תנאי בל יעבור לגידוּלו ולהתפתחוּתו של מעמד הפועלים בארץ הוא עליית הנוער היהוּדי מתפוּצות הגולה והעברתו לעבודה פרודוקטיבית יוצרת. לארגון הנוער בגולה, לכיבוש המפעל והכשרתו מכוונים מאמצים רבים. שליחים לעשרות נודדים בגולה, אין הם פוסחים על שוּם עיר ועיירה ומביאים אתם את דבר הארץ ויצירתה. הם נאבקים על כל נפש צעירה בישראל, ונלחמים בכוחות ההרס של ההתבוללות. שליחוּתם נושאת פרי. רק ארץ אחת לא זכתה לכך שיוקדשו כוחות לנוער שלה: ארץ־ישראל עצמה. ל’עליה' פנימית אל מעמד הפועלים מקרב הנוער הגדל והחי בארץ אין דואגים רבים.
כיבוּש נוער לעבודה ולהתישבות 🔗
איך נפרוץ את חומות ‘מאה שערים’ ואת חומות העיר העתיקה? כיצד נוציא את בחורי הגמרא מן הישיבה וכיצד נביאם לעמק ולגליל למעשה ולעבודה? כיצד נשחרר את הנערים ואת הנערות התימנים, הבּבלים והספרדים מכבלי שעבודה של המשפּחה הפּטריארכלית, המלאה אמוּנות הבל ומנהגים מימי הבינים, כדי לקרבם אל המפעל? כיצד נכבוש לעבודה ולמעמד הפועלים את בני המושבות והערים מן העליה החדשה לבל ילכוּ שולל אחר ברק החיים הריקים של הציביליזציה האירופית, אותה ציביליזציה שביצרה לה מקום ביבוא הארץ־ישראלי? – לשאלות אלוּ עדיין לא הוקדשה תשוּמת־לב מספקת. והעיקר, עדיין לא הוקדשו הכוחות הדרושים לשינוּי פני הדברים. לתופעה זאת יש סיבות שמקורן בעבר: הפועל העברי מן העליה השניה היה בודד בחייו ובמלחמתו; הוּא לא מצא בארץ ציבוּר פועלים המוכן לקבל פני עולים חדשים; הוּא ידע את כשלון עלייתם של החלוצים הראשונים – הביל"ויים, העריך והעריץ את גבורתם, שעזבו את ספסלי האוניברסיטה ועלו לארץ רחוקהּ ושוממה להפרותה בעמל כפיהם, אך ראה גם את התכחשותם לחזון חייהם, את פתיחת שערי מושבותיהם למחנות פועלים ערבים זולים. הוּא ראה את בניהם של הללוּ והם נושאים נפשם לעזוב את המושבה, את הארץ, לנוע על בירות אירופה ברדיפה אחרי תענוגות הכרכים, ובמקרה הטוב ביותר – לעסוק שם בלימוּדים. איש העליה השניה מצא גם נגע אחר שפשט בארץ וכירסם בבשר היִשוּב העברי: ה’חלוקה', שבמישרין או בעקיפין, באמצעות כוללי ירוּשלים או באמצעות הפילנטרופיה של הברון, הקיפה אז את רוב התושבים היהוּדים והטביעה חותמה גם על הנוער, שלא גילה רצון לקיום עצמאי, ולא שאיפה למרוד בחיים הפרזיטיים שחיו אבותיו.
באטמוספירה זו, מוכרח היה איש העליה השניה להקים חומת ברזל בין החדש והעולה וּבין הישן והרקוב. יחס הבוז של איכרי המושבה ל’ירוק' העולה, הנלחם מלחמה עקשנית לכיבוש עבודה, אי־האֵמוּן שגילה האיכר לגבי יכלתו של הפועל היהוּדי להחזיק במעדר, חסמו את הדרך למגע ולאפשרות של התקרבות הדדית. אורח־חייו של הפועל (האוהל הבלוי, הפינה ברפת, העבודה, השמירה, השפה העברית ויצירת הביטוּי העצמי) היה שונה תכלית שינוי מאורח חייהם של האיכרים, שחיוּ על ניצוּל הפועל הערבי ושעבודו, שהמשיכו לדבר בשפת הגלוּת, ושחינכוּ את בנותיהם בשפה הצרפתית בבית־הספר ‘אליאנס’. אמנם פה ושם ניצנצוּ גם אורות בודדים. במקומות שנתגלוּ איכרים מעטים ‘משוּגעים’, שהעסיקו פועלים עברים, שם גם התקרבוּ בני המושבה לפועלים, הקשיבוּ לשיחותיהם, נתחממוּ לאורם והתהלכוּ אתם בידידוּת. תופעה זו היתה קיימת במושבות הגליל, אשר שם עדיין לא שכח האיכר את ריח השדה והיה עובד בדרך כלל עם פועליו כאחד, שלא כביהוּדה, שבמושבותיה היו איכרים לא מעטים שלא ידעו כלל היכן כרמם או פרדסם. אם נוציא מן הכלל בודדים, שעזבוּ בתי הוריהם ונספחו על מחנה הפועלים, אפשר לומר, שנוער הישוּב הישן ברוּבו לא הרגיש קשר אל הארץ במובננו אנוּ. נוער זה לא היה קשוּר אל קרקע הוריו שעוּבּדה בידי זרים, ולא נשא בלבו שוּם שאיפה לאוּמית־ציונית. גם כיום מצוּיים בערי אירופה, ואף באמריקה ובאוסטרליה, בני איכרים שיצאוּ בנעוּריהם את הארץ. אין מספרים מדויקים, אולם לא נגזים אם נאמוד את מספרם באלפים.
אם היו או לא היוּ אגודות נוער בארץ עד סוף מלחמת העולם הראשונה, על כל פנים בחיי הנוער לא היה רישוּמם ניכר כלל ולא השפיעו עליו. ידוּע שא. ד. גורדון פנה בכרוז אל הנוער הארץ־ישראלי, כרוז הרצוּף תוכחה על חיי הרקב והפרזיטיוּת. הוּא פנה אליהם לעזוב דרכי אבות וקראָם לחיי עבודה. אולם הכרוּז היה כקול קורא במדבר.
תנאי חיים לנערים עובדים 🔗
ומה תמונת הנוער בארץ כיום, אחרי שנות התקדמוּת וריבוּי הישובים היהוּדיים על־ידי העליה החדשה?
קודם־כל, רב־גוניות שאין דוגמתה בשום ארץ אחרת. קוי החלוּקה של תנועת הנוער הארץ־ישראלית אינם מונחים בשטח הסוציאלי בלבד: בוּרגני ופרולטרי.
העוּבדה שארץ־ישראל מכילה בתוכה נציגים מיהודי העולם כוּלו, החל ביהוּדים מארצות אירופה וכלה בכורדים, בפרסים ובבבלים, מטביעה חותם מיוחד על הנוער. ההבדל בשפה, במסורת, במנהגים ובהווי שבין כל החלקים והעדות, בונה מחיצות שלא ביום אחד יוּסרוּ. טועים הסבוּרים, כי הבדלים קיימים בין שני סוגי יהודים בארץ: בין האשכנזים ובין עדות המזרח. העדות הכלוּלות בשם האחד: ‘עדות מזרחיות’, אינן מהוות חטיבה אחת כל עיקר. הרבה סייגים, פרי עבר שונה ומסורת שונה, מפרידים ביניהן. ושוב יש להבדיל בין נוער הישוב הישן, וּבין נוער העליה החדשה (במונח ‘נוער’ אינני מתכוון לעליית החלוּצים מן הגולה, אלא לנוער צעיר שבא עם משפחות הוריהם, ביחוד בעליה הרביעית).
בשנים האחרונות עם התפתחוּת הארץ, עם גידוּל הערים, עם התרחבוּת שכבת המשגיחוּת והפקידוּת, מצא לו הנוער המקומי, שהיה נודד למרחקים, שדה פעוּלה בארץ גוּפה, ויציאת בני המושבה לחוּץ־לארץ פחתה. נוער העליה החדשה נכנס ברובו לעבודה גוּפנית, מאחר שבתנאי הארץ לא הספיקה עבודת האב לכלכלת המשפחה. חלק מנוער העליה החדשה פנה ללימוּדים. הנוער העובד בארץ: בכפר ובעיר, בחרושת, במלאכה ובמסחר – כולל אלפים.
תנאי חייו של הנוער העובד ודרגת התפתחוּתו הרוחנית והתרבותית, היו בדרך כלל בשפל המדרגה. ניצוּל מבהיל, שעות עבודה ללא הגבלה, חוסר תנאים היגייניים אלמנטריים במקומות עבודה, שכר זעוּם, גערות המעביד – זוהי מנת חלקם של מאות נערים עובדים בין חומות העיר העתיקה בירושלים ובבתי־מלאכה האפלים שבסימטאות הצרות בטבריה ובצפת. חלק גדול מן הנוער הזה הם ילידי הארץ, העובדים משחר ילדותם, ילדים שגורלם מנע מהם את האפשרוּת לרכוש השכלה כלשהי בבית־ספר יסודי, ולרבים מהם זרה אף צורת אלף. ואף חלק מן הנוער העובד, העסוק במקומות עבודה חדשים ומשוּכללים, עדיין לא זכה לטיפוּל ולדאגה, להעלאת רמת חייו, ליצירת תנאים שיאפשרוּ התפתחוּת תרבותית חברתית, לימוּד מקצוע וכו'. בעוד שהפועל הבוגר השיג בזכות ארגוּנו ובזכות מלחמתו העקשנית במשך שנים רבות – תנאי עבודה המתקרבים לתנאים הנהוגים באירופה, נתון הנוער העובד במצב, המתאים לא לכוחות העולים והמתקדמים בארץ, אלא לחלק הנחשל והמפגר שבה. בדרגת התפתחוּת אחרת ובתנאי חיים אחרים, נתון חלק מן הנוער העובד, שגדל במספרו בשנים האחרונות עם התרחבוּת רשת בתי־הספר הנמוכים והתיכוניים. רוב הנוער הלומד מוצאו מן השכבות העממיות, שמצבן הכלכלי מחייבם להקדים את הפסקת לימודיהם. חלק גדול מילדי בתי־הספר העממיים בערים ובמושבות עתידים להיכנס למעגל העבודה, והם משמשים רזרבה טבעית למחנות הנוער העובד.
התחלות ארגוּניות 🔗
מה הם ארגוני הנוער והסתדרויות הנוער הקיימים עכשיו בארץ? מה היקפם ומה מידת חדירתם לשכבות ולעדות השונות? המתבלטים כבר בהסתדרויות מסוימות הקוים היסודיים אשר בהצטרפם יוכלו להעיד על מציאוּת תנועת נוער מקורית, על כל התוכן העשיר הצפוּן במוּשג זה? או שריבוי הארגונים על שלל פרצופיהם, הצצים ונובלים, אינם אלא חבלי־לידה, הכשרת קרקע לצמיחת תנועה מקפת ומרכזית?
לארגוּני הנוער בארץ אין היסטוריה עשירה. רישומם ניכר רק מתוך חוברות בודדות ומתוך דפים צנועים, המפוזרים פה ושם בפובליציסטיקה, ביחוּד של תנוּעת הפועלים. נסיונות ארגון ראשונים נעשו אחר הכיבוּש הבריטי, כשהעליה המחודשת המריצה את התפּתחוּת הישוּב ואת החיאת חוּשיו הציבוריים אחרי שנות המלחמה הקשות שעברוּ על הארץ. כרגיל צצוּ בראשונה אגוּדות צופיות, מהן עצמאיות ומהן בהדרכת מורי בית־הספר, שנשאוּ אופי לאומי כללי. היוּ גם תקוּפות פריחה והתפתחוּת, שהביאוּ לידי הקמת איגוּד ארצי בשם הסתדרוּת הצופים העברים – ‘הצופה’. אוּלם שעות ירידותיה של הסתדרות זו היוּ תכוּפות יותר מרגעי עליותיה. הסתדרות זו לא היתה אלא העתק של הצופיות הבדן־פאוּלית בשטח הארץ־ישראלי, בלי לנסות לחדור לבעית הכשרתו של הדור העברי הצעיר, החי והגדל בארץ, שנועד לתפוס את המקום הראוי לו בבנין החברה העברית החדשה במולדת. ואפילו היו אגודות נוספות שמסיבות מקומיות לא נצטרפוּ להסתדרוּת זו, הרי לא היה פרצוּפן שונה מפרצוּפה של הסתדרוּת הצופים הכללית.
התחלה רצינית יותר לארגון הנוער, שהניחה יסוד כמעט לכל ההסתדרוּיות הקיימות עכשיו, חלה בראשית העליה הרביעית, שהיתה ברוּבה עליית בעלי משפחות. עליה זו הביאה אתה נוער רב, שנענה לארגון הרבה יותר מנוער הישוב הישן. ארגוּני הנוער התפתחוּ בכיווּנים אלה: א. התעוררוּת חלקים גדולים של הנוער העובד שהביאה ליצירת הסתדרוּת הנוער העובד; ב. תסיסה בקרב הנוער הלומד, שלא הביאה אמנם לידי יצירת הסתדרוּת נוער לומד בהיקף ארצי, אך יצרה ארגוּנים מקומיים, שבראשית צעדיהם ניכר הרצון לפעולת חינוּך מעמיקה ולחיפוּש דרך. לאחר זמן־מה, עם כשלון העליה הרביעית והתחלת המשבר, התחילוּ להתלכד גם ארגוּני נוער בעלי אופי בורגני מובהק, התלכדוּ מתוך קנאה והתחרוּת בהסתדרויות הנוער הטבוּעות בחותם האידיאלים של תנועת העבודה. ארגונים אלה לא הציבו לעצמם שוּם תוכן חיוּבי עצמי. ככה קמה ה’ברית' הרביזיוניסטית המפורסמת הנזונה משנאה לפועל, המפיחה בלבות הנערים שנלכדו ברשתה את אש ה’פטריוטיזם' והפתוס הלאומי המזוּיף. אם מודים בעוּבדה שקיימת מציאוּת מעמדית בארץ, הרי אין לחשוב שחזיון זה של הסתדרות נוער בורגנית, המגלה סימני פאשיזם, לחזיון מקרי וחולף. במובן זה אין להשלות את עצמנוּ ואין להניח שארץ־ישראל, על כל הבעיות המיוחדות לה, תוּפלה לטובה ותפסח על חוּקים היסטוריים של ההתפתחוּת הקפיטליסטית. ברם, אין זה מחייב שהסתדרות נוער בורגנית תהיה המונית ורבת השפעה בקרב הנוער. הדבר תלוּי, כמובן, בתנועת הנוער החלוּצית.
נסתפק בהערות קלות אלה ביחס לחלק הבורגני של הנוער בישוב הארץ־ישראלי, ונראה מה דמותן ומה מהוּתן של אותן ההסתדרוּיות, אשר חותם תנועת העבודה טבוּע בהן, או שהשפעתה ניכרת בהן.
הנוער העובד 🔗
הסתדרות הנוער העובד, הענף הצעיר של תנועת הפועלים, היא תנועה מקורית. לא גורמים מקריים העלוּה על במת החיים, כי אם צרכים ראשוניים, חיוניים של אלפי פועלים צעירים ושל ילדים עובדים. הרצון להתעלות משפל המדרגה הכמוס בלבות העֵרים של אלפי העובדים הצעירים – הוא שקרא להתעורר ולהתאחד לאגודה אחת. ואמנם ראינו כיצד התרחבה תנועה זו תוך זמן קצר וחדרה לפינות רבות בארץ, בעיר ובכפר. מתפקידיה הראשונים של הסתדרות הנוער העובד הוא סיפוק צרכיו הכלכליים של החבר הצעיר. מלחמה למען תנאי־עבודה נורמליים, לימוד מקצוע, חוקי הגנה וכו'. לשם זה יצרה הסתדרוּת זו מכשיר מיוחד – הסקציה המקצועית, הקשוּרה אל האגוּדה המקצועית של הפועלים הבוגרים, אך היא נהנית מאוטונומיה מלאה, והעיקר היא נמצאת בתחומי הסתדרוּת הנוער. מתוך נסיון עבודתה וחייה של ההסתדרוּת נוכחוּ החברים לדעת, שלא ייתכן ארגוּן הנוער העובד לסקציות המקצועיות בלי שילוּוה פעוּלה תרבותית מספקת. ואמנם צרכיו התרבוּתיים של הנוער הזה לא היו פחוּתים מצרכיו הכלכליים. הסתדרוּת הנוער העובד לא יכלה להיות הסתדרוּת מקצועית גרידא. הקלוּבּ שימש לא רק לשכת־עבודה, כי אם גם כמקום פגישה חברית לשיחה, לקריאה, ללימוּד וליצירת אוירה של סביבת נוער.
פעוּלה מיוחדת, המותאמת לגיל הצעיר, ניהלה הסתדרוּת הצופים העובדים שהתקיימה בהיקף ארצי באופן אוטונומי בתחוּמי תנועת הנוער העובד. הסתדרוּת זו הצליחה להקיף לא רק ילדים עובדים, כי אם גם חניכי בתי־ספר עממיים: ילדי עובדים ובני שכבות עממיות אחרות שעתיד חייהם – עבודה.
בועידה הראשונה (תשרי תרפ"ז) של תנועת הנוער העובד (שנתכנסה במלאות שנתיִם לקיוּמה) הקיפה כבר כ־1200 חברים מאוּרגנים בסניפים ברוב ערי הארץ ומושבותיה. היא אירגנה בתוכה גם את רוּבו של הנוער בעמק. תפקידיה התרחבוּ, וכתנוּעה הממשיכה בנאמנוּת את דרכה של תנוּעת הפועלים והיונקת ממקורותיה, הושפעה, כמובן, משאיפותיה המכסימליות והמרכזיות: חקלאוּת וחיי שיתוּף. ונסיון ההגשמה הראשון התבטא בהליכת קבוּצת נוער מירושלים לעין־חרוד. עד מהרה גברה התנועה לחקלאוּת ונוצרוּ שתי קבוּצות ברחובות ובפתח־תקוה שכללו כ־50 איש. כיום מתכוננת קבוצת הנוער העובד לעלות על הקרקע ולבנות משק חקלאי להסתדרות כוּלה. גם בלבות החברים שבעיר פעמה רוח היצירה הטבוּעה בכל מפעלנוּ בארץ ונוסדו בתי־מלאכה ללימוּד מקצוע. אמנם בארצות אירופה מוּטל על המדינה התפקיד לדאוג להשכלתם הטכנית והמדעית של המתעתדים להיות פועלים. אוּלם בארץ נחשלת כארצנוּ, במקום שממשלת המנדט אינה ממלאת את חובותיה האלמנטריות כלפּי תושביה, לא נוכל לשבת בחיבוּק ידים ולחכות באפס מעשה לפעולותיה. זהו הקו היסודי לתנועת־הפועלים בארץ כוּלה, וזה שימש נר גם לרגל הנוער העובד. נוסף על ערכם ועל תועלתם הממשיים, שימשו המפעלים שהוקמו גם מכשיר חינוּכי רב לנוער העובד, שכן נתבססה פעוּלתם לא על אמרות ופראזות, כי אם על ריכוז הנוער ועידודו למעשה וליצירה.
אם נשאל למצבה של הסתדרות הנוער העובד כיום, אחרי חמש שנות קיומה, נראה שעובר עליה משבר מסוּים. נצטמצם היקפה; התנועה לחקלאוּת, לקבוּצה, לשינוּיי אורח־החיים נתמעטה, ופחתה במידה גדולה הפעוּלה הצופית בגיל הצעיר. הפעוּלות שריכזו והפעילוּ חברים, שהכניסו עוז ומרץ בתנועה החלוּצית המתבטאת ביצירת קבוּצה חקלאית חדשה או בית־מלאכה בעיר, שרוּיות כיום בצל. משבר זה עובר גם על שאר ארגוּני הנוער. אולם תנועת נוער אינה יכולה להיבנות מפעוּלות ארגון בלבד. את הכלים שנוצרוּ יש למלא תוכן יסודי להגשמת השאיפות שלשמן נוצר הארגון. הסתדרוּת הנוער העובד נקלעה למאבק בין הצורך הראשוני לשמש כאיגוד מקצועי לנוער, כנהוּג בכל הארצות, ובין גורמים שדחפוּ אותה לעלות על דרך של תנועה חינוכית, בעלת תפקידים ויעוּדים רחבים הרבה יותר מאשר תפקידי הגנה על תנאי עבודה.
נוער המפלגה 🔗
בסוף העליה הרביעית נוסדה ‘הבחרוּת הסוציאליסטית’ כאיגוד הנוער של ‘אחדוּת־העבודה’. בשתי שנות קיוּמה הראשונות היוּ בתוכה לבטים קשים בשאלה אם יש הצדקה לעצם קיוּמה, מאחר שהמושגים שהביאו אתם חברי ה’בחרות' מהסתדרוּיות הנוער המפלגתיות בגולה לא התאימוּ לאוירה הארץ־ישראלית. לא קל היה להעתיק את תפקידי ה’יוּגנד'1 בציבוריות הגלוּתית אל המציאות בארץ. שם תפקידיה הם פוליטיים, אולם התפקידים העיקריים המוּטלים על הנוער בארץ הם: הגשמה, בנין, התישבות; ואילוּ שדה הפוליטיקה מצומצם כאן למדי.
הויכוּח על מהוּתה הוּא שליוה את צעדיה הראשונים של ה’בחרוּת‘. ברבות הימים, תוך כדי התקרבוּת מתמדת לארץ, לתנאיה ולדרישותיה הלכה ה’בחרוּת’ והתרחקה מ’קאמפף־שטימונגען' (הלכי־רוּח של מאבק פוליטי) והתחילה לחפש לה מקום בשדה ההגשמה והיצירה. וכמו ב’נוער העובד' כך גם ב’בחרוּת' בא הביטוּי המלא לכך ביציאה מן העיר אל הכפר ולקבוצה. וכך נוצרה – בעצם ימי המשבר הקשים בארץ – קבוצת ה’בחרוּת' בהרצליה, שהתפתחה והתרחבה, וכיום היא מוסיפה לקלוט גם את עולי הנוער המפלגתי מן הגולה. ה’בחרוּת' היא הסתדרוּת מצומצמת למדי. היא כוללת כ־300–400 חבר המאורגנים במספר מועט של סניפים. אין להניח, כי עתידה היא לצאת בקרוב לדרך המלך של תנועה רחבה. והרבה גורמים לכך: גיל חברי ה’בחרוּת' הוא 18–23, גיל הבגרוּת אשר בו בולטים צרכי האדם לחיים פרטיים, גיל המחפש תנאים וסביבה המאפשרים את החיים האלה (אין כוונתי לומר בזאת, שחיים אלה לא ייתכנוּ בתחומי התנוּעה. קשה הפעלתו הציבוּרית של חבר בגיל זה אם לא קיבל הכשרה מוקדמת לכך בגיל צעיר יותר). וזהוּ מכשולה העיקרי של ה’בחרוּת': היא באה לארגן את הגיל הבוגר הזה ואין בתוכה או על־ידה שכבה אחרת, צעירה, שתהא נזונה ממנה ותשמש לה כהמשך. ובפתרונה של שאלה זו תלויה במידה רבה התפתחוּתה לעתיד.
ארגוני נוער לומד 🔗
בשנים האחרונות החלה תסיסה בקרב הנוער הלומד להתארגן. היזמה להתארגן לא היתה בהיקף ארצי. היא נשארה מקומית גרידא. קיים ‘לגיון הצופים’ בירושלים המורכב כוּלו מן הנוער הלומד בבתי־ספר עממיים ובגימנסיה. ‘לגיון’ זה היה לו מלכתחילה אופי לאוּמי כללי, וברוח זו ניהל פעוּלה חינוּכית במסגרתו המצוּמצמת שהקיפה כ־150 צעירים. היה גם נסיון מצדו לארגן נוער לומד בכמה מושבות יהודה ולרתקו אליו בהנהגה ובהשפעה חינוכית. במידה מועטת הצליח הדבר ב־3–5 מושבות. בשכבת הבוגרים הנקראים ‘שומרים לנסיון’, החלה התקרבות אידיאית לתנועת־העבודה, אולם רבה בה הערפליוּת, כתוצאה מאי־ידיעה ומאי־הבנה מוחלטת בחיי הפועל. ככה נכשלו הראשונים שיצאוּ מן ה’לגיון' לפני 3־2 שנים לעבודה בעמק, מאחר שההבדל בין החלומות על עבודה, שטוּפחוּ בהסתגרוּת מופרזת במעון הירושלמי, ובין מציאוּת חיי הפועל היה גדול מדי.
לנוער הלומד בארץ נתוּנות אפשרויות רבות בעודו לומד להתקרב אל מחנה העובדים ולנשום באוירת יצירתו. לוּ נהג כך לא היה המעבר מן הגימנסיה לעבודה חריף כל כך והיה נותן תוצאות טובות יותר מאשר נתן ה’לגיון' הירושלמי, שלא ניצל את האפשרוּיות האלה ואולי אף לא עמד עליהן. יש לציין שה’לגיון' למד מכשלונותיו בעבר, ובזמן האחרון החלה יתר הכנה להליכה מאורגנת לעבודה ולקבוּצה, שכם אחד עם הנוער הלומד בתל־אביב.
ה’חוגים' – הוא הכינוי לארגון הנוער הלומד, שראשיתו נעוּצה בגימנסיה ‘הרצליה’ בתל־אביב2. ה’חוּגים' מקיפים נוער מכל הגילים, רובו מן הגימנסיה, אך ניכר בהם גם חלקם של בתי־ספר אחרים (הסמינר למורות). השאיפה לעבודה והרעיון הסוציאליסטי חדרוּ ל’חוגים' עוד בתקופה הראשונה לקיוּמם והכוּ שרשים עמוקים. בעצם, אלה ממלאים את תוכן פעוּלתם ומשמשים קו יסודי בכיווּנם החינוכי.
נוצרה קבוצת ה’חוגים' בחדרה, המשמשת נקוּדת משיכה לנוער הלומד בעיר. עליה פנימית זו למעמד הפועלים מספסלי הגימנסיה לחזית כיבוש־עבודה במושבה, אינה נמדדת בכמות החלוּצים הארץ־ישראליים האלה. עֶרכּה רב מזה, באשר אלה הם הראשונים, חלוצי־החלוצים מתוך הנוער הלומד, ששנים רבות מצא דרכו בשטחים אחרים לגמרי.
בין ה’לגיון' הירושלמי ובין ה’חוגים' התל־אביביים החלה התקרבות, וקודם כל בריכוּז האנשים היוצאים לעבודה. לקבוצה בחדרה נכנסה קבוּצת חברים מן ה’לגיון' הירושלמי ובפגישת שני הארגוּנים האלה בא גם איחוּדם. אמנם עדיין האיחוד פורמלי, מאחר שעדיין לא באה אחדוּת פעוּלה בשטח החינוּך, בקביעת מהוּת רעיונית אחת. אוּלם נשברה הפרובינציאליוּת שליותה את צעדיו הראשונים של הנוער הלומד, ויש רצון ליצור תנועה ארצית, שתקבע את מהוּתה ותפקידה בנוער העובד בארץ.
צו השעה: יצירת תנוּעה חלוּצית 🔗
אם נסַכּם את כל האמוּר לעיל נבוא לידי מסקנה, שעדיין לא נגאל הנוער בארץ, שעדיין לא קם בהמוניו להתארגן ולמלא יעוּד חשוּב בתהליך בניננוּ. קיימים מסגרות וארגונים רבים, אולם בקרבם הולך ובשל הצורך בהסתערוּת חדשה על אלפי הילדים ובני הנוער שעדיין לא טעמו טעם ארגוּן וחיי חברה מאורגנים. את מקום התסיסה הקיימת בנוער בארץ, את מקום הניסויים השונים חייב לרשת מאמץ קולקטיבי גדול מצד כל חלקי הנוער המתיצבים על בסיס ארץ־ישראל העובדת, לשם יצירת תנועה חלוּצית מגשימה שתהיה בנויה מן המסד עד הטפחות, מן הגיל הרך עד גיל הבגרוּת, על יסודות חינוכיים המתאימים לכל גיל וגיל, ובהתחשבות באָפיין של השכבות הסוציאליות השונות. זהו צו השעה שהעלתה התפתחות הדברים.
נוסף על חיל המילוּאים הנאמן ברבבותיו הקיים בגולה, חייבת תנועת הפועלים לזכות בדור הצעיר הגדל בארץ, להנחיל לו ערכיה ולחנכו ברוּחה.
-
הכוונה ל‘פועלי־ציון יוּגנד’ – נוער פועלי־ציון בחוץ־לארץ ↩
-
לאחר איחודם עם “לגיון הצופים‘ בירושלים, קיבלה התנועה את חשם ’המחנות העולים‘. בתקופה מאוחרת יותר, התאחד חלק ניכר מהתנועה עם נוער ’גורדוניה‘ בארץ, ויצרו את ’התנועה המאוחדת' של הנוער הלומד. לאחר שתנועה זאת התאחדה עם התנועה העולמית של ”הבונים‘, היא נקראת בשם: ’הבונים‘ – ’התנועה המאוחדת' ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.