בהופעת הכרך הששי הודעתי בהפתיחה אליו על מצב הכתב־יד. מאז עלה בידי בעזרת “קרן אמונים לזכר אליעזר בן־יהודה” להוציא לאור גם את הכרכים השביעי והשמיני.
לפני שנתים התכונן בירושלם ועד “האגודה לסיום מלון הלשון העברית לאליעזר בן־יהודה”, אשר לעזרתו בא “הועד לזכר אליעזר בן יהודה בדרום אפריקה”, שתומכיו העקריים היו ה"ה מ. השכל, סיר ארנסט אופנהיימר, נ. קירשנר ואחרים, בחסותו הנעלה של וזיר ההשכלה לממשלת דרום אפריקה ה' י. ה. הופמייר. הודות לשני הועדים האלה עלה בידי להעביר את מפעל המלון מגרמניה לארצנו ולהדפיס בארץ את הכרך התשיעי, והעשירי שהוא “המבוא הגדול” הזה.
בהפתיחה להכרך הששי אמרתי: “המבוא הגדול למלון ערוך וכתוב ע”י המחבר ויופיע במועדו".
העמל הרב שהיה לי בהוצאה לאור של הכרכים שהופיעו אחרי מות המחבר: הששי, השביעי, השמיני והתשיעי, והדאגה המתמדת להכרכים הנותרים שיכילו את האותיות “פ”, “צ”, הערוכות בכתב־יד המחבר ו“ק”, “ר”, “ש”, “ת” המוכנות בחֹמר בכל עשרן ותפארתן ומחכות לגואלן, שללו ממני כל יכלת לטפל בהדפסת “המבוא הגדול” למרות הדרישה הבלתי פוסקת מצד המלֻמדים החשובים לפרסם את המבוא הזה בהקדם האפשרי, כי ענין רב בו ונחוץ הוא לעבודתם.
בהתיעצות עם הועד הירושלמי לסיום המלון באנו לידי החלטה, כי שעת הכשר היא כעת, עד שנשיג את האמצעים הדרושים להדפסת ארבעת הכרכים הנותרים, להוציא לאור את ה“מבוא הגדול למלון”.
יושב־ראש הועדה הנ"ל, המלֻמד נ. ה. טורטשינר, פרופסור במכללה העברית בירושלם. הואיל לקבל עליו את העריכה המדעית שבהדפסת הכתב־יד הנתון בזה לפניכם, והנני אומרת לו חן־חן בעד עזרתו הנעלה, גם לחברי הועד אשר בעזרתם, הדרכתם, וביחסם האדיב הקלו עלי את העבודה הקשה, לבני אהוד בן־יהודה אשר תמך את ידי ועשה לו למטרת חייו להוציא לאור־עולם את שאר כרכי המלון עד תֻּמו, ועשה בזה את חובתו לאביו הגדול ולעמו.
נתַנוּ בכרך זה גם את “תכנית המבוא, רשימה כללית לעת עתה” אשר צרף המחבר לכתב־היד. ממנה נראה, כי היה תחלה בדעתו לתת במבוא עוד חקירות שונות, אבל נמלך בו והתרכז בעצם שאלת לשוננו בהיותה לשון חיה בדבור פה. לשאר הפרקים הקדיש רק חקירה חלקית או שדלג עליהם לגמרה והניח רק חֹמר לחקירה נוספת. בפרט רב ועשיר החֹמר להדקדוק, שזו היתה משאת נפשו: לחבר דקדוק שלם מתֻקן ומשֻכלל.
בשאלת לשוננו בימינו לא נגע כלל, כי לו גם היה ענו כמשה רבנו לא יכל לכחד לעצמו את מקומו ומפעלו בכך וע"כ לא רצה אפילו לפתח בזה.
בחדשי אייר – אלול בשנה הרביעית למלחמת העולם ולגלותו מארצו, על שפת הים באלברון, ניו־ג’רזי, שבארצות הברית, חבר בן־יהודה את “המבוא הגדול” הזה. מעטים היו המקורות שיכל לקחת אתו והחֹמר בכללו נשאר שמור בירושלם.
כבר עשינו הצעדים הדרושים לחזרתנו ארצה, והנסיעה היתה עוד בחזקת סכנה מפעֻלת הצוללות והמוקשים הגרמנים, ועל כן מהר בן־יהודה להעלות על הניר את טיבו ומהותו של מפעל חייו, חקירותיו והשקפותיו על לשוננו בהיותה חיה בדבור־פה, – על כל צרה שלא תבוא. אף נתן לפרסם שער אחד מחבור זה במחברת “עד אימתי דברו עברית?” אשר הוציאו לאור העברים באמריקה מתוך כתב־יד זה, בצמצום ובהשמטת חלק גדול מגוף דברי החכמים, חוברת שנועדה לקריאה לקהל ולא לחקירה מדעית.
באילו מקומות שולח המחבר לעיון ב“אבות הלשון העברית”. חבור זה אשר השלים בארצות הברית עמד לצאת לאור ומסבות שאינן תלויות בנו עודנו נמצא בכתב־יד.
“אבות הלשון העברית”, אלה הם ספרי המופת (classics) של לשוננו מתקופת התנאים והאמוראים, שמתוכם מדבר אלינו כל אחד ואחד בלשונו (ר' יוחנן בן זכאי, ר' עקיבא וכו') ואנו שומעים את שפתנו חיה בדבור־פה, יפה עשירה בדברי תורה, מוסר, פילוסופיה, משלים מחֻכמים, אף דברי חֹל מחיי יום־יום. על חבור זה אמר לבן־יהודה פרופ' ל. גינצבורג בניו־יורק:
“כי כל אשר אני מעריץ את מפעלך הגדול, המלון, יקר בעיני חבורך זה (“אבות הלשון העברית”) עוד יותר”.
דעותיו ומסקנותיו של המחבר בחקירותיו במשך ארבעים שנות עבודתו במלונו (1879 – 1922) נתונות ב“המבוא הגדול” הזה ומהוות את נשמת החבור כלו.
ירושלם, שבועות, כ"ג להצהרת בלפור.
חמדה בן־יהודה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.