"נטעו תּותּים על מֵצָרֵּי אדמתכם, בצדי הדרכים. נטעו בכל מקום שאפשר לנטוע ובטחו בלבבכם כי
בזמן קרוב יהיה לנו מספר רב פקעיות המשי"!
(דונדול)
תודה גלויה
לכבוד החכם הד"ר א. מ. מאזיא
רופא ראשי מהמושבות ביהודה, על אשר הואיל להקדיש מעתו לעבור על פני החוברת הזאת להגיה ולהמציא שמות המדעיים הנמצאים בה.
מאת מכבדיו ומוקיריו בערכו הרם
המחבר והמתרגם
דבר אל הקוראים 🔗
זמן מצער מיד אחרי הנסיון הראשון אשר נסיתי בזעיר אנפין לגדל תולעת המשי בארץ ישראל עוד לפני שש שנים, נוכחתי לדעת בברור כי עתידות טובות נכונו לענף החרשת החשוב הזה וכדאי הוא כי האכרים ב"י יטפלו בו. בכל זאת דרושים היו עוד שנות נסיון רבות למען היות בטוח כי גם אנחנו פה נראה ברכה בו כמו בארצות דרום אירופה. והנה הגענו לזמן הזה. לבי בטוח מעתה כי אפשר להשיג פקעיות (cocons) היתר טובות. גם הדאגה על דבר שוק למכר שם את הפקעיות חדלה בחסד נדיבנו היקר אשר הטיב לכונן בית מטוה מיוחד למשי. הבה, נקוה עתה כי כל אחינו האכרים יחלו לעסוק בשים לב בגדול תולעת המשי.
ולעת כזאת מצאנו לנכון להוציא לאור את החברת הקטנה הזאת על דבר גדול התולעת, היא פרי עבודתי של שנים רבות בארץ אבותינו. ומטרתה היא להקל על המתחיל לצאת בעקבותי ולהוציא הדבר לפעלתו.
והנני פונה לכל אחי האכרים בארץ ישראל בדברי דוֹנדוֹל האיטלקי, החלוץ הראשון הנלחם מלחמת גדול תולעת המשי בארץ מולדתו אשר דבר לבני עמו עוד לפני שלשים שנה לאמר “נטעו תּוּתּים על מֵצָרֵי אדמתכם, בצדי הדרכים, נטעו בכל מקום שאפשר לנטוע ובטחו בלבבכם כי בזמן קרוב יהיה לנו מספר רב פקעיות המשי”! וכן גם אנכי אקוה כי אחרי שנים אחדות יתן גדול תולעת המשי חלק הגון להגדיל הכנסת אכרינו בארץ אבותינו.
המחבר.
ראשון לציון א' שבט ה’תרנ“ה למב”י
פתח דבר 🔗
בין עמודי הַתָּוֶך אשר כל בנין ישובו של עולם נכון עליהם, ימנה גם המצאת ענפי מלאכה שונים, אשר יהיו לעץ חיים לאיש האדמה אשר על תבואת אדמתו יחי‘. והיה אם הענף האחד לא יתן פריו בעתו ובא השני למלא את החסרון, כי מה יעשו בעלי אחוזות קטנות אם יתקומם הטבע להם ובא והשחית את פרי עמלם ועבודתם משנה תמימה? ויש אשר גם פרי עמל שנים רבות יעלה בתהו ויאבד; אבל בזאת יתנחם האכר עובד האדמה מעצבון ידיו, כי מקרי ופגעי הטבע הבאים פתאם כשאה לא ישחיתו את כל ענפי המלאכה יחד באחוזה אחת בבת אחת. כי הַכְּנִימָה הנופלת בחטת האִכר ומכלה בשבוע את כל תבואת שדהו, תותיר לו לפלטה את יתר מיני התבואה. כן למשל, בימות החמה אשר שרב וחם, יבש וחרב יזיקו לתבואת השדה: החטה והשעורה וכו’, לא יָרֵעו לחטי התירס (Maïs) וכדומה. וכן הדבר בנטיעות בגדול בהמות ועוד כאלה.
זאת נתתי אל לבי, ואתעורר לנסות גם פה בארץ בפעם הראשונה לגדל את תולעת המשי. ויהי בהתבונני בתוצאות נסיונותי, וארא עין בעין כי יש תקוה אשר ענף העבודה הזה ישא פרי ברכה לנוטרים אותו פה בארץ אבותינו, והימים לא ימשכו.
ובחפצי להועיל לפי כחי לאחי האכרים, מצאתי לנכון לכתוב בספר את כל ידיעותי ותוצאות נסיונותי בדבר הזה. והנני נותן לפני הקורא במקום הקדמה לספרי זה, את הפרטי־כל מנסיונותי הראשונים אשר מסרתי בעתו לידי כבוד המנהל מ“ראשון־לציון”, כי יציעהו הוא לפני הנדיב שליט"א:
“האכרים תושבי “ראשון לציון” כלם עוסקים בנטיעת גפנים. והנה הלא תוכל לפעמים ח”ו לבא אחת המחלות היתר מסוכנות אשר הגפנים עלולות להן, ואז הלא תהיה הגפן לברות לכנת הגפן (רעבלויז); והכורם אשר אך אל ענביו נשא עיניו יִוָתֵר בערום וחסר כל. לכן עצתי היא כי יהיו לאכרים עוד מקורי מחיה מלבד עסקם העקרי “נטיעת גפנים”. וכך היא באמת דעת כל יודעי הלכות עבודת האדמה היתר מומחים. ועסק גדול־תולעת־המשי (Seidezucht) אם יהי' כעסק משנה לאכרים אז בהתפתחו כראוי ימלא חסרונם גם בשנת בצרת, ויגן בעדם מכל צרה שלא תבא."
“גדול־תולעת־המשי כבר ידוע בעולם כלו לענף מחיה המעשיר את בעלו. ויתר ממליון אנשים עוסקים בו בארץ הסינים, יפּוֹן, הודו וארצות דרום ארופה. וארץ סוריה צעדה מצעדי גבר בגדול תולעת המשי, והנהו עתה אחד ממקורי העושר היתר נאמנים בארץ הזאת. חכמי הספירה חשבו ומצאו, כי בשנת 1880 עלתה הכנסת מטעי התּוּתּ בכל הארצות הנ”ל עד 1,200,000,000 fr. (ראה Journal d’agriculture pratique 1881), ובשנת 1881 התעסקו רק בצרפת בעבודה הזאת 170,860 פועלים, ויאספו פקעיות (cocons) 8,836,249 קלוֹ במחיר חמש פֿראנק הַקִלו, סך הכל 44,181,245 פֿר'.
“המספרים האלה העירוני וָאָחֵל לעסוק בשקידה רבה בפתרון השאלה הזאת. ואלו המה תוצאות נסיונותי: מִבַּירְוּתּ הבאתי בצי תולעת־המשי. ובחדר אכילתי פניתי מקום לגדול התולעים במדה קטנה לפי שעה. ואתבונן בעין פקוחה על מהלך המלאכה הזאת אשר לפני. ובקירוב ט”ו אדר נבקעו הבצים. ותצאנה התולעים. ותחל העבודה להאכילן; ואף כי צר היה המקום בביתי, וגם לא היה ביכלתי להחליף את האויר כראוי, ובמצב כזה הלא תגדלנה התולעים בנקל, בכל זאת התפתחו דַיָן, וכל מחלה1 לא הפריעה את גדולן. ובראשון לירח אייר כבר גמרתי לאסף את הפקעיות. ואפן אליך, אדון נכבד; ואבקשך לבקרני בביתי למען תראה בעיניך את פרי נסיונותי, ותמצא הצעתי חן בעיניך, והואלת בטובך לבא בלוית האדונים שייד והרמן אל ביתי. אז שלחתני לבירות לִטְוֹת שמה את משי הפקעיות למען יהיה לדוגמא (Echantillon Muster) לשפוט ממנו על טוב המשי אשר השגתי. ובימי שבתי שם היתה לי שעת הכשר ללמד את מעמד גדוּל התולעת ועשיית המשי על הרי הלבנון. ולכן קבל נא, אדון נכבד דין וחשבון מנסיעתי זאת ומהידיעות אשר רכשתי לי".
“בשמנה עשר לירח אייר שנת 1889 באתי לבירות. עצותיו הטובות של האדון פראנק היו לי לעינים, ויפתחו לפני שערי בתי־גדול־התולעת היתר משוכללים אשר בעיר ההיא. ואף שישנם מיני חרושת שונים בבירת סוריה זאת, בכל זאת יכיר המתבונן בסקירה הראשונה, כי עסק גדול־תולעת־המשי יחשב גם הוא בין ענפי החרושת היתר נכבדים. וגם בהרחובות אשר בני מרום עם הארץ אִווּ למושב למו יִמָצאו אהלים נטוים מתחת עצי תּוּתּ (Murier, Maulbeerbaum) אשר יגדלו שם את תולעת המשי. ויושבי הכפרים אשר בסביבות בירות כמעט כלם עוסקים בגדול התולעת המביאה ברכה לבעליה (והם: חַפְנִי, שִיעַה, בֶבְדַה וכדומה)”.
“ואז בימי בקרי את בתי גדול תולעת המשי, היו התולעים בתקופת חייהן החמשית, וכבר החלו לאסוף את הפקעיות. ויכלתי לראות כי תשעים למאה עלו יפה אף על פי שגדלו בבתים בלתי מתוקנים, או בסכות של קנים אשר תבות רעועות עומדות בהן צפופות, ואשר שנוי החֹם המתהוה מזמן לזמן יזיק לתולעים ויביא עליהן מחלות שונות, והרוחות הרעות המנשבות בירח אייר יחדרו לתוך הסכות האלה שחמתן מרובה מצלתן וממיתות מהתולעים ארבעים למאה. ויש אמנם גם בתי אבן ערוכים בכל ומתוקנים היטב אשר בהם תגדלנה התולעים באופן טוב”.
“העסק הזה בכלל בידי הערבים הנהו. וישנם ביניהם עשירים מופלגים אשר נטעו יערי תות, ויבנו להם גם בתי חרשת לטוות את המשי. אחד מאלה וְתַבֶת שמו, ימכר מדי שנה בשנה 50,000 קלו משי מבתי המטוה שלו! גם בין הארופים יושבי בירות ישנם בעלי בתי משי מתוקנים הראוים לתהלה, כמו זַלוּס, פּדְרוֹנִי, כַּמְבּוֹסַדִיס וכדומה”.
“ורגילים לְהָחֵל בגדול תולעת המשי בחדש ניסן ובסוף אייר (מַי) כבר סגורים כמעט כל בתי תולעת המשי. ואז כל עצי התות ערומים וחשופים; ובסוף הקיץ יצמחו וילבלבו מחדש והיו אז מאכל לַבהמה. והעצים החשובים האלה אינם נצורים כראוי, ואך במקומות מעטים נטעו התותים בשורה כמרחק ½1 עד 2 מֶטֶר. גובה העצים לא יעלה יותר מִמֶטֶר וחצי. ומנטיעות בני ארבע שנים יש אשר יתלשו כשלשה קלוֹ עלים מכל אחת ועצים גבהים יתר ימצאו אך מעט מזער. יש מגדלים עצי תות רק לכלכלת תולעים בביתם, ויש הנוטעים העצים הללו לסחורה ומוכרים העלים משא חמר אחד בשלשה ולפעמים בחמשה פרנק. לפעמים יעלה המחיר עד עשרה פרנק. המגדלים תולעים אך במדה קטנה, ימכרו את הפקעיות. את הַדַיָרָה (Larve) ממיתים באמצעות הקטור, או על ידי חֹם השמש. ולתכלית זאת ישתמש בארון מיוחד לזה הנקרא בפי הערבים “מַחנִיקָה”. ואחרי שהומתה הַדַיָרָה שבתוך הפקעת יניחון באוסם עד בא עת הטוויה והמטוים יחלו עבודתם בחדש אב אשר תִמָשֵך לפי ערך כמות הפקעיות ולפעמים תִמָשֵך כל השנה. ומעשרה עד שנים עשר קלו פקעיות יוציאו קילו אחד משי”.
“הפקעיות שהבאתי אנכי מ”ראשון־לציון" לא נפלו בערכן במאומה מהפקעיות בבירות, כעדות הבקיא בדבר שאליו פניתי. גם עצם המשי ואיכותו איננו גרוע ממשי בירות".
“מעתה סמוך לבי ובטוח כי גדול־תולעת־המשי יעלה ויצלח ויתן פרי הלולים במושבות ארץ הקודש. והיה גם הוא אחד מאבני הפנה ביסוד בנין הישוב, אשר החילונו בלב מלא אימה ופחד, ודאגה ליום יבא. בעלות על לבנו השאלה: מאין יבא לחמנו? עתה התקוה תאמצנו, כי יפתחו מקורי חיים אשר לא יפסקו מהתגבר להשקות את אחינו שבאו הנה למצא להם מנוח וטרף לביתם. גם ה' פראנק מבירות הבקיא בענין הזה אמצני באמרי פיו ויאמר: כי נכונו גדולות לענף החרשת הזה בארץ ישראל ולא יבושו כל הנשענים עליו”.
המכבדו כערכו
פה ראשון לציון שנת התרמ"ט
תולדות גדול תולעת המשי בקצרה 🔗
כל יודעי העתים יסכימו כלם כי בארץ הסינים החלו ראשונה לגדל את תולעת המשי. ועוד לפני 4500 שנה היה כבר ענף החרשת הזה בידיהם ויחקו חוק כי כל מי שיוציא מבצי התולעים לחוץ למדינתם אחת דתו למות. ויהי בשנת 140 לפני ספה"נ, ותסתיר אשה אחת בצי תולעת המשי בין שערותיה, ותוציאן באופן זה לאסיה התיכונה; ומשם הובאו ליפּוֹן והודו. וספר יספרו על יוּסְטִינִין קיסר רומי (550 אחר לידת הנוצרי), כי הוא שלח שני כומרים להודו להביא משם בצי תולעים. וילכו בחרוף נפש ויביאו משם את זרע התולעים – לאמר הבצים – וזרעוני עצי התות לאירופה. וגם ידיעות איך להתנהג עם התולעים רכשו להם. ובקונסטנטינופול; אתונא וקוֹרינת התעסקו בחריצות בגדול התולעת והכנת המשי. ותהינה הראשונות אשר התחרו עם עושי משי בסוריה, פרס ומצרים אשר עסקו בזה קודם. ובימי הבינים התפשט העסק הזה בכל ארצות אירופה: השפניה, איטליה, צרפת, אשכנז, רוסיה ותוגרמה.
ויוּסְטִנִין הקיסר הביא לארץ סוריה את העסק הזה עוד בשנת 550, וביחוד לבירות וצור. והיום הזה כמעט כל הרי הלבנון עד דמשק, חלבּ, צידון וכו' מכוסים בעצי תות. ובכל שנה יעברו עד שני מיליאן וחצי פקעיות אשר ערכם עלה עד עשרה מיליאן פֿראנק העלים הנאכלים על ידי התולעים בשנה 10000 קילו משקלם, במחיר 40000 פְרַנְק. וגם בתי מטוה בנוים אשר שם יטוו את המשי הנאסף. את המשי המתוקן והמוכן ישלחו ישר צרפתה ואנגליה לבתי האָרֶג. בארץ ישראל לא עסקו בעבודה הזאת בקביעות. (בכל זאת עסקו בגדול התולעת לפני 25 שנים), זולתי בסביבות צידון. גם ב“ועד־אל־חאנין” וב“רמלה” נסו לגדלה לפני עשרים שנה, ויקר מקרה כי רוח גדולה עזה וחמה מאד השמידה את התולעים, יען נתגדלו בסכות של קנים. ויחדל הענף הזה מעשות פרי בארץ ישראל. ועתה החלה תקופה חדשה לגדול תולעת המשי בארץ אבותינו; כי אחרי הנסיונות אשר נסיתי אנכי ואשר עלו יפה, באה פקודה מהנדיב לנטוע במושבות עצי תות לאלפים ולרבבות. לבסוף אביא פה מספרים אשר יראו לדעת מה היה מצב גדול תולעת המשי על כל כדור הארץ עוד לפני ארבעים שנה:
| צרפת | 3,000,000 | קלוֹ | 108,600,000 | פֿראנק | |
| אטליה | 8,025,000 | " | 281,500,000 | " | |
| אוסטריה | 2,330,000 | " | 78,000,000 | " | |
| אשכנז | 5,000 | " | 170,000 | " | |
| שְׁוֶצִיָה | 100,000 | " | 3,500,000 | " | |
| השפניה ופורטוגל | 1,280,000 | " | 44,320,000 | " | " |
| יון | 428,000 | " | 15,600,000 | " | |
| תוגרמה וסוריה | 545,000 | " | 18,400,000 | " | " |
| רוסיה | 480,000 | " | 16,800,000 | " | |
| סינים ויפון | 14,205,000 | " | 505,000,000 | " | " |
| הודו | 3,800,000 | " | 120,000,000 | " | |
| פרס | 2,550,000 | " | 77,800,000 | " | |
| אפריקא | 35,000 | " | 1,900,000 | " | |
| אמריקה | 15,000 | " | 500,000 | " | |
| אוסטרליה | 16,000 | " | 600,000 | " | |
| בס"ה | 36,857,000 | " | 1,270,890,000 | " |
ועל אדות השנים האחרונות רואים אנחנו בספר “Buletin de la societé national d’acclimatisation 1889” כי בשנת 1789 היו בצרפת אך 6,000,000 קלו משי במחיר 18,000,000 פֿראנק. ובשנת 1849 היו 21,000,000 קלו. ויהי אחרי מגפת התולעים הנוראה בשנת 1856 ותאבד צרפת בפעם אחת רבע מכל מרכלת המשי וַיִוָתְרוּ אך 7,000,000 קלו. ועתה אשר החכם הנודע פַּסְתִּיר מצא תחבולה להגן בעד התולעים מפני המחלה (Pébrin) עלה והתברך גדול התולעים:
| בשנת | 1886 | היו | 8,268,862 | קלו |
|---|---|---|---|---|
| " | 1887 | " | 8,375,673 | " |
| " | 1889 | " | 9,549,905 | " |
אונסה2 אחת בצי תולעים נתנה 34 קלו פקעיות. ובשנה ההיא (1889) אספו ויעשו 9,549,905 קילו, על ידי 142,710 מגדלי תולעים במחיר 37,199,6203! ובמדה שירד “עסק גדול־תולעת־המשי” בצרפת, בה במדה יובאו פקעיות מארצות אחרות ויביאו גם כן משי גמור ומתוקן. ביחוד יבואוהו מהודו, תוגרמא, סוריה וארץ הסינים בעד מליאנים פֿראנק.
פרק א: יתאר ימי חיי תולעת המשי בכלל 🔗
כל החפץ לעסוק בגדול תולעת המשי עליו ללמוד לדעת בפרטות איך לגדלה כראוי. והדעת איך להאכילה מדי יום ביומו לבדה לא תספיק לזה; כי גדול מאד ההבדל בין התוצאות ממיני גדול שונים. הנה, למשל, ידוע כי הזמן הדרוש להאכיל את התולעים יִמָשך שלשים וחמשה ימים, אבל יש אשר לפעמים יִמָשך ארבעים יום ויתר. ידוע גם כן, כי אונסה אחת תתן עד חמשים קלו פֵּקְעִיוֹת, ומגדל התולעים המפורסם דוֹנדוֹלוֹ השיג יתר מששים קלוֹ, בזמן אשר אחרים מבעלי אומנתו לא השיגו כי אם 15 או 20 קלו. וידוע עוד, כי התולעים בנות אונסה אם תגדלנה כראוי תדרשנה למאכלן עלי תות במשקל 1200 קלו, בעת אשר אחרות דורשות עוד מאות אחדות; – לכן אך אז יש תקוה לתוצאות טובות, אם יודע המגדל את חיי התולעת אל נכון, ויודע את התנאים אשר בהם תלויה כלכלתן הטובה. במלה אחת, כל דבר הנוגע בעבודה הזאת אשר כדבר של מה בכך יהיה בעיני רבים, בכחו להשפיע הרבה מאד על תוצאות המלאכה הזאת: המקום, האויר, המאכל וכדומה; כל אלה יפעלו על התולעת בעת עבודתה, ואשר נסיתי שנים אחדות ב“ראשון־לציון” הראני לדעת כי כן הדבר. ולכן ככל האפשר אכתֹב פה בדיוק את כל אשר על מגדלי תולעת המשי בארץ ישראל, ובאקלים כזה, לדעת ידועה נכונה וברורה.
תולעת־המשי יחשב למשפחת שרצי העוף (Schmetterlinge) הידועה בשם (Lépidopter), ולמין (Bombyx) ושמה בהיותה עוד במצב תולעת טרם לבשה צורת שרץ העוף הוא: תולעת התות (Bombyx Mori), כי כל שרצי העוף אשר יתעופפו לעינינו בגננו מצמח לצמח ומפרח לפרח; לא נולדו בתמונתם הזאת, כי אם פשטו צורות והתלבשו צורות ארבע במספר: בצה, תולעת, דַיָרָה (crysalide) ובאחרונה צורת שרץ העוֹף.
הבצה. למען יִוָלֵד דור חדש בשנה הבאה צריכים לְקַיֵם ולשמר את הבצים, כי שרץ העוף הזה יַטִיל בצים בירח אייר וימות, ובמותו יעזוב משלש עד ארבע מאות בצים. ועליהם דאגת המגדל תולעי משי לטמנן ולשמרן בשמירה מעולה עד ימי האביב הבא. מראיהן ביום הִוָלְדָן הוא כתום־בהיר (hellgelb), ומיום ליום תראינה יתר ויתר עד אשר יהיה מראיהן מראה אפר נוטה לתכלת. במצב הזה תהיינה עד ימי הַחִמוּם. ומובן מאליו כי מזמן לזמן תלכנה הלך ובהיר. ומספר הבצים בגרם אחד שונה בכל מין ומין.
| במין | Dondolo | יש | 1200 | בצים |
|---|---|---|---|---|
| " | Loundun | " | 1250 | " |
| " | Sina | " | 1550 | " |
ראו איפוא כי בַגְרַם האחרון ישנו שלש מאות בצים יתר מאשר בהראשון.
הבצה תתקים בתמונתה ותוכנה בערך עשרה ירחים. אחרי כן תבקע ותצא ממנה רִמָה קטנה מאד.
במצב תולעת תהיה שלשים־ושלשה ימים. בתוך הזמן הזה תחליף את עורה ארבע פעמים. אחרי כל פעם ופעם יֶחֱוַר העור וְיִבָהֵר יתר ויתר. וכל ימי היותה תולעת אך אָכֹל וְאָכֹל כל מעשיה, מלבד ארבעת ימי חליפת עורה שהם לה ארבעה צומות. ותקופות ימיה אלה תחלקנו באופן כזה: התקופה הראשונה תִמָשך מיום צאתה לאויר העולם עד יום החמשי; השניה מיום החמשי עד יום התשיעי; השלישית מיום התשיעי עד הט“ו; הרביעית מיום הט”ו עד הכ“א; והחמישית מיום הכ”א עד הל"ג.
כאשר תגדל התולעת נקל לראות כי יש בגופה שתים עשרה מחלקות כזה: הראש, ואחריו שלשת הטבעות הראשונות אשר כאבנט תחגרנה את גופה סביב, ותחתיהן שלשה זוגות רגלים; ואחריהן הטבעת הרביעית והחמשית, ומתחת הששית, השביעית, השמינית והתשיעית ארבעה זוגות רגלים שאינה שולטת בהן, ואחריהן העשירית, האחת עשרה והזנב ובסוף גם הטבעת השתים עשרה. והיה בנתח איש בטן תולעת כזאת יתבונן בנקל כי משני צדי הקיבה תמשכנה שני צנורות זה בצד זה בעקלתון. והם הם הכלים אשר בהם יתהוה חומר המשי. הצנורות האלה ימשכו לאורך בבטן התולעת וְרֶוַח ביניהם, ובהגיעם בקרבת הראש יתלכדו יחדיו והיו לצנור אחד אשר יפתח מתחת להשפה העליונה. והיה בהחל התולעת לִטְווֹת, והוציאה מקרבה את המיץ או החמר אשר באויר יצטנן ויתקשה לקבל צורת חוט המשי. בעת ההיא תחל התולעת לטפס ולעלות על כל מקום אשר תגיע אליו בלי מעצור בדרכה, ושם תכין מקומה ופשטה צורת התולעת ולבשה צורת פקעת (Cocon, Gespinnst).
הַדַיָרָה (Crysalide, Pupe) – כאשר כבר נגמרה מלאכת הפקעת אז תפשט התולעת צורתה ומראיה אז כמראה הַפּוֹנְדַקִי (Haselnuss) וכה תלך הלך והשתנה מיום ליום. ובהמיתה במצב הזה, תקרא דַיָרָה. בתמונתה זאת תתקים ארבעה עשר או עשרים יום (לפי חם האויר במקום ההוא), ואחרי עבור הימים האלה תשתנה עוד ולבשה צורתה האחרונה, היא צורת:
שרץ העוף Papillon, Schmetterling והמליטה בצים להקים דור חדש ומתה אחרי כן.
פרק ב: (חלק המעשי) איך לחמם בצי תולעת המשי 🔗
עבודת וגדול תולעת המשי הראשונה היא לחמם הבצים למען תִבָקענה התולעים. וזמן העבודה הזאת איננו מגבל תמיד כי תקופת ימי התולעים הראשונה תחל בראשית ימי החֹם. והיה בהקדימם לבא תקדמנה גם הן לתחיה, ובאחרם לבא, ואחרו גם הן מועד צאתן לאויר העולם. ובא האות לזה בהחל עצי התות לפתח כפתורי עליהם, או בעת שכבר ימצאו שנים שלשה עלים בסעיפי התות, ואז יחל המגדל את מלאכתו:
לוקחים בצי התולעים ומשימים אותם בתוך תבות ניר, באופן אשר לא תשכבנה אשה על רעותה, הּתבות האלה ינוחו בחדר החמום. ויש נוהגים לְתִתָּן בכיסי בד, שתולים על חוט ברזל או פשתן בחדר, ובחדר יהיה תנור, למען יסיקוהו ביום חמום הבצים. גם שני מודדי החם (Thérmomètre) יהיו שם למען ידעו להחזיק בחדר מזג חם במדה אחת. ומדת החם הדרושה בעת התחלת המלאכה בחדר היא 150 R. ומעלים את החם מעלה אחת מדי יום ביום עד 22 מעלות. והיה בהיות חם במדה כזאת בחדר יראו את הבצים ביום העשירי והנה מראיהן משתנה משחום (dunkelbraun) לאָפוּר נוטה ללבן, ואז תחלנה התולעים לבקע בֵצתן. בעת ההיא יכסו הבצים בניר נקוב, או בבד העשוי נקבים (canvas). ועל המכסה הזה יניחו עלי תות רכים, שאך נתפתחו מכפתורם. אז תעטנה התולעים אל העלים במספר רב מאד ועם העלים יחדיו ישאון אל תוך חדר האכל המוכן למענן להאכילן שם.
מהיום הזה והלאה יָחֵלוּ חיי התולעים וימי כלכלתן. ויקרה לפעמים כי לא תבקענה כלן ביום אחד אז יותיר את הבצים הנשארות ליום הבא. ועשו להן כמשפט הראשונות: מזונן וכסיתן לא יגרע, וכן הלאה עד אשר תצאנה מבצתן כלן. התולעת הצעירה עודנה רכה ועדינה מאד מאד, עד כי לא תוכל לשאת גם נגיעה קלה באצבע; ולכן כל אלה הנשארות בתבה או על הבד לא ביד תקחנה, אך לאט לאט תִנָעַרְנָה על ידי נוצה או על ידי סטירה קלה באצבע, והתולעים אשר תִנָעַרְנָה לא ישימו בתבה במספר רב, ועשו באופן כזה: לתולעים בנות תבה אחת אשר יצאו מאונסה בצים יתנו מקום אשר יכיל שלשה מתר – מרבעים, לאמר: אם ישנו תבות שמדתן מתר באורך וחציו ברוחב יעמדו במקום הזה שש תבות כאלה.
ובחדר, מעלות החם לא תרדנה למטה מי"ח ולא תעלינה למעלה מכ'. ומאכילים אותן קמעה קמעה. וטוב להאכילן בכל שתי שעות, וִיְרַסְקוּ4 את העלים היטב בסכין חד כדרך שמרסקין את עלי הטבּק (במקום אשר יגדלו תולעים במספר רב ישתמשו במכונה מרסקת). ואלה הן תקופות חייהן:
תקופה א' 🔗
ראשית התקופה הא' היא רגע צאתן מבצתן. אז אורך התולעת משנים עד שלשה מִלִימֶתֶר; ואלף וחמש מאות מהן משקלן יחד גְרַם אחד. וימי התקופה הזאת יִמָשֵכו שלשה ימים. ביום הרביעי תנמנם, וביום החמשי תחליף את עורה, ומראה אז בהיר יותר. בשלשת הימים הראשונים יגדל רעבונן מאד; ולכן יאכילון בכל שלש שעות ביום ובלילה. וטוב שלא ישימו לפניהן עלים לחים (Frisch) סמוך לקטיפה, כי אם מאלה אשר הכינו בבקר יאכילון בערב, ואשר אספו בערב יתנו להן בבקר. משקל כל מאכלן אז הוא עד חמש קלו. ביום החמשי יכינו תבות חדשות אשר בתוכן תהיינה בימי תקופתן השניה. וכזה יעשו להעביר את התולעים ממקום למקום: בראות המגדל כי תבקשנה ותותרנה אחרי מאכלן יניח עליהן עלים חדשים, שלימים, ועליהם תטפסנה התולעים במהרה. וכאשר תתאספנה תולעים רבות על עלה אחת, יעבירו אותו מהתבה אשר צר בה המקום, לתבה רחבת ידים ונקיה. וכל זה יעשה במתינות. ואם היתה התבה הראשונה רטובה או לחה צריך לנקותה ולנגבה היטב.
תקופה ב' 🔗
בתקופה הזאת אורך התולעת חמשה־ששה מִילִימֶתֶר. ותולעי אונסה צריכות חמשה מתר־מרובעים. התקופה הזאת תִמָשֵך ארבעה ימים. ברביעי תישן התולעת שִנָתָה השניה ואוכלת אך מעט. משקל כל האכל לתולעי אונסה בתקופה הזאת הוא עשרה קילו.
תקופה ג' 🔗
תָחֵל מרגע שהקיצו התולעים משנתן, וארכן הוא משנים עשר עד חמשה עשר מילימתר. ואז דרושים למענן י"ב מתר־מרובעים. כל ימי התקופה הזאת ששה הם. ביום השלישי יגדל רעבונן מאד, ונפלה עליהן תרדמה ביום החמשי והחליפו את עורן בו ביום. ובימים ההם לא נחוץ עוד לרסק את העלים דק דק כבראשונה, – אך הגזרים יכולים להיות גסים יותר. שְיָרֵי המאכל מוציאים מתוך התבה לבלתי יתעפשו וישחיתו את האויר. ולכן מהראוי לנקות את התבות ביום הרביעי. בששת הימים האלה תאכלנה התולעים חמשים קלו עלים. ועוד כל ימי התקופה הזאת תגרנה בחדר שבו גדלו; אבל אחרי שנתן השלשית יעבירו אותן אל המקום אשר שם תשארנה עד אחרי הכינן ואחרי ארגן את הפקעת המשי (Cocon).
תקופה ד' 🔗
בקום התולעים משנתן ביום הששי ארכן מחמש ועשרים עד שלשים מילימתר. ואז דרוש למענן עשרים וחמשה מתר־מרובעים. ומספר ימי התקופה הזאת הוא גם כן ששה ימים. ומאכילים אותן עלים שלמים, אבל לא גדולים וגסים ביותר. בתקופה הזאת תאכלנה התולעים מאה וחמשים קילו עלים, ולכל הפחות פעם אחת ינקו את תבות משכנן מזבל ושירי המאכל.
תקופה ה' 🔗
בראשית התקופה הזאת אורך התולעת מארבעים עד חמשים מילימתר. ואז מדת מקום תבות התולעים שלשים מתר מרובעים. ובמשך תשעת ימי אכילתן האלה תאכלנה שבע מאות קילו עלים! ביום הששי והשביעי תתגבר רעבתנותן מאד וביום השמיני תצאנה אחדות לתור מקום לארוג שמה פקעיותיהן. וסרה מהן אז תאות האכילה, ופלטו מקרבן את צֵאָתָן כלה, וביום התשיעי והעשירי כמעט כלן כבר אורגות את הפקעיות.
פרק ג: פקעת המשי 🔗
למען הקל מהתולעת את מלאכת הפקעת, מכינים לזה מקומות שונים. יש נוהגים לעשות מסגרות (Rahmen) מגזרי עץ (Lten) ויקלעו בתוכן קליפת עץ או חוטי פשתן, ומשימים אותן במקום משכן התולעים (ופה ב“ראשון־לציון” השתמשו בשריגי אזובווכדומה), ויש אשר נוהגים לקשור ממעל לתולעים אֵזוב או “קוּרי” בלי מסגרות, או שעושים מזה מחיצות בין תבה לתבה. ומלבד האופנים שהזכרתי עושים עוד מין מסגרת משכללת יותר: להקל מהתולעים לעשות את מלאכתן, לבלתי תשחת פסולת המשי אשר על הפקעת, לבלתי תקרבנה שתי תולעים ועשו פקעת תאומים (שתי תולעים בפקעת אחת), וגם להקל הורדת הפקעיות. וזה מעשה המסגרת המצאת החכם (Davril): בתחילה עושים מסגרת פשוטה וממלאים אותה בתוך גזרי עץ לארכה ולרחבה, באופן שתהיינה בה תבות תבות קטנות אשר גודל כל אחת לא יגדל הרבה מפקעת פשוטה. והמסגרות האלו שימו במקום התולעים והן תעלינה לתוך התבות הקטנות לטוות את הפקעת. ובאופן הזה תֵעָשֶינה המסגרת להחכם (Delperine) אבל כאלה תעשינה אך בבתי גדול תולעת המשי (Magnaneries) הגדולים. אבל הרוב עושים באופן שכתבתי למעלה. מובן מאליו, כי בכל האופנים על הַמְגַדֵל להשגיח שלא תמצא התולעת כל מכשל בדרכה. והדרך היותר קצרה למטרת התולעת היא, לשים לפניה אזוב או “קורַי”.
בְמַגְיַנָרִי ערוכה בכל באופן פשוט נחוץ לשים לב לאלה הדברים: א) מקום רחב ידים לִטְוִיַת הפקעת. ב) להכין את המקומות במהרה ובזהירות לבלתי הגיע את התולעת ממקום למקום. ג) אויר צח בחדר משכנן. ד) לבלתי הרבות בהוצאות על מקומות הטויה.
זמן עַלִיַת התולעים למקום אריגתן את פקעת המשי ימשך עשרה ימים ואז תגמרנה כלן לעלות. וביום העשתי עשרה בתקופתן החמשית כבר כל התולעים עושות את מלאכתן.
בראשונה תָחֵל התולעת לארג את קוריה כמעשה רשת העכביש, וכאשר גמרה את הרשת, תשב לה בַתָּוֶך ותארוג את פקעתה. בראשית מלאכתה תעלה ותוריד את ראשה לימין ולשמאל לאט לאט. ואחרי עבור חמש שש שעות תכפוף גופה כקשת, והניעה בראשה כמטוטלת השעון. ואז בעת התנועה יצא ריר מתחת שפתה התחתונה בתמונת חוט הנקפא באויר. ובו תארוג את כותלי הפקעת. במשך יום או יומים כותלי הפקעת עודם שקופים ורואים את כל מעשיה עד אשר תתעבה ונעלמה התולעת מעין הרואה. וראה זה פלא אף שתרבה לארג, בכל זאת לא תוציא מקרבה אך חוט אחד ארוך מאד (בערך אלף וחמש מאות מתר) אשר יספיק לכרכו סביב כל הפקעת פעמים רבות לארכה ולרחבה. ולכן בהמצא קץ החוט יכולים לעשות ממנו כדור (Knäul). ועמל התולעת ויגיעתה רבו מאד, עד כי ישתומם המתבונן בה ובעבודתה. אם נאמר, למשל, כי אורך התנודה (שווינגונג) שהיא עושה בתוך הפקעת היא 5 מילימתר, אז בשבעים ושתים שעות עבודתה, תתנועע 300,000 פעמים עד השלימה מלאכתה, 4166 לשעה וששים ותשע פעמים לרגע!
אחרי עבור שבעה שמונה ימים גמרו כל התולעים את מלאכתן ויכולים לאסוף את הפקעיות. וכן יעשו: יורידו את המסגרות או את ענפי האזוב אשר יש פקעיות עליהם, ילקטו אותן אחת אחת, ישימו את הגדולות המלאות והטובות בתבה אחת, את התאומים בשניה ואת החלושות והמקולקלות בשלישית. והיה בעת אסף הפקעיות יפשיטו מעל פניהן את פסלת המשי (Floretseide) הנמצאת כעין שערות או מוכין על הפקעת כי הפסלת גם היא שוה כסף ותסכן למיני ארג שונים. וכאשר לקטו הפקעיות ונאספו יחדיו ונקו את המסגרות והיו למשמרת לשנה הבאה.
באיזה אופן מנקים את הפקעיות 🔗
הפקעיות בטרם שימכרו אותן צריכים להפשיט מעליהן את פסלת המשי. וכל זה עושים באופן פשוט מאד: לוקחים בזהירות את הפקעת בשמאל ואת הפסלת תופשים בימין והולכים ככה ומפשיטים את הפסלת הזאת שהיא כשערות מסובכות על פני הפקעת, עד כי תהיה ממורטה מכל פסלת. ובאותה שעה, בוררים שנית את הרעות, כאלה, למשל, אשר כתמים עליהן החלושות והמקולקלות5, ומשימים כל מין בתבה לבד.
באיזה אופן ממיתים את הדַיָרָה (Crysalide) 🔗
אחרי שגמרה התולעת את מלאכת פקעתה תִוָתֵר מסגרת בתוכה ארבעה עשר יום. והעת הזאת שתי תקופות היא לה אשר בהן תחליף פַּעֲמַיִם את צורתה. בתקופה האחת תשונה התולעת ותהיה לבריה שאיננה לא תולעת ולא שרץ העוף; תקָרֵא אז דַיָרָה. אחרי עבור על הדַיָרָה עשרה ימים תֵהָפֵך לשרץ העוף או צפרת קיץ לבנה. והדירה שנהפכה לצפרת בתוך הפקעת, בבא עתה לצאת מהסגרה, תרטיב במיץ פיה את ראש הפקעת, ונגפה ונגחה שמה בראשה עד כי תעשה חור לפי מדת גופה ותצא לחרות. הפקעיות המנוקבות לא תסכנה עוד לאריגה ונחשבות לפסלת המשי. ולכן כדי למנוע את הדירה מנקוב את הפקעת, ממיתים אותה עוד טרם נהפכה לצפרת קיץ. ומי שיש לו פקעיות אך מעט, יפזרן בסלים שטחיים, יכסה אותם בניר, ישים אותם בתנור חם כמו אחרי רדית הפת והיו בתוכו עשרים או שלשים רגעים ותגוענה כולן ונוהגים גם כן להמיתן בקטור חם לוקחים חביות פתוחה רחבה ששים סַנְטִימֶתֶר, ונוקבים את שוליה, ממלאים אותה פקעיות, משימים אותה ביורה רותחת וחדר הקטור אל תוכה ותגוענה כל הדירות במשך עשרה רגעים, ואחרי כן מפזרים את הפקעיות שכבה דקה למען תתיבשנה היטב. והמיתה היותר יפה אשר יבררו לה היא על ידי ארון הנקרא בפי הערבים “מחניקה”, והיא מין ארון אשר מכסהו צמוד וסגור היטב. בתוכה דפים דפים (Fäche), אשר עליהם יעמידו תבות מלאות פקעיות וסגרו אחרי כן את המכסה, והכניסו בתוכה קטור דרך צנור והן מתות אחרי חמשה רגעים. וגם פה ב“ראשון לציון” משתמשים במחניקה כזאת. אפס כי בכל אופן שימיתו את הדירה, נחוץ אחרי כן ליבש את הפקעיות זמן רב טרם תאספנה אל האוצר כי אף על פי שמתה הדירה בכל זאת הפקעת עודה לחה, ואם לא תתיבש היטב תתעפש במהרה, ובחדור העפוש לתוך הפקעת ישחת המשי ולא יסכן עוד לשום מלאכה, ולכן כל אלה אשר אין להם כי אם מעט פקעיות, טוב יעשו למכרן תיכף אחרי מות הדירה לבתי המטוה הגדולים, אשר בעליהן יודעים כבר איך להתנהג. ואם אי אפשר למכרן תיכף וְתִוָתֵרְנָה איפוא באוצר ישטחון שטוח בשכבה דקה למען יקיפן הרוח אשר ינשב עליהן עד שתתיבש גם הדירה בתוך הפקעת, ונחוץ להשגיח לבל ימצאו עכברים באוצר, כי הם נוקבים את הפקעיות להוציא מתוכן את הדירה אשר מאכל תאוה היא להם. מות הדירה הוא מלאכת הַמְגַדֵל האחרונה, כי הפקעיות הן הנה פרי עבודתו, והן הן הסחורה הנדרשת בשוק הסוחרים.
צורת הפקעת וטבעה 🔗
הפקעת אם תִנָתֵח לחצאין, רואים בעובי הכותל מחמש עד עשר שכבות. ויש שהפקעת רכה ונרפפת בהלחצה, ויש שקשה היא. עבי כותל הפקעת הוא מאחד עד שלשה מילימתר. צורות הפקעיות שונות הן, ומבחינים ביניהן שלש צורות ראשיות: 1) צורת גליל (Cylinderform); 2) צורת עוגה (Bisquitform) כתמונת הַסִפֶר 8; לאמר: צרה באמצע ורחבה בשני קצותיה; 3) וצורת דור. הצורות האלה לפקעיות הנולדות מביצי מיני שונים הפקעת הַיַפּוֹנִים תמונת עוגה לה; הצרפתית היא כדור, וכן הלאה. וכמו ששונים הם מיני התולעים, כן גם שונים גַוְנֵי6 הפקעיות יש לבנות, צהובות, כמראה בשר האדם וירקרקות. הפקעיות הנדרשות בשוק הסוחרים צבען צהוב והמשי מהן הוא בימינו מן המשובח.
גדל הפקעת ומשקלה 🔗
הפקעת אם היא גדולה (37 – 35 מילימתר) ועבה, זה סימן כי טובה היא. ויותר שיתוקן המין על ידי שיבררו את הרזות, הדקות והרעות מתוך הטובות והבריאות במשך שנים, יותר ימעט ההבדל בין פקעת לפקעת, זאת אמרתי שיתדמו בגדלן. ובאמת עלה בידי מתקני־המין, באופן שהזכרתי, להשיג פקעיות כבדות פי שלשה מפקעיות המינים הפשוטים. כאשר נוכחתי לדעת, כי פקעת פשוטה טריה (Frisch) היה משקלה גרם אחד, אבל פקעת מהמין סִיַנא (Sina) היה משקלה 1.80; המין קָורַא (Cora) 2.40, והמין דוֹנדוֹלוֹ (Dondolo) 2.60 גרם.
הפקעיות הרעות 🔗
באחרונה אמסור סימני הפקעיות הרעות למען הכירן ולברר אותן מתוך הטובות לתתן בתוך הפסלת והמפל; 1) התאומים (Dupion). לאמר: פקעת שעשוה שתי תולעים; 2) החלישות (Chique) והנה פקעיות שלא נגמרה מלאכתן והן רכות ודקות מאד; 3) המנוקבות, אשר במקרה יצאה מתוכן הצפרת; 4) אשר מטונפות וכתמים בהן.
כללים כוללים לגדול תולעת המשי 🔗
1) כמו כל חי על פני האדמה כן גם התולעת הזאת נחוץ לה אויר זך ונקי. יתר שירבה האויר הזך במדור, יתר תגדל ותחזק. ואם אי אפשר ליחד בשביל התולעים חדר לבד, לכל הפחות אל יישנו שם בני אדם. ואל יכניסו אותן בחדר סמוך לרפת או לשאר מקומות מטונפים, לחים, אשר אוירם נשחת. 2) נחוץ מאד לבער את הזבל מתוך התבות שבהן התולעים הנצבר משירי האכל והצואה. אחר שהקיצו התולעים משנתן הראשונה בימי התקופה הב' מנקים את התבות בפעם הראשונה, וכן אחרי שנתן השניה, השלשית וכו'. וכאשר כבר גדלו נחוץ לנקותן בכל שלשה ימים.
פרק ד: הבנין לגדול תולעת המשי 🔗
אף על פי שעצלה היא התולעת ואין דרכה לנוע ממקום למקום, בכל זאת צריכים לפנות למענה מקום רחב ידים למען תשכן ברוחה, למען לא יפריעוה בשעת אכילתה ולבל יבואו שכנותיה להסיג גבולה. והנסיון הורה, כי במקום צר תבאנה עליהן מחלות שונות. מובן מאליו כי על המגדל תולעים לערך מדת מקומן לפי גדלן. ומקובל בידי גדולי המגדלים בצרפת, כי תולעים של ביצי אונסה צריכות בתקופתן הראשונה ½2, בשניה 5, בשלשית 12, וברביעית 25 מֶתֶר מרובעים. ולפי החשבון צריכים תולעים מחמש אונסיות בתקופה הראשונה ½12, בשניה 25, בשלשית 60, ברביעית 125, ובחמשית 150 מתר מרובעים. ויען שעד התקופה השלשית נחוץ להן אויר חם, ודי להן 60 מתר מרובעים יכולים לכלכלן בבית. מאז והלאה יעבירו אותן אל המקום אשר שם תהיינה עד הסוף. ופה ב“ראשון־לציון” שמתי אותן בתבות נמוכות, אשר בקרקעותיהן היה בד עב מחובר אל הדפנים במסמרים. אורך תבה כזאת הוא ששים סנטימתר 0.60. ולפי זה תכיל תבה כזאת חצי מתר מרובע בפנים. מעתה ידע כל איש כמה תבות דרושות לתולעים בכל תקופה ותקופה.
הכלים הנצרכים לגדול התולעים. – לבל יפריע כל מכשל את העבודה, נחוץ שיהיה בְמַנַנֵרִיָה (הבנין שבו מגדלים תולעים) הכלים האלה:
1) שני תֶּרְמוֹמֶתְּרִים אחד בחוץ ואחד בבית.
2) תנור (בכדי שאם יהיה קר בלילה יסיקוהו להחם את אויר הבית, וביחוד בשעת חימום הביצים).
3) תבות או כיסים אשר בהם יחממון.
4) בד, (אמות אחדות, ארוג מעשה רשת, כמו למשל קַנֶבַס, למשוך דרך הנקבים את התולעים אל העלה אשר יניחוהו על הבד).
5) סכינים (לרסק את העלים).
6) ומקום שמגדלים תולעים הרבה יכינו מכונה מרסקת.
7) סלים, להגיש בהם האוכל לתולעים.
8) תבות למעונן.
9) סולמות נמוכים וגבוהים לעלות להשיג את התבות אשר בשדרות העליונות.
הַמַנַנֵרִיָה 🔗
הבית לגדל בו תולעים יבנה בשני אופנים: יש שבונים אותו אבן ויש ממוטות עץ ומחצלאות. ואתאר פה את בית האבן שבונים בכל מקום, ואת דירת הארעי של מחצלאות שבונים על הרי הלבנון, וכאשר בניתי גם אנכי פה: גדלו יהיה כשעור שיוכל להכיל תולעים מחמש אנסיות. כי מספר כזה יוכל כל אכר במושבה לגדל תולעים לבדו אם יעזרו לו מעט.
בנין האבן יִבָנה כאוסם של תבואה פשוט. י"ב מתר ארכו. ששה רחבו ושלשה קומתו. פתח בקיר האחת ושלשה חלונות לשני הקירות מימין ומשמאל. בפנים אצל הקירות הארוכות יעשו שדרות עץ (פוליצעס) אחת למעלה מחברתה עד תחת התקרה, באופן אשר יהיה רוח 0.50 ביניהן. רוחב השדרה מתר אחד. באמצע, זאת אומרת בין שתי מערכות השדרות הנשענות בקירות, יעמידו עוד מערכת שדרות; ויען כי אין פה קיר שתשען בו מחזקים אותה במוטות עץ התקועים בקרקע וראשם מגיע עד התקרה. ובאופן הזה תהיינה שתי דרכים פנויות בין שלשת מערכות השדרות. רוחב הדרך יהיה מתר וחצי, ואז נקל לנקות את התבות כפעם בפעם ולהסיעם ממקומן אם השעה צריכה לכך. בכל מערכת שדרות חמשה טורים להעמיד עליהן את התבות עם תולעים.
הבנין ממין השני עושים ממחצלאות, שהוצאותיהן מעטות ויכולים לשמרן לשנה הבאה אחרי כלות העבודה. בנין כזה עשיתי גם פה. עשרים מתר ארכו, שלשה מתר רחבו. ואורך המחצלת קומתו, לאמר: 2.20 מתר. כל תקפו ועקרו של הבנין הלא המה הקורות אשר בכל ארבעים סנטימתר חוזקו במוטות ומסמרים, ואל המוטות חוברו המחצלאות. אצל הפתח בביאה הותירו שני מתר פנוים. עשיתי ארבעה טורים שדרות זו למעלה מזו, ותשעים סנטימתר רחבו; וכמו אצל הקיר האחת כן אצל השניה, ונשאר מעבר אשר 1.20 מתר רחבו. לרוחב השדרות הנחתי מוטות דקים ושטחתי עליהם קנים. על הקנים שטחתי חציר יבש וכבשתיו בקרשים כבדים לבל יהיו חורים ונפלו שמה התולעים. ולמען הגן בעדן מפני הרוח החזק הנקרא “שערקי” אשר פעם ינשב בחם פעם בקר, כסיתי את קירות המחצלאות מבחוץ בחציר יבש; ולבל יפול האחזתיו על ידי קנים. כל המלאכה הזאת תעשה בנקל בלי הוצאות רבות. וכל איש יוכל לעשות כזאת בחצרו ולא יאנס להוציא הוצאות מרובות על בנין אבן.
פרק ה: אוכל התולעים 🔗
בה במדה שישים המגדל תולעים עיניו ולבו שיהי משכנן משֻכלל וערוך בכל; והזרע, זאת אומרת הביצים, טובות ובריאות בכדי להקים דור תולעים חדש מסֻגל להביא התולעת הדרושה; באותה מדה עליו לדאג שגם מזונן יהי מן המֻבחר. ואם נתבונן בטבע התולעת ובמקור מחיתה שהוא עַלי עץ התות, נראה ונבין כי מזונן זה מתאים עם מצב גדולן. הנה בצאת הָרִימָה מביצתה הלא רכה וענוגה היא, ואז גם עלי התות דקים ורכים, טובים וקלים לאכלן, מפני שאך זה מקרוב התפתחו מכפתוריהן (Knospen), ויתר שתגדל התולעת כן יתר יגדל עלה התות ויתעבה. וגם התולעת גדלה והתחזקה, וְשִנֶיָה יותר חדות לכוסס את העלה. ולכן על המגדל לנקוט כלל זה בידו: בתקופות הראשונות, בעוד התולעת רכה וענוגה יאכילוה עלים רכים. בתקופות התיכונות את העלים הבינונים. ובתקופות האחרונות את העבים והגסים.
המביאים עלים ממרחק נחוץ שישגיחו שלא יהיו נרקבים, וישטחום שכבה דקה במקום קר, יבש ונקי, לבל יתחממו וישחתו. וטוב שיהיו עצי תות אחדים סמוך למקום המעשה למען יוכלו בתקופה הראשונה לקטף עלים רכים ולהאכיל לתולעים.
את העלים קוטפים בעת שכבר עלה הטל והם כבר יבשים, וכה הולכים וקוטפים עד ערב; אבל עלים רטובים במים יזיקו לתולעים כי יאחזן שלשול ותחלשנה, ומהם גם תגוענה. והיה כי יקרה שירטבו העלים, ייבשום טרם יתנום לתולעים.
עלים חצים יבשים וחצים רטובים, צהובים ונובלים, מאכל מסֻכן הם לתולעים. עלים אשר אבק עליהם, ינערוהו מהם במטלית או שירחצום במים וייבשום אחרי כן.
אל יצברו את העלים חמרים חמרים, כי אז יתחממו, יזיעו ויבלו מהר. עלים נובלים קשים להתעכל וגורמים עצירות להתולעים, וסימן לדבר כי גללי צֵאָתָן ישארו דבוקים בפי טבעתן.
בעת שמנקים התבות ומבערים את הפרש והזבל יגישו לפני התולעים ענפי תות עם עָלֵיהֶם למען תעלינה התולעים על העלים ויהיה קל להעבירן ממקום למקום מבלתי נגוע בהן.
איך להתקין אכלן 🔗
על פי רוב מביאים את העלים בלתי נקיים מחוברים לשברי הענפים שעוד פרי התות עליהם. במצב כזה אל ינתנו להתולעים, אך יקטפו אותם מן הענפים וינקום. ובעד תולעים בתקופות הראשונות גם ירסקום.
באיזה אופן מאכילים אותן 🔗
מאכילים את התולעים בזמן קבוע תמיד. וטוב להאכיל כפעם בפעם מעט, מאשר הרבה בפעם אחת. העלים מפיצים במדה אחת בכל מקום. וממהרים לתת לפניהן את האוכל למען יספיק זמן קצר להאכיל כלן יחד. ומאכילים אותן ארבעת פעמים במעת לעת: בבקר בשעה ארבע, ואחר בשעה עשר לפ“צ, בשעה 2 א”צ, ובלילה גם כן בשעה עשר. וממלאים מלא חפנים עלים מרוסקים ומפזרים על גב התולעים. כל זה בעוד התולעים אוכלות עלים מרוסקים. ואם הן אוכלות כבר עלים שלמים, ממלאים סלים גדולים עלים, ומן הסלים הגדולים לוקחים העלים בסלים קטנים וסובבים כה ומאכילים אותן. וטוב כי אחד יאכילן תמיד למען ידע להכירן ולדעת השלום להן או כי בא שנוי במצבן. משגיחים היטב שאף עלה אחד לא יצא מדופן התבה, פן תזחל תולעת ועלתה עליו; ועמו יחד תפול לארץ ותהרג. לפני הַשֵנָה אינם מרבים להאכילן ובעת השנה אינם נותנים להן כלל וכלל. אחרי כל שֵנָה ותנומה מגדילים את סְאַת אכילתן. סוף דבר, אל יתנו מאכל חדש טרם אכלן את הישן אם עוד לא נתקלקל; כי אם יוסיפו מאכל בכל זמן, יתעפש, והביא עליהן רעה תחת טובה.
כמה עלים יכינו 🔗
מגדלי התולעים נוהגים להאכילן די שבען בכל פעם. כי כל המוסיף להשגיח ולזונן כראוי גורע מזמן גדולן, לאמר: אם מכלכלים אותן בסדר נכון תמהרנה לגמר מלאכתן ולתת פרין. הנסיון הורה, שבשבעת הימים האחרונים הן אוכלות כשעור שאכלו מיום הִוָלְדָן עד שבעת הימים ההם. ולפי החשבון יוצא, כי לתולעים מאונסה אחת צריכים 1200 קילו עלים לכל הזמן. לכן כל מגדל, נחוץ שיהי' לו עצי תות די כלכלת תולעיו. ומעדיפים על המשקל שהזכרתי עוד כעשרים קילו למלאות חסרון הפחת, האובדים, הנשחתים והיבשים.
השעור שקצבתי למעלה איננו שוה לכל מיני התולעים; כי ישנם מיני תולעים שונים וכל מין דורש כמות מיוחדת לו. וכן הלא שונים הם גם עצי התות ועתות השנה.
בכל זאת אביא פה מספרים בשעור אוכל התולעים כפי שהורו מגדלי תולעים מפורסמים:
המגדל Bonafous משער בשביל תולעי אונסה אחת.
| בתקופה | הא' | K | 442,3 |
|---|---|---|---|
| " | הב' | K | 416,10 |
| " | הג' | K | 720,34 |
| " | הד' | K | 160,104 |
| " | הה' | K | 76,629 |
או,K 944, 781 עלים נקיים 9801 קילו עם הפסלת. וחכם אחר (Camilee Beauvais) מונה 1050 קילו. Robinet משער 1180 קילו. וכדי לצאת ידי כל הדעת מכינים תותים לאלף קילו עלים בעד תולעי אונסה אחת.
אויבי תולעת המשי 🔗
1) האויב היותר מסוכן לחיי התולעת המה העכברים (Mäuse) האוכלים אותן כמאכל תאוה. ולכן משגיחים בהשגחה פרטית שלא יהי בבית ההוא חורים וסדקים שבהם יקננו העכברים. ואם ישנם כאלה נחוץ לסתמם, או להעמיד רשתות, ללכדם ולהשמידם ממעון התולעים.
2) כלבים וחתולים. ויזהרו לבל יכנסו אל הבית.
3) צפרים, עטלפים ותנשמות אוכלים אותן בכל פה. לתכלית זאת סוככים בעדן ברשת קלועה בחוטי ברזל.
4) העכביש, נשיכתו מסוכנת להן; הנמלה והזבוב ירוחקו גם כן. גם מפני ההלטאה (Eidexe) ומפני הַכַמֵלִיוֹן הן צריכות שמירה מעולה. ולכן ישגיחו לבלתי ימצאו כאלה בבית גדול התולעים.
פרק ו: זרע מהתולעת המשי 🔗
למען השיג ביצים טובות ובריאות עלינו לבחור את הפקעיות היותר טובות והיו הפקעיות אשר תעָשינה בשנה הבאה מן המובחר. ולמען הגיע למטרה הזאת בוררים מבין הפקעיות הנאספות, טרם המיתו את הדירות, את היותר טובות, אשר יקל מאד להכיר בגדלן, עבין וקשיותן. כי יותר שהפקעת קשה, יותר משי יש בה. וגם הדירה שבתוכה היא טובה ובריאה, וגם תולדותיה תהיינה בנות קימא. ופקעיות כאלה בוחרים זוגות זוגות, זכר ונקבה. ואף שסמן מובהק לזה אין, בכל זאת מסרת היא בידי המגדלים את תולעי המשי, כי פקעת הזכר קטנה מהנקבה. פקעת הזכר ארוכה משוקעת באמצעה, כתמונת המספר 8 ופקעת הנקבה היא כזה: 0. ויען שישנן פקעיות לבנות וצהובות יבחרו בפקעיות מצבע שדורשים הקונים אותן, ואז תעשנה התולעים אשר תבקענה מבצים כאלו פקעיות מן הצבע ההוא. וכל צפרות נקבה תטיל מארבע עד חמש מאות ביצים ולכן ידע המגדל לבחור לו סכום זוגות פקעיות כזה אשר יתנו לו מספר ביצים הדרוש לחפצו הפקעיות ישימו למשמרת בחדר נקי וחם, ואור החדר לא יהי רב כי צפרות הקיץ האלה לצפרות הליל (Noctirn) תחשבנה שאינן דורשות אור. הפקעיות הזכרים משימים בתבה לבד והנקבות בתבה לבד, וכורכים את התבות בבד נקי. ונעיר בזה אזן המגדל להתבונן כי התולעים שלא החלו לעשות פקעיותיהן בזמן אחד, גם צפרות הקיץ לא תצאנה בזמן אחד. ולמען הסיר כל מכשול טוב לבחור פקעיות כאלה שהחלה אריגתן במועד אחד. ומאותן הפקעיות תצאנה גם הצפרים במועד אחד. והיה ביום השמיני למיום שאספו הפקעיות יחלו שרצי העוף לצאת. ואז על המגדל להשגיח עליהם בעין פקוחה. וזמן יציאת הצפרים מפקעיותיהן הוא בבקר השכם. והסימן הוא, כי יראו כתמים כהים ולחים בראשיהן. וטוב שיהיה אור כהה בחדר.
והיה בצאת הצפרים וְהִפָשו שעות אחדות וכנפיהן הקטנות תקפאנה ותתישרנה. ואז קל מאד להבחין בין זכר לנקבה. הצפור הזכר קטנה מהנקבה, קרניה ארוכים וכנפיה צהובות ומסומנות בשני קוים כהים. על הכנפים התחתונות מבפנים ימצאו כתמים שחורים. אחוריה צרים ודקים ושערות סביב. והנקבה גדולה ממנו. קרניה יתר דקיות ואין קוים על כנפיה. אחוריה עבות ורחבות וחלקות. ואחרי שעברו עליהן שתי שעות מזמן צאתן לאויר העולם, יעבירו את הזכרים למדור הנקבות והיו יחדיו עד הערב. ואז יפרידו הזכרים מהנקבות ותטלנה בצים. צבען הוא בעת ההיא צהוב ומין דבק עליהן ותדבקנה אל חתיכת הבד אשר נפלו עליה. את חתיכת הבד והבצים ישימו בתבה ונתנו אותם במקום קר ויבש למשמרת עד השנה הבאה.
ונחוץ להעיר פה כי למן העת אשר נראתה בתולעים המחלה פעברין (Febrin) הידועה, חדלו המגדלים לטפל בצפרים ולטמון ביציהן. וכל אחד יביא לו ביצים מהַמְנַיֵנִריות המפורסמים כי שם משגיחים היטב לבלתי קחת ביצים מתולעים חולניות. כן נוהגים כל יושבי הלבנון המביאים אלפי תבות ביצים בכל שנה מאיטליה וצרפת.
מחלות תולעת המשי 🔗
אם אינם משגיחים כראוי לעשות לתולעת המשי כפי הכללים אשר כתבתי למעלה תוכלנה מחלות שונות לבא על התולעים. ולפעמים יקרה גם כן, כי עוד טרם תחלנה התולעים לעשות את הפקעיות תגוענה כלן. ופה אתאר בקצרה את המחלות הראשיות:
I. פעברין (La pebrine) או מחלת הכתמים. בראשיתה תחדלנה התולעים לאכל ותסור מהן תאות האכילה, ולכן לא תתפתחנה כדת; ומספר רב מהן תשארנה קטנות. – עור התולעים מכוסה כתמים שחורים קטנים; ביחוד אצל הרגלים אשר מתחת להחזה ועל הטבעות אשר אצל הראש. ולכן תקרא המחלה הזאת מחלת הכתמים. כאשר כבר התפתחו בשלמות תחדלנה לאכל מכל וכל, ועוד תקטנה, ומתות כלן. על פי רוב יקרה כזאת אחרי השנה השביעית. והמתבונן על התולעת החולה על ידי מִקְרוֹסְקוֹף ימצא על כל גופה יצורי קטב (מקרובים) קטנים מאד, והם ממין הַכְמהין. והמקרובים האלה יפרו וירבו במאד מאד על חשבון התולעת; ועוברים גם אל הצפורה וממנה אל הביצים; ולכן המחלה הזאת נחשבת להמחלות המתנחלות. גם נחוץ לדעת כי היא מחלה מתדבקת. ואם כן ישליכו תיכף את החולות החוצה או יקברון באדמה. ההתדבקות תתהוה על ידי צֵאָתן אשר תדבק על עלי התות; ובאכל התולעים הבריאות מהם תדבק בהן אותה המחלה. – להחולות האלה אין עוד כל רפואה. אבל יש יכלת להשמר מפניה אם מדקדקים לקנות ביצים מתולעים בריאות ממקום כזה אשר מחלה כזאת לא היתה שם מעולם. ואך אז בטוחים כי הביצים טובות ובריאות, אם היתה בקרת על התולעים על פי שטת החכם הצרפתי דר' פַּסְטֵיר.
II. פֿלאַשעריע(La Flacherie) כמו שבמחלת הַפֶבְרִין התפתחות התולעת היא איננה כראוי כן הדבר גם פה. התולעים תחדלנה מאכל; צאתן שחורה ומתדבקת; הסימן הראשי הוא כי עורן לבן כהה. אבל הטבעות שאצל הראש תהיינה שחורות, ובמשך יומים ישחר כל הגוף וגם מה שבפנימיותו שחור, ובנגיעה קלה תבקע העור ויזב משם מין נוזלי מסריח. על פי רוב יבא המחלה הזאת לפני עשית הפקעיות.
התולעים החולות במחלה הזאת אי אפשר עוד לרפאותן, בכל זאת בידינו להשמר מפניה, אם נסיר את הסבות המסבבות אותה. ואלו הן:
1) אם לא נשמרו הביצים במקום טוב עד החמום.
2) אם נשתנה האויר פתאם במשך עת החמום.
3) אם החמום היה חוץ לזמנו.
4) מקום צר.
5) אם מקום מושב התולעים לא נקי היה.
6) השתנות האויר כפעם בפעם מקר לחם ומחם לקר.
7) בהמצאן סמוך לתולעים חולות.
8) התחלפות האויר לא במדה מספקת, והיא אחת הסבות הראשיות למחלה הזאת.
המחלה הזאת תתדבק יתר מהר מהפברין. ואך בהעברה בעלמא ממקום תולעים בריאות למקום חולות, די שתתדבק המחלה בכל התולעים. החכמה עוד לא נתנה אמצעים נכונים לרפא אותה. האמצעי האחד הוא להשתדל שיהיה האויר צח בחדר התולעים.
III. מוסקארדינא או מחלת הגיר (Kreidekrankheit). – סבת המחלה הזאת הוא גם כן כָמָה (Schwam) קטנה כבמחלת הַפֶבְרִין. ומכירים את התולעים החולות במראה עורן אשר אדם שושנה לו ובהאחרונה מראה דונג לו. ותיכף אחרי גויעת התולעת יכוסה גופו כמו באבק לבן; ויתקשה עד כי ישבר. האבק הלבן הזה הוא זרע הַכָמָה שהיא המסבבת את המחלה. ויען האבק הזה קל הוא להנשא על כנפי רוח, יפול גם על עלי התות, והיה באכל התולעים את העלים האלה תתדבק בהם המחלה בנקל, אבל לא תתנחל מדור לדור.
אך יען זרע הכמה הזאת ישאר בחיים משנה לשנה ומסתתר בכל הכלים שהתגדלו בהם התולעים החולות, לכן מהראוי לעשות לחק שלא להשתמש בשום כלי מאלה בשנה הבאה; רק בתנאי לשיד את דפנותיהם בשיד, והפתח והחלונות ירחצו במי־אפר. ואחרי שנתים יכולים להשתמש בכל הכלים כי במשך העת הזאת כבר כלו ומתו הכמות.
IV. מחלת הירקון (La jaunisse, Gelbsucht). – המחלה הזאת תבא רק בימי התקופה האחרונה לפני האריגה. והיזק גדול לא תביא לעולם. התולעים תחדלנה לאכל ותחלנה להנפח, ההתפתחות תתגדל כל כך עד כי באחרונה תתבקענה התולעים ומתוכן יזוב זוב צהוב (Gellgelb) או לבן. סבות המחלה אינן ידועות בהחלט. אך התבוננו כי מחמת מעוט האויר וקר רב ולחלוחית היא באה.
איך להשתמר מפני המחלות 🔗
כאשר הזכרתי למעלה אי אפשר לרפא את החולות. אפס, כי מגדל תולעים זהיר במעשיו, יוכל לשמר לבלי תבא כל מחלה. ולכן ינקוט הכללים הראשיים האלה בידו:
1) לבל יחממו ביצים אחרים כי אם אלה אשר היתה בהם בקרת על פי שטת החכם פאסטער (Graines cellulaires).
2) להחזיק את הביצים במקום שאין שם שנוים גדולים במזג האויר.
3) החמום יהיה בסדר, במתינות ובזמנו.
4) די מקום לתולעים.
5) יכניסו תמיד אויר חדש וישגיחו כי בכל תקופה תהיה מדת חם האויר הנחוצה לה.
6) עלים לחים (פֿרישע) בלתי רטובים.
7) להעביר התולעים כפעם בפעם ממקום למקום ולנקות מקומן מזבל וחלאה.
הוספה 🔗
דברים אחדים על אודות ההכנסה שמביא עץ התות. 🔗
חשבון מדויק על דבר ההכנסה של כרם התות כבד לתת. כי הדבר הזה תלוי ביחוד בטוב הקרקע ובאיכות העבודה, כמו שהוא ביתר הגנים, הפרדסים והכרמים. יותר שהאדמה שמנה, יותר שיטיבו לעבדה ולזבלה, יותר יגדל, יצמח ויחזק עץ התות, וירבה לתת עַלִים. ויותר שירבו עליו יתר תולעים אפשר לגדל אשר ירבו לעשות פקעיות.
חושבים אנחנו את “גדול־תולעת־המשי”, אחרי נסיונות של שנים רבות, למעשה הכרחי ובטוח לכל אכרנו בארץ ישראל, כי יוכלו בעזרת בני משפחתם להרויח בנקל מאות פראנק אחדות בזמן קצר של ששה שבועות. כמשפחה בינונית (חמש נפשות) יכולה לכלכל בנקל תולעי שלש אונסיות זרע; ואם תֵעָזר מעט תכלכל תולעי חמש אונסיות.
בהחשבון אשר נביא הלאה, יראה הקורא כי אונסי אחת זרע תתן ארבעים קילו פקעיות7 וכי תולעי כל אונסי אוכלות בכל ימי חייהן 1200 קילו עלים.
לתכלית זו יטע כל אחד הֶקְטַר אחד קרקע; חציו עצים גדולים וגבהים, במרחק חמשה מתר אחד מרעהו או מאתים עצים; והחצי עצים נמוכים וסמוכים במרחק שלשה מתר או חמש מאות עצים.
המינים האלה נחוצים משני טעמים: 1) בעד התולעים הצעירות טובים תמיד העלים הדקים אשר מהרו תמיד לצמוח על העצים הקטנים. 2) בכלל מקובל בידינו כי העצים הקטנים יקדימו לצמח עלים לפני הגבהים, ואף שימעיט העץ הנמוך לתת עלים מהעץ הגדול, בכל זאת בשנים הראשונות בכלל יתנו העצים נמוכים יתר עלים מהגבהים, ובנדון זה גם משל משלו מגדלי התולעים הצרפתים “Plantez les hautes tiges pour vos enfants, et les naines pour vous.” “נטעו העצים הגבהים בעד בניכם והננסים בעדכם.” כי משנוי המנים תסתעיא מלתא ונזכה לשני הדברים, לאמר: עלים דקים ורכים בשעתם ועלים יתר גסים אבל הרבה בשעתם.
שעור כמות עלי עץ התות אשר נביא בלוח לקמן לקוח מן הנסיון אשר הרבינו לנסות במשך שנים רבות לשקול עלי עצי תות שונים: בעקרון, וואדי־אל־חנין “ראשון־לציון” ומכרמי התּות הערביים.
עוד הפעם עצתנו נתונה לכל אכרינו, אשר גם אם אי אפשר להם ליחד חלקת שדה לתותים, לנטוע איזה עשרות תותים בכל מקום דאפשר: בחצריהם, על מצרי כרמיהם וגניהם וסביבות בתיהם.
ונביא לכם משל מנסיונו של האכר מ. א. “בראשון־לציון” אשר אין לו עצים הרבה, ובכל זאת עשו בניו ובנותיו משי בעד 4 נפוליון. וזה בשנה הזאת, אשר כיוצאה מן הכלל ירד מחיר המשי מאד, אבל בשנים כתיקונם תהיה ההכנסה כפולה. וסך כסף כזה, רֶוַח מן הצד, יגדל ערכו מאד בעיני האכר.
בנוגע להשאלה: מה נעשה עם הפקעיות? הנה תודות להנדיב הגדול חדלה כל דאגה בדבר הזה למן השנה הזאת. – ולו הרבו אכרנו רק להביא כל כך פקעיות כמה שיש ביכלת בית המטוה הגדול ב“ראש־פנה” לטוות. כבר בקיץ הזה נשלחו שמה “מראשון־לציון” 500 קילו פקעיות ויבאו שמה במצב נכון. ובכן אחים, השנה החדשה הבע"ל נטעו עצי תות והיה בטוחים כי יתנו לכם פרים!
הכנסת עצי תות מאחד העקטאר בעשר השנים הראשונות
| השנים | עלי עץ נמוך | חצי הֶקט.או 500 עצים | עלי עץ גָבה | חצי הקט. או 200 עצים |
סך הכל קילו עלים | בכמה להשתמש למאכל | כמה אונסיות ביצים לחמם | משקל הפקעיות קילו |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ||||||||
| 2 | ||||||||
| 3 | 21 | 1000 | 2 | 400 | 1400 | 1400 | 1 | 40 |
| 4 | 4 | 2000 | 5 | 1000 | 3000 | 3000 | 2 | 80 |
| 5 | 6 | 3000 | 8 | 1600 | 4600 | 4600 | 4 | 160 |
| 6 | 8 | 4000 | 11 | 2200 | 6200 | 6000 | 5 | 200 |
| 7 | 102 | 5000 | 14 | 2800 | 7800 | 6000 | 5 | 200 |
| 8 | 12 | 6000 | 17 | 3400 | 9400 | 6000 | 5 | 200 |
| 9 | 15 | 7500 | 20 | 4000 | 11500 | 6000 | 5 | 200 |
| 10 | 203 | 10000 | 25 | 5000 | 15000 | 7200 | 6 | 240 |
בכל מקום לקחנו את הסכומים פחות מאשר הם באמת, למען תארו אותם יתר בדיוק, וכן "בראשון־לציון" זכינו להשיג מהעצים בני שנה בחשבון ממוצע ½1 קילו, "בעקרון" עצים בני שלש, שלשה קילו, ואנחנו משערים לכל עץ אך שני קילו.↩︎
בצרפת קצבו לשנה השביעית (ראה דונדולו, רובין ומרעיו) מעשרים עד עשרים וחמשה קילו, ואנחנו קוצבים בבטחה מעשרה עד ארבע עשר בחשבון הממוצע מן העקטאר.↩︎
"בראשון לציון" תלשנו מעצים בני שתים עשרה ומהם היה לנו 52 קילו בכלל עשו בקיץ הזה [5654 – 1894] שש אונסיות או 261 קילו פקעיות מעלי עצים. 343 במספר הנמצאים ברחובות המושבה מהם ישנם כשמונים צעירים וחלשים, או עצים בני שתים עשרה בשלמות אך 260, ובכן נוכל לחשוב כי המספרים המובאים על ידינו מדויקים הם.
המספרים האלה יהיו יותר בדיוק כאשר נשתמש בזמירת העצים כל שנתים (Bienal) וכזה נוכל להחל קימעא קימעא משנת השבעה בשעה שיהיו לנו 7800 קילו עלים, ויאכלו התולעים אך 6000 ואלף ושמונה מאות נותר על העצים, וכן הלאה עד השנה העשירית בעת שיהיו ביכלתנו לגדל תולעי 6 אונסי↩︎
-
ראה להלן בפרק מחלות התולעים. ↩
-
האונסה היא 25 גראם. ↩
-
Le progrèss Agricole ↩
-
רַסֵק (בראקען) (שבת פכ"ד משנה ב'), “אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין,” פי‘ ו"ע מברטנירא: אין מחתכין. וכן פי’ הרמב“ם ורש”י בגמרא שם. ↩
-
“החלושותו המקולקלות” במקור – הערת פרויקט בן יהודה. ↩
-
מגדל התולעים רובינֶעט (Robinet) הוכיח, כי אחרי אשר צרף וברר במשך שבעים וחמש שנים את המין (Sina) אשר פקעיותיו לבנות, הביאן לידי נקיון כזה עד אשר במליון פקעיות תמצא אך אחת מצבע או גון אחר. ↩
-
הכנסת שלשת השנים האחרונות היתה בשנת 1892 – 46 קילו מאונסי ביצים בשנת 1893 – 39 קילו, ובשנת 1894 – 42 קילו או בחשבון אמצעי 42 עם שליש קילו מכל אונסי. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.