לְכִי, דּוֹדָה, נֵצֵא הַשָּׂדֶה לָשׂוּחַ,

שָׁם יִחְיוּ יִצְהֲלוּ כָּל יַלְדֵי הָטֶּבַע,

שָׁם אוֹר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, מַה נָּעִים הָרוּחַ,

עִם צִיפּוֹר דְּרוֹר נָנוּד עַל כָּל הַר וָגֶבַע;

בַּלָּט תַּחַת אֶרֶג מַסֶּכֶת מַרְגּוֹע

בִּתְנוּעה חֲרִישִׁית זִיז שָׂדַי יָנוּעַ.

שָׁם שַׂלְמַת יְרַקְרַק הֶהָרִים דָּשָׁאוּ,

עָלֵימוֹ עֲדָרִים מִרְעֵיהֶם יָתוּרוּ;

צֹנֶה וַאֲלָפִים בְּרֹאשׁ הַר יִקְרָאוּ

וְרָאשֵׁי שִׁבֳּלִים בָּעֵמֶק יַזְהִירוּ;

שָׁם דְּרוֹר לְכָל נֶפֶשׁ, לְרוּחַ אֵין כֶּלֶא,

הֲתָחוּשִי? הֲתָבִנִי? הֲתַחשְׁקִי בָּאֵלֶּה?

לְכִי דּוֹדָה, נֵצֵא הַחֹרְשָׁה לָשׂוּחַ,

בְּצִלוֹ נְחַמְּדָה מִשֶּׁמֶשׁ יַכֵּנוּ;

שָׁם דָּלִיּוֹת הָאֶרֶז, שָׁם עֵץ הַתַּפּוּח,

שָׁם כָּל בַּעֲלֵי כָנָף בֱּעֹז יְרַנֵּנוּ;

שָׁם יָשִׁיר הַזָּמִיר הַמְשׁוֹרֵר פֶּלֶא,

הֲתִשְׁמְעִי קוֹל שִירִים? הֲתָבִינִי לָאֵלֶּה?

לְכִי, דּוֹדָה, נֵצֵא, בַּכְּפָרִים נָלִינָה,

אַךְ שָׁם שַׁלְוֵי עוֹלָם מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים,

יוֹמָם בַּשָּׂדֶה נַעֲבוֹד בְּרִינָּה,

בַּלַיְלָה נַרְגִיעַ עֵת שׁוֹקְטִים וְנָחִים

כָּל יַלְדֵי הַטֶּבַע מִתַחַת שָׁמָיִם,

– עֲבוֹדָה וּמְנוּחָה מַה טּוֹבוּ הַשְּׁנָיִם! –

רַב לָךְ לֵעָנוֹת מִפְּנֵי עַם לֹא הָיָה

לִלְחֹךְ עֲפַר אַרְצוֹ וְלָמוּת בָּרָעָב;

רַב לָךְ שְׁתוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לִרְוָיָה,

מִידֵי אֱלֹהַיִך שְׁתִי בְּכוֹס זָהָב.

וְלֶאֱחֹז בְיָדָיו מִי זֶה יִוָּאֵל

אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עַד “גָּאֵל יִשְׂרָאֵל”?

פֹּה יָבֵשׁ שָׁרְשֵךְ וּקְצִירֵך מִמַּעַל;

בַּבֹּקֶר תִּפְרָחִי לָעֶרֶב תִּבֹּלִי;

שָׁם דֶּשֶׁן יִרְעֲפוּ כָּל צַעַד וַשַׁעַל,

אִם אַחַת תָּקוּמִי לָעַד לֹא תִּפֹּלִי.

לָרוּץ אֹרַח כְּאַיָּלָה רַגְלֵיִך תְּשַׁוִּי.

קוּמִי וּצְאִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,

הֵימִנִי, הַשְׂמִאלִי אוֹ נוּדִי הָהָרָה,

פֹּה קִנֵּךְ הֵשַׁמּוּ, קָדַרְתְּ בְּלֹא חַמָּה,

מָלֵאת בְּלֹא יוֹמֵך וְעָצְמֵךְ נִשְבָּרָה,

וְשָׁם סֻכַּת שָׁלוֹם וּנְוֵה אַהֲבַת תָּמִים

בְּצִלָּם תַּרְגִּיעִי, תָּגוּרִי עוֹלָמִים.

מֵאֶרֶץ אֹכֶלֶת, מֵאֶרֶץ בֹּגֶדֶת

קוּמִי וּסְעִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,

אֶל אֶרֶץ שֹׁקֶטֶת, אֶל אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת

עָלַיִךְ מְחַכָּה זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…

שָׁם גֵּוֵךְ הַנִּדְכָּא וְנַפְשֵׁך הַנְּכֵאָה

יִמְצְאוּ קֵן שַׁלְוָה, יִמְצְאוּ מַרְגֵּעָה.

צִיּוֹנָה, צִיּוֹנָה, אֶל צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה,

אֵלֶיהָ שְׂאִי עַיִן, אֵלֶיהָ שְׂאִי אֵבֶר;

צִיּוֹנָה, צִיּוֹנָה, יוֹנָתִי הַתַּמַּה,

לֹא רוּחַ לֶאֱסוֹף, לֹא לַחְצוֹב לָךְ קֶבֶר,

רַק לִחְיוֹת וְלִפְרוֹת וְלִהְיוֹת לִבְרָכָה

וְלָשִׁית לְמַעְיָן אֶת עֵמֶק הַבָּכָא.

בִּנְוֵה סֻכַּת שָׁלוֹם תִּשְׁקֹטִי, תִּשְׁלָוִי,

אֶת רִבְצֵךְ אֵין מַחֲרִיד, לָבֶטַח תִשְׁכֹּנִי,

מִמַעְיַן הַחַיִּים בְּשָׂשׂוֹן תִּשְׁאָבִי,

תִּצְהֲלי מִשֶּׁמֶן, מִטּוּב לֵב תָּרֹנִּי,

תִּזְרָעִי, תִּקְצֹרִי, וַאֲלֻמּוֹת תִּשְּׂאִי

וּפְרִי עֲבוֹדָתֵךְ תִּלְבָּשִׁי, תִּשְׂבָּעִי.

בָּנַיִךְ עָלֵימוֹ הִקְרַבְתְּ מִנְּעוּרִיךְ

עַל מִזְבַּח ה' אֶת חֶלְבֵּךְ וְדָמֵךְ

מֵרָחוֹק מִקָּרוֹב יֶאֶתָיוּ אֵלַיִךְ,

וּלְזַרְעֵךְ אֵם תִּהְיִי, בַּת תִּהְיִי לְאִימֵּךְ;

וְהֵשִׁיב ה' לֵב אָבוֹת אֶל בָּנִים

וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֵך כַּאֲשֶׁר מִלְּפָנִים.

בַּבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר אֶת זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי,

תְּרַוִּים דִּמְעָתֵךְ, תְּרַוִּים שִׂמְחָתֵךְ,

מִבַּעַד הַחַלּוֹן אֵלֵימוֹ תַּשְׁגִּיחִי,

תִּרְאִים צֹהֲלִים גַּם הֵמָּה לִקְרָאתֵךְ;

תִּרְאִי, תִּנְהָרִי בִּרְקֹד עֲוִילָיִךְ

כְּאַיְלוֹת אֲהָבִים עַל הָרֵי בְשָׂמָיִךְ.

אָז כַּף תִּמְחָאִי: "נִצַחְתִּי, נִצַּחְתִּי!

בָּא מוֹעֵד קִוִּיתִיו זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…

חֵרֶף שֹׁאֲפַי מֵאַרְצָם בָּרַחְתִּי…

וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבֹשָׁה הַחַמָּה.

לִשְׂבֹּעַ נְדֻדִים עָזַבְתִּי נַחֲלָתִי

וּמְנוּחָה מָצָאתִי בַחֲדַר הוּרָתִי".

אֶפְקֹד אֶת נָוִי, לֹא אֶחֱטָא מְאוּמָה,

תִּירוֹשׁ בַּיְקָבִים, וּבַר בָּאֲסָמִים;

גַּפְנִי תְאֵנָתִי, רָב אֹכֶל, שְׂדֵי תְרוּמָה,

אֵת וּמַחֲרֵשָׁה וִירֻנַּן בַּכְּרָמִים,

בָּנִים וּבָנוֹת יִפְרְחוּ כַזַּיִת

עֲבוֹדָה בַשָּׂדֶה וּמְנוּחָה בַבַּיִת!…

וְאַחֲרֵי בְלֹתִי לִי עֶדְנָה הָיָתָה,

שָׁדַיִם שֶׁצָּמְקוּ בְּחָלָב מָלֵאוּ,

נִתְפַּשְּׁטוּ הַקְּמָטִים שֶׁקֻבְּצוּ עֵיפָתָה,

הִתְעַדֵּן הַבָּשָׂר שֶׁצָּפַד עוֹרֵהוּ.

יָפָה הָיִיתִי – רַק עָנְיִי וּמְרוּדִי

דִּיכְּאוּנִי, נִוְּלוּנִי, הִשְׁחִיתוּ אֶת הוֹדִי.

עֲלוּמַי וּנְעוּרַי הֵן עַתָּה חִידַּשְׁתִּי,

מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפִיתִי;

יִרְאוּ מְנַוְּלַי בְּעֵינֵיהֶם נִבְאַשְׁתִּי

אִם לֹא עַל כֻלָּמוֹ בְיָפְיִי עָלִיתִי,

וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים גָּדַלְתִּי,

כְּחוֹחִים דְּקָרוּנִי - וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!

אַךְ עַתָּה עֲלוּמַי וּנְעוּרַי חִדַּשְׁתִּי,

מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפְיתִי;

דָּם חָדָש, דַּם חַיִים בְּעֹרְקַי הֵן חַשְׁתִּי,

שָׁבָה הַטּוֹבָה מִיָּמִים נָשִׁיתִי.

– וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין חוֹחִים גָדַלְתִּי

כְּחוֹחִים בְּתְּקוּנִי וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!

אָז אוֹרִיד הַכִּינּוֹר מֵעַל הָעֲרָבִים

אֲנַעֵר אֲבָקוֹ, מֵיתָרָיו אֲכוֹנֵן,

אָשִׁירָה אָשִׁירָה נִצְחוֹן אֲהָבִים,

אָשִׁירָה עֲתִידוֹת, לֶעָבָר אֶתְבּוֹנֵן,

אֶתְבּוֹנֵן וְאֶצְחַק "נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי,

הוֹי רַבַּת שָׂבְעְתִּי… אַךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי."

כתב יד מן העיזבון. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו.