קוֹל מְבַשֵּׂר

לכבוד יקירי בני ישראל השוכנים בעיר הקודש ירושלים ובארצות המזרח, ישמרם צורם וגואלם.

מודעת זאת בכל הארץ כי נקרא נקראתי להיות שליח מצוה למעשה צדקה וחסד ואמונת אֹמֶן לבית ישראל לברכה עד העולם. משמרת פקודתי זאת אשר הושם על שכמי למשא עבודת הקודש, למלאות ולהוציא מכח אל הפועל, הלא היא קדושה ויקרה בעיני במאד מאד כי למען אחי ורעי כל ישעי וחפצי ולטובת עמנו ואמונתנו ארים פְּעָמַי לְמַשוּאוֹת נצח על אדמת קדש. – כי הנה אכין את צעדי לעת כזאת ללכת עיר הקדש ירושלים, יְבָרְכֶהָ אלהים אלהינו, לכונן שמה בית מחסה לילדים, למחסה ולמסתור לְגֵו ונפש לעוללים וילדים על אדמת אחוזת אבותינו.

ואני הנני אדבר לכם בלשון אבותינו, אשר העתיק למעני אחד ממיודעי מל"א, כי לא תורני אנכי, ובכל זאת קשורה נפשי בעמי ונחלתו בכל חיי ומאודי.

ובטרם כל הנה אבאר לכם באר היטיב, מה הוא בית מחסה לילדים, ומה הדבר אשר אליו מְגַמָתוֹ וחפצו בהתכוננו בקרב מחניכם קדש? ומה התועלת אשר יגיע ממנו לבני ישראל, ברצות ה' דרכי, ואבצע את אשר יזמתי לעשות.

את אשר זר ונסתר עוד מאחינו אנשי המזרח, הלא הוא דבר גלוי וידוע זה ימים רבים משך מְאַת שנה בארצות המערב בכל קצוי האירופא. ויפיק רב טוב ליושביהם עד אין קצה, ובפרט בארצות הָאִי (ענגלאנד) צרפת, איטאליא ואשכנז. – רב הכבוד אשר יכבדו נדיבי עמים בית מחסה כזה בארצנו. למופת אזכיר פה כי הגבירה הרמה והנשאה הקיסרית מעסטעררייך קאראָלינא יר"ה, הורמה להיות משענת עז (אָבערמטע מוטלפֿֿרויא) לבית מחסה לילדים ההוקם בעיר וויען.

לכן הנה ביתר שאת ויתר עז אדבר דבר טוב באזניכם אשר היה פה בעיר הממלכה בענין המדובר בו.

איש נכבד ונעלה, ראש ומנהיג קהלת בני ישראל בעיר וויען, חכם וסופר מהיר, טוב לב ובעל נפש, נעלה לתפארת על אנשים רבים ונכבדים, הר“ר יוסף ווערטהיימער נ”י, הוא הורם דגול מאלף וברכות ה' היו בעזרו ולמשען לו, וזכה להיות הראשון אשר יסד פה בית מחסה לילדים. בית חסד הלזה היה לאות ולמופת לעשות בדמותו וכמתכונתו בתים כאלה למאות אשר הוכנו וקמו מני אז ברוב ערי מדינות מלכנו האדיר יחי‘. ממנו ראו וכן יעשו; הוא היה המתחיל במצוה בארצנו, וכל בתי החמלה כנ“ל אשר נוסדו אחריו, המה כקרני אור המתנוצצים מאור יומם אחרי יצאה השמש על הארץ, וכשבלים טובות ובריאות מוציאות לחם מן הארץ, אחרי נטמן בחיק האדמה זרע למינהו מני זורע איש האדמה. גם בקהלות ישראל, שֶבֶת חסידים ישרים ותמימים, אשר לא ישכינו באהליהם עולה, מצאו בתים כאלה קן למו. והרבנים הגדולים, אשר הוקמו עָל שמה בראש עדתם, לא לבד לא מנעו הטוב הזה מבעליהם, כי אם היו עוד משען עוז לתמוך בית מחסה כזה באומר ובפועל, במחשבה ובמעשה, למען יקום דבר אמת וצדק לאורך ימים: הנה כן הרב הגאון האמתי מופת דורו מוהר”ר משה סופר אב"ד דק’ פרעסבורג, והרב הגדול החכם הכולל מוהר“ר ליב שוואב, אב”ד דק' פעסט, והרב המפואר הגאון החכם החוקר מוהר“ר שלמה יהודה ראפאָפאָרט אב”ד דק' פראג והרבנים המפוארים דקהלות אגראם, לבוב ובראדי נ"י, תמכו את פעולות צדק למוסדות בתי מחסה לילדים, בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, בכל נפשם ובכל מאדם.

אכן לא לבד ילדי העניים ימצאו מסתור בבית מחסה כזה, כי בארצות האירופא גם היהודים בעלי בתים אשר לא יחסרו כל מאומה, ישלחו שמה את בניהם, למן יקחו חלק בטובה אשר ישפיע למו בית מועד הלזה, תחת אשר בביתם לא ישיגו כאלה כי אם בהוצאות לא מעט.

ועתה אֲנַסֶה כֹחי לשים לעיניכם משפט הבית הזה ותכונתו, למען תשפטוהו במשרים.

בית מחסה לילדים הוא כמו פרוזדור לטרקלין בית הלמוד. שמה יבואו ילדים בעודם בְּאִבָּם הבלתי נכונים עוד ללכת לבית הספר; ילדים בני שלש, ארבע, חמש או על היותר שש שנים.

הילדים או הילדות יובאו בבוקר אל בית המחסה, ויותנו תחת יד מלמד ומלמדת להועיל, אשר ישימו עיניהם עליהם, לבל יאונה להם כל רע. שמה ישבו תחתם עד בוא השמש. לעת הָאוֹכֶל בצהרים יותן לילדים אֲרוּחָה אחת לשובע, גם חליפות בגדים ללבוש, אחד לימי הקיץ ואחד לימות הגשמים.

ואחרי כי הילדים עוד רַכִּים ולא יעצרו עוד כח ללמוד דברים נַעֲלִים מהשגתם אשר יחלישו גופם, לכן ישים המורה את לבו להורותם בדרך עונג ושעשועים, דברים אֲחָדִִים מעצם אלהים ותבל ארצו. המלמד יספר להם קורות אבותינו הקדושים בלשון צח וקל כספור מעשה, ויחנך וירגיל את כח זכרונם בדברי חכמים ומשלים (טפריכֿע) וענינים הממשיכים את לב הילדים, והמרגילים אותם לאט לאט למחשבות תורה ומוסר ולקח טוב. גם ישוררו עמם לשמח לבבם שירים קטנים קלים להבין, אשר יסודתם יראת אלהים אהבת אבותם ואהבת אדם בכלל ומעשים טובים, לאהוב את המלאכה כמו עבודת הגן ומלאכת מחשבת. גם ילמדו אותם על ידי ציורי תבנית בהמות וחיות וכדומה ידיעת טבע; סוף דבר תועלת למודים ושעשועים כאלה הוא להשכיל להיטיב: להשכיל כח שכלם ולהיטיב לבבם, וכל אלה כפי השגת הקטנים ותאות לבם; למען ישמחו לקראת בית מחסה הזה, ולא יהי' להם זמן שִבְתָם שמה לָטוֹרַח ולמשא. לכן ישימו לפניהם גם ציורים ממטעי־גן ופרחים, כלי מלאכה, וכלי עבודת האדמה, למען יחנכו אותם בכמו אלה על פי דרכם, אז גם כי יגדלו לא יסורו מהם. –

ולמען לתת כח וְעָצְמָה גם לגופם, יטיילו וישעשעו תחת השגחת מוריהם ומלמדיהם במקום רְחַב־ידים, וילמדום לעשות תנועות בגופם להחזיק מזג בריאותם; גם ישגיח עליהם רופא מומחה בבית המחסה דְבַר יום ביומו, לשמרם מכל מחלה וחולשת גופם, גם יתן להם מרקחת וסמים למרפא, אם יפלו על ערש דוי בבית אבותם. ומכל מִשְמָר ישגיחו המורים על הַנִקָיוֹן וטהרת הילדים (ריינליכֿקייט) ועל סְדָרִים בכל תהלוכותיהם ומעשיהם (אָרדנונג־ליעבע) אשר יפיקו טוב ויוסיפו אומץ לבריאות הגוף והנפש. – ולמען הרגיל את הילדים בעודם בְּאִבָּם בדרכי תורת אל חי ומנהגי בית התפלה, לכן ישאו רנה ותפלה דבר יום ביומו בחדר הסמוך לבית המחסה בעשרה (מנין) בבוקר ובערב בימי החול כבימי מועד ושבת.

והנה בעשות טוב וחסד בכל אלה אל הילדים, הנה כל איש חכם־לב יבין כי תבוא טובה בזה גם לאבותם והוריהם; ושנית ירויחו מאד בידעם נאמנה כי ילדיהם יושבים במקום בטוח שְלֵוִים ושאננים באין שטן ואין פגע רע תחת השגחת מורים ישרים, מדי ירחקו אבותם ממגורם בעבודתם ועסקיהם, למצוא טרף לביתם כל היום, ואין איש בבית לשמור הילדים.

האשה המוטלת על ערש דוי בירכתי ביתה תתנחם ותרגיע בקרב לבה, כי ילדיה ימצאו מחסה ומסתר, לחם לשובע ובגד ללבוש, ומורה דרך ומנהל המכינו לבית הספר, עת לא תעצור כח זרועה לעשות תֻשיה למענהו.

_________________

דברי אלה המעטים ישפיקו לערוך לכם דמות ותכונת בית המחסה המדובר בו, אשר בדעת אשת חיל בת נדיבי עמינו ויראת אלהים לכונן בעיר הקודש יושלים בהון רב אשר פזרה לטוב עם אלהי יעקב, ולרומם קרנו בכבוד.

ביתר שאת וביתר עז תכירו יְקָר ערכה ואהבתה את אלהים אלהינו ותשוקתה להיטיב לבני ישראל, והכבוד אשר תכבד את הוריה, בזאת התעודה הבאה בזה, בה נגידים תדבר, ומשכיות לבבה הטהור תחשוף כראי מוצק נוכח פניכם. דרשו וקראו יקירי רוח! האגרת הנצבת עמכם בזה אשר הריצה לראשי מנהיגי קהלת וויען קרית מלך רב, ותשובתם, ושמח לבבם. – ואלה הדברים אשר כתבה בספר לזכר עולם:

אל כבוד ראשי מנהיגי קהל עדת ישורון בעיר וויען!

נכבדתי להגיש לפניכם, אדונים יקרים! דבר הנוגע לזכרון שם אבי השוכן בצל שדי, אשר ירחש לבבי לעשותו, ברצות ה' דרכי, ולהוציאו לפעולת אדם. – אחרי שימי אל לבי, כי הדבר הזה קשור בחבלי אדם ובעבותות אהבה בכבוד בני עמנו בכלל, בטוח אני כי תכינו לבכם לאשר יזמתי לעשות ותהיו בחסדכם ובעצתכם למשען לי, למען יקום הדבר הטוב לתורה ולתעודה לאורך ימים.

על לוחות העדות כתוב באצבע אלהם: “כבד את אביך ואת אמך!” ומה טוב הוא כי קול עֲנוֹת גבורה זה עוד יקרא בקרב לבנו לשמור המצוה הזאת בכל נפשנו ובכל מאדנו, גם אחרי נפרדו הורינו מאתנו, גם אחרי סר מר המות לקחת אתהם מעל ראשינו.

אחרי נועצנו יחד אני ואחי ואחיותי וגזרנו אומר לְיַסֵד כמו רָמִים בית מועד לנדכאים לחֻמלה על כואבים ונכאי לבב לְהֵחָסוֹת בית חמלה יחד, להיות למזכרת תודה לנצח לאמי השוכנת בצל שדי: הנה דַת־מוסר וְחָק־צדק הַמְחֻקֶה על לוח לבי הוא יצוני לכונן גם לאבי זה ילדנו, אשר נשמתו תתלונן בסתר עליון, זכרון חסד ואמת עד העולם.

והנה מכל ציון תפארת ומצבת כבוד, יגדל מעשה צדקה וחסד אשר יכוננו ידינו על משפטו כאשר עלה על עשתונות לב ההולך לבית עולמו, וכאשר עברה משכיות לבבו בעודנו מתהלך אתנו בארצות החיים.

ואני, עת אעלה על זכרוני את אבי היקר אשר נפשו בנפשי קשורה, אזי מלבד יקרת נפשו וטוב לבבו אשר האירו אורם לעשות תושיה על פני האדמה, הנה צדקת אמונתו נִצֶבֶת נֹכַח פָּנַי כְּלִילָה בהדרה, איך החזיק מעוזו בדת משה וישראל; ובמחזה שדי אראנו ולא עתה, איך בכאב לב וּבְגִילַת־רעדה יעמוד ויתבונן ברוחו מרחוק את מרחבי ארץ אבותינו, ונאות יעקב, הקדושים לנו אם מפאת אמונתנו אשר שמה נוסדה גם שוֹרָשָה, או מפאת קורות חיי עמנו, אשר שמה יצאו לאור לכבוד ולתפארת.

עם הגיון לבו זה הנה נקשרה בלי לְהִנָתֵק גם האהבה העזה לארץ מולדתו עסטעררייך, אשר למענה עשה גדולות לעזר ולהועיל לשוכניה בכל מאמצי כחו ומשלח ידיו פעמים אין מספר, ואשר בגללה הרימהו דואנינו הקיסר בתור האדם המעלה וינשאהו להיות אחד מֵאֲלִילֵי הארץ.

לכן גמרתי בלבי: לְיַסֵד לזכרון אבי זכרונו לברכה בארץ בני קדם, בירושלים הקדושה, צִיוּן תפארת; לא למראה עינים, כי אם מכון לשבת צדקה להשכיל להיטיב, אשר ברכתה לא תחדל מעשות פרי; והוא: לכונן שם בית חמלה פתוח לרוחה, בו ילמדו ילדי בני ישראל מנעוריהם ללכת בדרכי ה', לשמור מצותיו ולאהוב את המלאכה הַמְחַיָּה את בעליה, ולהרגילם בשחרות ימיהם להתהלך במשרים בחברת האדם ולאהוב את ארץ מולדתנו, ארץ עסטעררייך הרמה והנשאה מדור דור.

מפי הולכי על דרך למסעיהם גם מאנשים המתגוררים בירושלים שמעתי ותרגז בטני: כי לא טוב מעמד ומצב בני עמנו בכלל שמה, ובפרט לבי דַוָי, בשמעי פרעות ילדי בני ישרון, איך בעני ובמחסור נשמו בחוצות ירושלים באין תומך ידם, באין תורה באין מוסר ולקח טוב.

לכן גזרתי וָאֲַקַיֵּמָה: לכונן בעיר ירושלים

בֵּית מַחֲסֶה לִיְלָדִים

(איינע קינדערבעוואהר־אנשטאלט).

ולמען יַסֵד הבית הזה על מכונו ומשפטו, ולתת לכסף מוצא לקיומו עד אחרית ימים, נדבתי הָרְוָחִים (ד' וחצי למאה) מן הסך של חמשים אלף פֿלאָרינען כסף (פֿינפֿציג־טויזענד גולדעןfl. 50.000 ) בשטרות חוב של ממשלת עסטעררייך (אין שטאאטס־שולדפֿערשרייבונגען). וזה יהיה משפט הבית הזה ותעודתו אשר יעדתי לו: מספר הילדים אשר יֵאָסְפוּ אל בית המחסה הזה ירבה או ימעט לפי מִסַת סך ההכנסות הנועדו להוצאות הבית לכל משפטו ומעשהו.

אל הילדים, אשר מן הבוקר ועד הערב ישבו בבית המחסה, יֻתַן מאכל מבושל דבר יום ביומו בריא וטוב לסעודת צהרים, ולהילדים הדלים אשר להם אין כל, יותן גם בגד ללבוש לכסות מערומיהם.

בבית מחסה הילדים הלזה, עם גן סביב לו לשעשועים – אשר לפי המקום והזמן או בכסף מָלֵא יִקָנֶה לאחוזת עולם או ישכרוהו שנה בשנה – יתמנה איש למורה ולסוכן אשר רוח דעת בו להבין לשון עבר, לשון ערבי ואשכנזי, ואם אפשר גם לשון איטאלקית, איש אשר מלבד אלה הוא הולך יושר ואיש מוסר ושומר תורה באמת ובתמים, והוא יהיה המשגיח ומנהל את הילדים לטוב להם. האיש ההוא צריך להיות בעל אשה, הנכונה להיות גם היא עזר כנגדו לשמור, לנהל ולהורות את הילדים. מלבד אלה יִּפָּקֵד איש רופא מומחה להשגיח על בריאות הילדים ולרפוא החולה על ערש דוי.

ועתה בשתים היא שאלתי ובקשתי אשר אנכי שואלת מכם, יקירי רוח!

ראשונה: לשאת על שכמכם את מִשְׂרַת־הכבוד (דאז עהרענאמט) להיות פקידים (קוראטאָרען) אל בית מחסה הזה, אשר יש את נפשי לכונן על אדני צדק לברכה בירושלים לטובת האדם ולישע אחינו בני ישראל, וזה שמו אשר יקראו לו:

בֵּית מַחֲסֶה לִיְלָדִים, לזכר שִׁמְעוֹן מֵאֲצִילֵי מִשְׁפַּחַת לעמעל

(סימאָן עדלע פֿאָן לעמעליטע שטיפֿטונג).

אם לששון ולשמחת לבבי תתנו לבכם לי ותטו אזן שומעת לבקשתי זאת, יקרי רוח! להתערב במאויי לבי אלה, אתם והבאים אחריכם להיות גם הם מנהיגי הקהלה הזאת: אזי ברצוני וחפצי לתת אל בית המסחר של הגביר המפואָר ראָטהשילד את הכסף אשר נדב לבי ליסד בו בית מחסה הנ“ל סך חמשים אלף פֿלאָרינען בשטרות חוב על הממשלה ברוחים ד' וחצי למאה, בשאלתי: לתת הסך הזה ליד ראשי מנהיגי הקהלה פה, עת יִפָתֵח בית המחסה הזה לתועלת הילדים בירושלים. אזי ייטיבו הראשים האלה לתת הסך הזה לכסף מוצא בכל מה דאפשר (דיא געדאכֿטען שטאאטסשולד־פֿערשרייבונגען בעסטעמס צו פֿערווערטהען) ולתת בטחון על הסך הזה באחד מן הבתים הגדולים הנלוים לבתי התפלה אשר לבני עמנו בעיר וויען, ואשר עליו יהא מונח בטוח סך הכסף הנ”ל; והמה מחויבים, אם ימאנו להטות שכמם לשאת המשא הזה, לתת הכסף למקום אחר נכון ובטוח לבל יהי נעדר דבר חלילה ברבות הימים.

בטרם יהי בית המחסה לילדים בירושלים בנוי על תלו ובית הספר על משפטו ישב – אשר הוצאותיו וצרכיו מבית (איינריכֿטונגס־קאָסטען) עלי תהיינה כלנה – ובטרם יותן הסך הנ“ל לראשי מנהיגי קהל וויען, כמובא למעלה, כל הרוחים מן הסך הנ”ל לי יהיו, ואין לאיש חלק בהם.

והנה אחלה פניכם לעמול בעד הדבר הטוב ולשים פניכם להשיג רשיון מאת ממשלת אדונינו הקיסר, לכונן הבית הזה בשם:

בֵּית מַחֲסֶה לִיְלָדִים, לזכר שִׁמְעוֹן מֵאֲצִילֵי מִשְׁפַּחַת לעמעל.

כי הנה כל ישעי וכל חפצי: כי בית מחסה הנ“ל, אשר אבקש מכם לעמול בטובכם בגללו ולהשיג הרשיון מאת ממשלת הקיר”ה – ימצא מגן וסתר בצל ממלכת אדונינו הקיסר רב חסד ורחמים, אשר בין שמותיו המפוארים לאלף דור, גם בשם מלך ירושלים יכונה; וכי כל יועץ ממשלת עסטעררייך המתגורר בימים ההם בירושלים (עסטעררייכֿישער קאָנסול) יעשה מעשהו, כחוב המוטל עליו, לשים עינו ולבו על החשבונות אשר יודיעו מנהלי בית המחסה, מימים ימימה אל הפקידים בעיר וויען ולחתום גם הוא את שמו תחתיהן; ואך אחרי בוא מודעת זאת לידם מירושלים יושלחו שמה הָרְוָחִים כפעם בפעם.

הנה כן יחויבו גם הפקידים בוויען לתת חשבון מדי שנה בשנה אל כבוד ראשי הממשלה בקרית המלך, להתודע ולהגלות באיזה אופן יוציאו את הָרְוָחִים מסך הנ"ל אשר נדבתי.

מלבד הכנות הדברים אשר הזכרתי, עוד נפשי נכספה וגם כלתה, מאהבת ארץ מולדתי הבוערה בקרבי, כי ממשלת אדונינו הקיסר, אשר כל יקר סגולה עוז ותעצומות נפלו בגורלו, תהי בעצמה ובכבודה מגן וסתר ליהודים היושבים בארץ הקדושה, בעת אכין ואיסד בית חמלה, לַחֲנוֹך הילדים שמה ליראת שמים, מוסר וצדק, תושיה ואמונת אומן, למען תגדל בקרבם אהבת ארץ מולדתם גם כי יגדלו ויהיו לאנשים, ולבעבור ימצאו וישיגו בבית הזה בעודם בְאִבָּם מעלות וכשרונות אזרחי הארץ, אחת מהנה לא נעדרה.

והנה הלא נודע לכם, אדונים יקרי רוח! כי להשלים חפצי ולהוציא מגמת לבי זאת בדבר בית המחסה לאור ולפעולת אדם, דבר נחוץ הוא למאד להשיג מני קאָנסטאנטינאָפעל מאת השולטן יר"ה המושל בארצות תוגרמה ואגפיה כְּתַב־הַדָת (פֿערמאן) למען בדרך המלך וחקיו יוכנו הדברים הנצרכים בעיר ירושלים, להכין הסוכן, המלמדים והמורים הנכונים למלאכתם והרופא המשגיח, ולמצוא המקום והבנין לבית הספר, קנצי למלין: לְהָחֵל ולהכין כל דבר ודבר הנצרך למוסדות בית החמלה עדי יציבו דלתיו להיות לו תקומה ברצות ה'. כאשר שמעתי בעל פה וכאשר כתבו לי, דבר נחוץ הוא לשלוח שמה איש עִתִּי, ציר אמונים בשמי ללכת בפקודתי ירושלימה לעשות מעשהו עם אלהים.

לאיש נכון ובטוח כזה בחרתי את האדון הרופא לודוויג אויגוסט פֿראנקל, ממתיק סוד קהל עדת ישורון בעיר וויען; זה האיש אשר אבקש, כי יהיה גם מעיר לעזור ויועץ (בייאראטה) להפקידים היקרים נ"י. בו בטח לבי בכל אשר יפנה. והוא הבטיח לי כי מוכן הוא (אם בטובכם תתנו לו החופש ממלאכתו ומשמרתו פה על איזה ירחים והרשיון לנסוע) לשים לדרך פעמיו לירושלים, להשליך נפשו מנגד ולעשות מלאכתו באמת ובתמים להכין את בית החמלה ולסעדו בכל נפשו ובכל מאדו. לכן זאת שנית שאלתי, אחרי כי נכספה וגם כלתה נפשי לראות הבית החל וכלה במשך שנה אחת, כי תעשו עמדי, אדונים יקרים! חסד ואמת לתת לו הרשיון לנסוע משך חדשי האביב ולתמכו בכתבי תעודתכם, למען יעצור כח להוציא פעלֵנוּ למעשהו – כי גם פעלכם יהיה – לכונן לאיש יקר ונכבד (הוא אבי זצ"ל) אות זכרון לדור אחרון, ולנו זאת התעודה בישראל: כי בלב ונפש חפצה טוב האדם ותועלת אחינו להרחיב כאשר לאֵל ידינו, יזמנו גם עשינו.

הן אמנם רצון אנוש, בלי רב כח בעת ההוה, פְרִיץ חיות הוא בגאותו אם למרחוק חש עתידות לו, לכונן דבר אשר יהי קים לעולמים.

יתן ה' וישמור וינצור פעלי מכל פגע רע אשר בעתים נצפנו יוכל להשבית ולהחריב מעשה אנוש ותחבולותיו, ואשר בצוק העתים ותלאות תבל יעוז להתקומם על בית החמלה, אשר בדעתי לכונן בירושלים. אולם אחרי כי כל דבר עלול לאבדון, ואפשר הוא כי גם פעלי לא יכון וכל אשר אעשה לא יצליח, לכן גמרתי בלבי לעשות כזאת.

אם בית המחסה לילדים אשר בירושלים יֵעָשֶה כָלָה ולא יהי לו תקומה, מסבות ומניעות אשר לא תשורינה עיני אדם בטרם תבאנה, אזי איעד את סך הכסף הנזכר בשטרות חוב על הממשלה, בד' וחצי למאה, לפעולות טובות שתים, אשר גם הנה תהיינה לעזר ולהועיל ללימוד ולחנוך, אשר לטובתם כל מַעֲיָנַי למבראשונה ויחד יחלוקו ביניהם את הרוחים מסך הנ"ל, היינו: עשרים וחמשה אלף פֿלאָרינען יהיו לפועַל טוב בשם שמעון מאצילי משפחת לעמעל (כי על שמו יקרא גם אז) בקהל היהודים בעיר וויען, והחצי הני מסך הנזכר למעלה, עשרים וחמשה אלף פֿלאָרינען, יהיה ליסוד פועַל טוב כזה בעיר פראג.

הפקידים הנכבדים על בית מחסה הילדים בירושלים ישלמו אז את החצי הכסף אל הראשים ומנהיגי הקהלה בעיר פראג.

והחצי השני מן סך הכסף יותן ביד ממשלת הקיר"ה בוויען, ברשיונם, להיות מונח לבטחון על בתים או ארץ אחוזה, לבל יתמעט הכסף בענין רע.

וכזה יהיה פעולות החסד מעשה שמעון מאצילי משפחת לעמעל בוויען (ובפראג).

ד' וחצי למאה מן שתי חצאי הסך של עשרים וחמשה אלף פֿלאָָָרינען, אחת ואחת (העולה מדי שנה בשנה לסך אלף ומאה ועשרים וחמשה), יחולקו למעשה הטוב, כאשר אספרם כמו בזה באר היטיב, אשר לא יִשָכֵחַ.

א) שתי מתנות (שטיפענדיען) לשני לומדי מלאכת הרפואה, כל אחת סך שבעים זהובים (70 fl.).

ב) שתי מתנות (שטיפענדיען) לשני לומדי תורת הדין והמשפט (יוריס־פרודענן) כל אחת סך שבעים זהו'.

ג) שתי מתנות (שטיפענדיען) לשני תלמידי מלאכות מחשבת היופי (מלאכת הבנין, מלאכות הפסילים באבנים ומלאכת הציור) כל אחת סך שבעים זהו'.

ד) שתי מתנות (שטיפענדיען) לשני תלמידי ידיעות מלאכת מעשה (טעכֿניק), כל אחת סך שבעים זהו'.

ה) שתי מתנות (שטיפענדיען) לשני לומדי תורה במדרשי הרבנים (ראבינאטס־קאנדידאטען) כל אחת שבעים זהו'.

ו) שתי מתנות (שטיפענדיען) לשני לומדי מלאכת המלמדים (לעהראמטס־קאנדידאטען) כל אחת שבעים זהו'.

ז) מתנה אחת (שטיפענדיאום) ללומד חכמת החזנות (קאנטאָר).

המתנות הנועדות ללומדי מלאכת הרפואה, או חכמת הדין והמשפט, ולומדי מלאכת מעשה (טעכֿניק) (הנזכרים פה בציונים א' ב' ד') ישיג האיש הנמצא ראוי לכך במשך שלש שנים בטרם כלותו את למודיו; והמתנה היעודה להלומד מלאכת מחשבת היופי (הנזכר פה באות ג') ישיג הנבחר לכך משך שלש שנים האחרונות אשר ילמוד החכמה הזאת במדרש חכמות היופי אשר לאדונינו הקיר“ה בכל מקומות ממשלתו (וועהרענד זיינעס בעזוכֿעס איינער ק. ק. אקאדעמיא דער בילדענדען קינסטע). מהנבחרים הנזכרים פה בציוני ה' ו' ז', ישיג הדורש תורה במדרש רבנים מתנותיו משך שתי השנים אשר ילמוד גם במדרש החכמה את הפילוסופיא, למען ישיג כתר החכמה הזאת (דיא דאָקטאָר־ווירדע דער פֿילאָזאָפֿיע); המתלמדים להיות מורים ומלמדי להועיל או מְלַמְדוֹת לנערות ב”י, ישיגו את המתנות הנ"ל משך שתי שנים אשר ישמעו את לקח המורים (פרעפאראנדען־קורס) בבית חכמה הנועד לכך. והאיש אשר ידבנו לבו להיות חזן הכנסת ישיג המתנה היעודה לו משך שנה אחת אשר בה ילמוד את חכמת הנגון בבית הלמוד השיר והנגון המיועד לתועלת הזאת.

אם שנה או שנתים יחסרון התלמידים הנועדים למתנות אלה, לא יֵאָצֵר ולא יֵחָסֵן סך המתנות האלה הנשאר למשמרת ימים רבים, כי אם העודף אם הוא מן המיועד ללומד רפואה ומשפט יותן בשנים הבאות לדורש חכמת הרפואה ולדורש חכמת הדין והמשפט, למען יקל לו להשיג במתנתו את כתר הרפואה או כתר המשפט (דיא מעדיצינישע אָדער יורידישע דאקטאָר־ווירדע); אל לומד חכמת היופי או מלאכת מעשה יותן עודף כזה להוצאות הנסיעה לארץ רחוקה לתועלת מלאכת עבודתו; ואל לומד תורה, או מלאכת המלמדות, או מלאכת החזנות יותן המותר המדובר להיות להם משען ומשענה להכין צרכי ביתם אם ימצאו יָד לנטוע אהלם במקום אשר נבחרו להוציא כשרונותיהם מכח אל הפועל לטובת הכלל.

אולם האיש מכל אלה הנזכרים אשר כבר לקח המתנות הנועדות לו בעצם וראשונה (ציוני א’–ז'), אין לו חלק עוד בעזר ומסעד הפרטי מעודף הָרְוָחִים הנזכר אחרי כן, למען לא יִמָנַע טוב מבעליו לתמוך ידי נבחרים אחרים אשר לא לקחו עוד מאומה חלקם מכיס המתנות האלה. מן סך הכסף הנשאר עוד שנה בשנה מן הָרְוָחִים אחרי החשבון המובא למעלה, והוא סך שבעים וחמשה זהובים מעות כסף, יותנו חמשה זהובים להוצאות מעשה הכתב (קאנצלייא־שפעזען) ושבעים זהובים להעומדים על משמרת בקהל עדת ישורון בוויען (או פראג) אשר עליו החוב מוטל להודיע בקהל רב בדפוס, בפקודת מנהיגי הקהלה, כי באה העת לטובת התלמידים להקריב הזכיות אל מתנות השטיפענדיען הנ“ל, ולהגיש המודעות והתעודות על ענין זה לפני מקום הגבוה ממשלת הקיר”ה, במצות ראשי הקהלה.

מכל הנבחרים הנ“ל להשיג את המתנות ההן, היתרון והמשפט הראשי יהיו ליוצאי חֲלָצֵי משפחות אבי ואמי ז”ל, ה"ה משפחת לעמעל, דושענעס, קנינה ומשפחת בלויא.

אחרי יוצאי חֲלָצֵי משפחות הנזכרות, היתרון והזכיה הראשית יהיו לאיש תושב בקהל עדת ישורון בעיר וויען או פראג. ואם יחסרון אלה, המשפט והזכיה למתנות הרוחים לכל איש ישראלי בשוה, אם אך נודע הדבר כי ידו אין משגת להיות לו עזר לבדו וכי הוא דורש חכמה להועיל ביתר שאת, והולך נכוחות בכל מעגליו במוסר וצדק ואין עַוְלָתָה בו.

לששון ולשמחת לבבי יהי' לי כל הימים בשמעי: כי יִזָכֵר שֵם אדוני לברכה בעת הזכרת הנשמות בבית הכנסת האשכנזים (שקורין פֿרנקען) בעיר ירושלים, תִבָנֶה ותכונן במהרה בימינו, ובבית הכנסת הישן־והחדש (אלטנייא־שולע) בעיר פראג, כאשר יעשו בהיכל התפלה בעיר וויען במצות ראשי מנהיגי הקהלה, זה ימים ושנים; גם כי ידליקו הנרות לכבוד נשמת המנוח זצ“ל ביום מותו מדי שנה בשנה י”א ניסן תר“ה – הוא י”ח אפריל 1845 למנינם –. בלי תנאי מצדי לבקש זאת, אודיע רצוני בזה כי ישמח לבי אם תאותי נהיתה ויתנו לי שאלתי זאת.

ועתה, אדונַי הנכבדים! אחרי שמתי לפניכם בָאֵר היטיב היום את הענין היקר הזה אשר קדש הוא לי, הנה לבי בטוח בטובכם וישרת רוחכם כי תדעו מאד להוקיר רֶגֶש לב בת מְכַבֶּדֶת אביה, אשר כל ישעה וחפצה לשלם תודות לו אחת מני אלף על כל תגמולוהי עלי ועל כל אהבתו חסדו ואמתו אשר עשה עמדי כל הימים, ומלבד זאת נכון לבי כי תדעו לערוך ולשקול בפלס את התפעליות נפשי בקרבי לכבוד עמנו ואמונתנו הקדושה, (אשר בגללם גמרתי בדעתי לכונן בית חמלה ומעשה הצדקה לאורך ימים ברצות ה' דרכי ופועל ידי ירצה). הלא רַחְשֵׁי לב ודברים יקרים מכל סגולה כאלה גם אתם, יקירי רוח! תגדילו ותרוממו בכל מעשיכם ומשלח ידיכם כל הימים, ועוד תוסיפו כהנה וכהנה ביתר שאת וביתר עז!

האלהים ישלח ברכה לעם אלהי אברהם! ומברכתו תבורך גם נפשנו!

אלה דברי המדברת בצדקה אשר בקרבה ירחש לכם כבוד ושלום רב, הבאה על החתום:

ליפעט הערץ מאצילי משפחת לעמעל.

כתבתיו ביום שלפני הולדת אדונינו הקיסר המושל במדינות עסטעררייך ירום הודו לדור ודור, ביום י"ז לחדש אויגוסט 1855 למספרם (ג' אלול ה' תרט“ו לב”ע).

_________________

וזאת תשובת ראשי קהל עדת ישורון בוויען:

לכבוד אשת חיל יקרה ונכבדה!

מכתב מעשה אצבעותיך מיום… באה לידנו אל נכון, ואנחנו ראינו בו דעתך היקרה אשר יזמת לעשות, והוא לכונן בית מחסה לילדים לכבוד ולתפארת שֵם אביך הנכבד השוכן בצל שדי, מו"ה שמעון מאצילי משפחת לעמעל, מן הָרְוָחִים של הסך חמשים אלף פֿלאָרינען מעות כסף אשר נדבה רוחך היקרה לחפץ זה.

בראשית כל דבר הנה ירחש לבנו דבר טוב לשלם תודות לך בְשֵם כל יקרי רוח ונדיבי לב על כל החסד והאמת אשר תעשי בפעולתך זאת לכבוד נפש אביך הצרורה בצרור החיים, ולפארך על דבר מעשה הצדקה והחמלה אשר גמרת בדעתך להוציא מכח אל הפועל לטובת החנוך וגדול הילדים, להשכיל ולהיטיב דרכם ועלילותם בעודם בְאִבָם. בשם כל אלה אשר שפע טובתך יינקו לעת כזאת, אשר אנחנו חיים על האדמה, עד דור אחרון, נברך ונודה את שמך אשה משכלת ויראת אלהים! תחת אשר הפלאת לעשות טוב וחסד מני אז לא אחת ולא שתים במוסדות בתי חמלה ורחמים לטוב דכאי רוח וכואבים עת מטה ידם.

שש לבנו ויגל כבודנו, כי אנחנו הראשונים כיום הבאים לברכך על כל הטובה הזאת, אשר עד מהרה בכל פה ובכל פִּנּוֹת העם תתפאר ותתהלל עת תצא פעולתך לאור, וחסדך כצהרים, ברצות ה' דרכך. כי יכירו וידעו כי אהבת אדם וארץ מולדתך היא עשתה ותכונן פעולת צדקה לחיים לאורך ימים.

אוֹת תפארת וְצִיוּן־נפש הוא אשר יכוננו ידיך, תפארת נשים! על אדמת קדש לכבוד איש רם דגול מאלף, אשר בפעולות חסדיו לא יִשָכֵחַ בקרב מַחֲנֵנוּ וקהלנו כל הימים, הוא אביך זכרונו לברכה; ולכבוד אלהים אלהינו אשר השמים כסאו והר ציון הדום רגליו, ולטוב משפחות בני אדם לדור ודור, אשר לא יסוף זכרו לנצח.

והנה אנחנו נכונים לקחת הַמִשְׂרָה על שכמנו בה כבדתינו, והננו סרים למשמעתך ולעשות רצונך חָפַצְנוּ, כי טובתך בל עלינו לבד כי אם גם לטובת בני עמנו כל הימים, גם אשר יבואו לאחרונה. והנה לא בעצלתים יהי פעלנו, כי אם נמהר נחיש מעשינו להודיע לכבוד ממשלת אדונינו הקיסר דְבַר בית מחסה לילדים אשר יזמת בקרב לבך הטהור לכונן בירושלים; ואנחנו נתאמץ לעשות זאת, רגע יבוא לידינו סך הכסף בשטרות חוב על הממשלה אשר נדב לבך לתת לבית מסחר האדון ראָטהשילד, כאשר מודעת זאת לנו במכתבך היקר; ונבקש מאת פקודות הממשלה לתת הרשיון ליסד כמו רמים בית המחסה הזה, ולא נְאַחֵר מן המועד אשר יעדת לנו.

גם נודיע אותך בזה, כי ברצון טוב נִתְּנָה הרשיון אל האדון דאָקטאָר לודוויג אויגוסט פֿראנקל, איש אשר שמת בטחונך בו לעשות תושיה בשמך, לנסוע לירושלים, כי נבטח בו כי יעשה מעשהו אשר נטל עליו, באמונה, ומלאכת ה' בלי רמיה, ולא נמנע טוב מבעליו באשר לאֵל ידינו, לתת בידו כתבי תעודה להיות לו למשען ומשענה בדרך ילך להוציא מזמות לבך למעשהו באין מונע ובאין מכלים דבר.

בתקותנו ותוחלתנו לאֵל ממעל, כי יברך חילך ויכונן מעשה ידיך לעשות טוב וחסד בבית החמלה אשר נדבת לבנות ולכונן ועיניך רואות, נבוא על החתום בהגיון כבוד ופאר, היום יום י“ג אלול ה' תרט”ו לב"ע. (Wien, 27. August 1855)

            לעאָפאָלד עדלער פֿאָן ווערטהיימשטיין.

            יוסף ווערטהיימער.

            מאָריץ גאָלדשמידט.

____________

ראשי מנהיגי הקהלה בעיר וויען שמו זאת התעודה לפני ממשלת אדונינו הקיסר יר"ה. וימצא הדבר הטוב הזה חן בעיני שרי המלך, כי על אדני התורה, אהבת אדם וכבוד ארץ מולדתנו נוסד לאבן חן פִנַת יִקְרַת לתפארת, וימצא מגן וסתר בצל מלכנו האדיר.

וכפלים לתושיה עוד הרבו יועצי הדרת אדונינו הקיר"ה (דיא ק. ק. מיניסטער דעס איננערן, דעס קולטוס אונד אונטערריכֿטס, דאן דער מיניסטער דער אייסערן אנגעלעגענהייטען אונד דעס קאיזערליכֿען הויזעס) את חסדם לרומם את הענין המדובר בו, כי דברו טוב עליו גם באזני השולטן האדיר, אשר יאהב ויכבד במלא רוחב ארצו כל בני האדם, גם אם דתיהם שונות – ה' אלהי ישראל יאריך ימיו על ממלכתו בכבוד ותפארת – ובמודעה נכבדה (אין איינער אייגענען דעפעשע) הודיעו את כל הדברים לפני הֲדַר כבודו, למען יהי עליהם סתרה, הוא ושריו יחדיו כל הימים.

ואני הנני באתי אליכם, יקירי רוח, אוהבי אל חי ועַמו באמת ובתמים! לשבת אתכם כמשלש ירחים, למען יַסֵד ולכונן את הבית הגדול הזה, בית רחמים וחסד, בית חמלה ואהבה. לא אדונים אני, כי אם צִיר שָלוּחַ ועבד נאמן לפעולה טובה, רק המבשר ישע אשר יֵעָשֶה לכם! והנה אוחיל ואקוה לאלהי חסדי, כי יתן פעלי לחן ולחסד בעיניכם. נכון לבי בטוח כי תתמכוני בימין צדקכם ובעצתכם וברצון טוב תהיו לי למשענת עז. ואני נפשי בשאלתי, כי אתם תחזו מכל העם אנשי חיל יראי אלהים, אנשי אמת, יודעי בינה, אשר בצדקתם תבטחו; והאנשים האלה יבחרו בתבונתם ואמונתם איש דעת למורה, ואשת חיל למלמדת, אשר לבם טוב ורוחם נכון, טובים וישרים יחד ונכונים לְנַהֵל לְאִטִי ילדים רכים בדרך יושר.

עוד דבר לי אליכם, אצילי בני ישראל! הנה האשה היקרה, אשר נתנה הונה וחילה לכונן בית מחסה לילדים בעיר הקודש, גאה וגאון שָנְאָה נפשה. למען הדבר הטוב, תעשה טוב וחסד, לא למען יִקָרֵא שמה וזכרה על פעולתה; ולמען כבד את אביה השוכן בצל שדי, כל ישעה וכל חפצה כי על שמו יקרא שֵם הבית הזה לכבוד ויקר. ומדעתי כי נכספה וגם כלתה נפשכם לשמוע מי הוא זה ואי זה הוא האיש, אשר בשמו יִתְפָאֵר בית המחסה הזה, לכן שמעו ילדי ימיו וקורות חייו אשר אשים לפניכם בטרם אכלה לדבר ותחי נפשכם.

________________

עת נדיב לב, נודע בשערים לתהלה יעלה אל אלהים ונפשו צרורה בצרור החיים אזי מרחוק ומקרוב תופשי עט סופר מהיר תהלתו בעמים יגידו, ויספרו חסדו ואמתו בקהל רב. איש כזה אשר רוח אלהים בו, רוח חכמה ודעת, רוח עצה וגבורה היה האיש רב פעלים שם תפארתו מוהר"ר שמעון לבית לעמעל מאצילי הארץ ונכבדיה. לכן אשימה נא נגד אחי ועמי את ילדי הימים אשר היו לו בהתהלכו בתבל ארצה. אמנם לא אמרי פי וְעֵטִי יְתַנוּ צדקתו; ימיו ידברו ולא אני, תולדות חייו ולא שפתי תבענה תהלתו. שמעוני אחי ועמי! וישמע אליכם אלהים!

שמעון לבית לעמעל נולד ביום כ“ז לחדש אב ה' תקכו לב”ע (28 אויגוסט 1766 למספר העמים) בעיר מצער טושקויא הסמוך לעיר פילזען במדינת באֶהמען. אבותיו היו כִּנְעָנֵי נכבדי ארץ, והמה אָצְלוּּ לו ולשאר בניהם לקח טוב, תושיה ומזמה, רוח דעת ותבונה, לַחֲנוֹךְ אותם לא לבד על פי דרכם, הוא הדרך הנהוג אז בקרב ישראל; כי אם התהלך הנער זך הרעיון ברחבה בלמודים והגות תבונה.

בשנת התקמ"ז בהיות שמעון בן אחת ועשרים שנה, פטרוהו מהיות נכנע תחת רצון האפוטרופסים והיה לאיש שליט על מעשיו לו לבדו.

בשנה הזאת אֵרַש אשה טובה, בת חיל ויראת ה‘, גם לְקָחָהּ להיות חֲבֶרְתּוֹ ואשת בריתו, לקחת חלק בכל אשר יקרה לו בתבל ארצה לאורך ימים. ואחרי חתונתו עקר דירתו מעיר מולדתו, וירד לעיר גדולה לאלהים פראג הבירה עם ביתו לגור שם. שמה יסד בית מסחר וקנין לתפארת (גראָסהאנדלונגס־הויז) אשר גדל ונשא וגבה מאד הלוך וגדול עד היום הזה על ידי בנו הגביר האדיר נ“י, אשר משנת תקע”ה (עת נטע אהלו הגביר שמעון בעיר וויען) עד שנת תקפ"ט היה בשותפות עם אביו, ומאז ועד הֵנָה הוא עומד על כַּנוֹ לבדו בפראג, וה’ בֵּרַך אותו בכל הון יקר ונעים כאחד השרים הגדולים אשר עשו להם שם בכל הארץ.

וכאשר עלה שמעון מעלה מעלה בהרימו את מסחרו לטובתו ולאשרו, כן פקח עיניו להיות לעזר ולהועיל לא לבדו באשר הוא שם, כי אם מטרה נשגבה הציב איש חמודות זה נוכח פניו, ואליו שָם כל מגמתו נפשו ומאודו, והוא: להוציא לפעולת אדם מעשיו אשר יסובבו גם טובת הכלל, באופן אשר היה יהיה פעלו ויתרון הארץ ויושביה צְמָדִים יחד לַאֲחָדִים ולא יתפרדו איש את אחיו יעזורו לדבק טוב.

גם לעושי מלאכה בצמר בארץ הטיב הנכבד הזה במאד מאד בעבורם בהרימו המסחר ההוא למעלה ראש, כי נתן להם יָד להרחיב מלאכת מחשבתם לעשות בחפץ כפיהם. וכבר בשנת התק"ס הודיעו בעלי פקודות העיר רייכֿענבערג, מקום שם היו מני אז בתי מלאכה מצוינים ונודעים לתהלה במעשה מַטְוֶה ורקמת בגד צמר (טוך־מאנופֿאקטורען) כי ראוי ונכון האיש הנעלה הזה להיות נשא ורם בעיני השרים, על כי היה מַשְעֵן וּמַשְעֵנָה לְדַלַת העם העושים במלאכה זאת, לתמוך ידיהם לעשות תושיה ולמצוא טרף ומחיה בעבודתם ומלאכת חושב.

והנה כל אשר ספרתי עד הֵנָה מפעולותיו בתוך קהל ועדה, מעט המה וכאין נחשבו לעֻמַת מעשיו הרבים והנכבדים אשר פעל ועשה איש גְדָל עֵצָה ורב עליליה הלזה לעתות בצרה, עת מלחמה וריב בארץ, ומוסדות ממלכות גדולות מטו לנפול, וְהַשָתוֹת יֵהָרֵסוּן, עת נלחם הקיסר נאפאָלעאָן הראשון עם אדונינו הקיסר פֿראנץ הראשון מושל עסטעררייך. בימים הרעים האלה, עת צר ולוחם בארץ ומגור מסביב, וְחֶסֶר וְכָפָן כִּתְּרוּ את יושבי המדינה ומנוחה הדריכוהו, ועם שרים יחד במבוכה לא מעט: אזי נגלה רוח האדון לעמעל ביקר תפארתו, ונפשו פרשה כנפיה למרפא ולעזר בכל מקום אשר נזכר שמו. אזי נודעה בכל הארץ עָצְמַת לבו ופעלו בלי עצלות ורפיון ידים, ואהבתו העזה כשלהבת־יה למלכו ולעמו ולכל אנשי המדינה. הוא הראה לעין כל בוחן ויודע דעת, כי בעת קְרָב ומלחמה לא לבד האיש הגבור בחרבו השלופה יָעֹז בגבורתו, כי גם האיש היושב לבטח בביתו, ברוח נכון ילחם ויתחזק בעד מלכו ועמו, ועל אויביו יתגבר בכשרון נפשו ושכל טוב. לא לבד בכשיל וכילפות יהלומון את צבאות האויב, לא לבד בכלי תוֹתָח ואבני קָלַע יגברו על המון אנשי מלחמה על מְרוֹמֵי שדה, כי גם שר שלום היושב תחתיו חדר בחדר בלי נטות ימין ושמאל מני שבתו, אם רוח נכון ויושר נוססה בו, וחסד ואמת בקרב לבו, ודעת ותבונה עומדות לימינו, עשה יעשה ויוכל, לעשות טוב ולהביא רֶוַח והצלה יותר מהמון רב עֱרוּך מלחמה בגיא הַהֲרֵגָה.

שר שלום כזה היה האיש היקר שמעון בעת ההיא. כי הוא השליך נפשו והונו מנגד, לא אחת ולא שתים, לטוב ארצו. הוא הציל את קניני המדינה ורכוש הממשלה, בקנותו בזול הדברים הנלקחים בחזקה בידי האויב, להשיבם אחרי כן בלי חסרון אל בעליהם הראשונים שרי המדינה!

בשנת תקס“ה שְלָחוֹ האדון ראש לכל הכנסות המדינה גראף טשיטשי לעיר לינץ, למען יקנה שמה מיד האויבים את מסכנות מֶלַח ועשב הטאבאק אשר לממשלת הקיר”ה והאויב יעצרם כרכושו בזרוע כח. הָרֶוַח אשר הסיב הגביר שמעון אל פקודות הממלכה בלקחו את כל אלה הקנינים בכסף מלא, עלה לסך שְבַע מאות אלף זהובים (700.000 fl.). ויהי כשובו לעיר וויען אחרי עשה וגם הצליח בפעולתו זאת, נפקד שנית מהעומד על משמרת הנהגת המלחמה בעיר הממלכה, האדון גראף וורבנא, לעמול בכל לבבו ובכל מַאֲמַצֵי כחו לקנות מיד האויב את כְלֵי הַקְרָב, בם יורו המורים ביום נשק (ארטעללעריא־געגענשטענדע) אשר לקח האויב בחזקה בגבורתו. כל איש מבין ידע ויבין איך היה כבד הדבר הזה להוציאו לפעולת אדם, כי מכל כבוד ותפארת יגאו שרי צבאות עַם צרפת בהביאם כלי נשק כאלה, אשר לקחו בחרבם מיד אויביהם, מקצות הארץ לעיר פאריז, לכוננם שמה לְנֵס עלי גפי מרומי קרת, לאות גבורתם במלחמה ולזכרון אומץ לבבם עד העולם. – ובכל המשא והיגיעה אשר עמל ויגע שמעון בענין הזה, ובכל עמל וכעש, בוז וקלון אשר הסיבו האויבים על כבודו, השכיל בכל דרכיו לְבַצַע את אשר יזם לעשות, והשיב הכלי הנשק לממשלת הקיסר ביתרון ושכר לא מעט. פעולות כאלה לא אחת ולא שתים פעל ועשה לתפארת מלכו ולכבוד ארץ מולדתו, ויהי שָמְעו בכל הארץ על כל הטובות אשר עשה, ביגיע כפיו ובטוהר לבבו, ובצדק ואמת כל הימים.

כבוד גדול עשו לו מרחוק ומקרוב על פעולת ישרו ואהבתו לארץ מולדתו, לא לבד בדבר שפתים, כי אם ביד חרוצים וברב עמל לעשות תושיה בפועל ולהפיק רצון באמת לא למראה עינים. – בין גדולי ארץ ושרי המדינה אשר כבדוהו, היה גם בן המלך, השר הגדול האדיר אשר יָעֹז בגבורתו בעת מלחמה העומד לימין הקיסר יר"ה, הוא ראש לכל שרי צבאות מלכנו (גענעראלליססימוס ערלהערלאָג קארל) אשר במכתב ידו הודיעהו כי מצא חן בעיניו, על כי הוא יועץ נדיבות וכל מעשיו במשרים.

מלבד מעשי איש חיל הלזה, אשר הרבו תהלתו עד המלך במסבו ושרי המדינות, עוד פעל ועשה טוב לארץ מולדתו לעתות בצרה, אשר באו כשוד פתאום במסבות ימי המלחמה ומצוקות הקרב; כי הוא הִלְוָה הון רב בלי נשך כסף אל הממלכה לא אחת ולא שתים.

כאשר היה מחסה ומגן לארץ מולדתו בכספו וכשרון פעלו, כן היה גם בגופו עזר למלכו ולממשלתו באשר לאל ידו. כי בשנה ההיא עת התאספו תושבי ארץ באֶהמען וַיֵחָלְצוּ חושים לצאת לקראת נשק לעזרת אחיהם בגבורים ולהיות חומה לארצם מפני שודד (בייא ערריכֿטונג דער באֶהמישען לאנדוועהר) אזי שִנֵס שמעון את מתניו, – אף כי היה אב לשבעה בנים וראש לבית מסחר מפואר הצריך בעת שערוריה זאת להשגחתו פי שנים, – ויקם הראשון בבני ישראל בימים ההם והתנדב להטות שכמו לסבול עבודת הקרב ולבוא בין חלוצי הצבא למשמרת ארץ מכורתו. בהתנדבו זאת היה מופת לרבים ונכבדים בבני יהודה, משפחה ומשפחה, וממנו יראו וכן יעשו לבוא גם הם במערכות צבא המלחמה, ותהי להם לכבוד בעיני העמים והשרים בכל מדינות המלך, כי לא היה כזאת לפנים בישראל.

גם כי לא היה הנדיב ואיש דעת הלזה רודף אחרי הכבוד, כי מקרב לב, בלי שום פניה אחרת, עשה טוב ופעל ישועות בקרב הארץ כל הימים, בכל זאת סוף הכבוד לבוא, כל האוחז בַעֲקֵב איש ההולך למשרים, ויאחז דרכו אל כל אשר יפנה, ואל כל מקום אשר יהיה שם רוחו ללכת. עַנְוָתוֹ תַרְבֵהוּ, וישרת לבו תרוממהו, כי מלכי חסד מושלי עסטעררייך מימות עולם, ועיניהם פקוחות על מעללי כל איש הַמוּרָם מֵעָם בכשרון מעשהו, לתת להם שכר אמת, איש איש כְּמִסַת נדבת לבבו ופעולות צדקותיו. הִנֵה כן הורָם גם שמעון עם כל משפחתו בְתוֹר האדם המעלה לירושת עולם (איהם, וואורדע דיא ערבליכֿע ערהעבונג אין דען אדעלמשטאנד דעם קאיזערשטאאטעם צו טהייל). גם נִתַּן לו הרשיון, לו ולבניו, לגור בכל אַוַת נפשם בעיר הממלכה וויען, באין מונע ובאין מכלים דבר. כי הלא נודע כי בימים ההם לא הורשו בני ישראל להתגורר בעיר הבירה רק מעט מזער; וקשה הדבר אז במאד מאד להשיג הַחֵרוּת (טאָלעראנץ) לשבת שמה בהשקט וּבִטְחָה כאזרחי הארץ. – גם נתנו לו פקודות העיר המשפט לְיַסֵד ולכונן בית מסחר גדול בקרית מלך רב וויען (גראָסהאנדלונגס־בעפֿוגניס).

כבוד ויקר לא יביאו גאון וגובה רק בלב איש הנשא מִשֶפֶל ההמון, אשר רוחו לא נכון בקרבו. כי האיש הנעלה והיקר באמת ובתמים, אשר כבוד אמת נטוע בקרבו, הוא לא ילבש גאות ולא יַעֲדֶה גאון, אם הצלחתו תגביה אותו למרומים רבים; ותהי להפך, כי כאשר ירבה יקר תפארתו במרומי קרת, כן תרבה וכן תפרוץ עַנְוַת לבו בקרבו, ויהי שפל בעיניו, וְעַנְוָתוֹ זאת בין נגידים תושיבנו, ובמקום גדולתו תפארהו ענותנותו.

כאשר ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה, כן כל מגמתו היתה באורח חייו להשכיל ולהטיב לזולתו בכל אשר יפנה. וביתר שאת ויתר עז שם לבו ונפשו להיות עוזר ותומך לבני עמו, אשר בכל דור ודור פגעים אחרים חדשים לבקרים ירימו ראש לשים צנים ופחים בדרכם ומעגלותם לְשִטְנָם.

הנה כן עמל וטרח ימים רבים להתחנן אל רוזני ממשלת עסטעררייך היושבים ראשונה במלכות, לדבר טוב על היהודים באזני שרי המועָצָה בחצר המלך זאקסען לאסוף חרפת עם אלהי אברהם המתגוררים בארצו לבל יתנו עוד מכס נפשם בשער. אז לָחם שמעון באומץ לבב בעד תפארת אדם הנברא בצלם אלהים, לָחַם – ויוכל; כי נתבטלה הגזרה הזאת על ידו.

בשנת תקע“ז דִּבֶר טוב על היהודים היושבים בארץ מולדתו באֶהמען באזני הקיסר פֿראנץ הראשון ז”ל, להקל עול סבלות המס מעליהם, וישא חן וחסד לפניו ויתן לו המלך האדיר את שאלתו וְיִּגְרַע מן המס במתנה סך שבעים ושנים אלף פֿלאָרינען (72.000 fl.) אף הבטיח לו, כי בעוד ימים לא כבירים כל מס היהודים הזה יחדל, ולא יוסיף לְעַנוֹתָם, לא יִזָכֵר ולא יִפָּקֵד. ואשר הבטיח המלך האדיר קָם ויצא לפעולות אדם בימי בנו הקיסר האהוב פֿערדינאנד הראשון נרו יאיר לעד! –

בשנה ההיא הטיב עוד ליהודים, כי חופש נִתַּן למו לסחור בארץ במסחר הדגן, אשר היה ימים רבים במצור ובמצוק בכל מקומות מושבותם.

לא לבד שם כל מַעֲיָנֵי לבו להציב יד ושם לעמו ולהטיב מעמדם נגדה לכל משטין אשר עומד נגדם לשטנם אך לְהָרֵעַ למו במצוא טרפם ולחם חֻקָם; כי פקח עיניו גם על מצבם פנימה להטיב כל דבר דבור על אפניו במשפטם מנהגם ושיחם. ככה ברב עמל ויגיעה עשה וגם הצליח לתקן סדר ואופן התפלה בבית ה' על צד היותר טוב, ולהרחיק המבוכה ולא־סדרים אשר השתרגו מימות עולם בבית ה‘. נפשו יודעת מאד, כי אין חֵפֶץ ה’ במצות אנשים מְלֻמָדָה, המצפצפים ומהגים בבית התפלה ולבם לא נכון עמם, כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואין להם על מה לְהִשָעֵן בְזֹה לַהְגָם, רק באמרם: כי מנהג אבותיהם בידיהם, ואין להם להרהר אחריהם! –

במשפטו ומנהגו במסחרו עשה לו שֵם בכל קצוי ארץ, כי היה ישר ונאמן רוח וחרד לדבר אמת בכל נפשו ובכל מאדו. כל מוצא שפתיו שמר כאשר ישמור איש צדיק תמים את מצות אלהים; גם במקום הפסד מרובה אשר הסיבו לו פעם אמרי פיהו, לא נטה כמעט קט מהבטחתו והיה עומד בדבורו כצור נטוע. בשנת תקפ"ו בא בברית עם פקודות הממשלה להמציא להם לבושי צמר (טוך) ומיני דגן לְמַכּוֹלֶת אנשי הצבא, ומיוקר השוק בא להפסד גדול לאלפים ולרבבות, כי קנה הדברים האלה בכפלים מאשר לקח תמורתם מאת פקודות המלך כפי שטר המכירה אשר נתן בידם; והון רב מרכושו אשר רכש משנים רבות חלף הלך ואיננו על ידי זה. אמנם הוא שמר מוצא שפתיו, ויט שכמו לסבול אבדן הונו מלשנות דבורו והבטחתו, אף כי היה לו פתחון פה: כי חוב על הממשלה למלאות חסרונו, אחרי פעל ועשה תושיה לתועלת המדינה פעמים אין מספר והביא בזה לאוצרות המלך רֶוַח גדול, אלפי זהב וכסף, ביגיע כפו וכשרון מעשיהו.

כאשר היה מפואר ונעלה בכל דרכיו ומשפטו עם ממשלת מלכו ועם כִנְעָנֵי נכבדי ארץ במקנה וקנין, וכאשר היה נשא ורם באהבת רֵעים לחובב אדם ולתמכם בכל מַאֲמַצֵי כחו, ובפרט באהבתו העזה כמות לעמו, להיות להם עזרה בצרות נמצא מאד בכל אשר הויה להם בתבל ארצה; כן היה רך וענוג, אוהב טְהָר לב בירכתי ביתו וּבִנְוַת צדקו עם אשת נעוריו, מה' אשה משכלת אשר הוכיח לו ה', ועם בנו ובנותיו אשר חנן אותו אלהים.

הוא היה עָנָו וּשְפַל רוח בכל מעשיו ומנהגיו. כל הדובר אתו דברים אחדים נפשו בנפשו קשורה, כי הוא ידע למשוך האנשים אחריו בחבלי אדם בעבותות אהבה אשר לא במהרה יִנָתֵקוּ. – עמלו ומשאו אשר נשא על שכמו ימים רבים בימי כובד המלחמה, החלישו כחו עד מאד, ופעמים רבות נפל למשכב על ערש דוי וכפשע בינו ובין המות. אך נפשו החזקה גברה על מַחֲלָתוֹ, ועד קרוב למותו פעל תושיה בבית מסחרו, ולא נכר במעשהו כי בא בימים וכי נטה יומו לערוב; כי הוא היה אחד מן השרידים, אשר ה' קורא לתת להם אומץ לב ותגבורת רוח עד עת קץ, עד בוא חֲלִיפָתָם, כי נעוריהם בקרבם יתחדשו חדשים לבקרים בעוז וחיל ועל ימי השיבה יתגברו במעשיהם ובמשפטם; שיבה זרקה בם, והם לא ידעו, כי נפשם בַּנוֹעַר ובשחרות פנימה תִשָאֵר עד העולם.

אמנם מראשית שנת תר“ד ירדה בריאותו וגברה חולשת גופו, ולא עצר כח עוד לעזוב את חדר מושבו. לאט לאט דפק המות על הדלת והמזוזה; לאט לאט זה המלאך נוגע בו וימסו אֲסוּרָיו ובדי עורו, בם היתה כלואה נפשו היקרה בגבורות שמונים שנה. – וימת שמעון, פאר הגבירים וצבי אוהבי אדם ביום י”א ניסן תר"ה (18. April 1845. למספרם) זקן ושבע ימים, לא כהתה עינו, ולא ירדה רוחו בסתר המדרגה לזקוניו, ורוחו נכון ובטוח עד סֻגְרו עיניו לנצח.

קול קרית מלך רב וויען המעטירה הומה עת יצאה הבשורה המעציבה כי נאסף איש רב פעלים הלזה אל עמיו, ובכל מדינות המלך אשר שָמְעוֹ הלך וגדול שמה, כי היה מורם מעם בצדקתו וישרת לבו, אֵבֶל כבד לישרי לב; ובפרט בארץ מולדתו ובעיר הגדולה לאלהים פראג. הנה כן יבורך גבר ירא ה', משכיל דורש טוב לעמו וחובב אדם באמת ובתמים! ינוח בשלום על משכבו, ושמו ינון בתבל עד בלי ירח! תמו תולדות שמעון.

________________

מה רבה השמחה אשר שמחו ישרי לב מרחוק ומקרוב ארצות המערב בשמעם מִמוֹסֵדוֹת בית המחסה לילדים בירושלים, הלא תִּגָלֶה בקהל רב על ידי החלק אשר יקחו בעמלנו ויגיע כפינו, כי אנשים ונשים רבנים ומשכילים נתנו תרומות נדבות ידם, והובילו שי למורה בעד בית התפלה ובית המחסה הנ"ל, דברים יקרים ונחמדים, אשר אביא בידי לכם ברצות ה' דרכי לירושלים.

ה' יברך וישמור בואי אליכם וצאתי מכם בשלום, וכל אשר אעשה לכונן מעשה הצדקה כאשר הושת עלי (משא לא לַעֲיֵפָה, כי אם לעבודת הקדש) יצליח ויעשה פרי צדקה לחיים ועינינו רואות! יתן ה‘, ואך טוב וחסד אשוב שולחי דבר בארץ מולדתי לכבוד ה’ וישראל עמו!

אברהם אלעזר המכונה דאָקטאָר לודוויג אויגסט פֿראנקל.