על פי בקשת הגב' חמדה בן־יהודה ועל פי החלטת ועד “האגודה לסיום מלון הלשון העברית לאליעזר בן־יהודה” קיבלתי על עצמי את עריכת הספר הזה: “המבוא הגדול למלון הלשון העברית הישנה והחדשה”. כתב היד של הספר, כפי שנשאר מידי המחבר, הועתק, ובהשגחתי הוכנסו בו ההערות וההוספות הכתובות בשולי הגליון למקומן, נוספו מראי המקומות מתוך הספרות עד כמה שלא נרשמו בידי המחבר, והושוה נוסח המקורות הקדומים, המובאים בספר. מלבד כתב יד זה היו לפנינו רשימות מרובות מידי המחבר מסומנות על ידו כחומר למבוא, ולפי רצון המחבר היה עלינו למצוא את מקום כל הרשימות האלה בתוך כתב היד ולהכניסן לגוף הספר. סידור הרשימות וההערות האלה לתוך הבנין, שאותו בנה המחבר, היה עיקר עבודתי בהכנת ספר זה לדפוס, ובה נעזרתי במידה מרובת על ידי מר מ. מדן שהשוה גם בהשגחתי את הספרים המצוטטים עד כמה שאפשר היה למצאם בירושלים. לשם סידור החומר הנוסף הזה הוכרחנו להוסיף פה ושם מלים או משפטים ברוח המחבר עד כמה שיכולנו לכוון לדעתו. במקומות של ספק בקריאת כתב היד או כוונת המחבר התיעצנו עַם הגב' חמדה בן־יהודה. בהוספת מלים או משפטים אלו נזהרנו מלהכניס דעה זרה להרצאת המחבר, וגם במקום שהוכרחנו לכלול את הרעיונות הבודדים בתוך מסגרת חדשה משלנו, כמו בפרק הקטן: “מאימתי דברו עברית” ע' 80–82 צמצמנו את המסגרת הזאת למלים ספורות. כמו כן שמרנו בקפדנות על סגנון המחבר ודרכי לשונו בדקדוק ובכתיב, וכל תוספת שבעריכה ניתנת בסוגרים מרובעים [ ] כתוספת זרה, מלבד תיקונים קטנים של פליטות קולמוס ממש, במקומות מועטים.
כי אין עריכת כרך המבוא הזה כעריכת כרך של המלון עצמו. כי המלון, רובו ועיקר יסודו הוא בנתינת העובדות שבאוצר הלשון, מנית המלים לצורותיהן ופירושן. לא כן המבוא הזה, המביא בעיקר את הדעות ואת הרעיונות הכלליים שעמדו לנגד עיני המחבר ביצירת מפעלו, המלון. אין המבוא אלא פירושו של המחבר על דרכי עבודתו הוא, ואם בתוך המלון עצמו יש מקום להשלמות על ידי אחרים, כפי החומר ההולך ומתרבה על ידי עבודת החכמים, אין מקום להשלמות ולהבעת דעות אחרות בתוך ספר המבוא הזה, שהוא מעין וידוי אישי, שאין לאחר חלק בו, והשלמה של החומר הרב, שנתגלה בכמה מתחומי התכנית של המבוא, היתה גם מנתקת את חלקי הבנין שבנה המחבר בספר זה. לו נגשנו, למשל, להשלים את הפרק על מבנה הלשון בכלל ומבנה הלשונות השמיות ביחוד או על הכתובות העבריות הקדומות בעיות שהיקפן גדל והתרחב מאד מאד בשנים האחרונות, היינו פורצים את המסגרת שאותה קבע לו המחבר, ומשנים את היסוד המדעי אשר עליו בנה את מפעלו. אמנם גם המחבר עצמו. אלמלא היה אתנו היום, היה משנה בלי ספק, מוסיף וגורע ממה שכתב לפני עשרים שנה. אבל חשוב לנו ולמדע ללמוד את דעתו בזמנו, בעמדו במלוא עבודתו, גם במקום שדעתנו שונה מדעתו. אין גמר לעבודה מדעית. וכך מזכיר גם המחבר עצמו במקומות שונים פרקים שלא נכתבו או שלא נגמרו בספר זה אף על פי שכמה רשימות מעידות על כך כי בזמן מן הזמנים חשב לסכם את דעתו גם בשאלות אלו.
תודתי נתונה לכל אלה שעזרונו: לחברי ועד “האגודה לסיום מלון הלשון העברית לאליעזר בן־יהודה”, ובראשם לפרופ. י, קלוזנר, שעורר אותנו לפרסם את הכרך הזה; לשני המזכירים, מר י. כנעני, שהתחיל בהעתקת כתב היד ובסידור החומר, ולמר מ. מדן שגמר את ההעתקה, סידר את רוב החומר וסייעני בעריכתו ובהגהתו בידיעה, בכשרון ובדייקנות; ולהאב הדומיניקני, R. P. Abel, ירושלים, שנתן את עזרתו בקביעת מקורות מתוך הספרות הפטריסטית.
מובטחני שספר המבוא הזה, המביע לא רק את שאיפתו של המחבר לתחית הלשון ואת דרכי עבודתו הקשה והברוכה עד להגשמת חלומו, כי אם גם שאיפת כל האומה לשוב לחיים עצמיים בארצו ובלשונו, יחזק את רוח חובבי לשוננו להשלים את מפעל חייו של המנוח הגדול, את “מלון הלשון העברית הישנה והחדשה”.
ירושלים ת"ש
נ. ה. טורטשינר
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.