיות של אחרים בעיר, עד כמה שאפשר. אם אספן מכובד מתמחה בכתובות הוא לא יוכשל על ידי אספן כללי או ע"י המתמחה בנושא אחר. מתמחה בנושא מסוים הוא שידע לקבוע מהו הטוב ביותר באותו נושא. האחרים יאלצו להסתפק בשתים או שלוש דוגמאות חסרות ערך לגבי בר- הסמכא. תחרות בשטח זה גוררת רק עליית מחיריהם של פריטים בעלי חשיבות בינונית. הוא הדין לגבי אספן שהתמחה באיסוף קמיעות, ואשר ברשותו כבר מצויות הדוגמאות המובחרות ביותר משנות השיא של העליה. איש לא יוכל להתחרות בו ברצינות באיסוף קמעות נאים, גם אם נותרו פה ושם כמה מהם למכירה.

המזל מלווה את דרכו של האספן. כשם שאין אספן שאינו שוגה, כך כל אספן נלהב פוגש מדי פעם בדברים מובחרים העולים לו באפס מחיר.

הרב י.ל. מיימון ז"ל מירושלים, שהיה אוהב גדול של ספרים יהודים נדירים, חיפש ספר מסויים במשך שנים, ואף ביקש עזרתם של סוכנים רבים. הוא היה מוכן לשלם לאותם סוכנים סך של מאה לירות (סטרלינג) בעד אותו ספר אם רק יגלוהו. ניסו ולא הצליחו, יום אחד, בעת שטייל הרב בלונדון לכיוון תחנת צ’רינג קרוס, עבר על פני קרון עמוס ספרים, מאותן עגלות הספרים של רוכלים, שהיו די נפוצות ברחובות לונדון.

הרב לא יכול היה לחלוף מעל פני ספרים מבלי לעלעל בהם. באופן אינסטינקטיבי נעצר והחל לנבור בין הספרים, רובם היו ספרי לימוד של בתי ספר יסודיים והרצאות זולות של ספרות קלסית במצב בלוי. אצבעותיו גילו לפתע שני ספרים בעברית, האחד-סידור תפילה שניתן למצוא בכל חנות ספרים יהודית והשני היה הספר אותו חיפש כל אותן שנים. המוכר חש שהוא עומר למכור ספרים. הרב, שהיה קונה מנוסה שאל למחירו של סידור התפילה. “אוה” אמר המוכר, "אינני מוכר שני ספרים אלה בנפרד, שוב שאל הרב למחיר ואמר שיהיה מוכן לקנות את שניהם. "הספר עליו שאלת, שווה 5 שילינגים, אך אהיה מוכן למכור לך את שני הספרים ביחד תמורת 5 שילינגים והעיסקה עלתה יפה.

כאשר ידידיו של אדם יודעים ש“חידק” הרכישה והאוסף דבק בו, הם חשים שכאשר מגיעה הזדמנות כלשהי שבה הם רוצים לתת לו מתנה, הם נותנים לו משהו, שיעשיר את אספו, ותהיה זו מתנה קטנה ככל שתהא. דוגמאות לכך הן מתנות ליום הולדת או ליום הנישואין. לעתים קורה אף לנו שידידים, לאחר שהם מודעים לדברים שאנו אוהבים, אומרים יש בביתנו משהו שצריך להיות בביתכם". בבתים יהודיים רבים מצויים כלים וחפצי יודאיקה באורח טבעי. התבונן סביבך וראה.

דרך מהנה היא לגלות בעצמך את החפצים, ביחוד בשעת טיולים לארכה ולרחבה של ישראל, בניו-יורק, איספהן או לונדון. מציאות כאלה מיוחדות לאבנים, למאובנים, למשקולות ולכלים עתיקים. אך עקרון זה יפה גם לפרחים, איזוב, נוצות, עצמות ושיני בעלי חיים, דרבנים, קיפודים וכיוצא באלה. במחזורי הטיולים בהרי יהודה שעשינו בכל מזג אויר, לרבות בעת שטפונות, בשרב, בשלגים, ואפילו בימים נאים, ליקטנו דוגמאות של מאובנים נדירים ומצוינים, וראינו כלים עתיקים ומכשירים נהדרים. במהלך טיולים אלה, אוספנו נתעשר. בדוגמאות של פיסול, שנעשו בידי הטבע, המזכירות את יצירותיהם של גויא, שאגאל ודומיה. לסוג זה של צבירה ואגירה - אין שיעור! תחלופנה בין שנתיים לחמש שנים של ניסוי ותעיה עד אשר ימצא אדם נתיבו הנכון. במשך זמן זה טעמו משתפר, חוש הבחנתו מתחדד והתענינותו מעמיקה. יודאיקה מקיפה מאות ענפי התמחויות. בספר זה נסמן כמה מהן. המחפש הרציני חייב להתמיד בלימודיו. הוא חייב לבחון היטב את נושאיו ולהאזין היטב לבעלי סמכא. עוד ישכיל להתווכח עמם. יש להתייחס ברצינות לסוחרים רציניים ויש להאזין בתשומת לב לדבריהם. אחרי הכל, פרנסתם תלויה בכשרם למכור פריטים ללקוחות, שבכללם מצויים מלומדים ומשכילים.

הדרך העיקרית להתקדם, נוסף לכסף, היא בכוח הידיעה והדעת. המזל מאיר לבעל הידיעות. לאחר חמש השנים הראשונות, יש להשכיל ולדעת מה בין טוב לרע, בין מעשה אמנות לבין מעשה חולין, בין המקורי למלאכותי. האספן הנלהב זוכה גם לחוש לדבר האמיתי, אף-על-פי-כן לא אחת נכשלים, אפילו לאחר ותק של עשרים שנה של איסוף.

ירושלים, תל-אביב וניו-יורק, הם המרכזים בהם ניתן לרכוש יודאיקה. אירופה רוקנה כמעט לחלוטין מאוצרות יהודיה, אם כי עוד נותרו שרידים נאים ומלהיבים שעדיין אפשר לרכוש בהזדמנויות שונות בלונדון, בפריס ובבירות אחרות. בצ’כוסלובקיה, פולניה ורומניה. העתיקות היהודיות הבודדות שאינן במוזיאונים ניתנות לרכישה רק באמצעות חנויות ממשלתיות מיוחדות, בהן המחירים גבוהים למדי ואילו המבחר מצומצם. החפצים המעטים שבידי הסוחרים באנגליה ובהולנד הינם בדרך כלל יקרים מאד. הפריטים שניתן למצוא בחנויות מעטות במדריד, שניתן להניח שהן בבעלות יהודים מצפון אפריקה, כוללים לעתים חפצים טובים ממרוקו ומאלג’יר, חפצים בעלי ערך בינוני מישראל ועצמים בלתי חשובים מפרס. האוצרות של יהדות צפון אפריקה הגיעו לישראל יחד עם העליה הגדולה משם. כאן הם מצאו דרכם למוזיאונים ולאוספים פרטיים חשובים. בידי חלק מהמשפחות של יהודי צפון אפריקה, המתגוררים בצרפת, יש עדיין חפצי יודאיקה נהדרים. חלק גדול מהיודאיקה הפרסית, שכדאי לרכוש, נקלט כבר בישראל. עצמים חשובים ניתן עדיין למצוא באוספים פרטיים בטהרן, רמת הטובין והעתיקות שהוצאו לאחרונה למכירה בטהרן ובאיספהן לא היתה גבוהה.

סוחרי ניו-יורק הינם ערים ומאד מתוחכמים, כך שקשה למצוא אצלם מציאות. רבים מהם קונים את סחורתם בישראל, אך לאדם בעל ידע, זמן וכושר ההתמדה, התר אחר חפצים ברחובות פחות הדורים בניו-יורק, יש סיכויים לגלות אוצרות. לעתים קורה, כי חפצים מיוחדים מתגלים כמעט בכל מקום. עצמים שניתן להציגם בתערוכה נמצאו לא אחת בחנויות לממכר גרוטאות במקומות נידחים, בהם כמעט ולא נמצאו יהודים.

במאה שערים בירושלים ניתן למצוא, בין ערימות של ריקמות פשוטות, דוגמאות מהנות של מפות לשבת ולפסח. כך גם אפשר לגלות שם כלי כסף מרהיבי עין, בין חדשים ובין ישנים. המחירים בדרך כלל סבירים, אך מחירם של כלי הכסף ממריאים והולכים.

הסוחרים הערבים בעיר העתיקה בירושלים, נשאלים בדרך קבע על חפצי יודאיקה. מעט שרד בעיר העתיקה, פרט למטבעות וכלי קדרות. מה שנבזז מהרובע היהודי בשנת תש“ח, הוברח לחו”ל, הוחבא או הושמד. סוחרים ערבים רבים חושבים לעסק טוב רכישת חפצים יהודיים בעלי ערך מידי סוחרים יהודים שמחוץ לחומות. במקומות שונים בעיר העתיקה תוכל למצוא קדרות עתיקה, מטבעות יהודיות עתיקות ומנורות שמן. בדואים וערבים, מריקים באופן שיטתי מערות ותלים בהרי יהודה ושומרון ומביאים את ממצאיהם לסוחרים הראשיים, הן ערבים והן יהודים. מעשה זה הוא בלתי חוקי, ואף חמור ביותר. ילדים ובני נוער ערביים תרים בהרים ובחורבות כדי למצוא בהם מטבעות, כלי קדרות וצלמיות, ומביאים את מציאותיהם לסוחרים. אך למרות השפע שיש בפריטים אמיתיים, מוצף השוק גם בזיופים. תיבות של כלי קדרות מזויפים ומחוקים הופיעו לאחרונה בירושלים. גם את המטבעות הנמכרות כעתיקות יש לבחון מתוך חשדנות. אם הנך קונה חפץ שהינו יקר יחסית, דרוש קבלה. דרוש גם התחיבות מהסוחר שאם לאחר בדיקה ע"י מומחה (למשל, במוזיאון), יימצא ששלמת סכום רב מדי או שאמינותו של החפץ נתונה בספק, תהיה רשאי להחזירו ולקבל את כספך בחזרה.

שאלה מעניינת היא כיצד מגיעים חפצים אלה לסוחרים. בעיה כזו אינה מתעוררת באשר לחפצים מודרניים המיוצרים לרוב. המפעלים שבתל-אביב יכולים לספק כל דבר, לרבות רפרודוקציות, מהיכן מגיעים איפוא הפריטים המקוריים? כבר הזכרנו מניין באים כלי הקדרות ומנורות שמן. עולים חדשים וכן ילידי הארץ כבר למדו כי יודאיקה שווה כסף, וכי נכסים משפחתיים העוברים מדור לדור או כלים פולחניים שעדיין ברשותם, יכולים להיות שווים דולרים או פרנקים שוויצים רבים… רבים מבין הצעירים יוצאי עדות המזרח מנתקים את קשריהם עם העבר ומבקשים להזדהות רק עם החדש. בהחלטתם ללכת בדרכים מודרניות, הם נפרדים מהכלים הפולחניים המשפחתיים שברשותם ומוכרים אותם לסוחרים.

רוכלים מסתובבים בין הכפרים והישובים השונים, בין העולים החדשים והתושבים הותיקים ברחבי הארץ ומפתים את ראשי המשפחות לעתים תוך כדי שימוש בלחצים בלתי הוגנים, למכור להם ספרים עתיקים, תכשיטים, כתבי יד וכלי קודש. תמיד נמצא מישהו הזקוק למזומנים. תמיד מצויים אנשים המתפתים למכור והם אינם יודעים את הערך האמיתי של חפציהם. בדרך זו חפצים זורמים לחנות המתאימות וסוחרים שולחים לשם כך סוכנים, ולעתים אף בעליו של העסק עצמו מבקר במקום הישוב.

כלי כסף ונכסים משפחתיים מוצגים לרכישה בחנויותיהם של סוחרים מכובדים. לעתים המוזיאונים מקבלים את ההצעה הראשונה, אך מנהל המוזיאון ישקיע כספים באותם כלים רק בהתאם לאפשרויותיו הכספיות או לצורך השלמת אוספים. דרישה מהציבור הרחב יוצרת לחץ למצוא חפצים נאים, להפכם למלאי ולמכרם, לתיירים רבים יש טעם ואמצעים, והם מתענינים בנדיר וביפה. גם מוזיאונים של בתי כנסת בעולם המערבי מחפשים כלי קודש נאים.

הסוחרים הינם פיקחים. הם יודעים כי אין יחיד מסוגל להכיר את הנושא במלואו. לכן, כאשר הם רוכשים משהו לאוספם, משהו הרומז להם רווחים טובים, הם נזהרים ומתיעצים בסוחר ידיד מומחה לגבי אותם החפצים שניקרו בדרכם לעתים רחוקות. לדוגמה, אדם המתמחה במטבעות יחלק את המידע שיש לו בעניני מטבעות עם עמיתו כאשר האחרון רוכש דוגמה של מטבע שאינו יכול לזהות. כאשר מומחה המטבעות מאמין שיש בידו פריט נדיר של קדרות או קמיע נדיר, הוא יפנה ויחקור אודותיהם אצל עמיתיו המומחים.

אספן לעתיד צריך להשתדל להיות מקורי. עליו לשאוף לבנות לעצמו, במידת האפשר, אוסף של סוג עצמים, שאף אחד טרם עשה בהתעמקות מספיקה. קשה להיות מקורי ככל שאנו מתקרבים לשנת 2000, אך בכל זאת יש עדיין שטחים שניתן לפתחם. לשם מה בכלל לאסוף? אדם חייב להיות חדור הכרה בחשיבות מעשהו זה. האיסוף פשוט צריך להעשות. זהו חלק חשוב ויסודי של חיים שלמים. החיפוש אחר פריטים חסרים לאוסף מסב הנאה תמיד. לעולם אין להותיר אפילו דקה לבטלה. תמיד עומדת מטרה. תמיד יש משהו ללמוד. יש בכך משום ההנאה להיות סטודנט נצחי. ישנם סוחרים שעל דעותיהם ניתן לקרא תגר ומומחים שאפשר להתדיין עם רעיונותיהם. בעימות זה, הקונה מתעשר ומתרושש כאחד, או אז הליכה למוזיאונים מקבלת יתר משמעות, התבוננות בחלונות ראווה הופכת לטיול, ביקור באוספים של אחרים הינו מלהיב והיתקלות בחפץ נדיר כמוהו כמאורע. הנאה יש לו לאדם לראות את אוספו צומח וגדל, ביחוד אם הוא דל אמצעים. הרכישה מלווה את האספן ואת בני משפחתו. בחיים, ואחת התוצאות היא שביתו ואישיותו מתפתחים וחינוך ילדיו מתרחב. יחד עם זאת, טעמו הכללי משתבח.

מה קורה לאוסף בסופו של דבר? כל אוסף וגורלו. במקרה הטוב האוסף נשאר במשפחה ולפעמים מתחלק בין הילדים אם הם למדו לאהוב את החפצים השונים וגם הם מתקשרים אליהם. בעיתות משבר כספי, חלק מהאוסף או אפילו כולו נידון למכירה. אספן מובהק לעולם אינו מוכר את אוספו או חלק ממנו רק כדי להגדיל את הונו. אך גם העקשן שבין האספנים יש ויאלץ למכור מאוספו בנסיבות מסוימות, כמו במקרה של מחלה קשה או כאשר מפעלו העסקי נתון בקשיים כספיים.

דרך אחרת להיפרד מאוסף היא לתיתו או למכרו למוזיאון. זה אינו כה קל כפי שזה נראה. אף כי מוזיאונים יהיו מעונינים בפריטים מסוימים, רק מעטים מהם יסכימו להקדיש את כספם ויקצו מקום בתוכם לאוסף אישי מלא. נזכיר כאן רעיון מענין של מומחה ומלומד שהכרנו. ברשותו היה מספר קטן יחסית של חפצים בעלי חן מיוחד ונדירים, ששווים היה כמה רבבות דולרים. הוא מכר את האוסף בחייו למוזיאון בחו"ל בשני תנאים: את הכסף יקבל מיד (והוא אכן קבלו) אך האוסף יעבור לרשות המוזיאון לאחר מותו, וכך היה. אנו חילקנו את אוספנו בין ילדינו, מלבד מספר פריטים אותם הועדנו למוזיאונים. אך בחלקנו את האוסף לילדינו התנינו אתם כי כל עוד אנו בחיים יימצא האוסף כולו בביתנו.

פיסיולוג ידוע ניתח פעם את התכונות הדרושות לעבודת מחקר מוצלחת. למעשה, אותן תכונות דרושות לאספן מסור, ביחוד כאשר אמצעיו אינם מרובים. תכונות אלה כוללות מידה מסוימת של תבונה, הרבה סקרנות, התלהבות ודבקות, כשרון ההצגה, קורטוב של אנוכיות, נכונות למסירות-נפש ראיית המיוחד, תחושה לנוי, יכולת להתפשר בין הרצוי והמצוי ודחיפה פנימית שאינה עומדת בפני מעצורים.

 

פרק שני תורה מגילת אסתר תהילים    🔗

תורה    🔗

“על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”

(משנה אבות א,ב)

“עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר- תורה נאה, וכתיב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין” (שבת קלג ע"ב)

“מצוות עשה” על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. מלאכה זו היתה צריכה להעשות בדיקנות ובאופן מסוים, ממש כאילו כולם היו לבלרים אמנים. חובה לציית לכל הדינים בדבר כתיבת ספר תורה. אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב, הכתיבה חייבת להיות בדיו מיוחד, וכותבים בו על יריעות קלף או על גווילים שהוכנו לשם כך במיוחד. את קטעי הגווילים והיריעות כורכים יחד בגידים.

משימה זו היתה כבדה מדי אפילו לחרדים ביותר. במרוצת הדורות היתה כתיבת התורה לאומנותם של סופרים מנוסים בלבד שנודעו בתורתם, בחרדתם לדבר ה' ובכתב ידם הנאה והמדויק. יהודים נהגו, על כן, להסמיך אחרים לכתוב בשמם ספרי תורה. כל מה שהיה עליהם לעשות, בנוסף לשכר בעד מלאכה זו, היה למלא את האותיות של המלים הראשונות והמסיימות שבתורה.

כתיבת ספר תורה אחד נמשכה קרוב לשנה אצל אותם סופרים אומנים מנוסים, שכינויים הוא “סופרי סת”ם". ספר תורה שלקה בכמה טעויות הוא פסול ונגנז אם לא באו הטעויות על תיקונן.

כתיבת ספר תורה מלאכה יקרה היא, מלאכת קודש, הואיל והמעשה כרוך בהעסקת סופר סת"ם בדוק ומנוסה לתשעה חודשים מלאים. לכך יש להוסיף את מחיר הקלף או הגויל, עליו נכתב הספר, שאף הוא יקר.

כאשר כתיבת ספר התורה הושלמה, יש צורך להכניס אותו לתיבה מיוחדת אם נועד למתפללים יהודים יוצאי ספרד, או ל“מעיל” אם נועד ליהודי אשכנז או איטליה. בנוסף לכל זאת מעוטר בדרך כלל ספר התורה גם בקישוטי כסף. ברור, איפוא, כי לא כל אדם משגת־ידו לרכוש ספר תורה או לשכור סופר סת“ם לכתבו למענו ובשכר מלא. אף־על־פי־כן מצויים יהודים חרדים המקדישים את חסכונותיהם ראשית כל לרכישת חלקת קבר ולשכירת סופר סת”ם לכתיבת ספר תורה. בכך הם בחרו את מקום מנוחתם האחרון והציבו לעצמם זכרון עד.

מדי פעם אפשר גם לרכוש ספר תורה ישן. אנו הצלחנו לרכוש שני ספרי תורה – אחד “אשכנזי” ואחד “תימני”.

לוחות כסף של ספרי תורה, כתרי כסף שהוכנו בדקדקנות וברוב הידור ורימוני כסף הם כלי קודש יקרים, ואינם לפי כיסו של קונה רגיל. “רימון” פרסי מובא בתצ' 1. הצורפים היהודיים בעירק יצרו רימוני־כסף בצורות אלגנטיות (תצ' 2). תצלום זה מדגים רימונים עירקיים אופיניים אותם הניחו על ראש תיבה לספר תורה תימני. התימנים משתמשים ברימוני פליז פשוטים יחסית.

אסור לגעת באותיות הכתובות על הקלף, בעת קריאת התורה. בעל־קורא מנוסה יכול לקרוא בתורה בלי לחסר אפילו אות או תג. אחרים נעזרים ב“יד” שהם מחזיקים בידם. מלאכת עשיית ה“ידיים” הפכה להיות מלאכתם של אומנים. אומנים אלה קישטו לעתים את ה“יד” באבנים יקרות ובשנהב. דוגמאות של “ידיים” נראות בתצ' 3. באוספנו יש גם פרוכת בוכרית מסמרקנד שנראית בתצ' 59.1 (ראה גם בפרק שלישי, בחלק – בתי הכנסת). מסופר, כי בעת נדודי בני ישראל במדבר, הלכו שלושה ימים ולא מצאו מים. חז"ל פרשו זאת כך שבני ישראל הלכו שלושה ימים ללא התורה, כי תורה היא חיים, וחיים פירושם מים. עזרא הסופר התקין שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה, כדי שלא ילינו ישראל שלושה ימים בלא לימוד תורה. זאת בנוסף לקריאה הסדירה של פרשות השבוע בשבתות בבוקר. בכמה מקומות נידחים בצפון אפריקה לא היו קהילות יהודיות מסודרות, או שמספר היהודים היה מועט וגם אלה היו עניים ולא יכלו לרכוש ספר תורה שיוחזק בכל כפר. במקום זאת נהגו להעתיק על גבי מגילה מיוחדת רק אותם קטעים שנועדו לקריאה בימי שני וחמישי (תצ' 4), שהיו ימי השוק.

נושאים מרכזיים בתורה, “שמע ישראל” ועשרת הדברות זוכים לתשומת לב מיוחדת. “שמע ישראל” מתואר מאוחר יותר. דמותו של משה היורד מהר סיני ובידו לוחות הברית נראית על גבי אריח בתצ' 5. עשרת הדברות מופיעות על קופסת בשמים המשמשת להבדלה (תצ' 15), על חנוכיה (תצ' x), על קמיעות מתכת שענדו חיילים יהודיים במלחמות העולם וכן על מפת סטלה של ארץ ישראל (תצ' 51). על הצלחת הפרסית שבתצ' 37 חרותים הפסוקים: “וזאת התורה אשר שם משה…” ו“תורה צוה לנו משה…”.

מגילת אסתר    🔗

“ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להן לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה” (מגילה יד ע"א).

לאחר ספר התורה, יש לראות את כתיבת מגילת אסתר כמלאכה החשובה ביותר של סופרי הסת"ם. הסופרים בקהילות היהודיות הגדולות ברחבי העולם התחרו ביניהם בכתיבתה של מגילה זו והידורה המיוחד. אותה המידה של זהירות ודיוק נדרשת בכתיבת המגילה ובכתיבת התורה, אלא שמגילת אסתר יריעתה קצרה בהרבה מהתורה. בת עשרה פרקים בלבד.

הרבה מסורות ומנהגים כרוכים בכתיבת המגילה. מספר השורות בכל דף או עמוד קבוע באותה המגילה, כשלכך חריג אחד. מספר בני המן היה עשרה. המן היה צורר היהודים, ההיטלר של דורו. הוא היה הוזיר הגדול של המלך אחשורוש הפרסי. אחשורוש זה זוהה עם קסרקסס, שתקופת מלכו היה סביב שנת 460 לפני הספירה. לעשרת בני המן מוקדש, בהתאם לנהוג, דף אחד בן אחת עשרה שורות במגילה. לכל אחד מהם שורה אחת, ושורה נוספת המציגה אותם. זו המסורה בכל מגילה, יהא מספר השורות שביתר הטורים, אשר יהא. מכיון, שבהתאם לדעתם של חז"ל, האמור במגילה אינו פחות חשוב מעשרת בני המן, אסור שתהינה פחות מאחת עשרה שורות בכל טור. זו הסיבה שבכל המגילות יש לפחות אחת עשרה שורות בטור.

יש סופרי סת“ם הפותחים כל טור, למעט הטור הראשון והטור בו נמנים עשרת בני המן, במלה “המלך”, המופיעה לעתים קרובות במגילה. פירושו של דבר, שכל טור וטור מוסדר ע”י הסופר, בדרך של עימוד המלים במספר הקובע של השורות, כך שהקורא רואה זאת אך כטבעי שכל טור פותח במלה “המלך”. לנהוג בהגבלה זו ובאותה העת להפיק טור המוסדר באופן אלגנטי בשורות נאות, הינו אתגר שסופרים רבים עמדו בו בהצלחה.

תופעה מיוחדת אנו מוצאים במגילת אסתר. שמו של אלהים אינו נזכר בה כלל, מקרה נדיר בכתבי הקודש. אחד הטעמים שניתנו לכך היה שהפרשה דנה בנישואי תערובת. בכל זאת, כמה פרשנים גילו עוד לפני דורות, כי כל האותיות של השם המפורש מופיעות בזה אחר זה במספר פסוקים במגילה. סופרים מסויימים הדגישו אותיות אלה, ובכך הראו כי שם האלהים אכן מצוי במגילה.

מנהג שצמח במאות האחרונות, ביחוד באיטליה ובפרס, היה לאייר במגילה את המאורעות המסופרים בה. על נוהג זה יצא כעסם של הקנאים והאדוקים הסוברים שהטקסט אינו צריך לשום תוספת של יפוי מלבד קלף מובחר וכתיבה תמה. אנו תרנו אחר מגילות ללא איורים. כמה מהמגילות שבידנו נודעות משום גילן, הקלף והכתב המרהיב שלהן. יש בידינו מגילה מאוירת אחת בלבד (תצ' XXII). דוגמאות יפות ממגילות כאלה תמצא ברוב המוזיאונים בעלי אוצרות יודאיקה. מגילות מאוירות רבות הנמכרות כיום הינן זיופים בכך שסוחרים מעסיקים אמנים מקומיים או תלמידי אמנות בהטבעת תמונות בעלי אופי של ימי הביניים על גבי מגילות עתיקות רגילות.

סופרים הצליחו לכתוב את כל המגילה על יריעה אחת של קלף או גויל. אחרים השתמשו במספר יריעות שנתפרו זו לזו ברצועות או בגידים. יש לציין כי ישנם סופרים הכותבים את האותיות על גבי שורות הנראות לעין, אחרים אינם מסתייעים בכך.

לשם שמירת המגילה היה צורך בנרתיק מתאים, בעיקר מכסף, בו כלולה היצירה המופלאה. כתוצאה מכך התפתח, בקרב היהודים, שדה מיוחד של אומנות, אומנות של יצירת נרתיקים כאלה, העשויים לפרישתה וגלילתה של המגילה. בכל קהילה נוצרו דוגמאות טובות, שבהן ניכרת השפעת אמנות הסביבה בה חיו. מושכות את העין במיוחד תיבות כסף מישראל ומאיטליה (תצ' 94, 93). המגילה מגוללת גם בנרתיק עץ או נחושת או עטופה בבד.

בידינו מגילה מארץ ישראל שניתנה כשי של כלה לחתנה, יהודי מבוכרה. לקלף, עליו נכתבה, יש רכות של קטיפה, הכתב המיניאטורי עדין מאד, וכל דף, שיש בו ארבע עשרה שורות, פותח ב“המלך” כאילו זו היתה הדרך היחידה בה ניתן היה לעמד את המגילה. גובהן של כל ארבע עשרה השורות גם יחד אינו עולה על ארבעה ס"מ.

תשומת לב מיוחדת יש לתת למגילה אחרת, שמקורה כנראה בעירק, שהיא הקטנה ביותר שיש ברשותנו. הקלף חזק אך דק כניר. מספר השורות בכל דף הוא שלוש עשרה, וגובהו הוא 3.2 ס"מ. הסופר הקל בערכה של התחבולה לפתוח כל דף במלה “המלך”. המגילה כולה נכנסת בקלות לכיס מעיל או לארנק קטן. כתב היד מזכיר מיקרופילם. מגילות קטנות יותר ניתן לראות בירושלים – באוספים שבבית הכנסת האיטלקי ובמוזיאון של היכל שלמה.

ברשותנו מצויות מספר מגילות עור ממרוקו. ארכן של כמה מהן הוא כשל ספר תורה. גילה של אחת מהן הוא כ־400 שנה. אותיותיה עוטות דוק של עובש, אך עדיין עומדת בהירותו של הכתב. עוד תחזיק המגילה ותאריך ימים הרבה. סופר הסיר, באחרונה, את העובש כמלאכת אוהב בהשתמשו בפרוסת לחם כמכשיר ניקוי. באוספנו גם מגילה פרי עבודתו של סופר מוכשר ומנוסה מהעיר העתיקה בירושלים. מבחינים בה באותיות באופן ברור להפליא גם באור מעומעם, כמו של נר או של פתילת שמן ששמשו, כנראה, אמצעי התאורה כאשר מגילה זו נקראה. מספר אותיות בה מקושטות כפרחים סמליים.

נרתיק מגילה מקושט עשוי מעץ זית לא היה נדיר בעיר העתיקה. סגנון זה של נרתיקים אומץ פעמים רבות אך כיום הוא נעשה, ברוב המקרים, בצורה גסה.

במגילה מתימן שבידינו אפשר לקפל כל טור אל מתחת לטור הסמוך לו מבלי לגללו. סידור זה, המקל על הקורא בה, הינו נוח אך נדיר.

אסורה כל תוספת למגילה, ואפילו איורים נאים מתקבלים בספקות. הקפדה רבה הקפידו על כך שגם את הברכה המיוחדת שמברכים לפני קריאת המגילה בחג הפורים, היה אסור להכניס לגוף המגילה. למרות זאת, מצאו סופרי הסת“ם דרך להתגבר על כלל זה. סופרים אלה השתמשו בתחבולה של כתיבת הברכה על יריעה נפרדת של קלף המחוברת, אמנם, למגילה, אלא שהיא בעלת ממשות נפרדת לחלוטין. בכך הצליח הסופר לצרף את הברכה וגם לא לחטוא למנהג ככל האפשר. מכיון שפורים הינו אחת ההזדמנויות בהן היהודים מרשים לעצמם קצת ליברליות הלכתית, הוסיף סופר הסת”ם באותה יריעה יותר מאשר את הברכה בלבד. הוא הצליח לדחוס בה מספר פסוקי תפילה שונים. בתצ' 6 אנו רואים נוסח תפילת פורים הנהוגה בכמה קהילות של עדות המזרח, כתובה על גבי הקלף. תפילה זו כוללת לחשים הנועדים לארור המן ובני ביתו ונושאים ברכה למרדכי, אסתר ועם ישראל וכן לאנשי אחשורוש שגילו ידידות למרדכי. יריעות אלו מובאות כאן כרעיון ליצירת אוסף מיוחד שלהן. אם אוסף כזה לא ייעשה בעתיד הקרוב, אנו חוששים שהזדמנות זו תאבד לעד. כאן המקום גם להראות ציור כתובת פורים מפרס (תצ' 7), עליו כתובים פסוקים המגדפים את משפחת המן ומברכים את בני ביתו של מרדכי. על נושא זה מצויות גרסאות שונות.

עדיין אפשר לרכוש מגילות ובמצב טוב. גם אם אינך אספן עליך לרכוש אחת. המגילות מתיקרות מעת לעת, אך מגילות טובות ונדירות הן עדיין בבחינת השקעה כדאית. הערה נוספת על חג הפורים נביא בדוננו על החגים.

תהילים    🔗

“אין פלא שספר התהילים של העם העברי הקטן הפך לספר הוידויים של מחצית האנושות”.

(סמית הגניוס העברי (באנגלית), 1927)

התהילים הם תחום לעצמו, עם כל הקשור בתהילים – הספר, כתב היד והמוסיקה. התהילים מצויים במאות סוגים בספרים ובכתבי יד. מזמורים מתהילים ופסוקים בודדים כתובים עברית מצורפים לקמיעות מכל הסוגים. בעיקר רב השימוש כאן בתהילים סז, ב: “אלהים יחננו ויברכנו”, תהילים קכו, א: בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים“, ותהילים טז, ח: “שויתי ה' לנגדי תמיד”. פסוק זה ידוע כ”שויתי". מזמורי תהילים אלה או קטעים מהם מצויים גם על מגשים כמו המגש מאיספהן (תצ' 38), על צדן האחורי של מראות יד של נשים, כמו זו שמוצאה משירז (תצ' 79), על טבלאות מקושטות, וכן על “שויתי” (תצ' א) שעל כתלי בתי הכנסת. בקמיע שבתצ' IX אנו קוראים את פסוק ו ממזמור עב. פסוק זה נדיר על קמיעות.

קמיעות שעליהם כתובים קטעים מתוך פסוק טז של תהילים קמה (“פותח את ידך”), כאשר אותיות הסיום של אותן מלים מופיעות יחד על אותו קמיע הינם שכיחים. על גבי מספר קמיעות ממתכת ומכסף אנו מוצאים את ראשי התיבות של תהילים קכא, א (“אשא עיני אל ההרים”) (תצ' 71). מזמור כג של תהילים (ה' רועי לא אחסר" וגו') מובא כמעט במלואו על “יד” מכסף בתצ' 74.1.

מזמור קלד של תהילים מובא במלואו על גרגר שעועית (תצ' 79.2). מכיון שנשאר עוד מקום על אותו גרגר, הוספו לו גם פסוקים מתוך מזמור קל. באופן דומה, אותו סופר תימני העתיק פסוקים מתוך מזמור צא של תהילים (“כי הוא יצילך מפח יקוש” וגו') על מחרוזת של גרגרי שעועית, מלה על כל צד של גרגר (תצ' 79.1). לעתים קרובות אנו מוצאים את הפסוק “אם אשכחך ירושלם, תשכח ימיני” (תהילים קלז, ה) (תצ' VI). מזמורים צח ו־ק של תהילים, הנאמרים בתפלות חול ושבת, נמצאים על קמיע פרסי־כורדי.

אפשר למצוא ספרי תהילים בכל הגדלים – החל בספר היכול להכנס לתוך קופסת גפרורים רגילה וכלה בספרים בגודל ענק שנועדו לשימוש בעת תפילה בציבור ע"י בעל קריאה. ספרים רבים כרוכים בכריכת כסף או במתכת אחרת המשובצת באבני חן.

מזמורי התהילים שמשו תמיד כמקור נחמה, הן ליהודים והן ללא יהודים, בימי דוחק ומכאוב. הם נאמרים או מושרים בפי האיש הדתי כמזמורי הלל והודייה לאלהים. ליד הכותל המערבי בירושלים, אין שירה זאת נפסקת. הלחנים נוגעים ללב. מצויים רבנים המנצחים על קבוצות אנשים הקוראים בתהילים מדי לילה. חלק מהם מתחיל זאת בחצות. יהודים אחרים מתייחדים עם עצמם באמרם מזמורי התהילים. תהילים מחולק לשבעה חלקים, חלק ליום בשבוע, כך שאפשר להשלים קריאתם מראשיתם ועד סופם מדי שבוע. קבוצה של מתפללים ספרדים, המתפללת דרך קבע ליד הכותל המערבי, מחלקת את שבעת החלקים, מדי שבת בבוקר, בין כל אנשי הקבוצה. כל חלק מהקבוצה קורא בקול את חלקו בתום התפילה. בדרך זו, הקבוצה כולה משלימה את כל ספר התהילים במעמד אחד שהוא קצר יחסית. נוהג זה משרה על המשתתף בו תחושה נפלאה של שלווה.

ישראל אברהמס כתב “הנביאים יוצרים דת, משורר התהילים מתנסה בה ומביע אותה”. בסידור התפילות של הרב הרץ מובאת אמרתו של חכם ידוע: “כדאי ללמוד עברית משך עשר שנים ובלבד לקרוא את מזמור קד בתהילים במקורו”.

מכתמים רבים, בעברית ובאידיש, קשורים בתהילים. אמרה ידועה אחת היא “כשאתה נתון בצרות, אמור תהילים. אם זה לא יעזור – התפלל לנס”. וריאציה מעניינת של אמרה זו ברצוננו להביא כאן. בתפילת שחרית, בקטע המסתיים בברכת “יוצר המאורות”, מעט לפני “שמע ישראל”, מופיע פסוק “בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות”. פסוק זה פורש באופן הבא: “כאשר אתה חולה – גש לרופא. אם אין זה עוזר, אמור תהילים. אם גם זה לא יעזור, התפלל לנסים (=נפלאות)”.

אף כי ישנם קבצים רבים של בדיחות ומשלים באידיש (כמו בספרי רוסטון), וכן קבצים של מכתמים יהודיים בתקופת התלמוד ולאחריו, טרם הושלמה המלאכה. גם זה אתגר לאספן־מומחה.

יהודי בן 90 פנה לרופא עינים ובקשו שינתחו בעינו בגין ירוד (קטרקט). “רבי יהודי, לשם מה זקוק אתה לניתוח בגיל כזה? שאלו הרופא. “”כדי שאיטיב לראות את מלאך המוות”. ענהו היהודי.

מיסד תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר, שחי בליטא ונפטר בשנת תרמ"ג, ידוע באמרותיו, נזכיר כאן שלש. האחת: אין כמו הרודף אחר הכבוד, התלוי בתכונותיו המשונות של הזולת… השניה היא: אין לגלות כל שאתה חושב, אין לכתוב את כל שאתה אומר, ואין לקרוא את כל שנכתב… והשלישית היא: עליך לשאול את עצמך בטרם תדבר – האם מה שאתה עומד לומר באמת נחוץ? ולאחר מכן מוטב לשתוק. (השווה קהלת ה, א).

נסיים פרק זה בשתי מובאות:

“היהודים היו אלה שכתבו את המזמורים הנפלאים הנקראים תהילים, את שיר השירים, את ספר איוב ומגילת רות… אין מורשת עשירה יותר לאדם בן זמננו” (מנקן, מסת האלים (באנגלית), 1930).

“במגילות אסתר ורות… אין משפט, תאור, מקרה שהוא מיותר או חסר… אין נימה זרה באוירה ובהרגשה. יצירות אלה, מלאות חן תמים, הינן בסוד הנצח”. (סדמן, הטבע ויסודות השירה (באנגלית), 1892).

ראה ברשימת הביבליוגרפיה מס' 25, 36, 88, 101, 128, 137, 149.

 

פרק שלישי “שמע” בית הכנסת נישואין    🔗

מזוזה ו“שמע”    🔗

“בכל תחומה של הספרות… אין אולי ביטוי שניתן להשוותו, בכוחו האינטלקטואלי והרוחני… לששת המלים (של “שמע ישראל”) שהפכו לקריאת האתגר של העם היהודי” (הרץ, סידור התפילות). כל יהודי מצווה לקבוע מזוזה בימין פתחי חדרי ביתו. הענין העיקרי בכך הוא שכל נרתיק מזוזה יכיל את “שמע ישראל, ה' אלהינו ה' אחד”, פסוקים ד־ט מפרק ו ופסוקים יג־כא של פרק יא מספר דברים (שתי פרשיות שבמזוזה – “שמע”, “והיה אם שמוע”). פרשיות אלו חייבות להיות כתובות בכתב יד על גבי קלף, ומסודרות ב־22 שורות. על צדו האחורי של הקלף נכתב שדי. “שמע” מודפס או צילום של כתב יד (שהוא למעשה זיוף) אסור ופסול.

ידוע הסיפור על אונקלוס, שחי במאה הראשונה לספירה, שהתגייר. כשנודע דבר התגיירותו שלח קיסר רומי חיילים לאסרו. חיילים אלה, לאחר ששוכנעו מהגיונו של אונקלוס, התגיירו גם הם. שלח הקיסר חיילים אחרים. כאשר הוציאו את אונקלוס מביתו, ראה את המזוזה. הניח ידו עליה ושאל את החיילים “מה זאת”? אמרו לו: “אמור לנו אתה”. ענה להם: “מדת בשר ודם: מלך יושב מבפנים, ועם משמרין אותו מבחוץ, והקב”ה אינו כן. עבדיו יושבים מבפנים, והוא משמרן מבחוץ. ככתוב: ה' ישמר צאתך ובואך, מעתה ועד עולם". גם חיילים אלה התגיירו כולם. הוא שתרגם התורה לארמית.

המגוון של המזוזות רחב לאין ספור, ויש בו כדי לאפשר סוגים שונים של אוספים מיוחדים, מלבד מזכרות ומתנות בעלות ערך. תשומת לב יש לתת למגיני הכסף והמגינים הרקומים ממרוקו, המתוארים בפרק על צפון אפריקה, שהנשים היו נוהגות לכסות בהם את המזוזות במרוקו.

“תניא: א”ר לוי, מפני מה קורין פרשיות ק“ש בכל יום, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן” (תורה תמימה של ברוך הלוי עפשטיין על פרשת יתרו). פסוקים מ“שמע” רקומים בפינת הטלית שבתצ' XIX.

בית הכנסת    🔗

“אם ישארו שני יהודים בלבד בעולם, אחד מהם יקרא לבוא לבית הכנסת והשני ילך לשם” (אמרה אידישאית).

שלושה גורמים נתייחדו ליהדות, וכנראה הם מסוד הנצח של העם היהודי: בית הכנסת, השבת והתלמוד. בפרק זה נעסוק במספר פריטים הקשורים בפנים בית הכנסת המבוקשים ע"י אספנים ומחפשי מזכרות מקוריות. ספרות רחבה על בתי הכנסת נכתבה ברחבי העולם.

בישראל נתחדשה ההתענינות בבתי הכנסת שפעלו בשנים שלאחר חורבן הבית השני. בחפירות שנעשו נתגלו בתי כנסת ביהודה, ביריחו, בעין גדי, בטבריה ובסביבתה, בגליל ובעמק, בסוריה ובמקומות אחרים. המבקרים באתרים אלה יכולים, לעתים קרובות, לראות שבר של עמוד שלא נלקח על ידי הארכיאולוגים, אף כי יש בו ענין אמיתי ונסוך בו יופי. כתוב בספרים שבעת חורבן הבית השני, היו ארבע מאות ושמונים בתי כנסת בירושלים בלבד. מענין לציין כי בעלותנו לירושלים בשנת 1946, השתתפנו בסיורים בבתי הכנסת שערך פרופסור אברהם הלוי פרנקל ז"ל. הוא סיפר לנו כי באותם ימים, בשנת 1946, היו בירושלים ארבע מאות בתי כנסת. מספרם הלך וגדל מאז, וכיום עולה על 480.

בתי כנסת מרהיבים ביופים היו בימי הביניים בקהיר שבמצרים, בעירק, בספרד (כמו, למשל, בטולידו, גרנדה וקורדובה) ובחלקים רבים אחרים בעולם. ארכיטקטורה מקסימה של בתי הכנסת התפתחה בפולניה, ליטא ורוסיה. בתי כנסת נהדרים נבנו באיטליה. שלושה מהם הועברו בשלמותם לירושלים, וניתן לראותם במוזיאון ישראל, בהיכל שלמה ובבית הכנסת האיטלקי. נראה לנו כי הדוגמאות המענינות ביותר של האמנות המודרנית של בתי הכנסת נמצאות בארה“ב. אנו חשים שקיים קשר בין המאמצים האמנותיים שנעשו במקדש, בכפר נחום, בדורה־אירופוס, בפולניה, בליטא, באיטליה, באמסטרדם ובארה”ב של אמריקה של היום.

בבתי הכנסת העתיקים באירופה לא היו מים זורמים. נטילת הידים היא חובה לפני הכניסה לבית הכנסת וכן לכוהנים לפני ברכת הכוהנים. לצורך זה השתמשו בכדים ובקערות, ככלי קיבול למים. הכד בעל שתי הידיות היה מצוי בולט בבתי הכנסת בימים ההם, כי באופן זה נשמר הנקיון הפולחני הדרוש לנטילת הידים.

המאפין היחודי בבית הכנסת הוא ארון הקודש. ארון הקודש הכיל לפחות ספר תורה אחד, ובדרך כלל אחדים. בתי כנסת חשובים יש ורכשו עשרים ספרי תורה או יותר. הארון מכוסה בדרך כלל בפרוכת שנתנה אפשרות לביטוי אמנות עממית ועבודת רקמה (תצ' 59.1).

כמה ספרי תורה היו מעוטרים בקישוטים נהדרים. (תצ' 3־1). מעל ארון הקודש מוצב לוח ובו המלים הפותחות של עשרת הדיברות. ציור של משה ולוחות הברית על אריח מובא בתצ' 5.

אם לבו של בית הכנסת הוא ספר התורה, הרי מוחו הוא ספרייתו. הספרים הינם תכונה אופינית במדור הלימודי שבו. העיקריים בהם הם המשנה והתלמוד יחד עם החיבורים הקלאסיים עליהם והשו“ת השונות שניתנו במרוצת הדורות. התימנים מקדישים עצמם במיוחד ללימוד עבודותיו של הרמב”ם. כרכים גדולים ויקרים של התלמוד, המשנה והמפרשים אופיינים לכל בית כנסת, ויהיה זה הדל ביותר. בספרים נפלאים אלה ניכרים סימני התבלות כתוצאה משימוש רצוף ורב, והם מוחלפים בחדשים מדי פעם כאשר יש צורך בכך וכאשר הדבר אפשרי.

בקהילות של יהודים יוצאי עדות המזרח אנו מוצאים, על כותל בית הכנסת ליד ארון הקודש, “שיויתי” בכתב יד. הסופרים נתנו כאן ביטוי נרחב לאמנותם בהביאם צורות מקושטות ומקוריות של “שיויתי”, המכילות את פסוק ח מתוך מזמור טז בתהילים ככותרת, ואת מזמור סז מתהילים כנושא המרכזי. מזמור זה – סז – מועתק בדרך כלל בצורת המנורה (תצ' 38, 79). אף כי לפעמים מילותיו מקוצרות כדי להיות תואמות יותר למסגרת המנורה. לעתים קרובות מובאות תוספות קבליות ל“שיויתי” (תצ' 79). במספר סידורים ספרדיים נאמר כי לקריאת מזמור סז מתהילים, כאשר הוא מועתק בצורת המנורה, יש סגולה מיוחדת.

הזכרנו את המזוזה. אין חובה לקבוע מזוזה בפתחו של בית כנסת. למרות זאת, כמעט בכל בית כנסת ובית מדרש היא מצויה.

כהן    🔗

לכוהנים נועד בתורה תפקיד מיוחד. בירושלים הם מברכים את הקהל בבית הכנסת בכל יום. בגולה, נהוגה ברכת הכוהנים רק בחגים ובשבתות. כאשר מברכים הכהנים את ברכתם, הם מכסים את ראשיהם ופניהם בטלית ומחזיקים את ידיהם, ובמיוחד את אצבעותיהם בתנוחה מסוימת. תנוחה זו של הידים והאצבעות נראית בטבעת הנישואין שבתצ' 9, במגן רקום מרוקני ועל מספר קמיעות ממתכת ומקלף. סימן זה היה סימן הדפוס של גרשום כהן, המדפיס של הגדת פרג בשנת 1526. כאן המקום להפנות את תשומת הלב לאלמוג מחוף אילת (תצ' 90). הוא גדל לצורת אצבעות הכהן בעת ברכו את הקהל. האם אין חדש תחת השמש? הפסוק הראשון של ברכת הכוהנים מופיע לעתים קרובות על קמיעות וכן על הקמיעות שענדו החיילים היהודיים. המלה “כהן” חקוקה על הכיסוי של מנורת חרס בלתי שכיחה (תצ' 64). יש לנו מפת שולחן מאיספהן מעוטרת בברכת הכהנים.

נישואין    🔗

“לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם” (פסחים מט ע"א).

אמנות עממית רבה קשורה לנישואין. מכלול מקיף של פריטים ניתן למצוא באוסף פויכטוונגר. שני סוגי פריטים משכו עיניהם של אספנים במשך כל התקופות. האחד הוא הכתובה והשני הוא טבעת הנישואין הקהילתית והפרטית.

לגבי הכתובה נאמר “אסור לו לאדם שישהה את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה”. במשך הזמנים כתבו יהודים כתובות ססגוניות ואמנותיות, שנאספו ונשמרו לעדות במשך דורות. אוספים רבים של כתובות יש בישראל ובארצות אחרות, דוגמא לאוסף כזה הוא של אברהם יערי בירושלים. ברשותם של מוזיאון ישראל ושל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים יש אוספים מעוררי קנאה של מסמכים אלה המלמדים אותנו הרבה אודות קהילות יהודיות ברחבי העולם. אירן היתה אחת הארצות בהן פיתחו היהודים את אמנות כתיבת הכתובה. יש בידינו גם כתובה מיאזד וכתובה מחמדאן שנכתבה בשנת ה’ת"ר. הכתובה הבוכרית מקלף שבתצ' 8 מעוררת ענין. בעיר העתיקה בירושלים הודפסו שטרי כתובה, בהם ניתן למלא את הפרטים המיוחדים של כל נישואים בכתב יד (תצ' I).

טבעות נישואין הינן נושא מיוחד. בנוסף לטבעת הנישואין הפרטית, קיימת מסורת בקהילות מסוימות של טבעת נישואין קהילתית, בה משתמש הרב עורך הקידושין. דוגמא נדירה ומושכת ממרכז אירופה מובאת בתצ' 9. יש לציין מספר ענינים בולטים שבה. מעל הטבעת עצמה הוצבה דוגמת ארמון או מבצר כדי לסמל בית, מעוז בטחון, אהבה וקדושה. מעל דלת הכניסה יש ידי כהן בצורתם בעת ברכת הכוהנים. על גבי הבסיס דמוי־הספינה של המגדל, חרותים פסוקים הנאמרים בעת טקס הנישואין. על הטבעת עצמה מגולפות המלים “מזל טוב”, ועם פתיחת הדלת ניתן לראות שולחן שעליו מונח ספר תורה.

במוזיאונים יש טבעות נישואין מקהילות שונות באירופה, וביניהן טבעות יפות במיוחד מאיטליה. גם מתימן ישנו מגוון רחב של טבעות נישואין.

במשפחות מסוימות מלווים לטקסי הנישואין מנהגים מיוחדים. מאוחר יותר נזכיר משפחה מפרנקפורט שנהגה להעניק כמתנה חנוכיות לבני המשפחה בעת נישואיהם. לבנות – חנוכיות מכסף, ולבנים – מברונזה. גביעים ליין עשויים כסף, כמו אלה שבתצ' 12, משמשים לטקסי נישואין. כן כבר הזכרנו את המנהג שהכלה נותנת במתנה מגילת אסתר לחתנה.

לכלים המשמשים לברית המילה יש חן מיוחד. פריט בלתי שכיח הוא כפית (תצ' XII) ששימשה להשקיית התינוק ביין. על גביה חרותות המלים “יין לברית מילה, לבריות”.

ראה ברשימת הביבליוגרפיה מס' 25, 38, 39, 82, 101, 112, 123־121, 158, 172.

 

פרק רביעי שבת חגים    🔗

שבת    🔗

“וקראת לשבת ענג” (ישעיהו נח, יג).

אוירת השבת מבושמת בטקסיות המעוטרת בכלים המשמשים במיוחד ליום זה, לחג השבועי. השבת היא אחד הימים הנכבדים ביותר בלוח העברי, מוסד מיוחד במינו הנחגג בהתלהבות רעננה וחדשה מדי שבוע. השפעת השבת היא כה חזקה, עד כדי כך שאין היא מאבדת את יחודה גם כאשר היא נחגגת מדי שבעה ימים. אדם יכול להתחיל את השבת כשהוא עייף, אך אין אדם העייף מהשבת. זהו יום של התחדשות הגוף והנפש. ניתן אפילו לומר שהשבת עולה בחשיבותה על יום כיפור, מאחר שאלהים אמר על השבת “שבת היא לה'”, ואילו על יום כיפור אמר “שבת שבתון הוא לכם”. התלמוד אומר: “מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה. שאם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו”. גם אילו היה משה רבנו נותן ליהודים ולעולם כולו רק את השבת, גם אז היה נחשב עדיין כאחד התורמים הגדולים ביותר לאנושות שקמו אי פעם בהיסטוריה.

זמן כניסתה של השבת הוא כשעה לפני רדת החשיכה ביום ששי בערב. את כניסת השבת מציינת עקרת הבית בהדלקת נרות (תצ' 10). לשם כך יש צורך בפמוטות. פמוטות רבים הינם פריטים לאספנים. רק מעטים מהפמוטות היו עבודה יהודית מקורית. בדרך כלל נהגו להשתמש בפמוטות שהיו בשימוש כמחזיקי נרות בארצות השונות. אך לכל משפחה יהודית, ואפילו לעניות שבמשפחות, היה זוג פמוטות שלעתים יכול היה להתחרות בפמוטות שבבתי העשירים. לרוב המשפחות שניצלו מהשואה יש לפחות זוג אחד של פמוטות טובים. משפחות רבות עדיין שומרות על פמוטות הפליז בהם נהגו סבתותיהן ממזרח אירופה או ממערבה, להדליק נרות לכבוד שבת. כדאי בהחלט לרכוש ולאסוף פמוטות כאלה. פמוטות גבוהים ומעוטרים אהודים על יהודי מרוקו אך רובם הוא מתוצרת בירמינגהם. בבתים נהוג להדליק מנורת שבת מיוחדת. דוגמאות מפורסמות למנורות כאלה הינן מגרמניה, מאיטליה ומארצות המזרח.

מוכרת היטב המנורה הגרמנית בעלת המתלה המנוסר והבסיס דמוי הכוכב. מנורה זו מועתקת כיום בממדים גדולים, אך הגרסה המודרנית קלה בהרבה מהמנורה המקורית ואינה נראית בדיוק כמוה. לאחר תקופה קצרה של השוואת המוצגים בחנויות שונות, ניתן להבחין בהבדלים בנקל. מנורות עדינות אך יקרות נעשות בארה"ב. בארצות המזרח נהוג לתלות מסגרת עגולה או קערה מפליז, ובתוכה להניח מגש זכוכית לשמן ולפתילות. מנורה עממית שבשימוש יהודי פרס מובאת בתצ' 11.

בתפילות שבת וחול כלולים מזמורים צח ו־ק של תהילים. בידינו קמיע פרסי בצורת מלבן ועליו חרותים מזמורים אלה.

חלות השבת מונחות על השולחן בדרך כלל על מגש. לעתים אף מונחת על השולחן סכין מיוחדת לשבת כשעליה כתובת מתאימה, לשם פריסת החלה. דרך אחרת היא לבצוע את החלה ולא לפורסה. זו הסיבה שחלות שבת נאפות בצורה של אוסף בליטות, הניתנות לבציעה בקלות ובנוחות. החלות חייבות להיות מכוסות בכיסוי מתאים להן, עדיפות ניתנת לכיסוי רקום. נשים יהודיות רבות הפגינו את כשרונותיהן ודמיונן על כיסויים אלה.

לאחר התפילה בבית הכנסת או בבית, מקדשים הזכרים שבמשפחה את השבת על היין כשהם חובשים לעתים כיפות מיוחדות כמו אלה שבתצ' 59־57, XVII, XVI, XV. נוסח הקידוש, במקרים אחדים, רקום או מודפס על הכיסוי לחלות, או על קמיע. מכיוון שהקידוש הוא על היין, פיתחו אומנים רבים קנקני יין מיוחדים, קישוטים לבקבוקי יין ומגוון רחב של גביעי כסף. גביעים אלה אפשרו לצורפים לפתח את אמנותם. בין הגביעים שברשותנו ישנו גביע כסף מוינה (תצ' 12) המעוטר בנושאים שונים מתוך העיר העתיקה של ירושלים וסביבתה. ניתן להבחין עליו בכותל המערבי.

בטרם תחל הסעודה, יש ליטול את הידיים, הצורך בנטילת ידיים פיתח את השימוש בכדים ובקערות מזכוכית או ממתכת בסגנונות שונים, אירופיים, בוכריים וצפון אפריקניים. לאחר הסעודה יש ליטול ידיים פעם נוספת (“מים אחרונים”) ולשם זאת פותחו סגנונות אחרים של כדים וקערות. לאחר מכן מברכים על המזון. האיסטניסים נוהגים לקרוא את הברכה מתוך ספרים מודפסים ומאוירים, כמו הפקסימיליה של זה הנמצא בספריה המלכותית בקופנהגן, שנכתב ב־1728.

בשבת בבוקר, לאחר שחוזרים מבית הכנסת שוב מקדשים על היין. קידוש זה נעשה, בדרך כלל, בחברת ידידים. בהזדמנות זו מוצגים לראווה מיטב גביעי היין והמגשים המשפחתיים (תצ' 13, 14, 42).

בצאת השבת עורכים הבדלה. טקס זה בא לסמל את ההבדל בין קודש לחול, בין יום ללילה, ובין השבת לימי החול. טקס קצר זה, שהוא בעיקרו ברכה מיוחדת על היין, צורך גם נר מיוחד – נר הבדלה – ובשמים. באשר לקופסאות לבשמים, כאן הרשו היהודים לדמיונם חופש פעולה. החרות האמנותית שהתירו כאן לעצמם, בכל הנוגע להלכה, אינה בנמצא בכל נסיבות אחרות פרט לחפצי פורים. צורת האדם המופיעה על קופסה איטלקית שברשותנו, למשל, היתה אחרת בבחינת איסור מוחלט בכל בית חרד. קופסת הבשמים האיטלקית שבתצ' 15 שומרת יותר על המגבלות המסורתיות היהודיות. פתח הקופסה מציג את לוחות הברית. יש בידינו גם קופסת בשמים עירקית. חרותה עליה הברכה על היין וכן יש עליה עיטור (תצ' 95). קופסה מודרנית ספרדית עם מגדל נראית בתצ' 16. האוירה האופפת את טקס ההבדלה מושפעת מהנאמר בתלמוד (פסחים קי“ג ע”א): “שלשה מנוהלי העולם הבא, אלו הן: הדר בא”י והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות".

על הקמיע שבתצ' IX אנו רואים, מסביב לעיגול, פסוק ג מפרק יב בישעיהו. פסוק זה נאמר בשעת ההבדלה.

חגים    🔗

לכל חג יש ערך מיוחד הבא לידי ביטוי ביודאיקה. הלוח העברי מלא בחגים, תעניות וימי זכרון. מדי יום שני וחמישי, קוראים בתורה בבית הכנסת (תצ' 4). מדי שבוע באה השבת, מדי חודש חוגגים את תחילתו, ובנוסף לאלה ישנם הרגלים, פסח, שבועות וסוכות. מלבדם ישנם גם חגים בעלי חשיבות פחותה מאלה כגון פורים, חנוכה וראש השנה לאילנות. כיום אנו חוגגים גם את יום העצמאות ואת יום שחרור ירושלים. וישנם גם הימים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור. תענית מיוחדת היא תשעה באב, וכן בלוח השנה ישנם ימי זכרון לקרבנות השואה, ולנופלים במלחמות ישראל מאז תש"ח.

פסח    🔗

“יהודים שנטשו את אמונת אבותיהם… נעור בהם ליבם כאשר קולות חג הפסח נופלים במקרה על אזניהם” (היינה, הרבי מבכרך).

פריטים רבים הקשורים בפסח משכו את עינם של רוכשים ואספנים במשך הדורות. דוגמא לכך היא הקשת הרחבה של קערות פסח. בקערות אלה, בדרך כלל מודגם סדר הקערה לסדר הפסח. בקערות מפורט ומתואר מה יש לשים בכל חלק שבהן, כמו זרוע או מרור. ישנן קערות פסח שעליהן כתוב “מצה” בלבד. קערות אלה מקובל לעשותן באירופה ובישראל מכסף, ובמקומות אחרים מנחושת או ממתכות אחרות, כמו זו מאיספהן שבפרס (תצ' 17). קערה זו מקושטת בסימני המזלות, קישוט שאינו נדיר ביודאיקה. וריאציות מענינות יש גם מחרס, ישנות וחדשות. ליהודים דתיים יש מערכות מיוחדות של כלי אוכל, סכו"ם וכלי מטבח, בהן הם משתמשים בפסח בלבד. מערכות אלה כוללות כלים עתיקים וירושה משפחתית, כמו גביעי יין, רקמות ומפות או נרתיקים מיוחדים עבור המצות.

ההגדה של פסח היא הספר בו מובא סדר פסח במלואו. מאז שנכתבו ההגדות הראשונות והובאו לדפוס, הן משמשות מקור משיכה עבור תלמידי חכמים, רוכשים שונים ואספנים (תצ' 48, 49).

ממוצאי א' דפסח נוהגים יהודים למנות את העומר. עומר הוא השם שניתן לאלומות הראשונות מקציר השעורים. את העומר היו מביאים לכוהנים בבית המקדש ביום השני של פסח בעת שבית המקדש היה קיים. מאותו יום נהגו למנות ארבעים ותשעה יום, עד מלאת חמישים יום, שאז חוגגים את חג השבועות. לוחות לספירת העומר, באופנים שונים ובשנינות מיוחדת היו נכתבים מדי פעם. לוח תכליתי וברור, מודרני, מובא בתצ' 18. המספר 49, שבע פעמים שבע, עורר ענין אצל בעלי הקבלה. הם ראו בתקופת העומר את הזמן שבין יציאת מצרים למתן תורה.

חג השבועות    🔗

בחג השבועות קוראים בבתי הכנסת במגילת רות, המזכירה את קציר השעורה והחיטה. בירושלים קוראים מתוך מגילה, בדומה לקריאה במגילת אסתר, ולא מתוך ספר. במגילה שלנו השתמשו בבית כנסת בעיר העתקיה של ירושלים בשנים שלפני מלחמת העצמאות בשנת תש"ח.

צורה אופיינית של אמנות פולקלור של יהודי מזרח אירופה ושל יהודי צפון אפריקה, כרוכה בחג השבועות. אמנות זו היתה מגזרות ניר, הידועות כ“שבעות’ל”. היה נהוג, בקרב יהודי העיירות הקטנות בפולניה, ליטא ורוסיה, להדביק על חלונותיהם, לכבוד החג, צורות של בעלי חיים שונים ופרחים. אמנות זו של מגזרות ניר הולכת ונעלמת, אלא שהצייר הישראלי גרוסברד הלך בעקבותיה. הוא יצר יצירות, בעלות חן מיוחד (תצ' 10, 19) המזכירות דמיונות של ימי הילדות. גם יהודית שדור נודעת במגזרות הניר שלה.

חג השבועות נתקדש במסורת היהודית כיום מתן תורה בהר סיני (תצ' 5), אף כי אין עובדה זו נאמרת במפורש בתורה.

על הרגל השלישית, חג הסוכות, נעמוד מאוחר יותר. על תולדות שמחת תורה ומנהגיו בקרב העדות השונות, ניתן לקרוא אצל יערי.

ראש השנה ויום כיפור    🔗

ראש השנה הוא תחילתה של השנה העברית. לחג זה קשור השופר. השופר הינו קרן של כל בעל חיים כשר, מלבד פרה ושור. “כל השופרות כשרים חוץ משל פרה ושל שור… ומצוה מן המובחר לתקוע בשופר של איל, כדי שיזכור לנו עקידת יצחק”. תוקעים בשופר בראש השנה בסדר קבוע. שופר שחור מצוי, בין שאר השופרות, אצל התימנים. בתצ' 34 וכן על האריח שבתצ' 67 אנו רואים שופר. בדומה למנורה ולאתרוג, השופר משמש כסמל קישוט יהודי מזמנים קדומים.

צלוחית דבש (גם צלוחיות כאלה משמשות נושאים לאוספים), המונחת על השולחן בלילו הראשון של ראש השנה, באה לסמל את התקוה לשנה מתוקה.

היום העשירי לאחר ראש השנה, הוא יום כיפור – היום המכובד ביותר בלוח היהודי. ראש השנה – יום דין ברחמים, ויום הכיפורים – יום רחמים בדין. למרות שיום כיפור הינו יום צום, ליהודי המאמין והחרד יום זה הוא יום חג לנשמה. בבית הכנסת עוטים יהודים רבים גלימה לבנה שלה אבנט מיוחד. לאבנט זה יש אבזם, שלעתים קרובות חקוק עליו פסוק מתוך תפילת יום כיפור. פסוק זה הוא: “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו”. בתצ' 20 רואים דוגמא נאה של אבזם כזה עשוי מכסף. על האבזם מופיע הפסוק הנזכר. האבזם נעשה, כנראה, במרכז אירופה. גילו אינו ידוע. סלי הפרחים שבפינות דומים לאלה שאנו רואים על הבד שבתצ' 56.

יום צום חשוב אחר הוא תשעה באב. צום זה בא לציין את חרבן המקדש. חכמינו שאלו: “בתשעה באב מי יכול לאכול, וביום כיפור – מי רוצה לאכול?”

סוכות וסוכה    🔗

“ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ־עבות וערבי נחל. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים… בסוכות תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות”. (ויקרא כג, מ, מב).

הסוכה העסיקה את דמיונם של היהודים במשך כל הדורות. סוכות הוא חג הקציר בישראל בתום הקיץ והוא בא מספר ימים לאחר יום כיפור.

בחצי האי סיני, למרגלות ההר הידוע כהר משה, קיים מנזר סנטה קטרינה. בואדי פירן הצר המוליך למנזר, ניתן לראות את תושבי המקום המתגוררים בסוכות הבנויות בחלקן הגדול מקירות אבן אך גגותיהן עשויים מכפות תמרים. סוכות אלה ודאי דומות לאלה שבהן השתמשו בני ישראל בעת נדודיהם ארבעים שנה במדבר סיני, נדודים שכללו אולי גם תקופה בואדי זה.

הסוכה הפכה להיות תחביב. הבית, בו מתגוררים היהודים יכול להיות פשוט וצנוע כפי שדיירו חושק. לעומת זאת, סוכתו של אותו יהודי הפכה להיות ביתן של יופי לנלהב. ובאמת, במשך כל השנה כולה, נוהגים יהודים לאסוף כל מיני פריטים המיועדים לשימוש בסוכה בשנה הבאה. המשפחה כולה מתמלאת גאוה בעת בנית הסוכה שקישוטיה ישמחו את הילדים וימשכו את ליבם של המבקרים. במקרים מסוימים, משפחה אמידה אף תשכור אמן בתשלום כדי לקשט את כתלי הסוכה בצורה נאה. דוגמה לכך היא הסוכה שבמוזיאון ישראל, שנתגלתה ע"י פויכטוונגר בשוק מאה שערים בירושלים. הילדים תורמים מיצירותיהם לקישוט פנים הסוכה, ועקרת הבית מקדישה לסוכה תשומת לב מיוחדת. קירות הסוכה מקושטים בציורים עליזים, ברקמות, בשטיחי קיר ואפילו בכלים מיוחדים שנועדו לשימוש בשבת ובחגים. אכן, רבים מבין הפריטים המתוארים בספר זה מקשטים מדי פעם את קירות סוכתנו אנו במשך חג הסוכות. כתובת “ברוכים הבאים” לסוכה מגולפת בעליצות על לוח עץ ומצוירת על אריחים באוספנו.

האתרוג (תצ' 67), הלולב, ההדס והערבה מהווים את ארבעת המינים. “פרי עץ הדר אלו ישראל – מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מע”ט. כפות תמרים אלו ישראל – מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מע“ט, וענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מע”ט ואין בהם תורה, וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מע“ט… אלא אמר הקב”ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו" (ויקרא רבה ל, יב).

חנוכיות    🔗

החנוכיה היא אחת היצירות שופעות החיים, שבאמנות העממית היהודית. צורתה משתנה מאוסף של שמונה מנורות שמן פשוטות מחרס, או מרחשות קטנות שטוחות עם שפה עשויות מפליז, עד למנורות מסיביות חקוקות באבן או מנורות משוכללות מפליז, ברונזה או כסף. במשך אלפיים שנה בנו אומנים יהודים לעצמם חנוכיות אישיות, אנשי עסקים רכשו את הטובות ביותר שידם היתה משגת, ומשפחות אמידות הזמינו יצירות נהדרות אצל אמנים. “ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך. וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול” (מתוך סידור התפילה). בקרב משפחות רבות קיים המנהג שכל בן משפחה, לרבות הנשים, מדליק נרות חנוכה בחנוכיתו הוא.

חנוכיה נאה וטובה הינה מתנה רבת הערכה. מוזיאונים תרים אחר חנוכיות מיצגות, נדירות או נאות. בירושלים, הקים ד“ר טיכו ז”ל אוסף חשוב של חנוכיות, אך מרדכי נרקיס ז"ל עלה עליו באוסף החנוכיות שאסף במוזיאון בצלאל. פריטים רבים מאוסף זה מוצגים היום דרך קבע במוזיאון ישראל. טרם נכתב ספר מוסמך על חנוכיות העולה על ספרו של נרקיס.

דוגמאות מחנוכיות אבן מאוספנו מובאים בתצלומים. פשטותם השלווה מעניקה להם יופי מיוחד. החנוכיה שבתצ' 21 מזכירה מזבח. החנוכיה השניה (תצ' 22) היא יצירת סתת באבן, שלמי תודה לבורא עולם. תשומת לב מיוחדת יש לתת לעיטורים ולקישוטים. שתי חנוכיות אלה נעשו בידי תימנים לפני כ־ 60־100 שנה. החנוכיה שבתצ' X הינה מאיטליה. היא עשויה מנחושת, כסף ונתך בדיל ונחושת, אנו מבחינים עליה בעשרת הדברות, במנורת המקדש ובעלי גפן.

חנוכית הברונזה המובאת בתצ' 23, מוצאה ממשפחה מבוססת ותיקה מפרנקפורט, המתגוררת כעת בירושלים. משפחה זו הזמינה דגם זה של חנוכיה עבור ילדיה כשעמדו להינשא. העבודה היא מאיכות מעולה ובלתי רגילה, והקוים שבה נראים כאילו שורטטו בידי ארכיטקט. ראש המשפחה כיום נתן לנו חנוכיה זו במתנה. דוגמא מזהירה נוספת של אמנות יהודית זו מובאת בתצ' 24. כאן אנו רואים את שבעת המינים (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זיתים ותמרים) מגולפים על זרועותיה.

דוגמאות לחנוכיות מצויות גם מזכוכית ומחרס. כן מצויות חנוכיות רבות מעבודת בצלאל. בצלאל שץ יצר בידיו ממש את החנוכיה שבתצ' 25. יצירה עליזה זו היא המשך ישר לחנוכיות העירקיות וההודיות בתוספת של גוון ישראלי אמיתי. אנו גאים על שהאמן עצמו העניק לנו את החנוכיה כשי.

יש בידינו פריט יודאיקה יחיד במינו, המחזירנו לשנת תש"ח. כאשר נפלה העיר העתיקה של ירושלים ומגיניה הצעירים, שנותרו בחיים, נלקחו בשבי הירדני, ליווה אותם לשביים אחד מרופאי הדסה. בשבתם במחנה השבויים עשו הם עבודות יד שונות. אחת מעבודות אלה היה אלבום תמונות עם כריכת מתכת. על הכריכה צוירה חנוכיה כשהיא מודלקת בידי אחד השבויים. יש לציין כי חיילי הלגיון הירדני נהגו בשבויים בכבוד. לאחר הסכם שביתת הנשק עם ירדן הוחזרו השבויים לישראל. אותו רופא שהיה עמם נתן לנו במתנה את האלבום.

ט“ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. בישראל כיום נחוג יום זה בנטיעת עצים. יש עדיין מקום לאוספים של היבטים שונים של עצים, פירות, צמחים ופרחים שבתנ”ך ושל ארץ ישראל, כפי שהם נשתמרו בדוגמאות או בדפוס, תמונות וצילומים. ראה, למשל, את ספרם של פיינברון וקופל על “צמחי הבר שבארץ ישראל” וספרו של אלון “ישראל, טבע ונוף”.

באשר לפורים – חג זה קשור למגילת אסתר. לחג עליז זה נתנו חכמינו ציון מיוחד שלא ניתן לאחרים. הם קבעו שגם בימי המשיח, ימשיכו לחגוג את הפורים.

ראש כל חודש עברי נחשב בעיני יהודים דתיים כחג קטן. נושא זה של ראש חודש ראוי שיתעמקו בו.

אספן מבריק יכול להתחיל באוסף על נושא יום העצמאות. מערכת הכרזות שהופצו מאז קום המדינה ראויה לציון, שלא להזכיר את הבולים המיוחדים, המטבעות ושאר האבזרים.

מה שכתבנו עד כה על החגים, אינו מתיימר להיות סקירה שיטתית של חגי ישראל. הערותינו באו מנקודת הראות של אוספנו בלבד וכוונו למתמחים ולמתחילים בשטח זה.

ראה ברשימת הביבליוגרפיה מס' 5, 21, 22, 25, 63, 113, 118, 156, 180.

 

פרק חמישי ירושלים    🔗

“יפה נוף, משוש כל הארץ” (תהלים מח, ג)

ירושלים יכולה לספק עשרות נושאים שונים. מומחה יכול להתרכז על מפות של ירושלים, על הדפסים, צילומים או תמונות. ניתן לבחור כנושא את הר הבית, או להתמחות בנושא הכותל המערבי, המצבות שמסביב לירושלים, מערות הקבורה או הארכיאולוגיה שלה. אספן אחד יכול להעדיף פריטים הקשורים ברובע היהודי שבעיר העתיקה, ואחרים ירצו להקדיש את מרצם לעבודות הקדרות, האריחים, כתובות הנישואין, בתי הכנסת או קופסאות עץ הזית של ירושלים. ואכן, אין לכך גבול. תיאורים של ירושלים מעל מטבעות וקישוטים מוזכרים בתלמוד אך טרם נמצאו דוגמאות לכך. מפת המוזאיקה של מידבא (מהמאה השישית לספירה הכללית) שנמצאה כ־15 מילין מזרחה לים המלח, כוללת את ירושלים. האיורים היהודיים העתיקים של העיר, ויהיו הם בלתי מציאותיים כפי שיהיו, מצויים בהגדות של פסח. תמונות כאלה מובאות גם על גבי כתובות ועל פרוכות של ארונות הקודש בבתי הכנסת. תמונות של ירושלים עם הסברים בעברית ובאידיש מצויות בספרים כדבר רגיל. ישנן מספר מפות של ירושלים מימי הביניים. מפה יפה מהמאה ה־17, צוירה בידי אחד מבני משפחת פישר המפורסמת מהולנד, שעסקה בציור מפות. העמוד מתוך הספר סקונדה אטס מודי (תצ' 26) הועתק לעתים קרובות בגלל תאורה הדמיוני של העיר.

תמונת הכותל המערבי מצויה בספרים עבריים החל במאה השמונה עשרה ואילך, על קישוטי סוכה, על גביעי יין, על כיסויים לחלות, על קישוטי נשים, על קמיעות ועל קברים בגולה.

בין העצמים העתיקים מירושלים ידועות משקלות (תצ' 27), אבני בליסטראות וגלוסקמאות (תצ' 28). על הגלוסקמאות מופיעים העיטורים היהודים האופיניים לאותה תקופה.

מגוון של עבודות קדרות עתיקה כמו ידיות כדים, שברי כלים ואריחים ניתן לראות מושלכות בצדי אתרים ארכיאולוגיים, יחד עם מטמונים אחרים (תצ' 91).

ציורו של שטינהרדט על ירמיהו המקונן על גורלה של ירושלים, המצוי באספנו, מפורסם כשם שמפורסמת המיניאטורה העשויה מכסף של בוריס שץ על אותו נושא.

מנורת השמן הגסה במקצת (תצ' 64) נמצאה בין חרבות הרובע היהודי של העיר העתיקה. מנורה זו אינה עתיקה למרות שהכתובת שעליה יכולה להיות אוטנטית ולא היתה מחושבת כדי לשוות לה ערך מסחרי מיוחד. על המנורה כתוב “כהן”. פגיון העיר העתיקה היה ניתן לצעירים היהודים בעת התגייסם לצבא הטורקי בתחילת המאה, ונועד לשמש הן ככלי נשק למטרת הגנה והן כקמיע למזל (תצ' 72.1). הפסוק “אם אשכחך ירושלים…” (תהילים קלז, ה) הוא נושא המופיע על פגיון, טבעות, קמיעות, אריחים, שטיחים ונרתיקי טלית (תצ' 44, 72.1, VI).

הבולים שהוציאה ממשלת המנדט הראו מקומות בירושלים, לרבות כיפת הסלע ומגדל דוד. ישנם גם בולים ישראלים מרשימים שנושאם הוא היבטים שונים של ירושלים.

על מדלית הכנסת (תצ' 29) מובא מבט רומנטי של ירושלים. בסמל בית מונטיפיורי (תצ' 39) כתובה “ירושלים”. הוא מתאר גור אריה יהודה וצבי, שהם סמליה של ירושלים ושל ישדאל.

הכותל המערבי    🔗

הכותל המערבי של חומת המקדש הינו נושא אהוד. הצילום המובא בתצ' 31 נעשה בשנת 1925 לערך. הוא מראה את “שעת הנשים” ליד הכותל. תושבים ותיקים רבים טוענים שיש להם נוסטלגיה לכותל של אותם הימים והם מעדיפים את הכותל עם המרצפת הצרה שבחזיתו. אין אנו יכולים להסכים לכך. חזיתו של הכותל בשנת 1945 היתה סמטת עוני ועזובה. גללי חמורים כיסו את המרצפת וחיילים נכריים חמושים הורו לנו היכן ומתי לבוא, לאן ללכת, או מנעו את גישתנו לכותל. מאז אייר תשכ"ז הפך הכותל להיות אחד המקומות השלווים ביותר עלי אדמות.

את הכותל אנו רואים גם על גביע יין (תצ' 12). נושא זה של הכותל מופיע גם על עבודות בצלאל, קופסאות לאתרוג, מאפרות, קופסות טבק להרחה, חותמות ונרתיקי תפילין.

מונטיפיורי    🔗

“מכתב גלוי אל השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי באר”ט היו“ו בירושלים עה”ק ת“ו”, משנת 1875, הינו מסמך בעל חן מיוחד. מכתב זה כתבו הרבנים אויערבך וסלנט לסיר משה בעת ביקורו השביעי בארץ ישראל.

“בעזה”י ירושלים עה“ק ת”ו, יום א' כ“ב תמוז תרל”ה לפ"ק.

בואך לשלום השר הגדול, מעוז ומגדול, צדיק וישר, כליל תפארת כש“ת סיר משה מונטיפיורי הי”ו, עשר בא היום לעיר קדשנו ירושלים ת"ו, ברוך אתה בבואך, אתה ורעיך!

אדוננו השר!

עלייתך השביעית לארץ הקדושה פקחה את עינינו ביתר שאת לראות את טוהר אהבתך לארץ הק' ולאחיך עם ה' היושב בה, כל ששת מסעותיך לאה"ק קדש הם, והמסע השביעי קדש קדשים הוא, נזר יציץ על ראש כל החמש ושלשים שנה אשר הגדלת והוספת להראות טוב לבבך ועוז ידידותיך לאחיך אלה:

… ובהשעננו על עזוז אהבתך אל האמת והצדק, הננו מחלים פני כבודך, ליקח מועד מישרים לשפוט, כי סמוך לבנו אשר על ידך יתנוסס קשט סלה:

כי בימים אלה יצאה מלונדון “הודעה” המשפלת לעפר, כבוד ירושלם ויושביה, וכבוד התורה וחכמיה, על זקנים לא תחוס עינה, ועל בחורים ויתומים ואלמנות לא תרחם, את כולם השחה השפילה עדי עפר, ודי כי מצאנו עלינו חובה לבלתי החשות פן ימצאו עון…"

בכניסה לשכונה שבנה מול חומות העיר העתיקה, ניתן לראות את מרכבתו ואת טחנת הרוח שהקים (ראה תצ' 30).

ספרים וציורים    🔗

ל“תכנית בנין עיר לירושלים” שפורסמה בלונדון בשנת 1948 מטעם ממשלת הוד מלכותו, יש כיום ערך היסטורי בלבד. זהו ספר נאה עם צילומים נהדרים. ספר זה יש להשוות עם “מתאר ירושלים” שזכה לפרס, בשנת 1973.

מבין הספרים על ירושלים שיש לנו והמומלצים על ידינו נזכיר את ספריהם של קולק ופרלמן, סילביה מן, פטר מרום, מ' הראל, וו’ה' ברטלט, “מלכות ירושלים” של רונצימן, “מלכות הצלבנים בירושלים” של פראוור, “שלג בירושלים” של כרמי והיימן, קתלין קניון, רוטנברג, יגודניק ואבי־יונה. “דמויות בירושלים” “ירושלים במהלך הדורות”, “גילוי ירושלים” (באנגלית), הספר “ירושלים” (באנגלית), פרסומי “קדמוניות” (של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה) על ירושלים וכן צילומים של ירושלים בחוברות מסוימות של הנשיונל ג’יאוגרפיק מגזין היוצא בוושינגטון הינם מעולים.

תמונות של ירושלים צוירו במשך מאות בשנים, ובמיוחד במשך מאתים השנה האחרונות. אמנים מכל העולם, ובמיוחד מבריטניה, הוקסמו מיופיה של העיר. נזכיר כאן את הציורים והאיורים שבהוצאות אנגליות רבות של ספרי יוספוס פלאביוס, רישומיהם של רוברטס, וילסון ואלו של ברטלט משנת 1844. וילנאי הביא בספרו כמה מהרישומים המענינים ביותר ממקורות שונים, ובנאור־קלטר עשה מספר צילומי גלופות מרשימים של העיר. גבריאלה רוזנטל הנציחה את הטיפוסים של יהודי ירושלים בשנות ה־50. מבין הציורים הרבים הראויים לציון נזכיר את אלה של לודויג בלום, ליאופולד קרקאואר, אנה טיכו, יעקב שטינהרדט ולואיזה שץ. אספן יכול להתחיל לבנות אוסף של תמונות ירושלים של ציירים בריטיים, אירופיים או ישראלים, אלא שאם אינו עתיר נכסים יהיה עליו להסתפק במספר מועט של תמונות מקור לעומת גלריה של רפרודוקציות.

מפות של ירושלים מהוות נושא בפני עצמו, והספרים המביאים מפות עתיקות של ארץ ישראל מייחדים מדור מיוחד לירושלים. רשימה מקוצרת של מראי מקום למפות אלה תובא בפרק השביעי.

אוסף שלם בפני עצמו ניתן לייחד לעבודות על ירושלים שנעשו בבצלאל, האקדמיה לאמנות ולאמנויות בהדרכתו של מייסדה, בוריס שץ, עמיתיו ותלמידיו. בתצ' 32, 33, 34 מובאות שלש מיניאטורות מכסף של פסליו של בוריס שץ עם הטיפוסים הירושלמים המסורתיים. מיניאטורה משן, עבודת בצלאל, מובאת בתצ' 34.1. אמני בצלאל נהגו לעתים קרובות, לצייר מראות מירושלים, בנינים ונופים, על תיבות פגזים שהיו בשימוש הצבא.

יצירות אלה שמורות היום בבתים רבים, והעתקים מהן נעשים בבתי מלאכה שונים, מאחר שהן ממשיכות לשבות עיניהם של אנשים.

השיבה לכותל המערבי באייר תשכ"ז היתה אבן פינה בהיסטוריה של העם היהודי.

“כה אמר ה‘: שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים, ונקראה ירושלים עיר האמת, והר ה’ צבאות – הר הקודש… ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה…. כה אמר ה' צבאות: הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה” (זכריה ח; ג, ה, ז, ח).

ראה ברשימת הביבליוגרפיה מס' 12, 13, 18, 34, 50, 64, 71, 78־76, 91־89, 106, 119, 133, 139, 150, 164.

 

רשימת התצלומים בשחור־לבן ¹    🔗

🔗

1 רימון כסף X 0.5 22 חנוכית אבן, תימן X0.5

2 רימוני כסף עירקיים על תיבת עץ תימנית 23 חנוכית ברונזה, פרנקפורט X 0.6

תורה X0.33 24 חנוכית כסף, אירופה X0.4

3 “ידיים” ממרכז אירופה, סלוניקי ומרוקו 25 חנוכית מתכת וזכוכית, בצלאל שץ,

X0.5 ירושלים X 0.3

4 מגילה לקריאת התורה בימים שני וחמישי 26 ירושלים מתוך הספר " סקונדה אטס

X0.5 סוף המאה ה- 15 X0.3

5 אריח, משה יורד מהר סיני ובידו הלוחות 27 שקולות עתיקות, אזור ירושלים X 0.66 X 0.5 28 גלוסקמה יהודית, בערך שנת 100

6 האמירה שלפני קריאת המגילה בפורים לספירה X0.2

X0.5 29 ירושלים על מדלית הכנסת, ירושליםX 1.4

7 מסמך ציור פרסי לפורים X 0.4 30 סמלו של מונטיפיורי

8 כתובה, בוכרה X0.6 31 הכותל המערבי, 1925 X0.75

9 טבעת נישואין קהילתית, מרכז אירופה 32 סופר, מיניאטורה מכסף, בוריס

X1.25 שץ, ירושלים X 1.2

10 נרות שבת, מגזרת נייר, י' גרוסברד, 33 ברכת הרב, בוריס שץ X1.5

ישראל, X0.66 34 תקע בשופר גדול לחרותנו, בוריס שץ X 1.6

11 מנורת שבת, כפר בפרס X1 34.1 ראש של יהודי, שנהב, בצלאל,

12 גביע יין, כסף, הכותל המערבי, מרכז ירושלים X1

אירופה X1.25 35 קערת נחושת, המרגלים, איספהן X 0.5

13 גביע יין, כסף עם מכסה ומגש, עירק 36 קערת נחושת, שבטי ישראל, איספהן X0.5 X1 37 קערת נחושת, וזאת התורה, איספהן X 0.5

14 גביע יין, כסף, חדיש, ירושלים X 1.1 38 מגש נחושת, מזמור סז מתהלים בצורת

15 קופסת בשמים להבדלה, כסף, איטליה מנורה, איספהן X0.5

X0.7 39 מנורת נחושת להבדלה, פרס X0.43

16 קופסת בשמים להבדלה, כסף, ספרדי,

ירושלים X1 40.1 מפת שולחן, מוקפת בשוליה בברכת

“המוציא”, איספהן X0.17

17 קערת פסח, נחושת, איספהן X 0.33 40.2 מפת שולחן, מוקפת בשוליה בפסוקים

18 לוח לספירת העומר במסגרת כסף, חדיש כה ו–כו מפרק כג משמות, איספהן X0.14 ירושלים X 0.66 41 הינומת כלה, בוכרה X0.5

19 שבועות’ל, מגזרת נייר, י' גרוסברד, 42 מגש כסף, בוכרה X0.4

ישראל X0.75 43 מגש יהודי מפליז, הודו X0.25

20 אבזם כסף לאבנט יום כיפור, מרכז 44 תיק לטלית בר–מצוה, קטיפה וכסף,

21 חנוכית אבן, תימן X0.4 מרוקו X0.4

45 תיק לטלית למבוגר, קטיפה וכסף, אלג’יר 67 אריח, לפי דוגמת רצפה עתיקה ממוזאיקה,

X0.34 ירושלים X0.6

46 תיק לטלית למבוגר, קטיפה רקומה, 68 קמיע כסף, השם של 42 האותיות, חלק של

מרוקו X0.33 השם של 22 אותיות, ומזמור צא מתהלים

47 הכהן הגדול עם השה לעולה, פלשי, עברית X0.55

אתיופיה X 0.9 69 קמיע 68 מצדו השני, ערבית, פרס, המאה

48 עשר המכות, הגדה שלפסח, ברוך ושטיינ – ה–19 X0.55

הרדט, ברלין, 1923 X0.45 70 קמיע כסף, השם של 42 האותיות, פרס,

48.1 עשר המכות, הגדת אמסטרדם, 1712 X0.64 המאה ה–19 X0.9

49 הגדת יצחק אברבנאל, 1505 X0.7 70.1 קמיע מתכת, שמות המלאכים, קורדיסטן,

50 ספר שירה, כתב יד, תימני X0.4 במאה ה–19 X0.9

50.1 ספר הלכה, כתב יד, לונדון X0.8 71 קמיע מנורה מכסף, מזמור קכא מתהלים

51 מפת ישראל, סילמן סטלה, באורטליוס, וברכת יצחק ליעקב, תחילת המאה ה–20

1570X 0.25 X 1.25

52 מפת ישראל והארצות השכנות, נדודי 72 קמיע מתכת, שמות האבות, האמהות, בני

אברם, ניקולס פישר, אמסטרדם, 1670 יעקב, דוד ושלמה X1.2

בערך X0.23 72.1 קמיע פגיון, ירושלים תר"ס X1.2

53 הרצל על הגשר בבזל, שטיח, פרס X0.25 73 קמיע מתכת, דג ויד, (ראה הטקסט) X2.3

54 קבר רחל, שטיח, בצלאל, ירושלים X0.4 74 קמיע דג, צפון אפריקה או איטליה המאה

55 רקמה ספרדית, בלקן או טורקיה X0.3 ה–20 X0.4

56 מפה לבימה לספר התורה בעת הקריאה, 74.1 קמיע מתכת בדמות יד, מזמור כג מתהלים,

קטיפה רקומה, בלקן X0.2 פרס, תחילת המאה ה–20 X1.2

57 כיפה של יהודי בוכרה, 1900 בערך 74.2 קמיע כסף, דמות לילית, פרס, המאה ה–19

58 כיפה של יהודי קורדיסטן, תחילת המאה X1.2

ה–20 74.3 קמיע נישואים, פליז כהה, משני צדדיו, פרס,

59 כיפה של יהודי רוסיה, 1976 המאה ה–18 X1.8

59.1 פרוכת, בוכרה X0.1 75 קמיע כסף, ראשי תיבות של בראשית מט,

60 שקל צורי X3.50 טז, פרס, סוף המאה ה–19 X1.1

61 חותם אבן, פרס X3 76 קמיע פליז בדמות חיות, פרס, המאה ה–19

62 מנורת חרס לארבע פתילות, כנען, בערך X1.4

2000 לפני הספירה הנוצרית X 0.75 77 קמיע עדי, אבן יקרה למחצה, מוקף בפסוק

62.1 מנורת חרס, ממלכת ישראל, ימי הממלכה הראשון של מזמור סז מתהלים. לענין

המפולגת X0.75 המלה המרכזית בו, ראה נספח ב, פרס,

62.2 מנורת חרס, תקופת המשנה, פריה, עבר מאה ה–19 X3

הירדן X1.25 78 קמיע שיש, המרגלים, במדבר יג, כז, פרס,

63 מנורת חרס, תקופת התלמוד, ישראל X1 המאה ה–19 X1.5

64 מנורת חרס עם מכסה, נמצאת בין חרבות 78.1 קמיע שיש, עשית המנורה, פרס, המאה

הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים ה-19 X1.5

65 אריח מוזאיקה, הרובע היהודי של איספהן X0.4 78.2 קמיע אבן חומה“בן פורת יוסף” פרס המאה

ה19 X2.7

66 אריח, עקדת יצחק, העיר העתיקה של 79 האותיות ומזמור סז מתהילים בצורת מנורה,

ירושלים X0.6

שירז, המאה ה־19 X1.33

79.1 קמיע רביד, דיו על גרגרי שעועית, תהילים 90 אלמוג בצורת אצבעותיו של כהן

צא, ג–ד ומצדו השני תהלים צא, ה–ו, בעת ברכתו, אילת X0.33

סופר תימני, ישראל המאה ה –20 X1 91 כד חרס, תקופת מלכות יהודה X1

79.2 גרגר שעועית עליו מזמור קלד וחלק 92 המרגלים (קטע), בצלאל, ירושלים X1

ממזמור קל מתהלים בכתב זעיר, סופר תימני, 93 תיבה למגילה, כסף, איטליה, המאה ה –20

ישראל המאה ה – 20 X4.7 X0.66

79.3 קמיע אבן לבנה, "אגלא משה בארץ תנחם 94 תיבה למגילה, כסף, ארץ ישראל, המאה

סלה", פרס, המאה ה – 19 X2.5 ה – 20 X0.7

80 גביע פליז עם חריטה “רפואה בחיים”, ירו– 95 קופסת בשמים להבדלה, עיראק, המאה

שלים X1.5 ה – 20 X1.25

81 חרב, ליליאן, ירושלים X0.8 96 קמיע כסף, השם של 42 האותיות, פרס

81.1 יהודים, פולק X0.8 המאה ה – 19 או ה – 20 X2.25

2,. 81.1 מנורות חרס מוסלמיות מעוטרות, ירושלים 97 קמיע מתכת, פסוק ממזמור סו מתהלים,

המאה ה – 8–9 X0.9 פרס, המאה ה– 19 או ה –20 X1.5

82.3 עט של סופר ערבי, המאה ה – 19 X0.6 98 טבעת עליה חקוק מגן – דוד, פרס, המאה

83 רקמה ערבית, ירושלים X 0.3 99 חותם פליז “שלום לעולם”, חלקו העליון 84 שולחן מפליז, מעוטר בפסוקים מהקוראן בערבית והתחתון בעברית, פרס? ירושלים?

בכתב אמנותי X0.27 X5

85 חיות מסוגננות, איסלמי X0.66 א (סוף פרק 2) קטע שויתי, מנורה שמאלית

85.1 אריה, כתובת בטורקית, ירושלים, תחילת – תהלים סז, מנורה ימנית – השם של 42

המאה ה – 20 X0.5 האותיות, פרס? X0.75

86 חגורה בדווית X0.14 ב (סוף פרק 5) חותם פליז, ‘בן פורת יוסף’,

86.1 אבן שנמצאה בהרי ירושלים, דמות בן – פרס X3.75

גוריון X1.3 ג (סוף פרק 11) קטע תצ' IX, קמיע, ניר,

87 מאובן אמוניתי, הרי יהודה X1 רשימה לפי א ב של המלאכים IX

87.1 שובב ים, הרי יהודה X1.5 ד (סוף פרק 15) תיק לידה, מרוקו, המאה

88 צדפה מאובנת, הרי יהודה X1 ה – 20 X0.3

88.1 מאובן נדער, הרי יהודה X0.8

89 אבנים המזכירות דמויות של ראשי קופים

כפי שנמצאו ליד ירושלים X0.7

כל הדוגמאות המובאות בספר הן מן האוסף

האישי שלנו.

כל התצלומים הינם של פריטים מתוך אוספם של המחברים

 

פרק ששי אסיה אפריקה אירופה ארה"ב    🔗

מכיוון שספר זה מתייחס לישראל, אין אנו מייחדים לה סעיף נפרד בפרק זה. נסקור כאן מספר ארצות מנקודת המבט של האמנות היהודית העממית שבהן.

פרס    🔗

פרס היא מקור פורה לחפצים של אמנות פולקלור יהודי. דפים רבים של ספר זה הועשרו במוטיבים שמקורם בפרס. אנו מעדיפים לדבר כאן על פרס ולא על אירן. כבר בתקופת הילדות, הציתו נפלאותיה של פרס ותולדות יהודיה את דמיוננו. אותה עת, השם אירן לא אמר לנו מאומה. אמניה של איספהן בעיקר, תרמו רבות לאמנות העממית שלנו בכלל ולאמנות הטקסית במיוחד. בזמן מסויים בימי הביניים, היוו היהודים את היסוד החשוב ביותר ואולי את הקהילה הגדולה ביותר באיספהן. ואכן היתה תקופה בה כל העיר נקראה “יהודיה”, שם שלאחר מכן נתייחד לאחד מרובעיה. לאיספהן יצאו מוניטין ברחבי העולם בשל שטיחיה, קישוטי הנחושת והכסף, עבודות הקדרות שנעשו בה ובשל אריגיה. פריטים רבים המתוארים בסעיף זה מוצאם מאותה עיר גדולה.

מפורסמים הם האריחים של איספהן. אריח נדיר שעליו סמל מגן הדוד מובא בתצ' 65. אריח זה אינו מצויר, כפי שמצויירים רוב האריחים, אלא הוא מעשה פסיפס מאבנים צבעוניות. אמנות עשיית אריחי מוזאיקה אינה קיימת עוד, ויש לזכור כי איספהן היתה בזמנו המרכז ליצירתם. דוגמאות נהדרות של אריחי מוזאיקה נשתמרו במסגדיה הנאים ביותר בעולם. ישנם הטוענים כי האריח שבתצ' 65 היה קבוע מעל שער הכניסה לרובע היהודי, יהודיה. יהיה מקורו כך או אחר, האריח הינו יצירה עתיקה ומקסימה.

המוטיב של מגן דוד יכול להוות נושא לאוסף של דברי מתכת, אריגים, אבנים וכסף, קמיעות, שטיחים ותכשיטים, עבודות עץ, כלי זכוכית, חותמים וחותמות, הדפסים וציורים. לדוגמה ראה את החנוכיה התימנית (תצ' 22), המגש ההודי (תצ' 43), הינומת הכלה הבוכרית (תצ' 41) והטבעת (תצ' 98). בתצ' 17 אנו רואים קערת פסח מנחושת, שנעשתה בידי אומנים יהודים מאיספהן. גך עליה מובא מוטיב המגן־דוד.

דמותם של שני המרגלים הנושאים אשכול ענק של ענבי חברון (תצ' 35), אותו הביאו למשה, מופיעה לעתים קרובות באירן ובישראל. בתצלום, דמותם נראית על קערת נחושת פרסית (השווה זאת למפה שבתצ' 51 ולעבודת בצלאל שבתצ' 92). ראוי לתשומת לב מיוחדת הקמיע ‘המרגלים’ בתצ' 78. על קערה פרסית אחרת (תצ' 36), שבטי ישראל מובאים בצורה בלתי רגילה. נושא ה’תורה' מובא על צלחת שבתצ' 37. הזכרנו כבר את המגש מאיספהן, שעליו חקוק מזמור סז מתהילים בצורת מנורה (תצ' 38). אוו מזמור מתהילים אנו רואים על צדה האחורי של מראה שמקורה במשפחה יהודית עתיקה שהתגוררה בשירז, עיר הוורדים, שהיתה ערשה של מסורת יהודית חשובה (תצ' 79). שירז היתה בזמנו בירתה של פרס, וכיום היא בירת חבל פארס בלבה של הארץ. יש לנו מזמור דז על אמייל. מזמור סז אהוב על יהודי פרס. רמון הכסף לתורה שבתצ' 1, גם הוא מפרס.

בשולי מפות שולחן או אריגי קיר מאיספהן, אנו מוצאים פסוקים מתוך ספר שמות, פרק כג (פסוקים כה־כו): “והסירותי מחלה מקרבך… לא תהיה משכלה ועקרה בארצך” (תצ' 40.2). מפת שולחן אחרת מאיספהן מעוטרת במסגרת בברכת “המוציא” (תצ' 40.1). מסביבי לשוליה של טלית מפרס רקומים פסוקים מתוך תפילת שמע (תצ' XIX). במקומות אחרים בספרנו מתוארים קמיעות פרסיים מכסף, אבן, אבן יקרה למחצה, זכוכית, קלף וניר. הכתובות מארץ זו הינן, לעיתים קרובות, צבעוניות ולפעמים אף בצורה של ספר. אסטרולבות פרסיות שעליהן מלים עבריות אינן בלתי שכיחות. המנורה הפרסית הנאה (תצ' 39) משמשת לטקס ההבדלה. מנורת שבת מכפר פרסי נראית בתצ' 11. הפרסים הינם יצרנים חשובים של “שויתי” המקשטים את כתלי בתי הכנסת. בידינו “שויתי” צבוע ביד על עץ. כמה ממגילות אסתר הטובות שבידינו מוצאן מפרס. אסתר, שנודעה בשמה העברי הדסה, התגוררה בשושן, כיום – העיר סוסא. בירה זו של המלך אחשוורוש נחשפה בחלקה, ונתגלה בה ארמון מלכותי, שאפשר שהוא זה המתואר במגילת אסתר. מסורת אחרת מזהה את שושן עם העיר חמדן.

ציורים פרסיים על נושאים תנ"כיים מפארים את כתליו של מוזיאון בשירז. הדפסים פרסיים עתיקים על נושאים יהודיים אינם נדירים וראויים לאיסוף. חלק מהכיפות הנבחרות שלנו (פרק 8), מוצאן מפרס. ישנה מערכת פשוטה אך מתוכננת יפה של שטיחים שנושאם הוא אישים בהיסטוריה הציונית (תצ' 53). כמו כן ידועים גם שטיחים נאים מעטים על נושאים יהודיים. שטיחים אלה יקרים ביותר. הפניות רבות לפרס מובאות בפרקים אחרים בספרנו זה.

בוכרה וגרוזיה    🔗

כל מי שמעונין להתמחות ביהדות בוכרה, תלבושותיה, קישוטים וכליה הטקסיים, ימצא עזר רב בקטלוג של מוזיאון ישראל של תערוכת בוכרה המוצלחת משנת 1967–8. עם זאת, אין ברשותו של המוזיאון כל חפצי הערך והפריטים המיוחדים של יהדות בוכרה. חלק משטיחי הקיר הנהדרים והגלימות האצילות שבאו מחבל ארץ זה, מצוי בידיהם הטובות של כמה מתושבי ירושלים ותל־אביב. חלק מהכיפות המובחרות מבוכרה שייכות לנו (פרק 8). הפוזמקאות (תצ' XX) והמנעלים הם בעלי אופי מיוחד וציורי. מכנסים, שמלות, צעיפי ראש ממשי (תצ' VII, VIII) וגלימות מפוארים ניתנים להשגה. על כיסויי הכלה של נשות בוכרה היהודיות מופיעים סמלים יהודיים. כיסוי הכלה שבתצ' 41 עם הסמלים היהודיים הכוללים מגן דוד מוצאו מבוכרה.

כיסוי מקסים שמוצאו מסמרקנד (תצ' 59.1) שימש כפרוכת לארון קודש. מסביב לשמש שבמרכזו ישנם ירחים רבים, ומסביב לכל ירח קנוקנות עדינות. סמלים מסורתיים מפוזרים על פני כל הפרוכת.

מגש הכסף החינני שבתצ' 42, הובא לירושלים ע"י אביה של עליזה דייויס. ברשותנו קערת יין לקידוש ותחתית עתיקות מכסף שעליהן דוגמת האגס (בוטה) מספר פעמים (תצ' XI). קנקני התה והקערות העדינות מאזור זה, עשויים מחרסינה רוסית. כדים וקערות בוכריים טיפוסים מפליז, משמשים בביתנו לנטילת ידיים לפני ארוחות שבת וחג. כתובה בוכרית הזכרנו כבר לעיל (תצ' 8).

קיבוצה של גלות גרוזיה לישראל, שנעשה לאחרונה, הינו מאורע בעל משמעות. ניתן כעת לרכוש חפצי יודאיקה מגרוזיה, ועובדה זו חייבת להפוך למוקד התענינותם של אספנים. משך שנים יש בבעלותנו כיפות יפות מגרוזיה. כיום יש כיפות חדשות – חלקן בעלות ערך וחלקן מחומר זול למדי. לאחרונה התגאינו כשנודע לנו שסופר יהודי גרוזי צעיר, ששמו גפּנוב,] תרגם לעברית מלודית את יצירת הספרות הקלסית של גרוזיה, “עוטה עור הנמר”, שכתב רוסטבילי. התרגום העברי פורסם בישראל בשנת 1969.

הודו ואפגניסטן    🔗

חפצי יודאיקה אופיינים הגיעו מהודו. הם כוללים חנוכיות, מנורות שבת ופמוטות. בתצ' 43 אנו רואים מגש הודי. בעת העתקת האותיות העבריות נפלו שגיאות גסות. השימוש במגן־דוד בחפצי היודאיקה של הודו נפוץ מאוד, ביחוד על מנורות. ידועים גם ציורים הודיים על מוטיבים מהתנ"ך. ברשותנו העתקים של תמונות שבספריה הלאומית בפריס, על נושאים הקשורים ביוסף ובאברהם.

בחבלים כבול וחירת, יושבים יהודים עוד מתחילת ימי הביניים. הקהילה היהודית שם כיום היא מצאצאי יהדות פרס. כיפותיהם דומות לאלה שהיו בשימושם של יהודי פרס.ף קערות כסף פשוטות ליין, שעליהן חקוקים דגים, נמצאות בשימוש של יהודים אפגניים שעלו לישראל. “שויתי” רבים מקורם בארצות אלה.

עירק וטורקיה    🔗

“כשנשתכחה תורה מישראל, עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה” (סוכה כ ע"א).

אנו עדים לקיצה של ההיסטוריה הארוכה והמפוארת של יהדות עירק, המחזירה אותנו לימי התלמוד הבבלי ואשר פרחה, למרות תהפוכות העתים, עד לזמן האחרון. במאה התשע־עשרה, יסדו יהודי בגדד את ההתישבות היהודית החדשה בהודו ובמזרח הרחוק. כ־125,000 יהודים מעירק עלו לישראל מאז שנת 1948. חלקם בעלי אמצעים, רובם־עניים, ביחוד אלה שהגיעו ממחוזות כמו זאכו וקורדיסטאן העאירקית. יהודי זאכו סבלו ממחלות דם משפחתיות, שאובחנו לראשונה בקנה מידה נרחב, בישראל. הארתן של מחלות חוסר דם אלה ומחלות אחרות המיוחדות לאותו אזור, תרמו רבות לרפואה. היהודים הקורדיים כוללים גם יהודים מקורדיסטאן הטורקית ומקורדיסטאן הפרסית. הכיפות הקורדיות הינן אופייניות (תצ' XV, 58).

יודאיקה מטורקיה עשויה לשמש תחביב מיוחד. בשנת 1990 התגוררו כ־350,000 יהודים ברחבי האימפריה העותמנית. באותם הזמנים הם היו הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם. ארץ ישראל הפכה לחלק מאימפריה זו בשנת 1517. מגילות אסתר מטורקיה נמצאות לעתים קרובות בנרתיקי כסף נאים. הגדת אברבנאל הודפסה בקונסטנטינופול בשנת 1505 (תצ' 49).

הפריטים מעירק שהובאו בתצלומים כוללים את הרימונים העדינים שמעל תיבת ספר התורה התימני (תצ' 2) וגביע היין עם תחתית הכסף והמכסה שעליו דמות ציפור (תצ' 13). כסף עירקי הוא מאיכות מעולה. קמיעות רבים מוצאם מעירק, וכן קופסאות בשמים להבדלה (תצ' 95).

תימן    🔗

כתובות שנתגלו במערות בית שערים, מראות כי קהילות יהודיות היו בתימן כבר במאה השלישית לספירה הכללית. ישנם אף הטוענים כי יהודים היו בתימן עוד בימי הבית הראשון. לכל אספן יודאיקה יש חפץ אהוב עליו העשוי מעבודה תימנית. הפריט האהוב עלינו מעבודה תימנית הוא תיבת התורה בת שמונה הקצוות, העשויה מעץ (תצ' 2), יחד עם מנעולי הפליז החזקים שלה והתרשים העממי המצויר עליה. לצערנו אין ברשותנו ספר התורה שתיבה זו הוכנה עבורו, אך ברשותנו המעיל הרקום שנתפר לאותו ספר תורה. יחד עם זאת, רכשנו ספר תורה תימני שנכתב לפני 150 שנה לפחות. ספר תורה זה הובא לארץ ישראל ע“י עולים מתימן בשנת 1890 לערך. הרימונים מהסוג המסורתי שנעשו בתימן, הינם קישוטי פליז חזקים ופשוטים יחסית. ה”ידיים" הינן, לעתים קרובות, תבניות ישרות־קו נוקשות. את מגילת אסתר התימנית הזכרנו כבר בפרק שדן במגילות, ובמקום אחר תארנו את חנוכיות האבן (תצ' 21, 22) ואת גרגרי השעועית, שעליהן נכתבו מזמורים צא ו־קלד של תהילים (תצ' 79.1,.2).

תכשיטים תימניים נראים בישראל לרוב. ניתן לרכוש עבודות טובות מנחושת וכן בדים ארוגים אריגה עממית. ספר שירה תימני, כתוב ביד, מובא בתצ' 50. קמיעות תימניים הינם, לעתים קרובות, בדמות של קופסת מתכת צרה, בה מגוללת יריעת קלף או עור שעליה כתובות המלים המתאימות.

מרוקו    🔗

עוד בתקופת הרומיים התגוררו יהודים במרוקו. מספר שבטים ברברים, כפי הנראה, התגיירו. מלכה ברברית יהודית, דהיה אל כהינא, אף הנהיגה את שבטיה נגד הפולשים המוסלמים בשנת 700. כמו בטורקיה, קהילת יהודי מרוקו התרחבה לאחר קליטת המגורשים מספרד בשנת 1492. נחום סלושץ פרסם, בשנת 1927, את עבודתו החשובה “מסעות בצפון אפריקה”. עבודה זו כוללת פרקים על היהודים בטריפולי, סהרה, טוניס, אלג’יר, מרוקו, ועל מנהגיהם. יש להזכיר גם את ספרו בר הסמכא של בן־עמי “יהדות מרוקו”.

במרוקו ובשאר ארצות צפון אפריקה (המגרב) נוצרו במרוצת הדורות חפצי יודאיקה רבים. פריטים מיוחדים ניתן למצוא באוספים בכל רחבי העולם, ובמיוחד בישראל ובצרפת. הדברים האהובים עלינו מתוארים בספר זה. בידינו ארנק (תצ' ד) העשוי מקטיפה אדומה כשעליה רקמה מחוטי זהב. לארנק זה היה שימוש כפול. הוא הונח ליד יולדת, כשבו מצויים חפציה האישיים, כך שתוכל להגיע אליהם בקלות, וכן נהוג היה לקחתו למקוה. יש לשים לב לעובדה כי ראשי התיבות של האשה רקומים על הארנק באותיות לטיניות ולא עבריות. יתכן שהסיבה לכך היתה למנוע תשומת לב מיותרת של שכנים בלתי ידידותיים. תיקי התפילין נעשו בעבודה דומה מאד (תצ' XIII), אך על תיקים אלה, שהם של הגברים, רקומים שמותיהם המלאים בעברית, ולפעמים אף בתוספת של ראשי תיבות שמם באותיות לטיניות. שלוש דוגמאות לתיקי טלית מובאות כאן. בתצ' 44 ו־XIV אנו רואים עבודה ראויה לשבח. התיק היה שייך לנער בר־מצוה. תוכו קרטון המכוסה בקטיפה. קטיפה זו מצופה כסף על כל שש פניה. האותיות והצורות גזורות מתוך הכסף. תיק כזה היה בשימוש של יהודי צפון אפריקה בלבד. השורה העליונה אומרת “כבד את אביך ואת אמך”. השורה הבאה מביאה את “אם אשכחך ירושלים…” פסוקים נוספים כתובים בשולי התיק. תיק מאלג’יריה למבוגר מובא בתצ' 45. תיק רקום בחוט זהב על קטיפה מוצג בתצ' 46. יש לשים לב לציפור ולעצים וכן לראשי התיבות בלטינית. למטה כתוב בעברית: “ע”ה מכלוף בר דוד דרעי הי“ו”.

הזכרנו את מגיני המזוזה המרוקניים ואת קישוטי התורה. וכן תארנו את כתבי היד המיוחדים של קטעי התורה שנועדו לקריאה בימי השוק (תצ' 4). יש לנו ספר “מקור חיים” הספרדי הכתוב בכתב ידו של סופר מעולה. נשים יהודיות מהאי ג’רבה נהגו לענוד צמידי קרסול. תערוכת מרוקו שהיתה במוזיאון ישראל בשנת 1973 חשפה את העושר והמגוון של האמנות היהודית בצפון אפריקה.

אתיופיה    🔗

חפץ אחר של יודאיקה אפריקנית, קשור בפַלַשים. אלו הם שבטים יהודיים אתיופיים, שדתם התבססה על ציות מילולי למצוות התנ"ך. קרבנות היו מוקרבים על ידי כוהניהם בהזדמנויות שונות. החפץ שבתצ' 47 הינו כלי חרס עליו מצויר הכהן הגדול של הפלשים המחזיק את השה המיועד לקרבן, נושא המוכר היטב בארצות המקרא. הפלשים גם מציירים את דמותו של המלך שלמה מחבק את מלכת שבא. ראה את הפרק על הפלשים בספרו של ישראל גולדשטיין.

אירופה    🔗

בכל ארץ בה התגוררו יהודים תקופה ארוכה יחסית, נוצר, למעשה, מגוון יודאיקה המיוחד לה, כשברוב המקרים היא מושפעת מגורמי הסביבה. פולניה נודעה בבתי הכנסת שלה ובאמנותם. רוב היודאיקה האשכנזית שנוצרה בשלוש מאות השנים האחרונות, נובעת ממזרח אירופה וממרכזה, ובספר זה דוגמאות משם.

מהולנד באה הגדת אמסטרדם הפורסמת משנת 1712 (תצ' 48.1). באיטליה הושלמה הגדת אברבנאל (תצ' 49). מאיטליה באה אמנות עשירה של בתי הכנסת, מזוזות מקושטות, מגילות, חנוכיות (תצ' X) וקופסאות בשמים להבדלה (תצ' 15). מגרמניה גם כן הגיעה יודאיקה רבה, לרבות ספרים והגדות (תצ' 48), פמוטות שבת וחנוכיות (תצ' 23). מרוסיה, בנוסף לפריטים שמוצאם מבוכרה, בא שפע של גביעי יין מכסף, קופסאות בשמים וספרים. בארצות הבלקן נוצרו בדים רקומים (תצ' 55), ששמשו כפרוכות או כמפות לשולחן הבימה עליו הונח ספר התורה בעת קריאתו (תצ' 56). מאנגליה קבלנו את ההילה והספורים על מונטיפיורי (תצ' 30). פריט בעל קסם של עתיקות מהיודאיקה האנגלית הינה תעודת מניה של אוצר התישבות היהודים שכספה נועד לפיתוחה של ארץ ישראל. אבי אמה של עליזה דייויד השקיע 5 £ במניה זו בתחילת המאה, ביום 5 בינואר 1900. מענין לציין כי חזון התעשיה והחקלאות המדומיין באיורים של תעודת המניה, הוגשם במידה רבה. מניית היסוד של הרצל באוצר התישבות היהודים היא ממרס 1901.

ספרו הקצר של מנחם מנצור, הישראלי יליד עדן, על מזרחנים איריים, הינו פריט אירי. מחבר אותו ספר הינו מזרחן אמריקני ידוע כיום.

פריט הקשור בצרפת הינו עותק של התרגום העברי של “אני מאשים” שכתב אמיל זולה. בספר מצוי צילום של העתון “ל’אורור” בו פרסם אמיל זולה את רשימתו המפורסמת. רש"י היה גדול היהודים בצרפת, ורישומו ניכר בספריות שלמות (ראה ספרו של מוריס “תולדות החינוך של עם ישראל”).

פרג היתה ידועה כעיר בעלת מסורת יהודית גדולה. בתי הכנסת, בתי הקברות והמוזיאונים שלה חרותים בזכרון היהודי. הרב המופלא, המהר"ל, התגורר בפרג. ספור יצירתו של הגולם קשור בו. ספרים אודות יודאיקה צ’כית מוזכרים ברשימת הביבליוגרפיה.

הארצות הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה, ובמיוחד ליטא, הינן שם נרדף לעושר של חיים יהודיים. נפוליאון כינה את וילנה, שהיתה העיר הראשית בליטא, “ירושלים דליטא”. היתה זו למעשה ירושלים של אירופה. הוצאת התלמוד ע"י בית ההוצאה של האלמנה והאחים ראם מוילנה, הינה מפורסמת בעולם כולו. גלריות של תמונות של רבנים ליטאיים יוצרות דמויות של יהודים מלומדים שהיו יכולים לספק חומר בלתי נדלה ליצירותיו של רמברנדט. עיר הבירה קובנה התחרתה בוילנה, ושתיהן היו מעוזי הלימוד ומבצרי הספר, כשם שהיתה כמעט כל עיירה יהודית באיזור הבלטי.

ארה"ב    🔗

מקור ראשי ליודאיקה במאה שלנו הינה ארה“ב של אמריקה. הוצאתם של ספרים יהודיים בארה”ב הולכת ומתרבה. ישראל משיגה את ארה“ב כיום ביצירות העבריות, אך תרומות נכבדות ליצירה העברית באות בהתמדה מארה”ב. אמנות בתי הכנסת של ארה"ב הגיעה לרמה גבוהה מאד. אין דומה לה בישראל המודרנית, אף כי מספר בתי־כנסת עתיקים היו יצירות פאר של אדריכלות ואמנות. פריטים מסוימים של תשמישי קדושה מכסף וכן מדליות הינם מרמה מעולה ומצטיינים באיכותם, כמו מדלית גוטסמן של אוניברסיטה “ישיבה”. בתי כנסת אמריקניים הינם פטרונים חשובים לעבודות רקמה ושטיחים יהודיים.

מאוחר יותר נתאר את הגדת הרטפורד ואת ספריו של שאול רסקין על נושאים יהודים עיקריים. ספר שראוי לעיין בו הוא “רקמות ואריגים לבית הכנסת ולבית” (באנגלית) שכתבו פריהוף וקינג (ניו־יורק, 1966). קטע מרגש של יודאיקה אמריקנית הינו המכתב המפורסם של הנשיא ג’ורג' וושינגטון לקהילה היהודית בניופורט, מיום 21 באוגוסט 1790. במכתב זה הונחה חירות הדת כעקרון יסודי של הרפובליקה.

שבטי ישראל    🔗

שבטי ישראל (תצ' 36) או כל אחד מהם, יכולים לספר חומר למפעל חיים של אספן. סמלי השבטים, כפי שתוארו ונעשו ע“י אמנים ואומנים משך כל הדורות יוצרים מוצגים ססגוניים. תרומה מיוחדת לנושא השבטים הינם חלונותיו של שאגאל בבית־הכנסת של ביה”ח “הדסה” בירושלים.

ראה ברשימת הביבליוגרפיה מס' 25, 96, 137, 142, 145 (לאסיה); 25, 60, 97, 155 (לאפריקה); 10, 16, 28, 35, 53, 72, 83, 104, 107, 111, 114, 127,, 135, 136, 163, 173, 186 (לאירופה); 60, 82, 88 (לארה"ב).

 

פרק שביעי ² ספרים הגדות מפות    🔗

אבן תיבון בצוואתו אומר שיש להפוך את הספרים למלווים קבועים של האדם, את ארונות הספרים והמדפים לראות כמקומות עינוגים ופרדסים. יש להתענג בהם, לאסוף את פירותיהם, לקטוף את שושניהם ולקחת מתבליניהם. כאשר רוחו של האדם שבעה ויגעה יש לעבור מגן אל גן, מתלם אל תלם וממראה נוף אחד למשנהו. באופן זה תתחדש תאוותו ונשמתו תימלא אורה.

מאחר שספר זה עוסק ביודאיקה, אך טבעי הוא שכל פרק יהיה קשור, בצורה זו או אחרת, בספרים. מדפים רבים בכל ספריה גדולה יכולים להתמלא בספרים המתארים אוספי ספרים יהודיים ועבריים. ההיקף הגדול של ספרים יהודיים נותנים מרחב לתריסרי התמחויות־משנה. מומחים אחדים מתרכזים בהגדות פסח בלבד (ראה, למשל, את ספרו של ירושלמי “הגדה והיסטוריה”). אספנים אחרים מבכרים כתבי יד עתיקים, סידורי תפילה, תהילים תנ"כים או הוצאות בלתי רגילות של המשנה והתלמוד, או פרשנות נדירה עליהם.

הרב מיימון ז“ל כינס את אחת הספריות הפרטיות היפות ביותר בעולם על יודאיקה, אך ישנם עוד מלומדים רבים בישראל ובעולם שכינסו יחד אוספים יוצאים מן הכלל. אנו לא נסינו להתמחות בכך אלא רכשנו ספרים מענינים כל אימת שנקרו בדרכנו. בפרק זה נזכיר ספרים שברשותנו בלבד. בין המרגליות שבאוספנו ישנם “מכתב גלוי אל השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי באר”ט היו”ו“, מילון התנ”ך משנת 1721, ביבליה הבראיקה, מאיוס 1716; הוצאת פילו משנת 1561; “מעשה טוביה” (הוצאת התפ"ב). יש לנו גם מילון עברי של מונחים הלכתיים, בכתב יד (תצ' 50.1), שכונסו ע"י רב מאנגליה בתחילת המאה ה־20. ספר שירים תימני נראה בתצ' 50.

מבין ההגדות יש ברשותנו הגדתם של ברוך ושטיינהרדט (תצ' 48) שקבלנו כמתנה מגב' אתל אגרון ז“ל, אלמנתו של גרשון אגרון ז”ל. הדף המספר על המכות הינו מצויר. כמו כן יש לנו הגדת אמסטרדם, משנת 1712 (תצ' 48.1). גולת הכותרת של אוסף הספרים שלנו הינה הגדתו של יצחק אברבנאל, שנולד בליסבון בשנת ה’קצ“ז ונפטר בונציה בשנת ה’רס”ח. ספר זה הוצא לאור בקונסטנטינופול בשנת 1505, והוא נחשב לשלישי מבין ההגדות שהודפסו. היתה זו מתנה מפרופ' אריה פייגנבאום. הגדה זו כוללת גם שתי יצירות חשובות אחרות של אברבנאל הכרוכות יחד. יצירות אלה הינן “ראש אמנה” ו“נחלת אבות”. לפני תחילת כל אחת מיצירות אלה מופיע שיר שכתב בנו, יהודה (תצ' 49).

הגדות נאות רבות הופיעו בישראל ובעולם בשנים האחרונות. נזכיר כאן רק מעטות שבאוספנו – יש ברשותנו הגדות של גולדשמידט, וקסלר וגמזו, שיק, בן שאהן, להמן, גלזר, כשר, ליפשיץ ולוין.

אברהם יערי מפרט 2717 הגדות שהודפסו בין השנים 1482 ו־1960. בין 36 ההגדות המודפסות השונות שיש לנו, חלק מהן נדיר. יחד עם זאת, יש בידינו רק הגדה אחת שיערי אינו מזכיר. היא הודפסה לראשונה ב־1959 בהרטפורד, קונטיקט, עורכה הוא מוריס סילברמן והאיורים שבה הם מעשה ידיו של יחזקאל שלוס. הגדה זו, שהיא דוגמה טובה ליודאיקה של ארה"ב, כוללת גם קטעי קריאה בקשר לשואה.

כינוס העתקי פקסימיליות של עבודות נדירות וחשובות, הינו כר נרחב לאספנים. נזכיר כאן כמה מהעתקי הפקסימיליות שבידינו: הגדת סאראייבו; הגדת ונציה (1740); “ברכת המזון וברכות הנהנין” בהוצאת הספריה המלכותית בקופנהגן (1728); תלמוד ירושלמי (הוצאת הותיקן, ממנו נעשו רק 135 עותקים על פי רשות מיוחדת של הותיקן, ע“י בית ההוצאה־לאור “מקור” בע”מ, ירושלים, בשנת 1970) ומשנה תורה, בהוצאת רומא, משנת 1480.

ספריו של שאול רסקין גם הם ראויים להיות פריטי אוסף. מביניהם אנו מעדיפים את ספריו שהוצאו לאור בניו־יורק, אודות הקבלה (1952) ואודות פרקי אבות (1940). כתביהם של מ' נרקיס, ססיל רות, ש"י עגנון, שלום־עליכם, יגאל ידין, משה פרלמן, א' יערי, ז' וילנאי ואחרים, ראויים למקום נכבד בספריתו של כל חובב יודאיקה.

סוג אחר של איסוף הוא לבחור באחד מספרי הפרשנות על התורה, כמו, למשל, מדרש תנחומא, ולאסוף את כל ההוצאות המיוחדות, כגון זו של סלומון באבער שיצאה לאור בהוצאת ראם מוילנה בשנת 1885. ניתן לעשות על נושא זה ואחרים וריאציות שונות. לעתים קרובות קורה שמהדורות יקרות של ספרים, שבדרך כלל נחשבות לנחלתן של ספריות של עשירים, נמצאות למעשה בבעלותן של משפחות יהודיות עניות, המשתמשות בהן ומוקירות אותן.

נושא אחר לאוסף יכול להיו כל הספרים שנכתבו אודות קהילה יהודית מסוימת. כמו, למשל, יהודי וילנה, פרג, פרנקפורט, מלטה, קורדובה או איספהן. בשטח זה ניתן להיוועץ בהוצאת הספרים של מוסד הרב קוק בירושלים ובאגודת ההוצאה לאור היהודית בארה"ב.

פיתוי יש גם בבחירתו של ספר קטן מתוך התנ"ך, כמו יונה, ואיסוף מספר רב ככל האפשר של הוצאות נאות של אותו ספר בלבד. התחלה טובה יכולה הוצאת שטיינהרדט־ברוך. אחרים יכולים להעדיף ספרים הכתובים ביד ממרוקו או מתימן (תצ' 50). בין ספרינו שתי עבודות, כתובות ביד בערבית, שהוצאו לאור בישראל. האחת היא הקוראן המעוטר והשניה הוא ספר תפילה מוסלמי.

האספן העצמאי יבנה לעצמו את ספריתו על יודאיקה. כר נרחב נוסף לאספן הוא לכנס ספרים שונים שניתנו לו או נחתמו ע"י המחברים.

ספרים רבים נכתבו על בתי כנסת, כשהם מחולקים לבתי כנסת בישראל, באירופה, בפולניה, בליטא, באמריקה ובישראל העתיקה. ראוי לאסוף גם מגילות יוחסין משפחתיות, על ענפיהן האין סופיים. ענין מיוחד יכול להיות אוסף ההוצאות השונות של כתבי פלאביוס. כמה מהוצאות אלה מציגות אומנות מעולה של הספר. הכריכות לעתים מהודרות והאיורים מקסימים. בין ההוצאות שבביתנו ישנן זו שבהוצאת קלארק, שיצאה לאור בשנת 1785 עם פיתוחים מיוחדים, זו שבהוצאת ל’אטרנג' משנת 1702, שהינה כה עבה עד כדי כך שיש צורך בסבל כדי להעבירה ממקום למקום, וזו של ג’ורג' הנרי מיינרד. הוצאתו של מיינרד כוללת מפות מענינות, הצגה דמיונית של ימי הבריאה ו“תמונה מדויקת של מקדש שלמה”. בין המפות ישנה גם “מפה נכונה של הארצות שמסביב לגן עדן”. ספר זה מצא את דרכו מאספן יהודי בפולין, ועל כריכתו כתוב “ר' יהודה, קרקוב”.

שום אספן של כספרים יהודיים לא יוכל שלא להיעזר בעבודתו המעמיקה של א' יערי “סימני דפוס יהודיים”. ספר זה הודפס בשנת 1943 בהוצאה מצומצמת של 300 עותקים. מספר זה אנו למדים שהספר “מעשה טוביה” שהזכרנו, הודפס בשנת ה' תפ“ב ביסוביץ, ע”י הגר ישראל בן אברהם. שושנה הלוי הראתה דוגמה נאה לאספנים ואוהבי ספרים בסיפרה “הספרים העבריים שנדפסו בירושלים תר”א־תרנ“א”. אוספים של ספרי היסטוריה יהודית חייבים להימצא בשפע. ספרי ההיסטוריה יכולים כלליים כמו של גרץ או פינקלשטיין, מותחמים לתקופות או נושאים מסויימים כמו אלה של רות, סחר, מרגוליס ומרקס, קסטן ואבן. מדפיסים יהודיים התמחו בלוחות תמידיים. לוחות אלה כדאי לאסוף.

אי־אפשר לסיים חלק זה מבלי להזכיר את הספר העוסק בעבודת חייו של ראש האספנים של אמנות הפולקלור היהודית. ספר זה, שהודפס בעברית, הוא “אוסף פויכטווגר, מסורת ואמנו יהודית” מאת ישעיהו שחר, שיצא לאור ע"י מוזיאון ישראל. הספר מתאר 1132 פריטים שאסף פויכטוונגר, ושהמוזיאון רכש באמצעות תרומתה של משפחת רפפורט מג’נבה. ספק אם ניתן ליצור אוסף שווה לו. אספנים שונים יכולים, אולי, להאפיל על פויכטוונגר בנושא זה או אחר, אלא שהשלמות הכללית של האוסף מרשימה ומפתיעה. כמו כן ראויים לציון עבודתו של ביאלר וספרו “חיים יהודיים באמנות ובמסורת” (באנגלית).

היודאיקה כה עשירה בספרים, כך שיש עדיין הזדמנויות לרכישת דברים מיוחדים בישראל, ניו־יורק, לונדון, אמסטרדם, פריס וטהרן.

מפות    🔗

מפות כשלעצמן מהוות ממלכה שלמה של רכישה ואיסוף. ישנם סוגים שונים של מפות. יש מפות שנועדו לשמש כמפות דרכים ויש כאלה שנועדו לקישוט בלבד. יש מפות שבאו מתנ"כים ומהגדות משפחתיות עתיקות, במיוחד מהולנד, ויש מפות שמקורן בשוקי הפשפשים של פריס ומקומות אחרים, שהם מקומות בהם ניתן למצוא אפילו דוגמה מקורית בין העתקים יפים שהוכתמו במתכוון כדי לשוות להם עתיקות, אף כי גם הם שווים את מחירם. אנשים בעלי זמן ואמצעים יכולים לרכשם. מפות של ארץ ישראל ומזרח הים התיכון, מהתקופות השונות של ההיסטוריה הכתובה, הינן בעלי ענין תמידי. יש ביניהן מפות של הצלבנים, של צליינים, של היסטוריונים ואנשי צבא, מפות של טיילים ויורדי ים, ומפות לתיאור כתביו של פלאביוס. כן ישנן מפות רבות המציירות את ירושלים וסביבותיה, את ערי הלויים וערי המקלט, מראות של יפו, עכו, טבריה, חברון ועוד.

מפות עתיקות של ארץ ישראל יש יותר מאשר מפות של כל ארץ מזרחית אחרת. אוטליוס, בשנת 1570, נותן באטלס שלו שוש גרסאות של ארץ ישראל, לרבות שתיים מאת טילמן סטלה. מפה של סטלה, שמקורה בתנ“ך הולנדי עתיק, מובאת תצ' 51. מפה של ניקולס פישר מאמסטרדם מאוחרת בכ־100 שנה מזו של סטלה (תצ' 52). היא מראה את ארץ ישראל לפני היווצרו של ים המלח. מצוינים עליה בבירור מסלולי הנדודים של אברם, האתר המדויק של תיבת נוח, העיר נינוה והנקודה בה הדג בלע את יונה. הדייג, סימנו של צייר המפות, גם הוא בעל ענין מיוחד. יש לנו מפה מאוחרת יותר, של משפחת פישר, בה הוכנסה תמונת המקדש. גם מפה יפה של ירושלים, אף היא לקוחה מתוך תנ”ך הולנדי והמתארת את ספר נחמיה, צוירה בידי פישר.

מפה המתארת את מסעות בני ישראל במדבר וחלוקת הארץ לשבטים מובאת במהדורות 1695 ו־1712 של הגדת אמסטרדם. המפה היא פיתוח נחושת.

תשומת לב מיוחדת יש לתת לשני ספרים מועילים על מפות ישראל והדפסים, האחד של וילנאי והשני של שטנר. הספר “ירושלים, סגה של עיר הקודש” (באנגלית), שיצא לאור בשנת 1954 מכיל רפרודוקציות נאמנות של מפות עתיקות של ירושלים. מפת ירושלים העתיקה וסביבותיה, על רקע צילום אויר, של אהרן ביר, היא המעודכנת, המפורטת וברת־הסמכא כיום. המפה מוסברת.

 

פרק שמיני ³ שטיחים אריגים כיפות    🔗

שטיחים על נושאים יהודיים אינם שכיחים. בכל זאת, המסורת היהודית היא כה עשירה ומגוונת עד כי קיימות יצירות גם בשטח מיוחד זה. בבעלותו של סוחר שטיחים ידוע בירושלים שטיחים פרסיים בהם טוויים נושאים יהודיים. שטיחים אלה הינם מאיכות מעולה, בצעיהם משובחים ומציגים מאורעות יהודיים היסטוריים באורח מיוחד. הם אינם למכירה. גם אילו היו למכירה, רק העשירים היו יכולים לרכשם. הם מעבר לתחומו של ספר זה, ובכל זאת ראינו לנכון לציינם.

קיימת קבוצה קטנה של שטיחים שעליהם פורטרטים של אישים ומנהיגים הקשורים בציונות, כולם תוצרת פרס. אלו הם מרבדים שגדלם הוא מטר על מחצית המטר. דמויותיהם של מדינאים ובעלי חזון ציוניים טוויים על גבי שטיחים אלה, כשכולם מותחמים במסגרת דומה. לדעתנו, המרבד השובה ביותר את העין הוא זה המביא את דמותו של הרצל (תצ' 53). בסדרת מרבדים זו מוצגים גם מקס נורדאו, הרברט סמואל, שהיה הנציג העליון הבריטי הראשון לארץ ישראל בשנים 1925־1920, ולורד בלפור. אספנים תרים בלהיטות אחר שטיחים אלה, אלא שרוב השטיחים שעדיין ניתן לאתר הינם במצב גרוע, מאחר שמלכתחילה לא נועדו להישמר לאורך ימים. הם נועדו לתלייה על הקיר ולא לפריסה על רצפה. ניתן למצוא עדיין מספר שטיחים כאלה, מקשטים את קירות בתיהם של אנשי הישוב הותיק בארץ.

מקור אחר של מרבדים מעניינים היה בית הספר בצלאל לאמנות ואומנות בתחילת קיומו. דוגמה מקסימה המתארת את קבר רחל נותנת מושג על סוג מרבדים זה. השטיח שבתצ' 54 גודלו 44 ס“מ על 38 ס”מ. הוא דומה מאד לצילום המצוי ברשותנו, שנעשה באותו זמן, של הקבר. קבוצה אחרת של שטיחים ראויה גם כן לציון. כוונתנו לשטיחים מתוצרת מפעל השטיחים “מרבדיה” בירושלים. מפעל קטן זה יצר סדרה של שטיחים חזקים על נושאים יהודיים, בגדלים שונים. תוצרתם נרכשה ע“י אותם אמידים, יחסית, שהתגוררו בארץ ישראל בסביבות שנת 1924, הדוגמאות שעל השטיחים הינן ברורות יותר מאשר אמנותיות. שוליהם מעוטרים, בדרך כלל, בפסוקים מהתנ”ך בכתב עברי נאה. טוויית הכתב היא ברמה גבוהה. על כמה מהשטיחים מופיעה אותה תמונה, כאשר ביאורה תלוי בכתב שמסביבה, עברי או ערבי, אם תהיה המקדש (תצ' VI) או כיפת הסלע. הפסוק המופיע בערית על שטיח זה הוא “אם אשכחך ירושלים…” (תצ' VI).

עדיין ניתן להעריך דוגמאות טובות של שטיחים מסוג זה, התלויים על קירותיהם של אלה שיכלו להפריש מעט כסף באותם ימים. השטיחים נמכרו תמורת תשלומים חדשיים קטנים, וכאשר השוק המקומי המוגבל דאז רווה מהם – פסק המפעל להתקיים.

במשך מאות בשנים, נוצרו באיספהן שבפרס אריגי קיר ומפות שולחן המקושטים בשוליהם בפסוקים מהתנ"ך. פסוקים אלה הודפסו על האריגים באותיות דפוס עבריות. פסוק נפוץ עליהם הוא שמות כג, כה־כו: “ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך” (תצ' 40.2). בתצ' 40.1 אנו רואים דוגמה לאריג קיר ומפת שולחן שעליה ברכת “המוציא”.

בין העולים בעליה ההמונית ממרוקו לישראל, זמן קצר לאחר מלחמת העצמאות, היו גם מספר משוכני המערות בהרי צפון אפריקה. אלה התמחו באריגת כיסויים למיטות ולרצפות. כיסויים אלה היו בצבעים נאים ובדוגמאות מסורתיות מקוריות. גב' רות דיין שכנעה אותם להמשיך בישראל באומנותם המשפחתית והם אכן יצרו, ביחוד בתחילה, מרבדים מרשימים, שנקנו מהם מיד עם הופעתם. הדוגמה שיש לנו היא החמישית מהסדרה שנעשתה בישראל, כפי שנאמר לנו.

עלינו לציין גם את הרקמות של יהודי פרס, תימן, מרוקו, בוכרה וארצות הבלקן. זהו תחומה של המומחית הנודעת גב' א' לנצט־מולר ממוזיאון ישראל. הדוגמאות שעליהן הן בעיקרן מוסלמיות (תצ' 83) יותר מאשר יהודיות, אלא שמופיעים עליהן כתובות וסמלים יהודיים מדי פעם. עבודה זו נעשית ע"י נשים יהודיות בעלות עין חדה, טעם מעודן ואצבעות זריזות. מכל מקום, הרקמות שעשו נועדו, לעתים קרובות, למטרות דתיות וכללו תיקי טלית ותפילין ושלטי זכרון. יהודיות ספרדיות רקמו מוטיבים מיוחדים בחוט זהב על קטיפה אדומה או סגולה. בדים אלה קשטו את שולחנות הבימה שבבתי הכנסת. ליד שולחנות אלה התפלל החזן והבעל־קורא, ועל הבדים הונחו ספרי התורה בעת שקראו בהם.

האריג הרקום המופיע בתצ' 56 נרכש בפראג ואמור להיות כבן 200 שנה. הדוגמה שעליו הועתקה פעמים רבות. יהודי אשכנז יצרו רקמות נאות, כמו למעילי ספר התורה.

כיפות    🔗

“כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא”.

(שבת קנו ע"ב)

אוספנו עשיר בכיפות ובכללן סוגים רבים של כיפות, שנעשו בעבודת יד, והמשמשות לכיסוי ראש בקהילות השונות, לרבות אלה המובאות בספרו של בוסרט “אמנות הקשיוט של מצרים ואסיה”. חלק מכיפותינו הוצגו בתערוכת בוכרה במוזיאון ישראל בחורף 1968. הכיפות הבוכריות עשויות מקטיפה רקומה ושזורה בחוטי זהב וכסף (תצ' 57). בכיסוי הראש האופייני לנשים ישנו שובל לאיסוף השערות, והוא עשוי מחוטי משי וצמר (תצ' VI, VIII). כיסוי ראש שונה, מחוטי זהב, נועד לנשים הצעירות של בוכרה.

כיפות רבות הובאו לישראל ע"י עולים זקנים מטשקנט בין השנים 1965־1961. כיפות אלה הינן דוגמה מדויקת של הדגם העתיק בצבעים הישנים. כולן עבודת יד, אך חסר להן הגימור של הכיפות שנעשו 70 שנה קודם לכן. הן כמעט זהות לכיפות שהוצגו במוזיאון האתנולוגי בברלין. בתצ' 58 אנו רואים כיפה נאה מקורדיסטן. כאשר באנו לראשונה לירושלים, בשנת 1945, חבשו חברי המקהלה הבוכרית והתזמורת סוג זה של כיפות. כיום הם חובשים דוגמאות נחותות, שהינן צלן של המקוריות העתיקות. יתכן שלעובדה זו אחראים האספנים, שקנו את הכיפות הנבחרות.

היהודים האשכנזים מהעיר העתיקה בירושלים שלפני 50 שנה, חבשו לראשם כיפות צמר פשוטות. עדיין ניתן למצוא כאלה. חסידים מסוימים במאה שערים בירושלים חובשים כיפות לבנות מצמר, דמויות אוהל, עם גדילים בראשן.

כיפות חדשות נאות מבוכרה, גרוזיה ושאר רחבי ברית המועצות, ניתנות לרכישה לאחרונה כתוצאה מעלית יהודי ברית המועצות (תצ' 59).

מחירן של כיפות נדירות ומיוחדות עלה מאד, אך ניתן למצוא גם כיפות כאלה במחירים סבירים. מחירן של הכיפות הרוסיות הנמכרות לאחרונה בישראל סביר.

 

פרק תשיעי ⁴ מטבעות חותמות עבודת־בצלאל בולים    🔗

מטבעות    🔗

"וישקל אברהם לעפרן… ארבע מאות שקל כסף… ". (בראשית כג, טז)

האספנים הגדולים של מטבעות יהודיים עתיקים עשו בשטח זה עבודה שקשה להתחרות בה. השמות העולים במוחנו בענין זה כוללים את המומחים הנודעים רייפנברג, נרקיס, משורר וקדמן. אספנים טריים בשדה זה עדיין עשויים ללקט מספר מטבעות טובים הנמצאים בידי סוחרים או אנשים פרטיים. בדואים וערבים אחרים, וכן לא מעט יהודים עדיין תרים בסביבות קברים עתיקים, תלים ואתרים היסטוריים בתקווה למצוא מטבע עתיק. מטבעות טובים או נדירים הינם יקרים ומעבר לאפשרויותיו הכספיות של האדם הרגיל. יתכן שבאף שטח אחר של יודאיקה לא רבים הזיופים המוצלחים כמו בשטח זה, ואין תימה בכך כי המחירים הנדרשים מהקונים המתחרים הם כה גבורים. מחירי המטבעות עלולים עוד לעלות. כל זה לא צריך לייאש את האספן הנלהב. הוא יכתת את רגליו מחנות לרעותה, מסוחר אחד למשנהו ויבקר במקומות שאינם דוקא בדרכו הרגילה. אותו אספן, בטיוליו על פני ישראל, יפגש בנערים ערביים שיציעו לו מטבעות שמצאו בחיפושיהם הבלתי נלאים בין חורבות ואשפתות. רוב ממצאיהם הינם מטבעות טורקיים מלפני כששים שנה, וכן מטבעות ערביים או רומאיים. לעתים בר־המזל או המומחה יבחינו במשהו טוב במיוחד. מטרתנו היתה לרכוש פרוטות עתיקות רבות ככל האפשר. אלו הם המטבעות השכיחים ומבין היפים שבמטבעות העתיקים היהודיים. פרוטה היא מטבע ישראלי עתיק מתקופת הבית השני, וערכה היה הנמוך ביותר. במטבעות, כמו בדברים אחרים, ככל שהם שמורים טוב יותר, כך גם עולים ערכם ומחירם. בפרוטות יש לשים לב לסמלי החקלאות ולרמה הגבוהה של העיצוב.

שקל צורי מובא בתצ' 60. שקל זה גם הוא שייך ליודאיקה מאחר שבתוספתא נאמר שכל הכספים בהם דברה תורה הינם כספי צור. לא רק מחצית השקל שהועלה כמס למקדש היה צריך להיות בכסף צורי, אלא שהתלמוד אף קבע כי חמשת השקלים שהיו צריכים לתת כפדיון הבן היו צריכים להיות במשקל צורי (בכורות מט, ע"ב).

מטבעות ארץ ישראל מזמן המנדט עוצבו בצורה נאה. אספנים מתענינים במטבעות אלה וכן במטבעות הישראליים שאינם מונפקים עוד. ענין דומה יש גם בשטרי הכסף שפסקו להנפיקם. מתנה טובה יכולה להיות אוסף של מטבעות ושטרי כסף שיצאו במדינת ישראל מעת תקומתה בשנת 1948.

חותמות    🔗

חותמות היו בשימושם של נשיאים, אצילים וסוחרים יהודיים מקדמת דנא. רייפנברג כתב ספר יסוד על “חותמות עבריות עתיקות” (באנגלית). באירופה של ימי הביניים, בעיר העתיקה בירושלים, בחברון, בצפת ובטבריה השתמשו סוחרים וקהילות בחותמות עד לשנים האחרונות (תצ' 99). בפרס, היהודים כמו הקהילות האחרות השתמשו בהם באופן קבוע (תצ' ב'). היהודים נזהרו, ככלל, להשתמש בחותמות רק באותם סמלים שלא נגדו את ההלכה. מוטיב גלגל השמש היה סמל יהודי פופולרי המצוי גם בבתי כנסת עתיקים, על מנורות חרס, על מטבעות ועל ארונות קבורה. תשומת לב יש לתת גם לסמלי החקלאות (תצ' 61). צפרים וחרקים, וכן דגים, מופיעים לעתים על חותמות יהודיות. ראוי לחפש גם ידיות כדים ישראליים עתיקות מוחתמות בכתובות עבריות ויווניות.

בצלאל    🔗

בית המלאכה שבבית הספר לאמנות בצלאל נוסד בירושלים בשנת 1906 ע“י בוריס שץ, והמשיך בפעולתו ע”י צוות העובדים והתלמידים, למרות תהפוכות העתים וסגירותיו הזמניות. בית הספר נקרא על שמו של האומן משבט יהודה, בצלאל בן אורי. “בצלאל” יצר כמה עבודות ראויות לציון ועורר יצירת מגוון של יודאיקה, שהתפתח על בסיס המוטיבים העממיים של האומנות היהודית מדורי דורות. עבודות בצלאל המשובחות יותר מבוקשות מאד כיום ע“י אספנים. בין יצירותיו יש ספרים משופעים באיורים כמו שיר השירים. “בצלאל” התמחה בעבודות עור מצוירות ובכריכות מתכת לתנ”כים, סידורים ואלבומים. רבים מהם פופולרים גם כיום. בתיהם של משפחות מבוססות ותיקות בישראל מקושטים במספר עבודות נבחרות של “בצלאל”. כמה מהם נאים גם לעין המודרנית, בעוד שאחרים נראים מעט כבלתי מספקים לאלה הבוחנים אותם מקרוב במבט המתוחכם של דורנו.

בין הפריטים שיש באוספנו, כלולים השטיח המתאר את קבר רחל, ששוליו מיופים באותיות עבריות (תצ' 54) ומיניאטורות מכסף ומשנהב שבתצ' 32, 33, 34, 34.1 ו־92. האגרטלים הישנים מפליז מוכרים היטב עם ציורי הכותל המערבי, מגדל דוד, ויד אבשלום. יד אבשלום הינה למעשה מתקופת המכבים. “בצלאל” יצר סוגים שונים של מזוזות וחנוכיות. עבודותיו של בוריס שץ אופיניות ל“בצלאל”, וכוללות 14 מיניאטורות, מכסף, של עבודות גדולות יותר המתארות מראות ודמויות מסורתיים, שלכמה מהן התיחסנו כבר למעלה (תצ' 32, 33, 34). ברחבי הארץ ניתן לראות שלטי שמות מתוצרת “בצלאל”. מספר מוסדות מבוססים, כמו הבנקים הגדולים, הזמינו אצל “בצלאל” דלתות מתכת מקושטות במראות מהתנ"ך ובאפיזודות מתוך ההיסטוריה היהודית. דוגמאות חשובות לעבודה זו הינן דלתות הכניסה לבית החולים “ביקור חולים” ולמוזיאון בצלאל הישן בירושלים. בניגוד לעבודת הדלתות המסיביות, יצר “בצלאל” עבודות רקמת פאר מחוטי מתכת עדינים המשמשים לתכשיטי נשים, לכלי קודש מכסף ולנרתיקים למגילת אסתר.

בולים מדליות    🔗

לכל אדם יש ידע אודות בולים. בולי ישראל הינם יפים, עיצובם נאה וכוללים נושאים כלליים ומיוחדים. בין הנושאים המופיעים על בולי ישראל ישנם מטבעות יהודיים עתיקים, הצמחיה ובעלי החיים בישראל, מראות מיוחדים של הארץ, כלי מוסיקה עבריים עתיקים, דמויותיהם של אישים יהודיים מרכזיים ואמנות יהודית. יש לציין כי על בולי ארץ ישראל בזמן המנדט הופיעו עיצובים מענינים כמו כיפת הסלע ומגדל דוד. לכבוד תערוכת הבולים הבינלאומית שהתקימה בירושלים בשנת 1974, הוצא בול יודאיקה.

מדליות זכרון רבות ישנן ביודאיקה. סדרה שלהן מוטבעת במדינת ישראל. בתצ' 29 אנו רואים את מדלית הכנסת כשבצדה השני מוצגת ירושלים בסגנון מיוחד.

 

פרק עשירי⁵ מנורות חרס ארונות קבורה אריחים    🔗

קונפוציוס לימדנו שמוטב להדליק נר קטן מאשר לרטון כנגד האפילה. מנורות החרס הישראליות והשמן למאור מתאימים במיוחד לכך. על חלק מקמיעות הזכוכית והאבן שלנו ישנן כתובות הקשורות לעשית המנורה. באיסוף מנורות חרס עתיקות, רק מעטים יכולים להתחרות בארכיאולוגים שחשפו כמה מהדוגמאות הנאות ביותר בעת חפירותיהם בגבולותיה התנ“כיים של ארץ ישראל. הרבה מנורות ישראליות יפות נתגלו ממזרח לירדן. לאחרונה נתגלו אלפי מנורות ע”י ערבים במערות קבורה ביהודה ובשומרון, ביניהן יש מנורות בעלות יופי נדיר וסוגים שטרם תוארו. מכאן, שהמעונין לרכוש מנורות טובות יכול לעשות זאת גם כיום. בבעלותם של מוזיאון ישראל, ארכיאולוגים ישראלים רבים וכמה אספנים בישראל הרבה ממנורות אלה. המוזיאונים החשובים ביותר בעולם הינם בעלי מספר מנורות לפחות. רבות מהמנורות שלנו הינן מסוגים המוכרים היטב לעוסקים בנושא זה, אך בכל זאת יש ביניהן כאלה הראויות להדגמה. דגם פרימיטיבי שקדם למנורות החרס המפותחות היא אבן פשוטה שבקצה חור להכיל את הפתילה. דוגמה עתיקה אחרת היא מלפני תקופת האבות, מלפני כ־4000 שנה וזוהי מנורה שנועדה לארבע פתילות (תצ' 62). מנורה מממלכת ישראל מתקופת הממלכה המפולגת מובאת בתצ' 62.1.

רבות הן מנורות החרס שעליהן סמלים וקישוטים יהודיים. אחרות חסרות כל עיטור. למרות שרבים מיוצרי המנורות היו יהודים, רכשו יהודים מנורות גם מיצרנים שאינם יהודים. מקובל להניח כי הפתח הבלתי מהוקצע של המנורה כפי שרואים בתצ' 63 נעשה בידי חרדים קיצוניים שרכשו את המנורה אטומה כדי להיות בטוחים שתוכה לא שימש לפולחן זר. יש להעזר בספר החשוב של גודאנף “סמלים יהודים בתקופה היוונית־רומית” (באנגלית), וכן בספרה של ורדה זוסמן. זמנה של המנורה שבתצ' 62.2 הוא מסביבות שנת 100 לספירה הכללית, תקופת המשנה. המנורה היתה בישוב היהודי פריה שממזרח לירדן. תשומת לב מיוחדת יש לתת לעיטור המערבולת דמוית השושנים שעל הזרבובית. צדי המנורה מעוטרים בזרי פרחים ואשכולות קטנים של ענבים. צדה האחורי של המנורה מראה שושנה בעלת שמונה עלי כותרת. סוג זה של מנורה נעשה בשנים שבין חורבן הבית השני לבין מרד בר־כוכבא.

מנורה מוסלמית הדומה מאד למנורה שנתגלתה ע"י מזר בחפירות הכותל הדרומי בעיר העתיקה של ירושלים מובאת בתצ' 82.1. מנורה ערבית אחרת מראה את השימוש האופייני בצורות גיאומטריות (תצ' 82.2), נושא המצוי על ממצאים אחרים של מזר. מנורה זו היא מתקופת האיסלם הקדומה, המאות השמינית והתשיעית. מנורת חרס גסה, מודרנית באופן יחסי, המכילה קערה ומכסה מנוקב, שנמצאה בין הריסות הרובע היהודי בעיר העתיקה, כבר הוזכרה למעלה (תצ' 64).

קדרות ישראלית עתיקה    🔗

“היאמר חומר ליוצרו מה תעשה?” (ישעיהו מה, ט)

שטח זה מיועד בעיקר למומחים, אף כי כל אספן שואף שלפחות מספר כלים מחרס יהיו ברשותו. מדריך טוב הוא ספרה של רות עמירן, “הקיראמיקה הקדומה של ארץ ישראל”, שניתן להשיגו בעברית ובאנגלית. בספרה יש תאור מקיף של המגוון של הקדרות מהתקופה הנאוליטית עד לסוף תקופת הבית הראשון, כשהוא מלווה ברישומים ובתצלומים.

שנים מתוך הפריטים המענינים שרכשנו לפני שנים רבות הינם מתקופת מלכות יהודה (תצ' 91) ומהתקופה ההרודינית. פריט אספני אחר הוא ידיות מוחתמות של כדי חרס. אלה הנושאות עליהן כתובות בעברית הן בעלי ענין מיוחד למלומדים, כי יהודים רבים השתמשו ביוונית על ידיות כליהם, שזו היתה שפתו של המעמד השולט או של המסחר באותה תקופה.

הישראלים העשירו את אוספי הקדרות העתיקה שלהם מאז מלחמת ששת הימים, כאשר סוחרים מחברון, יהודה ושומרון החלו לפעול והצליחו לחשוף כלים רבים במערות ובקברים. אמנות הקדרות היתה מפותחת בימי הבית הראשון.

ארונות הקבורה הינם ענף מרשים של האומנות היהודית העתיקה. הנביא יחזקאל ניבא שהעצמות היבשות יאספו ויקרמו עור וגידים, בעת תחיית המתים. בתקופה שבין המאה השניה לפני הספירה הכללית עד לסופה של המאה השניה לספירה הכללית, התיחסו יהודים רבים לנבואה זו. במותם הושמו ארונות קבורה בקיברם. לאחר שהבשר התעכל ונותרו רק עצמותיו של המת, נאספו העצמות וכונסו בארונות אלה. הארון היה עשוי מאבן גיר וסגור במכסה אבן ונשמר בתוך הקבר. המכסה סותת בצורת גג, כך שהארון הסגור נראה כבית מגורים. הסמליות שבכך היתה מכוונת. חזיתו של הארון וצדדיו היו מעוטרים במוטיבים הנדסיים שנשאו חן בעיני היהודים. הצורות הרגילות היו זיג־זגים, שושנות, גלגלי שמש, ענפי זית, כפות תמרים ועמודים. לפעמים אף היה שמו של המנוח חקוק על הארון, בדרך כלל בעברית, בארמית או ביוונית. אלפי ארונות קבורה כאלה נתגלו, אך אין ביניהם שנים זהים, אף כי רבים מהם דומים להפליא. למרות שהרבנים זעמו על השימוש בארונות קבורה, הדרישה העממית והמנהג הפכום לכמו מותרים. ארונות קבורה אלה השאירו בידי הדורות הבאים דוגמאות מלאות חן של עבודת אבן וסימבוליזם יהודיים (תצ' 28). במוזיאון ישראל ישנו אוסף נאה של ארונות כאלה. וכן ניתן למצוא תאורים מצוינים בספרו של גודאנף. ניתן לראות מפעם לפעם ארונות קבורה כאלה עומדים למכירה בחנויות לעתיקות שבעיר העתיקה בירושלים. במספר מנזרים בארץ יש תצוגות מרשימות של ארונות קבורה, כלי קדרות ומנורות שמן.

אריחים    🔗

במקומות שונים בספרנו אנו דנים באריחים. אריחים פרסיים תוארו בפרק 6 הדן בפרס (תצ' 65). בתצ' 4 אנו רואים אריח המתאר את משה רבנו עם לוחות הברית. דוגמה מענינת מהעיר העתיקה מובאת בתצ' 66. כאן מובאת גירסה ארמנית לעקידת יצחק. אריח חדש מהעיר העתיקה, המבוסס על מוזאיקה עתיקה ובה מנורה, שופר ואתרוג, מובא בתצ' 67 יש להשוות סמלים אלה עם הציורים שעל שטר חמישים הלירות שהונפק בישראל בשת 1960. אריח נאה עם כתובת בטורקית מובא בתצ' 85.1.

מקטרות עתיקות עשויות חרס, מצויות בכל רחבי הארץ. העיטורים שעל המקטרות שובים את העין. כאשר מקטרות אלו מגיעות לידים פרטיות הן בדרך כלל שבורות או פגומות.

 

פרק אחד־עשר⁶ קמיעות קבלה דגים בריאות    🔗

“כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל” (במדבר כג, כג)

האגדה מספרת, שכאשר נוכח יעקב כי בניו עומדים להתקיף את שכם, הוא שלח קמיע לבתו דינה אותה חמד חמור בנו של מלך שכם. עליה היה לענוד את הקמיע על צווארה. על הקמיע היה כתוב כי היא דינה בתו של יעקב, וכי הוא, יעקב, מצווה להגן עליה ולשומרה. כאשר אחיה תקפו ובזזו את העיר, הם מצאו את דינה, ראו את הקמיע שעל צוארה וכך ניצלו חייה.

אם יש באגדה זו אמת, הרי ניתן לראות ביעקב את עושה הקמיע העברי הראשון.

כאשר אנו בנינו את אוספנו לאיטנו, עמד היינריך פויכטונגר בפני השלמת עבודת חייו. פויכטונגר עשה פלאים בשטח זה של הקמיעות. הוא צבר כמה מהקמיעות הטובים ביותר שניתן היה להשיג, ואף אחד אחר בישראל לא יכול היה להתחרות בו. מעולם לא היו כה הרבה קמיעות מכל כך הרבה תפוצות מרוכזות תוך תקופה כל כך קצרה ובשטח כה מצומצם. בכל זאת אנו, וכן אחרים, הצלחנו לרכוש מספר קמיעות שהיו מרתקים גם את עיניו. לדוגמה, הקמיע מכסף בתצ' 68, 69. למרבית הצער, קמיע זה ניזק באופן ניכר במרכזו, ושוחזר בצורה עלובה, אך בכל זאת נותר בו מספיק כדי להאיר את חשיבותו ואופיו. מצדו האחד כתובה התחינה בעברית ומתייחסת לשם הכתוב ב־42 אותיות, וחלק מהשם הכתוב ב־22 אותיות, יחד עם שביב ממזמור צא בתהילים. מצדו השני הוא כתוב בערבית. כנראה שבעלת הקמיע היתה יהודיה ממשהד שבפרס. בביתה ענדה את הקמיע כשצידו העברי כלפי חוץ, אך בצאתה מפתח ביתה הפכה אותו וצדו הערבי הופנה החוצה. בתצ' 70 ו־96 אנו רואים קמיעות עם השם בן 42 האותיות באותיות בולטות. שם זה לקוח מתפילת “אנא בכח” והשם מורכב מראשי התיבות של מילות התפילה כשהם סדורים בקבוצות של שלוש אותיות כל אחת.

שמות המלאכים נראים בכתב אמנותי אעל קמיע כסף מקורדיסטן המובא בתצ' 70.1.

על קמיע המתכת שבתצ' 71 אנו רואים את ראשי התיבות של מזמור קכא בתהילים: “אשא עיני אל ההרים…” וכן את ברכת יצחק ליעקב (בראשית כז).

הקמיע העגול ממתכת שבתצ' 72, מורכב משמותיהם של האבות, האמהות, בני יעקב, דוד ושלמה. הרכב שמות זה הינו נדיר (השווה שחר מס' 791).

קמיע הפגיון שבתצ' 72.1 הוא מהסוג שניתן במתנה לצעירי ירושלים העתיקה בעת שגוייסו לצבא הטורקי. מלבד היותו כלי נשק יעיל הוא שימש גם כקמיע שעליו הפסוקים “אם אשכחך יש (=ירושלים) תשכח ימיני” ו“אלהי דרבי מ(=מאיר) ע(=ענני) והצלני”. התאריך המופיע על הפגיון הוא שנת תר"ס. גם הקמיע ממתכת שבתצ' 73 הינו בלתי רגיל מאחר שעליו מופיעה יד יחד עם דג. על הדג נכתב “שמחה טוב, מזל טוב”, וביד כתובות המלים “שירבוהו כדגים”. קמיע לבית בצורת דג מובא בתצ' 74. על הקמיע דמוי כף היד שבתצ' 74.1 חקוק מזמור כג מתהלים. בתצ' 97 פסוק ממזמור סו. דמות דמיונית של לילית בתוספת ביטויים בעלי השפעה הנועדים להרחיקה מהיולדת ופרי בטנה אנו רואים על קמיע מכסף שתצ' 74.2. יש לנו קמיע מלבני מקורדיסטן, כשעל צדו האחד מזמור צח ועל צדו השני – מזמור ק. שני מזמורים אלה נאמנים בתפילות החול והשבת. קמיע זה היה תלוי בשרשרת מעוטרת על הצואר. סוג פופולרי של קמיע כסף פרסי, מובא בתצ' 75. על קמיע זה חרותים ראשי התיבות של פסוק טז מפרק מח בבראשית “המלאך הגאל אתי מכל רע”. ברשותנו גם קמיע אחר מאותו דגם ועליו מצוטט פסוק כב מפרק מט מבראשית: “בן פורת יוסף…”.

קמיעות עתיקים בצורת מטבעות, בני 200־100 שנה, שעליהם דמויות פרימיטיביות של אדם (תצ' IV ו־74.3) מבוקשים ע"י אספנים. קשה לפרשם, אך סביר להניח שהם קמיעות נישואים. הדוגמאות שבאוסף פויכטונגר מסייעות, במידה מסוימת, להבנתם. קמיע מברונזה שעליו אותיות עבריות וארמיות נמצא באוספנו. בתצ' 76 רואים קמיע כבד עשוי מפליז, המראה חיות תאומות.

עבור קמיעות מסוימים נוצרו תיבות, שעליהן כתובות בעברית. תיבות אלה כללו קמיעות קלף או נייר, מגולל, ארוך או מקופל. התיבות היו קמיעות בזכות עצמן. יש לציין כי בכתובות החקוקות על קמיעות המתכת יש שגיאות כתיב. החורטים היו, בדרך כלל, בורים בעברית. בתחינות הארוכות והמורכבות הכתובות בידי סופרים על קלף או נייר, כמעט ואין כל שגיאה.

קמיעות מאבן, מזכוכית, מקלף ואחרים

“מעשה חרש אבן, פיתוחי חותם…”

(שמות כח, יא)

באיספהן רכשנו קמיע מאבן שחורה. נאמר לנו כי הוא נמצא ליד בית הקברות העתיק המפורסם. הכתובת שעליו לא היתה בלתי רגילה.

קמיעות עשוים מאבנים יקרות למחצה, המיועדים לסיכות נוי או טבעות, היו נפוצים בפרס, בעירק ובארץ ישראל. הכתובות עליהם היו קצרות וברורות, אך לפעמים מורכבות. “בן פרת יוסף” מופיע לעתים קרובות. בפרק זה אנו מביאים חלק מאוספנו המיוחד של קמיעות פרסיים העשויים מאבנים יקרות למחצה או מזכוכית (ראה נספח א).

הדוגמה של קמיע הזכוכית שבתצ' 77 נכללת כדי לעורר מחשבות בדבר משמעות האותיות המרכזיות הכתובות עליו. האותיות, קרוב לודאי, קשורות בשם האלהים. אותיות אלה מופיעות, לא לעתים נדירות, על קמיעות מאבן, ממתכת, מקלף ומנייר (ראה נספח ב). “ה' שומר ישראל” הוא נושא של קמיע אחר. מוטיב המנורה מופיע בקמיעות שונים. במבט ראשון נראה מוזר כי המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, זכו להיות מונצחים בקמיע שבתצ' 78. נושא המרגלים נראה לעתים קרובות. ישנה גם סיבה לכך שעשר האותיות הראשונות שבאלף־בית העברי מופיעות לאחר “המרגלים”. סיפור המרגלים מובא בספר במדבר, פרק יג. משה שלח משלחת לרגל את ארץ כנען ולהביא לו דו“ח מודיעין. בפסוק כז הם מביאים לו את ממצאיהם. “באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה־פריה”. בפסוק זה מופיעות שמונה האותיות הראשונות בראשי מלים. מלים שתחילתן האותיות ט ו־י מופיעות בדו”ח המרגלים המובא בדברים א, כה. קטע זה שבדו"ח הינו תאור מחמיא לארץ ישראל. פרי יכול לעורר גם אסוציאציות, במוחו של בעל הקמיע, עם פרי בטן.

שמו של משה מופיע לעתים קרובות על קמיעות אלה. אבני טבעות או סיכות נוי עם שמות המלאכים המגינים על ההריון והלידה (סנוי סנסנוי וסמנגלוף) גם הם די נפוצים. כתובות אחרות המצויות על קמיעות ממתכת, אבן וקלף הן: “כי אתך מקור החיים…” ו“לישועתך קויתי”. פסוק מקובל אחר הוא “אתה גבור לעולם…” המובא בצורה מקוצרת כאגלא (תצ' 79.3).

יש לשים לב כי חלק מהכתובות פשוט נחקקו בדרך של שריטה ואחרות חרוטות או צבועות בלבן על האבנים. מחירם של קמיעות תלוי בטיב העבודה והאבן וביופי הכתובות שעליהן.

מלאכת עשיית המנורה (במדבר ח, ד) הינה נושא נפוץ על קמיעות וביחוד על אלו העשויים מאבן (תצ' 78.1). גם הפסוק “בן פרת יוסף…” (בראשית מט, כב) חביב על עושי הקמיעות (תצ' 78.2). קטע מהתפילה “בריך שמיה” חרוט על קמיע האבן שבתצ' XVIII. מגן־דוד נראה בתצ' 98.

בידינו קמיע שעליו תפילה ארוכה כתובה על קלף. תפילה זו היא תחינה לעזור לחולה באמצעות השמות והסימנים של הקבלה. בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ישנו מסמך דומה מאד לזה. מענין להשוות את התפילה הארוכה לתחינה הקצרה והממצה של משה על מרים: “אל נא רפא נא לה” (במדבר יב, יג).

קמיע הנייר שבתצ' IX ו־ג מבוסס על השם בן 42 האותיות, שמות המלאכים, פסוק ג מפרק יב בישעיהו ופסוק ו ממזמור עב בתהילים. מזמורי תהילים אחרים החביבים על כותבי הקמיעות הם צא, קכו ו־טז. פסוקי המפתח הלקוחים מהם הוזכרו כבר בפרק על התהילים. הקמיעות נועדו לקרוא בשמותיו השונים של אלהים ולפנות אל המלאכים הרבים. לכל מלאך – תפקיד משלו.

קמיע רביד תימני מורכב מ־16 גרגרי שעועית מובא בתצ' 79.1. מצדו האחד של כל גרגר כתובות מלות הפסוקים ג ו־ד של מזמור צא בתהילים, באופן עוקב. “כי הוא יצילך…”. מצדם השני של כל הגרגרים כתובים פסוקים ה, ו וחלק מ־ז “לא תירא מפחד לילה…” קמיע צואר זה, העשוי בצורת מחרוזת בא, כפי הנראה, מאותה משפחה שכתבה את מזמור קלד על גרגר שעועית שבתצ' 79.2. במזמור צא ישנם פסוקים שהיו אהובים על כותבי הקמיעות. האותיות הראשונות וכמו כן האחרונות של כל מלה בפסוק יא הופכות לשתי מלים בעברית. הפסוק אומר: “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך”.

בבתים רבים של יהודים מאירן ומעירק, ובבתי עסקיהם, ישנם קמיעות להגנת הבית או החנות. בצדה האחורי של מראה שהיתה שייכת לאשה משירז אנו מבחינים בשם בעל 42 האותיות מסביב לקו ההיקף, ומזמור סז במרכז (תצ' 79). קמיע עם אותיות צבועות על עץ גם הוא נמצא באוספנו.

כדי להכיר את מגוון הקמיעות, יש ללמוד היטב את אלה שבאוסף פויכטנגר שבמוזיאון ישראל. כמה מהטובים ביותר שביניהם מובאים בספרו של שחר. מדריך לפרשנות שיטתית של הכתובות שעל הקמיעות הינו ספרו של שרירה “קמיעות עבריים” (באנגלית). הקדמה קצרה מובאת בנספחים שבספרנו.

קבלה    🔗

יש שאמרו כי אין יראת שמים אפשרית ללא למוד הקבלה, לעומתם יש שקבעו כי הקבלה היא מעטה הטפשים.

פירושה של המילה העברית “קבלה” הוא, למעשה, מסורת. כיום היא מיוחדת לזרם המיסטי הדתי שביהדות. מיסטיות חותרת לקשר חי ועז עם אלהים. הקבלה מנסה להסביר את הקשר שבין אלהים לבריאה, את קיומם של הטוב והרע ולציין את הדרך לשלמות רוחנית.

לכתובות שעל הקמיעות, לעתים קרובות, יש קשר עם הקבלה. בישראל, בעיקר צפת וכן העיר העתיקה בירושלים, אף כי במידה פחותה מצפת, קשורות קשר הדוק לאנשי הקבלה. תשומת לב לקבלה ולספירת העומר כבר הפנינו לעיל. כבר ציינו, כמו כן, כי פסוקי קבלה מוספים לעתים לתהילים. אחד משמותיו של הבורא, “שדי”, הינו בשימוש רב אצל בעלי הקבלה. שם זה נמצא בתנ"ך במספר מקומות כמו בשמות ו, ב. שם זה מופיע על המזוזות. שם זה נמצא גם על אריח מאיספהן, בתקווה שהאריה, בזכות השם הקדוש הכתוב עליו, יגן על בעליו מכל צרה, כאב ומזל רע. במספר רב של קמיעות מופיע השם “שדי” עם אותה תקווה. הזכרנו את ספרו של רסקין על הקבלה. בספר זה יש שילוב של טעם ודמיון. ספרו של שלום הינו הספר המודרני החשוב בנושא זה. קללות בקבלה הוערמו לרוב על המן ובני משפחתו (תצ' 7).

דגים    🔗

דגים הינם סימן אהוב על יהודים ועל שאינם יהודים. מכיוון שהדג הינו יצור החי בתוך המים, נהגו להאמין שהוא מחוסן בפני עין הרע. הדג שימש כסמל של מזל טוב ושל פוריות. יתירה מזו, הדג קשור בדמיון עם הברכות לבני יוסף – אפרים ומנשה, שבבראשית מט. ברכת יוסף מושלמת כאשר משה נפרד מהשבטים בדברים לג, יג.

קישוטים דמויי דגים נעשו במידות שונות ובדרגות שונות של אמנות ע“י צורפים ואומני מתכת יהודיים. הם נעשו גם ע”י לא יהודים עבור יהודים ועבור לא יהודים. צורת הדג שימשה כדי להגדיל את כחם של הכתובות של הקמיעות (תצ' 73), וכן שימשה לחותמות. דג כסף מפתה גם הוא חלק מאוספנו (תצ' 74). דג זה נראה בולע דג אחר. יצירה זו מחוברת בשלמות בכל שלב שבה, ניתן לכופפה בכל נקודה, ועומדת ביציבות על סנפיריה. דג גם מובא בברור על אחת מהפרוכות שברשות המוזיאון בפרג. גם גביעי יין אפגניסטנים מקושטים בציורי דגים. ישנן אף קופסאות בשמים להבדלה, בצורת דג. הדג של יונה מעטר מפות עתיקות רבות של ארץ הקודש (תצ' 52).

בריאות    🔗

אמנות יהודים עממית רבה קשורה בבריאות. מזמורי התהילים מבקשים לעתים קרובות בריאות נפשית וגופנית. אנשים עונדים קמיעות ותולים אותם בבית כדי להבטיח בריאות טובה ולהשיג לידה בטוחה. יש לנו מספר קמיעות שנועדו במפורש לרפואה שלמה ולא רק כברכה כללית. הפנינו כבר את תשומת הלב למפת השולחן מאיספהן עם הפסוק המבטיח הסרת כל מחלה ולכפית ברית המילה עם הכתובת “לבריות”. יש באוספנו גם גבע ירושלמי מפליז ועל הכתובת “רפואה” (תצ' 80), וכן מחזיק מפתחות שאליו מחוברת תפילת הדרך, המבקשת דרך בטוחה ושלווה. הרפואה בתנ“ך, בתלמוד וביצירות הרמב”ם היא נושא בפני עצמו. חסידים מציינים כי התנ"ך פותח במלים “בראשית ברא”, וכי יש צורך לקרוא “בראשית בריאות”. למלאך רפאל תפקיד מיוחד הקשור בבריאות. שמו, על כן, מופיע לעתים קרובות על קמיעות (תצ' 70.1). הבריאות משמשת גם כנושא נפוץ באמירות ובפתגמים יהודיים רבים.

 

פרק שנים־עשר תמונות פסלים אמנות האיסלם    🔗

תהיה זו העזה גדולה מדי להביא בספר זה, הנועד לכל אדם, פרק בדבר תמונות. בכל זאת, נביא כאן תאורן של מספר תמונות שנקרו בדרכנו. מתאים יהיה להתחיל בתמונת הכותל המערבי משנת 1925 (תצ' 31). זהו יותר צילום מאשר תמונה, אך מכיוון שנצבע ביד אנו מתייחסים אליו כאל תמונה.

כדאי לגלות אמנים צעירים כשהם עדיין באלמוניותם, לרכוש את ציוריהם במחיר נמוך, ולהיווכח כעבור עשר או עשרים שנה בטיב הקניה.

בנוסף לאמנות עממית, ברשותנו תמונות “הכפר הערבי” של לואיז שץ, “צפת” של קרקואר, “מראה העיר העתיקה” של מיכאליס, “הר הבית” של הרמן שטרוק, “פרחים” של פייגנבאום, “פרחים” של ריגר, “יהודי ירושלים” של ליליאן וציורו של פולק “יהודי הגטו” (תצ' 81.1). ניתן להשוות ציור זה עם יצירתו של ליליאן ­­­– “הרב” (תצ' 81).

באשר לעבודות פיסול, עבודתו של בוריס שץ – “אחד מעם הספר” – שובה את הלב. היא ניתנה לנו כמתנה ע"י בנו. אותה יצירה קיימת גם כמיניאטורה מכסף כמו בתצ' 32. האמן התחשב, בעת שיצר יצירה זו, בדרישות ההלכה, והקוים החיצוניים של הדמות אינם חורגים מפני המתכת המקוריים. אחת הפרשנויות להגדרת “פסל” בהלכה היא משהו הבולט מעל פני השטח. בתצ' 32, 33 ו־34 רואים שלוש מיניאטורות נוספות מכסף, שנעשו כהעתקים מעבודות הפיסול המובחרות של בוריס שץ. יצירות אלה הן על נושאים מסורתיים וידועות ברחבי העולם היהודי. הנושאים שבהם הם הסופר, השופר וברכת הרב. יש להשוותם למיניאטורה משן, עבודת בצלאל, שבתצ' 34.1. יש לשים לב שגם כאן הראש אינו בולט מעל פני השטח.

בביתנו יצירת פיסול שגובהה 20 סנטימטר בלבד מעל בסיסה. יצירה זו זיכתה את יוצרה, אוורה, בפרס לאומי בבלגיה. אוורה עלה לישראל והקים את הסטודיו שלו בצפת. את הפסלון רכשנו מהאמן סמוך לאחר עליתו ארצה בשנת 1949. נושא הפסל הוא דתי. חסיד צעיר עומד למחוא כפיו במסירות ובהתלהבות. נדמה כאילו כפות ידיו עומדות לנוע אחת לקראת רעותה ומחיאותיו תשמענה מיד.⁷

אמנות האיסלם    🔗

מבט מקיף על האמנויות של ארץ ישראל, חייב לכלול גם התבוננות באמנות האיסלם. למיעוט הערבי החשוב בישראל יש מקום נכבד בה. ישמעאל, בנו של אברהם, נחשב כאבי העמים הערביים, ובמקרא שמור לו מקום מכובד. אמנות של ארץ ישראל חייבת להתעניין גם באמנות האיסלם ובאומנותו. יש בידינו מספר דוגמאות טובות של יצירותיהם של הערבים בארץ, לרבות קוראן מעוטר כתוב ביד. הניר המיוחד עליו נכתב הקוראן נבחר באותה מידה של קפידה בה בוחרים סופרי הסת“ם היהודים את הקלף עליו יכתבו את ספר התורה. מספר דוגמאות של כתיבה מוסלמית יש לראות במוזיאון ישראל ובבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. דוגמאות אלה עוצרות את נשימת המתבונן בהן. מענין להשוות אוסף תפילות מוסלמיות הכתובות ביד לספרים שנכתבו עברית ביד. קמיעות מוסלמיים מצויים בשפע. כמו כן רבות הן ידיות החרס שעליהן חותמות בערבית. מנורות השמן הערביות מחרס, שנחשפו בישראל בעת האחרונה, הן מתקופות שונות של הכיבוש המוסלמי של הארץ. אלה עדויות בדבר האומנות הטובה שניתן לצפות מעבודה מוסלמית מעולה. מנורת החרס הערבית שבתצ' 82.1 דומה להפליא לזו שהוצגה ע”י מזר במוזיאון מגדל דוד בירושלים. הוא מצאה ליד הכותל הדרומי של הר הבית. זמנה הוא מהמאות השמינית והתשיעית לספירה. מנורה מוסלמית אחרת מאותה תקופה אנו רואים בתצ' 82.2.

ריקמה ערבית נעימה מובאת בתצ' 83. פריט אופייני בציודו של הערבי הוא הנרגילה. ערבים נהנים מאד מעישון נרגילה. מצויות נרגילות יפות ומקושטות, וכן מקטרות עתיקות מחרס.

שולחן הפליז בעל שמונה הצלעות (תצ' 84), הינו אחד ממבחר השולחנות שניתן היה לראות בחנויות הנבחרות במזרח התיכון בשנות ה־40 של המאה שלנו. על כל אחת מצלעותיו חקוקים בכתב מסוגנן, ובאותיות מורכבות ומעודנות, פסוקים מתוך הקוראן. על פניו של השולחן ניתן להניח ספלוני קפה כשכל ספל יושם בעגול המקושט בפסוק מהקוראן.

ניתן לרכוש פעמונים ומצלתיים מפליז ומנחושת, ומכיוון שצורותיהם הן כה רבות, ניתן ליצור מהם אוסף בפני עצמו. בעלי החיים המסוגננים שעל צלחת הנחושת שבתצ' 85 הינם בעלי קסם של עתיקות וחינניות. הם טובים יותר מדמויות רבות של בעלי חיים שבאמנות המודרנית.

דגמי בעלי חיים שונים מפליז בעיצוב נאה ונרתיקים נאים לעט ודיו מפליז (תצ' 82.3), ניתנים גם הם לרכישה. הסופר נהג לשבת בשער העיר כשהם באבנטו. אי־אפשר להתעלם מחגורה בדווית מצופה חרוזים (תצ' 86) ולו רק מפני התנאי שהעמיד הסוחר החביב שמכרה לנו. הוא התנה את מכירת החגורה בכך שכאשר יבוא המשיח ניתן אותה לחמורו. הסכמנו לכך.

האריחים המוסלמים המוצלחים ביותר מהווים פריטים מוזיאוניים. בעינינו מוצא חן האריח שעליו ברכה טורקית (תצ' 85.1). הוא נעשה בעיר העתיקה של ירושלים לפני כחמישים שנה, ועבודתו ברמה אומנותית גבוהה. גם כיום נעשים אריחים טובים בליבה של העיר העתיקה (תצ' 66, 67). על כמה מהם יש כתובות עבריות לרבות “שלום”, “ברוכים הבאים” ועל כמה מופיעים פסוקים מהתנ"ך בעברית, כגון “אם אשכחך ירושלים…”.

צד נוסף לאמנות האיסלם, שיש בו עניין מיוחד הוא הצגתם המוסלמית של מאורעות תנ“כיים. סוג זה של עבודה מצוי באירן, בהודו ובמקומות אחרים. ספר קצר חשוב על נושא זה הוא “התנ”ך והברית החדשה באמנות הדתית המוסלמית”. בספר זה אנו מוצאים את תאוריהם של אדם וחוה, קין והבל, נח, אברהם, יוסף, משה וירמיהו. במוזיאון של שירז ניתן לראות תמונות של משה עם בנות יתרו. בחלק מעבודות מוסלמיות אלה הסיפורים התנ“כיים אינם מובאים באופן מדויק, אך היה זה מוחמד עצמו שסטה מהספור התנ”כי.

לשם קבלת הכוונה ויעוץ בענייני אמנות האיסךם יש להעזר בספר ארץ ישראל, המוקדש למאיר. כדאי לרכוש רישומים עתיקים פרסיים של ספורי התנ"ך, אם מחירם אינו מפולפל. על כמה מהם מופיעות כתובות בעברית.⁸

 

פרק שלושה־עשר אבנים מאובנים קונכיות    🔗

“אם־כח אבנים כחי…” (איוב ו, יב)

אדמת ישראל היא אדמת אבנים וסלעים. לאבנים מקום מכובד בתנ"ך. הם⁹ שמשו למזבחות, לעקידת יצחק ולעולתו של מנוח. יעקב השתמש באבן כבדה לראשו, משה ישב על האבן כאשר ניצח על הקרב נגד עמלק. עשרת הדברות נחקקו על לוחות אבן. גל אבנים שימש כגבול בין יעקב ללבן, מאורעות חשובים נחקקו על עמודי אבן והאבן בה קלע דוד בגלית הפכה אותו לגבור לאומי.

ישנן אבנים שצורתן ניתנה להם בידי אדם, וישנן אבנים שצורתן נתהוותה ע“י כחות הטבע, ביבשה ובים. כלי אבן שמשו לאנשי המערות, ולאחר מכן לאנשי כפרים, לשם ציד, עבודה ובניה. בעת טיולים בהרים ובעמקים ניתן לחזות בכלי עבודה עתיקים שנוצרו באבן. אבנים רבות כאלה ראינו במהלך השנים. עליים ומכתשים עתיקים אינם נדירים. אבן בעלת צורה מענינת, שאין אנו יודעים בדיוק למה שימשה, ויתכן ששמשה כאבן משקל, היא התחתונה שבתצ' 27. קל להחזיק בה ולהחליק על גבה. לעתים קרובות נטל האדם הקדמון אבן שצורתה ניתנה לה בחלקה ע”י הטבע, והכשירה למטרותיו שלו. כך גם ראינו משור שהיה דג מאובן. צדו האחד הושחז וזנבו של הדג שימש כידית נוחה. אבנים גם שמשו כנולי אריגה עתיקים. אלו הן האבנים המחוררות שבתצ' 27. אבנים דומות שימשו לשמירת חום. אבנים כאלה ידועות מהמאות השתים עשרה והאחת עשרה שלפני הספירה – תקופת השופטים.

שימוש מיוחד באבנים בעלי צורות נוחות היה למשקולות. בספר ויקרא יט, לו, אנו קוראים: “מאזני צדק, אבני צדק… יהיה לכם”. אבני משקל יש בצורות שונות.

קבוצה חשובה של אבנים שלוטשו בידי אדם הינם אבני הקלע.

אבני פסיפס קטנות מפוזרות על פני ישראל. הרבה מהן ניתן לראות בעיר העתיקה של ירושלים וסביבותיה. אבנים שימשו גם לפולחן אלילים בתקופות קדומות, ונמצאות אבנים כאלה בדמות צלמיות המוזכרות בתנ"ך. זיופים של צלמיות שכיחים למדי.

ההתענינות באבני צור היא תמידית, בין אם אבנים אלה קטנות ובין אם הן גדולות, מחוספסות או מלוטשות. אבני צור היו בשימוש רב כחיצים לציד ולדיג.

אבנים מצורות וגוונים שונים, לעתים מלוטשות, עומדות למכירה בחנויות למזכרות וחנויות מיוחדות. הן משמשות למזכרת נצח בהיותן חלק אמיתי מישראל.

מאובנים    🔗

הטבע שימר בסלעים מאובנים של צדפות, דגים, קונכיות, צמחים ולעתים אף עצים. מאובנים יש משני סוגים. האחד, הדוגמה המקורית כשהיא כולה מאובנת, אך שומרת כמעט בשלמות על צורתה המקורית, והשני, הצורה שנעשתה באבן הרכה יחסית, מסביב לה. איסוף מאובנים אינו צריך להצטמצם למומחים מקצועיים, מאחר שהמאובנים מצפים לאיסופם בכל רחבי הארץ. יהודה, שומרון, הגליל והנגב מלאים מאובנים, ורק חלק קטן מהם כבר נאסף מעל פני הקרקע. שפע של מאובנים ניתן למצוא באותם אתרים בהם סוללים דרכים. לעתים המאובנים צפופים, ולעתים מפוזרים. ניתן לאתר את השטחים בהם נמצאים המאובנים בטיולי שדה. המקומות העשירים בהם ניכרים תוך כדי הליכה. אין גבול ליופי ולמגוון הדוגמאות שעדיין ניתן למצוא. תלמידי בתי הספר, המטיילים הרבה בהרים, מצאו דוגמאות של מאובנים, המשמשים נושאים לקנאתם של גיאולוגים. האמוניתים (תצ' 87) נחשבים כבני 45 עד 60 מליון שנה. לעתים קרובות נתקלים גם בצדפה מסוידת (תצ' 88), בשובבי ים (תצ' 87.1) ולפעמים אף במאובנים נדירים (תצ' 88.1). כולם נמצאו בהרי יהודה. ההרים מלאים בחלקי שלדי חיות, לרבות גולגלות ועמודי שדרה, מלתעות ושיניים. עצמות בודדות ניתן לאסוף בכמויות. כולם גורמים לנו להוקיר את השימוש הנפלא של הסיד בטבע. טביעותיהם של המאובנים מזכירות חפצי פולחן יהודיים מאיטליה (ראה נכון, עמ' 183) וכמה מהקישוטים ההרודיניים על אבן.

יום אחד ישב מולי, ליד שולחן עבודתי, יהודי חרד. על השולחן היו שני מאובנים. הוא נגע בהם ביראת כבוד. הערתי לו עליהם: “הם נמצאו בהרי יהודה, הוכחה למבול”. הוא החזיר לי בתשובתו: “מי חפץ בהוכחה?”

המשעולים שבהרים ובגאיות שמסביב לירושלים מלאים בקוצי דרבנים מכל הגדלים ודרגות החדות. חלקם שחור לחלוטין, לבן לחלוטין או חום, ואחרים הינם תערובת של שלושה צבעים אלה. רב השימוש בהם כענקים לצואר.

פיסוליו של הטבע באבן    🔗

הטבע הינו הפסל הגדול, אמן הצורה שאותו מעתיקים האמנים עצמם. הטבע נותן את הרעיונות ליוצרים הגדולים ביותר, בין בעבר ובין בהווה, ויהיו אלה דה וינצ’י, הנרי מור או פיקסו. אין זה מפליא שהטבע יצר את יצירותיו הגאוניות באבן במשך אלפי השנים. הטבע המטיר אותן על פני האדמה והן מחכות כעת למוצאן ולגואלן. לעתים הטבע יצר צורות נהדרות ביופיין, ולעתים צורות מדהימות במוזרותן וגם פיסל פנים וצורות מוכרים. באוסף שלנו מקום כבוד לדמותו של דוד בן גוריון (תצ' 86.1). מצאנו גם העתקים מהלוחם של דה וינצ’י ומהמכשפה של גויא, וכן מסגנונותיהם של הנרי מור, דומיר, מירו, ברק, פיקסו ותמונת ראש שהיתה יכולה להיות של סוטין. יש ברשותנו אבנים המזכירות פורטרטים מאיי הפסחא. אם נפנה לעולם החיות, יש בידינו אבנים המזכירות ראשי קופים עם לשונות משורבבים מפיותיהם (תצ' 89) וכך מצאנו אבנים הדומות לכלב, חתול וציפור. באשר לצורות סתמיות – בהן דמיונו של הטבע חסר מעצורים וגבולות. כמו בכל מקום יש אבנים העשירות בגבישים ובמלחים, פני האדמה ממש גועשים ומלאים אוצרות כאלה המחכים לאספנים. “…תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף, שנהבים וקופים ותוכיים” (דברי הימים ב, ט, כא).

חופים    🔗

אחת מאבני החצץ שלנו מזכירה את פניו של הרב, יצירתו של שגאל, כאשר אותה אבן חצץ מתרטבת. ישנן אבנים שצורתן באה להן ממי הים, והן מזכירות קריקטורות של אנשים מפורסמים. אבנים מחוף הים יכולות אף לשמש כמחזיקי נייר נאים. כמובן שכל זאת יכול להיות בכל חוף ובכל ים. אלא שחופיה של ארץ ישראל הינם מיוחדים.

כעת מגיעים אנו לעמקן של קונכיות הים. כל הקונכיות נאות, אך יש נאות יותר ואותן ניתן לאסוף. צורותיהן, מידותיהן ושינוייהן רבים. ישנם כאלה המתרכזים בקונכיות זעירות במיוחד. חופי סיני הינם מרחב טוב לחובבי הקונכיות והאלמוגים. כיום, עקירתם של אלמוגים אסורה. אך עד שנאסרה, נלקחו אלפי דוגמאות ע“י תושבים ותיירים. האלמוג ה”כהני" שבתצ' 90 נמצא באיזור אילת לפני למעלה מ־30 שנה.

אם בטיולך בחוף סיני תמצא רק מספר קטן של קונכיות טובות, יהא לבך סמוך ובטוח כי דייגים בדווים יוכלו תמיד להציע לך נוספות במחירים סבירים.¹⁰

 

פרק ארבעה־עשר אחרית דבר    🔗

בספר קצר זה נסינו לסקור אלפי שנים ונסינו להצביע על מגוון של איסוף שאם רוצים להקיפו בדייקנות יש צורך בספרייה שלמה. אך נראה לנו שנסיוננו מוצדק מאחר שבאוסף יודאיקה – כל אחד, ויהיו אמצעיו אשר יהיו, יכול למצוא תמיד פינה שיפיק ממנה הנאה. במהלך הדפים הבאנו הצעות ורעיונות לרכישה ולאיסוף וליצירת אוספים מיוחדים כאמנות יהודית עממית. נזכיר כאן בקצרה כמה מהנושאים שכדאי להתמחות בהם. נושאים אלה הם שמע, מזוזות, שויתי, מגן דוד, עשרת הדברות, פמוטות ומחזיקי נרות לשמוש בבתי הכנסת ובבתים הפרטיים, אשכולות הענבים של המרגלים, שבטי ישראל, כהנים וזיופים. כל קורא יוכל לערוך את רשימתו שלו, או, למען הדיוק, ימצא את הנושא בו בחר.

אספנים חייבים להיות בעלי מצפון. מצד אחד, קנאות וחדות עין באיסוף משמרים עבור הדורות הבאים חפצים חיוניים להבנת ההיבטים השונים של ההסטוריה האנושית. מוזיאונים ואוספים פרטיים טובים מכילים פריטים שלעולם לא ייעשו עוד ואבידתם תגרום לפער בהמשכיות התרבות. מצד שני, ההתלהבות באיסוף קבוצות של חפצים גוררת זיופים ואף גנבות. גרוע מזה, התלהבות זו עלולה להביא לשוד עתיקות ומערות קבורה, להרס של עדות שאין לה שיעור שהיתה מאפשרת למלומדים ולמומחים התבוננות מעמיקה להבנתה, וליצירתה של תקופה. ארכיאולוגים מאומנים עובדים באופן שיטתי באתרים השונים, מבהירים, מנציחים ומשווים אותם. שודדי העתיקות מחפשים את הראוותניות ומחריבים כל חלקה טובה. בארה"ב כבר העירו כי סחר בינלאומי בלתי חוקי בעתיקות מכחיד את תולדות התרבות האמריקנית העתיקה. למעשה, שוק העתיקות הבלתי חוקי מימן ומממן את הריסתו של רוב מה שנשאר מהתרבות האמריקנית שלפני התקופה הקולומביאנית. מוזיאונים, אספנים ומלומדים מסייעים לכך בלא יודעים. דבר זה אסור שייגרם ליודאיקה ולאמנות יהודית עממית אך, למרבית הצער, הוא עלול לקרות.

 

פרק חמישה־עשר ביבליוגרפיה    🔗

מבחר מספרייתם של המחברים על אמנות יהודית עממית הקשור למובא בספר

* הספר יצא במהדורות נפרדות בעברית ובאנגלית. *בספר חלק בעברית וחלק בלועזית.

J.P.S.A.=Jewish Publication Society of America, Philadelphia

עברית

3 אברמסון, ש', רב נסים גאון, מקיצי נרדמים, ירושלים, תשכ"ה

4 אברבנאל, י', הגדה של פסח, ראש אמנה, נחלת אבות, נחמיאש, קושטאנטינא, רס“ה–רס”ו

*5 עגנון ש“י, ימים נוראים, שוקן, ירושלים וניו־יורק, מהדורה 3, תש”ז

6 אלבק ח', ששה סדרי משנה, מוסד ביאליק ודביר, ירושלים–,א, תשי"ט

7 אלון ע', ישראל – טבע ונוף, בית ההוצאה הירושלמי, ירושלים, תשכ"ט

*8 עמירן ר', הקיראמיקה הקדומה של ארץ ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"א

* 10 אשתור א', קורות היהודים בספרד המוסלמית, קרית ספר, ירושלים, תש"ך

*12 אויערבאך מ' וסלנט ש', מכתב גלוי אל השר מונטיפיורי, ווערטהיימר וליא, לונדון, תרל"ה

13 אבי־יונה מ' (עורך), ספר ירושלים, כרך א', מוסד ביאליק ודביר, ירושלים ותל־אביב, תשט"ז

14 אבישר ע' (עורך), ספר חברון, כתר, ירושלים, תש"ל

16 בער י', תולדות היהודים בספרד הנוצרית, עם־עובד, תל־אביב, תשי"ט

20 ברוך פ' ושטיינהארדט י', הגדה של פסח, ברלין, תרפ"ג

21 ברוך י“ל (עורך), ספר המועדים, דביר, תל־אביב, תשט”ז

22 ברוך י“ל (עורך), ספר השבת, דביר, תל־אביב, תשט”ז

*22א בן־עמי י', יהדות מרוקו, ראובן מס, ירושלים, תשל"ו

23 בן מימון מ' (רמב"ם), משנה תורה (מהדורה חדשה מצולמת מדפוס רומי ר"מ), מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו

25 אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"י

29 בונה ש' (צייר), הגדה של פסח, שיקמונה, חיפה, תשכ"ח

33 באבער ש' (עורך), מדרש תנחומא, האלמנה והאחים ראם, ווילנא, תרמ"ה

38 דוידוביץ ד', בתי כנסת בפולין וחורבנם, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ך

*39 דוידוביץ ד', הכתובה בעיטורים, לוין־אפשטיין, תל־אביב, תשכ"ח

*44 אבי־יונה מ' ואח' (עורכים), ארץ ישראל, (ספר ששי מוקדש לזכרו של מ' נרקיס ז"ל), החברה לחקירת א“י ועתיקותיה, ירושלים, תשכ”א

*45 אבי־יונה מ' ואח' (עורכים), ארץ ישראל (ספר שביעי – ספר ל.א. מאיר), החברה לחקירת א“י ועתיקותיה, ירושלים, תשכ”א

*46 אביגד נ' ואח' (עורכים), ארץ ישראל (ספר עשירי – ספר זלמן שזר), החברה לחקירת א“י ועתיקותיה, ירושלים, תשל”א

*48 כתבי־יד ודפוסים נדירים (קטלוג), בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים, תש"ל

*58 גליק נ', הירדן, מוסד ביאליק, ירושלים, תשט"ז

59 גולדשמידט ד', הגדה של פסח ותולדותיה, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ך

*63 גרוסברד י', מגזרות־נייר מוטיבים מסורתיים, תל־אביב, תש"ל

64 הלוי ש', הספרים העבריים שנדפסו בירושלים בחמשים השנים הראשונות, קרית ספר, ירושלים, תשכ"ג

65 הראל מ', זאת ירושלים, עם עובד, תל־אביב, תשכ"ט

* 70 תנ"ך, בהוצאת החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, פילדלפיה, תשט"ו

71 הורוביץ י“ז, ירושלים בספרותנו, ראובן מס, ירושלים, תשכ”ד

73 איש־שלום מ', מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עם עובד ודביר, תל־אביב, תשכ"ג

74 פדהצור ד' (עורך), ישראל כ"ה, מסדה, תל־אביב, תשל"ג

*75 כשר, מ“מ (עורך), הגדה של פסח, ניו־יורק, תשכ”ב

*76 ישראלי י', ירושלים פנים הרבה לה, מהדורה שניה, מוזיאון ישראל, תש"ל

77 קדמוניות, רבעון לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת ירושלים, שנה א, ירושלים, תשכ"ח

*78 אבירם י' (מלב"ד), ירושלים לדורותיה – הכינוס הארצי הכ"ה לידיעת הארץ, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשכ"ט

83 קמזון י“ד ואח', יהדות ליטא – תמונות וציונים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי”ט

*94א קוטק ש' (עורך), היהודים בתולדות הרפואה – תערוכה (קטלוג), ירושלים, תשל"ו

*96 מולר־לנצט א' (עורכת), בוכארה (קטלוג), מוזיאון ישראל, ירושלים, תשל"ג

105א מאנדלקרן ש', היכל הקדש – קונקורדנציה לתנ"ך, שוקן, מהדורה שניה, ירושלים, תשכ"ד

107 מרגליות ר', מלאכי עליון, מוסד הרב קוק, מהדורה שניה, ירושלים, תשכ"ד

108 מרגלית ד', דרך ישראל ברפואה, האקדמיה לרפואה, ירושלים, תש"ל

110 מוריס נ', תולדות החינוך של עם ישראל, אמנות, תל־אביב, תש“ך, מס, ירושלים, תשל”ז

*112 נכון ש“א, ארונות קודש ותשמישי קדושה מאיטליה בישראל, דביר, תל־אביב, תש”ל

*113 נרקיס מ', מנורת החנוכה, בני בצלאל, ירושלים, ת"ש

115 הגדה של פסח, שלמה פרופס, אמסטרדם, תע"ב

116 הגדה של פסח, צילום של הגדת ויניציאה (משנת ת"ק), חברה להוצאת תנ“ך ירושלים, ירושלים, תשי”ב

120א תנ"ך, כתב יד לנינגרד B19A, מקור, ירושלים, תשל"ז

121 פינקרפלד ', בתי הכנסיות בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ו

*122 די סולה פול ד' (עורך), סדר התפלות, מהדורה שניה, אגודת הקהילות הספרדיות, ניו־יורק, תש"ך

124 הגדה לליל פסח, צילום של הגדת פראג (משנת רפ"ז), שמואל מור, בני־ברק, תשכ"ט

125 פראור י', ממלכת ירושלים הצלבנית, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ו

*126 רבן ז' (צייר), שיר השירים, הוצאת שיר השירים, ירושלים, תר"ץ

138 רות ב“ס (עורך), האמנות היהודית, מסדה, תל־אביב, תשי”ט

139 רותנברג ב' (עורך), ירושלים השלמה – קורות בירת ישראל, עם עובד, תל־אביב, תשכ"ז

140 רותנברג ב', תגליות סיני, מסדה, תל־אביב, תשי"ח

142 רוסתוילי ש', עוטה עור הנמר (תרגם ב' גפונוב), ספרית פועלים, מרחביה, תשכ"ט

144 הגדת סרייבו, צילום של הגדת סרייבו (מתחילת המאה ה־14), זימן, לייפציג, 1963

145 ששון ס', מסע בבל, ירושלים, תשט"ו

146 שטנר י', מפת ארץ ישראל ותולדותיה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"א

149 שחר י', אוסף פויכטוונגר, מסורת ואמנות יהודית, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשל"א

151 שוב מ“ד, זכרונות לבית דוד, ראובן מס, ירושלים, תשל”ג

*156 שטיינהרדט י' וברוך פ', ספר יונה, החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, פילדלפיה, תשי"ג

157 זוסמן ו', נרות־חרס מעוטרים, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ב

158 הכהן מ' (עורך), בית הכנסת – מאמרים ומסות, המדפיס הממשלתי, ירושלים, תשט"ו

*159 שיק א' (עורך), ההגדה, מסדה, ירושלים, תשי"ז

160 תלמוד בבלי, הוצאת תורה לעם, ירושלים, תשי"ז

161 תלמוד ירושלמי, הוצאת מפעל ירושלמי, ירושלים, תש"ך

162 תלמוד ירושלמי, קודכס ותיקן, מקור, ירושלים, תש"ל

165 צפריר י‘, “נזירים ומנזרים בדרום־סיני”, קדמוניות ג (תש"ל), עמ’ 2

166 אורבך א“א, חז"ל, פרקי אמונות ודעות, י”ל מאגנס, ירושלים, תשכ"ט

167 וילנאי ז', המפה העברית של ארץ־ישראל, החברה העברית לחקירת א“י ועתיקותיה, ירושלים, תש”ה

168 וילנאי ז', המיעוטים בישראל, ראובן מס, ירושלים, תשכ"ט

169 וילנאי ז', מצבות קודש בארץ־ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ג

175 וכסלר י' (צייר) וגמזו ח' (מהדיר), הגדה של פסח, הצבי, תל־אביב, תשי"ז

179 יערי א', דגלי המדפיסים העבריים, חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, ירושלים, תש"ד

180 יערי א', תולדות חג שמחת תורה, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד

181 יערי א', ביבליוגרפיה של הגדות פסח מראשית הדפוס ועד היום, במברגר את ואהרמן, ירושלים, תשכ"א

*182 ידין י', מצדה, מעריב ושקמונה, חיפה, מהדורה שניה (ללא תאריך)

184 לצרוס־יפה ח', פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, רשפים, תל־אביב, תשכ"ז

*186 זולא א', אני מאשים (1898), (תרגמו שנברג י' וראקובסקי א"א), מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ט

לועזית

נספח א    🔗

רשימת הכתובות שעל קמיעות האבן שבידי המחברים

תורה

שמותיו של אלהים

צמרכד – האותיות המסיימות של חמשת הפסוקים הראשונים של ספר בראשית

“שלחני כי עלה השחר” – בראשית לב, כז

“פניאל” – בראשית לב, לא

“לישועתך קויתי ה'” –בראשית מט, יח

“בן פרת יוסף” – בראשית מט, כב

“ויעש את המנורה זהב טהור…” – שמות לז, יז ו־כג

“יברכך ה' וישמרך…” – במדבר ו, כד

“וזה מעשה המנרה…” – במדבר ח, ד

המרגלים (הקטע של תאור טובת הארץ) – במדבר יג, כז

“טובה הארץ…” – דברי א, כה

(קטע זה מדו"ח המרגלים מכיל, בראשי התיבות של מלותיו, את עשר האותיות הראשונות של האלף־בית. בתפילת “אל ברוך, גדול דעה” שבתפילת השחרית מסודרות המלים לפי סדר האלף־בית. המלים התשיעית והעשירית הן: “טוב יצר”).

“שמע ישראל” – דברים ו, ד

תהילים

“שויתי…” – טז, ח

“מקור חיים” – לו, י

“ה' שפתי תפתח” – נא, יז

“למנצח בנגינת מזמור שיר…” – סז, א

“לדעת בארץ דרכך…” – סז, ג

“יודוך עמים אלהים…” – סז, ד

“ולאמים בארץ תנחם…” – סז, ה

“יברכנו אלהים” – סז, ח

“שומר ישראל” – קכא, ד

“פותח את ידך…” – קמה, טז (ראשי תיבות או אותיות סיום)

סידור

אגלא – אתה גיבור לעולם…

בריך שמה דמרא עלמא… – 3 מובאות

אנא בכח… – לשמו של אלהים ב־42 האותיות

אל ברוך גדול… – בראשי תיבות

לפני מלך מלכי המלכים (מתפילת “עלינו”)

שונות

אור בן אור כה ירושלים

דע לפני מי אתה עומד סנוי, סנסנוי, סמנגלוף

תובב"א (= תיכונן ותיבנה (ירושלים) במהרה בימינו אמן)

בשם שדי בשם אל שדי שרה רבקה לאה

משה אליהו הנביא מרדכי

צדנלבש (תצ' 77) – ראה נספח ב'

ציורים על קמיעות אבן

קוים ישרים ומעוקלים מגן דוד מנורה

כד מאזנים מלקחיים דגים חרקים

צפרים צבי לילית פני אדם

חלקו העליון של גוף האדם ראש כהן

ברכת כהנים של ארבעה

על 120 קמיעות האבן שברשותנו ישנן חמישים כתובות שונות הן בנפרד והן עקב צירופיהן. בבדיקה שערכנו ב־350 קמיעות אבן פרסיים נוספים לא מצאנו כתובות נוספות. השווה עם הממצאים שבספרו של שחר.

נספח ב    🔗

צדנלב"ש

אותיות אלה הינן האותיות הפותחות של שמות המתנות ששלח יעקב ליוסף במצרים (בראשית מג, יא).

אנו מוצאים “מלה” זו לעתים קרובות על קמיעות מקלף, ממתכת או מאבן במקום מרכזי ובולט, כדי לרמוז שיש לכך קשר לשם המפורש (תצ' 77).

סכום ערכיהן של האותיות צדנלב"ש, אם נשתמש במנין הקטן (צ=9 במקום 90, ד=4, נ=5 במקום 50, ל=3 במקום 30, ב=2, ו־ש=3 במקום 300), הוא

1. סכום זה זהה לסכום ערכיהן של האותיות בשם המפורש (יששכר בן־עמי).

האותיות צדנלבש מופיעות גם בקטע האחרון של תפילת “אנא בכח” (ממנה לקוח השם בן 42 האותיות) באופן הבא: “…צדקתך… נהל… לעמך… ברוך שם…”. זוהי סיבה נוספת לבחירה המיוחדת באותיות אלה עבור הקמיעות. יהודים חרדים נמנעים מלהשתמש בשם המפורש או בשם אלהים שלא בתפילותיהם, וכדי להזכירו נעזרים הם בדרכים עוקפות.

צום קול ממון

ברוב קמיעות הקלף, בעיקר אלה שעליהם מופיע “שויתי” ומזמור סז מתהילים בצורת מנורה, נוהגים להוסיף גם צום קול ממון.

מלים אלו כתובות באותיות זעירות מעל המלים “ותשובה ותפילה וצדקה” (מעבירין את רוע הגזרה), שבתפילת הימים הנוראים.

צום בגימטריא הוא 136. זוהי גם הגימטריא של קול ושל ממון. מכאן למדים כי אין אף אחד מהם עדיף על האחרים ומי שעושה אחד מאלה אינו פטור מעשיית האחרים.

פסוק ז במזמור צב אומר: “איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת”. בער בגימטריא הוא 272 (=2136x), ומכאן למדים כי העושה רק שניים מתוך השלושה הינו בער. הגימטריא של זאת היא 408 (3x136), כלומר – מי שאינו עושה אף אחד מתוך השלושה, הוא כסיל.

באותם קמיעות בהם מצד אחד של המנורה מופיע צום אנו רואים מצדה השני את המלה הכם. יש לכך משמעות כפולה: האחת – אותיות הכם צום הינן האותיות המסיימות של כל פסוקי מזמור סז (הכם – של הפסוקים הראשונים לאחר הפתיחה, וצום – של הפסוקים האחרונים מהאחרון אחורה), והשניה היא שהמלה הכם מתחלפת בקריאה במלה חכם – שהוא ההיפך מכסיל.

נספח ג    🔗

הערה בדבר דרכי פענוחם של קמיעות

כאשר על הקמיע מצויה מנורה המורכבת ממלים או מאותיות, קרוב לודאי שהן מזמור סז מתהילים. כאשר על אותו קמיע ישנן שתי מנורות – המנורה השניה היא בדרך כלל השם בן 42 האותיות. אם על הקמיע מופיעה מנורה שלישית היא, קרוב לודאי, מזמור קכא (“אשא עיני אל ההרים”). לפעמים אנו מוצאים את שני האחרונים לבדם, ללא מזמור סז. המזמורים, כמו כתובות אחרות, מובאים בדרך של קיצורים או בהרכב של ראשי התיבות של תחילות המלים.

כדי לפענח את הכתוב על קמיע ניתן להעזר ברשימה שבנספח א' והשוואתו לתצלומים שבספר. אם עדיין לא ברור פשר הקמיע, ניתן להשוותו עם התמונות והפרשנויות שבספרו של שרירה. לאחר מכן יש להעזר ברשימת המלים והפסוקים שבספרו. במידת הצורך ניתן להעזר לפענוח בתצלומים ובכתבות שבספרו של שחר על אוסף פויכטוונגר.

כאשר, בכל זאת, אין הספרים האמורים לסייע בפענוח קמע, לא נותר אלא להסתייע ברב, במומחה, במוזיאון, או במחלקה אוניברסיטאית מתאימה.